---

קונטרסים

---

הערת המדפיסים

(הערת המדפיסים, הקונטרסים שנדפסו להלן נמצאו עם תכריך כתב היד שהגיע לידי הרב המהדיר ומרא דארעא ישראל כמהר''ר ישראל יעקב אלגאזי זצ''ל והם נשתיירו מכתב היד של הספר חמדת ימים חלק ראשון המיוסד לימות החול שאליו ציין המחבר בספר שלפנינו בכשלשים מקומות וכינה אותו חלק החול או חלק הקודם, ואשר לדאבון לב לא זכינו שיבא לידינו כלל כ''א הקונטרסים דלהלן וכפי שהעיד כאן הרב המהדיר וזה לשונו, אמר המעתיק מחלק הראשון לא נמצא דבר ממנו זולת את זה מצאתי בקונטרס קטן סדר הלימוד לימי השבוע בסדר מדותיהם וכה היה כתוב שם).

---

סדר לימוד לימי השבוע

הקדמה ללימוד המיוסד לימות השבוע ע''פ סדר מדותיהם

א. הדר הוא לכל חסידיו להיות הוגים אחר התפילה יום יום מענין היום על פי מדותיו בתורה בנביאים ובכתובים ובקצת מאמרי הזוהר, והיא סגולה נפלאה לתקן פגם המדות אשר פגם כל איש ישראל בעון פשעו כאשר הודענו בכמה מקומות כי הגיון בסוד מדות העליונות יהיו למאורות בשורשיהם מלמעלה כמאמר הרשב''י ע''ה לחביריו, אנא חמינא י''ג אלין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירו דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע''כ.

ובכן בהגות כל איש בסוד המדות אשר פגם בהם מאורות נתן סביבות עוזם ואשר החשיך במחשך מעשיו חוזר וניאור ולו יאיר כל חמ''תו דבר יום ביומו דבר בעתו, ואשר הוא ממתכשרים במלאכתם מלאכת שמים לא יעברו מהגות בסדר הזה יום יום כאשר יוכלון שאת ולפי כושר העתים עד שתתום הסדר כולו.

תפלה קודם סדר הלימוד ליום ראשון

ב. ולפני לימודם יכנסו בכי טוב באמרם יום ראשון.

לימוד ליום ראשון מיוסד במדת ''גדולה''

יבאר שלימוד זה ראוי לחלקו בעשרה

תפלה קודם סדר הלימוד ליום שני

לימוד ליום שני מיוסד במדת ''גבורה''

תפלה קודם סדר הלימוד ליום שלישי

לימוד ליום שלישי מיוסד במדת ''תפארת''

לימוד לימים רביעי וחמישי מיוסדים במדות ''נצח והוד''

לימוד לימים שישי ושבת מיוסדים במדות ''יסוד ומלכות''

בחדש אלול ילמדו אף מוסרי הזוהר, ומעלת הלימוד בהן

טו. ומראש חדש אלול עד יום הכפורים אחר זה הסדר יש להגות מידי יום ביומו מאמרי הזוהר בענין התשובה אשר כל דברי הזוהר כגחלי אש לאשר יש איתו נפש יקרה, והוא סגולה נפלאה לעורר הלבבות אל מעשה התשובה יתר גדול מאד מכמה תוכחות מוסר שבשאר ספרים לפי שמפי הרשב''י וחביריו נאמרו הדברים ובהכרח כי יכנסו הדברים ההם בלב כל הוגה בם, לפי שהקדושי עליונים בכל מצפוני לבם אמרום כאשר אמרו חכמים הקדמונים עליהם השלום, כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האזן כמו שכתבנו במקום אחר.

והנה כי כן הואיל ודברי פי קדשם של הרשב''י וחביריו כתובים לפנינו הרי הוא כאילו הרשב''י וחביריו חיים וקיימים ועומדים ומלמדים לנו דרכי תשובה, ומי בער ולא ילבש חרדה כמדו משמוע תוכחות מוסר אשר דיבר בקדשו הרשב''י ז''ל בספר הזוהר אשר נמס כל לב רפו כל ידים אף למי שכביר מצאה ידו בתורה ובמצוות וכל שכן לאשר איתו אשם מעילות במדות עליונות, ולהיות כי מאמרים אלו באו מפוזרים בזוהר אערכם פה למען ירוץ הקורא בם כל אחד לפי שיעורו אשר תשיג ידו וזה סידרם.

לקט מראה מקומות בזוהר ללמוד בימי הרחמים

תפלה אחר לימוד מוסרי הזוהר

יז. ושוב אחר קריאה נאמנה זו יעתיר עתירתו בקצרה ויאמר.

מנהג המתענים ב' רצופים אחר ר''ח אלול וכוונותיהן ע''ד הסוד

סדר צירופי השמות וכוונותיהן לי''ב חדשי השנה

צירופי השמות בחודש אלול וכוונת תעניותיו

תפלה וכוונות ע''ד הסוד קודם הטבילה בחודש אלול

סדר לימוד לבעלי משנה מחולק ע''פ מדות הימים וסגולתו

כג. ובעלי משנה שמשלימין הש''ס מידי חדש בחדשו טוב ויפה להגות במשנה על פי מדות הימים, יום ראשון יהגה חלק א' מסדר זרעים חסד, יום שני יהגה חלק א' מסדר מועד גבורה, יום שלישי יהגה חלק א' מסדר נשים תפארת, יום רביעי יהגה חלק א' מסדר נזיקין נצח, יום חמישי יהגה חלק א' מסדר קדשים הוד, יום שישי יהגה חלק א' מסדר טהרות יסוד, וכן יהיה חוזר חלילה בשבוע הבא אחריו, יום ראשון יהגה חלק ב' מסדר זרעים ממקום שהניח, וכן ביום שני יהגה חלק ב' מסדר מועד ממקום שהניח, וכן ביום שלישי יהגה מסדר נשים חלק ב' ממקום שהניח, וכן על זה הדרך שאר הימים ושאר השבועות של חדש בחדש עד שתתום קריאת שיתא סדרי משנה מידי חדש בחדשו על פי מדות הימים, והוא תקון נפלא לפגם הברית כמו שביארנו בפרק תקון השוב''בים.

ציונים והערות לקונטרס ראשון

1) סדר ע''ב פסוקים אלו נדפסו בספר שערי ציון.

---

קונטרס שני - אופני השגת התורה ורזיה - תקוני הימים - סגולות - פדיון נפש

(הערת הרב המהדיר, עוד נמצא כתוב מכתיבת יד הרב המחבר ז''ל שם בקונטרס סוף הספר וזה לשונו).

מכתב שכתב המחבר לר' נתנאל ובו י''ז סעיפים

א. לה''ר נתנאל, שאלת ממני אשכילך ואורך בדרך זו תלך סדר הלימוד והנהגתו ודרך התקדש האדם להשיג את החכמה, הנה כבר סדרתי כל זה בדרך ארוכה בספרי החדש, ומכל מקום להוציאך חלק אי אפשר ואין מדתי בלי חדוש, ובאשר נפלאה אהבתך לי אערוך פה בדרך קצרה התנהגות אשר בם תתנהג על פי מנהגי הרב ז''ל והאיתנים אשר בארץ, וזה הסדר אשר תנהוג בענין הלמוד.

א

מעלת הוידוי ותפלת יחוד לאלפים קודם הלימוד

ב. להיות זהיר להתודות תמיד לפני לימודך, והוא תקון נפלא להוציא יקר מזולל תורה ומעשים טובים אשר נעשו בעודו רשע והוגבר כח הקליפה כנודע.

ב

ג. תאמר לפני לימודך תפילת יחוד לאלפים יום יום והוא תועלת נפלא כדי שלא יתגרו בך מצולות ים שהם ס''מ ונוקביה בעודך עוסק בתורה להחטיאך, ובפרט בעת שאתה מכוין לתקן טיפת הזרע שהוצאת לחיצונים שאז מתקנא בך יותר כאשר הודעתי זה בתקון השובבים.

כוונה לסילוק המחשבה ע''ד הסוד

ג

תפלה להשגת היראה ע''ד הסוד

ד

כוונת עסק התורה לדבק הנפש בשורשה

ו. עיקר כוונת עסקך בתורה תהיה להשיגה כדי לקשר את נפשך ולהדביקה אל שורשה כי זה כל האדם כדי להשלים אדם העליון ולתקנו, ועל כן תהיה רגיל לבטא דברים אלו בשפתים לפני למודך כשתאמר ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' כאשר הודעתיך כמה פעמים כשהייתי שם.

ה

כוונה להשגה אמיתית, וסגולת היושב מ' יום בקדושה להשיג רוה''ק

ו

אזהרה שלא ללמוד במקום ריח רע ולהתרחק מריח נבלה

ח. תהיה זהיר במאד מאד שלא תלמוד במקום שנמצא שם ריח רע פן תדמע קדש בחול ותגביר כח גבול הרשעה חס ושלום, וכדי שלא תפגום בנפשך תהיה זהיר להרחיק עצמך גם מריח נבלה.

סגולת המוציא הוצאות ללימודו שיחזרו לו בכפלים

ט. ואל תקפיד אם תצטרך להוציא מעות הרבה להכין לך מקום מוקדש ומופרש מכל אלה ללמוד תורה בטהרה ובקדושה כי יכפלו לך הוצאותיך מן השמים כמ''ש הרב זלה''ה, כי על כן תיבת לימוד - מספר ארבע אותיות אחרונות הוא כפל מספר האות הראשונה.

ז

יבאר שהעצבות מעכבת ההשגה, ואזהרה לטבול מטומאה מיד

י. וכדי שלא יהא לך עיכוב להשגה לא תעצב לעולם, ולא תמנע לעולם להיות טהור על ידי מקוה טהרה כי זה הוא עיקר גדול ובלעדו איש לא ישיגנה, ואם נטמאת לעת הצורך לא תעמוד בטומאתך אפילו חצי שעה בלא אונס ניכר אלא תטבול ותהיה טהור כל שעה וכל רגע, וכתב הרב זלה''ה שאין כח בהארת הנפש יתירה דשבת לכסות רושם העונות הרשומים במצח עד שיטבול ויטהר מקריו.

ח

הלימוד בבהכנ''ס מסוגל לזכרון, וסגולה בזה ע''ד הסוד

יא. כדי שלא תשכח מה שאתה לומד לתקן אף עלמא דדוכרא, השתדל לאשר ולקיים מנהג הרב זלה''ה לקבוע לימודך בבית הכנסת כי הוא סגולה נפלאה להחזיק כח הזכירה.

תפלה ע''ד הסוד מועלת לזכרון

ט

ט''ו דרכים המועילים לקנין התורה

יד. ובט''ו דרכים התורה נקנית, א. יהיה רבך מגדולי החכמים, ב. עם חברים חשובים, ג. לעיין בדברי הראשונים, ד. ללמוד לימודו ג' פעמים, ה. תעשה לך ציונים למה שתלמוד, ו. תקרא תמיד בקובץ אחד ולא היום באחד ולמחר בזולתו כי הוא מניעה גדולה אל הבקיאות, ז. תעיין בספרים שהם יפים בכתיבה וביופי הקשירה שמרחיב את הלב, ח. תלמוד בקול רם ובפה מלא כי שמות רבים מצטרפים בחמשה מוצאות הפה, ט. לא תהיה מהיר בהגיון לימודך כי החפזון בזה רע ומר, י. קנה לך חבר הוא הקולמוס הנקרא קנה חכמה שתכתוב חידושי התורה יום יום, יא. כל מה שתלמוד ותכתוב בשלשים יום תחזור להגות בו ביום ל''א שלא תשכח דבר אחד ממשנתך ותתחייב בנפשך, יב. צריך אתה להשלים תרי''ג מצוות במעשה ובדבור ובמחשבה, ולכן החזק ביד הגדולה להרמב''ם או סמ''ג וסמ''ק שיש בהם ביאור התרי''ג, יג. לקיים מצות פריה ורביה בדברי תורה שלא תהיה עקר בשכלך, ואמרו ז''ל דלא מוסיף יסיף וצריך אתה שתחדש בכל יום מה שלא חידשת מקדמת דנא ובכן יאירו ימיך לעולם הבא, יד. השגת החכמה למעט בדבור כמו שאמרו סייג לחכמה שתיקה, טו. ושורש קניית כל מדות טובות שמנו חכמים הוא ענין ההתבודדות כי הוא ענין גדול להשגת החכמה והקדושה.

י

סדר שיש ללמוד בכל יום

טו. הזהר לקרות בכל יום קצת מפסוקי הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כאשר הודעתיך עם סדר התפילות שכתבתי לך בשנה שעברה ונלאתי מהעתיק לך סדרם כאשר סדרתים בספרי החדש ² בדרך יפה ומנופה בי''ג נפה, ואחר כך תהגה בנביאים פעם אחת מקרא ופעם אחת תרגום ואחר כך תקרא כתובים, ושוב תחבר דברי חכמים בנח''ת שהם אותיות חת''ן סוד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה ותהגה במשנה כסדר שהודעתיך ויש להם סגולה גדולה להרוג היצר הרע ולתקון פגם הברית, ושוב תלמוד הלכה גם מהסדר ששנית במשנה אם אפשר לך, ואם תצטרך לעיין במקום אחר מפני חברי הישיבה תעיין בסדר ההוא.

אזהרה שלא להתגאות בעת הלימוד, ומעלת היגע בלימודו

טז. ותזהר מאד שלא תתגאה בלימוד עם בני הישיבה כי הוא עון פלילי, וכשתקשה תקשה בכח עד שתזיע ויותש כחך כי הוא סגולה נפלאה להתיש הקליפות הגורמים הקושיות, ותכוין בתירוצים אשר תתרץ עליהם להסיר הקליפות ההם מעל ההלכה סוד כל''ה העליונה לקשטה בכ''ד קישוטיה י''ב שלו וי''ב שלה כמ''ש הרב.

ואמרו הקדמונים שכל מי שמקשה בהלכה ולא יתרץ, עליו נאמר אז יקראונני ולא אענה, ואנכי מצאתי סמך בתקונים דקאמר תיק''ו ביה אתמר אז יקראונני ולא אענה, ושם בתקונים נתבאר עוד גודל מעלת שונה הלכות זה לשונו, כל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד וכו'.

הנמנע מישיבה יום אחד מונעין אותו כנגד זה מישיבה של מעלה

יז. והוי זהיר ללכת מידי יום ביום אל הישיבה ולא תמנע מלכת אם לא מצד אונס גדול, וקבלנו משם הר''י בי רב ז''ל כי כנגד כל פעם שאדם מונע עצמו מלכת לישיבה בעולם הזה כך דוחים אותו מן ישיבה של מעלה בעולם הבא כמספר הימים ממש, ולפיכך הזהר ברוחך בזה מאד כי כבר ידעת כי כנגד כל ישיבה של מטה יש כנגדה ישיבה למעלה ודי בזה הערה.

יא

דברי האר''י בטעם שאמרו ז''ל שילמד אדם במקום שליבו חפץ

יח. אחר שתלמוד מקרא משנה ותלמוד סוד גוף התורה תעסוק בנשמה הוא סוד הקבלה, וכתב הרב שמי שהוא קשה העיון ירבה למודו בפרי שהם מדרשים אגדות וקבלה יותר מעסק התלמוד, וביותר אם הוא שכחן יניח ידו מן התלמוד ויפנה לקבלה, וכתב עוד שלעולם ירבה למודו בלימוד שלבו חפץ יותר כי שמא נתגלגל לתקון הלמוד ההוא שחושק בו ולא לתקון למוד אחר.

תפלה ע''ד הסוד קודם לימוד קבלה

יב

הנהגות קדושה שכתב מהרח''ו ז''ל לבאים לעסוק בחכמת הסוד

כ. כתב מהרח''ו ז''ל וזה לשונו, כל מי שאיותה נפשו לבא בחדרי חכמה זו יאשר ויקיים תנאים אלו, ראשית הכל יראת ה' רוצה לומר יראת העונש כי יראת הרוממות שהיא פנימית לא ישיגנה אלא מתוך חכמה זו, ועיקר מגמתו בידיעת חכמה זו יהיה לבער קוצים מן הכרם כי על כן נקראים העוסקים בחכמה זו מחצדי חקלא, ובלי ספק שיתעוררו הקליפות נגדו להחטיאו ולפתותו ולכן צריך להיות עיניו בראשו להזהר שלא יבא לידי חטא אפילו בשוגג שלא יהיה להם שום אחיזה בו.

וצריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימי השבוע, ויזהר בכל דקדוקי מצוות לא תעשה ואף בדברי חכמים שהן בכלל דאסמכוהו אלאו דלא תסור, וגם יטבול בכל עת הצריך, גם יקדש עצמו בשעת תשמיש, ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה עליו, גם ישלים מדת צדיק בכל יום צ' אמנים ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות, גם ילך לבית הכנסת קודם עלות עמוד השחר קודם חיוב טלית ותפילין להרויח שיהיה מעשרה הראשונים, גם כל דבור שאינו של מצוה והכרח יהיה זהיר ממנו ואפילו דבור מצוה ימנע לדבר בבית הכנסת בעת התפילה, גם צריך להזהר מהגאוה ויוהרא ובפרט בענין החכמה כי הוא עון פלילי.

כא. גם צריך שיהיה עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין ולא יסיח דעתו אפס בעת שעוסק בתורה שאז אין בו משום היסח הדעת, גם ימעט בעסקים ואם אין לו פרנסה כי אם על ידי העסק יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ולמעלה ובכוונה שהוא לעבודת קונו, גם צריך שיהא עמל בתורה פר''דס לאשר מה שנאמר או יחזיק במעוזי, גם צריך להזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם הראוי לסמוך עליו.

גם צריך להזהר לכוין בתפילתו הכוונות הראויות וישים כנגדו לעולם שם ההוי''ה, ויכוין יפה בברכות ובפרט בברכת הנהנין, גם יזהר שלא להקפיד בביתו על שום דבר שאינו נוגע ליראת ה' על דבר קטן ודבר גדול וכל שכן שלא יכעוס, הנה אלה קצות דרכי יראי ה' וחושבי שמו העוסקים בחכמה מפוארה הזאת ויותר מהמה בני הזהר.

יג

הנהגות אריז''ל המסוגלים להעלות הנשמה בלילה

כב. וכדי להעלות את נשמתך למעלה בלילה בסוד פקדון צריך שתהיה זהיר בדברים אלו ביום כדרך שכתבם הרב זלה''ה, א. שביום תכוין היטב בתפילתך עד שתגרום זווג העליון בתפילתך, ב. צריך שתתן בכל יום צדקה כתקונה כאשר חכמים הגידו נותנה ואינו יודע למי נותנה, ג. להיות בכל לילה ממארי דחושבנא שיתוודה על כל החטאים שיעלו על זכרונו שעבר בהם באותו היום, ד. שיהו עליו תפילין כל היום בלי הסח הדעת, ה. למזכי לחייבא ביום למנוע אותו מעבירה ולדבר על לבו דברי תשובה להשיבו מדרכו הרעה.

וכתב מהרח''ו שאין צריך שיעשה כל אלה ואפילו אם לא עשה אלא אחת מכל אלו כתקונה יספיק להעלות את נשמתו בלילה אם לא יעשה חס ושלום איזו עבירה המונעת אותו מלעלות, ואין דברינו אלא ליראי ה' וחושבי שמו המיישרים אורחותם בדרכי ה' ולא יחטאו במזיד ואף כי מי שיהיה שלם תעלה נשמתו, אך אלו המצוות יש להן סגולה להעלות הנשמה למעלה ביותר.

יד

כוונה ע''פ סוד לברכת שומע תפלה לשמירת הנשמה

טו

תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל א' וד'

תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל ב' וה'

תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל ג' וו'

תפלה לעילוי הנשמה ועיבורה לומר קודם ק''ש על המטה בליל שבת

טז

תקון ימות השבוע ע''פ סדר מדותיהם

תקון יום ראשון

תקון יום שני וחמישי

תפלה ע''ד סוד למתענים שני וחמישי לומר בעת המנחה

תקון יום שלישי

תקון פגם הכעס ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו

כוונה מהאר''י לתקון הכעס בעת שאומר על ציצית הכנף

תקון לפגם הגאוה ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו

תקון פגם קללת אב ואם ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו

תקון פגם שבועת שוא ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו

אזהרת הטבילה קודם התקונים הנז' ומעלתה בחורף, ותפלה ע''ז

ביום שלישי ראוי לעשות מצוות הנעשות ברגלים

לח. וכתב הרב האר''י זלה''ה דמצות היום יום שלישי במצוות הנעשות על ידי הרגלים כגון ללכת לברית מילה ולנחם אבלים ולבקור חולים ולעמוד לפני הזקן ולמשא ומתן, אם אי אפשר לחיות אלא בעסק שיכוין להיות משאו ומתנו ביום שלישי.

כוונה לומר קודם שעומד בפני ת''ח ואשת חבר

תפלה ומקראי קדש על החולה לומר בעת ביקור חולים

סדר ''פדיון נפש'' לחולה

תפלה ע''ד סוד קודם שיצא לעסקיו

מעלת אמירת לשם יחוד קודם המצוות ואפי' בדברי חולין

מג. וכן משמע בזוהר שלא בלבד בדבר קדושה צריך להזכיר הייחוד קודם המעשה אלא אפילו בדברי העולם יאמר לשם ה' כדי שלא תשרה הקליפה בשום מעשה ממעשיו הגשמיים, וזה לשון הזוהר פרשת תזריע, אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוו כולהו לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכולא הוא לפולחניה ולא לישרי עלוי סט''א בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא ויכיל לאשראה על ההיא עבידתא וכו', ואמר עוד לקמיה ועל דא מאן דבני בנין כד שרי למבני בעי לאדכרא דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוא בני בנין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק וכדין סייעתא דשמייא שארי עלוי וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלם הדא הוא דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך הא אוקמוה אבל ופקדת לאפקא מלה בפומא כד איהו בני וכדין ולא תחטא כתיב ע''כ.

ומזה תקיש לכל דברי העולם וכל שכן במעשה המצוות כי יותר הקליפה רוצה להאחז ברוחניות המצוות יותר מדבר הגשמי שאין בו ממש, וגם שאפשר שיהיה במעשה המצוה איזו פנייה כי בוחן לבות יודע הכל, וכאשר בתחלת העשייה תאמר בפיך שהוא לשם ה' הרי בזה אתה מסלק כל חצוני שלא תסרך באותה מצוה.

מנהג הקדמונים להוציא הכוונה בפיהם קודם המצוות

מד. וכן היה מנהג הקדמונים ז''ל שקודם שיעשו המצוה היו מוציאים הכוונה בפיהם כענין רבי אבא בענין ג' סעודות כמו שאמרו בזוהר פרשת יתרו דף פ''ח וכן בפרשת תזריע ז''ל, תא חזי כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרין דא למקדשא דא למשכנא דא לפרוכתא וכן כל אינון אומנין בגין דשרייא קדושא על ידייהו ואתקדש ההיא עבידתא וכד סליק לאתריה בקדושה סליק ע''כ, ומזה תקיש לענין מה שהודעתיך בענין הכוונות של הרב ז''ל שצריך אתה לבטא בשפתים פרטי הכוונה ולא סגי בכוונה לחוד ודי בזה.

סגולה ותפלה למציאת חן

סגולה לצריך טובה מאדם חשוב

סגולה למי שנפסדה סחורתו

סגולה ותפלה להשבית אויב

כוונה להוצאת רוח רעה וסידרה

כוונה ותפלה מהאר''י להנצל מאויב בדרך וסגולה לזה מהרמב''ן

סגולות מקדמונים להנצל בדרך מלסטים

נא. ובדרך סגולה אמרו הקדמונים שבזמן שרואה האדם לסטים או שונאים אחריו שימהר מיד ליטול עפר מן הדרך אשר הוא שם ויאמר עליו מזמור שגיון לדוד עד סופו, ואחר כך יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי אל עליון שתהפוך שונאי לפני כשם שהפכת שונאיו של אברהם אבינו שנאמר בו אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים.

נב. עוד אמרו בדרך סגולה שתתן האשה לאיש מחט שנתפר בה תכריכי מת עם חוט לבן ויתחוב האיש בבגדו בשעה שיוצא לדרך וכשפוגע בלסטים יראה עליהם מתוך חור המחט ויכניעם, ויועיל יותר כשהוא אצל הנהר.

סגולה מר''י החסיד להנצל מתפיסה, וסגולת הנודר לומר נשמת

נג. וקבלה מר''י החסיד סגולה עוד לזה כשילך בדרך שישתה ביד ימינו ממים הראשונים אשר יפגע ראשונה ולא יפחד מתפיסה, עוד לו כשיוצא מן העיר יאמר הריני מקבל עלי כשאגיע למקום פלוני לשלום אז אומר נשמת כל חי וכשיגיע לשלום ישלם נדרו.

סגולה מהרמב''ן להנצל מאויבים

נד. עוד קבלה בדרך סגולה מהרב הקדוש הרמב''ן, כשתלך לדרך קח מלח בידך ואמור עליו ז' פעמים שיר המעלות הבוטחים בה' וכשתפגע באויבים בדרך השלך המלח לפניהם או ביניהם ותנצל.

סגולה לשמירה לרוכב על בהמה

נה. וכשתרצה לרכוב על סוס לצאת לדרך כדי שלא תפול ממנו ואם תפול לא תנזק אמור מיד כשתרכב פסוק, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'.

סגולה לשמירה למפרש בים

נו. ולמפרש בים אמרו הקדמונים בדרך סגולה שיקח חול מעל שפת הים בידו הימנית וישים בידו השמאלית ויאמר שירת הים עד סופה, וינענע באצבעו הימנית החול ואחר כך יקשור החול באזור ולא יתירנה עד שיגיע למקומו והוא סגולה נפלאה להמלט מכל צער ונזק, ויזהר לשים רגלו הימני תחלה בספינה.

דברי המחבר על השמים מבטחם בסגולות

נז. ואם אבא העיר לך פה כל הדברים אשר כמוסים אצלי בזה לא יכילם היריעה ולא אגיע לשליש ולרביע, ומעולם לא שמתי מבטחי בדברים אלה ולא כתבתי זה אלא להפיס דעתך והכל לפי מה שהוא אדם וזכותו.

תקון יום רביעי

נח. ויום רביעי, הדור בתוספת נפש יתירה משבת הבאה וצריך אתה להשתדל ביום ההוא לעשות מצוות מעשיות, ולפי שרובן אינן בנמצא לא אטרח עצמי להודיעך סוד פרטי כוונתם ומבטם.

הנהגות למוהל קודם הברית

נט. ולפי כי אתה מוהל שם בעירך והיא מן המצוות המעשיות אשכילך ואורך בדרך זו תלך, כשתמול את התנוק תחלת דבר טהר עצמך במקוה טהרה מבעוד יום, ובלילה שלפני המילה תאסוף אליך כל חרד להגות שם בבית בעל הברית כסדר המאמר המתוקן בתקון אשר סדרתי אליכם לאור השישי.

ס. וכשתבא למול את התנוק קשט את עצמך בבגדי כבוד והדר של שבת לכבוד אליהו ז''ל הבא אליך, ובדוק המקום שאתה בא שמה למול את התנוק אם הוא טהור ונקי לפי מנהגכם שאתם מלים בבתיכם מטעם שאתם חפצים שיבא אליהו אל בתיכם, אכן מזה פשתה המספחת בכם להבזות את דבר ה' מאין פנות מקום טהור ומרוחק מטנופת אשר אין ספק כי לא יעמוד שם אליהו אפילו מרחוק, וכל שכן כי יש משום דבר ה' בזה בענין הברכות הנאמרות שמה במקום שמגיע שם ריח טנופת, כי על כל אלה בחרו בעה''ק ירושלים וגבולותיה להוליך התנוק לבית הכנסת והוא מנהג ותיקין, אכן על כל פנים לפי מנהג שלכם יש לך לבדוק מבעוד יום המקום אשר שם יעשו המילה שיהא טהור ונקי ואם אינו טהור ונקי לא תלך שמה.

תפלה למוהל לומר קודם הברית וכוונת הברכות ע''ד הסוד

אזהרה למוהל שלא יתחוב שתי צפרניו יחד בעת הפריעה

סג. והוי זהיר במה שהזהירו הקדמונים שלא לתחוב שתי הצפרניים תוך הנקב ביחד לעשות הפריעה אפס זה אחר זה כי שימת השתי הצפרניים ביחד כמנהג מוהלים הבורים גורם שעמום וטמטום לב התנוק בתורה, ועוד היה לי להאריך לך עוד בזה ולא אטריח עצמי כי כבר יש איתך ספר סוד ה' אשר קיבץ ואסף בספרו כל האזהרות שיש בזה והוא ספר מפואר.

תקון יום חמישי וליל שישי

סד. ויום חמישי, הוא כמו ביום שני לעסק התורה ביותר בסוד רוח ממללא.

סה. ותקון ליל הו' אשר תקנתי לכם אל תרפו ידיכם ממנו ולא תוסיפו ולא תגרעו ממנו, ועל אשר שאלתני על הפיוטים הוי יודע שחיברן אחד מן החברים החשובים והעלמתי שמו לפי שהוצרכתי לדעתי לגרוע מקצת דברים מהבתים ההם.

(יז)

כוונה ע''ד הסוד לנטילת ידים שחרית

הנה כל פקודי כל ישרתי לך פה כי הציקתני אהבתך ואם אזכה לשקוט במכוני אוסיף לך עוד כהנה וכהנה, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

כוונה ע''ד הסוד בעת שתיית מים

ציונים והערות לקונטרס שני

2) ותמצאם מסודרים בכתבי המחבר שהגיעו לידי המקובל ר' אברהם טוביינא ונדפסו בסידורו חסד לאברהם דפוס מנטובה תקמ''ג דף ע''ו ע''א.

---

קונטרס שלישי - מכתבי המחבר - תקון למגיפה

תקון מגיפה שכתב המחבר לר' יחיאל אשכנזי מכת''י מהרח''ו

א. כתב למה''ר יחיאל אשכנזי נר''ו, בחירי רצתה נפשי וכו' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, הן קדם אביעה אל אל שדי אתחנן יאמר לצרותיכם די ושב מחרון אפו, ועל אשר דרשת מאותי אודיעך איזה תקון מסוגל לענין המגיפה, דע כי בהיותי במצרים ראיתי במכתבי הקדש מהרח''ו ז''ל זה הסדר אשר אסדר לפניך וזה לשונו, כבר הודעתי סדר פטום הקטורת וסודו לזמן המגפה ועתה אודיעך עוד דברים כמוסים אצלי ויועילו לאנשי רכי הלבב והם פחדנים מאד.

והוא תקון נאה ומשובח בעת שמדת הדין מתוחה בר מינן, והוא סגולה נפלאה לאומרו ביום י''ג בניסן לבטל מהם כל גזרה ולבלתי היות שם דבר ומגיפה.

סדר לימוד המסוגל לזמן מגיפה

תפלה למגיפה אחר הלימוד הנזכר

י' פסוקים מהרמב''ן וכוונתן, ותפלה המיוסדת על שם מ''ב

אזהרות שמירה בזמן מגיפה

ז. ועל כל אלה הוי זהיר שלא תלך בשוק בלילה עד אור בקר ולא תצא החוצה ביום המעונן, וגם הוי זהיר לסגור בעדיך מתחלת שעה שישית עד אחר שעה שביעית ולא תלך ברחובה של עיר באמצע אפס מן הצד והוי זהיר מקפיצה ודילוג, ומנהג א''א ומורי היה ללכת בזמן מגיפה כשהוצרך לצאת בכסוי המצח והטעם פשוט.

ובענין האכילה הוי רגיל במאכלים קלים ובלתי יהיו מעופשים ולא תסבול רעב וצמא ולא תתענה באלה הימים זולת תענית ציבור, והוי זהיר למנוע עצמך מצנון וחזרת ושומים ובצלת בימים האלה, ואם תוכל לבלתי אכול בשר כלל אין לך שמירה גדולה הימנה ואם תאכל הוי זהיר שתהיה בשר גדי ולא בשר בקר. ³

והמיץ של לימוניש עם כרכום וחומץ חזק טוב למושחו על החוטם ועל הלב להעביר מעליך שינוי אויר, ואני ראיתי גדולי ישראל נוהגים ליטול זיעה מתחת אצילי זרועותיהם ומריחים בה תמיד ואמרו שהוא סגולה נפלאה לשלא יפגענו שינוי ועיפוש האויר, ועל כל פנים הוי זהיר מאד מריח אשפתות וריח נבלה וטנופת ושים לפניך כל ריח טוב.

סגולה למגיפה מגורי האר''י, ואזהרת שמירה מהחולים

ח. ועשב הרודא אם תעקרנה קודם הנץ החמה עם דינר זהב היא סגולה נפלאה להריח בה תמיד או לעשן בו וגם לתלות על הצואר וכן כתבו גורי האר''י, אך צריך להיות ביום רביעי בתוספת הירח ולומר ויהי נועם כולו קודם שתלקטנה ותאמר, אנכי לוקט אותך בשם ה' אלהי ישראל לשמירת אני פלוני בן פלוני מן הדבר ומן המגפה, ואחר כך תחתכנה ותעשה קמיע של הרב ובתוך קמיע זה תתן הרודא.

והוי זהיר להרחיק עצמך ממי שהוא ניגף וממלבושיו ומשכונתו כמ''ש הרב ז''ל שחולי זה בא מברורי הנצוצות שלא נבררו כל צורכם ויש בתוכם עדיין פסולת הקליפה ואלו הקליפות הן הנה המכות את האדם במגיפה ומתדבקים ממש בו במלבושיו ובשכונתו וכל הקרב אצלם נזוק מהם ב''מ, אך אין זה אפס בישיבה ממש שיושב שמה אצל החולה ובכן הקליפה נאחזת בו אבל כל שלא ישב אלא עומד אין שלטון הקליפה כל כמה שלא קנה שמה שביתתו, ואף זה לא תעשהו אלא על צד ההכרח רב.

יעורר על התפלה ועסק התורה שבהן תלויה עיקר השמירה

ט. ודי בזה במה שהודעתיך מעט מזער מאת אשר כמוס עמדי, ועמוד הכל הוא לערוך תפילתך בדמע לב ולהרבות עסק התורה והא בלא הא לא סגיא ובכן ה' ישמרך מכל רע ונגע לא יקרב באהלך.

יבאר כיצד הובאו בזוהר חידושים המאוחרים לרשב''י

י. ואשר הקשית לשאול על מה שאמרו כמה פעמים בפרשת פנחס ובחבורא קדמאה מהו, וכן בריש תקונין ובגין דא אסתכם קודשא בריך הוא ושכינתיה למיעבד האי חבורא על יד ההוא דאתגליא ומהו על יד ההוא דאתגליא.

דע קושט דברי אמת ובזה יתיישב לך הא דמייתי בפרשת פנחס ובריש התקונים ענין רבה בר בר חנה שהיה בימי האמוראים זמן רב אחר הרשב''י, וכן מאי דמייתי שם בפרשת פנחס גבי מים אחרונים דברי הגאונים והם דברי התוספות כנודע, וגם בפרשת וישלח הוקשה לי דקאמר ר' אלעזר יום שמת רבי בטלה כהונה דמשמע דרבי מת לפני ר' אלעזר ובפרק הפועלים אמר שלח רבי לדבר באשתו של ר' אלעזר, ועוד תראה בתקוני זוהר חדש דקאמר ובגין דלא בקיאין אילין דרא בתרא עבדין תרין זוגי תפילין, משמע מהלשון דקאמר אילין כאילו דובר אז וכן הרבה.

יא. אמנם האמת אצלי שהרבה דברים שחיברו זמן רב אחרי מיתתן בגן עדן נתגלו לנו, וזהו שאמרו בתקונים ויקומון עמך בוצינא קדישא ושית חברוי דאתכנשו בקדמיתא בהאי זוהר לחדשא ביה מילין כד בקדמיתא וכן הוא מה שאמרו בחיבורא קדמאה, ורוב הדברים אשר תמצא כי הוא מענייני האמוראים והגאונים הוא מאת אשר חידשו בחיבורא בתראה אחרי מותן בגן עדן, ובכן לא יקשה מה שדרש ר''א על רבי סוד ביום שמת רבי בטלה כהונה. ⁴

יעורר על המגפה שבקהל עדתו שהיא בעון העדר צניעות

יב. עתה באתי להזהירך על אודות מנהג של גיהנם שנתפשט שם בעירכם להיות במחולות בחורים ובתולות יחד וכן בימי השמחה אנשים ונשים בבית אחת ועולה על רוחתם כי לשם מצוה הם עושים לשמחת חתן וכלה, והם לא ידעו ולא יבינו כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה וכדי בזיון וקצף בעיני אלהים ואדם כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ומזה הפגם לפניו ילך דבר, לכן בני שיתו לבבם על כל דברי אלה ותנו כבוד לאלהיכם למען ישוב חרון אף ה' מעליכם ומלך ביופיו תחזינה עיניכם, נאם עבדכם.

מכתב המחבר לקהל עדתו בפירוש בעל הקבין הנזכר בזוהר

יג. קהילא קדישא, שאלתם ממני מי הוא בעל הקבין הנזכר בתקונים, בדברי הרב לא פורש אבל מצאתי בספר גלגולי נשמות לה''ר מנחם עזריה ע''ה כתב, ההוא מארי קבין היה שלמה המלך ע''ה והוא היה נגוע בנגעי בני אדם לפעמים ונראה להחסידים ההם להראות להם חכמתו כי בחכמתו דיבר הבל הבלים, ולפי שחכמים ביקשו לגנוז ספר קהלת רצה להראות לחכמים כי לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם.

ולפי דבריו היה אומר א''א ומורי שטעם פקודת עונו באופן זה ולא כמו שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, הוא כלפי מה שאמרו בזוהר פרשת בשלח בפסוק והיה

אם שמוע תשמע כי הפוגם בנשג''ז פוגם בנה''י וכבר אמרו שחטא שלמה היה שלקח נשים נכריות, ואמרו במדרש שיר השירים והמלך שלמה אהב נשים נכריות אמר רשב''י אהבן לזנות, ולפיכך במקום שפגם על הברכים ועל השוקיים לעומתו היה נפגם בירכים דיליה והוא טעם נכון.

ועל אשר שאלתם על ענין הכוונה ותפילות שאני אומר וכותב, אין לכם אפס מה שאני מסדר לפניכם וזולתו לא ירים איש את ידו, יודע אני המצטרך ואשר אינינו מצטרך ואתם שלום וביתכם שלום, נאום עבדיכם.

ציונים והערות לקונטרס שלישי

3. אגרת זו שהכין המחבר לתלמידו נמצאה בסוף חיבורו ואינה מגוף הספר, ויעויין כאן בנדפס במהדורות הספר שמלפנים, ואין מכניסין בעזרה מפני הכבוד. 4) דברי המחבר בכאן דלא כמש''כ מהרח''ו בהקדמת העץ חיים דאילו לדעת החמ''י הדברים המאוחרים שבספר הזוהר נגלו לנו אחר פטירת האמוראים ממה שחידשו לאחר פטירתם בגן עדן, ואילו המהרח''ו שם תירץ באו''א דהכל נגלה לרשב''י בעודו בחיים ממה שעתידין האמוראים והגאונים שאחריו לחדש.

---

קונטרס רביעי - ''הדרת קודש'' על ספר בראשית

(הערת הרב המהדיר, עוד שם בסוף הספר קונטרס אחד להרב המחבר ז''ל וזה לשונו שם, הדרת קדש אותו קראתי כי כן בקד''ש חזיתיהו הלא המה חידושים שנתחדשו אצלי בשבתות ה', בה' תתהלל נפש''י ישמעו ענוים וישמחו).

פרשת בראשית

פרשת נח

ד. ויהי לשבעת הימים וכו', אמרו בפרק חלק ⁸ מה טיבן של שבעת הימים, אלו שבעת ימים שהקדוש ברוך הוא שינה עליהם סדרי בראשית שהיתה חמה יוצאה במערב ושוקעת במזרח, סוד כמוס בזה ביארתי בספר חמדה גנוזה, אכן גם לפי פשטן של דברים יתכן טעם למה שינה הוא יתברך סדר הזה באלו שבעת הימים, כלפי מה שאמרו שהתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעת ימים, ואמרו בבתרא ⁹ מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי לתת שלום לרבו, וקיימא לן דאין נותנין שלום לאבל, ולפיכך אלו שבעת ימים שהתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו אין ראוי לצאת במזרח לתת שלום לקונו שאז התאבל כביכול על כן יצאו להפך.

פרשת לך לך

ה. ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, ירמוז מה שאמרו בזוהר פרשה זו דף פ''ה במעלת אברהם כשבא אל הארץ אתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה ואתרשים חד לעילא חד לתתא דכתיב אח''ד היה אברהם וירש את הארץ וכו', וזה אמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כלומר שנראה ונדמה אברהם אליו יתברך חד לעילא וחד לתתא אחד היה אברהם וירש את הארץ.

ו. אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, טעם כינוי זה במילה יתכן כמו שאמרו בתיקונים דמסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת שורק כי הוא יצאה מבין חדוהי ומאמצעיתו נברא העולם והיא נקודה אמצעית לכל צד ולכן היא שורק שהוא באמצע האות בסוד יסוד אמצע הגוף והיא עטרה שעל הברית ומהאי טעמא מילה שם דאדם מאמצעיתו נברא כמו העולם כמבואר ברז''ל, וזהו סוד אני אל שדי שאמרתי לעולמי די לפי שנברא העולם מאמצעיתו והיה מותח והולך ולפיכך במצות המילה נאמר אני אל שדי לומר טעם שימול באותו מקום דמאמצעיתו נברא העולם והאדם ולכן הוא מובחר כי הוא ראשית הגוף וכל ראשית לה' קדש הוא כמו שנתקדשה בית המקדש וירושלים מהאי טעמא יותר משאר המקומות כי על כן תלה הוא יתברך לאמר אם מקבלים המילה יורשים הארץ כמו שאמרו ז''ל והכל סוד אחד ואין כאן מקומו.

ז. וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו - שחנכן בתורה, טעם שלקח עמו תלמידי חכמים הוא כמ''ש הרב ז''ל בטעם למה שם אברהם נפשו בכפו על לוט אחרי הפרדו מאיתו וישנאהו, כי לא על עצמו יצא כי היו בתוכו נשמות קדושות בשורשו ולכן ר'כושו ב'ן א'חי ראשי תיבות רבא, וכל הנשמות שיצאו ממנו נלכדו גם כן למעלה על ידי שרי המלכים שנשבה ביניהם למטה דוגמתו היה למעלה, ובעבור אלו הנשמות יצאו ללחום בגוים ההם וכיון שאי אפשר להוציא בלעם מפיהם אם לא על ידי תלמידי חכמים העוסקים ברזי תורה וכבר נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו' תורתי דלעילא דקיים הכל בסוד הנסתר ועל כן הוריקם לילך עמו.

ח. ועל פי זה חדשתי כוונת ההיא סבתא ¹⁰ דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי (פירוש דגזלו עבדי ר' נחמן עצים וסככו בהם) צווחא ולא אשגח בה רב נחמן אמרה ליה אתתא דהוה ליה לאבוה שי''ח עבדי (פירוש אברהם אבינו וירק את חניכיו ילידי ביתו שי''ח) צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה וכו' א''ל ר' נחמן פיעתא היא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד, והכוונה דאפליגו בית שמאי ובית הלל בדין גזל מריש ובנאו דלבית שמאי מקעקע כל הבירה ומחזיר לו עצים ממש ולבית הלל אין לו אלא דמי עצים משום תקנת השבין, ולצד עילאה ימלל בסוד הנצוצות קדושות שבקליפות שנפלו מימות אדם הראשון לעומת הקליפות והן בונין בנין שלהם על ידן כי הן בית חייהם ואיככה תהיה יציאתם משם, לבית שמאי מצד הדין צריכים לקעקע כל הבירה ולעקר שורשם ולהוציאם משם ולב''ה שהוא מצד החסד עשו תקנת השבים ומוציא את שלו והשאר יניח.

וכלפי זה אמרה ההיא אתתא כי ראתה לר' נחמן דלא אשגח בה משום דסבירא ליה כב''ה דאין לו אלא דמי עצים על כן צווחה לאמר, אתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סרי עבדי ולא הספיק לו עם אליעזר לבד כי יצא ללחום לפדות את לוט ולקעקע גם כל הבירה של הקליפות דאילו ללוט לבדו יספיק אברהם ואליעזר ולא עוד, אם כן דוגמתו בפשט הדין למטה דלא יספיק בדמי עצים בלבד ויקעקע כל הבירה כבית שמאי, אכן ר''נ סבירא ליה כאידך תנא דאליעזר לבדו היה ולא אשגח בה.

ט. ועל פי זה נמתיק נועם שיח סוד הכתובים שקשים להולמן דלמאן דאמר דלא הלך למלחמה אפס לפדות בממון את לוט קשה דבתר הכי קאמר ויכם וירדפם, וגם מה הלשון ויחלק עליהם לילה, וגם הוא ועבדיו מי זה הוא, וגם אומר עד חובה אשר משמאל לדמשק מה בא ללמדנו, אמנם כבר ידעת מה שאמרו בתקונים ¹¹ דבמתיבתא דרקיעא מיכאל וגבריאל נגד שמאי והלל, ובפרקי רבי אליעזר אמרו ¹² ויבא הפליט זה מיכאל, והנה בזוהר פרשת שמות ¹³ אמרו שעל ידי גבריאל מורידין נשמת הצדיק ופריך ואי תימא דמלאך הממונה על ההריון לילה שמו ואת אמרת דאיהו גבריאל, ומשני הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא לילה שמו וכו'.

והנה אברהם מסטרא דחסד היה סובר כבית הלל ומיכאל דאין צריך לקעקע כל הבירה ולכן כשבא מיכאל ויגד לו וירק את חניכיו ילידי בית''ו, דייקא אשר הם בשורשו כי כמלחמה של מטה כן היה דוגמתה שורשה למעלה עם שר שלהם והוריקם באבנים טובות וממון רב לפדיון שבויים, וירדוף אפס רדיפה להשיבם ולפדותם והלך רק עם אליעזר כחושבן שיח כן פסק הוא ואליעזר בן משק ביתו דמשק אליעזר הדולה ומשקה מתורתו קאי כוותיה, אכן למעלה חלקו עליו אליבא דב''ש והלכו למלחמה שי''ח ממש.

(א''ה, ובזה ניחא דבין מאן דאמר דאליעזר לבדו היה ובין מאן דאמר שי''ח ממש הוו אלו ואלו דברי אלהים חיים).

ולזה אמר ויח''לק עליהם לילה שמי שחלק על אברהם הוא גבריאל הנקרא לילה, ועבדיו שהלך עם עבדים שלו, ויכם דייקא שאברהם פסק רק לרדוף להשיבם ולפדותם והוא חלק עליו ויכם, ומפרש הכתוב למה קראו שמו לילה לזה אמר אשר משמ''אל לדמשק כי דמשק מימין אברהם שהסכים עמו וגבריאל מסטרא דשמאלא חלק עליו וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא לילה שמו.

פרשת וירא

י. וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום והנמשך, פרשה זו יפה נדרשת בהעיר בה קצת הערות שיש להעיר בה, דקשה מה בא להודיענו שבאו מלאכי השרת כחום היום תוך שש, וגם מ''ש ואקחה פת לחם משמע שהיה לו לחם מזומן ואיננו חסר אפס הלקיחה לתת לפניהם ואחר כך צוה לאפות, וגם יפלא איך אברהם לא היה לו לחם מזומן בביתו תמיד לעוברים ושבים ומי יצפה עד אפיית הלחם להשביע רעבונו, ועוד דפתח בלחם וסיים בעוגות, ורז''ל אמרו ¹⁴ הדא אמרה פרס הפסח היה, ויותר יש להפלא במאמר אחר תעבורו שאינו מן הדת של דרך ארץ, וגם אומרו בצרות עין וסעדו לבכם מעט לא הרבה כמו זר נחשב, וגם שלא הזכיר הכתוב שנתן לחם לפניהם, ובפרשה זו מצינו ג' לשונות בענין זה, לחם סתם, חמץ, ואחר כך עוגות, ובלילה אצל לוט ומצות אפה.

יא. אמנם חדשתי בזה דהמלאכים באו אצל אברהם בערב פסח ועשה אברהם הכל כמשפט דת של תורה, והוא שאמרו חמץ משש שעות ולמעלה אסור שנאמר אך ביום הראשון אך חלק פירוש אך חץ כי היום י''ב שעות נחלק לשני חלקים חציה מותר בחמץ דין תורה וחציו חלקו של פסח דעובר עליו משום תשביתו.

והנה כשבאו המלאכים היה כחום היום בתוך שש של ערב פסח והיה עוד זמן מועט לשריפת חמץ ובלי ספק כי היה תמיד לחם ערוך ומזומן לפני האורחים כל הימים אבל אלו באו בתוך שש, אמר להן אל נא תעבור ואקחה פת לחם שיש לי מזומן חמץ אשר איננו חסר אפס לקיחה לתת לכם, אכן אל תדמו בנפשיכם לישב כאן ולאכול לשובעה כמשפט המאריך על שלחנו רק וסעדו לבכם אחר תעבורו כי עוד מעט זמן ביעורו, וזה יען כי עברתם על עבדכם שאשמור ככל חקות הפסח שאילו היה בבית אחר הייתם אוכלים לשובע נפשיכם כי לא יחושו, על כן וסעדו לבכם בלבד ושוב אחר תעבורו הלחם לשריפה.

והנה ביני וביני נתגלגל הדבר שרדף אחר הפר עד חברון כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר ¹⁵ שאז נתגלה לו המערה ע''ש, ועבר הזמן והגיע זמן שריפת החמץ וכן עשו בביתו ביני וביני, ובשובו לביתו וימהר אברהם כדרך המדקדקים לאפות המצות אחר שש ועל כן צוה ליקח שלש סאים לפסח לבני ביתו כי רבים היו ולאו מפני המלאכים, וז''ש לושי ועשי עוגות הדא אמרה פרס הפסח היה, פירוש פרס הוא בלשון חכמים חלק כי הגיע חלק של פסח שהיום יש לו שני חלקים וכבר נכנס פרס הפסח ולכן צוה לעשות מצות.

יב. וקיימא לן דאסור לאכול מצה בערב פסח וכל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ¹⁶ כדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון אבל מותר לאכול פירות גבינה בשר, ולכן ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם שהחמץ כבר נשרף ומצה אסור לאכול אבל אלו הדברים מותרין נתן לפניהם ולכן לחם לא הביא, ועל כן הם אמרו כן תעשה כאשר דיברת דלדידך שייך האי טעמא דלתיאבון אבל לדידן שאין לפנינו אכילה ושתיה לא שייך תיאבון ולדידן מותר מצה בערב פסח.

ובזה ניחא הג' לשונות, תחילה אמר חמץ לחם קודם זמן ביעורו, ואחר כך לושי ועשי עוגות דקודם אפיה אינו נקרא מצה רק עוגות לאפוקי לחם חמץ, ובלילה אצל לוט כתיב ומצות אפה כבר ויאכלו דכבר אפה בזמנו כדת התורה אחר חצות כאמור.

יג. ועוד חדשתי פשט המשך הכתובים דאברהם עם אבימלך שכל הענין כפול ומשולש אין לו שחר, וגם יפלא בגופא דעובדא שפחד אברהם פן יהרגוהו והוא מסר נפשו על קידוש השם בכבשן האש ועכשיו מה ראה שנתיירא והיה לו לבטוח בה' שיצילנו כמו שהצילו מכבשן האש היפלא מה' דבר, אם ירצה אבימלך להורגו יהיה צוארו כאבן שיש כאשר קרה למשה, ואי לא רצה לסמוך אניסא מעיקרא מאי סבר בכבשן האש.

והנה חכמים הגידו ¹⁷ כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם בשעה שהשליכו נמרוד לכבשן האש יצא דינו מבית דין של מעלה לישרף וניצול בזכות יעקב, והטעם שבן מ''ח שנה הכיר אברהם את בוראו והיה מתחלה עובד ע''ז, ואמרינן ¹⁸ שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם ואמרינן נמי וגברא מיבדק כעין גשר, ולכן אז בסכנה זו נתבקרה פנקסו למעלה לצאת חייב.

יד. וכל לעומת זה יבואו התכת הכתובים על נכון כי שאל מאיתו שני דברים, א' מה עשית לנו ומה חטאתי לך כלומר מה עשית לנו שכיחשת אשתך ויראת שאהרגך ומה חטאתי לך כי הבאת עלי וכו' וכי מעולם עשיתי לך רעה לחשדני על חטא הזה, מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי כלומר ואתה עשית עמדי כאילו עשיתי מעשים כאלו ואם כן במה הכרתני לחשדני על חטא זה.

ועוד קושיא גדולה עוד מזאת ויאמר לו שנית, אם תמצא לומר שבדין חשדתני לפשע ורשע כזה קשה מה ראית כי עשית את הדבר הזה הואיל ואתה מלומד בנסים וברצונך שברת צלמי נמרוד ומסרת נפשך וניצולת אם כן מה היה לך מורא ממני, מאן דשיזבך מכבשן האש הוא ישזבינך מידי שלא אוכל להורגך, וזהו שנאמר את הדבר הזה כאן ולא בענין אחר כמו בנמרוד.

ועל כן השיבו על שניהם לאמר כי היה לי מקום לחשדך כי אמרתי אין יראת אלהים במקום הזה, וכי זו הדרך אכסנאי בא לעיר על אשתו שואלין על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו כמו שאמרו בגמרא, ¹⁹ ועל דבר שלא סמכתי על הנס דע ויהי כאשר התעו אותי אלהים שהיו בית אבי עובדי ע''ז ותעיתי כמוהם בתחלה ועון זה תלוי בצוארי אשר על ידי זה יצא דיני בכבשן האש להשרף ומאז ידעתי שלא אסמוך על הנס על כן אמרתי זה חסדך אשר תעשי עמדי כיון שמזכירין עונות בשעת הסכנה על כן לא אסמוך שוב על הנס אמרי נא אחי הוא.

פרשת חיי שרה

פרשת תולדות

פרשת ויצא

כד. ובמדרש רבה, ³⁰ וילן שם כי בא השמש שמע קולן של מלאכי השרת היו אומרים כי בא השמש אתא שמשא אתא שמשא, חדשתי שיעקב נסתפק על ששקעה לו חמה שלא בעונתה לענין ערבית אם כשם שנדון בלילה פה למטה יהא נדון גם למעלה לענין המשמרות ולענין זווג מדות העליונות עד ששמע לקול מלאכי השרת שהיו אומרים לענין משמרתם כי בא השמש כי בא השמש תרי זמני כלומר אין לנו אלא מה שלמטה בארץ כי בא השמש למטה בא השמש גם למעלה וזהו שאמר הכתוב ויפגע במקום שהתפלל תפילת ערבית, ושמא תאמר עוד היום גדול לזה אמר וילן שם כי בא השמש שמע מלאכי השרת וכו' שהסכימו כן להלכה לדונו כלילה גם הוא הסכים עמהם.

ולפי שאמרו שמלאכי השרת שנדחו ממחיצתן בסדום עלו כאן ואמרו המקובלים כי זה היה גבריאל, וזה רמוז בפסוק והנה ש'לשה א'נשים נ'צבים ר''ת שור אריה נשר והם מיכאל גבריאל רפאל ובכל מלאכי השרת אין מי שידבר ארמית אפס גבריאל ולכן בא גבריאל ולמדו שבעים לשון, ועל כן כשבא והתפלל יעקב שם היה גבריאל וסיעתו ששים ושמחים לאמר יום בשורה הוא אתא שמשא בלשון תרגום ובתפילתו הוא יעלנו, ואל תאמר תפילה פסולה היא דהרי הואיל ואתא שמשא למטה אתא שמשא למעלה, ועל כן נאמר מלאכי אלהים עולים ויורדים עולים גבריאל וסיעתו ויורדים אותם ששמשו במקומו דכן הוא הדרך כמו שאמרו בפרק יוה''כ ³¹ שנדחה גבריאל כ''א יום ושימש דוביאל תחתיו.

כה. אי נמי אפשר שהיו חלוקים מלאכי השרת, הכת המשמשת במקום גבריאל כשנדחה ממחיצתו היו אומרים כי בא השמש כלומר כיבה השמש שלא בעונתו ועדיין יום הוא והראיה כי בא השמש עוד לעתיד שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו שמע מינה יממא הוא ונמצא שאין זה תפילה להתאחז בה ולעלות גבריאל וסיעתו, אכן גבריאל אמרו שפירושו כפשוטו כי בא אתא אתא שמשא וקיימו למעלה מה שקבלו למטה ולילה ממש אקרי ואדרבה מוכרח הדבר ממקום שבאתם יען אתא שמשא עוד לעתיד שמש ששקעה בעבורו ואם עדיין נחשב הוא ליום למה הוצרך לשלמו, אלא על כרחך לומר דכבר אלהים חישבו מעתה ללילה ממש ועל כן הוצרך לשלמו ואם כן תפילתו בזמנה היתה ואנחנו נעלה למחיצתנו בכח תפילתו.

פרשת וישלח

פרשת וישב

פרשת מקץ

לא. חדשתי שטעם החרטומים שהיו פותרים אותו לרעה משני טעמים, א' שלאדם טוב מראין לו חלום רע, וב' על שבא החלום שתי פעמים שהוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה שאף על הרעה אינו חוזר בו ואם היה טוב לא היה צריך שבועה שכל דבור לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו, ולכן פתרוהו לרעה שבע מדינות שבע בנות אתה קובר ולא פתרוהו על השובע ועל הרעב שטובה היא אצל פרעה שעל ידי זה יעשיר עושר רב.

אבל לא נכנס דבריהם באזניו מפני שהיה קשה לו למה הראה לו במראות הללו ולא בפירוש כמו אבימלך, ולכן והואיל והיה מגיד לו שתי פעמים אף שהיה הקדוש ברוך הוא בעצמו וליכא משום הכזבת הנביא הוי כמו גזר דין שיש עמו שבועה ולא יחזור בו, וזהו שאמר ואומר אל החרטומים ופתרו לי אך קשה לי על דבריהם למה הראה לי ואין מגיד לי היה לו להגיד לי שתי פעמים ולא יחזור בו ולמה בא במראות הללו.

לב. אך יוסף אמר לו אף כי אתה אדם טוב ובלעדי גם האלהים יענה את שלום פרעה, מכל מקום חלום טוב יען אשר האלהים עושה הגיד לפרעה דשאני חלום שעל ידי שד שאז לאדם טוב מראים לו חלום רע וכו' אבל על ידי הקדוש ברוך הוא לאדם טוב נמי מראה חלום טוב, ופתר לו שבע שבולים ושבע הפרות הכל חלום אחד הוא.

ולפי שקשה שאם טובה היא מדוע בא בכפל והלא כל טובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו, על כן הודיע לו דבלאו הכי דאם הכפל הוא כמו שבועה למה בא בשינוי בשבולים ופרות, אלא תדע על השנות החלום אל פרעה פעמיים להורות כי לא לבדו כי אינו חוזר בו אלא גם ממהר האלהים לעשותו ועל כן בפעם ראשונה הוי כמו הגדה הגיד לפרעה ולא יחזור אך פעם שניה הראה משום כי ממהר ואין צריך הגדה ועל כן בא בשינוי, ולפיכך לא הגיד לך בעצמו לפי שגם מטובה יכול לחזור בו הואיל וליכא הכזבת הנביא ועל כן הראה לך שיפתר על ידי נביא.

לג. ולפי דהא דאינו חוזר על ידי נביא היינו על ידי נביא אחד אבל על ידי נביאים רבים דומיא דההיא דעד יעבור עמך שכולם נבאו השירה ברוח הקדש יכול לחזור בו, על כן אמר פרעה הנמצא כזה אם ימצאו עוד נביאים כמותו אשר רוח אלהים בתוכם שאז יכול הוא יתברך לחזור בו, אבל אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אותך דייקא וגם את כל זאת ולא לי שמע מינה שרוצה שיהיה על ידי נביא שלוח שלא יוכל לחזור בו מעתה מוכרח נמי כי אין נבון וחכם כמוך דאם יש כמוך אם כן יכול גם בך לחזור, ועל דרך הסוד פירשתי כל הפסוק בספר חמדת ישראל ע''ש.

פרשת ויגש

לד. ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, אמרו בב''ר אמר ר''י דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא (שר מצרים) ומכלה אתכם ע''כ, הכוונה דע כי סוד גלות שכינה שהיה הוא ללקוט הנצוצות הנדחים, וזה החילוק הוא בין העלאת הנצוצות על ידינו בכשרון מעשינו יום יום להעלותם על ידי השכינה כי על ידינו אינו לגמרי מה שאין כן על ידי השכינה שמוציא את כולם כמו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' אני ה' ועל ידי כך וינצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגים לפי שאז מקעקע כל הבירה כמ''ש במקום אחר.

והנה סוד שכינה נקראת דבר בסוד על פי שנים עדים יקום דב''ר, וכלפי זה אמר דב''ר אני מוציא מבפנים שעדיין היא מבפנים ולא בגלות מצרים בחוץ אני מוציא אותה לחוץ בשר שלכם והיא מכלה אתכם כמו שאמרו בסבא סוד הארון שהיה בפלשתים לרע להם עיין שם.

לה. אי נמי דידוע דשם הו''יה חתום בשם יהודה והדלי''ת הוא רמז למלכות בית דו''ד, וגם הד' רמז דאף על פי דכולו רחמים יש בו גם כן ד' דין סוד אדני שבדין כובש כל הגוים, וטעם היות הדלת דאד''ני דווקא ולא שאר אותיות, היינו לפי שאמרו בזוהר תרומה גבי חלונות דרקיע אמרו שם חלון ברקיע וכו' ביה נפיק כוכב אקרי י''ד (והוא י''ד משם אדנ''י) בדא מנצח יהודה לעממין הה''ד ידך בעורף אויבך וכו', והואיל דכבר יש יו''ד ביהודה לכן נתוסף לו ד' להיות בשמו י''ד ונמצא חסר אותיות נ''א משם אדנ''י, זהו שאמר ויגש אליו יהודה הגשה לפיוס תחילה רחמי אחר כך הגשה למלחמה דין שבכח שמו ביקש לנצחו.

וזהו ויגש אליו יהו''דה שהשם שבו רחמים ודין הגיש אליו, ולפי שיוסף לא יירא ממנו כי יאמר הוי''ה בשמו כולו רחמים ואין בו דין לכבוש מלחמות על כן אמר לו דבר אני מוציא מבפנים כלומר הדין שבתוך שמי סוד י''ד אני מוציא ואכניס בתוך תיבת נ''א ויהיה שם אדנ''י כולו דין ואכלה אתכם. (א''ה, בספר לקט שמואל דרך בדרך זה).

פרשת ויחי

ציונים והערות לקונטרס רביעי

5) תקו''ז דף י''ט ע''ב ודף מ''א ע''א. 6) זוהר נח דף ס''ח ע''א. 7) זוהר משפטים דף ק''ח ע''א. 8) סנהדרין דף ק''ח ע''ב. 9) סנהדרין דף צ''א ע''ב. 10) סוכה דף ל''א ע''א. 11) זו''ח תקון א'. 12) פרקי דר''א פרק כ''ז. 13) זוהר שמות דף י''א ע''ב. 14) בראשית רבה פרשה מ''ח אות י''ב. 15) פרקי דר''א פרק ל''ו. 16) ירושלמי פסחים פ''י ה''א. 17) בראשית רבה פרשה ס''ג אות ב'. 18) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 19) ב''ק דף צ''ב ע''א. 20) ב''ב דף ט''ז ע''ב. 21) ב''ב דף פ''ד ע''א. 22) שבת דף ע''ה ע''א. 23) תקו''ז דף ק' ע''א. 24) תקו''ז בתקונים שבסופו תקון ו'. 25) ילקו''ש ישעיה רמז תקי''ג. 26) ברכות דף ט' ע''ב. 27) בראשית רבה פרשה ס''ה אות י''ט. 28) זוהר וישלח דף קס''ח ע''א. 29) רות רבה פרשה ב' אות י''ב. 30) בראשית רבה פרשה ס''ח אות י'. 31) יומא דף ע''ז ע''א. 32) חולין דף צ''א ע''א. 33) פרקי דר''א פי''ג. 34) בראשית רבה פרשה פ''ד אות ז'.

---

קונטרס חמישי - תקון חצות - תקון הלילה - תקון היום

''סדר תקון חצות'' שסידר הרב חמדת ימים ע''פ האר''י

{הערת המדפיסים, למען לא יחסר כל בספר הקדוש הזה, ראינו לנכון לצרף כאן סדרי תקונים שלא בא זכרם בכל מהדורות הספר חמדת ימים עד היום הזה, ועל אף שתקונים רבים שלח המחבר בתפוצות ישראל, מ''מ בחרנו בסדרי התקונים שאליהם ציין המחבר מפורשות בספרו כי הוא ייסדן וקראנום ''קונטרס חמישי'', והתקון הראשון הנדפס בכאן הוא ''סדר תקון חצות'' שייסד המחבר חמדת

ימים בעודו בצעירותו והביאו לערי אשכנז סביבות שנת ש''ע והדפיסו שם לראשונה בספר ''סדר תקוני ק''ש ותקוני אשמורת'' בשנת שע''ה על שמו של ר' יהודה הכהן אשכנזי, וסדר זה חיברו לראשונה מי שסידר את כתבי המהדו''ק של האר''י ומהרח''ו, הוא המקובל האלוקי ר' בנימין הלוי שייסדו ע''פ כתבי האריז''ל בצירוף תוספות רבות שלא בא זכרם בכתבי האר''י, כמו אמירת מקראי קדש שבאו בתוכו מלבד הקינות ונוסח התפלה שבסופו שאת כל אלו הוסיף ר' בנימין הלוי וציין בענוותנותו כי כן נהגו חסידי ארץ ישראל, וכפי הנראה הוא ייסדן כמו שניכר מהקינה דלהלן הפותחת ב''בורא עד אנה'' ששם חתם שמו ''בנימין'' בראשי הבתים, ואכן לסדר זה ציין ר' בנימין הלוי בספרו חמ''י בפ''א משבת אות צ''ח כי הוא סידרו.

ואמנם יש להעיר כי בסדר הפסוקים דלהלן הוכנסו מעט תוספות על הנדפס בשנת שע''ה, לפי מה שסידר המחבר ביתר מהדורות התקון חצות שמסר באחרית ימיו לבעל השערי ציון ולתלמידו הרמ''ז וליתר חכמי איטליה.

להלן רשימת מהדורות התקון חצות שסידר המחבר לראשונה החל משנת ש''ס עד לאחרית ימיו, כאשר המשווה ביניהם יבחין בעליל כי אכן יצאו כולם מתח''י של מחבר אחד, וכיצד הוסיף בהן בכל מהדורה ומהדורה תוספת נופך יתר על קודמתה.

א. קינה ומקראי קודש לתיקון חצות שבסוף ספר ''היכל ה''' דפוס ונציה שנת ש''ס.

ב. סדר תקון חצות השלם ע''פ האר''י עם תוספות רבות של פסוקים ומקראי קודש שהוסיף הרב''ל מדיליה, והדפיסו לראשונה בסו''ס ''תקוני ק''ש על המטה ואשמורת'' בעיר פראג בשנת שע''ה.

ג. ''סדר תיקון חצות'' דפוס קראקא שנת ת', וסדר זה זהה לחלוטין לנדפס בשנת שע''ה.

ד. תקון חצות הנדפס בסוף ספר ''קיצור חובת הלבבות'' בונציה שנת תט''ו עם חותמו של ר' בנימין הלוי.

ה. תקון חצות הנד' ב''זאת חוקת התורה'' בונציה תי''ט.

ו. תקון חצות הנדפס ב''שערי ציון'' בפראג שנת תכ''ב}.

הקדמה לסדר ''תקון חצות''

הקדמה לתקון חצות המכונה ''תקון אשמורת'' שסידר ר' יהודה אשכנזי זצ''ל מכתבי הרב המחבר בתוספת נופך משלו

סדר ותיקון אשמורות הבקר על פי דרך הקבלה, ולקונן ולבכות במרירות על חורבן בית המקדש בית תפארתינו והר ציון ששמם, ועל מלכות בית דוד אשר אין לו לא נין ולא נכד, ועל חילול השם ומשך הגלות והצרות, עת לכל חפץ הוא בתחילת משמרה שניה של מלאכי מרום ולכל היותר חוק ולא יעבור חצות הלילה, אשר איזן וחיקר ותיקן הרב המקובל האלקי רעיא מהימנא משם רועה ישראל מארי מידות מארי דאורייתא שמו נודע בשערים שערי ציון ה''ה מקור מים חיים כמהר''ר יצחק לוריא אשכנזי ז''ל, וטובים שנים מן האחד תיקון האשמורות עם הק''ש הנזכר להיותם אחים ולא יתפרדו בסוד נעוץ תחלתו בסופו.

אמר המחבר התופר החובר חבר ביאור הק''ש הנזכר, אליכם אישים אקרא בקול גדול ולא יסף אשר עיניהם פקוחות על כל דרכי שבלי הדעת תורת ה' תמימה בתי הנפש, והמלחשים איש איש על דגלו אשר הריחו ביראת ה' חלוצים חושים בן ד''ן תצאו לכל אשר אקרא באמת ובתמים.

ידיע להוי לכל אשר נשמת רוח אלקים חיים באפם, ההולכים שחוח ולא בחיל ולא בכח להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה על פי תיקון סדר האשמורת הלז כדי שימצאו מנוח ומרגוע לצרות צרורות בשמלותם וצרי למחלתם, כי זה כל אדם ועץ חיים למחזיקים בה שישתוממו כל צדיקי וחסידי עמודי עולם לעת מוצא בבוקר בבוקר, יעירו ויעבירו מעיניהם שינה ויקומו לעבודת קונם בזריזות כגבור וכארי לראש האשמורות, דהיינו בתחילת משמרה שניה להיות סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמים זה לעומת זה כנגד משמרה שניה של מלאכי השרת הנקראים אבלי ציון והמעוררים מאז והלאה בכי ואנקה כאשר אבאר למטה, ומשמרה זאת כנגד מדת פחד יצחק כי ג' משמרות כנגד ג' רגלי המרכבה הם כאשר הארכתי בתיקון ק''ש למעלה, ומצד הקליפות כנגד כלבים צועקים ואז ח''ו יש שליטה להם מכל מקום ולכל בני ישראל לא יחרץ כ''לב לשונו, ואותם המתקדשים וקמים באותו העת מבטלים את כוחם, ולכל היותר חוק ולא יעבור חצות הלילה, ולשפוך שיחם לפני קל שוכן במעונו, וישימו אשם נפשם ולכוף כאגמון ראשם, ושק ואפר יציעו ומספד מר יביעו יריעו אף יצריחו בבכי בקינות ובתמרורים בדמעות שליש הן אראלים צעקו חוצה.

ואפילו ה' יתברך כב''יכול מעורר על זה ושאוג ישאג על נוהו ובועט כמה רקיעים ואומר אוי שחרבתי את ביתי כו' ואני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, מכל שכן בני אדם מאפר ועפר יסודם שיתאוננו על חטאת נעוריהם אשר עשו ואשמו אשם אשם לה', ועל חורבן בית תפארתינו והר ציון ששמם שועלים הילכו בו, ועל מלכות בית דוד אשר אין לו נין ולא נכד, ועל כולם חילול השם ומשך אורך הגלות והצרות עוד זה מדבר ומשבר זה בא, כי כל זה גרמה לנו פשעינו וחטאינו להיות לנו מסך מבדיל וחומת ברזל, על זה דווה לבינו על אלה חשכה עינינו וכל מחמודינו היו לחרפה ולבוז למשמע אוזן דאבה נפשינו.

והטיבו אשר דיברו חכמי הזוהר, הקב''ה נקרא קדוש וישראל נקראים קדושים וגם כן ירושלים נקרא קדוש כו' ועתה יבואו ישראל קדושים ויבכו על ירושלים עיר הקדש לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה ודי, וכן כתב הרא''ש בפרק קמא דברכות והביאו הטור בסימן א' שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש כו'.

והדבר מבואר בספר הזוהר פ' ויקהל ע' שמ''ג, בתחילת משמרה שניה אז מלאכי מרום אבלי ציון מתחילים לקונן ולעורר מספד ואבל וז''ל, משרייתא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין ולא אמרי שירתא בר תרי שעתא עד דמתפלג ליליא ועאל קודשא בריך הוא בגינתא דעדן ואילין אינון אבלי ציון אינון דבכו על חורבן בי מקדשא כו' ובשירותא דארבע שעתי אמצעיין פתחי ואמרי על נהרות בבל, וכן במדרש רות ממדרש הנעלם תנן, ג' משמרות הוי הלילה במשמרה ראשונה אינון מלאכים דאמרי שירתא בריש לילא כו' משמרה שניה תמן אינון ממנן אחרנין אקרו אבלי ציון כו', וכן במדרש הנעלם מזוהר החדש דף ח', כד ישראל מצלין צלותיהון בלילה דהיינו ערבית נסיבית שירתא בתריהון כו'.

ועוד שם דף ל''ג, אר''י א''ר מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפלה האחרונה דהכי תנינן משיראו שני כוכבים הוא תחלה למשמרה ראשונה שבאים כת הראשונה של מלאכי השרת וממתינים להם לישראל עד אותה שעה ואז מתחילים לומר שירה וננעלו כל השערים כו', ונראה מתוך משמעות ספר הזוהר ומדרש הנעלם כי השירים של המלאכים הם מתחילים מתחילת המשמורת, ורמז לדבר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, ויכול להיות גם כן שכל כת וכת ממשיכים בטוב טעם שיריהם כל משך זמן המשמרה, וכמעט שמובן בלשונו הרוצה לעמוד עליו.

לכן הזריז יקום לקיים עליו להיות מהמקדימים קודם קודם זכה בתחילת משמרה שניה כאמור ולהיות בחברה ובמשמרת מלאכי השרת אבלי ציון, אלו למטה ואלו למעלה בסוד בכה תבכה בלילה ואשרי לו ואשרי חלקו לזה ולבא, ואם לאו על כל פנים חוק ולא יעבור חצות הלילה כי משם והלאה אין קינה והספד לפניו ולא לפני מלאכי מרום אלא אדרבה חדוה ושמחה וששון על היהודים שהקב''ה משתעשע בגן עדן אז כמבואר בספר הזוהר בכמה מקומות אין מספר, ומצינו שהחכמים הראשונים לא היו סומכים על חכמתם וחסידותם שיקיצו בחצות והיו צריכים סיוע כמו ר''ע בפ' הרואה שהיה הולך בדרך והיה מוליך עמו תרנגול כו', ומכל שכן אנו הצריכים עזר וסיוע להתחכם ולעמוד בחצות הלילה חוק ולא יעבור.

ודברי ספרי הרשב''י ע''ה לפי הנראה חולקים על שיטת התלמוד פ''ק דברכות דהלכתא כשינויא וכסברא בתרייתא והיינו כולהו סוף משמורת קא חשיב כו', ועתה לעת כזאת אין לאל ידי לפרש דעת חכמי התלמוד ולהאריך בביאורם ובפלפולם כדי להעמיד שניהם להיותם אחים ולא יתפרדו, ואף גם לפרש כל ענין וענין מוצאו ומובאו מאיזה מקום בינה בספרי הרשב''י ומהתלמוד כי אין הזמן גורם כי הטלטול לא הניח מידה טובה, וכאשר יהיה לרצון אמרי פי יהודה ועוד לקרא ולהיות מיושב כיד ה' הטובה עלי אעשה כרצון איש ואיש ולפרש בביאור רחב, והנה אציג לפניך מהלך שבלי ספר אמרי נועם סדר תקון האשמורות כראוי וכהלכתה אל חוט השערה ולא יחטא כאשר קבלתי פה אל פה מתלמידי הרב הנזכר אנשי השם לשם ולתהלה בארץ ומה שהם הוסיפו ובביאור צו לצו קו לקו, והתקון הנזכר הוא במקום עולות ושלמים למלך מלכי המלכים מלך שהשלום שלו, ונזכה שיחזור על מכונו מעונו מקדשו מחמד עינינו, יראו עינינו וישמח לבינו ויגאלינו אמן.

{ הערה, יש לציין כי מש''כ כאן הרב המחבר דזמן אמירת הסדר הוא בתחילת משמרה שניה ולא בחצות הלילה הוא כדעת הרמ''ק, אך אין כן מנהג הרש''ש וכל יתר המקובלים שהיו מאחרין אותו עד לחצות, ואמנם כפי הנראה כי גם ר' בנימין הלוי שסידר לראשונה את סדר התקון חצות הנז' חזר בו אחר שהגיעו לידו יתר כתבי האר''י ומהרח''ו המקוריים בעת שסידרם מאוחר יותר סביבות שנת שפ''ה כפי שאכן ניכר מהסדר שמסר לבעל ה''שערי ציון'' ולרמ''ז תלמידו בשנת תט''ז, והעד לכך שהרי במהדורת התקון חצות שהדפיס לראשונה בסדר תקוני ק''ש כינה את הסדר בשם ''תקוני אשמורות'' כיון שנמשך אחר הסוברים כי זמנו בתחילת משמרה שניה, ואילו לעת זקנותו כינהו ''תקון וסדר לחצות'', ובלי ספק שינה שמו משום רהיטת דברי האר''י המבוארים בספר הכוונות שסידר הרב המחבר בעצמו מכתבי האר''י ומהרח''ו, ואכן לא יפלא שנעדרו מהמחבר דברי האר''י בזה וכפי שניכר מסדר תקון הו''ר שגם אותו מסר הרב''ל לידי המלבה''ד של ספר ''תקוני ק''ש ואשמורת'' והדפיסו בחתימת הספר ''תקוני שבת'', והמעיין שם יבחין כי לא נזכר מאומה מסדר קריאת משנה תורה בליל הו''ר כ''א שציין לקריאת פסוקי מעשה בראשית ומשניות ומאמרי זוהר, וניכר בחוש כי בשנים מוקדמות אלו טרם הגיעו לרב''ל כתבי האר''י } .

סדר תקון חצות

ואחר כך יתעטף שחורים מבית ומבחוץ וישב על הארץ לצד שלפני המזוזה וישים אפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין, ויאמר ברייתא דפ''ק דברכות אמר ר' יצחק ג' משמרות כו', וכן מאמר תניא ר''י אומר פעם אחת כו', והכל כדי שיתעורר האדם וישים על לבו חורבן בית המקדש וגלות השכינה וגלותינו המר והנמהר, ואשרי לו ואשרי חלקו המקיימו, וכבר מבואר בפ''ב דמסכת דרך ארץ רבה, הנאנחים והנאנקים והמצפים לישועה והמתאבלים על ירושלים עליהם הכתוב אומר לשום לאבילי ציון לתתלהם פאר תחת אפר כו'.

ויאמר אחר כך בדמעות שליש כמי שמתו מוטל לפניו

ומיד מתעוררים י''ג מכילתין דרחמי שמתעוררים למעלה כנגד י''ג פסוקים שבמזמור, ואחר כך אומרים קינה זו.

ואחר כך יקרא אלו הפסוקים שמורים קינה ג''כ

ואחר כך אומרים אלו הששה מזמורים זה אחר זה וסימנם כאייל''ה, כ'איל תערוג (סי' מ''ב), שפטני א'להים (סי' מ''ג), י'ענך ה' (סי' כ'), אלהים י'חננו (סי' ס''ז), ל'דוד מזמור (סי' כ''ד), ה'ללויה אודה (סי' קי''א).

ואחר כך מוסיפין מזמורים ומקראי קדש אלו

ואומרין י''ג פעמים

ואחר כך יאמרו סליחות ותחנונים ופזמונים על החורבן ועל ירושלים ועל הגלות אם הם רבים, ואם לאו גם היחיד יכול לאומרם כל אחד ואחד כפי כוחו, וכאשר הם מסודרים בסידורים של ספרדים בשני וחמישי ושני, עם הוידוי הגדול הנזכר לעיל בק''ש והמוסיף יוסיף, ואחר כך יתפללו תפלה לזיווגא דמטרוניתא, וגם יחיד יכול לאומרה ולסדרה בלשון יחיד.

סדר תקון חצות שסידר הרב חמדת ימים לבאים בסוד ה' ע''פ כוונות האר''י

{ יש לציין כי סדר זה לא נדפס בחמ''י שלפנינו אלא שסידרו המחבר לבני קהילתו באיזמיר, וברבות הימים סביבות שנת תק''י מצאו המקובל ר' אברהם טוביינא בעוברו בערי טורקיא בכתיבת יד והדפיסו לראשונה בשנת תקכ''ד בסידורו ''חסד לאברהם'' המיוסד רובו ככולו מהספר חמ''י, וכ''ז מלבד תוספות רבות של נוסחאות לשם יחוד שהגיעו לידו מכתיבות יד ששלח הרב חמ''י לתלמידיו ולא נדפסו בספרו, והמעיין שם בהקדמת התקון חצות יראה שציין בזה''ל, ובעברי בארץ גדולה של חכמים ושל סופרים שמעתי אומרים תיקון חצות ויש קבלה בידם שהוא מהרב בעל חמדת ימים אשר על כן הסכמתי להעלותו בספרי על מזבח הדפוס לזכות בו את הרבים וזה סדרו עכ''ל, (עי' דפוס מנטובה תקמ''ג דף כ''ח ע''ב), ואמנם על אף שהרב הנזכר ציין כי דבר זה ''קבלה בידם'' שהוא מיוחס לרב חמ''י ותו לא, מ''מ המעיין בסדר הלימוד וקריאת המזמורים שהעתיק שם מכתה''י בראש סדר התקון חצות, יבחין בעליל כי הוא סדר הלימוד שייסד החמ''י לומר בסוף הלילה ואשר ציין אליו בג' מקומות בפרקי אשמורת שבספרו וכינהו ''תקון הלילה'' ופרטיו נתבארו באריכות בפרקי המבוא ולהלן, ויתירה מזאת שהרי הרגיל במאות נוסחי הלשם יחוד המפורטים שייסד מחבר החמ''י בספרו, יבחין בעליל כי חותם לשונו של החמ''י ניכר בבירור אף בנוסחאות הלשם יחוד שמצא ר' אברהם טוביינא בתקון חצות דלהלן, מלבד הלשונות והמליצות היחודיות שהובאו בהקדמת התקון חצות שנדפסה בדבור הסמוך, בה הפליג המחבר על מעלת אמירתו, ולשונות רבים מדבור זה הם מסגנון לשונו המובהק של הרב חמ''י שהביאם כלשונם גם בפרקי ספרו חמ''י ריש פ''א מר''ח, שם הרבה דברים במעלת המתאוננים על הגלות עיי''ש } .

סדר תקון רחל

י'תאבל ה'אדם ו'גם ה'נשמה תיילל בקול נהי בכי תמרורים להשתתף בשיתופי חסי''רות חסורי מחסרא והכי קטנ''י בסוד חסרון הלבנה, וישראל עמו צאן מרעיתו הם בדלי דלות בין עמי התועבות ודין גרמא דעציראה בנין בית קדשנו ותפארתנו וכל דור שלא נבנה וכו', כי על כן כל העם מקצה מעלין את המדומע באחד ומאה להתמרמר על גלות אם הבנים ועל חרבן ביתה ועל שממות היכלה אשר היה לאש אוכלת, ועל מות ישרים בחורים גם בתולות זקנים עם נערים, והן הן דברי הזוהר בפ' ויקהל ר''א וכו' תא חזי עד השתא קב''ה אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין ובטש בהו ובכה על חרבן בית מקדשא ואוריד תרין דמעין לגו ימא רבא ואדכר לבנוהי מגו בכיה וכו' יעי''ש, וכל הזוהר מלא מענין זה, משם בארה כי כביכול בוכה על חרבן בית קדשנו ותפארתנו, כי על כן ראוי לכל בר ישראל להתעורר בעת הזאת להשתתף בצער השכינה ומובטח לו שרואה בשמחתה בביאת משיחנו שיתגלה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

סדר תקון לאה

סדר תקון הלילה

{תקון נוסף אליו ציין שם המקובל ר' אברהם טוביינא כי מצאו בכתב היד מצורף לתקון חצות, הוא סדר לימוד לאשמורת הבוקר שגם אותו ייסד החמ''י לאומרו בכל יום ויום ואף ציין לסדר לימוד זה בג' מקומות בפרקי האשמורת שבספרו, כשהוא מכנהו סדר ''תקון הלילה'' אשר סדרנו לכבוד עליית השכינה שעולה לפנות בוקר, (עי' פ''י משבת אות ה', ופ''ג מר''ח אות ד', ופ''ה מפורים אות ג'), וסדר זה הוא סדר מקוצר מהסדר שתיקן החמ''י לליל ערב ר''ח המכונה ''הדר המלכות'' כמו שיראה המעיין בסדר המזמורים שסידר כאן המחבר כי רובן ככולן מלוקטים מס''ה המזמורים שייסד לומר בערב ר''ח, ולא יפלא כי המעיין בסדר הח' מזמורים שייסד המחבר לאומרן בסדר קבלת שבת יבחין כי את רובם ככולם רשם המחבר אף בסדר המזמורים שייסד לומר בערב ראש חדש בסדר ''הדר המלכות'' כי שלשתם ענין אחד כמש''כ בהן המחבר שהם מיוסדים לכבוד השכינה המתעלה בעתים הללו, ועי' מש''כ בזה באריכות בפ''ז במבוא הספר.

ולמען לא יחסר כל בו, ראינו לנכון להדפיס כאן את סדר התקון במלואו כפי שנמצא בסדר הלימוד ששלח המחבר לערי אשכנז בשנת שע''ה והדפיסו בסו''ס תקוני ק''ש ואשמורת, לרבות התוספות שהוסיף לסדר זה לעת זקנותו ונדפסו בקונטרסים ששלח המחבר סביבות שנת תכ''ו לכל תפוצות תבל, ונדפסו באמסטרדם תחת השם ''תקון הלילה'' ואילו במנטובה נדפסו תחת השם ''תקון המדות'', ואולם מאחר וישנם שינויים קלים בין סדר התקון שהגיע לידי ר' אברהם טוביינא בכתיבת יד לבין הסדר הנדפס ששלח המחבר לתפוצות, על כן הדפסנו את הסדר כפי שנמצא בקונטרסים הנדפסים מאחר וקרוב מאוד שחילופי הטעויות הקלים שנפלו בסדר המזמורים שביניהם, הם בהעתקת כתב היד שהגיע לידי ר' אברהם טוביינא ולא בג' מהדורות הדפוס שלפנינו.

ואכן סדר זה שייסד המחבר וכינהו ''תקון הלילה'' שסידרנו לכבוד ''הדר המלכות'', ציין עליו החמ''י בג' המקומות הנז' כי הוא מיוסד לכבוד השכינה שעולה באשמורת הבוקר להתרפק על דודה, ואמנם מאחר ובאחת ממהדורות הסדר הנזכר ששלח המחבר באחרית ימיו כינהו ''תקון המדות'' ושם נימק באריכות כי הוא מיוסד לאשמורת הבוקר קודם קדרותא דצפרא לייחד מידת לילה ביום שעל כן צירף לסדר זה את פרשת עקידה ופרשת הדברות ופרשת המן שעליהם כתב השו''ע לאומרן קודם שחרית, על כן מן הראוי היה להדפיס כאן את הקדמת הסדר הנזכר שנדפסה במנטובה בשנת תכ''ו, שכפי הנראה נכתבה ע''י הרב חמ''י בתוספת דברי המלבה''ד שם}.

סדר ''תקון הלילה'' לאומרו אחר חצות לילה קודם קדרותא דצפרא

קודם אמירת הסדר צריך לומר בפה ובכוונה גדולה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה לחברא י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל.

סדר תקון היום

{תקון נוסף אותו שלח הרב חמדת ימים מצורף ל''תקון המדות'' המכונה ''תקון הלילה'' הוא סדר לימוד שאומרין ביום, ואשר עליו ציין המחבר בהקדמת התקון כי אומרין אותו קודם שינטו צללי ערב ויפנה היום לערוב, ואף תקון זה ייסדו המחבר לאומרו דווקא בסוף היום כדי לייחד מידת יום בלילה, ועל כן כינה המחבר את שני הסדרים הללו בשם ''תקון המדות''}.

תם ונשלם ספר חמדת ימים חלק שלישי

חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים