הלכות מתנות כהונה
סימן סא - דיני מתנות זרוע לחיים וקבה לכהןסימן סא - דיני מתנות זרוע לחיים וקבה לכהן
ובו ל''ג סעיפים
א חַיָּב לִתֵּן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה (א) שֶׁל שׁוֹר וָשֶׂה. באר היטב (א) ושה. וכל בהמות טהורות לאפוקי חיה:
ב הַזְּרוֹעַ, דַּוְקָא שֶׁל יָמִין, וְהוּא (ב) מִפֶּרֶק אַרְכֻּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ עַד כַּף הַיָּד שֶׁקּוֹרִין אישפאלד''ה, וְהֵם שְׁנֵי פְּרָקִים. באר היטב (ב) מפרק. פי' מסוף הפרק. אישפלד''ה ובל''א קורין ריע''ר:
ג הַלְּחָיַיִם הֵם מִפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי עַד פִּיקָא שֶׁל גַּרְגֶּרֶת שֶׁהִיא טַבַּעַת הַגְּדוֹלָה עִם הַלָּשׁוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְצָרִיךְ לִתְּנוֹ עִם הָעוֹר וְעִם הַצֶּמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים וְהַשֵּׂעָר שֶׁבְּרָאשֵׁי תְּיָשִׁים שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָלְגָם (פי' לְהַרְתִּיחָם בְּחַמִּים לְהַעֲבִיר הַשֵּׂעָר) וְלֹא לְהַפְשִׁיט הָעוֹר קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן.
ד הַקֵּבָה צָרִיךְ לִתְּנָהּ לַכֹּהֵן עִם כָּל חֶלְבָּהּ פְּנִימִי וְחִיצוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן (ג) נָהֲגוּ הַכֹּהֲנִים לְהַנִּיחַ הַחֵלֶב לַבְּעָלִים. באר היטב (ג) נהגו. כתב הט''ז והוא הדין אם נהגו עין יפה בצמר ועור בלחיים הוה נמי כן:
ה אַף עַל גַּב שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר הַבְּהֵמָה קֹדֶם (ד) שֶׁיַּפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת, מִצְוָה לְהַפְרִישָׁם מִיָּד. באר היטב (ד) שיפריש. ואי אתא ליד כהן בהמה שלימה זכה במתנותיה ואי אכלן אחר בתר הכי חייב ודוקא דאתיא שחוטה אבל בחייה לא. ש''ך בשם הר''ן:
ו אֲפִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹחֵט לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, אֶלָּא לִכְלָבִים אוֹ לִרְפוּאָה, חַיָּב בְּמַתָּנוֹת. אֲבָל שָׁחַט וּמָצָא (ה) טְרֵפָה, פָּטוּר. באר היטב (ה) טריפה. כתב הש''ך דמשמע בפוסקים דה''ה ספק טריפה פטור דהמע''ה:
ז יִתְּנֵם לְכֹהֵן חָבֵר, וְאִם אֵין שָׁם חָבֵר, יִתְּנֵם לְעַם הָאָרֶץ. וְכֵן אִם הֶחָבֵר אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבְּלָן, נוֹתְנָן לְעַם הָאָרֶץ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת) .
ח נוֹתְנִים אוֹתָם לְכֹהֶנֶת, אֲפִלּוּ הִיא נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנּוֹתְנָם לְבַעֲלָהּ יִשְׂרָאֵל קִיֵּם מִצְוַת נְתִינָה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁבַּעֲלָהּ יִשְׂרָאֵל פָּטוּר מִן הַמַתָּנוֹת.
ט לֹא יְחַלְּקֵם לְהַרְבֵּה כֹּהֲנִים, שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לְכָל אֶחָד דָּבָר חָשׁוּב כְּדֵי נְתִינָה, אֶלָּא נוֹתֵן זְרוֹעַ לְאֶחָד, וְקֵבָה לְאֶחָד, וּלְחָיַיִם לִשְׁנַיִם. וּבְשׁוֹר הַגָּדוֹל יָכוֹל לְחַלֵּק הַזְּרוֹעַ לִשְׁנַיִם, לְכָל אֶחָד פֶּרֶק אֶחָד.
י אִם אֵין שָׁם כֹּהֵן, יָשׁוּם הַמַתָּנוֹת (ו) בְּדָמִים וְאוֹכְלָם, וְנוֹתֵן הַדָּמִים לַכֹּהֵן. באר היטב (ו) בדמים. שאין שום קדושה במתנות רק שהם ממון כהן. ט''ז:
יא אֵין לוֹ, לַכֹּהֵן, לַחֲטֹף הַמַתָּנוֹת, וַאֲפִלּוּ לִשְׁאֹל אוֹתָם בַּפֶּה, אֶלָּא אִם יִתְּנֵם לוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד, יִטְּלֵם. וּבִזְמַן שֶׁהֵם כֹּהֲנִים רַבִּים בַּמִּטְבָּחַיִם, הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם וְהַגַּרְגְּרָנִים נוֹטְלִים. וְאִם הָיָה צָנוּעַ זֶה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין שֶׁהוּא כֹּהֵן, יִטֹּל כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהוּא כֹּהֵן.
יב הַכֹּהֵן יָכוֹל לְאָכְלָם בְּכָל עִנְיָן שֶׁעָרֵב עָלָיו יוֹתֵר, וְאִם כָּל הַמַּטְעַמִּים שָׁוִים אֶצְלוֹ (ז) יֹאכְלֵם צָלִי וּבְחַרְדָּל. באר היטב (ז) צלי. דרך גדולה דכתיב למשח' לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים:
יג יָכוֹל לְהַאֲכִילָם (ח) לִכְלָבִים, וּלְמָכְרָם וְלִתְּנֵם לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. באר היטב (ח) לכלבים. כתב מהרש''ל דוקא היכא שאין ראוים לאכילה כגון שהסריחו או שבאו מבהמות כחושים ורע בשר (אבל בלא''ה לא):
יד כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכִּירִין שֶׁרְגִילִים לִתֵּן לוֹ מַתְּנוֹתֵיהֶם, יָכוֹל לְזַכּוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּקַבְּלֵם מִיַּד מַכִּירָיו. וְדַוְקָא שֶׁהַזּוֹכֶה תַּלְמִיד חָכָם וְהַשָּׁעָה דְּחוּקָה לוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא כֹּהֵן הַמְזַכֶּה מְשָׁרֵת בְּבַיִת זֶה שֶׁמְּזַכֶּה לוֹ הַמַּתָּנוֹת, שֶׁמָּא יְזַכֶּה בְּעַל כָּרְחוֹ (רַמְבַּ''ם בפ''ט מהל' בִּכּוּרִים) . וְהוּא הַדִּין אִם הַכֹּהֵן מְשָׁרֵת בְּבֵית בַּעַל הַבַּיִת וּמְזַכֶּה לְאוֹרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמִּתְאָרֵחַ בְּבֵית רַבּוֹ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁרָגִיל לִתֵּן לוֹ רַבּוֹ, אָסוּר (רַשִׁ''י וְטוּר) .
טו לֹא נָתַן הַמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן אֶלָּא אֲכָלָן אוֹ הִפְסִידָן, פָּטוּר (ט) מִדִּינֵי אָדָם, אֶלָּא כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם צָרִיךְ לִפְרֹעַ דְּמֵיהֶם. באר היטב (ט) אדם. דממון שאין לו תובעים הוא דיכול לומר לכהן אחר הייתי נותנם:
טז יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לַחֲבֵרוֹ בָּשָׂר וְהַמַּתָּנוֹת בּוֹ, מֻתָּר (י) לְאָכְלָן. באר היטב (י) לאכלן. בטור כתב ואינו חושש שמא גזלן המשלח ופי' הש''ך דר''ל אפילו לכתחילה יכול לקבלן אבל ודאי אפילו גזלן מותר לאכלן דמתנות כהונה נגזלות כדלקמן סעיף ל''א וכן פי' הב''ח:
יז מַתָּנוֹת אֵינָן נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה וְלֹא בְּחַיָּה וָעוֹף, וְנוֹהֲגוֹת בְּכִלְאַיִם הַבָּא מִן עֵז וְרָחֵל, וְכֵן בְּכוֹי.
יח צְבִי הַבָּא עַל עֵז, וְיָלְדָה, הַוָּלָד חַיָּב (יא) בַּחֲצִי הַמַּתָּנוֹת. אֲבָל תַּיִשׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה, הַוָּלָד פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. באר היטב (יא) בחצי. דשה אפילו מקצת שה דחוששין בודאי לזרע האם אבל תייש הבא על הצביה פטור דמספקא לן אי חוששין לזרע האב והמע''ה וע''ל סימן ט''ז ס''ח:
יט אֵין נוֹהֲגוֹת בָּקֳדָשִׁים, וְלֹא בִּבְכוֹר.
כ בְּכוֹר, קֹדֶם שֶׁבָּא לְיַד כֹּהֵן, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּבְהֵמוֹת אֲחֵרוֹת, חַיָּב לִתֵּן מֵהֶם הַמַּתָּנוֹת, שֶׁיֹּאמַר הַכֹּהֵן עַל כָּל אַחַת: תֵּן לִי מַתְּנוֹתֶיהָ, וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהוּא בְּכוֹר תֵּן לִי כֻּלָּהּ. אֲבָל בְּכוֹר שֶׁנִּתַּן לַכֹּהֵן בְּמוּמוֹ וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וְנִתְעָרֵב בִּבְהֵמוֹת אֲחֵרוֹת, אִם רַבִּים שׁוֹחֲטִים אוֹתָם כֻּלָּם פְּטוּרִים, שֶׁכָּל אֶחָד יֹאמַר: שֶׁלִּי הוּא הַבְּכוֹר; וְאִם אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּם, אֵין פּוֹטְרִים לוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם.
כא מַתָּנוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת (פי' בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם) בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינָן נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְכֵן נָהֲגוּ (וְעַיֵּן בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ להרא''ה מִצְוָה תק''ו) .
כב כֹּהֲנִים פְּטוּרִים מִמַּתָּנוֹת.
כג לְוִיִּים, סָפֵק אִם חַיָבִים בְּמַתָּנוֹת, הִלְכָּךְ (יב) פְּטוּרִים. וְאִם נְטָלָן הַכֹּהֵן מִיָּדוֹ, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִירָם לוֹ. וְיֵשׁ (יג) חוֹלְקִין דְּאֲפִלּוּ נְטָלָן הַכֹּהֵן, מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ן) . באר היטב (יב) פטורים. כתב הש''ך דמוכח מש''ס ופוסקים דדוקא מליתן פטורים אבל אם תפס לוי מתנות מישראל מוציאין מידו דלא כהב''ח: (יג) חולקים. כתב הש''ך ול''ד לסעיף שט''ו גבי ספק בכור דפסק רמ''א בפשיטות דמוציאין מיד כהן וסיים וכן הילכתא וכאן לא כתב רק ויש חולקים דשאני התם שהספק הוא בגוף הענין שנחלקו בו הלכך מספק אין לכהן שייכות בו דכל כמה דלא מייתי ראיה אוקמי' אחזקת מרא קמא וחזקת רוב בהמות דאינן בכורים משא''כ כאן שהספק הוא אם לוים חייבים מצי הכהן לומר כל כמה דלא אייתית ראיה דלא איקרי עם המתנות שלי:
כד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכֹּהֵן פָּטוּר, כְּשֶשּׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ; אֲבָל אִם שׁוֹחֵט לִמְכֹּר, אִם הוּא קָבוּעַ לִמְכֹּר בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם חַיָּב לִתֵּן מִיָּד, וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ לִמְכֹּר בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת פָּטוּר; מִכָּאן וָאֵילָךְ חַיָּב, וּמְנַדִּין אוֹתוֹ אִם לֹא יִתֵּן.
כה הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת; (יד) וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם צָרִיךְ שֶׁיִּרְשׁוֹם. (טו) וּבְגוֹי, אִם יוֹשֵׁב עִמּוֹ בַּמִּטְבָּחַיִם אֵין צָרִיךְ לִרְשֹׁם. הגה: בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לִשְׁחֹט אֵצֶל גּוֹיִים אִם נִמְצָא טְרֵפָה נִשְׁאַר לָהֶם וְאִם נִמְצָא כְּשֵׁרָה לוֹקְחוֹ הַיִּשְׂרָאֵל, (טז) פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ראבי''ה) . באר היטב (יד) והמשתתף. כתב הט''ז וא''ל מ''ש מצבי הבא על התיישה דחייב בחצי מתנות ה''נ חציו של ישראל לחייב י''ל דהתם כל שיות שבו חייב דבכה''ג מיקרי כל שה אבל הכא דמקצת שה פטור כה''ג לא אמר רחמנא הר''ן ותוס': (טו) ובעובד כוכבים. דסתם עובד כוכבים מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף: (טז) פטור. דכיון דאינו מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה אע''ג דרוב בהמות כשרות הן לא אזלינן בממון אחר הרוב גם טריפות הריאה שכיח. ט''ז:
כו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשֻּׁתָּפוּת הַכֹּהֵן וְהָגוֹי פּוֹטֵר, בַּשֻּׁתָּף בְּכֻלָּהּ אֲפִלּוּ בְּכָל (יז) שֶׁהוּא; אֲבָל אִם אֵין הַכֹּהֵן וְהַגּוֹי שֻׁתָּף עִמּוֹ אֶלָּא בָּרֹאשׁ, אֵינוֹ פּוֹטֵר אֶלָּא מֵהַלְּחָיַיִם; וְאִם הוּא שֻׁתָּף עִמּוֹ בַּיָּד, אֵינוֹ פּוֹטֵר אֶלָּא מֵהַזְּרוֹעַ; וְאִם הוּא שֻׁתָּף עִמּוֹ בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֵינוֹ פּוֹטֵר אֶלָּא מֵהַקֵּבָה. באר היטב (יז) שהוא. אפילו חלק א' מאלף:
כז אִם יֵשׁ בְּהֵמָה לַכֹּהֵן וּמוֹכֵר רֹאשָׁהּ לְיִשְׂרָאֵל וְשִׁיֵּר כָּל הַגּוּף לְעַצְמוֹ, חַיָּב בִּלְחָיַיִם.
כח הַשּׁוֹחֵט בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ, חוֹבָה עַל הַשּׁוֹחֵט לִתֵּן מַתְּנוֹתֶיהָ לַכֹּהֵן; וְאִם שָׁחַט בֶּהֱמַת כֹּהֵן אוֹ גוֹי, פָּטוּר. הגה: מִיהוּ טוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים וְהוּא יָכוֹל לִתְּנָם לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''ן) וְאָסוּר לַבְּעָלִים לִקַּח (יח) דִּינָר מִכֹּהֵן לִתֵּן לוֹ הַמַּתָּנוֹת, וְכֵן מִיִּשְׂרָאֵל לִתֵּן הַמַּתָּנוֹת לְבֵן בִּתּוֹ הַכֹּהֵן. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר''י וּבְפֶרֶק עַד כַּמָּה) . באר היטב (יח) דינר. ע''ל סימן של''א:
כט כֹּהֵן שֶׁמָּכַר פָּרָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ: אֲנִי מוֹכֵר לְךָ פָּרָה זוֹ חוּץ מִמַּתְּנוֹתֶיהָ, הָוֵי תְּנַאי וְצָרִיךְ לִתְּנָם לַמּוֹכֵר. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: (יט) עַל מְנַת שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁלִּי, אֵינוֹ תְּנַאי וְהַמִּקָּח קַיָּם וְיָכֹל לִתְּנָם לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה. באר היטב (יט) ע''מ. כ' הט''ז דצ''ע דבח''מ סי' רי''ב פסק המחבר דאם אמר על מנת הוי שיור והש''ך מחלק דשאני התם שהקרקע בחזקת בעליה עומדת עדיין ע''ש:
ל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר פָּרָה לַחֲבֵרוֹ וְשִׁיֵּר הַמַּתָּנוֹת, חַיָּב הַלּוֹקֵחַ לִתְּנָם; אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לַמּוֹכֵר, מִכָּל מָקוֹם הַחוֹבָה עַל הַטַּבָּח שֶׁהוּא הַלּוֹקֵחַ.
לא הַמַּתָּנוֹת עַצְמָם אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְאָכְלָם אֶלָּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. עָבַר וַאֲכָלָן, אוֹ הִזִּיקָן, אוֹ מְכָרָן אֵינוֹ חַיָּב (כ) לְשַׁלֵּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים יְדוּעִים. וְהַקּוֹנֶה אוֹתָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלָן מִפְּנֵי שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה נִגְזָלוֹת. באר היטב (כ) לשלם. ומ''מ לצאת ידי שמים חייב כדלעיל סט''ו:
לב אָמַר לַטַּבָּח: מְכֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה זוֹ, נוֹתְנָם לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לְקָחוֹ מִמֶּנּוּ (כא) בְּמִשְׁקָל, נוֹתְנָם לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. באר היטב (כא) במשקל. כתב הט''ז פי' הלוקח שקלן והרי הגזלה אצלו אבל שקלן המוכר יש לכהן הברירה אם ליקח מהמוכר או מהלוקח:
לג גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ פָּרָה, נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר. מִשֶּׁנִתְגַּיֵּר, חַיָּב. (כב) אִם סָפֵק, פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָּה. באר היטב (כב) ספק. אבל לענין איסור חלה בסימן ש''ל חייב מספק: