סימן קצו - צורת אותיות לה"ק ומשמעותן

מאת ר' אייל צדוק / מחוברת כסלו תשס"ב (שנה ב') סי' כז

הקדמה קצרה
אנחנו בני העם היהודי קיבלנו מתנה נפלאה משמים והיא השפה העברית. ותחילה עלינו לדעת, כיצד נוצרה לשון הקודש?

יתברך הבורא ויתפאר היוצר ברא שמים וארץ ויצר את האדם לשבת עליה ונתן לו לשון הקודש לדבר בפרטיה וכלליה. בעזרת לשון זו קרא האדם הראשון שמות לכל החי עלי אדמות כמו לחיות ועופות ובהמות וכדומה. כן האדם הראשון שמו לקוח מן המילה אדמה. וגם האשה נקראת בשם זה כי מאיש לקחה וכן על זה הדרך.

לשון הקודש היתה בפיהם של כל העולם עד אשר נבנה מגדל בבל בארץ שנער ואז ה' הפיץ את בוני המגדל לארבע רוחות תבל והשפה נשארה אצל בני עבר. ומהם, הועברה לאברהם וליצחק וליעקב (שלושת האבות שמרו על שונותם ביחס לעולם) ושמות האבות הם בעלי משמעות לתוכנם כגון אברהם – אב המון גויים. יצחק – צחוק עשה לי אלקים. יעקב – ידו אוחזת בעקב עשו. בלשון הקודש נגלה האלקים לכל הנביאים, ובה נקראו שמות שנים עשר שבטי יה, ובה זכינו לקבל את עשרת הדברות ושאר התורה כולה.

אותיותיה נשארו לנו עד היום (אותיות הדפוס שהן נקראות כתב אשורי) ובהן נכתבים ספרי קודש רבים ושונים בכל מקצועות התורה המיוחדים לעם היהודי, ובהן עוברת התורה מדור לדור ולא נשתכחה מישראל.

הטעם שנקראת לשוננו לשון הקודש כתב הרמב"ם ז"ל בספר מורה נבוכים, לפי שאין בה שמות לאברי המשגל. וי"א לפי שבה דבר השם יתברך למשה רבינו ע"ה ושאר הנביאים ובה ניתנו הלוחות וכל התורה ובה קרא האדם שמות לבהמה וכו' והסכים ה' עמו וכפי זה אפשר דנקרא לשון הקודש קודש סתם שאין קדושה זולתו והוא השם יתברך הנקרא קדוש מכל קדושה. (מתוך ס' לחם הביכורים דף ה').

והנני בא להוסיף מעלה נוספת ללשון הקודש והיא מה שבאמצעותה כל יהודי יכול לשפוך צקון לחש מתוך עמקי לבבו לפני אל נורא עלילה כפי מה שקבעו לנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפלות (כפי שהם מופיעים בסידורים ובמחזורים). ודרך זה אנו מתפללים מבקשים משבחים ועובדים את ה' יתברך דרך האותיות וצירופיהן מידי יום ביומו ואנו מגיעים להרגשת התעלות וקדושה, שאין לה אח ורע בשום אומה ולשון. הרגשה מיוחדת של התעלות רוחנית. הרגשה מיוחדת לעם היהודי. הרגשה שאין בן תמותה יכול להבין או להסביר אותה עד אשר יחוש בעצמו.

ועתה הבוא נבוא לבאר על צורת האותיות ומשמעותן:
1. האות אל"ף (א) בנויה מקו אלכסוני ושתי יודי"ן המרמזים לאות ו' ושני יודי"ן שבגימטריא נרמז שם הוי"ה (26) ורומזת לאמת שהיא חותמו של הקב"ה.

2. האות בי"ת (ב) הינה מרובעת כחיבור של שתי אותיות – ד' בתוך ו'. והיא פתוחה לאות גימ"ל והסמיכות בין האות ב' לאות ג' רומזת לבית פתוח לגמילות חסדים.

3. האות גימ"ל (ג) ראשה עבה ושתי רגלים אחת לימין ואחת לשמאל ורגל שמאל נמשכת לכיון האות דל"ת לרמז שגמילות חסדים הינה גם כלפי דלים.
4. האות דל"ת (ד) גגה ארוך ורגלה קצרה ועקב לצד ימין ודומה לשני ווי"ן סגורין זו בתוך זו. ופניה כלפי ה"א מפני שאדם דל מסתכל אלא לטובתו של העולם הזה שנברא בה"א שנאמר "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ודרשו חז"ל בה"א בראם.

5. האות ה"א (ה) כמו דל"ת עם נקודה בתוכה הנראית כיו"ד ויש בה שני פתחים גדול וקטן לרמז שלעולם הזה יש שני פתחים אם בא להרשיע ולצאת, יוצא בפתח הגדול, כי הבא להטמא פותחין לו. ואם בא לעשות תשובה, נכנס בפתח הקטן, שהבא להטהר רק מסייעין לו. ומפני מה יש לו תג קטן בראשו? שאומר הקב"ה, אם חוזר בתשובה אני קושר לו כתר בראשו.

6. אות וא"ו (ו) עגולה לצד ימין כרי"ש אך ראשה קצר כיו"ד ועוביו מתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה ודומה למקל שעתיד הקב"ה להכות את הרשעים במקל של אש בדינה של גיהנם עד שיצעקו: "וי, וי" מתוך הגיהנם שנאמר: "אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו". (ישעיה ג').

7. האות זי"ן (ז) ראשה עבה ומרובע ועובר את הרגל משני צדדים, אחד שמאלה לכוון האות חי"ת ואחד ימינה לכוון האות וא"ו, לרמז שכל אדם המבקש לילך אצל אשה שאינה שלו מצד אחד רצונו לעשות חטא ועבירה ולטעות אחר יצרו. ומצד שני מפחד מבשר ודם שאין בו ממש שמא יראו אותו ויאמרו עליו "וי וי פלוני חטא", ואינו יודע שמישהו יושב בסתרי שמים מתבונן בו.

8. האות חי"ת (ח) נראית כשני זייני"ן מחוברים בחטוטרת ומפני מה אין לה שלשה תגים על ראשה (כתר)? כי כל מי שדבריו מכוערין וחוטא אין לו שבח בעולם הזה, ולא שם טוב, אלא גנאי וחרפה וכלימה ובושת פנים.

9. האות טי"ת (ט) רגלה השמאלית דומה לאות זי"ן וכתר עליה וראשה הימני עגול ומשוך לתוכה ודומה כיד הטמונה לתוכה, לרמוז שכל מי שהוא עושה מעשים טובים וצדקה וגמ"ח ונותן צדקה לעניים צריך לעשות בסתר שכל הנותן צדקה בסתר מרחיק את מלאך המות ממנו ומאנשי ביתו. שנאמר: "מתן בסתר יכפה אף".

10. האות יו"ד (י) קטנה בגודלה מכל האותיות. לרמז שכל מי שמקטין את עצמו בעולם הזה ואין בו גסות הרוח זוכה לעולם הבא שנברא ביו"ד שנאמר: "כי ביה צור עולמים".

11. האות כ"ף (כ) היא עגולה מכל צד ופניה למעלה ולמטה שוים ופונים כלפי האות למ"ד דומה לכסא הרומז לכסא המלכות וכל כסא המלכות אינו מתוקן אלא למלכים לישב עליהם.

12. האות למ"ד (ל) בנויה מהאותיות כא"ף, והאות וא"ו מחוברת לה למעלה וגבוהה מכל האותיות לרמז למלך שיושב על כסא הכבוד ומלכותו לפניו.

13. האות מ"ם פתוחה (מ) בנויה מהאותיות כ"ף - וא"ו המחוברות בראשיהן ונראית כיד כלפי מעלה וראש כלפי מטה להראות למעלה כלפי מלכו של עולם וראשו כלפי מטה כדי להורות כי הכל מהקב"ה.

14. האות נו"ן כפופה (נ) ראשה כראש וא"ו ונוטה מעט לאחור בבסיסה ונראה כנופל ומתחנן לפני המלך להקימו.

15. האות נו"ן פשוטה (ן) נראית כאות זי"ן ארוכה לרמז שאדם כשר צריך להיות כפוף ועניו, וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא.

16. האות סמ"ך (ס) גגה יהיה ישר ועגולה משלש רוחותיה ותהיה סתומה לרמז על ישראל בשעה שעושים רצון הקב"ה שכינה סביב להם כחומה לארבע רוחותיהם ושומרת על יחודו של עם ישראל לעומת הגויים.

17. האות עי"ן (ע) בנויה מהאותיות נ' ו' ונראית רבוצה שמרמזת על עשו הרשע שעתיד ליפול תחת רגליהם של ישראל.

18. אות פ"ה (פ) כפופה נראית כאות כ"ף כפופה עם יו"ד בתוכה ומרמזת על פה פתוח דהיינו בשעת המכנסים פזר.

19. אות פ"ה פשוטה (ף) דומה לכ"ף פשוטה עם יו"ד בתוכה ומרמזת על פה סתום דהיינו בשעת המפזרים כנס.

20. האות צד"י כפופה (צ) מחוברת משתי אותיות יו"ד - נו"ן ויש לה שני ראשים לרמז על יש"ו שר"י שתפס שני ראשים אחד של ישראל ואחד של אדום והטעה את הבריות.

21. אות צדי פשוטה (ץ) ראשה כצד"י כפופה וגופה ארוך פשוט לסמל שצדיק צריך לרדוף אחר הפשטות.

22. אות קו"ף (ק) נראית כעין רי"ש עם מושב ורגל תלויה בחללה והיא מרמזת על הקב"ה שמגן על הצדיק ומכה את הרשע.

23. אות רי"ש (ר) עגולה מאחריה וגגה ארוך ונראית כמסתכלת כלפי השי"ן כי אין הקב"ה יכול להסתכל בצלם דמות אדם רשע.

24. אות שי"ן (ש) נראית כשני ווי"ן וזי"ן המחוברים בשרשם ונראית כבת רגל אחת מפני שהיא תחילת אותיות של שקר, ולשקר אין רגלים ואינו מתקיים.

25. אות תי"ו (ת) נראית כרי"ש ורגלה השמאלית נראית כשבורה ודומה לוא"ו מפני שכל המבקש ללמוד תורה צריך לכפוף את רגליו ויעסוק בה.

עיקרי הדברים הנ"ל לקוחים מן הגמרא בשבת (קד.) וממדרש אותיות דר"ע.