וקָנֶה לך חבר
-
פרי עטם של רבני אברכי ובוגרי בית מדרש עטרת חכמים יכב''ץ חולון ת''ו
-
אין לסמוך הלכה למעשה על פסקים שיובאו בספר זה ואף אם נכתבו הדברים בדרך פסק,
שאין זה אלא כדי להתלמד, ולא יהיו ח''ו בכלל אלה שאמרו רבותינו ז''ל זה שלא הגיע להוראה ומורה.
למעט מאמרים שהבאנו מפיהם ומפי כתבם של גדולי הדור שליט''א היושבים על כסא ההוראה.
-


                 סימן רח - על אורך גלותנו





סימן רח - על אורך גלותנו

ממדור חכמה ומוסר – חוברת אב תשס"ב (שנה ב') סי' צט

מתוך ספר הברית (ח"א מאמר ט' פרק ט"ז מד"ה והנה) ובו מבאר שיש לנו לכוין בקיום התורה ומצותיה כדי להקים שכינה מעפר, ודבר זה יקרב גאולתנו ופדות נפשנו אכי"ר.

הנה יש בני אדם1 האומרים לבית יעקב: אתם מצפים שיבוא לכם משיח, הלא כבר עברו יותר מן י"ז מאות שנה ועדיין אתם בגלות ואחרי כי לא בא עד הנה וקויתם כל הימים ואין מושיע שוב לא יוסיף להושיע אתכם עוד לא פדה יפדה איש אתכם לעולם, אריכות זמן רב כזה הא לכם זרע יעקב לאות כי לא יבוא עוד עד עולם. לו חכמו השומעים כזאת, היו משיבים להם תשובה נצחת הלא המשיח שלכם התמהמה כפליים כי לא בא לאבותיכם תיכף להושיעם על פדות נפשם מן הגיהנם ולא אץ לבוא אבל עזבם כאשר היו והתאחר ג' אלפים ושבע מאות וששים ושמונה שנה, ואם כן התמהמה הוא יותר משני פעמים ככה. וכי תאמר אלי קורא משכיל, להם דחית בשלהם, ולי מה אתה אומר על אריכות גלותנו? שוב אשוב ואומר לך: אוי לי, אוי לך, ואוי לדור שלא נבנה בית המקדש בימיו, עוונותינו הטו אלה, אבותינו כי חטאו אשר המה ראו שלוחי ה' השכם ושלוח נביאי האמת בהתחננו אלינו שנעזוב דרכנו הרעה ונשוב אליו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת שנחרב בית המקדש וגלינו מארצנו והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים, אבל אשמים אנחנו על אודות אריכות הגלות בשבתנו על אדמת נכר זמן רב עד כי נאמו גויים אבדה תקותם. לא אבותינו, כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכולתנו לעשות שיבנה בית המקדש בימינו הלא ציון מר תבכה וירושלים תתן קולה ואין איש שם על לב בדורות אלה ועינינו הרואות כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביו וימסרו את נפשם עליה, ואנחנו נרפים ועצלים כל הזמן הרב הזה עד אנה לא נקום ללחום גם אנו בעד אדמתנו הקדושה וארץ אבותינו. אפס כי לא בחרב ולא בחנית ולא בכלי מלחמה נלחם כגויי הארצות אשר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלקינו נעסוק בתורה ובמצות אלקינו למען שמו באהבה כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה מגו גלותא, כי בתורתו נגביר על אויבי ה' ובמצותיו ידינו רמה לנצח על מלאכת בית ה' שיבנה תיכף בימינו כי כל מצוה היא גירא בעינא דשטנא ואם אנו עושים המצות רק לשמו יתברך הן המה היו בידינו כחיצים ביד גיבור להפיל כל הקליפות ולהשפיל כל שרי מעלה , ועל זה נאמר תנו עוז לאלקים כאשר כתבתי ענין זה די באר בספר מצות טובים שלי אשר חברתי על המצות, ואז תיכף יפקוד ה' על צבא המרום במרום ויהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' לעבדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ.

ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה. וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל מרבים העם ללמוד משניות גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרימון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו מה נשאר לנו עוד, ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר לרצות פני עליון. ואמרתי אני בלבי, אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה כי זבוב מות אחד יבאיש שמן רוקח הרבה. ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי שהוא מה אשר כל שלש כתות הנזכרים כלם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למיפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית וכפיסין לבנים הכל כמנהג המדינה הנקרא (קמניצא) למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר וילדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי התורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי, זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל, בכל מועד ורגל אומרים אנו: "לשנה הבאה בירושלים" לא היום ולא מחר רק מדחים אותה שנה תמימה ואף גם זאת לא בלב שלם כי חפץ לבו לגמור הבנין שהוא בונה שאי אפשר להשלימו כי אם אחר איזה שנים וכן לגמור המשא ומתן שעל ד' וה' שנים אשר עשה עליו כתב וקשר מן השררה או מן המלכות הנקרא (קנטרקט) ואין קורא בצדק ואין עושה באמת בכל שלש כתות הנזכרים הדברים כדי למהר את הקץ ולפדות גוי ואלקיו ולמפרק קוב"ה ושכינתיה, זה לא יש בנו, והוא שאמר הכתוב וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ) כלומר, אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעוה"ז או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי, וכמו שאמרו בזוהר כל חסד דאינון עבדין, לגרמייהו עבדין ואוי לאוזניים שכך שומעות קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה היא אמנו שכינתא קדישא רוצה לצאת מן הגלות עם כל בניה ושומע אין לה צעקה ואין מושיע לה ופורק אין.

ובכן אחי ועמי תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת, לא יבוא משיחנו כי הוא יתברך מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר: אתם אינכם חסים כי אם על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי הגדול לא הרואה לעינים. אך כל איש יהודי בעצמו אפי' אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא, אך אלקים יפדה יהיה כל כוונתו, כי בש"ע יו"ד כתוב שבכל מיני צדקות כגון להאכיל רעבים או להלביש ערומים או לרפאות חולים, להכל פדיון שבויים קודם ואסור לאחר אפילו רגע. וא"כ הדין בפדיון שבויים לבן אדם אחד מכ"ש לפדות גוי ואלקיו שהוא פדיון שבויים כללי. ואל יאמר אדם מה אני ומה ערכי שיהיה כח במצותי לפעול דבר גדול כזה, כי אם מך הוא בערכו המצוה עצמה ערכה גדול ורב כחה לפעול זאת אם יכוין בו למפרק קוב"ה ושכינתיה מגו גלותא, ואז עד מהרה שנת גאולנו באה ותבנה ציון וכל ערי יהודה וארץ ישראל וישכון כבוד ה' בירושלים אשר יכוננה עליון וזרע עבדיו ינחלוה במהרה בימינו2.

הערות:
1 כוונתו אל הנוצרים המאמינים ביש"ו. העורך.
2 והנה כהיום כזה שנת חמשת אלפים שבע מאות ששים ושתים שנים לבריאת העולם אע"פ שכעת יושבים אנו על אדמתנו, ארץ נחלת אבותינו, מ"מ עדייו בעוה"ר לא נושענו תשועת עולמים, ולא זו אף זו שכמעט בכל יום צרות רבות סבבונו, תאונות דרכים, מחלות קשות, אסונות כבדים, ודם ישראל נשפך כמים ע"י בני עוולה, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, צרו צעדינו מלכת ברחובתינו. ואחרון הכביד, שעדיין רוב ככל אחינו בית ישראל בא"י אשר תעו (באונס ולא ברצון) מדרך השכל ועזבו תורת ה' לחצוב להם בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ועדיין לא נגה עליהם אור ה'. ונראה שמלבד מה שעורר בעל ס' הברית הנ"ל, יש להוסיף לעורר על שנאת חנם ורעותיה אחריה אשר אוכלת כל חלקה טובה, והוא בין אחים יפריד בעוה"ר, ועל זה ידוו כל הדווים. ויה"ר שיערה הקב"ה רוח טהרה ממרום וישובו כל אחינו בית ישראל אל ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו בכל מכל כל, אכי"ר. הנ"ל.