שלחן ערוך - אורח חיים (מ)

באר היטב (א) יתעטף בציצית. מיד אחר נט''י. טור: (ב) מעומד. וה''ה העטיפה יהיה מעומד בתשובת בית יעקב סי' כ''ט פסק דמברך אחר העטיפה שלא כמנהג העולם ע''ש והיד אהרן ובני חייא חלקו עליו. והיד אהרן העלה לאחר ששם הטלית עליו אף שלא שם ציצית בידו רק השליכו לאחוריו יוכל לברך ע''ש עיין הרמ''ע מפאנו סי' ק''ב. ובתשובת דרכי נועם סימן ג':

ב יְסַדֵּר עֲטִיפָתוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְכַּסִים בִּכְסוּתָן וְעוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם פְּעָמִים בְּכִסוּי הָרֹאשׁ, פְּעָמִים בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, (ג) וְנָכוֹן שֶׁיְּכַסֶה רֹאשׁוֹ בְּטַלִּית.

באר היטב (ג) ונכון שיכסה. וצריך לכסות ראשו מתחלת התפלה עד סופה כדי שיתפלל באימה עיין הרדב''ז ח''א סי' קצ''ו. ובדבר שמואל סי' קכ''ג. כתב בכוונת האריז''ל היה מכסה הטלית על התפילין של ראש ועיין סי' כ''ז דעכ''פ לא יכסה לגמרי. בשעת עטיפה יזרוק כל הד' ציצית לצד שמאל כעטיפת ישמעאלים כדי הילוך ד' אמות עיין הרדב''ז ח''א סי' תקע''א ובהלק''ט ח''ב סי' ס''ג וביד אהרן ואותן המניחין הטלית המקופל סביב הצואר על כתפיהן לא יצאו י''ח. עיין מ''א:

ג טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִטּוּף, יוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת צִיצִית, וְטוֹב לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ רָחְבּוֹ לְקוֹמָתוֹ, וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, וְיַעֲמֹד כָּךְ מְעֻטָּף לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִמְשְׁכֶנּוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְיִלְבְּשֶׁנּוּ.

ד מַחֲזִיר שְׁתֵּי (ד) צִיצִיּוֹת לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְסוֹבָב בְּמִצְוֹת.

באר היטב (ד) ציציות. נהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ''ש קרש שנתן בצפון זכה לעולם בצפון של''ה ובכתבי האריז''ל כ' שלא היה האריז''ל מקפיד ע''ז ויש נוהגים לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ''מ סימן ש''א ס''ל. מ''א:

ה מְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף (ה) בְּצִיצִית. אִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית (ו) כְּאַחַת פֵּרוּשׁ בְּפַעַם אַחַת כֻּלָּם מְבָרְכִים. וְאִם רָצוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ, וְהָאֲחֵרִים יַעֲנוּ אָמֵן.

באר היטב (ה) בציצית. בשו''א תחת הבי''ת. לבוש וכ''כ שכנה''ג וש''ת והב''ח סי' י''ד כ' לומר בפתח: (ו) כאחת. ר''ל כל חד וחד מתעטף בטלית מיוחד אלא שבפעם אחד נעשה כל העטיפות:

ו עַל טַלִּית קָטָן יָכוֹל לְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַטֵּף אֶלָּא לוֹבְשׁוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו (ז) עַל מִצְוַת צִיצִית וְכֵן נוֹהֲגִין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת (כָּל בּוֹ סי' כ''ב וְנ''י בְּה''ק דַּף פ''ו ע''ב).

באר היטב (ז) על מצות ציצית. עיין ב''י מה שמביא בשם מהר''א שהקשה איך מברכין על מצות ציצית והא קי''ל על לשעבר משמע וכו' ע''ש ובד''מ כתב טעם למנהג ומסיים לפיכך מברכין לשון על דמשמע לשעבר ע''ש לכאורה קשה דאיתא בפסחים דף ז' ע''ב דאסיקנא שם והלכתא על ביעור חמץ. פרש''י שם דלהבא נמי משמע עיין מ''ש הרא''ש בפ''ק דפסחים בשם ר''ח ומה שכתבו התוס' בסוף ר''א דמילה ד''ה אבי הבן וכו' ומ''ש הכ''מ סוף הלכות ברכות ובתשובות מהר''י מינץ סי' ק''י ובתשובת מהרי''ל סי' י''ד:

ז צָרִיךְ (ח) לְהַפְרִיד חוּטֵי הַצִּיצִית זֶה מִזֶּה.

באר היטב (ח) להפריד. ואם נשתהה לבא לבה''כ ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור אין צריך לדקדק בזה. מ''א:

ח יְכַוֵּן בְּהִתְעַטְּפוֹ שֶׁצִּוָּנוּ הָקָּבָּ''ה לְהִתְעַטֵּף בּוֹ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כָּל מִצְוֹתָיו לַעֲשׂוֹתָם.

ט קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ יְעַיֵּן בְּחוּטֵי הַצִּיצִית אִם הֵם כְּשֵׁרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ (ט) לְבַטָּלָה.

באר היטב (ט) לבטלה. אע''ג דבלא''ה יש חשש איסור שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית מ''מ אוקמי ליה אחזקתיה שהיה כשר רק משום חומרא דלא תשא וגו' החמירו דוקא לבודקו. עפ''ז מי שלבש הרבה בגדים של ציצית א''צ לבדוק אלא א' מהם כיון שברכה אחת לכולם. אבל לפי החשש שילבוש בגד של ד' כנפות בלא ציצית צריך לבדוק כולם. ונכון להחמיר. וצריך לבדוק למעלה במקום הנקב הטלית עד הקשירה ט''ז. כתב הט''ז בסי' י''ג ס''ק ז' מי שקראוהו לספר תורה ולובש טלית א''צ לבדוק בעת ההוא משום טורח הציבור ע''ש. מי שהולך בדרך ומתירא לבדוק הציצית של טליתו שמא יהא פסול ואין לו טלית אחר מותר להעלים עיניו ולברך בלא בדיקה. בית יעקב סי' פ''ד:

י אִם לוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן בְּעוֹד שֶׁאֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יִלְבְּשֶׁנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, וּכְשֶׁיִּטֹּל יָדָיו (י) יְמַשְׁמֵשׁ בַּצִּיצִית וִיבָרֵךְ עָלָיו, אוֹ כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ טַלִּית אַחֵר יְבָרֵךְ עָלָיו וִיכַוֵּן לִפְטֹר גַּם אֶת זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בַּצִּיצִית שֶׁל רִאשׁוֹן:

באר היטב (י) ימשמש בציצית. אע''ג דבעי עובר לעשייתן דאותו שעה לא הוי חזי. ט''ז:

יא עִקַּר מִצְוַת טַלִּית קָטָן לְלָבְשׁוֹ (יא) עַל בְּגָדָיו כְּדֵי שֶׁתָּמִיד יִרְאֶהוּ וְיִזְכֹּר הַמִּצְוֹת.

באר היטב (יא) על בגדיו. ובכתבים איתא דטלית קטן דוקא תחת בגדיו כתב מ''א נראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ולא כאותם שתוחבין אותם בכנפות (לכן) אנשים ההולכים בין עכו''ם יוצאין בזה. אך בשעת ברכה יהיו מגולין עיין שם:

יב אִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית. וְאִם לְבָשָׁם כֻּלָּם בְּלֹא הֶפְסֵק וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה עַל כֻּלָּם, לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת, (יב) וְאִם מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה (יג) עַל כֻּלָּם הָוֵי כְּמַפְסִיק בֵּינֵיהֶם: הגה: וְכֵן אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לַחֲזֹר (יד) וּלְבָרֵךְ (ת''ה סי' מ''ה).

באר היטב (יב) ואם מפסיק ביניהם. פירוש אם שח ביניהם. ודוקא שלא לצורך לבשה אבל אם אמר תנו לי בגד ללבוש וכה''ג שהוא צורך לבישה אין צריך לחזור ולברך. ע''ת ועמ''א: (יג) על כולם. משמע דאשעת ברכה דוקא קפיד שיכוין על כולם אבל אם בירך ע''ד בגד אחד וקודם שהלבישו הביאו לו עוד אחד ונמלך גם כן עליה ללובשו חייב לברך שנית על לבישה השנית. וט''ז הניח בצ''ע עיין שם וע''ת פסק בפשיטות דאין צריך לחזור ולברך וכן כתב פרישה לי''ד סימן י''ט עיין שם: (יד) ולברך. מגן אברהם חולק ופסק דאין צריך לברך אם דעתו עליו:

יג הַלּוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן וּמְבָרֵךְ עָלָיו כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, דַּהֲלִיכָה מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת (טו) חֲשִׁיבָה הֶפְסֵק, וְאִם מִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם הָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה גַּם עַל טַלִּית גָּדוֹל וְלֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.

באר היטב (טו) חשיבה הפסק. שיעור ההליכה לכשיהיה חשיבה הפסק הם כ''ב אמה. והוא מדברי תוס' בפרק אלו נאמרין והביאו הרמ''א לקמן סימן קס''ו ועיין בתשובת בית יעקב סי' ט''ז ובט''ז ס''ק י'. ובתשובת חכם צבי סי' קנ''ח מה שתמה ע''ז. ועי' בספר בני חייא מה שתירץ על זה ועיין בחות יאיר רכ''ז. ובמ''א סי' קס''ו ס''ק ג'. כתב המ''א נ''ל דאם שניהם בבית אחד לא חשיב הפסק מחדר לחדר ע''ש. וט''ז פסק דאפי' הליכה מביתו לבהכ''נ לא הוי הפסק אם לא שפסק בדברים אחרים או שח או מניח תפילין בנתיים א''כ ברכת תפילין הוי הפסק בין טלית קטן לגדול אבל הילוך לחוד לא הוי הפסק ע''ש ועיין בשיורי כנה''ג שהאריך:

יד וְאִם פָּשַׁט טַלִּיתוֹ אֲפִלּוּ הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ מִיָּד, צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְעַטֵּף בּוֹ: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ (אָגוּר סִימָן ל''ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו (טז) טַלִּית קָטָן וְהָכֵי נוֹהֲגִין (שָׁם) עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן כ''ה סָעִיף י''ב.

באר היטב (טז) טלית קטן. וט''ז כתב לענין מעשה ודאי ספק ברכות להקל ואין לברך שנית אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו אפילו לא נשאר עליו טלית קטן כמו שפסק רמ''א סי' כ''ה לענין תפילין באם הי' דעתו עליו דא''צ לחזור ולברך ע''כ. ומ''א כתב דברי הב''ח עיקר שכתב דמהר''ח איירי בשהסירו סתם לכן כשנשאר עליו טלית קטן עדיין לא הסיח דעתו מן המצות ע''ש. משמע נמי באם דעתו לחזור ולהתעטף אפי' לא נשאר עליו טלית קטן א''צ לברך ומינה אם לא היה דעתו ללבוש מיד לא מהני אם נשאר עליו טלית קטן וצריך לברך ואז א''צ לבדוק הציצית כשחזר ולובשו מ''א סי' י''ג ס''ק ה' ועיין מ''א סי' זה. ולכ''ע אם פשט טליתו בבוקר ונשאר עליו טלית קטן וחוזר ולובש טליתו במנחה אע''פ שהיה בדעתו כשפשטו בשחרית לחזור וללבוש במנחה אפי' הכי צריך לברך משום דשהה כ''כ. ע''ת וכ''כ בשכנה''ג בהגהת ב''י ס''ה ע''ש שהאריך:

טו (יז) אִם נָפְלָה טַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן וְחוֹזֵר וּמִתְעַטֵּף, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְהוּא שֶׁנָּפְלָה כֻּלָּהּ. אֲבָל אִם לֹא נָפְלָה כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי (יח) שֶׁנָּפְלָה רֻבָּהּ אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

באר היטב (יז) אם נפלה טליתו. ובזה כ''ע מודו דהא נפלה בלא דעת ואזדא ליה מצותה אפי' נשאר עליו טלית קטן לא מהני כמ''ש בס''ק שלפני זה ואם נפלה מעל כל הגוף אע''פ שנשאר בידו צריך לברך דאזדא לה מצותה דמצות עיטוף בגוף. מ''א: (יח) שנפלה רובה. ט''ז חולק אפי' בנפלה רובה צריך לחזור ולברך דומיא דתפילין אם נשמטו רובן ממקומן דצריך לחזור ולברך ע''ש. מי שלקח הטלית להתעטף בשתי ידיו וכשהגביה הידים לעטף נשאר הטלית בידו האחת א''צ לברך שנית. שיורי כנה''ג בהגהת ב''י ס''ט. מי שנטל טלית להניחו ובירך עליו וקודם שסיים הברכה נאבד מידו ימשוך הברכה וילך למקום הטלית ויסיים הברכה הלכות קטנות ח''ב סימן קנ''ג. מי שהי' מתפלל תפלת י''ח ונפל טליתו מעליו ובעוד שהי' מתפלל הניחו אחרים עליו כשסיים תפלתו ימשמש בציצית ויברך שיורי כנה''ג סי' י'. במקום שנוהגים שמשליכין טלית על החתנים והכלות בעת חתונתם צריך החתן לברך על הטלית ברכת ציצית. ע''ת וכ''כ השכנה''ג ס''ה והיינו לפי צדדי דינים המבוארים בסי' זה כמבואר שם ע''ש. ובתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' כ''ה חלק עליו וכ' דמאחר דהטלית שמשליכין על החתנים אינו אלא להגן ולא לכבד ולרומם א''צ לברך ע''ש והמחבר יד אהרן סותר דבריו של המחבר גינת ורדים ופסק דצריך לברך. וכן בעל הלכות קטנות ח''א סי' כ''ב פסק ג''כ דצריך לברך וכ''כ בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' כ''ג וסיים שם דלצאת כל הדעות יטול טלית שאולה ע''ש:

טז הַלָּן בְּטַלִּיתוֹ בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו (יט) בַּבֹּקֶר, אַף אִם לֹא פְּשָׁטוֹ, וְטוֹב לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ בִּשְׁעַת בְּרָכָה: וְכֵן יַעֲשֶׂה מִי שֶׁלּוֹבֵשׁ טַלִּיתוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם (הגמ''יי בְּשֵׁם סֵפֶר הַתְּרוּמָה וּסְמַ''ג וּסְמַ''ק וְהַמָּרְדְּכַי בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין).

באר היטב (יט) בבוקר. ב''ח וט''ז חלקו ופסקו דא''צ לברך בבוקר (כיון דכסות יום חייב אף בלילה להרא''ש. א''כ לא הוי ליה שעת פטור כלל וכ''כ בספר זכרון להגאון מהר''י הכהן). ומ''א כתב טוב לפטור אותה בטלית גדול ועיין בשכנה''ג שהאריך. כתוב בדרשת מהר''ם מינץ הישן ביום לא יסלק מעליו הטלית קטן רק יכסה בו בשעת שינה וכשלובשו אין צריך ברכה ובזה יוצא מכל הספיקות:

יז נִתְכַּסָה בְּבֶגֶד שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית, וְלֹא הֵטִיל בּוֹ צִיצִית בִּטֵּל (כ) מִצְוַת עֲשֵׂה:

באר היטב (כ) מצות ציצית. דציצית חובת גברא לענין זה שאם נתכסה בטלית אז חל עליו החיוב עיין סימן י''ז:

סימן ט - איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית
ובו ו' סעיפים
א אֵין חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֶּגֶד פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל (א) צֶמֶר רְחֵלִים, אֲבָל בִּגְדֵי שְׁאָר מִינִים אֵין חַיָּבִים בְּצִיצִית אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֻלְּהוּ חַיָּבִים מִדְּאוֹרַיְתָא וְהָכֵי הִלְכְתָא (תּוֹסָפוֹת דַּף ל''ט וְהָרֹא''שׁ סְמַ''ג וּמָרְדְּכַי).

באר היטב (א) צמר רחלים. אבל צמר גמלים ונוצה של עיזים והשירים וצמר אילים ורחל בת עז פטורים מדאורייתא רק מדרבנן ואינו פוטר אלא במינם צמר רחלים ושאר מינים שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב מ''א. טלית שהשתי צמר והערב משי או איפכא פטור מה''ת וחייב מדרבנן אפי' אם הרוב צמר. ואם ערבם זה בזה אזלינן בתר רובא כנה''ג בשם הרדב''ז ומסיק שם בשם הר''ם מרוטנבורג דאין לטלית זו תקנה ע''ש ועיין בהלק''ט ח''א סי' קס''ח. וח''ב סי' ק''ו. ירא שמים ילבש טלית כולו של צמר. ולדעת המקילין לעשות טלית של משי יטוו חוטין של צמר ולא של משי. ולא יסמוך ע''ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה מ''א ס''ק ד' וכ''כ בסי' ח' ס''ק ט''ו דנהגו שלא לברך על טלית של משי אלא מברך על של צמר ומסירו ולובש של משי ע''ש:

ב צִיצִית (ב) שֶׁל פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים פּוֹטְרִים בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים, חוּץ מִשֶּׁל פִּשְׁתִּים לְצֶמֶר, אוֹ שֶׁל צֶמֶר לְפִשְׁתִּים בַּזְּמַן הַזֶּה דְּלֵיכָּא תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כִּלְאַיִם: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים כְּלָל אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר מִינִים וְהָכֵי נָהוּג (סְמַ''ק סִימָן ל''א).

באר היטב (ב) של פשתים כלל. הטעם דיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי. עיין מ''א:

ג צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים אֵין פּוֹטְרִים אֶלָּא בְּמִינָם, כְּגוֹן: מֶשִׁי לְבֶגֶד מֶשִׁי, וְצֶמֶר גֶּפֶן לְצֶמֶר גֶּפֶן, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינָם אֵין פּוֹטְרִין.

ד אִם הֵטִיל בַּטַּלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִים קְצָת צִיצִיּוֹת מִמִּינוֹ, וּקְצָת מִצֶּמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים, יֵשׁ (ג) לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ.

באר היטב (ג) להסתפק בו. כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי. עיין מ''א:

ה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִיּוֹת מִצֶּבַע הַטַּלִּית וְהַמְדַקְדְּקִים נוֹהֲגִים כֵּן: הגה: וְהָאַשְׁכְּנַזִּים אֵין נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִיּוֹת (ד) רַק לְבָנִים אַף בִּבְגָדִים צְבוּעִים וְאֵין לְשַׁנּוֹת (ת''ה סִימָן מ''ו).

באר היטב (ד) רק לבנים. אף בבגדים הצבועים ואין לשנות כצ''ל. וכ' ט''ז מ''מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית לבן כדי שיהא יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים ע''ש:

ו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת טַלִּית שֶׁל (ה) פִּשְׁתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כֵּן יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם, וְעוֹשֶׂה טַלִּית שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה בְּלִי פִּקְפּוּק: הגה: וּמִיהוּ אִם אִי אֶפְשָׁר רַק בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן מוּטָב שֶׁיַּעֲשֶׂה טַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן (ו) וְצִיצִית שֶׁל פִּשְׁתָּן מִשֶּׁיִּתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת צִיצִית (תשו' הָרֹא''שׁ כְּלָל ב'):

באר היטב (ה) פשתים. דאז יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה ג''כ צמר: (ו) וציצית של פשתן. ויברך עליו. כ''כ ב''י ס''ס זה בהסכמת הרי''ף והרא''ש והרמב''ם ע''ש והבאר היטב אשר לפני כ' ונ''ל דלא יברך עליו ע''ש ולא עיין בב''י. וא''ל הא קי''ל בכמה דוכתי דהיכא דאיכא ספיקא דדינא ספק ברכות להקל כבר נשאל ע''ז בתשו' שבות יעקב ח''א סי' א' ובהלק''ט ח''ב סי' קט''ז וע''ש והשיב השבו''י דלכך פסק הב''י כאן דיברך עליו לפי ששלושה עמודי הוראה הרי''ף והרא''ש והרמב''ם שהב''י נשען עליהם בכל הוראתו סברי הכי ע''ש. והמ''א כתב ונ''ל דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע''ש:

סימן י - דיני כנפות הטלית
ובו יב סעיפים
א טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ ד' כְּנָפוֹת פְּטוּרָה, יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע (א) חַיֶּבֶת, וְעוֹשֶׂה לָהּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹת בְּאַרְבַּע כְּנָפֶיהָ הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר.

באר היטב (א) חייבת. ויש פוטרין לכן אין לעשות בת ה'. ב''ח ובבה''ז פ''ב דזבחים נוטה ג''כ לדעת זה מ''א. וע''ת חולק על הב''ח:

ב יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע, וְחָתַךְ אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן, (ב) וְעָשָׂהוּ שְׁנַיִם, הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת ה' וְחַיֶּבֶת.

באר היטב (ב) ועשאו ב'. וה''ה אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד'. ט''ז וה''ה אם חתך ב' נעשית בעלת ו'. ב''ח:

ג כָּפַל קַרְנוֹת טַלִּיתוֹ וּקְשָׁרָם, אוֹ תְּפָרָם וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ קִצְּעָן, וְאֵין לָהּ כְּנָפוֹת, אַף עַל פִּי כֵן (ג) לֹא נִפְטְרָה.

באר היטב (ג) לא נפטרה. דסופה לחזור למעלה:

ד טַלִּית שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר, חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד, (ד) פְּטוּרָה.

באר היטב (ד) פטורה. דאזלינן בתר רוב בגד. ואם הטלית של בגד ועור תחתיו חייב וה''ה איפכא פטור שתחתיו נופל לעיקר הבגד. מ''א:

ה הָיוּ לָהּ ג' כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהֶם (ה) ג' צִיצִיּוֹת, וְשׁוּב עָשָׂה לָהּ כָּנָף ד', וְעָשָׂה גַּם בּוֹ צִיצִית פְּסוּלָה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.

באר היטב (ה) ג' ציציות. ל''ד שעשה ג' ציצית בפיסול דהיינו קודם שנעשית בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד ואח''כ השלים הארבע כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציצית שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציצית ואם השלים הטלית וציצית קודם שהתיר הקשר או הציצית שנעשה בפסול ואחר כך התיר הפסול וחזר וקשרו כשרה. מ''א דלא כהלבוש ע''ש. אם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' יכול לבטל אחר כך ולחתוך אחת דמ''מ האחרים לא נעשו בפיסול. ט''ז:

ו אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית וּמְטִילִים צִיצִית עַל כְּנָפֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהִיא כְּפוּלָה הגה: אֲבָל צָרִיךְ לְהָטִיל בְּד' כְּנָפֶיהָ הַפְּשׁוּטִים (בֵּית יוֹסֵף) אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּבִין אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּפִירָה וְטוֹב לַעֲשׂוֹת לָהּ צִיצִית אֲבָל לֹא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ (הָרִי''ף וְהָרֹא''שׁ וְהַטּוּר): הֵטִיל צִיצִית (ו) עַל צִיצִית, אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל הָרִאשׁוֹנָה חוֹתֵךּ הָרִאשׁוֹנָה וּכְשֵׁרָה, וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף, אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, פְּסוּלָה: הגה: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים בְּכָל עִנְיָן וְכֵן עִקָּר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְר' יְרוּחָם ני''ט ח''ג) וְקֹדֶם שֶׁחָתַךְ (ז) הָרִאשׁוֹנוֹת פָּסוּל בְּכָל עִנְיָן (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (ו) על ציצית. עיין מ''ש העטרת זקנים ע''ז ואישתמיטתיה ליה מ''ש המחבר בסי' י''א סעיף י''ב ע''ש ובב''י: (ז) הראשונות. ולהרא''ש אפי' חתך הב'. עמ''א וט''ז וע''ת: (ובס' אליהו רבה העלה והכשיר בין כוון לבטלו ובין כוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי דלא כט''ז ע''ש):

ז מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִן הַצְּדָדִין לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם ד' כְּנָפוֹת לְצַד מַטָּה וּלְמַעְלָה הֵם סְתוּמִים, אִם רֻבּוֹ (ח) סָתוּם, פָּטוּר, וְאִם רֻבּוֹ פָּתוּחַ, חַיָּב. וְאִם חֶצְיוֹ סָתוּם וְחֶצְיוֹ פָּתוּחַ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא, וְחַיָּב (ט) בְּצִיצִית, וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ (י) בְּשַׁבָּת.

באר היטב (ח) סתום. ואם עשה בו ציצית ואח''כ פתח רובו פסולים כמ''ש ס''ה: (ט) בציצית. ואין מברכין עליו. לבוש ע''ת מ''א וע''ל סי' ט' ס''ק ו' מש''ש: (י) בשבת. נ''ל אפי' לכרמלית נמי אסור. מ''א דלא כע''ת:

ח קאפ''ה שֶׁהִיא פְּתוּחָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָהּ ד' כְּנָפוֹת, אִם יִקְבְּעוּ בָּהּ אשטרינג''ה (יא) לַעֲשׂוֹתָהּ כִּסְתוּמָה כְּדֵי לְפָטְרָהּ מִצִּיצִית אֵינוֹ מוֹעִיל תִּקּוּן זֶה, אִם לֹא תִּהְיֶה קָבוּעַ מֵחֲצִי אָרְכָּהּ לְמַטָּה לְכָל הַפָּחוֹת, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה קָבוּעַ לְמַטָּה מֵהַחֲגוֹר לְמַעַן יִהְיֶה הָרֹב הַסָתוּם רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּאִלְמָלֵא כֵן יֵאָסֵר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן.

באר היטב (יא) לעשותה כסתומה. לכן אין לעשות בט''ק קרסים למטה מהחגור דהוי כסתומה ובת''ה סי' רצ''ו כ' דקרסים לא חשיבי חיבור אם לא שנכפפין מאוד שא''א להתירן אלא ע''י מעשה. ואפשר דמ''מ אסור משום מראית עין מ''א וכ' הב''י יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותי' הד''מ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא''א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית לכן נהגו להקל. ומלבוש שקורין רא''ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפו מאחוריו שקורין קאלנ''ר. פשוט הוא דפטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפים רק כנפות חקאלנ''ר חמונחין לו קצת מאחוריו ואין זח קרנות חואיל ואין חב' קרנות שמאחוריו מכוונים כנגד חכנפות שלפניו עכ''ל ד''מ. וכ' חמ''א ומ''מ ירא שמים יעשח קרן אחת עגולח כמ''ש ב''י בשם חזקנים:

ט הַכְּנָפַיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ עֲגֻלּוֹת.

י מִצְנֶפֶת פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ שֶׁל אַרְצוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁב' רָאשֶׁיהָ מֻשְׁלָכִים עַל כִּתְפֵיהֶם וְגוּפָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּסֶה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָהּ לְכַסוֹת הָרֹאשׁ, דִּכְסוּתְךָ אָמַר רַחֲמָנָא (יב) וְלֹא כְּסוּת הָרֹאשׁ.

באר היטב (יב) ולא כסות ראש. ומח שעושין עטרח לטלית לא מפני שעיקרח נעשח לכיסוי חראש אלא משום חיכר שציצית חעליונים לא יתחלפו למטח וע''ל סי' ח' ס''ק ד' כתבתי שחאריז''ל לא חיח מקפיד ע''ז:

יא סוּדָר שֶׁנּוֹתְנִין עַל הַצַּוָּאר בְּמַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא בְּעַרְבִי שי''ד וְכֵן ביק '' א שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בִּסְפָרַד עַל כִּתְפֵיהֶם פְּטוּרִים.

יב מַלְבּוּשִׁים שֶׁבְּמִצְרַיִם הַנִּקְרָאִים גוחאש וְכֵן מינטיניש ודולאמאניש וקפטאניש ופיריגיש שֶׁבְּתוּגַרְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם ד' כְּנָפַיִם פְּטוּרִים: הגה: וה''ה מַלְבּוּשִׁים שֶׁל גְּלִילוֹת בְּנֵי אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד הוֹאִיל וְאֵין כַּנְפֵיהֶם עֲשׂוּיִן שֶׁיִּהְיוּ (יג) ב' לִפְנֵיהֶם וּב' לַאֲחֹרֵיהֶם מְכֻוָּנִים זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ פְּטוּרִים (בֵּית יוֹסֵף לְפִי סְבָרַת מַהֲרִי''ק):

באר היטב (יג) ב' לפניהם. ואיזח אנשים מקפלין חלק אחד מחטלית מאוד עד שנעשח דק ואינו מכסח כלל רק חצואר וכוונתם שיחיו ב' ציצית לאחוריחם אין זח מן חמובחר דא''כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנחג חתוגרמים שחיד מפסקת בחצי חטלית באופן שמב' חצדדים יחיח אחד מחציצית לפניו וחלק לאחוריו ט''ז. ובתשו' בית יעקב סי' צ''ב לא כ''כ ע''ש:

סימן יא - דיני חוטי הציצית
ובו טו סעיפים
א הַחוּטִין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ (א) טְווּיִן לִשְׁמָן: הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ לְנַפְּצָן לִשְׁמָן וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל בַּנִּפּוּץ (מָרְדְּכַי וַאֲגֻדָּה סי' כ''ג) שֶׁיֹּאמַר בִּתְחִלַּת הַטְּוִיָּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן לְשֵׁם צִיצִית, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לְאִשָּׁה טְוִי לִי צִיצִית לְטַלִּית, וְאִם לֹא הָיוּ טוֹוִין לִשְׁמָן פְּסוּלִים.

באר היטב (א) טוויין לשמן. ואם טוון חש''ו וגדול עומד ע''ג עיין בסי' ת''ס במ''א ובט''ז מש''ש:

ב טְוָאָן עַכּוּ''ם וְיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ וְאָמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה לִשְׁמָהּ, לְהָרַמְבָּ''ם פָּסוּל לְהָרֹא''שׁ כָּשֵׁר: הגה: וְנוֹהֲגִין שֶׁיְּסַיַּע הַיִּשְׂרָאֵל מְעַט וְכִדְאִיתָא לְקַמָּן סִימָן ל''ב סָעִיף ט' וּבְיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רע''א גַּבֵּי תְּפִלִּין וְסֵפֶר תּוֹרָה: וּצְרִיכִין שְׁזִירָה וְשֶׁיִּהְיוּ (ב) שְׁזוּרִין לִשְׁמָן.

באר היטב (ב) שזורין לשמן. אפי' בדיעבד פסול אם לא חיו שזורין לשמן. מ''א:

ג אִם נִתְפָּרְקוּ מִשְּׁזִירָתָן וְנַעֲשׂוּ י''ו כְּשֵׁרִים, וְהוּא שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר בַּשִּׁזּוּר כְּדֵי עֲנִיבָה: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִקְשֹׁר הַחוּטִין (ג) לְמַטָּה כְּדִלְקַמָּן בְּסָעִיף י''ד בְּסִימָן זֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרוֹקֵחַ).

באר היטב (ג) למטה. ובציצית של רבינו שלמח מלכו לא חיו קשרים וכתב מ''א וכן שמעתי דחוי כמוסיף על חקשרים ובפרט אם חם שזורים יפח דלא שכיח שיתפרקו:

ד אֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמֹנָה אֵין פָּחוֹת (ד) מֵאַרְבַּע גּוּדָלִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים י''ב גּוּדָלִים, וְכֵן נוֹהֲגִין. וּלְמַעְלָה אֵין לָהֶם שִׁעוּר: הגה: וְאִם עֲשָׂאוֹ אָרֹךְ יוֹתֵר מִדַּאי יָכוֹל לְקַצְּרוֹ וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (מָרְדְּכַי בְּה''ק) אֶחָד מֵהַחוּטִים יִהְיֶה יוֹתֵר (ה) אָרֹךְ, כְּדֵי שֶׁיִּכְרֹךְ בּוֹ הַגְּדִיל (הַיְנוּ הַחֵלֶק מֵהַצִיצִית שֶׁאֵינוֹ אָרוּג): הגה: וְשִׁעוּר הַנִּזְכָּר יִהְיֶה בַּצִּיצִית לְאַחַר שֶׁנִּקְשַׁר מִלְּבַד מַה שֶּׁמּוּנָח עַל קֶרֶן הַבֶּגֶד (סְבָרַת בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (ד) מארבע גודלים. ומודדין במקום רחב באמצע גודל. מרדכי ד''מ מ''א ע''ת: (ה) ארו . נ''ל דאם אחד אינו ארוך כ''כ לכרוף בו חכל יכרוף בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מחחוט חשני כי בזמן חתכלת חיו עושין קצת חכריכות מתכלת וקצת חכריכות מלבן. מ''א:

ה אֵין עוֹשִׂין הַצִּיצִיּוֹת (ו) מֵהַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִים בֵּינֵיהֶם, וְלֹא מֵהַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁים מֵהַבְּהֵמָה, וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד, וְהַטַּעַם מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה.

באר היטב (ו) ומצוה. ואפי' בדיעבד פסול ט''ז. לכאורח קשח דלפ''ז דחטעם חוא משום ביזוי מצוח לא מקשח חש''ס מידי מחא לב''ח בסוכח דף ט' ע''א ויש לישב ע''פ חנוסחא של חגמרא שם אלמא דבעינן טוויח לשמח וכו'. ומותיב ליח משמואל דלא כפרש''י שם ע''ש ודו''ק ובזח יתורץ קושיית חפוסקים למח פסק חרמב''ם כשמואל לגבי דרב משום דלפי סברתו וגירסתו לא מותיב אלא מדשמואל ומדחזי לסתמא דתלמודא דטרח לאוקמי סברת ב''ח דחילכתא כוותיח דשמואל ש''מ דחלכח כשמואל. עיין בבעל חמאור שם ובמג''א ס''ק ט' ובספר יד אחרן סי' י''ד ובב''י שם ודו''ק:

ו אִם עֲשָׂאָם מִצֶּמֶר גָּזוּל פְּסוּלִים, דִּכְתִּיב וְעָשׂוּ לָהֶם, מִשֶּׁלָּהֶם: הגה: וְדַוְקָא שֶׁגָּזַל הַחוּטִין אֲבָל אִם גָּזַל צֶמֶר, וַעֲשָׂאָן חוּטִים (ז) כְּשֵׁרִים, מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּהִלְכוֹת צִיצִית) וּלְעִנְיַן בְּרָכָה עַיֵּן לְקַמָּן רֵישׁ (ח) סִי' תרמ''ט (ע' מ''ש ר''ס ט''ו).

באר היטב (ז) כשרים. משום דקנאן ביאוש ושינוי השם. וט''ז חולק ע''ז ופסק דפסול בדיעבד משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ע''ש. (ועיין בס' אליהו רבה כמה קושיות על ט''ז בזה הענין): (ח) סי' תרמ''ט. דפסק שם דאין יכול לברך עליו:

ז חוּטִים שְׁאוּלִין הַלְוָאָה הִיא (ט) דְּלָא הַדְרֵי בְּעֵינַיְהוּ וּכְדִידֵּיהּ דָּמִי.

באר היטב (ט) דלא הדרי בעינייהו. ואם שאל לו חוטין שיחזירו לו בעין אין מברכין עליהם דלא הוי משלהם וא''ל דלמאי נ''מ השאילן לו די''ל דהיה סבר שיעשה בו מלאכה אחרת להכי דוקא חוטין אבל ציצית מתוקנת אה''נ דשרי. מ''א:

ח הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה, צִמְרָהּ (י) פָּסוּל לְצִיצִית, הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפִשְׁתָּן נָטוּעַ, כָּשֵׁר לְצִיצִית שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה.

באר היטב (י) פסול לציצית. עיין מ''א ובספר בני חייא. כתב ע''ת דצמר שהיה עליה בשעת השתחויה נאסרת וכ''ש מה שגדל אח''כ ע''ש. ובני חייא כתב מה שגדל אחר שנעבד מותר ע''ש וכ''כ הט''ז סי' תרמ''ט ס''ק ה' ע''ש והאי פסול פי' אפי' בדיעבד. בני חייא:

ט יַעֲשֶׂה נֶקֶב בְּאֹרֶךְ (יא) הַטַּלִּית לֹא לְמַעְלָה (יב) מִג' אֶצְבָּעוֹת הַיְנוּ גּוּדָלִין (כָּל בּוֹ סִימָן כ''ב וּמַיְמוֹנִי וְהַגָּה ' סְמַ''ק סי' ל''א) מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא כָּנָף, (יג) וְלֹא לְמַטָּה מִכַּשִּׁעוּר שֶׁיֵּשׁ מִקֶּשֶׁר גּוּדָל עַד סוֹף הַצִּפֹּרֶן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַכָּנָף וְאִם הָיָה לְמַטָּה מִמְּלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל, הָיָה תַּחַת הַכָּנָף: הגה: וּמוֹדְדִין זֶה (יד) בְּיֹשֶׁר וְלֹא בַּאֲלַכְסוֹן מִן הַקֶּרֶן (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (יא) הטלית. כ' הב''י בשם ב''ה די''א דיעשה ב' נקבים כמו צירי ויטיל הציצית בתוכם ויוציא אותן לצד אחד וכו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא עכ''ל ב''י. וב''ח כ' דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מחזי כיוהרא כיון שאין נראה כלל. וכ''כ בכוונות שהאריז''ל נהג כן. ועיין מ''א: (יב) מג' אצבעות. נ''ל דאם עשה הנקב למעלה מג' אע''פ שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה''ה איפכא בקשר גודל כשר. מ''א: (יג) כנף. ואם לאחר שעשה בו ציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תעשה ולמ''ה. טלית של צמר שהיתה מצוייצת כהלכתה ונמצא בגדיל של משי שעושין בשפת הטלית שהיו בו חוטין של פשתן והוצרכו לשלוף הגדיל לנתקו מן הטלית אם יש לפסול הציצית של טלית זה משום תעשה ולמ''ה עי' בתשו' גינת ורדים חי''ד בסופו שכ' דראוי להחמיר להתיר הציצית ולחזור ולקשרם ע''ש: (יד) ביושר. עמ''ש הט''ז ס''ק ט' על הב''י והמחבר בני חייא הליץ בעד רבינו ב''י ע''ש:

י אִם הָיָה רָחוֹק מֵהַכָּנָף מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל וְנִתְּקוֹ מֵחוּטֵי הָעֵרֶב עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ כְּשִׁעוּר כָּשֵׁר, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ בּוֹ כַּשִּׁעוּר בְּשָׁעָה שֶׁהֵטִיל בּוֹ צִיצִית זֶה: הגה: וְנוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת (טו) אִימְרָא סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁלֹּא יִנָּתֵק שָׁם וְיִהְיֶה פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר וְכֵן עוֹשִׂין אִמְרָא בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד לְמַטָּה מֵהַאי טַעֲמָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ק וְכָל בּוֹ) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּתוֹךְ (טז) רֹחַב הַבֶּגֶד אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּין רֹחַב הַבֶּגֶד כְּדִין הָאֹרֶךְ, וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶם.

באר היטב (טו) אימרא. כ' הב''י אפי' טלאי של עור יוכל להניח סביב הנקב: (טז) רוחב הבגד. אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורוחבו היינו קומתו מראשו לרגליו:

יא אִם הַגְּדִיל שֶׁקּוֹרִין אוריליי''ו (יז) הוּא רָחָב לֹא יָטִיל בּוֹ הַצִּיצִיּוֹת. וְאִם הֵטִיל בּוֹ, פָּסוּל, דְּעַל כַּנְפֵי בִּגְדֵיהֶם כְּתִיב, וְזֶה אֵינוֹ נֶחְשָׁב מֵהַבֶּגֶד, אֲבָל עוֹלֶה הוּא לְשִׁעוּר מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל וּלְהַרְחָקַת ג' אֶצְבָּעוֹת כֵּיוָן שֶׁהַנֶּקֶב בְּתוֹךְ הַבֶּגֶד: הגה: וְטוֹב שֶׁיִּמְדֹּד שִׁעוּר קֶשֶׁר גּוּדָל (יח) בְּלֹא הַגְּדִיל וְיִהְיֶה תּוֹךְ ג' אֶצְבָּעוֹת עִם הַגְּדִיל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְרַשְׁבָּ''א).

באר היטב (יז) הוא רחב. עיין בני חייא וביד אהרן: (יח) בלא הגדיל. ואם הגדיל רחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו וה''ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי מסתפק במרדכי אם עולין למנין. מ''א:

יב מִנְיַן חוּטֵי הַצִּיצִיּוֹת בְּכָל כָּנָף אַרְבָּעָה כְּפוּלִים שֶׁהֵם שְׁמוֹנָה, וְאִם הוֹסִיף פָּסוּל. יַחְתֹּךְ רָאשֵׁי הַחוּטִין הָאַרְבָּעָה, (יט) וְיִתְחֲבֵם בַּכָּנָף, וְיִכְפְּלֵם וְאָז יִהְיוּ ח'.

באר היטב (יט) ויתחבם בכנף. ר''ל לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם. כתב בשל''ה ומט''מ שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו:

יג יִזָּהֵר לַחְתֹּךְ רָאשֵׁי הַחוּטִין לַעֲשׂוֹתָם ח' קֹדֶם שֶׁיִּכְרֹךְ, שֶׁאִם כָּרַךְ אֲפִלּוּ (כ) חוּלְיָא אַחַת (פי' הַחֵלֶק מֵהַצִיצִית שֶׁבֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר) וְקָשַׁר אֲפִלּוּ קֶשֶׁר אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן פָּסוּל, מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁהֲרֵי בְּפִסוּל עֲשָׂאָם.

באר היטב (כ) חוליא אחד. פי' שאם עשה חוליא וקשר אחד יצא י''ח מדאורייתא וא''כ הוי תעשה ולמ''ה מ''א. וע''ת לא כ''כ ועיין ט''ז:

יד יִקַּח ד' חוּטִים מִצַּד זֶה וְד' מִצַּד זֶה וְיִקְשֹׁר שְׁנֵי פְּעָמִים זֶה עַל גַּב זֶה, וְאַחַר כָּךְ יִכְרֹךְ חוּט הָאָרֹךְ סְבִיב הַשִּׁבְעָה קְצָת כְּרִיכוֹת, וְקוֹשֵׁר שְׁנֵי פְּעָמִים זֶה עַל גַּב זֶה וְחוֹזֵר וְכוֹרֵךְ, וְכֵן יַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּשְׁלִים לַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּפוּלִים וְאַרְבָּעָה אֲוִירִים בֵּינֵיהֶם מְלֵאִים כְּרִיכוֹת, אֵין שִׁעוּר (כא) לַכְּרִיכוֹת, רַק שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַכָּרוּךְ וְהַקְּשָׁרִים (כב) רֹחַב אַרְבָּעָה גּוּדָלִים, וְהֶעָנָף שְׁמֹנָה גּוּדָלִים: הגה: וְאִם הֶאֱרִיךְ הַצִּיצִית יִרְאֶה שֶׁשְּׁלִישִׁיתוֹ יִהְיֶה גְּדִיל (כג) וּב' חֲלָקִים עָנָף (רַמְבַּ''ם פ''א) נוֹהֲגִים לִכְרֹךְ בַּאֲוִיר רִאשׁוֹן ז' כְּרִיכוֹת, (כד) וּבַשֵּׁנִי ט', וּבַשְּׁלִישִׁי י'' א, וּבָרְבִיעִי י''ג, שֶׁעוֹלִים כֻּלָּם אַרְבָּעִים כְּמִנְיַן ה' אֶחָד, שֶׁעוֹלִים ל''ט וְעִם הַשֵּׁם הֵם אַרְבָּעִים. נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת (כה) בְּסוֹף כָּל חוּט קֶשֶׁר כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בִּשְׁזִירָתוֹ.

באר היטב (כא) לכריכות. אפי' כרך רובא או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה. ואם כרך כולה פסולה. ב''י מ''א: (כב) רוחב ד' גודלים. ובר''מ פרשת פנחס כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. וכ' הרא''ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית וא''כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ובשניה לא כ''כ ובג' יקרבם ובד' יקרבם לגמרי והציצית של ר' שלמה מלכו לא היו שוים לגמרי: (כג) וב' חלקים ענף. פשוט שאינו מעכב בדיעבד. כתב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט. מ''א: (כד) ובשני ט'. ובכוונות כ' בשני ח' וכ''כ של''ה מ''א ט''ז דז' וח' הוא שם של י''ה ואח''כ י''א הוא בצירוף שם של הוי''ה. ואח''כ י''ג גימטריא אחד וזהו ה' אחד ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואחר כך ה' וכו' כשם הוי''ה מ''א ועיין בשכנה''ג בהגהת ב''י. (ועיין במ''א ובלבוש בענין הכריכות): (כה) בסוף כל. חוט קשר. ע''ל ס''ק ג' מש''ש:

טו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק (כו) שֶׁיִּתְלֶה הַצִּיצִית לְאֹרֶךְ הַטַּלִּית דְּבָעֵינָן שֶׁתְּהֵא נוֹטְפוֹת עַל הַקֶּרֶן פֵּרוּשׁ תָּלוּי עַל הַקֶּרֶן, וְאִם הָיָה בְּרָחְבּוֹ לֹא הָיָה נוֹטֵף שֶׁהֲרֵי כְּלַפֵּי קַרְקַע הָיָה תָּלוּי. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָתֵת שׁוּם בֶּגֶד בְּנִקְבֵי הַטַּלִּית שֶׁמַּכְנִיסִים בָּהֶם הַצִּיצִיּוֹת, וְיֵשׁ מַתִּירִין, וְכֵן נָהֲגוּ:

באר היטב (כו) שהרי כלפי קרקע היה תלוי. ובדיעבד כשר אבל באלכסון אסור שהוא מנהג קראים. מ''א. עיין מ''ש היד אהרן בשם גן המלך:

סימן יב - דברים הפוסלים בציצית
ובו ג' סעיפים
א אִם נִפְסְקוּ כָּל חוּטֵי הַכָּנָף וְנִשְׁתַּיֵּר בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבַת כָּל הַחוּטִים (א) הַפְּסוּקִים בְּיַחַד (ב) כָּשֵׁר, וְאִם לֹא נִשְׁאַר כְּדֵי עֲנִיבָה אֲפִלּוּ בְּחוּט אֶחָד (ג) שֶׁנִּפְסַק כֻּלּוֹ פָּסוּל, הִלְכָּךְ כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד כָּפוּל לִשְׁנַיִם אִם נִפְסְקוּ (ד) שְׁנֵי רָאשִׁים פָּסוּל, שֶׁמָּא נִפְסַק חוּט אֶחָד. וּלְפִי מַה שֶּׁאָנוּ נוֹהֲגִים לְדַקְדֵּק בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית לָתֵת סִימָן בְּד' רָאשִׁים בְּעִנְיָן שֶׁלְּעוֹלָם הַד' רָאשִׁים הֵם מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר, וְהַד' רָאשִׁים מִצַּד הָאַחֵר, אִם נִפְסְקוּ שְׁנֵי רָאשִׁים מִצַּד אֶחָד כָּשֵׁר, דְּוַדַּאי שְׁנֵי חוּטִין הֵם וַהֲרֵי נִשְׁתַּיֵּר מִכָּל אֶחָד הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא יוֹתֵר מִכְּדֵי עֲנִיבָה. וּלְרַבֵּנוּ תָּם לֹא מַכְשִׁירִים אֶלָּא בְּנִשְׁתַּיְּרוּ ב' חוּטִין שְׁלֵמִים, דְּהַיְנוּ אַרְבַּע רָאשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָרָאשִׁים אָרֹךְ י''ב גּוּדָלִים אָז מַכְשִׁירִים כְּשֶׁנִּתְפַּסְקוּ הַשְּׁנֵי חוּטִין אֲחֵרִים אִם נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה, אֲבָל אִם נִפְסְקוּ ג' חוּטִין, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה פְּסוּלִים. וּמִפְּנֵי כָּךְ כְּשֶׁנֶּחְתְּכוּ ג' רָאשִׁים (ה) אִם לֹא דִּקְדֵּק בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִים הַד' רָאשִׁים שֶׁמִּצַּד אֶחָד שֶׁל הַקֶּשֶׁר חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא כָּל רֹאשׁ הוּא מֵחוּט אֶחָד, וְנִמְצָא שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא חוּט אֶחָד שָׁלֵם, הִלְכָּךְ מִסְפֵקָא פָּסוּל: הגה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם דִּקְדֵּק שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִין הַד' רָאשִׁים שֶׁבְּצַד אֶחָד וְנִפְסְקוּ ג' רָאשִׁים בְּצַד אֶחָד דִּפְסוּלָה דְּאָז וַדַּאי נִפְסְקוּ ג' חוּטִין וְאִם נִפְסְקוּ בְּב' צְדָדִין נָמֵי פָּסוּל שֶׁמָּא שְׁלֹשָׁה חוּטִין הֵם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב): אֲבָל אִם לֹא נֶחְתְּכוּ אֶלָּא ב' רָאשִׁים מַכְשְׁרִינָן בִּכְדֵי עֲנִיבָה, וַהֲלָכָה כִּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה מִיהוּ הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר טוֹב לָחוּשׁ לִסְבָרַת רַבֵּנוּ תָּם: הגה: וְנוֹהֲגִין כְּרַבֵּנוּ תָּם (אֲגֻדָּה סִימָן ט''ו).

באר היטב (א) הפסוקים ביחד. עמ''א מ''ש בלשון המרדכי וכ' דיש להחמיר שצריך כדי עניבה על כל חוט בפני עצמו ועיין ס''ב: (ב) כשר. ואם התיר את הציצית אסור ליתנם בטלית אחר דהוי כלכתחלה. ט''ז: (ג) שנפסק כולו. כלומר שבשני ראשים לא נשתייר כדי עניבה אפי' ע''י צירוף אז ודאי פסול. ואם נשאר בשניהם כדי עניבה ע''י צירוף יש להסתפק אם פסול מ''א. וכתב ט''ז ע''כ ראוי לכל ירא שמים שיעיין בשעת בדיקה גם בתחלה מוצאם של הציצית מן הנקב ולמטה שאם יש שם קרע ודאי הוי נפסק כולו. שאלה חוט הציצית שנפסק וחזר וקשרו מהו אם מועיל מה שנעשה חוט שלם ע''י קשירה. פסק הט''ז דאם היה כן בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שנפסל לא מהני מה שחזר אחר כך וקשרו דהוי תעשה ולמ''ה. אבל אם היה כשר בשעת העשיה ואח''כ נפסק ונפסל כשר אם חזרו וקשרו וה''ה אם קודם שעשה הציצית נפסק חוט אחד וקשרו ואח''כ עשה ממנו ציצית דכשר ע''ש וכ''כ המ''א סי' ט''ו ס''ק א': (ד) שני ראשים. ר''ל ולא נשתייר כדי עניבה ואם נשאר בשניהם כדי עניבה ע''י צירוף כתבתי בס''ק ג' דיש להסתפק אע''ג דיש ס''ס ספק אם הם ב' חוטין או אחד ואת''ל אחד שמא מצטרפין אפ''ה לא מהני. בני חייא ולבוש וע''ת ועיין בתשו' בית יעקב סי' ס''ו: (ה) אם לא דקדק. קשה דהא כ''ש הוא אם דקדק כמ''ש בהג''ה אח''כ וי''ל דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בכ''ע דזהו דוקא בלא דקדק אבל אם דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד אחד כשר אפי' לא נשתייר כ''ע דהא נשתייר ראש השני אבל אם נפסקו ב' מב' צדדים ונשתייר בכ''ע פסולים דשמא חוט א' הן. מ''א:

ב הֵיכָא דְּצָרִיךְ כְּדֵי עֲנִיבָה וּמִתּוֹךְ שֶׁהַחוּטִים עָבִים אֵינוֹ יָכוֹל לְעָנְבָם, וְאִלּוּ הָיוּ דַּקִּים הָיָה בָּהֶם כְּדֵי עֲנִיבָה כָּשֵׁר: הגה: וּמְשַׁעֲרִין בְּחוּטִין בֵּינוֹנִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

ג כְּדֵי עֲנִיבָה לְרַשִׁ''י מִן הֶעָנָף, וּלְר''י אֲפִלּוּ נֶחְתַּךְ כָּל הֶעָנָף וְלֹא נִשְׁאַר כְּדֵי עֲנִיבָה אֶלָּא מִן הַגְּדִיל כָּשֵׁר, וּמִנְהַג הָעוֹלָם כְּרַשִׁ''י וְהֵיכָא דְּלֹא אֶפְשָׁר (ו) יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל ר''י:

באר היטב (ו) יש לסמוך על ר''י. לעיל סס''א כ' היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר''ת. פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א''צ לחזור אחריו והכא כתב והיכא דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאין ציצית כלל יש לסמוך על ר''י. ומ''מ לא יברך עליהם גם אסור לצאת בו בשבת לר''ה מ''א. ובתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל ב' סי' א' כתב דיש להכשיר בשעת הדחק גם בנפסק קצת מהגדיל ממש ע''ש. ועיין בהלק''ט ח''ב סי' (קי''ב) [קי''ח] שכ' דמי שנפסקו לו חוטי הגדיל ואין לו חוטין אחרים שיתיר ג' חוליות עם ג' קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו כדי שיהא פתיל וגדיל עד שימצא אחרים (ופשוט דכשנפסלים הציצית צריך לפושטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות דאין דין ד' אמות אלא להולך בלא ציצית):

סימן יג - דיני ציצית בשבת
ובו ג' סעיפים
א אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין בָּהּ כָּל הָאַרְבַּע אֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, וְהַיּוֹצֵא בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת (א) חַיָּב חַטָּאת: עַיֵּן לְקַמָּן סִי' ש''א סָעִיף ל''ח.

באר היטב (א) חייב חטאת. דהוי משוי וא''ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם ב''י בשם התוס'. לפ''ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת. ט''ז ע''ת:

ב אִם הִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, מֻתָּר (ב) לָצֵאת בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין טַלִּית קָטָן בֵּין (ג) טַלִּית גָּדוֹל: אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת רַק שֶׁלֹּא יְהֵא מֻנָּח לוֹ (ד) עַל כְּתֵפָיו (דִּבְרֵי רַ''ן וְר''י פ' חָבִית דַּף ק''ח ע''ב) וּמוּקְמִינַן לְטַלִּית אָחֶזְקָתֵיהּ שֶׁהוּא מְצֻיָּץ כְּהִלְכָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְבָדְקוֹ (ה) קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא בּוֹ (דִּבְרֵי תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל ב' וּתְשׁוּבַת הָרַמְבַּ''ן סִימָן (רט''ו) [ר''ט] וְכָל בּוֹ בְּשֵׁם הַרַמְבַּ''ם פ' י''ט מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת).

באר היטב (ב) לצאת בה לר''ה. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי לבגד ב''י סי' י''א. ועיין בתשו' מהרי''ל סי' ק''ב: (ג) טלית קטן. בתשו' רמ''א סי' ק''י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט''ו: (ד) על כתיפיו. שלא כדרך לבישתו בחול דאז לא הוי מלבוש אלא משוי. עיין סי' ס''א: (ה) קודם שיצא בו. ולענין ברכה מחמרינן טפי לעיל סי' ח' עמ''א וע''ת וע''ל סי''ח סק''ט מש''ש:

ג אִם נוֹדַע לוֹ בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא בְּכַרְמְלִית שֶׁהַטַּלִּית שֶׁעָלָיו פָּסוּל לֹא יְסִירֶנּוּ מֵעָלָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ דְּגָדוֹל (ו) כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת: הגה: וַאֲפִלּוּ טַלִּית קָטָן (ז) שֶׁתַּחַת בְּגָדָיו אֵין צָרִיךְ לִפְשֹׁט וְהוּא הַדִּין אִם נִפְסַק אֶחָד (ח) מִן הַצִּיצִיּוֹת וּמִתְבַּיֵּשׁ לֵישֵׁב בְּלֹא טַלִּית דְּיוּכַל לְלָבְשׁוֹ בְּלֹא בְּרָכָה מִכֹּחַ כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתְּשׁוּבָה) (ט) וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת דְּאָסוּר לַעֲשׂוֹת צִיצִית אֲבָל בְּחֹל כְּהַאי גַּוְנָא אָסוּר (מָרְדְּכַי ה''ק דַּף צ''א):

באר היטב (ו) כבוד הבריות. שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר''ה כמבואר בסי' ש''ב עיין שכנה''ג: (ז) שתחת בגדיו. דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ''מ הפשיטה גנאי הוא לו: (ח) הציציות. בשיורי כנה''ג העלה דוקא כשבא לבה''כ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול דאז מותר ללובשו בלא ברכה דאם לא יהיה מעוטף בטלית כאחרים בושה הוא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות. אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח''כ נפסק אחד מן הציצית יוכל להסירו מעליו דאין כאן משום כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו טלית מצוייצת כהלכתה ע''ש. וע''ת חולק עליו וכתב דמדברי רמ''א משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח''כ נפסקו ע''ש והיד אהרן החזיק דברי הכנה''ג וכתב דמשמעות דברי רמ''א משמע כדבריו שכתב שיוכל ללבשו בלא ברכה משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומש''ה כ' דיוכל ללובשו ע''ש: עוד העלה שם דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבשו בלא ברכה ואם אינו מתבייש אין כאן משום כבוד הבריות ע''ש. ועיין בני חייא ובמ''א ס''ק א' מ''ש בשם הב''י: (ט) ודוקא בשבת. המ''א העלה דאם נפסק ציצית בר''ה בטלית קטן א''צ לפושטו אפי' בחול דהפשטה הוי גנאי גדול והא דנקט בשבת לרבותא דאף על גב דיש בו ג''כ איסור שבת אפי' הכי א''צ להסירו ובשבת א''צ למהר לצאת מבה''כ אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו הציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו דהיינו שיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה''ל לתקוני מאתמול. ונ''ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינו כמו בשבת מ''א. וא''ל למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ''ה הלא יש תקנה שיתנו לאחר במתנה ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וי''ל דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת עיין מ''א:

סימן יד - דיני ציצית שעשאן עכו''ם ונשים וטלית שאולה
ובו ה' סעיפים
א צִיצִית (א) שֶׁעֲשָׂאוֹ עַכּוּ''ם פָּסוּל, דִּכְתִּיב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאַפּוּקֵי עַכּוּ''ם. הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לַעֲשׂוֹתָן: הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין (ב) לְהַצְרִיךְ אֲנָשִׁים שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן, וְטוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְכַתְּחִלָּה (מָרְדְּכַי ה''ק וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹן מֵהִלְכוֹת צִיצִית וְתוס' דַּף מ''ב).

באר היטב (א) שעשאו עכו''ם. ר''ל שהטילן בבגד פסול אפי' ישראל עומד ע''ג דאלו בטויה כשר להרא''ש כמ''ש סי' י''א ס''ב: (ב) להצריך אנשים. והיינו לתלות בבגד אבל לטוות מותר לכ''ע וקטן דינו כאשה. מ''א:

ב הֵטִיל יִשְׂרָאֵל צִיצִיּוֹת בְּבֶגֶד (ג) בְּלֹא כַּוָּנָה, אִם אֵין צִיצִיּוֹת אֲחֵרִים (מְצוּיִם) מְתֻקָּנִים לְהַכְשִׁירוֹ יֵשׁ לִסְמֹךְ (ד) עַל הַרַמְבַּ''ם שֶׁמַּכְשִׁיר, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו.

באר היטב (ג) בלא כוונה. ר''ל שקשר קשר העליון שהוא מדאורייתא בלא כוונה אבל אם עשה קשר העליון בכוונה אע''פ שעשה אח''כ שאר הקשרים וחוליות בלא כוונה גם בדאיכא ציצית אחרים יש להכשיר. ע''ת: (ד) על הרמב''ם שמכשיר. פי' שהרמב''ם ס''ל אע''ג דבעי טוייה לשמה מ''מ התלייה בבגד לא בעי לשמה ויליף לה מדכתיב בני ישראל לאפוקי נכרים ש''מ דישראל בלא כוונה כשר עיין ב''י מ''ש. והט''ז סק''ב עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף ותירץ מנפשיה מה שתירץ הב''י ע''ש וא''ל יתירם מבגד ויחזור ויתנם בכוונה בבגד די''ל דמיירי בשבת א''נ שנפסק א' מראשיו ואם יתירם יהא אסור ליתנם בבגד כמש''ל סי' י''ב ס''ק ב':

ג הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ טַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת, פָּטוּר מִלְּהָטִיל (ה) בָּהּ צִיצִית כָּל ל' יוֹם, דִּכְתִּיב כְּסוּתְךָ וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִים, אֲבָל אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חַיָּב מִדְּרַבָּנָן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כְּשֶׁלּוֹ: הגה: וְאִם הֶחֱזִירוֹ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְחָזַר וּלְקָחוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף רַק בָּעֵינָן ל' יוֹם רְצוּפִים (נִמּוּקֵי יוֹסֵף הִלְכוֹת צִיצִית): שְׁאָלָהּ כְּשֶׁהִיא מְצֻיֶּצֶת, (ו) מְבָרֵךְ עָלֶיהָ מִיָּד.

באר היטב (ה) בה ציצית. ואם הטיל בה ציצית כתבו תוס' והרא''ש דהמברך לא הפסיד כמו נשים המברכות על מ''ע שהז''ג. מ''א: (ו) מברך עליה מיד. דאדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכ' ט''ז נ''ל דהא דמחייב ברכה היינו בטלית המיוחד למצות ציצית כמו טליתות של בה''כ דבזה ודאי לא מקנה לו אלא לעשות המצוה ולברך עליו אבל במלבוש של ד' כנפות שאדם לובש בו דרך מלבוש אלא שמטיל בו ציצית משום שיש לו ד' כנפות השואל לחבירו מלבוש כזה אין השואל מברך עליו דאין לנו בירור שהשאילה משום מצוה דלמא למלבוש בעלמא השאילה לו ע''כ ט''ז. רש''ל פסק דראוי לכל ירא שמים שלא ילבש טלית שאינו שלו ואם אין לו טלית אחר ילבשנו בלא ברכה כי הברכות אינם מעכבות. עוד כ' דאפי' לדעת המברכין על טלית שאולה היינו הטלית שלובש בעת התפלה עם הנחת תפילין אבל מי שלובש כדי לעלות לתורה או לירד לפני התיבה בודאי אין לברך עליו ודעת הרא''ש בהלכות ציצית דהעובר לפני התיבה מברך וכ''ה בפסקי תוספות במנחות סי' ק''ג דכהנים המתעטפים בטלית שאינו שלהם כשעולין לדוכן מברכין וכ''כ המ''א ואליהו זוטא. גם בתשו' שער אפרים סי' י''ט ובתשו' בית יעקב סימן קי''ד פסקו דלא כמהרש''ל ע''ש וט''ז הסכים עם מהרש''ל ופסק שלא לברך על טלית שאולה מצויצת ומכ''ש אם נטלו שלא מדעת חבירו שבסעיף ד' שאין מברך עליו ע''ש. והמחבר יד אהרן סותר הראיות של הט''ז ע''ש. ועיין בס' בני חייא. (ועיין בס' אליהו רבה הביא כמה שו''ת לדחות דברי מהרש''ל ופסק לברך אפי' בטלית שאולה אף לעלות לתורה). שאלה אם מחויב אדם להשאיל טלית שלו למי שדר בכפר כדי שהוא יצטרך לישאל טלית מאחרים בעירו פסק בתשו' בית יעקב סי' קי''ד דאין מחויב לישאל טליתו לאחר והוא יברך על טלית שאולה ע''ש:

ד מֻתָּר לִטֹּל (ז) טַלִּית חֲבֵרוֹ וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ, וּבִלְבַד (ח) שֶׁיְּקַפֵּל אוֹתָהּ אִם מְצָאָהּ מְקֻפֶּלֶת: הגה: וְה''ה בִּתְפִלִּין (נ''י פֶּרֶק הַסְפִינָה) אֲבָל אָסוּר לִלְמֹד מִסְּפָרִים שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּלֹא דַּעְתּוֹ דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יִקְרַע אוֹתָם (ט) בְּלִמּוּדוֹ (נ''י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת):

באר היטב (ז) טלית חבירו. באקראי אבל בקביעות אסור ב''ח. וכ' רש''ל דאסור ליקח אותו מבה''כ לביתו או איפכא: (ח) שיקפל. אפי' שלא כסדר קפולו הראשון. ובשבת אפי' אין מקפלו כלל שרי. מ''א עיין ע''ת. ובתומת ישרים סי' מ''ו: (ט) בלימודו. ואפי' באקראי אסור ללמוד בהם. ועיין בח''מ סי' רצ''ב ס''ך בהג''ה ונתבאר אם הפקיד אצל ת''ח ספרים מותר ללמוד בהם ולהעתיק אם אין לו כיוצא בהם. וכתב ט''ז וה''ה במשכון אצל ת''ח והסמ''ע כ' שם אם המפקיד מקפיד ע''ז אסור אבל הש''ך שם חולק עליו וכ' דשרי ע''ש. וכתב המ''א דברי הש''ך נראין בפי' דברי המרדכי אבל ממ''ש הב''י כאן בשם הפוסקים משמע דהוי שואל שלא מדעת ע''ש:

ה טַלִּית שֶׁל (י) שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת בְּצִיצִית דִּכְתִּיב עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם:

באר היטב (י) שותפין. כסות השותפין עם הגוי אינו חייב בציצית עיין דמשק אליעזר בפ' ראשית הגז דף תכ''ד. וביד אהרן:

סימן טו - אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
ובו ו' סעיפים
א מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִיּוֹת מִטַּלִּית זֶה וְלִתְּנָם (א) בְּטַלִּית אַחֵר אֲבָל שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם (ב) בְּבֶגֶד אַחֵר לֹא: הגה: וְדַוְקָא בְּטַלִּית שֶׁל (ג) בַּר חִיּוּבָא אֲבָל מֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִטַּלִּית שֶׁל מֵתִים (מָרְדְּכַי וְתוס' פֶּרֶק ב''מ דַּף כ''ב).

באר היטב (א) בטלית אחר. אפילו מטלית חדש וכ''ש מטלית ישן שמותר להתיר וליתנם בטלית חדש ודוקא כשכל החוטין שלמים ע''ל סי' י''ב ס''ק ב'. ועיין מ''ש היד אהרן: (ב) בבגד אחר לא. כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם. ואם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים מותר ליטלן. לבוש. וה''ה אם נפסקו אע''פ שכשרים ע''פ הדין רשאי להתירן ולעשות בהם שלמים מ''א ואם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן. ולאחר שהתיר הציצית מותר להשתמש בטלית לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה. ע''ל סי' כ' סק''ד ועיין ע''ת: (ג) בר חיובא. אפילו אינו חייב אלא מדרבנן עיין ע''ת סעי' קטן ג' שדבריו מגומגמים:

ב אֵינוֹ יָכוֹל לִקַּח הַכָּנָף כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם הַצִּיצִית וּלְתָפְרוֹ בְּבֶגֶד אַחֵר מִשּׁוּם דְּעַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם בָּעֵינָן וְכָנָף זֶה לֹא הָיָה מִבֶּגֶד זֶה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה.

ג טַלִּית מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ שֶׁחִלְּקוּהָ לִשְׁתַּיִם וּבְכָל חֵלֶק יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁעוּר לְהִתְעַטֵּף, וְנִשְׁאַר לְכָל אַחַת מֵהֶם צִיצִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה (ד) וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.

באר היטב (ד) ולא מן העשוי. דהציצי' שנשארו אין שום פסול עליהם א''כ רשאי לעשות ב' ציצית על כנפות מחודשים או אם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית בו אבל לא יצרף החלק השני הנחתך ממנה לחלק הראשון ותהיה כבראשונה משום דהציצית שהיה בחלק השני הנחתך נתבטלו והוי תעשה ולמ''ה אלא צריך להתיר הציצית מחלק הב' ויתפור ואח''כ יעשה ציצית מחדש בחלק הב' דהוי כמו בגד אחר חדש ט''ז. וב''ח אוסר שיצרף בגד אחר אפי' חדש לאותו חצי חתיכה רק שיעשה הב' ציצית על צד אחר מאותו חצי חתיכה דהיינו במקום החתך שנחתך ממנה. וט''ז חולק עליו ע''ש ובספר פרי הארץ מתיר אפי' לחזור ולתופרם כמו שהיתה בתחלה ואין בזה משום תולמ''ה ע''ש. ועיין ביד אהרן:

ד נִקְרַע הַטַּלִּית תּוֹךְ ג' אֶצְבָּעוֹת סָמוּךְ לִשְׂפַת הַכָּנָף, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתָפְרוֹ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י דְּחַיְישִׁינָן שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר מֵחוּט הַתְּפִירָה וְיַנִּיחֶנּוּ וְיוֹסִיף עָלָיו שִׁבְעָה חוּטִין לְשֵׁם צִיצִית, וּלְטַעַם זֶה אֲפִלּוּ נִקְרַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יִתְפֹּר. וּלְפִי זֶה טַלִּית שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּקְרְעָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה מֻתָּר לִתְפֹּר הָאִדָּנָא דְּאֵין דֶּרֶךְ לִתְפֹּר (ה) בִּחוּטֵי צֶמֶר, וְרַב עַמְרָם פֵּרֵשׁ דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּנִקְרַע תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לֵית בֵּיהּ תּוֹרַת בֶּגֶד, וּכְמָאן דְּלֵיתֵיהּ דְּמֵי וְאַף עַל גַּב דְּתַפְרֵיהּ כְּמָאן דְּפָסִיק חָשׁוּב (ו) וְאִי עָבִיד בֵּיהּ צִיצִית לֹא פְּטָרָהּ לַטַּלִּית, וּלְפֵרוּשׁ זֶה אִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְרַב עַמְרָם לֹא נִפְסַל אֶלָּא צִיצִית שֶׁהָיוּ בּוֹ בְּעֵת שֶׁתְּפָרוֹ, אֲבָל אִם אַחַר שֶׁתְּפָרוֹ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית כָּשֵׁר, וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר.

באר היטב (ה) בחוטי צמר. אלא בשאר מינים והכל יודעין ששאר מינין אין פוטרין בצמר א''כ לא יצרף אותו החוט. עיין מ''א: (ו) ואי עביד בה ציצית. ר''ל אפילו חדשים לאחר שתפר לא פטרה לטלית דכמאן דפסק חשיב כ''ה דעת הרא''ש והי''א דס''ל דלא נפסל אלא ציצית שהיה בו בעת שתפרו וכו' הוא דעת נ''י. וט''ז חולק על הב''י וכ' שאינו כן דעת הרא''ש וכ''ע מודו בזה אם לאחר שתפר הטיל בו ציצית דכשר ע''ש. וכ''כ בשיורי כנה''ג וכלבו:

ה אִם נִקְרַע מִנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית תָּלוּי בּוֹ (ז) וּלְמַטָּה אִם קָדַם הֲטָלַת צִיצִית לַקֶּרַע שֶׁאוֹתוֹ צִיצִית הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת הַקֶּרַע, כָּשֵׁר, וְאִם נִקְרַע וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא וּתְפָרוֹ. וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית, אִם הוּא שֶׁל צֶמֶר כָּשֵׁר לְכֻלֵּי עָלְמָא, וְאִם הוּא שֶׁל שְׁאָר מִינִים שֶׁדֶּרֶךְ לִתְפֹּר בַּחוּטִין שֶׁל אוֹתוֹ הַמִּין, לֹא יִתְפֹּר (ח) לְדַעַת רַשִׁ''י, (ט) וְאִם נִקְרַע וּתְפָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵטִיל בּוֹ צִיצִית (י) אִכָּא לְסַפּוּקֵי.

באר היטב (ז) ולמטה. ר''ל ולא נשאר אגודל: (ח) לדעת רש''י. ודוקא כשהקרע למעלה מקשר גודל כמ''ש ס''ו: (ט) ואם נקרע. פי' כולה: (י) איכא לספוקי. דלדעת הרא''ש לא מהני. וכבר כתבתי ס''ק ו' שט''ז חולק דאין כאן ספק וכ''ע מודו דלאחר התפירה אם הטיל בה ציצית דכשר ע''ש ועיין בשכנה''ג ובע''ת:

ו הַתּוֹפֵר חֲתִיכַת בֶּגֶד (יא) בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית, וְכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתְפֹּר סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁהַצִּיצִית בּוֹ, אִם הַטַּלִּית שֶׁל מֶשִׁי וּתְפָרוֹ בְּחוּט מֶשִׁי לָבָן, יֵשׁ לָחוּשׁ בַּדָּבָר לְדַעַת רַשִׁ''י שֶׁלֹּא תְּהֵא שׁוּם תְּפִירָה לְמַטָּה מִג' וּלְמַעְלָה (יב) מִקֶּשֶׁר גּוּדָל: הגה: וה''ה בְּכָל מָקוֹם שֶׁתּוֹפֵר בְּחוּט שֶׁהוּא מִין הַצִּיצִית דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִקַּח אוֹתוֹ חוּט לְחוּטֵי הַצִּיצִית (ת''ה סי' מ''ו בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי):

באר היטב (יא) בכנפי הטלית. הטעם שנוהגין לתפור חתיכות בגד בכנפי הטלית אע''פ דיש אוסרין סוף סי' י''א משום דרוב בגדים אפי' חדשים יש תפירה תוך ג' ולר''ע כמאן דפסיק דמי לכן נותנין חתיכת של ג' על ג' שאין בה שום תפירה. מ''א: (יב) מקשר גודל. דשם הוא מקום ציצית:

סימן טז - שעור טלית
ובו סעיף אחד
א שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיָּב בְּצִיצִית שֶׁיִּתְכַּסֶה בּוֹ בְּאֹרֶךְ וּבְרֹחַב רֹאשׁוֹ (א) וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ: הגה: וְאָז חַיָּב בְּצִיצִית וְדַוְקָא שֶׁהַגָּדוֹל לוֹבְשׁוֹ פְּעָמִים (ב) עַרְאַי וְיוֹצֵא בּוֹ לַשּׁוּק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב וּבְשֵׁם מַהֲרִי''א):

באר היטב (א) ורובו של קטן. היינו כשהוא בן ט' בתשו' רמ''א מפלפל האיך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותי' דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית ובד''מ סי' ט' כ' ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ''מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ''ל. וכ' מט''מ בשם מהרי''ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה. מ''א. ובספר פרי הארץ כ' בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול הוא שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה ע''ש. כ' האר''י ז''ל טלית קטן יותר טוב שלא יהי' בו בתי זרועות אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי להתכסות ראשו ורובו כתב בתשו' בית יעקב סק''ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור ע''ש ועיין בבני חייא. הטלית קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע''י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית. שם סי' ס''ו וכ''כ בלקט הקמח: (ב) עראי. ואם גדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק אין לברך עליו. ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו מ''א ועי' ט''ז עי' בשכנה''ג ובס' פרי הארץ סי' א' ובע''ת:

סימן יז - מי הם חיבין בציצית
ובו ג' סעיפים
א אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבֶּה מֵאֲשֶׁר תְּכַסֶה בָּהּ, וּקְרָא דְּוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ אִיצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה ע''ל סִי' י''ח.

ב נָשִׁים (א) וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (תוס' וְהָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן פ''ב דְּר''ה וּפ''ק דְּקִדּוּשִׁין) אַךְ מִחְזֵי כְּיוּהֲרָא לָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת (ב) גַּבְרָא (אָגוּר סי' כ''ז) (פי' אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית וּלְקַמָּן בְּסִימָן י''ט אָמַר כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלוֹבְשׁוֹ) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין מִסָפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְּרָכָה: (פי' טֻמְטוּם לֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת) הגה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (ג) גַּם הֵם יְבָרְכוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ):

באר היטב (א) ועבדים. עיין יד אהרן סי' ט''ז: (ב) חובת גברא. פי' שאינו מחויב ליקח לעצמו טלית כמ''ש סי' כ''ד. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולא חובת גברא ותרוייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלי' אע''פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית. ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עי' סי' י''ט: (ג) גם הם יברכו. ותמה אני דנהי דטומטום יברך מהאי טעמא וגם אנדרוגינוס למ''ד ספיקא הוא. אלא למ''ד בריה בפני עצמה הוא למה יברך שכנה''ג ועיין בלבוש ול''ח. ועיין בספר בני חייא שמפלפל במקום שיש ב' ספיקות להחמיר כדי לברך אם נאמר ספק ברכות להקל:

ג קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, אָבִיו צָרִיךְ לִקַּח לוֹ (ד) צִיצִית לְחַנְּכוֹ: הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲטֹף ב' צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁנַיִם לְאַחֲרָיו (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ג) וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל):

באר היטב (ד) ציצית לחנכו. דוקא פחות מבן י''ג אבל מי''ג ואילך חייב בציצית כגדול. ומ''ש בדרשות מהרי''ל בהל' נשואין שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להם אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית שיורי כנה''ג וע''ש. ועיין בש''ס דקדושין דף ח' וכ''ט. ובב''י סי' ח'. והמ''א סי' ח' סק''ג כתב משמע מגמרא דבחור לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' ע''ש ואינו מוכרח דשם לא איירי מטלית של מצוה אלא מסודר דרבנן ע''ש:

סימן יח - זמן ציצית
ובו ג' סעיפים
א לַיְלָה לָאו זְמַן צִיצִית, הוּא דְאִמְעִיט מֵוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. לְהָרַמְבָּ''ם כָּל מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּלַּיְלָה פָּטוּר אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לַיּוֹם, וּמַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּיּוֹם חַיָּב, אֲפִלּוּ מְיֻחָד לַלַּיְלָה. וּלְהָרֹא''שׁ כְּסוּת הַמְיֻחָד לְלַיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם. וּכְסוּת הַמְיֻחָד לְיוֹם אוֹ לְיוֹם וְלַיְלָה חַיָּב, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה: הגה: וּסְפֵק בְּרָכוֹת (א) לְהָקֵל עַל כֵּן אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם וְהוּא מְיֻחָד (ב) גַּם כֵּן לְיוֹם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי) וְאַחַר (ג) תְּפִלַּת עַרְבִית אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו (פִּסְקֵי מהרא''י סי' קכ''א) (ד) וּבְלֵיל יוֹם כִּפּוּר יִתְעַטֵּף (ה) בְּעוֹד יוֹם וִיבָרֵךְ עָלָיו (תַּשְׁבֵּ''ץ).

באר היטב (א) להקל. דהיינו דוקא לענין ברכה. אבל ציצית צריכין להיות. ע''ת: (ב) ג''כ ליום. פירוש גם ליום ואפי' גם מיוחד ללילה ומכ''ש ליום לבד. שכנה''ג וע''ת: (ג) תפלת ערבית. ובתענית ציבור כ' הב''ח דיסיר את הטלית כשיגיע לברכו. וכנה''ג כ' עד לאחר ערבית עיין בשיורי כנה''ג ועיין סי' למ''ד ס''ק ג'. כתב בכתבי מהרא''י מי ששכח או הזיד ולא נתעטף בציצית כל היום. אחר שיתפללו ערבית יתעטף בלא ברכה: (ד) ובליל י''כ. וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף. ובל''ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד הציבור ואין מברך עליו: (ה) בעוד יום. ולא יסירו בלילה לפי שדומין למלאכים מעוטפים לבנים ב''ח. ועי' יד אהרן:

ב (ו) סְדִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם יָשֵׁן בָּהֶם בַּבֹּקֶר, אֵין מְטִילִים בָּהֶם צִיצִית.

באר היטב (ו) סדינים. ר''ל בין של פשתן או של צמר. וכ' ב''י וטעמא לא ידענא למה יפטרו בשל צמר ע''ש. וכתב המ''א דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה לפטור מציצית אליבא דכ''ע ע''ש:

ג מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר, מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ: וְאִם לוֹבְשׁוֹ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וָאֵילָךְ יֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ עָלָיו וְכֵן נוֹהֲגִין (מָרְדְּכַי פ''ב דִּמְגִלָּה) וְאִם לְבָשׁוֹ קֹדֶם לָכֵן כְּגוֹן בִּסְלִיחוֹת לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו וּכְשֶׁיָּאִיר הַיּוֹם יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וִיבָרֵךְ (תַּשְׁבֵּ''ץ):

סימן יט - זמן ברכת ציצית
ובו ב' סעיפים
א צִיצִית חוֹבַת גַּבְרָא הוּא, (א) וְלֹא חוֹבַת מָנָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ הַטַּלִּית, פָּטוּר מִצִּיצִית, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבָרֵךְ (ב) עַל עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית, שֶׁאֵין מִצְוָה אֶלָּא בִּלְבִישָׁתוֹ.

באר היטב (א) ולא חובת מנא. ע''ל סי' י''ז ס''ק ב' מש''ש: (ב) על עשיית הציצית. עיין מ''א מ''ש. והמחבר יד אהרן חולק עליו:

ב עָשָׂה טַלִּית לְצֹרֶךְ תַּכְרִיכִין אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹבְשׁוֹ לִפְעָמִים (ג) בְּחַיָּיו, פָּטוּר:

באר היטב (ג) בחייו פטור. כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים ה''ל כסות לילה ופטורה אפי' לובשו ביום עיין מ''א וע''ת (דלי''א דלעיל דכסות לילה חייב כשלובשו ביום ה''ה בזה וא''כ לדידן יש לעשות בו ציצית ושלא לברך) כתבו תוס' בנדה דף ס''א מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונין להראותם לקונים פטורים ואם לובש אותם להעביר המכס אפשר דחייב בציצית ועיין בי''ד סי' ש''א מ''א:

סימן כ - דיני לקיחת ומכירת טלית
ובו ב' סעיפים
א הַלּוֹקֵחַ טַלִּית (א) מְצֻיֶּצֶת מִיִּשְׂרָאֵל (ב) אוֹ מִתַּגָּר עַכּוּ''ם וְאוֹמֵר שֶׁלְּקָחָן (ג) מִיִּשְׂרָאֵל נֶאֱמָן (נ''י הִלְכוֹת צִיצִית) כָּשֵׁר, דְּכֵיוָן דְּתַגָּר הוּא חֲזָקָה שֶׁלְּקָחָהּ מִיִּשְׂרָאֵל דְּלֹא מֵרַע נַפְשֵׁיהּ אֲבָל אִם לָקַח מֵעַכּוּ''ם שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר, פְּסוּלָה.

באר היטב (א) מצוייצת. דוקא טלית מצוייצת אבל ציצית אפי' מתגר עכו''ם אסור. ט''ז מ''א: (ב) או מתגר עכו''ם. אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל. ב''י ט''ז מ''א: (ג) מישראל נאמן. רצה לומר שטוון ושזרן ותלאן לשמן:

ב אֵין מוֹכְרִין טַלִּית מְצֻיֶּצֶת (ד) לְעַכּוּ''ם שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ, אֲפִלּוּ לְמַשְׁכֵּן וּלְהַפְקִיד טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְעַכּוּ''ם אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לְפִי שָׁעָה דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא:

באר היטב (ד) לעכו''ם. נראה דאפי' לתגר עכו''ם מדלא מפרש הברייתא לגוי שאינו תגר. אבל הב''ח כ' דוקא לגוי שאינו תגר אבל לתגר גוי מוכרין. והמ''א הקשה עליו מפרש''י ע''ש. ואני אומר דמפרש''י אין הוכחה. דמנ''ל פירושו. די''ל כף כוונת הגמרא מן התגר מן הגוי כשרה. ואף ע''פ שאמרו אין מוכרין טלית מצוייצת לגוי. אפ''ה לתגר גוי מותר למכור לו טלית מצוייצת לכתחלה כיון דתגר הוא ליכא למיחש למידי ועיין יד אהרן. כ' המ''א סי' ט''ו ס''ק ב' מוכח מכאן שמותר לעשות מהטלית בת ד' כנפות בגד אחר שלא יהא לו ד' כנפות מדמתיר למכור לעכו''ם הטלית כשנוטל הציצית. אבל אם מוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא''כ רוצה לקבעם בטלית אחר ע''ש. לשלוח ציצית ע''י עכו''ם צריף ב' חותמות. ודוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי מ''א. אם מצא טלית מצוייצת או ציצית בשוק יש להכשירו בזמן הזה. עולת תמיד ועיין ב''י והבאר היטב אשר לפני העתיק משם ע''ת יש להחמיר ע''ש ואינו כן:

סימן כא - כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים
ובו ד' סעיפים
א חוּטֵי הַצִּיצִיּוֹת (א) שֶׁנִּפְסְקוּ יָכוֹל לְזָרְקָן (ב) לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְבוּעִים בַּטַּלִּית אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה אֶלָּא שֶׁאֵינָן צְרִיכִין גְּנִיזָה (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת) וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין לְגָנְזָן וְהַמַּחְמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (מַהֲרִי''ל הִלְכוֹת צִיצִית) וְע''ל סי' תרס''ד סָעִיף ח' ט'.

באר היטב (א) שנפסקו. ה''ה מקודם שעשאם בבגד דהזמנה לאו מילתא היא: (ב) לאשפה. ומהרי''ל נהג להניחם תוף הספר לסימן או לעשות בהם שום מצוה. וכ' ט''ז וה''ה סכף סוכה טוב שלא לעשות בו לצורף דבר שאינו כבוד למצוה שעברה. (ומותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית ובלבד שלא יהיה תשמיש מגונה ופשוט הוא. כ' בתשו' רמ''א סימן ט' אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עכו''ם. או לקנות מהם קרשים ואבנים לבנין ב''ה. אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין בהם עכו''ם):

ב טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ, אָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ עַצְמוֹ בָּהֶם, וְלֹא לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ הַמְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן, וְהֵם כָּלִים.

ג מֻתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית (ג) לְבֵית הַכִּסֵא: הגה: וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁכַּב בָּהֶן דְּשָׁרֵי וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ (ד) שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, גַּם שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ לְכוֹבֵס גּוֹיָה לְכַבֵּס וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו אַךְ נוֹהֲגִין לְהָקֵל לִשְׁכַּב בָּהֶם (כָּל בּוֹ).

באר היטב (ג) לבית הכסא. כ' הט''ז דוקא בד' כנפות שלבש תחת הבגדים אבל בטליתות של מצוה אין נכון שיכנס לבית הכסא. גם ההולכים בי''כ לפנות ומלובשים בקיטל צריף שיפשוט הקיטל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל ע''ש: (ד) שלא לשכב. ובכתבי האר''י ז''ל ע''פ סוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן. ועיין בס' אליהו רבה מה שמתרץ על קושית מ''א על ראיות האר''י ז''ל:

ד יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁלֹּא יִגְרֹר (ה) צִיצִיּוֹתָיו:

באר היטב (ה) ציציותיו. ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. ובספר מצת שמורים האריף דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהן ויפסקו. והקשה המ''א דבסי' כ''ג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע דבעלמא מותר. וכן ההיא דציצית הכסת ע''ש והמחבר יד אהרן מיישבו ע''פ החילוק של הט''ז שכתבתי בס''ק ג' לענין בית הכסא. ה''נ כאן לענין שלא יהא נגרר הציציות יש חילוק בין טלית גדול או קטן דבטלית גדול שמיוחד רק להתפלל אינו ראוי והגון שיהיה ציצותיו נגררין בארץ. וההיא דבית הקברות ודציצית הכסת מיירי בציצית שבבגדיהם ע''ש ועיין בשכנה''ג:

סימן כב -
ובו סעיף אחד
א קָנָה טַלִּית וְעָשָׂה בּוֹ צִיצִית, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ דְּלֹא גָּרַע מִכֵּלִים (א) חֲדָשִׁים: הגה: וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת (ב) עִטּוּף רִאשׁוֹן (מַיְמוֹנִי וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף):

באר היטב (א) חדשים. אבל אין מברף שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ''ז אם עשה ציצית בבגד ישן שכבר קנה ובירף עליו שהחיינו אינו מברף. וה''ה בתפילין נמי אינו מברף שהחיינו מש''ה כתב קנה טלית ועשה בו ציצית כו'. וא''ל דהא על כלים חדשים צריף לברף בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית. י''ל דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברף שהחיינו אבל אם קנה בגד שיעשה ממנו מלבושים אז יברף בשעת לבישה והכא כיון שעושה בו ציצית מברף אגב בשעת עשיית המצוה. זהו דעת הב''י וב''ח ורש''ל ושכנה''ג ומ''א. אבל הרמב''ם ס''ל דמשום המצוה שמחדש בה מברף שהחיינו מש''ה כתב ציצית ותפילין ע''ש. וכ' ע''ת דיש לנהוג כהרמב''ם וכ''כ ט''ז דבין בציצית בין בתפילין יש לברף בפעם ראשונה שמברף עליהם שהחיינו כמ''ש רמ''א בי''ד סי' כ''ח לענין כיסוי דם ומילה לכל מצוה שאדם עושה בפעם ראשון מברף שהחיינו ע''ש. ועיין בי''ד שם ס''ק ב' מש''ש. ועיין בספר בני חייא ובתשו' חות יאיר סי' רל''ז: (ב) עיטוף ראשון. פי' שהחיינו תחלה ואח''כ לההעטף ב''ח ע''ת:

סימן כג - דיני ציצית בבית הקברות
ובו ד' סעיפים
א (א) מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אֲבָל אִם הוּא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אָסוּר מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ מְטִילִים צִיצִית בַּמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבְשִׁים לְצֹרֶךְ עַצְמָם, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בָּהֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה אָסוּר אֲפִלּוּ אֵינָם נִגְרָרִים, וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים אֲבָל אִם הֵם הַמְכֻסִים מֻתָּר.

באר היטב (א) מותר. פירוש שלבש את הציצית תחת הבגד והוא הדין בתפילין נמי מותר לילך בבית הקברות אם מכסה אותן ע''ת. ועיין תשובת בית יעקב סימן צ''ב. ובספר גור אריה על הרא''ם פרשת ויצא:

ב יֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְשֹׁר ב' צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפַיִם זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם (ב) בְּתַקָּנָתָן.

באר היטב (ב) בתקנתן. דלפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א''כ כשחוזרין ומתירין אותן ה''ל תעשה ולמ''ה. עיין מ''א:

ג הַנִּכְנָס תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר, דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

ד בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָסִיר צִיצִית מִטַּלִּית הַמֵּת בַּבַּיִת, אִם מֵהַכְּתֵפַיִם לוֹבְשִׁים צִיצִית אִכָּא לְמֵיחַשׁ בְּהוּ מִשּׁוּם (ג) לוֹעֵג לָרָשׁ:

באר היטב (ג) לועג לרש. היינו אם הציצית מגולין כדלעיל:

סימן כד - הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה
ובו ו' סעיפים
א אִם אֵין אָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית, וְטוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר לִלְבֹּשׁ טַלִּית קָטָן כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. וְעַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁבְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר וְנָכוֹן לְלָבְשׁוֹ עַל הַמַּלְבּוּשִׁים. לְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לָבוּשׁ צִיצִית בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.

ב מִצְוָה לֶאֱחֹז הַצִּיצִית (א) בְּיָד שְׂמָאלִית כְּנֶגֶד לִבּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, רֶמֶז לַדָּבָר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגו' עַל לְבָבֶךָ.

באר היטב (א) ביד שמאלית. בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו כן כתב האר''י ז''ל. מ''א:

ג טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ.

ד יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְוּרְאִיתֶם, אוֹתוֹ וְלִתֵּן אוֹתָם (ב) עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה: הגה: גַּם נוֹהֲגִים קְצָת לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה בָּם וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (ב) על העינים. נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר וראיתם אותו וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמיחזי כחוכא ואיטלולא שבות יעקב ח''ב סי' ל''ח ע''ש:

ה כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִיּוֹת מִסְתַּכֵּל בְּב' צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים, רֶמֶז (ג) לַהֲוָיוֹת. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם ט''ז חוּטִים וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים עוֹלוֹת כ''ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה.

באר היטב (ג) להויות. פי' לספירות. רקנ''ט:

ו גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגו', (ד) וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה:

באר היטב (ד) הזהיר במצות ציצית. ויזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו. ועיין בזוהר שלח לך דהקורא ק''ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. מ''א בתשו' הרדב''ז ח''ד סי' מ''ה אוסר לרקום פסוקים של תורה בטלית. והמחבר לקט הקמח כתב הראיתי פנים להתיר ע''ש: