סימן קב - ברכת "הרב את ריבנו" ליחיד

מאת ר' אלעד קוויאטק / מחוברת שבט-אייר תשס"ד (שנה ד') סי' יז

איתא באורחות חיים (הלכה מגילה ה"ז): ירושלמי, לא אמרו ברכה אחרונה אלא בציבור וכ"כ הכלבו (הלכה כה). ומרן בב"י סי' תרצב הביא דברי האו"ח הנ"ל וכ"פ הרמ"א בהגה סי' תרצב ס"א בזה"ל: אין לברך לאחריה אלא בציבור. וכן הסכימו להלכה הרבה אחרונים וקבצם כעמיר גרנה מרן פאר הדור הגרע"י שליט"א בספריו (יבי"א ח"ח סי' נו, יחו"ד ח"א סי' פח, הליכות עולם ח"ב פ' כי תשא, ועד אחרן בס' חזון עובדיה על הלכות פורים) ואלו הם: הרב יוסף אומץ, הרב תהילה לדוד, אורה ושמחה, רוב דגן, אורחות יושר, מאורי אור, משנ"ב, משחא דרבותא, מועד לכל חי, יפה ללב, פני יצחק (אבולעפיא), נהר מצרים, טהרת המים, עמק יהושע ועוד כיעו"ש בספריו. ומה שהזכיר שם שכן דעת מהריק"ש ועפ"ז הוכיח ביבי"א ח"ח (שם) שלא נהגו במצרים כדברי הרדב"ז לברך אף לאחריה ביחיד. אחר המחילה רבה כראוי לפני מי שגדול, נראה שמהריק"ש שכ' סעיף א' לברך בציבור עכ"ל. כוונתו לכל הברכות גם לברכות הראשונות, וז"א לנ"ד. וכן מצאתי להגאון המופלא רבי יעקב רקח בשלחן לחם הפנים (עמוד קסה) שכ"כ בדעת מהריק"ש. ברם בנהר מצרים (שם הלכה ג) גם הוא הבין בדברי מהריק"ש דקאי רק על ברכה אחרונה. וצ"ע.

מ"מ בעיקר הדין נלע"ד שאין צריך לחוש לספק ברכות בנ"ד ואבאר שיחותי. ראשית כל צריך לדעת שרוב ככל רבותינו הראשונים ז"ל נראה שתפסו בפשיטות שיכול לברך ברכה אחרונה אפי' ביחיד, שכן כתבו שמברך ברכות המגילה אפי' ביחיד, ולא רמזו בדבריהם חילוק בין ברכות ראשונות לבין ברכות אחרונות. ואלה שמותם: ס' תמים דעים (סי' קפ) ושכ"ד, ספר העתים, וכ"כ המנהיג ושכ"כ הרי"ף, שבולי הלקט (סי' נד), התשב"ץ (קטן, סי' קעה), ובמנהגי אברהם קלויזנר, מהרי"ל, ספר האורה (סי' סז), וכן מוכח דעת הריטב"א (מגילה ד.) ד"ה שאף הן (ממ"ש שם לענין צירוף נשים לעשרה שבמגילה אין חילוק בברכות ובמקרא בין עשרה ליחיד ע"ש.), וכ"ה דעת הר"מ הובא בב"י סוס"י תרץ ובאו"ח אות כד), ובספר מצוות זמניות (לתלמיד הרא"ש עמוד תל) וראיתי עוד ספרים שציינו אליהם כמה מבני דורנו אלא שלא היה באפשרותי לעיין בהם. ואם איתא להא דירושלמי מדוע לא חששו לו לדינא? אלא ע"כ חדא מתרתי או דליתא לההיא ירושלמי משום דבתלמודא דידן לא נזכר ואפי' ברמז חילוק זה בין יחיד לרבים או דלא הוה להו הא מילתא בירושלמי שלפניהם. ואם כנים אנחנו בזה, א"צ לחוש לסב"ל שכן דברי הראשונים עיקר. וכן ראיתי להגר"א שכתב דהירושלמי לא מיירי שם אלא לענין ברכות התורה. גם הרב ערוך השלחן (אות ה) כתב, דלא מצא כן בירושלמי ואף אחד מהראשונים לא הזכיר זה. ובס' שלחן לחם הפנים למהר"י רקח זצ"ל (עמוד קכט) העיר ג"כ בזה שלא נמצא כן בירושלמי מגילה שלפנינו. ואפשר דבנוסחא דקמייהו הכי איתא ומ"מ גם אי איתא להירושלמי הנז' איך לא חשו כל הנך רבוותא להך ירושלמי וכו' ע"ש.

וגם בדברי האו"ח והכלבו לא זו בלבד שאין הדבר ברור שלדעתם כן עיקר לדינא, אלא אדרבא יותר נראה מדבריהם שאין הלכה כהירושלמי. כי הנה האו"ח בעצמו (אות כד) הביא דברי הר"מ שכ' וז"ל:"מברך אפי' ביחיד ובמקום שאין מנין אם יש ד' או ה' ויש שם אחד שיודע המגילה ואחרים אינם יודעים האחד פוטר את כולם אבל אם כולם יודעים אותה יקראו אותה לעצמן ומי שקורא את המגילה "לחולה או ליולדת צריך לברך לפניה או לאחריה" אע"פ שכבר יצא י"ח בבית הכנסת ומברך אפי' ביחיד. עכ"ל. הרי שהעתיק סוף דברי הר"מ דאפי' ביחיד מברך גם לאחריה. וכבר העיר בזה הרב שלחן לחם הפנים (עמוד קנח) וכתב, דהאו"ח לא ס"ל הירושלמי לדינא מדנקט דברי הר"מ לבסוף. והוסיף עוד השלה"פ, דגם הכלבו לא ס"ל הכי דגם הוא אחרי דברי הירושלמי הביא דברי מהר"ם אלא שסיים שם בדברי הגאונים דגם בזמנה לא מברך ביחיד בין לפניה בין לאחריה ונראה דהכי ס"ל מדהיפך הסדר. ע"ש. הרי שאף האו"ח והכלבו שהעתיקו את הירושלמי, נראה שלא תפסו להלכה כדברי הירושלמי לחלק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה בין ציבור ליחיד. ואף שיד הדוחה נטויה לומר שהעתיקו לשון הר"מ כולו אע"פ שאין מסכימים לסוף דבריו, מ"מ ממה שהעתיק לבסוף דברי הר"מ בשתיקה, יותר נראה שכן עיקר לדעתו ז"ל. ולכן כשהעתיק בתחילה דברי הירושלמי דקדק לכתוב "ירושלמי, לא אמרו ברכה לאחריה אלא בציבור" ולהורות נתן שמקורו מן הירושלמי. ובפרט שכן דעת רוב ככל הראשונים ז"ל ואפושי פלוגתא לא מפשינן א"כ נכון יותר להשוות דעת האו"ח והכלבו לשאר הראשונים הנ"ל, שאין הלכה כהירושלמי משום שבבלי לא נזכר מזה דבר וחצי דבר. ושוב ראיתי להגאון ערך השלחן (סי' תרצ אות טו) שהביא דברי הפוסקים שלא חילקו בין ברכה ראשונה ואחרונה ביחיד, וכ', וכ"ה מבואר בס' תמים דעים סי' קפ ואורחות חיים עצמו אות כד בשם הר"מ וכו' עכ"ל. ולשון "עצמו" בא להורות שכן תפס האו"ח עיקר להלכה ולא כהירושלמי שהעתיקו לפני כן.

והנה בדעת מרן ז"ל ג"כ איכא עיקולי ופשורי, כי האף אמנם שבב"י סי' תרצ"ב צדיק עתק דברי האו"ח בשם הירושלמי. אולם בב"י סימן תרצ הביא מ"ש המרדכי בשם ר"ג יחיד הקורא את המגילה לא יברך לא לפניה ולא לאחריה דאמר רב אסי מגילה בעשרה וכיון דצריך עשרה יחיד לא מחייב לקרות דהיכי מברך הא הוה ליה מוציא שם שמים לבטלה וכ"כ באו"ח שכ"ד מקצת גאונים ושהר"מ כתב שמברך אפי' ביחיד עכ"ל. ומתוך מה שנתבאר יתבאר לך שדעת כל הפוסקים היפך דעת המרדכי הלכך נקטינן כדברי הר"מ שמברך אפי' ביחיד. עכ"ל הב"י. ופשט דבריו משמע דר"ל שהיחיד מברך לפניה ולאחריה כדברי הר"מ היפך דברי המרדכי שכתב שהיחיד לא מברך לפניה ולאחריה. ואם נפשך לומר, דר"ל דנקטינן כדעת הר"מ שהיחיד מברך לפניה ולא כדעת המרדכי שאין היחיד מברך אפי' לפניה אבל גבי ברכה אחרונה סמך על מה שכתב בב"י סי' תרצב מספר או"ח בשם הירושלמי שאין מברכין אותה אלא בציבור. מ"מ בשולחן ערוך (סי' תרצ ותרצב) לא הביא להלכה דברי הירושלמי. ואדרבא בש"ע (סי' תרצב ס"א) כתב וז"ל: ואם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא. עכ"ל. ומדנקט לשון יחיד משמע דלכתחילה צריך היחיד לברך לפניה ולאחריה. ובשום מקום אחר לא הזכיר חילוק בין יחיד לציבור לגבי ברכה ראשונה או אחרונה (עיין סי' תרצב ס"ג, תרפ"ח ס"ז, תרצ סי"ז). מה שנראה יותר דדעת מרן להלכה שלא כדברי הירושלמי ולכן השמיטו בש"ע ובב"י סי' תרצ כתב שהעיקר כדברי הר"מ שמברך אפי' ביחיד. וכ"כ הא"ר סי' תרצה ס"ח דבב"י סי' תרצ משמע דמברך (לאחריה) ולכך לא כתבו בש"ע ושכ"ד מטה משה סי' תתר"ח. ובכה"ח סופר ס"ק קכ"ד ג"כ כתב דמדלא העתיק מרן ז"ל הירושלמי משמע דלא חש להאי סברא וגם יחיד מברך לאחריה. ושכ"ד הרדב"ז (ח"ב תרס"ה), ער"ה, מאמ"ר (סי' תרצב סק"ד) דמנהג פשוט לברכה אף ביחיד ושכ"מ מטוש"ע ושאר פוסקים וכ"ד הבא"ח (פ' תצוה יג) ודכן המנהג בעירם וכו ראוי לנהוג בכל מקום ולא יאבד ברכה יקרה זו וכ"ד הערוה"ש (ה) דכמדומה שכן הוא מנהג העולם. ובפחד יצחק אות מ"ג די"ט סוף עמוד א' שכ"ן מנהג איטליא פירארא לברכה ביחיד ושכן נהג מהור"ר הרופא יוסף ברוך קזיס ושכן נהג אביו זצ"ל ע"כ. וכן העלה הרב לחם הפנים אחר שהאריך בזה והסכים שכן דעת מרן כיעו"ש באורך.

אמנם עדיין יש להעיר מדברי מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (הובא בס' ארץ חיים סתהון כלל יז) שבאחד משלש סיבות משמיט מרן בש"ע דין שהביאו בב"י. א. שהדין אף שמוסכם הוא רחוק במציאות. ב. הדין פשוט. ג. כלול ונלמד מהדין הנזכר בש"ע. ע"ש. וא"כ הכא נמי י"ל דהשמיטו מטעם הראשון שהוא מציאות רחוק של קורא ביחיד דהרי רובא דרובא קאזלי לבי כנישתא ולא שכיח אינשי דקוראים המגילה ביחיד. [ויותר נראה שנ"ד נחשב כדבר המצוי מאוד שיש אנשים שלא ששמעו בבית הכנסת וקוראים אותה ביחיד כגון חולה או יולדת וכיוצא]. מ"מ בנ"ד הואיל ומרן בב"י סי' תרצ גילה שדעתו לפסוק כמהר"ם נראה יותר סיבת השמטת הירושלמי משום דלא ס"ל כוותיה [ובצירוף כל הטעמים שהבאנו לעיל שכ"ד רוב הראשונים ושגם בא"ח וכל בו לא ברירא דהירושלמי לדינא. וכבר הזכרנו שכ"כ א"ר ומאמ"ר והכה"ח דמרן השמיטו דלא ס"ל זה לדינא. וכ"כ בשלחן לחם הפנים עמוד קסה דלא חש מרן להא דירושלמי ומה דהביאה דהוא מאסף לכל המחנות כמ"ש כנה"ג יו"ד לה ע"כ. והנה החיד"א בעצמו בברכ"י (תרצב ד) הביא לדברי הרדב"ז בתשובה דאפי' יחיד מברך לפניה ולאחריה ולא העיר על דבריו אלא שכבר כתב לדחות בשו"ת יבי"א בח"ח (שם אות ב) עפמ"ש מרן החיד"א בעצמו בשו"ת חיים שאל שכל דין שהביא בברכ"י אין כוונתו להסכים לענין דינא אם לא שכתב וכן עיקר אבל בלא"ה עדיין הדבר טעון לינה בעומקה של הלכה. ע"ש. וי"ל.

והנה לענין המנהג בזה כבר הוזכר לעיל דברי המאמ"ר דהמנהג פשוט לברכה אף ביחיד וכן בס' פחד יצחק כתב שכן מנהג איטליא ופירארא. וכ"כ בערוה"ש דכמדומה שכן המנהג. וכ"כ הבא"ח שכן המנהג בעירו, הרי דכן נהגו במקומות רבים בחו"ל. אלא דהרב תפילה לדוד (פ"ו עמוד א), הרב אורה ושמחה, והרב נהר מצרים (הובאו בספריו לרוב של מרן שליט"א ביבי"א דכתב בענין זה) כתבו דמנהג ירושלים שלא מברכים ביחיד וכ"ר בס' שער המפקד. מיהו עיין מש"כ בכה"ח (סוף אות קכד) דעתה שנתרבו האוכלוסין בירושלים מטעמים שונים וכל קהל וקהל עושה כמנהגו, ויע"ל. וכן בשלחן לחם הפנים (שחי קודם להרב כה"ח) כתב דשאל בזה לכמה חכמים שלוחי עיה"ק ירושלים ואמרו שמברכין עליה לאחריה גם ביחיד. והן אמת, דזה אינו מתברר כל כך יען כי החכמים בודאי שמתפללים בבית הכנסת בעשרה ואינם רואים ליחידים שמתפללים בביתם אם מברכים או אין מברכין מ"מ מדקוראין בביתם להוציא את נשותיהם ובני ביתם מוכרח דהיו מברכין ולכך העידו שמברכים עליה ביחיד. עכ"ל. וע"ע בס' שלמי ציבור הלכות מגילה סי' ה' שכתב בהג"ה וכשאני לעצמי מהסס להקל בזה נגד האו"ח והכל בו ומור"ם שכתבו שלא לברך וכו' ומה שכתב המאמ"ר שהמנהג פשוט לברך, כן המנהג במקומו אבל באתרא הדין אנכי הרואה שלמים וכן רבים מתופשי התורה נמנעים מלברך עכ"ל. ומשמע מדבריו שלא היה מנהג ברור בירושלים שלא לברך ביחיד אלא מנהג של "שלמים וכן רבים מתופשי התורה" שחששו מלברך. אבל שאר עם הקהל נראה שכן היו מברכים.

וכל האמור עד כה יספיק לענ"ד להציל את הגאון הבא"ח הנ"ל שכ' וכן ראוי לנהוג בכל מקום ולא יאבד היחיד ברכה יקרה זו ע"כ. ממה שתמה עליו מרן מופת הדור הראש"ל הגרע"י שליט"א בספרו שו"ת יבי"א (שם) דהניחא מה שנהגו באתריה דמר לברך דקיי"ל סב"ל במקום מנהג לא אמרינן וכו' אבל מה שסיים שכן ראוי לנהוג בכל מקום הוא תמוה דהא קיי"ל סב"ל ומכיון שמבואר באו"ח והכלבו בשם הירושלמי שאין היחיד מברך והובאו דבריהם בב"י וכ"פ הרמ"א ומהריק"ש והרב הלבוש וכ"כ כל האחרונים הנ"ל. למה לא נחוש לכללא דסב"ל כאשר מר ניהו רבה חושש מאוד לכלל הזה כמו שיודע מי שהוגה תמיד בספריו הקדושים ומה נשתנית ברכה יקרה זו מכל הברכות היקרות דבכולהו חיישינן לכללא דסב"ל. עכ"ל. ולפי האמור לעיל בריש אמיר שיש אמבוהא דספרי מרבותינו הראשונים ז"ל שנראה מדבריהם שמברכים ברכה אחרונה אפי' ביחיד. ואפי' האו"ח והכלבו נראה יותר דס"ל שאין הלכה כדברי הירושלמי וכמו שביארנו לעיל. וכן דעת מרן הש"ע שקבלנו הוראותיו וכמ"ש כמה אחרונים ז"ל בדעתו. ולפלא על היבי"א הנ"ל שכ' כי מרן ז"ל הביא בב"י "להלכה" דברי האו"ח ולא זכר מכל הנ"ל. ועל כן נלע"ד כי בנ"ד שדעת רבותינו הראשונים לברך (ואין מי שחולק על זה במפורש) אין לחוש לסב"ל שכתבו כמה אחרונים. עוד יש לצרף לסניף מ"ש הלק"ט ח"א סי' רס"ד דבברכות השבח אין ברכה לבטלה. ובפרט בברכה אחרונה של המגילה עפ"י הקבלה יש לה מעלה וחשיבות כמ"ש האורל"צ (ח"א סי' מח) ומה שצירף עוד היבי"א לנ"ד גם דעת רע"ג ורבינו גרשום ור' אליעזר ממיץ והמרדכי דס"ל דאף ברכה ראשונה אין לברך ביחיד אפי' בזמנה ע"ש. אין ענין מחלוקתם שייכת לנ"ד דהתם פליגי אי מברך ביחיד ברכה ראשונה ואפי' בזמנה. ואין המנהג כדבריהם וכמ"ש היבי"א שם סוף אות א'.

וע"ע בס' פסקי תשובות (סי' תרצב בהערות מס' 15) שכ' דבספר שערי הלכה ומנהג ליובאויטש ח"ב סי' רפט שהריי"צ זצ"ל בעת שקרא את המגילה ביחיד בירך הברכה שלאחריה בלילה וביום וכן מסיק בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' קג בשם פתחי עולם ופחד יצחק ופתחי תשובה ועוד ע"ש. וכן ראיתי בס' מקראי קודש (להרב משה הררי) שכ' בפ"ט הלכה ל שכן הורה לו לדינא הגר"מ אליהו שליט"א. וגם הלום ראיתי בס' שולחן ערוך המקוצר (להגר"י רצאבי) חלק המועדים סי' קכב הלכה יא שכן דעת מהרי"ץ בעץ חיים והרב שתילי זיתים סי' תרפח סקכ"א.

המורם מכל האמור: שהמברך ברכה אחרונה של המגילה אפי' ביחיד יש לו על מה שיסמוך מפני שכן דעת כל הראשונים (ולא נמצא מי שחולק ע"ז במפורש) וכן דעת מרן שקבלנו הוראותיו, וכמ"ש הרבה אחרונים ז"ל בדעתו. ואף שיש אחרונים שחששו לסב"ל, אין זה מוכרח וכאמור. ואף אם לא יתקבלו דברי לענין מעשה, טוב לפחות שנדע כל דעות הפוסקים ראשונים ואחרונים בזה. וה' יתברך יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. אכי"ר*.