סימן קצ - חביבים יסורים - תכלית היסורין.
מאת הרב בנימין נבול / מחוברת אלול תשס"א (שנה א') סי' פ
ישתבח הבורא ויתפאר היוצר שאין לפניו לא משוא פנים ולא עוולה, גומל לאיש חסיד - כמפעלו. נותן לרשע רע - כרשעתו. כמו שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" (דברים לב ד). רצה הקב"ה "לזכות" את ישראל, לזככם ולטהרם מעוונותיהם ומפשעיהם לפיכך הרבה להם יסורים. ואין לך אדם שאין לו יסורים, כפי ששנינו במס' ערכין (דף טז:) עד היכן תכלית יסורין? (ופרש"י,סוף מידת יסורין, כלומר, יסורין שאין פחותין מהן) מר בריה דרבינא אמר, אפילו נהפך לו חלוקו. (ופירש רש"י, שלא לבש כסדר וצריך להופכה ולפושטה.) רבא וכו' ואמרי לה במתניתא תנא, אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש ועלו בידו שתים. (ופירש רש"י, איכא טירחא למיהדר ולמשקל שלישית). הרי שאפילו על תנועת יד קלה שצריך לחזור עליה, מיקרי יסורים.
מטרת היסורים שהקב"ה מביא על האדם אינה רק שישוב האדם ויתקן מעשיו אלא שעל ידם מרמז לו הקב"ה שהוא חפץ בו, ועל כן הוא מוכיחו. כמאמר הגמרא בברכות (ה.) כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים, שנאמר: "וה' חפץ דכאו החלי" יכול אפילו לא קבלם באהבה? ת"ל "אם תשים אשם נפשו" מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת. ע"כ. ומכאן יש ללמוד שמי שאין לו יסורין כל שהן באופן תדיר, אין הקב"ה חפץ בו כל כך. וכן אמרו בגמרא בערכין (שם), תנא דבי רבי ישמעאל, כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורים קיבל עולמו בחייו. ע"ש. וטעם הדבר כתב הגאון רבי חיים שמואלביץ בספרו שיחות מוסר בזה"ל: ויש לפרש, שכשאין לו יסורים, היינו שאין דורשים ממנו לתקן את דרכיו כי כבר איבד את עולמו הנצחי. עכ"ל. הפסוק אומר: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך" (דברים ח ה). פירוש, כמו שאב המכה את בנו ומייסרו, אין כוונתו חלילה להתנקם ממנו אלא ליישר דרכיו ולהחזירו למוטב, כך הקב"ה ישתבח שמו, מייסר את האדם ובכוונתו ליישר תלמיו, ביד אחת מכה וביד שניה מרפא.
ועוד כוונה אחרת יש ביסורים, לרמוז לאדם באיזה חטא נכשל, כי אם חטא אדם בידו - היסורים שיקבל יהיו בידו, ולא באבר אחר. חטא בממונו - היסורים יהיו בהפסד ממונו. וכן על זה הדרך. ואם ראה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו. וכמעשה דרב הונא בברכות (ה:) שהחמיצו לו ארבע מאות חביות יין. ואמרו לו החכמים, שזהו משום שלא היה נותן לאריסו חלקו בזמורות ע"ש. הדא הוא דכתיב "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'" וכן אחי יוסף שסבלו טלטולים ויסורים עד שהכירו בחטאם ואמרו: "אבל אשמים אנחנו על אחיו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת"
חסד גדול עשה עמנו האל שהבדילנו מן הגויים ונתן לנו יסורים למרק עוונותינו מעט מעט בעוה"ז ועי"ז נפרע מהם כל יום מעט, משא"כ אצל אומות העולם כמו שאמר הפסוק "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם"(עמוס ג). ומשלו חז"ל הקדושים משל למה הדבר דומה, לאדם שהלווה מעות לשני אנשים, האחד ידידו, השני לא היה ידידו. והיה נפרע מידידו מעט מעט, וכשהגיע זמן הפרעון, היה נקל לו לשלם את יתרת החוב. ואילו לשני לא נפרע ממנו כלל אלא המתין עד יום הפרעון, ואז פרע ממנו כל חובו, בתוספת קנס והצמדה. ומשראה שאינו יכול לשלם לו, נתן אותו בבית האסורים. והנמשל הוא ברור, בכל פעם שיהודי חוטא, הקב"ה נפרע ממנו מעט מעט ע"י יסורים שמביא עליו, וכשיגיע זמנו להסתלק מן העולם, נקי יהיה לביתו בעוה"ב. אולם הגוי יושב לבטח שקט ושאנן וכל החטאים מצטברים לחובתו ואח"כ דן אותו הקב"ה על כל פשעיו הרבים אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו, ודן אותו לבאר שחת כמו שנאמר: "ומשלם לשונאיו אל פניו - להאבידו" "משגיא לגויים ויאבדם". וידע האדם שאם הקב"ה מצערו במיני יסורים לכפרת עוונותיו והוא מצטער ובוכה על כך, אין הקב"ה חושש עליו, שכל מדותיו של הקב"ה ישתבח שמו אינן אלא חסד ורחמים כי מאת ה' לא תצא הרעות. משל למה הדבר דומה, לתינוק שאמו רוחצת אותו מצואתו, והוא צועק ובוכה ואמו אינה חוששת עליו. וכמו כן הרופא, שעושה לחולה רפואות קשות ומרות, והחולה עצמו שוכר את הרופא לשם כך בעד כל חללי עלמא, וסומך על הרופא בבטחון גדול שהוא הוא ירפאהו ויצילהו מרדת שחת, ופעמים שיש צורך לרופא לחתוך בבשר החי, ואינו חושש החולה על צערו מפני שיודע שהוא לרפואתו ולטובתו, כן הדבר הזה כל דעביד רחמנא לטב עביד. ואשרי המבין זאת. יש אדם הולך בשרירות לבו ולא שת לבו לסימנים שמסמן לו הקב"ה לכוין תלמיו אל עבר התורה והמצוות, ונדמה לו שהעולם הפקר, לית דין ולית דיין ח"ו. שולח לו בורא עולם מעט יסורים כאזהרה. ומאחר והכביד את לבו ואומר: הכל "מקרה", הרי עונשו מפורש בתורה: "ואם באלה לא תווסרו לי והלכתם עמי בקרי, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי ויספתי לייסרה אתכם" (ויקרא כו). והולך רח"ל מצרה אל צרה ומדחי אל דחי, מפני שאינו מאמין שמחמת עוונותיו באו לו יסורין. ובזה יש עליו קצף גדול מן השמים. ואוי לו שסבל יסורים ולא שב בתשובה ולא נתכפרו עוונותיו. ועוד, שנכפל עונשו על שאינו מאמין שמחמת עוונותיו נתייסר. הדא הוא דכתיב, "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח יד).
נאמר עוד, "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (שם יט ג). ואמרו חז"ל במסכת ע"ז (ב:), שלעתיד לבוא באים אומות העולם ואומרים לפניו, רבש"ע! כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה וכו' ושם (ג.) איתא, אומר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה, לכו ועשו אותה! מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. אומר להם הקב"ה: מצוה קלה לא קיימתם, ואיך תקיימו תרי"ג מצוות ודברי סופרים וכו'. ולכאורה קשה, הרי הלכה פסוקה היא, שהמצטער פטור מן הסוכה. וא"כ היאך מנסה אותם הקב"ה באופן שאין בו מצוה כלל אפי' אצל ישראל? וע"ש בגמ' מה שתירצו בזה. נלע"ד להוסיף ולפרש, שהשמש הוא רמז ליסורים, ובקבלת היסורים יש הבדל גדול בין יהודי לגוי, כשהיהודי מצטער בגלל מזג האוויר וצריך לצאת מן הסוכה הוא מפשפש במעשיו חוקר ובודק למה עלתה לו כך. מדוע הקב"ה לא חפץ בישיבתו בסוכה ובקיום המצוה היקרה הזו? ואינו זז משם עד שעושה תשובה. אבל הגוי כשמרגיש קצת צער לא זו בלבד שיוצא מהסוכה אלא אף מבעט בה, ומגלה במעשה זה שאין הוא חפץ כלל לקיים רצון בוראו אלא שתאב הוא לשכר המצוה, א"כ תכלית הצער שנצטער היהודי הוא שידקדק ויפשפש במעשיו.
וכן איתא במכילתא בפרשת יתרו על הפסוק "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון לכם" (שמות כ כ). רבי עקיבא אומר, לא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגים באלוהיהם, שכשהטובה באה עליהם הם מכבדים את אלוהיהם שנאמר "על כן יזבח לחרמו" וכשפורענות באה עליהם הם מקללים את אלוהיהם שנאמר "והיה כי ירעב וגו' יקלל במלכו" אבל אם הבאתי עליכם את הטובה, תנו הודאה. ואם אביא עליכם היסורים, תנו הודאה. וכן בדוד הוא אומר: כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא. וכן איוב אמר: ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך. על מידת הטוב ועל מידת הפורענות. עכ"ל. וכן כתוב בספר קב הישר (פרק נט) וז"ל: אם האדם מקבל באהבה ובחיבה את היסורים ומשים אל לבו כי לא לחנם שלח הקב"ה עליו את היסורים כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ומתחרט על העבר ורואה לתקן מה שקלקל ולהבא גודר עצמו בגדר היראה, אזי חוזרת הנשמה להאיר יותר. ואם האדם אינו מקבל היסורים באהבה ומבעט ביסורים ולפי הזמן הולכים מאתו וחוזר האדם לדרכו הרעה ולמעשיו המקולקלים, אז היסורים חוזרים ובאים אליו בחזקה ומאבדים אותו מהעולם. עכ"ל.
עוד טעם נוסף ליסורים שבאים על האדם, מצינו בספר חובת התלמידים פרק ט' וז"ל: לפעמים שולח הקב"ה יסורים לאדם כדי שיתפלל אליו. איתא בשמות רבה (פרק א) אמר רבי יהושע בן לוי, משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת ומתחננת לו שיצילה מהליסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה והיה רוצה שתדבר עמו ולא היתה מדברת, מה עשה המלך? גירה בה את הליסטים כדי שתצעק וישמע המלך קולה. והנמשל ברור. וכן שנינו במסכת יבמות (סד.) אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. עכ"ל. ללמדך, שהצדיק סובל מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתו. אכן לפעמים אין האדם מתפלל מספיק על צרכיו ואינו מתעורר בתפילה אלא מהשפה ולחוץ והקב"ה רוצה להושיעו ולהשפיע עליו, והטביע הקב"ה בעולמו שאין דבר בעולם שמשתנה ללא תפילה, לכן הקב"ה מביא עליו יסורין כדי שיתפלל אליו. וכשיש סיבה לאדם להתפלל, הוא מתפלל מעומק לבו מתוך לב נשבר ונדכא. נמצא האדם סבור, שבגלל היסורים הוא צריך להתפלל. והאמת היא שההיפך הוא הנכון, כי בסבת שלא מתפללים כראוי, באים היסורים כדי שיתפלל תפלתו כראוי. [ובזה יתבאר מאמר חז"ל שאמרו, לעולם יקדים אדם תפילה לצרה שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.]
ועוד איתא בברכות (ה.), כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרים אותו. ופירש הגרי"ח זצוק"ל בספר בן יהוידע (שם) וז"ל: ונ"ל בס"ד דיסורין מכוערין קאי על עניות ב"מ, כי העני יהיה מכוער בעיני בני האדם, הן בחכמתו דכתיב "חכמת המסכן בזויה" והן במלבושיו, שאפילו ילבש בגד יקר חושבים העולם שהוא בגד פשוט. ואם ילבש טבעת מאבן טובה ויקרה חושבים שהוא של זכוכית. עכ"ל.
ובמסכת חגיגה (ה.) אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם, כל שאינו ב"והיה לאכול" אינו מהם. ופירש רש"י הקדוש זיע"א, אינו מהם, מזרע ישראל דכתיב והסתרתי פני מהם (דברים לא) שצועק מצרות הבאות עליו ואינו נענה שלא יבואו. עכ"ל. נמצא א"כ טעם נוסף ליסורים והוא הזמן שגורם כיוון שעם ישראל שרוי בגלות המר והנמהר אלפיים שנים, א"כ הזמן גורם שיהיו דווים וסחופים. הזמן גורם - אנו נמצאים בזמן הנקרא חבלי משיח, וביאורו חז"ל למה נקראים ימים אלו חבלי משיח משום שכביכול הקב"ה מותח חבל מסוף העולם ועד סופו וכל היהודים נתלים ונאחזים בחבל הזה, והקב"ה מטלטל ומנער את החבל בכח גדול. ומי שמחזיק מעמד ונאחז בחבל כי בנפשו הוא, ניצל ושורד. ומי שאין אחיזתו באמונה ובקיום המצוה – אינו מחזיק מעמד ונופל לבאר שחת ב"מ. והשם יתברך יגאלנו במהרה בקרוב ויאמר די לצרותינו אמן.
טעם אחר ביסורים לנסות את האדם. כדכתיב "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" (דברים ח. ב) וכתיב, "ה' צדיק יבחן" ואמרו על כך במדרש רבה (בהעלותך), אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחילה וכן אתה מוצא באברהם נסהו הקב"ה בעשרה נסיונות ועמד בהן, ואח"כ ברכו ה'. עכ"ל המדרש. וכן אתה מוצא באיוב דאמר רבי חנינא בר פפא אילו לא היה קורא איוב תגר כשבאו עליו יסורים היו אומרים עליו אלוקי איוב כדרך שאומרים עכשיו אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. ובמקום אחר אומר מדרש רבא: אשרי אדם שעומד בנסיון, אין אדם שאין הקב"ה מנסה אותו. מנסה לעשיר, אם תהיה ידו פתוחה לעניים. ומנסה לעני, אם יוכל לעמוד ולקבל היסורים מבלי לכעוס. ואם עמד עשיר בנסיונו ועושה צדקות, הקב"ה מצילו מדינה של גהינם. ואם עמד עני ואינו מבעט ביסורים, הרי הוא נוטל כפליים לעת"ל. עכ"ל המדרש. וכן בפירוש הפסוק "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" (דברים לב. ז) אמר להם הקב"ה לישראל כל זמן שאני מביא עליכם יסורים בעוה"ז תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לעת"ל כגודל היסורים כך גודל הטובה, וכעין מה שאמרו חז"ל: ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנן אלא ע"י יסורים והם תורה ארץ ישראל והעוה"ב.
נמצא א"כ שנסיון הוא לשון התרוממות כמו "הרימו נס על העמים" ובאה התורה לומר שאם יעמדו בנסיון הם יהיו עליונים על כל גויי הארץ. והמידה הזו נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש ומאחר הכלל או הפרט עומדים בנסיון הרי זכות זו נחקקת להם למעלה ונזכר שמו לטובה לפני הקב"ה כמו שאמר הנביא ירמיה: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב ב).
כתב הגה"צ רבינו מרדכי ששון זצוק"ל בספרו קול ששון (פרק ל) וז"ל: כשיבואו יסורים על האדם מחמת ארבעה דברים הם באים: לכפרת עוונותיו, או כשרואה הקב"ה לבבו שהוא קרוב לחטוא ישלח לו יסורים להכניעו שלא יחטא, ונמצא שעוזרו ע"י היסורים. או שמחמת יסורי צדיקים שהם מכיתות משיח צדקנו שסובל יסורים על עוונותינו (ואשרי מי שזכה לזה). [וכן הגמרא בסוכה (מה:) אמר רשב"י: יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו, מיום שנברא העולם ועד סופו. ע"כ. ועיין מהרש"א שם שפירש ששלושתם היו בעלי יסורין וסובלים עוונות כל העולם ביסורים שלהם]. והסיבה הרביעית אפשר שיתייסר מחמת גלגול אחר שבא לתקן מה שעיוות בגלגול אחר. עכ"ד. ולפי דבריו ז"ל אפשר שיש בזה טעם לשאלת השאלות מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. כי יתכן שזה בא מחמת גלגול אחר.
עוד טעמים ליסורים הבאים לאדם :
א) מזליה גרים. מזלו של האדם מחייב שיהיו לו יסורים, כפי שמצינו ברבי אלעזר בן פדת, רבי חניניא בן דוסא ורבי עקיבא בתחילת דרכו, יסורים של אהבה להרבות שכרו לעוה"ב.
ב) אדם שלוקה ביסורים יש תועלת בזה לכל ישראל. כפי שמצינו ברבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, שכל זמן שהיה סובל יסורים לא המיתה חיה רעה בארץ ולא הפילה אישה עוברה. וכן מצינו ברבי חנינא בן דוסא שהיה מסתפק בקב חרובים מע"ש לע"ש ובזכותו ניזון כל העולם כולו. וכן רבי אלעזר בנו של רשב"י זיע"א שקיבל עליו יסורין וזכות זו עמדה שלא מת אדם קודם זמנו.
ג) משום גילגול שעבר. כפי שמצינו באיוב וחבריו שהיו נבוכים מאוד במקרה שקרה לאיוב עד שבא אליהו בן ברכאל הבוזי וגילה להם סוד הגלגול שאיוב בא כעת לתקן נפש שהיו לה חטאים גדולים בגלגול הקודם.
ד) עוד טעם ליסורים כתב השל"ה הקדוש, שהקב"ה מביא לפעמים יסורים על הצדיקים אע"פ שלא נכשלו בעבירה כדי שיוסיפו להתרחק מעניני העוה"ז ושלא יתפתו אליו כלל.
ה) עוד טעם מצינו בליקוטי מוהר"ן (ח"א דף קיח) שכל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח, כ"ש עד כי יבוא שילה (בראשית מט) שילה בגימטריא משה. ועל כן קראו התנאים אחד לחבירו משה, כמו שאמרו במסכת שבת (קא:) משה שפיר קאמרת, ואמרו חז"ל שמשיח סובל יסורים עבור כל ישראל שנאמר "והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו" (ישעיה נג). לכן כל צדיק הדור סובל יסורים בשביל כלל ישראל להקל מעליהם.
ו) שנינו במסכת אבות (פ"ו מ"ו) במ"ח דברים התורה נקנית ואחד מהם הוא קבלת היסורים כדאמרינן בברכות "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה, ומתורתך תלמדנו" שהקב"ה מביא יסורים של אהבה לעוסק בה להרבות שכרו לעוה"ב.
ז) טעם נוסף שאמר המגיד מדובנא זצוק"ל ליסורים שכאשר הקב"ה כועס אינו מוציא כעסו על הרשעים כי הם יטיחו דברים כלפי מעלה ונמצא שם שמים מתחלל ויענשו עונש רע ומר ודרכו של ה' להיטיב לברואיו. לא כן אוהבי ה' מקבלים דינם באהבה ואינם מהרהרים אחר מפעלות אלוקים ולאחר שהקב"ה רואה כיצד קיבל את היסורים באהבה אזי הוא מוסיף לו שכר רב על סבלו ועל יסוריו.
ח) עוד טעם, יעקב ועשו נתחלקו בנחלת שתי העולמות, לעשו עולם הזה, וליעקב עולם הבא. ומאחר שביקש יעקב לישב בשלוה כאן בעוה"ז שהוא חלקו של עשו, קפץ עליו רוגזו של יוסף. לפיכך, אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות על כן ישראל קדושים רב טוב צפון להם לעולם שכולו ארוך.
נמצינו למדים א"כ שהיסורים באים על האדם מכמה סיבות.
א) את אשר יאהב ה' יוכיח מאהבת ה' ומחפצו להועיל לאדם באחריתו ונכלל בזה גם רצון ה' לתת שכר גדול לאדם בעוה"ב על כן מייסרו מעט בעוה"ז כדי למרק עוונותיו שעשה בחיים חיותו ונכלל בזה להרחיק את הצדיק מחטא שיכול להכשל בו.
ב) לרמז לאדם באיזה חטא נכשל כדי שידע האדם לתקן ולהזהיר את ההולך בשרירות לבו וטועה לחשוב דלית דין ולית דיין בעולם. וישוב בתשובה שלימה.
ג) הקב"ה ישתבח שמו מתאווה לתפילתם של ישראל כש"כ "השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה" (שה"ש ב). וכשאדם אינו מתפלל מספיק הקב"ה נותן לו סיבה כדי שיתפלל יותר בעוז ותעצומות לכן יראה אדם לעולם להקדים תפילה למכה.
ד) כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורים קשים. מדה כנגד מדה, הוא בטל מרצון בהיותו בריא, ועתה יצטרך לבטל תורה בע"כ מחמת חולי ומחסור.
ה) זמן גרמא. מיום שחרב בתינו וגלינו מעל אדמתנו נמצאים אנו בהסתר פנים, מצאונו רעות רבות וצרות, ומיום ליום רעתו רבה מהיום הקודם, עד שאמרו כמה אמוראים "ייתי ולא אחמיניה". ונכלל בזה הזמן גם העוה"ז שהוא בשביל היהודים מלא התלאות ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא.
ו) כשהקב"ה רוצה לתת גדולה לאדם מנסהו תחילה כמו שמצינו אצל אליאב אחי דוד שהיה מיועד להיות מלך על ישראל, אבל כיוון שכעס על דוד איבד את גדולתו. כמו שאמר הקב"ה לשמואל: "אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו" מכלל, שהיה ראוי אלא שנמאס.
ז) מזלו של האדם גורם אם יוולד במזל של עוני או עושר, חלאים או בריאות וכו' כפי שמצינו אצל רבי אלעזר בן פדת. ומכלל זה שכל העולם כולו "מרוויח" מזה, כדוגמת רבי חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בזכותו. וכן רבנו הקדוש שסבל יסורים במשך שלש עשרה שנה. ובזה נכלל גם הצדיקים שהם מכת משיח צדקנו שעליו נאמר "אכן חלינו הוא נשא".
ח) ע"פ מה שגילה רבינו האר"י ז"ל שאדם בעל יסורים לפעמים בא לעולם לתקן בגלגול זה מה שפגם בגלגולים אחרים ובפרט בדור שלנו שהוא תכלית וגמר כל הבירורים והתיקונים. ולדאבון לב אנו רואים זאת בכל יום ויום בעוה"ר, ושכינה עומדת אצל כל אחד מישראל ובוכה ומיללת עליו, עד שירחם ה' ויראה בעוני עמו ויאמר לצרות עמו ישראל די.
עם נעילת שער המאמר אכתוב בעזהי"ת נקודות למחשבה כיצד יקבל עליו האדם את היסורים באהבה ובהכנעה.
1. כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד' אות יב) וז"ל: אם תמצא את החוטא תלאה ותקרה אותו צרה ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה יהיה זה לו למגן מן היסורים הרבים הראויים לבוא עליו כמו שנאמר "כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור" (תהילים עו) פירוש, כאשר צער האדם יודה אותך כלומר שיודה אותך האדם בעת צרתו, "שארית חמות", כלומר, שאר היסורים שהיו ראויים לבוא על האדם, "תחגור" פירוש, תעכב. עכ"ל.
2. מסופר על האדמו"ר מקוצק זצוק"ל שהיה מלומד ביסורים ותמיד היה בשמחה ובמראה טוב. וכששאלוהו, כיצד אפשר להיות בשמחה עם יסורים כאלה? אמר להם, איני מבין אתכם, ממה נפשך, הלא על מה שעבר אין מה להצטער כי עבר, ועל מה שעתיד לסבול, עדיין לא בא לעולם ולמה יצטער על עולם שאינו שלו? אלא על מה יש להצטער, על צער של רגע? צער של רגע אפשר לסבול וכבר עבר הרגע ואיננו. עכ"ד.
3.בתענית (כ:) אמרו ז"ל "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהיה קשה כארז" מכאן ילמד האדם שיקבל את יסוריו באהבה ובהכנעה גדולה ועל כל גל וגל ינענע לו בראשו. ולא ילחם כנגדו להתריס ח"ו. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.