סימן עח - מאכל בן דרוסאי שנתבשל באיסור בשבת
מאת הרב חיים רבי / מחוברת חוברת ניסן-אייר תשס"ג (שנה ג') סי' מב
שאלה: מי שהניח תבשיל שאינו מבושל כל צרכו ע"ג הפלאטה מע"ש, ולפני הקידוש בליל שבת ראה ששכחו להכניס את התקע לשקע, ועבר והכניס את התקע לשקע ב"מ. ושאל השואל, האם יש היתר ביום שבת בבוקר לאכול התבשיל הלזה ואת"ל שאסור, אם יש היתר עכ"פ לאוכלו צונן?
תשובה: כדי להשיב על שאלה זו נקדים כמה הלכות בקצרה. ראשית, הנה כתב המשנ"ב (ריש סימן שי"ח) שכל דבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אם יש בו איסור בישול בשבת או לא, אם עבר ועשאו מותר בדיעבד ליהנות ממנו בשבת, כגון, אם הניח תבשיל לח צונן על הפלאטה אף שאנו אוסרים לכתחילה שיש בישול אחר בישול בלח, בדיעבד התבשיל מותר באכילה. וכן הדין אם הניח תבשיל שאינו מבושל כ"צ. ומאידך גיסא אם הניח תבשיל מבושל כ"צ על אש גלויה אסור לאוכלו אפי' צונן וכמ"ש הרשב"א בתשובה והביאה מרן בב"י (סי' רנג) וכ"פ הרמ"א בהגה ובמשנ"ב סקצ"ו ומבואר שם אפי' הניח התבשיל ע"י גוי מכיון שנעשה באמירתו, אסור אפי' צונן עד מוצ"ש בכדי שיעשו. ע"ש. ויש לשאול מדוע הדין כן והלא הדין השני אין איסורו אלא מדרבנן מטעם מיחזי כמבשל והדין הראשון ספק דאורייתא1 כי זה תבשיל לח או שאינו מבושל כ"צ אלא מכיון שיש מתירים במקרה הראשון אף שאין הלכה כן, זה נקרא ספק דאורייתא, והדין השני אסור ודאי מדרבנן. ואיסור דרבנן חמור יותר מספק דאורייתא ומצינו כיוצ"ב בדין מציאת כתם טמא שהיא טמאה מדרבנן וטובלת עם ברכה ומאידך אם נטמאה ע"י בדיקת עד פחות מכשיעור גריס טובלת בלי ברכה כמבואר בס' טה"ב, וה"ה בנ"ד כשהניח תבשיל על אש גלויה שאיסורו מדרבנן ודאי אסור באכילה אפי' צונן. ועי' בס' ילקו"י (סי' שיח סעיף ס"ד) שהביא להלכה דין זה. אולם בנידון הרשב"א יש לדון להקל בתבשיל יבש מדין שבות דשבות במקום מצוה ועי' ביאור הלכה שם שהאריך בזה ועכ"פ ע"י ישראל אסור לכו"ע כי איסורו ודאי מדרבנן.
ולפ"ז בנ"ד שהדליק הפלאטה בשבת ועבר איסור בישול מן התורה, בזה אין חילוק בין שוגג למזיד ובודאי שאסור להנות מתבשיל זה שעבר עליו חילול שבת קודש של ישראל וגם עבר איסור בישול שהרי לא היה מבושל כל צרכו ואם היה יודע דין זה אף שכבר הכניס התקע היה צריך להסיר התבשיל מן הפלאטה מהר כדי שלא יעבור על איסור בישול מה"ת לדעת מרן הש"ע ולכן ברור שהתבשיל נעשה בו חילול שבת קודש ואסור באכילה2.
ולאשר שאל אם רשאי עכ"פ לאוכלו צונן, הנה היה מקום להקל, שהרי מצד מה שהיה חצי בישול אין זה נקרא נהנה ממלאכת שבת שהרי יש מתירים לכתחילה ומצד הדלקת הפלאטה בשבת שהיא אש אסורה הרי אינו נהנה ממנה, שמבקש לאוכלה צונן. אולם מדין חזרה דלעיל שאם עשה כן על אש גלויה אסור לאוכלו אפי' צונן ורק במצטמק ורע לו מותר שאז אינו נהנה. ומשמע שאם היה מצטמק ויפה לו אפי' צונן זה בגדר הנאה ולכן יש לאסור לאוכלו אפי' צונן. ורק אם היה מצטמק ורע לו שאינו נהנה כלל ממלאכת שב"ק, מותר לאוכלו צונן. ועיין לרבנו מהר"ם הלוי זיע"א בספרו מנוחת אהבה ח"א (פכ"ה ס"י) שכתב דין חזרה ע"י ישראל באש גלויה שמותר רק במצטמק ורע לו כי אז אינו נהנה כלל ממלאכת שבת. ע"ש. ומשמע שאין שום היתר אחר ואפי' לאוכלו צונן. ומינה לנ"ד. ואף שבאוכל עצמו לא נעשה עבירה ואם הניח אוכל שאינו מבושל אלא חצי בישול ע"ג הפלאטה בשבת, בדיעבד מותר לאוכלו אפי' חם, עכ"ז מסתבר שכל זה בפלאטה שנעשתה והודלקה מבעו"י בהיתר אבל בנ"ד שהודלקה בשבת גם האוכל שנתבשל ע"י פלאטה זו אסור להנות ממנה בשבת קודש. ואם היה מבושל כ"צ קודם שהדליק את הפלאטה בשבת, יש להתיר לאוכלו צונן. כנלע"ד.
הערות:
1 הנה כי גם בנידון הפמ"ג אפי' שנעשה בו איסור בישול דאורייתא, בדיעבד אינו נאסר מן התורה דכתיב "כי קודש היא לכם" ודרשו חז"ל: "היא" קודש ואין מעשיה קודש" וא"כ שני הנידונים שהביא בשאלתו הם מדרבנן ואין כאן ספק דאורייתא כלל. ומ"מ טעם החילוק ביניהם הוא כי בדבר שיש בו איסור לכל הדעות ואפי' באיסור שבות שאין בו מעשה [כנידון הרשב"א שיש בו איסור חזרה] קנסוהו חכמים ואסרוהו אפי' בדיעבד, וכן מתבאר מדברי מרן בש"ע (סי' שכה ס"י). אבל בדבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אם יש בו איסור בישול או לא ויש מתירים אותו למעשה אע"פ שלהאוסרים הדבר אסור מן התורה, אין בכך כלום, מפני שמעשה שבת אסור מדרבנן וכאמור, ובמקום מחלוקת הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכמבואר הטעם היטב בפמ"ג (שם). יגאל כהן ס"ט