הלכות בהמה וחיה טהורה
סימן עט - סימני בהמה וחיה טהורה סימן פ - דין חיה טהורהסימן עט - סימני בהמה וחיה טהורה
ובו ג' סעיפים
א סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נִתְפָּרְשׁוּ (א) בַּתּוֹרָה, וְהֵם שְׁנֵי סִימָנִים: מַעֲלַת גֵּרָה, וּפַרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת. וְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁאֵין לָהּ שִׁנַּיִם בַּלֶּחִי הָעֶלְיוֹן, וְלֹא נִיבִים שֶׁהֵם תַּלְתַּלֵּי בָּשָׂר כְּעֵין שִׁנַּיִם בּוֹלְטִים בַּחֲנִיכַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ב) שֶׁנִּיבִין הֵם שְׁנֵי שִׁנַּיִם לְמַעְלָה אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן בִּקְצָווֹת הַלְּסָתוֹת (פֵּרוּשׁ וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי (מְלָכִים א כ''ב, כ''ד) תַּרְגּוּמוֹ עַל לִסְתֵּיהּ), בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר בֶּן גָּמָל שֶׁאֵין לוֹ נִיבִין עַד (ג) שֶׁיַּגְדִּיל. וְכָל שֶׁמַּעֲלַת גֵּרָה הִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, חוּץ מִגָּמָל וְאַרְנֶבֶת וְשָׁפָן שֶׁהֵם מַעֲלֵי גֵּרָה וְאֵינָם מַפְרִיסִים פַּרְסָה, וְלָהֶם אֵין לָחוּשׁ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׁנַּיִם לְמַעְלָה אוֹ נִיבִין. לְפִיכָךְ, הַמּוֹצֵא בַּמִּדְבָּר בְּהֵמָה, וְאֵינוֹ מַכִּירָהּ, וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִבְדֹּק בָּהֶם, יִבְדֹּק אִם אֵין לָהּ שִׁנַּיִם וְלֹא נִיבִין לְמַעְלָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר בֶּן גָּמָל. וְכָל שֶׁמַּפְרֶסֶת פַּרְסָה מַעֲלַת גֵּרָה, חוּץ מֵחֲזִיר. לְפִיכָךְ, מָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ חָתוּךְ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִבְדֹּק בּוֹ, יִבְדֹּק בְּרַגְלֶיהָ, אִם פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר. יֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם, יָצָא מִסְפֵק חֲזִיר, וּטְהוֹרָה. וְאֵין בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁבְּשָׂרָהּ שֶׁתַּחַת הָעֹקֶץ שֶׁלָּהּ הוֹלֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב לְאֵיזֶה צַד שֶׁיַּחְתְּכוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא הֶעָרוֹד (פֵּרוּשׁ חֲמוֹר הַבַּר) . לְפִיכָךְ הַמּוֹצֵא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִבְדֹּק בָּהֶם, יִבְדֹּק בַּבָּשָׂר שֶׁתַּחַת כַּנְפֵי הָעֹקֶץ, אַחַר שֶׁיִּשְׁחֲטֶנָּה, אִם הוֹלֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב, טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עָרוֹד. בְּשַׂר (ד) אָדָם, אָסוּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה (ר''ן פ' אע''פ וְרַמְבַּ''ם פ''ב דמ''א ד''ג וה''ה וְקָרְבַּן אַהֲרֹן פ' שְׁמִינִי דַּף ס''ד ע''ד דְּלֹא כְּמַשְׁמָע בתו' פ' אע''פ וְרֹא''שׁ דִּבְשַׂר אָדָם אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוְר' ועב''ח) . באר היטב (א) בתורה. כלומר הסימנים שבין בהמה וחיה טהורה לבהמה וחיה טמאה נתפרשו בתורה אבל הסימנים שבין חיה לבהמה לא נתפרשו בתורה אבל חכמים נתנו בהם סימנים כדלקמן ר''ס פ': (ב) שניבין. כתב הש''ך ולשון זה נראה עיקר וכ''נ דעת מהרש''ל: (ג) שיגדיל. דכיון שאין לו שינים למעלה הוא מעלה גרה: (ד) אדם. פי' הש''ך דאינו עובר אלא בעשה אבל לא בלאו וכ' עוד ודוקא בבשר הפורש מן האדם כשהוא חי אבל בשר המת אסור אפילו בהנאה ד''ת לכ''ע כדלקמן סימן שמ''ט. וט''ז כתב דדעת הרא''ש דבשר אדם אינו אסור אלא מדרבנן כו' עיין שם ותימה על הטור וב''י שלא הביאו דעה זו:
ב טְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ כָּל סִימָנֵי טָהֳרָה, (ה) אֲסוּרָה. וּטְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין טְמֵאָה, מֻתֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ כָּל סִימָנֵי טֻמְאָה. וְדַוְקָא שֶׁיְּלָדַתּוֹ בְּפָנֵינוּ, אֲבָל אִם הִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ מָצָא מִין טָמֵא הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ, אַף עַל פִּי (ו) שֶׁכָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ וְיוֹנֵק אוֹתָהּ, אָסוּר, שֶׁמָּא מִן הַטְּמֵאָה נוֹלַד וְנִכְרָךְ אַחַר הַטְּהוֹרָה. באר היטב (ה) אסורה. הטעם מפורש במשנה שכל היוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור וכלל זה אינו אלא למה שאיסורו בלאו אבל לא למה שאיסורו בעשה ולכך חלב אדם מותר אע''פ שבשרו אסור וכדלקמן סי' פ''א ס''ז ודוקא דטהורה ילדה כמין בהמה טמאה אבל ילדה כמין עוף טהור אסור וכמ''ש לעיל סי' י''ג: (ו) שכרוך. כתב הט''ז וא''ל מסי' שי''ו שמהני מה שמניקתו לענין שתהא אמו פטורה מן הבכורה צ''ל דשם פטורה מטעם שבודאי ילדה שום ולד מדמרחמת על זה ומניקתו משא''כ כאן וכתב בלבוש וה''ה בטמאה שהניחה מעוברת ולא ראינו שילדה ואנו רואים מין טהור כרוך אחריה חיישינן ג''כ לחומרא שמא זהו שנולד ממנה ואסור:
ג הַנּוֹלָד מִן (ז) הַטְּרֵפָה, מֻתָּר. באר היטב (ז) הטריפה. פי' הש''ך דמיירי שנתעברה קודם שנטרפה דאל''כ טריפה אינה יולדת א''נ מיירי בודאי טריפה כדלעיל סי' נ''ז סי''ח ולקמן ספ''ו ס''ט ואע''ג דבעלמא קי''ל עובר ירך אמו הוא ומה''ט קי''ל בח''מ סי' שצ''ט פרה שהזיקה גובה מולדה לענין טריפות שאני שהדבר תלוי בחיות הבהמה כדקי''ל טריפה אינה חיה ועובר זה חי הוא ואע''ג דביצת טריפה קי''ל בסי' פ''ו שאסור שאני התם שגדל באיסור הכי איתא בש''ס פא''ט. וכתב בט''ז שמ''כ למהר''ר פייווי''ש ז''ל דצ''ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה גם לולד:
סימן פ - דין חיה טהורה
ובו ו' סעיפים
א חַיָּה טְהוֹרָה, חֶלְבָּהּ (א) מֻתָּר, וְדָמָהּ (אָסוּר) וְטָעוּן כִּסוּי. וַחֲכָמִים נָתְנוּ סִימָנִים, מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, (ב) בְּקַרְנוֹתֶיהָ אִם הֵם מְפֻצָּלוֹת (פֵּרוּשׁ שֶׁהַרְבֵּה פִּצוּלִין יוֹצְאִין מֵהֶם), וַדַּאי חַיָּה טְהוֹרָה הִיא. וְאִם אֵינָם מְפֻצָּלוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם שְׁלֹשָׁה סִימָנִים: כְּרוּכוֹת, וַהֲדוּרוֹת וַחֲרוּקוֹת (פֵּרוּשׁ כְּרוּכוֹת עֲשׂוּיוֹת גְּלָדִים כִּבְצָלִים הֲדוּרוֹת, עֲגֻלּוֹת וְלֹא רְחָבוֹת חֲרוּקוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲרִיצִים סְבִיבוֹתָם תְּכוּפִים וּמֻבְלָעִים זֶה בָּזֶה) וְהוּא דְּמִבְלְעוּ חִרְקַיְהוּ. וְאִם חָסֵר אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה סִימָנִים, חֶלְבָּהּ אָסוּר. באר היטב (א) מותר. דלא אסרה תורה אלא חלב הראוי להקרבה משא''כ בחיה: (ב) בקרנותיה. כתב הש''ך כלומר כשהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה אבל פשיטא דאין סי' מפוצלות מורה שהיא טהורה:
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִין שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. אֲבָל ז' מִינֵי חַיָּה הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, אִם הָיָה מַכִּיר אֶחָד מֵהֶם, אֲפִלּוּ לֹא מָצָא לוֹ קַרְנַיִם, חֶלְבּוֹ מֻתָּר וְדָמוֹ טָעוּן כִּסוּי.
ג שׁוֹר הַבַּר מִין (ג) בְּהֵמָה הוּא. באר היטב (ג) בהמה. מיהו צריך לכסות דמו בלא ברכה כמ''ש בסי' כ''ח ש''ך:
ד הַקֶּרֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶרֶן אֶחָד, הֲרֵי הוּא חַיָּה.
ה כָּל שֶׁיִּסְתַּפֵּק לְךָ אִם הוּא מִין חַיָּה אוֹ מִין בְּהֵמָה, חֶלְבּוֹ אָסוּר וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, (ד) וּמְכַסִין אֶת דָּמוֹ. באר היטב (ד) ומכסין. פי' בלא ברכה ואם שחטו בי''ט אין מכסין דמו ועיין בא''ח סי' תצ''ח גבי כוי:
ו כִּלְאַיִם הַבָּא מִבְּהֵמָה טְהוֹרָה עִם חַיָּה טְהוֹרָה, הוּא הַנִּקְרָא כּוֹי. חֶלְבּוֹ אָסוּר וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, וּמְכַסִין אֶת דָּמוֹ.