סימן עה - לברך על כמה מיני בשמים בהבדלה
מאת הרב חיים רבי / מחוברת טבת תשס"ב (שנה ב') סי' ל
מעשה בחזן שכשהבדיל במוצש"ק ובירך עצי בשמים, לקח גם נענע ובירך עשבי, ואח"כ לקח אתרוג ובירך הנותן ריח טוב בפירות. וכשסיים ההבדלה, אנכי העירותיהו בצדק, שלא נכון לעשות כן, מחשש הפסק, מאחר שכבר יצא י"ח בברכת עצי וא"כ היאך יוסיף ברכות נוספות. ואמרתי לפרש שיחתי בס"ד.
הנה נודע שיש לנו לברך ארבע ברכות במוצש"ק ואלו הם: יין, בשמים, נר, הבדלה, וסימנם יבנ"ה. ואין חובה מעיקר הדין לאומרם על הכוס אלא שיש בזה הידור מצוה כמו שאמרו בש"ס (פסחים נד.) רבי מפזרן. וכן אמרו, נהגו העם כב"ה וכו' (פסחים קג.) וכן בברכות (לג.) העשירו, תקנוה על הכוס. וכן לענין ותודיענו (שם לג:) רב ושמואל "תקינו" לן מרגניתא בבבל ומכאן שהיו בהבדלה תקנות ומנהגים. ולמעשה פסק מרן הגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סוס"י י"ד) שזמן ברכת בורא מאורי האש כל הלילה אף לאחר שהבדיל. ומינה, גם קודם שהבדיל אם בירך מאורי האש יצא. ואסור לו לחזור ולברך בורא מאורי האש בשעת ההבדלה על הכוס. וה"ה לענין בשמים החיוב לברך פעם אחת במוצ"ש. ואע"פ שיכול לברך כמה פעמים על עצי בשמים אם הסיח דעתו אבל באמצע ההבדלה, אין לך הפסק גדול מזה.
וכיוצא בזה פסק מרן הראש"ל שליט"א ביבי"א ח"א (עמוד פב) שהאומר בחורף מוריד הטל במקום מוריד הגשם, אינו חוזר. ואסור לאומרו בין ברכת מחיה המתים לאתה קדוש מטעם הפסק. ותמה על הבא"ח שפסק לאומרו בין ברכה לברכה. ומאז עברו כחמישים שנה ועדיין לא בא חכם ותירץ דברי הבא"ח בזה. וזכורני כי לפני כשלושים שנה שאלתי שאלה זו להבין כוונת הבא"ח את הגאון החסיד ר' יעקב מוצפי זצוק"ל וזיע"א ואמר לי, שזוהי שאלה יפה. איך שיהיה, גם בנ"ד אם בירך עצי כיצד עוד יברך גם עשבי וכיוצ"ב שאינם לצורך ההבדלה כלל מפני שעיקר התקנה בשביל נשמה יתירה שהלכה ממנו וכבר בברכת עצי ניחם אותה. ופעם אחת בשבוע דיים ולמה יברך שוב באמצע הבדלה והרי זה הפסק. ואותו חזן הוא מאותם שאמרו עליהם חז"ל (סוף סוטה) וחזניא כעמא דארעא.
ויומא כי האידנא השמש יצא על הארץ והאיר אל עבר פנינו ספר שו"ת יבי"א ח"ט והתמלא כל הבית אורה ושמחה. וראיתי אליו (שם בעמוד צה) שפסק שאסור לנשים לענות אמן על ברכת "לישב בסוכה" שבקידוש של חג הסוכות משום הפסק כי אינן חייבות בסוכה והובאה הלכה זו במחזור איש מצליח (לחג הסוכות) והסברא בזה פשוטה שכל דבר שלא חייבים בו הרי זה הפסק באמצע הברכות. וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד. כן נראה פשוט.
ואם כנים דברינו הנ"ל להלכה, נראה שיש לאסור לברך על הבשמים משקיעת החמה ואילך, מפני שאם יברך הרי נפטר מברכה זו, ולא יוכל לברך שוב על בשמים באמצע ההבדלה ומכיון שמשקיעת החמה הרי זה ספק לילה יצא ידי חובת מצוה זו. ולפ"ז מה שכתב מרן בש"ע (סוס"י רצג) שאפשר להבדיל מפלג המנחה ובלבד שלא יברך על הנר, ומשמע שיכול לברך על הבשמים. והובא להלכה בכה"ח (סי' רצז סקכ"ג) וכידוע יש חולקים בזה (עי' מנו"א ח"א עמוד קצה) ולשיטת הכה"ח יתכן שיש להזהר בזה מפלג המנחה שלא יברך על הבשמים, שאם יברך לא יוכל להבדיל עם ברכת הבשמים שכבר ניחם את נשמתו בכך. כן נראה לכאורה ועכ"פ משקה"ח יש להזהר בזה יותר.
ובשו"ת יבי"א ח"ד סי' כד שהאריך מרן הראש"ל שליט"א בדברי הט"ז (או"ח סי' רצז) שכתב שאפשר לברך פעמיים על בשמים ומסקנתו למעשה שהשומע הבדלה בבית הכנסת ומכוין שלא לצאת י"ח כי מבדיל בביתו יזהר שלא יריח בבשמים ולא יקרב ידו בברכת מאורי האש. ע"ש. ומכאן שחושש מרן שליט"א בזה. ואף שבדיעבד יש מקום לפלפל בזה ע"פ דברי הט"ז הנ"ל. לכתחילה ראוי להתנהג כנ"ל וגם כשרוצה להוציא אחרים ידי חובתם יש להתנהג כנ"ל, שאם שמע ברכת בשמים ומאורי האש שלא יריח ולא יקרב ידו ועאכ"ו שלא יברך לעצמו קודם ערבית וכיוצ"ב. שלא יכנס בחשש הפסק והפסד ברכות אלו על הכוס.
והנה חז"ל (פסחים קיג.) אמרו, שלשה מנוחלי עוה"ב הדר בא"י, והמגדל בניו לת"ת, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. ולבאר מהו הדבר המיוחד בהבדלה כתב מרן ראש הישיבה הגר"י צדקה זצ"ל וזיע"א בספרו קול יהודה שהעושה "הבדלה" יודע מהו "אור" ומהו "חושך" מהו חינוך "טוב" ומהו "חינוך מקולקל" ולא כאותם שעליהם זועק הנביא ישעיה (פרק ה) "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר" וזהו חיי הוללות שהולכים אחריהם רוב העולם. והמבדיל על היין יודע להבדיל ולהבין בין מר למתוק בין עמל תורה לבין עמל עבודה לצורך גשמיות העוה"ז בין איש תם לבין איש שדה. ועל ידי זה זוכה גם לעוה"ז וגם עוה"ב, ואשריו.