---

חג השבועות

---

פרק א - ער''ח - חדש סיון - התורה וקניניה

בחירת ישראל מכל העמים במעמד הר סיני

א. יקר התפארת ועוז ההדר זה החדש רב הקדש עוז ותפאר''ת במקדשו שקדשוהו שמים במעמד הר סיני בשישי בו, אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו את תורתו במעמד הקדוש ההוא ונפלינו מכל העם אשר על פני האדמה, והורם ונשא גבה מאד קרנם של ישראל ולו שתו איש עדיו עליו, מאורות נתן סביבות עוזם ויט שמים וירד, האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ, ויעבור מלכם לפניהם עין בעין נראה ה', ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל את דברי הברית עשרת הדברים, וכל העם רואים את הקולות לכל דברות ולכל אמירות, פה אל פה ה' יקבנו כל עם ה' נביאים ויאמרו הראנו נא את כבודך, לא עשה כן לכל עם ולשון ומשפטים בל יחיו בהם.

ומי בשחק יערוך את כל הכבוד לזרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון ושם שם לו חוקיו ומשפטיו לישראל לקדשנו במצוותיו ולקרבנו לשמו הגדול לשרתו ולברך בשמו להחיותינו כהיום הזה, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאד ירושתנו.

חיבה יתירה נודעת לישראל בהר סיני מראש חדש סיון

ב. והן על זאת תפארת עטה לחדש השלישי להיות משובח ומפואר והמתנשא לכל לראש חדשי השנה, ולא לבדו על עצם יום הקדוש זמן מתן תורתנו ביום השישי אכן עוד בו תוספת קדושה גם מיום ראש חדש, וחיבה יתירה נודעת להם בשבת המלך הקדוש על ראש ההר מיום ראש חדש נצב לקראתם ולא עוד אלא כי הקדים לבא שם תחילה כמאמרם ז''ל, כי על כן נאמר ה' מסיני בא ולא אמר לסיני בא כי שם היה ובא להקביל פניהם.

ואף גם זאת מאהבתו וחמלתו בישראל עמו, כי הנה הגם הלום יפלא לב המשכיל לאמר מפני מה הקדימה שכינה לבא ששת ימים והשכם והערב ושלוח את אבינו רועינו משה ידבר אל בני ישראל והיותו הוא מול האלהים לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלהים, והכל היה אפשר להעשות ביום אחד או ביום החדש שהיה ראשון להשראת שכינה בהר או ביום שישי ולא תקדים שכינה לבא ששה ימים, רק אין זאת אפס כי עז אהבתו מאד איתנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

תכלית יציאת מצרים לקדשנו בקדושה עליונה

ג. כי הנה מאז הוציאנו ממצרים גזרה חכמתו יתברך להפליא לעשות להעלותנו כמתהומא דארעא עד רום רקיעא תחת היותנו שקועים בטיט היון טומאת מצרים וגילוליה, עלה נעלה מטומאה לטהרה עד נתקדש ונהיה קדושים ממלאכי השרת ונהיה מרכבה אל השכינה בגוף ונפש מתעלסים באהבתו כל עם ה' נביאים, אלא שלהיותנו יוצאים מתחת סבלות טומאת מצרים לא עצרנו כח לקבל התורה עד התקדש החדש השלישי.

ז' שבועות אלו כספירת ז' נקיים, וחילוק העומר משתי הלחם

ד. ואמרו בספר הזוהר ¹ כי השבעה שבועות של ספירת העומר היו כנגד שבעה נקיים שמתקדשת האשה מטומאתה ליכנס לחופה כי כן בפרוש עצמם מעע''ז שמטמאה כנדה שמרו שבעה נקיים שבעה שבועות ליכנס לחופה של מתן תורה, ושעל כן קרבן העומר של יום היציאה טרם הליבון היה שעורים כי נמשלו כבהמות נדמו, אך שתי הלחם שביום החופה היו מחיטים כי כבר היו אז לאנשים, ומאשר גדלה מאד אהבתו יתברך אותנו ללבן שיורי פורענות חלאת זוהמת הנחש אשר נשארו בם, על כן ראה אלהים לעזרם עזר משדי וכאשר החל שבוע שביעי אשר כנגד יום השביעי של ליבון, ביום השלישי של השבוע שהיה ביום ראש חדש סיון הביאם מדבר סיני.

קדושה ודבקות שקנו ישראל בהר סיני מראש חדש סיון

ה. והקדים הוא יתברך לבא שם תחילה כאמור, והיו שם נצבים לפניו יתברך נגד ההר אשר שם האלהים מתעלסים באהבים ושואלים ודורשים דברי דודים בין המלך מלכו של עולם ובין ידידו, כי על כן כל טפה וטפה של צחצוחית טומאת זוהמת הנחש אשר נשאר שם נתכות והולכות לצמיתות כי הלא בכל רגע ורגע היו קונים קדושה וקשר עם המקום ברוך הוא אשר לפניהם וכל מה שהיו מתדבקים בו יתברך היתה זוהמת הנחש בורחת מהם, כי הלא כהמס דונג מפני אש תימס הטומאה מלפני הקדושה גדולה שלו יתברך כנודע.

והן זאת היתה להם גם אם לא היה רק התיצבם נגד ההר אשר שם האלהים, ומה גם עתה כי גם היה הוא יתברך נושא ונותן עמהם מתעלס באהבתם כי היו מרבים להיות מתקדשים ומטהרים עד בלתי השאיר בם גם רמז שמץ זוהמה כלל, וביום האחרון שנגמרה מלאכת סילוק הזוהמה אז טבלו לגמור הטהרה במים חיים, ולולי עשה ה' ככה להקדים שבעת הימים האלה לא עצרנו כח להטהר מכל וכל ולהעשות מרכבה אל השכינה בגוף ונפש, ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה כי נעים נאוה תהלה.

ימי סיון מסוגלים להתקדש ולהטהר מכל מיני טומאה

ו. לפיכך אנחנו חייבים להתקדש ולהטהר עצמינו בכל שנה ושנה בקרב הימים האלה, והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור להעביר גלולי טומאת זוהמת הנחש אשר נתן בנפשותינו את שכובתו ותטמא בה את נפשותינו והולדנו כוחות הטומאה באשמותינו כמשפט לכל עושי רשעה אשר בכל עון ואשמה קונה ובורא משחית כטומאת גילולי מצרים.

ובקרב הימים האלה אשר בם הטהרו אבותינו מחלאת זוהמת טומאת הנחש המה מסוגלים מאד להתקדש ולהטהר בם מטומאת זוהמתינו זוהמת לסט''רון, ולהתנהג בחסידות יתירה על כל שאר הימים ביראת ה' כל היום לטהר את רעיונינו ולהחליף את שמלותינו והלבש אותנו מחלצות לזרוע בנו זרעוני גנת ביתן המלך הקדוש לקדשנו במצוותיו להוליד שרפי קדש ולהאביד ולהרוס כוחות תולדת הטומאה והיו כלא היו, וימצא עזר משדי בימים האלה ביותר באשר באלה הימים נגמרה מלאכת סילוק זוהמת אבותינו כאמור והאבות סימן לבנים.

יצייר בדעתו בימים אלו מעמד הר סיני ויעשה תורתו קבע

ז. ותמיד בקרב הימים האלה לא ימוש מנגד עיניו לחשוב במעמד הר סיני ויצייר בשכלו איך היו ישראל בטהרה ופרישות בהיותם נצבים נגד ההר מול האלהים באימה וביראה ברתת ובזיע מפני אשר ירד עליו ה' ברבבות מלאכים, ומשה רבינו עליו השלום אדון כל הנביאים היה בקרב אלה הימים השכם והערב בין המלך ובין העם לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלהי''ם מתעלסים באהבים כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', כי על ידי זכרון זה יעלה מורא על ראשו ויראה ורעד יבא בו להתקדש עצמו במותר לו להראות בעצמו כאילו הוא עומד במעמד ההוא, ולא יפנה ימין ושמאל בעסקי העולם הזה ויעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי מראש חדש סיון עד יום השישי אף כי אין דרכו בכך ביתר הימים, וכן נהגו רבים מתלמידי הרב זלה''ה.

מנהג האר''י לטבול בער''ח, וחיוב הטבילה בפרט בער''ח סיון

ח. וכבר כתבנו בפרקי ר''ח כי ממנהגי הרב זלה''ה לטבול בכל ערב ראש חדש כמו בערב שבת, וכל שכן בערב ראש חדש סיון כי נפל החיוב מאד לטהר כל איש ישראל את עצמו במקוה טהרה לכבוד ימי הקדש הבאים להיות בטהרה ופרישות, ובכן ימצא עזר כנגדו להשליך מעליו גילולי טומאת הנחש ולקבל תוספת קדושה זה החדש רב הקדש כאשר היה עם אבותינו הקדושים בימים האלה ובזמן הזה.

מנהג יראים להתקדש בשלשת ימי הגבלה

ט. ורבים מיראי ה' נהגו למנוע תשמיש המטה שלשה ימים קודם חג השבועות סמך למאמר הכתוב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה אם לא בטבילת מצוה דאף בליל חג השבועות מותר כמו שכתב הרב זלה''ה, ואשרי אנוש יעשה זאת להתנהג בקדושה וטהרה כל ו' הימים ולו יסף הארה יתירה בנשמתו ליראה את השם הנכבד והנורא.

מנהג קדמונים להתפלל בימים אלו לתורה ויראה הוא וזרעו

י. ומנהג חסידים הראשונים ז''ל לעתור ולרצות בקרב הימים האלה עליהם ועל זרעם להיות לבם פתוח בחכמה ובתבונה ובדעת ויראת ה', ועת רצון היא לתפלה זו בערב ראש חדש סיון כי בו בחר ה' בישראל עמו והנחילנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכינו להתקבל ברצון וברחמים להיות מוכתר בכתר תורה הוא ובניו בקרב ישראל.

סגולת תענית הפסקה בער''ח סיון בתשובה וצדקה לזכות בתורה הוא וזרעו

יא. וראוי להבין ולהתענות הוא ואשתו בערב ראש חדש הקדוש הזה, ויתעוררו בתשובה לפשפש במעשיהם ומעשה בני ביתם לישר ולתקן ולהסיר מכשול מקרב ביתם ולהרבות צדקה לעמלי תורה, ומה טוב אם יוכלו שאת להתענות שני ימים ושני לילות רצופים למי שכבר נהג להתענות משמרת ראש חדש בכל חדשי השנה, ואם אי אפשר להם מכל מקום יתענו ביום ערב ראש חדש סיון תענית גמור בכל דיני תענית צבור ויהיו מפסיקים מבעוד יום, והוא סגולה נפלאה להיות לו זרע אנשים חכמים וידועים יראי אלהים ואין תורה פוסקת מזרעו.

רמז מ''ש בעצרת העולם נידון על פירות האילן

יב. ואף גם זאת צריך שתהיה מגמת פניו בתענית זה לתקן את אשר פגם בתורת ה' ומצוותיו וזלזולם, כי הנה כתבו חכמי המקובלים הראשונים בסוד מאמרם ז''ל אשר אמרו ² בעצרת העולם נידון על פירות האילן, כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני האדם כי הוא יום הבריאה הראשונה וחידוש העולם כמו שאמרו זה היום תחילת מעשיך כן רצה ביום מתן תורה שהוא מורה על חידוש העולם להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן כי הפירות הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא.

ביום מתן תורה העולם נידון על חילול התורה ומצוותיה

יג. והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו שבטלו עצמם ממנה ולא השלימו בתורה ובמצוות כראוי, וכן על אשר הגו בה שלא לשמה שלא בקדושה ובטהרה וכל שכן בעודינו רשע לפני אלהים כי הגביר בתורתו ומצוותיו כח אל הקליפה ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך.

יד. וגם יהי דן על הקוטפין מלוח עלי שיח שאמרו בזוהר שלח לך דקאמר רב מתיבתא מאן דפסק יתפסק מאן דפסק ממילין דאורייתא על מילין בטלין יתפסק חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא, ומה גם אם אמר בתחילת למודו לייחדא שמא דקודשא בריך הוא שנמצא שמפסיק היחוד ועתיד לתת את הדין, וכן לרבים מעמי הארץ אשר הותרה הרצועה להם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו, על כל אלה יביא אלהים במשפט בעצרת והוא אומרם בעצרת על פירות האילן.

הרהורי תשובה לתענית ערב ר''ח סיון

טו. וכל האיש הירא לבו יחיל בקרבו בתענית ערב ראש חדש זה, הן גור יגור ונפול חתיתו ויראת שדי על פניו בתתו אל לבו גודל פגמו אשר פגם בכבוד תורת אלהינו, ותרדנה עיניו דמעה ברוח נשברה ויתמרמר ויאמר בקול מר, אוי לי כי נדמתי כי ה' אלהים נתן לי אמרות ה' אמרות טהורות כלי יקר שפתי דעת לעבדו בקדושה ובטהרה בתורה ובמצוות, ואוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי אשר טמאתי היכלי קדש ותחת עשות בהם שרפי קדש פרקלטין הנה אנכי בראתי משחיתים, ורבו יתירה הוספתי בגבול הרשעה ביד פשעי וחטאתי, אויה לי אהא עלי כי איך אשא פני אל פני האדון ה' אחרי אשר בזיתי ובטלתי תורתו וכליתי שנותי בהבלי העולם והייתי מלעיב במלאכי אלהים ומתעתע בנביאיו.

ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו על איזה מהם אשיב, מה אשיבנו על השתמש בכתרה של תורה ומה אשיבנו על קוטפי מלוח עלי שיח לקצץ בנטיעות ולהפריד אלוף, ומה אשיבנו על הגות תורתו התמימה לקנטר ולהתנשא ולהתיהר בפני רבים, ומה אשיבנו על היותי נאה דורש ואין נאה מקיים, אוי לי על שברי נחלה מכתי נוח לי שלא נבראתי ויתהפך שלייתי על פני ולא אצא לאויר העולם אחר כי עבד אויל הייתי בעיניו, ואם אב הוא איה כבודו ואם אדון הוא איה מוראו.

ובכן ישפוך את נפשו לפני ה' לשאול מחילה וכפרה על חטאתו, ובכל צדקותיו יפליא להוציא יקר מזולל ניצוצי קדושת תורה ומצוות אשר בקליפה חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ולקבל עליו שלא לשוב עוד לכסלה כאשר בתחילה ולהגות בתורת ה' לילה ויומם בקדושה ובטהרה ובדעת ויראת ה' ויהיו דבריו קרובים אל ה'.

תפלה להצלחת הבנים למנחת תענית ער''ח סיון ולטהרת העון

טז. ואנכי תקנתי נוסח תפלה ³ פשוטה בכל פרטי הדברים האלה לעתור ולרצות בתענית ערב ראש חדש סיון במנחה וזו תוארה.

חשיבות תענית ער''ח סיון, והתעניות שנהגו הקדושים אשר בארץ

יז. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה להתעטר בכתרה של תורה הוא ובניו בקרב ישראל, ואף אם קשה עליו התענית אל יתרשל וישים אל לבו לקדושים אשר בארץ המה חכמי התלמוד אשר עינו את נפשותם בכמה צומות לזכות להתעטר בכתרה של תורה.

ואמרו בפרק הפועלים, ⁵ רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוה לא ימושו מפיך יתיב ארבעין תעניתא אחרינא ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב ארבעין תעניתא אחריני ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה חוזרת על אכסניא שלה וכן אמר דוד טוב לי כי עונתי למען אלמד חקיך, ובילקוט אמרו ⁶ שהתענה שלמה ארבעים יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ועל כן משלי שלמה המ''ם רבתי.

עוונות האב והאם גורמין סתימת לב לבניהם

יח. ומה גם כי ישים אל לבו כי לפעמים עונות האבות גורמים שלא יהיה לבניהם לב להבין ולהשכיל בתורה ובאים החצונים ומכסין מוחיהן שלא יקבלו כדי שלא יהיה לאבות זכות כמו שאמרו בזוהר חדש במדרש הנעלם ע''ש, כי בודאי ראוי לו לאב לרחם כרחם אב על בנים שלא יתרשל להבין ולהתענות לכפר בעדו ושלא להיות גרמא בנזקי בניו חס ושלום.

יט. וזה בכל הימים וכל שכן בזמן המסוגל לענין זה שראוי לענות נפש כאשר יוכלון שאת ולפשפש במעשיהם ביום צום תעניתם ולעתור ולרצות לפני האל חנון המרבה לסלוח יכפר בעדם ואל יגרמו בעונם לטמטם מוח בניהם חס ושלום, וכן אם על הבנים בכלל ענין זה להבין ולהתענות על בניה שלא יפקוד עונותיה על בניה כי אב ואם שוו לשיעוריהן בענין זה כמו שנאמר יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח, וביותר חל החיוב על האם בענין הזה כדאמרינן בברכות ⁷ הני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא וכו'.

מנהג להתחיל לימוד התינוקות ביום מ''ת והסגולות הנלווים לזה

כ. וכבר בא בספרי הראשונים ⁸ דמנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד ביום שבועות לפי שניתנה בו תורה ומביאין לוח שכתוב עליו א''ב ג''ד תשר''ק, תורה צוה לנו משה וכו', ויקרא אל משה, וקורא הרב מן א''ב כל אות ואות והתינוק אחריו ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש בלשונו.

ואחר כך מביאין עוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה פסוק ⁹ ה' אלהים נתן לי לשון למודים וכו' וקורא הרב כל תיבה של אלה הפסוקים והנער אחריו, ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה וכתוב עליה ¹⁰ ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק, וקורא הרב כל תיבה והנער אחריו ומאכילין את הנער העוגה והביצה והוא מסוגל לפתיחת הלב.

ראוי להקדים תחילת לימוד התינוקות קודם שבועות וטעמו

כא. ולפי מ''ש למעלה כי כל הימים שמראש חדש סיון עד יום שבועות כולם קדושים ומסוגלים, ראוי ונכון להושיב את התינוק בקרב אלה הימים ולא בשבועות להוציא נפשיה מפלוגתא דיש אומרים שאסור להאכיל לתינוקות בשבת או יום טוב עוגות שכתובים עליהן אותיות ולכן אין לעשות כסדר הזה ביום שבועות אלא קודם אליו. ¹¹

עיקר פתיחת הלב בתורה תלויה בטהרה מעון ולא בבקשת סגולות

כב. ואולם לא אמרו כל השיעורין הללו אלא לגמולי מחלב עתיקי משדים לפתוח סגור לבבם בחכמה ובתבונה ובדעת, אכן לבחורי חמד הגדולים בשנים לא זו הדרך ולא זו העי''ר להאיר את נשמתם בחכמה ללכת אחרי סגולות העוגות כאשר באו בספרי הראשונים כי אם לשמוע את דבר ה' ולהבין ולהתענות ולשוב עד ה' לכפר בעד חטאת חרפת נעוריהם אשר היא הגורמת סגור לבבם באמת לא זולת, ועושי אלה עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר באשר לא נשמרו מעינא וליבא תרי סרסורי העבירה וטח מראות עיני נשמתם להבין ולהשכיל אפילו פשוטי הדברים וכל שכן תעלומתן.

בעון ליצנות ודבורים אסורים מונעים האדם מלחדש בתורה

כג. ובאשר לא נשמרו מלהוציא דבר לפני האלהים מי אמרי''ם המאררים בשחוק וקלות ראש והלואי לא תהיין בלשון הרע וליצנות ונבול הפה אשר היא גרמה לאטום ולהתאלם פה הנשמה הטהורה אשר לא יוכלון לחדש שום חידוש בתורה, אשר עליהם מקונן הנביא הרשב''י עליו השלום ¹² ווי לבני נשא דאינון אטימי לבא סתימי עיינין וכו' אשר הנשמה בהם כמתה ואינה פועלת הפעולות הרוחניים, והואיל וכן מה הועילו בתקנתן לרדוף אחרי סגולות פתיחת סגור לבבם והא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו, כי אף אשר המה חכמים וידועים המה יאבדו מלהבין ולהשכיל תעלומות חכמה ביד פשעם כאשר חכמים הגידו, לריח שמניך טובים מה השמן הזה נפל לתוכו טפה של מים יוצא כנגדו טפה של שמן כך דברי תורה אם נכנס ללב דברי ליצנות יוצא כנגדו דבר תורה.

וכבר אמרו ¹³ שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שעל ידי כן מאבדים טובה הרבה וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם בעמקי חכמת תורתנו, וכל שכן למי שאין לבו פתוח בחכמה ובא לרדוף אחריה כי אף אשר יחזיק בסגולות הפותחים את הלב לא יועילו לו אם לא יתקן את אשר עוותו וישמר מדברי בטלה הגורמים להוציא החכמה ולסכל ולאטום לב החכמים וידועים, וכל שכן מי שלבו פנוי הימנה שלא תקרב אל פתח לבו כל זמן שהשרץ בידו.

מעלת הלימוד לשמה ע''פ הזוהר

כד. והלא תראה דברי התנא ר' מאיר ע''ה הוא היה אומר ¹⁴ כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק וכו', והיינו שמגלין לו רזי תורה מאיליו בלתי הצטרכות לטרוח בסגולות כי רוח אלהים תלמדנו באשר נפשו חשקה בתורה לעסוק בה לשמה לעשות נחת רוח ליוצרו לא לשום פניה.

כה. ועל זה ידוו כל הדווים בחורים ונערים רודפים אחרי דעת החכמה ואין לא בידם טובם לדעת את ה' ולבם שמו שמיר שית ביראת ה' כמו שאמרו בזוהר ובתקונים ¹⁵ וזה לשונו, ורוח אלהים מרחפת על פני המים מאי ורוח אלהים בודאי בזמנא דשכינתא בגלותא האי רוחא נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא והאי רוחא אתעביד קלא ויימא הכי קומו ואתערו לגבי שכינתא דהא שכינתא היא בגלותא ולית בהו מאן דיתער לגבה כו', ולא עוד אלא כמה מארי מדרשא דאינון חברין לגבייכו צווחין בכל יומא באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחין בה ככלבים דאמרין הב הב כגוונא דגיהנם דצווח הב הב הדא הוא דכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב, הב לנא עותרא בעלמא דין הב לנא עותרא בעלמא דאתי ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא מגלותא.

בגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגן עדן דסלקין נשמתין קמיה וההוא קלא אמר מה אקרא זיל ואימא דישתדלון באורייתא לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא וכו' ואילין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו אתמר וכל חסדו כציץ השדה ועל אילין דלא משתדלין בה לשמה רוח דקודשא דאיהו שכינה לא שריא עלייהו הדא הוא דכתיב רוח הולך ולא ישוב ע''כ, הנה משם מתבאר כי הכל תלוי במעשה הטוב לעשות נחת רוח ליוצרו חוסן ישועות חכמה ודעת ויראת ה' היא אוצרו, וכן הוא אומר תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם דשכינתא דאיהו רוח קדישא שריא עלייהו.

תוכחת הרח''ו לעוסקים בתורה שלא לשמה

כו. לא כן אשר בחשיכה יתהלכו והתורה נעשית קרדום לחתוך בהם אצל כמה מבעלי תורה אשר עסקם בה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות ולהיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ובנו מגדל ואמרו נעשה לנו שם, ועליהם אמרו ¹⁶ כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם ושכינה לא שריא עלייהו.

והנה רבים מתופשי התורה מראים בעצמם כאילו המה חסידים המתחסדים עם קונם ועמלם בתורה לעשות נחת רוח ליוצרם, אכן אף אם אין בידינו להכחישם דברי התנא מכחישם אשר מסר המפתח לאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה, רוצה לומר שמאיליו בלתי הצטרכות לטרוח ולעיין בה, הנה זה יורה שאינם עוסקים בה כדת של תורה, ומי זה האיש אשר לא יזלו דמעות מעיניו בתתו אל לבו דברי המשנה הזאת ורואה פחיתותו וחסרונו וכמו שהאריך בכל זה מהרח''ו זלה''ה בהקדמת ספריו.

בעסק התורה לשמה נברא מלאך קדוש מאוד וח''ו להיפך

כז. וכתב הרב זלה''ה כי מי שקורא בתורה לשמה בלי שום פניה כלל אז המלאך הנוצר משם יהיה קדוש מאד ועליון בכל דבריו, אמנם אם התורה ההיא היה בה קצת מחשבה רעה שלא לשמה או איזה שיבושים וטעות, כן המלאך הנוצר הימנה יהיה בו תערובות רעים כי נברא משתי בחינות מטוב ורע ואינו נאמן בכל דבריו ועל ידי זה בורא שוא וגורם כמה רעות בעולם כמו שאמרו בזוהר בראשית ¹⁷ זה לשונו, תא חזי ההוא דמחדש מילין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות וכו' עביד בהון רקיע שוא דאקרי תוהו וטאס בההוא רקיע ההוא איש תהפוכות שית אלפי פרסה וכו' ומתמן נפקת אשת זנונים ומתמן נפקת וקטילת כמה אלפין ורבבן ועל דא כתיב כי רבים חללים הפילה וכו'.

תוכחה לדורשים בפלפולים של הבל

כח. וכמה צווחו קמאי דקמאי על כת הדרשנים אשר נהגו לשנות פשט הכתוב ולבש בגדים אחרים ובחרו לעצמם דרך לא סלולה לא דרכו בו הראשונים, ומחפשים בחפוש נרות אחר מדרש או מאמר שבסדר זה אחר זה עניינם והם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ומעולם לא נתכוון בעל המאמר ולא עלתה על דעתו שיהא להם קישור וחיבור, והמה מייגעים עצמם במעשה חדודים חדודים בחריפות של הבל ומאבדים זמן זמנם זמניהם עד שמעלין הבל וקושרין נימא בנימא מדחי אל דחי עד מאה דחיות ותולים בשערה ומהפכים הקערה אל פיה כי דור תהפוכות המה, וגונבים דעת הבריות בשקרים הללו להיות כל אחד ברוח שפתיו מתנשא לאמר אני אמלוך ולמען ספר שמו לאמר כי הוא נאה דורש, ידע מה בחשוכא לשנות כל פשט.

חורבנות אשכנז נגרמו בעון לימוד הפלפול

כט. והעידו רבנן סבוראי מחכמי אשכנז שמיום בא לימוד המבולבל הזה באשכנז בא ערבוביא וחשיכה גדולה לעולם וצרות צרורות הוה על הוה שבר על שבר יחדיו ידובקו ונשפך דמים כמים ואין קובר וכמה אלפי אלפים נפשות שנהרגו עד השארם מעט מהרבה, ואין זה כי אם שעל ידי לימוד הזה נתנו כח לאיש תהפוכות לשון שקר ויבן לו בית ברקיע שוא להרוג כמה אוכלסין מבני ישראל אוי לנו אהא עלינו.

כי על כל אלה מי שנגע אלהים בלבו לא יפנה דרך כרמים להתרומם ולהתנשא חס ושלום בכתרה של תורה בדרך לא סלולה לא דרכו בה הראשונים לא שערום אבותינו, רק בדרך כבושה לראשונים ז''ל בדרך אמת ובעיון הישר לא מעוקל כדרך המטים עקלקלותם כי הוא מאבד טובה הרבה וגם בכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים.

ובכן חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ויהא לבם פתוח כפתחו של אולם מאליהם מבלי הצטרך פונות משאות שוא ומדוחים כי רוח ה' תבינהו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו.

סגולת השגת החכמה ע''י יראה פנימית

ל. ויהא זהיר בסגולות החכמה לרז''ל, האחד לתפוס ביראה הפנימית אשר היא מבוא להשיג בחכמה כמו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר הן יראת ה' היא חכמה, ועליה שנו חכמים ¹⁸ כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכן אמרו באגדה ¹⁹ אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא כל שמתיירא אותי ועושה דברי התורה כל החכמה וכל התורה בלבו שנאמר ראשית חכמה יראת ה'.

בשכר היראה זוכה לבנים חכמים וידועים

לא. ובשמות רבה ²⁰ משמע שבמדת היראה זוכה גם לזרע אנשים חכמים וידועים זה לשונו, ותיראן המילדות וכו' הדא הוא דכתיב הן יראת ה' היא חכמה מהו שכר היראה תורה לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא העמיד ממנה משה וכו', ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה דכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וכו'.

אזהרה לירא מת''ח, ושכר האוהב אותם או מקבל פניהם

לב. ומסוג זה לירא מן החכמים אשר על יראה זו אמרו פ''ק דשבת, ²¹ מאן דדחיל רבנן איהו גופיה הוי צורבא דרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא דרבנן, וגם לזכות לזרע חכמים יאהוב אותם כמו שאמרו שם, מאן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, וגם לרדוף לקבל פני החכמים וידועים בחכמה וביראת ה' כמו שאמרו פרק קמא דעירובין, ²² אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואלמלא חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך.

להזהר בכבוד רבו אפי' כועס עליו, ומעלת המתנבל בד''ת

לג. ולתלמיד להיות זהיר ביותר כשרבו כועס עליו כמו שאמרו פרק הרואה, ²³ אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליו, ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן ²⁴ רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעיין נובע.

לד. וכן להתנבל עצמו כמו שנאמר ²⁵ אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה.

מעלת הלימוד בחבורה, ומ''ש תוס' בענין לימוד מרב אחד

לה. וכן ללמוד בחבורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה כמו שנאמר ברזל בברזל יחד ובהפכו נאמר חרב אל הבדים ונואלו חס ושלום ולא עוד אלא שמטפשים דכתיב ונואלו ולא עוד אלא שחוטאים דכתיב אשר נואלנו ואשר חטאנו, ²⁶ ואמרו רבותינו בעלי התוספות ²⁷ ז''ל, למגרס ברב אחד עדיף שלא יבלבל לשונם יחד כמ''ש בני יהודה גמרי מחד רב נתקיימה תורתם בידם אבל למסבר אמרינן הלומד תורה לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם.

סגולה לזכות בחכמה ללמד אחרים, ועונש מי שאינו מלמד

לו. וסגולה יקרה להתחכם הוא ללמוד עם התלמידים כמו שאמר ר' חנניא ²⁸ הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם, ובפ''ב דתמורה אמרו ²⁹ רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואומר לו למדני תורה אם מלמדו תורה מאיר עיני שניהם ה' ואם מלמדו הקדוש ברוך הוא מחכים שניהם ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' מי שעשהו לזה חכם עושהו טפש, טפש עושה אותו חכם וכו'.

ובסנהדרין ³⁰ הפריזו על המדה ואמרו, הלומד תורה ואינו מלמדה בכלל כי דבר ה' בזה הכרת וכו', ואמרו ³¹ כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו ואפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו חס ושלום, וכל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה בעולם הבא שנאמר ומרוה גם הוא יורה. ³²

סגולה להשגת חכמה היא השתיקה

לז. סגולה שניה, להיות אוחז בפלך השתיקה כמו שאמר התנא ³³ סייג לחכמה שתיקה, כי כשם שמעשרות סייג לעושר שכדי להשיג עושר צריך שיעשר כדפירש עשר בשביל שתתעשר, כן להשיג האדם חכמה אי אפשר לו כי אם על ידי קניית מדת השתיקה כי המדבר דבר בטלה כנגדו דברי תורה יוצאים ממנו כנזכר למעלה.

טעם שהשתיקה מסוגלת להשיג בסודות התורה

לח. ועוד מטעם אחר כי על ידי השתיקה הוא מתעלם מפעולות השש קצוות שהם קול ודבור ועולה למקום השתיקה שהוא המחשבה סוד החכמה בסוד שתוק כך עלה במחשבה, וגם כי במדה זו נעשה מרכבה למקום השתיקה ויזכה שיושפעו לו סודות ועמקי התורה שהם בשתיקה דלא אתמסרו לגלאה, ואחד מן מ''ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא במיעוט שיחה וכו'.

סגולת הקם בחצות להשיג בסודות התורה

לט. סגולה שלישית לקום בחצות הלילה ובלי ספק שהמתמיד במדה זו יתגלו לו סתרי תורה כמו שכתבו הראשונים, כי אחר שהתורה נמשלה לבת מלך בלי ספק כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה יותר מביום כי בלילה הוא דרך צניעות, וכן לימדנו ר' יוחנן אין רנה של תורה אלא בלילה ואמר ריש לקיש כד הוינא לעי באורייתא ביממא הוה מנהרא לי בלילה דכתיב והגית בו יומם ולילה. ³⁴

סגולה להשגת החכמה היא במדת הענוה

מ. סגולה רביעית, לאחוז במדת הענוה כמו שאמרו בסוטה פ''ב, ³⁵ אמר ר' יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במשים עצמו כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא, ואמרו כת הקודמין כי האיש אשר ידבנו לבו לתקן מדותיו ולישר דרכיו ומעשיו ירדוף אחרי הענוה בתכלית השלימות להיות עלוב ולא יעלוב, שומע חרפתו ולא ישיב ומיד תשרה עליו השכינה ולא יצטרך ללמוד מבשר ודם כי רוח אלהים תלמדנו.

סגולת המצניע מעשיו מבני אדם לזכות בחכמה

מא. סגולה חמישית, להיות צנוע כמו שנאמר ואת צנועים חכמה, להסתיר מעשיו בכל מה שיוכל שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו, והוא על דרך שפירשו רז''ל ³⁶ אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובזוהר נח דף ס''ד, אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא גליא הוא בי דינא דלתתא סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן ובגין כך כל מילוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגלייא הוא אתר דבי דינא שריין עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכלא איהו ברזא עילאה כגוונא דלעילא ע''כ.

שכר המסתיר מעשיו מבני אדם להיות נסתר מבעלי הדין

מב. ובפרקי התשובה כתבנו שהמסתיר מעשיו הטובים מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד הנקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין בסוד לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו, ושתי סגולות אלה אמרן ר' מאיר בפרק קנין תורה, ³⁷ ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו וכו' שהדברים האלה הם הצעה לקניית החכמה כאמור.

סגולה לחכמה היא החסד, וביאור מ''ש הרוצה להחכים ידרים

מג. הסגולה השישית, לאחוז במדות החסד שביאר החסיד הקדוש בעל ראשית חכמה בפרק י''א דשער אהבה, כי על זה אמרו ³⁸ הרוצה להחכים ידרים פירוש הרוצה לזכות במדת החכמה צריך שיאחוז במדת החסד הנקראת דרום כי החסד כסא לחכמה ובאחיזתו במדת החסד בודאי יזכה לחכמה שעליה.

ומכל מקום גם אינו יוצא מידי פשוטו שגם בתפלתו יצדד מעט פניו לצד דרום כמו שאמרו בפ''ב דבתרא, וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום ופרכינן והא אמר ר' יהושע בן לוי שכינה במערב לא נצרכה דמצדד אצדודי.

סגולה להשגת החכמה לקום מפני שיבה

מד. הסגולה השביעית כתב הרב זלה''ה לקום מפני שיבה

ועל ידי זה זוכה לחכמת התורה ומועיל מאד להשגה.

סגולה להשגת החכמה להתודות קודם לימודו

מה. הסגולה השמינית, להתודות קודם לימודו ויכוין להוציא הקדושה שהיא התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה ששם היו הולכים ומגביר כחה ועתה מכניעה ובכן תפקחנה עיני עורים.

הזמנים והמקומות המועילים להשגה ברזי התורה

מו. הסגולה התשיעית, להשיג בעמקי חכמת הקבלה הזמן מסוגל יותר להצליח בלימודו ולהבין ולהשכיל בתעלומה הוא בערבי שבתות וגם בלילות אחר חצות ובחג השבועות ובחג הסוכות בתוך הסוכה, וביותר אם דר בארץ ישראל דאוירא דארץ ישראל מחכים ביותר בחכמה זו.

עיקר השגת החכמה היא לטרוח בעיונה

מז. הסגולה העשירית, היא להיות לימודו בנחת לאט מלה במלה כמו שנאמר דברי חכמים בנחת נשמעים כי לא נמצא השגיאה והטפשות כי אם בעבור שאינו מדקדק בדבריו ואינו שוקע בעיונו ומתרצה במובן בתחלת העיון, ומוציא שם רע על תפארתה של תורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין ענין התורה כי אם אותו דבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו והוא הפשט, כי עיקר התורה סודותיה ורזיה הנסתרים והעמוקים הם נעלמים מעיני הכל בתחילת העיון, עד שמי שיש לו שכל יטה שכמו לסבול הטורח והמשא לעיין יום אחר יום עד שיגלה הענין אשר הוא מבקש, והוא יתברך בראות טוב כוונתו לדעת להבין מגלה את חפציו לו הכל לפי מה שהוא אדם.

משל על עסק התורה ואהבתה מספר ''סדר היום''

מח. והחסיד הר''ם בן מכיר המשיל משל נאה לזה לבת מלכים שהיא נתונה בתוך המגדל סוגרת ומסוגרת ואין איש איתה בבית כי אם הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ואפילו פתח המגדל אינו נמצא כי אם אחר עמל וטורח ומי שיחפש בה היטב, ואחר כך צריך לחפש אחר המפתחות הראויות לפתוח אותו הפתח ואחר שיפתח הפתח הראשון שהוא החיצון יש חדר לפנים מן החדר וכולם סגורות היטב.

ועלה ברצון המלך שלא לתת בתו לא מפני עושר ולא מפני יופי ולא מפני יחס ולא מפני שום צד בעולם אלא למי שישתדל להיות הוא שיוכל לבקש אהבת בתו שתגלה אליו מן החלון עד שתגד אליו הפתח, ויהיה חרש וחכם לבקש מפתח אחר מפתח ויוכל ליכנס לפני ולפנים למקום מושב ומשכן בתו, לו תהיה לאשה ולא ימנע אותה ממנו.

וכן הכריז בכל מלכותו עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים והיו בהשכם והערב סביבות המגדל בכל מיני שירות ותושבחות ובכל מיני ניגון לעורר את לב הנערה אולי תחפוץ באהבתו שתגלה אל אחד מהם בחורין ובסדקים, ועינה בצום נפשו לחורב ביום ולקרח בלילה אולי תיקר נפשו בעיניה ועם כל זה לא הועיל לו מפני שלא התמיד בענין וחשב שבמעט הזמן שיבקש ימצא מבוקשו, והוא לא כן ידמה כי לא בדבר נקל תושג בת המלך לישא אותה והיא אינה חוששת לו וממקומה לא תמיש.

מט. וכיון שראה האיש ההוא או אותם האנשים שהשתדלו הבא מידם ולא השיגו תוהים על כל מה שעשו וחוזרים לדרכם בפחי נפש יגיעו לריק והולידו לבהלה, וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ לשמע בת המלך מיופיה ומתכונתה ומסבבין כמו כן אותו המגדל השכם והערב ומתעכבין שם יותר מן הראשונים ומתקנים כלי שיר ונגון ואמרות טהורות של פיוסים ורצויים לרצות את בת המלך ולבקש אהבתה ומחננים אליה שלא ישובו ריקם, וסוף העלו חרס בידם וחזרו בפחי נפש לדרכם.

וכן יום יום מתחדשים ובאים ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג המציאה ההיא ולדבר על לב הנערה כי תתגלה אליהם ויהיו לרצון אמריהם, ועמדו כמו כן זמן מה וכיון שראו שלא השיגו חזרו לאחוריהם בפחי נפש ונתיאשו מן המבוקש, עד שבא פקח אחד ערום ואמר המגדל הזה אי אפשר שלא בנו פתח ליכנס ולצאת, אנכי אשב ארבעים יום וארבעים לילה עד שאשיג את מבוקשי ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את בת המלך או לדבר עליה ותנתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה.

נ. והיה כשבת האיש ההוא באותו חשך נמרץ ימים ושנים הולך ובא סביבות המגדל עד שמצא כמין חלון אחד במגדל התחיל לחטט אחריו והיו עפר וצרורות נופלים עד שגילה חור קטן, התחיל לצעוק ולצווח יום ויום ולקרוא לבת המלך בקול גדול ולהתחנן אליה, תיקר נא נפשו בעיניה עד שיהמו רחמיה אליו בראותה כי כבר התחיל למצוא מקום וטרח ועמל לבקש אהבתה, והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו שלא יחוש מכל הטורח אשר טרח כי סוף הכבוד לבא וישמח ויגיל ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכיון שהתחיל הוא יגמור וימצא הפתח ומשם יכנס.

עד שהוא בעצמו טרח יום אחר יום עד שמצא פתח בנויה בכותל, התחיל לחטט אחריה עד שפתח ונכנס, אחר שנכנס התחיל לקרות ולצעוק אל בת המלך תפתח לו החדרים הפנימיים להכנס אליה, עד שראתה אותו בעיניו וגילתה לו מקום המפתחות היכן הם, והוא לקח מפתח אחד ופתח חדר אחד ומפתח אחר ופתח עד שמעט מעט בישוב דעתו ובהשכלת שכלו פתח את כולם אחד אחד.

נא. ובראות בת המלך חפץ האיש ההוא בה וכל הטורח שטרח בעבורה שלחה להגיד לאביה כל המאורע, והמלך שמח לקראת האיש ההוא כי פרי מעלליו יאכל ורצה להשיאו עם בתו וגילו לו מסתרים אחרים, ונתן מפתחות המגדל בידו לסגור ולפתוח כל זמן שירצה ונתן לו בתו לאשה והגדיל האיש ההוא עד מאד עד שנעשה משנה למלך ובכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו, והוא המשל שהביא הסבא ³⁹ לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוה ואיהי טמירתא כו' עיין שם באורך.

נב. והוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה כי אין עקרי הדת וסודותיה מתגלים בדבר נקל לכל לומד כי אם אחר עמל וטורח הרבה מאד לעסוק בה יומם ולילה ולמסור נפשו עליה כדכתיב אדם כי ימות באהל ולעולם אינו מסיח דעתו הימנה בשכבו ובקומו בשבתו ובלכתו, לאיש אשר אלה לו ודאי ישיג תעלומות חכמה ככל אשר יחפוץ כי כמו שהוא רודף אחר התורה ומבקש אהבתה כך תרדוף היא אחריו להתגלות אליו ולמסור בידו גנזי סתרי ורזי עמקיה כענין שנאמר תכבדך כי תחבקנה, ואין לך כבוד גדול יותר מכבוד החכמה כמו שנאמר כבוד חכמים ינחלו.

נג. כללו של דבר אין לפנות לדעת החכמה אחר סגולות חיצוניות כי אם בסגולות האלה הפנימיות והכל לפי מעשיו של אדם, ובתנא דבי אליהו ⁴⁰ בפסוק ודבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאה על ישראל והלא פנחס בן אלעזר עומד מעיד אני עלי שמים וארץ בין נכרי בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו עכ''ל.

ציונים והערות לפרק א

1) זוהר אמור דף צ''ז ע''ב. 2) ר''ה דף ט''ז ע''א. 3) נוסח תפלה זו לרבות מש''כ החמ''י לעיל אות י' י''א, מסר המחבר בעודו בצעירותו בשינויי לשון רבים לבעל השל''ה הקדוש (עי' של''ה ח''א דף פ''ה ע''א דפו''י) שציין כי קיבלה ממדקדק עלום שם שייסד תפלה לכל ענין וענין, וכפי שהעירו רבים על הלשונות הזהים שבין ב' הנוסחאות הנז', ועי' משנ''כ אודות זה בארוכה באוצר חמ''י עמו' תקכ''ח - ל''ח ובפי''ב במבוא לס' חמ''י. 4) בדפו''ר נכתב בסוגריים בזה''ל, הוא צירוף אות ראשונה ואות אחרונה שבפסוק, ופירושו שהפסוק הנזכר נקוב בראשי התיבות של הצירופים הנזכרים כשמתחיל והולך מראשי התיבות שבצירופי שמות אלו ובסיומן ממשיך קריאתו בסופי התיבות שבהן מן הצירוף האחרון אל הראשון, ואמנם הסדר הנדפס כאן הוא על פי מהדורת ונציה תקכ''ג ולא כנדפס במהדו''ק ששם הובא בסדר אחר. 5) ב''מ דף פ''ה ע''א. 6) ילקו''ש משלי פ''א רמז תתקכ''ט. 7) ברכות דף י''ז ע''א. 8) עי' רוקח הל' שבועות פסקא רצ''ו. 9) ישעיה פרק נ' פ''ד. 10) יחזקאל פרק ג' פ''ג. 11) ואף שכבר הכריע המחבר לעיל פ''ה מחג הפסח לענין האותיות שע''ג המצות כי אין במחיקתן בית מיחוש וכפסק מהר''ש הלוי בשו''ת שלו סי' כ''ו, מ''מ אין תימה למה כתב כאן לחוש לדעות המחמירין די''ל דלא דמי דשאני התם שהכתיבה נעשית מהעוגה עצמה דבכה''ג לא שנא בין היכא דבולטות האותיות או משוקעות בתוכה ובכ''ג שרי, משא''כ הכא דכותבין האותיות על העוגות בדבש וכדו' אחר אפייתה שהיא כתיבה חיצונית שלא מגוף העוגה ועל כן אין הם בטילין לגבה וחשיבא אכילתו למחיקה, ועי' משנ''ת בזה בארוכה בס' אוצר חמ''י עמו' נ''ד ובהערה 61 מחג הפסח. 12) זוהר ויצא דף קס''ה ע''א. 13) אבות פ''ג מ''ב. 14) אבות פ''ו מ''א. 15) תקו''ז תקון ל' דף ע''ג ע''ב. 16) מסכת כלה רבתי פ''ח, ועי' ברכות דף י''ז ע''א. 17) הקדמה לזוהר בראשית דף ה' ע''א. 18) אבות פ''ג מ''ט. 19) דברים רבה פרשה י''א אות ו'. 20) שמות רבה פרשה א' אות ט''ז. 21) שבת דף כ''ג ע''ב. 22) ערובין דף י''ג ע''ב. 23) ברכות דף ס''ג ע''ב. 24) ב''ב דף קע''ה ע''ב. 25) עי' ברכות דף ס''ג ע''ב. 26) עי' תענית דף ז' ע''א. 27) ערובין דף נ''ג ע''א תוד''ה דגמרי. 28) תענית דף ז' ע''א. 29) תמורה דף ט''ז ע''א. 30) סנהדרין דף צ''ט ע''א. 31) סנהדרין דף צ''א ע''ב. 32) עי' סנהדרין דף צ''ב ע''א. 33) אבות פ''ג מי''ג. 34) שיר השירים רבה פרשה ה' אות י'. 35) סוטה דף כ''א ע''ב. 36) תענית דף ח' ע''ב. 37) אבות פ''ו מ''א. 38) ב''ב דף כ''ה ע''ב. 39) זוהר משפטים דף צ''ט ע''א. 40) תנא ד''א פ''ט.

---

פרק ב - הכנות הרגל - תפלת מעריב - סעודה

התעוררות תשובה לערב שבועות

א. יום ערב שבועות צריך כל אדם להכין עצמו ולהוסיף בקדושה ויראת ה' כל היום כדי שתמצא קדושת יום הקדוש כסא ומושב אשר בו תמצא מנוח לכף רגלה, ומה טובו ומה יופיו להשביע בצחצחות נפשו לטהרה ממקור דמיה אשר נתן בה הנחש את שכובתו כי הזמן גורם ובא עת לחננה לפני אבינו שבשמים המטהר את ישראל לעתור ולרצות אליו לאמר, מי שטיהר את האבות ופסק זוהמת הנחש מעליהם ביום זה הוא יטהר את הבנים להסיר כל גלולי חלאת זוהמת הנחש הוא יצר הרע מעליהם, מי שגאל את האבות יגאל את הבנים, מי שקדש את האבות יקדש את הבנים, מי שתמך את האבות יתמוך את הבנים מעתה ועד עולם.

מנהג אחד מהקדמונים להתענות בערב שבועות וטעמו

ב. ונוסף על זה אמרו על אחד מן החסידים שהיה מתענה בערב שבועות ושאלו ממנו חכמי הדור על מה היה מתענה ומרבה בתפלות ותחינות ביום ההוא, והיה טעמו מפני שאמרו בגמרא פרק מפנין ⁴¹ דהקזה במעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו יומא טבא משום יומא דעצרתא דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.

סדר חלוקת החדשים בין יעקב ועשו, וטעם ריבוי הצרות סמוך לשבועות

ג. וטעם הדבר אמרו חכמי האמת כי חודש זה הוא תאומים רמז על יעקב ועשו, שיעקב ועשו חלקו ולקח יעקב חדש ניסן ואייר ועשו לקח כנגדן תמוז ואב, ונמצא חדש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות ולכן מזלו תאומים ומי שיקבל התורה נוטל אותו חדש לגורלו, ואם ישראל יקבלו את התורה וישמרו אותה הרי החדש הזה לישראל ואם לאו הרי הוא של עשו, ועל כן נפיק ביה טבוח והוא כח שר של עשו שמזלו מאדים ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל, וזהו הטעם שבעונות הרבים מן היום דלא אכשור דרי לשמור את התורה כדת וכשורה סמוך לחג השבועות קראנוהו צרות רבות ורעות, ה' יאמר לצרותינו די.

סדר לימוד המסוגל לערב שבועות

ד. ועל כן האנשים הניגשים אל ה' יתקדשו כהיום הזה לעתור ולרצות על זה לפני אלהינו מרחם על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך.

תפלה לאחר הלימוד

ה. ואחר כך יאמר נוסח התפלה הנזכרת במשמרה ⁴⁴ ויוסיף בסופה נוסח זה.

ערב שבועות זמן תשובה על ביזוי כבוד התורה

ו. ואשרי אנוש יעשה זאת להיות מגמת פניו תמיד בכל ערב שבועות לעשות כסדר הזה לפני האל החנון המרבה לסלוח לבקש מלפניו על עמו צאן מרעיתו לבל ימשול בם קצף, לא לבד להריק הכנות קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא מאין פנות אל הנעשה תחת השמש אויבינו בנפש יקיפו עלינו על עונינו ופשעינו בכבוד התורה התמימה, מי בביטולה ובזוייה ומי בהגות בה שלא לשמה ושלא בקדושה וטהרה, ומי בהשתמש בכתרה של תורה ומי בהתאכזר על לומדיה ואין מחזיק בידם, כי על כל אלה יביא אלהים במשפט ביום העצרת כמו שאמרו ז''ל בעצרת על פירות האילן כאשר ביארנו בפרק א', ועל כן נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאילו לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו חס ושלום ועכשיו שקבלוה יפקוד עליהם חטאתם שקבלוה ולא קיימוה.

וכשם שערב ראש השנה הוא זמן תשובה לכל שאר חטאות של ימות השנה כן ערב עצרת זמן תשובה פרטית לכל חטא אשר יחטא כל איש על כבוד התורה התמימה לפני בא יום הדין הנורא ביום העצרת כאמור, ואף אם כביר מצאה ידו בתורת ה' וביקר תפארת גדולתה צריך להיות ירא ומצטער שלא יפגע חס ושלום הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה, ואבינו רועינו הרשב''י עליו השלום תמיד היה אומר ⁴⁵ כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בשלהובוי ובדינוי דצדק וכו'.

אופן שיתנהג האדם מר''ח סיון עד עצרת

ז. ולכן כל יום ויום מיום התקדש החדש הקדוש הזה עד עבור העצרת, כל ירא אלהים יהיו עיניו ולבו תמיד אל ה' לבקש מחילה וכפרה על עזבם את תורתו וכפר בעדו ובעד כל ישראל, ומידי בואו לפני ה' הן בתפלה והן בעסק בתורתו תהיה זאת מענין כוונתו וכל עת ורגע יהא חל וזע לאמר, איך אעשה לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין חילולה של תורה גובר, וצריך אני להגות בתורה או לעשות מצוה זו כדי שעל ידי מצוה זו יתמיד יחודם של המדות למעלה ולא יפגע הדין במיטב הצאן קדשים.

להכין סעודות החג בעצמו ויכוין לתקן פגם סעודות רשות

ח. וביותר ביום ערב שבועות מצוה בו יותר מבשלוחו להכין צורכי הרגל בכבודו ובעצמו לכבוד התורה ולכבוד היום הקדוש, ולהיות מגמת פניו על ככה לכפר עליו מאשר חטא על הנפש בזלזולה של תורה ופנה אל סעודות הרשות וזלזל כבודו בהמה במסיבות של עמי הארץ ומשוללי יראת ה' וחילל כבוד התורה ביניהם כאשר פשתה המספחת הזאת ברבים מתופשי התורה שבדורינו זה וה' הטוב יכפר בעד.

טעם שראוי לת''ח להכין בעצמם צרכי שבועות יתר משאר העם

ט. וביותר חל החיוב במצות הכנת צורכי הרגל הקדוש הזה לתלמידי חכמים יתר על שאר העם לכבוד ולתפארת התורה התמימה כי בה תרום קרנם למעלה, וכמו שאמרו על רב יוסף דביומא דעצרתא עבד ליה עיגלא תליתא ואמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא, ⁴⁶ ולפיכך כבוד הוא להם לתופשי התורה למחול על כבודם ולהכין את אשר יביאו לצורכי הרגל הלז בששון ובשמחה, ויודו וישבחו לאדון הכל על כל הטוב שהטיב עמנו לתת חלקנו בתורתו ויחדנו לעם סגולתו מכל העמים, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.

לא יחוס על ממונו בהוצאות החג

י. ובכן לא יחושו על ההוצאה יתירה להכין מטעמים מתוקים ומוטעמים לחכו והכל לפי מה שהוא אדם ולפי המוטעם לחכו והערב לו לשמוח בשמחה של תורה, וכל המוסיף בהוצאה בכונה זו מוסיפים לו כמ''ש בפרקי שבת, וסימניך יצי''אות השבת שתים שהן ארבע וכל המועדים נקראו שבת.

בערב שבועות יטבול לתוספת טהרה זכר למנהג אבותינו בסיני

יא. ורז''ל הזהירונו לאמר ⁴⁷ חייב אדם לטהר עצמו ברגל, וזה בשאר רגלי ה' כל שכן וקל וחומר ברגל הזה כי בו טבלו את עצמן כל ישראל אנשים ונשים בצווי השם יתברך לך אל העם וקדשתם וכו', ואף כי לפי דברי הזוהר פרשת אמור נראה שעיקר סוד הטבילה בעלות השחר דיום שבועות כמו שנפרש בס''ד, מכל מקום ראוי ונכון לטבול גם כן ערב הרגל כדי שיטהר בהכנסת הרגל, וגם זכר לאבותינו שטבלו בערב הרגל הזאת קודם שקיעת החמה כדמשמע פרק אמר ר' עקיבא דף פ''ו ע''ש בדברי רש''י ז''ל.

תוכחה למקבלים קדושת שבועות בעודם בטומאתם

יב. ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא להמתקדשים והמטהרים עצמם ונוהגים עצמם בטהרה בכל זמן כי יאותה להם אף שהם בחזקת טהרה וקדושה להוסיף טהרה על טהרתן וקדושה על קדושתן לכבוד התורה ולכבוד היום, אך מי שאינו טהור ממקרה אשר לא טהור חיובא רמיא עליה להסיר טומאתו מעליו לפני בא יום ה' הגדול והנורא ולא יגש לפני אלהיו עוד טומאתו בו חלילה כי הוא מפגל בקדשי שמים ומאבד טובה הרבה.

וכל שכן כי ישים אל לבו כי צריך ליל התקדש החג הקדוש הזה לעמוד על נפשו ער כל הלילה להגות בתורת ה' בקדושה ובטהרה אשר עליהם אמר הרשב''י עליו השלום כי המה מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא, ומי זה האיש בער ולא ידע טח מראות עיניו מהשכיל לבו ולדעת את כל הכבוד הזה היותינו מקשטים את הכלה בתכשיטיה להכניסה לחופה למחרת היום הבא במעשה ידינו ומעשה ידינו כוננהו, ואיך ישא פניו לבא לפני המלך הקדוש לשרת ולברך בשמו וטומאתו עליו חס ושלום כי הוא מדמע קדש בחול טהור בטמא ומוסיף חיל ועוז בגבול הרשעה ושפחה כי תירש גבירתה תכשיטין הן לה חס ושלום, ולא עוד אלא כי על ידי כך הוא מזכיר עון להתפס גם על שאר הימים על דבר כבוד התורה ואשר זלזל בה להגות בה שלא בקדושה וטהרה בקום למשפט אלהים בעצרת על פירות האילן כנזכר לעיל.

לא כן בהטהר עצמו בקדושה ובטהרה בקרב אלה הימים וכל שכן לפני יום הקדוש הזה להגות בליל התקדש חג בטהרה ובאימה וביראה כי הוא יעלה ארוכה למחלתו מאשר חטא בשאר הימים בכבוד תורת אלהינו בעשותו בהבל תורתו ובסדר הקריאה נאמנה תכשיטי הכלה הנעימה ושב ורפא לו ויצא בדימוס, ולא עוד אלא אשר יוצרו כבי''כול מתפאר ומתקשט בו ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

ואל יקל בעיני האדם הדבר הזה לאמר מי אנכי שפל ואפל להיות מבני היכלא דמלכא ולקשט תכשיטי הכלה וכבודה בגדולים, חלילה מלהאמין כך כי שדי לא מצאנוהו שגיא כח ואינו בא עם בריותיו אלא לפי כוחו, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו בין רב למעט ואותו המעט יסופר לה' לדור.

בגדולת האדם העובד את בוראו מספר ''סדר היום''

יג. וגם אל יהי לפלא בעיניו איך שפל מברואיו יזכה את כל הכבוד הזה לבנות בשמים מעליותיו ולעדות עדיי הכלה, כי האדם שפל ואפל בבחינה אחת אבל בבחינה אחרת הוא גדול ורב כח מאד ובידו להעמיד כל העולמות מה שאין כל מלאך יעצור כח לעשות, והוא הנותן כח וחיל כביכול לבורא עולם כמו שנאמר רוכב שמים בעזרך וכן או יחזק במעוזי כמו שביארנו בכמה מקומות.

כי על כל אלה צריך כל אדם לטהר עצמו בערב חג הקדוש הזה עם היותו קטן מהקטנים והדיוט שבהדיוטים להחשיב עצמו ולהתגדל ולהתנשא על ענין הזה ולומר איככה אקרב לפני המלך ה' צבאות בלתי טהור חס ושלום פן אולי אם אטהר ואתקדש עצמי אולי יבא על ידי איזה ענין ודבר להפיק רצון השם יתברך ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניו כמו שאמרו ⁴⁸ על ענין רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

וכן אמרו ⁴⁹ על ענין כיוצא בזה, לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם, ובהיות האדם מקל עצמו בעיניו באומרו מה אני ומה חיי שיבא תקון העולמות על ידי או קלקולן שפל ואפל נגד גדולת מעלת אלהי עולם ה' נפיק מיניה חורבא גדולה כאשר הארכנו בכמה מקומות בשם הקדמונים עליהם השלום, ועל כיוצא בזה נאמר צעיר אנכי ונבזה פקודיך לא שכחתי ונאמר ויגבה לבו בדרכי ה'.

כוונת הטבילה ע''ד הסוד

בגדי יום טוב יהיו חשובים משל שבת

טו. ומאחר עלות טהור ומלובן מבית הטבילה יכון לקראת אלהיו וילבש בגדי יום טוב חשובים יותר משל שבת כמו שביארנו בפ''ה של פסח ע''ש, ובכן יגש להקריב קרבן מנחה בכלי טהור בית ה' בכוונה יתירה.

כוונת מנחת ערב שבועות ע''ד הסוד

להזמין עניים לאכול עמו בשלחן החג

יז. והאיש הירא טוב עין יהדר מבעוד יום אחר מנחה להזמין עניים מרודים לביתו והיו באוכלי שלחנו בחג הקדוש הזה כמו שהאריכו בזוהר בטעם הדבר וביארנו באורך בסוף פרק ה' של פסח.

לקבל קדושת הרגל בשמחה

יח. ובהתקדש היום יכוין לקראת אלהיו לקבל שמחת הרגל בשמחה ובששון מהודר ומסולסל להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו לתת חלקנו בתורתו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שנקרא שמו עלינו ה' אלהי העברים אלהי ישראל, והבדילנו מעמי הארץ וממשפחות האדמה כי כל אחד לאלהיו פנו והם עובדי ע''ז ואין לאל ידם להטיב או להרע כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.

ולא כאלה חלק יעקב כי בחר לו יה ישראל לסגולתו ומשגיח עליהם בטובו וחסדו כאשר עינינו הרואות נסים ונפלאות שנעשו עם אבותינו ונעשים עמנו בכל דור ודור, והכל מאהבתו עמנו בעבור אבותינו ומאהבת כלי יקר וחמדת תורתו התמימה אשר נטע בתוכינו, כי על כל אלה ראוי לנו לפקוח עינים עורות ולהביט בארובות להבין ולהשכיל את כל הכבוד הזה אשר כבדנו בחמדת תורתו, ולהודות ולהלל ולשבח ולברך בשמו בלב שלם ובנפש חפיצה ולשמוח בחג הקדוש הזה שמחת הנפש בכוונה ראויה ולא דרך עראי מצות אנשים מלומדה.

אמירת מזמור י''ט וס''ח בתהילים עם כניסת החג

יט. ובכן אחר עלות התעוררות היום הקדוש הזה על לבו תהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת בששון ובשמחה להראות חדות עוזו לכל, ויתן את קולו קול עוז במזמור השמים מספרים כבוד אל ומזמור יקום אלהים וכו' המספרים בענייני מתן תורה ויקר הדרה.

כוונה ע''ד הסוד עם התקדש חג שבועות

בענין המאחרים תפלת ערבית בליל שבועות

כא. וצריך להוסיף מחול על הקדש בכל יום טוב, ומורי זלה''ה היה מערער על המדקדקים לאחר מלהתפלל ערבית ביום טוב זה עד צאת הכוכבים והיה טעמם משום דבעינן שבע שבתות תמימות ואם יתפללו ערבית של יום טוב מבעוד יום מגרעות נתנו ממ''ט ימי הספירה שהרי חג השבועות הוא לאחר הספירה וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשיקדשו את היום ויתפללו של יום טוב מבעוד יום הם מקבלים על עצמם קדושת הרגל וגורעין אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות, ועל כן בחרו להתאחר מלהתפלל של יום טוב עד צאת הכוכבים בחג זה.

והוא ז''ל היה אומר כי זה לא נאמר אלא דוקא לענין קידוש וסעודת יום טוב דצריך להמתין אחר ערבית מלקדש עד צאת הכוכבים מהטעם הנזכר דתמימות בעינן, אך מה שמוסיפים ומתחילין מבעוד יום תפלת ערבית זה אינו כלום דהא רבי אושעיא ⁵⁰ צלי של מוצאי שבת בשבת ואף על גב דעדיין שבת גמור הוא אפילו הכי צלי של מוצאי שבת בשבת דלענין תפלה לא איכפת כלום והכא נמי לא שנא ורשאים להתפלל ערבית מבעוד יום כשאר יום טוב, אכן יזהרו לקרוא קריאת שמע אחר ערבית אחר צאת הכוכבים הואיל ואינן קורין קריאת שמע על מטתם בלילה הזאת ונעורים כל הלילה.

יתפלל ערבית בנעימה קדושה ויאמר אתה בחרתנו בשמחה

כב. ונכון לומר תפילת ערבית בזמרה ושבחה ובנעימה קדושה כדי לעורר הנועם העליון, ויתפלל אתה בחרתנו בששון ובשמחה כי עיקרו נתקן על פאר קדושת היום הזה אשר קדשנו במצוותיו וקרבנו לעבודתו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, ואי לאו האי יומא כמה בטלני איכא בשוקא ולא יזכר שם ישראל עוד, ואף גם כל העולם כולו היה חוזר לתהו ובהו.

כי על כן צריכין אנו להראות בעצמינו הענין ההוא ולשמוח בשמחת אלהינו, ולהזכיר ולידע את החסד הגדול אשר הפליא לעשות עם אבותינו ולנו להיות לו לעם נחלה כהיום הזה ויוציאנו לרויה מתוך עמקי הקליפות זוהמת הנחש והתמלא עלינו רחמים באהבתו ובחמלתו, ומי הוא זה אשר יבין את זאת ולא יודה וישבח לאדון הכל כפי יכלתו והשגתו מלב ומנפש חפצה על כל הטובה אשר עשה לישראל עמו ויעמוד להתפלל לפני אלהיו בדעת שלימה וכוונה ראויה ולא דרך עראי.

טעם שאומרין בתפלה זמן מתן תורתינו ולא חג שבועות

כג. ואולם מה שקבעו לומר זמן מתן תורתינו אף שלא תלה הכתוב חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום חמישים לעומר ואין מוכרח שיהיה ביום שניתנה בו תורה לא פחות ולא יותר, אלא שעתה לפי חשבונינו שניסן מלא ואייר חסר יבא כן לעולם שהחמישים כלים בו' בסיון אך בצאתם ממצרים היה יום חמישים ביום שישי וכולי עלמא מודו דבשבת ניתנה תורה ליום נ''א, היינו משום דקיימא לן כרבנן שבששה לחדש ניתנה התורה כההיא ברייתא שאמרה פסח שבו יצאו ישראל ממצרים ערב שבת היה, ואין מיציאת מצרים עד מתן תורה לדעת רבנן אלא חמישים יום וקביעות חג השבועות מפני נתינת התורה.

בפלוגתת ר' יוסי ורבנן אם נתנה תורה בו' בחדש או בז'

כד. ומה שאמרו בגמרא דלרבנן אייר דההוא שתא עבורי עברוה, היינו לפום סלקא דעתא דהש''ס מעיקרא לאוקמי ברייתא דקתני דפסח מצרים חמישי בשבת אפילו לדעת רבנן ושגם לדעת רבנן חג השבועות ביום שביעי ונתינת התורה ביום נ''א, אך בתר דאשכחן ברייתא דקתני בהדיא דפסח מצרים בערב שבת היה ועל כרחיך רבנן היא ואידך ברייתא כר' יוסי אבל לרבנן פסח מצרים בערב שבת ואין מיציאת מצרים עד נתינת התורה רק חמישים יום ועל כן קבעו לומר זמן מתן תורתינו.

כה. ומורי זלה''ה שנה לי דאף לדעת ר' יוסי אתיא שפיר כי אף שלפי דעתו זמן הנתינה נ''א יום לצאתם ממצרים מכל מקום צותה התורה לחוג את חג השבועות בסוף החמישים מפני שאם יקרה לפעמים שיעשו ניסן ואייר חסרים, כשאתה מונה נ''א יום מפסח יבא חג השבועות בח' בסיון ונמצא מתאחר יום החג מיום הנתינה בחשבון ימי החדש שהתורה ניתנה לדידיה בז' לחדש ואנו עושין חג השבועות בח' לחדש.

ואף כי לפי חשבון הימים הכל אחד מכל מקום לפי חשבון ימי החדש נראה כאילו אנו מאחרים החג ואין ראוי להיות חג מתן תורה מתאחר ונדחה אלא נהפוך הוא שנראה עצמנו מזורזים וממהרים בו, ולכן קבעה התורה החג בסוף החמישים יום שאף אם יעשו ניסן חסר מקלע חג השבועות בז' לחדש כימי נתינתו, וברוב השנים דמקלע בו' לחדש והנתינה היתה בז' אין חשש מזה דזריזין מקדימין שמחת מתן תורה והכי עדיף טפי וכן כתבו רוב המפרשים.

כו. והרב מנחם עזריה זלה''ה כתב וזה לשונו, כי אמנם חג ה' לנו ביום מתן תורה מקרא קודש לסוף חמשים ימים אחר הפסח ופסח מצרים בחמישי בשבת היה ולכולי עלמא בשבת ניתנה תורה שהוא לסוף חמישים והיא גופא קשיא, אלא ודאי כיון שמתן תורה היה בחוצה לארץ ה' חפץ למען צדקו לתת חלקנו בתורתו שכן הסכימה דעת עליון לחוג בכבודו ובעצמו ביום טוב של גליות שהוסיף משה מדעתו כדברי ר' יוסי כי שם ערבים עליו דברי דודים ע''כ, נראה שדעתו ז''ל כי קבעו לומר זמן מתן תורתינו מפני יום טוב שני מדברי סופרים, ומאחר שמפני יום טוב שני קבעו כן תיקנו לומר כן אף ביום טוב ראשון.

טעם שלא פירשה תורה חג שבועות כיום מתן תורה מהר''ם אלשיך ע''ה

כז. ומה שלא נאמר בתורה טעם חג השבועות כשאר החגים על שום מה כן והיה ראוי לומר בששה לחדש הקדשתי אתכם לי בתורתי חג לה' כשאר המועדים, אמרו המפרשים על כי לא יתחמץ לבב ישראל באומרם איך נשמח ונחוג את חג ה' אחר שעד שהמלך במסבו נהפך לאבל מחולנו ושמחה לתוגה נהפכה בכל הרעה אשר נהייתה במעשה העגל ועשותם חג על מתן תורה יהיה למזכרת עון חס ושלום, על כן ראה אלהים לעשות עיקר הטעם על מה שטיהר אותם בשבע שבתות העומר מטומאת זוהמת מצרים.

טעם שחג עצרת נקרא חג שבועות ע''פ הזוהר

כח. וטעם הקרא חג שבועות ביארו בזוהר אמור ⁵¹ וזה לשונו, פקודא בתר דא למעבד שבועות דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך שבועות על דאעלו ישראל לרזא דחמשין יומי דאינון שבעה שבועות דקרבנא דעומר בטיל יצר הרע דערקת מאשת חיל וכד תמן לא אתקריא מתדבקין ישראל בקודשא בריך הוא ומתבטל מעילא ומתתא ובגין כך אקרי כגוונא דא עצרת דאית ביה ביטול יצה''ר ועל דא לא כתיב חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת לה' וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל.

ובגין כך עצרת שבועות כתיב ולא כתיב כמה אינון אלא בכל אתר דאתמר סתם שמא גרים דאינון מן שבע וכתיב שבעה שבועות תספר לך אמאי כתיב שבועות בלחודוי אלא הכי אצטריך שבועות סתם לאכללא עילא ותתא דהא בכל אתר דאלין מתערין אלין אוף הכי מתערי עמהון וכו' עכ''ל, אשר משם מתבאר כי שם שבועות הוא מורה על שלימות הנמצאת ביום זה בכל המדרגות שהם שבע שבע כנודע.

טעם שנקרא חג שבועות לדעת מהר''ח הכהן ע''ה

כט. והרב חיים הכהן דרש כי שם שבועות הוא על אשר חכמים הגידו כי נשבע הקדוש ברוך הוא לישראל שאינו ממיר אותם והם נשבעו לו שאינן ממירים אותו, ובילקוט אמרו בפסוק וישם באגנות הן נשבעו לו שנאמר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו והוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית עמך, ולפי כי שבועות הללו היו קודם מתן תורה לכן לזכר זה נקרא חג השבועות, ולפיכך תיקנו לומר את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה זמן מתן תורתינו.

בכניסתו לביתו יאמר בקול רם מועדים לשמחה

ל. ואחר ערבית לא יסיח דעתו מקדושת היום אפילו רגע קטן ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים שש ושמח וטוב לב להודות והלל לה', והן יתן בקולו קול עוז לאמר מועדים לשמחה וששון ויקר.

פיוט לליל שבועות לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע''ה ⁵²

לא. ואחריו לו יהיה ח''ן יצ''לח דברו לזמר ולנצח שיר ושבחה הלל וזמרה לכבוד התורה ולכבוד היום איש לפי מהללו, ואחד קדוש מדבר יסד פיוט אחד כולל גודל קדושת היום בנגלה ובנסתר וזה סדרו.

תם וישר

ישב בסעודת החג בכובד ראש וימעט באכילתו

לב. ואחר כך יקדש קידושו מעומד בנועם קול לעורר נועם העליון ושוב יסב על

שולחנו מעוטף בלבושו ויהא זהיר להיות אכילתו בקדושה לפני האלהים, אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו אלא אוכל נפש בלבד כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא בעצרת על פירות האילן העליון כנזכר לעיל, וחייב כל אדם לעמוד לשרת לפני ה' יעמד חי לא ינום ולא יישן לקשט את הכלה ולהיות משושביני דמטרוניתא ומבני היכלא דמלכא קדישא בסגולת סדר הלימוד.

והחכם עיניו בראשו וידוד מדוד רעים ומריעים המתרועעים אל מקום הדשן ועונג שכר פרי הבטן קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא כי לא זו הדרך ולא זו העי''ר את נשמתו ומטיל חלשי''ם על הקדשים חס ושלום, ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות לכבוד קונו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

ציונים והערות לפרק ב

41) שבת דף קכ''ט ע''ב. 42) מגילה דף ג' ע''א תוד''ה אמש. 43) עי' בראשית רבה פרשה י''ז ובריש פרשה ע''ה, ובמדרש תהילים מזמור י''ז עה''פ פלטה נפשי ובמזמור ק''ט עה''פ ודברי שנאה. 44) היא התפילה שסידר שם המחבר בפ''א מר''ח אות צ''ו אחר קריאת הקרבנות, ואח''כ יוסיף בה הנוסח שבסמוך ''אנא מלך כו'''. 45) זוהר האזינו דף רצ''ב ע''א. 46) פסחים דף ס''ח ע''ב. 47) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 48) ברכות דף ז' ע''א. 49) ברכות דף י''ז ע''ב. 50) ברכות דף כ''ז ע''ב. 51) זוהר אמור דף צ''ז ע''ב. 52) על מייסד הפיוט הקדוש הזה עי' באריכות בס' אוצר חמ''י עמו' תת''כ - תת''ל.

---

פרק ג - קדושת מתן תורה - לימוד הלילה - מנהגי היום

חיבת ה' לישראל במעמד הר סיני

א. אם נודעה אהבת ה' את עמו ואת נחלתו בעזוזו ונפלאותיו אשר עשה למשה ולישראל בצאתם מארץ מאפליה מגלולי מצרים רבת המהומה טמאת השם כי לולי ה' שהיה לנו הן גוענו כולנו אבדנו בעמקי זוהמת ליסט''רון גבול הרשעה, עוד הוסיף אהבתו וחמלתו הפלא ופלא במעמד הר סיני זה היום עשה ה' בינו ובין בני ישראל אות לעולם וישב מצרף ומטהר העדה הקדושה בנוה צדק הר הקדש ההר חמד אלהים לשבתו, שם שם לו חק ומשפט ושם נס''הו וירם קרן לעמו למעלה ממלאכי צבא המרום במרום ויטוש משכן של''ו מהיות לו מרכבה והשרה שכינתו על עם בחירו כמאמר הכתוב, ואתה מרבבות קדש ברבבות לא כתיב אלא מרבבות כי נטש רבבות קדש מלאכיו עושי דברו ויבחר לו את נחלתו את גאון יעקב אשר אהב סלה.

ועל זה נאמר ואשא אתכם על כנ''פי נשרים ואביא אתכם אלי כי העלה אותם גבוה מאד ממלאכי השרת בעלי כנפים, ואביא אתכם אלי בסוד האמור בזוהר ויקרא דף י''ב דזמנא חדא שאל ר' ייסא סבא לרבי אלעאי הא שאר עמין יהב לון קודשא בריך הוא לרברבי ממנן שליטין ישראל באן אתר יהב לון, שלח ליה ויתן אותם אלהים ברקיע השמ''ים.

ב. ונוסף גם הוא אהבה רבה בעשר מאמרות דברות להבות אש קדשו ומאנשים הוא עשנו להיות כאלהים כמו שנאמר השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים כמה דאת אמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם מעין נבואת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.

מעלת השלימות שקנו ישראל בהר סיני להר''מ אלשיך ע''ה

ג. עד שהיה לפלא בעיני כל חכמי לב לאמר איככה יתכן שש מאות אלף איש יחד מוכנים אל נבואת פנים בפנים בהקיץ פעם אחת ואיש לא נעדר כי הוא דבר מבהיל, כי מי לנו קרוב ודבק אל משה מאהרן אחיו קדוש ה' וכהן ונביא והיה עם משה יחד והיה הדבור מגיע אל משה ואהרן לא היה שומע ואיך כל העדה כולם קדושים נתנבאו פנים בפנים הקטנים עם הגדולים והוא פליאה.

אך אמנה אין זאת כי אם מאהבת ה' את עמו כאב עם בנו אשר נפשו קשורה בנפשו, כאשר חכמים הגידו כי עם בני ישראל נדמה לפניו יתברך אל אב ובן כי כל עוד שאין דבר מפריד בין שניהם פה אל פה ידברו ולא יספו, ויהי היום ויבנה קיר ברזל בין זה לזה ולא יכול הבן לשמוע את קול אביו מדבר אליו, וירבו הימים ועצם כח הבן ויסתור את הקיר ההוא ויפילהו ארצה, מיד נתראו פנים בפנים וקרא זה אל זה ואמר אמרי נועם דודיהם וחשקתם כי רבה מאד.

ד. כן הדבר הזה לנו עדת ישראל עם אבינו שבשמים כי נפשינו קשורה בכסא כבודו כי חלק אלוה ממעל היא ועל כן תתחייב הדעת כי לא ימיש הוא יתברך מלדבר והמתיק סוד עם חלקו יתברך אשר אתנו תשב, וחפץ בנו ה' לדבר בנו ולהתווכח עם נפשותינו עשר ידות על חשקנו עמו יתברך אם לא שחלאת טומאת זוהמת הנחש הדבקה בנפשותינו היא מעכבת.

אכן בהסתלק זוהמת הנחש מבנתים תשוב תתקשר נפשינו עם שורשה יתברך ותתעלס באהבתו ודבר דבר הוא יתברך אלינו כאב את בן ירצה בלי שום עיכוב, וזהו שהטיבו אשר דברו רז''ל בטעם מעמד הנפלא ההוא לאמר, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי על ידי שפסקה זוהמתן אל כולם כאחד לא היה להם מעצר יעצרם הגש''ם מהדבק בו יתברך ולשמוע אמרותיו כי זה חשקו ואין מעכב.

ועל כן היו כל עם ה' נביאים יען שאיש לא נעדר מכל אישי ישראל שלא פסקה זוהמתו וכולם היו מוכנים לנבואה וישמעו את קול ה' ואין מכלים והמה מתנבאים, כמו שהאריך החכם הגדול הר''ם אלשיך ז''ל בפירוש פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר על פי הקדמה זו כי זוהמת הנחש הוא כמסך מבדיל בין המלך מלכו של עולם ובין בניו וכאשר יוסר המסך מלפניו איש או אנשים מיד יתדבקו בו ומפיו יוציאו מילין כנזכר ועל כן כאשר פסקה זוהמת נחש מהם איש לא נעדר מהנבא.

ה. וזה מאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר כי על ידי היותם נגד ההר אשר שם האלהים קנו זיכוך וטוהר מטינוף זוהמת הנחש ויהיו לאחדים, כי בעוד זוהמת נחש דבקה בנפשותם מתייחסים לרבים בעלי ריבוי ופירוד כי כל טומאה מעולם הפירוד הוא, כי על כן בעשו נאמר נפשות ביתו לא כן ישראל בהיותם קדושים כי יחד כולם חשובים כאחד כי על כן נאמר כל הנפש הבאה מצרימה וכן הוא אומר נפש שנים.

וכן אם מאחד מישראל היתה זוהמתו נפסקת בלבד היה נפרד מזולתו אשר עוד טומאתו בו ולא היתה נפשו קשורה בנפשו ואיך יקראו כל ישראל אחד אם קצתן בזוהמתן וממקצתן פסקה, על כן אמר כי כולם נעשו אחד ואין זה אלא מפאת הקדושה כי היו משוללי זוהמא כולם ואחד יקראו כי כל חלקי הקדושה אחד הוא ורשות היחיד יקרא, וזהו ויחן שם ישראל בלשון יחיד כי נעשו כולם אחד נגד ההר כי שם קנו השלימות ההוא ופסקה זוהמת כולם להשיג גדר הנבואה על היותם נגד ההר לפני האלהים מראש חדש סיון והיו מתלבנים ומזדככים עד בלי די.

והוא כונתו באומרו אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כי הגם הלום יפלא כי אם לא נתן לנו את התורה מה בצע בקריבת הר סיני, אך אמנה על פי דברינו יובן כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו כי קירבת אלהים לפנינו בהר סיני זיככתנו ופסקה זוהמתינו וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד ועל כן אמר דיינו.

דברי הזוהר על אהבת ה' לישראל במתן תורה

ו. עוד תוקף אהבתו יתברך במתן תורה כאב האוהב בנו ידידו פירש הרשב''י ע''ה בזוהר בלק דף קצ''ב זה לשונו, תא חזי כתיב ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה בשעתא דקודשא בריך הוא בעא למיהב אורייתא לישראל אזל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוהו כמה דאת אמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ולא בעו לקבלה אזל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלה דכתיב הופיע מהר פארן כיון דלא בעו אהדר לון לישראל וכו', והאי קרא לא אתישבא ואית לשאלא קודשא בריך הוא כד אזל לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי אי תימא דאתגלי לכלהו לא אשכחן דא לעלמין בר ישראל בלחודייהו ועל ידי דמשה והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר ה' לסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן מהו משעיר למו ומהו מהר פארן וכו'.

ז. כד אתא רבי שמעון אתא ושאיל מלה כמלקדמין אמר ליה הא שאלתא דא אתאמרא ה' מסיני בא כמה דאת אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן ומסיני בא ואתגלי עלייהו וזרח משעיר למו ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא מהאי אנהר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגייא אוף הכי הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה דאמרו בני פארן דלא בעו לקבלא מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות, ומה דשאלתא על ידא דמאן אתגלי עלייהו רזא עילאה איהו ואתגלי מלה על ידך אורייתא נפקת מרזא עילאה דרישא קדישא דמלכא סתימא כד מטא לגבי דרועא שמאלא חמא קודשא בריך הוא בההוא דרועא דמא בישא דהוה מתרבי תמן אמר אצטריך לי לבררא וללבנא דרועא דא ואי לא ימאיך ההוא דמא בישא יפגים כלא אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימוי.

ח. מה עבד קרא לס''מ ואתא קמיה ואמר ליה תבעי אורייתא דילי אמר מה כתיב בה אמר ליה לא תרצח דליג קודשא בריך הוא לאתר דאצטריך אמר חס ושלום אורייתא דא דילך היא ודילך יהא לא בעינא אורייתא דא, אתיב ואתחנן קמיה אמר מאריה דעלמא אי את יהבה לי כל שלטנו דילי אתעבר דהא שלטנו דילי על קטולא איהו וקרבין לא יהון ושלטנא דילי על ככבא דמאדים אי הכי כלא אתבטל מעלמא מאריה דעלמא טול אורייתא ולא יהא חולקא ואחסנא לי בה אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי ואיהו חשיב דהא דילטורא אמר עלייהו ודא הוא וזרח משעיר למו משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל אמר ס''מ ודאי אם בנוי דיעקב יקבלון דא יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין.

אתיב ליה זמנין ואמר דא אמר ליה קודשא בריך הוא אנת בוכרא ולך אתחזי אמר ליה הא ליה בכירותא דילי והא אזדבן ליה ואנא אודיתי אמר ליה הואיל ולא בעית למהוי לך בה חולקא אתעבר מנה בכלא אמר יאות אמר ליה הואיל וכך הב לי עיטא איך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר, אמר ליה מארי דעלמא אצטריך לשחדא לון טול נהורא מנהירו דחילי שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון לה והא דילי יהא בקדמיתא, אתפשט מניה נהירו דחפיא עליה ויהב ליה למיהב לון לישראל הדא הוא דכתיב וזרח משעיר למו משעיר ממש דא ס''מ דכתיב ונשא השעיר עליו למו לישראל כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא אהדר לדרועא ימינא חמא ביה אוף הכי אמר הכי נמי אצטריך לנקיא מדמא בישא דרועא דא.

ט. קרא לרה''ב אמר ליה תבעי את אורייתא דילי אמר ליה מה כתיב בה דליג ליה ואמר ליה לא תנאף אמר ווי אי ירותא דא יחסין לי קודשא בריך הוא ירותא בישא דיתעבר בה כל שלטנו דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וכו' והוא יהיה פרא אדם, שארי לאתחננא קמיה מאריה אמר ליה מאריה דעלמא תרין בנין נפקנא מאברהם הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי אמר ליה לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי, שארי לאתחננא קמיה מאריה ואמר מאריה דעלמא בכירותא דילי יהא דיליה והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב לון וכך עבד הדא הוא דכתיב הופיע מהר פארן.

מאי שנא בס''מ כתיב וזרח וברה''ב הופיע אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט מיניה ס''מ חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות הדא הוא דכתיב ואשר חרב גאותך אף על גב דלא הוה דילך ונטל בההוא ברכתא דאפשיט מיניה רהב זעיר כמאן דהופיע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה ובגין כך הופיע מהר פארן ולא כתיב וזרח.

י. כיון דנטל מתנין אלין לישראל מאינון רברבנין שלטנין אתא וקרא להו לכל רבבות קדש דממנן על שאר עמין ואותיבו ליה אוף הכי ומכלהו נטיל וקביל מתנן למיהב להו לישראל, לאסיא דהוה ליה חד מאנא מליא מסמא דחיי ונטר ליה לבריה בעא למיהב לבריה ההוא פלייטון דסמא דחיי אסיא הוה חכים אמר עבדין בישין אית בביתי אי ינדעון דאנא יהיב לברי נבזבזא דא יבאיש בעיניהו ויבעון לקטלא ליה, מה עבד נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמאנא קרא לעבדיה אמר ליה אתון מהימנן קדמי תבעון לההוא סמא אמרו נחמי מאי היא נטלו למטעם עד לא ארחו בעו למימת אמרו בלבייהו אי האי סמא יהיב לבריה בהאי ימות ואנן נירת לרבוננא אמרו קמיה מרנא סמא דא לא אתחזי אלא לברך והא אגרא לפולחננא קמך שבקנא קמך זיל והב ליה לשוחדא דיסב סמא דא.

כך קודשא בריך הוא הוא אסיא חכים ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון בכל יומא הוו רדפין לישראל וקטלין לון אבל עבד דא ואינון יהבו ליה מתנן ונבזבזן בגין דיקבלון לה וכלהו קביל לון משה למיהב להו לישראל הדא הוא דכתיב עלית למרום שבית שבי ובגין כך ירתו ישראל אורייתא בלא ערעורא ובלא קטיגורא כלל בריך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

יא. תא חזי עדיים דבני ישראל אלין נבזבזן הוו דנטלו ובגין כך לא הוה שליט עלייהו מותא ולא סטרא אחרא ולא די לון די נטלו אורייתא בלא ערעורא כלל אלא דקבילו נבזבזן ומתנן מכלהו כיון דחטו מה כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב אינון מתנות באדם מה אשתאר מנהון ההוא שבי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגומר, אוספו וחטו מה כתיב וישמע הכנעני מלך ערד וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי ועם כל דא כל זמנא דישראל תבין לאבוהון דבשמיא אינון נבזבזן וכלא יתהדר לגבייהו דכתיב ושב ה' אלהיך את שבות''ך.

יב. אמר רבי יוסי ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה בשעתא דקודשא בריך הוא תב משעיר דלא קבילו אורייתא ארץ רעשה מאי טעמא רעשה בגין דבעאת לאהדרא לתוהו ובהו דהכי אתני קודשא בריך הוא בעלמא אי יקבלון בני ישראל אורייתא טב ואי לאו אהדר עלמא לתהו ובהו, כיון דחמאת ארעא דהא אזמין קודשא בריך הוא לכל עממיא דיקבלון אורייתא ולא קבילו ומכל עממיא לא אשתארו אלא ישראל בלחודייהו חשיבת ארעא דישראל לא יקבלון כוותיהו ובגין כך ארץ רעשה, כיון דאמרו נעשה ונשמע מיד שקטה הדא הוא דכתיב ארץ יראה ושקטה יראה בקדמיתא ולבסוף שקטה.

ותא חזי בגין דישראל אמרו נעשה לא דחלין מכל עשיה דיכלון כל חרשי דעלמא למעבד ולא מכל קסמין וחרשין בעלמא מאי טעמא חד בגין דא וחד בגין דכד אפיק לון קודשא בריך הוא ממצרים תבר קמייהו כל זיני חרשין וקסמין דלא יכלין לשלטאה עלייהו וכו' עכ''ל.

ביאור אמרם ז''ל חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה

יג. הנה משם מורה תוקף אהבתו יתברך לעמו בחירו כאב את בן רוצה בקיומו, ועל בחינת אהבה זו בנתינת התורה אמר במשנה ⁵³ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וכו', דקדק לומר שניתן ולא נתן לרמוז חביבותיה גבן כי ה' חפץ למען צדקו שינתן להם משעיר ומפארן ומרבבות קדש ומרצונם וחפצם אש דת למו כדי להוסיף על המאורות לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו דדליג דילוגין כאמור במאמר.

ביאור הכתוב ה' מסיני בא

יד. וזה מאמר הכתוב ה' מסיני בא וכו' מימינו אש דת למו לומר כי יפלא ממך דבר איך הניחוה עשו וישמעאל ויגעלו בכל הכבוד ההוא, לזה אמר מימינו אש דת למו לומר ממה שבימין הלוחות שהם חמש דברות ראשונות לא ניתן אש דת למו כי אם למו לישראל הנזכרים בפסוק הקודם, אך לשעיר ופארן דילג דילוגין ולא נתן כי אם מהשמאל לא תרצח לא תנאף, ובכן קרן עור פני ישראל וירם קרן לעמו מהוד קרני שרי עם ועם כמבואר במאמר, ומטעם זה המתין הוא יתברך בנתינת התורה עד דור המדבר, שבדורות הקודמין עדיין לא באו שבעים אומות כדי להזריח מאיתם לעם סגולתו כאמור וכדי שלא יהיה להם פתחון פה לאמר אילו היינו שם היינו מקבלים.

טעם ששיתף ה' יתברך שרי האומות במעמד הר סיני

טו. ואמרו המקובלים כי על ידי זה שלקח הוא יתברך שרי עם ועם במעמד הר סיני היא תועלת נפלא לנשמות הגרים להתגייר, וגם תועלת עצום שאם יגלו בגלות ישראל אצלם לא ישכחו את התורה כי גם לאלו אחיזה קצת בקדושה כאמור.

מאמרי הזוהר משלימות מעמד הר סיני

טז. ועוד בזוהר פרשת שמות דף ב' מענין זה זה לשונו, ר' חייא פתח אתי מלבנון כלה וכו' האי קרא על כנסת ישראל אתמר בשעתא דנפקו ישראל ממצרים וקריבו לטורא דסיני לקבלא אורייתא אמר לה קודשא בריך הוא אתי מלבנון מן ההוא עדונא עלאה קא אתאת כלה שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו אתי מלבנון תבאי בגין לקבלא בניך אורייתא.

תשורי מראש אמנה תשורי כמה דאת אמר ותשורה אין להביא תקבלי תקרובתא על בניך מראש אמנה מראשיתא דאעלו במהימנותא עלאה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והוו במתקלא חדא כמלאכין עלאין דהכי כתיב בהו ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כדין קבילת כנסת ישראל תשורה מראש שניר וחרמון דא טורא דסיני דקריבו לגביה ואתעתדו תחותיה דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ממעונות אריות אלין בני שעיר דקודשא בריך הוא זמן להו באורייתא ולא בעו לקבלה מהררי נמרים אלין בני ישמעאל דכתיב ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'.

ואתה מרבבות קדש מאי ואתה מרבבות דתנינן כד חמא קודשא בריך הוא למיהב אורייתא לישראל אתו משריין דמלאכין עלאין פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, בעאן דיתייהב לון אורייתא אמר לון קודשא בריך הוא וכי אית בכון מותא דכתיב אדם כי ימות באהל וכי יהיה באיש חטא משפט מות חטא אית בינייכו דאתון בען לדינין אית בינייכו גזל או גניבה דכתיב לא תגנובו אית בינייכו נשין דכתיב לא תנאף אית בינייכו שקרא דכתיב לא תענה ברעך עד שקר אית בינייכו חמדה דכתיב לא תחמוד מה אתון בעאן אורייתא מיד פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו אשר תנה הודך על השמים לא כתיב ועל דא ואתה מרבבות קדש כדין מימינו אש דת למו ע''כ.

יז. עוד מהשלימות הנמצא שם ביארו בזוהר, ⁵⁴ אמר רבי יוסי בההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההיא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו לאנתתייהו אתו מלאכין עלאי וקבילו לישראל באחוותא אינון מלאכין לעילא וישראל מלאכין לתתא אינון מקדשי שמא עילאה לעילא וישראל מקדשי שמא עילאה לתתא ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא ומלאכי עלאי הוו אמרי אחות לנו קטנה ושדים אין לה דלית בהו זכוון ועובדין טבין מה נעשה לאחותינו כלומר מה יקר ורבו נעביד לאחתנא ביומא דא דקודשא בריך הוא יגלי לה אורייתא.

ורבי שמעון אמר ⁵⁵ בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא יובלא אעטר בעטרוי לקודשא בריך הוא כמלכא דאתעטר בגו חיליה הדא הוא דכתיב צאינה וראינה וכו' בעטרה שעטרה לו אמו מאן אמו דא יובלא ויובלא אתעטר בחדוה ברחימו בשלימו דכתיב אם הבנים שמחה וכו'.

אמר רבי אבא בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק סליק ומתעטר בההוא תננא באתגלייא וסליק ונחית וכל ריחין ובוסמין דבגן עדן הוה סליק ההוא תננא בחיזו דחוור וסומק ואוכם הדא הוא דכתיב מקוטרת מר ולבונה, ההוא תננא מאן הוה אמר ר' יצחק שכינתא דאתגלי לתמן כדאמר מי זא''ת עולה מן המדבר כתמרות עשן אמר ר' יהודה למה לי כולי האי הא קרא שלים הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן זכאה עמא דחמאן דא וידעין דא.

יח. עוד בזוהר, ⁵⁶ תאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי ושארי למללא עלאין ותתאין אתחלחלו ונפקו נשמתיהון דישראל ותאנא ההוא מלה הוה טאס מלעילא לתתא ומתגלפן בארבע רוחי עלמא וסלקא ונחתא כד סלקא אשתאבא מטורי דאפרסמונא דכיא ואשתאבא בההוא טלא דלעילא ואסחר בסוחרנהון דישראל ותבת בהו נשמתהון ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא וכן כל מלה ומלה.

אמר ר' שמעון כל מלה ומלה הוייא מליא בכל אינון טעמין בכל אינון גזרין אגרין ועונשין רזין וסתרין כאסקופא דא דאיהי מליא מכלא ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזין בההוא מלה שבעין אנפי דסלקי בגוה וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא כמה דאת אמר וכפטיש יפוצץ סלע והוו חמאן כל ישראל והוו חדאן וכולהו דרין בתראין כולהו אזדמנו תמן.

דברי התרגום שני על הדיבור הראשון מעשרת הדברות

יט. ובתרגום שני אמרו ז''ל, דיבורא קדמאה כד הוה נפיק מן פום קודשא בריך הוא הי בזיקין הי בברקין והי בשלהובין דנור למפד דנור מימינא ולמפד דאשא משמאלא פרח וטאיס באוירא דשמיא וחזר ומתחמי על משרייתהון דישראל וחזר ומתחקק על לוחי קיימא דהוו יהיבין בכף ידוי דמשה ומתהפך בהון מסטר לסטר ובכן צוח ואמר עמי בני ישראל אנא ה' אלהכון דאפריקית יתכון מן ארעא דמצראי מן בית שיעבוד עבדיא.

דברי התקונים על ההשגות שהשיגו ישראל בעשרת הדברות

כ. ובספר התקונים תקון כ''ב ⁵⁷ זה לשונו, מתרין דבורין אנכי ה' אלהיך ולא יהיה נפיק קלא ואתפלג לשבעין קלין לקבל שבעין אנפין וקטל בהון שבעין אומין דלא קבילו אורייתא ובתרין דבורין קטיל תרין אומין עשו וישמעאל דלא בעו לקבלא אורייתא דהא קודשא בריך הוא חד איהו ואיהו לא הוה ממלל באילין קלין ודבורין דאנכי אלא לאחזאה דשמיה ויקריה הוה באורייתא ובגין דא מליל בדינא דיזדעזעון אומין דעלמא מאלין דמשתדלין בה.

כא. עוד שם, אי תימא דבאורייתא מליל ולא יתיר לא אשתכח אתר לעילא ולתתא דלא מליל מיניה אפילו במלאכים דלא אשתכח דאלהא אחרא אית בעלמא ומליל בכרסייא הדא הוא דכתיב אנכי והכי סליק אנכי לחשבן כסא ולבתר מליל במלאכין הדא הוא דכתיב וכל העם רואים את הקולות דעלייהו אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול וכו' ואינון הוו דכל אחד ואחד הוה אתעביד קול ופרח באוירא וכל חד מישראל דהוה אמר נעשה ונשמע הוה שריא בפומיה והוה אוליף ליה אורייתא כולא.

ולבתר מליל עמהון מן שמיא וארעא הדא הוא דכתיב מן השמים השמיעך וכו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ובההוא זמנא דאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ישמחו השמים ותגל הארץ, לבתר הוה ממלל עמהון מארבעה סטרין והוו מסתכלין לגבי מזרח והוו שמעין ית קלא ולגבי מערב ודרום וצפון הוו שמעין ית קלא לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון וכרסייא יקרא ומלאכין ונשמתין איהו סביל כלא וקשיר כלא ומיחד כלא וכו' ע''כ.

לקט מאמרי חז''ל במעלת מעמד הר סיני ממדרשים ומזוהר

כב. ובפרקי ר' אליעזר, ⁵⁸ אנכי ה' אלהיך יצא קול ראשון והשמים והארץ רעשו ממנו ימים ונהרות ברחו ההרים והגבעות נתמוטטו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם שנאמר את אשר ישנו פה עמנו היום ואת אשר איננו פה וכל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות שם עמדו בהר סיני, וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו, יצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם וההר נתלש ממקומו ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בשמים וערפל כיסה אותם והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו ורגליו עומדות על ערפל ויש אומרים אף עמדה החמה.

כג. ובזוהר תנא ⁵⁹ אמר ר' יצחק בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי בטורא דסיני אזדעזע טורא ובשעתא דסיני אזדעזע כל טורין דעלמא אזדעזעו והוו סלקין ונחתין עד דאושיט קודשא בריך הוא ידיה עלייהו ואתיישבו וקלא נפיק ומכרזא מה לך הים כי תנוס וכו' ההרים תרקדו כאילים ואינון תאבין ואמרין מלפני אדון חולי ארץ.

כד. ובילקוט שופטים אמרו, ⁶⁰ דשמעו הר תבור והר הכרמל והקדוש ברוך הוא קראם גבנונים בעלי מומין ונתן התורה בהר סיני מפני שהיה נמוך ואף על פי כן לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרם, הר תבור נפל שם סיסרא ושם נאמר בכפל אנכי לה' אנכי אשירה ובסיני אנכי פעם אחד, ובהר הכרמל נתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ונאמר בו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים כפל לא יהיה לך אלהים אחרים.

כה. ובזוהר פרשת תרומה, ⁶¹ כד קודשא בריך הוא אתגלי על טורא דסיני כד אתייהיב אורייתא לישראל בעשר אמירן כל אמירה ואמירה עביד קלא וההוא קלא אתפריש לשבעין קלין והוו כלהון נהרין ונצצין לעינייהו דישראל כולהו והוו חמין בעיינין זיו יקריה הדא הוא דכתיב וכל העם רואים את הקולות וההוא קלא אתרי בהו בכל חד וחד מישראל אמר ליה תקבלני בכך וכך וכו'.

כו. ובשמות רבה, ⁶² אמר ר' יוחנן רואים את הקול לא נאמר אלא את הקולות היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות לשבעים לשון כדי שישמעו כל האומות וכל אומה ואומה שומעת קול כלשון האומה ונפשותיהם יוצאות אבל ישראל שומעין ולא היו נזוקין.

כז. ובילקוט תהלים אמרו, שהעוללים מתוך כריסם של אמם היו משיבים על כל דבור הן הן ועל לאו לאו וכריסי אמותיהן נעשין כזכוכית ואחר כך חזרו לכמות שהיו.

דברי המדרש על הריפוי שנתרפאו ישראל במעמד הר סיני

כח. עוד מהשלימות אשר המצא במעמד הר סיני אמרו בפרשת נשא פרשה ז', בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו רובן בעלי מומין למה מפני שהיו יגיעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין ומי שהוא בונה על ידי שעולים לראש הדימוס או האבן נופל וקוטעת ידו או הקורה או הטיט נכנס בעינו והוא נסמא והיו בעלי מומין, כיון שבאו למדבר סיני אמר הקדוש ברוך הוא כך היא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין ואם אמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהה במתן תורה, מה עשה הקדוש ברוך הוא אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותם.

ותדע לך שכן אמר ר' יהודה אמר ר' שמעון מנין שלא היו בהם חגרים שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר אין נצב אלא על רגליו, מנין שלא היו בהם גדמין שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה, ומנין שלא היה בהם חרשין שנאמר ונשמע, ומנין שלא היה בהם סומין שנאמר וכל העם רואים את הקולות, ומנין שלא היה בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם נמצאת אומר שהרי נתרפאו, ואם אין אתה למד מכאן יש לך ללמוד ממקום אחר שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך הרי לך שנתרפאו.

כט. ובפרקי ר' אליעזר אמרו, ר' פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקדוש ברוך הוא בסיני זכו להיות כמלאכי השרת, לא ראו טיפת קרי מימיהם ולא שלט בהם כל מיני כנים ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה ובאותו היום למדין ולא שכחין ונעקר יצר הרע מלבם ונעשו חורין ממלאך המות חורין משעבוד מלכיות אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא עליהם נאמר אשרי העם שככה לו וכו'.

סדר עליית משה למרום לקבל תורה מספר ''מעין חכמה''

ל. והנה לפי גדר ההכנה אשר היתה בישראל היתה עלייתם בשלימות הגדול כאמור וכל אשר קנו ישראל אז היה במשה רבינו עליו השלום מתחילה והותר, אכן במתן תורה קנה משה שלימות גדול והוא מאמר הכתוב ומשה עלה אל האלהים מה שלא היה לו מקודם.

ובספר מעין חכמה כתוב זה לשונו, בשעה שעלה משה למרום בא ענן אחד גדול ונורא מאד ועמד כנגדו ולא היה יודע משה רבינו עליו השלום אם לרכוב עליו או לאחוז בו, מיד פתח הענן פיו ונכנס משה בתוכו ועלה לשמים והיה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, פגע בו פלוני המלאך השוער המלאך הממונה על י''ב אלפים מלאכי חבלה וגער בו במשה ואמר לו מה לך בן עמרם לבא במקום מלאכי אש.

אמר לו משה אני לא מעצמי באתי אלא ברשותו של הקדוש ברוך הוא לקבל את התורה ולהורידה לישראל, כיון שלא הניחו לילך הכהו משה פצע אחד ואבדו מן העולם והיה משה מהלך ברקיע עד שפגע בפלוני המלאך שהוא גבוה מחביריו ששים רבוא פרסאות וכל דיבור שיוצא מפיו יוצאים ממנו י''ב אלפים ברקים של אש וכיון שראה למשה גער בו ואמר לו מה לך בן עמרם במקום קדושים עליונים.

לא. כיון ששמע משה את קולו נבהל משה מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא על משה ואמר לאותו המלאך הנורא מאד מיום שבראתי אתכם בעלי מריבה אתם, בתחילה כשבקשתי לבראות אדם הראשון עשיתם קטיגוריא לפני ואמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו ויחר אפי בהם ושרפתי מכם כתות כתות באצבעי הקטנה ועכשיו מריבים אתם על נאמן ביתי שהעליתי אותו הנה לקבל תורה להוריד לבני בחירי שאלמלא תורה אין עולם ואין לכם דירה ברקיע.

כיון ששמע אותו מלאך כך מיד זרז עצמו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא הנה עכשיו אהיה לו לשלוחו ואלך לפניו כתלמיד לפני רבו, מיד רץ וכפף אותו המלאך את עצמו והלך לפני משה כתלמיד לפני רבו עד שהגיע אצל אשו של פלוני המלאך, אמר לו אותו המלאך למשה לך שוב שאיני יכול לעכב עצמי מפני אשו של זה המלאך גדול ונורא מאד שלא ישרפני.

כיון שראה משה את המלאך ההוא מיד נבהל ונחפז ליפול מן הענן וזלגו עיניו דמעות ובקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא וענהו ומרוב חבתן של ישראל ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מכסא כבודו ועמד לפני משה עד שעבר מאשו של אותו המלאך, מיד הקדוש ברוך הוא העבירו משם ופגע בו רזיאל המלאך שהוא עומד לפני הכסא וכנפיו פרושות לקבל הבל פיהם של חיות הקדש שאלמלא כן נשרפין כל מלאכי השרת וכיון שראה משה נזדעזע.

לב. מיד נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו משם ופגע בו גדוד של מלאכי אימה שהם סובבים לכסא הכבוד שהם גבורים ועצומים מכל המלאכים ובקשו לשורפו בהבל פיהם, מיד פירש עליו הקדוש ברוך הוא זיו כבודו ואמר לו השב להם תשובה, אמר לו משה רבינו כתיב בתורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שמא נשתעבדו למצרים שוב מה כתיב וכו', עד שחזרו והודו כל מלאכי השרת לדבריו של הקדוש ברוך הוא ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ולימדו הקדוש ברוך הוא כל התורה כולה בארבעים יום.

וכשבא לירד וראה אימתן של מלאכי השרת וגדודי מלאכי אימה מלאכי זיע מלאכי חלחלה מלאכי רתת מיד אחזתו חלחלה ושכח את התורה, באותה שעה מיד קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שר התורה ומסר לו את התורה ערוכה בכל ושמורה וכל מלאכי השרת נעשו אוהביו וכל אחד ואחד מסר לו דבר סוד השמות שהם יוצאין מכל פרשה ופרשה וכל שמושיהן שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

סדר צירוף האותיות בעשרת הדברות מספר ''התמונה''

לג. ובספר התמונה כתב, כשעלה משה למרום לקבל התורה לא היו רוצים האותיות להתחבר זו בזו כדי לכנות ביד אדם ילוד אשה כי האותיות הם כחות מלאכי המרום ולא רצו להתחבר האותיות לרדת לעולם השפל עד שהתנה השם הגדול שיהיה השם הנכבד מחובר וכלול עמהן שנאמר ה' בם סיני בקדש, ואז נתחברו כל האותיות אשה אל חברתה בלוחות ומכל ספירה וספירה היו שם אותיות אך אות של מדת הצדיק היה ט', ראה חוזק הצרות וריבוי המאורעות רעות העתידים להיות ולא נתן מאותיותיו אות ועל כן נכתבה התורה בלוחות בלא ט'.

ונשמות הצדיקים ומלאכי שלום מר יבכיון על ככה עד שעלה קול שועתם אצל אבות העולם והאבות עמדו בקומה זקופה להפוך העולם לתוהו ובהו וחשך על פני תהום, מיד קנא להם השם הגדול ואמר אבות העולם מה לכם, ענו ואמרו תורה מה לבנים שהצדיק לא נתן חלקו האות שלו שיהיה להם גאולה אחר גלותם תורה מה להם ישובון האותיות למקומם ולמקום קדושתן העליונה, מיד כל אות ואות נתפרדה מחברתה ופרחו מן הלוחות ואמרו יחזיר העולם לתוהו והוא בונה פלטרין אחרים, ואבות העולם חזרו ונשתטחו לפני הקדוש ברוך הוא ויען להם וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור והבטיח על הט' לקבוע אותה בלוחות שניות להטיב את ישראל שנאמר למען ייטב לך.

פירוש הכתוב ומשה ניגש אל הערפל מפרקי דר''א

לד. ובפרקי ר' אליעזר, ומשה ניגש אל הערפל גש אין כתיב כאן אלא ניגש על ידי אחרים שלח הקדוש ברוך הוא את מיכאל וגבריאל ואחזו ביד של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל, רמז לדבר נג''ש כמספר מיכ''אל וגברי''אל.

דרגת נשמה שזכו בה אדם הראשון ומשה, וסוד נשמת רשב''י

לה. ואמרו המקובלים, רפ''ח ניצוצות של הקדושה שנפלו לתהומא רבה משה רבינו העלה משם ר''ב ניצוצות בסוד וגם ערב רב עלה אתם ובמעמד הר סיני נתקנו פ''ו ניצוצות הנשארים בסוד ומשה עלה אל האלהים עולה פ''ו, עוד אמרו כי לא זכה מעולם למדריגת נשמה הנקראת יחידה אלא אדם הראשון ומשה במעמד הר סיני והוא מאמר לקחת מתנות בא''דם.

לו. ואמרו כי הרשב''י ניצוצו של משה היה מזימנא תניינא דסליק משה לטורא שנתמעטו ממנו אלף אורות שהוא אלף זעירא דויקרא והוא מאמר עלית למרום שבית שב''י נוטריקון שמעון בן יוחאי, אבל בזמנא קדמאה לקחת מתנות באדם זכה להסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה שזכה בה אדם הראשון קודם החטא ולזו המדרגה לא זכה שום אדם רק משה, אשרי העם שכ''כה לו אשרי העם שה' אלהיו.

לז. הראנו לדעת אהבתו וחיבתו יתברך במעמד הקדוש ההוא עם עם סגולתו בעבור נסות אותם בחמדת תורתו ונטע שעשועיו נטע בתוכינו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וזכירת מעמד הקדוש ההוא תועלת עצום לעורר אהבה ויראת הרוממות ה' בלב אישי ישראל כי על כן הוזהרנו מפי משה רבינו לאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכו'.

ד' זכירות שיש לזכור בכל יום מהאריז''ל

לח. וכתב רבינו האר''י זלה''ה שצריך לזכור בכל יום ארבע זכירות, א. זכירת יציאת מצרים, ב. מעמד הר סיני, ג. מחיית עמלק, ד. זכירת מרים, ובקרבתנו מלכנו לשמך הגדול צריך לכוין בזה במעמד הר סיני שקרבנו לשמו לתת לנו התורה כי התורה ושמו הגדול אחד כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות.

כוונת ברכת התורה וטעם שאומרים אותה בלשון הווה

לט. וכן בברכת התורה בכל יום צריך לכוין בברכה על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו ושעשועיו כמו שכתב הטור.

מ. וכתב הרב שצריך לומר ברכת התורה בשמחה רבה כי הציל הקדוש ברוך הוא אותנו מן דת הכזב והשקר ונתן לנו תורת אמת, ומה שאומרים נותן התורה לשון הווה הוא כי הוא יתברך נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה ממציא הוא יתברך בה טעמים וחידושים נעלמים ע''כ.

ועל כי זכירת מעמד הקדוש ההוא מרומם ומהולל מאד לתועלת היהידות ראה אלהים לקבוע עליו יום מסויים חג לה' ביום מתן תורה ההוא למען לא ישכח מפינו ומפי זרע זרענו עד עולם המעמד הקדוש ההוא בעבור תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא.

מנהג עסק התורה בליל שבועות וסגולתו לזכות בבנים ת''ח

מא. וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לנדד שינה מעיניהם בליל התקדש החג הקדוש הזה ועומדים על עומדם כל הלילה עוסקים בתורה נביאים כתובים לחבר את האהל להיות אחד ועוסקים בתורה שבעל פה רוב הלילה לקשט את הכלה הנעימה להכין אותה ולסעדה ליכנס לחופה למחר.

מב. ואמרו המקובלים שהיא סגולה נפלאה לזכות לבנים ובני בנים תלמידי חכמים כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור, ⁶³ כדין מכריזי עליה ואמרי ואני זאת בריתי אותם וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, עיין שם.

מאמרי הזוהר על מנהג הלימוד בליל שבועות

מג. ומנהג התיקון הקדוש הזה נתקן על פי דברי הזוהר פרשת בראשית ⁶⁴ זה לשונו, רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בלילה דכלה אתחברת בבעלה דתנינן כל אינון חבריא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא לילה דכלה אזדמנת למיהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למיהוי עמה כל ההוא לילה למיחדי עמא בתקונהא דאיהי אתתקנת במילי דאורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דאורייתא בגין דאילין אינון תקונין דילה ותכשיטהא ואיהי ועולמתהא עיילת לקיימא על רישיהון ואתתקנת בהו וחדאת בהו כל ההוא ליליא וליומא לא אעלת לחופה אלא בהדייהו ואילין אינון בני חופתה וכיון דאעלת לחופה קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה זכאה חולקהון ע''כ.

מד. ובפרשת אמור דף צ''ח וזה לשונו, רבי שמעון הכי אמר בשעתא דמתכנפי חברייא בהאי ליליא לגביה אמר ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות זכאה חולקהון דחברייא כד יתבע מלכא מטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו'.

למלכא דהוה ליה בר יחידאי אתא לזווגא ליה במטרוניתא מאי עבדת אמיה כל ההוא ליליא אעלת לבי גנזייא ואפיקת עטרין עילאין בשבעין אבני יקר סחרנייהו ואתעטרת ליה ואפיקת לבושין דמלכות ואלבישת ליה ואתתקנת ליה בתקונין דמלכות ולבתר אעלת לבי כלה וחמאת עולמתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה.

אמרה להון הא אתקנית בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין וכל בוסמין סחרני דאינון מיין לדכאה לכלתי ליתי כלתי מטרוניתא ועולימתהא ויתדכו בההוא אתר דאתקנית בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי ולבתר תקינו לה לבושהא וכו' אעטרו לה בעטרא ולמחר כד ייתי ברי לאזדווגא בה יתקין היכלא לכולהו וישתכח מדוריה בכו כחדא, כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונא ואימא עילאה דמתקנת כולא אשתכח דמלכא עילאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחד ולא מתפרשין לעלמין וכו' ע''כ.

אזהרה להיות נעור בליל שבועות וסגולתו לכפר שאר לילות

מה. ואילו היו העולם יודעים ומשכילים להבין מה רוצה לומר לקשטא קשוטי כלה ושושביני דמטרוניתא היו מתפלאים ותמהים על גדולת מעלת יקר תפארת קריאה נאמנה בליל הקדוש הזה ואל יתנו דומי להם כל הלילה ששים ושמחים לעשות רצון קונם ביראה ובאהבה, ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה אשר יוצרו כב''יכול שש ומתפאר בגוונין שבו עם היותו ילוד אשה חומר קורץ רימה ותולעה להתנשא ולהתרומם להיות מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא.

מו. ומי פתי טח עיניו מראות את כל הכבוד הזה ומהשכיל לבו לאמר מה אני ומה צדקי מה כחי מה גבורתי כי הביאותני עד הלום להיות מבני היכלא דמלכא, ויודה וישבח לאדון הכל שזיכהו לכך ויתלהב את לבו באהבה ובחיבה לאמר הלואי אעבוד בכל כחי וגופי לנדד שינה מעיני ואשיג צד מה מרצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו ולילות עמל מינו לי והוא מאריך אפו, ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם לכפר בעדי ולהעלותני לבנות בשמים מעלותי.

ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל ולא יתן שינה לעיניו ויתאמץ בכל עוז ותעצומות להכין עצמו לקראת אלהיו באהבה ובחיבה יתירה בלימוד הקדוש הזה ואל יתן דמי לו רגע אחד בשינה, ואם קשה עליו עול יסבול ולא יבול לכפר לילות עמל מינו לו בשמחות מריעות במזרקי יין ידליקם ושחוק וקלות ראש לרוב, ולילות הרה וילד שקר בשחוק הקוביאות אשר הרבה בני אדם יושבים בסוד משחקים כל הלילה וריח נום לא עדת בהון, ולא זכרו את ה' לאמר לפני מי אנו עומדים משחקים עומדין ומכעיסים, ותחת השמע קול קנאת סופרים קול נתנו באלילים אלמים.

מז. ואשר נגע אלהים בלבו לבו יחיל בקרבו ומורא יעלה על ראשו בהתקדש הלילה הזאת כי המשפט לאלהים הוא בעצרת על פירות האילן, וביארנו למעלה כי ביום הזה נידון העולם על עון ביטולה של תורה, ואשר לא שת לבו אל אשר דבר ה' בזה ומעל מעל בה' בשאר הלילות וביטל את התורה ולא ישוב בעת המשפט, אויה להם כי גמלו לרוחם רעה לפקוד עליהם אשמם בראשם והרחמים לא יכמרו אבל יחמרו להחמיר בפסק דינם.

אכן הא זה הדרך ישכון אור חוט של חסד להמשיך על יראי ה' וחושבי שמו, כי הן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא ישן בלילה הזאת לתקן את אשר עוותו ולעמוד על נפשו באימה וביראה ובמיעוט שיחה, וישאל מאת האל החנון המרבה לסלוח מחילה וכפרה על כל פשע שפשע בכבוד התורה התמימה ביתר הימים ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן כל דברי התורה אשר יהגה בלילה הזאת בכוונה זאת המה יעמדו מליצי יושר לפניו יתברך ויכריתו כל הקטרוגים והמשטינים אשר ישטינו עליו על ביטולה של תורה ובזויה וקטיגור נעשה סניגור ומצא כדי גאולתו.

תוכחה למזלזלים בלימוד הלילה

מח. ומה נואלו רבים מעמי הארץ המטים עקלקלותם ואינם מטים אוזן לשמוע דברי חכמים והקלו בכבוד סדר הלימוד הקדוש אשר קבעו ראשונים בלילה הזה לה' ואת פועל ה' לא הביטו אוהבי לנום על ערסותם הסרוחות, אשר טח עינם מראות מהשכיל לבותם מלעמוד ולבקש על נפשם ביום שידובר בם קרב יום פקודתם על כבוד הדת התמימה לפני אלהי עולם ה', אויה להם אהא עליהם כי הן לא קצרה יד ה' החזקה מהשיב להם כדי רשעתם פצע וחבורה ומכה טריה על הימים הראשונים וגם לאחרונים.

ורבים מהמה שגו בחוזה בחשבם כי עיקר הדבר להיות נעורים כל הלילה, ויושבים בבית המדרש הרחק כמטחוי קשת ברוב דברים והנה עלה קיטור המעלה עשן כקיטור הכבשן וישליכו סדר תקון הקדוש אחרי גיום, אוי לנפשם כי לא ישיבו אל לבם ולא דעת ולא תבונה בהמה המה להם כי מי בקש זאת מידם רמוס חצריו יתברך.

כי אז יעשן אף ה' וקנאתו בם לאמר מה מצאתם בי עול כי רחקתם מעלי, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי ואיה מקום מנוחתי, הוגעתם ה' בדבריכם נלאתי נשוא, הלא טוב לכם לשכב בערסותכם ולא תעורו משינתכם מאשר באתם לרמוס חצרי ברוב דברים להכעיסני ולהכניס החיצוני בגבול קדושתי, קלני מראשי קלני מזרועי תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.

דברי התעוררות לדרוש בקהל על מעלת הלימוד בלילה זה

מט. על כן מצוה על כל איש הירא אשר דבריו נשמעים להוכיח את העם על זאת בדברי פיוס וריצוי לאמר אליהם, בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם, הנה כל בן דעת כאשר רואה שקרב זמנו לבא לדין על קצת ממונו וכל שכן על גופו לפני מלך בשר ודם אשר אין בידו טובו וחיי רוחו ונשמתו, מתעורר בלילה וביום ומחפש דרכיו ללכת בתום ומכל יועץ ישאל ויבקש עצה להנצל מדינא דמלכותא.

ומה לעשות לו בדעתו כי קרב יום פקודתו על פשעו וחטאתו אשר מעל מעל בתורה התמימה כאשר ביארנו שעיקר הדין והחשבון על התורה הוא ביום זה, ועל כל אלה יביא אלהים במשפט לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלל''ם אשר אין לפניו מקח שוחד ומשוא פנים, ולא זורו ולא חובשו כי אם לשוב אל ה' ולהגות בתורתו התמימה ביראה ורעדה וזיע ורתת ולשית עצות בנפשם יגון בלבבם לילה ויומם להעלות ארוכה למחלתם לצאת זכאים במשפטם ודינם ולעורר לבותם מתרדימת שנתם אשר בם נרדמים בכל השנה וימאסו בתורת ה'.

וישתדלו להכין אותה ולסעדה באמת במשפט ובצדקה ותשובה שלימה פרטית על מיאוסה של תורה מיום התקדש ראש חדש סיון, וכל שכן בעצם הלילה הזאת בקום למשפט אלהים לעמוד על עצמם לבקש בכח וסגולת לימוד הקדוש אשר גבלו ראשונים בלילה הזאת למצוא מרגוע לנפשם ומחילה וסליחה וכפרה לחטאתם ושב ורפא לו, ואם לאו בר הכי הוא יטה אזן לשמוע בלימודים דשומע כעונה ובלבד שלא יפסיק בשיחה בנתים וצדקה תחשב לו, וכיוצא באלה הדברים ידבר האיש הירא על לבם לעוררם משינתם.

מנהג קדמונים לעורר לב הציבור בסגולת הנעור בלילה זה

נ. וחסידים הראשונים היו נוהגים להרים בקול ולומר בשמחה בואו ונצא לקראת כלה בואו ונצא לקשט את הכלה הנעימה, בואו ונחסה בטולא דמהימנותא קדישא, בואו לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו זכאה חולקנא בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובכן היו מעוררים לב הצבור לעמוד על נפשם כל הלילה באימה וביראה ובקדושה יתירה.

והוא מיוסד על פי הזוהר בפרשת אמור ⁶⁵ ז''ל, ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי לילה והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וכו', הרי שהיו מוציאים בשפתם לאמר איש לרעהו דברים המעוררים את הלב באהבת ה' בסגולות הנמצאות בלימוד של לילה הזאת.

ג' סגולות בלימוד ליל שבועות

נא. וכתב הרב ז''ל ששלש סגולות נמצאות בלימוד הזה, הראשונה אשר כבר ביארנוה שזוכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה כמו שאמרו בזוהר אמור, כדין מכריזין עליה ואמרי ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך וגו'.

השניה, אשר הוא בטוח להוציא שנתו בחיים והשלום והוא מה שאמרו בזוהר בראשית דף ט' זה לשונו, תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא דכל מאן דאשתתף בהדא בהאי ליליא יהא נטיר לעילא ותתא ויפוק שתא בשלם, עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו.

השלישית, מה שאמרו בספר התקונין תקון כ' כי הלימוד בלילה הזאת פועל צדק עם השכינה ועם ישראל להוציא אותם מגלות החיל הזה.

סגולת הנעור בשבועות והו''ר לתקן פגם העינים

נב. ואמר הרב שהתקון האמיתי לפגם הראות אשר פגם בעיינין עילאין הוא בהתנודד שינה מעינים בשני לילות אלו בעצרת ובהושענא רבה ויפטר מהמלאך המשבר את עיני האדם בקבר.

מנהג האר''י והחברים לדבר בליל שבועות בלשון הקדש

נג. והאיש הירא יתן כל אלה אל לבו ויתלהב נפשו באהבת ה', ובתורתו יהגה תמיד כל הלילה ולא יהיה מעלה עשן אפילו כל שהוא כי אז יעשן אף ה' וגורם כיבוי למעשה הטוב ומה גם למעלה, ומנהג הרב והחברים שלא לדבר כל ליל שבועות רק לשון הקדש.

מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל א' משבועות

נד. ובגנזי כתבי מורי זלה''ה מצאתי כתוב מכתב הרב המקובל מהר''ש אלקבץ שהיה בחברה של מהר''י קארו ז''ל מעשה נפלא שהיה בבית מדרשו של מהר''י קארו בליל שבועות וזה לשונו.

דעו לכם כי הסכמנו הרב החסיד נר''ו ואני עבדו ועבדיכם והחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו, ושבח לאל יתברך כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר תשמעון ותחי נפשיכם, וזה הסדר שסידרתי ותקנתי בלילה ההיא.

תורה, פרשת בראשית עד ויכולו בנעימה ובקול גדול, ואחר כך בחדש השלישי עד סוף סידרא, עוד מפרשת משפטים ואל משה אמר עד סוף סידרא, עוד מפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל עד סוף פרשת שמע ישראל, עוד מפרשת וזאת הברכה ויעל משה עד לעיני כל ישראל.

עוד ההפטרה ויהי בשלשים שנה והפטרת תפלה לחבקוק וכו', אחר כך בכתובים מזמור השמים מספרים וכו' ומזמור יקום אלהים ואחר כך האלפא ביתא, ⁶⁶ אחר כך שיר השירים כולו ורות כולו ואחר כך פסוקים האחרונים שבדברי הימים, וכל זה באימה וביראה בניגון ובטעם לא יאמן כי יסופר, ואחר כך למדנו במשנה סדר זרעים ואחר כך למדנו על דרך האמת.

נה. ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראינו ונשמע את הקול מדבר בפי החסיד נר''ו קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים שומעים ולא מבינים, והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא קמה עוד רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל לאמר.

נו. שמעו ידידי המהדרין מן המהדרין ידידי אהובי, שלום לכם אשריכם ואשרי יולדכם, אשריכם בעולם הזה ואשריכם בעולם הבא אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ועתה החזרתם עטרה ליושנה, התחזקו ידידי התאמצו אהובי ודעו כי אתם בני עליה וזכיתם להיות מבני היכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובקע כמה אוירין וכמה רקיעין עד שעלה, ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה שומעים את קולכם.

והנני המשנה האם המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר אבל עם כל זה נתעליתם, ואשריכם ואשרי יולדכם אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידכם נתעליתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בארץ המה, ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם בה' והוא שמח בכם.

נז. לכן בני ידידי אהובי עליון התחזקו והתאמצו באהבתי בתורתי וביראתי, ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים מהצער אשר אני שרויה לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכריכם כי בפשעכם שולחה אמכם, לכן חזקו ואמצו ועלצו ידידי המהדרין ואל תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם עריבה לפני הקדוש ברוך הוא.

ועתה עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרתם בקול רם כיום הכפורים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואז עמדנו על רגלינו וקטרי חרצנו משתרין ואמרנו בקול רם כאשר נצטוינו, וחזר ואמר אשריכם בני שובו אל לימודיכם ואל תפסיקו רגע ואתם שלום וכל אשר לכם שלום, ה' עוז לעמו יתן וכו', את כל הדברים האלה דיבר אלינו ושמעה אזנינו וכולנו געינו בבכיה מרוב השמחה, ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסקה תורה מפינו בגילה וברעדה.

נח. ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם שבועות ושם מצאנו לג' החברים אשר לא נמצאו שם בלילה ההוא ונספר להם את כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו, וכשומעם וימת לבם בקרבם וגעו בבכיה וגם אנחנו התחזקנו כנגדם בבכיה יען בסיבתם לא זכינו עוד ואבדנו טובה הרבה, ויאמרו מי יתן והלילה הזה השני נתחבר יחד ונהיה עשרה והסכמנו לעשות כן.

מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל ב' משבועות

נט. ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע וגם ביום לא נחנו כי דרש דרש החסיד נר''ו אחר המנחה והיינו שם ועם כל זה שנסנו בעוז מתנינו ועשינו בלילה השני כסדר ליל הראשון, ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינה עד עת קרוא המשנה ולא עד חצות כמו בלילה הראשון רק תכף שהיינו קורין דברות של משנה תורה בהגיענו לפרשת שמע קול דודינו דופק והתחיל.

ס. שמעו ידידים המהדרין מן המהדרין הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד עפר העליון ב' ההין וכו', אשריכם ידידי המעלין אותי, כמה וכמה נתעליתם עתה שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא אשריכם ואשרי יולדכם, אל תראו חרפת אנוש מאותם אל תחתו כי אתם המעלים את כנסת ישראל ודעו כי מבני עליה אתם והכבוד העליון חופף על ראשיכם וחוט של חסד משוך עליכם ואלמלא ניתן רשות לעין הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת.

ועתה חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר והעלוני ואמרו בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיום הכפורים, ועוד דברים אחרים דיבר אלינו כשיעור חצי שעה וחזרנו לסדר הלימוד, ואחר כך בחצי הלילה חזר הדיבור פעם שניה ודיבר עוד שיעור שעה אחת ויותר וחזר להלל ולשבח ענין הלימוד ההוא ואמר, הביטו וראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך אם זה כמה מאות שנים שמעו או ראו כדבר הזה ואתם זכיתם.

ולכן מכאן ולהלן תהיין עיניכם פקוחות על דרכיכם ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק והחלש יאמר גבור אני כי אתם מבני היכלא דמלכא וזכיתם לפרוזדור, השתדלו עתה להכנס בטרקלין ולא תצאו מהפרוזדור כי את אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו.

סא. הקיצו וראו כי אני האם המייסרת אתכם, הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל ודעו נא וראו כי אתם שכורים מחמדות העולם הזה והנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודו חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם רק כי אתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו והפורש מכם ונזור אחור דמו בראשו, וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות והאריך בענין הזה, הן כל אלה ראתה עיני ועיני כל החברים.

ועתה בנים שמעו לי הטו אזניכם ותנו לבבכם, מי פתי ישמע כדברים האלה ולא יקח עורמה וחסר לב ולא יקנה בינה, מי עור ועיניו לא יראה את מעשה ה' כי נורא הוא ולא יתן אל לבו לשוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ומעיד אני שמים וארץ כי כל מה שכתבתי פה ובקונטרס אחר אינו חלק אחד ממאה, ואפילו בקונטרס ההוא תראו בין תיבה לתיבה סגולתא כזה ֶ ֶ לפעמים והיא הוכחה כי שם היה דבר נעלם ולא הורשתי לכתבו.

סב. לכן אחי ועמי שמעו ותחי נפשיכם ורוח חדשה יתחדש בקרבכם כי כל החברים אשר ראו כל זה רוח חדשה ניתן בקרבם, וגם ביום השבת חזר הדבור אל החסיד נר''ו והפלא להלל לשבח את אשר עשינו בשני לילות אלו ואמר, פקיד לחברייא דיסתמרון מחובייהו מאחר שנכנסו לפרוזדור יאמצו להכנס לטרקלין כי את אשר יצא החוצה דמו בראשו ואנחנו נקיים.

ואז עמד החסיד אחר התפלה וקיבץ כולם ביחד ודבר הוא אליהם והתרה בהם כאשר צווה, ויענו כולם פה אחד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ותקן להם תקנות רבות לשמור ולעשות ככל הבא מידם, ואתם אחי הקיצו חזקו ואמצו עלצו בעבודת יוצרינו וראו כי כפי המובן מדברי המגיד ליל ראשון של שבועות נראה כי גם אתם כולכם או מקצתכם כמו כן נועדתם לעבוד את ה' בליל ראשון של שבועות אך בליל שני לא נועדתם.

סג. לכן עמדו על נפשכם ושימו כל הדברים האלה על לבבכם לאשר ולקיים לכם ולבניכם אחריכם לעמוד על נפשיכם בכל ליל שבועות להגות בתורת ה' באימה וביראה ובקדושה ובטהרה לתת גודל וכבוד לאלהינו כי שמו הגדול מתעלה ומתקלס בלימוד הקדוש ההוא, חזקו ואל תרפו ידיכם וחוסו על כבוד יוצריכם ואל תתנו דומי לו ואם אפשר לכם לעצור חיל לעשות הסדר גם בליל השני מה טוב חלקכם ומה נעים גורלכם ומי יתן והיה פי המדבר אליכם אז תראו ותתמהו ותפקחו עיניכם.

ואל שדי אתחנן יתן בלבכם לחוס על נפשיכם ויזכני להתאחד עמכם על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד אמן, כה דברי לשוני אחיכם שלמה הלוי אלקבץ, עד כאן לשון הכתב.

מעלת הלימוד בליל שבועות וחומר המפסיק בשיחה בטילה

סד. אתה הראת לדעת את כבודו ואת גדלו ויקר תפארת הלימוד בליל שבועות לפאר לרומם את שם המלך המרומם, והלא המה היו כמורידי אור מן העולם ועד העולם ושכינה למעלה מראשיהם בסגולת כח הלימוד הקדוש אשר עין בעין נראה אליהם כבוד ה', אשרי עין ראתה כל אלה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והכל כפי מעשיו של אדם וטוב פנייתו רוח הקדש שורה עליו.

סה. כי על כל אלה כל ערום יעשה בדעת להתקדש עצמו ולטהר רעיוניו לקראת אלהיו ויקבע לימודו באהבה ובחיבה ובכוונה יתירה בלילה הזאת בסדר הלימוד המתוקן מאת הראשונים ז''ל לבלתי תת ריוח בין הדבקים כלל בשיחה בטילה חס ושלום כי מגרעות נתן בקדשי שמים ומפגל בקדשים לדמע חול בקדש, וביותר אם קביעות הלימוד בבית הכנסת או בבית המדרש כי גדול עונו מנשוא כנודע מדברי הזוהר.

והאיש הירא אל יפן אל מעשהו בגשמי אפס אל אשר הוא עושה בשמים ממעל בענין הלימוד הזה ואשר ניתן כתר ועטרה בראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בו ועל ידו, ובכן יראה ורעד יבא בו ויפנה מחשבותיו הזרים ויכונו מחשבותיו אל ה' כאילו הוא עומד בעולם הנשמות בגן עדן, ואין ספק כי יתוסף הארה גדולה בנפש רוח נשמה שלו כמו חלב ודשן תשבע נפשו ויסגור ה' בעדו ובעד כל אשר לו.

מצוה לחזר בלימודו אחר עשרה

סו. ומצוה לחזר אחר עשרה דכל בי עשרה שכינה שריא, ואמרו באגדה ⁶⁷ נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנים שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא.

דברי המדרש במעלת הקדיש אחר הלימוד באגדה

סז. ואמר רבי ישמעאל באותה שעה כששומעים האגדה מפי חכם ואחר כן עונין אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, באותה שעה מלבישין הוד והדר להקדוש ברוך הוא הוי ברוב עם הדרת מלך, ובשעה שהחכם יושב ודורש בפני הצבור ועונין אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל ע''כ.

אזהרה שלא להרבות בקדישין

סח. אכן ראוי ליראי ה' וחושבי שמו שלא להרבות בקדישין בלימודן כי מגדולי הקדמונים ערערו על הדבר מאד ואמרו שכשם שטוב למעט בברכות שאינן צריכות כן טוב למעט בקדישין, והן רבים עתה עמי הארץ הקלו בדבר ואינן מטים אזן לשמוע דברי חכמים ואומרים שנים או שלשה פסוקים ואומרים עליהם קדיש או בדברי אגדה כשהן לומדין הכל מענין אחד מרבים קדיש אחר קדיש אשר לא כדת, ויד הגזברים היתה במעל על בצע כסף המתנדבים בעם האומרים הקדישין, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת להרבות קדישין על מגן ועושה אלה ידאג מן הפורענות, והנכון להאריך שיעור מה בלימוד אחד או שנים משני ענינים שונים ואז יאמרו קדיש, ואף בזאת הממעיט לא החסיר.

קודם חצות ילמדו בפסוקי תנ''ך ואחר חצות בתורה שבעל פה

סט. וגם רבת מבני עמינו לא ידעו ולא יבינו עיקרן של דברים וסוד הלימוד בלילה הזאת והפכו הסדר האמיתי, ויאחרו המוקדם ואת המאוחר הקדימו להגות בדברי אגדה בתחילת הלילה עד חצות ובהתימם זה החילם בתורה שבכתב, וכן לא יעשה המשכיל רק על התקון המתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד אור המופלא האר''י זלה''ה יפקח עיניו אך הוא ולא מחסיריו ומוסיפיו, וכה משפטו להיות קורא מתחילת הלילה עד חצות בתורה נביאים וכתובים והוא לתקון החתן סוד ו' שבשם כי על כן אין להוסיף ואין לגרוע משש פסוקים שלשה פסוקים ראשונים ושלשה אחרונים מכל פרשה ופרשה בסוד הו'.

אמנם לתקון המטרונא שהוא מחצות עד הבוקר צריך ללמוד תורה שבעל פה, וכן מתבאר מאמר הזוהר פרשת אמור שהעתקנו לעיל, לבתר דאתקנית ליה למלכא אתייאת לדכאה למטרוניתא, וכן מתבאר מאמר פרשת בראשית ⁶⁸ דאמר למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דאורייתא וכו'.

עיקר לימוד הלילה בתורה שבעל פה כרהיטת הזוהר

ע. ואל תשגה במאמר הזוהר פרשת אמור ⁶⁹ דקאמר, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה בהאי ליליא אורייתא שבעל פה וכו' דמשמע שאין תורה שבכתב בלילה, זה אינו כי בפירוש אתמר בזוהר בראשית למלעי באורייתא מתורה לנביאים וכו', רק לא אמרו אלא לעסוק בתורה שבעל פה רוב הלילה שהוא העיקר בלילה באופן כי אם לא יוכל לצאת ידי שניהם כאחד תורה שבעל פה עיקר, וביום תורה שבכתב עיקר ותורה שבעל פה טפלה לה, אכן אין מי שיכחיש כי שניהם כאחד טובים.

דעת מהר''ח הכהן שאין להגות במשנה בלילה זה

עא. אך את זה חזיתי למהר''ר חיים הכהן ז''ל כתב כי הצווי להגות בתורה שבעל פה בדרשות דקראי וברזי דאורייתא אך לא לשנות במשנה שהיא סוד שפחה דמטרוניתא כמבואר בזוהר ובתקונים כי בלילה הזה הוא תקון המטרוניתא ואין מקום השפחה במקום גבירתה וכבר הארכנו בפרט הזה בחלק א' בשבת.

עב. ומה טובו ומה יופיו לאשר הריחו בסוד ה' להגות בתעלומות חכמה בלילה הזה אשר היא מסוגלת להשגת חכמת האמת לעוסק בה כי על כן אז הוא זמן לפרש את החכמה כמו שכתב הרב זלה''ה.

מנהג יראים להגות בליל שבועות באדרא רבה וטעמו

עג. והמנהג ליראי ה' וחושבי שמו לקרוא האידרא רבה שבפרשת נשא כי בה מבוארים פרטים רבים ממעמד הר סיני, כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין וכו' וסוד כד אתיהיבת אורייתא לישראל דאתיהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה מבואר בה, וכן סוד וידבר אלהי''ם את כל הדברים האלה לאמר.

ראוי לקרוא האידרות בעמידה ואזהרה לקורין אותם במרוצה

עה. ולפיכך יאותה להוגים בה לעמוד באימה וביראה ובנעימה קדושה כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה ולא יעדרו דבר, אכן לא ניתנה קריאתה לאישי הרצים ובלעגי שפה הקורין בחטיפה פן יהרסו אל ה' חס ושלום וגדול עונם מנשוא וטוב מעט בכוונה ובנעימה מהרבות בלא כוונה, ואם לא יעצרון חיל בכולה לחצאין כשירה כי מי ביקש זאת מידם לקרות את כולה מבוהלים ודחופים והרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ומטילין מום בקדשי שמים ובאין מבין שגיאות מי יבין.

ובזוהר פרשת פנחס ⁷¹ אמרו ז''ל, מהכא מאן דאפיק מילי דאורייתא צריך למטחן לון בשיניים ולאפקא מילין שלימין ואינון מילין אתקריאו שלימין ואחרנין דאינון שטיין דאכלין מילין בהלעטה ולא טוחנין אינון בטוחנות דילהון ובשיניהון מה כתיב בהם הבשר עודנו בין שיניהם וכו' ואף ה' חרה בעם דאינון מגזעא דעשו דאמר הלעיטני נא ע''כ, והאיש המשכיל ישקיף וירא להתנהל לאיטו בלימודו וכל שכן בדברים שעומדים ברומו של עולם ובשומרם עקב רב כי על כן יאמר משל הקדמונים, הקדוש ברוך הוא מונה עתים אבל אינו מונה דפים.

מנהג קדמונים לעמוד בקריאת האידרות, ותוכחה למפסיקים בשיחה

עו. ומדרך חסידים הראשונים ז''ל לעמוד על רגלם בעת קריאת האידרות מטעם אותה שאמרו בפרק אין דורשין, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי ⁷² שירד מעל החמור ונתעטף ועמד ואמר אני עסוק במעשה מרכבה ואהיה יושב וכו', וכל שכן הרואים דברי הרשב''י שבאידרות כי בם נגלו תעלומות חכמה ומגלה עמוקות שמבראשית המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו שצריך לעמוד בקריאתן ביראה ורעד ובטהרת הרעיונות.

עז. והן רבים עתה עם הארץ זלזלו בדברים שעומדים ברומו של עולם לקרות בהן מוטים ושוכבים על צידיהם וקוטפים מלוח עלי שיח באמצע קריאתה, ישתקע הדבר וראוי למחות בהם שלא לנהוג קלות ראש בקדשי שמים וכל שכן שלא להפסיק דמאן דפסק יתפסק, וכל שכן אם אמר ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בטרם התחיל לימודו כי אז אם יפסיק הוא מפריד הייחוד חס ושלום כמו שכתבנו בכמה מקומות ושומע לנו ישכון בטח.

מעלת קריאת הזוהר לזכך הנפש אף למי שלא בא בסוד ה'

עח. ואולם אל עם לא יחרדו לאמר מה כל החרדה אשר חרדת עלינו בקריאתה שלא יאות קריאתה אפס למשכילים בתעלומות עמקי סודותיה לא למשוללי דעת החכמה פן נכוה בגחלתה כי תאכלנו האש הגדולה הזאת כאשר כמה בוערים בעם דעתם יסכל בזאת.

אך אמנה גם אין זאת אלא ממועצות יצרם הרע להרחיקם מלימודי ה' המזככים ומטהרים את הנפש היפה כי למה יגרע האיש הירא ונוהג כשורה באימה וביראה בלימודו מלקרות אף בדברים עמוקים שבזוהר, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר מכל מקום קריאתה זו היא הילולה והרי זה משובח כמו שאמרו בספר הזוהר פרשת נח, ⁷³ מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל שבחא איהו דיליה וכלא משבחין ליה, וכבר הארכתי בפרטי כל אלה הדברים בפ''א דאלול ובכמה מקומות.

עט. ואשרי אנוש יעשה כסדר המקודש הזה להיות ניעור משנתו כל הלילה ומורא יעלה על ראשו תמיד כל הלילה לעמוד ולשרת לפני אלהינו אבינו שבשמים ואל יתן דומי לו, ומעלותהו פנות קדי''ם לפאר למלך בתפארת מפואר הן אל ישגיב מוכתר בכתרי כתרים בכח סגולת לימודו בלילה הזה, וצריך להיות זה מענין כוונתו בלימודו ולקשט את הכלה בכ''ד קישוטי כלה בכח כ''ד ספרים הכל כאשר לכל כמבואר במכתב הקדש הרב זלה''ה.

תפלה קודם תקון ליל שבועות

פ. ואנכי תקנתי נוסח תפילה לומר קודם סדר הלימוד ומדובר בה כל פרטי כוונת הרב וזה נוסחה.

כוונת כ''ד שמות היוצאים מכ''ד ספרים

מעלת המכוין בסודי הדברים

פב. ומה טובו ומה יופיו כל עושה אלה לכוין ולעשות כוונים למלאכת השמי''ם למען יאריך ימים בקדושה ובטהרה ונפשו לו מטוהרה בטהירו עילאה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כי מי שחלק לו ה' בבינה לכוין הדברים לשם פעלן לא הורשה לעשותן כפשטן ואשמו בראשו כאשר הארכנו בזה כמה פעמים.

לקרוא שיר השירים אחר סדר הלימוד

פג. ובתשלום הסדר יקרא סמוך לאור היום ספר שיר השירים כולו בנעימה קדושה לעורר אהבת הריעים והדודים עליונים למעלה.

מנהג הטבילה בשבועות קודם עלות השחר וטעמו

פד. ונוהגים יראי ה' וחושבי שמו בהגיע עת קדרותא דצפרא לטבול במקוה טהרה, ומנהג זה מיוסד על פי הזוהר פרשת אמור שהעתקנו למעלה דקאמר, אמרה לון הא אתקנית בי טבילה אתר דמיין נבעין דעמי וכו' ע''ש.

תפלה ע''ד הסוד קודם הטבילה, וסדר כוונת הטבילות

מעלת הנעור בלילה ואופן שיכוין מי שלא בא בסוד ה'

פז. ואשרי איש ירא ה' אשר כמשפט הזה יעשה לו והשביע בצחצחות נפשו ורוח נכון יחודש בקרבו לעבוד ולאהבה וליראה את ה' יראת הרוממות יראה זרע יאריך ימים ולו יראה כל חכמי לב מוכתרים בכתר תורה וה' עליהם יחיו, ואם בא בסוד ה' לכוין הדברים מה טובו ומה יופיו, אכן אם לא בא בסוד ה' לכוין הדברים כאשר המה לא ישיב ידו מלעשותן לפי פשטן ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שמעשה ידיו יכוננהו והן הן דברי הזוהר פרשת יתרו, ⁷⁴ ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא וכו'.

וזה הכלל לכל מעשה העבודה בלילה הזה לבלתי יקל עצמו בעיניו לאמר מה אני ומה חיי שיבוא תקון העולמות על ידי ואני בער ולא אדע פנימיות וסוד הדברים כאשר המה, כי אם יעשה הדברים לשם פעלן לפי שיעורו המעט הוא אם רב והאל יתברך יגמור בעדו והנה שכרו אתו ופעולתו את אלהיו, וכבר הארכנו בפרט זה בכמה מקומות.

עיקר תקון הלילה לחבר לילה ביום

פח. וראוי לדעת שעיקר הכל בתקון הלילה הזה לעמוד על נפשו ולא ינום ולא ישן עד נכון היום לקשר לילה ביום וכן בשאר הימים כמו שאמרו בזוהר, ⁷⁵ כד אסתלק לילה ואתי צפרא ואתחשך ואתקדר כדין מלכא ומטרוניתא ברזא דחדוה ויהיב לן מתנן ולכל בני היכליה זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא, וכן ביארו שם פסוק יומם יצוה ה' חסדו וכו' ופסוק רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו על הממתינים עד היום לקבל חוט החסד העליון.

אזהרה להולכים לישון בשבועות עם עלות השחר

פט. והן רבים עתה עם הארץ מטים עקלקלותם למהר בסדר למודם ובעלות השחר שחרות התרדימה נופלת עליהם וישכבו וירדמו, וכן לא יעשה לאבד טובה הרבה כי עת רצון היא לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא ולא לחסות בשינה אחד משישים במיתה וכל חסדו כציץ השדה ואל יהי לו מושך חסד, ואף גם זאת חוששני להם מחטאת שמא יאנסו בשינה ההיא ויקראו קריאת שמע שלא עם הצבור או שלא בעונתה ונמצאת תקנתם קלקלתם אחר שלא דקדקו בתפלת חובה מה שראוי לדקדק ולא יקובל התוספת אם לא יעשה האדם החובה, ועל כן ראוי להודיען ולהזהירן על ככה, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

הנעור בלילה יטול ידיו בלא ברכה ודין יתר הברכות

צ. וכמו השחר עלה יכון לקראת אלהיו ואף אם היה נעור כל הלילה יטול ידיו בנטילה כהוגן אך לא יברך עליה מפני שנסתפקו חכמים אם צריך נטילה או לאו ועל כן יטול בלא ברכה, אכן שאר הברכות לא יעבור מלסדרן ככל יום ויום כי כן דעת רבינו האר''י ז''ל א''ב הוא דלא להוסיף עליה.

יסדר תפלתו בקול נעים לכבוד קדושת היום

צא. ויסדר תפלתו בכוונה שלא יחטפנו שינה ויעמוד מעומד להעביר שינתו מעליו, ויגיל וישמח בתפלתו לאומרה בנועם קולות לכבוד התורה ולכבוד היום וביותר בשעת קריאת שמע שהיום זכינו לאורה כאשר חכמים הגידו בדברים רבה ⁷⁶ ז''ל, ממתן תורה זכו ישראל לקריאת שמע, הקדוש ברוך הוא אמר שמע ישראל אנכי ה' אלהיך והם ענו ה' אלהינו ה' אחד ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מנהג לעטר בתי כנסיות במיני שושנים וטעמו

צב. ובמקומות שנהגו לעטר בתי כנסיות ובתי מדרשות במיני שושנים הוא זכר למתן תורה דכתיב שפתותיו שושנים, ואמרו כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם בשמים.

ראוי לכל הציבור לעטר הס''ת בכתרים ושושנים ולשורר בהוצאתו

צג. ונוהגים גם כן לחלק שושנים לכל אחד ואחד להריח בהם ולעטר בהם את הספר תורה, ויזהרו שלא לחלקן בתוך התפלה שלא להסיח דעת הציבור מכוונת התפלה ושמא יריחו ויפסיקו בברכה במקום שאמרו שלא להפסיק, ויחלקו אותם אחר חזרת תפלתם ואין לשנות, ויש סמך למנהג זה בתרגום שני דמגילה בפסוק ישנו עם אחד ע''ש.

וראוי לכל הציבור לעטר ולפאר הספר תורה ביום הזה בשושנים ובעטרות זהב וכסף ולהיות כל איש שורר בנועם קולות בעת הוצאת ספר תורה כבמזמוטי חתן וכלה בשירים ותשבחות מענייני הוד והדרה של תורה ומעמד הר סיני, וכבר עשה הרב מהר''י נאג''ארה שיר ושבחה על זה יפה אף נעים וראוי לשוררו לעורר חבצלת השרו''ן למעלה.

לומר י''ג מדות בעת הוצאת ספר תורה

צד. וראוי לכל איש ישראל להפיל תחנוניו בעת הוצאת ספר תורה היום הזה ולומר י''ג מדות רחמים, וישאל מאתו יתברך להוציאנו מעבדות לחרות ולהסיר המות מעלינו כמו שהיה במתן תורה חרות על הלוחות חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ויתר פרטים, ואנכי תקנתי נוסח תפלה על זה.

תפלה לעת הוצאת ספר תורה בשבועות

טעם שיש לעמוד בקריאת הדיברות ובהפטרת היום

צו. ובעת קריאת ספר תורה יהיו אזני כל העם אל ספר התורה באימה וביראה מעין דוגמא מעמד הר סיני, ואף כי לפי דברי הרב זלה''ה אין לעמוד בעת קריאת ספר תורה יש לעמוד היום בעת קריאת עשרת הדברות מעין דוגמת קבלתם בסיני והכי נהוג מורי זלה''ה וקהל עדתו, וכן בהפטרת יחזקאל שהוא מעשה מרכבה ועניינו גדול ואנו מפטירין בו שהוא דוגמת מעמד הר סיני שנגלה אלינו המרכבה פנים בפנים, ולפיכך יאותה לנו לעמוד על עמדינו בקריאתה, ומעשה ר' יוחנן בן זכאי ⁷⁷ שירד מעל החמור שכתבנו לעיל יוכיח, וכן ראוי להיות המפטיר גדול וחכם ולא על ידי קטנים ותעלולים.

להרבות בשמחה בסעודת שבועות יותר משאר יו''ט

צז. ואחר התפלה ירבו בסעודת יום טוב כיד ה' הטובה עליהם ולשמוח בה שמחה יתירה והכל מודים שקדושתו גדול מקדושת שאר יום טוב, ואמרו ⁷⁸ הכל מודים בעצרת דבעינן כולו לכם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצוות שניתנו היום הזה, וכן מצינו בריה דרבינא דכוליה שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא וכו', ופירשו הראשונים על תענית חלום שאפילו חל לו תענית חלום לא היה מתענה בו.

מנהג קדמונים לבצוע בשבועות במצות של פסח זכר לחירות

צח. ומנהג קדמונינו לבצוע בסעודה זו במצות של פסח שהיא זכר לחירות וביום הזה היינו חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות כאמרם ז''ל.

מנהג לאכול חלב עם דבש ולעשות זכר לשתי הלחם

צט. ויש נוהגין לאכול חלב עם דבש זכר לתורה שנאמר בה דבש וחלב תחת לשונך, ולבאים בסוד ה' יש להם טעם נכון על פי מה שאמרו בזוהר כי אותם השבעה שבועות היו לישראל כשבעה נקיים וכו' ודם נעכר ונעשה חלב ונהפך מדין לרחמים ועין המשכיל בדוגמא עליונה תצ''פנו, ויש נוהגים לעשות זכר לשתי הלחם ועושים שני לחמים יפים ומתובלים ביותר על השולחן שהוא במקום המזבח.

מעלת לימוד שעה אחת בשבועות כיום שלם בשאר ימים

ק. ויעסוק על שלחנו בדברי תורה מעניינו של יום בזוהר ובשאר ספרים איש לפי ידיעתו כי גם הנפש לו תמלא מלחמה של תורה, ואם אנסתו שינה ינוח ראשו מעט מוטה ולא מושכב שלא להגרות בשינה, ויקום בזריזות לחזור אל עסק התורה כי היום גורם להיות נמנה שעה אחת בו כיום שלם בשאר הימים וחביבה תורה בשעתה.

מנהג יראים להגות בתקון ליל שבועות אף בליל שני וטעמו

קא. ונהגו רבים מיראי ה' וחושבי שמו לעשות בליל יום טוב שני של שבועות כסדר ליל ראשון וכן נהג הר''ש אלקבץ הלוי ז''ל כמו שכתבנו למעלה במעשה שהיה בבית מדרשו של רבינו הקדוש מהר''י קארו ז''ל, ולפי דברי הגמרא בפרק ר' עקיבא ⁷⁹ דאייר דההוא שתא עבורי עברוה נמצא כי קבלת התורה היתה בז' בסיון לפי האמת אלא שעכשיו דאייר אינו מעובר חל שבועות לעולם בו' בסיון, אך אמנה קבלת התורה לא היה אלא בז' בסיון וחג השבועות עשו בו' שבו כלו החמשים יום דבתשלום החמשים יום תלי רחמנא ובז' בסיון היה קבלת התורה, אם כן יאותה לנו לקבוע בליל הז' סדר לימוד הלילה הראשון זכר לאבותינו הקדושים שבו קבלו התורה.

מעלת הנעור בשני הימים ואופן שינהג מי שאנוס לישון

קב. ואשרי אנוש יעשה זאת לתת עוז לאלהי''ם ולהאיר את נשמתו בהארות יקרות באשר כבר מצאה הקדושה העליונה כסא ומושב מעשהו בלילה הראשון ותוסיף תת כחה בקדושה והארה יתירה בנשמתו ולאור באור החיים.

קג. והאיש אשר לא יעצר כח לעמוד על עצמו ושינה אנסתו אז ינוח לו בתחילת הלילה ולא יגרה בשינתו ביותר, ויקום בזריזות בחצי הלילה וילמד כאשר תשיג ידו בסדר הלימוד בעצמו של לילה הראשון, ואשרי אדם שככה לו לעטר את שני הימים האלה בכתרה של תורה כי אף שאמרו ⁸⁰ הכל מודים בעצרת דבעינן לכם, האיש הירא יקיים שניהם כי יש שהות למי שאינו מאבד שעותיו לזה ולזה לענג את נפשו מצד זה וגופו מצד אחר, ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו יראה זרע יאריך ימים הוא ובניו בקרב ישראל ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

ציונים והערות לפרק ג

53) אבות פ''ג מי''ד. 54) זוהר יתרו דף פ' ע''ב. 55) זוהר יתרו דף פ''ד ע''א. 56) זוהר יתרו דף פ''ג ע''א. 57) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ד ע''א. 58) עי' פרקי דר''א פמ''א. 59) זוהר יתרו דף פ''ד ע''א. 60) ילקו''ש שופטים פ''ה רמז מ''ז. 61) זוהר תרומה דף קמ''ו ע''א, ובדפו''ר נתחלף לפרשת אמור. 62) שמות רבה פרשה ה' אות ט'. 63) זוהר אמור דף צ''ח ע''א. 64) הקדמה לזוהר בראשית דף ח' ע''א. 65) זוהר אמור דף צ''ח ע''א. 66) תהילים סי' קי''ט. 67) מדרש משלי י''ד. 68) הקדמה לזוהר בראשית דף ח' ע''א. 69) זוהר אמור דף צ''ח ע''א. 70) זוהר נשא דף קל''ב ע''ב. 71) זוהר פנחס דף רל''ו ע''א. 72) מעשה בריב''ז כצ''ל וכגירסת הש''ס לפנינו חגיגה דף י''ד ע''ב, ובדפו''ר נתחלף ריב''ז ברשב''ג וט''ס הוא. 73) זוהר נח דף ס''ט ע''ב. 74) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 75) זוהר בשלח דף מ''ו ע''א. 76) דברים רבה פרשה ב' אות ל'. 77) מעשה בריב''ז כצ''ל, ובדפו''ר נתחלף ברשב''ג. 78) פסחים דף ס''ח ע''ב. 79) שבת דף פ''ז ע''ב. 80) פסחים דף ס''ח ע''ב.

תם ונשלם סדר חג השבועות

תם ונשלם חמדת ימים חלק שני