סימן עא - ממתי אפשר לקרוא שמו"ת פרשה הבאה
מאת ר' יניב סער/ מחוברת שבט-אייר תשס"ד (שנה ד') סי' לד
הנה התוס' בברכות (ח:) ד"ה ישלים פרשיותיו עם הציבור כתבו וז"ל: נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד השבת הבאה נקראת עם הציבור וכו' עכ"ל. וכ"ה בתוס' רבנו פרץ (שם) ונראה מדבריהם שאפשר לקרות לכתחילה שמו"ת ממנחת שבת ואילך. וכ"כ בס' שיירי כנה"ג בהגה"ט כתב בשם הר"מ מרקנאטי סי' לד דמשבת מנחה ועד שבת הבאה ע"ש. וע"ע באגודה מסכת ברכות (אות פ"ז) עם הגהות וביאורים הנד"מ אות פג שהביא נוסח כתב יד אחר באגודה י"מ אמנחתא דשבתא שהתחילו לקרות הפרשה קרי עם הציבור. ע"ש. וכן נמצא מפורש ג"כ במרדכי פ"ק דברכות (סי' יח) ד"ה ישלים כתב וז"ל: נראה דכל השבוע מכיון שהתחיל לקרות הפרשה דהיינו משבת ממנחה ואילך עד שבת הבאה נקראית עם הציבור. עכ"ל. וכ"נ מדברי האו"ז חי' ברכות (סימן יב) פירש ר' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דכל השבוע קרי עם הציבור ואע"פ שלכאורה היה משמע דכל קמיה שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הציבור מ"מ כיון דמתחילין בה ממנחתא דשבתא הכל קרוי עם הציבור. ע"כ. ומשמע דממנחה ואילך אפשר לברך. וכן משמע ממ"ש הגהמ"י (בפי"ג מהלכות תפלה אות ש) שכ' וכן פר"י שכל השבוע הוי עם הציבור וזמן השלמה מכיון שהתחילו לקרות הפרשה בשבת במנחה. ע"ש. והרא"ש בפסקיו פ"ק דברכות (סי' ח) ובתוספתיו בברכות (שם) כתב דכל השבוע מיקרי עם הציבור הואיל ובמנחתא דשבתא מתחילין לקרות את הפרשה וכו' ונראה שאזיל ומודה לכל הפוסקים הנ"ל שממנחת שבת אפשר לקרוא הפרשה הבאה שמו"ת דזיל בתר טעמא.
אולם מצאתי להכלבו (סי' לז) שכ' ולא איקרי עם הציבור לאחר השבת שהרי כבר התחילו לקרוא בציבור סדר אחרת במנחה ומטעם זה אפי' אם חזר הפרשה מאחד בשבת יצא ושפיר מיקרי עם הציבור שכבר התחילו הפרשה בשבת במנחה ודוקא מיום אחד ואילך אבל בשבת במנחה אפי' אחרי שקראו הפרשה בציבור לא יצא כיון שבאותו יום קראו הפרשה שעברה כך נראה לר"ף ז"ל. עכ"ל. הא קמן דדעת הכלבו בשם הר"ף שאין לקרוא שמו"ת אלא מיום ראשון ואילך ואם קרא ממנחה בשבת לא יצא י"ח. וכ"כ הטור (סי' רפה) כתב וז"ל: וכל השבוע מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור. וכן פסק מרן בש"ע (שם ס"ג). ומבואר דס"ל כהכלבו שאין לקרוא ממנחה בשבת אלא רק מיום ראשון. אמנם בב"י שם כתב על לשון הטור שהוא מתוס' והרא"ש הנ"ל וקשה לי, והלא פשט דברי התוס' מבואר שיכול לקרוא ממנחה בשבת וגם דברי הרא"ש מטין כן וכמש"ל ולא כמ"ש הטור שמיום ראשון ואילך יכול לקרות. אולם מו"ר הרי"ך שליט"א השיב לי כי מרן ז"ל הבין מדברי התוס' והרא"ש שכוונתם לומר מיום ראשון ואילך ולא ממנחת בשבת מפני שכתבו נראה דכל השבוע וכו' ומשמע ליה דהיינו מיום ראשון כי השבת שלפניה שייכת לשבוע החולף ומה שסיימו: "מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת וכו'" רצונם לומר, ואע"פ שלא נקרא בעלמא קמי שבתא אלא מיום רביעי ואילך מ"מ הואיל וכבר התחילו לקרות פרשה הבאה בציבור ממנחה בשבת א"כ מתחילת השבוע והיינו מיום ראשון נקראית עם הציבור. ואם נפשך לשאול הואיל וכבר קראו ממנחה בשבת מדוע לא יוכל לקרוא ממנחת שבת, ע"ז כבר בא הכלבו בשם הר"ף ותירץ, "כיון שבאותו יום קראו פרשה שעברה". ומעתה לפ"ז כן יש לפרש דברי כל רבותינו הראשונים ז"ל הנ"ל שאין לקרוא פרשה הבאה אלא מיום ראשון ואילך וכמ"ש הכלבו והטור במפורש ונלמד סתום מן המפורש. וכן מצאתי למהר"י אבוהב בביאורו לטור סי' רפה שהביא דברי הרא"ש וכ' עליו: נראה מזה שאחר המנחה בשבת אינו זמן להתחיל פרשה של שבוע הבא אע"פ שהציבור מתחילין ולפיכך אמר המחבר [הטור] מיום ראשון ואילך. וג"כ אינו זמן להשלים פרשה של שבוע של אותו שבת (כצ"ל) מאחר שהציבור כבר התחילו וכו' עכ"ל. אלא שהרמ"א בדרכי משה כתב על דברי הטור, שמדברי המרדכי משמע דאף משעה שהתחילו לקרות הפרשה במנחה בשבת וכ"כ בהגמ"י וסיים ובכלבו כתב דלא יצא אז מאחר שקראו אותו היום פרשה שעברה. עכ"ל. ומבואר שהבין דברי המרדכי כמ"ש הה"כ נר"ו. ומ"מ אנן קבלנו הוראות מרן ז"ל ולדעתו ז"ל אין לקרוא אלא מיום ראשון ואילך עכת"ד.
ובאמת שהמשנ"ב (שם אות ז) עמ"ש מרן ז"ל מיום ראשון כתב הטעם, כיון שמתחילין במנחתא דבשבתא לקרות פ"ש הבאה, נחשב שוב כקורא עם הציבור. וא"כ מה שכתב המחבר מיום ראשון ואילך לאו דוקא הוא עכ"ל. ובשער הציון כתב שמקור הטעם הנ"ל הוא מתוס' והרא"ש ומרדכי והגמ"י והאו"ז ובודאי לדעתם יוצא מן המנחה ולמעלה . וכ"ה בהדיא בתוס' וכ"כ בדרכי משה. ודעת הכלבו שהובא בד"מ יחידאה היא ועיין פמ"ג. עכ"ל. ולפמ"ש בסמוך בשם מו"ר הנ"ל אחר המחילה רבה, אין דבריו מוכרחים, שכן מרן ז"ל בב"י הבין שדעת התוס' והרא"ש והטור וכ"כ מהר"י אבוהב וגם הכלבו כתב כן בשם הר"ף הוא רבנו פרץ והוא ז"ל כתב בתוספתיו ככל דברי התוס' הנ"ל, וא"כ ע"כ לפרש דבריהם כמ"ש מרן ז"ל וסיעתו, ואין להוציא דברי מרן ז"ל מפשוטם. נמצא שדברי הכלבו הם דעת כל הפוסקים ואין חולק בדבר. אלא שהרמ"א בד"מ לא הבין כן.
ולענין הלכה נראה שלכתחילה אין לזוז מפסק מרן ז"ל שפסק כטור שאין לקרוא אלא מיום ראשון בשבוע אבל לא יקדים לפני כן ואפי' אחר מנחה בשבת שקראו פרשה הבאה מפני שלדעתו ז"ל כן דעת התוס' והרא"ש ולא נמצא חולק בזה אלא מהר"ם ריקנאטי שהובא בשכנה"ג (ולפי דעת הרמ"א כן דעת כל ראשונים ז"ל חוץמהכלבו). ומ"מ בשעת הדחק או בדיעבד יצא י"ח אם קרא ממנחה של שבת שכן מלבד דעת מהר"ם ריקנאטי והרמ"א הנ"ל. עוד בה, שמהר"י אבוהב בדעת הרא"ש ואפשר שכן דעת כל הראשונים הנ"ל (חוץ מהכלבו). וראיתי להרב חגי הלוי שליט"א בספרו הנד"מ גנת אגוז (סי' זך) שעמד בנ"ד ואע"פ שלא הרגיש בהרבה דברים מן הנ"ל, העלה לנכון כאמור שאין לקרוא קודם יום ראשון בשבוע. ומ"מ נראה שבדיעבד יצא י"ח וכמדובר.
ודע שכל האמור הוא מצד הדין ע"פ דברי מרן בש"ע אבל כבר נהגו רבים וכן שלמים שלא לקרות הפרשה שמו"ת אלא ביום ששי אחר תפילת שחרית מיד כמנהג רבנו האר"י וכמ"ש כה"ח (סי' רפה סק"ג).