---

ראש חדש

והיה מדי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'

---

פרק א - סדר ערב ראש חדש

מנהג להתענות בער''ח על חילול ה' ומשיחו וחורבן ירושלים וגלות ישראל

א. יכונו החסידים והניגשים האמונים עלי אהבת צור עשם לאשר ולקיים חק וזמן שמו אחרונים וקדמונים אחזו שער שערו

בנפשותם להתערב והתערב בערבי ראש חדשים יחד בשערי צדק ולהשתתף בפריטי צער בת רבים, אשר שתו איש עדיו לבלום הואיל הלוך אחרי ש''ב בצו''ם בעל בכי ככל הכתוב במגילת תעניות, כי ראה ראו והתאוננו אשר נתמלא צר הצורר ומחרבנה של ירושלים זו רעה חולה לא זורה ולא חובשה ארץ צבי לכל הארצות שכולה וגלמודה, ישומו ישרים על זאת כי אזלת יד, ה' הסתיר פניו ממנו ומאתנו היתה זאת.

ב. ועוד אחרת כי יעקב למשיסה וישראל לבוזזים עם בזוי ושסוי וכל האזרח בישראל ישבו בצוקות ומבוכות ארוכות, ושחוק עשה אלהים לנו ולמולדתנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים אשר פיהם דבר שוא ותפל על ה' לאמר היש לכם אב בשמים ואח לצרה יולד, העוד אביכם שבשמים חי פועל ישועות בקרב הארץ, ועל רוח אפינו משיח ה' יפטירו בשפה יניעו ראש לאמר אלהים עזבו ויתר דברי סרה אשר כבוד אלהים הסתר דבר, תצלנה אזנים משמוע אהא ואוי לאזנים שכך שומעות, עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו.

ג. ואולם בעבור זאת כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימוד בעצם תומו באומד ובמחשבה את כל הקורות אותם שנות ראינו רעה, ואנחה עושה מצוה על חילול שם ה' ועל משיחו, לבו יתחולל בצער מתחולל וחק תוכות מוח עצמותיו, כי הנה אף אשר הוא ישכון בערץ שורשו הלא זה האיש ירגיש ההרס והסתירה בהסתר סוכת דוד אשר לפי חורב מי מרום יבשו הדשאים וצמקו בבין חציר וענפי כרם חמד הלא יצעירו עוללות ולפי ערך החלק אשר בו יהיה לו לו יגרע.

ראוי לייסד משמרות בער''ח שיעתירו על הסתר סוכת דוד ומשיחו

ד. כי על כל אלה מנהג טוב להולכים בתמים להוסד סוד ישרים ועדה להסתופף בבית ה' מן בקר עד ערב בכל ערב ראש חדש במש''מרות נטועים כל משמר ומשמר במקומו מונח, רביע היום בתפלות ותחנונים ושערי דמעה לא ננעלו עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום, אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם ומי אמרים המררים על הסתר סוכת דוד האהובה ועל חרפת ה' ועל משיחו ושוד עניים ואנקת אביונים ויהי העם כמתאוננים, ושאר היום בקבע למודם תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ועל שבירת גאון עוזינו המקדש המעוז ועל שמו הגדול המחולל בגוים, יאמר אלוה לרחם על ציון כי היא בית חיינו ולאהובת נפש ישקיף וירא ממרומים.

ה. ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה לחבב את האישורים אישור כולל ומוסיף לעורר כסא רחמים, גם זה לעומת זה אם יעלה לשמים ענן כבוד פעולו בכשרון ורוב צדקה לו יהנה להיליד אגלי טל אורות ואד אמונים לא יכזבו מימיו נאמנים מרדת, קנה שם טוב קנה לעצמו תואר חבר נאה וריע אהוב למעלה כי אחרי הולידו את פלג אלהים ממנו יצא שפע שובע שמחות, הצומח יצמח והגדל יגדל ויהי כבוד ה' לעולם.

טעם תענית ערב ראש חדש משום פגם הלבנה

ו. ואולם טעם למציאות התענית הזה בערב ראש חדש לפי דעת הראשונים הוא כי מודעת זאת היות ישראל מונין ללבנה כמו שאמרו בזוהר ויחי דף רל''ו ע''ב ז''ל, ר' יוסי פתח עשה ירח למועדים וכו' עשה ירח למועדים בגין לקדשא ביה ירחין וריש שתין ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא וכד שמשא שליט לא שלטא כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא ותרוויהו עבד קודשא בריך הוא לאנהרא הדא הוא דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ והיו לאותות אילין שבתות דכתיב כי אות היא ולמועדים אינון ימים טובים ולימים אילין ראשי חדשים ולשנים אילין רישי שנין דלהוון אומות העולם עבדין חשבן לשמשא וישראל לסיהרא.

ואזלא הא כהא דאמר ר' אלעזר כתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה הרבית הגוי אילין ישראל דכתיב בהו כי מי גוי גדול וכתיב גוי אחד בארץ לו הגדלת השמחה בגיניה ממש דא סיהרא דאתרביאת בנהורא בגינהון דישראל אומות העולם לשמשא וישראל לסיהרא הי מינייהו עדיף ודאי סיהרא לעילא ושמשא לאומות העולם תחות האי סיהרא הוא וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר חמי מה בין ישראל להו ישראל אחידי בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עלאה ואתאחדו בה דנהירא משמשא עילאה ומתדבקאן ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ע''כ.

ז. הנה משם מתבאר שהלבנה הזאת פה למטה היא רמז ללבנה העליונה אם הבנים וכיון שיש למטה מיעוט וחסרון כן למעלה חס ושלום, ולכן בערב ראש חדש שהרי היא פגומה מכל וכל ראו הקדמונים ע''ה להבין ולהתענות ולהשתתף עמה בצרתה ולקבל ייסורין על כי עונותינו הטו אלה אם על בנים רוטשה באורך גלות החיל הזה ונעלמה מעיני כל חי.

דברי הזוהר בשבח המצטערים על הסתר הלבנה

ח. והאריכו בזוהר בשבח המגיע לצדיקים המצטערים על הסתרתה בפרשת וישב דף קפ''א ז''ל, וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא (פירוש נחש אשת זנונים שפחה מטונפת) כדין כל אינון נשמתין דנפקין אף על גב דכלהו דכיין וכלהו קדישין הואיל ונפקי בפגימו בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין כולהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואילין אינון נשמתין דאתרעי בהו קודשא בריך הוא ואף על גב דנשמתין אינון בעציבו ולא בחדוה רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ודאי כגוונא דא.

ובגין כן אילין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ועל אילין כתיב והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר ודאי דאילין יחדתתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ואילין אינון בשותפא חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה ובגין כך איהי שרייא בגוויהו תדיר דלא שבקת לון כמה דאת אמר ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו אינון קריבין לה תדיר ועל דא להחיות לב נדכאים באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון אינון דסבלו עמה יתחדתון עמה ובגין כך אילין אינון חברים משותפים בהדה זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זכו להאי למיהוי חברים בהדה עלייהו כתיב למען אחי וריעי ע''כ.

הנה מתבאר מכאן גדל פרע שכר הנשבר לב על ה' ועל משיחו כן ירבה וכן יפרוס חסד עליון כנפי חסידותו על ראשם כי שמו אותותם אותות ומופתים על קרבתם אל ה' אשר הוא כברכתו בירך אותם בפרק חלק נחלת שדי ממרומים ועתידים להתחדש כמותה.

דברי הזוהר בשבח המצטערים בגלות האחרונה בצער השכינה

ט. ובזוהר פרשת פנחס, זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא ולאוקיר לה בכל פקודין ולמסבל בגינה כמה דוחקין כמה דאתמר אגרא דכלה דוחקא ע''כ, ובזוהר פרשת נח דף ע''ג, וחטאתי נגדי תמיד דא פגימו דסיהרא דלא נפקא מסאבותיה עד דאתא שלמה ואתנהירת באשלמותא וכדין אתבסם עלמא ויתיבו ישראל לרחצן דכתיב וישב ישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו ועם כל דא וחטאתי נגדי תמיד ולא אתפסק מעלמא עד דייתי מלכא משיחא לזמנא דאתי כמה דאת אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ע''כ.

י. אשר משם בארה כי אף בדורות אחרונים אלה אף כי נתחדשו עניינים רבים בעליונים למעלה כנודע לחכימי לבא, מכל מקום וחטאתי נגדי תמיד כתיב עד יצא כנוגה צדקו של משיח אלהי יעקב בפרסום רב והיה כל הארץ שפה אחת לכולם לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד במהרה בימינו.

חסידים הראשונים היו מרבים להתמרמר על גלות השכינה

יא. וחסידים הראשונים אשר בימיהם היו תוקף השמדות והגזרות והגלות כי על כן באו בצל קורת ירח יקר העולה ויורד בדלי דלות והוא לחוף עניות, מפני אשר צלח חשך ויחשיך פניו משחור כי קצף אשם עצום עצם עין השמש מנגדו וישם שם את פרוכת המסך בעוונותינו הרבים, כמה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קו''ל התחלות קשות במספד וקינים להתמרמר על גלות אם הבנים עד אשר כל שומען יחרד לבו ויתר ממקומו, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים.

יב. ואמרו על מהר''ר אברהם מונסון עליו השלום כשהיה אומר דברי הריצויים והסליחות בדמע לב הוא היה אומר, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ההוא אמר כלפי השכינה, אז נתקנו מורשי הלבבות משמוע קול יללתו וצעקתו עד להפליא הוא וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים.

ר' אברהם הלוי היה מעורר על שמירת שבת ואמירת תקון חצות

יג. וכמוהו הרב מהר''ר אברהם הלוי עליו השלום אשר אחר שהלך ירמיהו בגלות שכינה בכל מקום ומחדש קינות על המקדש המעוז ועל קודשא בריך הוא ושכינתיה, בא באחד מאיתני ארץ הקדושה הרב מהר''א הנזכר שהיה חסיד קדוש ופרוש כל ימיו, והוא היה כל ימיו אפטרופוס גדול לשבת מכריז ומזהיר את ישראל תמיד אנשים נשים על שמירתו.

וכה משפטו כל ימי חייו מידי שבת בשבתו לכתת רגליו בשוקים וברחובות בבתים ובחצרות לילה ויום מחצות אור השישי לזרז את העם שיכינו את אשר יביאו ושתהא אשה משכמת ואופה, ושיהיו נועלין החנויות סמוך למנחה כדי שיהא שהות ביום להתקדש לקראת שבת כלה מלכתא בטבילה וברחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין וחילוף שמלותיו בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כמו שהארכנו בפרקי שבת.

ובאשר ירמיהו היה מוכיח את ישראל ולא שמעו ולא הטו את אזנם, עתה נפל פחדו ואימתו על כל ישראל וסרים כולם אל משמעתו, והיה תמיד דורש ומזהיר על התשובה ומעשים אשר הוא היה עושה לעורר לבות בני אדם לתשובה, והיה שוכב עצמו במטה של חרולים ערום מכל והוא היה אומר בבכי ואנקה, מי האיש החפץ להפטר מעונש שריפה ממני יראה וכן יעשה וכן כולם ונעשה התעוררות גדול על ידו.

יד. וכן היה מקדים בחצות לילה וסובב ברחובות קריה אל רחוב היהודים ונתן קולו בבכי מר ואמר, אחינו בית ישראל הלא ידוע לכם ששכינת עוזינו גולה וסורה בעוונותינו ופשעינו ומקדש גאון עוזינו היה לשריפת אש וישראל הם בגלות המר והנמהר בדלי דלות וענויים קשים ומרים ונהרגו הרבה חסידים וחסידות בחורים גם בתולות זקנים עם נערים בארבע מיתות, אשר לחרב לחרב ואשר לשריפת אש לשריפת אש וכו' ובמיתות משונות וקשות ואתם אחי וריעי שוכבים על מטותיכם בהשקט ובמנוחה, בואו אחי בואו ריעי קומו קומו זרע קדש ברוכי ה' ונצעק אל ה' אלהינו מלך יושב על כסא רחמים אולי יחנן ה' צבאות על שארית פליטת ישראל.

והיה דופק על פתחי דלתי הבתים של קהילה קדושה צפת ולא נתן מנוחה והשקט לכל בני ישראל והיו קמים באימה וביראה בשעה אחת עד שנשמע קול לומדי התורה עד למרחוק, ורבינו האר''י ז''ל היה מפליג ברום מעלתו והשיג ברוח קדשו שהוא היה ניצוץ ירמיהו הנביא ע''ה.

מעשה בר' אברהם הלוי והאר''י, והשכינה שראה בכותל המערבי

טו. ויהי היום חלה אותו צדיק והגיע עד שערי מות ונכנס אצלו הרב ז''ל לבקרו ויאמר לו הן קרבו ימיך למות, אכן אלמדך להועיל ואם כה תעשה יוסיפו לך עוד כ''ב שנים, קבל עליך מעתה ללכת להתפלל לפני כותל מערבי ותשפוך תחינתך שם ותזכה לראות פני שכינה ותתרפא מיד מחולייך, ומיד נדר ללכת כדבר הרב ז''ל ותכף ומיד נתרפא מחוליו, ואז מכר מטלטלי הבית לצורך הוצאת הדרך כי היה עני ביותר וילך לירושלים ובא לפני כותל מערבי והיה קורע כדין הרואה בית המקדש בחורבנו, ותכף נתגלתה עליו השכינה וראה אותה כ''ב יכול כמו שראה אותה ירמיהו הנביא הולכת מבית קדש הקדשים וראשה פרועה כמו שאמרו במדרש איכה. ¹

וכיון שראה אותה החסיד ר' אברהם עליו השלום בצער גדול כזה אז נתן את קולו בבכי קול ברמ''ה וצעקה גדולה ומרה, והיה רץ מרוב הצער כנגד בית אחד אשר שם והכה את ראשו בכותלי הבית ונתעלף מרוב הצער ונפל לארץ, ואז ראה שהשכינה לקחה את ראשו בין ברכיה וקנחה את דמעות עיניו ואמרה לו אברהם בני התנחם כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, ואחר זה שב רוחו בקרבו וחזר לצפת תוב''ב.

ויבא לפני הרב ז''ל ושאל לו הרב ראית כזאת וכזאת והשיב לו הן, ואמר לו כל זה ראית בזכות התשובה שנתעוררה על ידך ובזכות זה הוסיפו לך מן השמים כ''ב שנה בעבור השכינה סוד תורה שבעל פה הנבנית מכ''ב אותיות ובעבור נשמת ירמיהו הנביא עליו השלום אשר היא עמך, רק חזק ואמץ ביראת ה' להוסיף בהתעוררות התשובה לבני העיר דבזכות חדא כנשתא יכנש גלותא ונשמתו היא הועילה לך לעזרך באלה המצוות.

המצטער בצער השכינה משתתף עם אבלי ציון שלמעלה

טז. וכאלה רבים ונכבדים בכל דור ודור נשא לבם אותם להתעורר ולהשתתף בפרק השותפין העליונים אבלי ציון המצויינים למעלה, ואשרי אנוש יעשה זאת גם בדורות אחרונים האלה על חילול שמו הגדול המחולל בקרב הגוים ועל הסתר סוכת דוד עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ויצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער וכאשר רמזנו למעלה מאמר הזוהר בפסוק וחטאתי נגדי תמיד.

סוד כוונת התענית בערב ר''ח

תענית ער''ח יש להקדים קודם יום המולד ומנהג מהר''י סרוק בזה

יח. ולפי טעם זה עתה תראה כמה שגו בחוזה העם המתענים תענית זה ביום שנפל להיות המולד בו דהואיל וכל טעם התענית הוא על מיעוט הירח כיון שכבר היה המולד כבר אין לה מיעוט כלל.

יט. ומורי ז''ל העיד בשם מהר''י סרוק ז''ל שהיה מתענה ביום המולד עצמו עד עת בא המולד ואז היה אוכל אפילו חל להיות המולד בחצי היום, ובתפלת שחרית ערב ראש חדש לא היה אומר תחנונים אם חל להיות המולד קודם זמן תפלה, וכן לענין התספורת ותגלחת הצפרניים וטעמו ונמוקו עמו כאמור.

מתענין אף בחדש ניסן משמרת ער''ח אייר

כ. ומכאן תשכיל טעות העם המתענים משמרת חדש אייר בחדש אדר מפני שאין מתענים בחדש ניסן ושגו בחוזה בשתים, אחד שהרי כתבו הפוסקים דהתלמידים שנוהגים להתענות שני וחמישי כל השנה מפני חילול ה' וכו' שגם בחדש ניסן מתענים דאין לבטל אותם התעניות מפני מה שהקריבו הנשיאים ועשו יום טוב, וכל שכן וקל וחומר שיתענו אחר הפסח תענית ערב ראש חודש שקבלו על עצמם לחיוב בכל השנה, ועוד כי הואיל ומטעם חסרון הלבנה נגעו בה איך יתענו על חסרונה העתידה והוא מנהג בורות.

ר''ח שחל בשבת או בראשון יתענה ביום ו'

כא. וכשחל ראש חדש באחד בשבת לפי טעם זה לא אמרינן הואיל ונדחה ידחה ליום ה' אלא כל כמה דמקרב טפי לערב ראש חדש עדיף טפי ויתענו בערב שבת, וכל שכן כשחל להיות ראש חדש בשבת שיתענו בערב שבת שהרי ערב שבת זמנה היא וזה פשוט.

ער''ח הוא כיום כפור קטן ומתענין בו לפשפוש המעשים

כב. ואולם עוד טעם אחר יש במציאות התענית הזה בערב ראש חדש והוא עיקר לזמן דרא בתראה, והוא כי ערב ראש חדש הוא יום כפור קטן על כי הוא יום כולל כל החדש וזמן כפרה לכל היא כאשר נאמר בנוסח מוסף ר''ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל היא וכו'.

וראוי להבין ולהתענות בעצם היום הזה לפשפש כל איש במעשיו אשר פעל ועשה בימי החדש וי''סר אותו בחר''ט בוידוי וחרטה גמורה, ולא יתכן להכניע לבב הערל לשוב אל צור עשהו אם לא בתענית כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעלליו אשר לא טובים כי הוא צדיק וישר בעיניו ומראה מ''ט פנים טהור על השרץ שבידו, אכן כיון שמענה את נפשו ויחלש חושים תש כחה של קליפה פרוכת המסך מבדיל בינו לבין אלהיו והחי יתן אל לבו.

מנהג יראים להתענות בער''ח ולהתבודד בו

כג. ולפיכך המשכילים יבינו ומידי ערב ראש חדש בחדשו ישובו אל ה' בכל לבבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם ויבקשו העזר האלהי שיברא להם לב חדש ורוח חדשה.

ומדרכי האנשים הניגשים להיות כל איש מתבודד עצמו בחדר מיוחד ביום צום התענית הזה להיות פנוי באותו יום מכל מלאכה ומכל עסק גופני כדי שיהיה לבו פנוי באותו יום מכל מלאכה לעיין במעשיו, ויהיה יום זה אצלו כיום השבת על דרך שנאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ, שמע מינה שביום הצום אסור למצוא חפץ כמו בשבת שנאמר בו ממצוא חפצך ודבר דבר.

ובכן אז יתבונן במהות עצמו דהיינו מהות החומר והצורה ובמהות מקום מוצאם אשר הנשמה אצולה מאת אבינו שבשמים ובעולם הזה הוא כגר ולפיכך מוטל עליה לסבול תנאי הגירות כמאמר דוד המלך ע''ה כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, כלומר הנשמה האצולה מעמך היא כגר בעולם הזה אבל הגוף הבא לי מאבותי הוא תושב ככל אבותי בארץ מאפליה אשר הזכירה הזאת מועלת אל כל איש ישראל להביאו ברסן יראת בוראו כמאמר עקביא ע''ה. ²

עיקר התענית לוידוי וחרטה, ותוכחה למענגים עצמן ביום זה

כד. ואז יתחרט בלבו על המעשים רעים אשר כבר עשה בימי החדש ויוסיף יגון בלבבו כשימצא עונו לשנוא, ופלגי מים ירדו עיניו ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא קדוש הוא, ואז יתודה בסתר בלב שלם לא כדרך הוידויין שאומרים בבית הכנסת ומכה בלבו לומר אשמנו כאילו ידיו נשואות השמימה אכן לבו בין תנור וכירים להרהר בהבליו כמו שהארכנו בחלק השני בפרקי הסליחות.

ואחרי הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לכסלה מדעתו ולעשות תשובה ראויה לכל עון פרטי, ואף על פי שמן התורה בביטול בעלמא סגי והוא שיתחרט על הראשונים ויקבל עליו שלא ישוב עוד לילך בדרך נחש עקלתון ויהיה נכח ה' דרכו, מכל מקום הצריכו חכמים עוד לעשות לרוח משקל דהיינו לשקול עצמו צער לעומת מה שנהנה מן החטא ויתר הפרטים המבוארים בחלק השני.

כה. ובדרך זה הצום הוא נדרש ואינו נדרש לעצמו כי אם אל התועלת היוצא ממנו, וזאת לפנים בישראל כי בזמן שהיו גוזרין איזו תענית היה היום אצלם כיום השבת שאסור בכל מלאכה כי אם בחפצי שמים וביראת ה' כל היום, ומזה הטעם היו צמים ומתענים שלא יטרידם שום עסק גופניי כמו אכילה ושתיה וזולתם עד אשר יהיו כמלאך ה' צבאות, זהו הצום הנכבד ויום רצון לה' ועל צום כזה בודאי צוה ה'.

לא כן רבים מעמי הארץ הצמים ומתענים והם הולכים כל היום ההוא אחר חפציהם, ולא די שלא יהרהר ויפשפש בעצם היום ההוא במעשיו אלא אף גם יוסיף חבילות עבירות ביום ההוא במשאו ומתנו והוא הולך ומטייל ברחובות ובשוקים כדי שישכח רישו ועמלו לא יזכור.

כו. הכזה יהיה צום יבחרהו אלוה ממעל, הא למה זה דומה למשל אשר משלו ראשונים לעבודת התפלה כשהיא בלא כוונה שהוא דומה לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל צרכיו והוא הולך ומטייל בראש כל חוצות ונמנע מעבוד אותו בעצמו ומלהשתדל בכבודו ולעשות מה שהיה ראוי לו אשר היטב חרה לרבו עליו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו.

כזה המתפלל בלא כוונה הוא המכבד לרבון העולמים על ידי אנשי ביתו והם כלי המעשה, הפה מדבר והרגלים עומדים והראש ישתחוה ולבו בל עמו כי השכל אשר משכנו בלב אין לו חלק בעבודה ההיא כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק כי מחשבתו משוטטת ברחובות ומהרהר בדברי הבאי והוא עומד בבית הכנסת, ועל זה נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.

כן הדבר הזה בענין צום התענית שגם הוא אינו נדרש לעצמו כי אם לקרב לבם אל ה' לשוב אליו ולפשפש במעלליהם, אכן כשהם מובאים בית ה' בלא כוונה אמיתית אין חפץ לה' בם, וכל שכן ברשעים המתכוונים לכוונות חצוניות וזרות המפגלים קרבן תעניתם בלי ספק פיגול הוא לא ירצה והוא הזבח הנזבח לשעירים ועל דבר עולה וזבח כזה בודאי לא צוה אלהים, ובחלק שני נאריך עוד בזה בעזר משדי.

דברי הרמב''ם כיצד ינהג בעת התענית

כז. וכתב הרמב''ם פ''א מהלכות תענית ז''ל, כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם הרי זה לא ינהוג עדונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כמו שכתוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ע''כ, וכתב עוד מה שאנו מתענים על החרבן שכבר עבר לא על העבר כי אם ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז ונצומה בל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם ע''כ.

טוב להתענות בער''ח להצטער על החורבן

כח. ומטעם זה טוב ונכון להיות כל איש צורר בביתו במשמרת החדש על החרבן ולהבין ולהתענות ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם ולהתחנן לבל ישוב לבא עלינו כאשר בא עליהם כדרך שכתב הרמב''ם ז''ל, ומה גם כי יתן אל לבו כל איש ישראל בעון פשעו וחטאתו אשר דין גרמא דעצי''ראה ישועתינו ופדות נפשינו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, וצר לאם כי תבכה ותתייפח לעדה סוערה ונגועה בידי אדונים זרים זה כמה שנים רבים ורעים ובשלנו הצער הגדול הזה כי בן כסיל תוגת אמו ולא מצאה היונה מנוח כל עוד אשר אין בניה סביב לה כאשר בתחלה מרחפת על הבנים.

עיקר אריכות הגלות בעוונותינו הרבים

כט. ומדוע לא נקרע לבבנו בזוכרינו מאמרם ז''ל בזוהר, ³ אמר ר' חייא לית שולטנו לאומין עלייהו דישראל אלא יומא חד לחוד הדא הוא דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה חד לחוד ולא יתיר, אמר ר' יוסי אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזרת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למיהדר לקבליה, אוי לנו אהא עלינו כי פשעינו איתנו ובם אנחנו נמקים באורך הגלות החיל הזה צלח חושך ויחשיך בעוונותינו הרבים.

כשישראל מחלישין כח השכינה גוברין האומות על ישראל

ל. ובזוהר פרשת אחרי מות ⁴ ז''ל, ר' שמעון פתח כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך כי ה' דא שכינתא דאשתכחת בהו בישראל לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא ישיצו להו לישראל דתניא לא יכלין רשעיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין כדין יכלין להון רשעיהון דישראל ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין וכד אינון תייבין לקבלה היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין ותברת חילא ותוקפא דרשעיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא ועל דא והיה מחניך קדוש וכו'.

ביאור דברי הזוהר בג' דברים המעכבין לישראל בגלות

תאנא על ג' מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא ע''כ, וביאר החסיד בשער היראה אומרו מעכבי ישראל בגלותא מפני שלא נגזרה גלות אלא אלף שנה ואי יתיר הוא מפני שלשה דברים.

לא. האחד על דעבדין קלנא בשכינה, דהיינו על שהם מחללים את השם כמ''ש באומרם עם ה' אלה ומארצו יצאו, וכשישראל עושים דבר שיש בו חילול השם אין לך קלון גדול מזה לשכינה, והוא משל לאב שיש לו בן והבן עושה לבריות דברים שאינן כראוי שאומרים הבריות ארור שזה ילד ארור שזה גדל, והרי זה דבר כולל בכל עדת ישראל ובפרט לכל אחד מאישי ישראל העובר על מה שציוהו הוא יתברך גורם למעלה קלון לשכינה חס ושלום באומרם ראו האם מה בנים גידלה, ראויה היא להיות מגורשת חס ושלום הואיל ולא יסרה את בנה, וגם לפי מה שאמרו בתקונים ⁵ דחילו דילה בפקודין דלא תעשה אוקירו דילה בפקודין דעשה, לפי זה קלנא דשכינתא הוא שאינם נוהגים בה הכבוד הראוי לה במצוות עשה ועוברים על לא תעשה, ומסוג זה המקלים על עצמם לדבר בבית הכנסת שאמר הרשב''י עליו דאנהיג קלנא לתקונא עילאה דלעילא. ⁶

לב. והשני דמהדרי אנפייהו משכינה, הנה אלה רשעים ההופכים פניהם מן השכינה ואומרים בפיהם שאין רוצים להיות להם חלק באלהי ישראל, וגם מסוג זה הפוסק מדברי תורה על דברים בטלים שהעוסק בתורה פניו כנגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה' והוא פוסק נמצא הופך פניו מן השכינה, וכיוצא בזה המתפלל ובאמצע תפלתו מחזיר פניו להסתכל אנה ואנה בצורכי עצמו ודאי נוגע בכבוד שכינה.

לג. ושלישי על דמסאבי גרמייהו קמי שכינה, המה הבלתי נזהרים מכל דבר שנזכר בתורה טומאה בפירוש כטומאת המאכלים שנאמר אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, טומאה בג''ע אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, וטומאת הנידה וטומאה בנגעים ופירשו ז''ל ⁷ שנגעים באים על לשון הרע, ופירשו בזוהר ⁸ ר' חייא אמר כל מאן דאפיק לישנא בישא אסתאבן ליה כל שייפוי, גם הטומאה של ע''ז שנאמר בה שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו.

עוונות הפוגמים ביותר בשכינה

לד. והנוגע לזה הוא מה שפירש הרשב''י כי הכועס מטמא עצמו מבית ומחוץ כע''ז עצמה, ועל הכועס נאמר אלהי מסכה לא תעשה לך שעושה עצמו ע''ז, וכן המתגאה כיוצא בו כמו שאמרו ז''ל ⁹ כל גבהי לבב קרויין תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב וע''ז קרויה תועבה כשם שע''ז מטמא את הארץ כן גבהי הלבב, ועון טומאת הוצאת זרע לבטלה שעון זה פוגם בשכינה, ולזה אמר מסאבי גרמייהו קמי שכינה ופירש הרשב''י ¹⁰ שאין לך עון שיטמא בו האדם יותר מהמוציא שכבת זרע לבטלה.

לה. ובשלשה דברים הזכיר מלת שכינה בכל אחד ואחד מפני כי היא נקראת שכינה מפני ששוכנת בתחתונים, והעובר על אחד מהדברים הרי שכינה כנגדו ואין לו בושת פנים וגורם אריכות הגלות כי לא גלו ישראל עד שאמרו אין לנו חלק בדוד וכו' איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך שכפרו באלהי ישראל, והחוטא בדברים האמורים דומה לכופר בהשגחה ולא נתייסר בגלות ממה שהיה הוא סיבת הגלות ולא נחלה על שבר יוסף.

לו. ומתבאר עוד מהמאמר הזה שכשישראל חוטאים מחלישים כ''ביכול כח השכינה לפני השבעים שרים, והוא תרעומת השכינה שמוני נוטרה את הכרמים וכתיב התרפית ביום צרה צר כחכה צר כח כ''ה כמו שאמרו בזוהר ויצא. ¹¹

מאמרי הזוהר בגודל הפגם המגיע לשכינה ע''י עוונותינו

לז. וברעיא מהימנא פרשת צו ¹² אמרו ז''ל, פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה כצפורים הנאחזים בפח וכל תפשין דילה דמעכבים לה לפרחא אינון אתקריאו סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא הכי אשם דישראל אחיד בגדפוי דשכינתא דאינון חיון דכורסייא דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא ומעכבים ומכבידין לה על גדפהא חטאת דילהון ואשם אימא דערב רב סרכא אחידא בכורסייא דתמן מטרוניתא ולא מנחת לה לסלקא מגלותא וזכוון אחידן בה לסלקא אשתארת באוירא וכו' ואיהי צווחת ואמרת נתנני ה' בידי לא אוכל קום ובגין דא תקינו צלותין באתר דקרבנין לאעברא חטאות ואשמות מינה ע''כ.

הפוגם בנשמתו פוגם בשכינה ע''י שמגביר שלטון השפחה

לח. וכפי הפגם שיפגום האדם בנשמתו כן יפגום בשכינה עד שתרד חס ושלום במדריגה התחתונה ותגל מרגלותיו וכמו שאמרו ברעיא מהימנא דמשפטים ¹³ ז''ל, דמסטרא דרשע וטוב לו שכינה ותגל מרגלותיו ותשכב האי איהו ושפחה כי תירש גבירתה וכו' אבל בגין דאתמר ומלכותו בכל משלה מאן דפגים אתר דילה אתחשיב ליה כאילו עביד במטרוניתא קלנא דקלנא דמטרוניתא איהו מאן דמזלזל אתרהא וקלנא דמטרוניתא דמלכא איהו כל שכן מאן דאעבר לה מאתרהא ושוי שפחה באתרהא דבכל אתר דאיהו פגים מטרוניתא לא שריא תמן אלא שפחה דאיהי פגימה שריא באתר פגים ופגימו דחובוי דבר נש פגים בכל אברין דיליה עד דלא אשכחת מטרוניתא אתר לשריא ביה ולית תקונא עד דיחזיר לה על כל איברין דיליה ע''כ.

על ידי החטא מסלק הנשמה ממנו

לט. והוא דומה בדומה לפגם הנשמה שאמרו בתקונין ¹⁴ שכפי החטא אשר יחטא כן תרד הנשמה עד שישפילנה לרגליו זה לשונו, תא חזי אית בני נשא דממללן בנענועא דעיינין ואחרנין בנענועא דידין וכו' דא איהו בכל אתר דנשמתין תמן עביד נענועא יתיר בההוא אתר אמר ליה ר' אלעזר אבא וכי נשמתא לא איהי באתר ידיעא בלבא ואתפשטותא בכל אברין דליבא אמר ליה ברי והא כתיב ותגל מרגלותיו ותשכב כפום עובדוי דבר נש הכי נפיק לה מאתרהא ונחית לה לבר מאתרהא כגוונא דשכינה דאתמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם ותיובתא שלימתא מאן דאתיב לה לאתרהא כמה דהות בקדמיתא דבזמנא דנשמתא איהי בלבא אתקריאת מטרוניתא כד נפקת מלבא לא אתקריאת מטרוניתא כפום חובוי דבר נש הכי נחית לה מדרגא לדרגא ומאבר לאבר עד דנחית לה לרגלוי וכפום זכוון דיליה הכי סליקת עד דסליקת לאתרה ע''כ.

פעולת הנשמה מעוררת בשכינה למעלה

מ. הנה כי כפי פגם הנשמה כן יהיה הפגם בשכינה ותלכן שתיהן, כי מצד שורש הנשמה המושרש בשכינה כמו שאמרו דבה גליפין נשמתין, דכפי מה שתפעל הנשמה הענף למטה כן תעורר בשרשה למעלה בשכינה וכן בכל המקומות כי הנשמה בכל מקום שתעבור תשאר צורתה מצויירת, עד אשר מטעם זה יש כח ביד כל אדם אשר בעפר יסודו לעורר מיין נוקבין בתוך השכינה כמו שפירש בזוהר בפסוק אליך ה' נפשי אשא וזה על ידי שורש הנשמה המצוייר בה, ואם תהיה נפשו פגומה בלי ספק שלא תכלל בייחוד ולא תעורר דבר כי מאחר שהענף פגום גם השורש פגום כמו שביארנו בכמה מקומות, ומהשרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים בהיות השרשים שבתוכה מאירים על ידי המצוות שישראל מתקנים למטה יש רחמים וישועה לישראל בגלות.

מא. וכשישראל אינן מתקנים מעשיהם הוא להפך חס ושלום ואז היא צווחת לאמר אל תראוני שאני שחרחורת כמו שאמרו בתקונים ¹⁵ ז''ל, כגוונא דא שכינתא כמה לבושין אית לה דמנהון ברא קודשא בריך הוא כרסוון ומלאכים וחיון ושרפים ושמייא וארעא וכל מה דברא בהון וכל בריין דברא מאילין לבושין דילה רשים לון כולהו וגליף לון בלבושהא בגין לאסתכלא מינה לכל בריין לרחמא עלייהו ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה באילין לבושין דאינון נהירין בכל בריין דישראל נהרי לון בעובדין טבין ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו ואי עבדין עובדין בישין איהי אתלבשא לבושין אחרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינון מארי דינין דאתקריאו לילית למידן בהו בעלמא ולההוא זמנא איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת ע''כ.

וזה הוא מה שאמרו בזוהר בראשית ¹⁶ ז''ל, כל מאן דחב לגבי שכינתא כאילו אפשיט שכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם וכל דמקיים פקודי דאורייתא הוא אלביש לשכינתא בלבושהא ע''כ, והוא מבואר מאליו למשכילים בחכמה.

העובר עבירה גורם לס''מ שיטול חלקו

מב. ובספר התיקונים ¹⁷ ביארו עוד בסוד פגם השכינה ז''ל, דבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה פקודין דלא תעשה תליין בדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מינייהו דלא יתקריב לגבי כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינין על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו, והכוונה שמצוות לא תעשה הם כולם גדרים שלא יכנס ס''מ בתוך הקדושה לעורר דינים.

ונתבאר עוד שם ¹⁸ ופקודין דעשה אינון מאכלין דקודשא בריך הוא ופקודין דלא תעשה פרנסה דס''מ למאן דעבר עלייהו ואילין הוה קריב עשו ליצחק ואמר ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו וס''מ בגינייהו הוה קריב לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי ע''כ.

הרי מבואר כי המצוות עשה הם מאכלין דקודשא בריך הוא מפני כי כל מצוה עושה ייחוד וגורם למשוך שפע רוחני וקדוש מצד החסד, ומי שעובר על לא תעשה פורץ גדר וגורם לס''מ שיכנס למעלה לעורר מדת הדין מצד הגבורה שיושפע לו חלקו וכיון שיושפע הדין על ידי השכינה היא טועמת ממנו, וזהו שאמר לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן וכו'.

על ידי החטא פוגם בסוד היחוד של הקב''ה ושכינתו

מג. ועוד אמרו בזוהר פרשת אחרי מות ¹⁹ ז''ל, רבי יהודה אומר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כב''יכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מרירא כדין כתיב השליך משמים ארץ ואנפהא חשוכאן, רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו, רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא הדא הוא דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה ע''כ.

הרי נתבאר כמה גודל הפגם בבחינות שונות אם מה שנוגע לשכינה טעימת המרירות והיות פניה חשוכים מפני כי בן כסיל תוגת אמו כמו שאמרו עוד שם, בגין דמלכא לא אלקי לבר נש לעלמין אלא שביק כולה בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברא ולדברא ליה באורח קשוט לקבליה דמלכא, ובהיות הבן מתנהג כשורה נקרא בן חכם ישמח אב אב סתם עד למעלה, ואמר וכד האי בר נש לא אתדבר לרעותיה דמלכא כדין הוא ערייתא דכלא ערייתא דכל סטרין דהא מלכא פריש ממטרוניתא ומטרוניתא אתרחקא מהיכליה ע''כ, וזה סוד נרגן מפריד אלוף.

מד. וכן אמרו בזוהר פרשת ויקרא, ²⁰ איש תהפוכות ישלח מדון מהו ישלח ישלח לאינון נטיען מדון דינקין מסטרא דדינא ונרגן מפריד אלוף כמה דאתמר חייבין עבדין פגימו לעילא מפריד דיחודא לא אשתכח מפריד למטרוניתא ממלכא ולמלכא ממטרוניתא ובגין כך לא אקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד אינון בזווגא חד ווי לאינון חייבין דעבדין פירוד לעילא זכאין אינון צדיקייא דאינון מקיימין קיומא דלעילא.

הפוגם בשכינה פוגם בכל העולמות וטעמו

מה. עוד בענין הפגם המגיע לשכינה הוא מה שאמרו בזוהר פרשת צו ²¹ בפסוק אש תמיד תוקד על המזבח בענין עבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצוה אמר, ומאן דעבר עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר הכי מכבה נר דיליה דאתמר ביה נר ה' נשמת אדם מגופיה הוא כבוי דאשתאר גופא בחשוכא והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא גורם כבוי לכל העולם וחשוכא לההוא אתר וחשוכא איהי עבירה ושפחה כי תירש גבירתה ע''כ.

והטעם כמו שביארנו למעלה שהשכינה היא כלולה מכל הספירות העליונות מכל ההויות ומכל השמות ומהכסא והמלאכים וכו' הכל מצוייר בה, ובהטיב האדם מעשיו עמה הוא גומל חסדים עם כל העולמות הכלולות בה כי כולם מאירים וענפי הספירות הנטועות בה מעוררים שרשיהם העליונים באופן שיעוררו להמשיך הרחמים והשפע עד מלמעלה מעלה ולכן אין ערך לשכרו, וכשחס ושלום פוגם הפגם מגיע בכל המציאות שבה כי כולם נהפכים לדין וגורם כבוי האור בכל העולמות ולכן אין ערך לעונשו כמו שהאריך הרחיב בכל פרטי הדברים האלה החסיד בשער היראה ע''כ.

התעוררות על גודל פגם העוונות

מו. ועתה אחי קורא נעים ה' עמך גבור החיל איך לא תקרע את לבבך לי''ב קרעים בשית על לבבך עד היכן הגיע פגם עונותיך עד להשחית חס ושלום עליונים למעלה, הקץ אחי משינה זאת וגול מעל לבך המסך אשר נסך עליך הקליפה עד שהבדיל בין אורך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארג על אור הבית וכאשר יתמיד יעבה ויסתר עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית, מהר אחי להסיר פרוכת המסך מבדיל מעל לבך והיו לטוטפות בין עיניך הדברים האלה וצרת הבת היקרה כבודה בת מלך על כל חטא אשר תחטא, ערות אמך לא תגלה אמך היא לא תקח האם על הבנים כי כאשר שכלה נשים חרב עוניך כן תשכל מנשים אמך, ושכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי.

הטוב לך כי תעשוק ותבוז ליקהת אם צו''ר ילדך תשי ותשכח אל מחו''ללך יחולל אילות ויחשוף יערות, תחיל תזעק בחבליה צרה כמבכירה בעת לידתה במרר תבכה בתמהון לבב וכהות רוח אפיה תיליל ביגונה אויה כי בני יצאוני ואינם נמקו בעונם, הלא דרך הבן אשר בצאתו מרחם אמו להיות אהבתה קשורה בלבו מנפש ועד בשר יגיע ועור בעד עור יתן בעד נפשה ויאכל חצי בשרו, ואיה איפה אהבתכם אותי ובפשעיכם צר כח אמכם התרפית ביום צרה צר כחכ''ה, אוי כי נשואת ראש תגל מרגלותיו ותשכב.

מז. כי על אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו עול מוראת מלכות שמים יעלה על ראשו לשוב מאשר חטא על הנפש ויסר אותו בחרט, וכאשר יבא אליו הצורר המן הרע הזה להסיתו ולבלעו חנם ישים נא לעומתו אהבתו וחמלתו עם אמו אשר המציאתו בעולם כי היא היתה אם כל חי, ויאמר לנפשו איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את אמי אשר היא נפרדת מדודה נרגן מפריד אלוף בעון פשעי וחטאתי ושפחה כי תירש גבירתה חס ושלום, אוי לבן שכך תעלה לו שפחה שתיעשה צרה לאמו ויראו ראשי הבדי''ם ותשלך אמת ארצה ולאומים יהגו ריק על ה' ועל משיחו ראש אומות בית אב במ''דין הוא, ובכן בשיתו לטוטפות בין עיניו כדברים האלה יחדל מעשות הפשע מאהבת ה' ויראתו ולא ישוב עוד לכסלה.

ראוי לצום בערב ר''ח על מרידה במלכות שמים

מח. ומידי ערב ראש חדש בערב ר''ח יצום ויתענה ויכוין על אשר מרד במלכות שמים בעון פשעו וחטאתו, ויבכה ויתאונן ברוב אונים על זאת בדמע לב ובתמהון לבב לבל יפקדו עונותיו ויגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כמו שאמרו בזוהר יתרו ז''ל, תנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא ומאן דפשע בפקודי אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כמה דאת אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים ב''י בי ממש ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ולא ידעין מאי קעבדין דאמר ר' שמעון ההוא אתר דאיהו חב לגביה ההוא אתר ממש גלי חוביה.

ואמר ר' שמעון קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה, בקודשא בריך הוא חב קודשא בריך הוא גלי חוביה דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו דא קודשא בריך הוא, תניא קודשא בריך הוא גלי חוביה דבר נש ובשעתא דאיהו גלי חוביה ארץ עביד דינא בבר נש דכתיב וארץ מתקוממה לו למעבד דינא ביה ע''כ, כי אף על פי שהמלך פניו צהובות שומר הדין בקרבו, והיינו יגלו שמים עונו כי יגלו הוא לעתיד מה שהיה נעלם וארץ מתקוממה לו כי היא הנוקמת נקם ברית והם שתי קימות, האחת מה שפגם בה, והשנית כנגד מה שפגם בו כענין ונרגן מפריד אלוף כי האם בתחלה שותקת אף על פי שפגם מפני כי בן כסיל תוגת אמו עד אשר יבא האב ויגלה הפגם באבר שבו פגם ואז היא מתקוממה לו ליסר אותו.

מט. וכיוצא בזה פירש בזוהר פרשת ויקרא ²² על פסוק זה ז''ל, ר' יהודה פתח או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע אליו חטאתו מיבעי ליה מהו הודע אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דאיהו חב ובמה הודע אליו בדינהא כדאיתא יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, וכוונתו שמדת א''ו שעולה ז' היא המודיעה לאדם חטאו, ועל זה פירשו פסוק ירא את ה' בני ומל''ך שהשכינה נקראת נון כפופה ואמרו בזוהר ²³ הטעם אמאי אקרי הכי אלא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו דהשתא היא באנפהא נהירין ועבדת אונאה לבני נשא לבתר מחית כחויא ושדי וקטיל ואמרה לא פעלתי און.

אכן כאשר האם יושבת על הבנים עלמין כולהו בחדוה בשלימותא ואי חס ושלום מתעברא אימא כולהו מתעברין מדוכתייהו וכתיב לא תקח האם על הבנים, ותנינן לא יעביד בר נש חובין לתתא בגין דאתעבר אימא מעל בנים, ואמרו ברעיא מהימנא שלהי פרשת קרח ²⁴ שכינתא מאן דגמיל חסד עמה לית ערך לאגרא דיליה ומאן דחב לגבה לית ערך לעונשא דיליה ע''כ.

להיות ניעור בליל ערב ר''ח ויומו לתקן כסא לשכינה

נ. כי על כן צריך להיות כל איש להיות צורר בביתו וחדרי משכיות לבבו על חטאתו ולחשוב מחשבות לעשות קישוטים לשכינת עוזנו במשמרו''ת נטועים כל משמר ומשמר לפי שיעורו מידי ערב ראש חדש ור''ח לילה ויום באהבה רבה צד''ק ילין בה באשר כסא המלכות פגומה בחובין דישראל דתמן נשמתין דישראל כמו שאמרו בזוהר ז''ל, ובגין דא זכאה איהו מאן דתקין לה כרסייא בצלותיה דיליה בפקודין דיליה בתר דכרסיא פגים בגינייהו ואסתלק שם הוי''ה מתמן דאיהו לא שריא באתר פגים הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב ע''כ, ובתקונים דף ט''ו, זכאין אינון דמשתדלין בשכינה דאיהי על כולהו וכו' למיזל לה לגבי בעלה למהוי לה קבלה בדרועוי לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.

דברי התקונים בחומר המתרשלים בלימודם מלייחד לשכינה

נא. ובתקונים דף י' ז''ל, רעיא מהימנא קא אתי נטיל תלת אבנין וזריק לון ואתעבידו אבנא חדא ואמר למארי מתיבתא קבילו האי אבנא לגבייכו דהא שכינתא בצערא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לגבי בעלה ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברים לגבייכו צווחין בכל יומי ולילי באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחי בה ככלבים דאמרין הב הב כגוונא דגיהנם דצווח הב הב וכו' הב לן עותרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה עם בעלה דאינון אטימין עיינין סתימין ליבא.

ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגן עדן דסלקין נשמתין קמיה וההוא קלא אמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לייחדא שכינתא עם קודשא בריך הוא כגוונא דאמר דוד אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' ואיהו הוה משתדל באורייתא לחברא אימא דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך עם בעלה וכו' ולית מאן דיתער לה באילין מדות לגבי בעלה הדא הוא דכתיב אין מנהל לה ואין מחזיק בידה ובגין דא קלא אמר מה אקרא כל הבשר חציר דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא ואילין אינון עמי הארץ ואילין דמשתדלי בגמילות חסד ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו אתמר וכל חסדו כציץ השדה וכו' ע''כ.

נב. הרי מבואר גודל החיוב על התלמידי חכמים לומדי תורת אלהינו שיהיה כוונתם לייחד השכינה אשר בעון פשעם גרמו הפירוד ולא יהיה כוונתם לתועלת עצמם להשיג החכמה או לשכר העולם הבא שעל זה מתרעמת השכינה לאמר וכל חסדו כציץ השדה, והשכינה אומרת סמכוני באשישות שמבקשת מישראל בניה שיסמכוה, שסמיכתה ודאי תלוי בידינו דהיינו על ידי היחודים בתפלתנו ותורתינו שהוא סעד וסמך לה להאיר אל עבר פניה ההארות העליונות כי היא אינה מתייחדת בסוד אהבת הזווג אלא על ידי נשמותיהם של צדיקים.

עוד מאמרי הזוהר במעלת העושים מעשיהם לכבוד השכינה

נג. וכמו שאמרו בזוהר ויחי ²⁵ ז''ל, פתח ר' אלעזר ואמר שימני כחותם על לבך האי קרא אתערנא ביה אבל ליליא חד הוה קאמינא קמי דאבא ושמענא מיליה מיניה דלית שלימותא וריעותא וכסופא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא בנשמתהון דצדיקייא דאינון מתערי נביעו דמיא לקבלי עילאי ובההוא שלימו דרעותא בדביקו חדא למעבד פירין ע''כ.

נד. הנה כי כן כיון שהדבר תלוי בהם ראוי שיזדרזו ליקשר באהבתה כדי לעורר האהבה העליונה ובכן הם נקשרים בשכינה וצדיקים ירשו אר''ץ וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, ²⁶ תא חזי בכל יומא כרוזא קארי כל בני עלמא בכו קיימא מלתא דא קחו מאיתכם תרומה לה' ואי תימא דקשיא מלה עלייכו כל נדיב לבו יביאה מהו יביאה אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא דב''נ וכו'.

וביארו שם שכל התפילה עם סדר הזמירות וברכות של קריאת שמע ושמונה עשרה הכל הוא תקון לשכינתא ליחדא והאריכו שם, וכל מציאות יחוד זה תלוי בכוונת הלב כל נדיב לבו יביאה פירוש יביאנה למעלה וייחד אותה, וכן אמר בסוף המאמר ועל דא זכאה איהו מאן דשוי ליביה ורעותיה לדא ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' לגבי מלכא לבו יביאה למלכא עילאה כמה דאתמר.

נה. ובזוהר תרומה ²⁷ ביארו בדרך אחר ז''ל, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי האי קרא הכי אצטריך ליה למימר כל איש אשר ידבנו לבו מאי מאת כל איש אלא רזא הכא לאינון מארי מדין זכאין אינון צדיקייא דידעי לשואה רעותא דילהון לגבי מלכא עילאה קדישא וכל רעותא דילהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא דבטלה דיליה אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותיהון ולאתדבקא לעילא בגין לאמשכא רעותא דמאריהון לאמשכא ליה לגבייהו נטלין ליה מאתר חד עילאה קדישא דמיניה נפקין כל רעותין קדישין.

ומאן איהו כל איש דא צדיק דאתקרי כל כמה דאת אמר ויתרון אר''ץ בכל היא דא איהו כל איש מאריה דביתא דריעותא תדיר לגבי מטרוניתא כבעלה דרחים לאנתתיה ותדיר ידבנו לבו איהו רחים לה ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה ואף על גב דברחימו סגיא דא בדא לא מתפרשן לעלמין מההוא כל איש מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא תקחו את תרומתי, אורחיה דעלמא מאן דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מיניה איהו קפיד ולא שבק לה אבל קודשא בריך הוא לאו הכי אף על גב דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה מיניה נטלין לה לאשראה בינייהו מההוא אתר עילאה דכל רחימו דאתתא ובעלה שריא תמן תקחו את תרומתי זכאה חולקהון דישראל וזכאין כולהו ע''כ.

וכוונתינו מבוארת במאמר שעם היות הוא יתברך רוצה באהבת שכינתו מכל מקום באהבתו ובחמלתו הוא גמלם ונותן לנו רשות שנמשיכנו אותה אצלנו על ידי קישוטי כלה בתורה ובמעשה התשובה וכדי שעל ידם תתייחד למעלה ובכן יכופר עונותינו אשר היינו מכת נרגן מפריד אלוף.

במה שהמשיל הזוהר גוף האדם לפתילה והשכינה לאור שבה

נו. והעיני בשר לו ישית הדברים האלה על לבבו, ותמיד כל הימים לא ימיש מגמת פניו לעבוד עבודת ה' בתורה ובמצוות לעשות נחת רוח לאשת חיל עטרת בעלה השורה על ראשו כמו שנאמר החכם עיניו בראשו וביארו בזוהר בלק ²⁸ זה לשונו, וכי עינוי דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיה או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהלך בר נש בגילוי רישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשרייא על ראשו וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבין ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא ע''כ.

נז. ובתקונים ²⁹ אמר דישראל אינון פתילה אורייתא משחא שכינתא שרגא הדא הוא דכתיב בהלו נרו עלי ראשי ע''כ, וזה שאמר ושמן על ראשך אל יחסר שיתן שמן שהיא התורה לנר שעל ראשו, ועל דרך זו פירשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מפני שהתעוררותם תלוי בתחתונים, ופירש הרמ''ק שזה סוד מה שאמר דוד למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך וכבוד היא השכינה, וכדי שהיא תזמר למעלה ולא תדום צריך אני למטה גם כן שלעולם אודך.

במה שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה הוא

נח. וזה פירש החסיד ³⁰ הפסוק ואהבת לרעך דא שכינה, כמוך ירצה שתאהב לשכינה לתת לה התעוררות מעשים לעולם שלא תחסר כמו שאתה אוהב לעצמך שלא יחסר לך החיים והשפע רגע כן תאהב לתת שמן למעלה כי העליונים צריכים לתחתונים, והוא מה שאמרו ז''ל שכינה בתחתונים צורך גבוה כנודע.

להמשיך לשכינה דירת קבע על ידי עסק התורה בתמידות

נט. ועיקר הכל על ידי עסק התורה בדרך קבע לא דרך מקרה כמו שביארו ברעיא מהימנא, ³¹ ובגין דא כי יקרא קן צפור בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזא ואית דאינון במתניתא דילהון דירה לשכינתא הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם לדרתם חסר לשון דירה ואית מארי משנה דתורתם אומנותם דלא זזת שכינה מנהון כל יומייהו אבל כי יקרא קן צפור לפניך בהון שכינתא בארח מקרה זמנין שריא עליהון ואשתכחת עמהון וזמנין לא אשתכחת עמהון ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון לא תקח האם על הבנים וזמנין דלא אשתכחת שלח תשלח את האם באילין דלא קבעי לימודייהו שלח תשלח את האם אבל באילין דקבעין לימודייהו לא תקח האם על הבנים ע''כ.

ס. וכן פירשו בתקונים ³² זה לשונו, אם כן מאי כי יקרא קן צפור לפניך בזמנא דלית לה לשכינה אתר לשרייא תמן בקביעו איהי אזלת במקרה ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו כמה דנשמתין עבדין הכי שרייא שכינתא עמהון נשמתא דאיהי קביעא בצלותא ובאורייתא איהו אתר קבוע לשריא ביה שכינתא אבל נשמתא דלית לה קביעותא בצלותא ובאורייתא אלא אי אזדמנת לה במקרה הכי איהי שריא עמיה במקרה ודא איהו כי יקרא וכו' ע''כ.

ער''ח כולל כל ימות החודש וראוי לקבוע כולו לעסק התורה

סא. והן עתה בדורותינו זה כי רבים הקלו בתקף חוסנה של תורה ויוצאים תמיד לפעלם ולעבודתם עדי ערב והגיון לימודם בדרך מקרה בעוונותינו הרבים, יאותה לכל איש ישראל הנלבב ואחוז בחבלי עבותות אהבת השכינה לקבוע לפחות יום אחד בחדש לילה ויום בעסק התורה לא יחשה להמשיך השכינה עליו ולכפר עליו מאשר חטא על הנפש ואשר היה כסיל באולתו תוגת אמו, והיום הנבחר לזה הוא בערב ראש חדש הכולל בו כל ימי החדש כאשר ביארתי סוד העמוק הזה בסוד דרוש מלכא משיחא ע''ש.

הפגמים שפגם בשכינה נתקנים בתקון ער''ח

סב. והוא מתפארת התקונים לפגמי המלכות, האחד לאשר היה נרגן מפריד אלוף קודשא בריך הוא משכינתיה, ואשר היה מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה שכולם תלויות בדיבור כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע כי אלו פוגמים בארבע אותיות אדנ''י ולפיכך אינו רואה פני שכינה, ובפגם כל איזו כת שהיה הרי פוגם בכל השם כי הארבע אותיות כולם שם אחד הם, ובפגם השכינה גם סוד יהו''ה מסתלק מהשכינה ונמצא קוצץ הייחוד ולפיכך אינו רואה פני שכינה כמו שאמרו המקובלים הראשונים, וגם בו ימצא תקון נפלא לעון הכעס אשר טרף נפשו באפו ולא היתה שכינה חשובה כנגדו, ובו יכלל עון הגאוה אשר היא דומה לעון הכעס.

תענית הפסקה זו עם עסק התורה עולה כמנין כ''ד תעניות

סד. ועל כן כל איש הירא יחזיק במנהג זה להתקדש עצמו מידי ערב ראש חדש בחדשו להיות נעור משינתו כל היום ההוא וכל הלילה בצום ובכי ועסק התורה בקדושה וטהרה, ובכן יעלה לו למספר כ''ד תעניות כמו שהארכנו בסדר ההפסקות.

לטהר עצמם קודם תקון ערב ר''ח

סה. אכן צריך לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה אם לא נשמרו אך מאשה, וכל שכן אשר הוטמא במקרה הלילה חס ושלום שלא יגשו עוד טומאתם בם לקרבה אל המלאכה הדר המלכו''ת אשר הוזהרנו מפי הרשב''י ע''ה בכמה מקומות, רוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתקנותא דגרמי ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה וכו', ולפיכך האנשים הניגשים לקרבה אל התקון הלז יאותה למו להטהר עצמם מבעוד יום.

אופן שינהג מי שקשה עליו התענית ומיעוט השינה

סו. ואחר כך יסעוד סעודת הערב ויפסיק מבעוד יום, ומי שלא יעצור חיל לעמוד על נפשו בתענית לא עיכב אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו בלילה, וכן אם לא בכח יגבר איש לעמוד ניעור כל היום ההוא וכל הלילה יבחר לו אחד משניהם או היום או הלילה ויקבע לימודו בהם כאשר יוכל שאת לתקן הדר המלכות כאמור.

וכל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות ומבעוד יום אליו יאסוף בעלי אסופות ונאספו שמה כל ההדרים לכבוד הדר המלכות, ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה עד אשמורת האחרונה תמיד כל הלילה לא יחשו.

הקדמה לסדר תקון ''הדר מלכות'' המיוסד לליל ערב ר''ח ויומו

סז. וכבר כתבנו בפרק א' דשבת בתקון זיו שדי להזהיר שלא ללמוד בלילה מקרא על כי המקרא הוא בחינת דינים והלילה גם הוא דינים ויעוררו הדינים יותר מדאי חס ושלום וכל הלילה שוה בשיעורו לענין זה, ועל כן המשכילים יזהרו להגות בעצם הלילה הזה בתורה שבעל פה כל אחד לפי שיעורו על כסא דוד ועל ממלכתו ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, ולבעלי משנה יאותה להם לעסוק בסדר נשים כי ראוי להתקן ולהתקשט הכלה הנעימה בו ויש בו ז' מסכתות בסוד בת שבע כנודע ומסכת שבועו''ת אתם.

סח. אכן לבאים בסוד ה' יאותה להם לקבוע סדר לימודם לכבוד הדר המלכות בלילה הזאת במאמרי הזוהר בסוד המלכות להאיר אל עבר פניה בסגולת לימודם כאשר הודעתיך זה פעמים בחלק זה את אשר הורנו הרשב''י ע''ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשורשן ומאורות נתן סביבות עוזם וכמו שאמר באדרא לחברייא, אנא חמינא תליסר אילין בליטין קמאי ונהרין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע''כ.

הנה כי כן לתיקון פגמי המלכות אשר פגמו בעוונם, הנה הלילה הזה זמן תיקונם בהגות לבם תבונות בסוד ה' וירום מהג''ג מלכו ותנשא מלכות''ו ויהרוג מלכים אדירים אשר המליכו בעון פשעם ומלכותו בכל משלה, ועל כי ענייני סוד המלכות באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות על כן לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו כאשר הורונו מן השמים, אנכי אספתי בעומרים במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד המלכות ואחלקם לי''ב חלקים להגות בם מידי חדש בחדשו חלק אחד בכל אור ערב ראש חדש כמו שאסדרם לפניך סדר סדר לבדו ותכון מלכותו מאד.

תפלה קודם תקון ''הדר מלכות'' לליל ערב ר''ח

סט. וטרם הלימוד בבכי יבאו ובתחנונים לפני המלך ה' צבאות בנוסח זה.

סדר לימוד ''הדר מלכות'' לליל משמרת החדש לי''ב חדשי השנה

לקט לימודי זוהר לער''ח ראשון

לקט לימודי זוהר לער''ח שני

לקט לימודי זוהר לער''ח שלישי

לקט לימודי זוהר לער''ח רביעי

לקט לימודי זוהר לער''ח חמישי

לקט לימודי זוהר לער''ח שישי

לקט לימודי זוהר לער''ח שביעי

לקט לימודי זוהר לער''ח שמיני

לקט לימודי זוהר לער''ח תשיעי

לקט לימודי זוהר לער''ח עשירי

לקט לימודי זוהר לער''ח אחד עשר

לקט לימודי זוהר לער''ח שנים עשר

לקט לימוד תקוני זוהר לי''ב ערבי ר''ח

מנהג איתני א''י להגות בתקון ערב ר''ח שייסד המחבר

פד. הנה שפר התקונים מיש''יר שפה לנאמנים בסוד ישרים ועצ''רת אמו''נים, בו אחזו כל החברים יושבי אדמת הקדש תוב''ב האיתנים ועלימו תטוף מלתי להעריץ ולהאדיר הדר המלכות בקדושה בטהרה תמיד מידי ערב ראש חדש בחדשו ויאחז צדיק דרכם לעורר את האהבה, אך בזאת ישית נגד עיניו מאמר הרשב''י בתקונים, ³⁵ אם ישראל יתערון לה להאי אהבה צריכים לאתערא כדקא יאות ואם לאו לא יתערון לה ע''כ.

בעשיית התיקון הנזכר מעורר אהבת דודים למעלה

פה. ועתה בנים שמעו לי יודעי צדק אלי האזינו, פתחו נא שערי צדק לחסות בנועם ה' טולא דמהימנותא וצילה ילדת גם היא שמש צדקה ומרפא לנפש וזרח בחשך אור לישרים בלבותם ויתמלא הבי''ת כולה אורה, ויוסיף ה' שנית ידו לחשוף את זרוע קדשו ויפרסם אור רוח אפינו משיח ה' ויחמול על מיטב הצאן עמו וצאן מרעיתו, ואשרי העם שככה לו לעורר דודים למעלה ופועל ישועות בקרב הארץ ועליהם נאמר ראה חיים עם אש''ה אשר אהבת, ישמח אבי''ך ואמ''ך ותגל יולדתך.

פו. כי על כל אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו לא ימיש מנגד עיניו אהבת השכינה תמיד כל הלילה ולהכין אותה ולסעדה מאשר הטיל הוא חלשים על הקדשים בעון פשעו, והוא כמשל הבן האוהב את אמו ויזכיר לאביו אהבת נעורים כמו שנאמר ואשת נעורים כי תמאס, ובכן מעורר אהבת הדודים ויתן עוז לאלהים.

ואמרו בתקונים ³⁶ ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה בכמה תחנונים ופיוסים לנחתא ליה לגבי שכינתא כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה.

אין השכינה שורה בישראל אלא על ידי עסק התורה

פז. ואמרו בזוהר ויקרא, ³⁷ תא חזי רזא דמלה לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא דהא כל זמנא דישראל בארעא אשתדלו באורייתא כנסת ישראל שראת עמהון וכו' ובגין כך בשעתא דכנסת ישראל אתערת לגבי מלכא אתתקף חילה ומלכא קדישא חדי לקבלא לון וכו' בגיני כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וכל שכן בההיא שעתא דאצטריך לאשתתפא בה בכנסת ישראל כדין קודשא בריך הוא קרי עליה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

מאמרי הזוהר בשבח העוסק בתורה בלילה

פח. ובזוהר פרשת בשלח אמרו ז''ל, ר' יוסי פתח למנצח על אילת השחר כמה חביבה אורייתא קמיה קודשא בריך הוא דכל מאן דאשתדל באורייתא רחים הוא לעילא רחים הוא לתתא קודשא בריך הוא אצית למלולוי לא שביק ליה בהאי עלמא ולא שביק ליה בעלמא דאתי ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא וכו' אמאי בגין דיהא שכיח לגבי שמא קדישא שלים כמה דלית יום בלא לילה ולאו איהו שלים אלא דא עם דא כך בעי אורייתא לאשתכחא עמיה דבר נש יומא וליליא למיהוי שלימותא לגבי דבר נש יומם ולילה.

והא אתמר דעיקרא דליליא מפלגותא ואילך ואף על גב דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא אבל בפלגות ליליא קודשא בריך הוא אעל בגן עדן לאשתעשע עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה ע''כ.

פט. וכמה האריכו בזוהר במעלת עסק התורה בלילה לחברא קודשא בריך הוא בשכינתא ושצריך להיות מגמת פניו להתקשר בשכינה וזה לשונו בפרשת ויקרא, ³⁸ וכד אתער איילתא קדישא ברוח צפון נחתא וקם ההוא זכאה דקאני לה ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא ואזיל בההיא איילתא קדישא לאתחזאה קמי מלכא לקבלה חוטא דחסד ע''כ.

דברי הרמ''ק במעלת העוסק בתורה בלילה

צ. וביאר הרמ''ק דבר גדול בדבריו אלה שצריך להתגבר על השינה בלילה להתקשר בשכינה כאדם המקנא לאשתו שאינו רוצה שתפרד אהבתה ממנו ואין קנאה אלא מצד האהבה, כן יקנא האיש השלם לבל תפרד השכינה ממנו ותעזוב אותו ותפרד אהבתה ממנו ולכן מרוב אהבה שיש לו בה מתגבר לעשות רצונה לעסוק בתורה שעל ידי עסק התורה היא ייחודה וזווגה.

והאיש הירא אשר ישית כה לנגד עיניו אין ספק כי בחשק אהבה זו הנזכר עול יסבול לא יקוץ ולא יבא לו שינה, וכל שכן בשיתו לעומת פניו את אשר אשום אשם ופגם בה כמו שהארכנו למעלה ומעוות לו יוכל לתקון בתפארת התקון הלילה הזה כי אז לו בכח יגבר איש לתקן את מעוותו כי לא ידע איש את עתו, וכמה יתהה אז על הראשונות לאמר בעוד עיני פתוחות מדוע לא הסתכלתי בהם בעסק התורה ונדדתי שינה מעיני לתקן את מעוותתי.

עיקר תקון ערב ר''ח הוא בלילה

צא. ונוסף גם הוא כי עיקר התיקון הלז צריך להיות בלילה במקום שפגם מדת לילה וכמו שהודיענו הרשב''י ע''ה בזוהר בדברי קדשו, ³⁹ מהכא אוליפנא בדרגא דחב בר נש לקודשא בריך הוא בההוא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה ומאן דלא יעביד הכי לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות.

הנה כי כן כל בעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' יחוס על נפשו ויפקח עיניו על התיקון הלז לעמוד חי תמיד כל הלילה באהבתה של שכינה, ואף אם לא יעצור כח לעמוד ביום גם כן לא עיכב כי עיקרו בלילה כאמור, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו וכמו צער בנפשו ובכן יוטהר וילובן מעון פגמו ויוסיף על המאורות.

באור בוקר ער''ח יעתירו בתפלה על הכרת ויתנו צדקה

צב. ובעת קדרותא דצפרא יעתירו בעדה על הכרת כאשר סידרתי נוסחו באור יום השישי ⁴⁰ , ואף גם עוד יוסיפו תת כחה של צדק''ה כאשר מסודר שמה.

אין לבכות בשחרית כ''א במנחה וערבית או שחרית של ער''ח

צג. ויעמדו להתפלל תפלת שחרית מתוך כובד ראש וירבו בתחנונים ובקול בוכים בתפלתם כעצומו של יום הכפורים, ואף גם כי הודיענו רבינו האר''י ז''ל ממאמר הזוהר פרשת ויחי דף רכ''ט ע''ב זה לשונו, פולחנא דצלותא דקא בעי בר נש למפלח קמיה קודשא בריך הוא בשמחה וברננ''ה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו וכו' שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא וכו'.

ומדקאמר שמחה בצפרא כתב הרב שאין לבכות בתפלת שחרית רק בתפלת מנחה וערבית, מכל מקום היינו דווקא בשאר הימים אבל ביום צום התענית הזה אשר הוא לכיפור קטן יאותה לנו לעורר את נפשותינו בצום בעל בכי אולי יחנן ה' צבאות בעדינו וישוב לרחמינו ולכבוש עונותינו כרוב רחמיו הפשוטים ואין ספק דאף בשחרית שוה למנחה וערבית, וכן ראינו לרבים מאשר איתנו באים בסוד ה' לא חששו לשמחה בצפרא ביום זה ובראש השנה ויום הכפורים ומעלין את המדומע בתפלתם וכן עיקר.

סדר לימוד ''הדר מלכות'' למשמרת יום ערב ראש חדש

צד. ואחר התפלה המתנדבים בעם יועדו יחד מיד אחר התפלה עודם עטופים בטליתותיהם ועטרותיהם בראשיהם, ילכו מחיל אל חיל לקבוע סדר הלימוד אשר אערכנו לפניך.

סדר הקריאה בער''ח בפרשיות הקרבנות לכיפור עון

תפלה אחר קריאת פרשת הקרבנות בער''ח

סדר לימוד הקצר ליום ער''ח, בתנ''ך ובמשניות קדשים ובזוהר

סדר לימוד הארוך בפסוקי התורה ליום ערב ר''ח

סדר לימוד בנביאים ליום ערב ר''ח

סדר קריאת ס''ה מזמורי תהילים מסדר ''הדר מלכות''

יתר מקראי קדש שבכתובים ליום ערב ר''ח

סדר לימוד מאמרי הזוהר בסוד הגאולה ליום ערב ר''ח

טעם לנוסח ''תפלת הגלות'' המתוקנת לערב ר''ח

קג. ואחרי גומרם יכונו יחדיו לעתור ולרצות לפני קונם על גלות החיל הזה וה' הסתיר פניו ממנו ומאתנו היתה זאת יעקב למשסה וישראל לבוזזים עם בזוי ושסוי, עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו כאשר חכמים הגידו, לא גלו ישראל מארצם אלא על שמרדו במלכות שמים ומרדו במלכות בית דוד ומאסו בבית המקדש, ולמדו זה ממאמר איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך, ומרדו בדוד דכתיב אין לנו חלק בדוד, ומאסו בבית המקדש דכתיב ראה ביתך דוד ועתידין ישראל לחזור ולבקש שלשתן שנאמר אחרי כן ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טוב''ו באחרית הימים ע''כ.

על כן יאותה לנו להתאונן על זה ראשית אוני''ם ועל גלות החיל הזה לפי רוב השנים ויהי העם כמתאוננים, ועל כן אחרי קרוא קריאה נאמנה זו בבכי יבואו יוצאין בצי''ר ונמשכין בצי''ר בנוסח תפלה זו כי נהפכו עליה ציריה וזה תוארה.

''תפלת הגלות'' לערב ראש חדש

(א''ה, טעם לתפלה זו בערב ראש חדש לפי שהתעוררות הנשמות של הצדיקים הוא בראש חדש וכמו שאמרו במציעא, מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדמוקי לאברהם וכן ליצחק וכן ליעקב כו').

מעלת התפלה הנזכרת

קה. הנה ה''א זו היא עבודה שבלב נשבר ונדכה והיא לקט שיח''ה ופאה מפאות פיות יפיפיות אשר העתירו ליוצרם ביושר עתירתם תחינות נכונות ומתוקנות בשבח והוד''אה ממין הטענה הראויה לטעון ולזכות בדין הצדק, שכך היא המדה מדת טובו המרובה להעשות לו נחת רוח בהיותו מנוצח מבריותיו וזהו רצונו כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות.

על כן יצאתי בעקבי הראשונים לרגל המלאכה אשר לפני לזכות את הרבים ולכבוד אלהים הסדר סדר הד''ר מלכו''ת הזה דבר דבור על אופניו בכל דברי התפילות דבר השוה לכל נפש אדם וסוד משדי יבא בם וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכל האומרם באמירה נעימה ומעלה את המדומע מובטח ויודע אני שהוא מקובל.

מנהג קדמונים להשתטח על קברי צדיקים בער''ח ובט''ו לחדש

קו. וקבלה זו בידינו מן הראשונים וגם האר''י המופלא ז''ל מסרה לנו שטוב ללכת להשתטח על קברי הצדיקים בערב ראש חדש וגם בט''ו לחדש להתפלל ולהתחנן על קברם בתענית שיעתירו בעד החיים כמו שאמרו בזוהר פרשת שמות, ⁴³ אי לאו בעותא דילן על חיי לא יתקיימון פלגות יומא.

קז. ובפרשת אחרי מות אמרו, ⁴⁴ בשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלין ומודעין להו לנפשייהו דצדיקי ובכאן על קברייהו כו' כדין אתערין נפשייהו דצדיקיא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודעי להו צערא דעלמא וכולהו אעלן בפתחא דגן עדן ומודיעי לרוח ואינון רוחין דמתעטרן בגן עדן מלאכי עילאי אזלי בינייהו וכולהו מודיעין לנשמה והנשמה מודיעה לקודשא בריך הוא ובעאן רחמי על חייא וקודשא בריך הוא חס על עלמא בגינהון ועל דא אמר שלמה מלכא ושבח אני את המתים וכו'.

ואמרו עוד שם דף ע' ע''ב, ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא כולהו מתחבראן ומתעטרן כחד עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עילאה ולבתר תייבין לאתרייהו הדא הוא דכתיב והיה מדי חד''ש בחדשו וכו', ועל כן יאותה לנו בשעתא דאזדווגו להראות את פני האדון ה' לעתור ולרצות עליהם על גאולתנו ועל פדות נפשינו.

מנהג המחבר והחברים לומר תפלה הנזכרת בקברי הצדיקים בירושלים

קח. ואני נהגתי להתפלל תפלה הנזכרת לעיל על הגלות על קברי הצדיקים בירושלים עם כל החברים יצ''ו כל ערב ראש חדש אחר גמר סדר הלימוד וכל יקר ראתה עינינו המבשרות צבא רב תל''י.

אזהרה לנכנס לבית החיים בטומאה, ושלא ישתטח סמוך לקברי רשעים

קט. ואולם המשכילים יזהרו ללכת שמה בנקיות וכמו שכתב הרב ז''ל בשער הנבואה כי סביב רשעים יתהלכון והם הרודפים אחר הקדושה כרודף אחר החיים כי אין להם חיות אפס מהם ואפשר שהם יתדבקו באדם הטמא ויטעוהו ויחשוב שהוא רוח הקדש ואינו אלא רוח הטומאה חס ושלום, ולפיכך יהא זהיר כל אדם שלא להשתטח על קברי הצדיקים הסמוכים אל קברי אנשים שאינם מהוגנים לולא יהיה איש חכם מלומד ביחודים ויודע להכרית הקליפה ביחודים ע''כ.

מצוה לקדש את החדש בערב ראש חדש

קי. גם נהגתי עם החברים לקדש את החדש בערב ראש חדש כי חביבה מצוה בשעתה, ולא נהגו לקדשו בשבת שלפני ראש חדש אלא מפני שבשבת נאספו כל העם בבית הכנסת, אכן הטוב והישר למשכילים בחכמה לקדשו בעשרה בערב ראש חדש בתפלת שחרית או מנחה מעומד.

סדר קידוש החדש וסוד ראשי חדשים ע''ד הקבלה

כוונה ותפלה עד''ה לתקון העון בעת קידוש החדש

קודם מנחה יאמרו פרשת עקידה ופרשיות התשובה והיראה

קיג. ובהעלות המנחה יכונו יחדיו עטופים בטליתותיהם ועטרותיהם בראשיהם ורעותא דלבא, יחד כולם יכנסו בכי טוב לקרות פרשת העקידה בדקדוקיה וטעמיה.

ואחר כך יאמר רבונו של עולם כמו שכבש וכו' עד ושב וקבצך, ואחר כך פרשה החביבה גדולה תשובה וכל חפצים ל''ו ישוו בה בפרשת נצבים פרק ל' פ''א והיה כי יבואו עליך וכו' עד סוף הפרשה, ואחריה פרשת היראה בפרשת עקב פרק י' פי''ב ועתה ישראל מה ה' וכו' עד פרק י''א פ''ט זבת חלב ודבש ויאמר תפלות הרב ז''ל אחריהן. ⁴⁵

סדר תחנונים וקרבנות שאומרין קודם מנחה

קיד. ואחר כך בבכי יבאו ובתחנונים בנוסח שמע קולי המתוקן מהרב האי גאון ז''ל כי סגולתו לקבול התפלות ודלתות שמים פתח, ויעמוד המבורר שבהם להתפלל באנחות ותשקמו בדמעות שליש מזמור מה ידידות ופרשת התמיד וסדר פיטום הקטורת מעומד מלה במלה ואשרי, ויוציאו ספר תורה ויאמרו י''ג מדות ג' פעמים ויענו ויאמרו בקול בוכים נוסח עתרת זאת.

תפלה להוצאת ס''ת במנחה של ערב ר''ח

ויקראו בפרשת ויחל שלשה בני אדם המתענים, ואחר כך יחזירו הספר למקומו ויעמדו להתפלל באימה וביראה וקדושת הכוונה שמונה עשרה בלחש ויאמר היחיד נוסח עננו זה בקיצור.

תפלת עננו ליחיד בברכת שמע קולנו בערב ר''ח

תפלה לשליח ציבור בברכת שמע קולנו בערב ר''ח

קיז. ובחזרת התפלה כשיגיע השליח ציבור לשמע קולינו ה' יעתור בנוסח זה.

בימי ב' וה' ותענית ער''ח מוקדם יאמרו וידוי ונפילת אפים קודם סליחות

קיח. ואם יתענו לפני ערב ראש חדש מפני המולד אז יתוודו על עונם תכף ומיד אחר חזרת התפלה כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קכ''ח ע''ב, כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כלא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך בר נש ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא אצטריך למנפל על אנפין וכו'.

ועתה תחזה כמה שגו בחוזה הנוהגים לומר סדר הסליחות בראשונה ונפילת אפים באחרונה בשני וחמישי ובימי הצומות, ולפיכך המשכילים יזהרו להתודות מיד אחר חזרת התפלה ולומר מזמור לדוד אליך ה' וכו' ואחר כך ירבו בסליחות כאשר יחפצו.

מקראי קדש לומר במנחת ער''ח אחר חזרת הש''ץ

קיט. ועתה במנחת משמרת ערב ראש חדש אחר נפילת אפים יעמוד השליח ציבור ויאמר סדר אלה מקראי קדש.

כוונת צירופי השמות השולטים בי''ב חדשי השנה וסדר פסוקיהם

סדר הסליחות והוידויים למנחת תענית ער''ח מוקדם

בתענית ער''ח שחל בזמנו אין אומרין הוידויים כ''א הסליחות

קכב. אכן אם הוא יום ערב ראש חדש ממש ידלגו נוסח הוידויים רק יאמרו סדר הפסוקים הנ''ל ואחריהם בפיהם ירצו ביתר דברי הסליחות לבד מהוידויים, ובכן אב הרחמים יחזיק במעוזם יושיעם ויברכם ברכות שדים ורחם.

שבח המחזיקים בסדר התקון לער''ח ובפרט בסדר הנזכר

קכג. ועתה בנים שמעו לי וחוסו על כבוד יוצריכם ועל הנפש האחת האהובה לאחוז דרך יראי אלהים אנשי אמת המתקדשים והמטהרים בדרכם ועלילותם כל היום הזה וכל הלילה לשקוד על דלתותי בית אלהים לכפר על נפשותם ולתת עוז לאלהים והמה היו בהדר המלכות כמורידי אור מן העולם ועד העולם.

ואף כי באו סדרי סדרים וקדמונים אחזו שער לא כן אנכי עמדי, ואיש התמים בונה ביתו מלא צדק ישים עיני השגחתו אל הסדר הזה יחזיק במעוזו יעשה שלום לו ולא ירד מטה מטה כי נטה אל אל ידו חס ושלום והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם, הכי אחי אתה איש חכם אתה שב ואל תעשה עדיף.

ועל כיוצא בזה היה מאמר הרשב''י בפרשת ואתחנן דף רס''א ע''ב, מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולבא ורעותיה לא שוי לסטרא בישא אף על גב דהוא ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונשא לא שריא עליה וקודשא בריך הוא לא דאין ליה לביש ע''כ, והיית רק עסוק בסדר תפלות הישרות אשר הכינותי המתוקנות ומיוסדות בשפר מעלות המדו''ת.

והן לזאת יסרוני כליותי אקומה נא ואסובבה לתורה ולתעודה במקראי קדש וזוהר ותקונים בסוד הדר מלכות וסמכתים בבית חמדתי על דברת בני אדם ישוטטו לבקש את דבר ה' כרגע קטן עוד הם מדברים איש על מקומו קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו דבר בעתו, עמו אנכי בשורה להגיד לו כדת מה לעשות לא יוכל לרדת עוד מזאת, כמשפט הזה יעשה לו על שגגתו אשר שגג ושב ורפא לו, וגם כי המצא תמצא בידו התנובה להאיר ולהאדיר עליונים למעלה ולהחיש עת גאולתינו ופדיון נפשינו.

במאמר הזוהר דבזכות חדא כנישתא יכניש כל גלוותא

קכד. ואף אם אין כל ישראל יוכלון לעצור כח לעשות כדת היום איש איש במלאכתו אשר המה ענושים, עם כל זאת כל שיש עדה קדושה עושה כסדר הזה מספיק וכמו שאמרו בזוהר חדש ⁴⁶ בענין התשובה, אמר ליה ר' אליעזר חייך אם מהדרין בתשובה רישי כנישתא או חדא כנישתא בזכותן יתכניש כל גלותא ע''כ, וכמו כן בכל הדברים שגאולתנו תלויה בהם.

ועל כל פנים כל איש הירא לא יעבור מלהתקדש עצמו מידי ערב ראש חדש בחדשו כאשר תשיג ידו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש ויתחבר עם האנשים הניגשים בתפילתם כאשר יוכל שאת.

להקפיד בלימוד התקון לער''ח בפרט בשנת העיבור וטעמו

קכה. ואף המיקל על עצמו בכל שנה ושנה הנה בשנת העיבור יהא זריז ונשכר לעשות כסדר הזה, אשר חכמים הגידו ששני המאורות הגדולים חמה ולבנה שוין נבראו והיו משתמשים בכתר אחד, ואחר כך מחמת הקטרוג אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי ומעטי את עצמך, והמה שתו בשמים פיהם לחמה וללבנה העליונים וגבוה מעל גבוה כנודע.

ומענין הקטרוג הזה נמשך למטה קטרוג הקליפה הוא שטן הוא יצר הרע היורד ומחטיא ועולה ומשטין, ואם לא היה מיעוט הירח לא היה לעולמים שום עיבור כי היה סיבובם ומהלכם שוה ועתה שנפרדו אין מהלכם וסיבובם שוה ונצטרך לעשות ז' עיבורים כדי להשוות שנת הלבנה שהוא י''ב חדש שיבא בשוה לשנת החמה שהוא שס''ה יום כדי שיבא פסח בחדש האביב וסוכות בזמן האסיף, נמצאו העבורים שבאו מכח המקטרג המה גרמו שנתהוו המקטרגים למטה המביאים את האדם לידי חטא ועל כן בשנת העיבור יאותה לנו לקום ולהתעודד על עולה של תשובה ביותר.

עיקר תקון שובבי''ם בשנת העיבור, ונוסח ולכפרת פשע למוסף ר''ח

קכו. ומורי נר''ו היה אומר שעיקר תקון השובבים אשר תקנו קדמונינו עיקרם בשנת העיבור, והוא היה אומר במוסף ראש חדש של שנת העיבור למחילת חטא וסליחת עון ולכפרת פש''ע, והחכם עיניו בראשו להיות נשמר ביותר לבל יפול בפח המוקש הוא שטן הוא יצר הרע אשר הוא בתגבורת עצום לקטרג על האדם ולהחטיאו בזמן ההוא יתר על שאר הימים.

בשנת העיבור יש להתענות לכה''פ בער''ח אדר א' וב' וירבו בתפילה

קכז. והחי יתן אל לבו לשוב אז בתשובה שלימה ולהבין ולהתענות מידי ערב ראש חדש בחדשו וביותר במשמרת אדר ראשון ושני ולערוך תפלות בעושר לפני אלהינו מרחם על שארית פליטת ישראל, אל ימשול בנו קצף וצר הצורר לדכא תחת רגליו לטבוח ישרי דרך חס ושלום, ולעתור ולרצות על המעוברות לבל יסכנו בעת לידתן וכן כל כיוצא בזה ירבה כל איש היראה תחנוניו כמו אש לא תכוה ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם כולו שלאנן ושלו.

ציונים והערות לפרק א

1) עי' מדרש פסיקתא רבתי שלהי פרשה כ''ו. 2) אבות פ''ג מ''א. 3) זוהר שמות דף י''ז ע''א. 4) זוהר אחרי מות דף ע''ה ע''א. 5) תקו''ז דף קמ''ו ע''ב בתקונא שביעאה. 6) זוהר תרומה דף קל''א ע''ב. 7) ערכין דף ט''ז ע''א. 8) זוהר מצורע דף נ''ג ע''א. 9) סוטה דף ד' ע''ב. 10) זוהר וישב דף קפ''ח ע''א. 11) זוהר ויצא דף קנ''ב ע''ב. 12) זוהר צו דף כ''ח ע''ב. 13) זוהר משפטים דף קי''ז ע''ב. 14) תקו''ז תקון ע' דף קל''ב ע''ב. 15) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ה ע''א. 16) זוהר בראשית דף כ''ג ע''ב. 17) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ב ע''א. 18) תקו''ז דף נ''ה ע''א. 19) זוהר אחרי מות דף ע''ד ע''א. 20) זוהר ויקרא דף ט''ז ע''ב. 21) זוהר צו דף כ''ח ע''ב. 22) זוהר ויקרא דף כ''ג ע''ב. 23) זוהר חקת דף ק''פ ע''ב. 24) זוהר קרח דף קע''ח ע''ב. 25) זוהר ויחי דף רמ''ד ע''ב. 26) זוהר ויקהל דף ר' ע''א ב'. 27) זוהר תרומה דף קל''ד ע''ב. 28) זוהר בלק דף קפ''ז ע''א. 29) תקו''ז תקון כ''א דף ס' ע''ב. 30) ספר ראשית חכמה שער האהבה פ''ד. 31) זוהר פנחס דף רל''ח ע''ב. 32) תקו''ז תקון ו' דף כ''א ע''א. 33) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38. 34) יש להעיר כי ציוני הדפים שציין המחבר בספר התקונים אינם כפי הסדר הנדפס לפנינו. 35) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ח ע''א. 36) תקו''ז תקון כ''א דף מ''ה ע''א. 37) זוהר ויקרא דף כ''ב ע''א. 38) זוהר ויקרא דף כ''ה ע''א. 39) זוהר פנחס דף רי''ז ע''א. 40) ראה ח''א פ''א משבת אות ק''א. 41) עי' זוהר ויחי דף רל''ט ע''ב. 42) זוהר אחרי מות דף ס''ח ע''א. 43) זוהר שמות דף ט''ז ע''ב. 44) זוהר אחרי מות דף ע' סוף ע''ב. 45) תפילות אלו מהאריז''ל נדפסו לראשונה בסידור הקדמון שערי ציון {אמסטרדם תל''ב דף ל' ע''א} ושם נכתב כי אחר פרשת התשובה יאמר בזה''ל, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך ותפשוט את ימינך לקבל פושעים בתשובה כל פושעי עמך ישראל, וקבל תשובת השבים לפניך ומחול עונם, ואם אין תשובתם כפי עונם אתה טוב וסלח ויחשב כאילו עשו תשובה מספקת, ואותם קשה עורף שיש בהם החזירם אתה בתשובה בהרהור תשובה בלבם שישובו תשובה שלימה לפניך כי אתה חפץ בתשובת הרשע, והשיבני בתשובה שלימה כי אתה רוצה בתשובה אמן סלה, {וכשיסיים פרשת היראה יאמר תפילה זו}, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתטע יראתך בלב כל ישראל עמך ליראה את שמך הגדול הגבור והנורא בכל לבבם ובכל נפשם יראת הרוממות של אין סוף ברוך ויתעלה שמך וידעו כי אתה גדול ונורא שמך אמן. 46) זוהר חדש פרשת נח.

---

פרק ב - ליל ר''ח - קדושת היום - סעודת ר''ח

מעלת ר''ח ושבת שוו בשיעורן ומאמרי הזוהר בזה

א. אם גדלה מעלת שבתות ה' ונודעה על שער בת רבים כי רבה היא יקרה היא מפנינים הוד על כל יומי הארץ עו''לת שבת בשבתו, כן תוסיפי לגבהה עו''לת חדש בחדשו כמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף ע''ט ז''ל, אמר ר' שמעון כתיב והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אמאי שקיל דא בדא אלא כלא בחד דרגא סליקו דא אזדווג בדא וחדוותא דדא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא וכדין חדוותא דכלא.

ותנינא כתיב מזמור שיר ליום השבת ליום השבת ממש שבחא דקא משבח קודשא בריך הוא כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן ואוף הכי בחדתותי דסיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין דיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא ועל דא הביאו על''י כפרה דייקא, תאנא כתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין ועל דא על עולת התמיד דייקא, תניא כתיב בחנה ותתפלל על ה' על דייקא וכו', הנה כי חדש ושבת שוו בשיעוריהן בחדוותא דלעילא כמבואר במאמר.

ב. ועוד לו בפרשת נח דף ע''ה ע''א, ר' שמעון פתח כה אמר ה' אלהים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח האי קרא אית לאסתכלא ביה ואיהו רזא כמה דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח אמאי אלא אילין ימי החול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא וביום השבת יפתח דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא.

תא חזי תרעא דא לא אתפתח באינון שיתא יומי דחול בגין דהא יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל ואינון דשלטין לא שלטי בארעא קדישא בגין דהשער הזה איהו סגור אבל ביום השבת וביום החדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו תא חזי הפונה קדים עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקדושה בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא וכו'.

טעם שקדושת ראש חדש שוה לשבת

ג. ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי שש קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם, והענין כי בשבת ובראש חדש ויום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש ובלי אמצעי אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה ואז נאמר שהקדוש ברוך הוא לובש בגדי מלכו''ת בגדי שבתות וראש חדש ויום טוב, אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רוצה לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מטטרו''ן, ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש.

אמנם בשבתות וראשי חדשים וימים טובים מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקודשא בריך הוא וכו', ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול והטעם שכל ששת ימי החול מתנהגים על ידי היצירה עולם דמט''ט ולא על ידי הבריאה חוץ מארץ ישראל דכתיב בה ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד ואין כח לשלוט שם העשי''ה והקליפה ואפילו מדת הדין אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה על ידי היצירה בכח הבריאה, ואפילו המיתה בארץ ישראל אינו על ידי מלאך המות הטמא אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע.

ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה חוץ משבתות וראשי חדשים וימים טובים כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם, ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שההנהגה על ידם חס ושלום כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חס ושלום כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח, רק הסגירה לבד לענין המזון שכל ימי החול אינו נשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר, כללו של דבר משם באר''ה שביום השבת וביום החדש שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם והעולמות הם יותר בשלימות מבחול על ידי תוספת קדושתו.

באמירת כתר בר''ח יש הארת נפש יתירה, וחיוב קבלת פני רבו בר''ח

ה. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה''ה שבראש חדש יש הארת נפש יתירה בעת הכתר, ועל כן חייב לקבל פני רבו בראש חדש כמו שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש וכו' כי בקבלו פניו יושפע לו מכח רבו להעמיד קרן האורה ותקות חוט הארה והיא נקנית במשיכה.

טעם שמקבלין פני הרב בר''ח ע''פ הזוהר

ו. וכמו שכן היה מנהג חסידים הראשונים ע''ה כמו שאמרו בזוהר ואתחנן דף רס''ה ע''ב, רבי אבא הוה אתי מלמחמי לר' שמעון פגע ביה ר' יצחק אמר ליה מאן אתי מאריה דנהורא גבר דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא הא נהורא עמיה שריה אמר ליה תנינן דחיובא עליה דבר נש לקבלא אנפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רביה ר' שמעון בוצינא עילאה קדישא דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי אמר ר' יצחק אהדרנא עמך ואקבל פני שכינתא וכו'.

וכן במדרש הנעלם פרשת חיי שרה דף קכ''ז אמרו, רבי אליעזר אזל למיחמי לר' יוחנן בן זכאי רביה וההוא יומא ריש ירחא הוה כד מטיה גביה אמר ליה בירא דלסריין ומליין ליה והוא נביע מדידיה יתיר מאי בעי הכא אמר ליה חייב אדם לקבל פני רבו וכו', וכל זה מפני האור המתרבה על נפשותם בראש חדש כנזכר.

ביאור מ''ש בתקונים דבעת אמירת כתר יש הארת נפש יתירה

ז. ובתקונים דף כ''ב ע''א, הדא הוא דכתיב יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת וביום החדש יפתח דהכי איהי שכינתא סתימא עמיה ביומי דחולא כשושנה דאיהי אטימא וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחא לקבלא ריחין ובוסמין וליר''תא נפשי''ן וענוגין לבנייהו וכו'.

הנה אימות הקודם ככל דברי הרב זלה''ה שגם בראש חדש יש הארת נפש יתירה, אלא שאמר בעת הכתר כדי שלא יהא חולק על מה שאמר שם דף כ''ב ע''ב ואתקריאו אילין נפשות אושפיזין בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת וכו' דהיינו דלא שריאן בישראל בקבע כל היום אלא ביום השבת כמו שיש העילוי רב למעלה בין שבת לראש חדש כמו שכתב הרב.

ורמז זה יתקומם במקרא ביום החדש יפתח וביום השבת יפתח, יפתח יפתח תרי זימני, שם רמז כי כל אחד נדרש לעצמו כי כל אחד יש לו בפתיחה זו מעלה בפני עצמה כל אחד לפי זמנו שאינם שוין בעלייתם, והשוה הכתוב חדש ושבת לרמוז דחדש ושבת שוו בתוספת נפש יתירה ועל כן נאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו.

דברי המדרש שכל המועדות וראשי חדשים ע''ש האבות

ח. ונוסף גם הוא מה שכתב הטור בהלכות ראש חדש משם רבינו יחיאל ז''ל שמצא במדרש שכל המועדות כולם הם על שם אבותינו הקדושים, פסח על שם אברהם שאמר לושי ועשי עוגות, שבועות על שם יצחק שנאמר ויהי קול השופר שתקיעת שופר של מתן תורה היה מאילו של יצחק, סוכות על שם יעקב שנאמר על כן קרא שם המקום סוכות, והשנים עשר ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש הרגלים הנזכרים על שם שנים עשר שבטי ישראל וכשחטאו ישראל בעגל לא זכו להם, (עיין תוס' ורש''י מגילה דף כ''ב).

טעם שנשים בטלות ממלאכתן בר''ח

ט. והנשים שלא חטאו בעגל עדיין הראשי חדשים כמועד להם ולפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש רק אוכל נפש בלבד ע''כ, כי על כן אף עתה יש להם רושם האור ההוא להיות עילוי למעלה ואף גם בנפש כל איש ישראל כמדובר.

מנהג ותיקין לטבול בערב ר''ח לכבוד היום

י. ועל דברת יקר תפארת עטה ליום החדש המקודש, שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם ישמחו ויעלצו לפני ה' בהתקדש עליהם ראש החדש זריזים מקדימים לקדם פני החדש ולבא בצל שד''י לחסות תחת כנפיו בקדושה ובטהרה וטובלים במקוה טהרה לכבוד ראש חדש מבערב כמו ברגלים, וטהור ידים יוסיף אומץ ויאחז צדיק דרכם.

תפלה ע''ד הסוד לטובלים בערב ר''ח

ע''פ האר''י יש להחליף בר''ח בגדי החול בבגדים מיוחדים לר''ח

יב. וכתב הרב ז''ל להחליף לו חליפות שמלות משקידש עליו היום לכבוד ראש חדש כי כן תלבשנה המדות העליונות הארות יתירות וכמו שרמזנו במאמר הזוהר דפרשת נח כי התלבשות העולמות בראש חדש אינם כבחול, ועל כן שלמים וכן רבים לעומתן מתהדרים בהדרת קדש בבגדים מיוחדים לראש חדש, לא של שבת ולא של יום טוב אלא של ראש חדש בלבד כי לא שוו כל הזמנים בשיעוריהן.

סמך מדברי הרמב''ם לחילוף בגדים בר''ח

יג. ומן דעת הרמב''ם נראה כך, שכתב שראש חדש הוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, מינה שצריך לכבדו בכסות נקיה כדילפינן בשבת מוכבדתו אלא שצריך לתת הפרש ביניהם בצד מה כאמור, וסימניך חמ''ש חליפות שמלות נוטריקון ח'דש מ'ועד ש'בת כי בם יתהדר ויתלבש חליפות שמלות לכבוד הדרתם.

מנהג מורו להחליף בגדיו עם התקדש ר''ח

יד. ומורי ז''ל היה מחליף שמלותיו מבערב בהתקדש עליו היום, וכן ראוי לנהוג שגם בלילה יש עילוי שהרי כבר אומרים יעל''ה ויבא.

מנהג המערב להדליק נרות בלילי ר''ח בבתי כנסיות ובבתים וטעמו

טו. ובכל ארצות המערב נוהגים להדליק נרות אור ראש חדש בבית הכנסת וגם בביתם על שולחנם כמו בשבת ויום טוב על תוספת המאורות המאירים מחדש למעלה, ועל ידי הדלקת הנרות למטה מתעורר למעלה הדלקת הבוצינין קדישין כמו שנאמר על כן באורים כבדו ה' ואשרי העובד את ה' בשמחה.

שיעור זמן תפלת ערבית ומנהג האר''י בזה

טז. וכבר ידעת מה שאמרו בזוהר חדש פרשת בראשית דף י''ז, אמר ר' אלעזר צלותא ותושבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא וכו', אמר רבי יהושע אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפלת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפלה אחרונה דאמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפלה אחרונה ע''כ.

יז. וכן היה מנהג הרב ז''ל שלא לאחר זמן תפלת ערבית יותר משיעור זה אם לא על צד האונס ניכר, והן עוד היום רבים מחסידי תקיפי ארץ ישראל תפסו שיטה זו וכן ראוי לנהוג כל הימים.

יזהרו בערבית ר''ח להתפלל מיד בשקיעה מפני שרובן בתענית

יח. אכן מי שאי אפשר לו כל הימים על כל פנים יהא זריז ונשכר אור ראש חדש להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית מיד בשקיעת החמה מפני כי רובם הם מתענים בערב ראש חדש וכן לא יעשה להכנס בו כשהם מעונים, ואף שאמרו ⁴⁷ הלכה מתענה ומשלים היינו לומר שיתענה עד שקיעת החמה אבל כל שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות כמו שכתב הב''י סי' רמ''ט, והוא הדין נמי בראש חדש משעת צאת הכוכבים ואילך אסור להתענות וכן כתב ה''ר מנחם עזריה ז''ל. ⁴⁸

דין הפסקת התענית למי שאיחר להתפלל

יט. ועל כל פנים מי שלא התפלל תפלת ערבית והגיע זמן צאת הכוכבים מצוה עליו למהר להפסיק תעניתו כי לא אסרו קודם תפלה אלא סעודת קבע אבל סעודת עראי לית לן בה, והאיש הירא לא יביא עצמו לידי זו המדה ובהתקדש עליו היום יזדרז להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית עם הצבור בזמנה לכבוד הדר ראש החדש וברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם.

לומר ברכי נפשי קודם ערבית בר''ח וטעמו

כ. ויתן בקולו קול עוז יצלח דברו במזמור ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד וכו' (א''ה, לפי דברי הרב ז''ל שהעלוי בראש חדש היא לנפש דוד ועל כן יש נפש יתירה בראש חדש ולא רוח יתירה לפי זה יש טוב טעם לומר ברכי נפש''י) המספר בשבח היוצר ברוך הוא, עשה ירח למועדים לשלול סברת החוזים בכוכבים האומרים שמילואה ומיעוטה הוא לעשות רושם בבני אדם וחושבים שיש כח בלבנה לפעול טוב כשהיא מתמלאת והולכת וכן להפך לפעול רע כשהיא מתמעטת ועל כן חושבין אותה לאלהות, שעל כן אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח כי הוא גורם להם לעובדה שסוברים שיש בה כח זה מעצמה שמיעוטה ומילואה מכשילם כאמור.

וזה המזמור לעד נאמן המודיע כל מעשה בראשית המעיד על מלכותו יתברך ושהכל נברא מאיתו והוא אדון על הכל וכל צבאות מעלה ומטה אינן רשאין לעשות אלא רצונו, ולמאמרו כסופה ירדופו כאשר סידרם במעשה בראשית ובידו לשנותם ולהחליפם כמו החמה והלבנה שעמדו במלחמות יהושע ועשר מעלות שחזרה החמה בחזקיהו, ועל כן אנו אומרים ומעידים עשה ירח למועדים כי אינו כמו שחושבים החוזים בככבים אלא לספור בחידושה המועדים הנקראים מועדי ה' שציונו לעשות בסדר מהלך ככבי לכת, וכל איש לפי מהללו יתן אל לבו פרטי דברי המזמור להכיר גדולתו יתברך ומורא לו יעלה על ראשו.

טעם אחר לאמירת ברכי נפשי בליל ר''ח משום עילוי הנשמות בר''ח

כא. ואולם לפי דברי מדרש הנעלם פרשת לך לך ⁴⁹ מצינו עוד טוב טעם למנהג זה לומר ברכי נפשי אור ראש חדש ויומו זה לשונו, מקימי מעפר דל וכו' להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד ליה כרסייא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקודשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמאריה מברכת וסגדת לקמיה הדא הוא דכתיב ברכי נפשי את ה'.

אמר רבי עקיבא כל פרשתא דתושבחתא דא נשמתא אמרה לקמיה דקודשא בריך הוא דקאים עלוי ונשמתא פתחת ואמרת ה' אלהי גדלת מאד וכו' עד סיומא דקאמר יתמו חטאים, ועוד אמר ר' עקיבא ולא דא בלחודוי אלא משבחת ליה על גופא דאשתארת בעלמא דין ואומרת ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו ע''כ, ולפיכך טוב להודות מזמור הזה בהתקדש יום החדש להורות על עילוי הנשמות למעלה בראש חדש.

יתר מאמרי הזוהר על עילוי נשמות הצדיקים בגן עדן בר''ח

כב. וכן מבואר בזוהר פרשת ויחי דף רכ''ד ע''ב העילוי רב שיש לנשמות הצדיקים בגן עדן מידי חדש בחדשו זה לשונו, תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגן עדן דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא דמתעטראן מיומוי דבר נש אמר ר' יהודה כמה לבושין אינון אמר ר' אלעזר טורי דעלמא על דא פליגו אבל תלתא אינון חד דמתלבש ביה ההוא לבושא רוחא דבגנתא דארעא וחד יקרא מכולא דמתלבש ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דמלכא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשא ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא ובכל ריש ירחי שתא ושבתא אזל ואתקשר ברוחא דבגן עדן דבארעא דקיים בין פרגודא יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושט והודע ליה בעלמא.

תנא בתרין קשורין אתקשר נפשא בכל ריש ירחא ושבת בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגן עדן דארעא ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא ונשמתא דצרירא בצרורא דחיי ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא הדא הוא דכתיב ונחך ה' תמיד דייקא וכו'.

כג. ובזוהר פרשת תרומה ⁵⁰ ביארו עוד גודל עילוי הנשמות בראש חדש שמתעטרות באורות עליונים ומתקשרת הנשמה ברוח ורוח בנפש עד שהם בקישור אחד בציור רוחני כמו שהיו בציור גופניי בעולם הזה זה לשונו, רזא הכא לאינון דידעי ארח קשוט דחלי חטאה בשעתא דנשמתא מתערא לעילא גו עיטרא קדישא ורוחא קאים בנהירו עילאה בשבתי וירחי וזמני האי נפש בשעתא דרוח נחתא מגו נהירו עילאה דדיירא בגן עדן נהיר ונציץ איהו כד קיימא גו קברי ואתגלימת בדיוקנא דהוו גו גופא בקדמיתא וכל אינון גרמין בההוא דיוקנא סלקא ומשבחא ואודאן לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

והענין הוא כי בשעה שהרוח יורד מגן עדן העליון לגן עדן התחתון אז מוליך עמו אור גדול שקיבל למעלה ומאותו האור יורד גם כן אור בהיר מאד לנפש אשר בקבר ומתלבשת הנפש באור הזה כצורת הגוף ממש, ואז מתחברים העצמות יחדיו ידובקו ומצטיירים בצורת הגוף שהיה בעולם הזה ועולים מן הקבר ומודים ומשבחים ואומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ועל זה נאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אומרות אין כתיב כאן אלא תאמרנה.

כד. ומבואר שם בזוהר דאילולי אתיהיב רשות לעין לראות היה כל אדם רואה בלילי שבת וראש חדש ויום טוב כדמות צורות עומדות על גבי הקברים ומודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אלא שהעון מבדיל ומחשיך את העין מלראות, אשר מכל אלה תשכיל העילוי רב שיש לנשמות בראש חדש ועל כן ראוי לומר אור ראש חדש מזמור ברכי נפשי את ה' שכן הנשמות אומרות שבח זה למעלה כמו שאמרו במדרש הנעלם הנזכר לעיל.

כה. ואף שכתב הרב ז''ל שאין צריך לומר שום מזמור קודם ערבית אלא פסוקי ה' צבאות עמנו וכו' עד גמר הפסוקים ההם, מכל מקום מזמור זה מן הטעמים הנזכרים ראוי ונכון לאומרו אור ראש חדש ואין לשנות.

כוונה ע''ד הסוד קודם תפלת ערבית

מקראי קדש לומר קודם ערבית של ר''ח

אזהרה שלא להפסיק בהכרזת יעלה ויבא כ''א ע''י הקטנים

כח. ואחריו לו יהיה חן יצלח דברו בתפלת ערבית בכוונה ובנעימה קדושה, וראוי לשליח צבור לחוש למה שהזהירו כת הקודמים שלא להפסיק בהכרזת ראש חדש בין הקדיש לתפלת שמונה עשרה רק יכריזו בבית הכנסת על ידי הפעוטים, ואם ראש חדש יום אחד קורין ראש חדש ואם ראש חדש שני ימים קורין בלילה ראשון יעלה ויבא הואיל ויום ראשון הוא יום ל' של חדש העבר ואינו ראש חדש ממש רק לענין יעלה ויבא, אכן ליל שני קורין ראש חדש שהוא ממש ראש חדש וממנו מתחילים למנות בחדש.

כוונת ר''ח עד''ה בעת אמירת יעלה ויבא

מ''ש הקדמונים שהשוכח יעלה ויבא ידאג כל החדש

ל. כי על כל אלה איש התמים יהא זריז ונזכר להיות לזכרון בין עיניו קדושת היום ולא יעבור מלהזכיר יעלה ויבא אף בלילה כי אף כי לפי פשוטן של דברים שאין מקדשין את החדש בלילה לא יעלה ולא יוריד, אכן לפי תעלומי הדברים גם הוא יגדל וצריך להזכיר יעלה ויבא לבחינה העולה היא למעלה בסתר ההר, ואמרו הקדמונים שהשוכח מלהזכירו ידאג כל החדש.

פרטי דינים במי ששכח יעלה ויבא בתפלות התשלומים

לא. ומורי נר''ו כתב שאם שכח בליל ראש חדש ולא התפלל ערבית דצריך להתפלל שחרית שתים, טעה בתשלומים ולא הזכיר של ראש חדש וכן כשראש חדש שני ימים וביום ראשון שכח ולא התפלל מנחה וטעה בתשלומים ולא הזכיר ראש חדש אין מחזירין אותו כיון דסדר עליות אלה כל אחת נדרש לעצמה, קל וחומר הדברים שאם התשלומים ביום יש לנו לומר אם בעת עלייה העיקרית שהיא של לילה אין מחזירין אותו מטעם הנזכר כל שכן כשהוא לתשלומין אשר חלף הלך לו, ואם התשלומים בלילה יש לנו לומר אם בתפילה העיקרית שאינה לתשלומין אינו חוזר כל שכן אותה שבא לתשלומין אשר חלף הלך לה אותה העלייה ולקמן נבאר עוד פרטי דינים אלו בס''ד.

(א''ה, אם לא אמר מנחה בערב ראש חדש פסק הרמ''א לומר אלהינו בשתי התפלות בליל ראש חדש כשבת, אך בשיירי כנסת הגדולה כתב בסימן תכ''ב שאין צריך דלא דמי לשבת הואיל ותפלת ראש חדש היא תפלה של חול עצמה אלא שאנו מוסיפים בה יעלה ויבא אין צורך להזכיר בשניה).

התעוררות לכוין בצרכי שמים בתפלה ע''פ הר''ם די לונזאנו ע''ה

לב. וצריך להיות כל איש מתעורר בכוונתו לעתור ולרצות נוסח אלהינו זה קוינו לו בגילה וברעדה להתנפל לפני ה' יעלה וירומם עטרת רוח אפינו משיח ה' אשר הוא נלכד בשחיתותינו והן עתה ביום החדש בצל שד''י נתלונן ירום הודו ותנשא מלכותו לתקן עולם במלכות שד''י, וכבר אמרתי שעיקר האהבה והיראה היא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם ובפרט בענין אשר כזה אשר הוא צורך עליונים ותחתונים.

וכמה הזהירו כת הקודמין שלא יכוין אדם בחלק מהתפלה לבד במה שצריך והשאר יוציא מפיו ולבו לא נכון, כגון אם יש לו חולה שיכוין ברפאנו או אם צריך פרנסה שיכוין בברכת השנים ובברכות שהם שבחי הוא יתברך וצורך כל ישראל כגון שלשה ראשונות ושלשה אחרונות וברכת השיבה שופטינו ואת צמח דוד ובונה ירושלים לא יכוין, ואם עשה כן אין תפלתו ראויה להתקבל ומדת הדין מקטרגת ואומרת, בצרכו הוא מכוין ומתחנן ולא כן בשבח בוראו ולא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחילול השם בגוים כאשר נחלה על חסרון הלבנה מכיסו ובריאות איבריו וכיוצא בזה ואז טורפין לו תפלתו בפניו.

ר''ח הוא עת רצון להעתיר על הגאולה

לג. כי על כן צריך לשית מגמת פניו בתפלתו על דבר כבוד שמו יתברך וסוף הכבוד לבוא גם אל עצמו ואל בשרו, וזה כל הימים וכל שכן וקל וחומר ביום החדש כי שערי הרחמים הם פתוחים להתקבל ברצון התפלה כי נאה ויאי להרבות תחנונינו לפני המקום ברוך הוא על גאולתנו ועל פדות נפשינו בלב שלם ונפש נענה, אולי יחנן ה' וחשף ה' את זרוע קדשו ואסף נדחי ישראל תוככי ירושלים וארמון על משפטו ישב כבראשונה.

במ''ש במדרש שלעתיד יעלו ישראל לבהמ''ק בי''ב ראשי חדשים

לד. ויוסיף בכוונתו להתחנן על הגאולה כיום הזה כי כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אז יהיה שלם ותם עון העגל ואז יהיו הראשי חדשים כרגלים כאשר בתחלה קודם מעשה העגל, וכן אמרו במדרש תהלים ⁵¹ בפסוק מתי אבא ואראה פני אלהים זה לשונו, אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שהיינו עולין לרגל שלש פעמים בשנה ורואים פני שכינה אמר להם הקדוש ברוך הוא בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני ע''כ.

והואיל וכל זה מעכב עון פשעינו אנה נוליך את חרפתנו, וכבר אמרו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו חס ושלום, כי על כל אלה יתאמץ בכל כוונתו בתפלתו היום לשפוך שיחה לפני אל ישוב ירחמנו ויעלה זכרונינו לפניו וזכרון ירושלים וזכרון משיח בן דוד עבדו לפליטה לטובה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והיה מידי חדש בחדשו.

לא יפסיקו בעניית אמן בין זכרנו לפקדנו ביעלה ויבא

לה. וכשאומר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה לא ישים ריוח בין הדבקים, אשר שם רמז דכר ונוקבא זכירה לזכר ופקידה לנקבה וצריך לייחדם יחד ביחודא שלים, ולפיכך בחזרת שליח ציבור התפלה לא יפסיקו לענות אמן בינותם, ואחר כך ישלימו תפילת ערבית.

סגולה להנצל ממגיפה ומכל צרה בימי החדש

אמירת ראש חדש טוב ומבורך כמו בשבת

לז. ושוב תהיינה רגליו כאילות ללכת אל ביתו בששון ובשמחה כשבת ויום טוב, ויתן קולו קול עוז לאמר ראש חדש טוב מבורך.

תפלה לאחר תענית ער''ח קודם שיסעד

לח. וימהר יחיש לעשות סעודתו מיד שלא ליכנס בה כשהוא מעונה, ואם הוא בתענית קודם שיפסיק תעניתו יאמר.

יש לכבד ר''ח כשבת במאכל ומשתה ובפרט לדברי הרמב''ם

לט. ויש לכבד ראשי חדשים במאכל ומשתה כשבתות וכחגים וכמועדים, ולסברת הרמב''ם הוי ראש חדש מן התורה להתחייב לכבדו והוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, ויחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש אינו צריך התרה אלא שאם קבלו בלשון נדר הרי עלי צריך התרת חכם, ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת לבך שאירע בהם ראש חדש לא היית נודר ומתיר לו.

מנהג להוסיף מאכל לכבוד ר''ח, וכשחל בשבת מוסיפין שנים

מ. ומנהג טוב להולכים בתמים להוסיף לכבוד ראש חדש מאכל חד יתיר, וכשחל ראש חדש להיות בשבת מוסיפים עוד מאכל חד יתיר ממה שעושים לכבוד השבת איש כברכתו, ואחד האנשים ואחד הנשים שוו בחיוב זה ואדרבא המה מחוייבות יותר הן מפני שלא חטאו בעגל והראש חדש נשאר להן כחגים וכמועדים.

סדר לימוד במשנה ובזוהר לסעודת ראש חדש

מא. ואיש התמים יהא ביתו מלא צד''ק להיות עניי תורה באוכלי שלחנו בראש חדש כיום טוב אשר עתה עצומו של יום שמש צד''קה ומרפא בכנפיו והיה מעשה הצד''קה שלום, ויהיה שולחנו מלא דשן בדברי תורה ויהגה בעניינו של ראש חדש.

תוכחה למרבים בסעודת היום ושוכחין יעלה ויבא

מב. ויכון עצמו לקראת אלהיו לברך ברכת המזון ויתקדש עצמו בכוונתו להיות זהיר ונזכר לומר קדושת היום בבונה ירושלים, כי אף כי לפי הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו לא ביום ולא בלילה מפני שאינו מחוייב לאכול פת רק אם נזכר קודם הטוב והמטיב שאומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון בלא שם ומלכות, מכל מקום איש התמים לא יעבור מלתת העילוי למעלה בין ביום ובין בלילה וגם להתקדש עצמו בקדושת היום, וכל שכן אם הרבה במאכליו ובמשתיו לכבוד ראש חדש שקרוב להיות ברכתו דחויה על דבר כי סופו הוכיח את תחלתו אשר להנאתו הוא מכוין ולא לכבוד ראש חדש ועדיו בחיתומיו חבין לו הואיל ולא הזכירו ולא סיפר בשבחו, ולא באו לידי מדה זו אלא על תיתם ההודאה והברכה לשמו בלא לב ולב מצות אנשים מלומדה דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם והיה להם למשא.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושתים ממשפחה אחד למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף ובולע את השם בנעימה, אויה להם כי על זאת השכינה צועקת ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, עמדת על שלחניך שתים או שלש שעות והתנהלתה לאיטך למצוא נחת רוח בנפשך ובבואך לברך אותי רע בעיניך להתעכב רביע שעה לכוין את ברכתך ותברכני כמי שכפאו שד וכפורק עול משא כבד יכבד ממך, הוי כי יגעת בי, העל אלה לא תתאפק ה' וה' הטוב יכפר בעד.

ועל כן כל בעל נפש יהא זהיר ברוחו בהגיע תור חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו שהוא מרבה בשבילו להתאמץ בכל כוונתו בברכת מזונו להזכיר מעין המאורע ובכן יעשה נחת רוח.

מקראי קדש לומר בר''ח קודם מים אחרונים

מד. והא לך סדר מקראי קדש ראשי תיבות מילוי שם אדני הנזכר והם ל''ה פסוקים לאומרן קודם מים אחרונים בראש חדש.

נוסח הרחמן לבהמ''ז בר''ח ואמירת מגדול

מה. ויאמר בראש חדש הרחמן הוא יחדש עלינו את החד''ש הזה לטובה ולברכה ויכוין לרחל כמו שביאר הרב במוסף, ויאמר מגדול כמו בשבת סוד נביאים נצח הוד דדוכרא כנודע.

ליל ר''ח דינו כשבת לענין הזווג אחר חצות

מו. ושוב ישכב וערבה שינתו, וכתב רבינו הקדוש האר''י ז''ל דבליל ראש חדש מותר לתלמיד חכם הזווג כמו בשבת כי מקור הנשמה פתוח כמו בליל שבת, אכן יזהר להיות דווקא אחר חצות שאז יש זיווג גדול ללאה ויעקב בעצם ובעילוי ראש חדש כמו שביארנו בפרקי שבת באורך זמן זמנם זמניהם, ושם ביארנו אזהרות הזווג באורך שלא להשחית את נחלתו נחלת ה' בנים עיין שם, וביותר צריך להזהר בליל ראש חדש שהרשעה מתרסת מאד באש קנאתה עמו.

סגולה לתנוק המשחק בהקיץ או בשינתו

מז. וכן ראוי להיות כל איש צופה בילדיו בלילה הזאת בפרט ובכל עת שרואה תינוק המשחק לבדו בהקיץ או בעודו ישן שלילית היא המשחקת עמו יזדרז להכות באצבעו על חוטמו ויאמר נוסח זה, זילי לילית חייבתא זילי מהכא, לית לך כאן חולק ואחסנא לית לך כאן נייחא, ויאמר ויהי נועם כולו וכן יעשה ג' פעמים.

ציונים והערות לפרק ב

47) ערובין דף מ''א ע''ב. 48) עי' שו''ת הרמ''ע מפאנו סי' ב' סוד''ה ולפי. 49) זוהר וירא דף צ''ז ע''ב. 50) זוהר תרומה דף קמ''ב ע''א. 51) עי' בפסיקתא רבתי פרשה א'.

---

פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום

מעלת עסק התורה בראש אשמורות ובפרט בר''ח

א. אם גדלה מאד שגבה למעלה מעלת עסק התורה לראש אשמורות כל הימים, עוד תוסיפי לגבהה ביתר שאת לראש אשמורת יום ראש חדש רב הקדש להתחבר עם כנסת ישראל ולעלות אחר כך עמה אשר היא יתבא בכתרהא ועטרהא ותעלהו אמו לאור בעוז חביון עוזה ודיוקנו למעלה עומד ונחקק בכנסת ישראל, ואף היא תשיב אמריה לו יתברך חזי במאי ברא אתערנא לגבך כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, וזה כל הימים וכל שכן בזמן עלייתה בראש חדש דכפום עובדיהון דבני נשא הכי אתרוממת וכמו שאמר דוד המלך ע''ה אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה', ובלי ספק כי הוא מעורר את הרחמים וממקומו יפן ברחמיו כמו שאמרו בתקונים.

ב. ואמרו בזוהר פרשת בשלח ז''ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', ואין ספק שבראש חדש שהיא העולה למעלה ראש כך תרבה הארתה עד להפליא על אינון דמשתתפין בהדה.

סגולת עסק התו' בליל ר''ח לקבל תוספת הארה מנשמות הצדיקים בג''ע

ג. ונוסף גם הוא אשר ביארנו למעלה בפרק ב' העילוי רב הנמצא למעלה לנשמות הצדיקים בגן עדן ביום החדש, ומה טובו ומה יופיו להשתתף עמהם לראש אשמורות כמו שביארו בזוהר בכמה מקומות דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמילעי באורייתא וקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה, ואין ספק כי לפי העילוי רב אשר תשיג נשמתם בראש חדש כך ישיתו חלקתם איתו להעלות את נשמתו עילוי רב וישביעו בצחצחות נפשו.

לומר באשמורת ר''ח ''תקון הלילה'' המסודר לימות השנה

ד. כי על כל אלה אף המיקל על עצמו בלילות הקיץ מלעמוד לראש אשמורות, לו בכח יגבר איש התמים להיות זריז ונשכר לעמוד באשמורת יום החדש רב הקדש להגות בסדר תקון הלילה אשר סידרנו ⁵² ליקר ולתפארת האחת האהובה כמו שביארנו את סודו בספר חמדה גנוזה, ולא יעבור מלהגות בו אשר הוא חביב מאד להכין אותה ולסעדה בעת עלותה להתרפק עם דודה אחר כך בתפלה.

לימוד לאשמורת ראש חדש

ה. ומנהג חסידים הראשונים להגות במאמרי הזוהר המדברים בסוד ראש חדש הרשומים לעיל בסעודת הלילה אשר בם יעמיקו וידברו ברב עוסק כל תעלומי סוד ראש חדש, ואף אם לא בא בסוד תעלומי הדברים קריאתן זו היא הללן, וגם אם יש שהות עוד ממרום ידברו במאמרי הזוהר הרשומים לעיל בי''ב חלקים הדר המלכות כי חביבה מצוה בשעתה.

מנהג מורו ללמוד באשמורת ר''ח כ''ד פרקי שבת

ו. ותחילת שמושי לפני מורי ראיתיו באשמורת יום ראש חדש לומד כ''ד פרקי שבת בעל פה, ואנכי שאלתיו לאמר מה מקום לפרקי שבת בעונה זאת, והיתה תשובתו אלי, ותמלא כד''ה ותעל.

פיוט לכבוד השכינה מהר''ם די לונזאנו ע''ה

ז. ושוב באשמורת הבקר ישיר תהלתו של ראש חדש בנועם קולות לעורר חבצלת השר''ון לשיר בקול נעים, ואנכי נהגתי לשורר שבחא דמטרוניתא להר''ם לונזאנו ז''ל.

דברי הזוהר במעלת ההשכמה בשבת ור''ח

ח. ובהאיר היום ישוב ליטול ידיו שנית להסתלק מן הספק, ויכון לקראת אלהיו בהדרת קדש בטלית ובתפילין להשכים לבית הכנסת כי אף כי גדלה יקר השכמה זו כל הימים הנה בשבתות ובראש חדש תוסיף תת כחה לה ביתר שאת ויתר עז מטעם מה שאמרו בזוהר בחקתי דף קי''ד ע''ב זה לשונו.

פתח רבי יצחק ואמר דומה דודי לצבי וגו' הנה זה עומד אחר כתלינו זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא (פי' השכינה) דא למיהוי גבייהו מן מלכא עילאה דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה, למלכא דסרחא מטרוניתא אפקא מהיכליה מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוא סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה כך ישראל אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דריעותא דמלכא עלייהו שבקי עמהון.

בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אדרין מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי ובכי הדא הוא דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות לאסתכלא ולאשגחא עלייהו ובגין כך בעו חדווא ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ''ל.

הנה משם באירה שבשבת וראש חדש הקדוש ברוך הוא נצב על ראשי עם קדש ותאב לאשגחא בהו עד שמפני כך בעו חדווא יתיר בההוא יומא כאמור.

יזהרו בקדושת ביהכנ''ס בפרט בשבת ור''ח

ט. ומטעם זה צריך כל אדם להזהר בקדושת בית הכנסת בראש חדש ושבת יותר מבימות החול על כי הקדושה בהם יתירה, עד שאמרו בזוהר דאסור לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא כמו שהארכנו בפרקי שבת בס''ד, כי על כל אלה כל איש הישראלי ביום ראש חדש יתגבר כארי לעמוד בבוקר אור לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר להשכים לבית הכנסת אף מי שאין דרכו בכך כל הימים כדי להסתופף בטולא דמהימנותא העומד אחר כתלינו.

מצוה לומר הלל עם הצבור משום ברוב עם

י. ונוסף גם הוא כי התחברות עם הצבור מהולל מאד כל הימים וביתר שאת נעלה ונשגב בראש חדש שקורין בו את ההלל ומצוה לקרותו בצבור כי ברוב עם הדרת מלך, וכמה החמירו חכמים הראשונים בדבר עד שהפריזו על המדה לאמר שאם בא לבית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואחר כך יתפלל.

תוכחת המגיד לב''י על הדילוג בתפלה

יא. וכדומה לזה היה המגיד מזהירו להרב הקדוש מהרי''ק ז''ל ויוכיחנו לאמר, הטוב בעיניך מה שאתה עושה כי אינך הולך לבית הכנסת בהשכמה ולכן אתה צריך לומר התפלה על ידי טלאי להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, הלא ידעת אם לא שמעת כי כל סדר התפלה מיוחדת ומסודרת על יסוד וסדר נכון ואילו תאחר המוקדם הרי אתה מפריד ומקלקל סדר העולמות ע''כ.

ולפיכך האיש הירא יעוז בקדושת יום הקדוש הזה להיות נאזר בגבורה לעומת יצרו הרע לבלתי יתגרה בשינה ולהתרשל ולהתעכב מלהשכים ולבא אל משכן ה' אשר הוא מאבד טובה הרבה, אשר הלך חשיכים ואין נוגה לו מאותה ההארה הנפלאה המשתלשלת ויורדת על ראשי עם קדש בקדושת בית הכנסת בירחי ובשבתי אשר בהתחברו עם הצבור יזכה וירש אותה.

מנהג טוב לשורר בהשכמה לכבוד יום ר''ח

יב. ומנהג טוב להולכים בתמים להשכים לבית הכנסת ולשורר בנועם קולות שירי כבוד הדר ראש חדש רב הקדש לדפוק בשערי הרחמים אשר ביום החדש יפתח כאמור בזוהר, ואחרי כן ישוב ידו שנית לכוין בשמות הקדש של קדושת היום, ואשר לא יבין את זאת יסדר השמות בסדר מקראי קדש אשר סידרנו למעלה בערבית עיין שם וקריאתן זו היא הללן.

בפסוקי דזמרה של ר''ח יש להוסיף מזמור ק''ג

יג. ויסדר אחר כך סדר הזמירות בנעימה קדושה, ויש לומר בזמירות ראש חדש מזמור ק''ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וכו' והטעם הוא שנאמר בו ה' בשמים הכין כסאו ומלכו''תו בכל משלה, וגם על הנפש המתוספת בו נאה היה להם לומר ברכי נפש''י.

פרטי דינים למי ששכח יעלה ויבא

יד. ויאמר שאר התפלה עד עמוד להתפלל תפלת שמונה עשרה, ויכוין כי בסגולת התפלה בלחש היא העולה בנצח ולפיכך יהא זריז ונזכר להתאמץ בכוונתו לומר יעלה ויבא ברצה אשר בנצח הוצק יסודו ועיקרו עתה ביום דרחל עלמא דאתגלייא היא להאיר על הארץ כמו שביארנו שם בתפלת ערבית, ולפיכך אם לא הזכירו קודם שיעקור רגליו מחזירין אותו כי מגרעות נתן מצידו למעלה.

ואם הוא קודם מוסף לא יסמוך על תפילת מוסף כי כל אחד נדרש לעצמו זה למעלה מזה, ואף גם לא יסמוך לכוין דעתו לחזרת שליח ציבור התפלה ולצאת בה כמו שכתב הרב בסימן קכ''ד שאי אפשר שיוכל לכוין שישמע כל התפלה ולא יסיח דעתו במלה אחת כמו שכתבו הפוסקים, ואף גם זאת כי הואיל והוא בקי למה יגרע מלהאיר אל עבר פני הכלה הוא עצמו אשר מצוה בו יותר מבשלוחו.

טו. ואף אם הוא מסופק אם הזכיר או לא, הסכימו רוב האחרונים דעל הספק מחזירין דודאי לא הזכיר כיון שלא זכר מראש חדש בעומדו בתפלתו שאם זוכר שהיה בדעתו בתוך תפלתו להזכיר של ראש חדש ושוב נסתפק אם הזכיר או לאו אין מחזירין אותו דודאי אמרינן הואיל והזכירו סיפר בשבחו.

התעוררות שלא להסיח דעת מקדושת ר''ח

טז. ואיש התמים לא יביא עצמו לידי מדות אלו ויכון לקראת אלהיו בכוונה ישרה, ותמיד מעת התקדש עליו היום לא ימיש קדושת היום מנגד עיניו והעילוי הרב הנמצא למעלה בשכינת עוזינו, ובכן בזאת בעומדו לשרת בשם ה' אלהינו לא יסיר לבבו מלהזכיר הנוסף בעבור קדושת היום כי לא באו לידי שכחה זו אלא האישים אשר רפו ידיהם מן התורה וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו הדרת קדש יום החדש אחרי גיום, ובבואם לעבוד עבודה באהל מועד הן אומר והן דברים מן השפה ולחוץ מצות אנשים מלומדה ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם להזכיר קדושת היום אשר גבלו הראשונים כי לא נגה עליהם אור באהלם ויהי להם גם חול גם חדש כולם שוין לרעה.

כי אין בהם תבונה לאמר מה היא קדושת היום ועל מה אדניה הוטבעו ועל כן המה באים לידי מדות אלו, ולא יתנו אל לבם אפס בהתעקצם כאשר יתעקץ חמור הבר הולך על ארבע מאת חבריהם העומדים אצלם אשר קול בר''מה נשמע אלהינו ואלהי אבותינו, וכולי האי ואולי ועדיין אולי ישיתו אל לבם להזכיר אחר שבע צווחות אשר צווחה העזרה וה' הטוב יכפר בעד.

לא כן האנשים הניגשים אשר רוח ה' נוססה בם תמיד לא ימיש מנגד עינם קדושת היום וכוונת התפלה היום ומה נעשה בה למעלה, ובכן יתקדשו להזכיר קדושת היום במקומה כדי שלא יצטרכו לחזור התפלה ונמצאו כושלים בספק ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.

מעשה עם האר''י באחד ששכח יעלה ויבא

יז. וכבר היה מעשה בימי הרב באחד מן החברים שבא לפני הרב בראש חדש סר וזעף ושאל לו הרב מדוע פניך זועפים היום, והשיב לאמר אקריון בחלמי נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אז השיב לו הרב ומדוע לא הזכרת אלהינו בתפלתך אתמול במנחה כי הוא בא להעלות את המלכה ואתה כי השלכתה אותה אחרי גווך על כן צעקה הנערה לאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום.

מנהג יראים לעשות סימן בסידורם לזכרון

יח. ובעל נפש היפה יחרד לבו ויתר ממקומו על זאת ויהא זהיר ברוחו לתת עוז לאלהים ולא ימיש מנגד עיניו את זאת אשר בהעדרה תשש חילהא חס ושלום, ווי לאינון דמחלישין חילהא דלעילא כמו שאמרו בזוהר בפסוק התרפית ביום צרה צר כח''כה כח כ''ה, ושלמים וכן רבים מיראי ה' וחושבי שמו עשו ציונים וסימנים בספרתם טרם עמוד להתפלל לבלתי ישכחו להעלות את זכרונה לטובה.

דין ש''ץ ששכח יעלה ויבא

כ. וצריך גם השליח ציבור להיות זריז ונזכר לאמר אלהינו, ואף שלפי הדין אם השלים תפלתו ולא הזכירו אין מחזירין אותו מפני טורח צבור הואיל ותפלת המוספין לפניו כמ''ש סימן קכ''ו, מכל מקום כבר כתבנו כי כל אחד נדרש לעצמו לפי סדר עלייתם ולא יעלה זה בזה ומגרעות נתן חס ושלום בשמ''ים ממעל ועל האר''ץ מתחת זרועות עולם.

כא. ומיהו אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש, הדין פשוט בזה שלעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם כמו שכתב הטור בשם הרמב''ם ז''ל.

אמירת הלל וסודו

כב. ואחר חזרת שליח ציבור התפלה יברך השליח ציבור בנעימה קדושה לקרוא את ההלל.

טעם שמצות הלל בעמידה

כג. וגם לפי פשטן של דברים יתכן לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו אשר עשה ועושה ויעשה ומצות עדות בעמידה וסימניך הללו עבדי ה' שעומדים וכו', ואסור לסמוך עצמו באיזה דבר שיהיה דסמיכה אינה כעמידה.

דין יחיד באמירת הלל ויתר דיניו

כד. והיחיד כשהוא בביתו הסכמת רוב הפוסקים שלא לברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, אכן אם הוא בבית הכנסת כל שיש עשרה בבית הכנסת מצי שפיר יחיד לקרותו, ומה שאמרו דאפילו אומר שיאמרו עמו הוי כרבים, מורי נר''ו ערער על זה בתשובותיו וכתב דלא אסתבר, והנשים אפילו הן עשרה לא יברכו לעצמן שהרי הלל מצות עשה שהזמן גרמא הוא ופטורות.

כה. והחי יתן אל לבו לקרוא את ההלל בשפה ברורה ובנעימה קדושה לכבוד הדרה של שכינה כי בשלומה יהיה שלום לנו, ונהגו שהשליח צבור אומר יאמר נא ישראל והקהל עונים הודו לה' וכו', ואולם האיש הירא יהא זהיר לומר עם השליח צבור פסוקי יאמר נא ישראל וגם כי לעולם חסדו ולא יעלה זה בזה, כי כבר כתבנו כי בארבע כי לעולם הנזכרים פה שם רמז והן מספר ארבעה מאורות עליונים ונשגבים מאד כנ''ל ולמה יגרע הוא מלהזכירן בפ''ה צ''ח שפתים.

סגולה לאריכות ימים לומר אחר ההלל

ויאמר כל זה ג' פעמים, והשם הזה יוצא מן פסוק ואברהם זקן בא בימים ויהו''ה, ז' מן זקן, ב' מן ב''א, ד' מן מ''ם דבימים האחרונה כי היא מתחלפת לדלית באלפא ביתא דאי''ק בכ''ר באותיות דמ''ת, וי''ה מן ויה''וה ברך, והנקוד מן יהב''ך גימטריא חסד מדת אברהם כנודע.

תפלה להוצאת ס''ת בראש חדש

כח. ואומרים קדיש תתקבל, ואחר כך יוציאו ספר תורה ויכין עצמו לעתור ולרצות נוסח תפלה זו.

סדר קרה''ת בר''ח וטעם שקורין בה קרבנות תמיד ושבת מספר ''לבוש''

כט. וקורין בפרשת פנחס פרשת תמיד ופרשת וביום השבת ופרשת ובראשי חדשיכם, והטעם שקורין פרשת קרבן של שבת בראש חדש מפני שעל כרחינו צריכים לקרות יותר מפרשת ראש חדש כדי לקרות ד' גברי ואין בפרשת ראש חדש אלא חמשה פסוקים ואנו צריכים שלשה פסוקים לכל גברא, וכיון שצריכים להוסיף מוסיפים פרשת התמיד שהיא כתובה לפניה סמוך לה ושייכא בכל יום, וכיון שקורין פרשת התמיד ופרשת ראש חדש צריכין גם כן לקרות פרשת שבת שהיא בנתים שאין מדלגין בתורה בחד גברא.

אך בקריאת הפרשה דולג דהיינו דהכהן קורא שלשה פסוקים וידבר, צו, ואמרת, ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא עוד שני פסוקים את הכבש, ועשירית האיפה, וזהו פירוש דולג שדולג לאחוריו, וישראל ⁵⁴ קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם, ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד הסוף.

ל. והוצרכו לעשות כן מפני שצריכים לקרוא ד' גברי ופרשיות אלו אין בפרשת צו אלא חמשה פסוקים ובפרשת וביום השבת שני פסוקים ובפרשת ובראשי חדשיכם חמשה פסוקים, וקיימא לן אין פוחתין לאחד משלשה פסוקים ואם יקראו בשנים הראשונים כל אחד שלשה פסוקים אם כן לא ישארו בפרשה אלא שני פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני היוצאים כמו שאמרו בגמרא שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים.

ואם יקראו פרשת צו כולה בשנים וישאר עדיין שבעה פסוקים לקרוא בהם שני אנשים אי אפשר לחלקם שאם יקרא אחד פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ופסוק אחד או שנים מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני הנכנסים שיאמרו שלא קרא עם הראשון אלא השני פסוקים שמראש הפרשה על כן הוצרכו לעשות הסדר הנזכר.

טעם שאין פוחתין בר''ח מד' גברי

לא. ואין פוחתין מד' גברי ואין מוסיפין עליהם, וטעמא דמילתא לפי פשוטן של דברים להודיע שקדושת ראש חדש עדיף משני וחמישי שקורין בהם שלשה, ואין מוסיפין עליהם לומר שאין קדושתו כקדושת יום טוב שאין קורין אלא ה', ועוד משום טורח צבור מפני שאין בטלים כולם ממלאכתם אלא הנשים והוא הטעם גם כן שאין מפטירין בנביא, מכל מקום כיון שהנשים בטלות ממלאכתן הוסיפו חד גברא.

סוד קרבנות ראש חדש

חליצת התפילין קודם מוסף וטעמו

לג. ואחר חזרת ספר תורה למקומו יחלוץ תפיליו אחר גמר קדיש לעילא, וטעם הדבר כי מוסף ראש חדש דומה ליום טוב שנקרא אות וכיון שאומרים כתר והם נקראו כתר אין ראויים להיות שני כתרים כאחד.

סדר עבודה למוספי ר''ח והרגלים מהרמ''ע מפאנו ע''ה

לד. וה''ר מנחם עזריה ע''ה תיקן סדר עבודה למוסף ראש חדש ומן הישר לאיש התמים לסדר אותה קודם המוסף וזה תוארה.

וסדר זה לא ישתנה בכל המועדים אפס תוספת עוד שיתוסף באיזה מהם כמו שסידרנו בפרקי יום טוב בס''ד.

דברי המדרש במעלת קריאת הקרבנות בזמן הזה

לה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וגרסינן בסוף מסכת מגילה, ⁵⁷ אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו לאו, אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע כלומר מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפר בו עונותיהם, אמר לו קחה לי עגלה משולשת כלומר הקרבנות יכפרו עליהם, אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני את כל עונותיהם.

ובסוף מנחות, אמר רב יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' לעולם זאת על ישראל, אמר ר' יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

לו. והלא תראה איך לא הספיק לראשונים לומר ביום הכפורים הפסוקים שבאו בענין עבודת היום בלבד אבל סידרו כל מעשה העבודה אחת לאחת למצוא חשבון, ומה טוב ומה נעים אילו היה לנו כן סדר לכל יום יזכיר בו כל מעשה עבודת התמיד כי בזה היינו באמת משלמים פרים שפתינו.

וכבר עמד מעלת החכם החסיד כמה''ר מנחם די לונזאנו ז''ל ויעש גם הוא מטעמים סדר עבודת כל יום ויום ושבת וכבר סידרנו אותם בפרקי שבת שאז כל העם בטלים ממלאכתם ואין טורח צבור עיין עליהם, ובכן יצלח דברו בכוונה ישרה להתפלל תפלת מוסף.

תפלה קודם מוסף ע''ד הסוד

מנהג מורו לומר פסוקי שירת עלי באר קודם מוסף וסודו

לח. ומורי נר''ו הוא היה נוהג לומר קודם תפלת מוסף פסוקי אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וכו'.

סדר כוונת השמות בברכת מקדש ישראל לי''ב חדשי השנה

תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף

מ. ועתה תראה כמה שגו רבת מבני עמינו אשר היה להם תפלת המוספין כמשא כבד ובחרו להם לאומרם בקול רם שלא להתעכב שיעור שליש או רביע שעה יותר ומאבדים טובה הרבה כי כל אחד נדרש לעצמו, ובחזרה מעלתו יתירה על של לחש כנזכר בסדר העליות בדברי הרב ז''ל ומנשמת אלוה יאבדו ותקותם מפח נפ''ש ואין נוגה לו, קורא אני עליהם ולא אותי קראת יעקב כי יגעת ב''י ישראל, ועל כן האיש הנלבב יהא זריז ונשכר לסדר תפלת המוספין כתקונה בלחש ובחזרה ובכן נפשו לו חיה נפש ברכה תדושן לחזות בנועם ה'.

תפלה ע''ד הסוד לאמירת כתר לומר קודם חזרת הש''ץ

ואחר המוסף שנתוסף ונתעלה נפש דוד וגם הנפ''ש לו תמלא, יצלח דברו במזמור ברכי נפש''י את ה' בכוונה זו ויגמור תפלתו כשאר הימים.

אחר מוסף מותר לחזור ולהניח תפילין

מב. ואיש התמים ילבש אחר כך תפיליו כיתר הימים לקבע לימודו ולא יחוש והכי משתמע מדברי הרב זלה''ה שכתב ז''ל, ואחר כך בחזרת מוסף עולה עד הכתר ולכן אנו אומרים כתר אבל אין עליה זו אלא לפי שעה בלבד בשעת תפלה ותו לא ע''כ.

(הג''ה, אמר המעתיק ואם כבר התפלל תפלת מוסף ולבש תפילין דר''ת ושמע מעשרה שהיו מתפללים חזרת מוסף יש להתיר לו שיענה קדושת כתר הואיל וכבר יצא ידי חובתו ואין צריך חליצת תפילין, כ''כ הרדב''ז סי' פ' ע''ב).

תפלה ע''ד הסוד קודם לימודו בר''ח

חיוב קבלת פני רבו בראש חדש

מד. וכבר כתבנו בראש הפרק שחייב כל אדם לקבל פני רבו בראש חדש ובכן יקבל מכחו שפע הנשפע מהכתר בעת התפלה.

ציונים והערות לפרק ג

52) סדר תקון זה שייסד המחבר וכינהו ''תקון הלילה'' נדפס בשלמותו בקונטרס חמישי שבסוף הספר, וראה עוד אודות תקון זה ביתר אריכות בפ''ז במבוא הספר. 53) בספר ''שתי ידות'' שלפנינו ממהר''ם די לונזאנו ישנם שינויי נוסחאות וניכר בעליל כי לרב חמד''י היה הפיוט בגירסא אחרת מכתיבת ידי המחבר, ולא יפלא כי אחר שידענו כי מחבר החמ''י הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ודאי ראה את כתבי מהר''ם די לונזאנו וכפי שצויין ע''ג שער הספר ''זוהר חדש'' בתוספת הזוהר על מגילת רות שנדפס לראשונה מכתיבת יד בעיר ונציה שנת תכ''ג ממה שהובא מעיה''ק צפת ע''י המקובל ר' בנימין הלוי שמסרו לתלמידו המקובל ר' משה זכות, ושם נכתב בהקדמת המלבה''ד הוא החכם ר' יוסף חמיץ, כי את הזוהר הנזכר הביא ר' בנימין הלוי רבו של ר' משה זכות בכתיבת יד עם הגהות האריז''ל בעצמו ממה שמצא בגנזי החכם המקובל מהר''ם די לונזאנו. 54) מתיבת ''וישראל עד ורביעי'' נשמט במהדורות הספר, והשלמנום ע''פ מש''כ הלבוש סי' תכ''ג ס''ב שמשם ציטט המחבר דיבור זה. 55) זוהר פנחס דף רמ''ח ע''א. 56) חטאת ר''ח וכו' כצ''ל וכפי הנדפס בספר עבודה תמה לרמ''ע שמשם ציטט המחבר, אבל בחמ''י דפו''ר נדפס ''לחטאת'' ואין לו ביאור והוא ט''ס. 57) מגילה דף ל''א ע''ב.

---

פרק ד - סדר היום ומנהגיו - למודי היום

מנהג קדמונים לקדש עצמם בר''ח כבמועד

א. שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם להתקדש עצמם בראשי חדשים כבחגים ובמועדים לנעול דלתותיהם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, לשעות ⁵⁸ בקדושת היום כי רבה היא לשמוע עולת חדש בחדשו.

קדושת ר''ח קרובה לשל שבת ורגל ומעלת הסעודה בר''ח

ב. ויאחז צדיק דרכם זך וישר פעלם לצאת ממחשכי הימים ובצל שד''י יתלונן, ויקדיש ויעריץ קדושת היום בשמחה רבה על התורה ועל העבודה והשביע בצחצחות נפשו להרבות בסעודה של מצוה לקדוש ה' מכובד וכמו שכתב הרמב''ם שמצות סעודה של ראש חדש הוא מן התורה.

ובגמרא פ''ז דפסחים דף ע''ז, שעירי ראש חדש אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קא משמע לן דראש חדש אקרי מועד וכו', וקרובה קדושתו לקדושת שבתות ה' ובכל מקום שקלן הכתוב שניהם יחדיו כמו שנאמר ביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, ונאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו כמו שביארנו בפרק ב'.

יתר על כן אשר חכמים הגידו כי הי''ב ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש רגלים על שם י''ב שבטי ישראל, וכשחטאו ישראל במעשה העגל נוטל כבוד זה מהם וניתן לנשים שלא חטאו בעגל ולכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, אלא כדי שלא לפרסם גנות האנשים אינו מועד ממש להם ודיו ברמז שנהגו בו קדושה יותר מהאנשים על שלא חטאו בעגל, ועדיין לא סר רשימו של הקדושה ההיא אחד לאנשים ואחד לנשים.

להרבות בתורה בראש חדש כשבת

ג. כי על כל אלה אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו בהתקדש נפשינו כהיום הזה בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום באין פנות ליבנו לבטלה אפילו שעה אחת בהגות בתורה כל היום על דרך אמרם לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, כדי שלא ימצא המקטרג מקום לקטרג עלינו לאמר אילו זכיתם היו לכם כחגים וכמועדים אפס חטאתיכם מנעו הטוב מכם וקרוב לעורר הדין על ישראל חס ושלום.

ביאור נוסח ראשי חדשים לעמך נתת

ד. כי על כן אנו מעתירים בעדינו בנוסח תפלת המוסף ראשי חדשים לעמך נתת וכו' תשועת נפשם מיד שונא, וביארו המפרשים הכוונה לאמר עיקר ראשי חדשים שהיו כרגלים לעמך נתת הם השבטים או לישראל קודם שיחטאו בעגל שאז היו עמו יתברך ולא של משה ואחר כך נעשה לבד זמן כפרה לכל תולדותם שמתכפרים מעון טומאת מקדש וקדשיו.

ולפיכך הוא מעתיר לאמר שיהיו שעירים הללו לרצון תשועת נפשם מיד שונא שלא יקטרג עליהם ס''מ הוא השונא העיקרי לומר אילו זכיתם הייתם מקריבים מוספין אחרים כשאר הרגלים ובכוונות אחרות ובשביתת הרגל ולא יהיה יום זה למבטח מזכיר עון העגל, ועל ידי זה אהבת עולם תביא להם שבבנין בית מקדשינו יהיה שלם עון העגל ובכן אהבת עולם שהיה מאז קודם מעשה העגל הראשי חדשים כרגלים תביא להם כאשר בתחילה.

וברית אבות לבנים תזכור, רוצה לומר שאף שזכות האבות שהם השבטים נשכח ונתבטל היות הראשי חדשים כרגלים עם כל זאת ברית של האבות תזכור, ובכן יהיה הארה ותוספת קדושה בראשי חדשינו ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו שיהא אז בראש חדש זמן שמחה כרגלים, וכן אמרו ז''ל באגדת תהלים ⁵⁹ והעתקנוהו לעיל שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ע''כ.

ראוי לאישי ישראל למנוע מלאכתן בר''ח

ה. והנה כי כן יאותה להם לאישי ישראל להסכים תפלתם עם המעשה הטוב להתקדש עצמן ולבטל עצמן ממלאכתן כאשר יוכלון שאת אם מעט ואם הרבה, דאף דאין מנהג זה אפס לנשים כאמור כבר השמיענו הרב הב''י ז''ל בשם הר''י ז''ל ⁶⁰ דמלאכה כבידה אסור אף לאנשים.

(א''ה, וכן כתב כלי יקר בפסוק ונסתרת שם ביום המעשה שתירגם יונתן ביומא דחולא כתב ז''ל, ידמה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא עוד היום מנהג הנשים, ואפשר כי מפני קרבן היום רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד ע''כ).

לשמוח עם עניים בני תורה בסעודת ר''ח

ו. ועל כן כל אחד כפי שיעורו יבדיל עצמו ממשא כובד המלאכה מקצת היום או כולו לה' לעמוד לשרת בשם ה' אלהיו בתורה לפי השגת ידיעתו ואליו יאסוף כל חרד לדרוש במעשה קדושת היום, וכמו חלב ודשן תשבע נפשם בסעודה של מצוה יחד עם עניי בני תורה להשביע בצחצחות נפש דוד אתר דמסכנא כמו שאמרו בתקונים, ⁶¹ כל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עילאה להשקות את הגן דאיהי דלת דלה מסכנא.

ובכן יוסר כל משטין מעלינו באשר לא ימצא אחרינו מקום ללון לאמר אילו זכיתם וכו' כי הלא לא ניתנו שבתות וימים טובים אפס להדר התורה וכבר שילמנו חובותינו לפי השגת יד כושלינו בגלות החיל הזה בהתקדש עצמינו בתורה ובמצוות ובקידוש היום כחגים וכמועדים כל אחד לפי שיעורו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט.

תוכחה על משתה היין במועדים ור''ח להר''מ אלשיך ע''ה

ז. והן רבים עתה עם הארץ אשר שמעו את יקר תפארת ראשי חדשים והוד הדר כבודם וכי מצוה לשמוח בהם, ויטו עקלקלותם ויהפכו קדושת רא''ש החדש ללענה ורו''ש בסובאי יין בזוללי בשר למו, מתקדשים ומתועדים אל הגנות כי יקראו איש את רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה ותחת כל עץ רענן נצב על עין המים באמור אליו לך נרוה דודים עד הבקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים כי במה יודע איפה אהבת קדושת ראש חדש אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש, ויקומו ויעשו כן המה וריעיהם כיוצא בהם ויפנו עורף ולא פנים מאין פנות אל קדושת היום שיעור מה בהקדים תחילה מזון הנפש העיקרי בקבוע עתים לתורה בלתי אל אשישי היין ישיתו עין.

וזה החילם לעשות אל הגוף הנגוף ויחמו בבואם לשתות, שתו ולעו וירם לבם ויהיו כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר אל מי תדמיוני ואשוה יאמר, ובגובה לבו ישתרר גם משתרר על השתייה כדת גבורים לשתות יין ואז יתהלל המתהלל באמור כי ליקר כבוד יום החדש הוא עושה, אך הם לא ידעו כי המסית בינותם להראות אליהם פני ההיתר, אך במרעיתם וישבעו יצא לבם ויצר סמוך בקרבם אינו אלא שרף לשרוף בלהבת אשו לב האנשים במשתה היין לשתות במדה טובה מרובה עד יצא מאפם, וישכחו את ה' מאין פנות לברך על המזון ולהזכיר קדושת היום ומכל היוצא מפיהם כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואז למי אוי למי אבוי זה נופל כשוכב בלב ים וזה יצוא יצא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו עד ששמחת ראש החדש לרוש ולענה נהפכה.

והן זאת רעתם כי מר זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו בגזל ועריות, כי ממשוך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות, וגם לץ היין הומה זימה כי מפנק ביין את בשרו והאספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך נפשו אחרי גוו נמשל כבהמות נדמה, ומי שלח ידו ביין וניקה כי אבינו הראשון חטא כאשר חכמים הגידו ⁶² גפן היה סחטה ענבים ונתנה לו וימת הוא וכל זרעו, ונח מצא חן בעיני ה' ויאשם ביין ונפגע, ואצילי בני ישראל שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו.

ח. המורם מהם כיוצא בהם כמו שהאריך הר''ם אלשיך בתוכחת מגולה זו באורך וכתב בסוף דבריו ואמר, והן אמת כי אשר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו כאשר נכון היה בית וארמון על משפטו וחטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעם ועל כן רבים שתו נימא, אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא ואל ישמח ישראל אל גיל כעמים כי יראה כי אזלת יד ומפני חטאינו גלינו מארצנו וחילול השם הגדול המחולל בגוים, כי מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובושת הפנים כהיום הזה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו.

ואף לזאת יחרד כל לב כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו איזהו מקומן של זבחים ומשתה היין, ומי האיש אשר הוא יהודי ולא דמוע תדמע עינו לילה ויום מאין הפוגות כי יראה עובדי פסל המתהללים באלילים, מינייהו מלכי מנייהו אפרכי ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא נתונים נתונים המה תחת און עובדי ע''ז, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו כי מידינו היתה שפחה כי תירש גבירתה.

ט. ולו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדינו ונלבש שק ואפר ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה עד פור התפוררה גוייתנו ואדמתנו, ויקרא זה אל זה ואמר לכו ונשובה אל ה' עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ, ולא די שלא נעשה כן כי אם שתחת היותם מתקדשים ומתטהרים בשבתות ובראשי חדשים כל היום תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר ולא אמרו היש ה' בקרבנו אם אין כי עונותינו היו מבדילים בינינו ובין אלהינו, הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ואבחר דרכי להתבודד בחדרי משכני ואדום לא אצא פתח אף בשבתות וראש חדש להשתעשע במלכי צורי צור ישועתי עד ישקיף וירא ה' משמים לתקן עולם במלכות שדי וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו.

מצוה לדרוש לרבים בכבוד המועדים וראשי חדשים

י. כי על כל אלה מצוה לדרוש את זאת ברבים על תפארת יקר שבתות וראשי חדשים כי רבה בל יחללוה במעלליהם אשר לא טובים חס ושלום פן יהיה למבטח מזכיר עון פשעינו לפני צור עושינו, ותוסיף תת כח הקטרוג כחה לה בצרף עבודתינו הנכריה עתה עם עונות הראשונים בעגל אשר חיללנו יקר כבוד הראשי חדשים מלהיות נכונים כמועדי רגל כמו שביארנו.

יא. ואף שאמרו שמצוה לשמוח בסעודת יום החדש, לא אמרו למשוך ביין את בשרם חלילה או לשמוע שיר כסילים בעת ההיא לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד, ולאנשים הניגשים אשר מורא שמים תמיד על פניהם להם יאתה להתעדן בזיו שפע הקדוש שיורד על פי מדותיו עליהם ועל נפשם בשבתות ובראש חדש לאכול לשובע נפשם, לא המטים עקלקלותם ריקים ופוחזים המהפכים לראש ולענה קדושת ראשי חדשים והיו לראשי תנינים והשכינה צועקת חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח וכו'.

מנהג גדולי ארץ ישראל ללמוד הלכות קידוש החדש בר''ח

יב. ודרך חסידים הראשונים תקיפי ארץ ישראל למשוך עצמם בלימודי ה' ביום החדש מאז הבקר עד הצהרים בקדושת היום ומעשהו בהלכות קדוש החדש להרמב''ם בעיון רב והוא סוד העיבור, אשר לא יהיה תפארתם של ישראל אפס בו כמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וחייב כל אדם להתעסק בהם ואל יהיו קלים בעיניו מפני שאין אנו צריכים להם בזמן הזה כי הם סוד העיבור ועליה נאמר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור כמו שאמרו בשילהי דייני גזרות, ואיש תבונות יאחז את דרכם.

לימוד ליום ראש חדש

תפלה אחר הלימוד בראש חדש

ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה מידי חדש בחדשו להתעדן מזיו השכינה היתה לראש פינה, ובכן בתתו תחילה ובראשו חלק לנפשו יתן ויעש גם הוא מטעמים לחלק הנפש עם הבשר לאכול לשבעה לכבוד קדושת היום וכזה יהיה באמת ראש חדש יבחר ה'.

דיני ביטול מלאכה לנשים בראש חדש

טו. נוסף על זה צריך להודיע לנשים הוד כבוד הדר היום מה הוא להן יותר מן האנשים בנגלה ובנסתר, כי על כן יאותה להן להבטל ממלאכתן מכל וכל בין להשתכר ובין שלא להשתכר הואיל וטעם מנהג זה הוא כמ''ש למעלה כי הראשי חדשים היו נכונים כמועדי רגל ובעון העגל נוטלה יקר הדרתם מאתנו וניתנו לנשים, יאותה להן לכשרות לנהוג בהן כמועדי רגל להבדל מכל מלאכה כבדה או קלה, אלא שכדי שלא לפרסם גינות האנשים לא נאסר להן להיות באיסור כמועדי רגל ממש, ואחד הגדולות ואחד הקטנות שוו בשיעוריהן במנהג זה.

תוכחה לנשים המכבסות בראש חדש

טז. ו מאנה הנחם נפשי על הנשים העומדות על הכביסה בראשי חדשים ומכוונים מלאכתן בראש חדש שלא ליבטל בימי המעשה ממלאכתן ומה הועילו בתקנתן, קורא אני עליהן אפוכי מטרתא למה לי אשר עינינו הרואות כי כמשא כבד תכבד העבודה הזאת עליהם מאד מאד יותר משאר מלאכות יוצאות דוות וסחופות ומבוהלות בכביסתן, ולא אריך למיעבד הכי שהרי כתב הר''י דמלאכה כבידה אסורה אף לאנשים.

יז. והאיש התמים לא יעשה כן בקרב ביתו רק יודיע טעמי הדברים ופירושן מה ראו על ככה ומה הגיע עליהן בימי עולם ובשנים קדמוניות להבדל ממלאכתן מידי חדש בחדש אולי יתנו לב לשוב ויקדישו ויעריצו קדושת יום החדש כבחגים וכמועדים כל כבודה בת מלך פנימה להכין עצמה למעשה הטוב והיה למעשה הצדקה רדופה היום הזה ביותר, כפיה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כי בעצם היום הזה מעשה הצדקה חשוב ומקובל ביותר להשקות את הגן דאיהי דל''ת דלה מסכנא דלית לה מגרמא כלום כמו שנתבאר למעלה, והיה מעשה הצדקה שלום חסד ואמת נפגשו צד''ק ושלו''ם נשקו.

מנהג נשות ירושלים לגבות צדקה מעת ריעותיהן לעניי תורה

יח. ונשים יקרות שבירושלים זה דרכן שכל למו להיות רדופות תמיד מידי חדש בחדשו לגבות מעות לעניים צנועים אשה מאת רעותה ולהחזיק ביד עניי תורה ואשרם ואשרי חלקן מה טוב חלקן ומה נעים גורלן, תובלנה בשמחות וגיל תבואינה בהי''כל מלך, ומנהג כזה יבחרהו ויהללהו ה' לעשות ראשי חדשים נכונים כמועדי רגל.

תוכחה לנשים המחטיאות את הרבים

יט. כי לא כנשים המצריות העבריות הפרוצות אשר לא שקטו ולא נחו תמיד כל היום בקרב ביתן פעם בחוץ פעם ברחובות ומחטיאי רבים הנה כי לא ינקה כל הצופה בהן וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בפרק א' דחנוכה ע''ש, ולא ניתנו ראשי חדשים אפס לנשים שאננות כל כבודה בת מלך פנימה ולא יראו החוצה אל העין, ואם לאו יעסקו במלאכתן, וכשם שהיו מקבלים שכר על הפרישה כך יקבלו שכר על הדרישה בעסק מלאכתן כי לא ציוה ה' לנוח בראש חדש לפריצות ולהכשיל לרבים.

ועושות אלה עבירה היא בידן להבטל ממלאכתן והקולר תלוי בצואר בעליהן שלא מיחו בהן ושומע לנו ישכון בטח.

ציונים והערות לפרק ד

58) כ''ה בדפו''ר והוא מלשון להשתעשע. 59) עי' פסיקתא רבתי פרשה א'. 60) עי' שו''ע או''ח סי' תי''ז. 61) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ח ע''א. 62) בראשית רבה פרשה י''ט אות ה'.

---

פרק ה - ברכת הלבנה

בחידוש הלבנה ניכרת מציאות המחדש

א. חכמים וידועים רועי ישראל אשר מעולם אנשי שם ורוח ה' נוססה בם, הם אמרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה, והיה טעמם כי כבר ידעת כי מי שנזרק בו רוח מינות בהכחשת אלוה ממעל לומר שהעולם קדמון ומתנהג על פי סידור המערכה, דעה זו מוכחשת מן הלבנה אשר בו יוכר מציאות האל יתברך והיותו מחדש עולמו בהיות מתחדשת בכל חדש וחדש, והוא הוראה עצומה על שיש לעולם מנהיג בורא וכל יכול ואשר הוא ברא הכל ובמאמרו נעשה ולא יש ברשות שום נברא לעשות דבר בעולם טוב או רע בלתי מאמר קונו, ולגודל תועלת מצוה זו סוד שתו ז''ל לאמר שהיה ראוי להתחיל את התורה מהחדש הזה לכם כי הוא שקול כידיעת מעשה בראשית.

במה שהשוו ז''ל ברכת הלבנה לקבלת פני שכינה

ב. ועל כן הם האדירו והעריצו גודל יקר תפארת ברכת הלבנה מאד עד שלגודל תועלתה אמרו בפרק היו בודקים, ⁶³ אמר רב אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם ראש חדשים וכתיב התם זה אלי ואנוהו, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בחדש דיים אמר אביי הילכך צריך לימרינהו מעומד.

וגם למשכילים בחכמה טוב טעם ודעת לברכה זו לרצות את המלכה על שנתמעטה ולהזכיר שבח שבחות אשר כל פעולות העולמות עוברות על ידה אף על פי שנתמעטה ושלעתיד היא תתחדש ותשוב לעילויה הראשון.

קבלה מהאר''י שאין לקדש הלבנה עד אחר ז' מהמולד וטעמו עד''ה

ג. וקבלנו מאת רבינו האר''י ז''ל שלא לקדש הלבנה עד לאחר ז' למולד. ⁶⁴

ד. אשר מכל זה המשכילים ישכילו טעמו של דבר שלא לקדש את הלבנה עד אחר שבע ימים, ואף אם חל מוצאי שבת אחר ד' וה' מהמולד לא יקדשוה כל שלא עברו עליה שבע ימים, וכן ראיתי רבים מהבאים בסוד ה' האיתנים לא חששו לא לטעם שלא להחמיץ המצוה ולא לטעם שרוב הצבור מתקבצים אז ולא לטעם שהם מבושמים ומינה לא תזוע.

כמה פרטי דינים בקידוש לבנה

ה. ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת שזריחתה ניכרת על גבי קרקע ונהנין מאורה שאין הברכה אלא על אורה ובלילה אורה מזהיר אבל לא ביום דשרגא בטיהרא מאי אהני.

והכי איתא ברעיא מהימנא ריש פרשת כי תשא, פקודא בתר דא לקדש את החדש בגין דסיהרא קדישא איהי כלה דמתקדשת על פי בית דין דאיהו גבורה בגין דתמן ליואי דאתמר בהו וקדשת את הלויים ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה מברך עליה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם ובמי מתקדשת ומתברכת בתפארת בגין דאיהי עטרת תפארת לעמוסי בטן ע''כ.

ו. וגם צריך להזהר שלא יהא מסך מבדיל בינו ללבנה אלא אם כן הוא דבר זך שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה, וכן אם נתכסה בעבים לא יברך אם לא שיהיה ענן דק שאז מצי לברך, ואם התחיל לברך ונעלמה תוך הענן מצי לסיים הברכה אבל לכתחילה כל שיודע שיתעלם בתוך זמן הברכה בענן הסמוך לה לא יברך.

כשהלבנה מכוסה וא''א לברך יקראו צום על זה

ז. ושמענו בשם הקדמונים כי כשמתכסה הלבנה ולא יוכל לברך באותו חדש בזמנה ידאגו הצבור ויקדשו צום ועצרה על זאת.

דין סומא בברכת הלבנה

ח. וכתבו האחרונים שסומא מצי לברך על הלבנה אף על פי שאינו רואה כי זה נתקן על חידוש העולם ודומה ליוצר המאורות, אך טוב שלא יוציא הוא את אחרים.

טעם שאין מקדשין הלבנה תחת גג

ט. ואין מקדשים הלבנה כשהוא עומד בביתו או תחת הגג כי המקבל פני חברו או רבו הגדול ממנו אינו עומד בתוך ביתו ומקבלו, וקידוש הלבנה היא גם כן כהקבלת פני שכינה ולפיכך יצאו החוצה תחת אויר השמים ויקדשוה, ואשר הוא חולה או כששרוי בין הגוים ולא יוכל לצאת החוצה מצי לברך בביתו כל שרואה אותה דרך חלון פתוח.

אזהרה שלא לקדש הלבנה במקום ריח רע

י. ושומר נפשו יזהר מאד להתרחק עצמו ממבואות המטונפות שלא לברך שם, וטפי עדיף לברך בביתו במקום נקי מלברך תחת אויר השמים במקום ריח רע אשר הוא מפגל בקדשים ולהכרת כהכרת רשעים כמו שדרשו בקרא דאת דבר ה' בזה, וכבר הארכנו במקומות אחרים בפרט הלז.

מצוה להדר הלבוש בעת קידוש לבנה

יא. ומצוה על כל אישי ישראל להיות מוכנים ומהודרים בלבושיהם בעת בואם לקדש הלבנה כמו שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכמו שנאמר כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ואחר שהודיעונו חכמים שברכה זו היא לנו כהקבלת פני שכינה עונשו מרובה למזלזל בכבוד הדרה לבא לקראתה בגילוי ראש באין כובע או בלא לבוש העליון כאשר פשתה המספחת הזאת ברבים מעמי הארץ הבאים לקבל פני שכינה כאשר יזדמן על ראשם המצנפת הקטן הפחות המיוחד לצנוף בתוך הבית ולישן עמו במשכב הלילה ושאר גופם מבלי כסות ולפעמים גם מבלי לבוש ולא שתו מוראת שמים נגד עינם, ובפרקי חדש אלול נאריך בתוכחת זו בס''ד.

מנהג מכבדי ה' ללבוש בגדי כבוד בעת קידוש לבנה אף בחול

יב. ומדרכי האנשים הניגשים אף כשמקדשים אותה בחול ללבוש בגדים נאים וישימו הצניף הטהור או כובע ישועה על ראשם וגלימתם לצאת לקראת כלה וכן נכון לעשות, וכמה הפליגו הפוסקים באזהרה זו עד שלגודל חיובו אמרו שאין מברכין עליה אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים עד שבחרו מפני כך לברך אותה במוצאי שבת אף שלא עברו עליה שבעה ימים.

יג. וכבר כתבנו שאין לזוז מדברי הרב ז''ל שלא לקדשה כל שלא עברו עליה שבעה ימים ויכוין אז בימות החול בכבוד והדר כמוצאי שבת, ולפחות לא יעדר מהיות מעוטף בכבוד כדרך עומדו בבית הכנסת וכדרך חסידים הראשונים ז''ל.

אין לקדש הלבנה ביו''ט שחל במוצאי שבת אא''כ עובר זמנה

יד. ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב וכל שכן ליל שבת, והטעם כמו שכתב בלבוש החור שהקידוש היא שמחה שהיא כהקבלת פני שכינה ואין מערבים שמחה בשמחה שמחת קיבול שכינה בשמחת יום טוב, ומיהו אם לא נראה הלבנה קודם לכן הואיל ועובר זמנה יקדשוה בליל יום טוב ולא יבטלוה.

דין אבל או מתענה לענין קידוש לבנה

טו. ומי שהוא בתוך שבעת ימי אבילות התיר מורי נר''ו לקדשה אם לא נותר לו זמן אחר שבעת ימי אבילות, וכן יחיד המתענה יקדש אותה עם הצבור, ואף בתענית צבור אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית ולא עיכב.

מסורת מקדמונים שהמקדש את הלבנה לא ידאג באותו חדש

טז. ומסורת בידינו מהקדמונים כי מי שיקדש הלבנה מיום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות כירח יכון עולם באותו חדש, וכן מובטח שאל יגזרו עליו מיתה באותו חדש וסימניך וירחך לא יאסף.

מנהג רבים מהגדולים שלא להמתין בקידושה למוצאי ת''ב ויוהכ''פ

יז. ומטעם זה רבים מגדולי ישראל לא אבו לשמוע לסברת האומרים שאין לקדש הלבנה עד מוצאי תשעה באב ועד מוצאי יום הכפורים ומקדשין אותה בזמנה מיד שלא להחמיץ המצוה.

מצוה לקדש הלבנה בצבור ואפילו יתעכב עד למוצאי ת''ב ויוהכ''פ

יח. ומצוה לקדש אותה בצבור משום ברוב עם הדרת מלך כדאמרינן פרק בא לו כהן גדול, ⁶⁷ אין מעבירין על המצוות מאי מצוה ברוב עם הדרת מלך, ולפיכך אף שכתבנו למעלה שלא להחמיץ המצוה היינו כשיש איתו עשרה אכן אם אין איתו עשרה עדיף טפי להצטרף עם הצבור ולברך אותה במוצאי תשעה באב ויום הכפורים ברוב עם הדרת מלך, ומטעם זה אם הצבור מקדשים הלבנה במוצאי שבת ועדיין לא התפלל תפלת ערבית יקדש עמהם ולא עיכב.

דין נשים בקידוש לבנה, ואזהרה על ראיית הלבנה

יט. וכתבו האחרונים שאין לנשים לקדש הלבנה והטעם פשוט למביני מדע, ויהא זהיר כל אדם שלא להסתכל בה רק ראיה אחת קודם שיתחיל לברך עד התחלת הברכה ושוב לא יסתכל בה כלל.

ליישר רגליו בעת קידוש לבנה

כ. ומצוה ליישר את רגליו כדרך תפלת שמונה עשרה כשמקדש את הלבנה, ויכנס בכי טוב לאמר.

תפלה קודם ברכת הלבנה

תפלה ע''ד הסוד קודם ברכת הלבנה

מנהג אמירת מזמור הללו את ה' מן השמים ע''פ האריז''ל

כג. ושוב יתחיל לברך, וכתב הרב ז''ל שיש לומר לפני הברכה מזמור קמ''ח הללויה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור.

סוד כוונת קידוש לבנה

לומר ברוך עושך, יוצרך, בוראך, קונך

כה. וצריך לומר ברוך עושיך ברוך יוצריך ברוך בוראיך ברוך קוניך כמו שכתב החכם החסיד ה''ר מנחם עזריה ז''ל.

אכן לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן, לא למחות ביד האומרים כגירסת הספרים כסדר סימן יעקב שרבים מגדולי ישראל קיימו גם הגירסא ההיא עיין בספרתם, ויאמר בכל פעם תפול עליהם אימתה ישר והפוך.

טעם לאמירת שלום עליכם בקידוש לבנה

כו. ואחר כך יאמר שלש פעמים שלום עליכם להראות כי כשיתחדש לא יהיה עוד שום משטין וקטרוג כמו שהיה מתחלה שהלבנה קטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אלא יהיה הכל שלום, וגם כי הואיל וקללנו שונאינו באמור תפול עליהם אימתה על כן מברכים איש את רעהו לאמר שלום עליכם.

מנהג לנער שולי כנפות הציצית אחר קידוש לבנה

כז. והמנהג לנער אחר כך שולי בגדיהם להבריח החיצונים אשר נתהוו מקטרוג הלבנה, ומורי ז''ל היה נוער שולי כנפי הציצית כי הוא בגד המלכות כנודע ואומר אלה הפסוקים. ⁶⁸

מקראי קדש לומר אחר קידוש לבנה

ציונים והערות לפרק ה

63) סנהדרין דף מ''ב ע''א. 64) קבלה זו מהאריז''ל לקדש הלבנה לאחר ז' מהמולד הביא המחבר בעל פה ממה שקיבלה מרבותיו שהיו מגורי האריז''ל וכפי שהעיד בלשונו וציין ע''ז לשון ''וקבלנו'' ולא כתב שראה כן בכתבי האריז''ל שכן הוא האמת כי אינו בכתבים שלפנינו, ואף הרמ''ז תלמידו קיבלה ממנו בשם האריז''ל והביאה בביאורו לזוהר פ' כי תשא דף קפ''ח ע''א, וכן הביא תלמיד הרש''ש ר' חיים די לה רוזה בספרו תורת חכם דף ק''ל ע''ב, ואף מאורי החסידות שהביאוהו בשם האריז''ל כהגר''ז ור' שבתאי מראשקוב שהביאו בסידור האר''י שלו וכו' מקורן מספר חמד''י, ואף המקובל האלקי הרש''ש שעל הרוב לא למד בדברי קבלה שאינם מכתיבת מהרח''ו מ''מ בסידורו {סידור הרש''ש להרב היר''א} הביא כן בשם האריז''ל על אף שאין לו זכר בכתבים כ''א שמקורו מחמ''י, ולא יפלא כיון שלא נסתייג כ''א מכוונות שהביא החמ''י בשם גורי האר''י וכפי שציין מפורשות שדבריו

מעורבין עם שאר דברי גורי האריז''ל אבל מה שהביא החמ''י בשם האריז''ל ודאי נסתמך ע''ז הרש''ש כדברי ספר החתום, וכעין זה מצינו לענין סדר ''פדיון נפש'' שהובא בסידור הרש''ש ובשטר ההתקשרות שלו ואין לו מקור בכתבי האר''י וכולו מיוסד על סדר פדיון נפש שהביא החמ''י בספרו, ואף התפילה ע''ד הסוד שעושין לחולה המובאית בשטר ההתקשרות שם אין לה זכר בכתבי האר''י ועליה צויין שם מפורשות עם חתימת כל החברים והרש''ש בראשם כי מקורה בס' חמ''י, וכמו''כ הדברים אמורים לענין תקון רחיצת ידים למי שאנוס בטבילה שהביא החמ''י מכתב ידו של מהרח''ו וכולו נסדר בסידור הרש''ש {סידור כת''י ח''א עמו' 854} על אף שאין לו זכר בכתבי אריז''ל. {עי' באריכות בכ''ז בספר אוצר חמ''י עמוד ר''ז - רט''ו}. 65) זוהר וארא דף ל''א ע''א. 66) זוהר ויצא דף קנ''ג ע''ב. 67) יומא דף ע' ע''א. 68) ירמיהו פרק י' פי''א. 69) במדבר פרק כ''ג פ''ט. 70) ירמיהו פרק מ''ו פכ''ז - כ''ח. 71) תהלים פרק י''ח פל''א.

תם ונשלם סדר ראש חדש