סימן ריט - שיהיו כל מעשיך לשם שמים
מאת ר' יגאל זכאים / מחוברת שבט-אייר תשס"ד (שנה ד') סי' כ
במשנה (שביעית פ"ג משנה ג) שנינו "עושה אדם את זבלו אוצר" ואמרנו לפרש בס"ד על דרך הדרש, שהתורה והמצוות נקראים אוצר. ואילו צרכי העוה"ז כגון אכילה, שתיה, שינה וכיוצ"ב נחשבים כזבל. ובאה המשנה ללמדנו שיעשה אדם את זבלו אוצר. כלומר, שגם כאשר אדם מתעסק בצרכי העוה"ז, יכוין בהם לשם שמים, וממילא נהפך אותו ענין להיות למצוה ונהפך זבלו לאוצר וזהו ששנינו עושה אדם את זבלו [ענייני העוה"ז] אוצר [לענייני תורה ומצוות].
וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (סי' רלא) וז"ל: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שיתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת ה' יתברך. וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב "בכל דרכיך דעהו" ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופו יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם לעבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים וכו' כללו של דבר חייב האדם לשום עינו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד עכ"ל הטהור. וכתב הרב משנה ברורה (שם סק"ה) בשם הרב חיי אדם וז"ל: וראיתי לאנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים, הריני אוכל כדי שיהיה לי כח לעבודת ה' יתברך עכ"ל. ועיני ראו ולא זר בביקורי בישיבת "מחנה ישראל" תכב"ץ אשר בירושלים עיה"ק שליד מיטת אחד התלמידים כתוב בשלט לאמר: "הריני ישן כדי שיהיה לי כח לעבודת ה' יתברך" ואשריו ואשרי חלקו של אדם ההופך את שינתו לעבודת ה' ומצוה.
ושמעתי מפה קודשו של הרה"ג ר' בן ציון מוצפי שליט"א שסיפר על שני יהודים שהיו גרים בשכנות אשר האחד היה שומר תורה ומצוות, ואשר על ידו השנ'י, לצערנו הרב, רחוק משמירת תורה ומצוות. ויהי היום לאחר אריכות ימים ושנים עלו שניהם לבית דין של מעלה (מי גבר יחיה ולא יראה מות?!) והיהודי החילוני נפטר שעות מספר לאחר פטירת שכנו החרדי. והיה היהודי החילוני צופה ומביט במשפטו של שכנו החרדי, ומה מאוד שמח כאשר ראה ששכנו החרדי מקבל שכר גם על הזמן שעסק בענייני העוה"ז, כגון אכילה שתיה שינה וכיוצ"ב. והנה כאשר הגיע תור היהודי החילוני, ודנו אותו לחובה, התרברב ואמר, שישן הרבה יותר שעות, ואכל הרבה יותר משכנו החרדי... אך דא עקא שלא זו בלבד שלא קיבל שכר על הדבר הזה אלא הענישו אותו יותר על זה. ולתמיהתו, הסבירו לו ששכנו עשה כל מעשיו הללו לשם שמים לעבודת הבורא ולכן קיבל שכר על זה, משא"כ אצלו שהיתה כוונתו בכל זה למלאת תאוותו. עכת"ד ודפח"ח.
והנה הגמרא שבת (ל.) מספרת כי כאשר הגיע זמנו של דוד המלך ע"ה להפטר מן העולם לא היה יכול מלאך המוות להמיתו מפני שהיה עוסק בתורה ועשה מלאך המוות, רעש האילנות כדי שיצא החוצה, והפיל לו מדרגה מתחתיו, והפסיק דוד המלך לרגע, ולקח נשמתו. ע"ש. ובס' מאיר עיני ישראל על רבנו החפץ חיים זצ"ל שאלו, והלא גם דוד המלך היה מתנהג ככל בני אדם לצורך קיום גופו ומדוע לא לקח מלאך המוות נשמתו בשעה שעשה בענייני העוה"ז. אלא כפי שביארנו, שהעוסק בצרכי גופו לעבודת ה' יתברך, נחשבת לו כלימוד תורה, ועל כן מלאך המות לא היה יכול לו אף בשעה זו.
ומרגלא בפומיה דמו"ר הגר"ח רבי שליט"א שאדם חייב לעסוק בענייני הבית ההכרחיים לפרנסה ביתו או לעזרת אשתו בכל דבר הקשה. וצריכה האשה לדעת שעל כל פעולה ופעולה שעושה מקבלת שכר גדול בשמים, רק שיתכוונו לשם מצוה שכן פסק מרן בש"ע (סי' סא) שמצוות צריכות כוונה. וגדולה מזאת ראיתי להרב משנ"ב שכתב על דברי מרן בש"ע הנז"ל שאדם שהולך לעבוד אם מכוין להרויח כדי שיוכל בכספו להחזיק תורה ולשלוח בניו לת"ת ואפי' רק לפרנסת ביתו כדי שלא יבואו לידי גזל, מצוה רבה עושה ובלבד שיכוין לשם מצוה. וגם אחרי כל זאת אשרי אדם שיגיע לדרגה גבוהה יותר, שיעשה כל זאת ויכוין אך ורק לשמח את ה' יתברך ולא לשם קבלת שכר כמו שאמרו ז"ל באבות (פ"א מ"ג) אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. ע"כ. ולי הקטן נראה להסביר בדבריו, שכמו שאדם שרוצה לתת דורון למלך נזהר שהדורון יהיה מהודר ויפה ומושלם מכל הבחינות, משא"כ אם מכין את אותו דורון לבני ביתו אינו מדקדק כל כך שיהיה מושלם מהודר ויפה מכל הבחינות. כך בענייני התורה והמצוות אם יעשה אותם האדם לשמו יתברך יזהר בכל פרטיה ודקדוקיה שיהיו מושלמים בכל הבחינות משא"כ אם עושה אותם בשביל שיהיה לו שם טוב או כבוד מבני אדם ח"ו לא מדקדק לעשות הכל כראוי מפני שלא חיפש כאן אלא את שמו הטוב או הכבוד שיעשו לו בני אדם. ושמעתי ממו"ר ר' חיים יפה הי"ו בשם אחד ת"ח, שמה טוב ומה נעים שאדם לפני שעוסק בתורה או קורא תהילים שיאמר לפני כן: שלפחות פרק אחד או קטע אחד ממה שהוא קורא או לומד לא לשם שכר אלא אך ורק לשמח את בורא עולם. ואשריו ואשרי חלקו. וספרי רבותינו מלאים זיו ומפיקים נוגה מסיפורי מעשיות על גדולי ישראל ששמחו מאוד על שנזדמנה להם מצוה שלא קבלו עליה שכר כגון המעשה הידוע על הגאון מוילנא והאתרוג ועוד. ושמעתי ממו"ר הגר"ח רבי שליט"א שאמר בשם הרב שלום הרוש נר"ו שאם אלישע בן אבויה בשמעו את בת קול שאמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", היה בכל זאת שב בתשובה לשמו יתברך לא היה קץ למעלתו ושכרו, שהרי הסכים לעבוד את בוראו לא לשם קבלת שכר. וכעת הראני ידי"ן ר' אברהם ישראל נר"ו למ"ש הכה"ח (סי' קע ס"ק ז"ך) בשם מהרח"ו בס' שערי קדושה שביאר מאמרם ז"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. דבעה"ב היינו הקב"ה, ור"ל, כל מה שיאמר לך עשה ממצות עשה לבד אם יאמר לך, צא מביתי ואל תכנס כענין אלישע בן אבויה. אלא עליך להכנס בתשובה ע"ש.
וטרם אכלה לדבר אכתוב עצה שהזכרנו אותה בדברי המשנ"ב בשם הח"א שאדם יאמר בפירוש לפני אכילתו שמכוין שיהיה לו כח לעבודת ה' יתברך ומה טוב ומה נעים לכתוב כן על שלט קטן סמוך לשלחנו הריני אוכל וכו' וסמוך למטתו הריני ישן וכו' וכן לפני שאוכל סעודת שבת יפרט את המצוות שעומד לקיים: א) סעודת שבת. ב) מצות עונג שבת ג) שיהיה לו כח לעבודתו יתברך ד) שביתה ממלאכה ביום בשבת שנזהר שלא יעשה מלאכות בזמן האכילה. ה) מצות נט"י – נטילה המכשרת לאכילה. ו) מצות לחם משנה. ושו"ר בס' הנהגות לשבת קודש (פ"ג ה"ו) שהוסיף עוד כוונת במצוות שבת ע"ש ותהנה. ועל ידי זה יזכה לקיים את ההלכה שמצות צריכות כוונה ושיהיו כל מעשיו לשם שמים. והשם יתברך יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה.