---

פרשת קורח

---

קורח יום ראשון תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

טז (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַֽאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵֽן: וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:

 רש''י   ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא: ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אתך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים: בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבדי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד''ה א' ו, כב. כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחניתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל שמנהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו' . עמרם הבכור נטלו שני בניו גדלה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי לטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמשים ראשי סנהדראות, רבן משבט ראובן שכניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קראי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכלן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה. אמר להם חיבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכלה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן. דתן ואבירם ואון בן פלת:

(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַֽאֲנָשִׁים מִבְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵֽׁם: וְקָמוּ לְאַפֵּי משֶׁה וְגֻבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן אֱנָשִׁין דִשְׁמָא: (ג) וַיִּֽקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַֽל אַהֲרֹן וַיֹּֽאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָֽעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּֽתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָֽה: וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַאֲמָרוּ לְהוֹן סַגִי לְכוֹן אֲרֵי כָל כְּנִשְׁתָּא כֻּלְהוֹן קַדִישִׁין וּבֵינֵיהוֹן שַׁרְיָא שְׁכִנְתָּא דַיְיָ וּמָא דֵין אַתּוּן מִתְרַבְרְבִין עַל קְהָלָא דַיְיָ:

 רש''י   רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדלה: כלם קדשים. כלם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהנה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב) , כל העדה שמעו:

(ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָֽיו: וּשְׁמַע משֶׁה וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי:

 רש''י   ויפל על פניו. מפני המחלקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל (שמות לב, יא) ויחל משה, במתאוננים (במדבר יא, יב) ויתפלל משה, במרגלים (שם יד, יג) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני:

(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶֽל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָֽיו: וּמַלִיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּהּ לְמֵימַר בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְכָשַׁר לֵהּ וְיָת דְקַדִישׁ וִיקָרֵב לָקֳדָמוֹהִי וְיָת דִי יִתְרְעֵי בֵהּ יְקָרֵב לְשִׁמוּשֵׁהּ:

 רש''י   בקר וידע וגו' . עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכון לדחותם שמא יחזרו בהם: בקר וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה: ואת הקדוש. לכהנה: והקריב. אותם אליו. והתרגום מוכיח כן ויקריב לקדמוהי יקריב לשמושיה. ומדרשו בקר, אמר לו משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה. ז) ויהי ערב ויהי בקר ויבדל, כך (דה''א כג, יג) ויבדל אהרן להקדישו וגו' :

(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתֽוֹ: דָא עַבִידוּ סָבוּ לְכוֹן מַחְתְּיָן קֹרַח וְכָל כְּנִשְׁתֵּהּ:

 רש''י   זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדרכי הגוים יש נמוסים הרבה וכומרים הרבה ואין כלם מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהנה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדשתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחיבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכלכם אובדים: מחתות. כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד:

---

נביאים - שמואל א - פרק יא

(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא אִיתוֹ וְנֵזִיל לְגִלְגְלָא וּנְחָדַת תַּמָּן מַלְכוּתָא :

 רש''י   ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה . לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר , ועתה נתרצו כולם :

(טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: (פ) וַאֲזַלוּ כָּל עַמָּא לְגִלְגְלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָּן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָּלָא וּנְכִיסוּ תַּמָּן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וְחַדִּיִ תַמָּן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְּׂרָאֵל עַד לַחֲדָא : יב (א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְּׂרָאֵל הָא קַבֵּילִית לְמֵימְרֵכוֹן לְכָל דִּי אֲמַרְתּוּן לִי וְאַמְלֵיכִית עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא : (ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּכְעַן הָא מַלְכָּא מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁכוֹן וַאֲנָא קָשִׁישׁ וְסָבִית וּבָנַי הָא אִינּוּן עִמְּכוֹן וַאֲנָא הַלִיכִית קֳדָמֵיכוֹן מִזְעִירַי עַד יוֹמָא הָדֵין :

 רש''י   ואני זקנתי ושבתי . אמרו רבותינו : זקנה קפצה עליו , כדאיתא במסכת תענית ( ה ב ) :

(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: הָא עַד דִּי אֲנָא קְיַים אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְּמַן דַּבָּרִית וְחַמְרָא דְּמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִּית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִּשְׁקַר וּכְבָשִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וְאָתֵיב לְכוֹן :

 רש''י   את שור מי לקחתי . לעבודתי : וחמור מי לקחתי . כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם , הייתי הולך על החמור שלי , והיה לי ליטול משלהם : את מי רצותי . כל לשון מרוצה הסמוך לעושק , לשון עשוק ורצוץ הוא , חומס דלים ורוצץ : ואעלים עיני בו . כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון : ואשיב לכם . כל מה שתאמרו :

(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: וְאָמְרוּ לָא עֲשַׁקְתַּנָא וְלָא אֲנַסְתַּנָא וְלָא קַבֵּילְתָּא מִיַּד אֱנַשׁ מִדָעַם :

---

כתובים - תהילים - פרק ב

(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַיְיָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ :

 רש''י   אספרה אל חוק . אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי . על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה . ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר ( שם ב ג ) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום . שהמלכתיך עליהם : ילדתיך . להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר ( דה''א יד ) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר ( ש''ב כז ) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ''ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי :

(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ: בְעֵי מִנִי וְאֶתֵּן נִכְסֵי עַמְמַיָא אַחְסַנְתָּךְ וַאֲחוּדָתָךְ שִׁלְטוֹנֵי סְיָפֵי אַרְעָא :

 רש''י   שאל ממני . התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך :

(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: תְּתַבְּרִנוּן הֵיךְ בְּחוּטְרָא דְפַרְזְלָא הֵיךְ מָאן דִפְחַר תִּתְרְעִנוּן :

 רש''י   תרועם . תרוצצם : בשבט ברזל . היא החרב : תנפצם . תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים :

(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ: וּכְדֵין מַלְכַיָא אַשְּׂכִּלוּ קַבִּילוּ מַרְדוּתָא נְגִידֵי אַרְעָא :

 רש''י   ועתה מלכים השכילו . נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב''ה פושט יד לרשעים ולצדיקים :

(יא) עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ בְּדַחֲלָא וְצַלוּ בִּרְתִיתָא :

 רש''י   וגילו ברעדה . כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה ( ישעי' לג ) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' :

(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ: קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ :

 רש''י   נשקו בר . זרזו עצמכם בבר לב ( נ''א ) נשקו בר ארנישמנט בלעז , ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו ( בראשית ג ) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף . פן יקצוף : ותאבדו דרך . כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד ( לעיל א ) : כי יבער כמעט אפו . כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו :

---

משנה שביעית פרק ה

א. בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:

 ברטנורה   (א) בנות שוח. תאנים לבנות המגדלות מג' שנים לג' שנים: שביעית שלהם שנה שניה. של שמיטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בישולן עד שנה שניה של שמיטה שהיא ג' לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. מין תאנים העושים משתי שנים לשתי שנים, ואין הלכה כר' יהודה:

ב. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחוֹת מִסָאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:

 ברטנורה   (ב) הטומן את הלוף. מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ: לא יפחות מסאתים. משום דמחזי כזורע, עד שיטמין מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים שלא יהיו מפוזרים, אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים, וטפח עפר על גבי הכרי: וטומנו במקום דריסת האדם. כדי שלא יצמח. והלכה כחכמים:

ג. לוֹף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:

 ברטנורה   (ג) לוף שעברה עליו שביעית. ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר: אם לקטו עניים את עליו לקטו. דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפרק ז', הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין ונמצאו גידולי שביעית ושמינית מעורבין יחד: יעשה חשבון. וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים. דרבי אליעזר סבר כרבי יהודה, דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים: רבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון. דסבר כרבי יוסי, דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כרבי יהושע:

ד. לוֹף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית, וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים, וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:

 ברטנורה   (ד) לוף של ערב שביעית. שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי: הקיצונים. יש מפרשים שנזרעו בקיץ, ויש מפרשים מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד: פואה של עידית. הגדילה בשדה שמינה: פואה. צבע אדום שקורין רוי''א בלע''ז: במארופות של עץ. במרה שחופרים בו את הקרקע של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ: בקרדומות של מתכות. ולא חיישינן דלמא מחזי כעבודה: בפואה של צלעות. כמו סלעות בסמ''ך, פואה הגדילה בין הסלעים, כיון דאין דרך לזרוע שם לא מחזי כעובד את הארץ. פירוש אחר, צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו), כלומר, צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:

ה. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוֹף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:

 ברטנורה   (ה) רבי יהודה אומר מיד. ואף על גב דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לבית שמאי במארופות של עץ, ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא על ידי שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא, ומשום הכי מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה, שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו: משירבה החדש. בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:

ו. אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר:

 ברטנורה   (ו) שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית. למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי, דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית: מזרה. שזורין בו התבואה בגורן: דקר. כמין יתד של ברזל שקורין קולטר''ו בלע''ז והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה): מגל יד ומגל קציר ועגלה. מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר:

ז. הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ:

 ברטנורה   (ז) היוצר. אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית, חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן: ואם הביא יותר מכאן מותר. ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא: מוכר לנכרי בארץ. ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד: ולישראל בחוצה לארץ. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:

ח. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בְּשָׁעַת הַזֶּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין:

 ברטנורה   (ח) שהוא יכול לשחטה. ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן, ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה: אפילו בשעת הזרע. ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח דתלינן לאכילה הוא רוצה: שיש לו גורן. ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד: ופורט לו מעות. מחליף לו מעות בפרוטות: אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך: וכולם. אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם אסור:

ט. מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם וִתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶּדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפִּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִי בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

 ברטנורה   (ט) החשודה על השביעית. לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור: נפה. שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת: כברה. שאני אומר לכבור בה את החול: רחיים. דשמא לטחון בהן סמנין: תנור. שמא לייבש בו אונין של פשתן: ולא תטחן עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה: ובוררת וטוחנת עמה. ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן: אבל משתטיל המים. בעיסה: לא תגע עמה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים, שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו. לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום: מחזיקין ידי נכרי. אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא ומפורש לעיל בפ''ד:

---

גמרא ברכות דף ל''ד ע''א

אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פַרְקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִמְהַנֶּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן (ישעי' ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל. דְאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט''ו) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וּפְלִיגָא דְרִבִּי אַבְהוּ דְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ז) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב לָרָחוֹק בְרֵישָׁא וְהָדָר לַקָּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ מָאי רָחוֹק שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָרָא וּמָאי קָרוֹב שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשְׁתָּא. מָאי עַיִן לֹא רָאֲתָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה עֵדֶן שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה שֶׁמֶּא תֹּאמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה בְגַן. וְשֶׁמֶא תֹּאמַר הוּא גַן הוּא עֵדֶן תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. גַּן לְחוּד וְעֵדֶן לְחוּד:

 רש''י  לא נתנבאו. הטובות והנחמות: עין לא ראתה. לא נראית ולא נגלית לשום נביא: רחוק. שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו:

---

זוהר קרח דף קע''ו ע''א

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים יט) הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה יַקִּירִין אִינוּן תְּאִיבִין אִינוּן לְעֵילָא תְּאִיבִין אִינוּן לְכֹלָא בְּגִין דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא וְכָל מָאן דְאִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּדַל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹלָא אִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דֵין וְאִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דְאָתֵי. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּכֹלָא אָחִיד דִּכְתִּיב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא חִירוּ אִית לֵיהּ מִכֹלָא חִירוּ מִמִּיתָה כְמָה דְאַמְרָן בְּגִין דְּחִירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרִין בְּאוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹלָא וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְגָלוּתָא וְדָא הוּא דִכְתִּיב (אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִנַטְּרִין אוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹּלָא וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּ בְגָלוּתָא כְתִיב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת וְחֵירוּת דָא (אוּקְמוּהָ) בְאוֹרַיְתָא אִשְׁתְּכַח אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִימִינָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וּשְׂמָאלָא אִתְכְלִיל בִּימִינָא מָאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא וּשְׂמָאלָא יְמִינָא הָא אִיהוּ כְאִילוּ חָרִיב עַלְמָא. תָא חֲזֵי אַהֲרֹן יְמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא. קֹרַח בָּעָא לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִימִינָא לִשְׂמָאלָא בְגִין כַּךְ אִתְעֲנָשׁ וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִישָׁא וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִקּוּנָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא בְגִין כַּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָא וְתַתָּא. וַיִקַּח קֹרַח. מַאי וַיִּקַּח נְסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיה כָּל דְרָדַף בָּתַר דְלָאוֹ דִילֵיהּ אִיהוּ עָרִיק מִקָּמֵיהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא מַה דְאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִילֵיּה דִידֵיהּ אָבִיד וְאַחֲרָא לָא רָוַוח. קֹרַח אָזַל בְּמַחְלוֹקֶת מַאי מַחְלוֹקֶת פְּלוּגְתָּא פְּלוּגְתָּא דִלְעֵילָא וְתַתָּא וּמָאן דְּבָעֵי לְאַפְלָגָא תִקּוּנָא דְעַלְמָא יִתְאֲבִיד מִכֻלְּהוּ עַלְמִין. מַחְלוֹקֶת פְלוּגְתָּא דְשָׁלוֹם וּמָאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם פָּלִיג עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא בְגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שָׁלוֹם אִקְרֵי. תָּא חֲזֵי לֵית עַלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא לָא יָכִיל לְאִתְקַיְימָא עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם וּמָאי הוּא שַׁבָּת דְאִיהוּ שְׁלָמָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וּכְדֵין אִתְקְיָים עַלְמָא וּמָאן דְפָלִיג עָלֵיהּ יִתְאֲבִיד מֵעַלְמָא. צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת דְּהָוָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וּמָאן אִינוּן עֵצִים אִינוּן אִילָנִין אַחֲרָנִין כִּדְקַאמְרָן וְאִינוּן מִלִּין (ס''א אִילָנִין) דְּחוֹל וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שַׁרְיָא (מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִלֵּי דְחוֹל בְּשַׁבָּת אָסִיר וַדָּאי) דְפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְעַלְמָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב (תהלים קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹמֵר. אוֹרַיְיתָא הוּא שָׁלוֹם דִּכְתִּיב (משלי ג) וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:

 תרגום הזוהר  וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים י''ט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבָשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה יְקָרִים הֵם, נֶחֱמָדִים הֵם לְמַעְלָה, נֶחֱמָדִים הֵם לַכֹּל. מִשּׁוּם שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנִצָל מִכָּל רָע, נִצָל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִצָל בָּעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק הַתּוֹרָה, אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, הוּא אָחוּז בַּכֹּל שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת, שֶׁהִיא בִּינָה, שׁוֹרֶה עָלָיו וַאֲחוּזָה בּוֹ. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, הָיוּ נִצוֹלִים מִכֹּל, וְלֹא הָיוּ נִמְצָאִים בַּגָּלוּת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל''ב) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, כִּי חֵירוּת זוֹ נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַיָּמִין שְׂמֹאל וְהַשְּׂמֹאל יָמִין הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן הוּא יָמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד, הַלְּוִיִּם הֵם שְׂמָאלָא שֶׁהוּא גְּבוּרָה. קֹרַח רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לִשְׂמֹאל, שֶׁרָצָה הַכְּהוּנָה, שֶׁהוּא יָמִין, בִּשְׁבִיל הַלְּוִיִּם, שֶׁהֵם שְׂמֹאל, מִשּׁוּם זֶה נֶעֱנָשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁדִּבֵּר עַל מֹשֶׁה, וְנֶעֱנָשׁ בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַשְּׂמֹאל נִכְלָל תָּמִיד בַּיָּמִין שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, קֹרַח רָצָה לְהַחֲלִיף הַתִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהָיָה רוֹצֶה בִּשְׁלִיטַת הַלְּוִיִּם שֶׁהֵם שְׂמֹאל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכְלָלִים בַּכֹּהֲנִים שֶׁהֵם יָמִין, מִשּׁוּם זֶה נֶאֱבָד מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וַיִּקַח קֹרַח וְכוּ': שׁוֹאֵל, מַהוּ וַיִּקַח. וּמֵשִׁיב, לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל הָרוֹדֵף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ הוּא בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁלּוֹ אָבַד, וְהָאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ. קֹרַח הָלַךְ בְּמַחֲלוֹקֶת. מַהִי מַחֲלוֹקֶת, הַרְחָקָה וְדִיחוּי, הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹת תִּקּוּן הָעוֹלָם, יִהְיֶה נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. מַחֲלוֹקֶת, הִיא הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם, וּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל שָׁלוֹם, חוֹלֵק עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם, עַד שֶׁבָּא וְהִשְׁרָה עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם. וּמַה הוּא, הוּא שַׁבָּת, שֶׁהוּא שָׁלוֹם שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַשָּׁלוֹם, יֹאבַד מִן הָעוֹלָם. צְלָפְחָד חָלַק עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. וּמִי הֵם הָעֵצִים. אֵלּוּ הֵם אִילָנוֹת אֲחֵרִים שֶׁל הַשִּׁבְעִים שָׂרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי חוֹל, וְחוֹל אֵינוֹ שׁוֹרֶה בַּקֹּדֶשׁ, וְנִמְצָא שֶׁחָלַק עַל שְׁלוֹם הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שַׁבָּת. שֶׁעֵרַב חוֹל בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּתוּב (תהלים קי''ט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְגוֹ'. הַתּוֹרָה הִיא שָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב (משלי ג') וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְכוּלֵי בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרוֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כַּךְ הַכֹּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִין בְּלַחַשׁ וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּיב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ב. בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם אֲבָל אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע אֶלָּא בְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְכוּ' וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְנִפְטָרִין כָּל הָעָם: ג. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים זֶה מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחַר לָבֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְיִשָׁאֵר לְבַדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר וְיֵצֵא עִמָּהֶם: ד. לְפִיכָךְ יוֹם טוֹב שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם בִּבְרָכָה זוּ אֲבָל חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בִּלְבַד לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב הַיּוֹם בִּבְרָכָה:

---

מוסר

מספר חסידים סי' פ''ב פ''ג

בְּעוֹדְךְ חַי דְּרוֹשׁ הַתְּשׁוּבָה וְאַל תְּאַחֵר כִּי הַמָּוֶת בָּא פִתְאוֹם. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר מִבְּלִי זֵכֶר הַצוּר פֶּן יִקְשֶׁה הַלֵּב וְהַלֵּב הַקָּשֶׁה רָחוֹק מֵהָאֱלֹהִים. וְאַל תַּבִּיט בַּחֲטָאֵי בְנֵי אָדָם הַמַּמְשִׁיכִין זְמַן רָב בָּעוֹלָם וְלוֹמַר כְּבַר נִשְׁתַּכַּח וְנִשְׁתַּכְּחוּ חֲטָאֵיהֶם: אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. אִישׁ חָסִיד צִוָּה לִבְנוֹ בִּפְטִירָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁכִּבַדְתָּנִי בְּחַיָּי כַּךְ תְּכַבְדֵנִי לְאַחַר מוֹתִי וְקַיֵם מִצְוֹתַי וְתָלִין כַּעֲסְךָ לַיְלָה אֶחָת וַעֲצוֹר בְּרוּחֲךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר כְּלַל בִּשְׁעַת הַכַּעַס:

---

קורח יום שני תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִֽי: וְהָבוּ בְהוֹן אֵשָׁתָא וְשַׁוִיאוּ עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָם יְיָ מְחַר וִיהֵי גַבְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ הוּא קַדִישּׁ סַגִי לְכּוֹן בְּנֵי לֵוִי:

 רש''י   רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשתם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, ועשרים וארבע משמרות עומדות לבני בניו כלם מתנבאים ברוח הקדש, שנאמר (ד''ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדלה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכלם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. תנחומא: רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקדוש ברוך הוא:

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִֽי: וַאֲמַר משֶׁה לְקֹרַח שְׁמָעוּ כְעַן בְּנֵי לֵוִי:

 רש''י   ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה ערף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כלם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי:

(ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּֽי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵֽעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַֽעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְלַֽעֲמֹד לִפְנֵי הָֽעֵדָה לְשָֽׁרְתָֽם: הַזְעֵר לְכוֹן אֲרֵי אַפְרֵשׁ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יָתְכוֹן מִכְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל לְקֳרָבָא יָתְכוֹן קֳדָמוֹהִי לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכְּנָא דַיְיָ וּלְמֵקַם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא לְשַׁמָשׁוּתְהוֹן:

 רש''י   ולעמד לפני העדה. לשיר על הדוכן:

(י) וַיַּקְרֵב אֹֽתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵֽי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּֽה: וְקָרֵב יָתָךְ וְיַת כָּל אֲחָךְ בְּנֵי לְוֵי עִמָךְ וּכְעַן אַתּוּן בָּעָן אַף כְּהוּנְתָא רַבְּתָא:

 רש''י   ויקרב אתך. לאותו שרות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל:

---

נביאים - שמואל א - פרק יב

(ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: (פ) וַאַמַר לְהוֹן סָהִיד מֵימְרָא דַיְיָ בְּכוֹן וְסָהִיד מְשִׁיחֵיהּ יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְתּוּן בִּידִי מִדָעַם וַאֲמַרוּ סָהִיד :

 רש''י   ויאמר עד . בת קול יוצאת ואומרת : 'עד' , וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה , כדאיתא במסכת מכות ( כג ב ) :

(ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא יְיָ דַעֲבַד גְּבוּרָן עַל יְדֵי משֶה וְאַהֲרֹן וּדְאַסֵּיק יַת אֲבָהַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם :

 רש''י   אשר עשה את משה ואת אהרן . להיות נכונים לשליחותו , להוציא אבותיכם ממצרים :

(ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם: וּכְעַן אִתְעַתַּדוּ וְאַתְוַכָּח עִמְכוֹן קֳדָם יְיָ יַת כָּל זַכְוָתָא דַיְיָ דַּעֲבַד עִמְכוֹן וְעִם אֲבָהַתְכוֹן :

 רש''י   ואשפטה אתכם . אתוכח עמכם :

(ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: כַּד עַל יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם וּזְעִיקוּ אֲבָהַתְכוֹן קֳדָם יְיָ וּשְׁלַח יְיָ יַת משֶה וְיַת אַהֲרֹן וְאַפִּיקוּ יַת אֲבָהַתְכוֹן מִמִּצְרַיִם וְאוֹתִיבִינוּן בְּאַתְרָא הָדֵין :

---

כתובים - תהילים - פרק מב

(ט) יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה (שירה) שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: יֵימָם יִפְקוֹד יְיָ טוּבֵיהּ וּבְלֵילְיָא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ עִמִי צְלוֹתָא לְאֵל דִי נָטִיר חַיָי :

 רש''י   יומם יצוה ה' חסדו . יבוא האור ויצוה ה' חסדו לנו : ובלילה . בחשך הצרה . שירה עמי . תהא חנייתו בתוכנו שיר' ל' חני' כדמתרגמי' ויחן ושרא , זו למדתי מתוך מסורת הגדולה שחבר את זה עם ויהי שירו חמש' ואלף ( מ''א ד ) , באלפ''א בית''א של שתי תיבות החלוקים בפתרונן לימד שאין זה לשון שיר , ומדרש האגדה פותרו לשון שיר וכך הוא פותרו שכך ישראל אומרים להקב''ה זכרנו מה שעשית לנו במצרים מצוה אחת שצויתנו ביו' בערב פסח ושמרנוה ובלילה גאלתנו ושרנו לפניך את ההלל ועכשיו הרבה מצות אני שומרת ועל זאת אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו' :

(י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: אֵימַר לֶאֱלָהָא רוּחְצָנִי לְמָא אַשְׁלִיתַנִי לְמָא בְּקִבְלָא אֵזִיל בִּדְחוֹק בָּעֵיל דְבָבָא :

 רש''י   קודר . לשון שחרות כמו וקדר עליהם ( מיכ' ג' ) :

(יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: בִּדְקַטְלִין גַרְמִי בִּזְמַן דִמְחָרְפִין יָתִי מְעִיקַי כַּד אָמְרִין לִי כָּל יוֹמָא אָן הוּא אֱלָהָךְ :

 רש''י   ברצח בעצמותי חרפוני צוררי . נדמה לי כאילו הורגים אותי כך עצור בעצמותי מה שצוררי מכעיסין ומחרפין אותי :

(יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: מַה תִּתְמַכְּכִין נַפְשִׁי וּמַה תִּרְגְשִׁי עֲלָי אוֹרִיכִי לֵאלָהָא אֲרוּם טוּב אֲשַׁבְּחִינֵיהּ בְּפוּרְקָנֵיהּ דְמִן קֳדָמוֹי דִי הוּא אֱלָהִי :

 רש''י   פני ואלהי . הקב''ה שהוא אור פני ואלהי עדיין יש לי בו תקוה ולמה תהמי :

---

משנה פסחים פרק ד

א. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֲרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:

 ברטנורה   (א) מקום שנהגו עד חצות. עד חצי היום: שלא לעשות. כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמץ ושחיטת פסח ותיקון מצה של מצוה: ואל ישנה אדם. הכי קאמר, ההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ולא יעשה, דהא דקיימא לן אל ישנה אדם ממנהג העיר אינו אלא מפני המחלוקת, וכאן אין מחלוקת, דמאי קאמרת הרואה אותו בטל אומר זה שבטל חושב שהמלאכה אסורה וחולק על כולנו, לא אמר הכי, אלא אמר אין לו מלאכה שהרי כמה בטלנים איכא בשוקא כל ימות השנה. והא דתנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו נוהג כמנהג אנשי מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא:

ב. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית מִמְּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁלֹּא כָלוּ לִמְקוֹם שֶׁכָּלוּ, חַיָּב לְבָעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹמְרִים לוֹ, צֵא וְהָבֵא לָךְ אַף אָתָּה:

 ברטנורה   (ב) המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין עליו בני מקומו לבערו מן הבית. והוליכו זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הן מן המוכנסים לבית, חייב לבער משום חומרי המקום שיצא משם: רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה. פלוגתא דר' יהודה ותנא קמא בכובש שלשה מיני ירק בחומץ או בציר להתקיים ושנים מהם כלו לחיה מן השדה והשלישי לא כלה, תנא קמא סבר אוכל מאותן שכלו על סמך אותו שלא כלה, הואיל והן בחבית אחת. והכי משתמע למלתיה, ממקום שלא כלו למקום שכלו לגמרי חייבין לבער. אבל לא כלו כולן אלא מקצתן, אוכל אף ממין הכלה כל זמן שלא כלו כולן, דאוכלן על סמך האחרון. ור' יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה מאותו המין שכלה כמו שהביא זה האיש ולא תמצא הלכך אינו אוכל אלא ממין שלא כלה, דאין אוכלין מהמינין שכלו על סמך המין שלא כלה וחייב לבער המינין שכלו. והלכה כר' יהודה דקאי בשיטתיה דרבן גמליאל שהלכה כמותו במסכת שביעית פרק הפיגם:

ג. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָה, עֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסוּס:

 ברטנורה   (ג) מקום שנהגו שלא למכור. דהחמירו על עצמן, דלמא אתו למכור גסה: ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. דגזור רבנן שמא ישאיל או ישכיר בהמתו לנכרי, ואדם מצווה על שביתת בהמתו אי נמי, פעמים שמוכרה לו ערב שבת עם חשכה וצועק לה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והיא מכרת קולו והולכת מחמתו, ונמצא מחמר אחר בהמתו בשבת: עגלים וסייחין. קטנים אע''ג דלאו בני מלאכה נינהו מחלפי במכירת גדולים. ושבורים מחלפי במכירת שלימים: רבי יהודה מתיר בשבורה. דאינה בת מלאכה לעולם אבל בעגלים וסייחים מודה, כיון דלכי גדלו הוו בני מלאכה. ואין הלכה כרבי יהודה: בן בתירא מתיר בסוס. הואיל ולרכיבה עומד והחי נושא את עצמו ואין הלכה כבן בתירא. ועל ידי סרסור שרי למכור בהמה לנכרי בזמן שאין הבעלים מצויין שם בעת המכירה דליכא למיחש שמא ישאילנה וישכירנה שהרי אינה שלו. ושמא תלך מחמת קולו ונמצא מחמר, אהא נמי ליכא למיחש שאינה מכרת את קולו:

ד. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:

 ברטנורה   (ד) מקום שנהגו שלא לאכול. שנראה כאוכל פסחים בחוצה לארץ: שנהגו להדליק את הנר ביום הכפורים. מפני שיום הכפורים אסור בתשמיש המטה, וכל זמן שהנר דולק לא ישמש שאסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר: שנהגו שלא להדליק. שמא יראה אשתו ותשא חן בעיניו וישמש: ומדליקין בבתי כנסיות. ובכל מקום שאין איש ואשתו מתיחדים שם:

ה. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב, עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד הָנֵץ הַחַמָּה:

 ברטנורה   (ה) תלמידי חכמים בטלים. ממלאכתן כל אותו היום, כדי שלא יסיחו דעתם מאבילות: לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם. ולא מחזי כיוהרא, שהרואה אותו בטל אומר אין לו מלאכה לעשות ולא מפני שנוהג בו איסור: וחכמים אומרים ביהודה וכו'. חכמים סבירא להו דעשיית מלאכה בערבי פסחים לאו במנהגא תליא מלתא, אלא ביהודה היו מתירים ובגליל אוסרים איסור גמור, ולא מכח מנהג: הלילה. ליל ארבעה עשר לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בערבי פסחים: בית שמאי אוסרין. להם ככל שאר ימים טובים שאסורים בעשיית מלאכה שהלילה הולך אחר היום: ובית הלל מתירין. מידי דהוה אתענית שהיום אסור באכילה והלילה מותר:

ו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ אֻמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּטִים וְהַסַפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרַצְעָנִים:

 ברטנורה   (ו) כל מלאכה. שהיא לצורך המועד, והתחיל בה קודם ארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. אבל מלאכה שאינה לצורך המועד, במקום שנהגו לעשות מלאכה עושין, ומקום שנהגו שלא לעשות אפילו התחיל בה קודם ארבעה עשר אינו גומרה: החייטים. שרי בארבעה עשר בכל מקום, שכן מצינו בהן בחולו של מועד קולא יותר משאר אומניות שהדיוט שאינו אומן בכך תופר כדרכו, הלכך בארבעה עשר דקיל מחול המועד אפילו אומן נמי שרי: והספרים והכובסין. שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מספרין ומכבסין בחול המועד, וכיון דאשכחן בהן צד היתר בחול המועד, בארבעה עשר דקיל שרי לכולי עלמא: אף הרצענים. שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחול המועד. וחכמים סברי אין למדין תחלת מלאכת רצענין שעושין מנעלים חדשים תחלה, מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והלכה כחכמים:

ז. מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה, מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד:

 ברטנורה   (ז) מושיבין שובכין. שובכי יונים שהיו יושבים לגדל אפרוחים מושיבין אותם לכתחילה בארבעה עשר: ותרנוגלת שברחה. בחולו של מועד. דאילו בארבעה עשר השתא אותובי שובכין לכתחלה אמרת דשרי, אהדורי מבעיא. אלא אתרנגולת שברחה בחולו של מועד קאמר דמחזירין, והוא שישבה על הביצים שלשה ימים קודם שברחה דשוב אין הביצים ראויים לאכילה ודבר האבד הוא, הלכך אם מתה מושיב אחרת תחתיה משום הפסד דביצים: גורפין. משליכין לחוץ: ובמועד. שחמור יותר, אין משליכים לחוץ אלא מסלקין לצדדין: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן. בארבעה עשר. ואע''פ שאינו לצורך המועד:

ח. שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ, עַל שְׁלשָׁה מִחוּ בְיָדָם, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלֹּא מִחוּ בְיָדָם, מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם. וְאֵלּוּ שֶׁמִּחוּ בְיָדָם, מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְשָׁרִים בַּשַּׁבָּת, וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:

 ברטנורה   (ח) עשו אנשי יריחו. היו נוהגין לעשות אנשי יריחו: מרכיבין דקלים. ענף רך של דקל זכר, מרכיבו בדקל נקבה, שהזכר עושה פירות והנקבה אינה עושה פירות: כל היום. כלומר בארבעה עשר: וכורכין את שמע. שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקריאת שמע. פירוש אחר, שלא היו מפסיקין בין אחד לואהבת שצריך להאריך באחד ולהפסיק בין מלכות שמים לדברים אחרים: וקוצרין וגודשין. עושין גדיש מן החדש לפני העומר, ולא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה: ולא מיחו בידם. כל הששה דברים שעשו, כולם שלא ברצון חכמים היו עושין, אלא שעל אלו השלשה לא מיחו ועל שלשה האחרונים מיחו: מתירין לאכול גמזיות של הקדש. גידולים שגדלו באילן של הקדש, דקסברי אין אסור אלא הפרי עצמו שהוקדש. ואית ספרים דגרסי מתזירין, כלומר חותכים וכורתים ענפי אילנות של הקדש שצמחו אחר שהקדישו האילן, ליהנות מהן: ואוכלין. בשבת ויום טוב פירות שנמצאו תחת האילן ולא נודע אם נשרו מאמש והם מותרים או נשרו היום ואסורים: ונותנים פאה לירק. ואנן קיימא לן דכל דבר שאין אדם מכניסו לקיום אינו חייב בפאה, וירק דבר שאין מכניסו לקיום הוא ומיחו בידם חכמים, משום דקא מפקעי לה מן המעשר והעניים אוכלים אותם בטבלם כסבורים שהיא פאה, ופאה פטורה מן המעשר משום דהפקר היא:

ט. שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים, וְהוֹדוּ לוֹ. כִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחשֶת, וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ, קִצַץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ:

 ברטנורה   (ט) גירר עצמות אביו. משום כפרה. ולא קברו לפי כבודו על מטה נאה, כדי שיתגנה על רשעו ויווסרו הרשעים: כתת נחש הנחושת. כדכתיב בדברי הימים, לפי שהיו טועין אחריו: וגנז ספר רפואות. לפי שלא היה לבם נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד והרמב''ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה פלונית כעשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו: עיבר ניסן בניסן. לאחר שנכנס ניסן נמלך ועשה אדר שני. והכתוב אומר (שמות יב) החודש הזה לכם, זה ניסן, ואין אחר ניסן. ולא עיבר חזקיה לאחר שנכנס ממש, אלא יום שלשים של אדר עיבר את השנה, ואנן קיימא לן אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן:

---

גמרא פסחים דף נ' ע''ב

עַרְבֵי פְסָחִים מָאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים אֲפִילוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים נָמֵי דְתַנְיָא הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הָתַם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דְאָסוּר סָמוּךְ לְמִנְחָה לֹא הָכָא מֵחֲצוֹת. אִי נָמֵי הָתַם סִימָן בְּרָכָה הוּא דְלָא חָזֵי אֲבָל שַׁמּוּתֵי לָא מְשַׁמְתִינָן לֵיהּ. הָכָא שַׁמּוּתֵי נָמֵי מְשַׁמְּתִינָן לֵיהּ. גּוּפָא הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם נִדְנוּד עֲבֵירָה לַאֲתוּיֵי תַעֲנִית צִבּוּר אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. רָבָא רָמֵי כְּתִיב (תהלים כ''ז) כִּי גָדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ. וּכְתִיב (שם ק''ח) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ הָא כֵּיצַד כָּאן בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָה וְכָאן בְּעוֹשִׂין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וּכְדְרַב יְהוּדָה דְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן תַּגְרֵי סִימְטָא וּמְגַדְּלֵי בְהֵמָה דַקָּה וְקוֹצְצֵי אִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּחֵלֶק יָפֶה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מָאי טַעְמָא דְתָהוּ בֵיהּ אִינְשֵׁי. תָּנוּ רַבָּנָן אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת אֵין בָּהֶם סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם שְׂכַר כּוֹתְבִין וּשְׂכַר מְתוּרְגְּמָנִין וּשְׂכַר יְתוֹמִים וּמָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם. בִּשְׁלָמָא שְׂכַר מְתוּרְגְמָנִין מִשּׁוּם דְמֵיחֱזֵי כִּשְׂכַר שַׁבָּת. וּמָעוֹת יְתוֹמִים נָמֵי דְלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ. מָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם מִשּׁוּם דְּלָאו כָּל יוֹמָא מִתְרַחִישׁ נִיסָא אֶלָּא שְׂכַר כּוֹתְבִין מָאי טַעְמָא אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עַל כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׁרוּ שֶׁאִלְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין אֵין כּוֹתְבִין:

 רש''י  מאי אריא ערבי פסחים. דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ול''ל למיתני חצו' לאשמעי' הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי מן המנחה: מן המנחה. תשע שעות ומחצה: סמוך למנחה. קודם לכן: במ''ש. משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש: נדנוד עבירה. רמז עבירה: ת''צ. אסור במלאכה כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר ת''צ לא כדאמר שמואל אין חומר ת''צ בבל: עושין לשמה. מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה: תגרי סימטא. יושבי' ומוכרי' בשוק ועין רעה שולטת בהן: ומגדלי בהמה דקה. הכל צווחין עליהן: וקוצצי אילנו' טובות. למכרן לעצים הכל תמהין ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין רעה שולטת בהן מצעקת בני אדם: ונותנין עיניהם בחלק יפה. כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידים ליטול חלק יפה: מתורגמנין. שעומדין לפני החכם בשבתות וי''ט ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים: מעות יתומים. למחצית שכר: ממדינת הים. משלח ספינותיו תמיד למקום סכנה:

---

זוהר קרח דף קע''ז ע''א

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח (משלי יז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה כַמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּמְּרָא מֵחוֹבַיְיהוּ וּלְנַטְרָא עוֹבָדַיְיהוּ דְהָא בְּכַמָּה זִמְנִין עַלְמָא אִתְדָן וּבְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עוֹבָדִין בְּמַתְקְלָא סַלְקִין וּמַשְׁגִּיחִין עֲלַיְיהוּ לְעֵילָא וְאַכְתִּיבוּ קָמֵיהּ וְכַד עוֹבָדַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא לָא מִתְכַּשְּׁרָן קָמֵי מַלְכָּא וְסָלִיק רֻגְזָא וְדִינָא אַתְעַר הָדָא הוּא דִכְתִּיב חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְעַל דָּא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בָעֵי בַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבוֹי וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. בְּשַׁעְתָּא דְמָרֵיהוֹן דְּדִינִין קַיְימִין עַל עָלְמָא וְרָגְזָא תָלֵי אִי אִשְׁתְּכַח בְּדָרָא זַכָּאָה דְרָשִׁים לְעֵילָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בֵּיהּ וְאִשְׁתְּכַךְ רֻגְזָא. לְמַלְכָּא דְאִתְרְגַז עַל עַבְדוֹי וְהֲוָה תָבַע עַל סַנְטִירָא לְמֵעְבַּד בְּהוּ דִינָא אַדְּהָכִי עָאל רְחִימָא דְמַלְכָּא וְקָם קָמֵיהּ כֵּיוַן דְּחָמָא לֵיהּ מַלְכָּא אִתְנְהִירוּ אַנְפּוֹי שָׁאֲרֵי הַהוּא רְחִימָא דְמַלְכָא לְאִשְׁתָּעֵי בַהֲדֵיהּ וּמַלְכָּא חַדֵּי לְבָתָר כַּד אָתָא סַנְטִירָא חָזָא אַנְפּוֹי דְמַלְכָּא חַדָּאָן אִסְתְּלַק וְאָזִיל לֵיהּ וְלָא עָבִיד דִּינָא וּכְדֵין הַהוּא רְחִימָא בָּעֵי לְמַלְכָּא עַל עַבְדּוֹי וּמְכַפֵּר לְהוּ וּבְגִין כַּךְ וְאִישׁ חָכָם יְכַפְרֶנָּה. אוּף הָכָא כַד חָמָא מֹשֶׁה דְרֻגְזָא הֲוָה תָלֵי מִיַּד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן בְּגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא וּקְטֹרֶת לָא סַלְקָא אֶלּאָ בִידוֹי דְאִיהוּ אַסְגֵי שְׁלָמָא בְעַלְמָא וְקָשִׁיר קִשְׁרָא דִמְהֵימְנוּתָא קְטֹרֶת הָא אוּקְמוּהָ חֶדְוָותָא דְעֵילָא וְתַתָּא קִשּׁוּרָא דִמְהֵימְנוּתָא סְלִיקוּ דְרֻגְזָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב (משלי כז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּכְדֵין וְאִישׁ חָכם יְכַפְּרֶנָּה יְנַקֵי וְיִדְכֵי לְהַהוּא רֻגְזָא וְרַחֲמִין מִתְעָרִין. רִבִּי אֶלְעָזָר (רִבִּי אַבָּא) אָמַר. אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם בְּגִין דְאִינוּן גִּזְעָא וְשָׁרְשָׁא דְלֵיוָאֵי. וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ דְבָעֵי כַהֲנָא לְאַתְקְנָא לְהוּ דְאַף עַל גַּב דִקְרִיבִין אִינוּן לְקֻדְשָׁא לָא יֵיעֲלוּן אֶלָּא בְתִיקּוּנָא דְכַהֲנָא דְהוּא יָדַע סִימָנָא דְיִמְטוּן לְגַבֵּיהּ וְלָא יַתִּיר וְכַד מְכַסְיָא לְמָאנֵי קֻדְשָׁא כְדֵין כִּסוּיָא אַחֲרָא שָׁרֵי וְאָסִיר לוֹן לְקַרְבָא לְמֶחֱמֵי דְהָא מִלָּה בַחֲשָׁאי לָא אִית לְגַבַּיְיהוּ אֶלָּא לְכַהֲנֵי (וְעַל דָּא) דְמִלָּה דִלְהוֹן וְעוֹבָדָא דִלְהוֹן בְּרָזָא וּבַחֲשָׁאי. וְלֵיוָאֵי לְאָרָמָא קָלָּא בְגִין כַּךְ כַּהֲנֵי בַחֲשָׁאי וּבְרָזָא. וְעַל דָא אָסִיר לוֹן חַמְרָא דְחַמְרָא לְאָרָמָא קְלָא וּלְגַלָּאָה רָזִין אִיהוּ בְגִין כַּךְ לֵיוָאֵי אִתְמְסָרוּ לְאָרָמָא קַלָּא דְהָא בְדִינָא אִתְאַחַד דִינָא בְאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ וּלְפַרְסְמָא מִלָּה קָמֵי כֹלָא אֲבָל כַּהֲנָא כָל מִלּוֹי בְרָזָא וּבַחֲשָׁאי וְלָאוּ בְאִתְגַּלְיָיא (סִימָנָא דְכֹלָא שְׂמֹאל תְהֵא דוֹחֶה וְיָמִין מְקָרֶבֶת):

 תרגום הזוהר  וַיֹּאמֶר מֹשֶה וְגוֹ' קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹ': רַבִּי חִיָּא פָּתַח (משלי ט''ז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וְלִשְׁמוֹר מַעֲשֵׂיהֶם. כִּי בְּכַמָּה פְּעָמִים נִדּוֹן הָעוֹלָם, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם עוֹלִים הַמַּעֲשִׂים בַּמֹּאזְנַיִם, וּמַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה, וְנִכְתָּבִים לְפָנָיו. וּכְשֶׁמַּעֲשִׂים שֶׁל הָאָדָם אֵינָם כְּשֵׁרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עוֹלֶה כַּעַס, וְהַדִּין נִתְעוֹרֵר. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת. וְעַל כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מֵעֲוֹנוֹתָיו. וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה: בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים עַל הָעוֹלָם, וְהַכַּעַס תָּלוּי, אִם נִמְצָא בַּדּוֹר צַדִּיק הַמְּצוּיָן לְמַעְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט עָלָיו, וְהַכַּעַס נִשְׁקָט. בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל עֲבָדָיו, וְהָיָה תּוֹבֵעַ מֵהַשּׁוֹטֵר לַעֲשׂוֹת דִּין. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְקָם לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ הֵאִירוּ פָּנָיו. הִתְחִיל הָאוֹהֵב הַהוּא שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ שָׂמַח. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַשּׁוֹטֵר, רוֹאֶה פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׂמֵחִים, מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דִּין. וְאָז אוֹתוֹ הָאוֹהֵב מְבַקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ עַל עֲבָדָיו וְהַמֶּלֶךְ מְכַפֵּר לָהֶם. וּמִשּׁוּם זֶה, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. אַף כָּאן, כַּאֲשֶׁר רָאָה מֹשֶה שֶׁהַכַּעַס תָּלוּי, מִיָּד וַיֹּאמֶר מֹשֶה אֶל אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַשּׁוֹשְׁבִין, דְּהַיְנוּ הַיָּדִיד, שֶׁל הַמַּלְכָּה וְהַקְּטֹרֶת אֵינָהּ עוֹלָה אֶלָּא בְּיָדָיו, שֶׁהוּא מַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְקוֹשֵׁר קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. קְטֹרֶת הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁהִיא שִׂמְחָה שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, הִסְתַּלְּקוּת הַכַּעַס. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וְאָז, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. יְנַקֶּה וִיטָהֵר אֶת הַכַּעַס הַהוּא, וְהָרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, (במדבר ד') אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְּוִיִּם, כִּי הֵם הַגֶּזַע וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַלְּוִיִּם. וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וִחְיוּ וְלֹא יָמוּתוּ. שֶׁהַכֹּהֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן אוֹתָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם קְרֵבִים אֶל הַקֹּדֶשׁ, לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא בְּתִקּוּן שֶׁל הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַסִּימָן שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, עַד שָׁם, וְלֹא יוֹתֵר. וּכְשֶׁמְּכַסִּים אֶת כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, אָז שׁוֹרֶה כִּסּוּי אַחֵר, מִלְּמַעְלָה, וְאָסוּר לַלְּוִיִּם לִקְרָב לִרְאוֹת, כִּי דָּבָר בְּלַחַשׁ דְּהַיְנוּ סוֹד, אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהֶם אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים, שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁלָּהֶם וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם, הֵם בְּסוֹד וּבְלַחַשׁ. וּלְוִיִּם הֵם בַּהֲרָמַת קוֹל, בְּשִׁירָה. מִשּׁוּם זֶה הַכֹּהֲנִים הֵם בְּלַחַשׁ וּבְסוֹד. וְעַל כֵּן אָסוּר לָהֶם יַיִן, כִּי יַיִן הוּא לַהֲרָמַת קוֹל, לְשִׁירָה, וּלְגַלּוֹת סוֹדוֹת, וּמִשּׁוּם זֶה נִמְסְרוּ הַלְּוִיִּם לַהֲרָמַת קוֹל, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְאַחֲזִים בַּדִּין, וְדִין הוּא בַּגָּלוּי, לְפַרְסֵם הַדָּבָר לִפְנֵי הַכֹּל. אֲבָל הַכֹּהֵן, כָּל דְּבָרָיו בְּסוֹד וּבְלַחַשׁ, וְלֹא בַּגָּלוּי.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כְּשֶׁגּוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּקוֹל רָם אוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ תְּהִלָּה לְדָוִד וְכוּלֵי וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין מוּסַף בְּלַחַשׁ וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל מוּסַף בְּקוֹל רָם כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בְּשַׁחֲרִית. וְאוֹמֵר קַדִּישׁ אַחַר תְּפִלַּת מוּסַף וְהָעָם נִפְטָרִין וְאֵין אוֹמְרִים קְדוּשָׁה וְתַחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית כִּשְׁאַר הַיָּמִים אֶלָּא אוֹמֵר אוֹתָהּ קוֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כֵּיצָד קוֹרֵא תְהִלָּה לְדָוִד וְאוֹמֵר סֵדֶר הַיּוֹם וְדִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין מִנְחָה וְחוֹזֵר וּמַשְׁמִיעַ תְּפִלַּת מִנְחָה בְּקוֹל רָם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ: ב. בְּרָאשֵׁי חָדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹמֵר קְדוּשָׁה קוֹדֶם תְּפִלַּת מוּסַף. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָת אוֹמְרִים סֵדֶר הַיּוֹם גַּם אַחַר תְּפִלַּת הָעֶרֶב וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְאַחַר כַּךְ מַבְדִּיל:

---

מוסר

מספר חסידים סי' פ''ד פ''ה

אַל תִּשְׂמַח לִבֶּךָ אִם יְכַבְּדוּךָ כִּי לְפִי הַכָּבוֹד וְהַנָּאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מַעֲשָׂיו מְנַכִּין מִזְכִיּוֹתָיו בָּעוֹלָם הַבָּא וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא תִּקֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיַּעֲמְדוּ לִכְבוֹד שָׁמַיִם עָשָׂה לְפִי שֶׁיְּקַבְּלוּ שָׂכָר עַל שֶׁיְּקַבְּלוּ מוֹרָא נְשִׂיאוּתוֹ עֲלֵיהֶם. אֶטוֹם אָזְנֶךָ לְנָבָל וַחֲסַר לֵב וְקַוֵּה לָאֵל. אַל תִּלְעוֹג לְטָעוּת זוּלָתְךָ פִּירוּשׁ אִם חֲבֵירְךָ יִטְעֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשֵׁל בְּדִבְרֵי פִּיךָ טוֹב שֶׁתִּדּוֹם וְיֹאמְרוּ דָבָר שֶׁל גְּנָאי עָלֶיךָ מִשֶּׁתְּדַבֵּר וְתִקָּרֵא עוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר לְכָל מַה שֶׁיְדֻבַּר בָּךְ וְאִם הוּא אִישׁ זָקֵן חֲשׁוֹב אוֹתוֹ כְּיוֹנֵק וְאַל תַּעֲנֶה אוֹתוֹ כְּסִכְלוֹ אָז יְחַבֵּק יָדָיו וְיֶחֱנָק: אַל תְּגַלֶּה לְאוֹהֲבָךְ שׁוּם דָּבָר שֶׁתַּסְתִּיר מִשׂוֹנְאָךְ אִם לֹא בְּחַנְתּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת אוֹהֵב נֶאֱמָן פֶּן יֵהָפֵךְ לִהְיוֹת שׂוֹנְאָךְ וִיגַלֶּה סוֹדָךְ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגַל לְשׁוּם אָדָם אִם לֹא בִּרְשׁוּתוֹ:

---

קורח יום שלישי תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּֽעָדִים עַל יְהֹוָה וְאַֽהֲרֹן מַה הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָֽיו: בְּכֵן אַתְּ וְכָל כְּנִשְׁתָּךְ דְאִזְדַמַנְתּוּן עַל יְיָ וְאַהֲרֹן מַה הוּא אֲרֵי אִתְרַעַמְתּוּן עֲלוֹהִי:

 רש''י   לכן. בשביל כך אתה וכל עדתך הנעדים אתך על ה' כי בשליחותו עשיתי לתת כהנה לאהרן ולא לנו היא המחלוקת הזו:

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַֽאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּֽאמְרוּ לֹא נַֽעֲלֶֽה: וּשְׁלַח משֶׁה לְמִקְרֵי לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַאֲמָרוּ לָא נִסָק:

 רש''י   וישלח משה וגו' . מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום: לא נעלה. פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה:

(יג) הַמְעַט כִּי הֶֽעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַֽהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּֽי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵֽר: (ס) הַזְעֵיר אֲרֵי אַסֵקְתָּנָא מֵאַרְעָא עָבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטָלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרֵי אִתְרַבְרַבְתְּ עֲלָנָא אַף אִתְרַבְרָבָא: (יד)  שני  אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַֽחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַֽעֵינֵי הָֽאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַֽעֲלֶֽה: בְּרַם לָא לְאַרְעָא עָבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ אַעֵלְתָּנָא וִיהַבְתְּ לָנָא אַחֲסָנַת חַקְלִין וְכַרְמִין הַעֵינֵי גֻבְרַיָא הָאִינוּן תְּשַׁלַח לְעַוָרָא לָא נִסָק:

 רש''י   ותתן לנו. הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם, אמרת לנו (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' , משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם: העיני האנשים ההם תנקר וגו' . אפלו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך, לא נעלה: האנשים ההם. כאדם התולה קללתו בחברו:

(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהֹוָה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶֽם: וּתְקֵף לְמשֶׁה לַחֲדָא וַאֲמַר קֳדָם יְיָ לָא תְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קוּרְבַּנְהוֹן לָא חֲמָרָא דְחַד מִנְהוֹן שְׁחָרִית וְלָא אַבְאֵישִׁית יַת חָד מִנְהוֹן:

 רש''י   ויחר למשה מאד. נצטער עד למאד: אל תפן אל מנחתם. לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם. והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקבל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו: לא חמור אחד מהם נשאתי. לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפלו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי לטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי. ותרגום אנקלוס, שחרית, לשון ארמי, כך נקראת אנגריא של מלך שחוור:

---

נביאים - שמואל א - פרק יב

(ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם: וְאִתְנְשִׁיאוּ יַת פּוּלְחָנָא דַיְיָ אֱלָהֲהוֹן וּמְסַר יַתְהוֹן בְּיַד סִיסְרָא רַב חֵילָא דְּחָצוֹר וּבִידָא דִּפְלִשְׁתָּאֵי וּבִידָא מַלְכָּא דְּמוֹאָב וַאֲגִיחוּ קְרָבָא בְּהוֹן : (י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה (ויאמר) וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְהוָה וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ: וּזְעִיקוּ קֳדָם יְיָ וְאָמָרוּ חַבְנָא אֲרֵי שְׁבַקְנָא יַת פּוּלְחָנָא דַיְיָ וּפְלַחְנָא יַת בְעָלַיָא וְיַת עַשְׁתְּרָתָא וּכְעַן שֵׁיזְבָנָא מִיַּד בַּעֲלֵי דְּבָבַנָא וְנִפְלַח קֳדָמָך : (יא) וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח: וּשְׁלַח יְיָ יַת גִּדְעוֹן וְיַת שִׁמְשׁוֹן וְיַת יִפְתָּח וְיַת שְׁמוּאֵל וְשֵׁיזִיב יַתְכוֹן מִיַּד בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן מִסְּחוֹר סְחוֹר וִיתַבְתּוּן לְרוֹחֲצָן :

 רש''י   ירובעל . זה גדעון : בדן . זה שמשון , שמשבט דן בא : ואת יפתח . הרי שלשה קלי עולם , עם שלשה חמורי עולם , משה ואהרן ושמואל , לומר לך , הקל בדורו , כחמור בדורו , כל בית דין המתמנה על הדור , צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים :

(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם: וַחֲזֵיתוֹן אֲרֵי נָחָשׁ מַלְכָּא דִּבְנֵי עַמּוֹן אֲתָא עֲלֵיכוֹן וַאֲמַרְתּוּן לִי לָא אֱלָהֵין מַלְכָּא יִמְלוֹךְ עֲלָנָא וַיְיָ אֱלָהַכוֹן מַלְכְּכוֹן : (יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וּכְעַן הָא מַלְכָּא דְּאִתְרְעִיתוּן דִּי שְׁאֶלְתּוּן וְהָא מַנֵּי יְיָ עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא :

---

כתובים - תהילים - פרק עג

(יא) וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן: וְיֵימְרוּן הֵכְדֵין יְדַע אֱלָהָא וְאִית מַנְדְעָא בְּעִלָאָה :

 רש''י   ואמרו איכה ידע אל . איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב''ה ותורתו אמת :

(יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל: הָא אִלֵין רַשִׁיעַיָא דְיָתְבִין בְּשַׁלְוָתָא בְּעַלְמָא הָדֵין אַדְבִּיקוּ נִכְסִין קְנוּ חֵילָא :

 רש''י   הנה אלה רשעים . הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר : ושלוי עולם . לשון שלוה : השגו . הגדילו , ומנחם פירש ישוב עמו הלום , ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר''מ בר יצחק שליח צבור זצ''ל :

(יג) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי: בְּרַם לִסְרִיקוּתָא זַכְוַת לִבְבִי וְשֵׁזְגֵית בִּבְרִירוּ יְדָי :

 רש''י   אך ריק זכיתי לבבי . כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב''ה והרי אנו נגועים כל היום :

(יד) וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים: וַהֲוֵיתִי כַתִּישׁ כָּל יוֹמָא וּמַכְסְנוּתִי לְצַפְרִירֵי :

 רש''י   ותוכחתי . נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות :

(טו) אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי: אִין אֲמַרֵית אִשְׁתָּעִי דִכְמָתְהוֹן הָא עַל דָר בְּנָיִךְ אַרְשֵׁעִית :

 רש''י   אם אמרתי אספרה כמו . אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת : הנה דור בניך בגדתי . כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים :

---

משנה גיטין פרק ה

א. הַנִזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בָּעִדִּית, וּבַעַל חוֹב בַּבֵּינוֹנִית, וּכְתֻבַּת אִשָּׁה בַּזִּבּוּרִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף כְּתֻבַּת אִשָּׁה בַּבֵּינוֹנִית:

 ברטנורה   (א) הניזקין שמין להם בעידית. אע''ג דמדאורייתא היא, דכתיב (שמות כ''ב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, האי תנא סבר דמיטב שדהו דניזק קאמר קרא, ומפני תקון העולם אמרו חכמים שישלם המזיק מעידית שבנכסיו, אע''פ שהם טובים מעידית של ניזק, כדי שיהו נזהרים מלהזיק: ובעל חוב בבינונית. דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית, דכתיב (דברים כד) והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו, ומפני תקון העולם אמרו בעל חוב בבינונית, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין: וכתובת אשה בזבורית. דליכא למיחש בה לנעילת דלת. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא: ר''מ אומר כו'. ואין הלכה כרבי מאיר:

ב. אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וַאֲפִלּוּ הֵן זִבּוּרִית. אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, אֶלָּא מִן הַזִּבּוּרִית:

 ברטנורה   (ב) אין נפרעים מנכסים משועבדים. כגון לוה שמכר בינונית שלו שהיא משועבדת לבעל חוב, אין הבעל חוב יכול לטרוף אותה מן הלוקח אם נשאר אצל הלוה נכסים בני חורין, ואע''פ שאינן אלא זבורית:

ג. אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּרוֹת וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה, לֹא יִשָּׁבַע, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

 ברטנורה   (ג) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות. הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשאה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח, אינו משלם ללוקח כי אם היציאה, וחוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שהרי מכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר, ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים: וכן לשבח קרקעות. אם השביחה הלוקח בנטיעת האילנות או בזבל וכיוצא בזה: ולמזון האשה והבנות. דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, ובנן נוקבין דיהויין ליכי מנאי יהויין יתבין בביתי ומתזנין מנכסאי וכו', כשבאות לגבות מזונותיהן אין גובים אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים: מפני תקון העולם. שהם דברים שאין להם קצבה ולא ידע כמה הם ולא מצי מזדהר: והמוצא מציאה. והחזירה, והבעלים אומרים שלא החזיר כולה: לא ישבע מפני תקון העולם. שאם אתה אומר ישבע אין לך אדם שמטפל במציאה להחזירה:

ד. יְתוֹמִים שֶׁסָמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁמִּנָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, חַיָּב לְעַשֵּׂר פֵּרוֹתֵיהֶן. אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, יִשָּׁבֵעַ. מִנָּהוּ בֵּית דִּין, לֹא יִשָּׁבַע. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵךְ בְּשׁוֹגֵג, פָּטוּר. בְּמֵזִיד, חַיָּב. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַמִּקְדָּשׁ מְזִידִין, חַיָּבִין:

 ברטנורה   (ד) יתומים שסמכו אצל בעל הבית. לעשות מעשיהם על פיו ולא שנתמנה להם אפטרופוס, אפ''ה כאפטרופוס הוא. אפטרופוס, בלשון רומי קורין לאב פאט''ר ולקטנים פוטו''ס. ופירוש אפטרופוס אביהן של קטנים: שמינהו אבי יתומים ישבע. דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפטרופוס, ומשום שבועה לא אתי לאמנועי: מנוהו בית דין לא ישבע. דטובת חנם היא שזה עושה לב''ד לקבל דבריהם ולטרוח חנם ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי: אבא שאול אומר חלוף הדברים. מנוהו ב''ד ישבע, דבההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא דהא סמכי עליה בי דינא, משום שבועה לא אתי לאמנועי. מינהו אבי יתומים לא ישבע, דטובת חנם עושה לו לטרוח עם בניו, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי. והלכה כאבא שאול: המטמא. טהרותיו של חברו: והמדמע. מערב תרומה בחולין של חברו. ומפסידו, שצריך למכרו לכהנים בזול: והמנסך. שמערב יין נסך ביין כשר ואוסרו בהנאה: במזיד חייב. ובדין הוא שיהא פטור, דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק, אלא מפני תקון העולם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני: הכהנים שפגלו. קרבנות, ששחטו וזרקו דמם במחשבת לאכול מהם חוץ לזמנו. ולא הורצו לבעלים: מזידים. שידעו שפסולים בכך: חייבים. לשלם דמיהן לבעלים, שהרי צריכין להביא אחרים, ואי נמי נדבה היא שאינו חייב בתשלומין, מ''מ קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש:

ה. הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַגֵּט. וְעַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן, שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְאִם מֵתָה, בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ. וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַבִּירָה, שֶׁיִּטּוֹל אֶת דָּמָיו, מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשָּׁבִים. וְעַל הַחַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת, מִפְּנֵי תִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ:

 ברטנורה   (ה) על החרשת שהשיאה אביה. ואע''ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קבל אביה קדושיה כשהיא קטנה, אפ''ה יוצאה בגט, ומקבלת את גטה כשהיא חרשת, ואע''ג דלית בה דעתא, דאשה מתגרשת בעל כרחה, הלכך לא בעינן דעתה: ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן. והיא יתומה, דלא הוי נשואים אלא מדרבנן: שאוכלת בתרומה. דרבנן. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא: מריש. קורה: בירה. בית גדול: מפני תקנת השבים. שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר המריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה: שלא נודעה לרבים. שהיא גזולה: שהיא מכפרת. ואין צריך להביא אחרת: מפני תקון מזבח. שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל, שנמנעים מלעבוד עבודה:

ו. לֹא הָיָה סִיקְרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה. מֵהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵילָךְ, יֵשׁ בָּהּ סִיקְרִיקוֹן. כֵּיצַד, לָקַח מִסִיקְרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת, מִקְחוֹ בָטֵל. מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִיקְרִיקוֹן, מִקְחוֹ קַיָּם. לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה, מִקְחוֹ בָטֵל. מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ, מִקְחוֹ קַיָּם. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ, הַלּוֹקֵחַ מִסִיקְרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִקַּח. אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח, הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ, שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקְרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם לִקַּח, זוֹכֶה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ:

 ברטנורה   (ו) לא היה סקריקון. נכרי רוצח. כלומר לא דנו דין סקריקון, לומר שהקונה קרקע של ישראל מיד הנכרי רוצח, יהיה חייב לדון עם הבעלים: בשעת הרוגי המלחמה. בשעה שהיתה הגזירה קשה על ישראל ליהרג במלחמה. שהלוקח ממנו באותה שעה היה מקחו קיים ולא היה צריך לדון עם הישראל בעל הקרקע, משום דאגב אונסיה דישראל הוה גמר ומקנה לסיקריקון. וקיי''ל [ב''ב מז:] תלוהו וזבין זביניה זביני: אבל מהרוגי המלחמה ואילך. שלא היתה הגזירה ליהרג, דנו דין סקריקון, לומר שהקונה ממנו יעשה דין עם הבעלים. כמו שמפורש במשנה: מקחו בטל. דאמרינן מיראה עבד: לקח מן האיש. קרקע המיוחד לכתובת אשתו: מקחו בטל. דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי: נותן לבעלים רביע. ששיערו, דסיקריקון מתוך שבחנם בא לידו מוזיל גביה רבעא:

ז. חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ, בַּמִּטַּלְטְלִין. הַפָּעוֹטוֹת, מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בַּמִּטַּלְטְלִין:

 ברטנורה   (ז) רומז ונרמז. מה שהוא רומז או שאחרים רומזים לו ונתרצה, הכל קיים. רמיזה, בידיו ובראשו. קפיצה, עקימת שפתים, שנאמר (איוב ה') קפצה פיה. ואינו סימן ניכר כמו רמיזה: במטלטלין. אם מכר מטלטלין. ואין הלכה כבן בתירה: הפעוטות. הקטנים כבן ז' כבן ח' אם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן. או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך: מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. ומתנתן מתנה. אחד מתנת בריא, ואחד מתנת שכיב מרע. אחד מתנה מרובה, ואחד מתנה מועטת:

ח. וְאֵלּוּ דְבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצוֹדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גֶּזֶל גָּמוּר. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גֶּזֶל גָּמוּר. עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גֶּזֶל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גֶּזֶל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיִּיִ גוֹיִם בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּאָה, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

 ברטנורה   (ח) כהן קורא ראשון וכו'. כשהן שוין בחכמה. אבל אם הישראל גדול בחכמה, קודם לכהן וללוי, דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. הדין הוא דינא דגמרא. והאידנא נהוג שכהן אפילו עם הארץ קודם לחכם גדול שבישראל: מפני דרכי שלום. דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו, ומפני דרכי שלום אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא, דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר. ולא שנא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, ולא שנא בשני ובחמישי בזמן הזה, לעולם כהן קורא ראשון ואינו יכול לתת רשות לישראל שיקרא לפניו, כי היכי דלא ליתו לאנצויי. ואם אין שם כהן, נתפרדה החבילה, ולא יקרא לוי שני אלא כפי חשיבותו, ואית דאמרי לא יקרא לוי בתורה כלל, וכן המנהג: מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית אחד, אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר: מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילים לראות העירוב באותו בית, עכשיו שאין רואים אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב, ואיכא חשדא: בור שהוא קרוב. למוצא אמת המים הבא מן הנהר: מתמלא ראשון. ואחריו יתמלאו התחתונים: מצודות חיה. שאין להם תוך דליקני ליה כליו: יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים: רבי יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם. ונפיק בדיינים. ומיהו מודה רבי יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו. ואין הלכה כרבי יוסי: המנקף. חותך. כמו ונקף סבכי היער (ישעיה י'):

ט. מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ, אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע עִמָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

 ברטנורה   (ט) החשודה על השביעית. לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך: לא תבור ולא תטחון עמה. לסייעה, מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה: לאשת עם הארץ. החשודה על המעשרות: ובוררת וטוחנת. לפי שרוב עמי הארץ מעשרין הן: אבל משתטיל המים. בעיסה: לא תגע עמה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה, וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים שהרי הוכשרה לקבל טומאה, וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו כו'. לא התירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה, אלא משום דרכי שלום: ומחזיקין ידי גוים. לומר להם תחזקנה ידיכם: ושואלים בשלומם. כל הימים ואפילו ביום חגם. ואע''פ שמטיל שם שמים על הנכרי, ששלום אחד משמותיו של הקב''ה:

---

גמרא גיטין דף נ''ט ע''ב

כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְכוּ' מְנָהָנֵי מִילֵי אָמַר רַב מַתְנָה דְאָמַר קְרָא (דברים ל''א) וַיִּכְתּוֹב משֶה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי אָטוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְכֹהֲנִים בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ אֶלָּא כֹהֵן בְּרֵישָׁא וְהָדַר לֵוִי. רִבִּי יִצְחָק נַפַחָא אָמַר מֵהָכָא (שם כ''א) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי אָטוּ אֲנָן לָא יַדְעִינָן דְּכֹהֲנִים בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ אֶלָּא כֹהֵן בְּרֵישָׁא וְהָדַר לֵוִי. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא (ד''ה א' כ''ג) וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמשֶה וַיִבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קדֶשׁ קָדָשִׁים. רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָא אָמַר מֵהָכָא (ויקרא כ''א) וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב יוֹסֵף מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם דְאוֹרַיְיתָא הִיא. אָמַר לֵיהּ דְאוֹרַיְיתָא וּמִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה נָמֵי מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם הִיא דִּכְתִיב (משלי ג') דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי לְכִדְמָר. דְּתַנְיָא שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בְּקַעֲרָה שְׁלשָה אֵין מַמְתִּינִין. הַבּוֹצֵעַ הוּא פּוֹשֵׁט יָדוֹ תְּחִלָּה וְאִם בָּא לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאָמַר מָר עֲלָהּ לָא שָׁנוּ אֶלָּא בִסְעוּדָה אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לָא דְאָתוּ לְאִינְצוּיֵי. אָמַר רַב מַתְנָה הָא דַאֲמַרְתְּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לָא, לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים דִּשְׁכִיחֵי רַבִּים אֲבָל בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי לֹא. אֵינִי וְהָא רַב הוּנָא קָרֵי בְּכַהֲנָא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שַׁאנִי רַב הוּנָא דַאֲפִילוּ רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי כָּהֲנֵי חֲשִׁיבֵי דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵיכַף הֲווּ כָּיְיפֵי לֵיהּ. אָמַר אַבַּיֵּי נַקְטִינָן אֵין שָׁם כֹּהֵן נִתְפַּרְדָה חֲבִלָּה. וְאָמַר אַבַּיֵּי נַקְטִינָן אֵין שָׁם לֵוִי קוֹרֵא כֹהֵן. אֵינִי וְהָאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֹּהֵן אַחַר כֹּהֵן לֹא יִקְרָא מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. לֵוִי אַחַר לֵוִי לֹא יִקְרָא מִשּׁוּם פְּגַם שְׁנֵיהֶם. כִּי קָאַמְרִינָן בְּאוֹתוֹ כֹּהֵן:

 רש''י  ויתנה אל הכהנים בני לוי. שיקראו בה כהנים והדר בני לוי: לפתוח ראשון. בכל דבר כבוד, בין בתורה, בין בישיבה הוא ידבר בראש: ולברך ראשון. בסעודה: וליטול מנה יפה ראשון. אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה: א''ל דאורייתא היא. ותורה אמרה כן מפני דרכי שלום: אלא אמר אביי. דרכי שלום דקתני מתני': לכדמר אתא. רבה בר נחמני שהיה רבו: אין ממתינין. אין צריכין להמתין: הבוצע. כגון בעל הבית שהוא מברך המוציא ואפי' הוא קטן: הוא פושט ידו. בקערה תחלה ללפת בו את פרוסת המוציא: ל''ש. דחולק כבוד לרבו: אלא בסעודה. כדאמרן: אבל. לענין לקרות בתורה בבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתי שארא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרייא ברישא והיינו דקתני מתני' כהן קורא ראשון וכו' כמו שכ' בתורה ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום וכדפרישית: רב הונא. ישראל הוה: נקטינן. מסורת מאבותינו: נתפרדה חבילה. נפסק הקשר ואבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם, אבל מתלמידי מורי ר' יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים: קורא כהן. במקום לוי. מפני פגמו של ראשון. שלא יאמר הראשון אינו כהן ולקמיה פריך והא קחזו דסליק ממניינא: משום פגם שניהם. לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו ויאמרו ראשון אינו לוי לפיכך חוזר וקרא לוי א''נ שני אינו לוי אלא ישראל, ולקמיה פריך גבי כהן נמי אמאי ליכא נמי פגם שניהם דאתי למימר שני לאו כהן הוא אלא לוי: באותו כהן. עצמו יחזור ויקרא במקום לוי:

---

זוהר קרח דף קע''ו ע''ב

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (איוב לד) שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלַּי וְיוֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. הָאי קְרָא אֱלִיהוּא אָמָרוֹ. תָא חֲזֵי מַה כְתִיב (שם לב) וּבִשְׁלשֶת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹמֵר. דְהָא אִינוּן הֲווֹ אַמְרֵי מִילִין וְאִיוֹב לָא הֲוָה אִתְנְחִים עָלַיְיהוּ. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא מָאן דְעָאל לְנַחֲמָא לְאָבֵל בָּעֵי לְיַסְדָא מִילִין בְּקַדְמִיתָא. דְהָא חַבְרַיָיא דְאִיוֹב הֲווֹ אַמְרֵי מִלֵּי קְשׁוֹט אֲבָל לְנַחֲמָא לֵיהּ לָאוּ בְגִין דְבָעֵי מִלִּין דְּאִיהוּ יוֹדֵי עֲלַיְיהוּ (בְאֹרַח קְשׁוֹט) וּכְדֵין יְקַבֵּל עֲלֵיהּ דִינָא וְיוֹדֵי לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עָלֵיהּ מַה כְתִיב וֶאֱלִיהוּא חִכָּה אֶת אִיוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹמֵר. דְאוֹדֵי לְבָתָר לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְקַבִּיל עָלֵיהּ דִּינָא דִשְׁמַיָּא. תָא חֲזֵי כְתִיב (איוב לד) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חֲלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדָּי מֵעָוֶל. לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי שְׁלֵימִין בְכֹלָא לְאַבְחֲנָא מִלִּין. חֲלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע הָדָא הוּא דִכְתִּיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם וְשַׁדָּי מֵעָוֶל דָּא סָמִיךְ לְקָבְלָא דָא (וְהָא אוּקְמוּהָ) אֵל שַׁדָּי. (שם) כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ הָא בַר נָשׁ אָזִיל בְהָאי עַלְמָא וְעָבִיד עֲבִידְתּוֹי וְחָטֵי קָמֵי מָארֵיהּ הַהוּא עוֹבָדָא תַלְיָא עָלֵיהּ לְשַׁלְּמָא לֵיהּ דִּינָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב כִּי פוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ הַהוּא עוֹבָדָא יְשַׁלֵּם לוֹ. וְעִם כָּל דָּא אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ כֵיוַן דְבַר נָשׁ שַׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיה לְאָתָבָא קָמֵי מָארֵיהּ כְּדֵין אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסוֹף לְאִתְצָרְרָא בִצְרוֹרָא דְחַיֵּי וְלָא שָׁבִיק לְנַפְשֵׁיהּ לְבַר לְאִתְדְנָא בְדִינָא אַחֲרָא:

 תרגום הזוהר  רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (איוב ל''ד) שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיוֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. מִקְרָא זֶה אֲמָרוֹ אֱלִיהוּא. בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב (איוב ל''ב) וּבִשְׁלֹשֶת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹ'. כִּי הֵם הָיוּ אוֹמְרִים דְּבָרִים, וְאִיּוֹב לֹא הָיָה מִתְנַחֵם מֵהֶם. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁבָּא לְנַחֵם אֶת הֶאָבֵל צָרִיךְ לְיַסֵּד דְּבָרִים בַּתְּחִלָּה, שֶׁיִהְיוּ רְאוּיִם לְנַחֲמוֹ. כִּי הַחֲבֵרִים שֶׁל אִיּוֹב אָמְרוּ דִּבְרֵי אֱמֶת אֲבָל לֹא לְנַחֵם אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁצְרִיכִים דְּבָרִים שֶׁהֶאָבֵל יוֹדֶה עֲלֵיהֶם, וְאָז יְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, וְיוֹדֶה עָלָיו לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מַה כָּתוּב (איוב ל''ב) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹ', כִּי הוֹדָה אַחַר כָּךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ דִּין הַשָּׁמַיִם. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (איוב ל''ד) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל. לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי, הַיְנוּ הַשְּׁלֵמִים מִכֹּל וִיכוֹלִים לְהַבְחִין הַדְּבָרִים. חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע, זֶ''שׁ (תהלים ז') וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם, שֶׁהוּא מַלְכוּת הַנִקְרָא אֵל. וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, זֶה סָמוּךְ כְּנֶגֶד זֶה, כִּי שַׁדַּי הוּא יְסוֹד, שֶׁהוּא סָמוּךְ לָאֵל, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, אֵל שַׁדַּי, שֶׁאֵל הוּא מַלְכוּת וְשַׁדַּי הוּא יְסוֹד. (איוב ל''ד) כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ. אִם אָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים וְחוֹטֵא לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא תָּלוּי עָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ דִּין. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ, הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעָשָׂה, יְשַׁלֵּם לוֹ. וְעִם כָּל זֶה, אִם יָשִׂים אֵלַי לִבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, אָז, אֵל אֱלֹקֵי הָרוּחוֹת רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יַאֲסוֹף, לָצוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְאֵינוֹ עוֹזֵב נַפְשׁוֹ בַּחוּץ לִהְיוֹתוֹ נִדּוֹן בְּדִין אַחֵר.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא כִּוֵין אֶת לִבּוֹ יַחֲזוֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה וְאִם כִּיוֵן אֶת לִבּוֹ בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. מִי שֶׁטָּעָה בְּאַחַת מִשְּׁלש בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְאַחַת מִשְׁלשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת יַחֲזוֹר לַעֲבוֹדָה. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת חוֹזֵר לִתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ וּמַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר. וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא חוֹזֵר: ב. אֲבָל אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל פַּעַם שְׁנִיָּה מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁאִם טָעָה בָּהֶם לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר:

---

מוסר

מספר חסידים סימן פ''ו פ''ז

כְּלָלָהּ שֶׁל חָכְמָה שְׁתִיקָה. מִלָּה בְּסֶלַע שְׁתִיקוּתָא בִּתְרֵין. כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲנִי מִתְחָרֵט וּכְשֶׁאֵינִי מְדַבֵּר אֵינִי מִתְחָרֵט. עַד שֶׁלֹּא דִבַּרְתִּי אֲנִי שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עַל דְּבָרַי אֲבָל כְּשֶׁיָּצַא הַדָּבָר מִפִּי אָז הַדָּבָר מוֹשֶׁל בִּי: (דברים יג) וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחֲמְךָ הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלָיו אִם אֵין אָדָם מְרַחֵם מַה בֵּינוֹ לְבֵין בְּהֵמָה שֶׁאֵינָה מַקְפֶּדֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּצַעַר חֲבֵירְתָּה. אָמַר הֶחָכָם מִי שֶׁזּוֹרֵעַ אֶת הַשִׂנְאָה יִקְצוֹר אֶת הַחֲרָטָה אַחֲרִית קְטָטָה חֲרָטָה. הַמְתֵּן מְעַט וְלֹא תִּתְחָרֵט. הַלֵּיצָנוּת מַעֲבִיר הַמּוֹרָא וְהִיא שְׁנִיָה לָעֶרְוָה. וְכָל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן הַמִּקְרָאוֹת בַּמֶּה יִתְנַקֵּם אָדָם מִשׂוֹנְאוֹ יוֹסִיף מַעֲלָה יְתֵירָה בְּעַצְמוֹ הַמְּתַקֵּן בֵּינוֹ לְבֵין הַבּוֹרֵא יְתַקֵּן הַבּוֹרֵא בֵּינוֹ לְבֵין בְּנֵי אָדָם:

---

קורח יום רביעי תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:

(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אַתָּה וָהֵם וְאַֽהֲרֹן מָחָֽר: וַאֲמַר משֶׁה לְקֹרַח אַתְּ וְכָל כְּנִשְׁתָּךְ הֱווֹ זְמִינִין לָקֳדָם יְיָ אַתְּ וְאִינוּן וְאַהֲרֹן מְחָר:

 רש''י   והם. עדתך:

(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַֽהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתֽוֹ: וּסְבוּ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ וּתְשַׁווּן עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וְתִקָרְבוּן קֳדָם יְיָ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ מָאתָן וְחַמְשִׁין מַחְתְּיָן וְאַתְּ וְאַהֲרֹן גְבַר מַחְתִּיתֵהּ:

 רש''י   והקרבתם וגו' איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם:

(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּֽעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹֽן: וּנְסִיבוּ גְבַר מַחְתִּיתֵהּ וִיהָבוּ עֲלֵיהוֹן אֵשָׁתָא וְשַׁוִיאוּ עֲלֵיהוֹן קְטֹרֶת בּוּסְמִין וְקָמוּ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן: (יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָֽעֵדָֽה: וְאַכְנֵשׁ עֲלֵיהוֹן קֹרַח יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְגְלֵי יְקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִשְׁתָּא:

 רש''י   ויקהל עליהם קרח. בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדלות, לו המלכות ולאחיו הכהנה, עד שנתפתו כלם: וירא כבוד ה'. בא בעמוד ענן:

(כ)  שלישי  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶֽל אַהֲרֹן לֵאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָֽעֵדָה הַזֹּאת וַֽאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָֽגַע: אִתְפְּרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וֶאֱשֵׁיצֵי יַתְהוֹן כְּשָׁעָה:

---

נביאים - שמואל א - פרק יב

(יד) אִם תִּירְאוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: אִם תִדְחַלוּן קָדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קָדָמוֹהִי וּתְקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ וְלָא תְסַרְבוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְתֶהֱווּן אַף אַתוּן וְאַף מַלְכָּא דִמְלַךְ עֲלֵיכוֹן בָּתַר פּוּלְחָנָא דַיְיָ אֱלָהַכוֹן :

 רש''י   והיתם גם אתם . ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך :

(טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם: וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא יְיָ וּתְסָרְבוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וּתְהִי מְחָתָא דַיְיָ בְּכוֹן כְּמָא דַהֲוַת בַּאֲבָהַתְכוֹן :

 רש''י   והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם . כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם . ורבותינו אמרו ( יבמות סג ב ) : בכם ובאבותיכם , חטוטי שכבי , והיא מכת בזיון על המתים :

(טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְהוָה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: אַף כְּעַן אִתְעַתְּדוּ וַחֲזוֹ יַת פִּתְגָמָא רַבָּא הָדֵין דַיְיָ עָבִיד לְעֵינֵיכוֹן :

 רש''י   התיצבו וראו וגו' . וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים , כך אם פגעה בכם מלחמה , היה כח בתפלתי לעמוד על האויב , ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי , ואף על פי שאני זקן :

(יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: (ס) הֲלָא חֲצַד חִטִּין יוֹמָא דֵין אֲצַלֵּי קֳדָם יְיָ וְיִתֵּן קָלִין וּמִטְרָא וּדְעוּ וַחֲזוֹ אֲרֵי בִּישָׁתְכוֹן סַגִּיאָה דַּעֲבַדְתּוּן קֳדָם יְיָ לְמִשְׁאַל לְכוֹן מַלְכָּא :

 רש''י   הלא קציר חטים היום . והגשמים סימן קללה , וקשה בעיני הקב''ה להביא פורענות חנם , אף על פי כן יש בי כח , ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר : ודעו וראו . כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי :

(יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְהוָה וְאֶת שְׁמוּאֵל: וּקְרָא שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ וִיהַב יְיָ קָלִין וּמִטְרָא בְיוֹמָא הַהוּא וּדְחֵל כָּל עַמָא לַחֲדָא מִן קֳדָם יְיָ וּמִפִּתְגָמֵי שְׁמוּאֵל : (יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: (ס) וְאָמָרוּ כָל עַמָא לִשְׁמוּאֵל צַלִּי עַל עַבְדָךְ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְלָא נְמוּת אֲרֵי אוֹסַפְנָא עַל כָּל חוֹבָנָא בִּישָׁתָא לְמִישְׁאַל לָנָא מַלְכָּא :

---

כתובים - תהילים - פרק צ

(יג) שׁוּבָה יְהוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: תּוּב יְיָ עַד אֵימָתַּי תְּסַגְפִנָנָא וְתוּב מִן בִּישְׁתָּא דִי מַלֵלְתָּא לְמֶעְבַּד לְעַבְדָךְ :

 רש''י   שובה ה' . מחרון אפיך : והנחם . חשוב מחשבה טובה על עבדיך :

(יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַּׂבַּע יָתָנָא לְעַלְמָא דִמְתִיל לְצַפְרָא טוּבָךְ וּנְרַנֵן וְנֶחְדֵי בְּכוּלְהוֹן יוֹמָנָא :

 רש''י   שבענו בבקר חסדך . ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה והחשיכה : ונרננה ונשמחה בכל ימינו . כלומר בכל הצרו' שעברו עלינו בימינו אלה :

(טו) שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: שַּׂמַח יָתָנָא הֵיךְ יוֹמִין דְסַגִפְתָּנָא הֵיךְ שְׁנַיָא דַחֲמֵינָא בִּישְׁתָּא :

 רש''י   שמחנו כימות עניתנו . שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה :

(טז) יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם: יִתְחֲמֵי לְעַבְדָךְ עוֹבָדֵי נִסָךְ וְשִׁבְהוֹרָךְ עַל בְּנֵיהוֹן : (יז) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: וִיהֵי בְסִימוּתָא דְגַן עֵדֶן מִן קֳדָם יְיָ עֲלָנָא וְעוֹבָדֵי יְדֵינָא מִנֵיהּ יִתַּקְנוּן :

 רש''י   ויהי נועם אד' אלהינו . שכינתו ותנחומיו : ומעשה ידינו כוננה עלינו . לשון תחינה הוא , כוננה כמו שמרה שפטה : כוננהו . כונן אותו , ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם :

צא (א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: דְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיה בְּרָזָא עִלָאָה בִּטְלַל עֲנַנֵי יְקָרָא דְשַׁדַי יְבִית :

 רש''י   יושב בסתר עליון . מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב''ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה : יושב בסתר עליון . כמו ( שה''ש ב ) בצלו חמדתי וישבתי : שדי . לשון חוזק :

---

משנה סנהדרין פרק ח

א. בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת:

 ברטנורה   (א) בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן. אלא שומא: עד שיקיף זקן התחתון. מאי זקן דאמרו רבנן. התחתון אמרו שיקיף השער סביבו' הגיד: ולא העליון. זקן ממש: שנאמר בן ולא איש. משהקיף זקן התחתון. איש הוא. ואף על גב דמקטנותו הוא קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות. הלכך חיוביה בתר הכי הוא. וה''ק קרא. כי יהיה לאיש בן הסמוך לגבורתו של איש בתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון. איש גמור הוא:

ב. מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, (אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ), אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ:

 ברטנורה   (ב) טרטימר. חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל כדרך שהלסטים אוכלים: מן היין האיטלקי. שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג: רי''א וכו'. ואין הל' כר''י: אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה: אכל בעבור החדש. אף על גב דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד. ואיהו אסיק בשר ויין. הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך: אכל מעשר שני בירושלים. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במע''ש (דברים יד) בבקר ובצאן וביין ובשכר. לא ממשיך: נבלות וטרפות שקצים ורמשים. דכתיב איננו שומע בקולנו. ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע: דבר שהוא מצוה. דרבנן לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא ה''א חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים: ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית צבור שאיסורו מדברי סופרים:

ג. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ:

 ברטנורה   (ג) גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אף על גב דשכיח ליה לגנוב משל אביו. הואיל ואכל ברשות אביו. מתפחד ומתבע' מאביו שמא יראנו ולא ממשיך: גנב משל אחרים. לא שכיח לי' שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים. ולא ממשיך: עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב בכל עת: ויאכל ברשות אחרים. שאינו מתבעת שם מאביו דבכה''ג ודאי ממשיך: ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר''י בר''י:

ד. הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב:

 ברטנורה   (ד) ראויה לאביו. שוה ודומה לאביו. בקול. במראה. וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו מדלא כתיב בקולותינו ש''מ קול א' לשניהם ומדקול בעינן שוים. מראה וקומה נמי בעינן שוים ואין הלכה כר''י: גידם. ידו קטועה: בננו זה. משמע שמראין אותו: חרשים. אם אמר להם איני מקבל מכם. אינם שומעים אותו ואף על פי שרואים אחר כך שאינו מקיים מצותן. מכל מקום התורה אמרה איננו שומע בקולנו דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע. ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם: ומתרין בו בפני ג'. ה''ק ומתרין בו בפני ב' שלא ירגיל. ואם לא שמע מלקין אותו בבית דין של ג' כדתנן בפ''ק. מכות בג' דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא. כתיב הכא (דברים כא) בן סורר ומורה. וכתיב התם (שם כח) והיה אם בן הכות הרשע: זה הוא שלקה בפניכם. ואף על גב דמבעי ליה זה ולא סומין. אי אית' דלהך מלתא לחוד אתא לזה הוא שלקה בפניכם. לכתוב בננו הוא מאי בננו זה. שמעת מינה תרתי: ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא: ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:

ה. בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם:

 ברטנורה   (ה) נדון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב: הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא: הנאה לעולם. שקטה כל הארץ: רע להן. שהיו מוסיפים זכיות: ורע לעולם. שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור: יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים. וישנים. אין חוטאין ואין מריעין לבריות: לצדיקים רע להם. שאינם עוסקין בתורה: ורע לעולם. שכשהן מתבטלים פורענות באה לעולם: פיזור. שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:

ו. הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֵשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר:

 ברטנורה   (ו) הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג: נדון על שם סופו. שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו: אם יש לו דמים חייב. כגון האב הבא במחתרת על הבן. בידוע שרחמי האב על הבן. לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית חייב לשלם: שאין לו דמים פטור. ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים. אם שבר את החבית פטור מלשלם שכיון שהוא מתחייב בנפשו. פטור מן התשלומין שאין אדם מת ומשלם:

ז. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:

 ברטנורה   (ז) אלו הן שמצילין אותן בנפשם. שמצילין אותן מן העבירה. בנפשן. שניתן רשות לכל אדם להרגן. כדי להצילן מן העבירה: הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. כן הדבר הזה. מקיש רוצח לנערה מאורסה. מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו. אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה: ואחר הזכר. נפקא לן דא''ק (שם) ולנערה לא תעשה דבר. נער כתיב חסר ה''א זה זכר וה''ה לכל חייבי כריתות ומיתות בית דין שבעריות שמצילין אותן בנפשן. דכתיב (שם) חטא מות חטא אלו חייבי כריתות. מות. אלו חייבי מיתות בין דין: אבל הרודף אחר הבהמה. אף על פי שדומה לעריות: והמחלל את השבת והעובד כוכבים. אף על פי ששניהם כופרים בעיקר: אין מצילין אותם בנפשם. וכל שכן שאר חייבי כריתות. ומיתות בית דין. שאינן של עריות שאינן מצילין בנפשם. ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:

---

גמרא סנהדרין דף ע' ע''א

תַּרְטִימָר בָּשָׂר אָמַר רִבִּי זֵירָא תַּרְטִימָר זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מָהוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכָּפַל רִבִּי יוֹסֵי בְיַיִן נִמְצָא כוֹפֵל אַף בְּבָשָׂר וְנִמְצָא תַּרְטִימָר חֲצִי מָנֶה. אָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקַּח בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל. יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה דִכְתִיב (דברים כ''א) זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְאָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר חַי וְיִשְׁתֶּה יַיִן חַי. אֵינִי וְהָא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר חַי וְשָׁתָה יַיִן חַי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אָמַר רַבִינָא יַיִן חַי מָזִיג וְלֹא מָזִיג. בָּשָׂר חַי בָשִׁיל וְלֹא בָּשִׁיל כְּבָשָׁר כִּיבָא דַאֲכָלֵי גַנָּבֵי. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר מָלִיחַ וְשָׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ אֵין נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. תְּנַן הָתָם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. וְתָנָא אֲבָל אוֹכֵל הוּא בָּשָׂר מָלִיחַ וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּיתוֹ. בָּשָׂר מָלִיחַ עַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַּר כַּהֲנָא כָּל זְמָן שֶׁהוּא כִּשְׁלָמִים וְיַיִן מִגִּיתוֹ עַד כַּמָּה כָּל זְמַן שֶׁהוּא תוֹסֵס. וְתַנְיָא יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילוּי. וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ שְׁלשָה יָמִים הָכָא מָאי. הָתַם מִשּׁוּם שִׂמְחָה הוּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא כִּשְׁלָמִים נָמֵי אִית בְּהוּ שִׂמְחָה הָכָא מִשּׁוּם אִימְשׁוּכֵי הוּא וּבְכָל שֶׁהוּא לֹא מַמְשִׁיךְ. וְיַיִן עַד אַרְבָּעִים יוֹם אָמַר רִבִּי חָנָן לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל''א) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִּכְתִיב (שם כ''ג) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁמַּאְדִּים פְּנֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַלְבִּין פְּנֵיהֶם לְעוֹלָם הַבָּא. רָבָא אָמַר אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָם. רַב כַּהֲנָא רָמִי כְּתִיב תִּירָשׁ וְקָרֵינָן תִּירוֹשׁ זָכָה נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ. רָבָא רָמֵי כְּתִיב (תהלים ק''ד) יְשַׁמַּח וְקָרֵינָן יְשַׂמַּח זָכָה מְשַׂמְּחוֹ לֹא זָכָה מְשָׁמְּמוֹ וְהַיְינוּ דְאָמַר רָבָא חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פִקְחִין:

 רש''י  מתוך שכפל רבי יוסי ביין. דקאמר ת''ק חצי לוג והוא אמר לוג: כופל נמי בבשר. והוא מנה דקאמר ב' תרטימר: יין בזול. אבל ביוקר לא שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך: זולל. לשון זול ואסמכתא למילתיה הוא: מולדא. שם אביו: בשר חי. כדמפרש לקמן בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא ממשיך למעבד כה''ג לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות: יין חי. ממשיך מפני שמשובח הוא ולקמן מוקי לה במזיג ולא מזיג אבל בתר יין מזיג לא ממשיך: אמר רבינא יין חי. דקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע''פ שרוב בני אדם שותין כן: בשר כיבא דאכלי גנבי. כוויה בגחלים וכוותה בעירובין וניכביה וניכול ובזבחים לאפוקי כבבא דלא: בשר מליח ויין מגתו. לא חשיבי ולא ממשיך: כל זמן שהוא כשלמים. שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים ב' ימים ולילה א' ועדיין בלחלחותו הוא לא אקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה שהוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלח: כל זמן שהוא תוסס. שהוא נושך בגרון מחמת הוא מחמיץ: הכא. בבן סורר ומורה מאי עד כמה לא קרינן מליח למפטר בן סורר ומורה: ובכל שהוא: לא ממשיך משעבר לילה א' מפיג טעמו ולא חשיב: לשלם שכר לרשעים. שמתענגין בו בעוה''ז ומקבלין בו שכר מצות בעוה''ז: לאובד. היינו רשע שנטרד והולך לו: למרי נפש. אבלים לפכוחי צערייהו: אל תרא יין. כלומר אל תתן עיניך למשוך אחריו: שאחריתו דם. סופו יהרג עליו: כתיב יין ישמח. לבב אנוש בשי''ן דמשמע שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו: וקרינן ישמח. לשון שמחה: זכה. כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב: פקחין. עשאוני פקח:

---

זוהר קרח דף קע''ח ע''א

תָּא חֲזֵי (קהלת ה') כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְכֹחֲךָ עֲשֵׂה דָא הוּא דְבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַכְלְלָא שְׂמָאלָא בִימִינָא וְכָל מַה דְהוּא עָבִיד מִבְעֵי לֵיהּ דְּלָא יְהוֹן אֶלָּא כְלִילָן בִּימִינָא. כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ. דָּא שְׂמָאלָא. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ דָּא הוּא יְמִינָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט''ו) יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוַן דְבַר נָשׁ יִזְדְּהַר דְּכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לְסִטְרָא יְמִינָא וְיַכְלִיל שְׂמָאלָא בִימִינָא כְדֵין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שַׁאֲרֵי בְגַוֵּויהּ בְּהָאי עַלְמָא וְיַכְנִישׁ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ לְהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי וְלָא ייֵמָא בַּר נָשׁ בְּשַׁעְתָּא דַאֲתֵינָא לְהַהוּא עַלְמָא כְדֵין אֶתְבַע מִן מַלְכָּא רַחֲמֵי וְאִיתוּב קָמֵיהּ אֶלָּא כִי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בָתָר דְּיִסְתְּלַק בַּר נָשׁ מֵהָאי עַלְמָא אֶלָּא אִי בָעֵי בַּר נָשׁ דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא יַנְהִיר לֵיה לְהַהוּא עַלְמָא וְיִתֵּן לֵיה חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי יִשְׁתְּדַל בְּהָאי עַלְמָא לְאַכְלְלָא עוֹבָדוֹי בִימִינָא. וְכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לִשְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְהָא לְבָתָר כַּד יִתְכְּנִישׁ מֵהָאי עַלְמָא לְאַתְּדְּנָא בְדִינָא תַקִּיפָא בְדִינָא דְגִהֵינָם לֵית תַּמָּן עֵיטָא וְחָכְמָה וְסָכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא. דָּבָר אַחֵר כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִשְׁאוֹל. בַּגֵּהִינָם אִית בֵּיהּ מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין. מָדוֹרָא תַתָּאָה שְׁאוֹל. מָדוֹרָא תַתָּאָה מִנֵּיהּ אֲבַדּוֹן וְדָא סָמִיךְ לְדָא מָאן דְנָחִית לִשְׁאוֹל יְדוּנוּן לֵיהּ וּמִתַּמָן יְצַפְצֵף וְעוֹלֶה הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שמואל א' כ') מוֹרִיד שְׁאוֹל וְיָּעַל וּמָאן דְּנָחִית לַאֲבָדּוֹן תּוּ לָא סָלִיק לְעַלְמִין. מָאן דְּאִית בֵּיהּ עוֹבָדָא אִי טָבָא אִיהוּ מָארֵיהּ דְחוּשְׁבָּנָא הָא אוּקְמוּהָ דִבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא עַד לֹא יִשְׁכַּב וְעַד לָא נָאִים בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי דְעָבַד כָּל הַהוּא יוֹמָא וְיֵתוּב מִנַּיְיהוּ וְיִבְעֵי עָלַיְיהוּ רַחֲמֵי מָאי טַעְמָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא בְגִין דְהַהִיא שַׁעְתָּא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁאֲרֵי בְעַלְמָא וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא וּבָעֵי בְהַהִיא שַׁעְתָּא לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי וְיוֹדֵּי עָלַיְיהוּ בְגִין דְּאִיהִי שַׁעְתָּא דְמוֹתָא וְאִלֵּין אִקְרוּן מָארֵי דְחֻשְׁבָּנָא. וְכֵן מָאן דְּאִשְׁתַּדַל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ כַּד יַעַבְדּוּן לֵיהּ לְאִסְתְּכָאָה וּלְאִסְתַּכְּלָא בְאִינוּן חַיָּיבִין דְּאִתְטְרִידוּ בַגֵּיהִנָּם וּבְדַרְגָּא דִשְׁאוֹל וְכֻלְּהוּ צַוְוחִין מֵאִינוּן דַרְגִּין הוּא לָא יִשְׁתְּאַר תַמָּן וְלָא יִשְׁתְּכַח בֵינַיְיהוּ וְעַל דָּא אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בַשְׁאוֹל וְלָא יִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָא לְעֵילָא בְּאָתָר דְּכַמָּה נְהוֹרִין וּבוֹצִינִין וְכַמָּה כִסוּפִין שָׁאֲרָן בֵּיהּ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָתֵי (בֵיהּ) לְאִשְׁתְּעַשְׁעָא עִם שְׁאַר צַדִיקַיָּיא דִי בְגַן עֵדֶן. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא. בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עֲלַיְיהוּ כְתִיב (תהלים ק''ט) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה, כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ עֲשֵׂה, זֶה הוּא שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִכְלוֹל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֶלָּא כְּלוּלִים בַּיָּמִין. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ, זֶה שְׂמֹאל שֶׁנִּקְרָא יָד. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ, זֶה הוּא יָמִין, כְּשׁ''א (שמות ט''ו) יְמִינְךְ ה' נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוָן שֶׁאָדָם נִזְהָר שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְצַד יָמִין וְיִכְלוֹל שְׂמָאלָא בִּימִין, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה בְּתוֹכוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיֶאֱסוֹף אוֹתוֹ אֵלָיו לָעוֹלָם הַבָּא הַהוּא. וְאַל יֹאמַר אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָבֹא אֶל הָעוֹלָם הַהוּא, אָז אֲבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ רַחֲמִים, וְאָשׁוּב לְפָנָיו, אֶלָּא עַל זֶה אוֹמֵר, כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה, אַחַר שֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא אִם אָדָם רוֹצֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יָאִיר לוֹ לָעוֹלָם הַהוּא, וְיִתֵּן לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, יַעֲסוֹק בָּעוֹלָם הַזֶּה לִכְלוֹל מַעֲשָׂיו בַּיָּמִין, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לָדוּן בְּדִין קָשֶׁה, בְּדִין שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם, אֵין שָׁם עֵצָה וְחָכְמָה וּתְבוּנָה לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין. פֵּרוּשׁ אַחֵר. כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל. כִּי בַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ מָדוֹרִים עַל מָדוֹרִים, הַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן הוּא שְׁאוֹל. הַמָּדוֹר הַיּוֹתֵר תַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ, הוּא אֲבַדוֹן, וְזֶה סָמוּךְ לָזֶה. מִי שֶׁיּוֹרֵד לִשְׁאוֹל, יָדוּנוּ אוֹתוֹ, וּמִשָּׁם מְצַפְצֵף וְעוֹלֶה. זֶ''שׁ (שמואל א' ב') מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. וּמִי שֶׁיּוֹרֵד לַאֲבַדוֹן, אֵינוֹ עוֹלֶה מִשָּׁם לְעוֹלָם. מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֵׂה טוֹב אוֹ שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן, הִנֵּה הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, טֶרֶם שֶׁיִּשְׁכָּב, וְעוֹד אֵינוֹ יָשֵׁן, צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיָשׁוּב מֵהֶם וִיבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִשּׁוּם שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו, וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שְׁעַת הַמָּוֶת, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹן. וְכֵן מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לָדַעַת אֶת רִבּוֹנוֹ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתוֹ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַנִּדּוֹנִים בַּגֵּיהִנֹּם וּבְמַדְרֵגַת שְׁאוֹל, וְכֻלָּם צוֹוְחִים מֵאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, הוּא לֹא יִשָּׁאֵר שָׁם, וְאַל יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת בִּשְׁאוֹל, אֵין מַעֲשֶׂה, הַיְנוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֵׂה טוֹב, וְחֶשְׁבּוֹן, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת, הַיְנוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָם בִּשְׁאוֹל. וְלֹא יִמָּצֵא אֶלָּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁכַּמָּה אוֹרוֹת נֵרוֹת וְכַמָּה חֲמוּדוֹת שׁוֹרִים בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם שְׁאָר הַצַדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךְ.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְנִבְהָל וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל וְשָׁהָה שָׁעָה יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְאִם טָעָה בְּבִרְכַת הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין אֵין מַמְתִּינִין לוֹ אֶלָּא מִיַּד יַעֲמוֹד אַחַר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹסוּת נִזְרְקָה בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ אֲבָל אִם הִתְחִיל בָּהּ מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה. וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָה שָׁעָה: ב. וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל מִתְּחִילַת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ רִאשׁוֹן אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הַשָּׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת מַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָרִאשׁוֹנָה וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאַחֲרוֹנוֹת יַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָעֲבוֹדָה:

---

מוסר

מספר חסידים סי' פ''ט צ' צ''א

פְּרִישׁוּת מִן הָעוֹלָם פְּנַאי לַלֵּב וּמְנוּחָה לַגּוּף וְאַהֲבַת עוֹלָם טִרְדַת הַלֵּב וִיגִיעַת הַגוּף. אִם יְשַׁבְּחוּךָ בְּנֵי אָדָם בַּמֶּה שֶׁאֵין בָּךְ דְּאַג אַל תְּהִי לָהוּט אַחַר הַדְּבָרִים וְאַחַר חִדּוּשִׁים כִּי אֵלֶּה מְסִירִים לֵב הָאָדָם מִן הַתּוֹרָה. שׁוּבוּ פְתָאִים כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקוּבֶּלֶת וְהֵטִיבוּ מַעֲלְלֵיכֶם בְּעֹד הַיְכוֹלֶת עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ טֶרֶם יָבֹא בְּדִין עָלֵינוּ. כִּי הוּא ה' שׁוֹפְטֵינוּ אֲשֶׁר עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו: זָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מַעֲשֵׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה תָּמִיד מְעַיֵּין בְּטַלִיתוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לִרְאוֹת אִם נִקְרְעוּ אוֹ נִתְקַלְקְלוּ חוּטֵי הַצִיצִית וְהָיָה מְצַיְיצָם כְּהִלְכָתָן וְהָיָה מוֹדִיעַ לְבַעַל הַטַּלִית: יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד בְּאֵיזֶה עִנְיָן כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לְכַבֵּד אָב וָאֵם יָקוּם מִפְּנֵיהֶם וִיכַבְּדֵם וּלְאַחַר קוּמוֹ יַחֲזוֹר וְיֵשֵׁב אֲפִלּוּ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ אָז לֹא יֵרָאֶה שֶׁקָּם לִכְבוֹדָם:

---

קורח יום חמישי תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:

(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָֽרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶֽחֱטָא וְעַל כָּל הָֽעֵדָה תִּקְצֹֽף: (ס) וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן וַאֲמָרוּ אֵל אֱלָהָא רוּחַיָא לְכָל בִּשְׂרָא גַבְרָא חָד יֵיחוֹב וְעַל כָּל כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא:

 רש''י   אל אלהי הרוחת. יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכלם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא: האיש אחד. הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקדוש ברוך הוא יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא:

(כג) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (כד) דַּבֵּר אֶל הָֽעֵדָה לֵאמֹר הֵֽעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַֽאֲבִירָֽם: מַלֵל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר אִסְתַּלָקוּ מִסְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְקֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם:

 רש''י   העלו וגו' . כתרגומו הסתלקו מסביבות משכן קרח:

(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַֽאֲבִירָם וַיֵּֽלְכוּ אַֽחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וְקָם משֶׁה וַאֲזַל לְוַת דָתָן וַאֲבִירָם וַאֲזָלוּ בַּתְרוֹהִי סָבֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   ויקם משה. כסבור שישאו לו פנים ולא עשו:

(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָֽעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָֽהֳלֵי הָֽאֲנָשִׁים הָֽרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַֽל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָֽם: וּמַלֵיל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר זוּרוּ כְעַן מֵעִלַוֵי מַשְׁכְּנֵי גֻבְרַיָא חַיָיבַיָא הָאִלֵין וְלָא תְקָרְבוּן בְּכָל דִי לְהוֹן דִלְמָא תִלְקוּן בְּכָל חוֹבֵיהוֹן:

---

נביאים - שמואל א - פרק יב

(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה בְּכָל לְבַבְכֶם: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא לָא תִדֲחַלוּן אַתּוּן גְּרַמְתּוּן יַת כָּל בִּישָׁתָא הָדָא בְּרַם לָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיְיָ וְתִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ בְּכָל לִבְּכוֹן : (כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה: וְלָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנֵיהּ וְלָא תִפְלְחוּן לְטַעֲוָתָא דְּאִינּוּן לְמָא וְלֵית בְּהוֹן הֲנָאָה וְלָא מְשֵׁיזְבִין אֲרֵי לְמָא אִינּוּן : (כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם: אֲרֵי לָא יְרָחֵיק יְיָ יַת עַמֵיהּ בְּדִיל שְׁמֵיהּ רַבָּא אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמֶעְבַּד יַתְכוֹן קָדָמוֹהִי לְעָם :

 רש''י   בעבור שמו הגדול . אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם , ולמען לא יתמעט שם גדלו : הואיל ה' . נשבע , כמו ( לקמן יד כה ) : ויואל שאול את העם :

(כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה: אַף אֲנָא חַס לִי מִלְמֶחֱטֵי קֳדָם יְיָ מִלְאִתְמְנָעָה לְצַלָּאָה עֲלֵיכוֹן וְאַלִיף יַתְכוֹן דְתַהֲכוּן בְּאוֹרַח תַּקְנָא וְכַשְׁרָא :

 רש''י   גם אנכי חלילה לי . מאחר שתעשו אתם את שלכם לשוב אל ה' , גם אנכי חלילה לי מחדול מהתפלל בעדכם :

(כד) אַךְ יְראוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם: (פ) בְּרַם דְּחִילוּ מִן קֳדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קָדָמוֹהִי בִּקְשׁוֹט בְּכָל לִבְּכוֹן אֲרֵי חֲזוֹ יַת דְאַסְגֵי לְמֶעְבַּד עִמְכוֹן :

---

כתובים - תהילים - פרק קז

(יא) כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ: אֲרוּם סָרִיבוּ עַל מֵימְרֵיהּ דֶאֱלָהָא וּמִלְכַּת עִלָאָה רָחִיקוּ :

 רש''י   כי המרו אמרי אל . אין פורענות באה על האדם אלא בעונו :

(יב) וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר: וְתַבַּר בְּלֵעוּתָא לִבְּהוֹן אַתְקִילוּ וְלֵית דְסָעִיד : (יג) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: וְצַלוּ קֳדָם יְיָ בִּדְעַיֵק לְהוֹן מִמְעִיקָתְהוֹן פָּרְקִנוּן : (יד) יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אַפְקִנוּן מֵחֲשׁוֹכָא וְטוּלָא דְמוֹתָא וְשַׁלְשֶׁלְוָתְהוֹן יִתְרַע : (טו) יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: יְהוֹדוּן קֳדָם יְיָ מְטוּל חַסְדֵיהּ וּמִשְׁתָּעָן פְּרִשְׁוָתָךְ לִבְנֵי נָשָׁא :

---

משנה חולין פרק יא

א. רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בַּבָּקָר וּבַצֹאן, בַּמְּרֻבֶּה וּבַמּוּעָט. וְרֵאשִׁית הַגֵּז, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָרְחֵלוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָא בַמְרֻבֶּה:

 ברטנורה   (א) ראשית הגז. כל הגוזז צאנו ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן מן הגיזה מתנה לכהן: נוהג בארץ ובחוצה לארץ. והאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, דיליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ, אף ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. ורבותי הורו במתנות נמי דאין נוהגות אלא בארץ, דראשית הגז והמתנות שוין הן ולא הודו להן שאר חכמי הדור: במוקדשים. אפילו קדשי בדק הבית. משום דכתיב גז צאנך, ולא של הקדש: נוהגים בבקר ובצאן. דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה: ובמועט. אפילו לא שחט אלא אחת: אלא ברחלות. כתיב הכא (שם) גז צאנך, וכתיב התם (איוב לה) ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים, אף כאן כבשים:

ב. וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז), יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א. כה) חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה (מָנֶה) וּפְרָס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ, מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת מִמֶּנּוּ בֶּגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח), תִּתֶּן לוֹ, שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְבָעוֹ, פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר (הַמּוֹכֵר), הַמּוֹכֵר חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִין, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ:

 ברטנורה   (ב) ושתי צאן. אלמא תרתי מקרי צאן: שנאמר חמש צאן עשויות. שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה חדשה שלא היתה מצוה עליו בפחות מכן, והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב ביה צאן דמשמע מרובה דאילו בכור כתיב בכור שור, דמשמע אפילו חד, וכן מתנות [כתיב] אם שור אם שה: מנה מנה ופרס. כל אחד מנה וחצי. ובציר מהכי לא חשיב גז, שזו פחות שבגיזות: בכל שהן. לאו דוקא, דבפחות מששים סלעים לא מיחייב בראשית הגז. אלא משום דר' דוסא יהיב שיעורא רבה קרי תנא לשיעורא זוטא דרבנן כל שהן. והסלע משקלו עשרים וארבע מעים, ומשקל כל מעה ששה עשר גרעיני שעורה: כמה הוא נותן לו. הבא לחלק ראשית הגז שבידו, לא יפחות לכל כהן ממשקל חמש סלעים צמר: מלובן. ולא שיהיה חייב הישראל ללבנו, אלא שיתן לו שיעור מן הצמר הצואי דהיינו שאינו מלובן עד שכשילבננו הכהן יעמוד על משקל חמש סלעים צמר מלובן: כדי שיוכל לעשות ממנו בגד קטן. הראוי לשירות. ומאי ניהו, אבנט. מדסמך קרא אחר ראשית הגז מיד, כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת, שמעינן מינה דהכי קאמר, תן לו מראשית גז צאנך כדי שיוכל לעשות בגד לעמוד לשרת, והקטן שבבגדים הראוי לשירות הוא אבנט והוא נעשה מחמש סלעים צמר מלובן. וראשית הגז אין לו שיעור מן התורה. ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים. ואין חייב בראשית הגז עד שיגזוז חמש צאן, ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות משתים עשרה סלע, שאם היתה גיזת אחת מהן פחות משתים עשרה סלע אע''פ שחמשתן גוזזות יותר מששים סלעים הרי זה פטור: עד שצבעו. בעליו קודם שנתנו: פטור. מלתנו עוד, דקנייה בשינוי והוי ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן, דפטור: ולא צבעו. אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא: הלוקח גז צאנו של נכרי. כשהוא מחובר לצאן פטור, דגז צאנך כתיב, והאי צאן לאו דידיה הוא, ואצאן קפיד רחמנא ולאו אגיזה דידיה: אם שייר המוכר חייב. דאמר ליה לוקח, מתנה דכהן גבך היא: ואם לאו הלוקח חייב. דאמר ליה מוכר, מתנה דכהן לא זבני לך: שחופות. לא שחורות ולא לבנות: זה נותן לעצמו. הלוקח נותן לעצמו על מה שלקח, והמוכר נותן לעצמו על מה ששייר אצלו. דגיזת הלבנות טובה משל שחופות וכן זכרים ונקבות גיזת הזכרים קשה והאי דנקבות רכיך:

---

גמרא חולין דף קל''ח ע''א

וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ וְכוּ' תָּנָא לֹא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ וְיִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ כֹּהֵן וְיַעֲמוֹד עַל חָמֵשׁ סְלָעִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד קָטָן. מְנָהָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קְרָא (דברים י''ח) לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְשִׁירוּת מָאי נִיהוּ אַבְנֵט אֵימָא מְעִיל תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶה לֹא תָּפַשְׂתָּ תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ. וְאֵימָא כִּיפָה שֶׁל צֶמֶר דְתַנְיָא כִּיפָה שֶׁל צֶמֶר הָיְתָה מוּנַחַת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל וְעָלֶיהָ צִיץ נָתוּן לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ח) וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת אָמַר קְרָא הוּא וּבָנָיו דָּבָר הַשָּׁוֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו אַבְנֵט נָמֵי לֹא שָׁוֶה הָנִיחָא לְמָאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט שַׁפִּיר אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט מָאי אִיכָא לְמֵימָר שֵׁם אַבְנֵט בָּעוֹלָם. לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ וְכוּ' אִיתְמָר גָּזַז וּמָכַר רִאשׁוֹנָה רַב חַסְדָּא אָמַר חַיָּיב. רִבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר. רַב חַסְדָּא אָמַר חַיָּיב דְּהָא גָּזַז. רִבִּי נָתַן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר בְּעִידָנָא דְקָא מָלֵא שִׁיעוּרָא בְּעֵינָן צֹאנְךָ וְלִיכָּא. תְּנַן הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵז הָא צֹאנוֹ לִגְזוֹז חַיָּיב אֲמָאי כָּל חַד וְחַד בָּתַר גִּיזָה נַפְקָא לָהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ. תִּרְגְּמָא רַב חַסְדָּא אֲלִיבָּא דְרַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא כְּגוֹן שֶׁהִקְנָן לוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם:

 רש''י  תנא. הא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא מוטל על ישראל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתב ליה בהכרע כשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזות: אמר קרא לעמוד לשרת. בתר ראשית הגז כתיב כי בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת: מאי ניהו אבנט. שהוא קטן שבבגדי כהונה וקים להו לרבנן שיכול לעשות מחמש סלעים צמר שהרי אין כולו צמר אלא כלאים הוא: תפשת מרובה לא תפשת. ברייתא בת''כ גבי זבה ימים שנים רבים שלשה או אינו אלא רבים עשרה אמרת כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת וכו' (ועיין ברש''י): ואימא כיפה של צמר. שהיא מועטת מאבנט ואף היא בכלל שירות כדכתיב על פתיל תכלת ותכלת עמרא הוא: כיפה. כובע קטן פלעזר''י: ושמת אותו. בציץ כתיב: אמר קרא. גבו שירות דראשית הגז: הוא ובניו. וציץ אינו בכהן הדיוט:

---

זוהר קרח דף קע''ח ע''א

וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבוֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (ישעיה מ) הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי כַד בָּעָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עַלְמָא סָלִיק בִּרְעוּתָא קָמֵיה וּבָרָא לֵיהּ בְאוֹרַיְיתָא (כַד סָלִיק בִרְעוּתָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עַלְמָא אִסְתְּכַל בְאוֹרַיְיתָא וּבָרָא לֵיהּ) וּבָהּ אִשְׁתֶּכְלַל הָדָא הוּא דִכְתִּיב (משלי ח') בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אֲנִי. וּכְתִּיב (שם) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן. כַּד אָתָא לְמִבְרֵי אָדָם וְהָא אִתְמַר אָמְרָה תוֹרָה וְכִי לְמַגָּנָא אִתְקְרִיאַת אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְנָפַק אָדָם לְעַלְמָא הֲוָה זִיו פַּרְצוּפָא דִילֵיהּ מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא וַהֲווֹ דַחֲלִין מִנֵּיהּ כָּל בִּרְיָין וְאוּקְמוּהָ תָּא חֲזֵי לָא אִתְקְיָים עַלְמָא וְלָא אִשְׁתְּלִים עַד הַהִיא שַׁעְתָּא דְנָפַק אָדָם בִּשְׁלִימוּ דְכֹלָא וְאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא וְאִתְתַּקַן כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא לְמַלְכָּא כְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְאִשְׁתְּכָחוּ חֶדְוָון בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְבָעָא יוֹמָא לְאִתְקַדְּשָׁא הֲווֹ נַפְקֵי רוּחֵיהוֹן דְשֵׁדִין לְאִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְּהוֹן וְאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא וְלָא אִתְבְּרִיאוּ אִשְׁתְּאַר עַלְמָא כְּמָה דְאִתְפְּגִים מֵעֲבִידְתָא וְאִסְתְּחַר (וְאִתְחֲסָר) כֵּיוָן דְּאִתְקַדָּשׁ (עַלְמִין) יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּלִימוּ בְדַרְגֵּיהוֹן וְאִשְׁתְּכָחוּ לֵיוָאֵי בִסְטַר שְׂמָאלָא כַד (כְּדֵין) אִשְׁתְּלִים הַהוּא פְגִימָא דְעַלְמָא דְמִסְטַר שְׂמָאלָא וְעַל דָּא בָּעָאן לְאִתְדַּכְּאָה לֵיוָאֵי וּכְדֵין כֹּלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא וְעָלְמָא לָא אִתְפְּגִים וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. הוּא אַשְׁלִים לִסְטַר שְׂמָאלָא הוּא אַשְׁלִים לִפְגִּימוּ דְעַלְמָא וַאֲפִילוּ הַהוּא סִטְרָא דְצָפוֹן דְּאִשְׁתְּאַר חָסֵר בְּעַלְמָא כַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא. לֵיוָאָה בַאֲרוֹנָא אַשְׁלִים לְכֹלָא מָאי בָאֲרוֹנָא בְהַהוּא מָטוּלָא דַהֲווֹ נַטְלֵי בְמַשְׁכְּנָא אִשְׁתְּלִים כָּל הַהוּא פְגִימוּ עַל יְדֵיהּ הוּא לְעֵילָא לִשְׂמָאלָא הוּא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא תוּ הוּא דָא עַתִּיקָא (ס''א תָא חֲזֵי ול''ג מִן תוּ) אִלְמָלֵא דִינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא לָא הֲווֹ יַדְעֵי בְּנֵי נָשָׁא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה וְלָא יִשְׁתַּדְּלוּן בְנֵי נָשָׁא בְאוֹרַיְיתָא וְלָא יִתְקַיְימוּ פִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא פוּלְחָנָא שְׁלֵימוּתָא דְיִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא מָאן עֲבִיד לָהּ הֲוֵי אוֹמֵר דָא לֵיוָאָה. וְתוּ וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ד) כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים הוּא אַשְׁלִים שְׁלֵימוּתָא לְמֶהֱוֵי כֹלָא חַד הוּא פְשִׁיטָא לְקִבְלָא לִכְנֵסֶת יִשְׂרָאֵל כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי בְגִין לְחַבְרָא זִווּגָא כַחֲדָא מָאן אַתְעַר רְחִימוּתָא הֲוֵי אוֹמֵר הוּא תּוּ הוּא כְמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ס''א תּוּ הוּא דָא עֲתִיקָא כְמָה דְּאַתְּ אָמֵר כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים) (תהלים ק) הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְגִין כַּךְ הוּא לְתַתָּא הוּא לְעֵילָא הוּא אִתְגַּלְיָיא הוּא סָתִים הוּא אֱלֹהִים. רִבִּי יִצְחָק אָמַר זַמִּין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא כִנְהוֹרָא דְשִׁמְשָׁא וּנְהוֹרָא דְשִׁמְשָׁא יְהֵא עַל חָד שֶׁבַע זִמְנִין הָדָא הוּא דִכְתִּיב (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְאוֹר הַחַמָּה וְגוֹמֵר וּכְתִּיב (שם ס') לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף. וּכְתִּיב (שם) לֹא יִהְיֶה לָךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹמֵר:

 תרגום הזוהר  וְעַבַד הַלֵּוִי הוּא וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח. (ישעיה מ') הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם, עָלָה בְּרָצוֹן לְפָנָיו, וּבָרָא אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה. וּבָהּ נִשְׁתָּכְלֵל. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח') בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אֲנִי, וְכָתוּב (שם) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָא אוֹמֵן, שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ אוּמָן שֶׁל הָעוֹלָם. כְּשֶׁבָּא לִבְרוֹא הָאָדָם, וְלָמַדְנוּ, אָמְרָה הַתּוֹרָה, וְכִי בְּחִנָּם נִקְרֵאתָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְאִם לֹא יִהְיֶה אָדָם שֶׁיֶּחֱטָא, לְמִי תַּאֲרִיךְ אַפֶּךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּצָא הָאָדָם לָעוֹלָם, הָיָה זִיו הַפָּנִים שֶׁלּוֹ מִמַּעְלָה וּמִמַטָּה, וְהָיוּ יְרֵאִים מִפָּנָיו כָּל הַבְּרִיּוֹת. וְהֶעֱמִידוּהוּ. בֹּא וּרְאֵה, לֹא נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְלֹא נִשְׁלָם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁיָּצָא הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל וְנִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, וְנִתְתַּקַּן כִּסֵּא קָדוֹשׁ לַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. אָז נִשְׁלְמוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְנִמְצְאָה שִׂמְחָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הָיוּ יוֹצְאִים רוּחוֹת וְשֵׁדִים לִבְרוֹא לָהֶם גּוּף, וְנִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְלֹא נִבְרְאוּ. וְנִשְׁאָר הָעוֹלָם כְּמוֹ נִפְגָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְנֶחְסָר מֵחֲמָת מְצִיאוּת הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים. כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁלְמוּ בְּמַדְרֵגָתָן, וְנִמְצְאוּ הַלְּוִיִּים בְּצַד שְׂמֹאל, אָז נִשְׁלָם הַפְּגָם הַהוּא שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּצַד שְׂמֹאל, מֵחֲמַת מְצִיאוּת הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים, כִּי עַל יְדֵי הַלְּוִיִּים נִכְלָל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַשְּׂמֹאל. וְעַל כֵּן צְרִיכִים הַלְּוִיִּים לְהִטָּהֵר וְאָז נִכְלָל הַכֹּל בַּיָּמִין, וְהָעוֹלָם אֵינוֹ נִפְגָם, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא הִשְׁלִים אֶת צַד הַשְּׂמֹאל, הוּא הִשְׁלִים פְּגָם הָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ אוֹתוֹ צַד צָפוֹן שֶׁהָיָה חָסֵר בָּעוֹלָם כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁלִימוּ גַּם כֵּן הַלְּוִיִּים, כִּי הַלְּוִיִּים בָּאָרוֹן הִשְׁלִימוּ הַכֹּל. מַהוּ בָּאָרוֹן. הַיְנוּ בְּאוֹתוֹ הַמַּשָּׂא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים בַּמִּשְׁכָּן, בְּעֵת נְסִיעַת הַמִּשְׁכָּן, נִשְׁלָם עַל יְדֵיהֶם כָּל הַפְּגָם הַהוּא. וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא יוֹרֶה לְמַעְלָה בַּשְּׂמֹאל, הַיְנוּ שֶׁמְּתַקֵּן הַשְּׂמֹאל לְמַעְלָה. הוּא יוֹרֶה שֶׁנִּכְלָל בַּיָּמִין. עוֹד הוּא זֶה עַתִּיקָא, שֶׁהוּא כֶּתֶר. שֶׁעֲבוֹדָתוֹ וְתִקּוּנוֹ מַגִּיעַ עַד הַכֶּתֶר, כִּי הוּא יוֹרֶה עַל נִסְתָּר. אִם לֹא הָיָה נִמְצָא דִּין בָּעוֹלָם, שׁה''ס הַתִּקּוּן שֶׁל הַלְּוִיִּים, לֹא הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְלֹא נִתְקַיְּמוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וַעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה הַנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, מִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, הֱוֵי אוֹמֵר, הַלְּוִיִּים. עוֹד וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (דברים ד') כִּי הַוָּיָה הוּא הָאֱלֹקִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הַיִּחוּד הַזֶּה. הוּא, מַשְׁלִים הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. הַיְנוּ שֶׁיִּתְיַחֲדוּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת לִהְיוֹת אֶחָד, הוּא, יִרְוֶה הִתְפַּשְּׁטוּת הַשְּׂמֹאל לְקַבֵּל אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, כְּדֵי לְחַבֵּר אַחַר כָּךְ הַזִּוּוּג יַחַד, בְּסוֹד וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. מִי עוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה שֶׁל שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, שׁה''ס אַהֲבַת דּוֹדִים, הֱוֵי אוֹמֵר הוּא, דְּהַיְנוּ הַלֵּוִי. עוֹד הוּא, הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ק') הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, שֶׁסּוֹבֵב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִשּׁוּם זֶה, הוּא יוֹרֶה לְמַטָּה, לְתִקּוּן הַפְּגָם שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא לְמַעְלָה, לְתִקּוּן הַשְּׂמֹאל לְמַעְלָה. הוּא בַּגָּלוּי, לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה וְהָעֲבוֹדָה בָּעוֹלָם, הוּא סָתוּם, שֶׁיּוֹרֶה עַל עַתִּיקָא. הוא אֱלֹקִים, שֶׁיּוֹרֶה עַל הַיִּחוּד הַוָּיָה הוּא הָאֱלֹהִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָאִיר אֶת הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יִהְיֶה עַל אַחַת שֶׁבַע פְּעָמִים, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ'. וְכָתוּב, לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף. וְכָתוּב, לֹא יִהְיֶה לְךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק י'

א. הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִים אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבוֹר בְּאוֹתָה תְּפִלָּה. אָמַר אֵינִי עוֹבֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל אַף יָחֵף לֹא יַעֲבוֹר: ב. מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אִם לֹא הִתְפַּלֵּל אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוּ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה שֶׁאִם רָצָה יָחִיד לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם תְּפִלַּת נְדָבָה יִתְפַּלֵּל. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבַר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָה מִתְּחִילָה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָהּ: ג. מִי שֶׁטָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חוֹל בְּשַׁבָּת לֹא יָצָא וְאִם נִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה גוֹמֵר בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַרְבִית אוֹ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְמִנְחָה. אֲבָל בְּמוּסָף פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּה שֶׁל חוֹל עַל דַּעַת שֶׁהוּא מוּסָף חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף אֶחָד שַׁבָּת ואֶחָד יוֹם טוֹב וְאֶחָד רֹאשׁ חֹדֶשׁ:

---

מוסר

מספרי חסידים סי' צ''ב צ''ג

סְיָיג לַחֲסִידוּת הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ מִקְרָאוֹת וּפִגְעֵי בְנֵי אָדָם וְיֵדַע כִּי עַל חֲטָאֵיהֶם הָיָה לָהֶם כֵּן וּבְדָבָר אֲשֶׁר זָדוּ נִפְרַע לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וּמִתּוֹךְ כַּךְ יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו פֶּן יִקְרֶה לוֹ אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם: כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה וְאִלְמָלֵא הָעֲרְבוּת לֹא הָיָה אָדָם מוֹחֶה בְּיַד חֲבֵירוֹ עַל חֲטָאָיו וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים לֵב לַחְקוֹר עַל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה לְבַעֲרָם. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ סְיָיגוֹת וּגְדֵרוֹת שֶׁלֹּא יֶחֱטְאוּ. הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹש עִם גֶּבֶר כֵּיוַן שֶׁשָׁמַר אָדָם עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה וְכָפָה יִצְרוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה שְׁלִישִׁית מִכָּאן וְאֵילָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרוֹ:

---

קורח ליל שישי תורה

צרוף יִהִוִהִ

(כז) וַיֵּֽעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַֽאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַֽאֲבִירָם יָֽצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָֽהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּֽם: וְאִסְתַּלָקוּ מֵעִלַוֵי מַשְׁכְּנָא דְקֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם מִסְחוֹר סְחוֹר וְדָתָן וַאֲבִירָם נְפָקוּ קַיְימִין בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וּבְנֵיהוֹן וְטַפְלְהוֹן:

 רש''י   יצאו נצבים. בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו (שמואל א' יז, טז) ויתיצב ארבעים יום דגלית: ונשיהם ובניהם וטפם. בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים:

(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּֽדְעוּן כִּֽי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי לַֽעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַֽמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּֽי: וַאֲמַר משֶׁה בְּדָא תִדְעוּן אֲרֵי יְיָ שַׁלְחַנִי לְמֶעְבַּד יָת כָּל עוֹבָדַיָא הָאִלֵין אֲרֵי לָא מֵרְעוּתִי:

 רש''י   לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהנה גדולה ובניו סגני כהנה ואליצפן נשיא הקהתי:

(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָֽאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהֹוָה שְׁלָחָֽנִי: אִם כְּמוֹתָא דְכָל אֱנָשָׁא יְמוּתוּן אִלֵין וּסְעָרָא דְכָל אֱנָשָׁא יִסְתְּעַר עֲלֵיהוֹן לָא יְיָ שַׁלְחַנִי:

 רש''י   לא ה' שלחני. אלא אני עשיתי הכל מדעתי ובדין הוא חולק עלי:

(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָה וּפָֽצְתָה הָֽאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָֽלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָֽרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִֽידַעְתֶּם כִּי נִֽאֲצוּ הָֽאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהֹוָֽה: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרֵי יְיָ וּפְתָחַת אַרְעָא יָת פּוּמַהּ וְתִבְלַע יַתְהוֹן וְיַת כָּל דִי לְהוֹן וְיֶחֱתוּן כַּד חַיִין לִשְׁאוֹל וְתִדְעוּן אֲרֵי אַרְגִיזוּ גוּבְרַיָא הָאִלֵין קֳדָם יְיָ:

 רש''י   ואם בריאה. חדשה: יברא ה'. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז וידעתם כי נאצו הם את ה', ואני מפי הגבורה אמרתי. ורבותינו פרשו אם בריאה. פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב, ואם לאו יברא ה':

(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶֽם: וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי לְמַלָלָא יָת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאִתְבְּזָעַת אַרְעָא דִי תְּחוֹתֵיהוֹן: (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּֽתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָֽאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָֽרְכֽוּשׁ: וּפְתָחַת אַרְעָא יָת פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן וְיַת אֱנַשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיַת כָּל אֱנָשָׁא דִי לְקֹרַח וְיַת כָּל קִנְיָנָא: (לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּֽאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָֽל: וּנְחָתוּ אִינוּן וְכָל דִי לְהוֹן כַּד חַיִין לִשְׁאוֹל וַחֲפַת עֲלֵיהוֹן אַרְעָא וַאֲבָדוּ מִגוֹ קְהָלָא: (לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹֽתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָֽמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָֽרֶץ: וְכָל יִשְׂרָאֵל דִי בְסַחֲרָנֵיהוֹן עֲרָקוּ לְקַלְהוֹן אֲרֵי אֲמָרוּ דִלְמָא תִבְלְעִנָנָא אַרְעָא:

 רש''י   נסו לקולם. בשביל הקול היוצא על בליעתן:

(לה) וְאֵשׁ יָֽצְאָה מֵאֵת יְהֹוָה וַתֹּאכַל אֵת הַֽחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹֽרֶת: (ס) וְאֶשָׁתָא נְפָקַת מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכָלַת יָת מָאתָן וְחַמְשִׁין גַבְרָא מְקַרְבֵי קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא: יז (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵֽשׁוּ: אֱמַר לְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא וְיַפְרֵשׁ יָת מַחְתְּיָתָא מִבֵּין יְקִידַיָא וְיָת אֶשָׁתָא יַרְחִיק לְהָלָא אֲרֵי אִתְקַדָשׁוּ:

 רש''י   ואת האש. שבתוך המחתות: זרה הלאה. לארץ מעל המחתות: כי קדשו. המחתות ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת:

(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַֽחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּֽי הִקְרִיבֻם לִפְנֵֽי יְהֹוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִֽהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵֽל: יָת מַחְתְּיַת חַיָיבַיָא הָאִלֵין דְאִתְחַיְיבוּ בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן וְיַעְבְּדוּן יַתְהוֹן טַסִין רְדִידִין חוֹפָאָה לְמַדְבְּחָא אֲרֵי קָרֵבֻנוּן קֳדָם יְיָ וְאִתְקַדָשׁוּ וִיהֶוְיָן לְאָת לִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   החטאים האלה בנפשתם. שנעשו פושעים בנפשתם, שנחלקו על הקדוש ברוך הוא: רקעי. רדידין: פחים. טסין מרדדין טינבי''ש בלע''ז : צפוי למזבח. למזבח הנחשת: ויהיו לאות. לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהנה ונשרפו:

(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַֽיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּֽחַ: וּנְסִיב אֶלְעָזָר כַּהֲנָא יָת מַחְתְּיָתָא דִנְחָשָׁא דְקָרִיבוּ יוֹקִידַיָא וְרַדִידֻנוּן חוֹפָאָה לְמַדְבְּחָא:

 רש''י   וירקעום. אטינבירנ ''ט בלע ''ז:

(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹֽא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַֽהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹֽא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה לֽוֹ: (פ) דָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִיל דִי לָא יִקְרַב גְבַר חִלוֹנַי דִי לָא מִזַרְעָא דְאַהֲרֹן הוּא לְאַסָקָא קְטוֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָם יְיָ וְלָא יְהֵי כְקֹרַח וְכִכְנִשְׁתֵּיהּ כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה לֵיהּ:

 רש''י   ולא יהיה כקרח. כדי שלא יהיה כקרח: כאשר דבר ה' ביד משה לו. כמו עליו, על אהרן דבר אל משה, שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו' , וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהנה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג, ועל כן לקה עזיה בצרעת:

(ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל מִֽמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַֽל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְהֹוָֽה: וְאִתְרַעֲמוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לְמֵימָר אַתּוּן גְרַמְתּוּן דְמִית עַמָא דַיְיָ: (ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָֽעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַֽל אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶֽעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד יְהֹוָֽה: וַהֲוָה בְּאִתְכַּנָשׁוּת כְּנִשְׁתָּא עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְאִתְפְּנִיאוּ לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְהָא חֲפָהִי עֲנָנָא וְאִתְגְלִי יְקָרָא דַיְיָ: (ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵֽד: (ס) וְעָאל משֶׁה וְאַהֲרֹן לָקֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא: (ט)  רביעי  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָֽעֵדָה הַזֹּאת וַֽאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַֽיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶֽם: אִתְפְרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וְאֱשֵׁיצֵי יָתְהוֹן כְּשָׁעָה וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָֽעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּֽי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהֹוָה הֵחֵל הַנָּֽגֶף: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב יָת מַחְתִּיתָא וְהַב עֲלַהּ אֶשָׁתָא מֵעִלָוֵי מַדְבְּחָא וְשַׁו קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא וְאוֹבִיל בִּפְרִיעַ לִכְנִשְׁתָּא וְכַפֵּר עֲלֵיהוֹן אֲרֵי נְפַק רָגְזָא מִן קֳדָם יְיָ שָׁרֵי מוֹתָנָא:

 רש''י   וכפר עליהם. רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטרת עוצר המגפה כדאיתא במסכת שבת (שבת פט א) :

(יב) וַיִּקַּח אַֽהֲרֹן כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶֽת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָֽם: וּנְסֵיב אַהֲרֹן כְּמָא דְמַלֵיל משֶׁה וּרְהַט לְגוֹ קְהָלָא וְהָא שָׁרֵי מוֹתָנָא בְּעַמָא וִיהַב יָת קְטּוֹרֶת בּוּסְמַיָא וְכַפֵּר עַל עַמָא: (יג) וַיַּֽעֲמֹד בֵּֽין הַמֵּתִים וּבֵין הַֽחַיִּים וַתֵּֽעָצַר הַמַּגֵּפָֽה: וְקָם בֵּין מֵתַיָא וּבֵין חַיַיָא וְאִתְכְּלִי מוֹתָנָא:

 רש''י   ויעמד בין המתים וגו' . אחז את המלאך והעמידו על כרחו. אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי. אמר לו משה צוני לעכב על ידך. אמר לו אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. אמר לו אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית:

(יד) וַיִּֽהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹֽרַח: וַהֲווֹ דְמִיתוּ בְּמוֹתָנָא אַרְבַּעַת עֲשַׂר אַלְפִין וּשְׁבַע מְאָה בַּר מִדְמִיתוּ עַל פְּלֻגְתָּא דְקֹרַח: (טו) וַיָּשָׁב אַֽהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶֽעֱצָֽרָה: (פ) וְתָב אַהֲרֹן לְמשֶׁה לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וּמוֹתָנָא אִתְכְּלִי: (טז)  חמישי  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵֽאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִֽׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּֽהוּ: מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְסַב מִנְהוֹן חוּטְרָא חוּטְרָא לְבֵית אַבָּא מִן כָּל רַבְרְבָנֵיהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן תְּרֵי עֲשַׂר חוּטְרִין גְבַר יָת שְׁמֵיהּ תִּכְתּוֹב עַל חוּטְרֵיהּ:

---

קורח יום שישי תורה

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(יח) וְאֵת שֵׁם אַֽהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָֽם: וְיָת שְׁמָא דְאַהֲרֹן תִּכְתּוֹב עַל חוּטְרָא דְלֵוִי אֲרֵי חוּטְרָא חָד לְרֵישׁ בֵּית אֲבָהַתְהוֹן:

 רש''י   כי מטה אחד. אף על פי שחלקתים לשתי משפחות משפחת כהנה לבד ולויה לבד מכל מקום שבט אחד הוא:

(יט) וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָֽעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָֽׁמָּה: וְתַצְנְעִינוּן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא קֳדָם סַהֲדוּתָא דִי אֲזַמִין מֵימְרִי לְכוֹן תַּמָן: (כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַֽהֲשִׁכֹּתִי מֵֽעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶֽם: וִיהֵי גַבְרָא דִי אִתְרְעֵי בֵּהּ חוּטְרֵיהּ יִנְעֵי וַאֲנִיחַ מִן קֳדָמַי יָת תּוּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי אִנוּן מִתְרַעֲמִין עֲלֵיכוֹן:

 רש''י   והשכתי. כמו וישכו המים (בראשית ח, א) , וחמת המלך שככה: (אסתר ז, י) כא בתוך מטותם. הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח:

(כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּֽל נְשִֽׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַֽהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָֽם: וּמַלֵיל משֶׁה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהָבוּ לֵיהּ כָּל רַבְרְבָנֵיהוֹן חוּטְרָא לְרַבָּא חָד חוּטְרָא לְרַבָּא חָד לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן תְּרֵי עֲשַׂר חוּטְרִין וְחוּטְרָא דְאַהֲרֹן בְּגוֹ חוּטְרֵיהוֹן: (כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאֹהֶל הָֽעֵדֻֽת: וְאַצְנַע משֶׁה יָת חוּטְּרַיָא קֳדָם יְיָ בְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא: (כג) וַיְהִי מִֽמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָֽעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּֽה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵֽא פֶרַח וַיָּצֵֽץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִֽים: וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְעַאל משֶׁה לְמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְהָא נְעָא חוּטְרָא דְאַהֲרֹן לְבֵית לְוֵי וְאַפֵּק לַבְלְבִין וְאָנֵץ נֵץ וְכָפֵית שִׁיגְדִין:

 רש''י   ויצא פרח. כמשמעו: ציץ. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל: ויגמל שקדים. כשהכר הפרי הכר שהן שקדים, לשון (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל, ולשון זה מצוי בפרי האילן, כמו (ישעיה יח, ה) ובסר גמל יהיה נצה. ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפרות, אף המעורר על הכהנה פרענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעזיה (ד''ה ב' כו, יט) והצרעת זרחה במצחו. ותרגומו וכפית שגדין, כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה:

(כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְהֹוָה אֶֽל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּֽהוּ: (פ) וְאַפֵיק משֶׁה יָת כָּל חוּטְרַיָא מִן קֳדָם יְיָ לְוָת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּמוֹדָעוּ וּנְסִיבוּ גְבַר חוּטְרֵיהּ: (כה)  שישי  וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַֽהֲרֹן לִפְנֵי הָֽעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵֽעָלַי וְלֹא יָמֻֽתוּ: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אָתֵיב יַת חוּטְרָא דְאַהֲרֹן לְקֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטָרָא לְאָת לְעַמָא סַרְבָנָא וִיסוּפַן תּוּרְעֲמַתְהוֹן מִן קֳדָמַי וְלָא יְמוּתוּן:

 רש''י   למשמרת לאות. לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהנה: ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפעל יחיד לנקבה כמו תלנתם מורמורי''ץ בלע''ז [תלנות] ויש חלוק בין תלנותם לתלנתם, תלנתם תלנה אחת, תלנותם שם דבר בלשון יחיד, ואפלו הם תלנות הרבה:

(כו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ כֵּן עָשָֽׂה: (פ) וַעֲבַד משֶׁה כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָתֵיה כֵּן עֲבָד: (כז) וַיֹּֽאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָֽדְנוּ: וַאֲמָרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה לְמֵימָר הָא מִנָנָא קְטָלַת חַרְבָּא הָא מִנָנָא בְּלָעַת אַרְעָא וְהָא מִנָנָא דְמִיתוּ בְמוֹתָנָא: (כח) כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְהֹוָה יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹֽעַ: (ס) כֹּל דְקָרֵב מִקְרַב לְמַשְׁכְּנָא דַיְיָ מָאִית הָא אַנַחְנָא סַיְפִין לִמְמָת:

 רש''י   כל הקרב הקרב וגו' . אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כלנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד ימות: האם תמנו לגוע. שמא הפקרנו למיתה:

יח (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶֽל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶֽם: וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן אַתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אֲבוּךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי מַקְדְשָׁא וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי כְּהוּנַתְכוֹן:

 רש''י   ויאמר ה' אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש: אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם: תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל ענש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקדשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא לגע: ואתה ובניך. הכהנים: תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

(ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִֽישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָֽעֵדֻֽת: וְאַף יָת אֲחָיךְ שִׁבְטָא דְלֵוִי שִׁבְטָא דַאֲבוּךְ קָרֵיב לְוָתָךְ וְיִתּוֹסְפוּן עֲלָךְ וִישַׁמְשׁוּנָךְ וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ קֳדָם מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא:

 רש''י   וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי: וילוו. ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם: וישרתוך. בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

(ג) וְשָֽׁמְרוּ מִֽשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹֽא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּֽם: וְיִטְרוּן מַטַרְתָּךְ וּמַטְרַת כָּל מַשְׁכְּנָא בְּרַם לְמָנֵי קוּדְשָׁא וּלְמַדְבְּחָא לָא יִקְרְבוּן וְלָא יְמוּתוּן אַף אִינוּן אַף אַתּוּן: (ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָֽׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹֽא יִקְרַב אֲלֵיכֶֽם: וְיִתּוֹסְפוּן עֲלָךְ וְיִטְרוּן יָת מַטְרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא לְכָל פּוּלְחַן מַשְׁכְּנָא וְחִילוֹנֵי לָא יִקְרַב לְוָתְכוֹן:

 רש''י   וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני מזהיר על כך:

(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹֽא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וְתִטְרוּן יָת מַטְרַת קוּדְשָׁא וְיָת מַטְרַת מַדְבְּחָא וְלָא יְהֵי עוֹד רוּגְזָא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:

(ו) וַֽאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַֽיהֹוָה לַֽעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵֽד: וַאֲנָא הָא קְרֵיבִית יָת אֲחֵיכוֹן לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכוֹן מַתְּנָא יְהִיבִין קֳדָם יְיָ לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא:

 רש''י   לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַֽעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָֽת: (פ) וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּטְרוּן יָת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגָיו לְפָרוּכְתָּא וְתִפְלְחוּן פוּלְחַן מַתְּנָא אֵיהַב יָת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל:

 רש''י   עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:

(ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶֽל אַהֲרֹן וַֽאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּֽי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרֽוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָֽם: וּמַלֵיל יְיָ עִם אַהֲרֹן וַאֲנָא הָא יְהָבִית לָךְ יָת מַטְרַת אַפְרָשׁוּתָי לְכָל קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָךְ יְהַבְתִּינוּן לִרְבוּ וְלִבְנָךְ לִקְיָם עֲלָם:

 רש''י   ואני הנה נתתי לך. בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהנה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן: משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן בטהרה: למשחה. לגדלה:

(ט) זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם לְֽכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָֽדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיֽךָ: דֵין יְהֵי לָךְ מִקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא מוֹתַר מִן אֶשָׁתָא כָּל קוּרְבַּנְהוֹן לְכָל מִנְחַתְהוֹן וּלְכָל חַטְוַתְהוֹן וּלְכָל אֲשַׁמְהוֹן דִי יְתִיבוּן קֳדָמַי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין דִילָךְ הִיא וְלִבְנָךְ:

 רש''י   מן האש. לאחר הקטרת האשים: כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור: מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו: אשר ישיבו לי. זה גזל הגר:

(י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּֽאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִֽהְיֶה לָּֽךְ: בְּקֹדֶשׁ קוּדְשִׁין תֵּיכְלוּנֵיהּ כָּל דְכוּרָא יֵיכוֹל יָתֵיהּ קוּדְשָׁא יְהֵי לָךְ:

 רש''י   בקדש הקדשים תאכלנו וגו' . למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהנה:

(יא) וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵֽיתְךָ יֹאכַל אֹתֽוֹ: וְדֵין לָךְ אַפְרָשׁוּת מַתְּנַתְהוֹן לְכָל אֲרָמוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָךְ יְהַבְתִּינוּן וְלִבְנָיךְ וְלִבְנְתָיךְ עִמָךְ לִקְיַם עֲלָם כָּל דִדְכֵי בְּבֵיתָךְ יֵיכוֹל יָתֵיהּ:

 רש''י   תרומת מתנם. המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר: לכל תנופת. שהרי אלו טעונין תנופה: כל טהור. ולא טמאים. דבר אחר כל טהור לרבות אשתו:

(יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵֽאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַֽיהֹוָה לְךָ נְתַתִּֽים: כָּל טוּב מְשַׁח וְכָל טוּב חֲמַר וְעִבּוּר רֵאשִׁיתְהוֹן דִי יִתְּנוּן קֳדָם יְיָ לָךְ יְהַבְתִּינוּן:

 רש''י   ראשיתם. היא תרומה גדולה:

(יג) בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַֽיהֹוָה לְךָ יִֽהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵֽיתְךָ יֹֽאכְלֶֽנּוּ: בִּכּוּרֵי כָּל דִי בְאַרְעֲהוֹן דִי יַיְתוּן קֳדָם יְיָ דִילָךְ יְהֵי כָּל דִדְכֵי בְּבֵיתָךְ יֵיכְלִנֵיהּ: (יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִֽהְיֶֽה: כָּל חֶרְמָא בְּיִשְׂרָאֵל דִילָךְ יְהֵי: (טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְֽכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַֽיהֹוָה בָּֽאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִֽהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָֽאָדָם וְאֵת בְּכֽוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּֽה: כָּל פְּתַח וַלְדָא לְכָל בִּשְׂרָא דִי יְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ בֶּאֱנָשָׁא וּבִבְעִירָא יְהֵי לָךְ בְּרַם מִפְרַק תִּפְרוֹק יָת בּוּכְרָא דֶאֱנָשָׁא וְיָת בּוּכְרָא דִבְעִירָא מְסַאֲבָא תִּפְרוֹק: (טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הֽוּא: וּפוּרְקָנֵיהּ מִבַּר יַרְחָא תִּפְרוֹק בְּפוּרְסָנֵיהּ כְּסַף חַמְשָׁא סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא עַשְׂרִין מָעִין הוּא: (יז) אַךְ בְּֽכוֹר שׁוֹר אֽוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אֽוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַֽיהוָֹֽה: בְּרַם בּוּכְרָא דְתוֹרָא אוֹ בּוּכְרָא דְאִמְרָא אוֹ בּוּכְרָא דְעִזָא לָא תִפְרוֹק קוּדְשָׁא אִינוּן יָת דִמְהוֹן תִּזְרוֹק עַל מַדְבְּחָא וְיָת תַּרְבְּהוֹן תַּסֵיק קוּרְבַּן לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ: (יח) וּבְשָׂרָם יִֽהְיֶה לָּךְ כַּֽחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִֽהְיֶֽה: וּבִשְׂרְהוֹן יְהֵי לָךְ כְּחַדְיָא דַאֲרָמוּתָא וּכְשַׁקָא דְיַמִינָא דִילָךְ יְהֵי:

 רש''י   כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד: לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:

(יט) כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אִתָּֽךְ: כָּל אַפְרָשׁוּת קוּדְשַׁיָא דִי יִפְרְשׁוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ יְהָבִית לָךְ וְלִבְנָיךְ וְלִבְנָתָיךְ עִמָךְ לִקְיַם עֲלָם קְיַים מְלַח עֲלָם הִיא קֳדָם יְיָ לָךְ וְלִבְנָךְ עִמָךְ:

 רש''י   כל תרומת הקדשים. מחבתה של פרשה זו כללה בתחלה וכללה בסוף ופרט באמצע: ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים: ברית מלח. כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:

(כ) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶֽל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹֽא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: (ס) וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן בְּאַרְעֲהוֹן לָא תַחֲסִין וְחוּלַק לָא יְהֵי לָךְ בֵּינֵיהוֹן מַתְּנָן דִי יְהָבִית לָךְ אִנוּן חוּלְקָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בבזה:

(כא)  שביעי  וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַֽעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַֽחֲלָה חֵלֶף עֲבֹֽדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹֽבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵֽד: וְלִבְנֵי לֵוִי הָא יְהָבִית כָּל מַעַשְׂרָא בְּיִשְׂרָאֵל לְאַחֲסָנָא חֲלַף פּוּלְחַנְהוֹן דִי אִינוּן פָּלְחִין יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא: (כב) וְלֹֽא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמֽוּת: וְלָא יִקְרְבוּן עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַשְׁכַּן זִמְנָא לְקַבָּלָא חוֹבָא לִמְמָת: (כג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: וְיִפְלְחוּן לֵוָאֵי אִינוּן יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִינוּן יְקַבְּלוּן חוֹבֵיהוֹן קְיַם עֲלָם לְדָרֵיכוֹן וּבְגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחְסָנָא:

 רש''י   והם. הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:

(כד) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: (פ) אֲרֵי יָת מַעַשְׂרָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יִפְרְשׁוּן קֳדָם יְיָ אַפְרָשׁוּתָא יְהָבִית לְלֵוָאֵי לְאַחֲסָנָא עַל כֵּן אֲמָרִית לְהוֹן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחֲסָנָא:

 רש''י   אשר ירימו לה' תרומה. הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:

(כה) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּֽי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֶת הַֽמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵֽאִתָּם בְּנַֽחֲלַתְכֶם וַהֲרֵֽמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַֽעֲשֵׂר מִן הַֽמַּעֲשֵֽׂר: וּלְלֵוָאֵי תְּמַלֵיל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תִסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת מַעַשְׂרָא דִי יְהָבִית לְכוֹן מִנְהוֹן בְּאַחֲסַנְתְּכוֹן וְתַפְרְשׁוּן מִנֵיהּ אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מַעַשְׂרָא מִן מַעַשְׂרָא: (כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרֽוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַֽמְלֵאָה מִן הַיָּֽקֶב: וְתִתְחַשֵׁב לְכוֹן אַפְרָשׁוּתְכוֹן כְּעִבּוּרָא מִן אִדְרָא וְכִמְלֵאָתָא מִן מַעְצַרְתָּא:

 רש''י   ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחמש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגרן: וכמלאה מן היקב. כתרומת תירוש ויצהר הנטלת מן היקבים: מלאה. לשון בשול תבואה שנתמלאת: יקב. הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו. וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך, הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:

(כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַֽהֲרֹן הַכֹּהֵֽן: כֵּן תַּפְרְשׁוּן אַף אַתּוּן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מִכֹּל מַעַשְׂרָתֵיכוֹן דִי תִסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתִתְּנוּן מִנֵיהּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא:

 רש''י   כן תרימו גם אתם. כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם:

(כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶֽת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּֽנּוּ: מִכֹּל מַתְּנָתֵכוֹן תִּפְרְשׁוּן יָת כָּל אַפְרָשׁוּתָא דַיְיָ מִכָּל שׁוּפְרֵיהּ יָת מַקְדְשֵׁיהּ מִנֵיהּ:

 רש''י   מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:

(ל)  מפטיר  וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִֽימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וּכִתְבוּאַת יָֽקֶב: וְתֵימַר לְהוֹן בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיִתְחַשֵׁב לְלֵּוָאֵי כַּעֲלָלַת אִדְרָא וְכַעֲלָלַת מַעֲצַרְתָּא:

 רש''י   בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו: ונחשב. המותר ללוים חלין גמורין: כתבואת גרן. לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, יכול יהא כלו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חלין, אף של לוי חלין:

(לא) וַֽאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵֽיתְכֶם כִּֽי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹֽדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵֽד: וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בְּכָל אֲתַר אַתּוּן וֶאֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן אֲרֵי אַגְרָא הוּא לְכוֹן חֲלַף פָּלְחַנְכוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:

 רש''י   בכל מקום. אפלו בבית הקברות:

(לב) וְלֹֽא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִֽימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמֽוּתוּ: (פפפ) וְלָא תְקַבְּלוּן עֲלוֹהִי חוֹבָא בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיָת קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָא תְחַלְלוּן וְלָא תְמוּתוּן: פפפ:

 רש''י   ולא תשאו עליו חטא וגו' . הא אם לא תרימו תשאו חטא: ולא תמותו. הא אם תחללו תמותו:

---

הפטרת קורח - שמואל א יא

(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: (טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: יב (א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: (ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: (ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: (ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם: (ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: (ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם: (י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה (ויאמר) וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְהוָה וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ: (יא) וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח: (יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם: (יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: (יד) אִם תִּירְאוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם: (טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְהוָה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: (יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: (יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְהוָה וְאֶת שְׁמוּאֵל: (יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: (כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה בְּכָל לְבַבְכֶם: (כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה: (כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:

אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

---

משנה אהלות פרק יב

א. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים. וּבַיָּשָׁן, טָמֵא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים, טֻמְאָה בֵינֵיהֶם, הֵם טְמֵאִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:

 ברטנורה   (א) נסר שהוא נתון על פי תנור חדש. שלא הוסק דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי: בפותח טפח. שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו: שעל גביו. שעל גבי הנסר: טהורים. דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר: ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה: טמא. התנור, שאין הנסר מצילו, וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל: ור' יוחנן בן נורי מטהר. דוקא בתנור. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא: נתון על שני תנורים. ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר, וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

ב. סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, הַכֹּל טָמֵא. כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנוּר, טָהוֹר. טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

 ברטנורה   (ב) סרידא. כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד: הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה: כנגד אוירו של תנור טהור. שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק: כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור:

ג. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְדָדִים, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בוֹ זִיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

 ברטנורה   (ג) נסר. שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא: טומאה בצד זה. תחת הנסר במזרח או במערב: כלים שבצד השני טהורים. דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום: ור' יוסי מטמא. קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כר' יוסי: הבטח. יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ: היה בו זיז. היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב: רואין את הבטח כאילו אינו. שאע''פ שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ. והלכה כר' יהושע:

ד. סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אִם יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. וְאִם לָאו, מוֹנִין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת:

 ברטנורה   (ד) סנדל של עריסה. עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו: שפחתו בתוך הבית. שנפחת הגג של עלייה שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית: אם יש. במקום הפחת: פותח טפח מביא את הטומאה. מן הבית לעלייה: ואם לאו. שאין שם פותח טפח: מונין בו כדרך שמונין במת. שהסנדל והעריבה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, והשלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:

ה. קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

 ברטנורה   (ה) מעזיבה. טיט וצרורות שרגילים לשום על גבי קורות: ומכוונות. קורה העליונה כנגד התחתונה וכל אחת יש בה רוחב טפח: תחתיה טמא. ושעל גבה טהור שהקורה חוצצת. והני מילי, כשיש בקורות פותח טפח שהן רחבות טפח, אבל [אם] אין רחבות טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמו, ונמצאה טומאה כאילו עומדת באויר: ביניהן טמא. ושתחת התחתונה ושעל העליונה טהורים, דשתיהן חוצצות: כנגדו עד הרקיע טמא. ושתחת כולן טהור: כבין התחתונות. כנגד אויר התחתונות. ורחבן כשיעור אויר שביניהן, שאם תעלה את התחתונות או תוריד את העליונות, נמצא הכל סתום: תחת כולן טמא. כאילו היתה תקרה שוה. ועל גבן טהור:

ו. קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל רְבִיעַ:

 ברטנורה   (ו) תחת כולה. כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה: ואם לאו. שאינה רחבה טפח: בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה, כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים: בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים: היקפה שלשה טפחים. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים, שכן מצינו (בדברי הימים ב ד) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:

ז. עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת:

 ברטנורה   (ז) עמוד שהוא מוטל לאויר. עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו: באויר. כגון בחצר או בגינה. ובאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח, אע''פ שלמטה בסמוך שכיבתו לארץ אין רום טפח, כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים. ועמוד עגול כשיש בהיקפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח. שהרי כשיש כאן רבוע של שמונה על שמונה, אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהן מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זויות שחוץ לעיגול ריבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק. ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט:

ח. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאִסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאִסְקֻפָּה, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף, הַבַּיִת טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַנּוֹגֵעַ בַּמַשְּׁקוֹף, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בָּאִסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא:

 ברטנורה   (ח) מודבק לאסקופה. שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף ולחוץ, ר' אליעזר חשיב כל האסקופה כבית, הלכך מטמא את הבית. ור' יהושע סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית. והלכה כר' יהושע: ידון מחצה למחצה. מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים, והבית טמא. מחציה ולחוץ, כלחוץ, והבית טהור. מחצה על מחצה, הבית טמא: מודבק למשקוף. תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ: הבית טמא. דאפילו מן השקוף ולחוץ חשיב כבית: ר' יוסי מטהר. דלא חשיב ליה כבית. ואין הלכה כר' יוסי: ר' אליעזר מטמא. דחשיב כל האסקופה כבית: מטפח ולמטן טהור. דכקרקע דמי: מטפח ולמעלן טמא. ואף על גב דבמודבק לאסקופה מטהר ר' יהושע את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס. והלכה כר' יהושע:

---

גמרא נדה דף כ''ב ע''א

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים: וְלִיפְלוֹג נָמֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבָּנָן הִיא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ תֵימָא רִבִּי יְהוּדָה עַד כָּאן לֹא קָאָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָתָם אֶלָּא גַּבֵּי חֲתִיכָה דְעָבִיד דַּם דְקָרִישׁ. וַהֲוֵי חֲתִיכָה אֲבָל בִּרְיָה לֹא הֲוֵי וּלְהַךְ לִישְׁנָא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְאִי אֶפְשַׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָם קָמִיפְלְגֵי לִיפְלוֹג נָמֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּהָאי מָאן דְמַתְנֵי הַךְ לִישְׁנָא מַתְנֵי הָכִי רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דַּאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבָּנָן הִיא:

 רש''י  וליפלוג נמי ר' יהודה בהא. ונימא בין כך ובין כך טמאה דהא טעמא דר''י אוקמיה דא''א לפתיחת הקבר בלא דם: במחלוקת שנויה. משנה זו שנויה במחלוקת דלאו סתמא ודברי הכל היא אלא רבי יהודה פליג: והוי חתיכה. דטעמא לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא אלא בחתיכה עצמה ס''ל דהוי דם וכגון היא מארבעת מיני דמים:

---

זוהר ויקהל דף ר''ג ע''ב

תָּא חֲזֵי כֵּיוַן דְּעָאל שַׁבְּתָא וְאִתְטַמַר הַהוּא מְדוֹרָא כָּל אֶשִּׁין דְּאֶשָּׁא קַשְׁיָא אִתְטַמָּרוּ וְאִתְכַפְיָין וַאֲפִילוּ אֶשָּׁא דְגֵיהִנָּם. וְחַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם אִית לוֹן נְיָיחָא. וְכֹלָא תַתָּא וְעֵילָא אִית לְהוּ נְיָיחָא. כַּד נָפֵק שַׁבְּתָא וּמְבָרְכִין יִשְׂרָאֵל עַל נוּרָא כְּדֵין נַפְקִין כָּל אֶשִּׁין דְּמִתְטַמְרָן כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיה. וּבְגִין דְּלָא לְאִתְעֲרָא אֶשָּׁא אַחֲרָא כְּתִיב לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהָא אוּקְמוּהָ אֶשָּׁא דְמַדְבְּחָא אַמָּאי אֶלָּא כַד עָאל שַׁבְּתָא כָרוֹזָא קָרֵי בְכֻלְּהוּ רָקִיעִין אִתְתַּקְנוּ רְתִיכִין אִתְתַּקְנוּ מַשִּׁרְיָין לָקֳדָמוּת מָארֵיכוֹן. כְּדֵין נָפִיק חַד רוּחָא מִסִטְרָא דְדָרוֹם וְהַהוּא רוּחָא אִתְפָּרַשׁ עַל כָּל אִינוּן חַיָּלִין וּמַשִּׁרְיָין דְּלִסְטַר יְמִינָא וְאִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ. וְהַהוּא רוּחָא אִקְרֵי לְבוּשָׁא דִיקָר דְּשַׁבַּתָּא. כְּדֵין פָּתוֹרֵי דְהַאי עָלְמָא מִתְתַּקְנָן בְּחַד הֵיכָלָא. זַכָּאָה חוּלְקֵיה דְהַהוּא בַּר נַשׁ דְּסִדּוּרָא דִפְתוֹרֵיה. אִתְחֲזֵי תַמָּן כִּדְקָא יָאוּת וּקְיָימָא כֹלָא מִתְתַּקְנָא בְּלָא כִסוּפָא אֵנִישׁ כְּפוּם חֵילֵיהּ:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַשַּׁבָּת וְהַמְּדוּרָה הַהִיא נִסְתַּתְּרָה בַּתְּהוֹם הַגָּדוֹל, אָז כָּל הָאִשּׁוֹת שֶׁל הָאֵשׁ הַקָּשֶׁה נִסְתַּתְּרוּ וְנִכְנְעוּ, כִּי הַמְּדוּרָה שֶׁהִיא רוּחַ סְעָרָה, הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדִּינִים הַקָּשִׁים. וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְהָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה, וְהַכֹּל שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה. כְּשֶׁיּוֹצֵא הַשַּׁבָּת, וְיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִין עַל הָאֵשׁ, אָז יוֹצְאוֹת כָּל הָאִשּׁוֹת שֶׁנִּסְתַּתְּרוּ, כָּל אַחַת וְאַחַת לִמְקוֹמָהּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר אֵשׁ אַחֶרֶת מֵאֵלּוּ שֶׁנִּסְתַּתְּרוּ, כָּתוּב (שמות ל''ה) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, לָמָּה מוּתֶרֶת בַּשַּׁבָּת אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנָס הַשַּׁבָּת, הַכָּרוֹז קוֹרֵא בְּכָל הָרְקִיעִים, הִתְתַּקְּנוּ הַמֶּרְכָּבוֹת, הִתְתַּקְּנוּ הַמַּחֲנוֹת, לִפְנֵי אֲדוֹנֵיכֶם. אָז יוֹצֵא רוּחַ אֶחָד מִצַד דָּרוֹם, שֶׁהוּא אוֹר הַחֶסֶד, וְהָרוּחַ הַהוּא נִפְרָשׂ עַל כָּל אֵלּוּ הַצְבָאוֹת וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁבְּצַד יָמִין, וּמִתְלַבְּשִׁים בּוֹ. וְרוּחַ הַהוּא נִקְרָא, לְבוּשׁ יָקָר שֶׁל שַׁבָּת. אָז הַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁבְּנֵי הָאָדָם עוֹרְכִים בָּעוֹלָם הַזֶה מִתְתַּקְּנִים בְּהֵיכָל אֶחָד, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם הַהוּא שֶׁעֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹ נִרְאֵית שָׁם כָּרָאוּי, וְהַכֹּל נִמְצָא מְתוּקָן בְּלִי בּוּשָׁה, אִישׁ לְפִי כֹּחוֹ.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות שבת פרק פ''ט

א. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו אוֹ שַׂעֲרוֹ אוֹ שְׂפָמוֹ אוֹ זְקָנוֹ הֲרי זֶה תוֹלְדָת גּוֹזֵז וְחַיָּיב וְהוּא שֶׁיִּטּוֹל בַכֶּלִי אֲבָל אִם נְטָלָן בְּיָדוֹ בֵין לוֹ בֵין לְאַחֵר פָּטוּר. וְכֵן הַחוֹתֵּךְ יַבֶּלֶת מִגּוּפוֹ בֵין בְּיָד בֵּין בַּכֶּלִי פָּטוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר וּמוּתָר לַחְתּוֹךְ יַבֶּלֶת בַּמִּקדָּשׁ בְּיָד אֲבָל לֹא בַכֶּלִי וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אַף בַּכֶּלִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה: ב. הַנּוֹטֵל שַׂעֲרוֹ בַּכֶּלִי כַּמָּה יִטּוֹל וְיִהְיֶה חַיָּיב שְׁתֵּי שְׂעֲרוֹת. וְאִם לִיקֵט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִלּוּ אַחַת חַיָּיב. צִפּוֹרֶן שֶׁפִּירְשָׁהּ רֻבָּהּ וְצִיצִין שֶׁל עוֹר שֶׁפִּירְשׁוּ רֻבָּן אִם פִּירְשׁוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ מוּתָּר לִיטוֹל אוֹתָן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בַכֶּלִי וְאִם נוֹטְלָן בַּכֶּלִי פָּטוּר. וְאִם אֵינָן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ אָסוּר לְנָטְלָן בְּיָדוֹ וְאִם נְטָלָן בַּכֶּלִי חַיָּיב:

---

מוסר

מספר חסידים סימן צ''ד צ''ה

הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל (איוב יג) יָשִׂים אָדָם אֶל לִבּוֹ וְיִקַּח מִן הַפָּרָשִׁים מְשָׁל הַהוֹלְכִים לַמִּלְחָמָה לְהַרְאוֹת גְבוּרָתָם בְּמִצְוַת אֲדוֹנֵיהֶם וְלֹא יָנוּסוּ מִפְּנֵי חֶרֶב וְנִפְצָעִים וְנֶהֱרָגִים. וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק מִן הַכְּלִימָה כִּי תֵחָשֵׁב כְּלִימָה אִם יָנוּסוּ וּבְמוֹתָם בַּמִּלְחָמָה לֹא יְקַבְּלוּ שָׂכָר מֵאֲדוֹנֵיהֶם אֲנַחְנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִסְבּוֹל צָרוֹת וְיִסוּרִים אַף לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹתֵינוּ. לָמוּת עַל מִצְוַת מַלְכֵּנוּ אֲדוֹן כֹּל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לְעוֹלָם אַל יְבַקֵּשׁ אָדָם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּגוֹן שֶׁתֵּלֶד אִשְׁתּוֹ לִשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים וְיִחְיֶה הַחָלֶד. אוֹ יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶהֱיֶה בִּכְרַכֵּי הַיָּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יְכוֹלֶת לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן הֲרֵי זוּ תְפִלַּת שָׁוְא. אָסוּר לִקְבוֹעַ בִתְפִלָּתוֹ שְׁבַח אַחֵר (פירשו בעמידה) אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אִם רוֹצֶה לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה: