הלכות קריעה
סימן שמ - ענין הקריעה, שעורה ומקומה, ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעיןסימן שמ - ענין הקריעה, שעורה ומקומה, ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין
ובו ל''ט סעיפים
א מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, וְהוּא מֵהַמֵּתִים (א) שֶׁרָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם, חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו. וְצָרִיךְ שֶׁיִּקְרַע מְעֻמָּד; וְאִם קָרַע מְיֻשָּׁב, לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרֹעַ (טוּר בְּשֵׁם רי''ץ גֵּאוּת וְהָרֹא''שׁ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּבֵית יוֹסֵף לְדַעַת ראב''ד ורי''ף וְרַמְבַּ''ן וּמָרְדְּכַי פא''מ) . וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְרֹעַ קֹדֶם (ב) שֶׁיִּסְתֹּם פְּנֵי הַמֵּת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סמ''ק) . באר היטב (א) שראוי. כאשר יתבאר לקמן סי' שע''ד: (ב) שיסתום פני המת בקבר. ולעיל סי' של''ט ס''ג נתבאר דכשמגיע לדיין האמת קורע האבל (דהיינו במקום שנהגו לומר צידוק הדין עם יציאת נשמה):
ב מְקוֹם הַקְּרִיעָה, בְּכָל מָקוֹם בְּבֵית הַצַּוָּאר לְפָנָיו; אֲבָל אִם קָרַע לְאַחֲרָיו, אוֹ בְּשׁוּלֵי הַבֶּגֶד (טוּר) אוֹ מִן הַצְּדָדִין, לֹא יָצָא. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא אִם קוֹרֵעַ בְּשׁוּלֵי הַבֶּגֶד, וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל לִקְרֹעַ בְּשׁוּלֵי הַבֶּגֶד, (אֵלּוּ מִנְהָגִים תִּמְצָא בִּסְמַ''ק ובמהרי''ו וּבְחִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה וּבְכָל בּוֹ), כְּשֶׁקּוֹרְעִין עַל (ג) שְׁאָר מֵתִים שֶׁאֵינָן מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶם; אֲבָל עַל הַמֵּתִים שֶׁהֵם קְרוֹבָיו, וּמִתְאַבְּלִים עֲלֵיהֶם, אֵינוֹ יוֹצֵא בִּקְרִיעָה זוֹ וְצָרִיךְ לִקְרֹעַ בְּבֵית הַצַּוָּאר, וְכֵן נָהֲגוּ. באר היטב (ג) שאר. כשעומדין שם בשעת יציאת נשמה כדלקמן ס''ה:
ג שִׁעוּר קְרִיעָה, טֶפַח. וְאִם קָרַע עַל מֵת, וּבָא לְהוֹסִיף בְּאוֹתָהּ קְרִיעָה עַל מֵת (ד) אַחֵר, אִם אַחַר ז', סָגֵי בְּכָל שֶׁהוּא. וְאִם הוּא בְּתוֹךְ ז', צָרִיךְ טֶפַח. וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ אַחַר ז', קוֹרֵעַ עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. באר היטב (ד) אחר. כלו' אם מת לו מת אחר ז' סגי כדלקמן סכ''א:
ד כְּשֵׁם שֶׁקּוֹרֵעַ עַל קְרוֹבוֹ שֶׁמִּתְאַבֵּל עָלָיו, כָּךְ קוֹרֵעַ בִּפְנֵי קְרוֹבוֹ עַל מֵת שֶׁמֵּת לִקְרוֹבוֹ, כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁמֵּת בֶּן בְּנוֹ אוֹ אֲחִי בְּנוֹ אוֹ אֵם בְּנוֹ, חַיָּב לִקְרֹעַ בִּפְנֵי בְּנוֹ. וְכֵן קוֹרֵעַ עַל חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ. וְהָאִשָּׁה קוֹרַעַת עַל חָמִיהָ וַחֲמוֹתָהּ. וְאֵין נוֹהֲגִין עַכְשָׁו כֵּן, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סי' שע''ד לְעִנְיַן אֲבֵלוּת.
ה הָעוֹמֵד בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה שֶׁל אִישׁ, אוֹ (ה) אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, חַיָּב לִקְרֹעַ (טוּר בְּשֵׁם רַמְבַּ''ן וּבֵית יוֹסֵף אַף לְדַעַת רַשִׁ''י) . וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים עָשָׂה עֲבֵרָה לְתֵאָבוֹן, אוֹ שֶׁמַּנִּיחַ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בִּשְׁבִיל טֹרַח. הגה: אֲבָל רָגִיל לַעֲשׂוֹת (ו) עֲבֵרָה, אֵין מִתְאַבְּלִין עָלָיו (מָרְדְּכַי סוֹף מ''ק) . וְכָל שֶׁכֵּן עַל מוּמָר (לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) (שָׁם וּפוֹסְקִים וְכֵן מוּכָח מִשַּׁ''ס פי' נִגְמַר הַדִּין וְכַמָּה דּוּכְתֵי) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוּמָר (ז) שֶׁנֶּהֱרַג בִּידֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִתְאַבְּלִין עָלָיו (הַגָּהַת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק א''מ ואוֹר זָרוּעַ) . וְכֵן מוּמָר קָטָן שֶׁהֵמִיר עִם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, דְּהָוֵי כְּאָנוּס (מָרְדְּכַי ה''א בְּשֵׁם ר''י וּמְבִיאוֹ בֵּית יוֹסֵף סִימָן שמ''ה) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין מִתְאַבְּלִין, וְכֵן עִקָּר (שָׁם בְּשֵׁם ר''ח) . הַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶם, מִתְאַבְּלִין עַל בְּנֵיהֶם (אוֹר זָרוּעַ) . וְע''ל סִימָן שמ''ה. באר היטב (ה) אשה. כתב רש''ל שלפרש''י משמע דקורעין על קטן אבל בפ' האורג פרש''י והרא''ש שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצוה ומ''ה קורעין נמי על אשה ולא על קטן. וכתב הב''ח מיהו בקטן שלומד מקרא צריך לקרוע עליו לכ''ע (ובספר ערך לחם כתב בשם הרדב''ז סימן תק''ח שקורעין אפי' על הקטן אבל לא על הקטנה וכתב עוד בשם הנ''ל סי' אלף קצ''ג עמד בשעת יציאת נשמה בשבת פטור מלקרוע במ''ש): (ו) עבירה. אפילו לתיאבון אין קורעין ואין מתאבלין עליו. ש''ך: (ז) שנהרג. כיון דלא מיקטל כדין ה''ל מיתתו כפרה כשנהרג ומתאבלים עליו ש''ס פרק נגמר הדין וכ''מ מדברי הר''מ שהביא הרא''ש פ' אלו מגלחין עכ''ל הש''ך:
ו עַל אָדָם כָּשֵׁר, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד עַל שׁוּם עֲבֵרָה וְלֹא עַל שׁוּם בִּטּוּל מִצְוָה, וְלֹא סַנֵי שׁוּמְעָנֵיהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָמַד בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה, חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו; וְהוּא שֶׁעוֹמֵד שָׁם בֵּין מִיתָה לִקְבוּרָה; וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים פְּטוּרִים מִקְּרִיעָה זוֹ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חַיָּב לִקְרֹעַ עַל אָדָם כָּשֵׁר, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד עָלָיו בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה; אֲבָל חַיָּב לִבְכּוֹת וּלְהִתְאַבֵּל עָלָיו (ר''ן פ' הָאוֹרֵג וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י''א בְּשֵׁם רַאַבִיָ''ה), וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל.
ז עַל חָכָם וְעַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ, קוֹרְעִין עָלָיו אֲפִלּוּ לְאַחַר קְבוּרָה, בְּיוֹם שְׁמוּעָה, אִם הוּא תּוֹךְ ל' יוֹם. וְקוֹרֵעַ עָלָיו (ח) בִּשְׁעַת הֶסְפְּדוֹ. לֹא קָרַע בְּיוֹם שְׁמוּעָה, וּכְבָר עָבַר זְמַן הֶסְפְּדוֹ, וְלֹא קָרַע, שׁוּב אֵינוֹ קוֹרֵעַ (כָּךְ מַשְׁמָע בַּטּוּר וּבְבֵית יוֹסֵף) . וְקוֹרְעִין עָלָיו עַד שֶׁמְּגַלִּין אֶת לִבָּם. וּכְבָר נָהֲגוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם לִקְרֹעַ זֶה עַל זֶה טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שָׁוִים, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין קוֹרְעִין עַל חָכָם, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא רַבּוֹ אוֹ שֶׁיּוֹדְעִין מִשְּׁמוּעוֹתָיו (ט) שֶׁחִדֵּשׁ, דְּהַיְנוּ רַבּוֹ, (הָרֹא''שׁ והגמי''י בְּשֵׁם הר''מ), וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. באר היטב (ח) בשעת. וכתב הב''ח מיהו דוקא כשהספדו תוך ל' אבל לאחר ל' אין קורעין אפי' בשעת הספדו וכ''כ הרא''ש בשם הראב''ד. ש''ך: (ט) שחדש. כתב הש''ך ואני תמה שלא נהגו לקרוע אפי' על חכם שיודעין משמועותיו שחדש ואפי' על גדול ממנו ואין להם על מה שיסמכו. ואולי ס''ל דלא נקרא ת''ח אלא כשיודע דבר הלכה בכל מקום ואפי' במסכת כלה כדאיתא בש''ס. וכבר כ' האגודה פ''ק דחולין דעתה בעונותינו אין ת''ח דהא אין יודע אפי' במסכת כלה וצ''ע עכ''ל:
ח עַל (י) רַבּוֹ שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ; אִם מִקְרָא, מִקְרָא; וְאִם מִשְׁנָה, מִשְׁנָה; אִם גְּמָרָא, גְּמָרָא; קוֹרֵעַ כָּל בְּגָדָיו עַד שֶׁמְּגַלֶּה לִבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵעַ אֶלָּא טֶפַח, וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ מִשְּׁמוּעָה רְחוֹקָה, קוֹרֵעַ עָלָיו לְעוֹלָם. וְאִם לֹא לָמַד רֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ קוֹרֵעַ עָלָיו, אֶלָּא כְּדִין שְׁאָר מֵתִים שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָּבָר אֶחָד, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, קוֹרֵעַ עָלָיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּקֶרַע שֶׁעַל רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק, נָמֵי אֵינוֹ מִתְאַחֶה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְתוֹסָפוֹת והר''ן) . תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּיַחַד וּמַקְשִׁים וּמְפָרְקִין זֶה לָזֶה וְלוֹמְדִים בְּיַחַד, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינָן כְּרַב שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינָן כְּרַב מֻבְהָק (אֵלּוּ שֵׁנִי הַסְבָרוֹת בַּטּוּר) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין צְרִיכִין לִקְרֹעַ אֶלָּא עַל רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ רֹב חָכְמָתוֹ, אֲבָל חֲבֵרִים הַלּוֹמְדִים זֶה עִם זֶה, אוֹ שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּדָבָר אֶחָד, אֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא, וְהֵיכָא דְּנָהוּג נָהוּג, וְהֵיכָא דְּלֹא נָהוּג לֹא נָהוּג, וְאֵין מוֹרִין כֵּן. (מָרְדְּכַי ה''א בְּשֵׁם הַשְּׁאִלְתּוֹת והגמ''יי בְּשֵׁם הר''מ), וְלָכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. באר היטב (י) רבו. כתב ברוקח על רבו שלמדו חכמה יושב עליו יום א' או שעה אחת אבילות. ט''ז:
ט עַל כָּל הַמֵּתִים, קוֹרֵעַ עָלָיו טֶפַח בַּבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן, וְדַיּוֹ. וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ, קוֹרֵעַ כָּל (יא) בְּגָדָיו, אֲפִלּוּ הוּא לָבוּשׁ י', עַד שֶׁמְּגַלֶּה לִבּוֹ. וְאִם לֹא קָרַע כָּל בְּגָדָיו, לֹא יָצָא, וְגוֹעֲרִים בּוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁאוֹתוֹ הַבֶּגֶד עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: קְרַע, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. באר היטב (יא) בגדיו. כתב מהרש''ל דעל אב ואם קורעין מצד שמאל ועל שאר קרובים מצד ימין. וכתב הב''ח דהכי מסתברא דכיון שעל אביו ואמו צריך לקרוע עד שיגלה את לבו והלב משמאלו ע''כ צריך לקרוע משמאל לגלות לבו וכן נוהגין בקהלות. ומ''מ היינו מצד המנהג אבל מדינא משמע דמצד שקורעין על אביו ואמו קורעין גם על שאר קרובים כדמשמע בש''ס ופוסקים והט''ו לקמן סכ''ב ע''ש ואפשר דהתם כיון שכבר קרע מצד א' לא נהגו להחמיר בכך ולקרוע בצד השני אלא סגי בהוספה עכ''ל הש''ך:
י אֲפַרְקְסוּתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרֹעַ, יֵשׁ מְפָרְשִׁין שֶׁהוּא בֶּגֶד הַזֵּעָה הַדָּבוּק לִבְשָׂרוֹ, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהַיְנוּ בֶּגֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁקּוֹרִין קאפ''ה; וּפָשַׁט הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לִקְרֹעַ הקאפ''ה עַל שׁוּם מֵת, אֲפִלּוּ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלִקְרֹעַ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ גַּם הֶחָלוּק שֶׁקּוֹרִין קאמיז''ה (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם רַבּוֹתָיו הַפּוֹסְקִים וסמ''ק לְפי' הֶעָרוּךְ) . הגה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, אֶלָּא אֵין קוֹרְעִין הֶחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁהוּא בֶּגֶד הַזֵּעָה, וְלֹא (יב) הַסַּרְבָּל הָעֶלְיוֹן; אֲבָל שְׁאָר בְּגָדָיו, קוֹרֵעַ בְּאָבִיו וְאִמּוֹ; וּבִשְׁאָר מֵתִים, הַמַּלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן תַּחַת הַסַּרְבָּל (סמ''ג בְּשֵׁם רַבּוֹתֵינוּ הַצָרְפָתִים) . באר היטב (יב) הסרבל. כתב בתשו' מ''ב דהיינו מה שקורין מנטי''ל אבל הרא''ק חייבין לקרוע בין על אביו ואמו בין על שאר מתים והט''ז כתב שדבריו תמוהים ואין ראוי אפי' להחמיר ולקרוע הרא''ק דהוי חומרא דאתי לידי קולא דהיינו בשאר מתים שדין הוא לקרוע רק בגד העליון לחוד זה ודאי אינו נכון שלא לקרוע רק הרא''ק ולצאת בו ידי קריעה בבגד שאינו חייב ודאי בקריעה (ובנה''כ הסכים לדעת המשאת בנימין ע''ש):
יא אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִים לְעִנְיַן קְרִיעָה, אֶלָּא שֶׁהָאִשָּׁה קוֹרַעַת (יג) הַתַּחְתּוֹן וּמַחֲזִירָתוֹ לְאַחֲרֶיהָ, וְחוֹזֶרֶת וְקוֹרַעַת הָעֶלְיוֹן. באר היטב (יג) התחתון. כלומר בקריעת אב ואם שצריכה לקרוע כל הבגדים לא תקרע העליון תחלה כדי שלא תגלה את לבה ואע''ג דאין נוהגין לקרוע החלוק מ''מ כשתגלה החלוק נמי איכא פריצותא כמו מגלה לבה כ''כ הב''ח:
יב עַל כָּל הַמֵּתִים, אִם רָצָה מַנִּיחַ שְׂפַת הַבֶּגֶד שְׁלֵמָה, וְקוֹרֵעַ מֵהַשָּׂפָה וּלְמַטָּה. וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ, צָרִיךְ לִקְרֹעַ כָּל הַשָּׂפָה. (וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל שְׁאָר מֵתִים צָרִיךְ לִקְרֹעַ הַשָּׂפָה (מָרְדְּכַי), וְכֵן נוֹהֲגִין (מהרי''ו סִימָן ו') .
יג עַל כָּל הַמֵּתִים יֵשׁ לוֹ לִקְרֹעַ בִּפְנִים, שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אָדָם, לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לְהַכְנִיס יָדוֹ בִּפְנִים, וְקוֹרֵעַ בְּצִנְעָא. אֲבָל עַל אָבִיו (וְאִמּוֹ), אֵינוֹ קוֹרֵעַ אֶלָּא מִבַּחוּץ, בִּפְנֵי כָּל אָדָם.
יד עַל כָּל הַמֵּתִים, רָצָה קוֹרֵעַ בַּיָּד, רָצָה קוֹרֵעַ בִּכְלִי. עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, בַּיָּד. עַל כָּל הַמֵּתִים, אִם בָּא (יד) לְהַחֲלִיף תּוֹךְ ז' יָמִים, מַחֲלִיף וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ. עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, אִם מַחֲלִיף תּוֹךְ ז', קוֹרֵעַ כָּל הַבְּגָדִים שֶׁהוּא מַחֲלִיף, וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם, כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן. עַל כָּל הַמֵּתִים יָכוֹל לְהַחֲזִיר קִרְעוֹ לְאַחֲרָיו תּוֹךְ שִׁבְעָה, אֲבָל לֹא בְּאָבִיו וְאִמּוֹ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הָרַאֲבַ''ד) . באר היטב (יד) להחליף. כ' הש''ך דהיינו בחול אבל בשבת אף על אביו ואמו מחליף ואינו קורע ואם אין לו להחליף מחזיר הקרע לאחוריו וע''ל סי' שפ''ט ס''ג (מיהו היינו דוקא כשמחליף בגדים של חול אבל בבגדי שבת נוהגים איסור) וכתב הב''ח בשם מהר''ר מנחם מ''ץ דבגדים ישנים שהיו יודעים שלבש אותם קודם מיתת אביו יכול ללובשן [אחר ז'] בלא קריעה עכ''ל:
טו עַל כָּל הַמֵתִים, שׁוֹלֵל (פי' תּוֹפֵר תְּפִירָה בִּלְתִּי שָׁוָה) לְאַחַר ז', וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאֵין חִלּוּק אִם פָּגַע בָּהֶם (טו) הָרֶגֶל אוֹ לֹא (הגמ''יי בְּשֵׁם רַאַבִיָ''ה) . עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, שׁוֹלֵל לְאַחַר ל' יוֹם, וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. וְהָאִשָּׁה שׁוֹלֶלֶת לְאַלְתַּר, מִפְּנֵי כְּבוֹדָהּ. הגה: וְכָל זְמַן שֶׁאָסוּר לִשְׁלֹל, אֲפִלּוּ לְחַבֵּר רֹאשׁ הַקְּרִיעָה עַל יְדֵי מַחַט, אָסוּר. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר אֲפִלּוּ עַל שְׁאָר מֵתִים, שֶׁלֹּא לִשְׁלֹל תּוֹךְ ל', וְאָז אֲפִלּוּ רֹאשׁ הַקְּרִיעָה אָסוּר לְחַבֵּר עַל יְדֵי מַחַט (מהרי''ו סִימָן ו') . באר היטב (טו) הרגל. ואע''ג דרגל מבטל גזרת ז' ול' היינו דוקא לענין אבלות אבל לענין כל מילי דקריעה בעינן ז' ול' ממש כ''כ ב''י בשם הגמי''י מיהו האידנא נהגו לאחות הקרע כל שפסק האבלות וכן לקמן סי' שצ''ט שכתבו הפוסקים סתמא שהרגל מבטל גזירת ז' ול' משמע דכל הגזרה ששייך בז' ול' מבטל מכל דבר עכ''ל הש''ך:
טז עַל כָּל הַמֵּתִים, אִם רָצָה חוֹלֵץ כָּתֵף. עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, חַיָּב לַחֲלֹץ (טז) כָּתֵף וְהוֹלֵךְ כָּךְ לִפְנֵי הַמִּטָּה, עַד שֶׁיִּקָּבֵר. וְאִם הַבֵּן אָדָם גָּדוֹל, וְאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁיֵּלֵךְ חֲלוּץ כָּתֵף, אֵין צָרִיךְ לַחֲלֹץ. באר היטב (טז) כתף. בספ''ק דב''ק פרש''י על חלוצי כתף שקרעו בגדיהם עד שנראה כתפיהם:
יז נָשִׂיא דּוֹמֶה לְאָב, לַחֲלִיצַת כָּתֵף, וְלִקְרֹעַ מִבַּחוּץ, וּלְאִחוּי. כָּל הַקּוֹרְעִים עַל חָכָם שֶׁמֵּת, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִירוּ פְּנֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה, שׁוֹלְלִין וּמְאַחִין לְמָחָר. וְחָכָם שֶׁבָּאָה שְׁמוּעָתוֹ, שׁוֹלֵל בּוֹ בַּיּוֹם, וּמְאַחֶה לְמָחָר. וְעַל נָשִׂיא וְעַל רַבּוֹ מֻבְהָק, שׁוֹלֵל לְמָחָר וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. עַל חָכָם, חוֹלֵץ מִיָּמִין. וְעַל אַב בֵּית דִּין, מִשְּׂמֹאל. וְעַל נָשִׂיא, מִכָּאן וּמִכָּאן. וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ מֻבְהָק, רָצָה מִכָּאן רָצָה מִכָּאן, וְאִם רָצָה, חוֹלֵץ שְׁתֵּיהֶן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַכְשָׁיו בַּזְּמַן הַזֶּה לֹא נָהֲגוּ לַחֲלֹץ כָּתֵף כְּלָל (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם ר''י), וְכֵן נוֹהֲגִין הָאִדָּנָא.
יח עַל כָּל הַמֵּתִים, אִם לֹא שָׁמַע אֶלָּא לְאַחַר ל' יוֹם, אֵינוֹ קוֹרֵעַ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ חָלוּק וְנִזְדַּמֵּן לוֹ תּוֹךְ שִׁבְעָה, קוֹרֵעַ; אַחַר ז' אֵינוֹ קוֹרֵעַ. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ, קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ לְעוֹלָם כָּל (יז) בְּגָדָיו (מהרי''ו סִימָן יג) . באר היטב (יז) בגדיו. היינו אותן שעליו בשעת שמועה אבל לא אותן שמחליף. ש''ך:
יט כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאַחוֹת קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מִתְאַחֶה, כָּךְ אָסוּר (יח) לַהֲפֹךְ צַד עֶלְיוֹן שֶׁל בֶּגֶד לְמַטָּה, וּלְאַחוֹתוֹ; וַאֲפִלּוּ הַלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ, אָסוּר לְאַחוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אִם בָּא לְמָכְרוֹ, צָרִיךְ (יט) לְהוֹדִיעוֹ. וְאִם מְכָרוֹ לוֹ סְתָם, וְלֹא הוֹדִיעוֹ, אָסוּר לְאַחוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵינוֹ מֵהַקְּרָעִים שֶׁאֵינָם מִתְאַחִים. וְאָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. באר היטב (יח) להפוך. כ' הט''ז נראה דאם בא לחתוך סביב הקריעה ולהשליכו ולהושיב שם חתיכת בגד אחר שרי לאחר י''ב חודש לאביו ולאמו דאין זה בכלל איחוי קריעה כלל וכן הסכים הב''ח בזה עכ''ל: (יט) להודיעו. משום מקח טעות אבל משום איסורא א''צ להודיעו דהא אפי' בסתם אסור לאחותו כדלעיל סי' ט''ז באותו ואת בנו כ''כ הרמב''ן. והב''ח כ' דל''ד לאו''ב דהתם הכל יודעים הדין משא''כ כאן דלא כ''ע דינא דקריעה גמירי:
כ הַקּוֹרֵעַ מִתּוֹךְ הַמְּלָל, וּמִתּוֹךְ הַשְּׁלָל, וּמִתּוֹךְ הַלִּקּוּט, וּמִתּוֹךְ הַסֻלָּמוֹת, לֹא יָצָא. אֲבָל מִתּוֹךְ אִחוּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, דְּהַיְנוּ (כ) תְּפִירָה שֶׁהִיא שָׁוָה לְמַעְלָה וּבוֹלֶטֶת מִלְּמַטָּה, יָצָא. באר היטב (כ) תפירה. והוא שקורין בל''א אוב''ר נא''ט כמו שעושין בתפירת הכתונת וי''מ כמו התפירה שעושין החייטים בבתי שוקיים שחוזרין וכופפין בבגד היוצא מהתפירה ותופרין אותה מן ב' צדדיו ומותחין אותו עד שאינו ניכר התפירה. כ''כ הפרישה:
כא קָרַע עַל הַמֵּת, וּמֵת לוֹ (כא) מֵת אַחֵר תּוֹךְ ז', קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר; לְאַחַר ז', מוֹסִיף עַל קֶרַע הָרִאשׁוֹן כָּל שֶׁהוּא. מֵת לוֹ מֵת שְׁלִישִׁי אַחַר ז' שֶׁל שֵׁנִי, מוֹסִיף עָלָיו כָּל (כב) שֶׁהוּא. וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ עַד טַבּוּרוֹ. הִגִּיעַ לַטַּבּוּר, מַרְחִיק ג' אֶצְבָּעוֹת, וְקוֹרֵעַ. נִתְמַלֵּא לְפָנָיו, מַחֲזִירוֹ (כג) לַאֲחוֹרָיו. נִתְמַלֵּא מִלְּמַעְלָה, הוֹפְכוֹ (כד) לְמַטָּה. נִתְמַלֵּא מִכָּאן וּמִכָּאן, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ חָלוּק, שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵעַ. באר היטב (כא) אחר. היינו שבאותו קרע מוסיף וקורע עוד טפח: (כב) שהוא. משמע דבתוך ז' של שני צריך להוסיף טפח. ש''ך: (כג) לאחוריו. וקורע מלפניו: (כד) למטה. וישים לו בית צואר מאחריו ויקרענו:
כב אָמְרוּ לוֹ: מֵת אָבִיו וְקָרַע, וְאַחַר שִׁבְעָה מֵת בְּנוֹ, וְהוֹסִיף. מִתְאַחֶה הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן. אָמְרוּ לוֹ: מֵת בְּנוֹ, וְקָרַע, וְאַחַר ז' מֵת אָבִיו, אֵינוֹ מוֹסִיף, אֶלָּא קוֹרֵעַ קְרִיעָה (כה) אַחֶרֶת, שֶׁאֵין אָבִיו וְאִמּוֹ בְּתוֹסֶפֶת. באר היטב (כה) אחרת. והב''ח כתב דאם בקריעה הראשונה שקרע על בנו הבדיל קמי שפה א''צ קריעה אחרת וסגי במה שמוסיף על הקרע הראשון. ואין זה נראה לדינא דמוכח מדברי הפוסקים דאפי' הבדיל כן צריך קריעה אחרת וע''ל סכ''ג עכ''ל הש''ך:
כג מִי שֶׁמֵּתוּ לוֹ שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁבָּאָה לוֹ שְׁמוּעָה מִשְּׁנַיִם כְּאֶחָד, קוֹרֵעַ קְרִיעָה אַחַת עַל שְׁנֵיהֶם. קָרַע, וְאַחַר כָּךְ מֵת לוֹ מֵת אַחֵר תּוֹךְ שִׁבְעָה (טוּר), קוֹרֵעַ קֶרַע בִּפְנֵי עַצְמוֹ, בֵּין בְּאוֹתוֹ קֶרַע עַצְמוֹ שֶׁמּוֹסִיף בּוֹ וְקוֹרֵעַ עוֹד טֶפַח, אוֹ מַרְחִיק ג' אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ טֶפַח. לְאַחַר ז', מוֹסִיף עַל קֶרַע רִאשׁוֹן כָּל שֶׁהוּא. מֵת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ וְאֶחָד מִשְּׁאָר קְרוֹבָיו, קוֹרֵעַ תְּחִלָּה עַל אָבִיו אוֹ עַל אִמּוֹ עַד לִבּוֹ, וּמַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְקוֹרֵעַ טֶפַח עַל הַמֵּת הָאַחֵר. מֵת אָבִיו, וְקָרַע, וְאַחַר ז' מֵת אֶחָד מֵהַקְּרוֹבִים, מוֹסִיף עַל קֶרַע הָרִאשׁוֹן, וְתַחְתּוֹן מִתְאַחֶה וְעֶלְיוֹן אֵינוֹ מִתְאַחֶה. מֵת אֶחָד מֵהַקְּרוֹבִים, וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, בֵּין בְּתוֹךְ ז' בֵּין לְאַחַר ז', מַרְחִיק ג' אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ מִן הַצַּד בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לְהַבְדִּיל קָמֵי שָׂפָה, וְקוֹרֵעַ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְלִבּוֹ. מֵתוּ אָבִיו וְאִמּוֹ כְּאֶחָד, קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד עַל שְׁנֵיהֶם.
כד אָמְרוּ לוֹ: מֵת אָבִיו, וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁהוּא בְּנוֹ, יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. וְהוּא שֶׁנּוֹדַע לוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. וְאִם לֹא נוֹדַע לוֹ עַד אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, לֹא יָצָא. (כו) אֲבָל אִם אָמְרוּ לוֹ: מֵת לְךָ מֵת, וּכְסָבוּר אָבִיו הוּא, וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁהוּא בְּנוֹ, יָצָא, אֲפִלּוּ לֹא נוֹדַע לוֹ עַד אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר. באר היטב (כו) אבל. והב''ח פסק דבכה''ג לא יצא ולא מיקרי סתם אלא הקורע על מתו [לשם] מי שהוא א''צ לחזור ולקרוע אפי' לא נודע לו מי הוא עד אחר (כ''ד חדש) [כדי דיבור]. ורמ''א כ' דאם א''ל מת לו מת סתם ואינו יודע איזהו וקרע סתם ואח''כ נודע לו מי הוא יצא ידי קריעה דיש ברירה. עכ''ל:
כה הָיָה לוֹ חוֹלֶה, וְנִתְעַלֵּף, וְקָרַע עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ מֵת; אִם מֵת תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר שֶׁל קְרִיעָה, אֵין צָרִיךְ קְרִיעָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו, צָרִיךְ קְרִיעָה אַחֶרֶת.
כו אָמְרוּ לוֹ: מֵת אָבִיו, וְקָרַע וְנָהַג קְצָת יְמֵי אֲבֵלוּת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: לֹא מֵת, וְהִפְסִיק, וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בַּפַּעַם (כז) הָרִאשׁוֹן מֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. באר היטב (כז) הראשון. אבל אם היה חי בפעם הראשון לא יצא ידי קריעה דהא אחר כדי דיבור הוא. ט''ז. וכתב הש''ך ולענין ז' ימי אבילות קרוב היה לומר כיון שחלה עליו אבילות ונהגו אע''פ שבטל מקצת הימים בשוגג עולין לו ואין תשלומין לאבילות ודבר זה צריך תלמוד הרמב''ן ומביאו הטור (ועיין רדב''ז ח''א סימן קצ''ה ועיין כנ''ג):
כז קָטָן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, (כח) מְקָרְעִין לוֹ. באר היטב (כח) מקרעין. בטור כתב מפני עג''נ פי' כדי להרבות בהספד וכתב הרי''ץ גאות וקטן שהגיע לחינוך קורעין לו כדרך שמחנכין אותו בשאר מצות ופי' הב''י דהיינו אפי' היכא דלית ביה משום עגמת נפש וכתב בדרישה מכאן ראיה קצת דקטן שהגיע לחינוך צריך לנהוג כל דיני אבילות ע''כ ונ''ל דאף ביום שמועה קרובה נמי דינא הכי ויש מי שחולק בזה ואין בדבריו ממש עכ''ל הט''ז (ובנה''כ חולק ע''ז ופסק דאין קטן צריך לנהוג אבילות אף שהגיע לחינוך ע''ש):
כח הַקּוֹרֵעַ בְּשַׁבָּת עַל מֵתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת, יָצָא יְדֵי קְרִיעָה.
כט הַקּוֹרֵעַ בְּחָלוּק גָּזוּל, לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה.
ל קָטָן דְּלֹא קִים לָן בֵּהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, שֶׁמֵּת בְּתוֹךְ ל' אוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, אֵין קוֹרְעִין (כט) עָלָיו. באר היטב (כט) עליו. לפי שקריעה היא דרבנן וספיקא לקולא אבל אם קים לן דכלו חדשיו כגון שבעל ופירש אפי' מת בתוך ל' קורע ומתאבל עליו. ש''ך:
לא אֵין קוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אֲפִלּוּ קְרוֹבִים שֶׁל מֵת. אֲבָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד, קוֹרְעִין עַל כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, אִם עוֹמֵד בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה, אוֹ אִם הוּא אָדָם כָּשֵׁר אוֹ חָכָם עַל כָּל אֶחָד, כְּדִינוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנוֹהֲגִין שֶׁאֵין לִקְרֹעַ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, רַק עַל (ל) אָבִיו וְאִמּוֹ; וְעַל שְׁאָר מֵתִים קוֹרְעִין לְאַחַר הַמּוֹעֵד (ת''ה סִימָן רפ''ח), וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין (לא) מִנְהָג, יֵשׁ לִקְרֹעַ עַל כֻּלָּם. באר היטב (ל) אביו. ואין חילוק בין יום קבורה ליום שמועה רק בין אביו ואמו לשאר קרובים. ב''ח. ועל שאר מתים היינו קרוביו אבל על שאר אדם כשר נהגו להקל שאין לקרוע כלל. ש''ך: (לא) מנהג. כתב בתשו' משאת בנימין דהיינו בכל מלכות פולין יש לקרוע על כולם אבל באשכנז נהגו שלא לקרוע כ''א על אב ואם וכמ''ש הרב בא''ח סי' תקמ''ד ס''ו. וכתב הב''ח אע''פ דנהיגין שלא לקרוע בח''ה על שאר מתים היינו אם אפשר לקרוע אחר המועד אבל היכא דשמע שמועה קרובה ברגל ולאחר הרגל נעשית רחוקה דאינו יכול לקרוע אחר הרגל בזה ליכא מנהג ויש לתפוס כהלכה דקורעין בח''ה. וכ' עוד בשם מהרש''ל ונראה היכא ששמע שמועה רחוקה אין קורעין במועד אפי' על אב ואם אלא קורע אחר הרגל דמאחר שנפסק ממנו האבילות לא חמירא הקריעה לדחות הרגל עכ''ל:
לב שָׁמַע בָּרֶגֶל שְׁמוּעָה קְרוֹבָה, קוֹרֵעַ, וַאֲפִלּוּ אִם אַחַר הָרֶגֶל תִּהְיֶה רְחוֹקָה.
לג הַהוֹלֵךְ בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי הַמֵּת, שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁקָּרַע, וְלֹא קָרַע, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים.
לד הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ שֶׁאֲבַקֵּר אֶת אַבָּא שֶׁהוּא חוֹלֶה, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת, קוֹרְעוֹ, וּמְאַחֶהוּ וּמַחֲזִיר לוֹ חֲלוּקוֹ, וּמְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי קִרְעוֹ. וְאִם לֹא (לב) הוֹדִיעוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ. באר היטב (לב) הודיעו. להמשאיל שהולך לבקר החולה לא יגע בו ונראה דאף אם קרע לא יצא דהוי שואל שלא מדעת וגזלן הוי ובחלוק הגזול לא יצא כדלעיל סכ''ט עכ''ל הש''ך:
לה הַמַּשְׁאִיל לַחֲבֵרוֹ חָלוּק לֵילֵךְ בּוֹ לְבֵית הָאָבֵל, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטֹּל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ יְמֵי הָאֵבֶל. (לג) וּבְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן שמ''א סָעִיף ב' לֹא פָּסַק כֵּן. באר היטב (לג) ובחשן. ובש''ך כתב דלק''מ דשם ר''ל דהשואל ביקש מהמשאיל א''כ לא נתכוין אלא לטובת השואל למלאות בקשתו ויכול לומר לו לא השאלתי לך אלא שתלך ותחזור אבל הכא כ' המשאיל לחבירו וכו' פי' שהמשאיל בא מעצמו לזכות לשואל שיקיים מצות ניחום אבלים א''כ כל יומא ויומא רמיא מצוה עליה עכ''ל:
לו קוֹרְעִין עַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת, (לד) כְּגוֹן שֶׁנִּקְבְּצוּ רֹב הַצִּבּוּר לַמִּלְחָמָה וְשָׁמְעוּ שֶׁנִּגְּפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם, אֲפִלּוּ לֹא נֶהֶרְגוּ אֶלָּא הַמִּעוּט מֵהֶם. וְהוּא הַדִּין אִם הָלְכוּ בַּשֶּׁבִי (נ''י פא''מ) . באר היטב (לד) כגון. וכב''י בשם ר' ירוחם דנראה שחייב להתאבל כל היום ולפיכך אינו שולל עד למחר ע''כ ונראה דה''ה דמאחין למחר. ש''ך:
לז הַשּׁוֹמֵעַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וַאֲפִלּוּ בִּרְכַּת הַכִּנּוּי (רַמְבַּ''ם פ''ב מֵהִלְכוֹת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים ד''י) אֲפִלּוּ אָמְרוּ בִּלְשׁוֹן לַעַז הָוֵי כְּכִנּוּי (נ''י פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת), חַיָּב לִקְרֹעַ, וְהוּא שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה מִיִּשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה מוּמָר דִּינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים (ג''ז שָׁם) . וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹמֵעַ מֵהָעֵדִים הֵיאָךְ בֵּרַךְ פְּלוֹנִי, חַיָּב לִקְרֹעַ. וְהָעֵדִים אֵינָם צְרִיכִים לִקְרֹעַ פַּעַם אַחֶרֶת. הָרוֹאָה סֵפֶר תּוֹרָה (לה) שֶׁנִּשְׂרַף, אוֹ תְּפִלִּין, אוֹ אֲפִלּוּ מְגִלָּה אַחַת מֵהַנְּבִיאִים אוֹ מֵהַכְּתוּבִים, קוֹרֵעַ (לו) שְׁתֵּי קְרִיעוֹת. וְדַוְקָא שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בִּזְרוֹעַ, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. באר היטב (לה) שנשרף. וה''ה נקרע ונחתך ונמחק בזרוע בין מישראל בין מעובד כוכבים דהכל תלוי כשרואה חלול השם בזרוע. ב''ח (אבל אם היה דליקה ולא יוכל להציל ונשרפה או כיוצא בזה בלא חילול השם א''צ קריעה. שו''ת ח''צ שאלה מ''ז ותשו' ש''י שאלה פ''ד): (לו) שתי. א' על הכתב וא' על הגויל: [(לו)] וכמעשה שהיה. היינו כששרף יהויקים את המגילה:
לח הָרוֹאֶה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָן, אוֹ יְרוּשָׁלַיִם אוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, חַיָּב לִקְרֹעַ. וְעַיֵּן בא''ח סי' תקס''א.
לט כָּל אֵלּוּ הַקְּרָעִים רַשַּׁאי (לז) לְמָלְלָן, לְשָׁלְלָן, לְלַקְּטָן, לַעֲשׂוֹתָן כְּמִין (לח) סֻלָּמוֹת, לְמָחֳרָתוֹ; אֲבָל אֵין מִתְאַחִין לְעוֹלָם. באר היטב (לז) למוללן. שאוחז ב' ראשי הקרע בין האצבעות וכורכן יחד ותוחב ב' או שלש תפירות ולשללן פי' תפירה רחבה שתופר הרבה במשיחה אחת. וללקטן ר''ל שאורג כל הקרע ראשו על סופו ותוחב במחט ב' או ג''פ: (לח) סולמות. פי' כמעלות הסולם שתופר ב' תפירות וחוזר ותופר למטה ומניח בין תפירה לתפירה הפסק. כל זה מדברי רבינו ירוחם שהביא ב''י. עכ''ל הש''ך: