סימן ריא - כף זכות

מאת ר' אייל צדוק / מחוברת כסלו תשס"ג (שנה ג') סי' חי

מצות הוי דן את כל האדם לכף זכות היא מדאורייתא כמו שאמרה התורה (ויקרא פרק י"ט פסוק ט"ו): "בצדק תשפוט את עמיתך" ומפרש רש"י: א) כמשמעו – כלומר תשפוט דין אמת. ב) הוי דן את חברך לכף זכות.

1) כל יהודי צריך ללמוד כיצד לדון לכף זכות!
כללי לימוד לכף זכות - כתב בספר כף זכות (עמוד קנ"ג), הדרך להגיע לדון לכף זכות היא על ידי חיפוש היטב בדברים הטובים שיש בכל יהודי. לכן אף אם נדמה לאדם שחברו עשה פעולה אשר נראית לו כפסולה, או נדמה לו שחבירו הציק לו והתכוון להקניטו, יתאמץ לחפש נקודת אור אצל חבירו ואז יקל עליו לדון אותו לכף זכות.

דוגמאות נפלאות לזה הביאה לנו הגמרא במסכת שבת (קכז:)
דוגמא א': ת"ר, הדן את חברו לכף זכות, דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה"ב אחד בדרום שלש שנים. ערב יוה"כ אמר לו , תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו , אין לי מעות. אמר לו, תן לי פירות, אמר לו, אין לי. תן לי קרקע, אין לי! תן לי בהמה, אין לי! תן לי כרים וכסתות, אין לי! הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל, נטל בעה"ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים. אחד של מאכל, אחד של משתה, ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו ואמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי, אין לי מעות! במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי, שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי, תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע , במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי, שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך, אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי, שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. א"ל, העבודה כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות.

דוגמא ב': ת"ר, מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן). בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי, במה חשדתוני? אמרנו, שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי, במה חשדתוני? אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם: העבודה, כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות.

דוגמא ג': תנו רבנן, פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו, מי ילך? אמר להם רבי יהושע, אני אלך! הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה, חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן): בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו, כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי במה חשדתוני? אמרנו, שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו, שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם, העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לזכות, המקום ידין אתכם לזכות.

לאחר שהבאנו דוגמאות אלו נבאר את האופן בו דנים בין לכף זכות ובין לכף חובה. כתוב בספר שערי תשובה לרבינו יונה בשער השלישי (סימן רי"ח) בזה"ל: והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה , ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד (טובה) [חובה] ולצד הזכות , אם האיש ההוא ירא אלהים נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת , גם כי יהיה הדבר קרוב , ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו, יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קכ"ז-ב) הדן את חברו לכף זכות המקום ידינהו לכף-זכות. והיא מצות עשה מן התורה, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ו) בצדק תשפט עמיתך. ואם הדבר נוטה לכף חובה, יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חובה. ואם האיש ההוא רב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלהים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה שנאמר (משלי כ"א י"ב), משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע. עכ"ל.

ובמידה ואנו מנסים לבאר את הכתוב: בצדק תשפוט עמיתך לפי הביאור במסכת שבועות דף ל' עמ' א'. "עם שאתך בתורה ובמצוות השתדל לדונו יפה". כלומר, לדון לכף זכות רק יהודי. וכאשר ניגש לדון רשע אף על פי שהוא יהודי. נסתמך על הכתוב בספר "כף זכות" (עמו' י"ז) אדם המוחזק לרשע שעשה מעשה שהספק בו שקול, יש לדונו לכף חובה מאחר ואדם זה חוטא לא רק מפני שאינו מתגבר על יצרו אלא מזדון לב מתוך הכרה מלאה בחטאו ופריקת עול מלכות שמים. הלאו של "לא תונו איש את עמיתו" האוסר לבזות את הזולת בדברים שיעליבוהו ויכעיסוהו אינו מתייחס כזה, ומותר להכלימו ולבזותו. (ע"פ תורה תמימה פרשת קדשים פרק י"ט פסוק ט"ו )

ועתה אנסה לתאר בס"ד מצבים בהם אפשר בנקל להיכשל ולדון לכף חובה.
א) דוגמא ממעשה שהיה: הלכתי לאטליז בכדי לקנות מוצרי בשר, בו בשעה שנכחו באטליז קצב וקצבית. הקצבית עמדה בקירבת המדף עליו מונחים מוצרי הבשר אשר הלקוחות מבקשים, והקצב היה בפינה אחורית. בשיא הנימוס הקצבית שאלה למבוקשי ועניתי בדיוק את בקשתי. ולאחר מכן המתנתי. תוך כדי המתנתי ראיתי כי הקצבית עובדת על סחורה אשר אינה קשורה להזמנתי, חשבתי בלבי, עלי להמתין בסבלנות, אולי היא מטפלת בהזמנה קודמת. ובאמת המתינה לי הפתעה, הקצב הוא זה שטיפל לי בהזמנה ישר לאחר שהזמנתי, וכך לאחר פרק זמן קצר קיבלתי את מבוקשי, כלומר קיבלתי יחס אדיב ואחראי מאוד! ואכן למדתי לקח כי בזכות ההמתנה הבנתי איזה יחס טוב העניקו לי!

ב) מעשים אשר מובאים בספר "כף זכות" (עמודים קנ"ז – קנ"ח).
מעשה ראשון: מעשה במוכר ביצים שהיה בירושלים. תקופה כלכלית קשה מאד היתה אז, כשראה המוכר בבוקר אחד כי חסרות לו כשלושים ביצים, גרם לו הדבר לעגמת נפש מרובה. משחזרה התופעה על עצמה הבין כי מדובר בגנב. להפתעתו ראה כי אין שום סימני פריצה על מנעול הדלת, והוא החל לחשוד בבעל החנות שהיה סמוך לחנותו, והיה בטוח כי הוא הגנב. לילה אחר לילה המשיך הגנב במלאכתו באין מפריע. הלך מוכר הביצים לרבי שמואל סלנט זצ"ל ותינה לפניו את צרתו. הקשיב רבי שמואל עד שהלה סיים את דבריו, ואז יעץ לו עצה, קח שלושים ביצים ובשל אותן עד שיהיו קשות, ולפני שהנך סוגר את החנות לפנות ערב – שים אותן בראש ערמת הביצים. פליאתו של האיש היתה מרובה, אך הוא עשה בדיוק כפי שיעץ לו הרב. בבוקר כשפתח המוכר את חנותו נבהל למראה נחש גדול מימדים שהיה שרוע מת על גבי הקרקע. התברר כי אותו נחש היה הגנב שמידי לילה בלע את הביצים, ובזכות עצתו של רבי שמואל סלנט, נחנק כאשר בלע את הביצים הקשות. רק אז נוכח מוכר הביצים כי דן לחובה את חברו שהיה נקי מכל אשמה.

מעשה שני : בשעת צהריים באחד הימים, פרצה אזעקה מחנות הנמצאת במרכז מסחרי. עוברי אורח שהיו במקום ראו כי בחנות נמצא גנב הממהר לכלות את מלאכתו. חיש מהר הזמינו משטרה אך בהגיעם הגנב נמלט. אנשי המשטרה החלו בחיפושים קדחתניים אחרי הגנב, כאשר תושבי הסביבה מסייעים על ידם. לפתע ראה אחד האנשים את הגנב מתחבא מתחת למשאית חונה. בהתרגשות סיפר זאת לשוטרים, ששמחו מאד כי הגנב נמצא, הם הקיפו מיד את המשאית כדי ללכדו. בלי גינונים מיותרים תפס אחד השוטרים ברגליו של הגנב ומשכו בתנופה עזה החוצה. מול עיניהם הנדהמות של השוטרים התגלה אדם המביט בהם במבט המום ומבוהל. סרבל העבודה שלו היה מוכתם בגריז שחור ובידו החזיק בכלי עבודה. בהתנצלות ובמבוכה הרפו השוטרים מהמכונאי המבולבל. אותו אדם שחרץ את דינו לחובה, ופסק כי הוא הגנב, גרם בהלה מיותרת למכונאי שעבד לתומו מתחת למשאית, ואי נעימות לשוטרים שנהגו בו בגסות. לו היה פחות פזיז בשפיטתו, היה מונע את הלבנת הפנים שנגרמה למכונאי, ועגמת הנפש שנגרמה לשוטרים. וידע כל יהודי שכאשר אנו דנים לכף זכות אנו גורמים לאהבה ואחוה שלום וריעות. בין כל עדות ישראל ובין דתיים לחילונים. וגם על ידי כך אנו מאחדים את עצמנו- העם היהודי. כמו כן לעניות דעתי: כאשר אנחנו פחות ביקורתיים כלפי הזולת כך אנחנו נשמרים מנסיונות של השפעת יצר הרע עלינו. שכן ביקורתיות- שהינה לדון לחובה, עשויה להוביל לכעס ומזה לגאווה. כלומר עלינו להבין כי לכל אדם בישראל יש ניסיונות רבים אשר דורשים סבלנות אין קץ כדי להתגבר עליהם, וההתגברות על נסיונות אלו בחלקה נעשית על ידי כך שדנים את הזולת לכף זכות. כי כף זכות נובעת גם מחשיבה חיובית. כמו-כן אדם משריש בעצמו תכונה של לחפש זכויות בלבד לצד קדושה, וממילא מעשיו יהיו יותר מדוקדקים כיון שהאדם מחפש למצוא יותר קדושה. וכאשר אנו אומרים יותר מדוקדקים הכוונה להתבונן בזולת באופן מעמיק ולא להיות מושפעים על-ידי רושם ראשון. כמו-כן אדם אשר מקיים את הגישה של כף זכות הוא עשוי להשפיע על חבריו ללמוד ממנו לדון גם כן לכף זכות. ולבסוף: כמו שאנו דנים לכף זכות בשמים ידונו אותנו לכף זכות כי זה מוריד שפע מהעולמות העליונים!

ולבסוף אביא כמה סיפורים כיצד גדולי הדורות דנו לכף זכות.
א) סיפור ראשון מהספר כף זכות (עמוד מ"ב): בזמן שישיבת מיר הגיעה ליפן אחד התלמידים חלה בטיפוס באופן קשה מאד. מאמצי הרופאים להצילו לא הצליחו והחלו בו סימני גסיסה, הרופאים קבעו שאפסו לחלוטין סיכויו לחיות ורגעיו ספורים. הידיעה הובאה במהירות למשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל. הוא ניגש אל ארון הקודש, פתח אותו והחל לקרוא את דברי הגמרא בהתרגשות: תנו רבנן מי שחלה למות וכו' ואפילו תשע מאות ותשעים ותשע מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות-ניצול וכו'. אחר כך סינגר עליו בקול פולח כליות ולב. ריבונו של עולם! התלמיד החולה שעזב את בית הוריו בגרמניה ונדד לישיבת מיר בליטא, האם אין לו זכות אחת מני אלף? אחר המלצת זכות זו אמר תהלים יחד עם כל בני הישיבה ובדיוק ברגע זה חלה הטבה מפתיעה במצבו של החולה. מצבו השתפר והלך עד שהחלים כליל ולא נשאר בו שום רושם של מחלה (פאר הדור קכ"א).

ב) סיפורים מהספר כף זכות (עמוד קכ"ה-קכ"ו) על רבי לוי יצחק מברדיטשוב: רבי לוי יצחק מברדיטשוב לימד זכות על כל יהודי, אף במקרים שהיו נוטים יותר לחובה - מצא דרך לדון אותם לכף זכות. כאותה פעם בה השכים לסליחות בערב ראש השנה גשמים התחילו לרדת, והוא ושמשו הסתתרו תחת גג של בית אחד. הציץ השמש בחלון וראה חבורה של ריקים ופוחזים מסובים לשולחן וזוללים וסובאים. נאנח השמש ואמר הוי כמה פרוץ הדור! באשמורת הבוקר של ערב ראש השנה יושבים פושעי ישראל אלה שותים ומשתכרים. אסור להוציא לעז על בני ישראל, נזף בו רבי לוי יצחק- חזקה על בני ישראל שאינם נהנים בלא ברכה. אוכלים הם ושותים ומברכים ברכת הנהנין לפני אכילה ושתיה ולאחריהן ותבוא עליהן ברכה.

* אוהב היה רבי לוי יצחק את כל אדם מישראל, ורחמיו על כל מי שהיה נקרא יהודי, וכל איש ישראל היה אצלו בחזקת כשרות והיה מלמד עליו זכות. כשסיפרו לו פעם אחת על יהודי זקן אחד בן שבעים שהמיר את דתו, אמר: הביטו וראו שגם הפחותים בישראל יש בהם איזה ניצוץ של קדושה. כי הרי גם יהודי מומר זה נלחם שבעים שנה עם יצרו הרע ולא רצה לכפור באלוקי ישראל!
* מסופר עליו שפעם ראה עגלון אחד מבני ישראל שהיה עומד עטוף בטליתו ומוכתר בתפיליו, עוסק בתפילתו ומזפת אגב אורחא את אופני העגלה, הסתכל רבי לוי יצחק כלפי מעלה ואמר: רבונו של עולם, ראה והביטה כי אין קדוש כבן ישראל הרי לפניך עגלון יהודי, איש פשוט מן הפחותים שבעם, ובכל זאת גם בשעה שהוא מזפת את אופני העגלה הרי הוא לבוש בטלית ותפילין ועומד ומתפלל לפניך!
*פעם אחת הלך בתשעה באב ברחובה של עיר וראה אדם מישראל יושב על מרפסת ביתו ואוכל את סעודתו בפרהסיא, נטפל אליו רבי לוי יצחק ואמר לו : בני, ודאי שכחת שתשעה באב היום. לא רבינו - משיב הלה - זוכר אני כי היום תשעה באב. שאלו רבי לוי יצחק: אולי אינך יודע שתשעה באב הוא יום צום, ואסור לאכול ולשתות בו? יודע אני שתשעה באב הוא יום תענית - השיב הלה בעזות מצח. בודאי חלוש אתה והרופאים אסרו עליך לצום היום, ניסה רבי לוי יצחק למצוא לו זכות. חס ושלום – ענה בחיוך – בריא ושלם אני בכל רמ"ח אברי. נשא רבי לוי יצחק את עינו למרום וקרא : ריבונו של עולם ! ראה עד כמה מידת האמת של יהודי זה מגעת! נוח לו, ליהודי זה להשיב עצמו רשע, ובלבד שלא להוציא שקר מפיו!

עוד כתב כף הזכות (עמוד פ"ו) סיפור נוסף על רבי לוי יצחק מברדיטשוב. באחד ממסעיו נכח בפונדק אחד, אשר בו התאחסנו סוחרים שהיו בדרכם ליריד. בבוקר ראה רבי לוי יצחק שהסוחרים ממהרים מאד בתפילתם, מתפללים בבליעת מילים ובדילוגים ובתוך זמן קצר מאד סיימו את תפילתם. פנה אליהם רבי לוי יצחק והחל מדבר אליהם בהברות קטועות ובלשון עילגת. הסוחרים שלא הבינו את דבריו, שאלוהו, מה רצון הרבי? ענה להם רבי לוי יצחק, מדוע אינכם מבינים את דברי? הלא כך בדיוק דברתם אל הקב"ה בתפלתכם החפוזה! שעה ארוכה עמד רבי לוי יצחק והוכיחם בדברים על זלזולם בתפילה. כאשר גמר להטיף להם מוסר, פנה רבי לוי יצחק בתפילה אל הקב"ה והחל מלמד על אותם סוחרים סניגוריה. רבונו של עולם כאשר תינוק ממלמל כל מיני הברות אף אחד אינו מבין אותו, רק אמו יודעת מה הוא מבקש. כך עמך ישראל, כאשר מתפללים בחפזון בטוחים כי אביהם שבשמים ודאי מבין ויודע מה רצונם בתפילתם.

ג) בכף זכות – עמוד צ"ח :

מסופר על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שבבואו לירושלים הלך לכותל המערבי בלויית יהודי ירושלמי אחד. כשראה אותו ערבי אחד בעל חנות בסמטה סמוכה, קם וזרק על פניו קליפות תפוז. החזיר הצדיק פניו אל הערבי, ואמר לו באידיש "תודה רבה"! הערבי לא הבין את דברי הרב, אך חפץ היה לדעת מה אמר לו, על כן פנה ליהודי הירושלמי ושאלו מה אמר הרב. השיב לו כי אמר "תודה רבה" ביקש הערבי מהרב שיסביר לו על מה התודה רבה, ענה הצדיק כי התודה רבה היא על שזרק על פניו אך ורק קליפת תפוז ולא אבן, שהסכנה בה רבה. התבייש הערבי מאד מדבריו של הרב ומאז חלק לו כבוד בכל פעם שראהו עובר.

יה"ר שנזכה לדון כל אדם לכף זכות, אכי"ר.