הלכות אנינות
סימן שמא - מי שמתו מטל לפניו בשבת או ביום טוב, ודיני האונןסימן שמא - מי שמתו מטל לפניו בשבת או ביום טוב, ודיני האונן
ובו ו' סעיפים
א מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל (א) עָלָיו, קֹדֶם קְבוּרָה אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר, אוֹכֵל בְּבֵית חֲבֵרוֹ. אֵין בַּיִת (ב) לַחֲבֵרוֹ, עוֹשֶׂה לוֹ מְחִצָּה וְאוֹכֵל; וַאֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל סָדִין סָגֵי, אִם תָּקַע שׁוּלֵי הַסָדִין בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בָּרוּחַ. וְאִם אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה, מַחֲזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, וַאֲפִלּוּ הוּא (ג) בְּעִיר אַחֶרֶת, אֵינוֹ (ד) מֵסֵב וְאוֹכֵל, וְאֵינוֹ אוֹכֵל בָּשָׂר וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְלֹא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאֵין מְבָרְכִים עָלָיו וְלֹא מְזַמְּנִין עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם אוֹכֵל עִם אֲחֵרִים שֶׁמְּבָרְכִים, לֹא יַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. וּפָטוּר מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַמֵּת, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲחֵרִים שֶׁעוֹסְקִים בִּשְׁבִילוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לְבָרֵךְ אוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַמְּבָרְכִין, אֵינוֹ רַשַּׁאי וְעַיֵּן בא''ח סי' ע''א. וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן, אִם יִרְצֶה (רַבֵּנוּ יוֹנָה פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ) . (ה) וּמְבָרֵךְ, וְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת, חוּץ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁאָסוּר בּוֹ. וּמֻתָּר לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת, וְאַף בְּחֹל אֵין בּוֹ אִסּוּר, רַק מֵאַחַר שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל, מַה יַּעֲשֶׂה שָׁם (כָּל בּוֹ) וְאִם צָרִיךְ (ו) לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם כְּדֵי לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַמֵּת, חָל עָלָיו אֲנִינוּת לֵיאָסֵר בְּכֻלָּן מִשָּׁעָה שֶׁמַּתְחִיל לָלֶכֶת כְּדֵי לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם. וְאִם רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן עַל יְדֵי עֲמָמִין, אָסוּר בְּכֻלָּן. וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב (ז) שֵׁנִי, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְקָבְרוֹ, שֶׁחָלוּ עָלָיו כָּל דִּינֵי אֲנִינוּת. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּתַלְמִיד עַל רַבּוֹ מֻבְהָק אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְיַיִן כָּל זְמַן (ח) שֶׁמֻּטָּל לִפְנֵיהֶם (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ' א''מ) . באר היטב (א) עליו. אפי' אינו מוטל לפניו אלא מוטל עליו לקוברו כל דין אונן עליו עד הקבורה אבל לאחר הקבורה אפילו באותו יום שמת אין דין אונן עליו. כ''כ בסמ''ג ושאר פוסקים וכ''פ הב''ח: (ב) לחבירו. כגון שהוא שרוי בין העובדי כוכבים: (ג) בעיר. משמע אפי' יש לו מי שיתעסק עמו בעירו שמת דין אונן עליו אבל הב''ח פסק דקרובים שבעיר אחרת אין דין אונן עליהם אא''כ אין למת קרובים בעירו שמוטל עליהם לקברו עכ''ל הש''ך: (ד) מיסב. פי' על השלחן או על המטה *): (ה) ומברך. משמע דברכות ותפלה חייב בשבת וי''ט. ש''ך: (ו) להחשיך. עיין בא''ח סימן ע''א וסי' תקמ''ח ס''ד: (ז) שני. של גליות כמ''ש בא''ח סי' תצ''ו ס''ב ובמהרי''ל כתב בשם מהר''ש דאם מת בשמיני עצרת לעת ערב שמותר להאבל לקדש בליל שמחת תורה שלאחריו משום דאין אנינות בי''ט והש''ך כ' דלדידן דקי''ל דאנינות נוהג בי''ט שני א''כ ה''ה בלילה אסור לקדש והט''ז מסכים לדעת מהרי''ל ע''ש: (ח) שמוטל. והיינו בימות החול. ט''ז:
ב מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, יֹאכַל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּלֹא הַבְדָּלָה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל, וְלֹא בַּבֹּקֶר קֹדֶם קְבוּרָה, וּלְאַחַר קְבוּרָה יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, אִם לֹא עָבַר זְמַנָּהּ. אֲבָל תְּפִלַּת הָעֶרֶב לֹא יִתְפַּלֵּל, שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַנָּהּ. וְלֹא דָּמִי לְשָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁמִּתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, כֵּיוָן (ט) שֶׁבַּלַּיְלָה לֹא הָיָה חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל. וּלְעִנְיַן הַהַבְדָּלָה, (י) יַבְדִּיל אַחַר שֶׁיִּקָּבֵר הַמֵּת (מהר''מ וּמָרְדְּכַי והג''מ) . באר היטב (ט) שבלילה. כתוב בדרישה מכאן היה משמע דה''ה למתעסק בצרכי צבור וכיוצא בזה בזמן התפלה שפטור מלהתפלל כמ''ש הטור א''ח סי' צ''ג שאין צריך להשלימה מטעם זה שכיון שבשעת העסק היה פטור וכו' והט''ז חולק ע''ז וכ' דהא זה לא מיקרי רק אונס ובהדיא אמרו באונס דמתפלל אח''כ שתים כמ''ש בא''ח סימן ק''ח. ול''ד לאבילות דדוקא אם הפטור בא מחמת דבר אחר והוא עצמו יכול להתפלל בלי שום מניעה אלא שהאבילות פוטרתו בזה אין תשלומין אח''כ משא''כ אם הפטור מכח טירדא זה מיקרי אונס והוה כמו חולה שאינו יכול להתפלל וע''ז תיקנו תשלומין עכ''ל (ובנה''כ כתב דדברי הדרישה נכונים דדוקא באונס שחייב מן הדין אלא משום דאונסו פוטרו דינא הכי אבל העוסק בצרכי צבור דמן הדין אינו חייב כלל דהעוסק במצוה וכו' ע''ש): (י) יבדיל. עד סוף יום ג' בשבת כמ''ש בא''ח סי' רצ''ט ס''ו וכ' רש''ל בתשובה דאם יש לאונן בן לימול ועדיין לא נקבר המת דמ''מ ימול הבן בבהכ''נ קודם עלינו כמו בשאר פעמים והט''ז כתב שמצא בשם רמ''א כת''י דיש לקבור קודם דאל''כ הוי אונן וא''א לו לברך להכניסו בברית דאונן פטור מכל המצות ונראה שיש לחוש לזה אם אפשר לקברו קודם שיצאו מבהכ''נ בשחרית דאין דוחין זריזות המצוה אבל אם א''א יברך הסנדק וימול אותו בשחרית דהא אי' בסי' ש''ס מת ומילה המילה קודמת עכ''ל:
ג מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכַּתָּפִים מְיֻחָדִים לְהוֹצִיא הַמֵּת, וּלְאַחַר שֶׁנִּתְעַסְקוּ הַקְּרוֹבִים בְּצָרְכֵי הַקְּבוּרָה יִמְסְרוּהוּ לָהֶם וְהֵם יִקְבְּרוּהוּ, מִשֶּׁמְּסָרוּהוּ לָהֶם, מֻתָּרִים הַקְּרוֹבִים בְּבָשָׂר וְיַיִן, אֲפִלּוּ קֹדֶם (יא) שֶׁהוֹצִיאוּהוּ מֵהַבַּיִת, שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ מֻטָּל עֲלֵיהֶם. הגה: מָקוֹם שֶׁנּוֹשְׂאִין הַמֵּת מֵעִיר לְעִיר, אִם מָקוֹם קָרוֹב הוּא הָוֵי כְּאִלּוּ מֻטָּל לְפָנָיו. אֲבָל אִם הוּא מָקוֹם רָחוֹק, כְּגוֹן מַהֲלַךְ שֵׁנִי יָמִים, מֻתָּר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְעִיר קְבוּרָתוֹ (רַבֵּנוּ יוֹנָה פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ) . באר היטב (יא) שהוציאוהו. אע''פ שהאבילות עדיין לא חל. ש''ך:
ד מִי שֶׁמֵּת בִּתְפִיסָה, וְלֹא נִתַּן לִקְבוּרָה, לֹא (יב) חָל עַל הַקְּרוֹבִים אֲנִינוּת, וְגַם אֲבֵלוּת לֹא חָל עֲלֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא (יג) נִתְיָאֲשׁוּ מִלְּקָבְרוֹ. וְכֵן אִם קְרוֹבֵי הַמֵּת בִּתְפִיסָה, אֵין אֲנִינוּת חָל עֲלֵיהֶם. וְכֵן מִי שֶׁנֶּהֱרַג בַּדֶּרֶךְ אוֹ גְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר, וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ מִלְּקָבְרוֹ, אֵין עַל הַקְּרוֹבִים לֹא דִּין אֲנִינוּת וְלֹא דִּין אֲבֵלוּת, וּמוֹנִים לוֹ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים מִיּוֹם שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִלְּקָבְרוֹ. באר היטב (יב) חל. דכיון דלא ניתן לקבורה לא קרי מוטל לפניו. ש''ך: (יג) נתייאשו. כתב הש''ך ואפי' המושל רוצה ממון הרבה מ''מ כיון דבממון תלוי הדבר ואפשר שאח''כ יתפייס בדמים מועטים לכך לא חלה האבילות עדיין אבל אם לא ניתן לקבורה מחמת שנאה ולא מחמת ממון ושנאה אינה עשויה ליבטל חלה האבילות מיד עכ''ל:
ה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר הַמֵּת, אֵינוֹ חוֹלֵץ מִנְעָל וְסַנְדָּל, וְאֵינוֹ חַיָּב בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ וּכְפִיַּת הַמִּטָּה, אֲבָל אָסוּר לֵישֵׁב אוֹ לִישַׁן עַל גַּבֵּי מִטָּה, אֲפִלּוּ כְּפוּיָה. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן וּבְשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וּבְמָרְדְּכַי פ''ק דִּכְתֻבּוֹת בְּשֵׁם י''א) . וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וְשִׂמְחָה וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם וְתִסְפֹּרֶת וּבִמְלָאכָה (טוּר), אֲבָל מֻתָּר לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ד בְּשֵׁם סמ''ק) .
ו הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ, (יד) פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וּמִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. הָיוּ שְׁנַיִם, זֶה מְשַׁמֵּר וְזֶה קוֹרֵא. באר היטב (יד) פטור. דעוסק במצוה הוא ופטור משאר המצות. ש''ך: