סימן צו - עירוב תבשלין להדלקת הנר בלבד (ונמצא בו הערה עמ"ש ב"וקנה לך חבר" גליון ניסן- אייר תשס"ג)

מאת הרב חגי הלוי/מחוברת סיון-אלול תשס"ד (שנה ד') סי' כו

בס"ד יום השישי כח לחדש אייר ה'תשס"ג. יום הילולא דשמואל הנביא, מ"ג למטמוני"ם.

שאלה: בדין יו"ט שחל להיות בע"ש, ואדם אינו מתכוין לבשל מיו"ט לשבת אלא רק להדליק ביו"ט את הנרות לכבוד שבת, אם צריך לעשות עירוב תבשילין?

א. תשובה: גרסינן בגמ' מס' ביצה (דף כב ע"א), אמר רב הונא מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וכו' ומדליקין לו את הנר. וכתבו התוס' שם (ד"ה ומדליקין) וז"ל, ומדליקין לו את הנר. מכאן משמע שצריך להזכיר בברכת עירובי תבשילין יהא שרי לבשולי ולאפויי "ולאדלוקי" וכו'. ואם בשביל הדלקה לא התנה משמע הכא שיהא אסור להדליק לו רק נר אחד. מדחזינן דהוצרך להזכיר הדלקת הנר משמע דאסור למי שלא הניח (עירוב תבשילין) להדליק לו אלא רק נר אחד. עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בפסקיו (פרק שני דביצה סימן טז), דמדקאמר ומדליקין לו את הנר ש"מ מי שלא עירב אף להדליק אסור. ומדליקין לו את הנר דקאמר היינו נר אחד כמו פת אחד וקיתון אחד אע"פ שלא פירש כן. לכן נהגו כשמניחין עירוב לומר לאפויי ולבשולי "ולאדלוקי" ולאטמוני. ואע"פ שפירשתי לעיל שלא תיקנו אלא לעיקר סעודה, היינו דאין צריך לעשות העירוב אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר הסעודה. "אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב". עכ"ל. וכ"כ הר"ן בהלכות (דף יא ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ומדאמרינן). ושכ"ד הרב בעל הלכות גדולות. ע"ש. וכ''פ הרשב"א בספר עבוה"ק (בית מועד שער ד' סי' ב). ע"ש. וחזינן מהני רבוואתא דהדלקת הנר מצריכה עירוב תבשילין, ולכך צריך להוסיף בנוסח העירוב "ולאדלוקי שרגא". ואם לא עירב הרי זה מעכב. וכ"פ עוד ראשונים. וכ"פ הטור סימן תקכ"ז וז"ל: ואומר בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני "ולאדלוקי שרגא" ולמיעבד כל צרכנא מיו"ט לשבת וכו' מי שלא עירב אסור להדליק נר של שבת וכו'. עכ"ל. ואמנם הרי"ף בהלכות (פרק שני דביצה דף ט:) כתב, ובהאי עירובא דקא מנחנא לישתרי לן למיפא ולבשולי מיומא טבא לשבתא וכו'. ע"כ. ועין רואה דקרא שמיט'ה לענין הדלקת הנר. וכ"כ הרמב"ם (פ"ו מהל' יו"ט הלכה ח) וז"ל, ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיו"ט שלמחר לשבת. עכ"ל. וכתב מרן בב"י (שם) שמדברי הרי"ף והרמב"ם הנ"ל נראה דהדלקת הנר אינו תלוי בעירוב. ע"ש.

וכן נראה בדעת ר"ת, הו"ד בפסקי הרא"ש פ"ב דביצה סימן יא, וז"ל: רבינו תם היה אומר דפלוגתא דב"ש וב"ה הוי בבישול, דב"ש סברי דאפילו לבשל לחודיה צריך שני תבשילין וב"ה סברי דלבשל סגי בתבשיל אחד וכו' אבל לאפות אף ב"ה מודו דבעינן פת וכו' ומכל מקום "הוצאה והדלקה שריין אע"ג דלא הוו בכלל פת ותבשיל, דלא אצרכוהו רבנן אלא בעיקר תיקון סעודה" וכו'. ע"כ. ומשמע שלדעת ר"ת הוצאה והדלקה שרי אפילו ללא עירובי תבשילין. וכן ראיתי לרבנו המאירי בחי' לשם שכתב, וחכמי התוספות מתירים אדלוקי שרגא אף בלא עירוב ממה שאמרו מדליקין לו את הנר, ולא אמר "נר אחת". עכ"ל. ומסתברא שהתכוין לדברי ר"ת הנ"ל. וכן משמע מעוד כמה ראשונים שהשמיטו הא ד"אדלוקי שרגא". עיין בספר נתיבות הבית (בית מועד שער רביעי סימן ב ס"ק יב עמ' תקח), שקיבצם כעמיר גרונה. וכן משמע שמצדד רבנו יצחק בר אשר, הו"ד בספר או"ז הלכות יו"ט סי' שמז, שהרי כתב דמיספקא ליה אם צריך לומר "ולאדלוקי שרגא". ושנראה בעיניו שאין צריך עירובי תבשילין כי אם מילי דאוכל נפש בלבד כגון אפיה ובישול והטמנה. שא"כ הוצאה נמי היה צריך להזכיר וכו'. עש"ה. ומשמע שדעתו נוטה שלא צריך עירוב תבשילין להדלקת הנר או להוצאה. ועיין.

ב. ומרן השו"ע שם (סעיף יב) פסק בזה"ל, ויאמר בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני "ולאדלוקי שרגא" ולמעבד כל צרכנא וכו'. ע"כ. ומשמע שפסק כדעת התוס' והרא"ש וסיעתם דגם להדלקת הנר בעינן עירוב תבשילין, ואם לא עירב אסור לו להדליק נרות שבת. וכמ"ש הט"ז בס"ק יא. ע"ש. ואולם לקמן (סעיף יט) פסק מרן בזה"ל, מי שלא עירב מותר לו להדליק נר של שבת ויש אוסרין. ע"כ. ולפי מאי דקי"ל דהיכא דמרן ז"ל כותב סתם ויש, הלכה כדעת הסתם, ממילא מבואר דמרן ז"ל דעתו דעת עליון דהלכה כהרי"ף והרמב"ם דשרי להדליק נרות שבת ללא עירוב תבשילין. וכמ"ש הרב שכנה"ג (הגהב"י אות יו). ע"ש. והמג"א שם (ס"ק יח) בדעת מרן השו''ע. ע"ש. וכן כתב הגאון ר' יוסף מולכו בספר שלחן גבוה שם (סוף ס"ק יט), עש"ב. ולפ"ז נראה לכאורה דמרן ז"ל מזכה שטרא לבי תרי. אלא שהדבר ברור שמרן ז"ל ס"ל כמו שכתב הב"ח (שם ד"ה מי שלא עירב) שאמנם לכתחילה יש לנהוג כדעת התוס' והרא"ש וסיעתם, אך בדיעבד שלא עירב כדאי הם הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם ולהדליק נרות שבת אפי' שלא עירב. וכ"כ בשכנה"ג שם שנהגו עלמא דאפילו אם לא עירב מדליק נרות שבת. ע"כ. וכ"כ בא"ר (ס"ק כה) בשמו. ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א שם (אות ט) בשם הרב בית דוד, שהמנהג הוא שמי שלא עירב עירובי תבשילין מדליק נרות שבת. ע"ש. ולפי זה הדבר ברור שמי שיודע שאינו צריך לבשל ולאפות מיו"ט לשבת אלא רק להדליק נרות שבת, שיש לו לעשות עירוב תבשילין אך ללא ברכת העירוב, שמכיון שלדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם הדלקת הנר אינה תלויה בעירוב, ממילא אסור לברך על העירוב מחשש ברכה לבטלה, ורק יניח העירוב ויאמר את הנוסח, כדי לצאת י"ח התוס' והרא"ש וסיעתם וכמ"ש הרב מאמ"ר (ס"ק יח). ע"ש. וכן העליתי בעניותין בס"ד בעלון העטרת והאמונה (פרשת במדבר התשס"ב). קחנו משם.

ג. והנה בעת'ה האיר וזרח ירחון "וקנה לך חבר" (ניסן-אייר ה'תשס"ג), ושם בסימן מח כתב האברך החשוב ר' משה מיכאלי נר"ו, ש"נראה ברור" שאדם הרוצה ביו"ט שחל בע"ש להדליק נרות לכבוד שבת בלבד (ואינו מבשל או אופה), שיש לו "לברך" על מצות עירוב, עכ''ד, וקוטב דבריו יסובו שאע"פ שהן אמת נכון הדבר שלדעת מרן השו"ע אין לברך בכה"ג משום סב"ל, מ"מ הנה מצינו לרבנו מאיר המעילי שכתב בספר המאורות (ביצה יז ע"ב) וז"ל, ויש מצריכין לומר למיפא ולבשולי ולמיעבד כל צורכין, אך הרי"ף והרמב"ם לא חשו לזה ונראה דלא צריך שהכל הוא בכלל למיפא ולבשולי, שהבערה והדלקה בכלל דלא אפשר להו בלא הדלקת האור. עכ"ל. ומבואר מלשונו שלדעת הרי"ף והרמב"ם אפיה ובישול כוללים גם הדלקת הנר. והיינו כמ"ש בספר המנהיג (הל' עירובי תבשילין) וז"ל, וכי תימא היאך מערבינן לידלוקי שרגא בתבשיל, משום דבשעת בישול העירוב מדליקין את האש תחתיו. עכ"ל. והשתא אתי שפיר אמאי השמיטו הרי"ף והרמב"ם הא ד"ולאדלוקי שרגא" ושאר דברים, דהכל כלול באפיה ובבישול. ושכן דעת המאירי בחי' לביצה (דף טז:). וידוע מ"ש הגאון מהרש"א אלפנדרי ז"ל בספר הסבא קדישא ח"א (סי' כב), שבמקום שהמאירי כותב דעה בסתם ולא ציין שהרמב"ם ז"ל חולק, ש"מ שכן סבירא ליה בדעת הרמב"ם. כיעו"ש. ושכן משמע מהר"ן (דף יא. בדפי הרי"ף) שלא העיר בדבריו על מה שהשמיט הרי"ף הא ד"לאדלוקי שרגא" מנוסח העירוב. דמשמע דס"ל בדעת הרי"ף כמו שכתב בספר המאורות. ושיש לומר דאילו מרן ז"ל היה רואה דברי הראשונים הנ"ל, "היה מסכים להם" בפירוש דברי הרי"ף והרמב"ם. ואע"פ שהרשב"א והר"ן הביאו דעת מי שאומר שהדלקת הנר אינה צריכה עירוב תבשילין, מ"מ דעה יחידאה היא ואין לחוש לסב"ל בגלל דעה זו. עכת"ד הה"כ נר"ו. ואשתומם כשעה חדא מדבריו אלו, דאחר המחילה רבה לא ידעתי מנין לו הכח והעוז לומר בבטחון כה רב, שאילו מרן ז"ל היה רואה דברי המאורות והמאירי היה מסכים להם וחוזר בו ממה שהבין בדעת הרי"ף והרמב"ם. (והה"כ נר"ו כל כך בטוח בהנחה זו עד שנראה לו "ברור" שיש לברך על מצות עירוב אפי' שאין לו אלא רק הדלקת נר שבת). דהנה מרן ז"ל בב"י סימן שכח (דף קא ע"א) לימדנו שאע"פ שראה דברי הטור והרב המגיד משנה שפירשו דברי הרמב"ם (פרק ב' מהל' שבת ה"י) כל אחד לפי הבנתו בדעת הרמב"ם, בכ"ז לא נרתע מפניהם, וכתב לחלוק על דבריהם ופירש הרמב"ם בדרך אחרת לחלוטין מהבנתם כאשר יעו"ש. ואתה תחז'ה שמרן ז"ל רב חיליה ורב גובריה לחלוק על רבותינו הראשונים בדעת הרמב"ם. וכן ראינו בסימן קסח (דף קמח סע"א), שמרן ז"ל הביא דברי רבנו יהושע הנגיד שהבין הבנה מסויימת בדעת מו"ז הרמב"ם בפרק ג' מהל' ברכות (ה"ח). ואח"כ הביא דברי מהר"ר יוסף פאסי ז"ל ומהר"ר יצחק אברבנאל ז"ל ומהר"ר יהודה אבן שושן ז"ל ועל צבאם מאור גולת אריאל הגאון מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל, שהם הבינו הבנה אחרת בדעת הרמב"ם הנ"ל. ואפ"ה כתב מרן ז"ל שאין לדבריהם עיקר בגמ' ולכך כתב פירוש אחר בדעת הרמב"ם. ומוכח דמרן ז"ל לא נבהל להשיב ולחלוק על גדולי עולם בהבנת הרמב"ם וכ"כ מרן ז"ל בעצמו בשו"ת אבקת רוכל סימן קנה (והו"ד בהקדמה לספר הליכות עולם ח"ב) וז"ל, ואע"פ דאיכא למימר שהריטב"א והריב"ש בקיאין בפירוש דברי הראשונים טפי מינן הנ"מ במילתא בלי טעמא, אבל במילתא דאיכא טעמא ואיכא למותיב מותבינן דבכל דור ודור איכא למימר "שלאו קטלי קני באגמא אנן". עכ"ל. ע"ש. וא"כ ה"ה לנד"ד דאין שום הכרח לומר דאילו מרן ז"ל היה רואה דברי ספר המאורות והמאירי, "ודאי" היה חוזר בו. ואדרבה לענ"ד הקל'ה כמות שהיא יש מקום בראש לומר דמרן ז"ל היה נשאר איתן בדעתו שלדעת הרי"ף והרמב"ם הדלקת הנר אינה תלויה בעירוב תבשילין. וכמה תשובות יש בדבר, חדא, דבשלמא אילו לא נמצא מי בראשונים שכך סובר, החרשתי, דסוף סוף מרן ז"ל "המציא" הבנה מחודשת ברי"ף ובהרמב"ם שאינה כתובה. אך השתא שראינו שכן דעת ר"ת, ושכ"כ המאירי בדעת חכמי התוס', ושכ"כ הרשב"א והר"ן בשם "יש אומרים", א"כ אין שום הוכחה שמרן ז"ל לא יכוין דעת הרמב"ם וסיעתו דסבירא להו כדעת ר"ת. ועוד, דהנה הרמב"ם בפרק ו' מהל' יו"ט הלכה ה', כתב וז"ל, אם נאכל העירוב או אבד או נשרף וכו' ה"ז אסור לאפות ולבשל או להחם וכו' עכ"ל. ומשמע בהדיא דהדלקת הנר מיהא שרי. וכ"מ עוד במ"ש בהלכה ט. ע"ש. ואע"פ שבעל המאורות יסביר דה"ה נמי להדלקת הנר שכלול בכלל אפיה ובישול, מ"מ הדבר ברור שאין זה פשט לשון הרמב"ם, ומסתברא דמרן ז"ל לא יטה מפשט משמעות לשון הרמב"ם משום הבנת בעל המאורות. וזה נ"ל בס"ד ברור. ועוד, דהנה המרדכי (פרק שני דביצה סי' תערב) כתב וז"ל, משמע שעירוב מתיר הדלקת הנר "אמנם" בירושלמי אינו מזכיר רק לאפויי ולבשולי וה"ג בירושלמי וכו' ואומר בהדין יהא שרי לן "לבשולי ולאפויי" מיו"ט לחבירו ומיו"ט לשבת וכו'. עכ"ל. עש"ב. וממ"ש "ואמנם" משמע בהדיא דס"ל דהירושלמי פליג אתלמודא דידן וס"ל שהדלקת הנר אינה תלויה בעירוב. וקשה, שהרי לפי הבנת ספר המאורות אין צורך לומר דהירושלמי פליג אתלמודא דידן, שהרי כשם שהרמב"ם כתב רק "לבשל ולאפות" ואפ"ה בעל המאורות ס"ל דהבערה והדלקה בכלל, ואה"נ דהדלקת הנר תלויה בעירוב, ה"נ יש לומר בדעת הירושלמי שאע"פ שאיתא התם "לבשולי ולאפויי" אה"נ דהדלקת הנר בכלל האפיה והבישול שהרי לא אפשר להו בלא הדלקת הנר, ובאמת שהדלקת הנר תלויה בעירוב וכדברי התלמוד דידן. אלא ודאי דהמרדכי לא ס"ל כדעת בעל המאורות, ואדרבה ס"ל כמ"ש מרן ז"ל, שמזה שהירושלמי השמיט הא ד"לאדלוקי שרגא" ש"מ דס"ל דאין הדלקת הנר תלויה בעירוב ופליג אתלמודא דידן. ומינה דהמרדכי יפרש כן בדעת הרמב"ם שנקט בדיוק את לשון הירושלמי, וא"כ מצאנו תנא דמסייע למרן הב"י בהבנת הרמב"ם. ודו"ק. והוא נכון בס"ד. ומ"ש עוד בדעת הר"ן, ומטו בה משמיה דמו"ר ועט"ר הרה"ג כמוהרי"ך נר"ו, אחר המחילה רבה הדבר ברור שאין כן דעת מרן הב"י, שעינו עין הבדולח שלטה במ"ש הר"ן בהלכות, ואפ"ה כתב מ"ש בדעת הרי"ף, הגם שהר"ן לא דבר בזה דבר וחצי דבר. וז"ב. (וכל זה מבלי שאכנס לעצם הענין אם מה שכתבו הגאון מהרש"א אלפאנדרי וסיעתו בדעת המאירי מוסכם אליבא דכולי עלמא. דלענ"ד אין הדבר ברור כלל. ואכמ"ל).

ד. אחר הודיע אותנו האלוקים את כל זאת, נראה בבירור שאדם שלא מתכוין לאפות או לבשל ביו"ט לכבוד שבת, וכגון שהכין כל צרכי הבישול והאפיה מערב יו"ט, אע"פ שצריך להניח עירובי תבשילין כדי לצאת י"ח דעת הרא"ש וסיעתו, מ"מ אסור לו לברך על העירוב ברכת העירוב משום ספק ברכות. וכ"כ הרב מאמר מרדכי שם ס"ק יח. וכן דעת הלבוש, הו"ד בספר שתילי זיתים (שם) ס"ק לה, שכתב שתקנת העירוב לא נעשית אלא בשביל צרכי סעודה, אבל לשאר דברים "לא אסרו חכמים". ע"כ. ע"ש. וע"ע במ"ש בספר עיקרי הד"ט (חאו"ח סימן כד אות ג) בשם הרב מצודת יששכר. וע"ע במ"ש הרב ערוך השולחן (סימן תקכז הלכה כח).

ודע שאין לומר שכיון שהאדם מתכוין ביום ששי, שהוא ערב יו"ט, להניח התבשילין והקדירות על הפלאטה החשמלית, ומסתמא יש בקדירות תבשיל לח, וידוע שמרן ז"ל פסק בשו"ע סימן שיח (סע' ד) שיש בישול אחר בישול בלח. א"כ לפ"ז אה"נ שמבשל ממש מיו"ט לשבת ויצטרך לברך על מצות העירוב. דמ"מ יש לומר דהני מילי רק בהלכות שבת דמשום חומר שבת פסק מרן ז"ל כדעת הרא"ש וסיעתו דיש בישול אחר בישול בלח. אך הכא בדיני עירוב תבשילין שהוא מדברי סופרים (עיין במ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הלכה א) יש לסמוך על דעת הרמב"ם וסיעתו דאין בישול אחר בישול בלח, וא"כ לא עביד מידי דשייך לבישול או לאפיה1. ודו"ק.

לסיכום: מי שאינו מתכוין לאפות או לבשל ביו"ט שחל בערב שבת, ורק צריך להדליק נרות שבת, יניח ערוב תבשילין בעיו"ט אך אסור לו לברך על זה.