משלי פרק-א

{א}  מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן-דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  משלי. כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה באשה טובה ומשל העובדי גלולים באשה זונה: (רש"י)

 מצודת דוד  משלי שלמה. ר''ל אלה הם המשלים אשר אמר שלמה כי את התורה המשיל לאשה טובה וכן ברוב הדברים אחז בדרך משל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  משלי. הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון פעם לתת ציור בדבר הנראה לדבר בו ופעם להעיר על ענין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק או נרצה או מה שידמה לזה וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון שהוא יתבאר הענין בדבר הנרצה ובשאר מה שידמה לזה: [1] משלי. אלו הם המשלים אשר דבר שלמה בן דוד מלך ישראל והנה התועלת בהם היא לדעת החכמה המופתים אשר יבואו בה כמו ראיה או במופת סבה ומציאות: (רלב"ג)


{ב}  לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה:

 רש"י  לדעת חכמה ומוסר. המשלים האלו אמר להודיע לבריות (חכמה ומוסר) שיהיו עמלים בתורה שהיא חכמה ומוסר ובינה: (רש"י)

 מצודת דוד  לדעת. תועלת הדברים להודיע לבני אדם חכמה ומוסר ואחז במשל למען הבין לזולת דברי בינה כי הוא מבוא גדול לקנות ההבנה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לדעת חכמה. היא הידיעה אשר בדברי' יבוא לה מדברים עצמיים ומתיחסים לה, מוסר הנה יאמר על המוסר אשר במדות ועל המוסר אשר בדעות והמוסר אשר במדות הוא לעזוב המדות המגונות ולהתנהג במדות המשובחות והמוסר אשר בדעות הוא לדרוך בהשגות כפי סדורם ולפי הדרכים אשר יובילו' אליהם ושלא לעיין במה שאין דרך להגיע אל השגתו ושלא לקצר מלעיין במה שאפשר לאדם להשיגו, בינה היא הידיעה אשר בדברים יבואו לה מדברים בלתי עצמיים כאמרנו שהשמש יחמם והירח יקרר ואם אין להם בעצמם דבר מאלו האיכיות וזה גם כן יקרא תבונה: [2] לדעת. ולדעת המוסר במדות אשר בדברי' המדיניי' וזה יהי' בעזיבת המדות המגונות וברדיפה במדות המשובחות והנה הקדים החכמה למוסר ואע''פ שהמוסר ראוי להיות קודם בזמן לפי שהחכמה היא כמו סבה תכליתית למוסר, ולהבין אמרי בינה הם הקדמות המפורסמו' אשר יבואו מהם אל הידיעה בחכמת האלהות ובמה שינהג מנהגה שלא תהיינה ההקדמות המגיעו' אל העצמיות ובה' גם כן תועלת: (רלב"ג)


{ג}  לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים:

 רש"י  צדק ומשפט ומשרים. צדק, צדקה מממונו: ומשפט. לשפוט אמת: ומשרים. היא הפשרה דרך חלק ומישור שוה לזה ולזה: (רש"י)

 מצודת דוד  לקחת. ללמוד מוסר מתוכם : צדק. היא עבודת האלהים : ומשפט. מה שבין אדם לחבירו : ומשרים. בדבר המדות והנהגת האדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקחת. ענין ידיעה ולמוד כמו לקח טוב נתתי לכם (לקמן ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוסר השכל. היא המוסר אשר בעיון, צדק ומשפט ומישרים אלו הג' נופלים על דבר אחד או קרוב מאחד והם בכללם נופלים על היושר והראוי בדברים וזה אם בדעות אם במדות: (רלב"ג)


{ד}  לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה:

 רש"י  לתת לפתאים ערמה. משלים אלו אמר קהלת לקנות בהם הפתאים ערמה: לנער דעת. וגם לנער המנוער מכל למוד שלא למד עדיין כלום: מזימה. מחשבת עצה: (רש"י)

 מצודת דוד  לתת. הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים התחכמות להסיר הפתיות מלבם. לנער. למי שהוא רך בשנים אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומחשבה ר''ל מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערמה. ענין התחכמות כמו ערום יערים הוא (ש''א כ''ג) : ומזמה. ענין מחשבה כמו זממה שדה ותקחהו (לקמן לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתת לפתאים. עומק מחשבה וקצת פלפול ישמרו בו מהפתיות ולתת לצעיר השנים הדברים אשר הם התחלות העיון והם המחשבה והמושכלות הראשונות או מה שיקרב אליהם ואולם זכר תחלה הדעת כי הוא יותר נכבד מהמחשבות ולא תחשוב שלא יהיה בהם תועלת כי אם לאלו שזכר שאין להם שום שלימות אבל ימצא ג''כ תועלת גם לחכמים ולנבונים וזה שכבר ישמע חכם אלו המשלים ויוסיף קנין בחכמה וישמע אותם הנבון ויקנה תחבולות להמציא ההקדמות המפורסמות אשר יובילו אל ההשגה בדרוש דרוש מאלו החקירות הפילוסופיות הנה אלו המשלים יישירו האנשים: להבין משל ומליצה. אשר יאמרו החכמים והנביאים כי בהם ילמד האדם דרכי החקויים אשר ירגילו להמשיל ולחקות בהם ובהם יתיישר להבין דברי החכמים ואם הם רבי העומק ויבין חידותיהם מצד הבינו דרכי החקויים אשר ירגילו להמשיל בהם: ערמה. הוא פלפול בדברים המדיניים:דעת. הם מושכלות ראשונות או מה שקרוב אליהם להגלות האמת בו, ומזמה היא המחשבה שהיא התחלה לדעת ומישרת אליו וזה שכאשר ירצה האדם לעמוד על האמת בדבר יקח המחשבות הנופלות בו ויקח הצודק מהם ויניח הבלתי צודק כמו שנזכר בספר הניצוח ובספר מה שאח' הטבע: (רלב"ג)


{ה}  יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה:

 רש"י  ישמע חכם. המשלים הללו: ויוסף. על חכמתו: לקח. למוד: חכם. זה בעל השמועה: ונבון. מוסיף על ידיעת חכם שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו: (רש"י)

 מצודת דוד  ישמע חכם. ר''ל וגם לחכם יועילו הדברים כי כשישמעם יוסיף עוד למוד מדעתו והנבון יקנה ע''י תחבולות והם דברים עמוקים בעיון רב בדקות המחשבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחבולות. עניינו דקות העיון כמו ובתחבולות עשה מלחמה (לקמן כ) : יקנה. מצינו לשון קנין אף אם אין שם מוכר כמו קונה שמים וארץ (בראשית יד) ורבים כמוהו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לקח. קנין: תחבולות. דברים לקוחים בדקו' מחשבה: [3] לקח'. המוסר בעיון ר''ל שידרוך בהגעתו בדרכים הראויים ולא יעיין במה שאין דרך אל העיון בו ובהם ג''כ תועלת להתנהג בדרכים הישרים במדותיו ובדעותיו ר''ל בצדק ובמשפט ובמישרים ובהם ג''כ תועלת:(רלב"ג)


{ו}  לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם:

 רש"י  להבין משל ומליצה. שיתנו לב להבין במקראות שני הדרכים המשל והמליצה שיבינו את מה המשיל למליצה ואף מן המליצה לא יסורו לבם שגם היא צריכים להבין כשאמר להצילך מאשה זרה ונכריה על הבלי מצרים נאמר הרי המשל ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה הבן בה והזהר מאשה זרה (ס''א זונה): דברי חכמים וחידותם. דורשי רשימות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה: (רש"י)

 מצודת דוד  להבין משל ומליצה. ר''ל הדברים האלה נאמרים על שני דרכים להבין את המשל ר''ל מה שהמשיל אל המליצה וגם את המליצה עצמה כשאומר בהמליצה להשמר מזונה ואמורה להמשיל על אפיקורסת הנה יש להבין בה להיות נזהר גם מאשה זונה ולתוספת ביאור אמר דברי חכמים וחידותם ר''ל הדברים האמורים בפה מלא והרמוזים בדרך חידה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומליצה. עניינו אמרים צחים המקובלים על הלב : וחידותם. עניינו דברים סתומים קשי ההבנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחידותם. הנה החידה היא מאמר סתום נאמר על דבר צד המשל ויסבול כוונות מתחלפות: (רלב"ג)


{ז}  יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ:

 רש"י  יראת ה' ראשית דעת. ע''כ פי' לצורך מה עשה שלמה הספר הזה ועתה מתחיל הספר יראת ה' ראשית דעת, היא תרומת עיקר הדעת והיא תהיה לך הראשונה לדעת לפני חכמתך הקדם ליראה אם יוצרך והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת כי האוילים אשר אינם יראים את ה' הם בוזים את החכמה ואת המוסר: (רש"י)

 מצודת דוד  יראת ה'. עתה החל לדבר דבריו ואמר יראת ה' וכו' ר''ל בראשית למוד הדעת יקנה יראת ה' כי הלא אוילים ורשעים בזו את החכמה והמוסר ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתם מה תועלת בלמודה הלא יבזה אותה וימאס בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוילים. ר''ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יראת ה'. היא המוסר במדות והיא התחלה והישרה אל קנין הדעת כי לא יתכן שירדוף האדם לקנין המושכלות עם היותו ילכד ברשת המדות הפחותות והנה האוילים אשר הם המואסים המוסר ובוזים אותו הם בוזים חכמה ומוסר ולא ירגישו בה כי במאסם המוסר ירחיקו מהם החכמה והוא מבואר כי האויל לא יקח מוסר מוסר לא לקחו: (רלב"ג)


{ח}  שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל-תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ:

 רש"י  שמע בני מוסר אביך. מה שנתן הקב''ה למשה בכתב ועל פה: אמך. אומתך כנסת ישראל כמו (יחזקאל יט) מה אמך לביאה והם דברי סופרים שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה: (רש"י)

 מצודת דוד  שמע. קבל מוסר מאביך כי בוודאי חפץ הוא בתקנתך : תורת אמך. מה שאמך מלמדתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תטוש. ענין עזיבה כמו כי לא יטוש ה' את עמו (ש''א יב) : תורת. ענין למוד והוראה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמע בני. הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם כי הם ייסרו אותו וינהיגוהו בקטנותו ואח''כ יתישר ללקיחת המוסר מדברי התורה ולזה ענשה התורה העונש הנפלא לבן סורר ומור' מפני שלא ישמע בקול אביו ובקול אמו ולזה הזהיר זה החכם ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תעזוב ההנהגה שתנהיגך אמך בה כי אלו המוסרים שתקנה תחלה מהם הם כמו תכשיטים לך להסיר ממך לכלוך המדות הפחותות או קרא מוסר אב ותורת אם התורה והנה קרא הש''י הלא הוא אביך קנך והאם הוא השכל הפועל אשר באמצעיתו הגיעה הנבואה והמשילו אל הנקבה ביחס אל הש''י כי הוא שיקבל הכח ממנו והש''י הוא הפועל השלימות לו כטעם אמרו בעטרה שעטרה לו אמו לזאת הסבה קראוהו ז''ל מטטרון שהוא אם בלשון רומי: (רלב"ג)


{ט}  כִּ֤י | לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ:

 רש"י  לוית חן. חבור של חן הם לראשך כלומר התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן וכענקים של עדי זהב יהיו: לגרגרותיך. לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא הצואר בלשון רבים: (רש"י)

 מצודת דוד  כי לוית חן. המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן ועדי ענקים סביב לצואריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לוית. ענין חבור ודבוק כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ''ט) : וענקים. עניני עדי הצואר כמו ולבד מן הענקות (שופטים ח) : לגרגרותיך. מלשון גרון וצואר. יפתוך. מלשון פיתוי והסתה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי לוית חן. ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו והוא מוכן מפני זה אל הדרכים הרעים אשר יפתוהו אליהם האנשים החטאים הזהיר זה החכם ואמר בני אם יפתוך חטאים להתחבר עמהם ולהתנהג בדרכיהם אל תאבה ולא תשמע אליהם: (רלב"ג)


{י}  בְּנִ֡י אִם-יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל-תֹּבֵֽא:

 רש"י  חטאים. חוטאים: אל תבא. אל תאבה להם: (רש"י)

 מצודת דוד  אם יפתוך. ללכת אחר דעתם : אל תבא. אל תרצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבא. ענין רצון כמו לא אבה יבמי (דברים כה) : (מצודת ציון)


{יא}  אִם-יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם:

 רש"י  נארבה לדם. לשפוך דם: נצפנה. ל' מארב: נצפנה לנקי חנם. הכתוב אומר שצפינתם לנקי חנם הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  לדם. לשפוך דם : נצפנה. נסתר לארוב על דם נקי לשפוך חנם על לא חמס בכפו וכפל הדבר במ''ש כדרך המליצה ולהתמדת הפתוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נארבה. נשב במארב לארוב : נצפנה. ענין הסתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם יאמרו לכה אתנו. ונארבה להרוג איש א' כדי שנקח קנינו נצפון ונסתיר לאיש אע''פ שהוא נקי מה שישחת בו אע''פ שלא חטא לנו ולא לאחר הנה כמו שיבלע הקבר המת שנקבר בו נבלע אלו האנשים בעודם חיים ונבלע האנשים ואם הם תמימים כאילו הם יורדים לקבר והנה הסכמנו להריגת אלו האנשים בעבור שנקח שללם כי כבר נמצא עמהם כל הון יקר ונמלא בתינו מהשלל שנקח מהם לחלק השלל: (רלב"ג)


{יב}  נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר:

 רש"י  נבלעם. לנקיים כשהם חיים: כשאול. הבולע כל גוף שלם: ותמימים. אינו לשון צדיקים אלא מלשון שלמים נבלעם כשהם שלמים כאדם היורד בתוך הבור כשהוא שלם כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהם: (רש"י)

 מצודת דוד  כשאול. כמו השאול בוצע כל הגוף כן נבלע הכל כשהם בחיים ר''ל בעודם בחוזק העושר : ותמימים. נבלע אותם כשהם שלמים במרבית ההון וכמו היורד לבור שיורד בו שלם בכל איבריו והיא היא וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יג}  כָּל-ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל:

 מצודת דוד  כל הון. הן נמצא אצלו כל הון יקר ואת בתינו נמלא מהשלל אשר נקח ממנו : (מצודת דוד)


{יד}  גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ:

 רש"י  גורלך תפיל בתוכנו. אם תרצה תחלוק או אם תרצה יהיה בשותפות: כיס אחד יהיה לכולנו. ביחד: (רש"י)

 מצודת דוד  גורלך. ויוסיפו לומר לך אם תרצה אתה תפיל את הגורל אשר תרצה לברר לכל אחד חלקו : כיס. אם תרצה יהיה כיס אחד לכלנו רוצה לומר נאכל ונשתה בשותפות מדמי הגזילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כיס. אמתחת ושק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גורלך תפיל בתוכנו. ויהיה לך עמנו בו חלק כחלקנו לכלנו יהיה כיס אחד לא יהיה בו יתרון לאחד על האחר והנה זכר דבר הרציחה כדי להרחיקו יותר מלכת אחר עצתם ועוד כי הוא התכלית אשר יביאוהו אליו דרכיהם הרעים וזה שאם יפנו אל רבוי האכילה והשתיה פעמים שלא ימצא להם ויבואו לגנוב ולפעמים ימצאם האדון וירצחוהו וכן אם יפנו אל העריות וליתר הדברים הרעים אשר אפשר שיפנו אליהם: (רלב"ג)


{טו}  בְּנִ֗י אַל-תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם:

 מצודת דוד  בדרך אתם. רוצה לומר בדרך אשר אתם אשר הם הולכים בה שלא תלמוד ממעשיהם : מנתיבתם. מהדרך שהם הולכים בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני אל תלך בדרך אתם. בדרך אחד כדי שלא תלמד מעשיהם: מנע רגלך מנתיבתם. באיזה דבר מהדברים שימשכוך אליהם: (רלב"ג)


{טז}  כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ-דָּֽם:

 רש"י  לרע ירוצו. לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר: (רש"י)

 מצודת דוד  לרע ירוצו. רוצה לומר עם כי לא ניכר לעין שהדרך הזה הוא רע מכל מקום סוף כוונתם על הרעה וימהרו לשפוך דם כאשר תמצא ידם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי רגליהם לרע ירוצו. ואף על פי שיחשב מתחלת הענין שאין דרכם אל הרציחה הנה הם ימהרו לשפוך דם כי הם בדרכים רעים מביאין אל הרציחה כמו שזכר וזה בלא פשע ובלא חטא: (רלב"ג)


{יז}  כִּֽי-חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל-בַּ֥עַל כָּנָֽף:

 רש"י  כי חנם מזורה הרשת. כי העופות הרואות חטים וקטניות מזורים על הרשת חנם הוא בעיניהם שאינם מכירים על מה היא נזרת ויורדין בה ואוכלין: (רש"י)

 מצודת דוד  כי חנם. ר''ל כמו שנדמה בעיני כל בעל כנף שעל חנם פרושה הרשת ואין הכוונה על הלכידה ומתוך כך יורד בתוכה לאכול מהזרעונים אשר בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזורה. ענין פזור ופרישה כמו מזרה בעיניו כל רע (לקמן כ') : בעלי כנף. הצפרים שיש להם כנפים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי חנם מזורה הרשת. ללכוד בה כי העוף לא חטא למי שהוא צד אותה ועכ''ז: (רלב"ג)


{יח}  וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם:

 רש"י  והם לדמם יארובו. והציידים יארובו לדמם של עופות: (רש"י)

 מצודת דוד  והם. אבל באמת פורשי הרשת לא בחנם פרשוה כי הם יארבו לדמי העופות ומסתירים עצמם לקחת נפשותם וללכוד פרשוה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והם לדמם יארובו. הנה פורשי הרשת אורבים לדמם וצופנים לקחת נפשותם: (רלב"ג)


{יט}  כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל-בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת-נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח:

 רש"י  כן ארחות כל בוצע בצע. גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו. וסופו את נפש בעליו יקח. נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו: (רש"י)

 מצודת דוד  כן ארחות. כן הדרך של הגזלן לעשות תחבולות ולבל ירגיש מי בו להשמר ממנו ואחר זה יגזול העושר וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארחות. ענין הנהגה וסדר : בוצע בצע. ענין גזל כמו מה תקות חנף כי יבצע (איוב כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כן ארחות. כל מי שלוקח ממון אחר שלא כדין הנה הוא יקח את נפש בעליו ר''ל שכבר יהרגהו כדי שלא תגלה חרפתו אם ימצאהו או אם יתעצם כנגדו למנוע ממנו מה שירצה ללקחו, והנה אחשוב שהמשיל זה הענין לפריש' הרשת על צד ההפלגה והגוזמא וזה כי פרישת הרשת יהיה עקר הכוונה בה נלכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכוונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם ראשונה כי אלו הרעים יסכימו עם מחשבתם בתחלה שאם ימצא להם מונע מעשות מה שכוונו יהרגוהו הנה זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורינו פה, ואולם התועלות המגיעות ממנו הנה, התועלת הראשון הוא להודיע מי הוא המחבר הספר ותועלתו ומדרגת הלימוד הנעשה בו ואולם התועלת בידיעה מי הוא המחבר הוא הישרה על אמתת הכוונה בדברים כשהיו דעות האיש ההוא מפורסמות לנו ממקומות אחרים או מקום אחר ואולם התועלת בידיעת תועלת הספר הוא גם כן להעמיד על כונת הדברים כי צריך שיפורשו במקו' מקום בדרך יגיע מהם תועלת במין אחד ממיני הפעולות הנזכרות בזה המקו' ואולם התועלת בידיע' מדרגת הלימוד הנעשה בו והוא ידבר על צד המשל והדמיון הוא מבואר כי כן הישרה נפלאה לעמוד על הכוונה במקום מקור. הב' הוא להודיע כי שלמות המדות הוא הצעה לשלמות המושכלות כי לא יתכן שישלים האדם נפש במושכלות בעוד חלאת המדות הפחותות בו והוא אמרו יראת ה' ראשית דעת. הג' הוא צווי על קבול המוסר מההורים לפי שהוא המוסר הראשון שיקנה האדם והוא דרך אל לקיחת האדם המוסר על השלמות והוא אמרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. הד' הוא אזהרה מחברת הרעים כי היא מביאה בקלות לחטאים גדולים עם שהאדם מוכן מאד מתחלת ענינו לחטא והוא אמרו בני אם יפתוך חטאיך אל תאבה אל תלך בדרך אתם וגו': (רלב"ג)


{כ}  חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ:

 רש"י  חכמות בחוץ תרונה. הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות: ברחובות. במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומא: (רש"י)

 מצודת דוד  חכמות. הלא כל חכמה מהחכמות תכריז בחוץ במקום פרסום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרונה. ענין הכוזה והשמעת קול כמו ויעבור הרנה במחנה (מ''א כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חכמות בחוץ תרונה. יגביהו קולם: (רלב"ג)


{כא}  בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר:

 רש"י  בראש הומיות תקרא. במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת ואומרת ענין שלמטה עד מתי פתאים וגו': בפתחי שערים. הם מקום ישיבת הזקנים: (רש"י)

 מצודת דוד  בראש הומיות. שם בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם : בפתחי שערים. מקום הנכנסים והיוצאים : בעיר. בכל עיר ועיר תאמר כל חכמה את אמריה והוא ענין מליצה וכאומר הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בראש הומיות. מדברות בקול רם: (רלב"ג)


{כב}  עַד-מָתַ֣י | פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ-דָֽעַת:

 רש"י  פתים. המתפתים ע''י מסיתים ומינים: תאהבו פתי. הסתה שם דבר לפתיות כמו כלי קרי (שני סא''א) שפי: (רש"י)

 מצודת דוד  ולצים. מוסב על עד מתי האמור בתחלת המקרא וכן וכסילים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתים. כמו פתאים ר''ל שוטים הנפתים מהר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד מתי פתים. הם אשר דעתם קלה והם מתפתים בקלות אל איזה דבר שיעלה במחשבתם מזולת חקירה אם הוא ראוי אם לא, לצים הם האנשים המדברים דברי לעג ושחוק, וכסילים הם בעלי הסכלות שהוא קנין ר''ל שתהא להם דעת כוזבת בדברים אם מפני מיעוט חקירתם או מפני שגדלו על האמנתם או בעלי הסכלות שהוא העדר קנין חכמה: (רלב"ג)


{כג}  תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם:

 מצודת דוד  לתוכחתי. לשמוע תוכחתי : אביעה. הלא אדבר לכם רוח פי ר''ל הלא אני מזהיר לכם בכל עת : אודיעה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אביעה. אדבר כמו יביע אומר (תהלים יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשובו. אביע' לכם רוחי, הוא מענין נביעה והרצון בו אוציא לכם רצוני כאילו הוא נובע מפי או מלבי בדברי שאודיע אתכם או יהיה הרצון בו הנה אשים לכם נובע השפע שלי: תשובו. שובו מדרכיכם וקבלו התוכחות ממני הנה אשים אני רוחי נובע בדברי' להשפיע לכם כמו שיהיו נובעים המים מהמקור כי הדברים המוחשים מעידים על החכמה אשר יצרם הש''י בה וזאת החכמה נובעת מהם תמיד כל מה שיפליגו החקירה בהם ובזה האופן אני מודיע דברי אתכם: (רלב"ג)


{כד}  יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב:

 רש"י  נטיתי ידי. לרמוז להם לסור אלי כאדם המרמז לחבירו בידו ונוטה ידו אליו לסור אליו: (רש"י)

 מצודת דוד  יען. לכן הואיל ומאנתם לשמוע מה שקראתי : נטיתי. כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו : ואין מקשיב. אין מי מקשיב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יען. ואתם עזבתם אותי אם להתעסק בדברים בטלים אם לעמוד בשלוה ובבטלה לבלתי עמול בחכמה: (רלב"ג)


{כה}  וַתִּפְרְע֥וּ כָל-עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם:

 רש"י  ותפרעו. ותבטלו: כל עצתי. שיעצתי לגדל אתכם בעולם: (רש"י)

 מצודת דוד  ותפרעו. בטלתם עצתי ולא רציתם לקבל תוכחתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפרעו. ענין בטול והשבתה כמו למה משה ואהרן תפריעו וגו' (שמות ה') : לא אביתם. לא רציתם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותפרעו. ותבטלו ר''ל שלא שמעתם: ותפרעו. ובטלתם כל עצתי ולא רציתם לקבל תוכחתי ר''ל להתעורר על החקיר' בחכמה הנה זה גמול לכם על זה כי במקום שהייתם נעזרים כי אם השגתם אותי ר''ל החכמה וזהו בעת הרעה כי מצד החכמה יהיה האדם מושגח מהש''י וניצול מהרעות כמו שבארנו בד' מספר מלחמות ה' אז יסיר משם העזר ואלו הרעות הם אם פחד עצום אם רב בפועל: (רלב"ג)


{כו}  גַּם-אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם:

 מצודת דוד  גם אני. לכן גם אני לא אחוס עליכם ואשחק בבוא אידכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באידכם. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בבא. וכסופה, ובבא עליכם צרה וצוקה כי מידכם היתה זאת לכם ועוד אמרה החכמה לאלו האנשים ע''ד משל אז יקראונני להעזר בי ולא אענה ישחרונני כי לא השיגוני ולזה אעדר מהם את פריי: (רלב"ג)


{כז}  בְּבֹ֤א (כשאוה) כְשׁוֹאָ֨ה | פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה:

 רש"י  כשואה. כענן העולה פתאום: כסופה. טורבילו''ן בלעז: יאתה. יבא: (רש"י)

 מצודת דוד  בבוא. בעת בוא לכם פחד כחושך ואידכם כרוח סערה ולתוספת ביאור אמר בבוא עליכם צרה וצוקה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשואה. כחושך כמו אמש שואה ומשואה (, שם) : יאתה. ענין ביאה כמו מצפון זהב יאתה (שם ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בבא כשואה. ר''ל בהמיה גדולה: (רלב"ג)


{כח}  אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי:

 רש"י  ישחרונני. יבקשוני: (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בבוא הצרה : יקראונני. יקראו אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישחרנני. ענין דרישה כמו לשחר פניך (לקמן ז) : (מצודת ציון)


{כט}  תַּ֭חַת כִּי-שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָֹ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ:

 מצודת דוד  תחת. בעבור אשר שנאו דעת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תחת כי שנאו דעת. ולא בחרו ביראת ה' אשר היא הצעה והישרה לקנין הדעת: (רלב"ג)


{ל}  לֹא-אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל-תּוֹכַחְתִּֽי:

 מצודת דוד  לא אבו. לא רצו לשמוע עצתי : נאצו. בזו התוכחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאצו. הוא לשון מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה' (ש''א ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא אבו לעצתי. להשתוקק לחקור בחכמה מפני מה שיגלה מענינה בדבר דבר מה בעלי נפש ומאסו כל תוכחתי בזה הענין: (רלב"ג)


{לא}  וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ:

 רש"י  מפרי דרכם. הפירות שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם בגיהנם: (רש"י)

 מצודת דוד  ויאכלו. ר''ל כמו הנוטע אילן אוכל הוא מפירותיו כן יקבלו פרי גמול דרכם ויהיו שבעים מגמול עצתם כי יקבלו הגמול משלם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאכלו. הנה ימשך להם שיאכלו מפרי דרכם וישבעו מהדרכים הפחותים שהיתה עצתם להתנהג בהם: (רלב"ג)


{לב}  כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם:

 רש"י  משובת פתים. את אשר לבם שובב: ושלות כסילים תאבדם. לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרין: (רש"י)

 מצודת דוד  משובת. ר''ל מה שבחרו לשבת בהשקט ומרגוע מבלי טורח עול תורה המרגוע ההיא תהרוג אותם כי יקבלו גמול : ושלות. היא היא וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משובת. ענינו ההשקט והמרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי משובת פתאים. הפתי הולך שובב בדרך לבו מזולת חקירה על מה שראוי וזאת התכונה ממנו תקרא משובה לפי שלא יתקיים בענין אחד אבל פעם יתפתה לענין זה ופעם להפכו לפי העולה על רוחו: ביאור הדברים הנה החכמות הנמצאות יגביהו קולן בחוץ כדי שישמעו האנשים דבריהם ברחובות אשר בעיר, תתן קולה כל אחת מהן, בראש, המדברת בקול גדול היא קוראה לאנשים, בפתחי כל שער ושער בעיר תאמר דברי' והנה אמר זה להגלות חכמת הש''י בנמצאות הגלות נפלא כשיעויין באופן החכמה הנפלאה שיש ביצירת נמצא הנה זאת החכמה הנפלאה תקרא האנשים קריאה חזקה כשיעיינו בה מצד תשוקה הטבעית שתהיה לאישי האדם בזה מזה כמו שבארנו בספר שיר השירים כאמרו לריח שמניך טובים ואמר חכמות בחוץ תרונה בלשון רבות לפי שבחוץ יראו דברים רבים יעידו על חכמות רבות נפלאות יותר ממה שיראה מזה ברחובות העיר ובפתחי שעריה ולזה אמר תתן קולה, אמריה תאמר לשון יחידה עד מתי. ואמר ממשל שהחכמה תקרא ותאמר עד מתי אתם פתיים תאהבו פתיות ותתפרשו בהבלי העולם ולא תחקרו בחכמת הש''י בדברים עם חוזק הגלותה ועד מתי חמדו להם לצון הלצי' ויתעסקו בדברי ההבלים האלו אשר לא די שאין להם תועלת אבל יש להם הפסד רב בדברים המדיניים עד מתי ישנאו דעת הכסילים שלא ישתדלו לחקור בעיון האמת: משובת פתיים תהרגם. כי זה יהיה סבה שתפול בחירתם ברע פעמים רבות והשלוה אשר בחרו בה הכסילים לבלתי עמול בחכמה תאבדם כי דרכיהם יהיו בזולת חכמה והסתכלות: (רלב"ג)


{לג}  וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן-בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה:

 רש"י  ישכן בטח. בעולם הזה: ושאנן. לעולם הבא: מפחד רעה. מדינה של גהינם: ושאנן. ויהי שליו ושקט, ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח: (רש"י)

 מצודת דוד  ושומע לי. זהו סוף דברי החכמה שאמרה אבל השומע לי ישכון בטח מן פחד רעה ר''ל בטוח יהיה שלא תבוא עליו פחד רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושאנן. ענין השקט כמו לעשתות שאנן (איוב יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושומע לי ישכן בטח. ואולם מי שישמע לי לחקור בחכמת הש''י בנמצאו' ישכן בטח ושאנן מפחד רעה כי מפני חכמתו תדבק השגחת השם יתברך בו: (רלב"ג)

משלי פרק-ב

{א}  בְּ֭נִי אִם-תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ:

 רש"י  בני אם תקח אמרי. בני תהיה אם תקח אמרי: (רש"י)

 מצודת דוד  בני. אמר שלמה במקום ה' לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך : תצפון. לשומרם מן השכחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני אם תקח. אמרה עוד החכמה על צד המשל בני אם תקח אמרי שהוריתיך במה שקדם ותשמור אתך מצותי להקשיב לחכמה אזנך וגו': (רלב"ג)


{ב}  לְהַקְשִׁ֣יב לַֽחָכְמָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה:

 רש"י  להקשיב לחכמה. לעסוק בתורה: (רש"י)

 מצודת דוד  להקשיב. ר''ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  להקשיב. אזנך לחכמה ללמוד אותה מהיודעים עם מה שיישיר אותך לחשוק ולחקור בה מהשיג לה ויראה מהחכמה בדברים עצמיים כמו שזכרנו ואחר שתדע החכמה תטה לבך לדעת התבונה: (רלב"ג)


{ג}  כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ:

 מצודת דוד  כי אם. כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אם לבינה. ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב כדרך שתקרא ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו: (רלב"ג)


{ד}  אִם-תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה:

 מצודת דוד  ככסף. כהמבקש את הכסף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכמטמנים. אוצרות הטמונים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם תבקשנה. ותבקשנה עם זה כמו שיבקשו הכסף ותחפ' עליה כמו שיחפשו המטמונים שיחפרו פה ופה עד שימצאום הנה בזה האופן תמצא התבונה ר''ל שתקבץ כל ההקדמות המפורסמות הנופלות בדרוש אשר תחקור בו ואחר תברר הצודקת מהבלתי צודקת ובזה האופן תבקשנה ככסף וכמטמונים וזה כי כבר יחפרו במקום לראות אם יש שם לכסף מוצא ואם לא נתברר להם שהחפירה ההיא תובילם למצוא הכסף וכן יעשו זה עד שימצאו המקום אשר בו יש לכסף מוצא וכן ראוי שיעשו למצוא התבונה לפי שלא יבאו בה בהקדמות עצמיות ולזה אין לבטוח בהקדמות שימצאו בה מתחלת הענין שיתנו האמת עד שתשלם החקיר' בכלם כמו שזכרנו הנה כשתעשה זה בזה האופן אז תבין יראת ה' ותמצא דעת אלהים כי זה יעמידך על הדברים האלהיים ולמה שתשיג מעוצם מדרגת מציאות הש''י תירא ממנו מרוב רוממות וגדולתו אשר לא יושג לזולתו ואמנ' תעזר בש''י בזאת ההשגה כשתתעורר בה מעצמך באופן אשר זכרנו: (רלב"ג)


{ה}  אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא:

 רש"י  אז תבין יראת ה'. מוסב על ענין שלמעלה שאמר כי אם לבינה תקרא: (רש"י)

 מצודת דוד  ודעת אלהים. הם רזי התורה : (מצודת דוד)


{ו}  כִּֽי-יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה:

 רש"י  כי ה' יתן חכמה. הא למדת שגדולה היא שהרי נתנה מפי הקב''ה לכך אתה צריך לקנותה: (רש"י)

 מצודת דוד  יתן חכמה. יתן לך חכמה מפיו ר''ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי ה'. כי הוא יתן חכמה לאדם בשפע השופע לו ממנו כמו שנתבאר בספר הנפש והשלמנו הביאור בו במאמר הא' מספר מלחמות ה' ומפי הש''י ישפיע לאדם שפע ותבונה באופן הנזכר: (רלב"ג)


{ז}  (וצפן) יִצְפֹּ֣ן לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם:

 רש"י  יצפון לישרים תושיה. גנזה הקב''ה אצלו כ''ו דורות עד שנתנה לדור המדבר: מגן להולכי תום. (יצפון מגן להולכי תום) כלומר והיא תהיה לך למגן: (רש"י)

 מצודת דוד  יצפון. ה' הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תושיה. התורה נקראת תושיה מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם, ורז''ל אמרו ע''ש שמתשת גוף האדם הלומדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יצפון לישרים. הנה הוא מסתיר התושיה והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות ושומר אותה לתתה לישרים כי הם לבד יתכן שיגיעו להשגות העיוניות מפני היותם ישרים במדות ואוהבים היושר והאמת בדעות והוא מגן להולכים בתמימות ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות כי הטעות המעט באלו הענינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו וזה יעשה השם ית' מצד השגחה הפרטית: יצפון לישרים תושיה. הרצון בתושיה הנימוס המושכל אשר בדברים וזה הנימוס יותר אמתי בזולת היש והנמצא מהדברים המורכבים מחומר וצורה כי המציאות לדברים הוא מזה הצד כמו שהתבאר במקומותיו וזה הענין קרא יש במקום אחד אמר להנחיל אוהבי יש:(רלב"ג)


{ח}  לִ֭נְצֹר אָרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ (חסידו) חֲסִידָ֣יו יִשְׁמֹֽר:

 רש"י  לנצור ארחות משפט. שעל ידה ינצרו ארחות משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו: (רש"י)

 מצודת דוד  לנצור. להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לנצור ארחות משפט. והוא יישירהו לשמור הדרכים שיובילוהו אל המשפט האמת ובזה הוא מגן לו, ודרך חסידיו בחקירותיהם העיוניות ישמור שלא יכשלו בהליכתם כמו שאפשר ליכשל בו אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת מה שבעצם ומה שידמה לזה אם מפאת המחשבה והדמיון וזולת זה מהדברים המטעים: (רלב"ג)


{ט}  אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כָּל-מַעְגַּל-טֽוֹב:

 מצודת דוד  אז. ר''ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה' אז תבין וכו' : כל מעגל טוב. תבין מהו המעגל היותר טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעגל. שביל ודרך כמו פרשו רשת ליד מעגל (תהלים קמ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אז תבין. הנה כשתעשה כן ותשיג הענינים האלהיים בזה האופן הקודם הנה תתישר מזה להבין הפילוסופיא המדינית המישרת אל צדק ומשפט ומישרים וכל דרך טוב במדות והתכונות וזה כי כשתסתכל באופן החסד והחנינה והיושר הנמצא במה שישפע מהש''י בעולם העליון והאמצעי והשפל הנה יישירך זה לקנות ממנו תכונה ומנהג ללכת בדרכי השם יתברך שבזאת ההשגה גם כן תהיה נעזר בשם יתברך למצוא הדרכים והסדרים המישירים להגיע אל השלימות בזאת הפילוסופיא: (רלב"ג)


{י}  כִּֽי-תָב֣וֹא חָכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם:

 מצודת דוד  כי תבוא. כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינעם. ענין מתיקות וערבות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי תבא. כאשר תבא חכמה בלבך בהשתדלך בלמודה באופן הקודם להקשיב אליה אזניך ויערב הדעת לנפשך וימתק: (רלב"ג)


{יא}  מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה:

 רש"י  מזמה תשמור עליך. התורה תשמור עליך: (רש"י)

 מצודת דוד  מזמה. אז מחשבת החכמה תשמור עליך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מזמה. הנה החכמה תשמור עליך המחשבה באופן שלא תביאך המחשבה אל שבוש בעניני החכמה ובענינים האלהיים והפילוסופי' המדינית ותשמור לך התבונה שלא תשעה בה לא מצד המחשבה כמו שזכר ולא מצד דברים אחרים כמו שזכר אחר זה או ירצה באמרו תבונה תנצרכה והתבונה שתגיע לך באופן הקודם אחרי השגתך החכמה תשמור אותך מהשבוש באלו הענינים הגדולים כמו דבר ההשגחה האלהית ומה שידמה לזה ממה שאפשר לטעות בו בזאת המלאכה אשר יהיה הטעות בה סבה להרחיק האדם משלימותו האחרון: (רלב"ג)


{יב}  לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע מֵ֝אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת:

 רש"י  מאיש מדבר תהפוכות. הם האפקורסין שמטעין את ישראל מאמונתן ומהפכין את התורה לרעה: (רש"י)

 מצודת דוד  מדרך רע מאיש. מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר''ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  להצילך מדרך רע. הנה התבונה ההיא תשמור אותך להצילך מדרך רע בזה הלמוד הפילוסופי והוא הטעות אשר יקרה מצד הדמיון מדרך איש מדבר תהפוכות וכזבים בשם יתברך ומדרך העוזבים ארחות יושר בדעות ללכת בדרכי חשך וזה קרה להם מפני הקדמה מה קדמוה והיא תביאם להכחיש המוחש כמו שקרה למי שבטל ההויה מהדברים מפני הקדמה אחת טעה והביאו זה לקיים שאין בכאן פועל אבל המתחדש מתחדש מהקרי והלכו בדרכים חשוכים ובטלו הדברים הנגלים האמת והיושר: (רלב"ג)


{יג}  הַ֭עֹ֣זְבִים אָרְח֣וֹת יֹ֑שֶׁר לָ֝לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי-חֹֽשֶׁךְ:

 מצודת דוד  העוזבים. ר''ל העוזבים דרך האמיתי : (מצודת דוד)


{יד}  הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע:

 מצודת דוד  השמחים. כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה''ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין : בתהפוכות. בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  השמחים וגו' בתהפוכות רע. בתהפוכות איש רע, ונלוזים הם כמו עקשים: השמחים לעשות רע. הנה האנשים השמחים לעשות רע ולהמשך אחר תאותם הבהמית יגילו בתהפוכות איש רע ובסביו בפילוסופיא האלהית והמשל כי מי שהקים שאין שם אלוה או שאין שם גמול ועונש יכין הדרך לחטאים לחטא לחשבם שלא יקרה עונש על זה וכן יגילו בתהפוכות הרע המטעה ובכזביו: (רלב"ג)


{טו}  אֲשֶׁ֣ר אָרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים וּ֝נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם:

 רש"י  ונלוזים במעגלותם. כל ל' נלוז ל' עקמימות הוא שבכ''מ הוא סמוך לעקש ועקש הוא ל' עקום כמו שנאמר ומעקשים למישור (ישעיה מב): ונלוזים במעגלותם. הם עקומים בדרכיהם המקולקלים: (רש"י)

 מצודת דוד  ארחותיהם עקשים. ר''ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקשים. העקומים : ונלוזים. נוטים מדרך הישר וכן ונלוז דרכיו בוזהו (לקמן יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר ארחותיהם. האנשים אשר דרכיהם מעוותים בדעות גם תשמור אותך להצילך מאשה זרה והיא הנפש המתאוה כי היא זרה ונכריה לאדם ר''ל שאינ' לו במה שהוא שם אדם אשר החליקה אמריה למשוך האדם אל המרד והחטא מצד הערבות אשר יראה הכח המדמה שיש בפועל ההוא המגונה: (רלב"ג)


{טז}  לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:

 רש"י  מאשה זרה. מכנסיה של אפיקורסות והיא המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות שהוא פריקת עול של כל המצות: (רש"י)

 מצודת דוד  להצילך. מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך : מנכריה. מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה : (מצודת דוד)


{יז}  הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת-בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה:

 מצודת דוד  אלוף נעוריה. בעל נעוריה : ואת ברית. כי גם הנשים נכנסו בברית ה' לקיים מצות ה' ולא תמעול מעל באישה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלוף. שר כמו אלופי ומיודעי (תהלים נ''ה) ור''ל הבעל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  העוזבת. והנה זאת האשה הזרה עוזבת מי שהוא אדוניה מנעוריה והוא השכל האנושי כי הוא הושם באדם למשול באלו הכחות העובדי' אותו ושוכחת ברית אלהיה כי אין לה חפץ בברית השם ית' להשיג החיי' הנצחיים כי שפלה במציאותה ובמדרגת' לעלות בזאת המעלה: העוזבת אלוף נעוריה. ר''ל מי שהוא אלוף נעוריה ואמר זה על צד המשל כאשה עם בעלה כי הוא רחוק שתעזוב האשה בעל נעוריה: (רלב"ג)


{יח}  כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל-מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל-רְ֝פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ:

 רש"י  כי שחה אל מות ביתה. מוסב על להצילך וגו' כי תבא אל ביתה ישח ומחליק כמדרון היורד אל מות, והתורה תשמור עליך מנפילה זו הרי דבר גדול הוא לך: רפאים. נרפים מדרך הטוב ונעזבים מאין סומך עד שנופלים בגהינם: (רש"י)

 מצודת דוד  כי שחה. בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה : מעגלותיה. ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור''ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחה. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי שחה. השפילה: כי שחה. הנה ביתה ומשכנה הוא אל המות וההפסד ודרכי' יביאו אל המתים: (רלב"ג)


{יט}  כָּל-בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא-יַ֝שִּׂ֗יגוּ אָרְח֥וֹת חַיִּֽים:

 רש"י  לא ישובון. יקשה בעיניהם לפרוש ממנה ולחזור בהם: (רש"י)

 מצודת דוד  כל באיה. כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כל באיה. כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאי' אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא ולא ישיגו ארחות חיים כי ההמשך אל התאוו' ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ' להשגתם היא דרך החיים ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה והמשל כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתבר' יודע דבר באלו הענינים השפלים שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש ממה שידמה לזה ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו: (רלב"ג)


{כ}  לְמַ֗עַן תֵּ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים וְאָרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר:

 רש"י  למען תלך. מוסב על המקרא שלמעלה להצילך מדרך רעה למען הוליכך בדרך טובים: (רש"י)

 מצודת דוד  למען תלך. מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  למען תלך בדרך טובים. ותשמור דרכי צדיקים שהם נזהרים מהמשך אחרי האשה הזרה והנה התועלת שיגיע לך מזה הוא הקיום והתמדת המציאות גם בזה העולם הגופיי וזה כי ישרים וגו' האנשים הישרים יתמידו לשכון בארץ לא תבואם יד רשעים להנידם והתמימים יותרו בה: (רלב"ג)


{כא}  כִּֽי-יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ-אָ֑רֶץ וּ֝תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ:

 רש"י  כי ישרים ישכנו ארץ. לעולם הבא: יותרו בה. כשירדו רשעים לגהינם: (רש"י)

 מצודת דוד  ישכנו ארץ. יהיו שוכנים בארצם עד עולם : יותרו בה. בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יותרו. מלשון נותר : (מצודת ציון)


{כב}  וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה:

 מצודת ציון  יסחו. ענין עקירה ממקום כמו ויסחך מאוהל (תהלים נב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורשעים. ואמנם הרשעים יכרתו מארץ ובוגדים יהיו נעקרים ממנה והיה זה כן כי השגחת השם יתברך תדבק בטובים לשמרם מכל רע ותסור מהרעים, זה הוא ביאור אלו הדברים, ואולם התועלות המגיעות מהם הנה, הראשון הוא להודיע כי השם יתברך שם חכמתו נגלית ביצירת הדברים הנמצאות אצלנו באופן שתעיר האדם לחקור בה ותביאם להשתוקק אל השגתה תשוקה נפלאה וזאת התשוקה הטבעית אשר שם הש''י באדם בזה האופן הוא הכלי להגיע אל שלימותו כמו שביארנו בספר שיר השירים ולזה אמר על צד המשל כי החכמה קורא לאנשים בקול גדול שיחקרו בה כי היא מבעת להם רוחה ומודעת אותם דבריה במה שיראו ממנה ודברים הנמצאים העלולות ממנה כי מהם נובעת החכמה האלהית אשר שמה אותם במה שהם עליו מהמציאות. הב' הוא להודיע כי מצד השגת החכמה יהיה האדם נשמר מהרעות כי תדבק בו ההשגחה האלהית לשמרו מהם ולזה לא יהיה לו להתאונן בבא פחדו ואדו כי אם מעצמו שלא השתדל לחקור בחכמה האלהית עם עוצם קריאתה לו והבאתה תשוקה נפלאה לחקור בה כמו שקדם. הג' הוא להודיע כי הדרך בהשגת הבינה היא אחר השלימות בחכמה והיה זה כן לפי שבהשגת הבינה יש מן הסכנה מה שלא יעלם לפי שלא יבאו בה בהקדמות מופתיות באופן האמת המגיע בלמודיות ולא ג''כ במופת ראיה כמו הענין בחכמה הטבעית אבל בהקדמות מפורסמות וכבר ימצא בהם הרבה ביאור לדבר והפכו ובזה יקרה הטעות אם מפני הקדמות הלקוחות בתחלת המחשבה אם מפני טעות הדמיון אם מפני שגדל האדם בדעות מגונות בזה הענין או למדם מאנשים מוטעים ויטה אליהם מצד הלמוד או המנהג או מפני התאוה שתביאהו לבחור הדעת אשר הוא יותר נאות לה לרוות צמאה והנה כאשר יקדים האדם העיון בחכמה לפי מה שראוי באופן שיהיה שלם בה הנה יעזר בה להשמר מהטעות אשר מפאת הענינים הנזכרים עם שהש''י על צד ההשגחה ישמרהו מהטעות ויישירהו אל הסדרים והדרכים המביאים אותו אל השגות העמוקות אשר בחכמה ההיא והנה מפני הקושי המגיע בהשגת זאת החכמה יצטרך לו עוד שיבקשנה ככסף וכמטמונים שיחפרו עליהם פה ופה עד שימצאום לכן צריך בזאת החכמה שלא יקצר מלקיטת כל ההקדמות המפורסמות אשר אפשר שיהיה מהם עזר בהשגת הדרוש אשר ירצה לחקור עליו ובזה הדרך ג''כ ישיג האמת בפילוסופיא המדינית כמו שזכרנו בביאורנו אלו הדברים במה שקדם. אמרה החכמה בני אל תשכח תורתי והיא תורת משה וקראה אותה תורתי לפי שהיא מסודרת מחכמת השם יתברך וישמור לכך מצות תורה ללמד אותם ולעמוד אותם על כונתם ומה שיש מהחכמה בענינים: (רלב"ג)

משלי פרק-ג

{א}  בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל-תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֹתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ:

 מצודת דוד  בני. אמר במקום ה' אתה ישראל החביב לי כבן לאב הנני מזהירך תורתי אל תשכח : (מצודת דוד)


{ב}  כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ:

 רש"י  אורך ימים וגו'. ושלום יוסיפו לך. תורתי ומצותי: (רש"י)

 מצודת דוד  ושנות חיים. ר''ל שלום השקט ושלוה : ושלום יוסיפו לך. התורה והמצות הם יוסיפו לך כי הם ילמדו עליך זכות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי ארך. הם יוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ועל הקץ המובל לך לפי מערכת הכוכבים ובזה יוסיפו לך שלום וטוב על הטוב והשלום המסודר לך מהכוכבים לפי מה שנתן להם הש''י מהכח ביום הבראם כי ההשגחה האלהית תדבק באדם כשיתחכם בחכמת התורה ומצד זה יסור ממנו הרע המוגבל לו מצד הכוכבים ויהיה נוסף טוב על הטוב המסודר לו מהם: (רלב"ג)


{ג}  חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל-יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל-ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ:

 מצודת דוד  אל יעזבך. אל תהיה נעזב מהם כי אחוז בהם : קשרם. ר''ל בכל עת תהא מדבר בם וחושב בענינם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לוח. נסר והוא ענין מליצה ושאלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חסד ואמת. מי שהוא אדון החסד והאמת אל יעזבך כי תמיד כדי שתבין עיניו להשגיח בך ולזה אני מצוה אותך שתקשור המצות על גרגרותיך לדבר בם תמיד כדי שתבין ענינם ויהיה מצוייר בלבך תמיד: חסד ואמת. חסד הנושא והרצון בו אדון החסד והאמת: (רלב"ג)


{ד}  וּמְצָא-חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל-ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם:

 מצודת דוד  ומצא חן. ובזה תמצא חן ותהיה ידוע למשכיל בשכל טוב בעיני וגו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומצא חן ושכל טוב. והנה אם תנהיג מעשיך לפי משפטי התורה תגיע למצוא חן בעיני אלהים ואדם כי הם כלולים משלימות המדות מה שימצא בו האדם חן בעיני האנשים ואם תעמוד כפי מה שאפשר על אופן החכמה שיש באלו המצות אז תמצא שכל טוב בעיני אלהים ואדם בכל מה שתחפוץ אותו: (רלב"ג)


{ה}  בְּטַ֣ח אֶל-יְ֭הוָה בְּכָל-לִבֶּ֑ךָ וְאֶל-בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל-תִּשָּׁעֵֽן:

 רש"י  בטח אל ה'. ופזר מעותיך לבקש לך רב ללמוד ממנו ואל בינתך אל תשען: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשען. אל תחשוב בודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה כי הכל ביד ה' ולא ביד בינת אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בטח אל ה' בכל לבך. שים מגמתך בהשגתך בשם יתברך ולא תשען על בינתך לחשוב כמה שתחפוץ לעשותו מחכמתך לומר כבר התבוננתי ועשיתי דברי בחכמה בדרך שאשיג המבוקש בלי ספק כי אז תסור ממך העזר שיהיה מגיע לך בזה מהש''י אם נשענת על בינתך כי רצון הש''י שיכירו האנשים המושגחים ממנו מה שישפע להם מהטוב מצד השגחתו ומי שהוא נשען על בינתו יחשוב שלא יצטרך לו בזה עזר אלהי, בכל דרכיך ומעשיך השתדל לדעת השם יתברך והמשל שכאשר תאכל תדע במאכל הש''י בהתבוננך עוצם חכמתו בבריאת זה המזון ובשומו בחי כח להשיב אותו אל עצם הנזון וכשתשגל תתבונן במה ששם השם ית' מהכח הנפלא בזרע לצייר כמו זאת היצירה הנפלאה ובזה תדבק תמיד בשם יתברך גם בעשותך הפעולות הגופיות וזה יהיה סבה שיישר הש''י אורחותיך מצד השגחתו הדבקה בך: (רלב"ג)


{ו}  בְּכָל-דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ:

 מצודת דוד  בכל דרכיך. בכל עניניך דע את ה' ר''ל תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה' ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה : (מצודת דוד)


{ז}  אַל-תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת-יְ֝הוָ֗ה וְס֣וּר מֵרָֽע:

 רש"י  אל תהי חכם בעיניך. להיות מואס בדברי מוכיחך: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תהי חכם בעיניך. להקל בדבר הנאסר לעשות גדר ושימור בחושבך שאין חכם כמותך צריך גדר אלא ירא את ה' פן עם כל חכמתך תכשל : וסור מרע. הרחק מאד ועשה גדר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תהי חכם בעיניך. ותתרשל מפני זה מלחקור עוד בעניני החכמה כי זה ימנע ממך הרבה מהשלימות אשר אפשר לך לקנותו אך תמיד חשוב היותך חסר בחכמה ותהיה מפני זה חוקר בה תמיד ותוסיף על שלימותך שלימות. ירא את ה' תמיד מעבור על מצותיו וסור מרע במדות ובעיון ג''כ מצד היותך ירא את ה' זה ימנע מלהשתבש בהשגה בחכמה וזה שאם תשים השורש והעקר שהשם יתברך הוא נמצא באופן שתישיר אל זה התורה ושהוא משגיח באישי האדם לפקוד אותם כל מעשיהם כמו שהתבאר זה בתורה הנה אז יסור ממך הטעות בהרבה מהפנות הגדולות בחכמה האלהית: (רלב"ג)


{ח}  רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ:

 רש"י  רפאות תהי לשרך. החכמה, שרך כמו (שיר ו) שררך וזהו טיבורך: ושקוי לעצמותיך. הוא המוח כענין שנאמר ומוח עצמותיו ישוקה (איוב כא): (רש"י)

 מצודת דוד  רפאות. ר''ל הגדר לא יזיק כי עוד יועיל ותהיה רפאות וכו' ר''ל יחזיק אותך בקיום המצות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשרך. הוא הטבור כמו שררך אגן הסהר (ש''ה ו) : ושקוי. ר''ל המוח המשקה העצמות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רפאות תהי לשרך. הנה התורה היא מרפא לך מחולי המדות והדעות בעת שהתחלת לדרוך אל השלימות ותתחיל לקחת מזון ההשגות העיוניו' והמשל בזה אל מה שיקח הולד מהמזון בעת היותו במעי אמו שיקחה דרך הטבור גם אחרי השלמך בחכמה היא שקוי לעצמותי' למלא אותם מוח ואמר זה שלא תחשוב שאחרי השלמך בחכמה לא תצטרך אל התורה אחר שפרי התורה היא להעמיד האדם על השלימות מההשגות העיוניות כי באמת תמיד תצטרך לחקור בה וללכת במצותיו כי היא מוסיפה לך שלימות תמיד ועזיבתך אותה תהיה סבה להסיר ממך השלימות ולהפקדו כמו שהעצמות יצטרכו תמיד אל המוח אשר בתוכם להזין ממנו ואע''פ שכבר נשלמה הויתם באופן מה ובסורו מהם יפקד מהם מזונם ויפסדו ואפשר שאמר לזאת הסבה ג''כ אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע ר''ל שלא תחשוב כבר השגתי החכמה ואיני צריך עוד אל התורה שהיא מישרת אליה כי בודאי אתה צריך אליה תמיד ולזה ראוי שתירא את ה' לשמור מצותיו ובזה תסור מרע תמיד בדעות: רפאות תהי לשרך. הוא הטבור: (רלב"ג)


{ט}  כַּבֵּ֣ד אֶת-יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל-תְּבוּאָתֶֽךָ:

 רש"י  מהונך. מכל מה שחננך אפי' מקול ערב (אל תקרי מהונך אלא מגרונך): ומראשית. אלו תרומות ומעשרות: (רש"י)

 מצודת דוד  מהונך. להפריש ממנו צדקה : ומראשית. לתת תרומות ומעשרות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כבד את ה' מהונך. כמו שצותה אותך התורה מראשית כל תבואת זרעך ופירותיך לתת המתנות הראויות לכהנים וללוים כי בזה תועלת נפלא להישי' אל שכל הטובות הם שופעו' מהש''י ועוד בזה תועלת להישיר ישראל להשגת החכמה והשלימות כי זה יהיה סבה לשלימות זה השבט בעיון ובחכמת התורה והם ילמדו זה את העם כאמרו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ואמר כי שפתי כהן ישמרו דעת והנה אם תעשה זה יתן הש''י שכרך שיתברכו פירותיך עד שימלא אוצרותיך בר וגו': (רלב"ג)


{י}  וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ:

 מצודת דוד  וימלאו. ר''ל לא תחסר כלום בעבור זה כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף. ותירוש. היין אשר ביקבים יתרבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אסמיך. הם אוצרות התבואה כמו את הברכה באסמיך (דברים כ''ח) : יקביך. הם הבורות אשר היין יורד בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעיה ה) : יפרצו. ענין התחזקות ברבוי כמו פרצו לרוב (דה''א ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וימלאו. עד שכבר ימלאו אוצריך בר וביקביך יהיה רבוי מהתירוש כמו שאמר בספר דברי הימים מהחל התרומה לבוא בית ה' אכול ושבוע והותר עד לרב כי ה' ברך את עמו והנה העיר בזה עוד לדבר אחר נמשך לכוונה הקודמת וזהו משלימות זה המאמר והרצון בזה היא מסלול ודרך לעמוד על החכמה אשר ביצירתם וזה כי אם יונח שאין שם פועל כמו שאמרו הפיקורוס וסיעתו הנה תסור החכמה מהדברים ולא יתכן לחקור דרך משל למה היה העין בזאת התמונה ובאלו המינים מהלחויות וכן הענין בדבר דבר כי לא תתכן זאת החקירה אחר שהם יניחו שזה הענין היה במקרה אך כשנוד' שיש בכאן פועל הוא השם יתברך הנה זה יכין לנו הדרך להשגת החכמה אשר ביציר' הדברים הנמצאים אשר לפי השיעור שנשיג ממנה יהיה דבקותינו בשם יתברך אשר מושכל כל אלו הדברי' הוא אצלו ומהמושכל אשר אצלו שפע מציאותם והנה כשתפליג לחקור באלו הסבות היותר שלימות אם תהיה כוונתך תמיד לתת בו כבוד לה' ותשתדל מפני זה למצוא הסבות היותר שלימות שיראה בהם כבוד לשם יתברך הנה זה יהיה סבה למלאות אוצרות שכלך מקנין החכמה האמתית כי בזה תתישר לעמוד לפי מה שאפשר על עומק החכמה האלהית ששמה זכר דבר מאלו הדברים על מה שהם עליו הנה כשיקרה שיגיעו לך קצת רעות גופיות הנה זהו בהכרח על צד המוסר אחרי היותך מתהלך בחכמה ובתורה וזהו להסירך מקצת דעות מגונות התחלת להתישר אליהם או מפני עברך על קצת מצות התורה כי השם ית' ישגיח באוהביו להצילם מהרעות הגופיות לפי מה שביארנו בד' מספר מלחמות ה': (רלב"ג)


{יא}  מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל-תִּמְאָ֑ס וְאַל-תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ:

 רש"י  מוסר ה' בני אל תמאס. אם יבואו עליך יסורין יהיו חביבין עליך: ואל תקוץ. מלשון קצתי בחיי (בראשית כז): (רש"י)

 מצודת דוד  מוסר. ואם בא לך מה' מוסר יסורים אל תמאס בהם אלא קבלם מאהבה : ואל תקוץ. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תקוץ. ענין מאוס כמו קצתי בחיי (בראשית כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוסר ה' בני אל תמאס. אל תמאס מוסר ה' כשיקרו לך קצת רעות גופיות ממנו באופן שזכרנו כי זה יהי' סבה למנוע ממך התועלת אשר בעבורו היה זה התוכחות ואל תמאס בתוכחתו כי הש''י יוכיח את אשר יאהב וגו': (רלב"ג)


{יב}  כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת-בֵּ֥ן יִרְצֶֽה:

 רש"י  וכאב את בן ירצה. שרוצה בבנו להטיב לו ויפייסהו לאחר שמכהו בשבט כן יערב לך הטובה אחר המכה: (רש"י)

 מצודת דוד  יוכיח. לגלות אזנו ליישר דרכו : וכאב. וכמו האב אשר יכון בהכאה לרצות את בנו להיטיב דרכו ולא לנקום נקם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירצה. מלשון רצוי ופיוס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי את אשר יאהב. כי השם ית' יוכיח את אשר יאהב וירצה להתנהג עמו כאב את הבן שייסר אותו לטוב לו וכאשר תעשה כן יגיע לך מן התועלת מה שתפשפש במעשיך ובדעותיך עד שיתברר לך מה שנתישרת לחטא בו נאמרו ויגל אזנם למוס' ויאמר כי ישובון מאון: (רלב"ג)


{יג}  אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה:

 רש"י  אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. שלומד חכמה עד ששגורה היא להוציא מפיו: (רש"י)

 מצודת דוד  ואדם. מוסב על אשרי לומר אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה ר''ל מבין דבר מתוך דבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפיק. יוציא כמו ויפיק רצון (לקמן ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשרי אדם מצא חכמה. כמה מאושר האדם שימצא חכמות השם יתברך דברים לפי מה שאפשר לו ואדם שיוציא מלבו תבונה בדרכים הנזכרים במה שקדם: יפיק. יוציא:(רלב"ג)


{יד}  כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר-כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ:

 רש"י  כי טוב סחרה מסחר כסף. כל חלופין שאדם מחליף בסחורה זה נוטל זה וזה נוטל זה אבל האומר לחבירו שנה לי פרקך ואני אשנה לך פרקי נמצאו שניהם ביד כל אחד ואחד: חרוץ. מין זהב הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב. מסחר החכמה ממסחר הכסף כי מי שנוטל מחיר הכסף לא ישאר הכסף בידו ולא המחיר ביד האחר ולא כן בדבר החכמה כי את מי שלומד עם אחר חכמה אחת במחיר למוד חכמה אחרת א''כ שניהם ביד כל אחד ואחד : תבואתה. פרי החכמה ור''ל מה שהבין מדעתו מתוך דבר החכמה שלמד הנה טובה היא מחרוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומחרוץ. היא הזהב הטוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי טוב סחרה. כי ההשתדלות לבקש אותה הוא טוב לאין שיעור מהשתדלות לבקשת הכסף אשר בו תועלת מה להעמדת חיי הגוף ופריה יקר מזהב: כי טוב סחרה מסחר כסף. הנה הסוחר הוא המסבב בארצות לבקש דבר הסחור' שירצה לקנות ולזה אמר כי טוב לסבב ולשוטט בעבור בקשת החכמה והתבונ' יותר מסבוב על בקשת הכסף:(רלב"ג)


{טו}  יְקָ֣רָה הִ֭יא (מפניים) מִפְּנִינִ֑ים וְכָל-חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ-בָֽהּ:

 רש"י  וכל חפציך. כל חמדותיך: לא ישוו בה. לא יהיו שוין בשוויה ודמיהן בדמיה: (רש"י)

 מצודת דוד  יקרה. חשובה היא מפנינים הם המרגליות : וכל חפציך. כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפנינים. הם המרגליות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יקרה היא מפנינים וכל חפציך וגו'. הנה היא יקרה מכל המרגליות ובכלל הנה כל חפצי האדם לא ישוו בה והרצון בחפצי האדם הדברים האחרים אשר ישתוקק האדם כי כל אלו החפצים הם כאין נגדה ואפשר שישוב זה אל התורה והוא הנכון יותר וירצה כי מאושר מאד מי שימצא החכמה הנרמזת בתורה ואדם שיוציא ממנה התבונה הנרמזת בה כי הכל נרמז בתורה כמו שביארנו בביאורינו לדברי התורה: (רלב"ג)


{טז}  אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד:

 רש"י  בימינה. למיימינים בה ועוסקים בה לשמה אורך ימים וכ''ש עושר וכבוד ולמשמאילים בה שעוסקים בה שלא לשמה מ''מ עושר וכבוד יש: (רש"י)

 מצודת דוד  אורך ימים. ר''ל על ידה ישיג אורך ימים ועושר וכבוד, ורז''ל אמרו למיימינים בה לעוסק לשמה היא לו לאורך ימים וכ''ש עושר וכבוד אבל למשמאילים בה לעוסקים שלא לשמה עכ''ז יהיה עושר וכבוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. הנה בימין התורה יהיה אורך ימים ר''ל השגת החיים הנצחיים כי זהו פריה ולזה ייחס זה אל ימינה וזה יהיה במה שישיג בה מן החכמה והתבונה והנה על הכוונה השנית ישיג בה עושר וכבוד כי מצד ההשגחה האלהית שתדבק באדם בעבורה ימשכו לו ג''כ טובות גופיות כמו שנתבאר בתורה וביארנוהו עוד במאמר הד' מספר מלחמות ה': (רלב"ג)


{יז}  דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם וְֽכָל-נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם:

 מצודת דוד  דרכי נועם. ר''ל לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה : וכל וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרכיה דרכי נועם. הנה דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם לא כנימוסי הגוים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף לנפש כמו שהתבאר מדברינו בדברי התורה כי כלם ישירו אל בריאות הגוף ובריאות הנפש הנה התורה היא עץ חיים לאשר הם מחזיקים בה לשמור ולעשות ולחקור בעניניה וכאופן החכמה אשר יישירו אליה וסומכי התורה שמחזיקים אותה לעמוד על הסבות בדבריה הוא מאושר כי מזה הצד יתיישר לעמוד על כוונותיה לא שיקל בעניניה ויעבור בהם כעברו על ספרי קורות הימים אשר יגידו איש לאיש אך יחקור על כל פנים לתמוך אותה כדי שיעמוד על כוונותיה כאילו תאמר שיעמיק לעמוד על דבר דבר ממנה למה היה בתאר כך ולמה נסמך זה המאמר לזה המאמר כי בזה האופן ימצא בה ויפיק ממנה תבונה לפי ששבח החכמה והתבונה והדעת באר עתה אי זה דבר מהם ומפני מה ראוי לשבחם ואמר ה' בחכמה וגו' : (רלב"ג)


{יח}  עֵץ-חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר:

 רש"י  למחזיקים בה. לאוחזים בה כמו וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד): ותומכיה מאושר. המתקרבים לה וכן כל לשון תמיכה שבספר זה שהוא אוחז בה: (רש"י)

 מצודת דוד  למחזיקים בה. להאוחזים בה היא להם לעץ חיים כי בעבורה ישיג החיים. ותומכיה. התומך אותה בגדרים וסייגים הוא משובח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאושר. משובח כמו אשרי האיש (שם א) : (מצודת ציון)


{יט}  יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד-אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה:

 רש"י  ה' בחכמה יסד ארץ. ע''פ התורה והיא התורה והיא התבונה והוא הדעת ואחר שכל העולם נברא בהם לכך: (רש"י)

 מצודת דוד  בחכמה. באמצעות חכמת התורה ברא העולם : בתבונה. תבונת התורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג   ה' בחכמה יסד ארץ. ואמר כי בחכמה יסד הש''י הארץ וזה היסוד הוא מה שהשריש ושם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ והנה בחכמה הש''י שמע מציאותם ביום הבראם ונתיסד ענינ' ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה כי כל מה שבהם שמתחדש מסבות עצמיות ומתיחסות כאלו תאמר שהחם יחמם ושהאדם יולידו האדם ובתבונ' יכונן שמים על מה שהם עליו מהמרחק ממנו ומגודל הכוכבים אשר יניעום ומחלוף תמונות הגלגלי' אשר יניעו הכוכב וחילופי התנועות באורך וברוחב עד שיתחדשו מזה חלופים רבים כתנועת הכוכב הנראית לנו ויתחדשו מפני זה ממנו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה' והנה יקרא זה הענין תבונה לפי שמה שיתחדש בהם איננו מתחדש בדמיון מה שהתחדש מן הסבות העצמיות או המתיחסות כי הם יחממו ואין בהם חום ויקררו ואין בהם קור וכן הענין בשאר מה שישפע מהם ואולם מה שהמציא השם ית' מהבקע התהומות ושירעפו השחקים על אשר לו מבוא גדול בקיום זה העולם השפל כי זה מה שאי אפשר עמידת הצמחים והב''ח מזולתו וכי ג''כ יהיה השווי נשמר ביסוד המים עם שאר היסודות המקבילים לו הנה היה חדוש זה הענין בדעות השם ית' וההשגה בו היא קרובה אל המושכלות הראשונות וזה כי האיד הלח כשיתהוה כבטן הארץ וימנעהו מונע מעלות ויצטרך לרדת יתעבה מפני זה וישוב מים או כשיעלה ויפגוש המקום הקר הנה הקרירות יעבה אותו ויתהוה ממנו מים הנה מה שזה דרכו יקרא דעת ואחרי שהענין הוא כן ר''ל שאלו הדברים נשפעו מחכמת השם יתברך בינתו ודעתו בזה האופן הנה האדם בעמדו על מה שאפשר לו להשיג מאלו הדברים ידבק בחכמת השם ובינתו ודעתו לפי מה שאפשר: (רלב"ג)


{כ}  בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ-טָֽל:

 רש"י  ירעפו. כמו יטיפו: (רש"י)

 מצודת דוד  בדעתו. בדעת התורה נבקעו תהומותיהם המעיינות הנובעים מתחת : ושחקים. מוסב על בדעתו לומר בדעת התורה יטיפו השמים טל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירעפו. יטיפו כמו יערוף כמטר לקחי (דברים לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדעתו תהומות נבקעו. כי בעבור דעת האדם החכמה והתבונה הזאת נבקעו תהומות מלמטה נובעות מהם אלו הידיעות ומלמעלה ג''כ ירעפו טל ישפעו בו אלו הידיעות והנה רמז במה שישפע מלמטה יהיו נובעות אלו הידיעות אל הדברים הטבעיים המוחשים אלינו אשר יעירו אותנו על החכמה והתבונה הזאת ובמה שישפע לנו מלמעלה רמז אל השפע שישפע לנו מהש''י להשיג אל הידיעות באמצעות השכל הפועל והמשיל השפע ההוא לטל לא לגשם כי הטל מתפשט בכל האויר אינו יורד טפין טפין כמו המטר וכן השפע הזה מגיע בכל המקומות שיהיו נאותים לקבלו יחד לא במקום זולת מקום: (רלב"ג)


{כא}  בְּ֭נִי אַל-יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה:

 רש"י  אל ילוזו מעיניך. אל יתעקמו מנגד עיניך להסירם מכנגדך: (רש"י)

 מצודת דוד  אל ילוזו. הואיל וחשובה היא כ''כ מהראוי שאל יסורו מנגד עיניך : נצור תושיה ומזמה. ר''ל שמור התורה במעשה ובמחשבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילוזו. ענין הטיה והסרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בני אל ילוזו. אל יסורו מעיניך החכמה והתבונה אך שמרם תמיד שמור הנימוס המושכל שהגיע לך בזה ושמור ג''כ המחשבה שהביאה אותך להשגתו כדי שתדע תמיד האמת בדרכיו ויהיו החכמה והתבונה חיים לנפשך כי הם בעצמם הם השכל הנקנה הנשאר מהאדם אחר המות כמו שביארנו בראשון מסמ''י ובהם תמצא חן בדבריך עם האנשים הנה בסבתם תדבק בך ההשגחה האלהית עד שלא תכשל בלכתך בדרך: (רלב"ג)


{כב}  וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ:

 רש"י  ויהיו חיים לנפשך. שהרי עץ חיים הוא: וחן לגרגרותיך. שהרי זה שבחה האמור למעלה וענקים לגרגרותיך: (רש"י)

 מצודת דוד  ויהיו. שמירת המעשה והמחשבה יהיו סיבה להביא חיים לנפשך ולהלביש צוארך בהן : (מצודת דוד)


{כג}  אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף:

 רש"י  לא תגוף. לשון כשלון אצופי''ר בלע''ז וכן פן תגוף באבן (תהלים צא) וכן בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יב) וכן ונגפו אשה הרה (שמות כא): (רש"י)

 מצודת דוד  אז. כשתהיה נשמר במעשה ובמחשבה אז תלך לבטח בדרכיך כי אין מחריד : לא תגוף. לא תכה באבני מכשול המושלכים בדרך ר''ל לא תאונה אליך רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תגוף. ענין הכאה כמו פן תגוף באבן רגליך (תהלים צא) : (מצודת ציון)


{כד}  אִם-תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא-תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ:

 רש"י  ושכבת וערבה שנתך. ותנעם שנתך כשתישן שלא תירא מפחד פתאום: (רש"י)

 מצודת דוד  וערבה שנתך. כדרך הישן בוטח מבלי פחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וערבה. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם תשכב. גם בהיותך בדרך לא תפחד שם מחיה רעה ומן הלסטים אך תשכב ותערב לך שנתך: (רלב"ג)


{כה}  אַל-תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא:

 רש"י  ומשואת. כשתבוא על הרשעים: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תירא. כי לא תבא אליך : כי תבא. כאשר תבא חשכת הרשעים לא תירא מזה כי לא תגע בך לרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומשואת. ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תירא מפחד. הרעות הגדולות המשחיתו' פתאם ולא משואת רשעים כי תבא: (רלב"ג)


{כו}  כִּֽי-יְ֭הוָה יִהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד:

 רש"י  כי ה' יהיה בכסלך. במבטחך, ד''א בדברים שאתה כסיל בהן כך מצאתי בירושלמי: (רש"י)

 מצודת דוד  בכסלך. במה שתבטח ותקוה אליו והוא ישמור רגלך מן הלכידה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בכסלך. ענין בטחון ותקוה כמו אשר יקוט כסלו (שם ח') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי ה' יהיה. במה שתבטח בו ותקוה ממנו וישגיח בך מהלכד באלו הרעות ואחר זה הזהיר עוד ואמר אל תמנע טוב מבעליו ממי שהוא ראוי לו בהיות כח בידך לעשות זה הטוב וזאת אזהרה כוללת בעיון ובדברים המדיניים אם בעיון הזהירו שלא למנוע למודו מהבא ללמ' הראוי לכך לפי מה שיש מן הספק בידו וכאשר יבא לבקש ממך הטוב הזה לא תענה אותו על זה בשתאמר לו לך ושוב ומחר אתן ויש אתך אך תן לו זה תכף אחר שיש אתך והוא ראוי לזה: בכסלך. בתקותך: (רלב"ג)


{כז}  אַל-תִּמְנַע-ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל (ידיך) יָדְךָ֣ לַעֲשֽׂוֹת:

 רש"י  אל תמנע טוב מבעליו. אם ראית חבירך חפץ להטיב לעניים אל תמנעהו: בהיות לאל ידך. להחדילו, ד''א אל תמנע טוב מבעליו, אל תמנע צדקה מן העני, בהיות לאל ידך לעשות צדקה שמא יבוא יום ואין לאל ידך: (רש"י)

 מצודת דוד  מבעליו. מבעל הטובה ר''ל ממי שבא לקבל הטובה : בהיות. בעת היות כח בידך לעשות הטובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאל. ענין כח ואמצות : (מצודת ציון)


{כח}  אַל-תֹּ֘אמַ֤ר (לרעיך) לְרֵֽעֲךָ֨ | לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ:

 רש"י  וכן אל תאמר לרעך. לעני: ויש אתך. מה שתתן לו, ורבותינו פירשו לך ושוב על שכר שכיר: (רש"י)

 מצודת דוד  לרעך. המבקש הטובה : לך ושוב. לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך : יש אתך. דבר הטוב' יש עמך ותוכל לתת מיד : (מצודת דוד)


{כט}  אַל-תַּחֲרֹ֣שׁ עַל-רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא-יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ:

 רש"י  אל תחרוש על רעך. אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה: (רש"י)

 מצודת דוד  והוא. הלא הוא יושב אתך לבטח ר''ל בוטח בך כאיש על רעהו ולמה תחשוב עליו רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחרוש. ענין מחשבה כמו חורשי און (שם ד') : (מצודת ציון)

 רלב"ג   אל תחרוש. אל תחשוב ותשתדל להביא על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך כי זה מגונה מאד:(רלב"ג)


{ל}  אַל-(תרוב) תָּרִ֣יב עִם-אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם-לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה:

 רש"י  אל תריב עם אדם. להתלונן עליו: אם לא גמלך רעה. שעבר על המצוה הכתובה בתורה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט) ומי שהוא רשע רשאי אתה לשונאו: (רש"י)

 מצודת דוד  גמלך רעה. גם תחילת המעשה נקרא במקרא בלשון גמול וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד') : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תריב עם אדם חנם. אם לא גמלך רעה כי זה מגונה מאד להתרעם על האדם ולהריב עמו בזולת סבה:(רלב"ג)


{לא}  אַל-תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל-תִּ֝בְחַ֗ר בְּכָל-דְּרָכָֽיו:

 רש"י  אל תקנא באיש חמס. לעשות כמעשיו אם תראהו מצליח: (רש"י)

 מצודת דוד  באיש חמס. בהצלחת איש חמס : (מצודת דוד)

 רלב"ג   אל תקנא באיש חמס. להתאוות ולחמוד ולעשות כמוהו לחמוס האנשים ולא תבחר בשום דרך מדרכיו כי זה יביאך לחטוא במה שהוא חוטא והמשל כי איש החמס ישלח מנחה גדולה למלך או לשר ויכבדוהו ואם ירצה האדם לעשות כן לא ימצא לו ויצטרך לו לעשוק ולחמוס האנשי' וכן הענין בשאר דרכיו אשר הם לו מפני היותו איש חמס כי מתועב אל השם יתברך האיש העקש רוצה לומר הבלתי ישר וההפך בישרים כי הוא דבק בהם: (רלב"ג)


{לב}  כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת-יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ:

 רש"י  כי תועבת ה' נלוז. מעוות בדרכיו: ואת ישרים סודו. ועם ישרים סודו: (רש"י)

 מצודת דוד  נלוז. הסר והנוטה מדרך הישר : ואת. עם ישרים מעמיק סוד עצתו מאהבתו אותם וכמ''ש וה' אמר המכסה אני מאברהם וכו' (בראשית יח) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נלוז. הנוטה מדרך הישר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נלוז. הוא הטועה מהדרך הראויה: (רלב"ג)


{לג}  מְאֵרַ֣ת יְ֭הוָה בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ:

 מצודת דוד  מארת ה'. ר''ל העושר אשר בבית הרשע קללת ה' היא כי שמורה לרעתו ותחשב א''כ לקללה : יברך. מוסב על ה' לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים ר''ל לברכה תחשב כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מארת. מלשון ארור : ונוה. מדור כמו נוה איתן (ירמיה מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מארת. קללת השם תמצא בבית רשע והוא יברך נוה צדיקים והנה אמר רשע בלשון יחיד לפי שהקללה לא יחייב שתמשך לכל הרשעים ולזה פעמים רבות רשע וטוב לו ברכת הש''י היה בבית כל הצדיקים הראוים לה והם אשר תדבק בהם ההשגחה האלהית כמו שביארנו הסבה בכל זה בד' מספר מ''י: (רלב"ג)


{לד}  אִם-לַלֵּצִ֥ים הֽוּא-יָלִ֑יץ (ולעניים) וְ֝לַעֲנָוִ֗ים יִתֶּן-חֵֽן:

 רש"י  אם ללצים. אדם נמשך אחריהם לסוף אף הוא יהיה לץ עמהם: ולענוים יתן חן. אם לענוים יתחבר סוף שיתנו מעשיו חן בעיניהם של בריות: (רש"י)

 מצודת דוד  אם ללצים. ר''ל לכל אחד משלם גמול במדה שמדד אם ללצים המלעיגים בבני אדם יסבב סיבה אשר יתלוצצו בהם בבוא יום אידם : ולענוים. אשר הם שפלי הרוח ומכבדים כל אדם יתן חנם בעיני הכל ויכבדו להם : (מצודת דוד)

 רלב"ג   אם ללצים. הנה ללצים המתלוצצים ומלעיגים על האנשים הש''י יסבב שאחרים ילעיגו עליהם בבוא אידם ואולם לענוים המכבדים לאנשים שפלים עצמם יתן הש''י חן להם בעיני האנשים: (רלב"ג)


{לה}  כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן:

 רש"י  כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. לעצמו מפריש קלון לחלקו: (רש"י)

 מצודת דוד  ינחלו. נוחלים לעצמם הכבוד : מרים. כל אחד מפריש הקלון לחלקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרים. מלשון תרומה והפרשה : קלון. בזיון והוא מלשון קלוי באש (ויקרא ב) כי בעבור הבזיון יתאדם הפנים כאלו נקלה באש, או הוא מלשון קלות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כבוד חכמים ינחלו. כי יכבדום האנשים וכל אחד מהכסילים מגביה קלון לו או אמר על צד ההפלגה כי עוצם הקלון שינחלו מפני סכלותם הוא מפריש ומסיר אותם מהמקום ההוא שהם נכרים בו: כבוד. מרים קלון, הקלון מסיר אותם או ירצה בו שכל אחד מהכסילים מרים ומגביה הקלון עליו מצד סכלותו: (רלב"ג)

משלי פרק-ד

{א}  שִׁמְע֣וּ בָ֭נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה:

 רש"י  שמעו בנים מוסר אב. הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו בנים. אתם בני אל חי שמעו למוסר האב שבשמים המייסר על הבינה והקשיבו לדעת אותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והקשיבו. ענין שמיעה והאזנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמעו בנים מוסר. השם יתברך שהוא אביכם והנה זה המוסר הוא תורתו שנתן לישראל והקשיבו ושמעו אותה כדי שתדעו בינה כי הוא יישיר אתכם אל הבינה כמו שזכרנו ר''ל כי התורה תישיר בהרבה מדבריה לידיעת הבינה כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה: (רלב"ג)


{ב}  כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל-תַּעֲזֹֽבוּ:

 רש"י  נתתי לכם. הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב''ה והרי הוא כפיו: (רש"י)

 מצודת דוד  כי לקח טוב. וכה יאמר במוסרו הלא נתתי לכם למוד טוב ומחוכם אל תעזבו את התורה ההוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לקח טוב. כי כבר נתתי לכם קנין טוב אל תעזובו את התורה שנתתי לכם הנה אלה דברי הש''י ר''ל שאמרם בלשון כאילו הש''י ידבר: (רלב"ג)


{ג}  כִּי-בֵ֭ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֝יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי:

 רש"י  כי בן הייתי לאבי. אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר: (רש"י)

 מצודת דוד  כי בן. אמר שלמה אל תחשבו שאני שונא את הבריות ולזה אני מזהירכם מן הדברים שנפשו של אדם חומדתן אל תאמרו כן כי הלא בן אהוב הייתי לאבי ומעונג ויחיד לאמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רך. מעונג : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואח''כ אמר שלמה, כי בן הייתי לאבי. הנה הייתי בן לאבי ורמז בזה לעם ישראל שהוא בן לש''י היותו נער ורך כשאמר לו הש''י אלו הדברים והייתי אז יחיד לפני אמי כי אומה אחרת לא קבלה התורה זולתי וזה היה בעת קטנותי בצאתי ממצרים כי במעט זמן העתיקני הש''י לאמונתו ולזאת הסבה אמר ג''כ לפי הנמשל הנביא זכרתי לך חסד נעוריך ואמר לפני אמי לפי המשל והוא ג''כ לפי הנמשל רמז אל השכל הפועל אשר באמצעותו השפיע הש''י התורה לישראל ובאמצעותו הגיעה הנבואה: (רלב"ג)


{ד}  וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ-דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְוֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה:

 רש"י  ויורני. על כך ויוכיחני ויאמר לי יתמך דברי לבך. ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר''א), ד''א כי בן הייתי לאבי, הנביא אומר בן הייתי להקב''ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב''ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז): רך ויחיד לפני אמי. לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי: (רש"י)

 מצודת דוד  ויורני. ועם כל אהבתו אלי למדני הדברים האלה ואמר לי דברי תוכחתי יסעדו לבך למען תשאר עומד ביראת ה' : שמור מצותי. המצוה אשר אני דובר אליך בשם ה' : וחיה. בשמירתם תשיג החיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויורני. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיה כ''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויורני. אז הש''י ואמר לי לבך יתמוך דברי ויסמוך אותם בחקרו כראוי על כוונת מצות התורה כי בזה יגלה מה שיש מהשלימות והחכמה הנפלאה בדברי התורה, שמור בלבך דברי מצותי ותשיג בזה החיים האמתיים אשר אין עמה מות: (רלב"ג)


{ה}  קְנֵ֣ה חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל-תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל-תֵּ֝֗ט מֵֽאִמְרֵי-פִֽי:

 מצודת דוד  קנה. ראה שתהא החכמה והבינה קנוים לך ומצוים אצלך ואל תשכחם : מאמרי פי. מדברי אזהרותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קנה חכמה. בהם תקנה החכמה ותקנה בינה: אל תשכח. דבר מדברי ואל תטה כלל מאמרי פי כי בזה האופן עם רוב השקידה והחקירה יגלו לך הרבה מכוונות התורה: (רלב"ג)


{ו}  אַל-תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ:

 רש"י  אל תעזבה וגו'. אהבה. אהוב אותה: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תעזבה. אל תעזוב את התורה וגם היא תשמרך מכל מכשול : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תעזבה. אל תעזוב התורה ואם תהיה נזהר מזה היא תשמרך מכל רע מצד מה שימשך לך בסבתם מההשגחה האלהית אהוב את התורה והיא תנצרכה וזה שאהבתך אותה יסבב שתבקש סבות ראויות לדבר דבר מדבריה ובזה האופן תעמוד על קצת כוונותיה: (רלב"ג)


{ז}  רֵאשִׁ֣ית חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל-קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה:

 רש"י  ראשית חכמה קנה חכמה. תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח''כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר: (רש"י)

 מצודת דוד  ראשית חכמה. בראשית למוד החכמה ראה שתהא קנויה לך ר''ל מעת תתחיל ללמוד למוד אותה דרך קבע שתהא שקוע בך : ובכל קנינך. המיוחדת בכל הדברים הקנויים לך ושקועים אצלך תהיה קניית הבינה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ראשית. בראשית החכמה שתקנה מהתורה תקנה חכמה וזה יגיע לך ממנה בזולת עמל רב אך בקנין הבינה תצטרך להעזר בה בכל קנינך שתקנה ממנה וכלם יישירוך אל העמידה עליה והנה אמר זה כי קנין החכמה מגיע מדברים עצמיים לה והם ראשית החכמה ולא כן ענין הבינה כמו שזכרנו: (רלב"ג)


{ח}  סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה:

 רש"י  סלסלה. חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיה ו) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו: (רש"י)

 מצודת דוד  סלסלה. תהא ממשמש בה בקביעות ותרומם אותך : כי תחבקנה. כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סלסלה. ענין משמוש כמו כבוצר על סלסלות (ירמיה ז') ובדרז''ל מסלסל בשערו (נזיר ג') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סלסלה. דרוך וסלול תמיד במסלול התורה והיא תתן לך כבוד כי תדבק בה ותתן לראשך כתר יחובר בו לך חן ותתן לך עטרת תפארת והנה אמר זה כי מצד השקידה בתורה ובכוונותיה יגיע לאדם הרוממות והכבוד ואם אין זה המכוון בה אך הטוב המכוון בה הוא החיים הנצחיים וכבר זכרו ראשונה באמרו שמור מצותי וחיה אמר כאילו ידבר הש''י: (רלב"ג)


{ט}  תִּתֵּ֣ן לְ֭רֹאשְׁךָ לִוְיַת-חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ:

 רש"י  תתן לראשך לוית חן. חברת חן כמו לוית חן הם לראשך: (רש"י)

 מצודת דוד  לוית חן. תדבק לראשך חבורי החן : תמגנך. תמסור לך עטרת תפארת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמגנך. ענין מסירה כמו אשר מגן צריך (בראשית יד) : (מצודת ציון)


{י}  שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:

 רש"י  שמע בני וקח אמרי וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  שמע בני. ענין חיבה הוא זה לומר חביב אתה לי כי בני אתה וחפץ אני בתקנתך : שנות חיים. ר''ל שנים טובים ושלוים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שמע בני וקח אמרי. והם ספורי התורה: וירבו לך שנות חיים. כי הם מישרים מאד לשלימות המדות ולשלימות המושכלות כמו שביארנו שם או ידבר בזה שלמה וצוה לקחת אמריו שיצוה עליהם: (רלב"ג)


{יא}  בְּדֶ֣רֶךְ חָ֭כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֝דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי-יֹֽשֶׁר:

 מצודת דוד  הוריתיך. אני מלמדך ללכת בדרך חכמה : הדרכתיך. אני מוליכך בדרך ישר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוריתיך. ענין למוד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדרך חכמה הוריתיך. ללכת בדרך חכמה ובדרכי יושר והוא מה שהזהרתיך ללכת בדרכי התורה ולחקור בה מחקר הראוי ואם תעשה כן תהיה נעזר בשם יתברך באופן שיכונו מחשבותיך וישלימו חפציך במה שתרצה לעשותו: (רלב"ג)


{יב}  בְּֽ֭לֶכְתְּךָ לֹא-יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם-תָּ֝ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל:

 רש"י  בלכתך לא יצר צעדך. מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יצר. לא יהיה צר מקום הפסיעות ואז אף אם תרוץ בו לא תכשל במעשיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעדך. פסיעותיך : תרוץ. ענין מהירת ההליכה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלכתך לא יצר צעדך. הנה בלכתך לעשות דבר מה לא יצר צעדך מלפסוע ולהשלים הדרך וגם אם תרוץ בדרכך לא תכשל באבן נגף וצור מכשול: (רלב"ג)


{יג}  הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל-תֶּ֑רֶף נִ֝צְּרֶ֗הָ כִּי-הִ֥יא חַיֶּֽיךָ:

 רש"י  החזק במוסר אל תרף. אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כא) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד): (רש"י)

 מצודת דוד  אל תרף. אל תרפה ידך ממנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  החזק במוסר. התורה אל תרף ממנו נצור התורה בלבך כי היא בעצמה היא חייך הנצחיים במה שנכלל בכוונותי' מהחכמה והבינה. (רלב"ג)


{יד}  בְּאֹ֣רַח רְ֭שָׁעִים אַל-תָּבֹ֑א וְאַל-תְּ֝אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים:

 רש"י  באורח רשעים אל תבא ואל תאשר. ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כג), וכן ונבון יבין לאשורו: (רש"י)

 מצודת ציון  תאשר. ענין הלוך ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לקמן ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בארח רשעים אל תבא. אל תבא ואל תהלך בדרך אנשים רעים: (רלב"ג)


{טו}  פְּרָעֵ֥הוּ אַל-תַּעֲבָר-בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר:

 רש"י  פרעהו. בטלהו: שטה מעליו. סור: (רש"י)

 מצודת דוד  פרעהו. בטל הדרך ההוא ואל תעבור בו נטה מאליו ועבור ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרעהו. ענין בטול והשבתה כמו ותפרעו כל עצתי (לעיל ב). שטה. ענין הטיה והסרה כמו אל ישט אל דרכיה (לקמן ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פרעהו אל תעבר בו. אם תוכל בטל והשבית הדרך ההוא רוצה לומר שתפרע דרך הרשעים בדרך שלא ישלמו הרע אל תעבור להסכים עמם ואם לא תוכל לבטלו נטה מעליו ועבור ויצא מהרשעים רשע וידך לא תהיה עמם וזה כי הרשעים הם חפצים לעשות רע כל כך עד שכאשר התהלכו בדרך ובמנהג אחד לא יוסיפו שנית להתהלך בו אם לא היה בדרך ההוא רעה והשחתה: (רלב"ג)


{טז}  כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ אִם-לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֝נָתָ֗ם אִם-לֹ֥א (יכשולו) יַכְשִֽׁילוּ:

 רש"י  כי לא ישנו. אינם יכולין לישן: (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ישנו. ההולכים בדרך ההוא לא יוכלו לישן אם לא יעשו הרעה : אם לא יכשלו. את אחרים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא ישנו אם לא ירעו. גם לא יוכלו לישן בלילה אם לא עשו רע להכשיל האנשים: (רלב"ג)


{יז}  כִּ֣י לָ֭חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ:

 מצודת דוד  לחם רשע. ר''ל הבא מגזל : חמסים. הבא מחמס : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לחמו לחם רשע. מאכלם ומשתיהם יהיו כלם רשע וחמס כי הרשע נותן שנת לעיניהם לרוב שמחתם בו גם לא יצטרכו למזון אחר מרוב התענוג בו: (רלב"ג)


{יח}  וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד-נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם:

 רש"י  ואורח צדיקים כאור נוגה. שהולך ומאיר מעמוד השחר: עד נכון היום. עד חצות היום שהוא בירורו של יום: (רש"י)

 מצודת דוד  ואורח צדיקים. האורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו והוא חצות היום ר''ל בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נוגה. ענין הארה כמו מנוגה נגדו (תהלים י''ח) : הולך ואור. ר''ל בכל פעם יותר וכן וירח יקר הולך (איוב ל''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וארח צדיקים. הנה זה דרך הצדיקים הוא כאור נוגה השחר שהולך אורו ומתחזק עד נכון היום והוא עד חצי היום כי אז האור והיום בשלימותו ובתקפו: (רלב"ג)


{יט}  דֶּ֣רֶךְ רְ֭שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֝דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ:

 רש"י  דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  כאפילה. כהולכים בדרך חשיכה ולא ידעו במה יוכלו להכשל להיות נשמר ממנו ר''ל שוגים בדעתם ותועים מדרך האמת ואינם יודעים ממה להזהר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרך רשעים כאפלה. ואולם דרך הרשעים כאפילה שלא יראו בו ולא יוכלו להתיישר אל התכלית שכוונו אליו ולזה יכשלו במרוצתם ולא ידעו במה יכשלו כי אינם רואים אור כלל ואמנם אמר זה כי דרך צדיקים בלכתם לעשות דבר מה יהיה בו האור להצילם מהמכשולות והמונעים ולהישירם ללכת אל התכלית שכוונו אליו כי הם נעזרים בכל זה בשם יתברך ואמנם דרך הרשעים שיכוונו בו עשיית הרשע הוא בהפך זה כי השם יתברך מפר מחשבותיהם פעמים רבות ולא יעשו הרע אשר יזמו לעשותו כמו שזכרנו בספר איוב: (רלב"ג)


{כ}  בְּ֭נִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֝אֲמָרַ֗י הַט-אָזְנֶֽךָ:

 רש"י  בני לדברי הקשיבה וגו': (רש"י)

 רלב"ג  בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך, אל יליזו מעיניך. אל יסורו מעיניך שמרם תמיד בתוך לבך: (רלב"ג)


{כא}  אַל-יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֝מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ:

 מצודת ציון  אל יליזו. אל ינטו : (מצודת ציון)


{כב}  כִּֽי-חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל-בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא:

 רש"י  למוצאיהם. ל' מציאה: (רש"י)

 מצודת דוד  למוצאיהם. המוצא חכמות התורה המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי חיים הם למוצאיהם. כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות: (רלב"ג)


{כג}  מִֽכָּל-מִ֭שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי-מִ֝מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים:

 רש"י  מכל משמר. מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה: כי ממנו תוצאות חיים. כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא: (רש"י)

 מצודת דוד  מכל משמר. יותר מכל הדברים שאתה משמרם שמור לבך מלחשוב בעון כי עיקר תוצאות חיים באה מן הלב ואיך תחשוב בו בדבר המאבד את החיים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מכל משמר נצור לבך. והוא השכל ר''ל שמרהו שלא יהיה נאסר במאסר הנפש המתאוה באופן שתמנעהו מעשות פעולתו המיוחדת לו גם שומרהו שלא יהיה נאסר במאסר שאר הכחות המשיגות במה שימנעהו פעולתו: כי ממנו. מהשכל תוצאות חיים ואט לא יבלבלו הכחות האחרים פעולתו הנה תשיג ארחו' חיים ממנו ובעבור שלא יהיה שכלך נאסר בשום מאסר ימנעהו מן ההשגחה הסר ממך הדברים הכוזבים בדעות אשר יאסרו שכלך במאסרם והמשל כי הדעות הכוזבות כשיקבלם האדם בענין ההתחלפות ישימו שכלו נאסר במה שאחר ההתחלפות ההן שלא יוכל לחקור בהן מחקר ראוי כי הטעות אשר בשרש וההתחלה יאסור אותו ויצר צעדו ממצוא האמת: (רלב"ג)


{כד}  הָסֵ֣ר מִ֭מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֝פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ:

 רש"י  הסר ממך עקשות פה. לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם: עקשות פה. לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות: ולזות שפתים. עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך: (רש"י)

 מצודת דוד  הסר ממך. ר''ל אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך וירמוז הרנון בעקימת הפה ונטיית השפתים כדרך המרננים ברמז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולזות. ענין נטיה ועקימה : (מצודת ציון)


{כה}  עֵ֭ינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֝עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ:

 רש"י  עיניך לנוכח יביטו. יסתכלו אל האמת ואל היושר: יישירו נגדך. יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך: (רש"י)

 מצודת דוד  לנוכח. ראה בהתבוננות יתירה תכלית המעשה אשר תעשה ואז עפעפיך יוליכוך בדרך הישר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועפעפיך. אישון העין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיניך לנוכח יביטו. עיניך יביטו אל היושר והאמת ולא יעקך מעיק: ועפעפיך יישירו נגדך. להשים אזנך בעצם הדבר המבוקש העיון בו: (רלב"ג)


{כו}  פַּ֭לֵּס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל-דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ:

 רש"י  פלס מעגל רגלך. שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו: (רש"י)

 מצודת דוד  פלס. ראה ליישר מעגל רגליך ולא תלך כפי הקרי וההזדמן ואז יהיו כל דרכיך נכונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלס. ענין יושר ועש''ז נקרא מטה המאזנים פלס ומאזני וכו' (לקמן טז) לפי שבו מיישר המשקל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פלס מעגל רגלך. ישר מעגל רגלך לקחת הסדרים והדרכים המוליכים אל הדרוש אשר תחקור בו וזה יהיה סבה שיכונו כל דרכיך בעיון: (רלב"ג)


{כז}  אַֽל-תֵּט-יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע:

 רש"י  אל תט ימין ושמאל. מן המשקל הטוב: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תט. בכל דבר אל תטה עצמך ימין ושמאל מדרך המצות אבל מרע הסר רגליך מכל וכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תט ימין ושמאל. אל תט בדרכיך מן האמת כלל לצד מהצדדים הסר רגליך מדעת נפסד אשר יקר' מפני טעות הכח הדמיוני או מפני זולתו מהסבו': (רלב"ג)

משלי פרק-ה

{א}  בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט-אָזְנֶֽךָ:

 רש"י  בני לחכמתי הקשיבה וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  בני לחכמתי הקשיבה. עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה בני שמע להחכמה אשר למדתיך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. בני הקשיבה לחכמתי והט אזנך לתבונתי: (רלב"ג)


{ב}  לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ:

 מצודת דוד  לשמור. הזהר לשמור המחשבות ושפתיך ינצורו לדבר דעת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לשמור מזמות. לשמור המחשבות הישירוך למצא התבונה והדעת שהישיר למצוא החכמה ינצורו שפתיך כדי שיהיה עמך תמיד האמת באלו הדברים בסבותיו ובדרכיו ואמנם צויתיך על זה כי נופת תטופנה שפתי האשה הזרה והיא הכח הדמיוני: (רלב"ג)


{ג}  כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ:

 רש"י  כי נופת תטופנה. לשון מתוק: שפתי זרה. אפיקורסות: וחלק משמן חכה. לשון חך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי נופת. ר''ל מאוד צריך להיות נזהר לבל יפותה כי אמרי הזונה המה ערבים ומתוקים כנופת צופים והמה חלקים יותר משמן והוא גם למשל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נופת. ענין הזלה והתכה וכן ונופת צופים (תהלים יט) ותחסר מלת צופים והוא מובן מעצמו שר''ל כהזלת חלות הדבש : תטופנה. תרד טיפץ : חכה. ר''ל מאמרה הבאה בנגיעת הלשון בחיך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תטופנה. דבר ידמה שהוא מתוק כנפת וחכה אשר בו תטעם הדברים ידמה היותו ערב מאד וחלק יותר משמן: (רלב"ג)


{ד}  וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת:

 מצודת דוד  ואחריתה. אבל אחרית הפתוי מרה כלענה וממית הנפתים כחרב שיש בו שני חדודים מזה ומזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלענה. שם עשב מר : צעדיה. ענין פסיעות והלוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחריתה מרה כלענה. ואחריתה תמצא מרה כמו הלענה וחדה וחותכת כמו חרב בעל פיות שחותך ומשחית מכל צדדיו: (רלב"ג)


{ה}  רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ:

 רש"י  רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ל' קורבה: (רש"י)

 מצודת דוד  רגליה. ר''ל דרך רגלי הפתוי מביא המיתה : יתמוכו. תומכים ומחזיקים את השאול שיהיה הנפתה נופל בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רגליה. יורדות אל מות והשחתה וצעדיה הם תומכים ומחזיקים המות ר''ל שהם עוזרים להביא המות באופן נפלא ובזה הם כאילו סומכים ידי המות ומחזיקים אותה על החיים: (רלב"ג)


{ו}  אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן-תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע:

 רש"י  אורח חיים פן תפלס. כך דרשוהו חכמים סלסל הקב''ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב''ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו: הרחק מעליה דרכך. נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש אורח חיים פן תפלס אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול: (רש"י)

 מצודת דוד  אורח חיים. ר''ל חכמת התורה : פן תפלס. פן תיישר להדמות אליה : נעו. דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה ולא תדע להם שום דמיון והשוואה כי לא קרב זה אל זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפלס. תישיר : נעו. מלשון נע ונד : מעגלותיה. דרכיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אורח חיים פן תפלס. האם תחשוב שיהיה תקוה שתפלס ארח חיים ותישר אליו הנה באמת אין תקוה בזה כי מעגלותיה נעו וסרו מדרך החיים ולא תוכל לדעת אותן והנה אמר זה לפי שהמדמה אע''פ שהוא עוזר עזר מה אל השכל כמו שהתבאר במקומו הנה בציורו יטעה מאד בעמיקות החכמה והתבונה והטעות שיקר' ממנו בשרשים הגדולים וההתחלות יהיה סבה להרחיק האדם מאד משלימותו ולהתיר לו לעזוב החכמה ולהתענג בתאוות ולזאת הסבה יערבו מאד דבריו אל האדם כמו שזכר וזה מבואר במעט עיון למעיין בזה הספר כי דברינו בו הם למי שנשלם בפלוסופיא וראה דברינו בספר מ''י ואפשר שירמוז באשה זרה אל הנפש המתאוה ויקשור הענין אל מ''ש לשמור מזמות ודעת וגו' שהוא יזהירהו לידבק תמיד בחכמה ובתבונה באופן שתערב בו כל כך עד שלא יפותה בשפתי זרה המפתה להמשך אל התאוות אשר יגיע מהם הרע שזכר והנה זה הביאור השני הוא הנכון יותר: (רלב"ג)


{ז}  וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ-לִ֑י וְאַל-תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי-פִֽי:

 רש"י  ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי: (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. מוסב למעלה לומר הואיל ושמעתם שגם דוד אבי הזהירני בדברים האלה עם כי הייתי חביב לו לזאת אתם בני אל חי שמעו לי וכו' כי לא משנאת הבריות אני מזהיר על כל אלה : (מצודת דוד)


{ח}  הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל-תִּ֝קְרַ֗ב אֶל-פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ:

 מצודת דוד  מעליה. מן הזרה האמור למעלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הרחק מעליה דרכך. הרחק דרכך מעל האשה הזרה שקדם זכרה ואל תקרב אל פתח ביתה ר''ל שלא תמשך אל התאוות: (רלב"ג)


{ט}  פֶּן-תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי:

 רש"י  פן תתן לאחרים הודך. פן תפנה לבך לאלהים אחרים לתת להם תפארת הודך ושבחך: ושנותיך לאכזרי. לשר של גיהנם: (רש"י)

 מצודת דוד  הודך. ההוד הנתון לך מן השמים תתן במעשיך לאחרים כי תהיה נלקח ממך ותנתן לאחרים ותמות בחצי שנותיך והנותרים תמסור לאכזרי והוא שר של גיהנם ר''ל תהיה מסור בידו לכל חפצו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פן תתן לאחרים הודך. פן תתן ההוד הנתון לך לקנות השלימות לאחרים ולא יהיה לך תועלת בו אבל יהיה בו השתמשות לעשות תחבולות להשיג התאוות: ושנתיך. שהי' ראוי שתעמל בהם לקנות קנין השלימות אשר הוא חייך תתן אל זה הכח האכזרי שישחיתך באכזריות וישבעו הכחות הזרי' לאדם במה שהוא אדם בחך ועמלך ויגיעך יהיה בבית נכרי ר''ל שהכח השכלי הנתון לך לעמל בקנין השלימות האנושי ישבעו אלו הזרים מכחו ויגיעו כי כל כחו ויגיעו יהיה בעבודתם ובהמצאת התחבולות אל שישיגו מבוקשם: (רלב"ג)


{י}  פֶּֽן-יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי:

 רש"י  פן ישבעו זרים כחך. נביאי הבעל הגובין ממון בשקריהם ובפחזותם: ועצביך. עצביך ויגיעך שנעצבת וטרחת בו: בבית נכרי. בבית עו''ג: (רש"י)

 מצודת דוד  פן ישבעו זרים. הזרים ממך שאינם ראוים ליורשך הם ישבעו כוחך והוא העושר הבא בכח והתאמצות וכן ככחם נתנו לאוצר (עזרא ב) : ועצביך. העושר הבא בעצבון ויגיעה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יא}  וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ:

 רש"י  ונהמת באחריתך. סוף שתנהום באחריתך: (רש"י)

 מצודת דוד  באחריתך. באחרית ימיך ביום המיתה בעת יכלה בשרך אז תנהום מכאב לב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושארך. גם הוא נאמר על הבשר כמו אם יכין שאר לעמו (תהלים עח) וכפל דבריו בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונהמת. והנה בסוף ככלות בשרץ בעת הזקנה אז תזעק ותתאונן: (רלב"ג)


{יב}  וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי:

 מצודת דוד  נאץ לבי. מאס לבי לבזותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאץ. מושאל הוא על הבזיון וכן נאצו כל תוכחתי (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואמרת איך שנאתי מוסר. התורה ומאס לבי תוכחת התורה: (רלב"ג)


{יג}  וְֽלֹא-שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא-הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי:

 מצודת ציון  מורי. מלשון הוראה ולמוד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא שמעתי בקול מורי. להרחיק אלו התאוות ולא הטיתי אזני למלמדי: (רלב"ג)


{יד}  כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל-רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה:

 רש"י  כמעט הייתי בכל רע. כפשע ביני ובין גיהנם (כלומר בשביל דבר מועט הייתי עכשיו בכל רע שלא שמעתי לקול מורי שאלו שמעתי להם לא יארע בי כך רבי יוסף קר''א): (רש"י)

 מצודת דוד  כמעט הייתי. בעבור הנאה קטנה כשיעור היותר מועט הייתי עתה בכל רע בתוך קהל רב ועדה גדולה בפרסום רב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כמעט הייתי בכל רע בתוך. שלא הייתי בוש מהם לעוצם שנאתי מוסר או יהיה הרצון בזה כמעט שהייתי מפני זה בכל רע וצרה בתוך קהל ועדה שיתפרסם זה לכולם ויראו ברעתי, התרחק מאד מזאת האשה הזרה ולא תתן כח שכלך לה אך שתה מים מבורך והוא השכל אשר ממנו נובעים מים תמיד לא יחסרו בשתותך מהם ישפעו המושכלוח ושתה המים הנוזלים מתוך בארך וגם כן הוא שכל אשר ממנו, ואפשר שרמז באמרו שתה מים מבורך שהיא החפירה אשר בה מים בלתי נובעים אל הצורוח הדמיוניות והשגות החושים שמהם נלקחו ההקדמות הראשונות עם ההשגות כי אלו ההשגות החושיו' אינם נובעות אך יחסרו בשילקחו קצתם אחר קצתם עד שאפשר שילקחו כולם ורמז כאמרו ונוזלים מתוך בארך אל השכל שיושפע ממנו המושכלות והם נובעות תמיד ולזה המשילו לבאר מים חיים ואחר שיגיע לך השלמות בעיון יפוצו מעינותיך חוצה להשפיע מהם לזולתך יפוצו מהם פלגי מהם ברחובות אשר ימצאו שם אנשים רבים ללמד אותם חכמתך ולהישירם אל השלמות כי עם שזה הענין בלכתך אחרי עצתי ראוי מצד עצמו להיטיב לזולתו הנה יתוסף שלמותך בו הנה אלו המעינות יהיו לך לבדך ואין לזריך אתך בהפך מה שהיה הענין בלכתך אחר עצת האשה הזרה כי אז חתן יגיעך לאחרים אך יגיעך ועמלך בחכמה ובשלמות האנושי יהיו לך לבדך תאכל פרים במה שתקנה מזה מהחיים הנצחיים והערבים בתכלית הערבות כמו שבארנו בראשון מספר מ''י ואין זה סותר מ''ש יפוצו מעינוחיך חוצה כי בעמלו בזה יאכל פרים הוא לבדו והם יקחו חלקם בעמלם שעמלו במה שהשיגו ממנו מהחכמה והחבונה. יהי המקור שתדלה ממנו ברוך כי המים הנובעים ממנו תמיד לא יכזבו והם הנוזלים שתקח מתוך בארך והוא השכל הפועל ושמח וגו' אשר תמצא לך מהמוחשות בדרוש דרוש מה שתעזר בו לדעת ההקדמות הראשונות המובילות אל הדרוש ההוא: (רלב"ג)


{טו}  שְׁתֵה-מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ:

 רש"י  שתה מים מבורך. מבור שנתן לך הקב''ה לחלקך היא תורת משה: בורך. מים מכונסים: ונוזלים מתוך בארך. מים חיים כלומר תחלה כמים מכונסים ולבסוף נובעין הם והולכין: (רש"י)

 מצודת דוד  שתה מים. ר''ל באשתך ולא בזרה : ונוזלים וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונוזלים. ענין נטיפה : בארך. באר הנובע : (מצודת ציון)


{טז}  יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי-מָֽיִם:

 רש"י  יפוצו מעינותיך חוצה. סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם: ברחובות. עיר תפוצינה פלגי מימיך: (רש"י)

 מצודת דוד  יפוצו. אז יפוצו מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים ר''ל תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפוצו. ענין פזור : פלגי מים. אמת המים : (מצודת ציון)


{יז}  יִֽהְיוּ-לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ:

 רש"י  יהיו לך לבדך. אתה לבדך תתכבד בהם ולא יחלוק אחר עמך לפי שאמר למעלה פן ישבעו זרים כחך אמר כאן יהיו לך לבדך ומתוך כך: (רש"י)

 מצודת דוד  יהיו לך לבדך. הבנים האלה יהיו שלך לבדך ואתה תתכבד בהם ואין לזרים חלק אתך אבל בני הזרה אינם מיוחדים לך לבד : (מצודת דוד)


{יח}  יְהִֽי-מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ:

 רש"י  יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. היא התורה שלמדת מנעוריך: (רש"י)

 מצודת דוד  יהי מקורך ברוך. אשתך תהא ברוכה וחביבה בעיניך שמח מאהבת אשת נעוריך : (מצודת דוד)


{יט}  אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת-חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל-עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד:

 רש"י  תשגה תמיד. ראיתי בדברי ר' משה הדרשן תשגה תעסוק תמיד והוא ל' ערבי והביא ראיה כמו לבקש שגייה לבקש עסק, ולא ידעתי איפה נשנית ורבותינו פירשו (עירובין נד), לשון משגה כמשמעו בעבור אהבתה תהיה שוגג בשאר עסקיך כי היא משמרת על שלך אמרו עליו על ר''א בן פדת שהיה דורש בשוק התחתון וסדינו מוטל בשוק העליון פעם אחת בא אדם אחד ומצא נחש כרוך עליו: (רש"י)

 מצודת דוד  אילת אהבים. תהיה בעיניך כאילה האהובה : ויעלת חן. היא תהיה מעלת חן בעיניך : בכל עת. ר''ל בכל עת ההכרח והצורך : באהבתה תשגה תמיד. ר''ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה וכמ''ש רז''ל אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אילת. נקבת האיל : ירווך. ענין שביעה : תשגה. מלשון משגה וחטא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אילת אהבים. מרוב אהבים שתאהבך תרוץ למצוא חפצך כמרוצת האילת או הרצה בזה שהיא רצה כמרוצת האילת למצוא האהבים שדרשת השגתם בדרוש שתחקר בו והיא כמו יעלה לרוץ בקלות למצוא מה שינעם לך וישא חן בעיניך במה שתרצה לחקור בו מדדיה תמיד אלו ההשגות החושיות והצורות הדמיוניות המצטרכות לך בדרוש דרוש לקחת מהם המושכלות הראשונות באופן שהתבאר בספר הנפש ובארנוהו בראשון מספר מלחמות ה' תמיד התעסק באהבתה עד שמעוצם התעסקך בה תהיה שוגה בשאר הענינים לפי שלא תוכל להפרד מחשבתך ממנה: (רלב"ג)


{כ}  וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה:

 מצודת דוד  ולמה תשגה. ר''ל אם באשתו תחשב התמידות למשגה למה תקל ראש לשגות בזרה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולמה תשגה בני. בעבור אהבת האשה הזרה ר''ל הנפש המתאוה וחחבק חיק נכריה: (רלב"ג)


{כא}  כִּ֤י נֹ֨כַח | עֵינֵ֣י יְ֭הוָה דַּרְכֵי-אִ֑ישׁ וְֽכָל-מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס:

 רש"י  כי נוכח עיני ה' דרכי איש וגו' מפלס. שוקל דרכיו ויודע כמה עונות וכמה זכיות בידו: (רש"י)

 מצודת דוד  כי נוכח. ר''ל ופן תאמר מי רואני לזה אמר דע כי מול עיני ה' דרכי איש ומיישר מעגלותיו אל הגמול ר''ל משלם מדה במדה לדעת שבגמול באה ולא במקרה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי נוכח. הנה דרכי איש הם נגד עיני ה' והוא שוקל כל דרכיו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו: וכל מעגלותיו מפלס. ר''ל וכל דרכיו שוקל: (רלב"ג)


{כב}  עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת-הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ:

 רש"י  עוונותיו ילכדנו. כמו ילכדוהו: ובחבלי חטאתו יתמך. יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה: (רש"י)

 מצודת דוד  עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע : ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר''ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עוונותיו ילכדונו את הרשע. ברשתם ובחבלי חטאתו יתמך ויתחזק הלכד שילכד הרשע בו וזה מבואר בהרבה מהחטאים שהם בעצמם כלי להפלת הרשעים ברע: ילכדנו את הרשע. הם שתי הודעות כמו ותראהו את הילד: (רלב"ג)


{כג}  ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה:

 רש"י  הוא ימות באין מוסר. בשביל שלא לקח מוסר: (רש"י)

 מצודת דוד  באין מוסר. בעבור שלא לקח מוסר ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הוא ימות באין מוסר. הנה הרשע ימות ועדין לא לקח מוסר וברוב אולתו יהיה שוגה בענינים אשר ירצה להרשיע בהם עד ששגייתו בהם תהיה סבת הפלתו וזה מבואר מאד, אמר עוד ממשל ע''ד האשה הזרה שזכר אשר השומע לה ערב בעבורה אל הש''י והוא יהיה נפרע ממנו ר''ל שהשכל האנושי הוא ערב בעבורה אל הש''י והוא נלכד בשחיתותיה: (רלב"ג)

משלי פרק-ו

{א}  בְּ֭נִי אִם-עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ:

 רש"י  בני אם ערבת. ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו: (רש"י)

 מצודת דוד  אם ערבת. ערבות ממון בשביל אחר : לזר. בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני. אם קרה שערבת לרעך בעבור איש זר תקעת לו כפך לפרוע החוב בעבורו: (רלב"ג)


{ב}  נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי-פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי-פִֽיךָ:

 רש"י   נוקשת באמרי פיך. שתקעת כף להדבר עם הזרים: (רש"י)

 מצודת דוד  נוקשת. הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע''י אמרי פיך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נוקשת. הנה באמרי פיך נוקשת ונלכדת כי אין לך הנאה בזה הענין תבואך להשתעבד בזה החוב אך אמרי פיך לבד הם אשר נוקשת ונלכדת בהם וכן הענין בשכל האנושי עם הנפש המתאוה כי הוא לא יתענג כלל בתענוגים הגופיים ההם והוא ערב בעבורה לפרוע החוב אל הש''י הנה כשיהי' הענין כן עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך ונשתעבדת לו בזה החוב אין לך תקנה בזה אלא שתלך ותכנע לפניו ותתן לו הגאוה והרוממות בהשתדלך בחכמה ובתבונה כי אז תשיג לו שהוא בתכלית הרוממות והגאוה ואתה בתכלית השפלות ביחס אל רוממותו ובזה האופן תמלט מזה הערבות ר''ל בהפרדך מהמשך אחר התאוה ובהיותך נכנע מאד לפני הש''י והשכילך רוממותו והתנשאותו אל תתעצל בזה אך נהוג בו בזריזות: (רלב"ג)


{ג}  עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא | בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף-רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ:

 רש"י  לך התרפס. התר לו פס יד לשלם לו ממונו: ורהב רעיך. ואם אין לו ממון עמך אלא שנוקשת באמרי פיך לדבר לו קשות הרבה עליו רעים לבקש ממנו שימחול לך: דבר אחר. בני אם ערבת לרעך. אחר שנעשית ערב להקב''ה שהוא רעך כדכתיב זה דודי וזה רעי (שיר ה) וקבלת עליך בסיני ובערבות מואב באלה ובשבועה לשמור מצותיו: תקעת לזר כפיך. שתשוב ותסור מדרכיו ותדבק באפיקורסין ללכת בדרכיהם: עשה זאת אפוא בני והנצל. הואיל ובאת בכף רעך בסיני וקבלת אלהותו עליך: לך התרפס. הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת: ורהב רעיך. הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו וכן נדרש במדרש תהלים: (רש"י)

 מצודת דוד  עשה זאת איפוא בני. ר''ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו : לך התרפס. היה לו למרמס הרגל ר''ל הכנע עצמך לפניו : ורהב רעך. החזק והמשל רעך על עצמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפוא. כמו עתה וכן מה לך אפוא (ישעיה כב) : התרפס. ענין דריסה ורמיסה כמו ושארה ברגלה רפסה (דניאל ז') : ורהב. ענין התחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיה ג') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עשה זאת, התרפס. הכנע: ורהב רעך. תן לו רוממות וגאוה עליך: (רלב"ג)


{ד}  אַל-תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ:

 מצודת דוד  אל תתן שנה. ר''ל אל תתעצל בדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תתן שינה לעיניך. אל תתעצל בזה אך נהוג בו בזריזות ואל תתן שינה לעיניך ולא תנומה לעפעפיך אך חקור תמיד בהשגת העיוניות ובזה תדבק בש''י ויסור הרע ממך: (רלב"ג)


{ה}  הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ:

 רש"י  הנצל כצבי מיד. מהר והשמט משם כצבי הנמלט מיד האדם: (רש"י)

 מצודת דוד  הנצל כצבי. ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס : מיד יקוש. מיד מוקש הפח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הנצל כצבי מיד. מיד המקום אשר נוקש בו והוא הפח או הרשת ומה שידמה להם: הנצל כצבי מיד. הנצל ברוב מרוצה ובמהירות כמו שינצל הצבי מיד הבא ללקחו ברוב מרוצתו במהירות וכמו שינצל הצפור מיד המוקש אשר תקנוהו שיהי' נוקש במהירות עופפותו עד שיצא משם קודם יפול המוקש עליו: (רלב"ג)


{ו}  לֵֽךְ-אֶל-נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם:

 רש"י  לך אל נמלה עצל וגו' וחכם. והתחכם: (רש"י)

 מצודת דוד  עצל. אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמלה. שם בריה קטנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לך אל נמלה עצל. אתה האיש העצל מלהשתדל בקנין המושכלות בהיות לאל ידך לעשות לך אל נמלה שהיא בריה קטנה מהבעלי חיים הבלתי בעלי שכל ראה דרכיה וחכם ולמד חכמה מזה: (רלב"ג)


{ז}  אֲשֶׁ֖ר אֵֽין-לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל:

 רש"י  אשר אין לה קצין. שיוכיח אותה ויזרזנה ויוציא מידה אם תגזול דבר מחברתה ואף על פי כן: (רש"י)

 מצודת דוד  אשר אין לה קצין. להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קצין. שר ומושל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר אין לה קצין. שיישירה אל מה שתעשהו כי אין לה קצין שוטר ומושל שישגיח בהנהגתה ובמוסרה. וכבר תראה ממנה שהיא מכינה בקיץ לחמה בהביאה מהפירות בחוריה מה שימצא לה בכל השנה ושם היא אוגרת בקיץ מאכלה ותפלא מאד מדרכיה בזה הענין כי אתה תמצא שאם היתה תורה בכותל הנה היא תעלה בו ארחות עקלקלות באופן שלא תקשה כל כך העליה עם כובד המשא שתשא בפיה גם תמצא מדרכיה שהיא אוכלת חודו של זרע אשר בו מה שמדרגתו מדרגת זרע הזכר כמו שנזכר בספר הצמחים בדרך שלא יצא מהגרגרים הטמון בארץ ובזה יהיה נשמר מהעיפוש גם תמצא מדרכיה שאם יבואו מים בחורי הנמלים יוציאו תכף הזרע משם ליבשו ואחר כן ישובו להצניעו לשמרו מהעיפוש: (רלב"ג)


{ח}  תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ:

 רש"י  תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. מזונה, כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה: (רש"י)

 מצודת דוד  תכין. עכ''ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע''פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגרה. ענין אסיפה כמו אוגר בקיץ (לקמן י) : (מצודת ציון)


{ט}  עַד-מָתַ֖י עָצֵ֥ל | תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ:

 רלב"ג  עד מתי. אתה העצל תשכב ותתרשל מקנין השלימות מתי תקום משנתך לעשות מעשיך האנושי' תן לעצמך מעט שינות ומעט תנומות להיות מתנמנם לא ישן ולא ער כמשפט האיש החרוץ הזריז כאשר תבואהו השינ' ותנמנ' מעט להסיר ממנו אונס השינה ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מרגוע אל חושיו הלואים מצד טרדתם בהקיצו הנה כשתנהג זה המנהג יבא זה העוני לך ובא כמהלך ר''ל שמדי בואו ילך לו ויסור ומחסורך יבא לך כאיש בעל מגן וכלי מלחמה שכאשר יבא במקום מה לא יתעכב שם אבל ילך אל מלחמתו וזה כי מצד זריזותך בחכמה ישגיח הש''י ויתן לך מה שיצטרך לך או ירצה בזה כי מצד הזריזות יקל לו בעיניו לכנוס ולאסוף בו בעמלו מה שיסתפק בו והביאור הראשון הוא יותר נכון והנה הזהיר תחלה לבלתי היות בעל תאוה כי היא תמנע' השלימות ואחר זה הזהיר מהעצלה כי היא ג''כ תמנע השלימות ותהיה סבה אל שימות האדם בחוסר כל ואחר זה הזהיר מדבור השקרים אשר יחשוב האדם שלא יחטא והם סבה לרעות גדולות עם שזה יסבב שיאחוז האיש הזה דעות כוזבות לאהבתו השקר ואמר: (רלב"ג)


{י}  מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט | חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב:

 רש"י  חבוק ידים. הישן חובק ידיו אבראצ''ר בלע''ז: (רש"י)

 מצודת דוד  מעט שנות. פן תחשוב אישן מעט ואח''ז אנום מעט ואח''ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנומות. היא שינה קלה : (מצודת ציון)


{יא}  וּבָֽא-כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹֽרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן:

 רש"י  ובא כמהלך ראשך. אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר: ומחסורך יבא. ויתמלא: כאיש מגן. הבא מהר להגין על אדוניו, המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה: (רש"י)

 מצודת דוד  ובא כמהלך. בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו : ומחסורך. דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראשך. ענין עוני ודלות כמו ראש עשה כף רמיה (, שם) : (מצודת ציון)


{יב}  אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה:

 רש"י  הולך עקשות פה. ההולך בעקימת שפתים: (רש"י)

 מצודת דוד  אדם בליעל. מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר''ל מעקם פיו לרמז לשון הרע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בליעל. בלי עול ר''ל הפורק עול שמים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אדם בליעל. הנה אדם רשע הוא מי שהוא איש און אשר הולך עקשות פה ר''ל ידבר שקרים בפה: (רלב"ג)


{יג}  קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָיו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו:

 רש"י  קורץ בעיניו. רמיזות של מרמה: מולל ברגליו. כלומר משפשף זה על זה: ומורה באצבעתיו. כולם מן ל' רמזים הם זה נופל על העין וזה נופל על הרגל וזה נופל על האצבע והעיקר הוא מדבר על הרשעים המסיתין את הבריות לע''ג: (רש"י)

 מצודת דוד  קורץ בעיניו וגו'. ענין כולם הם רמיזות לה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קורץ. ענין הנידנוד לרמז הלעג והוא מלשון קרץ מצפון (ירמיה מו) כי ברוב הנידנוד כאלו כורת ומשבר העינים : מולל. הוא מלשון מלה ודבור ר''ל כאלו מדבר ברגליו דבר הלעג : מורה. כאלו מלמד דבר הלעג באצבעותיו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קורץ בעיניו. או ברמיזותיו אם בשיקרו בהם כמנהג הרומזים בעיניהם ומולל ברגליו לרמוז בהם ומורה באצבעו: (רלב"ג)


{יד}  תַּֽהְפֻּכ֨וֹת | בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל-עֵ֑ת (מדנים) מִדְיָנִ֥ים יְשַׁלֵּֽחַ:

 רש"י  מדינים ישלח. בין אדם לבוראו: (רש"י)

 מצודת דוד  תהפוכות בלבו. מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא : חורש רע. חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר''ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדינים. מלשון מדון ומריבה : ישלח. ענין גרוי ושסוי כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תהפוכות בלבו. הנה בלב כזבים תמיד ובכזבים שיתמיד וימציא בלבו הוא חורש רע בכל עת ומשלח מדנים בין אחים ומחלוקות וריבות בין האנשים בשיספר כזבים מזה לזה ויתחדש מזה הפסד רב בקבוצים המדיניים על אלו הרעות שהוא עושה ישיב הש''י גמולו: (רלב"ג)


{טו}  עַל-כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא:

 רש"י  פתאום. ופתע. ל' תכיפה היא ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו: (רש"י)

 מצודת דוד  ואין מרפא. לא יהיה רפואה לשברו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אידו. ענין צער ומקרה רע : פתע. הוא כמו פתאום : (מצודת ציון)


{טז}  שֶׁשׁ-הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע (תועבות) תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. כלומר גם השביעית עמהם: (רש"י)

 מצודת דוד  ושבע. השביעית היא תועבת נפשו ר''ל שנואה מכולן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שש הנה שנא ה'. והשביעי הוא מהם תועבת נפשו והם עיניה רמות מצד הגאוה ועזות המצח: (רלב"ג)


{יז}  עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם-נָקִֽי:

 מצודת דוד  עינים רמות. זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לשון שקר. שהוא אוהב לדבר שקרים והידים שופכות דם נקי: (רלב"ג)


{יח}  לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה:

 מצודת דוד  לב חורש. המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לב חורש. אל האנשים מחשבות שקר ומרמה להרע להם והרגלים שימהרו לרוץ לעשות רעה ומי שידבר כזבים ויהיה עד שקר והנה זה יכלול לשון שקר ועדות שקר מי שמשלח מדנים בין אחים בספרו כזבים מזה לזה, והנה זכר האיברים על הסדר והתחיל מהאבר הגבוה ובשפל כלה, הנה זה הוא ביאור אלו הדברים שהגבלנו ביאורם פה, ואולם התועלות המגיעות מהם הנה י''ט, הא' הוא להודיע כי התורה ומצותיה מביאות האדם אל השגת החכמה והתבונה אם בפילוסופיא האלהית אם בפילוסופיא המדינית אם יעמיק האדם לחקור בה ובמצותיה מחקר ראוי וזה יהיה בשישמרו בלבבו תמיד ובה יגיע לו הבריאו' בגוף ובנפש בהתנהגו לפי מצותיה ויהיה אהוב לאנשים ואהוב לשם עד שתמיד יהיו עיניו בו לא יעזבוהו וישיג בזה החיים הערבים הנצחיים והטובות הגופיות עד שאין פחד אליו מהרעו': הב' הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיבטח בדברים אשר ירצה להשיגם בבינתו ובסבות אשר המציא להגיעו אליהם אך ישים מבטחו בש''י לבד ויעזר עם זה בסבות המביאות הדבר ההוא. הג' הוא להודיע שראוי לאדם שיתן כבוד לש''י בחקירותו בחכמה ובתורה כי זה ממ' שיישירהו למצוא האמת בדברים לפי מה שאפשר לו והיה זה כן כי חכמת הש''י היא נפלאה מאד וכאשר ירצ' האדם למצוא באלו הדברים חכמ' נפלאה ולא יסתפק בסבות החלושות אז יתישר מאד למצוא דברי חפץ ועם זה למדנו מזה תועלת אחר והוא שמי שיכבד ה' מהונו וממבחר פירותיו ותבואתו יתן הש''י שכרו בשיתברכו קניניו. הד' הוא להודיע שכבר יקר' שיבואו לטובים רעות על צד המוסר וההשגח' ולזה ראוי לאדם שיקבלם מאהב' ואז יגיע לו מהם התועלת אשר בעבורו הביאם הש''י עליו. הה' הוא להודיע שכמו שנוציא החכמה מאלו הדברי' השפלי' בחקרנו בהם למה היו במה שהם עליו מהמציאות ונוציא התבונה מהגרמים השמימיים בחקרנו בהם לפי מה שראוי כן שפע מציאותם מחכמת הש''י ותבונתו ולזה נדבק בזה האופן בחכמת הש''י ותבונתו דבקות מה אשר החכמה והתבונה ההיא היא עצמותו ית' וכבר בארנו זה והתרנו הספיקות הנופלות בו בראשון ובה' מספ' מ''י ומזה האופן הותר הספק איך יתכן שיגיעו לנו הידיעות מההשגות החושיות ולא יפקדו בהפקדם כמו שביארנו בראשון ממלחמות ה'. הו' הוא להודיע שאין ראוי לאדם שימנע טוב מהראוי לו אם יש ספק בידו לעשותו כי זה מטוב התכונה ימשך שלא יאמר לרעהו לך ושוב ומחר אתן ויש אתך במה שישנו אתו לתת לו. הז' הוא מה שהזהיר מלריב עם אדם אשר לא גמלו רע כי בזה מהפסד הקבוץ המדיני מה שלא יעלם וזה שהמדות החשובות שיהיו לאנשים לשמרם מריב יועילו להם מאומ' עם בעל זאת התכונה הפחות' ויבא זה אל ההפסד במדות. הח' הוא להודיע שהחמס והרשע ראוי שירוחקו כי קללת הש''י תמצא בבית הרשע אמנם נוה צדיקים יברך. הט' הוא להודיע שהליצנות ראוי שירוחק וכן הענין בכסילות כי הקלון ימשך לעיניהם. הי' הוא להודיע כי החכמה תקנה עם ראשית החכמה כי כבר יבואו בחקירה בה בהקדמות מעצם החכמה ואולם הבינה תקנה עם כל הקנינים כי אין הקדמותיה עצמיות וצריך גם כן שיקדמו לקניניה כל הקנינים מההשגות האחרות כי בהם יתיישר לעמוד על אמתתה כמו שזכרנו. הי''א שאין ראוי לאדם ללכת בדרך רשעים ולהסכים עמהם בו אך יחוייב להשבית הפועל הרע ההוא ולבטלו אם יוכל בשום תחבולה ואם לא יוכל ראוי שיסלק עצמו ממנו. הי''ב הוא להודיע שהצדיקים נעזרים בש''י בדרכם שילכו בה בכל דרושיהם והם מתישרים בה תמיד אל התכלית יחפצו בו ואמנם הרשעים בהליכתם יכשלו ולא יראו במה כי דרכם היא כאפילה ולא יוכלו להתיישר בה אל חפציהם. הי''ג הוא להודיע שראוי לאדם שישמור שכלו שלא יהיה אסור בדבר מהדברים ימנעהו מעשות לפי מה שראוי כי כבר יאבד זה הפרי הטוב שראוי להגיע ממנו והוא החיים הנצחיים והערבים ומפני זה ראוי שישמור מלקבל שרשים והתחלות כוזבות מנעוהו מלהשיג האמת במה שאחריהם כי הם יאסרו שכלו מלחקור בהם מחקר ראוי ולזאת הסבה ראוי שישנא לשון שקר וירחיקהו כי האנשים המורגלים בשקר לא יאהבו המוסר מאד ויסור מפני זה מהם כל פרי השכל ולזאת הסבה גם כן ראוי שירחיק התאוות הגופיות ועצלה כי בסבת כל אחד מהם יהיה השכל אסור מעשות פעולתו. הי''ד הוא להודיע לחוקר בדרוש שישים עיונו אל היושר ואמת ויתיישר אליו בתכלית מה שאפשר לו כי זה ממה שיישירהו למצא האמת בדברים. החמשה עשר הוא להודיע שמי שישיג החכמה והתבונה ראוי שישמרם בלבו תמיד עם הדברי' שהיו סבת התחדש הידיע' לו כאלו תאמר שישמור עם המושכלות השניות המושכלות הראשונות שהתבארו מהם וישמור עם התכונות המחשבות אשר היישירוהו אל השגתם. הי''ו הוא להודיע שראוי לאד' שירחיק התאוות הגשמיות כי הם יובילוהו אל המות ויביאו השכל אל שלא יעשה פעולתו אך יתן כחו בהמצאות התחבולו' להשגת התאוו' המגונו' האלו. הי''ז הוא להודיע שאשר חטא ונמשך אל הנפש המתאו' ועזב פועל השכל ר''ל דריכתו אל השלימות עד שהוא ראוי שיהיה השכל נספה בחטא אשר היתה ההנאה בו אל החומר כמו הענין בערב שנשתעבד בעבור אחר הנה ראוי לו שיכנע אל השם יתברך בתכלית מה שאפשר לבקש מחילה וכפרה על חטאיו וישתדל בזריזות רב להשכיל ולדעת אותו בדרך שיתן לו רוממות נפלא על שאר הנמצאות כמו שהוא האמת בזה ובזה ירפא לו מחולי הערבות הזה כמו שאם ערב אדם לרעהו בעבור זה ונשתעבד לרעהו בפרעון החוב בעד הזר הנה אין לו תקנה אלא שיכנע לרעהו שנשתעבד ויתן לרעהו רוממות וכבוד כי בזה אולי יחמול עליו ויקל ממשאו קצת או יעזבהו. הי''ח הוא להודיע שראוי לאדם להרחיק העצלה ורבוי השינה והשכיבה כמשפט העצל. הכ' זה ממה שימנעהו מהשג' שום שלימות גם די טרפו לא ישיג אבל ראוי לו שינהג בזריזות לקנות המעלה והטרף בעת אשר תמצא ידו וישלם לו זה הזריזות בהתרחקו מהשינה לפי מה שאפשר לו וזה ממה שיגיע אליו בזאת התחבולה והיא שכאשר יחזקהו אונס שינה יתנמנם מעט בזולת שכיבה כי בזה יסור בקלות וישתדל בכמו זאת התחבולה להרחיק השינה עד שכאשר יישן תהיה שנתו מעוטה וכאשר ילאו כחותיו מרוב היקיצה ישכב מעט ויחבק ידיו ר''ל שישבות מכל מלאכה ותנועה כי בזה יסור לאות כחותיו כאילו נתן שינה לעיניו וזה מבואר מאד מן החוש. הי''ט הוא להרחיק השקר ולזה אמר כי מי שהוא אוהב השקר הוא רשע כי זה יביאהו לחטאים גדולים מהם בדעות כי אהבתו השקר תסבב שלא ידרוש האמת בדעות ומהם במדות כי מזה ימשך שיהיה תמיד שקר בפיו וישתדל אל שיביא האנשים להאמין מה שאינו ברמיזותיו ובקריצותיו במקומות שלא יוכל לדבר והמשל שאשר יאמר על אדם דבר שאינו הנה יקרה כשידבר מה שאיפשר שיובן ממנו באופן מה שאמר האחר עליו אז ירמוז לאנשים שיקחו עדות מזה על אמתות מה שאמר להם עליו ומזה ג''כ ימשך שיחשוב תמיד מחשבות איך יוכל למצוא דבר שקר שיחרוש בו רע לאיש מה וימשך ג''כ מזה שיעורר ריב בין אנשים בכזביו ובכלל הנה כמו שבאמת יתקיים היישוב כן יפסד בשקר ולהרחיק השקר ביאר שכבר יקרה ממנו עונש רב ונפלא והנה ביאר בו כי מסוג השקר מצאו מינים הם שנואים ומתועבים לש''י והם עינים רמות כי הוא דבר שקר שיתגאה האדם עם היותו בריה שפלה ונבזית מאד והנה הגאוה היא מידה מגונה מאד מסירה האדם מכל שלימות ולשון שקר ר''ל שיהיה דובר שקרים והיא ג''כ מדה מגונה ומונעת האדם ממצוא דברי חפץ חכמה ותבונה וידים שופכות דם נקי עושות ג''כ דבר שקר ועול להרוג איש על לא חמס בכפיו והנה עוצם גנות זאת המדה מבואר בנפשו ולב חורש מחשבות און היא ג''כ מדה מגונה מאד כי זה ממה שיביא לעשיית הרעות בדברי שקר אשר השתדל בהמצאתם עם שזה לא ישתמש במה שהוא כלי אל קנין השלימות בהשתדלו במה שהוא מגונה בתכלית הגנות ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הוא ג''כ לדבר שקר כמו שפיכת דם נקי או גניבה וגזילה ומשלח מדנים בין אחים הוא ג''כ בדברי השקר שיספר מזה לזה גנות כל אלו המדות והתכונות הוא מבואר ונגלה: (רלב"ג)


{יט}  יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים:

 רש"י  יפיח. לשון דבור הוא כי כל דבור ברוח הפה הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  יפיח וגו'. ר''ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא : בין אחים. בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה''ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפיח. ענין דבור ע''ש שבא בהפחת הפה : (מצודת ציון)


{כ}  נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל-תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ:

 רש"י  נצור בני מצות אביך: (רש"י)

 מצודת דוד  מצות אביך. כי הלא בודאי חפץ בתקנתך : תורת אמך. מה שהיא מלמדתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תטוש. ענין עזיבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נצור בני מצות אביך. והוא הש''י שיצוה אותך לשמור תורתו ואל תעזוב התורה שנתן לך השם יתברך באמצעות השכל הפועל ואפשר שרמז במצוה כי הם מישירים אל החלק מהתורה אשר בו מצות ואזהרות ורמז בתורה אל ספורי התורה כי הם מישרים מאד אל השלימות כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה וקרא הספורים תורת אמך כי הם הגיעו בנבואה מהשכל הפועל אשר הוא בזה הזמן כמו שביארנו בביאורנו לספר שיר השירים עד שרוב הספורים הם סיפור תורות האבות אשר הם כמו אם ביחס אל השם יתברך והמשל כי כמו שהאם תתן החומר והאב יתן הצורה כמו שנתבאר בספר ב''ח: (רלב"ג)


{כא}  קָשְׁרֵ֣ם עַל-לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עָ֝נְדֵ֗ם עַל-גַּרְגְּרֹתֶֽךָ:

 רש"י  ענדם. ל' קשר הוא כמו אענדנו עטרות לי (איוב לא): (רש"י)

 מצודת ציון  ענדם. ענין קשירה כמו אענדנו עטרות לי (איוב לא) : גרגרותיך. מלשון גרון וצואר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קשרם. על כלי הדבור לדבר בם תמיד כי בזה תתישר לעמוד על כונתם והחכמה הנפלאה אשר בהם: (רלב"ג)


{כב}  בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ | תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ:

 רש"י  בהתהלכך. בחייך: תנחה אותך. כמו תנהיגך: בשכבך. בקבר: והקצות היא תשיחך. לתחיית המתים לעמוד בדין: היא תשיחך. תליץ בעדך: (רש"י)

 מצודת דוד  תנחה אותך. תנהג אותך בדרך הישר : תשמור עליך. משודדי לילה : היא תשיחך. תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנחה. תנהג : והקיצות. ענין הערה מהשינה : תשיחך. מלשון שיחה ודבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהתהלכך. בדברים העיוניים: תנחה אותך. התורה להשיג דברי חפץ וזה שכבר תשמור בשרשים אשר הושרשו בה מהטעות בהתחלות וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש: בשכבך. באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו וכאשר תיקץ משנתך הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב להישירך להשלים החקירה והנה אמר זה כי עם שהתורה מישרת האדם למצוא חחכמה והתבונה הנה שומר התורה מושגח מהש''י ולזה הוא נעזר בו בהשגותיו: ואפשר שתהיה הכוונה בזה בשכבך מהחקירה כי לקשיה לא תמצאנה ותפסק מפני זה דריכתך בה הנה התורה תשמר בעבורך לשמרך מהטעות וזה כי לולי התורה אולי מפני הקושי שיגיע לך בהתרת קצת ספקות יפלו בדרוש ההוא כבר תסכים לדחות האמת ותגיע מזה להריסה רבה בהרבה מהדרושים אך מפני שהתורה השרישה האמת בזה הנה ישמרך זה מההודאה בסותרו ותמלט בזה מהטעות וכאשר הקיצות שנגלו לך הסתרים על הספקות אשר הספיקו דריכתך בזה העיון הנה התורה תדבר לך אותם הדברים או יהיה תשיחך יוצא לשלישי וירצה בו כי התורה תביאך לדבר אותם הדברים והכוונה בזה אחד איך שיפורש והסבה בזה כי מהתורה נתישרו לך אלו הדברים והנה זה הביאור האחרון הוא יותר נכון. כי נר מצוה וזה כי המצוה היא נר להראות הדרך והדברים הנראים והתורה היא אור שהוא יותר חזק בזה הפועל לכן ייחס מה שישפע משלמת התורה אל מה שישפע מספורים ויחס האור אל הנר כמו שהתבאר מדברינו בפתיח' ביאורינו לדברי התורה והיא ג''כ דרך חיים ר''ל דרך השגת החיים הנצחיים והיא ג''כ דרך תוכחות מוסר והוא לקיחת המוסר במדות ותכונות וזה כי המצוה והתורה כל אחד מהם מיישר אל דרך החיים ואל תוכחות מוסר ואם היתה התורה בשני אלו יותר חזקה והיא דרך: תשיחך.תדבר עמך: (רלב"ג)


{כג}  כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר:

 רש"י  כי נר מצוה ותורה אור. כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האדם וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר, ד''א כי נר מצוה וגו' מצות האב הוא נר כל מי שמקיים מצות אביו כאלו נוטל נר בידו להדליק במקום חושך ואם אבד שום דבר שם הוא מוצאו לאורו, וכן מי שהוא מקיים הוראת אמו אורה היא לו וכן הוא אומר אל תטוש תורת אמך וכן הוא ודאי שמקרא זה מדבר במצות אביו ואמו דכתיב (לקמן כ) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך ואם נר של אדם ידעך (כוהה) כשאין מקיים מצות נמצא כשמקיים מצות מאיר נרו (ר' יוסף קרא): ודרך חיים תוכחות מוסר. תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים: (רש"י)

 מצודת דוד  כי נר מצוה. המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים : (מצודת דוד)


{כד}  לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵֽ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נָכְרִיָּֽה:

 רש"י  לשמרך מאשת רע. התורה תשמרך מאשה של מנהג רע ועל כרחך לא דבר שלמה אשה רעה אלא כנגד עבודת גלולים שהיא שקולה כנגד הכל שאם תאמר אשה זונה ממש וכי כל שכרה ושבחה של תורה ששומרת מן הזונה לבדה אלא ע''כ זו עבודת גלולים שהיא חמורה כנגד הכל: מחלקת לשון. מטחות עינים של לשון נכריה: (רש"י)

 מצודת דוד  לשמרך. כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה : מחלקת. מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לשמרך מאשת רע. מהמשך לפתוי אשת איש לנאף עמה מצד העונש הנפלא אשר הטילה התורה במצות וגם בספוריה במה שזכרה מענין אבימלך ופרעה על דבר שרי אשת אברם והנה קרא זאת האשה אשת רע להורות כי הש''י לא יתן כמו זאת האשה המנאפת לטובים וקראה נכריה לפי שאינה אשתו אבל היא אשת איש אחר: (רלב"ג)


{כה}  אַל-תַּחְמֹ֣ד יָ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל-תִּ֝קָּֽחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ:

 רש"י  ואל תקחך. ואל תטול חכמתך ממך בעפעפי עיניה שקורצות בהם בעפעפיה: (רש"י)

 מצודת דוד  ואל תקחך. אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע''י רמזי עפעפיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תחמוד. יופי האשה המנאפת בלבבך ואל תקחך בעפעפיה אשר צורת הבטתה בהם מושכת האדם לחשוק בה: (רלב"ג)


{כו}  כִּ֤י בְעַד-אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד-כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד:

 רש"י  כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. לידי עניות וחוסר כל טוב: נפש יקרה תצוד. נפש שהיתה יקרה קודם לכן באה וצדה לגיהנם: (רש"י)

 מצודת דוד  כי בעד אשה זונה. בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם : תצוד. בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ככר לחם. כן נקרא לחם שלם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי בעד אשה זונה. כי בעבור אשה זונה יבא איש עד ככר לחם ר''ל שלא ישאר לו מהונו כי אם ככר לחם כי יאבד הונו בה כאמרו ורועה זונות יאבד הון והנה ראוי לאדם להשמר מאד מנפול במצודה כי כבר יש לה כח לצוד נפש יקרה מצד קלות התפתות האדם אל המשגל: (רלב"ג)


{כז}  הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה:

 רש"י  היחתה איש. הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה: (רש"י)

 מצודת דוד  היחתה. וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היחתה. ענין שאיבת האש ממקומו כמו לחתות אש מיקוד (ישעיה ל) : בחיקו. ר''ל בבגדו שממול החיק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היחתה. הנה רמז שאי אפשר שיהיה איש חותה אש בבגדיו ולא תשרפנה בגדיו: (רלב"ג)


{כח}  אִם-יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל-הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה:

 מצודת דוד  אם יהלך. וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכוינה. ענין שרפה כמו כויה תחת כויה (שמות כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם. או שילך על הגחלים לא תכוינה רגליו: (רלב"ג)


{כט}  כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל-אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל-הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ:

 רש"י  אל אשת רעהו. כמשמעו ואף על ע''ג יש לדרשה שהיא מיוחדת ללא לך: (רש"י)

 מצודת דוד  כן הבא. כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כן הבא וגו' לא ינקה. שלא ישיגהו עונש נפלא ראה והתבונן איך הוא מגונה מאד ענין הניאוף: (רלב"ג)


{ל}  לֹא-יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב:

 רש"י  לא יבוזו. וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  לא יבוזו. אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יבוזו. האנשים לגנב כי יגנוב וגו': (רלב"ג)


{לא}  וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת-כָּל-ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן:

 רש"י  ונמצא ישלם. וגו': את כל הון ביתו יתן. ואפי' צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה, אבל: (רש"י)

 מצודת דוד  ונמצא. וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה : את כל הון. ר''ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונמצא ישלם שבעתים. ואם נמצא לנפשו המזון בזולת הגנבה הנה יענש על גנבתו בשישלם על אחד שבעה גם כל הון ביתו יתן או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון שאם נמצא הגנב בבית בעל הגניבה הנה נתפייס עם בעל הגניבה בשישלם לו על אחד שבעה גם יתן לו כל הון ביתו ויניחהו ובכפרו יתרצה לו בעל הגניבה בלי סכק ולזה הוא מבואר שלא ישיגהו בזה בשת מהאנשים כאשר לקחו למלא נפשו כי ירעב גם לא ישיגהו נגע בגופו מבעל הגניבה כי בכופר ובשחד יתרצה לו ואולם לנואף ראוי שיבוזו כי הוא לוקח לעצמו חוק הבעל וגונבו ממנו לא למלא נפשו כמו הענין בגנב אבל ישחית עצמו בניאוף בחסרו החומר היסודי ולחותו הטבעי ברבוי המשגל ולזה הוא מבואר כי נואף אשה הוא חסר דעת וזה כי משחית נפשו הוא יעשה זאת הפעולה המגונה והוא ימצא נגע וקלון וגו': (רלב"ג)


{לב}  נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר-לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה:

 רש"י  נואף אשה וגו'. שלשתם מחוברים בדבור אחד אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ''כ כמו הנואף למה כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד, ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים (הרי שבעה): נואף אשה חסר לב. הוא שהרי לא לרעבון עשה: משחית נפשו הוא יעשנה. הזמה: (רש"י)

 מצודת דוד  נואף אשה. אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון : (מצודת דוד)


{לג}  נֶֽגַע-וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה:

 רש"י  נגע וקלון ימצא. על עבודת גלולים ועל גילוי עריות הנגעים באים: (רש"י)

 מצודת דוד  נגע וקלון ימצא. מן השמים ימצא נגע כי ע''י ג''ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון : לא תמחה. לא תהיה נשכחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקלון. בזיון : תמחה. ענין מחיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נגע וקלון ימצא. מבעל האשה אשר ימצאהו וימצא קלון מכל האנשים שידעו זה בהפך הגנב הגונב למלא נפשו והנה זה הקלון הוא חזק ומתמיד עד שלא תמחה לעולם חרפתו ואמרו כי ימצא נגע המתגבר על הנואף עם אשתו כי קנאה חזקה ולא יחמול עליו מלהכותו מכת אכזרי באי זה נקם שיוכן לו להנקם ממנו וא''ת שיתרצה בממון כמו הענין בגנב הנה לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד: (רלב"ג)


{לד}  כִּֽי-קִנְאָ֥ה חֲמַת-גָּ֑בֶר וְלֹֽא-יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם:

 רש"י  כי קנאה. מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקב''ה שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם: (רש"י)

 מצודת דוד  כי קנאה. הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א''כ הדבר שמור ולא תשכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קנאה. נקמה : חמת. מלשון חמה וכעס : (מצודת ציון)


{לה}  לֹא-יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל-כֹּ֑פֶר וְלֹֽא-יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה-שֹֽׁחַד:

 רש"י  לא ישא. פנים, לכל ממון לכפר על אשר כפר בו ונדבק בעבודת גלולים, ורבותנו דרשו לא יבוזו לגנב, זה המתגנב מאחר חבירו הולך לבית המדרש ועוסק בתורה, ונמצא ישלם שבעתים, סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות שאין שבעתים אלא תורה שנאמר מזוקק שבעתים (תהלים יב): (רש"י)

 מצודת דוד  לא ישא. לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו. ולא יאבה. לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כופר. שוחד. עניינם כמו פדיון : (מצודת ציון)

משלי פרק-ז

{א}  בְּ֭נִי שְׁמֹ֣ר אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ:

 רש"י  בני שמור אמרי ומצותי: (רש"י)

 מצודת ציון  תצפון. תסתיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בני שמור אמרי. בלבבך והם ספורי התורה ומצות התורה תצפון אתך לשמרם: (רלב"ג)


{ב}  שְׁמֹ֣ר מִצְוֹתַ֣י וֶחְיֵ֑ה וְ֝תוֹרָתִ֗י כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֶֽיךָ:

 רש"י  ותורתי כאישון עיניך. שחור של עין שהוא דומה לחשך כמו אישון לילה: (רש"י)

 מצודת דוד  וחיה. בעבורם בעבורם תחיה : ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כאישון. הוא בת העין ובעבור קטנות צורת האיש הנראה בה קרוי אישון כמו האמינון אחיך (ש''ב יג) שבאה תוספות הנו''ן להקטינו ולהשפילו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמור מצותי וחיה. מצות התורה ותשיג החיים הנצחיים ושמור תורתי כשמרך אישון עיניך ולא די לך במצות שתשמרם בלבך אבל צריך וגו': (רלב"ג)


{ג}  קָשְׁרֵ֥ם עַל-אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל-ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ:

 רלב"ג  קשרם. אבל צריך שתקשר על אצבעותיך לעשות אותם ואמר אצבעותיך כטעם אמרו מעשה אצבעותיך: כתבם על לוח לבך. שיהיו בציורך תמיד: (רלב"ג)


{ד}  אֱמֹ֣ר לַֽ֭חָכְמָה אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ וּ֝מֹדָ֗ע לַבִּינָ֥ה תִקְרָֽא:

 רש"י  (אחותי את. קרבנה אליך): ומודע. קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  אמור וגו'. ר''ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו : ומודע. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומודע. עניינו כמו קרוב על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו כמו ולנעמי מודע לאישה (רות ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אמור לחכמה אחותי את. לאהוב אותה: ומודע לבינה תקרא. ר''ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה: (רלב"ג)


{ה}  לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:

 מצודת דוד  לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך : אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לשמרך מאשה זרה. וזה ישמרך מהמשך אחר אשה זרה והיא הנפש המתאוה: מנכריה. שהיא מושכת האדם בחלק דבריה וזה כי החכמה והבינה הם אהובות וחושקות למודיהן אהבה נפלאה עד שיבואו בעבורם אל התאוות הגשמיות והיה צריך לך זה לשמרך ממנה לפי שפתיותה חזק למשוך הסכלים אליה ואמר המשל להורות על רוב פתיותה לסכלים: (רלב"ג)


{ו}  כִּ֭י בְּחַלּ֣וֹן בֵּיתִ֑י בְּעַ֖ד אֶשְׁנַבִּ֣י נִשְׁקָֽפְתִּי:

 מצודת דוד  כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשנבי. ענין חלון כמו בעד האשנב (שופטים ה') : נשקפתי. ענין הבטה ולפי שהמביט לחוץ נראה גם הוא למביט בו לזה אמר נשקפתי וכן בעד החלון נשקפה (, שם) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי בחלון. הנה בחלון ביתי נשקפתי בעד חלוני: (רלב"ג)


{ז}  וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֘בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר-לֵֽב:

 רש"י  אבינה. הבחנתי וראיתי: (רש"י)

 מצודת דוד  וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וארא בפתים. וראיתי בפתאים אשר דרכם להתפתות לסכלותם ובינותי בבנים קטני השנים והנה נער צעיר שנים חסר השכל ממנו והוא עובר בשוק אצל זויות והולך דרך בית האשה הזרה וזה הי' בנשף בערב יום בעת הנשף בערב יום בחשך לילה ואפלה והנה הוא הי' בא אל האשה הזאת: (רלב"ג)


{ח}  עֹבֵ֣ר בַּ֭שּׁוּק אֵ֣צֶל פִּנָּ֑הּ וְדֶ֖רֶךְ בֵּיתָ֣הּ יִצְעָֽד:

 רש"י  אצל פנה. פנה של זונה ועבודת גילולים: (רש"י)

 מצודת דוד  עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנה. זויות : יצעד. ענין פסיעה והלוך : (מצודת ציון)


{ט}  בְּנֶֽשֶׁף-בְּעֶ֥רֶב י֑וֹם בְּאִישׁ֥וֹן לַ֝֗יְלָה וַאֲפֵלָֽה:

 מצודת דוד  בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים : בערב וגו'. הוא כפל ענין כדרך המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנשף. ענין חושך כמו אך חושך ישופני (תהלים קל''ט) : באישון לילה. בשחרות הלילה כמו באשון חושך (לקמן כ) : (מצודת ציון)


{י}  וְהִנֵּ֣ה אִ֭שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֝וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב:

 רש"י  והנה אשה. כמשמעה, ד''א אחד מן אפיקורסים: שית זונה. כמו שתותיהם (שמואל ב' י') כלומר ערות זונה: ונצורת לב. כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת: (רש"י)

 מצודת דוד  והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו : שית זונה. ר''ל בתקון זונה : ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שית. ענין שימה ותקון : ונצורת. מל' מצור וכן נוצרים באים (ירמיה ד') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה האשה לקראתו. וגם האשה באה לקראתו ערות זונה ונצורת לב שערותה מגולה והלב מכוסה לבד כי עד הלב תגלה עצמה וזה מהפלג' המשל כי דרך הזונה לגלות כנף בגדיה שתהיה גלוית הערוה כדי שיתעוררו האנשים לבא עליה ולא תשאיר מגופה מכוסה בבגדיה כי אם מן הלב ולמעלה ולפי הנמשל הנה הלב מכוסה בזה הפועל כי לא יוכל השכל לעשות פעולתו עם המשך אל התאות: (רלב"ג)


{יא}  הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא-יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ:

 רש"י  וסוררת. סרה מן הדרך: (רש"י)

 מצודת דוד  הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה : וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף : לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הומיה היא וסוררת. הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוט' מבי' בעלה לא ישכנו רגלי' בביתה: (רלב"ג)


{יב}  פַּ֤עַם | בַּח֗וּץ פַּ֥עַם בָּרְחֹב֑וֹת וְאֵ֖צֶל כָּל-פִּנָּ֣ה תֶאֱרֹֽב:

 מצודת דוד  פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה. תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פעם בחוץ. אך תלך פעם בחוץ ופעם ברחובות ותארוב אצל כל פנה וזויות מהרחובות והחוצות אם תמצא שם נואף: (רלב"ג)


{יג}  וְהֶחֱזִ֣יקָה בּ֖וֹ וְנָ֣שְׁקָה-לּ֑וֹ הֵעֵ֥זָה פָ֝נֶ֗יהָ וַתֹּ֣אמַר לֽוֹ:

 מצודת דוד  והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו : העזה. חזקה פניה ולא נכלמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והחזיקה בו ונשקה. כאשר תמצאהו החזיקה בו ונשקה לו למשוך לבו אל הניאוף: (רלב"ג)


{יד}  זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֣ים עָלָ֑י הַ֝יּ֗וֹם שִׁלַּ֥מְתִּי נְדָרָֽי:

 רש"י  זבחי שלמים עלי. כלומר סעודה גדולה הכינותי כי היום הקרבתי נדרי ושלמי: (רש"י)

 מצודת דוד  זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א''כ עמדי בשר השלמים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זבחי שלמים. לא בושה מלאמר לו אלו הדברים הנה זבחי שלמים אצלי היום שלמתי נדרי בבית המקדש ולזה יש לי הרבה בביתי מבשר זבח השלמים: (רלב"ג)


{טו}  עַל-כֵּ֭ן יָצָ֣אתִי לִקְרָאתֶ֑ךָ לְשַׁחֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וָאֶמְצָאֶֽךָּ:

 רש"י  ואמצאך. כדי שאמצאך: (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשחר. ענין דרישה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על כן יצאתי לקראתך. לדרוש פניך שתאכל עמי ואמצאך: (רלב"ג)


{טז}  מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם:

 רש"י  מרבדים. בגדי חופש ונוי ודוגמתו בסוף הספר שנאמר מרבדים עשתה לה: רבדתי ערשי. קשטתי: חטובות אטון מצרים. מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים ששם הפשתן מצוי כדכתב בספר (ישעיה יט) ובושו עובדי פשתים אטון תרגום מיתריהם אטוניהון: (רש"י)

 מצודת דוד  מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי : חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרבדים. מצעות נאים לקשוט כמו מרבדים עשתה לה (לקמן לא) : ערשי. מטתי כמו עשר יצועי (תהלים קלב) : חטובות. ענין כריתה וחתוך כמו חוטבי עצים (יהושע ט) : אטון. תרגום של מיתריהם (שמות כו) הוא אטוניהון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרבדים. הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר''ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר: (רלב"ג)


{יז}  נַ֥פְתִּי מִשְׁכָּבִ֑י מֹ֥ר אֲ֝הָלִ֗ים וְקִנָּמֽוֹן:

 רש"י  נפתי משכבי. הנפתי הריח כמניף בסודר בבית הבושם להביא הריח מלמעלה למטה, ודונש פי' לשון קטור ואמר שאין לו דמיון: (רש"י)

 מצודת דוד  נפתי. התכתי על משכבי מור וגו' להביא הריח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפתי. ענין הזלה והתכה כמו נופת תטופנה (לעיל ה) : מור אהלים וקנמון. שמות מיני בושם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפתי משכבי. ושמתי בו מאבקת הבשמים טובי הריח כדי שיערב המשכב יותר: (רלב"ג)


{יח}  לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֭דִים עַד-הַבֹּ֑קֶר נִ֝תְעַלְּסָ֗ה בָּאֳהָבִֽים:

 מצודת דוד  נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתעלסה. ענין שמחה כמו כחיל תמורתו ולא יעלוס (איוב כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכה נרוה דודים עד הבקר. יחד נשמח באהבים כי אין לנו מונע עתה: (רלב"ג)


{יט}  כִּ֤י אֵ֣ין הָאִ֣ישׁ בְּבֵית֑וֹ הָ֝לַ֗ךְ בְּדֶ֣רֶךְ מֵרָחֽוֹק:

 רש"י  כי אין האיש בביתו. ראיתם שסילק הקב''ה שכינתו וכל טוב נתן לעו''ג: (רש"י)

 מצודת דוד  כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי. אין בעלי בביתי וא''ת הוא קרוב ויבא הנה הלך בדרך מרחוק ואם תאמר אולי יבא הלילה מדרכו תדע באמת כי לקח צרור הכסף לקנות סחורות רבות לא יבא לביתו עד יום הכסה רוצה לומר בר''ה פי' הוא נקרא כסה כאמרו תקעו בחדש שופר בכסה ואולם נקרא כן כי אז הש''י ע''ד משל יושב על כסא לשפוט תבל בצדק: (רלב"ג)


{כ}  צְֽרוֹר-הַ֭כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ לְי֥וֹם הַ֝כֵּ֗סֶא יָבֹ֥א בֵיתֽוֹ:

 רש"י  צרור הכסף. הטובים שבהם הרג: ליום הכסא. לזמן המועד הקבוע וכן בכסה ליום חגנו (תהלים פא): (רש"י)

 מצודת דוד  צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות : ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרור. ענין קשר כמו צרור כספו בשקו (בראשית מ''ב) : הכסא. עניינו זמן קבוע כמו בכסה ליום חגנו (תהלים כא) : (מצודת ציון)


{כא}  הִ֭טַּתּוּ בְּרֹ֣ב לִקְחָ֑הּ בְּחֵ֥לֶק שְׂ֝פָתֶ֗יהָ תַּדִּיחֶֽנּוּ:

 רש"י  הטתו. לאותו חסר לב אליה: ברוב לקחה. שהיא למודה להרגיל בכך אנשים: בחלק שפתיה. בדבור חלקלק תדיחנו מן הדרך: (רש"י)

 מצודת דוד  הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקחה. ענין למוד והרגל כמו הלוקחים לשונם (ירמיה כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הטתו ברוב לקחה. דבריה הלוקחים לבו בחלק שפתיה הדיחה אותו מדרך הראוי ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף הנה האויל הולך אחריה פתאום ודומה בזה אל השור אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום שיטבחוהו בו וכמו הנשים שיבאו במהירות אל העכס לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם ר''ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפי' ולא ירגישו בזה והנה העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם כאמרו וברגליהם תעכסנ' והיתה הכוונ' בהם למה שזכרנו והנה ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו': (רלב"ג)


{כב}  ה֤וֹלֵ֥ךְ אַחֲרֶ֗יהָ פִּ֫תְאֹ֥ם כְּ֭שׁוֹר אֶל-טָ֣בַח יָב֑וֹא וּ֝כְעֶ֗כֶס אֶל-מוּסַ֥ר אֱוִֽיל:

 רש"י  וכעס. זה ארס נחש: אל מוסר אויל. כנחש הממהר לרוץ בשליחות הקב''ה ליסר האויל המחויב למקום ב''ה כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה ויפלח חצה את כבדו: (רש"י)

 מצודת דוד  הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח. וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכעכס. הוא ארס הנחש וכן ברגליהם תעכסנה (ישעיה ג) : (מצודת ציון)


{כג}  עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל-פָּ֑ח וְלֹֽא-יָ֝דַ֗ע כִּֽי-בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא:

 רש"י  כמהר צפור. לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור: (רש"י)

 מצודת דוד  עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה. כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפלח. ענין בקוע כמו פולח ובוקע (תהלים קמ''א) : כבדו. הכבד שהמרה תלוי בה : פח. רשת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד יפלח חץ. עד שיחתך חץ כבדו כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו ולא ידע כי בנפשו הוא והנה היה מחכמת זה המשל להיות' מסכים לנמשל אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות כי זה הפועל מהנפש המתאוה הו' מהדברי' אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם ויחס זה אל עת החשך כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו' ועת' בנים שמעו לי וגו': (רלב"ג)


{כד}  וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ-לִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לְאִמְרֵי-פִֽי:

 רש"י  ועתה בנים שמעו לי וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו : (מצודת דוד)


{כה}  אַל-יֵ֣שְׂטְ אֶל-דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל-תֵּ֝תַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ:

 מצודת דוד  אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישט. ענין נטיה והסרה : תתע. מלשון תועה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל ישט. אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת המביאה להמשך אל התאוות ואל תהיה טועה בדרכיה: (רלב"ג)


{כו}  כִּֽי-רַבִּ֣ים חֲלָלִ֣ים הִפִּ֑ילָה וַ֝עֲצֻמִ֗ים כָּל-הֲרֻגֶֽיהָ:

 מצודת דוד  הפילה. הזונה המחלקת אמריה : ועצומים. מספר עצום ורב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חללים. הרוגים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי רבים חללים הפילה. כי כבר השחיתה והרגה רבים ותקיפים: (רלב"ג)


{כז}  דַּרְכֵ֣י שְׁא֣וֹל בֵּיתָ֑הּ יֹ֝רְד֗וֹת אֶל-חַדְרֵי-מָֽוֶת:

 מצודת דוד  ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרכי שאול בית. הנה הדרכים שילכו בהם אל ביתה הם דרכי המות והקבר והם יורדות אל חדרי המות כי לא יושג עמה חיים כמו שקדם אבל תסבב מיתת הגוף והנפש לכן סור מהתפתות בפתויה ושמע לפתוי החכמה והבינה שהם מפתים האדם לחקור בהם באופן שקדם ואמר ממשל בזה המקום להודיע הדברים אשר בהם ישוגו החכמה והבינה ועצמותם ותועלתם באופן מה: (רלב"ג)

משלי פרק-ח

{א}  הֲלֹֽא-חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֝תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ:

 רש"י  הלא חכמה תקרא. הלא התורה מכרזת אליכם דברים האמורים למטה בענין: (רש"י)

 מצודת דוד  הלא חכמה תקרא. ר''ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלא החכמה תקרא. אל האנשים: ותבונה תתן קולה. לקרוא להם וכדי שישמעו דבריה הן עומדות בראש מרומים עלי דרך להשמיע דבריהם לעוברים ולשבים ולהישירם אל הדרך אשר ילכו בה והמקום שאפשר שיקרא טעות לפי שיש בו נתיבות רבות היא נצבה שם להורות אי זה דרך ילכו בה: (רלב"ג)


{ב}  בְּרֹאשׁ-מְרוֹמִ֥ים עֲלֵי-דָ֑רֶךְ בֵּ֖ית נְתִיב֣וֹת נִצָּֽבָה:

 מצודת דוד  בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק : עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בית. מקום : (מצודת ציון)


{ג}  לְיַד-שְׁעָרִ֥ים לְפִי-קָ֑רֶת מְב֖וֹא פְתָחִ֣ים תָּרֹֽנָּה:

 רש"י  לפי קרת. תקרה הנתונה על השער ויושבים עליה: תרונה. תזעקנה ומה היא אומרת: (רש"י)

 מצודת דוד  ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה : מבוא פתחים. ר''ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם : תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ''ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ליד. למקום : לפי קרת. לפתח העיר : תרונה. ענין הכרזה כמו בחוץ תרונה (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ליד שערים. למקום השערים אשר לפתח הקריה להורות באי זה שער יכנסו כשהתקרבו אל הדרוש במבוא הפתחים אשר בבית שירצו להכנס שם באי זה פתח יכנס להביאו אל הדרוש ואמר זה כי בהרבה מהחקירות הקשות יצטרך להכנס בהם בהקדמו' רחוקות מאד מהדרוש ויעתק מהם אל הקדמו' יתקרבו יותר אל הדרוש וכן מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו אל הדרוש והנה החכמה והתבונה יישירו תמיד בזאת החקירה אל הדרכים והסדרים אשר יובילו אליה וזה מאמרם על צד מליצת השיר הבינו פתאים ערמה וגו': (רלב"ג)


{ד}  אֲלֵיכֶ֣ם אִישִׁ֣ים אֶקְרָ֑א וְ֝קוֹלִ֗י אֶל-בְּנֵ֥י אָדָֽם:

 רש"י  אליכם. אישים אקרא: (רש"י)

 מצודת דוד  אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אישים. אנשים : (מצודת ציון)


{ה}  הָבִ֣ינוּ פְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה וּ֝כְסִילִ֗ים הָבִ֥ינוּ לֵֽב:

 מצודת דוד  ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות : הבינו לב. תנו בינה אל הלב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הבינו פתאים ערמה. השתדלו להתישר אל החכמה ואחשוב שזאת הערמה תשלם בהתבוננות במלאכת ההגיון כי היא תיישר השכל אל דרכי ההשתדלות והעיון. וכסילים תנו בינה לבבכם בענינים העיוניים: (רלב"ג)


{ו}  שִׁ֭מְעוּ כִּֽי-נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים:

 רש"י  שמעו כי נגידים אדבר. דברי נגידות וחשיבות: (רש"י)

 מצודת דוד  נגידים. ר''ל דברים חשובים ונכבדים : ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגידים. שרים וחשובים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמעו. כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר ואמר זה שלא יחשוב חושב שהוא מדבר בזה על צד ההפלגה והגוזמא כמשפט המאמר בשירים ובמשלים כי הנה חכי ידבר אמת לא רשע וכזב הנה כל אמרי פי הם בצדק וביושר אין בהם מה שיטה מדרך האמת: (רלב"ג)


{ז}  כִּֽי-אֱ֭מֶת יֶהְגֶּ֣ה חִכִּ֑י וְתוֹעֲבַ֖ת שְׂפָתַ֣י רֶֽשַׁע:

 מצודת דוד  ותועבת וגו'. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. ידבר : (מצודת ציון)


{ח}  בְּצֶ֥דֶק כָּל-אִמְרֵי-פִ֑י אֵ֥ין בָּ֝הֶ֗ם נִפְתָּ֥ל וְעִקֵּֽשׁ:

 רש"י  נפתל ועקש. עקמומיות: (רש"י)

 מצודת דוד  בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפתל. עקמימות כמו ועם עקש תתפתל (תהלים י''ח) : (מצודת ציון)


{ט}  כֻּלָּ֣ם נְ֭כֹחִים לַמֵּבִ֑ין וִֽ֝ישָׁרִ֗ים לְמֹ֣צְאֵי דָֽעַת:

 מצודת דוד  למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכוחים. ענין יושר כמו עשות נכוחה (עמוס ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כלם נכוחים. כל דברי נכוחי' וישרים למי שיבינם וישיג מה שבהם מהחכמה: (רלב"ג)


{י}  קְחֽוּ-מוּסָרִ֥י וְאַל-כָּ֑סֶף וְ֝דַ֗עַת מֵחָר֥וּץ נִבְחָֽר:

 רש"י  מחרוץ. ממיני הזהב הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  ואל כסף. ר''ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחרוץ. מין זהב טוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קחו. בחרו בלקיחת מוסרי יותר מלקיחת הכסף הדעת אשר איישיר אליכם הוא יותר נבחר מזהב הנה החכמה היא טובה מכל מרגליות וכל חפצים אחרים שיחפוץ האדם בשאר ענינים זולתי בעיון לא ישוו בה אמרה החכמה לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה: (רלב"ג)


{יא}  כִּֽי-טוֹבָ֣ה חָ֭כְמָה מִפְּנִינִ֑ים וְכָל-חֲ֝פָצִ֗ים לֹ֣א יִֽשְׁווּ-בָֽהּ:

 רש"י  מפנינים. מרגליות: לא ישוו בה. לא ידמו לשויה: (רש"י)

 מצודת דוד  וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה : (מצודת דוד)


{יב}  אֲֽנִי-חָ֭כְמָה שָׁכַ֣נְתִּי עָרְמָ֑ה וְדַ֖עַת מְזִמּ֣וֹת אֶמְצָֽא:

 רש"י  שכנתי ערמה. אצל ערמה, שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר: (רש"י)

 מצודת דוד  שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר''ל א''א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה''ר המסית בזולת חכמת התורה : ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה''ר המסית וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזמות. מחשבות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אני חכמה שכנתי ערמה. במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות והם הסדרים ההגיונים ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה' רוצה לומר לקיחת המוסר במדות ויצטרך לו עוד לשנא רע כדי שיתרחק מדרכיו וישנא מדת הגאוה כי היא מסירה השלימות מהאדם וישנא דרך רע בדעות ודברים המציעים שרשים כוזבים כי אלו ימנעו ממצוא החכמה לפי שהמעיין ירצה להמשיך המאמרים במה שאחר ההתחלות באופן שהוצעו ההתחלות וירצה להמשיך תמיד לשמרם וזה יביאהו לטעות בהם: (רלב"ג)


{יג}  יִֽרְאַ֣ת יְהוָה֮ שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע גֵּ֘אָ֤ה וְגָא֨וֹן | וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי:

 רש"י  יראת ה' שנאת רע. זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות: (רש"י)

 מצודת דוד  יראת ה'. תוכן יראת ה' היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו : שנאתי. ר''ל את כל אלה שנאתי גם אני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גאה וגאון. שניהם ענין גאוה : (מצודת ציון)


{יד}  לִֽי-עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה:

 מצודת דוד  לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית : ותושיה. ר''ל על ידי יותש כח היצר הרע : אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו : לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושיה. תשות הכח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לי עצה. וזה כי העצה תלקח בדברים העצמיי' כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו ובשיאכילוהו דברים חמים והנה העצה תהיה בחכמות המישרות לצד המעשה כמו חכמת הרפואה עבודת האדמה ומה שידמה להם ולי ג''כ תושיה רוצה לומר השגת הנימוס המושכל אשר בדברים והוא מהותו ומשיגיו העצמיים ואלו הם חלקיו הפנה הראשונה להעיר על תועלתם ומהותה איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה לפי שכבד זכרה אחר החכמה וזה ממה שצריך שתוקדם תחלה החכמה קודם השתדלות בבינה וכבר זכר זה בביאור במה שקדם: אני בינה לי גבורה. ר''ל כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסדור הטבעי ואמנם מה שיתחדש שיהיה כנגד הסדור ההוא כמו הענין בנפלאות והוא הנקרא גבורה אשר לא יבואו בסבות העצמיות הנה החקירה עליו תהי גבורה והנה עוד לבינה השגת הפילוסופיא המדינית אשר בה יתחדש הבנין באלו הדברי' המדיניים איך ינהגו בהם להעמיד הקבוץ המדיני ומזה יסתעף דבר העונשים אשר יוטלו על בעלי התכונות הפחותיות ולפי שבזאת הפילוסופיא על האופן הראוי ימלוכו המלכים וישורו השרים והרוזנים והנדיבים והשופטים להעמיד דבר ממשפט הפילוסופיא על האופן הראוי אמרה הבינה בי מלכים וגו': (רלב"ג)


{טו}  בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֝רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק:

 רש"י  בי מלכים ימלוכו. שהדינים והמשפטים אני מלמדם: (רש"י)

 מצודת דוד  בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה : יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוזנים. שרים : יחוקקו. מל' חוק וגזרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בי מלכים ימלוכו. על העם: ורוזנים יחקקו. חקים של סדר ויושר: (רלב"ג)


{טז}  בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ וּ֝נְדִיבִ֗ים כָּל-שֹׁ֥פְטֵי צֶֽדֶק:

 מצודת דוד  בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישורו. יעשו שררה וממשל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בי שרים ישורו. ימשולו: (רלב"ג)


{יז}  אֲ֭נִי (אהביה) אֹהֲבַ֣י אֵהָ֑ב וּ֝מְשַׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי:

 רש"י  אהב. כמו אאהב: אהבי. אהביה כתיב אמר הקב''ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן: ימצאנני. נו''ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו: (רש"י)

 מצודת דוד  אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי : ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אהב. כמו אאהב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אני אוהביה אהב. ר''ל שלא ימצא מי שאינו אוהבה אך מי שהוא אוהבה וחושק בה יטרח לעמוד על אמתתה והוא ימצאה מפני היותו משחר ודורש אותה תמיד: (רלב"ג)


{יח}  עֹֽשֶׁר-וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֝תֵ֗ק וּצְדָקָֽה:

 מצודת דוד  אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד : הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה' כי לא יקופח שכר תורתו לעוה''ב בעבור ההון שהשיג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עתק. חוזק כמו יביעו ידברו עתק (תהלים צד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עושר וכבוד אתי. הנה אתי עושר וכבוד כי בדרכי הבינה יוכל האדם להשיג עושר וכבוד מפני שלימותו במדות והתישרו בהם אל השגה זו באופן שלם כי לזאת המלאכה סדרים יישירו לקנין אלו השלימיות: אתי הון עתק. וקנין הצדק והיושר במדות: (רלב"ג)


{יט}  ט֣וֹב פִּ֭רְיִי מֵחָר֣וּץ וּמִפָּ֑ז וּ֝תְבוּאָתִ֗י מִכֶּ֥סֶף נִבְחָֽר:

 מצודת דוד  פריי. מתן שכר התורה : ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב פריי. הנה טוב פריי מזהב והוא נבחר מכסף לי ההליכה באורח הצדקה והיושר בתוך נתיבות שיהיו למשפט שיבאו לאמת דבריו וסותרו והיה שם מחשבות יקימו כל אחד מהדרכים ההם והנה יהיה מהתועלות בהיות מבוארת האמת בזה להנחיל אוהבי יש והוא דעת המוסכם לנמצא כי בו תגיע ההצלחה האנושית והפך זה יהיה בדעת אשר לא יסכים לנמצא: (רלב"ג)


{כ}  בְּאֹֽרַח-צְדָקָ֥ה אֲהַלֵּ֑ך בְּ֝ת֗וֹךְ נְתִיב֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

 מצודת דוד  אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו' : (מצודת דוד)


{כא}  לְהַנְחִ֖יל אֹהֲבַ֥י | יֵ֑שׁ וְאֹצְרֹ֖תֵיהֶ֣ם אֲמַלֵּֽא:

 רש"י  להנחיל אוהבי יש. יש אתי נחלה רבה: (רש"י)

 מצודת דוד  יש. ר''ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה' מן הטובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואוצרות אוהבי אמלא. מאלו הדעות האמתיות כי מפני אהבת' אותו יקושרו בזאת החקירה וימצאו דברים רבים ימלאו בהם אוצרותיהם על צד המשל אמרה הבינה להורות על מעלתה וקדימתה על החכמה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז בבריאת העולם רוצה לומר שבראשית הדברים שקנה אז ועשה קנה הדבר אשר היה חדושו בבינה ותבונת השם יתברך בו והם הגרמים השמימיים אבל תדע כי הש''י לא חסר להיות עמו זאת התבונה והחכמה אשר נברא בה העולם כמו שבארנו בה' מספר מלחמות ה' ושם התרנו הספקות הנופלות בזה והנה מעת היות הזמן קנני קדם מפעליו האחרים: (רלב"ג)


{כב}  יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז:

 רש"י  ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם: (רש"י)

 מצודת דוד  ה' קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד) : ראשית דרכו. בתחילת הבריאה : קדם. קודם מעשיו : מאז. מכבר ר''ל מזמן רב : (מצודת דוד)


{כג}  מֵ֭עוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי-אָֽרֶץ:

 רש"י  נסכתי מראש. ל' נסיכי בני אדם (יחזקאל לה): (רש"י)

 מצודת דוד  מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת : מראש. אני מן הראשונים מהקודמי' לבריאת הארץ כי אמרו רז''ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעולם נסכתי מראש. מעת היות עולם נתנה לי הגבורה והשררה והגדולה: מקדמי ארץ. בראשית מה שנברא בארץ: (רלב"ג)


{כד}  בְּאֵין-תְּהֹמ֥וֹת חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי-מָֽיִם:

 רש"י  חוללתי. נבראתי: (רש"י)

 מצודת דוד  באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוללתי. ענין בריאה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ) : נכבדי מים. רבוי המים כמו בעם כבד (במדבר יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באין תהומות חוללתי. קודם היות תהומות נבראתי כי השמים קודמים במעלה ובמציאות על התהומות קודם שיהיו שם מעינות ונהרות רבות מהמים: (רלב"ג)


{כה}  בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי:

 רש"י  בטרם הרים הטבעו. בתוך המים: (רש"י)

 מצודת דוד  בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הטבעו. מל' טביעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בטרם. שהטבעו ההרים על מכונם ולפני שימצאו גבעות חוללתי: (רלב"ג)


{כו}  עַד-לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עָפְר֥וֹת תֵּבֵֽל:

 רש"י  ארץ וחוצות. ארץ ישראל ושאר ארצות: וראש עפרות תבל. אדם הראשון: (רש"י)

 מצודת דוד  עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבל. כן נקראת הארץ המיושבת מבני אדם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד לא עשה. הש''י ארץ וחוצות הנכבד שבעפרות תבל והגבוה מהם והוא מקום הנגלה מן הארץ ובו ג''כ ארץ וחוצות והנה כפל הענין במלות שונות: (רלב"ג)


{כז}  בַּהֲכִינ֣וֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֝֗וּג עַל-פְּנֵ֥י תְהֽוֹם:

 רש"י  בחקו חוג על פני תהום. כשרקע חוג הארץ על המים, חוק גבול בל יעבור: חוג. לשון הקף כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קונפא''ש בלעז: (רש"י)

 מצודת דוד  בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן. בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע''פ התהום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחוקו. מל' חקיקה : חוג. הוא העגול הנעשה ע''י כלי ולה ב' ראשים יעמיד ראש האחד במקום עמדו והשני יסבב סביבו ונעשה עגול וכן היושב על חוג הארץ (ישעיה מ') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהכינו. בעת שהכין השם יתברך השמים להיות במספר ובתכונה ובמרחק ובגודל שהם בו והכוכבים אשר בהם כדי שייאות להמצא מהם אלו התנועות אשר בו העולם השפל שם הייתי כי בתבונה כונן הש''י השמים כמו שקדם כאשר חקק הש''י מחוגה על פני תהום שהוא כדור הארץ כמו שביארנו בפרשת בראשית והוא כמו מרכז לגרם השמימיי ולפי המחוג' ההיא המציא השמים סביבה במשכו רגלי המחוגה ההיא זה מזה בגלגל גלגל: (רלב"ג)


{כח}  בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהוֹם:

 רש"י  בעזוז. כשהגביר מעיינות תהום: (רש"י)

 מצודת דוד  באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באמצו. מל' אומץ וחוזק : בעזוז. מל' עוז : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באמצו שחקים ממעל. כאשר אמץ שחקים ממעל ונתן להם חוזק וקיום עד שהם חזקים כראי מוצק וזה היה אפשר כאשר רצה הש''י שיקבל איכות דומה ומתיחס' לקושי כאמרם לחים היו השמים ביום ראשון בשני נקרשו: בעזוז עינות תהום. ר''ל כאשר נתן הש''י עוז וקושי למה שהיה מהחומר הראשון אצל עינות תהום והוא כדור הארץ כי זה כולו נעשה בתבונה וזה כי לולי עוז הארץ וקיומה לא היה בכאן דרך לתנועת הגלגלים: (רלב"ג)


{כט}  בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם | חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ-פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ:

 רש"י  בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה: בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג): (רש"י)

 מצודת דוד  בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה' ללכת מהגבול ולהלאה : בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ''ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשומו לים חקו. כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה: ומים לא יעברו פיו. בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב''ח: (רלב"ג)


{ל}  וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם | י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל-עֵֽת:

 רש"י  אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד): יום יום. אלפים שנה: (רש"י)

 מצודת דוד  ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמון. ענין גדול הילד והתעסקות בו כמו והיו מלכים אומניך (שם מ''ט) : שעשועים. ענין התעסקות לשמוח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואהיה. אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש''י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש''י: משחקת בתבל. אני משמחת האנשי' בתבל ארצו: (רלב"ג)


{לא}  מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת-בְּנֵ֥י אָדָֽם:

 רש"י  משחקת בתבל ארצו. כל דורות הרשעים שהיו מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם הייתי משחקת עליהם: ושעשועי. צפיתי עד בא דור המדבר ויקבלוני: (רש"י)

 מצודת דוד  משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר''ל המה שמחים בי ואני בהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושעשועי. הם את בני אדם כי הם שמחים מאד במה שישיגו מעניני: (רלב"ג)


{לב}  וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ-לִ֑י וְ֝אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ:

 רש"י  ועתה בנים שמעו לי: (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ''כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועתה בנים שמעו לי. ואשרי מי שישמרו דרכי: שמעו. תחלה מוסר המדות ואחר זה חכמו בחכמה ואל תבטלו מהשקידה על החכמה או ירצה בזה אל תפרעו אלו הדרכים שצויתי אתכם שהם מסלול ודרך להשגת החכמה: (רלב"ג)


{לג}  שִׁמְע֖וּ מוּסָ֥ר וַחֲכָ֗מוּ וְאַל-תִּפְרָֽעוּ:

 רש"י  ואל תפרעו. ואל תבטלו מוסרי: (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה' על פניכם ואח''כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואל תפרעו. אל תבטלו כמו תפריעו את העם (שמות ה') : (מצודת ציון)


{לד}  אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֮ שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל-דַּ֭לְתֹתַי י֤וֹם | י֑וֹם לִ֝שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי:

 רש"י  לשקוד. לשמור: על דלתותי. להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון: (רש"י)

 מצודת דוד  לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשקוד. ענין מהירות כמו שוקד (ירמיה א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשרי אדם שומע לי. להמשך אל מה שאורהו אל השגתי וזה בשישקוד על דלתותי תמיד לשמור מזוזות פתחי עם שיתבאר לו באי זה פתח יכנס בדרש דרוש: (רלב"ג)


{לה}  כִּ֣י מֹ֭צְאִי (מצאי) מָצָ֣א חַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה:

 מצודת דוד  ויפק. ומוציא רצון מה' ר''ל ה' יהיה מרוצה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפק. ויוציא כמו יפיק תבונה (לעיל ג') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי מוצאי מצא חיים. כי מי שמצא אותי מצא חיים נצחיים ויוציא רצונו מהש''י ר''ל שהוא יהיה נעזר בו בכל חפצו: (רלב"ג)


{לו}  וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל-מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת:

 מצודת דוד  וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה : כל משנאי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וחוטאי חומס נפשו. ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור: (רלב"ג)

משלי פרק-ט

{א}  חָ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה:

 רש"י  חכמות בנתה ביתה. בחכמה בנה הקב''ה את העולם: חצבה עמודיה שבעה. שבעת ימי בראשית, ד''א ז' ספרים שיש בתורה ויהי בנסוע הארון ספר לעצמו במסכת שבת: (רש"י)

 מצודת דוד  חכמות. כל אחת מהחכמות בנתה בית לעצמה : חצבה. בנויה על הרבה עמודים וחצובים המה זה כזה בהשוואה גמורה והוא דבר הנחמד לעין הרואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצבה. ענין כריתה וחתוך הנופל באבנים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חכמות בנתה ביתה. הנה התבונה בנתה ביתה בחכמות כי השגת החכמות קודמת להשגת הבינה ושם חצבה עמודיה שבעה ר''ל חכמות רבות כי מספר השבעה יאמר על הרבוי כאמרו כי שבע יפול צדיק וקם הנה החכמות שם עמודי הבינה: (רלב"ג)


{ב}  טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ:

 רש"י  טבחה טבחה מסכה יינה. מזגם במים כמו יין חזק שאינו ראוי לשתות חי: אף ערכה שלחנה. כל יצירת לח ויבש: (רש"י)

 מצודת דוד  טבחה. שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסכה. ענין מזיגת היין במים כמו למסוך שכר (ישעיה ה) : ערכה. ענין סדור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טבחה טבחה. ואחר זה הכינה מאכל ומשקה לאנשים מחכמות ותבונה: (רלב"ג)


{ג}  שָֽׁלְחָ֣ה נַעֲרֹתֶ֣יהָ תִקְרָ֑א עַל-גַּ֝פֵּ֗י מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת:

 רש"י  שלחה נערותיה. אדם וחוה, ד''א משה ואהרן: (רש"י)

 מצודת דוד  תקרא. כל אחת תקרא ע''י נערותיה על גבהי מרום העיר להשמיע הקול למרחוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גפי. ענין כנף ובדרז''ל עד בין אגפים (חולין מ''ו) ור''ל במקום גבוה שהעוף יפרח שם באגפיו : קרת. מל' קריה ועיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שלחה נערותיה. לאיש ואיש ותקרא על כנפי מרומי העיר כדי שישמעו כלם דבריה: (רלב"ג)


{ד}  מִי-פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר-לֵ֝֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ:

 רש"י  מי פתי יסור הנה. וילמוד אותי ויחכם: (רש"י)

 מצודת דוד  מי פתי. ותאמר מי פתי שאין בו תבונה להכין מאכל יסור ממקומו ויבוא הנה וכן תקרא לחסר לב מכל וכל ותאמר לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מי פתי יסור הנה. לקנות מוסר וחכמה ומי חסר שכל ויבא להשלימו: (רלב"ג)


{ה}  לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי:

 רש"י  לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ביין שמזגתי: (רש"י)

 מצודת דוד  לכו לחמו. אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה וכאלו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחמו. אכלו לחם ולתוספת ביאור אמר בלחמי וכן מסעף פארה (ישעיה י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכו אכלו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והכינותי לכם: (רלב"ג)


{ו}  עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ וְ֝אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה:

 רש"י  עזבו פתאים וחיו. את דרך הפתיות: ואשרו. לשון פעם כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כג): (רש"י)

 מצודת דוד  עזבו. לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו וצעדו מעתה בדרך בינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשרו. וצעדו כמו ואשר בדרך לבך (לקמן כ''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עזבו. דרך פתאים וחיו ודרכו בדרך בינה להגיע אל זה מדרגה אחר מדרגה והנה זכר זה החכם לאי זו סבה לא אמרה דברים כי אם לפתי ולסכל לא ללץ ולרשע ואמר כי מי שהוא יוסר האיש הלץ לוקח לו קלון כי הוא ילעיג על החכם המייסר אותו ומי שהוא מוכיח לרשע לוקח מומו כי הרשע יאמר עליו שיש לו המומין שיש לו בעצמו: (רלב"ג)


{ז}  יֹ֤סֵ֨ר | לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ:

 רש"י  ומוכיח לרשע מומו. מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה אפילו להוכיחם ולקרבם: (רש"י)

 מצודת דוד  יוסר לץ. ר''ל אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח כי המוכיח את הלץ לוקח לעצמו קלון כי יתלוצץ בו ויבזהו והמוכיח לרשע מביא מום על עצמו כי ישיב לו אף אתה כמוני ויפגום בכבודו ולזה אין לי עסק עמהם : (מצודת דוד)


{ח}  אַל-תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן-יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ:

 מצודת דוד  פן ישנאך. כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו : ויאהבך. כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תוכח לץ פן ישנאך. אך תוכיח לחכם ויאהבך תן לחכם ויחכם עוד, דבר חכמה ויחכם עוד בה על מה שתתן לו ממנה כי מצד חכמתך יוסיף עליו להשלים החקירה בה או ירצה בזה והוא יותר נכון תן לחכם דבר חכמה כדי שיוסיף קנין במדות החשובות: (רלב"ג)


{ט}  תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם-ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֝צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח:

 רש"י  תן לחכם ויחכם עוד. לתלמיד הגון (שנה) ומדרש אגדה נאמר לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ו) וכשיצא ויקח מכל הבהמה וגו' (שם) אמר מה ראה הקב''ה להרבות באלו אלא שרצה שאקריב לו מהן: הודע לצדיק. חכמה. והוא יוסף לקח. מדעתו ועל שמועתו: (רש"י)

 מצודת דוד  תן לחכם. ר''ל אמור לו דברי חכמה ויחכם מדעתו עוד יותר : הודע לצדיק. משמרת הצדק : ויוסיף לקח. מדעתו יוסיף לימוד לעשות משמרת למשמרת : (מצודת דוד)


{י}  תְּחִלַּ֣ת חָ֭כְמָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים בִּינָֽה:

 רש"י  תחלת חכמה יראת ה', ודעת קדושים. היא עיקר הבינה: (רש"י)

 מצודת דוד  תחלת. יראת ה' היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה : ודעת קדושים. לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תחלת. החכמה והבינה היא תחלת דעת קדושים כי בבינה יתיישרו לדעת עולם המלאכים וזהו פריה אמרה הבינה הנה כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וזה יהיה לשתי סבות האחת כי בהם יתיש' אל המדות החשובות אשר שומרות האדם מרעות הרבה והשנית כי מפני דבקות ההשגחה האלהית באדם מצד הבינה ישמר מהרבה רעות וזה יהיה סבה שיוסיף על ימיו הנה: (רלב"ג)


{יא}  כִּי-בִ֭י יִרְבּ֣וּ יָמֶ֑יךָ וְיוֹסִ֥יפוּ לְּ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:

 רש"י  ויוסיפו לך שנות חיים. שנים של חיים הם של פרנסה ועושר: (רש"י)

 מצודת דוד  כי בי. בעבור עסק התורה ירבו ימיך והימים האלה יוסיפו לך שנות חיים כי ברבות הימים תרבה במעש''ט ויתוסף לך בזה שנות חיים בעוה''ב : (מצודת דוד)


{יב}  אִם-חָ֭כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֝לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא:

 מצודת דוד  חכמת לך. החכמה תהיה לך לתועלת : ולצת. ואם תתלוצץ באנשים אתה לבדך תשא עונש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. ר''ל שהתועלת הוא לך וכן אם לצת לבדך תשא הנזק: (רלב"ג)


{יג}  אֵ֣שֶׁת כְּ֭סִילוּת הֹֽמִיָּ֑ה פְּ֝תַיּ֗וּת וּבַל-יָ֥דְעָה מָּֽה:

 מצודת דוד  אשת כסילות. הנה אשה סכלה תהמה בקולה והיא פתיות ואינה יודעת מאומה ותהמה בבלי דעת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשת כסילות. מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתות האנשים שימשכו אליה והנה קרא אשת כסילות גוף הכסיל אשר יבקש שלוה ולזה נמנע שכלו מהשתדל בחכמה ובזה ירצה בפתיות גוף הפתי כי השכל לא יפותה כי אם לטוב או ירצה בזה שאשת הכסילות מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתותם כי אין לה שום השתכלות וערמה: (רלב"ג)


{יד}  וְֽ֭יָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל-כִּ֝סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת:

 מצודת דוד  לפתח ביתה. לראות העוברים דרך עליה : מרומי קרת. על כסאה עומדת במרום העיר להשמיע קולה למרחוק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישבה לפתח ביתה על כסא מרומי קרת. העיר כי לסכלותם תחשב חסרונה לשלימות: (רלב"ג)


{טו}  לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי-דָ֑רֶךְ הַֽ֝מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם:

 מצודת דוד  לעוברי דרך. להעוברים שם דרך מהלכם ההולכים באורח מישור בדרכי ה' והיא ענין מליצה לומר שהנפש המתאווה תסית לעבירה ומראה ערבות ותענוג העבירה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לקרא. ושם קרת לעוברי דרך המישרי' אורחותם בדרכי העיון: (רלב"ג)


{טז}  מִי-פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר-לֵ֝֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ:

 רש"י  חסר לב, ואמרה לו. הדברים הללו, מה אמרה לו: (רש"י)

 מצודת דוד  מי פתי. מי הוא הפתי המחסר נפשו מטובה יסור ממקומו ויבא הנה אשכילו חכמה כי מניעת ערבות התורה תחשב בעיניה לכסילות : וחסר לב. מי הוא החסר לב המונע עצמו מטובה והוא כפל ענין במ''ש : ואמרה לו. וכן תאמר לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מי. בכם פתי יסור הנה וחסר שכל: ואמרה לו. שיתחבר עמה ולא יטריח עצמו בעיון אשר הוא מזון השכל כי יותר טוב יערב לאדם שיזון במזון האחרים וזה כי מים גנובים ימתקו המים הגנובים ימתקו יותר והלחם שיגנוב האדם מאחר שצריך לאכלו בסתר הוא יותר ערב לו ויותר מתוק מהלחם שיקח מביתו וכן תאמר זאת האשה כי הוא ערב יותר לשכל שיתענג בתענוגי הגוף ויניח קנין החכמה: (רלב"ג)


{יז}  מַֽיִם-גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם:

 רש"י  מים גנובים ימתקו. אין טעם ביאת פנויה כטעם א''א אף לענין המצוה מים גנובים ימתקו שהיו יראים לעשות בגלוי ועושין בסתר: (רש"י)

 מצודת דוד  מים גנובים. הלא מים גנובים יותר ימתקו משאינם גנובים ולחם גנוב הנאכל במסתר הלא למאד יונעם ר''ל אין טעם ההיתר דומה לטעם האיסור ומדוע א''כ מנעת עצמך מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינעם. ענין מתיקות וערבות : (מצודת ציון)


{יח}  וְֽלֹא-יָ֭דַע כִּֽי-רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ:

 מצודת דוד  ולא ידע. הנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו ע''י המיתה ר''ל הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה : בעמקי. בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא ידע. מי שהוא נפתה לדבריה כי מתים שם ר''ל בביתה וקרואיה ירדו במעמקי הקבר והמות כי לא יקנה עמה קנין החיים, זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורו מזה הספר בזה המקום ואולם התועלו' המגיעות ממנו הנה הם ה': התועלת הא' הוא להודיע שלא יספיק לאדם היותו יודע התורה אך יצטרך לו עם זה שיעשה את כל דברי התורה כמו שצוה הש''י ולזה אמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך. הב' הוא להודיע מה שיקרה מהרע למי שימשך אחר התאוות ולזה אמר הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יובא רבים חללים הפילה דרכי שאול ביתה. הג' הוא להודיע מהות החכמה והתבונה וקצת משיגיהם ותועלתם. הד' הוא להודיע שלא יועיל התוכח' ללץ ולרשע כי אינם מקבלים מוסר אך יועיל לחכם ולצדיק הה' הוא להודיע מה שיקרה מהרע מפני הכסילות והפתיות: (רלב"ג)

משלי פרק-י

{א}  מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח-אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ:

 רש"י  משלי שלמה בן חכם ישמח אב. זה הקב''ה, ד''א אביו ממש: ובן כסיל תוגת אמו. תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה, ולפי המשל בן כסיל כמו ירבעם בן נבט: תוגת אמו. תוגת כניסיותו: (רש"י)

 מצודת דוד  משלי שלמה. לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר. ישמח אב. בראותו יושב במושב חכמים : תוגת אמו. כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוגת. מל' יגון ועצבון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משלי שלמה בן חכם ישמח אב וגו' עד מגדל עוז שם ה'. והוא מקיף בגנות הרשע והכסילות והליצנות והעצלה והאולת והעקשות והשנאה ושבח הופכיהם, הנה הבן שהוא חכם ישמח אביו כי הוא משער בדבר החכמ' יותר מאמו ואמנם הבן שהוא כסיל יביא יגון לאמו מפני חסרון הדעת ויגיע מזה לאמו מהצע' יותר ממה שיקרה ממנו לאביו מפני שהוא ירא מאביו יותר מאמו: (רלב"ג)


{ב}  לֹא-י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת:

 רש"י  לא יועילו אוצרות רשע. שהיה משתבח בעשרו שנאמר (הושע י''ב) ויאמר אפרים אך עשרתי וגומר: וצדקה תציל ממות. וא''ת צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס: (רש"י)

 מצודת דוד  אוצרות רשע. אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון : וצדקה. אבל הצדקה מצלת מן המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יועילו אוצרות. לא יקבל אדם תועלת באוצרות שקבץ ברשע ובעול ואולם הפיזור בצדקה הוא מציל ממות בזכות הצדקה ינצל האדם ממות הנגזר לו מצד המערכת ויאריך השם יתברך ימיו והפך הענין בקבוץ ממון ברשע: (רלב"ג)


{ג}  לֹֽא-יַרְעִ֣יב יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף:

 רש"י  לא ירעיב ה' נפש צדיק, והות רשעים יהדוף. ידחוף אותם ותפול: (רש"י)

 מצודת דוד  לא ירעיב. כי מזמין לו די מחסורו : והות. השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר''ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והות. ענין שבר כמו יעוז בהותו (תהלים נד) : יהדוף. ענין דחיפה כמו כהנדוף עשן (שם סח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא ירעיב ה' נפש צדיק. נפש האיש הצדיק ר''ל שלא יחסר לו מזון ואולם שבר הרשעים והוותם יהדפנו השם עליהם וימהר להביא אליהם, הנה מי שהוא עושה כף וגו': (רלב"ג)


{ד}  רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף-רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר:

 רש"י  ראש עושה כף רמיה. מי שעני בתורה מורה הוראות שקר: כף רמיה. מאזנים של רמיה לפי פשוטו משמע בתגרים: ויד חרוצים. ישרים שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה: (רש"י)

 מצודת דוד  ראש. הכף רמיה עושה את האדם לרש ר''ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה : ויד חרוצים. אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראש. עני כמו ראש ועושר (לקמן ל) : כף. כף המאזנים : חרוצים. עניינו תנועה וזרוזות כמו אז תחרץ (ש''ב ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראש עושה כף רמיה. כי מפני עצלותו יצטרך לנהג ברמיה לקחת ממון האנשים שלא כדין הוא רש ויד האנשים החרוצים הנוהגים בזריזות לאסוף ולכנוס באופן ראוי תעשיר אותם, הנה הבן המשכיל ומשגיח לעשות מה שראוי הוא אוגר בקיץ: (רלב"ג)


{ה}  אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ:

 מצודת דוד  אוגר. ר''ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו : בן מביש. אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוגר. ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (לעיל ו) : נרדם. מל' תרדמה והיא שינה עמוקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אוגר בקיץ. מאכלו כי אז ימצא לו ואולם הבן המביש ר''ל שהוא מאוחר התנועה ועצל הוא נרד' בקציר ולזה יחסר לו לחם כל השנה: (רלב"ג)


{ו}  בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס:

 רש"י  ופי רשעים יכסה חמס. החמס יכסה על פיהם ויהרגם: (רש"י)

 מצודת דוד  ברכות לראש צדיק. יבאו ברכות : יכסה חמס. החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר''ל העבירה עצמה נפרעת ממנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ברכות לראש צדיק. לראש צדיק יבאו ברכות והוא הלב כי תמיד יחשוב בענין הטובות והם המפורסמות לאנשים בדבריו ומעשיו או ירצה בזה לראש הענין והתחלתו יגלה הצדיק הברכות שהוא דורך אליהם בפעולותיו והנה הרשעים הם בהפך זה כי לבם תמיד ברשע ובחמס אבל פיהם יעלים ויכסה החמס שירצו לעשותו ולא יגלו החמס שהם דורכים אליו כי אם יגלוהו ימנע מהם אשר יזמו לעשותו, או ירצה בזה כי מה שיתחיל בו הצדיק ימשכו לו ברכות תמיד ויתוספו בו טובות ועוזרים להגיע אל התכלית לפי שכוונתו תמיד לטוב ולהטיב לאנשים ולזה יש לו לבטוח לראש הענין והתחלתו שימשכו אליו ברכות כי אם ידעו זולתו מחשבתו כלם יעזרוהו ואולם הרשעים הם בהפך זה כי תמיד יראו שלא יוכלו להשיג הדבר המבוקש להם אם ידעו זולתו ולזה יעלמו מה שירצו לעשותו מן החמס ולזה יהיה גמולם מדה כנגד מדה והיא כי זכר צדיק לברכה וגו': (רלב"ג)


{ז}  זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב:

 רש"י  זכר צדיק לברכה. המזכיר צדיק מברכו: ושם רשעים ירקב. רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו: (רש"י)

 מצודת דוד  זכר צדיק. זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו : ירקב. על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זכר צדיק לברכה. כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו ואולם שם רשעים ישחת וישיגהו הבלוי כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו, הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם ולזה תסלף דרכו אולתו ולא יגיעו לו מבוקשיו ולזאת הסבה ג''כ ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו ומפני זה יקרא האויל אויל שפתים ואמנם חכם לב יקח לעצמו מצות וסדרים יתנהג במה שירצה לעשותו כדי שיתישר אל התכלית ואמנם אויל שפתים הוא נמהר לעשות מחשבתו ויעשה מה שיעשה בזולת התישבו' הנה מי שהוא הולך בדרכי תום ילך בטח אין לו מונע מן האנשים וגם נעזר בפעולתו הטובה מהש''י ואולם מי שהוא מעקש דרכיו והולך לעשות חמס יודע ענינו ואף על פי שהוא מעלים ענינו בכל עוז לזה יסור ממנו מה שיזם לעשות: (רלב"ג)


{ח}  חֲכַם-לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֹ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט:

 רש"י  חכם לב יקח מצות. משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג): ואויל שפתים ילבט. ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא) אמרו כמה נתלבטנו בדרך: (רש"י)

 מצודת דוד  יקח מצות. יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילבט. ענין עייפות וכשלון וכן ועם לא יבין ילבט (הושע ד) : (מצודת ציון)


{ט}  הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ:

 רש"י  ומעקש דרכיו יודע. ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח): (רש"י)

 מצודת דוד  בתום. בתמימות לב : ומעקש. המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יודע. ענין שבירה כמו ויודע בהם אנשי סוכות (שופטים ח) : (מצודת ציון)


{י}  קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט:

 רש"י  קורץ עין יתן עצבת. זה המסית אדם בקריצותיו לרעה: (רש"י)

 מצודת דוד  קורץ עין. המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו' הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קורץ. ענין נדנוד ורמיזה כמו קורץ בעיניו (לעיל ז) : מקור. מעין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קורץ עין. להזיק לאנשים ברמיזותיו הנה הוא יתן עצבות וכעס להם וזה יהיה לכלמה אליו ולנרמז כי כשיבא לחשוב ברמיזות שזה האיש עושה כנגד האחר או אומר דברים כנגדו ויכעס על זה הדבר ואולי יתפעל מזה באופן שיזיק אל הנרמז וישחית ויזיק בזה לשניהם וגם אפשר שיתברר אחר זה שהענין ההוא היה כזב ויצטער מאד על מה שהתפעל כנגדו בעבור רמיזת זה הקורץ עין ואולם מי שהוא אויל שפתים לא יאמר זה בסתר אבל יאמר זה דבריו כדי לחרחר ריב בין שניהם הנה הוא ילבט ר''ל שעצתו נמהרה ולא יזיק כי אם לעצמו להראותו כוונתו הרעה הנה פי צדיק הוא בעינו מן שהוא בלב שהוא מקור החיים וגו': (רלב"ג)


{יא}  מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס:

 רש"י  מקור חיים פי צדיק ופי רשעים וגו'. פיהם יכסה חמס שבלבם שמחליקין את שפתיהם ושנאה טמונה בלבם ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון והענין יורה עליהם: (רש"י)

 מצודת דוד  מקור חיים. פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מקור חיים פי צדיק. לאנשים השומעים דבריו כי ממנו תוצאות חיים ואולם פי הרשעים הוא בהפך זה כי הוא אינו מה שהוא בלב כי פיהם יעלים החמס אשר בלבם הנה שנאה תעורר מדנים גם בזולת פשע כי יחשוב השונא לשנוא לפשע מה שאינו פשע וישפוט לרע מה שאינו מכוון לרע והאהבה על כל פשעים תכסה כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע: (רלב"ג)


{יב}  שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל-פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה:

 רש"י  שנאה תעורר מדנים. אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע''י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ) כמה (שנים היתה) שנאה זו כבושה ולא הזכיר' להם הקב''ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם: ועל כל פשעים תכסה אהבה. כשישראל מטיבים מעשיהם הקב''ה מכסה על פשעיהם: (רש"י)

 מצודת דוד  שנאה. השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע אבל יקפיד אף על דבר קשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדנים. מל' מדון ומריבה : (מצודת ציון)


{יג}  בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר-לֵֽב:

 רש"י  בשפתי נבון תמצא חכמה. כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי כגון דוד שאמר לנתן חטאתי (ש''ב יב): ושבט לגו חסר לב. אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה: (רש"י)

 מצודת דוד  בשפתי נבון. כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגו. לגוף כמו גוי נתתי למכים (ישעיה נ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשפתי נבון. הנה הנבון תמצא חכמה בשפתיו והוא הטוב הנפלא מכל הטובות כמו שקדם ואמנם מי שהוא חסר לב לא די לו שהוא נעדר זה הטוב אבל ידבק בו הרע והמכות לגופו תמיד כי יזיקוהו ויכוהו האנשים מפני מום פעולותיו ומאמריו הנפסדים בסבת חסרון דעתו: (רלב"ג)


{יד}  חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ-דָ֑עַת וּפִֽי-אֱ֝וִיל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה:

 רש"י  חכמים יצפנו דעת. ישמרוהו בלבם שלא ישכחוהו: (רש"י)

 מצודת דוד  יצפנו דעת. אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ''א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחתה. ענין שבירה כמו שמת מבצריו מחתה (תהלים פד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חכמים יצפנו. בלבם מה שהם יודעים ולא יפרסמוהו לאנשים כלם כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם ולזה יהיו נשמרים מלהגיד אלה הדברים הטובים בעצמותם מפני הרע שיגיע מהם במקרה ואולם פי האויל הוא בהפך זה כי יגיד הדברים אשר בהם מחתה קרובה לאנשים ולזה יזוקו בדבריו כל שומעיהם אשר לא יעמדו על מה שבהם מן הרע. (רלב"ג)


{טו}  ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם:

 רש"י  הון עשיר. בתורה: קרית עוזו. היא לו: מחתת דלים רישם. עניותם שלא עסקו בתורה היא מחיתתם: (רש"י)

 מצודת דוד  הון עשיר. ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר. מחתת. שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרית. מל' קריה ועיר : רישם. ענין עוני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הון העשיר הוא להמלט מן הרעות כמו קרית עוז שימלט האדם בה בעתות המלחמה ולזה יבטח לבו על הונו ויתחזק בו. פעולת הצדיק. היא תמיד מתישרת למול החיים כי בה ישיג החיים הנצחיים והחיים הגופיים ואולם תבואת רשע והונו אשר יעשוק הוא לחסרון ולהשחתה ולמות כי בה המוח לנפשו ולגוף וזה מבואר מאד לא יצטרך לביאור: (רלב"ג)


{טז}  פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת:

 רש"י  פעולת צדיק לחיים. כמשמעו, ומדרש אגדה שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן: ותבואת רשע. תבואתו (ס''א הבאתו) של מנשה שהכניס בו הסמל היא היתה לחטאת: (רש"י)

 מצודת דוד  פעולת. מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבואת. מל' תבואה ופירות : לחטאת. ענין חסרון כמו קולע וכו' ולא יחטיא (שופטים כ) : (מצודת ציון)


{יז}  אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעוֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה:

 רש"י  אורח לחיים. השומר מוסר היא הדרך לחיים: ועוזב תוכחת מתעה. את עצמו ואת אחרים: (רש"י)

 מצודת דוד  שומר מוסר. ר''ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים : מתעה. הוא תועה מאורח חיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתעה. כמו תועה או מתעה נפשו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אורח לחיים. מי שהוא שומר מוסר במדותיו הוא דורך אל החיי' הנצחיי' והגופיי' כי טוב המדות והתכונות יועילו לאדם בדברים המדיניי' ויהיה מפני זה אהוב לאנשי' והוא ג''כ מישיר אל קנין שלימות המושכלו' כמו שקדם ואולם מי שהוא עוזב תוכחת הוא תועה בדעותיו ומתעה זולתו מאורח חיים כי רבי' ימשכו לו להיות יצר לב האד' רע מנעוריו הנה הדובר שקרים יותר מגונה מהכסיל ויותר מזיק וזה כי מכסה שנאה שפתי שקר כי שפתי השקר יכסו השנאה ויהיה זה סבה אל שלא יהיה נשמר משונאו ויפול ברשתו ואולם הכסיל יוציא מפיו הדברים והדבות ויהיה זה סבה אל שישמר השנוא ממנו ולפי שזכר שני אלו שהאחד מדבר והאחר מעלים והמעלים הוא היותר מגונה בא לבאר שכבר ימצא צד אחד שיהיה המעלים יותר משובח ואמר כי מי שירבה וגו': (רלב"ג)


{יח}  מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי-שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל:

 רש"י  מכסה שנאה שפתי שקר. החונף שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו: ומוציא דבה הוא כסיל. לעז שיהו אנשים דובבין בו על חבירו: (רש"י)

 מצודת דוד  מכסה שנאה. המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב : ומוציא דיבה. מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דבה. ענין לעז והוצאת שם רע שרבים דובבים ומספרים בו כמו דבתם רעה (בראשית לז) : (מצודת ציון)


{יט}  בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל-פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל:

 רש"י  ברוב דברים לא יחדל פשע. המרבה דברים מביא חטא: וחושך שפתיו. הוא המשכיל: (רש"י)

 מצודת דוד  ברב. במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א''א להזהר בכולם על כי מרובים המה : וחושך. המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחושך. ענין מניעה כמו ולא חשכת (שם כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברוב דברים. ואמר כי מי שירבה לדבר בפני הגדולים הנה לא ימנע בריבוי דבריו שלא יקרא לו פשע ושגגה כי לא יוכל האדם לכלכל במשפט ריבוי הדברים ואולם מי שימנע שפתיו מריבוי הדברים הוא משכיל ומצליח בקניניו וביחוד הנה מי שידב' בשם יתב' ראוי שיהיו דבריו מעטים כמו שבארנו בספר קהלת כי גבוה מאד מדרגתו ממנו: (רלב"ג)


{כ}  כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט:

 רש"י  כסף נבחר לשון צדיק. שיודע להוכיח: לב רשעים כמעט. שאינו שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע''פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה שנאמר חל נא את פני ה' אלהיך וגו' (מ''א יג) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה (שם) עומד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן: (רש"י)

 מצודת דוד  לשון צדיק. המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר''ל אין להם לב להבין כ''א מעט מזעיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כסף נבחר. הנה לשון הצדיק הוא כמו הכסף שאין לו סיגים והוא מפני זה חזק הקיום וחזק מההפסד ואולם נפש הרשעים ולבם לא ישאיר כי אם מעט ולא זכר לשון הרשעים כי אינם מוציאים בפה מחשבותם כמו שקדם: (רלב"ג)


{כא}  שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר-לֵ֥ב יָמֽוּתוּ:

 רש"י  שפתי צדיק ירעו רבים וגו'. שרבים אוכלים בזכותו ובתפלתו: (רש"י)

 מצודת דוד  ירעו רבים. רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם : ואוילים. אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירעו. מלשון מרעה ור''ל יאכילו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שפתי צדיק. הנה שפתי צדיק לא די שיחיו הצדיק אבל ינהיגו רבים ויכלכלו אותם כמו שירעה הרועה את הצאן ואולם האוילי' לא די שלא יועילו לזולתם אבל יביאו על עצמ' המות מצד חסרון דעתם: (רלב"ג)


{כב}  בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא-יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ:

 רש"י  ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה. אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו: (רש"י)

 מצודת דוד  ברכת ה'. הברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ברכת ה' היא תעשיר. האנשים המושגחים מהש''י ולא יצטרך העשיר להיות יגע ועמל עמה כמו הענין בשאר העשירים שיעמלו ולא יניח להם עשרם לישן וזה כי השם יתברך הוא יישיר עניניו כולם מצד דבקות השגחתו בו או ירצה בזה כי ברכת ה' היא תעשיר השכל האנושי מקניני החכמה והנה זה העושר הוא באופן שלא יוסיף עצב עמה כי הוא נצחי וקיים: (רלב"ג)


{כג}  כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה:

 רש"י  כשחוק לכסיל עשות זמה. עצת חטאים: וחכמה. כשחוק: לאיש תבונה. כלומר קלה היא בעיניו לעשות: (רש"י)

 מצודת דוד  כשחוק. כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ''כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זמה. ענין מעשה הרעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כשחוק לכסיל. הנה הכסיל לא ינהג בחכמה עניניו ובמה שיחפוץ לעשותו ולזה תהיה הגעת חפצו לו בדמיון מה שיתחדש מהקרי או מפעולת השחוק שאינם מכוונות לאותם התכליו' ואולם לאיש תבונה תהיה עשות המחשבה כחפציהם כי בחכמה ישתדלו שתגיע מחשבתם אל הפועל ובסבות הנאותות: (רלב"ג)


{כד}  מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן:

 רש"י  מגורת רשע. מה שהוא ירא יבא לו דור הפלגה יראו ואמרו (בראשית י) פן נפוץ וסופן כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם): ותאות צדיקים יתן. מי שבידו ליתנה (לתת): (רש"י)

 מצודת דוד  מגורת. מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב''ה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגורת. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מגורת רשע. מה שיירא הרשע שיבא עליו מהרעות היא תבואנו כי לא יצילהו הש''י ממנה וזאת היראה והפחד היא הודעה מחולשת השפע עליו מהש''י כמו שבארנו בביאורנו לספר איוב ובמאמר הד' מספר מ''י ואולם הצדיקים לא די שיהיו נשמרים מאותן הרעות אבל יתן להם הש''י מהטובות מה שיתאוו מהם: (רלב"ג)


{כה}  כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם:

 רש"י  כעבור סופה ואין רשע. פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו: (רש"י)

 מצודת דוד  כעבור סופה. מיד כאשר יעבור הסופה ר''ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סופה. רוח סערה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כעבור סופה. הנה כשתעבור סופה תעבור על הרשע להשחיתו כאילו הוא סבת עבור הסופה לתכלית שתשחיתהו ואולם הצדיק הוא בהפך כי הוא יסוד עולם וסבת קיומו ושמירתו מהפגעים כאמרו ימלט אי נקי: (רלב"ג)


{כו}  כַּחֹ֤מֶץ | לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו:

 מצודת דוד  כחומץ. כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו' כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כחומץ לשנים וגו'. הנה כמו שהחומץ לשנים שהוא מכאיב אותם מאד וכמו העשן שהוא מזיק לעינים כן העצל מכאיב לב שולחיו מפני היות תוחלתם ממושכה: (רלב"ג)


{כז}  יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה:

 מצודת דוד  תוסיף ימים. למי שאוחז בה : ושנות. אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יראת ה' תוסיף. לאדם ימים על ימיו הקצובים כי מצד דבקות השגחת הש''י בו ינצל מהרעו' אשר סודרו לו שהם סבות מיתתו קודם עת הבילוי הטבעי ואולם הראשונים הנה שנותם תהיינה קצרות ולא יגיעו אל העת המוגבל להם כי רוע בחירתם ימיתם בלא עתם: (רלב"ג)


{כח}  תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד:

 רש"י  תוחלת צדיקים שמחה. סופה מתקיימת ושמחים: ותקות רשעים תאבד. כי לא תבא: (רש"י)

 מצודת דוד  תוחלת. תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תוחלת הצדיקים. היא החיים הנצחיים והערבים אשר הם תכלית השמחה אשר אין לשמחות הגופות שום יחס אליה כמו שביארנו בא' מספר מלחמות ה' ואמנם תקות הרשעים היא קנין חפצי הגוף מהקנינים והשמחות הגופיות וכל זה כלה ואובד: (רלב"ג)


{כט}  מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

 רש"י  מעוז לתום דרך ה' ומחתה. היא לפועלי און. שאינן הולכין בה והיא נפרעת מהם: (רש"י)

 מצודת דוד  מעוז. דרך ה' הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור''ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מעוז לתם. הנה המישרים אורחותיהם אל התמימות תהיה להם דרך ה' במצות התורה מעוז וחוזק לשמור דרכם אשר יכונו ההליכה אליה כי בזה ישלם להם באופן שלם מה שיכוונו אליו מהתמימות ואולם לפועלי און תהיה דרך ה' למחתה כי היא מתנגדת בחכלית מה שאפשר למה שיכוונו אליו מהשקר והעול והחמס: (רלב"ג)


{ל}  צַדִּ֣יק לְעוֹלָ֣ם בַּל-יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ-אָֽרֶץ:

 רש"י  צדיק לעולם בל ימוט. כשהוא מט אין מוטתו מוטת עולם כי יפול וקם: (רש"י)

 מצודת דוד  לעולם. אף אם הוא מט לא לעולם ימו כי יחזור ויקום : לא ישכנו. לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימוט. לשון נטיה : ישכנו. עניינו חניה בהשקט : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צדיק לעולם בל ימוט. הנה לעוצם השגחת הש''י על הצדיק לא ימוט לעולם ר''ל כל ימיו ולא ימעדו קרסוליו אך יתקיים במקום שהוא בו מהארץ לא יגלה משם למקום אחר ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ כי אם זמן מועט כי מפני רוע פעולותיהם יהיו להם שונאים רבים או ירצה באמרו לא ימוט לעולם חוץ הזמן הנגזר לו לחיות לא ימות כטעם אמרו את מספר ימיך אמלא ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ הזמן המוגבל להם כי שנותם תקצורנה: (רלב"ג)


{לא}  פִּֽי-צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת:

 רש"י  פי צדיק ינוב חכמה. ידבר לשון ניב שפתים (ישעיה נ''ז): (רש"י)

 מצודת דוד  ינוב וגו'. ר''ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר''ל המהפך חכמת התורה יוכרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינוב. ענין דבור כמו בורא ניב שפתים (ישעיה נ''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פי צדיק. פי האיש הצדיק בדעותיו ידבר חכמה שהיא דבר קיים ונצחי ולא יפס' עמה הדבור כי האמת מעיד לעצמו מסכים מכל צד ולשון איש תהפוכות והוא הטועה ואומר כזב בהתחלות הנה תפסק לשונו אם לא יסכים לדבריו מה שנמצא מזה אחר ההתחלות: (רלב"ג)


{לב}  שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת:

 רש"י  שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות ולפייס את בוראם ויודעים לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם: (רש"י)

 מצודת דוד  ידעון רצון. יודעים לרצות לה' : תהפוכות. מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה' כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שפתי צדיק ידעון. להשיג רצון מהאנשי' כי דבריה' נאותים וערבים להם ואמנם פי הרשעי' הוא בהפך כי הוא לא ישיג רצון אך תהפוכות וכעס כי דבריו הם קשי' ורעי' או ירצה בזה כי שפתי צדיק בדעות ידעון להשיג מה שהיה הרצון בנמצאו' הטבעיות אשר יחקר בהם בחקרם בסבותיהם למה היו בזה האופן ואולם פי הרשעים בדעו' אשר יטעו בהתחלות לא ידעון הרצון בדברים אבל יאמרו תהפוכות וכזבים: (רלב"ג)

משלי פרק-יא

{א}  מֹאזְנֵ֣י מִ֭רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ:

 מצודת דוד  מאזני מרמה. העשוי להכריע הכף אשר ירצה לרמות הקונים : ואבן שלמה. אבן משקל שהיא בשלימותה מבלי חסרון הוא לרצון לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאזני. כלי המשקל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאזני. הנה תועבת ה' מי שישקול הדעות במאזני מרמ' והוא אשר לא ידע להזהר בעיונו מהדברים המטעי' כי זה ממה שיביאהו לטעוח טענו' גדולות יביאו להריסה גדולה וחזקה ואמנם רצונו הוא שישקלו אותם באבן שלימה שלא תשא תוספת ולא חסרון וזה אמנם יהי' כשמירת הדרכים והסדרי' אשר יישירו האד' לשמרו מהטעות בעיון: (רלב"ג)


{ב}  בָּֽא-זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת-צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה:

 רש"י  בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. תבוא חכמה: (רש"י)

 מצודת דוד  בא זדון. כאשר בא איש זדון בא עמו קלון כי יבזה את הבריות ועם צנועים בא חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קלון. בזיון : צנועים. המסתתרים עצמם מרוב ענותנותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בא זדון. הנה כשבא איש זדון והוא הרשע בדעות אשר יהרס לשפוט בדברי' בזולת עיון הנה בא אחריו קלון ובושת כי לא יסכים המציאות למה ששפטו אותו מזה ואמנם האנשים הצנועים שלא יהרסו לעלות לזאת המדרג' כי אם אחר ההצעות הראויות ובדברי' הראויים הנה תמצא אתם חכמה: (רלב"ג)


{ג}  תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בּוֹגְדִ֣ים (ושדם) יְשָׁדֵּֽם:

 רש"י  תומת ישרים תנחם. תנהלם: וסלף בוגדים ישדם. ישדדם: (רש"י)

 מצודת דוד  תומת. תמימות הישרים תנהיגם בדרך הטוב להם : וסלף. עקמימות הבוגדים ישודד מהם נפשותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסלף. ענין עקום כמו ויסלף דברי צדיקים (שמות כג) : ישדם. מל' שדידה וגזילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תומת ישרים. תום הישרים ינחה אותם אל מחוז חפצם להשיג מבוקשם ואולם עזות הבוגדים הוא ישחית וישדם: (רלב"ג)


{ד}  לֹא-יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת:

 מצודת דוד  ביום עברה. ביום בא כעס מאת המקום לא יועיל העושר לכופר הנפש כי העומד עליו בוז יבוז למרבית ההון אבל צדקה מצילה מן המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יועיל. הנה ההון לא יועיל לאדם למלטו ביום עבר' אבל יהיה נספה אך הצדקה והיושר יצילו אותו ממות: (רלב"ג)


{ה}  צִדְקַ֣ת תָּ֭מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֝בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע:

 מצודת דוד  תישר. הצדקה שעושה היא מוליכה אותו בדרך הישר לטוב לו : וברשעתו. והרשע עצמה שהכין הרשע לזולתו בה בעצמה יפול הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צדקת תמים תישר דרכו. למצוא חפציו כי בעבורה תדבק השגחת הש''י בו עם שדרכו היא אל הצדק והיושר ואולם הרשע יפול ברשעתו כי דרכו אל הרשע ויפול מפני זה באמצע דרכו כי הש''י ישמרהו ממצוא חפצו אשר יכוין בהם הרשע וההיזק לזולתו: (רלב"ג)


{ו}  צִדְקַ֣ת יְ֭שָׁרִים תַּצִּילֵ֑ם וּ֝בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ:

 רש"י  צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו. בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו: (רש"י)

 מצודת דוד  תצילם. הצדקה תציל הישרים מרעה : ובהות. בהשבר שהכינו הבוגדים לזולתם ילכדו הם בעצמם בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובהות. ענין שבירה כמו מדבר הות (תהלים צ''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צדקת ישרים תצילם. מהרעות ואולם הבוגדים ילכדו בהוותם בעצמה אשר בה חשבו להזיק לזולת' והרצון בזה ובהות בוגדי' ילכדו אלו הבוגדים שזכר: (רלב"ג)


{ז}  בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֭שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה:

 רש"י  במות אדם רשע תאבד תקוה. תקות כל הבוטחים בו: ותוחלת אונים אבדה. תוחלת בניו שהם אונו אבדה כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם: (רש"י)

 מצודת דוד  תאבד תקוה. תקות הבוטחים בו : ותוחלת. תקות בניו אבדה כי לא היה בו זכות להגן על הבנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונים. בנים הבאים מכחו כמו כחי וראשית אוני (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  במות אדם רשע תאבד תקוה. כי אין לו השארו' נפש ותוחלת שיהי' לו ברוב כחו אבדה או ירצה בזה כי במות הרשע תאבד התקוה שהיו מקוי' אוהביו שיגן עליהם בכחו והתוחלת שהיה להם בו שיוכל לעזו' בהם כבר אבדה כי סר כחו במותו: (רלב"ג)


{ח}  צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו:

 רש"י  צדיק מצרה נחלץ. במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר: (רש"י)

 מצודת דוד  צדיק. כשנגזרה צרה על הצדיק ובעבור הזכות בטלה הגזרה או כשנחלץ הצדיק מן הצרה יבוא רשע במקומו אל הצרה ההיא כי אין מדת הדין מתפייס עד יבא אחר תחתיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחלץ. ענין הוצאה ושליפה כמו וחלצה נעלו (דברים כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צדיק. כבר יקרה שימלט הש''י הצדיק מצר' ויביא הרשע תחתיו להיו' כפרו: (רלב"ג)


{ט}  בְּפֶ֗ה חָ֭נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֝בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵחָלֵֽצוּ:

 רש"י  בפה חנף. חנף המסית חבירו בדרך רע משחיתו בפיו: ובדעת צדיקים יחלצו. והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה שהזהירה עליו לא תאבה לו וגו' (דברים יג): (רש"י)

 מצודת דוד  בפה חנף. בדברי חניפה ישחית את רעהו המחניף לו כי ילכדנו להמשך אחר דעתו : ובדעת. בעבור דעת התורה יוציאו מלבם דברי החונף ואינם נמשכים אחריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בפה. האיש החנף והרשע ישחית רעהו בפיו כי דבורו ימשוך האנשים לחטא וישחית אמנם הצדיקים לא די שלא ישחיתו זולתה אבל ימלטו בדעתם מהרעות הנכונות לבא: (רלב"ג)


{י}  בְּט֣וּב צַ֭דִּיקִים תַּעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה:

 מצודת דוד  תעלוץ קריה. כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה' להם : רנה. כי בעודם בחייהם הרעו לבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעלוץ. תשמח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בטוב צדיקים. בהצלחת הצדיקים וטובתם תשמח העיר כי הם אהובים לכלל העם ובטובתם להם טוב ובהפך זה ימצא ברשעים לא ישמחו בני העיר בטובתם אבל ירננו ויגילו באבדם בהצלחת הישרים תתרומם העיר ותתנשא כי הם אוהבים כלל בני העם ומברכתם יתברכו ואולם העיר אשר תהיה מנהגת בפי רשעים תהרס כי הוא ישים הנהגתה מעוותת וזה יהיה סבת השחתת העיר: (רלב"ג)


{יא}  בְּבִרְכַּ֣ת יְ֭שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תֵּהָרֵֽס:

 רש"י  תרום קרת. תתקיים תקרת הבית בגבהה מלפול בעוד שהיו מלכי יהודה ישרים העמידה תפילתם את בית המקדש: (רש"י)

 מצודת דוד  בברכת. בעת בא הברכה לישרים ורק המה למעלה וינהיגו את בני העיר בהדרכה ישרה אז תתרומם עי''ז : ובפי וגו'. אבל כאשר הברכה היא בפי כסילים ורק המה למעלה ועל פיהם יהיה כל דברי העיר אז תהרס עי''ז : (מצודת דוד)


{יב}  בָּז-לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר-לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ:

 רש"י  ואיש תבונות יחריש. כשמבזהו החסר לב כמו שאול דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (משלי יא): (רש"י)

 מצודת דוד  בז. המבזה לחבירו הוא חסר לב : ואיש. אם מי שמבזין אותו הוא איש תבונות אז יחריש ולא יענהו על כל דבריו ולא יחוש לדברי חסר לב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחריש. ישתוק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בז לרעהו. האיש שהוא חסר לב הוא המבזה רעהו שהוא חסר לב כמוהו בשיחשוב עצמו לחכם ורעהו סכל ואולם איש תבונות אינו מבזה אח שהוא רעהו אבל יחריש כשידבר לשמוע דבריו ואע''פ שאינו אומר דבר שלא ידע אותו הנה לכבודו ישמע דבריו ואע''פ שאין תועלת בדבריו: (רלב"ג)


{יג}  הוֹלֵ֣ךְ רָ֭כִיל מְגַלֶּה-סּ֑וֹד וְנֶאֱמַן-ר֝֗וּחַ מְכַסֶּ֥ה דָבָֽר:

 מצודת דוד  מגלה סוד. המגלה סוד חבירו הרי הוא הולך רכיל ואף אם לא ספר הדברים לפני מי שנאמר עליו כי חברך חברא אית ליה ויגולה הדבר גם אליו : ונאמן רוח. מי שרוחו נאמנה לה' הוא מעלים כל דבר ואם לא נאמר בסוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הולך רכיל מגלה סוד. הנה יגיע לו מהרוע בזאת התכונה שילך רכיל ויגרום ההפסד לאנשים ואמנם מי שהוא נאמן רוח מכסה ומעלים הדבר שנאמר לו אע''פ שלא נאמר לו בסוד או ירצה בזה מי שהוא מגלה סוד החכמה בענינים האלהיים והעמוקים מאד הנה הוא מגונה כמו הולך רכיל כי בזה יגרו' הפסד רב לאנשים ואולם מי שהוא נאמן רוח וישמר מפני זה מלעשות דבר יביא בו האנשים לחטא הוא מכסה דבר חן החכמה מהבלתי ראוי לה: (רלב"ג)


{יד}  בְּאֵ֣ין תַּ֭חְבֻּלוֹת יִפָּל-עָ֑ם וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ:

 רש"י  באין תחבולות. כשהצרה באה על ישראל ואינן נותנין לב להבין להתענות ולעשות תשובה יפול עם: (רש"י)

 מצודת דוד  באין. כאשר לא יחשבו תחבולות בדבר המלחמה אז יפול העם ביד שונאיו אולם ברוב יועץ קרובה התשועה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  באין תחבולות. מפני העדר לקיחת חחבולות במלחמה יפול עם ביד שונאיהם ואולם ברוב יועץ לקחת התחבולות יושע העם מאויביו במלחמה או ירצה בזה מפני העדר לקיחת תחבולות לנצח הנפש המתאוה יפול עם ברשתה ר''ל איברי האדם וכחותם הנפשיים ואולם ברוב יועץ תהיה התשועה ולזה הפי' ימשך הפסוק הבא אחריו להרחיק השכל מהיו' ערב לנפש המתאוה לפרוע חובה לש''י והרצון בו שהאיש הרע ישבר וגו': (רלב"ג)


{טו}  רַע-יֵ֭רוֹעַ כִּי-עָ֣רַב זָ֑ר וְשֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ:

 רש"י  רע ירוע. הרשע יתרוצץ אשר ערב לבו לעבודת גלולים: ושונא תוקעים. תוקעים כף לעשות רע וללכת בעצתם, ורבותינו דרשוהו בערבות ממון: (רש"י)

 מצודת דוד  רע ירוע. ישבר ויתרוצץ על אשר היה ערב בעבור איש זר אשר לא ידעוהו אם הוא נאמן אבל השונא לתקוע כפיו בערבות מכל וכל בטוח הוא משבירה ורציצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רע ירוע. ענין השבר והרצוץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רע ירוע. הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבר כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות ומי שישנא תוקעים ר''ל שהוא ירצה לערוב לרעהו בזה האופן אך ישתדל השכל בקנין הדעות אשר הוא מיוחד לו הוא בוטח ואין פחד לנגד עיניו כי השגחת יתברך תדבק בו: (רלב"ג)


{טז}  אֵֽשֶׁת-חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ-עֹֽשֶׁר:

 רש"י  תתמוך כבוד. כנסת ישראל תקרב תמיד לכבוד הקב''ה ותורתו: ועריצים יתמכו עשר. בני אדום מתקרבים אצל גניבות ממון וגזל: (רש"י)

 מצודת דוד  אשת חן. אשה הנושאת חן בעבור כשרון מעשיה דרכה לסמוך את הכבוד שלא תלך ממנה ועושה סמיכות אל הכבוד בהוספת כשרון מעשים : ועריצים. בעלי כח רב דרכם עשות סמוכות אל העושר לבל יהיה אבוד מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועריצים. חזקים כמו עריצי גוים (יחזקאל כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשת חן. הנה החכמים ינחלו כבוד כי להפלגת חקירתם כל לשון תקום אתם למשפט ירשיעו והנה כשהיתה הנפש המשרתת לשכל אשת חן שתהיה נושא חן בעיניו מפני שכוונתה לו תמיד למה שיצטרך לו עדות מהחוש הנה היא תהיה סומכ' לחכם זה הכבוד וכאילו היא עמוד לזה הכבוד ישען עליו כמו שהתקיפים הם סומכים העושר והם כמו עמודים לו לשמרו מכל שולל ובוזז: (רלב"ג)


{יז}  גֹּמֵ֣ל נַ֭פְשׁוֹ אִ֣ישׁ חָ֑סֶד וְעֹכֵ֥ר שְׁ֝אֵר֗וֹ אַכְזָרִֽי:

 רש"י  גומל נפשו. גומל טובה לקרוביו איש חסד. איש שהוא חסיד: ועכר שארו אכזרי. והאכזרי הוא עוכר את קרוביו: (רש"י)

 מצודת דוד  גומל נפשו. מי שגומל טוב לנפשו המתאווה לתת לה די מחסורה ההכרחי להחיותה ולהעמידה במצב הבריאות הוא בודאי איש חסיד כי כאשר יחמול על נפשו כן יחמול על נפש הזולת אבל העוכר בשר עצמו ומרעיב עצמו כי יחוש על הממון כ''ש שהוא אכזרי על הזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועוכר. ענין השחתה ובלבול כמו עכרתם אותי (בראשית לד) : שארו. בשרו כמו אם יכין שאר (תהלים עח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גומל נפשו. הנה מי שמגדל נפשו החומרית ומחזיק אותה לתת לחומר ההכרחי מן המזון והלבוש הוא איש חסד שלא יגרע מדבר חקו הראוי לו ויחמול על הראוי לחמלה עליו ואמנם מי שהוא עוכר בשרו ומצר לגופו הנה הוא אכזרי כי מי שהוא אכזרי לעצמו כל שכן שהוא אכזרי לזולתו ואולם אמר זה כי קצת האנשים יחשבו עבודה לשם יתב' מה שיענו גופם ענוי וזה הפך רצון הש''י ולזה תמצא שלא העמידה התורה דבר יהיה בו ענוי לנפש הבהמות רק מעט ביום אחד בשנה והיה זה כי כן הכחות הנפשיות החמריות הוכנו לעבודת השכל ולא יוכן להם זה אם לא היו בבריאות ולזה מי שיהיה סבה להחלות הגוף אשר בחלותו ייחלו אלו הכחות הנה הוא יבלבל כוונת השם יתברך: (רלב"ג)


{יח}  רָשָׁ֗ע עֹשֶׂ֥ה פְעֻלַּת-שָׁ֑קֶר וְזֹרֵ֥עַ צְ֝דָקָ֗ה שֶׂ֣כֶר אֱמֶֽת:

 רש"י  רשע עשה פעולת שקר. פעולתו של רשע משקרת לו כסבור שתתקיים בו הצלחתו והכל אבד: וזורע צדקה שכר אמת. והזורע צדקה היא פעולה של אמת כי בודאי בטוח הוא שיקבל פעלו בסוף: שכר. קרוניא''ל בלעז כאדם הסוכר אמת המים כדי ללקוט דגים ובטוח שימצא שם דגים הרבה ודומה לו כל עושי שכר אגמי נפש (ישעיה יט): (רש"י)

 מצודת דוד  פעולת שקר. ר''ל פעולתו משקרת בו ולא תשאר בקיומה : וזורע. הזורע צדקה שכרו בא באמת א''כ פעולתו היא גמול הצדקה הנה באה ומתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמת. עניינו דבר מקויים וכן ודבריך יהיו אמת (שמואל ב ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רשע עושה פעולת שקר. האיש הרשע במדות ובדעות עושה פעולות שאין בם תועלת אך הוא הבל וכזב ואולם מי שזורע צדקה במדות או בדעות יש לו שכר נפלא וקיים וזה השכר הוא השגת האמת אשר היא כל פרי הצלחה האנושית הנה כמו שימשך מזריעת הצדקה השגת האמת כן ימשך וגו': (רלב"ג)


{יט}  כֵּן-צְדָקָ֥ה לְחַיִּ֑ים וּמְרַדֵּ֖ף רָעָ֣ה לְמוֹתֽוֹ:

 רש"י  כן צדקה לחיים. אמתו של צדקה סופה לחיים כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז): (רש"י)

 מצודת דוד  כן צדקה. אמיתת הצדקה ר''ל הנתונה לשמה היא סבה להשיג החיים אבל המרדף עם הצדקה את הרעה לרמות בה את הבריות למען יחזיקוהו לצדיק היא עוד סיבה למותו כי לא תחשב לזכות כ''א לחובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כן. עניינו כמו אמת וצדק כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כן צדקה. כן ימשך ממנה השגת החיים האמתיים כי חלק הדבר במציאות אשר הוא החיים בחלקו באמת כמו שהתבאר בפילוסופיא הראשונה ואמנם מי שהוא מרדף רעה ורשע במדות או בדעות הנה ימשך לו מזה מקרא המות וההפסד: (רלב"ג)


{כ}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה עִקְּשֵׁי-לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ:

 מצודת דוד  עקשי לב. מראה לאדם יושרו ומחשבות לבו עקשות : תמימי דרך. התם בדרכיו ומשוה מסתרו לנגלהו הוא ירצה לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקשי. ענין עקום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תועבת ה'. היא האנשים שהם עקשי לב כי עקשותם יביאם תמיד אל השבוש בדעות ובפנות היותר גדולות מהם ורצון הש''י הוא האנשים ידרכו בעיונם בתמימות ושלימות להשמר מן הטעיות: (רלב"ג)


{כא}  יָ֣ד לְ֭יָד לֹא-יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט:

 רש"י  יד ליד. כלומר מיד הקב''ה לידו תבוא לו שכר פעולתו ולא ינקה מן הרעה אשר עשה: (רש"י)

 מצודת דוד  יד ליד. מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה הרע ממנו כי לא תשוב ריקם אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יד ליד. הנה הרעות הפתאומיות שיבואו מיד ליד לא ינקה האיש הרשע מהם כי אין הש''י משגיח עליו לשמרו מהם ואמנם זרע הצדיקים נמלט ממנו כי השגחת הש''י תדבק בהם לשמרם או יהיה הרצון בזה בעת הרעות הגדולות הפתאומיות שיבואו מיד ליד אשר אין אחד נקי מהרע כי הוא משחית הרעים והטובים הנה זרע הצדיקים והוא פרים אשר להם בשלימות השכל הוא נמלט בי לא יוכל זה הרע למשול בשכל: (רלב"ג)


{כב}  נֶ֣זֶם זָ֭הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר אִשָּׁ֥ה יָ֝פָ֗ה וְסָ֣רַת טָֽעַם:

 רש"י  נזם זהב באף חזיר. שמלכלך אותה באשפות כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה: וסרת טעם. פורש מן התורה: (רש"י)

 מצודת דוד  נזם זהב. כמו אילו ישימו נזם זהב באף חזיר הנה לא תשמור העדי זה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה כן דרך אשה יפה אשר סרה ממנו טעם ועצת החכמה כי לא תשמור יפה להמותר לה כ''א להנאסר לה ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כ''א לרמות הבריות וכדומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נזם. עדי יושם על האף וכן חח ונזם (שמות לה) : טעם. עניינו העצה ותוכן הדבר כמו וטעם זקנים יקח (איוב יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נזם זהב. הנה האשה היפה שהיא נעדרת השכל היא דומה לנזם זהב שיושם במקום הנבאש בתכלית והוא אף החזיר אשר הוא באשפו' נמצא וכבר הישיר בזה להתרחק מן האשה הזונה אשר היא יפה כי בלא ספק שהיא סרת טעם ולזה תפותה לזה השיקוץ והגנות ונרמז בזה אל היופי וההכנה אשר שם הש''י בחומר האדם ובכחותיו הנפשיות לעבודת השכל ואם יסור מן ההשתדלות במה שהוכן לו מהשלימות הנה יהיה זה היופי וזאת ההכנה מונחת במקום אחר מגונה מאד וזה כי האדם החסר הוא יותר רע מהרעים שבב''ח כי בהכנתו שהוכנה לו להשיג שלימות השכל ישתמש בפעולות המגונות ולזה יפליג להרע יותר מהחיות והב''ח: (רלב"ג)


{כג}  תַּאֲוַ֣ת צַדִּיקִ֣ים אַךְ-ט֑וֹב תִּקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים עֶבְרָֽה:

 רש"י  תקות רשעים עברה. בטוחים ומקוים לגהינם: (רש"י)

 מצודת דוד  אך טוב. מכל התאוות בוחרים אך תאות מעשה הטוב ועוזבים השאר : עברה. כל תקותם למצוא דבר מה לכעוס ולהתקצף על מי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תאות צדיקים. הנה הצדיקים לא תהיה תאותם ותכליתם וגבולם אשר יכונו אליו רק אל הטוב ואולם מה שיקוו הרשעים מהתכלית אשר כונו אליו הוא דבר חמה ועברה כי הם משתדלים תמיד בעשיית הרעות וכבר באר זאת על צד מליצת השיר שכל אחד מאלו משיג מה שיקוה אליו וזה שהצדיק יבקש התכלית הטוב בכל אשר יעשה ולזה יתן השם יתברך שכרו שישיג הטוב הנפשיי והרשעים יבקשו תכלית רע בכל אשר יעשוהו ולזה ישיגו הרע לעצמם: (רלב"ג)


{כד}  יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחוֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ-לְמַחְסֽוֹר:

 רש"י  יש מפזר. ממונו כגון לצדקה ונוסף עוד: וחושך. עצמו מיושר אך למחסור יהיה לו: (רש"י)

 מצודת דוד  יש מפזר. ר''ל ימצא דבר אם מפזרו בענין מה ויתוסף עוד יותר ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי לא יהיה סיבה לקיום הדבר כ''א להחסירו והוא פזרון הממון לצדקה כי המפזר וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחושך. ומונע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יש מפזר. הנה יש מי שמפזר ונוסף עוד והוא בעל השלימות בעיון כי כל מה שיוסיף ללמד דעת לאנשים תהיה נוספת חכמתו ובינתו כאמרם ומתלמידי יותר מכלם, ואמנם מי שהוא מונע עצמו מללמד היושר לאנשים הנה זה הענין הוא לו למחסור משלימותו כי להעלימו דברי היושר מהאנשים תמעט חקירתו ולזאת הסבה ג''כ הנה נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה נפש איש ברכה שיבקש תמיד הברכה והתוספת בעיון תהיה דשנה ושמנה מדשן נעימות המושכלות ומי שהוא מרוה אחרים ממה שהשיג ומדשן החכמה הנה הוא גם כן מורה ומלמד לעצמו כי בזה הפועל יפליג יותר החקירה בזה העיון מצד ירידתו לבאר החקירה הזאת לתלמידים הנה מי שימנע מהשביר בר העיון יקללוהו כל העם או האומה מפני שאינו רוצה להועיל לאנשים במה שהועילהו הש''י בו ולראש האיש המשביר ומלמד דעת את העם תבא לו ברכה כי הם יברכוהו ותבא לו גם כן ברכה בעיונו בעצמו שתוסיף בזה הפועל גם תבא לו ברכה מהשם יתברך שיתן שכרו תחת זאת הטובה אשר עשה ואפשר שיתישרו אלו השלשה פסוקים לזרז על פועל הצדקה: (רלב"ג)


{כה}  נֶֽפֶשׁ-בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם-ה֥וּא יוֹרֶֽא:

 רש"י  נפש ברכה. שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלעז: ומרוה. שמשביע את העניים: גם הוא יורא. ישבע טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  נפש ברכה. החפצה הוספת טובה לזולת גם היא תדושן : ומרוה. המשביע את העניים גם הוא ישבע טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברכה. כל לשון ברכה עניינו הוספת טובה : תדשן. מל' דשן ושמן : ומרוה. ענין שביעה כמו כגן רוה (ישעיה נח) : (מצודת ציון)


{כו}  מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר:

 רש"י  מונע בר. מלמד תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  מונע בר. החדל למכור תבואתו בעת הצורך ומשמרה עד זמן היוקר יקללוהו בני אומתו וברכה באה לראש המוכר שבר בעת הצורך כי הכל יברכוהו והוא נאמר למשל על השפעת החכמה לזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בר. תבואה כמו לשבר בר (בראש' מב) : יקבהו. יקללוהו כמו לכה קבה לי (במדבר כב) : לאום. אומה כמו ולאום מלאום יאמץ (בראשית כה) : משביר. ענין מכירת תבואה כמו לשבר בר (בראשית מב) : (מצודת ציון)


{כז}  שֹׁ֣חֵֽר ט֭וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ:

 רש"י  שוחר טוב. החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם: יבקש רצון. הוא חפץ שיהיה הקב''ה רוצה בם ומתפייס עמם, רצון, אפיימינ''ט בלעז: (רש"י)

 מצודת דוד  שוחר טוב. הדורש אחר טובות בני אדם וחפץ בהם יבקש בזה רצון מה' כי עי''ז ירוצה לו : ודורש. אבל הדורש אחר רעות בני אדם ובה הוא חפץ אזי הרעה ההיא תבוא עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוחר. ענין דרישה כמו ושחרו אל (תהלים מח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוחר טוב. מי שהוא טוב ודורש אותו הוא רצון השם יתברך שיגיע לו כי השם יתברך עשה את האדם בתאר שיבקש אל הטובות ולזה יגיע לו בלא ספק התכלית שכוון אליו: ודורש. ומבקש לעשות רע יבואנו והוא שכבר יבא לו הרע בהפך מה שכיון כי הוא כיון הרע לזולתו ויבא לעצמו ברשתו אשר טמן לזולתו ילכד: (רלב"ג)


{כח}  בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭עָשְׁרוֹ ה֣וּא יִפֹּ֑ל וְ֝כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ:

 מצודת דוד  הוא יפול. ולא יועיל לו עשרו אבל הצדיקים הבוטחים בה' יפרחו כעצי האילן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בוטח בעשרו. מי שיבטח בעשרו ולזה יחשב להתגדל ולהתנשא על האנשים הוא יפול כי אין ראוי לבטוח כי אם בש''י וכמו העלה שיצא תחתיו הפרח כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים אשר יבטחו בו מהש''י: (רלב"ג)


{כט}  עוֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ יִנְחַל-ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֝וִ֗יל לַחֲכַם-לֵֽב:

 רש"י  עוכר ביתו ינחל רוח. אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול: (רש"י)

 מצודת דוד  עוכר ביתו. העצל אשר בעבור עצלותו עוכר ומשחית בני ביתו כי לא מצאה ידו לתת להם די מחסורם הנה בזה יתרבה המריבה והכעס וכאלו ינחל לעצמו רוח הכעס וסוף הדבר יהיה אשר האויל הזה יהיה עבד לחכם לב להחיות נפש עצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוח. עניינו כעס כמו הניחו את רוחי (זכריה ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עוכר ביתו. מי שהוא משחית ביתו ר''ל כגון בנין הגוף ואיבריו וכחותיו הנפשיות עד שלא ישתמש בהם לתועלות המכוון בהם הנה ינחל רוח והבל כי אין בו תועלת ותחת מונעו עצמו מלעבוד שכלו במכוון בו ישוב עבד לזולתו ר''ל שכבר יהיה האויל עבד לחכם לב או ירצה במלת עבד שם מקרה והרצון בו שיגיעת האויל אשר עבד בו יהיה לחכם לב כאמרו יכין וצדיק ילבש: (רלב"ג)


{ל}  פְּֽרִי-צַ֭דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׂ֣וֹת חָכָֽם:

 רש"י  פרי צדיק. גמול פירות מעשה הצדיקים עץ חיים הם לעולם: ולוקח נפשות חכם. מי שהוא חכם קונה לו נפשות שמלמדם דרך טוב והרי הם לו כאלו קנאם כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב): (רש"י)

 מצודת דוד  פרי צדיק. מעשה הצדיק היא כעץ המגדל חיים כי על ידי מעשיו בא החיים. ולוקח. הלוקח לעצמו נפשות להדריכם בדרך הישר והרי הוא כאלו קנאם כמ''ש ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י''ב) הלוקח הזה לחכם יחשב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פרי צדיק עץ חיים. כי הצדיק יגיע אל החיים הנצחיים ומי שהוא לוקח ומושך לעבודות הנפשיות החומריות כדי שיעוררו כלם אל השכל להשגת אלו החיים הנצחיים הוא חכם או יהיה הטעם כפול והרצון פרי צדיק הוא עץ שיתן חיים וזה כי לא די לצדיק שיקנה החיים לעצמו אבל יקנה אותם לזולתו והחכם הוא לוקח נפשות האנשים ומושך אותם לעבודת השם יתברך שיקנו כלם החיים הנצחיים: (רלב"ג)


{לא}  הֵ֣ן צַ֭דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֝֗ף כִּֽי-רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא:

 רש"י  הן צדיק בארץ ישולם. למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים: ואף כי רשע וחוטא. וכ''ש שסופו של רשע להשתלם לו או בחייו או במותו: (רש"י)

 מצודת דוד  הן וגו'. כאומר למה יבטח הרשע על הצלחת שעתו הלא יראה כי אף הצדיק ישולם על העבירה שבידו עודנו בארץ עד לא ימות וכל שכן הרשע המחזיק ברשעו וחוטא עוד שבוודאי יקבל גמול מעשיו אם קודם המיתה אם לאחריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אף כי. ענינו כמו כל שכן וכן אף כי אש אכלתהו (יחזקאל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הן צדיק בארץ. הנה הצדיק לא יספיק לו קנין החיים הנצחיים אבל יעמוד בשלום בהיותו בארץ אין פחד רעה לנגד עיניו וגם כאשר רשע והוא חוטא חטא מה עכ''ז יעמוד בשלום בארץ כמו שתראה מיהושפט שהתחבר עם אחאב שהיה רשע וחטא בזה הצילו הש''י מהרע כשקמו עליו חיל ארם להרגו בעבור כי נמצאו בו דברים טובים כמו שנזכר בספר דברי הימים וכזה תמצא בדוד כשחטא בדבר אותה האשה אמר לו הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות לפי שכל פעולותיו זולתי זאת היו בתכלית השלימו' כמו שזכרנו שם ולזה מצאנו שנענש שאול יותר ממה שנענש דוד והיה חטא שאול יותר מעט אלא שלא עשה מהטובות כל כך כמו שעשה דוד אך רוב פעולותיו בלתי נוהגות על היושר: (רלב"ג)

משלי פרק-יב

{א}  אֹהֵ֣ב מ֖וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת וְשֹׂנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר:

 מצודת דוד  אוהב. האוהב את המוסר הוא אוהב דעת כי בשמעו את המוסר יקנה דעת מה שלא שמע מאז אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה כי ישאר באולתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בער. שוטה ע''ש שנמשל כבהמות והוא מל' אנחנו ובעירנו (במדבר כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אוהב מוסר. מי שהוא אוהב מוסר במדות הוא אוהב דעת כי זה ממה שיישירהו לשלימות המושכלות ולזה הוא מבואר כי מי שהוא שונא התוכחת ונפקד ממנו השלימות במדות הנה הוא בער כי יפקד ממנו שלימות המושכלות גם כן: (רלב"ג)


{ב}  ט֗וֹב יָפִ֣יק רָ֭צוֹן מֵיְהוָ֑ה וְאִ֖ישׁ מְזִמּ֣וֹת יַרְשִֽׁיעַ:

 רש"י  טוב יפיק. מוציא מן הקב''ה נחת רוח להביא טובה לעולם: ואיש מזמות ירשיע. בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה, וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט): (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. איש טוב מוציא רצון מה' להביא טובה על כל העולם : ואיש מזמות. הנמשך אחר מחשבות לבו הוא ירשיע את כל העולם כי מכריעם לחובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב יפיק. האיש הטוב יוציא רצונו מהש''י כי השגחתו דבקה בו עם שרצונו רצון הש''י כמו שקדם ואולם איש מזמות והוא האיש הנמשך אחרי מחשבותיו לחטוא בהם כאמרו כי זמה עשו הנה ירשיעהו הש''י ויחייב באותו בשיביא עליו מהרע במדה שמדד: (רלב"ג)


{ג}  לֹא-יִכּ֣וֹן אָדָ֣ם בְּרֶ֑שַׁע וְשֹׁ֥רֶשׁ צַ֝דִּיקִ֗ים בַּל-יִמּֽוֹט:

 רש"י  לא יכון אדם ברשע. לא יתבסס: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יכון. האדם לא יהיה נכון במעשה הרשע ר''ל לא יעמוד על כנו ובסיסו עם ההון שאסף ברשע אבל שורש צדיקים לא יהיה נוחה לפול ר''ל אף אם יפול לא ימוט עד השורש כי יחזור ויקום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יכון. לא יכונן בנין האדם שהוא ברשע ולא יעמוד כי במעט סבה ישרת ואמנם שרש הצדיקים לא ימוט אך יתקיים ויעמוד תמיד: (רלב"ג)


{ד}  אֵֽשֶׁת-חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה:

 רש"י  וכרקב. תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם כן אשה מבישה ורעה שמעשיה בושים: (רש"י)

 מצודת דוד  עטרת בעלה. ר''ל בעלה מתפאר במעשיה : מבישה. האשה שנמצא בה כל דבר בושה היא לבעלה כרקבון בעצמותיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשת חיל. הנה האשה הזריזה במעשיה היא עטרת בעלה ואולם האשה המתעצלת במעשיה היא משחתת אותו והיא לו כמו הרקב בעצמותיו שיבלו אותם והנה רמז בזה אל האשה המשרתת השכל בשתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו ואם לא תהיה נשמעת לו אך תתרשל מזה והיא מתאחרת ובוששת הנה היא לו כרקב בעצמותיו כי היא תמנע ממנו השלימות: (רלב"ג)


{ה}  מַחְשְׁב֣וֹת צַדִּיקִ֣ים מִשְׁפָּ֑ט תַּחְבֻּל֖וֹת רְשָׁעִ֣ים מִרְמָֽה:

 מצודת דוד  משפט. לעשות משפט אמת להציל העשוק מיד עושקו : מרמה. לעשות מרמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מחשבות צדיקים. אין צ''ל כי מה שישתדלו בו הצדיקים הוא דבר ראוי אבל גם מחשבותיהם משפט וברשעים הוא בהפך שגם תחבולותיהם אשר ילקחו מהשכל באופן מה הם מרמה: (רלב"ג)


{ו}  דִּבְרֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֱרָב-דָּ֑ם וּפִ֥י יְ֝שָׁרִ֗ים יַצִּילֵֽם:

 רש"י  דברי רשעים ארב דם. יועצים לרצוח בידם או ע''י עדות שקר: ופי ישרים. כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  ארב. לארוב על דם נקי בעדות שקר : יצילם. יצילו את הנידונים כי ירבו לחקור עד יוכחשו זה מזה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דברי רשעים. מה שידברו הרשעים הוא לרע אשר בתכלית כאילו תאמר לארב דם להכות דם נקי ואולם דברי ישרים הם בהפך זה כי הם להציל הנקיים משפיכות דמים: (רלב"ג)


{ז}  הָפ֣וֹךְ רְשָׁעִ֣ים וְאֵינָ֑ם וּבֵ֖ית צַדִּיקִ֣ים יַעֲמֹֽד:

 רש"י  הפוך רשעים. כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים: ואינם. כלים כגון סדום: ובית צדיקים יעמוד. יתקיים: (רש"י)

 מצודת דוד  הפוך. כאשר יהפכו הרשעים אז אינם בעולם ויאבד זכר למו אבל בית הצדיקים יתקיים לעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואינם. ואין מהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הפוך רשעים ואינם. הש''י יהפוך רשעים ואינם במעט זמן ואולם הצדיקים הם בהפך זה כי ביתם יעמוד ויתקיים והוא זרעם ואין צריך לומר שהם בעצמם יעמדו ויתקיימו כי גם זרעם יעמוד ויתקיים כאמרו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם: (רלב"ג)


{ח}  לְֽפִי-שִׂ֭כְלוֹ יְהֻלַּל-אִ֑ישׁ וְנַעֲוֵה-לֵ֝֗ב יִהְיֶ֥ה לָבֽוּז:

 רש"י  לפי שכלו יהולל איש. אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו: ונעוה לב. שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז: נעוה. כמו נעותי משמוע (ישעיה כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי''ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זע: (רש"י)

 מצודת דוד  לפי שכלו. כל איש ישובח לפי שיעור שכלו אם רב ואם מעט אבל מי שלבו נטה מחכמה יהיה לבזיון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונעוה. מל' נע כאשר יאמר מן זע זעוה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לפי שכלו. האיש המשכיל יהולל לפי שכלו כי החכמה משובחת לאנשים כלם, וכלם נכספים אליה כמו שזכרנו במה שקדם ואמנם מי שהוא מעוות השכל ר''ל שהוא טועה במושכלות יהיה לבוז כי לא יעמוד במשאו ובמתנו מפני שבוש דעותיו אבל ינצחוהו המתוכחים עמו וישיגהו הבוז לזאת הסבה: (רלב"ג)


{ט}  ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֝מְּתַכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר-לָֽחֶם:

 רש"י  טוב נקלה. בעיניו ונעשה עבד לעצמו: ממתכבד. בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם: (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב נקלה. טוב מי שהוא נקלה ועבד לעצמו לעשות עבודותיו בבית ובשדה כדי שישיג טרפו ממי שהוא מתכבד ורוצה שיעבדוהו אחרים והוא חסר לחם כי הקלון אל הראשון סופו לכבוד והכבוד אל השני סופו לקלון: (רלב"ג)


{י}  יוֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק נֶ֣פֶשׁ בְּהֶמְתּ֑וֹ וְֽרַחֲמֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים אַכְזָרִֽי:

 רש"י  יודע צדיק נפש בהמתו. מה בהמתו ובני ביתו צריכים: (רש"י)

 מצודת דוד  יודע צדיק. הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה כי קנוי אצלו מדת הרחמנות אבל הרשעים אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יודע צדיק. הצדיק יודע נפש בהמתו ומשגיח כדי שיהיה לה מזונה ההכרחי לעמידת הגוף והרצון בנפש בהמתו הנפש החמרית שהיא לאדם במה שהו' בהמה לא במה שהו' אדם ואמנ' מה שירחמוהו הרשעים על הגוף שלא למנוע תאוותיהם הוא רחמי אכזר כי הם ישחיתו באלו התכונות: (רלב"ג)


{יא}  עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע-לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר-לֵֽב:

 רש"י  עובד אדמתו ישבע לחם. כמשמעו, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח: (רש"י)

 מצודת דוד  עובד אדמתו. בחרישה וכיוצא : ומרדף ריקים. הרודף אחר דברים שאין בהם תועלת הוא חסר לב כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עובד אדמתו. מי שהוא מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר עשות מלאכתו יחיה בה כאילו תאמר שאם הוא עובד אדמתו ישבע לחם אך מי שאינו מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר סברת ריקי' ופוחזים לא די שיחסר לו לחם אבל גם הוא עם זה חסר לב ודעת: (רלב"ג)


{יב}  חָמַ֣ד רָ֭שָׁע מְצ֣וֹד רָעִ֑ים וְשֹׁ֖רֶשׁ צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן:

 רש"י  חמד רשע. להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס: ושורש צדיקים יתן. מה שהוא ראוי ליתן והוא הפרי: (רש"י)

 מצודת דוד  חמד. הרשע חומד לשבת במבצר הרעים אשר יתחזקו שם לעשות חמס אבל הצדיקים אינם צריכים לעזר מבחוץ כי שרשם יתן פריים הראוי ר''ל מעצמם יתחזקו להיטיב לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצוד. עניינו מבצר חזק כמו יבאוהו במצדות (יחזקאל יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חמד. הרשע מצוד הרעים אשר יתחזקו בו לעשו' החמסים כדי שיתחזק לעשות מלאכת הרשע ואולם הצדיקים לא יצטרכו לדבר מחוץ יתחזקו בו כי שרש הצדיקים יתן מה שיתחזקו בו לעשות מלאכתם במדות ועיון וזה מבואר במעט עיון כי השרש אשר מהמוחשות והמושכלות הראשונות והמחשבות יתנו האמת בחכמה ובבינה אשר החקירה בהם היא מלאכת הצדיקים: (רלב"ג)


{יג}  בְּפֶ֣שַׁע שְׂ֭פָתַיִם מוֹקֵ֣שׁ רָ֑ע וַיֵּצֵ֖א מִצָּרָ֣ה צַדִּֽיק:

 רש"י  בפשע שפתים. בפשע שפתי דור המבול שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כא) בא להם מוקש רע ונח הצדיק יצא מהצרה: (רש"י)

 מצודת דוד  בפשע. בעבור פשע שפתים המדבר סרה יבוא עליו מוקש רע אבל הצדיק בנועם אמריו יצא מהצרה הבאה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בפשע שפתים מוקש רע. האיש הרע הוא בפשע ארס שפתיו שידבר דבריו שלא כהוגן וירשיעהו פיהו והצדיק הוא בהפך זה כי הוא יצא מצרה מפני נועם דבריו ותקונה כמו שהוא מבואר: (רלב"ג)


{יד}  מִפְּרִ֣י פִי-אִ֭ישׁ יִשְׂבַּע-ט֑וֹב וּגְמ֥וּל יְדֵי-אָ֝דָ֗ם (ישוב) יָשִׁ֥יב לֽוֹ:

 רש"י  מפרי פי איש. משכר פיהם של עוסקי תורה אוכלים טוב בעולם הזה והקרן קיימת להם לעו''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  מפרי. ר''ל אם מאמרי פי איש בד''ת ישבע בעבורם טוב כ''ש הוא שגמול מעשה ידיו ישיב לו המקום אם טוב ואם רע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מפרי פי איש ישבע טוב. מפרי דברי איש ישבע טוב כ''ש שעל המעשים יושב לאדם גמול לפי מה שראוי וזה אמר לראיה כי על כל המעשה יש גמול וזה כי אם פרי פיו לא יקופח במה שעש' אותו מהמעשים אם טוב ואם רע כ''ש על המעש': (רלב"ג)


{טו}  דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם:

 מצודת דוד  ישר בעיניו. כי מחזיק עצמו לחכם : ושומע. כאומר אבל לא כן הוא כי השומע לעצת זולתו לחכם יחשב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרך אויל ישר בעיניו. ולזה לא ישאל עצה ויתבלבלו מפני זה עניניו אף החכם אף על פי שהיה ראוי לו לסמוך על דעתו הנה הוא שומע לעצה: (רלב"ג)


{טז}  אֱוִ֗יל בַּ֭יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם:

 רש"י  אויל ביום יודע כעסו. ביום שהוא כועס בו ביום הודיע כעסו שהוא מתגרה ומחרף חבירו ברבים ואין מעצר לרוחו, אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב, ומדרש אגדה ביום שנברא אדם הראשון נודע סורחנו והקב''ה שהוא ערום לא רצה לשחת בריותיו כסה קלונו ודחה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה: (רש"י)

 מצודת דוד  ביום. בו ביום שכועס על מי ביום הזה יודע כעסו ויתפרסם בו בעולם כי מיד יתקוטט עמו ויבזהו אבל הערום עם כי יכעס כוסה הוא את הקלון ולא יבזה את רעהו מיד בפרסום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אויל ביום יודע כעסו. הנה האויל יפרסם קלונו כי ביו' שישמעו כל האנשים דבריו יודע להם כעסו והתאוננו על מה שהו' קלונו כי אולתו תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואמנם הערום כשקרה לו רע בסבת סכול עצתו הוא כוסה קלונו ומעלימו מהאנשים כדי שלא יהיה לבוז בעיניהם: (רלב"ג)


{יז}  יָפִ֣יחַ אֱ֭מוּנָה יַגִּ֣יד צֶ֑דֶק וְעֵ֖ד שְׁקָרִ֣ים מִרְמָֽה:

 רש"י  יפיח אמונה יגיד צדק. מי שמדבר אמונה מגיד בדין עדות צדק לזכות הזכאי: (רש"י)

 מצודת דוד  יפיח אמונה. המורגל לדבר דבריו באמונה כ''ש בעדותו יגיד צדק אבל המורגל לדבר שקרים עם כי המה בדברים של מה בכך עכ''ז קרוב הדבר אשר גם בדבר העדות מרמה בפיו והרבה יש לחקור בדבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפיח. ענין דבור כי בא בהפחת רוח הפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יפיח אמונה. מי שיגיד צדק בדבריו והוא מורגל בכך הנה כשישאל העדות ידבר אמונה בלי ספק ולא יעול נכוחות ואמנם איש מרמה שהוא מורגל לכזב כבר יהי' עד שקרים כשישאל לעדות מה מפני אהבתו השקר והעול: (רלב"ג)


{יח}  יֵ֣שׁ בּ֖וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא:

 רש"י  יש בוטה. מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה): כמדקרות חרב. שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג: ולשון חכמים. המביא שלום בין אדם לחבירו: מרפא. למבט' ההוא: (רש"י)

 מצודת דוד  יש בוטה. יש מי יבטא בשפתיו ויזיק בזה כאלו מדקיר בחרב והוא המדבר לה''ר ומוציא שם רע : ולשון. אבל אמרי לשון חכמים המה עוד למרפא כי במתק אמרי נועם יסית האדם לתשובה ושב ורפא לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוטה. ענין דבור כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה) : כמדקרות. ענין תחיבה בדבר מה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיה יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יש בוטה. יש מי שידבר שמזיק בדבריו לאנשים כמו שידקר' בחרב מפני הוצאת לשון הרע או שם רע ואולם לשון חכמי' לא די שלא יזיק אבל הוא עם זה מרפא להסיר החלאים הגדולים מריב לשונות ממומי המדות והדעות: (רלב"ג)


{יט}  שְֽׂפַת-אֱ֭מֶת תִּכּ֣וֹן לָעַ֑ד וְעַד-אַ֝רְגִּ֗יעָה לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר:

 רש"י  שפת אמת תכון לעד. תתבסס ותקיים: ועד ארגיעה. למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים: (רש"י)

 מצודת דוד  תכון לעד. מתקיימת עד עולם אבל לשון שקר לא תתקיים כ''א עד רגע הוא עת האמירה כי לאח''ז יתברר השקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארגיעה. מל' רגע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שפת אמת. דבר אמת יהיה נכון וצודק תמיד לא יתכן חלופו בעת מן העתים ואמנם לשון שקר אם היה שבמקר' יצדק בעת מה לא יתקיים כי אם עד רגע שהוא זמן קצר מאד לא יתכן שיצוייר קצר ממנו לפי הנחת הלשון והמשל שנאמר כי הרופא יבנה מצד שקר' לראובן הרופא שהוא בונה אך אם נאמר הרופא ירפא הנה זה מאמר יצדק תמיד: (רלב"ג)


{כ}  מִ֭רְמָה בְּלֶב-חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה:

 רש"י  מרמה בלב חרשי רע. ומתוך שהם טרודים במחשבות של תרמית אין להם שמחה וליועצי שלום שמחה: (רש"י)

 מצודת דוד  מרמה וגו'. בלב החושב רע תמצא מרמה והוא מיצר ודואג שלא יתגלה אבל היועצים על השלום עוד ישמחו אם יתגלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חורשי. ענין מחשבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרמה בלב חורשי רע. תמצא המרמה כי יתחכמו איך יוכלו במרמה להשחית לזולתם והנה המרמה שיחשבו ליועצי שלום והם הצדיקים אשר עצתם עצתם והשתדלותם תמיד לשלום ולטוב תשוב שמחה להם כי לא יזוקו הצדיקים במרמה אשר חשבו הרעי' עליהם אך על קדקדם חמסם ירד כי הש''י לא יעזבם ביד הרשעים ולזה יקרה מזה שמחה לצדיקים ושמחה לעולם כי זה יהיה סבה לאבדן הרשעים או יהיה הרצון בזה לב חורשי רע היא תמיד עם מרמ' ברע וליועצי שלום תמצא תמיד שמחה בלבם ולזה יהיה בלב הרעים הרע תמיד ובלב הצדיקים תמצא השמחה תמיד וזו כמו ראיה על צד מליצת השיר כי הרע דבק לרעים והשמחה דבקה לצדיקים וזה האמת לפי מה שהתבאר מדברינו במה שקדם: (רלב"ג)


{כא}  לֹא-יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל-אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע:

 רש"י  לא יאונה לצדיק. לא יארע לא תזדמן לו עבירה בלי דעת: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יאונה. אין שום עבירה מזדמן לצדיק להיות נכשל בה אבל הרשעים נתמלאו מרע כי עבירה גוררת עבירה עד אין תכלית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאונה. ענין הזדמנות כמו לא תאונה אליך רעה (תהלים צא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יאונה. לא יקרה לצדיקים שום דבר און כי השם יתברך ישמרם מהאון שיחשבו עליהם הרעים באופן שלא יזוקו בו וגם ישמרם מהאון במדות ובדעות על דרך ההשגחה ואמנם הרשעים מלאו רע מכל אלו הפנים כי אין הש''י משגיח בהם לשמרם מהם: (רלב"ג)


{כב}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה שִׂפְתֵי-שָׁ֑קֶר וְעֹשֵׂ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ:

 מצודת דוד  שפתי שקר. שפתים המדברים שקר : רצונו. הם לרצון לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת ה' שפתי שקר. כי הם יביאו לרעות גדולות ונפלאות כמו שקדם באמרו אדם בליעל איש און וגו' שש הנה שנא ה' וגו' והעושים פעולות אמת הם נרצים לו לא אמר שפתי אמת כי לא יספיק לאדם שיהיו דבריו אמת אם לא תהיינה פעולותיו כן: (רלב"ג)


{כג}  אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת:

 רש"י  אדם ערום כוסה דעת. אפילו בחכמתו הוא צנוע וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה. אבל ולב כסילים יקרא אולת. מכריז אולת בקול רם: (רש"י)

 מצודת דוד  כסה דעת. אף דברי חכמה לא יגלה כ''א להראוים לה : ולב כסילים. מי שלבו לב כסילים יקרא ויפרסם אף דברי אולת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אדם ערום. האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק כדי שלא ישיגנו מזה בושת ולב הכסילים הוא בהפך כי הוא יכריז תכף לאנשים ענין אולתו ולא ירגיש בבשת שישיגהו מזה: (רלב"ג)


{כד}  יַד-חָרוּצִ֥ים תִּמְשׁ֑וֹל וּ֝רְמִיָּ֗ה תִּהְיֶ֥ה לָמַֽס:

 רש"י  יד חרוצים. ישרים: תמשול. תעשיר: (רש"י)

 מצודת דוד  יד חרוצים. מי שהוא זריז במעשיו להרויח במעשה ידיו סופו תרום קרנו וימשול א''כ ידו משלה לו אבל יד רמיה ר''ל המרויח ברמיה תהיה להמסה וירד מטה מטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרוצים. זרוזים : למס. מל' המסה והמגה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יד חרוצים. יד האנשי' החרוצים תמשול כי בחריצותם יקנו הון יתחזקו בו למשול על האנשים ואולם הרמיה תהיה למס עובד בהפך הענין בחרוצים והנה הרצון בזה באמרו רמיה אנשי רמיה והנ' האנשים ההם עצלים לא יעשו המלאכה כי יבטחו שיביאו לחמם מהרמיה או יהיה הרצון בזה בחרוצים ישרים אשר כל מעשיהם נחתכים ונגזרי' לפי המשפט ומזה הצד הם הפך בעליה רמיה: (רלב"ג)


{כה}  דְּאָגָ֣ה בְלֶב-אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר ט֣וֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה:

 רש"י  דאגה בלב איש ישחנה. ישיחנה מדעתו: ודבר טוב ישמחנה. יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה, ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה: (רש"י)

 מצודת דוד  דאגה. כשבא דאגה בלב איש ימעט וישפיל אותה מכמות שהיא ודבר טוב הוא אם יוכל לעצור כח לשמוח עוד את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישחנה. מל' שחיה והשפלה כמו שחו רעים (לקמן יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דאגה בלב איש. כשיקרה שיהיה דאגה בלב איש צריך להשתדל להכניע ולהשפיל הדאגה כי אין בדאגה תועלת כלל אך נזק והוא ממה שאינו ראוי למשכיל כי הדאגה על דבר החולף הוא שגעון גם הדאגה לענין העתיד היא בלתי ראויה כי ראוי שיבטח האדם על הש''י והנה יש דרך בזה להעביר הדאגה והוא שכאשר יתן אל לבו דבר טוב ישמח הדאגה ר''ל נושא הדאגה על דרך אמרו לפניו תדוץ דאבה או יהיה הרצון באמרו כאשר יהיה דבר דאגה בלב איש ישמח הלב ויקרה בשמחה ג''כ שתכניע כח לבו מצד פזור החום ובא להזהיר בזה המאמר שלא יתפעל האדם מאד לא מהכעס ולא מהשמחה: (רלב"ג)


{כו}  יָתֵ֣ר מֵרֵעֵ֣הוּ צַדִּ֑יק וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תַּתְעֵֽם:

 רש"י  יתר מרעהו צדיק. הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי''ש בלעז: ודרך רשעים. שהיא למודה להרע היא תתעם: (רש"י)

 מצודת דוד  יתר. הצדיק יש לו יתרון ומעלה מדעתו שאינו צדיק אבל דרך רשעי' המצלחת היא מתעה את הרשעים לאחוז בדרכם ולא יפנו אל היתרון ההוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יתר מרעהו צדיק. צדיק הוא לוקח יתרון ומעלה מרעהו כי ילמד ממנו מעלה ושלימות והפך זה ברשעים כי הם קוני' זה מזה חסרון והמשל שידע איש אח' כי פלו' הרשע נהג בזה הדרך והצליח ברשעתו וזה ממה שיביאהו לטעות בדרך אשר הוא חפץ ללכת בה כי אולי תמצא לו דרך אחרת היתה מביאה אותו אל כוונתו אבל סבב הש''י זה לסכל עצתם ולהתעותם בתוהו לא דרך: (רלב"ג)


{כז}  לֹא-יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן-אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ:

 רש"י  לא יחרוך. מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו: לא יחרוך. לא יצליח בתרמיתו ולפי שדבר בל' ציד נופל בו ל' חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש: והון אדם יקר חרוץ. מקרא מסורס הוא והון אדם שהוא חרוץ יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא: חרוץ. עושה אמת, כמו יד חרוצים תעשיר (לעיל י): (רש"י)

 מצודת דוד  לא יחרך. דרך הציד לחרוך ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו אבל הרמאי לא יחרכם על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים ונוח לרמות את הלוקחים ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה כי יפסיד את כל ההון : והון. אבל ההון של אדם יקר המפריש מהונו לדל ההון ההוא הוא חרוץ ר''ל מובחר שבזהבים המתקיים לזמן מרובה ולא יפסד כשאר מיני מתכות ור''ל עשרו מתקיימת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחרוך. ענין שריפה כמו ושער ראשיהון לא התחרך (דניאל ג) : יקר. חשוב ונכבד : חרוץ. הוא מין זהב טוב כמו בירקרק חרוץ (תהלים סח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יחרוך רמיה. הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר''ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים: (רלב"ג)


{כח}  בְּאֹֽרַח-צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל-מָֽוֶת:

 רש"י  באורח צדקה חיים ודרך נתיבה. של צדקה: אל מות. לא ימות: (רש"י)

 מצודת דוד  באורח. ההולך בדרך צדקה ימצא חיים : ודרך. בדרך נתיב הצדקה לא ימצא את המות וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתיבה. ענין שביל ומסילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בארח צדקה. באורח הצדק והיושר במדות ובדעות ישיגו החיים הנצחיים והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מות כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות: (רלב"ג)

משלי פרק-יג

{א}  בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝לֵ֗ץ לֹא-שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה:

 רש"י  בן חכם מוסר אב. מקרא קצר הוא בן חכם שואל ואוהב מוסר אב וי''א בשביל מוסר האב הוא חכם: ולץ. לא שמע גערה שאינו מקבל תוכחות: (רש"י)

 מצודת דוד  בן חכם. אם נראה חכמה באדם בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם ואם נראה שהוא לץ בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בן חכם. הנה הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה והסבה שיהיה לץ ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא מפני שלא שמע גערה מאביו כמו הענין באדניה בן חגית שלא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית: (רלב"ג)


{ב}  מִפְּרִ֣י פִי-אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס:

 רש"י  מפרי פי איש יאכל טוב. משכר תורתו יאכל טוב בעה''ז והקרן קיימת לעוה''ב: ונפש בוגדים חמס. וחפץ בוגדים חמס כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) אל תתנני בנפש צרי (תהלים כז): (רש"י)

 מצודת דוד  מפרי. מפירות דברי התורה ישבע טוב בעוה''ז והקרן שמור לעוה''ב ונפש בוגדים תשבע גמול החמס : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מפרי פי איש. ודבורו בחכמה יאכל טוב המדבר בעצמו כי בהוציאו הדברי' בפיו תשלם לו יותר החקיר' בהם וכ''ש שיאכל טוב מפרי שכלו אשר ממנו מקור הדבור ומוצאו ואולם נפש בוגדי' יהי' פריה חמס כי כל מחשבת נפשם והתבוננותם הוא בעשיית החמס ולא זכר פיהם כי הם מעלימים כוונתם כמו שקדם עם שזה ג''כ הוא מהפלגת החלוף הנפלא אשר בין הבוגדים והחכמים: (רלב"ג)


{ג}  נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה-לֽוֹ:

 רש"י  נוצר פיו שומר נפשו פושק שפתיו. פותח שפתיו לדבר תמיד כל רוחו מן ותפשקי את רגליך (יחזקאל טז) ל' רחב: (רש"י)

 מצודת דוד  נוצר פיו. מלדבר דבר הנאסר : פושק. המרחיב שפתיו לדבר כל העולה על לבו היא לו למחתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פושק. ענין פתיחה והרחבה כמו ותפשקי את רגליך (יחזקאל טז) : מחתה. ענין שבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נוצר. מי שהוא נוצר פיו ושומ' אותו מלדב' הוא שומר נפשו מכמ' רעות וצרות כי הדבור סבה פעמים רבות להגעת הרעו' ולא ידע האדם איך ינצל מהם בשלימות אם לא בשתיקה ומי שהוא פותח שפתיו לדבר במה שאפשר לו להשמט ממנו יגרום לעצמו פעמים רבות שבירה וחתת: (רלב"ג)


{ד}  מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן:

 רש"י  מתאוה ואין נפשו עצל. מתאוה נפשו לכל טוב ואין: ונפש חרוצים תדשן. ישרים האוכלים יגיע כפיהם זהו משמעו לפי פשוטו, ולפי משלו לעתיד יראה בכבוד ת''ח ויתאוה ולא ישיג לו: (רש"י)

 מצודת דוד  נפשו עצל. נפשו של עצל היא תתאוה לכל ואין לה כי לרוב עצלותו לא ישיג דבר אבל נפש הזריזים תדושן כי ישיגו תאותם ברוב הזריזות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרוצים. זריזים : תדשן. ענין שומן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מתאוה. הנה נפש העצל מתאוה הקנינים או החכמות ולא תמצא כי בעצלתו תמנעהו מקנינים ואמנם נפש הזריזים הוא מהגדולה שבסבו' אל שיקנה האדם אלו השלימיות והקנינים: (רלב"ג)


{ה}  דְּבַר-שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר:

 רש"י  דבר שקר ישנא צדיק. הצדיק שונא דבר שקר אבל הרשע מקבלו: יבאיש ויחפיר. את הבריות בכך: (רש"י)

 מצודת דוד  ישנא. הצדיק שונא לקבל דבר שקר ולה''ר אבל הרשע מקבל הוא מיד וימאס את הנאמר עליו ויחפיר אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבאיש. ר''ל ימאס כדבר הנבאש : ויחפיר. ענין בושה כמו וחפרה הלבנה (ישעיה כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דבר שקר. הנה הצדיק ישנא דבר שקר כי אהבת השקר הוא סבה להמנע השלימיות כמו שקדם והרשע יאהב מאד דבר שקר עד שכבר יבוש בו ויחפיר פעמים רבות ועכ''ז לא יעזבהו: (רלב"ג)


{ו}  צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם-דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת:

 רש"י  ורשעה תסלף חטאת. כמו חוטא ועל שהוא רשע גמור קוראהו חטאת ומשמעותה את החוטא תסלף רשעתו תקלקל אותו ותשפילהו, כל סלוף קלקול וכשלון הוא כמו אולת אדם תסלף דרכו (לקמן יט) ותבוא עליו רעה: (רש"י)

 מצודת דוד  צדקה. הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר : ורשעה. הרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תסלף. עניינו מעוקל ומעוקם כמו סלף בוגדים ישדם (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צדקה. הנה תכונת הצדקה אשר לאיש צדיק תשמור תמימות הדרך אשר יכוון בענין ענין כי הוא מתישר בדרך התם מפני תכונת הצדקה אשר הוא חזק בה ואמנם תכונת הרשע אשר לו הוא בהפך כי היא מעותת ומסלפת החטאת אשר הוא דורך אליו באופן שיבצר ממנו מה שיזם לעשותו כי זה ראוי שימשך לו מפני רשעתו עם שהש''י מפר מחשבות הרשעי' תמיד להציל האנשים מידם כמו שזכרנו בביאורנו לספר איוב: (רלב"ג)


{ז}  יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב:

 רש"י  יש מתעשר ואין כל. מראה עצמו עשיר, ד''א יש אדם שהוא מתעשר בסופו ואין לו כלום בתחילתו, ויש שהוא בא לידי עניות מממון גדול, ד''א מתעשר בגזל עניים וסוף אין לו כלום. ויש מתרושש ע''י שפיזר ונתן לאביונים והון רב מוכן לו: (רש"י)

 מצודת דוד  יש. ר''ל לפעמים ימצא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה והמתעסק להעני את עצמו ישיג בזה הון רב, כי המרבה הון בגזל יעני והממעיט ההון בצדקה יעשיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתרושש. מל' רש ועני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יש מתעשר. יש מן האנשים מי שהוא מראה עצמו עשיר ואין לו שום קנין ויש מהם שמראה עצמו עני ויש בביתו הון רב וכן הענין בחכמה כי יש שמראה עצמו חכם מזולת היותו כן ויש שמראה עצמו בלתי חכם ולו חכמה גדולה והנה יבאר זה החכם כי המתרושש והון רב ישובח יותר כי בזה הוא ממלט עצמו מכמה סבות באות ומתגלגלו' על העשיר וזה שהרש לא שמע גערה משום אדם: (רלב"ג)


{ח}  כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ-אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא-שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה:

 רש"י  כפר נפש איש עשרו. עשרו של אדם הוא כופר נפשו שעשה ממנו צדקה: ורש לא שמע גערה. ובלבד שלא ישמיע גערה לרש שנותן לו ואינו מכלימו, ד''א כפר נפש איש עשרו, תורתו: ורש. בדברי תורה לא שמע גערה אינו יודע לסור מן הרעה לפי שלא נזהר, ומ''א על מחצית השקל מדבר שהטיל הכתוב על כל ישראל והשוה בו דל ועשיר שאין הרש שומע גערה וכלימה מן העשיר לאמר לו חלקי גדול מחלקך בקרבנות צבור: (רש"י)

 מצודת דוד  כופר. מהעושר יוכל איש לפדות נפשו כאשר יתן ממנו לדל וזהו כאשר הרש לא שמע גערה ולא הכלימו בעת הנתינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כופר. פדיון : גערה. צעקת נזיפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כופר נפש. אך העשי' יש לו שונאי' רבי' מפני חמדם עשרו והוא ישים כופר נפשו ויתן להם ממונו ויפייסם ובהיות הענין כן הנה המתעשר ואין כל יביא על עצמו הרעו' והגערות ואין לו ממון ישימהו כופר נפשו וכן יקרה בושת למתעשר ואין כל בדברי החכמה ואמנ' למתרושש והון רב לא יגיע לו כי אם כבוד: (רלב"ג)


{ט}  אוֹר-צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ:

 רש"י  ידעך. לשון קפיצה שהשלהבת קופצת ונכרתת: (רש"י)

 מצודת דוד  אור. נשמת הצדיק תשמח בגן עדן אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. ענין ניתור וקפיצה וזהו כבוי הנר כי השלהבת קופצת מהפתילה וכן ידעך נרו (לקמן כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אור צדיקים. אור לצדיקים ישמח תמיד במושגיו אשר נתעצב בהם ושבשכל נקנה ותכלית זאת השמח' תהיה אחר הפרד מהחומר ואמנם לב הרשעים שהוא לקחת בו התחבולות והערמות לעשות ממנו הרשע הנה הנר ההוא נפסד ונדעך: (רלב"ג)


{י}  רַק-בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה וְאֶת-נ֖וֹעָצִ֣ים חָכְמָֽה:

 רש"י  רק בזדון יתן מצה. מחלוקת: ואת נועצים. ועם המתיעצים תלין חכמה: (רש"י)

 מצודת דוד  רק בזדון. מי שמעשיו רק בזדון והרשע הוא יתן מריבה בין בני אדם, ועם אנשים העושים מעשיהם בעצה ובמתון עמהם תמצא החכמה כי לא תבוא מריבה על ידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצה. ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו (ישעיה נח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רק בזדון. האיש ההוא מתחבר באנשי זדון הנה יקנה מהם תכונה לחרחר ריב עם האנשים ומי שימצא תמיד את האנשים הנועצים יקנה מהם חכמה, או ירצה בזה מי שתכונתו לחרחר ריב לא ימצא רק באנשי זדון כי זאת התכונה ממה שתישירהו אל הזדון ומי שהוא איש חכמה ימצא את נועצים כי דרך החכמה לקחת עצה בדברי' מזולתם כדי שישלם להם העצה: (רלב"ג)


{יא}  ה֭וֹן מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט וְקֹבֵ֖ץ עַל-יָ֣ד יַרְבֶּֽה:

 רש"י  הון מהבל ימעט. עושה גרסתו חבילות חבילות ימעט שישתכח ממנו מעט מעט: (רש"י)

 מצודת דוד  הון מהבל. הון הבא מהבל ר''ל לא מיגיע כפים כ''א מגזל וחמס ההון ההוא ימעט בכל עת ולא תתקיים אבל הקובץ הון על יד ר''ל עם מלאכת היד ההון ההוא יתרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על יד. ביד וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל לג) ומשפטו בחרבכם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הון מהבל ימעט. הנה ההון מתחבר מדבר שהוא הבל וימעט מאד כאילו תאמר שאוצר התבואה יתחבר מעפר כשיתחבר מהם דבר מופלג ולזאת הסבה מי שהוא קובץ אלו החלקי' המעשיים על ידו חלק אחר חלק ירבה לו הון וזאת הערה טובה למי שישתדל בשלימות הקנין מפני שלא יבוזה חלק מהקנין מפני קטנו אבל יקחהו ויאספהו אל הדומים לו כי בזה האופן ישיג ממנו הרבוי: (רלב"ג)


{יב}  תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה-לֵ֑ב וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה:

 רש"י  תוחלת ממשכה. מבטיח עצמו על חבירו ואינו עושה: מחלה לב. מביאה חולי ללב, ואין מחלה זה שם דבר כמו (שמות כ''ג) והסירותי מחלה מקרבך אלא כמו (ויקרא י' י''א) מעלה גרה: ועץ חיים תאוה באה. מסורס הוא כלומר תאוה באה הרי הוא כעץ חיים תוחלת שהוחיל הקדוש ברוך הוא לישראל וצפה שישובו והם לא שבו סוף באה להם למחלת לב וכשתאותו באה שהם עושין רצונו עץ חיים היא להם: (רש"י)

 מצודת דוד  תוחלת. המייחל לדבר מה והיא נמשכת ומתאחרת לבוא היא לו לכאב לב וכאשר באה התאוה היא לו לעץ המגדל חיים וירופא מכאב הלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלה. מלשון חולי ומכאוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תוחלת. הנה התוחלת והתקוה שימשך זמנה ויאריך ולא הגיע מה שקוו אליו היא מחליאה הלב כי הוא תמיד עם זה התוחלת ואולם התאוה שתבא בקלות יתערב לבעל התאוה כאילו היא עץ חיים: (רלב"ג)


{יג}  בָּ֣ז לְ֭דָבָר יֵחָ֣בֶל ל֑וֹ וִירֵ֥א מִ֝צְוָ֗ה ה֣וּא יְשֻׁלָּֽם:

 רש"י  בז לדבר יחבל לו. הבוזה אחד מד''ת סוף מתמשכן עליו: וירא מצוה הוא ישולם. יקבל שכר, ומדרש תהלים דורש בז לדבר יחבל לו על דוד שאמר לפני הקב''ה רבונו של עולם מה הנאה בשוטים שבראת אמר לו חייך סוף שתצטרך לשטות כשבא לפני אכיש להשתגע ויורד רירו על זקנו וגומר (שמואל א' כא): (רש"י)

 מצודת דוד  בז לדבר. המבזה מה ממצות ה' הוא חובל בעצמו אבל הירא מן המצוה ומגדל מעלתה ישולם לו שכר גם בעבור זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחבל. מל' חבלה ומכה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בז לדבר. מי שהוא בז לדבר רע שהוא נכון לבא עליו ולא ישתדל לקחת עצה עליו הנה ישחת ויחבל בעבורו ולזה אין ראוי לאדם שיקל בשום דבר ויתעצל מפני זה לקחת עצה עליו ואולם האיש הירא מצות השם לשמרם בלב ולעשות הוא לבדו יעמוד בשלום עם היותו בז לדברים הנכונים לבא עליו מפני היותו בוטח בש''י: (רלב"ג)


{יד}  תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת:

 רש"י  תורת חכם מקור חיים. שהיא מלמדתו לסור ממוקשי מות: (רש"י)

 מצודת דוד  מקור. הוא כמקור הנובע חיים כי תלמדו לסור מהמוקשים המביאים את המיתה והם העונות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תורת חכם. היא לו מקור חיים כי ממנו תוצאות חיים הנצחיים ובה ג''כ מקור חיים להסירו ממוקשי מות כי בעבורה יהיה מושגת מהש''י: (רלב"ג)


{טו}  שֵֽׂכֶל-ט֭וֹב יִתֶּן-חֵ֑ן וְדֶ֖רֶךְ בֹּגְדִ֣ים אֵיתָֽן:

 רש"י  ודרך בוגדים איתן. קשה לו ולאחרים: (רש"י)

 מצודת דוד  שכל טוב. השכל הטוב שיש לאדם הוא יתן אותו לחן בעיני כל ועכ''ז דרך הבוגדים הוא חזק מאד ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שכל טוב. השכל הטוב אשר למשכיל יתן חן לשאר האנשים לדרוך בדרכיו מצד ערבות הדרך ההיא ואולם דרך הבוגדים הוא איתן שיקשה ללכת בו כמו שן סלע ומצודה ולזה אמר איתן מושבך ושים בסלע קנך: (רלב"ג)


{טז}  כָּל-עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת:

 רש"י  כל ערום יעשה בדעת. מעשהו כגון דוד יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה וגומר (מלכים א א): וכסיל יפרוש אולת. זה אחשורוש ויפקד המלך (אסתר ב) יודעים היו שלא ישא לכולם ומי שהיה לו בת הטמינה: (רש"י)

 מצודת דוד  כל ערום. מעשה הערום המה בדעת וכוונה מיוחדת ואם כי לא יבינו כל אבל הכסיל פורש אולתו למען יכירו הכל כי אולת הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרוש. מל' פרישה ושטיחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל ערום יעשה בדעת. לזה ישיג המבוקש ואולם הכסיל יפרוש אולתו על כל דרך אשר ילך בה באופן שלא ילך בשום חלק מהדרך לפי הראוי ולזה ימנעו ממנו מבוקשיו: (רלב"ג)


{יז}  מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא:

 רש"י  מלאך רשע יפול ברע. כגון בלעם שאמר לו הקב''ה לך עם האנשים והרשיע להשיא לבלק עצה רעה לכך נפל בחרב: וציר אמונים מרפא. זה משה רבינו: (רש"י)

 מצודת דוד  מלאך רשע. שליח רשע המשנה מדברי משלחו לרעה הוא בעצמו יפול בהרעה ההיא אבל ציר מאנשי אמונים ירפא עוד את דבר השליחות אם יראה בדבר חולשה מצד מה ירפאנה במתק הלשון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאך. ענין שליח כמו מלאך שלוח אליהם (יחזקאל כג) : וציר. גם הוא ענין שליח כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלאך רשע. מי שהוא שליח האיש הרשע יפול ברע וישחת מפני זה הרשע אשר הוא בעליו ואולם מי שהוא שליח איש אמונים לא די שלא יפול ברע אבל הוא מרפא לזולתו לשמרו מהרע אשר על כן שלחהו שולחו: (רלב"ג)


{יח}  רֵ֣ישׁ וְ֭קָלוֹן פּוֹרֵ֣עַ מוּסָ֑ר וְשׁוֹמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יְכֻבָּֽד:

 רש"י  ריש וקלון. דלות וקלון באים על פורע מוסר: (רש"י)

 מצודת דוד  ריש. עניות ובזיון מעותדים לבוא על המבטל המוסר אבל השומר בלבו דברי התוכחות יכובד מן הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פורע. ענין בטול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ריש וקלון וגו'. מי שהוא שומר תוכחת יכבדוהו האנשים בעבור נועם תכונותיו עם שזה יביא' להתחכם ובחכמה ישיג הכבוד כאמרו כבוד חכמים ינחלו: (רלב"ג)


{יט}  תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע:

 רש"י  תערב לנפש. כשבאה תאותו לו לאדם היא ערבה לנפשו ולכך תועבת כסיל לסור מרע לפי שערב להם למלא תאותם: נהיה. הוה, דבר אחר תאוה נהיה הקב''ה מתאוה שיעשו ישראל רצונו ובהיות תאותו באה ערבה לו ותועבת רשעים שיסורו מרעתם למלאות תאותם: (רש"י)

 מצודת דוד  תאוה נהיה. כאשר נשברה תאות האדם בענייני הגוף אז תערב לנפש המשכלת כי אז תשכיל אבל הרשעים דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהיה. ענין שבירה כמו נהיתי ונחליתי (דניאל ח) : תערב. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תאוה נהיה. תאות האיש הנהיה ונחלה שלא נמשך אליה תערב לנפש המשכל' כשהיא גברה על הנפש המתאוה וזה בעינו הוא דבר נתעב אצל הכסילים ר''ל כי תועבת כסילים סור מרע: (רלב"ג)


{כ}  (הלוך) הוֹלֵ֣ךְ אֶת-חֲכָמִ֣ים (וחכם) יֶחְכָּ֑ם וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ:

 רש"י  הולך את חכמים. יחכם: ורועה כסילים. המחבר לו כסילים להיות לו רעים: ירוע. ירוצץ: (רש"י)

 מצודת דוד  יחכם. כי ילמד מהם : ורועה. המחבר עצמו לכסילים להיות לו לרעים ישובר וירוצץ עמהם כי ילמוד מהם וגמולו ישיב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירוע. ענין שבירה ורציצה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הולך את חכמים. מי שהוא רודף את חכמים ורודף חברת' הנה הוא יחכם בלא ספק ממה שילמד מחכמתם של צדיקי' ישלים השם שכר טוב והיא הטובה הגדולה ר''ל החכמה ומי שהוא הולך את כסילים ורודף חברתם ישבר וישחת: (רלב"ג)


{כא}  חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת-צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם-טֽוֹב:

 רש"י  חטאים תרדף רעה. אדם רשע רשעתו רודפתו עד השמדו: (רש"י)

 מצודת דוד  תרדף רעה. הרעה שעושים החטאים היא תרדף אותם עד השמדם כי תקטרג עליהם. ואת צדיקים. הזכות שעם הצדיקים הוא ישלם להם שכר טוב כי יליץ טובה עליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חטאים תרדף. הנה הרעה תרדף החטאים ותבא אליהם אל המקום שהם בו וההפך בצדיקים כי השם יתברך ישלם טוב את הצדיקים מצד השגחתו עליהם והטוב ההוא ירדפם ויבא אליהם במקום שהם בו: (רלב"ג)


{כב}  ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי-בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא:

 רש"י  טוב ינחיל. את זכותו ואת ממונו לבני בניו אבל חוטא אינו מנחיל לבניו כי צפון חילו וממונו לצדיק כמו שכתוב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן: (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. איש טוב : ינחיל. נחלתו אף לבני בניו אבל עושר החוטא הוא צפון לצדיק ואפילו לבניו לא ינחיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצפון. ענין הסתרה : חיל. עושר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב ינחיל בני בנים. האיש הטוב ינחיל נכסיו לבני בנים לא לבניו לבד ואולם החוטא לא ינחיל נכסיו גם לבניו כי קנינו צפון ושמור להיות לאיש צדיק: (רלב"ג)


{כג}  רָב-אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט:

 רש"י  רב אוכל ניר ראשים. ראיתי במסורת הגדולה רב אוכל שלשים ושלשה רב קמצין וזהו חטף קמץ ומחובר עם אוכל במקף ואוכל ראיתי שם נקוד פתח (ר''ל סגול שהוא פתח קטן) וטעמו לעילא כמו את כל אוכל השנים הטובות (בראשית מא) ולפי נקודתו זה פתרונו הרבה תבואה באה לעולם על ידי ניר אנשים דלים כלומר הרבה תורה יוצאה על ידי תלמידים שרבותיהם למדין מהם מתוך פלפולם שמפלפלים בהלכה: ויש נספה. ויש הרבה מהם שהם כלים מן העולם בשביל לא משפט שאינן נוהגין כשורה, ולענין התבואה יש תבואה לוקה בשביל בעליה שאינו מוציא מעשרותיה ומתנות עניים כמשפט, ורבותינו פירשו במסכת חגיגה, ויש נספה על שלוחו של מלאך המות שמחלף שם בשם וממית את שלא הגיע זמנו אבל אם כן הוא אין ענין סוף הפסוק לראשו: (רש"י)

 מצודת דוד  רב אוכל. הרבה מאכל בא לעולם ע''י חרישת העניים החורשים בשדה תבואה והנה העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום וכ''כ יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מות כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו ונתפס הוא בעון אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ניר. ענין חרישה כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד) : ראשים. מלשון רש ועני : נספה. ענין מיתה כמו אני נאסף אל עמי (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רב אוכל. הנה רב אוכל ימצא בעבור חרישת העניים כי הם יתעמלו בחרישה ולזה יהיה האוכל לבעלי השדות אשר לא עמלו בו וכמו כן יש מן האנשים שיהיה נספה ברע בזולת משפט כי הוא לא עשה הדבר אשר בעבורו הוא נספה וזה יקרה הרבה או יהיו הרצון בזה כשימצא רב אוכל הנה הוא ניר העניים וחרישתם כי מפני הרבוי ימצא להם בשפע בלקיטתם בשבלים ומה שידמה לזה ולזה יגיע להם טוב במשפט אך בחסד ובזה ימצא איש נספה בלא משפט כמו שקדם: (רלב"ג)


{כד}  חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר:

 רש"י  חושך שבטו. סופו ששונא את בנו שרואהו בסופו יוצא לתרבות רעה: שחרו מוסר. תמיד לבקרים מיסרהו: (רש"י)

 מצודת דוד  חושך. המונע מבנו שבט מוסר הנה לשנאה תחשב כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעונו : ואוהבו. האוהב את בנו מייסרו בעת השחר ר''ל בילדותו עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חושך. מונע : שחרו. עניינו ימי הילדות שהוא בתחילת הימים והושאל מל' שחר הבקר וכן הילדות והשחרות הבל (קהלת יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חושך שבטו. מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו כי מפני זה יהיה באין מוסר ומי שהוא אוהבו שחרו מוסר בקטנותו לחנכו במוסר על פי דרכו: (רלב"ג)


{כה}  צַדִּ֗יק אֹ֭כֵל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר:

 רש"י  לשובע נפשו. דומה שיהא שבע (סא''א ונכתב תחתיו): תחסר. אינו דומה שיהא שבע: (רש"י)

 מצודת דוד  לשובע. אינו חפץ במעדנים ורקב דבר המשביע את הנפש אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים ותמיד בטנו חסרה כי רווחא לבסימא שכיחא ויוכל עוד למלאותה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צדיק אוכל. הנה האיש הצדיק אוכל לשובע נפשו כי מפני דבקות הש''י עליו ימצא לו מזונו עם שהוא ג''כ זריז בהמצאת המזון הראוי בסבות הראויות ואמנם בטן רשעים תחסר כי הם סומכים על חמסיהם שיביאו מהם לחמס ולזה תחסר בטנם: (רלב"ג)

משלי פרק-יד

{א}  חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

 רש"י  חכמות נשים בנתה ביתה. חכמות נקוד פתח שאינו שם דבר אלא החכמות שבנשים בונות את בתיהם שמתקיימות על ידיהן כמו אשתו של און בן פלת כמו שמפורש בפרק חלק: ואולת. ואשה שוטה: בידיה תהרסנו. תהרס ביתה זו אשתו של קרח: (רש"י)

 מצודת דוד  חכמות נשים. כל אחת מהחכמות שבנשים בנתה ביתה ר''ל מעמדת ביתה על בסיסה. תהרסנו. מהרסת ביתה בידיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חכמות נשים. הנה כל אחת מהנשים החכמות בנתה ביתה בחכמתה כי היא מעמדת את הבית ושומרת הקנינים אשר בו והאשה האולת תהרוס ביתה בידה מצד העדר השגחתה מהבית וזה הערה גם כן לאשה חכמה המשרתת השכל בחכמה במוחשה לבנות ביתו בעיוניות כי היא עוזרת מאד לבניין הבית ואולם האשה האולת לא תתעורר אליו בזה אבל הורסת בידה הבית שהיה ראוי שיבנהו השכל: (רלב"ג)


{ב}  הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ:

 רש"י  הולך בישרו ירא. מי שהוא ירא ה': ומי שהוא נלוז דרכים כלומר עוקם דרכיו: בוזהו. להקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  הולך בישרו. ההולך בדרך ישר הוא ירא את ה' והמסיר דרכיו מן היושר יבזה את ההולך בישרו כי מחשיבו לכסיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונלוז. ענין הטיה והסרה כמו ונלוזים במעגלותם (לעיל ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הולך בישרו. מי שהוא הולך ביושר הוא ירא את ה' כי הש''י יישיר לזה בתורתו ובמצותיו ומי שהוא נוטה מדרכי היושר הוא מבזה הש''י: (רלב"ג)


{ג}  בְּֽפִי-אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם:

 רש"י  בפי אויל חוטר גאוה. מקל של גאוה כגון פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה): תשמורם. כמו תשמרם תשמור את החכמים: (רש"י)

 מצודת דוד  חוטר גאוה. גאוה זקופה כמקל : תשמורם. מלדבר גאות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוטר. מטה כמו ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בפי אויל. הנה בפי אויל מטה גאוה להשחיתו וההפך בדרכי החכמים כי הם באופן מהשפלות ופיוס לאנשים שישמרום מכל רע: (רלב"ג)


{ד}  בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב-תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר:

 רש"י  באין אלפים אבוס בר. באין שוורים האבוס ריקם שאפילו תבן אין מצוי בבית: בר. נקי וריקם כלומר במקום שאין תלמידי חכמים אין הוראה נמצאת כהלכה: (רש"י)

 מצודת דוד  באין אלפים. בהעדר הבקר יהיה אוצר התבואה ברור ונקי ר''ל במקום שאין ת''ח אין הוראה מצויה : ורב. הרבה תבואות באה ע''י כח השור כי יחרוש בשדה ר''ל המקבל עליו עול תורה כשור לעול ימצא על ידו תורה הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלפים. שורים כמו שגר אלפיך (דברים ז) : אבוס. אוצר התבואה כמו פתחו מאבוסיה (ירמיה נ) : בר. ברור ונקי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באין אלפים. הנה יקרה שממציאות הדברים ומהפקדו ימשך דבר אחר בעינו וזה כשלא ימצאו שורים ימצאו אוצרות התבואה שאוכלים השורים מלאים בר והנה מפני המצאם ימצאו רב תבואות כי רב תבואות בכח שור ואפשר שירצה בזה והוא יותר נכון כאשר לא היו שורים של פטם שמפטמים אותם באבוס בר הנה אז יהיו רב תבואות בכח שור והעיר בזה כי הנפש החמרית כאשר לא ישתמשו בה בעבודת השכל היא תאכל פרי תבואתו ותשחיתהו בהשתמשו בהכנתו להתחכם בהגעת תאות החומר ואם ישמשו בה לעבודת השכל יגיעו בכחה רב תבואות בענינים העיוניים: (רלב"ג)


{ה}  עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר:

 רש"י  ויפיח כזבים. ותמיד מדבר כזב עד שקר: (רש"י)

 מצודת דוד  עד אמונים. העד אשר יתמיד לדבר אמונות בודאי לא יכזב לדבר העדות אבל הרגיל לדבר כזבים ועם המה בדברים של מה בכך מ''מ הואיל ורגיל בכך יעיד ג''כ שקר ויש לחקור הרבה בדבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפיח. ענין דבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד אמונים לא יכזב. מי שלא יכזב והוא מי ששונא השקר הוא בהכרח עד אמונים כשישאל על עדות מה ומי שידבר כזבים הוא עד שקר: (רלב"ג)


{ו}  בִּקֶּשׁ-לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל:

 רש"י  בקש לץ חכמה. כשהוא צריך אל החכמה אינו מוצאה בלבו: (רש"י)

 מצודת דוד  ואין. לא ימצא בלבו חכמה כי השמן לבו אבל לנבון נקל למצוא דעת כי הורגל בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בקש לץ חכמה ואין. הנה הלץ בקש חכמה ולא יוכל ללמוד ואולם הנבון נקל היותר עמוק שיהיה בעניני הבינה והוא ידיעת קדושים ר''ל ידיעת מלאכי השרת: (רלב"ג)


{ז}  לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל-יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי-דָֽעַת:

 רש"י  לך מנגד לאיש כסיל. מהתחבר תמיד אצלו: ובל ידעת. סופך שלא ידעת חכמה: (רש"י)

 מצודת דוד  לך מנגד. לך ממרחק לכסיל : ובל ידעת. אז בל תדע שפתי דעת כאומר או הרחק ממנו או סופך להיות כמוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנגד. ממרחק כמו כי מנגד תראה את הארץ (דברים לב) : ובל. הוי''ו היא במקום או כמו אביו ואמו קלל (ויקרא כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לך מנגד לאיש כסיל. להתחבר עמו והנה לא תדע שפתי דעת כי חברתו תמנע אותך מזה: (רלב"ג)


{ח}  חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה:

 רש"י  חכמת ערום. מי שהוא חכם הבין דרכו לפלס אורחותיו: ואולת כסילים. היא המרמה שבלבם סופה שמביאתם לידי טפשות: (רש"י)

 מצודת דוד  חכמת ערום. יסוד חכמת הערום הוא להבין דרכו לבל יעשה כפי ההזדמן ויסוד אולת הכסילים היא עשות המרמה שחשבו כי לא יעשו גם המה כפי ההזדמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חכמת ערום. חכמת האיש הערום הוא הבין דרכו שילך בה בשיתחכם בדרכים ובסדרים שיובילהו אל חפציו ואולם אולת הכסילים הוא הבין מרמה כי לא יתחכמו למצוא הדרכים הישרים אשר יגיעו בהם אל חפציהם ולזה השתדלו למצוא דבר און ומרמה יחשב אצלם שיגיעו בו אל מבוקשם וזה לא יבינו דרכם ולא יגיעו אליו: (רלב"ג)


{ט}  אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן:

 רש"י  אוילים יליץ אשם. שהם חוטאים שצריכין לתת ממון למי שחטאו לו ויליץ בעדם אשמם שהם מביאים ממונם לו כמו הפלשתים שנאמר קחו לכם ה' טחורי זהב וה' עכברי זהב וגומר ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם (ש''א ו): אשם. אמנד''א בלע''ז: ובין ישרים רצון. אפיימינ''ט בלע''ז הקב''ה מרוצה להם: (רש"י)

 מצודת דוד  יליץ אשם. האשם שמביא היא תליץ עליו להתכפר על מעלו אבל בין ישרים יש ויש רצון ה' ומבלי קרבן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יליץ. מל' מליצה : אשם. קרבן אשם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אוילים יליץ. האשם הוא סבה שידברו האוילים כי כאשר יראו שלא הגיעו אל מבוקשם שיהיה אשמם סבה לזה אז יתרעמו זה לזה ויתמהו במה שהיתה החטאת הזאת ויגידו או מה שהמציאו מהסבו' אשר הוא אשם להם כשיחקרו במום הסבות ההם ואמנם בין ישרים יסופר השגת הרצון כי הם יבואו בדברים בסבותיהם ולזה ישיגו רצונם מצורף לזה שהם נעזרים בו מהשם יתברך: (רלב"ג)


{י}  לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא-יִתְעָ֥רַב זָֽר:

 רש"י  לב יודע. מרת נפשו. טרחו ויגיעו שעמל בתורה לפיכך בשמחתו לא יתערב זר כשיקבל שכרו לעתיד. ד''א לב יודע מרת נפשו ישראל שהם מרי נפש בגלות והיו נהרגים על קדושת השם ובשמחתו לא יתערב זר לעתיד: (רש"י)

 מצודת דוד  לב יודע. לבו של האדם הוא יודע ומרגיש במרירות נפשו בעמל התורה ואין זולתו מרגיש בצערו של זה לכך בשמחתו בעל קבול השכר לא יתערב זר לחלוק בו כי לבדו יקבל שכרו משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתערב. מלשון תערובות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לב יודע מרת נפשו. לב האדם והוא השכל יודע מרירות נפשו הבהמית וצערה מצד היות הנפש אחרת אך לא יתערב עמו זר משאר כחות הנפש בשמחתו במה שהשיג מהשגות עיוניו: (רלב"ג)


{יא}  בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ:

 רש"י  בית רשעים. בית ארם ישמד יש דרך ישר לפני איש, דרך עצל ישרה היא בעיני עשו שהוא איש שדה ואחריתה וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  בית. ר''ל עם שהוא בנין חזק כדרך הבית : ואוהל. עם שהוא עראי כדרך האוהל מ''מ יפריח ויעלה מעלה מעלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בית הרשעים. אף על פי שבנינו חזק מאד ישמד ויחרב כי אין השם יתברך משגיח בו לשמרו מהפגעים והוא בעצמו יביא אל עצמו פגעים גדולים מפני רוע פעולותיו ואולם אהל הישרים אף על פי שהוא חלוש בבנין מאד יתקיים ויעמוד ויעשה פרי: (רלב"ג)


{יב}  יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי-אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי-מָֽוֶת:

 רש"י  יש דרך ישר לפני איש. עובר עבירה ואומר אין בה עבירה. ד''א יש דרך ישר לפני איש דרך עצל ישרה היתה בעיני עשו שהיה איש שדה ואחריתה וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  ישר לפני איש. נראה בעיניו כי ישר הוא : ואחריתה. אבל סוף הדבר הוא מדרכי מות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יש דרך. שיחשב שיהיה ישר מפני העלם ממנו האמת בה וכבר יראה בסוף כי אחריתה היא להגיע אל דרכים מובילים אל מות ואף על פי שאין בדרך ההיא בעצמה חטא ואשם: (רלב"ג)


{יג}  גַּם-בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב-לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה:

 רש"י  גם בשחוק. שהקב''ה משחק עמהם בעה''ז יכאב לבם לעתיד לבא וכן הוא אומר ואתם תצעקו מכאב לב (ישעיה ס''ה): (רש"י)

 מצודת דוד  גם בשחוק. אפילו בעבור רבוי השחוק עם כי לא עבר בזה על מצות ה' מ''מ יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה : ואחריתה. ר''ל א''כ סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוגה. מל' יגון ועצבון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם בשחוק. המשל כי בפעולות השחוק והבטלה שלא יחשב שיהיה בענינם רשע הנה יכאב לב כי הם סבה אל שיבצר מהשכל שלימותו והנה אחריתה של אותה השמחה היא תוגה לזאת הסבה: (רלב"ג)


{יד}  מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב:

 רש"י  מדרכיו ישבע סוג לב. עשו: ומעליו איש טוב. יעקב: (רש"י)

 מצודת דוד  סוג לב. הלב הנסוג מה' ישבע מדרכיו כי גמולו כמפעלו : ומעליו. בעת יקבל הגמול יהיה איש טוב נפרד מעליו לבל יהיה נלקה עמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוג. עניינו החזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט (ישעיה נט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מדרכיו ישבע. רעות מי שלבו נסוג מהדרך הישרה ומעליו יסור איש טוב כדי שלא יספה בכל חטאתיו: (רלב"ג)


{טו}  פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל-דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ:

 רש"י  פתי יאמין. לדבריהם וניסת אחריהם, ד''א בשחוק יכאב לב, שחוק לכסיל עשות זמה (לעיל י' כ''ג) וסופו יכאב לב, סוג לב רשע כמו (לקמן כ''ו) כסף סיגים, סוג הוא שם הפסולת סוג הוא הכסף המעורבב בפסולת: ומעליו איש טוב. וממעל לו לרשע יהיה הצדיק: פתי יאמין. לאנשי רכיל: וערום יבין לאשורו. לפסיעותיו כלומר יצפה מלריב וימתין עד יודע לו אל נכון: (רש"י)

 מצודת דוד  לכל דבר. לדברי לשון הרע הנאמר לו : לאשורו. לדרכו האמיתי ר''ל לאמיתת הענין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאשורו. ענין דרך ופסיעו' כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פתי יאמין לכל דבר. הנה האיש הפתי יאמין לכל דבר ולזה יתפתה לכל הדברים מזולת התבוננות אם הוא ראוי לעשות כן אם לא ומזולת התבוננות בדרכים הראוים להגיע אל התכלית ההוא ואולם החכם יבין לאשורו אם הוא ראוי אם לא ובאי זה דרך יגיע אליו: (רלב"ג)


{טז}  חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ:

 רש"י  חכם ירא. מן הפורענות: וסר מרע. מן הרעה: וכסיל מתעבר. מתחזק לעבוד בחזקה: ובוטח. ומחליק ונופל בארץ כמו בארץ שלום אתה בוטח, (ירמיה יב ה) ות''י את מתבטח ונפול מחליק וי''מ בטחון ממש בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה: (רש"י)

 מצודת דוד  חכם ירא. החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו אבל הכסיל מתמלא עברה להתקצף על כל ובוטח בעצמו שלא יאונה לו רעה ולא כן הוא וקצר בדבר המובן מעצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתעבר. מלשון עברה וכעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חכם ירא וסר מרע. הגה החכם הוא ירא מהדברים ומפחד ובסבה זה ישמר עצמו מרע ואולם הכסיל הוא כועס ומקנטר עם מי שראוי לפחד ממנו והוא בוטח שלא יקרהו נזק בזה מפני זאת התכונה יגיעו לו רעות גדולות: (רלב"ג)


{יז}  קְֽצַר-אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא:

 רש"י  קצר אפים. הממהר לנקום כעסו: ואיש מזימות. מחשבות עצה רעה: (רש"י)

 מצודת דוד  קצר אפים. מי שאינו מאריך אפו וממהר לכעוס היא לו לאולת : ואיש מזמות. הנמשך אחר מחשבות לבו לבל יפלס דבר הטובה היא אם רעה יהיה שנוא לכל לשמים ולבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קצר אפים. מי שהוא קצר אפים ר''ל שלא יביט בענינים כי אם בקצר' ובמהירות מזולת שיתיישב בהם הנה הוא יעשה אולת כי מגדר האולת הוא שלא תבא בדברים בסבותיהם וכן מי שהוא איש מזמות שחושב מחשבות רבות וזמן ארוך אם ראוי לעשות הדברים אם לא הנה ישנא כי לא ישיגו ממנו האנשים מבוקשם רק בקושי עצום מאד וזה כי ימצא שום מחשבה תקבל למה שישאלו ממנו לא יתן שאלתם וזה ג''כ סבה להתבלבל הרבה מעניניו כי מי שיחשוב בכל הדברים אם ראוי שיעשה אותם אם לא בזה האופן לא יעשה דבר גם מהדברים הצריכים לו מאד ולזה צריך שיזהר האדם באלו הענינים ולא יעמיק בהם ולזה ראוי לאדם שלא ימהר בזאת החקירה יותר מהראוי ולא יאריך בה יותר מהראוי: (רלב"ג)


{יח}  נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת:

 רש"י  יכתירו דעת. יעשוהו כתר לראשם וסוף: (רש"י)

 מצודת דוד  נחלו. ר''ל אוחזים באולתם כאד' בנחלתו : יכתירו. אוחזים בדעת ועושים אותם כתר לראשם ויתפארו בם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נחלו פתאים. הנה הפתאים נחלו אולת כי הם בלתי מעיינים בדרכים איך יגיעו אליו אבל במהירות יפותו לזה ואמנם החכמים ימתינו שימצאו הדעת ר''ל שיעיינו בהתישבות גדול ונפלא כדי שיתברר להם מה שראוי לעשותו ואיך יתישרו להגיע אליו: (רלב"ג)


{יט}  שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל-שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק:

 רש"י  שחו רעים לפני טובים. לעתיד: (רש"י)

 מצודת דוד  שחו. בסוף הדבר יהיו הרעים כפופים ונכנעים לפני הטובים והרשעים יסבבו על שערי בית צדיק לשאול לחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחו. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחו רעים. הנה לך עדות על מעלת הצדיקים והטובים על הרשעים והרעים שאתה תראה ששפלו הרעים לפני הטובים והרשעים ימצאו על שערי הצדיקים: (רלב"ג)


{כ}  גַּם-לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים:

 רש"י  גם לרעהו ישנא רש. אפילו לשושביניו ואוהביו, גם לשון אפילו: ישנא רש. עם הארץ שאינו יודע לנהוג כשורה: (רש"י)

 מצודת דוד  גם לרעהו. לעני כמותו עם כי הדרך להיות אוהבים בשוים בדבר מהדברים. רבים . בין עניים בין עשירים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם לרעהו ישנא רש. הנה האיש העני בממון או בדעת יהיה שנוא גם לרעהו ואמנם אוהבי עשיר בממון או בדעת הם רבים כי במתן הממון יקנה לו האדם אוהבים או במתן החכמה גם כן: (רלב"ג)


{כא}  בָּז-לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן (עניים) עֲנָוִ֣ים אַשְׁרָֽיו:

 מצודת דוד  בז לרעהו. המבזה לרעהו הוא חוטא : ומחונן. המראה לענוים חנינה ואהבה אשרי לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בז לרעהו חוטא. הנה מי שהוא מבזה האנשים עד שיגיע מרוע תכונתו שיבזה גם לרעהו הוא חוטא ומאושר מאד מי שהוא חונן ומשגיח על העניים והשפלים: (רלב"ג)


{כב}  הֲֽלוֹא-יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב:

 מצודת דוד  הלא יתעו. החושבים רע הלא תועים הם בדעתם כי חשבו על הזולת ובאמת עליהם תשוב אבל החושבים טוב הוא חסד ואמת כי בעבור מחשבתם הטובה ימשך עליהם חסד ויאומת מחשבתם על מי אשר חשבו הטוב עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתעו. הונח על הרוצה ללכת בדרך זה והולך באחר והושאל לכל התועה בדעתו. חורשי . ענין מחשבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלוא יתעו. הנה האנשים שהם חורשי רע יתעו בדרכם כי ימצאו להם מונעים רבים מההגעה למבוקשם ואולם חורשי טוב ימצאו בדרכים חסד ואמת והנה האמת הוא שיתישר להם הדרך בדרך שחשבו אותו והחסד הוא שיתישר להם מהטוב יותר ממה שחשבו מפני העזר האלהי אשר ילוה אליהם: (רלב"ג)


{כג}  בְּכָל-עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר-שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ-לְמַחְסֽוֹר:

 רש"י  בכל עצב. בכל יגיע מלאכה יהיה ריוח אבל דברי הבל אך למחסור: (רש"י)

 מצודת דוד  בכל עצב. בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון וריוח מה אבל דבר שפתים העמל בו הוא אך למחסור כי ברוב דברים לא יחדל פשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצב. גם העמל נקרא עצב כי עצב בעמל : מותר. יתרון והרוחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בכל עצב. הנה בכל יגיע ועמל יהיה לאדם יתרון ותועלת עד שכל מה שיעמול בו יותר יגיע לו מהתועל' יותר ואולם דבר שפתים הנה היגיע' והרבוי בו אינו ליתרון אבל למחסור: (רלב"ג)


{כד}  עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת:

 רש"י  עטרת חכמים עשרם. שהם עשירים בתורה: ואולת כסילים אולת. קלקלתן של כסילים היא האולת שנתעצל מן החכמה: (רש"י)

 מצודת דוד  עשרם. אם מצאו עושר מעטרת אותם כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות : אולת וגו'. ר''ל במעשה אולתם יוכר האולת הטמונה בלבם כי בעבור היות כל מעשיהם אולת נראה מזה כי יש עוד הרבה אולת תקועה בלבם ויגולה בעת ההזדמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עטרת חכמים עשרם. הנה עטרת החכמים עשרם אשר חכמתם מציאותו כי בו יוכרו תכונותיהם הטובות בנדיבות ובצדק ובעושר גם כן יהיו פנויים לעיין בחכמה ואולם אולת הכסילים ר''ל היציאה מהדעת החלושה אשר בהם הנה אולתם סבה לו כי הוא סבת הרוע והבלבול בכונותיהם ופעולותיהם והפסד ההוא סבה שיצאו מדעתם מרוב הצער והדאגה: (רלב"ג)


{כה}  מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה:

 מצודת דוד  מציל וגו'. עד אמת הוא מציל נפשות כי אם יעיד להרוג הרוצח אז יציל מידו נפשות בני אדם ואם יעיד לפטרו אז יציל נפש הנדון : ויפיח. המדבר כזבים מציל בכזביו את איש מרמה כי מסייע לו בעדותו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מציל נפשות. הנה מי שיעיד אמת במה שישאל עליו מציל נפשות מהחמס ואולם איש מרמ' ידבר כזבים בעדותו כאשר ישאל עליו והנה זה סבה להשחית נפשו' בחמס: (רלב"ג)


{כו}  בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח-עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה:

 רש"י  ביראת ה' מבטח עוז. נאמר באברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כו) והבטיחו כי ברך אברכך וגו': ולבניו יהיה. הוא: מחסה. שיחסו ויתחבא בצל זכותו: (רש"י)

 מצודת דוד  ביראת ה'. הליכות האדם ביראת ה' היא לו מבטח עוז וגם לבניו יהיה מחסה לחסות בצל זכותו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביראת ה'. יש לבטוח בעוזו ית' שיציל האיש ההוא ירא ה' גם לבני האיש יהיה הש''י למגן ולמחסה עליהם בזכות אביה' ולהצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם: (רלב"ג)


{כז}  יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת:

 מצודת דוד  מקור. יראת ה' הוא מקור הנובע חיים כי היראה תזהירו לסור ממוקשי מות הם עונות ופשעים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יראת ה'. היא מקור חיים כי ממנה תוצאות החכמ' אשר בה יושגו החיים הנצחיי' והיא ג''כ סבה לסור ממוקשי מות בעניני' העיוניי' ובעניני' הגופיי': (רלב"ג)


{כח}  בְּרָב-עָ֥ם הַדְרַת-מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן:

 רש"י  ברב עם. שהצבור זכאים הדרת הקב''ה הוא: ובאפס לאום. כשאינם דבקים בו: מחתת רזון. חסרון רזנותו הוא כביכול נותן מכבודו לאלהי נכר ומשליט את האומות על בניו: (רש"י)

 מצודת דוד  ברב עם הדרת מלך. הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר אתו : ובאפס. וכשאין עמו עם רב אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו והוא למשל לומר הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה ואם מועטים המה אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובאפס. עניינו כמו באין וכן אפס בלעדי (ישעיה מה) : לאום. אומה : מחתת. שבר ופחד : רזון. עניינו כמו שר וכן האזינו רוזנים (שופטים ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברב עם. הדר המלך הוא כשיהיה לו רבוי עם כי בם יתחזק כנגד הקמי' עליו ואולם בהעדר העם ממנו יש לו מחתה שיהיה לו רזון וכחש בקום עליו אדם להלחם בו: (רלב"ג)


{כט}  אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב-תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר-ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת:

 רש"י  מרים אולת. מפרישה לחלקו: (רש"י)

 מצודת דוד  ארך אפים. מי שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה אבל קצר רוח הממהר לכעוס הוא מרים האולת על התבונה כי ע''י הכעס החכמה מסתלקת ובוחר הוא א''כ באולת יותר מן החכמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארך אפים. מי שהו' ארוך העיון וחוקר בו מחקר ארוך הו' רב תבונ' כי בזה ישיג האמת ממה שיחקר בו ואולם מי שהוא קצר רוח מהשלמת החקירה אבל ישפוט תכף הנה הו' ירים לו מחלקי הסותר מה שהו' אולת ר''ל מה שהו' הפך האמת: (רלב"ג)


{ל}  חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה:

 רש"י  חיי בשרים לב מרפא. לב בשר שהוא רופא את הרעה ועובר על מדותיו הוא חיי בריותיו של הקב''ה שהן בשר ודם: ורקב עצמות קנאה. אדם בעל חמה רקבון עצמות הוא לכל: (רש"י)

 מצודת דוד  חיי בשרים. מי שיש לו לב רפוי ואינו מקשה לבו לנטור קנאה הוא לו לחיי בשרים כי לא ידאג איך ובמה ינקום נקם אבל המקשה לבו ונוטר קנאה הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיי. ענין רפואה כמו וימרחו על השחין ויחי (ישעיה לה) : מרפא. מל' רפיון עם שהוא באל''ף כמו על כן הוא מרפא (ירמיה לח) : קנאה. עניינו כעס וכן קנאוני בלא אל (דברים לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חיי בשרים. הנה הלב שהו' מרפא ונותן רפיון ומרגוע לכעסו הוא חיי בשרי' כי בזה תועלת לו לשמרו מהפעלות הכעס ובו ג''כ תועלת לשמרו מהרע שימשך ממנו לו ולזולתו ולז''א כי הוא חיי בשרי' ואמנ' לב קנאה ושנאה הוא מבלה גם העצמו' לרוב שיגיע הרע ממנו: (רלב"ג)


{לא}  עֹ֣שֵֽׁק-דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן:

 מצודת דוד  חרף עושהו. כי בעבור חולשתו עושקו וחושב הוא שאין ביד המקום שעשהו להצילו מיד עושקו אבל החונן את האביון הוא מכבד את המקום שעשהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרף. ענין גדוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עושק דל. מי שהו' עושק דל הוא כאילו חרף הש''י כי חשב שאין שם מי שישמרהו מידו לחלשתו ועל זה נשען כשעשקהו ולא נתן אל לבו כי הש''י יוכל להצילו מידו ולזה יהיה מי שחונן אביון מכבד הש''י כי הוא אינו מקוה בזאת המתנה גמול כי אם מהש''י: (רלב"ג)


{לב}  בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק:

 רש"י  וחסה במותו צדיק. כשימות הוא בטוח שיבא לג''ע: (רש"י)

 מצודת דוד  ברעתו. בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה יחשב לצדיק או בעבור הרעה שעשה נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת כי עבירה גוררת עבירה אבל הצדיק כאשר היצר הרע יסיתו בעבור עבירה יחסה עצמו למאן הסתתו בהזכיר לו יום המיתה וכאשר אמרו רז''ל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ברעתו ידחה רשע. הנה הרשע ידחה ברעתו כשחבא לו מהאמין בש''י כי ירעב והתקצף באלהיו ופנה למעלה ואולם הצדיק לא ידחה מאמונתו אפי' בסבת המות אבל במותו יחסה בש''י: (רלב"ג)


{לג}  בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ:

 רש"י  בלב נבון תנוח חכמה. תשכון ותשקוט בנחת לשון מנוחה ומרגוע: ובקרב כסילים תודע. מעט חכמה שבלבו מכריזה איסתרא בלגינא קיש קיש קריא: (רש"י)

 מצודת דוד  תנוח. תמצא מנוחה ולא יודיענה למי שאינו ראוי לה : ובקרב. מעט החכמה אשר היא בקרב הכסילים תודע לכל כי מכריזה ברבים איסתרא בלגינא קיש קיש קריא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בלב נבון תנוח חכמה. הנה בלב נבון תנוח החכמה ולא יפול להם ספק בה אחר הגעתה כי הם יודעים אותה בסבותיה ואמנם בקרב הכסילים תצטרך להתודע להם כי הם לחסרונם אינם מכירים כשהגיע האמת בדבר שכבר הגיע: (רלב"ג)


{לד}  צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם-גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת:

 רש"י  צדקה תרומם גוי. ישראל: וחסד לאומים חטאת. הם עכו''ם שגוזלים מזה ונותנים לזה: (רש"י)

 מצודת דוד  תרומם גוי. המה יתרוממו בעבור הצדקה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צדקה תרומם גוי. הצדקה שעושים ישר' לעשות דבריהם בצדק וביושר תרומם אותם ותתנם למעלה על כל גויי הארצות ואולם החסד שעושים שאר האומות על מה שהוא ראוי לאהבת הש''י כאילו תאמר מה שיענו נפשם בענויים נפלאים ומה שידמה לזה מהדברים הקשי' שיעמיסו עליהם הוא חסרון לא תוספ' בעבודת הש''י ואף אם היתה כוונתם לשמים: (רלב"ג)


{לה}  רְֽצוֹן-מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ:

 רש"י  ועברתו תהיה. לעבד מביש: (רש"י)

 מצודת דוד  רצון מלך. בנקל יתרצה המלך לעבד משכיל כי אף אם יכעוס עליו יתרצה לו בעבור רוב שכלו אבל על עבד הנמצא בו כל דבר בושה לפי רוב הסכלות עברתו עליו שמורה נצח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועברתו. מל' עברה וכעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רצון מלך. רצון המלך הוא לעבד משכיל וזריז ועברת המלך הוא בעבד מאוחר התנועה ובושש ללכת באשר ישולח: (רלב"ג)

משלי פרק-טו

{א}  מַֽעֲנֶה-רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר-עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה-אָֽף:

 מצודת דוד  מענה. רך. הכועס על מי והוא משיב לו מענה רך בזה משיב חמתו מעליו אבל אם ישיב דבר המתעב תעלה את האף להתגבר יותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מענה. מל' עניה ותשובה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מענה רך. במענה רך ישיב האדם הכעס והחמה אשר יכעס עליו זולתו ואם יענה דבר עצב וכעס יגביר אף הכועס עליו ויהיה סבה שיעשה לו רעה: (רלב"ג)


{ב}  לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת:

 מצודת דוד  תיטיב דעת. תתקן את הדעת כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות אבל פי כסילים אף דברי אולת ירבו באמרים כמעיין הנובע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תיטיב. ענין תקון כמו ותיטב את ראשה (מלכים ב' ט') : יביע. ענין דבור כמו יביע אומר (תהלים י''ט) והוא מושאל ממעיין הנובע מים רבים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לשון חכמים. ודבורם תטיב דעת השומעים דבריהם כי בזה יתוקנו דעותיהם ויחכמו ואולם מאמר הכסילי' הוא סבה להשים האולת נובעת ממקור לב שומעי דבריו: (רלב"ג)


{ג}  בְּֽכָל-מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהוָ֑ה צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וטוֹבִֽים:

 מצודת דוד  בכל מקום. אף אם יסיתו במסתרים מ''מ צופות עיני ה' לראות מעשה הרעים והטובים ולא נכחד ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צופות. ענין הבטה וראיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בכל מקום. הנה עיני ה' הם בכל מקום כי כל הדברים שופעים מידיעתו והשגתו כמו שנתבאר במקומותיו ולזה הוא מבואר שהם צופו' הרעים והטובים מצד ההשגחה הכוללת ומצד הפרטים תדבק השגחתו בטובים אלא שכבר סודר ממנו מה שישול' בו לאיש כמעשהו אם טוב ואם רע: (רלב"ג)


{ד}  מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ:

 רש"י  וסלף בה שבר ברוח. כשיסלף בל' סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנ' להפרע מן הרשעים כמ''ש ברוח קדים עזה (שמות יד) ברוח קדים אפיצם (ירמיה כ''ח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ''ח): (רש"י)

 מצודת דוד  מרפא לשון. מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות היא לו לעץ המגדל חיים אבל המעקם בלשונו לדבר קשות בא שבר ברצונו כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרפא. מלשון רפיון : וסלף. ענין עקום ועוות : ברוח. עניינו רצון וכן הנני נותן בו רוח (ישעיה לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרפא לשון. מי שנותן רפיון לשונו ורפות דברים יגרום לעצמו החיים כי כל מי שיקום עליו להזיק לו יתפייס לו בדבריו ואולם מי שמשים בלשונו סלף ועוות יגרום לעצמו סלף קשה כמו שבר העץ ברוח חזקה כי בזה יוסיף כעס מי שקם עליו: (רלב"ג)


{ה}  אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽם:

 מצודת דוד  ינאץ. ימאס את המוסר וממאן לקבלו : ושומר. השומר בלבו את החכמה יתחכם בסופו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינאץ. ימאס : יערים. מלשון ערמה והשכל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אויל ינאץ מוסר. מי שינאץ מוסר אביו הוא אויל כי לא יתכן קנין החכמה אם לא יקדם לו המוכר ואולם מי שהוא שומר תוכחת יתחכם כי לקיחת המוסר הישרה לקנין החכמה: (רלב"ג)


{ו}  בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת:

 רש"י  בית צדיק חוסן רב. בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל: ובתבואת רשע נעכרת. ובהבאת הצלם שהביא מנשה בה נעכרה: (רש"י)

 מצודת דוד  חוסן רב. מחוזק הוא מאד ולא יחרב : ובתבואות. בעת בוא בו הרשע נשחת הבית ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוסן. ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב) : ובתבואת. מל' ביאה : נעכרת. מלשון עכירה ובלבול כמו עכרתם אותי (בראשית לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בית צדיק. הוא חזק מאד משני צדדים מצד עצמותו ומצד דבקות השגחת הש''י בצדיק ההוא ועם כל זה הנה כשיב' הרשע ר''ל בבית ההוא הנה היא נעכר' והוסר החוסן והזכות ממנה: (רלב"ג)


{ז}  שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא-כֵֽן:

 רש"י  שפתי חכמים יזרו דעת. יכתירו דעת כמו זר זהב: לא כן. אינו זהב אמת: (רש"י)

 מצודת דוד  יזרו דעת. המה מפזרים את הדעת ללמד לכל : לא כן. ר''ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזרו. ענין פזור כמו יזורה על נוהו גפרית (איוב יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שפתי חכמים יזרו. ויפזרו הדעת בין האנשים שהוא דבר מסכים לאמת וכ''ש שלבם יצייר האמת ואולם לב כסילים יציי' מה שאינו כן ר''ל מה שאינו צודק: (רלב"ג)


{ח}  זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ:

 רש"י  זבח רשעים. תועבה. בלק ובלעם: ותפלת ישרים. זה משה: (רש"י)

 מצודת דוד  תועבת ה'. כשעדיין לא שבו מרשעים ולא התפללו על המחילה : ותפלת ישרים. השואלים מחילה בעת הבאת הזבח התפלה ההיא היא לרצון לה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זבח רשעים. הנה זבח הרשעים הוא תועבת ה' כי אין הכוונה בזבחים כי אם להנקות מהחטאים ולעבוד הש''י ואלו מביאים זבחים מזולת שיסורו מהרשע שהם בו ואולם תפלת ישרים היא רצונו יותר מזבח הרשעים כי יש בתפלה תועלת בעצמותה והתועלת בזבח היא בשנות על דרך ההערה כמו שביארנו בספר ויקרא תועבת ה', הנה דרך רשע הוא תועב' ה' כי הוא דורך בה אל הרשע במדות ובדעות ואולם מי שהוא מרדף הצדק והיושר במדות ובדעות יאהבהו הש''י: (רלב"ג)


{ט}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב:

 מצודת דוד  דרך רשע. ההולך לעשות רשע ועם שלא עשאה : ומרדף. הרודף לעשות צדקה אף אם נאנס ולא עשאה מ''מ יאהב לה' : (מצודת דוד)


{י}  מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת:

 רש"י  מוסר רע לעוזב אורח. יסורים קשים מוכנים לעובר אורח של הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  מוסר רע. יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכונה והראוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מוסר רע לעוזב ארח. מי שעוזב דרך ה' צריך ליסרו במוסר רע וקשה כדי שיוסר ומי ששונא תוכחת ימות ברעתו כי לא ישוב ממנה ואפשר שרצה בזה כי מי שהוא עוזב הדרך הראוי במדוח או בדעות כבר היה לו מוסר רע וחסר ואמנם מי שהוא שונא תוכחת ימות כמו שקדם: (רלב"ג)


{יא}  שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהוָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי-לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי-אָדָֽם:

 רש"י  שאול ואבדון נגד ה'. גלוי לפניו כל אשר בתוכה: אף כי. ק''ו הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  שאול. הקבר והגיהנם המה נגד ה' ויודע כל אשר בהם ומכ''ש שיודע הוא כל מחשבות לבות בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אף כי. עניינו כמו כ''ש וכן אף כי אש אכלתהו (יחזקאל ט''ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאול ואבדון נגד ה'. איך יחשוב חושב שלא ישגיח הש''י בלבות בני אדם לחסרונם הלא שאול ואבדון הם יותר חסרים מהם מאד ועכ''ז הם נגד ה' בבריאת העולם כי השאול הוא המרכז אשר סביבו הרקיע השמיני לשחקים ולזה יחוייב שיהיה לו ציון במרכז ההוא וקראו שאול כי הקבר הוא במקום השפל והמרכז הוא המקום השפל במוחלט וקראו אבדון כי הוא רחוק מאד מהשנוי ללבוש צורה אחרת ולפי שהצורה הארצית היא השפלה שבצורות הנמצאות הטבעיות קרא המקום ההוא אבדון והוא מבואר כי לבבות בני אדם מתיחסות באופן מה לש''י כמו שבארנו בפסו' הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב: (רלב"ג)


{יב}  לֹ֣א יֶאֱהַב-לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל-חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ:

 מצודת דוד  לא יאהב. בעבור שלא יאהב בתוכחה לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יאהב לץ הוכח לו. הנה הלץ לא יאהב התוכחת ולזאת הסבה גם כן לא יאהב החכמה ולזה לא ילך אל חכמים ללמד חכמתם: (רלב"ג)


{יג}  לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת-לֵ֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה:

 רש"י  לב שמח ייטיב פנים. אם תשמח לבו של הקדוש ברוך הוא בלכתך בדרכיו ויטיב לך פניו לעשות כל רצונך ואם תעצבהו יראה לך רוח נכאה כד''א (בראשית ה') ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם וגומר, רוח נכאה טלנ''ט רוח של זעף: (רש"י)

 מצודת דוד  לב שמח. שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכאה. נשברה כמו ונכאה לבב (תהלים קט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לב שמח. הנה הלב השמח ייטיב העיון ובכעס הלב ועצבונו תהיה הנפש נכאה ודואגת ולזה היתה השמחה משובחת באופן מהכעס ולזה תמצא כי אלישע אמר שיקחו לו מנגן לשמח לבו ואז היתה עליו יד ה' ונתבאר ג''כ שכל ימי כעס יעקב על בנו יוסף לא שרתה עליו רוח הקדש: (רלב"ג)


{יד}  לֵ֣ב נָ֭בוֹן יְבַקֶּשׁ-דָּ֑עַת (ופני) וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת:

 מצודת דוד  יבקש דעת. יחזר אחר הדעת ללמדה : ירעה. יעשה את האולת לריע וחבר להיות רגיל עמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לב נבון. יבקש תמיד דעת קדושים ופי כסילים יהיה רועה תמיד אולת בלב הכסילים כי מהלב יבא הדבור אל הפה: (רלב"ג)


{טו}  כָּל-יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב-לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד:

 רש"י  כל ימי עני רעים. ואפילו שבתות וי''ט דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים: וטוב לב. מי שלבו טוב בעשרו: משתה תמיד. כל שנותיו דומות לו ימי משתה ללמדך שיהא אדם שמח בחלקו, ורבותינו דרשו מה שדרשו בחלק: (רש"י)

 מצודת דוד  כל ימי עני רעים. עם כי מצוי לו די מחסורו כי יתקנא בעשירי העם ורעה עינו בשלהם אבל מי שיש לו לב טוב לבל ירע עינו בזולתו ישמח בחלקו וימיו נדמים לו תמיד כימי משתה ושמחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כל ימי עני רעים. כל מי שהוא עני בדעות כל ימיו הם רעים אך מי שהוא טוב שכל שמח בכל ימיו כאילו יעשה משתה בכל יום עם שתמיד הוא שותה מנחל עדני נעימות הדעות: (רלב"ג)


{טז}  טוֹב-מְ֭עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה מֵאוֹצָ֥ר רָ֝֗ב וּמְה֥וּמָה בֽוֹ:

 רש"י  טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. קול בני אדם צועקים שנעשה האוצר מגזל וחמס כמו וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה (עמוס ג): (רש"י)

 מצודת דוד  טוב מעט. יותר טוב מעט הון הבא ביראת ה' וביושר : מאוצר רב. ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב מעט ביראת ה'. טוב מעט מהממון שיקובץ ביראת ה' וביושר מאוצר רב שיקובץ במהומה וצעקה מפני דמעת העשוקים כי סוף הקנין המעט אל ההצלחה והקיום וסוף זה האוצר הרב אל ההשחחה וההפסד: (רלב"ג)


{יז}  ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה-שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה-בֽוֹ:

 רש"י  משור אבוס. שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו וכן ברבורים אבוסים (מלכים א ד), ויש למושלו כנגד קומץ מעט של עני שחביב משור חטאת של רשע, ד''א טוב ארוחת ירק, לתת לעני ואהבה שם להראות לו פנים יפות: משור אבוס. להאכילו בשר שמן ויראנו פנים זועפות: (רש"י)

 מצודת דוד  ארוחת. סעודה של ירק במקום שאוהבין אותו טובה יותר מסעודת שור הפטם על האבוס ובמקום ששונאין אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארחת. ענין האכילה התמידית בכל יום כמו וארוחתו ארוחת תמיד (מלכים ב כ''ה) : אבוס. שם המקום שמפטמים בו את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב ארוחת ירק. טוב לאדם וערב ארוחת ירק עם חברה שתהיה אהבה שם ביניהם יותר משור שמן עם חברה שתהיה שנאה ביניהם כי השנאה תגרה מדון ביניהם ותהיה סבה לרעות גדולות: (רלב"ג)


{יח}  אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶך אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב:

 רש"י  איש חמה יגרה מדון. אדם שאין מעצור לרוחו להאריך חמתו יגרה מדון: וארך אפים. שאינו ממהר להנקם ולריב: ישקיט ריב. שהוא כלה ושקט מעליו (ס''א מאליו): (רש"י)

 מצודת דוד  איש חמה. מי שדרכו לכעוס יגרה מריבה עם בני אדם אבל המאריך אף ואינו ממהר לכעוס ישקיט בזה את המריבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגרה. מל' תגר וחרחור כמו ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב) : מדון. מלשון דין ומריבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש חמה יגרה מדון. האיש הכעסן יגרה מדון במקום שיש שלום ואמנם מי שהוא מאוחר הכעס ישקיט הריב והמדון ויהיה סבת השלום: (רלב"ג)


{יט}  דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה:

 רש"י  דרך עצל כמשוכת חדק. דומה בעיניו כאלו הדרכים גדורים לפניו בגדר חדקים: משוכת. גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה), חדק קוצים: ואורח ישרים סלולה. כבושה ומופנה, ומדרש אגדה דרכו של עשו כקוץ זה הנסבך בגיזת צמר אם תטלהו מכאן הוא מתערה בכאן כך אין אדם יכול לצאת ידי עלילותיו בלא ממון: (רש"י)

 מצודת דוד  דרך עצל. במקום אשר ידרוך העצל ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת כי לגודל העצלות ימצא מניעות לכל מעשיו אבל אורח ישרים הוא להם דרך סלולה וכבושה כי ימצא צדדים לבטל המניעות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמשוכת. ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) : חדק. מין קוצים כמו טובה כחדק (מיכה ז) : סלולה. ר''ל ממושמש בו הרבה להסיר אבני המכשול ודוגמתו סלסלה ותרוממך (לעיל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דרך עצל. הנה דרך העצל היא אצלו כמו גדר קוצים שההליכה עליו בקושי ויוזק המתהלך בו בכל המקומות שתדרך כף רגלו ואמנם ארח האנשים הישרים בפעולותיהם שאינם עצלים היא סלולה ודרוכ' ילכו בה בקלוח ואפשר שירצה בזה והוא הנכון דרך העצל בחקירות העיוניות מחקור בהם מחקר ראוי היא קשה לו כמו הדריכה במשוכת הקוצים וזה כי תמיד ימצא מי שזה ענינו בדרך חקירתו ספקות וערבובים לא יתכן לו היציאה מהם כי לא הקדים כל אותם המחשבות לעיין בהם ולברור הצודקת מהבלתי צודקת ואמנם דרך הישרים שדורכים בחקירותיהם ביושר ולזה יקדימו תחלת כל המחשבות הנופלות בדרוש ההוא ויבררו הצודקת מהבלתי צודקת היא סלולה ודרוכה לא יתנגפו רגליהם בה ולא יכשלו בהליכתם: (רלב"ג)


{כ}  בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח-אָ֑ב וּכְסִ֥יל אָ֝דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ:

 רש"י  בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו. גורם לאמו שמבזים אותה: (רש"י)

 מצודת דוד  ישמח אב. בראותו אותו במושב החכמים : בוזה אמו. כי דרך נשים לגעגע על בניהן ולמנוע מהם שבט מוסר והבריות מבזין אותם לומר ארור שזה גדל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בן חכם. הבן שהוא חכם ישמח האב שמשער בענין שלימו' חכמתו יות' מהאם, והאדם הגדול שהוא כסיל הוא בוזה אמו כי אליה ייוחס יותר רוע מוסרי מפני שקדו תמיד אצלה בקטנותו או ירצה שהו' בוזה גם אמו והוא הנכון: (רלב"ג)


{כא}  אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר-לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר-לָֽכֶת:

 רש"י  אולת שמחה. היא לחסר לב: (רש"י)

 מצודת דוד  אולת. כאשר יעשה חסר לב אולת יחשב בעיניו לשמחה : ואיש תבונה. ישמח כאשר ילך בדרך הישר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אולת שמחה. מי שהוא חסר השכל ישמח באולת והוא ההשתדלות בדבר בזולת הסבו' הראויות ואמנ' איש תבונ' יישיר ההליכה אל המבוקש כי הו' יבא בה בסבותיו הראויות: (רלב"ג)


{כב}  הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם:

 רש"י  הפר מחשבות באין סוד. בלא עצה לא תקום מחשבה: (רש"י)

 מצודת דוד  הפר. מחשבות האדם יופר ויבוטל כשלא יועץ עצמו עם יועצים להמתיק סוד אבל ע''י הרבה יועצים תקום המחשבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוד. ענין עצה שדרכו להיות בסוד לבל יודע, או שהעצה הוא למעשה כיסוד לבנין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הפר מחשבות. הנה בסבת שלא היה סוד ועצה בדב' יופרו המחשבות בו רוצה לו' שלא יצאו לפועל ובהמצא רוב יועצים בדבר להגיע אל המבוקש תשוב המחשבה שחשבו בעשיית הדבר ההוא: (רלב"ג)


{כג}  שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה-פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה-טּֽוֹב:

 רש"י  שמחה לאיש במענה פיו. כמשמעו ע''י מענה רך ודבור נחת הבריות אוהבים אותו ורבותינו דרשוהו על בעלי גירסא אם מוצאים בפיה' מענה אז תתקיים בם וישמחו: ודבר בעתו מה טוב. שואלים בהלכות הפסח ובהלכות החג בזמנו: (רש"י)

 מצודת דוד  שמחה. כל איש ישמח באמרי פיו כי יומתק לו עצת נפשו אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב ור''ל אף אם לא יהיה עצת נפשו בהשכל ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו מ''מ אין כל העתים שוות ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר לא עת עתה לעשות כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במענה. ענין אמירה כמו ומה' מענה לשון (לקמן טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמחה לאיש במענה פיו. הנה ישמח האיש בדבור פיו כשיהיה לו לדבר אל המלך או אל הגדול ואמנם היה ראוי תחלה שישתדל שיהי' דבורו בעתו הראוי בשיקדי' לו מה שראוי לקדום כי דבר בעתו מה טוב: (רלב"ג)


{כד}  אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה:

 רש"י  אורח חיים למעלה למשכיל. כמו שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו) כלומר לפני החכם קשוטה ומוכנת אורח חיים: (רש"י)

 מצודת דוד  אורח. שמורה אורח חיים לנפש המשכיל ללכת למעלה אז תשוב אל אלהים למען תסיר הנפש מלרדת אז אל שאול מטה והוא הגיהנם אבל תשוב אל מקורה אשר חוצבה ממנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארח חיים. הנה דרך חיים הוא למעלה אל איש המשכיל כי כל מה שיהיה הדבר המושכל יותר נכבד תהיה ההשגה בו יותר נכבדת ויותר ערב' ולזה יעלה תמיד בהשגותיו וחקירותיו אל הדברים היותר עליונים והיות' נכבדים והנה קרא לעליונים שהם יותר נכבדי' למעל' כי השמי' יותר נכבדי' מהיסודו' והעליון ביסודות הוא יותר נכבד מהשפל ממנו ולזה היה ארח חיים למעלה אל האיש המשכיל כאלו היה זה להתרחק מהמקום היותר שפל שהוא שאול: (רלב"ג)


{כה}  בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח | יְהוָ֑ה וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה:

 מצודת דוד  ויצב. במקומו יעמיד גבול אלמנה אם כי תשש כוחה וחלפה עזרתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסח. ענין עקירה כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בית גאים. בית האנשים הגאים והתקיפים יחריב הש''י ויעמוד גבול האלמנה ואם הוא חלוש והאלמנה ג''כ היא חלושה: (רלב"ג)


{כו}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי-נֹֽעַם:

 מצודת דוד  מחשבות רע. המדבר רכות ומחשבותיו לרעה : וטהורים. ראוים אמרי נועם להיות טהורים מבלי תערובות מחשבה רעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת ה'. מחשבות רע הם תועבת ה' כי הם התחלה לחוטאי' בדעות ובמדות ואמנם אמרי נועם הם טהורי' ונבחרים אל הש''י או ירצה בזה כי תועבת ה' היא מחשבות האיש הרע כי הם ברע תמיד ואולם מחשבות האנשים הטהורים הם אמרים שינעמו לש''י ויתערבו: (רלב"ג)


{כז}  עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה:

 רש"י  עוכר ביתו. שהוא בוצע בצע: ושונא מתנות יחיה. מאחר שהוא שונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל: (רש"י)

 מצודת דוד  עוכר וגו'. הבוצע בצע להרבות לו ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה אבל השונא אף מתנות כי ישען בה' אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוצע בצע. הגוזל הון כמו ובוצע ברך (תהלים י) וכמו מה בצע (בראשית ל''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עוכר ביתו וגו'. מי שהוא לוקח שוחד לדון דין הוא עוכר ביתו ומשחית בהפך מה שהוא חושב ואמנם מי שהוא שונא גם המתנות ולא ירצה ללקח' מהאנשים יחיה ויתקיים לפי שהוא בוטח בש''י ואינו נשען על מתנות האנשים: (רלב"ג)


{כח}  לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת:

 רש"י  לב צדיק יהגה לענות. יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר: (רש"י)

 מצודת דוד  יהגה. טרם יענה יחשוב בלבו מה יענה וע''כ דבריו מעטים אבל פי רשעים ירבה לדבר רעות כמעיין הנובע כי ידבר כל העולה על רוחו ואינו חושש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. יחשוב כמו הגיון לבי (תהלים יט) : לענות. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לב. הצדיקים יהגה ויתעסק תמיד לענין ולתועלת ואמנם פי רשעים ודבורם ישים הרעות והשחתות טבעיות כי דבורם יישיר אל כל רע ומחשבות הצדיק תיישיר אל הטוב: (רלב"ג)


{כט}  רָח֣וֹק יְ֭הוָה מֵרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע:

 מצודת דוד  רחוק וגו'. מלשמוע את תפלתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רחוק ה' מרשעים. הש''י רחוק מעזור לרשעים ומשמוע לקולם ואמנם הוא ישמע תפלות הצדיקים לעשות בקשתם וזה לאות כי תפלתם היא הנשמעת: (רלב"ג)


{ל}  מְֽאוֹר-עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח-לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן-עָֽצֶם:

 רש"י  מאור עינים. בתורה: ישמח לב. ששואלין ממנו דבר ויודע מה להשיב, ולפי פשוטו כמשמעו דבר שהוא תאוה למראות עינים, משמח הלב ומצחצח תוגת הלב כגון גן ירק ונהרות המושכי': (רש"י)

 מצודת דוד  מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות : שמועה טובה. בדבר חדושי התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תדשן. ענין שומן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאור עינים ישמח לב. מאור עיני הלב ישמח השכל כי שמחתו בהשגות העיוניות ושמועה טובה יתענג האדם בה עד שכבר תשמין העצם ותמלאהו מוח ובכלל הנה תמצא שהשמחה תשמין האדם: (רלב"ג)


{לא}  אֹ֗זֶן שֹׁ֖מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין:

 מצודת דוד  אוזן שומעת. אוזן אשר תשמע התוכחה המביאה חיים סופה תהיה כרוך אחר החכמה ותלין בקרב חכמים לשמוע דבר חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אזן שומעת. הנה האוזן השומעת תוכחות חיים ר''ל שתקבל מוסר בהשגת החכמה שהיא החיים הנה היא תלין בקרב חכמים ר''ל שכבר יישירהו זה אל שיתחכם ויעמוד בין החכמים או ירצה בזה שכבר תלין בקרב חכמים ללמוד חכמתם: (רלב"ג)


{לב}  פּוֹרֵ֣עַ מ֖וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב:

 מצודת דוד  פורע. המבטל את המוסר הוא מואס נפשו כי מה ראה שאינו חושש בתקנתה : קונה לב. יקנה בזה לב חדש ומשכיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פורע. ענין השבתה ובטול כמו ותפרעו כל עצתי (לעיל א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פורע מוסר מואס נפשו. הנה מי שהוא פורע מוסר במדות הוא מואס נפשו כי לא יתכן שיהיה לנפש שלימות בזולת זה ואמנם מי שהוא שומע תוכחות הוא קונה שכל כי המוסר הוא התחלה להשגת החכמה: (רלב"ג)


{לג}  יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה:

 רש"י  ולפני כבוד ענוה. הענוה גורמת שהכבוד בא: (רש"י)

 מצודת דוד  מוסר חכמה. היראה תחשב למוסר להאזין חכמה וא''כ היראה היא סבה לחכמה וקודמת לה וכן לפני כבוד על כרחך היה הענוה כי הענוה היא סבה להביא את הכבוד א''כ היא לפניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יראת ה' מוסר חכמה. יראת ה' היא תישיר אל לקיחת המוסר בחכמה והענוה והשפלות תישיר להשגת הכבוד: (רלב"ג)

משלי פרק-טז

{א}  לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי-לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן:

 רש"י  לאדם מערכי לב. הוא סודר עצתו ודבריו בלבו: ומה' מענה לשון. כשבא להשיב הקב''ה משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  לאדם. ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות אבל מה' בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מערכי. ענין סדור : מענה. ענין אמירה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לאדם מערכי לב ומה'. במה שיסדר מהדברים בלבו אך יצטרך עם זה עזר אלהי להוציא הדברים בפיו כי כמה דברים ימצא שיבלבלו הדברים בפיו אף על פי שנערכו בלב באופן שלם: (רלב"ג)


{ב}  כָּֽל-דַּרְכֵי-אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה:

 רש"י  ותוכן רוחות ה'. ומונה הלבבות מי הטוב ומי הרע: (רש"י)

 מצודת דוד  זך בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו : ותוכן. ה' הוא בתוך רוחו של כל אדם ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זך. ברור ונקי כמו שמן זית זך (שמות כז) : ותוכן. מל' תוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל דרכי איש זך בעיניו. הנה כל אחד מדרכי איש הוא זך בעיניו והמשל כי הכח המתעורר השכלי יהיה הדרך הטוב זך בעיניו והנה המתעורר הדמיוני יהיה הדרך הרע זך בעיניו מצד היותו ערב או מועיל לפי מחשבתו ומי שיעזר לתכן הרוחות אל שישאר הרוח והרצון בדרך הטוב הוא הש''י הוא לתכלית ולתועלת כי על צד ההשגחה ישמר האיש הטוב מהתגאל בפעולות הרעות: (רלב"ג)


{ג}  גֹּ֣ל אֶל-יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:

 רש"י  גול אל ה' מעשיך. גלגל והשלך עליו צרכיך ויכונו מחשבותיך, ד''א גול אל ה' מעשיך, התפלל לפניו על כל צרכיך: ויכונו. יתבססו ויתקיימו: (רש"י)

 מצודת דוד  גול. סבב מעשיך אל ה' להיות מביא לעבודתו ואז יכונו ויתבססו מחשבותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גול. גלגל וסבב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גול אל ה' מעשיך. סבב כל מעשיך לעבודת הש''י ואז יכונו מחשבותיך כי הש''י יעזרך להשלימה: (רלב"ג)


{ד}  כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם-רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה:

 רש"י  כל פעל ה' למענהו. הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז) ד''א להעיד עליו כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו שניה' בהגדת תהלים: וגם רשע. עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו: (רש"י)

 מצודת דוד  כל. הכל ברא ה' למען קלוסו וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו ואם כן גם זה הוא למענהו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כל פעל ה' למענהו. הנה כל אשר פעל הש''י הוא לתכלית ולתועלת וגם מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה הוא לתועלת כי בזה תועלת ללקיחת המוסר: (רלב"ג)


{ה}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל-גְּבַהּ-לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

 רש"י  יד ליד לא ינקה. מיד ליד בא לו גמול גובה לבו: (רש"י)

 מצודת דוד  יד ליד. מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה ממנה כי לא תשוב ריקם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת ה'. הנה הגאוה היא מדה מגונה מאד ומתועבת לש''י כי היא סבה לרעו' גדולות בענינים המדיניים והיא ג''כ מהגדולות שבסבות למנוע השלימו' הנפשיי ולזה יהיה כרע זה האיש המתנהג בזאת המדה הפחותה ולא ינקה מהרעות הפתאומיות שלא יוזק בהם: (רלב"ג)


{ו}  בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֹ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע:

 רש"י  וביראת ה' סור מרע. על ידי יראת ה' סור מרע: (רש"י)

 מצודת דוד  בחסד. בעבור החסד והאמת אשר יעשה האדם יכופר העון ובלבד כשהוא סר מרע בעבור יראת ה' לא מיראת הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחסד ואמת. הנה מי שיתנהג ביושר ובאמת בגמילו' חסדים יכופר לו העונש שהיה ראוי לבא עליו: (רלב"ג)


{ז}  בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי-אִ֑ישׁ גַּם-א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ:

 רש"י  ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ירצה לו שיהיו שלימים עמו: (רש"י)

 מצודת דוד  ברצות. כאשר ירצה ה' דרכי האיש בהיותם ישרים אז גם אויביו ישלים עמו ומכל שכן שלא יתעוררו עליו אויבים חדשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישלים. מל' שלום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברצות ה' דרכי איש. כאשר ירצה השם יתברך דרכי האיש מפני תום דרכיו הנה השם יתברך יסיר ממנו הרעות הנכונות לבא עליו ולזה ישלים אתו כל אויביו וכל שכן שישמרהו משיעוררו לו מדינים אנשים לא היו שונאיו מקדם ואפש' שרמז בזה עוד אל העזר האלהי שילוה לו בדעות ואמר כי ברצות השם ית' דרכו ישמרהו מהטעו' בעיון עם שגם אויבי האמת בעיון ההוא ישלי' עם הדרוש והם הספקות הנופלות בו מצד המחשבות המקבילות הנמצאות לו והנה ההשלמה היא הסרת הספק ההוא בשיתבאר שהמחשב' ההיא תתאמת בנושא אחר זולת זה ואמנם המחשבה שאינ' צודק' בעצמה לא יצטרך בה להשלמה אבל שתוסר לגמרי: (רלב"ג)


{ח}  טוֹב-מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט:

 מצודת דוד  טוב. יותר טוב הון מעט הבא בצדק וביושר מהרבה תבואות הנאספים בלא משפט כי אם בגזל ובעושק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב מעט. מהממון שיקובץ בצדק וביושר ממי שיקבץ רב תבואות בלא משפט רוצה לומר בגזל ובחמס ובדרכים בלתי ישרים וכן העיר בזה בענינים העיוניים ואמר כי טוב שישיג האדם מעט מהדברים העיוניים וישלים בהם החקירה בצדק וביוש' מאשר ישיג מהם הרבה בזולת חקירה ישר' כי זה ממה שיביאהו לחשוב שהשיג האמת מזולת שיהיה כן וגם אם השיג האמ' הנה לא השיגהו בדרכיו ולא יכנס זה בגדר הידיעה: (רלב"ג)


{ט}  לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ:

 רש"י  לב אדם יחשב דרכו. ללכת דרך ישר: וה' יכין צעדו. כמו ששנינו (שבת קד), הבא לטהר מסייעין לו: (רש"י)

 מצודת דוד  יחשב דרכו. באיזה דרך יהלך : יכין. מכין פסיעותיו ללכת במקום שירצה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לב אדם. הנה לב האדם יתבונן איך ראוי שיתדרך בדרכו במה שירצה לעשותו אמנם בהוצאה לפועל יצטרך עזר אלהי שיכין צעדו ויישירהו אל מה שראוי לו בדרך ההוא כי לא לאד' דרכו: (רלב"ג)


{י}  קֶ֤סֶם | עַֽל-שִׂפְתֵי-מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל-פִּֽיו:

 רש"י  קסם על שפתי מלך. על שפתי חכם היושב בדין: (רש"י)

 מצודת דוד  קסם. אמרי המלך ברורים כאלו היה קסם על שפתיו כי אין דבר נכחד מאת המלך לפי שכל האנשים יחזרו למצוא חן בעיניו ולזה ימצא בכל דבר מי מגלה אוזן המלך לזה לא ימעול פיו במשפטו לעות הדין מחמת טעות ושגגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קסם. ענין ניחוש כמו קוסם קסמים (דברים י''ח) : ימעל. ענין בגידה ואשמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קסם על שפתי מלך. הנה על שפתי מלך דבר ידמה לקסם להגיד האמת בדברים כי כל דבר לא יכחד מן המלך לסבות רבות יתקבצו בזה הא' כי עניניו במלכותו מסודרים מהש''י באמרו פלגי מים לב מלך ביד ה' והשנית כי בסבת רצון האנשים למצוא חן בעיניו ימצא בכל דבר מי שיגלה אזנו להגיד האמת ולזאת הסבה בעינה לא ימעל פי המלך במשפט כי יגיד האמת ויהיו משפטיו לפי המשפט המוגבל מהשם ית': (רלב"ג)


{יא}  פֶּ֤לֶס | וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל-אַבְנֵי-כִֽיס:

 רש"י  פלס ומאזני משפט וגו'. לשלם לאדם כפעלו, משפט יישטיצ''ה בלע''ז פרעון עונות האדם בפלס ומאזנים: מעשהו כל אבני כיס. כאשר יש באבני כיס משקלות גדולו' וקטנו' הכל לפי פעלו של אדם: (רש"י)

 מצודת דוד  פלס. הנה יש ביד ה' פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס הם אבני המשקל הנתונים באמתחת ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל וכן ישקול המקום תשלומין לכ''א לפי הגמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלס. ענין יושר כמו פלס מעגל רגליך (לעיל ד) והושאל על מטה המאזנים כי הוא מיישר המשקל : כיס. אמתחת ושק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פלס. הנה המשקל בדברים העיוניים ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבטל הוא לה' כי יצטרך עזר אלהי זה בצדק וביושר לרוב הטעיות שאפשר שיפלו בו ולזה ג''ב יהיה מעשה הש''י כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים כי להם סדרים יתיישרו בהם להסיר הדרכים המטעים מהם ואלו הסדרים מתחלפים בהתחלף סוגי העיון והנה העיר בזה ג''כ אל דבר המשקלים והמאזנים כי ידיעת היותם בצדק הוא לה' ולזה ראוי שיירא האד' מזה והנה הביאור הראשון הוא היותר נכון וידמה לפי הביאור הראשון שיהיה שב אומרו קסם על שפתי מלך אל החלק המושל באד' והוא השכל והנה קראו מלך כי בזה האופן יתיישר לו העיון כשימלוך על שאר כחות הגוף והנפש וישרתוהו כלם וירוע כי החטא לא יקרה בהשגתו המיוחסת לו ולזה לא יקרה טעות בציור כי הוא מהשכל לבד אך יקרה טעות באמת מפני היות ההשגה מורכבת מהשכל והחוש כמו שנתבאר בספר הנפש ולזאת הסבה לא ימעל פיו במשפט במה שישפטהו ממה שהוא מיוחס לו ולזה הביאור ימשך יפה מה שביארנו ראשונה במאמר פלס ומאזני משפט וגומר וזה הביאור הוא הנראה צודק בזה המקום: (רלב"ג)


{יב}  תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא:

 רש"י  תועבת מלכים עשות רשע. דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע: (רש"י)

 מצודת דוד  תועבת. דבר תעוב הוא למלכים לעשות רשע כי בעבור מעשה הצדק יכון כסאו ולזה יתעב הרשע להעמיד הכסא על כנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת מלכים. הנה למלכים והם השכלים האנושיים הוא מתועב מאד ושנוא עשיית הרשע בדעות או במדות וזה כי עשיית הרשע במדות יהיה סבה שלא יכון כסא המלך אבל יסורו הכחות הנפשיות מלשרתו וימנע מפני זה ממנו השלימות אשר הוא כחיי עליו ועשיית הרשע בדעות שתהיה סבתו לקיחת המחשבות והצורות הדמיוניות לא על נכון הוא סבה שלא יגיע מהם השירות הראוי כי בצדק וביושר יכון הכסא והאדנות שיש לו עליהם אך בזולת זה אין לו תועלת: (רלב"ג)


{יג}  רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי-צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב:

 מצודת דוד  שפתי צדק. אמרי צדק : יאהב. אל המלכים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רצון מלכים שפתי צדק. הנה רצון מלכים הוא שפתי צדק במה שיעידו בעדות בספורי הקודמים כמו שיצטרך זה בחכמות אשר לא תשלם העמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו מן החוש בהם כי אם בזמן ארוך נפלא יעבר החיים האנושיים כמו הענין בחכמת הכוכבים ובהרבה מהדברים הטבעיי' ומי שהוא דובר ישרים יאהב כי היושר בדברים יישירוהו למצוא האמ' במה שיחקר בו: (רלב"ג)


{יד}  חֲמַת-מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי-מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה:

 רש"י  חמת מלך. הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתתם: ואיש חכם יכפרנה. יפייסנה: (רש"י)

 מצודת דוד  מלאכי מות. החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות : יכפרנה. יעביר את החמה במתק אמרי פיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכפרנה. ענין העברה וקנוח ועש''ז יקראו המזרקים כפורי זהב (עזרא א) כי הכהן מקנח ידו מן הדם בשפת המזרק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חמת מלך. הכעס שיכעס המלך הזה על מה שהפליג לחקור בו לפי העדות ושפט מפני זה בדבר מה נמצא אחר זה בחוש בלתי צודק מפני הכזב שיהיה בעדות הנה הוא כמו מלאכי מות להסיר האדם מדרך חיים אל דרך המות כי ידמה לו שהטורח בחכמה הוא לבטלה ואמנם איש חכם יסיר זאת החמה בשיפליג תחלה בדבר העדות להתבונן אם קצתו מסכים לקצתו אם ימצאוהו בלתי מסכים הנה יעמוד על מה שהיה מהם צודק מהדרכים רבים מהם שיתבונן באי זה מאלו הדרכים נכפל העדות יותר כי אשר נכפל בו העדות יותר ידמה היותו מסכים לאמת ומהם שיתבונן מצד המעידים ר''ל שכאשר יעיד בו איש יותר שלם ויותר חכם הוא יותר שיהיה צדק ומהם שיתבונן בו מצד הטעות שאפשר שיקרה בהרגש בו מהטעות יותר הוא יותר ראוי שיונח בלתי צודק והנה ג''כ אפשר שיסיר החכם זה הכעס והחמה בצד אחד והוא שאחר שהשיג בחוש הפך מה שיתחייב מהעדות ישוב להסיר מהעדות מה שחוייב ממנו זה הביטול ויחקר עם השאר ועם מה שהשיג בחוש כי בזה האופן יתיישר למצוא האמת והנה יסיר החכם זה הכעס בצד אחר יותר שלם והוא כי מדרכו שלא יעיר בדבר אם לא היה צודק ונקי מהטעות ואם היה אפשר שיהיה בהרגש טעות יגיד זה הענין בעדותו: (רלב"ג)


{טו}  בְּאוֹר-פְּנֵי-מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ:

 רש"י  באור פני מלך חיים. מי שהקב''ה מסבי' לו פני' חיים הוא לו לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו: ורצונו כעב מלקוש. מי שהוא מרוצה לו רצונו טוב לו כעב המביא את המטר: (רש"י)

 מצודת דוד  באור. כשהמלך מאיר פניו למי ומראה פנים צהובות ושוחקות היא לו לחיים כי הרבה טובה ביד המלך : ורצונו. רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלקוש. כן נקרא המטר המאוחר כמו יורה ומלקוש (דברים י''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באור פני מלך חיים. הנה באור פני המלך הזה בהשגת המושכלות יושגו החיים הנצחיי' והרצוי שיהי' ממנו לשאר הכחות המשרתות אותו הוא במדת העב שיהיה ממנו המלקוש אשר יביא פרי הצמחי' ותכליתם וזה כי בזה האופן יתיישר לאדם השגת ההצלחה שהו' הפרי המכוון בו: (רלב"ג)


{טז}  קְֽנֹה-חָכְמָ֗ה מַה-טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף:

 מצודת דוד  מה טוב. מה מאוד הוא טוב יותר מחרוץ והוא מין זהב טוב : וקנות בינה. קנין הבינה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קנה חכמה. הנה קנין החכמה טוב מאד מקנין הזהב וקנין הבינה נבחר מקנין הכסף ורמז בזה כי אין לאלו הקנינים יחס וערך לקנין החכמ' והבינה והנה המשיל החכמ' בקנין יותר יקר מהבינ' כי השגת החכמה היא יותר שלימה מהשגת הבינה כמו שהתבאר מדברינו ואע''פ שכבר יקרה בבינ' שתחקו' בנושא יותר נכבד ועוד כי הבינ' תהי' ג''כ בדברי המוס' והוא הפילוסופי' המדיני' ואולי אל זאת הבינ' כיון בזה הפסו': (רלב"ג)


{יז}  מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ:

 מצודת דוד  מסלת. דרך הישרים הוא לסור מרע כי יתבוננו בדרכם שלא יבואו לידי נדנוד עון והרוצה לשמור נפשו ישמור דרכו לבלי לכת כפי ההזדמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מסלת ישרים סור מרע. דרך ישרי' היא סור מרע כי הם יתבוננו בדרכם וינהגו בו באופן שימלטו מהרע בדברי' המדיניים או בדברי' העיונים ומי שירצ' לשמו' נפשו מהרע ראוי שישמור דרכו בזה האופן הנזכר: (רלב"ג)


{יח}  לִפְנֵי-שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ:

 מצודת דוד  לפני שבר. טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב כי בזה יכפל הצער : גובה רוח. על רוב הטובה הבאה לו טרם הכשלון וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גאון. ענינו ממשלה כמו גאון יעקב (עמוס ז') : כשלון. ענין חלשות ונפילת הכח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לפני שבר גאון. הנה הגאוה והגאון וגובה הרוח הוא סבה אל השבר ואל הכשלון וזה מבואר מאד מענין המדה הזאת: (רלב"ג)


{יט}  ט֣וֹב שְׁפַל-ר֭וּחַ אֶת-(עניים) עֲנָוִ֑ים מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת-גֵּאִֽים:

 רש"י  טוב שפל רוח. טוב להתחבר את ענוים ולהיו' אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים: (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. יותר טוב להיות שפל רוח להתחבר עם הענוים אף אם מעט ירויח עמהם מלהיות מחלק שלל רב מאשר ירויח עם הגאים כי פן ילמד ממעשיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלל. הון רב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב שפל רוח. הנה יותר טוב לאדם הוא שיהי' שפל רוח ויתחבר עם הענוים והשפלים משיהיה מתחבר עם גאים ויחלק שלל עמהם במה שנצחו במלחמה אשר היתה גאותם סבה לה וזה כי אם יקרה מזאת התכונה טוב בקצת העתים הנה יקרה ממנה רע בעתים רבים והנה חלקם השלל הוא ג''כ לנקמה מהם כי זה שירגלם בזאת התכונה הפחותה ויהיה זה סבה שיחולו עליהם רעות גדולות: (רלב"ג)


{כ}  מַשְׂכִּ֣יל עַל-דָּ֭בָר יִמְצָא-ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו:

 רש"י  משכיל על דבר ימצא טוב. הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב: ובוטח בה' אשריו. כשהוא מפלס דרכיו ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב''ה ועושה הטוב: אשריו. הן אשוריו שלו: (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל. המתבונן וצופה לסוף הדבר ימצא טוב כי יצליח ואם אחר כל ההתבוננות יבטח בה' אשרי לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  משכיל על דבר ימצא טוב. הנה מי שהוא מעיין ומסתכל איך ראוי שיתנהג בדבר דבר ולא יעשה מעשיו בזריזות ובבהלה הוא ימצא טוב בדברי' כי זה ממה שיתיישר בו להגיע אל התכלית הנרצה ומי ששם מבטחו עם זה בה' לא במה שהכין מהסבות אשריו כי הש''י ימציא לו חפציו ואף אם שגג בהכנת הסבות: (רלב"ג)


{כא}  לַחֲכַם-לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח:

 רש"י  לחכם לב יקרא נבון. שלמד חכמה מרבו: יקרא נבון. סופו שיהיה נבון בדברים מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון: ומתק שפתים יוסיף לקח. כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח: (רש"י)

 מצודת דוד  לחכם לב. למי שלמד חכמה מרבו סופו יקרא נבון כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר : ומתק. הממתיק אמרים לזולת למען יערב לו להיות מקובל על הלב הנה יועיל גם לעצמו כי בזה יוסיף ללמוד להבין תוכיות הדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לחכם לב יקרא נבון. הנה לחכם לב יקרא נבון ר''ל כי השגתו החכמה תישירהו להשגת הבינה גם בדברים המדיניים להתבונן בלקיחת התחבולות להעמידו בשלום עם כל אחד מהאנשים ואע''פ שכבר התבונן בזה בלבו באופן ראוי הנה במתיקות דבריו יוסיף קנין טוב על מה שחשב בלבו כי ערבות הדברים ומתיקות' ימשוך הנפשות ויקחם: (רלב"ג)


{כב}  מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת:

 רש"י  מקור חיים שכל. לבעליו. וכן פתרון המקרא שכל הבעלים מקור חיים הוא לו: ומוסר אוילים אולת. יסורי אוילים ע''י אולת באים להם וכן משמעו האולת יסורין הוא לאוילים: (רש"י)

 מצודת דוד  שכל. השכל הוא לבעליו כמעין הנובע חיים כי בעבורו בא לו חיים : ומוסר. היסורים הבאים על האוילים הם בעבור אולתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מקור חיים. הנה ההסתכלות וההתבוננות הוא בעליו של מקור חיים והמנהיג אותו וזה כי ממנו מבוע המיעדת החיים הגופיים והחיים הנצחיים אם החיים הגופיים מפני ההשתכלות בדברים המדיניים אשר בו יושלל הסרת הרע ממנו מהאנשים ושיגיע לו הטוב והעזר מהם ואם החיים הנצחיים כי זאת התכונה כלי להפליג החקירה בדברים העיוניים לפי מה שראוי אשר היא סבה למצוא האמת בהם ואולם האוילים לא יקנו מוסר כי אם מהאולת והמשל שכאשר קרה לאויל רע מה מפני שלא השגיח בסבות המביאות אותו להשגת מבוקשו אז יקחו מוסר מפני האולת ההיא להשגיח בפועל ההוא כשיקרה לו שנית בסבה אשר לא השגיח בה קודם זה שהיתה סבה אל שנבצר ממנו אשר יזם לעשות והנה התועלת שיקח בזה הוא מעט מאד וזה כי אולתו תסבב שלא יקח בזה מהתועלת רק בכמות הדבר ההוא ובסבה ההיא לבדה וכבר יהיו שם סבות אחרות יפקד המסובב בהפקדם והוא לא ישגיח בהם אם לא בשיפקחו עיניו במה שיראה בנסיון וזה רחוק מאד שיגיע בשלימות בזה האופן גם בפועל אחד מיוחד ואולם עם המשכיל מקור חיים ומבוע בכל הדברים וזהו ההבדל הנפלא שיש בזה בין המשכיל והאויל: (רלב"ג)


{כג}  לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל-שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח:

 רש"י  לב חכם ישכיל פיהו. לבו מלמד את פיו לדבר צחות. (ועל שפתיו יוסיף לבו לקח): (רש"י)

 מצודת דוד  ישכיל פיהו. ילמד את פיו להמתיק אמרים וכאשר יהיו שגורים על שפתיו יוסיף עוד למוד להבין תוכיות הדבר א''כ באה ההשכלה מן הלב אל הפה וחוזרות לבוא מן הפה אל הלב עד אין תכלית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לב חכם ישכיל פיהו. הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו אם בדברים המדיניים לפי שלא יכבד בלב ולב ואם בדברים העיוניים כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכים מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר כי אם כוונה אחת והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות כלם מועילות וכבר יהיה זה ג''כ ומצד אחר והוא בדברים המדיניים רב התועלת והוא שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו ובדברים העיונים ג''כ מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו: (רלב"ג)


{כד}  צוּף-דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי-נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם:

 רש"י  צוף דבש. מתוק דבש, ברישק''ה בלע''ז: אמרי נועם. דברי תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  צוף דבש. הממתיק אמרים בנעימות רב המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צוף דבש. חלות דבש וכן ונופת צופים (תהלים יט) : לעצם. ר''ל לגוף כי העצמות הם מעמידי הגוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צוף דבש. הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושי' בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות: (רלב"ג)


{כה}  יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי-אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי-מָֽוֶת:

 רש"י  יש דרך. שהוא ישר לפני איש: (רש"י)

 מצודת דוד  לפני איש. לפי ראות עיניו : ואחריתה. אחרית הדרך ההוא הולך אל דרכי מות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יש דרך. הנה ימצא דרך שהוא ישר לפני האיש ולא ירגיש ברע הנמשך ממנו כי אחריתה היא דרכי מות והנה האיש החכם יישיר להתרחק מהדרך הזאת: (רלב"ג)


{כו}  נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי-אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ:

 רש"י  עמלה לו. לצרכו הוא עמל: כי אכף עליו פיו. כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל אז עמלו עומדת לו שאכל מה שעמל כבר: (רש"י)

 מצודת דוד  עמלה לו. טורח המלאכה יעמוד לו לצורכו כאשר פיו יכוף אותו לתבוע המאכל אז יהיה לו למלא שאלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכף. מלשון כפיה ונגישה וכן ואכפי עליך לא יכבד (איוב לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפש עמל. הנה נפש האיש העמל עמלה לו ולתועלתו כאשר כפף פיהו והכניעו על העמל ההוא ר''ל כאשר כבש תאו' פיהו למזונות ולמשקים הערבים בדרך שלא יבטלהו רדיפת התאוות ההן מבקשת החכמה וההתעמלות בהגעתה הנה העמל ההוא יהיה לו לבדו מה שאינו כן בעמל אסיפת הקנינים כי יכין האדם ואחר יאכל ומי שעמל בו לא יהנה ממנו ולא יהיה לו יתרון כי אם ראות עיניו או ירצה בזה נפש האיש העמל תמיד להשגת טרפו עמלה בסבתו בעצמו כי פיו הכניעו וכפפו לזה העמל וכאילו יישיר בזה שאם היה האיש ההוא מונע ממנו יתרון המזון ולא יקח ממנו כי אם המצטרך לבד ויצמצם בהוצאתו לפי מה שאפשר או יהיה קובץ על יד מעט מעט עד שישיג מחייתו בזולת עמל: (רלב"ג)


{כז}  אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל-(שפתיו) שְׂ֝פָת֗וֹ כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת:

 רש"י  כורה רעה. בלבו חורש הרע: ועל שפתיו כאש צרבת. הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפיו וגומרה: כאש צרבת. שורפת כמו (יחזקאל כא) ונצרבו בה כל פנים: (רש"י)

 מצודת דוד  כורה רעה. דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאלו על שפתיו אש שורפת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כורה. חופר בור כמו בור כרה (תהלים ז') : צרבת. ענין שריפה כמו ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש בליעל. הנה האיש הבליעל חורש הרעה בלבו ומה שיבא ממנו אל שפתיו יוכר בו רושם הרע שהוא בלבו ויהיה משחית כמו האש השורפת וכאילו אמר שיותר רע יבא מפיו ממה שהוא בלבו כי ישתדל להעמיק בדבריו בדרך שימשך מהם רע נפלא: (רלב"ג)


{כח}  אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף:

 רש"י  ונרגן מפריד אלוף. וע''י ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם: (רש"י)

 מצודת דוד  איש תהפוכות. המהפך אמרים ממה שנאמרו הוא מגרה מריבה בין הבריות. ונרגן . המתלונן אחר מעשה בני אדם מפריד מן האנשים את השר אשר עליהם כי מורדים בו וגם הוא נהפך להם לאויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונרגן. ענין תלונה כמו ותרגנו באהליכם (דברים א) : אלוף. שר כמו ואל תבטחו באלוף (מיכה ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש תהפוכות ישלח מדון. האיש הכזבן הנה מנהגו לשלח ריב ומדון בין האנשים ולא יספיק לו בה עד שיעורר דברי תלונה להפריד השר והגדול מעמו ר''ל שיסבב שימרדו בו: (רלב"ג)


{כט}  אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא-טֽוֹב:

 מצודת דוד  יפתה רעהו. לאחוז גם הוא בדרכי חמס ומוליכו בדרך לא טוב למצוא חבר לעצמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  איש חמס. הנה האיש שהוא איש חמס יפתה בפיו רעהו להמשך למנהגו ובדבורו בהגרים לו להלך אותו בדרך לא טוב: (רלב"ג)


{ל}  עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה:

 רש"י  עוצה עיניו. ל' קריצה וכן איעצה עליך עיני (תהלים לב): כלה רעה. כמו כי כלתה אליו הרעה וגומר וגורם לבא רעה לעולם: (רש"י)

 מצודת דוד  עוצה. הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים) : קורץ. המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע : כלה רעה. הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה כי רמזה ועשה מעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוצה. ענין סתימה כמו ויעצם את עיניכם (ישעיה כט) : קורץ. ענין נדנוד לרמז כמו קורץ בעיניו (לעיל ו) : כלה. ענין גמר והשלמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עוצה עיניו. מי שהוא עוצה עיניו וסותם אותם או אחד מהם כדי שתשלם לו יותר מחשבת התהפכות והכזבים ואחר כך הוציא מה שבמחשבתו אל הפועל בשחתך שפתיו ופתח אותם לדבר הדברים בפיו הנה דבורו השלים הרע כי במה שחשב לא היה מגיע נזק לאנשים אם לא יוציאהו בפיו: (רלב"ג)


{לא}  עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא:

 רש"י  בדרך צדקה תמצא. ע''י הצדקה מאריכין ימיהם: (רש"י)

 מצודת דוד  עטרת וגו'. ההולך בדרך צדקה תמצא בו עטרת תפארת שיבה כי ירבה ימים בגדולה ותפארת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עטרת תפארת שיבה. הנה השיבה היא עטרה של תפארת כי האנשים כלם יכבדו איש שיבה ויגיעו האנשים לזה בדרך צדק ויושר במדות או בדעות כי בזולת זה יתכן שימות האדם בלא עתו או יהיה הרצון בזה כי השיבה אשר בדרך צדקה תמצא הוא עטרת תפארת כי מצד היושר בדעות ובמדות ומצד הישישות אשר יחובר עמהם נגדל מדרגת האיש ומעלתו בחכמה ובפלוסופיא המדינית כי בישישי' חכמה וארך ימים תבונה מצד רוב מה שעמד עליו מהחוש ומצד אורך הזמן אשר שקדו בבקשת החכמה ומצד השקט רתיחת הטבעי בעת השיבה: (רלב"ג)


{לב}  ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר:

 רש"י  ומושל ברוחו. כובש את יצרו: (רש"י)

 מצודת דוד  מגבור. כי הגבור לא יתגבר כ''א במעשה הגבורה והמאריך אף יתגבר על כל בשב ואל תעשה : מושל ברוחו. מי שבידו לכבוש כעסו הוא טוב מגבור הלוכד עיר מבצר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברוחו. ענין כעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב ארך. הנה מי שימשול בכעסו שיוכל להאריך אפו הוא יותר טוב מגבור המנצח זולתו במלחמה ומי שימשול ברצונו ותאותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי שלכד עיר כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו. יש דברים יחשוב שיהי' חדושם קרי והזדמן ובהם באמת הגבלה וסדור מהש''י בחיק וזה כי הגורל יוטל בחיק ויחשוב שיהי' משפטו בדרך הקרי והנה תמצא כי מה' כל משפטו וזה מפורסם מענין הגורל בספורי דברי הנבואה וכבר תעמוד על זה מהחוש כי למצליחים יבא על הרוב להם בגורל היותר טוב וההפך לאנשים הקשי יום והנה אמר לפי מה שאחשוב כי הגבורה במלחמה ולכידת העיר הוא מה' ולזה אין להתפאר בהם ואולם התכונות המדותיות אשר לאדם עם נפשם הם מפאת בחירתו ולזה יהיה ההתפאר בהם יותר ועוד כי הטוב שיגיע מאורך האף הוא יותר עצום ויותר מעט סכנה מהטוב שיגיע מהגבורה וכן הענין במושל ברוחו עם לוכד עיר עם שבזה יגיע לאדם הטוב וההמלט מזולת שירע לזולתו: (רלב"ג)


{לג}  בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת-הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל-מִשְׁפָּטֽוֹ:

 רש"י  בחיק יוטל את הגורל. בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל: ומה' כל משפטו. לברור. לכל אחד ואחד חלקו: (רש"י)

 מצודת דוד  בחיק. דרך מטילי הגורל להניח פתקין בחיק או לזולתו במקום נסתר ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי ואמר בזה אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק עד לא הוציאום כבר נגזר משפט הדבר מה' וזכה כל א' בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יוטל. ענין השלכה : (מצודת ציון)

משלי פרק-יז

{א}  ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה-בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי-רִֽיב:

 רש"י  טוב פת חריבה ושלוה בה. טוב היה להקב''ה להחריב ביתו ועירו והי' בשלוה מעבירותיהן של ישראל: מבית מלא זבחי ריב. שהיו מקריבין זבחי ריב בביתו: (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פת. חתיכת לחם מל' פתות אותה פתים (ויקרא ב) : חרבה. יבשה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב פת חרבה. והנה שבח עוד השלום וגנה הקטטה ואמר כי טוב לאדם שיאכל פת יבשה בלא פרפרת עם השלוה משיאכל הזבחים ובשר לשובע עם הריב והקטטה: (רלב"ג)


{ב}  עֶֽבֶד-מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה:

 רש"י  עבד משכיל וגו'. על שהשכיל נ''נ לפסוע ג' פסיעות לכבודו של הקב''ה על' לגדולה ומשל בישרא' שהובישו מעשיהם וחלק נחלתם לעיניהם, ד''א גר צדיק טוב מאזרח רשע ולע''ל יחלק שלל ונחלה בתוך ב''י שנאמר (יחזקאל יז) והיה השבט אשר גר הגר וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  בבן מביש. בבן האדון אשר הוא מלא מדברי בושה : יחלוק נחלה. העבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים כאלו היה אחד מהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עבד משכיל. הנה יקרה בעבד האדם כשהיה זריז ומשכיל שיהיה מושל בבן אדוניו כשהי' עצל וסכל כי אדוניו ימשילהו עליו להנהיגו בהנהגה ראויה וכבר יקרה שיחלק זה העבד נחלה בתוך הבני' שהם בני אדוניו כי אדוניו לאהבתו אותו יתן לו במותו חלק מה בנכסיו: (רלב"ג)


{ג}  מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה:

 רש"י  מצרף לכסף. כלי שצורפין בו כסף ועושין אותו מאפר מקלה על גבי חרס קרוי מצרף: וכור לזהב. כלי שצורפין בו את הזהב כלי שזוקקין בו את הזהב כמו קדירה שבורה קרויה כור: מצרף לכסף וכור לזהב. המצרף עשוי לצרוף כסף למלאכתו וכן הכור לזקק הזהב, אבל הלבבות הקב''ה זוקקן ובוחנן ויודע מחשבותן: (רש"י)

 מצודת דוד  מצרף. הכסף והזהב כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים יקח ממנו במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי ובזה יבחן הכל אבל לבות בני אדם יבחנם ה' הטובה היא אם רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצרף. וכור. שמות הכלים אשר יתיכו בהם הזהב והכסף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מצרף לכסף. הנה הכסף יש לו מצרף יוכל האדם לבררו מסיגיו ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים כשיקח ממנו משקל מה ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו וכזה יש ג''כ כור לזהב לברר אותו מסיגיו ואולם הלבבות אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך: (רלב"ג)


{ד}  מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל-שְׂפַת-אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִין עַל-לְשׁ֥וֹן הַוֹּֽת:

 רש"י  מרע. רשע: מקשיב על שפת און שקר. מקבל לשון הרע ועידי שקר: מזין. מאזין מי שהוא משקר מאזין על לשון הוות: (רש"י)

 מצודת דוד  מרע. איש רע מקשיב לשמוע דבר און ושקר וכן בהפוך כי איש שקרן מאזין לשמוע לשון הוות לשבור בני אדם ולהרע להם ור''ל אהובים המה זה לזה ולא יתפרדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזין. כמו מאזין ר''ל מקשיב באזנו : הוות. ענין שכר ורעה כמו מדבר הוות (תהלים צ''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרע מקשיב. הנה האיש המרע הוא מקשיב על דבר און כי בו חפץ וזה ג''כ הוא מתהפך והוא כי האיש השקרן מאזין ומקשיב על דברי הרשע והעוות מהשקר ימשכו הרעות ומהרעות ימשך השקר: (רלב"ג)


{ה}  לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

 מצודת דוד  חרף עושהו. כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני ולא ה' פעל כל זאת : שמח לאיד. השמח על תקלת חבירו לא ינקה מן התקלה ההיא כי תבוא גם עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאיד. ענין תקלה ומקרה רע כמו הלא איד לעיל (איוב ל''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לועג לרש חרף עושהו. הנה מי שהוא מלעיג על העני מפני עניו כבר חרף הש''י שיסודר ממנו זה הענין באופן מה כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה ומי שהוא שמח לאיד שיבוא על איש אחר לא ינקה שיפול בכמו הרע ההוא: (רלב"ג)


{ו}  עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם:

 רש"י  עטרת זקנים. כשרואי' בני בניהם הולכין בדרך טובה: ותפארת בנים אבותם. כשאבותיה' צדיקים היא תפארת הבנים: (רש"י)

 מצודת דוד  בני בנים. אף בני הבנים ישימום עטרה לראשו להתפאר בהם אם הגונים הם אבל הבנים אין דרכם כ''א להתפאר באבותם כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם ולזה עיקר התפארם באביהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עטרת זקנים. כי האהבה הדמיונית תמשך אליהם אך אין הענין כן באבות כי אין האהבה עולה כל כך לאבי האב אבל תפארת בנים היו אבותם: (רלב"ג)


{ז}  לֹא-נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת-יֶ֑תֶר אַ֝֗ף כִּֽי-לְנָדִ֥יב שְׂפַת-שָֽׁקֶר:

 רש"י  שפת יתר. דברי גאוה: אף כי לנדיב. וכ''ש שלא נאה שפת שקר לנדיב: (רש"י)

 מצודת דוד  לא נאוה. לא נאה בעיני הנבל דברי מעלה ויתרון ולא יחפוץ בהם וכ''ש שלא נאה שפת שקר בעיני מי שנדבה לבו בחכמה כי יותר ימאס החכם בשקר משימאס הנבל בדברי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאוה. מל' נאה וכן נאוה תהלה (תהלים קמז) : לנבל. אדם פחות ונבזה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא נאוה. הנה לא יאות לנבל לדבר דברי מעלה ויתרון כי הדברים ההם יאבדו בזה האופן וכ''ש שאין ראוי לנדיב דבר שקר והבל: (רלב"ג)


{ח}  אֶֽבֶן-חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל-כָּל-אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל:

 רש"י  אבן חן. כשהאדם בא לפני הקב''ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו: אל כל אשר יפנה ישכיל. בכל מה שיבקש ממנו מצליחו: (רש"י)

 מצודת דוד  אבן חן וגו'. השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבן חן. יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם ואמרו שכן סגולת הרמגליות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אבן חן השוחד. הנה השוחד הוא אבן חן בעיני האנשים אשר ינתן להם השוחד כאילו היו מרגליות שיתנו חן לנושאם אל כל אשר יפנה מהדברים יצליח: (רלב"ג)


{ט}  מְֽכַסֶּה-פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף:

 רש"י  מכסה פשע מבקש אהבה. אם יחטא איש לאיש וזה מכסה עליו ואיננו מזכיר לו חטאתו ואינו מראה לו פנים זועמות גורם לו שיאהב אותו: ושונה בדבר. שנוטר איבה ומזכירו כך וכך עשית לי מיד: מפריד אלוף. אז מפריד ממנו אלופו של עולם שהוא הקב''ה שהזהירו לא תקום ולא תטור (ויקרא י''ט): (רש"י)

 מצודת דוד  מכסה. אם יחטא איש לאיש והוא מכסה על פשעיו ולא יזכירם הנה בזה מבקש אהבה ר''ל היא סיבה להיות מתאהב על הבריות : ושונה בדבר. המספר הפשע ושונה בה לספרה שנית לבל ישכחנה מפריד מעצמו אלופו של עולם כי יעבור על לא תטור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושונה. מל' שנית : אלוף. שר ומושל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מכסה פשע. מי שהוא מכסה פשע שפשע בו ולא ירצה לזכרו הוא מבקש אהבה כי בזה האופן ישיגה ומי שהוא שונה בדבר מפריד אלוף כי זכר הפשעים יבוא לרעות גדולות עד שאלו המדות הפחותו' יפרידו השר והגדול מעמו: (רלב"ג)


{י}  תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה:

 רש"י  תחת גערה במבין. תחת זו טעמו למעלה בתי''ו מה שאין כן בכל המקרא לכך אני אומר שהיא שם דבר כמו חתת, וכן פירושו הכנעת גערה ניכרת במבין יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל: (רש"י)

 מצודת דוד  תחת. גערת המוכיח היא מטלת אימה בלב המבין יותר ממה שיחרד הכסיל אם יוכה מאה מכות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחת גערה במבין. הנה הגערה תחת במבין ליסר אותו ויקבל בה מוסר יותר ממה שיקבל הכסיל מהמוסר אם יכוהו מאה הכאות: (רלב"ג)


{יא}  אַךְ-מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ-רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח-בּֽוֹ:

 רש"י  אך מרי יבקש רע. כלומר מי שכל דבריו מרי וסרבנות הוא יבקש רע תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  אך מרי. מי שכל דבריו אך למרות בה' הוא מבקש רעה לעצמו בעה''ז : ומלאך אכזרי ישולח בו. לדונו אחרי מותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישלח. ענין גרוי ושסוי כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אך מרי. הנה לא די שלא יקבל מוסר בהכאו' אבל תמצא עם זה בקצתו שיבקש רע והוא איש מרי כי הוא מרגיש שיוכל מצד מריו או יחולו עליו רעות ועכ''ז יחזיק בו ולזה איננו זר אם ישיג מה שיבקש הנה ישיגהו היותר רע שאפשר רוצה לומר שכבר ישולח להכותו מכת אכזרי ולא יחמול עליו אשר על כן מרה בש''י או יהיה הרצון בזה הנה לא די שלא יקבל מוסר אבל הוא תמיד יבקש מרי ואע''פ שישלח בו מלאך אכזרי להכותו מכות נפלאות הנה עם כל זה יוסיף על חטאתו פשע: (רלב"ג)


{יב}  פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל-כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ:

 רש"י  פגוש דוב שכול באיש. טוב לאדם שיפגע בו דוב משכל ואל יפגע בו אחד מן הכסילים המסיתים אותו לסור מה' ומתורתו: (רש"י)

 מצודת דוד  פגוש. מוטב לפגוש באיש דוב שכול מבניו אשר דרכו להרוג אשר יפגוש בעבור מרירת הלב ועכ''ז יותר טוב שיפגוש הוא בו משיפגוש בו איש כסיל בעת ידבר אולתו להסית לעבירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פגוש. ענין פגיעה : שכול. מי שבניו מתים קרוי שכול כמו לא תהיה משכלה (שמות כ''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פגוש דוב שכול. הנה פגישת הכסיל באולתו היא פגישת הסכנה מפגישת דוב שכול באיש כי אולת הכסיל תשחיתהו בקלות: (רלב"ג)


{יג}  מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא-(תמיש) תָמ֥וּשׁ רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ:

 מצודת דוד  תחת טובה. במקום הטובה לו : לא תמוש וגו'. כי לא ימצא מי משתדל להצילו מהרעה הואיל ואינו משלם כמו הגמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמוש. ענין הסרה כמו לא ימוש (שם יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משיב רעה. הנה מי שהוא משיב רעה תחת טובה אשר גמלוהו ראוי שלא תסור רעה מביתו וזה לשתי סבות האחד מפני שהאנשים לא ישתדלו להטיב לו לפי שהם רואים שהוא משיב רעה תחת טובה ולזה כאשר תהיה הרעה בביתו לא תסור משם כי לא ישתדל איש בהסרתה והסבה השנית היא כי זה העונש ראוי שיבא עליו מהש''י על זאת התכונה הפחותה כי היא תמנע האדם מכל הטובות והשלימיות וזה כי האדם נכנע לש''י מפני רבוי הטובות אשר הוא גומל אותו תמיד ומי שלא יכיר לאנשים הטובה שהם עושים לו לא יכיר לש''י בטובות שהוא חונן אותו ויהיה זה סבה אל הכפירה בשם יתברך: (רלב"ג)


{יד}  פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ:

 רש"י  פוטר מים ראשית מדון. המתחיל במריבה הוא כפותח חור בגדרי אגפי אמת המים והמים יוצאין בו, והחור הולך ומרחיב כן המדון הולך וגדל תמיד: ולפני התגלע. קודם שתתגלע חרפתך נטוש את הריב: (רש"י)

 מצודת דוד  פוטר מים וגו'. תחלת המריבה היא כפותח חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרך בו והחור הולך ומתרחב כי כן דרך המדון שהולך וגדל : ולפני. עד לא נתגלה המדון לבני אדם נטוש את הריב כי אחר שתתגלה ימצאו מחרחרים ולא במהרה תשקט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פוטר. ענין פתיחה כמו פטר רחם (, שם) : התגלע. כמו התגלה בה''א וכן בכל תושיה יתגלע, לקמן יח) : נטוש. עזוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פוטר מים. הנה ראשית המדון הוא במדרגת פותח מקום יצאו ממנו המים כי הם תמיד ירחיבו הפתח ההוא מצד שטף עובר בו ובהיות הענין כן הנה ראוי לעזוב הדבר אשר הוא סבת המדון קודם שיתערב הריב והמחלוקת כי אחר זה יתחזק תמיד הריב ולא יהיה שליט האדם להשקיטו: (רלב"ג)


{טו}  מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם-שְׁנֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  מצדיק וגו'. ואף רק בדברים כי מהראוי לגנות מעשה הרשע ולשבח מעשה הצדיק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מצדיק רשע. הנה מי שהוא מצדיק מי שהוא רשע בדין או מחייב מי שהוא צדיק בדין הנה כל אחד מאלו הוא מתועב ושנוא אצל הש''י וזה כי הוא ראוי להרחיק הרשעים ולבזות מעשיהם כי בזה תועלת להרחיק האנשים מעשו' כמעשיהם ובזה ראוי לקרב הצדיקים ולשבח מעשיהם לזאת הסבה בעינה: (רלב"ג)


{טז}  לָמָּה-זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד-כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חָכְמָ֣ה וְלֶב-אָֽיִן:

 רש"י  למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה. ללמוד תורה: ולב אין. ואין בלבו לקיימה ואינו לומד תורה אלא לקנות שם: (רש"י)

 מצודת דוד  למה זה. ר''ל הכסיל המוליך מחיר כסף למורים לקנות חכמה למה לו זה המחיר ומה הועיל בה ואם לקנות חכמה לעצמו הלא אין לו לב משיג דברים מושכלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחיר. ענינו דמי הדבר וערכו כמו ובלא מחיר יין וחלב (ישעיה נה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למה זה. ישתדל הכסיל בקנין החכמה והנה הוא חסר המקבל אותה כי אין לו לקבלה: (רלב"ג)


{יז}  בְּכָל-עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד:

 רש"י  בכל עת אוהב הרע. לעולם הוי אוהב רעים לקנות אוהבים: ואח לצרה יולד. לעת הצרה יולד לך הרע כאח לעזור לך ולהשתתף בצרתך: (רש"י)

 מצודת דוד  אוהב הרע. ר''ל אהבת הרעים היא בכל עת בין ביום טובה בין בעת צרה אבל אהבת האח אינה תמידה כ''כ ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא וא''כ הרי הוא כאלו האח נולד לתועלת וצרה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בכל עת. יתחבר האוהב לאהובו בימי הטובה ובימי הרעה זה מדרך האוהב במה שהוא אוהב ר''ל שלא יעזוב אהובו לעתות בצרה, ואולם האוהב שיתחדש ויולד לו בעת צרתו הוא אח לא אוהב או ירצה בזה כי האוהב יתחבר לאהובו בכל עת כדי שישמח בטובתו ויעזרהו לעת רעתו אמנם האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו אך בצרתו יתעורר לעוזרו כי הטבע יכריחהו על זה מפני היותו עצמו ובשרו: (רלב"ג)


{יח}  אָדָ֣ם חֲסַר-לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ:

 רש"י  אדם חסר לב תוקע כף. ערבות ממון, ד''א תוקע כף לרשעים כדי ללכת בדרכיהם והרי כבר: עורב ערובה לפני רעהו. כבר ערב להקב''ה לשמור מצותיו: (רש"י)

 מצודת דוד  תוקע כף. דרך חסר לב לתקוע כף בערבות ממון לפני רעהו ר''ל בשביל רעהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערב ערבה. מלשון ערבות ממון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אדם חסר לב. והנה ספר עתה מהעזר לא יחשב בו טוב לעזור ובסוף הענין ישוב לו לנזק גדול ולזה לא יהיה זה העזר כי אם מאדם חסר לב והנה שיכנס האדם ערב בפרעון חוב רעהו ויתקע כפו לפרעו כי זה יהיה סבה אל שישוב האהוב שונא ויגיעהו נזק מזה שישוב פרעון החוב עליו: (רלב"ג)


{יט}  אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ-שָֽׁבֶר:

 רש"י  אוהב פשע. לפשוע בחבירו: אוהב מצה. להתקוטט ולריב: מגביה פתחו. מדבר בגאוה כמו שמור פתחי פיך (מיכ' ז): (רש"י)

 מצודת דוד  אוהב. מי שאוהב לפשוע בחבירו הלא יאהב מצה כי יעשה מריבה עמו : ומגביה. המרים קול פתחי פיו כדרך גסי הרוח הוא מבקש שבר כי מעותדת לבוא עליו בעבור הגאוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצה. ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו (שם נ''ח) : פתחו. על פתח הפה יאמר וכן שמור פתחי פיך (מיכה ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אהב פשע. מי שהוא אוהב למצוא פשע בדברים שיאמרו לו או יעשו וידקדק בהם בזה האופן הנה הוא אוהב מריבה ומחלוקת כי זה יוליד המחלוקת ומי שהוא מגביה פתחו להשקיף בדברים בצד שישים עצמו בעליונות מקום כי זה יהיה סבה אל שימצא פשע בדברים לחשבו עצמו גדול המעלה ושראוי לו מהכבוד הרבה הנה הוא מבקש שבר כי זה סבה להביא עליו רעות גדולות והנה לקח זה הלשון על צד שלימות המשל כי מגובה הפתח יקרה שיפול מטה וישבר: (רלב"ג)


{כ}  עִקֶּשׁ-לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא-ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:

 מצודת דוד  עקש לב. המחשב עקשות : ונהפך בלשונו. המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת : (מצודת דוד)


{כא}  יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹֽא-יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל:

 מצודת דוד  לתוגה לו. ילד דבר להיות לו לתוגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לתוגה. מל' יגון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יולד כסיל. הנה האיש המוליד כסיל יולד אותו לרעה לו כי יגדל יגונו בו מצד חסרון דעתו ורוע עניניו ולא ישמח האיש הנבל העושה נבלות או הדבר: (רלב"ג)


{כב}  לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ-גָּֽרֶם:

 רש"י  לב שמח ייטיב גהה. כשהאדם שמח בחלקו פניו מאירין: (רש"י)

 מצודת דוד  ייטיב גהה. השמחה תיטיב לגוף כדבר רפואה ושברון רוח תייבש מוח העצמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גהה. כמו כגהה ותחסר כ''ף השמוש ועניינו רפואה כמו ולא יגהה מכם מזור (הושע ה') : נכאה. שבורה כמו ונכאה לבב (תהלים ק''ט) : גרם. עצם כמו תשבר גרם (לקמן כ''ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לב שמח. הנה משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף להתפשט הדם והחום הטבעי בחלקי הגוף והרוח נכאה שהיא הפך שמחת לב הוא תיבש האיברים מפני התקבץ הדם והחום הטבעי בפנימי הגוף והנה יבאר בזה שהשמחה משובחת וההצטער מגונה: (רלב"ג)


{כג}  שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵיק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֝הַטּ֗וֹת אָרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

 רש"י  שוחד מחק רשע יקח. הקב''ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחק הרשעי' כלומר בסתר בינו לבינם: להטות ארחות משפט. להפוך דינו מרעה לטובה: (רש"י)

 מצודת דוד  שוחד וגו'. הרשע יקח שוחד מחיק הנותן בסתר רב למען הטות ארחות משפט לזכותו בדין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שחד. הנה הרשע יקח שחד מחיק ר''ל שיקח אותו בצנעא בדרך שלא יודע ויקחהו להטות ארחות משפט: (רלב"ג)


{כד}  אֶת-פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חָכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה-אָֽרֶץ:

 רש"י  את פני מבין חכמה. החכמה לפני מבין הוא: ועיני כסיל בקצה ארץ. לומר אין החכמה מצויה לפני כי רחוקה היא ממני איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים מסכת כלים ל' פרקים מסכת שבת כ''ד פרקים, אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני פרקים ומחר שנים ואומר כך עשו אותן שהיו לפני מעולם: (רש"י)

 מצודת דוד  את פני. החכמה מצויה לפני המבין כי ילמד מכל אדם אבל הכסיל ישוטטו עיניו בקצה הארץ כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו כ''א מהחכמים היושבים ממרחק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  את פני מבין חכמה. הנה המבין ימצא את פניו חכמה כי כל מה שירגיש אותו מהדברים הנמצאים ימצא חכמה נפלאה כשיחקור למה שהוא על מה שהוא עליו ואולם הכסיל כשיבקש החכמה הנה עיניו בקצה הארץ לחשבו כי שם לבד תמצא לו ולזאת הסבה יתעצל בבקשתה: (רלב"ג)


{כה}  כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֝מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּֽוֹ:

 רש"י  כעס לאביו בן כסיל. כגון ירבעם כעס הוא להקב''ה: וממר ליולדתו. לכנסת ישראל שהחטיא אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  כעס. בן כסיל הוא מכעיס לאביו וממרר לאמו אשר ילדתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וממר. מל' מרירות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כעס לאביו. הנה הבן שהוא כסיל מכעיס אביו תמיד והוא ממר ליולדתו כי לא יקבל מוסרם ולא די לו בזה אבל יהיה בוחר הרע כל כך למי שהוא לא טוב גם ענוש עד שכבר יענוש הצדיק על צדקו ויכה הנדיבים על יושרם כי כל עושה טוב הוא רע בעיניו: (רלב"ג)


{כו}  גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא-ט֑וֹב לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל-יֹֽשֶׁר:

 רש"י  גם ענוש לצדיק לא טוב. לא אמר הקב''ה למחות שם ישראל מעל הארץ כי לא טוב בעיניו לענוש כולם: להכות נדיבים עלי יושר. להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א יט): נדיבים עלי יושר. דוגמת האמור במקום אחר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום (ישעיה לב) נמצא נדיב על נדיבות: (רש"י)

 מצודת דוד  גם ענוש וגו'. ר''ל מי שהוא לא טוב ימאס כ''כ בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר כי בעיניו לרע תחשב : (מצודת דוד)


{כז}  חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת (וקר)-יְקַר-ר֝֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה:

 רש"י  חושך אמריו. מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים: יקר רוח. מונע דברים איש תבונה: (רש"י)

 מצודת דוד  חושך אמריו. המונע דברים בטלים הוא יודע דעת : יקר. מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב וימעט בהם הוא איש תבונה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חושך. מונע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חושך אמריו. הנה האיש היודע דעת מונע אמריו שאינו מדבר דבריו בלתי צריך ומי שהוא איש תבונה נותן לעצמו יקרת רוח ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה ולא יהיה מרבה דברים אך דברו יהיה יקר לא שיעשה זה דרך גאוה כי זה יהיה מגונה: (רלב"ג)


{כח}  גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן:

 מצודת דוד  גם אויל מחריש. מי שיוכל להשתיק גם את האויל שלא יוסיף לדבר אולתו המחריש הזה לחכם יחשב כי דבר גדול עשה : אוטם. הסותם שפתי האויל ר''ל המחדיל אותו ממאמריו יקרא נבון וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוטם. ענין סתימה וכמו אוטם אזנו (ישעיה לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם אויל מחריש. והנה ימשך טוב ממניעת הדבור שכבר יעלה מהאדם אולתו וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר: (רלב"ג)

משלי פרק-יח

{א}  לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל-תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע:

 רש"י  לתאוה יבקש נפרד. מי שהוא נפרד מהקב''ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף: בכל תושיה יתגלע. בין חכמים תגלה חרפתו, ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית יג) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע''ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כג): (רש"י)

 מצודת דוד  לתאוה וגו'. ת''ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תושיה. כן נקראת התורה והוא מל' יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים : יתגלע. כמו יתגלה בה''א : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתאוה יבקש. מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר''ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי' באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות: (רלב"ג)


{ב}  לֹֽא-יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם-בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ:

 רש"י  כי אם בהתגלות לבו. כ''א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו: (רש"י)

 מצודת דוד  בתבונה. להוסיף בינה על מה שבידו : בהתגלות. להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא יחפוץ. הנה הכסיל איננו חפץ בתבונה רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה: (רלב"ג)


{ג}  בְּֽבוֹא-רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם-בּ֑וּז וְֽעִם-קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה:

 רש"י   ועם קלון. תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו: (רש"י)

 מצודת דוד  בא גם בוז. כי דרכו לבזות בני אדם : ועם קלון. עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוז. בזיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בבוא רשע. הנה בבא רשע בא עמו גם בוז כי מדרכו לבזות האנשים ועם הקלון והבוז שיש עמו מפני פעולותיו המגונות יחרף זולתו בדברים ההם בעינה כי במומו פוסל האנשים בקלונו בעצמו: (רלב"ג)


{ד}  מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי-אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה:

 רש"י  דברי פי איש. כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא: מקור חכמה. כנחל נובע וכמים עמוקים: (רש"י)

 מצודת דוד  מים עמוקים וגו'. ר''ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע''כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מים עמוקים. הנה דברי פי איש חכם הם מים עמוקים שיקשה להגיע אל תכליתם וכן יקשה לעמוד על סוד דברי פי איש חכם כי הם כמו נחל שהוא נובע ותמשך הנביעה ממנו תמיד כן ימצאו מקור החכמה טבעת באלו הדברים וכל אשר ימצאו בהם הנה עדיין יש להם כח למצוה בהם יותר או יהיה רומז בזה אל הלב שהוא מבוע הדברים כן כל מה שיביע מהם ישאר בו כח להביע מהם יותר: (רלב"ג)


{ה}  שְׂאֵ֣ת פְּנֵי-רָשָׁ֣ע לֹא-ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט:

 רש"י  שאת פני רשע לא טוב. כאש' פירשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעה''ז ונפרעין מהן לעה''ב: טוב וגו'. טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזני' לחייב' בעולם הזה ונפרעין מהן בחייהן לעולם הבא, ולפי פשוטו כמשמעו: (רש"י)

 מצודת דוד  שאת. הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שאת פני רשע. הנה לא טוב לשאת פני רשע במשפט להטות משפט הצדיק כי יקרה אם יכבד האיש השופט לרשע במשפט ההוא יסתמו טענות הצדיק החולק עמו לחשבו כי דעת השופט קרובה אל שכנגדו: (רלב"ג)


{ו}  שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא:

 רש"י  שפתי כסיל יבואו בריב. כל דבריו באים בלשון תגרה: ופיו למהלומות יקרא. קורא ליסורין להביאם עליו: (רש"י)

 מצודת דוד  יבואו בריב. לא ידבר בנחת ובשלוה כ''א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למהלומות. ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שפתי כסיל יבאו בריב. ובמחלוקת כי אינו מדבר כי אם דברי קנטורין ופיו יקרא למהלומות והכאות חזקות שוברות את האדם: (רלב"ג)


{ז}  פִּֽי-כְ֭סִיל מְחִתָּה-ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ:

 מצודת דוד  מחתה לו. מביא על עצמו מחתה ושבר : מוקש נפשו. מביאים מוקש לנפשו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פי כסיל. דברי הכסיל הם מביאים חתת ושבר והם מוקש נפשו כי גורם רע לעצמו מצדדים רבי' כי בהם יחרחר ריב עם האנשים ויהיה זה סבה לו לרעות גדולות ומהם כי מצד סכלותו יחשוב הרבה פעמים לומר מה שהוא עוזר לו בהשפטו את רעהו ויהיה הענין בהפך ומהם כי הוא יגלה הדבר שיהיה ראוי שיסתיר ויהיה זה סבה לבלבול ריב בעניניו ובמבוקשיו: (רלב"ג)


{ח}  דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי-בָֽטֶן:

 רש"י  דברי נרגן כמתלהמים. מהלומות: (רש"י)

 מצודת דוד  דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא''כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נרגן. מתלונן כמו ונרגן מפריד אלוף (לעיל טז) : כמתלהמים. ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן הלום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דברי נרגן. דברי האיש הנרגן על לא דבר מעורר תלונות הן בדמיון האנשים שמראים עצמם מוכים ונשברים כדי שיחמלו עליהם שאר האנשים והנה אלו הדברים קשים מאד אל שכנגדו עד שהם יורדים אל חדרי בטנו ויתפעל לבו מהם התפעלות רב כי יקשה מאד לאדם שיאמרו לו שאמר או עשה דברים מגונים והוא יודע שאין הדבר אמת: (רלב"ג)


{ט}  גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית:

 רש"י  גם מתרפה במלאכתו. פורש מן התורה והוא ת''ח: לבעל משחית. לשטן: (רש"י)

 מצודת דוד  גם מתרפה. אפי' המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם מתרפה. גם מי שהוא מתעצל במלאכתו באי זו מלאכה שיתעסק בה הנה הוא חבר לבעל הפח שיציב משחית ללכוד האנשים וזה יהיה מצדדים כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו והשני כי אם עשה המלאכה לעצמו הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון והשלישי כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם והוא השגת המושכלות הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו, זהו ביאור מה שיראה לנו עתה בזאת הפרשה שהגבלנו ביאוריה, והנה התועלות המגיעות ממנה רבים ברבוי הענינים הנכללים בזה וזה מבואר מאד במאמר מאמר ממנה ואולם על דרך כלל הנה הקיף זה החלק על הרחקת הכסילות והרשע והעצלה והאולת והשקרות והמרמה והשנאה והקפדנות וריבוי הדברים שלא לצורך ותועלת וההצטער והיות בז לדבר ובלתי שומע עצה: (רלב"ג)


{י}  מִגְדַּל-עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ-יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב:

 רש"י  מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. והוא מתחזק: (רש"י)

 מצודת דוד  מגדל. משען שם ה' הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מגדל עוז שם ה'. הנה שם ה' הוא מגדל עוז כי בו עוז לאדם ותוקף עד שלא ינצחהו שום דבר רע ובו יחסה מכל מזיק מחוץ כי הש''י אשר דבק בו יצילהו מפני דבקות השגחתו בו ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל הש''י אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו העולם ובו הוא עומד תמיד כי הוא שמו על הצד שביארנו בספר מלחמות ה' והנה הצדיק ירוץ בדברים אשר יבקש מצד המשען אשר לו בשם ית' וימצא נעזר בש''י עד שכבר ימצא מתחזק מאד במה שבקש אותו יותר ממה שהיה מתחזק בו אם טרח הרבה לבקש הסבות הנאותות להגיע הדבר ההוא מזולת הבטחון בש''י והנה היה זה המאמר נאות עוד מצד המשל כי מדרך המרוצה שתחליש האדם והוא היה אומר שהצדיק עם היותו רץ בו נשגב ומתחזק וזהו האמת כמו שביארנו: (רלב"ג)


{יא}  ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ:

 רש"י  וכחומה נשגבה. עשרו לו בחדרי משכיתו מפני שהבית נרצף ברצפת אבנים הסוככים על הארץ קרוי אבן משכית: (רש"י)

 מצודת דוד  הון. העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות. במשכיתו. האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרית. מל' קריה ועיר : במשכיתו. עניינו הרצוף ברצפת אבנים והוא מלשון סכך וכסוי כמו ואבן משכית (ויקרא כ''ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הון עשיר. הנה ההון הוא לעשיר כמו קרית עוז כי יבטח שיהיה לו לעוז לפי מחשבתו ולפי ראותו הנה ההון הוא לו כחומה נשגבה כי בהונו ירצה הבאים להזיק לו והנה ההבדל בין זה העוז והעוז הקודם הוא מבואר כי העוז הקודם הוא עוז במוחלט וזה העוז איננו עוז כי אם בדברים מה וגם בהם הוא סבת הרע כמו שזכר כמה שקדם שהרש לא שמע גערה ולזה לא יהיה ההון עוז כי אם למחשבת בעל ההון לא לפי העניין בעצמו: (רלב"ג)


{יב}  לִפְנֵי-שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב-אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה:

 מצודת דוד  יגבה לב. כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר. ולפני כבוד ענוה. כי הכבוד הוא גמול הענוה א''כ הענוה תקדם לה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לפני שבר. הנה גובה הלב והגאוה הוא סבה אל השבר והשפלות והענוה הוא סבה אל הכבוד וזה מבואר במעט עיון מענין אלו התכונות: (רלב"ג)


{יג}  מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא-ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה:

 מצודת דוד  בטרם ישמע. עד לא יבין דברי השואל : היא לו. להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  משיב דבר. מי שהוא משיב דבר בטרם ישמע ויבין הדבר אשר הוא משיב עליו הנה זה הענין הוא לו אולת וכלמה כי כבר ישיגהו בושת מפני שלא ישיב כראוי ולזה ראוי שיבין האדם בדברים קודם שישיב עליהם: (רלב"ג)


{יד}  רֽוּחַ-אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה:

 רש"י  רוח איש. רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה: יכלכל מחלהו. אין כחו סר מעליו: (רש"י)

 מצודת דוד  רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכלכל. ענין סבלה והחזקה כמו השמים וגו' לא יכלכלוך (מלכים א' ח') : מחלהו. מלשון חולי : נכאה. שבורה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רוח איש. הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי' נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ' לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה: (רלב"ג)


{טו}  לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה-דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ-דָּֽעַת:

 מצודת דוד  לב נבון. מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לב נבון יקנה דעת. שכל האיש הנבון יקנה דעת קדושים מעצמו כי מרוב פלפולו יוציא דבר מתוך דבר והחכמי' יבקשו לשמוע הדעת וללמוד אותו מהיודעים לשיעורים כי דעתם קצר' להבין זה מעצמ': (רלב"ג)


{טז}  מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ:

 רש"י  מתן אדם ירחיב. כפשוטו, ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לע''ל וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב: (רש"י)

 מצודת דוד  מתן אדם. הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים שמתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתן. מתנה ודורון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מתן אדם. הנה האד' שיצטר' לו בעסקיו ללכ' לפני גדולי' הנה אם יתן להם מתן ירחי' לו הדר' וינחנו זה המתן לפני גדולי' לעשות חפציו: (רלב"ג)


{יז}  צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ (יבא)-וּבָֽא-רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ:

 מצודת דוד  צדיק. הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צדיק הראשון. ולזה ראוי לפזר בזה האופן בעת הצורך ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפניה' קודם הכנס בעל ריבו כי מדרך האנשי' להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברים ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו כי זה יהיה סבה אל שתהיה דעתו יותר קרובה אל מי שישמע דבריו בראשונה וכאילו העיר על זה ג''כ החכם בזה הפסוק: (רלב"ג)


{יח}  מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד:

 רש"י  ובין עצומים יפריד. אלו בעלי דינין כמו (ישעיה מ''ג) הגישו עצומותיהם ובמשנה שנים שנתעצמו בדין, ע''ש שבריבותם עצומות קרוים עצומים או לשון חוזק או לשון אוטם כמו עוצם עיניו (שם לג): (רש"י)

 מצודת דוד  מדינים. הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה כי ע''י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד : ובין עצומים. בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל ולא יריבו עוד מעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישבית. יבטל כמו שבת נוגש (ישעיה י''ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מדינים ישבית הגורל. הנה הגורל יבטל מדיני' ומחלוקת מהאנשים בדברים שיש לחלוק זה עם זה והוא יפריד בין תקיפי' וחזקים וישמרם מהזיק זה לזה: (רלב"ג)


{יט}  אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת-עֹ֑ז (ומדונים) וּ֝מִדְיָנִ֗ים כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן:

 רש"י  אח נפשע מקרית עוז. יש אח נפשע מאחיו ומאבד במרדו קרית עוז כגון לוט באברהם עשו ביעקב: ומדינים כבריח ארמון. ומריב' שביניהם מפרידתם לעולם כבריח זה שנועלים בו שערי ארמון שלא יכנסו בו: (רש"י)

 מצודת דוד  אח נפשע. אח הנפשע מאחיו מ''מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער ארמון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבריח. הוא כעין מקל משימים לרוחב הדלת לסגרו : ארמון. היכל מלך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אח נפשע. האח שפשע בו אחיו הנה עם היותו נפשע הוא טוב לאחיו יותר מקרית עוז להצילו ולעוזרו בעתות הצורך כי לא יזכור לו אז מה שפשע בו כי הוא עצמו ובשרו וכן איש המדיני' ר''ל אשר עורר מדיני' כנגד אחיו הנה הוא לאחיו כמו בריח הארמון המבריח מכות' לכותל אשר הוא קושר הכתלים ומעמיד הבנין כן הוא סבת קיום אחיו ועמידתו אותו ושומר מכל משחית יקום עליו בחזקת היד: (רלב"ג)


{כ}  מִפְּרִ֣י פִי-אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע:

 מצודת דוד  מפרי. מאמרי פיו תשבע בטנו ר''ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה : תבואת. האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מפרי פי. הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ' פיו ויאכל פרי דבדיו שיסי' הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה: (רלב"ג)


{כא}  מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד-לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ:

 רש"י  ואהביה יאכל פריה. אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעה''ז: (רש"י)

 מצודת דוד  ביד לשון. בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד''ת יחיה ואם בלשון הרע ימות : ואוהביה. האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מות וחיים. הנה ביד לשון מות וחיי' כמו שזכרנו ומי שיאהב הדבור אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע כמו שקדם: (רלב"ג)


{כב}  מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה:

 רש"י  מצא אשה מצא טוב. מצא תורה, וכמשמעו אשה טובה: ויפק רצון. ויוציא, זה פשוטו, ד''א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב''ה, רבי יוסף קרא: (רש"י)

 מצודת דוד  מצא טוב. כי היא עוזרתו בעמלו : ויפק רצון מה'. כי מצילתו מן החטא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפק. יוציא כמו יפיק תבונה (לעיל ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מצא אשה. מי שמצא אשה ר''ל שיהיו כחות הנפש במדרגת הנפש שהיא משרתת בעלה ואוהבת אותו וישרתו השכל בכל מאמצי כחם הנה האיש ההוא מצא טוב כי בזה יושג לו השלימות האנושי ובזה האופן ישיג חפצו ורצונו מהש''י כי תדבק השגחתו בו: (רלב"ג)


{כג}  תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר-רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת:

 רש"י  תחנונים ידבר רש. דרך זה בכך ודרך זה בכך למדך דרך ארץ שאע''פ שעשיר יענה עזות הרש ידבר תחנונים וכן הענין הרב לתלמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  תחנונים. עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ''ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזות. חזקות וקשות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחנונים ידבר רש. הנה העוני סבה אל שתהיה לשון הרש מבקש' החיי' כי הוא ידבר תחנוני' ובזה האופן לא די שלא יעור' מדיני' אבל ישקיט הריב והחמה מעליו ואמנם העשיר יבטח בעשרו לחשבו שהו' קרית עוזו וידבר מפני זה עזות וזה יהיה סבה לשבירתו כי לא יוכל כלכל להתנהג עם כלם כראוי להתנהג עם הרע ויהיה סבה לסור האהב' מהם: (רלב"ג)


{כד}  אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח:

 רש"י  איש רעים להתרועע. אדם שקונה לו רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקרבהו ואם תאמר מה בכך: יש אוהב דבק מאח. שיקרבהו יותר מקרוביו ואחיו: (רש"י)

 מצודת דוד  איש רעים. האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתרועע. מל' ריע וחבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש רעים להתרועע. וכבר ימצא אוהב יותר דבק לאדם בעת הצורך מהאח ולזה ראוי לאדם לקנות לו אוהבים רבים ולא ירבה ברעים כי כבר ימצא באוהבים מי שיאהב תכלית האהבה אף על פי שאינו רע וההרבות ברעים יהיה סבה אל שישחית הרעות והחברה לקצת מפני קצת: (רלב"ג)

משלי פרק-יט

{א}  טֽוֹב-רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ שְׂ֝פָתָ֗יו וְה֣וּא כְסִֽיל:

 מצודת דוד  הולך בתומו. שאינו מרמה בפיו לאסוף הון והרי הוא בעניו : מעקש. ממי שהוא מעקש בשפתיו לרמות בני אדם והוא הלא לכסיל יחשב כי לא יצליח בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב רש הולך בתומו. טוב האיש העני שהוא הולך בתו' וביושר ממי ששם כסלו בעשרו ולזה הוא מעקש דרכיו כי הוא בוטח בעשרו שיכסה על מומיו וכאילו באר בזה צד אחר אשר בו העושר סבת הרעות לקצת העשירים או ירצה בזה שטוב העני הולך בתומו בעיון מן העשיר שהו' עקש דרכיו במושכלו' או הוא כסיל ורמז בזה אל ב' מיני הסכלות שהאחד מהם הוא קנין הדעות הנפסדות והשני הוא העדר והנה באר בזה כי טוב העוני עם החכמ' מהעוש' עם הסכלות כמו שנתבאר בספר קהלת: (רלב"ג)


{ב}  גַּ֤ם בְּלֹא-דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא-ט֑וֹב וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא:

 רש"י  גם בלא דעת נפש לא טוב. אין טוב לאדם שהוא בלא תורה: ואץ ברגלים חוטא. החוטא רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו, ורבותינו פירשו גם בלא דעת, בכופה את אשתו לתשמיש המטה בעל כרחה: ואץ ברגלים חוטא. זה הבועל ושונה, ד''א זה המהלך על גבי עשבים בשבת: (רש"י)

 מצודת דוד  גם בלא דעת. אפי' העובר עבירה בלא דעת וכונה מ''מ בודאי לא טובה נפשו כי יאונה לצדיק כל און : ואץ. הממהר ברגלים ללכת אל המקום אשר נשאו לבו הנה לחוטא יחשב כי מהראוי להתבונן תחילה פן יבא מזה דבר פשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואץ. ענין מהירות כמו ולא אץ לבא (יהושע י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם בלא דעת. גם בסבת העדר הדעות יהיה רצון האדם ותאותו אל מה שהוא לא טוב ומי שהו' מהיר ללכת אל התאוות ההם הוא חוטא: (רלב"ג)


{ג}  אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל-יְ֝הוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ:

 רש"י  אולת אדם תסלף דרכו. בעונו בא לו הרע כי באולתו תסלף דרכו ועבר עבירו' ונפרעין ממנו ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב''ה וממהר אחר מדת הדין כגון אחי יוסף שאמרו מה זאת עש' אלהים לנו (בראשית מב): (רש"י)

 מצודת דוד  אולת. האולת שהאדם עושה היא מעקמת דרכו כי ע''י אולתו נכשל ולבו לא כן ידמה כי יזעף על ה' להרהר אחר מדותיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תסלף. תעקם כמו וסלף בה (לעיל ט''ו) : יזעף. יכעס כמו זעף ה' אשא (מיכה ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אולת אדם. הנה אולת האדם תהיה סבה לעוות דרכו בחפציו מפני שלא בא בהם בסבות הנאותות ואחר זה כשלא יכונו מחשבותיו יכעס לבו על הש''י שענש אותו לפי מחשבתו אל שיבצר ממנו מה שיזם לעשותו ולא יבין כי מצד אולתו היתה זאת לו: (רלב"ג)


{ד}  ה֗וֹן יֹ֭סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים וְ֝דָ֗ל מֵרֵ֥עהוּ יִפָּרֵֽד:

 רש"י  הון יוסיף רעים רבים. אוהבים רבים ויש לפותרו במי שלמד תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  הון. העושר יוסיף לבעליו רעים רבים כי הוא אהוב לכל בין לעניים בין לעשירים אבל הדל נפרד הוא אפילו מרעהו הדל כמוהו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הון יוסיף. הנה הון העשיר יוסף לו רעים רבים כי הוא מהנה אותם תמיד בהונו ואולם הדל לא יקנה לו רעי' אבל דלותו יהיה סבה אל שיפרד מרעהו כי אין לו במה שיהנהו בו להמשיך הרעות ביניהם: (רלב"ג)


{ה}  עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים לֹ֣א יִמָּלֵֽט:

 מצודת דוד  לא ינקה. עם כי לא הוזם בב''ד ולא קבל ענשו לא ינקה מדין של מעלה : לא ימלט. כי בעבור שרגיל לדבר כזב סופו להעיד שקר ולא ימלט מן העונש כאשר יוזם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפיח. ענין אמירה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד שקרים. מי שיעיד שקרים וכזבים ויסבב בזה להצדיק רשע ולהרשיע צדיק לא ינקה מהעונש כי הש''י יענישהו עונש נפלא על זה וכן מי שידבר כזבים לא ימלט כי זה סבה לרעות גדולות כמו שקדם: (רלב"ג)


{ו}  רַ֭בִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי-נָדִ֑יב וְכָל-הָ֝רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן:

 רש"י  רבים יחלו פני נדיב וכל הרע. הכל נעשים רעים: לאיש מתן. יש לפותרו בנותני צדקה ויש לפותרו במרביצי תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  רבים. גדולי העם מחלים פני הנדיב להשיג נדבת לבו וכל הרעים יתחברו לאיש הנותן מתן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רבים. גדולים וחשובים כמו רבי המלך (ירמיה מא) : יחלו. יבקשו כמו ויחל משה (שמות לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רבים יחלו פני נדיב. הנה הנדיבות הוא חלק טוב כי רבים ונכבדים יחלו פני נדיב להשיג נדבת לבו וכל האנשים הם רעים וחברים לאיש נותן מתנות ומזה הצד יהיה נבחר העושר על הדלות: (רלב"ג)


{ז}  כָּ֥ל אֲחֵי-רָ֨שׁ | שְֽׂנֵאֻ֗הוּ אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵהוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים (לא)-לוֹ-הֵֽמָּה:

 רש"י  כל אחי רש. קרוביו: אף כי מרעהו רחקו. וכל שכן מרעיו ושושביניו ואוהביו: מרדף אמרים לא המה. אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל, ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים: מרדף אמרים לא המה. מחזר להורות הלכ' ולאו בידו, והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם. ומחזר אחר אמרים לא המה. לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה, כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים שנאמר וישחטו שעיר עזים (שם לו) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף, הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ אמר הקב''ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט) (בב''ר): (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי. אם אחיו שהם עצמו ובשרו שנאוהו כ''ש שכל אחד מרעהו רחק ממנו עד כי רחקו כולם : מרדף. אף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא לא ישמעו לו והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כל אחי רש. וזה כי גם אחי העני שנאוהו בראותם שלא יקבלו בו תועלת ואם הם עצמו ובשרו ואין צריך לומר שהאנשים שהיו מרעיו קודם זה עתה רחקו ממנו הנה דלותו הוא סבה שירדפו אחיו ומרעיו אמרים לא המה ר''ל שיעלילוהו שאמר או עשה כנגדם מה שאינו כן: (רלב"ג)


{ח}  קֹֽנֶה-לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא-טֽוֹב:

 מצודת דוד  קונה לב. לפי שהדעת הוא בלב אמר קונה לב ור''ל קונה הדעת הוא אוהב נפשו והשומר תבונה בלבו לבל ישכחה הוא סיבה למצוא טוב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קונה לב. מי שהוא קונה שכל הוא אוהב נפשו כי בזה הגיע אל הצלחת הנפש והוא שומר בלבו התבונ' למצא הטוב האמתי והתכליתי והוא דעת קדושי': (רלב"ג)


{ט}  עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֖יחַ כְּזָבִ֣ים יֹאבֵֽד:

 מצודת דוד  לא ינקה. אף אם לא הוזם לא ינקה מדין של מעלה : יאבד. סופו לאבדון כי יבא לידי עדות שקר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד שקרים. מי שיעיד שקרים בעניני החכמה אשר הצטרכו התחלותיה אל העדות לא ינק' כי הוא סבה להכשיל האנשים השומעים עדותו בדברים העיוניים ומי שידב' שקרי' בענינים העיוניים ובפרט בשרשים ובהתחלות הנה הוא יאבד כי זה סבה להרחיקו משלימותו תכלית ההרחקה: (רלב"ג)


{י}  לֹֽא-נָאוֶ֣ה לִכְסִ֣יל תַּעֲנ֑וּג אַ֝֗ף כִּֽי-לְעֶ֤בֶד | מְשֹׁ֬ל בְּשָׂרִֽים:

 רש"י  לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד. ק''ו הוא שאין נאה שעבד ימשול בנדיבים: (רש"י)

 מצודת דוד  לא נאוה וגו'. כי בהיותו מתענג בטוב יחזיק בכסילות : אף כי. כ''ש שלא נאה שהעבד ימשול בשרים כי עוד יכריח כולם אחר רוע תכונתו אשר קנה בעבודתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאוה. נאה ויפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא נאוה. הנה לא יתכן שיגיע לכסיל תענוג כי בסב' סכלותו ראוי שיגיע לו צער בכל הדברי' וכ''ש שלא יאות לעב' שיהיה מושל בשרים וכאילו אמר זה להעיר שאין ראוי שישי' האד' מושל הכח הנפשיי שהוא ראוי שיהיה עבד ומשרת לשאר הכחו' הנפשיות המגיעות האדם אל השלימו' כי זה הוא ממה שיבלבל הפעולו' האנושיו' וישיב פעולותיו בהמיות ולא אנושיו': (רלב"ג)


{יא}  שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל-פָּֽשַׁע:

 רש"י  שכל אדם האריך אפו. כמו להאריך, אם עשה כן שכל הוא לו: ותפארתו. הוא שיעבור על מדותיו: (רש"י)

 מצודת דוד  שכל. השכל שבאדם היא מארכת אפו כי היא תייסרו שלא לצאת לריב מהר. ותפארתו . התפארת הנאמר בו היא שיאמרו עליו שהוא עובר ומוחל למי שפשע נגדו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שכל האדם. יסבב שיהיה מאריך אפו ולא יכעס בקלות על הדברי' המכעיסי' כשיפגוש אות' ותפאר' האדם הוא שיהיה עובר על פשע ולא יחזיק במחלוקת כי בזה ישים האהב' בינו ובין זולתו: (רלב"ג)


{יב}  נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר זַ֣עַף מֶ֑לֶךְ וּכְטַ֖ל עַל-עֵ֣שֶׂב רְצוֹנֽוֹ:

 רש"י  נהם ככפיר זעף מלך. הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  נהם וגו'. כעס המלך יחריד כנהמת כפיר אריות ורצון המלך היא טובה כטל היורד על העשב כי ביד המלך להשפיל או לרומם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהם. כן נקרא שאגת הארי וכן ארי נוהם (לקמן כ''ח) : זעף. כעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נהם ככפיר. הנה כעס המלך יהי' רב הסכנ' כי לו כח לעשות מה שיסור מהכעס מהרע לאשר יכעס עליו ולזה ידמ' כעס המלך לנהם הכפיר שישאג לטרף ורצוי המלך ידמה לטל על עשב שיגדל אותו ויזונהו ולזאת הסבה ראוי שיזהר המלך מהכעס יותר מזולתו כי כעסו יותר קשה והוא יותר מזיק: (רלב"ג)


{יג}  הַוֹּ֣ת לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וְדֶ֥לֶף טֹ֝רֵ֗ד מִדְיְנֵ֥י אִשָּֽׁה:

 רש"י  ודלף טורד. דלף גשמים היורד בבית ומטריח וטורד ליושבי הבית כך מדיני אשה רע': (רש"י)

 מצודת דוד  הוות. בן כסיל יסבב הוות לאביו : ודלף. כמו טפות המטר הדולף לתוך הבית אשר יטריד את בני הבית ללכת ממנו כן מריבות האשה יטריד את בעלה להתרחק ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הות. שברון לב : ודלף. ענין טפטוף כמו דלפה עיני (איוב יו) : טורד. ענין גרושין כמו ולך טרדין (דניאל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוות לאביו בן כסיל. הבן הכסיל הוא לאביו הוות ושברי' מרוב כעסו ויגונו על רוע ענינו ויצטע' האדם כשתהיה אשתו מעוררת לו מדני' כמו שיצטער בדלף הטורף שידלוף בבי' בהתמדה כי זה סבה שתצר לו העמיד' בבית וכן באשת מדני' בשו' כמו שיאמ' אחר זה: (רלב"ג)


{יד}  בַּ֣יִת וָ֭הוֹן נַחֲלַ֣ת אָב֑וֹת וּ֝מֵיְהוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת:

 מצודת דוד  נחלת. ינחל האדם מאבותיו : ומה' וגו'. כי אין הדבר תלוי ביד אבותיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בית והון. הנה אפשר שירש האדם מאבותיו בית שייטב לבו בו והון ועוש' ואמנם שתהיה לו אשה משכלת הנה זה ממה שלא יתכן להיות כי אם מה' כי אין זה תלוי בבחירה מכל וכל אבל צריך שילוה לו עזר אלהי: (רלב"ג)


{טו}  עַ֭צְלָה תַּפִּ֣יל תַּרְדֵּמָ֑ה וְנֶ֖פֶשׁ רְמִיָּ֣ה תִרְעָֽב:

 רש"י  עצלה תפיל תרדמה. העצלות מביאה לידו שינה, זו היא המליצה, אבל המשל על המתעצל בתלמודו סוף ששואלין דבר חכמה ממנו והוא נרדם: ונפש רמיה תרעב. סוף שיהא עני וכן הרמאי בתלמודו לעשות תורתו חבילות סוף שהוא ישכח: (רש"י)

 מצודת דוד  עצלה. העצלות תפיל על בעליה שינה עמוקה כדרך היושב בטל : ונפש רמיה. המתאוה להיות נזון מן המרמה ולא ממעשה ידיו סופה תרעב כי לא בכל עת יוכל לרמות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עצלה תפיל תרדמה. מדרך העצלה שתפיל תרדמ' וזה מבואר מן החוש כי העצלה תרדי' הכחו' ותשימ' לואים ובכמו זה תמצ' שהנפש הבוטחת שתשיג די טרפה ברמיה ותתעצל מפני זה מההשתמשו' במלאכו' לבקשת הטרף תרעב כי לא ימצא לה בזה האופן מזונה או ירצה בזה כמו שהעצלה תפיל תרדמה ותמנע מהנפש המרגשת פעולת' תחת חשבו לתת תענוג ומרגוע לכחותי' כן נפש איש רמיה תרעב ותמנע ממנ' פעולת' בהשגת' המושכלות תחת חשבו כי בזה האופן ישיג בקלות די טרפה ויהיה יותר פנוי להשלי' נפשו והיה זה כן כי מדרך הרמיה שתמנע האדם מהשגתה השלימות: (רלב"ג)


{טז}  שֹׁמֵ֣ר מִ֭צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו (יומת) יָמֽוּת:

 רש"י  שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות. שאינו נותן לבו לשקלן: (רש"י)

 מצודת דוד  בוזה דרכיו. המבזה את הדרכים הראוים אליו ימות בלא עתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שומר מצוה. הנה מי שהוא שומר מצו' הש''י בתורתו התמימ' הו' שומר נפשו כי היא מיישר' האיש לתיקון הגוף ולתיקון הנפש ואולם מי שהוא בוזה השם יתעלה ימות מפני פתיות מדותיו וחסרון שכלו אשר הם סבה אל שימות האדם בלא עתו עם שהגיע לו הש''י מהעונש על עברו על מצותיו כמו שנתבאר בעדות מדברי הנביאים: (רלב"ג)


{יז}  מַלְוֵ֣ה יְ֭הוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם-לֽוֹ:

 רש"י  מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. כשיחלה ויטה למות צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין לומר העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזיר' לגופה אף אני אחזיר לו נפשו: (רש"י)

 מצודת דוד  מלוה וגו'. החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה' והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלואה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מלוה ה'. הנה מי שהוא חונן דל כאילו מלוה לש''י מה שיתן לעני כי על הש''י להשביע לכל חי רצון ולזה ישלם לו הש''י גמולו ויברכהו בגלל הדבר הזה ולכן נתן הש''י לעשיר הברכה בכל משלח ידו למען ישמחו העניי' בטובו כמו שנזכר בתור': (רלב"ג)


{יח}  יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּי-יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְאֶל-הֲ֝מִית֗וֹ אַל-תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ:

 רש"י  יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך. אל תכהו מכת מות: (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש תקוה. ר''ל אל תסיר ידך מלייסרו אף אם תראה שאין בה תועלת כי יש תקוה אולי ברבות המסור יועיל : ואל המיתו וגו'. אבל לא תפנה נפשך להמיתו על רוע מעשיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יסר בנך. בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואף על פי שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעק' משיעמו' שמח עם העדר קבול המוסר: (רלב"ג)


{יט}  (גרל)-גְּֽדָל-חֵ֭מָה נֹ֣שֵׂא עֹ֑נֶשׁ כִּ֥י אִם-תַּ֝צִּ֗יל וְע֣וֹד תּוֹסִֽף:

 רש"י  גדל חמה נשא עונש וגו'. אם תעביר על חמתך ותציל את שונאך אם ראית רעה באה לו עוד תוסיף ימים וטובה: (רש"י)

 מצודת דוד  גדל חמה. מי שהוא גדל חמה ישא עונש על חמתו כי בודאי יעשה רע על מי אשר יכעס כי אם תציל אותו מידו הנה עוד תוסיף חמתו כי כן דרך גדלי החמה ואם תעמוד מנגד יעשה מעשהו ומעותד הוא אל העונש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גדל חמה. מי שהוא גדול חמה לא ימלט שלא ישא עונש על זאת המד' הפחות' כי בזה יעורר מדיני' עם האנשי' ואם יקרה שבעת מה תצילהו החמה מהקם עליו כי יירא ממנו בראותו חוזק חמתו הנה עוד תוסיף זאת התכונה להתנהג ככה עם אחרים עם שיהיה בהם מי שיקום עליו ויפילהו ברע כי הוא יבקש רע בזאת התכונה הפחותה: (רלב"ג)


{כ}  שְׁמַ֣ע עֵ֭צָה וְקַבֵּ֣ל מוּסָ֑ר לְ֝מַ֗עַן תֶּחְכַּ֥ם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ:

 מצודת דוד  למען תחכם באחריתך. אם חכמת בראשית ימיך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שמע עצה וקבל מוסר. שמע עצה בדבר דבר כדי שתתיישר להתנהג במנהגי' המשובחים ותדרך במה שתרצה להשיגו בדרכי' הראויי' וקבל מוסר מהגדולי' ממך ומהתור' כי זה יהיה סבה שתחכ' באחריתך או ירצה בזה שמע עצתי וקבל מוסר כי זה יישירך לקנו' חכמ' באחריתך כי לקיחת המוסר צריך שיקדם בקנין החכמ' כמו שקדם, ראוי שתדע כי לא יועיל לאדם טוב ההתבוננות בדברי' שלא שלא יפול ברע אם חטא לש''י בצד מן הצדדי' באופן שיהיה ראוי לעונש או שלא יגיע מה שגזר הש''י מהטוב לשכנגדו וזה כי רבות מחשבו' בלב איש והש''י יסבב לפעמים שיפול האדם במחשבה מאלה המחשבו' אשר תובילהו אל מה שגזר הש''י עליו לטוב או לרע מצד ההשגחה או מצד העונש ולזה ראוי לאדם שישתדל להתקרב אל הש''י כפי מה שאפש' כי לא תועיל לו בזולת זה שום תחבול' להמלט ממה שגזר הש''י עליו אבל ימצא שכל מה שחשב להתרחק מהדבר ההוא ימציא הסבות המקרבות אותו אליו וזה מפורסם מאד מהרבה מספורי הנבואה: (רלב"ג)


{כא}  רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב-אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תָקֽוּם:

 מצודת דוד  רבות. לפעמים יחשוב האדם מחשבות רבות שונות זו מזו ואין אחד בהם מתקיים אך הדבר אשר יעץ ה' היא תקום ועם לא היתה מן המחשבות שחשב הוא : (מצודת דוד)


{כב}  תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְטֽוֹב-רָ֝שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב:

 רש"י  תאות אדם חסדו. עיקר שהבריות מתאוים לאדם בעבור חסדו: וטוב רש מאיש כזב. ואם איש כזב הוא ומבטיח ואינו עושה טוב איש רש ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  תאות. מה שהבריות יתאוו אל בן אדם הוא בעבור החסד שהבטיח להם אבל העשיר המבטיח חסד וכוזב הנה הרש טוב ממנו כי על כי לא מצאה ידו אין דרכו להבטיח ואין מביא אנשים לידי כליון עינים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תאות אדם חסדו. הנה תאות האדם היא בטבע מה שהוא חרפה לו כי יצר לב האד' רע מנעוריו ויהיו תאוותיו מפני זה אל תאות החומר אשר בו נשתתף לבהמות ולזה יהיה יותר טוב הרש שלא ישיג דבר מהתאוות מאיש כזב שישבע תמיד באלו ההנאות שהם הבל וכזב או ירצה בזה תאות האדם היא שישיג חסד הש''י בדברי' ויותר טוב להשיג זה מי שהוא רש בדעות והוא מי שיש לו הסכלות שהוא העדר מאיש כזב שיש לו הדעות הכוזבות וזה כי הרש לא יצטרך כי אם ללמוד החכמה ואיש הכזב צריך שירפא תחלה ממום דעותיו הכוזבות המרחיקות אותו בתכלית מה שאפשר מהש''י ובזה מהקושי העצום ר''ל להעתיקו מן הדעות האלו ואחר זה יצטרך ללמוד החכמה לפי השרשים האמתיים: (רלב"ג)


{כג}  יִרְאַ֣ת יְהוָ֣ה לְחַיִּ֑ים וְשָׂבֵ֥עַ יָ֝לִ֗ין בַּל-יִפָּ֥קֶד רָֽע:

 רש"י  ושבע ילין. הירא את השם שלא יפקד בשום רעה: (רש"י)

 מצודת דוד  לחיים. היא סיבה לחיים ויתמיד בשביעה ולא יזכר אל הרע ר''ל לא תבוא עליו רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילין. ענין התמד' כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : יפקד. ענין זכרון והשגחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יראת ה'. הנה יראת ה' תישר האדם אל החיים הנצחיים והנה בעל יראת ה' ילין שבע כי לא ירעב ולא יכסוף התאוות הגופיות כי לא יזכר אצלו דבר רע שיהרהר בו כי יראת הש''י תמנעהו מלכסוף הדברים המגונים האלו: (רלב"ג)


{כד}  טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת גַּם-אֶל-פִּ֝֗יהוּ לֹ֣א יְשִׁיבֶֽנָּה:

 רש"י  טמן עצל ידו בצלחת. ביורה חמה שכשיעברוה מן האור ופינוה רקנית מחמם ידו בתוכה ודומה לו בשלו בסירות ובדודי' ובצלחות (דברי הימים ב לה) ומשום רבינו יצחק הלוי שמעתי בצלחת מלשון תרגום ויבקע וצלח בשעת הצנה והגליד על שם שהקור והגליד מבקעין וצולחים הידים, ואני שמעתי בצלחת קרע החלוק שקורין פאנדאדור''י בלעז, כלומ' טומנה בחיקו (סא''א): (רש"י)

 מצודת דוד  טמן עצל. הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה סופו שגם אל פיהו לא ישיב ידיו כי לא ימצא מה לאכול ולהשיב אל פיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצלחת. שם כלי בשול כמו ובדודים ובצלחות (דברי הימים ב לה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טמן עצל. הנה העצל כאילו טמן ידו בצלחת בצלוחית קטנ' שיקשה להוציאה משם וכן ימצא הענין בו כי לעצלותו תמצאנה ידיו כאילו הם אמורות ולא יעשה שום מלאכה ואף על פי שיחסר לו מזון ויצטרך לו מפני זה להרויח במלאכה מה שישיג בו די טרפו הנה עם כל זה לא ישליט בידו לעשו' בה מלאכה יחיה בה וזהו אמרו גם אל פיהו לא ישיבנה: (רלב"ג)


{כה}  לֵ֣ץ תַּ֭כֶּה וּפֶ֣תִי יַעְרִ֑ם וְהוֹכִ֥יחַ לְ֝נָב֗וֹן יָבִ֥ין דָּֽעַת:

 רש"י  לץ תכה ופתי יערים. על מכות פרעה ומלחמת עמלק החכים יתרו ונתגייר: (רש"י)

 מצודת דוד  לץ תכה. כאשר תכה את המתלוצץ על החכמה עם כי לא תועיל לו הנה הפתי המחוסר הבנה יתחכם בעבור זה אבל לנבון אף דברי החכמה יועילו לו ויבין דעת יותר ממה שבידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יערם. מלשון ערמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לץ תכה. הנה אם תכה לץ להקנותו מוסר הנה האיש הפותה הרואה זה יתחכם בזה ויקח בעצמו ערמה להמלט מהדבר אשר הוכה עליו האיש הלץ ויקח מוס' בהכאת זולתו אך לנבון אם תוכיח לו בדברים לבד יבין דעת כי לבו פונה אל השלימות: (רלב"ג)


{כו}  מְֽשַׁדֶּד-אָ֭ב יַבְרִ֣יחַ אֵ֑ם בֵּ֝֗ן מֵבִ֥ישׁ וּמַחְפִּֽיר:

 רש"י  משדד אב יבריח אם. מבריח אם: בן מביש ומחפיר. דרכיו ע''י שראת' שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות גרם זה שנשתלח' אמו וירע הדבר מאד בעיני אברהם (בראשית כא): (רש"י)

 מצודת דוד  משדד אב וגו'. הבן שהוא מביש ומחפיר פני אביו גורם שאביו מגרש לאמו על אשר הדריכתו בדרך הזה ובע''כ יבזבז נכסיו לתת לה כתובתה והרי הבן ההוא גוזל את אביו דמי הכתובה ומבריח את אמו ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משדד. מלשון שדידה וגזלה : ומחפיר. ענין בושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משדד אב. הנה הבן שהוא מביש ומחפיר הוריו לרוע מנהגיו ורדיפתו אל התאוות הוא סבה שישודדו שודדים אביו כדי שיחלק מהשלל עמם או אולי לווה מהם ויבאו להפרע מהאב ולזאת הסבה בעינה יבריח האם ולזה ראוי לאב ולאם שייסרוהו בקטנותו שלא יבואם ממנו זה ההפסד ואחר שהזהיר הבן לשמוע מוסר שב להזהיר שלא יכלה ימיו בזאת הפילוסופיא המדינית כי די לו בה שתיישירהו אל לקיחת המוסר אשר הוא הצעה לקנין החכמה: (רלב"ג)


{כז}  חַֽדַל-בְּ֭נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר לִ֝שְׁג֗וֹת מֵֽאִמְרֵי-דָֽעַת:

 רש"י  חדל בני לשמוע וגו'. מקרא קצר הוא וזהו פירושו חדל בני לשגות מאמרי דעת בשביל לשמוע מוסר, חדל לשגות כמו מלשגות וכן וחדל לעשות הפסח (במדבר ט) וכן כי חדל לספור (בראשית מא): (רש"י)

 מצודת דוד  חדל בני וגו'. לפעמים ימצא מסית לשגות מאמרי דעת בראיות כוזבות ויפתח אמריו במוסר השכל למען יאמינו בו עד כי ישוב להדיח מאמרי דעת ואמר חדל בני לשמוע המוסר של הבא להסית לשגות מאמרי דעת ולא תאמר את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל כי תהיה נלכד בפתויו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשגות. מל' שגגה ומשגה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חדל בני. ואמר המנע בני לשמוע חכמת המוסר תמיד באופן שתשגה בה יותר מאמרי דעת כי אין ראוי לאד' שיאבד זמנו בחקירותיה כמו שביארנו בפרשת בראשית אבל ראוי שתשגה תמיד באהבת אמרי דעת אחר שתגיע מהמוסר דבר ראוי ומספיק להיות הצעה לקנין החכמה: (רלב"ג)


{כח}  עֵ֣ד בְּ֭לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְבַלַּע-אָֽוֶן:

 רש"י  עד בליעל יליץ משפט. יעיד לאד' מליצת משפטי יסורין ומית': ופי רשעים יבלע און. האון יבלעהו: (רש"י)

 מצודת דוד  יליץ משפט. במשפט יתקן אמריו במיטב המליצה למען יקובלו על הלב ויאמינו לו : יבלע און. דברי האון יאמר בבליעה לבל ירגישו שעצם הכוונה על דבר האון ההוא כי יחשבו שלפי תומו ידבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יליץ. מל' מליצה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד בליעל. הנה העד הבליעל שיעיד שקר באחיו יוציא בפיו מחשבתו הרעה לתכלית שיהיה המשפט מפי השופט כמו שחשב וזה צריך לו לפי שהוא עושה הרעה ע''י זולתו ואמנם פי רשעים יבלע ויכסה האון אשר במחשבתם כדי שלא יודע רצונם לאיש ויהיה זה סבה אל שיוכלו להשיג מחשבתם ולא יהיו נשמרים האנשים מהם או ירצה בזה בעד בליעל המעיד שקר בספורי המישרים להשגת הענינים העיוניים וברשעים בעלי הדעות הכוזבות בפנות העיוניות והתוריות ויהיה הרצון בו עד בליעל יליץ משפט במה שיגיד ואם לא ירגיש כי ממנו יעמיד החכמ' על דבר המשפט ויהיה זה העד סבה להטעותו ובכלל הנה בקשת המשפט סבה אל שידבר אלו הדברים כי יקרה שיטעה בעדות לסבות מה כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' ה' והנה לפעמי' תמצא שיגיד האדם דברים בעדות לחזק הדעת שנראה לו צודק בחקירותיו כמו שתמצא זה לגליינוס במה שחלק על הפלוסוף במה שהניח שהלב לבדו הוא החי ולזה הוא המבואר שהמשפט שנראה לו צודק הוא סבה אל שיגיד זה העדו', אך האון והשקר אשר לרשעי' בהתחלות הוא סבה אל שיהיו דבריהם נשחתי' ומבולעים במה שאחר ההתחלות: (רלב"ג)


{כט}  נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֝מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים:

 רש"י  נכונו ללצים. הקב''ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע: (רש"י)

 מצודת דוד  שפטים. משפטי יסורים : ומהלומות. מכות המשברות נכונו לגוף הכסילים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נכונו ללצים שפטים. כי מפני הלעיגם על האנשים ימצאו בהם שישפטו אותם שפטים גדולים ולגוף הכסילים נכונו שברים כי לסכלותם יעשו ענינים מגוני' כנגד האנשים ואפשר שיעיר על זה בלצים בעד הבליעל שיליץ ספורים כוזבים יביאו לטעות החכמים בדבר משפטי העיון ולזה אמר כי נכונו להם שפטים כי הם עושים רעה גדולה אם לא ירגיש בזה ולזה צריך לאדם שיזהר בדבר הספורים האלו שלא יגיד רק האמת ויתבונן שיהיה ענין ספורו נקי מהדברים המטעים והמשל כי לפעמים כשיהיה מעונן יראה הכוכב רחוק מכוכב אחר יותר מהמרחק האמתי אשר ביניהם ומי שיקח העדות מהעת ההוא יטעה החוקרי' בזאת המלאכה הסומכי' על מבטיו והנה קרא הכסילים בעלי הדעות הנפסדות כי יש עמם הסכלות שהוא קנין וכמו שסכלותם בהתחלות ישבר וישחית מהם במה שאחריה' כן ראוי שישבר גופם לפי שרוב נטותם אחר הדברים הגופיים היה סבה אל שיטעו בעיון מפני שלא הפליגו החקירה בו לרוב התעסקם בעניני הגוף: (רלב"ג)

משלי פרק-כ

{א}  לֵ֣ץ הַ֭יַּין הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר וְכָל-שֹׁ֥גֶה בּ֝֗וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם:

 מצודת דוד  לץ היין. שותה היין הוא לץ ושותה השכר יהמה ויצעק בשכרותו וכל השוגה בו ר''ל כל מי שישגה בו בדעתו לחשוב הואיל והיין מפקח הרבה א''כ בשתייתו הנה באמת לא יתחכם כי אף אם מעוטו יפה רובו קשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הומה. ענין צעקה : שוגה. מל' שגגה : (מצודת ציון)


{ב}  נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר אֵ֣ימַת מֶ֑לֶךְ מִ֝תְעַבְּר֗וֹ חוֹטֵ֥א נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  נהם ככפיר אימת מלך מתעברו. מכעיסו: (רש"י)

 מצודת דוד  נהם. כנהמת הכפיר כן מאוים פחד המלך על מי אשר יכעס עליו והמכעיסו מחסר נפשו כי יסתכן בעצמו ועובר על ירא את ה' בני ומלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהם. כן נקרא שאגת האריה : אימת. מל' אימה ופחד : מתעברו. מל' עברה וכעס : חוטא. ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נהם ככפיר אימת מלך. הנה אימת המלך המושל באדם והוא השכל האנושי שהוא ראוי שימשול בשאר כחות הנפש וכן סודר מהשם יתברך ביום הבראם ראוי שתהיה כל כך חזקה כאילו ינהם לטרוף ככפיר כי באמת מי שיסו' מעבודתו ידרך אל ההפסד וההשחת ומי שהוא מתחבר עמו ואינו רוצה לשמוע הוא חוטא נפשו ומפסידה ויהי' סופו לאין והנה המתעבר עמו הוא בעל התאוה כי הכח המתעורר ההוא יריב עם הכח המתעורר השכלי ויובילהו זה אל הכליון וההפסד: (רלב"ג)


{ג}  כָּב֣וֹד לָ֭אִישׁ שֶׁ֣בֶת מֵרִ֑יב וְכָל-אֱ֝וִ֗יל יִתְגַּלָּֽע:

 רש"י  כבוד לאיש שבת מריב. לנוח ממריבה: וכל אויל. שאינו שבת מריב תגל' קלונו: (רש"י)

 מצודת דוד  כבוד. הבטלה מן המריבה הוא כבוד לאיש וכל אויל יתגלה בעת המריבה כי כאשר ירבה אמרים יגולה אולתו לכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתגלע. כמו יתגלה בה''א : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כבוד לאיש. שישבות מריב וזה יהיה בירא את השם כי אין לו תאוה לרע ולזה תהיינה כל מחשבותיו טובות אך כל אויל יתבלבל ויתערב בריב ויהיה זה סבה להפילו ברע ויהיה זה כן באויל כי הוא יחשוב שיהיה ההערב בריב הוא הטוב למיעוט חקירתו בדברים: (רלב"ג)


{ד}  מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא-יַחֲרֹ֑שׁ (ישאל) וְשָׁאַ֖ל בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן:

 רש"י  מחרף עצל לא יחרש. מפני הצנה יושב העצל ואינו עושה מלאכה ואינו עוסק בתורה: (רש"י)

 מצודת דוד  מחורף. מסיבת צנת החורף לא יחרוש העצל את שדהו ובעת הקציר שואל תבואה ואיננה כי לא צמחה שדהו הואיל ולא חרשה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מחורף עצל לא יחרוש. אמר להעיר על העצל מלבקש השלימיות כי בסופו יהיה משולל מהשגתם כי העצל איננו חורש אדמתו ועובד אותה כראוי בחורף וזה הוא סבה אל שלא יעשה פרי אשר זרע בה וכן העצל לא ישתדל בתחלת ענין לתכן גופו בלקיחת המוסר ולזה לא יכול להשיג החכמה ולא השתדל בה ג''כ וזה יהיה סבה אל שלא יתן פריו השכל ששם בו הש''י: (רלב"ג)


{ה}  מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב-אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה:

 רש"י  מים עמוקים עצה בלב איש. הלכה בלב חכם סתומה: ואיש תבונה ידלנה. ותלמיד נבון בא ודלה אותה ממעיו: (רש"י)

 מצודת דוד  מים עמוקים. דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב ויקשה לזולתו להשיגה הרי היא כמים עמוקים שאי אפשר לשאוב המים התחתונים אבל איש תבונה ידלנה כי מתחלה ישאוב העליוני' ויוכל לשאוב אח''ז את התחתוני' ור''ל מתחלה יחקור הדברים המסתעפי' עד אשר יבין את העצה הטמונה בלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידלנה. ענין שאיבה כמו דלה דלה לנו (שמות ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מים עמוקים עצה בלב איש. הנה העצה אשר בלב איש בכח לא ישיגוה בקלות אבל אחר החקירה הרבה כי היא במדרגת המים העמוקים מאד אשר יקשה להגיע אל מה שהוא בתחתיהם ואולם איש תבונה ידלה העצה מלבו בטוב חקירתו והפלגתו בה: (רלב"ג)


{ו}  רָב-אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא:

 רש"י  רב אדם יקרא איש חסדו. הרבה יש בני אדם הבוטחים אל אוהביהם המבטיחים אותם חסד וקוראים להם בעת דוחקם: איש חסדו. המבטיח לו לעשות חסד: ואיש אמונים מי ימצא. המבטיח ועושה: (רש"י)

 מצודת דוד  רב אדם. רוב בני אדם יכריז כל איש החסד שעושה עם הבריות ויתפאר בזה אבל מי ימצא בהם איש אמונים כי רבים ישקרו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רב אדם. הנה הרבה מבני אדם תמצא שיכריז כל אחד מהם חסדו בשיספר אני עשיתי חסד כך וכך לפלוני ויחשבו מפני זה בהם שהם אנשי חסד כי גם איש אמונים אשר יעשה הראוי בדברים לבד בזולת חסד יקשה המצאו והיה זה כן כי לא יתכן שיקרא האדם איש חסד בעבור חסד אחד שעשה אם לא ינהג כך בכל הדברים וכן לא יתכן שיקרא האדם איש אמונים אם לא בשיתמיד בזאת התכונה לעשו' האמת והישר תמיד ואפשר שירצה בזה רב אדם יקרא בעת הצורך האיש שהו' גמל חסדו שישיב לו גמולו והנה יקשה למצוא באלו שקבלו החסד איש אמונים שיתעורר להשיב גמול לאשר גמל אותו חסד אך יתנכר אליו כאילו לא קבל טובה ממנו ולזה אין ראוי לאדם שישי' בשר זרועו אך יבטח בש''י ואפשר שתהיה הוי''ו במלת חסדו נוספ' ויהיה הרצון בזה כי כבר יקרא הקור' רב אדם איש חסד ר''ל שיקרא לאחד מהם איש חסד אבל תדע שאין הענין כן כי יקש' למצוא איש חסד כי גם איש אמונים יקשה למצוא: (רלב"ג)


{ז}  מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמּ֣וֹ צַדִּ֑יק אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו:

 מצודת דוד  אשרי בניו. אשרי לבניו אחרי מותו כי יחסו בצל זכותו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מתהלך בתומו. הצדיק שהוא מהלך בתמימו' וביוש' במדותיו ובדעותיו והו' איש אמונים על דרך האמת לא די שיהיה נשמר מהרעות כי גם בניו יהיו מושגחי' מהש''י בסבתו עם שמתכונתו גם כן שיישי' בניו לעבודת השם ית' ותדבק בהם גם כן ההשגח' מצדם: (רלב"ג)


{ח}  מֶ֗לֶךְ יוֹשֵׁ֥ב עַל-כִּסֵּא-דִ֑ין מְזָרֶ֖ה בְעֵינָ֣יו כָּל-רָֽע:

 רש"י  מלך יושב על כסא דין. כפשוטו או יש לפרשו כנגד הקב''ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת: (רש"י)

 מצודת דוד  מלך. כאשר יושב ה' על כסא דין אז מפוזר ושטוח בעיניו כל רעות בני האדם אף אם עשאום בסתר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזרה. ענין פרישה ושטיחה כמו כי חנם מזורה הרשת (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלך. הנה המלך והוא השכל כשיושב על כסא דין לשפוט בדברים העיוניים לפי מה שראוי ויקח משאר הכחות השרות הראוי להגיעו אל האמת בדרושיו הנה הוא מזרה ומפזר בעיונו כל רע במדות ובדעות כי יזהר מהדברים המטעים ובהעבירו כחותיו יסיר התאוות הרעות והמגונות והנה זה כלי ממה שיצטרך לאיש אמונים כשיהיה איש אמונים ע''ד האמת, ועתה יבאר שכבר יקשה המצאו כמו שזכר תחלה ואמר מי הוא שיוכל להתפאר שהו' איש אמונים ע''ד האמת מי יאמר זכיתי לבי ואמר מי הוא שיוכל להתפאר שיאמר זכיתי לבי בדעות ונמלטתי מהשקר בהם היה זה ממה שיקשה מאד לרוב הדברים המטעים ומונעי' מהשלמ' החקירה בהרבה מהדרושים ומי יאמר טהרתי מחטאתי בענינים הגופיים והמדיניים ולא התנהגתי בהם כי אם ביושר ובאמת: (רלב"ג)


{ט}  מִֽי-יֹ֭אמַר זִכִּ֣יתִי לִבִּ֑י טָ֝הַ֗רְתִּי מֵחַטָּאתִֽי:

 מצודת דוד  מי יאמר. ר''ל הואיל והכל גלוי לפניו מי יוכל להכחיש ולומר הנה לבי זכה ובהירה מבלי סיג עון ואני כבר טהרתי עצמי מחטאתי כי עשיתי תשובה עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זכיתי. מל' זך ונקי : (מצודת ציון)


{י}  אֶ֣בֶן וָ֭אֶבֶן אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם-שְׁנֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  אבן ואבן. העושה שני אבני משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה הנה תועבת ה' גם שניהם כי גם הגדולה עשויה רק לרמות ולא לשקול בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איפה. שם מדה בת ג' סאים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אבן ואבן. הנה המשקל הקטן מהראוי או הגדול מהראוי והמדה הקטנה מהראוי או הגדולה מהראוי הנה שני אלו הדברים מתועבי' לש''י במדות ובדעות וזה כי הנבחר והראוי במדות הוא השווי והיושר מזולת שיהיה לאחד מהקצוות כמו שנתבאר בפלוסופיא המדינית והנבחר בדעות שלא לקצר מהאמה הראוי בדבר דבר ושלא להפליג עליו יותר מהראוי כאילו תאמר שמה שיסבול אותו מופת מוחלט לא יקצר בו ויסמך על מופת ראיה או על הקדמות מפורסמו' ומה שלא יסבול מופת מוחלט לא יבקשהו וכן לא יחקו' במה שאין דרך אל השגתו ולא יקצר לחקור במה שיוכל להשגתו ובהיות הענין כן מי הוא זה ואי זהו שיוכל להתפאר באיש אמונים: (רלב"ג)


{יא}  גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר-נָ֑עַר אִם-זַ֖ךְ וְאִם-יָשָׁ֣ר פָּעֳלֽוֹ:

 מצודת דוד  גם במעלליו וגו'. ר''ל גם הנער בשנים אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצות אנשים מלומדה מ''מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במעלליו. במעשיו כמו אשר עולל לי (איכה א) : יתנכר. מלשון נכר וזר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם במעלליו. הנה אע''פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ' קרא האיש הזה נער לא מלך ר''ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך: (רלב"ג)


{יב}  אֹ֣זֶן שֹׁ֭מַעַת וְעַ֣יִן רֹאָ֑ה יְ֝הוָ֗ה עָשָׂ֥ה גַם-שְׁנֵיהֶֽם:

 רש"י  אוזן שומעת ועין רואה וגו'. כלומר מעשה ידיו הם והוא חפץ באוזן שומעת מוסר ועין הרואה את הנולד: (רש"י)

 מצודת דוד  אוזן שומעת. ר''ל גוף אוזן וחוש השמע אשר היא שומעת וכן גוף העין וחוש הראיה אשר הוא רואה הלא ה' ברא גם שניהם הגופים והחושים וכל פעל ה' למענהו ולעבודתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אזן שומעת ועין רואה. הש''י עשה גם שניהם כלים להשגת האמת בדעות ובמדות וזה שאלו החושים הם יותר נכבדים שבחושים לקחת מהם ההקדמות הראשונות עם ההשגות במוחשים והם עם זה כלי' אל שיקכץ האדם אליו החכמה שהשיגוה שאר האנשים כי באזן ישמע דבריהם וילמד אותם ובעין יראה דבריהם בספריהם ולזה היו אלו החושים מהגדולים שבכלים אל שישלם לאדם להיות איש אמונים במדות ובדעות והם עם זה כלים לחטא וזה מבואר מענינם: (רלב"ג)


{יג}  אַל-תֶּֽאֱהַ֣ב שֵׁ֭נָה פֶּן-תִּוָּרֵ֑שׁ פְּקַ֖ח עֵינֶ֣יךָ שְֽׂבַֽע-לָֽחֶם:

 רש"י  אל תאהב שנה פן תורש. כי תעשה רש: (רש"י)

 מצודת דוד  פן תורש. כי בעת השינה תבטל מן המלאכה : פקח. פתח עיניך למעט בסגירת עינים בשינה ואז תשבע לחם ונא' למשל על עסק התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תורש. מל' רש ועני : פקח. פתח כמו עיניו פקח (איוב כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תאהב שינה. אל תתעצל ותאהב שינה כמנהג העצלים כי זה יהיה סבה שתאבד הונך ותורש ואם תפקח עיניך בזריזות תשבע לחם ומזון ערב בדעות ואולם בעצלה לא די שלא השגת שלימות אבל גם ההתחלות אשר אצלך מהחוש תאבד ותשחית ולא יהיה לך מהם תועלת: (רלב"ג)


{יד}  רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֝֗וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל:

 רש"י  רע רע יאמר הקונה. הקונה תורה ע''י הדחק ויסורי רעבון אומר אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער: ואוזל לו. והולך לו: (רש"י)

 מצודת דוד  רע רע. דרך הקונה חכמת התורה מתוך צער ודוחק אשר יתרעם אז על קושי הדוחק אולם לאחר זה יתהלל בעצמו על הצער שסבל כי לפום צערא אגרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואוזל. ענין הליכה כמו אזלו מים מני ים (שם יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רע רע יאמר הקונה. הנה אין הענין בקנין החכמה כמו בשא' הקנינים וזה כי שאר הקנינים מפני שיהיה מחירם כסף יקרה בקנין הקנין ההוא לרע בהיותו לו וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו יש זהב ולזה אמר כי יש בשאר הקנינים קנינים חמודים כמו זהב ורב פנינים אך אין בהם כלי יקר כמו שפתי דעת כי שאר הקנינים יחשבו מצד יתרון ערכם ואין הענין כן בשפתי דעת כי הם טובי' על כל הענינים והם המישרים תכלית ההישר' למצוא דברי חפץ כי בזה האופן יקובצו לאדם דעות זולתו ואפשר שיהיה הרצון בזה כי המשיג קצת המושכלות שהם הצעה לו אז יהלל על כל הקנינים המושכל אשר היה מגנה אותו קודם זה וידמה שההלול הזה הוא מה שיאמר יש זהב ורב פנינים אך כלי יקר הוא שפתי דעת כי הם יביאו לקנין דבר נחמד מזהב ומפז רב: (רלב"ג)


{טו}  יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרָב-פְּנִינִ֑ים וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי-דָֽעַת:

 מצודת דוד  יש זהב. הנה יש בעולם די זהב והרבה פנינים א''כ הואיל ויש הרבה מהם אין בהם חשיבות כ''כ אבל שפתי דעת הם ככלי יקר ר''ל ככלים העשוים מאבני יקר שהחשיבות רב בהם מצד עצמם ומלאכת תבניתם והמה דברים שאינם מצויים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנינים. הם המרגליות : (מצודת ציון)


{טז}  לְֽקַח-בִּ֭גְדוֹ כִּי-עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד (נכרים) נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ:

 מצודת דוד  לקח בגדו. לקח למשכון את בגד הערב ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניע עצמו בזה : ובעד. נכריה. כפל הדבר לומר בין ערב עבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבלהו. ענין משכון כמו אם חבל תחבל (שמות כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לקח בגדו. הנה מי שערב זר והוא הנמשך אל הכח המתעורר לתאוות הגופיות הפשיטהו מכל קנינו להפרע ממנו והנה השכל הוא הערב בעד האיש הזר ובעד נכריה והיא הנפש המתאוה כמו שקדם בראש זה הספר קח משכונו להפרע כי השכל הוא המקבל העונש במה שלא השיגהו תענוג מאלו הפעולות המגונות כמו שקדם: (רלב"ג)


{יז}  עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא-פִ֥יהוּ חָצָֽץ:

 רש"י  ערב לאיש לחם שקר. ניאוף אשת איש: ואחר ימלא פיהו חצץ. אבנים דקות וכן ויגרס בחצץ (איכה ג): (רש"י)

 מצודת דוד  ערב. מתוק לפי האיש מאכל גזול אבל אחרית הדבר אשר יהפך בפיו לחצץ המשברות את השינים ואינם משביעים ר''ל עוד ירזה משמן בשרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערב. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג) : חצץ. אבנים דקים כמו ויגרס בחצץ שני (איכה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערב לאיש לחם שקר. בתחלת עיונו כאילו תאמר שאם יטעה ויחשוב שאין שם גמול ועונש אך אחר זה יהפך לו המזון הערב ההוא לחצץ שאין בו תועל' להזין וישבר עם זה שניו אשר יאכל באמצעיתם: (רלב"ג)


{יח}  מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּעֵצָ֣ה תִכּ֑וֹן וּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה:

 רש"י  מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה. אם באת להלחם כנגד השטן בא בתחבולו' תשובה ותפלה ותענית: (רש"י)

 מצודת דוד  מחשבות בעצה. מחשבות הנעשים בעצת יועצים תכון ותתקיים ואם תלחם במי עשה מלחמה בהתחכמות רב כי בודאי גם שכנגדך הרבה מחשבות בעצה ולזה מהצורך להתחכם ביותר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מחשבות בעצה תכון. הנה המחשבות המקבילות לאדם אשר בעבורם הוא נבוך בענינם הנה העצה שלימה שתתישב לו בזה תכין לו המחשבה הצודקת וזה יהי' בשיקבץ כל אלו המחשבו' ויברור הצודק מהבלתי צודק בחקיר' שלימ' וביישוב רב ואם יקרה שם שתי מחשבו' מקבילות הלחם בתחבולות על המחשב' המרחיק' האד' משלמותו ובזה תמלט מהמבוכה באל' העניני' הגדולי' אשר יביאו המחשבו' המקבילו' הנופלו' בהם להתבלב' בענינם או ירצ' בז' על דבר המחשבות המביאו' לאדם'לחטא עשה מלחמ' עמה' בעצה אשר תבין ובתחבולו' בדרך שתכניע אותם המחשבו' הרעו': (רלב"ג)


{יט}  גּֽוֹלֶה-סּ֭וֹד הוֹלֵ֣ךְ רָכִ֑יל וּלְפֹתֶ֥ה שְׂ֝פָתָ֗יו לֹ֣א תִתְעָרָֽב:

 רש"י  גולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו. המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך: (רש"י)

 מצודת דוד  גולה סוד וגו'. לא תתערב להתחבר עם מי שטבעו לגלות הסוד ולא יוכל לעמוד על עצמו להסתיר דבר מה ולא עם מי שהולך רכיל בכוונה מיוחדת ולא עם מי שדברי שפתיו המה פתיות אשר בעבור הסכלות יגלה הסוד לתומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולפותה. מל' פתי ושוטה : תתערב. מל' תערובות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גולה סוד. לא תתערב עם מי שהוא גולה סוד והולך רכיל כי זה סבה לרעות גדולות בדברים המדיניים ולא עם מי שאומר דברי פתות והסתה בשפתיו להדיחך מעל הדרך הטובה ואפשר שירצה בזה מי שהוא גולה סוד בענין המבוכה שיש במחשבות מקבילות אשר בהתחלות שיצטרך להמלט מהם בעצה שתדון ובתחבולות הוא במדרגת מי שהוא הולך רכיל שמשחית העולם ברכילותו כן זה יביא מבוכה בלב האנשים שדעתם קצרה לבא ממנה ויביא מפני זה עליהם הפסד רב בדעותיהם ולזה השמר לך מהתערב עם מי שמרחיב שפתיו לדבר באלו הדברים כי באלו החקירות יש מהסכנה עד שאין ראוי שיתיר האדם לחקור בהם עם זולתו ולא עם עצמו כ''א בעת שנתחזקו בלבו הדעות האמתיות התוריות והעיוניות כי אז ימלט מזאת הסכנה: (רלב"ג)


{כ}  מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ (באישון) בֶּאֱשׁ֥וּן חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך. בהנשיף ובהשחיר החשך כלומר בבא הרעה: (רש"י)

 מצודת דוד  ידעך נרו. יכובה נשמתו בשחרות החושך ר''ל בבוא יום הגמול עת תאיר נשמת הצדיק ולפי שדימה את הנשמה לנר דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהלים קי''ח) והיא כבוי הנר כי השלהבת נדחה ונקפץ מן הפתילה : באישון. ענין שחרות וחושך וכן באישון לילה (לעיל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מקלל אביו ואמו. מי שהוא מקלל אביו ואמו יכבה נרו וישאר בשחרות החשך והיה זה כן לפי שזה מונע ממנו קבולו המוסר מהם וזה סבה למנוע ממנו כל שלמות עם שזה ממה שירגילהו לבלתי הכר הטוב למי שגמלהו טוב והיה סבת היותו וגדולו באופן מה ויעתק מה מזה אל שיכפור בש''י אשר בראו ונשפעו לו ממנו כל הטובות עם שזה ממה שיפסיד סדר המדינה כי לא יתחזק האדם להטיב לזולתו אם לא מפני תקותו שיכיר לו הטובה אשר גמלהו: (רלב"ג)


{כא}  נַ֭חֲלָה (מבחלת) מְבֹהֶ֣לֶת בָּרִאשֹׁנָ֑ה וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ:

 רש"י  נחלה מבוהלת בראשונה. שנבהל למהר וליטול תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה שנאמר גדרות צאן נבנ' למקנינו פה וערים לטפנו (במדבר לב) עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם: ואחריתה לא תבורך. שגלו כמה שנים קודם שאר השבטי' כמו שמפורש בסדר עולם ובמדרש רבי תנחומ' בשנת שתים לאחז ויער ה' את רוח מלך אשור וגו' ושאר שבטים גלו בשנת שש לחזקיהו היא התשיעית להושע בן אלה: (רש"י)

 מצודת דוד  נחלה מבוהלת. נחלה הבאה לאדם בראשית בבהלה ובחפזון ופתאום עם כי ישמחו בעליה הנה אחריתה לא תבורך כי שלטה בה עינא בישא ואין בה סימן ברכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נחלה מבהלת. הנה הצלחת הנחלה היא נבהלת בראשונה כי היא באה לאדם תכף ובזולת עמל ולזה תמצא כי אחריתה לא תבורך כי מפני שלא עמל בה היורש לא תיקר בעיניו ולא ישתדל מאד לשמרה ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות וזה דבר מפורסם מאד מענין הירושה והנחלה והנה העיר בזה כי הקנינים מהחכמה אשר יעמול האדם יותר בהשגתם הם יותר יקרים מהמושכלות אשר יגיעו בקלות וההצלחה המגעת מהם היא יותר עצומה ואשר ירצו להשיג ההשגות בזולת עמל וחקירה ושקידה הנה אחריתה לא תבורך כי זה יהיה סבה אל שישתבשו בהשגותיהם ולא יקנו מהם הצלחה כי אם הפכה: (רלב"ג)


{כב}  אַל-תֹּאמַ֥ר אֲשַׁלְּמָה-רָ֑ע קַוֵּ֥ה לַֽ֝יהוָ֗ה וְיֹ֣שַֽׁע לָֽךְ:

 מצודת דוד  אשלמה רע. למי שפשע נגדי לבל יוסיף עוד מי לפשוע בי : קוה. אך קוה אל ה' והוא יושיע לך מיד הבאים לפשוע בך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תאמר אשלמה רע. לאשר גמלני רע כי אין זה מדרך איש אמונים כי הוא לא יחפוץ בעשיית הרע אך תקוה אל ה' והוא יושיעך מכף אויביך ולא תשאל ממנו שיעשה להם רע אך שיושיעך כי זה הוא הדרוש שיאות לך בזולת הגעת רע לאחר: (רלב"ג)


{כג}  תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן וּמֹאזְנֵ֖י מִרְמָ֣ה לֹא-טֽוֹב:

 מצודת דוד  אבן ואבן. אבן משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה : ומאזני. מאזנים העשוים לרמות בהם לשקול בפחות לא טוב בעיני ה' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת ה'. הנה תועבת ה' אבן ואבן ר''ל אם יהיו במדותיך משקלים מתחלפים לנהג עם קצת האנשים בתכונה אחת ועם קצתם בתכונה אחרת אך ראוי שתנהג עם כלם בתכונה אחת והיא בקשת הטוב והיושר והשלימות ולזה אין ראוי שתהיה תשוקתך להרע לקצתם ולהטיב לקצתם אך תהיה מגמת פניך להטיב לכלם ובזה תלך בדרכי הש''י ולזאת הסבה ג''כ לא טוב בעיני הש''י לשקול במאזני מרמה שישימו המשקלים שישקלו בהם מתחלפים: (רלב"ג)


{כד}  מֵיְהוָ֥ה מִצְעֲדֵי-גָ֑בֶר וְ֝אָדָ֗ם מַה-יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ:

 מצודת דוד  מה'. מדרכי כף רגלי האדם הוא מה' אבל האדם עצמו מה יבין דרכו ר''ל לא ידע כלל כמו ונחנו מה (שמות יז) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצעדי. מדרך הרגל כמו ויהי כי צעדו (שמואל ב' ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה' מצעדי גבר. הנה מצעדי גבר בדרכו שילך בהם הם מה' כי צריך שילוה לו עזר אלהי בכל פסיעה ופסיעה: ואדם מה יבין דרכו. מעצמו אם לא ילוה לו העזר האלהי הנה לא לאדם דרכו וזה מבואר בדברים המדיניים כי פעמים רבות יתחדשו מונעים בדרכו או עוזרים לא קוה להם ויותר מבואר זה בדברים העיוניים כי אף על פי שקצת ההתחלות ילקחו מהמוחשים הנה לא ישלם לקיחתם וההגעה לדרוש דרוש והדרכים והסדרים המישרים לו אם במה שישפע להם מהשם י''ת כמו שביארנו בבאורינו לספר הנפש ושיר השירים ובמאמר הראשון מספר מ''י: (רלב"ג)


{כה}  מוֹקֵ֣שׁ אָ֭דָם יָ֣לַע קֹ֑דֶשׁ וְאַחַ֖ר נְדָרִ֣ים לְבַקֵּֽר:

 רש"י  מוקש אדם ילע קודש. כשאדם נכשל ונוקש בעבירו' מקלקל את קדושתו כמו ושתו ולעו (עובדיה א): ואחר נדרים לבקר. צריך אדם לחזור אחר קרבנו' לנדור ולהביא ולבקש על נפשו: (רש"י)

 מצודת דוד  מוקש אדם. מכשול מוקש עבירה משחית קדושת האדם ותקנתו לבקר אחר נדרים ולזבוח לה' לבקש על נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילע. ענין השחתה ובלבול כמו על כן דברי לעו (איוב ו) : לבקר. ענין דרישה וחפוש כמו לא יבקר (ויקרא יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוקש. האדם וחטאו מבלע ומשחית הקדש השופע לו מאת הש''י בי הוא שופע לכל מוכן לקבלו והוא הסבה לבקר ולעיין ולחפש אחר נדרים מה היתה הסבה המונעת שלא הגיעו אל התכלית המכוון בהם וזה כי לולא מוקשו שסבב להחטיא כוונותיו יכונו מחשבותיו ונדריו ישלם: (רלב"ג)


{כו}  מְזָרֶ֣ה רְ֭שָׁעִים מֶ֣לֶךְ חָכָ֑ם וַיָּ֖שֶׁב עֲלֵיהֶ֣ם אוֹפָֽן:

 רש"י  מזרה רשעים. פרעה וחילו: מלך חכם. הקב''ה: וישב עליהם אופן. גלגל מדתם השיב עליהם וינהגהו בכבדות (שמות יד) כנגד והכבד את לבו (שם ה): (רש"י)

 מצודת דוד  מזרה. מלך חכם דרכו לפזר את הרשעים לבל יהיו בחבורה אחת להמתיק עצת רשע ומשיב להם גמול מדה במדה כאופן המתגלגל ושב למקומו כן ישוב הגמול אל המעשה למען יוסרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזרה. ענין פזור כמו מזרה ישראל יקבצנו (ירמיה לח) : אופן. גלגל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מזרח רשעים. הנה המלך החכם ויראו ממנו הרשעים ויתפזרו אנה ואנה ואופן המרכבה אשר סבבוהו ללכת להשחית זולתם השיבו עליהם עד שברשתם אשר טמנו ילכדם ובשוחתם יפולו ואפשר שיהיה הרצון במלך חכם מי שהוא מושל באדם והוא השכל ובחכמתו יזרה ויפזר הרשעים והם בעלי הדעות הנפסדות ויסבב שיהיו נזורים אחור מהדעות ההם ולא ישלימו דרכם אשר הם פונים אליו ובזה ימלטם מהרע העצום הזה וזה יהיה ממנו אם לעצמו אם התחיל להשתבח באלו הדעות אם לזולתו בשיישירם לעמוד על מקום הטעות בהם: (רלב"ג)


{כז}  נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל-חַדְרֵי-בָֽטֶן:

 רש"י  נר ה' נשמת אדם. הנשמה שבקרבו מעידה עליו בדין: (רש"י)

 מצודת דוד  נר ה'. כמו שדרך האדם לחפש בחושך ע''י הנר כן חופש ה' כל מחשבות חדרי בטן ע''י נשמת האדם כי היא יודעת הכל ומעידה עליו בדין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נר ה'. ולבאר מי הוא זה המלך אמר כי נשמת האדם והוא השכל הוא נר ה' והוא חופש כל העמוקות אשר בנמצאות לעמוד על סודם לפי מה שאפשר בעזר הש''י במה שישפיע עליו מאורו וזיוו בו יעמוד על אמתת הדברים העיונים: (רלב"ג)


{כח}  חֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יִצְּרוּ-מֶ֑לֶךְ וְסָעַ֖ד בַּחֶ֣סֶד כִּסְאֽוֹ:

 מצודת דוד  חסד ואמת. אשר יעשה המלך הם שומרים אותו כי בזה מרובים אוהביו ושומרים נפשו : וסעד. בחסד שעשה תמך כסא מלכותו לעמוד על עמדו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חסד ואמת יצרו מלך. כי בחסד אשר יעשה לעמו ימשך לבבם אליו והוא כמו מסעד לכסאו כי בזה ירוממוהו עליהם וינשאוהו ויכנעו לעבודתו ובאמת יהיה נשלם תקון העם והמלכות והנה העיר בזה על המלך שמושל באדם והעיר בזה כי אין המכוון למי שיבקש השלימות להשחית גופו ולעכור שארו כמו שיחשבו הכסילים אבל צריך שיעשה חסד להשגיח בבריאות גופו ואיבריו ובזה יהיה נשמר ויבא לו מהם העזר הראוי כי בחלותם יחלה הוא ג''כ עם שלא יוכל להם אז לשרתו השרות הראוי במה שיצטרך לו מהם בדרושים אשר יחקור בהם ובזה האופן ג''כ יהיה מתחזק כסאו ורוממותו עליהם כי יעבדוהו מאהבה ואם יעמיס עליהם עולו ולא יוכל שאתו יהיה זה סבה אל הבעיטה בו: (רלב"ג)


{כט}  תִּפְאֶ֣רֶת בַּחוּרִ֣ים כֹּחָ֑ם וַהֲדַ֖ר זְקֵנִ֣ים שֵׂיבָֽה:

 רש"י  תפארת בחורים כחם. כמו שתפארת בחורים כחם כן הדרת זקנים שיבה: (רש"י)

 מצודת דוד  תפארת. כמו שכח הבחורים הוא להם לתפארת כן שיבת הזקנים היא להם להדר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תפארת בחורים. הנה כמו שתפארת הבחורים כחם כי אז הם ר''ל בימי הבחרות בתכלית מעוצם הגבורה כן הדור החכמים הוא המצא השיבה להם כי אז יתיישבו בלבם הדעות האמתיות לסבות שזכרנו במה שקדם: (רלב"ג)


{ל}  חַבֻּר֣וֹת פֶּ֭צַע (תמריק) תַּמְר֣וּק בְּרָ֑ע וּ֝מַכּ֗וֹת חַדְרֵי-בָֽטֶן:

 רש"י  חבורות פצע תמרוק ברע. דרשו רבותינו הממרק עצמו לדבר עבירה סוף בא לידי פצעים וחבורות: ומכות חדרי בטן. (זה הדרוקן): (רש"י)

 מצודת דוד  חבורות פצע. החבורות ופצעים הם המזככים באיש רע להעביר ממנו עכירת העון כי באלה יקבל הגמול ותלך העון : ומכות. גם מכות בחדרי בטן יזככו העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמרוק. ענין זכוך ובהירות כמו מרקו הרמחים (שם מו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חבורות פצע. הנה קצת הרעות לא ירפאו כי אם בדבר רע וזה שחבורות הפצע יהיה נקיונם ומירוקם ברע כאילו תאמר שיושם בהם מה שיאכל הבשר כדי שיתגלה ויהיה שם מקום תצא המוגלה ובמכות מגלות חדרי בטן הפצע ההוא כדי לנקות כל עפושיו וכן ראוי בשוה להתנהג ברפואות חליי המדות והדעות כי בעל המדה הפחותה ירפא ממנה בשירגילוהו להתנהג בהפך התכונה ההיא והפך כל חלקיה כדי שיתנקה ממנה נקוי שלם ואף על פי שהפך התכונה ההיא הוא ג''כ מגונה יתנהג בה עד יסור חליו וכזה יצטרך לבעל הדעות הנפסדות שיעיין בכל המקומות שהישירוהו אל זה הטעות ויסור מהם ואע''פ שיקרה מזה שיצטרך לחקור במה שאין דרך אדם לחקור בו הנה לא ימנע מזה מי שבא לרפאתו כדי להסיר חליו ממנו: (רלב"ג)

משלי פרק-כא

{א}  פַּלְגֵי-מַ֣יִם לֶב-מֶ֭לֶךְ בְּיַד-יְהוָ֑ה עַֽל-כָּל-אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

 מצודת דוד  פלגי מים. כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע''י חפירות חריצים כן לב המלך ביד ה' להטותו אל כל אשר יחפוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלגי מים. אמת המים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פלגי מים. הנה לב המלך ורצונו הוא ביד ה' כמו פלגי מים שיוכלו להטותם אל אשר יהיה שמה החפץ כן יטה הש''י לב המלך אל כל אשר יחפוץ והנה העיר בזה כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהש''י והוא כמו שליח הש''י במה שיעשהו מדבר המלכות וזה כלו הוא מיושר החכמה האלהית כי אילו היה פועל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך המס' לבחירתו פעולותיו בעצמו היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא ולזה לא עזב הש''י כל זאת ההנהגה למלך כי גבוה מעל גבוה שומר ולזאת הסבה אמר אליהוא ממלוך אדם חנף ממוקשי עם כאילו אמר ממוקשיהם סבה שימלוך אדם חנף ולזאת הסבה ייחס הש''י המשפט אשר יגיע מהשופטים באמרו כי לא אצדיק רשע כמו שביארנו שם והנה המכוון ראשונה מזה המאמר הוא להעיר על המלך שהוא מושל באדם שקדם זכרו והודיע בזה כי אין בו בעצמו חטא כי תשוקתו תהיה תמיד אל הטוב מצד עצמו ולזה אמר כי רצון מלך הוא ביד ה' כמו פלגי מים להטותו אל כל אשר יחפוץ ואולם החטאים יקרו לאדם מצד שאר הכחות: (רלב"ג)


{ב}  כָּֽל-דֶּרֶךְ-אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה:

 רש"י  כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונ': (רש"י)

 מצודת דוד  ישר בעיניו. כי אינו רואה חובה לעצמו : ותוכן. ה' הוא בתוך לבו ויודע הוא אם ישר דרכו או לא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותוכן. מל' תוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל דרך איש ישר בעיניו. כי כל אחד מהדרכים ימצא בו טוב מה אם מועיל אם ערב אם כבוד אם נצוח או זולת זה מהענינים שיחשוב בהם היותם טובות אך מי שמיישר הלבבות ומתקנם להגיע אל הטוב האמתי הוא הש''י כי בהגעות זה הטוב ובדריכה אליו יצטרך עזר אלהי לרבוי המונעים אשר לאדם מהדריכה אליו ומפני שאי אפשר שיגיע אלא באמצעות השפע השופע מהש''י: (רלב"ג)


{ג}  עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח:

 מצודת דוד  עשה. עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה' מהבאת זבח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עשה צדקה. עשיית היושר והמשפט בדברים המדיניים והעיוניים נבחר לה' מהקרבת הזבח כי אלו הדברים מקנים השלימות בעצמותם ואולם הזבח אם בו הערות להקנות השלימות כמו שביארנו בבאורינו לדברי התורה הנה זה ממנו על הדרך הרמז והסימן לא בעצמותו והעיר עם זה ג''כ בזה הפסוק על מה שהעיר שמואל באמרו הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים ועל מ''ש שלמה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח והרצון בו כי יותר נבחר לש''י מי שיתנהג בצדק ובמשפט בשישמור דרכי התורה ממי שיחטא והקריב זבח על חטאו: (רלב"ג)


{ד}  רוּם-עֵ֭ינַיִם וּרְחַב-לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת:

 רש"י  רום עינים. גסות הרוח: ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם: (רש"י)

 מצודת דוד  רום עינים. דרך גסי הרוח להרים עיניהם כלפי מעלה לא כענוים המשפילים עיניהם למטה לארץ : ורחב לב. ענין בקשות תענוגים הרבה והתאוה להם : נר רשעים. הדברים האלה הלא המה מחשבות הרשעים ויחשבו לחטאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ניר. ענין חרישה כמו נירו לכם ניר (שם ד) והוא מושאל על המחשבה כמו שהושאל לה ל' חרישה כמ''ש אל תחרוש על רעך רעה (לעיל ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רום עינים. הנה מי שירים עיניו לעיין במה שאין מחוק האנושי להשיגו אע''פ שהוא רחב לב ולרחב לבו הוא מוכן לעמוד על חקירות עמוקות הנה זה העין שממנו הוא ניר הרשעים ברעות וחרישתם שלא יעיינו תחלה אי זה יובילם אל הדרוש ואם אפשר להם לעמוד על אמתתו אם לא והוא חטאת חסרון לא יתרון ותוספת במעלת שכל כאמרו אל תתחכם יותר למה תשומם: (רלב"ג)


{ה}  מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ-לְמוֹתָ֑ר וְכָל-אָ֝֗ץ אַךְ-לְמַחְסֽוֹר:

 רש"י  מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ: אך למותר. להצלחה ולריוח באות: וכל אץ. דוחק את השעה: (רש"י)

 מצודת דוד  למותר. אין בהם דבר בטל אך להביא יתרון מה : וכל אץ. הממהר במעשיו אין בהם דבר ריוח אך להביא עוד חסרון מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרוץ. זרוז וישר : אץ. ענין מהירות כמו ולא אץ לבוא (יהושע י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מחשבות חרוץ. הנה מחשבות החרוץ והזריז אשר כלם מוגבלות ונגזרות מתחלת הענין כשיתחיל בפעולותיו הם כלם ליתרון ולתוספת טוב כי יתנהג בעניניו לפי מה שראוי ולזה יגיעו התכליות אשר הוא פונה אליהם וכל מי שהוא ממהר לעשות פעולותיו בזולת חקירה והתיישבות אם ראוי שיעשה אם לא ואיך ראוי שיעשם הנה לא יגיע לו מהם כי אם חסרון לא יתרון ותוספת טוב וכאילו ביאר בזה שהאיש רחב לב שהרים עיניו לעיין במה שאינו ראוי יהיה סבת טעותו בזה היותו ממהר בזאת החקירה בזולת שיעמוד תחלה אם אפשר ההגעה אליה ואיך: (רלב"ג)


{ו}  פֹּ֣עַל א֭וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי-מָֽוֶת:

 רש"י  פועל אוצרות. להרבות הון: בלשון שקר הבל נדף וגו'. מוקשי (ס''א מבקשי) מות הם לו: (רש"י)

 מצודת דוד  פועל. המאסף אוצרות ע''י לשון שקר המה הבל נדף כי לא יתקיימו בידו ויבקשו עוד את המות כי המה סיבה למות על ידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדף. ענין דחיפה ומוכה כמו תדפנו רוח (תהלים א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פועל אוצרות. רבות בדברים העיוניים בהתחלה כוזבת הנה ההתחלה אשר עליה נכונו היא הבל ודבר נדף שלא יתכן שתעמוד כלל והאוצרות הם מבקשי מות והפסד כי לא יושגו בהם ארחות חיים והם בעצמם הבל ודבר שאינו ולזה יקרה מהם אבדן הנפש והכליון: (רלב"ג)


{ז}  שֹׁד-רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

 רש"י  יגורם. יגור אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  שוד. הגזל עצמו יביא עליהם פחד כי מאנו לעשות משפט להשיב הגזל לבעליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורם. מל' מגור ופחד וכן מגורת רשע (לעיל י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוד. הרשעים בדעות ששודדו מהם המחשבות וההקדמות המישירות אל האמת עד שהיה זה סבה שיהיו להם דעות כוזבות בהתחלות הנה זה הטעות יאסרם במאסרו וימנעם ממצוא האמת במה שאחר ההתחלות והיה זה סבה אל שיטעו בכל הדברים והנה קרה להם זה ההפסד בדעותיהם מפני שלא רצו לעשות במשפט בחקירתם בהתחלות שיתישבו בהם בדרך שימצאו האמת: (רלב"ג)


{ח}  הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ:

 רש"י  הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך: (רש"י)

 מצודת דוד  הפכפך. המתהפך במעשיו פעם כך ופעם בהפך הנה פעם דרך איש לו ופעם הוא זר מן הדרך אבל האיש הזך פעלו ישר בכל עת מבלי השתנות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הפכפך דרך איש וזר. הנה מפני זה היה הפכפך דרך כל איש מהם וזר כשיעיינו במה שאחר ההתחלות כי יצטרך להם לבלבל עיונם ולהניח דברים זרים הפכיים לאמת בדרך שישמרו שרשיהם והתחלותיהם, ואולם האיש הזך והנקי מהטעות בשרשים וההתחלות לא יצטרך לעיין דברים במה שאחר ההתחלות כי אם ביושר ובצדק: (רלב"ג)


{ט}  ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל-פִּנַּת-גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר:

 רש"י  ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני': ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב''ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה': (רש"י)

 מצודת דוד  על פנת גג. מבלי מחסה מזרם וממטר ויחידי מבלי חבורות אנשים : מאשת. מלשבת עם אשת מדינים אף בבית חבורת אנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנת. זויות : חבר. חבורת אנשים וכן חבר כהנים (הושע ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב לשבת. טוב לאדם שישב יחידי על פנת גג בזולת מחסה ומסוער מזרם וממטר משישב עם אשת מדינים והוא עם זה בבית אשר בו קבוץ מהאנשים כי יקשה מאד לסבול מדיני אשה והעיר עם זה בזה המאמר שטוב לאדם שיהיה לסכלו עזר מהאשה אשר נבראה עמו לשרתו ויהיה מתבודד משיעזרהו בהשגתו איש מהאנשים ולא יגין עליו זולתו מהמונעים ותהיה האשה אשר נבראת לשרתו תמיד מריבה עמו כי לא יוכל אחד מהם לתקן את אשר עותה ולא יועילו לו העוזרים אם לא יהיה בשלום עמה בדרך שתכנע לעבודתו וזה מבואר מאד: (רלב"ג)


{י}  נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה-רָ֑ע לֹא-יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ:

 מצודת דוד  אותה רע. אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים אבל יודע הוא ברעתם ונפשו חשקה לה ולזה לא יוחן בעיניו רעהו רשע כמותו כ''א חשבה לטובה א''כ מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יוחן. מלשון חן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפש רשע. הנה התבאר לך כי נפש הרשע אין תאותה כי אם לדבר רע כי לא יוחן בעיניו רעהו ולו היתה דרך הרשע טובה בעיניו היה ראוי שיאהב כל מי שיתחבר אליה כמו שיאהבו אנשי המעלה קצתם את קצתם: (רלב"ג)


{יא}  בַּעְנָשׁ-לֵ֭ץ יֶחְכַּם-פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח-דָּֽעַת:

 רש"י  בענש לץ יחכם פתי. ע''י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה: (רש"י)

 מצודת דוד  בענש. בעת בוא עונש על הלץ אם לא יועיל לעצמו מועיל הוא לפתי המשולל הבנה כי יתחכם על כי יפחד לנפשו : ובהשכיל. אבל לחכם אף בלמדו דברי השכל הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בענש לץ יחכם פתי. הנה כשיגיע העונש ללץ על דברי ליצנותו אז יחכם פתי הנפתה לכל הדברים ויבין כי זאת הדרך היא לא טובה וכאש' ירא' שיצליחו דרכיו לחכם אז ישתדל לקנות דעת: (רלב"ג)


{יב}  מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע:

 רש"י  משכיל צדיק. צדיקו של עול' הוא הקב''ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק: (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל צדיק. כאשר הצדיק עומד בבית רשע הצדיק הזה מצליח ביתו של הרשע כי נתברך בגללו והיא סיבה לסלק את הרשעים לעשות רע כי יחשוב בעבורו נתברך ביתו ומעשיו טובים בעיני ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משכיל. ענין הצלחה כי המצליח במעשיו נראה להבריות שעושה בהשכל : מסלף. מעקם כמו ויסלף דברי בוגד (לקמן כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משכיל צדיק לבית רשע. הצדיק המצליח לבית הרשע וזה יהיה כשיעמוד בביתו כי אז יברך הש''י ביתו בגלל הצדיק או כשהיה הטוב הזה דבק לרשעים מאבותיהם שהיה בהם איש צדיק אשר בעבורו ימשך לרשע הזה טוב הנה זה הענין סבה לסלף הרשעים והוליכם בדרך רע כי הם חשבו כי זה הטוב הגיע לרשע בסבת הרשע ובזה ג''כ יטעה הפתי כי הוא נפתה לכל מה שיראה לו בתחלת המחשבה שהוא טוב: (רלב"ג)


{יג}  אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת-דָּ֑ל גַּֽם-ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה:

 מצודת דוד  אוטם. הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוטם. סותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אוטם אזנו. הנה מי שהוא אוטם אזנו שאינו רוצה לשמוע צעקת דל לחננו מאשר הביא אלוה בידו הנה ישיב הש''י גמולו שישיבהו לדלות ויקרא ולא יענה ר''ל שלא יחמלו האנשים עליו וזה מדה כנגד מדה ואפשר שירצה בזה כי גם הוא יקרא לש''י ויצעק אליו בעת צרתו ולא תשמע תפלתו כי הש''י יתנהג עמו בדרך אשר הוא מתנהג בזולתו: (רלב"ג)


{יד}  מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה-אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה:

 רש"י  מתן בסתר. צדקה: ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה. חמה עזה: (רש"י)

 מצודת דוד  מתן. הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו הנה המתן הזה יכסה את האף ולא יהיה נראה עוד : ושוחד בחק. הנותן שוחד בחיק ר''ל בהסתר אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכפה. ענין כסוי ובדרז''ל כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מתן בסתר. הנה המתן שיתן האדם בסתר למי שיכעס עליו מכניע האף והחמה אשר לו עליו והשחד שינתן בחיק ר''ל בסתר יכפה חמה עזה ויכניעה: (רלב"ג)


{טו}  שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

 רש"י  שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב''ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה''ב ושמחה לצדיק שהקב''ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה''ב כך נדרש במדרש תהלים: ומחתה. היא לפועלי און. לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל: (רש"י)

 מצודת דוד  שמחה. הצדיק ישמח בעת יעשה משפט ועשיית המחתה היא שמחה לפועלי און : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומחתה. ענין שבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמחה לצדיק. כשיעשה משפט ודין בארץ הנה זה הענין שמחה לצדיק שאז יבטח לבו שלא ילכד ברשת המלכות כי הוא נשמר מעשות רע וזה הענין הוא מחתה ושברון לפועלי און כי אז יפחדו מאד שיענשו על רוע מעשיהם: (רלב"ג)


{טז}  אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ:

 רש"י  אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה: בקהל רפאים. בעדת גיהנם: (רש"י)

 מצודת דוד  מדרך השכל. מדרך התורה : בקהל. ר''ל אחר המיתה כשיהיה בקהל המתים אז ינוח ולא יתעה עוד אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפאים. הם המתים שנרפו ונחלשו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אדם תועה. האיש התועה מדרך השכל והוא התועה בדעותיו יבא בגורלו לנוח עם קבוץ האנשים שימותו יחד מיתה פתאומית וימות עמהם או ירצה בזה שהוא בקבוץ האנשים הדורכים אל המות והכליון בי הם ישמחו בדעותיו לפי שבהם יפתחו להם השערים למלאת תאוותיהם: (רלב"ג)


{יז}  אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן-וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר:

 רש"י  איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  איש מחסור וגו'. האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור ר''ל חסר מכל טובה : אוהב יין וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  איש מחסור. מי שהוא אוהב השמחות הגופיות להתענג בתאוותיו הוא איש מחסור כי באלו התאוות יאבד הונו ומי שהוא אוהב יין ויהיה הומה להתענג בהם לא יעשיר לזאת הסבה בעינה וזה מה שיקרה לבעלי זאת התכונה מהרע גם בדברים הגופיים עד שזה הוא סבה אל שלא יקנה האדם שום שלימות נפשיי וכבר נרמז זה ג''כ באמרו איש מחסור ובאמרו לא יעשיר כי החסרון היותר חזק הוא חסרון השכל והעושר היותר חזק הוא שלמות במושכלות: (רלב"ג)


{יח}  כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד:

 רש"י  כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן: (רש"י)

 מצודת דוד  כופר. אם נגזר מיתה על הצדיק ובטלה הגזירה אין מדת הדין מתפייס עד כי יותן רשע לפדיון נפשו : ותחת וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כופר לצדיק. כאשר היה ראוי מצד ההשגחה הכוללת שיגיע רע מה לצדיק השם יתברך ישית הרשע כפרו וישית הבוגד כופר לישרים והיה זה כן כי מההשגחה הדבקה להם ימשך שינצלו ולפי שהתועלת ברע הוא אבדן הרשעים בו כמו שנזכר בס' איוב והתבאר עוד בספר איוב הנה יביא הש''י הרשע והבוגד אל הרע ההוא: (רלב"ג)


{יט}  ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ-מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת (מדונים) מִדְיָנִ֣ים וָכָֽעַס:

 רש"י  טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר: (רש"י)

 מצודת דוד  בארץ מדבר. במקום שאין אנשים : מאשת. מלשבת במקום מיושב עם אשת מדינים והתמדת כעס : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב. לאדם שישב בארץ מדבר משישב בבית עם אשת מדינים וכעס שתכעס תמיד עם בעלה ותריב עמו והנה ביאר בזה כי הכעס גם כן מגונה כמו שהשמחה בתענוגי הגוף מגונה: (רלב"ג)


{כ}  אוֹצָ֤ר | נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ:

 רש"י  וכסיל אדם. וכסילות של אדם: (רש"י)

 מצודת דוד  אוצר וגו'. דרך החכם לאצור באוצרו דברים נחמדים ושמן טוב להתקיים לעת הצורך אבל הכסיל שבבני אדם בעודו בכפו עד לא הניחו מידו יבלענו ולא יחוש אם לא ימצא לעת הצורך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנוה. במדור : יבלענו. מלשון בליעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אוצר נחמד. הנה בנוה החכם יבא אוצר נחמד ושמן מפני דבקות ההשגחה בו עם שהוא ישמור קנינו ולא יפזר מהם כי אם ההכרחי ואולם הכסיל אם היה לו כמו זה האוצר הנה יבא אדם ויבלענו ולא יאכל הכסיל ממנו: (רלב"ג)


{כא}  רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד:

 מצודת דוד  רודף. הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות ימצא גם הוא מה' חיים וצדקה וכבוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רודף צדקה. מי שהוא רודף הצדקה והיושר במדות ובדעות ורודף לעשיית חסד לזולתו ולהטיב להם הנה הוא ימצא החיים הגופיים והנפשיים וימצא הצדק והיושר בדעות וימשך לו מהם הכבוד כאמרו כבוד חכמים ינחלו וזה כי מפני יושר דעותיו ירשיע כל לשון תקום אתו למשפט: (רלב"ג)


{כב}  עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה:

 רש"י  עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה): (רש"י)

 מצודת דוד  עיר גבורים. בא לשבח החכמה מהגבורה ואמר הנה החכם עלה לעיר גבורים ונצחם והוריד חוזק בטחונם אשר התחזקו במבצר העיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויורד. מלשון ירידה והשפלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיר גבורים. הנה החכם עלה בעיר גבורים ונצחה בחכמתו כי טובה חכמה מגבורה עמו שנזכר בספר קהלת והוריד עוז העיר והמבצר שהיו בוטחים בו והנה העיר בזה על מעלת החכמה והטוב המגיע ממנה גם בעניני הגבורה וזה אמנם יהיה לחכם מצד חכמתו ומצד דבקות ההשגחה האלהית בו: (רלב"ג)


{כג}  שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ:

 מצודת דוד  שומר פיו. מלהרבות בדברים : שומר וגו'. כל אחד ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע וחוטא נפשו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שומר פיו. מי שהוא שומר פיו ולשונו מלדבר שומר נפשו מצרות רבות כי רעות רבות יתחדשו מפני חטא הדבור כמו שקדם: (רלב"ג)


{כד}  זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן:

 רש"י  יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר: (רש"י)

 מצודת דוד  זד יהיר. איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם אבל העושה רע בעבור הגאוה הנה שמו איש זדון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהיר. גס הרוח כמו גבר יהיר (חבקוק ב) : בעברת. מל' עברה וכעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זד יהיר. הנה הרשע הגאה שעושה הרע בגאוה לץ שמו כי הוא כאילו יעשה הזדון מצד גאותו על דרך הלעג להיות האנשים נחשבים לפניו כאין ובחמת הזדון עושה לעג וליצנות וכבר ימצאו אנשים רעים בזה התואר שזכר שישחיתו זולתם על דרך הלעג להיותם נחשבים להם לאין כמו שסופר מאיש אחד שחתך רגל איש בלילה כשהיה ישן והוא לא היה שונא לו אך עשה זה על דרך הלעג והנה בא זה על מום הליצנות והרע שיגיע ממנו: (רלב"ג)


{כה}  תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי-מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת:

 מצודת דוד  תאות. התאוה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה ומה א''כ יאכל והרי הוא מת ברעב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאנו. לא רצו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תאות עצל. הנה העצל יתאוה תמיד אל קנין השלימיות והעצלה תמנעהו מההשתדלות בהשגתם הנה ימות וישאר עם התאוה ההיא כי מאנו ידיו לעשות דבר להשיג מה שאליו התאוה: (רלב"ג)


{כו}  כָּל-הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ:

 רש"י  וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב''ה מזמן לו: (רש"י)

 מצודת דוד  כל היום. העצל הזה יתאוה בכל עת למלאות נפשו הריקה והצדיק יתן לו מהונו ויחזור ויתן ולא ימנע הנתינה ממנו עם כי פשע בנפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחשוך. ענין מניעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל היום התאוה. העצל התאוה ולא תעשה בו התאוה רושם אחר ואולם הצדיק יתן הראוי מהפועל וההשתדלות בדבר דבר ולא ימנע ידיו מה שראוי בהשגת המלאכות והחכמות: (רלב"ג)


{כז}  זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי-בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ:

 רש"י  אף כי בזמה יביאנו. וכ''ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל: (רש"י)

 מצודת דוד  זבח רשעים. אשר עודם ברשעתם בעת יזבחו הקרבן כי לא שבו לה' הנה הקרבן הוא תועבה : אף כי. וכ''ש שתועבה היא כאשר יביאנו במחשבה רעה לרמות את הבריות להחשיבו לצדיק וזובח לאלהים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בזמה. במחשבה רעה כמו זמה היא (ויקרא יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זבח רשעים. אם הרשעים יביאו זבח לשם ית' על דרך העבוד' הנה הוא נתעב אצל הש''י כי הם לא יכוונו בו מה שכוון בו מהש''י וגם כאש' יביאנו במחשב' והשתכלות הוא נתעב כי הם מביאים אותו על החטא והם בלתי מנקים עצמ' מהחטא בהביאם הזבח וידמה ענינ' למי שיטבול מפני הטומא' בעת שיהי' שרץ בידו ואפשר שירצה בזה כי כ''ש שיהי' נתעב הזבח כאשר יביאנו בעליו עם מחשבת החט' והוא הזמה שעשה: (רלב"ג)


{כח}  עֵד-כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר:

 רש"י  ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ): לנצח. תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  יאבד. אף אם לא יוזם בב''ד ולא קבל העונש מ''מ יאבד בידי שמים : ואיש שומע. ר''ל ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם בחשבו כי אמת הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד כזבים יאבד. ר''ל כאשר יביאוהו לספר הכזב פעמים רבות יאבד העדו' ויפסק ואיש שומע הכזב מפיו יגידהו וישנה בספורו אין קץ בהם בלי שנוי כי הוא יגיד אמת במה שיגיד ששמע מפי זה העד שכבר שמעו מפיו והיה זה כן לפי שעד הכזבים יש בלבו מחשבה מקבלת: (רלב"ג)


{כט}  הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא | (יכין) יָבִ֬ין (דרכיו) דַּרְכּֽוֹ:

 רש"י  העז איש רשע בפניו. הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו: בפניו. מל' אף: (רש"י)

 מצודת דוד  העז. הרשע מראה עזותו בעת כעסו ולא יתבונן במעשיו אבל הישר יבין דרכו בכל עת אף בזמן הכעס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפניו. בכעסו וכן ופניה לא היה לה (שמואל א א) כי הכעס נראה בפני האדם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  העז איש רשע. הנה לא בפיו לבד יחלוק הרשע על מה שבמחשבתו אבל גם בפניו העז לחלוק עלי' במה שאמץ פניו וחזקם שלא ישיגם השנוי והתפעלות הראוי שישיג בתואר פני מי שידבר דבר כזב ואמנם האיש הישר יבין בלבו דרכו אשר ידרוך בה בפיו ובתאר פניו: (רלב"ג)


{ל}  אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה:

 רש"י  אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב: (רש"י)

 מצודת דוד  אין חכמה. לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אין חכמה. הנה לא תועיל חכמ' ותבונה ועצ' במה שיחשוב אדם לעשותו לנגד ה' כי אף אם יתחכם ויתבונן ויקח בו העצה היותר נכונה לא יוכל לשנות גזרת הש''י כלומר להגעתה כמו שיראה מענין מכירת יוסף ומספורים אחרים באו בדברי הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה כי לא תצטרך חכמה ותבונה ועצה בהשתדלות בהגעת חפציו לאשר הוא נגד ה' ואצלו ר''ל למי שהוא דבק בו כי הוא יישיר דרכיו וארחותיו באופן שיכונו מחשבותיו ולשני הפירושי' ימשך יפה מה שנזכר אחר זה: (רלב"ג)


{לא}  ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה:

 מצודת דוד  סוס. עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו מ''מ ביד ה' היא התשועה ואם לא יהיה נושע מעמו שקר הסוס לתשועה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  סוס מוכן. הנה הסוס מוכן ליום מלחמה להיות כלי לרוץ על האויב ולנצחו אך שקר הסוס לתשוע' כי התשוע' מהש' היא לבד ולזה תמצ' פעמי' רבות שינצח החיל המעט והחלוש את הרב והתקיף וזה ממה' שיור' שלא יועיל כל כלי המלחמ' לבטל גזר' הש''י ולא יצטרכו לאשר הש''י בעזרו: (רלב"ג)

משלי פרק-כב

{א}  נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב:

 רש"י  נבחר שם מעשר רב. שם טוב: מכסף ומזהב. נבחר חן טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  נבחר. שם טוב נבחר מעושר רב וחן טוב נבחר מכסף וזהב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נבחר שם מעושר. ידוע כי השם הטוב יהיה לאדם בסב' יוש' תכונותיו ופעולותיו והוא נבחר וטוב לאד' מעוש' רב והחן הטוב שיש לו מהאנשי' הוא נבחר מכסף וזהב כי בסבת יושר תכונותיו ופעולותיו והיותו אהוב לאנשים יהיה לו מחסה מהרעות יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר משל הדיוט יותר טוב אהוב בשוק מזהב בארגז: (רלב"ג)


{ב}  עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה:

 רש"י  עושה כולם ה'. כשעני אומר לעשיר פרנסני והוא עונה קשות עושה כולם ה' הקב''ה עושה אותם חדשים לזה עני ולזה עשיר: (רש"י)

 מצודת דוד  עשיר. מוסב למעלה לומר לזה נבחר שם וחן מעושר כי העושר לא ישובח והעוני לא יגונה כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם בזה העושר ובזה העוני כפי הגזרה הגזר כי ה' עושה כל אלה ולא בעבור רוב החכמה העשיר העשיר אבל השם והחן באה בבחירת האדם עצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפגשו. ענין פגיעה כמו רש ואיש תככים נפגשו (לקמן כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עשיר ורש נפגשו. ולבאר כי העושר אינו נחסר מאד אמר כי כבר יקרה בעשיר ורש שיפגשו זה את זה כאילו תאמר שהעשיר ירד מעט מעשרו והרש יעלה ויקנה העושר מעט מעט עד שיקר' מזה שיהיו שוים בקנינים לפי שהש''י עושה זה עני וזה עשיר או ירצה בזה שהעשיר והרש נפגשו שלא יוכל לחיות זה בלא זה והמשל שאם היו כל האנשים עשירים לא ימצא איש עושה מלאכה מהמלאכות המעשיות ויפסד היישוב ואם היו כלם עניים לא יוכלו להתפרנס זה מזה ולזה הוא מבואר כי הש''י עושה קצת האנשים עשירים וקצתם עניים כדי שיתקיים המציאות ויהיה אמרו עשיר ורש נפגשו כאמרו חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו: (רלב"ג)


{ג}  עָר֤וּם | רָאָ֣ה רָעָ֣ה (ויסתר) וְנִסְתָּ֑ר וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ:

 רש"י  ערום ראה רעה. עונש של עבירה ונסתר ולא עבר עבירה: (רש"י)

 מצודת דוד  ראה רעה. הערום רואה הרעה המעותדת לבא ונסתר ממנה ר''ל שומר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיג אותם העונש וההפסד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נענשו. גם הפסד הממון קרוי בל' עונש כמו וענשו אותו מאה כסף (דברים כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערום. הנה האיש הערום והחכם ראה הרעה קודם בואה ונסתר להמלט ממנה ואולם הפתאים לא נתנו לבם לזה ועברו במקום הרעה שם השיגם ההפסד והעונש: (רלב"ג)


{ד}  עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים:

 רש"י  עקב ענוה. בשביל הענוה יראת ה' באה, ד''א ענוה עיקר והיראה טפילה ועקב לה מדרס לרגליה: (רש"י)

 מצודת דוד  עקב. סוף הענוה היא יראת ה' ר''ל הענוה תסבב היראה כי כשיכיר בשפלות עצמו יגדיל רוממות המקום ותבוא בלבו יראת הרוממות וימצא עושר וכבוד וחיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. עניינו סוף ואחרית ע''ש שהעקב הוא סוף הרגל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עקב ענוה. בשכר תכונת הענוה יגיע האדם אל שיקנה יראת ה' כי מפני היותו שפל בעיניו יתבונן מפני זה בנמצאים הנכבדים העליונים ממנו וכאשר יראה עוצם הש''י הנה יקנה מזה שיירא מהש''י בתכלית מה שאפשר ומזה יגיע אל שיקנה עושר בקניינים המדומים ובדעות ויקנה ג''כ כבוד וחיים בעניינים המדיניים וזה מבוא' במעט עיון מה שקדם מהדברים: (רלב"ג)


{ה}  צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם:

 רש"י  צנים פחים. כמו (במדבר לג) לצנינים בצדיכם ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ''ג) ל' גדודים ולסטים, צנים פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכני' לו: שומר נפשו ירחק מהם. שמיישר מעשיו ינצל מהם: (רש"י)

 מצודת דוד  צנים פחים. קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר''ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צנים. קוצים כמו ולצנינים בצדיכם (במדבר לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צנים פחים. הנה בדרך האיש העקש והוא ההולך בדרך מעוות שאינו משגיח כראוי אי זה הדרך ראוי שילך ימצא צנים להנזק בקרירות האויר וימצא בו פחים להלכד בהם רגליו ומי שהוא שומר נפשו והוא המתבונן בדרכיו והולך בהם דרך ישרה ירחק מאלו הדברים המזיקים כי הוא לא ימסור עצמו לסכנות ויעיין באי זה דבר ראוי שישתדל בהשגתו ובאי זה אופן שיהיה נמלט מהרעות והפגעים: (רלב"ג)


{ו}  חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל-פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי-יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא-יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה:

 רש"י  חנוך לנער. לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע: גם כי יזקין לא יסור ממנה: (רש"י)

 מצודת דוד  חנוך. התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו אם מעט ואם הרבה וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנוך. הוא ענין התחלה לדבר שעתיד לעמוד בו כמו ולא חנכו (דברים כ') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חנוך לנער. אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה ההיא וגם לא יסור ממנה מעצמו וגם בעת זקנתו: (רלב"ג)


{ז}  עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד ל֝וֶֹ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה:

 רש"י  עשיר ברשים ימשול. עם הארץ צריך לתלמיד חכם לעולם: (רש"י)

 מצודת דוד  עשיר. העשיר בדעת ימשול בעניי הדעת וכן עבד לוה לאיש מלוה ר''ל כמו שהלוה הוא מוכנע להמלוה על כי לוה לו די מחסורו כן ימשול החכם בעניי הדעת על כי יספיק להם משאלותם בדבר החכמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עשיר ברשים ימשול. האיש העשיר ימשול ברשים ולזה ישובח העושר מזה הצד וכי ילוה מטובו לאיש הנה האיש הלוה הוא לו כפוף ונכנע כאילו הוא עבדו מצד החסד שגמל אותו והנה בזה האופן ימשול העשיר ברשים במה שיגמל להם מהחסד: (רלב"ג)


{ח}  זוֹרֵ֣עַ עַ֭וְלָה (יקצור)-יִקְצָר-אָ֑וֶן וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה:

 רש"י  זורע עולה. יקצר און. לפי זריעתו קצירתו לפי פעולתו יהיה קבלת משכורתו. ושבט עברתו יכלה. קנה השבולת שלו כלה והולך לו, יש אומרים (סא''א) שבט חמתו שרודה בני אדם כלה והולך לו לפי שמפסיד את יכולתו: (רש"י)

 מצודת דוד  זורע. כמו הזורע דבר מה הנה יקצור המין שזרע כן הגמול לפי המעשה : ושבט עברתו. שבט חמתו שהיה מכה ורודה בה הנה יכלה ר''ל יפסיד היכולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושבט עברתו. הושאל לשון שבט על העברה והזעם וכן אשור שבט אפי (ישעיה י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זורע עולה. אך מי שיחשוב למשול באנשים בהפך זאת התכונה והוא בעול והחמס שיעשה להם הנה לא תמשך ממלבתו עליהם כי כבר יגיע לו רע מהרע שיעשה ר''ל כי במה שיזרע מהעול יצא לו קציר נאות למה שעש' אותו מהרע וזה הקציר והפרי שישיג מזה הוא עמל ואון לא דבר שיש בו תועלת ויקרה לו מהרע מה שיכלה בו שבט עברתו ר''ל שלא תשאר לו שררה יוכל להכות בה האנשים בשבט עברה כמו שהיה עושה קודם זה: (רלב"ג)


{ט}  טֽוֹב-עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי-נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל:

 מצודת דוד  טוב עין. הנותן לעני בעין יפה יבורך מה' כי הלא נתן מלחמו לדל ואם עוד יבורך בנכסיו ישפיע עוד יותר ולא ירע לבבו בתתו לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב עין. אך מי שהוא טוב עין וימשול באגשים בהטבתו להם הוא יבורך מאת הש''י ויתחזק כחו להטיב להם ולמחול בהם מפני שנתן מלחמו לדל כי בגלל הדבר הזה יברכהו הש''י: (רלב"ג)


{י}  גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן:

 רש"י  גרש לץ. יצר הרע: (רש"י)

 מצודת דוד  גרש לץ. גרש ממך את הלץ ויצא המריבה כי דרך הלץ לחרחר ריב : וישבות. אז יבוטל דין וקלון כי כשיהיה ריב יגשו למשפט ויריבו לבזות זה את זה וכשאין מחרחר ישבות הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבות. ענין הבטול כמו שבת נוגש (שם יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גרש לץ. מדרך הלץ לשנוא האנשים ולהלעיג בהם ולעורר להם מדינים ולזה אם תגרש לץ מהבית יצא המדון ממנו כי הוא היה המעורר מדינים שם וישבות מהבית ריב וקלון המריב שם והמבייש האנשים: (רלב"ג)


{יא}  אֹהֵ֥ב (טהור)-טְהָר-לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ:

 רש"י  אוהב. טהר לב חן שפתיו. מי ששפתיו חן: רעהו מלך. הקב''ה אוהבו ומחבבו: (רש"י)

 מצודת דוד  אוהב. מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג און ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר הנה המלך מכבדו כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אוהב טהר לב. אך מי שהוא טהור לב ואוהב בלי לב ולב הנה החן והאהבה שמראה בדבריו לאהובו רעיונו מולך ומושל בו אז ירצה בזה כי לא יאמר בפיו רק מה שבלבו לעשות והנה הביאור הראשון הוא יותר נקשר אל מה שלפניו מן הדברים: (רלב"ג)


{יב}  עֵינֵ֣י יְ֭הוָה נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֝יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד:

 מצודת דוד  עיני ה'. המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת ויעוות לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת לא יוכל להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסלף. ויעקם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיני ה'. הנה עיני ה' והשגחתו שומרת דעת החכמים לקיים מחשבותיהם ועצתם הוא מסלף דברי הבוגדים להפילם ממועצותיהם: (רלב"ג)


{יג}  אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵֽרָצֵֽחַ:

 רש"י  אמר עצל ארי בחוץ. איך אצא ללמוד תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  אמר עצל. בעבור העצלות לא יצא מפתח ביתו לעשות מלאכתו ויבדה מלבו לאמר הלא הארי בחוץ ויטרוף נפשי ובתוך הרחובות אהיה נרצח מן הלסטים המצויים שם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמר עצל. הנה העצל לא יצא מפתח ביתו לעשות מלאכתו מרוב העצלה ויאמר כי הארי בחוץ לטרפו אם יצא מביתו והלסטים ברחובות להרגו אם ילך שם: (רלב"ג)


{יד}  שׁוּחָ֣ה עֲ֭מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֝הוָ֗ה (יפול)-יִפָּל-שָֽׁם:

 רש"י  שוחה עמוקה פי זרות. פי עובדי גלולים: זעום ה'. מי שהקב''ה שונאו נופל ונכשל בה: זעום. נזוף מלפניו: (רש"י)

 מצודת דוד  שוחה. כחפירה עמוקה אשר הנופל בה קשה לו לעלות כן הוא הנלכד בפתוי פי זרות היא המינות אשר יקשה מאוד לפרוש ממנה : זעום ה'. מי שה' זעם עליו וחפץ במיתתו הוא נכשל בה כי לא יאיר עיניו בתחלת הפתוי להבין סכלות הדבר וכזביו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוחה. בור כמו בשחת עשו (תהלים ט') : זרות. מל' זר : זעום. ענץ כעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוחה עמוקה. הנה הפה הדובר זרות ותהפוכות ודברים הם הפך האמת וביחוד בהתחלות והשרשים הם בדמיון השוחה העמוקה שהנופל בה אין לו תחבולה לצאת ממנה זעום ה' הוא מי שיפול בזאת השוחה כי תמיד יתרחק מן הדרך הנכונה והשלימות כל מה שיחזיק בזאת התכונה הפחותה: (רלב"ג)


{טו}  אִ֭וֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב-נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֝וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ:

 מצודת דוד  אולת קשורה. דבוק הוא במעשה האולת כאלו קשורה בלבו אבל שבט המייסר ירחיק ממנו את האולת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אולת קשורה בלב נער. בלב הנער קשורה אולת בהתחלה ענינו כי מפני היותו נבהל ונחפז לעשות מה שיחפוץ לא ידרוך בעניניו בסבות הנאותות ולא יתיישב להתבונן מה שראוי לעשות ומה שראוי שיתרחק ממנו אך שבט מוסר ירחיק מהנער האולת הזאת ולזה ראוי לאדם ליסר בנו בתחלת ענינו כי אז יוכל להקנותו מוסר: (רלב"ג)


{טז}  עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ-לְמַחְסֽוֹר:

 רש"י  עושק דל להרבות לו. עושר: נותן לעשיר. סוף שנותן ממונו לעו''ג העשירי' ואך למחסור הוא בא: (רש"י)

 מצודת דוד  עושק דל. דבר בהווה על כי אין העשיר מניח לגזול הימנו כי חזקה ידו. להרבות לו. בחושבו שבזה יתרבה הונו : נותן לעשיר. וכן הנותן מתן לעשיר : אך למחסור. בשתי אלה לא יבוא יתרון כי אם חסרון בעשרו כי הגזל יאבד עוד את שלו ובתת מתן לעשיר בעצמו מחסר עשרו והמקום לא ימלא החסרון כי לא עשה מצות ה' במתן ההוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עושק דל להרבות לו. מי שהוא עושק הדל והוא הכח המתעורר לתאוות הגופיות שלא יתן לו Xתאוותיו דבר הנה זה הוא להרבות לו כי כל מה שיתמיד להתנהג תמעט תאותו לאלו הדברים ולזה יהיה תמיד שבע ומי שיתן לעשיר תאוותיו והוא האיש הנמשך אחר התאוות הנה זה לו למחסור כי תמיד יהיה יותר רעב בסבת רוב תאוותיו כאמרם אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע או ירצה בזה הנה אם הדל העושק כבר יש לו השתדלות מה כי הביאהו ולזה שם מגמתו להרבות לו קנינים אך הדל הנותן לעשיר הנה אין לו בזאת המתנה תועלת רק לחסר קנינו כי העשיר לא יחשוב מאד המתן הזה עם שהוא יבזה הדל וילעיג עליו על מה שנתן לו ולא ישתדל להשיב לו גמול וזה מפורסם מהעשיר והנה הביאור הראשון הוא יותר נכון: (רלב"ג)


{יז}  הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי:

 רש"י  הט אזנך שמע דברי חכמים. ללמוד תורה מחכם כל שהוא: ולבך תשית לדעתי. ואם רבך רשע לא תלמוד ממעשיו: (רש"י)

 מצודת דוד  ולבך. ר''ל לא שמיעת האוזן בלבד כי גם לבך שים לדעת התורה להבינה ולזכרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשית. תשים כמו שת לי אלהים זרע (בראשית ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הט אזנך ושמע דברי חכמים. ללמד חכמתם ושים עם זה לבך לדעתי ולא תשען על דברי החכמים לבדם רק במה שיסכים מהם עם מה שהודעתי לך המיוסד על יסודות התורה כי התורה היא המישרת להשיג מה שיקצרו מהשגתי בדרך החכמה: (רלב"ג)


{יח}  כִּֽי-נָ֭עִים כִּֽי-תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל-שְׂפָתֶֽיךָ:

 רש"י  כי נעים. יהי לך לאחר זמן אם תשמרם ותצפנם בבטנך שלא תשכחם ואימתי יהיו שמורים בלבך בזמן שיכונו על שפתיך כאשר תוציאם בפיך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי נעים. נעים תהיה כאשר תשמרם בלבך הנתון בבטן וכאשר כל דברי התורה יחדיו יהיו נכונים על שפתיך מבלי שגיאה ובלבול ולזה שים לבך להם כי השומע מבלי הבנת הלב לא יוכל להוציא דבר מבלי שגיאה ואף מהר ישכחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעים. ענין מתיקות וערבות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי נעים. ומתוק הוא לנפש כי תשמור דברי החכמים בלבך ויכונו יחדיו עם דעתי שהישרתיך אליו על שפתיך: (רלב"ג)


{יט}  לִהְי֣וֹת בַּ֭יהוָה מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף-אָֽתָּה:

 רש"י  להיות בה' מבטחך הודעתיך. אני מודיעך שתבטח בה' ותעסוק בתורה ולא תאמר איך אבטל ממלאכתי ואיך אתפרנס: (רש"י)

 מצודת דוד  הודעתיך היום. בהדברים האלה הודעתיך עתה להיות מבטחך בה' ופנה מכל עסקך להעמיק בדברי חכמים בכל לב : אף אתה. ר''ל עם שאתה רק לומד לעצמך ואינך גדול כהמלמד לאחרים מ''מ אף אתה בטח בה' כי יש תקוה גם לך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  להיות בה'. אך אתה אחרי הגיעך לזאת המדרגה שזכרתי הודעתיך היום שלא תשען על חכמתך ובינתך אך יהיה תמיד בה' מבטחך עם כל מה שתישיר מהסבות להגעת דרושך כמו שנזכר במה שקדם כי לשוא יוקדמו הסבות אם מאת השם לא נהיה הדבר: (רלב"ג)


{כ}  הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּי לְ֭ךָ (שלשום) שָׁלִישִׁ֑ים בְּמ֖וֹעֵצֹ֣ת וָדָֽעַת:

 רש"י  הלא כתבתי לך שלשים. תור' ונביאים וכתובים: (רש"י)

 מצודת דוד  הלא כתבתי. ר''ל ופן תאמר איך אבטח בה' לפנות לבבי מכל עסקי להעמיק בדברי מלמדי שמא שוגים גם המה בדברי התורה ואין מקום לבטוח בה' ולקבל שכר ולז''א הלא כתבתי לך בספר התורה דברים חשובים ונכבדים אמורים במועצות ודעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלישים. שרים ונכבדים כמו ומבחר שלישיו (שמות טו) ור''ל דברים חשובים ונכבדים וכן שמעו כי נגידים אדבר (לעיל ח) : במועצות. מל' עצה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלא כתבתי לך. דברים נכבדים להישירך למועצות בדברים המדיניים ולדעת בדברים העיוניים ואחשוב שקראם שלישים כי כמו שהמלך ינהג כל עם המלכות וכן הענין במשנה אך השלישים ינהיגו כל אחד חלק מהכלל ההוא כן קרא שלישים ההישרות שנתן בדברים החלקיים בתבונה ותבונה ובדעת ודעת: (רלב"ג)


{כא}  לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ:

 רש"י  להודיעך קושט. שלישים כתבתי לך כדי שתבין מתוכם: קושט אמרי אמת. להשיב אמרים אמת: לשולחך. לשואלך הוראה: (רש"י)

 מצודת דוד  להודיעך. ר''ל דברי התורה ההיא עשויה המה להודיעך אמיתת אמרי אמת לדעת להבדיל בין האמת ובין השקר ולא תירא א''כ עוד פן ידיחוך בשגגתה כי תוכל להשיב אמרי אמת ותשובה נוצחת להמטעים ומגרשים אותך מדרך האמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קשט. ענין אמת כמו מפני קושט סלה (תהלים ס') : לשולחיך. ענין טרוד וגרושין כמו הן ישלח איש (ירמיה ג') : (מצודת ציון)


{כב}  אַֽל-תִּגְזָל-דָּ֭ל כִּ֣י דַל-ה֑וּא וְאַל-תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר:

 רש"י  אל תגזל דל. אל תגזלנו כי תראנו דל בעבור שהוא דל ואין לו כח לעמוד נגדך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי דל הוא. ר''ל בחשבך כי דל הוא ואין לאל ידו לעמוד למולך : ואל תדכא. אל תכתת העני בשער המשפט כאשר ישפוט עמך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תגזל דל. להשענך שהוא חלוש ולא יגיע ממנו לך נזק כי דל הוא ולא יוכל לעמוד כנגדך ואל תדכא עני בשער לזאת הסבה כי תראה שם עזרתך ולעני אין עוזר: (רלב"ג)


{כג}  כִּֽי-יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת-קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ:

 רש"י  כי ה' יריב ריבם וקבע. ויגזול את הנפש: קובעיהם. גוזליה' ובלשון ארמי קביעה גזילה במסכ' ראש השנה אתא ההוא גברא לקמיה אמר ליה קבען פלניא וכו': (רש"י)

 מצודת דוד  כי ה'. ר''ל אם אין לאל ידו לריב ריבו הנה ה' יריב ריבם ומן קובעיהם יקבע את הנפש כי ימות ויאבד נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקבע. ענין גזל כמו היקבע אדם אלהים (מלאכי ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי ה' יריב ריבם. כי יש שם חזק ממך לקחת נקמתי ממך והוא הש''י כי הוא יריב ריבם ויגזול נפש הגוזל אותם מדה כנגד מדה כי הגוזל את הדל גוזל ממנו חייו: (רלב"ג)


{כד}  אַל-תִּ֭תְרַע אֶת-בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת-אִ֥ישׁ חֵ֝מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא:

 רש"י  אל תתרע. אל תתחבר לשון רעות: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתרע. אל תתחבר עם בעל אף ולא תבוא בדרך אחד עם בעל חמה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתרע. מל' ריע וחבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תתרע. אל תתחבר עם איש כעס להיות לו רע ולא תבא את איש חמות להתחבר ללכת עמו: (רלב"ג)


{כה}  פֶּן-תֶּאֱלַ֥ף (ארחתו) אֹֽרְחֹתָ֑יו וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ:

 רש"י  פן תאלף. פן תלמד: (רש"י)

 מצודת דוד  פן תאלף. פן תלמוד דרכו ותקח בזה מוקש לנפשך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאלף. תלמד כמו כי יאלף עונך פיך (איוב טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פן תאלף. פן תלמד דרכיו ויהיה זה סבה שתקח מוקש לנפשך כי האיש הכעסן יבואו לו רעות גדולות ממיתות אותו: (רלב"ג)


{כו}  אַל-תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי-כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת:

 רש"י  אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות. הלואות כמו משאת מאומה (דברי' כד): (רש"י)

 מצודת דוד  בתוקעי כף. בחברת אנשים התוקעים כף זה בעבור זה להיות ערב בחובו בשעבוד מקויים : בעורבים. בחברת אנשים הנעשים ערבים על ההלואות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משאות. ענין הלואה כמו משאת מאומה (דברים כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תהי בתוקעי כף. להכניס עצמך בשעבוד תחת רעיהם לפרוע חובן והם האנשים שהם עורבים ההלואות בעבור זולתם: (רלב"ג)


{כז}  אִם-אֵֽין-לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ:

 מצודת דוד  אם אין וגו'. ר''ל אם לא יהיה לך לשלם למה תגרום שהמלוה יקח ממך מצעות משכבך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם אין לך לשלם. בבוא המלוה להפרע מאומה למה תביא עצמך אל שיקח משכבך מתחתיך ולא תשאר לך מטה תשכב בה וזאת ג''כ הערה טובה שישמור השכל מהיות ערב בעד הנפש המתאוה: (רלב"ג)


{כח}  אַל-תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ:

 רש"י  אל תסג גבול עולם. אל תשג אחור מנהג אבותיך ואז''ל המניח כלכלה תחת הגפן בשעת בצירה כדי שיפול בתוכו הפרט על זה נאמר אל תסג גבול וגו', תסג כמו יסוגו אחור (תהלים קכט): (רש"י)

 מצודת דוד  אל תסג. הדרך לעשות דבר לסימן בין שדה האיש לשדה רעהו לדעת גבול השדות ואמר סימן הגבול אשר מעולם אשר עשו אבותיך אל תחזיר לאחור אל תוך שדה רעך להרחיב את גבולך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תסג. ענין ההחזרה לאחור כמו ארור מסיג גבול (שם כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תסג גבול עולם. ר''ל שלא תשנה הגבול שגבלו הראשונים בענין הקרקעות כדי לעשוק מרעהו ולהוסיף על קרקע וזאת ג''כ הערה שלא ישנה הגדרים הקודמים שגדרו הראשונים כי בכלם תועלת: (רלב"ג)


{כט}  חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ | מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי-מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל-יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים:

 מצודת דוד  חזית. כאשר תראה איש מהיר וזדיז במלאכתו דע כי סופו יעמוד לפני מלכים לשמשם ולא יבא למדה זו לעמוד ולשמש לפני שפלים ופחותים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזית. ענין ראיה כמו ואחזה אנכי (לקמן כד) : חשכים. שפלים ופחותים כי כמו שנקראים שרים חורים מל' חיור ולובן כן יקראו הפחותים חשוכים מל' חושך ושחרות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חזית איש. אמר לשבח תכונת הזריזות ולהרחיק העצלה הנה כשראית איש מהיר וזריז במלאכתו תמצא שכבר יתיצב לפני המלכים והגדולים כי הם יקרבוהו אליהם מצד זריזותו ולא יתיצב לפני הקשי יום והקודרים וכאילו באר בזה שזריזותו תעלה אותו לגדולה ותשמרהו מהעוני והדלות כאמרם שתין שנין הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף: (רלב"ג)

משלי פרק-כג

{א}  כִּֽי-תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת-מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת-אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ:

 רש"י  כי תשב ללחום. לאכול: בין תבין. תן לבך לדעת מי הוא אם עינו צרה או יפה: (רש"י)

 מצודת דוד  כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה : בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי תשב ללחום את מושל. והוא מזון החכמה שיזונו בו עם המושל באדם והוא השכל הנה יקרא לך מהתישבותיך לקבל החכמה שתבין אח אשר לפניך: (רלב"ג)


{ב}  וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם-בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה:

 רש"י  ושמת שכין בלועך. בלחייך אם ראית עינו צרה אל תאכל משלו: אם בעל נפש אתה. אם רעבתן אתה ותאב לאכול טוב לתחוב סכין בין שניך, ורבותינו דרשו בתלמיד היושב לפני רבו אם יודע ברבו שיחזיר לו תשובה על כל דבר שישאלהו ידקדק וישאל שמועתו ואם לאו ישתוק: (רש"י)

 מצודת דוד  ושמת. ר''ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו : אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכין. כמו סכין בסמ''ך וכן התמלא בשכות עורו (איוב מ) : בלועך. ענין בליעה וכן יעלעו דם (שם לט) והבי''ת היא בי''ת השמוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם בעל נפש אתה. ללחום ולהזין ממזונו והוא בעל תאוות המושל בשכלו: ושמת. הנה תשים קוצים בגרונך ובבית הבליעה שתחנק בהם: (רלב"ג)


{ג}  אַל-תִּ֭תְאָו לְמַטְעַמּוֹתָ֑יו וְ֝ה֗וּא לֶ֣חֶם כְּזָבִֽים:

 רש"י  אל תתאו למטעמותיו. אלא פרוש ממנו ולך לפני רב הגון ולא תביישהו בשאלות אחר שלא ידע להשיב: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים : והוא. ר''ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למטעמותיו. דברים מוטעמים ומשובחים כמו ועשה לי מטעמים (בראשית כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תתאו למטעמותיו. ואם ישנם ערבים לפניך כי מזונו הוא לחם כזבים והבלים שאין בו תועלת והשארות כלל: (רלב"ג)


{ד}  אַל-תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל:

 רש"י  אל תיגע להעשיר. לעשות גירסתך חבילות חבילות כי סוף שתשכחנה: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון : מבינתך חדל. ר''ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תיגע. מל' יגיעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תיגע להעשיר. אחר שמצאת מה שיספיק לך כי זה ימגע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר בהפך המכוון מענין העושר כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה: (רלב"ג)


{ה}  (התעוף) הֲתָ֤עִיף עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ וְֽאֵ֫ינֶ֥נּוּ כִּ֤י עָשֹׂ֣ה יַעֲשֶׂה-לּ֣וֹ כְנָפַ֑יִם כְּ֝נֶ֗שֶׁר (ועיף) יָע֥וּף הַשָּׁמָֽיִם:

 רש"י  התעיף עיניך בו. כרגע שתכפול עיניך לעמצו ואין אותה גירסא מצויה בך: התעיף. כמו וכפלת ותעיף: (רש"י)

 מצודת דוד  התעיף. ר''ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התעיף. מל' עפיפה ותנועה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התעיף עיניך בו ואיננו. ומה בצע בענין העושר הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר כי בקלה שבסבות יסור ימצאו סבות רבות מעירות העושר כי העושר בעצמו יסור ויעשה לו כנפים לעוף בהם מבית העשיר לזולתו כקלות הנשר לעוף בשמים, אחר שהזהירנו מללחם עם רב התאוה הזהירנו שלא ילחם את לחם הכילי ואמר אל תלחם את לחם רע עין שתרע עינו במה שתאכל ממנו ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו דבר המזון הזה שיקשה לו מאד אכלך ממנו ואע''פ שיאמר בפיו אכול ושתה כן הלחם שאכלת ממנו יקשה לו להתערב במעיך ויבקש לצאת דרך ההיא ותשחית דבריך הנעימים שתדבר עמו על שלחנו, והנה ידמה והוא הנכון שקרא רע עין מי שיש לו עיון רע וכוזב בדעות ולזה אמר שלא יתאווה למטעמותיו כי אין מדרך הכילי שיעשה מטעמים ואמר זה כי הנחוחיו בהתחלות ובשרשים ערבות מאד לאיש שיערב לו ההנאות בהנאות הגוף כמו שזכרנו במה שקדם והוא מבואר שלב המזון הזה אינו עמך כי הוא כלו כזבים והבלים והוא יסבב שמה שאכלת פתך אכלת מפתך הטוב תקיאנה ותשחית דבריך הנעימים אשר גדלת על האמנתם ואמר שלחם האיש הרע העיון הוא כמו שער ופתח בנפשו שצריך שיעמוד פתוח חמיד כי מה שאחר ההתחלות ההם להיותו חולק על אלו ההתחלות והשרשים יצטרך שישיבהו תמיד אל ההתחלות ההם וידחקו להניח ענינו באופן שלא יחלוק על מה שהטביעהו והפך זה הוא בשרשים ובהתחלות אמתיות כי מה שאחר ההתחלות יעיד על אמות ההתחלות ולזה אמר כי ההתחלה הכוזבת והיא לחם רע עין היא כמו שער ופתח והנה הוא יאמר לך אכול ושחה בקניניך ההתחלה הזאת והיא חישירך אל מה שאחר ההחחלה ולב זאת ההתחלה אינו עמך להישירך אל מה שאחר ההתחלה: (רלב"ג)


{ו}  אַל-תִּלְחַ֗ם אֶת-לֶ֭חֶם רַ֣ע עָ֑יִן וְאַל-(תתאו) תִּ֝תְאָ֗יו לְמַטְעַמֹּתָֽיו:

 מצודת דוד  אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו' : (מצודת דוד)


{ז}  כִּ֤י | כְּמוֹ-שָׁעַ֥ר בְּנַפְשׁ֗וֹ כֶּ֫ן-ה֥וּא אֱכֹ֣ל וּ֭שְׁתֵה יֹ֣אמַר לָ֑ךְ וְ֝לִבּ֗וֹ בַּל-עִמָּֽךְ:

 רש"י  כי כמו שער בנפשו. שער זה נקוד חציו פתח וחציו קמץ וטעמו למטה לכך הוא פעל ולא שם דבר שאם היה שם דבר היה קמץ וטעמו למעלה ככל שער שבמקרא ופתרונו כאלו שפך האוכל הזה מרה בנפשו של רע העין כן הוא, שער מן לשון התאנים השערים המרי' (ירמיה כט): (רש"י)

 מצודת דוד  כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ''א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שער. מל' השערה ואומדן כמו מאה שערים (שם כו) : (מצודת ציון)


{ח}  פִּֽתְּךָ-אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים:

 רש"י  פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה: ושחת דבריך הנעימים. חנות שהחזקת ודברת לו דברים רכים הכל אבדת: (רש"י)

 מצודת דוד  פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקות טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{ט}  בְּאָזְנֵ֣י כְ֭סִיל אַל-תְּדַבֵּ֑ר כִּֽי-יָ֝ב֗וּז לְשֵׂ֣כֶל מִלֶּֽיךָ:

 מצודת דוד  אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מליך. מאמריך כמו אין מלה בלשוני (תהלים קלט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באזני כסיל אל תדבר. דברי חכמה כי הוא יבזה ויגנה שכל מליך והחכמה שבהם: (רלב"ג)


{י}  אַל-תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם וּבִשְׂדֵ֥י יְ֝תוֹמִ֗ים אַל-תָּבֹֽא:

 רש"י  ובשדי יתומים. בלקט שכחה ופאה הראוי להם: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך : אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תסג גבול. הקרקעות להשענך כי אשר תעשוק מהם הקרקע הם חלושים כי הם יתומים: (רלב"ג)


{יא}  כִּֽי-גֹאֲלָ֥ם חָזָ֑ק הֽוּא-יָרִ֖יב אֶת-רִיבָ֣ם אִתָּֽךְ:

 מצודת דוד  כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה' הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי גאלם חזק. כי יש להם גואל חזק ממך יריב ריבם אתך כאמרו צעק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני: (רלב"ג)


{יב}  הָבִ֣יאָה לַמּוּסָ֣ר לִבֶּ֑ךָ וְ֝אָזְנֶ֗ךָ לְאִמְרֵי-דָֽעַת:

 מצודת דוד  הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הביאה למוסר לבך. הביאך לבך לקנין המוסר והוא הפילוסופיא המדינית ואחר זה הישר אזנך לשמוע אמרי דעת החכמים הנבונים: (רלב"ג)


{יג}  אַל-תִּמְנַ֣ע מִנַּ֣עַר מוּסָ֑ר כִּֽי-תַכֶּ֥נּוּ בַ֝שֵּׁ֗בֶט לֹ֣א יָמֽוּת:

 מצודת דוד  מוסר. הכאת שבט מוסר : כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תמנע מנער מוסר. מפני צעירות ימיו כי בהכאתך אותו בשבט תשמרנו שלא ימות מיתת הגוף בלא ימיו ושלא ימות החלק אשר בו שאפשר שישיג החיים הנצחיים: (רלב"ג)


{יד}  אַ֭תָּה בַּשֵּׁ֣בֶט תַּכֶּ֑נּוּ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מִשְּׁא֥וֹל תַּצִּֽיל:

 מצודת דוד  אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משאול. מגיהנם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אתה בשבט תכנו. וחציל נפשו מההפסד והכליון והאבדון: (רלב"ג)


{טו}  בְּ֭נִי אִם-חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם-אָֽנִי:

 מצודת דוד  אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. המישיר אותך אל השלימות: (רלב"ג)


{טז}  וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים:

 רש"י  בדבר שפתיך מישרים. ע''י שחכם לבך: (רש"י)

 מצודת דוד  בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותעלוזנה. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (שם קמט) : כליותי. תאות השמחה היא בכליות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותעלוזנה כליותי. מחשבותי כשמעי כי תדברנה שפתיך מישרים בדבר החכמה: (רלב"ג)


{יז}  אַל-יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּֽחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם-בְּיִרְאַת-יְ֝הוָ֗ה כָּל-הַיּֽוֹם:

 רש"י  אל יקנא לבך בחטאים. בהצלחתם להיות רשע כמותם: (רש"י)

 מצודת דוד  בחטאים. בהצלחת החוטאי' : כי אם. ר''ל רק עסוק כל היו' ביראת ה' ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל יקנא לבך בחטאים. אל תאמר לעשות כמעשיהם אך תמיד תהיה ביראת ה' במעשיך ובמחשבותיך לא תתעסק כי אם במה שיש אחרית ותועלת בו והם הפעולות המשובחות וההשגות העיוניות ותקותך באלו הטובות לא תכרת אך חתחזק ותחקים חמיד: (רלב"ג)


{יח}  כִּ֭י אִם-יֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת:

 רש"י  כי אם יש אחרית. אם זה משמש בלשון אשר כלו' אשר בעבור זה יש אחרית תקוה אליך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם וגו'. ר''ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי אם יש. כי אשר יש : (מצודת ציון)


{יט}  שְׁמַע-אַתָּ֣ה בְנִ֣י וַחֲכָ֑ם וְאַשֵּׁ֖ר בַּדֶּ֣רֶךְ לִבֶּֽךָ:

 רש"י  שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. מאחר שתתחכם תוכל ללכת בדרכי לבך כי לב חכם לא ישיאך לעבירה: (רש"י)

 מצודת דוד  וחכם. למוד חכמה : ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשר. ענין מצעדים ופסיעות כמו ואשרו בדרך בינה (לעיל ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמע אתה בני וחכם ואשר לבך. בדרך המשובחת בדעות ובמדות: (רלב"ג)


{כ}  אַל-תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי-יָ֑יִן בְּזֹלֲלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ:

 מצודת דוד  בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה : למו. ר''ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי''ט וחוזר גם על היין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסובאי. ענין רבוי השתיה : בזוללי. ענין רבוי האכילה כמו סורר ומורה וכו' זולל וסובא (דברים כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תהי. בחברת הזוללים והסובאים כי מי שינהג זה המנהג יאבד הונו וישאר עני והרחיק ג''כ מדת העצלה שתפיל בטבעה תרדמה ונומה כי היא תלביש האדם בגד קרעים ובלויי סחבות מצד העוני והרש המגיע בסבתו: (רלב"ג)


{כא}  כִּי-סֹבֵ֣א וְ֭זוֹלֵל יִוָּרֵ֑שׁ וּ֝קְרָעִ֗ים תַּלְבִּ֥ישׁ נוּמָֽה:

 רש"י  כי סובא וזולל יורש. יתמסכן: וקרעים תלביש נומה. העצלות והתנומה תלביש אותך בגדי' קרועים: (רש"י)

 מצודת דוד  יורש. יהיה רש ועני : וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נומה. מל' תנומה ושינה : (מצודת ציון)


{כב}  שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל-תָּ֝ב֗וּז כִּֽי-זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ:

 מצודת דוד  זה ילדך. ר''ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך : כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שמע לאביך זה ילדך. המישירך שתלמד החכמה ואע''פ שאמך מזקנת והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלוח אל תבוז מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישי' לה כמו שחשבו הרבה מהפילוסופי' כי השכל הנקנה נפסד לזאח הסב' וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה' ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפס': (רלב"ג)


{כג}  אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל-תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה:

 רש"י  אמת קנה. ואם לא תמצא ללמוד בחנם למוד בשכר ואל תאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמדנה בשכר: (רש"י)

 מצודת דוד  אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ''ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ''א למוד בחנם : חכמה וגו'. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע''פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמת. הנה השגת האמת קנה ואף על פי שהוא זה הנה מזה הצד לא יפסד כמו שחשב הפילוסוף בכל הוה שהוא נפסד הנה לא תוכל למסור ולהסיר ממך קנין שקנית בכל חכמה ובפילוסופיא מדיני' ובחכמה האלהי' אשר נקראת בינה כי השכל הנקנה הוא נצחי כמו שזכרנו וכבר ביארנו שא''א לאדם שישכח ההשג' השכלית במאמר הראשון מספר מ''י ובביאורי' לספ' הנפ': (רלב"ג)


{כד}  (גול) גִּ֣יל (יגול) יָ֭גִיל אֲבִ֣י צַדִּ֑יק (יולד) וְיוֹלֵ֥ד חָ֝כָ֗ם (וישמח)-יִשְׂמַח-בּֽוֹ:

 מצודת דוד  ויולד. המוליד את החכם ר''ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גיל. ענין שמחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גיל יגיל. ועתה ראה מה זה הקנין אשר לא יסור מבעליו ועוד ימשך לו מהתועלת שיגיל אבי האיש הצדי' בדעותיו ובתכונותיו ומי שיול' בן חכם ישמח בו ליושר פעולוחיו ועניניו עם שבסבתו תדבק בו השגחת הש''י וישמח בזה אביו ואמו ותגל יולדתו לסבה בעינה אשר ישיגם צער וכאב לאב ולאם אם היה הבן כסיל: (רלב"ג)


{כה}  יִֽשְׂמַח-אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ:

 מצודת דוד  ישמח וגו'. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו' לזה קנה אמת וישמח אביך וגו' : יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך : (מצודת דוד)


{כו}  תְּנָֽה-בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י (תרצנה) תִּצֹּֽרְנָה:

 מצודת דוד  תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תנה בני לבך לי. שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימו' ועיניך תצרנה דרכי אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון בשלימות השכל ולפי שהתאווה אשר ימשך האד' יותר להם הם הזנות ושתיית היין הזהיר בהם יותר להתרחק מהם ואמר להרחיק מהזונה כי שוחה עמוקה זונה וגו': (רלב"ג)


{כז}  כִּֽי-שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נָכְרִיָּֽה:

 רש"י  ובאר צרה. אשטריינ''א בלעז: (רש"י)

 מצודת דוד  כי שוחה. ר''ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות : נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה : (מצודת דוד)


{כח}  אַף-הִ֭יא כְּחֶ֣תֶף תֶּֽאֱרֹ֑ב וּ֝בוֹגְדִ֗ים בְּאָדָ֥ם תּוֹסִֽף:

 רש"י  אף היא כחתף. פתאום: ובוגדים באדם תוסיף. מרבה בישראל בוגדים לה' ועל האפיקורסין מדבר: (רש"י)

 מצודת דוד  אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ''כ עם היהודים מ''מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע''י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע''י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחתף. כמו כחטף בטי''ת ועניינו מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אף היא. שהיא תארוב לאדם להמיתו כאיש חטף וזה תעשה במרמה בשתקרא לו לזנות עמה ולא יהיה נשמר ממנה ותמית אותו ותוסיף בחברתה בוגדים באדם יתחברו עמה להרוג האנשי' אשר תפיל' ברשת הפתוי לבא אליה וזה מפורסם מענינה היום כי היא תתחבר עם הרוצחי' ותביא האנשים בפתויה לבא במקום אשר יפלו שם ביד הרוצחים למי נזק והפסד ולמי ריב וקטטה וקינה ונהי ולמי מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם ולמי ימצא האודם בעינים והפסדם: (רלב"ג)


{כט}  לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤י (מדונים) מִדְיָנִ֨ים | לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם:

 רש"י  למי אוי למי אבוי. לשון צעקה ויללה. למי מדינים למי שיח. למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע: למי חכלילות עינים. מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה : מדינים. דין ומריבה עם אנשים : שיח. ר''ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר : פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו : חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיח. ענין דבור כמו יעקב עליו שיחי (תהלים קד) : פצעים. מכות המוציאות דם כמו פצע תחת פצע (שמות כא) : חכלילות. אדמימות כמו חכלילי עינים מיין (בראשית מט) : (מצודת ציון)


{ל}  לַֽמְאַחֲרִ֥ים עַל-הַיָּ֑יִן לַ֝בָּאִ֗ים לַחְקֹ֥ר מִמְסָֽךְ:

 רש"י  ממסך. ממזג והוא שם דבר כמו ממכר: לחקור ממסך. שחוקרין ובודקין היכן מוכרין יין טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למאחרים. מל' אחור ועכוב : ממסך. ענין מזיגה והוא תערובת המים ביין כמו מסכה יינה (לעיל ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למאחרים. הלא לאנשים השוקדים על שתיית היין ובאים לחקור אי זה יין הוא יותר חשוב לשתות ממנו להמשכם לזאת התאוה תמיד וזה יהיה סבה כי בסבת היין ישתכרו ויגיעו רעות גדולות להם מקצת השכורים לקצת: (רלב"ג)


{לא}  אַל-תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי-יִתֵּ֣ן (בכיס) בַּכּ֣וֹס עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים:

 רש"י  אל תרא יין כי יתאדם. אל תתן בי עיניך: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. המרבה שכרות כל עבירות דומות לו למישור כל הדרכים ישרים בעיניו. בכוס. בכיס כתיב כלומר השותה נותן עין בכוס והחנוני בכיסו של זה: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח : כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר''ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתאדם. מלשון אודם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תרא יין כי יתאדם. כי בכוס מראהו ויתהלך למישרי' במנהג היין הטוב שתחלה הדק יראה למעלה בכוס ואולם היין אשר נהפכו בו שמריו העליונים תמצא שאינו הולך למישרים כי מה שיהיה עליון ממנו בכוס ימצא נוטה אל השחרות והנה הזהירו שלא יפתהו טוב מראה היין ויושר ענינו: (רלב"ג)


{לב}  אַ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ:

 רש"י  יפריש. ל' עקיצה פויינ''ט בלעז, במלמד הבקר תרגום בפרש תורי ובגמ' דנקיט פרשא אגוילו''ן בלע''ז, ויש פותרין מפרישו מן החיים: (רש"י)

 מצודת דוד  אחריתו. ר''ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד : יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע''י ארסו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכצפעוני. הוא מין נחש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחריתו. כי אחריתו הוא לרע לאשר ימשך אל ההנאה הזאת כי כבר ישוך האדם כנשיכ' הנחש וכצפעוני יעקוץ וזה מבואר מהרעות הנפלאות הנמשכות מהשכרות מצד חסרון הדעות הנמשך ממנו: (רלב"ג)


{לג}  עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת:

 רש"י  עיניך יראו זרות. כשתשתכר היין בוער בך ומשיאך להביט בזונות: (רש"י)

 מצודת דוד  יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה : תהפוכות. הפוך השכל והאמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרות. מל' זר ונכר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיניך יראו זרות. ולהעיר על זה אמר הנה השכרות יראה לעיניך זרות ר''ל דברים שאינם כן מצד רוב האידים העולים אל המוח ולבך ידבר תהפוכות ודברים כוזבים או דברי שגעון לזאת הסבה בעינה: (רלב"ג)


{לד}  וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב-יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל:

 רש"י  והיית. משוגע: כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל. תורן הספינ' נוח לפול ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה : בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיית כשוכב בלב ים. בספינה שחוזק תנועת הספינה יבלבל מוחו ויראה לו דברים לא כן וכמי ששוכב בראש הספינה שיתבלבל יותר מפני ראותו הים ורואה מהירות התנועה: (רלב"ג)


{לה}  הִכּ֥וּנִי בַל-חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל-יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד:

 רש"י  הכוני בל חליתי וגו'. כשיקץ מיינו אינו מרגיש בכל הרעות שעברו עליו וחוזר לשתות: (רש"י)

 מצודת דוד  הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חליתי. מל' חולי : הלמוני. עניינו מכות המשברות כמו יהלמני צדיק (תהלים קמ''א) : אקיץ. אעיר מן השינה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הכוני. ואז תאמר הכוני מכים: (רלב"ג)

משלי פרק-כד

{א}  אַל-תְּ֭קַנֵּא בְּאַנְשֵׁ֣י רָעָ֑ה וְאַל-(תתאו) תִּ֝תְאָ֗יו לִהְי֥וֹת אִתָּֽם:

 מצודת דוד  באנשי רעה. בהצלחת אנשי רעה : להיות אתם. לעשות כמעשיהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תקנא. ותחמוד באנשי רשע השכורי' תמיד לעשות רעה לאנשים ולא תתאו להיות אתם כי לבם לא התעסק כי אם לשבור האנשים ודבריהם תהיינה בעמל: (רלב"ג)


{ב}  כִּי-שֹׁ֖ד יֶהְגֶּ֣ה לִבָּ֑ם וְ֝עָמָ֗ל שִׂפְתֵיהֶ֥ם תְּדַבֵּֽרְנָה:

 מצודת דוד  כי שוד. מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע''כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. יחשוב כמו והגיון לבי (שם יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי שוד. רוצה לומר שלא ידברו כי אם דברי שקר אשר יוציאם האדם מפיו בעמל גדול מפני המחשבה אשר בלב המקבלם למה שבפיו זה מה שיקרה מהמשך אל התאוות והרשע מהרע וההפסד: (רלב"ג)


{ג}  בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן:

 מצודת דוד  בחכמה. בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחכמה. ואולם בחכמה יבנה בית בנין האדם כי היא חלקו מכל עמלו והנשאר ממנו אחר מותו ובתבונה יגיע היופי והשלימות בבית הזה: (רלב"ג)


{ד}  וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל-ה֖וֹן יָקָ֣ר וְנָעִֽים:

 מצודת דוד  ובדעת. בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובדעת. הקדושים ימלאו חדרי זה הבית והוא השכל: כל הון יקר ונעים. כי זה השלימות ערב ויקר למי שישיגהו השלימות מכל הון יקר כמו שקדם: (רלב"ג)


{ה}  גֶּֽבֶר-חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ-דַּ֝֗עַת מְאַמֶּץ-כֹּֽחַ:

 רש"י  גבר חכם בעוז. איש חכם הוא תמיד בעוז: (רש"י)

 מצודת דוד  בעוז. עומד בחזקו בדבר יראת ה' : ואיש דעת. בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאמץ. מחזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גבר. הגבר יקנה החכמה בעוז שיהיה לשכלו לכבוש תאוות החומר ולנצח אותו: ואיש דעת. הוא מחזק ומאמץ ידי הכח אשר לשכל להכניע שאר הכחו' לעבודתו וזה כי למעלת הידיע' והחשק הנפלא אשר לבעליה לשקוד בה תהיה כל השתדלותו בה ובזה האופן יכנעו שאר הכחו' אל זאת הדריש': (רלב"ג)


{ו}  כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה-לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ:

 מצודת דוד  כי בתחבולות. ע''י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה''ר המסית לעבירה : ותשועה. התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברוב. עניינו גדולה וחשיבות כמו ורבי המלך (ירמיה מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. עם היצר הרע והוא הכח המתעורר אל התאוות הגופיות והתשועה ממנו תהיה ברבות היועץ לתת עצה על זה או יהיה הרצון באמרו ברב יועץ ברבוי היועץ וגדולתו כי אז הדברים יותר נשמעי' ויתחכם יותר להמציא התחבולות אשר ינוצח בהם היצר הרע עם שאז יקל יותר לנצחם כי השגות החכמות והערבו' הנפלא אשר בהשגתם יכניע הכחות הגופיו' כלם והנה זה הפסו' מבאר הסבה במה שאמר ואיש דעת מאמץ כח: (רלב"ג)


{ז}  רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח-פִּֽיהוּ:

 רש"י  ראמות לאויל חכמות. מין אבן יקרה שאינה מצויה כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונ' היום מעט ולמחר מעט: (רש"י)

 מצודת דוד  ראמות. החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראמות. שם אבן יקר וכן ראמות וגביש (איוב כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראמות. הנה החכמו' רמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיג ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים ובאר אחר זה הסבה ואמר מחשב להרע הנה האיש המחשב לבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו ישתדל בזה האופן שיהי' בעל המחשבות הנופלות בזה בכללם הנה החכמות יקנאו אליו שיקנה אותה כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם כמו שזכר הפילוסוף בספר הנצוח ובמה שאחר הטבע כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק ותגיע לו הידיע' בזה בלא שום ספק כמו שהתבאר שם: (רלב"ג)


{ח}  מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל-מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ:

 רש"י  מחשב להרע. חורש תחבולות רשע, לו בעל מזמות יקראו. גורם לו רע שהבריות קוראים לו בעל מזמות עצת רשעים: (רש"י)

 מצודת דוד  מחשב להרע. עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות : (מצודת דוד)


{ט}  זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ:

 רש"י  זמת אולת. עצת אולת חטאת לבעליה: ותועבת לאדם לץ. ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב''ה ועל הבריות: (רש"י)

 מצודת דוד  זמת. מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה : ותועבות וגו'. ר''ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ''א עקימת שפתים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זמת אולת. אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות' מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו: (רלב"ג)


{י}  הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה:

 רש"י  התרפית. מן התורה: ביום צרה צר כחכה. מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים, ולפי פשוטו התרפית ביום צרת אהובך לעמוד מנגד: צר כחכה. ביום פורענותך דכתיב אם החרש תחרישי וגו' (אסתר ד): (רש"י)

 מצודת דוד  התרפית. אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התרפית. מל' רפיון : כחכה. כמו כחך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התרפית. הנה אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא: (רלב"ג)


{יא}  הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם-תַּחְשֽׂוֹךְ:

 רש"י  הצל לקוחים וגו'. להציל את הלקוחים למות, את המטי' להרג, אם תחשוך מלהצילם על זה אמרתי צר כחך: (רש"י)

 מצודת דוד  הצל וגו'. מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומטים. מל' נטיה : תחשוך. תמנע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הצל. אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו: (רלב"ג)


{יב}  כִּֽי-תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא-יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲֽלֹא-תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת | הֽוּא-יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ:

 רש"י  כי תאמר. שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא: (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמר. כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות : הלא. ר''ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה' שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת : ונוצר וגו'. כפל הדבר במ''ש : והשיב. הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוכן. מל' תוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי תאמר. הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש''י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו: (רלב"ג)


{יג}  אֱכָל-בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי-ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל-חִכֶּֽךָ:

 רש"י  אכל בני דבש. כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא אף: (רש"י)

 מצודת דוד  אכול. כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונופת. ענין הזלה ונטיפה כמו ונופת צופים (תהלים יט) : חכך. מל' חיך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אכל. על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה: (רלב"ג)


{יד}  כֵּ֤ן | דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם-מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת:

 רש"י  כן דעה חכמה לנפשך. וכשם שאתה רודף לאכול דבש כן תהא רודף לדעת חכמה: אם מצאת. אותה, אז יש אחרית: (רש"י)

 מצודת דוד  כן דעה. כ''כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג : ויש אחרית. ר''ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה : ותקותך. הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כן דעה. כן ידיעת החכמה ימתק מאד לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית: ותקותך לא תכרת. כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות: (רלב"ג)


{טו}  אַל-תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל-תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ:

 מצודת דוד  אל תארוב רשע. אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשדד. מל' שדידה וגזלה : רבצו. מקום רבצו והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח כמו כרע רבץ כאריה (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תארוב. אתה האיש הרשע אל תארוב לנוה הצדיק להזיק לו ולשוללו אל תשדד המקום שהצדיק רובץ שם: (רלב"ג)


{טז}  כִּ֤י שֶׁ֨בַע | יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה:

 מצודת דוד  כי שבע. כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי שבע. וזה כי אם תחשוב לעשות זה לא יעלה בידך כי הצדיק יפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם להדבק השגחת הש''י בו אך הרשעים יכשלו ויפלו ברעה אחת לבד: (רלב"ג)


{יז}  בִּנְפֹ֣ל (אויביך) אֽ֭וֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל-יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ:

 מצודת דוד  ובכשלו וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בנפול אויבך אל תשמח. כשיפול אויבך אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו: (רלב"ג)


{יח}  פֶּן-יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ:

 מצודת דוד  ורע בעיניו. על שאתה שמח בתקלתו : והשיב מעליו. ר''ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פן יראה ה'. רוע תכונתך בזה הענין וישיב מעל אויבך אפו וישיבהו עליך מפני רוע תכונתך כי אין ראוי שישמח ברע כי השם יתברך הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו: (רלב"ג)


{יט}  אַל-תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל-תְּ֝קַנֵּ֗א בָּרְשָׁעִֽים:

 רש"י  אל תתחר. להיות כמותם כמו איך תתחרה (ירמיה י''ב) כי אתה מתחר' בארז (שם כב): (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתחר. אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתחר. ענין ההתערבות להדמות כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תתחר. באנשים המרעים והמשחיתים להתקוטט עמהם פן ישחיתוך ואל תקנא בהצלחה שתמצא לרשעים לחמוד ללכת בדרכיהם: (רלב"ג)


{כ}  כִּ֤י | לֹֽא-תִהְיֶ֣ה אַחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ:

 מצודת דוד  לא תהיה אחרית. ר''ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהלים קיח) תהו כבוי הנר שקופץ השלהבת מן הפתילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי לא תהיה אחרית. והשארות לאיש הרע: נר רשעים ידעך. ויכלה או יהי' הרצון באומרו אל תתחר במרעים שלא יתערב בהם ללכת בדרכיה' והוא יותר נכון: (רלב"ג)


{כא}  יְרָֽא-אֶת-יְהוָ֣ה בְּנִ֣י וָמֶ֑לֶךְ עִם-שׁ֝וֹנִ֗ים אַל-תִּתְעָרָֽב:

 רש"י  ירא את ה' בני ומלך. ירא את המלך ובלבד שלא יסירך מיראת ה' ולעולם יראת ה' קודמת עם שונים אל תתערב האומרים שתי רשיות יש: (רש"י)

 מצודת דוד  ירא וגו'. אתה בני מתחילה ירא את ה' ואח''כ את המלך לעולם יראת ה' קודמת : ועם שונים. עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שונים. מל' השתנות וחלוף כמו ודתיהם שונות (אסתר ג) : תתערב. מלשון תערובות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירא את ה' בני ומלך. לשמור מצותיו ותורתו וירא עם זה המלך לעשות מצותו ולא תקל בו אך יראתך המלך תהיה נמשכת ליראת ה' לא חולקת עליו ר''ל במה שהוא כנגד יראת ה': ועם. האנשים השוני' מצות הש''י ומצות המלך ר''ל שהם עוברים על מצותיה' ועושים הפך מה שצוו אל תתערב: (רלב"ג)


{כב}  כִּֽי-פִ֭תְאֹם יָק֣וּם אֵידָ֑ם וּפִ֥יד שְׁ֝נֵיהֶ֗ם מִ֣י יוֹדֵֽעַ:

 רש"י  ופיד שניהם. שבר ע''ג ושבר עובדיה: (רש"י)

 מצודת דוד  יקום אידם. שברם של העוברים על מצות ה' ודבר המלך : ופיד שניהם. עונש העובר על מצות ה' ועונש המדיח מפקודת המלך : מי יודע. מה גודל העונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו שמח לאיד (לעיל וז) : ופיד. עניינו כמו איד וכן אם בפידו להן שוע (איוב ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי פתאם יקום אידם. וזה מבואר בעוברים על מצות הש''י כי ימשכו להם מזה רעו' נפלאות פתאומיות ואמנם בעוברים על מצות המלך יתבאר זה ג''כ לפי שכל דבר לא יכחד מן המלך לרב האנשי' הנכספים להיות אוהבי' למלכות והם יגלו לו הדברים הנעשים כנגד מצותיו למצא חן בעיניו, ואם תאמר שכבר תקח עצה להמלט מהרע ההוא הנה לא תוכל כי מי יודע הפי' והרע הבא מה' לחט' שיוכל החוטא להתחכם להנצל ממנו וכן הענין ברע הבא מהמלך לעובר על דבריו כי לא תהיה לחוטא בזה הקדמת הודעה אבל ישימהו תכף בבית האסורים עד שיתבאר משפטו: (רלב"ג)


{כג}  גַּם-אֵ֥לֶּה לַֽחֲכָמִ֑ים הַֽכֵּר-פָּנִ֖ים בְּמִשְׁפָּ֣ט בַּל-טֽוֹב:

 רש"י  גם אלה לחכמים. כל הדברים שבענין שלמטה אמורי' לחכמים היושבים בדין שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  גם אלה לחכמים. ר''ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ''מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים : הכר פנים. ר''ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח''ה לפני הזכאים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם אלה. האזהרות הם לחכמים הנה הכר פנים במשפט להטות הדין מפני החנופה הוא דבר לא טוב רוצה לומר שהוא דבר רע: (רלב"ג)


{כד}  אֹ֤מֵ֨ר | לְרָשָׁע֮ צַדִּ֪יק אָ֥תָּה יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים:

 מצודת דוד  יקבוהו עמים. כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק : יזעמוהו לאומים. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקבוהו. יקללוהו כמו מה אקוב (במדבר כג) : יזעמוהו. מל' זעם וכעס. לאומים. אומות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אומר לרשע. וכן הדבר במי שהוא שופט אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא צדיק יקללוהו עמים וישנאוהו רבים כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק ואולם למוכיחים הרשעי' על רשעם ומיישרים אותם אל הטוב עליהם יהיה נועם וחן מהאנשים ועליהם תבא מהאנשים ברכת טוב ואפשר שכל זה דבק אל השופטים שיאמרו אל מי שהוא רשע בדין שהוא צדיק ויהיה הכרת פנים במשפט נתינת כבוד לאח' מהחלקים הבאים לדין כי זה ממה שיבא לצאת המשפט מעוקל כי בזה יסתתמו טענות החולק עמו לחשבו שדעת הדיין קרובה אל שכנגדו, או ירצה בזה ולמוכיחים ינעם הנה האיש המשיב דברים נכוחים וישרים הוא אהוב אצלם כאילו נשקם בפיהם כי השקר שנוא והאמת אהוב והנה המכוון בזה ראשונ' בזה המאמר הוא אזהרה שלא יכיר פנים לאחד מחלקי הסותר כדי שלא ימנעהו זה מלחקור חקירה שלימה במה שיחקור עליו לרב התפתותו והמשכו ואהבו אחד מחלקי הסותר, ואם בזה האופן מהחקירה יאמר לדעת הכוזב שהוא אמת תשיגהו קללה מרבים ולאשר יוכיחו האמת בדרוש בחקרם בזה מחקר שלם ינעם ויערב מה שישיגוהו ויברכוהו הבאים אחריהם הרואים דבריהם בשנתרצו לחקור בדברים מחקר שלם: (רלב"ג)


{כה}  וְלַמּוֹכִיחִ֥ים יִנְעָ֑ם וַֽ֝עֲלֵיהֶ֗ם תָּב֥וֹא בִרְכַּת-טֽוֹב:

 מצודת דוד  ולמוכיחים. אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו : ועליהם. על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כ''א יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינעם. מל' נעימות ויופי : (מצודת ציון)


{כו}  שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים:

 רש"י  שפתים ישק. ראוים כל שפתים לנשקו: (רש"י)

 מצודת דוד  שפתים ישק. כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישק. מל' נשיקה ור''ל חבור השפתים וכן צדק ושלום נשקו (תהלים פה) שר''ל תלוים ומחוברים זה בזה : נכוחים. אמיתים וישרים כמו ונכחה לא תוכל לבוא (ישעיה נט) : (מצודת ציון)


{כז}  הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ | מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ:

 רש"י  הכן בחוץ. זה מקרא: ועתדה בשדה. זו משנה: אחר ובנית ביתך. זו גמרא, ד''א כמשמעו בתחלה קח לך שדות וכרמים ואחר כך ועתדה לשון עתודים (בראשית לא) שים לך בהמות בשדה ואח''כ ובנית ביתך תקח אשה: (רש"י)

 מצודת דוד  הכן. בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם : ועתדה. הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועתדה. ענין הזמנה כמו התעתדו לגלים (איוב טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הכן. מלאכתך בחוץ והוא מה שיצטרך לך להקדים מהמוחשות והכן בשדה לך מה שעתיד להצטרך לך בחקירותך אל המוחשות ואחר זה תוכל לבנות ביתך בעיוניות: (רלב"ג)


{כח}  אַל-תְּהִ֣י עֵד-חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ:

 רש"י  והפתית בשפתיך. תתפת' לרעך בדבורך: (רש"י)

 מצודת דוד  עד חנם. ר''ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון. ברעך . בעבור אמונת רעך ר''ל על כי ידעת שדבריו אמת : והפתית. ר''ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ''ז אתה לא תעשה כן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תהי עד חנם ברעך. לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי' כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק: (רלב"ג)


{כט}  אַל-תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה-לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה-לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָעֳלֽוֹ:

 מצודת דוד  אל תאמר. אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תאמר. ולזה אין ראוי שתאמר באשר עשה לי לאמת דעתו בספורי' כוזבים כן אעשה לו לבטל דעתו להשיב כפעלו שיחשוב היותו דבר ראוי, והנה העיר עם זה להרחיק מעדות שקר לשבר חבירו בשפתיו שיחשוב שאין בו חטא כי הוא אינו עושה בעצמות דבר כנגדו אך ימשך לו הרע מדברו ואע''פ שגמלו רע אשר יעיד עליו עדות שקר אין ראוי לו שיקח נקמתו ממנו בזה האופן ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם: (רלב"ג)


{ל}  עַל-שְׂדֵ֣ה אִישׁ-עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל-כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר-לֵֽב:

 רש"י  איש עצל. שאינו חוזר על גרסת תלמודו: (רש"י)

 מצודת דוד  על שדה וגו'. הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על שדה איש. ולזה אמר על שדה איש עצל עברתי שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים וגדר אבניו שנבנית סביבו לשמור פריו נהרסה כי עצלותו לא ישתדל לתקנה וכן הענין בכרם אדם חסר השכל שנטעה הש''י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש: (רלב"ג)


{לא}  וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ | קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה:

 רש"י  קמשונים. חוחים: כסו. נכסו: חרלים. גדולי' מקמשונים והרי הם חדים כקוצים: וגדר אבניו נהרסה. כך מי שאינו חוזר על תלמודו מתחלה משכח ראשי פרקי' וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולם: (רש"י)

 מצודת דוד  כלו. על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו : וגדר. גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קמשונים. חרולים. מיני קוצים כמו קמוש וחוח במבצריה (ישעיה לד) וכמו תחת חרול יספחו (איוב ל) : וגדר. כותל : נהרסה. מל' הריסה ונתיצה : (מצודת ציון)


{לב}  וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר:

 מצודת דוד  ואחזה. וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחזה. ענין ראיה כמו חזית איש מהיר (לעיל כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחזה אנכי. וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות שמתי לבי אל זה ולקחתי מוסר להמלט מהעצלה אשר ימשוך ממנה זה הרע וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מנוחה לאיברים וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד כי החריצות יהיה סבה להמצי' לך מזונך בקלות ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוך בהשגתו: (רלב"ג)


{לג}  מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט | חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב:

 מצודת דוד  מעט שנות. ר''ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו' : חבוק ידים. דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנומות. היא השינה הקלה : מתהלך. הראוי כמתהלך ותחסר הכ''ף : רישך. מל' רש ועוני : (מצודת ציון)


{לד}  וּבָֽא-מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן:

 רש"י  מתהלך רישך. הדברים שאתה רש מהם יבואו לך במרוצ': (רש"י)

 מצודת דוד  ובא. ר''ל א''כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד : ומחסורך. אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובא מתהלך רישך. ולזה כשיבוא לך ריש וחסרון יבא כמהלך שלא יתעכב עמך כמו הענין באיש מגן שהוא בא כמהלך, ובכאן נשלם מה שהגבלנו באורו בזה המקום, והתועלות המגיעות ממנו הם מבוארים מדברינו: (רלב"ג)

משלי פרק-כה

{א}  גַּם-אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י | חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָֽה:

 רש"י  גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורש' כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפ' חלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ: העתיקו. החזיקו: (רש"י)

 מצודת דוד  גם אלה. יראה כי מתחלת הספר עד הנה היה מועתק ביד הכל ומכאן עד סופו לא היה מועתק כ''א בידי אנשי חזקיה מלך יהודה אשר העתיקו הדברים האלה מספרי שלמה אשר נזדמן להם ולזה אמר גם אלה משלי שלמה ר''ל עם כי לא נמצאו ביד הכל מ''מ גם אלה דבריו אשר העתיקו אנשי חזקיה והמה נאמנים על הדבר שמפי שלמה יצאו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העתיקו. כותב הדברים מספר אל ספר יקרא מעתיק לפי שנראה כאלו מעתיק ומסיר הדברים משם לכתבם באחר ועם כי נשארו גם בראשון מ''מ נראה הוא כאלו מסיר משם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. החכמים שהיו בדורו של חזקיהו וידמ' שבעבור זה הפרידם מהמשלים האחרי' כי אלו המשלים לקטום ממשליו החכמי' ההם ואולם המשלי' שקדם זכרם נמצאו באופן הנזכ' בדברי שלמה: (רלב"ג)


{ב}  כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר:

 רש"י  כבוד אלהים הסתר דבר. כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית: וכבוד מלכים חקור דבר. כשאתה דורש בכבוד מלכים או בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעש' בראשית ובחוקי' הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרם ושעטנז אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  כבוד אלהים. כבוד ה' הוא להסתיר דבר גדולת רוממותו כי א''א לבוא עד התכלית ומוטב להמעיט מלהרבות וכמ''ש לך דומיה תהלה (תהלי' סה) אבל כבוד מלכים הוא לחקור דבר גדולת רוממותם הואיל ואפשר לבוא עד התכלית א''כ הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד התכלי' ומוטב להרבות מלהמעיט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חקור. ענין חפוש ודרישה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כבוד אלהי' הסתר דבר. ר''ל כי במה שיבקשו מהש''י לא יהי' כבו' הש''י שיודיע שאלת' כי הש''י יודע הכל הלא תרא' כי אשת ירבעם היתה מתנכר' בבואה אל אחיה השילוני וטרם שהגידה לו דבר אמר לה אחיה את דבר בקשתה כאשר גלה אזנו הש''י ואולם כבוד מלכים הוא בהפך זה ר''ל לחקור הדבר הבא לפניהם באופן שלם כדי שיצא משפט אמת כי הם אינם יודעים מהדברים רק מה שיודיעום הפך מה שנמצא בזה בש''י: (רלב"ג)


{ג}  שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר:

 רש"י  אין חקר. לרום שמים ולעומק הארץ וללב מלכי' אין חקר שכמה דינים באים לפניהם וכמה מלחמות וצריכים לתת לב לכולם ואם כל הלשונות מדברים וכל הידים כותבין אינן יכולין לכתוב חללה של רשות: (רש"י)

 מצודת דוד  אין חקר. ר''ל אלו שלשת הדברי' דומים זל''ז שא''א לחקור ולדעת רום השמים ועומק הארץ ורוחב לב המלך כי הרבה משפטים באים לפניו ושאר ענייני ב''א וצריך לתת לב לכולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרום. מל' הרמה וגבהות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמים לרום. הנה המעלה והמטה אע''פ שאינם נגדרים מצד טבע הקו הישר שיצוייר בו התוספת בב' צדדיו וזה תמיד הנה המציאו' יגבילם ושם השמים המעלה אשר בתכלית ומרכז הארץ שם המטה אשר בתכלית ואמנם לב מלכים והשקפתם במה שיצטרכו שיסתכלו בו מהענינים הבאים לפניהם הוא לאין קץ כי יתחלפו הנושאים ויתחלפו העניני' במין האחד מהדברים ויתחדשו מזה ענינים רבים לאין קץ במין האח' בענין מהדברי' כדי שיגיע החלק לכל אחד הראוי לו: (רלב"ג)


{ד}  הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי:

 רש"י  הגו סיגים מכסף. משוך כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ) כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכ' הרשעים ויעשו בהם דין: (רש"י)

 מצודת דוד  הגו. כמו כאשר יוסר הסיגים מן הכסף יצא אז לצורף כלי מהודר כי יוכל אז לעקמו וליישרו כפי צורך המלאכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הגו. ענין הסרה כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב ב') : סיגים. הוא פסולת הכסף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הגו סיגים. הנה כמו שכאשד יוציאו הסיגים מהכסף יצא ממנו לצורף כלי כסף צרוף כן כשיסירו מחברת המלך הרשע שהיה לפניו והיה מאנשי עצתו אז יכון כסאו בצדק והנה אמר זה כי צריך למלך ליזהר שלא יהיה במשרתיו ובאנשי עצתו רשע או רשעים פן יביאוהו להטות משפט צדק והוא לא ידע והנה אפשר שהאיר באלו הפסוקים על דבר השכל האנושי שהוא המלך בכחות האדם הנפשיים לפי מה שיסד הש''י לאדם ביום הבראו ואמר בכאן דבר עמוק מאד מהסודות האלהי' והוא כי מפני שהיה נימוס הנמצאות וסדרם וישר' המושכל בנפש הש''י ידענו בצד אשר הוא בו אח' כמו שבארנו מה' מספר מ''י ובראשון ממנו לא בצד אשר הוא בו רבים שיחלוק המציאות והחמר מה שאינו מחולק אצל ציור הש''י הוא מבואר שכבוד הש''י במושכל דבר דבר מאצלו הוא הסתר דבר כי לא יראה ויתברר המושכל ההו' מהשא' אצל הש''י איך ישיגהו עם שאר המושכלו' בצד אשר הם בו אחד שילך מהם מהלך השלמות והצורה, ואמנם כבוד מלכים הוא לחקור דבר ודבר ביחוד מחקר שלם באופן שיוסרו ממנו כל המחשבות המקבילות לו והוא מבואר שהכח אשר לשכל האנושי על השגת המושכלות הוא עצום ונפלא עד שלגודלו יאמר שאין לו קץ: (רלב"ג)


{ה}  הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי-מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ:

 מצודת דוד  הגו רשע. כ''כ כאשר יוסר הרשע העומד לפני המלך יהיה אז כסאו נכון בצדק משא''כ כשהרשע לפניו עומד ומטעה את המלך לעוות את הצדק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הגו רשע. ואמר שכמו שיצא לצורף כלי ראוי כשיסורו הסיגים מהכסף כן כשיוסר הרשע שהוא לפני מלך והוא הכח המתעורר כדרך שיכנע לעבודת השכל עד שלא יתאוה לאתוות הגופיות אז יכון כסאו בצדק ויהיה סבה שיגיע לו האמת בדרושיו: (רלב"ג)


{ו}  אַל-תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי-מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל-תַּעֲמֹֽד:

 רש"י  אל תתהדר לפני מלך. להראו' כבודך ולהתגאות לפני מלך או לעמוד לפני מי שגדול ממך כי טוב שיאמרו לך עלה הנה משתבוא בלא רשותו ויאמרו לך צא: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתהדר. אל תעשה עצמך הדר ויפה להתגאות כאשר תעמוד לפני המלך ואל תדחוק עצמך לעמוד במקום שהגדולים והחשובים עומדים שם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תתהדר לפני מלך. לתת מעלה וגדולה לעצמך אבל תעמוד לפניו בשפלות, ובמקום גדולים לתת לעצמך מעלה כמעלתם לשבת עמהם במקומם כי טוב שיאמרו לך עלה הנה מרוב השפילך עצמך מהשפילך לפני נדיב וגדול אשר ראו עיניך והורגלת עמו מקדם ואולם אמר זה כי מי שהורגל עם אדם ואחר כן עלה במעלה יתיר' לעצמו להתנהג עמו כבראשונה ואין זה ראוי לו שיחלוק כבוד לפי מה שהוא עתה: (רלב"ג)


{ז}  כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר-לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ:

 רש"י  אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת: (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב. יותר טוב לך לשבת במקום השפלים והאומר יאמר לך עלה הנה לשבת במקום הגדולים משתגביה לשבת ויאמר לך השפל ורד לפני הנדיב ואל תשב במקומו : אשר ראו. אשר כן ראו עיניך שיקרה לזאת אשר אומרים להעולה רדה : (מצודת דוד)


{ח}  אַל-תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה-תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ:

 רש"י  פן מה תעשה. פן תבא לידי לא תדע מה לעשות באחריתה: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תצא. אל תתגרה במריבה מהר עד אשר תחקור אם יש בזה דבר אשמה על שכנגדך כי פן לא תדע מה תעשה באחרית המריבה בעת יכלים אותך רעך לומר הלא אין אשמה בידי והנה הסכלת עשו להתקוטט עד לא חקרת האמת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תצא לריב מהר. ולמחלוקת אבל ראוי לך להרחיק עצמך מזה לפי מה שאפשר הבט מה תעשה באחרית הריב כשיכלים אותך רעך באמרו דברים מגוני' כנגדך או בהכותו אותך הלא טוב לך להשמר שלא תבא לזה התכלית והתכונה: (רלב"ג)


{ט}  רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת-רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל-תְּגָֽל:

 רש"י  ריבך ריב את רעך. ואם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך מ''מ סוד אחר אל תגל. לא תזכיר לו דופי אבותיו שמתו שאין הכל יודעין אותו ואתה מגלהו: (רש"י)

 מצודת דוד  ריבך ריב. אף אם מצאת בו אשמה אחר החקירה מ''מ ריב ריבך רק עמו לבזות אותו לבד אבל לא תגלה סוד של אחר להטיל פגם באבותיו בדברים שאינם ידועים לכל כי מה לך להם לבזותם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ריבך ריב את רעך. כשיקרה שיהיה לך מחלוקת עם רעך תהיינה דבריך עמו בדברי ריבך לבד ולא תגל סוד אחר לביישו פן יחסדך שמא יהיה לך זה לחרפה מהשומע דבריך בגלותך הסוד והדבה שתשיגם מזה לא יתכן שתשוב אחור: (רלב"ג)


{י}  פֶּֽן-יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב:

 רש"י  פן יחסדך שומע. חרפת מצרים (יהושע ה') מתרגמינן חסודא דמצראי, פן יחסדך, השומע ויקראך מוציא דבה: (רש"י)

 מצודת דוד  פן יחסדך. פן כל השומע יחרפך לקרות לך הולך רכיל : ודבתך. הדבה אשר הוצאת מפיך לא תוכל להשיב אחור ותתחרט ולא תוכל לתקן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחסדך. ענין חרפה כמו חסד הוא (ויקרא כ) : ודבתך. על הרוב יאמר על דברי גנאי ומעצמו יובן : (מצודת ציון)


{יא}  תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל-אָפְנָֽיו:

 רש"י  תפוחי זהב. כעין כפתורין מצויירין על משכיות כסף משכיות כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג): דבר דבור על אפניו. על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה (תהלים פח) מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל (ישעי' כח) שאלו כן היה נקוד פת''ח תחת הפ''א כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ: (רש"י)

 מצודת דוד  תפוחי זהב. כמו ציורי תפוחי זהב החקוקים על מכסה של כסף שהוא דבר מפואר כן הוא דבר המדובר על אופניו ר''ל דבר הראוי לעניינו וחוזרת אליו כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במשכיות. מל' סכך וכסוי וכן ואבן משכית (שם כו) : אפניו. מל' אופן עגלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תפוחי זהב. והנה אחר שהזהיר מהדבור המגונה הישיר אל הדבור המשובח ואמר כי כמו תפוחי זהב במשכיות כסף שיש בהם נקבים דקים יראה דק העיון מהם תפוחי הזהב כן הדבר שהוא דבור על אפניו כי בו תועלת במה שיובן ממנו בתחלת העיון וכאשר יפליג להתבונן בו האיש דק העיון ימצא בתוכו תפוחי הזהב: ובזה יבוארו רבים מפסוקי זה הספר לפי מה שביארנו מהם: (רלב"ג)


{יב}  נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי-כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל-אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת:

 רש"י  נזם זהב וחלי כתם. עדי קבוצת זהב כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) כמו חלאים (שיר ז): כתם. לשון תכשיט זהב וכן כתם פז (שם ה): (רש"י)

 מצודת דוד  נזם זהב. כמו נזם זהב עם עדי קבוצת הכתם שהנזם יפה היא לעדי הכתם ולא בלעדה כן יפה היא תוכחת החכם על אוזן השומעת כי אם אין שומע לה לא ניכר יפיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נזם. שם תכשיט הנתון על האף : וחלי. ענין עדי ותכשיט כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) : כתם. זהב יקר וטוב וכן בכתם אופיר (תהלים מה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נזם זהב. הנה כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה כן התוכחה הישרה כשתוכיח לאזן שומעת כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל כאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך: (רלב"ג)


{יג}  כְּצִנַּת-שֶׁ֨לֶג | בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב:

 רש"י  כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר: (רש"י)

 מצודת דוד  כצנת. כמו קרירת השלג היא לנחת אם מי ימצאנו בעת הקציר להקר בו את הגוף כן ציר נאמן הוא לנחת למשלחו ומשיב נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כצנת. מל' צנה וקור ובדו. ז''ל בשר צונן (פסחים עו) : ציר. שליח כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א) : ישיב. ענין השקט והנחה כמו בשובה ונחת (ישעיה ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כצנת שלג. הנה כצנת שלג ביום קציר שהיא ערבה מאד ושומרת החום הטבעי שלא יתפזר מפני חום האויר בעת ההי' וישיבהו לפנימי הגוף כן ציר נאמן לשולחיו וישיב לאדניו נפשו וחייו במה שהשלים תשוקתו באופן שלם בענין השליחות אשר שלחו: (רלב"ג)


{יד}  נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת-שָֽׁקֶר:

 רש"י  נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינ' באה: (רש"י)

 מצודת דוד  נשיאים. כמו אם יבואו עננים וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא שאז מרובה צער המצפים כן איש המשבח עצמו בתת מתן למי וישקר באמריו כי בזה ירבה צער המצפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשיאים. עננים ע''ש שמנשאים עצמם למעלה : מתהלל. מל' הלול ושבח : במתת. מל' מתנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נשיאים ורוח. הנה האיש המתהלל במתן ולא יתנהו ר''ל שיראה עצמו חפץ לתת ולא יתן דומה לעננים ורוח כשיבואו שיבטחו הרואים שיהיה מטר ואחר זה לא יהיה מהם גשם והנה גנה זה החלק מהדבור כי הוא מגונה מאד: (רלב"ג)


{טו}  בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבָּר-גָּֽרֶם:

 רש"י  באורך אפים יפותה קצין. בעוד שהקב''ה מאריך אפו ואינו נפרע יתנו לב החוטאים לפתותו בתשובה ותפלה: ולשון רכה. בתפלה ותחנונים: תשבר גרם. עצם קושי הגזרה: (רש"י)

 מצודת דוד  באורך אפים. אם הקצין יכעוס על מי והוא מאריך אפו לסבול הכעס ולא ישיב אמרים אז בעבור זה יפותה ממנו הקצין ותנוח חמתו : ולשון רכה. ואם יוסיף לדבר למולו רבות אז הדבר הזה תשבר ותבטל קושי הכעס מכל וכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קצין. שר ומושל כמו קצין תהיה לנו (שם ג) : גרם. עצם כמו תיבש גרם (לעיל יז) ור''ל הקושי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בארך אפים. בהארכת האף והכעס יפותה השליט כשיכע' על הארץ ר''ל שאם לא יכעס מדבריו אך יסבול אותם הנה זה יהיה סבה להסיר ממנו הרע שחשב להבי' עליו פתאו' אך לא יסיר ממנו רעתו בשלימות אך לשון רכה תשבר העצם שהוא מהדברי' היות' קשים והיות' תקיפים ר''ל שכבר תשב' קשי החמה והאף ותתירם בשלימו' או ירצה בזה כי אם היה הקצין ארך אפי' הנה בזה יפותה שלא יגיע ממנו רע בלתי ראוי וזה ממה שיורה שאם היה רב הכעס הנה רב כעסו יבלבל עניניו ולא יוכל אדם לפתותו לבלתי עשות מה שיתחייב מכעסו והשאר יתבא' באופן הקודם או ירצה בזה כי הקצין יפותה בשיכע' על אד' בארך אפי' ר''ל בשלא יבקשו ממנו להמלט האי' ההו' אבל האריך האף זמן מה ובזה האופן אולי ימלט בבו' העת ההוא כי אולי תשך חמתו וזאת תחבולה טובה במה שבקש ראובן מאחיו בעבור הצלת יוסף אך לשון רכה תשבר קושי האף תכף: (רלב"ג)


{טז}  דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן-תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ:

 רש"י  דבש מצאת וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  דבש. כמו אם מצאת דבש מהראוי הוא שתאכל ממנו מעט להיות די לך להשיב הנפש כי כשתאכל הרבה כדי שביעה פן תקיא את הכל ותאבד גם המעט שאכלת בתחילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והקאתו. ענין החזרת המאכל מן הגוף וכן וספק מואב בקיאו (ירמיה מ''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דבש מצאת. כשמצאת דבש והם עניני החכמה כמו שקדם אכול ממנו הראוי לך לבד ולא תחקו במה שלא תוכל להשיגו שמא מביאך זה להקיא מה שהשגת מפני השבוש שיקרה בזאת ההשג' והמשיל זה הענין בדבש כי כן דרך הדבש כמו שזכ' הרב המור' כי מי שיאכל ממנו כראוי יקח בו תועלת ומי שיוסיף לקחת ממנו ותר ממה שראו משך לו מזה שיקיאנו מצד קלקולו האצטומכא: (רלב"ג)


{יז}  הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן-יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ:

 רש"י  הוקר רגלך. כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע''פ שהוא מקרבך מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך, ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' שנקרא רע לישראל דכתיב זה דודי וזה רעי: (רש"י)

 מצודת דוד  הוקר. כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך כי פן ישבע ממראית פניך וימצא אותך כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוקר. מל' יקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקר רגלך מבית רעך. שלא תתמי' לבא בביתו יותר מן הראוי כי זה יהי' סבה שישבעך ותסור אהבתו ממך וזה מבוא' כי מה שישקו' אדם בו איננו חשו' בעיניו אלא אם לא יהיה לעתי' רחוקי', והנה המשיך זה הפסו' לפסוק הקוד' להתיחסו' אשר ביניה' וידמה שבו הערה ג''כ לבקשת החכמה שלא יטריד האדם בו עיונו יותר מהראוי כי ילאו כחותיו ויהי' זה סבה אל שישתב' בהשגתו: (רלב"ג)


{יח}  מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר:

 רש"י  מפיץ וחרב. שם כלי מלחמה: (רש"י)

 מצודת דוד  מפיץ וגו'. המעיד בחבירו עדות שקר הורגו בלשונו כבכלי קרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפיץ. שם כלי המשבר וכן מפץ אתה לי (שם נח) : שנון. ענין חדוד : עונה. מעיד כמו לא תענה (שמות כ') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מפיץ וחרב. הנה איש עונה ברעהו עד שקר דומה בזה הפועל לבעל מפיץ וחרב וחץ שנון שיהרוג האנשי': (רלב"ג)


{יט}  שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה:

 רש"י  שן רעה. רצוצה: מועדת. כמו ולא מעדו קרסולי (תהלים יח): מבטח בוגד. מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת: (רש"י)

 מצודת דוד  שן רועה. כמו שן הנשבר בעת יטחון בו המאכל וכמו רגל השומטת ומחלקת בעת ירוץ בדרך כן הוא מבטח הבוגד בבוא עת צרה והיא העת הצריך אל הבטחון והוא בוגד אז בו כשן ורגל הבוגדים בעת הצורך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רועה. ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב') : מועדת. ענין החלקה והשמטה כמו ולא מעדו קרסולי (שם י''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שן רעה. הנה הבטחון שיש לו לאדם שיבגוד בו אוהבו דומ' לשן הנשבר' כשיטחן האדם בה המזון ולרגל המועד' בהלכד האדם בה בדרך כי האד' יבטח שיעזר בשיניו בעת לקיחתו המזון וברגליו בעת לכתו ולזה לא יהיה לאד' תועל' בשן והרגל שיהיו בזה האופן וכן לא יהיה לו תועל' באוהב בשלא יהיה נעזר בו בעת צרה: (רלב"ג)


{כ}  מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד | בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל-נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב-רָֽע:

 רש"י  מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד''א והיו חוקקים אותה ועושין כלים ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה: (רש"י)

 מצודת דוד  מעדה. כמו המעלה על גופו בגד מקושט ביום קרה ונחמד הוא למראה העין אבל אין בזה שום תועלת להגן מהקור וכמו השופך חומץ על נתר שבעבור רכות הנתר וחוזק החומץ יוסדק סדקים ממעל אבל לא יוגבר כח החומץ לחלקו חלקים מפורדים כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק מ''מ הצער שמור בלבו ולא הלך לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעדה. מל' עדי וקשוט : קרה. מל' קרירות : נתר. מין אדמה רכה עשוי לכבס בו כמו אם תכבסי בנתר (ירמיה ב') : רע. מושבר כמו שן רועה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעדה בגד. הנה עדי הבגד וקשוטו לא יועיל להציל מקור ביום קרה וכן לא יועיל חומץ אחר הנתר להסי' כתם הבגדי' או ירצה בזה שהחומץ בשיוש' על נתר אין בו תועלת להעביר הכתם ואף על פי שכל אחד מעביר הכתם בפני עצמו כשיתערבו יפסי' האח' את האחר וזה דבר ראוי שיתבאר מן החוש כן האיש אשר שר בשירים אצל לב רע שמרוב יגונו אינו מתפעל להרחיב לבו בשירי' כי אין לו בשיריו תועל' או ירצה בזה שכמו מי שיש לו קור ביום קרה וילבש על בגדיו בגדי עדי וקשוט אשר בהם ב' תועלו' להשלים ההצלה מהקור ולהתקשטו וכמו מי שיעביר חומץ על הבגד שיש בו כתם אח' שהעביר בו הנתר שיש בו תועל' להשלי' העברת הכתם ולהקנו' לבגד ההוא ריח החומץ אשר הוא מסיר העפושי' כן מי ששר בשירי' רבים על לב רע כי השיר השני ישלי' הוצאת היגון מהלב ויקנה עוד שמח' בנפש וזה הפי' השני שפירשנו הוא הנכון לפי מה שאחשוב: (רלב"ג)


{כא}  אִם-רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם-צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם:

 רש"י  אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה וכן השקהו מים מימיה של תורה: (רש"י)

 מצודת דוד  האכילהו. ואל תטור לו שנאה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם רעב שונאך. לא תמנע מלחון עליו להאכילו לחם ואם הוא צמא השקהו מים כי זאת מדה משובחת מאד להיטיב לכל האנשי' לאוהב ולשונ' ואם ירע לבך איך תיטיב לו תחת אשר עשה לך כעה תדע באמת כי אתה עם גמלך בזה הראוי לנפשך מטוב המדו' הנה לוקח נקמתך ממנו כי גחלים וגו' כי זה הענין קשה לו כאילו אתה חותה גחלי' על ראשו לשרפו מרוב בשתו על הטוב שיקבל ממך תחת הרעה אשר גמלך וה' ישלם לך טוב' תחת הטובה אשר גמלת אותו: (רלב"ג)


{כב}  כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל-רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם-לָֽךְ:

 רש"י  כי גחלים. הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו: חותה. כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כדאמר לחתות אש מיקוד (ישעי' ל): וה' ישלם לך. ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי גחלים. במה שתאכיל אותו יצר לו כאלו שאבת מהיקוד גחלים לתת על ראשו כי יבוש מאוד על אשר תגמול לו טובה על הרעה ועם כי תחשב זה לנקמה מ''מ ישלם לך ה' שכר צדקה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חותה. עניינו שאיבת האש מהיקוד כמו לחתות אש מיקוד (ישעי' ל) : (מצודת ציון)


{כג}  ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר:

 רש"י  רוח צפון תחולל גשם. תוליד ותברא את הגשם: ופנים נזעמים. תחולל לשון סתר לה''ר גורם שיהיו פני הקב''ה נזעמים, וכן דמיון פתרון המקרא רוח צפון עשויה לחולל גשם ולשון סתר עשוי' לפנים נזעמים: (רש"י)

 מצודת דוד  רוח צפון. כמו שרוח צפוני מוליד את הגשם כן לשון הרע הנאמר בסתר מוליד פנים של זעם מן האמור עליו על האומר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחולל. ענין בריאה והולדה כמו הן בעון חוללתי (תהלים נא) : נזעמים. מל' זעם וכעס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רוח צפון. הנה כמו שהרוח הצפונית תברא הגשם בירושלם כי היא תביא שם האידים העולים מהים כי הים הוא צפוני לה כן לשון סתר שיספר אדם לחבירו דברי רכילות יברא פנים נזעמי' ויחדש' והנה הזהיר בכאן מזה הדבור המגונה בזה האופן: (רלב"ג)


{כד}  ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל-פִּנַּת-גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת (מדונים) מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר:

 רש"י  טוב שבת על פנת גג. על סלוק השכינה נאמר: מאשת מדינים. כנסת ישראל שהרשיעו את מעשיה' והקניטו להקב''ה: ובית חבר. בית שחברו בו גלולים לשכינה: (רש"י)

 מצודת דוד  על פנת גג. מבלי מחסה ויחידי מבלי חברת אנשים : מאשת. מלשבת בית עם אשת מדינים ואף במקום חבורת אנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנת. זויות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טוב שבת. טוב לאיש שישב בלא חבורה על פנת גג משישב עם אשת מדינים שתעורר ריב וקטטה לו תמיד ואע''פ שהוא בבית שיש בו חבורה מהאנשים: (רלב"ג)


{כה}  מַ֣יִם קָ֭רִים עַל-נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק:

 רש"י  על נפש עיפה. עשויה להשיב נפש עיפה: ושמועה טובה. אף היא שוה להם וכן יעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מה): (רש"י)

 מצודת דוד  מים קרים וגו'. שני אלו הנאתן שוה והם מים קרים הנשפכים על נפש העיפה מרוב החום ושמועה טובה הבאה לאדם ממרחק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מים קרים. הנה כמו שהנפש העיפה תקח הנאה ותועלת במי' הקרים להשיב לפנימי הגוף החום הטבעי שהתפזר מפני התנועה כן יקח האדם הנאה גדולה ותועלת בשמוע' טובה שתגיע לו מארץ מרחק בקרוביו ואוהביו כי זה ישיב נפשו אליו כמו שישיבו המים הקרי' נפש העיף אליו: (רלב"ג)


{כו}  מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי-רָשָֽׁע:

 רש"י  מעין נרפש. עכור ברגלים: צדיק מט לפני רשע. כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת: (רש"י)

 מצודת דוד  מעין נרפש. כמו מעין הנרמס והנדרך ברגל שהנה נעכר המים ולא ישתוהו מעתה : ומקור משחת. הנשחת ברמיסת הרגל וכפל הדבר במ''ש : צדיק. וכן כאשר ימוט הצדיק לנפול לפני הרשע היא סיבה לבל יבקשו עוד תורה מפיו באמרם אם לעצמו לא הועיל מה יועיל לזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נרפש. ענין רמיסה כמו ברגליכם תרפשון (יחזקאל לד) : מט. מל' נטיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעין. הנה מעין שמימיו נובעים אשר נתטנף ברפש עד שנשחת המקור שמשם נובעים מי המעין מטנוף הרפש ידמה לצדיק אשר הוא מתמוטט לפני רשע ונכנע תחתיו כי הרשע משחית הוד הצדיק ומטנף אותו בדרך שירחיק האנשים מלכת בדרכו כמו שירחיק טינוף הרפש השתיה ממי המעין: (רלב"ג)


{כז}  אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא-ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד:

 רש"י  אכול דבש. לאכול דבש יותר מדאי רמז הדבר לדורש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית לגלות לרבים ועמי הארץ מלגלגים על הדברים ושואלים מה למעלה מה למטה: וחקר כבודם כבוד. והיכן החקר ראוי להיות בדברי חכמי' אשר כבודם כבוד בגזירותיהם יש לשאול מה טעם גזרו כך ולמה סייגו בכל גזירה וגזירה: (רש"י)

 מצודת דוד  אכול דבש. לאכול דבש הרבה לא טוב כי מעוטו יפה ורובו קשה אבל מרבית חקירת כבודם של צדיקים לכבוד יחשב ר''ל מהראוי להרבות לחקור חכמתם שהיא כבודם ותפארתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אכול דבש. אכילת הדבש יותר מן הראוי לא טוב והוא ההשתדלות בדעת קדושי' כי יספיק שילמד מהחכמ' על שהם נמצאי' לא שיפליג לחקור מה הם ואיך ענינ' כי ההרבו' בחקר כבוד' אינו כבוד כי לא יוכל השכל האנושי להשיג על אמתת זה באופן שלם: (רלב"ג)


{כח}  עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ:

 מצודת דוד  עיר פרוצה. כמו עיר נפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו כי בזה מקלקל שמירת נפשו וכמ''ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (לעיל כא) א''כ מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרוצה. ענין שבירה : מעצר. ענין מניעה כמו ותעצר המגפה (במדבר יז) : לרוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה י''א) על שם שבאה ברוח הפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיר פרוצה. הנה האיש אשר לא יוכל למשול בו כרצונו דומה לעיר פרוצ' שאין לה חומה לשמור העיר שלא יכנסו בה משחיתים וזה שלא ימשול ברצונו מוכן לרעות רבות מפני המסרו ביד תאותו ורצונו והשליט בתאותו הוא כמו חומ' לשמור שלא יעלה שם הפורץ מפני תאוותיו המגונו': (רלב"ג)

משלי פרק-כו

{א}  כַּשֶּׁ֤לֶג | בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר כֵּ֤ן לֹא-נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד:

 רש"י  כשלג בקיץ. בשעה ששוטחין התאנים בחמה ליבשן ולעשות קציעות כדאמר הלחם והקיץ לאכול הנערים (שמואל ב טו): (רש"י)

 מצודת דוד  כשלג. כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר שהמה דברי' שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה כן לא נאה לכבד את הכסיל שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בקיץ. הוא עת שטיחת התאנים ליבש כמו וקיץ וחורף (בראשית ח) : נאוה. נאה כמו נאוה תהלה (תהלים לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כשלג. הנה כירידת השלג בקיץ שהוא מור' שלא יתכן לפי המנהג הטבעי וכמטר בקציר שהוא מזיק ובלתי נאות כן לא יאות לכסיל כבוד כי אין מחקו לפי הנהוג לתת לו כבוד ונתינת הכבוד לו הוא דבר מזי' להמון העם יבא לחשוב שאין יתרון לחכם על הכסיל: (רלב"ג)


{ב}  כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּ֥ן קִֽלְלַ֥ת חִ֝נָּ֗ם (לא) ל֣וֹ תָבֹֽא:

 רש"י  כצפור לנוד. שהוא נד וכדרור שהוא חוזר לקנו: כן קללת חנם לא תבוא. למי שהוציאה בפיו: דרור. הוא עוף הנקרא רונדל''ע בלעז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה: (רש"י)

 מצודת דוד  כצפור. כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדרור. הוא עטלף ותקרא דרור ע''ש שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם כי דרור הוא ענין חירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כצפור לנוד. הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות וחשוב לאשר יצאה הקללה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו: (רלב"ג)


{ג}  שׁ֣וֹט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמ֑וֹר וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים:

 רש"י  שוט לסוס. הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע: (רש"י)

 מצודת דוד  שוט. הנה שוט הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך ומתג הוכן לחמור למשכו בו אל מקום הנרצה ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו כי לא יוסר בדברים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוט. שרביט ושבט כמו קול שוט (נחום ג) : מתג. הוא כעין רסן עשוי להנהיג בו במתג ורסן עדיו (תהלים לב) : לגו. לגוף כמו אחרי גוך (יחזקאל כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוט לסוס. הנה הכסילים דומים לבהמות שלסבת חסרונם יצטרך האדם בהנהגתם להכוחם כי האדם ינהיג הסוס באשר ירצה כשיהיה לו שוט יכה בו וינהיג החמור כשיעקוץ אותו האדם במתג כמנהג החמורים כן ינהיג האדם הכסילים באשר ירצה כאשר יכה אותם בשבט בדרך שיקבלו מוסר: (רלב"ג)


{ד}  אַל-תַּ֣עַן כְּ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּֽן-תִּשְׁוֶה-לּ֥וֹ גַם-אָֽתָּה:

 רש"י  אל תען כסיל. בדברי ריב ומצה פן תשוה לו: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תען. אל תשיב לכסיל כאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תען. מל' עניה ותשובה : תשוה. מל' השואה ודמיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תען כסיל כאולתו. במה שיטיח כנגדך מהדברים לחסרון דעתו כי אין ראוי שתטה אזנך לשגעונותיו: פן תשוה לו גם אתה. ר''ל שהיה זה סכלות ממך אם תעריך דבריו באופן שתתפעל מהם. ענה כסיל כאולתו. להסירו מהטעות שנפל בו בדברי חכמה: (רלב"ג)


{ה}  עֲנֵ֣ה כְ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּן-יִהְיֶ֖ה חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו:

 רש"י  ענה כסיל. הבא להסיתך לרעה הודע לו אולתו: פן יהיה חכם בעיניו. וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם אל תען בדבר שתשוה לו אם תענהו ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהי' חכם בעיניו: (רש"י)

 מצודת דוד  ענה. השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה והראה לו טעותו כי פן יחזיק עצמו לחכם כי יאמר שלא מצאת מענה ולכך ענהו ולא תחשב בזה כמוהו כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פן יהיה חכם בעיניו. במה שמצא מזה וישאר עם הדעת הנפסד ההוא והנה בזה אין ראוי לך לשתוק כי הוא הראוי שחסיר המכשולות מלפני האנשים בחזקת היד: (רלב"ג)


{ו}  מְקַצֶּ֣ה רַ֭גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד-כְּסִֽיל:

 רש"י  מקצה רגלים חמס שותה. מי ששולח דברים ביד כסיל הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח לתקן מה שעיות הראשון אשר שלחו בתחלה ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל: (רש"י)

 מצודת דוד  מקצה וגו'. הרוצה לתת מרגוע לרגליו ושולח אמריו ביד כסיל הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה ובע''כ צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל ושותה עוד חמס כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקצה. מל' קציצה וכתיתה : חמס. דברי סרה וקרוב לענין נחמסו עקביך (ירמיה יג) שהוא הסרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מקצה וגו'. הנה מי ששול' דברים ביד כסיל קוצץ הרגלים לאשר רצונו ללכת ולא ישאר לו כלי ילך בו כן אין כלי לכסיל להוביל הדברים ששמת בפיו אל המקום אשר הוא שולחו שם כי אין לו דעת לשמור צורת הדברים ההם באופן אשר שמם בפיו והוא שותה חמס במה שישיב לו הכסיל מהדברים וזה מב' צדדים הא' לפי שהכסיל לא יאמר הדברים באופן אשר צווה בהם ויהיה זה סבה אל שלא תהיה תשובת המשיב ערבה ונאותה אל מה ששלח לו שולח הדברים ויהיה מפני זה חמס השולח על המשיב על לא חמס בכפיו כי הכסיל סבב זה והצד הב' כי הכסיל לא ישיב הדברים באופן שצוהו המשיב ויהיה זה סבה אל שיבאו הדברים שצוהו המשיב מבולבלים ובלתי נאותים: (רלב"ג)


{ז}  דַּלְי֣וּ שֹׁ֭קַיִם מִפִּסֵּ֑חַ וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים:

 רש"י  דליו שוקים מפסח. גבהו כמו דלו עיני (ישעי' לח) השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה משל בפי כסיל האומר אותו על לימוד החכמה איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאה וגבוהה היא ממנו, המשל אומר דליו שוקים מפסח: (רש"י)

 מצודת דוד  דליו. כמו שהשוקים מן הפסח המה גבוהים זה מזה ולזה יפסח וכן המשל בפי הכסילים לא תשוה אל הנמשל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דליו. ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח) : שוקים. שוקי הרגלים : מפסח. מחגר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דליו שוקים. גבהו שוקים מפסח שהאחד גבוה מחבירו וזה גורם שאינו יכול ללכת ביושר וכן הענין במשל אשר בפי כסילים כי לא יסכים המשל לנמשל מפני מה שיוסיפו או יחסרו בזכרם המשל: (רלב"ג)


{ח}  כִּצְר֣וֹר אֶ֭בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה כֵּן-נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד:

 רש"י  במרגמה. פרונדול''א בלעז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד' להזרק כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז''ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס: (רש"י)

 מצודת דוד  כצרור. כמו הצורר אבן בכלי הקלע שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק כן הנותן לכסיל כבוד כי מעט זמן ישאר בכבודו כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כצרור. ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מב) : במרגמה. כן יקרא הקלע על כי בו רוגמים ומשליכים האבנים והוא מל' באבן ירגמו (ויקרא כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כצרור. הנה כצרור שבו אבן יקרה בגל אבני מרגמ' שאינו ראוי שיושם בו המורגלים בזאח כן אין ראוי שינתן לכסיל כבוד והוא החכמה כי אינו ראוי לה ונקראת החכמה כבוד כי הוא כבוד האנשים והודם ולזה אמר כבוד חכמים ינחלו: (רלב"ג)


{ט}  ח֭וֹחַ עָלָ֣ה בְיַד-שִׁכּ֑וֹר וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים:

 רש"י  חוח עלה ביד שכור. כחוח שהוא נדבק ביד שכור כן המשל האמור למטה נדבק בפי הכסיל להיות להם לחוח ולקוץ מכאיב, ומהו המשל: (רש"י)

 מצודת דוד  חוח. כמו הקוץ העולה ביד שכור שהוא נוקב כפיו ומזיק בו לאחרים כן המשל אשר בפי הכסילים יזיק לעצמו ולאחרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוח. מין קוץ כמו החוח אשר בלבנון (מלכים ב' יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חוח. הנה כמו שביד שכור עלה חוח אשר יוזק בו ועזב מלקחת הדברים אשר יועילו לו או שלא יוזק בהם כן הענין במשל שהוא בפי כסילים כי מכל הכוונות אשר אפשר שיובנו בו לא יביאו מהם הכסילים רק מה שיזוקו בו: (רלב"ג)


{י}  רַ֥ב מְחֽוֹלֵֽל-כֹּ֑ל וְשֹׂכֵ֥ר כְּ֝סִ֗יל וְשֹׂכֵ֥ר עֹבְרִֽים:

 רש"י  רב מחולל כל. הקב''ה ברא את הכל ודן את הכל ככסיל כחכם אין אנו צריכין לשום חכמה: ושוכר כסיל. לא כבשר ודם שלא ישכור אלא פועלים בקיאים ולא ישכור אלא העוסקים במלאכתו אבל הקב''ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עובר דרכים הבטלנים מכל מלאכה, ומדרש אגדה ושוכר כסיל מל' וסכרו מעינות תהום (בראשית ח) ולשון עושי שכר (ישעיה יט) הקב''ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח, ובדברי רבי משה ראיתי רב מחולל כל עשיר יש לו פעולות הרב' ואם שוכר כסיל במלאכתו הנה הוא כשוכר כל עוברי דרך שרואין בקלקול המלאכה להורות איך יתכן ואיך יש לו לפעול ודבר ריק הוא ואינו ענין כאן: (רש"י)

 מצודת דוד  רב. איש ריב ירבה חללים כל הקרב ואין מי יגש אליו אבל ישכיר את הכסיל ואת העוברים על דת למען יהיו הם בחברתו להכאיב עמהם את הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רב. מל' מריבה : מחולל. מל' חלל והרג : עוברים. ר''ל בעלי עבירה עוברים על דת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רב מחולל כל. האיש הרב שהוא בעל קטטה ומחלוקת ממית הכל ומשחית אותה אך הוא מטיב לכסיל ולבעלי עבירה כדי שיתחברו עמו או ירצה בזה הרבה ימצא מי שיבא צער וכאב לכל האנשים והוא עם זה מטיב לכסיל ולבעלי עבירוח להיותם נאותים אל שיהיו חברים לו או ירצה בזה השליט שהוא מביא חיל ואימה על כל האנשים מרוב ההזיק אשר יגיע להם ידמה הכסיל ובעלי העבירות שהוא שוכר אותם מרוב שמחתם לאיד זולתם ולא ירגישו שהם יזוקו ג''כ בו וזה ממה שיתפרסם בו חסרון דעתם ורוב תכונתם: (רלב"ג)


{יא}  כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל-קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ:

 מצודת דוד  ככלב. כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו ולא יבין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קאו. מל' הקאה : שונה. מל' שנים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ככלב שב על קאו. הנה כמו הכלב ששב לאכל המאכל שהקיא אותו ולא ירגיש כי קרה לו ממנו היזק כן הענין בהכסיל שהוא שונה באולתו אחר התבאר לו שכבר קרה לו רע ממנה: (רלב"ג)


{יב}  רָאִ֗יתָ אִ֭ישׁ חָכָ֣ם בְּעֵינָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ:

 מצודת דוד  ראית. כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו כי הוא ילמד ויתחכם אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ראית איש. שהוא חכם בעיניו ואם אינו חכם לפי האמת הנה יש תקוה לכסיל יוחר ממנו לקנות קנין החכמה כי החכם בעיניו יספיק לו מה שהוא בו מהחכמה לפי דעתו ולא משתדל לקנוח ממנה עוד ואולם הכסיל שאינו חכם בעיניו מכיר חסרונו וישתדל בקנין החכמה: (רלב"ג)


{יג}  אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת:

 מצודת דוד  אמר עצל. לרוב העצלות יגזים לומר איך אלך הלא שחל בדרך וגו' ואהיה נטרף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחל. שם משמות האריה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אמר עצל. הנה לעצלת העצל לא ירצה לצאת מביתו לעשות שום פעולה ולא ישתדל בעיון וידמה אליו כשיביאהו הכרוז לצאת מביתו שיש שחל בדרך אשר ילך בה ארי בין הרחובות שיטרפהו ולזה לא יצא מפתח ביתו: (רלב"ג)


{יד}  הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל-צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל-מִטָּתֽוֹ:

 מצודת דוד  הדלת. כמו הדלת תסבב עצמה על הציר הנה והנה ולא תצא ממנה כן העצל יתהפך על מטתו ולא יקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צירה. רגל הדלת הנתון בחור המפתן וכן נאמר בדרך שאלה נהפכו עליה ציריה (ש''א ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הדלת תסוב על צירה. הנה כמו שהדלת תסוב על צירה ואינה נפרדת ממנו כן דבק העצל אל מטתו לרוב אהבו השינה כי עצלה תפיל תרדמה ואמר על צד ההפלגה כי לעצלות העצל לא יתן ידו אל פיו להביא בו מזון כאלו טמן ידו בצלוחית קטנה שלא יוכל להוציאה משם וכאילו באר בזה כי אפילו לצורך מזונו לא יעזבוהו ידיו לרוב עצלותו: (רלב"ג)


{טו}  טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת נִ֝לְאָ֗ה לַֽהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל-פִּֽיו:

 רש"י  בצלחת. ביורה חמה נותן ידו מפני הקור: (רש"י)

 מצודת דוד  טמן. הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצלחת. שם כלי בשול כמו ובדודים ובצלחות (ד''ה ב' לה) : נלאה. ענין עייפות כמו ונלאו מצרים (שמות ז) : (מצודת ציון)


{טז}  חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם:

 רש"י  משיבי טעם. חכמים: (רש"י)

 מצודת דוד  חכם עצל. העצל הוא חכם בעיני עצמו יותר משבעה רואי פני המלך היודעים להשיב טעם על כל אשר ישאלום כי בעבור העצלות יתחכם למצוא טעם על בטול המלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חכם עצל. הנה האיש העצל הוא חכם בעיניו יותר מרבים מן החכמים שישיבו טעם לכל מה שישאלו מהם: (רלב"ג)


{יז}  מַחֲזִ֥יק בְּאָזְנֵי-כָ֑לֶב עֹבֵ֥ר מִ֝תְעַבֵּ֗ר עַל-רִ֥יב לֹּֽא-לֽוֹ:

 רש"י  מחזיק באזני כלב. העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם: (רש"י)

 מצודת דוד  מחזיק. כמו האוחז באזני כלב הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מחזיק וגו'. מי שהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו דומה למי שיבקש מזון מהכלב ויחזיק מפני זה באזני הכלב כאילו מבקש שישכהו כמו מי שמראה עצמו כאלו הוא לואה ובלתי יכול לעשות דבר רע: (רלב"ג)


{יח}  כְּֽ֭מִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶ֥ה זִקִּ֗ים חִצִּ֥ים וָמָֽוֶת:

 רש"י  כמתלהלה. כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזיקות בערתם (ישעי' נ) מל' זקוקים דינור, ד''א זיקים פרונזולא''ש מלשון אבני קלע (זכריה ט) וכן בגמרא זיקתא פסיק לן ויורה חצים ומות: (רש"י)

 מצודת דוד  כמתלהלה. כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו הנה עכ''ז לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמתלהלה. ענין יגיעה ועייפות כמו ותלה ארץ מצרים (בראשית מז) : היורה. ענין השלכה כמו ירה בים (שמות טו) : זקים. ניצוצות כמו מאזרי זיקות (ישעיה נ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כמתלהלה. ואחר זה כי מצא מקומו יורה זיקי אש וחצים ומות כאמרו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאי': (רלב"ג)


{יט}  כֵּֽן-אִ֭ישׁ רִמָּ֣ה אֶת-רֵעֵ֑הוּ וְ֝אָמַ֗ר הֲֽלֹא-מְשַׂחֵ֥ק אָֽנִי:

 רש"י  כן איש רמה. מפתה ומסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מות וכשחבירו מרגיש שהוא מתעה אותו אומר מצחק אני: (רש"י)

 מצודת דוד  כן איש. כן המרמה את רעהו וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך הנה ידוע תדע שלא כן הוא והשמרו ממנו כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כן איש רמה את רעהו. ויבין לחשוב שכל מה שעשה עשה על דרך השחוק והלעג: (רלב"ג)


{כ}  בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה-אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן:

 רש"י  באפס עצים. כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לה''ר המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון: (רש"י)

 מצודת דוד  באפס וגו'. שני אלו שווין המה כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באפס. הוא כענין לא כמו ואפס כמוני (שם מו) : נרגן. מתלונן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באפס עצים. הנה כמו שכאשר יעביר העצים תכבה אש כן בהעדר הנרגן המעורר מדינים ישתוק המדון וינוח: (רלב"ג)


{כא}  פֶּחָ֣ם לְ֭גֶחָלִים וְעֵצִ֣ים לְאֵ֑שׁ וְאִ֥ישׁ (מדונים) מִ֝דְיָנִ֗ים לְחַרְחַר-רִֽיב:

 רש"י  פחם לגחלים ועצים לאש. פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחב ריב: (רש"י)

 מצודת דוד  פחם. כמו הפחמים מוכנים המה להבעיר האש כן איש מדון מוכן הוא לחרחר ריב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחם. הם גחלים כבוים כמו נופח באש פחם (שם לד) : לחרחר. להבעיר אש המריבה והחרון והוא מל' והעצמות יחרו (יחזקאל כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פחם לגחלים. הנה כמו שהפחם מוכן להיות ממנו גחלים שמשחיתים ושורפים כל אשר ידבקו בו וכן העצים מוכנים להיות אש להשחית אשר סביבם כן מוכן איש מדינים לחרחר ריב בין האנשים להשחיתם: (רלב"ג)


{כב}  דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי-בָֽטֶן:

 רש"י  כמתלהמים. ל' מתלחמים ורז''ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה: חדרי בטן. היא מיתת הדרוקן: (רש"י)

 מצודת דוד  דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד המה יורדים חדרי בטן אבל המכות המה מעל הגוף ממעל וכאומר הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות ולא כן מכות חדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמתלהמים. ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן יהלמני צדיק (תהלים קמב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דברי נרגן. הם כמו משתברים כי כן דרך הכסילים והמסכסכים שיראו עצמם כאלו ישתברו דבריהם ואומרים לא אספר לך הכל או לא אומר לך הכל ובזה יבא הפעלות חזק בנפש שומע דבריהם ויורידו דבריהם לחדרי לב השומע בזה האופן כי יחשוב שמה שלא יגידו מזה הוא יותר קשה ממה שיגידו: (רלב"ג)


{כג}  כֶּ֣סֶף סִ֭יגִים מְצֻפֶּ֣ה עַל-חָ֑רֶשׂ שְׂפָתַ֖יִם דֹּלְקִ֣ים וְלֶב-רָֽע:

 רש"י  מצופה על חרש. כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת כן שפתים דולקים ולב רע. הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב ולב רע נראין כאוהבין והם אויבים: דולקים. כמו דלקת אחרי (בראשית לא): (רש"י)

 מצודת דוד  כסף סיגים. כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא ידוע תדע שלבו מלאה זדון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סיגים. הוא פסולת הכסף : מצופה. מחופה : דולקים. ענין רדיפה כמו דלקת אחרי (בראשית לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כסף סיגים. הנה כמו כסף עם סיגים שהוא צפוי לחרש אשר הנראה יחשב היותו טוב מזולת שיהיה כן ואשר הוא בתוכו דבר פחות מאד כן הענין בשפתים שהם דולקים ורודפים חברת האדם ואהבתו הולכי רע כי יחשוב לפי דבריו היותו אהוב ובתוכו מה שאין בו תועלת ודבריו הם נראים ככסף והם כסף סיגים שנראה ככסף מזולת שיהיה כן: (רלב"ג)


{כד}  (בשפתו) בִּ֭שְׂפָתָיו יִנָּכֵ֣ר שׂוֹנֵ֑א וּ֝בְקִרְבּ֗וֹ יָשִׁ֥ית מִרְמָֽה:

 רש"י  ינכר שונא. בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש''ט בלעז: (רש"י)

 מצודת דוד  בשפתיו. בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשפתיו ינכר. הנה השונא יסבב בשפתיו שלא יכירו שנאתו אך בקרבו ישית מרמה ללכוד שונאו ברשתו: (רלב"ג)


{כה}  כִּֽי-יְחַנֵּ֣ן ק֭וֹלוֹ אַל-תַּֽאֲמֶן-בּ֑וֹ כִּ֤י שֶׁ֖בַע תּוֹעֵב֣וֹת בְּלִבּֽוֹ:

 מצודת דוד  כי יחנן. אם ישא קולו בתחנונים אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבע. ר''ל הרבה וכן שבע יפול צדיק (לעיל כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי יחנן קולו. כי יאמר דברי חן אל תאמן בו אחר שידעת שהוא שונא כי בלבו תועבות רבות ואע''פ שבפיו יאמר דברי חנופה וחלקות: (רלב"ג)


{כו}  תִּכַּסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה בְּמַשָּׁא֑וֹן תִּגָּלֶ֖ה רָעָת֣וֹ בְקָהָֽל:

 רש"י  תכסה שנאה. העוש' מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא חושך (ס''א שואת חשך) את הדבר השנאוי להקב''ה סוף שהקב''ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע: (רש"י)

 מצודת דוד  תכסה. כאשר תתכסה השנאה בחושך ר''ל העושה דבר השנאה והרעה במקום שאין אנשים רואים הנה סוף הדבר תגלה רעתו בקהל רב ואז יקבל גמול הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במשאון. בחושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תכסה שנאה. כאשר תתכסה השנאה בעבור שאון ר''ל שהוא מקוה שימציאוהו בארץ שואה ומשואה ולא ישמור ממנו בעבור היותו מרבה לו כאוהב והוא ישחיתהו ולא יראה אדם הנה הש''י יסבב שמה שעשה בסתר יגלה במקום רואים ובקהל ויקח ענשו הראוי לו על מה שעשה בסתר או ירצה בזה שהש''י יענישהו כשיביא עליו רע בהפך מה שחשב הוא כסה שנאתו כדי להגיע רע לשונאו במקום משאון אשר לא עבר אדם שם והש''י יביא לו רעה נגלית לכל במקום רואים, או ירצה בזה שהש''י יסבב שרעתו אשר חשב להביא לשונאו תגלה ותודע בקהל: (רלב"ג)


{כז}  כֹּֽרֶה-שַּׁ֭חַת בָּ֣הּ יִפֹּ֑ל וְגֹ֥לֵ֥ל אֶ֝בֶן אֵלָ֥יו תָּשֽׁוּב:

 רש"י  כורה שחת. כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ''ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל: וגולל. כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו: וגולל אבן. מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט'): (רש"י)

 מצודת דוד  כורה. החופר בור לרגלי חבירו סופו הוא עצמו יפול בה וכן הגולל אבן על חבירו סופו תשוב אליו וכפל הדבר במ''ש ור''ל החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כורה. חופר כמו בור כרה (תהלים ז) : שחת. בור כמו ויפול בשחת (, שם) : וגולל. מל' גלגול וסבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כרה שחת. וזה יהיה בשיפילהו בשחת אשר כרה להפיל בו שונאו ולא יתברר לכל כי כרהו להפיל בו שונאו וישוב אליו האבן אשר גלל להשחית שונאו וזה הוא הגמול הראוי לו על זה: (רלב"ג)


{כח}  לְֽשׁוֹן-שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה:

 רש"י  ישנא דכיו. מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב: ופה חלק. פה של חלקלקות: יעשה מדחה. עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  לשון שקר. איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו ואף אם לא גמלוהו רע כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא ר''ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו אז השנאה ההיא נדחית מעצמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכיו. ענין שבירה וכתיתה כמו או דכו במדוכה (במדבר יא) : מדחה. מל' דחיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לשון שקר ישנא. איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו אע''פ שלא גמלוהו רע אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם אך פה חלק יעשה מדחה לזאת השנאה ויסיר ר''ל כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם ויראו שהם בוטחים בו ושאינט חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם: (רלב"ג)

משלי פרק-כז

{א}  אַֽל-תִּ֭תְהַלֵּל בְּי֣וֹם מָחָ֑ר כִּ֤י לֹא-תֵ֝דַ֗ע מַה-יֵּ֥לֶד יֽוֹם:

 רש"י  אל תתהלל. אל תתפאר עכשיו בדבר שעתיד להיות ליום מחר: כי לא תדע מה ילד יום. שמא היום יולד שום רעה שיבטל מחשבות מחר: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתהלל. אל תשתבח עצמך במה שתבטיח לעשות ביום מחר כי לא תדע מה דבר יקרה כי פן יקרה דבר אשר לא תוכל עשוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתהלל. מל' הלול ושבח : ילד. עניינו מקרה וכן אלה תולדות יעקב (בראשית לז) ולפי שהזמן מוליד הקורות אמר ילד יום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תתהלל. במה שתבטח לעשותם ביום מחר כי לא תדע מה מקרה היום כי אולי יתחדשו לך מקרים מונעים מהביא מחשבתך לפועל: (רלב"ג)


{ב}  יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא-פִ֑יךָ נָ֝כְרִ֗י וְאַל-שְׂפָתֶֽיךָ:

 מצודת דוד  יהללך. ר''ל אף בדבר שכבר עשית יהללך זר וגו' : נכרי וגו'. הוא כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יהללך זר ולא פיך. וזה כמה שעשית אין ראוי שתהלל עצמך כי זאת תכונה פחותה טוב שיהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך: (רלב"ג)


{ג}  כֹּֽבֶד-אֶ֭בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל וְכַ֥עַס אֱ֝וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם:

 רש"י  ונטל. משא: וכעס אויל. שהאויל מכעיס להקב''ה גורם להביא כעס לעולם: (רש"י)

 מצודת דוד  כובד. הנה האבן יש לה כובד רב וגם החול משאו רב אמנם כעס האויל כבד לשאת ולסבול יותר משני אלו כי מחסרון הדעת ירבה לכעוס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונטל. ענין משא כמו נטילי כסף (צפניה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כובד אבן. הנה האבן יכבד מאד לנשאו וכן הענין במעמס החול אך שאת כעס אויל הוא כבד משניהם: (רלב"ג)


{ד}  אַכְזְרִיּ֣וּת חֵ֭מָה וְשֶׁ֣טֶף אָ֑ף וּמִ֥י יַ֝עֲמֹד לִפְנֵ֥י קִנְאָֽה:

 רש"י  ושטף אף, ומי יעמוד. לפני קנאתו של קנא ונקם: (רש"י)

 מצודת דוד  אכזריות. החמה מביא לידי אכזריות והאף יסית לשטוף ולאבד ולפני בעל קנאה מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי קשה היא עוד יותר מהחמה והאף כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אכזריות. הנה החמה תביא לאכזריות כי בעל החמה לא ירחם על אשר יכעס עליו והאף כמו שטף מים שישחית הכל אך הקנאה היא יותר קשה מאד כי בעל הקנאה יצר לו בראותו טוב לזולתו ויבחר הרע לו ולזולתו יותר מטוב לו ולזולתו כמו שסופר מהמקנא והחמדן שאמר להם המלך מפני הכירו תכונותיהם שהוא מוכן לעשות להם טוב כיד המלך ישאל הא' מהם וינתן לו ולב' יותן כפלים והנה החמדן לא רצה לשאול כדי שיהיה לו כפל מאת המקנא והמקנא לא רצה לשאול שום טובה לעצמו לדאגתו על הטוב שיהיה לחברו ומיהר לשאול מהמלך שינקרו עינו האחת שישאר חבירו עור משתי עיניו: (רלב"ג)


{ה}  ט֖וֹבָה תּוֹכַ֣חַת מְגֻלָּ֑ה מֵֽאַהֲבָ֥ה מְסֻתָּֽרֶת:

 מצודת דוד  תוכחת מגולה. אף המוכיח בפרסום ומכלים למוכח מכל מקום טובה היא אם באה מאהבה מסותרת בלב המוכיח וכוונתו ליישר דרכי המוכח ולא לקנתר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טובה. התוכח' והקטטה שיעשה האדם את רעהו בגלוי להוכיחו על רעותיו יותר מהאהבה שהיא מסותרת ולא יראה ממנה רושם בגלוי כי לא יהיה תועל' בזאת האהבה: (רלב"ג)


{ו}  נֶ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא:

 רש"י  ונעתרות. ל' גודל כמו העתרת' עלי (יחזקאל לה): (רש"י)

 מצודת דוד  נאמנים. האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי' הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פצעי. הם מכות המוציאות דם : ונעתרות. ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נאמנים. הנה פצעי אוהב הם נאמנים וישרי' כי הם לתכלית טוב אם להוכיחו אם למלטו מרע כמו שיקרה לאדם בראותו כי אחיו או קרובו הפליג לעשות רע לאחרים או לומר חרפות קשות כנגדם והם ידמו לקחת נקמתם ממנו ולהצילם מידם ימהר להכותו בפניהם על מה שעשה או אמר כנגדם ובזה יתפייסו וימלטהו מידם אך נשיקות שונא הם נהפכות כי מראה לו אהבה להכשילו להפילו ברשת רצונו: (רלב"ג)


{ז}  נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כָּל-מַ֥ר מָתֽוֹק:

 רש"י  תבוס נופת. תרמוס ברגל כמו יבוס קמינו (תהלים נד): כל מר מתוק. כל דבר מר מתוק לה, ויש לפותרו בתלמוד תורה המראה א''ע כשבע שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש: תבוס נופת. אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו והמתאוה לה אפי' דברים הבאים לו במרירות וביגיעה הם מתוקים לו: (רש"י)

 מצודת דוד  תבוס. בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים : כל מר. כל דבר מר נחשב להם למתוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבוס. ענין רמיסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס) : נופת. ענין הזלה והתכה וכן ונופת צופים (שם יט) ותחסר מלת צופים והוא מובן מעצמו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפש שבעה. בעל נפש שבעה והוא האיש המסתפק השמח בחלקו יבוס גם הדברים המתוקים ר''ל שאינו נבהל להון ולא יפנה לקנין ההון אפי' במה שיושג ממנו בדרכים ערבים ומתוקים וישרים, ואולם בעל נפש רעבה הוא נבהל להון באופן חזק עד שאפילו מה שיושג ממנו במרירות ובקושי ובעברה הוא מתוק לו לעוצם תשוקתו לאלו הקנינים והנה זה המאמר לפי פשוטו הוא מבואר האמות וכאלו הערה הוא שלא ישתדל האדם לקחת מהמזון שיעור רב הכמות כי זה יביאהו למאוס אפי' הדברים הערבים ושלא ירעיב עצמו מאד כי זה יביאהו לחשוק גם בדברים המרים אך ינהג בדרכים הממוצעי' וידמה שקשר זה הפסוק לפסוק הקודם להעיר כי נשיקות שונא דומות ללקיחת נופת בנפש שבעה שיהיה סבה להקיא המזון אשר בבטנו ופצעי אוהב דומים ללקיחת המזון המר בנפש רעבה כי מצד הרעב לא יורגש במרירותו ויגיע ממנו התועלת שכבר יזון ממנו ויחיה בו בהפך הענין בלקיחת הנופת בנפש שבעה: (רלב"ג)


{ח}  כְּ֭צִפּוֹר נוֹדֶ֣דֶת מִן-קִנָּ֑הּ כֵּֽן-אִ֝֗ישׁ נוֹדֵ֥ד מִמְּקוֹמֽוֹ:

 רש"י  נודדת מן קנה. שהולכת ומטלטלת כן האיש הנודד ממקומו ת''ח הנודד מן הלמוד מלחזור על גרסתו: (רש"י)

 מצודת דוד  כצפור. כמו שיקשה לצפור מה שנודדת מקנה כן יקשה לאיש הנדידה ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מן קנה. מן מדורה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כצפור נודדת מקנה. לסבה חזקה בשלא תוכל לחיות בארץ מפני חוזק החום או חוזק הקור כן איש נודד ממקומו ר''ל שאין ראוי שיהיה נודד ממקומו אם לא לדמיון הסבה הזאת כמו שמצאנו באברהם וביצחק שהתעוררו להעת' ממקומם לסבה חזקה והיא הרעב שהיה שם או ירצה בזה שכמו שהצפור נודדת מקנה תמצא בלי קן ותצטרך לבנותו כן איש נודד ממקומו יחסר לו כל: (רלב"ג)


{ט}  שֶׁ֣מֶן וּ֭קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח-לֵ֑ב וּמֶ֥תֶק רֵ֝עֵ֗הוּ מֵֽעֲצַת-נָֽפֶשׁ:

 רש"י  שמן וקטרת. ריח שמן אפרסמון וריח קטרת משמחין לב: ומתק רעהו מעצת נפש. מי שחברו מקרבו וממתק לו בדבריו הוא טוב ממה שנפשו יועצתו, ד''א ומתק רעהו המכשיר מעשיו שהן מתוקין להקב''ה טוב לו ממה שהוא ממלא תאות לבו: (רש"י)

 מצודת דוד  ישמח. כ''א משמח את הלב : ומתק. וכן ישמח אמרי מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקטורת. עשן בשמים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמן וקטרת. הנה הסבה בשמן והרבות הקטור טוב הריח ישמח הנפש והם דברים באים מחוץ כן מתק סוד האדם עם רעהו ללקיחת העצה טוב מהעצה שיקח מאדם בנפשו בלי עזר אחר: (רלב"ג)


{י}  רֵֽעֲךָ֙ (ורעה) וְרֵ֪עַ אָבִ֡יךָ אַֽל-תַּעֲזֹ֗ב וּבֵ֥ית אָחִ֗יךָ אַל-תָּ֭בוֹא בְּי֣וֹם אֵידֶ֑ךָ ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֝ר֗וֹב מֵאָ֥ח רָחֽוֹק:

 רש"י  רעך. ורע אביך. הקב''ה שנקרא רע לישראל ורע אביך שחיבב את אבותיך: אל תעזב. אם עזבת יבא עליך פורענות: ובית אחיך. אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעא' והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים: מאח רחוק. טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  רעך. האוהב אותך וגם את אביך אהב ומהנראה שנשרשה האהבה ולזה אל תעזוב אהבתו ואל תבטח לומר הנה בבוא עלי יום איד אבוא אל בית אחי לשאול מעמו עזרה כי יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרעים אהובים מהאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אידך. מל' איד ומקרה רע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רעך ורע אביך. מי שהיה רעך ורע אביך אל תעזבהו כי טובה לך אהבתו מאד ולא תשען שתבא אל בית אחיך ביום אידך ותבטח בזה לעזוב אהבת רעך כי טוב לך שכן קרוב יותר מהאח שהוא רחוק לך רחוק המקום כי רחוק המקום הוא ממה שימעט שקר האהבה ואולם השכן הקרוב יהיה מוכן לך תמיד לעזר ולהועיל בכל עניניך: (רלב"ג)


{יא}  חֲכַ֣ם בְּ֭נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י וְאָשִׁ֖יבָה חֹרְפִ֣י דָבָֽר:

 רש"י  חכם בני. התחכם בני: ושמח לבי. ותהא לבי שמח בך: (רש"י)

 מצודת דוד  חכם בני. כן אמר שלמה לבנו התחכם בני ושמח לבבי ואוכל להשיב בדבר חרפה לאשר יחרפני כי אם תהיה סכל בעל כרחי אשים יד לפה כי אפחד שלא יגלה מומך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חכם בני. אתה בני התחכם ותשמח בזה הענין לבי ותישרני בזה שנוכל להשיב דבר למחרף אותי על החרפות שיחרפני אך אם תוכל תסבב שלא אוכל להשיב חורפי דבר מיראתו שיספר מומיך: (רלב"ג)


{יב}  עָר֤וּם רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר פְּ֝תָאיִ֗ם עָבְר֥וּ נֶעֱנָֽשׁוּ:

 רש"י  ערום ראה רעה. רואה פורענות הבאה על הארץ ונסתר הימנה שמשך ידו מן העבירה ופתאים לא נסתרו אלא עברו בדרך רעה: ונענשו. ונפסדו: (רש"י)

 מצודת דוד  ערום. כשראה הערום הרעה המעותדת לבוא נסתר ממנה ר''ל שמר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיגה אותם הרעה ובא להם העונש וההפסד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נענשו. גם הפסד ממון נקרא עונש וכן וענשו אותו מאה כסף (דברים כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערום. מי שהוא ערום וחכם ראה דעת הגוף והבליו ונסתר מהרעה ההיא במשלו על תאוותיו אך הפתאים הנפתים לתאוות עברו בהם והשיגם רע והוא שכולם ערב שכלם אל הנפש המתאוה ולוקח מהשכל לבושו וקשוטו והוא מה שיש לו כח עליו מהשגת המושכלות: (רלב"ג)


{יג}  קַח-בִּ֭גְדוֹ כִּי-עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ:

 רש"י  כי ערב זר. אדם שנעשה ערב גורם שאמר הדיין למלוה קח בגדו: (רש"י)

 מצודת דוד  קח בגדו. קח בגד הערב למשכון ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניס עצמו בזה : ובעד נכריה. כפל הדבר במ''ש ולומר בין ערב בעבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבלהו. ענין משכון כמו אם חבול תחבול (שמות כב) : (מצודת ציון)


{יד}  מְבָ֘רֵ֤ךְ רֵעֵ֨הוּ | בְּק֣וֹל גָּ֭דוֹל בַּבֹּ֣קֶר הַשְׁכֵּ֑ים קְ֝לָלָ֗ה תֵּחָ֥שֶׁב לֽוֹ:

 רש"י  מברך רעהו. יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכ' לקללה שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר והכל באין ושואלין ממנו והמלכות מתגרת בו לגבו' ממון כך נדרש במסכת ערכין, ועוד יש במדרש רבי תנחומא כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם שנאמר וישא משלו וגו' (מדבר כג) ל' נשיאות קול וסופו יעץ להחטיאם: (רש"י)

 מצודת דוד  מברך. המשבח רעהו בקול גדול בפרסום רב בכל בוקר בהשכמה ר''ל בתמידות ובזריזות הנה לקללה תחשב לו כי כאשר ישבחוהו בנדיבות לב רבים יחלו פניו ומחסרים עשרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מברך. ענין התפארות כמו אשר המתברך בארץ (ישעיה סה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מברך רעהו. מי שמברך רעהו בקול גדול והוא רגיל בכך וישכים לברכו בבקר יום יום זה הענין יחשוב לו לקללה מאת הש''י כי עושה מאדם כמו אלוה ויותן לו התודה והברכה בדמיון מה שראוי לתת לש''י או ירצה שאשר יברך את רעהו בקול גדול על הטובה שהטיב וחננו בדרך שישמעו דבריו לא יתאחר הזמן שתחשב לו לקללה כי זה יסבב שיבאו אנשים בלתי הגונים לבקש מרעהו מאותו הדבר אשר ברכהו עליו והמשל שאם ברך ראובן לשמעון בקול גדול על ששלח אשישה יין טוב הנה ישמעו דבריו אנשים רעים וילכו לשמעון שיתן להם מהיין ההוא ויגרום לו בזה הפסד תחת אשר הועילהו ובכמו זה הענין צריך האדם להזהר שלא יתן כלו לחבירו במה שאפשר שיגיעהו נזק והמשל שכבר יקרה ששאל שר גדול משמעון שישלח לו מיינו ואמר שאין לו יין טוב ובאותו מעמד בא ראובן וברך את שמעון על מה שנתן לו מיינו הטוב כי זה יהיה סבה שיכעס על שמעון השר הגדול ההוא והנה רבו מאד המינים אשר אפשר שיגיע בהם נזק מזאת הברכה ואפשר שירצה בזה עוד שאשר יברך בקול גדול מחשבתו אשר באה אליו תחלה בחקרו בעיון מה ויהיה זה סבה שיקצר מחקור בו עוד על שאר המחשבות הנופלות בו הנה זה הענין תחשב לו לקללה כי זה ממה שיסגור לפניו שערי העיון: (רלב"ג)


{טו}  דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר וְאֵ֥שֶׁת (מדונים) מִ֝דְיָנִ֗ים נִשְׁתָּוָֽה:

 רש"י  דלף טורד. גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית: ביום סגריר. יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם: ואשת. מדינים נשתוה. שניהם שוין: (רש"י)

 מצודת דוד  דלף. הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כ''א ביום בוא המטר אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דלף. ענין טפטוף כמו דלפה עיני (איוב טז) : טורד. ענין גרושין כמו ולך טרדין (דניאל ד) : סגריר. מל' סגירה : נשתוה. מל' השואה ודמיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דלף טורד. הנה כמו שיקשה ביום שיצטרך האדם לעמוד נסגר בביתו מעוצם המטר כשיהיה דולף בביתו עד שלא יוכל להגן עליו מהמטר כן הענין באשת מדינים כי האדם יבטח בבואו לביתו כי שם ינוח לו והיא מטרדת אותו ומכאבת לבו בצד שאין לו תחבולה מהצטער עליה: (רלב"ג)


{טז}  צֹפְנֶ֥יהָ צָֽפַן-ר֑וּחַ וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא:

 רש"י  צופניה צפן רוח. מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה: ושמן ימינו יקרא. קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית: (רש"י)

 מצודת דוד  צופניה. החושב להסתיר הדבר בפני הבריות דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו כי אז ירעים בקולו נפלאות וכן בעלת מדינים כל עוד שירצה להסתיר את הדבר היא מוספת והולכת : ושמן. כמו המושח עצמו בשמן אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב וכן א''א להעלים מריבת האשה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צופניה. מי שידמה לצפנה לכסות קלונה לא יוכל על זה כי היא תגל' נבלות' כמו שלא יוכל האדם לצפון הרוח שלא נודע במקום שהוא בו כי בנשיבתו הוא מודיע מציאתו ומקומו וכמו שלא יוכל לצפון שמן אשר ימושהו ידו כי ימינו יקרא לאנשים שיש לו שמן מפני רושם השמן שיש בו: (רלב"ג)


{יז}  בַּרְזֶ֣ל בְּבַרְזֶ֣ל יָ֑חַד וְ֝אִ֗ישׁ יַ֣חַד פְּנֵֽי-רֵעֵֽהוּ:

 רש"י  יחד פני רעהו. יחד ת''ח מחדדין זה לזה בהלכה: (רש"י)

 מצודת דוד  ברזל. כמו הלוטש ברזל הסכין באחר נעשית חדה ושנונה כן יחדדו איש פני רעהו ר''ל ת''ח היושבים יחד ועוסקים בתורה הנה מחדדים זא''ז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחד. מלשון חדידה ושנון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברזל בברזל יחד. הנה כמו שהברזל מתחדד בברזל כן החברי' מתחדדים זה את זה בדבר העיון: (רלב"ג)


{יח}  נֹצֵ֣ר תְּ֭אֵנָה יֹאכַ֣ל פִּרְיָ֑הּ וְשֹׁמֵ֖ר אֲדֹנָ֣יו יְכֻבָּֽד:

 רש"י  יאכל פריה. וכן שומר אדוניו יכובד, ויאכל פרי מעלליו: (רש"י)

 מצודת דוד  נוצר. כמו השומר אילן תאנה הנה יאכל פריה נוסף על השכר כן השומר אדוניו יאכל פרי גמול מעשיו כי עוד מכובד מן האדון נוסף על התשלומין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נוצר תאנה. הנה כמו שנוצר התאנה יאכל פריה ולולי שמירתו אותה יאכלו אחרים פריה כן מי ששומר אדוניו ישיגנו ממנו הפרי הראוי ואחשוב שרמז באדוניו אל החלק המושל באדם והוא השכל כי כאשר ישמר אותו שלא ימשלו בו שאר כחות הנפש יקרה הכבוד והחכמה: (רלב"ג)


{יט}  כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב-הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם:

 רש"י  כמים. הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך: כן לב האדם לאדם. חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים: (רש"י)

 מצודת דוד  כמים. כמו דרך המים מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כמים הפנים. הנה כמו שיורשמו במים מפני המביט בהם ויחשב הרושם ההוא אל ראותו בדרך שירא' בזה תאר פניו כן ענין בלב האדם לאדם כי האדם ישיג מהות צורתו במה שישפע לו ממנה ומהשפע ההוא ישוב לב האדם לראות בו עצמו וזה מבואר מדברינו בספ' הנפש ובמאמר הא' מספר מלחמות ה' ושם התבאר איך ישכיל האדם זה הכח אשר לו להשגת המושכלות מופשט וערום מהמושכלות: (רלב"ג)


{כ}  שְׁא֣וֹל (ואבדה) וַ֭אֲבַדּוֹ לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה:

 רש"י  שאול ואבדה. לא תשבענה. מלקבל את הרשעים לתוכם כשם שעיני האדם רשע לא תשבענה מלשוט אחר יצר הרע מלמלאות תאותו: (רש"י)

 מצודת דוד  שאול. הקבר והגיהנם אינם שבעים מלקבל אנשים וכן עיני האדם לא תשבענה מן העושר וחושק להרבות עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאול. בור הקבר : ואבדו. הגיהנם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאול ואבדון. והוא החומר אשר הוא סבת ההפסד לא ישבעו בלבישתם הצורו' כי תמיד יבקשו צורות אחרות בסבת בלתי השמע הכחות המתפעלות מהם אל הכחות הפעלו' וכן לב האדם לא תשבענה מהמושכלות ובזה ביאר סוד עמוק מענין השכל וההיולי כי כמו שההיולי ערום מצד עצמו מהצורות ולו כח על קבולם כלם עד שייחס ההיולי אל הצורות הוא יחס השכל ההיולאני אל המושכלות: (רלב"ג)


{כא}  מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וְ֝אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַהֲלָלֽוֹ:

 רש"י  מצרף. כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו ע''י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים נבחן לרבים אם טוב אם רע: (רש"י)

 מצודת דוד  מצרף. הכסף וזהב כאשר ירצו לדעת הטובים המה וכמה יש בהם מן הסיג הנה יקחו מהם במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ותשאר נקי ובזה יבחן הכל והאיש יבחן לפי מהללו כמו שמשבחין אותו בני אדם כן הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצרף. וכור. שמות כלי הצורפים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מצרף לכסף. הנה יש לכסף מצרף לצרוף ממנו סיגיו וזה ידוע לצורפי' ולזהב כור מיוח' ג''כ לבאר ממנו סיגיו וכן הענין בשאר הדברים כל אחד מהם בדרך המהולל בו אשר נתבאר בנסיון שיתבררו בו סיגיו אך מהאויל אין תחבולה שתוכל בה לברר סיגיו ר''ל אולתו כי הוא יחשב היותו חכם: (רלב"ג)


{כב}  אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִ֨יל | בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא-תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ:

 רש"י  הריפות. חטים הנידוכים במכתש: מכתש. אסיתא מורטיו''ר בלעז: בעלי. הוא בוכנא פולין מורטר''ו בלעז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי: (רש"י)

 מצודת דוד  אם תכתוש. אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש עכ''ז לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכתוש. ענין כתיתה וטחינה : במכתש. שם הכלי שכותשים בו : הריפות. מל' רפיון ור''ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן וכן ותשטח עליו הריפות (שמואל ב יז) : בעלי. הוא יד המכתש שדוכין בו וכן והעלות וכפות (דברי הימים ב' כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם תכתוש. ולזה הוא מבואר שאע''פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפת' וסיגם לא תוכל להסיר מעליו אולתו והנה זכר זה בזה המקום לפי שאולת סבה חזקה למנוע השגת השלמות כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהעניני' בתחלת המחשבה: (רלב"ג)


{כג}  יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים:

 רש"י  פני צאנך. אל יקלו בעיניך להתבונן בם תמיד מה הם צריכים: (רש"י)

 מצודת דוד  ידוע. תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים : שית לבך לעדרים. לתת להם די מחסורם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שית. ענין שימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידוע תדע. הנה כאש' תרצה לקחת המושכלות מהחוש דע פני צאנך והם המוחשו' אשר ישרוך אליהם: ושית לבך לעדרים. ר''ל למוחשות המסכימות אשר ישלם בהם ההשנות כי מהם תעמוד על המושכלות האמתיו' ולו תסתפק במה שתגיע מהחוש בזולת ההשנות הראוי בו יקרה מזה הטעות הרבה בקנין המושכלות כמו שהתבאר במקומותיו והנה לזאת הסבה המשיל זה לכאן כמו שאמר בספר שיר השירים כעדר הרחלי' לפי מה שבארנו שם: (רלב"ג)


{כד}  כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן וְאִם-נֵ֝֗זֶר לְד֣וֹר (דור) וָדֽוֹר:

 רש"י  כי לא לעולם חוסן. שאם אתה עשיר בכסף ובזהב שמא לא יתקיים לעולם לכך אל תבזה דברים קטנים שלך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי וגו'. עם כי כביר מצאה ידך מ''מ גם מזה אל תנח ידך כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר ותהיה אז נושע בעדרי הצאן : ואם נזר. וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוסן. ענין חוזק ויאמר על העושר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כב) : נזר. כתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי לא לעולם חוסן. וראוי שתזדרז בקנין המוחשות בזה האופן כי לא יתמיד לאדם לעולם חוסן ותוקף וכח להשתדל באלו ההשגות ולקנותם כי במות האדם יסור ממנו זה הכח אשר לו מצד החומר ואע''פ שהנזר והמלכות שיהי' לשכל במה שקנה מהמושכלות הוא מתמיד לו לדור ודור כי השכל הנקנה הוא נצחי והוא ידע כי המוחשו' יגיעו תחלה לחושי' ואחר יגיע באמצעותם אל החוש המשותף ומדרגת' בו קרובה אל המדרגה שהיתה להם בחוש חוש אלא שלא יתפעל החוש המשותף מהם באופן הפעולות החושים ממוחשיהם ואחר זה יתקרבו אל ההשגות אל הרוחניות ויוסרו מהם הרבה מהקליפות בהגיעם אל הזוכר והשומר והדמיון כמו שנתבאר בספר החוש והמוחש: (רלב"ג)


{כה}  גָּלָ֣ה חָ֭צִיר וְנִרְאָה-דֶ֑שֶׁא וְ֝נֶאֶסְפ֗וּ עִשְּׂב֥וֹת הָרִֽים:

 רש"י  גלה חציר. כשגלה החציר בימי ניסן ויראה הדשא ונאספו עשבים לצמוח אז ייטיב לך שיהיו גזותיהם של כבשים ללבושך: (רש"י)

 מצודת דוד  גלה. לפעמים נגלה החציר ונראה דשא ופעמים נאספו וכלו עשבות הרים לזה תן דעתך להכין לעת אשר לא תמצא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונאספו. ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גלה חציר. ולזה אמר שכאשר גלה חציר וסר והוא העשב שיוציא חוש ממוחשיו אז יוציא דשא בחוש המשותף: (רלב"ג)


{כו}  כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים:

 רש"י  ומחיר שדה. ישוו לך העתודים כי תאכל הבשר ותמכור העורות: (רש"י)

 מצודת דוד  כבשים. גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך והעתודים יהיו לך בערך שדה כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומחיר. ענין ערך הדבר ושויו כמו יקחו במחיר (דברי הימים ב' א'). עתודים. עזים זכרים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כבשים ללבושיך. וכאשר נכרתו אלו העשבי' יקבלם הכח הזוכר והשומר באופן שיהיו מהם כבשי' ללבוש השכל לבוש עדיו ותמורת תבואת שדה יגיעו לך עתודים שהם יותר נכבדי' מתבואת השדה לאין שיעור: (רלב"ג)


{כז}  וְדֵ֤י | חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ:

 רש"י  ודי. פרנסתך: ללחמך וללחם ביתך. תסתפק בחלב העזים הרי מליצתו, והמשל כן. הוא, פני צאנך הרב המתמנה על הצבור ישאם בחיקו וינהלם לאט, כי לא לעולם חסן, ובזאת יאכל פירות והקרן קיימת: גלה חציר. כשיתפשטו שמועותיו ותגדל התורה על ידו אז יהיו הכבשים האלה לבושו יהיו התלמידים לו לשם ולבוש הוד והדר: (רש"י)

 מצודת דוד  ודי חלב עזים. יהי לך די מחסורך חלב עזים למאכלך ולמאכל אנשי ביתך ובזה ימצא חיים לנערותיך ולא ימותו ברעב והוא למשל לומר אף אם חכמת בדברים עיונים למוד גם דברים פשוטים קלי העיון ותוכל לעסוק בהם לעת תחלש כח העיוני וללמד עם מי אשר קצרה דעתו להשכיל דברים עיונים ותחיה אותו בדברים פשוטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודי. ענין ספוק הצורך : ללחמך. למאכלך : ללחם ביתך. כמו וללחם ביתך בוי''ו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ודי חלב. ויגיע לך מהם חלב עזים מה שיספיק ללחמך והוא שיקנה מהם מהמושכלות ויספיקך ללחם ביתך אשר יבנה בחכמה ובו חיים לנערותיך והם הכוחות המשרתו' השכל וזה יהיה מפני ב' צדדין הצד הראשון כי בחכמה יתיישר האדם להשיג לחם חוקו בקלות כאמרו ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד והצד הב' כי בה יהיה האדם מושגח מהש''י וימצא לו מפני זה לחם חוקו וישמר מהרעות הנכונות לבא עליו: (רלב"ג)

משלי פרק-כח

{א}  נָ֣סוּ וְאֵין-רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח:

 רש"י  נסו ואין רודף רשע. נסו הרשעים כשיבא אידם ויפלו בדבר קל מאין רודף: וצדיקים. אמיץ לבם בהקב''ה ככפיר אשר יבטח בגבורתו: (רש"י)

 מצודת דוד  נסו וגו'. על הרשעים תפול חתת אלהים וינוסו מבלי מי ירדוף אף אחר אחד מהם לשיפחדו כולם כי רודף אין ועכ''ז יבוא המורך בלבם אבל הצדיקים כ''א מהם אף כשהוא יחידי יהיה בוטח ושאנן במשענת ה' ככפיר הבוטח בכחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ככפיר. שם משמות האריה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נסו ואין רודף. אך הרשע בדעותיו ובמדותיו כבר ימצאו מהם רבים שכל אחד מהם הוא נעזב ומשולח אל המקרים ולזה יפחד תמיד שיבואהו רע וינוס אע''פ שאין רודף לו אמנם כל אחד מהצדיקי' יהיה ביתו שלום מפחד ויבטח ככפי' שאין פחד שום דבר לנגד עיניו: (רלב"ג)


{ב}  בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ:

 רש"י  בפשע ארץ רבים שריה. שזהו פורענות לארץ בהיות שריה רבים הרודפי' רק אחר בצעם: ובאדם מבין. ובשביל אדם מבין יתארך הפורענות מלבוא: (רש"י)

 מצודת דוד  בפשע. בעבור הפשע עם הארץ ירבו קצינים, שרוצים רק טובת עצמם והארץ הנה נשחתה : ובאדם. בעבור אדם מבין יודע דעתם להשיבם מפשעם יאריך המקום קיום הארץ אף בהיות כן שרבים קציניה כי לא ירעו ולא ישחיתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בפשע ארץ. הנה בעבור פשע הארץ והיות העם אשר בו מחוייבים כליה רבים שריה וזה יהיה כלי להשחיתם בקלות וכמו שרבוי השרים כלי להשחיתם בקלות כן יאריך קיומה ועמדתה בעבור אדם מבין יודע כי בזכותו יהיו מושגחי' כאמרו אי נקי: (רלב"ג)


{ג}  גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם:

 רש"י  גבר רש. דיין עם הארץ עושק דלים. בדין על שאינו מתון בדין הרי הוא כמטר הסוחף את השדה ואין עושה פירות: סוחף. שוטף ובמשנה נסתחפה שדהו וכן נסחף אביריך (ירמיה מו) נשטפו ומעדו וכשלו: (רש"י)

 מצודת דוד  ועושק דלים. דבר בהווה כי העשיר אין מניח לגזול עשרו כי חזק הוא ממנו. מטר. הרי הוא כמטר שוטף בחזקה וגורף הזרעים ואין לחם אף כי דרך המטר להגדיל התבואה מ''מ לפעמים עוד יפסיד כן הרשע הזה חושב להרבות הונו בגזל ועוד יבוא לו חסרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוחף. ענין שטיפה וגריפה כמו נסחף אביריך (ירמיה מו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גבר רש ועושק דלים. ידמה למטר סוחף שישחית התבואות בדרך שלא ימצא לחם ומחכמת זה המשל כי המטר מבוין ראשונה לגדל הצמחי' ויהיה בזה האופן כלי להשחתתם וכן הגעת הקנינים לאדם הוא להשיג מההון מה שישלם בו הכרחי לעמידת גופו והגעתם בעושק הוא כלי אל שיחסר לו הכל: (רלב"ג)


{ד}  עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם:

 מצודת דוד  עוזבי תורה. אלו שאחזו בתורה ועזבוה יהללו עוד את הרשע א''כ המה גרועים ממנו כי הרשע יודע בעצמו שלא טובים מעשיו אבל יעשה לתאבון אבל הם מהללים מעשיו וכמ''ש רז''ל שנה ופירש יותר מכולם : יתגרו בם. יעשו מריבה עם הרשעים אף אם רבים המה לא יחניפו אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתגרו. מלשון תגר ומריבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עוזבי תורה. יהללו הרשע על רשעו ויתגרו בשומרי התורה לחשבם שהתורה היא בלתי ראויה להתנהג בה או ירצה בזה עוזבי התורה יהללו הדעת הנפסד אשר לרשע בדעות בענין השרשים וההתחלות כי בזה יוכן להם פתח לעזוב התורה אך שומרי התורה יתגרו באותם הדעות הכוזבות וישתדלו לבאר מומם: (רלב"ג)


{ה}  אַנְשֵׁי-רָ֭ע לֹא-יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל:

 רש"י  אנשי רע לא יבינו משפט. אינם משימים לב לפורעניות העתיד' שיתבוננו בה וישובו מדרכם וינצלו: ומבקשי ה' יבינו כל. טובה ורעה, משפט, יושטיצ''א בלע''ז כך פירש רבי תנחומא על דור המבול: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יבינו משפט. אף בבוא עליהם משפט פורעניות לא יבינו שבגמול באה כי חושבים הכל למקרה : יבינו כל. כל דבר הבאה מן השמים יבינו למה באה ועל מה באה ואינם תולים שום דבר במקרה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אנשי רע. ולזאת הסבה הנה האנשים הבוחרים ברע לא יבינו משפט אמת בדעות כי הם יבחרו מה שיאות אל מה שהוטבע בו מעשיית הרע וזה יהיה סבה שלא יעמדו על האמת בדברים העיוניים אך מבקשי ה' והם שומרי התורה יבינו כל הדברים על אמתת' כי אין להם תשוקה תמנעם מהשלמת החקירה בדברים אך יהיה להם עוד מהתורה עזר והישרה לעמוד על הדעות האמתיות כמו שהתבאר מדברינו בה: (רלב"ג)


{ו}  טֽוֹב-רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר:

 רש"י  טוב רש. אף עני שבתורה: והולך בתומו. במעשים טובים: (רש"י)

 מצודת דוד  הולך בתומו. שאינו מרמה בפיו לאסוף הון והרי הוא בעניו : מעקש. ממי שמעקש דרכיו לרמות הבריות להרבות הון והרי הוא עשיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  טוב רש. טוב מי שלא השיג במושכלו' כי אם מעט והוא הולך בהם בתמימות וביושר ממי שעקש דרכיו בעיונו ולמד בזה האופן הרבה מהדרושים וזה מבואר בנפשו: (רלב"ג)


{ז}  נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו:

 רש"י  ורועה זוללים. מחבר לו זוללים והוא ל' רעים: (רש"י)

 מצודת דוד  נוצר. השומר את התורה יאמרו עליו שהוא בנו של איש מבין ובעבור הבינה הזהיר את בנו לשמור התורה א''כ מכבד את אביו במעשיו אבל המחבר עצמו לזוללים לרדוף אחר התאוה ויעזוב בזה את התורה הנה בזה יכלים את אביו כי יאמרו הבריות אביו היה סכל ולא למדו מעולם דעת התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורועה. ענין חבור וריעות : זוללים. מרבים באכילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נוצר תורה. הנה מי שישמור התורה הוא בן מבין כי היא תגיעהו אל השלימות במוסר ובדעה אך מי שיעזוב את התורה ויתחבר עם הזוללים להמשך אל תאות החומר הנה הוא יהיה כסיל אשר יכלים אביו לרוע פעולותיו ר''ל שמחרפיו יכלימוהו בזכרם לו מומי פעולות בנו ועניניו: (רלב"ג)


{ח}  מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּ֑ית לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ:

 רש"י  מרבה הונו בנשך. ותרבית לחונן דלים. הרשות שומעין עליו שהוא מתעשר בלא משפט ונוטלין ממונו ובונין בו גשרים ומתקנין בו הדרכים וזהו חנינת דלים כך דרשו רבי תנחומא: (רש"י)

 מצודת דוד  מרבה הונו. המרבה הונו בנשך ותרבית הנה לא לעצמו יקבץ ההון כי המקום יקח ממנו ויתננה למי שחונן את הדלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הונו. מלשון הון ועושר : בנשך. ותרבית. נשך בכסף ותרבית באוכל וכן נאמר את כספך וגו' בנשך ובמרבית וגו' אכלך (ויקר' כה) : לחונן. מל' חנינה ומתנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרבה הונו. מי שירבה הונו בנשך ובתרבית שהוא דומה לעושק מצד התורה שמנעה זה הנה הש''י ישיב גמולו להשיב ההון לאשר עשקו מהם באופן מה וזה כי הנשך והרבית יוקח מהדלים מפני צרכם אל ההלואה והש''י יסבב שיהיה העושר המקובץ בזה האופן לאיש אשר הוא חונן דלים וממנו יוחן לו לחון העניים כמנהגו: (רלב"ג)


{ט}  מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם-תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה:

 מצודת דוד  מסיר וגו'. על כי אינו מחשיב דברי הזולת ולכן ישולם מדה במדה כי המקום ב''ה מתעב תפלתו ואינה מחשיבה ולא לרצון תהיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מסיר אזנו. הנה מי שמסיר אזנו משמוע תורה לא די שפעולותיו תהיינה מתועבות מזה הצד כי סרה ממנו ההישרה לתקון הפעולות אך גם תפלתו שיחשוב היותה עבודה לש''י היא מתועבת כי מפני סורו מלמידת התורה והתנהג בדרכיה לא יתכן שתהיה כוונתו בה ראויה: (רלב"ג)


{י}  מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים | בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא-יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ-טֽוֹב:

 רש"י  בשחותו. מל' שחת: (רש"י)

 מצודת דוד  משגה. המכשיל את הישרים לשגות ללכת בדרך סכנה הנה המכשיל עצמו יפול בהסכנה ההיא אבל התמימים המוליכים בדרך ישר גם הם ינחלו טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משגה. מל' שגגה : בשחותו. מל' שחת ובור ור''ל תקלה וסכנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משגה ישרים. מי שמשגה ישרים ומטעה אותם כדי שילכו בדרך רע אשר חפר בו שחת להפילם הנה ישיב הש''י גמולו שהוא יפול בשחותו והתמימים ינחלו טוב בהפך מה שכוון המשגה אותם או ירצה בזה כי התמימים שיתנו לכל איש עצה הוגנת כדי שישיגו הטוב יצלחו הם בעצמם הטוב ובזה התבאר שמה שיכוין האדם להגיע לזולתו טוב או רע כמוהו יגיע לו: (רלב"ג)


{יא}  חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ:

 רש"י  איש עשיר ודל מבין. כנגד רב ותלמיד הוא מדבר שהתלמיד חוקר ועל ידו הרב מתחכם: (רש"י)

 מצודת דוד  חכם. העשיר מחזיק עצמו לחכם אבל לא כן הוא כי אף הדל אם הוא מבין יחקור בדברי החכמה יותר ממנו כי אין העושר סבה אל החכמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חכם בעיניו. האיש העשיר הוא חכם בעיניו מפני ראותו הצלחת דרכיו ודל מבין יחקרנו מצד חכמתו ויסבב שיוציא העשיר בפיו מה שיתבאר מומו וחסרון מדתו כמו הענין בחקירת העדים שהוא לעמוד על מה שבדבריהם מהמומים ואז יתבאר לעשיר כי לא יוכל להשמר מענות על הדל המבין מה שהתבאר בו מום שכלו ובזה ג''כ הערה להיישיר היודעים ללמד חכמתם לזולתם וזה האיש העשיר בדעות יקרה לו למהירות שכלו לעמוד על הדברים כקלות וזה יהיה סבה שלא יעמיק להפליג בהם להתיר כל הספקות הנופלות בהם וכשיבא לפניו תמיד קל ההבנה יחקרנו ויספק לו ספקות ישתדל הרב בהתירם וזה יהיה סבה להשלמת הידיעה בזה הדרוש ללמד שיהיה חכם בעיניו: (רלב"ג)


{יב}  בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם:

 רש"י  יחופש אדם. יתחפש בכל מיני עלילות: (רש"י)

 מצודת דוד  בעלוץ. בעת ישמחו הצדיקים על כי גדלה הצלחתם וכל דבר נעשה על פיהם אז רבה תפארת המקום כי לא ישמע בה קול נוגש ומעקשות אבל בעת יקומו רשעים למשול בה אז יחופש האדם כי הרשעים ההם יחפשום לעשוק הונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעלוץ. ענין שמחה כמו תעלץ קריה (לעיל י''א) : רבה. גדולה כמו על ארץ רבה (תהלים ק''י) : יחופש. ענין בקור ודרישה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעלוץ צדיקים. ובהצלחתם רבה תפארת בעולם כי הם ינהיגו האדם הנהגה ישרה ומשובחת ובתקומת הרשעים ורוממותם ירבה קלות בעולם כי מפני ידיעתם איך יעשו הדעות ישתדלו לחפש ולהראות כי גם הטובים עושים אותם הפעולות כי מחשבתם שתהיה הנהגת זולתם כהנהגתם כאמרו ומוכיח לרשע מומו או ירצה בזה כי בקום רשעים יחופש אדם לפי שכבר יסתר מפחדו כאומרו בקום רשעים יסתר אדם ולזה יחופש במקומות אם יוכלו למוצאו: (רלב"ג)


{יג}  מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם:

 רש"י  ומודה ועוזב. מודה פשעיו ועוזבם משוב בם עוד: (רש"י)

 מצודת דוד  מכסה. המכחש פשעיו לומר לא עשיתי מאומה רע : ומודה ועוזב. המודה שפשע ועוזב אותו ולא יפשע עוד ירוחם מה' ומעביר פשעיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מכסה פשעיו. מי שמכסה פשעיו ומעלים אותם כשיחקרו אותם מהם לא יצליח כי זה יהיה סבה אל שישקר בפשעו או שישיגהו בושת כשימצא בהם הפך דבריו ואמנם מי שכבר חטא ומודה ועוזב דרכיו הרעים ירוחם ויהיה שיהיה פשעו לש''י או לאדם כי כבר ירחם עליו מי שפשע בו בראותו אותו מתחרט על מה שעשה מזה: (רלב"ג)


{יד}  אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:

 רש"י  מפחד תמיד. דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה: (רש"י)

 מצודת דוד  מפחד תמיד. מהדבר המפחיד ונשמר ממנו : ומקשה. המחזק לבבו ולא יחת מדבר המפחיד ולא נשמר ממנו הנה הוא יפול בהרעה ההיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומקשה. מלשון קשה וחזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשרי אדם מפחד תמיד. למי שראוי לפחד ממנו כי זה סבה אל שיתחכם בלקיחת העצה ההוגנת להמלט מהרע אשר הוא מפחד ממנו ואולם מי שהוא מקשה לבו ושם לאל הדברים שראוי לפחד מהם הוא יפול ברעה הלא תראה כי הקשא' הלב החריבה ב''ה הראשון והשני וזה שאם לא היה צדקיה מקשה לבו והיה משים צוארו תחת עול מלך בבל לא גלינו מארצנו אז וכן הענין בבית ב' לא היו נכנעין למלכות אחרת ונותנין צוארם תחת עולם: (רלב"ג)


{טו}  אֲרִי-נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם-דָּֽל:

 רש"י  ארי נוהם. הוא להם: ודוב שוקק. נהימה לארי ושקיקה לדוב שניהם לשון צעקה: (רש"י)

 מצודת דוד  ארי. כמו שאגת הארי והדוב מפחיד את הבריות כן מפחיד ממשלת הרשע על עם דל כי דרכו להזיק תשושי הכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נוהם. ושוקק. שאגת הארי נקרא נהימה ושאגת הדוב שקיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארי נהם. הנה בדמיון הארי הנוהם על דברי הטרף והדוב השוקק והולך לטרוף ימצא הרשע המושל על עם דל אין כוונתו כי אם להשחית ולהרע להם ולעשקם בהפך מה שראוי שיהיה מחוק המושל: (רלב"ג)


{טז}  נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת (שנאי) שֹׂ֥נֵא בֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים:

 רש"י  חסר תבונות. מתוך שהוא חסר תבונה הוא רב מעשקות כי אינו נותן לב על חייו ומרבה לעשוק שהרי השונא בצע יאריך ימים: (רש"י)

 מצודת דוד  נגיד. כאשר יהיה הנגיד חסר תבונה ירבה מעשקות עם כי שונא הבצע מאריך ימים כי הכסיל לא יבין את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגיד. שר ומושל : מעשקות. מל' עושק וגזל : בצע. עושק וגזל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נגיד. וזה דרך הנגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות אך הנגיד שהוא שונא בצע יאריך ימים המונהגים ממנו בהנהגתו הישרה ובשמירתו אותם מהרע ובהפך הענין ברשע שיכסף לטרפם או ירצה בזה הנה בדמיון הארי הנוהם שישמעו קולו החיות ויברחו כן הענין ברשע המושל על עם דל כי לא יוכלו שאתו וימרדו בו וכן הענין בנגיד חסר תבונות ורוב מעשקות אך מי שהוא שונא בצע יאריך ימים על ממלכתו: (רלב"ג)


{יז}  אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם-נָ֑פֶשׁ עַד-בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל-יִתְמְכוּ-בֽוֹ:

 רש"י  אדם עשוק בדם נפש. (שיש עליו עושק דם) הוא המחטיא את חבירו ואבדה נפשו על ידו: עד בור ינוס. עד יום מותו ינוס לעזרה שיתכפר לו: ואל יתמכו בו. משמים להספיק בידו לשוב שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם כך נדרש במס' יומא: (רש"י)

 מצודת דוד  אדם עשוק. מי שנפשו עשוקה בעון שפיכות דמים הנה עד כי ימות ויקבר ינוס מפחד רודפים ולא ימצא מי יתמוך בידו כי מאוד הרשיע לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשוק. גזול ונשחת בעין : יתמכו. ענין סעד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אדם עשוק. בעבור חטא דם הנפש אשר חטא בו האדם יהיה ענשו מהש''י שהוא עשוק ורצוץ מאחרים בזולת רע שיעשה להם וינוס מרוב הרודפים אשר לו עד בואו אל קבר ואין איש סומך ומסייע אותו לאמר שלשוא רדפוהו וחנם כי חטא דם הנפש סבב לו זה: (רלב"ג)


{יח}  הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת:

 רש"י  יפול באחת. ברעה אחת ואין תקומה למפלתו: (רש"י)

 מצודת דוד  יושע. מן הצרות הרבות אשר סבבוהו : באחת. בבוא צרה אחת נופל בה בלי תקומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונעקש. ענין עקום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הולך תמים. בתמימות ויושר יושע מהרשע ומהרע הנכון לבא עליו ואע''פ שהיו הדרכים המביאים אל הרע רבים והדרך הטוב אחד לבד ואשר הוא נעקש ועוזב דרכי יושר כשלא יהיו לפניו כי אם שני דרכים אחד טוב ואחד רע תביאהו עצתו לבחור הדרך אשר יפול ויכשל בה ויעזוב הדרך הטוב: (רלב"ג)


{יט}  עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע-לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע-רִֽישׁ:

 רש"י  ישבע ריש. עניות: (רש"י)

 מצודת דוד  עובד אדמתו. בחרישה ובזריעה : ומרדף. ההולך אחר דברים ריקים שאין בהם תועלת יתרבה בו העוני עד כי ישבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עובד אדמתו. מי שישתדל לעבוד אדמתו ישבע לחם כי האדמה תתן פריה ומי שאינו מתעסק בישובו של עולם אבל הוא מרדף אמרים ריקים יחסר לו כל טוב והעיר גם כן שמי שמשתדל בהוצאת מה שבכח מהשגת המושכלות אל הפועל ישבע קנין מהשגות ההם שהם מזון השכל ומי שהוא מרדף ריקים ולא ישתדל בהשלמ' נפשו ישאר בחסרון הדעת: (רלב"ג)


{כ}  אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב-בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

 רש"י  איש אמונות. הנותן מעשרותיו באמונה שאין עד בדבר אלא הקב''ה רואה ומרבה לו ברכה: ואץ להעשיר. דוחק השעה להתעשר בשל עניים: (רש"י)

 מצודת דוד  איש אמונות. המתעסק באמונה ולא ירמה את הבריות מעותד הוא לרב ברכות אבל הממהר להעשיר את עצמו לא יחדל מלרמות לא יהיה נקי מהגמול הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואץ. ענין מהירות כמו ולא אץ לבא (יהושע י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש אמונות. איש שמתעסק באמונה במדיניות ובדעות הוא רב ברכות מצד יושרו יצליח כחפצו ומצד דבקו בש''י ומי שאינו מתעסק באמונה לא במדות ולא בדעות אך הוא מתעסק בעול בעסק הממון כדי שיתעשר במהירות ולא יזדקק בדעותיו כדי שיעבור בכל הדרושים במעט זמן הנה הוא לא ינקה מרע וזה מבואר מאד: (רלב"ג)


{כא}  הַֽכֵּר-פָּנִ֥ים לֹא-ט֑וֹב וְעַל-פַּת-לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע-גָּֽבֶר:

 רש"י  יפשע גבר. המטה משפט: (רש"י)

 מצודת דוד  הכר. לא טוב לדיין להכיר פני האחד ולכבדו כי בזה יסתתמו טענות בעל דינו בחשבו שדעת הדיין קרובה אליו ויאמין לו ויזכהו בדין : ועל פת לחם. ר''ל היתכן שבעבור מתנה מועטת שחושב הדיין לקבל ממי שמכיר לו פנים שיפשע בנפשו להוציא המשפט מעוקל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גבר. איש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הכר פנים במשפט. הוא דבר לא טוב כי כשיכבד השופט האחד מבעלי הדין יהיה זה סבה שיסתתמו טענות בעלי דינו לחשבו שדעת הדיין קרובה אצל שכנגדו ובסב' מעט שחד שיקח השופט יפשע ויטה הדין כי לאהבתו האיש אשר לקח ממנו שחד לא יוכל לראות לו חובה ויעלים ממנו אמתת הדין: (רלב"ג)


{כב}  נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא-יֵ֝דַע כִּי-חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ:

 רש"י  נבהל להון. ממהר להרבות הון וגוזל תרומותיו ומעשרותיו: כי חסר יבואנו. חסרון יבא לו שהמארה משתלחת במעש' ידיו: (רש"י)

 מצודת דוד  נבהל. הבהול להרבות הון בוודאי הוא רע עין כי ירע עינו לתת צדקה מהונו ולא יתן לב לדעת שבעבור מציעת הצדקה יבוא חסרון בעשרו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נבהל להון. הנה האיש הכילי נוהג בכילות לחשבו שיקנה בזה הון ביותר מעט מהזמן ולא הרגיש כי זאת התכונה הפחותה היא סבה שיבואהו חסר כי אין לאיש כזה אוהבי' ולזה יתכן שיקרו לו נזקים והפסדים: (רלב"ג)


{כג}  מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן:

 רש"י  מוכיח אדם וגו'. על עבירות שבידו ומפרישו מהם: אחרי חן. לאחר זמן חן ימצא בעיניו יותר ממחליק לשון, מצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי אינו אלא מופלג, אחר, סמוך, בתנחומא על אלה הדברים מוכיח אדם אחרי, זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב''ה שנקראו אדם שנא' (יחזק' לד) אדם אתם ונאמר בו כי מצאת חן בעיני (שמות לג) ממחליק לשון זה בלעם האומר לישראל דברים מתוקנים מה טובו אהליך יעקב (מדבר כ''ו) משה מכריז השמרו לכם פן יפתה ובלעם מכריז ומחניף עשו תאותכם ואינו מקפיד לא איש אל ויכזב באומו' אבל בכם אומ' ולא יעשה ושלמה צוח על שניה' נאמני' פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (לעיל כז): (רש"י)

 מצודת דוד  מוכיח. המוכיח את מי ומפרישו מן העבירה הנה אחר שפירש מן העבירה ימצא המוכיח חן יותר ממי שדיבר עמו בחלקלקות ויפה מעשיו בעיניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מוכיח לאדם. וילך בתוכחות אחרי שיודיע לו היזק שיקרה לו בסוף אם לא יסור מהתכונה ההיא כמו שעשיתי אני בזה הפסוק קודם הנה ימצא חן בעיני האיש ההוא יותר ממי שמחליק לו לשון ומשבח לו תכונתו הפחותה וכאילו הישיר בזה אל דרך התוכחת איך יהיה האופן שיקבל בו תועלת כי צריך שיהיה ממשיכת הלבבות מה שאפשר בדרך שירגיש הנוכח כי לתועלתו ולכבודו אמר לו המוכיח זה התוכחת או תהיה היו''ד באחרי נוספת והרצון בו כי מי שמוכיח האדם הנה אחר שיתבאר לנכח הרע שקר' לו על שלא שמע תוכחתו ירגיש ויאמר בודאי אם שמעתי לעצת פלוני הייתי נמלט מזה וימצא לזאת הסבה חן בעיני הנוכח יותר ממחליק לשון כי הוא היה סבת נפלו ברע ולזה ישנאהו בסוף: (רלב"ג)


{כד}  גּוֹזֵ֤ל | אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין-פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית:

 רש"י  גוזל אביו. הקב''ה: ואמו. כנסת ישראל המחטיא את הרבי' שגוזל הקב''ה מפריד ממנו בניו וגוזל מהם טובה: משחית. ירבעם: (רש"י)

 מצודת דוד  אין פשע. כי הלא הכל שלי המה אחר מותם : חבר הוא. מ''מ הוא חבירו של האיש המשחית אנשים אחרים וגוזל רכושם כי סופו יהיה כמוהו לגזול משל אחרים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גוזל אביו. מי שגוזל אביו ואמו ואומר אין פשע לפי שאחר מותם יהיה קנינם לו הנה הוא חבר לאיש משחית כי זה ירגילוהו לגזול ולעשוק לאחרים וישחית האנשים מפני זאת התכונה: (רלב"ג)


{כה}  רְחַב-נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל-יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן:

 רש"י  רחב נפש. להשיג כל תאותו: יגרה מדון. מגרה עליו מדת הדין: (רש"י)

 מצודת דוד  רחב נפש. המתאוה למלאות נפשו בכל דבר בשפע רב דרכו לחרחר ריב בעבור רוגז הלב על כי יחסר לו בכל עת והוא דואג ועצב בעבור התאוה ובעבור המריבה ומשמן בשרו ירזה אבל הבוטח בה' שהוא יזמין לו די מחסורו ולא יוסיף עצב הרי הוא נעשה דשן ושמן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגרה. מל' תגר ומריבה : ידושן. מל' דשן ושמן וכן ירויון מדשן ביתך (תהלים לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רחב נפש. מי שהוא רחב נפש והתאוה יסבב לו חוזק רדיפתו התאוות שיגרה מדון כנגדו כי לא ימצאו לו ויצטרך ברדפו השגתם שיעשה כנגד האנשים מה שיגרה בו מדון כנגדו אמנם מי שהוא בוטח על ה' ושם מפני זה כל תאוותיו נגדו הוא ידושן בהגעת חפציו ואיפשר שירצה בזה כי מי שהוא רחב נפש לפזר ולתת לאנשים כדי שיאהבוהו יביאהו זה אל שיגרה מדון כנגדו כי יאבד הונו בזאת התכונה ויצטרך לעשוק לאנשים עם שהוא בוטח בזה באוהביו אשר קנה לפי מחשבתו בפיזורו להם עם שכבר יגרה ג''כ מדון כנגדו מהאנשים אשר פזר להם תחלה כי הם ידמו תמיד לקחת תועלת ממנו וכאשר יראו שיסור תועלתו מהם בהתמוטט ידו תשוב ביניהם האהבה שנאה כי יחשבו שסרה אהבתו מהם ולזה משך ידו מהם הנה בטחונו באנשים שיהיו זרועו סבב לו ההפך אך מי שישי' מבטחו בש''י לבד ישיג חפציו ויהיה נחת שלחנו מלא דשן בהפך הענין ברחב נפש: (רלב"ג)


{כו}  בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט:

 מצודת דוד  בוטח בלבו. העומד בצרה ובוטח בתחבולות לבו הוא כסיל אבל ההולך בדרך חכמה לבטוח בה' הוא ימלט מן הצרה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בוטח בלבו. הנה הכסיל לא יתישב בדברים קודם התחילו לדרוך אל השגת' אך הוא בוטח בלבו שלא יחסר לו טוב העצה ולזה יקרה לו רע בהם ואולם מי שילך בחכמה הוא ימלט מכל רע ומכל מונע ממה שהוא דורך אליו כי כבר הקדים תחלה הסבות המביאו' אל מה שידרוך בהגעתו והסיר הסבות המונעות: (רלב"ג)


{כז}  נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב-מְאֵרֽוֹת:

 רש"י  נותן לרש. צדקה: (אין מחסור. להרבות לו צדקה סא''א), וכן הרב שאינו מונע תורה מפי התלמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  אין מחסור. לא יוחסר עשרו בעבור פזור הצדקה אבל המעלים עיניו מן הרש ועושה עצמו כאלו לא יראהו לבלי תת לו הנה יבוא בעשרו הרבה קללות ותרד לטמיון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומעלים. מל' העלמה : מארות. מל' ארור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נותן לרש. מי שהוא נותן מהונו לעני יברכהו מפני זה הש''י ולא יהיה לו מחסור כמ''ש התורה כי בגלל הדבר הזה וגו' אך מי שהוא מעלים עיניו מהעניי' הוא רב קללות ומארות וזהו מדה כנגד מדה: (רלב"ג)


{כח}  בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים:

 מצודת דוד  בקום. בעת יקומו הרשעים אז יסתר כל אדם שאינו מהם כי יפחדו מהם ובעת יאבדו הרשעים אז ירבו הצדיקים כי יתאספו העירה ממקום מחבואם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בקום רשעים. בהיות שררה וממשלה לרשעים יסתר במה שהוא אדם והוא האיש הטוב וזה לשתי סבות האחת כי כל האנשים הטובים יברחו להמלט מן הרשעים והשני' כי מפני מה שיראו האנשים מהצלחת הרשע יהיה נבחר להם הרשע מהצדק מצורף לזה כי הרשע המושל בהם ינהיג' בהנהגתו ובאבוד הרשעים אז ירבו צדיקים בארץ לב' סבות הא' כשיאבדו אל המושלים ישובו אשר ברחו מהם והשני כי באבוד הרשעים אי זה שיהיו יוכר לאנשים מום הרשע ויחזיקו מפני זה בצדק: (רלב"ג)

משלי פרק-כט

{א}  אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה-עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא:

 רש"י  מקשה עורף. מלשמוע: פתע ישבר. מהר ישבר: (רש"י)

 מצודת דוד  איש תוכחות. הצריך אל התוכחה ומקשה ערפו ולא יאבה לשמוע ישבר פתאום ואין מי ירפא לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  איש תוכחות. כשיהיה איש תוכחות שיבואו לו רעות מהש''י על צד התוכחת והוכח במכאובי' להסירו מהרע שהוא בו במדות או בדעות והוא עם זה מקשה עורף ואינו רוצה לעזוב דרכו הנה ישבר ברע בפתע פתאום שלא תהי' לו רפוא' ממנו וזאת מדה כנגד מדה הוא לא רצה לרפא וכל מה שהוכה עוד הוסיף סרה ולזה יבא לו רע לא יוכל להרפא ממנו: (רלב"ג)


{ב}  בִּרְב֣וֹת צַ֭דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם:

 מצודת דוד  ברבות. בעת גדלו הצדיקים ומושלים בעם אז ישמחו כי בעבורם יהיו מושגחים מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברבות. ענין גדולה כמו ורבי המלך (ירמיה מ''א) : יאנח. מלשון אנחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברבות צדיקים. בשררת הצדיקים ישמח העם כי הם אוהבים המונהגי' מהם וישתדלו בתקונ' לפי מה שאפשר עם שמצדם יהיו מושגחים מהש''י והפך וה כלו במשול רשע והענין מבואר: (רלב"ג)


{ג}  אִֽישׁ-אֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד-הֽוֹן:

 רש"י  ורועה. מחבר לו זונות ורבותינו אמרו האומר שמעוה זו נאה אשננה וזו אינה נאה לא אשננה וסיוע במקרא שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד: (רש"י)

 מצודת דוד  ורועה. המחבר עצמו לזונות מאבד הון אביו בתת להם אתנן ויצער עוד את אביו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורועה. מל' ריעות וחבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש אוהב חכמה ישמח אביו. לטוב מוסרו וענינו ומי שנמשך אל התאוות ורועה זונות הוא יאבד הון אביו ויאבד ממנו קנין כל הון וכל שלימות אנושי: (רלב"ג)


{ד}  מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה:

 רש"י  יעמיד ארץ. אם שופט אמת הוא יעמיד ארץ: ואיש תרומות. איש גאות שאינו חש להיות מתון בדין ורבותינו אמרו אם הדיין דומה למי שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד הוא יעמיד ארץ ואם דומה לכהן השואל תרומות על הגרנות הוא יהרסנה: (רש"י)

 מצודת דוד  במשפט. בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה כי יחדלו מעושק ידיהם כי הכל יביא במשפט אבל איש אוהב תרומות ר''ל כאשר יפרשו לו חלק מן העושק עוזב המשפט הוא מהרס את אנשי המדינה כי יתרבו העושקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרומות. ענין הפרשה כמו ויקחו לי תרומה (שמות כ''ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלך. המלך יעמיד ארץ במשפט כי זה יהיה סבה להשלמת תקון המדינה שלא יעשקו קצתם לקצתם ואם היה המושל מטה המשפט בעבו' תרומה שיפריש לו מדבר העול שיעשה כאילו תאמר שאם חייב ראובן לשמעון ק' מנה יפטר ראובן אם יפריש וירים לו מהק' מנה סך מה הוא יהרוס הארץ ויפסידנה כי זה יגרום להתבלבל סדר המדינה כי כל א' יעשוק חברו ויבטח שבשחד מה שיתן אל המושל יפטרהו והנה לא יקרא זה האיש מלך כי אין כמוהו ראוי להיות מלך: (רלב"ג)


{ה}  גֶּ֭בֶר מַחֲלִ֣יק עַל-רֵעֵ֑הוּ רֶ֝֗שֶׁת פּוֹרֵ֥שׂ עַל-פְּעָמָֽיו:

 רש"י  מחליק. מדבר חלקות: (רש"י)

 מצודת דוד  גבר מחליק. מי שמחליק את הדרך למען ימעדו בה רגלי רעהו ויפול לארץ הנה בזה פורש רשת על פעמי עצמו ר''ל הוא עצמו יכשל בהרעה אשר חשב על הזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פעמיו. רגליו כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נ''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גבר מחליק. גבר שהוא מחליק הדרך בעבור רעהו שיפול בחלקלקות ההם הוא פורש רשת על פעמיו בעצמו תחת מה שחשב להפיל רעהו: (רלב"ג)


{ו}  בְּפֶ֤שַֽׁע אִ֣ישׁ רָ֣ע מוֹקֵ֑שׁ וְ֝צַדִּ֗יק יָר֥וּן וְשָׂמֵֽחַ:

 רש"י  בפשע איש רע. יבא מוקש: וצדיק. שלא הלך בדרכיו ירון ושמח: (רש"י)

 מצודת דוד  בפשע. בעבור פשע איש רע יבוא לו מוקש אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ירונן ויהיה שמח כי לא עליו תהיה המוקש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בפשע איש. בעבור פשע ארץ איש רע יתחדש יכשלו רבים עמו אוי לרשע ואוי לשכנו ואולם הצדיק ימלט מהרע ההוא וירון על המלטו ועל אבדן הרשע כאומרו באבוד רשעים רנה או ירצה בזה כי בעבור פשע איש רע יתחדש לו מוקש יפול בו והצדיק הוא בהפך זה כי יגיעו לו הטובות ממנו עד שכבר ירון וישמח תמיד לרוב הצלחתו מצד דבקות ההשגחה האלהית בו: (רלב"ג)


{ז}  יֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֝שָׁ֗ע לֹא-יָבִ֥ין דָּֽעַת:

 רש"י  דין דלים. ייסורי דלים ומה הם צריכים ונותן להם לב: (רש"י)

 מצודת דוד  דין דלים. ייסורי הדלים ודוחק עניים : לא יבין. לא יתן לב להבין ולדעת מחסורם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דין. משפט יסורים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יודע צדיק. הנה הצדיק יודע הדין והחוק אשר לדלים וישתדל לתת להם חקם הן מכחות נפשו המשרתים את השכל כאמרו גומל נפשו איש חסד הן מהענינים אשר יחסר להם לחם ושמלה והרשע לא יתן לו לשכלו חוקו מהדעות וזה בהפך הענין בצדיק כי הצדיק ישגיח בזולתו לתת להם חוקם ובחלקים הפחותים והרשע לא יתן חוקו גם לחלק היותר נכבד ממנו: (רלב"ג)


{ח}  אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף:

 רש"י  יפיחו. ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח: (רש"י)

 מצודת דוד  יפיחו. ילהיבו העיר בלהבת אש המחלוקת כמו הרוח המפיח באש להעלות השלהבת כי דרכם לחרחר ריב בין אנשים : ישיבו אף. דרכם לתווך השלום ולהשיב אף האיש מאחיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפיחו. ענין נשיבה כמו נופח באש (ישעיה נ''ד) : קריה. עיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אנשי לצון. האנשים הליצנים יסבבו שיתחדש ריב וקטטה וזה מבואר מענינם ואולם החכמים הם בהפך זה כי הם סבה שיתחדש השלום וישיבו בחכמתם האף והכעס אשר מקצת האנשים לקצתם: (רלב"ג)


{ט}  אִֽישׁ-חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת-אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת:

 רש"י  איש חכם נשפט. מתוכח עם האויל: ואין נחת. בין מראה לו פנים זעופו' בין שמראהו פנים שוחקו' אין נחת לא בזו ולא בזו אינו מוצא קורת רוח מצינו באמציה שהראה לו הקב''ה פנים שוחקות ומסר בידו אדום ובשובו מהכות (ד''ה ב כה) ויבא את אלהיהם ולהם השתחוה לאחז הראה הקב''ה פנים זועפות ומסרו ביד מלכי ארם ויזבח לאלהי דמשק כי אמר אלהי ארם מעזרים להם: (רש"י)

 מצודת דוד  איש חכם. כאשר החכם יבוא במשפט עם איש אויל הנה מאוד יקשה להחכם כי בין כעס עליו בין שחק עמו לא מצא נחת כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס ובעת שחוק גבהה לבו בעבור זה וכאלו הזהיר להתרחק מן האויל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  איש חכם. הנה כשישפוט איש חכם את איש אויל ונשאו ונתנו עמו בדברים הנה לא יניח האויל את החכם לדבר דבריו ולהשלימם אך פעם יכעס על מה שישמע מדברי החכם ולא יניחהו להשלימם ופעם ישחק וילעיג על מה ששמע מדבריו ולא יתן לו נחת להשלמת דבריו כדי שיוכל להשלים התכלית אשר כוון לבארו בדבריו וכאילו הזהיר בזה המאמר החכם שלא יתוכח את האויל: (רלב"ג)


{י}  אַנְשֵׁ֣י דָ֭מִים יִשְׂנְאוּ-תָ֑ם וִֽ֝ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  יבקשו נפשו. ל' חבה ונראה שכן הוא כמה שאמר דוד לאביתר (שמואל א כב) אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך מי שיגמול לי חסד יגמול לך ואין הפותרים מודים לי: (רש"י)

 מצודת דוד  אנשי דמים. שופכי דמים : יבקשו נפשו. דורשים נפש התם להטיב עמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אנשי דמים. הם שונאים התום והיושר כי דרכו הפך דרכ' ואולם הישרים. בקשו רצונו בכל עוז וידמ' שקר' תום הכח המתעורר מפאת השכל כי אין תאוותיו כי אם לתמימות ושלמות והנה אנשי דמים הולכים אחרי בעלי ריבו והוא הכח המתעורר אל התאוות ולזה ישנאוהו אך הישרים יבקשו רצונו בכל עוז כי תאוותיהם הם תמיד אל הטוב והתמימות: (רלב"ג)


{יא}  כָּל-ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה:

 רש"י  באחור ישבחנה. כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו ודומה לו משביח שאון ימים (תהלים סה) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט): (רש"י)

 מצודת דוד  כל רוחו. דרך הכסיל בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו ובקול שאון והחכם יבוא באחרונה וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוחו. עניינו כעס וכן הניחו את רוחי (זכריה ו') : ישבחנה. ענין השפלה והשקטה כמו משביח שאון ימים (תהלים ס''ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל רוחו. הנה הכסיל יוציא כל רצונו ותאוותיו לפועל תכף שיתעורר אליה מזולת שיתישב בענינה אם הוא ראוי שימשך אחריה אם לאו ולזה יקרו לו מזה רעות גדולות ואולם החכם ישקיט התאו' המגונה כשתעלה על לבו באחור ר''ל בשיאחר הוצאתה לפועל עד שיתישב בה אם הוא ראוי אם לאו ובזה האיחור ישקיט התאוה המגונה ההיא או ירצה בזה כי החכם ישקיטנה באיחור ר''ל בשיפנה עורף ולא פנים אל התכונה ההיא וירגיל עצמו בהפכה כי כן תרופת אלו החליים או ירצה בזה כי הכסיל יוציא בפיו כל רוחו ורצונו מאין מעצור בריבו עם זולתו ולזה יאמר דברים רבים ורעים ומגוני' ואולם החכם כשיראה זה הענין מן הכסיל בריבו עמו ישקיט רוח הכסיל בשיפנה אליו עורף ולא פנים ויסור מלפניו: (רלב"ג)


{יב}  מֹ֭שֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל-דְּבַר-שָׁ֑קֶר כָּֽל-מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים:

 מצודת דוד  מושל. כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל דברי שקר אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים כי למען ימצאו חן בעיניו מספרים לו שקרים וחוטאים בנפשותם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מושל מקשיב. הנה כשהיה המושל מקשיב על דבר שקר אז יהפכו כל משרתיו להיות אנשי רשע כי המשרתים ישתדלו לעשות רצון אדניהם וכאשר יראו כי רצונו ברשע יתנהגו תכונת הרשע ואפשר שהעיר במושל המקשיב על דבר שקר אל הכח המתעורר אל התאוות הגופיות כי כשהיה הוא מושל באדם הפך המכוון בו וישוב השכל להיות משרת לו עם שאר כחות הנפש הנה גם השכל יהיה רשע בו כי הוא ישרתהו לקחת התחבולות אשר ישלם בהם הגעות מה שיתאוה אליו: (רלב"ג)


{יג}  רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר-עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה:

 רש"י  ואיש תככים. איש מזימות בעל תורה, ורבותינו (תמורה טז ויקרא רבה פ' ל''ד) פירשו תלמיד שאמר לרב השניני פרק א' ומלמדו: (רש"י)

 מצודת דוד  רש וגו'. ר''ל בין הרש מעודו בין הנולד בעושר ואחר זה הוכה ונשבר בחלי העוני לא במקרה בא כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם נפגשו מן הגזרה וכן מאיר וגו' ר''ל וכן כאשר יעשיר העני או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו לא במקרה יבוא כי ה' הוא המאיר עיני שניהם מחשכת העוני כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תככים. מל' הכאה ושבירה : נפגשו. ענין פגיעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רש ואיש תככים. הנה הרש והוא העני בעיון שאין אצלו מחשבה יכנס ממנה אל העיון ההוא והוא נבוך מפני זה בעיון ואיש תככים שיש לו מחשבות רבות מקבילות בדרוש אשר יחקור בו נפגשו בענין המבוכה והדלות בעיון ואע''פ שהאיש התככים יחשוב שתהיינה לו ידיעות בדרוש וזה כי הוא להקבלת המחשבות יקרה לו כאילו הוא נלכד בקשר ומחוזק המבוכה לא ידע אנה יטה והנה הש''י הוא מאיר עיני שניהם במה שישפע ממנו על השכל האנושי להישירו אל המקום אשר ממנו יתיישר להגעת הדרוש ההוא ובמה שישפע ממנו להישירו לצאת מהמבוכה במחשבות רבות המקבילות ההם כי בזה מהקושי הנפלא בקצת הדרושי' הגדולים ויצטרך לזה עזר אלהי והתורה ממה שיתישר מאד להסרת המבוכה הזאת בהרבה מהדרושים הגדולים אשר יקשה לאדם בהם לברור המחשבות הצודקות מהבלתי צודקות באופן שנזכר בס' הניצוח ובמה שאחר הטבע: (רלב"ג)


{יד}  מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֝סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן:

 מצודת דוד  באמת. ולא ישא פני בעל דינו ועם הוא עשיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מלך שופט. הנה המלך שהוא שופט באמת דלים להוציא לאור משפטם בהפלגת חקירות עם שכנגדו ועם זולתם על דבר זה הריב הנה יכון לעד כסאו וזה כי יאשרוהו העם על זה הדבר וישמחו בו וילוה לו ג''כ עזר אלהי להתמיד לו ממלכתו וזה שהעיר ג''כ בזה אל מה שקדם וקרא דלים חלקי הסות' שאין נראה האמת בקצתם יותר מקצת והמלך הוא השכל האנושי כמו שקדם כי הוא המושל באדם וכאשר ישפוט באמת באלו הדרושים הנה יכון לעד כסאו אך בזולת זה יהיה להפך כי השאלות אשר יקרה בהם זה הם ממה שיש בו רושם חזק בהגעת ההצלחה האנושית ובהעדרה: (רלב"ג)


{טו}  שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ:

 רש"י  ונער משולח. ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו מביש אמו. ישמעאל על שהיה רשע גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגומר (בראשית כא): (רש"י)

 מצודת דוד  שבט ותוכחת. שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת וישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם א''כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משולח. נעזב על רצון עצמו כמו קן משולח (ישעיה טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שבט ותוכחת. השבט והתוכחת יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלמות המדו' ובזולתו אין לו דרך להגיע אל החכמה אך הנער שהוא משולח לרצונו הוא נעדר המוסר והחכמה והוא בזה מביש אמו לרוע עניניו עם שאליה ייוחס הרבה מרוע תכונותיו כי יאמרו האנשים כי היא סבבה זה עד שלא תקנתהו מוסר בקטנותו: (רלב"ג)


{טז}  בִּרְב֣וֹת רְ֭שָׁעִים יִרְבֶּה-פָּ֑שַׁע וְ֝צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ:

 מצודת דוד  ברבות. עת גדלו הרשעים בעם יתרבה הפשע כי תאותם על הפשע והצדיקים שלא אחזו בפשע יראו במפלתם וישמחו על אשר לא נמשכו אחריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברבות. ענין גדולה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברבות רשעים. ברבוי הרשעים ירבה פשע בעולם נוסף על מה שהיה ראוי שיעשוהו לו היה כל אחד מהם נפרד מחבירו כי יעזרו קצת בקצת ויעשו יחד פשע בעולם שלא ישלם בסבת קבוצם והנה אף על פי שהם שונאים הצדיקים כמו שקדם וכאומרו אחר זה ותועבת רשע ישר דרך הנה לא יוכלו להזיק להם אך ימלטו הצדיקים מידם ויראו במפלתם כי סוף הרשעים ואחריתם הוא לרע: (רלב"ג)


{יז}  יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ וִֽינִיחֶ֑ךָ וְיִתֵּ֖ן מַעֲדַנִּ֣ים לְנַפְשֶֽׁךָ:

 מצודת דוד  ויניחך. יתן לך מנוחה ולא תרגז בעבורו ועוד יתן מעדנים לנפשך ר''ל תשמח עוד במעשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעדנים. דברים חמודים כמו מעדני מלך (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסר בנך. בעודו קטן בדרך שתקנהו מוסר ויתן לך הנחה וקורת רוח מפני טוב מוסרו ויתן לנפשך מעדנים מרוב שמחתך בו עם שזה יישירהו לקנין החכמה ובה יתן לנפשך מעדנים במה שתשמע מפיו מדבריו חכמה: (רלב"ג)


{יח}  בְּאֵ֣ין חָ֭זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹרָ֣ה אַשְׁרֵֽהוּ:

 רש"י  באין חזון יפרע עם. כשגורמין ישראל שהנבואה מסתלקת מהם ע''י שהם מלעיבי' בנביאים יפרצו בם פרצו' ויוצאין לתרבות רעה: (רש"י)

 מצודת דוד  באין חזון. באין נבואה יבוטל העם מקנין המוסר אבל השומר עסק התורה אשרי לו כי המאור שבה מחזירו למוטב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרע. ענין השבתה ובטול כמו תפרעו כל עצתי (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באין. נבואה יפרע עם ויבוטל ממנו קנין המוסר ור''ל בנבואת התורה כי היא הגיעה בנבואה וזו מישרת להקנאת המוסר וההנהגה הישרה הן בקבוץ הבית הן בקבוץ המדינה ואין דרך בזולתה להקנאת המוסר בקבוצים המדיניים כי האנשים להתחלף מזגיהם יתחלפו תכונותיהם מאד ויתבלבל מפני זה ענין קבוצם לולא התורה שתנהיגם יחד בהנהגה אחת ונימוס אחד ומי שישמור תורה אשרהו כי בה יקנה המוסר באופן שלם והיא ג''כ דרך אל הגעת החכמה והבינ' במה שיתיסר מהתחלותיהם ואפשר שירצה בזה כי בהעדר ראיית מה שיתכן שיקרה מדבר דבר בדרך שיודע אם ראוי להשתדל בהגעתו ואם ראוי איך יתכן שיגיעו אליו ויפרע עם ויבוטל מהם מה שכוונו להגיע אליו או יפרעו מוסר בהשתדלם בהגעות מה שאין ראוי שישתדלו בהגעתו אמנם שומר תורה אשרהו כי התורה תמנעהו מהשתדלו במה שאינו ראוי ושמירתו התורה תישרהו למצוא חפציו: (רלב"ג)


{יט}  בִּ֭דְבָרִים לֹא-יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּֽי-יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה:

 רש"י  כי יבין ואין מענה. כיון שרואהו שמוכיחו שותק והוא חוזר ומקלקל לכך צריך ליסרו במכות ועונשין ולא דבר עם עבד ממש אלא על כל הממרי' דברי השופטים: (רש"י)

 מצודת דוד  בדברים. ר''ל בדברים לבד לא יקבל מוסר כי אע''פ שיבין דברי המוסר אין מענה בפיו לומר אעזוב דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מענה. מל' עניה ותשובה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדברים. הנה מי שהוא עבד תאותו לא יקנה המוסר בדברים אבל יצטרך שיכוהו בשבט ובמה שידמ' לו ואמנם כאשר יבין האיש הנה לא יצטרך בקנין המוסר אפי' מענה ודבור כי יספיק לו מעט רמז או גערה חלושה כאמרו תחת גערה במבין: (רלב"ג)


{כ}  חָזִ֗יתָ אִ֭ישׁ אָ֣ץ בִּדְבָרָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  אץ בדבריו. ממהר ונבהל להשיב: תקוה לכסיל ממנו. יש לכסיל תקוה יותר ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  חזית. אם ראית איש הממהר בענייניו דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אץ. ענין מהירות כמו ולא אץ לבוא (יהושע י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חזית איש. כשראית איש מהי' בדבריו לעשות בזולת התיישבות ולקיחת עצה הנה יש תקוה יותר ממנו למי שיש לו הסכלות שהוא העדר כי הוא משער כדבר סכלותו ומפני זה יבקש עצה בדבריו ואולם האץ בדבריו הוא חכם בעיניו ולא ישאל עצה: (רלב"ג)


{כא}  מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן:

 רש"י  מפנק מנער עבדו. יצר הרע: מנון. שליט וכן לפני שמש ינון שמו (תהלים עב) וכן כל נין שבמקרא שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו: (רש"י)

 מצודת דוד  מפנק. המענג את עבדו מנערותו עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות הנה באחרית ימיו יהיה הוא שר ושליט על האדון כי יגבה לבו ויחדל מן המלאכה והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפנק. ענין עונג ועדן כמו מעדני מלך (בראשית מט) ת''א תפנוקי מלכין. מנון. שר ושליט כמו לפני שמש ינון שמו (תהלים עב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מפנק מנער עבדו. אשר יתן לעבדו תענוג בקטנו הנה לא יקוה שישרתהו אך יהיה אדון לו וזה הערה שלא יתן האדם תענוגיו בעת הקוטן לכח המתעורר אל התאוות הגופיות אשר הוא ראוי שיהיה עבד לשכל האנושי כי אם יעשה הענין כן הנה הוא ישיב המלכות והשררה אליו באחרית ויהיה השכל עבדו תחת היותו ראוי להיות מושל עליו: (רלב"ג)


{כב}  אִֽישׁ-אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב-פָּֽשַׁע:

 רש"י  איש אף יגרה מדון. כמשמעו מדון מדת הדין: (רש"י)

 מצודת דוד  איש אף. הכעסן דרכו לחרחר ריב עם הבריות : רב פשע. כי בעת הכעס לא יבחין בתקון מעשיו וכמ''ש רז''ל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגרה. עניינו התחלת המריבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש אף. יסבב לגרות מדון כנגדו ברוב כעס מרוע דבריו ופעולותיו מצד כעסו וזה יהיה סבה להפילו ברעות גדולות וכמו שהכעס הוא סבה להשחית גופו כן הוא סבה להשחי' נפשו כי מרוב כעסו לא תוכל התורה למנעו לעשות מה שיגיעהו אליו כעסו ויביאהו זה לעשות פשעים גדולים: (רלב"ג)


{כג}  גַּאֲוַ֣ת אָ֭דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל-ר֝֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד:

 רש"י  יתמוך כבוד. יקרב אל הכבוד ותומך בו תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  תשפילנו. הגאוה עצמה תהיה סיבה להשפיל אותו : יתמוך. שוען הוא את הכבוד שלא תפול ממנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גאות אדם. הנה גאות האדם תביאהו אל ההשפלה כי יקח לעצמו מדרגה בלתי ראויה ויהיה זה סבה אל שיורידוהו הגדולים אשר שם משם וישפילוהו יותר מהראוי לו וזה מבואר מאד מהחוש ומי שהוא שפל הנה בשפלותו ובענותו יתמוך ויחזק הכבוד לו כי יכבדוהו האנשים מאד ויועילוהו בראותם השפלתו עצמו מאד בפניהם: (רלב"ג)


{כד}  חוֹלֵ֣ק עִם-גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד:

 רש"י  אלה ישמע. שמשביעין אותו אם ראית פלוני שגנב לי כך וכך ומתוך שהוא חולק עמו אינו מגיד: (רש"י)

 מצודת דוד  אלה ישמע. ר''ל לזאת שונא נפשו כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה ועל כי חלק עמו לא יגיד וישא עונו ומאבד נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חולק. מי שהוא חולק עם גנב הוא שונא נפשו ואע''פ שיש לו בזה התנצלו' מה כי הוא אינו גונב והוא מקבל בזה מתנ' מהגנב הנה יביאהו זה לחטא עצום שכבר ישמע אלה שיקלל ומי שיודע זה אם לא יגיד והוא יודע ולסבת הבושת העצום שיקרה לו מזה אם יגיד דבר הגנבה ימנע מהגיד ויקרה לו בזה חטא ועונש עצום: (רלב"ג)


{כה}  חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב:

 רש"י  חרדת אדם יתן מוקש. מסורס הוא מוקש עבירה יתן חרדה לאדם ד''א כמשמעו מתוך שאדם צר עין וחרד אם יעשה צדקה יצטרך אל הבריות חרדה זו תתן לו מוקש, והראשון נוח לי: (רש"י)

 מצודת דוד  חרדת אדם. החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל אבל הבוטח בה' ולא יחרד ביותר הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חרדת האדם. ופחדו על מה שאין ראוי לפחד ממנו יגרום מוקש ונזק והמשל שכאשר ימצא איש רע אחד בדרכו ויכי' שהוא מתפחד וחרד ממנו יתעורר מפני זאת הסבה להזיק לו ולשוללו להכירו שכבר ינצחוהו וכבר ירבו המשלים על זה גם כן מצדדים אחרי' מזולת זה ואמנם האיש הבוטח בה' ואינו מתפחד מדבר בעוצם בטחונו בשם ואפילו במה שראוי לפחד ממנו באופן מה הנה הוא ישוגב ויתחזק להמלט מהרע ההוא כמו שתמצא בדוד שהתחזק באלהיו לרדוף אחרי הגדוד אשר שרפו צקלג וכמו שתמצא בחזקיה על דבר סנחריב: (רלב"ג)


{כו}  רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי-מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט-אִֽישׁ:

 רש"י  פני מושל. לדון לפניו: ומה' משפט איש. אם יזכה או אם יתחייב ובמושלים דבר הכתוב: (רש"י)

 מצודת דוד  מבקשים. ישאלו ויבקשו ממנו ליתן להם שררה מה כי הדבר מסור בידו אבל באמת מה' כל משפטי איש כמ''ש רז''ל אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משפט. עניינו דבר הראוי וכן על העמוד כמשפט (מלכים ב יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רבים מבקשים פני מושל. לחלות פניו שיעיין במשפט כראוי והם לא יבינו כי מה' משפט איש לא מהמושל ולזה ראוי לבקש מהש''י זה כי המשפט לאלהים הוא והמושל יטה לבו אל אשר יטנו השם יתעלה כאמרו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ואפשר שהעיר בזה אל הדרושים שלא יתכן שיגיע להם השכל מזולת מה שהישירה אליהם התורה ואמר כי לשוא יבקשו פני המושל באדם להשיגם כי לא ישלם המשפט לאיש בהם כי אם מה': (רלב"ג)


{כז}  תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר-דָּֽרֶךְ:

 רש"י  ישר דרך. אדם שהוא ישר בדרכיו: (רש"י)

 מצודת דוד  תועבת. כמו שאיש עול הוא מתועב לצדיקים כן איש ישר דרך הוא מתועב לרשע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תועבת צדיקים. הנה כמו שאיש עול הוא שנוא ומתועב אצל הצדיקים כן ישר דרך הוא מתועב אצל הרשעים וזה מבוא' מן החוש ובכאן נשלם מה שהגבלנו ביאורו בזה המקום והנה התועלו' המגיעים ממנה מבוארים במעט עיון: (רלב"ג)

משלי פרק-ל

{א}  דִּבְרֵ֤י | אָג֥וּר בִּן-יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל:

 רש"י  אגור בן יקה. דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמי': המשא. נבואה זו אמר על כן: נאם הגבר לאיתיאל. אמר הגבר זה שלמה המשא הזה על עצמו בשביל איתיאל על שסמך על חכמתו להרבות זהב וסוסים ונשים שהוזהר מלהרבות וכן אמר איתיאל ואוכל ארבה נשים ולא יסורו את לבבי ארבה זהב ולא אסור ארבה סוסים ולא אשוב את העם מצרימה: לאיתיאל ואוכל. בשביל שאמר אתי אל ואוכל לעשות ולא אכשל, לאיתיאל, על איתיאל כמו ואמר פרעה לבני ישראל, על בני ישראל: (רש"י)

 מצודת דוד  דברי אגור בן וגו'. ר''ל אלה הם דברי שלמה אשר אגר ואסף את הבינה ובעבור מרבית הבינה הקיא את הנבואה כי נטלה ממנו : נאום הגבר. ר''ל על כי דברי הגבר הוא שלמה היה לומר בעבור אתיאל וחוזר ומפרש לומר שאמר בעבור אתיאל ואוכל ר''ל ה' עמדי והוא נתן לי חכמה מפיו ולזה אוכל לעשות מה שלבי חפץ להרבות נשים וכסף וזהב כי עכ''ז לא אסור לבבי מה' כי אין חכם כמותי צריך גדר ושימור אם כן על כי סמך על אסיפת רב הבינה אמר ארבה נשים וגו' ולא אסור וגו' ולבסוף נאמר בו נשיו הטו את לבבו (מלכים א' י''א) ואחר זה נאמר ויתאנף וגו' כי נטה לבבו וגו' הנראה אליו פעמים וכאומר מה שנראה אליו פעמים כבר נראה אבל מעתה לא הוסיף להראות לו עוד בעון כי נטה לבבו מה' א''כ מרבית אסיפת הבינה היתה סיבה לסלוק הנבואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגור. ענין אסיפה כמו אוגר בקיץ (לעיל י) : בן. מל' בינה : יקה. מל' הקאה : המשא. הנבואה : נאום. ענין אמירה : לאיתיאל. המלה ההיא מורכבת משתי תיבות אתי אל והלמ''ד הוא כמו בעבור וכן פתח פיך לאלם (לקמן לא) : ואוכל. מלשון יכולת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דברי אגור בן יקא וגו'. עד דברי למואל דברי אגור ידמה ששלמה קרא עצמו אגור מצד הדברי' שכלל אותם בזה הספר כמו שקרא עצמו קהלת מצד הדברים הנכללי' בספר קהלת והנה אגור הוא מענין הקבוץ והאסיפ' וקרא עצמו בן יקא ר''ל בן אשר יקיא והרצון שהוא אגור בתוכו ומקובץ מהמחשבות המקבילות בדרושים הגדולי' ורוצה להקיא המעמס והמשא מן המחשבות הבלתי צודקות כדי שישארו לו הצודקות וספר שכבר אמר זה המאמר לחכם אחד ששמו איתיאל ואמרו גם כן לו לחבירו שהיה שמו אוכל: (רלב"ג)


{ב}  כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ וְלֹֽא-בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי:

 רש"י  כי בער אנכי. על שסמכתי על חכמתי בדבר שהקב''ה דאג שמא יבוא לידי עבירה: (רש"י)

 מצודת דוד  כי בער אנכי. ר''ל ואלה דבריו שאמר עתה רואה אנכי שאני נבער מדעת איש ואין לי בינת אדם כי הנה דבר ה' מאסתי וחכמתי מה לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בער. סכל מבלי דעת כמו בהמה והוא מל' אנחנו ובעירנו (במדבר כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי בער. ולפי שאני בער מאיש ואין לי בינת אדם באלו הדרושים העמוקים: (רלב"ג)


{ג}  וְלֹֽא-לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע:

 רש"י  ולא למדתי חכמה. ולא דעת קדושים ידעתי, שגרעתי או הוספתי על דברי משה: (רש"י)

 מצודת דוד  ולא למדתי. הריני כאלו לא למדתי חכמה : ודעת. ולא האמור בתחלת המקרא משמשת בשתים כאלו אמר ולא דעת קדושים אדע ר''ל לא הבנתי דעת אמרי קודש במה שאמר הכתוב ולא ירבה לו נשים ולא יסור וגו' (דברים יז) כי אין הכוונה לומר כשירבה שמא יסור כאלו היה הדבר תלוי ומסופק אלא הכוונה היא לומר שבודאי יסור ואין חכמה נגד תורת משה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא למדתי חכמה. ואין בי כח לדעת דעת קדושים והם המניעים אשר לגרמים השמימיי' הנה תקרה לי מצד חסרוני מבוכה חזקה באלו הדרושים שאזכיר ובדומיהם לולי מה שהושרתני אליו התורה הא' הוא שכבר יפול ספק במה שנתפרסם שכבר ישפעו כתות מהשמי' ישלם בהם מה שבארץ כמו שנראה שישפעו מהשמש תקופות היום ותקופת השנה אשר להם מבוא נפלא בדברי' הטבעיים בכל מה שתחת גלגל הירח ונראה כמו זה בירח ר''ל שכבר יגיע ממנו רושם באלו הדברים השפלים וכן ההקש בנשארים ואין הענין בקצתם יותר מפורסם ויותר נגלה מקצת והספק הוא על זה התואר: (רלב"ג)


{ד}  מִ֤י עָלָֽה-שָׁמַ֨יִם | וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף-ר֨וּחַ | בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר-מַ֨יִם | בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל-אַפְסֵי-אָ֑רֶץ מַה-שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה-שֶּׁם-בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע:

 רש"י  מי עלה שמים. כמשה: מי אסף רוח. פיח הכבשן: מי צרר מים. קפאו תהומות (שמות טו) נצבו כמו נד (שם) בתפלתו של משה: מי הקים. את המשכן שבהקמתו נתבססו כל אפסי ארץ כך נדרש בפסיקתא: מה שמו ומה שם בנו. אם תאמר כבר היה דוגמתו אמור מה שם בנו איזו משפחה יצאה ממנו ונדע מי הוא: כי תדע. אם תדע מי הוא ואיך לא יראת לעבור על דבריו: (רש"י)

 מצודת דוד  מי עלה. מי עוד עלה השמים כמו שעלה משה השמים וירד בשלום או ר''ל שעלה לקחת התורה מיד המלאכים : מי אסף. כאשר זרק משה פיח הכבשן נתפזר על כל הארץ כאלו אסף הרוח בחפניו לפזרם על ידו ואמרו מי אסף עוד כמוהו : צרר. כשבקע הים עמדו המים היורדים ולא הלכו בדרכם כאלו צרר אותם בשמלה ומי צרר עוד כמוהו : מי הקים. כי עד לא נתנה התורה היתה הארץ מתמוטטת לפול וכאשר קבל משה את התורה הקים קצות הארץ לעמוד על עמדה ומי הקים עוד את הארץ כמוהו : מה שמו. הוא עניין מליצה כאומר לזולת אם היה מי כמוהו אמור נא מה שמו או אם שכחת שמו אמור שם בנו אם תדע שהיה מי מאז דוגמתו ור''ל ומאחר שלא היה מעולם מי יערוך אליו איך מלאה לבי לנטות מדבריו על פי אומדן הדעת ואמר כמתרעם על עצמו ותוהא על הראשונות ומלמד דעת לבל יאחז מי דרכו להשען על חכמתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירד. מל' ירידה, או הוא ענין ממשלה ושלטנו' כמו וירד מים עד יס (תהלים עב) : בחפניו. עניינו מלא כפו' הידים כמו ומלוא חפניו קטורת (ויקרא טו) : צרר. ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מ''ב) : בשמלה. בסדין : אפסי. קצות : ומה. הוא''ו במקום או : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מי עלה שמים. מי מהדברים השפלים עלה לשמי' או מי מהשמי' ירד לארץ שיתכן שיהיה התיחסות בין השמים ובין הארץ באופן שיתכן שישפעו כחות מהשמים ישלם בהם מה שבארץ כי זאת השאלה עמוקה ומסופקת מאד מפנים רבי' ונזכיר מהם היותר חזקים לקצר המאמ' בזה האופן הא' הוא שכבר ידמה שיחוייב היות למשפיע בפועל באופן מה שאצל מקבל השפע בכח והמשל כי האש לא תשוב מה שהוא חם בכח חם בפועל אלא מפני שיש לאש חום בפועל ובהיות הענין כן והו' מבוא' במה שאין ספק בו שאין לגרמים שמימיי' דבר מאלו האכיות אשר ישפעו מהם באלו הנמצאות השפלו' ר''ל החום והקור והלחות והיובש הנה יפול ספק חזק איך ישפעו אלו האכיות והנמש' להם מהגרמי' השמימיים והאופן הב' והוא חזק העומק ג''כ הוא שכבר יחשוב חושב שהדברי' המתחלפים יחוייב שתהיינה התחלותיה' מתחלפות ולזה ידמה שיהיה מחוייב היות ההתחלה מתיחסת למה שהיא לו התחלה עד שתהיה התחלת הדברים הבלתי נפסדים זולת התחלת הדברים הנפסדים ולפי שהתחלת הדברים הבלתי נפסדים יחוייב היותה בלתי נפסדה הנה ידמה שיחויב מזה היות התחלת הדברים הנפסדי' נפסדת וזה ממה שירחיק היות השמים התחלה למה שבארץ אלא שאם יונח שעלה לשמי' דבר מאלו הנמצאות השפלות והוא נפסד כמו הם ובעל תכלית וממנו ירדו וישפעו אלו הכחות וזה דבר בתכלית הזרות והביטול ואם רצינו להשלי' הספק בזה הצטרכנו למאמ' ארוך לא יכילהו זה הביאור ויספיק לנו מה שזכרנו מזה והספק הב' מי אסף רוח בחפניו השמי' להיות נאצל מכללם רוח א' באופנים והם היסודות והיא רוח החיה אשר באופנים שקראו הפילוסופי' הנפש הנאצלת מהגלגלי' והתבאר מציאות' בס' ב''ח כי בזה גם כן ספקות עמוקות כמו שביארנו בה' מספ' מ''י הא' איך ישפע א' בלתי מתחלק מרבים והב' איך יתכן בעלול שיהיה יותר שלם מכל א' מהעלות הקרובות אשר שפע מהם כי זה ענין הנפש הזאת שזכרנו עם מניעי הגרמי' השמימיים ששפע' מהם וכבר יפול ספק עוד איך יסתבך זה הרוח ביסודות ובאי זה אופן יתכן בו זה והספק הג' הוא מי צרר מים בשמלה באופן שיהיה רקיע בתוך המים העליוני' מחלק מה מהם כמו שנזכר בתור' ויתבאר מדברינו בספ' מלחמו' ה' שיהיה מחוייב שיהיה שם בין גלגל לגלגל גשם בלתי שומר תמונתו הוא הנקר' מים העליוני' והנה הספק בזה הוא כי זה הגר' העליון הוא נקי מהאכיו' אשר ישלם בהם הקרוש וההתקשות לדברים ולא יתכן ג''כ שנניח חדוש העולם בהם מצד קור או חום יהיה סבת בהם הענין בגשמים אשר אצלינו שקצתם יקרשו מהקור וקצתם יקרשו מהחום כמו שיתבאר בס' האותות והנה השאלה עמוקה וקשה מאד ואם באנו להרחיב המאמר בה ובמה שיפול מזה מהספק במציאות המים העליונים אשר הספק ההוא הוא ג''כ בכח זאת השאלה הצטרכנו למאמר ארוך מאד וכבר יעמוד על זה במעט עיון מי שיראה מדברינו בג''ה בה' מספר מ''י והספק הד' הוא מי הקי' כל אפסי ארץ באופן שיהי' זה החלק נגלה ממנ' לא יקיפוהו המים כמו שהיה ראוי לפי הסדור הטבעי וזה כי אם אמרנו שהסבה בזה משפע הגרמים השמימיים כמו שזכר הפילוסוף הנה יתחייבו הספקות הנזכרו' בספק הראשון מאלו ועוד שכב' בארנו בספר מ''י ובבאורינו לספר השמי' והעולם שא''א שייוחס זה אל הכוכבי' שאם היה הענין כן היה מחוייב שיהיה הנגלה מהארץ שלם סבוב כי הכוכבים ההם הם סובבי' סביב הארץ סבוב שלם ואנחנו לא נמצא הנגלה מהארץ יותר מי''ב שעות כמו שזכ' בטולמיוס היוני שנתבא' מהלקיות הירחי' שהבינו מהם המזרחיי' והמערביי' ובכלל אין דרך לחכם לעמוד על סבת זה אם לא יעזר במה שזכר' התור' מזה מה שמו ומה שם בנו כי תדע הנה קראו לסבה הקרוב' לזה הפועל בן כי היא עלולה מהעלה האחר' הגבוה ממנ' ורצה בזה אמו' לי מה היא הסבה הפועלת בזה ואם אמרת שהסבה ההיא תפעל זה באמצעו' סבה אחרת יותר קרובה קרא שם לזא' הסבה הקרוב' שיאו' שישפעו ממנו אלו הדברי' לפי מה שיורה עליו שמו והמשל באלו השמו' כי אנחנו נאמ' כי הש''י ברא האד' באמצעו' השכל הפועל והשכל הפועל בראהו באמצעו' זרעי הזכר והנקבה הנאו' להיו' ממנו זאת ההוי' כמו שהתבא' בטבעיו' ואולם באלו הספקות שזכרנו לא תוכל לקרוא שם לא לפועל ולא לבנו באופן יאות להיות ממנו זאת ולזה צריך שתקרא אלו המחשבות המחויבות ספק באלו הדברים ותשען על אמרת הש''י בתורה ובנביאים שהתבאר ממנ' אמונת אלו העניני' אשר נפל בהם הספק והוסר הספק מהם במה שזכר' מחדוש העולם כי לא נצטרך אחר זה לבקש באלו הדברי' סבות ממין הסבו' אשר יותנו בדברי' הטבעיי' וכבר התבאר כל זה מדברינו במאמ' הה' והו' מספר מלחמו' ה': (רלב"ג)


{ה}  כָּל-אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ:

 רש"י  כל אמרת אלוה צרופה. מזוקקה ולא כתב דבר שלא לצורך והיה לי ליזהר: (רש"י)

 מצודת דוד  כל אמרת. עתה רואה אני אשר כל אמרת אלוה היא צרופה ומזוקקת מבלי סיג ומכשול והוא למגן ולמחסה להציל מן מכשול הטעות את החוסים בו ולא החוסים בחכמתם כמוני כי אם לא חסיתי במשען חכמתי לומר ארבה ולא אסור לא הייתי נכשל בעבירה כי לו אם הכוונה היא שהדבר תלוי ומסופק מכל מקום אין לשעון בחכמה ולסור ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרופה. זקוק מסיג כמו לשוא צרף צורף (ירמיה ו') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל. הנה כל אמרת הש''י צרופה ר''ל שהיא נקייה מן הסיגי' והדברים שילכו במדרגות המות' והוא מגן לחוסים בו לשמרם מהטעו' ומהדברי' בכמו אלו המקומות אשר הטעות מרחיק בהם האדם מהצלחתו האמתית ולזה נזכרו אלו השרשים הגדולים בתור' ובדברי הנביא: (רלב"ג)


{ו}  אַל-תּ֥וֹסְףְּ עַל-דְּבָרָ֑יו פֶּן-יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ:

 רש"י  פן יוכיח בך ונכזבת. יוכיח על פניך שע''י תוספתך אתה בא לידי עבירה וכ''ש אם תגרע: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תוסף. הואיל ואמרתו צרופה מבלי סיג ומכשול טעות לזה אל תוסף מה עליהם פן כשיברר בדברך ימצא נכזב ומוטעה ואיך א''כ תחובר לאמרת אלוה הצרופה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יוכיח. ענין ברור דברים כמו לכו נא ונוכחה (ישעיה א) : בך. ר''ל בדבריך : ונכזבת. מל' כזב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תוסף. על דברי הש''י אך יתבונן בהם באופן לא יצטרך למה שתבין מהם תוספת בדברים ההם שאם הקלת בעיונם עד שלהקל מעליך כשלא יתן וכן הבאו' תאמ' שהוא חסר מלה או מלו' כך שמא יוכיח בך הש''י שאר האנשי' מעשו' ככה מפני עצם מה שיגיעו לך מהרע וההפסד עד שתשא' הבל וכזב מזולת השארות כלל: (רלב"ג)


{ז}  שְׁ֭תַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵאִתָּ֑ךְ אַל-תִּמְנַ֥ע מִ֝מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת:

 רש"י  שתים שאלתי מאתך. עכשיו מדבר לפני הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  שתים. עתה ידבר מול המקום ב''ה ואמר שני דברים אני שואל ממך ואל תמנעם ממני בטרם אמות ר''ל כל ימי חיי לא יהיו מנועים ממני : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שתים שאלתי. אמר זה החכם מדבר אל השם יתבר' שתי שאלות שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות כי אחר המות לא יתחדש לאד' קנין השלימו' אם לא בחייו: (רלב"ג)


{ח}  שָׁ֤וְא | וּֽדְבַר-כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל-תִּֽתֶּן-לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי:

 רש"י  ראש. דלות: הטריפני. ל' מזון וכן טרף נתן ליראיו (תהלים קיא): (רש"י)

 מצודת דוד  שוא ודבר כזב. היא היא וכפל הדבר בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) : הרחק. ר''ל תן בלבי לדבר אמת ולמאס בשקר : הטריפני. פרנסני מאכל קצוב די הספוק להחיות הנפש ולא יותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראש. עניות : הטריפני. ענין מזון כמו טרף נתן ליראיו (תהלים קי''א) והוא מושאל מל' מזון החיה הבא ע''י טרף : חוקי. הקצוב לי וכמו ואכלו את חוקם (בראשית מ''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוא ודבר כזב הרחק ממני. בהשגותי שוא ודבר כזב שלא אשתבש ואתבלבל בעיוני ושלא יהיה עיוני בדב' הבל שאין לו מציאות כאילו תאמר שיהי' העיון במציאות הרחוק וידמ' שרמז בשוא אל מה שהוא שקר ודבר כזב אל מה שהוא הבל או הפך זה והנה תקרה לאדם החקירה והעיון במה שאינו נמצ' לחשבו שהוא נמצא אם מפני שבוש המדמ' אם מפני ספו' כוזב קרה לו אם מפני דעות ירשו בזה מזולתו והשאלה הב' היא שלא תתן לי עוני ודלו' בדעו' לקצר בדעות מה שאפש' לאדם השגתו ולא תתן לי ג''כ עושר לפנות להתחכ' במה שאין לאדם השגתו אך השפיע לי בדעות המזון הראוי לשכלם לא פחות ולא יותר וזאת באמת היא שאלה גדולה לא יתכן שימצ' איש יגיע אליה באלפי' מן הב' אבל הוא ראוי שישתדל כל אחד מהאנשי' המעייני' בזה כחזק' היד: (רלב"ג)


{ט}  פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע | וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן-אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי:

 רש"י  פן אשבע. מתוך עושר וכחשתי. בהקב''ה מרוב גאוה ומהו הכחשה: ואמרתי מי ה'. כלומר אין אלהים: ותפשתי שם אלהי. להרגיל להשבע בו לשקר: (רש"י)

 מצודת דוד  פן אשבע. ר''ל כי כשיהיה לי עושר רב פן אשבע ביותר ואתגאה ואכחש בה' לומר מי ה' כלומר אין אלהים : ופן אורש. ואם אהיה עני פן כשאהיה רש ביותר אגנוב הון למלאות נפשי המתאוות ואתפוש בפי להזכיר את שם ה' להשבע בו על שקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפשתי. ענין אחיזה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פן אשבע. להתחכ' במה שלא אוכל להשיגו ואומ' מי הוא הש''י ר''ל מה הוא וזה דבר לא יתכן שיושג אלא לש''י ולזה תבו' זאת החקירה אל שאכחש ואעשה אלוה מדבר בלתי נמצא כן כשאחייב לאלו' מהות בלתי נמצא כן ויביא זה לכפירה ולהאמין בזולתו ופן אורש ואקצ' מהחקור במה שאפשר לאדם השגתו ויהיה זה סבה אל שלא אעמוד על חיוב היות שם אלוה הוא הפועל לכל הנמצאו' ויהיה קצורי עבה שאגנוב האלוה מהנמצאות ואומר שאין שם אלוה כמו שהיה אומר אפיקורוס וסיעתו ואחשוב כי לא תפשתי בזה כי אם השם לבד כי הנקרה בו אין לו מציאות ויהיה זה יותר קשה באופן מה ממה שיגיע מהפסד בסבת התחכם יותר ממה שראוי: (רלב"ג)


{י}  אַל-תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל-(אדנו) אֲדֹנָ֑יו פֶּֽן-יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ:

 רש"י  אל תלשן עבד. אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב''ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו, וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב''ה קח לך אשת זנונים (הושע א): (רש"י)

 מצודת דוד  אל תלשן. אל תדבר לה''ר על העבר לפני אדוניו ודבר בהווה כי דרך לה''ר לאמרו לפני מי שהנאמר עליו מוכנע לו וירא מפניו : יקללך. פן העבד יקללך ותהיה לשממה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלשן. מל' מלשינות ולה''ר : ואשמת. מל' שממה כמו עדרי הצאן נאשמו (יואל א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תלשן. והוסיף להזהיר שנית על דברי התורה שלא יחטא בעיונו בהם וישתבש ויתלה בזה בדברי תורה ולפי שהתורה הוא כמו עבד לש''י לשרתו בה בהגעת השלימות בה לאדם הזהיר שלא יתלה האדם בדעותיו המשובשות בדברי התורה כי בזה כאלו הלשין העבד אל אדניו לומר לו שהטעה אותו עבדו ואמר שאם תעשה כן אולי יקללך אדניו והוא הש''י ותהיה לשממה והפסד מפני היותך מיקל בתורתו והמשיל ואמר כי זה הפועל המגונ' מהבנת דברי התורה בזה האופן החס' ידמה אל הדבור שמקלל הוריו אשר גדלוהו והביאוהו אל המציאות בצד מה ולא יתן להם הכבוד הראוי אך יקללם וכן הענין בזה המעיין עם התורה כי אלו היה נותן כבוד לדברי התורה היה מעמיק בהבנתם באופן ראוי וישמח בזה מהטעות בדבריה אך הוא מקל בדברי התורה עם רוב הטובה שהיא משפעת לו במוסר ובדעות עד שהיא תגדל נפשו ותזונה מהמזונות אשר תקנה בהם החיים הנצחיים: (רלב"ג)


{יא}  דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת-אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ:

 מצודת דוד  דור וגו'. מוסב למעלה לומר אפי' הדור פרוץ אשר וגו' ופן תחשוב להלשין ביניהם למען יהיה חרב איש ברעהו ויאבדו בעונם עכ''ז אזהיר לך אל תלשן : לא יברך. לא יזכירם בלשון ברכה אלא בלשון קללה : (מצודת דוד)


{יב}  דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֝מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ:

 מצודת דוד  דור טהור. אף אם הדור ההוא מחזיק עצמו לטהור ונקי מעון ועל ידי זה לא נרחץ מטנוף המעשים כי המחזיק עצמו לחוטא מהרהר פעם בתשובה ולא כן המחזיק עצמו לטהור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצואתו. מל' צואה וטנוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דור טהור. ואמר ממשל על מי שנכנס בעיונו שוא ודבר כזב שהוא דומה אל הדור שהוא טהור בעיניו ולא רוחץ מטנוף והלכלוך היותר מגונה והוא הצואה שירגישו בעיפושה כל הקרובים אליו וכן הענין הזה בשוא כי השוא ודבר כזב אצל מזון הנפש הוא כמו הצואה אצל מזון הגוף כי הגוף יזון מהמזון והמותר שלא יאות ליזון ממנו הוא הצואה והנפש תזון מהדעות ותקח האמת ותשליך השק' כי לא יאות להזון ממנו ואמר ממשל על מה שיתחכ' יותר ויעיין במה שאין דרך אל השגתו שזה דומה לענין הדו' שהוא עז פני': (רלב"ג)


{יג}  דּ֭וֹר מָה-רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֝עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֽׂאוּ:

 רש"י  דור מה רמו עיניו. זה גסות הרוח: (רש"י)

 מצודת דוד  דור מה רמו. אף אם הדור ההוא מה מאוד רמו עיניו וגו' ר''ל המה גסי הרוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רמו. גבוה : ועפעפיו. אישון העין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דור. שרמו עיניו ועפעפיו ינשא בהפך מה שיעשה הביישן והיא מדה מגונה מאוד מביאה לחטאים גדולי' וכן זאת התכונה מביאה בדעות בחטאים כמו שקדם: (רלב"ג)


{יד}  דּ֤וֹר | חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם:

 רש"י  דור חרבות שיניו. החיצונות: ומאכלות. סכינים: מתלעותיו. שניו הפנימיות: (רש"י)

 מצודת דוד  דור חרבות. אף אם הדור ההוא שניו דומים לחרבות ומתלעותיו למאכלות לאכול בהם את העניים לכלותם מן הארץ ולהשחית את האביונים מבני אדם ר''ל אוכלים בכל פה ומשחיתים אביונים עד כי לא יחשבו מן בני אדם וגדלה א''כ רעתם עד מאוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרבות. מלשון חרב : ומאכלות. סכינים כמו ויקח את המאכלת (בראשית כ''ב) : מתלעותיו. הם השינים הפנימים וכן מתלעות עול (איוב כ''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דור חרבות. ואמר ממשל על מי שיורש וגנב ותפש שם אלהיו שזה דומה אל הדור ששניו הם כמו חרבות לחתוך ולהשחי' הדברים ומזונות מתלעותיו והם השני' הטוחנות הם לאכול עניים ולכלותם מן הארץ ולכלות אביונים ממין האדם וכן זה ישחית בזה כל עניני הדעות כי ישתבשו בקלות בדעותם החסרות ואולם החכמים לא יתכן שיזוקו בכמו אלו הדעות הנפסדות ואמר עוד ממשל על עוצם אכלו והשחתו בזה הדעת הנפסד רבים מחסרי הלב וזה תמי' לא ישבע כי ימצאו שתי בנות לעלוקה והיא התולעת הנקרא ארטוגי' בלע''ז שהוא מוצץ הדם מן האדם לא ישבע עד שיתמלא ממנו מלוא נפלא ואחר יפול ויקי' הדם ואחר כן ישוב תמיד להתמלא בזה האופן לא ישבע וכל א' מאלו השלש יאמרו הב הב לא תשבענה: (רלב"ג)


{טו}  לַֽעֲלוּקָ֨ה | שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב | הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא-אָ֥מְרוּ הֽוֹן:

 רש"י  לעלוקה. מנחם פתר לעלוקה כמשמעו למדנו שהוא ערבי והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהלים למדנו כן שפותר שתי בנות גן עדן וגיהנם זו אומרת תנו לי צדיקי' וזו אומרת תנו לי רשעי': ארבע לא אמרו הון. הרבה יש לנו: (רש"י)

 מצודת דוד  לעלוקה. דימה בור הקבר לעלוקה כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה כדרך העלוקה המוצצת את הדם : שתי בנות. הם ג''ע וגיהנם הג''ע אומרת תן לי צדיקים והגיהנם אומרת תן לי רשעים והוא ענין מליצה כאלו יאמר אל יחשוב הצדיק כי צר לו המקום בג''ע ואל יחשוב הרשע אשר הגיהנם כבר נתמלא מפה אל פה ולא ימצא לו מקום כי לא כן הוא כי כל אחת מתאוות עוד על אנשים כי הנה רחבות ידים וכ''א יבוא אל מקומו : שלש הנה. ר''ל עם כי שלש הנה המשפטים הנראים אשר לא תשבענה מלשפוט שפוט ולא יקיצו במשפט עכ''ז יש עוד אחריהם הרביעית אשר תקח עוד משפט ומרבית מיני היסורין שבה לא יאמרו די לנו לעשות המשפט כי לא ירפו ידיהם ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעלוקה. היא תולעת הגדלה בנהרות המוצצת דם עד כי נתמלא כל גופה ובדרז''ל סכנת עלוקה (ע''ג יב) : הב. תן כמו הבה לי בנים (בראשית ל') : הנה. הוא כמו המה לזכרים : הון. ענין די והרבה וכן יאמר על רבוי הממון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לעלוקה. הב הב לא תשבענה ג' הנה אשר לא תשבענה וד' שלא אמרו הון די הון הא' היא שאול והיא ההיולי הראשון ודמהו אל המטה המוחלט להיות מציאותו החסר שבמציאות היסודיות והוא מבואר שלא ישבע בלבישתו הצורות א' אחר אחת וכן עוצר רחם והוא ההריון כי אז יעצור הזרע ברחם ועוצ' פי רחם והוא לא ישבע מצד טבעו כי תמיד יבקש ההריון וכן הארץ לא שבעה מים לזון הצמחים כי אם ימטר עליה תצטרך אחר זה למטר וזה תמיד לא יכלה או ירצה בזה והוא יותר נכון כי תמיד יתהוו המים בבטנה לא יסורו מלהתהווה במקורותיה ואולם הד' היא היותר דומה לזה הענין הנמשל ולזה הבדילה מהשאר והיא האש שלא אמרה הון כל מה שיתמיד להמצא אצלו מה שאפשר שיבער בו האש וכן הענין באלו הדעות הנפסדות אשר יקרו מפני הדלות בדעות כי הם לא יסורו מלהשחית האנשים כל מה שהתמיד להמצא חסר דעת יתכן שיטעה בהם: (רלב"ג)


{טז}  שְׁאוֹל֮ וְעֹ֪צֶ֫ר רָ֥חַם אֶ֭רֶץ לֹא-שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם וְ֝אֵ֗שׁ לֹא-אָ֥מְרָה הֽוֹן:

 רש"י  ועוצר רחם. תשמיש: שאול ועוצר רחם. שאול מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר הרחיב בשאול נפשו (חבקוק ב) ועוצר רחם זו היא מדי שבימיהם עצרו רחמים מישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג): ארץ לא שבעה מים. זו יון שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל: ואש לא אמרה הון. נגד עשו שעשה בחימה בוערת על ישראל שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד. וכן: (רש"י)

 מצודת דוד  שאול. הוא הקבר אשר לא תשבע מפגרים מתים אשר ימותו בחורים או צאצאיהם לעיניהם : ועוצר רחם. כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים והמה הולכים ערירים : ארץ. רבות פעמים ירד הגשם בשיעור מיעוט ואין די בו להשביע צמאת הארץ ובני אדם כלים ברעב והנה שלשת המשפטים ההנה מתמידות : ואש. ר''ל אחר מות האדם נשפט הוא במיני אש הגיהנם והיא שורפת והולכת כי לא תכבה ולא תאמר די : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועוצר רחם. מניעת ההריון וכן כי עצור עצר ה' בעד כל רחם (בראשית כ) : (מצודת ציון)


{יז}  עַ֤יִן | תִּֽלְעַ֣ג לְאָב֮ וְתָב֪וּז לִֽיקֲּהַ֫ת-אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹרְבֵי-נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי-נָֽשֶׁר:

 רש"י  ליקהת אם. לקמטי' הנקבצי' ונקהין בפני אמו לשון יקהת עמים (ראשית מט) קבוצת עמים והיו''ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן: יקרוה. לשון תנקר נקרת הצור (שמות לג) פוריי''ר בלעז יבא העורב שהוא אכזרי על בניו ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה ויהנה בה, העורב אכזרי הוא כמו שנאמ' (תהלים קמז) לבני עורב אשר יקראו, והנשר רחמני שנאמר ישאהו על אברתו (דברי' לב): (רש"י)

 מצודת דוד  עין תלעג. העין המלעגת ברמיזתה על מוסר האב ומבזת לקבוצי תוכחות האם וסדרי אמריה כי דרך נשים לה : יקריה. גמול ענשו הוא שהעורבים המצוים אצל הנחל המה ינקרו העין יבוא העורב האכזרי שנאמר לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז) ויפרע ממי שהראה אכזריות להלעיג על האב והאם אולם המה לא יאכלו את העין כי אכזרים המה ולא יהנו מן האכזר : ויאכלוה. בני הנשר הרחמנים שנאמר כנשר יעיר קנו וגו' (דברים לב) הם יאכלו את העין ויהנו מן האכזר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ליקהת. ענין קבוץ ואסיפה כמו ולו יקהת עמים (שם מט) : יקרוה. ענין נקיבה כמו וינקרו את עיניו (שופטים ט''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עין תלעג לאב. ואחר שהשלים זה המשל שב להמשיל שנית על הטועה בכוונות התורה מצד הקלות בה והוא אשר המשיל בדור אשר אביו קלל ואת אמו לא יברך ואמר כי עין הלב שתלעג לאב והיא התורה ותבוז לקבוץ האם והוא ג''כ דברי התורה שלא ייטיב העיון במה שיתחייב מדבר דבר מדבריה ומקבוץ דבריה והסדר שלהם קצתם עם קצת עד שיהיה זה סבה אל שיטעה בכוונותי ינקבו העין ההוא העופות הדורסים הממהרי' לבא אליה בקלות ר''ל שפתאום יבא אידו כמו שהעיר באמרו פן יקללך ואשמת אמ' ממשל על זה הענין מההקל בדברי התורה עד שיטעה בדברי' שלא יורגש בתורה אי זה הדרך עבר בה שהובילוהו אל זה הטעות: (רלב"ג)


{יח}  שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי (וארבע) וְ֝אַרְבָּעָ֗ה לֹ֣א יְדַעְתִּֽים:

 רש"י  נפלאו ממני. נכסו משחלפו מעיני ואיני יודע להיכן הלכו שממהרין להסתר מן העין: (רש"י)

 מצודת דוד  שלשה המה. ר''ל כמו שאלה השלשה המה נפלאו ונעלמו ממני לבלי דעת דרך מהלכם אחר שהלכו כן דבר הרביעי לא ידעתי אותם להכיר הדבר אחר שנעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלאו. ענין העלמה כמו כי יפלא ממך (דברים י''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ג' המה נפלאו ממני. דרכיהם ואינם משאירים רושם בדרך ההוא: וד' הם שלא ידעתים. והנה הד' יהיה ממנו רושם מגונה ואם לא נודע והראשון הוא דרך הנשר באויר שלא יוכר באויר רושם מהדרך ההוא ודרכו לטרוף טרף, והשני הוא דרך נחש עלי צור ולא יוכר בסלע ההוא דרכו אשר דרך בה אך תכלית דרכו להשחית ולהזיק כמנהג הנחש, והשלישי הוא דרך אניה בלב ים שלא יודע אי זה דרך עברה האניה שטבעה בים, והרביעי הוא דרך גבר בעלמה שהיא בעולה שלא יוכר בה אך הוא הפחית מעלת הדרך ההוא בזה המשגל המגונה עד שתשוב זאת העלמה מגונה בעיניו אשר היתה חביבה ויקרה בעיניו וכן הענין במי שדרך בחקירותיו בדברי התורה זה מנהג החסר כי הוא ימצא בהם בזה האופן המגונה דברים מגונים תשוב להיות אצלו מגונה תחת אשר היתה יקרה: (רלב"ג)


{יט}  דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר | בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ-אֳנִיָּ֥ה בְלֶב-יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה:

 רש"י   דרך הנשר. זו בבל, הנשר הגדול ארץ האבר: נחש. זו מדי: דרך אניה בלב ים. זו יון שהיא קלה בגזירותיה: דרך גבר בעלמה. זו פרס שאמרה לעולם אהיה גברת. (רש"י)

 מצודת דוד  דרך הנשר. הדרך שהלך בו הנשר כאשר פרח לצד אויר השמים אין לדעת אותו כי פרח באויר ואין הדרך ניכר : דרך נחש. הדרך שהלך בו הנחש על הסלע אין לדעת אותו כי אין מדרך הרגל ניכר על הסלע אף כי הנחש הולך על גחון ועקבותיו לא נודעו. דרך אניה. הדרך שהלכה בו הספינה בתוך חוזק עומק הים אין לדעת אותו כי מיד כשתלך ממקום מהלכה ישובו המים לאיתנו ולא יוכר : ודרך גבר. וישוה להם דבר הרביעי והוא דרך נאוף גבר בעלמה ר''ל בבעולה שלאחר המעשה לא יוכר הדבר גם בשניהם בנואף ונואפת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלב ים. חוזק הדבר נקרא לב וכן לב השמים (שם ד') והוא מושאל מלב בעל חי שהוא חזקו : ודרך. הבעילה תקרא בשם דרך כן ארז''ל (קדושין ב') : בעלמה. הרכה בשנים תקרא עלמה ועם היא בעולה כמו הנה העלמה הרה (ישעיה ז') : (מצודת ציון)


{כ}  כֵּ֤ן | דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹֽא-פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן:

 רש"י  ומחתה. כופה פיה למטה כדכתיב כאשר ימחה הצלחת מחה והפך על פניה, אכלה, לשון נקיה דבר הכתוב: כן דרך אשה מנאפת. זו הרעה גרמה להם לכנסת ישראל שנאפה בעבודת גלולים וכדי הוא הפורעניות לבוא לה: ואמרה לא פעלתי און. כדאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. ע''כ לשון רש''י שבמק''ג): (רש"י)

 מצודת דוד  כן דרך. ר''ל כי כן הוא הדרך של האשה המנאפת מסתרת זנותה לומר לא פעלתי און הואיל ואין מי מכיר ואחז במשל כאלו אכלה דבר מה ומקנחת פיה לבל יהיה נראה אם אכלה ואולי יגנה אותם לומר הלא על כי ידמו בדבר ההסתר אל שלשת האלה מלאה לבם לעשות מעשיהם והנה מה' לא יראו עם כי אין כל דבר נעלם ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומחתה. מל' מחיה וקנוח כמו מחה והפך על פניה (מלכים ב' כ''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כן דרך אשה. ולזה המשיל זאת העלמה לאשה מנאפת והיא ג''כ דרכה שתנאף ותקנח הערוה ואמרה לא פעלתי און ואמר עוד ממשל על מי שיכנס שוא וכזב בעיונו: (רלב"ג)


{כא}  תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹא-תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת:

 רש"י  רגזה ארץ. א''י: (רש"י)

 מצודת דוד  תחת. בעבור שלשה דברים ירגזו יושבי הארץ ובעבור הרביעי לא יוכל לסבול הרוגז והחרדה כי רב הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגזה. חרדה : שאת. מל' משא וסבל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחת ג'. כי תחת שלש חרדה ותחת ד' לא תוכל לסבול הא' הוא תחת עבד כי ימלוך כי אינו ראוי למלוך כמו שאין ראוי למלוך הכזב והשוא ויגיע אל השכל אך ראוי שידחה ויוסר ויגיע אל השכל האמת לבדו והנה השקר הוא כמו עבד ומשר' למצא האמת והב' הוא תחת האיש הנבל המרדף חברת הרקי' כי ישבע לחם כי אינו ראוי לכך כי דרכו זאת ראוי שתביאהו אל הדלות והעוני עד שיחסר לו לחם ושמלה כאמרו ומרדף רקי' ישבע ריש מפני שאינו עוסק בישובו של עולם וכן הענין בשוא ודבר כזב שאינו מישובו של עולם אבל הם דברים בלתי נמצאים והשלישי תחת שנואה כי תבעל כי אין ראוי שיתחבר האדם אל האשה שהיא שנואה לו וכן הענין בחבור שוא ודבר כזב אל השכל כי הם שנואים אל השכל והד' תחת שפחה כי תירש גבירת' ותשוב הגבר' משרתת לה כן הענין בשוא ודבר כזב עם השכל כי הדעת הכוזב' היא כמו שפחה ומשרתת אל האמתית כמו שזכרנו והיה ראוי שינחל השכל הדעת האמתית ושפחתה תוציאנה מהחבר' עם השכל בכאן הפס' אחר לשכל בשוא ודבר כזב ועליו ידמה גם כן שאמר ושפחה כי תירש גבירתה והוא שכבר ביארנו בראשון מספר מלחמות ה' שההצלחה תהיה לשכל במושכלות הרבות אשר השיג מהצד שהם בו אחד ויקרה מהתערב המושכל הכוזב במושכלות האמתיות שתהי' צורת האחדות המגעת מכללו' המושכלו' דבר שאינו כן ויפסיד בזה זאת ההצלח' הנפלא' המגע' לו מהמושכלות במה שהם אחת וזה עיון נפלא מאד ועמוק והוא מבוא' מאד ממה שביארנו מאלו העמוקות בא' מספר מלחמו' ה' ואמר עוד ממשל על העשיר בדעת שיתחכם יותר שני משלים במשל הראשון באר שהחכמה היא ממה שראוי שילוה אליו הקוטן: (רלב"ג)


{כב}  תַּֽחַת-עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע-לָֽחֶם:

 רש"י  תחת עבד. זה נבוכדנצר שהיה עבד למרודך בלאדן וכותב אגרותיו כדגרסינן בחולין: ונבל כי ישבע לחם. זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום: (רש"י)

 מצודת דוד  תחת עבד. האחד הוא בעבור העבד כאשר ימלוך כי לא ידע תכסיסי המלוכה ובשגעון ינהג : ונבל. השנית כאשר הנבל ישבע לחם כי רבים לומדים מעשיו באמרם הלא לא יחסר לחמו ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונבל. איש פחות ונבזה : (מצודת ציון)


{כג}  תַּ֣חַת שְׂ֭נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֝שִׁפְחָ֗ה כִּֽי-תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ:

 רש"י  שנואה כי תבעל. כנגד יון: ושפחה כי תירש גברתה. זה עשו שהיה לו לעבוד ליעקב ונהפך הדברים:(רש"י)

 מצודת דוד  תחת שנואה. השלישית הוא בעבור אשה השנואה במעשיה זונה מנאפת כאשר תנשא לבעל כי אז תוכל לתלות הריונה בבעלה ותרבה לפתות אנשים לזנות עמה ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה : ושפחה. הרביעית היא כאשר שפחה יורשת ממשלת גברתה ותשוב גברתה משרתת לה ובעבור פחיתת מעלתה וסכלות דעתה לא תשכיל לכבד את מי הראוי לכבוד ויתרבה החרדה עד למאוד כי זהו דבר קשה יותר מכולם ואף מעבד כי ימלוך הואיל והיא אשה קצרה דעתה ובל ידעה מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גברתה. האדונית שלה : (מצודת ציון)


{כד}  אַרְבָּ֣עָה הֵ֭ם קְטַנֵּי-אָ֑רֶץ וְ֝הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים:

 מצודת דוד  קטני ארץ. בריות קטנות אשר בארץ : מחוכמים. ר''ל עם כי המה קטני ארץ ואין חכמה גדולה ראוי להם לפי צורך השגת די מזונם מ''מ המה מחוכמים מה' בהשגחה פרטיות למען ילמדו דעת את העם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארבעה. ואמר שארבעה הם קטני ארץ והם חכמי' מחוכמי' ביאור על שאר הבעלי חיים להורות כי החכם צריך שיהי' קטן בעיניו ולזה ראוי שיירא מחקור בדברים הגדולים אשר אין דרך לו להשגתם ובזה ישמ' מההריסה להתחכם יותר מהראוי לו כי יכיר שפלותו ושדעתו קצרה להשיג זה הראשון הם הנמלים שהם עם לא עז ביחס אל שאר ב''ח ואף על פי שהם תקיפים ביחס גורל גופם כי הם נושאי' בפיהם כפלים רבי' ממשקלם והם מתחכמים להמצי' הצריך להם מזון בקיץ והוא העת אשר ימצא בו להם וזה ממה שיישיר החכם שלא ישתדל בחקיר' כי אם בעת שיתכן שימצא לו כל שכן שאין ראוי שיתחיל בחקירה שלא יתכן שתמצא בעת מהעתי' וכבר זכר שלמה במה שקדם אופן חכמת הנמלי' במה שיכינו בקיץ לחמם כאמרו לך אל נמלה עצל השני הם שפנים שהם עם לא עצום ובחרו לשום בסלע ביתם ובמקום חזק משכנם וזאת גם כן הערה שלא יעמיק אדם לחקור רק במה שיש לו תוקף וחכמה להשיג אמתתו לא במה שיהיה מרמס לכל חולק יבא ויחלוק עליו כי אין לו טענה ראויה ידחהו בה מעליו: (רלב"ג)


{כה}  הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא-עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם:

 רש"י   הנמלים עם לא עז. זו בבל שנא' (ישעיה כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה: ויכינו בקיץ לחמם. נבוכדנצר עשה כבוד אח' להב''ה בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו וכתב שם שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה ולא היה שם אותו היום וכשבא וספרו לו מה שעשו א''ל אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף רץ אחר השליח והחזירו בשביל אותו מרוצה זכה למלכות הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה:(רש"י)

 מצודת דוד  ויכינו. עם כל חולשתם יתחזקו להכין מאכלם בעת הקיץ עת מצוא התבואה בשדה ולהטמין על ימות החורף והמה מלמדים דעת את העצלנים להכין די מחסורם בעוד היות לאל ידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנמלים. שם בריה קטנה : עם. יאמר כן בדרך השאלה וכן עדת דבורים (שופטים י''ד) : (מצודת ציון)


{כו}  שְׁ֭פַנִּים עַ֣ם לֹא-עָצ֑וּם וַיָּשִׂ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם:

 רש"י  שפנים עם לא עצום. זה מדי ופרס: וישימו בסלע ביתם.שבנו בית המקדש:(רש"י)

 מצודת דוד  וישימו. עם כל חולשתם יתחזקו לעשות לעצמם מקום מדור בתוך הסלע כי יחפרו בו מעט מעט עד כי ירחיבו מקום לשבת והמה מלמדים דעת את העם לבל יעזבו חכמת התורה על כי ארוכה מארץ מדה אלא ישנה מעט מעט עד כי יגמור את כולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפנים. שם בריה מה : עצום. חזק : (מצודת ציון)


{כז}  מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ:

 מצודת דוד  מלך אין לארבה. להנהיגם יחד באסיפה אחת כדרך המלך ועכ''ז בוחרים מעצמם לצאת יחד באסיפה אחת ולא יפרדו אלה מאלה ואסיפה היא להם רב התועלת כ''א הלכו יחידים היו בני אדם צדים אותם אבל כשהם יחד רבי המספר כולם חדלים מהם הואיל וא''א לצוד את כולם ולמדו דעת את העם שלא יריבו ואיש את אחיו יעזורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוצץ. מאוסף ומקובץ וכן נקרא אסיפת אבנים קטנים כמ''ש ויגרס בחצץ (איכה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלך אין לארבה. הארבה אין לו מלך שיעמיד בהסכמה אחת והוא יוצא כלו בעת מוגבל אשר יתכן לו לכרות עשבי התבואות להיותם לו למזון וזה ג''כ הערה לחכם שלא ישתדל לחקור במושכלות רק בעת הראוי ובשיעור שנוכל עליה': (רלב"ג)


{כח}  שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ:

 רש"י  שממית. אריני''א בלע''ז: בידים תתפש. בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים: שממית בידים תתפש. זה עשו שנא' והידים ידי עשו (בראשית כז): בהיכלי מלך. שנכנס להיכל מלך והחריבו: (רש"י)

 מצודת דוד  בידים. במעשה ידים תלכד די מחסורה כי אורגת כעין יריעות והזבובים נסבכים ונלכדים בהם והמה לה למאכל ואף כי היא בהיכלי מלך מקום למצא שם הרבה מטעמים מ''מ תבחר לאכול ממעשה ידיה ותלמד דעת להיות האדם נזון מיגיע כפו ולא ליהנות משל אחרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שממית. היא עכביש : תתפש. מלשון תפישה ולכידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שממית. והוא העכביש היא ג''כ בריה קטנה ובחכמת' תעשה בידיה יריעה היא כמו רשת תתפש בה הזבובים והדבורים וזולתה מהב''ח אשר יתכן שיתפשו בה כי בזה תשיג מזונה כמו שנזכ' בספ' ב''ח והיא באה ג''כ בהיכלי מלך ומשם חפרה אוכל לה, וזה ג''כ הערה לחכם שלא יירא מחקו' בדברים הגדולים אשר אפשר לו לעמוד על אמתתם כמו השממית דרך משל לא תירא מלבא בהיכלי המלך אחר שכבר תוכל להשיג משם די טרפה ואפשר שנאמ' כי אמרו בהיכלי מלך הוא לבאר כי עם חכמת' תטעה בזה כי היא כוונה מה שלא ישלם לה ממנה תועלת אבל תגרום לה המות וההפסד כי היא בהיכלי מלך לא יעזבו המשרתי' המנקים אותם יריעו' העכביש אך יכבדו' ויסירו' וזה קרה לה מפני הרסה לבא בהיכלי מלך והיא אינה ראוי' לבא בהם וכן הענין במי שיתחכ' יותר ר''ל שלא יגיע לו מזה פרי אך יגרום לעצמו ההפס' והמשל הב' זכר בו ג' הנה מטיבי צעד ר''ל שהם ממהרי התנוע' לכל הדברי' מזול' שיבררו הראוי מהבלתי ראוי וד' הם מטיבי לכת בדמיון הקוד' בג' הראשוני' והנה הבדיל הד' מן הג' להתיחסו יותר אל הנמשל והוא העשי' בדעת המתחכ' יותר מהראוי לו הא' הוא ליש שהוא גבו' בבהמה והוא רץ לטרוף אי זה ב''ח שימצא לא ישוב מפני כל על רוב בטחו על גבורתו וכבר יקר' לו מזה רע בעתי' מה בהלחמו עם שתקיף ממנו כמו שנמצא בספורי' הב' הוא זרזיר מתני' והוא הכלב הדק המתנים שיוליכוהו הציידי' לצוד וענינו ג''כ שימהר לרוץ מזולת שיביט אם הוא תקיף מהב''ח שהוא רודף אותו או הענין הוא בהפך וכבר יקרה לו מזה הרב' מהרע וההפסד והג' הוא התיש והוא קל המרוץ וירוץ מפני זה להלחם עם מי שתקיף ממנו ויקרה לו מפני זה הפסד ורע והד' הוא המלך שאין תקומ' עמו לא' ממי שנלח' עמה' כי כמו זה המלך יתעור' תמיד לרוץ להלח' לכבוש ארצות מפני ראותו רוב הצלחתו ולא יתישב תחלה אם ראוי להלח' לו אם לא ויביאהו זה להלחם תמי' כמו שקר' לאלכסנדר עד שיפול ביד שתקיף ממנו וכזה יקר' לעשי' בדעת כי הוא נשען על חכמתו ולא יתישב מתחל' במה שיחקו' אם הוא ראוי שיחקו' בו אם לא ולזה יפול בזה הטעו' אשר יגרו' לו הפסד רב: (רלב"ג)


{כט}  שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֝אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת:

 רש"י  מטיבי צעד. הולכים ומצליחים בגבורתם: (רש"י)

 מצודת דוד  שלשה המה. כמו שאלה השלשה המה צועדים והולכים בטוב ר''ל בבטחון והצלחה כן הרביעי הוא מן המטיבים ללכת ודומה להם בבטחון והצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעד. ענין הלוך ופסיעות כמו כי צעדו (שמואל ב' ו') : (מצודת ציון)


{ל}  לַ֭יִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא-יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי-כֹֽל:

 רש"י   ליש גבור בבהמה. זה נבוכדנצר שנאמר (ירמיה ד') עלה אריה מסובכו: (רש"י)

 מצודת דוד  ליש. האריה הגבור שבכל הבהמות והחיות כי חיה בכלל בהמה שנאמר וזאת הבהמה וגו' איל צבי ויחמור (דברים יד) : ולא ישוב. ברדפו אחר מי לא ישוב לאחוריו עד ישיג ויטרוף טרף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ליש. שם משמות האריה וכן ליש אובד (איוב ד') : (מצודת ציון)


{לא}  זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ-תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ:

 רש"י  זרזיר מתנים או תיש. לא ידעתי מהו ולפי המשמע היא חיה תשושה מתנים: ומלך אלקום. לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו: ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ד' מלכיות לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים:בנו בית המקדש: זרזיר מתנים. זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל: או תיש. זה יון שנקרא תיש שנא' (דניאל ח) והצפיר השעיר הוא מלך יון: ומלך אלקום עמו. זו אומת ארם שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו, אלקום. אין עומד עמו: (רש"י)

 מצודת דוד  זרזיר מתניס. הוא כלב הציידים שהוא דק במתניו כאלו חגור באזור וירוץ קל מהר לצוד חיות בבטחון גדול ומצליח בדרכו : או תיש. גם הוא מטיב צעד כי הוא קל המרוץ וילך בעדר תחלה כמ''ש כעתודים לפני צאן (ירמיה נ) ויבטח במרוצתו ומתגבר על כל : ומלך אלקום עמו. כן הרביעי ייטיב לכת כמוהם והוא מלך גבור אשר אין עומד נגדו במלחמה כי הלך ילך בבטחון רב ויצלח בכל אשר יפנה ולמד דעת שאין ללכת ברכות לבב למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה רק יהיה אזור בגבורה אז יבטח ויצליח ע''פ הרוב כמו אלו שע''י שמוצאים גבורה בעצמם הולכים בטח ומצליחים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרזיר. ר''ל חגור כי ויעשו להם חגורות (בראשית ג') תרגומו זרזין : תיש. הוא זכר העזים : אלקום. המלה ההיא מורכבת משנים אל קום ר''ל אין עומד : עמו. נגדו כמו ואין עמך להתיצב (דברי הימים ב' כ') : (מצודת ציון)


{לב}  אִם-נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם-זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה:

 רש"י  אם נבלת בהתנשא. אם נתנבלת ע''י חבירך שחירפך (ס''א על ידי דבורך שחרפת וגדפת) את עצמך סופך להנשא בדבר: ואם זמות. בלבך להתקוטט שים יד על פה ושתוק: (רש"י)

 מצודת דוד  אם נבלת. אם נעשית נבל ר''ל אם חרפך מי ובדיבורו עשה אותך לנבל עכ''ז תהא אתה בהתנשאותך ר''ל אל תשיבו בקנטור ובקטטה וכדבר אחד הנבלים רק שמור פתחי פיך כדרך אנשי המעלה : ואם זמות. אם תהיה מלא ממחשבת קנטור וקטטה שים יד לפה לסתמו בחזקה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהתנשא. מלשון התנשאות ורוממות : זמות. ענין מחשבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם נבלת. ולאית ממצו' מה שתחקו' בו הנה הסבה בזה היא גאותך שנשענת על חכמתך שתמצאהו ולא הסתכלת תחלה אם יתכן לך לעמו' על אמתתו אם לאו אם היה שיתכן לך זה לא הכינו' תחלה מה שראוי שיהי' מוכן לך להעמידך על אמתת החקיר' ההיא או יהי' הרצון באמרו אם נבלת אם נפלת כי הגאוה בחכמ' היא סבת הנפיל' כמו שקר' ואם זמות יד לפה ר''ל שאם חשבת לחקו' בא' מהדרושים הגדולי' לא תמהר להכנס בזאת החקיר' מנע עצמך מזה עד התישבך אם יש לך פתח להכנס ממנו בזאת החקירה ואמ' יד לפה לפי המשל כי החושב לדב' אין ראוי שימה' עד שיתישב בדברי' ההם אם הם ראויי' אם לא אך ישי' ידו לפיו למנוע פיו מלדבר או ירצה בזה ואם חשבת מה שתצטר' בעבורו לשי' יד לפה והוא הטעו' שיקר' לך בהשג' הש''י אשר יביאך לכחש בה הנה סבת זה היה ג''כ בהתנשא כי גאותך סבב' לך להכנס בזאת החקיר' אשר אין לך דרך להשגת' ולזה הובילה אותך אל הטעו' הנפל' לכחש בש''י והנה אמר יד לפה בדמיון מ''ש איוב אם ארא' אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסת' לבי ותשק ידי לפי וזה כי מי שנשתבש בכמו זה לא יוכל להוציא מפיו שבושו כי ישחיתוהו שאר האנשים המאמיני' בש''י ולפי זה הפי' שפירשנו עתה אשר הוא נכון לפי מחשבתי יהיה הרצון באמרו אם נבלת בהתנש' אם לאית למצוא מה שראוי שתמציאהו הנה זה הליאות יגיע לך בעבור התנשאך וגאותך בחכמה כי בעבור זה נשענת על חכמתך ולא הכינות תחלה לדרוש אשר תחקור בו מה שראוי שיובן להישיר אל השגתו וכן אם זמות וחשבת מה שתצטר' בעבורו לשים יד לפה שלא ידעו האנשים מום דעתך כי כחשת לאל ממעל והנה זה הגיע לך בעבור התנשאך בחכמתך ולזה השיאך לבך להכנס בחקירות אשר אין דרך להכנס בהם ואמנם היה שבקצת החקירו' הגדולו' ימצא לאדם פתח אחר היגיעה הרבה ובקצת לא ימצא לו פתח להכנס בהם ולזאת הסבה הישירנו שיתישב האדם תחלה בחקירות הגדולו' אם יש לו דרך להכנס בהם לפי שכמו שתמצ' בדברים הטבעיי' אשר ילכו מדרגות המותרו' שמקצת' יוציאו האדם תועלת ומקצתם לא יוציאו כי אם נזק כן הענין בשוה באלו ההשגות הגדולות ההולכות לפי מה שיחשוב במדרגת המותרות אשר אין ראוי שיפנה השכל אליהם וזה כי בקצת' ימצא אחר הישוב פתח ודרך להכנס בהם ויושגו בהם אחר היגיע' דברים היקרים מאד ובקצתם לא ימצא להם פתח להכנס בהם ויותר נפלא מזה כי כבר ימצאו דרושי' גדולים ויקרים מאד אפשריי ההשגה לאדם ודרושי' אחרי' למטה מהם לא ימצא לאדם פתח להכנס בהם והמשל כי האד' אין לו פתח להכנס בהם בו בידיעת ריבוע העיגול ר''ל האיך יעשה שטח מרובע שוה לשטח עגול ישר ויכנס בחקירו' גדולות ויקרות מזאת לאין שיעו' וזה ממה שיחייב לאדם התישבו' בדברים אשר יחקו' בהם אם יש לו פתח להשיגם אם לא בדרך שיתברר לו במלאכה מלאכה מהחכמות הדרושי' אשר אפשר לו להשיגם מהדרושים אשר אי אפשר בהם זה: (רלב"ג)


{לג}  כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ-אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב:

 רש"י  כי מיץ חלב. כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס מיץ סחיטה פרימדור''א בלע''ז כמו (שופטים ו) וימץ טל וגו' ורבותינו פירשו אם נבלת עצמך על דברי תורה לדרוש ולשאול ספיקותיך לרבך ואפי' נראית לו כשוטה בלא לב סופך שתהא מנושא ואם זמות אם שמת זמם על פיך וחסמת אותו ולא שאלת לו הכל סופך כשישאלך דבר הלכה תתן יד לפה ותאלם שלא תדע לענות כלום בו. כאשר מיץ חלב יוציא חמאה כן מיץ אפים שרבך כועס בך שלא הבינות מהר ואתה מתנבל עליה סוף יוציא מפיך אחר זמן הלכות רבות והוראות: (רש"י)

 מצודת דוד  כי מיץ. כי כמו שמציצת וסחיטת החלב מוציא חמאה ומציצת האף מוציא דם כן מציצת הכעס מוציא ריב ר''ל התעוררת הכעס מוציא הוא את הריב ולזה סתום פיך ואל תעורר כעס המנבל אותך כי עוד יוסיף לריב ולדבר בך דברי נבלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מיץ. מלשון מציצה וסחיטה כמו וימץ טל מן הגזה (שופטים ו') : חמאה. היא שומן החלב : אף. חוטם : אפים. מל' אף וחימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי מיץ חלב. והנה הדברי' הטבעיי' אשר ימצא בקצת מותריה' תועלת ובקצתם לא ימצא הם אלו שזכר ודומיהם והוא שממיץ החלב שהוא מותר הגבינ' יוציא האדם חמאה שהיא יותר טובה ויותר ערבה מהגבינה וממות' מיץ האף יוציא האדם דם ביגיעתו בו להוציאו וישחית בזה עצמו וממות' הכעס אשר ראוי שיעזב ויונח יוציא האדם ריב ומדון אשר הוא גורם השחתות והפסדים רבים: ובכאן נשלם ביאור זה החלק שהגבלנו ביאור בזה הספר והוא נפלא מאד ורב התועלת לקחת מוסר השכל ותועלת מבואר מדברינו בביאור: (רלב"ג)

משלי פרק-לא

{א}  דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר-יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ:

 רש"י  דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב''ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב''ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב''ה שאמר המלך: משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה: משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו: (רש"י)

 מצודת דוד  דברי למואל מלך. ר''ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה' ומשיחו : משא וגו'. ר''ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה' וארז''ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למואל. המלה ההיא מורכבת משנים למו אל ר''ל אל ה' כמו וידמו למו עצתי (איוב כט) : משא. נבואה : יסרתו. מלשון מוסר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דברי למואל. הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך כדרך אמרו בתורה והוא כהן לאל עליון ר''ל שהוא הי' לאל מלך כי ה' משחו ודברי' מישרים לאל בתכלית מה שאפשר ואמר כי אלו הם הדברים אשר אמרה לו אמו במוסרה והנה זכרם בזה הספר להיותם רבי התועלת וידמה שכבר אמר לה שלמה שתשאל ממנו ויעשה חפצה והיא אמרה: (רלב"ג)


{ב}  מַה-בְּ֭רִי וּמַֽה-בַּר-בִּטְנִ֑י וּ֝מֶה בַּר-נְדָרָֽי:

 רש"י  מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו: בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים: ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה: (רש"י)

 מצודת דוד  מה ברי. אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה : ומה בר בטני. לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ''א גדלו כמ''ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כח) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך : ומה בר נדרי. מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר''ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברי. הוא תרגום של בני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה ברי. מה אבקש בני אשר גדלתיך ומה בן בטני שהיית במעי בהיותי מעוברת ממך ואולם אמרה זה כי כבר יקרא בן מי שאינו בן בטנה כאמרו אלה בני מיכל בת שאול לפי שהיא גדלה אותם ואע''פ שלא היו בניה כי הם בני מרב אחותה ומה שאבקש לך בן נדרי ר''ל שמרוב אהבתי אותך היו כל נדרי בך במשפט האוהב שיהיו נדריו ושבועותיו בחיי אהובו או ירצה בזה שבעבורו היו נדריה תמיד לה': (רלב"ג)


{ג}  אַל-תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין:

 רש"י  אל תתן. אל תתיש: לנשים חילך. כחך: (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתן. ר''ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה) : ודרכיך. אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר''ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילך. כוחך כמו ביום חילך (תהלים ק''י) : למחות. מל' מחיה ומחיקה : מלכין. נו''ן במקום מ''ם וכן לקץ הימין (דניאל י''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל תתן לנשים. כחכה אשר לך בדרישת החכמה והשגתה וזה כי רוב העסק עם הנשי' יסיר האדם מהשקידה על החכמה ויהיה לבו שוגה בהם תמיד ולא יהיו דרכיך למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי ואמר זה כי ההתמדה עם הנשים תמנע התישבות באלו המועצות והמחשבות: (רלב"ג)


{ד}  אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים | לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ-יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים (או) אֵ֣י שֵׁכָֽר:

 רש"י  אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב''ה, למואל כמו למו פי (שם): אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר: אי שכר. כמו אין שכר: (רש"י)

 מצודת דוד  אל למלכים למואל. אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה' ומשיחיו : אל למלכים. אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולרוזנים. ענין מושלים ושרים : אי. כמו אין וכן ימלט אי נקי (איוב כ''ב) : שכר. יין ישן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל למלכים. אתה בני שהוא למואל אל יהיו דרכיך דומים לדרכי המלכים אוהבי התענוגים שרודפים שתיית היין ושואלי' איה שכר לשתותו כי אין למלך כמוך שהו' לאל נכון לעשו' כן: (רלב"ג)


{ה}  פֶּן-יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִֽ֝ישַׁנֶּה דִּ֣ין כָּל-בְּנֵי-עֹֽנִי:

 רש"י  מחוקק. הכתוב בתורה וכ''ש מה שהוא בגרס': (רש"י)

 מצודת דוד  פן ישתה. פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי''ז ישנה דין העניים וכפולה א''כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחוקק. מלשון חקיקה וכתיבה : וישנה. מל' השתנות וחלוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פן ישתה וישכח. מזה הדין הבא לפניו בתורה ויהיה זה סבה אל שישנה דין כל בני עוני אשר הוא חטא נפלא כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביע' העני נפש וכל אחד מאלו הוא חטא נפלא ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני שלא יתחדש מזה ג''כ שינוי בדין העשירים אבל זכר מה שיתחדש יות' מהרע מזא' התכונ' כמנהג המוכיחי' ובכמו זה המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר: (רלב"ג)


{ו}  תְּנוּ-שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ:

 רש"י  לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים: למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם: (רש"י)

 מצודת דוד  לאובד. למי שהוא אבוד ברב העוני : למרי נפש. למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תנו שכר לאובד. הנה השכר והיין אינו ראוי כי אם למרי נפש ולאובד שישכח המר נפש לדין ולא ידע סדר טענותיו אשר בהם יתבאר משפטו ודינו ראוי שתפתח פיך להישירו להגיד דברי ריבו והנה האלם הוא שאינו יודע להגיד כלל מדברי ריבו ובני חלוף הם בעלי התמורה שיאמרו הפך מה שבלבם וראוי לשופט השלם שיסבב שלא יפקד מהם משפטם מצד חסרונם בדבור ובהגדת עניני ריבות': (רלב"ג)


{ז}  יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכָּר-עֽוֹד:

 מצודת דוד  ישתה. כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רישו. מל' רש ועני : (מצודת ציון)


{ח}  פְּתַח-פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל-דִּ֝֗ין כָּל-בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף:

 רש"י  כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה: (רש"י)

 מצודת דוד  פתח פיך. אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר''ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו : אל דין. גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאלם. הלמ''ד היא במקום בעבור וכן לאיתיאל (לעיל ל) : חלוף. מל' התחלפות ותמורה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פתח פיך. בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם: (רלב"ג)


{ט}  פְּתַח-פִּ֥יךָ שְׁפָט-צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן:

 מצודת דוד  פתח פיך. בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם : (מצודת דוד)


{י}  אֵֽשֶׁת-חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ:

 רש"י   אשת חיל. היא התורה: מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה: מפנינים. מרגליות: (רש"י)

 מצודת דוד  אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון : מי ימצא. מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא. ורחוק . אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשת חיל. ר''ל זריזה וישרה : מפנינים. הם המרגליות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשת חיל. הנה חתם זה הספר בתואר החומר המשרת אל השכל שרות שלם באופן שיגיע לו קנין שלמותו ותאר אותו בנקבה כמנהגו וקראה אשת חיל מצד שלמות כחה להגיע אל השכל מה שיצטרך לו ממנה מהצורות המוחשות ואמ' שהוא קשה ההמצ' ורחוק מכרה וערכה מערך הפנינים כי אין לו יחס עמה: (רלב"ג)


{יא}  בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר:

 רש"י  ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב: ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה''ז ובעוה''ב: (רש"י)

 מצודת דוד  בטח. כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושלל. ענין בזת המלחמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בטח בה. הנה לב בעלה בטח בה שתמציא לו מה שצריך להקדים מן החוש בדרושו ולא יחסר שלל להיות טרף לבית השכל: (רלב"ג)


{יב}  גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא-רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיה:

 מצודת דוד  גמלתהו טוב. בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גמלתהו טוב. כל ימי חייה גמלתהו טוב ונכנעה לעבודתו ולא נטתה כלל מעבודתו: (רלב"ג)


{יג}  דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ:

 רש"י   דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים: (רש"י)

 מצודת דוד  דרשה. בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן : בחפץ כפיה. לא עשתה מלאכתה ע''י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרשה צמר ופשתים. להיות טווה בהם למה שיצטרך לבית' מהלבוש ועשת' זה בחפץ כפיה כמשפט המשרת החושק לעשות רצון אדוניו ולא כמשפט המשרת על צד ההכרח ואמנם אמר זה לפי שהמגיע מהמוחשות אל השכל יתוקן בתקונים רבים קודם הגיעו אליו ובזה יוסרו מהם הרבה מהמשיגים החומריים ויתקרבו אל המציאות הרוחני כמו שנזכר בספר החוש והמוחש: (רלב"ג)


{יד}  הָ֭יְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ:

 רש"י   היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון: (רש"י)

 מצודת דוד  כאניות סוחר. כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  היתה כאניות. הסוחרי' הגדולי' שיביאו סחורותיהם מארץ מרחק כן תביא מזונ' ממרחק למה שיצטרך אל השכל בדרושים יקשה לעמוד מן החוש אם לא בשוטט בארצות או בעדות מהקודמי' אשר ראוי לבטוח בהט שיגידו האמת: (רלב"ג)


{טו}  וַתָּ֤קָם | בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ:

 רש"י   ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת: ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם: טרף. מזון: וחוק. הוא מזון הקצוב להם:(רש"י)

 מצודת דוד  בעוד לילה. קודם אור היום : ותתן. מחלקת מזון לבני ביתה : וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותקם בעוד לילה. בחריצות וזריזות לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה להעמיד בריאו' הגוף כי בו יעמוד בריאות הנפש והנה תמצא בזה שספר מחריצות בדמיון זה הענין קצתו לשרות בעלה וקצתו להעמיד בריאו' הגוף שהוא גם כן לשרות השכל עד שכבר זממ' שדה קנתה שדה ונטעה כרם להוציא מהם פרי אל השכל: (רלב"ג)


{טז}  זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ (נטע) נָ֣טְעָה כָּֽרֶם:

 רש"י   זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה: ותקחהו. מן העולם להאבידו: מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה''ב: (רש"י)

 מצודת דוד  זממה. כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה : מפרי כפיה. משכר מעשה ידיה נטעה כרם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זממה. חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח) : (מצודת ציון)


{יז}  חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרֹעוֹתֶֽיהָ:

 מצודת דוד  חגרה וכו'. חגרה מתניה בכח וגבורה ר''ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה : ותאמץ. חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חגרה בעוז מתניה. לרוץ בזריזות לחפציה ואמצה זרועותיה לעשות פעולותיה בחריצות: (רלב"ג)


{יח}  טָ֭עֲמָה כִּי-ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא-יִכְבֶּ֖ה (בליל) בַלַּ֣יְלָה נֵרָֽהּ:

 רש"י   טעמה. דבורה: לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם: (רש"י)

 מצודת דוד  טעמה וכו'. כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טעמה. ענין עצה כמו וטעם זקנים יקח (איוב י''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טעמה. הכירה כי סחרה הוא טוב מצד הפרי המגיע ממנו לשכל ולזה תנהיג בזריזו' בשרותו עד שלא יכבה נרו בלילה להתרחק מן העצלה: (רלב"ג)


{יט}  יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ:

 רש"י  בכישור. שקורין ווירטוי''ל בלע''ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי''ל בלע''ז: בכישור. בכשרון מעשיה: תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך: (רש"י)

 מצודת דוד  ידיה. עם כי חושבת בסחורה מ''מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחה. ענין הושטה כמו שלח אצבע (ישעיה נ''ח) : בכישור. הוא הכלי שהפשחן כרוך בו ואין לו דומה : תמכו. ענין השענה : פלך. הוא הכלי שבו המטוה ודומה לו ומחזיק בפלך (שמואל ב' ג') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. לטוות הצמר והפשתים: (רלב"ג)


{כ}  כַּ֭פָּהּ פָּרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן:

 רש"י  כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת: (רש"י)

 מצודת דוד  פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד : שלחה. הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. וזה משלימות חריצותה שתעשה מה שתשלם בה לשכל חוקי לקנותו מההון מה שיספיק לה ולבית' ולתת לעניי' חוקם: (רלב"ג)


{כא}  לֹא-תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל-בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים:

 רש"י   לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג: לבוש שנים. ברית דם מילה, ד''א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים טו) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה: לא תירא לביתה. לבני ביתה: משלג. מצינה: לבוש שנים. בגדי צבעונין: (רש"י)

 מצודת דוד  לא תירא. לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ''א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא תירא. בגדי שני אמ' זה מצד אח' להורו' על חריצות' לקנות מה שיצטרך מההון ומצד אחר אמ' זה להיות מה שתכין אל השכל מהמוחשות רחוק מלהתעות השכל והנה עשתה לה מרבדים וקשוטים במדות: (רלב"ג)


{כב}  מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה-לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ:

 רש"י  מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז): (רש"י)

 מצודת דוד  מרבדים. מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרבדים. מצעות המטות וכן מרבדים רבדתי (לעיל ו) : שש. פשתן משובח : וארגמן. צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן כמו ותכלת וארגמן וגו' ושש (שמות כ''ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שש וארגמן לבושה. רוצה לומר בגדים חמודי' ונקיים במדות המשובחות לא בגדים צואים במדות המגונות: (רלב"ג)


{כג}  נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם-זִקְנֵי-אָֽרֶץ:

 רש"י  נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים: (רש"י)

 מצודת דוד  נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ''ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נודע בשערים. והנה בעלה הוא נודע בחכמה בשבתו עם חכמי ארץ מצד רב ההישרה שתישרהו לקנין החכמה: (רלב"ג)


{כד}  סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי:

 רש"י  סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים: וחגור נתנה לכנעני. (ס''א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם: לכנעני. תגר: (רש"י)

 מצודת דוד  סדין וגו'. מלבד מה שעשתה לצרכה עשתה למכור לתגרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סדין. מין לבוש עשוי להתעטף : וחגור. חגורה ואזור : לכנעני. תגר כמו בת איש כנעני (בראשית לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סדין עשתה ותמכר וחגור. אשר עשתה נתנה לסוחר למוכרו לו כדי שיהיה לה הון לקנות בו ככל אשר תשאל נפשה: (רלב"ג)


{כה}  עֹז-וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן:

 רש"י   ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון: ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב: ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי : ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עוז והדר לבושה. הנה לבושה הוא עוז והדר ר''ל שישלם במדותיה היופי והתוקף להכניע תאוותיה הגופיות וזה ממה שישלם בשתנהג בדרכי התורה ותשחק ליום המות כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המות כי אין רצונם לחיות כי אם להשלי' השכל ואח' השלמו כמעט שיחפצו במות כי היא החיים להם: (רלב"ג)


{כו}  פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת-חֶ֝֗סֶד עַל-לְשׁוֹנָֽהּ:

 מצודת דוד  פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה : ותורת חסד. לימוד של חסד על לשונה ר''ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פיה פתחה בחכמה. כי ממנה ילקחו התחלותיה ונימוס החסד שעשה הש''י לנמצאות יתבאר על לשונה במה שיגיע אל החוש מזה הענין אשר הפליא הש''י חסדו ביצירותיו: (רלב"ג)


{כז}  צ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל:

 רש"י  צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות: צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה: (רש"י)

 מצודת דוד  צופיה. מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה' : ולחם עצלות. ר''ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צופיה. ענין הבטה כמו צופות רעיס וטובים (לעיל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צופיה. תמיד היא צופיה ומבטת ההליכות והדרכים אשר יובילוה אל ביתה אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות ולא תאכל מזון העצל שהוא חסר התיקון אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל הנה האשה אשר בה משפטה תשובח מצד כחות הנפש ומצד השכל: (רלב"ג)


{כח}  קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַֽלְלָֽהּ:

 רש"י  קמו בניה. התלמידים: בעלה. הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  קמו. בעבור כ''ז קמו בניה ובעלה ומשבחים ומהללים אותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קמו. ענין התעוררות לדבר מה כמו קום נא שבה (ראשית כז) : ויאשרוה. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א) : (מצודת ציון)


{כט}  רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל-כֻּלָּֽנָה:

 רש"י  רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה: (רש"י)

 מצודת דוד  רבות. וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשו. עניינו קנין וכניסה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (ראשית יב) : חיל. עושר : עלית. מלשון עליון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רבות בנות. ויאמרו כי רבות בנות עשו חיל אך את עלית על כלנה: (רלב"ג)


{ל}  שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת-יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל:

 רש"י  שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל: שקר החן. שב על כל הע''ג והבל גדולתן ויופין: (רש"י)

 מצודת דוד  שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר''ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקר. והבל. עניינם דבר שאין בו ממש : תתהלל. מלשון הלול ושבח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שקר החן. אשר במה שתכין אל השכל פעמים יביא זה לטעות בדרושים העמוקים אשר לא תחובר להם יראת ה': (רלב"ג)


{לא}  תְּנוּ-לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ: (פפפ)

 רש"י  תנו לה. לעתיד לבא: מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:(רש"י)

 מצודת דוד  תנו לה. לזאת תנו לה מפרי ידיה ר''ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה. ויהללוה וגו'. ר''ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א''כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תנו לה. הנה לאשה אשר כזאת יותן מפרי ידיה כי ימשך מההשגחה הדבקה בסבתה בשכל טוב לא גם בדברים הגופיים כמו שביארנו בד' מספר מלחמות ה' ויהללוה מעשיה בשערים ששם יסופר נועם מדותיה וטוב מוסרה ויראתה מהש''י והנה התועלת בזה המאמ' לפי הנמשל מבואר ובו תועלת עוד לפי המשל להיישיר האשה שתשתדל בעבודת בעלה ובתיקון ביתה בזה האופן: (רלב"ג)