סימן רו - אמונה תמימה או חקירה מה עדיף?
מאת ר' משה ירגן / מחוברת תמוז תשס"ב (שנה ב') סי' פח
בנוהג שבעולם, ככל שהעבד מכיר את אדונו יותר, כך עבודתו כלפיו תהיה יותר מושלמת. והטעם מפני שככל שיבין העבד את גודל רוממות אדונו, כך תהיה דעתו מתבטלת כלפיו יותר וזאת מגודל היראה והאהבה.
אדם בתחילת דרכו, דרך ה', שואף לחקור ולהבין הרבה, ולא זו אף זו שאיני מבין איך אפשר אחרת. אך ככל שחולף הזמן הרצון לחקור נעלם לו, ובא תחתיו רצון חדש אשר נשען יותר על דרך התמימות המסורתית.
מבט מקרוב בעיקר שאלתנו הנצבת עמנו בזה, מציג לנו הבנה שהחקירה מתבצעת ע"י השכל האנושי שהוא נברא מוגבל עם תכונה סופית. ועקב כך, גם החקירה המתבצעת ע"י תהיה חייבת להיות מוגבלת. וממילא גם התוצאה הסופית תהיה מוגבלת לפי השכל האנושי. ומכאן פשוט להבין שאין אפשרות לחקור אין סופי ובלתי מוגבל ע"י אדם שיש לו סוף ומוגבל.
וראיה לדבר, מצאנו בספר תורת אבות (עמו' קפ"ב) בשם רבי אברהם סלונים מח"ס בית אברהם,שכה אמר: שעל סברת השכל אי אפשר לסמוך, כי יתכן שהיצה"ר כבר השתלט עליו. ע"כ.
ואם תשאלך נפשך, והלא אבי האומה אברהם אבינו ע"ה אבותינו ספרו לנו על שיטות חקירותיו? ומי לנו גדול מרבינו הרמב"ם שעסק בחקירת האמונה, ואף חיבר ספר המכיל את חקירותיו?
על כך עונה הכהן הגדול מאחיו רבנו הח"ח והובאו דבריו בספר "חייו ופעליו" ח"א עמוד תרפ"ה שמי שמחפש ראיות לאמונתו סימן שמקוננים בלבו ספיקות והרהורים. ומהרמב"ם אין להביא ראיה, מאחר שאת ספרו כתב לצורך התועים והנבוכים שבדורו. וגם מאברהם בדורו אין שום הוכחה שהוא חקר ודרש משום שהיה מתחיל ומאבותיו לא קיבל מסורת בירושה. ואולם אנו שקיבלו אבותינו את התורה בהר סיני בנוכחות מאות אלפים ושמעו את קול האלוקים אין לנו צורך להתחיל מאל"ף בי"ת. ולכן על שום מה נבזבז את זמננו לריק. ועוד, שבשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ד כתב, שאין להביא ראיה מהרמב"ם כי הוא למד תחילה את כל התלמוד וכדי להשיב לאפיקורסים ולהשיב את הנבוכים חיבר ספרו בנדון. ועוד ראיתי בספר "נתיבות האושר" שמביא שם מה שכתב הרמב"ם לתלמידו אשר הובא בספר שושן סודות וכך נאמר רוב זמני, הייתי נבוך בחקירות הנמצאות לדעת תוכן אמיתתם כפי האפשרי בכח ההשגה האנושית בכדי לפרוך את חקירתם הטועה של הפילוסופים וכו' וכך לאחר שראינו שאין להביא ראיה מאברהם אבינו ומהרמב"ם וגם מדברי הח"ח משמע שאין טוב בחקירה מאחר ואסור שיהיה בלבנו ספיקות והרהורים אך לעומת זאת כאשר יש מושג של ירידת הדורות והמסורת קצת נפגעה ולאנשים יש צורך יותר לעמוד על האמת ועוד נוסיף את מה שכתב בעל חובת הלבבות בפרק ד' שחוסר הידיעה הוא אחד הדברים הגורמים לאדם לא לעשות את עבודת ה' לשם שמים. ועוד, רואים אנו מעשים בכל יום שככל שאדם יודע וחוקר יותר את הטעמים והפרטים, בהתאם לכך נוספת לו יראת שמים. וגם נודע שחסרון המסורת הוא מצות אנשים מלומדה, מחמת ההרגל שאליו נכנס האדם עם הזמן וככל שידע יותר את פרטי וטעמי הדברים יתחדשו בו כוחות חדשים מידי פעם וכך ימנע מן השגרה אשר מכניסה לדרכיו חוסר יראה. ולכן יש צד להתיר למי שראוי לכך ע"פ הוראת חכם. ופה נשאלת השאלה, אדם שרוצה ללכת למקום מסויים ששם לדעתו נמצאת הדרך אל ארמון המלך, אך בדרכו הוא יכול ליפול לתוך בור. כלומר, אדם שיש לו רצון לדעת יותר בכדי להתעלות, אך עקב חוסר כלים מתאימים שהם ש"ס ופוסקים, הוא נופל לבור עמוק והיינו לבלבול גדול שאין לו את הכלים לצאת ממנו. וכך ישאר עד סוף חייו האם ראוי לו לצאת לדרך מתחילה?
בבואנו ליישב שאלות אלו צריכים אנו להקדים מושגים יסודיים בחקירה בכדי למנוע הליכה בשבילים מסוכנים מפאת הנושא העדין והרגיש. וכך עמדתי ואתבונן מהי החקירה בעצם ולמה ישנו רצון עז לדעת דברים נשגבים?
והנה ראיתי לומר שעצם הגדרת החקירה לא יכולה להיות על מהות השם יתברך, כי זהו יסוד התחלתי שאינו ניתן לחקירה בשום אופן והינו מתבסס אך ורק על אמונה תמימה אשר חקוקה בכל לב אדם יהודי עמוק פנימה בנבכי נשמתו ולכן מושג החקירה אמור להוות רק דרך של התבוננות בדברים שה' נתן לנו במתנה בכדי שנוכל להתקרב אליו והם לראות ולהבין כמה שיותר את דרך האמת ובכך להתקרב אל ה' יתברך ע"י הליכה בדרכים הנכונות שעלינו ללכת שהם התורה, המידות, וכולי.
וכך אומר, שמחמת הרצון להתקרב לטוב נוצרים באדם רצונות להתקרב יותר אל הטוב מחמת גודל התענוג הטמון בהתקרבות לטוב אמיתי. וכך נוצר לו הרגש הפנימי להבין דברים נשגבים יותר בכדי להדבק יותר בטוב האמיתי.
והנה ע"י חילוק מושגי החקירה יתיישבו לנו כל השאלות שהרי הטיעון של ירדית הדורות אכן הינו טיעון חזק המצריך את הנבוך לחקור יותר ונכון הוא שנפגמה אצלו המסורת. אך עדין הוא אינו בגדר כלי קיבול להבין דברים עמוקים ונשגבים. ובראשית דרכו יצטרך לעורר את ניצוץ נשמתו באמונה תמימה ואחר זמן מה יתחיל לחקור ולדרוש במוסר ובהלכה ובהמשך דרכו יבין שכל ספיקותיו הראשונים היו רק מחמת הטומאה ולא מפני ההגיון כי בהגיון לא בריא ניתן להבין רק את ההגיון שאינו בריא. ועוד, שבהשקפת היהדות ישנה דרך אחת שהיא התורה ודרכה יבין את הכל וזאת ע"י פיתוח שכלו בקדושה ובטהרה בדרך הישרה העולה למעמד הר סיני. ועוד, שמה שנאמר לגבי חסרון התמימות שמניב ברובו תוצאה של מצות אנשים מלומדה הוא מתוך סברא ישרה בהחלט אך כמו בכל סברא יש סברא להיפך, והיא, שאם ניקח את הקושי שהיה לנו בתחילה עם דברי חובת הלבבות והנה עכשו נראה זה פלא בס"ד לומר שזהו הישוב. אכן כך נבין שבחילוק מושגי החקירה הבננו שבכדי לצאת מבחינת מצות אנשים מלומדה עלינו לדעת יותר את ה' בבחינת ההתבוננות שלנו בבריאה הכללית והפרטית ובכל ההשגחה הפרטית והיום יומית שאנו חשים. וכך יהיה לבנו שלם בעבודת ה' ונדע את אבינו יותר. וכן מצות אנשים מלומדה תתהפך לאנשים ללימוד המצות בכדי שנעבוד את ה' באהבה וביראה גדולה מאוד.
ולשאלה האחרונה שנשאלה, לגבי אדם היוצא לדרך ונופל לתוך בור אשר לא יכול לצאת ממנו כל חייו האם היה ראוי שיצא ונופל לתוך בור אשר לא יכול לצאת ממנו כל חייו האם היה ראוי שיצא מתחילה? התשובה לכאורה די פשוטה והיא אומרת שאם דרך האמת היא לצאת הרי שלא לצאת יהיה שקר ולגבי הבור אם האדם יצא לדרך בהדרכה ובפקוח נכון הסיכוי שיפול לתוך בור הבלבול הוא די קטן ואם בכל זאת נפל אכן אין דבר העומד כלפי הרצון ועם תפילה מעומק הלב גם מבור תחתיות יוציא אותנו אבינו לקראת הדרך החדשה המובילה אל המסילה הישרה.
וזאת שאלו בבית המדרש באם ישנה לאדם הדרכה ופיקוח אז למה לצאת לחקירה?
והנה ראיתי בהקדמה להרב המאירי בבית הבחירה שכותב, שלאחר שישנה לאדם אמונה תמימה בסיסית וטהורה יש עליו צורך לעמוד על טיבם של דברים ולדרוש יותר וזה יקדם אותו מאוד הן ביראה והן בחכמה.
וכך לאחר שיושבו ההדורים מסקנתנו מכל האמור היא:
א. מהות ה' אינה ניתנת לחקירה בשום אופן ואל לנו לחשוב בנתיב זה כלל. והיא אך ורק ע"י אמונה תמימה. וכבר אמר החכם: הכי פשוט הוא הכי טוב. וזוהי דרך שמנהיגתנו מורנו הגר"ח רבי שליט"א שאין לחקור ולדרוש אלא להאמין בפשטות ותמימות וזו היא הדרך האמיתית וכל בעל תשובה מבין זאת בהמשך דרכו.
ב. על אף הרצון לקפוץ לראש ההר עלינו לעבור כל פיסת שטח בדרך לפסגה וזאת בכדי להבין שהגענו לפסגה הנכונה ואנו מתענגים בה אחרי הדרך הקשה.
ג. יש ענין ללמוד ולהבין כי אכן ידע הוא כח ובכדי להתעלות צריך גם לפעמים לעמוד על עמקם של דברים אפי' ע"י החקירה וזאת באמצעות התבוננות הכוללת והאישית.
ד. הרך הנולד לא יכול לאכול בשר ולשתות יין כי גופו לא בנוי לכך עדיין. אך זה לא אומר שיין ובשר זה לא טוב, כי כשיגדל יוכל לאכול מהם.
ה. התמימות לפני החקירה אינה אותה תמימות ופשטות שאחריה כי רק אחרי הבנת העומק ניתן להבין את הפשט הנכון. אך אם ישנה פשטות אמיתית ושלמה בלבו של האדם אל לו לדרוש יותר כי הפשט לפעמים יכול להיות בטוח וישר יותר מהעומק.
ראוי לציין שכל המקורות המפורטים הינם מתוך הספר היקר נתיבות האושר. מה גם יש לציין שכל מושגי החקירה הינם בגדר של לעמוד על טיבם של דברים אשר אינם בגדר "במופלא ממך אל תדרוש" אלא אך ורק הוספה במעיינות החכמה. כל אחד לפי מדרגתו. וכ"כ המאירי בהקדמתו הנ"ל במופלא ממך ולא מזולתך.
וכדרכי בקודש אסיים בשאלה: תמימות או חקירה מה עדיף? וא"ת והלא כבר עניתי על כך, האם באמת עניתי?