בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יצחק סופר שליט''א

ובחרת בחיים - פרקי אבות פרק א
הרב יפתח סופר שליט"א
לע"נ יעקב בן חנה ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

 הקדמה    כל ישראל    משנה א    משנה ב    משנה ג    משנה ד    משנה ה    משנה ו    משנה ז    משנה ח    משנה ט    משנה י    משנה יא    משנה יב    משנה יג    משנה יד    משנה טו    משנה טז    משנה יז    משנה יח  

  הקדמה
    שער ההודאה

   כל ישראל
    בבוקר הייתי מוחמד עכשיו אני יהודי     השודדים דורשים כופר חמישים אלף דולר     אלה הבנים שלי אמר בעל האטליז     התאווה זו התשובה     למה צריך להמתין שלוש שנים     אפילו שהבן כבר היה מאורס הכל נהרס ברגע האחרון     אפילו לרקוד הוא התבייש ואכל מה שהיה לידו     הלוואי והייתי כהן והייתי זוכה לעלות כל בוקר להיכל     הם יצאו והתחילו לעצור רכבים     אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא

   משנה א
    לפתע נכנס נשיא ארצות הברית וכל הבית הלבן     האשה הזו הרסה לי את החיים אני לא אתן לה להרצות     אם היה עיר שהיה לה ש"ס שלם זה היה נדיר     היהודים הובלו באזיקים לבית הסוהר     אני הצלתי את עצמי ואת כולם ואתה הצלת רק את עצמך     הזוג מאשקלון הביא לו כסף     האב צעק שהוא הרוצח     לפתע הגיעו אב ובנו וביקשו להיכנס     אם הילד ממשיך כך הוא יוצא מהישיבה     מהיכן האות י' הגיעה     החתונה היתה בלי מחיצה בן גברים לנשים     רוח אחת יש כנגד כל הרוחות זה המשיח     הרב פתח את המגירה ונתן לו 2000 שקל     היה גם כיבוד בשפע וגם סיפורים יפים     סטודנט שיביא עשר מקורות יחשב למצוין     בוא אלי לשמוע קידוש שהרי שבת היום     הייתי זרוק ברחוב והרב הרים אותי מהאשפתות     איך לא הרגתם את המחבלות הללו     אני רוצה להגיד לסבתא תודה על הסטירה     המלמד תורה בעולם הזה יזכה ללמד תורה גם בעולם הבא     האם בשביל אדם אחד שווה לנסוע במזג אוויר שכזה?     אני למדתי היום חמישים שעות תמימות     לא פחות מאחת עשרה בתי כנסיות הרב מסר שיעורים     כולם חייבים לשאוף להיות גנרלים     המגיד ראה ילד קטן שמוליך את אביו העיוור     כל הבית מדרש מלא בתלמידים     אדיסון בדק יותר משלושת אלפים חומרים     מדוע הנחש מצוי בן הגדירות     מדוע אדוני המלך גוזר כך     אל תהי צדיק הרבה

   משנה ב
    אלכסנדר מוקדון ירד מהסוס והשתחווה אפיים ארץ     כל שנה מזדמן לי זקן לבוש לבנים ומעוטף בלבנים     לא רציתי לבייש אותך     גם לרצוח אדם וגם לקרוא לזה חסד     הייתי צריך לסבול עוד שלושה ימים ולעלות ישר לגן עדן     שלושת אלפים שנה העולם לא פסק לרגע אחד מלימוד התורה     אמרו לנו לחפור בור של עשרים מטר     עוגה מובחרת עם דובדבנים אבל המגש מלוכלך     כוסות קריסטל     אגריפס אל תזוח דעתך עליך     החשבון נפש של החפץ חיים     כנראה יש כאן אוכל וחדרים של חמש כוכבים     אני מעדיפה שתעבוד אצל בורא העולם     מה העמוד המרכזי והחשוב?     באמצע הטיסה הטייס החל לצרוח באנגלית

   משנה ג
    באמצע משחק השחמט עוצר לידם אוטובוס     תיזהרו הבניין "עקום" ועומד ליפול     אם משה רבינו היה נותן את התורה בטבת הוא היה אומר שאני צודק     אולי נלך גם אנו לחו"ל ונעשה קצת כסף     איזה שער יש לך?     תוציא את האקדח ותכווין על שר האוצר     יש ריח רע מהמרתף     באותו רגע הוא קיבל צמרמורת בגופו     ראיתי איך השיניים שלו נוקשות אחת לשניה     סוף דבר הכל נשמע     באמצע הבירה והפיצוחים הוא נפל על הרצפה     סבא תתחבר לנשמה     הפסוק הנצחי שמע ישראל

   משנה ד
    תראה על איזה סוס הרכיב אותי אדוני     הוא ירד מהסוס ועשה לעצמו ארבע מיתות בית דין     הרב לא הבין מדוע לעשות שיעור במטבח שיש סלון גדול?     אין חשק לישון כי אין על מה לקום     הוא יושב מקדימה יש לו שפם ארוך וחולצה שחורה     לך לחדר האחרון ותגור עם הכלב     כולם עם כיפה ורק אני בגילוי ראש?     דבר שעושה שלום בית     אם הבן קם באמצע הלילה ורואה את אביו..     הבן איש חי הופיע למרן בחלום     איזו פטריה טובה לאכילה ואיזו רעילה     מניחים את העפר במים שותים ומתרפאים     לא ראינו תלמיד שלומד בשמחה שעזב את הישיבה     אני מזמין את הרב לגלידה אמריקאית על חשבוני     בשביל להביא את מרן צריך לומר לו שיש שם שיעור     יש מוזיקה ושתיה בשפע את רוצה לבוא איתי     אלא שעדיין צריך גם את האמא שהיתה רופאה בבית החולים     הבת שלכם זה הרב המובהק שלכם     מי שמבטל את השידוך משלם מאה אלף דולר

   משנה ה
    שלושה עגלים רכים וטובים     אם אפשר תוספת של בשר עופות ודגים     אני סובל אותו תשעים שנה ואתה לא יכול כמה דקות?     בית שנפתח לעניים לא נפתח לרופאים     הרב הדליק נרות בחדרו וערך תיקון חצות     בעל הבית אוכל עדשים וישן על הרצפה     כל החברות שלי התחתנו גם אני רוצה להתחתן     אם את רוצה ברכה תזרקי את הקללה שבידיים שלך     תמצא מישהו שאין לו חיים ותתן לו חיים     הוא היה מהנהן עם הראש ולא מדבר     שרה, קנית עגבניות ותפוחי אדמה מהשוק     ממה אמר מרן שצריך להתרחק מאוד מאוד     מתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה     הרב חזר מתנשף ועל נעליו יש בוץ     הכל אצלו היה רק רוחניות

   משנה ו
    לברור חבר אחד     העיניים שלה טרוטות     השוק האפור     מי שילם על הכרטיס טיסה     אשריך בשמיים פוסקים הלכה כמוך!     השלום בית עלול להתערער     אני לחתונה שלי לא מגיע     לבייש אדם זה פיקוח נפש     הרב המתין ארבעים שנה     אומר לרב שבת שלום ולא נוגע בסיגריה     הוא רוצה להתחתן עם גויה     את כל הדתות למדת ורק את היהדות לא למדת?     לפני שאתה מוכיח אחרים תבדוק את עצמך     אפשר לאכול את המרק     מה זה הדבר שאל המלך בסקרנות גדולה     בקשת להוציא לעז על היהודים     הוא הרגיש שיש לו הכל אך אין לו כלום     דמעות החלו זולגות על פניו     צריך לראות אם אין רעל בפנים     אני רוצה להיות החבר השלישי שלכם     הוא שתה מהיין והחל לדבר שטויות     היכן אתה ריש לקיש?     המגן אברהם כתב על הקירות שבבית     עם ישראל מסר נפש לטהרה גם בארצות הנכר     אני הייתי כבר בעולם הזה     בוא תלבש את החולצה שלי     דניאל יפה הצליח ונתעשר מאוד     הוא נזכר באולר והבין שהוא הולך להיות עני     כשם שדנת אותי לכף זכות, כך מהשמים ידונו אותך     חולצתו הלבנה החלה להתמלאות בדם     יש לי מחצית השקל מזמן הבית שני     מי יאמין שגם לי היה מטבע     ומי כעמך ישראל     התפרסם בעיירה שיש יהודי מלוה בריבית עם היתר עיסקא     אך הכסף עיוור את עיניו ולא הסכים לדבר     מה הכסף יעזור לך בעולם הבא     אני מבקש שאף אחד לא ידע שאני הבאתי לך את הכסף     זו זכות ללמד זכות     טוב להודות לה' על הכל     הרב הגיע לביתו כשכל בגדיו מלאים במים     כמעט כולם יצאו תלמידי חכמים גדולים

   משנה ז
    שלא נכלם לעולם ועד     בורא העולם נתן לי רמז לא להיכשל     יש כאן בית הרבה יותר חשוב מהבית הלבן     אני מבטיח לך שמהיום אני לא מעשן בשבת     עדיף לבטל תורה מאשר לפגוע ביהודי     הם שומעים קולות של צעדים מתקרבים לדלת     צריך להזהר מלימוד תורה מורכב     היא המשיכה במנהגה הטוב כשאור זורח על פניה     תפסיקו לסנגר     להיות ממזכי הרבים ולא ממזיקי הרבים     היום הוא אחד מגדולי הדור     כל דבר בעתו ובזמנו     לא לחינם הלך הזרזיר אל העורב כי ממינו הוא     להתרחק מאיזור הרשעות כמה שיותר מהר     כי קנאתי בהוללים, שלום רשעים אראה     רוצים לבנות כאן בניין גבוה חמישים קומות     אתה כנראה עם נשמה גבוהה     אוי לזרעו של עשיו כשיקום עליו יעקב     לא יכול להיות שהוא לא יענש בעולם הזה

   משנה ח
    הוא הופיע עם הראש למטה ויד ימין סגורה     העורך דין לקה פתאום בשיגעון     האם שילמת לה על העבודה     אני משביע אותך בשני לוחות הברית     לפתע התנער הגאון ודפק על השולחן     זימל וקופל מי התובע?     והוא ניגש לבעל הבית לבקש העלאה במשכורת     רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק     ירדה אש מן השמים וליחכה את כל הספסלים     מי אמר לך שהוא צנוע?     בטעות שלחתי לו את השטר חוב והוא מכחיש הכל     יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים     תאות הממון מעוורת לאדם את העיניים

   משנה ט
    אני שורק ובאים לכאן עכשיו שמונים בחורים     ילד אחד עמד בפינה ומירר בבכי     אל תצטער אמר המלך וחיבק את הילד     רבי רפאל החל לבכות ולהתחנן לבורא העולם     מי שדבוק במידת האמת לא יעשה דבר כזה     הרב לקח את מעילו ורץ לישיבה     אם אני לא אדאג לעולם הבא שלי אף אחד לא ידאג לי

   משנה י
    הוא שכח ששני בניו עמדו מאחריו     כל בוקר היה קם ומברך בקול גדול את אבא שלו     אני הולך לרשום ילדים לתלמוד תורה אמר מרן     הוא ראה במראה שיוצא לו מהראש חתיכת ברזל     הפרופסור לקח את הקלסר והשליכו לאשפה     בן עשר שנים קופץ נגדי     האברך לא ביטל אפילו יום אחד מלימוד התורה

   משנה יא
    אני מנהל את כל הסעודה     הילדים שלי כבר גמרו את הסעודה והלכו לישון     כל מילה שהוא אומר שומעים אותו ומנסים להפיל אותו     השר היה נראה מודאג ועצוב     כל מה שאעשה לא אצא ידי חובתי כי אתה המלך     המורה אמר לו שהוא לא יצליח ללמוד אלף בית     אתה תקבל לחם ושמלה     מילים פוגעות זה מסוכן     הרב ישב בפינה והקשיב לדבריו     אם הוא לא מסכים אזי הם סוגרים את הישיבה     חילול ה' חמור יותר משאר העבירות     הרב פרץ בבכי במשך עשרים דקות תמימות     מתי ידעתי שהבן באמת חזר בתשובה     השר ביטל את הישיבה הדחופה ובא לטלפון     שמתי לכולם כמו שאני אוהב שתי כפיות גדושות בסוכר

   משנה יב
    ירד עליו שלוש אמות שלג     ידעתי שאת אשת חיל     תגידו שנגנב לכם שלושים אלף דולר     תנקה את היד שלך ואחר כך תנקה את הצלחת     הבחורים היו עולים בקיץ ואוכלים על הגג     הרב שך אפילו לא הסתובב

   משנה יג
    מי שעולה מהר יורד מהר     אין עניות כמו מי שעני מתורה     הכומר שאל האם אתה יהודי?     אני נשאר פה כל השנה     האדם בגאוותו הסרוחה מאבד הכל     המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה     רב יוסף העביר את שרביט הרבנות לרבה     הדיבור באמצע עשיית הדיין גורם לטעם פגום ביין     שלח נא ביד תשלח     ראיתי את הרב עושה וידוי גדול     מאותו יום התחלתי לעשות תשובה     הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומוריד אותו מדרגתו     העמידו אותו בשוק העבדים     אם חלילה יוסף הצדיק היה נכנס לעצבות ודיכאון?     תלמד חצי שעה מוסר!     הרב בנה על המרפסת חדר של בניה קלה     הדבר נוגד את דרשותיו והרצאותיו     יהי רצון שפלוני יבנה את ביתו במהירות רבה     מדוע לא תניח את כספך בבנק ותשב ללמוד תורה     הוא הניח אותו בתוך שק והתכונן להשליכו לים     פרנסני ככלב וכעורב אמר הבחור     בזכות זה נעשה שותף לקדוש ברוך הוא     תביא לי את הפלאפון הכי משוכלל

   משנה יד
    תשע עשרה שנים של עקרות     נפוליון היה ישן שעה ביממה     בשביל להפסיד נגד היצר הרע לא צריך לעשות כלום!     החתם סופר בכה עד שהרטיב את כל בגדיו     הכל התרחש בפתאומיות ולא לקחו אוכל     כשיהודי מפקיר את חייו בשביל עוד יהודי כולם ניצלים בזכותו     הם שמעו שהמרצים שם מומחים מאוד     הרי זיהיתם את המחלה הרוחנית     בית בלי תורה זה בית בלי יסודות     הבחור הזה עולה על כולם     אני מזמין אותך לסעוד עימי     יש מקומות שבתוך המזמור הוא ראה צורת שתי וערב     מכאן והלאה לא תדבר באמצע דברים בטלים     הנשר התבלבל ועף לו בשמיים     אשתו הסתכלה עליו ופרצה בצחוק     הוא החל לעקוב אחר הרב בסמטאות בני ברק     יש מי שזוכר אותו ומרגיש בחסרונו     אתה רוצה לקחת טיפקס ולמחוק את מה שכתוב בתורה     קידוש ה' בלב תל אביב     לצערי, תראו מה יצא ממני? שום דבר     הפרופסור משפשף את עיניו בתדהמה     נשבעתי שלא אלך יותר לאמריקה     אפילו הוא לימד הלכה אחת נחשב לו מעל עשרה הלכות     תניח את רגלך על הגלימה היקרה     הרב איתר את מקומו במושבה השרונית בפרדס חנה     מדוע לא הערת את שלושת האבות בפעם אחת?     ירד מלאך מהשמים בדמות של דוב     במקום לעמוד בהכנעה הוא מדבר בזמן שהשופט מדבר     והוא ישב שם עד עולם     כל מי שיבוא לביתי להתפלל במניין יקבל את הסכום הזה     הדלת של המסוק נפתחת והנה הם רואים דמות מיוחדת מאוד     באתי להודיע שהשבת אני לא עובד     כל העולם עוד ישמע אותו     תגיד להם שאתה לא גאון הגאונים     הרב שכב על הספסל ונראה כמעט מעולף     כל זמן שהנשמה בקרבי והדולרים בכיס אני לא נותן     שתים עשרה כמרים נכנסו לאולם ועל צוארם צלב גדול

   משנה טו
    מי בעל הבית ומי האורח     אם תבוא עכשיו, אני שנה שלימה לא יבקש עזרה בפרנסה     למה לא פטרו יהלומן מלימוד תורה?     מיום רביעי בבוקר הפאלפון מנותק     אני ואשתי יש לנו רק בגד אחד     הרב מוסר שיעור בבית מתחת לשמיכה     הרב יצא למרפסת כשמזרון יבש על ראשו     שלוש מעלות ראיתי בו והתפעלתי     אם מקללים שם את אביך היית משאיר שם את הבן שלך ללמוד שם?     עד אימתי חייב ללמוד תורה     את צודקת אבל מה אני אעשה עם ה"חברים" שלי?     הילדים נרשמו לתלמוד תורה והאשה שמה כיסוי ראש     באם הגננת בגן עברה מבחן להיות גננת     למה הלוחות הראשונות נשברו     יש לך כל כך הרבה קליינטים באיטליז ואתה סוגר לפתע?     מה עם המצוות שלי והרי עזרתי להרבה אנשים     הפסק דין מחולק לשלושה חלקים     אתה לא יודע את הפרשות בעל פה?     האדמו"ר פתח את המגירה ונתן לו סכום כסף גזול     הוא שומע בן אדם צועק וצווח לתוך השפורפרת של הפלאפון     כל מה שאמרתי זה לא נכון     אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו

   משנה טז
    רק לחשוב שהבן נמצא ליד מחבלים     תכיני לו סנדויצ'ים טעימים שיקח איתו לים     ראיתי את רבינו תם נכנס איתך     האם צריך שיהיה לו שש כנפיים     אם האדם נמשך ללימוד מסויים אזי זה התיקון שלו     כעבור זמן הוא כבר ידע לברך ברכות השחר וברכות התורה     שיכתבו לה על המצבה שיש לה תואר     מה אני אשם שאתה ירא שמיים     אין ספק שהוא מלאך     מדוע הוא מוטל במיטה כאבן שאין לה הופכין!     זה רצון יוצרי או רצון יצרי     הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו     מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות לא מפחד     איך נשארתי דלפון בלי דירה ומכונית וחברי התעשר?     יש מלא אנשים במלון אבל בעל הבית עצבני     כמה ככסף יש לי בחשבון     התחלף למרן רש"י ברבינו תם     הארון בגדים והמיטה מסודרים אזי גם הבן מסודר     מרן קיבל אותו בחום ובירך אותו שהכל יהיה בסדר     אין מקרה בעולם     המשגיח לא כאן וגם בעל הבית לא ירא שמים

   משנה יז
    אם הייתי יודע לא הייתי ישן במקום קדוש זה     מסתמא יעמוד שומר בכניסה     יוסי כעס מאוד ותפס אותו מהחולצה     לקבל רשיון להכנס לבית המקדש צריך לנהוג כבוד בבית הכנסת     כולם לבוא עם מעילים, צעיפים ומלכויות     הרב לא השיב ולא ענה, והמשיך הלאה     הששון והגיל שלושה ימים לא פסקו מירושלים     בשמים ידונו אותם על חילול שבת בפרהסיא ועל גילוח בסכין     החברה האלה מבית הכנסת הורישו לי את כל החשק     הקדוש ברוך הוא מצפה שיאמרו תהילות ותשבחות על ישראל     כאשר האדם ממליץ טוב על יהודי ומצילהו מרדת שחת     אף אחד לא קרא לך!     האם כדאי להתאפק שלושה חודשים     אפשר לשתות מהמים של הרחצה     התגלה כי הלקוח רמאי גדול     הבטחתי לה' שאני לא יבקש ממנו ולא יטריד אותו שוב     ניגשתי להיכל ומטר של דמעות יצאו מעיני     עשו אסיפות רופאים מכל רחבי העיר     הרב אלישיב בן יחיד וזכה לראות אלף צאצאים     למה דוקא בך עזאי דרש את הדבר הזה     ההורים של הפצוע רצו מאוד להודות לחייל     במקום לקחת את התרופות הוא קורא את המירשם     הוא ראה לפתע שבלהקה יש גם זמרות     זה יותר קשה ממלחמת גוג ומגוג, למי?     רבי אלעזר אבוחצירא זיע"א אמר שהוא לא עוזב את הבית עד שמרן עונה לו     הוא לא מבין שמדובר עליו והוא הרע שבמשל     לשבת עם סוחרים היה לך וללמד את בניך אין לך זמן     בבית אני עושה מה שאני רוצה     הרבנית הביאה את מוכר הנעליים לביתם     ההבדל הגדול     אל תפנו אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו     איך ידע האדם אם הוא עניו     ריבונו של עולם תשאיר לי את הרגליים     למה לשכינה יש סלון איטלקי מעור ומטבח אמריקאי     אם הוא היה שחקן כדורגל הוא מבקש להיות צולע     בת של יהודי פשוט אבל יד פתוחה לכל עני     אם יש זרימה טובה אתה ממשיך למלאות     השכן שלך קיבל המלצה מצדיק יותר גדול     מרן היה יושב ובוכה על אותם אומללים     אם אתה עוזר לאחיך אני אביך     מרן מבקש שתגיע אליו     מרן פנה אליו כאילו היה אביו     מרן אמר אני רואה את האברכים כמה קשה להם     מידה כנגד מידה     עדיף להתבייש בעולם הזה     הוא חשב שהרב עושה לו כפרות     לחשוב טוב לפני שמדברים     ונתגלה שהאלמים יודעים את התורה כולה     תגיד לפרעה שיבדוק את התיק שלי     יוסף לא ביקש מאומה על עצמו, ומה הוא קיבל?     אני מעדיף לנקות את חצרה המשטרה ולא לעבוד בשבת     סך הכל צריכים ארבעה שוטרים כאלה     אם האדם מדבר בלי הפסקה מה אנשים חושבים עליו?     מי יעיז להתיר את מה שמרן אסר     העובר על זה גדול עוונו מנשוא     למנוע בכל עוז ריקודים מעורבים     כולם עמדו בתור אצל מוכר הצעיפים     פשוט מאוד אני מעיר מעט מאוד     אתה לא מתבייש זה אריג משי יקר מאוד     מי שמתנהג בצניעות אינו ניזוק     חיילי צרפת פשטו על העיר     פרשה הקשורה ברכישת נשק בלתי חוקי     סביבו ישבו השופטים עם חרבות שלופות     אני אותו חייל!     כשלמדתי ניצלתי כל רגע פנוי     הוא היה מנמנם על הכסא     שני מלכים וכתר אחד?     הביאו עלי כפרה     מי תובע את מי שאל אלכסנדר מוקדון     השאירו בתים שדות וכרמים וברחו להם     הוא לא מדבר דברי חול     ריבונו של עולם שהשעון ימשיך לצלצל     באתי ללמוד תורה מרבי     אבדן ביקש לחזור למקומו ולפסוע על ראשי עם קודש     מדוע הוא נענש רק כאשר רצה לחזור למקומו     נפלטה מפיו אנחה כבידה ששוברת חצי גופו של אדם     במקום שהוא יעודד אותו הוא חייך לעומתו בלגלוג     כל התורה והמצוות שלי לא היו עוזרים לי     הוא עמד בראש מושפל מרוב בושה על מעשה הזיוף     תבקש בלי הגבלה ה' יתברך יכול הכל     כנראה הוא טרוד ולכן הוא לא בא     אתה סתם חומד לי לצון ומבזבז את זמני     המלאכים שואלים מדוע אתה לא עונה לתחנונים שלו?     הוא רץ למכולת לפני שיגמרו כל העיתונים

   משנה יח
    הוא מיד ציוה את עבדיו ומלאו את הבית כולו בנעלים     היכנסו אתם תחתיהם שאתם שקולים כנגדם     באתי לדעת אם גזירה זו משמים ונקבל אותה עלינו     שמעו חבריו והיו שמחין ומצטערים     לבי יוצא שאני לא יודע על מה אני נהרג     תהרוג אותי בתחילה ואל אראה במיתת חברי     אם אתה זועק פעם שלישית העולם הופך לתוהו ובוהו     צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו     מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני     הרבה נחשים ועקרבים יש לקדוש ברוך הוא     גזירת מלך מלכי המלכים מי יכול לבטל אותה     אוי לך ולבושתך כשישחקו עצמותיך בגהינם     רבי חוצפית קרע את בגדיו ובכה בכי גדול     היית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה     החזיקו איש ברעהו ותאבו שלום ומשפט     הניחו לי עד שאקיים מצוות שבת     אל נקמות ה' אל נקמות הופיע     חרב באה לעולם על עיוות הדין     אני לא צריך עורך דין בשביל דבר כזה פשוט     אני לא הברחתי לא דרך הים ולא דרך היבשה     בסוף האבא בורח מהבן שלו     אמו קשרה אותו לעמוד והתחילה להכות אותו     מי גרם לו להפסיד את כל עולמו     מי בראש?     מי יישר את המידות ומי יתקן אותם     סמר מפחדך בשרי ממשפטיך יראתי     מי זוכה להיות בן העולם הבא     חטאים של שבת זה לא חטאים רגילים     מרן בכה עימהם ולא היה מסוגל לבוא לשיעור     מרן מיד פיטר אותו ממשרתו להציל את הרבים     נטל שמעון הנ"ל את האקדח     אם זה נכון תקבל עשרה גרוש     לעלות בזהירות עם הסלים והקניות     הלב היהודי לא מסוגל להשאיר כך אנשים לשבת     איך ידעת שכאן זה לא יצליח?     שלוש פעמים בכל יום     האם רק במקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה     נפלו שתי שקים מלאים בשטרות של מאתים שקל     אין לנו לצחוק אלא על עצמנו     עין של יהודי לא מסוגלת לראות     להיזהר באיסור אפילו קל שבקלים, עזרה ראשונה למתחילים     דברי המדענים מוכיחים שחיי טהרה מביאים אושר     מקוה מול אמבטיה     אצילות יהודית     אם תגידי לי את האמת יהיה לך "עולם הבא"     איך לא תפנה למהנדס הגדול     אם שומרים טהרה כראוי אין יגון     למה עושים חנה     מה הדבר שמגן על האדם     אין שום נזק בעולם שמגיע למי ששמר ברית קודש     הרים הרופא את הטייס מכסאו התיישב במקומו     מגדל הפיקוח השמימי משגר את ההוראות ואנו צריכים להישמע להם     הרי אני אדם טוב ולא עושה רע לאף אחד     זה החדר שלי אל תתערבו לי בחיים     לחינם את מבזבזת כסף על רופאים     חתול ועכבר עד מתי?     הילד הפך לאחד המצטיינים בכיתה     חכתי שידפקו על הדלת אני כמעט מתמוטטת     בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים     בהגיע היום השמיני ערכו את הברית בישיבה     הרופאים אמרו שזה פשוט נס     כאב לה הבטן אבל לא ויתרה על שמירת הטהרה     איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו?     המכונית נסעה במהירות 180 קמ"ש אדוני השופט!


הקדמה

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וזיכה אותנו לזכות את הרבים. וכבר ידוע מאמרו הנורא של הפלא יועץ שכדאי מאוד לאדם שיעשה מצוה שנמשכת לדור ודור. ואף על פי שספר זה לא עוסק בהלכות אלא רק בעניינים של מוסר ודרך ארץ. בכל זאת זה חשוב שידוע שאחת המסכתות זה מסכת דרך ארץ, ובפרט מי שהוא בגדר תלמיד חכם - אם אין בו דרך ארץ הרי זה מחלל את ה' ואת התורה. ולמדנו (פרק ג') כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. ואדרבה תלמיד חכם שמתנהג בדרך ארץ ובענווה הרי זה מקדש את ה'. ובזמנינו ישתבח שמו שהתרבו הספסלים בבתי המדרשות בכל הארץ ובעולם מבעלי תשובה שויתרו על מנעמי העולם הזה וזבחו את יצרם הרע ונדבקו בקדושת התורה, ומקרבים את הגאולה ומעלתם גבוהה מצדיקים גמורים.

אלא שחלק קטן לפעמים שלא באשמתם ומחוסר ידיעה מתנהגים לא תמיד כבני תורה. ולכן כדאי שילמדו בעניינים שהם עוסקים בדברים כאלו, שיהיו מושלמים גם בתורה וגם במידות טובות וישרות. ולא יבואו לזלזל בקרוביהם שעדיין לא זכו לטעום את הטעם של התורה שלא באשמתם, ואדרבה אם הוא ידבר אליהם באהבה ובחיבה ובדרך ארץ יהיו נמשכים אחריו כמו מגנט, וכמו המשנה שאומרת להיות אוהב את הבריות ולקרבן לתורה. שהסביר רבי חים שמואלביץ שרק על ידי אהבת הבריות אפשר לקרב יהודי לתורה ובלעדי אהבת הבריות אפילו תוכיח לו בצורה הכי ברורה שיש אלוקים וגן עדן הוא לא ירצה לקבל ממך. ונפשי יודעת מאוד שאני לא ראוי ללמד מוסר לעצמי וקל וחומר לאחרים אבל כבר אמר רבי ישראל מסלנט סיפור על אותו כפרי שהמושל של הכפר התארח אצלו, והכפרי מיהר להכין לו כוס תה. על ידי ששאב את המים מהבור שבחצירו, הוא הרתיח את המים ומזג למושל הכפר את התה, אלא שהכפרי לא ניחון בהבנה מינימלית ולא סינן את המים. וממילא התה לא היה ראוי לשתיה, המושל הבין לפני מי הוא עומד והחל ללמד אותו איך משתמשים במים כשרוצים לשתות מהם, והביא בגד וסינן לידו את המים, והכפרי משתומם לראות איזה מים צלולים ונקיים, ואמר למושל תודה רבה בזכותך מהיום המים שלי יהיו נקיים וטעימים.

כעבור זמן פרצה שריפה בכפר והחלה להתפשט, וכל אנשי הכפר מיהרו לשאוב מים מהבורות לנסות לכבות את הדליקה שמשתוללת. והנה עובר אחד האנשים ליד ביתו של מיודענו הכפרי והוא רואה אותו מסנן את המים מכלי לכלי, מה אתה עושה צעק עליו האיש יש לך זמן לסנן את המים והרי האש עוד מעט תתפשט וזה מסוכן! אבל הכפרי ענה לו, המושל בכבודו ובעצמו היה אצלי ולימד אותי איך משתמשים במים וצריך להפריד את הליכלוך מהמים. זה נכון אמר האיש, במקרה שרוצים לשתות אבל כשיש שריפה משתוללת מכבים גם במים מלוכלכים.

והוא הדין למצב היום שכאשר יש שריפה משתוללת אזי גם אם האדם יודע בעצמו שהוא לא טהור מחטא ואשמה בכל זאת כיוון שיש שריפה משתוללת אזי צריך להשתדל לכבות אותה ואפילו במים מלוכלכים. ואם השריפה החלה להתפשט עוד בזמן רבי ישראל מסלאנט שעדיין לא היה בעולם לא טלוויזיה ואל רדיו ולא פאלפונים ולא אינטרנט. אזי באיזה שריפה אנו נמצאים היום, ואם כל אחד יגיד אני לא ראוי ללמד, השריפה רק תתפשט ומי יודע מה ישאר, ויודע אני שהדברים שכתבתנו בספר הם פשוטים מידי ואפילו ידועים לרוב העולם, אני לא באתי לחדש שוב דבר אלא להזכיר דברים שהיצר הרע מנסה להשכיח מאיתנו. ואם חזרתי על דברים פעמיים או שלוש ימחל לי הקורא, כנראה שהדבר חשוב מאוד.

ואכתוב משל לתקופה זו בשם המגיד מדובנא. שהיה פעם מלך שלעת זקנתו נולדה לו בת. והמלך לא זכה לראות אותה הרבה, ושהיא היתה בגיל שמונה המלך חלה ונטה למות, והוא קרא לאדם שסמך עליו ומינה אותו להיות אפוטרופוס לעיני עדים ועורכי דין, שהוא ידאג לביתו שתאכל ותשתה כראוי ואת כל הכסף והאוצרות והארמון יתן לה רק כשהיא תגיע לגיל עשרים, והמלך נפטר לעולמו. ואכן, האפוטרופוס מקיים את דברי המלך ונתן לה אכילה ושתיה כראוי לבת של מלך, אלא שהבת חלתה ולא היה לה תאבון, וביקשו מהאפוטרופוס תזמין לה רופא שיבדוק אותה, אולי יש לה בעיה חמורה, אבל האפוטרופוס סירב ואמר שהוא לא מוציא כספים מיותרים, וכל הכספים שמורים לה. רק כשהיא תגיע לגיל עשרים. אבל הילדה נעשתה חולה יותר ויותר, ואז דחקו האנשים באפוטרופוס ואמרו מהר תזמין לה רופא, כי אם לא תזמין לה רופא אזי כבר לא יהיה למי לתת את כל הכספים היא עלולה למות. והנמשל ברור שהבת של המלך זה אנחנו עם ישראל, והאפוטרופוס זהו הקדוש ברוך הוא שצריך לגאול אותנו, ומדור לדור החולי של התאוות והגשמיות רק עולה ועולה ולכן אנו מתפללים ומייחלים ומצפים לקדוש ברוך הוא שישלח לנו את מלך המשיח לגאול אותנו כל זמן שיש את מי לגאול...

ואומר הרמח"ל שכמו שלא מקבלים גרים (גויים שירצו להתגייר) בימות המשיח כך לא מקבלים בעלי תשובה, כלומר, מי שלא הספיק לחזור בתשובה לפני ביאת המשיח שיכול לבוא כל רגע וגם ברגע זה שאתה קורא מאמר זה, ידע בבירור שאין יותר צ'אנס והוא עלול להפסיד חיים לא של שבעים שנה ששליש מהם עובדים ושליש מהם ישנים ושליש עמל ואוון, אלא הוא מפסיד חיי נצח, ומי האיש אשר ישמע זאת ולא ימהר לשוב לאבא שבשמיים מכל עוונותיו. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק לא') אומר אליהו הנביא מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר ממה שאמא מחכה לבנה, ושאישה מחכה לבעלה, יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם שיעשה תשובה.

ורבינו הגדול רבי חיים פלג'י כשהיה קורא מאמר זה היה בוכה, שאיך בגלל איזו תאוה סרוחה או הרגלים מגונים ממשיך לתת לקדוש ברוך הוא להמתין לו, שהרי מי לא מבין מה זה אמא שלא ראתה את בנה (כמו אמו של גלעד שליט) המון זמן איך עיניה זולגות דמעות מתי היא תפגוש את בנה ותחבקהו ותנשקהו. ויותר מכך הקדוש ברוך הוא אב הרחמים מצפה לנו שנעשה תשובה אמיתית. ויהי רצון שנזכה לשוב באמת ובתמים לבורא העולם ולהיות יראים ממנו בסתר כבגלוי ולא ידח ממנו נידח וכל עם ישראל בכל אתר ואתר נזכה למאמר בתפילה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, אמן.

ועיני לשמיא אשא שלא תצא שום תקלה מתחת ידינו ונזכה לברך על המוגמר, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם.

שער ההודאה

ואודה בראש ובראשונה לבורא העולמים ששם חלקי מיושבי בית המדרש וזיכני ללמוד וללמד, ואודה לרב הגאון הרב ירמיה הכהן אשר הנחני בדרך אמת, דרך התורה הקדושה ישלם ה' פועלו וירבה גבולו בתלמידים, וכן אודה לאבי שיאריך ימים ולאמי ז"ל מנוחתה עדן שהשתדלו בכל יכולתם שלא אלך בדרך עקלקלות וחנכונו בדרך הקדושה של אבותינו הקדושים וכן אודה לכל אחי ואחיותי שהקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה. ואודה לאשתי מב"ת שמסייעת בידי מאוד בלימוד התורה ישלם ה' פעלה ותהי משכורתה שלימה מעם ה'. ונזכה לראות את בנינו הולך בדרך ישראל סבא במעלות התורה והיראה אמן.

החותם לכבוד התורה ולומדיה
יפתח סופר
עיה"ק צפת תובב"א ה'תשע"ז


כל ישראל


בבוקר הייתי מוחמד עכשיו אני יהודי

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים. אומר מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שהמילה כל באה לרבות אפילו חסידי אומות העולם ששמרו שבע מצוות בני נח שגם הם יזכו לעולם הבא (אלא שיש הבדל בין עולם הבא של גוי לבין עולם הבא של יהודי).

ויש לדעת שחסידי אומות העולם מתבטא אך ורק בכך שהוא שומר שבע מצוות בני נח שהם א. ב. ג. ד. ושלושת העבירות החמורות. כלומר: א) זה אבר מן החי. ב) זה ברכת ה' שאסור להם לברך את ה' (בלשון נקיה) שהכוונה שאסור לקלל וכו'. ג) זה גניבה שאסור להם לגנוב. ד) זה דינים שהם חייבים להעמיד להם בתי דין כדי לשפוט את אזרחי המדינה שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו. ושלושת העבירות הידועות הלוא הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ואם הם עברו על אחד משבע העבירות אין להם חלק לעולם הבא וגם תשובה אינם יכולים לעשות כי תשובה זו מתנה רק לעם ישראל. אבל ודאי שאם הם רוצים הם יכולים להתגייר ולהצטרף לעם הנבחר שזה העם היהודי כמובן.

ומעשה שהיה עם מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף כשהיה דיין בפתח תקוה היה ערבי שמתפלל איתו כל בוקר ומניח תפילין וקורא את כל התפילה רק שהיה אומר לגבאי אל תחשיב אותי בתור עשירי כי אני גוי. והיו לו גם שלושה בנים שלמדו בישיבת פוניבז', כי בישיבה חשבו שהם תימנים. וכמה פעמים הוא ידע על פיגועים שהמחבלים מתכוונים לעשות והיה מעביר את המידע למרן ומרן היה מעביר לשלטונות וכך נמנעו המון פיגועים.

והנה יום אחד הגיע הערבי לבית דינו של מרן ואמר לו הנה אני נוהג כמו יהודי אני מתפלל שלוש תפילות ומברך על מה שאני אוכל וכן אני עושה את כל המצוות, ושלושת בני ברוך ה' לומדים בישיבות, וכל זה איננו שווה לי כי לא הצטרפתי עדיין לעם הנבחר ולכן כבוד הרב יגייר אותי ואת אשתי ואת כל בני ביתי ואם לאו למה לנו חיים? מרן שהכיר אותם מקרוב וידע שפיהם וליבם שוים, אמר לו שיבוא עם כל המשפחה לבית הדין ויעשו להם גיור כהלכה ואכן הגיעו כולם לבית הדין ואחר חקירה ודרישה נוספת עשו להם ברית מילה והטבילו אותם במקווה ונצטרפו לעם היהודי.

וכשיצאו מהבית דין ומבית הטבילה הערבי לקח את הטלית והתפילין והחל מתפלל ורצה לקרוא קריאת שמע, אמר לו מרן במליצה והרי בבוקר היית איתנו בבית הכנסת וקראת קריאת שמע למה אתה קורא שוב פעם? בבוקר הייתי מוחמד עכשיו אני יהודי! אם כך אמר לו מרן אז תקרא גם ברכות התורה, אבל קראתי בבוקר אמר הגר? בבוקר היית מוחמד עכשיו אתה יהודי.

השודדים דורשים כופר חמישים אלף דולר

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'. כל זה ראשי תיבות כוהנים לויים שהם בדרגה מעל ישראל, אלא אם כן הישראלי הוא תלמיד חכם והכהן לא תלמיד חכם ואפילו הוא כהן גדול וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ג' ט"ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה ובפסוק עצמו כתוב יקרה היא מפניים לשון פּנִים (אלא שקוראים מפנינים) והמילה יקרה זה חוזר על התורה הקדושה שהיא יותר יקרה מהכל, ואפילו ממזר תלמיד חכם חשוב יותר מכהן גדול עם הארץ אפילו שהוא נכנס לִפנַי ולפנים שזה קודש הקדשים והוא יודע את ההלכות וההנהגות של כהן גדול אלא שאינו לומד תורה ולכן הוא עם הארץ.

ולדוגמא אם יבואו שודדים ויחטפו את הממזר שאסור לו לבוא בקהל ה' אלא להתחתן או עם ממזרת או גיורת והילדים ימשיכו להיות ממזרים. אבל יש לו את מעלת המעלות שהוא לומד תורה והוא תלמיד חכם ולעומתו יחטפו גם את הכהן הגדול שנכנס לקודש הקדשים שהוא נחשב למובחר. שהרי עם ישראל נחלק לשלושה חלקים כוהנים, לויים וישראלים, והמובחרים זה הכוהנים והמובחר מכולם זה הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים המקום המקודש יותר בעולם. אלא שחסר לו את מעלת המעלות שזו התורה הקדושה והוא לא לומד תורה.

והשודדים שחטפו את שניהם דורשים כופר בעבור כל אחד חמישים אלף דולר ואם לא יתנו להם הורגים אותם והנה העם עושה מגבית גדולה ונותנים במסירות נפש ואף על פי כן הגיעו רק לסכום של חמישים אלף דולר ואי אפשר לפדות את שניהם אלא רק אחד ויום הכיפורים קרב ובא, ולכאורה זקוקים לכהן הגדול שיבוא ויעבוד בבית המקדש ויגרום לכפרת עוונות לעם ישראל על כל העבירות שחטאו כל השנה.

אלא שלפני שהם הולכים לשודדים הם הולכים לבית הדין הרבני ושואלים את מי לפדות, אלא שכאן הרבנים הפתיעו אותם ואמרו להם תפדו את הממזר התלמיד חכם.

ומה יהיה עם הכהן הגדול ועבודת יום הכיפורים? אין מה לעשות עם כל הכבוד לכהונה הגדולה כיוון שהוא עם הארץ ולא קובע עתים לתורה אזי שישאר אצל השודדים.

כי התורה של הממזר תלמיד חכם מכפרת לעם ישראל על העבירות הרבה יותר מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים אבל הוא ימות בידי השודדים ניסו להקשות, אין מה לעשות אמרו הרבנים זה סופו של מי שלא ראה לנכון לקבוע עיתים לתורה וסמך על כהונתו הגדולה.

ואם תלמיד חכם אפילו שהוא ממזר הוא כזה חשוב אזי תלמיד חכם שאינו ממזר כמה הוא חשוב וכמה צריך להיזהר ולכבד ולהוקיר את לומדי התורה שהם הם מחזיקים את העולם כולו וכמו שנאמר (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. שבריתי זו התורה שנוהגת יומם ולילה.

אלה הבנים שלי אמר בעל האטליז

ומעשה נורא שהיה ביהודי בבני ברק שנולד לו בן עם לשון קטנה ודרש ברופאים אך ללא הועיל והרופאים אמרו לו שכך הוא אמור להיות כל ימי חייו, והיהודי בצר לו פנה והלך לאחד מגדולי בני ברק ומגדולי הדור רבי חיים קנייבסקי שליט"א כדי לקבל ממנו ברכה, אך הרב סירב לברך אותו ואמר לו אתה דיברת לשון הרע על תלמיד חכם וכבר אמרו חז"ל (שבת קי"ט ע"ב) "שאדם'' שמזלזל בתלמיד חכם אין תרופה למכתו ולעומת זאת אדם שמוקיר רבנן ומכבד רבנן זוכה לבנים תלמידי חכמים וכמו שנראה מהמעשה הבא. יהודי תלמיד חכם שנקלע לאזור אלנבי בתל אביב ונכנס לאטליז בשר והוא רואה בתוך החנות שני אברכים שלפי חזותם הם נראים תלמידי חכמים גדולים ומשוחחים בענווה עם בעל הבית, כשיצאו האברכים החשובים מן המקום פנה התלמיד חכם לבעל האטליז ושאל אותו מי אלה? אמר לו בעל האטליז אלו הבנים שלי ברוך ה' אני מודה לבורא העולם שזיכה אותי לבנים כאלו יראי שמים.

התלמיד חכם התפלא כיוון שחזותו של בעל הבית לא הראתה שהוא נמנה עם חובשי בית המדרש, ולכן שאל אותו אולי כבודו זוכר איזו מצוה גדולה עשית בחייך שזכית לשני יהלומים כאלו חשובים? האיש אימץ את מוחו וחזר ארבעים שנה ויותר אחורה ואמר לתלמיד חכם יש לי איזו מצוה אני לא יודע כמה היא גדולה אבל אספר לך, כשהתחתנתי באזור רוסיה בעיירה מסוימת היה עוני מאוד גדול, אך ברוך ה' לנו היה פרנסה בשפע ואפילו הצלחנו לחסוך קצת.

וביום מן הימים ניגשנו אני ואישתי לרב של העיירה כשבידינו סכום כסף גדול ואמרנו לו שברצוננו לתרום את הכסף ואם הרב מכיר מי שזקוק שיתן לו את הכסף כי לנו ברוך ה' יש לחם לאכול ובגד ללבוש ואנו רוצים לדאוג גם לאחרים. אמר לנו הרב אשריכם ואשרי חלקיכם אתם יודעים מה לעשות עם הכסף אלא שנזקקים לא חסר. אבל אם תשמעו לי יש לנו תלמוד תורה ובתלמוד תורה הזה יש שני ילדים שעולים בלימוד תורה על השאר והם ראויים להישלח לישיבה טובה בסלבודקה גם הנסיעות גם הביגוד וגם האחזקה בישיבה עולה כסף אם תסכימו בכסף שלכם אנו נשלח אותם לישיבה, אני מבטיח לכם שלא תפסידו ואנו קיבלנו את דברי הרב בחפץ לב ומסרנו לידו את כל הכסף והילדים נשלחו לישיבות ולמדו הרבה תורה ונעשו לתלמידי חכמים אולי בזכות המצוה הזו זכינו שגם הבנים שלנו תלמידי חכמים ויראי אלוקים.

שמע התלמיד חכם את דבריו ונענע בראשו כאומר ודאי שזו המצוה אלא שאל את האיש האם אתה זוכר את שמות הילדים ששלחת לישיבה? אני לא זוכר זה היה מזמן. אולי תנסה להיזכר ביקש התלמיד חכם שוב. והוא עצם את עיניו והפליג במחשבותיו למרחוק ואמר לו שהילדים הללו הם רבי אהרון קוטלר (אחד מגדולי הדור הקודם רבו של הרב ניסים יגן זצ"ל) ורבי יעקב קמינצקי שגם שמו נודע בשערים שנעשה לגדול בישראל. ומזה למדנו כמה גדול כח התורה ומי שמחזיק בתורה, וכמה חמור עונש המזלזל בתורה ובלומדי התורה חלילה. יהי רצון שנזכה להוקיר ולכבד את התורה ולומדיה.

התאווה זו התשובה

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ישראל כידוע זה יעקב אבינו ע"ה. אך אף על פי כן נרמזו במילה ישראל שלושת האבות וארבעת האימהות האות י' זה יצחק, יעקב, ישראל. האות ש' זה שרה. האות ר' זה רבקה, רחל. האות א' זה אברהם והאות ל' זו לאה. וכן שמו של מי שאמר והיה העולם נרמז פה דהיינו הוי"ה, שהרי אברהם יצחק יעקב זה שלוש עשרה אותיות וכן שרה רבקה רחל לאה זה גם כן שלוש עשרה אותיות וביחד זה 26 שזה שם ה'.

אלא שלכאורה יש להקשות אם יש ארבע אימהות מדוע אין גם ארבעה אבות? ושמעתי תירוץ שאכן עשיו היה אמור להיות "האבא" הרביעי, ולכן הוא היה אמור להיות הבן זוג של לאה וכידוע מה' אישה לאיש ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אלא שעשיו העדיף את הבלי העולם הזה, על פני התורה והמצוות למרות שבשכל ידע עשיו שהוא טועה טעות חמורה ביותר שמעדיף עולם של שקר זמני וקצר מאוד ומפסיד עולם של אמת שארוך לנצח ואין סוף של תענוגים אמתיים ולא שקריים.

את כל זה ידע עשיו מצוין. שהרי אביו זה יצחק אבינו עולה תמימה לה' והסבא שלו זה אברהם אבינו שנכנס לאש בשביל בורא עולם ועמד בעשרה ניסיונות אדירים ונוראים, ואחיו זה לא פחות אלא יעקב אבינו. ואם כן מהיכן יצא העגל הזה? התאווה זה התשובה, כשעמד עשיו מול התאוות הרעות של העולם הזה הוא הפסיד בקרב הגדול מול היצר הרע.

ולכן כשעמד מול מערת המכפלה והתווכח לגבי הקבר של יעקב ואמר שהוא עצמו צריך להיקבר במערת המכפלה ולא יעקב עד שבא חושים בן דן וחתך את ראשו ונתגלגל ראשו לתוך המערה.

כיון שבראש הוא ידע שהוא צריך להיות צדיק אבל בלבו התאוות בערו כאש. ולכן כתוב בתורה וידעת היום אבל זה לא מספיק אלא צריך והשבות אל לבבך, שהרי בלעם הרשע היה נביא ומדבר עם ה' והיה רשע גדול וכן להבדיל ירבעם בן נבט שהקדוש ברוך הוא תופסו בבגדו ואומר לו חזור בך (בתשובה). ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אך ירבעם שואל מי בראש, וה' אומר לו בן ישי בראש אזי ירבעם אומר אם כך אני לא רוצה.

למה צריך להמתין שלוש שנים

וכן אליהו הנביא שאמר לאחאב שלא יהיה גשם כי אם לפי דברי, ושלוש שנים לא ירד גשם עד שבא אליהו הנביא ואמר לכולם לעלות להר הכרמל, והביאו שני פרים דומים ונביאי הבעל לקחו אחד ואליהו הנביא לקח אחד. והתפלל אליהו הנביא ואמר "ענני ה' ענני". וירדה אש מן השמים וליחכה את התעלה ואכלה את הקרבן וכל העם נפל על פניו ואמר ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים. ושחטו את כל נביאי הבעל ועשו תשובה.

ומקשה רבי אליהו לופיאן זצ"ל מדוע אליהו הנביא היה צריך להמתין שלוש שנים והרי הוא יכל לעשות את זה מיד בלי לגרום לאנשים לגווע ברעב? ועונה הרב תירוץ נפלא שכל זמן שהאדם לא חסר לו אוכל ופרנסה והחיים זורמים על מי מנוחות אזי גם אם הוא יראה ניסים גלויים כל יום, הוא ישאר אותו אדם כי ליבו מלא תאווה. והנס לא מוציא תאווה ורק אם הוא ילמד תורה וידבק במצוות אזי יש תקוה. ולכן אליהו הנביא גרם להם לבצורת ולרעב שיכנע לבבם הערל ויבינו כמה הם תלויים ברחמיו ובחסדיו של מי שאמר והיה העולם וממילא במצב כזה כולם ממהרים לעשות תשובה כי הלב נכנע וכל השומן של הגאוה עזב אותו ולכן הוא קרוב מאוד אל התשובה.

אפילו שהבן כבר היה מאורס הכל נהרס ברגע האחרון

ולכן אליהו הנביא חיכה עד הצהריים והתפלל לה'. והלב הטהור של עם ישראל התעורר. ומעשה שהיה בעשיר גדול מאוד מהעיר ברודי אך כגודל עושרו כך גודל קמצנותו, אלא שהעשיר הזה ראה איך בניו ובנותיו גדלים ולא זוכים להקים בית בישראל.

ואפילו שהבן כבר היה מאורס הכל התבטל ברגע האחרון, וכן הבת שהיתה מאורסת וכבר החתונה עמדה בפתח, לפתע הכל התמוטט והמשפחה של החתן ביטלו את הכל בלי סיבה נראית לעין. ולכן בצר לו לעשיר הקמצן פנה לרב הגדול הלוא הוא רבי שלמה קלוגר שייעץ לו מה לעשות כדי לזכות לראות את בניו ובנותיו זוכים להקים בתים נאמנים בישראל, הרב אמר לו יש לי בשבילך עצה אבל תדע שהעצה לא קלה בכלל ויהיה לך מאוד קשה לעמוד בה, אבל אם אתה תעשה אותה אזי אתה תזכה להוביל את כל בניך ובנותיך לחופה.

מיד נצצו עיניו של העשיר מברודי ואמר לרב אמור לי מה העצה ואעשה כמיטב יכולתי כי חיי אינם חיים כשאני רואה את ילדי לא מתחתנים! אמר לו הרב העצה היא כזו, אתה צריך ללבוש בגדי עניים ולהצטרף לחבורת העניים וללכת איתם ממקום למקום לקבץ נדבות ולאכול את מאכליהם, ואם תעשה כך חודש ימים אזי מובטח לך כל הדברים שהבטחתי. העשיר שמע את הדברים והבין את הקושי העצום שבדבר אך הוא לא ויתר ואמר לרב שהוא מוכן לעשות הכל ואכן הוא הלך עם העניים ממקום למקום והחל גם לבקש נדבות ולא פעם אחת טרקו לו את הדלת בפנים.

והנה בסוף אחד הימים יושבים העניים לאכול את לחמם ואת הבצל, וכשגמרו לאכול עמד אחד העניים ושאל את כולם הייתם פעם בעיר ברודי? ועוד לפני שענו הוא המשיך וסיפר יש שמה עשירים שנתנו לו כסף נתנו לחם לאכול, אבל יש שמה עשיר גדול אבל קמצן גדול. יום אחד ממש התחננתי אליו שיתן לי כי הוא עשה עם המשפחה שלו סעודה גדולה, אבל אפילו פרוסת לחם אני לא קיבלתי, ובעל הבית גירש אותי מביתו בבזיון גדול. והנה למחרת הלכתי לבקש מאחד האנשים שהוא גם היה עשיר לבקש אוכל והביאו לי כיד המלך. והנה לפתע אני שומע את המשפחה מדברים על חתונה של הבן בקרוב ממש ועם מי? עם הבת של העשיר הקמצן מברודי.

כששמעתי זאת עצרתי את אכילתי ואמרתי שאני לא מוכן לאכול עד שאומר לכם דבר מסוים! כולם שתקו ואמרו לי נו תדבר ואז אמרתי אני אתמול הייתי אצל העשיר הזה והוא והמשפחה שלו אכלו בשר ועופות, ואני ביקשתי דבר קטן אזי הם גירשו עלי את הכלב. והייתי צריך לברוח ואמרתי למשפחה שזו משפחה של קמצנים וברוך ה' שמעו לי וביטלו את השידוך והעשיר שהתחפש לעני שמע את הדברים ונחמץ לבו בקרבו כי הוא בעצמו היה אותו העשיר.

וכך כל ערב עני אחר סיפר כמה העשיר מברודי קמצן שאין כדוגמתו אבל כולם ידעו לנקום בו וביטלו לו את כל השידוכים שהיו לבניו ולבנותיו, כעבור שבועיים שהעשיר מברודי יושב עמהם ושומע עד כמה הוא אדם רע ולא גמל חסד עם בריותיו של ה' יתברך. הבין את הרמז של הרב שאמר לו שישב חודש עם העניים שיבין כמה הוא צריך להשתפר. ואכן הוא קם וחזר לעירו ולמקומו ועשה שלט גדול מאיר עיניים ועניים.

וכתב עליו הכנסת אורחים ופתח את ביתו לכל אורח והיה עוזר מאוד לחתנים וכלות ואלמנות ויתומים וכבר אמרו חז"ל טוב שם משמן טוב, ויצא לו שם של נדבן ותוך חודשים ספורים כבר חיתן חלק מבניו וכעבור זמן כל בניו ובנותיו כבר זכו להקים בית נאמן בישראל (מפי קודשו של הרב ראובן אלבז בשבתו בצפת).

אפילו לרקוד הוא התבייש ואכל מה שהיה לידו

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שהמילה כל, באה שאפילו אותם שמוזכרים במשנה (סנהדרין צ.) שאין להם חלק לעולם הבא. אזי דורשי רשומות כבר אמרו בגמרא סנהדרין (ק"ד ע"ב) שה' יתברך שהוא א–ל רחום וחנון יכפר להם פשעיהם ויזכה אותם בסופו של דבר לעולם הבא. ואפילו ירבעם ואחאב ואחיתופל וגיחזי ודואג האדומי כי לא ידח ממנו נידח. ועל זה יעלזו כל בית ישראל שאם עליהם הקדוש ברוך הוא מוחל ומכניס אותם לגן עדן אזי קל וחומר אנחנו. אלא שצריך לדעת שגם אם נקבל מהקדוש ברוך הוא בחינם אזי זה לא נעים.

וכמו שני חברים שהגיעו לחתונה של החבר שלהם והחבר הראשון מניח מעטפה עם סכום נכבד בפנים, והתיישב ליד אחד השולחנות וסעד את לבו וגם ביקש תוספות מהמלצר והרגיש נוח ושמח מאוד, ולעומתו חבירו בא בלי כסף ולא הביא מתנה כלל והתיישב לו בפינה מרוחקת מהחתן מחמת הבושה ואפילו לרקוד הוא התבייש ואכל מה שהיה לידו ולא ביקש תוספות בפרט שהוא ראה שהחתן ראה אותו נכנס ולא שם מעטפה וגם אחרי זה הוא ידע שיראו אותו במצלמה והחתן יגיד גם לא שילם וגם אכל כל כך הרבה ולכן הוא אכל בקושי עם בושה לא קטנה אלא שהחתונה נגמרת והבושה נעלמת.

אך בעולם הבא זה שונה לחלוטין כיוון ששם זה נצח וכל זמן שהנר דולק כלומר הנשמה שלנו שנמשלה לנר עדיין אפשר לתקן ונמלא את המעטפה בהרבה מצוות ונוכל לזכות בדין בעולם הבא ולא בחסד כי ידוע שכל המטרה שירדנו לעולם הזה זה כדי שלא נהיה מאוכלי נהמא דכיסופא שזה לחם של בושה. כי כל נשמות ישראל היו נהנים מזיו השכינה בלי שעשינו בשביל זה שום דבר והרגשנו בושה גדולה ולכן נתקבצו כל נשמות ישראל וביקשו מבורא העולם שיתן לנו את הלחם בזכות שנעשה ולא בחסד וה' יתברך הוריד אותנו לעולם הזה למבחן.

שבבריאת העולם המבחן היה ארוך וכל אחד חי מעל תשע מאות שנה ורובם הגדול לא עמדו במבחן וחטאו, ולכן בורא העולם עשה מבחן קצר מאוד של שבעים או בגבורות שמונים ששליש גם ככה ישנים ושליש נוסף עובדים ומה שנשאר לחיות זה מעט ואשרי האדם שעובר את המבחן של העולם הזה וזוכה לקבל גן עדן בזכות שמגיע לו, וכמו שאמר רבי יצחק (מגילה ו') יגעת ומצאת תאמין.

הלוואי והייתי כהן והייתי זוכה לעלות כל בוקר להיכל

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כידוע יש לנו בתורה 613 מצוות, ועוד שבע מצוות מדרבנן שביחד זה כתר (620) וכשהאדם מתחתן ונעשה לאדם שלם אזי מברכים אותו ואת אשתו, ישיש עלייך אלוקייך. שהמילה ישיש זה 620 לרמוז שהאיש מקבל 310 עולמות וכן האישה וזה שנאמר (משלי ז' כ"א) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, שכל אחד מבני הזוג יזכה לשלוש מאות ועשר לא בתים לא רחובות לא ערים ולא מדינות אלא שלוש מאות ועשר עולמות וכמובן שזה עולמות רוחניים. עין לא ראתה אלוקים זולתך. וזה מה שרמזו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שכל יהודי ישאף להגיע ל-יש עולמות.

אלא שיש להקשות וכי אדם יכול לקיים את כל המצוות והרי יש מצוות רק לכוהנים ויש רק ללוויים וכן מצוות לחקלאים וכן מצוות שנוהגות רק בארץ ישראל ואין צורך לומר בזמנינו שבעוונותינו הרבים אין לנו בית מקדש ויותר ממחצית מצוות לא נוהגים כיום שהרי מצוות עשה היום יש רק שבעים ושבע מצוות במקום 248 ומצוות לא תעשה יש רק 194 מצוות לא תעשה במקום 365, כך כותב החפץ חיים בספר המצוות הקצר, ואם כן איך נזכה לשלוש מאות ועשר עולמות? וכן איך יעקב אבינו אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי?

והרב הבן איש חי זיע"א מתרץ (הקדמת פרשת ואתחנן שנה ראשונה) שעל ידי המחשבה שהאדם יושב ומצפה אימתי תבוא לידי מצוה זו ואקיימנה, או שהוא לא כהן ואומר הלוואי והייתי כהן והייתי זוכה לעלות כל בוקר להיכל לברך את עמו ישראל באהבה, נחשב לו הרצון לקיים את המצוות כאילו הוא קיים את כל המצוות כולם, ומוסיף הבן איש חי ואומר שלפי זה אפשר שהאדם יקיים את כל התרי"ג מצוות אם יהיה מחשב על כל מצוה בפני עצמה.

הם יצאו והתחילו לעצור רכבים

ואפשר להוסיף שלכן זכות וחובה לאדם ללמוד את כל התרי"ג מצוות כי בשביל לשאוף ולרצות לקיים את כל המצוות ודאי שקודם כל צריך לדעת מה הם המצוות ולא רק בליל שבועות אלא מדי פעם בפעם יקרא את המצוות בהבנה מינימלית ומה כח של מצוה אחת נראה מהסיפור הבא:

מעשה בשני שוטרים שעמדו להם בצומת מסוימת באזור המרכז לתפוס נהגים בדיוק עם הפלאפון ושאינם עוצרים בעצור וכדומה, אלא שבבית הכנסת ליד, בדיוק באותו יום היה חוסר במנין והגבאי יצא לחפש אנשים למנין כי השקיעה עוד מעט, וזמן מנחה חלילה עלול לעבור ואת מי רואות עיניו? את שני השוטרים שתכננו לתפוס מישהו אלא שהוא תפס אותם וביקש מהם לבוא להשלים מנין אבל הם אמרו לו שהם לא יכולים אבל אחר שכנועים הם הלכו איתו לבית הכנסת אלא שביחד עדין היו רק שמונה אנשים.

אמרו השוטרים לגבאי אל תדאג אני ילך להביא עוד שניים והם יצאו והתחילו לעצור רכבים, וכשהנהג ביקש להגיש רישיונות אמרו לו השוטרים עזוב את הרישיונות יש כאן בעיה של מנין בוא תשלים מנין, הנהג ההמום שמח וניגש להתפלל וכן כמה נהגים והיה מנין בשפע אלא שלאחר תפילת מנחה ניגש הגבאי לשוטרים ואמר להם אתם יודעים שמצוה גוררת מצוה ובזכותכם היום זכינו להתפלל עם קדושה וחזרת שליח ציבור אזי בבקשה תישארו כמה דקות לשיעור קצר ומיד מתפללים תפילת ערבית והשוטרים נשארו.

והרב התחיל לדרוש פרשת השבוע שזה בניית המשכן ואיך צריך להכניס כל יהודי אל ביתו את המשכן שזה ידוע ראשי תיבות מ-מיטה ש-שולחן כ-כסא נ-נר. והרב החל להסביר, מיטה - שהאדם צריך לישון עם קריאת שמע שעל המיטה ולקום לתפילה במנין, וכן שצריך לנהוג בצניעות. ולגבי שולחן - שצריך ליטול ידיים ולברך המוציא וברכת המזון בשעה שאוכל וכן יאמר דברי תורה. וכן לגבי כסא - שזה רומז לכבוד.

כמו שאמר פרעה ליוסף הצדיק רק הכיסא אגדל ממך. והקדוש ברוך הוא כבר אמר, ה' אלוקים ייתן חן וכבוד. כלומר יש דברים שצריך לעשות השתדלות כגון פרנסה ושידוך ודברים נוספים. אבל כדי להשיג חן וכבוד אומר בורא העולם אל תשתדל להשיג את זה כי אני אתן לך אם לא תרדוף אחרי זה. והדבר הרביעי זה נר - שזה רומז לנשמה שהאדם צריך לדאוג לנשמה ולא רק לגוף, וגם נר לרמוז שצריך לעסוק בתורה לאור הנר.

ונחזור לשוטרים שישבו והקשיבו ואחד מהם גם החל להוריד דמעות של התרגשות ואמר לעצמו, הרב כאן מדבר על זוג נשוי שביתם הופך להיות משכן ואני כבר בגיל ארבעים ועדיין רווק, וכל היום אני רק חושב על כסף ועבודה והוא החליט להתחזק ולחזור בתשובה ומאז הגיע כל יום לבית הכנסת וזכה להקים בית נאמן בישראל עם משפחה לתפארת עם ישראל.

אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'. אומר רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי זיע"א שיש שלוש דרגות לגבי העולם הבא הדרגה הנמוכה זה מי שיש לו חלק לעולם הבא, והדרגה שיותר טובה זה מי שזוכה להיות בן העולם הבא וכמו שאומרים בבוקר בתפילה כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והדרגה הגבוהה מכולם זה מי שהוא מזומן לחיי העולם הבא. וכפי שהגמרא (ברכות ס"א) מספרת על רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל במשך ארבעים יום מתחילת חודש אלול ועד יום הכיפורים שזה ארבעים יום, ורבי עקיבא אמר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ויצאה נשמתו במילה אחד ויצאה בת קול מהשמים והכריזה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

ושמעתי פירוש מדוע היה צריך רבי עקיבא שהיה צדיק יסוד עולם מגדולי התנאים הקדושים ורבו של רבי שמעון בר יוחאי ורבם של עשרים וארבע אלף תלמידים לסבול סבל כזה נוראי, אזי הפירוש המפורסם זה על פי רבינו האר"י הקדוש שרבי עקיבא היה גלגול של זמרי בן סלוא שחטא עם כזבי בת צור ונהרג על ידי פינחס בן אלעזר כשהוא נמצא בעבירה שזה חילול ה' ולכן רבי עקיבא היה חייב למות על קידוש ה' ולכן ששאלו אותו תלמידיו רבינו עד כאן? אמר להם כל ימי חכיתי לרגע הזה שאצטרך למות על קידוש ה' ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו וממילא היה חייב לסרוק את בשרו לרמוז על החטא שנאמר (ויקרא ז' ג') וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

ודווקא ארבעים יום כנגד יצירת הולד. וכן העשרים וארבע אלף שמתו במגיפה אצל זמרי בן סלוא הם בעצם הגלגול של תלמידי רבי עקיבא ולכן גם הם מתו במגיפה. ואפשר לומר פירוש נוסף על פי הפשט שידוע רבי עקיבא בתחילתו היה עם הארץ והיה אומר מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור ששובר גם את העצם (פסחים מ"ט). ועל זה רבי עקיבא היה צריך להיענש למרות שהוא לא נשך שום תלמיד חכם ולמרות שהוא זה שדרש את ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים (שם כ"ב). אלא שעל הדיבור בלבד הוא נענש מידה כנגד מידה וסרקו את בשרו שזה כמו לנשוך את הבשר ומדוע דווקא ארבעים יום? כנגד ארבעים יום שמשה רבינו עלה למרום להביא את התורה.


משנה א


לפתע נכנס נשיא ארצות הברית וכל הבית הלבן

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. המעם לועז מקשה מדוע רק במסכת אבות אמרו לנו חז"ל את סדר נתינת התורה והרי המקום המתאים לכאורה זה בתחילת הש"ס שזה מסכת ברכות? ועונה הרב: כיוון שכל אומה ולשון יש להם חוק ונימוסין שלהם ודרך ארץ מסוימת וממילא היינו חושבים שפרקי אבות זה גם כן רק איך מתנהגים בדרך ארץ וחלילה כמו של אומות העולם שזה מה שנראה שהמסכת הזו ולכן דווקא במסכת הזו מלמדים אותנו חז"ל שגם הדרך ארץ והמידות הישרות שבתוך פרקי אבות הכל זה עניין שה' יתברך הנחיל לנו בתורתו הקדושה ואם אין תורה אין דרך ארץ.

ומעשה שהיה בתלמיד חכם שפנה אליו הפריץ של העיירה ואמר לו אני לא מבין את הדיינים שלכם אני לפני כמה ימים רציתי להעיד בבית דין שלכם שראובן חייב לשמעון סכום מסוים של כסף כדי שראובן יזכה לקבל את כספו בחזרה אך הדיינים אמרו לי במחילה מכבודו אבל אנו על פי התורה אסורים לשמוע את עדותך כי אתה לא נמנה על העם היהודי. מה אתה אומר על זה כבוד הרב?

אני אוסיף לשאול אותך, אמר הרב. תתאר לעצמך שעומדים תשעה יהודים בבית הכנסת ורוצים להתפלל מנחה במניין ולפתע נכנס נשיא ארצות הברית וכל הפמליא של הבית הלבן, והנשיא אומר אין בעיה תתפללו אנו נשלים לכם מנין. האם זה יעזור? בודאי שלא, ענה הפריץ אבל אין מה להשוות בגלל שתפילה שלכם זה נושא של הדת שלכם וכל דת יש לה את המקום שלה ואני מבין שלתפילה צריך עשרה יהודים אבל מה זה קשור למשפט שאני בסך הכל רוצה להעיד את מה שראו עיני? אמר לו הרב זה בדיוק העניין כי אצלנו גם המשפט זה דבר של תורה וזה לא עניין של הגיון ושכל ששייך לבני אדם כי המשפט לאלוקים הוא. שמע הפריץ ונתרצה.

האשה הזו הרסה לי את החיים אני לא אתן לה להרצות

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. מקשה מרן הרב עובדיה זצ"ל לכאורה היה צריך לומר משה קיבל תורה בסיני ולא מסיני וכי הר סיני נתן לו את התורה והרי ה' יתברך נתן לו את התורה בהר סיני? אלא אומר מרן שיבוא אדם וישאל מדוע זכה משה רבינו להוריד לנו את התורה ולא אדם אחר וכי יש אצל בורא העולם סדר עדיפויות לזה כך ולזה כך והלוא כבר אמרו חז"ל (עדיות פ"ה מ"ז) מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. אלא ודאי שלמשה רבינו יש זכות גדולה והיא הענוה שהרי אומר המדרש שההרים התווכחו ביניהם על מי תינתן התורה הר כרמל בא מאספמיא והר תבור בא מבית אלים אך לבסוף זכה הר סיני שתינתן עליו התורה כיוון שהוא היה עניו ושפל מכולם.

וכאן המשנה מגלה לנו את הסיבה שבזכותה משה רבינו זכה שהתורה תינתן דווקא על ידו וזה בזכות ענוותנותו היתירה שנאמר עליו (במדבר י"ב ג') והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה, ולכן כתוב במשנה משה קיבל תורה בזכות מה? מסיני שהיה עניו מאוד והמילה סיני (עם הכולל) גימטריא ענוה. ולפעמים ענוה אמיתית אפילו לרגע אחד יש בה סגולות אדירות.

ומעשה באחת הרבניות הפחות מפורסמות שהיתה צריכה לתת הרצאה לנשים במקום של נופש לנשים באחד מבתי המלון בארץ, והנה עולה הרבנית לתת את ההרצאה ורק פתחה את פיה בחכמה ותורת חסד על לשונה לפתע אחת הנשים הסתכלה עליה ואמרה לנשים הסובבות אותה, האישה הזו הרסה לי את החיים היא עשתה וגרמה לי הרבה צרות אני לא אתן לה לדבר כאן היא לא ראויה בכלל והחלה לצעוק עליה את עשית לי כך וכך ואת לא תתני פה הרצאה, והיא קמה מהכיסא שלה לעבר הבמה ולולא שכמה נשים תפסו אותה זה היה עלול להיגמר גרוע מאוד.

ואין צורך לומר שהרבנית הדגולה התביישה מאוד ולא היה לה חשק ורצון כל כך להתחיל את ההרצאה והיא רק התיישבה לה באיזה פינה וביקשה שיקראו לרחל בת שרה שיושבת פה בתוך האולם הגדול ואכן תוך כמה דקות היא הגיעה והרבנית שהכירה אותה וידעה שמעל עשר שנים כבר אין לה ילדים וידעה שהשעה הזו היא שעת רצון אדירה בשמים שהאדם מתבייש אזי נמחלים לו כל עוונותיו, ולכן היא הניחה את היד שלה על רחל בת שרה ובירכה אותה שתזכה עוד השנה לחבוק בן זכר. ואחר כמה דקות נרגעו הרוחות ואותה אישה צעקנית חזרה לכיסא שלה, והרבנית קיבלה אומץ והחלה את ההרצאה.

ולקראת סוף ההרצאה אחת הנשים שישבו ליד האישה שצעקה לעבר הרבנית שאלה את האישה את יודעת בכלל איך קוראים לה שאמרת עליה מה שאמרת? בודאי ענתה האישה קוראים לה אסתר, האם זה השם שלך? פנתה השואלת לרבנית והרבנית אמרה שזה לא שמה והוציאה את התעודת זהות שלה והראתה לאותה אישה שהיא בכלל אישה אחרת שקוראים לה אביגיל ואזי היא ביקשה סליחה והתנצלה ואין צורך לומר שרחל בת שרה ילדה בן לאחר תשעה חודשים כיוון שכשאדם מתבייש יורדת כל גאוותו באותו רגע וכל בקשה מתמלאת מיד, (הרב פנגר).

אם היה עיר שהיה לה ש"ס שלם זה היה נדיר

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. לכאורה יש להקשות אם ה' יתברך נתן לנו את התורה כדי ללמדנו שלזכות לתורה צריך ענוה אזי מדוע התורה ניתנה על הר והרי זה מקום גבוה יותר מן המישור וקל וחומר מן העמק ולכאורה היה עדיף לתת את התורה בעמק? אלא שרצה הקדוש ברוך הוא ללמדנו שענווה זה לא רק לכבוש פנינו בקרקע ולשתוק על כל דבר, אלא אם צריך למחות על כבוד התורה אזי ודאי שצריך למחות ולזעוק ואדם שיגיד מי אני שאמחה ואזעק זו ענוה פסולה, שהרי לא היה עניו יותר ממשה רבינו בעולם ולא היה מוכיח יותר ממשה רבינו.

ומעשה נורא שהיה עם רבי עקיבא איגר שהיה ידוע כאחד הרבנים הענוותנים ביותר באותו דור והנה בעירו פוזנא היה בית דפוס שרצו להדפיס את הש"ס בעשרת אלפים עותקים, אלא שפחדו שיבוא בית דפוס אחר וגם ידפיס והם יפסידו את כספם, ולכן ביקשו מכמה גדולי הדור שיאשרו שבעשר שנים הקרובות אין רשות לשום בית דפוס להדפיס את הש"ס שבזמנו היה קושי גדול מאוד להשיג ש"ס ואם הייתה עיר שהיה בתוכה ש"ס זה היה נדיר, ולכן הם ביקשו כך שיוכלו למכור את כל העותקים במשך העשר שנים.

ואכן גדולי הדור חתמו להם והסכימו איתם אלא שהיה סייעתא דשמיא גדולה ותוך שנים מועטות כל העותקים של הש"ס נמכרו כמעט חוץ מעותקים אחדים שנשארו עדיין. ובינתיים הבית דפוס של וילנא רצו גם הם להדפיס והיו מוכנים גם לקנות את החלקים האחרונים שנשארו להם, והיה קצת דעות להקל להם וקצת דעות להחמיר, אך בא רבי עקיבא איגר ופסק שמותר להם להדפיס כיוון שכל הטעם שלהם היה שהם לא יפסידו את עשרת אלפים העותקים ולכן הם הוצרכו לעשר שנים, אבל שרואים שכבר נמכרו כמעט כל העותקים וגם את השאר מוכנים הבית דפוס של וילנא לקנות אזי אין מקום לאסור.

היהודים הובלו באזיקים לבית הסוהר

אלא שידוע שתאוות הממון היא תאווה מאוד קשה וגם אנשים יראי שמים עלולים להתבלבל ולדבר דברים לא טובים כשהכיס של הממון שלהם נפגע וזה מה שקרה לבעלי הבית דפוס שהם שמעו את הפסק של רבי עקיבא איגר זיע"א אמרו שהרב כבר זקן ומי שמנהיג אותו זה הבן שלו, כשנודע לרבי עקיבא איגר הדבר הזה הלך לבית הכנסת ופתח את ההיכל ואמר, ריבונו של עולם על כבודי אני מוחל אבל על כבודך אני לא מוחל כלומר כבוד התורה. (וכיון שהגמרא ביומא כ"ג אומרת כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם ובפרט אם זה לא רק מניעת כבוד אלא ביזו אותו) שהתורה והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד, ואכן לא עברו ימים מועטים ואחד הגויים מעובדי הבית דפוס פוטר מעבודתו ומרוב צער הלך ותלה את עצמו בתוך הבית דפוס וממילא זה מקור לעלילה שפילה שהמשפחה שלו באו והתלוננו לשלטונות ויש שאמרו שהם העלילו עליו שהם הרגו אותו, ותוך זמן קצר הבעלי דפוס היהודים הובלו באזיקים לבית הסוהר ונגזר עליהם לעבור שורה גדולה של שלוש מאות חיילים אכזריים שיכו בהם ללא רחמים כשהם עצמם קשורים באזיקים בידיים וברגליים. ואם הם ישארו בחיים הם יוגלו לסיביר למשך חמש עשרה שנה. ואזי האחים בעלי הדפוס עשו תשובה והבינו שזה הדיבור שדיברו נגד גאון ישראל רבי עקיבא איגר גרם להם את הצרה הזו.

והם נכנסו לתוך השורה של החיילים כשהם מובלים באזיקים והחיילים הגויים הכו בהם באכזריות נוראה והנה לפתע אחד האחים כשהרביצו לו נפלה לו הכיפה מהראש לאחוריו והוא עמד במקום ולא מוכן לזוז עד שיביאו לו את הכיפה לראשו והגוי שעמד מולו החל מכה בו באכזריות נוראה עד שעשה אותו עיוור בעין אחת ולבסוף הביאו לו את הכיפה והם המשיכו ללכת טבולים וזבי דם אך יודעים שמקויים בהם ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. והם נשארו בחיים ולאחר השתדלות אצל השלטונות הם לא הוגלו לסיביר אבל לקחו להם את הבית דפוס שיהיה מוחרם לממשלה, ואחר המעשה הנורא הזה הלואי ונלמד את המוסר השכל שיש כאלה אומרים שהרב ההוא מוקף באנשים והם מכתיבים לו כאילו שהרב אין לו דעה חס ושלום ועל זה ודאי שצריך לעשות תשובה, (ענף עץ אבות).

אני הצלתי את עצמי ואת כולם ואתה הצלת רק את עצמך

משה קיבל תורה מסיני. משה רבינו התורה אומרת לנו שבתחילת דרכו נאמר עליו איש מצרי הצילנו מיד הרועים. ואילו בסוף התורה נאמר עליו וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים. כשמתחילים מלמטה אזי מגיעים למעלה מה שאין כן אצל נח נאמר בתחילתו נח איש צדיק תמים אך סיים וישאר אך נח. ומובא במדרש רבה (ברכה י"א) שמשה רבינו נתווכח (כביכול) עם אדם הראשון שאמר לו אדם הראשון למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ויברא אלוקים את האדם בצלמו אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך אתה הכבוד שניתן לך ניטל ממך שנאמר ואדם ביקר בל ילין שהכבוד והיוקר שלו לא הספיק ללון איתו כי זה נלקח ממנו, אבל אני, אמר לו משה זיו הפנים שנתן לי הקדוש ברוך הוא עמי הוא שנאמר ומשה לא ידע כי קרן אור פניו.

אחר כך אמר נח למשה אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול אמר לו משה אני נתעליתי ממך אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך אבל אני הצלתי את עצמי ואת דורי כשנתחייבו כליה בעגל שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. למה הדבר דומה לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכם שני קברניטין אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו וכל הנוסעים טבעו בלב הים. ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו. למי מגיע שיפארו אותו? בודאי למי שהציל את עצמו ואת ספינתו. כך נח הציל רק את עצמו ואילו משה הציל את עצמו ואת דורו. ואחר כך (כביכול) אומר אברהם אבינו למשה אני גדול ממך שהייתי מפרנס עוברים ושבים אמר לו משה אני נתעליתי ממך, אתה היית מפרנס בני אדם ערלים ואני הייתי מפרנס בני אדם מהולים ולא עוד אלא אתה היית מפרנס אותם ביישוב ואני הייתי מפרנס אותם במדבר.

ואחר כך יצחק אבינו אמר למשה רבינו אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה, אמר לו משה אתה ראית את פני השכינה וכהו עיניך. שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות (השכינה) אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני שנאמר לא כהתה עינו ולא נס ליחו, וכן יעקב אבינו אמר למשה רבינו אני גדול ממך שנפגשתי עם המלאך וניצחתי אותו, אמר לו משה אתה נפגשת עם המלאך בחצרך כלומר בעולם הזה שזה מקומך והמלאך היה כאן בבחינת אורח, אבל אני עליתי אצלם לדיורין שלהם בשמים ואני הייתי האורח והם מתייראין ממני, שנאמר מלכי צבאות ידודון לפיכך אמר שלמה המלך רבות בנות עשו חייל ואת (משה רבינו) עלית על כולנה. (לא שהאבות דיברו עם משה ולא משה עם האבות רק הפסוק מורה כאילו הם מדברים).

הזוג מאשקלון הביא לו כסף

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. אנו רואים לכל אורך הדרך שאדם לא ינהג לפי שיקול דעתו אלא צריך לשאול ולקבל מהרב אם זה משה רבינו שמקבל מבורא העולם ואם זה יהושע שמקבל ממשה רבינו. וכן הלאה ואחר כך את כל הזוגות שקיבלו מהזוגות שלפניהם ואף אחד לא קם ואמר אני מתחיל שיטה חדשה ויש לי סברות מחודשות וכדומה, ואפילו בני אהרון נדב ואביהוא עם כל גדולתם ושהגיעו להיות גדולים מכל ישראל ואפילו ממשה ואהרון (כך אומרים חז"ל ויק"ר י"ב ב') חטאם היה שהקריבו אש זרה שה' לא ציוה אותם, כלומר לפי דרגתם העצומה היה כאן דבר זר שלא שאלו רב לפני כן.

וכבר אמר המדרש (שמ"ר ג' י' כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל) שאדם שמתייעץ עם ת"ח שנקרא זקן אזי לעולם אינו נכשל, וכן שאדם לא מתייעץ עם רב וסומך על שכלו ותבונתו אזי קרוב הוא אל הכישלון יותר מההצלחה. ומעשה שהיה בתלמוד תורה עץ החיים בירושלים עיר הקודש באחד המלמדים בתלמוד תורה שהוא שם לב שאחד הילדים בשם אהרון יש לו הרבה כסף בכיס וכל יום הוא מבזבז על החברים מהכיתה למצוא חן בעיניהם, פעם אחת הוא קונה להם ארטיקים ופעם אחת סוכריות ושוקולדים, וכשהרב שואל אותו מהיכן יש לו כסף יש לו כבר תשובות מוכנות או שהוא מצא את הכסף ואין סימנים, או שהדוד מאשקלון הביא לו כסף אך הרב הרגיש שיש כאן איזה סוד שהילד מסתיר.

האב צעק שהוא הרוצח

ואכן הוא פנה למנהל הגדול בתלמוד תורה הלוא הוא רבי אריה לוין זצ"ל והרב אריה לוין קרא לילד אהרון ואמר לו אני מכיר אותך המון זמן ואני יודע שאתה ילד טוב ולומד יפה ויש לך גם ציונים טובים ועוולה לא נמצא בשפתיך, אלא שיש דבר שלפעמים גורם לנו טעויות אבל כולנו בסך הכל בני אדם ואני יודע שאתה דובר אמת ואני רוצה שגם הפעם תגיד לי רק את האמת ואני מבטיח לך שלא אעשה לך שום דבר רע רק תשתדל לא לחזור שוב, וכאן פנה הרב לאהרון הילד ושאל אותו כשהוא מלטף את לחייו מנין לך צדיק כל כך הרבה כסף? הילד השפיל את עיניו ואמר לרב שהוא לוקח את זה מהארנק של אבא שלו והוא מבטיח לא לעשות זאת שוב פעם!

הרב קיים את הבטחתו ואמר לילד שהוא יכול ללכת ושיעמוד בדיבורו, אלא שכאן היה צורך לקרוא לאבא של הילד ולהודיע לו שהכסף נעלם מארנקו, ושזה פלא שהוא לכאורה לא ידע מזה שאם הוא היה יודע ודאי היה פונה להנהלת התלמוד תורה שיבררו אצל בנו? והאבא קיבל טלפון לבוא לתלמוד תורה והרב אריה לוין החל לרמוז לו בעדינות לגבי הכספים שנעלמו ממנו והתברר שהוא יודע שנעלמו לו הרבה כספים, אך כשהרב אמר לו שבנו הוא זה שגנב לו את הכסף, האבא כמעט והתעלף וצעק על עצמו שהוא רוצח, והחל לספר שחמתו הייתה מתגוררת אצלם בבית והוא ראה שנעלמים כספים.

והוא חשד שחמתו לוקחת את הכסף ורמז לה בזהירות על כך ואחר כך הכספים המשיכו להיעלם אמר הבעל לאשתו או שהיא הולכת מפה לבית אבות או שהם חלילה מתגרשים והאישה המסכנה לא ידעה מה לעשות וגדול שלום הבית, ולכן בלית ברירה הסבירה לאימא שלה את המצב והאימא שלה עברה לבית אבות, אלא שלמחרת הטלפון צלצל בביתם ועל הקו אמרו שמדברים מבית אבות והודיעו להם שהאישה נפטרה. וכאן פנה האבא לרבי אריה לוין ואמר לו אם הייתי בא להתייעץ ולשאול את כבוד הרב אזי הכל היה בסדר אך עכשיו נותרתי עם תווית של רוצח.

לפתע הגיעו אב ובנו וביקשו להיכנס

זה סופו של מי שסומך על שכלו ותבונתו ולא מקיים את מאמר חז"ל מרבה עצה מרבה תבונה. ולעומת זאת הבה ונראה מעשה של מי שכן מתייעץ עם גדולי תורה ותלמידי חכמים ומעשה שהיה כך היה. הנשיא של ועד הישיבות פנה לרב שך ראש ישיבת פוניבז' ואמר לו שהמצב הכספי בישיבות לא כל כך טוב, ולכן הוא מבקש מכבוד הרב אם אפשר לקבוע פגישה ולהביא אל הרב עשירים ליום מסוים השבוע שהרב ידבר על ליבם וישכנע אותם לתרום לישיבות. ואכן כמובן שהרב הסכים לפנות מזמנו לטובת הישיבות ונקבעה פגישה ליום שני אחר הצהריים בשעה ארבע עם האחים הנדיבים למשפחת רייכמן בני העשיר הנדבן.

ולמרות שהם גרים בחו"ל חוץ מאחד שגר בירושלים עיר הקודש הופיעו ארבעת האחים בבני ברק כמה דקות לפני הזמן והתכוננו להיכנס אל הקודש פנימה לביתו של הרב שך, אלא שלפתע הגיעו אב ובנו והאבא ביקש מנשיא הישיבות ומארבעת האחים אם הוא יכול להיכנס לפניהם כי אצלו זה יקח רק דקה או שניים ואילו הם בודאי יתעכבו יותר, והם הסכימו והדלת נפתחה בשעה ארבע והאבא נכנס עם בנו אל הקודש פנימה.

אלא שעברה דקה וגם עשר דקות ועוד עשר דקות ועברה לה שעה תמימה ועדיין האיש בפנים עם הבן שלו, וכך עברו להם שעתיים תמימות ועדיין הם בפנים ורק כעבור שעתיים וארבעים דקות בערך הדלת נפתחה והאב עם בנו יצאו, ולמרות שהאחים הנדבנים רייכמן ביקשו להיכנס לפחות אחר העיכוב הגדול הזה, יצא השמש של הרב ואמר להם במחילה מכם הרב חייב לנוח שעה אחת ורק אחר כך הוא יקבל אתכם, מיד רץ הנשיא של ועד הישיבות במדרגות כדי למצוא את האבא עם בנו, ואכן הוא ראה אותם מהלכים ואמר להם לעצור וביקש מהאב בוא בבקשה תתלוה אלי ותסביר לאחים שממתינים בגללך.

אם הילד ממשיך כך הוא יוצא מהישיבה

יותר משלוש שעות כשאמרת שאתה נכנס רק לדקה או שתיים וכל עולם הישיבות בסכנה בגללך והאב ניגש וטיפס במדרגות וביקש את מחילתם ואמר להם תשמעו אני בעצמי לא ידעתי שכך יהיה, הבן שלי בסך הכל ילד טוב ועד לכיתה ח' הוא למד בתלמוד תורה מצוין והציונים והיראת שמים שלו היו בסדר גמור, והשנה הוא נכנס לישיבה למצוינים בבני ברק ועד לחג הסוכות הוא למד מצוין, אבל כנראה בבין הזמנים כשהוא הגיע קצת לחופש היה איזה "חבר" שהתחבר אליו וגרם לו לרדת קצת מלימוד התורה ומעבודת ה', ונסיתי לדבר על לבו אך הוא אמר לי שהחשק שלו ללימוד התורה כבר ירד, אך זה לא חידוש כי הקדושה והטומאה זה מאזניים וכשהקדושה יורדת אזי הטומאה עולה וכמובן גם ההיפך שהקדושה עולה אזי לאט לאט הטומאה יורדת והאדם מתחיל להשתלט על היצר הרע.

ואכן המכתבים מהישיבה וגם טלפונים שהתקשרו מהישיבה אמרו לי חד משמעית שאם הילד ממשיך כך, הוא יוצא מהישיבה כי זו ישיבה למצוינים, והוא הבן הבכור וידעתי שלאן שהוא ילך בעבודת ה' כך כל אחיו ואחיותיו ילכו בעקבותיו, ולכן אמרתי בליבי אכנס לרב שך זצ"ל ואבקש ברכה ואצא מהר. אלא שהרב קם לכבודו ושאל את הבן שלי איזה גמרא אתה לומד? ובני ענה לרב שהוא לומד מסכת בבא קמא. והרב אמר איזה יופי גם אני בדיוק לומד את הגמרא הזו בוא נלמד קצת ביחד, ומיד שתי גמרות בבא קמא היו על השולחן והחלו לפלפל בלימוד כשאני רואה שהבן שלי לא מפסיק להתרגש מהעובדה שהוא לומד בחברותא עם גדול ישראל הרב שך, ובינתיים הם גמרו את המשנה ואת הגמרא ועברו לרש"י ומשם לתוספות ולמפרשים וכך עברו עליהם שעתיים וחצי של לימוד גמרא מתוקה מדבש והרב הרים את עיניו מהגמרא ואמר לבני אם הוא מבין את הסוגיא ואת הרש"י והתוספות. ובני אמר כן אני מבין. האם אפשר לבחון אותך? שאל הרב. בודאי, אמר הבן.

אני חושב שאני מוכן והרב החל לשאול אותו שאלות על החומר הנלמד ובני ענה יפה מאוד, לפתע הרב נתן דפיקה חזקה על השולחן, ואמר לבני אני הבנתי מה הבעיה שלך זו בעיה לא פשוטה, אבל אין לך מה לדאוג גם לי הייתה את אותה הבעיה, אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה גאון, ולא כל חברותא מתאימה לך אתה צריך חברותא כמו הרב שך אזי אני מחכה לך כל יום ששי בצהרים תבוא ונלמד ביחד. וכאן סיים האיש את נאומו המדהים ואחר זמן נכנסו הנדבנים והכל בא על מקומו בשלום, (הרב בנימין דרוק).

מהיכן האות י' הגיעה

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. כידוע ששם יהושע היה בתחילה הוֹשֶעַ ומשה רבינו בירך אותו ואמר יַ"ה יושיעך מעצת המרגלים. והוסיף את האות י' ונעשה שמו יהושע ומהיכן האות י' הגיעה? משרה אימנו שבתחילה שמה היה שרי. וה' יתברך חילק את האות י' לשניים ונעשו פעמיים אות ה' ואברם נעשה אברהם ושרי נעשתה לשרה והאות י' לבינתיים חיכתה לצדיק שיזכה בה וזכה בה יהושע, ולכן אומרים יהושע בִּן נון שהאות י' אצל שָׂרַי הייתה ללא ניקוד ואצל יהושע יש שתי נקודות שנלקחו מהמילה בֶּן נון ולכן נשארה נקודה אחת.

אלא שיש להקשות מדוע דווקא יהושע זכה באות י' של שרה אימנו? ואפשר לומר שתי תשובות: א) על שרה אימנו נאמר איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל. כלומר ששרה אימנו למרות שהיא עבדה מאוד קשה באוהל לכבוד המלאכים והכינה שלוש סאים קמח סולת שזה כמעט שלושים קילו גרם, ובשרים ועופות ועוד ועוד שרה אימנו מרוב צניעותה לא יצאה מהאוהל ואפילו לא הציצה לראות מי אלה שמברכים אותה שיולד לה בן כשהיא בת תשעים!

וכן יהושע בן נון לא מש מתוך האוהל של התורה שנאמר (שמות ל"ג י"א) ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, ולכן ה' יתברך בירך אותו ואמר לו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. שהגר"א באיגרתו כותב שכמו שהכוח של הגבר לגבור על יצרו זה רק על ידי לימוד התורה וכמאמר חז"ל (קידושין ל') בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ממילא גם הכוח של האישה לגבור על היצר הרע שלה זה הצניעות שלה ולכן אצל שרה הצניעות מתבטאת באוהל.

ואצל יהושע התורה מתבטאת באוהל. ואפשר להוסיף מה ששמעתי בשם תלמיד חכם רבי דניאל, על המובא בגמרא (מגילה כ"ד) אמר רבי יוסי כל ימי הייתי מצטער על הפסוק (דברים כ"ח כ"ט) והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיוור באפילה וכי מה אכפת לעיוור בין אפילה לאורה והרי אצלו תמיד חושך? עד שפעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה וראיתי עיוור שהולך עם אבוקה בידו ושאלתי אותו בני אבוקה זו למה לך והרי אתה לא רואה כלום? אמר לי כל זמן שאבוקה זו בידי, בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין. עד כאן הגמרא.

וביאר על פי הדרש שלפעמים רואים אברכים שמגיעים לבית המדרש אבל לא בדיוק לומדים וגם כשלומדים לא זוכרים כל כך, ואתה שואל אותו מה ייתן לך הלימוד שאתה גם כך לא כל כך לומד לא יהיה יותר טוב אם תלך לעבוד, ועל זה בא רבי יוסי (שהמילה יוסי זה גימטריא כולל) ואומר לו אותו אברך כל זמן שאבוקה זו בידי, רוצה לומר האור בידי שזו התורה בני אדם רואים אותי ומצילין אותי מן התועבות של העולם הזה וכמאמר הגמרא (קידושין ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

החתונה היתה בלי מחיצה בן גברים לנשים

והקשה הרב גלינסקי וכי בבית המדרש אין יצר הרע? אלא לא דומה יצר הרע של הרחוב שהוא נקרא מנוול שזה יצר הרע של עריות, ליצר הרע של הבית מדרש ולכן גם אותו אברך שלא מצליח כל כך בלימודו עצם הימצאותו בכולל ניצל מן הפחתין והבורות והקוצים של תועבות העולם הזה, וזה מה שהתורה רמזה על יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל לרמוז לכל בן תורה שגם אם אתה לא מש ולא זז מבית המדרש כבר זה טוב להינצל מן המנוול שזה יצר של עריות, ובפרט בדורינו שהבית מדרש זה נחשב תיבת נח ובחוץ זה ממש מבול רוחני ואפשר בקלות ליפול בעבודת ה'.

וסיפר לי יהודי שלמד באחת הישיבות הטובות והיה להם בחור שהוא היה המתמיד של הישיבה והיה ממש מדרבן בחורים ללמוד ולהתחזק בלימוד התורה וגם השתדל להיות שקוע בבית המדרש, והנה יום אחד הוזמן לחתונה של אחד מקרובי משפחתו אלא שבעוונות הרבים החתונה הייתה בלי מחיצה אלא מעורב גם בישיבה וגם בריקודים, והוא הסתפק אם ללכת ואחרי שהורה היתר לעצמו שזה קרוב והוא עלול להיפגע, הוא אמר לעצמו אני אלך ואשב לי באיזו פינה אך זו הייתה רחמנא ליצלן הליכה בלא חזרה ולמחרת כבר אותו בחור לא חזר לישיבה ונטש את עולם התורה, ולא סתם אמר דוד המלך ע"ה סור מרע ועשה טוב שעצם זה שאתה סר מהרע זה עצמו יזכה אותך לקיים ועשה טוב.

אלא מה שכן שרואים בחור או אברך שמתאמצים להגיע לכולל למרות שאין להם הצלחה כל כך בלימוד התורה צריך לעודדם ולחזקם שימשיכו ויתעלו.

ונעבור לפירוש השני מדוע זכה מדוע זכה יהושע בן נון לקבל את האות י' של שרה אימנו, שאפשר לומר ששרה אימנו קיימה את כל מה שאמר לה אברהם אבינו בהכנעה גמורה, וגם כשצריך לרדת למצריים להגיד שהיא אחותו של אברהם ויש סיכוי שפרעה הרשע יקח אותה וכמו שבאמת היה לא ניסתה להגיד לאברהם שהיא לא מוכנה וכן שאברהם אבינו הניח את שרה בתוך המזוודה כדי שלא ימצאו אותה ושרה לא ניסתה להגיד לא. וכן אצל אבימלך וכן שהיא הולכת אחריו לכל מקום (חוץ מהעניין של יצחק שראתה את ישמעאל מנסה לקלקל אותו כי בחינוך הילדים אין פשרות) כך היה גם יהושע בן נון משרת ונכנע לפני משה רבינו ביטול גמור.

ואפילו כשמשה רבינו עליו השלום עלה לשמיים ארבעים יום וארבעים לילה אזי יהושע לכאורה יכל לילך לביתו לאשתו ולילדיו ולחזור ביום הארבעים אך יהושע המתין לו ליד ההר כל הארבעים יום והארבעים לילה שמא הוא יבוא לפני כן ושאני אהיה מוכן לשרת אותו כפי הצורך, ואם כן הכנעתו של יהושע למשה כעין הכנעתה של שרה לאברהם ולכן זכה לקבל את האות י' בדוקא כי האות י' קטנה ומראה על ענווה ושפלות.

רוח אחת יש כנגד כל הרוחות זה המשיח

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. אומרים חז"ל (אבות דרבי נתן פי"ז מ"ג) בשעה שראה משה רבינו את בניו שאין בהן תורה שיעמדו בנשיאות אחריו, נתעטף ועמד בתפילה אמר לפניו, ריבונו של עולם הודיעני מי יכנס ומי יצא בראש כל העם הזה. הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך להודיע שבחן של צדיקים שכשהן נפטרין מן העולם מניחין צורך עצמן ועוסקין בצורך ציבור. אמר לפניו, ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד מהם ואין דעתו של זה דומה לדעתו של זה. ובשעה שאני מסתלק מהם בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג מַנֵה עליהם אדם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו ושיהא מסיח לכל אחד ואחד לפי דעתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה וכך דברת! הריני מראה אותך את כל השופטים וכל הנביאים שאני מעמיד על בני עד שיחיו המתים וכשעלה משה לראש הפסגה וראה את כל הארץ הראהו יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל בן קנז. אמר לו הקדוש ברוך הוא כל אלו שהראיתי לך דעה אחת ורוח אחת יש בהן אבל מה שביקשת אבל בסוף, רוח אחת יש, והיא שוקלת כל הרוחות זה משיח. שנאמר (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'.

הרב פתח את המגירה ונתן לו 2000 שקל

משה קיבל תורה מסיני וכו' ומסרה ליהושע. כידוע משה רבינו בפרשת פינחס מבקש מה' יתברך תודיעני מי הוא זה ואיזה הוא אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. ועל זה מקשה מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, מדוע משה רבינו מקדים כל כך בפרשת פינחס לבקש מבורא העולם לדעת מי המנהיג אחריו, לכאורה יש עוד הרבה פרשיות עד לסוף התורה, כלומר פרשת וזאת הברכה ששם בעצם נפטר משה רבינו ואת הבקשה הזו היה לכאורה יותר הגון לבקש בפרשה האחרונה או לפני האחרונה? ועונה מרן תירוץ נפלא מאוד. שמשה רבינו ראה שפנחס בן אלעזר קינא את קנאת ה' והרג את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון כיוון שחטא עם כזבי בת צור והציל את בני ישראל מאסון.

אמר משה רבינו מי יודע אולי עכשיו הקדוש ברוך הוא יבחר בו למנהיג הבא אחרי ומשה רבינו הרועה הנאמן אמר בליבו, פנחס בן אלעזר צדיק גדול אבל יש לו את מידת קנאת ה' וכשהוא רואה דבר לא הגון הוא עלול לקנאות ולהרוג, וכזה רועה לישראל זה לא מתאים, שלא יכעס עליהם, אלא צריך רועה שמקיים את הפסוק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולכן כבר בפרשת פנחס הקדים משה רבינו לבקש ולדעת מי האיש אשר ינהיג את בני ישראל אחריו? אמר לו ה' יתברך אל תדאג המשרת שלך יהושע שראה את ההנהגה שלך עם בני ישראל ואת הרחמים שלך עליהם הוא ינהיגם.

ומעשה ברב צדיק ואוהב חסד שהגיע אליו איזה יהודי והחל לבקש רחמים שהרב יעזור לו כיוון שאשתו חולה מאוד וגם עשרת בניו נדבקו והם חולים במיטה ונאנקים מכאבים, ואני זקוק לכסף לקנות תרופות ואם הרב יתן לי אלפיים שקל אני אוכל לקנות תרופות והם יתרפאו בזכות הרב, וכששמע הרב את האיש מדבר בתחנונים נכמרו רחמיו ופתח את המגירה ונתן לו אלפיים שקל במזומן ובירך את משפחתו לרפואה שלימה ושלא תדעו מכאובים, וכל טוב, האיש קיבל את הכסף והודה לרב ויצא מביתו של הרב.

והנה רק האיש יצא והשמש של הרב נכנס במהירות לרב ושאל אותו מה רצה האיש הזה כבוד הרב? הרב שכמעט ובכה מרוב צער על האיש שכל משפחתו חולה, ענה לשמש ואמר לו, זה מסכן אשתו חולה וכל הילדים שלו חולים ושוכבים במיטה מרוב כאבים, אזי הוא ביקש כסף לתרופות והבאתי לו אלפיים שקל! אלפיים שקל נזעק השמש, הרב האיש הזה רמאי אין לו אשה ואין לו ילדים הוא בכלל רווק הוא סתם נוכל ורמאי. מה אמר הרב כשחיוך גדול התפשט על פניו? אמר לשמש הוא לא נשוי אם כך אין אשה חולה אין ילדים חולים, שימחת אותי מאוד, אלפיים שקל כפרה על כל עם ישראל.

היה גם כיבוד בשפע וגם סיפורים יפים

משה קיבל תורה מסיני וכו' הם אמרו שלושה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שעל ידי שתהיו מתונים בדין כהלל הזקן שהיה ענוותן גדול מאוד ואפילו גויים שרצו להתגייר ועשו עמו תנאים משונים כגון אחד רצה להיות כהן גדול, ואחד אמר שהוא מאמין רק בתורה שבכתב, ואחד רצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, והלל לא גירש אותם מעליו אלא קירב אותם אליו עד שלבסוף יצאו גרי צדק אמתיים, וזה שאמר היו מתונים בדין כלומר להמתין ולא למהר לחרוץ את הדין או את האדם שלא נראה לנו כי אין אתה יודע מה עתיד לצאת ממנו ואזי אתה תזכה להעמיד תלמידים הרבה.

ומעשה באברך שהיה מעביר שיעורים כל ערב לבחורים רחוקים מתורה שמנסים להתקרב או שסתם משעמם להם והם גם באים משום שהיה גם כיבוד בשפע וגם סיפורים יפים אלא שיום אחד הגיעו שני בחורים שלא רק שלא הקשיבו כמעט בכלל, אלא גם ציחקקו ביניהם כל השיעור. והרב שהעביר את השיעור חשב בתחילה לגעור בהם ולהרחיקם אך משהו בליבו מנע זאת כי מי יודע מה יצא מהם וחוץ מזה הם לא אשמים, וכי מניין להם לדעת שזה דבר גרוע מה שהם עושים וכי הם למדו בישיבה?

והם באו כמעט כל ערב וחזרו בתשובה שלימה והתחתנו והיום הם בני תורה והולכים בדרך ה'. אבל אם נחזיר את הגלגל אחורה אילו הרב היה צועק עליהם וגוער בהם ומרחיקם מעליו והיה לו שיעור יותר שקט ויותר נוח אך היה מאבד שתי נפשות הם ובניהם ובנותיהם ונכדיהם והכל בגלל שהוא לא קיים את המאמר הראשון של המסכת הוו מתונים בדין, אך זכות התורה הגינה עליו והוא נצר את לשונו מרע והיה מתון בדין.

סטודנט שיביא עשר מקורות יחשב למצוין

משה קיבל תורה מסיני וכו' הוו מתונים בדין. מי לנו גדול ממרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שהיה מתון בדין לא רק באלפי תשובותיו ביביע אומר וביחוה דעת ובשאר הספרים האדירים שכל שאלה שלפעמים גם נראית פשוטה מאוד הרב היה מתון בדין ומאריך בסברות ישרות ובראיות עצומות והכל בכוח ההיתר, וכן לגבי תשע מאות העגונות אחר מלחמת יום הכיפורים שהרב עשה חקירה אחר חקירה אם זה לגבי הדיסקית שנמצאת על כל חייל, ואם זה על ידי צילום שיניים (בזמנו עדיין לא ידעו על הדי אן אי) של ההרוגים שלקחו את זה לרופאי השיניים שטיפלו בהם וראו שהכל תואם ואחר חקירה ודרישה גדולה ברוך ה' הרב הגדול ברחמנותו הגדולה התיר את כל העגונות הללו. ואפילו אחד מהבעלים לא חזר כי הדין דין אמת.

וכן לגבי הדוד שמש שבזמנו היו כמה תלמידי חכמים גדולים שאסרו להשתמש בו ואילו הרב עובדיה הביא מעל 500 מקורות וראיות להתיר, וסיפר לי איזה יהודי שלמד באוניברסיטה שכל אחד מהסטודנטים היה צריך לעשות עבודה מסויימת והוא החליט לעשות עבודה על האדם הגדול בענקים מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואחד הדברים שכל הסטודנטים היו המומים ומופתעים זה כאשר אמר להם האיש, כשאנו הסטודנטים עושים עבודה ומביאים מקורות וראיות אזי אנו מביאים שתים שלוש מקורות וסטודנט שיביא עשר מקורות אזי זה נחשב יותר ממצויין, אזי תבינו טיפה מן הים מי זה גדול ישראל מרן הרב עובדיה שמביא חמש מאות מקורות להתיר את הדוד שמש לשטוף בו פנים ידיים ורגליים וכן כלים שיש לך בהם צורך לשבת, אלא שמורינו ורבינו לא רק בפסקיו האדירים ראינו איך הוא קיים את מאמר המשנה הוו מתונים בדין אלא גם בהתנהגותו העדינה והמתונה עם כל אדם ואדם והמעשה יעיד על כך כאלף עדים.

בוא אלי לשמוע קידוש שהרי שבת היום

ומעשה שהיה בבחור צעיר מהעיר טבריה שנסע חזרה לביתו מתל אביב והנה לאחר ההפסקה בעפולה כולם עלו לאוטובוס ובתחנה הקרובה עלה לפתע אדם הדור בלבושו ונראה תלמיד חכם עם זקן שמעטר את פניו ההדורות, והתיישב בדיוק ליד אותו בחור, הבחור שכל הנסיעה ישב משועמם וחיפש עם מי לדבר ולא מצא, שמח שהאיש ישב לידו כמוצא שלל רב והחל לשאול אותו שאלות ואמר לו לפי הלבוש שלך אתה ודאי גדלת בבני ברק או במאה שערים? דוקא לא, ענה האיש אני נולדתי בבית חילוני בתל אביב וההורים שלי ניצולי שואה ואני לא הייתי ילד נוח אלא שובב מאוד וההורים שלי זרקו אותי מהבית עוד כשהייתי נער צעיר, אז איך נעשית תלמיד חכם כזה מה עבר עליך זה סיפור ארוך אמר האיש, אני מאוד רוצה לשמוע אמר והאיש החל בסיפורו, יום אחד זה היה בשבת בבוקר שיחקנו במגרש השכונתי ובדיוק הכדור הגיע אלי ואני נתתי בעיטה חזקה מאוד מעל הגדר של המגרש, ולפתע יצא הרב מבית הכנסת שעמד בסמוך והכדור פגע לו בדיוק בכובע והעיף אותו כמו צלחת מעופפת וכל הילדים במגרש פרצו בצחוק שזה היה נראה מאוד משעשע, אלא שהרב ניגש אלי ושאל ילד היכן ההורים שלך? אני בחוצפתי הרבה אמרתי לו שהם מתו ואם יש לך בעיה תדבר אתי לא עם ההורים. כשמוע הרב שאמרתי שההורים מתו נכמרו עלי רחמיו ואמר לי בוא עמי לשמוע קידוש שהרי שבת היום, הלכתי אחריו בשמחה והרב החל לקדש ומיד לאחר מכן בירך על נטילת ידיים והמוציא והגישו לי צלחת מכובדת ביותר ואני אכלתי אותה בתאבון גדול כי הרבה זמן לא בא לפי אוכל מבושל וקל וחומר אוכל כזה טעים כשגמרתי את הצלחת הרב שאל אותי אם אני רוצה עוד, אמרתי כן בודאי שאני רוצה זה מאוד טעים, והצלחת שלי שוב התמלאה ואכלתי בתאבון גדול, והרב אכל רק לחם ומלח ואחר כך הבנתי שזה בגלל שאכלתי לו את כל האוכל, ואחרי שתי צלחות חמין אין פלא שנפלה עלי עייפות גדולה והרב אמר לי שיש לי חדר עם מיטה ואני יכול ללכת לישון וזה בדיוק מה שעשיתי ונפלתי על המיטה מרוב עייפות ונרדמתי לשעות ארוכות.

הייתי זרוק ברחוב והרב הרים אותי מהאשפתות

כשהתעוררתי כבר היה חושך ושבת כבר יצאה. הלכתי לרב ואמרתי לו תודה רבה על הכל ואני צריך ללכת האם הרב יכול לתת לי כסף אני רוצה ללכת לסרט, הרב לקח כסף ונתן לי ושאל אותי היכן אני ישן הלילה? אני אמצא לי ספסל ציבורי או תחנת אוטובוס זה מה שאני רגיל לעשות כבוד הרב אין לך מה לדאוג, מה פתאום אמר הרב אני רוצה שמהיום תישן אצלי ותהיה כמו הבן שלי. הרב הוציא מפתח ואמר לי תחזור באיזה שעה שאתה רוצה ואתה יכול ללכת לישון במיטה שישנת בה היום. לא היה לי מילים להגיד תודה, ההורים שלי שאני הבן שלהם זרקו אותי מהבית והאדם הזה שהוא זר לוקח אותי כבנו, הודיתי לרב ויצאתי וכך כל ערב ניגשתי לרב ואמרתי לו אני צריך כסף ללכת לסרט ולמסעדה והרב נתן לי, לאט לאט הרב קירב אותי לתורה וקנה לי תפילין וראיתי שחוץ ממני יש בבית עוד שתים עשרה נערים שהיו זרוקים ברחובות והרב אסף אותם לביתו וזה חוץ מהבנים והבנות של הרב.

ויום אחד הרב קרא לי ואמר לי בני היקר אני אוהב אותך ורוצה לדאוג לעתידך תסתכל מה אתה עושה, כל היום מטייל פה מטייל שם הולך לקולנוע וחוזר מה יצא מזה? אני רוצה לדאוג לך להכניס אותך לישיבה ללמוד תורה ואני ידאג לכל מחסורך ואני ידאג לך לחתונה ולכל שאר הדברים, אתה תלמד רבנות ויצא ממך תלמיד חכם יש לך את היכולת ואני יעזור לך בכל מה שאפשר. והרב הסתכל בי ומצפה לתשובתי, הסתכלתי על הרב ואמרתי לו אתה הצלת אותי, הייתי זרוק ברחוב והרב הרים אותי מהאשפתות, מה שתבקש ממני אני מוכן לעשות כי אני יודע שאתה רוצה רק את טובתי, ונכנסתי לישיבה קדושה שלומדים בה רק תורה והרב עזר לי בלימודים והרב חיתן אותי ודאג לשלם מה שצריך ולמדתי רבנות וגם דיינות וכיום אני דיין בעפולה מעל עשרים וחמש שנה. לפני שירדו מהאוטובוס שאל הבחור שהיה המום מהסיפור מי זה הרב הזה מי זה המלאך הזה? ענה לו הדיין, הרב הזה זה הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שעם כל גדלותו בתורה ידע לבחון ולדאוג לכולם.

איך לא הרגתם את המחבלות הללו

משה קיבל תורה מסיני וכו' הוו מתונים בדין. כידוע שדין רומז למידת הדין כלומר לשעת כעס ואומרת לנו המשנה שאדם מרגיש שהוא רוצה לכעוס אזי יהיה מתון מתון ולא ימהר לכעוס שהרי הרמב"ן אומר באיגרתו שמידת הכעס היא מדה רעה מאוד להחטיא בני אדם, והרמב"ם אומר שכעסן זה משוגע וכמו שמשוגע לא יודע מה הוא עושה כך כעסן לא יודע מה הוא עושה וכמה אנשים רצחו והרגו רק מתוך המידה הרעה הזו שנקראת כעס. ויש נחש מסוכן כידוע שנקרא עכסן שזה רומז לכעסן. והגמרא (פסחים ס"ו) אמרה כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ולמדו זאת ממשה רבינו שכעס על בני ישראל שהביאו את הנשים במלחמת מדיין ולא הרגו אותם, אמר להם משה רבינו הם גרמו לבחורי ישראל למות ואתם לא הרגתם את המחבלות הללו? ולמרות שמשה רבינו צדק אף על פי כן בגלל שמשה אמר את זה בכעס שאין צורך לומר שזה לא כעס כמו שלנו אלא איזו הרמת קול יותר מהרגיל, וזה גם כעס על קנאת ה' ואהבת ישראל שבערה בקרבו וכן רואים שכמובן משה צדק ואחר כך הרגו אותם, אבל "כעס" היה פה לפי דרגתו וקדושתו של משה רבינו, כשבאו אחר כך לשאול אותו שאלה לגבי כלי מדין שצריכים הגעלה וליבון נעלם ממשה רבינו עד שאלעזר הכהן הבן של אהרון הכהן ענה להם, ללמדנו עד כמה חמור הכעס.

וכן אומרת הגמרא אם נביא הוא נבואתו מסתלקת שאלישע הנביא כעס על יהורם המלך שעובד עבודה זרה ואחר כך לא שרתה עליו נבואה ואמר קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה', וגם כאן אנו רואים שהכעס לא היה חלילה על דברים גשמיים אלא על קנאת ה', שיהורם עבד עבודה זרה, בכל זאת השכינה לא נמצאת היכן שיש כעס.

אני רוצה להגיד לסבתא תודה על הסטירה

ומעשה בבחור ישיבה שסבתא שלו היתה מאושפזת בבית החולים סמוך לישיבתו ומדי פעם הוא היה הולך לבקר אותה ולשאול אם היא צריכה עזרה או להביא לה דברים מסויימים, אלא שהסבתא שהיתה חולה התייחסה אליו בזלזול וגם קצת כעס, אך זה לא מנע ממנו להמשיך ולבוא לעשות ביקור חולים ואדרבה הוא ידע שמצות ביקור חולים זה לא שמודים לך שהגעת אלא מצוה כפולה ומכופלת כאשר לא מעריכים אותך על הביקור חולים וכן בכל מצוה ומצוה וכמובא באבות דרבי נתן (פ"ג מ"ו) פעם אחת מצוה בצער ממאה פעמים שלא בצער, ולכן הוא המשיך לבוא לבקר את הסבתא שלו למרות שהיא היתה צועקת עליו והנה ביום אחד שהוא בא לבקר את הסבתא שלו, רק הוא נכנס לחדר היא החלה לצעוק עליו ולקרוא לו גנב כיוון שנעלמו לה השיניים התותבות שלה והיא האשימה אותו שהוא גנב אותם ובעוד הוא עומד המום היא ניגשה אליו והחטיפה לו סטירה מצלצלת, גם כאן הבחור ישיבה התגלה במלוא הדרו ולא הגיב ולא אמר מאומה כי ידע שהכל לטובה.

לאחר כמה דקות שנרגעו הרוחות היתה שם איזה אשה מבוגרת שקראה לבחור כי היא רוצה לדבר אתו, ניגש הבחור, והאשה אמרה לו אני כבר שבוע עוקבת אחריך ורואה את המידות הנפלאות שלך ואפילו היום שחטפת סטירה על לא עוול בכפך, שתקת ולא ענית, כל הכבוד, אך הסיבה האמיתית שקראתי לך כי יש לי בת נאה מאוד וצנועה מאוד ויש לה מידות טובות, והרבה באו ורצו להתחתן איתה אך סירבתי אבל אני חושבת שאתה מתאים אם אתה רוצה, ועשו פגישה וברוך ה' היתה חתונה למופת, ואחר החתונה הוא אמר לאשה שהוא רוצה להגיד תודה לסבתא שלי על הסטירה שהיא זו שזיכתה אותי להתחתן שהסטירות שחוטפים בחיים זה רק לטובתינו.

המלמד תורה בעולם הזה יזכה ללמד תורה גם בעולם הבא

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא והעמידו, כוונתו לומר שלא לעזוב את התלמיד אלא עד שידע לעמוד, כלומר ללמוד ולהבין וכמו השלהבת שבנר שלא לעזוב את הנר עד שהשלהבת תעלה מאליה, וכך צריך לנהוג בכל תלמיד ותלמיד גם בתלמיד חלש וגם בתלמיד שמבין מהר, והגמרא בסנהדרין (צ"ב) אומרת על הפסוק וּמָרְוֵה גם הוא יורה שכל המלמד תורה בעולם הזה יזכה ללמד תורה גם בעולם הבא, וכל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו. ומסביר המהרש"א שעוברין בבטן הפה שלהם סתום ובכל זאת ה' יתברך שולח מלאך שילמד אותם תורה תשעה חודשים ואיך האדם הזה מונע הלכה מפי תלמיד בגלל שהוא קשה הבנה והרי יש לו פה.

וכן אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהעובר שבבטן מקלל אותו בקל וחומר שהרי בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, והתינוק בבטן אין לו יצר הרע ובכל זאת ה' יתברך שולח מלאך ללמדו אזי קל וחומר למי שבחוץ שיש לו יצר הרע ואין לו אפשרות להתגבר על יצר הרע בלי לימוד התורה והרב חייב ללמדו, וכן קל וחומר שאת מה שהמלאך מלמד הוא גם נותן לתינוק מכה ושוכח הכל ובכל זאת מלמדו, קל וחומר למי שלא ישכח.

האם בשביל אדם אחד שווה לנסוע במזג אוויר שכזה?

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. המילה תלמידים זה לפחות שני תלמידים לרמוז לרב שגם אם אתה מגיע לשיעור ואתה רואה שיש לך רק שני תלמידים אל תתייאש וגם אם זה תקופה לא קצרה, וכמאמר הפסוק בתהלים (י"ט ד') בלי נשמע קולם, שלא שומעים עליך רק שניים או שלושה תלמידים אם אתה תתמיד ותמשיך אזי יתקיים המשך הפסוק שהוא בכל הארץ יצא קוום, ואם הרב רוצה להתחיל רק כשבאים המוני אדם ואם אין הרבה אזי הוא מעדיף ללמוד לבד, אזי מקויים בו בתחילה בכל הארץ יצא קוום אך לבסוף יקויים בו בלי נשמע קולם.

ומעשה בתלמיד חכם שהיה גר בבני ברק והיה כל יום נוסע לפתח תקוה למסור שיעור לבעלי בתים לאחר שגמרו את עבודתם, והיו באים לתת אוכל לנשמתם ולמלאות אותה בדברי תורה המשמחים אלוקים ואדם. והנה יום אחד היה יום גשום וסוער ביותר. והתלמיד חכם ניגש לחזון אי"ש לשאול אותו אם יש טעם לילך לתת את השיעור כי הוא בטוח שלא יבואו אנשים, אמר לו החזון אי"ש האם אפילו אחד לא יבוא? אחד בודאי יבוא אמר התלמיד חכם כי זה השמש שהוא גר צמוד לבית הכנסת. אבל בשביל אדם אחד שוה לנסוע במזג אויר הסוער הזה עד פתח תקוה הלוך וחזור? אמר לו החזון אי"ש בודאי שתיסע כי אדם שלומד תורה הוא נעשה אדם אחר לגמרי מהמציאות שלו אתמול. ואכן התלמיד חכם קיים את עצתו ונסע לפתח תקוה, ולהבדיל כמו אמבולנס שמגיע גם לאדם אחד וגם אם הסיכויים שהוא ישרוד בחיים קלושים מדי, וזה קל וחומר להציל נשמתו של יהודי שאת זה עושים רק על ידי שמלמדים אותו תורה.

אני למדתי היום חמישים שעות תמימות

והעמידו תלמידים הרבה. מעשה באברך חשוב מאוד שהיה מתמיד גדול והציעו לו תפקיד להיות ראש ישיבה באחת מהישיבות הטובות, אבל זה לא כל כך מצא חן בעיניו כי הוא רצה לשבת ולהתעלות בלימוד התורה עוד ועוד, הלך להתייעץ עם החפץ חיים אמר לו החפץ חיים כמה שעות הספקת ללמוד היום תורה? אמר לו האברך למדתי שעה כי זה עדיין שעת בוקר אמר לו החפץ חיים אני למדתי היום חמשים שעות תמימות, ובעוד האברך עומד המום ולא מבין איך בשעה עשר בבוקר הרב למד חמשים שעות אמר לו החפץ חיים אני לימדתי חמשים תלמידים שעה אחת כל אחד זה שעה אם כן יש לי חמשים שעות חוץ מהשעה שלי. כדאי לך להיות ראש ישיבה אמר לו החפץ חיים כך אתה תגדיל את תורתך בעשרת מונים, וכמו שאמר רבי הקדוש בגמרא (תענית ז') הרבה תורה למדתי מרבותי ועוד יותר למדתי מחברי אבל הכי הרבה למדתי מתלמידי.

לא פחות מאחת עשרה בתי כנסיות הרב מסר שיעורים

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. מי לנו גדול ממרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שכבר בהיות בגיל שש עשרה שנה הרב עזרה עטיה זצוק"ל שהיה רבו הגדול עודד אותו שילך וימסור שיעור לרבים בהלכה, ולמרות שרבו ידע את כוחו ולכאורה אם הוא היה לומד לבד היה מתעלה יותר, כי כדי למסור שיעור אתה צריך להכין אותו כמה פעמים לפני כן, ואחר כך לשבת ולהסביר זאת לאנשים אחרי יום עבודה שלא תמיד מבינים מיד, וצריך לחזור ולחזור ולכאורה חבל על הזמן.

אבל ההיפך הוא הנכון כשהקדוש ברוך הוא ראה את מאמציו של מרן לילך ולמסור שיעור ועוד שיעור. עד שבשבת קודש סיפר הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א הוא והבן של מרן רבי יעקב יוסף זצוק"ל היו עוקבים והולכים אחרי מרן לבתי כנסיות שהיה מוסר בהם שיעורים והיה לא פחות מאחת עשרה בתי כנסיות אזי הקדוש ברוך הוא זיכהו להיות גדול הדור בנגלה ובנסתר בספרים ובהרבצת תלמידים בארץ ובכל העולם עד שראו זאת בהלויה הגדולה ביותר במאות שנים האחרונות, ובודאי שהתקיים במי שהיה בהלויה את מה שאמרה בת קול בהלווייתו של רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא שכל מי שהיה בהלויה מובטח לו שהוא בן העולם הבא (כתובות ק"ד).

כולם חייבים לשאוף להיות גנרלים

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. אפשר לומר בסייעתא דשמיא שהמילה הרבה זה גימטריא רבי לרמוז שצריך להשתדל שכל תלמיד שלך יהפוך לרבי, וכמו שמסופר על החפץ חיים זצוק"ל שפעם אחת אמר לתלמידיו היום אנחנו נדבר קצת פוליטיקה! התלמידים הביטו המומים אחד בשני. היתכן? הרב שחס על זמנו ולא מוציא מפיו מילה לבטלה ולא נועל נעליים עם שרוכים כדי להרויח עוד כמה שניות של תורה, הרב שבסוף ימיו היו לו שלושים ושתיים שיניים חזקות לא תותבות מפני שהעיד על עצמו שמעולם לא הוציא מפיו לשון הרע, לפתע החליט לדבר פוליטיקה! יש דברים בגו אמרו התלמידים אחד לשני.

ואז פנה החפץ חיים לתלמידיו ואמר להם נפוליאון שעשה מהפכה בצרפת וניסה לכבוש את העולם אמר פעם לחייליו, תדעו לכם יש כאן המון חיילים חלק בדרגות נמוכות וחלק בדרגות גבוהות ואפילו בדרגת גנרלים, אני רוצה להודיע לכם אמר נפוליאון שכל מי שעדיין בדרגה נמוכה הוא חייב לשאוף ולרצות לעלות למדרגה גבוהה ולהיות גנרל, ומי שמתכוין להשאר טוראי ולא לעלות בדרגות, מעכשיו יכול ללכת הביתה.

וכאן פנה החפץ חיים לתלמידיו ואמר להם זה קל וחומר של העולם החולף הזה אדם מנסה ומתאמץ להתקדם בדרגות כמות שהוא. שגם אם יגיע לדרגת נפוליאון עצמו וכי זה לנצח זה שנים עלובות שעוברות כצל עובר כי מי גבר יחיה ולא יראה מוות, בתורה ועבודת ה' אמר החפץ חיים זו השקעה לנצח שתולדותיו האמיתיים של האדם זה מעשים טובים. למשל ניקח את רש"י שהשקיע את כל ימיו וחיבר את הפירוש האדיר על התורה כולה גם שבכתב וגם שבעל פה, ועד היום כולם זוכרים ולומדים את תורתו וזה עדיין לא גרגיר של עולם הנצח. וכן הרי"ף והרמב"ם והשולחן ערוך, אלה צדיקים שתמיד שאפו לגדול בעבודת ה' והגיעו למה שהגיעו בזכות שאיפתם ורצונם הגדול, גם אתם תלמידים יקרים אמר החפץ חיים צריכים לשאוף ולגדול להיות גדולי ישראל ולא להישאר בדרגה נמוכה.

וכמו שאומר הרמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ב שכל אדם יכול להגיע לדרגתו של משה רבינו, (אם הוא רק רוצה), אלא שצריך לדעת שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אבל אם נגזר עליך להיות ראש ומנהיג אזי אתה תהיה ראש ומנהיג רק השאלה ראש ומנהיג למי? אם זכית ונהיית למנהיג רוחני ולראש ישיבה או מגיד שיעור וכדומה אשריך עשית את הייעוד שלך, אבל אם חלילה לא נעשית למנהיג רוחני אזי אתה תהיה מנהיג וראש לשועלים אולי מאמן כדורגל אולי ראש לשודדים וכדומה. לכן כל אחד יכין את עצמו להיות נפוליאון בתורה.

המגיד ראה ילד קטן שמוליך את אביו העיוור

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. יש תלמידים שבאים עד אליך ומה שנשאר לך זה ללמד אותם יש תלמידים שאתה צריך לרדוף אחריהם ויש כאלה שצריך להשקיע הרבה כדי ללמדם תורה.

ומעשה שהיה ברבי יעקב מדובנא הידוע בכינויו המגיד מדובנא שיום אחד בלכתו ברחוב הוא ראה ילד צעיר שמוביל אדם מבוגר עיוור בשתי עיניו. שאל המגיד את הילד מדוע אתה לא הולך ללמוד בתלמוד תורה כמו שאר הילדים? כי אני צריך להוביל את אבא שלי לבית התמחוי כמה פעמים כל יום שיאכל וישתה ולהחזיר אותו, אין מישהו אחר שיכול לטפל בו רק אני הלואי והייתי יכול לשבת וללמוד תורה. אם אני אקח את אביך אלי הביתה ואני אדאג לו לכל צרכיו והוא יקבל בביתי חדר פרטי אתה מוכן ללכת ללמוד תורה? בודאי ענה הילד רק צריך לשאול את מור אבי והאבא ששמע את השיחה ביניהם אמר אני מוכן הלואי ואזכה לבן שלומד תורה אבל אני לא רוצה להטריח את כבוד הרב! אל תדאג אמר המגיד לאבא הכל יהיה בסדר והילד נשלח ללמוד תורה והאב הובל בכבוד לבית המגיד, ולימים גדל הילד ונעשה לאחד מגדולי ישראל הלוא הוא המהרש"ק מורינו הרב רבי שלמה קלוגר זיע"א שחיבר 375 ספרים כמנין שלמה.

כל הבית מדרש מלא בתלמידים

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. לפני כמה שנים היה רב גדול בארצות הברית שהיה מוסר כל יום שיעור באחד מבתי המדרש שבעיר, והנה ביום מן הימים היתה סופת שלגים גדולה ובקושי הגיעו שניים שלושה תלמידים צעירים וחשבו שהרב מסתמא לא יגיע כי הוא גר במרחק לא קטן, אבל למרבה הפלא הרב הגיע כשהוא מתנשם ומתנשף והחל בשיעור כאילו זה היה יום אביבי ונעים, כשנסתיים השיעור שאל אחד התלמידים את הרב מדוע הרב טורח כל כך לבוא בשלג כבד בשביל שני תלמידים? אמר הרב איזה שני תלמידים כל הבית מדרש מלא תלמידים האם אתם לא רואים? התלמידים לא הבינו מה רבם מדבר יש כאן רק שני תלמידים והרב אומר מלא? אמר להם הרב אני אסביר את דברי כשאני מסתכל בתלמיד אני לא רואה רק אותו, אלא גם את בניו ובנותיו נכדיו ונכדותיו עד ביאת המשיח, כלומר אם אני מלמד אותך תורה גם ביום השלג אזי אתה תהיה אבא יותר טוב וממילא גם בניך ונכדיך וכל צאצאיך יהיו כמותך וכמו שה' יתברך אמר לקין לאחר שהרג את הבל אחיו, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לא רק קול דם אחיך אלא קול דמי דמו ודם זרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות, אזי בית המדרש מלא או לא? שאל הרב. הוא מלא עד אפס מקום.

אדיסון בדק יותר משלושת אלפים חומרים

משה קיבל תורה מסיני וכו' והעמידו תלמידים הרבה. אפשר לומר בסייעתא דשמיא שגם אם אתה מנסה ללמד תלמידים ולא הולך לך כי הם מופרעים מדי או שלא תמיד באים וכדומה, אזי אל תתייאש, ולהבדיל הממציא המפורסם תומס אלווה אדיסון שאחת ההמצאות המפורסמות ביותר שלו זו היתה נורת החשמל, אבל האם אנו יודעים שקדם להצלחה אלף נסיונות כושלים?

ידידיו ניסו כמה פעמים להפסיק אותו מהעיסוק שלעולם מסתבר שהוא לא יצליח והוא מנסה משהו דמיוני, אדיסון לא התייאש למרות שבדק יותר משלושת אלפים חומרים עד שהגיע לנוסחה הנכונה, כל החומרים הללו נשרפו ונפסלו אך הוא לא הרים ידיים. מה היה קורה אם הוא היה מתייאש? העולם לכאורה היה בלי חשמל, וזה קל וחומר לרוחניות שאסור לאדם להתייאש גם אם הוא נפל עשרות פעמים, ידע שיגעת ומצאת תאמין וכמובן תמיד יתייעץ עם רב כדי לדעת אם זה מתאים לו.

מדוע הנחש מצוי בן הגדירות

משה קיבל תורה מסיני וכו' ועשו סייג לתורה. כידוע סייג פירושו גדר ורבותינו הקדושים דאגו לנו שלא ניכשל באיסורי התורה חלילה ולכן עשו לנו גדירות לטובתינו וכמו שאם יש בור עמוק באמצע הרחוב אזי מקיפים אותו בגדר שלא יפלו בבור. כך חז"ל הקדושים אמרו לנו לא לטלטל בשבת מוקצה כגון גפרורים שמא תשכח ותדליק אש. ואומרים חז"ל (ויק"ר כ"ו ב') שאלו את הנחש מדוע אתה מצוי בין הגדירות? וענה הנחש אני פרצתי גדרו של עולם, והסביר מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל את המאמר התמוה הזה, שהנחש זה נחש הקדמוני זה יצר הרע ושאלו אותו מדוע כשאתה מתחיל להחטיא את האדם אזי אתה מתחיל באיסורים דרבנן שזה הגדירות למה אתה לא מתחיל באיסורי תורה?

מדוע אדוני המלך גוזר כך

ועל זה ענה הנחש הקדמוני אני פרצתי גדרו של עולם כלומר כשהצלחתי להחטיא את חוה לאכול מעץ הדעת התחלתי בגדר שלא לנגוע ואז היא נגעה וממילא כבר אכלה אם כן זה עובד טוב אם האדם נופל בגדרי החכמים אזי בטוח הוא יעבור על איסורי התורה, ומעשה ברבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל שהיה ידוע בחכמתו הרבה גם אצל הגויים ואפילו הם היו באים לשמוע את השיעורים של התורה שלו ואפילו המלך בכבודו ובעצמו היה מתפנה מענייניו ובא מדי פעם לשמוע את דרשתו, והנה פעם אחת רבי יהונתן דיבר על מי שעובר איסור דרבנן אזי חייב מיתה וכפי שהגמרא (ברכות ד' ע"ב) אמרה בפירוש.

לאחר השיעור ניגש המלך ואמר לרב אני לא מבין מי שעובר על איסור תורה לא תמיד חייב מיתה רק בעבירות מסויימות אבל רוב העבירות אין עליהם חיוב מיתה ומי שעובר על דברי חכמים ולא נוטל ידיים ללחם או מטלטל מוקצה בשבת או לא עושה מים אחרונים חייב מיתה? אמר לו הרב אני רוצה לשאול את כבוד המלך שאלה אם אזרח מהמדינה יעבור על החוק ויעלים מסים מה דינו? יצטרך לשלם קנס גבוה אמר המלך. ואם אדם יתפס בגניבה שגנב מאיזה אדם מה דינו? הוא צפוי למאסר של כמה שנים כנראה. ומי חקק את החוקים הללו? שאל הרב. אני חקקתי את החוקים הללו ויש לי ספר חוקים על כל עבירה ועבירה על החוק.

יש לי עוד שאלה אמר הרב בכניסה לארמון עומדים קבוע שומרים עם נשק אם יבוא אדם שלא מוזמן וירצה להיכנס והשומרים יגידו לו לעצור והוא לא יעצור מה השומרים יעשו לו? מה השאלה אמר המלך אחת דתו להמית, הם יורים עליו והורגים אותו. אני לא מבין אמר הרב מי שעובר על הדברים שלך אדוני המלך אתה מעניש אותו בקנס או לכל היותר במאסר ואילו מי שעובר על דברי השומרים שלך חייב מיתה! ובעוד המלך מנסה לחשוב, אמר לו הרב כך צריך להיות וגם חכמים שהם השומרים שלא נפרוץ את הגדירות ונרצה לעבור על איסורי תורה אמרו מי שעובר על דברי חכמים חייב מיתה, והמלך קיבל את תשובתו המחכימה של הרב.

אל תהי צדיק הרבה

משה קיבל תורה מסיני וכו' ועשו סייג לתורה. יש לדעת שגם סייגים שהאדם רוצה להוסיף מעצמו הוא צריך לשאול ולהתייעץ עם תלמיד חכם או עם רבו, כי לא לחינם אמרו חז"ל (ב"ר י"ט ג') כל המוסיף גורע ומי כמו חכמינו הקדושים שמכירים את נפש האדם וידעו מה לגזור עלינו ומה לא לגזור וכמו שכתב שלמה המלך ע"ה (קהלת ז' ט"ז) אל תהי צדיק הרבה שאחר כך לא תהיה רשע הרבה, אמנם כתב הריטב"א לגבי הרחקות (בין איש לאשתו) בזמנים הידועים שחוץ ממה שאמרו רבותינו הקדושים שלא להעביר מיד ליד ולא לישון בלי הפרדת מיטות ולא להרים דברים ביחד שזה מביא קירוב הדעת, אם האדם מרגיש שהוא עושה משהו שחז"ל לא הזהירו עליו אבל זה מביא לו קירוב דעת אזי הוא צריך להימנע מכך.

ומזה ילמד כל אדם לשאר דברים, וכן הפוך היכן שאין צורך להחמיר יהיה זהיר, ומעשה באשה שהניחו לה גבס בגב למשך כמה חודשים ואזי נוצרה בעיה האם מותר לאשה הזו לטבול כשהגבס עליה או שמא זו חציצה? ומורינו ורבינו ועטרת ראשינו מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל התיר לטבול אבל הבעל של האשה אמר שהוא מחמיר כיוון שרב אחר אמר לו שזה אסור. ולכן היא לא טבלה אלא שלאחר זמן קצר הבעל עבר על איסור כרת בלי מקוה ללמדינו שלא כדאי להחמיר היכן שלא צריך.


משנה ב


אלכסנדר מוקדון ירד מהסוס והשתחווה אפיים ארץ

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה וכו'. אלכסנדר מוקדון כידוע מלך כמעט בכל העולם והיה בדרכו לכבוש את ירושלים עם כל חייליו הרבים. והנה לפני שהוא הגיע לשערי ירושלים, שמעון הצדיק אמר לכהנים הצעירים להתלבש בבגדי כהונה יפים ולצאת עמו לכיוון של המלך אלכסנדר מוקדון, ובינתיים הסוסים דהרו לכיוון שערי ירושלים. והנה קורה דבר לא יאומן, אלכסנדר מוקדון המצביא הגדול שכולם רועדים מפניו, רק ראה את שמעון הצדיק מגיע, ירד מהסוס שלו והשתחווה אפיים ארץ. וכל חייליו כשראו זאת גם הם ירדו מהסוסים והשתחוו לשמעון הצדיק.

והחיילים המופתעים לראות את מלכם הנערץ שאלו אותו מה ראית כי עשית את הדבר הזה והרי אנו באנו לכאן למלחמה עם ירושלים ואיך אתה משתחווה לו? אמר להם אלכסנדר מוקדון תדעו לכם אני בהרבה קרבות שניצחתי ופתאום ראיתי שאני חלש ואני הולך להפסיד את הקרב, פתאום ראיתי מול עיני את הדמות של היהודי הצדיק הזה וקיבלתי כוחות חדשים וניצחתי את כל הקרבות בזכותו ואיך לא אשתחווה לו?

לאחר מכן לקח שמעון הצדיק את אלכסנדר מוקדון לסיור בבית המקדש וכשהגיעו למקום שאסור לאלכסנדר מוקדון להיכנס אמר לו שמעון הצדיק זהו עד כאן אסור להיכנס יותר, אמר אלכסנדר מוקדון לשמעון הצדיק אני רוצה שיעשו לי אנדרטה בדמות שלי בבית המקדש! אמר לו שמעון הצדיק אני יעשה לך משהו יותר טוב אני אומר לכהנים שכל בן שיוולד להם השנה הזו יקראו לו אלכסנדר וממילא שמך יתפרסם לא אצל הפסלים אלא אצל החיים ואכן כך היה.

כל שנה מזדמן לי זקן לבוש לבנים ומעוטף בלבנים

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה וכו'. שמעון הצדיק זכה לשמש ארבעים שנה כהן גדול והיה הגורל שעל שני השעירים עולה קבוע בצד ימין לשם ה' בדרך נס, ובכל השנים הללו היה לשון של זהורית מלבין כשהיה הכהן דוחף את השעיר לעזאזל והוא עדות שמחל הקדוש ברוך הוא לישראל את עוונותיהם, וכמו שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והיה נר מערבי של בית המקדש דולק מערב עד ערב והיה אש של מערכה מתגבר והולך ולא היו הכהנים צריכים להביא עצים למערכה של המזבח חוץ משני גזירי עצים ואחר פטירתו של שמעון הצדיק חדלו הנסים האלה.

ומובא בגמרא (מנחות קט"ו) תניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק במוצאי יום הכפורים אמר להם שנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם כל שנה ביום הכפורים היה מזדמן לי זקן לבוש לבנים ומעוטף לבנים והיה נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נזדמן לי זקן לבוש שחורים ומעוטף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, והקשו התו"ס והרי כתוב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד ואפילו מלאכים שהרי גם בהם נאמר ודמות פניהם פני אדם? ותירצו התוספות שזו היתה השְכִינָה בדמות זקן. (ענף עץ אבות למרן).

לא רציתי לבייש אותך

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שבזכות מה שמעון הצדיק הגיע למעלותיו הנשגבות ולניסים גדולים ולשמש בכהונה גדולה ארבעים שנה? בגלל שהוא היה משיירי כנסת הגדולה כלומר הוא הרגיש שהוא רק משיירי דהיינו שארית שזה לשון מיותר מרוב ענותנותו העצומה, וכשהאדם מרגיש שהוא שארית אזי בורא עולם עושה אותו עיקר. וכמו שמובא בגמרא (ב"מ פ"ה ע"ב) כל המקטין עצמו בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מגביהו לעולם הבא.

ומעשה ברבי עקיבא איגר שהגיע לעיר ברודי ובשבת קודש הרב של ברודי כיבד אותו שיעלה לבמה לדרוש בדברי תורה, ורבי עקיבא איגר החל בדברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים אלא שלפתע הרב של ברודי הקשה לרב קושיא הרב נעמד על עמדו ואמר לרב הקושיא טובה מאוד ואין לי מה לענות לך ובאומרו כך ירד מן התיבה.

כשנסתיימה התפילה והרב של ברודי ורבי עקיבא איגר חזרו לביתם אמר רבי עקיבא איגר לרב של ברודי עכשיו אני אענה לך תשובה על מה שהקשית וענה לו תשובה נפלאה מאוד אמר לו הרב של ברודי אם ידעת את התשובה הנפלאה הזו אזי מדוע לא אמרת אותה כשהיית על הבמה? כי לא רציתי לבייש אותך.

גם לרצוח אדם וגם לקרוא לזה חסד

שמעון הצדיק וכו' הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כידוע שעמוד התורה זה כנגד יעקב אבינו שהיה איש תם יושב אוהלים ולומד תורה. ועמוד העבודה שזה עבודת הקרבנות זה כנגד יצחק אבינו שעלה כקרבן על המזבח והיה מוכן לעקידה. ועמוד החסד זה כנגד אברהם אבינו איש החסד שפתח את אהלו בארבעה כיוונים וגם בגיל מאה וביום שלישי למילתו וגם כחום היום ביקש לעשות חסד והקדוש ברוך הוא שלח לו אורחים. אלא שיש להקשות מדוע אם כן לא נכתבו כפי הסדר חסד עבודה ותורה כפי סדר האבות? וכן כשיעקב אבינו בירך את אפרים ומנשה אמר להם המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי מדוע יעקב הקדים את שמו לאבותיו?

אלא יש לומר בסייעתא דשמיא שעיקר העיקרים זו התורה הקדושה ואם לא בריתי (שזו התורה הקדושה) יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ואם האדם לא ילמד תורה אזי החסד שהוא יעשה לא יהיה מושלם או חלילה יעשה יותר גרוע וכמו אדם שרצה לעזור לחבירו למצוא עבודה ומצא לו שיעבוד כמציל בבריכה מעורבת שעכשיו המציל צריך מי שיציל אותו מדינה של גהינום, וזה שעזר לו חשב שעשה חסד גדול וזה בגלל שהוא לא למד תורה.

או כמו שרצו לומר ליצני הדור להציע בכנסת לעשות המתת חסד לאדם שעדיין חי אלא שמחובר למכשירים וסובל כלומר גם לרצוח אדם וגם לקרוא לזה חסד (לעשות מעשה של זמרי ולומר שזה פנחס) וזה כשלא לומדים תורה.

הייתי צריך לסבול עוד שלושה ימים ולעלות ישר לגן עדן

וידוע המעשה בחולה ששכב בבית החולים מחובר למכשירים וזועק מכאבים, והנה אחד הרופאים הבכירים שרצה "לרחם" עליו ניתק ממנו את המכשירים וכך ניתק לו גם את החיים שלו ושלח אותו ישירות לעולם הבא, אלא שהחולה הופיע בחלום אצל הרופא ואמר לו שהוא מאוד כועס עליו כיוון שהוא היה צריך לסבול כך עוד שלושה ימים בעולם הזה ולעלות ישר לגן עדן.

וכיוון שהוא ניתק אותו מהמכשירים וגרם לו שלא יסבול עוד שלושה ימים אזי הוא צריך להיות שלושה חודשים בגיהנום ולכן הוא תובע את הרופא לבית דין של מעלה (שזה אומר שהרופא אמור להיפטר בזמן הקרוב) הרופא שהיה רחוק מאוד מהתורה וממצוות החל להבין שיש חיים אחרי המוות והקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים ועונש רע ומר לרשעים חזר בתשובה שלימה והחולה לא הופיע שוב ומסתבר שהתשובה שעשה הרופא הכניסה את החולה לגן עדן.

שלושת אלפים שנה העולם לא פסק לרגע אחד מלימוד התורה

שמעון הצדיק וכו' העולם עומד על התורה וכו'. המזמור שאומרים לפני ברוך שאמר ביום שבת שנקרא הלל הגדול ואומרים בו עשרים ושש פעם כי לעולם חסדו כנגד עשרים ושש דורות עד שקיבלנו את התורה הקדושה, שהרי מאדם עד נח זה עשרה דורות מנח ועד אברהם זה גם עשרה דורות, ואברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם זה 26 דורות, ומדור העשרים ושבע שזה דורו של משה רבינו קיבלנו את התורה ולכן עשרים ושש דורות העולם עמד בחסד של בורא עולם שהרי נאמר כי לעולם חסדו עשרים ושש פעם שזה גימטריא הוי"ה.

ולכן אחר כך אומרים ברוך שאמר והיה העולם לרמוז שאחר מתן תורה אזי להיות ברוך שאומר דברי תורה כדי שנזכה לוהיה העולם, וזה מה שכתוב בתהלים (ק"ה ב') דבר ציוה לאלף דור שדבר זו התורה הקדושה, ותתקעד (974) דורות היתה התורה גנוזה קודם שנברא העולם, ואומר רבי חיים מוולוז'ין על פי הפסוק אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שאילו העולם יפסיק חלילה לרגע אחד מלימוד התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו וממתן תורה שהיה בשנת 2448 לבריאה, ועד עצם היום הזה מעל 3328 שנה העולם לא פסק לרגע מלימוד התורה במשך כל שעות היממה בין ביום ובין בלילה ועל זה אומר אור החיים הקדוש שעם ישראל ראוי כבר לגאולה שתבוא במהרה בימינו אמן.

ומה גדול כח התורה ולומדי התורה נראה מהמעשה הבא. רב גדול בזמנינו, הרב גלינסקישהיה צריך סכום כסף לישיבתו כיוון שהסכום שהיה בידו הלך ואזל, והוא ניסה דרכים למיניהם והנה ביום מסויים הוא החליט לילך למשרדי הגויינ"ט בארצות הברית כי הוא שמע שתומכים שם ביהודים, ואכן נקבעה לרב פגישה עם מנהל הגויינט והרב הגיע וניסה לדבר על ליבו, ואמר לו שהישיבה שלו במצב כספי ירוד ואם אפשר לעזור מה עושים בישיבה הזו? שאל המנהל, בישיבה לומדים תורה וזה בית היוצר לבני אדם משם האדם לומד לעזור לזולת ולא רק לעצמו.

אמרו לנו לחפור בור של עשרים מטר

מהתורה האדם לומד להיות האדם השלם, הישיבה זה מקום שבמקום שבחורים יצאו לעולם הפשע ולתועבות רעות, הם מייצבים את דמותם ולומדים תורה וזוכים בה גם לעולם הזה וגם לעולם הבא! אך מנהל הגויינ"ט לא נראה מושפע מהדברים שאמר הרב ואמר לו אנו עוזרים לעניים ולאנשים מעוטי יכולת, אבל לא נראה לי שישיבה שלומדים בה רק תורה ולא שאר מקצועות מגיע לה תקציב משלנו, ואם אתה אומר ששם מייצרים בני אדם וכי אני לא בן אדם? אני לא נותן אגורה אחת, והרב אמר תודה ונפרד מהמנהל, אך רגע לפני שיצא מהבניין הגדול הוא פנה שוב לפקיד, שישב ליד הכניסה ואמר לו בבקשה ממך תתקשר למנהל ותגיד לו שאני רוצה לומר לו עוד משהוא קטן.

הפקיד התקשר למנהל ואמר לו שהרב שנמצא פה רוצה לומר לך עוד משהו קטן! אני החלטתי שאין כסף אין לו מה להגיע! לא אבקש כסף אמר הרב אני רק רוצה לספר לו סיפור קטן ואני הולך, שייכנס אמר המנהל, והרב הודה לפקיד ונכנס שוב למנהל ואמר לו לא אגזול מזמנך רק סיפור קטן אני רוצה שתשמע, פתח הרב את דבריו ואמר לו, אני הייתי בשואה הנוראה ועברתי את כל המאורעות הקשים, והנה יום אחד הנאצים הארורים ביקשו מאיתנו היהודים לחפור בור של עשרים מטר, וכך עשינו, לא ידענו מה מטרתם, והנה כשהבור היה מוכן אזי הם הניחו למטה סיר גדול של מרק, וכל מי שרצה לאכול מרק היה צריך לרדת בסולם למלאות צלחת מרק ולעלות כשיד אחת אוחזת במרק, ואילו היד השניה בסולם ובלית ברירה כדי לשרוד בחיים עשינו את זה כי צלחת המרק זה היה האוכל היחידי שלנו במשך היממה.

אלא שהיה לנו במחנה זקן יהודי שביקשנו ממנו שירד ואנו נחזיק בו אני ועוד יהודי, והוא הסכים אך כל יום אמר שהוא לא יכול יותר אך היינו ממש משכנעים אותו כי ידענו שהוא חלש ובלי הצלחת מרק הוא עלול למות, אך כשהגיעו מים עד נפש והזקן כבר לא יכל כמעט לזוז עזבנו אותו לנפשו למרות שידענו שזה סופו כי אין ברירה, אלא שלפתע עלה ילד צעיר מהבור הגדול כשהוא מחזיק שתי צלחות של מרק, ניגשנו אליו ואמרנו לו תשמע יש פה זקן שאם תתן לו צלחת אחת אתה תציל נפש מישראל ולך תשאר צלחת שלימה אך הנער אמר שהוא לא מוכן וכל אחד כאן צריך לדאוג לעצמו וגם ככה החיים כאן קשים, וכמה שניסינו הוא לא הסכים לתת לזקן, והזקן למחרת נפטר לעולמו, וזה ההבדל בין מי שלומד תורה לבין הילד שלא למד תורה ודאג רק לעצמו. פתאום הרב שומע את מנהל הג'ויינט פורץ בבכי סוער, ואומר לרב אתה צודק אני הוא אותו הילד שדאגתי רק לעצמי וגרמתי לזקן למות, אתם בני אדם, ועכשיו תגיד לי כמה כסף הישיבה צריכה ואני אתן לכם כל מה שצריך.

עוגה מובחרת עם דובדבנים אבל המגש מלוכלך

שמעון הצדיק וכו' ועל העבודה ועל גמילות חסדים. העבודה פירושו עבודת הקרבנות וכמו שאנו אומרים בתפילה והשב העבודה לדביר ביתך שזה הקרבנות, אבל היום בעוונותינו הרבים שנחרב בית המקדש ואין לנו קרבנות אזי מקויים בנו ונשלמה פרים שפתינו, וכמו שמובא בגמרא (ברכות כ"ו) תפילות כנגד תמידים שזה קרבנות, ואומר הבן איש חי (פרשת יתרו שנה ראשונה סעיף א') שהפה של האדם הוא כמו המזבח שעליו מקריבים את הקרבנות וכמו שצריך להקפיד שהמזבח לא יהיה פגום כך צריך להקפיד שהפה שלנו לא יהיה פגום, כלומר שצריך לא לדבר לשון הרע ורכילות ולא לדבר דיבורים אסורים ולא לטנף את הפה במילים לא יפות כי עם הפה הזה אנו מגישים את התפילות ואת הברכות ואת לימוד התורה שיוצא מפינו.

ומשל למלך שבאו שני אנשים להביא לו עוגה, והראשון הביא עוגה מובחרת ביותר של כמה קומות ועם שוקולד ודובדבנים, אך המגש שהונחה עליו העוגה היה מלוכלך, וכשראה המלך איך המגש נראה סילק אותו מפניו עם העוגה שלו, ולעומתו השני הביא עוגה יותר פשוטה אך המגש היה מבריק, והמלך קיבל את מתנתו וגם המלך הביא לו מתנה מכובדת, והנמשל ברור שהמגש זה הפה שלנו ואם האדם ילמד הרבה תורה ויתפלל הרבה אך פיו יהיה מלוכלך במילים לא יפות, אזי המגש מלוכלך, ולעומת זאת אם האדם שומר על הפה ונזהר לא לחלל את פיו בדיבורים אסורים אזי כל התפילות שלו והתורה שהוא לומד וכן הברכות מתקבלות מיד בשמים.

וכן מי שנזהר לא לקטרג על עם ישראל ומשתדל תמיד לדבר רק טוב על עם ישראל ה' מאוד אוהב אותו, וכמו אבא שיש לו ילדים טובים וגם פחות טובים, אם יספרו לו כמה בניו ילדים טובים הוא ישמח ואם יגידו לו על בניו שהם רעים הוא יתעצב, כך בעצם בורא העולם אנו היהודים הבנים שלו ומי שמדבר טוב על הבנים שלו אזי ה' שמח ואם הוא ידבר רע על הבנים של ה' גורם צער לה' יתברך, ומי לנו גדול מרבי לוי יצחק מברדיטשוב סניגורן של ישראל שתמיד היה מדבר רק טוב על היהודים חיפש גם דרכים לעורר סנגוריה על ישראל.

כוסות קריסטל

ומעשה שהיה ברבי לוי יצחק בערב פסח אחר חצות היום שניגש לשמש שלו ואמר לו אני מבקש שתשיג לי שלושה דברים, שטיח הודי שהביאו אותו בלי מכס וכן כוסות קריסטל יקרות בלי מכס וכן כיכר לחם אחד מהיהודים, השמש ניסה לומר לרב מנין אני יביא כיכר לחם והרי כולם שרפו היום בבוקר את החמץ אך הרב אמר לו אני צריך את זה דחוף, והשמש ניגש לסוחרים וביקש שטיח הודי בלי מכס שלמרות שיש שוטרים על הגבול ומי שמייבא שטיחים הודיים בלי מכס אחת דתו להמית השמש הצליח להשיג וכן כוסות קריסטל.

אבל כיכר לחם שום יהודי לא היה לו בביתו לחם והוא חזר לרב ואמר כמה שניסיתי להשיג לחם לא הצלחתי אבל שטיח הודי וכוסות קריסטל הצלחתי להשיג, הרב כששמע את זה פרש את כפיו אל השמים ואמר ריבונו של עולם יש שוטרים על הגבול ואף על פי כן זה לא מונע מאנשים לעבור על החוק למרות הסכנה שבדבר, ואילו אתה ריבונו של עולם כתבת בתורה לא יראה לך חמץ ולא הפקדת שוטרים בבתי ישראל ואין בשום בית חמץ, ומי כעמך ישראל.

אגריפס אל תזוח דעתך עליך

שמעון הצדיק וכו' על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. העבודה זה הקרבנות, ומעשה באגריפס המלך שאמר לכהן הגדול שהוא מבקש שביום פלוני לא יקריבו שום קרבן אלא רק משל ארמון המלך, והנה ביום המיועד המלך שלח גדיים ועגלים לרוב וכל היום הכהנים הקריבו משל המלך והנה באמצע היום הגיע אדם עני עם יונה וביקש להקריב אותה אמר לו הכהן הגדול האם אתה לא יודע שהיום מקריבים רק משל המלך? אני יודע אמר העני אבל יש לי נדר שנדרתי כיוון שאני צייד וכל מה שאני צד, חצי לי ולמשפחתי, וחצי לבית המקדש, והיום הצלחתי לצוד שתי יונות ועד שאני לא מקריב חצי מהצייד אני לא יכול להסב לאכול עם משפחתי, אנא ממך הכהן הגדול תקריב לי את היונה!

הכהן הגדול הביט כה וכה וראה שלא מסתכלים עליו והקריב לעני את היונה, והעני שמח והלך לביתו. והנה בלילה אגריפס הלך לישון וחשב כמה הקדוש ברוך הוא היום קיבל קרבנות בזכותי. אלא שבעודו ישן והנה הופיע זקן בחלומו ואומר לו אגריפס אל תזוח דעתך עליך, היונה שהביא העני חשובה יותר מכל הקרבנות שלך, כשהאיר היום הלך אגריפס המלך לבית המקדש ושאל את הכהן הגדול תגיד לי את האמת האם הקרבת עוד משהו חוץ מהקרבנות שלי? הכהן הגדול שהבין שהוא יודע אמר לו, כן אדוני המלך היה איזה עני שריחמתי עליו ולא יכולתי לראותו בצערו והקרבתי לו את היונה שלו. טוב עשית אמר המלך, היונה שלו שווה יותר מכל הקרבנות שלי.

החשבון נפש של החפץ חיים

וכן הוא בכל עבודת ה' וכמו שאומר השולחן ערוך (או"ח סי א' ס"ד) טוב מעט (תחנונים) בכוונה מהרבות בלא כוונה, וכתב המשנה ברורה שהוא הדין ללימוד התורה שעדיף ללמוד קצת הלכות בהבנה כראוי מאשר הרבה הלכות ולא מבינים כראוי, ועל זה רמז דוד המלך (תהלים קי"ט) סעפים שנאתי ותורתך אהבתי כלומר שאדם לומד רק בשביל להספיק עוד ועוד אך בהבנה מועטה ואפילו שמובא בגמרא (ע"ז י"ט) אמר רבא לעולם יגרוס האדם ואחר כך יחזור זה מדובר שאדם קורא את הסוגיא בהבנה מועטה אך מיד חוזר עליה להבינה היטב, ומי לנו גדול ממרן מלכא הרב עובדיה יוסף זצ"ל שאמר בשיעורו ומובא בספר קנייני התורה (עמוד) שמי שלומד דף יומי בזמן קצר ואינו מבין זאת כראוי אין לך ביטול תורה גדול מזה, וכבר אמרו חז"ל (קידושין ל') ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד.

וכן אמרו חז"ל (ב"ב י') על אותו אמורא שעלה לשמים ושמע בת קול שאומרת אשרי מי שבא לפה ותלמודו בידו כלומר זוכר את מה שלמד כאדם המחזיק דבר בידו ואי אפשר להוציאו ממנו.

וידוע המעשה בחפץ חיים זצ"ל שפעם בשבוע היה יוצא מחוץ לעיר ונכנס לאיזה בור שזה מעין קבר והיה עושה לעצמו חשבון נפש עמוק כאילו הוא עומד בבית דין של מעלה ושואלים אותו על חייו ומה הוא יודע בתורה, ולעת זיקנתו שכבר היה קשה לו מאוד, הרב לא ויתר על חשבון הנפש אלא עשה את זה בעליית ביתו סמוך לגג, ואחד מאנשי ביתו סיפר את מה ששמע, שהחפץ חיים פונה לעצמו כאילו הוא הבית דין של מעלה ואומרים לו למדת תורה תתחיל לדבר, והחפץ חיים מתחיל ממסכת ברכות דף אחרי דף בהסבר מלא וכשהגיע לדף כ', הרב היה צריך להיזכר בקטע מסויים ועצר את שטף דיבורו ומיד הבית דין החל להוכיחו מדוע אתה לא זוכר לא למדת כראוי ונעשה רעש גדול ואזי אמרו טוב אם הוא עדיין בחיים מדוע אינו ממשיך ללמוד כראוי? והאדם שעמד מחוץ להאזין לא יכל יותר וירד משם, אלא שאין אלו דברים של צחוק ולפחות את מה שנלמד יהי רצון שנדע טוב טוב.

כנראה יש כאן אוכל וחדרים של חמש כוכבים

שמעון הצדיק וכו' ועל גמילות חסדים. אומרת הגמרא בשלושה דברים גמילות חסדים גדול מצדקה שגמילות חסדים אדם עושה בגופו ואילו צדקה אדם נותן מממונו, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים ואילו צדקה רק לחיים, גמילות חסדים בין לעשירים בין לעניים ואילו צדקה רק לעניים. וכבר אמר שלמה המלך (משלי י"א י"ז) גומל נפשו איש חסד שעיקר החסד שעושים עם האדם זה עם נפשו ולא רק עם גופו לדאוג לו שנפשו תהיה צרורה בצרור החיים כלומר לקרבו לתורה ולמעשים טובים ולא רק לדאוג לו שיאכל וישתה.

ומעשה ביהודי שהיה מתאמן במשקולות והיה גם עובד בתור מציל בבריכה ובעוד מקומות ופיתח את הגוף שלו כדי שיראה בעל שרירים, והנה ראה אותו הרב ראובן אלבז (ראש ישיבת אור החיים) שליט"א ואמר לו כמה אתה מרויח בעבודה שלך? אמר לו היהודי אני מרויח אלפיים שקל כל יום, אמר לו הרב אלבז תבוא אלי לישיבה ואני אתן לך אלפיים שקל כל יום, הבחור שמע את הדברים יוצאים מפורש מפי הרב הגדול והסכים ונסע לישיבה, ואמר בליבו אם הרב מוכן לשלם לתלמידים כאלה סכומי עתק רק בשביל שילמדו בודאי הישיבה הזו עשירה מאוד, ויש אוכל משובח וחדרים לפחות כמו של מלון חמש כוכבים, אבל הבחור ראה שאין כל כך את מה שהוא חשב, אבל יש אוירה הרבה יותר טובה מכל מקום אחר, ויש אחדות בין התלמידים ומכבדים את הרב כמלך בגדוד, והוא הבין שהוא נמצא במקום הטוב ביותר בשבילו והוא זה שצריך לשלם לרב אלבז ולא ההיפך.

וכשפנה האיש לרב אלבז לנסות להזכיר לו את מה שהוא הבטיח, אמר לו הרב בודאי אתה תקבל את מה שאמרתי! אמר לו האיש חס ושלום אני נשאר בישיבה אחר שטעמתי את טעמה המתוק של התורה וכיום הוא כבר לא צעיר אלא מבוגר מאוד אלא שאת גופו כבר אינו מטפח כמו בעבר אבל את הנשמה הוא מטפח כראוי.

אני מעדיפה שתעבוד אצל בורא העולם

שמעון הצדיק וכו' ועל גמילות חסדים. כידוע גמילות חסדים זה בגימטריא תורה, ללמדינו שגם בתורה צריך לעשות גמילות חסדים וללמד תורה, וכן שצריך לעשות גמילות חסדים על פי התורה ולא על פי מה שנראה לנו, כגון אם הילד ישן וצריך לעוררו שילך ללמוד בתלמוד תורה וכדומה, אזי האמא אומרת נגמול עמו חסד שימשיך לישון אבל זה לא חסד על פי התורה.

ומסופר על הרב עזרא עטיה זצוק"ל רבו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שאביו נפטר כשהוא היה עדיין בגיל צעיר מאוד ואמו האלמנה היתה עובדת קשה, והרב עזרא שעוד בהיותו נער היה משכים קום ולומד מן השעה שתיים בלילה עד הבוקר, והנה יום אחד הוא חשב אולי גם אני אצא לעבוד כדי לעזור לאמא שלי שהיא לא תצטרך לעבוד קשה. ולכן בלילה לא קם כדרכו בשעה שתיים אלא רק בשעה שש בבוקר.

אמו הצדקת שאלה אותו מה יום מיומיים למה לא קמת כהרגלך ללמוד תורה בלילה? כי היום אני רוצה ללכת למצוא עבודה ולעזור לך בפרנסה לכן ישנתי בלילה שלא אעבוד עייף ואגזול את בעל הבית, אני מעדיפה אמרה האמא שתעבוד אצל הבעל הבית של העולם שזה בורא עולם ותלמד תורה ואני אדאג לפרנסה אין זה מתפקידך. ובסופו של דבר יצא גדול הדור, ובליל שבת הרב עזרא עטיה רצה ללמוד תורה אלא שעדיין חשמל היה רק בבתים של עשירים ובביתו היה רק נרות דולקות ואסור ללמוד תורה לאור הנר שמא יטה אלא אם כן יש ליד זה שלומד שומר, ואמו של הרב למרות עייפותה הגדולה שכל היום היא טרחה לכבוד השבת היא סירבה לישון כי היא ידעה שאם היא תלך לישון הבן שלה לא יוכל לשבת וללמוד תורה, והרב אמר לאימו שתלך לנוח אך היא לא הסכימה והרב ישב ולמד תורה בהתמדה, אלא שאחר כמה זמן של לימוד הרב רואה שאמו בעל כרחה נרדמה על הכסא ואסור לו להמשיך ללמוד תורה ובקש מאמו שתלך לישון במיטה, אך אמו התגברה כאריה ואמרה לבנה שהיא מכינה שתי כוסות קפה כדי שהיא תתעורר ועליה נאמר אשת חיל מי ימצא תנו לה מפרי ידיה (שזה הבן שלה) ויהללוה בשערים מעשיה.

מה העמוד המרכזי והחשוב?

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. מובא בגמרא (סנהדרין צ"ט) על הפסוק (איוב ה' ז') אדם לעמל יולד האם האדם נברא לעמל פה או לעמל מלאכה? כשהפסוק במשלי (ט"ז כ"ו) אומר כי אכף עליו פיהו רואים שאדם נברא לעמל פה, אלא השאלה היא לאיזה עמל פה האם לעמל שיחה או לעמל תורה? בא הפסוק ואומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וכו', רואים שעיקר עמל הפה זה בשביל לעסוק בתורה הקדושה שזו מטרת ביאתנו לעולם הזה.

אלא שהבן איש חי זיע"א מקשה איך בכלל אפשר לומר שהאדם נברא לעמל מלאכה וכי בשביל זה ה' יתברך נפח באדם נשמה אלוקית חלק אלוה ממעל רק בשביל שיעבוד בלי תורה ובלי תפילות? בודאי שאם צריך לעבוד כדי לפרנס את המשפחה זה חשוב מאוד אבל זו לא מטרת חיינו וביאתנו לעולם הזה, וקל וחומר לא לעמל שיחה וכי האדם נולד לשוחח כל היום איזו מן תכלית חיים היא היא זו?

ועונה הבן איש חי תירוץ נפלא על פי המשנה שלנו שהעולם מוחזק על שלושה עמודים והגמרא רוצה לחקור איזה עמוד הוא החשוב ביותר, ולכן אומרת אולי על העמוד של המלאכה שזה רומז לגמילות חסדים שזה עושים עם גופינו ולא עם הפה, ועונה הגמרא כי אכף עליו פיהו שהעמל שבשבילו נבראנו זה הפה, ואומרת הגמרא אולי זה עמל שיחה כוונת הגמרא לומר שאולי זה עמוד העבודה שזה הקרבנות והיום אין קרבנות וממילא זה התפילה שהיא באה במקום הקרבנות שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. ושיחה זו תפילה שנאמר (תהילים ק"ב א') תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כלומר אולי עדיף להתפלל כל היום כמאמר רבי יוחנן בגמרא (ברכות כ"א) הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

באמצע הטיסה הטייס החל לצרוח באנגלית

ועל זה אומרת הגמרא כי העמוד המרכזי העמוד החשוב ביותר שמחזיק את כל העולם כולו זה עמוד התורה, ולכן נאמר (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שאם אין תורה ברצף 24 שעות העולם חוזר לתוהו ובוהו ואת זה לא כתוב על הגמילות חסדים ולא על התפילה ולא על הקרבנות, וכן מובא בגמרא (מגילה ג') שיהושע בן נון ראה מלאך שהגיע וחרבו שלופה בידו, ושאל אותו על מה באת אמר לו המלאך אמש ביטלתם קרבן של בין הערביים ולא למדתם תורה, אמר לו יהושע בן נון על מה באת על זה שלא הקרבנו קרבן של בין הערביים שמכפר על כל העבירות של כל היום או שמא באת על לימוד התורה? אמר לו המלאך עתה באתי כלומר שלא למדתם תורה שכתוב בה ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת, ומכל זה אנו צריכים להבין כמה חשוב לעסוק בתורה יומם ולילה.

ומעשה שסיפר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א שלפני הרבה שנים הוא נסע עם מרן אביו זצוק"ל ועם אמו ז"ל לארצות הברית והם היו צריכים לטוס ממדינה למדינה בתוך אמריקה והנה באמצע הטיסה הטייס החל לצרוח באנגלית ושמעו את הפחד בדיבורו למרות השפה הזרה, והם ראו את כל הנוסעים גם מפחדים מאוד והמטוס החל לעלות ולרדת באויר אבל מרן שקוע כולו בגמרא שהיתה בידו ולא שם לב למתרחש, אבל הרב יצחק ניסה לרמוז לאביו שהמטוס מאבד שליטה אך הרב אמר לו תפסיק, פחדן, ולפתע אשה יהודיה צעקה כבוד הרב כולם בסכנת חיים יש חור במיכל של הדלק כל הדלק אוזל אך הרב כאילו לא נמצא בעולם הזה והרב יצחק רואה שהאצבע שלו מונחת על התוספות בגמרא.

הרב יצחק פתח את החלון וראה כבר הרים למולו, הנוסעים במטוס החלו בוכים ומתחבקים אחד עם השני שכנראה הם נפרדים לנצח, אלא שהיושב במרומים משגיח על הבנים שלו והגיעו לשדה תעופה שהיה באותו איזור, והמכבי אש שמו להם קצף על הכביש שלא תהיה דליקה והם עשו נחיתת חירום והנשימה חזרה למקומה והמטוס נחת בשלום, והנה יוצא הטייס ומצדיע למרן ואומר לכל הנוסעים אף אחד לא יוצא לפני שהרב יוצא והרב יצא עם אשתו ובנו וכל אנשי המטוס הצדיעו לו כי הטייס והנוסעים הבינו שכל הצלתם היא בזכות הרב שלא פסק לרגע מלימוד התורה.


משנה ג


באמצע משחק השחמט עוצר לידם אוטובוס

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. אנטיגנוס שהיה גר בעיר ששמה סוכו היה תלמידו של שמעון הצדיק. ואפשר לומר על דרך הדרש בסייעתא דשמיא שהוא קיבל משמעון הצדיק איך לעבוד את ה' יתברך מעצם ראייתו ולמידתו משמעון הצדיק את השמחה שלו בעבודת ה', מזה הוא הבין שיש לעבוד את ה' לא על מנת לקבל שכר, ולדוגמא אם נראה שני עובדים במסעדה על אם הדרך ואומרים לנו שאחד מהם זה בנו של בעל הבית שאוהב את אביו ומכבדו מאוד, ואילו השני זה פועל במשכורת חודשית ואנו צריכים לזהות מי זה הבן האוהב ומי זה הפועל העובד במשכורת.

והנה באמצע ששניהם משחקים שחמט כי אין עבודה, פתאום עוצר ליד המסעדה אוטובוס מלא נוסעים רעבים גם צמאים ונכנסים למסעדה ורוצים לאכול, אחד מהעובדים מסלק את המשחק ומיד ניגש לעבודה ועובד בהתלהבות גדולה ואילו השני נאנח במרירות ואומר בלחש, חבל שהם באו איזה עבודה קשה יש לי עכשיו, מכאן ואילך קל לזהות את הבן האוהב ששמח שיש קונים כי זה יביא פרנסה טובה לאביו, אבל השני שרק רוצה משכורת בסוף החודש עובד כמי שכפאו שד.

והוא הדין ליהודי שעליו נאמר שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד, שלכאורה הרשעים זה ההיפך מאוהביו אלו שחלילה מתפללים אבל כל התפילה מחכים מתי כבר התפילה תיגמר, או שיש שיעור תורה וכל רגע מסתכל בשעון מתי זה כבר יגמר, ולמרות שזה לא קל עם כל זה האדם יכול להתגבר על טבעו ולאהוב את התפילה ואת לימוד התורה, וגם אם הוא לא מצליח לפחות יראה כאילו שהוא לא רוצה להיפרד מהתפילה וישאר כמה דקות אחר התפילה לקרוא תהלים וכדומה, וכן יוציא את השבת כמה דקות יותר מאוחר והבא ליטהר מסייעין בידו וכמו שכתב הבן איש חי זיע"א שיוריד את התפילין של ראש ביד שמאל להראות שקשה עליו פרידתו ולמרות שבאמת לא קשה עליו פרידתו אבל לפחות שנעשה כאילו וממילא מן השמים יעזרו לנו.

תיזהרו הבניין "עקום" ועומד ליפול

אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים וכו'. מבין תלמידיו הרבים היו לו שני תלמידים שקראו להם צדוק ובייתוס וכשהם שמעו את המשנה הזו הם הבינו שאם הרב אומר לעבוד את ה' לא על מנת לקבל פרס כנראה שאין פרס כלומר אין עולם הבא וגן עדן לצדיקים, ואם כך למה לנו להתפלל וללמוד תורה, עדיף שנצא לתרבות רעה וכך עשו, ולא עוד שהם היו ראש לשועלים ונעשו מהם כתות של צְדוֹקִים ובייתוסים שנעשו רשעים גמורים, ולכאורה אם אפשר להתבלבל מהמשנה הזו, מדוע חז"ל כן העתיקו לנו את דבריו, מדוע אינם חוששים שיבוא עוד אדם ויחשוב כך? אלא אומר הפסוק (הושע י"ד י') כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ומה שהאדם רוצה להבין אזי את זה הוא יבין, והתלמידים הללו כבר היו רוצים לצאת מכותלי הישיבה אלא שהם חיפשו איזה שהוא אישור. כדי להכין תירוץ לבית דין של מעלה ורק הם שמעו את דבריו של אנטיגנוס הם קפצו על המציאה ופרקו עול וזה דומה לאדם שיכור שאומר לאנשים לזוז כי הבניין עומד ליפול כי הוא רואה הכל עקום כי ראשו עקום, וכן אדם שהוא שיכור לתאוות העולם הזה הוא מנסה לעקם את התורה לפי שכלו העקום.

וכמו שסיפר מרן פאר הדור על אחד המשכילים שאמר לרב מסויים שלפי הדור והמצב של ההשכלה אפשר חלילה לשנות את התורה ואם משה רבינו היה יודע שכך יהיה הוא היה חלילה מוריד כמה דברים מהתורה, אמר לו הרב אני יספר לך סיפור ומזה תבין למי אתה דומה, מעשה בסוחר גדול שרצה להגיע ליריד הגדול כדי לקנות סחורות ולמכור והוא פנה לעגלון ואמר לו תיקח אותי ליריד אבל אני עושה איתך תנאי אם אתה תגיע בזמן אני יוסיף לך כסף ואם לא תגיע בזמן אלא אחר שיסגר היריד אני לא משלם לך אלא אתה תשלם לי על העגמת נפש. העגלון עשה חשבון וראה שלפי הזמנים יש לו אפשרות להגיע גם לפני פתיחת היריד והסכים בחפץ לב, והחל בנסיעה והכל הלך למישרין.

אם משה רבינו היה נותן את התורה בטבת הוא היה אומר שאני צודק

והנה לפתע המזג אויר נשתנה ונעשה קר מאוד והחלו לרדת פתיתי שלג, העגלון לא האמין למראה עיניו וניסה לדהור יותר מהר אך זה לא עזר והשלג ירד ברצף עד שהעגלה לא יכלה לזוז וכך הם נתקעו במקום, והסוחר כראותו את מה שקרה ספק את כפיו ולקח את העגלון לדין תורה אצל הרב שהוא הפסיד להגיע ליריד, והעגלון אמר לרב נכון שהבטחתי לו שאני יביא אותו ליריד, אבל מה אני יכול לעשות שירד שלג הוא צריך לשלם לי את דמי הנסיעה, אבל הסוחר טען שהוא עשה עמו תנאי ולא משנה אם הוא יהיה אשם או לא הוא צריך לשאת בתוצאות והעגלון הסכים לתנאי.

והרב אמר לעגלון שהסוחר צודק לפי התורה כי תנאי זה תנאי, רגע יש לי שאלה אמר העגלון, מתי משה רבינו קיבל את התורה מה' יתברך ולימד את בני ישראל? בשישה בסיוון ענה הרב! אכן נודע הדבר אמר העגלון, סיוון יש שמש ואין שלג, אם משה רבינו היה נותן את התורה בטבת הוא היה אומר שאני צודק עד כאן הסיפור, אמר הרב למשכיל ואתה דומה בדיוק לאותו עגלון וכי הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את התורה לא ידע את כל מה שהיה ועתיד להיות. וכי מי נתן לאדם שכל לייצר את כל הטכנולוגיה המתקדמת, והמשכיל הוריד ראשו ויצא בפחי נפש מאת הרב. (ענף עץ אבות / מרן הרב עובדיה).

אולי נלך גם אנו לחו"ל ונעשה קצת כסף

אנטיגנוס וכו' אל תהיו כעבדים כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהמילה פרס רומז לדבר פרוס וחצוי ולא שלם ועל זה אמר לנו במשנה שלא נעבוד את ה' רק בשביל דבר פרוס ונסתפק במועט ונאמר לעצמינו מספיק שאנו שומרים שבת ומניחים תפילין ומברכים קצת על מה שאנו אוכלים לא צריך להיות צדיקים גדולים! ועל זה אומרת המשנה שזה לא נכון אלא צריך לעבוד את ה' יתברך על מנת לקבל כמה שיותר ולא דבר פרוס.

וכמאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט י') כל אשר בכוחך לעשות עשה ואל תחפש מנוחה, וזה מה שנאמר על יששכר (בראשית מ"ט ט"ו) וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למי עובד, כלומר הוא ראה שהמנוחה בגן עדן טובה והארץ שם נעימה אבל זוכים לזה רק על ידי עמל, ולכן הוא היטה שכמו לסבול את עול התורה הקדושה, ויש לדעת שהשכר הוא לא כאן בעולם הזה, ומי שרוצה ומחפש שיהיה לו בעולם הזה טוב גם על חשבון תורה ומצוות ידע שיכול להיות שיורידו לו מזה למעלה.

וכמו אותו צדיק רבה בר אבוה, שמובא בחז"ל (ב"מ קי"ט) שנכנס בלי כוונה לגן העדן התחתון ויצא משם ושמע בת קול שאמרה אוי לו למי שלוקח עולמו בעולם הבא ומשתמש בו לעולם הזה. הוא שמע את הדברים האלה ולא רצה להינות מהבגדים שספגו את הריח בגן עדן, ולכן הכניסם לגיגית מלאה מים והמים קיבלו את הריח והוא מכר את זה כמו בושם והרויח שנים עשר אלף דינרי זהב ואת כל הכסף הוא חילק לאחרים, אלא שהריח בבגדים נשאר, ושוב פעם הוא הכניס את הבגדים למים ושוב מכר את זה כבושם וחילק את הכל לצדקה וכן פעם שלישית עד שנגמר הריח הטוב.

וכן רבי שמעון בר יוחאי שהגיע אחד מתלמידיו מחו"ל ונעשה שם עשיר גדול וחזר ללמוד בישיבה, חלק מהתלמידים אמרו בינם לבין עצמם אולי נלך גם אנו לחו"ל ונעשה קצת כסף לא למעננו אלא למען התורה שנוכל לחזור לכאן ולפרנס את משפחתנו בכבוד, ואמר להם רבי שמעון אתם רוצים זהב וכסף בואו אתי ולקח אותם לאיזו בקעה ואמר רבי שמעון בקעה בקעה תמלאי בדינרי זהב, ותוך כמה שניות הכל התמלא בדינרים ואמר להם רבי שמעון אתם יכולים לקחת כמה שאתם רוצים, ניגשו התלמידים כדי לאסוף ולהיות עשירים אמר להם רבי שמעון רק שתדעו שיורידו לכם קצת מן העולם הבא, מיד פרשו כולם ואף אחד לא התקרב (שמו"ר נ"ב).

איזה שער יש לך?

אנטיגנוס איש סוכו וכו' ויהי מורא שמים עליכם. אמרו חז"ל (שבת ל"א) אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים, והאדם צריך לשאול את עצמו האם יש לי יראת שמים או לא? כי אם אין לאדם יראת שמים כבר אמר רבי ינאי בגמרא (יומא ע' ב') אוי למי שעושה שער כניסה לבית אבל בית אין לו, כלומר שהשער זה התורה והבית זה יראת שמים, ואדם לומד תורה ומעמיק בתורה אבל כשהוא מגיע לידי נסיון של כעס או לשון הרע או מראות אסורות אזי הוא נכשל ולא פעם אחת אלא בקביעות, אזי בן עזאי בוכה עליו ואומר שהוא עושה שער אבל בלי דירה אלא שיש להבין מדוע בן עזאי המשיל את היראת שמים לבית עצמו ואת השער לתורה?

ואפשר לומר בסייעתא דשמיא שככל שהבית של האדם יותר חשוב וגדול ויש בתוכו דברים יותר יקרים אזי הוא צריך שער יותר טוב, ובזמנינו כבר יש מצלמות ואזעקה ויש טלויזיה בבית שגם רואים מבפנים מי הוא זה ואיזה הוא שעומד בחוץ, אבל אם זה בית רעוע וגרוע ובקושי יש רהיטים וגם אם יבוא גנב יצטרך לחפש עם בעל הבית כדי למצוא משהו, אזי מספיק רק שער פשוט שלא יכנסו בעלי חיים למיניהם. וזה מה שאומר לנו בן עזאי אם אתה יהודי שעולה ומתעלה בתורה ומוסיף בה מיום ליום אזי השער של הפה צריך להיות נעול הרבה יותר משל אדם אחר, וכן האזניים שלא ישמעו שירה של עגבים או חלילה שירת נשים או סתם דברים בטלים כי אחר כך יהיה קשה לאזניים לשמוע דברי תורה, וכן העיניים של היהודי שמקיים בעצמו והאר עינינו בתורתך, ויש לו בקשה שלוש פעמים ביום ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אזי צריך לנעול את עיניו הרבה יותר מאדם רגיל.

תוציא את האקדח ותכווין על שר האוצר

ועד היכן האדם יכול לראות כשעיניו טהורות נראה מהמעשה הבא ששמעתי מהרב הגאון הרב ראובן אלבז (ראש ישיבת אור החיים) מלך אחד באחת המדינות העולם שהיה חכם מאוד ומבין טוב בכוכבים וראה את מזלו לפי הכוכבים, אלא שהוא ראה שיש כוכב שמראה שיש אדם נוסף שהוא באותו מזל שלו, שהוא לא פחות ממנו וגם הוא מוצלח ומוכשר מאוד. והמלך ברוב סקרנותו לפי הראִיָה שלו בכוכבים הוא גם ידע את איזור מגוריו והמלך שינה את בגדיו ולבש בגדים פשוטים ונסע אל המקום כאחד האדם, והגיע לבית של האיש ונקש על הדלת, אלא שבעלת הבית אמרה שבעלה לא כאן הוא בבית המדרש לומד תורה אך עוד מעט הוא יבוא, ואכן אחר זמן קצר הופיע הבעל שלא היה אלא רבינו חיים בן עטר בעל אור החיים הקדוש, ובינתיים המלך חושב בליבו איך יכול להיות שהוא יהיה כמוני ויש לו בית כזה רעוע ובגדיו פשוטים מאוד ואילו אני מלך גדול מאוד!

אלא שאור החיים הוציא אותו מהרהוריו ואמר לו שלום אדוני המלך, המלך נדהם והופתע ושאל את הרב מנין אתה יודע שאני מלך? אני יודע השיב אור החיים יש עליך אור והילה של מלך. ואז פנה אליו המלך ואמר לו תשמע אני רואה בכוכבים שאתה לא פחות ממני במזלות אבל איך זה יכול להיות לי יש ארמון פאר ושרים ורוזנים ואני מושל בכל ואילו אתה חי בבית עלוב ואם כן אנחנו לא שוים? אמר לו אור החיים בוא אני אראה לך שיש דברים שאני טוב ממך. אתה יכול לראות מכאן את המדינה שלך? מה פתאום ענה המלך איך אני יכול. בוא תראה, אמר לו אור החיים והכניסו פנימה לביתו והוציא איזו מראה וניקה אותה, ואמר למלך הנה תסתכל זו המדינה שלך, והמלך מתבונן בפליאה גדולה והוא רואה את הערים והרחובות, אמר לו אור החיים האם אתה רוצה לראות את הארמון שלך? בודאי ענה המלך אני יראה לך הכל אבל אל תיבהל כי אתה הולך לראות דבר שעלול להכעיס אותך!

והנה בתוך הארמון הוא רואה את שר האוצר מפתה את המלכה לדברים רעים ואומר לה אל תדאגי אני יהרוג את המלך ואת תהיי אשתי, אך המלכה סירבה בכל תוקף והמלך נתמלא כעס, אמר לו אור החיים יש לך אקדח? בודאי שיש לי ענה המלך, יופי אמר הרב אזי תוציא את האקדח ותכווין על שר האוצר והמלך לקח את האקדח וירה על שר האוצר והוא נפל ומת, אמר לו אור החיים רגע כדאי שתראה את ההמשך, והנה המלכה היתה מבוהלת מאוד וקראה לכומר ואמרה לו את מה שקרה והיא לא יודעת איך הוא מת! אל תדאגי אמר הכומר אנו נטמין אותו במרתף עמוק למטה ונעליל על היהודים שהם רצחו אותו כדי להשתמש בדם שלו למצות שלהם לפסח שעוד מעט קרב ובא, ואת כל זה רואה המלך ביחד עם אור החיים, ואז המלך אמר לאור החיים תשמע אני רואה שאתה אדם גדול מאוד והאלוקים בשמים מגלה לך הכל.

יש ריח רע מהמרתף

אמר לו אור החיים עכשיו תחזור למדינה שלך ותעשה עצמך לא יודע כלום ותעשה אסיפה ותקרא לכומר ותשאל אותו כאילו בתמימות אם זה נכון חלילה שהיהודים מניחים דם במצות שלהם ואני גם אבוא לאסיפה, נפרד המלך מאור החיים ובינתיים נודע עלילת הדם והכומר בא למלך והודיע לו על שהיהודים הרגו את שר האוצר לדם של המצות שלהם. והמלך אמר תקרא לכל השרים והחשובים ונעשה ישיבה לדון בעניין כי הכומר אמר למלך שצריך לגרש מהמדינה את היהודים. והנה נתאספו כולם והכומר הגיע בגאוותו הסרוחה ולהבדיל גם אור החיים הקדוש הגיע והמלך שיבח אותו מאוד למורת רוחם של השרים ובעיקר של הכומר.

ואז אמר המלך לכומר אני רוצה לרדת איתכם למרתף למטה כי הרחתי שם ריח לא טוב, וכשהגיעו למקום אמר הכומר זה סתם ריח של מרתף זה שום דבר. אך חפרו והוציאו את גופתו של שר האוצר והמלך אמר לתלות את הכומר וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

באותו רגע הוא קיבל צמרמורת בגופו

אנטיגנוס איש סוכו וכו' ויהי מורא שמים עליכם. אפשר לפרש על פי מעשה שהיה עם מרן פאר דורנו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שיום אחד הגיע לדרשה שלו נהג מונית שהיה רחוק מאוד גם מתורה וגם ממצוות והנה הוא מוצא את עצמו נמצא בדרשה של מרן (אולי על ידי שהסיע יהודי לשם והחליט להישאר) והוא האזין ברוב קשב, והתפעם מאוד ממרן מאור ישראל שחוץ ממה ששמע עליו בתקשורת לא ידע עליו כלום, והנה הוא רואה את מרן כמלך בגדוד שכולם מיחלים וצמאים למוצא פיו. והדרשה הגיע לסיומה אך הנהג החליט בכל מחיר שהוא חייב לנשק את ידיו של מרן, למרות שזה היה מאוד מסובך כי שומרים עמדו מסביבו של מרן שחשבו שהם שומרים על הרב ולא הבינו שזה הפוך.

אך הנהג הרגיש שזה בשבילו חובה שזו זכות שאין כמותה, ואכן הוא הצליח להגיע למרן והחזיק את ידו של מרן בכדי לנשקה, אלא שבאותו רגע הוא קיבל צמרמורת בגופו רק מהמבט של מרן אליו ובאותו רגע הוא קיבל עליו תשובה שלימה, ואולי גם כאן אמר אנטיגנוס ויהי מורא שמים עליכם כלומר עליכם יראו יראת שמים וכבר יחזרו בתשובה שהפנים שלך יכריזו יראת שמים ומי שרק יסתכל עליך ויתבונן בך ירצה לחזור בתשובה. וכמו שאומרים בסליחות עננו ופחד יצחק עננו, כלומר מי שהיה מסתכל על יצחק אבינו היה מקבל פחד מה' יתברך ומהדר גאונו.

וזו גם הסיבה שיוסף הצדיק שהתגבר שנה שלימה על הנסיון של אשת פוטיפר אך לבסוף שהיצר הרע ניסה להכשילו ולפי מאן דאמר אחד בגמרא הוא בא לעשות עבירה אלא שראה את דמות אביו ופרש מהעבירה, וזה מה שרמז לו אביו כשבירך אותו מאל אביך ויעזרך שהעזרה שלך להינצל מן העבירה באה לך מאביך, וזה לא מובן שהרי יש כמה אנשים שיושבים עם אביהם ועושים עבירה אזי מה קרה שיוסף עומד בשיא התאווה לעבירה אחר שנה תמימה של התגברות והוא רק רואה את דמות אביו פורש! אלא הוא שאמרנו שבדמות אביו הוא ראה מורא שמים עליו.

וזו אחת הסיבות שהחינוך בבתי הספר שלא תורניים פשט את הרגל כי למורים או למורות אין הרבה יראת שמים וממילא תלמידיהם לא יראים מהם, כי מי שירא מה' יתברך הקדוש ברוך הוא גורם שיַרְאוּ ממנו ויפחדו לעשות עבירות לידו וכמשה רבינו שעמד בסנה ונאמר בו ויסתר משה פניו כי יַרֵא מהביט אל האלוקים, ואמרו חז"ל (ברכות ז') בזכות כי יַרֵא, משה שפחד אפילו להביט בסנה שבער ולא נשרף, כי השכינה היתה שם אמר לו בורא עולם כל עם ישראל יהיה ירא ממך.

ראיתי איך השיניים שלו נוקשות אחת לשניה

אנטיגנוס איש סוכו וכו' ויהי מורא שמים עליכם. לכאורה האדם אינו ירא מהשמים אלא מה' יתברך אזי מה פירוש מורא שמים, וכן מה שאמר רבי חנינא בן דוסא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכי האדם ירא שמים? ואומר הרבי מקוצק על הפסוק ויאמר אלוקים יהי רקיע שאומר רש"י שהשמים בתחילה היו רופפים ולאחר שה' אמר יהי רקיע אזי השמים נעמדו כמו אדם העומד מגערת המאיים עליו, ומבאר הרבי מקוצק שרש"י מתכוון שהרקיע עומד מהבהלה והפחד מה' יתברך ומזדעזע מלהבין שה' יתברך דיבר אליו. ועד עצם היום הזה הרקיע עומד מהפחד ולא כמו אדם מבוהל שנבהל לכמה רגעים ואחר כך חוזר למצבו הראשון. וזו כוונת התנא ויהי מורא שמים עליכם שיהיה לנו מורא ופחד מה' כמו שיש לשמים וכשנשמע ציווי מה' כגון לא תשנא את אחיך בלבבך אזי נפחד מאוד מלשנוא איזה יהודי וכשנשמע זכור את יום השבת לקדשו יהיה לנו יראה גדולה מלחלל את השבת.

וסיפר בנו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שפעם אחת בא שליח לרבי חיים מור אבי ואמר לו שהגאון מוילנא קורא לו והנה באותו רגע ראיתי והנה הפנים של אבא שלי נשתנו מהיראה מפני רבו הגדול, וביקשתי מאבא שלי לבוא עמו אל הגאון, בתחילה אבי סירב אך אחר כך אמר לי בסדר תבוא עמי, ואני שהייתי ילד קטן הצטרפתי לאבי ולמדתי ממנו שיעור בתורה ולא בגמרא ולא בהלכה אלא שיעור במורא רבך כמורא שמים, כי כשעלינו על הכרכרה ראיתי את הרגליים של אבא שלי רועדות וכשירדנו וצעדנו לעבר ביתו של הרב אבא שלי רעד יותר וכשאבי דפק על הדלת ראיתי איך השיניים שלו נוקשות אחת לשניה, וכשהגאון פתח את הדלת כמעט ואבא שלי התעלף. ואין כאן גוזמא כלל אלא זה מה שהיה אומר הבן ואת זה ראיתי בעיני (ענף עץ אבות ממרן פאר הדור). ומזה נלמד אנו לחנך את עצמינו לירא יראת כבוד מהרב וכל אחד יעשה לו רב כי אם לא יהיה לאדם רב אזי הוא לא יצליח.

סוף דבר הכל נשמע

אנטיגנוס איש סוכו וכו' ויהי מורא שמים עליכם. כידוע שהגוף של האדם נברא מן האדמה ואילו הנשמה מן השמים וכמו שנאמר בפסוק (תהילים נ', ד') יקרא אל השמים מעל (זו הנשמה) ואל הארץ לדין עמו (זה הגוף) וממילא אומר לנו התנא ויהי מורא שמים עליכם כלומר לירא מהנשמה ולכבד אותה כראוי לה שאם האדם יכבד רק את הגוף ויאכילהו וישקהו ולא יחסיר ממנו שום דבר אך הנשמה תהיה בודדה בלי שיעורי תורה ובלי מצוות כראוי, אזי אומר הפסוק (מיכה ז' ה') משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ואומר הזוהר הקדוש (בראשית צ"ב ע"א) ששוכבת חיקך זו הנשמה שהיא עתידה להעיד על האדם כל מה שדיבר וחשב ועשה בחדרי חדרים וברשות הרבים בין טוב ובין ההיפך, וכמאמר רבי יונתן בן עוזיאל על הפסוק בסוף קהלת סוף דבר הכל נשמע, כל מה דאתעביד בעלמא בצנעא עתיד לאתפרסמא לכל בני אנשא, כלומר כל מה שנעשה בעולם בסתר (שהאדם התבייש לעשות זאת בגלוי כי זה מעשים מכוערים) עתיד להתפרסם לכל בני העולם.

וקל וחומר במידה טובה שהקדוש ברוך הוא משלם כפול חמש מאות והאדם עשה מעשים טובים והשתדל להסתירם כדי לא להתגאות, ודאי שהקדוש ברוך הוא יפרסמו לטובה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, וכתוב בפסוק בלי נשמע קולם שאדם עושה מעשים טובים או חלילה רעים בלי להשמיע קול אלא בסתר אזי יקויים בו בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם וכמה טוב לתת אוכל ומזון אמיתי לנשמה נראה מהמעשה הבא.

באמצע הבירה והפיצוחים הוא נפל על הרצפה

מעשה בבחור ישיבה בזמנינו שהיה הולך מידי פעם לבקר את הסבא שלו בבית אבות והיה מנסה לחזקו בעבודת ה' כי הסבא היה רחוק מתורה ומצוות, והנה באחת הפעמים שהוא הגיע אמרו לו במשרד, תשמע הסבא שלך תמיד היה עליז ושמח, והנה בשבוע האחרון אנו רואים שאין לו מצב רוח ואינו משתף איתנו פעולה בענינים שצריכים לעזור לו אם תוכל לדבר איתו שימשיך להיות כמו שהיה ויצא מהדיכאון שהוא נכנס אליו.

הנכד אמר שהוא ישתדל לעשות כמיטב יכלתו ועלה אל הסבא לחדר וראה את פניו של הסבא ממש עצובות, מה קרה סבא תספר לי מדוע אתה כל כך עצוב, ברוך ה' אתה חי ובריא האם עבר איזה משהו שהשפיע עליך לרעה? הסבא הנהן עם הראש ואמר כן ופתח את פיו ואמר לנכד אתה זוכר את חברי לחדר שהיינו יושבים ביחד וצוחקים ומשחקים שש בש ומפצחים פיצוחים ושותים בירות ביחד. בודאי שאני זוכר אמר הנכד איפה הוא נעלם? ובכן תשמע אמר הסבא לפני שבוע באמצע משחק שש בש באמצע הבירה והפיצוחים פתאום הוא אומר לי אני לא מרגיש טוב כואב לי החזה תזמין לי רופא והוא נפל על הרצפה, וכשהגיע הרופא התברר שאין מה לעשות הוא נפח את נשמתו ומת, ואתה שואל אותי על מה אני עצוב הרי אתה יודע שאני והוא באותו גיל והוא היה בריא וברגע אחד מת, מי אמר שגם לי זה לא יקרה מחר או היום ואיך אני אפרד מהעולם הזה והרי למות זה ממש נורא! וזה יכול לקרות לי כל יום או כל רגע, ואיך לא אהיה עצוב.

סבא תתחבר לנשמה

הנכד שהאזין ברוב קשב לסיפורו של הסבא אמר לו סבא אני יכול לספר לך גם סיפור, בודאי אמר הסבא אני אוהב את הסיפורים שלך, ובכן פתח הנכד ואמר היתה פעם ספינה שהפליגה בים הגדול לטייל בכמה מקומות יפים ובתוך הספינה היו שלושים איש כי היא לא היתה גדולה כל כך אבל ישנה הרבה, והנה רב החובל רואה במשקפת קרחון ענק במרחק של כמה קילומטר מהם והוא מיד ניסה להטות את ההגה אך ההגה התקלקל ואז הוא ניסה את הבלמים אך גם הם לא היו טובים והספינה דוהרת לעבר הקרחון שחלק מהנוסעים כבר ראו את הקרחון מרחוק הם נכנסו לבהלה ואמרו לרב החובל לעשות משהו אך הוא אמר להם שהוא ניסה הכל וכדאי להם להינות מהנוף של הים ולסובב את הגב ולא לראות כלום.

אלא שאחד הזקנים החכמים שם אמר הרי יש כאן מסוק הצלה למקרי חרום בואו ונראה אם הוא תקין, הרב חובל נכנס למסוק הקטן וניסה להפעיל את המסוק והנה זה עובד וכולם ניסו להיכנס למסוק הקטן כסרדינים וחלק אחזו ברגליים של המסוק ובשניות האחרונות המסוק עלה באויר, והם ראו איך הספינה נכנסת בקרחון ומתפוררת לחתיכות קטנות עד שלא נשאר ממנה שום דבר והם נשמו לרווחה. ואז פנה הנכד לסבא ואמר לו סבא, הספינה הזו זה הגוף שלנו ואין לנו בלמים או הגה לעצור אותו מן המוות שכל יצור אנושי חייב להגיע אליו בסוף או באמצע חייו, אך יש מסוק הצלה וזו הנשמה שאם מתחברים לנשמה ושומרים שבת ומניחים תפילין ועושים מצוות אזי הגוף שזה הספינה נכנס לקבר אחר אריכות ימים ושנים, אבל בעל נשמה עומד מבחוץ וכל זה לא קשור אליו כי הוא חי חיים של נשמה והסבא חיבק את נכדו בחום וחזר בתשובה.

הפסוק הנצחי שמע ישראל

אנטיגנוס איש סוכו וכו' ויהי מורא שמים עליכם. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שהמילים מורא שמים עליכם ראשי תיבות של המילה שמע, שאם האדם אומר שמע ישראל, כמו שכותב השולחן ערוך (או"ח סי' ס"א א') באימה וביראה וברתת ובזיע אזי יזכה ליראת שמים גדולה, ולא בחינם המשנה הראשונה בש"ס (מסכת ברכות) פותחת מאימתי קורין את שמע בערבין. מאימתי זה רומז גם לשון אימה ויראה שכך קורין את שמע ואזי זוכה ליראת שמים טהורה, ועיני ראו ולא זר גר צדק בירושלים עיר הקודש שבעברו היה כומר אבל גילה את האמת והתגייר, ונעשה משגיח בסדר ערב של אחת הישיבות הטובות בירושלים. ובתפילת ערבית כשהיה אומר את הפסוק שמע ישראל הפנים שלו היו מאדימות ועיניו היו מתהפחות והיד שלו שהיה מניחה על עיניו היתה הולכת וחוזרת וכל מי שראה זאת הזדעזע והבין קצת יותר את מה שאמר מרן לקרוא קריאת שמע באימה וביראה וברתת ובזיע.

ומעשה ביהודי צדיק שרדפו אחריו שונאי ישראל בשביל להרוג אותו והוא ניסה להתחבא במקום מסויים. האנשים שהיו עמו ראו שהמקום שהוא מתחבא קצת גלוי ואמרו לו שיכנס לבית הכסא שהיה בסמוך שזה היה מחבוא נסתר מאוד אלא שהיהודי התעקש ולא הסכים ולא הבינו למה, והסכנה חלפה ועברה לה, ושאלו האנשים את היהודי מדוע סירבת להיכנס לבית הכסא שהיה יותר מוסתר? אמר להם היהודי אם חלילה היו תופסים אותו באותו מקום ורוצים להרוג אותו אזי לא היה יכול לומר את הפסוק הנצחי שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ואין לך מיתה משונה יותר מזו, למות בלי לומר קריאת שמע.


משנה ד


תראה על איזה סוס הרכיב אותי אדוני

יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. מכאן מתחילה תקופת הזוגות שהראשון המוזכר זה הנשיא והשני זה אב בית הדין. וממילא לומדים מכאן שיוסי בן יועזר היה נשיא ישראל, ומסופר עליו בגמרא (ע"ז י"ח) שפעם אחת הוציאו אותו להריגה והנה מופיע לקראתו אחיינו בשם יקום איש צרורות שהיה שר גדול אצל המלך והיה על הסוס כשלידו עומדים שומרי ראשו ומשרתים, פנה יקום איש צרורות לדודו ואמר לו דוד תראה על איזה סוס הרכיב אותי אדוני ועל איזה סוס הרכיב אותך אדונך, אני שעושה מעט למלך נתן לי כבוד גדול וכסף לרוב וכל משאלות לבי הוא נותן לי, ואילו אתה שכל היום למדת ולימדת תורה והתפללת ללא הפסקה מדוע המלך שלך מוציא אותך להורג במיתת גיליוטינה?

אמר לו הדוד יוסי בן יועזר ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, כלומר אתה שעובר על רצון ה' ועושה עבירות קיבלת את העולם הזה ואילו אני שעושה מצוות יש לי עולם הבא, אבל הדברים לא שיכנעו את יקום איש צרורות והוא הקשה שוב וכי יש אדם בעולם שעשה רצון ה' יתברך יותר ממך? ענה לו רבי יוסי בן יועזר ומה לעושי רצונו (של ה' יתברך) כך אזי לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה, כלומר אני שעושה רצון ה' בכל כוחי אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן אני משלם במיתה משונה על איזה שהוא חטא קטן שעשיתי בלי כוונה אזי מזה תבין עליך שאתה עושה עבירות בכוונה וברצון איזה עונש לך מחכה.

הוא ירד מהסוס ועשה לעצמו ארבע מיתות בית דין

והדברים נכנסו בלבו של יקום איש צרורות כמו ארס של נחש והבין כמה הוא חוטא לפני המקום ונתמלא צער ובושה וירד מהסוס והלך ועשה לעצמו ארבע מיתות בית דין, גל אבנים למטה שזה סקילה ואש מסביב שזה שריפה והניח סביב צוארו חבל תליה שזה חנק וכן הניח סייף למטה, (והוא עשה זאת כי הוא הרגיש שהוא עומד למות רק מהצער הגדול שהוא הבין כמה רשע הוא ולכן העדיף להמית עצמו ביסורים קשים) אמר רבי יוסי בן יועזר בשעה אחת הקדימני לגן עדן.

אלא שיש להקשות מדוע רבי יוסי בן יועזר לא ענה לו מיד את התשובה השניה ומה לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה? ואפשר לומר שיקום איש צרורות כשעבר עם הסוס בהתחלה וראה את הדוד שלו רבי יוסי בן יועזר שמובילים אותו להריגה אמר בלבו אולי אפשר קצת ללעוג לו ולהראות לו איפה הוא ואיפה אני, וכל זה רק בדרך אגב שאני מטייל עם הסוס ולכן רבי יוסי בן יועזר ענה לו תשובה מתחמקת כדי שהוא יחשוב שאין לו תשובה טובה וזה אכן מה שקרה, יקום איש צרורות עצר את הסוס ושאל את שאלתו שוב, והפעם הוא הקשיב ברוב קשב ואז רבי יוסי ענה לו את התשובה הטובה שנכנסה ישירות ללבו של יקום איש צרורות, וללמדינו בא שגם וכאשר יש לך דברים שמעוררים את הלב ותשובה טובה לשאלות למיניהם אזי צריך לדעת מתי לומר ומתי לא לומר, וכמאמר חז"ל (יבמות ס"ה) כשם שיש מצוה לומר דבר הנשמע כך יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

הרב לא הבין מדוע לעשות שיעור במטבח שיש סלון גדול?

יוסי בן יועזר וכו' יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. מעשה שהיה ברב מסויים שהוזמן לעשות חוג בית לחיזוק היהדות אחת לשבוע וברוך ה' הבית היה מלא עד אפס מקום וישבו בסלון והרב ניסה להעביר את השיעור אך ללא הצלחה, כל כמה מילים שהרב ניסה לומר היו איזה דברי ליצנות נאמרים פתאום ונקטעו דברי הרב וכך במשך למעלה משעה תמימה, ואחר "השיעור" הרב אמר לבעל הבית שכנראה זה השיעור הראשון אבל גם האחרון, אך בעל הבית לא ויתר ואמר לו ששבוע הבא הוא יברור את האנשים הטובים ולא יזמין את אלה שגרמו ליצנות, והרב הסכים והשיעור הבא התקיים אלא שבעל הבית אמר שהשיעור היום יתקיים במטבח ולא בסלון והוא כבר הכין שם שולחן וכסאות.

הרב לא הבין מדוע במטבח ששם צפוף כשיש סלון גדול אך כיוון שהוא אורח לא דיבר, והשיעור התחיל כשלאט לאט מצטופפים במטבח מעל מניין של אנשים והשיעור היה מוצלח מאוד, והרב חשב אחר כך איך זה יכול להיות שבסלון כך ובמטבח כך? והמסקנא היתה פשוטה כיוון שבסלון היתה טלויזיה עם כבלים וממילא כל התמונות הנוראות שיש שם לא יוצאים כל כך מהר מהסלון גם אחרי שהטלויזיה נכבית, ואילו במטבח אין דברים רעים וגם מכינים שם אוכל לכבוד שבת קודש.

הרב התקשר לבעל הבית ואמר לו שמהיום השיעור יהיה קבוע במטבח והשיעור נמשך כמה שנים טובות, וכיום המשפחה ברוך ה' שומרים תורה ומצוות ואפשר כבר להעביר שיעור תורה גם בסלון. וזה מה שאמר רבי יוסי בן יועזר יהי ביתך בית ועד לחכמים כי התורה נספגת בקירות הבית, וממילא הבית מקבל קדושה ואוירה רוחנית. וזה מה שאמרו חז"ל (קידושין ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, שלכאורה היה צריך לומר אם פגע בך מנוול זה תלמד תורה מה זה יעזור אם אלך לבית המדרש ולא אלמד תורה, והרי אמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין שהתורה מכבה את היצרים הרעים?

אלא כוונת הגמרא לומר שאפילו רק תיכנס לבית המדרש כבר אתה תרגיש אחרת כי האוירה ברחוב זה אוירה של רחוב, אבל התורה שספוגה בבית המדרש תחדור לעצמותיך, וממילא היצר הרע יברח ותוכל לשבת ללמוד תורה. וזה גם רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים כ"ז ד') שאמר אחת שאלתי וכו' שִבתִי בבית ה' שעצם הישיבה בבית המדרש כבר האדם מרגיש אוירה של תורה ויראת שמים.

אין חשק לישון כי אין על מה לקום

יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. אפשר לומר בסייעתא דשמיא שרבי יוסי בן יועזר בא לומר לנו שאנו צריכים שביתנו שזה בניו של האדם יהיו תלמידי חכמים וזה קודם להכל, כי לפעמים האדם חושב אני יתמוך בישיבות ובתלמידי חכמים אך הבנים שלי אני מעדיף שיתפרנסו בכבוד וילמדו מקצוע מכובד ומתנגד שיהיו בני תורה, וכתב הפלא יועץ (ערך בנים) שגם אם האדם רואה שבניו לא כל כך דבוקים בתורה ישתדל לפחות שאחד מהם יהיה תלמיד חכם, וכמו שאמר רבי נהוראי איני מלמד את בני אלא תורה ששאר עבודות עומדות לו לאדם בימי צעירותו אך בימי זקנתו הרי הוא מוטל ברעב אבל על לומדי התורה נאמר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו עד כאן דבריו.

ולכאורה כוונתו של רבי נהוראי לזמנם אבל היום שיש פנסיה וביטוח לאומי אזי לא מוטלים ברעב! אבל אפשר לומר שכוונתו גם על דורנו, ומעשים בכל יום שרואים אדם שעבד שלושים או ארבעים שנה באיזו עבודה כל בוקר באותה שעה קם וחוזר בערב עד שהגיע לימי הזקנה, ופתאום הוא מגלה שאין לו סיבה אמיתית לקום בבוקר. ואין לו גם חשק לישון כי אין על מה לקום, ולמרות שנאמר שיש לו מליון שקל בבנק ולא חסר לו כסף אך הריקנות שלו ממהרת את קיצו, וזה אפילו באנשים פשוטים שעבדו במפעל וכדומה, וקל וחומר אנשים שהיו מנהלים גדולים או ראשי ערים וכדומה שהם חשבו שהעולם עומד עליהם ובלעדיהם העולם יחרב אזי צערם גדול שבעתיים.

וזו בעצם כוונתו של רבי נהוראי שהם מוטלים ברעב, שזה רעב להרגיש חשוב, רעב לייצר דברים, רעב לכבוד, רעב לסיפוק עצמי וכל זה אין. אבל כל מה שדיברנו זה רק על אדם שלא זכה לטעום טעמה של תורה ותפילה, אבל אדם שזכה וטעם אפילו קצת מהתורה ויצא לפנסיה אפילו מוקדמת ואז רואים אותו שנעשה אחד מהלומדים בכולל והתורה כבר נאמר עליה פיקודי ה' ישרים משמחי לב.

הוא יושב מקדימה יש לו שפם ארוך וחולצה שחורה

וסיפר הרב מיכאל לסרי מארגון ערכים שפעם אחת הוא היה צריך לתת הרצאה בעיר עכו באיזה אולם, והוא נתעכב ונגרם לו איחור של עשר דקות ולכן הוא מיהר להגיע, אך לפני הכניסה עצרה אותו אשה צעירה ואמרה לרב סליחה שאני מעכבת אותך אבל זה ממש חשוב אני חוזרת בתשובה ויש לי רק אחות אחת לא דתיה, ואבא שלי ממש מתנגד לחזרה בתשובה שלי ואמר שאת כל רכושו הוא יתן רק לאחות השניה והוא ישקיע בה שתלמד באוניברסיטה ולי הוא לא יתן כלום לא כשאתחתן ולא לאחר מכן, אבל הצלחתי לגרום לו לבוא לדרשה שלך והוא יושב מקדימה ויש לו שפם ארוך וגם לובש חולצה שחורה והוא אמר שהוא בא רק לעשר דקות, אנא ממך כבוד הרב תעזור לי, הרב הנהן בראשו ואמר שה' יעזור.

הרב עלה לבמה וחיפש את האיש המדובר וזה לא היה קשה למצוא אותו גם בגלל שהוא עם שפם ארוך וגם שהיה רחב מימדים, והרב אמר להם אני יספר לכם סיפור שקרה לא מזמן, היה אדם אחד עשיר והיו לו סך הכל שתי בנות מלומדות אלא שיום אחד אחת הבנות התחזקה בדת והתקרבה ליהדות והחלה להתלבש בצניעות ולשמור שבת וכן את שאר המצוות. אלא שבעיני האבא שהיה קצת רחוק מהדת זה לא מצא חן והזהיר אותה שאם היא תמשיך בדרך הזו הוא יפסיק לפרנס אותה והיא לא תקבל ממנו יותר אגורה שחוקה וגם הוא לא יעזור לה בהוצאות לחתונה.

לך לחדר האחרון ותגור עם הכלב

אבל הבת שלו שכבר הכירה את האמת היחידה שזו רק דרך התורה והמצוות המשיכה בדרכה שהרי אדם שנוסע לכיוון ירושלים לחתונה ואומרים לו חבריו תיקח שמאלה לרמלה ואם לא. אנחנו לא נוסעים איתך האם הוא יסע לרמלה? ודאי שלא, וזה בעצם הבת של אותו האיש שהבינה שזו הדרך ודרכים אחרות הם שקריות, והבת ברוך ה' התחתנה עם אברך בן תורה עם מעט הכסף שהצליחה לחסוך ואביה לא עזר לה, אבל הבת השניה קיבלה ממנו מלא חפניים והיא למדה והוציאה כמה תוארים והתחתנה גם עם איזה מלומד, והאבא כבר יצא לפנסיה ונעשה לו משעמם מאוד והלך לבקר אצל הבת המלומדת על מנת להשתקע שם כיוון שאשתו כבר נפטרה.

והבת קיבלה אותו בקרירות ואמרה לו אבא אתה לא יכול להפריע לנו בחיים הפרטיים אבל בגלל שיש לנו בית גדול שקנית לנו אזי יש חדר בסוף המסדרון וגם הכלב נמצא שם אז תהיה אתו ואם הוא עושה צרכיו אזי תנקה אותו, וגם אבא צריך לטייל אתו פעמיים ביום בבוקר ובערב ואם יש לנו אורחים אז בבקשה אבא תישאר בחדר שלא יראו אותך, האבא לא האמין למשמע אוזניו, אך זה עדיף מלהיות לגמרי לבד, וכך הוא היה שם כמה ימים ובינתיים הבת שחזרה בתשובה נולדו לה ששה ילדים והיא התקשרה לאביה שיבוא לבקר אותם והילדים שלה מאוד רוצים לראות את סבא שלהם ואנו מבטיחים שיהיה לך טוב.

כולם עם כיפה ורק אני בגילוי ראש?

ואכן הוא ארז את מטלטליו ונסע לכיוון הבת שחזרה בתשובה והוא הרגיש לא נעים כיוון שהוא לא עזר לה בכלל והיא בכל זאת מזמינה אותו ומי יודע איך היא תקבל אותו! אבל להפתעתו הרבה כשהוא נכנס לבית שלה כל הנכדים קפצו עליו וקראו לו סבא סבא איזה טוב שבאת, אתה נשאר איתנו אתה לא הולך לשום מקום, וכל ילד אמר לו נכון אתה ישן לידי סבא, והסבא התרגש כל כך והוא רואה שהכינו לו עוגה מיוחדת ובלונים, והבת אמרה לו אבא תודה רבה שבאת, הבית שלנו אמנם קטן אבל לך יהיה פינה משלך אם תרצה.

וגם חתנו ניגש אליו ואמר לו ברוך הבא אנו שמחים מאוד שבאת אלינו אתה מוזמן להישאר כאן כמה שתרצה, ואין צורך לומר שהוא מאוד רצה להישאר שם עם הילדים הנעימים. כי נמאס לו מהכלב והלכלוך של בתו המלומדת, אלא שהוא שם לב שכל הילדים יש להם כיפה על הראש וכן לחתנו ורק הוא נמצא בגילוי ראש, וביקש כיפה ובתו מיהרה להביא לו, וכבר למחרת אמר לו החתן אתה רוצה לבוא איתי קצת לכולל יש שיעור בפרשת השבוע לפנסיונרים כמוך בוא תנסה. ואכן זה הצליח והיהודי הזה לאט לאט חזר בתשובה שלימה, והצטער כל כך למה הוא לא עזר לבתו שכל כך עזרה לו ומאותו יום ואילך תמך בה בכל יכלתו.

וכל זה הרב סיפר כדי לעורר את אותו האיש שבאמת היו לו שתי בנות כאלה והוא חשב לבוא רק לעשר דקות אך נשאר מרותק עד סוף הדרשה, והנה לאחר כמה שנים היה סמינר במלון כינר בגליל והרב לסרי הגיע לשם וניגשת אליו איזו אשה עם תינוק ואומרת לו הרב אתה יודע מי אני? לא, אני לא יודע אומר הרב ואז היא אמרה לו אני האחות של האשה שדיברה איתך לפני כמה שנים שהייתי אמורה ללמוד באוניברסיטה וגם אבא שלי חזר בתשובה שלימה ונעשה חסיד גור והרב ראה זאת ושמח שמחה גדולה שהדברים עשו רושם כביר ומשפחה שלימה חזרה למקורות.

דבר שעושה שלום בית

יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. לכאורה היה אפשר לכתוב בקצרה יהי ביתך ועד לחכמים ומדוע להוסיף יהי ביתך בית ועד לחכמים. אלא רצה התנא ללמדינו שכשחכמים ותלמידי חכמים ירצו להתכנס ולעשות איזה שיעור או סיום מסכת וכל דבר שבקדושה, אזי הם יודעים הבית של פלוני זה בית החכמים וממילא כל בני הבית יושפעו מהאוירה הקדושה שיש בבית, וגם זה גורם לשלום בית בין בני הזוג וכל דבר בבית נעשה על פי התורה, ואם יש איזה בעיה לאשה בקשר לבעלה זה השיטה הכי טובה להתקשר לרב ולומר לו שידבר בשיעור על נושא כזה כגון כעס או עצלנות, ומעלה נוספת שיש בדבר הזה שלפעמים בני הבית לא מוכנים לילך לשיעור תורה בבית הכנסת או בבית המדרש אבל כשהשיעור מגיע אליהם הביתה אזי הם משתתפים וגם חוזרים בתשובה.

אם הבן קם באמצע הלילה ורואה את אביו..

יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם וכו'. רוצה לומר לפעמים האדם כשרואה את הרב מרחוק אזי יש לו יראה וכבוד אליו, אבל כשהאדם כבר מכניס אותו לביתו ומתקרב אליו יותר הוא חושב שזהו זה, כבר אין מה לפחד אנחנו חברים טובים ואז הוא מרשה לעצמו לא לנהוג כבוד ברב, ולכן אומרת לנו המשנה יהי ביתך בית ועד לחכמים אבל לא בגלל זה תרגיש שאתה חבר של הרב אלא תקבל גם את האבק של רגליו ותמשיך לכבדו.

והגמרא אומרת מי שיש לו יראה מתלמידי חכמים אזי זוכה בעצמו להיות תלמיד חכם וכן בניו יזכו להיות תלמידי חכמים כשהם יראו איך אביהם ירא ומכבד תלמידי חכמים אזי גם הם יכבדו וירצו להיות תלמידי חכמים כי את מי שההורים מוקירים ומכבדים זה מה שהבנים ירצו להיות, וזה מה שהגמרא רמזה (שבת כ"ג) הרגיל בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים, כלומר שהבן קם באמצע הלילה ורואה את אביו לומד תורה לאור הנר, אזי הבן מבין כמה התורה חשובה בעיני אביו שהוא מוותר אפילו על שעות השינה אזי הבן הזה ירצה להיות תלמיד חכם מה שאין כן אם הבן יקום בלילה ויראה את אביו צופה בטלויזיה באיזה סרט או כדורגל אין צורך לומר מה יצא מהבן הזה.

הבן איש חי הופיע למרן בחלום

יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם וכו'. אומר הגר"א והוי מתאבק זה לשון היאבקות רוצה לומר שגם שצריך לכבד ולירא מן הרב בכל זאת אם התלמיד רואה שהרב טועה אזי מותר לו לומר בעדינות את דעתו, כי תורתנו היא תורת אמת ואין לאף אחד מונופול על התורה, וידוע שמרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל חלק לא מעט על רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי, ואף על פי כן מובא בהקדמת ספר טהרת הבית (ח"ב) שמרן חשב להפסיק קצת מלילך להופיע ברבים בעצרות ובדרשות כדי להספיק להוציא לאור את כל הכתובים שזכה לכתוב.

והנה בלילה הרב הבן איש חי הופיע למרן בחלום ועיין באחד הספרים של מרן (מרן אמר שכמדומה לו זה יביע אומר) ושאל אותו אם הוא מתכוון להמשיך ולהופיע ברבים בדרשות ועצרות ואמר לו מרן שהוא מופיע עם קרובו רבי יהודה צדקה (ראש ישיבת פורת יוסף) ושמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי ואני רוצה להוציא לאור כל אשר עמי בכתובים.

ואמר לו הבן איש חי מזה ומזה אל תנח ידיך כי גם את הזיכוי הרבים בדרשות צריך וגם הספרים צריך, כי הדרשות שאתה אומר עושים רעש גדול בשמים על כל יהודי ויהודי שעובר בראשו הרהור תשובה, עד כאן, ומזה למדנו כמה הבן איש חי חיבב את מרן למרות מחלוקתו עליו כי התורה היא אמת ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולמדנו גם כמה רעש נעשה בשמים כשמרן רק הרהר בלבו למעט בהופעותיו ברבים, ומיד שלחו את רבינו הבן איש חי כיוון שזה עושה רעש גדול בשמים.

איזו פטריה טובה לאכילה ואיזו רעילה

יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם. הסביר רבי ישראל מקוז'ניץ שצריך האדם להכשיר עצמו להיות בית קיבול ראוי שיכנסו בו דברי חכמים וכן גם צריך ללמוד ממעשה הצדיקים גם בענייני העולם הזה שזה רמז לעפר רגליהם שזה כינוי לעבודה שעובדים את ה' בעניינים ארציים לזכך החומריות ולנצח התאוות הגופניות בהיותם מתקדשין כליל לה'.

ומעשה שהיה ברבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שהיה אחד מגדולי הדורות הקודמים בזמן החפץ חיים והנה יום אחד הוא פונה לאחד מתלמידיו ואמר לו בוא איתי אני רוצה להראות לך כמה דברים מפלאי ה' יתברך ולקח אותו לכיוון איזור היער, ואמר לו על כל פרי יער מה ראוי לאכילה ומה מסוכן, איזו פטריה ראויה לאכילה ואיזו רעילה וכך הסביר לו על כל ירק ופרי והתלמיד עומד משתומם מה הרב רוצה ממני? אלא שלימים הוא ידע את התשובה. כיוון שהוא נלקח על ידי הצבא להיות באיזור מרוחק מאוד שרק פירות היער היו שם. והוא ידע מה לאכול וממה להימנע ומזה למדנו גם אנו שאפילו הרב מדבר בעניינים שנראים לנו מוזרים וחלילה זה לא דברי תורה אסור לנו לזלזל אלא מורא רבך כמורא שמים.

מניחים את העפר במים שותים ומתרפאים

יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם. מובא בחז"ל (סנהדרין מ"ז ע"ב) שאחרי שרבן של ישראל בזמן הגמרא נפטר והיה קרוי בתואר רב כי הוא היה הרב של ישראל (ושמו היה רבי אבא המופיע הרבה פעמים בזוהר הקדוש) אזי כל מי שהיה חולה בקדחת היה הולך לקברו של רב ולוקח מהעפר ומניח את עפרו במים ושותה מזה והיה מתרפא במקום, וכן אמו של רבי ישמעאל כהן גדול יום אחד הגיעה לבית המדרש ואמרה לחכמים שיגידו לבנה שיסכים שהיא תשתה את המים שהיא שוטפת בהם את הרגליים שלו כשהוא בא מבית המדרש והחכמים אכן הכריחו אותו לעשות זאת כי רצונה זהו כבודה וזה בעצם והוי מתאבק בעפר רגליהם (ירושלמי פאה פ"א ה"א).

לא ראינו תלמיד שלומד בשמחה שעזב את הישיבה

יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. כלומר קודם כל תכניס את התלמידי חכמים לביתך וגם בביתך שאתה שם בעל הבית תכבד אותם מאוד ותתאבק בעפר רגליהם וממילא תקויים בך המשנה והוי שותה בצמא את דבריהם, וכמו ששאלו פעם את הבבא סאלי איך ברכותיך תמיד מתקיימות ולא ראינו שום ברכה ששבה ריקם? אמר להם הרב זו משנה מפורשת (ברכות מ"ד) השותה מים לצמא אומר שהכל נהיה בדברו ורבי טרפון אומר בורא נפשות רבות, והסביר הרב שחוץ מהפשט אין מים אלא תורה ומי שלומד תורה מתוך צימאון ובהשתוקקות גדולה, אזי הוא יזכה שכל מה שיברך שהכל נהיה בדברו. ורבי טרפון מוסיף ואומר שאדם שלומד תורה מתוך צימאון אזי הוא יכול להחיות נפשות רבות.

ואומר הזוהר הקדוש שכמו שהעבירה הגדולה זו עבירה "שהאדם" עושה בהתלהבות ובחשק, כך המצוה הגדולה ביותר זו מצוה שהאדם עושה אותה בשמחה וקל וחומר מצות לימוד התורה שהרא"ש אומר שאדם שלומד תורה בשמחה זה נקרא לומד תורה לשמה. וכמו שאומרים בתפילה של ערבית ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך וכן בברכות התורה אומרים והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ללמדינו שזה מאוד חשוב שלימוד התורה יהיה בשמחה ובהתלהבות הלב.

ואמר הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל שמעולם הוא לא ראה תלמיד שלמד בשמחה ויצא מן הישיבה ואת זה צריך לדעת כל הוֹרֶה וכל מחנך בישיבה שאם התלמיד לא שמח בלימודו לא ירחק היום והוא יחפש לשמוח מדברים אחרים שלא לפי תורתינו הקדושה. ומעשה בזמנינו בבחור ישיבה שהיה לו קצת רצון לצאת מכותלי הישיבה שמגבילה אותו כיוון שהוא צריך להיות בן תורה, אבל הוא רצה את החופש והדרור כמו בעלי החיים בג'ונגל שאין להם משמעת ומה שרוצים עושים, וכל זה משום שהוא לא הרגיש מתיקות בלימוד התורה.

אני מזמין את הרב לגלידה אמריקאית על חשבוני

ואמר לרבו ראש הישיבה שהוא רוצה להיפגש עם הרב שטיינמן בבני ברק אך בתנאי שרק הוא ידבר, וראש הישיבה לא יתערב גם אם אומר דברים שנראים לא לעניין. הראש ישיבה שידע שמדובר בהצלת נפשות ואם הבחור חלילה יעזוב את הישיבה הוא ידרדר לתהום הרוחני ולרחוב הפרוץ שכבר נאמר כל באיה לא ישובון, ולכן הסכים בחפץ לב ונסעו אל הרב הגדול הרב שטיינמן. הראש ישיבה הציג את התלמיד בפני הרב ואמר לו כבוד הרב הבחור מבקש לומר כמה מילים לרב האם אפשר? בבקשה אמר הרב.

והבחור פתח את פיו ושאל את הרב שטיינמן האם כבוד הרב מעוניין באיזה סטייק טעים אני מוכן לקנות לרב על חשבוני! מה זה סטייק שאל הרב, סטייק זה בשר מאוד טעים צלוי היטב וכולם מאוד אוהבים את זה ואני מציע לרב לטעום על חשבוני מה הרב אומר? אני לא מעוניין בסטייק אמר הרב כשהוא לא מבין מה רוצה הבחור. בסדר אמר הבחור אני מוכן להביא לרב גלידה אמריקאית עם דובדבנים מלמעלה כבוד הרב זה מאוד טעים כולם אוהבים את זה אני רוצה לכבד את הרב בגלידה טעימה מאוד על חשבוני מה הרב אומר? אני לא רוצה גלידה אמר הרב, מדוע? שאל הבחור, והרי זה נורא טעים? כי אותי זה לא מעניין אמר הרב כשהוא מביט בראש הישיבה שהרגיש גם כך מאוד לא נעים מהדברים שאמר הבחור.

אלא שכאן הבחור אמר לרב שטיינמן מחילה כבוד הרב. רציתי רק שהרב יבין אותי, אני כבר כמה שנים טובות בישיבה ואני לא מרגיש את מתיקות התורה, ואני רוצה לצאת למצוא את עצמי מחוץ לאור התורה. וכמו שהרב אומר שלמרות שכולם אוהבים ונמשכים לסטייקים ולגלידות, את הרב זה לא מעניין. אותו הדבר אצלי כל הבחורים בישיבה נמשכים לתורה ומתענגים ממנה, אני לא מרגיש עונג בלימוד התורה לצערי! אמר לו הרב אני רוצה לשאול אותך אותך שאלה, דבש האם זה מתוק? בודאי ענה הבחור דבש כולם מודים שהוא מתוק! האם יתכן שאל הרב שאדם יאכל דבש ולא ירגיש מתיקות? לא נראה לי שיש דבר כזה אמר הבחור.

ובכן אמר הרב תדע לך, אדם שיש לו פצעים בלשון הוא לא ירגיש את מתיקות הדבש, ואותו הדבר אצלך, זה שהתורה מתוקה אין מחלוקת שהרי כתוב בספר תהלים (י"ט י"א) על ידי דוד המלך ע"ה ומתוקים מדבש ונופת צופים, אלא שבמחילה ממך יש לך קצת פצעים רוחניים שמונעים ממך לטעום את המתיקות של התורה, אבל אני מבטיח לך שאם תרפא את הפצעים שזה לא לדבר לשון הרע או דברי חול בבית הכנסת, לא לראות ולשמוע דברים אסורים אתה תרגיש כמה התורה תחדור לנשמתך ותרגיש את נועם אמריה.

בשביל להביא את מרן צריך לומר לו שיש שם שיעור

יהי ביתך וכו' והוי שותה בצמא את דבריהם. כידוע הדגים שבים למרות שהם בתוך המים הרבים כאשר יש גשם ניתן לראות אותם איך הם מוציאים את ראשם מן המים ורוצים לבלוע כל טיפה שיורדת. וזה בעצם בני התורה שהם ששים ושמחים על כל דבר תורה שהם שומעים למרות שהם כבר למדו המון תורה וזה הסימן שהוא בן תורה אמיתי בזה שהוא רוצה לשמוע וללמד עוד ועוד תורה, ומי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שכל התורה כולה היתה על כף ידו ולא פסיק פומיה מגירסא לא ביום ולא בלילה ובקושי היה ישן ובקושי היה אוכל, ויום אחד בהגיעו לגיל שבעים שנה ארגנו לו מסיבת הפתעה כל בניו המכובדים וכל בנותיו היקרות וכל נכדיו ונכדותיו וצאצאיו כולם איש בל יעדר והשכירו אולם ענק.

וכמובן שלא יהיו שם חלילה תערובות בין נשים לגברים הס מלהזכיר, וכמובן שכל הערב יהיה גדוש בדברי תורה מפי בניו הרבנים חוץ מהאוכל שהיה שם. אלא שבשביל להביא לשם את מרן היה צריך לומר לו שיש שם שיעור תורה שהרב צריך למסור וזה לא היה קל, אך אחד הנכדים הצליח להביאו למקום, וכשהרב הגיע למקום וראה את המסיבה לכבודו ושרו לו שירים שאו שערים וכו', הרב כעס מאוד ורצה ללכת מהמקום לולא שהרבנית מרגלית עליה השלום שיכנעה אותו להישאר ולכבודה הרב נשאר אך פניו היו כעוסות ואמר להם הבל הבלים הכל הבל מה זה המסיבה הזו חשבתי שהביאו אותי למסור שיעור תורה, ולמרות שהיו ברכות מראשי ממשלות בעולם, מנשיאי מדינות, מאדמורים גדולים שהרב יאריך ימים על ממלכתו, את הרב עניין רק דבר אחד שזה התורה הקדושה.

יש מוזיקה ושתיה בשפע את רוצה לבוא איתי

והוי שותה בצמא את דבריהם. לפעמים האדם נמצא כל היום בבית המדרש אך אינו לומד כלל זה דומה לאדם שכל היום בתוך הים אך אינו שותה מים אלא שהבעיה כאן יותר גדולה כיוון שכשהאדם נמצא ביבשה וחם לו, אזי הוא מרגיש את הצימאון וממהר לשתות שלא יתייבש חלילה מה שאין כן האדם שבתוך הים או הבריכה לא מרגיש צימאון, והיה בחור צעיר באיזור טבריה שעבד בתוך בריכה שיש בה מגלשות לראות שהכל בסדר עם הילדים ולהוציאם בזמן לפני שילד יגלוש עליהם חלילה, והנה פעם אחת הוא קרס על מקומו באמצע העבודה מחוסר נוזלים, והנהג אמבולנס שהגיע קבע את מותו ה' יצילנו.

ואותו הדבר בעניין שלנו כשהאדם מחוץ לכותלי הישיבה אזי הוא מרגיש את הצימאון לתורה ומנסה להתעורר בעבודת ה' עד שעולה מעלה מעלה. מה שאין כן אדם שנמצא בתוך עולם התורה אך במקום ללמוד הוא מסדר את הספרים (שגם זה חשוב אך לא שזה יהיה נטו לעזור ותורה מונחת בקרן זוית) ונדמה לו שהוא בן תורה והוא אפילו לא שואף להתעלות ורוצה להישאר כמות שהוא וזה המסוכן ביותר וכך האדם אינו מרגיש עד שאינו יכול לצאת משם ולכן צריך שנשתה בצמא את דברי חז"ל.

והבה ונראה מעשה שימחיש לנו מה קורה כשהאדם מתחיל קצת להרוות את צמאון הנשמה באוכל המתאים לה שזה דברי תורה. מעשה בחיילת בצבא באיזור המרכז שהיתה רחוקה מכל וכל, לא מרצונה הטוב אלא משום שהוריה היו חילונים וגידלוה על פי השקפת חייהם שגם הם כמובן לא באשמתם, והנה יום אחד החברה של החיילת אמרה לה יש כאן בערב הרצאה עם הרב פנגר ויש גם מוזיקה ושתיה בשפע את רוצה לבוא איתי אני לא רוצה ללכת לבד? דוקא אין לי מה לעשות הערב אני יבוא איתך וכך היה, אלא שהנשמה רצתה עוד ועוד וכך הן היו הולכות עד שהחיילת חזרה בתשובה שלימה, ולאחר הצבא החליפה את כל המלתחה של הבגדים לבגדים של בת מלך אמיתית, וההורים שלה אמרו לה אם זו הדרך שבחרת שיהיה לך בהצלחה אנחנו לא נפריע לך!

אלא שעדיין צריך גם את האמא שהיתה רופאה בבית החולים

הבת הודתה להם על כך, אלא שהיא שאפה לראות את הוריה גם חוזרים בתשובה והיא פנתה בתחילה לאביה שהיה במקצועו עורך דין חכם מאוד, ואמרה לו אבא פעם אחת תבוא איתי כדאי לך הרי אתה מאוד חכם ואף אחד לא יכול לעבוד עליך כדאי לך לבוא עמי ואם יש לך שאלות אתה גם תוכל לשאול! האבא שמע את דברי הטעם של בתו ואמר לה שהוא הערב יגיע, הבת שמחה מאוד ואכן האבא הגיע ובאותו ערב המרצה היה הרב מרדכי נויגרשל שליט"א ודיבר על אמיתות התורה ואיך יש הוכחות לוגיות ומדעיות שהתורה ניתנה לנו מהקדוש ברוך הוא וממילא כל אשר יכונה בשם יהודי הוא מצווה לילך בדרכה של תורה.

האבא של החוזרת בתשובה ישב פעור פה כל הדרשה מגודל תבונתו וחכמתו של הרב איך הוא מסביר שהתורה מן השמים שאפילו ילד בגן יכול להבין זאת, וכשיצאו מן המקום הבת ניסתה לפנות לאביה לראות איך הוא מושפע מההרצאה, אמר לה אביה כל יום יש כאן הרצאות כאלה יפות אני יבוא גם מחר וכך היה, ואין צורך לומר שכאשר הנשמה מקבלת את האוכל הטבעי שלה שזה התורה. אזי הנשמה גוברת על תאוות הגוף והאדם חוזר בתשובה שלימה, וזה מה שהיה עם האבא העורך דין שהחל להניח תפילין ולשמור שבת עד שנעשה לחוזר בתשובה כראוי, אלא שעדיין צריך גם את האמא שהיתה רופאה בבית החולים ושייכת לעולם הרפואה, הבת החלה לטפטף לה לאט לאט וגם האבא הצטרף לעניין. ואכן האמא התחילה להראות הסכמה וגם היא הלכה למקום הנפלא הזה ותוך זמן קצר ריפאה את נשמתה מכל תחלואיה הרוחניים והחלה להתלבש בצניעות ולשמור שבת ולכסות את ראשה כיאה לבתו של מלך מלכי המלכים, והבת שמחה מאוד לראות את הוריה שמקויים בהם הפסוק אשתך כגפן פוריה בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך כי שאר הילדים שבבית היו בגילאים קטנים וההורים העבירו אותם למקומות תורניים וכך משפחה שלימה חזרה בתשובה שלימה.

אלא שהיה כאן מישהו שכעס מאוד וזה כמובן היצר הרע ובעיקר על הבת שהרסה לו את מה שהוא "בנה" ארבעים שנה, ולכן נלחם איתה בכל הכוח להפיל אותה לרשתו. ולצערינו הוא הצליח והבת נפלה בעבודת ה' וחזרה לבגדיה הצמודים והלא צנועים ובשבת ישבה עם פלאפון ליד שולחן שבת ואין צורך לומר שאכלה ושתתה בלי לברך, וההורים שהיו חוזרים בתשובה טריים היו נבוכים מאוד ולא ידעו מה לעשות איתה, מצד אחד היא זו שגרמה להם לחזור בתשובה ומצד שני היא עלולה לקלקל את הילדים הקטנים שהתחילו לעלות על דרך המלך? מה עושים? שואלים דעת תורה זו היתה ההחלטה.

הבת שלכם זה הרב המובהק שלכם

והלכו ההורים לרבי חיים קנייבסקי שליט"א בבני ברק וסיפרו לו את כל הקורות אותם ומה עליהם לעשות? הרב שמע את כל הסיפור ואמר להם, הבת שלכם היא כמו הרב המובהק שלכם ואתם חייבים לכבד אותה בזכותה אתם שומרים שבת, בזכותה אתם שומרים טהרת משפחה, בזכותה זכיתם להכיר את מי שאמר והיה העולם ואתם צריכים לכבדה ולעמוד בפניה וזה לא קשור איך היא מתנהגת עכשיו זו דעת התורה הקדושה! ההורים קיבלו את דבריו של הרב כהלכה למשה מסיני ובלי לערער בהם.

ואכן בסופו של יום בשעת לילה מאוחרת שהבת הגיעה, מהיכן שהגיעה ההורים שהיו יושבים בסלון קמו לכבודה מלא קומתם, היא הסתכלה בהם ולא הבינה ושאלה אם הכל בסדר? בודאי שהכל בסדר, פשוט, הרב אמר שאת הרבנית שלנו וצריך לקום בפנייך ולנהוג בך כבוד גדול ואסור לנו לשבת עד שאת תשבי, הבת היתה המומה ונרגשת לראות את הוריה עומדים לכבודה, ובפרט לפי התנהגותה ולבושה.

וכך המשיכו לכבדה גם ליד הילדים שלהם ותוך פחות משלושה חודשים הבת חזרה בתשובה שלימה שוב פעם אלא שהפעם זו תשובה לנצח. הסיפור הוא נפלא אך המוסר השכל שנלמד ממנו זה לכבד את הבנים והבנות וכן את התלמידים והם מעצמם ישפרו את מעשיהם לטובה, כי חושך לא מסלקים במקלות, אלא באור גדול וגם בשעת כעס וגם בשעה שנראה לנו שאנו צודקים הדרך הנכונה זה להאיר (הרב ליאור כחלון שליט"א).

מי שמבטל את השידוך משלם מאה אלף דולר

והוי שותה בצמא את דבריהם. אם נחלק את המילה דבריהם, נקבל דְבָרַי הֵם כלומר שהדברים שאנו שומעים מפי חכמינו הקדושים אלו בעצם דבריו של בורא העולם ששלח לנו דרכם וזה לא רק ברבנים שלפני מאות ואלפי שנים אלא גם הרבנים של דורינו שאפילו נאמר שהם לא הגיעו לדרגות של רבותינו הראשונים. כבר אמרו חז"ל (ר"ה כ"ה ע"ב) על הפסוק (דברים י"ז ט') ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך.

ומעשה ביהודי מאיזור הצפון שדיבר מילים לא ראויות על מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ובאותו היום הבת שלו התעוורה כי הרבנים הם בעצם העיניים של עם ישראל. וכמו שהעיניים מראים לאדם לאן לפנות ימינה או שמאלה ושלא יפול בבור ולא ידרס על ידי רכב, כך הרבנים מראים לאדם איך לשמור שבת, איך להתנהג בבית הכנסת איך לנהוג בבית עם האשה והילדים.

ומעשה שהיה בבני ברק בבחור שהשתדך עם בת גילו והגיעו לידי הסכמה וקבעו לילך להורים של שני הצדדים ולסגור את החתונה בשעה טובה ומוצלחת ואכן נקבע יום מסויים והכל בא על מקומו בשלום אלא שהאבא של החתן אמר לאבי הכלה תשמע בוא נחתום שאם אחד מאיתנו מיפר את החתונה משום מה, חייב לשלם מאה אלף דולר אתה מסכים? אני מוכן אמר אבי הכלה וחתם על השטר, והנה ביום מן הימים ניגש לאבי הכלה איזה אדם ולחש לו באוזן כנראה דברים על החתן המיועד. ובאותו היום האבא החליט לבטל את השידוך והתקשר לאבי החתן והודיע לו על הביטול, אין בעיה אמר אבי הכלה אתה זוכר מה חתמת!

למחרת ניגש אבי הכלה לרב שך שהיה רבו וסיפר לו על כל המקרה ואמר לרב שיחלץ אותו מהתשלום הגדול הזה, הרב שמע את הדברים ואמר לו אני ישתדל, ולאחר מכן ביקש שיקראו לאבי החתן ודיבר עמו על העניין ואמר לו אני מציע לך לא לבקש את הסכום כי אם אתה תיקח את הכסף אתה יודע מה יגידו כולם? שאבי הכלה היה מוכן לתת מאה אלף דולר כדי לא לתת את בתו לבנך ומזה תבין לאיזה בוץ אתה מכניס את הבן שלך שכבר אף אחת לא תרצה להתחתן איתו והאיש השפיל ראשו, ואמר לרב שך אתה צודק איך לא חשבתי על זה, (שמעתי מהרב ליאור כחלון).

ללמדינו את מה שאמר המדרש כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל (שמ"ר ג' י') שאדם שמתייעץ עם תלמיד חכם לעולם אינו נכשל.


משנה ה


שלושה עגלים רכים וטובים

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה על האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גהינום. אפשר לומר בסייעתא דשמיא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר זאת כי כידוע בזמן שבית המקדש היה קיים אזי ירושלים היתה מלאה באורחים וקל וחומר בַרְגָלִים, וממילא איש ירושלים שאומר זאת כוונתו שאפילו אם העניים מפריעים את מנוחתך ואתה צריך לטרוח בעבורם כדאי שתלמד מאבי האומה הישראלית הלוא הוא אברהם אבינו, שגם בגיל מאה ובחום היום ויום השלישי למילתו חיכה וציפה לאורחים בפתח האוהל וכשראה אותם רץ לקראתם ולא הביא להם אוכל של אתמול ושלשום, אלא שחט להם שלושה עגלים רכים וטובים, ואומרים חז"ל (ב"מ פ"ז ע"ב) שמה שהכין להם אברהם אבינו באותו יום היה יותר מסעודתו של שלמה המלך בשעתו. וזכה לקבל ברכה מהמלאכים שיולד לו בן יצחק אבינו.

אם אפשר תוספת של בשר עופות ודגים

ומעשה שהיה בשלושה יהודים סוחרים שנסעו בכרכרה שלהם וניסו להאיץ בסוסים שידהרו מהר כי זה היה יום ששי והם רצו להספיק להגיע לביתם לפני השבת קודש. אך השמש לא חיכתה להם, וחצי שעה לפני השקיעה הם הגיעו לאיזה כפר ועצרו את הכרכרה לפני שתכנס השבת וחיפשו בית של אדם יהודי לפי המזוזה, ואכן הם מצאו את מבוקשם בכניסה לכפר ונקשו על הדלת, יוצא אליהם בעל הבית ומקדמם בברכת ברוכים הבאים שלום עליכם, והם הודו לו ושאלו אם הם יכולים לשהות אצלו בשבת כיוון שהם נתקעו באמצע הדרך והם לא רוצים לחלל את השבת!

בודאי ענה האיש אבל זה לא יהיה בחינם כל אחד ישלם לי על האירוח ארבע מאות שקלים שזה כולל סעודות שבת ולינה. הם עיקמו את פניהם ואמרו לו אי אפשר לעשות חסד למה אתה דורש כסף נתקענו באמצע הדרך! אני יודע אמר בעל הבית אבל זה התנאי שלי רק תחליטו מהר כי עוד מעט שבת קודש נכנסת! בסדר אמרו האנשים והאיש ביקש את כספו מראש והם נתנו לו ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

וקיבלו מיטה טובה ונוחה ובסעודות הם ביקשו תוספת של דגים ושל בשר ושל קינוחים ושיהיה יין בשפע כי סוף סוף זה לא בחינם הם שילמו על הכל טבין ותקילין, ובעל הבית סיפק להם די צרכם וגם שתיה חמה וקרה, וכל מה שצריך ובמוצ"ש באו להיפרד ממנו ולצאת לדרכם אלא שכאן נכונה להם הפתעה, הוא החזיר לכל אחד את הכסף שלו במלואו, והם התפלאו על כך! אמר להם בעל הבית עד שזכיתי להכנסת אורחים כה חשובה אני עוד יגבה עליה תשלום ואפסיד את שכרי לעולם הבא? אם ככה למה לקחת מהתחלה שאלו האורחים! רציתי שתרגישו כמו בבית ותבקשו הכל בלי להתבייש.

אני סובל אותו תשעים שנה ואתה לא יכול כמה דקות?

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה וכו'. אומר החסד לאברהם שישתדל האדם להכניס לביתו גם עניים וגם עשירים ולכל עובר ושב, ואפילו לגויים (כמובן לא מחבלים) ואם תעשה כך ירגישו העניים בני ביתך ולא יתביישו מלהיכנס. ומי לנו גדול מאברהם אבינו שישב בפתח האוהל לראות אם יש עובר ושב, כלומר שמטרת אברהם אבינו היתה לא רק להכניס את האורח לתת לו לאכול ולשתות אלא להחזירו בתשובה, כי אחרי שאתה נותן לאדם לאכול ולשתות ומראה לו פנים יפות אזי הוא יקשיב וישמע למה שתבקש ממנו בחפץ לב כי הוא רואה שאתה מכבדו, וזה כוונת רש"י לראות אם יש עובר כלומר עובר על דברי ה' יתברך, אברהם אבינו היה מכניסו לביתו וגורם לו שישוב לה' יתברך.

ומובא במדרש שאברהם אבינו הגיע אליו פעם זקן עם זַקָן לבן אל ביתו והוא האכיל אותו והשקה אותו ונתן לו את מבוקשו, ואחר כך ביקש ממנו אברהם לא כסף עבור האוכל וגם לא שיירים את הצלחת אלא רק תן תודה לאלוקיך שאכלת משלו אבל הזקן הוציא איזו עבודה זרה מחיקו ואמר לאברהם אבינו זה האלוהים שלי, על איזה אלוקים אתה מדבר? אברהם אבינו ניסה להסביר לו שיש אלוקים שברא את העולם והוא נמצא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואילו העבודה זרה שלך לא רואה ולא שומעת ואדם כמוך יצר אותה באיזה מפעל ואיך אתה אדם מבוגר עובד דבר כזה אלא שהזקן לא רק שלא השתכנע אלא חירף וגידף וקם והלך לו. ואברהם אבינו לא הלך ללוות אותו.

והנה אברהם אבינו שומע את הקדוש ברוך הוא מדבר אליו ואומר לו, למה לא הלכת ללוות אותו? ריבונו של עולם ראית איך הוא מחרף ומגדף ואומר דברים לא טובים איך אלך ללוות אותו? אמר לו הקדוש ברוך הוא אני סובל אותו תשעים שנה ואתה כמה דקות לא יכלת לסבול אותו? מיד קם אברהם אבינו והלך אליו וביקש ממנו שיחזור אליו לבית ויישן, והזקן נתפייס וחזר.

בית שנפתח לעניים לא נפתח לרופאים

יהי ביתך פתוח לרוחה וכו'. אומר החיד"א שאם אתה רוצה רווחה ועושר והצלחה אזי תקיים את מאמר המשנה יהי ביתך פתוח ואז יהיה לך רווחה והצלחה ועושר ויהיו עניים בני ביתך, ואם תנעל ביתך בפני עניים אתה נועל דלת בפני ברכת ה' היא תעשיר, וכבר אמרו חז"ל בית שלא נפתח לעניים אזי חלילה נפתח לרופאים, אלא שצריך לדעת שגם כשאתה מזמין אורחים זה מדובר שאתה יודע שהם מברכים, וכן שיושבים בשולחן בצורה נאותה שאם יש בבית בנות בוגרות אזי צריך משנה זהירות שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה.

וכל אחד יכול לראות בספר בן איש חי (בראשית ב' ש"ב) הלכות קידוש שהנשים היו יושבות בחדר אחר ואוכלות ואפילו לא היו רואים את מקום הקידוש, ואולי נאמר שהיו אנשים זרים בבית? אומר הבן איש חי שאין איש זר בבית, אלא רק משפחה בלבד, וכידוע הבן איש חי לא היה לפני אלף שנה אלא רק קצת מעל מאה שנה ולכן בדורינו לא מבקשים כדורות קודמים אבל מה שכן זה חובה לשמור על גדרי הצניעות.

הרב הדליק נרות בחדרו וערך תיקון חצות

ומעשה בסבא קדישא משפולי שהיה עושה גלות ויצא לו להתארח בבית של אדם עשיר שהיה מכניס אורחים גדול ובשולחן ישב עוד יהודי עשיר וקצת גאוותן, והסבא משפולי לא סיפר ולא הודיע שהוא הסבא משפולי שהתפרסם בכל הדור, ובעל הבית אמר לו אולי תגיד דברי תורה אך הרב נמנע מסיבות שהיו עמו, והעשיר אמר לבעל הבית הוא לא יודע כלום איך הוא יאמר, ואחר האוכל בעל הבית הלך לחדרו לישון וגם הסבא משפולי הלך לחדרו.

והעשיר ישב בינתיים בשולחן ובעלת הבית החלה לסדר ולהרים את הדברים מהשולחן, אלא שהעשיר שחשב שכולם הלכו לישון כיוון שהשעה כבר היתה מאוחרת החל לומר לה לעשות עבירה והיא אמרה לו שזה אסור, וזו עבירה חמורה מאוד, אמר לה העשיר אני יודע הרבה תורה ואם קוראים פעמיים את התהלים שזה שלוש מאות מזמורים אזי זה גימטריא כָּפֶּר ממילא העוון הזה נמחל, בינתיים הסבא משפולי שרצה להצילם מן העבירה הדליק נרות בחדרו ואמר תיקון חצות בקול גדול וגם פתח את הדלת, ומיד בעלת הבית הלכה לישון, ולמחרת העשיר שכעס על הסבא משפולי הקניט אותו ואמר לבעל הבית האיש הזה לא יכול להגיד קצת דברי תורה? אמר בעל הבית לסבא משפולי אולי בכל זאת נזכה לשמוע ממך כמה גרגירים של תורה! בסדר אמר הרב, כתוב על מנוח אבא של שמשון הגיבור שהוא היה עם הארץ כיוון שהוא הלך אחרי אשתו שנאמר (שופטים י"ב י"א) וילך מנוח אחרי אשתו, כי יש כאלה רשעים שיודעים קצת תורה ורוצים לחטוא ואומרים שאפשר לקרוא את התהלים פעמיים וזה כמניין כפר ואזי נמחל חלילה העוון ושוכחים שכל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אבל מנוח היה עם הארץ ולא ידע תורה והלך רק אחרי אשתו ולא חיפש לרעות בשדות זרים ופני העשיר חפו.

בעל הבית אוכל עדשים וישן על הרצפה

יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך וכו'. אומרים המפרשים שאם באו לך אורחים אזי כדאי שאת האוכל הטוב ואת הדברים הטובים תתן לאורחים כשיש לך אפשרות ולעצמך תסתפק במה שנשאר, וכמו שנאמר על אשר, הבן של יעקב אבינו (בראשית מ"ט כ') מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך, כלומר סעודה שמנה בשבילו זה היה לחם אבל כשהיה נותן אזי הוא נתן מעדני מלכים.

וכמו לגבי עבד עברי שהתורה אמרה כי טוב לו עמך (פרשת משפטים) כלומר אם אתה אוכל בשר אל תתן לו לאכול עדשים, אם אתה ישן על מיטה נוחה וכרית טובה, גם הוא צריך אותו הדבר ואם יש בשר רק לאחד או מיטה וכרית רק לאחד, אזי התורה אמרה שהעבד מקבל את הטוב והבעל הבית אוכל עדשים וישן על הריצפה.

כל החברות שלי התחתנו גם אני רוצה להתחתן

ואם אנו חושבים שאנו עושים טובה לעני, אזי נראה מעשה ונבין ומעשה שהיה כך היה, מעשה ברב גדול מאיזור המרכז שכל יום ראשון בשבוע יש לו שיעור גדול בבית כנסת בעיר בת ים ובאים המון אנשים לשמוע וגם נשים בעזרת נשים. ואחר הדרשה הנפלאה באים לבקש ברכה מהרב שבתפקידו הוא גם דיין. ובעזרת נשים היתה גם בחורה נכה על כיסא גלגלים שאמא שלה היתה מובילה אותה אל הרב כדי שהרב יברך אותה וכך כל יום ראשון והבחורה היתה מתחננת לרב שיברך אותה שתזכה להקים בית נאמן בישראל, והיתה מוסיפה ואומרת כל החברות שלה התחתנו וגם היא רוצה להתחתן, והרב שבירך אותה במשך שנים היה מברך שוב ונכנס למכוניתו כשדמעות חונקות אותו כשהוא רואה את הצער שלה יום יום וכך היה עד שהבחורה הגיעה לגיל 28.

והנה יום אחד אשתו של הרב אומרת לו יש לך כאן הזמנה לחתונה והרב פתח את המעטפה ולא האמין למראה עיניו הבחורה ששמה היה נועה מתחתנת עם בחור בשם יהודה בתאריך כך וכך, הרב הסתכל מיד ביומן ונודע לו שיש לו משהו חשוב באותו ערב, אך הרב דחה את זה ואמר לעצמו לחתונה הזו אני חייב להגיע כמובן אחר השיעור הקבוע בערב, ואכן הגיע היום הנפלא ואחר השיעור הרב הלך לחתונה כשהשעה 9.30 ואת החופה הרב הפסיד והכלה כבר בעזרת נשים והחתן בצד של הגברים, והרב חיפש את החתן וחשב שאם הכלה על כסא גלגלים מסתבר שגם החתן צריך להיות משהו דומה או על כסא גלגלים או קביים או מום אחר, אך הרב לא ראה מישהו שעונה להגדרה הזו במעגל הריקודים, ולכן הרב ניגש לשאול בשקט מי זה החתן? האם הוא פה במעגל הריקודים? בודאי, ענה לו הנשאל הנה הוא זה שרוקד בלי הפסקה הרב עמד המום!

הוא רואה מולו בחור גבוה מטר שמונים ושש, יפה תואר ולא נראה שחסר לו יד או רגל חלילה והוא רוקד ושמח כמוצא שלל רב, בשעה אחת עשרה בלילה אשתו של הרב מתקשרת אם הוא מוכן ליציאה, אמר לה הרב אני חושב שאני אשאר עד הסוף אני חייב לקבל תשובות לשאלות רבות אבל את לא צריכה לחכות לי את יכולה ללכת! והאשה של הרב הלכה לביתה והאולם החל להתרוקן וגם הצלם וגם התקליטן כבר עזבו את המקום והרב יושב ומצפה לראות את החתן והכלה לשאול את שאלותיו.

אם את רוצה ברכה תזרקי את הקללה שבידיים שלך

ואכן הם באו אליו, הכלה הודתה לרב ואמרה לו תודה רבה על כל הברכות שבירכת אותי. אני יודע שאני לא הבבא סאלי אמר הרב ואת בטוח עשית איזה מעשה טוב שבזכות זה זכית לחתן מיוחד שכזה! כבוד הרב אל תזלזל בברכות שלך אבל אתה צודק עשיתי מעשה טוב או יותר נכון מעשה של סור מרע, לפני כחדשיים הורי לקחו אותי לרב של רמת השרון הרב יעקב אדלשטיין (אחיו של הרב גרשון אדלשטיין ראש ישיבת פונוביז') כדי לקבל ממנו ברכה ונכנסתי עם הכסא גלגלים לרב והתייפחתי בבכי וביקשתי מהרב שיברך אותי לזיווג הגון ולזכות להקים בית נאמן בישראל ואני היחידה מכל החברות שלי שנותרתי רווקה, וציפיתי לתגובה מהרב.

אך הרב ראה שיש לי מכשיר אייפון ביד, אמר לי אני מוכן לברך אותך אבל את צריכה להקריב משהו לבורא העולם את האייפון הזה תזרקי ואני יברך אותך שתוך חדשיים מהיום את מתחת לחופה, אבל היצר הרע לא נתן לי ואמרתי לרב אני על הכסא גלגלים כמעט רוב היממה ואין לי הרבה מה לעשות ואני גם לא עושה שטויות וגם יש רב שהתיר לי! כבוד הרב תגיד לי משהו אחר, אני לא יודע מי התיר לך ומי בכלל יכול להכשיר את השרץ אבל אני אומר לך שוב תנפצי את זה. היום ראש חודש חשוון בחנוכה את מתחת לחופה! ברוך ה' קיבלתי אומץ ולקחתי את המכשיר וזרקתי אותו על הריצפה, והרב שמח מאוד ובירך אותי.

ואכן הברכה תפסה והשדכן התקשר והציע לי שידוך ועד עכשיו אני בהלם איך הקדוש ברוך הוא עשה עמי חסד והביא לי חתן מיוחד שכזה! יפה מאוד אמר הרב, ופנה לחתן ואמר לו אני חושב שגם מאחריך עומד איזשהו סיפור שככה באת והתחתנת עם נועה במצב שלה? בודאי ענה החתן אני אספר, בגיל 22 גילו לו את המחלה ושנתיים ישב בבית החולים עד שיצא נקי לגמרי, אלא שבגיל 27 המחלה חזרה שוב, וחזרתי לתרופות ולטיפולים הנוראים, עד שביום מסויים אני שומע את הרופא מדבר בלחש עם אבא שלי ואומר לו, נגמרו הסיכויים ואפסה תקוה, הבן שלך מבחינתנו יכול ללכת הביתה לא בגלל שהוא בריא אלא בגלל שאין לנו כלים לטפל בו, והוא סתם תופס פה מיטה!

תמצא מישהו שאין לו חיים ותתן לו חיים

אבא שלי ניסה בכל זאת לומר לרופא אולי בכל זאת, אבל הרופא אמר כדאי שתעשו את זה יפה כי אם לא תוציאו אותו אנו נצטרך להפעיל כוחות. ואני מקשיב ומבין שמתייחסים אלי כמו לשק תפוחי אדמה ויצאתי עוד באותו יום, הייתי שבור לגמרי וביקשתי מאבא שלי לסדר לי פגישה עם האדמו"ר מגור שהוא בעצם הרבי שלי כי אני חסיד גור, זה לא היה קל לקבוע פגישה עם האדמו"ר אך בסופו של דבר נפגשתי עמו וסיפרתי לו על המחלה שהתפשטה בכל הגוף כמעט, ומה הרב אומר שאפשר לעשות? האדמו"ר עצם את עיניו למשך כמה דקות ואמר לי, תשמע, רבינו האר"י נפטר בגיל 38, האור החיים נפטר בגיל 47, רחל אמנו נפטרה בגיל 36, רבי משה איסרליש נפטר בגיל 33, עליך נגזר שתחיה רק 28 שנה! אין מה לעשות.

כששמעתי את הדברים פרצתי בבכי נוראי שלא בכיתי כך מעולם, והנה אחר שנרגעתי קצת הרב אמר לי יש דבר אחד אולי שאם תעשה אותו יהיה לך ישועה אתה מוכן? בודאי עניתי מה שהרב אומר אני עושה, ובכן אמר הרב תדע, לך אין חיים, ימי חייך עומדים להגמר לפי הטבע אבל אם אתה תסכים לקחת בת זוג שאין לה חיים ולהעניק לה חיים אזי בורא העולם ינהג איתך מידה כנגד מידה ויתן לך חיים טובים טובים וארוכים מה אתה אומר? בודאי שאני מסכים אולי הרב יש לו איזו הצעה שכזו? לא, אני לא שדכן אני אדמו"ר אבל תלך לשדכנים וימצאו לך. יצאתי מהאדמו"ר חדש לגמרי, ודיברתי עם שדכן בנושא וזכיתי לקחת את נועה לאשה והיא חושבת שאני עושה איתה חסד אבל האמת שהיא היא זו שמעניקה לי חיים.

הוא היה מהנהן עם הראש ולא מדבר

יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו וכו'. כידוע שבמצריים היתה אשה שקראו לה שלומית בת דִבְרִי, ולא בחינם קראו לה כך, שלומית כי היא אמרה לכולם שלום, וגם דברי כי היא היתה מדברת הרבה. ולכאורה נֹאמָר ומה בכך וכי היא עשתה עבירות? אזי צריך לדעת שעצם הדיבור זה כבר אסור וגם הוא מוביל לעבירה וכן היה איתה לבסוף שבא מצרי והעיר את בעלה לעבודה לפני הזמן כדי לעשות עבירה, וזה אותו המצרי שמשה רבינו הרג אותו.

וכן מובא בג"מ (סנהדרין נ"ז) שהמילה לאמר בתורה רומזת לגילוי עריות, והשאלה נשאלת מה הקשר בין המילה לאמר לגילוי עריות? אלא כמו שאמרנו שהאדם אומר אני רק ידבר עם האשה אבל חלילה לא יהיה שום עבירה! על זה אומרים חז"ל הקדושים שמאמירה מגיעים לטומאה גדולה. אלא שכאן במשנה מדובר שאפילו עם האשה שלך צריך ליזהר לא לדבר יותר מדי, וצריך לדעת לא להחמיר כי האשה זקוקה שבעלה ידבר עימה.

ומעשה שהיה בבחור חוזר בתשובה שזכה והקים בית עם כלה צדיקה ובעלת מידות טובות אלא שכשהאישה ניסתה לדבר עמו ולשאול אותו מה הוא רוצה לאכול או מה הוא רוצה לשתות אזי הוא היה עונה בהנהון הראש או בסימנים אך לא היה מדבר כלל, והכלה לא הבינה מדוע ולמה הוא שותק ולא עונה לה, ואילו כשהוא מדבר עם אחרים הוא כן עונה ומדבר, וכך היה כמה ימים והאשה פנתה לאביה וסיפרה לו שבעלה לא מדבר עמה מיום החתונה ואפילו מילה אחת ורק בשפת הסימנים או בהנהון הראש! האבא היה המום לנוכח בתו האומללה שלא ידעה מה לעשות, ופנה מיד לחתן הטרי ואמר לו מדוע אתה לא מדבר עם הבת שלי האם היא עשתה לך משהו רע? חלילה ענה החתן אבל יש משנה מפורשת במסכת אבות שאומרת לא להרבות שיחה עם האשה וכי אני יודע כמה זה נקרא להרבות לכן אני עשיתי לעצמי סייג וגדר ואני לא מדבר בכלל שמא אצטרך להרבות וכי קל בעיניך לעבור על דברי רבותינו הקדושים והרי הגמרא אומרת (ברכות ה:) כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה?

שרה, קנית עגבניות ותפוחי אדמה מהשוק

האבא לא ניסה להתווכח עם החתן אלא פנה לרבו הגדול הלוא הוא המהרי"ל דיסקין שכונה בתואר השרף מבריסק ואפילו הבנים שלו פחדו להסתכל בפניו מרוב קדושתו ויראתו והאבא הלך אליו ואמר לו שחתנו לא מדבר עם בתו כיוון שהוא מפחד לעבור על ולא תרבה שיחה עם האשה האם זו דרך התורה? המהרי"ל (הרב יהושע ליב) דיסקין שמע את הדברים ואמר בודאי שזו לא דרך התורה אני מבקש ממך תקרא בבקשה לחתנך שיבוא אלי מחר בשעה תשע בבוקר, האב נפרד מהרב והלך לחתנו לומר לו שיבוא לרב בבוקר, החתן הגיע כולו רועד מחרדת הרב הקדוש ונכנס להיכן שהרב לומד בשעה תשע בבוקר, הרב היה שקוע בלימוד התורה כשערימת ספרים על שולחנו, הרב ראה שהבחור נכנס אך עשה עצמו מתעלם והמשיך ללמוד והאברך פחד אפילו לשבת שהרי הרב לא נתן לו אישור.

ולפתע הרב קורא לאשתו מהמטבח שרה את יכולה לבוא רגע בבקשה, בודאי ענתה האשה והרב שאל אותה הלכת היום לשוק, כן, ענתה, האם קנית עגבניות ותפוחי אדמה ושאר ירקות? כן ענתה האשה, והמחירים היו טובים או גבוהים? שאל הרב, דוקא הכל היה בזול אמרה האשה, יופי ברוך ה' אמר הרב ושאל מה אוכלים היום בצהריים? אני יכין תפוחי אדמה ודגים אמרה האשה, בסדר אמר הרב תודה רבה אני ברשותך ימשיך ללמוד קצת, והאשה חזרה למטבח.

והחתן עומד המום כלא מאמין, גדול הדור מדבר עם אשתו על עגבניות ודגים מחירים גבוהים ונמוכים כשראשו נמצא בעולמה של תורה פי כמה וכמה ממנו, ועדיין הוא עומד ולא יודע מה לעשות? עד שהרב ניגש ולחש באזנו איך שהרגשת כאן כמה שעות כך אשתך מרגישה מאחרי החתונה, ומה שחז"ל אמרו אל תרבה פירושו עד שהיא תגיד לך לשתוק, האברך הלך לביתו ופייס את אשתו והכל בא על מקומו בשלום (מפי קודשו של הרב אלבז).

ממה אמר מרן שצריך להתרחק מאוד מאוד

יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גהינם. אחד הדברים היחידים שמרן השולחן ערוך כתב להתרחק מאוד מאוד זה מהנשים, כי כבר אמרו חז"ל (כתובות י"ג) אין אפוטרופוס לעריות, ומובא בספרו של רבי יהודה פתאיה זצוק"ל בספרו הנורא רוחות מספרות שהוא ניסה לתקן קצת את שבתאי צבי משיח השקר שנכנס בדיבוק לאיזה אדם ושאל אותו הרב איך הגעת לשפל המדרגה הרי בתחילה היית צדיק? אמר לו שבתאי צבי שהוא זכה להיות בעל נפש וקיבל דרגת רוח ואחר עבודה מאומצת בעבודת ה' הוא היה אמור לקבל דרגת נשמה שיש את הדרגה הזו רק ליחידים בדור, אלא שלפני שמקבלים את הדרגה הזו חייב לעבור נסיון והנסיון שלו היה עם אשת איש ולבסוף כשהבין שחטא חטא גמור ונפל מאיגרא רמה לבור עמוק, ועבירה גוררת עבירה עד שהשתמד והמיר דתו. ללמדינו שהאדם ואפילו האדם הגדול צריך לעשות לעצמו סייגים וגדרים ולא לדבר עם אשה ללא צורך.

ועלי הכהן שראה את חנה הנביאה מתפללת בבית המקדש וחשב אותה לשיכורה אזי הלך לשאול באורים ותומים ויצא לו כשרה והוא חשב שזה שכורה שזה בעצם היתה כְּשָׂרה שהיתה עקרה או כשרה אבל עלי חשב שכורה ואמר לה עד מתי תשתכרין והיא ענתה לו שהיא לא שכורה ואז הוא פייס אותה וגם בירך אותה ומכאן לומדת הגמרא שאם אדם חשד בחבירו בדבר מסויים ונתברר לו שטעה חייב לפייסו וגם לברכו.

ומקשה מרן הרב עובדיה יוסף וכי בגלל שהוא פייס אותה ובירך אותה חייבים לעשות זאת ואולי האיש הזה שהיה גדול הדור רצה להחמיר על עצמו ולפייס אותה וגם לברך אותה ומי אמר שכל יהודי חייב? אלא עונה מרן שאם עלי לא היה חייב לפייס ולברך, עלי לא היה מפייס את חנה וגם לא מברך אותה כי זה אסור, אבל כשראה עלי שהיא נפגעה אזי היה חייב לפייסה ולברכה אבל ללא זה היה אסור לו לפייס אותה ולברך אותה. וסיפר לי יהודי מאזור הצפון שהוא דיבר בטלפון עם חברה של אשתו במשך כעשרים דקות וזה היה ליד אשתו, ולאחר מכן אשתו רצתה לקפוץ ולהתאבד מרוב הצער שהוא עשה לה, אבל ברוך ה' הוא עצר בעדה ורק אז הוא הבין מה זה דיבור עם אשה.

מתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים וכו' ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו וכו'. יש כאלה אנשים שדווקא עם האשה שלהם ממעטים בדיבור ומה שמדברים זה רק מה שמוכרח ואילו כשהם מדברים עם חברים שלהם או חלילה עם אשה אחרת הם פתאום יודעים להאריך ולדבר בהתלהבות גדולה וחושבים שהאשה שלהם לא נפגעת, או שיודעים שהיא נפגעת אך לא איכפת להם, אזי הבה ונראה גמרא (בבא מציעא נ"ט) לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו כלומר לא לצער את אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, ואומר רש"י כשאדם מצער את אשתו אזי פורענות ממהרת לבוא, זאת אומרת שזה ממש לא משתלם. ואדרבה האשה זקוקה שבעלה ידבר עמה.

ואמרו חז"ל שהאשה נקראת נקבה משום שזה לשון נקב שכל הזמן צריך למלאות את הנקב בדברי עידוד ונחמה, והסביר הרב זמיר כהן שליט"א מדוע כשהאדם משמח את אשתו זוכה לפרנסה טובה ועושר גדול, כפי שהגמרא (שם) אמרה בשם רבא שמי שיכבד את אשתו יתעשר. כיוון שהאשה נתקללה בעוון עץ הדעת בעצב תלדי בנים, והתפקיד של הבעל להוציא אותה מן העצבות שלה, ואז הוא זוכה שגם בו תצא הקללה של בזעת אפך תאכל לחם והוא מקבל עושר בלי להזיע, וגם ההיפך אדם שלא רק שלא מעודד ומשמח את אשתו אלא גורם לה עוד צער על צערה ידע שפרנסתו תהיה קשה לו שבעתיים. ומה שהמשנה אמרה אל תרבה אל תרבה, זה כשהאשה לא זקוקה לזה כל כך או שמדובר בזמן שהיא לא טהורה שצריך ליזהר לא לדבר עניינים של חיבה מסויימים מה שאוסרת ההלכה (עיין סימן קצ"ה יורה דעה) אבל בודאי שמותר וצריך לעודד ולהודות על מה שצריך.

הרב חזר מתנשף ועל נעליו יש בוץ

ורבי עקיבא איגר זצ"ל לאחר שנפטרה אשתו וניסו לשדך לו אשה כבר אחרי כמה חודשים אמר להם שהוא לא מוכן לחשוב על זה שהרי כמה שיחות של לילות שלמים באמונה וחיזוק הוא זוכר שדיבר עם אשתו, ואין צורך לומר שרבי עקיבא איגר חס ודיקדק מאוד על זמנו היקר ואת זה נראה מהמעשה הבא, שרבי עקיבא איגר ישב ולמד עם בנו רבי שלמה איגר ופתאום באמצע הלימוד רבי עקיבא איגר קם והלך ורק לאחר עשרים דקות הרב חזר כשהוא מתנשף ועל נעליו יש בוץ, ומיד הרב המשיך עם בנו בסוגיא וצללו בים התורה, ובסוף הלימוד הבן שאל את אביו הגדול מעולם אבא לא ראיתי אותך עוזב באמצע הלימוד, מה יום מיומיים אם אפשר לשאול, תורה היא וללמוד אני צריך? תדע לך אמר האב לבנו שהבן שלך לייבלה הלך ליער ונפל לבור והלכתי לחלץ אותו, תגיד לו שאני מוחל לו על הלכלוך והבוץ והריצה והעמל, אבל על דבר אחד אני לא מוחל לו על העשרים דקות ביטול תורה שהוא גרם לי, כששמע הנכד לייבלה את הדברים הוא הצטער מאוד על שגרם לסבא הגדול ביטול תורה וישב בתענית עשרים שבועות לכפר על העשרים דקות של רבי עקיבא איגר.

הכל אצלו היה רק רוחניות

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך וכו' ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וכו'. אומר שלמה המלך (משלי י"ד א') חכמת נשים בנתה ביתה ואוולת בידיה תהרסנו חכמת נשים זו אשתו של און בן פלת ואוולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח.

שכאשר נעשה חטא העגל והבכורות הפסידו בגלל זה את עבודת בית המקדש אזי שבט לוי שלא עבד את העגל וכשמשה רבינו הכריז מי לה' אלי שבט לוי כולו רץ למשה רבינו. והרגו את החוטאים בעגל גם אם הם היו קרוביהם, וכמו שכתוב (דברים ל"ג ט') על שבט לוי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע, ולמה? כי כך ציוה משה רבינו ובזכות זה נאמר בהם ישימו קטורה (קטורת) באפיך וכליל (שזה קרבן עולה) על מזבחך.

אלא שהיו צריכים להיטהר כמו מצורע כיוון שעבודה זרה שזה עגל נחשב לזבחי מתים ומצורע חשוב כמת, ולכן היו צריכים לגלח את שערותיהם גם של הזקן גם של הראש וגם את הגבות, וכך עשו, וכשחזר קרח הביתה ואשתו ראתה איך הוא נראה בלי הזקן והגבות אמרה לו מה זה צריך להיות תראה איך אתה נראה! אמר לה כל שבט לוי כך עשו לקבל את הכהונה והלויה, אמרה לו אשתו משה רבינו צוחק עליכם והוא רוצה שתיראו משונים, אמר לה קרח גם משה רבינו גילח את הכל כמונו, אמרה לו אשתו הוא קיים בעצמו תמות נפשי עם פלישתים, ומאז התחיל קרח להרהר בליבו על משה רבינו עד שכפר בדבריו והאדמה בלעה אותו ואת עדתו. וזה ללמדינו שאם הוא היה זהיר בשיחה עם אשתו לא היה גורם רעה לעצמו ולא יורש גיהנום.

ואף על פי כן אומרת הגמרא (ב"מ נ"ט) שאפילו אם אשתך נמוכה ואתה גבוה והיא רוצה ליעץ לך עצה אזי תתכופף ותשמע מה היא אומרת ואיך זה יתכן הרי אמרנו לא להרבות עימה בשיחה? וכן למדו מקרח שכל השומע לעצת אשתו נופל בגיהנום? ועונה הגמרא שזה תלוי אם זה בענייני גשמיות כגון שהיא רוצה מטבח כזה ואתה רוצה מטבח אחר, או שהיא רוצה סלון כזה ואתה סלון אחר וכדומה אזי צריך לשמוע לאשה, אבל אם האשה אומרת לך אל תתפלל בבית הכנסת אפשר להתפלל בבית או לא צריך שהילדים ילכו לתלמוד תורה יש בית הספר ממלכתי ליד הבית אזי בזה לא ישמע לה, וכמובן שזה גם הפוך שאם הבעל רוצה להתפלל בבית אזי אשתו תשכנע אותו לילך לבית הכנסת וכן בשאר הדברים.

ומסופר על החזון אי"ש שעשה את התנאי הזה עם אשתו שהיא תכריע בגשמיות והוא ברוחניות, ואחר שנפטר החזון איש שאלו אותה האם היא עמדה בתנאי והיא הכריעה רק בענייני גשמיות? היא אמרה בודאי מה השאלה! אם כן במה הכרעת שאלו אותה, לא הכרעתי בשום דבר כי אצל החזון איש הכל היה רק רוחניות גם את הגשמיות הוא הפך לרוחניות.


משנה ו


לברור חבר אחד

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קיבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. אומר רבינו אברהם אזולאי (סבו של החיד"א) שגם אם האדם שמע הרבה דברי תורה מהרבה רבנים ישתדל לייחד לו רב אחד ויסמוך רק עליו וכך ינצל מן הספיקות וכן ביחס לחבר. גם אם יש לאדם הרבה חברים יברור מכולם את האחד, ורק לו יגלה סודותיו וכך הסוד ישמר ותגדל האהבה מה שאין כן אדם שיש לו הרבה חברים והוא מגלה לכולם את סודותיו אזי אי אפשר שהסוד לא יתפרסם וכן כשמפזר אהבתו לרעים רבים האהבה תתמעט בהכרח אבל כשמייחד חבר לעצמו אהבתם מתגברת ומוסיפה.

העיניים שלה טרוטות

יהושע בן פרחיה וכו'. יהושע בן פרחיה כידוע היה נשיא ישראל וגדול הדור וינאי המלך הרג הרבה מחכמי ישראל ולכן רבי יהושע בן פרחיה ברח למצריים ושלח לו שמעון בן שטח שהוא יכול לחזור ואין כבר בעיות. ואכן רבי יהושע קיבל את ההצעה וחזר עם כל תלמידיו הרבים ובדרך עברו ליד אכסניא וביקשו ללון ולאכול שם והתקבלו בסבר פנים יפות וכל בקשותיהם נתמלאו, והרב רצה להודות ולכן אמר כמה נאה אכסניא זו, אלא שהיה תלמיד מן התלמידים שהיה לא מקפיד בשמירת העיניים וחשב שרבו מתכווין לבעלת האכסניא שהיא נאה, ולכן הוא ניסה לומר לרב שזו טעות והיא לא נאה אלא עיניה טרוטות (כלומר פוזלות).

כששמע הרב את הדברים יוצאות מפיו של התלמיד אמר לו שהוא בנידוי, והרב הוציא שופרות וחילק לכל תלמידיו ונידו אותו, ואותו תלמיד היה ישו שלבסוף יצא, מה שיצא והגמרא (סוטה מ"ז) אמרה שישו בא לבקש מחילה אך הרב לא מחל לו ועד שלבסוף הרב התכוין למחול, ישו לא זכה והלך ועבד עבודה זרה, ללמדינו ששמאל (היד החלשה) דוחה וימין מקרבת.

השוק האפור

יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. כמה בעיות האדם מונע מעצמו כשעושה לו רב כמה שלום בית יש לאדם כשעושה לו רב ואם יש בעיות בשלום הבית, הרב מגיע ומשכין שלום והאיש והאשה מצייתים לו לכל מוצא פיו, וגם כשהאדם עומד בדילמות קשות הרב פותר לו את בעיותיו על פי התורה ואין שמחה כהתרת הספיקות, וגם כשהאדם חושב שחלילה הרב טועה ועונה לו תשובות לא נכונות צריך לשמוע ולציית. ושם המבחן האמיתי כי כשהאדם שומע רק כשנוח לו, זו לא ראיה שהוא עושה על פי הרב אלא בגלל שנוח לו.

ומעשה בזמנינו ביהודי בשם משה שהיה שייך לפשע, וחזר בתשובה ונכנס לישיבה של אחד הרבנים החשובים בשם הרב דוד שליט"א באזור המרכז וסיפר את המעשה הבא, ביום מן הימים ניגש לרב דוד, יהודי בשם איציק ואמר לרב, כבוד הרב יש לי חוב עצום לשוק האפור הייתי צריך דחוף 5000 דולר ולויתי מהם ולא שילמתי, וזה הצטבר לשלושים אלף דולר, אמנם יש לי דוד עשיר בצרפת שיכול לעזור לי אבל רק אם ילך אליו איזה תלמיד חכם שהוא נאמן כי לי הוא לא יתן כי הוא חושב שאני סתם סוחט אותו, לא נעים לי מכבוד הרב אני יודע שהרב נותן שיעורי תורה במשך רוב היום אך גם לעזור ליהודי לצאת מהחובות אני חושב שזה חשוב. הדוד שלי אמר שאם הרב יבוא הוא יתן לו עשר אלף דולר. הרב הנהן בראשו ואמר בסדר רק תגיד לי מי זה האיש עצמו שאתה חייב לו את הכסף. היהודי נקט בשם ג'קי שידוע לשימצה באותו אזור שלא כדאי להיות חייב לו.

והרב נסע לצרפת כשאיציק דאג לו לכרטיס טיסה, והנה הרב מגיע לצרפת בשעה שבע בבוקר והנה הפלאפון שלו מצלצל, ועל הקו איציק אומר לו תשמע כבוד הרב הדוד שלי החליט לפתע שהוא נוסע לרומא יש לו טיסה בשעה תשע, ולכן עדיף שכבוד הרב ישאר בשדה התעופה והוא עצמו יבוא אליך רק תשתדל לא לצאת, והרב אמר שהוא יראה מה אפשר לעשות, וניתק את השיחה, אלא שיש בעיה כיוון שהרב עדיין לא התפלל תפילת שחרית, והכי פשוט זה לתפוס איזה פינה ולהתפלל יחיד כדי לא להפסיד את הדוד, אבל כבר נאמר במשנה עשה לך רב ולכן הרב התקשר לרבו הרב יעקב אדלשטיין שליט"א הרב הראשי של רמת השרון ושאל אותו האם ללכת לחפש מנין ועד שהוא יתפלל הסיכויים גדולים שאני יגיע אחרי הזמן, או עדיף להתפלל יחיד כי רק כדי לצאת משדה התעופה זה לפחות חצי שעה ועד שנמצא מניין באזור שאני לא מכיר אני עלול לאחר, אמר לו הרב תלך להתפלל במניין לא מתפללים ביחיד.

מי שילם על הכרטיס טיסה

הרב דוד שליט"א הודה לרב אדלשטיין והחל לצאת משדה התעופה ולחפש איזו מונית לבית כנסת כשהשעה כבר תיכף שמונה בבוקר, והרב מצא בית הכנסת והתפלל וחזר לשדה התעופה והשעה כבר אחרי תשע בבוקר, אך הרב יודע שמי שעושה לו רב לעולם לא נכשל ונכנס לכיוון שדה התעופה, ולפתע ניגש אליו איזה אדם שנראה מאוד מרשים ואמר לו האם כבודו רב מארץ ישראל? כן, ענה הרב האם אתה הדוד של איציק שחייב כספים? כן אני הדוד הייתי אמור לטוס לרומא אבל איחרתי את הטיסה, ובגלל שאתה חיכת לי אני יתן לך שלושים אלף דולר ולא רק עשרת אלפים דולר, אמר לו הרב יש לך טעות אני לא חיכיתי לך אני הלכתי להתפלל ורק עכשיו חזרתי! אני רואה שאתה גם אדם ישר ולכן חוץ מהשלושים אלף אני ישלם גם את הכרטיס טיסה אך יש לי בקשה, את הכסף אל תתן לאיציק, אלא למי שהלוה לו וכן את הכרטיס טיסה למי ששילם. והרב הודה לדוד וחזר לארץ הקודש.

ובינתיים הרב התקשר לחברת הנסיעות לדעת מי הוא זה ואיזה הוא ששילם את הכרטיס טיסה, ואמרו לו שהכרטיס על שמו של ג'קי! הרב הודה להם והבין שיש פה רמאות אחת גדולה שתיכננו ג'קי ואיציק להביא כסף ולחלוק את הכסף ביניהם ושבעצם לא היתה כאן הלוואה כלל. והרב הודיע לאיציק שהוא לא מתכנן לתת לו את הכסף כי הוא יודע שהוא רמאי. איציק התבייש והודה בדבר ואמר לרב תעשה עם הכסף מה שאתה רוצה, אלא שג'קי התקשר לרב ואמר לו אני דורש את הכסף עוד היום ולא כדאי לרב להתעסק איתי! הרב קרא למשה החוזר בתשובה שלפני כן היה קצת בפשע והכיר את ג'קי, הרב נתן לו את הכסף של הנסיעה לצרפת שיתן לו, ואיחל לו בהצלחה.

משה הלך ונפגש עם ג'קי ואמר לו אני באתי לתת לך את הכסף של הנסיעה כי אתה שילמת, אבל את השלושים אלף דולר הרב צריך להחזיר לדוד של איציק. אבל ג'קי לא הסכים ואמר לו מה אתה מתערב בעניינים לא שלך? זה כן עניינים שלי אמר משה, הרב הוא כמו אבא שלי ואם אתה רוצה לעשות לו משהו אזי תעשה לי, אני לא אתן לך לפגוע ברב שלי! כששמע ג'קי את הדברים התחרט על מעשיו, ואמר לו תקח גם את כספי הנסיעות תרומה לישיבה ונפרדו בשלום, והרב התקשר לדוד מצרפת וסיפר לו על התרמית, והדוד אמר לו תקח את זה תרומה לישיבה, והרב חילק בפורים לאברכים כל אחד אלף דולר, ואם נתבונן במעשה נראה שאם הרב לא היה עושה לו רב ושומע לרב, הדוד היה נותן לו שלושים אלף דולר בלי הנסיעה והיה נותן את הכל לאיציק הרמאי ורק בזכות שהוא שמע לרב והתפלל במנין האמת נודעה בזכות הנסיעה שנודע לו מי שילם.

אשריך בשמיים פוסקים הלכה כמוך!

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. מי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שהבבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא זיע"א אמר לרב עובדיה אשריך בשמיים פוסקים הלכה כמוך, ומי שמעיין בספריו הנפלאים של הרב אם זה יביע אומר ואם זה יחוה דעת וחזון עובדיה וטהרת הבית רואה את עומק העיון, שעל כל פרט שנראה לנו קטן, הרב כתב עליו הרבה מאוד דפים וגם שהרב ידוע בכוחו של להתיר, הדברים תמיד מבוססים על יסודות מוצקים ביותר אלא שהאדם תמיד היה בראשו שדבר מסויים אסור או שראה ככה בבית הוריו בחו"ל, אזי הוא חושב שזו ההלכה, ופתאום הוא שומע שהרב אומר מותר, והוא לא מבין וכי הוריו טעו חלילה?

ראשית כל יש לדעת שהרבה קהילות של ספרדים בחו"ל נהגו כהרמ"א שהוא הפוסק של האשכנזים מכמה סיבות, ודבר נוסף שלא ידעו את ההלכה ומספק החמירו, ולכן בא מרן הרב עובדיה וביאר את שיטתו שהכל מיוסד על הגמרא והפוסקים ועל צבאם מרן השולחן ערוך רבי יוסף קארו שקיבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר, ואפילו הרב הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל כתב תשובה בעניין של תרומת איברים, ובסוף התשובה הוא הוסיף וכתב שכל דבריו זה רק בתנאי שמרן הרב עובדיה יסכים לדבריו ואם לא הרי דבריו כאינם, וזה דרך גדולי עולם בענוותנותם העצומה, ונוסיף ונאמר שלא באנו לומר שצריך לילך רק לפי מרן הרב עובדיה יוסף ולא לפי רב אחר, שהרי ודאי יש המון שהולכים לפי הרב בן ציון אבא שאול או לפי הרב מרדכי אליהו ואשריהם ואשרי חלקם אלא שיעשה לו האדם רב אחד ולא יתפוס כמה רבנים.

וכן רצינו להעיר כי יש כאלה חושבים שהרב מתיר יותר מדי ולא לומדים את דבריו לעומקם ולא עיינו במקורות ופותחים פיהם ולא שכל ולא תבונה בהם, ולפעמים גם מעירים למי שרואים אותו עושה איזה דבר שמותר, ולו חכמו ישכילו להבין את דבריו אזי יבינו שהכל מבוסס על כללי הפסיקה וההלכה.

השלום בית עלול להתערער

ומעשה ביהודי שדיבר על מרן ואמר בצחוק שהמשקפיים של מרן עבות מדי, והבת שלו נתעוורה. ומעשה נוסף שהיה בזוג מסויים מאיזור ירושלים והאשה זכתה להריון ונולד בן ועשו את הברית ברינה ובשמחה אלא שלגבי פדיון הבן היתה בעיה כיוון שהאשה חוזרת בתשובה, ולפני החתונה היא ביצעה הפלה, וממילא הילד הזה הוא לא פטר רחם, וממילא לא אמור להיות פדיון הבן אלא שהאשה חששה מאוד שאם בעלה ידע מכל הסיפור אזי יתערער שלום הבית ולכן באה ושאלה את מרן אם מותר לה להסתיר את העניין כדי שלא יהיה בעיות בשלום הבית, ומרן ברוך ה' התיר לה.

אני לחתונה שלי לא מגיע

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. מעשה שהיה לפני כמה שנים באחת הישיבות הטובות שאחד התלמידים עמד להתחתן והנה זה פלא, התלמיד ניגש ביום שהיתה אמורה להיות החתונה לראש הישיבה ואומר לרב אני לא יודע איך להגיד את זה לרב לא נעים לי, אבל אני לא מסוגל עדיין להתחתן אני לא מבושל לחתונה ובנפשי אני עוד ילד, לא אמרתי זאת לרב עד עכשיו אבל הבנתי שאין ברירה ולכן אני אומר שלחתונה אני לא אגיע, הרב היה המום וניסה לדבר עמו דברים טובים אך הרב רואה שהבחור עומד על שלו ומתעקש לא להגיע לחתונה.

הרב מסתכל בשעונו ורואה שהשעה חמש לפנות ערב והרב החליט לנסוע לבני ברק לרבי יעקב ישראל קנייבסקי המכונה הסטייפלר זצ"ל וסיפר לו את כל הסיפור ושאל מה עושים? אמר לו הסטייפלר מה אפשר לעשות? להכריח אותו להתחתן זה לא שייך כיוון שהוא לא רוצה! לבטל את הכל ולהודיע לכלה זה גם לא שייך כי כבר מאוחר ואנשים בדרך לאולם ממקומות רחוקים והגרוע מהכל זה שהכלה יהיה לה בושה וחרפה נוראה! מה שאני חושב אומר הרב הגדול זה למצוא מהישיבה חתן חדש, האם יש בישיבה משהוא שדומה "לחתן"? הרב היה המום מהתשובה הלא שגרתית, לכאורה, לבוא ולהודיע לבחור כי אתה מתחתן היום בלי שנפגש לפני כן עם הכלה, אבל בכל זאת הרב אמר לסטייפלר יש בישיבה דווקא מישהו שדומה לו, אמר לו הסטייפלר מה שאני חושב שכדאי שהוא יהיה החתן ואם אתה רוצה תיכנס בירושלים גם למחותני הרב אלישיב (חמיו של רבי חיים קנייבסקי שליט"א) ותשאל אותו.

הרב הודה לסטייפלר על התשובה ועלה ירושליימה והגיע לביתו של הרב אלישיב שעמד לפני קריאת שמע שעל המיטה כיוון שדרכו של הרב אלישיב היתה לקום כל לילה וללמוד משתיים בלילה עד הבוקר ולכן הוא היה ישן בשמונה וחצי כל לילה, הרב סיפר לו את כל הסיפור ואמר לו שהסטייפלר אמר למצוא בחור שדומה לו בישיבה. מה הרב אומר? מה שהסטייפלר אמר כך צריך לעשות, אמר הרב אלישיב. הרב הודה לרב אלישיב וניגש במהירות לישיבה כי כבר מאוחר והבחור שהרב חשב עליו כבר היה עם פיג'מה בדרכו לישון אמר לו הרב תעשה מיקלחת בזריזות ותלבש את החליפה של שבת אנחנו הולכים לחתונה! איזה חתונה הרב, הרי החתן אמר שהוא לא מתחתן ואף בחור מהישיבה לא הלך? אני יודע אמר הרב אבל בכל זאת תזדרז ותתקלח אין זמן אני יספר לך בדרך לחתונה.

לבייש אדם זה פיקוח נפש

התלמיד לא הבין מדוע הוא זכה ליחס כזה אישי מהרב הגדול אך התקלח בזריזות ולבש את חליפת השבת והמגבעת, ונסע עם הרב לאולם שהשעה כבר עשר בלילה, והרב אומר לתלמיד בעדינות תשמע "החתן" לא מגיע ואתה יודע שאסור לגרום בושה לבת ישראל ולכן חייבים למצוא חתן, והתלמיד התחיל להבין והרב אמר לו אתה הכי דומה לחתן, ולכן אתה תתחתן איתה יהיה לך מצוה גדולה למנוע בושה גדולה מבת ישראל זה דבר עצום! אבל עוד לא ראיתי אותה וחוץ מזה מה עם ההורים והאחים שלי הם לא יהיו בחתונה שלי ומחר בבוקר אני יודיע לאמא שלי שאני נשוי כשהיא ואבא שלי לא ראו את כלתם איך אעמוד בפניהם?

כל מה שאתה אומר זה אמת אבל זה בחינת פיקוח נפש ואם יגרם לכלה להתבייש שכולם יראו שהחתן לא הגיע כולם יחשבו כמה הכלה הזו גרועה והלבנת פנים זה שפיכות דמים ולכן אני אפגיש ביניכם לפני החופה ותראה אם היא מוצאת חן בעיניך או לא? התלמיד אמר כל מה שהרב אומר אני מקבל עלי, ובינתיים יושבים באולם והכלה מאוד נבוכה כי כבר עשר ורבע, והחתן לא מופיע, והנה הגיעו הרב והחתן קצת לפני פתח האולם, והרב שלח מישהו שיקרא לכלה, ואכן הכלה הגיעה, אמר לה הרב תשמעי החתן שלך הסתובב לו קצת הראש אבל לא משנה יש פה בחור מוצלח מאוד ודומה לו מאוד תלכו רגע לצד ותדברו ביניכם אני מחכה לכם פה.

הכלה ההמומה הסכימה לדבר וישבה לדבר בצד עם הבחור והוא גם דיבר עמה וחזרו כעבור כמה דקות כששניהם נראים שבעי רצון ואמרו שהם מוכנים להתחתן בשמחה, שאל אותם הרב רגע אחד האם אתם מעוניינים להפגש עוד כמה פגישות או שכבר עכשיו נעשה את החתונה מה אתם מעדיפים? בודאי עכשיו כבוד הרב יש כאן תזמורת ואוכל וכל מה שצריך והרב סמוך לשעה אחת עשרה בלילה ערך את החופה הנפלאה הזו וגם ההורים של החתן הבינו מה קרה ושלא היתה ברירה וכיום יש לחתן ולכלה הללו כבר בנים ובני בנים.

הרב המתין ארבעים שנה

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. סיפר הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א שיום אחד הוא מצא מחברת עם הרבה הלכות שכתב אביו מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אלא שהוא ראה שם הרבה עמודים שהרב סימן עליהם קו כמו איקס. כלומר שזה לא להלכה, והרב יצחק יוסף עיין בזה וראה שהדברים טובים ונכונים, ולא הבין מדוע אביו הגאון סימן אותם כלא נכונים! ולכן ניגש הבן ושאל את מרן מדוע אבא מחק את העמודים הללו והרי הם נראים נכונים? אמר לו מרן זו המחברת שראית זה הספרים הליכות עולם על הבן איש חי זיע"א וכל מה שכתבתי שם התייעצתי עם מורי ורבי הרב עזרא עטיה ומה שהוא הסכים אתי אזי השארתי וכתבתי אבל מה שהוא לא הסכים אתי את זה מחקתי.

ומזה אנו לומדים ענוותנותו של מרן שהגם שהוא הבין לא כדעת רבו אבל כיוון שרבו לא הבין כמוהו, מרן ביטל דעתו משום דעת רבו, וכן אפשר לראות בהקדמה לספר הנפלא הליכות עולם, (חלק א') שמרן שם כותב בהקדמה שאת הספר הזה הוא חיבר ארבעים שנה קודם שזה יצא לאור, והוא המתין ארבעים שנה כי אין אדם עומד על דעת רבו עד שיעברו ארבעים שנה, וממילא הרב חיכה זמן רב כל כך ולא דחק את השעה אלא המתין והשעה חיכתה לו והוא ראה את ספריו הנפלאים יוצאים ונחטפים לאלפים ורבבות כמו כל ספריו הראשונים והאחרונים.

אומר לרב שבת שלום ולא נוגע בסיגריה

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. סיפר לי יהודי מהעיר נהריה שהוא כל ליל שבת הולך לבית הכנסת ואומר לעצמו זהו זה אני ישתדל לשמור את השבת הזו ולא לעשן, אבל רק נגמר סעודת השבת הוא לא מצליח להתגבר על יצרו הרע והוא מדליק סיגריה, אבל אם הוא מתפלל בליל שבת עם הצדיק רבי דוד חי אבוחצירא שליט"א והוא כמובן הולך לקבל מהרב ברכת שבת שלום הוא לא נוגע בסיגריה כל השבת ואפילו מחשבה שאולי הוא יעשן אין לו ללמדינו כמה חשוב שיהיה לאדם רב.

רבינו עובדיה מברטנורא פירש עשה לך רב גם אם הוא לא באמת רב אבל כדאי לך לעשות אותו רב עליך כי ככה תרגיש שיש עליך סמכות מסויימת ואתה תתרחק מדברים רעים, וכמו שהגמרא (ברכות ח' ע"א) אמרה שכל זמן ששמעי בן גרא שהיה ראש הסנהדרין ורבו של שלמה המלך לא העיז שלמה להתחתן עם בת פרעה, אבל לאחר מיתתו של שמעי בן גרא שלמה נשא את בת פרעה, ללמדינו שהרב הוא בעצם שלוחו של מקום, ולא סתם אמרו חז"ל מורא רבך כמורא שמים ואם נעשה גימטריא של רבך שמים נקבל 612 כמנין תלמידי חכמים שיוצא גם 612 ללמדינו לירא מתלמידי חכמים שנקראים רבך כמו מה' שנמצא בשמים.

הוא רוצה להתחתן עם גויה

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. כדאי לדעת שגם אנשים שלא כל כל הולכים לשיעורי תורה וגם נשים שלא לומדות תורה ראוי מאוד שיהיה להם איזה רב מסויים שממנו ישאלו את כל ספיקותיהם גם בענייני החיים עצמם וגם בעניינים העומדים ברומו של עולם לפי רמת רוחניותם ואת זה נראה מהמעשה הבא, שקרא עם הרב ואלס מנכ"ל ערכים בארץ ובעולם.

ומעשה שהיה כך היה ניגשה אליו אשה לא צעירה ואמרה לו כבוד הרב אתה חייב לעזור לי אני לא יודעת מה לעשות אני אמנם לא דתיה אבל הבן שלי רוצה לעקור לגמרי את היהדות שלו! מה פירוש לעקור לגמרי את היהדות שלו? הוא לומד כל מיני תרבויות זרות של כל מיני עמים שונים ומשונים והוא חוקר אותם ובתוך אחד המחקרים שלו הוא הכיר אשה גויה והוא רוצה להתחתן איתה אני אומנם לא דתיה אבל יש לי קוים אדומים אני לא מוכנה שהנכדים שלי יהיו גויים. עכשיו הוא בא לחופשה בת שבועיים לארץ ואחר כך הוא חוזר לחו"ל הרב חייב להציל אותו ואותנו!

את כל הדתות למדת ורק את היהדות לא למדת?

הרב חשב כמה שניות ואמר לאמא את יודעת מה, תשלחי אותו לסופר ביום ששי עם רשימה ארוכה של קניות ותתקשרי אלי ברגע ששלחת אותו, ואני אלך גם לסופר וה' יעזור והאמא הסכימה, ואכן יום ששי הגיעה והאם שלחה את בנה לסופר עם רשימה ארוכה מאוד ובינתיים התקשרה לרב ואמרה לו איזה צבע החולצה וסימנים נוספים כדי שיוכל לזהות אותו, והרב הודה לה ונסע לכיוון הסופר ומתפלל לה' יתברך שיהיה בעזרו, והוא לקח עגלה והעמיס דברים שצריך וגם מה שלא כל כך צריך כשעיניו מנסות לתור אחר הבחור הצעיר, ואכן הרב מצא אותו וחיכה לשעת כושר שיוכל לפתוח עמו בשיחה בלי שהוא ירגיש והנה הבחור ניגש עם עגלתו המלאה לכיוון אחת הקופות, הרב מיהר לגשת גם הוא לאותה קופה, ואמר לבחור תסלח לי אתה יכול בבקשה לשמור לי על העגלה ועל התור אני רק הולך להביא עוד משהו אחד, אין בעיה אמר הבחור אני אשמור לך על העגלה וגם על התור, והרב הלך וחזר מהר והבחור אפילו התנדב שהרב יהיה מלפניו אך הרב סירב ושאל את הבחור במה הוא עוסק! והבחור ענה לרב שהוא לומד את התרבויות הזרות ומנהגי העמים וחוקר אותם, יפה מאוד אמר הרב האם חקרת גם את היהדות מאימתי קמה וגם ניצבה הדת היהודית ומאימתי "דת" הנצרות "ודת" האיסלם, האמת שלא חקרתי ולא בדקתי ואני בעצם לא יודע כלום על היהדות! מוזר מאוד אמר הרב תרבויות זרות שאתה לא מכיר כלל ואבותיך ואבות אבותיך לא הכירו אתה מנסה לחקור, ואילו היהדות שאתה יהודי ואבותיך יהודים לא כדאי שתחקור? אני מזמין אותך שבוע הבא לבית מלון מיום חמישי עד מוצ"ש ושם בזמן קצר תחקור ותראה קצת את היהדות.

הבחור נתן את הסכמתו להצעה ואכן הגיע לחקור ולהכיר את היהדות מקרוב שזה בעצם סמינר לרווקים, והוא שתה בצמא כל מילה ומילה בהרצאות המתוקות והחכמות. והבין שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ובסימפוזיון במוצאי שבת הוא ביקש להתקשר לאשה הגויה בשידור חי כשהטלפון שלו על רמקול ואמר לה שהוא מצטער להודיע לה אבל הכל מבוטל ואין חתונה בשום פנים וכולם מחאו לו כפיים, אחר כך הוא אמר לקהל הרחב שהוא צריך מתנדב שילך אליו הבית ויביא לו תיק עם בגדים כיוון שהוא מכאו הולך לישיבה כדי לעשות תשובה אמיתית כי הוא יודע שאם הוא ילך הבית אזי אמו לא תתן לו ללכת לישיבה ללמוד תורה, וכמובן שהמתנדב נמצא וכיום הוא בן תורה לכל דבר.

לפני שאתה מוכיח אחרים תבדוק את עצמך

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. רבי שמואל סלנט זצ"ל היה הרב של ירושלים עיר הקודש ודלתו היתה פתוחה כל הזמן לכל שואל ולכל מבקש ואפילו בליל הסדר שיש ענין גדול להרבות ולספר ביציאת מצרים הרב היה מזדרז בעריכת הסדר ובשתיית ארבעת הכוסות כדי שיוכל לנוח קצת ולפסוק דין אם יצטרכו שהרי אסור לדון אם שותים מעל רביעית יין, ולא תהיה עדת ירושלים כצאן אשר אין להם רועה, והנה בליל הסדר אחד באה לפניו שאלה לא רגילה וכבר מהמדרגות המובילות לביתו נשמעו הצעקות.

היה זה אברך צעיר שפוסע במהירות ואחריו אשתו והוריה, והאברך צועק כרת! חמץ בפסח, ואילו ההורים של הכלה אומרים לא נכון! הצעקות נשמעו למרחוק וכך הם נכנסו סוף סוף לביתו של הרב, האברך הצעיר פתח את פיו ואמר התחתנתי לפני כשבועיים, ובאתי בליל הסדר לאכול אצל חמי, כשהגענו לשולחן עורך והוגש מרק אני מגלה בו גרגירי חיטה שומו שמים אני לא האמנתי שיהודים אלו אוכלים חמץ בפסח מי יודע אם הם לא מאכילים אותי נבילות וטריפות.

רבי שמואל הביט בפניו המאדימות מכעס של האברך הצעיר וביקש ממנו את השטריימל שחבש לראשו, האברך הגיש לרב את השטריימל והרב העביר את ידו על גב השטריימל והנה נופלים ממנו גרגירי חיטה, שמנהג ירושלים היה לזרוק גרגירי חיטה על החתן ביום החתונה והוא וזוגתו שכחו לנקות את השטריימל.

אפשר לאכול את המרק

ומעשה נוסף על חכמתו של רבי שמואל מסלנט שהיה בירושלים במבשלת שבישלה סיר מרק בשרי לצורך חתונה ונשפך בתוכו כמות גדולה של חלב, המבשלת בתחילה חשבה בלית ברירה לשפוך את הסיר כולו אך לבסוף היא הלכה לרב שמואל מסלנט, קימט הרב את מצחו וביקש שתשוב אליו האשה בעוד כשעה, ובינתיים הוא יעיין בכך לאחר שעה קלה אמר הרב כשבאה האשה לשאול שאפשר לאכול את המרק, אך כשנשאל מדוע מותר הרי זה לכאורה לא בטל, הרב סירב לענות ואמר רק שמותר ואין בעיה בדיעבד, ורק לאחר פטירתו נודע שהרב באותו יום מיהר לקרוא לחלבן וחקר אותו על אודות כמות המים שהוא מערבב בחלב כדי לדללו והבטיחו שהוא לא יגלה לאיש, וכשהחלבן אמר לו את הכמות של המים הרב הבין שבכד, המים רבים על החלב ומבטלים את החלב והמרק מותר בדיעבד, ומשני המעשים הללו לומדים כמה חשוב שיהיה לאדם רב כי לולא הרב, הזוג הראשון עם הגרגירי חיטה היו מתגרשים והיה יוצא שם רע למשפחה שחלילה אוכלים חמץ בפסח, והמרק עם החלב היה נזרק והיה נגרם בל תשחית גדול, (ומתוק האור).

מה זה הדבר שאל המלך בסקרנות גדולה

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. מעשה בשד"ר (שליח דרבנן) מארץ ישראל שהגיע לפרס כדי לאסוף כסף לעניי ארץ ישראל אלא שהוא רואה את אנשי המקום כשארשת פניהם עצובה ומדוכדכת, ואחר חקירה ודרישה נודע לו שאחד מיהודי הקהילה המיר את דתו והתאסלם והגרוע מהכל שהוא הלך אל המלך והלשין על היהודים שבתורתם כתוב, טוב שבגויים הרוג (מכילתא בשלח פרשה א) וחמתו של המלך בערה מאוד והוא קרא לכמה מחכמי היהודים ושאל אותם מה זה שכתוב בתורתכם, טוב שבגויים הרוג, אם ההסבר שלכם ישכנע אותי אניח לכם ואם לא אצוה לגרש את כל היהודים מהמדינה.

כששמע השד"ר את הדברים הללו אמר להם, תנו לי רשות ואלך למלך ואולי אצליח לפייס את דעתו של המלך, והיהודים שידעו שהוא תלמיד חכם הסכימו כשתפילה בליבם שתהיה לו הצלחה, הגיע הרב אל המלך, אמר לו המלך אמור לי מה זה שכתוב בתורתכם טוב שבגויים הרוג? אמר לו הרב, ברשות הוד מעלתו של המלך אנסה להסביר את הדברים, אדוני המלך לנו היהודים ולכם המוסלמים יש הרבה מן המשותף גם לנו וגם לכם יש שבת, אצלנו ביום השביעי ואצלכם ביום הששי, גם לנו וגם לכם יש כמה ימי צום בשנה וכן עוד מנהגים שונים, אלא שיש דבר אחד שלכם יש ולנו אין, מה זה הדבר שאל המלך בסקרנות גלויה!

בקשת להוציא לעז על היהודים

ענה הרב ואמר מאז חורבן בית המקדש אין לנו סנהדרין, וממילא אין אצלנו עונש מיתה גם לרוצחים ולפושעים הגרועים ביותר, וממילא אין עונש שירתיע אותם מלעשות פשעים חמורים ואפילו לרצוח, מה שאין כן אתם שיושבים בטוח על אדמתכם ולא הוגליתם ואתם דנים דיני נפשות ואפילו מוציאים אנשים להורג כשצריך, ועל ידי כך אתם מרתיעים את הבריות מלפשוע כי יודעים כולם אצלכם שמי שיחטא בחטא חמור אחת דתו להמית, ולכן באו חכמינו הקדושים ושבחו את האומות ואמרו טוב שבגויים כלומר הדבר הטוב שיש בגויים ואינו קיים אצל היהודים מהו? הרוג. עונש המיתה לחוטאים ולפושעים.

כששמע המלך את ההסבר הנפלא של הרב נחה דעתו והוא נפרד מן הרב בשלום וביטל את הגזירה אלא שחמתו היתה עכשיו על המומר, ואמר לו בחמת זעם עז פנים שכמוך, ביקשת להוציא לעז על היהודים ולהכשילני, אצלנו שלא כמו אצל היהודים יש עונש מיתה כדי לגדור פרצות ולהעניש את מי שראוי לה הרי אתה זה שראוי לה, ומיד ציוה המלך להוציאו להורג ולכל שאר היהודים היה רווח והצלה (ומתוק האור).

הוא הרגיש שיש לו הכל אך אין לו כלום

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא בדרך דרש שגם כשאתה רואה תלמיד שבא אליך לשיעור או להתקבל בישיבה ואתה רואה שידיעותיו בתורה קטנות אף על פי כן התפקיד שלך זה לא להגיד לו לך הביתה אלא עשה לך רב תעשה אותו רב וזה יהיה לך לזכויות לעולם הבא ומעשה בזמנינו ביהודי צעיר ונמרץ מאירן שהיה אחראי בזמנו על החלוצים שעלו לארץ ומינו אותו לתפקיד שנקרא ראש החלוץ והוא גם למד וגם לימד עברית ואביו היה עשיר גדול, לסיכום, בחור שכל שאיפותיו אם זה מהחברה אם זה מהמשפחה ואם זה מבחינה כספית לא חסר לו מאומה.

אך הוא הרגיש שיש לו הכל ואין לו כלום ונפשו חשקה בתורה וכל מה שהוא עושה זה לא ממלא אותו ונפשו הרוחנית רעבה למזון אמיתי רוחני שזה התורה ולא עוד אלא שנפשו רצתה את תורת ארץ ישראל כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, עד שיום אחד הוא אזר אומץ ובא לאביו העשיר ואמר לו אבא נפשי חשקה בתורה ואני רוצה לעלות לארץ הקודש על מנת ללמוד בה תורה, אביו הביט בו כלא מאמין וחשב בדעתו מה אעשה כדי לבטל לו את החלומות שלו? ומיד עלה רעיון נועז במוחו והגיש לבנו דף ועט ואמר לבנו תחתום כאן שאם אתה עולה לארץ ישראל ללמוד תורה אזי אתה מוותר על כל חלקך בירושה ולא תראה ממני אגורה שחוקה! עם כל הקושי וכל הצער לקח הבן את המסמך וחתם עליו שהוא מצהיר בזאת שהוא מוותר על כל חלקו בירושה ארז הבן את מטלטליו המעטים ועלה לארץ ישראל לא במטוס אלא בדרכים מפותלות וקשות שהדרך לא קלה כלל, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה') ארץ ישראל נקנית ביסורין.

דמעות החלו זולגות על פניו

וכשדרכו רגליו על אדמת הקודש הוא חונן את עפרה ומיהר לחפש היכן יש ישיבה בארץ ישראל שלומדים בה את התורה הקדושה, מהתשובות שקיבל הבין שיש כמה ישיבות ואחת מהן זו ישיבת פוניבז'. והבחור ראש החלוץ לשעבר לא איבד זמן ומיהר לפנות לישיבה, כשהגיע הוא חיפש את ראש הישיבה כדי לזכות להתקבל לישיבה כתלמיד מן המנין, והבחורים הפנו אותו אל רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל מקימה ומייסדה של הישיבה, הרב לחץ את ידו בחמימות והתעניין מהיכן הגעת בחור, אני באתי מאירן בדרכים מאוד קשות כדי ללמוד כאן תורה, ומה אתה יודע שואל הרב, אני יודע עברית השיב הבחור. האם אתה יודע להכין דף גמרא שאל הרב בזהירות! אני לא יודע. וללמוד משנה אתה יודע? גם לא השיב הבחור אבל אני יודע עברית. פרש הרב את כפיו ואמר לו בישיבה הזו מעמיקים הרבה בלימוד הגמרא וזו ישיבה למצטיינים ממש, אני חושב שאתה לא מתאים למקום הזה. קודם כל תפנה למלמדים שילמדו אותך משנה וגמרא ואחר תבוא ונבחן אותך על רמת ידיעותיך, אם תדע טוב אזי אתה תתקבל.

הבחור לא האמין למה ששומעות אזניו, כל הדרך הארוכה הזו בדרכים קשות מאוד, כל הויתור על הירושה הכבידה ובסוף אין לי את הזכות ללמוד תורה בישיבה. קומתו הגבוהה כמעט והשתופפה חיורון נורא התפשט על פניו ודמעות החלו זולגות על פניו, הסתכל בו הרב כהנמן וראה את הדמעות הקדושות שיוצאות מעיניו לא על זה שהוא רחוק מהוריו וכל מכריו, לא על זה שאין לו בית וקורת גג, לא על זה שאיבד את הירושה הגדולה אלא על דבר אחד, נפשו חושקת בתורה. מיד אמר לו הרב כהנמן אני חוזר בי ממה שאמרתי ואתה מתקבל לישיבה.

הוא הצמיד אליו את רבי שמשון הררי וביקש ממנו שידאג לו לחברותות שילמדו אותו כראוי שעה אחת כל חברותא, וכעבור שנתיים הבחור נעשה לאחד המובחרים בישיבת שלומדים בה שמונת היום כשלושת אלפי יהודים הלוא הוא הרב הגאון רבי אליעזר בן דוד. עד שאמרו שהיה כדאי לפתוח את ישיבת פוניבז' רק בשביל הרב הגדול רבי אליעזר בן דוד.

צריך לראות אם אין רעל בפנים

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. דוד המלך ע"ה אומר בתהלים (מ"א י') גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, כלומר לפי הפשט אדם שהייתי אתו בשלום ובטחתי בו ואוכל עימי בשולחן גיליתי שהוא ניסה לרמות אותי ולפגוע בי, ויותר מזה כידוע לדוד המלך היו הרבה מאוד שונאים עד שהוא אומר בתהלים (ס"ט ה') רבו משערות ראשי שונאי חינם כלומר שיש לדוד המלך שונאים יותר משערות ראשו וממילא דוד המלך חשש שינסו להרעיל אותו ולכן לפני שדוד המלך היה אוכל היה צריך שיטעמו לפני כן וכמובן רק אדם נאמן ביותר שדוד המלך בוטח בו יטעם מלחמו כדי לראות אם אין רעל בפנים והנה דוד המלך ע"ה מגלה שהוא בעצמו שם לו רעל בתוך האוכל.

ומעשה בשני חברים טובים מאוד שאהבו אחד את השני והיו מוכנים לעשות הכל האחד למען השני והנה יום אחד העלילו עלילת שוא על אחד מהם והביאוהו לבית המשפט וגזרו עליו מוות בתליה, והחבר נלקח לבית הסוהר עד לביצוע גזר הדין וחבירו הטוב ניסה לעשות הכל כדי לבטל מעליו את גזר הדין הקשה או לפחות לערער אך כל נסיונותיו עלו בתוהו, והגיע היום הנורא והנאשם נלקח לגרדום על מנת לתלות אותו, והתליין הניח את ראשו בתוך החבל והתכונן למשוך את החבל, ופתאום החבר החל לצווח תעצור! תעצור! אל תהרוג דם נקי הוא לא האשם, אני הוא האשם אני צריך למות לא הוא!

אני רוצה להיות החבר השלישי שלכם

התליין התבלבל ולא ידע מה לעשות, והנאשם אומר לתליין אל תאמין לו אני האשם הוא רק רוצה להציל אותי, ולעומתו צועק החבר הטוב אני האשם אל תהרוג דם נקי, הוא חף מפשע. התליין החליט לא לתלות אותו והעביר את הדין למלך בכבודו ובעצמו. והמלך חקר ודרש את שני החברים ונתברר לו מעל כל ספק ששניהם לא אשמים והכל זה רק עלילת שוא. ואמר להם אני משחרר אתכם, אבל יש לי בקשה שאני רוצה להיות החבר השלישי בברית ידידותכם כי לא מצאתי חברים כמותכם מעולם.

הוא שתה מהיין והחל לדבר שטויות

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. אחרי שתעשה לך רב הוא יגיד לך מי יהיה החבר שלך, כי חבר זה אותיות חרב והחבר האמיתי ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו. כי בזמן רגיל רוב האנשים נראים בסדר גמור, ומובא בבן איש חי זיע"א מעשה שהיה עם בחורה שנפגשה עם המשודך שמבחינה חיצונית נראה שהכל בסדר ויש לו מידות טובות מאוד, אבל היא החליטה לנסות אותו בדברים האלו, ובפגישה רמזה לו שהיא מאוד צמאה בתקוה שיקנה לה איזה משקה קר אבל הבחור הביא לה כוס מים מהברז. ובפגישה שאחרי שבוע אמרה אני ינסה להביא לו לשתות קצת ונראה איך הוא מדבר, והיא מזגה לו יין מאוד חזק ולעצמה היא מזגה אבל כמובן שלא שתתה, אבל הוא שתה מהיין והחל לדבר שטויות ודברים רעים. ועדין היא אמרה נבחן אותו בדבר האחרון, ובפגישה הבאה היא אמרה לו בכוונה מילים שיכעיסו אותו קצת, אבל הוא כעס הרבה וחירף וגידף מערכות אלוקים חיים ואז היא ידעה כמה צדקו דברי רבותינו ז"ל, אך כמובן שלא התכוונו לייעץ לכל משודך ומשודכת לעשות זאת אלא אפשר לבדוק גם באחד מן השלושה דברים. וכל ישראל כשרים הם.

ולפני שאנו בודקים אחרים יש לנו לבדוק את עצמנו וסיפר לי יהודי שהוא עובד במלון יוקרתי באיזור הצפון בתור טבח מקצועי, ומדי פעם שהיה רואה דברים שלא נעשים כראוי אצל עובדי המטבח וכדומה הוא ניגש למשרד של מנכ"ל המלון כדי לומר לו על מה שראו עיניו, אך המנכ"ל לא היה מעוניין לשמוע והיה מראה לו את ידו כמאיים באקדח כשהאגודל למעלה והאצבע קדימה ושלושה אצבעות מקופלות. ונודע במלון הזה שכך הוא היה עושה לכל מי שרצה לבוא ולספר לו משהו אודות עובדים אחרים שהם לא בסדר ואף אחד לא ירד לסוף דעתו מה זה האיום עם היד בצורת אקדח, והנה פעם כל עובדי המלון נסעו לאיזה מקום לנפוש, והטבח אמר זו ההזדמנות לשאול את המנכ"ל את השאלה מדוע ולמה הוא עושה זאת? אמר לו המנכ"ל התשובה פשוטה כשאתה מפנה אצבע מאשימה כלפי חברך נשארות שלוש אצבעות לכיוון שלך לרמוז לך עד שאתה מאשים את חבירך כדאי שתסתכל קודם כל על עצמך.

היכן אתה ריש לקיש?

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. רבי יוחנן היה לומד עם ריש לקיש, וריש לקיש היה חריף מאוד, והגמרא (ב"מ פ"ד ע"א) אומרת עליו שמי שראה אותו לומד היה נראה כאילו הוא לוקח הרים וטוחנן זה בזה מרוב שהוא היה מקשה קושיות רבות ואחר כך מתרץ אותן, וריש לקיש היה מקשה 24 קושיות לרבי יוחנן, ורבי יוחנן היה מתרץ לו אותם ומתלבנים ומתבהרים הדברים כשמש בצהרים, וכשנפטר ריש לקיש אזי רבי יוחנן נשאר בלי החברותא הטובה שלו, ושלחו לו את רבי אלעזר בן פדת שילמד עמו, ועל כל מה שהיה אומר רבי יוחנן אזי רבי אלעזר היה מביא לו ברייתות וסוגיות בש"ס שמסייעות לו, אמר לו רבי יוחנן אני לא צריך שתגיד לי שאני צודק וכי אני לא יודע שהדברים שאני אומר נכונים?

ריש לקיש היה מקשה לי 24 קושיות ולא מסייע אותי, ואני הייתי צריך להתאמץ ולהתייגע כדי לתרץ לו ואתה אומר לי שאני צודק וממילא אני לא צריך להתאמץ ותורה בלי עמל ויגיעה זו לא תורה, ונחלשה דעתו של רבי יוחנן והיה הולך וצועק היכן אתה ריש לקיש, עד שחכמים ראו שאין לו תרופה חוץ מריש לקיש אזי התפללו עליו שיפטר מן העולם כי תורה של רבי יוחנן בלי ריש לקיש שגורם לו עמל זה לא תורה ואם אין תורה למה לי חיים, וזה מה שמלמד אותנו רבי יהושע בן פרחיה עשה לך רב וקנה לך חבר וחבר זה לשון חבורה שזה פצע, כלומר כדאי לך להשיג חבר שפוצע אותך כביכול שמקשה לך קושיות ולא זה שרק אומר לך אשריך אין כמוך וכמו הפתגם שאומר חבר טוב זה שגורם לך לבכות, וחבר רע זה שגורם לך לצחוק.

המגן אברהם כתב על הקירות שבבית

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. כידוע הסביר המהרש"א וקנה לך חבר זה רומז וקנה לך חבר קָנה זה הקולמוס שאיתו כותבים דברי תורה שאם האדם רוצה להבין כראוי את הסוגיות שהוא לומד צריך לסכם את הדברים בכתב בצורה מסודרת, וכן אם יש לאדם איזה חידוש או מעשה מסויים שנראה שיש עניין לפרסמו ברבים אזי יקנה לו מחברת יפה ויתחיל לכתוב כל יום עשר דקות או רבע שעה ויראה פרי בעמלו וגם אם הוא חושב שהוא לא ראוי, זו היא עצת היצר הרע וכבר אמר בורא העולם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתחו של אולם שקרונות יכולות לעבור בו. ואחר זמן הוא יראה שספר עב כרס כבר יכול לצאת לאור.

עם ישראל מסר נפש לטהרה גם בארצות הנכר

וכבר כתב הפלא יועץ שהאדם ישתדל לכתוב ולחבר ספר שימשיך לחיות גם אחר פטירתו על ידי שילמדו הספרים שהוא זכה לחבר ובפרט בזמנינו שהעלויות הרבה יותר זולות מדורות קודמים, וגם אם האדם חושב שהוא לא יוציא ספר מכל מקום עדיין צריך להשתדל לכתוב כי האדם יראה שינוי ממשי בלימוד התורה. ומי לא שמע על המגן אברהם המפרש על השולחן ערוך, והוא היה עני מרוד ומצאו שהוא היה כותב את החידושים שלו על הקירות בבית.

ומי לנו גדול ממרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהעידו עליו שהיה כותב על ניירות שכבר כתבו בהם והיה כותב בצדדים של הדפים היכן שיש מקום לכתוב ונתקיים בו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. והעוני זה רק נסיון לבדוק אם האדם דבוק באמת בה' או שהוא עושה מצוות רק כאשר הכל מסתדר על מי מנוחות ומעשה בזמנינו ביהודי תלמיד חכם שנסע לקהילה יהודית בצרפת על מנת לקרבם לאבינו שבשמים בתורה ובמצוות אלא שהוא ראה שאפילו מקוה טהרה אין להם שם, וכמובן שזוג יהודי לא יכול לחיות בלי מקוה טהרה, והחליט לדבר איתם בנושא הזה שהמילה מקוה זה ראשי תיבות ואותנו קדשת מכל העמים, והזכיר להם את המשנה על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר "שלחיות" בלי מקוה זה גם סכנת נפשות וכששומרים טהרה זו גם סגולה לט, הרה כלומר לתשעה חודשי הריון ולבנים ובנות והרבה מאוד יהודים ששמעו כמה זה חשוב ובלעדי זה היהדות נפגמת וזה אחד מיסודות היהדות שעליהם עם ישראל מסר נפש אפילו בארצות הנכר ולא ויתרנו בשום פנים על המצוה היקרה הזו, החליטו אותם יהודים לפנות לשלטונות אולי יתנו להם אישור לבנות מקוה אך הם לא, הסכימו ואמרו שיש להם אפשרות למגרשי טניס או כדורסל, אבל מקוה יהודי זה לא בתקנון שלנו.

אבל הקהילה היהודית לא התייאשה ואחד היהודים בקהילה בשם יצחק אמר שיש לו חצר גדולה ועם קצת תרומות הוא יהפוך את החצר הגדולה למקוה וכמובן שכולם שמחו על ההצעה הנפלאה ותרמו את כספם והאיש קיים את הבטחתו והחצר הפכה למקוה טהרה לכל נשות הסביבה שבאו בהמוניהן, ואין לתאר את זכותו העצומה של אותו יהודי שהרי החפץ חיים כתב מקנא אני בעולם הבא של יהודי שיגרום לאשה לטבול במקוה, ויהי היום שעת אחר הצהריים והילד בן השלוש פתאום נעלם, האב שאל את אשתו אם הוא חזר מהגן ואשתו אמרה שכן. התקשרו לסבתא שלו שגרה בסמוך אך גם לשם הילד לא הגיע האבא התקשר למשטרה לאחר שחיפש באיזור והמשטרה החלה לחפש.

אני הייתי כבר בעולם הזה

והנה החבר של יצחק בעל המקוה אומר לו הרי יש לך כניסה מהחצר לכיוון המקוה האם בדקת שהילד לא טיפס לשם? יצחק אמר ששם הוא לא בדק וליבו החסיר פעימה מהפחד הנורא ובפותחם את הדלת של המקוה האב כמעט והתעלף כי הבן היה שם צף על המים ללא רוח חיים. והמשפחה השכולה ישבו באבל אך בליבם לא הבינו. זו תורה וזו שכרה? אך את זאת ידעו עמוק בליבם אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. ואחר כמה ימים מהשבעה הבן הקטן בן השלוש שנפטר הופיע בחלום לאביו ואמר לו אבא, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

אני הייתי כבר בעולם הזה לפני עשרות שנים והייתי בשואה הנוראה ושם הנאצים הארורים עשו לי ולעוד הרבה יהודים קבר גדול וטמנו אותנו ביחד, ובשמים זכיתי להיכנס לגן עדן מהיכל להיכל אלא שהיה היכל מאוד מפואר שלא הרשו לי להיכנס וכששאלתי מדוע אין לי זכות מה עשיתי רע? אמרו לי אתה לא עשית שום רע אך מי שנפטר ולא זכה שיעשו לו טהרה כראוי אחר פטירתו הוא לא יכול להיכנס לכאן ואתה לא זכית לטהרה ואפילו שלא היית אשם זה לא משנה! ושאלתי מה אפשר לעשות כדי לזכות להיכנס להיכל הנפלא הזה? ואמרו לי כאן העולם האמת אין מה לעשות אבל אם תרצה לרדת שוב בגלגול לעולם הזה ויעשו לך טהרה אזי תזכה להיכנס לכאן, ואני הסכמתי לרדת בגלגול, ואני מודה לך אבא שעשית לי טהרה שאין כמותה ובזכותך אני עכשיו עולה מעלה מעלה בגן עדן.

בוא תלבש את החולצה שלי

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. מפרש הרב עובדיה מברטנורא שאת הרב תעשה לך בחינם אבל חבר תקנה אותו אפילו בכסף ללמדינו כמה חשוב שיהיה לאדם חבר טוב שיקרב את האדם לבוראו, ואם צריך אזי גם יוכיח אותו בדברים שצריך לשנות, ולמה הדבר דומה לאדם שהציעו לו עבודה מכובדת מאוד עם משכורת גבוהה במיוחד ורכב צמוד וכל שאר התנאים הטובים ונקבע לו ראיון לבוא למנכ"ל של החברה ולסכם את כל הדברים והוא הלך עם חבירו וכדי להיות רגוע ולא לחוץ הוא קנה שקית שוקו ושתה אותה אלא שהוא לא שם לב ונפלו כמה טיפות מהשוקו על החולצה הלבנה, ולפני שהוא נכנס הוא שואל את חבירו מה אתה אומר אני יכול להיכנס?

אם החבר באמת חבר שאוהב אותו אזי הוא אומר לו שלא תעיז להיכנס בצורה כזו כל החולצה שלך עם כתמים של שוקו בוא תלבש את החולצה שלי, אבל אם החבר לא אוהב אותו אזי אומר לו אין בעיה הכל בסדר תיכנס, וזה בעצם האדם שחלילה עשה עבירה או איזה עוון וכדומה, אזי צריך לדעת שאנו נעמוד לא מול מנכ"ל לקבל עבודה אלא מול מלך מלכי המנכ"לים למיניהם ומי שחבר אמיתי אזי יוכיח אותך ויאמר לך יש לך כתם של עבירה על הנשמה תשטוף את זה בתשובה. ומי שלא אוהב אותך יגיד לך הכל בסדר אין לך מה לדאוג אתה צדיק גדול, לכן אמר התנא וקנה לך חבר ואפילו צריך לשלם בעבור זה כי החבר יתקן אותך בעצה טובה.

דניאל יפה הצליח ונתעשר מאוד

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו'. מעשה שהיה בשני נערים שהיו עניים מרודים והיו עובדים במתבן של הסוסים כדי לחיות לאחד קראו דניאל יפה ולשני קראו דוד ורשינר, והם היו חברים מאוד טובים, ודוד ורשינר היה לו אולר מאוד יפה, ודניאל יפה ביקש ממנו ואמר לו אם תתן לי את האולר אני מבטיח לך שאם יהיה לי אי פעם איזה עושר אני מעכשיו מודיע לך שאת הכל אני אתן לך בעבור האולר הזה, ודוד ורשינר הסכים ונתן לו את האולר, וכעבור הרבה שנים אכן דניאל יפה התמזל מזלו ועלה ונתעשר עושר גדול והקים בית נאמן לישראל וזכה גם לעזור לעניים ולתלמידי חכמים. ואילו חבירו דוד ורשינר נשאר עני מרוד, אך זכה להתחתן ונולדו לו בנים ובנות והנה הבת הגדולה הגיע זמנה להנשא אלא שכסף לא היה.

והנה היתה הצעה טובה מאוד עם תלמיד ישיבה וירא שמים אלא שהיה צריך כסף לנדוניא ואת זה לא היה ואז אשתו אמרה לו והרי יש לך חבר נעורים שנודע שמו בשערים שהוא עשיר גדול ותומך בעניים ונצרכים, מדוע אתה לא נוסע אליו אולי הוא יעזור ונחתן את הבת שלנו. שמע האיש לאשתו והתכונן לצאת לדרך הארוכה ואחר כמה ימים של טלטולים בדרכים הוא הגיע לביתו המפואר של ידיד נעוריו רבי דניאל יפה ודפק על הדלת, ובאותו זמן בדיוק ישב רבי דניאל יפה ולמד עין יעקב את הסיפור המופלא עם רבי חנינא בן דוסא שמצא תרנגולת ולקחה לביתו שאחר זמן הביצים שהטילה הפכו לאפרוחים ולתרנגולים ומכרם וקנה עיזים וכעבור כמה שנים הוא שמע אדם אומר לחבירו שהוא איבד כאן לפני כמה שנים תרנגולת. אמר לו רבי חנינא בן דוסא האם יש לך סימן על התרנגולת? בודאי אמר, האיש הרגליים שלה היו קשורות בחוט אדום. אמר לו רבי חנינא בוא ותקח את מה ששלך ופתח לו את הדיר ואמר לו כל העיזים הללו שלך.

הוא נזכר באולר והבין שהוא הולך להיות עני

ואחר שהוא למד את הסוגיא הנה חבירו נוקש על הדלת והמשרת פותח את הדלת ביקש דוד ורשינר רשות להיכנס והמשרת אמר לבעל הבית יש עני עומד בדלת האם להכניס אותו? כן תכניס אותו לכאן, ובינתיים הושיט רבי דניאל ידו לכיסו להוציא מטבע לתת לו, אבל דוד ורשינר סירב לקחת. ואמר לו האם לא תכירני הרי אני דוד ורשינר חבר נעוריך שעבדנו ביחד במתבן של הסוסים אלא שאתה נתעשרת ואני נשארתי עני, מיד קם רבי דניאל וחיבקו ונישקו והגיש שתיה ועוגיות והחלו לשוחח ובין כך סיפר לו דוד ורשינר על מטרת בואו וביקש אם הוא יכול לסייע לו לחתן את הבת שלו, אני אעזור לך מה שאוכל אמר רבי דניאל שלפתע נזכר באולר היפה, וממילא נזכר גם מה הוא הבטיח שאת כל עשרו הוא יתן לדוד ורשינר, ואם כן הוא אמור להיות עני מרוד לפי ההלכה, והחל לקבל סחרחורת רק מעצם המחשבה שאת כל מה שיש לו הוא עומד להפסיד, ואמר לדוד ורשינר אם תוכל לבוא עוד שעתיים כי אני חייב לצאת לסידורים דחופים אבל בעוד שעתיים אני יהיה שוב בבית.

בסדר אמר דוד ורשינר כשבליבו הוא מצפה שרבי דניאל לא מתכווין לדחותו ובפרט שהוא ראה איך שהוא קיבל סחרחורת ופניו נשתנו, והלך וישב בינתיים בבית הכנסת, ואז קרא רבי דניאל לאשתו ואמר לה כנראה שמהיום אנו נהיה עניים וסיפר לה את הסיפור עם האולר והוסיף לה גם את הסיפור של רבי חנינא בן דוסא איך שמתרנגולת אחת הוא נתן לו עדר של עיזים, אלא שהוא רואה שאשתו לא נבהלה ואמרה לו אל תמהר להחליט כדאי שתלך לרב ותשאל אותו קודם כל ומה שהרב יאמר נעשה. את צודקת אמר רבי דניאל והלך לרב שלו וסיפר לו את הסיפור. הרב חייך ואמר אל תדאג כספך הוא שלך שהרי הלכה פסוקה היא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואי אפשר להקנות לו את העושר שבזמן שלקחת את האולר עדיין לא היה עושרך בעולם וממילא לא יכולת להקנותו לאף אחד ואני סמוך ובטוח שדוד ורשינר חבירך נתן לך אותו במתנה גמורה. והוא לא חשב על זה אלא שמן הראוי תתן לו סכום יפה שיוכל לעזור לו לחתן את הבת שלו ושאר ילדיו. ר' דניאל יפה שמח לשמע הדברים ונישק את ידי הרב ומיהר לביתו וסיפר לאשתו את הכל.

ובינתיים חזר דוד ורשינר אליו, קם הפעם רבי דניאל בשמחה ואמר לו ברוך הבא בצל קורתי אני מתנצל שהיית צריך לצאת ולחזור, אני רואה שאתה מרגיש יותר טוב אמר דוד ורשינר חבירו. וישבו לסעוד ארוחה דשינה ולאחר מכן פתח רבי דניאל את המגירה והביא לו סכום כסף גדול מאוד מעל מאה אלף דולר ואמר לו זה בשבילך לחתן את בניך ובנותיך וגם לכלכל אותך ואת אשתך בכבוד עד 120 שנה. דוד ורשינר שמח שמחה גדולה והודה לו מאוד מאוד אלא שבבושתו הוא אמר זה לא יותר מדי. ממש לא, אמר רבי דניאל אתה זוכר שנתת לי את האולר ואמרתי לך שאני אתן לך את כל עושרי אם יהיה לי, אזי מה שהבאתי לך זה קצת, מה פתאום אמר דוד ורשינר את האולר נתתי לך במתנה גמורה לא חשבתי על איזה עושר, והלך דוד ורשינר וחיתן את בניו ובנותיו בכבוד. (ענף עץ אבות למרן).

כשם שדנת אותי לכף זכות, כך מהשמים ידונו אותך

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. מובא בחז"ל (שבת קכ"ז) מעשה באדם שהלך והשכיר את עצמו לעבודה שלוש שנים בדרום והנה הגיע ערב החג כעבור שלוש שנים ביקש ממנו את משכורתו כי רצונו לילך לביתו אך בעל הבית אמר לו אין לי כסף, אמר לו הפועל אז תתן לי בהמות? גם בהמות אין לי, אז תתן לי אדמות? גם אדמות אין לי, אזי תתן לי כרים וכסתות? גם כרים וכסתות אין לי, הפשיל הפועל תרמילו לאחוריו וחזר לביתו ריקם והנה עובר החג נטל בעל הבית את משכורתו של הפועל ועוד שלושה חמורים טעונים במאכל ובמשתה ובמיני מגדים והלך אליו לביתו ונתן לו את משכורתו לאחר שאכלו ושתו שאל אותו בעל הבית תגיד לי את האמת כשאמרתי שאין לי כסף במה חשדת אותי? אמרתי אולי נזדמנה לך איזו עיסקה מוצלחת והשקעת את כל כספך! וכשאמרתי שאין לי בהמות מה חשדת אותי? אמרתי אולי הן מושכרות לאחרים! וכשאמרתי שאין לי גם אדמות מה חשדת אותי? אמרתי אולי הן מוחכרות לאחרים! וכשאמרתי שגם כרים וכסתות אין לי מה חשדת אותי? אמרתי אולי הקדשת את כל נכסיך לשמים! אמר לו בעל הבית העבודה (שזו שבועה) כך היה הקדשתי את כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה. והלכתי לחכמים שבדרום והתירו לי נדרי ואתה כשם שדנת אותי לכף זכות כך מהשמים ידונו אותך לזכות.

אלא שיש להקשות אולי באמת הוא לא דן אותו לזכות ורק לאחר שהוא הביא לו את המשכורת ואת החמורים הטעונים במאכל ובמשתה, אזי לא רצה להגיד לו שהוא חשד בו שהוא רימה אותו ומניין לבעל הבית שהוא דובר אמת? יש לומר שבעל הבית שאל אותו רק לאחר שאכלו ושתו ומה הם שתו? יין ואחר שהאדם שותה יין הוא אומר רק את האמת.

חולצתו הלבנה החלה להתמלאות בדם

רבי יהושע בן פרחיה אומר וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. מעשה בבחור ישיבה שעלה לאוטובוס וישב באחד מהמושבים הקדמיים ולאט לאט האוטובוס התמלא והנה עולה איש זקן שלא היה לו מקום לשבת וציפו האנשים לראות את הבחור ישיבה קם ומפנה לו את מקומו אלא שהבחור לא קם, אך שמע את האנשים מתלחששים למה הוא ממשיך לשבת הוא לא רואה איך הזקן עומד כאילו עליהם לא מוטלת המצוה לקום ורק הבחור ישיבה בתוך האוטובוס, והנה לפתע קם הבחור ישיבה אלא שנראה שהוא התאמץ מאוד והחזיק בידית והזקן ישב, והנה היושבים שם ראו פתאום שחולצתו הלבנה של הבחור ישיבה, החלה לקבל בגבו צבע אדום שהתמלאה בדם ואמרו לו האם הכל בסדר? אמר להם הבחור הסובל עכשיו חזרתי מבית החולים לאחר ניתוח בגב ותפרו לי את המקום וזה עדיין טרי וכנראה נפתחו התפירות אבל לא רציתי שתחשבו שבחור ישיבה לא קם לזקן ויהיה חלילה חילול ה' ולכן קמתי רק אתם בבקשה תנסו לדון כל אדם לכף זכות.

יש לי מחצית השקל מזמן הבית שני

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. מעשה שהיה בזמנו של הצדיק בעל ספר הכתב סופר (בנו של החתם סופר) שהיתה חתונה חשובה שהרבה תלמידי חכמים הגיעו אליה והנה באמצע החתונה קם הרב בעל הכתב סופר ואמר להם כיוון שיש כאן הרבה תלמידי חכמים וגם מצוה לשמח חתן וכלה, הבאתי עמי היום דבר נדיר ביותר מטבע של מחצית השקל שהיו תורמים לבית המקדש וזה עוד מתקופת בית שני, והרב ביקש לשמור על זה וכך זה עבר משולחן לשולחן באמצע החתונה וכעבור כחצי שעה הרב שאל איפה המטבע אצל מי זה נמצא כי הוא ראה שכבר לא מסתכלים, אך תשובה הוא לא קיבל והוא עבר משולחן לשולחן אך את המטבע הנדיר הוא לא מצא.

מי יאמין שגם לי היה מטבע

ואז הכריז שם אחד האחראים רבותי אנו מבקשים לסגור את הדלתות וכל אחד יעמוד ליד השולחן וינער את כיסיו על השולחן וזה כולל גם את האנשים הרגילים וגם את התלמידי חכמים. אלא שלפתע קם אחד הרבנים וביקש אנא תמתינו עוד חצי שעה לעריכת החיפוש אולי בינתיים ימצאו וכיוון שהוא היה גדול בתורה שמעו לו למרות שלא הבינו מדוע הוא מבקש, אך החצי שעה עברה והמטבע הנדיר לא נמצא. ושוב פעם קם הרב ואמר אני מבקש בכל לשון של בקשה עוד רבע שעה תערכו את החיפוש, ואכן שמעו לו והנה אחר דקות ספורות יוצא אחד המלצרים מהמטבח ומחזיק את המטבע בידו ואומר מצאתי, ומה שהתברר זה שבאחד השולחנות המטבע הונח והמלצר כשניקה את השולחן מהפסולת הוא ניגב עם הסמרטוט גם את המטבע, אלא שכל העיניים הופנו לרב שביקש עוד חצי שעה ועוד רבע שעה מה העניין ואז הרב עמד שם והוציא מכיסו מטבע של מחצית השקל מזמן בית המקדש השני ואמר להם, היום ידעתי שיש חתונה מפוארת ואמרתי שאראה לכם את המטבע אך כיוון שהרב בעל הכתב סופר כבר הראה לכם את שלו אני השארתי את שלי בכיס, וכאשר נעלם המטבע ואמרו לרוקן את הכיסים ידעתי שיש לי גם מטבע כזה בכיס, ואם ארוקן את כיסי וכולם יראו את המטבע יהיה חילול ה' וגם יהיה לי בושת פנים שיגידו שהרב גנב את המטבע שהרי מי יאמין שגם לי היה מטבע, ובזמן הזה התפללתי לה' יתברך מקירות לבי שיעזור לי שלא אתבייש ולא יתחלל שמו, ולכן ביקשתי עוד חצי שעה ועוד רבע שעה אבל הנה ה' הטוב הראה את האמת (ענף עץ אבות למר"ן).

ומי כעמך ישראל

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות. כלומר אם אתה רוצה חבר טוב אזי צריך לדון תמיד לכף זכות וככה גם ידונו אותך לכף זכות, ומה שהאדם חושב על חבירו כך חבירו יחשוב עליו אבל אם אדם יחשוב לא טוב על חבירו אזי גם חבירו יחשוב עליו כך וממילא לא יהיו לו חברים, ומי לנו גדול מרבי לוי יצחק מברדיטשוב שהיה סניגורן של ישראל ואפילו כשראה עגלון יהודי שהיה מתפלל תפילת שחרית עם הטלית והתפילין וגם נותן באותה הזדמנות מספוא לסוסים, וגם שם זפת לגלגלים של העגלה, וגם בודק את פרסות הסוסים אם הם במצב תקין, והשפתיים ממלמלות את המילים של התפילה. עמד רבי לוי יצחק מבארדיטשוב ואמר ריבונו של עולם ומי כעמך ישראל אפילו כשהוא מאכיל את הסוסים ומזפת את הגלגלים הוא מתפלל אליך וזה כמובן הסתכלות בעין טובה על כל יהודי.

התפרסם בעיירה שיש יהודי מלוה בריבית עם היתר עיסקא

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. כלומר אם יגידו לאדם שפלוני עשה דבר מכוער, הוא ודאי יגיד שזה דבר רע אבל אם יגידו לו שזה הבן שלו לפתע הוא ימצא את כל הסניגוריא שאפשר למצוא, ועל זה אומר לנו התנא לא רק את בנך תדון לכף זכות אלא את כל האדם, ונראה מעשה שהתרחש לפני הרבה שנים ואולי נלמד קצת מה זה לדון לכף זכות ומעשה שהיה כך היה, יהודי בשם ישראל התחתן במזל טוב ובסימן טוב עם בת ישראל בשם בתיה ואביה שהיה עשיר נתן לחתן נדוניה בסך מאה אלף דולר כדי שישב ויעסוק בתורה ולא יצא לעבוד לפחות בשנים הראשונות.

והנה כעבור שבועיים מהחתונה הגיע יהודי סוחר לישראל ואמר לו מדוע שהכסף שלך ישב כך סתם בארון אולי תעשה חסד עם יהודי ותלוה לי שמונים אלף דולר ואני כמובן אחזיר לך עד הפרוטה האחרונה. אך ישראל קם ממקומו ואמר לו ומי אמר שלא תפסיד את הכסף שלי ואז אהפוך לעני כי לא יהיה לך מהיכן להחזיר לי! אל תדאג אני לא התכוונתי שתתן לי הלואה בחינם! אני מתכווין לשלם לך על זה ריוח נאה! וכי אתה רוצה שאני ילוה לך בריבית ואז לא אזכה לקום בתחיית המתים? חלילה וחס אנו נעשה שטר של היתר עיסקא וממילא אני אתן לך כל חודש סך של שלוש מאות ש"ח ותוך שנתיים אתה מקבל את כל השמונים אלף דולר מה דעתך! ישראל אמר אם יש היתר עיסקא אני מוכן למה שלא ארויח קצת כסף ולאט לאט התפרסם בכל העיירה כי יש יהודי בשם ישראל שמלוה בריבית על ידי היתר עיסקא.

אך הכסף עיוור את עיניו ולא הסכים לדבר

ואכן האנשים הגיעו וביקשו הלוואות וכשהחוב לא שולם בזמן אזי הריבית עלתה ועלתה ועם הזמן האיש התעשר מאוד אך משפחות שלימות בגללו היו יושבות בסעודות שבת כשבקושי יש להם פת לחם עם מלח, כיוון שאת כל כספיהם היו צריכים להחזיר, ובפרט כשהזמן נגמר והחוב גדל מאוד, והנה יום אחד שלחו לישראל הנ"ל את המגיד מישרים של העיירה שיוכיח אותו שאולי יתחיל להלוות לאנשים בלי ריבית, והרב ניסה להוכיחו שהוא נוהג באכזריות עם אחיו היהודים ואינו מוותר להם כלום אנא ממך אמר לו הרב תעשה גמ"ח ותלווה לאנשים בלי ריבית, אך הכסף כנראה עיוור לו את עיניו ולא הסכים לדבר, ויצאו מביתו הרב והמשלחת בפחי נפש. שלא הצליחו לשכנעו. והוא הלך והתעשר מיום ליום וכשהיה מגיע לעיירה איזה רב שיודע להוכיח היו שולחים אותו אליו שידבר על ליבו, אך הוא היה אומר לרב תבחן אותי על כל הלכות ריבית ותראה שלא עברתי על ההלכה. שהרי יש לי היתר עיסקא, אמר לו הרב היתר עיסקא זה לא כל כך לכתחילה וגם להזכירך יש מצות גמילות חסד לשם חסד, ולא בשביל להרויח ממון כי אתה באמת יודע שהרי לא תקח איתך לקבר לא כסף ולא זהב ורק יורשיך יתפללו שתמות מהר כדי לקחת את כל כספך שצברת על ידי שעשקת את כל בני עירך, אך שוב פעם הדברים עברו לו ליד האוזן אך סירבו להיכנס פנימה כי אוהב כסף לא ישבע כסף.

והנה באותו איזור היה פריץ שכל אותה עיירה היתה בבעלותו ורוב היהודים בעיר היו עובדים בשדותיו הרבים ומזה הם היו מרויחים את לחמם, אבל הפריץ שהיה רגיל למשתאות ומסיבות לרוב שלזה כמובן צריך הרבה כסף והשדות לא סיפקו לו את כל תאוותיו, והוא היה צריך סכום גדול של כסף כדי לשלם חובותיו, וכמובן שהכתובת במקרים מעין אלו זה היהודים ששוכנים בעיירתו, ששלח את המכתב לכל תושבי העיירה אני הפריץ דורש בכל תוקף שעד לתאריך פלוני חודש מהיום, אתם חייבים להשיג לי כסף גם על זה שאתם צריכים לשלם לי ארנונה ושאר מיסים וגם שמזה זמן רב לא שילמתם, והסכום הוא לא פחות משלוש מליון שקל ואם לא תשיגו לי את מלוא הסכום אני מגרש אתכם מהעיירה שלי כפי שעשו לכם בספרד.

ובכל מקום ומקום שהיה מגיע השמועה אודות המכתב נעשה אבל גדול ליהודים וצער גדול, הרב ישב ועשה חשבון כמה יהודים יש בעיירה וכמה כסף יש להם וראה שאין סיכוי להגיע אפילו לחצי, והרב לקח איתו משלחת של רבנים והלכו לארמונות של הפריץ והפריץ קיבלם בסבר פנים והרב הסביר לפריץ ואמר לו הרי אנו עובדים אצלך ומי כמוך יודע כמה אנשים מרויחים ובקושי הם משיגים את לחמם ואם נמכור את כל מה שיש לנו לא נגיע לחצי הסכום, בבקשה כבוד הפריץ ירום הודו, שלוש מליון זה הרבה אולי תוריד לנו חצי מהסכום, הפריץ שמע את הדברים וידע שהרב צודק ואמר לרב את דבריך אני אקיים תוריד חצי מהסכום, אבל אני רוצה את הכסף לא יאוחר מחודש ימים, הרב הודה לפריץ וחזר לעיירה ומשם הוא ושאר הרבנים פנו לביתו של ישראל מיודענו.

מה הכסף יעזור לך בעולם הבא

והרב של העיר דיבר איתו והתחנן לפניו שיואיל בטובו להציל את כל העיירה מגירוש ובכך גם יזכה לתקן את כל קלקוליו וזכות גדולה תפול בחלקך ואני מתחייב אמר לו הרב להחזיר לך את כל הכסף עד הפרוטה האחרונה רק תעשה את זה הפעם לשם שמים בלי ריבית, אך ישראל כאילו אזניו ערלות אמר לרב קודם כל אני לא יודע אם יש לי כל כך הרבה כסף וגם אם יש לי ממה אני אתפרנס אם לא אלווה בריבית, וגם מי אמר שכבוד הרב יחזיר לי את כל הסכום כי הרי מדובר בסכום גדול, ענה הרב ואמר אני מוכן להתחייב לך את העולם הבא שלי אם לא אחזיר לך את כל הכסף! עם כל הכבוד לעולם הבא של הרב אני מעדיף כסף, והרב ניסה שוב ואמר לו מה הכסף יעזור לך בעולם האמת הרי יש עושר שמור לבעליו לרעתו אך ישראל לא ענה.

והרב וכל הפמליא יצאו משם בפחי נפש והצטערו ודאגו מאוד מאין יבוא עזרם להושיעם מהפריץ. אבל דבר אחד הרב לא ידע, שהדברים שהוא אמר חדרו עמוק לליבו של ישראל וריככו את ליבו הסגור, והוא החל להרהר בעצמו מה יהיה עלי וכי אני אוכל כסף שאני צריך כל כך הרבה כסף, ואני כבר לא צעיר מה יכתבו לי על המצבה ישראל המלוה בריבית הנודע, ומי יודע אם אזכה לקום בתחיית המתים אחרי כל הריבית שלקחתי מן האנשים ובפרט שכל רכושי זה בעצם מכל האנשים של העיר, יש לי אפשרות להציל את אנשי העיר מגירוש ואני חושב רק על עצמי איך להעשיר יותר? אני מתבייש בעצמי! ומתוך דמעות רבות של תשובה שנזלו מעיניו קם ישראל והחל לספור את כל כספו אם זה כספים שהיו עמוק בתוך מזרונים ואם זה עמוק בארונות וגם במגירות וכל כספו הגיע לכמיליון שקלים, ועם רדת החשיכה לקח ישראל את הכסף ופנה לביתו של הפריץ, ונקש על הדלת והמשרת הגיע לפתוח וישראל נכנס פנימה וקד קידה לכבוד הפריץ, שמעתי עליך רבות, אמר הפריץ ובכן במה אוכל לעזור?

אני מבקש שאף אחד לא ידע שאני הבאתי לך את הכסף

אדוני הפריץ אמר ישראל אני יודע שכבודו איש חכם מאוד אך הפעם נראה לי שהמעשה הזה לדרוש סכום כזה גדול מהקהילה הענייה הזו שאתה יודע שאין להם את הכסף, ואם הם לא מביאים אזי הם יגורשו מן העיירה מי יעבוד לך בכל האדמות שלך האם אתה רוצה שהם יעלו קוצים ודרדרים נראה לי שהפעם יעצו לך שלא כהוגן, ובעוד הפריץ עומד המום מדברי ישראל, שהבין לאיזה בור עמוק הפריץ הכניס את עצמו, ישראל ניצל את ההזדמנות ואמר לו בוא נעשה עיסקא אני אתן לך מיליון שקלים ותוותר להם על הגזירה של הגירוש ובעודו מדבר הוא פתח את השקים עם הכסף והוריק הכל החוצה עד שנסתנוורו עיני הפריץ, ואמר לישראל זה עסק מצויין אני מוותר להם על החצי שנשאר ואני לא מגרש אותם. אדוני הפריץ יש לי עוד בקשה אני מבקש שאף אחד לא ידע שאני הבאתי לך את הכסף הזה, בסדר גמור אמר הפריץ ולחץ את ידו בחום וישראל חזר לביתו עני בכסף אך עשיר במצוה אדירה שאין כמוה הֵצָלַת כל יהודי העיר מגירוש.

ובינתיים הגיע פרש על סוס מטעם הפריץ עם אגרת בידו שהיהודים לא חייבים מאומה והגזירה בוטלה ואין להם יותר מה לדאוג, וכל העיר צהלה ושמחה, ואמרו לעצמם בלי טובות של המלוה בריבית ניצלנו, וכל מי שהלך לישראל לנסות להלוות שוב לצורך שבת וחגים וכדומה, ישראל אמר לו שהוא כבר לא מלוה לאף אחד. והאנשים חשבו שהוא מתאכזר אליהם ואפילו להלוות להם עם ריוח כבר אינו רוצה. אך את האמת אנו יודעים כי פשוט הוא העדיף להימנע מחשש ריבית וגם כסף כבר לא היה לו בשפע כי אם מעט מן המעט והוא הסתגר בביתו ופניו כמעט לא נראו ברשות הרבים. והיה יושב ולומד תורה וקורא תהלים לעשות תשובה על מעשיו המכוערים שבעבר, ויהי היום ונפוצה שמועה בעיר ישראל חלה את חליו האחרון ונפטר לעולמו אין צורך לומר שדמעות לא ירדו מעיניהם של הציבור, ובקושי היה מנין של בניו ואחיו שליוו אותו, והחברא קדישא רצו להטמין אותו באדמה במקום רחוק ומנודה משאר הקברות וגם מילים של הספד לא היו שם ועוד רגע מכניסים את גופתו לאדמה.

והנה לפתע שומעים כרכרה הדורה דוהרת לכיוון בית העלמין היה זה הפריץ שכבר לא היה צעיר הוא ירד מהכרכרה וניגש לעבר הנפטר והסתכל על האנשים ואמר להם אני רואה שבקושי באו אנשים וגם דברים על הנפטר אתם לא אומרים, אז אולי אני אוכל להגיד משהו על הנפטר. בכבוד תגיד אמרו לו החברא קדישא כשבליבם הם אומרים זה מה שהוא באמת ראוי שגוי יספיד אותו כי הוא התנהג לאחיו כגוי. אך הפריץ פתח את פיו וכולם הוכו בתדהמה, תדעו לכם אתם זוכרים לפני כעשרים שנה שהיה את גזירת הגירוש "ופתאום" היא בוטלה וחשבתם שזה נעשה בלי סיבה אזי תדעו לכם שהאיש הזה שילם את כל כספו כדי לבטל מעליכם את הגזירה והוא עוד ביקש ממני לא להודיע כי הוא רצה לעשות את זה בסתר אני חושב שמגיע לו להיקבר יותר בכבוד.

וכולם פרצו בבכי ושלחו לרב העיר את דברי הפריץ, שמע הרב את הדברים ועשה קריעה ושלח לחברה קדישא שיפרסמו שההלויה תהיה בשעה שלוש אחר הצהריים וחייב לעשות סגירת חנויות וביטול מלאכה לכבודו ואני בעצמי אספיד אותו ולקבור אותו בחלקת הרבנים החשובים ואני מבקש להיקבר לידו, וכל אנשי העיר הגיעו ונעשה הספד גדול ודברי התעוררות ועל זה נאמר הוי דן את כל האדם לכף זכות, (דרשות המגיד לרבי שבתאי יודלביץ).

זו זכות ללמד זכות

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. הקשה החוזה מלובלין מה זה משנה איך הוא ידון את האדם וכי הוא קובע בדינו את הדבר ומי שם אותו לדיין והרי יש דיין למעלה ה' אחד ושמו אחד? ועונה הרב שכפי שדנים את האדם למטה גם בשמים למעלה דנים את חבירו ככה, שכך היא המידה שיהיה הדין תלוי בבני אדם מה שידברו עליו כאן כך ידונו אותו למעלה, ומה שכרו של המלמד זכות? מן השמים יסבבו שיזדמנו אנשים אשר ילמדו זכות גם עליו, וממילא ידונו גם אותו לזכות בבית דין של מעלה. עד כאן דבריו של החוזה מלובלין שידוע היה רואה דברים מסוף העולם ועד סופו בזכות ששם כיסוי על העיניים במשך שבע שנים והוא לימד אותנו כאן לימוד עצה לצאת זכאים ביום הדין, גם כל השנה בימים הנוראים וגם לאחר מאה ועשרים שנה, פשוט מאוד לראות בכל יהודי את הטוב שבו וכבר דרש ריש לקיש על הפסוק (שה"ש ה' ג') כפלח הרימון רקתך שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון וקל וחומר לשאינם ריקנים שאפילו אם ראית אותם שעשו מעשה שלא מתאים תחשוב שזה הבן שלך ואזי ממילא כבר אתה תמצא לו כף זכות גדולה מאוד.

טוב להודות לה' על הכל

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. שאל פעם תלמיד את רבו, אמרו חז"ל (ברכות נ"ד א') חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ולכאורה זה לא מובן כי לאדם יש עיני בשר והוא רואה מולו את הרעה איך הוא יכול לברך על זה כאילו זו טובה? אמר לו רבו וכי מה רואות עיניו של בשר ודם, והרי הורו לנו חז"ל והוי דן את כל האדם לכף זכות, והוסיף רבי אהרון מקרלין אם את האדם צריך לדון לכף זכות קל וחומר ודאי שצריך לדון את הקדוש ברוך הוא לכף זכות.

הרב הגיע לביתו כשכל בגדיו מלאים במים

רבי יהושע בן פרחיה אומר עשה וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות. הסביר רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ על פי הגמרא (קידושין מ') חייב אדם לראות את עצמו חציו חייב וחציו זכאי ולא רק את עצמו אלא את כל העולם כולו חצי חייב וחצי זכאי ולכן אם הוא עושה מצוה אחת אשריו ואשרי חלקו שהוא מכריע את כל העולם כולו לכף זכות, ואם עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. וזה הרמז במשנה והוי דן את כל האדם כלומר את כל העולם שעל ידי שהאדם עושה מצוה אחת הרי הוא דן את כל העולם לכף זכות במעשה המצוה שלו הוא הפך לדיין שזיכה.

וכמה במעשה אחד אפשר לזכות נראה מהמעשה הבא לפני כששים שנה בערך, מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה רגיל למסור שיעור כל ליל שבת בישיבת פורת יוסף בגאולה למרות שביתו היה באיזור רחביה שזה מרחק חצי שעה הלוך וחצי שעה חזור גם בגשם גם בקור וכך היה במשך שנים רבות, והנה פעם אחת בליל שבת ירדו גשמי זלעפות והרב חזר לביתו אחרי השיעור והשעה כבר עשר וחצי בלילה. והרב סוף סוף הגיע לביתו כשכל בגדיו מלאים במים של הגשמים כיוון שמטריה אסורה בשבת, אבל הרב עוד לא הספיק לשתות את הכוס תה שהכינה הרבנית עליה השלום וכבר נשמעו דפיקות בדלת, ובפתח נמצא הרב סימן טוב וביקש מהרב בקשה אם הרב יואיל בטובו לבוא לדבר עם יהודי ירקן באיזור הבוכרים שיש לו שבעה בנים שלומדים בבית ספר ממלכתי בנים ובנות יחדיו וכיוון שהירקן מעריך את כבוד הרב יש סיכוי שהדברים ישפיעו עליו.

מיד הרב לבש את מעילו והתכונן לצאת החוצה וכשניסתה הרבנית לומר אבל רק הרגע הרב הגיע, הרב אמר לה זה בסדר וגם סיכמנו שבענייני רוחניות את לא מתערבת, ואשת הרב קיבלה את הכל באהבה, והרב פסע בגשם הסוער שוב פעם כעשרים דקות עד לאיזור הבוכרים ובעל הבית שמח לקראתם איזו זכות שהרב עובדיה יכנס אצלי בבית, והרב החל לדבר עמו על הילדים אך הוא טען שהוא רוצה שהילדים ילמדו אנגלית שיהיה להם מקצוע ובגרויות וכו', אמר לו הרב וכי מי שלומד תורה אין לו מקצוע? והרי יש סופרי סת"ם ומלמדים תינוקות של בית רבן. וכן רמ"ים בישיבות קטנות וגדולות ואני בטוח שאם הבנים ילמדו בהתמדה הם יצאו מצדיקי הדור, האבא שמע את הדברים והסכים ואמר ששה מהם ילכו לתלמוד תורה בני ציון אך השביעי שהוא כבר בכיתה ח' אני רוצה שישלים לימודיו.

כמעט כולם יצאו תלמידי חכמים גדולים

הרב עובדיה הסכים אך ביקש שיפקח עין על הבן הזה, והנה עברו שנים רבות ובשנת תשע"ד האבא נפטר לפני חג השבועות, וסיפר הרב יצחק יוסף שליט"א הראשון לציון שהוא הלך לנחם את המשפחה ואת הבנים שנעשו כבר לא צעירים וששה מהם רבנים גדולים אחד הרב של פנאמה ואחד ראש ישיבה גדול, וכולם בתורה וגם השביעי ירא שמים אלא שנעשה חשמלאי וכעין יששכר וזבולון שכל פעם שיש לאחיו בעיות של חשמל בישיבה וכדומה החשמלאי מגיע לסדר את העניין. וזה המעשה שמרן לא התעצל למרות שכל היום כולו היה שקוע בלימוד התורה והלך הרבה בגשם ואדרבה מכאן אנו נלמד כמה צריך לא להתעצל, כי אילו מרן חלילה לא היה הולך אזי מה היה יוצא מן הבנים הללו אלא שזכות מרן הגינה עליהם.


משנה ז


שלא נכלם לעולם ועד

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות. אומר רבי אברהם אזולאי (סבו של החיד"א) שגם וכאשר הרשע שוכן אצלך ואין לך אפשרות להתרחק ממנו לגמרי אזי בכל זאת תתרחק כמה שאתה יכול, אלא שכאן מדובר ברשע גמור ומחטיא את הרבים, אבל אם זה רשע קטן בינו לבין עצמו אזי צריך לנסות להתקרב אליו ולקרב אותו אליך כדי שאולי הוא יזכה לחזור בתשובה.

ומעשה שהיה ביהודי תלמיד חכם מאיזור המרכז שמדי פעם היה מגיע לספריה העירונית בעירו כדי ללמוד שם בספרים שהיו קצת נדירים, והנה יום אחד הוא ידע שהוא יתעכב שם הרבה שעות לכן הביא איתו מראש אוכל לאכול וכשהוא סיים לאכול הוא החל לברך ברכת המזון בקול רם. וכשהגיע לברכת רחם ה' אלוקינו עלינו הוא אמר שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. הספרנית שהיתה שם למרות שהיא לא היתה לבושה כדתיה וגם לא מתנהגת כדתיה אך גדלה בבית שומר תורה ומצוות ולכן התפלאה לשמוע את התוספת שהוא הוסיף ולא נכשל לעולם ועד. ואמרה לו מנין התוספת הזו שהוספת בברכת המזון אני לא זוכרת שאומרים את זה.

אמר לה התלמיד חכם את צודקת ברוב הסידורים זה לא כתוב אבל יש לי סידור ישן שאני צריך למצוא אותו ושם הגירסא שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. ובעזרת ה' אני אשלח את זה בדואר לכתובת שתתני לי ברגע שאמצע אותו, היא נתנה לו כתובת וכעבור זמן אכן הסידור נמצא והוא לקח עט באותו מקום והקיף את שלא נכשל בעיגול של העט והניח שם סימניה ושלח בדואר את הסידור ושכח מזה לגמרי. וכעבור כמה חודשים אחדים הוא קיבל הזמנה לחתונה והנה הוא פותח את ההזמנה והוא רואה שהוא לא מכיר לא את החתן ולא את הכלה ולא את ההורים של כל צד, ולכן הוא שאל את אשתו אם היא מכירה, אך גם אשתו אמרה שהיא לא מכירה אף אחד מההזמנה המוזרה, אך בגלל שהם הוזמנו הם הלכו והבעל נכנס לאולם הגברים וחיפש אחר מישהו מוכר, אך לא מצא, וגם אשתו לא הכירה אף אחת מהמוזמנות והיא ובעלה התכוננו לצאת ולפתע ניגש איזה יהודי לרב ואומר לו מדוע אתה רוצה ללכת והרי רק הגעת.

בורא העולם נתן לי רמז לא להיכשל

אמר לו הרב כי אני לא מכיר בו אנשים וכנראה הוזמנתי בטעות. אמר לו האיש זה לא נכון, הכלה בעצמה אמרה שהיא רוצה לדבר איתך והרב התפלא. והכלה אמרה כבוד הרב אתה זוכר את הספרנית מהספריה? בודאי שאני זוכר. ובכן זו אני אמרה הכלה. ומעשה שהיה כך היה אני הכרתי ערבי משכיל ועשיר מאוד והתפתיתי לילך איתו ורצינו להתחתן, אלא שההורים שלי לא הסכימו בשום אופן, והערבי אמר לי בואי ניסע לאמריקה ונגור שם קצת ואולי הרבה, ונתחתן שם אצל עורך דין ואני הייתי בסימן שאלה, והערבי נתן לי שבוע להחזיר לו תשובה אם כן אזי כן ואם לא זה לא. ובדיוק ביום שהייתי צריכה להחזיר לו תשובה סופית הגיע אלי הסידור שהיה כתוב בו ולא ניכשל לעולם ועד, והבנתי שבורא העולם רומז לי אל תיכשלי לעולם ועד וברוך ה' אמרתי לערבי שאני לא מעוניינת בו, ולאט לאט חזרתי בתשובה שלימה והיום זכיתי לחתונה הצנועה הזו שאתה רואה.

יש כאן בית הרבה יותר חשוב מהבית הלבן

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וכו'. אומרת הגמרא (ברכות ח.) אומר ריש לקיש כל מי שיש לו בבית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, וכך מבאר רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ הרחק משכן רע כלומר תתרחק מלהיות בעצמך שכן רע, ולכן תתפלל רק בבית הכנסת וכמו אדם שאביו גר לידו ואביו מביא לו כסף וביגוד ואוכל ושתיה וכל צרכו בשפע, אלא שהבן עובר מדי פעם ליד הבית של אביו ואפילו להיכנס להגיד שלום הבן לא נכנס, ויש לדעת שהאבא הזה זה הקדוש ברוך הוא שהוא אב לכולנו שנאמר (דברים י"ד א') בנים אתם לה' אלוקיכם. והוא דואג לנו להכל נתן לאדם גם ידיים גם רגליים גם לב גם מעיים. רמ"ח איברים ושס"ה גידים ועוד בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון ונתן לנו את תורתו הקדושה. ורק צריך לילך לבית של אבא שלנו שזה בית בית הכנסת ומי שלא הולך לשם נקרא שכן רע. וגם גורם גלות לו ולבניו וזה מידה כנגד מידה שכמו שאביו נמצא בבית הכנסת ומחכה לבנו שיבוא לבקרו וינשק ספר תורה. אך הוא לא מגיע, כך חלילה גם בנו יסע להודו או לארצות הברית ויבוא לבקר אחת לכמה שנים במקרה הטוב ולכן אומר לנו התנא הרחק מלהיות שכן רע.

ומעשה באברך שכל יום כמעט היה עולה למונית לנסוע לכולל במחיר סמלי והנה יצא כמה פעמים שהוא נסע רצוף עם אותו נהג לכולל, והנהג שחיפש קצת ללעוג לאברך, אמר לו כל יום אתה נוסע לבית המדרש ללמוד תורה לא נמאס לך? פנה האברך לנהג ושאל אותו תסלח לי אם היית מקבל מכתב הזמנה אישית מנשיא ארצות הברית לבוא לבית הלבן תגיד לי את האמת האם היית הולך? הנהג הסתכל באברך ואמר לו מה השאלה בודאי שהייתי הולך! ומה עם העבודה במונית ומה עם האשה והילדים? לא מעניין אותי, אתה יודע איזו הזדמנות זו לבוא לבית הלבן בארצות הברית! אמר לו האברך תדע לך שכאן לידך יש בית הרבה יותר חשוב מהבית הלבן, זה לא הבית של נשיא ארצות הברית. זה הבית של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך והוא גם אבא שלך ואתה הבן שלו ואתה לא צריך לוותר על העבודה ועל המשפחה תבוא מדי פעם לבקר את אביך. הנהג השפיל את עיניו והבין כמה הוא לא בסדר.

אני מבטיח לך שמהיום אני לא מעשן בשבת

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וכו'. אומר הבן איש חי זיע"א שאפשר לפרש בסייעתא דשמיא, שכוונת התנא לומר שאם יש לך שכן שעדיין לא זכה להתקרב לאבא שבשמים, והוא רחוק מהטוב וקרוב יותר לרע, אזי הרחק מהשכן את הרע ותקרבהו לטוב על ידי שתדבר איתו בנועם ובדרכי שלום, ואל תנסה להעיר לו הערות אלא להאיר לו את הדרך. וכשמרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה גר באיזור המרכז כיוון שהוא היה רב ראשי אזי הוא גר בבניין שרובו ככולו חילונים שגם ניסו בתחילה להראות זאת בפומבי והיו מדליקים בשבת מוזיקה בקולי קולות ומעשנים במדרגות וכל הבנין נתמלא עשן. ומרן אמר לבניו לא להעיר שום הערה ולא לצעוק שבת, אלא לעלות לבית בשקט וכך היה כמה שבתות עד שהשכנים לבד הבינו כמה הם לא בסדר וכיבו את אש המערכת והמוזיקה, ואדרבה נהגו כבוד גדול ברב ובבניו.

וכמו המעשה ברבי אריה לוין זצ"ל שראה בשבת יהודי עם סיגריה בפה שמתקרב אליו ושואל כבוד הרב היכן נמצא מלון פלאז'ה. אמר לו הרב, זה קצת רחוק בוא אני ילוה אותך לשם זה קצת מסובך להסביר, והרב ליוה אותו כברת דרך ובינתיים האיש הנ"ל ממשיך לעשן אך הרב לא אומר לו מילה. וכשהמלון ניגלה לפניהם אמר לו הרב הנה המלון לפניך שיהיה לך כל טוב. האיש אמר לרב אני ניסיתי לראות אם תעיר לי ואני רואה שלמרות שזה הפריע לך שתקת, אני מבטיח לך שמהיום אני לא מעשן בשבת. זה מה שאומר הבן איש חי הרחק משכן רע תרחיק ממנו את הרע על ידי שאתה תתנהג טוב.

עדיף לבטל תורה מאשר לפגוע ביהודי

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהאדם בעצמו ירחיק את עצמו מלהיות שכן רע וישתדל רק להיטיב עם שכיניו כדי שיהיה אהוב למטה ונחמד למעלה שעל ידי שהאנשים יראו את מידותיו הטובות אזי יתקדש שם שמים, ואם הגיע דייר חדש לשכינותו ישתדל לקבל את פניו בשמחה. וכן אם בבית הכנסת הגיע יהודי שיש לו איזו אזכרה לא יגיד לו מה אתה מגיע רק כשיש לך אזכרות וכדומה אלא יהיה שכן טוב ויקבל את פניו בסבר פנים יפות וישתדל לקרבו, וכן כשאדם מאחר לבית הכנסת ומגיע באמצע התפילה תשתדל לא להיות שכן רע, ולא להראות לו שראית שהוא מאחר כי הוא נפגע מכך, אלא עשה עצמך כאילו לא ראית אותו.

ומובא בגמרא (סנהדרין י"א) שרבי יהודה הנשיא גדול הדור ונשיא ישראל היה שקראו לו גם רבינו הקדוש ופעם אחת היה צריך למסור שיעור לפני התלמידים שהיו כנראה כמה מאות או אפילו אלפים. והנה אחד התלמידים נדף ממנו ריח של שום והוא גם ישב סמוך לרבינו הקדוש. והרב היה קשה לו להתרכז מחמת הריח של השום וביקש בעדינות שאם יש כאן תלמיד שאכל שום שיקום ויצא. שמע את זה רבי חייא שהיה אחד מגדולי הדור קם ויצא למרות שהוא לא אכל שום וכשראו התלמידים שרבי חיא יצא. יצאו כולם אחריו והתבטל השיעור של רבינו הקדוש וכשראה למחרת בנו של רבי יהודה הנשיא את רבי חיא שאל אותו מדוע ככה גרמת לאבא שלי שיצטער? אמר לו רבי חיא לא תהא כזאת בישראל, כלומר עדיף לאביך מה שעשיתי כי אם היה יוצא זה שאכל שום הוא היה מתבייש וזה יותר גרוע לבייש יהודי מאשר למנוע ביטול תורה.

ומובא שם עוד בגמרא שפעם אחת נכנסה אשה אחת לבית מדרשו של רבי מאיר בעל הנס ואמרה שאחד מבני הישיבה שלו קידש אותה והיא נשואה לו והיא לא יודעת מי זה? מה עשה רבי מאיר עמד וכתב לה גט כשראו את זה התלמידים עמדו כולם וכתבו גט וממילא התלמיד שבאמת קידש אותה גם כתב גט, וכל זה כדי שלא לבייש את האדם שבאמת קידש אותה וברח.

וכן מובא שם עוד בגמרא שרבן גמליאל אמר לשבעה תלמידי חכמים שיתכננו למחר לעבר את השנה ויבואו לאותו מקום ששם מעברים, אלא שלמחרת הגיעו שמונה חכמים ולא שבעה. וכידוע אסור לעבר את השנה אלא למי שהוזמן מאתמול, ולכן אמר להם רבן גמליאל מי שהגיע בלי שקראתי לו בבקשה שיחזור למקומו. עמד שמואל הקטן והתכונן לצאת ואמר לא באתי לעבר אלא רק ללמוד איך מעברים אמר לו רבן גמליאל אתה ראוי בעצמך לעבר אלא שאמרו חז"ל שאסור לאדם לעבר את השנה אלא אם כן הוזמן מלפני כן. ואומרת הגמרא שבאמת שמואל הקטן כן הוזמן מהשבעה אלא שהוא לא רצה שהאיש שהגיע שלא ברשות יפגע וילך לו (ועיין מהרש"א במקום).

הם שומעים קולות של צעדים מתקרבים לדלת

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא כך. הרחק משכן. רע. כלומר אדם שמעדיף להתרחק משכניו ולא להתקרב אליהם ולא לקרב אותם לצור מחצבתם אזי הוא עצמו קצת רע, שכידוע רע זה ראשי תיבות רצון עצמו. שאינו דורש ומחפש טובת אנשים אחרים, וזה מה שאמרו במשנה בהמשך האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית אבל יש אומרים שזו מידת סדום שדאגו רק לעצמם וכמה אנשים שהוזמנו על ידי שכיניהם רק לסעודת שבת כבר חל בהם שינוי משמעותי מן הקצה אל הקצה והחלו לשמור את השבת.

ומעשה בתלמיד חכם אחד באיזור תל אביב שהיה אוסף נערים מן הרחוב לשבת וללמוד עמהם תורה מדי ערב והנה ערב אחד הרב מגיע לתת את השיעור אך חוץ מתלמיד אחד אף אחד לא הגיע כי כנראה באותו היום היה בטלויזיה איזה משחק כדורגל. והתלמיד אמר בליבו זו הזדמנות ללמוד עם הרב חברותא אך הרב חשב אחרת ואמר לו בוא נצא החוצה אולי נמצא עוד חלק מהנערים ברחוב וכך הם יצאו לחפש תלמידים אך לא מצאו. והרב לא אמר נואש אלא אמר לתלמידו בוא עמי ונדפוק על הבתים של האנשים אולי ירצו לבוא לשיעור תורה שזה בלבד מה שיציל את האדם מיום הדין הנורא.

והרב נקש על אחת הדלתות של הכניסה אך אין תשובה והרב דפק על הדלת שוב פעם רק יותר חזק. ואחר זמן שומעים קולות של צעדים מתקרבים והדלת נפתחת ורואים אדם עם פנים עצובות ומדוכאות, ואומר לרב במה אפשר לעזור אמר לו הרב באנו עד הנה כדי לקרוא לך להצטרף אלינו לשיעור. ואז פנה הבעל הבית לרב ואמר בוא עמי ותראה מה גרמת לי והרב נכנס אחריו וראה חבל לתליה עומד ומזומן. אמר לו הרב מה זה? אני כבר כמה פעמים נסיתי לשים קץ לנפשי והפעם כבר הכל היה מוכן והתכוננתי לזה נפשית (רבי יהודה פתאיה כותב שעל התאבדות מקבלים מאה שנה כף הקלע) וכל זה מחמת שאני מרגיש גלמוד ובודד ואף אחד לא מסתכל עלי ואני לא מועיל גם לחברה כי אני מרוחק ממנה, אך פתאום שמעתי דפיקות על הדלת ואתה אומר לי באנו במיוחד בשבילך שתוכל להיכנס לבית המדרש והצלת אותי מרדת שחת והבחור הזה חזר בתשובה.

צריך להזהר מלימוד תורה מורכב

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא ששכן רע זה יכול להיות גם חברותא שאוהב לדבר יותר מאשר ללמוד תורה ובמקום ללמוד תורה הוא מפטפט על דברים בטלים וגוזל לך את החיים שהרי מה זה חיים אם לא התורה הקדושה, וכמו אדם שנשלח לאי בודד לזמן מסויים בסוף העולם על מנת לאסוף יהלומים. אבל בכניסה למקום פגש אותו בן אדם והחל לשוחח עמו על כל מיני דברים למיניהם, ובינתיים הזמן אוזל ולא נתן לו לאסוף את היהלומים היקרים וכבר הגיע הזמן שהוא היה צריך לחזור וממילא כל נסיעתו המסוכנת היתה לבטלה.

וזה בדיוק השכן הרע שיושב לידך מול הגמרא, ובמקום ללמוד עמך בהויות דאביי ורבא ולצלול לים התלמוד הוא מדבר איתך פוליטיקה ושאר דברים שלא יועילו ולא יצילו וגוזל את חייך. וכבר אמר רבי ישראל מסלנט שיש כמה סוגים של ביטול תורה. כגון אדם שישן יותר מהצורך או שסתם יושב ומתבטל בלא שום תועלת, אבל הביטול תורה הגדול מכל הביטולי תורה זה אדם היושב בבית מדרש מול ספר פתוח והוא במקום ללמוד תורה מדבר עם החברותא שלו. ואמר רבי יהודה צדקה זצ"ל כמה אדם נזהר שקונה אתרוג לפני סוכות שחלילה האתרוג לא יהיה מורכב מלימון, כי אז האתרוג פסול אם כן כמה צריך להזהר שהלימוד לא יהיה מורכב דברי קודש ודברי חול ביחד כי זה פסול.

וכן לגבי בית הכנסת אם חלילה יושב לידך אדם שאוהב לדבר באמצע התפילה או חלילה בקריאת התורה אזי כדאי שתעבור מקום ואם יש הרבה דיבורים שם אזי צריך לעבור לבית כנסת אחרת אפילו יותר קטנה והעיקר ששומרים שם על השקט ומכבדים את המקום.

היא המשיכה במנהגה הטוב כשאור זורח על פניה

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. מהשכן הרע צריך להתרחק לגמרי ואילו מהרשע אין צורך להתרחק, אלא רק לא להתחבר ואת זה רואים בארבעת המינים של סוכות לולב הדסים וערבות מחוברים וקשורים ביחד אבל האתרוג לא קשור עמהם רק שמהדקים אותו עמהם בשעת הברכה והנענועים, ואחת הסיבות לרמוז שהלולב יש בו טעם שזה התמרים שרומז לתורה אבל אין בו ריח שזה רומז למעשים טובים, ואילו ההדס יש בו ריח אך אין בו טעם שזה רומז לאנשים שיש בהם מעשים טובים אבל אין בהם תורה, והערבות אין בהם לא טעם ולא ריח. שאין בהם לא תורה ולא מצוות. ואילו האתרוג יש בו גם טעם וגם ריח שזה גם תורה וגם מצוות ולכן הוא לא מתחבר לרשע אבל לא מתרחק ממנו. ומה הסיבה שהמשנה אמרה לא להתרחק מן הרשע? כי הקדוש ברוך הוא רוצה לראות את הרשעים חוזרים בתשובה שאת זה אפשר לעשות על ידי שהצדיקים יאירו להם את הדרך ויראו להם כמה טוב לילך בדרך הישר ולברוח מן השקרים והדרך הרעה.

וסיפר הרב זמיר כהן שליט"א (ראש ארגון הידברות) שבשכונתו היתה גרה אשה זקינה בת שמונים לפחות שכל ליל שבת קודש היא היתה עומדת מחוץ לבית הכנסת עם שני אגרטלים של סוגי בשמים והדסים ומבקשת מהקהל היוצא שיברך כדי להשלים את המנין של המאה ברכות והיא עשתה את זה ממש בשמחה ובהתלהבות. וכעבור עשרים שנה הרב זמיר היה צריך להתפלל ערבית של שבת בבית אבות מסויים בירושלים, שאחיו מכהן שם כרב בית הכנסת וכשיצאו מהבית הכנסת המחזה חזר על עצמו והרב זמיר ראה שוב את אותה זקינה שכבר היתה שייכת אמנם לבית אבות, אך המשיכה במנהגה הטוב כשאור זורח על פניה למרות שהיא עברה את הגיל מאה. ללמדינו שהמצוות שאדם עושה הם גורמים לו לאריכות ימים ושמחה ועושר ואושר וכבוד.

תפסיקו לסנגר

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. המשנה הקודמת סיימה במשפט והוי דן את כל האדם לכף זכות ואם כן מה הקשר למה שאומר נתאי הארבלי להתרחק משכן רע ולא להתחבר לרשע? אומר המהר"ל מפראג שאפילו שאתה מצווה לדון את האדם לכף זכות כשראית אותו עושה מעשים רעים, אם כן יחשוב האדם שגם אפשר להתחבר לרשע שהרי מצאתי לו סניגוריא למעשיו המכוערים, ועל זה באה המשנה שלנו ואומרת סניגוריא לחוד, ולהתחבר לרשע לחוד. אלא שיש לדעת שכשמעוררים סניגוריא על יהודי צריך שזה יהיה מהלב.

ומעשה ברבי יוסף קארו זצ"ל בעל השולחן ערוך שיום אחד נכנס לבית המדרש וראה את תלמידיו מדברים סניגוריא על אנשים מסויימים. הרב ביקש מהם להפסיק לסנגר עליהם כששאלו התלמידים מדוע לא לסנגר? אמר להם הרב כיוון שבליבכם אתם לא מאמינים לסניגוריא היוצאת מפיכם ואם כן עדיף שלא תסנגרו.

להיות ממזכי הרבים ולא ממזיקי הרבים

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. אפשר לבאר בסייעתא דשמיא על פי מה שמובא בגמרא (פסחים קי"ג) שאם ראית אדם שהשעה משחקת לו (כלומר מצליח בעסקיו) תתחבר אליו. אזי הייתי חושב שאם כן אפשר להתחבר לרשע שהשעה משחקת לו לפחות לעסקיו כדי להרויח יותר על זה אומר התנא אל תתחבר לרשע בשום פנים ואופן. ויש לנו לדעת שיש שני סוגי רשעים. יש רשע לעצמו ויש רשע לאחרים. כלומר רשע לעצמו זה אדם שעושה עבירות לתיאבון ואיננו מחטיא אחרים. ויש רשע שעושה עבירות להכעיס או שחלילה מחטיא אחרים בעוונותיו כגון שיועץ עצות רעות לאדם.

ולפעמים בעצה אחת אתה יכול להיות ממזכי הרבים או חלילה ממזיקי הרבים וראינו לגבי אברהם אבינו שהתיעץ עם חבריו ענר אשכול וממרא אם לעשות ברית מילה (אם לעשות את הברית מילה בפרהסיא ולפרסם את זה או לעשות הכל בצינעא) וענר ואשכול יעצו לו שלא יעשה אבל ממרא אמר לו אם הקדוש ברוך הוא ציוה אותך אזי תעשה וגם בפרהסיא ועל זה זכה ממרא שהקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם באלוני ממרא.

והבה ונראה עצה אחת כמה יכולה להועיל מהמעשה הבא. יהודי ירא שמים שעובד בתור סוכן נסיעות לחו"ל שיש לו לקוחות קבועים גם דתיים וגם כאלו שאינם דתיים משום שראו את יושרו והגינותו והנה יום אחד היה יהודי שרצה לטוס ממדינה למדינה מאיזור סין אך תחילת הטיסה בעצם יום השבת, ולכן הציע לו הסוכן נסיעות שלא כדאי לטוס בטיסה הזו למרות שאינו דתי. וברוך ה' היהודי הזה שמע לו, והמטוס נעלם לכמה ימים טובים ולא נודעו עקבותיו, (ולבסוף נמצא שכולם מתו).

היום הוא אחד מגדולי הדור

ומעשה שהיה בשני בחורי ישיבה שלמדו והתעלו במעלות התורה והיראה אלא שיצרו של אחד מהם בער בו כאש לצאת חלילה מהישיבה לרחוב הטמא וכבר אמרו חז"ל (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. אך החבר שלו ישב עמו ודיבר איתו שזה סתם עצת יצר הרע ולא בגלל שהיצר הרע אוהב אותך, אלא בגלל שנאתו אליך שהוא רוצה להפיל אותך לשאול תחתית, אבל גם פה בעולם הזה רואים את ההבדלים איזה תענוג דומה לגמרא עם רש"י ותוספות ואם נתקדם הלאה בחיים אזי אם אתה הולך בדרך התורה והמצוות ממילא גם אשה טובה וצנועה וילדים שיכבדו אותך כראוי ואם ההיפך לא צריך לומר ואחר דיבורים מהסוג הזה הבחור הנ"ל גער ביצרו הרע ונשאר בישיבה והיום הוא אחד מגדולי הדור.

כל דבר בעתו ובזמנו

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. אומר רבי אברהם אזולאי אם היה הרשע מתחבר אליך שתהיה אתה העיקר והוא הטפל, אזי היה מקום לתקוה שתצליח למשוך ולקרב אותו לתורה. אבל אם אתה מתחבר אליו כלומר שהוא העיקר ואתה הטפל בודאי הוא לא ישמע לך ותתרחק ממנו. ואם יבוא האדם וישאל והרי צריך ללמד סניגוריא על ישראל אזי למה לא להתחבר לרשע? יש לדעת שעת לכל חפץ יש זמן ללמד סניגוריא ויש עת להוכיח את היהודי. וזה תלוי איפה אתה נמצא אם אתה נמצא מול האדם שאותו אתה צריך להוכיח וכמו אליהו הנביא שעמד בהר הכרמל והוכיח את ישראל ואמר להם אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, וביקש מה' שיוריד אש מהשמים וה' ענה לו והוריד אש וגם מילא את התעלה במים, אבל כשאליהו אמר לה' עזבו בריתך ה' הענישו שיפנה את תפקידו לטובת אלישע הנביא, ולכאורה מה שאליהו דיבר קודם עד מתי, הוא לא נענש ואילו כאן הוא נענש, אלא כמו שאמרנו כשאתה מדבר עם העם אזי תוכיחם בנעימות אבל כשאתה מדבר עם ה' תנסה רק ללמד סניגוריא.

לא לחינם הלך הזרזיר אל העורב כי ממינו הוא

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. אברהם אבינו ע"ה נצטווה על ידי בורא העולם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך כדי להתרחק מאיזור של רשעים ואפילו שזה בית אביו, אלא שאחד מהם לא ויתר והחליט שהוא בכל זאת נדבק באברהם אבינו ומי הוא זה ואיזה הוא? זה לוט, שכנראה היה עדיין מושפע מהנס הגדול שכולם ראו איך שאברהם אבינו נכנס לאש ויוצא חי ולכן לא ויתר והלך עם אברהם. אלא שכל זמן שאברהם אבינו היה בסביבה עם לוט אזי ה' יתברך לא דיבר עם אברהם אבינו עד שנפרד לוט ממנו ללמדינו, שאפילו תהיה צדיק כאברהם אבינו אם יש בסביבתך רשע תתרחק ממנו כמו מאש. ואמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) לגבי הזרזיר שלא ידעו אם הוא עוף טהור או עוף טמא ואמרו שצריך לראות עם מי הוא מתחבר סימן שהוא כמוהו, וראו שהוא מתחבר אל העורב ועל זה אמרו לא לחינם הלך הזרזיר אל העורב כי ממינו הוא.

להתרחק מאיזור הרשעות כמה שיותר מהר

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע וכו'. אנו רואים שאחד הנסיונות של אברהם אבינו היה זה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה וכו'. ולכאורה כולם מקשים מה הנסיון והרי כמה וכמה אנשים עוזבים את ארצם והולכים למקום אחר? ועוד יותר שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו הבטחות גדולות שיהיה לו בנים ושהוא יבורך בכל הברכות גם עושר גם כבוד וגם שיצא ממנו עם גדול אם כן מה הקושי?

אלא ידוע אברהם אבינו היה איש החסד וכל מהותו חסד שזה היפך האכזריות. וכאן אברהם אבינו צריך לעזוב את אביו אהובו שהיה עדיין בחיים כמו שאומר רש"י (בסוף פרשת נח) ואמו יולדתו לא בעוד חודש ולא בעוד שבוע אלא מיד, ולהזכירנו שאין טלפונים והוא גם לא מתכוון לחזור בזמן הקרוב או בזמן הרחוק אלא לצמיתות. ואם להורים זה קשה אזי לאברהם זה קשה פי כמה, אבל זה ציווי ה'. וכל כך למה? כדי להתרחק מהאיזור של הרשע וגם אם זה אביו ואמו, כי כשאדם ליד אנשים רשעים אזי הוא לומד מהם, או שהוא אומר לעצמו הרי אני יותר טוב מהם ואינו שואף לעלות במעלות התורה והיראה.

כי קנאתי בהוללים, שלום רשעים אראה

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות. פירש הברטנורא אל תתייאש מהפורענות שעתידה לבוא על הרשע. וידועים דברי הרמב"ן שאחד הדברים הקשים שלא מובנים כל כך בשכל האדם זה צדיק שרע לו ורשע שטוב לו. שלפעמים רואים צדיק שמדקדק קלה כבחמורה והקדוש ברוך הוא גם מדקדק אתו כחוט השערה. ואילו הרשע שלא מדקדק על קלה ולא על חמורה ולכאורה גם ה' יתברך לא מדקדק עמו וזה לכאורה תמוה מאוד? וגם אסף בתהלים (מזמור ע"ג) מקשה את הקושיא הזו באריכות ואומר שם. כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה ובריא אולם בעמל אנוש אינימו (הם לא עמלים לפרנסתם והם עשירים) ימיקו וידברו ברע עושק ממרום ידברו וכו' ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני? כלומר איך לרעים יש לכאורה חיים טובים, ואילו לטובים יש לכאורה חיים קשים?

אלא שהוא בעצמו עונה על זה ואומר עד אבוא אל מִקְדֵשֵי אל אבינה לאחריתם, כלומר כשאני מגיע לבית המדרש ולומד את התורה, אזי אני מבין כמה הרשעים מסכנים שאין להם את העיקר שזה התורה הקדושה. וגם דוד המלך בתהלים (צ"ב) כבר אמר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון כלומר הרי הם רשעים ואם כך איך הם פורחים ומשגשגים בעסקים? על זה עונה דוד המלך להשמדם עדי עד. וכן אומר עוד דוד המלך ע"ה (שם ד' ח') נתת שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם (של הרשעים) רבו. כלומר כאשר אני רואה רשע שהדגן והתירוש והעושר שלו מתרבה מיום ליום אזי אני יותר שמח. ומדוע? כי אם לעוברי רצונו של ה' יתברך כך אזי לעושי רצונו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

רוצים לבנות כאן בניין גבוה חמישים קומות

והיה מעשה באיזה בחור ישיבה שעברו עליו קשיים גדולים במיוחד אם זה מצד המשפחה שלו ואם זה מצד החברים, והוא הרגיש מצוקה גדולה מאוד ופנה בצר לו לרבו הגדול שיורהו בעצה איך לצאת מהדיכאון ובפרט שהוא השתדל לילך בדרך ה' במסירות נפש. והרב לקח אותו לחדרו והצביע לו על בנין גבוה כעשר קומות במרכז העיר ושאל אותו, האם אתה יודע מה הולך להיות עם הבניין הזה? לא, השיב הבחור. ובכן אמר הרב מתכננים להרוס אותו עד היסוד בימים הקרובים כי רוצים לבנות כאן בנין גבוה חמישים קומות למגורים והרבה משרדים במקומו. אז למה הם צריכים להרוס את הבניין. הקשה הבחור שיבנו עליו עוד ארבעים קומות? שאלה טובה אמר הרב אבל אתה צריך לדעת שכשבונים בנין לעשר קומות אזי עושים יסודות לעשר קומות. אבל כשרוצים לבנות בנין של חמישים קומות צריך לחפור יסודות של חמישים קומות ולכן צריך להרוס את הבניין.

ואני רוצה שתדע הוסיף הרב לבחור שהקדוש ברוך הוא רוצה לבנות אותך שתעלה מעלה מעלה מעל כל חבריך. וכמו הבניין הזה שיבואו להרוס אותו אם היה לו פה לדבר הוא היה צועק מה רוצים ממני אבל אינו יודע שרוצים לעשות אותו יותר גבוה בהרבה, וזה מה שהקדוש ברוך הוא עושה לך עכשיו כדי להכין אותך לדרגות גבוהות מאוד בעבודת ה'. הבנתי, אמר התלמיד שהתעודד מדברי הרב אך שאל מדוע דוקא אותי בחר הקדוש ברוך הוא וכי אין לו תלמידים אחרים? אני ישאל אותך שאלה אחרת אמר הרב מדוע הקבלנים בחרו להרוס בנין של עשר קומות ולא הלכו לקצה העיר שיש שמה מקומות ריקים ויבנו שם את החמישים קומות שלהם שהרי לקנות בנין של עשר קומות ולהרוס אותו זה עולה הרבה יותר כסף והרבה יותר עבודה מה אתה אומר?

אתה כנראה עם נשמה גבוהה

אני חושב אמר התלמיד כי בקצה העיר אף אחד לא ירצה להקים משרד וגם הדירות מגורים שם לא יקרות, אבל מה זה קשור אלי הקשה התלמיד? אתה צודק אמר הרב וכמו שיש מקומות מרכזיים ויש מקומות צדדיים אותו הדבר גם בבני אדם אתה כנראה עם נשמה מאוד גבוהה שאת זה רק בורא העולם יודע שהרי הוא אדון כל הנשמות ורבון כל המעשים ולכן הוא רוצה דוקא בחור כמוך לבנות בו יסודות טובים וגם אם הושפלת ופגעו בך משפחתך או חבריך, תדע שזה בשביל לבנות אותך (ההארה שבהסתר).

אוי לזרעו של עשיו כשיקום עליו יעקב

נתאי הארבלי אומר הרחק וכו' ואל תתייאש מן הפורענות. עם ישראל עבר תקופות מאוד מאוד קשות בכל הגלות הארוכה הזו אם זה בחורבן הבית הראשון והשני ואם זה במסעות הצלב ובאינקיוזיציות ואפילו בדור האחרון השואה הנוראה שהנאצים רצחו ששה מליון יהודים. ולכאורה הם ממשיכים לחיות ולא קורא להם שום דבר רע? על זה אומר הפסוק (ישעיה פרק ס"ג פסוק א') מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, ומסביר אור החיים הקדוש שבורא עולם ילבש בגד מיוחד שעליו יהיו כל הנרצחים בכל הדורות בידי שונאי ישראל והקדוש ברוך הוא ימלא בגדיו בדם של הריגת אדום. וזה בעצם מה שאומרת המשנה ואל תתייאש מן הפורענות.

ומובא בגמרא (עבודה זרה י"א) שפעם היה לגויים חג שהם היו עושים אותו פעם בשבעים שנה ומקשטים את העיר בפרחים ושושנים ומביאים שני בני אדם אחד צולע והשני בריא ושלם עם הרבה זהב עליו ושמים לו את הקרקיפלו של רבי ישמעאל הכהן הגדול שזה הפנים שלו שהרשעים קילפו את עור פניו. ומרכיבים את הבריא על הצולע כביכול הבריא זה עשיו והצולע זה יעקב ואז לועגים ואומרים עלינו שחלילה מה הועילה הברכה שיצחק אבינו בירך את יעקב ראשון והרי עינינו הרואות שעשיו שולט בכסף ובשאר, וכל ארצות הברית בידיהם אלא שאחרי שהם אוכלים ושותים ולפני שהם הולכים לביתם הם אומרים משפט, אוי לדין כד יקום לדין. כלומר אוי אוי לזרעו של עשיו כשיקום עליו יעקב כלומר בימות המשיח.

לא יכול להיות שהוא לא יענש בעולם הזה

נתאי הארבלי אומר ואל תתייאש מן הפורענות. הצדיקים כידוע תחילתם עמל ויגיעה רבה בעבודת ה' אך סופם ואחריתם טובה מרובה ושמחה גדולה ואפילו כאן בעולם הזה וכל שכן בעולם הבא. ולעומתם הרשעים תחילתם לכאורה הנאות מרובות אך סופם מר כלענה אפילו בעולם הזה וקל וחומר לעולם הבא.

ומסופר מעשה שהיה בזמנו של החפץ חיים שהיתה איזו אשה אלמנה ששכרה דירה מאדם מסויים אלא שהיא היתה עניה, ובזמן מסויים לא הצליחה לשלם את השכירות והימים ימי חורף קשים ורוח זלעפות וגשם סוער יורד אך כל זה לא הפריע לבעל הדירה לפרק את הרעפים של גג הדירה כדי לגרום להם לצאת מהבית כיוון שכל הבית התמלא בגשם, וכל תחנוני האנשים מסביב שירחם עליהם לא עזרו לרכך את ליבו האכזרי ואכן האלמנה ובניה יצאו מן הבית בצער גדול.

והחפץ חיים אמר לא יכול להיות שהאיש הזה לא יענש בעולם הזה, ואכן כעבור הרבה שנים הוא חלה במחלה מדבקת מאוד קשה, שאסור היה להתקרב אליו עד שנפטר לעולמו בצורה משונה ביותר ללמדינו שגם אם אתה רואה אדם מאוד מצליח למרות מעשיו המכוערים ודרכיו המקולקלים אל תתייאש מן הפורענות. שעתידה לבוא עליו ובקרוב יתקיים בנו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכו'.


משנה ח


הוא הופיע עם הראש למטה ויד ימין סגורה

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. פירש רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ שגם אם אתה איש צדיק ומעביר שיעור לרבים ועורך לפניהם דינים והלכות אל תסתפק בכך, אלא יהיו בעיניך חלילה כרשעים כדי שתוכל להשפיע להם מוסר שיימס ליבם האבן, וכשנפטרים מלפניך ויוצאים מן השיעור יהפכו להיות זכאין.

ומעשה שסיפר הרב ניסים יגן זצ"ל ביהודי שהיה רחוק מאוד מהיהדות וגם כשהרב דיבר בחוג בית והרבה מהאנשים התעוררו לתשובה ונמס ליבם בקרבם והחליטו לשמור שבת ולשנות את דרכם לטובה, אזי היהודי הזה נשאר ליבו אבן. וכשהרב ניסה לדבר עמו אמר לו האיש כשיצמחו לו שערות על היד במקום שלא גודלים שערות רק אז הוא יחזור בתשובה והלך לדרכו. אך לא עבר הרבה זמן וביום מן הימים הוא הופיע עם הראש למטה ועם יד ימין סגורה וקמוצה. ואמר לרב קרה לי דבר לא יאומן.

מה קרה? שאל הרב. ואז האיש סיפר שהוא נסע במכוניתו ולפתע הוא איבד את השליטה על ההגה והמכונית התהפכה וידו הימנית שהיתה מחוץ לחלון התקלף לו כל העור ועשו לו ניתוח והשתילו לו עור ממקום אחר בגוף ששם גודל שערות, ומאז הוא צריך כל יום לגלח את ידו וגם את פניו, ולכן באתי לקיים את הבטחתי שאם יגדל לי שערות ביד אני מוכן לחזור בתשובה. והרב הורה לו דרך תשובה. ומה שלומדים מכאן זה שכדאי לאדם להתעורר לתשובה מהר ככל האפשר ולא להתחכם. כי בסוף זה לא משתלם.

העורך דין לקה פתאום בשיגעון

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכו'. מעשה שהיה ביהודי שנתבע על ידי גוי בארצות הברית שזה היה בעצם סתם עלילת שוא, אלא שהגוי לקח עורך דין ממולח וערמומי ביותר והבטיח לו סכום עצום של כסף אם הוא יצליח להוציא מהיהודי את הסכום הגדול, וכשהגיע יום הדין וכל צד אמר את טענותיו והעורך דין ראה שאין לו סיכוי מול היהודי החכם. והוא גם ראה שהשופט הגוי מאמין הרבה יותר ליהודי ולא לו. אזי אמר בעזות מצח לשופט רק שתדע לך שאני מכיר את היהודי הזה והוא לא שפוי בדעתו וממילא כל מה שהוא אמר עד עכשיו אין לזה משמעות. ומי אמר שדבריך נכונים? שאל השופט. אני יוכיח לך את זאת אמר העורך דין הרשע והערמומי.

ובדיוק כשעלה היהודי לכיוון הנשבעים הוא חלף על פני העורך דין, אלא שהעורך דין ניצל את ההזדמנות ועקץ אותו עקיצה פתאומית כואבת מאוד מאוד בלי שאף אחד שם לב לזה. אלא שהצעקה של היהודי שיצאה פתאום באולם בית המשפט הבהילה את השופט והוא הצדיק את העורך דין הרשע וחייב את היהודי. ואם אנו חושבים שבזה תם הסיפור אזי אנו טועים. כי כעבור שנה וחצי העורך דין הנ"ל שהיה אחד הטובים באמריקה לקה "פתאום" בשיגעון והוצרכו לאשפזו בבית חולים לחולי נפש וכעבור זמן קצר הוא נפטר, ללמדינו שיש דין ויש דיין וכל מעשה של האדם טוב ורע הכל יודעים בשמים, (הרב זילברשטיין).

האם שילמת לה על העבודה

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהאדם לא יערוך את הדין וילך רק לפי הדין, אלא צריך גם לילך לפעמים לפנים משורת הדין, וכמו שאמרו חז"ל (ב"מ ל' ע"ב) על מה חרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על דין תורה, ולכאורה זה פלא אדרבה אם העמידו דבריהם על דין תורה זה אומר שהם צדיקים ולא היו מעוותים את הדין. ואם כן למה ומדוע נענשו בחורבן ירושלים? אלא ידוע שדוד המלך אמר בתהלים (קמ"ג ב') ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי. כלומר. אם ה' יתברך ידון את האדם לפי הדין אזי אף אחד ואפילו צדיקים לא יצאו זכאים, אלא שה' יתברך נוהג עמנו לפנים משורת הדין. אבל כל זה בתנאי שגם אנו נוהגים קצת עם חבריהם לפנים משורת הדין אבל אם האדם רוצה כל דבר לפי הדין, אזי גם הקדוש ברוך הוא שכל מדותיו זה מידה כנגד מידה נוהג עמו כפי שהוא נוהג, ולכן ה' יתברך הולך איתו לפי הדין. וזה היה חורבן ירושלים.

ומעשה ברבי זושא שהיה צריך לחתן את בתו ולכן הוא הביא בד לחייט וביקש שיתפור לה שמלת כלה מיוחדת. וכעבור זמן אשתו של רבי זושא באה לבדוק אם השמלה מוכנה אלא שהיא ראתה את החייט תופר ובוכה והיא שאלה אותו מה קרה מדוע אתה בוכה? ענה החייט ואמר כי גם הוא עומד להשיא את בתו אלא שאין לו בד לתפור שימלה לבתו. אמרה לו אשתו של רבי זושא אם כך תקח את השמלה הזו בשבילך. והחייט הודה לה מאוד, והיא חזרה לביתה וסיפרה לבעלה רבי זושא. אלא שרבי זושא שאל אותה האם שילמת לו על העבודה? איזה תשלום אני נתתי לו את הבד היקר. ועל מה אני צריכה לשלם? את צודקת אמר הרב אלא שהחייט הרי ציפה לתשלום בסוף עבודתו, ולמרות שהוא קיבל את הבד הוא מרגיש חיסרון, ואכן הרבנית חזרה לביתו של החייט ושילמה לו גם על העבודה.

אני משביע אותך בשני לוחות הברית

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שגם אם כתוב בהלכה כך וכך תנסה להפעיל את הראש ולבדוק אם התובע או הנתבע אינם רמאים וחלילה מוכנים אפילו לישבע לשקר.

ודוגמא לדבר נבין על ידי מעשה שהיה עם רבי משה חיים סבו של הבן איש חי שהובאו לפניו תובע ונתבע שהתובע אמר שהנתבע חייב לו סכום גדול של כסף אלא שהנתבע אמר שהוא כבר שילם את כל החוב וממילא הוא לא חייב שום דבר. והרב שאל אותו אם הוא מוכן גם להישבע! בודאי אמר הנתבע אני מוכן להישבע. אלא שהרב הבין שהוא גם לא איכפת לו להישבע לשקר.

ולכן אמר לו תקשיב טוב אני לא משביע אותך בספר תורה רגיל, אני משביע אותך בשני לוחות הברית, ובתוך כדי דיבור אמר לשמש לך תטבול עשר טבילות ותביא לי את שני לוחות הברית, (וכוונתו היתה לספר השל"ה ראשי תיבות שני לוחות הברית) אלא שהאיש מיד הבין שהוא צריך להישבע בשני לוחות הברית לשקר, ולכן מיד הודה שהוא לא בסדר והכל בא על מקומו בשלום. ללמדינו שהדיין צריך להפעיל גם את מוחו ולבדוק גם מסביב.

לפתע התנער הגאון ודפק על השולחן

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. מעשה שהיה בזמן הגר"א באדם עשיר גדול בממונו אך עני גדול ביראת השמים שלו והיה מוכן לעשות הכל בשביל להשיג את רצונו ותשוקתו, וגם כשראה דבר אצל אחרים והוא אין לו היה יוצא מכליו ועושה הכל כדי להשיג אותו, ולפעמים זה היה מהאיסורים החמורים שבתורה. וזה אחד מהם. היה שכן טוב לב ואיש צדיק אלא שהיה לו אשה נאה מאוד, והעשיר הזה אמר בלבו אני עשיר גדול והוא לא עשיר, ובכל זאת יש לו אשה כל כך נאה ולמה לי אין? מה עשה? הלך לשני אנשים שחזותם מעידה עליהם שהם "נראים" צדיקים ושילם לכל אחד מהם סכום כסף גדול מאוד שיעידו בבית הדין שהאשה הזו עשתה עבירה והיא אסורה על בעלה. והתכנון שלו היה שאחרי הגט אזי הוא יתחתן איתה ושני העדים הופיעו בבית הדין אצל תלמידו של הגר"א.

והוא בדק את העדים כמה פעמים ולא מצא שום סתירה בדבריהם והאשה שהעלילו עליה את העלילה בוכה בדמעות שליש ואומרת שזה שקר ולא היו דברים מעולם. התלמיד של הגאון לא ידע מה לעשות מצד אחד בעדים אין סתירה וגם חזותם מראה עליהם שהם יראי שמים. אך מצד שני האשה בוכה בלב שבור מה עושים? החליט להביא את הדין לרבו הגאון מוילנא והעדים נכנסו אחד אחרי השני, והגאון השעין את ראשו על מקלו ועשה עצמו מנמנם וכל עד אמר את דבריו מילה במילה בלי שום שינוי ולא היה שום סתירה בדבריהם. לפתע התנער הגאון מכסאו ודפק על השולחן ואמר. רשעים, רשעים, אתם משקרים לא היה שום דבר רע שקר בפיכם!

העדים כששמעו את הגאון אומר דברים אלו החלו לרעוד בכל גופם מהפחד והרכינו את ראשם ואמרו. כן הרב אנו שקרנים וקיבלנו סכום כסף גדול מהעשיר פלוני כדי לשקר. אנא כבוד הרב ימחל לנו ויעשה לנו תיקון. והרב עשה להם תיקון והכל הסתדר. אלא שתלמידו של הגאון אמר לו אין ספק שרוח הקודש של הרב דיברה מתוך גרונו. אבל הגאון בענוותנותו נענה ואמר זה גמרא בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ח) שאם העדים מדברים באותו סגנון ובאותם מילים בדיוק אותו הדבר זה אומר שהם משקרים, והם הכינו ביחד את העדות שקר, ולכן כאן שראיתי שהם מדברים בשפה אחת ובדברים אחדים זה היה ברור.

זימל וקופל מי התובע?

וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. מהסיבה הזו אומר רבי שבתאי הכהן (הש"ך) בביאורו להלכות דיינים. כתוב בספר חסידים שאין להסתכל בפני בעלי הדין כשטוענים. שהרי אסור להסתכל בפני רשע. ולכן הרבה דיינים היו עוטפים ומכסים את פניהם בזמן הדין.

ומובא מעשה (בענף עץ אבות למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל) ברב בעל ההפלאה שהיו בזמנו שני אנשים זימל וקופל עשירים מאוד שהיו שותפים ומרבים בצדקה וחסד והם השתדלו מאוד שהרב בעל ההפלאה יהיה הרב של העיר ואכן הם הצליחו והרב הגדול זכה בהשתדלותם הרבה להיות רב העיר וישב גם על כס הדיינות, והנה יום אחד מודיע השמש של בית הדין לרב הראשי שהגבירים החשובים הגיעו לבית הדין! תשאל אותם בשביל מה הם הגיעו אמר הרב! ניגש אליהם השמש ושאל אותם מה מטרת בואם? יש לנו בעיה בינינו בענייני ממון ואנו רוצים דין תורה שהרב יפסוק עם מי הצדק? השמש אמר את הדברים לרב. תגיד להם אמר הרב שיחכו בתור כמו כולם. למרות שהדין שלהם מדובר בסכום גבוה דין פרוטה כדין מאה!

והנה הגיע התור שלהם להיכנס. הרב לא בירכם לשלום אלא דיבר אליהם כמו לאנשים רגילים בלי תוארים ושבחים. וכך פתח את דבריו זימל וקופל מי התובע? אני התובע אמר זימל שלא הבין מדוע הרב לא אומר להם שלום ולא מכבדם כראוי. וסיפר את תביעתו על קופל. וקופל אמר את טענותיו. והרב פסק את הדין ושאל אותם אם הם מסכימים ומקבלים את הדין. בודאי שאנו מקבלים עלינו את הדין. אם כך ברוך בואכם רבי זימל ורבי קופל מה שלומכם ותוך כדי דיבור פנה לשמש שיביא שתיה ועוגיות וכיבוד נוסף לאורחים החשובים. אלא שזימל וקופל אמרו לו וכי עד עכשיו לא היינו רבי זימל ורבי קופל? ומדוע לא בירכת אותנו לשלום? אמר להם הרב. המשנה אומרת וכשעומדים בעלי הדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים ורשעים לא ראויים לשבחים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. ולכן עכשיו שקיבלתם עליכם את הדין אזי אתם נחשבים לזכאין ורבי זימל ורבי קופל הודו לרב על דבריו הנחמדים.

והוא ניגש לבעל הבית לבקש העלאה במשכורת

וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. יש להקשות והרי כתוב שצריך לדון כל אדם לכף זכות ואם כן מדוע לחשב אותם לרשעים. ואם זה משום שאחד מהם בודאי מרמה וגונב. מה אשם הצדיק ולכאורה היה עדיף לחשוב את שניהם צדיקים שהרי אחד מהם ודאי צודק? אלא לימדה אותנו המשנה דבר חשוב שעדיף שנחשוב עליהם שהם רשעים ועכשיו נתחיל ללמד זכות על כל אחד מהם ולומר אולי הוא הצדיק מבין השניים. ומזה יוצא שאני דן את שניהם לכף זכות ומחפש זכויות בכל אחד מהם. מה שאין כן אם הייתי רואה את שניהם כצדיקים אזי נותר לי לבדוק מי מהם הרשע וזה מחשבה רעה על יהודי ואין רצונו של הקדוש ברוך הוא שנחשוב רע על בניו וכמו שהפסוק אומר (במדבר י' כ"ט) כי ה' דיבר טוב על ישראל.

ולמה הדבר דומה? לאדם בשם ראובן שעובד אצל אדם בשם יעקב והנה ראובן העובד מדבר על משה הבן של יעקב הבעל הבית שלו דברים רעים שהוא קמצן וכעסן ועוד מידות רעות למיניהן ואת כל זה שומע יעקב הבעל הבית שלו. ולאחר הדיבורים הרעים הללו ראובן מעז לגשת ליעקב בעל הבית ולבקש העלאה במשכורת וקידום בעבודה! אין צורך לומר מה היתה תגובתו של יעקב בעל הבית. וזה אותו דבר על אדם שמדבר רע על יהודי שזה בנו של בעל הבית שזה בורא העולם וכבר בתפילה הוא בא ומבקש חיים טובים ומאושרים מהאבא הגדול. שזה בורא העולם.

רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק

וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שאחרי שהאדם נפטר צריך לחפש עליו כף זכות גם אם הוא לא היה צדיק גדול כי כל דיבור שידברו עליו לטוב או ההיפך יש לזה השפעה גדולה בשמים וכמו שהגמרא אומרת (חגיגה ט"ו) על רבי מאיר בעל הנס שלמד תורה מאלישע בן אבויה למרות שיצא לתרבות רעה ואחרי הרבה שנים מפטירתו של רבי מאיר בעל הנס. פגש רבה בר בר חנה את אליהו הנביא ושאל אותו מה הקדוש ברוך הוא עושה עכשיו בשמים? אמר לו אליהו הנביא שהקדוש ברוך הוא אומר חידושי תורה בשם התנאים הצדיקים חוץ מרבי מאיר שה' יתברך לא אומר משמו בגלל שהוא למד אצל אלישע בן אבויה! אמר לו רבה בר בר חנה והרי רבי מאיר מצא רימון תוכו (את הגרעינים המתוקים והאדומים) אכל ואת קליפתו זרק. כלומר רבי מאיר היה חכם גדול וידע לברור אוכל מתוך פסולת ולקחת רק את דבריו הטובים והנכונים של אלישע בן אבויה ואת הדברים הרעים הוא פסל ולא קיבל אותם. אמר לו אליהו הנביא ברגע הזה הקדוש ברוך הוא התחיל לומר חידושי תורה משמו של רבי מאיר בעל הנס.

ירדה אש מן השמים וליחכה את כל הספסלים

ומזה אנו לומדים איזה כוח והשפעה יש לדיבור האדם על הנפטר כמה זה משפיע. ולעומת זו מובא בגמרא (סנהדרין קד:) שישבו אנשי כנסת הגדולה לדון במלכים מי יש לו חלק לעולם הבא ומי אין לו. ודנו את ירבעם בן נבט וכן את אחאב שאין להם חלק ומנשה יש מחלוקת. אם יש לו חלק לעולם הבא. ואחר כך החכמים רצו לדון לגבי שלמה המלך אם יש לו חלק לעולם הבא או לא? והנה הופיע דוד המלך עליו השלום והשתטח לפניהם בתחנונים שלא ידונו בשלמה בנו! אך זה לא מנע מהם להמשיך לדון בשלמה המלך. ואז ירדה אש וליחכה את ספסליהם אך גם זה לא מנע מהם להמשיך לדון. והנה יצאה בת קול ואמרה להם את הפסוק (משלי פכ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב. בל יתיצב לפני חשוכים. מי שהקדים ביתי (בית המקדש) לביתו ולא עוד אלא שאת בית המקדש הוא בנה בשבע שנים ואת ביתו בשלוש עשרה שנים. ובכל זאת לא השגיחו בבת קול ורצו להמשיך לדון. יצאה שוב בת קול ואמרה (איוב ל"ד) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וכו'. פירש רש"י שבת קול אמרה להם וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא. וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי לומר מי יש לו חלק ומי אין לו חלק הלוא בי הדבר תלוי. וכאן כבר אנשי כנסת הגדולה הפסיקו לדון בשלמה המלך.

אלא שהשאלה נשאלת וכי מה זה משנה לדוד המלך וכן לבת קול מה הם יגידו והרי האמת היא שיש לו חלק לעולם הבא ושיגידו מה שיגידו? אלא רואים כמה חשיבות יש לחכמים שאם הם יגידו שאין לו חלילה חלק לעולם הבא אזי יוציאו אותו מגן עדן למרות שבורא העולם כבר פסק שיש לו חלק לעולם הבא וכן למדנו כמה חשוב לנצור את לשונינו על הנפטרים כי מי יודע מה הדיבור שלנו עלול לגרום.

מי אמר לך שהוא צנוע?

אבל כמובן שאסור לשקר ולומר דברים שלא נעשו כדי לרומם ולהגדיל את שם הנפטר או משפחתו כי הגמרא (ברכות ס"ב) מספרת על רב נחמן שהיה בהלויה והמספיד שיבח את הנפטר ואמר עליו שהוא צנוע. רב נחמן עצר את ההספד ואמר לו מי אמר לך שהוא היה צנוע שהרי אין צנוע אלא איך שהאדם מתנהג בבית הכסא (כלומר במקומות נסתרים שלא רואים אותו) והגמרא שואלת על רב נחמן מדוע היה צריך להעיר לו באמצע ההספד (שהרי בודאי כולם הבינו שאם רב נחמן עצר אותו מלומר עליו שהוא צנוע אזי רב נחמן ידע על הנפטר שהוא לא צנוע).

ומתרצת הגמרא שכשם שנענשים המספידים שקר. כך נענשים השומעים וגם הנפטר בעצמו. ומסתבר שהשומעים לא יענשו כשהם לא יודעים אם זה אמת או שקר. ומרן הרב עובדיה זצוק"ל אמר שהעיקר בהספד או כשבאים לנחם את האבלים או באזכרות זה לא לדבר רק על הנפטר אלא הדגש צריך להיות לעורר את הציבור לתשובה ולהזכירם שזה כל האדם. ואף אחד לא נשאר בעולם הזה גם העשיר וגם החכם וגם הגיבור וגם הבריא וצריך להכין צידה לדרך.

בטעות שלחתי לו את השטר חוב והוא מכחיש הכל

וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. מעשה שהיה ביהודי בשם יצחק שהיה סוחר גדול וירא שמים שהתעסק בסחורה עם אדם בשם אברהם ואברהם היה חייב סכום גדול מעל אלף רובל ליצחק והיה ליצחק שטר שמעיד על זה והנה יום אחד יצחק אמר למשרת שלו שישלח לסוחר אברהם את הדף עם הרשימה של הסחורות שמונח על השולחן להזמין מאברהם הסוחר. אלא שהמשרת התבלבל ושלח לו את השטר חוב שבו כתוב שאברהם חייב ליצחק סכום מעל אלף רובל. וכשגילה יצחק את הטעות של משרתו מיד שלח מברק נוסף לאברהם שיחזיר לו את השטר חוב שנשלח אליו בטעות אך אין מענה מהצד של אברהם גם לאחר כמה מכתבים כאלה ואדרבה אברהם שלח לו מכתב שהוא לא יודע מה הוא מדבר ואני לא חייב לך שום דבר.

ובזמנו היה רב גדול בשם הרב משה צבי שהיה מגיע מדי פעם גם לעיר הזו וגם לעיר הזו כמו רב מחוזי של האיזור כולו. ניגש אליו יצחק בבכי ובתחנונים שיעזור לו להציל את כספו מיד אברהם שחייב לו סכום מעל אלף רובל ובטעות שלחתי לו את השטר חוב והוא מכחיש את הכל! אמר לו הרב אני יהיה בעיר שלו בעוד חודש בדיוק לכמה ימים אזי תהיה גם אתה שמה ונעשה דין תורה. ואכן הגיע היום המיועד ונקבע דין תורה בין יצחק לאברהם. והאולם מלא באנשים מפה לפה שבאו לשמוע ולראות איך יגמר הדין. והרב החל לשאול את יצחק התובע אמור נא את תביעתך. פתח יצחק את פיו ואמר אני קונה ומוכר סחורות לאברהם ועם הזמן הצטבר חוב גדול שאברהם היה חייב לי והיה גם שטר שחתום בחתימת ידו אלא שבטעות נשלח אליו השטר חוב כשהתכוונתי לשלוח לו רשימה של סחורות. אלא שהוא כנראה הבין שלולא השטר הזה אני אפסיד את הראיה ואת הכסף ולכן הוא מכחיש! מדובר בסכום מאוד גבוה.

יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים

מה יש לך לומר מר אברהם שאל אותו הרב! כבוד הרב אמר הנתבע אברהם אני לא חייב לו שום דבר וכל הסיפור הזה זו המצאה ואני לא מוכן לשלם לו שום אגורה ואדרבה אם אני חייב לו שיביא עדים וכבר אמרו חז"ל (ב"ק מ"ו ע"א) המוציא מחבירו עליו הראיה וכל מי שיבוא ויאמר שאני חייב לו סכום כסף גדול ויגיד שנאבד לו השטר אני ישלם לו? אבל הדברים לא שיכנעו את הרב משה צבי הדיין ואמר לאברהם אני מחייב אותך לשלם את כל הכסף כי אתה חייב לו את הסכום! כששמע אברהם את פסק הדין אמר אני לא מקבל עלי את הדין ואני לא מוכן לשלם זה נגד ההלכה! אך לפתע נשתנה קולו של הדיין ואמר לו אתה לא מתבייש לכן אני אגלה את קלונך ברבים ואני גם אומר לך איך היה המעשה עם השטר. האיש עם הדואר הגיע אליך בליל שבת ואתה אמרת לו לפתוח את המעטפה ואכן האיש הגוי פתח את המעטפה ואתה לקחת וראית שזה היה השטר חוב שאתה חייב ליצחק וניגשת לנרות השבת שהדליקה רעייתך ושרפת את השטר בליל השבת והוספת חטא על פשע אבל תדע לך יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

כשמוע אברהם את דברי הרב כמעט צנח והתעלף. ואמר חטאתי עויתי ופשעתי והרב ימחל לי. וכל הקהל שהיו באולם בית הדין היו בטוחים שהרב מדבר מתוך רוח קדשו אך הרב אמר לכולם הבה ואראה לכם את המלאך הקטן שסיפר לי ואז הרב הראה לכולם ילד בן תשע שהיה בעצם אחיינו של אברהם שגדל אצל אברהם דודו בעצמו לאחר פטירת אביו. ואברהם כשראה זאת חשכו עיניו וחשב שנתקיים בו מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו ואז הרב משה צבי הדיין אמר לכולם כשהגעתי לעיר ביררתי אודותיו של הסוחר אברהם וכולם שיבחו אותו ואת יושרו ומידת נדיבותו עד שחשבתי שכל התביעה של יצחק חלילה בשקר יסודה והנה כשפגשתי את המלמד של הילד הקטן הזה שאלתי אותו אודות הסוחר אברהם ואמר לי שהוא ישר ואפילו מגדל יתום בתוך ביתו ומשלם עליו את הסכום לתלמוד תורה.

תאות הממון מעוורת לאדם את העיניים

אמנם לפני זמן מסויים שמעתי את היתום מפטפט ואומר שהוא ראה את הדוד שלו שרף נייר בנרות שבת. אבל אני השתקתי אותו ומאז הוא לא דיבר על זה. ואמרתי למלמד תינוקות שיביא אלי את היתום כי רצוני לדבר עמו. ושאלתי את היתום כשנפגשתי אתו תגיד לי רק את האמת מה ראית ואז הוא סיפר כשהגיע הדוור הגוי בליל שבת אזי הדוד שלי פתח את הדלת וביקש מן הגוי לפתוח את המעטפה ולקח את הנייר שהיה שם ופנה לכיוון הנרות שבת ויפן כה וכה אבל הוא לא ידע שאני כן ראיתי אותו והוא שרף את הנייר בנרות שבת. ומכאן הבנתי אמר הרב את כל הפסק דין. ואז פנה הרב משה צבי לאברהם ואמר לו אני מצוה אותך להמשיך לגדל את היתום הזה בתוך ביתך ולא להחסיר ממנו מאומה וזו תהיה תשובת המשקל שלך ואני רוצה שתישבע לי בתקיעת כף שלא תזכיר לו מאומה כי כל זה משמים ואתה צריך להודות לה' שעל ידי היתום זכית להחזיר את הגזילה ואברהם נשבע ורץ לביתו והביא את הכסף והרב עשה לו תיקון והורה לו דרך תשובה על החילול שבת שעשה במזיד. ומרן הרב עובדיה יוסף שכתב את הסיפור הנפלא הזה בסיפרו ענף עץ אבות מוסיף ואומר שמכאן ילמד האדם כמה תאוות הממון יכולה להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו שהרי המדובר כאן זה באדם ירא שמים ואף על פי כן כמעט ונכשל בגזל גמור אך בורא העולם הציל אותו מהגזל הנורא, (ענף עץ אבות למרן).


משנה ט


אני שורק ובאים לכאן עכשיו שמונים בחורים

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. כידוע רבי שמעון בן שטח היה אחד מגדולי ישראל, והנה יום אחד חלם אחד מתלמידיו שהוא רואה את הגיהנום, והיתה שם אשה אחת שנפטרה לפני זמן קצר והיא עמדה במקום שנקרא כמו האוזן של גהינום, והתלמיד שאל אותה מדוע את בגהינום הרי היית צדיקה וכל הזמן היית בתעניות? אמרה לו האשה זה אמת שכל הזמן הייתי בתעניות, אבל הייתי מפרסמת את זה והולכת בכוונה לבקר אצל השכינות שיציעו לי לשתות, ואני אגיד להם שאני בתענית היום שאחשב בעיניהן לצדיקה גדולה ובגלל שרציתי שהרבה אוזניים ישמעו שאני בתענית, לכן גם אני כאן באוזן של הגיהנום. עד מתי תהיי שם שאל התלמיד? עד שיבוא רבי שמעון בן שטח ויחליף אותי, כיוון שהוא אמר שהוא ישמיד את כל המכשפות ויש שמונים מכשפות באשקלון והוא לא עשה להן כלום!

בבוקר התעורר התלמיד ונפשו קצת עגומה, והלך לרבי שמעון בן שטח וסיפר לו את דבר החלום כששמע רבי שמעון בן שטח את הדברים לא המתין, ואסף שמונים מתלמידיו ולקח אותם עמו לאשקלון, ואותו יום היה גשום מאוד, ורבי שמעון בן שטח אמר לכל תלמידיו שיביאו איתם גם בגדים יבשים חוץ מהבגדים שהם לובשים. והגיע למערה שכל השמונים מכשפות היו שם ולפני שנכנס אמר לתלמידיו להחליף את בגדיהם וברגע שהוא שורק כל התלמידים נכנסים וכל אחד יגביה מכשפה אחת באויר. כיוון שמכשפה יכולה לעשות כישופים רק בזמן שהיא עומדת על הקרקע שהיא גשמית אבל ברגע שהיא באויר אין לה אפשרות לעשות כישופים. ונכנס רבי שמעון בן שטח למערה שאלו אותו המכשפות מה אתה עושה פה? אמר להן רבי שמעון בן שטח באתי ללמד אתכן כישוף תעשו אתם כישוף וגם אני יעשה. מיד אחת המכשפות עשתה כישוף והביאה לחם והשניה הביאה תבשילין וכן הלאה. ואמרו לרבי שמעון בן שטח מה אתה יודע לעשות, אמר להן הרב אני רואה שאתן שמונים מכשפות אני עכשיו שורק ובאים לכאן שמונים בחורים עם בגדים יבשים למרות הגשם שבחוץ, והרב שרק, ומיד נכנסו הבחורים בפנים וכל אחד הגביה מכשפה אחת ובאותו היום הרגו בתליה את השמונים מכשפות לבער את הרע מן העולם (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב).

ילד אחד עמד בפינה ומירר בבכי

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. הרבה פעמים האדם יודע שהוא עושה מעשה לא הגון ומשקר את עצמו אך מתוך שזה נוח לו הוא מעדיף להתעלם מהאמת.

והיה מעשה במלך גדול ונורא אך דבר אחד העיק עליו מאוד שלא זכה לילדים והוא כבר לא צעיר אלא בן שבעים ולכן המלך הכריז ברחבי הממלכה שהוא מבקש שכל הילדים יבואו לארמון המלוכה ביום שלישי בשתים עשרה בצהריים והוא רוצה לפגוש אותם. ואכן הילדים של כל האיזור הגיעו בשמחה רבה לבושים במיטב הלבושים ומחכים למוצא פיו של המלך. ואכן המלך הגיע בלויית משרתיו ושומרי ראשו וסגניו, ואז הוציא המלך זרעים וחילק לכל הילדים ואמר להם תשתלו את זה בעציץ ומי שיהיה אצלו הכי יפה, אזי יהיה הבן שלי ויורש את כסא המלוכה וכל הילדים יצאו מארמון המלך בשמחה רבה. והשקו וטיפחו את העציצים. ואחר שלושה חודשים תלו מודעות בעיר שעל כל הילדים להתייצב בככר העיר הבירה ולהביא עמהם את העציצים. וכל הילדים הגיעו וכולם ראו את הפרחים היפים שהיו בתוך העציצים של כל הילדים חוץ מילד אחד שמירר בבכי והתחבא בפינה כיוון שהעציץ שלו היה בלי פרח אחד.

אל תצטער אמר המלך וחיבק את הילד

ובינתיים המלך מגיע עם כל הפמליא ומכוניות השרד שמלווים אותו מאחורה ומקדימה. והמלך ירד מהמכונית המפוארת ועבר ליד הילדים שאחזו את העציצים עם הפרחים היפים בידיהם אחוזי התרגשות, וציפו שהמלך יבחר בהם, אך המלך המשיך הלאה ודוקא כשהגיע לילד עם העציץ היבש ועיניים רטובות מבכי ומבושה, נעצר המלך וליטף את הילד בפניו ואמר לו מדוע אתה בוכה? אדוני המלך ענה הילד בבכי, ניסיתי להשקות בכל מה שאפשר שאלתי מומחים מה עושים וכל מה שעשיתי לא עזר אני ממש מצטער אדוני המלך! אל תצטער אמר המלך וחיבק את הילד ואמר לו בוא עמי לבמה המרכזית ותנגב בינתיים את הדמעות שלך. עלה הילד בהתרגשות והשתוממות רבה איך הוא דוקא שלא גדל לו שום פרח זוכה לכל הכבוד הזה והתשובה לא איחרה לבוא.

המלך פתח את פיו ואמר ילדים חביבים והורים יקרים אני רוצה לומר לכם שהילד הזה יהיה הבן שלי ויורש העצר, וממילא הוא ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי, ואם תשאלו מדוע והרי העציץ שלו יבש ושלכם מלאים פרחים? התשובה פשוטה הזרעים שהבאתי לכם היו מבושלים ולא ראויים לזריעה כלל אלא שכשאתם ראיתם שזה לא צומח הבאתם זרעים אחרים כדי שהעציץ יהיה יפה אבל הילד הזה היה אמיתי ולא ניסה לזייף וממילא הוא המתאים להיות המלך.

רבי רפאל החל לבכות ולהתחנן לבורא העולם

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. והוי זהיר בדבריך להוציא מהפה רק דברי אמת ולא שקר שכידוע אחד הדברים השנואים ביותר על ה' יתברך זה השקר, וכמו שנאמר מדבר שקר תרחק לרמוז שכאשר האדם משקר אזי הוא מורחק מהקדוש ברוך הוא ששמו אמת וחותמו אמת.

ומעשה נורא שהיה ביהודי בשם ראובן שעשה עבירה פלילית נגד החוק וניגזר דינו על פי המלך למות בתליה, אלא שהמלך השאיר פתח ואמר שאם שני הרבנים הצדיקים רבי רפאל ורבי שלמה יבואו לבית המשפט ויגידו שהוא לא אשם והוא לא ביצע את העבירה אזי הוא ישוחרר לביתו ויזכה להיות בן חורין. כששמעו זאת קרובי משפחתו של הנאשם מיהרו מיד אל שני הרבנים וגם אשתו ובניו באו בוכים לרבנים הגדולים שהרי פיקוח נפש דוחה שבת ויום הכפורים וקל וחומר אם זה "רק" לשקר, ורבי שלמה אכן הבטיח להם שהוא יבוא לבית הדין לומר שהוא חף מפשע, אלא שרבי רפאל החויר ופניו הלבינו כסיד ואמר להם עד מחר בבוקר שיבואו לקחת אותו לבית הדין ה' יעזור. ובלילה רבי רפאל הצדיק החל לבכות ולהתחנן לבורא עולם, וכך היתה תפילתו ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שנזהרתי מאוד לא לדבר שקר אלא רק אמת אלא שכאן זה פיקוח נפש ולכאורה אני חייב לשקר, אבל אנא ממך אם תיקח את נשמתי הלילה אזי הבית משפט יסתפק בעדותו של רבי שלמה ואני לא יצטרך להוציא שקר מהפה שלי. ובבוקר כשבאו שליחי בית הדין להביאו לבית הדין מצאוהו מוטל ללא רוח חיים כפי בקשתו, ואכן הסתפקו בעדותו של רבי שלמה ושיחררו את היהודי לביתו.

מי שדבוק במידת האמת לא יעשה דבר כזה

והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. מעשה שסיפר הרב גריינמן מבאי ביתו של החזון איש שידוע שכל יום היו מתפללים מנחה גדולה בשעה שתים עשרה וחצי והנה יום אחד התעכב המניין ורק בשעה שתים עשרה וארבעים הגיע סוף סוף העשירי למניין, ואז פנה הרב גריינמן לחזון איש ואמר לו שהוא קבע פגישה עם אדם פלוני בשעה אחת בצהריים בביתו. וכפי הנראה אם נתחיל עכשיו מנחה אני יאחר לפגישה ואני יודע שאותו אדם לא יכעס ולא יקפיד אך האם יש בזה בעיה של מדבר שקר תרחק? החזון איש הנהן בראשו ואמר, מי שדבוק במידת האמת לא יעשה דבר כזה וגם אם אתה עשירי תלך לפגישה ובאותו יום נתבטל המניין הנהוג והחזון איש התפלל בשעה אחרת.

הרב לקח את מעילו ורץ לישיבה

והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בהיותו צעיר למד כידוע בישיבת פורת יוסף ונבחן להיות רב לפני הרב הגאון מורו ורבו הרב עזרא עטיה זצוק"ל. והרב עדיין לא נתן לו את התעודה ולא חתם עליה כי עדיין לא היה למרן צורך בתעודה. אך לימים כשהרב היה אמור להיות רב במצריים. ניגש לרב עזרא עטיה כדי לקבל את התעודה. הרב עזרא הוציא את התעודה כדי לחתום עליה ולתת אותה למרן אך היתה בעיה כי כתוב שם החותם כאן בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, וביתו של הרב היה קצת רחוק מהישיבה והימים ימי מלחמה ופגזים מתעופפים באויר, אך הרב עזרא לא חשב הרבה אלא לקח את מעילו ורץ לישיבה והכניס את ראשו להיכל הישיבה וחתם את שמו וחזר ונתן את התעודה למרן.

אם אני לא אדאג לעולם הבא שלי אף אחד לא ידאג לי

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים וכו'. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא על פי מה שמובא ברש"י (פרשת האזינו) שמשה רבינו עשה את השמים והארץ עדים, שאם חלילה בני ישראל לא ילכו בדרך התורה והמצוות אזי השמים יעצרו מלתת גשם והארץ לא תתן את יבולה. ועל זה רומז רבי שמעון בן שטח לחקור את העדים כלומר את השמים והארץ שהשמים רומז לנשמה והארץ רומז לגוף. לבדוק ולחקור היכן כדאי וצריך להשקיע האם בגוף שזה לטפח אותו יותר מדי. בית הכי יוקרתי ורכב ברמה גבוהה מאוד ולנצל את כל העשרים וארבע שעות לרדיפה אחר תענוגות הגוף, ואילו הנשמה שזה רומז לשמים בקושי משקיעים בה. וזה לא משתלם כי בסופו של דבר עולים לשמים לחיות חיי נצח ואם כל חיינו השקענו בענייני הגוף אזי אין לנשמה צידה לדרך הארוכה.

וכמו שחז"ל (קה"ר א' ט"ו) אמרו שהעולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא דומה לים ואם ביבשה מכינים צידה להפלגה בים אזי זוכים לפרנסה טובה בעולם הבא וכמו שאמר החפץ חיים שהרבה אנשים אצים ורצים אחר הפרנסה בעולם הזה אבל אינם רצים אחר פרנסתם לעולם הבא וזה היפך ההגיון כי בפרנסה כבר נאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון והקדוש ברוך מפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים. אבל בענייני רוחניות אם אין אני לי מי לי אם אני לא אדאג לעולם הבא שלי אף אחד לא ידאג לי.

והגמרא (כתובות ס"ו) מספרת על מור עוקבא שהבין שסופו קרב הוא ביקש להביא לו את הפנקס כדי לראות כמה הוא חילק צדקה במשך ימי חייו והוא ראה שהוא נתן כמה אלפים של מטבעות זהב שזה סכום אדיר אך הוא אמר שהדרך שהוא הולך אליה היא מאוד ארוכה והכסף שהוא נתן לצדקה לא מספיק וחילק את נכסיו הרבים ונתן חצי לצדקה.

ומכל זה למדנו שעיקר מטרתנו היא העולם הבא וכמובן שאין צורך להזניח את העולם הזה אלא ודאי שצריך לדאוג לגופנו אך צריך תמיד לזכור שנשמתנו צריכה צידה גדולה וגדושה לדרך הארוכה כי שם זה עולם האמת והנצח.


משנה י


הוא שכח ששני בניו עמדו מאחריו

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות. מובא בגמרא (סנהדרין צ"ה-צ"ו) לגבי סנחריב שכבש את כל העולם והגלה את עשרת השבטים ושם פניו עם כל חייליו הרבים לעבר ירושלים עיר הקודש, וכשהוא עבר את הירדן אזי השליש הראשון של החיילים עברו בשחיה, כי הירדן היה מלא על גדותיו, אך לשליש השני המים הגיעו עד החזה שלהם. כי השליש הראשון מרוב שהם היו רבים חלק גדול מהמים נבלע בגופם. והשליש האחרון העלו אבק ברגליהם, כי השליש השני נבלע כל המים בתוכם. אך כל זה לא עזר וכל החיילים של סנחריב כשישנו בלילה לא קמו בבוקר ונפחו את נשמתם ורק סנחריב ובניו עם קומץ קטן של חיילים נשארו.

וסנחריב הלך משם עם בניו וחייליו והגיע להרי אררט (טורקיה) וראה שרידים של עץ שנשארו מתיבת נח (שעד היום זה נמצא שם עם המידות המדוייקות שהתורה אמרה), אמר סנחריב איזה עץ חשוב זה למרות שהיה מבול הוא הצליח לשרוד כנראה העץ הזה זה אלוהים. אמר סנחריב לחתיכת עץ אם תעזור לי ואני שוב פעם אצליח לכבוש את כל העולם אזי את שני הבנים שלי אני מוכן להקריב לך קרבן. אלא שהוא שכח ששני בניו עמדו מאחריו ושמעו שהוא מתכווין לשחוט אותם קרבן לעבודה זרה. אמרו אחד לשני הבא להרגך השכם להרגו. וקמו והרגו את סנחריב אביהם. והלכו והתגיירו ולימים נולדו מהם שמעיה ואבטליון. שזכו להיות גדולי הדור רבותיו של הלל הזקן.

כל בוקר היה קם ומברך בקול גדול את אבא שלו

שמעיה ואבטליון וכו' אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. מבאר מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו (ענף עץ עבות) על פי מעשה באדם עשיר מאוד שהיה לו בן יחיד בשם יצחק שהיה מאוד מפונק, אבל האבא לא ויתר וביקש ממנו ללמוד את מלאכת הצורפות שזה מקצוע טוב שיפרנס אותו בכבוד, אבל יצחק אמר לאביו אתה עשיר גדול וזה יספיק להרבה שנים ואין צורך כלל ללמוד מקצוע אבל האבא התעקש ואמר לבנו על כל שיעור שתלמד תקבל חמשה מטבעות זהב והבן הסכים. והאבא החכם הביא צורף מומחה אליו הביתה שילמד את בנו יצחק את כל סודות המקצוע והשתדל גם לגרום לו לאהוב את המלאכה. והאבא עמד בדיבורו ושילם לו את חמשת הזהובים על כל שיעור שלמד. וגם לצורף המומחה שילם האבא בעין טובה. ואת כל כלי האמנות של הצורפות השאיר את הצורף לבן של העשיר. לאחר כעשרים שנים האב העשיר נפטר לעולמו. והבן יצחק שכבר הספיק להתחתן ונולדו לו ילדים ירש את כל הירושה הגדולה והענקית. אך הכסף הגדול לא החזיק אצלו הרבה זמן ותוך שנתיים כל הכסף נגמר.

יצחק היה עצוב ואובד עצות מהיכן יתפרנס. ואז נזכר במלאכת הצורפות שאביו שילם עליו בכדי שילמד את המקצוע. ומיד הלך והוציא מהמחסן את כל כלי העבודה ופתח לו חנות קטנה והמזל האיר לו פנים וכך הלך מחיל אל חיל, וכל בוקר שהיה קם היה מברך בקול גדול את אבא שלו ז"ל ואמר מנוחתו בגן עדן. אמרה לו אשתו כשקיבלת ירושה כל כך ענקית לא בירכת אותו מה קרה עכשיו? ואז סיפר לה יצחק כמה אביו טרח והשקיע כדי שהוא יסכים וילך ללמוד מקצוע מבלי להזדקק לבשר ודם שזה הרבה יותר טוב מהירושה הגדולה שבאה בלי כל מאמץ, ואילו הכסף שאני מרוויח מהמלאכה יש בו את ברכת ה' ויש ברוך השם ברכה גדולה.

אני הולך לרשום ילדים לתלמוד תורה אמר מרן

שמעיה אומר אהוב את המלאכה וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שלפעמים אפילו הלמדן שלומד תורה כדי להתקדם בתורה ובעבודת ה' יש צורך שיסגור את הגמרא ויצא לזכות את הרבים שזו גם מלאכה ואם זה בעונת הרישום של ילדים לתלמודי תורה ודאי שזו מצוה גדולה תחשב לו, שהרי כל ילד שילך לתלמוד תורה ויגדל לתפארת עם ישראל זה עולם מלא.

ומי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זצ"ל. שבהיותו אברך צעיר לימים ראה אותו הרב לורנץ (אחד מהח"כים החרדים שהיו באותה תקופה) באוטובוס לכיוון באר שבע. שאל אותו הרב לורנץ מה כבוד הרב עושה בבאר שבע? אני הולך לרשום תלמידים לתלמודי תורה ענה מרן. האם יש לך רשימה של מקומות שאליהם אתה הולך? אין לי שום רשימה אני פשוט נכנס לבית הכנסת ובעזרת ה' אדבר דברי תורה על מעלת האדם שבניו יוצאים תלמידי חכמים וכמה האבא והאמא יהיו מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא ואני רושם את כל מי שירצה.

הרב לורנץ היה המום מתשובתו של הרב שנוסע אל הלא נודע למקום שהוא לא מכיר והוא לא מרויח על זה כסף, אלא רק מוציא דמי נסיעות והיותר מהכל שמרן המתמיד והשקדן העצום שלא פסק פיו מהתורה לא ביום ולא בלילה גם כשהוא רעב וגם כשהוא צמא גם בדרכים וגם בבית. ראה לנכון לסגור את הספרים הנעימים עליו והלך כל ערב למקום אחר במשך שבועיים ימים בשנה, כיוון שבזמנם רק זה היה הזמן שהיה אפשר לרשום תלמידים. ועל זה אומר התנא אהוב את המלאכה למרות שהתורה אהובה עליך, הרי כבר נאמר תהילים (קי"ט קכ"ו) עת לעשות לה' הפרו תורתך.

הוא ראה במראה שיוצא לו מהראש חתיכת ברזל

שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שלפעמים האדם לומד כדי לקבל תעודת רבנות ובעזרת ה' להיות רב בישראל. אלא שכשהוא מגיע להלכה או ללימוד מסויים שהוא רואה שזה לא קשור ללימודי הרבנות, הוא מדלג על זה ולומד רק את מה שקשור לרבנות למרות שהלימוד האחר יש בו הלכה למעשה. וכל זה כיוון שקשה עליו המלאכה של התורה. אבל מי שיודע שהתורה יקרה מפנינים לא ידלג על דברים בתורה שכל אות וקל וחומר מילה או משפט שבתורה שווה את כל היהלומים והזהב ביחד.

ועל זה אמר דוד המלך (תהלים קי"ט) סעפים שנאתי ותורתך אהבתי כלומר. אדם שלומד עוד סעיף ועוד סעיף בשולחן ערוך. אך לא מקיים את מה שאומרים בתפילת ערבית ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך זה לא כל כך טוב כי כשהאדם לא מוצא הנאה ועונג מלימוד התורה אזי הוא יחפש הנאות במקומות אסורים. ואפילו שכדי להינות מהתורה צריך את הסבלנות כדי להקשות ולתרץ ולהעמיק בכל משנה והלכה. על זה אומרת המשנה אהוב את המלאכה ולא להיות עצלן מלהבין כל דבר על בוריו. וכמו שאדם רוצה להכין מאכל מסויים אלא שיודע שזה קצת מסובך ואומר לעצמו אני יאכל לחם ועגבניה. כך האדם שרוצה רק להתקדם בלימוד בלי להבין כראוי את מה שהוא לומד.

והיה מעשה ביהודי בן תורה בשם משה לפני כעשרים שנה שהוא נסע באחד האוטובוסים של אגד אלא שהיה מחבל באוטובוס והמחבל התפוצץ וגרם להרס בנפש ובממון. ואותו יהודי בשם משה נפצע וחדרו הרבה ברזלים ומסמרים לגופו, והוא החל בסידרת בדיקות וניתוחים כדי להוציא מגופו את כל הברזלים ובעזר ה' הכל עבר בהצלחה, אלא שהיה מסמר אחד בתוך הראש שהרופא אמר לו בשביל להוציא את המסמר מהראש צריך לעבור ניתוח מסובך מדי, ולכן בשלב זה עדיף לו להשאר עם המסמר בראשו למרות שיש מדי פעם כאבים עזים. והבחור הסכים וחזר לכולל והגה בתורה יומם ולילה. והנה ביום מן הימים הבחור לומד תוספות קצת מסובך והחל להתאמץ מאוד. ובסוף הלימוד הוא קם לבית הכסא והנה הוא ראה במראה שיוצא לו מהראש חתיכת ברזל והוא פחד לנגוע ונסע מיד לבית החולים, והלך לאחד הרופאים שניתח אותו ושאל אותו מה עושים עם הברזל שיצא לו מהראש. הרופא הסתכל וראה את הברזל והושיט את ידו והוציא לו את המסמר מהראש ושאל אותו איך זה קרה לך שהמסמר יצא לך בלי ניתוח? אמר לו האברך פשוט מאוד למדתי תוספות!

הפרופסור לקח את הקלסר והשליכו לאשפה

שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. אומר רבי אברהם אבן עזרא שהעבודה הכי קשה זה בעצם לא לעבוד. כי כשהאדם עובד ומייצר הוא מרגיש שהוא שווה משהו ויש לו סיבה טובה לקום בבוקר ואפילו שהוא מרויח כסף בעבור זה. הסיפוק שלו ממה שהוא עשה לא פחות גדול. וזה מה שעשו המצרים לבני ישראל במצריים. העבידו אותם בפרך ובני ישראל בנו את פיתום ורעמסס, ואמרו חז"ל (סוטה י"א) מדוע נקרא פיתום שאחרי שהם בנו בניינים מפוארים היה פי תהום נפער ובולע את הכל. וכל זה ידעו המצרים מראש ועשו זאת בכוונה כדי לשבור את השמחה של היהודי ולשבור לו את הנפש. וכן רעמסס לרמוז שכל מה שבנו היה מתמוסס.

וכמו אותו המעשה בבחור בשם איציק שלמד באוניברסיטה ובלילות היה עובד כדי לשלם את שכר הלימוד והנה ביום מן הימים הוא קורא מודעה בעיתון המקומי שמחפשים אנשים שיודעים לכתוב ספרי עלילות מרתקים ומי שחושב שיש לו אפשרות שיטלפן למספר שמופיע בעיתון. ואכן הבחור איציק התקשר והוזמן לפגישה במשרד שהיה דוקא באוניברסיטה שבה הוא לומד. ונפגש עם הפרופסור. אמר לו הפרופסור אתה יודע לכתוב סיפורי מתח ועלילות? אני יכול לנסות אמר איציק. ובכן יש לך שלוש שבועות אמר הפרופסור להביא לי לכאן סיפור מתח עלילתי לא פחות ממאתים עמודים, והבחור עבד על זה בין הלימודים למלצרות וחיבר איזה עלילה מסוימת בכוחות נפש ותוך כדי ויתור על שעות שינה וטיולים למיניהם כי הוא היה זקוק מאוד לכסף. וביום המיועד הוא ניגש לפרופסור ומסר לו קלסר מעל מאתים עמודים של עלילה מרתקת עם סוף טוב.

הפרופסור הביט ברפרוף בקלסר והגיש לו מעטפה בת חמשת אלפים שקלים. ובעוד איציק אומר תודה רבה. הפרופסור לקח את הקלסר והשליכו לפח האשפה. איציק ההמום שאל את הפרופסור מדוע אתה זורק את הקלסר לאשפה אפילו לא קראת את הסיפור. הסיפור לא מעניין אותי ומה זה משנה לך אתה העיקר קיבלת את הכסף וזה מה שחשוב לך האם אני טועה? בודאי שאתה טועה אדוני הפרופסור. אני השקעתי את כוחותי וזמני בעבור זה ואם אתה לא מעוניין בסיפור אזי אני אקח אותו לעצמי ותקח בבקשה את המעטפה שלך! ותוך כדי דיבור התכופף איציק וניגש לפח ושלף את הקלסר. והנה הפרופסור אומר לאיציק תדע לך לזה חיכיתי. ומה שרצינו לבדוק במחקר הזה שאנו עורכים זה לא מי מחבר עלילות. אלא מה שהאדם עבד והזיע על משהו מסויים האם זה חשוב לו יותר מהכסף ואפילו שהוא זקוק לו כמוך אתה יכול לקחת גם את המעטפה. עד כאן הסיפור.

ולהבדיל זה מה שהמשנה מלמדת את היהודי אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. המלאכה היא זו שתתן לאדם את הסיפוק הרוחני והגשמי. וידוע שאחד המקומות שיש בהם הכי הרבה אנשים שמתאבדים וקורעים את פתיל החיים בעודם צעירים זה שוויץ. שזה ארץ מאוד מאוד עשירה ויפה וגם מלחמות אין שם כלל, אך "החיים" של האנשים שם משעממים כי האדם אומר לעצמו יש לי הרבה כסף בבנק. בשביל מה לי לקום מוקדם ולצאת לעבודה אלך לטייל כל היום. אך בסוף היום או בסוף השבוע הוא מתבונן בעצמו ורואה שהוא לא מועיל לעצמו ולא לחברה, והוא חי בלי תכלית וממילא זה גורם לו לעשות את הרע ביותר ולאבד את חייו בשתי ידיו. ללמדינו שגם וכאשר האדם לא זכה להיות מבאי בית המדרש ישתדל לעסוק במלאכה ולא יהא יושב ובטל שהבטלה אומרים חז"ל (כתובות נ"ט) אם כל חטאת.

בן עשר שנים קופץ נגדי

שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות. הסביר רבי יהושע השל שאם אדם לא ילך אחר השררה והרבנות אזי יזכה שיקויים בו ואל תתודע לרשות כלומר לדברים שהם רשות לעשותם ואין בהם איסור מפורש ובודאי שאינם מצוה, שכאשר האדם נמשך אחר תענוגות הגוף והמותרות אזי הוא לא זוכה להתקדש במותר לו, ומי שהולך אחר השררה והרבנות מוכרח שיימשך אחר תענוגות החומר. ואומר בעל חובות הלבבות שלאמיתו של דבר אין בעולם חפצי רשות אלא או מצוה או עבירה. ואסור גם להתקרב לעניינים שמרחיקים את האדם מבוראו גם אם אינם אסורים ממש. ובכל תקופות החיים האדם צריך להיות עומד בצדקו מתחילה ועד סוף שלא יתעקם וישתנה משום נסיון בחיים.

שהרי שלמה המלך פתח את ספרו קהלת ואמר הבל הבלים הכל הבל שבעה הבלים כנגד שבעה עולמות שהאדם רואה. כך שנו חז"ל במדרש (קהלת רבה פ"א ג') בן שנה דומה למלך נתון בעריסה והכל מחבקין ומנשקין אותו. בן שנתיים ושלוש דומה לחזיר שפושט ידיו באשפה. בן עשר שנים קופץ כגדי. בן עשרים נוהם כסוס משפר עצמו ורוצה לישא אשה. נשא אשה הרי הוא כחמור. הוליד בנים. מעיז פנים ככלב להביא להם מזונות. הזקין הרי הוא כקוף. הדברים אמורים בעמי הארץ. אבל בבני תורה כתוב והמלך דוד זקן. אף על פי שהוא זקן. הוא מלך. התקופות הללו בחיים אומר בעל ספר עלי שור (הרב שלמה וולבה) זה רגעים של נסיון ומי שזוכה לעבור אותם בשלום אשריו. ומי שלא. אזי הולך מדחי אל דחי עד שהוא מאבד את צורת האדם שלו ונעשה כקוף. ולא בחינם האדם מורכב מגוף ונשמה שהגוף מושך את האדם להנאות הגוף ואילו הנשמה מושכת את האדם להנאות רוחניות. ולפעמים האדם חושב אני יעשה רק את הדבר הזה וזה לא נחשב כל כך לעבירה ובסוף הוא רואה איך הוא רחוק לגמרי מרוחניות.

ולמה זה דומה? לגנב שפרץ לבית בשתיים לפנות בוקר וחיפש מה לגנוב אך לא מצא והוא מיהר לצאת מהבית אלא שביציאתו הוא ראה נברשת יפה והוא לא רצה את הנברשת. אבל הוא נזכר שהוא צריך כמה ברגים ולכן לקח כסא והחל לפרק את הברגים אלא שלאחר פירוק הברגים כל הנברשת נפלה לרצפה ברעש מחריש אזניים ובעל הבית התעורר ורץ לראות מה קרה. והנה הוא רואה את הגנב עומד ומצטדק ואומר תאמין לי שאני רציתי רק את הברגים ואני מוכן לשלם לך 2 שקל על הברגים אני לא אשם שהנברשת נפלה ונשברה. אך בעל הבית כבר התקשר למשטרה.

האברך לא ביטל אפילו יום אחד מלימוד התורה

שמעיה אומר וכו' ואל תתודע לרשות. מעשה באברך מאיזור הדרום שהשתדל להרבות בתורה ולהפיץ תורה בכל מקום ומקום והנה הגיע בחירות מקומיות ובלית ברירה האברך הנ"ל היה צריך להיות אחד מהנציגים לאחת המפלגות שבגלל שהוא היה אדם מוכר קצת אזי מסתבר שהם יזכו לקולות רבים ואכן היה בזה צורך גדול וברוך ה' זה הצליח והקולות היו מעל המשוער והאברך לא ביטל אפילו יום אחד מלימוד התורה ואפילו ביום הבחירות הוא הלך ללמוד וללמד כרגיל אלא שקרה דבר אחד. שלפני כן האברך היה משתדל לדבר בדברי תורה עם כל מי שהוא פוגש. ופתאום ככל שהבחירות התקרבו אזי דיברו איתו בעיקר בענייני הבחירות.

ללמדינו שגם וכאשר אתה מצליח לגבי הבחירות חייב שיצא מזה משהו של ביטול תורה או דבר אחר ולכן מייעץ לנו התנא לא להתוודע לרשויות ואם יבוא וישאל האדם והרי חייב שמישהו סוף סוף יהיה שם כדי לעזור למי שצריך. אם זה ללומדי התורה אם זה לתינוקות של בית רבן אם זה לעניים ולאלמנות וליתומים ודאי שיש בזה צורך גדול אזי מי ילך ויעשה זאת? התשובה פשוטה והיא כתובה על הקירות ועל הלוחות מודעות כחודשיים לפני הבחירות הלוא המה התמונות של הנציגים שלא חסרים. אלא אם כן באים אליך גדולי ישראל ואומרים לך אתה האיש המתאים להיות הנציג של התורה, ולא אתה הולך ויוזם ורץ כדי להיות בראש כמאמר ירבעם בן נבט שה' יתברך תפס אותו בבגדו ואמר לו חזור בתשובה ואני ואתה ובן ישי (דוד המלך) נטייל בגן עדן וירבעם במקום לקפוץ על המציאה שהקדוש ברוך הוא מוכן לקבל אותו בתשובה למרות שהוא חטא והחטיא את ישראל בעבודה זרה לרוב. אומר לה' יתברך מי בראש ועונה לו בורא עולם בן ישי בראש ועל זה הוא מפסיד את כל הגן עדן שלו.


משנה יא


אני מנהל את כל הסעודה

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. אומרים המפרשים שאבטליון היה בעצם אב היתומים, שטליון זה לשון טליים קטנים וכל מי שהיה תובע יתומים אזי אבטליון היה בא כמו אביהם ולוחם את מלחמותיהם. כי ידוע שלתבוע יתומים קטנים חסרי משענת ואבא אוהב. זה עבודתם של הרמאים והנוכלים כי לעמוד מול אדם ולומר לו שהוא חייב לך כסף כשהאדם משקר אזי זה צריך תחבולות גדולות ועזות פנים גדולה, אבל לבוא לילדים יתומים ולומר להם שאביהם היה חייב כך וכך כסף זה קל. ולכן אבטליון שינס מתניו ולחם בעבור היתומים שהרי ידוע מי שמצער יתומים ואלמנות שהעונש שלו מהר מאוד מגיע, וגם ההיפך אדם שמשמח יתומים ואלמנות כמה שכרו רם ונישא בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.

ומעשה ברבי ישראל מסלנט שהיה לו תלמיד עשיר שביקש ממנו לבוא לעשות אצלו שבת, והרב הסכים אבל הוא הוסיף תנאי שלתלמיד זה היה נראה משונה אך כמובן שתק מפאת כבוד התורה ומה היה התנאי? הרב אמר לו שהוא ינהל את כל מהלך הסעודה וגם אם הוא יעשה דברים תמוהים על התלמיד לקבל את הדברים כמו שהם בלי לשנות מאומה. והתלמיד הסכים שהרי זו זכות עצומה שגדול הדור התארח אצלו בשבת, ובפרט שהגמרא (ברכות מ"ב) אומרת שהמארח תלמיד חכם בתוך ביתו אזי זוכה לברכה שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. וכן אצל יעקב אבינו שלבן אמר לו ויברכני ה' בגללך. וליל שבת הגיע והרב הגיע אל התלמיד כפי שהבטיח. ואמר שלום עליכם בזריזות ותוך שתי דקות כוס הקידוש הונפה באויר כשהתלמיד עומד תוהה ומבולבל כיוון שהוא אומר את כל היהי רצון והלשם יחוד שלפני הקידוש שזה לוקח לו כמעט חצי שעה, ופתאום הרב הגדול בשתי דקות כבר אוחז את הכוס. אך כמובן שהוא שתק ושמע את הקידוש.

הילדים שלי כבר גמרו את הסעודה והלכו לישון

ומיד אחר הקידוש פנה הרב ליטול ידיים בזריזות וכולם אחריו. ואחר המוציא הרב ביקש מהמשרתת אם אפשר להביא את הדגים לשולחן, והמשרתת הזדרזה והביאה את הדגים, ואחר כעשר דקות שאכלו את הדגים אמר הרב לעשות מים אמצעיים ומיד להביא את המנה העיקרית, וגם כאן המשרתת הזדרזה והביאה את המנה העיקרית וגם כאן תוך עשר דקות כבר היו לפני ברכת המזון והתלמיד עומד המום מהמחזה כי הוא רגיל להאריך הרבה יותר בשירי שבת ודברי תורה על השולחן. אך שתק כפי ההסכם המוסכם מראש ולפני ברכת המזון הרב מסלנט אמר למשרתת אני מבקש מחילה אם גרמתי לך לעבוד יותר קשה כיוון שלא היה לך זמן לנוח והכל היה במהירות.

אך המשרתת אמרה לרב אני אשה אלמנה וכל ליל שבת אני עובדת כאן והארוחה נמשכת לא פחות משלוש שעות, וכשאני מגיעה לבית הילדים שלי כבר גמרו את הסעודה והלכו לישון. כי בעל הבית לוקח לו הרבה זמן עד שהוא מקדש וגם בסעודה הוא שר הרבה שירים ואומרים הרבה דברי תורה. אך היום בזכות הרב אזכה סוף סוף לשבת בשולחן שבת עם הילדים שלי. תבורך כבוד הרב, ואז אמר הרב לבעל הבית תדע לך אם אתה רוצה להאריך ולפייט ולשיר ולומר דברי תורה על שולחן שבת זה טוב מאוד אבל לא על חשבון האלמנה הזאת, ומהיום אני דורש ממך לנהוג כל שבת כמו שנהגנו היום ולשחרר את האלמנה לביתה ורק לאחר מכן תשיר ותאמר דברי תורה כמה שאתה רוצה. הבעל הבית שהיה בעצם תלמידו של הרב קיבל עליו את הדין באהבה. והאלמנה סוף כל סוף זכתה לשבת ביחד עם בניה ובנותיה בשולחן שבת.

כל מילה שהוא אומר שומעים אותו ומנסים להפיל אותו

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא מדוע כתב אבטליון חכמים הזהרו בדבריכם. לכאורה היה לו לומר חכמים היזהרו בדיבור ומדוע היה צורך לומר בדבריכם? אלא אפשר לומר שתלמידי חכמים עוסקים בתורה אזי החשש שיטעו הוא קצת רחוק, כי התורה מגינה ומצילה אבל כשהוא קצת בבין הזמנים או בשבת שאין סדר לימודים אזי הוא מדבר גם דברים לא של תורה. רק שהוא שוכח שכל מילה שהוא אומר שומעים אותו ומנסים להפיל אותו, ולכן אמר התנא בדבריכם כלומר בדיבור שלכם שזה דברי חול, וכעין זה גם אומרים בתפילה של שבת ואילו פינו מלא שירה כים ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וכו' אין אנו יכולים להודות לך על אחת מאלף אלפי אלפים וכו' ואילו אח"כ אנו אומרים על כן אברים שפלגת בנו וכו' ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד, והדברים תמוהים שרק לפני כמה מילים אמרנו שאפילו פינו מלא שירה כים אי אפשר להודות אפילו אחד מאלף אלפי אלפים ואחרי כמה מילים אנו לפתע כן משבחים?

השר היה נראה מודאג ועצוב

ואומר המגיד מדובנא: משל למלך רם ונישא שהיה לו שרים רבים אלא שאת אחד מהם הוא חיבב ואהב במיוחד והשר הזה היה יהודי, וכמובן שכל השרים קינאו בו מאוד גם בגלל אהבת המלך אליו וגם בגלל היותו יהודי, ולכן מדי פעם ניסו להעליל עליו עלילות אך זה לא הצליח כיוון שהמלך ידע שרק הקנאה והשנאה מדברת מגרונם. והנה יום אחד הם אמרו למלך אם הוא אוהב אותך תגיד לו שיכין סעודה לכבודך ונראה אם הוא יהיה שמח לערוך לך סעודה. אמר להם המלך כך נעשה, ותראו שהוא אוהב אותי. מיד קרא המלך לשר היהודי ואמר לו אני מבקש שתכין תוך שבוע ימים סעודה כיד המלך לי ולכל שרי המלוכה. אעשה כמיטב יכולתי אמר השר היהודי למלך ואכן בתוך שבוע ימים הסעודה היתה מעל ומעבר והמלך והשרים הגיעו לסעודה ואכלו ושתו. אלא שהם ראו שהשר לא מעלה אפילו חיוך אחד ופניו נראים מודאגות מאוד. אמרו למלך אתה רואה שהוא הכין לך סעודה גדולה אך הוא עצוב ומודאג כי הוא היה צריך להוציא עליך הרבה כסף, תגיד לו שיכין סעודה אחרת ותתן לו כסף להכנת הסעודה ותראה שהוא כבר לא יהיה מודאג ועצוב. והמלך הודה לו מאוד על הסעודה ואמר לו בעוד שבועיים אני מבקש שתעשה לנו עוד סעודה אך הפעם אני אתן לך כסף להוצאות הסעודה עם תפריט איזה מאכלים ואיזה שתיה לקנות והשר אמר למלך שכל מה שהמלך רוצה הוא יעשה ובעוד שבועיים הסעודה תהיה מוכנה ומזומנת.

כל מה שאעשה לא אצא ידי חובתי כי אתה המלך

ואכן השר הלך והתרוצץ ודאג שלא יחסר שום דבר מבקשותיו של המלך. והנה הגיע היום המיוחל והמלך וכל הפמליא הגיעו ואכלו ושתו מן הסעודה המפוארת. אבל הפעם השר היה מחייך ושמח וקיבל את האורחים בחמימות ובשמחה ולא היתה שום עצבות ודאגה בפניו כלל. וזה מאוד שימח את השרים האחרים לראות כך, שהרי זה לכאורה סימן מובהק על חוסר אהבתו למלך כשצריך להוציא כסף על חשבונו, וכמובן שהם פנו למלך ואמרו לו אתה רואה שהפעם הוא לא מודאג ועצוב כי הסעודה על חשבונך! ניגש אליו המלך ואמר לו תודה רבה על הסעודה הנפלאה שערכת לנו אך יש לי שאלה לשאול אותך. מדוע בסעודה הראשונה לא היית שמח כלל אלא מודאג ואילו בסעודה הזו אתה שש ושמח האם זה בגלל שהסעודה הזו על חשבוני והסעודה הראשונה היתה על חשבונך? חלילה וחס אדוני המלך. בסעודה הראשונה הייתי מודאג כי אולי לא יצאתי ידי חובה בסעודה שערכתי לכבוד המלך ואולי חסר דבר מאכל או שתיה מסויימת שהמלך אוהב ואם כן איך אני יעיז להעלות חיוך ולשמוח כי כל מה שאעשה לא אצא ידי חובתי כי אתה המלך. אבל בסעודה הזו המלך בעצמו נתן לי כסף ורשימה מסודרת מה להביא לסעודה, ועשיתי בדיוק כדבר המלך ואין לי סיבה להיות מודאג, ולכן היום אני שמח! כששמע זאת המלך שמח שמחה גדולה והעלה את כבודו ומשכורתו כי ראה המלך כמה הוא חשוב בעיני היהודי.

והנמשל ברור שאם הפה היה שלנו אזי אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות. אין אנו מספיקים להודות וכו' על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות. על הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו ומדוע? כי אתה המלך הגדול והנורא שכמה שנשבח זה כלום אבל האברים שפלגת (שחילקת) בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד. ומדוע? כי אלה האברים שאתה נתת בנו והם לא שלנו וזה כמו המלך שנתן כסף ורשימה מסודרת מה לקנות. (מרן הרב עובדיה בספרו ענף עץ אבות).

המורה אמר לו שהוא לא יצליח ללמוד אלף בית

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו'. אפשר לומר בסייעתא דשמיא כיוון שהחכמים הם מורמים משאר העם והעם מתבטל לדעתם ומקבלים את דבריהם כאורים ותומים כאילו זה נאמר מפי משה רבינו. אבל החכמים עצמם הם ענוים ולא מחשיבים את עצמם, וממילא הם עלולים לומר דברים בלי שימת לב. וידוע שרבי עקיבא עד גיל ארבעים לא ידע לקרוא ולכתוב, ולמרות שהיה לו שכל כפי שרואים שאחר 24 שנות לימוד הוא זכה לעשרים וארבע אלף תלמידים ונעשה לאחד מגדולי התנאים והשאלה נשאלת מדוע הוא לא הצליח לפני כן ללמוד לקרוא ולכתוב? אלא אומרים חז"ל (אדר"נ פ"ו ע"ש הובא בענף עץ אבות עמ' ר"ד) שהמורה שלו כשהוא היה ילד קטן אמר לו שהוא סתום ובחיים הוא לא יצליח להבין אלף בית. וכיוון שרבי עקיבא בהיותו ילד קטן ראה את המורה שלו כדמות מאוד חשובה, אזי הוא האמין בכך ובאופן פסיכולוגי זה השפיע עליו מאוד, עד שהוא ראה את אותו סלע שנעשה בו חור מהמים שירדו עליו, אזי הוא הבין שגם אם לבו אבן אזי המים שזה התורה תעשה בו חור והוא יצליח ללמוד. וזה מוסר גדול להורים ולמחנכים לקיים את מאמר אבטליון חכמים הזהרו בדבריכם כי כל מילה שלא חושבים עליה יכולה להיות מסוכנת.

אתה תקבל לחם ושמלה

וכן מובא בחז"ל (ע"ז י"א) שאונקלוס שהיה בן אחותו של קיסר רומא ובא להתגייר אזי הוא שאל את רבי אליעזר מה הוא יקבל על כך שהוא התגייר, האם יהיה משכורת שמינה בראשון לחודש ובית מפואר וכל ההטבות, שהרי הוא ויתר על הרבה דברים שיכל לקבל אותם אצל דודו ברומא. אך רבי אליעזר אמר לו בפשטות את מה שהתורה אמרה ואהבתם את הגר לתת לו לחם ושמלה! כלומר שהוא יקבל לחם וגם ביגוד ולא יותר מזה. כששמע זאת אונקלוס קם מהכסא ופנה לצאת החוצה והנה כמעט ויצא. בא רבי יהושע לקראתו ושאל אותו מה קרה מדוע פניך זועפים? אמר לו אונקלוס אני באתי להתגייר וויתרתי על מעדני עולם ואוצרות תבל וחשבתי שאקבל הרבה דברים. והרב אמר לי שאקבל רק לחם וביגוד ואני לא מוכן! אמר לו רבי יהושע אל תדאג מה שאתה רוצה אנו נשתדל לתת לך, ומה שאמר לך הרב לחם ושמלה. הוא התכוין לומר שאתה בקרוב תתחתן ויהיה לך בנים ובנות והבנות ינשאו לכהנים והם יאכלו לחם הפנים והם ילבשו שמלה של בגדי כהונה. כששמע זאת אונקלוס אזי הוא נרגע וחזר לישיבה והמשיך ללמוד עד שנעשה אונקלוס הגר שכתב לנו את כל התרגום אונקלוס.

מילים פוגעות זה מסוכן

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו'. מובא בגמרא (יבמות ק"ה) שרבי ישמעאל בנו של רבי יוסי הגיע באיחור לבית המדרש ורצה להגיע למקום שלו אלא שבזמנם כולם היו יושבים על הריצפה ומי שעובר ביניהם נראה חלילה כאילו שהוא דורך עליהם. אמר לו אבדן (אחד התלמידים של רבינו הקדוש) מי זה פוסע על ראשי עם קודש (כלומר שבני ישראל קדושים) אמר לו רבי ישמעאל באתי ללמוד תורה מפי רבי, אמר לו אבדן וכי ראוי אתה ללמוד תורה מפי רבי? אמר לו רבי ישמעאל וכי משה רבינו היה ראוי ללמוד תורה מפי הקדוש ברוך הוא? אמר לו אבדן וכי אתה משה רבינו? אמר לו רבי ישמעאל וכי רבך אלוקים הוא? בינתיים היה איזה שאלה שבאו לשאול מחוץ לבית המדרש. אמר רבינו הקדוש לאבדן צא ותראה. אחר שיצא אבדן, אמר רבי ישמעאל לרבינו הקדוש כך פסק רבי יוסי אבא שלי בעניין הזה ששואלים בחוץ. כשבא להיכנס אבדן ולפסוע למקומו אמר לו רבינו הקדוש מי שעם קודש זקוקים לו יכול לפסוע על ראשי עם קודש שזה בעצם רבי ישמעאל שהביא הלכה בשם אביו. אבל אתה שלא זקוקים לך ראשי עם קודש אל תפסע.

באותה שעה טבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו וכל גופו של אבדן נעשה מצורע. אמר רב יוסף אבדן צריך להודות לקדוש ברוך הוא שהעניש אותו בעולם הזה ולא העניש אותו לעולם הבא אלא שהחפץ חיים מקשה מדוע רק כשנכנס אבדן ורצה לפסוע קרה לו האסונות ולא ברגע שהוא אמר מילים פוגעות לרבי ישמעאל? ועונה החפץ חיים שלפעמים האדם עושה מעשה שהמעשה הזה לא בטוח שהוא רע או טוב ומי יפסוק? האדם בעצמו, וכמו שהיה כאן שאבדן אמר לו שאסור לפסוע על ראשי עם קודש ויש לך לשבת מרחוק. אבל כשאבדן בעצמו בא לחזור למקומו ולפסוע על ראשי עם קודש, אזי הוא הראה בעצמו שאין בעיה ואם כן המילים שאמר לרבי ישמעאל מיד הוא נענש עליהם. וזה שאמר אבטליון חכמים הזהרו בדבריכם שיש ליזהר מלפגוע בזולת גם כאשר האדם בטוח שהוא צודק כי מילים פוגעות זה מסוכן. ויהי רצון ה' יתברך ינצור לשוננו מרע ושפתינו מלדבר מרמה.

הרב ישב בפינה והקשיב לדבריו

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. מעשה שהיה עם המגיד מדובנא שהגיע לאיזה עיירה שאף אחד לא הכיר אותו וראה מודעות תלויות בחוצות העיירה שהיום בשעה חמש יהיה דרשה גדולה של המגיד מדובנא.

הרב התפלא מאוד שהרי אף אחד לא דיבר איתו על דרשה היום בשעה חמש. ואמר בליבו אולי עוד ידברו איתי. הגיעה השעה חמש והרב רואה את כולם נוהרים לבית הכנסת הגדול. בשעה חמש ועשרים הרב הלך לבית הכנסת והנה רואות עיניו דרשן שדורש משלים ונמשלים וטוען שהוא בעצם המגיד מדובנא. הרב ישב בפינה והקשיב לדבריו ולא אמר שום דבר. אלא שבאמצע דבריו הרב ראה שהוא משמיע דברים שיש בהם כפירה בה' וזלזול בתלמידי חכמים. מיד עמד המגיד מדובנא ודפק על השולחן ואמר לכולם אל תאמינו לו הוא לא המגיד מדובנא אני הוא המגיד מדובנא. והרב הביא להם ראיות והאיש השני ברח מהמקום. והמגיד אמר כל זמן שהוא דיבר דברים טובים אזי לא הפרעתי לו אך כשהוא דיבר דברים רעים וגרם לחילול ה' אזי הוצרכתי להודיע את האמת.

אם הוא לא מסכים אזי הם סוגרים את הישיבה

אבטליון אומר חכמים וכו' שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים. כידוע ישיבת וולוז'ין היתה ישיבה טובה מאין כמותה ולמדו שם סביב השעון 24 שעות ביממה כלומר חלק מהבחורים לומדים עשר שעות וחלק יותר וחלק פחות, הסדר הגבוה היה שמונה עשרה שעות ביום לעסוק בתורה, אך בעיני הממשלה הדבר לא מצא חן, ולכן הם אמרו לראש הישיבה של וולוז'ין שהם מוכנים לפרנס את הישיבה על חשבון הממשלה והרב לא יצטרך לילך ולבקש צדקה ופרנסה כדי לפרנס את הישיבה, אלא מבקשים שילמדו כל יום המורים שלהם שעה לפחות מקצועות חול למיניהם גאוגרפיה וביולוגיה וכו'. אך הרב לא הסכים ואז אמרו לו הממשלה שאם הוא לא מסכים אזי הם סוגרים לו את הישיבה. הרב אמר להם תסגרו לי את הישיבה אין לי בעיה אך אסור לערבב קודש בחול (והרב גם ידע כמה מים רעים מתכוננים המורים לומר באמצע לימוד מקצועות החול) ולכן סגר, כדי שכל אחד מהתלמידים ילך ויקים בעצמו ישיבה ואכן הרבה תלמידים הלכו והפיצו את התורה ופתחו ישיבות לתפארת עם ישראל.

חילול ה' חמור יותר משאר העבירות

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. אומר הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א ה"ד) שיש ארבעה חילוקי כפרה.

א) ביטל מצוות עשה כגון לא קרא קריאת שמע שחרית או ערבית או שלא בירך ברכת המזון, עושה תשובה, שזה חרטה. וידוי, וקבלה לעתיד, ומיד מוחלין לו מהשמים.

ב) עבר על לא תעשה שאין בו כרת כגון אם התגלח בסכין או אכל לא כשר ורוצה לחזור בתשובה אזי מתחרט, מתוודה, ומקבל לעתיד אבל צריך לחכות ליום הכיפורים. ורק אז נמחל לו.

ג) אם עבר על לא תעשה שיש בו כרת או מיתה, כגון שאכל ביום הכיפורים, או אכל חמץ בפסח או חילל את השבת, אזי צריך לעשות חרטה. וידוי. קבלה לעתיד, ולחכות ליום הכיפורים ועדיין הוא צריך לקבל ייסורים ורק לאחר הייסורים זה נמחל לו.

ד) אם הוא חילל שם שמים. אזי צריך לעבור את כל השלבים ולחכות ליום הכיפורים וכן לייסורים ועדיין לא נמחל לו עד יום המוות, כי כל זמן שהוא בחיים אנשים רואים אותו ונזכרים בחילול ה' שעשה ומזה אנו לומדים כמה חמור חילול ה'. יותר מלאכול ביום הכיפורים ויותר מחמץ בפסח, ולכן אבטליון מזהיר את החכמים להזהר מאוד בדיבורים של התורה כי מילה אחת חלילה לא נכונה יכולה לגרום לחילול ה'.

ומי לנו גדול מיואב בן צרויה שנכנס לעיר גדולה של עמלק ולפני שנכנס אמר לאנשיו אם תראו שיוצא משערי העיר נהרות של דם אזי תיכנסו. ויואב היה גר שם אצל איזו משפחה שהם כמובן לא ידעו שהוא בעצם אוייבם הגדול יואב בן צרויה. ולמחרת הלך למסגר ואמר לו שיכין לו חרב חדה וחזקה והוא ישלם לו מחיר הגון. למחרת הגיע אליו יואב בן צרויה ושאל אותו האם החרב מוכנה? בודאי ענה המסגר והוציא את החרב מהנדן והביא אותה ליואב. אך יואב ברגע אחד שבר אותה לשניים לעיניו המשתאות של המסגר. ואמר לו תעשה עם הרבה ברזל ופלדה אני ישלם לך אין לך מה לדאוג. ואכן המסגר הכין חרב חזקה יותר אך גם הפעם יואב בן צרויה שבר לו אותה לשניים, עד שבפעם האחרונה המסגר הכין חרב חזקה מאוד מאוד שאפילו יואב לא הצליח לשבור אותה, ואז שאל אותו יואב בן צרויה תגיד לי לפני שאשלם לך למי ראויה החרב הזו להידקר בה? המסגר חייך ואמר ברשעות, ליואב בן צרויה! אם ככה הבה ואשלם לך ומיד תקע לו את החרב בבטנו והרגו.

ומשם יצא לרחובות והיה הורג וטובח את אנשי עמלק ובערב חוזר לישון באותו בית, וכך היה עושה כל יום עד שראו ישראל שיוצא מלא דם מהשערים, ונכנסו לעזור לו ואחר שיואב חזר משם והלך לדוד המלך, אזי אמר לו דוד כל הכבוד האם חיסלת את כל עמלק? בודאי ענה יואב הרגתי את כל הזכרים של עמלק, ומה עם הנקבות? שאל דוד. את הנקבות לא הרגתי כי המצוה בתורה זה רק הזכרים שהרי כתוב מחה תמחה את זָכַר עמלק! מה פתאום את זָכַר זה לא נכון. את זֵכֶר עמלק מי אמר לך שזה רק זָכַר? הרב שלי בתלמוד תורה. שמע זאת דוד המלך שלח לקרוא לו והרג אותו. וזה מה שלימד אותנו אבטליון חכמים הזהרו בדבריכם שאם לא נזהרים אנו עלולים לגרום לחילול ה'.

הרב פרץ בבכי במשך עשרים דקות תמימות

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו' וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. מובא ברבינו יונה (שע"ת ש"א) תיקון נוסף לחילול ה' והוא קידוש ה' שאדם זוכה שיגידו עליו אשריו שלמד תורה אשרי רבו שלימדו תורה אשרי הוריו שזכו לבן כזה. ואחד הדברים שגורמים לקידוש ה' זה כשרואים אדם מאושר ושמח בעבודת ה' ומשתדל להפגין שמחה ואושר בכל זמן שהוא לומד תורה ומתפלל, ובפרט אם הוא חוזר בתשובה שלפני כן הכירו אותו שהשמחה לא היתה שרויה אצלו. ועכשיו הוא לא מפסיק לחייך. זה הדבר שיגרום להרבה יהודים להתקרב ליהדות. כי הם רואים אדם ששמח בדרך שלו מה שאין כן אם האדם חזר בתשובה או שהוא דתי מהבית, אבל הוא משרה עצבות ודיכאון בכל מקום. אזי מה אנשים חושבים עליו בגלל שקשה מאוד להיות דתי לכן הוא עצוב כל הזמן. וזה גורם לאנשים להתרחק מהתורה וזה חלילה חילול ה'. ולפעמים האדם עושה מעשה שבשבילו זה טבעי אך בשביל אחרים זה דבר נשגב.

ומעשה שהיה בזמנינו באחד הרופאים הבכירים שהחל להתחזק מאוד בתורה ובמצוות וכששאלו אותו מה קרה שהחלטת לשנות את הדרך שהיית רגיל בה עד עכשיו, אמר להם הרופא היה אצלי חולה שהיה לו בעיות חמורות ולא נותר לו הרבה זמן לחיות. רק יומיים שלושה, אבל אם עושים ניתוח זה יכול להאריך את ימיו בחצי שנה מקסימום, וכל זה רק במקרה שהניתוח יצליח שגם זה הסיכויים לא היו גדולים וניגשתי לחולה וסיפרתי לו את מצבו העגום ואמרתי לו שיזדרז להחליט כי אין זמן. אך החולה אמר שדבר כזה הוא לא יכול להחליט בעצמו אלא הרב שלו יחליט ומיד נסענו שנינו אל הרב משה פינשטיין זצ"ל והסברתי לרב את כל הנתונים. והשאלה שלנו אם לעשות ניתוח או לא? אך לפתע קרה דבר שלא הייתי רגיל לראות אצלנו במחלקה, הרב פרץ בבכי במשך עשרים דקות תמימות ורק לאחר מכן אמר בעזרת ה' תעשה את הניתוח ותצליח ותחיה עוד שנים רבות וארוכות. ואני לא הבנתי את הרב ושאלתי אותו איך הרב אומר שהוא יחיה שנים רבות והרי המקסימום לפי כל חוקי הרפואה והטבע שגם אם הניתוח יצליח אזי הוא לא יחיה יותר מחצי שנה. אמר לי הרב בעזרת ה' הניתוח יצליח הוא יתחיל לעשות מצוות ולענות אמן על כל ברכה וקדישים וכל מצוה ואמן זה מלאך והמלאכים יסנגרו עליו בשמים ואני בטוח שהוא יאריך ימים.

וכאן הרופא פנה לסובבים אותו ואמר להם שדבריו של הרב צדקו והניתוח הצליח והתחזיות השחורות של כל הרופאים שהוא לא יחיה מעבר לחצי שנה התבדו, והוא חי כבר כמה שנים אחר הניתוח ואני מאמין שהוא יחיה עוד הרבה שנים. ומה שגרם לי בעיקר להתעורר לעבודת ה' זה הבכי של הרב וההשתתפות בצער, כי אני יודע שמגיעים לרב כל יום מקרים מעין אלו והלב שלו לא רק שלא נעשה לאבן, אלא אדרבה הוא נעשה יותר רך. כי עדיין לא ראיתי איזה רופא שיבכה עשרים דקות או אפילו חמש דקות בהשתתפות עם חולה.

מתי ידעתי שהבן באמת חזר בתשובה

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו' ונמצא שם שמים מתחלל. כידוע שיש הבדל בין אדם גדול בתורה שעושה מעשה לא טוב ואנשים מדברים. לבן אדם פשוט שעושה מעשה לא טוב, ולהבדיל כמו בצבא אם חייל שהתגייס רק אתמול יהיה עם בגדים מרושלים ונעליים לא מצוחצחות לא כל כך יענישו אותו, מה שאין כן אם הרמטכ"ל יראה כך זה יכול להיות שידיחו אותו על זה. וכך זה בעצם גם לגבי חילול ה' שאם יראו תלמיד חכם אומר מילים לא ראויות, ואפילו שאדם אחר אומר זאת ולא מתייחסים או שרואים אדם גדול בתורה יושב בחתונה מעורבת, זה יכול להיות בגדר חילול ה' וגם הרבה אנשים לומדים ממנו וחושבים שזה מותר.

וסיפר יהודי נהג מונית באיזור הצפון שהבן שלו חזר בתשובה אלא שהוא הוסיף ואמר שבהתחלה הוא חשב שזה התלהבות מסויימת, שכנראה תעבור לו עוד מעט אבל ברוך ה' ההתלהבות המשיכה אבל מתי ידעתי אומר האבא שהבן באמת חזר בתשובה ולא יחזור לסורו לעולם בעזרת ה', כשהיה חתונה של אחד מקרובי המשפחה והוא היה רק בחופה ויצא משם מהר כיוון שבחתונה לא היתה מחיצה בין הגברים לנשים, אלא מחיצה בין המוזמנים לאביהם שבשמים.

השר ביטל את הישיבה הדחופה ובא לטלפון

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם ונמצא שם שמים מתחלל. כשיהודי זוכה לעשות דבר שאפילו הגויים מחשיבים אותו ואומרים עליו זה אדם הגון זה אדם צדיק אין לך קידוש ה' גדול מזה.

ומעשה שהיה ברבי ישראל אבוחצירא המכונה הבבא סאלי זיע"א שיום אחד קיבל טלפון מהיהודים במרוקו שהצבא משתלט על כל הבתי ספר של אליאנס, וגם רוצה לקחת את התלמוד תורה הגדול שהיה בו בין שלוש מאות לארבע מאות תלמידים שאם אין גדיים אין תיישים ושהעולם עומד על תינוקות של בית רבן שלומדים תורה, ולכן מבקשים מהרב שיבוא לעיירה הזו כדי לעזור. כששמע זאת הרב מיד ארז את חפציו ונסע עם הנהג שלו עד לאותו מקום. ובדיוק השיח שלהם יוצא מהמסגד והנהג של הרב נסע קצת מהר ובלי כוונה דרס אותו והרג אותו. ואין צורך לומר מה קרה באותו רגע כל ההמון הפרוע רצו לעשות טבח ביהודים.

אך הנה הבבא סאלי התקשר לאחד השרים בממלכה ואמרו לו שהוא בישיבה דחופה, וביקש הבבא סאלי שיעזוב את הישיבה ויבוא לטלפון בדחיפות. השר ביטל את הישיבה הדחופה ובא לטלפון. כששמע השר שהבבא סאלי רוצה אותו. עזב הכל והגיע לרב והרב ביקש להשקיט את ההמון הפרוע ולפזר אותם תוך פחות מחמש דקות השר נתן פקודה לראש המשטרה לפזר את ההמון ואכן בתוך דקות אחדות, כולם הסתלקו מהמקום והעיר צהלה ושמחה. והרב אמר לו על התלמוד תורה והשר נתן הוראה לא לנגוע בתלמוד תורה ואכן כך היה, ושאל השמש של הרב מה גורם להיות גדול מאוד גם בעיני הגויים ומה שביקשת מהשר החשוב הזה אזי מיד הוא נענה לך ואפילו ביטל ישיבה דחופה בשביל זה? אמר לו הבבא סאלי זיע"א האבא של השר הזה היו נולדים לו ילדים ורחמנא ליצלן בגיל שנתיים שלוש היו מתים, ולא היו מתקיימים בניו והלך אביו למופתי הכפר ולשיח של הכפר, אך דבר לא עזר, אמרו לו חבריו אם אתה באמת רוצה הצלחה תלך לחכם של היהודים והוא יתפלל לאלוקיו ורק הוא יכול להציל את הילדים שלך, והוא בא אלי מספר הבבא סאלי עם התינוק שלו, ואמר לי לברך אותו שיגדל ואמרתי לאבא תשאיר אותו אצלי אני אגדל אותו אין לך מה לדאוג ורק כשהילד היה בגיל עשר שנים האבא בא לקחת אותו. והשר שביטל את הפגישה ובא כשביקשתי ממנו הוא בעצם אותו ילד שגדל אצלי עד גיל עשר, (מפי קודשו של הרב אלבז).

שמתי לכולם כמו שאני אוהב שתי כפיות גדושות בסוכר

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. אפשר לומר שכל מה שעושה החכם או האבא או האמא או המלמד בתלמוד תורה או הרב שמעביר שיעור בבית הכנסת השכונתי. צריך זהירות גדולה ביותר ולפעמים מעשה אחד יכול לשנות לאדם את דרכו גם לטוב וגם ההיפך ולא חסר סיפורים על הורים ומורים שפגעו בתלמידיהם או בניהם והם פשוט זנחו את דרך התורה והמצוות ומי לנו גדול מיעקב אבינו שלא הוכיח את בנו ראובן שהחליף את יצועי אביו עד יום מותו. ואומר רש"י (דברים א' ג') שמא ראובן יתבייש ויעזוב את הדרך הטובה וילך וידבק בעשיו הרשע ואפילו שהוא יודע שהוא מפסיד להיות אחד מן השבטים וראשון להם ומפסיד חיי נצח ועולם הבא וכל זה אם חלילה יעקב אבינו היה מוכיחו היה עלול לקרות! אם כך בזמנינו קל וחומר בן בנו של קל וחומר פי כמה וכמה גם מהסיבה שאדם רגיל הוא לא ראובן מתוך שנים עשר השבטים וגם שאם פעם היה רק את עשיו הרשע היום לצערינו יש כל כך הרבה רעות שהאדם נמשך אליהם מאוד.

ומעשה שהיה באברך מאיזור הצפון שהזמין אליו נגר ירא שמים הביתה כיוון שהוא רצה להחליף את כל החדר שינה שלו. שהמיטות היו מרעישות ולא נוחות וגם הארון החל להתפרק מדף אחר מדף. אך הנגר שהגיע הסתכל על המיטות ואמר אין צורך להחליף את המיטות אני אסדר אותם במחיר נמוך מאוד ואת הארון כמובן להחליף. כבר כאן ראה האברך את יושרו ואמינותו של הנגר. והנה הגיע היום שהנגר מגיע להרכיב את הארון והאברך שואל את הנגר מה תרצה לשתות? הנגר אמר שהוא רוצה לשתות תה בלי סוכר. האברך הכין לו אך שאל אותו האם זה טעים לך תה בלי סוכר? בודאי ענה הנגר אמנם פעם אהבתי עם הרבה סוכר אך היום כבר לא. ועכשיו תשמע מה החזיר אותי בתשובה. לפני כמה שנים שהייתי חילוני למהדרין והיה איזה תלמיד חכם שהרב שך זצ"ל שלח אותו ללמד פעמיים בשבוע באיזור תל אביב ואני התחלתי להגיע וללמוד גמרא. ולקחתי על עצמי שאני אכין את התה והקפה לכל הלומדים וגם לרב שמוסר את השיעור.

אך לא שאלתי כמה סוכר להשים בכוס אלא שמתי לכולם כמו שאני אוהב שתי כפיות גדושות בסוכר במשך שנתיים ימים. השיעורים היו יפים ומעניינים. והנה יום אחד היה לרב שבע ברכות של אחד מבני משפחתו ואני ניגשתי להכין לרב כוס תה אך משום מה לא מצאתי את הסוכר. ושאלתי אם מישהו ראה את הסוכר? הרבנית (אשתו של הרב) שאלה אותי בשביל מה סוכר? ואמרתי כדי להכין לרב כוס תה. אין צורך אמרה הרבנית הוא לא אוהב עם סוכר. באותו רגע קפאתי על מקומי שנתיים ימים אני מכין לרב כוס תה עם שתי כפיות גדושות בסוכר והרב שותה בלי להעיר ובלי להניד עפעף כאילו ככה בדיוק הוא אוהב לשתות. אמרתי לעצמי כאשר ראיתי זאת שאני רוצה להיות אדם כזה להתגבר ולשלוט על רצונותי ועל תאוותי ועל כעסי ולכן חזרתי בתשובה כי אני יודע שבלי לימוד התורה אי אפשר להגיע לזה.


משנה יב


ירד עליו שלוש אמות שלג

הלל ושמאי קיבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידי של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לפני שנבוא לבאר בעזרת ה' את המשנה נקדים כמה מילים על הלל שהיה עניו מאוד. אלא שתחילת דרכו לא היתה קלה והוא היה חוטב עצים ואחר כך הולך לשוק כדי למכור את העצים והיה מרויח מכל זה סכום פעוט ביותר. שחצי ממנו היו מתפרנסים הוא וביתו וחצי ממנו משלם לשומר בית המדרש. והנה היה שלג כבד והלל לא חטב עצים והיה צריך להיות שיעור תורה בליל שבת מחצות עד הבוקר. והלל ביקש מהשומר שפעם אחת יכניס אותו בחינם כי לא היה היום עבודה אך השומר לא הסכים ובלילה ההוא הלך הלל בכל זאת לבית המדרש והשומר קיים הבטחתו ולא הכניסו פנימה. הלל לא חזר לביתו אלא עלה לארובה של בית המדרש למרות הקור והשלג הנורא. כי הצימאון והרצון שלו ללימוד התורה גברו על הגוף.

והגמרא אומרת (יומא ל"ה) שירד עליו שלוש אמות שלג שזה מטר וחצי ואחר עמוד השחר הציץ שמעיה לכיוון הארובה בגלל שראו חושך עדיין. והורידו מעל הלל את השלג והדליקו בשבילו את התנור כדי שיתחמם ותחזור אליו ההכרה. ומאותו יום אמרו להלל שהוא יכול להיכנס בחינם. והלל החל להתעסק רוב היום בלימוד התורה ומעט שעות בעבודה. ואחר זמן מינו אותו לנשיא ישראל בתורה והיו להלל שמונים תלמידים מובחרים. שלושים ראשונים ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו. ושלושים שניים ראויים להעמיד את השמש כיהושע בן נון ועשרים אחרונים הם בינונים גדול שבכולם רבי יונתן בן עוזיאל. וקטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח ספרא וספרי ברייתות וכל הש"ס. ומכל זה נבין מי זה היה הלל הזקן בעצמו.

ידעתי שאת אשת חיל

הלל ושמאי קיבלו מהם וכו'. יום אחד הלל הזקן הביא אורח לביתו לארוחת הצהריים וישב עמו. אך רק אחרי שעה ארוכה אשתו של הלל הגישה את האוכל. שאל אותה הלל מדוע התעכבת עד עכשיו הרי האוכל היה מוכן לפני יותר משעה? נכון מאוד אמרה האשה. אך פתאום הגיע איזה עני שהערב הוא מתחתן ואמר לי שאין לו מה לאכול ולהגיש לכלתו ונתתי לו את כל האוכל והכנתי הכל מחדש ולכן התעכבתי שעה ארוכה. אמר לה הלל גם אני דנתי אותך לכף זכות וידעתי שאת אשת חיל (דא"ר פ"ו).

תגידו שנגנב לכם שלושים אלף דולר

הלל ושמאי קיבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. למדנו מכאן שכדי לזכות לשלום אזי צריך קודם כל לאהוב את השלום ולשנוא את המחלוקת שהורסת כל חלקה טובה, ומצד שני יש גם ורודף שלום שאם השלום אינו בהישג ידך אזי צריך לרדוף אחריו ולא להתייאש, וכן אם השגת שלום במקומך תדאג לעשות שלום זה במקום אחר. או שלפעמים צריך לרדוף את השלום כגון האדם רואה את בנו מתחבר לילד מקולקל אזי כאן יש מצוה לרדוף את השלום ולהפריד ביניהם, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ע"ב) כשהרשעים מאוחדים רע להם (כי הם עושים יותר עבירות) ורע לעולם כי העולם סובל בגללם וכשהם מפורדים טוב להם וטוב לעולם.

ומעשה שהיה בחבורה של שודדים גויים שנכנסו לבתים של יהודים וגנבו להם סכום כסף גדול כעשרים אלף דולר והיהודים בצערם הגדול הלכו לרב שיגיד להם מה לעשות, אמר להם הרב כמה גנבו לכם? עשרים אלף דולר. לכו למשטרה ותגידו שגנבו לכם שלושים אלף דולר ואכן הם הגישו תלונה במשטרה שנגנב להם שלושים אלף דולר, והנה לא עוברת שעה אחת וכבר שמעו על מהומה וריב גדול בין השודדים לבין השותפים שלהם, והמשטרה הגיע למקום ולקחו אותם לבית הסוהר ובינתיים הם גם הודו שהם גנבו עשרים אלף דולר, והמשטרה החזירה את זה ליהודים, ושאלו היהודים את הרב מדוע אמרת שנגיד שלושים אלף דולר? אמר להם הרב זה פשוט. השודדים חזרו לשותפים וסיפרו להם שהם גנבו עשרים אלף דולר אבל לשותפים נודע שהתלונה היתה על שלושים וממילא חשבו שהשודדים גנבו מהם עשר אלף דולר והחלה מהומה גדולה ובזכות זה הם נתפסו.

תנקה את היד שלך ואחר כך תנקה את הצלחת

הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורדף שלום וכו'. יש לנו לדעת שצריך לשאוף לשלום קודם כל האדם עם עצמו. כלומר באדם יש שני חלקים שהם קצת מתנגדים אחד לשני שזה הגוף והנשמה שאת מה שהגוף רוצה ומשתוקק אליו את זה דוקא הנשמה לא אוהבת ולא רוצה. ואת מה שהנשמה אוהבת אזי הגוף לא כל כך אוהב, וכמו שכתב הפלא יועץ שהבית כנסת והבית מדרש זה בוסתן כלומר גן מלא פרחים ושושנים ופירות טעימים אבל לצדיקים. אבל אותו המקום זה מאסר לרשעים. כלומר. הם מרגישים רצון לצאת החוצה. כי אצל הצדיקים הנשמה שולטת ואילו אצל הרשעים הגוף שולט. ולכן באה המשנה ואומרת לנו לאהוב את השלום כלומר את השלימות שהגוף יהיה בשלום עם הנשמה, וכמו שהקדוש ברוך הוא בא ליטול את נשמתו של משה רבינו. אמרה הנשמה לבורא העולם שהיא מעדיפה להישאר בגוף של משה רבינו שאין גוף קדוש כזה בכל העולם. אך בכל זאת ה' לקח את נשמתו של משה רבינו על ידי מיתת נשיקה.

ואם האדם לא בשלום עם עצמו, כלומר שהגוף לא נכנע לנשמה אזי לא יהיה לו שלום גם בביתו עם אשתו וגם עם אחרים וכמו אדם שהיד שלו מלוכלכת בזפת והוא מנסה לשטוף את הצלחת ולא מבין מדוע הצלחת נשארת מלוכלכת עד שאומרים לו קודם כל תשטוף את היד שלך ותוכל אחר כך לנקות את הצלחת. שזה אדם שאין לו שלום עם עצמו ורוצה שיהיה לו שלום עם אחרים. וזה אחד הפירושים (על פי הבן איש חי) על מה שאומרים בסוף העמידה וברכת המזון עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו וכו'. שכמו שהקדוש ברוך הוא עשה שלום במרומיו כלומר בין השמים שעשויים מאש ומים שהם שני אוייבים וה' חיבר ביניהם ועשה שמים כך יעשה שלום עלינו ויחבר את הגוף שיהיה משועבד לנשמה. ונראה מעשה כשאדם לוקח את רצונות הגוף ומשעבד אותם לנשמה איזו זכות היא לו.

הבחורים היו עולים בקיץ ואוכלים על הגג

ומעשה שהיה כך היה, בחור צעיר בשם שמשון שלמד בישיבה טובה בחו"ל, והנה הגיעה תקופה של חודש ניסן וכל התלמידים יצאו לחופשת בין הזמנים אך שמשון העדיף לשבת וללמוד בישיבה למרות שהוא היה בעצם היחידי, כי הוא זכר את מאמר החכם באדם שלמה המלך (משלי י' ה') אוגר בקיץ בן משכיל כלומר מי שאוגר ואוסף לימוד תורה בזמני הקיץ וחופשות כשכולם מטיילים אזי הוא יושב ולומד וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי (ירושלמי ברכות פ"ט) אם ראית דור שמתרפים מלימוד התורה עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. כלומר אם מלך מחלק כל יום מיליון דולר למיליון עניים שבאים אליו אזי אם יבואו רק עשרה כל אחד יקבל מאה אלף דולר. וכן הוא בעבודת ה' שיורד כל יום שפע גדול מהשמים וזה מתחלק בין כל לומדי התורה, אך כשהלומדים המה מועטים אזי זה נחלק ביניהם, ונחזור לבחור שמשון שישב והגה בתורה יומם ולילה.

והנה עוד מעט מגיע ערב בדיקת חמץ והבין שמשון שכיוון שהוא נמצא פה עליו מוטלת האחריות לבדוק את החמץ. ולכן הוא מיהר והחל לנקות את כל האיזור של חדר האוכל ואת כל החדרים מהחמץ שהיה שם, ובערב עבר עם נר שעווה ובדק את הכל. והנה הוא נזכר שיש גם עליית גג ששם הוא לא ניקה ולא בדק והוא ידע ששם אמור להיות המון חמץ כי הבחורים בקיץ היו עולים ואוכלים שם. בתחילה הוא ניסה לומר לעצמו הרי גם ככה מחר אני נוסע הביתה לחג הפסח ואף אחד גם כך לא יהיה פה, חוץ מזה שאני עייף מאוד אך עד מהרה התגבר על תאות הגוף לשינה ועלה לגג וניקה אותו ביסודיות, וכך עבד כל הלילה עד הבוקר, ומשם הלך לתפילה ונסע לביתו והגיע רק לפנות ערב והלכו הוא ומשפחתו להתפלל וחזרו לליל הסדר והוא היה בטוח שעוד רגע והוא נרדם על השולחן.

אך לפתע הוא הרגיש ערנות לא רגילה והוא החל להרגיש מתיקות של ליל הסדר שלא הרגיש מעולם. והוא הרגיש איך כל החמץ והיצר הרע יצאו מתוכו והוא קיבל הארה גדולה להבנת ההגדה ולהסביר את הדברים, ומתוך השמחה הוא לא ישן שוב כל הלילה ורק למחרת נמנם קצת ושוב היה כל הלילה ערני, ומאז ואילך הוא מספר שהוא עלה ונתעלה, ונעשה תלמיד חכם גדול מאוד הלוא הוא הרב שמשון פינקוס.

הרב שך אפילו לא הסתובב

הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום וכו'. מסופר על הרב אלעזר מנחם מן שך ראש ישיבת פוניבז' שכידוע היה מתפלל קבוע בישיבה והנה זה היה בימים נוראים שהצפיפות בישיבה היתה גדולה ואחד התלמידים שהיה יושב מאחרי הרב הרים את הסטנדר להניחו על הספסל כדי שיוכל להתפלל תפילת עמידה כי הצפיפות היתה גדולה מדי, ובלי שימת לב הוא נתן מכה בצואר של הרב עם השפיץ של הסטנדר. והתלמיד כלל לא ידע מזה, לולא שתלמיד אחר שראה זאת, אלא שהתלמיד שראה את זה התפלא שהרב שך אפילו לא הסתובב לראות מי זה נתן לו את המכה ואפילו לא הניח אצבעו על המכה לראות שהכל בסדר ואולי נאמר שזה לא כאב לרב? גם זה לא נכון כי אחרי זה הבחור בא לרב והראה לו שיורד לו דם בצואר. וכשנשאל הרב מדוע לא הסתובב לראות מי נתן את המכה או לפחות להניח את האצבע ברגע שהוא קיבל את המכה? ענה הרב ואמר פשוט מאוד לא רציתי לבייש את מי שבלי כוונה הרים את הסטנדר ונתן מכה כי אם הוא היה מרגיש שהוא נתן את המכה לרב אזי היה מתבייש מאוד.


משנה יג


מי שעולה מהר יורד מהר

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב: כשכתוב במשנה הוא היה אומר אזי זה הקודם שדיבר מלפני כן שזה הלל הזקן. והוא אומר נגיד שמא אבד שמיה. כלומר אדם שבתוך זמן קצר עולה לגדולה אזי זה סימן שכמו שהוא עלה לגדולה מהר, כך ירד מהר, וכמו המן הרשע שהיה אחד השרים הפחותים אצל אחשוורוש ופתאום הפך להיות השר הכי חשוב ונעשה משנה למלך וגם את טבעת המלך קיבל, וכולם כורעים ומשתחוים להמן ואם נעשה חשבון נראה שכל גדלותו עד לתלייתו על העץ זה היה שבעים יום בלבד.

ולעומת זאת אצל יצחק אבינו כתוב בתורה (בראשית כ"ו י"ג) ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד, כלומר שהגדולה באה בשלבים אזי זה סימן טוב. וכן לגבי לימוד התורה אם האדם מתקדם בשלבים אזי הוא יצליח אבל אם הוא רוצה לעלות לדרגות של לימוד עמוק בקבלה וכדומה כשאת פשט הגמרא עדיין אינו מבין זה לא טוב, ומובא בגמרא (חגיגה ה' ע"ב) שאחד מהאנשים שהקדוש ברוך הוא בוכה עליהם זה אדם שלא יכול ללמוד ולומד, והקושיא ברורה מדוע ה' יתברך בוכה עליו והרי ה' יתברך צריך לשמוח בו, שאפילו שאי אפשר לו ללמוד תורה הוא הכל זאת מתאמץ ולומד?

אין עניות כמו מי שעני מתורה

אלא אומרים המפרשים שמדובר פה באדם שרק התחיל להתחזק וללמוד תורה, אך הוא רואה שכל הבחורים בישיבה לומדים גמרא בעיון עם הראשונים ועם תוספות, והוא עצמו בקושי יודע לברך ברכות השחר, אבל הוא רוצה להרגיש כמו כולם והוא חושב שהוא יבין את הגמרא הקשה וזו כוונת חז"ל שאי אפשר לו ללמוד דברים גבוהים משכלו אבל הוא לומד ולא מבין כלום, וחס ושלום הוא עלול למאוס בדברי תורה, שזה הגרוע מהכל, שהרי כל בוקר אנו אומרים והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו, וכן בתפילת ערבית אנו אומרים ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך כי הם חיינו ואורך ימינו.

וכן דוד המלך ע"ה אומר (תהילים קי"ט) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי, כלומר אפילו שאני מלך של כל ישראל ויש לי ארמון מפואר וכסף וזהב, אזי בלי התורה הקדושה שהיא גורמת לי שעשוע שזה שמחה גדולה אזי הייתי אבוד מבחינה רוחנית בעניי, כלומר על פי מה שאומרת הגמרא (קידושין מ"ט ע"ב) ותקוני הזוהר (תיקון כ"ב) שאין עניות אלא עניות בתורה כשהאדם עני מלימוד התורה, אזי גם אם יש לו כסף וזהב ובנינים גורדי שחקים אזי הוא עני והרבה יותר ממי שאין לו בית ולחם לאכול אבל יש לו תורה, וזה אומר דוד המלך אומנם אני עשיר ומלך גדול אבל בלי התורה אזי הייתי עני כי אין עניות אמיתית אלא מי שהוא עני בתורה!

הכומר שאל האם אתה יהודי?

ומעשה בבחור צעיר אמריקאי שהיה רחוק מאוד מתורה ומצוות והלך לאיזה גימנסיה בארצות הברית שהאחראי על קבלת התלמידים היה כומר, והכומר שאל אותו האם הוא יהודי, הבחור הסתפק מה לענות מצד אחד אם אומר שאני יהודי הוא עלול לא לקבל אותי, אבל מצד שני אם אומר שאני גוי והוא יגלה את האמת זה יהיה הרבה יותר גרוע ולכן אמר לכומר את האמת אני יהודי, אמר הכומר ליהודי האם אתה מכיר את אותיות א, ב, בלשון הקודש? לא ולא, ענה הבחור, אני נולדתי באמריקה אבל מה זה משנה אני מדבר אנגלית וזה מספיק? לא ולא ענה הכומר אם אתה רוצה להתקבל לגימנסיה עליך ללמוד את לשון הקודש ואני בעצמי אלמד אותך אתה מוכן? כן בודאי ענה הבחור הנדהם שלא הבין מה הקשר, ולמד אצל הכומר את האותיות הקדושות א, ב.

כשנסתיימה השנה אמר הכומר ליהודי אם אתה רוצה ללמוד גם בשנה הבאה אזי אתה צריך ללמוד חומש ואני בעצמי אלמד אותך. אני מוכן ענה הבחור ולמד אצלו את החמשה חומשי תורה. וגם כאן לקראת סוף השנה אמר לו הכומר אם אתה רוצה ללמוד גם בשנה הבאה אזי עליך ללמוד עמי משניות, והבחור הסכים ולמד עם הכומר משניות, ומשנגמרה השנה אמר הכומר ליהודי אתה בודאי רוצה להמשיך גם שנה הבאה כדי לקבל סוף סוף את התעודה, ואם כן הפעם אתה צריך ללמוד גמרא שזה בעצם התלמוד, אלא שהפעם לא אני אלמד אותך אלא תלך לישיבה בבולטימור ותלמד שם גמרא ואזי תוכל להמשיך גם בשנה הבאה, בסדר ענה הבחור והלך לישיבה בבולטימור ונפגש עם ראש הישיבה וביקש להכנס וללמוד גמרא, שאל אותו ראש הישיבה מי שלח אותך לפה? הכומר שלח אותי למדתי איתו א, ב, וכן חומש וכן משניות אבל גמרא הוא אמר לי ללמוד כאן.

הרב קיבל אותו והבחור החל ללמוד גמרא כראוי ואחרי כמה ימים החל לשמור שבת ולהניח תפילין ולדקדק על קלה כבחמורה וזכה לעשות תשובה גמורה וגם זכה לעשות סיום מסכת ועשו לו בישיבה סעודה גדולה, וקיבל מהרב תעודה שהוא לומד גמרא ואפילו סיים, והוא הלך לכומר וסיפר לו אלא שהוא אמר לכומר אני מודה לך על הכל אבל דבר אחד אני רוצה להבין הרי אתה כומר גוי, מה לך כי התעקשת שאני אלמד את תורתינו הקדושה שבזכות האור שבה חזרתי למוטב ואני מודה לבורא העולם שהוציאני מאפילה לאורה ומיגון לגאולה, אבל אתה מדוע עשית זאת חידה היא בעיני ואני רוצה לדעת? (הרב זילברשטיין).

אני נשאר פה כל השנה

הכומר שמע את קולו של הנער והחל לבכות וכשנרגע פתח בסיפורו מעשה שהיה כך היה, אני רגיל אמר הכומר לחיים סטנדרטיים מסודרים והיום שלי מנוצל, והנה יום אחד הודיעו לנו מהגימנסיה שיש לנו שנת שבתון כלומר שנה שלימה של חופש. אני לא כל כך שמחתי בזה, כי פחדתי להשתעמם כי אני מאוד אוהב ללמוד חכמות למיניהם, והנה שמעתי שחלק גדול מהקבוצה נוסעים לארץ ישראל וגם אני הצטרפתי. והנה בליל שבת הייתי ביחד עם הקבוצה בכותל המערבי ושמענו תפילת ערבית וקבלת שבת, לאחר התפילה ניגש אלי יהודי ושאל אותי אם יש לי היכן לעשות סעודת ליל שבת ואמרתי שאין לי והוא הזמין אותי לביתו, לאחר הסעודה הוא אמר לי יש עכשיו הרצאה של הרב נוח ויינברג ראש ישיבת אש התורה, אם אתה רוצה לבוא ולשמוע! בודאי אמרתי, והלכנו להרצאה ונהניתי מאוד.

והודעתי לחבריי שאת השנת שבתון אני מתכווין לעשות כאן בישיבה והם חזרו בלעדי, ובמשך השנה למדתי את לשון הקודש וחומש ומשניות, אלא שבסוף השנה הודעתי להם שאני עוזב, אמר לי הרב, חבל, כדאי לך להישאר אתה רק בתחילת הדרך אך אני סירבתי והם לחצו עלי עד שגיליתי את סודי ואמרתי להם שאני גוי ורק רציתי להחכים בתורת היהודים! כששמע זאת הרב נח ויינברג הוא כעס מאוד שהרי הוצאנו עליך הרבה כוחות וזמן ואמר לי שהוא לא מוחל לי לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וזה ציער אותי מאוד.

אלא שלפתע הוא אמר לי אולי יהיה לך כפרה אם יבוא אליך לגימנסיה יהודי להתקבל ותלמד אותו את כל מה שלמדת פה אזי זה כבר לא יהיה לחינם, ואני אמר הכומר עשיתי כדברי הרב ואני מקוה שהועלתי לך. ואני גם מקוה שהרב ויינברג ימחל לי, (מספר והערב נא לרב זילברשטיין). ומה שלמדנו מכאן זה מסר נפלא ועצום, ששום מעשה טוב לא הולך לאיבוד והקדוש ברוך הוא משנה סדרי בראשית כדי שהמעשה שעשית יתהפך לטובה, שלמרות שהם לימדו כומר גוי, בסופו של דבר זה הועיל להציל יהודי אחד שמחר מחרתיים גם יתחתן ויהיו לו בנים ובני בנים, וגם אם אנו רואים שניסינו לעשות מעשה טוב וזה לא הצליח אסור לנו להתייאש אלא לדעת שבורא העולם כבר יסדר את הכל.

האדם בגאוותו הסרוחה מאבד הכל

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. אדם שמחפש כבוד וגאוה ורוצה כל הזמן להיות בכותרות אזי כבר אמר בורא העולם אין אני והוא (הגאוותן הסרוח) יכולים לדור ביחד (סוטה, ה' ע"א) וממילא הקדוש ברוך הוא עוזב אותו ואין לו סייעתא דשמיא ולכן אובד שמו. ומעשה שהיה בתקופת הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) רבו של רבינו האר"י ז"ל שלפני שנפטר הרמ"ק אמר לתלמידיו, שהאדם שיזכה לראות את עמוד האש על מיטתו אזי הוא יחליף אותי, וכידוע כשהוליכו את מיטתו של הצדיק אמר להם רבינו האר"י תעצרו כאן כיוון שעמוד האש עצר כאן, והם קברו שם את הרמ"ק וגם הבינו שהמחליף והמנהיג במקום הרב זה יהיה רבינו האר"י הקדוש. והנה מגיע לרבינו האר"י הקדוש בחור צעיר ואמר לרב גם אני ראיתי את העמוד אש, ורבינו האר"י התפעל מאוד מהבחור ואמר לו תבוא אלי מחר, ואומרים שכוונתו היתה ללמדו את סודות התורה וגם לתת לו את בתו לאשה, אלא שבבוקר כשהגיע הבחור לרבינו האר"י ז"ל הרב ראה עליו שנכנסה בו מידת הגאווה בחושבו כמה הוא נעלה וצדיק שהרי אף אחד מהתלמידים החשובים לא ראה את העמוד אש חוץ ממני ומרבינו האר"י ז"ל, וכן רבינו האר"י ז"ל ראה שהיה לו טומאת לילה וגירשו מעל פניו, ומהמעשה הנורא הזה אפשר ללמוד שהרבה פעמים הקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע על האדם שפע של דברים טובים והתעלות עצומה ונשגבה ברוחניות ובגשמיות, אלא שהאדם בגאוותו הסרוחה מאבד הכל ולמרות שכל אדם חושב שהוא לא גאוותן כבר גילה לנו הרמב"ן באיגרתו שרק וכאשר אתה מתחיל להינצל מן הכעס אזי תעלה על ליבך מידת הענווה וכל זמן שהכעס שולט באדם סימן שהוא קצת רחוק ממידת הענווה.

המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. דוד המלך ע"ה שביקש להילחם עם גליית, כדי למנוע את החילול ה' הנוראי שארבעים יום עמד גליית הרשע וחירף וגידף מערכות אלוקים חיים, בבוקר ובערב בדיוק בזמן קריאת שמע כדי לבטלם מקריאת שמע שחרית וערבית, ואמר דוד המלך לשאול שיש לו סימנים שהוא יכול לנצח את גליית שהרי ה' יתברך זימן לי אריה ודוב עם הגורים שלהם בהיותי שומר על העדר ונלחמתי עמהם, והצלתי את הכבש מתוך הפה של האריה והרגתי אותם וכידוע שה' יתברך לא עושה ניסים בחינם אלא אם כן לומדים מזה משהו וה' יתברך רצה ללמדני שכמו שהרגתי אותם, גליית יהיה כאחד מהם.

ושאול המלך הסכים ונתן לו את השריון שלו ללבוש כדי שיהיה לו הגנה וגליית לא יוכל לפגוע בו בקלות, וכשדוד לבש את השריון זה התאים עליו בדיוק שזה לא טבעי כיון ששאול המלך היה גבוה מכל העם, וזה רומז שדוד יחליף את שאול במלכותו, אלא שדוד בענוותנותו ראה איך שאול מסתכל על זה ויקנא בו, לכן אמר דוד אני מבקש להוריד ממני את השריון כי זה כבד עלי ולא נוח לי ואני ילחם עם גליית בלי שריון ומטרתו היתה ששאול לא יקנא, וגם לאחר שדוד המלך הרג את גליית על ידי האבן, אזי כל העם זרקו על דוד המלך זהב וכסף לרוב שהרי הציל אותם מלהיות עבדים ושפחות, אבל דוד המלך בענוותנותו אמר שהוא עצמו לא ניצח ומי שעשה את הניצחון זה ה' יתברך ולכן כתב בתהלים (קמד א') לדוד ה' צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה.

רב יוסף העביר את שרביט הרבנות לרבה

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. גם כשהאדם רוצה להשיג תפקיד מסויים בין ברוחניות בין בגשמיות כדאי מאוד שיתייעץ לפני כן עם תלמיד חכם ולא יעשה דברים על פי עצמו ובפרט שהוא נוגע בדבר, והגמרא (ברכות ס"ד ע"א) מספרת שחיפשו באחת העיירות בבבל רב לקהילה הגדולה שהיתה שם והיו להם שתי אפשרויות או רבה או רב יוסף, שהמעלה של רבה היתה שהוא היה בחינת עוקר הרים דהיינו כל הלכה הוא ידע אותה עם כל הטעמים שלה, רק שהוא לא היה בקי בכל ההלכות כמו רב יוסף, ולעומתו רב יוסף היה נקרא סיני ויודע הכל אך הוא לא היה עוקר הרים.

וגדולי ישראל שנשאלו במי לבחור אמרו שרב יוסף עדיף שהכל צריכין למרי חטיא כלומר אפילו שההלכות של רבה זה בגדר אבנים טובות, אבל כיוון שהוא לא בקי כרב יוסף בהכל לכן רב יוסף עדיף, וכמו שאם יש אפשרות להביא לעיר או בעל מכולת שימכור לחם וחלב ומצרכי אוכל, או חנות יהלומים ואבנים טובות בודאי שעדיף מכולת. אבל רב יוסף התייעץ עם אנשים שרואים בכוכבים ואמרו לו שאם הוא יהיה הרב של הקהילה זה ימשך שנתיים ימים. ולכן רב יוסף העביר את שרביט הרבנות לרבה, ואמר לו תמלוך אתה במקומי ואומרת הגמרא שרב יוסף חי עוד 22 שנה מאותו יום, ואפילו הקזת דם לא עשה אפילו פעם אחת למרות שהגמרא (שבת קכ"ט) אומרת שהאנשים בזמנם היו עושים כל חודש הקזת דם, ובזקנותם אחת לשלושה חודשים כי הדם שלהם היה סמיך מאוד. וגם זכה להיות ראש ישיבה ורב הקהילה אחרי שרבה נפטר במשך שנתיים וחצי.

ומעשה שהיה באחת מהעיירות בגליל שהיה תלמיד חכם גדול מירושלים אלא שהולדתו היתה באותה עיירה ובאו אליו חלק מאנשי העיירה וביקשו ממנו שיגיש מועמדות להיות הרב של העיירה כיוון שהרב של העיירה נפטר לעולמו, וכאן נתגלה הרב במלוא תפארתו ובריחתו מן השררה והכבוד ואמר להם כיוון שהבן של הרב שנפטר רוצה להמשיך את דרך אביו ולירש את מקומו אני לא יפריע לו בכך. ואכן כך היה וזכה להיבחר הבן של הרב הקודם שהוא גם כן צדיק גדול. ואילו התלמיד חכם הראשון כיום הוא אחד התלמידי חכמים הגדולים והמפורסמים בעולם התורה ובזיכוי הרבים בהלכה.

הדיבור באמצע עשיית הדיין גורם לטעם פגום ביין

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. מובא בחז"ל (שיר השירים רבה פרק ב' פסוק ד') על הפסוק הביאני אל בית היין שמעמד הר סיני נמשל לבית היין. והקושיא ברורה שהרי מעמד הר סיני שקיבלנו את התורה זה השראת השכינה ומקום קדוש, ואילו בית היין זה מקום של אנשים ריקים ופוחזים ואם כן מה הקשר? ויש בזה כמה תירוצים ומה שקשור לענינינו נאמר קודם, שידוע שכשעושים את היין אזי לא טוב לדבר כי הדיבור באמצע עשיית היין גורם לטעם פגום ביין וצריך לעשות את היין בשקט.

וזה הרמז ללימוד התורה שקיבלנו במעמד הר סיני שאם האדם רוצה לזכות לתורה אזי צריך להשתדל לא להתגאות ולהרעיש, אלא ישתדל לקיים ואת צנועים חכמה אלא אם כן צריך להעביר שיעור תורה לרבים בודאי שכאן מצוה גדולה הוא עושה, והסבר נוסף, שכמו שלא מביאין יין לנסכים בבית המקדש (מנחות פרק א' משנה ו') לא מבית הזבלין ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן, כיון שהאדמה שם כחושה ואין הגפן הנטועה שם משובחת ולכן לא מביאין משם יין לנסכים במזבח, כך בלימוד התורה צריך להיות בחשק ובהתלהבות ובלהט של קדושה ולא כאדם כחוש וחלש.

שלח נא ביד תשלח

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא על מה שמובא בזוהר הקדוש (שמות רל"ב) מי שהוא גדול ומפורסם בעולם הזה כלומר שהוא רוצה את הכבוד והפרסום הזה אזי בעולם הבא הוא קטן, אבל מי שהוא קטן בעולם הזה ובורח מהכבוד והשררה אזי בעולם הבא הוא גדול, וזה מה שאמרה המשנה נגיד שמא כלומר אדם שמנסה להגדיל את שמו, כדי שיקויים בו הפסוק בתהלים (י"ט ד') בכל הארץ יצא קוום אזי אובד שמו, מתקיים בו תחילת הפסוק בלי נשמע קולם.

וכמו שאומר הרמב"ן זצ"ל על משה רבינו בסנה ששבעה ימים הוא מתווכח ומסרב לילך ולגאול את עם ישראל, עד שמשה אומר לקדוש ברוך הוא שלח נא ביד תשלח, שרש"י פירש ביד אהרון שהוא מבוגר ממני. והרמב"ן פירש שלח נא ביד מי שתשלח כלומר שאין אדם בכל העולם שלא יהיה הגון ממני לשליחות, דהיינו אומר משה רבינו בענוותנותו הבלתי נתפסת, שהוא האדם הכי לא הגון שיש, וכל אדם אחר שתבחר אזי הוא יהיה טוב ממני, ולא נשכח שמשה רבינו מדבר עם בורא עולם בוחן ליבות וכליות שאי אפשר לומר כך ובלב לחשוב אחרת, ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא זה לך האות כי אנוכי שלחתיך, שזה אות וסימן שאתה הוא הראוי לגאול את בני ישראל כי אדם כמוך חיפשתי שיש בו הכנעה וענווה.

ראיתי את הרב עושה וידוי גדול

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף. פשט הדברים, אדם שמפרסם ומתפרסם במהירות גדולה אזי בקרוב מאוד יאבד שמו ודלא מוסיף יסיף, כלומר שאם הוא לא יוסיף בעבודת ה' שלו אלא ישאר באותה דרגה רוחנית אזי יסיף, כלומר יאסף מן העולם, וכמו אדם שלומד בבית הספר אזי כל שנה צריך לעלות כיתה ולהתקדם הלאה ולא להישאר כיתה. וזה בעצם כל אדם, שהעולם הזה זה בית הספר עם המון כיתות שכל הזמן צריך לעלות ולשאוף לעוד ועוד.

ומובא מעשה ברבינו סעדיה גאון שיום אחד (כנראה בפורים) שהרב קיים את המצוה להתבשם קצת מהיין, ואמר לתלמידיו שכל מי שיש לו איזו שאלה ולא משנה איזו שאלה אזי הוא מוכן לענות, אחד התלמידים כששמע זאת אמר לרב יש לי שאלה על הרב, אני ראיתי שהרב נכנס כל יום לחדר בשעה מסויימת ויוצא אחרי כשעה בתחילה חשבתי שהרב הולך לנוח, אך סקרנותי גברה עלי והחלטתי להציץ בעד החריץ של הדלת, ולתדהמתי ראיתי את הרב עושה וידוי גדול ומשתטח על הריצפה כאילו הרב עשה חלילה איזו עבירה וצריך לעשות עליה תשובה, ילמדנו רבינו מה העניין ואני מבקש מחילה על החוצפה שיש בשאלה, ועל זה שהצצתי לראות מה רבינו עושה אלא שתורה היא וללמוד אני צריך.

אמר לו הרב שאלה גדולה שאלת ואני אענה לך, לפני כמה זמן נסעתי למקום קצת רחוק מכאן בעיירה מסויימת והיה שם אדם מכניס אורחים ונתן לי חדר ושולחן וכסא ומנורה וכיבד אותי מאוד, ובבוקר הלכתי לבית הכנסת להתפלל תפילת שחרית וכיבדו אותי בעליה לתורה ונהגו בי בכבוד. ואחרי התפילה חשבתי בליבי שאין לי יותר מה להישאר במקום הזה שכל כך מכבדים אותי שהרי כתוב והעושר והכבוד מלפניך וחלילה אני עלול לבוא לידי המידה המתועבת והשנואה בעיני ה' שזו מידת הגאווה, ולכן הלכתי לחדרי וארזתי את המטלטלים ויצאתי על מנת לעזוב את המקום.

מאותו יום התחלתי לעשות תשובה

אך לפתע אני רואה את בעל הבית מתחיל לרוץ לכיוון שלי, אני בתמימות חשבתי שכנראה הוא רוצה תשלום על כל האירוח הנפלא שקיבלתי, ומיד הוצאתי את הארנק על מנת לשלם על מה שצריך, אך לא מחשבותי כמחשבות בעל הבית אלא הוא התנפל לרגלי וביקש ממני סליחה ואני לא הבנתי מה הוא רוצה. ואמרתי לו על מה רק אתה מבקש סליחה והרי נהגת בי כבוד גדול? אך הוא הוסיף וביקש בתחנונים שאסלח לו כי הוא כיבד אותי כתלמיד חכם רגיל, אך בבוקר נודע לו שאני ראש כל בני הגולה הרב סעדיה גאון ועל זה אני מבקש סליחה כי אם הייתי יודע אז הייתי מכבד אותך הרבה יותר.

וכמובן שסלחתי לו אבל מאותו יום התחלתי לעשות תשובה כל יום על יום האתמול שהרי אתמול למדתי תורה והכרתי את בורא העולם וגדולתו לפי ערך התורה של אתמול, ואילו היום אני מכיר אותו יותר כי למדתי עוד תורה ואני עושה תשובה שאתמול לא כיבדתיו כפי מה שאני יודע היום, ולכן אני עושה וידוי גדול ומשתטח על הריצפה בפישוט ידיים ורגליים.

הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומוריד אותו מדרגתו

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף. לכאורה יש להקשות מה הקשר בין תחילת המשנה של אדם שמתפרסם שמו לזה שהוא לא מוסיף בלימוד התורה? אלא אפשר לומר בסייעתא דשמיא שלפעמים האדם לומד תורה ברצף ובהתלהבות, וכעבור זמן שהוא כבר יודע הרבה תורה הוא נעשה לראש ישיבה או ראש כולל או לרב שכונה או רב עיר, והיצר הרע נותן לו הרגשה שזהו זה וכבר אין צורך להוסיף בלימוד התורה והלואי ותצליח ללמוד כמה שעות ביום, שהרי כבר יש לך ישיבה עם הרבה תלמידים, אבל זה לא נכון כי מי לנו גדול ממרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיה לא רק ראש ישיבה אלא ראש כל בני ישראל בארץ ובעולם, ואף על פי כן לא פסק פומיא מגרסיא מללמוד את התורה הקדושה ומשיעוריו הרבים ביום ובלילה, ויותר מהכל הספרים הנפלאים גם בהיותו מעל גיל תשעים שנה.

וממילא כך אפשר לפרש את המשנה אדם שהגיע לנגיד שמא כלומר יצא לו שם של אדם גדול ורב ותלמיד חכם ובגלל זה הוא מוריד הרבה מהלימוד התורה שהיה רגיל ללמוד, וזה שאומר ודלא מוסיף יסיף כלומר שאינו מוסיף בלימוד התורה אזי מקויים בו אבד שמיה, כלומר הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומוריד לו את דרגתו שזה סגולה שיחזור שוב ללמוד תורה כמו שהיה רגיל ואפילו שלא לשמה כי הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

העמידו אותו בשוק העבדים

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיא ודלא מוסיף יסיף. רבי עקיבא כידוע הלך ללמוד שתים עשרה שנה ואחר כך עוד שתים עשרה שנה והוא קיבץ סביבו כעשרים וארבע אלף תלמידים שזה כמות אדירה מאוד אך קרה אסון נורא בחודש אחד נפטרו לו כל התלמידים זה אחר זה שזה בערך שמונה מאות הלויות ביום לשונאי ישראל. ואדם רגיל בראותו זאת נופל הוא מיד לזרועות היאוש ואין לו חשק יותר ללמוד כלל וכלל, וקל וחומר ללמד. אך לא איש כרבי עקיבא שקם כאריה והלך וחיפש תלמידים ומצא את רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר עילאי ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע ולימדם תורה (יבמות ס"ב ע"ב). וזו התורה שלנו היום כל המשניות והבריתות והזוהר הקדוש וזה מה שהמשנה רומזת שגם אם חלילה האדם מרגיש שאובד שמו וכל עמלו נופל ממנו שלא יתייאש כי זה ניסיון שהוא צריך לעמוד בו.

וכמו שכתוב (תהילים ס' ו') נתתי ליראיך נס להתנוסס שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם ניסיון כדי להעלות אותו בכמה דרגות, וגם בטעמי המקרא יש לנו דרגא תביר לרמוז לאדם שאם האדם רוצה לזכות לדרגא גבוהה יותר אז צריך להגיע לפני כן תביר שזה רומז לשבר וצער, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק שאחיו קרעו לו את בגדיו וזרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים וברוך ה' הם הוציאו אותו והוא חשב שהנה מחזירים אותי הביתה לאבא ליעקב אבינו ע"ה לשוב וללמוד איתו את התורה הקדושה, אך תקוותיו נכזבו והוא נמכר לישמעאלים למרות כל תחנוניו לאחיו.

ומשם הורידו אותו למצרים והעמידו אותו בשוק העבדים לא בארץ ישראל אלא במצרים שונאי ישראל, יהודי אחד בין מליוני גויים והנה עובר גוי וקונה אותו, וכל אחד יודע שליצר הרע הכי קל להפיל את האדם כשהוא בעצבות ובדיכאון, ובאיזה דיכאון ועצבות יוסף הצדיק אמור להיות שהרי רק אתמול הוא היה בבית אבא יעקב אבינו ע"ה ולמד איתו בחברותא את התורה הקדושה והיה דבוק בענף החיים ואילו עכשיו הוא עבד לגויים.

ואז מגיע הנסיון הגדול בהיסטוריה, אשת פוטיפר מנסה בכל מיני דרכים ותחבולות מפיתויים ועד איומים והכל רק בשביל שיוסף הצדיק יסתכל עליה אך על יוסף הצדיק כבר נאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, שהעיניים שלו היו קדושות צנועות ולא יום אחד ולא יומיים אלא שנה שלימה, והרי יוסף הצדיק היה בסך הכל בגיל שבע עשרה שנה אלא שהוא היה שמח וידע שהכל לטובה ושם שמים שגור בפיו והוא למד תורה בעל פה מכל מה שהוא זכר מבית אבא, והאם בסוף השנה של הנסיון הנוראי הזה, סוף סוף הוא קיבל איזה עושר וכבוד או לפחות שיחרור מהעבדות ולהיות בן חורין? לא ולא, יוסף הצדיק נענש ונזרק לכלא במצרים שלא היה אלא בור שהרי נאמר (ויריצוהו מן הבור) ומסתבר שלא היה שם אוכל ושתיה בשפע, ואולי בקושי היה שם לחם צר ומים בלחץ.

אם חלילה יוסף הצדיק היה נכנס לעצבות ודיכאון?

אך יוסף הצדיק שוב לא נשבר ואדרבה כשהוא ראה את שר המשקים ואת שר האופים כשהם קמים בבוקר ופניהם זועפים, שאל אותם מדוע פניכם רעים היום כלומר פנים של זעף, וכאן המקום להקשות אם נראה אדם שהיה מכובד מאוד והוא היה שר גדול בממלכת פרעה ותוך רגע אחד מניחים עליו אזיקים בידיים וברגליים ולוקחים ממנו את כבודו ומשרתו ומניחים אותו בבית הסוהר האם אנו נצפה שהוא יהיה מאושר ושמח? בודאי שלא, ולא עוד אלא שאנו רואים שבאותו היום בלבד הם היו זועפים ולפני כן הם היו שמחים, היתכן?

והתשובה ברורה מכיון שיוסף הצדיק היה שר בית הסוהר והוא קיבל הכל באהבה וידע שזה רצון ה' והכל רק לטובה אז פניו היו שמחות, והוא היה משרה שמחה על כל הסובבים אותו ולכן כשהוא ראה אותם זועפים הוא שאל אותם מדוע פניכם רעים היום? כי אדם שפניו עצובות אזי הוא גורם גם לאנשים שמסביבו לחוש גם הם בעצבות ולכן זה נקרא פנים רעות, וכולנו יודעים מה היה בסופו של דבר, יוסף הצדיק יוצא מבית הסוהר והופך להיות המשנה למלך ואחר כך המלך של מצרים במשך שמונים שנה רצופות.

אבל נתאר לעצמינו שאילו יוסף הצדיק היה נכנס לעצבות ודיכאון בגלל מה שאחיו עשו לו וכן שהוא נמכר גם לעבד, אזי חלילה וחס הוא היה עלול ליפול בעבירה, וכן בבית הסוהר מסתמא הוא לא היה מצליח לפתור את החלומות מכיון שהפיתרון כידוע זה היה על ידי רוח הקודש ששורה על האדם רק מתוך שמחה, אך כמובן שזה לא קרה, ויוסף הצדיק לימד אותנו לקבל גם את הדברים הקשים ביותר באהבה וגם אם אתה צדיק גדול ולא מבין מדוע ה' יתברך כך עושה לך רע אזי אתה לא צדיק יותר מיוסף הצדיק.

תלמד חצי שעה מוסר!

הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב. פירוש הדברים שאם האדם לא מוסיף בלימוד התורה כגון שהיה רגיל ללמוד מסכת אחת או שתיים ושלוש ואינו מוסיף עליהן, בסוף הוא גורם לעצמו לשכוח גם את הראשונות ויש אומרים שחלילה יאסף מן העולם בלא זמנו רחמנא ליצלן, ומי שלא יליף קטלא חייב כלומר מי שלא לומד תורה חייב מיתה, פירשו המפרשים (הרב פינחס קהתי) הואיל ואינו לומד תורה אין לו זכות לחיים.

וכן דרשו חז"ל (דברים רבה ד') שה' יתברך אומר לאדם נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר (לומד) את נרי שזה התורה שנאמר (משלי ו כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור, אזי אני משמר את נרך שזו נשמתך שנאמר (משלי כ' כ"ז) נר ה' נשמת אדם, ואם אין אתה לומד את נרי שזו התורה אין אני משמר את נרך שזו נשמתך, ומקשה רבינו יונה שלכאורה אמרה המשנה מי שלא מוסיף בלימודו יאסף מן העולם חלילה, וגם אמרה שמי שלא לומד תורה חייב מיתה לכאורה עדיף כבר לא ללמוד תורה בכלל חלילה כי גם כך וגם כך חייבים מיתה? ועונה רבינו יונה שיש הבדל עצום, שהאדם שלומד אך לא מוסיף בלימוד התורה חלילה עלול להאסף מן העולם אך זה שלא לומד תורה כלל, על כל רגע ורגע שהוא כאן הוא חייב מיתה שהרי עיקר תכלית האדם בעולם הזה זה עסק התורה, ואם האדם מבזבז את כל זמנו להבל וריק ולבהלה אזי אין לו זכות לחיות אפילו שעה אחת, וכמובן שאי אפשר להגיע לזה ביום אחד או בחודש אחד אלא זו עבודה קשה להגיע לניצול הזמן, ובפרט בדורינו, אלא שהאדם ישתדל לעלות במעלות התורה ויבדוק ויפשפש כמה הוא מנצל את זמנו וכמה הוא מבזבז, וזה נובע מכך שהאדם לא מודע כל כך למעלת לימוד התורה ולכן טוב ללמוד כל יום מוסר בעניין מעלת התורה.

וכמו רבי ישראל מסלנט שנכנס אליו פעם באמצע השיעור איזה עשיר ואמר לרב יש לי רק חצי שעה ביום ללמוד תורה מה הרב מייעץ לי ללמוד? אמר לו רבי ישראל מסלנט תלמד מוסר והעשיר קיבל את הדברים והלך. אך כאן שאלו התלמידים רבינו איך הוא ידע מלימוד המוסר הלכות שבת ותפילין וכדומה והרי היה עדיף לומר לו שלפחות חלק מהחצי שעה ילמד הלכות שידע איך להתנהג? אמר להם הרב כשהוא ילמד מוסר והוא יראה את חומר העוון של ביטול תורה הוא כבר יבין שיש לו עוד הרבה זמן פנוי ואז הוא ילמד גם הלכות וגם את שאר התורה.

הרב בנה על המרפסת חדר של בניה קלה

הוא היה אומר וכו' ודלא יליף קטלא חייב. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא את מה שהגמרא אמרה (עירובין ק' ע"ב) שאם לא היתה חלילה ניתנת לנו התורה אזי היינו לומדים צניעות מחתול, גזל מנמלה, דרך ארץ מתרנגול וכו', כלומר שבלימוד התורה יש הכל גם צניעות גם לא לגזול וגם איך שצריך להתנהג בדרך ארץ, ולכן אומרת לנו המשנה שאם לא נלמד תורה אזי אנחנו עלולים להיות גרועים מחתול ונמלה.

והבה ונראה מעשה קטן שיש בו מסר גדול מה קורה לאדם שכן לומד תורה וגם מיישם את מה שהוא לומד, ומעשה שהיה כך היה במרצה בכיר בתנועת ערכים שהוא גם רב וגם דוקטור, והנה ביום מסויים הוא בנה על המרפסת הקיימת חדר של בניה קלה שיהיה להרחבת הבית ולהרחבת הדעת כשבאים אורחים וכדומה, אבל אחר כמה ימים הוא מקבל מכתבים הביתה מהעיריה שהוא עשה חדר בלי רשיון ויש נגדו משפט בקרוב וכו', ועל החתום פלוני אלמוני שהוא בעצם אחד השכנים שגר בקצה השני של הבניין וזה בכלל לא מפריע לו ולא מסתיר לו, אלא רק משום קנאות וצרות עין.

הדבר נוגד את דרשותיו והרצאותיו

והרב שהוא אדם עסוק מאוד החל להתרוצץ מעורך דין לעורך דין ולבתי משפט וגם ההוצאות היו לא פחות מעשרים אלף דולר ולא יום ולא יומיים אלא תקופה ארוכה שמתישה וגורמת חלישות הדעת, והנה מגיע חג גדול ליהודים הלוא הוא חג הפורים ובתור אדם שמרצה על ואהבת לרעך כמוך ושהכל משמים ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, שאת זה (חולין ז') ויותר מזה הרב היה אומר בהרצאות שלו, הרגיש הרב שהיה לו הרבה טינה וכעס על אותו אומלל, וזה נוגד את דרשותיו והרצאותיו, שאני בעצם צריך להבין שהשכן סך הכל גלגלו עליו חובה כיון שהוא חייב, אם זה לא היה מגיע לי אמר הרב אזי זה לא היה קורה ולכן השכן לא אשם אלא אני.

וכדי להתגבר על הרגשות המעורבים ועל השנאה "הטבעית" ביותר החליט הרב לעשות מעשה גדול מאין כמותו כדי לשכוח את השנאה לאותו יהודי ולעורר קצת אהבה, ומה עשה הרב? הכין משלוח מנות מיוחד, והניח בפנים דברים טובים וצעד במדרגות לכיוון ביתו של אותו יהודי, אך היצר הרע שהיה קצת רדום עד עכשיו החליט להתעורר ואמר לו אתה נורמלי האיש הזה עשה לך כך וכך, ואתה רוצה לתת לו משלוח מנות מה לך ולו? ורגליו נעשו לפתע כבידות והוא חזר אחורה אך שוב פעם עלה למעלה וכך כמה פעמים עד שהוא התאמץ מאוד ונלחם ביצרו ועלה למרות שרגליו מסרבות, אך הוא לא ויתר ודפק בדלת ובליבו הוא אומר הלואי ולא יפתחו את הדלת וכך יצאתי לפחות ידי חובה אני את שלי עשיתי!

יהי רצון שפלוני יבנה את ביתו במהירות רבה

אך הדלת נפתחה והנה בעל הבית עומד בפתח הבית, והרב הגיש לו את המשלוח המכובד ואמר לו שיהיה לכם חג שמח, ואין צורך לומר איך פניו של בעל הבית הסמיקו והוא לא האמין למראה הנהדר של הרב בעל המידות המופלאות שעומד לפניו, ולקח את המשלוח מנות ואמר תודה רבה בפה פעור מתדהמה, והרב חזר לביתו כמנצח במלחמה הגדולה והרגשת סיפוק עילאית שעולה על כל הרגשות סיפוק אחרות, ואחר כמה דקות נשמעות דפיקות בדלת ביתו ומה התברר שגם בעל הבית ההוא שלח לו על ידי שליח משלוח מנות.

והנה לאחר כמה ימים הרב הולך לבית הכנסת בבוקר והנה הוא רואה פועלים עובדים אצל אותו אחד ומתחילים לבנות לו וכמובן ללא רשיון, מה עושה הרב? האם הוא רץ מיד לעיריה להלשין? חס ושלום, האם הוא הולך לצעוק עליו תתבייש לך אני בניתי חדרון קטן והלשנת עלי ואתה בונה כאן הרבה יותר? גם זה חס ושלום, אלא הרב עומד ומתפלל לבורא עולם ואומר ריבונו של עולם יהי רצון מלפניך שפלוני יבנה את ביתו בקלות רבה ולא יהיו עליו מלשינים ושהכל יצליח לו, זו תפילתו של אדם גדול על אדם שלכאורה גרם לו הפסד וצער ועגמת נפש אבל בגלל האמונה הטהורה שהכל משמים אתה מסוגל להתפלל עליו שיהיה לו חיים טובים.

מדוע לא תניח את כספך בבנק ותשב ללמוד תורה

הוא היה אומר וכו' ודלא יליף קטלא חייב. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שמכל דבר צריך ללמוד איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא וכמו שאומר דוד המלך ע"ה (תהילים קי"ט צ"ח) מאוייבי תחכמני כלומר שגם מאוייבי ה' איך הם רצים ומשתוקקים לעשות עבירות, צריך ללמוד איך לרוץ לדברי תורה ולמצוות ולעשות חסדים וכמו שאומר שלמה המלך (משלי ב' ד') אם תבקשנה (את התורה) ככסף, וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'. מסביר החפץ חיים שכמו שהאנשים רצים ורודפים יום ולילה אחרי הכסף ולא חסים על גופם וכבודם כך צריך לרדוף אחרי דברי תורה ואחר המצוות.

ומעשה ברב יעקב גלינסקי זצ"ל שפעם אחת הוא פגש באחד העשירים הגדולים ואמר לו אני יכול לשאול אותך כמה שאלות? בבקשה ענה העשיר, אמר לו הרב, שאלה ראשונה סלח לי שאני נכנס לך לכיס אבל רק רציתי לדעת בכמה מסתכם כל כספך בין בנכסי דניידי ובין בנכסי דלא ניידי. העשיר חייך ואמר לרב אני צריך להוציא מחשבון כדי לעשות חשבון, והעשיר עשה חשבון ואמר לרב שיש לו חמשים מליון דולר, תודה רבה אמר הרב, ונעבור לשאלה השניה, אם תניח את כל הכסף בבנק אזי כמה כסף תקבל כל חודש רק על עצם הנחת הכסף בבנק? העשיר הוציא שוב את המחשבון מהכיס ועשה חשבון ואמר לרב סכום של כמה עשרות אלפי דולרים כל חודש שזה רק הרבית, ולא נוגעים לי בקרן, שאלה שלישית ואחרונה אמר הרב, מדוע אם כן לא תניח את כספך בבנק ותחיה רק מהריבית ותוכל לשבת בבית המדרש וללמוד תורה? העשיר הסתכל על הרב ואמר לו זה בוער לי בעצמות לרדוף אחר עוד ממון.

הוא הניח אותו בתוך שק והתכונן להשליכו לים

הוא היה אומר וכו' ודאשתמש בתגא חלף. המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו אזי חולף ועובר מן העולם (ברטנורא)

וידוע המעשה ברבי טרפון שהיה לו פרדסים מלאים בעצי פרי אלא שהוא עצמו כמעט ולא היה מגיע לשם בכלל ורק הניח מנהל במקום שידאג להביא פועלים וכל מה שצריך. וממילא הפועלים לא הכירו כלל את רבי טרפון שהוא בעצם הבעלים של הפרדס, והנה קרה פעם אחת שרבי טרפון נכנס לפרדס שלו לקטוף פרי ולאכול, אך לפתע הגיע אחד הפועלים שלא ידע כמובן שרבי טרפון הוא בעל הבית ואמר לו אתה הוא שגונב מכאן את הפירות והניח אותו בתוך שק גדול והתכונן להשליכו לים, אמר רבי טרפון אוי לך טרפון אוי לך טרפון, שמע הפועל והבין שהאיש שבשק זה גדול הדור רבי טרפון. ומיד פתח את השק ושחרר אותו וביקש מחילה וסליחה וכפרה, ורבי טרפון הצטער כל ימיו על זה שהוצרך להינות מכתרה של תורה.

פרנסני ככלב וכעורב אמר הבחור

הוא היה אומר וכו' ודאשתמש בתגא חלף. מובא בגמרא (ב"ב ח' ע"א) בתקופתו של רבי יהודה הנשיא היה שנת בצורת ורעב גדול ולאנשים לא היה מה לאכול, ורבי יהודה הנשיא פתח את אוצרותיו ואמר כי מי שלמד תורה יבוא ואני אפרנס אותו, ואכן לומדי התורה הגיעו וקיבלו את פרנסתם מרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא והנה הגיע אדם וביקש פרנסה אמר לו רבי יהודה הנשיא האם כבודו יודע גמרא? לא, אני לא יודע, האם כבודו יודע תורה? לא, ענה הבחור, אזי בזכות מה אפרנס אותך שאל אותו רבינו הקדוש, פרנסני ככלב וכעורב אמר הבחור הזה ורבי פירנס אותו.

אך לאחר שהלך אותו בחור הצטער רבי יהודה הנשיא ואמר אולי נתתי לאדם עם הארץ שלא יודע שום אות בתורה, אמרו לו תלמידיו שאולי זה היה פלוני שהוא באמת יודע הרבה תורה אלא שאינו רוצה להינות מכתרה של תורה. שמע זאת רבי יהודה הנשיא ואמר מי יודע כמה כאלה יש שלא באים כיון שאינם רוצים להינות מתורתם ואם כן אני מונע מהם פרנסה! לכן פתח את כל אוצרותיו ואמר כל מי שרוצה יבוא ויקבל פרנסה גם תלמידי חכמים וגם עמי הארץ, אלא שמקשה הרב לווינשטיין מדוע הוא אמר דוקא פרנסני ככלב וכעורב ולא הזכיר חיות או עופות אחרים?

אלא מתרץ הרב ואומר שהתורה אמרה (שמות כ"ב ל') וכל טריפה בשדה לכלב תשליכון אותו למרות שהכלב הזה שמקבל את הבשר הטרף לא עשה בעצמו שום מעשה טוב, אלא רק הסבא של הסבא עד יציאת מצרים שכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אזי בזכותו, הכלב הזה מקבל בשר טריפה, ולעומת זאת העורב בזמנו של נוח, שנוח שלח את העורב והעורב אמר לו תחזיר אותי כי הצאצאים שלי בעוד כמה אלפי שנים עתידים להביא אוכל לאליהו הנביא ונוח החזיר אותו לתיבה בזכות זה, ולפי זה אנו רואים שיש כאלה שלא מגיע להם בעצמם אלא רק בזכות אבות אבותם או בני בניהם כגון הכלב והעורב ולכן אמר אותו צדיק לרבי גם אם אני עצמי לא ראוי אזי תן לי פרנסה בזכות אבותי שאולי אחד מהם היה צדיק וכמו שנותנים טריפה לכלב בזכות אבותיו, ואם תאמר שמאבותי לא היה שום צדיק אזי תפרנס אותי בזכות אחד מצאצאי שאולי יצא צדיק כמו שנוח פירנס את העורב בזכות בני בניו שעתידים להביא אוכל לאליהו הנביא.

בזכות זה נעשה שותף לקדוש ברוך הוא

הוא היה אומר ודאשתמש בתגא חלף. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא, שהאותיות שלפני אותיות תגא זה יוצא שבת כלומר לפני אות ת יש אות ש, ולפני אות ג יש אות ב, ולפני אות א יש אות ת, ויוצא שבת, וכן לפני אותיות שבת יוצא ראש, כלומר לפני אות ש יש אות ר, ולפני אות ב יש אות א, ולפני אות ת יש אות ש ויוצא ראש, שזה אומר שאם האדם נזהר כראוי בשמירת שבת זוכה לתגא שזה כתר על הראש, ועל זה באה המשנה ורומזת שאם האדם משתמש בתגא כלומר בכתר של השבוע שזה שבת ועושה בה מלאכה אזי חלף שהוא חולף ועובר מן העולם.

ומובא בחז"ל (שבת י') כל מי שעושה קידוש בשבת אזי נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, ומקשה אור החיים הקדוש היתכן? אדם עושה קידוש ובזכות זה הוא נעשה שותף והרי כל יהודי יודע שאף אדם לא היה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וה' יתברך ברא את האדם רק ביום הששי שהכל כבר היה מוכן. אזי איזו שותפות היא זו שהאדם לא עשה כלום? ובודאי שאם חז"ל אמרו שהאדם שמקדש בשבת נעשה שותף חייב למצוא קשר לשותפות הזו?

תביא לי את הפלאפון הכי משוכלל

ועונה אור החיים הקדוש תשובה נפלאה, וכדי שנבין את דבריו נמשיל זאת לאדם שנכנס לחנות של פלאפונים וביקש את הפלאפון הכי משוכלל שיש שיהיה אחריות הכי ארוכה שיש ולא אכפת לו לשלם גם מחיר יקר ובלבד שידע שהפלאפון לא יתקלקל בחמש שנים הקרובות! אין בעיה אמר לו המוכר ונתן לו פלאפון משוכלל מאוד עם אחריות לעשר שנים תמורת סכום כסף נכבד ביותר, והקונה יוצא משם שש ושמח והחל להתקשר לכל מי שהוא רק מכיר, והנה למחרת בבוקר הוא מתעורר ומגיש ידיו לפלאפון כדי לצלצל לעוד אנשים אך משום מה המכשיר לא עובד ואפילו חשוך המסך וכמה שהוא מנסה ללחוץ אין תגובה.

הוא קם מהמיטה ורץ במהירות למוכר הפלאפונים שהיה גר מעבר לכביש ודפק לו חזק על הדלת בשעה מוקדמת, ובעל הבית יצא לתומו והאיש החל לרטון ולצעוק שהוא רימה אותו והוא רוצה את כספו בחזרה כי הפלאפון מקולקל וכבר לאחר יממה אחת הוא הפסיק לעבוד! אך בעל הבית לא נבהל ושאל שאלה אחת, האם הטענת את הפלאפון בלילה לפני שהלכת לישון? לא הטענתי ענה האיש, אם כך הכל בסדר הפלאפון מצויין רק נגמרה הסוללה וצריך להטעינה מחדש והוא הסביר לקונה הכועס והכל בא על מקומו בשלום.

והנמשל אומר אור החיים הקדוש שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם אמנם לששת אלפים שנה, אלא שכתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, שכל ששה ימים הסוללה של העולם צריכה להיכנס להטענה שההטענה הזו קוראים לה שבת, ומה שאמרו חז"ל כל המקדש בשבת כוונתם לא רק על עצם הקידוש אלא שהוא מקדש את השבת על ידי שהוא שומר את השבת, ובזכותו יום ראשון השמש זורחת ומתחדש כל יום מעשה הבריאה בעולם וממילא ודאי שהוא שותף למעשה בראשית.


משנה יד


תשע עשרה שנים של עקרות

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. מובא בספר שמואל שאלקנה היה נשוי לשתי נשים חנה ופנינה, לחנה לא היו ילדים במשך תשע עשרה שנה ואילו לפנינה היו עשרה ילדים. והנה יום אחד כשהם היו בראש השנה במשכן שילה וראה אלקנה שחנה אשתו לא אוכלת, אלא יושבת ובוכה בגלל שפנינה היתה מצערת אותה, שלה יש ילדים ולחנה אין [רבותינו אמרו (ב"ב ט"ז) שפנינה עשתה זאת לשם שמים כדי שחנה תתפלל לה' ותזכה לבן] אמר אלקנה לחנה למה תבכי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים.

כששמעה זאת חנה היא קמה והלכה להתפלל תפילה ממעמקי הלב והגיעה תפילתה לשמי מרומים והיא זכתה לבן שהאיר את העולם שמואל הנביא, אלא שיש לשאול מדוע היא נזכרה להתפלל מעומק הלב רק אחר תשע עשרה שנות עקרות קשות, ובפרט שהיא רואה את אשתו השניה של אלקנה יולדת בנים לרוב היכן תפילותיה היו עד הלום? וכי זה לא כאב לה ומה קרה דוקא היום? אלא אומרים המפרשים שהיא ידעה שבעלה אלקנה הוא בעצם צדיק גדול מאוד שכידוע היה עולה לרגלים למשכן שילה כל פעם מדרך אחרת והדרך היתה אורכת כמה ימים, ובכל עיר ועיר אשר אלקנה הגיע היו באים כולם אליו והוא היה מזרזם ומדבר על ליבם שיעלו למשכן שזו מצות עשה מהתורה, וכך הוא זכה להביא את כל עם ישראל לרגלים למשכן, ולכן חנה לא חשבה שתפילתה חשובה כמו בעלה וביקשה ממנו שהוא יתפלל עליה שתזכה לפרי בטן, אך כששמעה חנה את אלקנה שאומר לה הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים, היא הבינה שהוא לא מתפלל עליה, ומיד היא קיימה את המשנה שלנו אם אין אני לי מי לי.

נפוליון היה ישן שעה ביממה

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. כידוע שהאדם יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות מאוד, אלא שהיצר הרע נותן לאדם הרגשה שהוא לא יכול, אך בענייני גשמיות אנו רואים בני אדם שאצים ורצים ומוכנים לשלם כדי להצליח וזו בעצם הראיה הכי גדולה שגם בענייני רוחניות אנו יכולים ומה שחסר לנו זה רצון, ואומר רבינו יוסף חיים זצ"ל בספרו עוד יוסף חי (פרשת בחוקותי) שאם ניקח ילד בן עשר או אחת עשרה שנים אנו נראה אותו רץ ומשחק כל היום ולא מתעייף והרי הוא חלש הרבה יותר מהאיש הגדול ואילו האיש הגדול מתעייף יותר מהר איך זה יתכן?

עונה הרב ואומר שלילד יש רצון עז ושמחה גדולה במשחקיו ולכן הוא לא מרגיש שום חולשה וכבידות, וכן ילד בן אחת עשרה שההורים אומרים לו שלא יצום ביום הכפורים אבל הוא לא מוותר ואומר שהוא צם כדי להתפאר לכל החברים שלו ולמרות שהוריו אומרים לו שהוא עלול להתעלף הילד לא שומע וצם ורואים אותו ביום הכפורים שלמרות הצום הוא בסדר גמור והוא לא מרגיש כל כך את הצום איך זה יתכן?

אומר הרב הבן איש חי זו השמחה והרצון שלו לפרסם שהוא צם, וזה לאו דוקא אצל ילדים, אלא גם אצל בוגרים שהם שמחים מאוד במה שהם עושים אזי הם ישכחו שהם עייפים. וכמו נפוליאון שמתוך כל העשרים וארבע שעות הוא היה ישן שעה אחת בלבד ושאלו אותו איך הוא מצליח להחזיק מעמד? והוא אמר כשאני ישן אני כמו כולם, וכשאני ער אני המלך נפוליאון ולכן אני מקבל כוח. ועל פי כל אלה הדברים אנו את ראשנו נרים ונאמין ביכולתנו, אפשר לטפס בעבודת ה' הרבה ממה שאנחנו בעצה טובה על ידי הדרכה נכונה שכל אחד יעשה לו רב צמוד.

בשביל להפסיד נגד היצר הרע לא צריך לעשות כלום!

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. יש לנו לזכור מי הוא זה שאומר את הדברים הללו הרי זה הלל הזקן הידוע בענוותנותו העצומה, אלא שכאן לימד אותנו הלל הזקן שענווה אין פירושה לחשוב שאני לא שווה כלום ואני לא מסוגל ואין לי יכולת לצמוח, אלא ענווה, רש"י (פרשת בהעלותך במדבר י"ב ג') כבר הסביר שזה שפל וסבלן, כלומר גם בגדלותו הוא מבין שהוא קטן מאוד וכל מה שיש לו זה מתנת חינם מבורא העולם, ומי לנו גדול ממשה רבינו שאומר ואתחנן אל ה', ופירש רש"י שהמילה ואתחנן פירושה מתנת חינם, כלומר לא מגיע לי אומר איש האלוקים שהביא לנו את התורה מהשמים ונלחם עם מלאכי מעלה.

וכי משה רבינו לא ידע כמה הוא גדול ואפילו להסתכל בפניו זה היה בלתי אפשרי מרוב האור כמו השמש שהאיר מפניו והיה צריך להניח מסיכה, אזי איך אפשר להיות עניו? אלא משה רבינו עם כל גדלותו הוא אמר לעצמו הכל מבורא העולם הוא, ומי יודע אם יכלתי להיות יותר ממה שאני, ולכן בא הלל הזקן ואומר אף על פי שיש חובה על האדם לא להתגאות אלא להיות עניו עם כל זה בעניינים של רוחניות השאיפה צריכה להיות כמה שיותר למעלה בעבודת ה', וכאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח יניח ידו וגבר עמלק, כלומר שכדי לנצח צריך להיות כל הזמן במצב של התרוממות בעבודת ה' כדי לנצח את היצר הרע, כי בשביל להפסיד נגד היצר הרע לא צריך לעשות כלום אלא רק לנוח וכאשר יניח ידו וגבר עמלק שזה היצר הרע, נמצינו למדים שגם הענווה צריך לדעת איך להתנהג איתה כי אם האדם בכל דבר יהיה עניו אזי לא יצא ממנו שום דבר.

החתם סופר בכה עד שהרטיב את כל בגדיו

ומעשה שהיה בחתם סופר עם שלושה מתלמידיו וכיון שהרב היה עוסק בתורה יומם ולילה וכמעט שלא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו אזי באמצע השיעור נימנם לעיני תלמידיו. ואז פתח אחד התלמידים את פיו ואמר שמעתי שאומרים על החתם סופר שהוא גאון גדול אך אני לא רואה את גאונותו הגדולה (כי החתם סופר היה מסתיר את גאונותו אם לא היה צורך בכך) השני אמר אומרים עליו שהוא חכם גדול אני לא רואה את חכמתו הגדולה, השלישי אמר אומרים עליו שהוא ירא שמים גדול אני לא רואה את היראת שמים שלו.

לפתע התעורר החתם סופר ששמע את שיחתם והתחיל לבכות בכי גדול ואמר מה שאתם אומרים עלי שאני לא גאון ולא חכם אני לא מצטער על כך כי אני יודע שלמדתי ועמלתי בכל כוחותי, ואם אני לא גאון לא יתבעו אותי מן השמים על כך. אבל מה שאתם אומרים עלי שאני לא ירא שמים על זה אני בוכה ומצטער, כי הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"א) וזה היה בידי להשיג ואם לא השגתי את זה הרי שיש לי להצטער על זה עד מאוד. והוא בכה ובכה עד שהרטיב את כל בגדיו מרוב בכי ודמעה כי בענייני יראת שמים אם אין אני לי מי לי.

הכל התרחש בפתאומיות ולא לקחו אוכל

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. לפעמים קורה והאדם מוצא את עצמו במקומות שלא נראית איזו תקוה או איזה אור והאנשים מסביבו לא עושים כלום. כי כל אחד חושב שכבר אפסה תקוה ואז דוקא במקומות האלה היהודי הגיבור קם ועושה מעשה וכמו שראינו עם פנחס בן אלעזר שלמרות שהיו גדולים ממנו כשזמרי בן סלוא עסק בעבירה והם בכו פתח אוהל מועד, קם פנחס והרג את זמרי והציל את בני ישראל ממגיפה נוראה. וכן אם אדם נמצא באזכרה או בבית הכנסת בין מנחה לערבית וכדומה ורואה שאין דברי תורה יתפלל לה' מקירות ליבו ויאזור אומץ ויגיד דברי תורה כי צריך לזכור שה' יתברך פותח לאדם את הפה בכדי לומר דברי תורה.

ואפילו דוד המלך ע"ה לפני שהיה נותן שיעור היה אומר (תהילים קל"ט ד') כי אין מילה בלשוני אתה ה' ידעת כולה, כלומר שאפילו מילה אחת לא אוכל לומר בלעדיך, ומעשה שהיה בערב שבת בשעות הצהריים הציתו הגרמנים ימ"ש את אחת העיירות באיזור אירופה ומכל עבריה, ובחיוך מרושע הבטיחו שעוד מעט וגם בית הכנסת הגדול שכל היהודים היו בתוכו אנשים נשים וטף יעלה באש חלילה וחס, היללות של הילדים והנשים הרקיעו שחקים, וכולם היו מרוכזים שם בצפיפות איומה בתוך הבית הכנסת, הפעוטות שהיו מאוד עייפים ורעבים בכו כל הזמן ולא היה מי שירגיע אותם מבכיים, אוכל לא היה במה להאכיל את הפעוטים, כי הכל התרחש בפתאומיות שכזאת שאיש לא העלה על דעתו לקחת דבר מה ולאכול.

כשיהודי מפקיר את חייו בשביל עוד יהודי כולם ניצלים בזכותו

הרשעים הקיפו את בית הכנסת מכל עבריו, ושמרו מכל הצדדים בקפדנות גרמנית אופיינית, איש לא הורשה לצאת החוצה אפילו לצרכים דחופים ביותר, וכדי להבהיל עוד יותר את היהודים, מידי פעם היו יורים יריות באוויר ובאותו הזמן מכריזים כל יהודי שייראה בחוץ ייהרג במקום, ר' יואל האופה ישב לו מכורבל בפינתו ומילמל לעצמו כל הזמן פרקי תהילים, וכשהגיע עת החשיכה קפץ לפתע ממקומו והתפרץ החוצה עבר בריצה את הרחוב ונעלם לו בחשכת הליל, שקט נוראי היה באותה עת בחלל בית הכנסת כי כולם ידעו שעם הרשעים הארורים לא מתעסקים ולא משחקים, וכנראה בדקות הקרובות הם ישמעו יריות שחלילה יפילו את ר' יואל האופה.

והנה כעבור דקות אחדות נכנס רבי יואל בחיפזון כשעל שכמו שק מלא בחלות ממה שהספיק לאפות לכבוד שבת, רבי יואל פיזר את החלות שבשק ואמר שבת היום צריך לאכול לחם, יהודים תקחו ילדים תקחו, לפתע פתאום קרה דבר לא ייאמן והתרחש נס של ממש, הגיע קצין גרמני והורה לשחרר את כל היהודים הכלואים בבית הכנסת, באותה שעה שהחלו הגרמנים הנאצים להדליק ולהבעיר באש את בית הכנסת, וכך כולם נצלו הן מהשריפה והן מחרפת רעב וזכו לחיים במתנה.

וכולם האמינו שנס ההצלה הגיע להם בזכותו של רבי יואל האופה שמסר נפשו בכדי להציל אחרים ולא רק זה. ברגע שהוא ברח והגיע למקומו הוא יכל לא לחזור לבית הכנסת ולהישאר בטוח במקומו. אבל הוא העדיף לעזור לכל היהודים אחיו שבבית כנסת, וכשהקדוש ברוך הוא רואה שיהודי אחד מוכן להפקיר את חייו למען עוד יהודי אזי כולם ניצולים בזכותו (ההארה שבהסתר).

הם שמעו שהמרצים שם מומחים מאוד

הוא היה אומר ואם אין אני לי מי לי. לפעמים האדם מבין שהוא חייב לשנות את הדרך אם זה להפסיק לכעוס אם זה לא להתגאות ולהתרברב, ואם זה במצוות שהוא חלילה אוכל בלי ברכות לפני או אחרי, או שבכלל הוא חילוני והראו לו את דרך האמת אך משום מה הוא אומר זה יבוא לבד, זה לא הזמן וכל מיני תירוצים של היצר הרע ושל עמלק כדי לקרר את האדם מאותה התלהבות והתרגשות של הכרת האמת ושהוא מתקדם בחיים לכיוון ההפוך, או שאומר אני לבד לא מסוגל, אלא אם יקחו אותי יד ביד אחזור בתשובה ועל זה באה המשנה ואומרת אם אין אני לי מי לי שאם אני חושב שזה יבוא לבד, או שאני בעצמי לא מסוגל הרי זה שקר וכזב, כי אם אין אני לי אזי מי לי.

ומעשה שהיה בזוג אקדמאים חילוניים למהדרין מן המהדרין, ושני בני הזוג עסקו בתחום המדע והם היו מאוד מצליחים, והנה ביום אחד היה ביניהם ויכוח מאוד גדול בתחום המדע בעניין מסויים ולא הגיעו לעמק השווה ולכן החליטו לשאול ומן השמים עזרו להם והם שמעו על תנועת ערכים שיש להם גם סמינרים לאקדמאים והמרצים שם הם מומחים מאוד גדולים גם בעניני המדע והם החליטו רק לבוא ולשאול את שאלתם ולקבל תשובה וללכת, אלא שהרי כבר נאמר (שיר השירים א' ד') מושכני אחריך נרוצה כלומר שפעם ראשונה אתה צריך למשוך את היהודי לשיעור תורה אך בפעמים הבאות הוא ירוץ אחריך לכל שיעור ושיעור.

הרי זיהיתם את המחלה הרוחנית

וזה מה שקרה עם הזוג הנחמד הזה שהם הגיעו לעוד הרצאה ועוד הרצאה ובסופו של דבר הם נישארו לכל הסמינר וחזרו לביתם, להבדיל כמו שאול המלך ע"ה שהלך לחפש אתונות ומצא מלוכה, וגם הם לכאורה רק ביקשו לדעת תשובה לשאלתם במדע וזכו להכיר באמת שזו מלוכה על היצר הרע, אך הם עדיין היה להם קשה לעכל את הדברים, ולכן הם אמרו לרבנים בערכים שהם צריכים לחשוב על זה ולא למהר לשנות את הדרך, אך באו אליהם מארגון ערכים ואמרו להם, בסדר תעכלו תחשבו ותשתנו לטובה עם הזמן, רק שאלה אחת יש לנו אליכם הבנתם שדרך התורה והמצוות זו האמת או לא? בודאי שעכשיו הבנו ואנו יודעים שזו האמת רק אנו צריכים קצת זמן. בודאי ענו הרבנים אך הבן שלכם בכיתה ד' מה אשם הרי הוא יכול כבר ללכת למקום של אמת כלומר לתלמוד תורה וכמו שאתם בטח יודעים שאם רופא מגלה את המחלה הוא מנסה מיד להשמיד אותה ולא נותן למחלה להתפשט עד שנעשה מסוכן.

ולכן אתם בתור מדענים שזיהיתם את המחלה הרוחנית שזה לא לשמור שבת ולא להניח תפילין ולא לשמור טהרה, ואצלכם המחלה קצת התפשטה ולכן קשה לכם לרפאות את עצמכם ביום אחד, אבל את בנכם כדאי לכם לרפאות את נפשו ולשלוח אותו למסגרת רוחנית של תורה, ואכן ההורים שמעו את הדברים שנאמרו בחכמה גדולה והחליטו לשלוח את הבן לתלמוד תורה, וכל הסיפור הזה קרה לפני למעלה משלושים שנה.

והנה לפני כמה חודשים היה שבת נופש של אלה שתורמים לערכים ואחד הרבנים רואה אדם מבוגר עם זקן לבן שהדרת פניו מעידה עליו שאדם גדול הוא ויראת שמים קודמת לחכמתו, וניגש אליו לברר מיהו זה ואיזה הוא, ונתברר שהוא האבא של הילד שנשלח לפני כשלושים שנה לתלמוד תורה, וכמובן שהוא ואשתו כבר שנים בתשובה שלימה והם עולים ומתעלים בעבודת ה' בכל יום ויום, ומה עושה היום "הילד", שאל הרב האם הוא גם נשאר במסגרת התשובה או חלילה פרש? האבא הביט ברב ואמר לו הבן שלי היום הוא ראש ישיבת מיר הרב נועם אלון.

בית בלי תורה זה בית בלי יסודות

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. כידוע כל אחד רוצה להגיע לאני שלו, אחד חולם להיות מהנדס ואחד עורך דין, ויש כאלה חולמים לזכות בלוטו או סתם כך להיות עשירים, ומה הסיבה שהאדם רוצה להגיע לאני שלו? משום שהוא רוצה להיות שמח ולא בדיכאון, והוא חושב שזה מה שיעשה אותו שמח. שזה ראשי תבות לי, ישמח לב והנה האדם הולך ולומד להיות מהנדס וכדומה ומקבל תעודה כעבור כמה שנים של השקעה רצינית בלימודים והוא בטוח שהשמחה והאושר מחכים לו במשרד שהוא עוד מעט פותח, ואכן המשרד נפתח והעבודה משגשגת והרווחים נאים, אך השמחה הפנימית והאושר האמיתי עדיין רחוק ממנו, למרות שיש לו כספים לרוב.

ואז הוא אומר אולי זה בגלל שאני עדיין רווק ואני צריך אשה ואז השמחה תהיה אמיתית ושלימה, ואכן הוא זוכה להקים את ביתו בסביונים וירח של דבש, אך אחריו מגיע עוקץ. כי רבותינו אמרו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א) אי אפשר לאיש בלא אשה ואי אפשר לאשה בלא איש ואי אפשר לשניהם בלי שכינה בבית. כלומר אם הבית מושתת על התורה והשבת והצניעות והטהרה אזי זה בית שיצליח מאוד. אך בלי תורה, זה לבנות בית בלי יסודות.

וקל וחומר אם בית של לבנים צריך להביא מהנדס ואם לא הבית לא, יחזיק מעמד וגם רשיון לבנות לא תקבל, קל וחומר אדם שבונה בית עם אשה, בלי חוקי התורה שזה המפה של המהנדס הגדול יסודות איתנים וחזקים של יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנים, ומיודענו רואה שעדיין השמחה והאושר רחוקים ממנו למרות שהוא עשיר ומצליח וגם נשוי. ואז הוא אומר לעצמו אולי בגלל שצריך ילדים שהרי ילדים זה שמחה וגם ברכה וברוך ה' נולדים ילדים ומביאים שמחה אבל עדיין הריקנות אוכלת אותו מבפנים.

הבחור הזה עולה על כולם

והוא שואל את שאלת השאלות אם אין אני לי כלומר אם הגעתי לאן שכל כך רציתי אבל עדיין אין לי כלומר ישמח לב מה אני אמור לעשות? והתשובה מי לי, כלומר ישמח לב מבקשי ה', שזה ראשי תבות מי (כי שמו של ה' מתחיל באות י') וזה הדבר היחידי שיכול להביא לאדם שמחה רק אם הוא יבקש להתקרב לה', ואיך ידע האדם אם הוא הגיע לדרגת מבקש ה', אזי התורה כתבה (שמות ל"ג ז') והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד כלומר שמשה רבינו אחרי חטא העגל יצא מחוץ למחנה ואמר, כל מי שרוצה דבר תורה או שאלה בהלכה צריך לצעוד הרבה ברגל כשתים עשרה קילומטר ומי שהיה מוכן לילך למשה רבינו מחוץ למחנה סימן שהוא מבקש ה', קל וחומר אומרת הגמרא (ברכות ס"ג) לאדם שהולך ממקום למקום ללמוד או ללמד תורה שהוא נקרא מבקש ה'.

ובנובהרדוק היו הרבה בחורי ישיבה והנה הגיע אחד האנשים החשובים לישיבה לתהות על קנקנם לסיבות מסויימות ושאל את ראש הישיבה מי המתמיד של הישיבה והרב הלך אתו והצביע על תלמיד ואמר לו, זה החסיד של הישיבה, ועל התלמיד השני הוא אמר זה ירא חטא ועל השלישי הוא אמר זה מתמיד גדול, ועל אחד הוא אמר זה מתפלל בדביקות וכשהגיע לאחד מיוחד אמר עליו זה עולה על כולם! ושאל האורח האם הוא יותר מתמיד או יותר חסיד? לא ולא, אך הוא יש לו מעלה שאין לאף אחד זה מבקש את ה' כלומר הוא מבקש כל הזמן לקיים ואני קרבת אלוקים לי טוב ומי זה היה? הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי המכונה הסטייפלר אביו של רבי חיים קנייבסקי.

אני מזמין אותך לסעוד עימי

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. כשהאדם יושב ולומד תורה אזי הוא עוסק במצוה הגדולה ביותר שאפשר לעשות כי תלמוד תורה כנגד כולם, ואפילו מכיבוד אב ואם ואפילו מהצלת נפשות (מגילה ט"ז) אלא שכמובן אם אבא או אמא מבקשים משהו הוא חייב לעשות, וכן אם חלילה הוא צריך לסגור את הגמרא ולילך להציל נפש ודאי שהוא מחוייב לעשות זאת, רק שידע שמצות לימוד התורה עולה על הכל, אך הבעיה שגם היצר הרע יודע זאת ולכן הוא מנסה בכל כוחו להפריע לך מהלימוד.

למרות שהגמרא (חגיגה י"ב) אמרה אמר רבי לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים, שהתורה נמשלה לאש רוחנית וכשהוא פוסק הוא מראה בעצמו שאינו חפץ באש הרוחנית לנפשו אזי מאכילין אותו גחלים של אש לגופו, ואם האדם ינענע ראשו לכל מי שיסכים לבוא ולהפריע לו בלימוד אזי תורתו תהיה קרעים קרעים, ולכן כאן צריך לקיים את דברי המשנה אם אין אני לי מי לי, שאם אני לא יגיד לאדם שרוצה לדבר עמי דברי חול באמצע הלימוד שיפסיק אזי מי לי אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.

וכמו שמסופר על רבי ברוך מגורליץ שפעם מישהו בא ודיבר עמו באמצע הלימוד והפריע לו, פנה אליו רבי ברוך ואמר לו אני מזמין אותך לסעוד עמי, התפלא האיש ולא הבין, ושאל מה לנו ולסעודה משותפת? השיב לו רבי ברוך אמרו בתלמוד, הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים מזמין אני אותך שהפרעת לי ללמוד להשתתף באותה סעודה של גחלים.

יש מקומות שבתוך המזמור הוא ראה צורת שתי וערב

ומעשה ביהודי צדיק שהיה לו מנהג קבוע ללמוד את כל התהלים ביום שבת קודש והנה קרה פעם אחת שבאו אליו בני אדם עמו בדברים בטלים והוא היה מפסיק באמצע הפסוק ומשיב להם תשובה, וכך קרה מעל עשרה פעמים פעם באמצע הפסוק פעם אחר שתי תיבות או תיבה אחת מהפסוק באופן שנתערבו דברים בטלים עם קריאת התהלים בכמה מקומות, והנה דרכו של האיש היה לישון שינת צהריים לאחר לימוד התהלים וחלם בתוך שנתו שהוא יושב ובאו שניים ועמדו לימינו, הלבוש שלהם היה נאה ויפה ומראיהם טוב מאוד ופניהם שמחות, וחשב בדעתו שאלו השנים הם מלאכי השרת, וראה עוד שבאו שניים אחרים ועמדו לשמאלו לבושם שחור וצורתם משונה ופניהם זועפים וחשב בדעתו שאלו מלאכי חבלה, וראה בידי העומדים לימינו ספר תהלים ופתחו לפניו את הספר ואמרו לו, ראה המזמורים שלמדת ביום זה, וראה שיש מזמורים שהפסיק בתוך הפסוקים שלהם בדברים בטלים שדיבר עם האנשים שדיברו איתו ביום ההוא, ועל ידי תערובת זו נעשו דברי התהלים דברי כפירה וחירוף וגידוף חלילה. והיו מזמורים שאפילו שעל ידי התערובות לא נעשו הדברים חירוף וגידוף מכל מקום לא נשאר להם משמעות, אלא נעשו דברים מבולבלים ובלי כל משמעות.

ויש מקומות שבתוך המזמור ראה צורת שתי וערב כיון שנזדמן לו שכעס כעס גדול בתוך קריאתו בספר תהלים ולכן נרשם צורת עבודה זרה. אמרו לו הנה הוא ספר התהלים שלמדת היום הזה האם רצונך שנעלה את הספר לפני הקדוש ברוך הוא? אמר להם חס ושלום ספר זה טעון שריפה ואיך תעלוהו לפני הקדוש ברוך הוא, אמרו לו היום שבת ואין שורפים בשבת, ואז אמרו השניים שעמדו בשמאלו לאותם שעמדו בימינו כיון שהספר הזה טעון שריפה כפי שהוא מודה, אזי הספר מוקצה ואתם חייבים להשליכו ארצה, והם השליכוהו ארצה, והמלאכי חבלה חטפו אותו, וברחו איתו השמיימה ואמרו עכשיו נראה מה יהיה בדינו.

מכאן והלאה לא תדבר באמצע דברים בטלים

וזה האיש כשראה כך צעק צעקה גדולה ומרה והתחנן למלאכי החבלה שישליכו את הספר מיידם, אך הם לא שמעו לו כי כבר עלו לשמי מרום. והאיש התעורר משנתו והבין שהכל חלום, אבל חלום אמיתי כיון שהוא ראה בעיניו שאותם הדברים שדיבר עם האנשים היו כתובים ממש בתוך ספר התהלים ונעשה חלילה חירוף וגידוף, ומתוך צערו הגדול שחלילה הספר יגיע לשמים ובמקום שיהיה לו שכר על קריאת התהלים עלול לקבל עונש על הדברים שדיבר באמצע קריאת התהלים והגרוע מכל שיש שם גם חירוף וגידוף, לכן קם והזדרז לילך אצל החכם בעירו וסיפר לו את כל העניין וביקש לעשות לו תיקון לפני שיבוא הלילה.

אמר לו החכם עמוד על רגליך ואמור נתחרטתי שלוש פעמים ויעיד עליך מי שאמר והיה העולם שמכאן ולהבא לא תמשיך לדבר בדברים בטלים בעת שאתה לומד תורה, ותהיה חרטה זו באמת ובאמונה ועדות זו שאתה מעיד לפני הקדוש ברוך הוא תהיה בלב שלם ובנפש חפיצה ולא תשוב לכסלה ואז תנצל מאותם המשמאילים שהלכו לקטרג כי עתה יתגברו המיימינים וילחמו בהם וכן עשה, והנה בלילה חלם שרדפו המיימינים אחר המשמאילים וחטפו את הספר מידם וגנזוהו בעפר הארץ ושמח בתוך שמחתו שמחה גדולה והקיץ מתוך שמחתו, (בן איש חיל דרוש ד' לשבת זכור).

הנשר התבלבל ועף לו בשמיים

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. היה פעם את הנקבה של הנשר שהטילה את הביצה בתוך לול של תרנגולות והנה בקעה הביצה ויצא ממנה נשר קטן מאוד וגדל עם התרנגולות, אלא שהוא לא הבין למה ומדוע הוא בצבע שונה מכולם ולמה יש לו כנפיים ארוכות והוא לא דומה לאף תרנגול. וכמובן שהוא לא חשב שהוא מסוגל לעוף לגובה וכך היה אמור להימשך כל ימי חייו אלא שיום אחד בעל הלול ריחם עליו ולקח אותו לבניין גבוה והעיף אותו באויר כשהוא קשר חוט דק לרגליו למקרה שהוא לא יצליח לעוף והנשר החל להתבלבל ולהשתולל באויר וניסה לעוף, ועף לו בשמים.

ויש לדעת כי זה כל האדם ולפעמים האדם חושב מי אני, בכלל בקושי אני יכול להתפלל, בקושי אני מצליח ללמוד תורה וכך האדם מעביר את חייו ברחמים עצמיים אך האמת היא שכל יהודי זה נשר בן תרנגולים שמסתכל על סביבתו וחושב, הרי פלוני לא מניח תפילין ואלמוני לא שומר שבת והשלישי לא מתפלל במנין ואם אני גם שומר שבת ומניח תפילין ומתפלל במנין כנראה אני צדיק גדול, וכך האדם משתיק את המצפון שלו וחושב שמה שהוא עשה זה מספיק. ומובא בגמרא (עירובין נ"ד) שהעולם הזה דומה למסיבה שיש אוכל ואם לא תמהר לקחת אזי יגמר וחטוף ואכול וחטוף ותשתה שאם לא תמהר אזי זה יגמר, וכך החיים של האדם מתקדמים כצל עובר וצריך למלאות אותם במטעמים של רוחניות ולנצל את הזמן כראוי.

ומעשה שהיה בארצות הברית הרחוקה שהיה שם אחד הבתי חולים מן השורה הראשונה שהמציאו מכונה משוכללת מאוד שמכניסים את האדם לתוך המכונה ומחברים אותו למכשירים ואלקטרודות למיניהם והוא נכנס לתוך המכונה והמכונה בודקת את כל גופו ואם יש איזה שהוא חולי או מכאוב אזי המכונה מגלה את זה, והאדם יודע אם הוא בריא או חולה אם הוא יחיה עוד הרבה שנים או אולי פחות משנה.

והנה היה באיזור אדם בשם סוקרטס שהחליט ללכת לבדוק את עצמו במכונה הזאת. ובפרט שלא מזמן הוא עבר את גיל הארבעים פלוס, והוא הגיע למרפאה וקבעו לו תור, והוא נכנס למכונה כשכולו מחובר למכשירים מסויימים והוא יוצא משם ומחכה בתור לרופא שיקרא לו, והרופא קורא לו ואומר לו תשמע אני חייב להגיד לך משהו, אבל לפני כן תשתה כוס מים ותשטוף את פניך כי מה שאני יגיד לך זה יכול להוריד לך את המצב רוח בפעם אחת, כששמע סוקרטס את הדברים יוצאים מפורשות מפי הרופא הגדול החל לרעוד ולפחד.

אשתו הסתכלה עליו ופרצה בצחוק

וכך אמר לו הרופא תקשיב טוב אני לא יכול להצביע לך היכן הבעיה, וגם אני רוצה להודיע לך שאין לזה תרופה וגם אין לי תאריך מדוייק להגיד לך מתי זה יקרה אבל זה יכול לקרוא היום בצהרים שאתה תשב עם אשתך והילד ופתאום אתה עלול ליפול ולמות אבל זה גם יכול לקרוא בעוד שנה וגם בעוד ארבעים שנה אבל זה בטוח יהיה, אני מצטער שאני לא יכול לעזור לך. סוקרטס קם מזיע כולו מפחד וצועד לכיוון האוטובוס ונסע לביתו ואומר בליבו רק שזה לא יהיה עכשיו באוטובוס אני מקווה להחזיק מעמד עד הבית, ואכן הוא נכנס הביתה ואשתו ראתה אותו חיוור כסיד ושאלה מה קרה מדוע אתה נראה כזה גרוע? והוא החל למלמל וסיפר לה בסוף שהרופא לא יודע מה יש לו אך יש חשש שזה יכול לקרות כל רגע כלומר הוא עלול ליפול ולמות היום ואולי עוד חמישים שנה אבל זה בטוח וזה לא ספק! אשתו הסתכלה עליו ופרצה בצחוק מתגלגל לעיניו המבוהלות, אמר לה בעלה לא איכפת לך ממני את צוחקת עלי? לא ולא אמרה האשה אתה בריא אין לך שום דבר הכל בסדר, מה שהרופא בסך הכל אמר שבסוף אתה תמות ובסוף גם הרופא ימות כי כולם כולם גם העשירים הגדולים וגם הגבורים וגם החכמים בסוף או באמצע מתים וזה יכול לקרות היום או בעוד חמישים שנה, תירגע הכל בסדר.

ומה שלומדים מזה זה פשוט שאכן כולם בסוף או באמצע נעלמים ונפטרים רק השאלה הגדולה מה ניקח איתנו למעלה כי העולם הזה נקרא ארץ האפשרויות ואפשר לאסוף מכאן הרבה הרבה תורה ומצוות, ואפשר גם לשבת רגל על רגל לפצח גרעינים ולראות טלויזיה עד ליום המוות ולעלות לשמים ריקים, בלי תורה ומצוות כראוי, וידוע מאמרו של החפץ חיים זצ"ל, שאנשים אצים ורצים כל היום אחרי פרנסתם לעולם הזה כשבעצם גם אם לא הצלחת להשיג פרנסה יש אבא מלמעלה שידאג לכל מחסורך שנאמר (תהלים קמ"ה ט"ו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אך למעלה זה עולם האמת ומה שהאדם יטרח ויתאמץ להשיג פרנסה רוחנית על ידי שיעשה מצוות ויתעסק בלימוד התורה אזי יהיה לו פרנסה טובה למעלה לנצח נצחים אך אם האדם לא יתאמץ אזי ידע נאמנה ששם זה עולם האמת ואין מי שידאג לו, ומי שטרח בערב שבת שזה העולם הזה יאכל בשבת שזה עולם הבא ומי שלא טרח בערב שבת שזה העולם הזה מה יאכל בשבת (ע"ז ג' ע"א).

הוא החל לעקוב אחר הרב בסמטאות בני ברק

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. הרבה פעמים אנו יודעים שאנו צריכים לעשות איזו מצוה, אך היצר הרע אומר לנו יש כבר מישהו אחר שיעשה או עשה כבר את המצוה ולמה דוקא אתה תעשה, אם זה לבקר חולים או שמוכרים עליות בבית הכנסת שאין מן הראוי שהגבאי יעמוד ויכריז על מצוה או עליה מסויימת והקהל שותקים כי זה קצת בזיון למצוה, אלא החלש יאמר גיבור אני ויעשה, ואדרבה ילמד משאר ענייני העולם כגון אלה שממלאים לוטו או הגרלות למיניהם ומה הוא חושב בליבו כל מי שמשתתף? מתוך כל האנשים דוקא אני יזכה בהגרלה. וקל וחומר למצוה, ובפרט שבהגרלה זה לא תלוי בך ובמצוה זה אכן תלוי בך.

ומעשה שהיה ביום הראשון של יום הדין יום ראש השנה כשעה לפני תפילת המנחה נפתחת דלתו של הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' והרב שך יצא והחל לצעוד, אחד השכנים אמר בליבו מעניין לאן הרב שך הולך ביום הדין בשעה כזאת מסתמא לאיזו מצוה, והחל לעקוב אחרי הרב בסמטאות בני ברק, והנה הרב מגיע לבניין מסויים והרב הזקן עולה במדרגות והשכן עולה בזהירות בעקבותיו והרב דופק בדלת, הגברת בעלת הבית פותחת את הדלת והיא עמדה נדהמת, והרב אומר במאור פנים גמר חתימה טובה, והיא צעקה בצהלה לבעלה, משה בוא תראה מי בא לבקר אותך.

יש מי שזוכר אותו ומרגיש בחסרונו

הרב נכנס וישב לידו ומדבר איתו בדברי תורה מברך אותו ואומר הייתם חסרים לי היום. ובכן מי זה רבי משה? זה רבי משה שעשרות שנים היה החזן בישיבת פוניבז' בימים הנוראים מי לא זוכר את התפילות שלו, תפילותיו של רבי משה היו מרקיעות שחקים כל הלבבות היו נמסים מהתפילות ומהניגונים. כמעט עין אחת לא היתה נשארת יבשה. ובשנה זו לפני ראש השנה לקה בהתקף לב והוא צמוד לבית. וכל שנה חודש תשרי היה החודש שלו הוא מתפלל לפני העמוד, לא ליד מאה ומאתיים איש אלא אלפים שומעים אותו מתפלל, ותמיד אחרי התפילה כולם משבחים ומפארים אותו ואומרים לו יישר כח.

ואילו היום יום ראש השנה הוא יושב לבדו בבית ואסור לו לצאת מהבית הוא צריך לשמור על הבריאות שלו ולכן הוא מתפלל בבית לבדו ואיש לא זכר את האיש ההוא שכל האלפים שתמיד נהנים מתפילותיו כל שנה משום מה השנה בשוגג שכחו אותו, והדלת שחיכתה בכליון עיניים לראות את האנשים באים לאחל כתיבה וחתימה טובה ורפואה שלימה, לא נפתחה כלל, אבל בא הרב מפונוביז' וכיפר על כולם ונטל שכר כולם משום שהרגיש צורך ללכת ולעודד את רוחו, שידע שיש מי שזוכר אותו שיש מי שמרגיש בחסרונו, וזה מה שאמרו חז"ל אם אין אני לי מי לי, אם אני יסמוך על השני והשלישי שילכו במקומי, אם הרב שך היה סומך על זה אזי מה היה קורה.

אתה רוצה לקחת טיפקס ולמחוק את מה שכתוב בתורה

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. הרבה פעמים אנו חוזרים ומשננים את המשפט הנפלא הזה ואומרים לעצמנו אנו לא נצא לעבוד בכדי להביא פרנסה אבל מי יביא לנו וזה נכון אבל יש לזכור שעת לעבוד ועת ללמוד תורה, וגם כשהיצר הרע מפתה אותך תשמע יש שעות נוספות כדאי לך זה תוספת יותר גדולה במשכורת, וכל שהמשכורת גודלת בשעות נוספות או בעבודה נוספת אזי על זה אפשר לומר כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

ומי לא זוכר את המעשה עם לב לביוב העשיר מלפני כמה שנים טובות שהוא בנה את הקניון ברמת אביב בסכום אגדי של מאתיים חמישים מליון דולר, והנה הגיע ביום המיוחל שצריך לקרוע את הסרט ולבוא לשערי הקניון והחגיגה היתה גדולה, אבל לפתע הופיע ראש העיר של תל אביב ואמר לעשיר לב לביוב שיהיה במזל טוב ובהצלחה גדולה, אבל אני רוצה שתדע שכאן זה תל אביב ולא בני ברק ולכן אתה תצטרך לפתוח את הקניון הזה ביום שבת, ענה לו הגביר לב לביוב תדע לך יש מישהו הרבה יותר גדול ממך שאמר לי לא לפתוח בשבת והוא גם הזהיר אותי שאם אחלל את השבת זו סכנת נפשות, ודרך אגב הוא לא הזהיר רק אותי אלא גם אותך כי הוא גם אבא שלך אבא שלנו שבשמים מלך מלכי המלכים והרי כתוב בעשרת הדיברות בדיבור הרביעי זכור ושמור את יום השבת לקדשו ואתה רוצה לקחת טיפקס ולמחוק את מה שכתוב בתורה, ומה תענה ביום פקודה שתצטרך להתייצב מול בורא עולם ולתת לו דין וחשבון על כל מעשיך?

אבל ראש העיר התעקש ואמר לו אם אתה לא מתכוון לפתוח בשבת אז תדע לך שאין לך רישיון לפתוח את הקניון, וכל אחד מאיתנו מבין את גודל הנסיון שהרי זה לא מדובר בסכום קטן אלא בסכום אגדי, זה לא אם לענות לפלאפון או לשחק במחשב זה לא שאלה אם לעשן חלילה סיגריה וגם לא נסיעה ברכב, מדובר פה בסכום אדיר שכבר שולם ומי שמפריע לך כאן זה לא איזה שכן טרדן אלא ראש עיריית תל אביב, שמקושר לכל השוטרים והשופטים.

קידוש ה' בלב תל אביב

אך לא איש כלב לביוב יכנע בשביל בצע כסף לדרוך חלילה על השבת, ואכן הקניון נסגר לא יום ולא יומיים אלא שלושה חודשים, ומה שקרה לאחר מכן בית המשפט קבע שלב לביוב יכול לפתוח את הקניון שלו בימות החול לא כולל שבת, ועשו סקר איזה קניון בארץ מרויח הכי טוב מכולם, והקניון של לב לביוב מרויח הכי הכי טוב והכי הרבה וזה מה שאומר "אם אין אני לי מי לי" אם אני לא יקח את עצמי ואני יבין שאני יכול לגרום לקידוש ה' גדול בלב ליבה של תל אביב אזי מי יעשה זאת במקומי וכל זה בכל דבר ודבר.

לצערי, תראו מה יצא ממני? שום דבר

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. סיפר לי פעם יהודי שהיום הוא קרוב לגיל ששים כשהוא היה ילד בן ארבע עשרה. באו רבנים מאיזה ישיבה בכדי לרשום אותו לישיבה ולהכניסו תחת כנפי השכינה אלא שהוריו התנגדו בכל תוקף כי הם רצו לראות אותו לידם למרות שהם היו משפחה דתית ואבא מחזיק בית כנסת והילד עצמו מאוד רצה, אבל לא היה בכוחותיו לעמוד נגד הוריו והוא נשאר בבית וגדל כמו שכולם גודלים ואפילו התחתן וגם התגרש כמה וכמה פעמים וכשהוא מספר את זה הוא כמעט בוכה, ואומר אם הייתי הולך לישיבה הייתי היום תלמיד חכם הייתי יודע הרבה תורה, יכול היה להיות לי אשה טובה וילדים צדיקים אבל לצערי תראו מה יצא ממני, שום דבר.

ולעומת זה נראה מעשה באדם שידע מה הוא רוצה מעצמו וגם עשה, ומעשה שהיה כך היה יהודי תלמיד חכם בזמננו באזור ירושלים שהבן שלו לא הרגיש טוב ולקח אותו לבדיקות, והתברר שהילד חולה במחלה הנוראה בתוך הריאות והרופאים טיפלו בו אך ללא הועיל והנה יום אחד הם אומרים לאבא המודאג הריאות של הבן כבר גמורות, והברירה היחידה זה להטיס אותו לחו"ל כדי לעשות השתלת ריאות, וגם זה צריך אישור מהפרופסור כי הוא כבר לא נושם דרך הריאות, וזו טיסה ארוכה ובינתיים אנו צריכים את האישור שלך לפני שיבוא הפרופסור, אך היהודי הצדיק אמר לרופאים עוד מעט אני יחזיר לכם תשובה, ויצא מבית החולים ונסע ישירות לכותל המערבי ושעתיים תמימות הוא לא פסק מקריאת תהלים בבכיות עצומות ונישק את אבני הכותל וביקש מאבא שבשמים שירפא את בנו אהובו.

הפרופסור משפשף את עיניו בתדהמה

ובבית החולים יש בינתיים הפתעות המוניטור מתחיל להראות סימנים שהריאות האכולות והגמורות חזרו קצת לעבוד והרופא המתמחה חשב שהוא טועה. וקרא לרופא הגדול והרופא הגדול עמד כלא מאמין למראה עיניו ולאט לאט הילד פקח את עיניו וחזר להכרה מליאה הרופאים הקשוחים יצאו משם לקרוא לפרופסור הגדול לראות אם זה אמיתי, והוא מגיע וגם הוא משפשף את עיניו בתדהמה שהרי יש לו צילום של ריאות שאין סיכוי שיחזרו אי פעם לתפקד וזה נגד חוקי הרפואה אך יש רופא כל בשר ומפליא לעשות, והם יצאו לבשר למשפחה שעדיין לא ידעו שום דבר והמשפחה סוף סוף העלו חיוך של אושר על פניהם.

אלא שהפרופסור שאל ואיפה האבא שלכם? הוא צריך להגיע עוד מעט, ואחר כמה רגעים האבא מגיע והפרופסור עם שאר הרופאים ניגשים אליו ואמרו לו יש לנו משהו להגיד לך, אך האבא אמר לפרופסור אני חושב שאני יודע מה אתה רוצה לומר לי אתה רוצה לומר לי שהמצב של הילד השתפר לטובה ואין צורך בהשתלה, הפרופסור הנהן בראשו ושאל אותו מהיכן אתה יודע האם אתה נביא? אני לא נביא ולא בן נביא, אם אתה רוצה לדעת אני אספר לך, והלכו שניהם למשרד של הפרופסור. אמר לו הפרופסור מה שאתה אומר לי אני גם כותב כי אני עושה מחקרים בענייני רפואה ומפרסם את זה בארצות הברית שגם שם אני עובד.

נשבעתי שלא אלך יותר לאמריקה

ובכן פתח היהודי הצדיק את פיו ואמר, גדלתי בתור ילד בארצות הברית להורים מאוד עשירים בעלי נכסים רבים כמלונות ומסעדות, אלא שלצערי הרב לא שמרנו תורה ומצוות והיינו רחוקים מזה מאוד, והנה בהיותי בגיל חמש עשרה נפשי חשקה בתורה והחלטתי שאני רוצה לעלות לארץ ללמוד תורה, אלא שההורים התנגדו אך התחננתי ואמרתי שזה רק לחצי שנה ולבסוף הם הסכימו, ונשארתי חצי שנה והודעתי להורי שאני נשאר עוד חצי שנה ולאחר מכן עוד חצי שנה וההורים לחצו עלי מאוד לחזור.

אך ידעתי שאני רוצה להשאר בישיבה כבקשתו של דוד המלך (תהילים כ"ז ד') אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי, וידעתי גם שאם אני חוזר לאמריקה, אזי אני אתרוקן מהתורה הקדושה וספק גדול אם אחזור לפה ולמרות שעל שמי היו מלונות ומסעדות ויכלתי להרויח המון כסף וכאן בארץ אני בקושי מתפרנס, עד שיום אחד אמרתי לעצמי אני חייב לעקור ממני את הרצון ללכת לחו"ל. ונשבעתי שלא אלך יותר לאמריקה, ואפילו שאחד הרבנים התקשר אלי מחו"ל ואמר לי לחזור ואמרתי לו שכבר נשבעתי ואקיימה לא לצאת לחו"ל וברוך ה' התחתנתי, והיום אני גר ברמת שלמה וזכיתי להקים מוסדות של תורה תלמוד תורה שתילי זיתים ועוד, ואני חי בדוחק אך מאושר ושמח בשמחת התורה.

והלכתי לפני זמן קצר למקום המקודש ביותר הכותל המערבי וביקשתי בדמעות מאבא שבשמים שירפא את בני, והוספתי ואמרתי שנשבעתי שלא אלך לחו"ל כדי שאוכל לשבת ולעסוק בתורה, אזי ריבונו של עולם לא הלכתי לחו"ל למרות שיש שמה נכסים רבים על שמי וכל זה בשביל עסק התורה. האם עכשיו אצטרך לצאת לחו"ל בשביל טיפולים לבן שלי. אם לא לכבודי, רבונו של עולם עשה למען תורתך ותרפא את בני כי אתה רופא כל בשר ומפליא לעשות בכדי שאוכל להיות ביישוב הדעת ולעסוק בתורתך הקדושה, וידעתי שתפילתי התקבלה ולכן אמרתי לך אדוני הפרופסור שאני יודע מה אתה רוצה לומר לי, (שמעתי מהרב יעקב עמר).

אפילו הוא לימד הלכה אחת נחשב לו מעל עשרה הלכות

אם אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכו'. האדם יכול להגיע לדרגות גבוהות בעבודת ה', אך אומר רבינו בחיי (בעל חובת הלבבות) שאפילו אם האדם הגיע לדרגות עצומות בעבודת ה' בלימוד התורה ובשבירת המידות והגיע לקצה מעלת הנביאים זה עדיין לא מגיע למעלת מזכה הרבים כי מזכה הרבים זו מעלה שאין כמותה וזה דומה לאדם שיש לו חנות אחת ומרוויח אלף שקל ליום, ולעומתו יש אדם שיש לו עשרים חנויות והוא מרוויח בכל חנות שלוש מאות שקל, ואם נצרף את הרווחים של השני אזי רווחיו עולים בהרבה על הראשון.

וכן בעניין אדם שלומד בלי ללמד אחרים אזי כמה שילמד זה רק בינו לבן עצמו, חוץ מזה שהוא סותר את תפילתו בברכת אהבת עולם שהוא מבקש "ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו', וחוץ מזה שהגמרא (סנהדרין צ"ט) אמרה שהפסוק כי דבר ה' בזה זה מי שלומד ולא מלמד. וכשהאדם מלמד אחרים אפילו הלכה אחת ויש לו כעשרה תלמידים, זה נחשב שהוא למד את שלו ועוד עשר הלכות, וכן הלאה. ולא רק זה אלא גם אם האדם כבר ראש ישיבה גדול והוא מרביץ תורה ומרבה גבולו בתלמידים ישתדל להפיץ את תורתו עוד ועוד.

ומעשה ברב הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל שפעם אחת בא אליו אחד מראשי הכוללים בירושלים עיר הקודש בכדי לקבל ממנו עצה ותושיה, ומה הסיפור, הכולל שהוא עומד בראשו נמצא בעצם באחד מהבתי כנסת המפוארים ביותר שבעיר במקום נוח ונגיש ומתאים מכל הבחינות, אבל כידוע יצר הרע לא כל כך אוהב שלומדים תורה כי זה הדרך היחידה לנצח אותו, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין ל') בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין ולכן נכנס בלב הגבאים לפנות את האברכים מבית הכנסת, מכיוון שהם מעלים אבק ואינם שומרים כראוי על קדושת בית הכנסת, ומששמע זאת רבינו יהודה צדקה זצ"ל אמר לראש כולל שהוא מבקש רשות ללכת ולדבר עימהם, וכמובן שהראש כולל הסכים וגם שמח מאוד על כך, והרב הלך וכינס את הגבאים של בית הכנסת לאסיפה מיוחדת, הרב הסביר במתק לשונו ובלי לפגוע בהם חלילה, כמה מעלתם של לומדי התורה וכמה יש להם זכות שאברכים יושבים בבית הכנסת שלהם ולומדים תורה ואם הם מעלים טיפה אבק אזי אני אספר לכם סיפור.

תניח את רגלך על הגלימה היקרה

אחרי שחרב בניין ישיבתנו פורת יוסף בעיר העתיקה, אזי כל התלמידים הקטנים עם הגדולים עברנו לבית הכנסת צופיוף לעדת הבוכרים והשתדלנו לקיים את מסגרות הישיבה במתכונת הקודמת, הבחורים למדו תורת הנגלה ש"ס ופוסקים, ואילו המבוגרים יותר שהם היו בעצם ישיבת המקובלים בשם עוז והדר למדו את תורת הנסתר, וכיוון שהיה צפוף אזי הם למדו בחלק אחד של הבית כנסת ואנחנו בחלק השני, הספסלים בבית הכנסת היו מכוסים בשטיחים יקרים מאוד כמנהג עדת הבוכרים, והנה יום אחד כשבחור מסויים רצה להוריד ספר מעל המדפים עלה לצורך זה במנעליו על גבי ספסל המכוסה בשטיח, ואחד הגבאים ראה זאת, הבחור אוחז בספר לשלוף אותו מן המדף, והגבאי ניגש אליו ונזף בו קשות ובקול רם איך אינו מכבד את השטיחים של בית ה' ומלכלכם במנעליו.

שמע זאת אחד מזקני המקובלים שישב בחלקו האחר של הבית כנסת, מיהר לקום ממושבו, התקרב אליהם והוריד מעליו את גלימת המשי היקרה שעליו והניח אותה על גבי הספסל ואמר לבחור תניח את רגליך על הגלימה ותוציא את הספר הדרוש לך, עשה הבחור כפי שאמר לו הצדיק, והצדיק לקח את הגלימה ולבש אותה ואמר בשמחה גדולה כמה טוב ונעים להתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים. וכך סיים רבי יהודה צדקה את דבריו והמתין לתגובת הגבאים, והנה כל הגבאים אמרו בפה אחד לא זו בלבד שאנו מסכימים לכך שאברכי הכולל ימשיכו ללמוד פה אלא שאין אנו רוצים שילכו מכאן לעולם, (וזאת ליהודה).

הרב איתר את מקומו במושבה השרונית בפרדס חנה

הוא היה אומר אם אין אני לי וכשאני לעצמי מה אני וכו'. מעשה באשה אלמנה שהגיעה לארץ ישראל ממצריים בימי עליית יהודי מצריים בשנת תש"י (לפני ששים וחמש שנה) והיא היתה בכבלי העיגון משום שבעלה נפטר ולא השאיר ילדים והיא צריכה לקבל מאחיו חליצה שלולא זה היא לא יכולה להתחתן והוא מסרב, והאשה האומללה הזו הלכה לרבי יהודה צדקה זצ"ל וביקשה את עזרתו אם יוכל לדבר איתו ולרכך את ליבו. הרב אמר לה שהוא ישתדל בדבר, והרב דרש וחקר קודם כל היכן הוא מתגורר שזו משימה לא פשוטה, ובסופו של דבר הרב איתר את מקומו במושבה השרונית בפרדס חנה, והרב הלך לרב המקומי של פרדס חנה, הרב יהושע זליג דיסקין זצ"ל וביקש ממנו את סיועו במצווה רבה זו של היתר העגונה, ויצאו שניהם לעבר האיש הסרבן ודיברו עמו במשך כשעה ארוכה שיסכים לחלץ את אשת אחיו המנוח כפי שהתורה אמרה וישחרר אותה מעגינותה כי בלי זה היא אסורה מלהתחתן, אבל דבריהם נפלו על אוזניים אטומות וערלות והאיש היה עקשן ונשאר עקשן ולא היה מוכן להיענות, הרבנים יצאו ואמרו שאסור להתייאש ובעוד כמה ימים ינסו שוב, ולבינתים רבה של המקום שוחח עימו וניסה לרכך את ליבו, והוא הסכים לעשות כפי שיורו לו, ומיד שלחו לקרוא לרב יהודה צדקה זצ"ל והוא הגיע והתחיל לטפל במרץ רב בכל הקשור בביצוע החליצה בבית דין והוא לא נח ולא שקט עד שהוא השלים את כל הענין בהצלחה, ולימים זכתה האלמנה להינשא ולהקים בית נאמן בישראל ושמחתה הייתה עצומה מאוד, אודות השתדלותו של הרב שידע את משנתינו וכשאני לעצמי מה אני.

מדוע לא הערת את שלושת האבות בפעם אחת?

הוא היה אומר אם וכו' וכשאני לעצמי מה אני. הגמרא (ב"מ פ"ה) מספרת על רבי יהודה הנשיא הידוע בכינויו רבינו הקדוש, שהיה רגיל ללמוד עם אליהו הנביא והנה יום אחד אליהו הנביא הגיע מאוחר מהרגיל, אמר רבינו הקדוש מה קרה שאיחרת היום (כאן רואים את ערך הזמן של התנאים הקדושים עד שהוא שואל את אליהו הנביא מדוע הוא מאחר) ענה לו ואמר לו אליהו הנביא היום ראש חודש ולכן הקמתי את אברהם אבינו מקברו ונטלתי לו את ידיים והוא ניגש להתפלל לקדוש ברוך הוא על בניו האהובים, וכשסיים החזרתיו למקומו, והערתי את יצחק אבינו ונטלתי את ידיו וגם הוא התפלל וכך עשיתי עם יעקב אבינו ולכן איחרתי.

שאל אותו רבינו הקדוש מדוע לא הערת שלושת האבות בפעם אחת שיתפללו יחדיו וכך תחסוך בזמן, ענה לו אליהו הנביא שאילו הם היו מתפללים יחדיו אזי הקדוש ברוך היה מביא את המשיח והיה תחיית המתים, ומה רע בזה שאלו רבינו הקדוש אדרבה זה מצויין שיהיה כבר סוף לגלות הארוכה! נכון אמר אליהו הנביא אבל עדיין לא הגיעה השעה הנכונה והזמן, ודבר בעתו מה טוב, אך רבינו הקדוש שאל אותו האם יש בדורינו בני אדם שיכולים בתפילתם להביא את את המשיח כאברהם יצחק ויעקב? אמר לו אליהו הנביא יש את רבי חייא ובניו.

שמע רבינו הקדוש את הדברים והכריז על יום של תפילה ואמר לרבי חייא לעלות שליח ציבור עם שני בניו יהודה וחזקיה.

ירד מלאך מהשמים בדמות של דוב

שיעמדו מימינו ומשמאלו, ואכן כך היה וכשהתחיל רבי חייא בחזרת הש"ץ ואמר משיב הרוח נשבה לפתע רוח אדירה ביותר וכשאמר ומוריד הגשם החלו לרדת גשמים רבים ונעשה רעש גדול בשמים, שעוד מעט יגיע רבי חייא למחיה המתים ויהיה תחיית המתים ואזי כל המתים היהודים יקומו מקברם והרי עדיין לא הגיע הזמן, וחקרו בשמים מי גילה את הסוד הזה שרבי חייא ובניו יש להם כוחות כהאבות הקדושים, ונתגלה שזה היה אליהו הנביא והלקו אותו בשישים מלקות של אש, וירד מלאך מהשמים בדמות של דוב ונכנס לבית הכנסת וכולם נבהלו והייתה בהלה גדולה מאוד והתחילו לצאת החוצה ורבי חייא עצר את תפילתו.

והשאלה המתבקשת מה זכה רבי חייא שלא שמענו זאת על תנאים אחרים? ואפילו על רבינו הקדוש? ואומרים חז"ל (שם) שרבי חייא היה מזכה הרבים גדול ולולא רבי חייא נשתכחה התורה מישראל, שהרי רבי חייא היה זורע פשתן וכשגדל הפשתן עשה מזה רשת בכדי לצוד צבאים והיה שוחט את הצבאים ומחלק את בשרם לעניים ועל העור של הצבי היה כותב חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה, והיה הולך לכפר אחד ומלמד אותם את חומש בראשית ובכפר השני היה מלמד את חומש שמות, ואמר להם ללמד את הכפר הראשון את חומש שמות ואותו דבר שהכפר הראשון ילמדו את הכפר השני את חומש בראשית, וכך לימד את שאר הכפרים בחומש ויקרא ובחומש במדבר וחומש דברים וכך כל כפר וכפר הוא לימד חומש אחד ולמדו משאר הכפרים את הארבעה החומשים שהוא לימד אותם.

וכן לימד אותם בששה סדרי משנה כל כפר הוא לימד סדר אחד וכך הם היו לומדים ומלמדים הלאה אחד את השני וכך התורה התפשטה בישראל בזכותו של רבי חייא ואם רבי חייא היה אומר לעצמו ברוך ה' למדתי חמשה חומשי תורה ולמדתי את כל הש"ס וזה מספיק מה לי ללמד אחרים ולטרוח. אזי חלילה הייתה משתכחת התורה מישראל, אבל רבי חייא ידע את משנתינו וכשאני לעצמי מה אני וצריך לא לדאוג רק לעצמי אלא גם לאחרים ועל זה הקדוש ברוך הוא נתן בו ובבניו כוחות גדולים וטמירים בתפילתם כאילו זה האבות הקדושים.

במקום לעמוד בהכנעה הוא מדבר בזמן שהשופט מדבר

הוא היה אומר וכשאני לעצמי מה אני. לפעמים האדם אומר לעצמו אני לא מדבר דברי חול בבית הכנסת קל וחומר בקריאת התורה וזה שאחרים מדברים ומפריעים זה לא בעיה שלי אזי נראה מעשה ונבין.

אברך שחזר מארצות הברית סיפר על פתק שהיה תלוי בבית המדרש של אחת הישיבות הקדושות וכך היה כתוב בפתק, אל ביתו של הצדיק המפורסם רבי אביגדור מילר זצ"ל הגיע אחד מתלמידיו וסיפר לו בבכי כי עתה גילו אצלו את המחלה, ולפני שנפגש להתייעץ עם רופאים הוא בא אל רבו כדי להתייעץ עמו מה לעשות ואיך לרפא את השבר הגדול שפקד אותו, אני רוצה לשאול אותך שאלה אמר לו רבי אביגדור, והתלמיד היטה את אזנו לשמוע היטב מה ישאל אותו רבו והרב שאל האם בבית הכנסת שאתה מתפלל מדברים בקריאת התורה? שאל אותו הרב. והאברך ענה, כן מדברים, אם כך אין לי תרופה למכתך אמר רבי אביגדור, והתלמיד הזדעזע וחשב מה לעשות והבין שהוא צריך לחפש מקום שלא מדברים בשעת קריאת התורה ועבר להתפלל שם והתרפא לגמרי ממחלתו, והרופאים היו המומים אך כבר נאמר על התורה הקדושה ולכל בשרו מרפא.

ובפתק היה כתוב עוד שאברך נוסף נתקף במחלה ושמע את הדברים עבר גם הוא להתפלל במקום אחר וגם הוא נרפא, וההסבר לכך שהמילים הקדושות של התורה הם צרי ורפואה לגוף ולנפש ואם מדברים בזמן קריאת התורה, אזי האדם לא שומע טוב את המילים הקדושות וזה גרוע מאוד. וכמו להבדיל בית המשפט שהשופט עומד לגזור גזר דין על הנידון, שעשה דבר מסויים והנידון במקום לעמוד בהכנעה מול השופט הוא מעיז גם לדבר בזמן שהשופט מדבר, אזי הוא גורם לשופט להתנהג אליו בחומרה רבתי, וגם כאן אותו הדבר שהרי התורה היא בעצם דבריו של בורא העולם ואורייתא וקודשא בריך הוא זה דבר אחד, והקדוש ברוך הוא מעביר לנו מסר וקדושה דרך הספר תורה ואם האדם מדבר באותו רגע זה זלזול גמור ולכן עונשו גדול מאוד, ואם הקריאה נשמעת היטב בלי דיבורי חול אזי כל אוזן ששמעה את קריאת התורה מתרפא גם הגוף וגם הנפש.

והוא ישב שם עד עולם

הוא היה אומר וכו' וכשאני לעצמי מה אני. המשנה באה לרמוז לאדם שלא יתפלל ביחיד בלי מניין וגם אם הוא אומר שהוא כך מתרכז ומכווין בתפילה יותר, כי הגמרא (פרשת ויחי דף רל"ד ע"א ע"ש) אומרת שתפילת יחיד זה חלילה דומה לכאילו לא התפלל ותפילה בלי מניין כידוע המלאכים מעלים אותה, מה שאין כן תפילה בציבור הקדוש ברוך הוא בעצמו מקבל את התפילה, וזו הסיבה שבלי מניין אסור לומר רחמנא בסליחות שזה בארמית והמלאכים לא מבינים, וכן חנה הנביאה שהתפללה בבית המקדש ואמרה לקדוש ברוך הוא שהיא רוצה בן והיא תקח אותו למשכן שילה בגיל שנתיים והוא ישב שם עד עולם.

ואפילו שהתפילה שלה היתה מעומק של העומק של הלב והיא אחת משבע נביאות ותפילתה עשתה רושם גדול בשמים, עם כל זה כיוון שהיא התפללה לא במניין (כלומר אם היא היתה מתפללת בעזרת נשים בזמן שיש מניין בבית הכנסת אזי זה נחשב ודאי במניין) לכן מלאכים העלו את תפילתה והם אמרו שעד עולם, זה כמו שכתוב בתורה (פרשת משפטים) ועבדו לעולם, שהכוונה ליובל שזה חמשים שנה ולכן שמואל הנביא שנולד לחנה היה שנתיים בבית וחי עוד חמשים שנה ונפטר (כך פירש מרן רבינו עובדיה).

כל מי שיבוא לביתי להתפלל במניין יקבל את הסכום הזה

וידוע מה שמובא בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) על הפסוק אך את צעדי יספור שכשהאדם הולך לבית הכנסת או לבית המדרש, אזי אם גזרו לו בשמים לחיות שמונים שנה הבית הכנסת והבית מדרש וההליכה אליהם לא בכלל החשבון של החיים, והזמן של השמונים שנה לא נחשב כאן אך כשהאדם יוצא משם לביתו או לעבודתו וכדומה. אך את צעדי יספור כלומר הזמן חוזר למקומו.

ומובא מעשה ברבי מרדכי ליבטון שכל ימיו השתדל מאוד להתפלל רק במניין ולא ויתר בשום פנים על תפילה במניין בזיקנותו וקל וחומר בצעירותו. וכשהרב התבגר מאוד והיה קשה לו מאוד ללכת לבית הכנסת באו אליו מניין לביתו והנה יום אחד ירדו גשמים עזים ורוח סערה עושה דברו והאנשים העדיפו להסתגר בבתיהם ולא לצאת החוצה בגשמים העזים, אך הרב מרדכי שלח את השמש שיאסוף לו את המניין אך האנשים אמרו שבמזג אויר סוער שכזה הם מעדיפים להישאר בבית, חזר השמש וסיפר לרב מרדכי ואמר לו שהיום הוא אנוס ואין ברירה והוא יכול להתפלל יחיד.

אך לא איש כרבי מרדכי יכנע הלך הוא לחדרו והוציא סכום גדול של כסף ואמר לשמש את הכסף הזה חסכתי לתכריכים ולשאר צרכי קבורה וכן לאזכרות שיעשו לי אחרי פטירתי, אך אין מעבירין על המצוות לך תגיד להם שכל מי שיבוא לביתי להתפלל במניין אני יחלק את הסכום הזה בין כולם, השמש הנדהם לא האמין למשמע אזניו אך הלך שוב ואמר לכולם מה אמר לו הרב וכולם הגיעו בגשם הסוער להתפלל עם הרב במניין, ואין צורך לומר שישראל רחמנים בני רחמנים ואף אחד לא לקח מהרב אפילו אגורה אחת. ומה בזקנותו כך כשהיה צעיר על אחת כמה וכמה.

הדלת של המסוק נפתחת והנה הם רואים דמות מיוחדת מאוד

הוא היה אומר וכשאני לעצמי מה אני וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא וכשאני דואג רק לעצמי ולא כל כך איכפת לי מהילדים אם הם ילכו בדרך התורה והמצוות אזי מה אני, כלומר לכל מה שהאדם יגיע זה לא הכי נחשב כי אחרי הפטירה של האדם אזי הבנים של האדם הם נחשבים הרגליים שלו והם מוליכים אותו לגן עדן אם הם בדרך הנכונה של התורה והמצוות. ואם חלילה הם לא הולכים בדרך התורה אזי הוא יענש בגללם, ולכן אמרה לנו המשנה וכשאני דואג רק לעצמי מה אני שוה.

ומעשה בזמנינו באשה צדיקה שהיתה מורה בבית ספר לבנות והנה יום אחד היא אמרה לאחת המורות שהיום היא צריכה לפגוש את אבא שלה והמורה הסיעה אותה ברכב שלה לאיזור שבו היא אמורה לפגוש את אבא שלה וכשהגיעו למקום שזה היה בעצם תחנת אוטובוס, המורה שליוותה אותה ראתה שיש אדם עם קוקו ארוך בתחנה אז היא אמרה לה תשארי באוטו עד שאבא שלך יגיע, אבא שלי כבר הגיע זה האיש הזה, המורה הורידה אותה ולא התגברה על סקרנותה ולאחר זמן שאלה אותה איך אבא שלך זכה לבת צדיקה כמוך לפי המראה שלו הוא לא נראה דתי? את צודקת אמרה האשה ומעשה שהיה כך היה.

אבא שלי גדל בקיבוץ, ולצערי הוא היה מאוד רחוק מתורה ומצוות, והנה יום אחד כשאבא שלי היה עם כמה מהחברים שלו שמעו לפתע מסוק נוחת באמצע הקיבוץ. והם הלכו לשם לראות מי הוא זה, והדלת של המסוק נפתחת, והנה הם רואים דמות מיוחדת מאוד הלוא הוא פאר הדור מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. אבא שלי היה כל כך בהתרגשות שהוא רואה את מרן יורד עם גלימתו המלכותית ואת אור פניו מאירים כפני החמה וענותנותו ניכרת בתנועותיו, אבא שלי אמר בליבו מה שיגיד לי הרב אני יעשה אבל רק דבר אחד, הוא ניגש לרב שיראת כבוד ובחרדת קודש למרות שאבא שלי היה רחוק מהתורה אך היום הוא ראה דמות נערצת שאי אפשר שלא לכבד, ואמר לרב אני מוכן לקבל עלי דבר אחד ממה שהרב יגיד אני יעשה, והרב הסתכל על אבא שלי ואמר לו לשלוח את הילדים למקומות של תורה ויראת שמים, ואבא שלי קיבל עליו והודה ואמר לרב אני יעשה מה שתגיד והעביר אותנו למקומות של תורה ולכן יצאתי כפי שאני.

באתי להודיע שהשבת אני לא עובד

הוא היה אומר וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. כידוע שהיצר הרע אומר לאדם מה שאתה יכול לעשות מחר אזי מדוע שתעשה היום וזה נאמר על עמלק אשר קרך בדרך שקירר אותך מעבודת ה', וכל דבר של רוחניות אומר לך אחר כך ובסוף האדם מפסיד, ולכן במגילת רות אנו רואים שנעמי אומרת לרות שבועז לא ינוח ולא ישקוט כי אם כילה הדבר היום, ואכן כך שהיה עוד באותו היום הוא התחתן איתה ולא אמר נחכה כמה חודשים שנכיר אותה קודם וגם נזמין תזמורת וקיטרינג מפואר, ואם הוא באמת היה מחכה אזי היה מפסיד שהרי למחרת הוא נפטר, ולעומת זאת כשהיצר הרע מנסה למשוך את האדם לעבירה דוקא שם צריך להשתמש ולומר ליצר הרע לא עכשיו אלא אחר כך.

וכמו המעשה המפורסם ברבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל המכונה הסטייפלר, שהיה צריך לשמור בצבא ברוסיה בליל שבת למשך שש שעות רצופות, ולפני שנראה מה קרה שם נספר איך פיטרו אותו מהעבודה בשבת והוא "רק" שמר, שהוא הגיע בפעם הראשונה בעל כורחו לצבא, אזי הוא ניגש למפקד ואמר לו רציתי להודיע לך שאני יהודי ואני מצווה מהאלוקים של היהודים בעשרת הדיברות לשמור את יום השבת ולכן אני לא מוכן לעבוד ביום השבת.

אך המפקד לא נראה כמתייחס ברצינות לדבריו ואמר לו אתה חושב שכאן זה קייטנה? כאן זה צבא רוסיה ואתה תעשה מה שאומרים לך, אך הסטייפלר אמר למפקד אני באתי להודיע לך ולא לבקש רשות ושתדע לך שבשבת אני לא עובד! אני אבדוק את רצינותך אמר המפקד, אני יעביר אותך בין שתי שורות של חיילים והם יתנו לך מכות עם הקת של הרובה אני לא יודע אם אתה תשאר בחיים.

כל העולם עוד ישמע אותו

אך אם כן אני לא יחייב אותך לעבוד בשבת האם אתה מוכן? ודאי ענה הסטייפלר, והמפקד קרא לחיילים האכזריים והם עמדו שם והסטייפלר עבר ביניהם והם היכו אותו בלי רחמנות עד זוב דם אך הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ששומר עלינו ובפרט על מי ששומר את השבת כמו שנאמר כי אשמרה שבת א–ל ישמרני, וה' יתברך שמר עליו והוא נשאר בחיים, ועכשיו נחזור לסיפור הראשון שהסטייפלר היה צריך לשמור בליל שבת שש שעות רצופות והנה השומר הגוי שראה את הסטייפלר מגיע הוא הוריד את המעיל פרווה העבה שבלעדיו אפשר למות מהקור והניח אותו על הענף עץ והלך, כשהגיע הסטייפלר לשמירה וראה את המעיל תלוי על העץ הוא נזכר בהלכה שאסור להשתמש באילן בשבת ואסור להוריד מהאילן או מענפיו שום דבר, אך להשאר בקור הנוראי של רוסיה שש שעות בלי מעיל הפרווה זה סכנת נפשות ופיקוח נפש דוחה שבת, הסטייפלר החליט שחמש דקות לעמוד בקור הנוראי בלי המעיל זה עדיין לא פיקוח נפש, ולכן המתין חמש דקות ולאחר חמש דקות הוא אמר לעצמו שאפשר עוד חמש דקות וכך עוד חמש דקות ועוד חמש דקות עברו שש שעות, בלי שהרב הוריד את המעיל ולמרות שלהוריד את המעיל זה איסור מדרבנן אבל הרב אמר עוד מעט ועוד מעט וניצח, ואמנם הקור חדר לאזניו של הרב והוא כמעט ולא שמע בגלל זה, וכשהוא נפגש בשידוך עם אחותו של החזון איש היא אמרה לאחיה שהוא כמעט ולא שומע אמר לה החזון איש אל תדאגי עוד מעט כל העולם ישמע אותו.

תגיד להם שאתה לא גאון הגאונים

הוא היה אומר וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. כלומר כשאני לומד תורה רק בעצמי ולא מלמד אחרים אזי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי כלומר שהיצר הרע אומר לאדם מי אתה בכלל שתלמד אנשים תורה וכי אתה ראוי לתת מוסר לאחרים הרי אתה כך וכך, וגם בקושי אתה יודע קצת תורה וכבר אתה רוצה ללמד אחרים ומה יהיה באמצע השיעור שאחד התלמידים יקשה לך קושיה ולא תדע לענות לו, יהיה לך על כך בושה גדולה אזי כדאי לך לא ללמד, וללמוד רק לבד בעצמך או לכל היותר בחברותא.

ועל זה באה המשנה ואומרת כשאני לעצמי מה אני שווה ואם לא עכשיו למרות שאני יודע רק מעט תורה אזי את אותו מעט אלמד לרבים ואם לא עכשיו אימתי כלומר גם אם תדע הרבה תורה תדע שזה עדיין מעט מאוד ביחס לים הגדול של התורה כולה, ואם כן אף פעם אתה לא יכול ללמד אלא בודאי יש ללמד ולומר לציבור שאני לא גאון הגאונים.

ומי לנו גדול ממרן הרב עובדיה זצוק"ל שאביו היה חולה במחלה הנוראה בגיל ששים ושבע וגם הרופאים אמרו שנותר לו רק שבוע לחיות, אך מרן אמר לאביו שלמרות שהוא לומד כל בוקר שעתיים של תורה מעשר בבוקר עד שתים עשרה, בכל זאת יגיד לחברים שבשעה שתים עשרה חוזרים על הלימוד עד שעה שתיים ותלמד אותם את מה שלמדת, ואביו כמובן שמע לבנו וכך השיעור המשיך במשך עשרים שנה כשהאבא הגדול בגיל שמונים ושבע.

הרב שכב על הספסל ונראה כמעט מעולף

הוא היה אומר וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. לפנינו מעשה נורא שקרה בזמנינו ומראה לנו כמה חשוב לא לדחות מצוות ומצוה הבאה לידנו אסור להחמיצנה ומעשה שהיה כך היה.

אברך ירא שמים היה בהפסקת צהריים בביתו ובחזרתו לכולל הוא עבר ליד ביתו של אחד הרבנים הגדולים הרב זייצ'וק וליבו אמר לו תיכנס לשאול בשלומו של הרב ואולי גם לזכות לאיזו ברכה. והאברך ניגש לדלת ונקש כמה נקישות אך אין מענה האברך ניסה בעדינות לראות אם הדלת פתוחה ואולי הרב זקוק לעזרה כי הרב כבר היה קצת מבוגר, ואכן הדלת היתה פתוחה והאברך רואה את הרב שוכב על הספה ונראה כמעט מעולף, והאברך שאל אם הכל בסדר אך הרב לא ענה, אמר האברך אני מזמין אמבולנס אך הרב סימן לו בידו שלא יזמין, האברך אמר אז אולי איזה כוס מים והרב הנהן בראשו שיביא לו מים, והאברך הביא לרב מים והרב שתה קצת והצבע חזר לו לפנים אך עדיין הוא נראה חיוור, מה קרה שאל האברך שהרב נראה כך?

אני אספר לך אמר הרב זייצוק, לפני שנתיים בשעות הבוקר שהתכוננתי ללכת לישיבה למסור שיעור תורה לפתע צלצל הטלפון ועל הקו היה פקיד ממלון המלך דוד, ואמר לי שלום כבוד הרב יש פה יהודי מאמריקה שמאוד רוצה לפגוש אותך האם אתה יכול לבוא? אמרתי לפקיד שאני בדרך לשיעור תורה ואם הוא רוצה אותי שיבוא אלי מדוע אני צריך ללכת אליו? האדם הזה קצת מבוגר וקשה לו לבוא אליך והוא גם אמר שאתה לא תפסיד מהפגישה הזו, תבוא לפה הוא מחכה לך בלובי של המלון, ירדתי במדרגות ונסעתי למלון המלך דוד ונכנסתי ללובי לחפש אחרי בן אדם שכנראה אני לא מכיר, הסתכלתי ימין ושמאל ולפתע רץ אלי בן אדם וצעק הרב זייצ'וק מה נשמע האם אתה זוכר אותי מניו יורק אני מר רוזנבלום מהקהילה בניו יורק.

כל זמן שהנשמה בקרבי והדולרים בכיס אני לא נותן

הסתכלתי עליו וזיהיתי אותו ואמרתי לו בחיבה בודאי שאני זוכר אותך יפה מאוד אני רואה שעזבת סוף סוף את אמריקה ובאת לארץ הקודש! לא כל כך מהר אני באתי רק לביקור של כמה ימים ואני חוזר אבל הבה וניגש ישר ולעניין. האם אתה זוכר שאני קצת עשיר? כן אני זוכר שהיית נוסע במכוניות מפוארות והיית גר בדירה גדולה ומרווחת, ובכן אמר העשיר כמה כסף נראה לך שמסתכם כל העושר שלי? אמרתי לו אולי יש לך מאה אלף דולר ואולי מאתיים, אך הוא צחק ואמר לי הרבה הרבה יותר יש לי חמישים מליון דולר ואני קראתי לך כי אני רוצה לחלק את כל הכסף שלי לישיבות ולתלמידי חכמים שישבו ויעסקו בתורה בישוב הדעת ובלי דאגות פרנסה, אשריך אמרתי לו כל הכבוד מחשבה נבונה אני מוכן כבר היום ללכת עמך לישיבות שאני מכיר ושם תתן את תרומתך המכובדת ובזכותך יתווסף אור התורה בעולם. לא ולא, אמר אדון רוזנבלום כל זמן שהנשמה בקרבי והדולרים אצלי אני לא מתכווין לתת אפילו דולר אחד, וכל מה שהתכוונתי זה רק אחרי מותי כי אני רוצה ליהנות מהכסף עד לקבר.

שתים עשרה כמרים נכנסו לאולם ועל צוארם צלב גדול

הרב אמר לו מחילה מר רוזנבלום הרי אתה כבר בגיל שבעים שנה עוד כמה זמן תחיה בוא ונאמר עוד עשרים שנה כמה שאתה מבזבז כל יום תקח לך ואת השאר תתן לישיבות ולשאר העניים, אך מר רוזנבלום אמר לרב תרגע, ותגיד תודה שאחרי מותי אני מוכן להוריש את הכל ללומדי התורה, ובכן בשביל מה קראת לי שאלתי אותו הוא אמר לי שהוא רוצה שכשיגיע הכסף לארץ הקודש אתה תהיה אחראי על הירושה ותחלק אותה כבבת עיניך, וכרצונך המלא, בשביל זה קראתי לך, יצאתי מהמלון והלכתי לכולל וכמעט שכחתי מהסיפור, והיום שזה שנתיים אחרי הסיפור קיבלתי טלפון מהקונסוליה בירושלים לבוא לשם ולהביא אתי תעודה מזהה, הגעתי עם התעודות הדרושות והמנהל בדק אותי ואמר לי שאדון רוזנבלום נפטר לפני זמן קצר, והוא הספיק לשלוח את המכתב של הירושה ששם נאמר שאתה האיש שאמור לחלק את הכסף ולכן תיכנס לאולם בבקשה, אני הולך לקרוא לאנשים הנכונים שתחלק ביניהם את הכסף, הייתי מבולבל מאוד וכי המנהל הזה מכיר מוסדות של תורה ולמי הוא קורא?

באותו רגע ישבתי באולם והמתנתי ולפתע חשכו עיני נעשה לי חושך באמצע היום, שתים עשרה כמרים נכנסו לאולם מגולחים בראש ועל צוארם יש צלב גדול, מיד דפקתי על השולחן ואמרתי למנהל יש כאן טעות הנפטר היה יהודי והוא לא משאיר את הכסף לכנסיות הוא רוצה ליתן את זה לישיבות ולעניים יהודים, אך המנהל לא התרגש מהדברים ואמר לי כל העורכי דין שלו היו גויים ובנוסח הצוואה כתוב לתת את הכסף למקום שלומדים בו תנ"ך, והכמרים הללו לומדים תנ"ך והכל שלהם, וכששמעתי זאת כמעט התעלפתי ושלחו אותי משם במונית הביתה, ולכן כשנכנסת ראית אותי במצב הזה, ומכאן למדנו שאם לא עכשיו אימתי, שאם לא נותנים את הכסף לתורה ולמצוות אזי זה הולך לכנסיות ולכמרים.


משנה טו


מי בעל הבית ומי האורח

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. הגמרא אומרת (ביצה ט"ז) על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת קודש היה הולך ביום ראשון לקנות עגל טוב לכבוד שבת, אך ביום שני הוא מצא עגל יותר טוב והיה שוחט את הראשון ואוכל ממנו ומחלק את השאר לעניים, אך גם ביום שלישי הוא מצא עגל יותר רך וטוב ולכן שחט גם את השני ואכל וחילק לעניים וכך הוא עשה כל יום, עד שביום השבת היה לו את העגל הטוב ביותר וממילא כל השבוע הוא אכל לכבוד השבת. וכן ידוע הוא ששמאי היה מהמחמירים והלל היה מהמקילים, והיה בין בית שמאי ובית הלל מחלוקת במשך שלוש שנים ולא ידעו כמו מי הלכה, עד שיצאה בת קול מן השמים ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל.

ולא בחינם בית שמאי המחמירים ובית הלל המקילים, ואת הסיבה הסביר הרב מרדכי נוייגרשל שליט"א, שיש מחלוקת מה נברא ראשון השמים או הארץ בית שמאי אומרים השמים נבראו תחילה ואחר כך הארץ. שנאמר (בראשית א. א) בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. ואילו בית הלל סוברים שהארץ נבראה תחילה, שנאמר (שם ב' א') ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים, ולכאורה מה זה משנה אם השמים נבראו תחילה או הארץ? אלא הסביר הרב שהשמיים זה רומז לנשמה שמשם הנשמה באה, והארץ זה רומז לגוף שמשם הגוף נוצר ומחלוקתם מי נוצר הראשון וממילא הוא היותר שולט ומשפיע על השני שהדבר השני, שנוצר הוא רק בגדר אורח, ולכן בית שמאי אומרים ששמים הם נבראו ראשונים כלומר הנשמה, וממילא האדם יכול להגיע לדרגות גבוהות בעבודת ה' כי הנשמה שרוצה רוחניות נבראה הראשונה והגוף טפל לנשמה.

ואילו בית הלל אומרים הארץ נבראה קודם שזה הגוף וממילא הגוף הוא השולט והמשפיע יותר, ולכן בית שמאי נוטים להחמיר כי לנשמה יש כוח גדול אבל בית הלל מקילין כי הגוף חלש, ויש לדעת שאין לאדם להקל יותר מכפי שהקילו, ואם בית הלל שידעו את נפש האדם ראו לנכון להקל כך וכך ולא יותר אזי אין צורך לומר שאין להקל יותר, אמנם כידוע שלעתיד לבוא יהיה הלכה כבית שמאי שאז כבר לא יהיה לאדם יצר הרע ולכן בקלות יהיה אפשר לקיים את כל התורה.

אם תבוא עכשיו, אני שנה שלימה לא יבקש עזרה בפרנסה

שמאי אומר עשה תורתך קבע וכו'. אומרים חז"ל (שבת ל') שאחר שהאדם נפטר אזי מכניסין אותו לבית דין של מעלה ושואלים כמה שאלות, ואחת השאלות הראשונות היא האם קבעת עיתים לתורה, ואין צורך לומר שאם בשאלה הראשונה כבר האדם עונה בשלילה ורואים שבמקום לקבוע עיתים לתורה הוא קבע עיתים למבט לחדשות ולכדורגל, כמה בושה וחרפה יהיה לו בבית הדין של מעלה ולכן בא שמאי להזהירנו עשה תורתך קבע, ולהבדיל כמו כל מקצוע שמכבד את עצמו כגון מכולת וסופר מרקט שמתייצבים בשעה הקבועה גם אם יש קונים וגם אם אין קונים, וכן חברות של הסעות כגון אגד וכדומה שהאוטובוס נוסע גם אם יש נוסע אחד, כי קביעות זה קביעות, וקל וחומר בלימוד התורה שצריך לעשות הכל כדי שהקביעות תהיה קביעות.

וכמו המעשה המפורסם ביהודי צדיק מהעיר צפת שהיה כל יום מלמד תורה עד הצהריים בשעה אחת, וחוזר לביתו לאכול ולנוח וחוזר לישיבה והיה מתעסק בזהב לפרנסתו, והנה יום אחד הגיע סוחר גדול לעיר והלך לביתו של הצדיק ואמר לאשתו שיש לו חוטי זהב והוא רוצה למכור אותם בזול מאוד, ולכן אם אפשר לקרוא לו שיבוא, הרבנית שלחה שליח במהירות לנסות לקרוא לו אך הרב לא רק שלמד תורה אלא גם למד את התורה בתענית דיבור ואפילו לא ענה לשליח, ראתה האשה כך והיא הלכה בעצמה ואמרה לו אם תבוא עכשיו, אני שנה שלימה לא יגיד לך לבוא לעזור בענייני פרנסה, כי זו עיסקה מאוד טובה ויש בה הרבה רווח אך הרב לא הפסיק מהלימוד כלל.

והסוחר הלך לדרכו (יש אומרים שחזר הסוחר לאחר מכן ויש אומרים שהוא לא חזר) וכשהרב חזר לביתו ואשתו שאלה אותו מדוע לא הסכמת לבוא, הרי אם היית מפסיד כמה דקות מהלימוד אזי היית משלים הרבה יותר במשך כל השנה כי לא היית צריך לבוא בכלל? אמר לה הרב שהיצר הרע לא כל כך איכפת לו שלומדים הרבה בלי קביעות. מה שמפריע ליצר הרע מאוד מאוד זה הקביעות של לימוד התורה שאין דבר עולה על מה שקבוע.

למה לא פטרו יהלומן מלימוד תורה?

שמאי אומר עשה תורתך קבע וכו'. לגבי השבת אבידה אדם שמחזיר את האבידה והיה צריך בגלל זה להפסיד משעות עבודתו אזי בעל האבידה צריך להחזיר לו את הכסף שהוא הפסיד. ולכן אם הוא יהלומן וכיוצא בזה שמרויח הרבה על כל שעת עבודה וממילא אם הוא יחזיר אבידה יכול בעל האבידה להפסיד במקום להרויח. ולכן הוא פטור, ולכאורה מדוע לא פטרו יהלומן גם מלימוד התורה שהרי זה קשה לו מאוד לסגור את העסק וללכת ללמוד תורה? אלא התורה רצתה ללמד אותנו שיהודי שלא לומד תורה הוא לא נקרא חי. כי על התורה נאמר כי הם חיינו ואורך ימינו. וכמו שרואים אצל רוצח בשוגג שצריך לילך לעיר מקלט, והתורה אמרה (דברים ד' מ"ב) ונס אל אחת הערים האל וחי. והגמרא (מכות י' ע"א) דרשה שאם כתוב בתורה וחי, זה אומר שרבו צריך ללכת גם לעיר מקלט כדי ללמדו שאם הוא לא ילמד שם תורה אזי הוא בבחינת מת ולא חי.

לכן בא שמאי ומזהיר אותנו שהתורה שלנו תהיה בקבע גם כשאנו סנדלרים וגם אם אנו יהלומנים וזה לא משנה מהו המקצוע שלנו. וכמו שכל אדם צריך להאכיל את גופו באוכל, ואם הוא לא יאכל הוא ימות, כך צריך להאכיל את נשמותינו במאכל רוחני שזה תורה. וכמו שנאמר (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכן שהתורה נמשלה למים שנאמר (ישעיה נ"ד ח') הוי כל צמא לכו למים.

מיום רביעי בבוקר הפאלפון מנותק

ויש יהודי מתל אביב שהוא ירא שמים בשם בני גל שיש לו חברה לפרסומות גדולה מאוד, ואולי הגדולה ביותר בארץ, אלא שהוא הבין שעם כל זה שאתה עושה הרבה הרבה כסף זה לא יעזור לך ביום הדין הגדול והנורא לאחר המאה ועשרים שלנו עלי אדמות, ולכן הוא החליט שהוא עובד במשך השבוע רק בימים ראשון שני שלישי ומיום רביעי בבוקר הפלאפון שלו מנותק והוא לוקח תלמידי חכמים שהם ילמדו אותו תורה ומשלם להם כסף וגם אם התקשרו וירצו את הפרסומת הכי הכי יקרה שקיימת שהוא יכול לעשות הרבה כסף, זה רק בשלושת הימים הראשונים ובשאר ימי השבוע הפלאפון לא זמין ישמעו החכמים והעשירים וקל וחומר מי שאינו איש עסקים ועשיר שיסגור את הפלאפון וישקיע את כל כולו בתורה כי היא חיינו והסיבה לאריכות ימינו.

שמאי אומר עשה תורתך קבע. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהיהודי כידוע נמשל לירח וכמו שהירח לפעמים מלא ולפעמים חסר כך הוא היהודי לפעמים יש לו חיים טובים ולפעמים יש לו קשיים בחיים וכל חיינו הם עליות ומורדות, וכידוע שהיצר הרע תופס את האדם בזמן שהוא במשבר או בעצבות או חלילה בירידה ברוחניות! ולכן בא שמאי להזהירנו עשה תורתך קבע כלומר בקביעות, וזה אם אתה מרגיש משברים, כבר אמר דוד המלך ע"ה (תהילים מ"ב ח') כל משבריך וגליך עלי עברו כלומר שאין משבר וצער בעולם שדוד המלך ע"ה לא עבר, וכל זה היצר הרע עשה בכדי שחלילה דוד המלך יפסיק מלימודו הקבוע אם זה בזמן חצות הלילה שהוא למד עד הבוקר שבע פעמים בשבוע ואם זה תורתו של כל היום שאמר (תהילים קי"ט צ""ז) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.

וכל זה למרות כל המשברים והצרות שעברו על דוד המלך, וכן הוא אומר (תהילים ס"ט ה') רבו משערות ראשי שונאי חינם, זאת אומרת שכמה שיש שערות בראש, השונאים של דוד המלך היו יותר מהשערות בראש ולמה הם שנאו אותו בחינם, רק מתוך קנאה במעמדו ובמלכותו, והאם זה השפיע על דוד המלך ע"ה, להמעיט בלימוד התורה? ולכן הוא זכה ונעשה למלך ישראל חי וקים ואין יהודי בעולם שלא מכיר את ספרו המיוחד התהילים, למרות שאם אדם אחר היה עובר עליו עשרה אחוז ממה שעבר דוד המלך היה כותב קינות לתשעה באב, דוד המלך לימד אותנו שטוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון וכל זה גם כשאתה עובר צרות.

אני ואשתי יש לנו רק בגד אחד

שמאי אומר עשה תורתך קבע. מי לנו גדול מהתנא רבי יהודה בר אילעאי שרבן גמליאל שלח לקרוא לו מביתו מכיון שהוא לא הגיע לישיבה והתלמיד בא וראה את רבי יהודה ושאל אותו מדוע לא באת לישיבה כולם מחכים? אמר לו רבי יהודה בר אילעאי מכיון שאני ואישתי יש לנו רק בגד אחד ומכיון שהיא יצאה אזי אין לי מה ללבוש ולכן אני מחכה שהיא תחזור בכדי שאוכל ללבוש את הבגד, התלמיד עמד נדהם כלא מאמין, גדול הדור רבי יהודה בר אילעאי שאין דבר שנעלם ממנו והוא עני מרוד, והלך לספר לרבן גמליאל ורבן גמליאל שלח לו בגדים, אך רבי יהודה סירב לקחת ואמר לו אם אני רוצה ה' יתן לי בשפע והרים את המחצלת והכל נתמלא דינרי זהב אלא שאני מסתפק במה שיש לי.

ומקשים המפרשים איך רבי יהודה בר אילעאי לובש בגד שאשתו לובשת שהרי אם זה בגד של אישה הרי כתוב לא ילבש גבר שמלת אישה ואם זה בגד של איש אזי אסור לאשתו ללבוש את זה? ומתרצים שזה לא היה נרה בגד לא של איש ולא אישה אלא מעין סמרטוט, ועם כל קיים רבי יהודה את מאמרו של שמאי עשה תורתך קבע.

הרב מוסר שיעור בבית מתחת לשמיכה

מעשה ברבי ישראל יעקב קנייבסקי (הסטייפלר) זצ"ל שהיה ראש ישיבת 'בית יוסף'. (כיום זה ישיבת בית מתתיהו) שהיה רגיל למסור שיעור בישיבה כל יום והנה יום אחד התלמידים התבקשו לבוא אליו לביתו כי היום הסטייפלר לא יוכל להגיע, והתלמידים צעדו לביתו של הרב בכדי לזכות לקבל מפניני תורתו, והנה הם רואים את הרב שוכב מתחת לשמיכה וכך הוא מעביר להם את השיעור, והרב הסביר מה יום מיומיים ומדוע הוא מעביר כך את השיעור כשהוא מתחת לשמיכה! פשוט מאוד יש לי רק מכנסיים אחד והיום המכנסיים נקרעו לי, והרבנית צריכה לתפור לי אותם ולכן אני לא יכול לצאת מהבית אבל גם לבטל תורה אסור ולכן קראתי לכם לבוא לביתי, (הרב שלמה לוונשטיין).

הרב יצא למרפסת כשמזרון יבש על ראשו

עשה תורתך קבע. מי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו אשר בספריו נראה אור, וזכינו שהוא היה חי בדורנו ושמסר את כל כולו בשביל התורה. וקיים את מאמרו של שמאי עשה תורתך קבע גם במצבים דחוקים וקשים גם בעוני וגם בדחקות, וסיפר הרב הגאון רבי דוד יוסף שליט"א שלילה אחד שהרב רצה ללמוד תורה אבל ירדו גשמים חזקים ובבית כולם ישנים וחשוך, ולהדליק את האור זה יגזול את שנתם ולצאת ללמוד במרפסת הקטנה זה לא אפשרי כי יש גשם זלעפות אזי איך לומדים? לנו מסתמא לא היה קושיא כי אנו בלילה הולכים לישון בין אם יורד גשם ובין אם לאו אבל נפשו של מרן צמאה לתורה.

ולכן הוא יצא למרפסת כשמזרון יבש על ראשו וישב ולמד עד שהרב הרגיש שהמזרון הזה היה כבד מידי וכולו ספוג במים. אז הוא נכנס לבית והוציא מזרון נוסף והמשיך ללמוד כשהמזרון מעליו מחסה מפני הגשם, וגם כשהמזרון הזה היה ספוג כולו במים הרב החליפו במזרון יבש וכך למד תורה במשך כל הלילה לקיים את מה שנאמר (יהושע א' ח') והגית בו יומם ולילה.

שלוש מעלות ראיתי בו והתפעלתי

וכך סיפר הרב על אביו שיום אחד לא היה תאורה בבית והרב היה יורד לרחוב ולומד לאור מנורת החשמל במשך כל הלילה, שזה מאמרו של שמאי עשה תורתך קבע בכל המאמצים גם כשקשה וגם כשאתה דחוק, וסיפר הרב בן ציון מוצפי שליט"א שבסביבות שנת תש"ד (1944) נהגו לאפות מצות בערב פסח אחר חצות בראשותו של הרב צדקה חוצין זצ"ל ומור אביו הרב סלמן מוצפי זצ"ל היה המשגיח על המלאכה בתוך כך נכנס מרן זצ"ל שהיה אברך צעיר וכשחצי קילו קמח בידו רצה לאפות לו מצות לליל הסדר והאופה כלל לא התייחס אליו כהוגן, מרן ברוב ענוונותו פרש לחצר לקרן זווית הוציא את השולחן ערוך (אורח חיים) מחיקו והחל לומד דברי מרן סעיף אחר סעיף, הרב סלמן ביודעו את ערך מרן וערך זמנו היקר הציץ מאחורי גבו והשתומם על המראה הלזה, מיד ניגש אל האופה וביקש להזמין את מרן לאפות את חלקו בכדי שימהר לשוב אל לימודו ואמר בזה הלשון התפעלתי ונחרדתי משלוש מעלות שראיתי בו, האחת שעם כל גדולותו וידענותו חוזר ומשנן עשרות פעמים את דברי השולחן ערוך, והשניה שגם בערב פסח לוקח הוא עימו את השולחן הערוך בחיקו לכל מקום, והשלישית שבתוך כל ההמולה והרעש הפיח והעשן הנוראי מרן מנתק את עצמו מהסביבה ושוקע בלימודו, ובוודאי שאדם כזה ראוי להיות גדול הדור.

אם מקללים שם את אביך היית משאיר שם את הבן שלך ללמוד שם?

שמאי אומר עשה תורתך קבע וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא, ששמאי רומז לאדם לקיים את מה שאמר כגון אם האדם קורא כל יום בקריאת שמע ושננתם לבניך, ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם אזי השתדל שישמעו אזניו את מה שהוא מדבר וישלח את בניו למקום שלומדים תורה, וכמו המעשה עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל כשבא אליו אדם לבקש ממנו את ברכתו לברכה והצלחה, לפני שהרב בירך אותו הוא שאל אותו היכן בניו לומדים והתברר שבניו לומדים בבית ספר "כללי", חייך הרב ואמר טעות בידך החינוך שלנו של התורה זה החינוך הכללי, הוא כולל את מורשת האבות כולל את התורה והתפילה, כיבוד הורים ומידות טובות ונאות, הלימוד שלנו כולל מקרא משנה הלכות ואגדות, והחינוך ההוא הוא חינוך פרטי שניתק ממורשת ודרכי האבות ופנה אל רהבים והם דבר כזב.

והרב הביט בו בעיניים אבהיות אך רציניות "ואמר" לו באהבה האיך אפשר כך להפקיר את הילדים, אך האיש היה עקשן ואמר יש שם תוכניות העשרה, אמר לו הרב: אני רוצה לשאול אותך שאלה! בוודאי ענה לו האבא, אמר לו הרב אילו היו מציעים לבנן שלך בית ספר הכי טוב בארץ אך יש שם חסרון קטן בלבד, מקללים שם את אביך. האם גם היית משאיר אותו שם? בוודאי שלא נרתע האיש וענה, אמר לו הרב בבית הספר שבנך לומד מזלזלים שם באבא שבשמים ולא מתייחסים כראוי למצוות, אז תחשוב טוב להיכן בנך הולך בכל יום ללמוד, ואכן האבא השתכנע והכניס את בנו למסגרת בתלמוד תורה.

עד אימתי חייב ללמוד תורה

שמאי אומר עשה תורתך קבע. אומר הרמב"ם (הלכות ת"ת פ"א ה"ח) שכל איש מישראל (מעם ישראל) חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין צעיר בין זקן בין בריא בגופו, ובין בעל יסורים, ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה בין ביום ובין בלילה, ועד אימתי חייב האדם ללמוד תורה? עד יום מותו עד כאן הרמב"ם, והגמרא בשבת (פ"ג ע"ב) אמרה על הפסוק זאת התורה אדם כי ימות באוהל שאפילו בשעת מיתה עדיין חייבים לעסוק בתורה, וכל זה ללמדינו שכשהאדם עוזב חלילה את התורה ופורש ממנה אזי הוא חוטא, כי הקדוש ברוך הוא אמר בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין שאין תרופה אחרת להכניע את היצר הרע אלא רק לימוד התורה ולכן לא פטרו שום יהודי ואפילו לפני המוות שלו, לא מתפקד כראוי והפחד מיום הדין הגדול והנורא, ואף על פי כן מחייבים אותו ללמוד תורה, אזי כשהאדם בריא וחזק, וה' יתברך נתן לו 24 שעות ביום והוא לא לומד כלל תורה אזי זה גרוע מאוד, ולכן אומר הרמב"ם שכל יהודי בכל מצב שהוא חייב לתת את האוכל לנשמה שזו התורה.

והקדוש ברוך הוא אמר הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהאור שבה מחזירים למוטב, כי אם האדם לומד תורה כראוי אזי התורה מאירה את חייו ומשיבה את נפשו וכמו שכתוב מצות ה' ברא מאירת עיניים ותורת ה' תמימה משיבת נפש, וכן פיקודי ה' ישרים משמחי לב, ואפילו דוד מלך ישראל שהיה לו מלכות וכבוד וארמונות פאר וניצח קרבות אדירים במלחמות, אומר לנו הפסוק (תהילים קי"ט) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, והעוני כאן זה לא עוני בממון אלא עוני הריקנות והדעת. שהאדם לא לומד תורה אזי הדעת בורחת ממנו כי השכל משול לברזל ואם לא מחדדים אותו הוא מעלה חלודה, וכן אדם שלא לומד תורה הוא מרגיש ריקנות גמורה וכל הזמן חושב איך למלאות את החיים הריקים האלה, רק הבעיה שהוא "ממלא" את חייו בדברים ריקנים והוא נשאר ריק.

את צודקת אבל מה אני אעשה עם ה"חברים" שלי?

שמאי אומר עשה תורתך קבע וכו'. גם כשקשה לך וגם כשקל לך גם כשהפרנסה טובה וגם כשהפרנסה דחוקה גם כשאתה בריא וגם אם חלילה אתה לא בקו הבריאות גם כשיש לך אשה טובה וילדים טובים וגם אם חלילה זה לא כך, על זה אומר לנו שמאי עשה תורתך קבע שזה המבחן האמיתי אם אתה עבד ה' או לא, וכמו שחז"ל (כלים פי"ז מי"ג) אמרו כל בעלי החיים שנמצאים בים לא מקבלים טומאה כיוון שהמים זה מקור טהרה חוץ מן הכלב ים שמקבל טומאה, ומה נשתנה כלב הים משאר חיות הים?

כיון שהכלב ים בורח ליבשה כאשר הוא בסכנה ורודפים אחריו בים ולמרות שרוב הזמן הוא בים כיוון שהמבחן האמיתי לא כאשר הכל רגוע אלא כשקשה. ולכן גם כאן האדם צריך לדעת שדוקא המבחנים הם אלה שגורמים לאדם לטפס בסולם הקדושה ומעלות התורה. וכעין הפסוק (יחזקאל ט"ז ז') ואומר לך בדמייך חיי, דוקא כאשר האדם נתן מדמו ומעצמו אזי זה מה שגרם לו את החיים.

ומעשה שהיה ביהודי בשם שמעון מאיזור רחובות שהיה חי בעולם הפשע והעולם התחתון ובין מאסר למאסר, היה מגיע גם לביתו לאשתו ולילדים, עד שיום אחד אשתו התחילה לבכות והתחננה אליו שיפסיק עם החברים הרעים שמושכים אותו לפשעים ולעבירות שגורמים לו להכנס למאסרים ארוכים וקצרים. ובקושי הוא נמצא בבית, הבעל שמע והקשיב לדברי אשתו ואמר לה את צודקת אבל מה אני יעשה עם "החברים" שלי הם יבואו אלי ואני לא יודע איך אני יכול לסרב להם? אמרה לו אשתו אני מציעה לך שתשים כיפה על הראש שלך וכך הם יחשבו שחזרת בתשובה והם לא יתעסקו איתך יותר, ובעלה שמעון קיבל את ההצעה וחבש לראשו כיפה למרות שבתוכו הוא לא נעשה עדיין דתי. וכשהחברים שמעו וגם ראו אותו עם הכיפה לראשו עזבו אותו לנפשו וכך הוא התפטר מהחברים הרעים האלה.

הילדים נרשמו לתלמוד תורה והאשה שמה כיסוי ראש

ובינתיים אחד השכנים הדתיים שראה אותו עם כיפה על הראש אמר לו אשריך שמעון כל הכבוד לך שחזרת בתשובה, רק תגיד לי היכן אתה מתפלל בבוקר אתה יודע שיש כאן מניין בשעה שבע בבוקר ובשבת מתחילים בשבע וחצי, הוא ניסה להתחמק ואמר שהוא מתפלל במקום אחר אך השכן הטוב לא ויתר לו ואמר לו שמחר הוא שומר לו מקום לידו וגם בשבת כמובן. ואכן הוא הגיע לתפילות גם בימי חול וגם בשבת, ומעט מן האור של התפילות והשבת דוחה הרבה מן החושך. ולאט לאט כל המשפחה חזרו בתשובה, והילדים נרשמו לתלמוד תורה והאשה שמה כיסוי ראש.

אבל היצר הרע לא אהב את החזרה בתשובה של שמעון הפושע לשעבר ומשפחתו, ולאט לאט שמעון הרגיש שכסף כמעט ואין לו ועוד מעט צריך לשלם שכירות ובלי כסף הוא ומשפחתו ימצאו את עצמם ברחוב, ולפני שהוא חזר בתשובה זה לא היה בעיה גדולה כי עושים איזה שוד ואולי יושבים קצת בכלא אבל יש כסף בשפע. אבל עכשיו שהוא כבר צועד בדרך המלך הגדול ויש לו כיפה על הראש זה לא מתאים! אבל מה עושים? יום אחד שמעון קם על צד שמאל אמר לאשתו זהו אני לא יכול יותר, אני מוריד את הכיפה מהראש והולך לחפש את החברים שלי. אשתו ניסתה לדבר איתו שלא יעשה זאת, אבל הוא היה מיואש מהמצב העגום והלך לחפש את החברים שלו והנה הוא רואה אדם זקן מעבר לכביש מחזיק בידיו סלים וחבילות כבידות.

באם הגננת בגן עברה מבחן להיות גננת

הוא חצה את הכביש כדי לעזור לו אבל הזקן סירב ואמר לו אני לא מוכן שאדם מחלל שבת יגע בדברים שלי! אני לא מחלל שבת אמר שמעון והוציא את הכיפה מהכיס והניח אותה על ראשו, אני יכול לשאול אותך שאלה אמר הזקן מדוע הכיפה היתה בכיס הרי אתמול היא היתה מונחת על הראש? נכון אבל קשה לי עם הפרנסה וחשבתי שאולי כדאי לחפש את הדרך הראשונה שלי. אני אשאל עוד שאלה אמר הזקן, הילדים שלך לומדים בבית הספר? בודאי ענה שמעון, האם יש להם מורה? בודאי ענה שמעון, האם הוא יודע להיות מלמד אולי אספו אותו מהבית? מה פתאום אמר שמעון יש לו תעודה של מורה ובשביל לקבל את התעודה הוא צריך לעבור מבחן קשה, יפה מאוד אמר הזקן, האם גם הגננת בגן עברה מבחן בשביל להיות הגננת של הילדים שלך או שסתם כך היא נעשית גננת, והאם הרופא המשפחתי שלכם עבר מבחנים לפני שהוא נעשה רופא או שיום אחד הוא קם בבוקר והחליט אני רופא? אין דבר כזה אמר שמעון כל מי שמשמש בתפקידים שכאלו חייב לעבור מבחן ובלעדי המבחן הם לא יוכלו לשמש בתפקידים האלה!

אם כך אמר הזקן ישמעו אזניך מה שפיך מדבר אתה אומר שחזרת בתשובה אזי הקדוש ברוך הוא עושה לך עכשיו מבחן של אמונה, ואם אתה מבין שהכל מבורא העולם אזי תחזיר את הכיפה לראש ותעבור את המבחן למרות הקשיים הכרוכים בו! ואכן שמעון הבין שהדברים נכונים והחזיר את הכיפה לראשו והתפלל יותר בדביקות ושמר את השבת במסירות, ועדיין כסף לשלם שכירות של הדירה אין להם, אבל בדיוק שמעון מקבל טלפון מיהודי צדיק שבונה תלמוד תורה באיזור ויש לו חלק פנוי שאין בו תלמידים עדיין, ושמעון ומשפחתו יכולים לבוא לשם בלי לשלם והם עברו לשם והתגוררו שם חצי שנה ובינתיים שמעון מצא איזו עבודה והחלה המשפחה להסתדר כראוי.

למה הלוחות הראשונות נשברו

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה וכו'. המשנה באה ללמדינו שאם אה רוצה לעשות הרבה אזי תדבר מעט, כלומר אם אתה מחליט להתחיל לקבוע עיתים לתורה או להתחיל להתפלל במנין של נץ החמה או לתרום סכום כסף לצדקה אזי כדאי שלא תדבר על זה כלל, ואם חייב לומר אזי אמור מעט וממילא תזכה לעשות הרבה כי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכמו שאנו רואים שהדגים נאכלים בעולם בכמויות גדולות מאוד ואף על פי כן יש ברוך ה' דגים בשפע, ומה הסיבה? כיון שהם נסתרים וסמויים מן העין, ואפילו הלוחות הראשונות, אומרים חז"ל (תנחומא תשא פ' ל"א) שהם נשברו כשנעשה העגל, זה בגלל שהם ניתנו בפרהסיא וכל העולם ידע מזה ולכן שרתה עליהם עין הרע, מה שאין כן לוחות השניות כשאומות העולם זלזלו ולעגו לנו וחשבו שהקדוש ברוך הוא חלילה לא יתן לנו לוחות שניות בגלל העגל דוקא שם הלוחות התקבלו לידינו.

וכן אברהם אבינו ע"ה שהלך לעקוד את בנו על פי ציווי בורא העולם והולך עם בנו שלושה ימים ולא אומר לבנו יצחק שום מילה ואפילו ברמז, ורק כשמגיעים כבר להר המוריה, ויצחק אבינו שואל את אביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה? ואברהם עונה לו ברמז אלוקים יראה לו השה לעולה בני, ומדוע כל זה ולמה אברהם לא הכין את יצחק לפני שיצאו לדרך? כיוון שכך הוא מדבר על המצווה והיצר הרע יודע באיזו מצוה, ולכן הוא היה נלחם חזק עם אברהם ויצחק, אלא אם יש איזו מצוה שאתה מתרשל בה ואתה יודע שאם תאמר שתעשה אותה זה יגרום לך להתחזק אזי אפשר ואפילו זה טוב לדבר על זה אלא שצריך להזהר ולא להתגאות חלילה.

יש לך כל כך הרבה קליינטים באיטליז ואתה סוגר לפתע?

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שאחרי שאתה עושה תורתך קבע ולומד אזי אל תשמור את התורה אצלך אלא אמור אותה לאחרים וגם אם זה מעט תדע לך שאתה עושה הרבה כיוון שאם לימדת אפילו חמישה תלמידים וכל אחד מהם ילמד עוד חמישה וגם התלמידים הללו ילמדו אחרים וכן הלאה, אזי אפילו שדיברת מעט זה יעשה הרבה.

ומעשה שהיה בזמן הרידב"ז (רבי יעקב דוד בן זאב) בפרופסור יהודי שהיה מאוד מאוד רחוק מהיהדות, והנה יום אחד הוא הלך לאטליז לקנות בשר ובאטליז היו המון קונים ולפתע הקצב בעל האטליז מסתכל על השעון ואומר רבותי אני מצטער אבל אני מבקש מכולם לצאת החוצה אני סוגר את החנות, והפרופסור עומד ולא מאמין למראה עיניו, האם הקצב השתבש בדעתו והרי הוא יכול להרויח כאן המון כסף, והוא מגרש את הקונים שלו, והפרופסור לא התאפק וניגש לקצב ושאל אותו, מה אתה שונא כסף יש לך כל כך הרבה קליינטים באטליז ואתה סוגר לפתע, לאן אתה ממהר כל כך? אני ממהר לתפילת מנחה ענה הקצב, ובקשר לכסף אל תדאג פרנסה מהשמים ומה שנגזר עלי לקבל אני יקבל.

מה עם המצוות שלי והרי עזרתי להרבה אנשים

הפרופסור שאל את הקצב אם אתה כל כך אוהב מצוות ולא כסף אולי תקנה את העולם הבא שלי גם ככה אני לא מעוניין בו, אני מוכן לקנות את העולם הבא שלך כמה אתה רוצה עליו? תן לי רובל אחד זה מספיק והקצב נתן לו רובל וקנה את העולם הבא של הפרופסור, והנה כעבור עשרים שנה. בשעות הבוקר נכנסה לאטליז אשה מבוגרת והיא שאלה את הקצב אם הוא זוכר את הפרופסור שהיה מומחה גדול למחלות עור, הקצב שכח ואמר שהוא לא מכיר אבל מה העניין שאל את הגברת, והיא אמרה לו שהפרופסור הזה הוא בעלה שנפטר לפני יותר משבוע ימים והוא הופיע אצלי בחלום ואמר לי שהוא הגיע לבית דין של מעלה והראו לו את כל עוונותיו והוא שאל מה עם המצוות שלי והרי עזרתי להרבה יהודים להתרפאות מחוליים.

אמרו לי הבית דין שאין לי שום מצוה כי מכרתי את העולם הבא שלי לקצב ולכן אין לי שום מצוה, ולכן באתי אליך שתחזיר בבקשה את העולם הבא של בעלי אני מוכנה לשלם לך פי כמה ממה שהוא שילם, אך הקצב שנזכר בינתיים במה מדובר סירב ואמר אני לא מוכן להחזיר את העולם הבא, והאשה התחננה אך הקצב אמר זה שלי ואני לא מוכר, והגברת עזבה את המקום בפחי נפש, אך בלילה שוב הופיע בעלה בחלום ואמר לה שתלך לרידב"ז ותתבע את הקצב לדין תורה. והאשה שמעה לבעלה וקמה בבוקר והלכה לבית הכנסת היכן שהרב מתפלל שחרית, וכשהרב יצא מבית הכנסת מלווה בחלק מתלמידיו אמרה לו האשה אני מבקשת דין תורה עם הקצב בדחיפות זה בקשר לבעלי המנוח שבא אלי בחלום ודורש את העולם הבא שלו בחזרה מהקצב.

הפסק דין מחולק לשלושה חלקים

אמר לה הרב היום בשעה חמש תבואו לבית הכנסת הגדול, תודה רבה כבוד הרב אמרה הגברת, ובינתיים זה התפרסם בכל העיירה והקצב סגר את חנותו והלך לדין תורה לבית הכנסת הגדול שהיה כבר מלא מפה לפה, והרידב"ז נכנס לבית הכנסת עם עוד שני דיינים, והרב פתח במשפט וביקש מהגברת לספר מה היא ראתה בחלום והאשה סיפרה איך שבעלה מתחנן אליה שהקצב יחזיר לו את העולם הבא שלו שהוא מכר אותו בלי ידיעה כמה זה חשוב. ובכן פנה הרב לקצב ואמר לו מה יש לך לומר, פשוט מאוד אמר הקצב ברגע שקניתי את העולם הבא שלו זה רכושי הבלעדי ואני לא מוכן למכור. הרב נכנס עם שני הרבנים לדון בעניין ואחר כחצי שעה הם יצאו והרב אמר יש לנו פסק דין, כל הקהל התיישב במקום והרב אמר הפסק דין מחולק לשלושה חלקים.

חלק א. כשהקדוש ברוך הוא נותן לאדם עולם הבא זה בעצם מתנה ואם זה מתנה אזי מתנה לא שייך בה מכירה וקניה, וכמו שראובן אמר לשמעון שהוא יתן לו מתנה להולדת הבן, חמש מאות שקל האם יעלה על הדעת שראובן שחייב ללוי חמש מאות שקל יגיד ללוי ללכת לשמעון שיתן לו את החמש מאות שקל, זה ודאי לא שייך, ואם כן המכירה של העולם הבא שהפרופסור מכר לקצב אין לה שום משמעות.

חלק ב. יש לנו בכל זאת בעיה כי אם הפרופסור מכר את העולם הבא בשביל רובל אחד זה מראה שאין לו אמונה בזה שיש עולם הבא ותחיית המתים, והמשנה בסנהדרין (דף צ') אומרת שאם האדם לא מאמין בתחיית המתים אזי אינו קם בתחיית המתים. ולכן לפי מה שנראה הפרופסור לא אמור לקום בתחיית המתים.

חלק ג. שאם הפרופסור גרם שעוד יהודי יתחזק באמונה בתחיית המתים ובעולם הבא כפי שכל הקהל הקדוש הזה אני בטוח שעכשיו אין להם ספק לגבי העולם הבא ותחיית המתים ולכן פסק הדין שהפרופסור זוכה לעולם הבא ולתחיית המתים.

אתה לא יודע את הפרשות בעל פה?

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא על פי אותו צדיק. ששאלו אותו מדוע אתה לא אומר לאנשים מוסר ושישנו את אורחות חייהם הרי דבריך מאוד נשמעים? אמר להם הצדיק זה בגלל שאני לא אומר הרבה הם שומעים לי, אני יודע שאם אבקש מהם הרבה הם לא ישמעו לי בכלל, ולכן אני אומר מעט כדי שהם יעשו הרבה, וזה גם לגבי אבא ואמא שאם יבקשו יותר מידי מהבנים שלהם, חלילה זה עלול להביא את הבנים לידי מיאוס ובפרט בדברים שההורים יודעים שהבקשה לא קלה על הבן או הבת אזי בודאי שלא יבקשו, וממילא כאשר הילדים יראו שההורים כמעט ולא מבקשים מהם בקשות הם ינסו לעשות טוב להורים.

ומעשה בתלמיד חכם אחד שהיה דרשן בחסד עליון וכולם היו צמאים למוצא פיו שהיה מתבל את דבריו במשלים יפים ובמעשיות שאת זה הקהל מאוד אוהב, והנה יום אחד היה אצלו אורח, והאורח רואה אותו יושב ולומד את השיעור שאותו הוא אמור להעביר בעוד כמה שעות, והוא יושב ולומד את הסוגיא, אמר לו האורח, וכי אתה לא יודע את הדרשות שלך בעל פה? אמר לו התלמיד חכם אני לא לומד מה לומר, אני לומד מה לא לומר, וזה לימוד אחר לגמרי, שבעצם גורם לאנשים באמירת מעט דבריהם גורמים לאנשים לרצות עוד ועוד.

שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. יש לזכור שאפילו ששמאי היה קפדן ומחמיר מאוד, עם כל זה היה מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות.

האדמו"ר פתח את המגירה ונתן לו סכום כסף גזול

ומעשה בזמנינו באחד העיתונאים המפורסמים שהיה כותב דברי שטנה על הישיבות ולומדי התורה, והנה יום אחד חלתה אשתו במחלה קשה והיה צריך סכום כסף גדול בכדי לנתח אותה בארצות הברית ואת הסכום הגדול לא היה לו, וייעצו לו חבריו שיש רב גדול האדמו''ר מסאטמאר שעוזר לאנשים שזקוקים לעזרה, אבל העיתונאי שידע את מעשיו המכוערים וכתיבתו בעיתונים על רבנן ותלמידהון דחה את ההצעה, ובפרט שידע שהרב מכיר אותו אך חבריו התעקשו ואמרו לו שינסה כי אין לו מה להפסיד, ואכן הוא קיבל את הצעתם וניגש לביתו של הרב ונקש בדלת, השמש הכניסו פנימה לאחר שבירר מה רצונו.

האדמו"ר שמע את הדברים פתח את המגירה ונתן לו סכום גדול יותר מהצורך לניתוח ואמר לו שתוכל לשהות פה במקום מגורים כראוי עד שהיא תחלים ותבריא, העיתונאי הודה לאדמו"ר, והלכו הוא ואשתו, והאשה עשתה את הניתוח וברוך ה' הכל עבר בהצלחה ולאחר כל ימי האשפוז והשיקום, האיש התכונן לחזור לארץ עם אשתו ולפני כן רצה להיכנס לרב להודות לו על העזרה הכספית הגדולה, אך כאן השמש אמר לו שהאדמו"ר לא רוצה לקבל אותך בגלל כל דברי הנאצה והדברים הרעים שכתבת על גדולי ישראל, והעיתונאי סיפר אחר כך בעצמו, ראיתי את היישרות של הרב בצורה יוצאת מן הכלל שבשביל לעזור ליהודי עוזרים בכל מה שאפשר ובסבר פנים יפות וגם אם בעבר העיתונאי כתב על אותו רב דברים רעים, אך כשמדובר כבר בקירוב ללא תועלת גדולה אזי הרב מתנהג כראוי.

הוא שומע בן אדם צועק וצווח לתוך השפורפרת של הפלאפון

שמאי אומר והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. יוסף הצדיק כשהיה בבית הסוהר וראה את שר המשקים ושר האופים שפניהם היו זועפות, אמר להם מדוע פניכם רעים היום, כלומר אם הפנים עצובות וזועפות זה פנים רעות, וממילא מובן שפנים יפות וטובות זה פנים שמחות, והרמב"ם כתב שאדם שנכנס לתוך ביתו לא יהיה עצוב ולא רגזן (הלכות אישות פט"ו הי"ט) ולמרות שבדיוק באותו יום היה לו יום שחור, והשכן תפס לו את החניה והוא הפסיד בעסקים בכל זאת מחייבת אותנו ההלכה להיכנס לבית במאור פנים ובסבר פנים יפות, וגם אם האדם מרגיש שזה רק חיצוני זה עדיף מאשר שיכנס לביתו עצוב ויעבור על ההלכה.

ומעשה שהיה בבחור אחד שהיה באיזה הופעה של אחד הבדרנים המפורסמים ביותר שלא מעולם התורה, ובדיוק אותו בחור היה צריך להגיע מאחורי הקלעים כדי להטיל מימיו שזה היה המקום הפנוי לזה, אלא שהוא נבהל כי הוא שמע בן אדם צועק וצווח לתוך שפופרת הפלאפון כשכולו זועם ורותח וזה היה השחקן בכבודו ובעצמו, והבחור חזר לכיסאו ואמר לחבירו נראה לי שהיום אין לנו הצגה יפה, אין לשחקן מצב רוח שמעתי אותו צועק וצווח ואדום מכעס, ובעוד החבר שומע את דברי חבירו נפתח הוילון, והשחקן אומר ערב טוב לכולם כשפניו מחייכות מאוזן לאוזן כאילו זו בעצם ההצגה הראשונה, וקל וחומר יהודי צריך לעשות כך אם השחקן העצבני מחייך כדי לעשות רושם טוב על הקהל וכדי לא לאבד את המקצוע שלו, קל וחומר כל אדם בביתו, וכן כותב עוד המדרש (ריש ויגש וכ"כ באורחות צדיקים שער החניפות) שלמרות שחנופה זה דבר גרוע וזה אחד מארבע כתות שלא מקבלות פני שכינה, עם כל זה כותב הרמב"ם שיש מצוה להחניף לאשה ולומר לה שהאוכל טעים וכדומה גם כשזה לא נכון. וכן מצוה להחניף לתלמידיו גם כשהתלמיד שאל שאלה גרועה מאוד, צריך להראות לו כאילו הוא שואל שאלה מצויינת כי זה יחזק אותו.

כל מה שאמרתי זה לא נכון

ומעשה ברב הגאון הרב איסר זלמן מלצר בעל ספר אבן האזל שיום אחד הוא נתן שיעור בישיבה בסוגיא מאוד עמוקה והוא ביאר את הסוגיא לאורך ולרוחב והנה אחד התלמידים הרים אצבע, הרב עצר את השיעור ושאל את התלמיד מה בפיך? יש לי קושיא על ההסבר של הרב, והרי כך וכך למדנו בסוגיא הקודמת ולפי דברי הרב זה ממש לא מובן וזה סותר את הדברים שלמעלה. הרב איסר זלמן אמר לתלמיד שאלה מצויינת תן לי כמה רגעים לחשוב שאוכל לענות לך, והרב קימט את מצחו אך ללא הועיל, אמר הרב לתלמידים כל מה שאמרתי זה לא נכון בינתיים נדלג על זה ונלמד סוגיא אחרת הקושיא הנפלאה של התלמיד הפילה את כל המהלך.

לאחר השיעור ניגש לרב אחד הרבנים בישיבה שצפה מהצד בכל המתרחש, ושאל את רבי איסר זלמן האם באמת הרב לא יכל לענות לו על הקושיא והרי זה בכלל לא היתה קושיא התלמיד פשוט לא הבין נכון את דברי הרב! אתה צודק אמר לו הרב אבל אני ראיתי בחלון מהצד שעמד אדם מסויים והסתכל על התלמיד, והבנתי שהתלמיד השתדך עם הבת שלו והאיש בא לבדוק את חתנו ולכן התלמיד שכמעט ולא שואל, היום הוא שאל כדי שהאיש יחשוב שהוא מבין את הלימוד, ותחשוב לרגע אם הייתי אומר לו שזה לא קושיא והוא לא הבין את הסוגיא כראוי מה היתה התוצאה, לכן העדפתי לוותר על מה שאמרתי כדי לא לביישו ושיזכה לבנות בית נאמן בישראל.

אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. מקשה רבי יצחק הכהן מדוע כתוב במשנה בסבר פנים יפות והרי יכל לכתוב לקבל את האדם בפנים יפות? ותירץ הרב שאפילו אתה לא מחבב אותו באמת אלא הוא רק סבור ככה כיוון שקיבלת אותו בסבר פנים יפות כשבא אליך, או שביקורו זה טורח בעבורך אף על פי כן אתה מקבלו בסבר פנים יפות. ויש להוסיף בזמננו שלא רק לקבל את האדם אליך הביתה בסבר פנים יפות. אלא גם כשאתה עונה לטלפון תשתדל מאוד לענות בסבר פנים יפות כי אם זה שמתקשר אליך רואה שאתה עונה לו בשמחה אזי זכית לשמח יהודי ואם חלילה לא ענית בשמחה אזי גרמת לו צער.

וגם כשאדם עונה לאשתו למרות שהיא מתקשרת אליו המון פעמים צריך לענות לה בסבר פנים יפות. ובפרט שהיא רואה אותך איך שאתה עונה לחברים שלך בשמחה ובהתלהבות ואילו אליה אתה עונה כמו מי שמתו מוטל לפניו, ואדרבה הגמרא (בבא מציעא נ"ט) אומרת שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.


משנה טז


רק לחשוב שהבן נמצא ליד מחבלים

רבן גמליאל היה אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות. ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה חשוב שהאדם יעשה לו רב ולא ישען על שכלו והבנתו כי האדם מאוד אוהב את עצמו יותר מכל אדם אחר, לכן האדם לא רואה את המומים של עצמו ואם בכדי לצאת מהספק, והרבה דברים ומעשים רעים האדם יכול למנוע אם הוא ישאל את הרב כמו שמובא במדרש (שמות רבה פ"ג פ"ח) שכל מי שמתייעץ עם תלמיד חכם לעולם אינו נכשל.

ולפני כמה שנים היה חייל שנחטף, וההורים שלו שהיו מודאגים ביותר ובלילות לא הצליחו כלל לישון ורק לחשוב שהבן שלהם נמצא ליד מחבלים לא יום ולא שבוע ולא חודש ולא שנה אלא כמה שנים, וההורים שלו הלכו למרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל להתייעץ ולהתברך מפיו הקדוש, אמר להם מרן לפי הטבע אין כלל סיכוי שהוא ישאר בחיים אבל בגלל שבאתם לשאול דעת תורה אני מבטיח לכם שהוא יחזור בריא ושלם בריא בגופו ושלם בנפשו, ואכן חכם עדיף מנביא והברכה התקיימה ללמדנו שכל דבר צריך להתייעץ עם תלמיד חכם.

תכיני לו סנדויצ'ים טעימים שיקח איתו לים

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. מעשה שהיה בזמנינו בזוג יהודים שהאשה חזרה בתשובה אך הבעל נשאר חילוני והשלום בית קצת התערער כי היא רוצה שבת יהודית ואילו הוא רוצה לנסוע לים, היא רוצה שהילדים יגדלו על ברכי התורה והיראה והוא לא מעוניין, מה עשו? הלכו שניהם להתייעץ עם הרב נחום דימאנט שליט"א שיגיד להם מה לעשות, הרב שמע את הסיפור שלהם ואמר לאשה את תקיימי את המצוות כראוי לך והבעל יעשה מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה לנסוע בשבת לים שיסע, אך שלא יקח אתו את הילדים, זו הפשרה שאני יכול לומר לכם, והם הסכימו ועשו כמו שהרב אמר.

לאחר כמה חודשים בשבת קודש, הבעל שהיה נוסע בשבת לים היה לו משעמם לנסוע לבד והחליט לקחת גם את שני ילדיו אתו לים וכמובן שהאשה התרגזה מאוד על הפרת ההסכם, וביום ראשון היא שוב הלכה לרב וסיפרה לו את הכל, הרב קרא לבעל שיבוא אליו והוא הגיע והודה שאכן הוא עבר על ההסכם, הרב קרא לאשה ואמר לבעל לחכות רגע בחוץ, אמר הרב לאישה הוא ימשיך ללכת לים בלי הילדים, ואת תכיני לו סנדויצ'ים טעימים שיקח אתו לים, האשה היתה בהלם מדברי הרב, אך כבר למדנו עשה לך רב, ואכן כך היא עשתה והיתה מכינה לשבת לחוף הים סנדויצ'ים טעימים מאוד ולא עברו כמה חודשים והבעל חזר בתשובה שלימה, והוא הסביר שהוא ראה את הטוב לב של האשה והיחס הטוב שהוא מקבל ממנה, איך הוא יכול להחזיר לה רעה ולחלל את השבת ולכן הסנדוויצים הטעימים גרמו לו לתשובה.

ראיתי את רבינו תם נכנס איתך

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. כידוע הגאון מוילנא אמר למגיד מדובנא שיוכיח אותו על כל דבר שנעשה לא כראוי כדי שאדע לחזור בתשובה שלימה כי האדם לא רואה את המומים של עצמו, והגאון גם היה משלם לו על זה משכורת, והנה ביום מן הימים הגאון מוילנא איחר לתפילה ונכנס בדיוק שסיימו את הקדיש של הקרבנות והתחילו הודו לה' קראו בשמו, ואחרי התפילה חיכה הגאון מוילנא שהמגיד מדובנא יוכיח אותו על זה שהוא איחר אך משום מה המגיד מדובנא לא ניגש להוכיח את הגאון.

ראה הגאון שהוא לא מוכיחו אז קרא לו ואמר לו הרי אתה מקבל משכורת ואתה צריך לעשות עבודתך כראוי ואני חושב שהיום אתה צריך להוכיח אותי שהגעתי מאוחר לתפילה! על זה אני לא יכול להוכיח אותך כיוון שאני ראיתי שנכנס איתך רבינו תם והבנתי מיד שאם רבינו תם ליווה אותך, סימן שהכל בסדר, אמר לו הגאון אתה צודק אני התעכבתי כי התוספות הקשו קושיא על רבינו תם ולא יכלתי לבוא ולהתפלל עד שתירצתי את הקושיא ואז נכנסתי אל הקודש פנימה ולכן רבינו תם ליוה אותי, ואם ראית אותו עמי אזי הכל בסדר.

האם צריך שיהיה לו שש כנפיים

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. אומר הברטנורא שאפילו אינו מעולה וטוב ממך אף על פי כן תעשה אותו לרב עליך. כי אם לא יהיה לאדם רב, כלומר איזו שהיא סמכות עליונה מעליו שאיתו הוא מתייעץ ואותו הוא שואל זה כמו חיילים שאין עליהם מפקד, וכך הילדים יכולים לזכות גם ליראת שמים כי אם הוא עושה לו רב, אזי הוא זוכה למאמר חז"ל (לקמן פ"ד מט"ו) ומורא רבך כמורא שמים. כלומר אם האבא יש לו מורא רבך ממילא לילדים יש מורא שמים.

וכן יש לבחור רב שדומה למלאך ה' צבאו–ת והסביר מרן הרב עובדיה זצוק"ל בשם בעל ההפלאה איך נדע אם הרב דומה למלאך, האם צריך שיהיו לו שש כנפיים או שיהיה לו זקן לבן? ודאי שלא זאת כוונת חז"ל, אלא כגון שהרב צריך להבחן לרבנות כדי להיות רב אזי הרב לומד עם התלמידים שלו את החומר של המבחן שלו, כשבעצם הם לא צריכים לדעת לא דיני גיטין ולא דיני קידושין אלא שהרב דורש את טובת עצמו יותר מאשר את טובת הציבור וזה לא טוב, ופירש הרב דניאל פלאבני פירוש נוסף שאם רבך דומה למלאך תלמד ממנו, שכמו שעל המלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו, שהמלאכים רק עומדים במקום לא עולים למעלה בעבודת ה' ולא יורדים למטה, וכך הרב צריך להיות בבחינה הזאת שאם התלמיד הקשיב ולא הבין אזי הרב יחזור שוב להסביר לו ואפילו שלכאורה אינו מתקדם בסוגיא כי זה מלאך שמוכן לעמוד במקום ובאותה סוגיא הרבה זמן.

אם האדם נמשך ללימוד מסויים אזי זה התיקון שלו

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שאתה בעצמך תעשה לך את הרב כלומר על פי מה שאמרו חז"ל (ע"ז י"ט) אין אדם לומד אלא היכן שלבו חפץ שנאמר (תהלים א' י"ב) כי אם בתורת ה חפצו והסביר רבי חיים ויטאל זיע"א שאם האדם נמשך ללימוד מסויים אזי זה התיקון שלו ולכן נשמתו נמשכת לשם, וממילא גם האדם נמשך לרב פלוני יותר מלרב אלמוני שזה בעצם התיקון שלו, אלא שלא יחפש את הרב שמיקל הכי הרבה ויגיד זה הרב שלי רק בגלל שהוא נוח לי.

אמנם מובא בגמרא (ברכות ל"א) ששמואל הנביא כשהיה ילד אמר הלכה נגד מה שאמר עלי הכהן והיה לו דין של מורה הלכה בפני רבו, והקשו התוספות והרי באותו היום הגיע לשם שמואל והוא עדיין לא למד מאומה מעלי הכהן? ומתרץ תוספות שגדול הדור נקרא הרב של כל ישראל, ולפי זה גדולי הדור הם עיני העדה, והם הם רבותינו אלא שחוץ מהם צריך כל אדם לעשות לו רב שיוכל לדבר עמו ולשאול אותו שאלות בהלכה ובהשקפה וכיוצא.

כעבור זמן הוא כבר ידע לברך ברכות השחר וברכות התורה

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא עשה לך רב כלומר עשה אתה את עצמך רב על ידי שתלמד הרבה תורה ותזכה בעצמך להיות רב. ואל תגיד שאתה לא ראוי כי תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב. התורה היא מורשה לכל עם ישראל.

ומעשה שהיה בזמן החת"ם סופר שהגיע לישיבתו המפוארה אדם בשנות הארבעים לחייו וביקש ללמוד בישיבה, אלא שאפילו את צורת האותיות א' ב' הוא לא יודע, הרב קיבל אותו והורה לתלמידים מסויימים לשבת אתו וללמד אותו לקרוא א' ב', אך התברר שהוא ממש קשה הבנה וגם כאשר סוף סוף הוא זוכה להבין דבר מסויים הוא שוכח אותו מהר מאוד, אך החת"ם סופר לא ויתר הודות להתמדתו הרצינית של אותו אדם למרות האי נעימות לשבת עם בחורים צעירים ממנו בהרבה שנים שמלמדים אותו והוא לא מבין המשיך להתמיד ולשבת, ואכן עם הזמן כבר הוא ידע לברך ברכות השחר וברכות התורה עד שהתפלל כמו כולם, ולא יאומן כי יסופר שכעבור כמה שנים הוא ישב על כס הדיינות והיה לאב בית הדין. ללמדינו שאין דבר העומד בפני הרצון וההתמדה.

שיכתבו לה על המצבה שיש לה תואר

וזו רמיזתו של רבן גמליאל עשה לך כלומר את עצמך לרב אלא שהתורה לא באה בירושה גם אם האבא תלמיד חכם מובהק לפעמים הבנים לא יוצאים כפי רצון האב, ולכן האדם בעודנו חי ישקיע את כל כוחותיו וגם אם הוא רואה שזה רחוק ממנו לא יתייאש כי סופו להצליח, ורמזו על זה את הפסוק (בראשית כ"ה כ"ג) ורב יעבוד צעיר שאם אתה רוצה להיות רב אזי אתה צריך לעבוד על כך כשאתה צעיר. אלא שגם אם האדם כבר לא צעיר אם הוא ירצה הוא יצליח.

ולהבדיל לפני כמה שנים באה אשה זקינה בת שבעים לאוניברסיטה ורצתה ללמוד תואר וניסו להסביר לה שהיא טעתה בכתובת וכאן לומדים רק צעירים, אבל היא לא ויתרה כי היא רצתה למות עם תואר ואמרו לה שהיא צריכה לפני כן ללמוד גם בגרויות והשלמת שנות לימוד והיא הסכימה וכל זה כדי שיכתבו לה על המצבה שהיא בעלת תואר ואכן למרות שהיא היתה מבוגרת וקצת סנילית היא "הצליחה" ועשתה תואר, והדברים קל וחומר ומה בדברים שלא יועילו ולא יצילו אנשים משקיעים את כל מאוויים ורצונם, אזי בשביל לימוד התורה שזה אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כמה צריך להשקיע עד בלי די כי שום דבר אמיתי לא זוכים לו בלי השקעה והתאמצות.

מה אני אשם שאתה ירא שמיים

רבן גמליאל אומר עשה לך רב וכו'. כאשר אין לאדם רב הוא יכול לעשות מעשים לא טובים ולחשוב שהוא צדיק גדול.

וכמו שהיה עם רבי ישראל מסלנט שהלך לבית הכנסת בערב יום הכיפורים לתפילת כל נדרי, והנה הוא רואה אברך ממהר לבוש לבנים ועטוף בטלית ופניו חיוורות ועיניו דומעות ושיניו נוקשות מחרדת יום הדין הממשמש ובא. שהרי אפילו דוד המלך ע"ה שלא פחד מגליית הענק ולא מהפלשתים ורדף אחריהם עד שהרג בהם לאלפים ולרבבות ואילו כשהגיע יום הדין היה מפחד מאוד, וכמו שכתוב בתהלים (קי"ט ק"כ) סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי, ורש"י מפרש ששערותיו נעמדו כמו מסמרים, וגם האברך הנ"ל שכל חודש אלול הכין את עצמו וגם בראש השנה ועשרת ימי תשובה והיום הגדול והנורא מגיע ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין. לפתע פנה רבי ישראל מסלנט לאברך ושאל אותו מה שלום פלוני השכן ששוכב על ערש דוי, אך האברך לא ענה והתעלם מהשאלה מה לו לפלוני מה זה קשור ליום הנורא, כעת הוא מובא למשפט וחייו מונחים על גבי המאזניים. אמר לו רבי ישראל מסלנט משפט שכל יהודי צריך לדעת אותו, וזה המשפט, אמור נא לי מה אני אשם שאתה ירא שמים שאלתי שאלה עליך לענות.

הגיע רבי ישראל לבית הכנסת שהיה מלא עד אפס מקום וגם היהודים הרחוקים שלא רגילים לפקוד את בית הכנסת. כי היצר הרע תופס אותם ומונע בעדם מללכת לביתו של אבא שבשמים כי הוא יודע שיהודי רק יבקר בהיכל ה' כבר יקויים בו אחת שאלתי מאת ה' לשבת כל חיי בבית המדרש, אך ביום הקדוש הזה יום הגדול בשנה יום הכיפורים היצר הרע יוצא לבין הזמנים קצר מאוד סך הכל 24 שעות, ופתאום הנה אנחנו מתירין להתפלל עם העבריינים ובעלי הקוקו והעגילים מגיעים לבית הכנסת עם הטלית על הראש ואומרים 26 פעמים את השלוש עשרה מידות והבן מתרפק על אביו שבשמים והיהודי האמיתי מתגלה במלוא הדרו והרבה יהודים רק מהיום הגדול הזה חזרו בתשובה שלימה.

אין ספק שהוא מלאך

והנה נכנס רבי ישראל מסלנט להיכל המלא מפה לפה, פתאום מגיע אדם עטוף לבנים ובטלית לבנה פורץ לו דרך בין המתפללים הודף במרפקו ודורך על רגליים יחיפות כי הוא רוצה להגיע למקומו, עקב אחריו רבי ישראל במבטו ואמר לבוש לבנים כמלאך אין ספק שמלאך הוא אבל מלאך חבלה, לכן האדם יעשה לו רב שיהיה ממלאכי השרת הקדושים ולא...

מדוע הוא מוטל במיטה כאבן שאין לה הופכין!

עשה לך רב וכו'. כשיש לאדם עבירות ויש לו רב, אזי הרב מיישר אותו ומדריך אותו עד שהאדם פוסק מלעשות עברות. והשלב הראשון בתשובה זה הכרת החטא ואדם ללא רב עושה המון חטאים שהוא לא מודע להם כלל, וכמו שהגמרא (ברכות ה') אמרה אם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, כלומר שהוא לא לומד תורה אצל הרב ולכן הוא כלל לא יודע מה זה עבירה, כמו אדם שלא עשה רישיון ולא למד, ועולה לרכב ונוסע ועובר על כל חוקי התנועה והוא חושב שהוא נוסע מצוין, וכן אמר דוד המלך (תהילים ע"ג כ"ב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך שלכאורה היה צריך לומר בהמה הייתי עמך. ולא בהמות כי זה לשון יחיד, אלא זה שהאדם בער ועושה עבירות זה צרה אחת, אבל שהוא בער וגם לא יודע שהוא בער אלא חושב שהוא בסדר זה כבר צרה שניה וזה שתי בהמות.

ואומר החפץ חיים הדבר הנורא ביותר הוא כאשר הרופא שואל את החולה האם הוא חש בכאב והחולה עונה לו שהוא לא מרגיש שום כאבים, לכאורה זה מראה שהוא בריא אך מדוע הוא שוכב במיטה כאבן שאין לה הופכין? והוא הדין ברוחניות שאנו פוגשין שאננים שסוברים הם שהם שלמים בעבודת השם, אבל השאלה הגדולה אליהם מדוע הם אדישים כל כך לרוחניות ואילו לענינים האישיים שלהם ולכסף ולתאוות הם רצים בהתלהבות יתירה, הרי זה מעיד על עומק המחלה ואם האדם לא מרגיש בחולי הרוחני אזי זה גרוע שבעתיים. ואת כל זה אפשר למנוע כאשר האדם עושה לו רב והולך לשיעורי תורה ומודרך על ידי השם יתברך.

זה רצון יוצרי או רצון יצרי

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק וכו'. כידוע שהאדם הראשון אכל מעץ הדעת אזי כל הנשמות היו בתוכו ושאלו את רבי זושא מאניפולי איך אתה הצדיק הגדול הסכמת לאדם הראשון שיאכל מעץ הדעת ולא מנעת ממנו? אמר להם רבי זושא כיון שראיתי את האדם הראשון מתחיל להכנס לספק אולי הנחש צודק ואם נאכל מעץ הדעת ניהיה כמו אלוקים ונוכל לבנות ולהחריב עולמות ואולי הנחש משקר, וכך הספק מקשקש בליבו כפעמון וכדי להוציא מליבו את הספק אמרתי לו תאכל מעץ הדעת ותראה שהנחש סתם שקרן, ולמרות שזה יעלה לך ביוקר כי אתה לא תחיה לנצח אלא תמות ותגורש מגן העדן והאור הגדול שלך ילקח ממך ותהיה עם עור במקום אור שהיה עליך וגם שהיית גבוה מאוד קומתך ירדה בהרבה.

עם כל זה אמר רבי זושא שזה עדיף מאשר להישאר בספק כי ספק זה הדבר הגרוע ביותר, וכמאמר חז"ל אין שמחה כהתרת הספקות וכן האדם צריך לא להיות במצב של ספק דתי ספק חילוני כלומר לא להיות גם בתורה וגם בטומאה כי האדם "חי" כל הזמן במצב שהוא לא שלם במה שהוא עושה, וכמו שיכור שרואים אותו פעם הולך ימינה ופעם שמאלה וגם האדם הזה פעם רואים אותו בבית הכנסת מתפלל ולפעמים גם עולה שליח ציבור ואילו אחרי התפילה רואים אותו קורא עיתונים וגולש במקומות מסוכנים לנשמה. ולכן לפני כל פעולה כל דיבור כל מחשבה האדם ישאל את עצמו האם זה רצון יוצרי או רצון יצרי ולעשות חשבון נפש ולהחליט לאן פניו מועדות.

הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק. ידוע מאמרו של רבי חיים מוואלזין זיע"א (נפש החיים ש"ג פי"ב) שכאשר האדם רוצה להינצל מכל רע ושלא יוכל לשלוט בו שום כח שבעולם וזה לשונו, ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו. ולא יעשו בו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לומר, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הבורא יתברך בידו שממילא יתבטלו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל, עד כאן לשונו הקדושה.

ועל פי זה אפשר לפרש בסייעתא דשמיא את המשנה שלנו עשה לך רב כלומר תאמין ותבטח רק ברב הגדול שזה בורא העולם וכך בעצם תסלק מהספק, כי מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד ומי שלא מפחד מאחד מפחד מכל אחד, וכמו שאומרים בימים הנוראים בתפילה, תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על מה שבראת וכו', שאת כל הפחד שלנו נכוון למקום אחד בלבד. לקדוש ברוך הוא, וממילא לא נפחד ממחבלים ולא משאר בעיות וככל שהאמונה והביטחון שלנו יגדלו אזי לא נפחד משום גורם בעולם.

מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות לא מפחד

ומעשה מפורסם שהיה עם האדמו"ר מחב"ד הרב יוסף יצחק שהיה בבית הסוהר, והקצין לקח אקדח והניח כדור בפנים וסובב את כל הקנים של האקדח ואמר לרב שהוא עושה לו רולטה רוסית ואם הגורל יצא על הכדור שיתכונן למות, אלא שהקצין מסתכל על הפנים של הרב ורואה שהרב נשאר שקט ושליו, ושאל אותו אם הוא הבין את משמעות הדבר והרב הבין שכן, אתה לא מפחד זעק הרוסי והרי כל מי שעשיתי לו את זה רעד מפחד ואיך אתה לא נע ולא זע? אך תשובתו של הרב הייתה מפתיעה מאוד והוא ענה ואמר לקצין, אדם שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות לא מפחד למות כי יוצאים מכאן אזי הולכים לעולם שכולו טוב לנצח נצחים, אבל "אדם" שיש לו שני אלוקים ועולם אחד, יש לו הרבה פחד מהמוות אבל אני ברוך השם יש לי ה' אחד ושני עולמות.

איך נשארתי דלפון בלי דירה ומכונית וחברי התעשר?

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק. האדם בטבעו נוטה לחשוב על המציאות של עכשיו והעיקר שעכשיו יהיה טוב ונעים ולא תמיד חושבים על העתיד הקרוב וכל שכן שלא תמיד חושבים על העתיד הרחוק. ועל זה אמרו חז"ל (תמיד ל"ב ע"א) איזהו חכם הרואה את הנולד כלומר שמסתכל קדימה.

ומשל לשני בחורים בשם איציק וקובי עבדו בשיפוצים אצל קבלן מסוים ובסוף כל יום היו מקבלים את המשכורת היומית שלהם, אלא שהיה הבדל ביניהם שאיציק כשקיבל את הכסף היה מבזבז אותו באותו היום במסעדות יוקרתיות, ואילו קובי היה קונה רק מה שצריך ופעם בהרבה זמן הוסיף לקנות גם מעדנים למיניהם אך 99% מהכסף הוא הצליח לחסוך וכך במשך 10 שנים קובי הצליח לחסוך סכום נכבד והחל ליהיות עצמאי וקנה מכשירים ומכונות מתאימות, לבסוף התעשר מאוד ואילו איציק לא האמין למראה עיניו איך הוא נשאר דלפון בלי דירה בלי מכונית ועם מינוס בבנק, ואילו חברו לעבודה התקדם כל כך הרבה והוא הלך לשאול אותו מה הסוד שלו איך הוא הצליח כל כך הרבה והוא נשאר תפרן?

התשובה פשוטה מאוד אמר קובי אני פשוט חשבתי קדימה למרות שגם אני רציתי לאכול במסעדות יקרות כמוך, אבל הבנתי שזה הנאת הרגע והעתיד שלי יהיה שחור, ולכן אכלתי לחם עם גבינה ולא בשרים על האש אבל היום לא חסר לי כלום, והנמשל ברור שיש אדם חוסך את זמנו וכל שעה פנויה מנצל אותה לתורה ולמצוות ועולה ומתעלה בלימוד התורה ויש אדם שלא חושב קדימה ולא לומד כראוי ומבזבז את זמנו, וכשהם נפגשים לאחר כמה שנים טובות ורואים הבדל עצום ביניהם. האחד עם הארץ בקושי יודע לקרוא ואילו השני יצא תלמיד חכם עצום.

יש מלא אנשים במלון אבל בעל הבית עצבני

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק. לפעמים אנו רואים אדם שנראה שהוא מצליח בעבודתו ומרוויח המון כסף, אך שמתגלה האמת אתה רואה שעם כל זה שהוא הרוויח הוא עדיין לא כיסה את ההוצאות וכמו נהג מונית שיכול לנסוע כל היום ולהרוויח המון אך בסוף החודש הוא עושה חשבון כמה הוא הוציא על הדלק ועל המספר ועל התחנה ושלא נדבר על הבלאי והמוסכים ועל מס ההכנסה וכו' והרבה פעמים הוא רואה שהוא עובד בחינם, או כמו אדם שיש לו מלון עם 100 חדרים וכדי להרוויח הוא צריך למלאות את כולו או לפחות תשעים אחוז ואם נבוא למלון ונראה מלא אנשים אך בעל המלון מהלך עצבני כי עשרים חדרים נותרו ריקים למרות כל מאמציו.

והוא הדין בחיים של האדם שיש לנו 70 שנה ואם בגבורות 80 שנה ולפעמים האדם מרגיש רגוע ושליו כי הוא היה בתפילות והוא גם למד שעה תורה ועל זה בא רבן גמליאל ואומר עשה לך רב, כלומר תנצל את רוב זמנך לתורה ולמצוות והסתלק מן הספק כלומר מן ההסתפקות במה שאתה עושה, אלא כמו שאדם עובד קשה ובסופו של דבר לא בטוח שהרוויח כך תמיד צריך להרגיש כדי שהאדם יוסיף ויעלה בעבודת ה'.

כמה ככסף יש לי בחשבון

ומעשה בגאון רבי יהודה צדקה (ראש ישיבת "פורת יוסף") שיום אחד ראו אותו נכנס לישיבה ופניו לא כתמול שלשום והיה נראה שהוא קצת בצער. שאל אותו אחד התלמידים מה קרה רבנו האם אפשר לעזור? אמר לו הרב שהוא היה הבוקר בבנק ושאל את הפקיד כמה כסף יש לי בחשבון, והפקיד בדק במחשב ואמר לו שאין לו בכלל כסף והוא נמצא במינוס, כששמע זאת התלמיד הוציא שטרות מכיסו ואמר לרב כמה הרב צריך אני מוכן לתת בשמחה! אבל הרב אמר חס ושלום אני לא עצוב על זה שאני במינוס בבנק, אלא כמו שחשבתי שיש לי כסף והתברר לי שאין לי כסף יכול להיות גם שרומזים לי מהשמים שלמרות שאני לומד תורה ומלמד תורה ועושה הרבה מצוות ומסתמא יש לי הרבה זכויות בשמים, אף על פי כן אני עדיין במינוס בשמים ויש לי עדיין דברים שאני צריך להוסיף בעבודת ה'.

התחלף למרן רש"י ברבינו תם

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק וכו'. מפרשים בדרך דרש שהרבה פעמים האדם אוכל מזונות או פירות ואחר כך הוא מסתפק האם אכלתי כשיעור כזית שזה 27 גרם והוא מברך, אזי זו ברכה לבטלה שהרי כשהקדוש ברוך הוא אמר לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא הזדעזע כל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (שבועות ל"ט ע"א), ואם הוא לא יברך כשהוא אכן צריך לברך זו גם בעיה שהרי הוא עובר על ההלכה ובפרט שיש אומרים שברכה מעין שלוש זה מהתורה ועל זה רמז רבן גמליאל ואמר עשה לך רב כלומר תאכל הרבה שבטוח אין ספק בברכה אחרונה והסתלק מן הספק.

ומעשה שהיה במרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שיום אחד השמש הביא לרב להניח בטעות תפילין של רבינו תם במקום רש"י שכידוע על תפילין של רבינו תם לא מברכים, אלא שהרב חשב שזה תפילין של רש"י ובירך ואחר כמה דקות נתבררה הטעות והרב הוריד את התפילין של רבינו תם והניח של רש"י ובירך שוב פעם ולא אמר לשמש שום דבר, אלא שבמשך כל היום הרב היה בצער גדול על שנגרם לו חלילה לברך ללא צורך ולמרות שהוא היה אנוס. וכן בנו הרב יצחק יוסף הראשון לציון סיפר שכשנפטרה הרבנית מרגלית ע"ה אשתו של מרן שהדין הוא שפטורים מכל המצוות עד לפטירה, ואם האדם אוכל או שותה אסור לו לברך מרן נמנע מלאכול ולשתות כדי לא לאכול חלילה בלי ברכה למרות שזה מותר.

הארון בגדים והמיטה מסודרים אזי גם הבן מסודר

רבן גמליאל אומר עשה לך והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות. אומדות זה לשון מאומד כלומר להעריך דברים ולא בצורה מדוייקת, ועל זה מזהירנו רבן גמליאל לא לעשר מאומד אלא בצורה מדוייקת וכמו שאומר החינוך (מצווה ט"ז) שאחרי המעשים נמשכים הלבבות ואם האדם יעשה מעשרותיו בערך ממילא גם המצוות שלו יהיו בערך. ולדוגמא אם התפילה מתחילה בשעה 7:00 בבוקר אזי הוא ירשה לעצמו להגיע באיחור של עשר דקות או רבע שעה וכן לשיעור תורה ושאר מצוות ויש על האדם ללמוד מהעניינים של העולם הזה וכמו שהאדם מביא אליו נגר הביתה שיעשה לו ארון מטבח והוא רוצה כך וכך מגירות וכך וכך מדפים אזי הנגר עושה מדידות מדוייקות מאוד, וכן מהנדס שמשרטט איך לבנות את הבית אזי הוא חייב לדייק כראוי. וכך האדם צריך לעשות את המצוות וכן את התפילות והעולה על הכל זה התורה כי תלמוד תורה כנגד כולם וגם במעשים הגשמיים האדם צריך לשמור על הסדר והניקיון כי אם הוא יזלזל בזה, אזי הוא עושה חילול ה' ובפרט אם לומד תורה וכמו שספר תורה עוטפים אותו בכלי מפואר ובקטיפה מהודרת כך צריך להיראות, כל מי שלומד תורה ואדרבה האדם שמתלבש בצורה נקיה ושומר על הניקיון עושה קידוש ה' שאנשים אומרים הלוואי והבן שלי יתלבש כך יפה ומסודר כמו הבחור ישיבה הזה.

ומעשה ברב גדול שהלך לבקר את הבן שלו בישיבה אלא שהבן היה באמצע שיעור תורה והאבא לא רצה להפריע לו באמצע הלימוד שלו ובכך לגרום לו לביטול תורה, ולחכות עד סוף השיעור זה עיכוב גדול והרב ממהר וגם לא רוצה להטריח את האנשים שבאו עימו, לכן הרב הלך לחדר של בנו וראה שהארון בגדים מסודר כראוי, וגם המיטה מסודרת ואין ליכלוך וכל השמיכות מקופלות כמו שצריך. אמר הרב למלווים שלו שאפשר לחזור כי הכל בסדר ואין לו צורך לבדוק אם הבן לומד כראוי כי הוא כבר רואה שאם המיטה והחדר מסודרים סימן שהלימוד שלו מצויין.

מרן קיבל אותו בחום ובירך אותו שהכל יהיה בסדר

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק וכו'. אחד הרבנים הגדולים באיזור הצפון הרב רפאל הכהן שליט"א סיפר שלפני הרבה שנים מצאו אצלו בראש דם משני הכיוונים וניסו הרופאים כל מיני שיטות להוציא את זה החוצה אך ללא הצלחה וניסו לברר איתו, אולי הוא קיבל איזו מכה אך הרב אמר להם שהוא לא קיבל שום מכה, ואחרי בדיקות אמרו לו שחייבים לעשות לו ניתוח בכדי להוציא את הדם מהראש והניתוח נקבע ליום ראשון, והרב ביקש להשתחרר לשבת לירושלים לאח שלו והם הסכימו בתנאי שלא יתאמץ ולא יעשה תנועות חדות מדאי והרב חתם להם ונסע לשבות בעיר הקודש, ובמוצאי שבת הרב התפלל ערבית עם המקובל הרב יצחק כדורי ואחר ההבדלה הרב כדורי לקח מהיין באצבעו והניח לעצמו בראש ובשאר מקומות, הרב שראה זאת ניסה להידחף להגיע ליין והניח גם על ראשו.

ואחר כך הלך לבית של מרן הרב עובדיה יוסף והרב קיבל אותו בחום ובירך אותו שהכל יהיה בסדר, והרב לקח אותו איתו לשיעור בבית הכנסת של היזדים, והרב חזר לבית החולים מאוחר בלילה, ולבסוף נקבע שהניתוח יתבצע ביום שני כי במוצ"ש נרצח ראה"מ יצחק רבין ועשו ביום ראשון רק ניתוחים דחופים ביותר, וביום שני בבוקר הרב עשה צילום בראש כדי לפתוח בניתוח את הראש בדיוק במקום המתאים, ואחר הצילום הרב יושב בחדר עם עוד שלושה אנשים שגם הם זקוקים לניתוח, והחלו לקרוא להם כל אחד בשמו לפי התור שלו, והנה הגיע הרופא הגדול לרב ואמר לו אתה יכול ללכת הביתה אנו לא עושים לך ניתוח.

אין מקרה בעולם

הרב נבהל וחשב שהניתוח מסובך מדי ואין מה לעשות איתו ובגלל זה הם רוצים לשחרר אותו, אך הרופא אמר לו שהצילום שעשו היום בסיטי יצא נקי מאוד וכנראה הדם נספג לבד בראש ואין שום בעיה, הרב שמח שמחה גדולה ואמר לרופא אין מקרה בעולם אני הייתי במוצ"ש בירושלים וקיבלתי ברכה מהרב כדורי והרב עובדיה יוסף וזה הזכות של ברכת הרבנים, אך הרופא הנהן עם ראשו ואמר תמיד טוב לקבל ברכות, ומהמעשה הזה אפשר ללמוד לומר שלזה רמזה המשנה עשה לך רב כשיש לך צרה או מחלה וחלילה זקוקים לניתוח וספק אם הניתוח יצליח אזי עשה לך רב והסתלק מן הספק כי ניתוח ספק יצליח ספק לא יצליח מה שאין כן ברכתו של הרב בוודאי תצליח.

המשגיח לא כאן וגם בעל הבית לא ירא שמים

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק וכו'. אומרת הגמרא (ב"מ ק"ז) על הפסוק ונגע לא יקרב באוהלך שלא תבוא מן הדרך ותמצא את אשתך ספק נידה, והקשה רש"י לכאורה עדיף שהיא בודאי לא תהיה נידה למה ספק? ועונה רש"י שבודאי נידה האדם לא מעיז לחשוב לעשות עבירה שזה כרת בודאי, אבל בספק אזי יצר הרע אומר לו הכל בסדר אפשר להקל, ובפרט שהרבה זמן לא היית בבית, וכן בכל דבר ודבר למשל אם זה מסעדה שמוכרים אוכל לא כשר. אזי מראש האדם לא אוכל שם אבל אם זה כשר אבל המשגיח לא כאן וגם בעל הבית לא בדיוק ירא שמים, אזי יצר הרע אומר לך הכל בסדר העיקר שיש תעודת כשרות ואם יש בעיה זה בעיה של הרבנות

וכן בכל דבר ודבר, ולכן בא רבן גמליאל ואומר לנו בכל דבר ודבר עשה לך רב והסתלק מן הספק כי הספק יותר גרוע מעבירה ודאית כי מזה בורחים וכשיש ספק האדם פחות חושש. וכמו שכתב הפלא יועץ (ערך בורח) תברח מאה שערים של היתר כדי שלא תכנס בשער אחד של איסור ובפרט שבעניני גוף, האדם מקפיד כגון אם יש מאה כוסות ואומרים לך שרק באחד מהם יש רעל אבל לא ידוע איזה כוס האם אתה תשתה? בודאי שלא, ולכן קל וחומר בעניני הנשמה שצריך להקפיד שהאדם קיים 70 או 80 שנה ואם על הגוף אתה מקפיד בודאי גם על הנשמה שקיימת לנצח נצחים.

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות. כלומר שאדם לא יעשה מאומד שזה בערך אלא יעשה בצורה מדוייקת וכן במעשר כספים ישתדל האדם לעשר בדיוק ויגיד שאם הוא נותן יותר מהמעשרות אזי זה יהיה לצדקה, וידוע מאמר חז"ל (תענית ט ע"ב) על הפסוק עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, והסביר המקובל הרב בניהו שמואלי ראש ישיבת "נהר השלום" על פי מה שאמר אברהם אבינו ללוט אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמילה שחוץ מהפשט שאברהם אבינו אומר ללוט אם תלך לצד ימין אהיה לצידך בצד שמאל וכן ההיפך. עוד יש לפרש בדרך דרש שאם אתה תעשר כלומר הנקודה באות שתהיה בצד שמאל אזי הקדוש ברוך הוא יקיים בך ואימינה, ויעביר לך את הנקודה לצד ימין ואז תתעשר אבל אם אתה תשים את הנקודה בימין כלומר תחפש רק להתעשר אומר בורא עולם יקויים בך ואשמאילה וישאר בך רק המעשרות.


משנה יז


אם הייתי יודע לא הייתי ישן במקום קדוש זה

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אומר רבינו יוסף חיים זיע"א בסיפרו על פרקי אבות, שבאדם יש גוף ונשמה וצריך שהנשמה תהיה העיקרית והגוף טפל וכל מה שהנשמה תרצה אזי הגוף צריף לשתוק ולקבל, וגם האדם ירויח שהרי דוד המלך אומר בתהלים (ט"ז) כי מימיני בל אמוט לכן ישמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח, כלומר התורה שהיא מימין מימינו אש דת למו, אני לא אמוט בזכות שאני הולך בדרך התורה אזי ישמח לבי ויגל כבודי וממילא גם בשרי שזה הגוף ישכון לבטח, ולכן אומר לנו שמעון בנו של רבן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

ואם השתיקה יפה תמיד קל וחומר בבית הכנסת ובבית המדרש שהרי יעקב אבינו שישן באותו מקום קדוש וראה מלאכי אלוקים עולים ויורדים מהשמים, ובעל הטורים מוסיף שהוא ראה את כסא הכבוד וכן שראה את דמותו חקוקה בכסא הכבוד. ויותר מהכל והנה ה' ניצב עליו ואומר אני ה' אלוקי אברהם וכו' ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכו', וגם לא נשכח שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אמר לשמש לשקוע כמה שעות לפני הזמן כדי שיעקב אבינו ילך לישון. והפלא הגדול שיעקב אבינו משכים בבוקר ואומר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי ופירש רש"י שאם הייתי יודע שאני ישן במקום קדוש אזי לא הייתי ישן פה. וירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכו', וכולם מקשים הרי ה' יתברך עשה הכל שתישן בביתו וה' בעצמו יתגלה אליך וראית מלאכים וכו', ואם יש אישור משמים כזה גדול מדוע אתה ירא ומפחד?

מסתמא יעמוד שומר בכניסה

אלא יעקב מניח את כל החלום הגדול הזה במאזניים בצד אחד, ובצד השני הוא מניח את זה שהוא ישן בבית ה' בלי ידיעתו וכביכול שוקל ואומר שעם כל החלום הנפלא וגילוי ה' פעם ראשונה וכל ההבטחות. אף על פי כן אם ידעתי שאני ישן בבית ה' לא הייתי ישן פה, ובכמה יש להעיר זאת למוסר אזנינו לא לזלזל בבית ה' בתי כנסיות ובתי מדרשות שהרי בעזרת ה' ממש בקרוב נזכה לראות את הבית השלישי יורד משמים כולו מאש שכתוב (תפילת נחם בט' באב) כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. וכל אחד מאיתנו ירצה לרוץ להכנס לבית המקדש אבל מסתמא יעמוד שומר בכניסה וישאל אותנו איך התנהגנו בבית הכנסת ובית המדרש האם חלילה דיברנו בפלאפון או עם החבר באמצע התפילה או לאחריה, או דיברנו עם חבר באמצע לימוד התורה בבית המדרש, והיה אם נצא נקיים יקבלו אותנו בכבוד בבית המקדש ואם לא...

יוסי כעס מאוד ותפס אותו מהחולצה

ונספר סיפור באדם בשם יוסי מאזור הצפון שרצה לעשות רשיון למשאית כבידה מאוד הנקראת טרלר, ובגלל העבר שלו שהיו לו כמה בעיות בנהיגה ודוחו"ת קבעו לו שיבוא לוועדה בחיפה ושם יחליטו אם לאשר לו את הרשיון או לא, זה היה ביום רביעי בשעה שתיים בצהריים שביקשו ממנו להגיע ואכן יוסי התייצב שם בשעה המבוקשת ואמרו לו להמתין בחוץ, והוא ישב והמתין שעה שלימה למרות שהפקיד יושב בפנים לבד ומשחק בפלאפון וגם אין עוד אנשים מלבדו, אבל הוא לא העיז להכנס כי אמרו לו שיקראו לו. וכך עברה עוד שעה ועוד שעה והוא חיכה ארבע שעות תמימות ולפתע הגיע אדם נוסף ואחרי דקה הפקיד הכריז הבא בתור, והאיש שנכנס לפני דקה רצה להכנס ואז יוסי כעס מאוד ותפס אותו מהחולצה ואמר לו תסתלק מפה אני מחכה כאן ארבע שעות ואתה רוצה להכנס שרק לפני רגע הגעת לכאן ואכן האיש הלך אחורה ויוסי נכנס.

לקבל רשיון להכנס לבית המקדש צריך לנהוג כבוד בבית הכנסת

והנה לעיניו של יוסי שעוד לא הספיק להרגע, תפס הפקיד את החותמת וחתם לו שהוא לא התקבל. יוסי שהספיק קצת להרגע שאל את הפקיד אבל עוד לא בדקת אותי בכלל ולא בחנת אותי? אבל הפקיד אמר אני בחנתי אותך ולא עמדת במבחן, איזה מבחן שאל יוסי? אמר לו הפקיד את האיש שתפסת מהחולצה אני שלחתי אחרי שהמתנת ארבע שעות לראות את התגובה שלך כשמישהו מנסה לעקוף אותך. ואם כך עשית לו כאן אזי מה תעשה בכביש כשיעקפו אותך ולכן לא תקבל ממני רשיון. ומהסיפור הזה נבין גם אנו שאם אנחנו רוצים רשיון ואישור להכנס לבית המקדש השלישי שיבנה בקרוב, אזי צריכים להתנהג כראוי בבית הכנסת וקל וחומר בבית המדרש, שהרי אומר השולחן ערוך (אור"ח סי' צ' סי"ח) שבית המדרש קדושתו חמורה משל בית הכנסת ולכן ננצור את לשוננו ואת הפלאפון בבית הכנסת ולא נסלק את השכינה מהבית שלה ואדרבה אדם שזהיר בקדושת המקום מקויים בו כי מכבדי אכבד.

כולם לבוא עם מעילים, צעיפים ומלכויות

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. מובא בספר הנפלא עוד יוסף חי (פרשת בשלח) דרשות של רבינו יוסף חיים זצ"ל מעשה נפלא שאפשר ללמוד ממנו קצת על מידת השתיקה (הובא בספר מסע ירושלים) הנה זה כחמשים ומאת שנה ונפש המון תושבי ירושלים שחוחה מדאגה וראשם כפוף וקודר מדאבון כי כמעט עבר החורף ואפילו ענן לא נראה בשמים, וגם האדם וגם הבהמה עלולים למות בצמא, וכל הבארות התייבשו ועיני כולם מצפים ומייחלים לגשם, אבל ארובות השמים נסגרו, והיהודים והישמעאלים והנוצרים פרשו כפם בתפילה, התענו בצום נפשם ונסעו המונים המונים לקבר רחל אימנו זיע"א ואל קבר דוד המלך ע"ה וגם הגויים הלכו למקדשיהם אך השמים סגורים.

ואז שלח הפחה (המושל) אל ראש הרבנים בירושלים הוא התמים רבי משה גלאנטי ז"ל להפחידו בדברים האלה כי יגרשהו עם כל היהודים מירושלים נחלת הקודש אם לא יביא מטר עד היום השלישי כי רק באשמת היהודים נסגרו השמים ואתם מתפארים להיות עם בחיר ה' בקראכם אותו אבינו אתה, תנו לנו מופת על זאת בעת הלחץ ותראו לנו כי ישמע האל תחינתכם ואם לא - חי "הנביא" כי כאשר דברתי כך אעשה, שמע הרב גלאנטי ועשה מה שעשתה אסתר ומרדכי היהודי ואסף את כל היהודים וצמו שלושה ימים, ובכו והתחננו אנשים ונשים וטף לפני חומת ההיכל יומם ולילה. ביום השלישי בנטות השמש לערוב ציוה הרב גלאנטי לכל הקהל הקדוש שהיו שם ללכת אתו לקבר שמעון הצדיק זצ"ל זיע"א להתפלל שם בעד הגשם. וכולם יבואו עם מעילים וצעיפים ומטריות ומגפיים כי כשהם יחזרו משמעון הצדיק אזי כבר יהיה גשם שוטף.

הרב לא השיב ולא ענה, והמשיך הלאה

והם שמעו ותמהו על דבריו כי השמש זורחת ויש חום גדול ואין אפילו זכר לעננים אך כמובן עשו כדברי הרב ולבשו האנשים והנשים והטף בגדי חורף למרות החום הגדול, והלכו אחרי רבם הגדול ויצאו משערי העיר הצפוני הנקרא "באד אל עמוד", ויהי בראות פקיד המשמר היושב בשער ההוא את הקהל הגדול של היהודים מלובשים כאילו הם נמצאים בעיצומו של החורף לא יכל להתאפק מלשתוק. וכשסיפרו לו את נבואת הרב שעתיד היום לרדת גשם למרות שהשמים לא מראים סימנים של גשם אלא תכולים לגמרי. כעס הפקיד מאוד על הרב והיכה את הרב בפניו, והרב לא הגיב ולא ענה והמשיך הלאה עם הקהל הגדול והגיעו לעמק יהושפט מקום קבורת שמעון הצדיק כרע הרב על ברכיו והשתטח על קבר הצדיק וכל הקהל מסביב וישאו קולם ביללה בכי ותחינות ליוצר אור ובורא חושך ומשיב הרוח ומוריד הגשם שירחם עליהם.

הששון והגיל שלושה ימים לא פסקו מירושלים

והרב לחש כמה מילים לתוך הקבר של הצדיק כפי שסיפרו העומדים בקרבתו ופתאום התנשא רוח גדולה וחזקה והתנועעו עצי הזית מעל פני הר הזיתים וכל השמים התכסו בעננים ואגלי מטר כבדים נפלו ממרום, הרב התכופף ולחש עוד כמה מילים בקבר הצדיק וירדו מטרות עוז כנהר שוטף לארץ וכל העומדים התכסו בצעיפים ושמיכות, ואז בא הפקיד של המשמר במרוץ והתנפל לרגלי הרב ויחל את פניו לסלוח לו על שהכלים אותו ופגע בו ולקח אותו על זרועותיו וישאהו בכל הדרך עד לביתו. והששון והגיל שלושה ימים לא פסק בירושלים וסביב לה, והעיר ירושלים צהלה ושמחה והיהודים חגגו משתה ושמחה.

והישמעאלים והנוצרים הודו אז פה אחד כי הגשם בא אך ורק בזכות היהודים, ובבושת פנים הודו שה' יתברך עונה ליהודים שמתחננים אליו שהם הרי הבנים שלו. וביום הרביעי בא פקיד המשמר אל הרב גלאנטי וביקש ממנו לספחהו לברית אמונת האבות והוא רוצה להתגייר ולהיות עבדו של הרב כל הימים, ומכאן רואים את מעלת השתיקה והאמונת חכמים כמה היא גדולה שכולם הלכו אחרי הרב ביום חמסין ושמש לוהטת עם מגפיים ומעילים כי הרב אמר שירד גשם ואכן ירד גשם.

בשמים ידונו אותם על חילול שבת בפרהסיא ועל גילוח בסכין

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אם השתיקה יפה מדברים בטלים, כל שכן שהיא יפה מלא לדבר לשון הרע ורכילות. וידוע מה שכתב הגאון מוילנא זצ"ל באיגרת הגר"א שכל ימי האדם צריך לענות ולסגף את עצמו אך לא בתעניות וסיגופים אלא בלרסן את פיו שעל כל דיבור בטל של האדם צריך חלילה לקבל עונשים קשים. ואם יפה השתיקה בדברי חול מחוץ לבית הכנסת ובית המדרש אזי כל שכן שיפה השתיקה בבית הכנסת ובבית המדרש, וכמה השתיקה חשובה הבה ונראה מהמעשה הבא.

מעשה שהיה ברבי שלום שבדרון שהיה דורש בחסד עליון והיו מכנים אותו המגיד הירושלמי ודבריו היו חוצבי להבות אש והנה יום אחד הרב נראה ממש יוצא מגדרו ומסר דרשה באחד הבתי כנסיות בירושלים עיר הקודש ובתוך הדרשה הרב אמר לכל הקהל שרובם עם כיפה וציצית וחלקם גם עם זקן שיש להם דין של מחללי שבת ובשמים ידונו אותם על חילול שבת בפרהסיא וכן על גילוח בסכין ושאר דברים, והקהל עומד ומשתומם שהרי כולם שם שומרי שבת ועושים מצוות וכלל לא מתגלחים חלילה בסכין ומדוע כך הרב פוגע בהם בלי סיבה חס ושלום? הרב ראה את הבעת פניהם הנזעמת ודפק על הסטנדר ואמר אני יודע שכולם פה שומרי שבת ועושים מצוות אבל אני יסביר לכם את כוונתי ותבינו שיש הרבה מה לתקן.

יש יהודי בשם איציק שיש לו מספרה והוא היה פותח ביום שבת קודש ואני ורב פלוני הלכנו אליו למספרה וניסינו לדבר על לבו אבל זה לא עזר וכך כמה פעמים. והחלטנו לא לדבר איתו אלא פשוט לעמוד ביום שבת קודש ליד המספרה ולקרוא מזמורי תהלים ואולי דרך המילים הקדושות של דוד המלך ע"ה יפתח לבו. אבל איציק יצא אלינו ואמר תקראו כמה תהלים שאתם רוצים רק שתדעו שאני לא משתנה, ואני ימשיך לפתוח ביום שבת ואף על פי כן אנחנו המשכנו במנהגנו ואמרנו תהלים מדי שבת בשבתו ואכן זה פעל, ואיציק יצא אלינו ואמר לנו תשמעו נשברתי אתם כל כך עקשנים ובאים לכאן בקור ובחום בגשם ובכל מצב למרות שאני יודע שאתם רבנים גדולים וטרודים בעול הציבור מצאתם זמן לבוא אלי כל שבת כנראה שהשבת באמת חשובה מאוד ואני בשבת הבאה סוגר ומתחיל ללכת לבית הכנסת להתפלל.

החברה האלה מבית הכנסת הורישו לי את כל החשק

אין צורך לומר כמה שמחנו לראות שאיציק משתנה לטובה וה' יתברך הקשיב לתפילתנו וכך היה באמת במשך כמה שבתות, שהוא בא לבית הכנסת וסגר את המספרה. אבל בשבת האחרונה עברתי במקרה ליד אותה מספרה וחשכו עיני אני רואה שהמספרה פתוחה ואיציק עומד בפנים ועושה תספורת לאחד הלקוחות שלו כאילו היום זה יום חול. אבל איציק לא התרגש שראה אותי והוא יצא אלי, שאלתי אותו מה קרה איציק הרי אמרת שאתה סוגר בשבת והולך לבית הכנסת איך נתת ליצר הרע לנצח אותך הרי אתה יודע כמה השבת חשובה? נאנח איציק ואמר לי תשמע אני הלכתי בהרגשת רוממות לבית הכנסת והרגשתי כאילו אני נכנס לבית המקדש ונישקתי את ההיכל שבו ספרי התורה הקדושים והחלטתי שזו הדרך, ובמקום לשבת במספרה שלי בשבת אשב לי בבית ה' כמאמר דוד המלך ע"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה'. ובליבי גם אמרתי שאולי גם אבוא בימות החול להתפלל שלוש תפילות במנין! נאנח הרב אז מה קרה לכל המחשבות הטהורות הללו להיכן הם נעלמו.

שוב פעם נאנח איציק ואמר החברה האלה מבית הכנסת הורידו לי את כל החשק לבוא להתפלל ראיתי את ההתנהגות שלהם איך הם צוחקים ומדברים בזמן התפילה ובזמן קריאת התורה אזי כל ההרגשה הרוחנית שלי ירדה וחשבתי שעדיף לי לחזור למספרה, שמעתי את כל הדברים מאיציק ולא ידעתי מה לענות לו, עד כאן סיפר הרב שבדרון לקהל ההמום שעמד מולו ואמר להם עכשיו אתם מבינים למה אמרתי שחלילה אתם מחללים שבת ומתגלחים בסכין זו התוצאה של הדיבור והזילזול כאן בבית הכנסת שיהודי יחזור לחלל שבת. לכן אני מבקש מכם להפסיק לחלל שבת כלומר להפסיק לדבר בבית של המלך הגדול ואני ישתדל לדבר עם איציק שיחזור לבית ה' וברוך ה' כולם קיבלו עליהם, והרב הלך ודיבר עם איציק וברוך ה' הוא חזר לבית הכנסת ושמר שבת כהלכתה.

הקדוש ברוך הוא מצפה שיאמרו תהילות ותשבחות על ישראל

שמעון בנו אומר כל ימי וכו' ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אחד הדברים שצריך לנהוג בהם מידת השתיקה זה לא לקטרג על שום יהודי, וההיפך, כמה שאפשר לסנגר על ישראל ישתדל רק לסנגר ולמצוא "כף" זכות ענקית על כל יהודי, ומובא במדרש רבה (ויקרא ב, ה) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל תשבח, ולכן נאמר לפארן לשון פאר ולמה? שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר (ישעיה מ"ה) ואמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, וכן פירשו רבותינו את הפסוק (תהילים כ"ב ד') ואתה קדוש יושב תהילות ישראל שהקדוש ברוך הוא יושב ומצפה שיאמרו תהילות ומעלות ישראל.

ועוד מובא במדרש (משלי י"ב) אם ראית אדם שמדבר טוב על חבירו אף מלאכי השרת מלמדין עליו זכות. ואם ראית אדם שמדבר רע על חבירו אף מלאכי השרת מדברים עליו רע, ונאמר עוד במדרש על הפסוק ושפטו את העם משפט צדק (דברים ט"ז י"ח) שיהיו מטים ומלמדים עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא, וממי אתה לומד מגדעון בן יהויאש שבימיו היו ישראל בצרה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא שהיה הדור דל במצוות ובמעשים, כיוון שנמצא גדעון שלימד עליהם זכות, מיד נגלה אליו המלאך, שנאמר (שופטים ו' י"ד) ויפן אליו ה' ויאמר לו לך בכוחך זה בכוח זכות שלמדת על בני, ואם לכאורה ישאל האדם וכי מה זה משנה אם אני מדבר טוב או לא וכי זה ישנה את המציאות?

כאשר האדם ממליץ טוב על יהודי ומצילהו מרדת שחת

על זה עונה לנו אחד מגדולי ישראל בעל ספר תולדות שלמה, כי רבותינו הורו לנו בזה גדולתו של האיש היהודי ורוב פעלו בדיבורו בעולם הזה. אשר לו הכח והיכולת לעורר כן בעליונים למעלה כמוהו. מכל אשר יצא מפיו בין לחובה ובין לזכות כי כאשר האדם מלמטה הוא ממליץ טוב ומזכיר זכות על רעהו להגיד עליו יושרו מצילהו מרדת שחת למצוא לו כופר... כי בדיבורו עושה רושם למעלה ועקימת שפתיו בדיבורו זה נחשב מעשה מלמעלה. ומי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה שלמרות שידע כי אנשי סדום היו רעים ובעלי חטאים גמורים אף על פי כן עמד וביקש לפני הקדוש ברוך הוא רחמים עליהם וחיפש עליהם זכויות. ועוד מובא בזוהר הקדוש (זוהר חדש כ"א ע"ב) אמר ר"א, למרות שיהא אדם צריך יותר מכל בני העולם אם יאמר דבר רע לפני הקדוש ברוך הוא או לשון הרע על ישראל עונשו גדול יותר מכולם שהרי לא היה צדיק טוב כאליהו הנביא בכל הדור, ובגלל שאמר קטרוג על ישראל (כי עזבו בריתך בני ישראל) באותה שעה הבאיש לפני הקדוש ברוך הוא אמר רבי יצחק לא זז אליהו הנביא משם עד שנשבע לפני הקדוש ברוך להורת זכותן של ישראל תמיד.

אף אחד לא קרא לך!

ומעשה שהיה בזמנינו בראש ישיבה חשוב מאוד שעשה אירוסין לבנו והנה באמצע האירוסין הוא הודיע שהוא חייב ללכת לחתונה לא רחוקה מפה של ידיד טוב שהבת שלו מתחתנת ואולי הוא יחזור יותר מאוחר, התלוו אליו חלק מתלמידיו והוא הגיע לחתונה והשתתף בריקודים והנה ידידו האבא של הכלה ניגש אליו ואומר לו לעיני תלמידיו, אף אחד לא קרא לך, התלמידים היו המומים הרי הראש ישיבה באמצע האירוסין של הבן שלו יוצא כדי לשמח את את ידידו, ואילו הוא אומר לו אף אחד לא קרא לך, והפלא היותר גדול שהרב לא נראה מתרגש מדבריו כלל והמשיך לרקוד ואפילו אחז בידו של אבי הכלה.

לאחר שרקדו ושמחו ויצאו משם שאלו אותו תלמידיו למה הוא התנהג ככה? על מה אתם מדברים שאל הרב, על האבא של הכלה הרי אתה עזבת את האירוסין של הבן שלך ובאת לכבד אותו והרי הוא אמר לך אף אחד לא קרא לך? הרב שמע את הדברים וחייך, תדעו לכם אמר הרב לא סתם אמרו חז"ל שצריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואני יסביר לכם מה הוא התכוון יום קודם לכן, ידידי האבא של הכלה נתקע בלי פלאפון והוא ביקש ממני שאני ישאיל לו את הפלאפון שלי כי מחר הבת שלו מתחתנת והוא יצטרך פלאפון, כמובן שנתתי לו את שלי רק אמרתי לו שאם מישהו יתקשר אליי שינסה לזכור ולומר לי בכדי שאוכל לחזור אליו, ולכן כשבאתי לחתונה הוא אמר לי שאף אחד לא קרא לי כלומר לא התקשרו או חיפשו אותי.

האם כדאי להתאפק שלושה חודשים

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ידוע הדבר ומפורסם העניין שהאדם מורכב מגוף ונשמה והגוף בדרך כלל קיים בן שבעים לשמונים בממוצע, ולא נשכח ששליש מהחיים האדם ישן כשמונה שעות ביממה ויש כאלה מחמירים ישנים קצת יותר, ועוד שליש רוב בני האדם עובדים כשמונה שעות ויש שמוסיפים שעות נוספות ולא נזכור כמה פעמים יש לאדם ימים לא כל כך מאושרים, כלומר מה שנשאר "מהחיים" הללו זה לא הרבה, אבל אין לנו היהודים מה לדאוג כי אנו יודעים שהגוף של האדם זה רק המכסה של הנשמה, וכמו רכב שיש לו מכסה מנוע ויש גם מנוע שכל בר דעת יודע שהמנוע הזה העיקר, והנשמה חיה לנצח נצחים, וכמו שנאמר (ישעיה כ"ה ח') בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, וכו' כלומר שבתחיית המתים יקומו כל מי שה' יתברך יחליט וכבר לא יהיה בעולם מוות.

וממילא כל בר דעת מבין שלא משתלם להשקיע בגוף יותר מידי אלא צריך שההשקעה העיקרית תהיה בנשמה, וכמו שאדם שיש לו דירה ללא שיפוץ וצריך שם סכום גדול מאה אלף דולר לשפץ אותה כראוי והגיע יהודי ותרם לו מאה אלף דולר וגם מצא לו דירה למשך שלושה חודשים עד שיגמרו לשפץ לו את הבית, האם יעלה על הדעת שהוא ישתמש בסכום הגדול לשפץ את הבית שניתן לו לשלושה חודשים או שיעדיף להתאפק שלשוה חודשים ולאחר מכן להנות מביתו הנאה והמשופץ, כולנו יודעים את התשובה, ואם כן מה זה שבעים או שמונים ואפילו מאה שנה כאן בעולם הזה לעומת חיי העולם הבא. שזה מלייארדי שנים כפול מלייארדי שנים, ולכן באה משנתנו ואומרת לנו שלא מצאתי לגוף טוב משתיקה, כלומר עדיף לגוף את דברי הנשמה ואז גם הגוף ירוויח.

אפשר לשתות מהמים של הרחצה

וכמו שמסופר על רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל (מובא בספר ה'אביר יעקב' עמוד 500) שדומה שהחום לא קרב לסביבתו הלוהטת רוחניות (כי כולו היה אש לעבודת ה' יתברך אזי החום ראה שיש מסביבו חום גדול ואין מה להתקרב) מעולם לא שלטה בו זיעה ולא עלתה ממנו ריח קל של חום וכדומה. גן עדן עלי אדמות נטוע היה במחיצתו חקל תפוחין קדישין סביבותיו, כך אמר מקורב בשם הרבנית כי מעולם לא היה צורך לכבס את בגדיו לאחר שלבשם כמות שהם, היה ניתן לקפלם ולהכניסם לארון. והעיד הרה"ג הרב אברהם ביטון שליט"א שזכה להתקרב לרבינו ולשהות במחיצתו שנים רבים שבאחרית ימיו שהיה מגיע מישהו לרחוץ את גופו הטהור של רבינו היו מי הרחצה נותרים נקיים עד שהיה נוהג אותו אדם לשתות מהם.

התגלה כי הלקוח רמאי גדול

שמעון בנו אומר לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. בעניינים של הגוף אין צורך לדבר יותר מדי וגם זה לא טוב, וכמו שידוע מה שאומר רבינו האר"י ז"ל (על הפסוק שיר השירים) נפשי יצאה בדברו וכו' שכל אדם קיבל מבורא עולם קיצבה של מילים שהוא ידבר בימי חייו, וכמו בפלאפון שיש בטריה עד שנגמרת ומטעינים מחדש, כך ברגע שחלילה נגמרים לאדם המילים שהוא צריך לדבר. אזי או שנפשו יוצאת וחוזרת לעולם העליון או שנעשה אילם, וכל זה במילים שקשורים לגוף, אבל במילים שקשורות לנשמה בוודאי שצריך להרבות בהם כמה שיותר ואדרבה מרבה תורה מרבה חיים, שלא יחשוב האדם אם ידבר בדברי תורה חלילה ירד לו מהקצבה שהוא קיבל, זה הפוך מוסיפים לו עוד ועוד וכן בתפילה תתפלל עוד ועוד וגם אם אתה רואה שהתפילות לא נענות אזי תמשיך להתפלל.

ומעשה שסיפר רבי שלום שבדרון באדם שהיה עורך דין מצליח בלונדון, שיודע מעט מאוד על יהדות והנה יום אחד הוא פונה ליהודי צדיק בשם משה, ומספר לו שהוא נמצא בצרה גדולה והוא לא יודע מה לעשות, מה הצרה שאל משה, אמר לו העורך דין בתחום העבודה שלי היה לי לקוח גוי שיצגתי אותו משום שהוא הסתבך בענין פלילי, במהלך המשפט התגלה כי הלקוח רמאי גדול עד שהשופט לא חשך את ביקורתו גם מהעורך דין שלו שזה אני והאשים אותי שהייתי מודע לרמאות של הלוקח. ולכן הוא מחליט להעמיד אותי למשפט, וכמו שידוע באנגליה כל העניין המשפטי מתנהל בדרך קפדנית ביותר, השופטים מדקדקים לא רק עם הנאשמים אלא גם בעורכי הדין שלהם שלא יהיה עליהם שום רבב.

הבטחתי לה' שאני לא יבקש ממנו ולא יטריד אותו שוב

ולכן נשקפה לעורך דין הזה סכנה גדולה שלא רק שישללו את רשיונו ויפסלוהו מלעסוק במקצועו אלא עלולים עוד להטיל עליו עונש כבד עם קנס, ולכן הוא מבקש עזרה, אמר לו משה תשמע ידידי העצה הטובה ביותר היא שתעשה ככל אחינו בית ישראל, וכמו שנאמר ויזעקו בני ישראל אל ה' פשוט תתפלל לאבא שבשמים והוא יוציא אותך מן הצרה, אבל העורך דין נאנח ואמר לבקש מה'? את זה אינני יכול ואסביר לך מדוע, כי פעם אחת כבר ביקשתי מה' יתברך ישועה והבטחתי לו שיותר אני לא אטריד אותו ולא אבקש ממנו יותר שום דבר, לכן אני אסור לי לבקש שוב פעם, ומה היה הדבר שביקשת והבטחת לה' שלא תבקש יותר שאל משה בתימהון!!

פתח העורך דין את פיו וסיפר לפני מספר שנים הוזמנתי לאוסטרליה לצרכי עבודתי והייתי צריך לשהות שם ששה שבעה חודשים, ולקחתי איתי את בתי היחידה בת השבע שנים, והנה כשאנו נמצאים שם באוסטרליה חלתה לפתע הבת בצורה קשה, והרופא שבא לבדוק אותה הזעיק אותה מיד לבית החולים. וערכו לה סדרה של צילומים והתגלתה המחלה הארורה ה' יצלינו מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אבל עברו כמה שבועות ומצבה הלך והידרדר יותר ויותר עד שיום אחד זה היה בשבת, אמר הרופא שהמצב של הילדה קריטי ולא נותרו לה יותר משעתיים שלוש לחיות, הייתי מזועזע ונחרדתי כששמעתי את הבשורה הנוראה. לאט לאט התאוששתי ונפלה החלטה בליבי ללכת מיד לבית הכנסת אומנם הרבה לא ידעתי ולא זכרתי שום דבר של יהדות.

ניגשתי להיכל ומטר של דמעות יצאו מעיני

אולם אני זוכר שבבר מצווה שלי לקח אותי אבא לבית הכנסת והניח לי תפילין ולכן יצאתי מבית החולים וידעתי שאני צריך למצוא בית הכנסת למרות שאני לא בישראל אלא באוסטרליה, זה היה כבר שעת הצהריים חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי, בית הכנסת היה ריק מאנשים וגם פתוח למזלי, נכנסתי פנימה ניגשתי להיכל ומטר של דמעות יצאו מעיני ובכיתי שעתיים שלימות ללא הפסקה, ובתוך הבכי עמדתי ודיברתי רבונו של עולם אני מוכרח לבקש ממך דבר ואני מבטיח שיותר לא אבקש עוד משהו!!! אני מבקש שהבת שלי האהובה תשאר בחיים אנא ממך רבונו של עולם. ולפתע חשתי הקלה בליבי הכואב והחלטתי לשוב לבית החולים ולראות מה המצב.

עשו אסיפות רופאים מכל רחבי העיר

אני רוצה להכנס לחדר של הבת שלי והרופא מקדם את פני ואומר לי קרה דבר פלא, מוזר מאוד. היא פקחה את עיניה! והרופא עשה לה עוד בדיקה ובסוף הבדיקה אמר לי תראה יש תקווה! למחרת בבוקר כשחזרתי שוב לבית החולים היא כבר ביקשה מעט מים והילדה החלה להבריא לאט לאט, עד שכעבור שבועיים היא ירדה מהמיטה והרופאים החליטו לערוך לה בדיקות יסודיות האם יש מחלה או אין לה את המחלה הארורה? הצילומים נעשו וכולם מתפלאים נס ופלא! אין שום דבר הרופאים השתוממו ממש ויצאו מן הכלים, עד שהלכו ועשו אסיפת רופאים מכל רחבי העיר כשהם מציגים בניהם את הצילומים הראשונים שהראו בבירור את הגידול ואת הצילומים החדשים שבהם לא נמצא שם דבר. וכל הרופאים פתחו את פיהם ואמרו פה אחד אין זה אלא נס ופלא.

סיים העורך דין את סיפורו ואמר למשה עכשיו אתה מבין אני הבטחתי לה' שהוא כל יכול כמו שראיתי את הנס עם הילדה שלי שאני לא אבקש ממנו יותר שום דבר וכיצד אוכל להפר את הבטחתי? אמר לו משה אין בכך כלום אפילו שהבטחת אין בזה טירחא וטירדא וכמו שכל אבא רוצה לשמוע את בנו מדבר איתו, קל וחומר אבא שלנו שבשמים מצפה ומייחל שתתפלל אליו וה' יתברך אל רחום וחנון תתפלל אליו והוא ישמע את תפילתך. ומששמע על כך העורך דין הלך והתפלל שוב מקירות ליבו ובחסדי ה' יצא מהמשפט זכאי.

הרב אלישיב בן יחיד וזכה לראות אלף צאצאים

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אומר הגאון מוילנא על מה שמובא בחז"ל (תנחומא עקב ו') כל הלומד ואינו מקיים אזי טוב לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, שהרי ללמוד תורה האדם למד עוד בהיותו בבטן אותו עם מלאך ה' את כל התורה כולה, ואם כן היציאה בעצם בשביל להתחיל לקיים את כל מה שהוא לומד ואם אין האדם מקיים אזי חלילה עדיף שהייתה נהפכת שלייתו של אמו על פניו ולא היה יוצא לאויר העולם, ומובא בגמרא (יבמות ס"ב ע"א) בן עזאי אומר שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שיש סמיכות בפסוקים (בראשית ו' פסוק ו'-ז') שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם ומיד כתוב ואתם פרו ורבו וכו'. ומן הסמיכות הזו אנו למדים שאם האדם לא מזדרז להקים בית נאמן או שנמנע מלהביא ילדים זה חלילה נחשב כאילו שופך דמים, שאם הוא היה מתחתן היה מוליד את אותם ילדים והם בעצמם היו מתחתנים ומביאים ילדים ועוד ועוד.

וההורים של הרב אלישיב זכו "רק" לבן אחד שזה הרב אלישיב, והרב אלישיב עצמו זכה לראות בימי חייו אלף צאצאים, והחשבון הוא פשוט כעשרת בניו ובנותיו כל אחד מהם זכה להביא עשרה בנים ובנות לעולם זה כבר מאה, בן פורת יוסף, וכל אחד מהמאה התחתן והביא בממוצע עשרה ילדים, ביחד זה אלף כן ירבו וכן יפרצו בלי עין הרע. ומזה ילמד האדם לא לחשוב איך אני יתחתן יהיה לי קשה בפרנסה וכו' במשכנתא וכל שאר העניינים. ולכן צריך לדעת שהכל מבורא העולם. גם הפרנסה וגם הבריאות וגם האישה ואין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ולכן יתחתן בלי יותר מידי לחשוב. ויש לנו לעשות קל וחומר מאבותינו שהיו במצרים ועבדו בפרך והיה גזירות קשות מאוד על היהודים. וכן שזרקו להם את הילדים ליאור, ופרעה מתרחץ כל יום בדם של תינוקות יהודים מאה וחמישים בבוקר היה שוחט. וכן מאה וחמשים בערב וכן אם חסר בבניין ולא הספיקו לבנות, אזי המצרים האכזרים היו לוקחים את הילדים שלהם ומניחים אותם במקום הבלוקים. וכל הצער הגדול הזה לא מנע מבני ישראל להביא ילדים לעולם.

למה דוקא בך עזאי דרש את הדבר הזה

ובזכות נשות ישראל הצדקניות שעוררו את הבעלים להביא ילדים לעולם כדי שעם ישראל ימשיך להתקיים לדורי דורות ולמרות שהבעלים עבדו בפרך רוב שעות היממה ומזה ילמד האדם קל וחומר להביא עוד ועוד צאצאים לעולם, אלא שחוזרים לעיקר הדרשה שאותה דרש בן עזאי, שעליו הקשו בגמרא יש נאה דורש ונאה מקיים יש נאה מקיים ואין נאה דורש, אבל כבוד הרב נאה דורש ואין נאה מקיים וזה מאוד תמוה בעיניהם, שהרי בן עזאי יש אומרים שהתחתן והביא בן ובת והתגרש ויש אומרים שבכלל לא התחתן (סוטה ד'). לכן באמת תלמידיו לא ידעו איך לקבל את דברי רבם שלכאורה הוא נאה דורש אבל חלילה לא נאה מקיים?

אמר להם בן עזאי מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, וכמו שאמרו בגמרא (סוטה מ"ט) שמשנפטר בן עזאי בטלו השקדנים שהוא היה לומד בלי הפסקה שעות על גבי שעות. [ואולי אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהוא רמז לתלמידיו שהוא לא יכל להביא ילדים וכעין ארבע מאות תלמידיו של רב הונא שישבו בשיעור ומרוב שהם שקדו בלימוד לא הרגישו שהם צריכים לעשות קטנים וזה גרם להם עקרות, ואולי גם בן עזאי מרוב ששקד על התורה לא הרגיש שהוא צריך לעשות קטנים ונעשה עקר ואת זה הוא רמז לתלמידיו שנפשו חשקה בתורה, וממילא זה עונה איך יכול להיות שבגלל שהוא חושק בתורה הוא מבטל חלילה את מה שכתוב בתורה וכן את מה שהוא בעצמו דורש וכן את משנתינו לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ולפי מה שאמרנו זה מיושב].

אלא שיש להקשות מדוע דוקא בן עזאי בעצמו דרש את הדרשה הזו שמי שלא עוסק בפריה ורביה כאילו שפך דמים, והרי היה עדיף שאדם שכן זכה לקיים את המצוה הזו כראוי הוא זה שידרוש? ואפשר לומר שבדרך כלל אם התלמידים רואים שהרב שלהם עושה דבר מסויים גם הם מנסים לעשות כמוהו, ואם הוא מיקל במצוה מסויימת אזי גם תלמידיו עלולים לילך בעקבותיו, שהרי הם אומרים אם הרב הצדיק לא עושה דבר מסויים כנראה שזה לא חובה, וגם אנו תלמידיו השותים את מי תורתו בודאי שיכולים להקל, ולכן דוקא בן עזאי שראה שהתלמידים שלו מתאחרים מלהתחתן בטענה שאם הרב שלהם לא עוסק בפריה ורביה אין סיבה שגם הם לא ימנעו. ולכן בן עזאי היה חייב בעצמו לומר שמי שאינו עוסק בפריה ורביה אזי הוא כאילו שופך דמים.

ההורים של הפצוע רצו מאוד להודות לחייל

ומעשה שהיה בזמנינו באיזור חברון עיר האבות שהמחבלים הרשעים ירו על חייל צה"ל וברחו אך בסייעתא דשמיא עבר שם חייל נוסף וטיפל בחייל הפצוע ועצר לו את הדם והזמין אמבולנס שיבוא לקחת אותו, וכדי שהחייל לא ישאר לבד החייל עלה איתו גם לאמבולנס ישירות לבית החולים ונשאר איתו קצת והרופאים שם אמרו לו כל הכבוד לך הצלת חיי אדם אם לא היית שם חלילה הוא היה בסכנת חיים ועכשיו ברוך ה' הוא יצא מכלל סכנה, החייל נפרד מהחייל הפצוע והלך.

ובינתיים הודיעו לבני משפחתו של החייל הפצוע על בנם והם באו לבקרו בבית החולים והוא סיפר להם על אותו חייל מופלא שהציל אותו ממוות והלך לו. וכעבור כמה ימים הוא החלים וחזר הביתה. אלא שההורים של הפצוע רצו מאוד להודות לחייל שהיה שליח ה' להציל את הבן שלהם, ולכן בחנות מכולת שלהם בקרית מלאכי הם הניחו שלט גדול שכל מי שיודע לגבי החייל שהציל את הבן שלהם שיבוא ויאמר, כי הם רוצים להודות לו. ואכן לא עובר זמן רב ועברה באיזור אשה כבת חמשים ונכנסה למכולת ואמרה להם שהיא מכירה את החייל שהציל את הבן שלהם כי זה הבן שלה, וההורים שמעו ושמחו וביקשו שהיא תקרא לבן שלה כי הם רוצים להודות לו, ואכן האמא עשתה טלפון לבן שנמצא באיזור קרית גת ששם הם גרים והבן הגיע כבקשת ההורים והם הודו לו מאוד.

ולפני שנפרדו, האמא של החייל המציל אמרה לבעלת המכולת אני יכולה לדבר איתך משהו לבד שלא ישמעו אותנו, בודאי אמרה האשה, והיא נכנסה איתה לפנים מן המכולת. ואז האמא אמרה לה את לא זוכרת אותי אני הייתי פה אצלכם לפני למעלה מעשרים שנה והייתי עצובה מאוד ואת שאלת אותי למה אני ככה עצובה ומה אפשר לעזור? אמרתי לך שאני בהריון ואני רוצה חלילה לעשות הפלה. כי אין לי כסף והפרנסה קשה ובעלי לא עובד, ואת ובעלך מיד אמרתם לי חס ושלום שלא תעיזי לעשות הפלה וגם עזרתם לי מאוד במוצרים וכסף, ובזכותך לא עשיתי הפלה ונולד לי ילד חמוד ומתוק וזה בעצם החייל שהציל את הבן שלך.

במקום לקחת את התרופות הוא קורא את המירשם

שמעון בנו אומר וכו' ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אומרת הגמרא (ברכות ט"ו) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו את הגהינום, כלומר גם אם חלילה הוא יצטרך להיות בגיהינום אזי יצננו ויקררו לו את החום. ומקשה הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצ"ל (ראש ישיבת פורת יוסף) לכאורה אדם יעשה עבירות ורק יקרא את הקריאת שמע בדקדוק וכבר ירויח שיקררו לו את האש האם זה יתכן? והסביר הרב שחוץ מהפשט שצריך לקרוא בדקדוק את הקריאת שמע צריך גם לשים לב ולקיים את מה שקוראים כגון וקשרתם לאות על ידך אזי ידקדק בכך ויניח תפילין מהודרות, וכתבתם על מזוזות ביתך שידקדק ויניח מזוזה מהודרת בביתו, וכן מה שכתוב ולמדתם אותם את בניכם אזי ישלח את בניו לתלמוד תורה וכן ישב וילמד עם בניו.

הוא ראה לפתע שבלהקה יש גם זמרות

וכן מה שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שיהיה זהיר ולא ישב מול הטלויזיה לראות דברים לא צנועים או בפלאפון וכדומה שזה נקרא לדקדק באותיותיה כלומר לתת את הלב ואת הדעת שזה לא רק לקרוא מה שכתוב אלא שצריך גם לקיים, וכמו רופא שנותן לחולה מירשם איזה תרופות לקחת ובמקום לקחת תרופות הוא יושב וקורא את המירשם שלוש פעמים ביום אזי כולנו יודעים שהוא לא יתרפא מזה, וכן בקריאת שמע וכל מה שלומדים זה לא מספיק לומר התפללתי ערבית וקראתי קריאת שמע דאורייתא, אלא היותר חשוב זה לקיים את מה שכתוב בקריאת שמע דאורייתא.

וסיפר הרב צמח מזוז שליט"א על יהודי צרפתי שגר איתם באיזור שהוא לא נימנה עם האברכים אבל הוא קובע עיתים לתורה ומשתדל לילך בדרך התורה ועמל לפרנסתו, והנה יום אחד הוא היה אמור לחתן את אחד מבניו והוא הזמין איזו להקה מסוימת וכשהגיע אותו היום המיוחל הוא ראה לפתע שבלהקה הזו יש גם זמרות ולא רק זמרים, מיד אמר להם לעצור הכל והוא לא מעוניין בהם, הם אמרו לו אבל אתה צריך לשלם לנו, אמר להם אני ישלם לכם הכל רק תעזבו את המקום בזריזות.

ובאמצע החתונה היו כאלה שרצו לפרק את המחיצה אבל הוא התעקש ועמד איתן ואמר בעזות של קדושה אני בעל הבית של השמחה, ואני אמרתי להם לעשות מחיצה כי רק כך לא יהיה מחיצה בן ישראל לאביהם שבשמים, שהרי נאמר (דברים כ"ג ט"ו) ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך ואם יש חלילה בעיות של חוסר צניעות אזי ה' יתברך שב מאחורי בני ישראל ומאחורי הזוג שמתחתנים במעורב, ואני לא רוצה שהזוג יהיה אצלם בעיות כי כמו שהחקלאי יודע שאם החרישה והזריעה של השנה תהיה טובה אזי היבול יצמח טוב. כך יום החתונה הוא הזריעה לכל השנים הבאות ולכן אני רוצה חתונה צנועה.

זה יותר קשה ממלחמת גוג ומגוג, למי?

שמעון בנו אומר לא מצאתי וכו' ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אחד הדברים החשובים ביותר זה לזכות לבנים צדיקים ובנות צדיקות ואם חלילה זה לא הולך אזי הגמרא (ברכות ז') כבר אמרה קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. כלומר שלמרות שזו מלחמה נוראה שהרבה בני אדם לא ישארו בחיים אף על פי כן כשיש לאדם בן שעושה עבירות, וחס ושלום מעשן או נוסע בשבת יש לדעת שזה יותר קשה מהמלחמה הקשה והאכזרית ביותר, ואם לכאורה נקשה ונאמר והרי אנו רואים את האיש שבנו נוסע בשבת וזה לא גורם לו יותר מדי חלישות הדעת. וכשיש לו שריטה ברכב היוקרתי יש לו הרבה יותר צער איך זה יתכן?

אלא הגמרא דייקה בדבריה ואמרה קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. רק מי שהוא בדרגת אדם. כלומר רק אותו אחד שמצרף את ה' אחד לכל מעשיו, שהרי שלושה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, (קידושין ל'). אב גימטריא שלושה. אם גימטריא ארבעים ואחת, ביחד גימטריא חול, וכן דם, או ילד, שזה ארבעים וארבע. ורק כאשר נצרף את ה' אחד, כלומר את האחד והיחיד מלכו של עולם אזי נקבל ארבעים וחמש שזה גימטריא אדם. ומי שזכה להגיע לדרגה הזו שהשכינה עמו וה' לא עוזב אותו לרגע, הוא זה שירגיש את מאמר הגמרא קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג.

רבי אלעזר אבוחצירא זיע"א אמר שהוא לא עוזב את הבית עד שמרן עונה לו

ומעשה שהיה בזמנינו בפאר הדור מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א שכשנפטרה אשתו בשנת תשנ"ד, הגיע לנחמו הצדיק רבי אלעזר אבוחצירא זיע"א ושאל את מרן איך כבודו זכה לבנים כאלה צדיקים ובנות כאלה צדיקות. הרי הקדוש ברוך הוא לא מחלק מתנות בחינם, ובודאי יש לרב איזה דבר, חוץ מכל הדברים המפורסמים וידועים אם לא לכולם אז לחלקם. מרן ניסה להתעלם ואמר ה' נתן לי בנים צדיקים ברוך ה'. אבל רבי אלעזר לא ויתר ואמר אני לא עוזב את המקום עד שהרב יגלה ויאמר לי כי בודאי תורה היא וללמוד אנו צריכים, ולמרות שמרן עניו מאוד גדול ומשתדל להסתיר מאוד את מעשיו הטובים למכביר אני מבקש לדעת, כיון שבדורנו אנשים בוכים יום ולילה לזכות לזרע קודש של בנים צדיקים וחכמים ויראי שמים. כששמע מרן את הדברים לא רצה לצער את רבי אלעזר ואמר לו לפני הרבה שנים הייתי דיין בבית הדין בפתח תקוה, והיו באים המון זוגות להתגרש ורובם חילונים, ועל פי רוב הנשים היו לבושות שלא כל כך בצניעות, ואני מעולם לא הרמתי את עיני להסתכל בהם וזו הזכות שלי שזכיתי לבנים ובנות כל כך טובים.

הוא לא מבין שמדובר עליו והוא הרע שבמשל

שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים וכו' ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כשמרן פאר הדור היה מספר מעשה הרבה פעמים היה נוהג לומר במליצה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, לרמוז שאנשים אוהבים מעשיות, ומי לנו גדול מרבי מאיר בעל הנס שכל דרשותיו היו שליש אגדה שליש משלים ושליש הלכה, וזה לפני המון שנים שלא היה עדיין לא רדיו ולא טלויזיה לא טלפון ולא אינטרנט ואת כל המרעין בישין של היום והראש היה טהור וזך. ואף על פי כן רבי מאיר דרש במתק לשונו משלים ואגדות שני שליש מכל הדרשה, כדי להכניס יראת שמים בלבב האנשים. וכן מצאנו אצל המגיד מדובנא שכל דרשותיו היו משלים ונמשלים ואפילו דוד המלך ע"ה בבוא אליו נתן הנביא אמר לו משל של כבשת הרש וכו' כי רבותינו אמרו שאגדה זה דבר שמושך את האדם.

וכן משל, כשהאדם שומע אותו הוא מקשיב ומתבונן בכל מילה והוא מבין במשל מי הרע ומי הטוב ונראה לו שזה לא מדובר עליו בכלל. אבל כשהוא שומע את הנמשל הוא מבין טוב מאוד שהאיש הרע במשל זה היה הוא בכבודו ובעצמו, ולכן דרשנים צריכים שיהיו באמתחתם הרבה סיפורים ומשלים אם זה באזכרות ואם זה בחנוכות בית וכדומה. ומתוך הסיפורים והמשלים אפשר להכניס גם כמה הלכות, וכן אבות לבניהם ובנותיהם בשולחן השבת כדאי שהאבא יגיד דברי תורה המושכים את הלב של המשפחה, וכן האורחים וכמו שנאמר (שמות י' ב') ולמען תספר באזני בנך.

וכמו שאנו רואים בחמישה חומשי תורה שהחומש הראשון מלא לא בהלכות ובמצוות אלא מספרים לנו על האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב והשבטים הקדושים (ודאי שיש עומק גדול בכל ספר בראשית אלא רק באנו להסביר כפשוטו) וכן הגמרא הראשונה בש"ס זה ברכות שעד לפרק ששי כמעט יש רק דברי אגדה, וכן כל פרק תשיעי כדי למשוך את האדם לתורה. ומי לנו גדול ממרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל שלמרות גדלותו העצומה בתורה כולה מהפשט ועד הסוד מהגמרא עד להלכה בכל זאת כמעט בכל שיעור היה מספר כמה מעשיות.

לשבת עם סוחרים היה לך וללמד את בניך אין לך זמן

ומעשה שהיה ברב הצדיק הרב ישראל אבוחצירא הבבא סאלי זיע"א שיום אחד הגיע איזה סוחר גדול שבניו התרחקו מהתורה ומהמצוות ולא שמרו שבת רחמנא ליצלן, והוא חשב שהבבא סאלי יעשה איזה מופת, וכבר היום הוא ימצא את בניו עובדי ה' יתברך, אבל רבות מחשבות בלב איש, שאל אותו הבבא סאלי כמה זמן ישבת איתם במשך היום כדי לשוחח איתם ולראות מה מצבם הרוחני? הרב, מחילה אמר האבא הרי אני סוחר גדול והייתי יוצא לעבודה מוקדם וחוזר מאוחר לא היה לי זמן בכלל לשבת איתם, אבל הרב לא השתכנע מהתשובה ואמר לו תגיד לי כל סוחר שישבת איתו זה היה מצליח והסחורה היתה נמכרת? מה פתאום, אמר האיש כמה פגישות סתם היו לחינם שעות על גבי שעות הייתי יושב עם סוחרים אך בסופו של דבר לא יצא שום דבר. ואז הבבא סאלי אמר לו בשביל הספק ספיקא לשבת עם סוחר ואולי היית מצליח למכור לו, היית מוכן להשקיע מזמנך כמה שעות על הספק, ולשבת עם הבנים שלך ולספר להם קצת תורה למשוך את ליבם לחשוק בתורה ובמצוות ולמאוס בהבלי העולם הזה לא היה לך זמן, אין לי מה לומר לך.

בבית אני עושה מה שאני רוצה

שמעון בנו אומר וכו' לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כידוע אחד מהחכמים הגדולים ביותר של הגויים הנקרא אריסטו. יום אחד הסביר לתלמידיו איך בן אדם צריך לשבת ליד השולחן ולאכול בדרך ארץ ובפה סגור ועם סכין ומזלג כי זה לא מנומס לאכול בידיים וזה מראה שהאדם לא מכובד, והסביר להם איך לאכול כראוי לאדם ולא לבהמה, והנה בסוף היום חלק מהתלמידים אמרו כדי שנדע כראוי איך צריך לשבת לאכול זה לא מספיק מה ששמענו. אלא צריך לראות את אריסטו בשעת אכילתו, וכך נדע בדיוק איך הוא התכוין שנאכל, ומדיבורים למעשים הם צעדו לכיוון ביתו של אריסטו והיטו את אזנם לשמוע את הרעש של הסכין והמזלג אך לא שמעו לא סכין ולא מזלג אבל שמעו אותו לועס את האוכל.

והם הרימו את ראשם כדי להביט בחלון והם לא האמינו למראה עיניהם. הם ראו את אריסטו החכם הגדול של הגויים תופס בידיו עוף צלוי ונוגס בו בהתלהבות יתירה בלי סכין ובלי מזלג, הם היו המומים שהרי לפני פחות משעה הוא לימד אותם איך לאכול, אבל אריסטו לא נראה המום והוא אמר לתלמידיו בבית הספר אני מורה ומחנך, אבל בבית אני מתנהג כפי מה שאני רוצה. עד כאן ואילו אצלינו היהודים כתוב (ב"מ ק"ז) קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, וכן המשניות כאן במסכת אבות מופיעים המילים הוא היה אומר לרמוז שרק כאשר התנא היה עושה את מה שהוא רצה לומר רק אז הוא היה אומר.

הרבנית הביאה את מוכר הנעליים לביתם

ומעשה שהיה שכשנפטרה הרבנית הצדקת שלא בחינם קראו לה מרגלית אשתו של מרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זיע"א שהם טמונים ביחד בבית העלמין בסנהדריה, לקיים את מה שנאמר (ש"א ב' כ"ג) בחייהם ובמותם לא נפרדו. אזי כשהגיעו להלויה ועשו הספדים מרים כיאה לאשה שמסרה את עצמה ואת כל כולה שבעלה יזכה את כל העולם כולו בתורה ובארבע אמות של הלכה. ואפילו שהרב היה צריך לקנות נעליים היא היתה מביאה את מוכר הנעליים לביתם. והרב בתוך לימוד היא היתה מורידה את נעליו ומודדת לו את החדשות עד שהיו מתאימות כדי שהרב לא יבזבז מזמנו יקר הערך אפילו לרגע אחד, וכן לחנות הבגדים מעולם מרן לא הלך לקנות אלא היא זו שהיתה קונה לו את כל מה שהיה צריך.

וכן כשהבנים הצדיקים היו חוזרים מהישיבה בנגב אחרי כמה שבועות שלא היו בבית והיו טועמים ביום ששי לפני הצהריים מהמטעמים שהאמא הכינה, מרן היה אומר להם מה תעשו בשבת בבית, עדיף תלכו לישיבה שם תלמדו יותר טוב, ומיד היה קורא לנהג שלו שיקח אותם לישיבה, והאמא שכל כך התגעגעה לילדים שלה כיבדה את רצונו הגדול של מרן שהתגעגע לבניו לא פחות אך רצה את טובתם הנצחית. זה והרבה יותר מזה הספידו הרבנים החשובים, ואז המשפחה ביקשו לזרז את הקבורה ולהטמין אותה כמה שיותר מהר, ומה היתה הסיבה שנתגלתה מאוחר יותר? כיוון שיש מחלוקת לגבי אדם שנפטר לו אחד מהשבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם (אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו בתו, אשתו או הבעל) ועדיין לא ניתנו לקבורה ויש מי שיטפל בקבורה כגון החברא קדישא אם הוא חייב עדיין במצוות ואם הוא אוכל ושותה צריך לברך וכן ברכת המזון וכו', או שהוא פטור, ולמרות שלהלכה נפסק שאיש כזה פטור וגם אסור לו לברך וכן פסק מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זיע"א.

ההבדל הגדול

עם כל זה הרב החמיר על עצמו ונמנע מלאכול ולשתות עד הצהרים ולמרות שזה היה בחודש אב בשיא הקיץ ולכן ביקשו המשפחה לזרז את הקבורה. רואים מכאן את ההבדל התהומי בן החכם של הגויים לחכם של היהודים, שהחכם של הגויים מנסה להיראות מנומס ומתורבת ליד אנשים אך בביתו הוא זורק את המסיכה ומתנהג כחיה טורפת, ואילו החכם של היהודים ליד כולם מנסה להקל ולמצוא ראיות עצומות כשהוא מיקל כדי להקל על עם ישראל ונראה כמיקל, אך בסתר הוא מחמיר על עצמו לחוש לפוסקים אחרים.

אל תפנו אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו

שמעון בנו אומר וכו' לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. יש הרבה דברים שאנו יודעים אך בעוונותינו הרבים "לפעמים" מתעלמים מהם למרות שהידיעה בהם ברורה מאוד. ונזכיר רק כמה מהם.

א. לא לכעוס הרי כולנו יודעים שהכועס ולא משנה על מה כאילו עובד עבודה זרה, הנשמה שלו פורחת ממנו ונדבקת בו הסטרא אחרא וכל מיני גהינם שולטין בו, וגם אם היה אמור לקבל דבר טוב ואפילו שררה ומלכות זה נלקח ממנו, כמו שהיה עם אליאב שה' אמר עליו לשמואל הנביא אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו, ועם כל זה יתבונן "האדם" ויראה כמה פעמים הוא כועס בשבוע ולפעמים יש כאלה כל יום. ולכן אמר התנא לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה כלומר לא רק לדעת שאסור לכעוס וזה גרוע מאוד אלא לא לכעוס.

איך ידע האדם אם הוא עניו

ב. לא להתגאות שידוע מה שאמרו חז"ל בגמרא (סוטה ה') שכל המתגאה ראוי לגדעו כאשירה. כלומר שכמו אשירה שהוא עץ שנטעו אותו לשם עבודה זרה וצריך לגדוע אותו כך צריך לגדוע ולחתוך את הבעל גאוה, וכן אומר בורא העולם אין אני והוא יכולים לדור ביחד. וכן מובא שם שאין עפרו ננער בתחיית המתים כלומר שלא יזכה לתחיית המתים, שזה עונש קשה מאוד ולמרות שהוא צדיק וחסיד ועושה את כל המצוות אבל אם הוא יהיר ושחצן ידע נאמנה שחלילה הוא ישאר עם התולעים לנצח. ואיך ידע האדם אם הוא גאוותן או עניו שהרי כל אחד בטוח שהוא עניו גדול? על זה עונה הרמב"ן באיגרתו ואומר, וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענוה שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות, וכן ראינו לגבי משה רבינו ע"ה שהקדוש ברוך הוא שיבח אותו במידת הענוה שהיא כוללת בתוכה את כל המידות הטובות.

ג. לא לקנאות באחרים. וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ט') מי שמקנא באחרים מה שיש ביד אחרים לא נותנים לו ומה שבידו נוטלים ממנו, וכן שהקנאה נובעת מחוסר אמונה שאם יש לאדם אמונה טהורה בבורא כל העולמים שהכל ממנו בהשגחה פרטית ולטובתך. ומה שיש לך זה מה שצריך להיות ואם היה לך מה שאתה רואה אצל החבר זה היה רק מזיק לך אזי אין לך מה לקנאות ממנו.

ריבונו של עולם תשאיר לי את הרגליים

ומעשה ביהודי מאזור הצפון שנסע עם רכבו הישן והמקרטע והמעלה עשן והנה הוא רואה לפניו מכונית מפוארת מאוד במודל חדיש, והוא הרגיש שהוא מקנא בבעל הרכב למרות שהוא לא יודע מי זה, והוא פונה לבורא עולם ספק בצחוק ספק ברצינות רבונו של עולם לא מגיע לי גם רכב כזה כמו של האיש שיושב בפנים, והרי אני שומר שבת ומניח תפילין וגם עושה הרבה מצוות. ובינתיים הוא הגיע למחוז חפצו ועצר את הרכב בחניה והנה הוא רואה שגם הרכב המפואר בדיוק גם כן חונה לא הרחק ממנו. אמר בליבו אולי נראה את הרכב מקרוב יותר ואולי נחליף כמה מילים עם בעל הרכב, אלא שעברה דקה ועדיין בעל הרכב לא נראה בחוץ, ולאחר כמה דקות הוא לא מאמין למראה עיניו, הוא רואה שיוצא מהצד האחורי של הרכב כסא גלגלים כשעליו יושב בעל הרכב ואז הוא התפלל שוב לבורא העולם ואמר ריבונו של העולם תשאיר לי את הרכב שלי אני לא רוצה רכב חדש רק תשאיר לי את הרגליים שלי בריאות.

למה לשכינה יש סלון איטלקי מעור ומטבח אמריקאי

ד. לא לשנוא שהרי זה פסוק מפורש לא תשנא את אחיך בלבבך. ואחיך זה כל יהודי גם אם הוא שכן טרדן, וגם אם זה מישהוא שמעיר לך תמיד הערות, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק ע"ה שלמרות כל מה שהאחים שלו עשו לו, בכל זאת לא שנא אותם. אלא אומרת התורה (בראשית מ"ה א') ולא יכל יוסף להתאפק בפני כל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו. אומר לנו רש"י מה יוסף לא יכל להתאפק! באיזה דבר? ועונה רש"י שיוסף לא יכל לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתבישין כשהוא יודיע שהוא יוסף (שהם מכרו אותו למצרים). והדברים מפליאים עד מאוד, שהרי הם קרעו לו את הבגדים ושיסו בו את הכלבים (מדרש) וזרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים.

אם הוא היה שחקן כדורגל הוא מבקש להיות צולע

וגם כשמוציאים אותו הוא התחנן וביקש שיחזירו אותו לאבא, גם ככה אני יתום מאמא אבל זה לא עזר ומכרו אותו לעבד, ובא לנסיונות נוראים עם אשת פוטיפר ולאחר מכן 12 שנים בית הסוהר והנה עכשיו הם עומדים מולו, האם הוא נקם בהם? חלילה וחס, הוא לא יכול לסבול מהמחשבה שהמצרים ישמעו שהוא יתגלה להם ויזכיר להם שהם מכרו אותו למצרים. וכידוע כמה השנאה מזיקה לגוף וידוע על פי הרופאים שהמחלה הארורה באה הרבה פעמים כתוצאה מקנאה שמולידה שנאה והגוף נאכל מבפנים, למה ומדוע השכן עשה תוספת ואני לא? למה ומדוע לשכן יש רכב חדיש ומפואר ואני נשארתי עם הטרנטה שלי? למה ומדוע לאח שלי יש אשה כזו טובת לב ונאה ולי יש אשה רעה ולא נאה? למה לשכינה יש סלון איטלקי מעור ומטבח אמריקאי ואצלי הסלון כבר עשרים שנה והמטבח כבר ישן נושן? כל השאלות האלה והרבה יותר מזה צריך לדעת שזה נובע "קצת" מחוסר אמונה שהכל רק לטובה ולתקן אותי.

ואומר הזוהר הקדוש שלפני שהאדם נולד כלומר לפני שהנשמה יורדת לעולם הזה מעבירים את הנשמה ליד סוגים של דמויות של אנשים אם זה איש, ולאשה מראים דמות של נשים לבחור איזה פנים וגובה הם מעדיפים ורוצים, וכל אחד בוחר, כגון שהוא יודע שהוא היה מחלל שבת על ידי שהיה שחקן כדור רגל אזי הוא מבקש להיות צולע כדי שלא יחטא בזה שוב, או שהוא התעסק בגניבות בגילגול הקודם אזי הוא מבקש להיות עשיר כדי שלא יצטרך לגנוב, ואם הוא היה קמצן גדול אזי הוא מבקש להיות עני, ואם הוא היה התעסק בעריות ודברים אסורים אזי הוא מבקש להיות מכוער, ואם הוא היה גאוותן אזי הוא מבקש לחיות בצמצום ולא בפאר כדי לא ליפול ברשת הגאווה שוב, ולכן ישמע חכם וידע נאמנה שהוא בעצמו בחר לעצמו לצורך תיקונו הנצחי את עבודתו, את אישתו, את ביתו, ואת מכוניתו, ואת צורת פניו וגובהו, ועל ידי כך אין לאדם מה להתלונן אלא רק על עצמו.

בת של יהודי פשוט אבל יד פתוחה לכל עני

ה. לא להיות קמצנים וכפי המעשה שהיה בבחור שהיה בבחור ירא שמים שהיה לו שתי הצעות של שידוכים. והוא לא ידע במה לבחור כיוון שאחת הייתה בתו של תלמיד חכם ובקיא בתורה ובעל מידות טובות חוץ ממידה אחת רעה שהייתה דבוקה בו וזאת מידת הקמצנות שהיה ידועה אצלו בכל פעם שעושים מגבית וכדומה הוא לא נתן שום דבר ואם נתן אזי זה מעט מאוד, והצעה השניה של השידוך אבא שלה לא תלמיד חכם אלא יהודי פשוט, אבל ידו פתוחה לכל עני ונצרך ישיבות ובתי כנסיות, והוא לא ידע מה להחליט כי הגמרא אומרת (פסחים מ"ט) שלעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויתחתן עם בת של תלמיד חכם כי מסתמא מה שהיא ראתה אצל אביה כך היא תרצה לחנך את בניה ובנותיה, אבל כאן יש בעיה של קמצנות, והצד השני האבא לא תלמיד חכם אבל נותן בשפע צדקות מי עדיף?

עם השאלה הזו הוא הגיע לגאון מוילנא והרב שמע את הצדדים, ואמר לו שלא יקח את הבת של התלמיד חכם, כי קמצנות זו מידה מאוד רעה שהרי ה' יתברך טוב ומטיב ונותן לאדם כל מחסורו בית, אשה, ילדים פרנסה וכו' וכו'. והקדוש ברוך הוא אמר לנו כמו שאני נותן לך כך אתה תתן גם לעניים וליתומים ללומדי התורה ולמי שצריך. ואם האדם לא נותן זה נקרא חוסר גדול בהכרת הטוב שכל מה שיש לי זה הכל של ה' וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (דה"א כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ואכן הבחור שמע לעצת הרב ונשא את בתו של האדם הפשוט.

אם יש זרימה טובה אתה ממשיך למלאות

ומסביר הרב יוסף יעב"ץ מדוע אדם שנותן צדקות הקדוש ברוך הוא משפיע עליו שפע וברכה בלי גבול, כיוון שהאדם בעצם הוא כמו משפך, לתוך המשפך מוזגים כגון אם יש לך חבית מליאה ביין או בשמן וכדומה ואתה רוצה למלאות בקבוקים אזי לוקחים משפך שרחב מלמעלה וצר מלמטה וכך ממלאים את הבקבוק, אם אתה רואה שיש זרימה טובה ומהמשפך יורד לבקבוק בלי הפרעות וסתימות אתה ממשיך למלאות את המשפך, אבל אתה רואה סתימה במשפך אתה מפסיק למלאות. כך בעצם בעל החביות נוהג שזה בורא העולם והאדם הוא המשפך אם האדם מקבל חבית של פרנסה וכספים מהקדוש ברוך הוא והוא ממלא בקבוקים כלומר נותן לעניים אזי זה משפך טוב, והקדוש ברוך הוא ממשיך לתת לו אבל אם יש סתימות למיניהם והאדם בונה ועושה עוד חסכונות ועוד חסכונות וחלילה לא נותן כלום לצדקה או שנותן מעט מאוד אזי זה סתימה ובעל החביות מפסיק להזרים את הפרנסה. אלא שיש לדעת שגם וכאשר אתה נותן ובפרט סכומים גדולים תבדוק שבאמת הכסף מגיע למקומות הנכונים.

השכן שלך קיבל המלצה מצדיק יותר גדול

ומעשה שהיה ביהודי צדיק שהגיע הזמן של הבת שלו להתחתן וכסף להוצאות החתונה לא היה לו ולכן הוא הלך לרבי יצחק אלחנן וביקש מכתב המלצה שיתן לו. הרב אכן כתב לו המלצה חמה וביקש שיעזרו לאיש שזו מצוה גדולה, והוא לקח את ההמלצה ועבר ממקום למקום והצליח להשיג סכום אבל לא גדול, והנה לידו היה שכן רחוק מאוד מהתורה והמצוות וגם בתו עמדה להתחתן וגם לו כסף לחתונה לא היה בנמצא ולכן הלך לאחד האנשים המפורסמים לא בצדקותם אלא בפרסומם בדברי שטות והבל ואכן הוא כתב לו המלצה, ותוך זמן קצר הוא אסף סכומים נכבדים מאוד, והוא הלך אל שכינו הצדיק וסיפר לו את זה שהוא תוך זמן קצר אסף הרבה מההמלצה של אותו אדם ואתה כך וכך, היהודי הצדיק הלך לרבו רבי יצחק אלחנן לשאול אותו פשר דבר איך יכול להיות שאני לקחתי המלצה מצדיק אמיתי ולא הצלחתי לאסוף אפילו חצי ממנו, ואילו הוא שלקח המלצה מאדם כזה הרויח כל כך? אמר לו הרב כיוון שהשכן שלך קיבל המלצה ממישהו הרבה יותר צדיק ממני, איך יכול להיות שאל היהודי הרי אותו אדם רחוק מאוד מלהיות צדיק? לא התכוונתי אליו אמר הרב, התכוונתי לירמיה הנביא שאמר (ירמיה י"ח כ"ג) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, כלומר ירמיה הנביא אומר לקדוש ברוך הוא שאפילו בשעה שאותם רשעים עושים צדקה לפניך תכשיל אותם בבני אדם שאינם הגונים כדי שלא יקבלו עליהם שכר. ולכן שכינך לא צדיק ולכן זכה שהרבה יתנו לו כי היצר הרע לא מפריע כל כך כשנותנים צדקה כזאת, אבל כשנותנים צדקה לצדיקים כמוך היצר הרע נלחם ולכן לא קיבלת כמוהו.

מרן היה יושב ובוכה על אותם אומללים

וכן סיפרו בני ביתו של מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זיע"א שהיה רגיל לעבור על כותרות העיתון (יום ליום) פעם בשבוע ומחפש מודעות מטעם ארגוני צדקה שונים וכשהיה קורא על מגבית למען יתומים ואלמנות או למען חולים הזקוקים לתרומות לצורך טיפולים מסובכים היה יושב ובוכה על צערם של אותם אומללים, בני הבית שחששו לבריאותו של מרן שהיה לוקח ללב את צרתם של ישראל במשך הזמן מצאו פתרון לפני שהיו מגישים את העיתון למרן היו חותכים את אותם מודעות כדי לא לגרום צער למרן אבל כמה פעמים לא היו שמים לב למודעות קטנות שמרן כן שם לב אליהם, והיה שולח לאותם משפחות סכומי כסף נכבדים וגם היה מזמן אליו חלק מהשרים בממשלה ואומר להם לטפל באופן אישי בכל צרכיהם של אותם העניים.

אם אתה עוזר לאחיך אני אביך

ואומר רבינו האר"י הקדוש שאדם שנותן צדקה אזי כשהוא יבקש בקשות מאבא שבשמים יתקיים בו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, וזו סגולה גדולה שתפילתו תתקבל אבל אם הוא לא נותן זה דומה לאבא שהיה לו שני בנים אחד עשיר ואחד עני, והעני בא לאבא שיעזור לו, אמר האבא לעני לך לאחיך העשיר ותבקש ממנו עזרה הלך העני לאחיו העשיר וביקש עזרה אך העשיר התנהג אליו כאילו אינו אחיו ולא עזר לו. לאחר ימים מספר האח העשיר הלך לאביו וביקש ממנו בקשה דחופה שרק הוא יכול לעזור, אבל האבא סירב לתדהמת הבן העשיר ושאל את אביו למה אתה לא עוזר לי הרי אתה אבא שלי ואני הבן שלך? אמר לו האבא אם לאחיך אתה מתנהג כאדם זר ולא עוזר לו ממילא גם אני לא אביך, והדברים מבהילים עד מאוד שהרי כל ישראל אחים ואם אנו חלילה לא עוזרים לאחים שלנו הנתונים בצרה ובשביה איך נעיז לפנות לאבא ולבקש פרנסה ובריאות ושלום בית וילדים טובים ובריאים. אבל ברגע שהאדם יפתח את ידו וליבו, ממילא אבא שבשמים יתן לנו כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.

מרן מבקש שתגיע אליו

שמעון בנו אומר לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. מעשה שהיה בבחור צעיר שחזר בתשובה אלא שהוריו שקצת היו רחוקים מתורה ומצוות לא כל כך שמחו מהצעד הנועז הזה שהוא חזר בתשובה ולכן הבחור שלח מכתב לרבן של ישראל פאר הדור והדרו, מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א ושאל את מרן מה לעשות מצד אחד הוא רוצה לעלות במסילה העולה בית ה' אך מצד שני שני ההורים שלו עומדים מנגד והוא לא רוצה לפגוע בהם ואני מבקש עצה ותושיה כיצד לנהוג? מרן ענה לו תשובה מדוייקת בכתב והוא מפרט לו הוראות מדוייקות כיצד עליו להתנהל ולהתנהג מול ההורים שלו כך שלא יפגע בכבודם מצד אחד, ומאידך יוכל להמשיך להתעלות בתורה ומצוות ומעשים טובים ויראת שמים.

מרן פנה אליו כאילו היה אביו

לא חלפו ימים ארוכים מאז שקיבל הבחור את תשובתו ממרן, ולפתע הוא מקבל שיחת טלפון ממזכירו של מרן ואומר לו אתה שלחת מכתב למרן בנוגע להורים שלך? ובכן מרן מבקש שתגיע אליו, כך נאמר לו מעבר לאפרכסת של הטלפון. הנער עמד נפעם מתקשה להאמין שרבן של ישראל מבקש ממנו באופן אישי שיגיע אליו אל ביתו, ולכן הוא ניסה לוודות שוב שלא צוחקים עליו ואמר הרי קיבלתי כבר תשובה מפורטת, שאל הבחור הצעיר? אתה שומע טוב השיב המזכיר אכן כן, מרן ביקש שתגיע אליו הרב רוצה לדבר איתך באופן אישי, כשהגיע הנער אל בית מרן ונכנס אל הקודש פנימה נתגלה לו קצת עוצמת גדלותו הכבירה חיבתו האין סופית וליבו הרחום והענק של מרן מאור ישראל זצוק"ל.

מרן פנה אליו כאילו היה אביו ובמתיקות שאין דומה לה, והסביר לבחור הצעיר שאמנם החזרתי לך תשובה בכתב והסברתי לך בהוראות מפורטות איך לנהוג מול הוריך ולכבדם כראוי, ומצד שני להמשיך במסילה העולה בית אל אבל בנוסף רציתי לחזק ולעודד אותך לחזק ולעודד לא מספיק בכתב בשביל כך הייתי צריך אותך כאן על ידי לשם כך קראתי לך להגיע אלי, עד היכן היתה רגישותו ועירנותו וענותנותו של מרן לנפש כל חי שמעבר להיותו גדול וענק בתורה מורה דרך ופוסק הדור, יותר ממה שהיה עמוד ההוראה של עם ישראל היה בעיקר גם אבא של ממש לכל נפש יהודי הומיה. מרן רצה לעודד אותו באופן אישי פנים מול פנים ולא הסתפק בכתב, אלו היו פניו המאירים והזוהרים של ראש כל בני הגולה, (עיתון יום ליום פרשת חיי שרה תשע"ד). ועל זה נאמר במשנה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה.

מרן אמר אני רואה את האברכים כמה קשה להם

שמעון בנו אומר לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. סיפר רבי מרדכי טולידנו חבר בית הדין בירושלים עיר הקודש, כשבאתי אל מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשנת תשל"ט. ערב שנת השמיטה תש"מ. בטענה שאולי כבר לא זקוקים להיתר המכירה מרן לא השיב לי תשובה מיידית אך באותו שבוע בשיעור במוצאי שבת קודש בבית הכנסת היזדים מרן דיבר ברעדה והתרגשות, וכך אמר: מורי ורבותי אני יכול היום לקבל שם של גדול הדור (להיות נחשב יותר אצל האשכנזים) אם אני רק יחמיר בעניין השמיטה ומיד אקבל מעמד של גדול הדור... אבל קרא מרן מנהמת ליבו הרחום והחנון אני רואה לפני את העם אני רואה את האנשים בחוץ אני רואה את בני הישיבות את בני התורה אני רואה את אברכי הכוללים המקבלים ארבע מאות לירות (כאלפיים וחמש מאות שקל) בחודש בכולל, אני רואה את האברכים האלה שנשותיהן מתייסרות ומכתתות רגליים, מבקשות לקנות עגבניות בזול... מרן אמר זאת והכריע כפי שהכריע אף שידע שיותקף, תועלת הציבור על פי ההלכה, היתה אצלו מעל לכל שיקול אישי זו היתה מסירות נפש למען ההלכה האמיתית, מסירות נפש לברר כל דבר לעמקו בלי לאפשר לשיקולים זרים לעוות את האמת, (מוסף חיי שרה) ועל זה אמר התנא לא המדרש עיקר אלא המעשה.

מידה כנגד מידה

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. אומר שלמה המלך (משלי י' י"ט) ברוב דברים לא יחדל פשע, כלומר כשהאדם מדבר אפילו סתם דברים שאין בהם לשון הרע ורכילות, עם כל זה בתוך הדברים בלתי נמנע שיכנסו דברים שיש בהם לשון הרע ורכילות ודברים אסורים ולכן אומר לנו דוד המלך (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' וכל אשר יעשה יצליח. ואומר רבי חיים ויטאל בשערי קדושה, בשעה שהאדם מדבר לשון הרע נוהגים כלפיו מדה כנגד מדה וגם בשמים מספרים עוונותיו, כלומר באותו רגע שאדם מדבר על השכן לשון הרע ידע בבירור באותו רגע בדיוק המלאכים הרעים שנבראו מעוונותיו מספרים את העוונות שלו.

עדיף להתבייש בעולם הזה

וממילא ילמד האדם שאם הוא רוצה שלא ידברו עליו לשון הרע בשמים ולא יקטרגו עליו יהיה זהיר מאוד מאוד מלדבר לשון הרע על יהודים, וצריך לזכור ולדעת שלשון הרע זה גם על אמת במאת האחוזים, ומובא בזוהר הקדוש (פרשת פקודי) שאדם שמדבר לשון הרע מאבד את התורה שבידו ופוגם גם בדברי הקדושה שהוא מוציא מפיו. ואפשר לומר בסייעתא דשמיא שזה רמוז בפרשת מצורע שכתוב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו לרמוז שמהיום שהמצורע נעשה טהור מהלשון הרע שדיבר אזי מתחיל אצלו עכשיו לימוד התורה ביום טהרתו, ואולי אפשר לומר שאם האדם יעשה תשובה ויקבל עליו לא לדבר יותר לשון הרע ולא לשמוע לשון הרע מסתמא תורתו לא תלך לאיבוד והכל יחזור למקומו כי אין דבר העומד בפני התשובה.

אומנם מי שפגע בהרבה אנשים ועל ידי זה נגרם להם צער ועגמת נפש או שפיטרו אותם מעבודתם או חלילה שקילקל להם את השלום בית וכיוצא בזה, האיש הזה צריך תיקון מיוחד ואם הוא זוכר את כל מי שהוא דיבר עליו ופגע בו יעדיף להתבייש בעולם הזה ויבקש ממנו פה סליחה מאשר להתבייש בעולם הבא ששם זה לא בושה אלא כלימה, וכמו שאומרים בברכת המזון שלא נבוש בעולם הזה ולא ניכלם לעולם הבא.

הוא חשב שהרב עושה לו כפרות

ומעשה באדם שמהבוקר עד הערב הפה שלו היה פתוח והיה מדבר לשון הרע ורכילות על כולם ופגע בהרבה אנשים וכעבור שנים רבות שהוא ראה שהשיער שלו כבר נעשה לבן והתחיל ללכת עם מקל והחל לבקר בקופת חולים לעתים תכופות והיה לו כדורים לקחת שלוש פעמים ביום אז הוא נזכר שזה רק התראה לפני ניתוק החיים שהקדוש ברוך הוא מאותת לאדם שיחזור בתשובה, ולכן הוא הלך לרב ואמר לו שהוא רוצה לחזור בתשובה על כל הלשון הרע שהוא דיבר, אמר לו הרב לך לשוחט ותגיד לו שישחט לך תרנגולת ותביא לכאן את התרנגולת. רק שמהמשחטה עד לכאן תמרוט את הנוצות שיתעופפו להם ברוח, ותגיע אלי רק כשהתרנגולת מרוטה לגמרי מהנוצות לכן אני מייעץ לך ללכת לאט.

הוא יצא משם שמח וטוב לב וחשב שכנראה הרב עושה לו מעין כפרות כמו שעושים לפני כיפור וכך הוא יהיה טהור ולבן כשלג, השוחט שחט לו את התרנגולת והוא פיזר את הנוצות לכיוון הרוח והלך לביתו של הרב כשהתרנגולת מרוטה לגמרי מהנוצות, שלום עליכם כבוד הרב אמר האיש עשיתי ככל אשר ציויתני האם אני נקי עכשיו לגמרי? עדיין לא, אמר הרב נשאר לך רק דבר אחד לעשות, לך תאסוף עכשיו את כל הנוצות שפיזרת ושכולם יהיו בידך תבוא אלי! אבל איך אאסוף אותם הרי הם עפו להם ברוח ומי יכול למצוא אותם זה בלתי אפשרי כבוד הרב? ומה עם כל האנשים שדיברת עליהם לשון הרע, אותם לא פיזרת ברוח לך תמצא לפחות את אותם האנשים שגרמת להם סבל ועגמת נפש וקילקלת להם את העבודה ואת הפרנסה ואת השלום בביתם ותבקש סליחה ואחר כך נדבר.

לחשוב טוב לפני שמדברים

ומה שלומדים מהסיפור הזה כמה צריך להיזהר לא לדבר רע על יהודי שזה כמו חץ ופליטת כדור מהנשק שאחר שזה יצא לדרך אי אפשר להחזיר, ולכן חכם עיניו בראשו ולפני שמדבר יחשוב כמה פעמים, ולא לחינם אמרו חז"ל (פסחים צ"ט) שהשתיקה יפה לחכמים וקל וחומר לטפשים שאם החכמים שחושבים לפני שמדברים ודבריהם דברי חכמה אף על פי כן השתיקה יפה להם יותר מהדיבור, קל וחומר לטפשים שלא חושבים לפני שמדברים ופוגעים בלי כוונה באנשים אחרים, שצריכים להזהר שבעתיים מלדבר דברים ללא צורך.

ונתגלה שהאלמים יודעים את התורה כולה

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. מובא בגמרא (חגיגה ג' ע"א) שהיו שני תלמידים שהיו אלמים ולמדו תורה מרבינו הקדוש (רבי יהודה הנשיא) והיו מנענעים בראשיהם כשרבי יהודה הנשיא היה מלמד תורה, ורבי יהודה הנשיא כאב לו עליהם מאוד שהם לא יכולים להוציא אפילו מילה אחת מהפה ולכאורה אם הם היו יכולים לדבר אולי היו מקשים ומתרצים ומבינים יותר את הלימוד, ולכן רבינו הקדוש התפלל לקדוש ברוך הוא שירפא אותם שיוכלו להוציא מילים מהפה ולדבר, וה' שומע תפילת כל פה וקל וחומר של פה שלומד תורה ומלמד אותה לאחרים, וקל וחומר למי שמתפלל על אחרים ולא על עצמו, וקל וחומר שרצונו של רבינו שיוכלו לדבר לא שטויות אלא לימוד התורה, וה' יתברך פתח להם את הפה וזכו לדבר ונתגלה שהם ידעו את כל התורה כולה.

ואפשר לומר בסייעתא דשמיא שכאשר האדם שומע שיעור תורה והרצון שלו רק לקבל את התורה בלי רצון להשמיע אזי יש לו יכולת קיבול גדולה מה שאין כן אדם ששומע שיעור תורה וכל רגע יש לו רצון להשמיע גם את הדברים שלו, ממילא מוחו וליבו לא פנויים לשמוע כי הוא רוצה להשמיע, ולכן התלמידים הללו לא היה להם יכולת להשמיע כי הם היו אלמים וממילא הם התעסקו רק בלשמוע. ובודאי שהתלמיד צריך להשמיע את קושיותיו והסבריו אלא שכשומעים שיעור צריך שהלב יהיה פנוי כולו לשמוע ואז הדברים נקלטים היטב.

תגיד לפרעה שיבדוק את התיק שלי

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. יש פעמים שהאדם רוצה תפקיד מסוים או להתקבל לעבודה מסויימת ידע שהתפילה שהוא יתפלל לה' מעומק הלב שוה יותר מכל האנשים שהוא חושב שיעזרו לו להתקבל כי מי לנו גדול מיוסף הצדיק שאחרי כל הנסיונות הקשים שעברו עליו עם אשת פוטיפר קיבל עשר שנים תמימות בבית הסוהר, ואין לו שם מי שיעזור לו לא הורים ולא אחים ולא קרובי משפחה ולא חברים בחלונות הגבוהים, והנה סוף סוף מגיעים דוקא למקום שהוא נמצא, שני שרים חשובים שר המשקים ושר האופים וחולמים חלום, ויוסף פותר להם את החלום ומבקש משר המשקים כשתצא מפה ותחזור לשרת את המלך פרעה אזי בבקשה אם זכרתני והזכרתני לפרעה שיבדוק את התיק שלי ויראה שלא עשיתי שום דבר והראיה ששמו אותי בבור כי אם באמת חלילה הייתי עושה משהו היו הורגים אותי.

יוסף לא ביקש מאומה על עצמו, ומה הוא קיבל?

ואמרו חז"ל שבאמת הגיע זמנו של יוסף לצאת לאחר עשר שנים, שהוא נענש על שדיבר לשון הרע על עשרת האחים שלו ועל כל אח שילם שנה שלימה בבית הסוהר, וכן על העשרה טיפות שיצאו מבן אצבעות ידיו (כביכול). ועל זה שהוא ביקש שתי מילים זכרתני והזכרתני הוא קיבל עוד שנתיים ימים כי היה יכול להסתפק במילה אחת (מובא במדרש ב"ר פ"ט ב') להראות לנו שכל המרבה דברים והשתדלויות מביא חטא וגורם לעצמו לא לקבל את מה שהוא ביקש, ולעומת זאת כאשר הגיע זמנו לצאת כתוב בתורה ויריצוהו מן הבור כלומר במהירות. והנה יוסף הצדיק מוצא את עצמו ניצב לא מול שר המשקים ולא מול שר האופים אלא בפני המלך של כל מצרים, ואם הוא עד עכשיו ביקש משרים, אזי קל וחומר שעכשיו יש לו אפשרות לבקש מהמלך ובפרט אחר שיפתור לו את החלום לשביעות רצון המלך כאשר כל החרטומים של מצרים והחכמים הכי גדולים לא הצליחו להגיע לפתרון.

ואף על פי כן אנו רואים שיוסף הצדיק לא מדבר על עצמו אלא רק מגדל ומקדש שם ה' ברבים, ולמרות שהוא לא נמצא בבני ברק אלא במקום של הכופרים והמכשפים הכי גדולים בעולם הוא אומר אלוקים יענה את שלום פרעה. את אשר האלוקים עושה הראה את פרעה, כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו, וכמה זה השפיע על פרעה? רואים את זה מזה שפרעה הכופר הגדול אומר בפה מלא, הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו ואחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, ויוסף לא ביקש מאומה על עצמו, מה הוא קיבל? לא רק שהוא לא חזר ללבוש בגדי אסירים בבית הסוהר אלא יצא ונעשה מלך על כל מצרים ולבש בגדי מלכות וכתר על הראש ורביד הזהב על צוארו ומלך שמונים שנה רצופות עד יום מותו בגיל מאה ועשר שנים, ללמדינו שכל השתדלות מיותרת מביאה רק צרות וכל המרבה דברים והשתדלויות מביא חטא וכל הממעט בדברים ובהשתדלויות מביא לעצמו גאולה.

אני מעדיף לנקות את חצרה המשטרה ולא לעבוד בשבת

ומעשה ביהודי מאיזור הצפון שעבד במשטרה במשטרת התנועה והשתדל מאוד להצליח בעבודתו אך דבר אחד גרם לו צער מאוד גדול וזה השבת. כיוון שהוא יודע ששבת זה הלב של היהדות אך במשטרה לא כל כך יודעים את זה וקראו לו לעבוד לפחות פעם בחודש במשמרת של שבת ולמרות שיש דברים שיש בהם פיקוח נפש ממש. בפרט בליל שבת לבדוק את כל הצעירים שחוזרים מהבתי מרזח למיניהם, ונוהגים על הרכב כשהם מבושמים כטוב ליבם ביין ובערק ובשאר מרעין בישין ומסכנים את עצמם ואת הבאים למולם ואת הולכי הרגל, ואם אתה תופס אחד או כמה כאלה על הכביש זה ממש הצלת נפשות, אבל אחר שנגמרת המשמרת או סתם לנסוע בכביש אין בזה פיקוח נפש וזה בודאי אסור.

סך הכל צריכים ארבעה שוטרים כאלה

ולכן שנתיים ימים הוא בוכה וצועק למלך הגדול אבא שבשמים ובפרט בבית הכנסת בפתיחת ההיכל שיחוס וירחם עליו ויזכה אותו אפילו רק לטאטות את חצר המשטרה ולהיות הצבעי של המשטרה ולצבוע מה שצריך ובלבד לא לחלל את היום היקר ביותר בעולם שעליו נאמר חמדת ימים אותו קראת שזה יום השבת. והנה יום אחד היה איזשהוא מיכרז במשטרה לגבי תפקיד חדש שהמשכורת בו גבוהה מאוד. מעט מאוד אנשים מתקבלים לעבודה הזאת, ומה התפקיד? להיות בוחן רכב לזיהום אויר ועובדים מיום ראשון עד יום חמישי לא כולל שישי ושבת וחגים ואפילו בחול המועד לא עובדים, וכמה כאלה יש בכל ארץ ישראל סך הכל צריכים ארבעה שוטרים כאלה. והמון המון שוטרים הגישו את מועמדותם ואת בקשתם ורצונם להתקבל לתפקיד הזה וכמובן גם חברינו הגיש את מועמדותו למרות שלא ניראה סיכוי באופק הרחוק אבל השתדלות צריכים לעשות. והוא נזכר שיש לו שני חברים טובים "שיכולים" מאוד לעזור לו להתקבל על ידי פרוטקציה כמובן והוא מיהר להתקשר אליהם אלא שבעודו מחייג, הוא אמר לעצמו והרי דיברת וביקשת מהמלך הגדול שהוא כל יכול ולא יפלא ממנו שום דבר, מה לך כי תזעק ותבקש מאזובי הקיר, תסמוך על אביך שבשמים. ואכן מכל המועמדים הוא זכה במיכרז וכיום הוא שמח ומאושר על זה שהוא זוכה לשמור את השבת קודש כראוי, ועל חיזוק הקשר בינו לבן אבא.

אם האדם מדבר בלי הפסקה מה אנשים חושבים עליו?

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. אומרת הגמרא (חולין פ"ט) מה אומנותו של האדם בעולם הזה? ידביק שפתותיו כשתי ריחיים ויעשה עצמו כאילם, שרוב הצרות שבאות על האדם זה מדבורים יתרים שהאדם לא היה צריך לדבר או להגיב, והוא לא התאפק ואמר אותם, וכמו שכל אומנות שהאדם רוצה לעסוק בה הוא לומד לפני כן את המקצוע, קל וחומר את המקצוע הזה שזו האומנות החשובה ביותר בעולם כדברי הגמרא שזאת האומנות הגדולה מכל האומניות, ממילא יוצא שכדי להשיג את האומנות הזו צריך ללמוד הרבה הלכות לשון הרע, הלכות בן אדם לחבירו מה מותר לדבר ומה אסור לדבר, וכמובן אם האדם לומד טוב את האומנות הזו כמה הוא יכול לתקן את עצמו ואת העולם כולו כשהוא מסנן ובורר כל מילה לפני שהוא אומר אותה.

ולעומת זו כמה הרס וחורבן גורם האדם שמוציא מילים מהפה בלי סינון ולא בורר את דבריו. ויש לנו קל וחומר משמעון בנו של רבן גמליאל שגדל בן הרבנים והחכמים הכי גדולים ואמר לנו שמכל הדברים שלמד משם זה אין לגוף טוב יותר משתיקה, ולמרות שנראה לאדם שאם הוא ישתוק הוא יראה כמשעמם וכשוטה חלילה וחס. אומר שלמה המלך ע"ה בדיוק ההפך גם אויל מחריש לחכם יחשב שאפילו אדם שהוא באמת אויל וטיפש, אם הוא סוף סוף שותק אנשים חושבים באותו רגע שהוא חכם וכמובן שזה גם הפוך שאם האדם מדבר בלי הפסקה מה אנשים חושבים עליו שאין אויל וטיפש יותר ממנו. והעצה היעוצה היא לדבר בדברי תורה שנאמר (דברים י"א י"ט) ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

מי יעיז להתיר את מה שמרן אסר

ומי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זיע"א שהשתדל ככל יכולתו שלא להרבות בדברים של חומרות. אלא תמיד היה מסתכל בכל כוחו למצוא היתרים ולא איסורים והכל בדרך של העיון העמוק והסברא הישרה ולא חלילה להקל בלי ראיות שזה ודאי איסור, ומי שיראה בספריו הקדושים של מרן לכל דין ודין כמה מקורות ומראי מקומות על כל דין ודין. וכך צריך כל מורה הוראה להשתדל למצוא את דרך ההיתר. על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ג) פותחין לזכות ולא לחובה בדיני נפשות, אך כמובן הכל צריך שיהיה עם ראיות ברורות אבל עם כל זה שמרן היה מנסה ללכת בדרך ההיתר יש כמה דברים שהוא עמד בתוקף על האיסור שלהם ומי הוא זה ואיזה הוא שיעיז להתיר את מה שפה קדוש של מרן אסר.

העובר על זה גדול עוונו מנשוא

ואחד מהדברים שמרן היה מודיע בשער בת רבים גם בשיעוריו הרבים ודרשותיו וגם בספריו שאם אדם נקלע לארוע של תועבה שיש שם ריקודים מעורבים עליו לצאת משם בהפגנתיות, ולא להשאר שם אפילו רגע אחד, ודוגמא לכך כתב מרן במכתב שנדפס בשנת תשל"ד (1974) והופץ בכל בתי הכנסת בארץ ישראל, וזה נוסח המכתב מילה במילה "לאחינו בני ישראל החרדים לדבר ה', ה' עליהם יחיו, הננו לעורר בזה תשומת לבכם ודבר המכשול החמור של ריקודים מעורבים גברים ונשים ובפרט בחתונות, דבר שלפי דיני ישראל איסורו מוחלט וברור מעל לכל ספק והעובר על זה עוונו גדול מנשוא, ואף המסתכלים בריקודים אלו לא ינוקו מעוון, מעמד החופה וברכות האירוסין והנישואין היו מימים מקדם מקור להשראה רוחנית לקדושת המשפחה בישראל, ועתה באו פריצים וחיללוה על ידי ריקודים מעורבים, אשר יש להרחיקם מאוד לפי ההלכה הנצחית של תורתנו הקדושה ובודאי שמצוה לשמח חתן וכלה על ידי ריקודים, אולם צריכים להיות ריקודים של גברים בלבד, והמנהג החדש לעשות מעגל של נשים ולרקוד בפני הגברים הוא איסור חמור מאוד, ופריצה בחומת הצניעות וכן לא יעשה בישראל ואך ורק אם ישנה מחיצה המבדילה בן הנשים לגברים רשאיות הנשים לרקוד בפני עצמן בפני הכלה ובאופן שלא יראו הגברים.

למנוע בכל עוז ריקודים מעורבים

לפיכך הנני קורא בקריאה של קדושה לאחי ובני עמי היקרים והחביבים. להשתדל בכל כוחם לבטל המנהג הפרוץ הזה, ועל המשתתפים בחתונה וביחוד קרובי המשפחות של החתן והכלה למנוע בכל עוז ריקודים מעורבים ואם לא יהבו לשמוע עליהם לעזוב באורח הפגנתי את המקום מיד אם הם קרובים לחתן ולכלה, הזמרים והמנגנים לכבוד החתן והכלה מתבקשים אף הם שלא לתת יד לפירצה החמורה הזאת, ומכל שכן שלא לעודד חס ושלום ריקודים מעורבים, בברכת התורה. עובדיה יוסף" (רואים גם את גודל ענוותנותו שאפילו בספריו החשובים לא הוסיף לעצמו גם תואר רק את שמו הקדוש כתב) ומכתב זה נדפס בסיפרו של מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א בספרו אוצר דינים לאשה ולבת (עמוד שפ"ב).

כולם עמדו בתור אצל מוכר הצעיפים

ומעשה שסיפר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א שפעם אחת מרן הוזמן לסדר חופה וקידושין בצרפת לאחד האנשים החשובים שהיו שם, והרב כיבד אותו למרות זמנו הדחוק ונסע עם בנו לצרפת, והאולם היה מלא באנשים ונשים אלא שלצערינו חלק מהנשים היו לבושות בחוסר צניעות, והרב אמר לאבי הכלה שהוא במצב כזה לא עורך חופה וקידושין (שהרי השכינה צריכה להיות פה שהרי אומרים שהשמחה במעונו ואיך השכינה הקדושה תבוא לפה כשאין פה צניעות) אבל מה אני יעשה כבוד הרב, אמר לו הרב יש כאן ליד האולם חנות שמוכרים שם צעיפים וכל אשה תלך לקנות לעצמה צעיף ותכסה את עצמה כראוי רק אז אני יעשה את החופה, וברוך ה' כל הנשים נשא ליבן וידעו את מעלתו העצומה של הרב, ואכן עמדו בתור אצל המוכר צעיפים שלא הבין מה קרה שכולן קונות אצלו צעיפים וכיסו את עצמן כנאה וכיאה לבתו של מלך מלכי המלכים, והחתונה נערכה ברוב פאר והדר וקדושה וצניעות לשביעות רצונו של ה' יתברך ומרן עבדו.

פשוט מאוד אני מעיר מעט מאוד

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. היה פעם תלמיד חכם גדול שהיה מרבה בשתיקה בעניינים של חול וגם כשהיה צריך להעיר לתלמידיו הרבים היה משתדל שלא להעיר אלא להאיר, ורק אחת לכמה זמן היה מעיר ממש בעדינות ובזהירות, וכולם היו מצייתים לדבריו כאורים ותומים ופנה אליו אחד הרבנים ואמר לו הרי דבריך נשמעים ומתקבלים, מדוע אתה לא נותן מוסר לפלוני ולאלמוני שהם מאחרים כל בוקר לתפילה, וכן לאחרים שמדברים דברי חול באמצע הסדר והרי דבריך נשמעים? אמר לו התלמיד חכם וכי למה אתה חושב שדברי נשמעים יותר מדבריך, האם זה בגלל שאני יודע יותר תורה ממך, זו לא הסיבה יכול להיות שאתה יודע הרבה יותר ממני! האם זה בגלל שאני אהוב עליהם יותר גם זו לא הסיבה! האם יש לי יראת שמים יותר ממך? אני לא בטוח! פשוט מאוד אני מעיר מעט מאוד. וגם את זה אני עושה בעדינות ולא בכעס, וכמה מוסר יש לנו ההורים ללמוד מכך שילד שרואה שמעירים לו יותר מדאי כבר אין לו חשק לשמוע הערות והוא מסרב לשמוע גם להערות שקל מאוד להקשיב להם, וכן לרבנים ולדרשנים בודאי שצריכים לבוא ולומר את מה שצריך אלא שצריך לעשות זאת בחכמה יתירה, ותמיד לפתוח בדבר שאהוב על כולם ולשבח את השומעים או התלמידים, ורק לאחר מכן אפשר לומר בזהירות את הדברים באופן עקיף כגון על ידי משל ונמשל או סיפור וכדומה ולסיים כמובן במשהו חיובי וטוב.

אתה לא מתבייש זה אריג משי יקר מאוד

שמעון בנו אומר כל המרבה דברים מביא חטא. לא תמיד החיים מחייכים אלינו, יש פעמים שגם לא נעים ולפעמים גם לא נעים בכלל, והאדם עומד ותוהה האם יש סוף למנת היסורים שלי והאם נראה אור בקצה המנהרה, או שמא ואולי כך נגזר עלי ואין מה לעשות! איך שיהיה דבר אחד צריך לזכור לא להרבות בדברים ולבוא לידי חטא חס ושלום כלומר לא לטעון טענות נגד בורא העולם כי הוא בשמים ממעל ואנו על הארץ ולא נוכל להבין כלל את הנסתרות כי הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו, וכמו שהאדם יראה את החייט המומחה מקבל אריג משי משובח מארמון המלוכה כדי להכין חליפה יוקרתית למלך ליום הכתרתו הקרוב, והנה החייט המומחה לוקח את האריג היקר בעדינות ובזהירות רק אחרי ששטף את ידיו וניגב אותם היטב. לפתע הוא מוציא מספריים מהמגירה ומתכונן לחתוך את האריג היקר והאיש שהסתכל עליו לא האמין למראה עיניו והחל לצעוק עליו אתה לא מתבייש זה אריג משי יקר מאוד למה ומדוע אתה רוצה לחתוך אותו אתה תהרוס את האריג?

אבל החייט לא נראה שהוא מתרגש מדבריו של האיש והחל לחתוך במספריים את האריג, ואמר לאיש תדע לך כדי לעשות חליפה יפה ומלכותית מהאריג הזה צריך לחתוך קצת כדי לעשות שרוולים ופתח ועוד כמה דברים, בקיצור תבוא לכאן מחר בבוקר ותראה את החליפה מוכנה ואז אני יוכל להסביר לך קצת יותר! ולמחרת האיש הלך לחייט המומחה ולא האמין למראה עיניו, חליפה מהודרת ביותר ניצבה על הקולב וכל החלקים המיותרים שהיו באריג מונחים בצד, וזה בדיוק האדם בעולם הזה שלפעמים אנו רואים אדם צדיק או חסיד שקורה לו דבר נורא, והאדם מנסה להבין את המלך הגדול ומרבה בדברים ובטרוניות כלפי אבא שבשמים שרוצה רק להיטיב לנו בניו היקרים ועמו הנבחר מכל אומות העולם, ואם האדם הפשוט לא מבין חייט שחותך משי יקר אם כן היאך אנו נבין את הקב"ה ולכן אמר התנא כל המרבה דברים מביא חטא.

מי שמתנהג בצניעות אינו ניזוק

וכן מובא בגמרא (ברכות סב.) שהיה בית הכסא בטבריה שהיה מסוכן מאוד להיכנס לשם מפני המזיקין שהיו שם, שלמרות שמזיקין לא יכולים להזיק אלא רק בלילה ורק לאדם שהולך לבד ולא לשניים מכל מקום באותו בית הכסא גם לשניים ביחד ואפילו ביום מי שהיה נכנס לשם היה ניזוק, ואף על פי כן רבי אמי ורבי אסי היו נכנסים לתוך בית הכסא כל אחד לבד ולא היו ניזוקין. שאלו אותם החכמים איך זה שכולם ניזוקים גם שהולכים שניים שניים ואתם אחד אחד ולא ניזוקין אמרו רב אמי ורב אסי, יש לנו קבלה בידינו שמי שמתנהג בצניעות בבית הכסא אזי אינו ניזוק לא ממזיקין ולא מנחשים ועקרבים ומי שיש לו יסורים וחלאים רעים שיתנהג בשתיקה ולא ישאל שאלות ולא ידבר לשון הרע על אלה שמריעים לו אלא יזכור שהכל מבורא העולם, והכל בהשגחה והכל מבורא העולם.

חיילי צרפת פשטו על העיר

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. ריבוי הדברים וההשתדלויות עלולה להביא חטא אלא יש לאדם לעשות בכל דבר השתדלות מינימלית והקב"ה עושה את השאר. אבל זה כשזה קשור אליו עצמו, אבל אם זה קשור לתלמיד חכם או אפילו סתם יהודי אזי בודאי שצריך לעשות כל מה שאפשר. כי כבר נאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תעמוד על דם רעיך. רק שתזכור ותדע שהקב"ה עושה הכל וגם אם לפעמים בסופו של דבר יראה לך שההצלה באה ממקום אחר. וכל השתדלותך לכאורה היתה לשוא זה לא נכון, ויכול להיות שרק בזכות שהשתדלת בעבור יהודי אחר גם כשהוא לא קרוב משפחתך היהודי הזה ניצל.

ומעשה שהיה בזמנו של החתם סופר מעשה נורא שהיה עמו (מובא בספר חוט המשולש) והמעשה החל עוד כשהחתם סופר היה עוד צעיר לימים, כאשר הוא שהה בעיר מינץ בבית אחד העשירים באותה תקופה פשטו על העיר רבים מחיילי צבא צרפת, וכדי להתקיים אילצו החיילים את עשירי העיר לארח אותם בביתם ולפרנס אותם, אחד החיילים התקרב וניסה להתחבר לנער היהודי החתם סופר וראה שהוא ממש פיקח וחכם מאוד. וביקש ממנו שילמד אותו את לשון הקודש, ותמורת זה הוא מוכן לצחצח את נעליו יום יום, החתם סופר סירב בתחילה וניסה להפנותו לאנשים אחרים שבוודאי היו עושים זאת בחפץ לב.

פרשה הקשורה ברכישת נשק בלתי חוקי

אך החייל משום מה לא הסכים ורצה שהחת"ם סופר בעצמו ילמד אותו את לשון הקודש ולכן הפציר בו מאוד ולא הייתה לו ברירה והוא החל ללמדו שפת הקודש, אלא שלא עבר זמן רב והחיילים היו צריכים לעזוב את העיר וגם אותו חייל נפרד מהחת"ם סופר. כעבור שלושים שנה מאז שהותו במינץ פרצה מלחמה קשה בממלכה האוסטרית הונגרית, באותם ימים הגיעה אל בית דינו של החת"ם סופר פרשה שהייתה קשורה ברכישת נשק בלתי חוקי על ידי יהודים מקומיים שביקשו את חוות דעתו ופסיקתו של הרב החת"ם סופר, אחד מבעלי הדין שמסר את פסק הדין שבידו לערכאות של בית המשפט הממלכתי הצבאי לאות ולראיה כי בעלי הדין שהתייצבו מולו פגעו בבטחונה וסיכנו את שלומה של הממלכה, שופט הצבא הראשי עיין בפסק הדין וגילה את שמו של החתם סופר מתנוסס עליו אומנם לא כחתימה אלא כערב בלבד, התמלא השופט כעס גדול על הרב היהודי שידע מן הפרשה ולא סיפר על כך לשילטונות והחליט להעמיד את רבן של כל ישראל למשפט כדין מרגל.

סביבו ישבו השופטים עם חרבות שלופות

פחד נורא נפל על יהודי הקהילה על כי מורם ורבם הגדול נקלע למצב של פיקוח נפש, והם גם ידעו שעכשיו זה שעת מלחמה ומחמירים מאוד בדינו של "מרגל" ולא יבדקו כראוי בשלמות אמינות האשמה, וגייסו כספים מכל היהודים שאולי יצליחו לסתום את פי המקטרגים תמורת השלמונים שהגיעו ליותר מעשרת אלפים מטבעות זהב שזה סכום אדיר, אבל מה לא עושים בשביל להציל את גדול הדור כל אשר יתן בעד נפשו, ביום המשפט הגיע החתם סופר לבית משפט הצבאי, הושיבו אותו באמצע החדר וסביבו ישבו כל שופטי המלחמה וביד כל אחד מהם חרב שלופה, נבהל החתם סופר מן המראה שנגלה לעיניו, והנה זה פלא השופט הראשי פתח דווקא בדברי הרגעה ועשה הכל כדי להפיס את דעתו של החתם סופר, והוסיף ואמר אל תפחד מהחרבות השלופות כי כך מנהגם של שופטי הצבא בכל משפט שאנו דנים, אחר כך ציוה השופט הראשי את כל השופטים האחרים להשיב את החרבות אל הנדן, המשפט עצמו נמשך זמן קצר בלבד.

אני אותו חייל!

החתם סופר השמיע את גירסתו ודחה את כל הטענות של השופטים במהלך הדיונים קרא ראש השופטים לחתם סופר וביקש ממנו לצאת לחדר צדדי כאשר הם היו שניהם לבדם פנה אליו השופט בשאלה ואמר האם אתה לא מכיר אותי? עוד לפני שהרב ענה לו, אמר לו השופט אני זוכר אותך היטב, אני הוא אותו חייל שלפני שלושים שנה התחלת ללמד אותי את שפת הקודש בהיותנו במינץ, אני מבטיח לך כי לא יאונה לך כל רע ואני ידאג לך שתצא זכאי מהמשפט ואכן כך היה.

כשלמדתי ניצלתי כל רגע פנוי

שמעון בנו אומר וכו' כל המרבה דברים מביא חטא. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהאדם לא מספיק לו מה שאסרה התורה ומה שאסרו חז"ל אלא הוא רוצה להוסיף חומרות על חומרות, ועל זה אומרת המשנה וכל המרבה דברים מביא חטא כלומר אדם שמוסיף מצוות ומחמיר היכן שלא צריך להחמיר אזי האיש הזה עלול לבסוף שיחטא, ושאלו פעם את החפץ חיים איך הוא זכה להיות כזה גאון האם היית ער כל לילה עד שתיים או שלוש לפנות בוקר או שמא טבילות קרח וגלגולי שלג? אך החפץ חיים ענה להם תשובה, ואמר לא הייתי לומד עד מאוחר ולא שאר דברים אלא כשלמדתי אז פשוט למדתי וניצלתי כל רגע פנוי.

ואם האדם ינצל כל רגע פנוי ולא יחפש כל מיני תחבולות ויחשוב אולי מחר בבוקר אני יקום ואני יהפוך לתלמיד חכם זה לא יקרה גם אם תלמד עד מאוחר בלילה ותישן עד תשע בבוקר ולא יותר והחפץ חיים כידוע היה מגיע לישיבה במיוחד מאוחר בלילה כדי לראות אם התלמידים לומדים והיה עולה על סולם לכבות להם את הנרות ואמר להם, היצר הרע אומר לכם ללמוד עד מאוחר כדי שתקומו מאוחר ותפסידו זמן קריאת שמע ותפילה, הדרך הנכונה היא לישון מוקדם ולקום מוקדם (כמובן אם האדם מצליח ללמוד כראוי עד אחרי חצות לילה וקם לתפילה בשעה שבע וכיוצא בזה בודאי שזה טוב) אלא שעל כל דבר צריך להתייעץ עם רב ומורה דרך שחלילה לא יעשה טעויות.

הוא היה מנמנם על הכסא

ושמעתי סיפור מיהודי שלמד באחת הישיבות הטובות בארץ והיה שם בחור שלא זז כמעט מהבית מדרש והיה לומד מסכת אחרי מסכת והיה בלילה מנמנם על הכסא ולא מבזבז כמעט שום דקה. ולא עבר זמן רב וכבר לא מצאו אותו בישיבה והוא מצא את עצמו מחוץ לכותלי בית המדרש. וכל זה נובע שאדם חושב שהוא מספיק חכם ולא שואל ולא מתייעץ עם אף אחד לדעת המסילה העולה בית ה'.

שני מלכים וכתר אחד?

שמעון בנו אומר כל המרבה דברים מביא חטא. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שגם וכאשר אתה צודק תשתדל לא להרבות בדברים אלא לשמור על זכות השתיקה, והראיה לזה מהמדרש שהלבנה והשמש היו גדולות ומאירות בדיוק אותו דבר ושוים בגובהם ובתארם ובאורם. נכנסה תחרות ביניהם זה אומר לזה אני גדול ממך וזה אומר לזה אני גדול ממך ולא היה שלום ביניהם עד שקטרגה הלבנה לפני המקום אמרה לפניו רבונו של עולם למה זה בראת את עולמך ב"בֵית" (בראשית), אמר לה להודיע לכל באי עולם שיש שם שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, אמרה לפניו איזה מהן גדול? אמר לה העולם הבא גדול מן העולם הזה, שמיים גדולים מן הארץ, המים מכבים את האש. בראת חמה ולבנה לא מן הדין שיהיה אחד גדול ואחד קטון? אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.

הביאו עלי כפרה

באותה שעה נזף בה הקדוש ברוך הוא ואמר לה גלוי וידוע לפני שיש בדעתך שאגדל אותך ואמעט את השמש, הואיל וקטרגת עליו לכי ומעטי את עצמך, אחד משישים מאור החמה, מיד נתמעט הירח וכבה האור שלו ונפלו ממנו ניצוצות על פני כל הרקיע ונעשו כוכבים כמו אדם שהניח אבוקה על האבן והגחלים נתזין לכל עבר, לכך נקראו כוכבים על שם שכיבו מאור הלבנה, אמרה הלבנה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי? אמר לה לכי ותמשלי ביום ובלילה. אמרה לפניו ומה גדולה היא מה שבח יש לנר בחצי היום? אמר לה לכי וימנו בך בני ישראל חדשיהם וזמניהם, אמרה לו אף החמה אי אפשר שלא ימנו בה תקופות השנה, אמר לה לכי ועל שמך יקראו הצדיקים, יעקב כי קטן הוא (עמוס ז') שמואל הקטן, ודוד הוא הקטן (שמואל כח) לחטאת לה' ראה הקב"ה שלא נתפייסה הלבנה אמר הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וזו הסיבה אומר ריש לקיש שבשעיר של ראש חודש נאמר (במדבר כ"ח) ובכל הרגלים הוא אמר ושעיר חטאת אחד ולא כתוב בהם לה', אמר הקדוש ברוך הוא כביכול שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהי אור הלבנה כאור החמה כמו שהיתה קודם מיעוטה שנאמר ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, (עד כאן מהמדרש) ואחר כל אלה הדברים יבין כל נברא שהשתיקה היא המידה הטובה וגם כשאתה צודק, ורעש זה אותיות רשע וכמו עצי הפרי שכמעט ולא זזים מה שאין כן עצי סרק בכל רוח קטנה הם מרעישים מאוד ללמדינו שמי שהוא עץ עושה פרי כלומר אדם שעושה הרבה פירות בעולם ודברים מועילים הוא בדרך כלל לא מרעיש ולא מתפאר בעצמו. אבל אדם שהוא עץ סרק ולא מועיל הרבה ואין לו פירות טובים ומעשים נאים כל דבר קטן גורם לו להרעיש.

מי תובע את מי שאל אלכסנדר מוקדון

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. מובא בגמרא (סנהדרין ובראשית רבה סא. וילקוט שמעוני חיי שרה) בימי אלכסנדר מוקדון באו בני ישמעאל ובני קטורה לתבוע חלק ביהודה ובירושלים ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים אמרו חכמים מי ילך ויתוכח עמהם אמר להם גביהא בן פסיסא (על שם שהיה גיבן נקרא גביהא) שוער בית המקדש לחכמים אני אלך ואדון עימהם אם ינצחו אותי תגידו להם הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם תאמרו להם תורת משה רבינו ניצחה אתכם, הלך ודן עמהם, אמר להם אלכסנדר מוקדון מי תובע מיד מי? אמרו בני קטורה אנו תובעים מידם, ומתורתם אנו מביאים ראיה, שנאמר (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, ואנו מזרעו של אברהם נחלוק עמהם את הארץ!

השאירו בתים שדות וכרמים וברחו להם

אמר להם גביהא בן פסיסא מהיכן אתם מביאים ראיה, אמרו לו מן התורה, אמר להם אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר (בראשית כ"ה ה') ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם, אב שחילק נכסיו לבניו בחייו ושילחם זה מעל זה האם יש לזה על זה תרעומת? הסתלקו משם בבושת פנים וברחו להם, שוב פעם באו כנעניים ואמרו ארץ כנען (ישראל) שלנו היא, ומתורתם אנו מביאים ראיה, בכל מקום כתוב ארץ כנען, ארץ כנען לגבולותיה, יתנו לנו את ארצנו, אמר להם גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות אם הם ינצחו תגידו הדיוט שבנו ניצחתם ואם אני אנצח תגידו תורת משה ניצחה אתכם וחכמים נתנו לו רשות, אמר להם גביהא בן פסיסא וכי יש גזר דין שמקצתו קיים ומקצתו בטל, הרי כתוב בתורה (בראשית ט) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, עבד שקנה נכסים של מי העבד ושל מי הנכסים? של האדון? ולא עוד אלא שעברו הרבה שנים שלא עבדתם אותנו! אמר להם אלכסנדרוס מוקדון תשובה ניצחת השיב לכם אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב ואם לא הרי אתם להם לעבדים, אמרו תן לנו זמן שלושה ימים, נתן להם, הלכו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים שדותיהם כשהם זרועות כרמיהם שהם נטועות וברחו להם ואותה שנה היתה שנת שמיטה, שוב באו מצריים ואמרו מתורתם אנו מביאים ראיה שהם חייבים לנו הרבה כסף וזהב, שנאמר (שמות י"ב) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום, וינצלו את מצרים שש מאות אלף יצאו מאצלינו טעונים כלי כסף וכלי זהב, יתנו לנו את כספנו ואת זהבינו? אמר להם גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות לדון אם הם ינצחו תגידו הדיוט שבנו ניצחתם ואם אני אנצח תגידו תורת משה רבינו ניצחה אתכם ונתנו לו רשות, אמר להם גביהא בן פסיסא אני לא יביא לכם ראיה אלא מן התורה. כתוב (שמות י"ב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, ששים רבוא (שש מאות אלף) היו אבותינו והעבידום בחומר ובלבנים ובכל עבודה חינם אין כסף, תראו כמה שוה עבודתינו שעבדו שם ואני לא מבקש אלא סלע (סוג של כסף באותם זמנים) לעבודת יומו של כל אחד ואחד, ישבו פילוסופים וחישבו לא הגיעו לחשבון של מאה שנה עד שנמצאת כל ארץ מצרים יורדת לטמיון אם יצטרכו לשלם וברחו להם בבושת פנים, אמרו חכמים על גביהא בן פסיסא עליך הכתוב אומר (משלי כ"ז) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, עד כאן (מספר אבותינו עמוד קט"ו).

וכמה מוסר אפשר ללמוד מהמעשים האלה. דבר ראשון מה שקשור למשנתינו שכל המרבה דברים מביא חטא שבני קטורה והכנענים והמצרים הרבו דברים וחשבו להרויח עוד ועוד ולבסוף הפסידו וברחו והשאירו בתים ושדות לרוב כי הם לא ידעו לשתוק. ודבר שני זו ענוותנותו שלמרות שהוא ניצח את בני קטורה לא החשיב את עצמו ואומר לחכמים בפעם השניה וגם השלישית שאם חלילה הוא יפסיד אזי תגידו להם הדיוט שבנו ניצחתם. וזה כל האדם לפני שאתה מנסה לתבוע מישהו לדין או לפני שאתה רוצה להרים קול בבית על האשה או האשה על בעלה לזכור תמיד שכל המרבה דברים מביא חטא והשתיקה תמיד עדיפה.

הוא לא מדבר דברי חול

שמעון בנו אומר וכו' כל המרבה דברים מביא חטא. לפני שנים לא רבות היה יהודי צדיק בצפת שהיה אפשר להגיד עליו את המשנה שלא מצא לגוף טוב משתיקה ולא הרבה בכלל דברים שמביאים חטא, וזכה להשאיר אחריו משפחה מבורכת וחתנים צדיקים ואחד המיוחד שבהם הוא הרב רפאל הכהן שליט"א (ראש מוסדות יתד התשובה) שסיפר בשבעת ימי האבילות עליו שגם כשהוא השתדך עם הבת שלו והגיע לביתם הוא לא שמע אותו מדבר שום מילה והוא שאל את הבת מדוע אביה לא מדבר? אזי היא אמרה לו בימי החול הוא שותק מדברי חול. וגם דברי תורה הוא לא מראה יותר מידי למרות שהוא יודע הרבה, אבל בשבת תבוא ותראה שהוא מדבר דברים של טעם ואכן כך היה, ואחרי כמה שנים טובות הוא נפל למשכב והוא היה בביה"ח בסכנת חיים.

ריבונו של עולם שהשעון ימשיך לצלצל

והרב רפאל הכהן אמר לבני הכולל לבוא לעשות תיקון כרת כל הלילה וללמוד תורה, והנה בשעה ארבע ועשרה לפנות בוקר השעון מעורר צילצל כי כן היתה דרכו לקום באשמורת כל בוקר גם בקיץ וגם בחורף והיה קבוע מהראשונים במנין ותיקין מדליק ומיטיב את הנרות בבית המדרש הסמוך לביתו ישיבת אור יקר.

כשנשמע קולו של השעון, הרב רפאל הרים עיניו למרום וביקש מהקדוש ברוך הוא שהשעון ימשיך לעורר את האיש ולא ישתוק, וכעבור דקות ספורות קיבלו טלפון מבית החולים שהמצב השתפר והוא יוצא מכלל סכנה. וברוך ה' הוא האריך ימים עוד הרבה שנים ללמדינו את מעלת השתיקה.

באתי ללמוד תורה מרבי

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. מובא בגמרא (יבמות ק"ה ע"ב) מעשה שהיה בזמנו של רבינו הקדוש שזה רבי יהודה הנשיא שהיה מכונה בשם רבי כיון שהוא היה הרב של כל ישראל. שהוא בדיוק הגיע לתת דרשה לפני התלמידים, אזי התלמידים הרזים מיהרו למקומותיהם אבל רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי כיוון שהוא היה בעל בשר הלך לאט מאוד והיה נראה חלילה כפוסע על ראשי התלמידים כיוון שכולם ישבו על הריצפה, אמר לו אחד התלמידים ששמו אבדן מי הוא זה שפוסע על ראשי עם עם קודש? אמר לו אני ישמעאל בנו של רבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי, אמר לו אבדן וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי? אמר לו וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה? אמר לו וכי משה אתה? אמר לו וכי רבך אלוקים הוא?

אבדן ביקש לחזור למקומו ולפסוע על ראשי עם קודש

בינתיים היה שאלה בחוץ לגבי יבמה אמר רבי לאבדן לצאת לראות. ויצא אבדן, אמר לו רבי ישמעאל לרבי, אבא שלי רבי יוסי אמר שהדין במצב הזה הוא כך וכך, אמר רבי כבר הורה זקן כלומר קיבל את דבריו של אביו של רבי ישמעאל (הגמרא אומרת שכאן רואים את הענווה העצומה של רבי שהרי גם אביו של רבי ישמעאל היה תלמידו של רבי ואף על פי כן רבי קיבל את דבריו) ואמר לאבדן אל תברר את העניין כבר יש לנו תשובה בשם אביו, רצה אבדן לחזור לשבת במקומו שעל ידי כך הוא בעצמו יצטרך לפסוע חלילה כביכול על ראשיהם, אמר לו רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי מי שעם קדוש זקוקים לו (כגון אני שאמרתי הלכה בשם אבא שלי) הוא זה שיפסע על ראשי עם קודש אבל מי שלא זקוקים לו אין לו לפסוע על ראשי עם קודש.

אומרת הגמרא שבאותו רגע קרה דבר מזעזע, אבדן קיבל צרעת ושני בניו טבעו בים ומיאנו שתי כלותיו (מיאון זה כאשר ילדה יתומה שאמא שלה או אח שלה חיתנו אותה עם אדם שזה מהתורה לא תופס ורק מדרבנן זה תופס וכשתגדל היא יכולה למאן ולצאת בלי גט), אמר רב נחמן בר יצחק ברוך הקדוש ברוך הוא שבייש את אבדן בעולם הזה ולא בייש אותו בעולם הבא, עד כאן הגמרא, ואין הרבה מה לומר כי הדברים ברורים לכל אדם מה הלשון יכולה לגרום ושלא נחשוב שמדובר באדם פשוט אלא מדובר בתנא קדוש שיכול להחיות מתים במאמר פיו שזכה להיות תלמידו של רבינו הקדוש, אבל על פעם אחת של פליטת פה הוא נענש בצרעת וטביעת בניו על הלשון הרע שדיבר על רבי ישמעאל כך מפרש רש"י, (שלשון הרע זה גם בפניו אלא שיש בזה עוון נוסף של הלבנת פנים).

מדוע הוא נענש רק כאשר רצה לחזור למקומו

ואומר החפץ חיים לכאורה מדוע הוא נענש רק כשהוא בא לחזור למקומו, ולא באותו רגע שהוא דיבר את המילים הקשות על רבי ישמעאל שהרי הגמרא אומרת באותה שעה אבדן קיבל צרעת רואים מכאן שיש הדגשה על הדבר שזה קרה באותה שעה אזי לכאורה עדיף שזה היה קורה מיד שהוא הוציא את המילים של הלשון הרע מהפה? ועונה החפץ חיים זצ"ל שאולי היה אפשר לדון את אבדן לכף זכות שכואב לו על זה שהוא נראה כדורך על ראשיהם ואין להענישו. אבל כשהוא חזר והוא בעצמו כבר נתכוין לפסוע כביכול על ראשיהם זה מראה שלא מתוך צערו עליהם הוא דיבר שהרי הוא בעצמו רוצה לעשות כן ואם כך הוא קיבל את העונש.

נפלטה מפיו אנחה כבידה ששוברת חצי גופו של אדם

שמעון בנו אומר וכו' וכל המרבה דברים מביא חטא. מעשה שהובא בספר שער בת רבים וכן בספר החסידות. בשני יהודים שהיו שכנים האחד קוראים לו מנדל מלומד בתורה ויודע ספר ומתפלל בדביקות למלכו של עולם וגם נתברך בפרנסה בשפע. ואילו השני פועל עני בשם טוביה שעובד מאוד קשה כדי להביא פרנסה לביתו, המלומד היה קם מוקדם מאוד לפני עמוד השחר ולומד גמרא, וקצת לפני התפילה היה מתכוין להתפלל לאביו שבשמים והחל את תפילתו בדביקות גדולה לאט לאט מילה במילה עד לשעה אחת עשרה וחצי לקראת הצהריים, ואילו שכינו העני גם כן קם מוקדם מאוד ועבד בעבודה מפרכת ושוברת את הגוף ואת הנפש בו זמנית עד אמצע היום, ולא נותר לו זמן ללכת להתפלל עם הציבור בשעה היעודה, כשהגיעה שעת הצהריים עזב מנדל המלומד את בית הכנסת בכדי לשוב הביתה ולסעוד את ליבו והוא מלא בתחושת סיפוק עצמי, הוא העסיק את עצמו בלימוד תורה ובתפילה, ועשה את רצון בוראו בדקדקנות ומסתמא הקדוש ברוך הוא מכריז לכל פמליא של מעלה תראו איזה בן יש לי בעולמי, וכמעט כל יום הוא פוגש את שכנו טוביה העני שמיהר לבית הכנסת לומר את תפילת שחרית כשכולו מלא צער וחרטה על זה שהוא לא זכה להתפלל בציבור כמו כל היהודים וכמו השכן שלו, וכאשר הוא ראה את השכן המדושן עונג על הבוקר הנפלא שהיה לו בתורה ועבודת ה', נפלטה מפיו אנחה כבידה ששוברת חצי גופו של אדם שהרי שכנו כבר התפלל ולמד תורה ואני אפילו ברכות השחר עדיין לא אמרת: וכשמנדל המלומד ראה את טוביה לא יכל שלא להסתיר את חיוכו המנצח וגם קצת לועג על שכינו שמחצית מהיום עברה עליו ללא משהוא רוחני, ובלבו גם היה חושב רבונו של עולם ראה את ההבדל בינינו שאני משכים והוא משכים רק שאני משכים לתורה ולתפילה והוא משכים וכו'.

במקום שהוא יעודד אותו הוא חייך לעומתו בלגלוג

כך חלפו להם השנים על מנדל המלומד וטוביה העני כשלמנדל מתווספת כל יום זכויות גדולות של תורה ותפילה ואילו לטוביה העני הלוואי והתפילות שלו יתקבלו ברצון, וכך הגיעו שניהם לקיצם אחרי אריכות ימים, הכניסו את מנדל המלומד לבית דין של מעלה ושאלו אותו, מה עשית בימי שנותיך קרא קול מלמעלה, אני אסיר תודה על החיים שלי השיב מנדל המלומד כל ימי עבדתי את הקדוש ברוך הוא בנאמנות והתפללתי בדביקות בלב טהור ונקי, אבל לפתע הושלך הס בבית הדין של מעלה והקטגור הופיע ואמר, נכון שהוא התפלל ולמד תורה, אבל הוא בכל יום תמיד לעג לשכינו טוביה הפועל העני כשהם נפגשו בסמוך לבית הכנסת, לא מספיק שהעני היה צריך לפרנס את משפחתו בדוחק גדול, והיה לו מזה צער גדול על כך שהוא מגיע מאוחר לבית הכנסת בלית ברירה, במקום שהאדון מנדל המלומד יעודד אותו וינחם אותו ויגיד לו הכל בסדר אתה לא אשם העיקר שאתה עובד את ה' ומתפלל זה שאתה עובד קשה זה גם מצווה שהרי אתה מפרנס את המשפחה שלך, אבל מנדל הסתכל עליו בחיוך מנצח ולועג כאילו הוא אומר לו מה אתה שווה לידי.

הבית דין של מטה התייחס ברצינות רבה לדברי הקטגור, וביקש להביא את המאזניים, על כף אחת את כל התורה שלמד ואת כל התפילות שהתפלל, ובצד השני הניחו את החיוך המלגלג שריחף על שפתיו בשעה שהוא פגש את טוביה העני חוזר מהעבודה לבית הכנסת וקרה דבר נורא, משקל החיוך הלגלגני היטה את כף המאזניים והמלומד נמצא אשם, לאחר שנגמר דינו של מנדל המלומד להענש בעונשים שבית דין גזרו עליו, הביאו את טוביה הפועל העני, ושאל אותו קול מלמעלה מה עשית בימי חייך? ענה טוביה כל חיי היה עליי לעבוד קשה בכדי לפרנס את אשתי וילדי לא היה לי זמן להתפלל עם הציבור בשעה היעודה וגם לא היה לי פנאי ללמוד הרבה תורה, מכיון שהיה לי משפחה ברוכת ילדים והפרנסה הייתה לי קשה מאוד, כך השיב הפועל העני בבושה ובחרטה, הס הושלך בבית הדין של מעלה ולפתע הופיע הסניגור של מעלה ואמר נכון שהוא לא למד כמו מנדל ולא התפלל כמוהו אלא ביחיד ואחרי שעבר הזמן, אבל בכל פעם שפגש את מנדל שכינו המלומד, נפלטה אנחה כבידה מעמקי נשמתו, הוא הרגיש שלא מילא את חובותיו כלפי הקדוש ברוך הוא, הבית דין ביקש שיביאו את המאזניים ומשקל אנחתו של הפועל היטתה את הכף לטובתו של העני והוא יצא זכאי.

כל התורה והמצוות שלי לא היו עוזרים לי

שמעון בנו אומר וכו' כל המרבה דברים מביא חטא. יש פעמים שאתה מאוד רוצה לומר איזה דבר כי זה אמיתי ולא שקר, אבל אם תבדוק את הדבר קצת לעומק, אתה תראה כי למרות שאתה אומר את האמת בלבד עדיין עלול לגרום צער קטן או גדול לאדם מסויים, וכמו המעשה עם הגאון מוילנא שפעם אחת נסע עם עגלון למקום מסויים, אלא שלפתע העגלון לא שם לב והסוסים סטו מדרך המלך ונכנסו לתוך גינה פרטית של איזה גוי מגושם, ואין צורך לומר שהסוסים קילקלו בפרסותיהם את הגינה המטופחת ולא רק זה אלא עוד לעסו מכל הבא לפה, הגוי בעל הגינה לא האמין למראה עיניו איך שככה באמצע היום בלי להודיע הסוסים רמסו לו את כל הירקות והפרחים היפים והוא יצא בחמת זעם לטפל במי שהעיז לעשות זאת.

הגאון ישב במקומו ולא נע ולא זע, והגוי הגיע אליו והחל להכותו מכות חזקות, וכשסיפר זאת הגאון מוילנא לתלמידו הגאון רבי חיים מוולז'ין אמר לו תדע לך ברגע הראשון מיד רציתי לומר לגוי מה אתה רוצה ממני אני לא העגלון, זה העגלון אשם אך מיד עצרתי בעצמי והתאפקתי מלומר זאת, אבל אם הייתי אומר את זה לגוי אזי כל התורה שלי וכל המצוות שלי לא היה בידם להכריע את העבירה הזו, מלדבר לשון הרע לגוי על יהודי זה הלשון הרע הגרוע ביותר שיש, ברוך ה' ששמתי מחסום לפה שלי ושתקתי.

הוא עמד בראש מושפל מרוב בושה על מעשה הזיוף

ומעשה נוסף ברב הגאון רבי אריה לוין שהיה ידוע בעזרתו ותמיכתו לכל נדכה ומר נפש עד שקראו אותו רב האסירים, יום אחד קיבל הזמנה לבית המשפט כשהוא הגיע לבית המשפט הוא הבין שתובעים אותו על שטר שהוא חתום עליו כערב הרב היה המום מכיון שלא היה זכור לו כלל שחתם על השטר הנזכר, והוא הבין שהלווה זייף את חתימתו, והוא גם עמד בבית המשפט בראש מושפל ועינים למטה מרוב בושה על מעשה הזיוף, אין צורך לומר מה אדם רגיל היה עושה באותו רגע, אבל הרב אריה לוין זה לא אדם זה מלאך, כדי שלא לבייש את אותו אדם, הודה הרב שזוהי חתימתו שלו ורק ביקש מהשופט שייטיב עמו ויאפשר לו לשלם את הסכום בתשלומים חודשיים במשך שנים אחדות כיוון שהסכום היה גבוה מאוד, ואכן רבי אריה לוין שילם מדי חודש בחדשו 28 לירות (סכום אדיר באותם זמנים) על שטר שלא חתם עליו מעולם ובלבד שלא להלבין פני חבירו ברבים.

תבקש בלי הגבלה ה' יתברך יכול הכל

שמעון בנו אומר וכו' כל המרבה דברים מביא חטא. אומרת הגמרא (ברכות נ') שכאשר האדם מבקש בקשה מהקדוש ברוך הוא אזי יבקש מעט שנאמר (ש"ב ז' כ"ט) ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, כלומר חלק מהברכה ולא כולה, מקשה על זה הגמרא והרי כתוב הרחב פיך ואמלאהו שהקדוש ברוך הוא אומר לנו תרחיב את פיך ותבקש כמה שאתה רוצה ואני אמלא כל משאלותיך? ועונה הגמרא שזה תלוי! אם אתה מבקש דברים גשמיים אזי תבקש מה שצריך. וכמו שביקש יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם ובגד ללבוש שלפי דרגתו העצומה של יעקב אבינו ע"ה זה היה מספיק לו, וה' יתברך נתן לו עושר מופלג ביותר ופרץ ימה וקדמה צפונה ונגבה, מה שאין כן בעניינים של רוחניות אומר בורא העולם ויוצר האדם תבקש בלי הגבלה כמה שאתה רוצה ואין לך מה לדאוג אני כל יכול, ואם תראה לי שאתה רוצה ומתאמץ מאוד אתה תקבל, וזה כמובן לא רק לבקש אלא גם להשתדל.

כנראה הוא טרוד ולכן הוא לא בא

וכמו המשל המפורסם שאומר החפץ חיים, באדם שהיה עשיר גדול וגם איש חסד שהיה לו גמ"ח להלוואות שכל מי שהיה צריך היה מלוה לו בלי רבית חס ושלום ומחזירים לו את הכסף בתשלומים נוחים מאוד, והנה יום אחד העשיר יוצא מבית הכנסת מתפילת שחרית והנה מגיע איש לקראתו, שלום עליכם אומר העשיר לאיש הנזכר, עליכם השלום האיש השיב, ואמר לו תשמע אדוני העשיר אני זקוקו להלוואה דחופה כי אני עומד לחתן את בני, האם אוכל לפגוש את כבודו היום אחר הצהריים, בודאי השיב העשיר בפנים מאירות תבוא אלי היום לבית בשעה 4:00 ואני אתן לך מה שאתה רוצה, וכל אחד הולך לדרכו, ואכן העשיר עמד בדיבורו וחיכה בשעה ארבע, ולמרות שהיה לו פגישה מסויימת הוא דחה אותה כי האיש שרוצה לבקש הלוואה צריך לבוא, ומצוות חסד קודמת לכל העסקים בעולם, אלא שהשעה כבר ארבע ועשרה והוא לא הגיע וכך העשיר חיכה לו על עד ארבע וחצי עם הכסף מוכן רק שיבוא, אך האיש לא בא, העשיר לא כעס אלא דן אותו לכף זכות, ואמר שכנראה הוא היה טרוד בדבר מסויים ולכן הוא לא בא.

אתה סתם חומד לי לצון ומבזבז את זמני

ולמחרת שוב פעם העשיר יוצא מבית הכנסת, ושוב פעם ניגש אליו האיש שאתמול ביקש את ההלוואה ואומר לו שלום אדוני העשיר אני מצטער שאתמול לא הגעתי, אבל האם היום אני אוכל לבוא אליך כמו שאמרת בשעה ארבע אחר הצהריים זה ממש דחוף לי, אין בעיה אמר העשיר אתמול חכיתי לך חצי שעה בבקשה תבוא בזמן כי כל רגע הוא חשוב אצלי מאוד, והעשיר הכין שוב פעם את הכסף וחיכה לו בשעה ארבע אך האיש לא הגיע גם כשהשעון הראה ארבע וחצי העשיר מעט כעס עליו אך עדיין ניסה בליבו לדון אותו לכף זכות, ולמחרת ביציאתו של העשיר מבית הכנסת מתפילת שחרית שוב פעם הוא פגש את מי אם לא את אותו ברנש והפעם הוא ביקש שוב והעשיר אמר לו אני לא מבין אותך אם אתה זקוק להלוואה דחופה מדוע לא באת? היה לי משהוא אחר דחוף לא פחות אמר האיש, וביקש בתחנונים שהיום שוב פעם העשיר יחכה לו, והעשיר הרחמן הסכים וחיכה לו שוב מארבע ועד ארבע וחצי, וכמובן שהאיש לא בא. ולמחרת שוב פעם הוא פגש באיש, אך עוד לפני שהאיש ניסה שוב לבקש מהעשיר, העשיר הקדים אותו ואמר לו אני חושב שאתה סתם חומד לי לצון ומבזבז את זמני ואתה באמת לא זקוק לשום הלוואה ואל תבקש ממני יותר כי לא תקבל, והאיש שמע את דבריו והלך בבושת פנים.

המלאכים שואלים מדוע אתה לא עונה לתחנונים שלו?

והנמשל הוא קצת לא נעים, האדם בא בבוקר מתעטף בבגדי מלכות של טלית ותפילין ופותח את סידור התפילה ומתחיל לבקש מהעשיר הגדול ביותר בעולם הלוא זה אבא שבשמיים והוא מגיע לברכות של קריאת שמע. והלב מתרגש ואומר אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו אבינו מלכנו בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך וכו'. וכל מלאכי מעלה מתרגשים לשמוע את בן המלך מבקש כל כך יפה, ומתחנן שה' יתברך יפתח לו את הלב להעמיק וללמוד וגם ללמד את כל התורה כולה מהפשט ועד הסוד, מהמקרא ועד הגמרא, גם רש"י וגם תוספות, גם שולחן ערוך וגם רמב"ם, ומיד באים המלאכים ואומרים למלכו של עולם הרי אתה שומע תפילת כל פה, מדוע אתה לא עונה לבן היקיר שלך? אומר בורא העולם מי אמר לכם שאני לא עונה לו אני מאוד רוצה לענות לו וחכיתי שהיום הוא ילמד ויקבל ממני שכל והבנה נפלאה מאוד, אבל מה אעשה לו שרק נסתיימה התפילה הוא יצא במהירות, ולא פתח שום ספר, הוא הלך למכולת וקנה מצרכים ולקח גם עיתון ידיעות וגם מעריב ובחוץ חילקו לו בחינם עיתון ישראל היום. ועכשיו הוא יושב עם הקפה והעוגה שלו ומעיין, לא בגמרא ולא בהלכה אלא בעיתונים לראות אם יש מחלוקת ביניהם וכמו מי הלכה.

הוא רץ למכולת לפני שיגמרו כל העיתונים

אך למחרת שוב פעם האיש הנ"ל מופיע בבית הכנסת ושוב פעם שואג בתחנונים אבינו אב הרחמן המרחם רחם הא עלינו ותן בליבנו בינה וכו', והמלאכים מתרגשים שוב, אך שוב פעם לצערינו הוא לא נשאר לרגע אחד אחרי התפילה, ורץ למכולת לפני שייגמרו לו העיתונים וכך כל בוקר הוא שולח פקסים לבורא העולם שהוא רוצה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל התורה כולה אך פיו וליבו אינם שווים שבפה הוא אומר שהוא רוצה את התורה הקדושה אך אחר כך רץ למקומות אחרים לגמרי, ועל זה אומר התנא וכל המרבה דברים מביא חטא כלומר ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך ואם אתה מוציא מפיך שאתה רוצה ללמוד תורה אזי תהיה זהיר לשבת אחרי התפילה או אחרי העבודה וללמוד דברי אלוקים חיים שינחילו לך גם עולם הזה וגם חיי עולם הבא.


משנה יח


הוא מיד ציוה את עבדיו ומלאו את הבית כולו בנעלים

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר את ומשפט שלום שפטו בשעריכם. כידוע היו שלושה רבן שמעון בן גמליאל ושלושה רבן גמליאל, וכך הסדר הלל הזקן רבן שמעון, רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון, רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבן גמליאל, ואחר כך רבי יהודה הנשיא הוא רבינו הקדוש, (שעליו בעזרת ה' נדבר בפרק הבא) והמשנה שלנו אמר אותה רבן שמעון האמצעי שנקרא בנו של רבן גמליאל הזקן שהוא בעצם גם אמר את המשנה הקודמת רק לפני שהיה בדרגת רבן ולכן שם קראו לו שמעון בנו. והוא נקרא רבי שמעון הנהרג בהרוגי מלכות עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ולפני שנדבר על דבריו אולי נראה קודם את מה שקרה עם עשרת הרוגי מלכות (מספר אבותינו).

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד (דברים י') שנאמר אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, אמר רבי יהושוע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף שעל דבר זה נגזר על רבי ישמעאל ועל חבריו הרוגי לופיאנוס קיסר, כתוב בתהילים (מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, אלו עשרת הרוגי מלכות, אמרו פעם אחת עלה בלב לופיאנוס קיסר רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, הביא חכמים וזקנים ופירשו לו מה שכתוב בתורה התחיל בספר בראשית ומצא שם מכירת יוסף, והיה לומד עד שהגיע לפרשת ואלה המשפטים, כיוון שהגיע לפסוק (שמות כ"א) וגונב איש ומכרו... מות יומת. מיד ציוה לעבדיו ומילאו את כל הבית בנעליים ושלח להביא לפניו עשרה חכמי ישראל.

היכנסו אתם תחתיהם שאתם שקולים כנגדם

ואלו הן: רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ורבי עקיבא בן יוסף, ורבי יהודה בן בבא ורבי חנינא בן תרדיון ורבי ישבב הסופר ורבי יהודה בן דמא ורבי חנינא בן חכינאי ורבי חוצפית המתורגמן, ורבי אלעזר בן שמוע והן הן עשרת הרוגי מלכות שנתפסו על מכירת יוסף: באו לפניו הושיבן בקתדראות (כיסאות מיוחדים מאוד) של זהב ואמר להם עומק הדין יש לי לשאול מכם, אני לא מבקש מכם אלא שתאמרו לי הדין והאמת והמשפט, אמרו לו, אמור. אמר להם מי שגנב איש מאחיו מבני ישראל ומכרו, מה דינו? אמרו לו התורה אמרה מות יומת, אמר להם אם כן חייבים אתם מיתה! קבלו עליכם דין שמים! ואמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרוהו בשני כספים לכל אחד לקנות נעליים לרגליהם שנאמר (עמוס ב') על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים, אמרו לו אחים של יוסף מכרו את אחיהם ואנו נהרגין? אמר להם אם הם היו קיימים הייתי דן אותם, עכשיו שאינן בחיים, הכנסו אתם תחתיהם שאתם שקולים כנגדם בחסידות, אמרו לו תן לנו זמן שלושה ימים, עד שנדע אם גזירה זו מן השמים נקבל עלינו דין שמים, נתן להם זמן שלושה ימים.

באתי לדעת אם גזירה זו משמים ונקבל אותה עלינו

נתקבצו עשרה הרוגי מלכות הללו לעצה. קטן שבכולם זה רבי ישמעאל כהן גדול, אמר להם אם דעתכם שתחלקו עמי בעוון הזכרת ה' המפורש אני מזכירו ועולה לרקיע לדעת אם גזירה זו מן השמים נקבל עלינו, ואם לא אני יכול לבטל את הגזירה בשם המפורש. אמרו לו עוונך מחולק ביננו, טיהר רבי ישמעאל את עצמו והתעטף בטלית ונתעטר בתפילין והזכיר את השם המפורש באימה וביראה מיד באה רוח סערה ופרח ועלה לרקיע, פגש אותו המלאך גבריאל ואמר לו מי אתה? אמר לו אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול, אמר לו אתה ישמעאל שהקדוש ברוך הוא משתבח בך בכל יום? אמר לו אני הוא, אמר לו ומה עסקך לכאן? אמר לו גזרה עלינו מלכות הרשעה שיהרגו עשרה חכמי ישראל, ובאתי לדעת אם גזירה זו מן השמים ונקבל אותה עלינו, ואם לא אני יכול לבטל אותה בשם המפורש, אמר לו אשריכם ישראל שגילה לכם ה' יתברך את סוד השם המפורש ולא גילה את זה למלאכי השרת, ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה, אמר לו למה? אמר לו על מכירת יוסף שמיום שמכרו השבטים את יוסף היתה מידת הדין מקטרגת בכל יום ויום לפני מידת הדין ואומרת האם כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? והרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת מהם או מזרעם! עד שנגזרה גזירה על עשרה אבירי ישראל שיהרגו, אמר לו רבי ישמעאל ועד עכשיו לא מצא הקדוש ברוך הוא פריעה במכירתו אלא בנו? אמר לו ישמעאל בני, חייך (לשון שבועה) מיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקדוש ברוך הוא בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים אלא אתם.

שמעו חבריו והיו שמחין ומצטערים

ראה רבי ישמעאל מזבח סמוך לכסא הכבוד, אמר לו למלאך גבריאל, מה זה לפניך? אמר לו מזבח, אמר לו ויש מזבח למעלה האם יש קרבן למעלה? אמר לו כל מה שיש למטה יש למעלה, אמר לו ומה אתם מקריבין לפניו כל יום? אמר לו נשמותיהן של צדיקים, כיוון ששמע רבי ישראל כך, אמר: למדתי מה שלא שמעתי מעולם, כיוון שידע רבי ישמעאל שנגזרה גזירה, ירד לארץ ומצא את חבריו שרויין בתענית ובתפילה, אמרו לו מה בידיך אמר להם לכו התרחצו והטהרו וליבשו תכריכין שלכם שגזירה זו מלפני ה' יתברך היא. שמעו חבריו והיו שמחין, ומצטערים, מצטערים בשמאל (כלומר מעט כמו יד שמאל שהיא חלשה גם הצער היה חלש) שנקנסה עליהם מיתה משונה. ושמחים ומרקדין בימין (כלומר בחוזק גדול כמו ימין החזקה) שהקדוש ברוך הוא שקל אותם כמו השבטים, היו יושבין ולומדין הלכות הפסח עד שבא הגמון של מלך, וחרבו שלופה בידו אמר להם, עדיין לבכם פנוי בתורה? אין אתם יודעים שהגיע הקץ שלכם, עכשיו אתם יוצאים לבימה! (בימה זה המקום שמוציאים להורג) נכנס קיסר וכל גדולי רומי אחריו, והגמון אחד דן אותם לפניו, הוציאו את רבי שמעון בן גמליאל נשיא ישראל, ואת רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול לבימה.

לבי יוצא שאני לא יודע על מה אני נהרג

היה רבן שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו ואומר! אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד? אמר לו אמור, אמר לו, אולי כשהיית מסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתח ביתך ולא הנחת להם שיכנסו ויאכלו, אמר לו השמים (שבועה) אם עשיתי כן, אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו עניים באים, היו מכניסין אותם אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכים לשם שמים, אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל בני ישראל יושבין לפניך זחה עליך דעתך? (כלומר התגאית בליבך) אמר לו ישמעאל אחי, לא, אלא מוכן אדם שקיבל את פגעו, באותה שעה זלגו עיניו של רבן שמעון דמעות, אמר לו רבי ישמעאל, אברך! בשתי פסיעות (כלומר עוד כמה רגעים) אתה נתון בחיקם של צדיקים ואתה בוכה? אמר לו לבי יוצא שאני לא יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועיכבת אותו עד שתשתה את כל הכוס או עד שתנעל סנדלך או עוטף טליתך? והתורה אמרה אם ענה תענה בן עינוי מרובה בן עינוי מועט. אמר לו נחמתני רבי!

תהרוג אותי בתחילה ואל אראה במיתת חברי

אמר להם אותו הגמון מי יהרג תחילה, התחילו מתחננין לפניו, זה אמר אני כהן גדול בן כהן גדול מזרעו של אהרון הכהן, תהרוג אותי בתחילה ולא אראה במיתת חברי, וזה אמר אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד המלך עליו השלום תהרוג אותי בתחילה ולא אראה במיתת חברי, אמר להם אותו צפעוני (נחש) הטילו גורל. נפל הגורל על רבן שמעון בן גמליאל, מיד נטל איספקלטור (ממונה על הנידונים להורג) את החרב והתיז את ראשו, חזר איספקלטור על רבי ישמעאל ואמר לו, פשוט צוארך! אמר לו רבי ישמעאל בבקשה, תן לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד בכה רבי ישמעאל על רבן שמעון בן גמליאל ואמר פה קדוש, פה נאמן! פה קדוש פה נאמן! אי הפה שהיה מתגבר בגבורה של תורה פה מפיק אבנים טובות ומרגליות איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו?! אמר לו אותו הגמון, ריקא, (לשון ריק כי אצל הגויים אחרי המוות אין תחיית המתים לחיות לנצח לכן הוא חשב שהוא מתרוקן מהחיים והוא לא ידע שהמתים נאמר עליהם טוב יום המוות מיום היוולדו) עד שאתה בוכה על מיתתו תבכה על מיתתך ששלך קשה משלו! התחיל בוכה, נשקפה בתו של קיסר לקול בכיו, וראתה אותו וחמדה יופי תארו בליבה, אמרו מימות יוסף לא היה יפה כמותו, שלחה לאביה הקיסר תן לי בקשה אחת, שלח לה, שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחבריו, שלחה לו היא שאלתי! שלח לה, זה לא יעשה, אמרה לו תן לי רשות לפשוט עור פניו, מיד ציוה והפשיטו את קרקפתו.

אם אתה זועק פעם שלישית העולם הופך לתוהו ובוהו

וכיוון שהגיעו למקום תפילין זעק זעקה גדולה ומרה, צווחו מלאכי השרת, רבונו של עולם צדיק זה שהראית לו כל גנזי רקיעים כך נגזר עליו? אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות, שוב זעק רבי ישמעאל פעם שנית, ונזדעזע כסא הכבוד, וביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את העולם, מיד ירד מלאך גבריאל ואמר לו ישמעאל בני, אם אתה זועק פעם שלישית העולם נהפך לתוהו ובוהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך, מה צפון לכם. שמע רבי ישמעאל ושתק הפך פניו עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה זכר צדיק לברכה, מיכאל וגבריאל המלאכים מה אמרו? תנוח נפשו בצרור החיים, שרפים מה אמרו רוח ה' תניחנו. כל צבא מעלה מה אמרו? זכרו לחיי עולם עם הצדיקים.

צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו

ואחריו הוציאו את רבי עקיבא בן יוסף דורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרה למשה בסיני. ובשעה שהוציאוהו היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. ובכל סריקה וסריקה היה אומר, צדיק הוא ה', (איכה א) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא (דברים ל"ב) התחיל מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן?! אמר להם, בני, כל ימי הייתי מצטער על הפסוק ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך והייתי אומר אימתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד (של הפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד) עד שיצאה נשמתו באחד. יצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני

ואחריו הוציאו את רבי חנניא בן תרדיון, אמרו עליו על רבי חנניא בן תרדיון שהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומעולם לא עלתה קללת חבירו של שפתיו וכשגזרה מלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה היה יושב ועוסק בתורה וספר תורה מונח לו בחיקו ומקהיל קהילות ברבים ומלמדם תורה, מצאו אותו והביאוהו, אמרו לו מפני מה עסקת בתורה, אמר להם כאשר ציוה אותי ה' אלוקי. (דברים ד') מיד גזרו עליו לשריפה, ובשעה שהוציאו אותו כרכו אותו בספר תורה שלו והקיפו אותו בחבילי זמורות (ענפים) והציתו בהן את האש והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחו אותם על ליבו, כדי שלא תצא נשמתו מהר, אמרה לו בתו, אוי לי שאני רואה אותך כך אמר לה אם אני לבדי הייתי נשרף היה הדבר קשה עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני, באותה שעה היתה האש מצטננת מאליה ומתרחקת ממנו. עמד קוסטינר (המוציא להורג) בבהלה, אמר לו רבי, אתה הוא זה שגזרו לשרוף אותך? אמר לו כן, אמר לו ולמה האש נכבית מאליה? אמר לו, כי השבעתי את האש בשם בוראי שלא תגע בי האש עד שאדע אם גזרו עלי מן השמים, תמתין לי שעה אחת ואודיע לך. אמרו לו תלמידיו, רבינו, מסור עצמך לשמים ומהר מיתתך. אמר להם אפשר שתצא נפשי שלא בעונתה? מיד נשא עיניו לשמים, אמרו לו תלמידיו מה אתה רואה? אמר להם רואה אני גוילין (הקלף של הספר תורה) נשרפין ואותיות פורחות באויר, אמרו לו אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש ותפטר מהר ולא תצטרך לסבול! אמר להם, הנשמה הזו, מוטב יטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו.

הרבה נחשים ועקרבים יש לקדוש ברוך הוא

היה קוסטינר יושב ותמה, אמר הללו שגוזרין מיתה וחיים לעצמן למה עול מלכות שמים עליהם? אמר לו קוסטינר לרבי חנינא, רבי קום ברח, וכל מה שהמלכות רוצה לעשות בי תעשה! אמר לו ריקה. הסכימה עלי גזירה מן השמים, ואם אין אתה הורגני, הרבה הורגים יש לקדוש ברוך הוא, הרבה דובים ונמרים ואריות וזאבים, והרבה נחשים ועקרבים יש לה' שיפגעו בי, אלא שתדע שבסוף ה' יתברך עתיד ליפרע דמי מידך. וידע הקוסטינר שכך היא המידה של ה'. אמר לו אם אני מרבה עליך בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו כן, השבע לי נשבע לו, מיד הרבה עליו בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו ויצאה נשמתו מהר, וגם הוא קפץ ונפל לתוך האש והשמיע קולו מן האש ואמר, באשר תמותי אמות ושם אקבר (רות ו) באשר תחיי אחיה. מיד יצאה בת קול מהשמים ואמרה אשריכם רבי חנניא בן תרדיון וקוסטינר שאתם מזומנים לחיי העולם הבא.

גזירת מלך מלכי המלכים מי יכול לבטל אותה

ואחריו הוציאו את רבי יהודה בן בבא מבן שמונה עשרה שנה ועד שבעים שנה לא טעם טעם שינה אלא כשינת הסוס ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ולא על טהור טמא, והיה טהור כל ימי חייו, ומלמד לתלמידים יומם ולילה, ואותו היום שנהרג בן שבעים שנה היה והיה יושב בתענית, היה שם זקן אחד ורבי ראובן בן אצטרובל שמו, שלח לו, רבי יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה, אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העזה פניה לאבד מרגליותינו, אלא אם רצונך יכול אני להשתדל אצל קיסר שאמות אני תחתיך ותנצל אתה, שלח לו רבי יהודה, ראובן אחי אם גזירת בשר ודם אין אנו יכולין לבטל אותה, גזירת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מי יכול לבטל אותה? אלא תניח דבריך ותברך דיין האמת, אמרו לו תלמידיו רצונך שתטעם עכשיו משהוא שלא תהרג בנפש יגעה? (חלשה) אמר להם ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך הייתי בתענית ולא טעמתי כלום, עכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך, אתם אומרים לי לאכול ולשתות? אמרו לא טעם כלום ומת בתעניתו, ציוה הקיסר וחתכו אותו איברים איברים והשליכו אותו לכלבים ולא הספידו אותו ולא קברו אותו, יצאה בת קול ואמרה אשריך רבי יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות.

אוי לך ולבושתך כשישחקו עצמותיך בגהינם

ואחריו הוציאו את רבי יהודה בן דמא. באותו היום ערב שבועות היה אמר לו רבי יהודה לקיסר, בחייך המתן לי מעט עד שאקיים מצות עצרת (שבועות) ואקדשו, כדי לשבח לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את התורה, אמר לו קיסר ועדיין אתה בוטח בתורה ובאלוקים שנתנה? אמר לו כן, אמר לו הקיסר אין אתה רואה שאתה יוצא ליהרג, אם כן מה שכרה של תורתך? אמר לו, עליה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. לעולם הבא ולעתיד לבוא. אמר לו קיסר אין שוטים בעולם כמותכם שסבורים אתם שיש עולם אחר, אמר לו אין שוטים בעולם כמותכם שכופרים באלוקים חיים, אוי לך ואוי לבושתך כשתראה אותנו באור החיים ואתה ישחקו עצמותיך בדיוטא התחתונה שבשאול (גיהנם), מיד חרה אפו של קיסר עליו וציוה לקשרו בשערות ראשו בזנב הסוס ולמשוך אותו בכל הרחוב של רומי, ואחר כך ציוה לחתוך אותו איברים איברים, ובא אליהו הנביא זכור לטוב וליקט את האיברים וקבר אותם במערה אחת סמוכה לרומי, ושמעו כל אנשי רומי נהי ובכי יוצא מאותה מערה כל השלושים יום, באו והודיעו לקיסר, אמר להם אפילו העולם נהפך לתוהו ובוהו איני מניח עד שאעשה רצוני באותם עשרה זקנים.

רבי חוצפית קרע את בגדיו ובכה בכי גדול

ואחריו הוציאו את רבי חוצפית המתורגמן, אמרו עליו על רבי חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל והיה שונה מאה ושמונים פנים בתורת כהנים. והיה מראה פנים על טמא שהוא טהור ועל טהור שהוא טמא, ויודע שבעים לשון ובקי בהם אמרו עליו על רבי חוצפית המתורגמן שהיה בן מאה ושלושים שנה כשהוציאו אותו להריגה והיה יפה תואר ויפה מראה. והיה דומה למלאך ה' צבאות, באו ואמרו לו לקיסר את יופיו ואת שיבתו ואמרו לו בחייך רחם על הזקן הזה, אמר לו קיסר לרבי חוצפית בן כמה שנים אתה? אמר לו בן מאה ושלושים שנה חסר יום אחד, בבקשה ממך המתן לי עד שיתמלא יומי, אמר לו קיסר, מה זה משנה לך אם תמות היום או מחר? אמר לו כדי שאקיים שתי מצוות! אמר לו מה מצוות אתה רוצה לעשות אמר לו קריאת שמע של ערבית ושל שחרית שאמליך עלי את השם המיוחד הגדול והנורא. אמר לו קיסר, עזי פנים ועזי נפש עד מתי אתם בוטחים באלוקיכם? והלא כבר זקן והלך כוחו שאילו היה בו כח היה נוקם נקמתו ונקמת עמו ונקמת ביתו כמו שעשה לסיסרא ולכל מלכי כנען, כיוון ששמע רבי חוצפית כך בכה בכי גדול וקרע את בגדיו על גידוף שם שמים ועל החירוף, אמר לקיסר אוי לך קיסר! מה תעשה ליום אחרון כשיפקוד ה' על רומי ועל אלוהיכם! אמר קיסר עד מתי אתוכח עם זה, הוציאוהו וסקלוהו ותלוהו.

היית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה

ואחריו הוציאו את רבי חנינא בן חכינאי, אמרו עליו על רבי חנינא בן חכינאי שכל ימיו היה יושב בתענית מבן שתים עשרה שנה ועד בן תשעים וחמש שנה, ואותו היום שהוציאו אותו להריגה ערב שבת היה, אמרו לו תלמידיו, רבי רצונך שתטעם משהו קודם שתהרג? אמר להם עד עכשיו אני שרוי בתענית ועכשיו שאני יודע באיזו דרך מוליכין אותי אוכל ואשתה? התחיל בקידוש היום והיה אומר מויכולו עד ויקדש, לא הניחו לו לגמור את הדבר עד שהרגו אותו, יצאה בת קול ואמרה, אשריך רבי חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה, (כשאמרת ויקדש).

החזיקו איש ברעהו ותאבו שלום ומשפט

ואחריו הוציאו את רבי ישבב הסופר, אמרו עליו שהיה בן תשעים שנה אותו היום שהוציאוהו ליהרג, כיוון שהוציאו אותו, באו תלמידיו ואמרו לו, רבינו תורה מה תהא עליה? אמר להם בני, עתידה תורה להשתכח מישראל לפי שהאומה הרשעה העיזה פניה והערימה סוד לאבד מרגליותינו ממנו, והלואי שהייתי כפרה על הדור אבל אני רואה שאין לך רחוב ורחוב שאין בו חלל חרב שעתידה אומה הרשעה לשפוך דם נקי מישראל. אמרו לו רבינו ומה יהיה עלינו? אמר להם החזיקו איש ברעהו ותאהבו שלום ומשפט אולי יש תקוה. אמר לו קיסר! זקן! בן כמה שנים אתה אומר לו, היום בן תשעים שנה אנוכי, ועוד לפני שיצאתי ממעי אמי היתה הגזירה מאת ה' למסור אותי ואת חברי בידך כדי לתבוע דמנו מידיך, אמר לו וכי יש עולם שני? אמר לו כן, ואתה אוי לך ואוי לבושתך כשיפרע הקדוש ברוך הוא דם חסידיו מידיך? אמר קיסר: מהרו והוציאו גם את זה ואראה כוחו וגבורתו של אלוקי זה, ומה יעשה לי בעולם שני וציוה שישרפו אותו, ובשעה שהוציאו אותו היה מקבל עליו עול מלכות שמים, וכיון שהגיע לפסוק הזה ויאמר ה' אל משה לאמר יצאה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום!

הניחו לי עד שאקיים מצוות שבת

ואחריו הוציאו את רבי אלעזר בן שמוע, אמרו עליו על רבי אלעזר בן שמוע שהיה בן מאה וחמש שנים ומקטנותו ועד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא דבר תפילות (דברים טפלים ובטלים) מפיו. ולא התקוטט עם חבריו בן בדיבור בן במעשה והיה עניו ושפל רוח, וישב בתענית שמונים שנה, ואותו היום שנהרג, ערב שבת היה, ביקשו להוציאו לבימה בתשע שעות ביום, אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו על שבת אתה בוטח? ומהו שבת? אמר להם מצוה שציוה אותי ה' ושבת שמה שכתוב בה מחלליה מות יומת, אמרו לו אם אלוקיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות? אמר להם כדי שיתבע דמינו מידכם, הלכו ואמרו לקיסר. שלחו והביאו אותו לפניו אמר המלך אי עם עזי פנים. אפילו בפיתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים, פָתַח פֶתַח לו קיסר שאם יסביר לו פנים יניח לו. אמר לו מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות מיתת שמים, שכך אמרו חכמים שכל המחניף לרשע לבסוף נופל בידו.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע

אמר לו קיסר אם יש כח בידו מפני מה אינו מציל אתכם מן המלכות? אמר לו כבר אמרתי לעבדים שלך ששאלו אותי, כדי להפרע מכם! אמר לו ויפרע עכשיו? אמר לו ומה אם כשהחריבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכות אפיים עכשיו לא כל שכן, אלא אין אנו יודעים בכבשונו של ה' יתברך. ציוה המלך והוציאוהו מעליו וגזרו את דינו, לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו, רבינו! היה לך להחניף לו בזה הדבר (כלומר אם היית מחניף לו אזי הוא היה משחרר אותך ולא הורג אותך) אמר להם די לאלעזר להיות כחבריו (שמתו על קדוש שם שמים) ובשעה שהוציאו אותו להורג התחיל בקידוש היום. אמרו לו לקוסטינר, תניח לו שיגמור רק את הקידוש כיון שהגיע לאשר ברא אלוקים לעשות הכה אותו הקוסטינר ויצאה נשמתו בתיבת אלוקים, יצאה בת קול מהשמים ואמרה, אשריך אלעזר בעולם הזה היית דומה לאלוקים ויצאה נשמתך באלוקים: יתברך ויתנשא עילת העילות שלו נתכנו עלילות וברוך המקדש ברבים, (עד כאן מספר אבותינו) ובעזרת ה' יתקיים הפסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שה' יתברך יופיע וינקום בצמאי הדם הללו, שידוע הרב הגאון רבי מצליח מזוז הי"ד היה נוהג לומר את הפסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שבתפילה עשרה פעמים כנגד עשרת הרוגי מלכות.

חרב באה לעולם על עיוות הדין

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. כידוע שללא הדין והמשפט אי אפשר היה להתקיים כי כל אדם שהיה קצת גיבור יעשה ככל העולה על רוחו ומַאן דאלים גָבַר, וזה גם אחת משבע מצוות בני נח שהם חייבים להעמיד להם בתי משפט ובפרט שיהיה פחד מהמשטר ומהמשפט אפילו שאצלם זה לא על פי התורה, ולצערינו גם אצלינו פה בארץ הקדושה בעוונותינו הרבים הבתי משפט לא הולכים על דיני התורה אלא על פי החוקים העותומנים, שעליהם אמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"ח) חרב באה לעולם על עיוות הדין ועל עינוי הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה, ועל זה מתפללים בתפילת העמידה השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה וממילא מה שיצא מזה והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו ה' אתה לבדך.

אני לא צריך עורך דין בשביל דבר כזה פשוט

ומעשה שהיה לפני כשישים שנה בערך ביהודי שהבריח לארץ ויסקי בכמויות גדולות והוא נתפס עם כל הארגזים המלאים בויסקי ונקבע שבעוד שבועיים משפט שבו הוא היה צפוי שיוחרם כל הארגזי ויסקי וגם קנס גבוה מאוד וגם מאסר שהרי הוא נתפס על חם וגם הוא הודה, אלא שבהגיע יום המשפט הוא לא נראה עצוב בכלל אפילו דוקא שמח, השופט שאל אותו מי זה העורך דין שלך? אני לא צריך עורך דין בשביל דבר כזה פשוט, כי חבל לי על הכסף, התובע נשך את שפתיו ואמר בלבו הוא כנראה לא יודע מה מצפה לו, והשופט אמר לתובע בכבוד תדבר מה שאתה תובע אותו, והוא החל להרצות ולומר את כל הסעיפים של האישום שהוא עבר עליהם ובסוף הוא גם אמר מה הוא דורש שכבוד השופט יעניש אותו שזה החרמת המשקאות וקנס גבוה ותקופה ממושכת של מעצר.

אני לא הברחתי לא דרך הים ולא דרך היבשה

ואז פנה השופט לנאשם ואמר לו מכיון שאין לך עורך דין אז אתה תדבר מה יש לך להשיב על דברי הקטגור, אני לא מבין על מה כל הרעש תפתחו את ספר החוקים ותראו מה כתוב לגבי האיסור להבריח, ואכן הספר נפתח והשופט קרא בקול רם אסור להבריח בן דרך הים ובן דרך היבשה אמר לו הנאשם אני לא הברחתי לא דרך הים ולא דרך היבשה, אלא דרך האויר ואין שום סעיף שמראה שזה אסור ואני לא מבין על מה כל הרעש הזה כאילו עשיתי איזה עבירה פלילית? השופט עילעל בספר לחפש באשר ימצא אולי הוא יגלה איזה חוק לגבי הברחה דרך האויר ולא מצא מכיון שכשחוקקו את ספר החוקים כמעט לא היו בכלל מטוסים בעולם ולא בישראל ולא חשבו על זה, ועל כרחו של השופט הוא זיכה את הנאשם, ותיקנו את הנוסח בחוק שאסור להבריח גם דרך האוויר.

בסוף האבא בורח מהבן שלו

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכ"ו. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא על פי מה שאמר החכם באדם שלמה המלך (משלי י"ג כ"ד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר, כלומר שאם האבא יחסוך מלהוכיח את בנו על דברים רעים שעושה זה אומר שהוא שונא את הבן שלו. אלא הוא צריך ליתן לו מוסר אמנם בתחילה בעדינות ואם רואים שזה לא עוזר אזי צריך להיות יותר תקיף ועל אבשלום בנו של דוד המלך כתוב בנביא (מלכים א' פ"א) ולא עצבו אביו מימיו, כלומר דוד המלך מעולם לא צעק על בנו אבשלום ובסופו של דבר ראינו מה יצא מאבשלום, עד שדוד המלך אומר בתהלים (ב' א') מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. וכן הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו לפני שהוא שלח אותו לגאול את העם. מזה בידך, ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו, מסבירים המפרשים (כמדומני רבי יעקב אבוחצירא זיע"א) מזה גימטריא בן, שה' אומר למשה את הבן שלך איך אתה מתכוין לחנך לעבודת ה'? ומשה רבינו עונה, מַטֶה כלומר אם צריך להכות אני יכה ואם צריך לצעוק עליו אזי אצעק עליו, וה' אומר לו כביכול השליכהו ארצה כלומר תן לו לעשות מה שהוא רוצה. וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. שבסוף האבא בורח מהבן שלו

אמו קשרה אותו לעמוד והתחילה להכות אותו

אך עדיין יש תקוה, ומה התקוה? על זה ה' אומר למשה אחוז בזנבו כלומר המילה זנב זה ראשי תיבות זו נפש בהמית, כלומר צריך לדבר אתו דרך הבהמיות שלו ולהציע לו גשמיות כגון אם תשמור שבת אני יתן לך מתנה או סכום כסף וכן לגבי תפילין וכן תפילות ושיעורי תורה וממילא מצוה גוררת מצוה עד שנאמר בתורה ויהי למטה בכפו שהילד יחזור להיות בידיים שלך, ושלמה המלך עצמו שכתב את הפסוק הזה חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, כידוע באותו יום שהוא בנה את בית המקדש, באותו יום הוא גם התחתן עם בת פרעה, ובבוקר צריך להקריב קרבן של שחר, שנאמר (במדבר כ"ח ד') את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בן הערביים. וזה היה אמור להיות הקרבן הראשון בבית המקדש.

אלא שבת פרעה עשתה כישוף כאילו זה עדיין לילה ושלמה המשיך לישון וכבר נהיה מאוד מאוחר, ומי הוא זה ואיזה הוא שילך לנסות להעיר את המלך משנתו שהרי המפתחות של בית המקדש נמצאים אצלו! ואמו בת שבע הלכה להעיר אותו וקשרה אותו לעמוד והתחילה להכות אותו מכות חזקות ואמרה לו, אם חס ושלום תעשה מעשים רעים לא יתלו את הסירחון באבא שלך כי כולם יודעים שהוא צדיק אלא יתלו את הסירחון באמא שלך, שנאמר (משלי י' א') בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, ושלמה המלך הודה לאמו על המכות ואפילו כתב לה שיר שכל עם ישראל שרים אותו כל ליל שבת אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה.

מי גרם לו להפסיד את כל עולמו

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שלימוד של מוסר שמראה לאדם את עומק הדין בשמים וכמה הקדוש ברוך הוא מדקדק על כל דיבור שהאדם מדבר, ועל כל שמיעה ועל כל ראיה ועל כל מחשבה זה מה שיצליח להעמיד את האדם. שהוא עולם קטן ולולא לימוד המוסר גם אם יהיה האדם כגובה ארזים גבהו בתורה, יש לדעת שחלילה הוא עלול להדרדר לגמרי מעבודת ה', וכידוע ירבעם בן נבט שכל חכמי דורו היו לידו כעשבי השדה והוא היה כארזי הלבנון (מהרש"א) והוא בתחילה היה צדיק וידע לפרש את התורה בהמון פירושים עד שאמרו עליו שבתורתו אין דופי וכל דבריו היו פרושין כמו שמלה כלומר ברורים וחדים מאוד, ומה גרם לו להפסיד את עולמו ולהעמיד שני עגלים לעבודה זרה והיה ממחטיאי הרבים הגדולים ביותר בתולדות האנושות לעבודה זרה? והרי הוא למד תורה הרבה מאוד?

מי בראש?

על זה אומרים חז"ל (סנהדרין ק"א) שהיה בו מידת הגאווה וכיוון שהוא ידע שכשיעלו לרגל לבית המקדש אזי רק מי שהוא ממלכי בית דוד מותר לו לישב בעזרה, ממילא רחבעם ישב והוא עצמו יצטרך לעמוד והוא עלול להיראות כמו השומר או המשרת שלו וזה לא בא בחשבון, שאני מלך של עשרה שבטים והוא מלך של שני שבטים והוא יראה חשוב ממני? היה לא תהיה, אז מה עושים? לא בוחלים בשום דבר והעיקר להחזיק את כבודי להיות חשוב יותר מכולם, ולכן העמיד עגל אחד באיזור דן לכל אלה שירצו לעלות לרגל מאיזור הצפון, ועגל אחד הוא העמיד באיזור בית־אל לכל מי שירצה לעלות לרגל מכיוון הדרום ואמר להם לא לעלות לרגל אלא לעבוד עבודה זרה. והכל בגלל שהוא לא למד מוסר שמראה לאדם את עומק הדין הנורא בשמים, וכן כשהקדוש ברוך הוא תפס אותו בבגדו (כביכול) ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נשב בגן עדן, מה שאל אותו ירובעם? מי בראש האם אני או בן ישי? אמר לו הקדוש ברוך הוא בן ישי בראש! אם כך אני לא מוכן אמר ירובעם.

מי יישר את המידות ומי יתקן אותם

ומי שמתבונן בזה לא מבין? האם היה לירבעם בעיה באמונה? בודאי שלא. הקדוש ברוך הוא בעצמו מדבר איתו. האם הוא לא ידע מה מצפה לו על כל עבירה שהוא חוטא ומחטיא? הוא ידע מצוין, האם הוא לא ידע שברגע אחד הקדוש ברוך הוא יכול להרוג אותו ואין לו מלכות ולא שום דבר? בודאי שהוא ידע, אבל הגאווה שלו שהוא לא חשב שזו מידה מאוד רעה כיוון שהוא לא למד מוסר היא היא הביאה לו את החורבן הגדול, וממילא נבין בדורינו כמה מוסר כל יהודי צריך ללמוד מוסר וכמו שאומר המסילת ישרים (בהקדמה) שהרי עַיִר פרא אדם יוולד עם מידות לא מתוקנות קנאה ושנאה וגאוה ועצלות, ואם האדם לא ינסה לשפר ולתקן את מידותיו אזי מי יישר אותם ומי יתקן אותם, ולא רק שהם לא יתוקנו אלא הם יגדלו לרעה הרבה מאוד וזה רומז לנו התנא שהעולם שזה האדם עומד על הדין כלומר שהאדם צריך להכניס ללבו מוסר מה זה עומק הדין לפחות חצי שעה ביום.

סמר מפחדך בשרי ממשפטיך יראתי

ומי לנו גדול מדוד המלך שלא פחד משום בריה בעולם אם זה מחיות טרף שהרי נלחם עם אריות ודובים, וכפי שכתוב בנביא (ש"א י"ז ל"ו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. וכן לא פחד אפילו מגליית שהיה ענק עם חרבות ושריון ודוד המלך אומר לו אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה' צבאות אשר חירפת וזרק עליו אבן והרג אותו, וכן מהפלשתים הרבים דוד המלך לא מפחד שנאמר (תהילים י"ח ל"ח) ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם אבל כשדוד מלכנו נזכר ביום שהוא יצטרך לעמוד מול המלך הגדול בורא כל העולמות ויוצר כל הנשמות אזי הוא אומר (שם קי"ט ק"כ) סמר מפחדך בשרי ממשפטיך יראתי. כלומר דוד שלא מכיר לכאורה את המושג פחד, פתאום אנו רואים שהוא נורא מפחד עד שעמדו שערותיו כמו מסמרים מן הפחד שתקף אותו כשנזכר במעמד היום שיצטרך ליתן דין וחשבון שזה נובע מלימוד המוסר.

מי זוכה להיות בן העולם הבא

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהדין רומז לדינים כלומר להלכות שצריך ללמוד הלכות שהרי אמרו חז"ל (ברכות ח' ע"א) אין לו לקדוש ברוך הוא מאז חורבן בית המקדש אלא ארבע אמות של הלכה וכן אמר בתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ומי לנו גדול מהחפץ חיים שחיבר הרבה חיבורים אבל החיבור שהוא ישב עליו הכי הרבה זמן כעשרים ושמונה שנה זה ספר ההלכה משנה ברורה, שזה ספר חובה בכל בית יהודי, וכן רבינו יוסף חיים זיע"א עשה המון חיבורים אך החיבור המפורסם יותר מכל החיבורים זה ספרו הבן איש חי שזה ספר הלכה מפליא ביותר.

חטאים של שבת זה לא חטאים רגילים

וכן בדורנו פאר הדור והדרו מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א שכל ספריו וחיבוריו האדירים הכל סביב ההלכה חוץ מענף עץ אבות על פרקי אבות. וגם אם אנו לא מחברי חיבורים של הלכות לפחות האדם ישתדל ללמוד הלכות כראוי, ויחזור ויחזור ובעיקר הלכות שבת שהרי רבי יהונתן אייבשיץ כותב שאם האדם לא לומד הלכות שבת על בוריים מובטח לו חלילה שיחטא וחטאים של שבת זה לא חטאים רגילים אלא של מיתות בית דין, אך כמובן לא יזניח את שאר הדברים וילמד הלכות ברכות ותפילה והלכות בית הכנסת ועוד ועוד. כי אין שמחה לאדם כמו ידיעת ההלכות על בוריין ובורח מן הספיקות ועושה הכל על פי הדין. ומה טוב ומה נעים המנהג שנהגו ברוב בכל הבתי כנסיות בארץ ובעולם כשאומרים תנא דבי אליהו לומר שתים שלוש הלכות לזכות את הרבים, וכן בן מנחה לערבית שמוסרים שיעור אם זה באגדה אם זה בפרשת השבוע ישתדלו גם לומר כמה הלכות כי בלי זה איך ידע האדם מה חובתו בעולמו. שהרי פירוש המילה הלכות זה ללכת, וכמו שאדם צריך להגיע לכתובת מסויימת הוא צריך לדעת ולשאול ולברר איך מגיעים לשם, ובלי זה הוא עלול להסתובב כל היום ולא למצוא וכן בהלכות שאם האדם ילמד כמה חשוב וצריך להניח תפילין אבל הוא לא ידע איך מניחים תפילין זה לא שוה וכן אדם ילמד כמה חשוב לשמור שבת אבל לא ילמד הלכות שבת זה לא טוב.

וכן אדם שלומד הרבה גמרא יפנה קצת זמן ללימוד הלכה וכן כשמגיע בגמרא לדברים שיש בהם עניינים של הלכה ישתדל לפתוח את השולחן ערוך וילמד הדק היטב את ההלכה. שהעולם עומד על הדין, כלומר לדעת כל דין ודין.

מרן בכה עימהם ולא היה מסוגל לבוא לשיעור

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. מי לנו גדול ממרן פאר הדור שכשהיה מוסר שיעור בהלכה היה משתדל לפשט את הדברים בצורה הכי ברורה שאפשר למרות שהוא היה ברום המעלות הוא ירד אל העם שגם הצלם עם הקוקו שמעביר את השיעור בלויין לכל עמו בית ישראל השותים בצמא כל מילה של מרן היה שומע ומבין כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, ועם כל האבהות של מרן ולא פעם ולא פעמיים הרב היה שומע צרותיהם של הבאים אליו ובוכה עימם ביחד וזכורני שהייתי פעם בירושלים עיר הקודש בישיבה הקדושה אור החיים שמרן היה רגיל לבוא לשם כל יום חמישי בערב למסור שיעור ומשום מה באותו יום מרן התאחר עד שהרב אלבז ראש הישיבה, שמסר בינתיים את השיעור קיבל פתק שהרב שמע זוג שבאו אליו וסיפרו לו את צרותיהם והרב בוכה עימהם והוא לא מסוגל לבוא לשיעור, ועם כל רחמנותו וענוותנותו כשהיה צריך ללכת לפי הדין וראה שהדבר נוגד את ההלכה, אזי הרב לא ויתר על קוצו של יוד גם אם זה היה עד כדי מסירות נפש ממש.

מרן מיד פיטר אותו ממשרתו להציל את הרבים

ומעשה שהיה כך היה. לפני יותר מששים שנה שהרב נתמנה להיות רב במצרים היה לו מאבקים עם ראש השוחטים שם שקראו לו שמעון אקוואע שהיה אדם רשע ורע מעללים ומחלל שבת בפרהסיא ומכשיל את הרבים באיסורי נבילות וטריפות וכאשר כל זה נודע למרן מיד פיטר אותו ממשרתו כדי להציל את הרבים מאיסורים חמורים כאלה, אבל ראש השוחטים לא ויתר והחל לרדוף את מרן ואפילו איים עליו לרצוח אותו נפש, וכל תקופת שהותו של מרן במצרים היה נרדף בידי האיש הרע הזה. והנה לאחר יציאת מצרים שהרב חזר לארץ הקודש והתמנה כחבר בבית הדין בפתח תקוה, יום אחד נחרדה אשתו הרבנית מרגלית ע"ה בראותה את שמעון אקוואע הנ"ל מתהלך בצד ביתה הלוך ושוב. לעת ערב סיפרה למרן בעלה על כך, ומרן הצטער על הפחד שאחז את רעייתו. כי גם בלי זה כבר קינן חשש בליבו שמא יבקש הרשע להזיקו, לפי שכמה ימים לפני כן, בא זה הרשע לפני רבי ניסים עזראן זצ"ל (ראש ישיבת בית שמואל בירושלים) וביקשו להתמנות כשוחט כשבידו סמיכת חכמים על השחיטה וגם חזקת כשרות מאחר שהוא שוחט כבר כמה חודשים במבשרת בירושלים.

נטל שמעון הנ"ל את האקדח

רבי ניסים שהיה רגיל בספרו של מרן יביע אומר (שכבר נדפס חלק א' ומרן סיפר על מה שקרהו עם שמעון אקוואע) החל מהרהר בינו לבן עצמו מנין מוכר לו שמו של השוחט עד שנזכר ובדק בספר יביע אומר. וצעק עליו בקול, פסול אתה תסתלק ממני! אחר כך סיפר רבי ניסים למרן זיע"א את מה שאירע והודיע לו ששמעון הנ"ל עלה לארץ ישראל ומבקש להתמנות כשוחט ובודאי אם לא נתמנה אצלו, ילך אצל אחרים ויתמנה וגם בלי זה כבר הוא שוחט במבשרת, מיד הלך מרן ללשכתו של הראשון לציון והרב הראשי לישראל דאז רבי יצחק ניסים ז"ל, ושאל אותו אם שמע איזה דבר אודות שמעון אקוואע, אמר לו רבי יצחק אמנם כן, הוא היה אצלי וביקש להתמנות כשוחט, הראה לו מרן את מה שכתוב אודותיו בספרו יביע אומר, ולמחרת הודיע הרב יצחק ניסים לשמעון אקוואע שלא יאפשר לו להיות שוחט בכל ארץ ישראל. מיד חרה אפו של שמעון הנ"ל והוא הרגיש שמרן "רודפו", והחליט להינקם ממנו.

מה עשה בא לבית מרן זיע"א יחד עם גיסו עארף שר"י, דחף את הרבנית בחוזקה ונכנס לחדרו של הרב שהיה עוסק בדברי תורה ביחד עם חותנו רבי אברהם פטאל ז"ל הוציא מאמתחתו אקדח והחל מאיים, הגיע הזמן לחסל אותך! במצרים מיררת את חיי וגם בישראל אתה מבקש לרדוף אותי? הלא אני באתי לכאן לפתוח דף חדש ואתה הורס את חיי! ענה לו הרב דף חדש אתה מבקש לפתוח? הרי רק לפני כמה ימים בכנס דיינים בירושלים, שאל אותי אדם אחד תושב מבשרת אם מותר לשחוט בלי כיפה שכך ראה אותך בעבודתך ואיזה דף חדש אתה רוצה לפתוח? נטל שמעון הנ"ל את האקדח בידו ואמר בכל זאת אתה לא תגזול את פרנסתי!

אם זה נכון תקבל עשרה גרוש

נבהל רבי אברהם והחל מתחנן בפני שמעון. אם תחפוץ להרוג אזי תהרוג אותי כי הרב אדם צעיר ואבא לילדים רכים, השיב לו שמעון אם כן מדוע על הילדים שלי הוא לא מרחם? השיבו הרב, לא תתרעם על כך אני אדאג לך למשרה אחרת אבל את השחיטה תעזוב, כי כל ימי חייך לא תוכל להחטיא את הרבים, החזיר שמעון את אקדחו למקומו ועזב את בית הרב עד עולם. סוף דבר שאחר זמן בשנת תשכ"ו (1966) נכנס בנו של מרן, רבי יעקב זצ"ל לחנות מכולת, ובהיותו נער ראה בצד העיתון מודעה כי שמעון אקוואע נהרג בסכסוך עם חבריו שעסקו עמו בהברחת סחורות מעבר לגבול. וכשסיפר זאת לאביו, אמר לו שאם יתאמת הדבר יתן לו עשרה גרוש על בשורתו, ושהביא בנו את המודעה גזורה לפניו וראה כן בעיניו נתן לו את שהבטיח, (ספר אביר הרועים עמוד 260).

לעלות בזהירות עם הסלים והקניות

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. אפילו שהעולם עומד על הדין לפעמים צריך לנהוג לפנים משורת הדין. ומעשה שהיה בנהג אוטובוס בירושלים ביום ששי אחרי הצהריים שהוא עושה הקו שלו שזה היה בעצם האוטובוס האחרון. והאוטובוס מתחיל להתמלאות וכשהוא הגיע לאיזור של שוק מחנה יהודה והוא ראה את התחנה עמוסה באנשים לא ידע מה לעשות מצד אחד זה בעיה שיהיו יותר מעשרה איש שיעמדו ומצד שני איך אני יכול להשאיר כאן את האנשים ששבת קודש עומדת לפרוס כנפיה על עיר הקודש ועל כל העולם כולו שהרי זה האוטובוס האחרון, ואמר להם לעלות בזהירות עם הסלים ועם הקניות ואכן כולם עלו ועמדו בדוחק גדול מאוד אך יודעים שאנו בדרך הביתה, אלא שבצומת ציפתה לנהג הפתעה לא נעימה, עמדה שם ניידת משטרה שידעה שעם האוטובוס האחרון יש בעיות של מעל המותר וציפתה לו, השוטר שיצא מהניידת סימן לו לעצור בצד והנהג ירד והשוטר אמר לו מה זה צריך להיות אתה לא מתבייש אתה מעלה אנשים מעל המותר? אני כותב לך דו"ח רציני יכול להיות שתצטרך לחפש לך בהמשך מקצוע אחר, הנהג אמר לו אדוני השוטר תזמין אותי לבית המשפט בבקשה שם אני יטען את כל הטענות שלי, אתה בטוח אמר השוטר? אתה עלול להפסיד שם הרבה יותר! בודאי שאני בטוח, שם אולי הם יבינו אותי יותר.

הלב היהודי לא מסוגל להשאיר כך אנשים לשבת

ואכן השוטר הזמין אותו לבית המשפט והשוטר הגיע וכמובן גם הנהג, והשוטר הגיש את תביעתו ואמר לשופט הנהג הזה העלה לאוטובוס אנשים הרבה מאוד מעל המותר והיו שם לפחות מאה ועשרים אנשים אני דורש לקנוס אותו בקנס גבוה, ולתת לו שלילה לפחות זמנית. מה יש לך לומר אדוני הנהג שאל השופט! לא היו שם מאה ועשרים אנשים היו כמה אחדים מעל המותר ולא יכלתי שלא להעלותם כי זה היה האוטובוס האחרון ואם לא הייתי מעלה אותם הם היו עושים את השבת בתחנת האוטובוס בלי להיות עם משפחתם ואני חושב שלב יהודי לא מסוגל להשאיר אנשים כך לשבת, ואני מוכן להוכיח שלא היו יותר משבעים שמונים איש באוטובוס! איך אתה יכול להוכיח שאל השופט ואמר לו אם תצליח להוכיח אתה יוצא זכאי אבל אם לא אתה תשלם ביוקר!

איך ידעת שכאן זה לא יצליח?

אני יכול להוכיח אבל זה לא כל כך מכובד איך שאני יוכיח! לא משנה מכובד או לא אמר השופט יש לך כל דרך להוכיח. אין בעיה אמר הנהג, הרי האוטובוס של אגד חונה בסמוך ממש לבית המשפט השופט יבקש מכל האנשים שבאולם וכן כל העורכי דין והפקידים החשובים וכן את השוטר לצאת לכמה דקות ולעלות לתפוס מקום באוטובוס ונראה כמה יכולים לעלות. השופט הסכים להצעה למרות שהיא נראית קצת משונה וכך כולם יצאו ותוך זמן קצר כל מקומות הישיבה נתפסו ובקושי היו חמש עשרה בעמידה וכבר אמרו אין מקום יותר. והנהג יצא זכאי בזכות שבת קודש. אחרי המשפט קרא השופט לנהג ואמר לו אני רוצה לדבר איתך ביחידות, בבקשה אמר הנהג, אמר לו השופט תשמע אני מכיר את השוטר הזה הוא לא טועה אף פעם ואני יודע שגם הפעם הוא לא טעה והיה אצלך את המספר של האנשים שהוא אמר אך השאלה שלי איך ידעת שכאן זה לא יצליח? אמר לו הנהג תשמע האנשים שבאים ממחנה יהודה זה אנשים פשוטים וענוותנים ולא אכפת להם להידחק ולהרגיש צפיפות וכל רצונם הוא להגיע הביתה לשבת קודש, מה שאין כן האנשים "החשובים" האלה העורכי דין והפקידים מהדרגות הגבוהות הם רוצים לעמוד בריווח ולא בצמצום לכן ידעתי שכאן זה לא יצליח, ללמדינו שהיכן שיש ענווה וצניעות יש הרבה מקום.

שלוש פעמים בכל יום

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. יש מצוות שהם לא כל כך קשות ויש מצוות שהם קשות יותר, יש מצוות שנוהגות פעמים אחדות בשנה או יותר ויש מצוות שנוהגות כל יום אבל יש מצוות שזה הרבה יותר כמעט כל הזמן ועל האדם לברוח מן הנסיון כדי שלא יבוא לידי בזיון וזו מצות שמירת העיניים והקדושה של המחשבה, שהרי לאכול מצות בליל הסדר ולשבת בסוכה בחג הסוכות ולהיות ערים במתן תורה כל הלילה כולנו נזהרים. וכן להניח תפילין ולשמור שבת ומועדים פשוט שאנו שומרים וכן לברך לפני ואחרי שאוכלים ושותים אנחנו ודאי מקפידים אבל כשמגיעים לעניין של שמירת העיניים פתאום אנחנו חושבים שזה מותר למרות שזה לאו מהתורה מפורש שהיהודי מזכיר אותו לפחות שלוש פעמים כל יום (ק"ש שחרית וערבית ועל המיטה) אבל הגמרא כבר אמרה (מכות כ"ג ע"ב) גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן הרבה יותר משאר העבירות.

האם רק במקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה

והמילה רְאִיָה זה אותיות יִרְאָה, ושם ניכרת היראת שמים האמיתית של האדם והעולם שזה האדם כי הוא נמשל לעולם קטן, (תנחומא פיקודי פרשה ג') עומד על הדין כלומר שאם הדין בשולחן ערוך אומר כך אזי אי אפשר לעגל פינות ולומר שבמקרה הזה אפשר להקל ואם האדם עושה את כל המצוות ואת העיניים הוא לא שומר אומר רבינו יונה (שע"ת ש"א) שהוא נקרא מומר לדבר אחד, ואומר הבן איש חי זיע"א בפירושו על התורה על הפסוק (ויקרא י"ט ב') קדושים תהיו, שרש"י מפרש כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ומקשה הבן איש חי זיע"א לכאורה כל המצוות מקדשות את האדם ולא רק גדר ערוה שהרי כשאדם נוטל ידיים ולובש ציצית ותפילין ומדליק נרות חנוכה וכיוצא בזה הוא מברך אשר קדשנו במצוותיו וממילא כל מצוה מקדשת את האדם ואם כן מדוע רש"י אומר שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה?

נפלו שתי שקים מלאים בשטרות של מאתים שקל

ועונה הרב שכדי להגיע לקדושה עצמה כל מצוה זה חלק אחד מפאזל של קדושה וכאשר אדם עושה כמה וכמה מצוות הוא מחבר את כל הפאזל ומקבל קדושה ובלשוננו אנו אפשר לומר כאדם שאוסף כל יום פחיות ובקבוקים והוא משתדל לאסוף כל יום כשש מאות פחיות במסירות נפש ממש כדי לאחוז בידו את השטר המפורסם ששוה מאתיים שקל ורוב הפעמים הוא מצליח גם בקיץ וגם בחורף וגם אם הוא צריך לחפש קצת בפח הזבל שהרי כל עבודה מכבדת את בעליה. והנה יום אחד לאחר ששקע בשינה מתוקה אחרי יום עבודה מפרך הוא שומע צלצול בפלאפון בשעה שתים וחצי בלילה וחבר שלו הכי טוב אומר לו תשמע לא רחוק מן הבית שלך עברה עכשיו המשאית של ברינקס ונפל להם שתי שקים מלאים בשטרות של מאתיים שקל, לא שטר אחד שאתה עובד יום שלם בשבילו אלא שתי שקים מלאים בהמון המון שטרות קום ולך מהר עם הפיג'מה, אבל האדון אומר לאיש מאחרי השפופרת עזוב אותי בשקט אני עייף יש לי עבודה קשה מחר תן לי לישון וניתק אבל משום מה הטלפון חזר על עצמו עשרים פעם עד שהישן התעצבן וניתק את הפלאפון והמשיך לישון.

אין לנו לצחוק אלא על עצמנו

ואנחנו קוראים את זה ולא מבינים את האוסף פחיות שאפילו על הספק היה כדאי לקום ולראות ואיך הוא ממשיך לישון? אומר הבן איש חי שאין לנו לצחוק אלא על עצמינו שזה מה שאומר רש"י שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, כלומר כל המצוות שאנו עושים במשך היום זה כמו פחיות כדי להגיע ליעד הנכסף שקוראים לו קדושה, אבל כשהאדם יכול לראות דברים של חוסר צניעות ולפגום בעיניו ובנשמתו והוא מתגבר זה שק שלם מלא שטרות של קדושה ולכן אדם שמשכים קום לבית הכנסת ומתפלל ומניח תפילין ולומד וכו' אבל אינו שומר עיניו אזי הוא מפסיד הכל.

עין של יהודי לא מסוגלת לראות

ואומר הזוהר הקדוש שהיצר הרע עולה לקטרג חלילה על ישראל ואומר לקדוש ברוך הוא בוא תראה כמה עוונות הם עושים? אומר הקדוש ברוך הוא אני לא רוצה לראות את הדברים הרעים של הבנים שלי כמו שהבנים שלי לא מסתכלים בדברים אסורים שנאמר לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ולכן היצר הרע עובד על זה שעות נוספות ועושה אירועים של ריקודים עם מכת ערוב ומייצר פלאפונים שכל ילד קטן וקל וחומר גדול יכולים לראות דברים שעין של יהודי לא מסוגלת לראות, ועל זה אומר התנא שהעולם עומד על הדין. כלומר כיוון שאתה יודע שזה הדין ואסור להסתכל אזי אל תסתכל וכל העולם עומד בזכותך.

ומעשה שהיה עם מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל לפני יותר מעשרים שנה שהוא ישב שבעה כשנפטרה אשתו הרבנית עליה השלום. ומכל קצוות תבל הגיעו לנחם את מרן וכן הגיע לשם הצדיק רבי אלעזר אבוחצירא זיע"א, ולאחר שישב קצת פנה הצדיק למרן ואמר לו יש לי שאלה והייתי רוצה שמרן יאמר לי את התשובה, הרי מרן זכה לבנים תלמידי חכמים מהדרגות הראשונות של הדור ואני רוצה לדעת מה הסיבה אם זה בזכות לימוד התורה אזי הרבה למדו תורה ולא זכו למה שמרן זכה לבנים כאלה צדיקים, ואם זה בזכות זיכוי הרבים אזי הרבה מזכים את הרבים ולא ראינו שזכו למה שכבודו זכה, ואם זה גמילות חסדים וצדקות שמרן עושה הרי הרבה עשו ולא זכו אם כן ילמדנו רבינו תורה היא וללמוד אנו צריכים כדי שגם אנו נזכה לבנים צדיקים כמו מרן? מרן ניסה להתחמק ואמר לרבי אלעזר, הקדוש ברוך הוא נתן לי אין לי איזה דבר מיוחד זה חסד ומתנת חינם שנתן לי!

אך לא איש כרבי אלעזר יוותר ואמר למרן אני לא עוזב את המקום הזה עד שהרב מגלה לי את הסוד כדי שנזכה כולנו! שמע הרב את דבריו והוא אמר לרבי אלעזר אני יגלה לך, אני הייתי דיין בבית הדין בפתח תקוה במשך הרבה שנים והיו באים לשם הרבה זוגות להתגרש והרבה נשים היו באות בלבוש לא כל כך צנוע שלא מתאים לבתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואני מעולם לא הרמתי את עיני להסתכל בהן וזו הזכות שלי שזכיתי לראות את כל הבנים שלי תלמידי חכמים מובהקים.

להיזהר באיסור אפילו קל שבקלים, עזרה ראשונה למתחילים

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שעל הדין זה אותיות שעל נידה אם הופכים את האותיות מהסוף להתחלה, כלומר העולם כולו יכול להיות טוב כאשר נזהרים בהלכות נידה כראוי, ומקיימים את המקוה כמו שצריך, ולא נכשלים אפילו באיסור קל שבקלים כגון להושיט מיד ליד שזה אסור מהדין וכן אם אוכלים רק הבעל והאשה באותו שולחן ואין אנשים נוספים שצריך להניח בשולחן דבר מסויים שלא רגילים להניחו בשולחן לסימן של זכרון וזה לא חסידות, אבל אם יושב בשולחן אדם נוסף אפילו מהבנים אין צורך להניח שום דבר ואם הם רוצים לא להניח דבר אפשר לשנות מקומות.

ואין צורך לומר שאסור לישון באותה מיטה גם אם היא רחבה וגדולה, ולא עוזר גם אם ילד נמצא באמצע, ובשעת הדחק ובפרט לזוג שהתחילו רק להתחזק אזי מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א אומר שאם יש בן המיטות הפרשי גובה כלומר שניכר שאחת המיטות גבוהה יותר וגם ניכר שזה שתי מיטות ולא אחת מותר, וקיבלתי מקרוב משפחתי הרב אלנתן מטבריה קיצור נמרץ של דיני הרחקות בן הבעל לאשה בזמן האיסור שנכתב לפי סדר א' ב' לפי פסקיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואמרתי שכדאי להעתיקו לטובת הקורא.

א. אכילה בקערה אחת, אסורים לאכול מקערה אחת אלא כל אחד ירוקן לצלחת אישית, וכן בסלטים, עוגות, גרעינים, כל אחד ישים לפניו ויאכל, ודברים שאינם נאכלים בבת אחת אלא מעט מעט, כגון לחם, גבינה וכדומה יש להקל.

אוטובוס, עדיף שהבעל ישב ליד החלון והאשה לכיוון האוויר שבאוטובוס וטוב שיניחו דבר חוצץ ביניהם כגון תיק.

ב. בגדים המיוחדים לאחד מהם (מעיל) יכול ללבוש מעיל המיוחד לה (כשאין בעיה מצד לא ילבש גבר שמלת אשה וכן ההיפך).

בושם, נכון להיזהר שלא להריח בכוונה בושם מגופה, ואם הבושם שלה מונח על השולחן מותר, וכן מותר להריח בשמים של הבדלה מידיה, ולאשה מותר להריח בושם מגופו.

לגבי בית הכנסת כותל המערבי, מותר ללכת לבית הכנסת או לכותל לגעת בספר תורה, אפילו בימי ראייתה, ובימים מיוחדים, כגון יום השבעה, חודש, שנה, או בכלל בערב ראש חודש מותר גם בימי ראייתה. וכן מותרת ללכת לקברי צדיקים תמיד.

ה. הושטת חפץ, לא יושיט חפץ מידו לידה אפילו החפץ ארוך, אבל במקום הצורך מותר כגון עגלה וכדומה. היכר באכילה על שולחן אחד, לא יאכלו על שולחן אחד בלי היכר. היכר זה חפץ שאינם משתמשים בו באותה סעודה וכן שינוי מקום זה היכר, אם יש עוד אנשים בסעודה לא צריך היכר.

הסתכלות במקומות המכוסים, מקומות המכוסים זה מקומות שרגילה לכסותן גם בביתה עם בעלה, הדין הוא תלוי, כשמסתכל על מנת ליהנות אסור, אבל בראיה בסתם שאין לו כוונה ליהנות מותר אבל המחמיר בזה תבוא עליו ברכה, אבל להסתכל במקומות הגלויים כגון בפניה, מותר גם שנהנה, וכן מותר להסתכל בבגדיה ובתכשיטיה אפילו כשהם עליה.

הצעת המיטה, אסורה להציע מיטתו בפניו כלומר לפני השינה בדבר של חיבה, כגון הצעת המזרון להניח סדינים ואפילו בשינוי אסור, אבל בבוקר לשם סידור הבית מותר ואפילו בפניו, דבר שהוא טורח או דרך שירות, כגון החלפת מצעים לכר ולשמיכה מותר ואם זה שלא בפניו מותרת בכל ואם הוא מסובב את הראש כדי לא לראות למרות שהוא יודע שהיא מציעה את המיטות גם מותר, ויש לדעת שגם הבעל אסור לו להציע את המיטות בפניה והוא יותר חמור ממנה.

הרחצת פניו ידיו ורגליו, אסור לה ליצוק מים על בעלה אפילו צונן, ולהכין לו כלי עם מים חמים מותרת, וכן מותרת להכין לו את האמבטיה להרחצת כל גופו ועדיף שלא בפניו, וכן מותרת להכין לו מים לנטילת ידיים.

התקשטות, אם רגילה להתקשט בימי טהרתה יכולה להתקשט, אם אינה רגילה להתקשט בימי טהרתה עליה להימנע מזה גם בימי נידתה.

הרחקת המיטות, יש להחמיר שיהיה לפחות רווח כלשהוא בן המיטות, וטוב להיזהר עד שלא יגעו השמיכות זו בזו, כשיש בן המיטות הפרשי גובה וניכרים כשתי מיטות, אף על פי שנוגעות מעיקר הדין מותר.

ז. זריקת חפץ, מותר ועדיף בדרך של עליה וירידה, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ח. חולה, אם הוא חולה שאין בו סכנה ואין לו מי שישמשנו, מותרת לשמשו בכל מה שצריך ותיגע בו בהפסק בגד כשאפשר, הרחצה והצעת המיטה בפניו אסור, אלא אם כן יש הכרח גדול מאוד. העברה מיד ליד מותרת אם יש צורך. ואם הוא חולה בסכנת נפשות מותרת בכל, חולה, אם אין בה סכנה, גם אם אין מי שישמשנה אפילו בשכר יש להחמיר, ומכל מקום בדיעבד לצורך גדול ישמשנה בהפסק בגד. העברה מיד ליד מותרת אם יש צורך, וכן יכול ליטול ידיה בבוקר או לסעודה שזה צורך מצוה. ויזהר שלא יגע בה. אבל אם היא חולה שיש בה סכנת נפשות ואין מי שישמשנה אפילו בשכר אינו מוצא. יש להקל בהפסק בגד, וכן כשיש סכנת נפשות מותר לו לסוך אותה במשחה גם במקומות המכוסים.

ט. טיול לגינות ולפרדסים, מותר לנסוע עם אשתו לטיול לגינות ולפרדסים וכדומה והמחמיר תבוא עליו ברכה. אם נוסע איתה לצורך עסקיו מותר לכתחילה, אם יש איתם אדם או תינוק ביניהם מותר לכתחילה גם בדרך טיול.

י. ישיבה במיטתה המיוחדת לה לשינה, אסור לבעל לשבת על מיטת אשתו אפילו שלא בפניה ואם אינה בעיר כלל מותר, יש להקל לאשה לשבת במיטת בעלה אפילו בפניו, כסא נוח מיוחד לה מותר לו לשבת עליו.

כ. כרים וכסתות המיוחדים לאחד מהם, אסורים להשתמש בהם ואם אינם מיוחדים מותר.

מ. מתנה, מותר לתת מתנה זה לזו אך לא ירבו בדברי חיבה.

מזיגת הכוס, אסור לאשה למזוג יין לבעלה בפניו, ועל ידי שינוי מותר כל שאר משקאות ואפילו חריפים מותר גם בפניו, אסור לשגר (לשלוח) לאשתו כוס יין אפילו לחדר אחר, ואם הכוס מיועדת גם לבני הבית מותר ועל כן בקידוש יש להקל, ואם הם לבד יניח הכוס לידו והיא תיקח לבד.

מגבת ידיים\פנים\רחצה, מותר להשתמש במגבת אחת.

נ. נפיחה, מעיקר הדין מותר לנפוח בפיו על בגדים שעליה להסיר משם לכלוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.

נגיעה בגופה, אסור לנגוע בה אפילו באצבע קטנה, נגיעה בבגדיה, אסור לגעת בבגדים שעליה גם אם אינה מרגישה, אבל אם אינם עליה מותר, אם לא יבוא להרהור, יזהרו שלא יגעו הבגדים שעליהם זה בזה.

נר הבדלה, מותר לבעל לברך בהבדלה מנר שבידה שזה לצורך מצוה.

ס. סיגריה, אסורים להדליק סיגריה זה לזה, שיריים של סיגריה שלה מותר.

ספסל שאינו מתנדנד, מותר לשניהם לשבת עליו ויזהרו שלא יגעו בגדיהם זה בזה, ספסל\ספה מתנדנדת, מותר לישב בספסל או ספה אפילו מתנדנדת ויזהרו שלא יגעו בגדיהם זה בזה אם רוצה למסור לבעלה את התינוק בברית המילה, אזי המנהג שהאשה אוחזת בתינוק בשתי כריות והבעל לוקח הכרית העליונה בלבד.

ש. שחוק וקלות ראש, יזהרו משחוק וקלות ראש כמובא במשנה (אבות פרק ג') שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה.

שיירי משקה, לא ישתה שיירי שתייתה בפניה, אבל שלא בפניה מותר, העביר שייריה לכוס אחרת, או הוסיף על שייריה או הפסיק אדם אחר ושתה ביניהם, או שאינו יודע ששתתה ממנו, או ששתתה ויצאה מהחדר ושתה הבעל וחזרה האשה מותר בכל אלו.

שיירי מאכל, מותר לאכול משיירי מאכלה של אשתו.

שינה במיטה אחת, אסורים לישון במיטה אחת ואפילו במיטה רחבה, ויש להחמיר גם בנוגעות זו בזו.

שירה, מותר לשמוע קול זמר של אשתו ובפרט אם שרה לתינוק להרגיעו או זמירות שבת, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

שכיבה במיטתה המיוחדת לה לשכיבה, אסור לבעל לשכב על מיטת אשתו בן בפניה ובן שלא בפניה, ואם היא לא בעיר כלל מותר, ולאשה אסור לשכב במיטתו בפניו, אבל שלא בפניו מותר.

ת. תינוק שבידה, לא ינשק בנו הקטן שבידה, נכון להחמיר שלא להאכיל תינוק שבידיה, ובשעת הדחק יש להקל, ויזהרו שלא יגעו זה בזה. מותר לתת מוצץ בפיו.

תינוק, אין להעביר תינוק מידה לידו, אם יוצא מחיק זה ונכנס בחיק זו מעצמו המחמיר תבוא עליו ברכה, אם מעבירים אותו מידו לידה דרך שחוק זה אסור.

תפילה\ברכות\לימוד תורה, רשאית האשה גם בימי נידתה ללמוד ולעסוק בדברי תורה, חייבת בתפילה ובברכות כרגיל, אם נהגה להחמיר בזה תבטל מנהגה בלי התרה, עד כאן.

זה נקרא עזרה ראשונה למתחילים אך כמובן כל זוג לפני החתונה וגם אחרי ילמדו את הדברים כראוי כי יש עוד המון הלכות שצריך לדעת אותם כגון פרישה סמוך לווסתה שהגמרא אומרת (שבועות י"ח) על הפסוק והזרתם את בני ישראל מטומאתם, שזה רומז לפרישה סמוך לווסתה. וכן הלכות כתמים שצריך לדעת מה טהור ומה טמא ואסור להחמיר סתם וכל שכן שלא להקל בלי ראיה אלא צריך הבעל לקחת את הכתם לרב שמומחה בעניין, אם זה ספרדי אזי שילך לרב שפוסק כמו הספרדים, ואשכנזי לרב אשכנזי. (אלא אם כן הוא קיבל עליו את הוראת מרן והולך בהכל לפי הספרדים).

דברי המדענים מוכיחים שחיי טהרה מביאים אושר

הבה ונראה דברים נפלאים שכתב הרב אליהו ביטון שליט"א מה אומר המדע המודרניים של דורינו לגבי טהרת המשפחה כמה זה טוב וחשוב, עובדות ומחקרים מדעיים הוכיחו כי קיום מצות טהרת משפחה מביא, א. אושר בחיי המשפחה, ב. בריאות האשה, ג. בריאות הגבר, ד. סיפוק הדדי בחיי האישות, ה. לידת ילדים מוכשרים יותר, מחקר מדעי מדבר גם על סכנות אחרות ביחסי אישות בתקופה זו, הפרעות לתיפקודים המחזוריים, זיהום איזור אגן הירכיים, והסכנה המפורסמת ביותר הוא המחלה הארורה סרטן הרחם. מחקרים רפואיים רבים מאוד גילו ששכיחות סרטן הרחם אצל נשים השומרות דיני טהרה פחותה פי חמש עשרה פעמים מאשר אצל נשים שאינן שומרות דינים אלה. הבדיקות במשך שבעה נקיים מועילות גם כאשר כתמים המתגלים בשעת הבדיקות מהווים סימפטום למחלות המצריכות טיפול, והם מעוררים את האשה לגשת לרופא, עד כאן זה דברי המדענים.

מקוה מול אמבטיה

והנה כאשר הזוג נפרד במשך ימי טומאתה של האשה והאשה מסתפקת באמבטיה רגילה ואינה טובלת במקוה טהרה כדין, הרי זה רק חיקוי לטהרת המשפחה, וזה לא יכול בשום פנים להביא את התועלת השמורה לאותן נשים צדקניות השומרות כהלכה את חוקי הנידה והטבילה. ההבדל הוא כהבדל שבן מזון מלאכותי למזון של ממש אם כי מראהו וצבעו של זה הוא כשל טבעי הרי הוא רחוק מלהיות מועיל ומזין, האומן הכימאי ואיש המדע יוכלו אולי ליצור ביצה, ביצה זו תהיה אולי מוסווית כהלכה כלפי העין, ואפשר שהיא תוכל ליהנות את החיך, אבל שום יוצר בעולם לא יצליח להכניס רוח חיים לתוך אותה ביצה, ההעתקה היא בלתי אפשרית. כזה הוא המצב כשמסתפקים בהתנזרות במקום שמירת דיני הנידה וכשמחליפים את הטבילה והמקוה באמבטיה, אחר כך באות אכזבה, "הפתעה", התגלות היעדר אהבה אצל בן זוגה, זו האהבה שהאשה הישראלית הכשרה נהנית ממנה בדרך כלל, רק טהרת המשפחה בלבד השפעתה אינה ניתנת להימחק, רק המים הטהורים של המקוה הכשר עשויים למזג את חיי הבעל והאשה לאחדים, מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ח ז'), ככה על ידי ההתקשרות בשמירת המצוה הכבירה של טהרת המשפחה, נעשה הבית היהודי למבצר קדושת חיי האישות, לסמל של מזיגה נפלאה של נשמות הבעל והאשה ורגשותיהם של אוירה ביתית שקטה, של חיי משפחה מסודרים ותקינים, של הגנה מפני מחלות קשות ורעות, למבצר רוח איתן שכל הרוחות הרעות והסערות הקשות המתרגשות ובאות לעולם לא יוכלו לזעזעו ולהרסו, מעל המשקוף של המעון היהודי כאילו הצהירו המלים, משכן הטהרה האמון, השלווה והאושר.

אצילות יהודית

השמירה על דיני טהרת המשפחה הניחה בעריסתו של כל ילד יהודי את כתב היחוס של אצילות יהודית, ומן הצד השני הפחיתה את דרגת התמותה של ילדי ישראל בגילם הרך, שמירת הלכות נידה וטבילה כדת משה וישראל, הסיבה בעליית הכשרונות והתכונות של בני ישראל על אלה של בני העמים האחרים, הגבירה את כוחות הסבל של היהודי, את רצון החיים שלו וסגולת התגברות על כל לבטי החיים וקשייהם. טהרת המשפחה היא היא שעמדה לאבותינו להיות לעם אל תמותה והיא שנתנה לבית היהודי את חינו ויופיו ונעימותו. כשנשליט את טהרת המשפחה בקרב העם בכלל, תבוא העזרה ממרום ושעת ההכרעה לטובתינו תגיע וחזון הקודש של גאולתינו השלימה ופדות נפשנו בוא יבוא ולא יאחר, הטהרה ביכולתה להביא את התשועה על ידי מקדש עמו ישראל וגואלם (ודברי פי חכם חן).

אם תגידי לי את האמת יהיה לך "עולם הבא"

ומובא בגמרא (מסכת כלה פ"א) מעשה ברבי עקיבא ורבותיו רבי אליעזר ורבי יהושוע שראו ילד שהולך בלי כיפה ומתנהג בגסות ובלי דרך ארץ אמר אחד מרבותיו זה בן הנידה, והרב השני אמר זה ממזר, אמר רבי עקיבא זה גם בן הנידה וגם ממזר ואמר להם רבי עקיבא שהוא ישאל את אמא שלו שעובדת בשוק, הגיעו לשוק ומצאו את הדוכן של אמא שלו, אמר לה רבי עקיבא אם תגידי את האמת איך הילד הזה הגיע לעולם יהיה לך עולם הבא, אמרה לו תישבע לי, נשבע לה רבי עקיבא בפיו והיה מבטל בליבו, והיא אמרה לו שביום חופתה היא נטמאה והשושבין עשה איתה עבירה והיא התעברה ויצא העגל הזה (שזה היה יש"ו) ונתברר כדבריו של רבי עקיבא שהוא גם בן הנידה וגם ממזר, ולהבדיל כשרואים ילד ביישן ומתנהג בנימוס ובדרך ארץ יודעים זה לא ילד של אמבטיה אלא ילד של מקוה שידוע שהמילה מקוה זה ראשי תיבות ואותנו קדשת מכל העמים שזו הקדושה וזו הטהרה של הבית היהודי.

איך לא תפנה למהנדס הגדול

וכל אדם יודע שאם הוא רוצה לבנות בית מאבנים אזי הוא צריך ללכת למהנדס ולקחת קבלן מקצועי ולעשות רשיון ועוד הרבה פרטים. וכל זה למה? כי בית מאבנים אם לא בונים אותו בצורה הנכונה זה עלול להיות מסוכן, ואם כן אדם שמתחתן ורוצה לבנות בית יהודי לא של אבנים אלא של נשמות לגדל בתוכו בנים ובנות האם הוא לא צריך לפנות למהנדס הגדול והקבלן שברא את כל היקום ולהסתכל בספר ההוראות שזה התורה הקדושה? וכן אדם שקונה רכב ויש הוראות יצרן גם אם זה שקנה את הרכב הוא חכם גדול, הוא לא ינסה לחלוק על היצרן רכב וישים סולר במקום דלק וכדומה, אם כן איך "אדם" יכול לומר לבורא העולם שיצר לא רכב אלא את האדם בחכמה, עם לב ומעיים וכליות וכבד וזוג עיניים ואוזניים ופה וידיים ורגליים, וכל המערכת הזו עובדת שבעים שמונים שנה וגם יותר שהוא לא חושב שצריך לשמור את דיני הטהרה. והרי הקדוש ברוך הוא צריך לדעת הוא גם אבא שלנו שאוהב אותנו ורוצה רק את טובתינו ממילא יש לנו לקבל את הדברים, כי אבא שלנו אוהב אותנו וכבר אמר בנים אתם לה' אלוקיכם.

אם שומרים טהרה כראוי אין יגון

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. כפי שהארכנו בקטע הקודם נמשיך לדבר בעניין שהמילה הדין זה אותיות נידה, והעולם זה רומז לאדם שהרי חז"ל אמרו שהאדם זה עולם קטן. וגם נידה זה גימטריא יגון לרמוז שאם הזוג רוצים שבביתם לא יהיה יגון ולא צער ישמרו על זה כראוי וכן חנה הנביאה שהיתה עקרה המון שנים היא נכנסה לבית המקדש ובכתה והתפללה לה' שיתן לה בן ואמרה בתפילתה שלוש פעמים את המילה אמתך לרמוז (ברכות ל"א) שהיא אמרה לה' יתברך שלושה בידקי מיתה בראת באשה חלה נידה הדלקת הנר האם עברתי על אחד מהן? תן לי בן! וה' ענה לה ונתן לה בן ולא סתם בן אלא שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון.

למה עושים חנה

ולכאורה בגלל שהיא שמרה את שלושת הדברים הללו מגיע לה בן והרי כתוב (משנה שבת פ"ב) על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן שאינן זהירות בנידה בחלה ובהדלקת הנר ואם כן מה הקשר לזה שהיא תזכה לבן? אלא רבותינו אמרו (נדרים ס"ד) שאדם שאין לו בנים חשוב חלילה כמת וזו בעצם תפילת חנה אם אין לי בנים אני חשובה כמתה ואתה אמרת שאם האשה שומרת את שלושת הדברים האלה היא לא מתה אזי תן לי בן וה' ענה לה שהמילה חנה זה רומז לזה שבגלל זה היא זכתה לבן, שזה ראשי תיבות חלה נידה הדלקה. וזו גם הסיבה שהעולם נוהג לעשות חִנַה לפני החתונה לרמוז לאשה שתקפיד לשמור את שלושת הדברים שהאשה צריכה להזהר בהן.

ושמעתי עוד תירוץ איך היא מבקשת בן, תמורת זה שהיא שמרה את שלושת המצוות האלה בהקפדה יתירה, שהרי ה' יתברך נותן לאשה הריון ורק בשעת הלידה הוא בודק אם היא שמרה את המצוות ואם כן קל וחומר אומרת חנה אני ששומרת את הכל לא קל וחומר שמגיע לי הריון? וכן המילה טהרה אם נחלק אותה לשנים נקבל ט. הרה כלומר ט שזה תשע חודשים האשה תהיה הרה, ותזכה לבנים צדיקים קדושים וטהורים ובריאים ברוחם ובנפשם.

מה הדבר שמגן על האדם

עוד מובא מרבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש (פרשת שמות דף ג') שלושה הם שדוחים את השכינה מהעולם וגורמים שדירתו של הקדוש ברוך הוא לא תהיה בעולם, ובני אדם זועקים בתפילה ולא נשמע קולם, ואלו הם מי שחוטא עם נידה שאין טומאה חזקה בעולם זולת טומאת הנידה, טומאת הנידה קשה מכל טומאות שבעולם, והחוטא עמה נטמא וכל הקרבים אליו נטמאים עמו, וכל הקרבים אליו נטמאים עמו, בכל מקום שהולכים נדחית השכינה מפניהם ולא עוד אלא שגורם מחלות רעות על עצמו ועל הזרע שיוליד כי כיוון שהאדם קרב אל הנידה טומאה ההיא קופצת עליו ונשארת קבועה בכל האברים שלו, הזרע שמוליד בשעה ההיא מושכים עליו רוח הטומאה וכל ימיו יהיה בטומאה משום שהבנין והיסוד שלו הוא בטומאה גדולה וחזקה מכל טומאות שבעולם, ה' יצילנו.

הדבר השני זה אדם שחוטא עם גויה שמערבב את קדושתו בטומאתה, ולמדנו שאין קנאה לפני הקדוש ברוך הוא זולת קנאת הברית הקדוש, שהוא הברית של השם הקדוש וסוד האמונה, שכתוב ויחל העם לזנות את בנות מואב, ומיד, ויחר אף ה' בישראל, ראשי העם שידעו ולא מיחו בהם נענשו תחילה, שכתוב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, רבי אבא אומר מה פירוש נגד השמש, זה נגד הברית שנקרא שמש, ועליו נאמר כי שמש ומגן ה' אלוקים וכמו שהשמש זורח ומאיר על העולם גם ברית קודש זורח ומאיר על גופו של האדם, ונקרא מגן, מה המגן הוא להגן על האדם, גם הברית קודש (ששומרים כראוי) מגן על האדם.

אין שום נזק בעולם שמגיע למי ששמר ברית קודש

ומי ששומר ברית קודש אין לו נזק בעולם שיוכל להתקרב אליו וזה נגד השמש, ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בשביל החטא הזה אם יודעים ואינם מקנאים לו, (לא מוחים בדבר) משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות בשביל הקדוש ברוך הוא וכו' מי שמשקר בברית הקדוש החתום בבשרו של האדם הוא כאילו משקר בשם הקדוש, כי מי שמשקר בחותם המלך שזה הברית קודש משקר במלך עצמו ועל כן אין לו חלק באלוקי ישראל אם לא בתשובה תמידית, וקל וחומר בדורינו שהיצרים והפיתויים גדולים פי כמה וכמה מהדורות הקודמים, ולכן גם אם חטאנו עוינו ופשענו וגרמנו צער לאבא שבשמים, עדיין ימינו פשוטה לקבל שבים וכבר אמרו חז"ל הקדושים שכל אדם צריך לשוב היום שמא ימות למחר, הדבר השלישי הוא זה אישה שעושה הפלה בכוונה.

הרים הרופא את הטייס מכסאו התיישב במקומו

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין וכו'. אנחנו נמשיך בענייני טהרת המשפחה כמה זה חשוב ויסוד היהדות, כי לפעמים האדם שואל ואומר אני אדם טוב לא גונב לא רוצח אפילו נזהר מלפגוע בבני אדם, ואדרבה תומך בעניים ועוזר לנזקקים ואפילו מתנדב ביד שרה וכדומה מה כל כך גרוע שאני לא שומר טהרת המשפחה? וראיתי חוברת נפלאה (של הרב נקי) שמסביר את הדבר על פי סיפור שהיה. אחד הרופאים טס בטיסת פנים בארצות הברית, במהלך הטיסה הוגשה ארוחת ערב, הרופא ויתר עליה והסתפק בכוס קפה, כעבור כמה דקות חשו האנשים בבחילה, נתקפו בצמרמורות וביקשו להקיא, הדג היה מקולקל, נגוע בחיידקי סלמונלה, ידו של הרופא קצרה מלהגיש עזרה, לפתע הופיעה הדיילת מבוהלת, הטייס וטייס המשנה אכלו גם הם, נתקפו בחום ובחילה ואינם מסוגלים לנווט את הטיסה. אתה היחיד הבריא כאן, דחקה ברופא, בוא מהר וטול את השליטה! הוא בא בריצה, מצויים הם בשחקים והמטוס חותר באויר ללא שליטה! הרים הרופא את הטייס מכסאו והתיישב במקומו, הוא מסתכל במערכת השעונים והצגים הידיות והנורות המהבהבות הוא היה מבולבל לחלוטין, יש כאן מוטות והגה ומתגים בצבעים שונים, אבל אין הוא יודע את תפקידם, אך גם אם ידע מה תועיל לו הידיעה הרי אינו יודע באיזה גובה הוא טס ולא את המסלול המדוייק, הוא לא יודע אם יש הרים בדרך אינו יודע מאומה! מה יעשה? זה הרגשה של לחץ נוראי.

מגדל הפיקוח השמימי משגר את ההוראות ואנו צריכים להישמע להם

אבל כל ההתלבטות והבלבול והלחץ ארך לא יותר מכמה שניות, כי ברגע שהוא חבש לראשו את האזניות של הטייס עם הפומית הנלוית, סיפר בקשר בקצרה את אשר קרה, ונשאל מספר שאלות הבהרה, על איזה מספר מורה המחוג בשעון הימני בשורה השניה? האם המנורה האדומה מעל לראשו דולקת? האם הנורה הצהובה מהבהבת? ואז קיבל שורת הוראות, תלחץ על המתג ההוא, הסט את המוט ההוא, תקיש על המקש ההוא, בשדה התעופה הוכרז מצב חירום אמבולנסים הוזעקו, בתי חולים הועמדו בכוננות, אבל הרופא הטייס לא ידע על כך ולא צריך היה לדעת, לחץ על מתג והעלה את מוטות הכנפיים לחץ על כפתור ושחרר את גלגלי הנחיתה מילא בקפדנות אחר ההוראות המפורטות, והנחית סוף סוף את ציפור הפלדה בשלום, זה המעשה שהיה הוא וכמה הוא קולע כל כך למצבינו אנו, לאחריות של כל יהודי בעולמו, כל מצוה היא כלחיצה בעיתה על הכפתור הנכון, וכל עבירה חלילה כהסטת מוט שגויה שתוצאותיה הרות אסון, מגדל הפיקוח השמימי משגר את ההוראות, ואנו אין לנו אלא להשמע להן כדי לנווט את דרכנו לשלום, וכמה הדבר מחייב אותנו לדקדק בכל פרט ופרט מדיני התורה לא פחות ממה שמדקדק הטכנאי בכור האטומי בהוראות שהוא מקבל!

הרי אני אדם טוב ולא עושה רע לאף אחד

הדברים נכונים לגבי המצוות כולן אבל לגבי טהרת המשפחה שהיא יסוד הבית היהודי ואחת המצוות החמורות בתורתינו הקדושה יש להן השלכות מאוד גורליות גם לטוב וגם... ולכן גם לגבי השואל ששאל שהרי הוא גומל חסדים ולא גונב ועושה רק מעשים טובים אזי מה זה משנה אם הוא לא שומר טהרת משפחה? אזי זה כמו שהרופא הטייס ישאל את אותם שנתנו לו הוראות ואם אני ירצה לא ללחוץ על המתג ולא להסיט את הידית מה זה משנה הרי אני אדם טוב ולא עושה רע לאף אחד אזי כולנו יודעים מה היה סופו של המטוס וכל נוסעיו אבל הרופא ידע אלה שמעבירים לי הוראות הם יודעים יותר טוב ממני ואני צריך רק לציית למה שאומרים לי ואכן הוא הצליח. וממילא כשבורא העולם ויוצר האדם נתן לנו הוראות מדוייקות האם אנו יכולים לומר לו ומה יקרה אם אני לא יפריד את המיטות ומה יקרה אם אני לא ישמור את כל ההלכות של הטהרה אזי האדם ואשתו בסכנה אבל לא רק הם אלא כל ישראל ערבים זה לזה.

זה החדר שלי אל תתערבו לי בחיים

וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי את המשל המפורסם בספינה שאחד האנשים ביקש לעשות חור בריצפה של חדרו כדי לראות מה קורה מתחת למים, אבל ברגע האחרון האנשים ששמעו דפיקות חזקות פרצו לו את החדר והוזיזו אותו משם והוא כעס מאוד ושאל מה חטאתי מה אתם נכנסים לרשות שלי בלי רשות אתם מסיגים גבול? מה אתה עושה צעקו עליו? אני רוצה לעשות חור מה זה איכפת לכם הרי זה החדר שלי ואם יכנסו מים אז רק אני יטבע מה אתם מתערבים? אבל את התשובה כולנו יודעים, פשוט מאוד אמרו לו ברגע שמים יכנסו דרך החור שבחדר שלך הם כבר לא יבחינו בן החדר שלך לשלנו כי כולנו באותה ספינה.

לחינם את מבזבזת כסף על רופאים

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין. הבה ונראה כמה סיפורים קצרים (מן החוברת של הרב נקי שליט"א) חנה מבית שמש סבלה מדימומים והרופאים לא מצאו סיבה לכך, היא עברה גרידה. והדבר לא הועיל לה, גיסתה השומרת תורה ומצוות דיברה איתה ואמרה לה, לחינם את מבזבזת כסף וזמן על רופאים, תרופות וטיפולים, תשמרי טהרת משפחה ובעזרת ה' תראי ישועה, אולם חנה סירבה בטענה שהיא מפחדת מהמים, הגיסה שגרה בירושלים הבטיחה לה ששום דבר לא יקרה לה והיא מוכנה לבוא לבית שמש לעמוד לידה ולהשגיח עליה, לבסוף היא השתכנעה, זמן קצר אחר זה כל הדימומים פסקו.

חתול ועכבר עד מתי?

ומעשה באשה נוספת משכונת קטמון ששמרה תקופה של כמה שנים את דיני טהרת המשפחה, ויום החליטה שגם ככה היא לא דתיה אזי אין צורך גם בזה, ופתאום היא רואה שהיא ובעלה לא מפסיקים לריב ולהתוכח על שטויות והם נעשו ממש כמו חתול ועכבר, והיא הבינה את מה שאמר רבי מאיר בעל הנס בגמרא (נדה ל'א ע"ב) מפני מה אמרה תורה נידה צריכה להתרחק מבעלה (עד למקוה) מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה שתהיה טמאה שבעת ימים (ואחר כל שבעה נקיים ומקוה) כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה, ואכן היא מיד חזרה לשמור על דיני הטהרה והכל חזר על מקומו בשלום ונעשה שלום אמיתי.

הילד הפך לאחד המצטיינים בכיתה

ומעשה נוסף שהיה עם אשה מארמון הנציב בירושלים. היה לה בן בכיתה א. שהתקשה מאוד מקריאה, עד שחשבו להכניס אותו לבית ספר מיוחד, באותה תקופה היו לאותה אמא מחשבות והתלבטויות, האם להתחיל לשמור על טהרת המשפחה, וברוך ה' אכן היצר הטוב ניצח והיא החליטה לשמור, והנה חודש ימים אחרי הטבילה הראשונה שאלה אותה המורה של הילד מה עשיתם לאן פניתם? להפתעתנו הפך הילד לאחד המצטיינים בכיתה.

חכתי שידפקו על הדלת אני כמעט מתמוטטת

ומעשה נוסף שהיה בשתי מדריכות לטהרת המשפחה שהסתובבו ביבנה, והגיעו לבית אחד, ודפקו על הדלת, בעלת הבית פתחה את הדלת ואמרה חיכיתי שידפקו לי בדלת אני כמעט מתמוטטת, נכנסו המדריכות וראו בית מבולגן ובני משפחה לחוצים האשה סיפרה שלפני כמה ימים מצאו אצל הילד הקטן גידול על יד הצואר, המדריכות הציעו עזרה וגם דיברו איתה בנועם שתתחיל לשמור טהרת המשפחה, האשה הסכימה, כעבור כשבועיים הגיעו המדריכות שוב, הפעם קידמה את פניהם אשה נינוחה ורגועה והבית היה מסודר והאשה סיפרה שהיא ספרה שבע נקיים וטבלה, כעבור כמה ימים הלכו לרופא מומחה בירושלים הוא בדק את הילד ולא מצא זכר לגידול. תוצאות האולטרה סאונד (יותר נכון תוצאות המקוה הטהור) הראו שהגידול נעלם.

בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים

ומעשה נוסף בזוג שגרו בבאר שבע שבמשך שבע עשרה שנות נישואיהן לא זכו לילדים, הם הלכו לרופאים למגידי עתידות, ניסו סגולות שונות ולא נושעו, סיפרו להם אודות הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שעקרות רבות נפקדו בזכות תפילתו, האשה והבעל ביטלו את הדברים במחי יד אולם לאחר זמן שיכנע אותם אברך מבאר שבע לעלות לירושלים אל הרב, הרי ניסיתם הכל רופאים פרופסורים מגידי עתידות מה איכפת לכם לבוא לרב, ואכן הם השתכנעו ונכנסו אל הקודש פנימה, הפעם הם הרגישו שכאן באמת מצפה להם הישועה, אמר להם הרב נעשה לכם תיקון ובעזרת ה' אני מבטיח לכם שבעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים, אך תנאי אחד קודם לכל, והוא שתקפידו על דיני טהרת המשפחה וצניעות האשה.

בהגיע היום השמיני ערכו את הברית בישיבה

בני הזוג חזרו לבאר שבע ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד ובקיום ההלכות האשה שמרה כראוי על צניעותה כראוי לבתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לאחר כחודש ימים התעברה האשה, משראו בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת בפועל לנגד עיניהם התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה, ואחר עשרה חודשים מהיום שבאו אל הרב ילדה האשה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזה היה פלא גדול בעיני הרופאים שאצלם הם ביקרו במשך שנים רבות, בהגיע היום השמיני ללידה ערכו את הברית בישיבה של הרב שרעבי וכבדו את הצדיק בסנדקאות הצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים ולהורים איחל לגדל את ילדיהם לתורה לחופה ולמעשים טובים.

הרופאים אמרו שזה פשוט נס

ומעשה נוסף שהיה בבחורה אחת שעמדה להינשא והרופאים אמרו לה שהחתן שלה עקר כיוון שחלה בחצבת כשהיה ילד, ולא טיפל בזה, למרות זאת היא התחתנה עמו, והנה זמן קצר לאחר נישואיהם נפטר אביו של החתן, והחתן הציע שישמרו על טהרת המשפחה לעילוי נשמת אביו, חיי הנישואין היו עוד טריים והיה קשה לו למרות שהוא זה שהציע לאשתו. אך אשתו אשת חיל שיכנעה אותו ואמרה התחלנו בדבר טוב נמשיך למרות הקושי, וברוך ה' היא הלכה למקוה אחר שטבלה נכנסה להריון, הרופאים ששמעו על כך אמרו שזה היה פשוט נס.

כאב לה הבטן אבל לא ויתרה על שמירת הטהרה

ומעשה נוסף בבני זוג שהגדירו עצמם כאנטי דתיים ואף על פי כן החליטו לשמור טהרת משפחה, כי היו להם שלושה בנים ומאוד רצו בת האשה אומנם התעברה אבל כעבור זמן קצר הפילה, בגילוי לב אמרה למדריכת הטהרה שליוותה אותה בשמירת הטהרה כי לאמיתו של דבר היא לא שמרה כמו שצריך, לאחר ההפלה החליטה לשמור שוב, והפעם ברצינות ובהקפדה מליאה, כתוצאה מן ההפלה היא לא חשה בטוב והיתה מרותקת למיטתה עם כאבי בטן אך בכל זאת לא ויתרה על שמירת הטהרה, היא בדקה את עצמה בכל יום מימי השבעה נקיים וכשהרגישה שהיא מסוגלת לצאת מן הבית הלכה מיד לטבול במקוה, תשעה חודשים אחר כך קיבלו את מבוקשם ונולדה להם ברוך ה' בת.

איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו?

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם עומד על הדין. נמשיך לעסוק בעניין הטהרה שצריך לזכור ששכר בני הזוג ששומר כראוי את דיני טהרת המשפחה עצום ונשגב, וזה לשון רבותינו הקדושים (אבות דרבי נתן פ"ב ב') אשתו נידה עמו בבית רצה משמש עמה, רצה אינו משמש, וכי אדם רואהו וכי אדם יודע בו שיאמר לו כלום (איזה דבר) הא (הרי) אינו מתיירא אלא ממי שפקד על הטבילה! והרי זו מצוה שישראל נזהרים בה ומביאה אותם לחיי העולם הבא, ועוד מובא בחז"ל (שה"ש ז' ז') על הפסוק סוגה בשושנים (שיר השירים ז' ג') אלו המצוות שנמשלו לשושנים כיצד? היה מתאוה לראות את עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב יותר ממנו, שהוא שמח עם אשתו, מה עשה? הוציא ממון הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עמה (לקיים את המצוה) אמרה לו כשושנה אדומה ראיתי (מראה אדום של דם) מיד פירש ממנה! מה הפרישו ממנה, איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו? איזה גדר ביניהם?

המכונית נסעה במהירות 180 קמ"ש אדוני השופט!

אלא דברי תורה שכתבה (ויקרא פי"ח פי"ט) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב. והדברים מפליאים, חתן בליל חופתו לאחר תקופה ארוכה של ציפייה והכנה, והנה הוא כבר קרוב למצוה וברגע האחרון ממש הדבר נאסר עליו ובכל זאת יש בו את כל כוחות הנפש הדרושים להתגבר על תאוותו מכוח ציווי התורה! ולכאורה יש אנשים שיגידו לך אני לא מסוגל ואתה רואה שהוא לא משקר, הוא אומר לך אני לא מסוגל ולא יכול גם אם אני מבין שזה אסור ואם כן צריך להבין?

ונספר סיפור נהג אחד פגע למוות במכוניתו בהולך רגל והועמד למשפט, השופט הקריא את האשמה: לא עצרת במעבר חצייה וכתוצאה מכך נהרג הולך רגל, מה יש לך לומר להגנתך? אכן כן מיהר הנהג להגן על עצמו, יש לי טענה מוצדקת לחלוטין, כבוד השופט לא יכולתי לעצור את המכונית! היא נסעה במהירות של 180 קמ"ש, הרי אדוני השופט תודה על האמת אם אתה היית נוסע על 180 קמ"ש האם היית יכול לעצור במהירות שכזו! את הסוף כל אחד ודאי מנחש במקום שנתיים מאסר הוא קיבל חמש שנים ושלילת רשיון לצמיומה אנו לומדים מכך שהקדוש ברוך הוא אמר לבני הזוג לשמור טהרת המשפחה וחכמים הציבו לנו גדרים ותמרורים מה אסור ומה מותר זה הוא בעצם הדבר שיגרום לאדם להינצל מעבירה של הכרת אבל אם האדם חושב אנו יכולים לישון באותה מיטה או להושיט מיד ליד וכו' זה בדיוק כמו הנהג שנוסע על 180 קמ"ש ולא יכול לעצור ולכן כל זוג ישמע להוראות היצרן שזה ספר החוקים והמצוות וכך יוטב לו בשתי העולמות.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם