סימן פא - הטיית מיחם דלוק בשבת
מאת הרב חיים יפה / מחוברת ניסן תשס"ב (שנה ב') סי' נט
שאלה: מיחם חשמלי שנתרוקן ממים עד מתחת לברז, ולכן אין יוצאים עוד מים מן הברז עד שיטה את המיחם לצד הברז. ושאל השואל, האם מותר להטות המיחם בשבת כדי להוציא מים חמים מן המיחם או לא?
תשובה: תחילה וראש צריך לודא שיש בגוף החימום של המיחם - מערכת אוטומטית להפסקת זרם החשמל מיד כשמגיע גובה המים לגוף החימום (וזאת כדי למנוע קלקול ושריפת גוף החימום). כי אם אין מערכת הנ"ל במיחם, נראה פשוט שאסור להשתמש יותר במי המיחם כיון שיש לחוש שמא יבוא להוסיף בו מים קרים או שינתק את זרם החשמל מחשש שיתקלקל לו המיחם. אבל באופן שיש במיחם מפסק חשמלי הנ"ל בגוף החימום יש לדון אם מותר לטלטלו בשבת. והנה בהשקפה ראשונה היה נראה, שהמיחם הוא מוקצה ואסור בטלטול כדין נר הדולק דאפי' ר"ש מודה שאסור לטלטלו כיון שהנר שמן ופתילה נעשו בסיס לדבר האסור (לשלהבת) וכדאיתא בשבת (מז.). אלא שראיתי להגר"י יוסף שליט"א בספרו ילקו"י הלכות שבת ח"ד (כרך ב' עמו' תכז) שישב על מדוכה זו, והעלה להקל לטלטל המיחם, ושיש לחלק בין נר הדלוק ותנור חשמלי לבין נ"ד. ונסתייע מדברי רבי אבה'ו מרן הגרע"י שליט"א בשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' כח) שהתיר להשתמש בשמיכה חשמלית בשבת כשמחוברת מע"ש לזרם החשמל ע"ש שהאריך כיד ה' הטובה עליו. ומ"מ כתב הילקו"י (שם): שראוי להחמיר בזה ולא לטלטל המיחם בשבת ע"ש.
ברם עדיין יש לדון בזה מפני שע"י שמרוקן את המים מן המיחם, הרי הוא גורם להפסיק את זרם החשמל ומכבה את המיחם וזה החלי בעזר צורי וגואלי. הנה בגמ' שבת (מ"א ע"ב) מיחם שפינה ממנו מים לא יתן לתוכו מים מפני שמצרף ור' יהודה היא דאמר דבר שאינו מתכוין אסור וכיון דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר. וכן מסקנת הגמרא (שם מ"ב ע"א) שמותר לכבות גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו וטעמא משום דלא מתכוין לצרף. א"כ אין איסור תורה בכיבוי מנורה חשמלית או תנור חשמלי וכיוצ"ב מפני שאין איסור תורה בכיבוי גחלת של מתכת. ועוד, דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ולכן אף אם יפסיק זרם החשמל אין כאן אלא איסור מדרבנן. ונתבארו הדברים הנ"ל בס' מנו"א ח"א פכ"ד ס"ה ע"ש ובהערה 16). וכל זה אפי' עושה כן בידים ממש וכ"ש בנ"ד שאינו אלא בגרמא, שעל ידי שרוקן את המיחם מן המים, המפסק יפסיק את זרם החשמל.
וכיוצ"ב כתב מרן הראש"ל בשו"ת יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' י"ז אות יט) גבי עריכת שעון ביו"ט שחל להיות בע"ש, כדי שיכבה מאליו החשמל בליל שבת, וכתב שם, דגרם כיבוי חשמל הוי כעין תלתא דרבנן (מלאכה שאינה צריכה לגופה, גחלת של מתכת, וגרמא) ובנ"ד יש להוסיף דלא הוי פ"ר כיון שעדיין נותרו מים במיחם ואין זה ברור שיפסיק את זרם החשמל. ואפי' את"ל דהוי פסיק רישיה מ"מ אין זה אלא גרמא בדבר שלא מתכוין דאסור דרבנן, ועי' במנו"א (שם אות טז) שכתב, דפ"ר בגרמא יש להתיר במקום צורך. ולכן בנ"ד דכל כוונתו להשתמש במים החמים ולא מתכוין לכבות. ואף אם יכבה הוי דרך גרמא, ועצם הכיבוי אינו איסור מדאורייתא יש לסמוך להקל בזה. זהו הנלע"ד.
וזאת עולה מן המדב'ר: לכתחילה ראוי שלא להטות את המיחם כלל (מצד מוקצה) ומ"מ במקום צורך גדול יש להקל להטות את המיחם ואפילו אם המים הגיעו לגובה של גוף החימום.