ט. מצות השבתת החמץ.
להסיר כל לחם חמץ ממשכנותינו ביום ארבעה עשר בניסן, שנאמר
(שמות יב לו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתכם. ופרושו ''הראשון'', קדם לפסח.
משרשי מצוה זו, כדי שנזכר הנסים במצרים, כמו שכתוב בקרבן פסח.
דיני המצוה, כגון שעת ביעורו מן היום מתי, ומה היא השבתתו,
(פסחים כא, א) ובאי זה מקום צריך לחפשו,
(שם ה, א) ובאי זה מקום אינו צריך, ומאימתי מוטלת המצוה עליו אם יוצא לדרך,
(שם ו, א) ואם חל ארבעה עשר בניסן בשבת איך יהיה דינו,
(שם מט, א) והבטול בפה
(שם ו, ב) שצריך לעשות נוסף על הבעור, ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון
(או''ח מסי' תל''א עד ת''מ).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ולא השביתו, בטל עשה דתשביתו. ואם יש חמץ במשכנותיו עובר גם כן על לא תעשה, שנאמר: שאור לא ימצא בבתיכם. אבל אין לוקין על לאו זה, אם לא עשה בו מעשה, שהלכה היא, לאו שאין בו מעשה, אין לוקין עליו.