הלכות כלאי בהמה
סימן רצז (א) - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמהסימן רצז (א) - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה
ובו ט''ז סעיפים
א הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בֵּין (א) בִּבְהֵמָה, בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, אֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. באר היטב (א) בבהמה. כ' הש''ך משמע אפי' [טהורה] עם טהורה לוקה והוא דעת הרא''ש והטור דלא כהרמב''ם שסבירא ליה דאינו לוקה בזה אלא מדרבנן עכ''ל:
ב אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד, אוֹ שֶׁעוֹרְרָם בְּקוֹל, הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת.
ג מֻתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִים לְדִיר אֶחָד, וְאִם רָאָה אוֹתָם רוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה אֵינוֹ זָקוּק לְהַפְרִישָׁם. וּבְמָקוֹם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ לִפְרִיצוּתָא, (ב) דְּעָבְדֵי אִסּוּרָא, אָסוּר לְהַכְנִיסָם אֲפִלּוּ לְדִיר (נ''י פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר) . באר היטב (ב) דעבדי. גירסת הש''ך ובמקום וכו' לפריצותא דעבדי אסור ור''ל במקום שאינם בני תורה או במקום דאיכא למיחש לפריצותא דעבדים שסתמן פרוצים הם ויש לחוש שירביעום בידים עכ''ל:
ד (ג) אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְהַרְבִּיעָהּ. וְכֵן כָּל אֲמִירָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר לָאו, אֲסוּרָה (שָׁם), אִם לֹא שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹשֶׂה לַהֲנָאַת (ד) עַצְמוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּשַׁבָּת) . באר היטב (ג) אסור. כתב הט''ז ואם עבר ועשה כן א''צ למכור בהמתו לעובד כוכבים ול''ד לסירוס בהמה כמ''ש בא''ע סימן ה' דשם מצוי האיסור בכל יום גבי עובדי כוכבים אבל כאן הוא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בו קנס: (ד) עצמו. והש''ך כתב דמשמע מהרמב''ם והרא''ש ושאר פוסקים דאפילו העובד כוכבים עשה להנאת עצמו אסור בדבר של ישראל ע''ש:
ה מִי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם, הֲרֵי הַנּוֹלָד מֵהֶם מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הָיָה מִין טְהוֹרָה עִם מִין טְהוֹרָה, מֻתָּר (ה) בַּאֲכִילָה. באר היטב (ה) באכילה. כ' הט''ז נראה פשוט דכ''ש הנרבעת עצמה דמותרת באכילה במין טהור (וע''ל סימן קנ''ג) וכתבתי זה לפי שראיתי מורה א' שאסר תרנגולת אחת שנרבעה מאינה מינה ולא יפה עשה עכ''ל:
ו כָּל ב' מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה וּגְדֵלִים זֶה עִם זֶה וּמִתְעַבְּרִין זֶה מִזֶּה, הוֹאִיל וְהֵם ב' מִינִים, אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, כֵּיצַד, הַזְּאֵב עִם הַכֶּלֶב וְכֶלֶב כָּפְרִי (פֵּרוּשׁ כֶּלֶב שֶׁמְּגַדְּלִין בְּנֵי הַכְּפָרִים וְהוּא קָטָן וְדוֹמֶה לְשׁוּעָל) עִם הַשּׁוּעָל; הָעִזִּים עִם הַצְּבָאִים; הַיְּעֵלִים עִם הָרְחֵלִים; הַסוּס עִם הַפִּרְדָּה; הַפֶּרֶד עִם הַחֲמוֹר; הַחֲמוֹר עִם הֶעָרוֹד (פי' חֲמוֹר הַבַּר שֶׁגָּדֵל בַּמִּדְבָּר), כִּלְאַיִם זֶה עִם זֶה.
ז מִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדְבָּרִי וְיִשּׁוּבִי, כְּגוֹן שׁוֹר (ו) הַבַּר עִם הַשּׁוֹר; וְהָרַמָּךְ (פֵּרוּשׁ סוּס, מִן בְּנֵי הָרַמָּכִים) (אֶסְתֵּר ח, י) עִם הַסוּס מֻתָּרִים זֶה עִם זֶה. אֲבָל הָאַוָּז עִם אַוָּז הַבַּר, כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהָאַוָּז בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְאַוַּז הַבַּר בֵּיצָיו מִבַּחוּץ, מִכְּלָל שֶׁהֵם ב' מִינִים. באר היטב (ו) הבר. כ' הש''ך תימה דלעיל סימן כ''ח ס''ד כתב הרב די''א שור הבר מין חיה ואם כן פשיטא דאסור עם השור וצ''ע:
ח הַכּוֹי, כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
ט הַנּוֹלָדִים מִן הַכִּלְאַיִם, אִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן מִין אֶחָד, מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה. וְאִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן שְׁנֵי מִינִים, אָסוּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם מִין אֶחָד. וְאָסוּר לְהַרְכִּיב זֶה הַנּוֹלָד אֲפִלּוּ עַל מִין אִמּוֹ. כֵּיצַד, (ז) פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹרָה, מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹרָה, וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹרָה. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּסְיָה, אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹרָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פִּרְדָּה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת, בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל, אִם דּוֹמִים זֶה לָזֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד, וּמֻתָּרִים. באר היטב (ז) פרד. כלומר דכל פרד הוא בא מסוס וחמור דוקא וא''כ פרד זה שאמו חמורה ע''כ אביו סוס ולכך מותר להרכיבו על פרדה שאמה חמורה שאביה ג''כ סוס וא''כ יש בכל א' ב' צדדים אבל אסור להרכיבו על החמורה ומיהו אין לוקין עליו דדלמא אין חוששין לזרע האב עכ''ל הש''ך:
י אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינִין, כְּגוֹן לַחֲרשׁ וְלִמְשֹׁךְ בְּקָרוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בֵּין שֶׁאֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, בֵּין שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְמֵאִים, בֵּין שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, בֵּין בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כַּחֲזִיר עִם הַכֶּבֶשׂ, אוֹ חַיָּה עִם חַיָּה כַּיַּחְמוּר עִם הַפִּיל, אוֹ חַיָּה עִם בְּהֵמָה כַּכֶּלֶב עִם הָעֵז, אוֹ צְבִי עִם הַחֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
יא אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמּוֹשֵׁךְ בָּהֶם עֲגָלָה אוֹ אֶבֶן כְּאֶחָד, אוֹ (ח) הִנְהִיגָם כְּאֶחָד, וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל, לוֹקֶה. הגה: עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמַּנְהִיג בְּכִלְאַיִם, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִפְרֹס לוֹ שָׁלוֹם אוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּקוֹל רָם, דְּלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יֵלְכוּ הַבְּהֵמוֹת מִשּׁוּם קוֹלוֹ, דִּבְכָל הָאִסּוּרִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן שָׁרֵי, אִם אֵינוֹ פָּסִיק רֵישָׁא. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ, וּמַשָּׁא שֶׁל (ט) יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲגָלָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁמַּנְהִיגָהּ כִּלְאַיִם, לֹא יֵלֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל סָמוּךְ לָעֲגָלָה, דְּלִפְעָמִים הָעֲגָלָה נִכְבֶּשֶׁת וְהוּא יִצְעַק עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁיֵּלְכוּ בִּמְהֵרָה, וְזֶהוּ אָסוּר מִשּׁוּם מַנְהִיג בְּכִלְאַיִם (ת''ה סי' רצ''ח) . אֲבָל הַמְזַוְּגָן, פָּטוּר עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ עַד שֶׁיַּנְהִיג. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לְהַנְהִיגָן אוֹ לְהַמְשִׁיכָן, רַק בִּקְשׁוּרִין יַחַד (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ), וְלָכֵן מֻתָּר לָרוֹכֵב לִמְשֹׁךְ בְּחֶבֶל כֶּלֶב אֵצֶל הַסּוּס (שָׁם בְּשֵׁם אֲבִי הָעֶזְרִי) . וְיֵשׁ (י) חוֹלְקִים (שָׁם בְּשֵׁם ר' אֶפְרַיִם) . באר היטב (ח) הנהיגם. כתב הט''ז לכאורה משמע שבשביל הנהגה לחוד חייב אפילו אין להם שום מלאכה ביחד או משאוי שום דבר אבל לא משמע כן מכל הפוסקים וצ''ל דבאמת מיירי שעושים שום מלאכה או משא החבל שנושאים ביחד (שנמשכה על ידיהן) וכיון שהאיסור הוא משום משאוי החבל נראה שאין לקשור שני מיני עופות בחד חבל כדי שלא יברחו דהא כשמנענעים עצמם כדרך העופות שמזיזים עצמם ממקום למקום אפילו כשהם כפותים ואז נושאים חוט המשיחה שנקשרים בהם דהא גם בב' מיני עופות יש כלאים והעולם אינם יודעים להזהר מזה עכ''ל: (ט) ישראל. דכיון דמשא של הישראל יש לחוש שיצעק על הבהמות ש''ך: (י) חולקים. וכתב בס' ב''ה בשם א''ח היהודים הצדין בעוף הנקרא אשפרוי''ר אין להם לקשור בחבל שהעוף נקשר בו בתפוס מן האוכף מן הסוס שהן כלאים עכ''ל ובט''ז כ' ונ''ל שיש לאסור לישב בעגלה שהפרה קשורה בו והסוס מוליך את העגלה ויש למחות ביד הקצבים העושים כן. ובדרישה למד עליהם זכות שאין עושין כן אלא לפי שעה באקראי בעלמא וחס ליה לאותו צדיק לומר כן דכאן הוא איסור דאורייתא ומה לי לפי שעה או לזמן מרובה עכ''ל:
יב עֲגָלָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם, אָסוּר לֵישֵׁב בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנְהִיג, מִפְּנֵי שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ גּוֹרֶמֶת לָהֶם שֶׁיִּמְשְׁכוּ הָעֲגָלָה. וְכֵן אָסוּר לִהְיוֹת אֶחָד יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג.
יג אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כְּאֶחָד, לוֹקִים.
יד קָשַׁר שְׁנֵי סוּסִים בְּקָרוֹן אֶחָד, אָסוּר לִקְשֹׁר עִמָּהֶם חֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי הַסוּסִים יְכוֹלִין לְמָשְׁכוֹ בְּלֹא הַחֲמוֹר.
טו עֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת (יא) בְּקָרוֹן בְּמִין אֶחָד, לֹא יִקְשֹׁר מִין אַחֵר בְּחֶבֶל, לֹא בְּצִדֵּי הַקָּרוֹן וְלֹא אַחַר הַקָּרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹחֶה הַקָּרוֹן בַּהֲלִיכָתָה (טוּר) . באר היטב (יא) בקרון. הרמב''ם פי' במשנה דהיינו עגלה קטנה שיושב בה אדם והיא נמשכת על ידי הקרון שנקשרה בו והסוסים מוליכים הקרון עכ''ל וע''ש:
טז מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאָדָם וּבִבְהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁחוֹרֵשׁ עִם שׁוֹר, אוֹ מוֹשֵׁךְ עֲגָלָה עִם חֲמוֹר, וְכַיּוֹצֵא בוֹ.