הלכות פטר חמור
סימן שכא - בכור בהמה טמאה במה ובמי ובאיזה מקום נוהג, וכן פדיונו ועריפתו,סימן שכא - בכור בהמה טמאה במה ובמי ובאיזה מקום נוהג, וכן פדיונו ועריפתו,
וּבוֹ כ''ג סְעִיפִים
א בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּחֲמוֹרִים. וְזֶה מִצְוָתוֹ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמוֹרָה שֶׁבִּכְּרָה פּוֹדֵהוּ בְּשֶׂה מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, בֵין תָּם בֵּין בַּעַל מוּם, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן, וְיִתְּנֶנּוּ לְכֹהֵן. וּמֵאֵימָתַי חַיָּב לִפְדּוֹתוֹ, מִשֶּׁיִּוָּלֵד עַד שֶׁיָּמוּת, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְדּוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת הַמִּצְוָה. וּלְאַחֵר שֶׁיִּפְדֶּנּוּ הוּא חֻלִּין גְּמוּרִים, וּמֻתָּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כִּשְׁאָר חֻלִּין. וְהַכֹּהֵן יַעֲשֶׂה גַּם כֵּן בַּשֶּׂה כְּמוֹ בִּשְׁאָר חֻלִּין.
ב אֵין פּוֹדִין לֹא (א) בְּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בְּשֶׂה שָׁחוּט וְלֹא בִּטְרֵפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בְּכוֹי. באר היטב (א) בעגל. בכל אלו אין פודין בסתמא (פי' בתורת פדיון שיש בשה) אלא בשויו כן הוא בטור והוא פשוט וזה שכ' הרב בס''ה ואז יכול לפדותו בכל דבר. ש''ך:
ג אֵין פּוֹדִין בְּשֶׂה הַדּוֹמֶה לְמִין אַחֵר; וְאִם פָּדָה, פָּדוּי וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם פָּדָה בּוֹ הָוֵי (ב) סָפֵק (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) . באר היטב (ב) ספק. פי' אם אח''כ מת הפטר חמור קודם שנתן זה הפדיון לכהן אינו חייב ליתן אותו להכהן דיכול הישראל לומר שמא לא חל עליו הפדיון ואם אחר שנתנו לכהן מת הפטר חמור ישאר הפדיון לכהן כיון שהוא מוחזק דהא הוא עצמו נתנו לו ואין זה דומה לתקפו כהן דמוציאין מידו כדלעיל סי' שט''ו וא''ל ממ''ש הרמ''א שם שאם נתן לו הישראל בטעות דצריך הכהן להחזיר לו דשאני הכא דבשעת הפדיון היה לכהן עכ''פ חיוב עליו ליתן לו פדיון טוב אלא שטעה וסבור שזהו פדיון טוב ע''כ יחזיקנו הכהן משא''כ בספק בכור דיש ספק אם חייב לו כלל עכ''ל הט''ז:
ד פּוֹדִין בְּבֶן פְּקוּעָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פּוֹדִין בְּבֶן פְּקוּעָה (ג''ז בִּשְׁמוֹ) .
ה אִם אֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ, פּוֹדֶהוּ בְּשָׁוְיוֹ. וְאָז יָכוֹל לִפְדּוֹת בְּכָל דָּבָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם), וְנוֹתֵן דָּמָיו לַכֹּהֵן. לֹא אָמְרָה תּוֹרָה (ג) לְהַחְמִיר עָלָיו, אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו שֶׁאִם הָיָה לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁשָּׁוֶה עֲשָׂרָה סְלָעִים, יֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה שְׁוֵה דִּינָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ דְּמֵי פֶּטֶר חֲמוֹר מִג' זוּזִין וָמַעְלָה, אֲבָל אִם הָיוּ דָּמָיו פָּחוֹת מִג' זוּזִין, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּשֶׂה אוֹ בְּג' זוּזִין; וְעַיִן יָפָה לֹא יִפְחֹת מִסֶלַע, וְעַיִן רָעָה בַּחֲצִי סֶלַע, וּבֵינוֹנִית בְּג' זוּזִים. הגה: וּפוֹדִין בְּשֵׂה אֶחָד כַּמָּה פְּעָמִים, כְּגוֹן אִם חָזַר וּקְנָאוֹ מִן הַכֹּהֵן, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁדִּינוֹ שֶׁמַּפְרִישׁ עָלָיו טָלֶה וְהוּא (ד) שֶׁלּוֹ (טוּר) . באר היטב (ג) להחמיר. כלומר שהקדש ושאר דברים נפדין בכל דבר ופטר חמור לא יהא נפדה רק בשה ולא בשויו. ש''ך: (ד) שלו. ורשאי אח''כ לחזור ולפדות עליו ודאי פטר חמור וכן כשיש לו כמה ספיקות פטרי חמור מפריש עליהן טלה א' בשביל כולן והוא שלו. ש''ך:
ו מִיָּד כְּשֶׁהִפְרִישׁ הַטָּלֶה תַּחַת פֶּטֶר חֲמוֹר, חָזַר הַפֶּטֶר חֲמוֹר חֻלִּין, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁנְּתָנוֹ לַכֹּהֵן, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וְאִם מֵת, לֹא יִקָּבֵר. וְהַכֹּהֵן זָכָה בַּשֶּׂה מִיָּד, וְהוּא בְּאַחֲרָיוּתוֹ, שֶׁאִם מֵת מִיָּד הַבְּעָלִים קֹדֶם שֶׁנְּתָנוּהוּ לַכֹּהֵן, פְּטוּרִים. לְפִיכָךְ מִיָּד כְּשֶׁמַּפְרִישׁוֹ (ה) מְבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר. באר היטב (ה) מברך. כתב הט''ז והא דאין מברכין ג''כ אנתינת בכור לכהן כמו בפדיון פטר חמור ובכור אדם משום דיש לחלק דבכור מעולם לא היה לישראל זכות בו דרחמנא זכהו להכהן תיכף משנולד וה''ל כאילו נולד בבית הכהן מפרתו ע''כ אין שייך לברך כי הישראל אינו עושה כלום משא''כ בפדיון פטר חמור ובכור אדם שהוא נותן ממונו בזה מברך שפיר על מצוה הזאת עכ''ל:
ז יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּדָה פָּטַר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ, הוּא פָּדוּי, וּפֶטֶר חֲמוֹר הוּא לִבְעָלָיו.
ח פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה; וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן, (ו) דָּמָיו אֲסוּרִין. הגה: וְדַוְקָא שֶׁמְּכָרוֹ סְתָמָא, אֲבָל אִם הוֹדִיעוּ לַלּוֹקֵחַ שֶׁהוּא פֶּטֶר חֲמוֹר וְהוּא מוֹכֵר לוֹ מַה שֶּׁשָּׁוֶה יוֹתֵר מֵהַשֶּׂה שֶׁיִּפְדֶּה, דָּמָיו מֻתָּרִים, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחַלָּה מֻתָּר לְמָכְרוֹ בִּכְהַאי גַּוְנָא (כָּךְ מַשְׁמָע בַּטּוּר) . וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן, אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ, יִקָּבֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָתוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה. לְפִיכָךְ, אִם לֹא פָּדָהוּ וְנָתַן פֶּטֶר הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ לַכֹּהֵן, אָסוּר לַכֹּהֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיִּפְדֵּהוּ בְּשֶׂה וְיִקַּח הַשֶּׂה לְעַצְמוֹ, אוֹ יַעַרְפֶנּוּ וְיִקָּבֵר. וְהַכֹּהֲנִים (ז) חֲשׁוּדִים עַל דָּבָר זֶה, לְפִיכָךְ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן פֶּטֶר חֲמוֹר לַכֹּהֵן, אֶלָּא אִם כֵּן פָּדָה הַחֲמוֹר בְּפָנָיו אוֹ יַעַרְפֶנּוּ לְפָנָיו. באר היטב (ו) דמיו. אפי' מה ששוה יותר על השה דכיון שלא הודיע ללוקח שהוא פטר חמור לא יפדנו וכולו אסור. ש''ך: (ז) חשודים. מפני שאומרים מה אני צריך להפריש עליו טלה כיון שהוא לעצמי:
ט פֶּטֶר חֲמוֹר, קֹדֶם שֶׁיִּפָּדֶה, אָסוּר לַעֲבֹד בּוֹ וּלְגָזְזוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה שְׂעָרוֹ מְסֻבָּךְ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר, מֻתָּר לְגָזְזוֹ לַהֲנָאָתוֹ, וְהַשֵּׂעָר אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְיִקָּבֵר.
י יִשְׂרָאֵל שֶּׁיֵּשׁ לוֹ סָפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר, יַפְרִישׁ עָלָיו טָלֶה לְהַפְקִיעַ אִסוּרוֹ, וּמְעַכֵּב הַטָּלֶה (ח) לְעַצְמוֹ. הגה: לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ וְלֹא לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן, מַכֵּהוּ בְּקוֹפִיץ בְּעָרְפּוֹ עַד שֶׁיָּמוּת, וְיִקְבְּרֶנּוּ (טוּר) . באר היטב (ח) לעצמו. מפני שהמע''ה:
יא פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְּמַקֵּל וְלֹא בְּקָנֶה וְלֹא בְּמַגָּל וְלֹא בִּמְגֵרָה וְלֹא בְּקַרְדֹּם, אֶלָּא (ט) בְּקוֹפִיץ. וְלֹא יַכְנִיסֶנּוּ בְּחֵדֶר וְיִנְעֹל בְּפָנָיו עַד שֶׁיָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲרַפְתּוֹ. (שְׁמוֹת יג, יג, לד, כ) . באר היטב (ט) בקופיץ. הוא סכין גדול ודרך לערוף בו. כ''כ רש''י:
יב מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה.
יג חֲמוֹרָה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה, וְיָלְדָה (י) שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן טָלֶה (יא) אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, סָפֵק, וּמַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד כְּדֵי לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה, שֶׁמָּא הַזָּכָר נוֹלַד תְּחַלָּה וְטָלֶה זֶה שֶׁהִפְרִישׁ, לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. באר היטב (י) שני. ואינו מכיר הבכור: (יא) אחד. משום שאחד מהם ודאי בכור ושניהם אסורים בהנאה עד שיפדה. ש''ך:
יד שְׁתֵּי חֲמוֹרוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, אֶחָד לַכֹּהֵן, וְעַל הַשֵּׁנִי מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד וְהוּא לְעַצְמוֹ. שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּצָרִיךְ (יב) לְהַפְרִישׁ, וְהֵם לְעַצְמוֹ (טוּר) . באר היטב (יב) להפריש לאפקועי איסורייהו הלכך בב' זכרים וב' נקבות מפריש ב' טלאים והם לעצמו ובזכר וב' נקבות מפריש טלה אחת והוא לעצמו. ש''ך:
טו אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ.
טז הַלּוֹקֵחַ חֲמוֹרָה מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה, וְיָלְדָה זָכָר, פּוֹדֶה אוֹתוֹ בְּשֶׂה וְהוּא לַבְּעָלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
יז יִשְׂרָאֵל (יג) שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן פֶּטֶר חֲמוֹר וַדַּאי, וְאוֹתוֹ הַכֹּהֵן יְרָשׁוֹ מֵאֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל, מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא שֶׁלּוֹ. באר היטב (יג) ירשו. דאלו פטר חמור של הכהן עצמו הוא פטור. כן כתב רש''ל:
יח גֵּר שֶׁבִּכְּרָה חֲמוֹרָתוֹ, סָפֵק קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר אוֹ אַחַר כָּךְ, מַפְרִישׁ עָלָיו טָלֶה וְהוּא שֶׁלּוֹ.
יט כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִים מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְהוּא הַדִּין כֹּהֶנֶת וּלְוִיָּה, אֲבָל בַּעֲלֵיהֶם חַיָּבִים בְּפֶטֶר חֲמוֹר שֶׁלָּהֶם. אֲבָל בְּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ פְּטוּרִים, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שֻׁתָּפוּת בַּהֲדֵיה (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן שס''ו) .
כ שֻׁתָּפוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, פּוֹטֵר בּוֹ. וְכָל דִּינֵי שֻׁתָּפוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּטְהוֹרָה, כֵּן דִּינוֹ בִּטְמֵאָה, אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ כְּדֵי לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁתוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר בִּפְדִיָּה אוֹ בַּעֲרִיפָה.
כא שֻׁתָּפוּת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי, פּוֹטֵר בּוֹ.
כב עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר, מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב וַהֲרֵי הוּא (יד) מֻתָּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה. באר היטב (יד) מותר. אפי' לישראל וכדי שלא יאמר העובד כוכבים ישראל מזלזל בקדשים לכך מודיעין אותו שאין זה הקדש:
כג פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹרָה, וַחֲמוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין פָּרָה, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שט''ו.