סימן נח - סובב הולך על ברכת ה' ח"ג פ"ט

מאת הרב אהרן מאזוז / מחוברת שבט תשס"ב (שנה ב') סי' מ

הנה בלומדי עם חברים מקשיבים הי"ו דברי מוה"ר הגר"מ הלוי זלה"ה בסה"ב ברכת ה' ח"ג פ"ט ראיתי שיש כמה הערות וביאורים בדברי קודשו אחת הנה ואחת הנה אמרתי לערכם ולהדפיסם בירחוננו. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

עמ' רא צד א' וכן באיסורי שבת שנאמר בהם שיעור. וכו' עכ"ל. נראה שכוונת מוה"ר זצ"ל לומר, דכי היכי דבשבת במלאכות שנאמר בהם שיעור לא אמרי' שכל שיעור הוא מלאכה לעצמה, אלא אם עשה כמה שיעורים בהעלם אחד הכל חשוב מלאכה אחת, ה"נ לענין ברכה אחרונה. ולכאורה ראיה זו אינה מובנת כלל. שהרי דין זה הוא גם במלאכות שלא נאמר בהם שיעור. וכיון שאנו רואים שגם במלאכות שאין בהם שיעור אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה ושלא כדין ברכה ראשונה, ע"כ דשבת שניא מברכות, וא"כ ה"נ י"ל לענין ברכה אחרונה. ובאמת נראה שיש חלוק גדול בין מלאכות שבת לברכות. שהרי בשבת ידיעות מחלקות ולא מלאכות. ואם עשה כמה מלאכות בחסרון ידיעת שבת אין חייב רק אחת. ואם עשה אותם מחסרון ידיעת המלאכות חייב על כל אחת ואחת וכמבואר להדיא במשנה ר"פ כלל גדול ע"ש. ולפ"ז י"ל דה"ה אם עשה מלאכה אחת בשיעור גדול והכל בהעלם אחד דקיי"ל שחייב אחת אי"ז משום הכל נחשב למלאכה אחת גדולה, אלא משום שאף שיהיו כמה מלאכות אין לחייב רק על ההעלם והוא היה אחד. ודו"ק.

ואין לומר שלא נתכוין מוה"ר זצ"ל רק לאפוקי דלא נימא דכיון שיש לברהמ"ז שיעור דהיינו כזית א"כ י"ל שכל כזית הרי הוא חיוב לעצמו, וכל כזית מתחייב בברכה אחרונה לעצמו. ולזה הוכיח מאיסורי אכילה ושבת שיש להם שיעור ואעפ"כ אם נעשו בהעלם אחד חייב אחת. דז"א, שהרי לא הזכיר קודם לכן סברא כעי"ז שנאמר שנתכוין כאן לשלול אותה דו"ק וצ"ע.

עמ' רד צד א' שורה 6 מלמטה. ומשמע שר"ל שיש חלוק בין ברכה ראשונה שחל חיוב נפרד על כל לגימה וכו' לבין ברכה אחרונה שאין צריך שיתכוין לפטור כיון שחל חיוב אחד על אכילת כל הדברים שברכתן שווה עכ"ל. ובעניו' לא זכינו להבין היכן משמע כן. דמה שכתב המאירי גבי ברכה אחרונה "וברכה אחת שנתחייב בה בלא שום חלוף", ר"ל שהברכות של הפרפרת ושל מעשה קדרה מטבע אחד להן, ולכך בברכה אחת פוטר את כולם. וכן משמעות לשונו שכתב ברכה אחת וכו' "בלא חלוף", ודו"ק. ועוד שהמאירי שהעמיד משנה זו שמדובר שברך על הפרפרת ולא היתה דעתו על מעשה קדרה משום שלא היה לפניו ואח"כ בא לו מעשה קדרה, וא"כ זה עצמו כבר טעם לחלק בין ברכה ראשונה שלא היה לפניו מעשה קדרה ולכן לא היתה דעתו עליו ובין ברכה אחרונה שכבר אכל וודאי דעתו על כל מה שאכל, ולא היה להמאירי לחדש טעם נוסף.

ואפשר שעיקר הוכחת מוה"ר ממ"ש המאירי, הואיל וברכה אחת היא "שנתחייב בה" וכו'. דמשמע דמשום שיש רק חיוב אחד לכך פוטר בברכה אחת את הכל. והטעם בזה כמו שביאר מוה"ר. אלא שלפ"ז היה ראוי שידגיש בדברי המאירי לשון זו ולא רק תיבת "אחת". ומ"מ אם באמת לזה נתכוין מוה"ר , נמצא שאין ראייתו רק מדברי המאירי, אבל מדברי הראב"ד אין ראיה כלל. אלא כיון שדברי המאירי מקורן מדברי הראב"ד נראה ששניהם לדבר אחד נתכוונו.

עמ' רה צד א'. מצאתי תנא דמסייע להם מני"ר הראב"ד. וכו' עכ"ל. ויל"ד, שהרי למעלה עמ' רד צד א' למטה ביאר בדעת הראב"ד שבברכה אחרונה אין כונתו מעלה כלל ע"ש. אמנם לפמ"ש בעניו' שם שעיקר ראיית מוה"ר שם מדברי המאירי, ולא צירף לו דעת הראב"ד רק משום שהראב"ד כתב כדברי המאירי ע"ש. א"כ י"ל דלקושטא דמילתא דעת הראב"ד שלא כהמאירי. רק שמ"מ קשה שלא העיר מזה מוה"ר כלום. וצ"ע.

עמ' רו צד ב. ומבואר דדוקא משום שהפרי שבירך עליו נפל וכו'. אבל אם לא נפל מידו אינו צריך לברך על השאר שלפניו וכו'. עכ"ל. משמע דדייק לה ממה שלא כתב מרן רק "דאע"פ שהיו לפניו" שאר פירות צריך לברך, ולא כתב אע"פ שנתכוון לשאר פירות צריך לברך, דמשמע שדי במה שהיו לפניו שלא יצטרך לברך עליהם לולי נפל הפרי שבידו ופשוט. אמנם יל"ד בעיקר ראיה זו, שהרי נראה שמרן כתב כן כלפי מה שכתב שם בסעיף הקודם שאין מברכים לא על אוכל וכו' עד שיביאוהו לפניו. ברך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת וכו' ע"כ. ור"ל שאף אם היתה דעתו על מה שיביאו אח"כ לא מהני. ולזה כתב מרן כאן שבכה"ג שנפל, אף שהיו לפניו מאותו המין דבעלמא מפטרי כלהו בברכת הראשון, מ"מ אם נפל צריך לחזור ולברך. וא"כ י"ל דמיירי הכא באופן הנז' בסעיף הקודם דוקא, דהיינו שהיתה דעתו להדיא על שאר פירות. וכ"ש לפמ"ש מוה"ר בסמוך (עמ' רח צד א') דמ"ש מרן בסוף סעיף קודם שאם ברך על פירות שלפניו ושוב הביאו לו יותר וכו' א"צ לברך ע"כ, מיירי שהיתה דעתו ע"ז להדיא ע"ש. דלפ"ז אף סעיף זה שחוזר על סעיף הנז' י"ל דמיירי בכה"ג.

עמ' רח צד ב. שבודאי דעתו על כל מה שיביאו לפניו בסעודה עכ"ל. ואף שהרשב"א בחי' שם כתב וז"ל: והו"א דטפלא לא מפטרה אלא בשהיתה לפניו מעיקרא "דדעתיה עילויה" בעידנא דבריך המוציא וכו' עכ"ל, ומשמע דמיירי שלא היתה דעתו מעיקרא על מה שהביא אח"כ ללפת את הפת. מ"מ כבר באר מוה"ר זצ"ל בסמוך בסו"ד שכיון שדברים אלו באים ללפת את הפת א"כ חשיב שנתכוון להם ע"ש. ולפ"ז מה שמתבאר מדברי הרשב"א דכשהיו לפניו היתה דעתו עליהם ומשא"כ כשלא היו לפניו, היינו לומר שלא היתה דעתו עליהם להדיא ופשוט.

עמ' ריא צד ב שורה 11 מלמטה. בדעת הטור. ע"ש שביאר כן בדברי מרן גופיה בשו"ע.

עמ' רטו צד א שורה א. ועל כרחו נגררים אחריו, כצ"ל.

עמ' רכג צד ב. וכן משמע ממ"ש בה"ג וכו' דשויה מיני מזונות דאשבחא וכו' ע"כ. נראה דדייק לה ממ"ש דשוויה "מיני מזונות" דמשמע מצד ברכתה החשובה. אמנם לכאו' ממ"ש בה"ג "דשויה" מיני מזונות "דאשבחא" משמע שחוזר על החטה שעשה ממנה מיני מזונות והשביח את החטה, ולדברי מוה"ר שעיקר הטעם שקודמת משום שברכתה במ"מ לא היה לו לתלות את השבח בחטה אלא בברכה שברכתה במ"מ.

עמ' רכה צד א שורה 8 מלמטה. אולם מלבד שדעת מרן ברכת בורא מיני מזונות על מעשה קדרה אפי' של שעורים קודמת לזית וכו' עכ"ל. לכאו' אין מדברי מרן אלו שום הכרעה לנדון דידן לברך על אורז במ"מ קודם לפירות העץ אפי' ממין שבעה, שהרי מרן כתב שם הטעם שמעשה קדרה של שעורים קודמת לזית משום דחשיבי דעבדי מנייהו פת וכו' וכמבואר בשו"ע (סי' ריא ס"ו). ואף שמוה"ר זצ"ל לעיל ד"ה הן אמת כתב שאינו מוכרח שזהו הטעם העיקרי, ואפשר שגם מרן מודה שיש באלו טעם אחר להקדימם לזית משום שברכתם במ"מ, מ"מ לא הכריח כן בדעת מרן ע"ש. ודו"ק.

עמ' רכו צד א שורה 11 מלמטה (סי' ריא ס"ו) כצ"ל.

עמ' רכז צד א סוף דבור ראשון ואפי' לזתים ותמרים כצ"ל. (הגהת ר' ניצן גולדיאן)

עמ' רכח ריש צד ב. ולפי תירוץ זה יוצא שמ"ש הטור בשם ר"פ שברכת היין קודמת אפילו לברכת זתים ותמרים מפני שהיא מבוררת, אתי כפשוטו, שאפי' אין מעלה למין שבעה כשאין ברכותיהן שוות מ"מ יש מעלה לברכה מבוררת עכ"ל. ודברי מוה"ר זצ"ל כאן טעונים באור. דנהי שלפי תירוץ זה יוצא שאין סברא זו שברכת היין קודמת כיון שהיא מבוררת תלויה במאי דס"ל לרבנו פרץ שמין ז' קודם אף כשאין הברכות שוות. אבל עדין יש להוכיח דע"כ ס"ל למרן שאין לומר סברא זו רק בשברכותיהן שוות, שאז אמרי' שחשוב קודם וה"נ אמרי' דברכה מבוררת קודמת. שאם לא כן, למה הוצרך מרן להדחק ולהמציא סברא חדשה שהטור סובר שברכת בפה"ג ובפה"ע חשיבי ברכותיהן שוות, יאמר שסברא זו שברכה מבוררת קודמת אזלא אליבא דכו"ע אף בשאין ברכותיהן שוות. וצ"ע.

עמ' רכט צד א שוה 10. ושמע מינה דמרן הב"י סבר וקיבל דברי הטור לאחר שתירץ מה שהקשה עליו. עכ"ל. יל"ד, אם דין ברכה ראשונה יש ללמוד מברכה אחרונה, למה הק' מרן בב"י על דברי הטור שפסק כדברי ר"פ שזהו הפך דעת כל הפוסקים, והרי אדרבא מדברי כל הפוסקים מוכח דס"ל כר"פ, שהרי כתבו שבברכה אחרונה על המחיה קודם לעל הגפן וכמ"ש מרן בב"י שכ"כ הר"י והרא"ש והרשב"א והרמב"ם, ולא הזכיר מי שחולק בזה ע"ש. ונראה מזה דע"כ אין ללמוד מברכה אחרונה לראשונה.

קושטא קאי, שמדברי מרן בב"י שם מוכח שכן יש ללמוד ברכה ראשונה מאחרונה. שכתב בשם הגה"מ שתבשיל מחמשת מיני דגן קודם לשאר מין שבעה, וכתב מרן ע"ז שכן מתבאר מדברי הרמב"ם שהזכיר בסמוך ע"ש. ונראה שכונתו למ"ש בשם הרמב"ם לענין ברכה אחרונה, שאם שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן, מברך באחרונה על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל העץ ועל פרי העץ וכו'. ומבואר שמרן לומד דין ברכה ראשונה מדברי הרמב"ם שדבר בברכה אחרונה. אמנם לפ"ז דברי מרן כאן מרפסן אגרי וכאמור.

ומכל זה נראה לע"ד דע"כ דאף שיש ללמוד מברכה אחרונה לראשונה, מ"מ זהו דוקא לענין איזו ברכה יותר חשובה או איזה מין יותר חשוב. אבל לענין על מה יברך ראשון א"א ללמוד משם, שבזה יש כללים אחרים. ולדעת רוב הפוסקים שאין הולכים אחר החשיבות אלא אחר החביבות, אין לנו להקדים את החשוב אלא את החביב. ואף להרא"ש שלענין ברכה ראשונה אין הולכים אף אחר החביבות, מ"מ אין להכריע בזה, דשאני ברכת מעין ג' שמברך ברכה אחת וראוי להקדים בה את החשוב. ודוקא כשמברך כל ברכה לעצמה אין טעם לחשיבות ויעשה כאשר עם לבבו.

לפ"ז י"ל שלא למד מרן מדברי הרמב"ם לסייע דעת הגה"מ רק שחמשת מיני דגן חשובים יותר משאר מין שבעה, אבל למעשה אפשר שיש מחלוקת ביניהם, שלהרמב"ם לעולם חביב קודם ולהגמ"מ חשוב קודם. ולפענ"ד כן משמעות דברי הרמב"ם שכתב שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן וכו' שאין זה הסדר של ברכה אחרונה, אלא בא לומר שאף שלענין ברכה ראשונה אין סדר ויאכל כאשר ירצה, מ"מ בברכה אחרונה על המחיה קודם לעל הגפן ועל הגפן קודם לעל העץ. וי"ל. ומעתה אם כנים אנו בזה, ודאי לא נוכל להכריע בנ"ד להקדים יין קודם שאר פירות העץ מצד שברכתו חשובה, שי"ל דמ"מ יש לנו לילך בזה אחר החביב.

עמ' רלא סוף הערה 30. וכ"ש שלדעתם כשאין ברכותיהן שוות צריך להקדים ולברך על החביב עכ"ל. לכאו' ק"ו פריכא היא שהרי הרא"ש סובר שכשברכותיהן שוות מחלוקת חכמים ור"י אם חביב קודם או מין ז' קודם, ואעפ"כ כשאין ברכותיהן שוות ס"ל שיעשה מה שירצה ודו"ק וצ"ע.

עמ' רלב סוף הערה 31 כ"ש שהראשונים שפסקו כר"י בברכותיהן שוות וכו' יסכימו לזה עכ"ל. ואף שלהרא"ש בברכותיהן שוות ס"ל כר"י, ובאין ברכותיהן שוות ס"ל שיעשה כאשר עם לבבו וא"צ להקדים מין ז', מ"מ לשאר הראשונים דס"ל שחביב קודם שפיר איכא למילף, דכיון דס"ל שיש להקדים העדיף א"כ כשאין חביב ודאי שיש לנו להקדים מין ז' ופשוט.

עמ' רלח צד ב שורה 22 הערה 36 וכו' כצ"ל

עמ' רמ צד א שורה 4 דפשטא דההיא וכו' כצ"ל.

שם. 15 לעיל לז: כצ"ל.

עמ' רמב הערה 54 וכן מבואר בשו"ע (סי' קעה ס"ג) שאם יש לפניו יין משובח ויין פחות משובח מברך על המשובח ופוטר את שאינו משובח. עכ"ל. יל"ד דהתם משום דחביב קאמר וכמבואר בלשון מרן שם ומאי שייטיה להכא דמשובח עדיף על חביב כיון דמשובח הו"ל חשוב.

עמ' רמג הערה 56 שורה 3 יש להגיה למילה ארץ וכו'.

עמ' רמד הערה 63 בסעיף יח כצ"ל. וכן להלן הערה 65.

עמ' רמו הערה 68 שורה 12 פרק כציד מברכין סי' מב. כצ"ל.

עמ' רמז צד ב שורה 8. שגם הרא"ש והטור אפשר שמודים לו. עכ"ל. לכאורה לפי הבנה זו שטעמו של הטור שאין ברכת על העץ פוטרת יין משום שאינו מזכיר בפתיחה אלא על העץ ודאי דפליג ארשב"א. ולא הו"ל למוה"ר למימר רק שמדברי הרא"ש אין הכרח שחולק על הרשב"א וא"כ לא היה למרן לפסוק כהטור ושלא כהרשב"א.

שם שורה 20 (סימן רח ס"ק כח) כצ"ל.

עמ' רנ צד א שורה 5 עוגה ופירות שכן ראוי להיות חוזר. כצ"ל ותיבות שבעת המינים נמחק.

שם הערה 71 וכנ"ל בהערה 64 כצ"ל.