סימן עז - בענין בישול בשבת

מאת רבי חיים רבי / מחוברת שבט תשס"א (שנה א') סי' ב

נודע בשערים המצויינים בהלכה כי כלי ראשון מבשל, וכלי שני לא מבשל מפני שהדופנות מקררות. גם נודע, שכלי שני אפי' רותח לא מבשל בדבר לח, ורק בדבר גוש יש נוהגים להחמיר לכתחלה. ונחלקו האחרונים בביאור דברי רבינו יונה שהובאו בשו"ע (סימן רנג סעיף ד) שכ' יש למחות וכו'. ומרן שליט"א (יחו"ד ח"ב סימן כב) האריך להוכיח, שאסור לערות אף מכלי ראשון לתוך קדירה רותחת שהקדיחה, כי באויר זה כלי שני וחוזר להיות כלי ראשון ואסור. ורבים תמהו, ועשו צירופים וספיקות וספקי ספיקות להקל וביארו את דברי רבינו יונה שכוונתו לאסור רק באופן שיש חשש שבעירוי יהיה פחות משיעור שהיס"ב, אבל כשהוא חם ממש מותר לכתחלה. וכן דעת הרב אור לציון והרב מנוחת אהבה כידוע.

והנה הרב מנוחת אהבה זיע"א (ח"א עמוד סג) כותב, שזה פלא, כלי ראשון שהסירו מהכירה והוא 70 מעלות מותר להחזירו אף שיתכן שיהיה 100 מעלות, ומאידך כלי ראשון שהוא 100 מעלות והעבירו לכלי שני והוא 90 מעלות, אסור להחזירו, והמחזירו חייב חטאת כי יכול להגיע עד 100 מעלות. וצ"ע ליישב את דברי מרן שליט"א ביחו"ד.

ויתכן לומר בס"ד, אחרי שקיי"ל כלי שני אינו מבשל, יש לדון, אם כלי שני מתבשל, אם נאמר דהא בהא תליא אם אינו מבשל דינו כצונן ואם החזירו ה"ז עובר על איסור בישול, אף שהוא חם שהיס"ב. או יש לומר, כי אע"פ שכלי שני אינו מבשל, זה מחמת שהדופנות מקררות ואין לו כח לבשל, אבל אם החזירו לא יעבור על איסור מבשל, מפני שבמציאות הוא חם מאד שהיס"ב, ומבואר בב"י (סימן שיח) שכל שהיס"ב דינו כרותח. ונראה שזה יסוד מחלוקתם של הרבנים הנז', מרן שליט"א ס"ל שכלי שני מתבשל וזה כעין חק, שאל"כ, נתת דבריך לשיעורין, ולכן כלי שני אסור להחזירו. וזהו כוונת רבינו יונה שאסר לערות מכלי ראשון, כי באויר הוא נהפך לכלי שני וכשיגיע לכלי ראשון, יתבשל שוב. אבל הרב מנוחת אהבה ס"ל, שיש לילך אחר המציאות מבחינה מדעית, באלו מעלות חום מדובר. ולשיטתו, כלי שני אף שאינו מבשל דינו כחום שהיס"ב ואינו מתבשל. ולכן התיר בזה. ומכח דוחק הענין, העדיף לדחוק בלשון רבינו יונה. ומדד בשעלו מים שמדובר במקרה מיוחד, אבל לדעת מרן שליט"א אין כאן דוחק הענין. וזכר לדבר, שם שם לו חק ומשפט (שמות טו כה ) ופרש"י, הלכות שבת. ע"ש.

וראיה לדברי מרן שליט"א, מדין כלי שני שמותר להניח בו נענע בשבת בכוס תה או תבלין בצלחת מרק וחמין וכיו"ב. ולכאורה קשה, בכלי ראשון 45 מעלות אסור, ובכלי שני 70 מעלות מותר? ובהכרח, שלאחר שנפסק להלכה כלי שני אינו מבשל, כל אחד כדינו ולא מודדים במד חום כמה כחו ומדת חומו. ובזה תבין את דברי מרן הגרי"ח זיע"א בספרו בא"ח (ש"ש פ' בא הלכה ט') שכתב, שיש להזהר לכתחלה בכלי ראשון אף שאין היס"ב, משום גדר וסייג כי בחשש כל שהוא אפשר להכשל כי זה כלי ראשון ויש בו חשש של איסור סקילה וחטאת רח"ל. והבן.

ותמוה מאד מה שכתוב במנוחת אהבה (שם בהערה), כלי שהיו בו מים רותחים בשיעור 100 מעלות והסירו מע"ג הכירה ושהה בידו מעט ועמד על 90 מעלות אסור להחזירו ע"ג הכירה, ואם החזירו חייב חטאת. וזה פלא. ע"ש. ולפי דברינו פשיטא שמותר להחזיר. וגם מרן שליט"א יודה באופן זה כי זה עדיין כלי ראשון וז"פ לכו"ע. וכל הנידון הוא כשנהפך להיות כלי שני. ולכן מה שסיים שם (בעמוד סד סוף טור א'): וא"כ ה"ה כשמערהו לתוך כלי אחר חם אע"פ שהצטנן מעט באויר, מ"מ כל שהיס"ב אין בו משום בישול. ע"ש. מרן שליט"א לא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל, שהרי זה כעת כלי שני ממש ולשיטתיה אזיל. והדברים ברורים.

ואפשר ליישב בזה את הקושיא המפורסמת על מרן שליט"א שהתיר לכתחלה להניח קדירה עם תבשיל שמבושל כ"צ על הפלטה בשבת אם רובו יבש אף שיש בו מעט רוטב. וביאר ביבי"א (ח"ז סימן מב) הטעם, כי לדעת מרן השו"ע דבר לח שמצטמק ורע לו, מותר לחממו בשבת אף במקום שהיס"ב. וכן הביא סברא שאינו מתכוין, וצירף את הפוסקים שגם בדבר לח אין בישול אחר בישול, ובצירוף כל הסברות הנ"ל, התיר בשופי. וקשה, דא"כ למה אסר עירוי לתבשיל בשבת הרי רובו יבש ומוסיף בו מעט מים, ומה גם, שהמים חמים. ועוד, שהמים האלו ה"ז מצטמק ורע לו שהרי התבשלו כל צרכן. ולכאורה זה כעין סתירה בין שתי הלכות אלו וצ"ע ליישב הדברים ולהאיר את העינים להבין קושט אמרי אמת בפסקו של מרן שליט"א. ובאמת שמעודי לא זכיתי להבין את טעמו של מרן שליט"א בזה, וכי תמיד זה מצטמק ורע לו וכי לא מכוון גם לרוטב שיתחמם ה"ז תבשיל ורוצה בקיומו ובפרט בשבת קודש שבודאי לא רוצים להרתיח על הפלטה כי אם לחממו היטב עד שהיס"ב ולהנות מהתבשיל ומהרוטב והוא לא מצטמק ולא רע לו, וכי מי שיבוא ויאמר שהוא מכוון גם לחימום הרוטב האם מרן שליט"א יאסור עליו לחממו בשבת, והרי התיר בכללות כשרובו יבש וסברות אלו הם רק בהלכה, אבל במציאות התבשיל מסור לכל (עיין ביצה ה: ביצה לכל מסורה) וישראל אדוקין בעונג שבת ואוכלים התבשיל על כרעיו ועל קרבו, ואיה איפוא לא מתכוין ומצטמק ורע לו?!

וצריך לומר, שכוונת מרן שליט"א ביבי"א הנ"ל לומר, שמכח סברות אלו וטעמיהן לא גזרו בתבשיל שרובו יבש ודנים כאילו כולו יבש והמיעוט כמי שאינו. ומצינו כיו"ב בדין מצרף, כשלא מתכוין מותר לכתחלה, וכן בדין צידה כשרוצה לסגור ביתו, וכן בדין קורע כשלא משתמש בנייר, וכן גבי משקה שאסור משום זורע, אם האדמה קיבלה מים קודם השבת שאינו עובר על כך. ולכן גם בנ"ד אם יתכוין למיעוט הרוטב מותר, כי לא מתייחסים לאותו אדם מה הוא חושב בשבת. והרי הפוסקים שהתירו לחמם קפה צונן בשבת מדין מצטמק ורע לו שהובא ביבי"א שם, וכי שואלים את דעתו בענין? וה"נ בנ"ד תבשיל זה נקרא כולו יבש מדין אחרי רבים להטות שהמיעוט כמי שאינו (עי' ב"ק כז: תוד"ה קמ"ל). ובזה מתורץ הקושיה המפורסמת הנ"ל, שבעירוי מים לקדירה שהקדיח תבשילה שאסר רבינו יונה, ה"ז קיים בפני עצמו כשעושה עירוי, ומי שעושה כך הרי חפץ במים ממש ומתכוין לכך ומאחר שדין המים ככלי שני אסרו עליו לערות. ואף שבמים חמין יש סברא של מצטמק ורע לו, י"ל מאחר שמניחו בתבשיל גילה דעתו שטוב לו בזה ולכן אסר רבינו יונה באופן זה.

והאמת שלא בכל אופן אומרים על מים חמים שדינו כמצטמק ורע לו כמבואר במנוחת אהבה (ח"א עמוד מח) שכל זמן שלא רתחו כשיעור 100 מעלות, עדיין נקרא מצטמק וטוב לו. וגם לכאורה סותר עצמו למה שכתב בספרו הנ"ל (בח"ב עמוד שיד). ועיין בעמוד שמה שעשה פשרה במים וקפה שזה מצטמק ורע לו. וצ"ל, שבמים לא בכל אופן מתירים וכיום למעשה קשה לומר שמים יהיה מותר לחמם בשב"ק כנגד האש, וממילא בעירוי לתבשיל אסור, כי באויר זה נהפך דינו להיות ככלי שני וכדעת מרן שליט"א.

[מחוברת אדר תשס"א (שנה א') סי' טו]

נראה שיש אופן שגם הרב מנוחת אהבה מחמיר שלא להניח על הפלאטה אף שהוא חם שהיד סולדת בו, שהרי בסממנין קיי"ל שיש בישול אחר בישול אף ביבש, והאריך בזה בספר מנוחת אהבה ח"ב (עמוד שנט) שאסור לערות רותחין מכלי ראשון על עלי תה אף שהם יבשים ומבושלים, כי דינם כסממנין שתמיד מוציאים צבע וטעם חדש ויש בו איסור בישול, והוסיף שכן דעת מרן שליט"א. ולכן יש לערות על עלי תה מבושלים מכלי שני דוקא, ולפי זה אותם עלי תה שבתיון שהם כלי שלישי, בזה גם הרב מנוחת אהבה יודה שאסור להניחו שעל הפלאטה או מיחם חשמלי, שאין להניחו אם יכול להוסיף עוד על חומו.

גם לרבות שכל ההיתר של הרב מנוחת אהבה לעשות עירוי לתבשיל כשהוא חם שהיד סולדת, זה דוקא אם התבשיל שהקדיח מונח על פלאטה או על פח שעל הגז וכיו"ב. דאם לא כן יש איסור מדרבנן של מיחזי כמבשל, וכמו שאסור לתת בשבת אוכל מבושל על האש גלויה או מקום שדרך לבשל שם, כך אם הקדרה שהקדיחה מונחת על אש גלויה יש בה איסור מיחזי כמבשל, וכדין מגיס, והדברים עתיקים וברורים.

והנה דוד חימום חשמלי שכיבוהו מלפני שבת קודש, לכאורה דינו ככלי ראשון אף שסולק האש ממנו, כי אין הבדל אם הורד מהאש או האש הורדה ממנו, וכשהמים חמים שהיד סולדת בהם אסור לפותחו בשבת אף שלא מכוין למים הצוננים שנכנסים בו, מפני דקיי"ל פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור על כל פנים מדרבנן, ודלא כהערוך שמיקל בזה. וכ"פ מרן שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ד (חאו"ח סי' לד), וכ"כ בילקו"י (סימן שיח) וכ"פ במנוחת אהבה ח"ב (עמוד שכא). וזה פשוט, שהרי קיי"ל, תולדות האש כאש כדאמרינן בשבת (לח:) גלגל חייב חטאת. ומרן שליט"א ביב"א (שם) האריך להוכיח שאין להקל ולומר שזה גרמא כי יש כאן הסרת המונע וכו', אלא אסור בשום אופן. [ומכאן יש להזהיר את אותם שהולכים לבתי מלון לקיים מצות עונג שבת בהידור, שלא ישתמשו במים החמים שבחדרים בשבת קודש, כי שם הכל פועל על ידי חשמל ודינו כאש גמורה.]

וצ"ע על מה סמך להתיר בשו"ת יבי"א שם (עמוד תב) בזה לחולה שאין בו סכנה. [ובספר מנוחת אהבה השמיט היתר זה]. ולדעת מרן שליט"א שהתיר לפתוח המים לחולה שאין בן סכנה, נראה שיתיר גם לסגור את המים אף שהבישול יהיה בזמן סגירת המים ולא בפתיחה, ומטעם זה פסק במנוחת אהבה (שם) שאם יש דוד חימום חשמל שהמים חמים בחום שהיד סולדת בהם ופתחו בטעות את החמים שאסור לסוגרם שעל ידי זה יכשל באיסור בישול בשבת, אולם בנידון דידן לצורך חולה שאין בו סכנה שהתיר מרן שליט"א וכ"פ בילקו"י (שם) מסתבר שגם יתיר לסגור ולמה?! ועוד נראה לענ"ד שלדעת מרן שליט"א שמתיר לצורך חולה שאין בו סכנה, אף אם דוד חימום החשמל נשאר דולק בשבת, גם כן יהיה מותר, שהרי אין הבדל אם יש אש או אין, והרי זה כלי ראשון וגלגל חייב חטאת, ולמה מותר?!

ונראה שלצורך חולה שאין בו סכנה, מרן שליט"א מסתמך על הפוסקים שהסרת מונע דינו כגרמא ואיסורו מדרבנן, ולכן לצורך חולה יש להקל. והוי כעין ספק ספיקא, שמא כהערוך שמותר לכתחילה, ושמא הוי כגרמא שיש אוסרים מדרבנן, והוי פסיק רישיה מדרבנן דלא ניחא ליה, ולכן התיר. ובזה מובן שמותר לסגור הברז שהרי מבואר במנוחת אהבה ח"ב (עמוד שכא הערה 43) שסגירת הברז הוי גרמא ואיסורו מדרבנן, ואם מרן שליט"א מתיר לפתוח, הוא הדין לסגור. ולפי הכללים שכתב בספר מנוחת אהבה ח"ב (סימן א), נראה שגם הוא ז"ל יתיר לצורך חולה שאין בו סכנה וכיו"ב.

ויש להוסיף על פי מה שכתב הט"ז בסימן שטז שספק פסיק רישיה מותר לכתחילה, וכדבריו פסק הגרי"ח זיע"א בספר בא"ח (וארא אות ו) להתיר בספק צידה שיתכן שיש בארון זבובים וכיו"ב, ומכח ספק מותר לסגור את התיבה, ויש ללמוד מכאן שאם כיבו את דוד החשמל ולא יודעים אם המים שבו חמים או לא, שיהיה מותר לפתוח בשבת ולהדיח כלים וכיו"ב, כי יש לנו ספק אם המים חמים, ודינו כספק צידה שהתיר הבא"ח. וכן כאן יש ספק אם יש איסור בישול וספק פסיק רישיה שפיר דמי להקל, וכמובן אם יראה שהמים חמים שהיד סולדת בהם אסור לסגור הברז עד שיכנסו הרבה מים צוננים, כי רק לצורך חולה סומכים על סברת גרמא גם לסגור. ומכאן לומדים שכלי ראשון זה כלי מסוכן שאפשר להכשל בו באיסור סקילה, רח"ל. ויש ליזהר שלא להביאו על השלחן בשבת קודש, כגון למזוג ממנו אוכל למסובים מאחר שקערה זו היתה מונחת על הפלאטה וחומה עלה מכח הפלאטה וכעת דינה ככלי ראשון לדעת מרן שליט"א. ויתכן שבטעות יניחו בו תבלים או כף שאכלו בה וכו', ובכלי ראשון יש ליזהר מאוד. וכן יש ליזהר לכתחילה שלא להניח מגבות ידים סמוך לפלאטה או לקדרות כשהם כלי ראשון מחשש ניצוצות וכיו"ב, וכלי ראשון הוא ראשון לחשבון עונות.

ומענין לענין באותו ענין, חודש אדר הנהדר להדר ולקיים סעודת פורים עם פת ועם תבשיל מכלי ראשון כמו בשבת קודש, שכותב בעל המאור (ריש פרק כירה ) שמצוה לאכול חמין ולהשמין והמאמין יזכה לקץ הימין, וכן בריש פרק שני דביצה על הפסוק "אכלו משמנים" ואמר נחמיה הנביא, והש"ס דן אם דגים נעשים לעירובי תבשילין, כי יש אוסרים בסרדינים. ומכאן שבישול יש לו מעלה גדולה וחשיבות רבה, וזה שמחת פורים שתיקנו חז"ל באכילה ושתיה כדי להודות להשם יתברך, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

הערות על הנ"ל
שנדפסו במכתבים למערכת בחוברת אייר תשס"א שנה א'
[מספרים שבתוך הדברים הם סימון לתשובות הה"כ נר"ו שיבואוו להלן]

בס"ד י"ב אדר תשס"א לפ"ק

לכבוד מערכת וקנה לך חבר הע"י! ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה, שמחה גדולה שמחתי בראותי את ירחונכם היקר לזכרו של מו"ר ועט"ר הגר"מ לוי זצ"ל ונהנתי מדברי תורתם של האברכים היקרים הי"ו ועלו בכחכם זה אכי"ר.

ובקוראי את מאמרו של הרה"ג חיים רבי שליט"א ראש בית המדרש בחודש שבט תשס"א (סי' ב'), עלו ברעיוני מספר הארות והערות ומיניה ומנאי תסתיים שמעתתא בעה"ו וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

מ"ש להסביר דברי מרן הגרע"י נר"ו. כן משמע מדברי מרן שליט"א בהערותיו שבסוף הסכמתו לשו"ת תפילה למשה ח"א .ע"ש. וכן משמע מדברי המחה"ש (סימן רנג ס"ק לג) אלא שמו"ר זצ"ל בספרו הנ"ל סימן ה (אות י) השיב על דבריו בביאור דברי המג"א .ע"ש. וכעין סברתו ראיתי כיו"ב בכמה אחרונים. אולם מדברי המאירי שבת (מא:) מוכח שלא כדבריהם שכתב שם נתן רותחים לתוך הקערה, ואח"כ נתן לתוכה תבלין וכו' אסור להחזירה אח"כ לתוך קדירה רותחת אע"פ שכבר נתחממו בקערה, שכלי שני אינו מבשל והפשירו לא זהו בשולו. עכ"ל. ומבואר מדבריו דדוקא משום התבלין אסור להחזיר, אבל אם לא היו תבלין בקערה ועירה לתוכה תבשיל ורוצה להחזירו שרי1. ומוכח כיון שהיד סולדת בו אינו מתבשל ואין לומר דהמאירי פליג אדברי רבינו יונה ופליגי בהכי דהא מו"ר בסימן הנ"ל (אות ז) הב"ד המאירי הנ"ל וכתב להוכיח דס"ל כר"י מתרי דוכתי חדא (לז:) שאחר שהב"ד ר"י סיים, ודבריו נכונים וכן בדף לח: ע"ש. וע"ע למו"ר שם שהוכיח שכן מפרש גם הרב אוהל מועד דברי ר"י. ע"ש. וא"כ נמצא שכלי שני אע"ג דאינו מבשל אם היד סולדת בו אינו מתבשל.

גם מ"ש הגאון נר"ו להביא ראיה מדין עלי הנענע הנ"ל. לענ"ד לאחר המחילה רבה יש לדחות, דודאי לא נעלמו מהגאון נר"ו דברי התוס' שבת (מ:) ד"ה ושמע מינה שכתבו וז"ל: תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון וכו', וי"ל לפי שכלי ראשון מתוך שעומד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור, אבל כלי שני אע"ג דיד סולדת בו מותר דאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר. עכ"ל. והסכים לדבריהם מרן הב"י (סימן שיח) וביורה דעה (סימן קה) ומו"ר בספרו מנו"א ח"ב (פרק י) השתמש בסברא זו רבות. ע"ש. וא"כ להכי כלי שני אינו מתבשל 2. ואגב אורחין אתה תחזה מדברי התוס' דכלי שני אינו מבשל מצד המציאות ולא חק. ואין לומר, דאחר דאמרו חז"ל דכלי שני אינו מבשל מסיבה הנ"ל הוי חק דלשונם אינו מורה כן 3. ובר מן דין, דין קלי בישול שאסור לשרותם אפילו בכלי שני, יוכיח דהא דאמרי' כלי שני אינו מבשל הוא מצד המציאות ולא מצד דהוי חק, ועיין במנו"א פרק י סעיף יט הערות -59 60. ע"ש. וגם לדידן הספרדים שלא מחמירים בזה היינו דוקא שאין ידוע לנו שמתבשלים בכלי שני, אבל דברים רכים שידוע שמתבשלים בכלי שני אסור כגון ביצה וכיו"ב, וע"ע במנו"א שם הערה 64 ובסה"ב תפל"מ סימן לג (אות ד). ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין 4. ומבואר דאזלינן כל חד כדיניה. וכן מוכח מדברי הרשב"א בחידושיו לשבת (מב.) בדין אמבטי וז"ל: אבל באמבטי שעומדין לרחיצה מחממין הרבה, והלכך צונן לתוך חמין אסור לעולם שא"א לבוא לידי הפשר אלא לידי בישול וכו', ואע"פ שהוא כלי שני ובעלמא אינו מבשל הכא שאני לפי שדרכן לחממן יותר מדאי.5 עכ"ל. וכ"כ הטור (סימן שיח) וע"ע בתוס' שבת (מב.) ד"ה אבל ודוק. וכן מוכח מדין פינה ממיחם למיחם (שבת נא). ואע"ג שהעה"ש כתב דמיירי ביבש, הנה מו"ר בספרו תפל"מ סימן הנזכר (אות ה) הוכיח מכמה מקומות דפשטא דמילתא מיירי בלח. ע"ש. וכן יש לכאורה להוכיח מדין דבר גוש בכלי שני. וי"ל. ומ"מ מכל האמור מבואר דכלי שני שאינו מבשל הוא מצד המציאות ולא מצד חק. ואזכרה ימים מקדם לפני כארבע שנים בלומדנו הלכות נדה אצל מו"ר ועט"ר זצ"ל דיבר אתנו על דין זה דכלי שני שאינו מבשל אם הוא חק או מצד המציאות וכל חד כדיניה לפי שכמה חכמים התירו להניח בקבוק חלב בתוך כלי שני ששמו בו מים ממיחם חשמלי אע"ג דעינינו הרואות שהחלב מתחמם ומגיע להיד סולדת בו שחשיב בישול במשקין, מ"מ קי"ל כלי שני אינו מבשל כלומר אין בו בישול אע"ג שהדבר שהניח בו בתבשל חק הוא ולא יעבור, ומו"ר זצ"ל צווח ע"ז ודחה דבריהם באמת הבנין והביא ראיות שכלי שני אינו מבשל הוא מצד המציאות ולא חק ומהם הראיות שזכרנו, ולכן צריך להיות שומר שהחלב לא יגיע להיד סולדת בו, וכעין מ"ש בספרו מנו"א ח"ב פרק י סעיף ח [ וע"ש בהערה (15) שכתב מרן הראש"ל שליט"א בסה"ב לוית חן (סימן נא) הקל בזה בסתם ולפע"ד אין להקל בזה אלא לצורך גדול. עכ"ל. ע"ש. והן עתה האיר עלינו סה"ב של מרן שליט"א הליכות עולם ח"ד (עמוד סג) ושם התיר דוקא לצורך חולה או תינוק וכדברי מו"ר במנו"א. ע"ש] אבל בכלי שני ששמו בו מים ממיחם שעל הפלאטה כיון שהבקבוק חלב אינו מגיע להיד סולדת בו שרי. ועשינו נסיון בכיתה וראינו שבאמת אם שמים בכלי שני מים שבאו ממיחם חשמלי ומניחים בו בקבוק עם נוזלים הנוזלים בבקבוק [מגיעים עד שיעור ש]היס"ב ואמר מו"ר ועט"ר זצ"ל, שהעושה כן בשבת חייב חטאת6.

גם מ"ש הגאון נר"ו ותמוה מאוד מ"ש במנו"א (שם בהערה) וכו', לאחר המחילה אגב שיטפיה לא דק בלישניה7 וכי בגלל שמו"ר זצ"ל אינו מסכים לחילוק כת"ר דבריו תמוהים ויותר הול"ל ועפ"ז תתיישב תמיהת וכו'.

גם מ"ש הגאון נר"ו דברי מרן הגרע"י נר"ו שמתיר ברובו יבש ואוסר בדין דרבנו יונה, אפריון שכעין סברא זאת כתב מו"ר זצ"ל (סוף אות ה) וז"ל: אכן בנידונו של ר"י שמערה מים לתוך התבשיל י"ל דע"י שנותנו בתבשיל ומקבל טעם ממנו והו"ל מצטמק ויפה לו. עכ"ל. ומ"מ נראה שתירוץ כת"ר עומד בפני עצמו ואינו תלוי בדבריו הקודמים ומלשון כת"ר נראה שתלוי בזה ולא ביאר דבריו למה.

גם מ"ש הגאון נר"ו שמו"ר במנו"א לכאורה סותר עצמו שבח"א (עמוד מח) כתב שכל זמן שלא רתחו בשיעור מאה מעלות הוי מצטמק ויפה לו. ובח"ב (עמוד שיד) כתב ששיעור היס"ב הוי בישול במים לענ"ד יש לחלק דבח"א מיירי בדין שהיה דחיישינן לחתוי ובזה אסור אפילו במבושל כ"צ אם מצטמק ויפה לו, וכיון שהרופאים מקפידים שירתחו מאה מעלות הוי מצטמק ויפ"ל ולעולם כבר בחום שהיד סולדת בו מקרי מבושל כ"צ ומ"ש ה' בהערה שם שדינו כמבושל לא כ"צ הוא ל"ד והיינו כמו שמבושל לא כ"צ אסור להשהות באינו גרו"ק ה"ה הכא משא"כ בח"ב מיירי בדין בשול ושם בהגיע ליד סולדת חשיב מבושל. ומה שסיים הגאון נר"ו ועיין בעמוד שמ"ה שעשה פשרה שמים וקפה שזה מצטמק ורע לו וצ"ל שהמים לא בכל אופן מתירים וכיום למעשה קשה לומר שמים יהיה מותר לחמם בשב"ק כנגד האש וכו'. עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו שבעמוד שמ"ה כתב מו"ר מים, או קפה מבושל עם מים. גם מ"ש "וכיום" למעשה וכו', לא הבנתי מהו וכיום8 הרי זהו דינא דגמ' שאסור להניח פך כנגד המדורה שבת (מ:) ונא יאיר את עינינו בזה. ובעיקר פי' דברי ר"י, מו"ר בסימן הנ"ל (אות יא) [כתב] שע"כ מרן בב"י הבין כן. ע"ש. ואכמ"ל. ע"כ הגיעה ידי יד כהה לשאת ולתת כדרכה של תורה בדברי הגאון רבי חיים רבי שליט"א. ואסיים בברכה, שהקב"ה יזכהו להמשיך להגביר עוד חיילים לתורה ולתעודה בבריאות איתנה ונהורא מעליא אכי"ר.

ע"ה חננאל כהן ס"ט

תשובת מו"ר הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א על הערותיו של הרב הנ"ל והם לפי מספרים שסומנו בתוך המכתב הנ"ל.

1. ויתכן ליישב כי מאחר והנושא במשנה היה באופן של תבלין בקערה לכן ביאר פרט זה באופנים אלו, אבל אה"נ גם מצד עצמן אסורין, ועוד יש ליישב, שהמאירי דיבר באופן שרוצה להוציא התבלין כמות שהן שהיו בכמות גדולה (כמו "אורנסי" שהוא קלופה של קנמון שהן ארוכין שבת צא:) ולהניחו בכלי ראשון. ומ"ש המאירי "אסור להחזירה" חוזר על התבלין ולא על הרותחין והתבשיל, ואה"נ שאם מחזיר עם המים או התבשיל אסור גם מצד זה. ויתכן עוד שהמאירי העדיף לומר דבר שהוא אליבא דכו"ע, כי המים והתבשיל כבר מבושלים, ובזה יש דיעות שאין בישול אחר בישול גם בלח, אבל לענין התבלין לכו"ע אסור מדין מבשל בכלי ראשון וז"פ לכאורה.

2. הלשון של המשיג לא ברורה, כי רציתי להוכיח מכאן שמאחר ומותר להניח נענע בכלי שני אפילו 70 מעלות, ובכלי ראשון אסור אפילו ב45- מעלות, אף שבכלי שני לפני שיספיק להצטנן מחמת הדופנות כבר יתבשל הנענע, ומכאן שהמציאות קובעת וכלי שני "אינו מבשל" פשוטו כמשמעו.

3. גם אני מסכים שכלי שני אינו מבשל מחמת המציאות שהרי מפורש כן בתוס' והבאתים בראשית דברי שם, אלא שלאחר שחז"ל התירו בכלי שני, זה קיבל חוזק ותוקף כמו חוק ולא הגיון ומדע, וכמו שהתירו בכלי שני אפילו רותח וכמו שנוהגים הספרדים ופשוט. ולא מפריע לי כלל שלשונם לא מורה להדיא דהוי כחק. ומצינו כיו"ב שלאחר שחז"ל פסקו מה שפסקו הדין קיים בכל אופן.

4. אני אומר, דון מינה ואוקי באתריה, כי בכל הש"ס אין מקור לקלי הבישול בכלי שני ולא בש"ע ורק הרמ"א החמיר מכח המנהג. וביבי"א ח"ז (סימן מ) האריך בנקודה זו שזוהי חומרא, וא"כ אדרבא ולהיפך כלי שני אינו מבשל, חק נתן ולא יעבור.

5. לענ"ד אין ראיה כלל מהרשב"א ואדרבא להיפך, כי הרשב"א שם סיים שלכלי שני שהיס"ב מותר לערב צונן ואפילו היו חמים שהיס"ב לאחר שנתערבו צונן לתוכן. ע"ש. ועד שאתה מוכיח מאמבטי תוכיח מכלי שני שמותר אף שהצונן שבתוכו חם ממש וא"א לשתותו, כמו להניח מעט חלב צונן (לא מפוסטר) לתוך כלי שני רותח ועדיין קשה לשתותו ולמה יהא מותר? והאם יש סתירה בדברי הרשב"א עצמו מכלי שני לאמבטי, אלא ודאי שכלי שני זה חוק שמותר בהחלט, ואמבטי זה אמבטי וצריך ליישב ולבאר את הרשב"א ולא להקשות על דין כלי שני. וז"פ. ועיין למרן בב"י (סימן שיח) שהאריך בזה הרבה והשמיט מהש"ע שדין אמבטי בכלי שני, ואיך שיהיה מקושיא לא מתים ולא מתבשלים.

6. והוא פלא, ועיין בש"ע סימן שיח (סעיף יג) שבכלי שני מותר. ומדוע לא הזהיר הש"ע שלא יהיה חם שהיס"ב, והרי אפשר להגיע לאיסור חטאת כמו שהזהיר בסעיף יד ובסעיף יז. וע"ש למשנ"ב בביאה"ל ד"ה אבל, שהתיר צוננים הרבה אף להניח בכלי ראשון כשאין חשש שיתבשלו. ומכאן דייק בספר "מטמין ומבשל בשבת" (להגאון רבינו מיכאל פרץ שליט"א ממכסיקו) שבכלי שני מותר אף אם מתחמם עד שהיס"ב אף שאין תערובת במים. וכנראה שההסבר לזה הוא, שאם בכלי שני לא מבשל הרי זה חימום ולא בישול ואין כאן תיקון גמור באוכל, ובאמת שלא מצינו בפוסקים שהזהירו שיש בזה איסור חטאת, ואדרבא הגרש"ז אוירבך זיע"א בספר שמירת שבת כהלכתה (סימן א אות קנד) העיר בזה, למה לא אסרו מדין בישול, ורואים שהיה פשוט לו שמותר, ורק הקשה למה, ולדידן אתי שפיר. ועיין בסעיף יד שם שאפילו להפשיר אסור מחשש אולי יתחמם וכו', וכיצד לא גזר כן בסעיף יג כשאפשר להגיע לאיסור חטאת ח"ו. ותמוה מאוד מה שהביא הרב המשיג מדברי מרן שליט"א בספר הליכות עולם, כי שם מדובר בכלי ראשון כמו פלאטה או מיחם. וזה פשוט מאד מאד. ועיין בשו"ת אור לציון ח"א (סוס"י מא) גדר בישול בבשר, רק אם התרכך הבשר, אבל אם רק התלבן וכ"ש אם רק הגיע לחום שהיס"ב אין זה בישול, ומכאן לענין בקבוק חלב של תינוק שמותר בכלי שני לחממו שזה חימום ולא בישול.

7. הרב מנו"א זיע"א כותב על מרן שליט"א שיוצא מכאן דבר פלא. ועל זה כתבתי תמוה מאוד, כי לדעת מרן שליט"א שזה חק אין כאן פלא, וכבר כתבתי בריש אמי'ר (שבט תשס"א) שכוונתי רק ליישב דברי מרן שליט"א בלבד.

8. כוונתי, במים מבושלים כבר שאסור להניחם כנגד האש, כי כיום קשה לומר שזה במציאות מצטמק ורע לו, ומכאן ראיה שעירוי לתבשיל שמצטמק, אסור. והבן.

עוד הערות בענין הנ"ל
שנדפסו במכתבים למערכת בחוברת תמוז תשס"א (שנה א')

בעה"ו אייר תשס"א

לכבוד מערכת הירחון היקר "וקנה לך חבר" תכב"ץ, שלום וברכה!

בראשית הנני לברככם על הרעיון הנפלא של הוצאת הירחון מידי חודש בחודש אשר יש בו כמה מיני תועליות וזיכוי הרבים יישר כחכם לאורייתא.

וכרגע נראה לי ירחון החדש (אייר תשס"א) ובמדור מכתבים ראיתי דברי הגאון מזכה הרבים כמה"ר ר' חים רבי שליט"א מקים עולה של תורה בעיה"ק חולון ת"ו ועלו ברעיוני הערות ואמרתי לכתבם בקצרה.

הנה מ"ש שדין קלי בישול אינו נזכר בכל התלמוד ובש"ע ואינו רק חומרא ע"ע. בעניותי ל"ז להבין, והרי משנה ערוכה היא שבת (קמה:) שכל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. והיא הלכה פסוקה ומוסכמת מכל הפוסקים ופסקה מרן ז"ל בשה"ט סי' שיח ס"ד. ומה שכתבו הפוסקים שהיא חומרא בעלמא, היינו לחשוש לכל דבר שהוא קל בישול אבל עיקר הדבר דין גמור הוא. ומעתה דעת לנבון נקל שדברי חז"ל דכלי שני אינו מבשל, אינו חק ומשפט דבכל אופן ובכל הדברים שבעולם כן הוא, שהרי בפירוש אסרו כמה דברים שמתבשלים בקלות. ולפ"ז לא יתכן לומר כמ"ש הרב נר"ו שם בתחי"ד דאחר שאמרו חז"ל שכלי שני אינו מבשל, הוי חק שכן הוא תמיד. ע"כ. ואף למטוניה נר"ו שותיה דמר לא גמירנא, דאיך יתכן לומר שהוא חק ומשפט בלא טעם והלא מבשל בתולדת האור חייב מה"ת, ואם הדבר הניתן בכ"ש מתבשל, איך יתכן להתירו, אתמהה. לכן לענ"ד הקצרה הדבר ברור שכל שהדבר בפועל מתבשל אפי' בכלי שלישי אסור הוא מה"ת, וכדעתו הרחבה של מו"ר הגה"צ כמה"ר ר' משה הלוי זצ"ל. והדברים ברורים בס"ד ואין להאריך.
בברכת התורה
ע"ה אליהו בנימין מאדאר ס"ט

תשובת הרב הכותב נר"ו

לכבוד היקר והנכבד הר"ר אליהו בנימין מאדאר שליט"א

קבלתי באהבה את מכתבו, ואשריו מורנו הרב רבי משה לוי זיע"א שיש לו תלמידים מוצלחים וגדולים שכאלה שיודעים להעמיד את דבריו, ויישר כח על הדברים.

ונבוא לענין, באמת בש"ס לא מפורש כן, מפני שבתוס' (שבת לט.) מבואר שלדעת רשב"ם שעירוי ככ"ש על כרחך מדיחין מכ"ר ובקולייס האיספנין וכו' אסור להדיח מכ"ר. ואין משנה מפורשת שאסור בכ"ש. ומעניין שבש"ע שציינתם העתיק לשון המשנה ולא פירש באיזה כלי. ודין גרמ'א שהרבה קולמוסין נשתברו על כך. ועכ"פ למעשה בודאי שכ"ש אסור בקלי הבישול . אך אין מפורש כן במשנה וזהו שסיימתי (שם בסוף הערה 6) שזה חימום ולא בישול. וכעת הראה לי הרה"ג רבי יגאל הכהן שליט"א ר"מ בבית המדרש שמפורש כעין לשון זה בשו"ת יבי"א ח"ז חאו"ח (סי' מ) שאף דלענין תרו"מ חשיב בישול ונגמרה מלאכתו, לא חשיב בישול לענין שבת. ופשוט מאוד. והנלע"ד כתבתי.

חיים רבי, חולון.

אמר העורך האחראי: כשהגיע לידי תשובת ידי"ן הגר"ח רבי הנ"ל לא היו דבריו ברורים אצלי, לכן כתבתי אליו שיבאר הדברים הנ"ל בא'ר רחובו'ת וזה אשר כתבתי אליו:

בס"ד ב"ך אייר התשס"א לפ"ג

לכבוד ידי"ן הגאון ר' חיים רבי שליט"א

הנה ראיתי כל הכתוב לחיי'ם עליון למעלה. ולא זכיתי להבין, והלא לדעת רשב"ם עירוי ככלי שני (ולא כמ"ש כת"ר נר"ו בשמו שהוא ככ"ר) ונמצא שפירוש המשנה כך: כל שבא בחמין מלפני השבת (שנתבשל) שורין אותו בחמין (ואפי' בכ"ר) וכל שלא בא בחמין וכו' מדיחין אותו בחמין (מפני שעירוי כלי שני) חוץ ממליח הישן מקולייס האיספנין שהדחתן (שהוא עירוי שדינו ככ"ש לרשב"ם) זהו גמר מלאכתן (מלאכת בישול וחייב, וכמו שפירש"י והרמב"ם). נמצא שאפי' לרשב"ם אסור מן התורה ליתן מליח הישן וקולייס האיספנין אפי' בכלי שני. ואצ"ל לפירוש ר"ת שעירוי ככלי ראשון, א"כ מה ששנינו שמדיחין אותו ע"כ לומר דהיינו עירוי מכ"ש. ובמליח הישן וקולייס האיספנין אפי' עירוי מכ"ש אסור. ומעתה הרי מפורש במשנה בשבת (קמה:) דין קלי הבישול בעירוי מכ"ש (לר"ת) או בעירוי מכ"ר שדינו ככ"ש (לרשב"ם) גבי מליח הישן וקולייס האיספנין. וזהו הערת ידי"ן הג"ר אליהו מאדאר הי"ו. ומה שכתב בשמי שהראתי לו מיבי"א, זהו לגבי רוב הדברים שאין כלי שני מבשל. ומצפה אנכי לתשובתו הרמתה כי מהרה תצמח ושכמ"ה.
ממני ידידו עז
הצעיר יגאל כהן ס"ט

וזו תשובתו אלי

בס"ד כ"ג אייר תשס"א

לכבוד ..

אני חושב שלדעת רשב"ם עירוי ככ"ש אבל לא ככ"ש ממש. כלומר, אם עירוי ככ"ש בכ"ש ממש קיל טפי. וממילא אי אפשר לומר שכתוב במשנה שכ"ש אסור בקלי הבישול אלא עירוי מכ"ר אסור בקלי בישול אבל כ"ש ממש מותר. גם מצד הסברא ברור שכ"ש נפחת חומו מאשר עירוי מכ"ר וממילא בודאי שאינם שוים ממש [ואני צריך לחפש בדעת רשב"ם כיצד יסבור בכ"ש ממש]

ואיך שיהיה, גם אם זוהי כוונת המשנה עדיין י"ל שכ"ש אינו מבשל, כי מה שנראה בפועל אין זה קובע לנו וזה חימום ולא בישול. והראיה החזקה שלפי טענתם שאפי' בכלי שלישי אם היס"ב יהיה אסור, כיצד התיר הש"ע להשתמש בכ"ש ולא התנה שיזהר שלא יגיע לידי היס"ב וכמ"ש שם בתחילת הערה 6.

גם לרבות דעת הש"ע שנראה שיש לו דין קלי הבישול שהרי פסק כר"ת שעירוי מבשל כדי קליפה עכ"ז אין ראיה מדין קלי הבישול לסתם כלי שני, כי בסתם כ"ש גם אם זה מחמם מאוד אין לו דין קלי הבישול חק נתן ולא יעבור. גם אם מ"ש בהערה 4 אינו נכון ואני מוכן לומר טעיתי ולחזור בי, עכ"ז הדין דין אמת שכ"ש גם לא מתבשל. ומעניין מהי דעת ראש הישיבה הנאמ"ן ומרן שליט"א ועוד בעלי תריסין בכל זה.
באהבה רבה
חיים רבי