בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יצחק סופר שליט''א

ובחרת בחיים - פרקי אבות פרק ב
הרב יפתח סופר שליט"א
לע"נ יעקב בן חנה ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

 הקדמה    משנה א    משנה ב    משנה ג    משנה ד    משנה ה    משנה ו    משנה ז    משנה ח    משנה ט    משנה י    משנה יא    משנה יב    משנה יג    משנה יד    משנה טו    משנה טז  

  הקדמה
    שער ההודאה

   משנה א
    רבינו הקדוש     מה עשתה המשרתת?     מדוע יום הכיפורים לא עזר?     היצר הרע רובץ עליו     מדוע את עצובה?     האם רבי נהנה מהעולם הזה?     רצית לאכול תפוח אדום ועסיסי     אני לא עשיתי כלום!     השלך על ה' יהבך     פזרן או חסכן?     אני נחשב לעשיר גדול מאוד     לכבוד מה הגיע החפץ חיים?     מביאים משאבה ומנפחים     מה עושים עם ההזמנה?     יש רק אחד שכועס עלי מאוד     גם אני אלמד תורה     כולם היו בטוחים שהראש ישיבה יסלק אותו     זה דיני נפשות ממש!     תרדו מהאוטובוס אני מפחד לעשות תאונה     אני לא רוצה שיפרסמו אותי     הט"ז נשכב על הריצפה והחל לנקות את הצדדים     באותו רגע הרגיש הט"ז שמחה     איך ויתרת על משאלת חייך?     חברות רעות     הוא רואה את המוסכניק מתקן את המגבים     מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי     לקחתי שתי אבנים וטחנתי את החיטים     הוא שאג את המילים בשמחה אדירה     טוב הכלב החי מן האריה המת     אין לו כוח לעמוד בתור בעיריה     אוצר החיים     א של מלכים     אבוא ואשב במחיצתך.     מי שרקד אתמול לא רוקד היום     איך הוא מולח את הבשר?     תעשו אחת מתוך שלוש העבירות     הרי זה פרק עול אדונו מעליו     שירים של אהבה     על חינו המסורים בידך     האשה התביישה והביאה את המפה של החלות     כסף לקנות נעליים לא היה לו     לתקוע בשופר בליל הסדר?     מחר נחלק ביננו את כל העסקים     "רק" הפסיק מהשיעור תורה הקבוע     צ'אנס אחרון     מה אמא שלי רוצה?     אפשר לקנות ציצית בפרוטות     ההורים היו המומים     צער של אלמנה     יראת אלוקים     כמה חשיבות אתה מיחס למצווה     נוח לשבת על הספה ולקרוא עיתון     אני רוצה שמלה חדשה לחג     על עבירות משלמים ביוקר     ראש הממשלה ונשיא המדינה אולי יבואו     כשהשולחן תלד את תלדי     וירא ה' כי סר לראות     הוא דרש מהם מאתיים אלף דולר     יש אחריות לכל החיים     כדאי לוותר על תענוגות     אתה גורם שפע למלאכים     עשרים וחמש סנט     המנורה מהבהבת!     הוא לקוי בשתי עבירות     לא הביט אוון ביעקב     הקניון לא נקי     גם את השתיל הקטן אתה רוצה לכרות?     השמחה היתה גדולה מאוד     הם ציפו למוצא פיו של הרופא     הרופא העביר את המפתחות מול עיני התינוק     אלף... בלי שקלים     הילד ביקש לנשק את אמא שלו     הוא הציל הרבה חיילים ממוות האם הוא פטור מתפילין ושבת?     האם עשית פעם הפלה?     היא הרימה את ידה והצביעה עליו

   משנה ב
    אין סומכין על הנס     השמן קפא     ותלמוד תורה כנגד כולם     השוטרת חזרה בתשובה     הוא לא הקים, לא צעקות ולא הפגנות     אי אפשר לחיות בלי התורה     הוא כיסה אותי במעיל שלו     איציק שהפך ליצחק     אין פנאי לחשוב על שחרור     היא עזבה את האלמנה כשהיא בוכה     החייט הקדוש     מה פירוש דרך ארץ?     הרצחת וגם ירשת?     מידה כנגד מידה     מנין לחז"ל שיש לו זמן ללמוד?     עיקר חיות האדם לשבר את מידותיו     מי שמוותר לא מפסיד     מי זה האדם המושלם?     אני רוצה לקבל עלי צניעות מכף רגל ועד ראש     על מי נאמר צדקתו עומדת לעד     אני צריך שתתפור לי שני כפתורים     קמצוץ טבק     על מה האדם עלול חלילה לאבד מצוותיו     שלוש מילים ביום     הוא חזר על כל דף לפחות מאה פעמים     אם הוא נוסע הוא בטוח יחלל את השבת!     זה לא סעודה קטנה זה הון תועפות     תחזור למחנה למרות שהם חטאו בעגל     כל המוסיף מוסיפים לו     זה תלוי רק בך     המון ילדים נרשמו לת"ת בזכות מאמציו הגדולים     תענית הבנים והבנות     השמש הביא לרב כיסא שינוח מהדרך הארוכה     זו מצווה שלמה     יש כתובת, זה ערכים     המחלה נעלמה ללא טיפולים     אפילו זיכית רק יהודי אחד צדקתך עומדת לעד     הרב רואה חבל שמוכן לתליה

   משנה ג
    תמים תהיה רק עם ה' אלוקיך     נגמר להם הכסף באמצע הבניה הגדולה     מי שיענה על החידה יקבל פרס גדול     אתה בעצמך ענית על השאלה     מיטה משובחת עם מזרון כראוי     כל יום היה חוזר לביתו עם הרבה מאוד כסף     אני חוששת שאנו מועלים בפיקדון שלנו

   משנה ד
    תתן לה כמה שאתה אוצה     תדאג שלא יהיו כתמים בנשמה שלך     אני הקטן אעזור לרב?     הם עברו תהליך מאוד מיגע     אם את לא עוזבת את הגדר אני שוחט אותך     לא הסחתי דעתי מעול מלכות שמיים     אין חדרים וגם אין מיטות     נשמע לפתע יריות של אקדח     השונא הגדול שלו יושב אצלו בשולחן     אתה תחיה את החיים שלך ואני אחיה את החיים שלי     כולם רשומים על אבני החושן שבאפוד     אני אעמוד וארקוד מול השריפה     אתה כבר יכול לחזור הביתה     האיש התמים סיפר למלך את החלום     בעל הבית נמצא למעלה והמנהל במשרד     תפוס לי את השניים ותיישר אותם בפעם אחת     גם מידת הדין זה חסד     הצרות מעלים את האדם למעלה     מי הזרועות של העולם     אם יש תפילה במנין אל תתפלל ביחיד     אני זוכר מי עמד לידי בהר סיני     הרב הופיע לו בחלום והפילו מן המיטה     הלואי ולא יראה אותי אדם     מה שווים החיים שלי אם הבן שלי לא ילמד תורה     מי יאמין שהוא יוריד את הכיפה     היא ראתה אותו מדליק את התנור     כיוון שהוא הוכיחו ברבים הפסיד את העולם הבא     אפילו פעם אחת הוא לא כיבד אותי להיות סנדק     זה מעניין כמו השלג של שנה שעברה     אל תספר סיפור שאין בו מוסר השכל     הוא סגר את הגמרא והלך למתווך דירות     אולי אחרי החתונה אולי אחרי הפנסיה     הגיע יום שישי ואין סימנים לבחור היהודי     יותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית

   משנה ה
    הוא לא מעיר לאישתו מדוע את כועסת     כל ימי ציפיתי לכך     הוא מוכן לוותר על חלומו הגדול     אין צורך להכיר את הטכנולוגיה     את לא יותר טובה מאיתנו     הוא סחט את המטריה שהיתה עשויה מבד     בת קול לא יכולה לשנות הלכה     אל תביט בפני אדם בדברך עימו     רובץ ולא רבצן מתבייש ולא ביישן     השיך יפגוש את חברי במכה ויביא את העגיל השני     אם אין לך רחמים למה שארחם עליך     זה לא יוסי זה רבי יוסי     מי שרוצה ללמוד תורה הוא ימצא מקום ללמוד תורה     באתי ללמוד פילפול ולמדתי הנהגה של גדול הדור     אלף שטרות של עשרים שקל     האמא אלמנה וזה ישמח אותה     אפילו שלום לא אמרו אחד לשני     אני רוצה חמישים אלף דולר     איך הוא זכה לבן תלמיד חכם     הם התכוונו להשתלט על מספר ישובים יהודים בעוטף עזה

   משנה ו
    אני מוכרחה אותם בשביל מוצרי יסוד במכולת     יש כאן ילדים טהורים שלומדים תורה     היא קבורה בהר הזתים ואין לה צאצאים     ממתן תורה ועד היום לא פסק לימוד התורה אפילו לרגע     הם תלו מודעה ליד פתח חנותם בקרית מלאכי     אני ואשתי החלטנו להשאר ביחד

   משנה ז
    היא ראתה שהצלחת מליאה עולה על גדותיה     רק שתדע שאני אוכל עדשים     הוא מוטל חולה בגלל תאוותו הרעה     ברוכה את לה' שמנעת אותי מן העבירה     כולם מבקשים להיות עשירים     הרב הכין להם סעודה כיד המלך     כל העשר ספינות טבעו בים     שכרך מובטח בעולם הזה ובעולם הבא     כל מי שרוצה דירה חינם יכול לישון שם     זה עבירה חמורה ללכת לגויים ולשאול בעתידות     אלוקיהם של אלו שונא זימה     ארבע החלטות שחייבים לעשות במהירות     אין אפוטרופוס לעריות ואני מפחד     מתי נפלת בפעם אחרונה ממטתך     הוא התקשר למשרד הקבלה שיחליפו לו חדרים     בארבע עשרה קומות אחרונות יש סדק רציני     היכן האיש שהיה כאן לפני עשרים שנה     אם תהיה בריא מה תרצה לעשות בחיים?     מחמוד מוסטפא ואבו חליל     יש קונה עולמו במברק אחד     מה ה' מעדיף ישיבה או אוניברסיטה     דבר אחר היא רצתה מאוד וזה ספר תורה     לפתע קמה אישה וביקשה להיות בשקט     שלושים שנה מאחורי סורג ובריח     הכומר שמע את הדברים ומשך בכתפיו     שני נחשים מתחבאים מתחת לדלת     הוא נדר שאם היא תתחתן איתו היא לא תקבל כלום     מי יודע מה היא אוכלת ושותה     תשעים ושלוש דפי גמרא     האם הם נוהגים בצניעות על פי התורה     מנשה סוף סוף הבכור     יש שני זקנים עם ידים רועדות     תביא דוב ותקשור אותו מול הכבש     זה אותם בחורים של שנה שעברה     מסתמא האיש הזה יודע עלי הכל     תהיה קשוח ועצבני תנהג נשיאותך ברמה!     קח את הציוד ותצא משם כמה שיותר מהר!     כל מעייניו זה לצבור הון גדול     הרב אמר!     מאותו רגע הוא הרגיש רצון גדול לעשות מצוות     מי מפרנס את מי     האם יש איזה דרך לעקוף את היסורים     יש לנו גנן מצויין שאין כמותו!     ההלוויות של כל הראשי ממשלה ביחד לא מגיעה לכמות כזאת     הגמלים לא נכנסים להיכן שיש טומאה     אני מציע שתוריד את הכיפה רק למשך הפגישה!     בזכות התוכחה הוא זכה להיות מלך ישראל     זו היתה שאלה קשה וגורלית     הוא יכל לתת את הגורמט מזהב     החברים שלי ילכו לתלמוד תורה ואני אלך לנגריה?     רצחת את גדול הדור

   משנה ח
    באמצע הנקיון הם מצאו שקית עם יהלומים     יהיה לך מאה ועשרים תלמידים כל ערב     תלך לאומן שעשה אותי ותשאל אותו!     הוא העדיף שכולם יבזו אותו     כדי שהשני לא יתבייש     רבי עקיבא איגר ירד מהעגלה     רבי עקיבא איגר לא יצא לפנסיה!     המחיצה היתה נעלמת

   משנה ט
    מה עשה אותו גדול דור?     הוא נחשב בשמיים לאחד הצדיקים     גם אני סגרתי את העניים     מפגש של אב ובנו בעולם העליון     ראיתי את אמי רועדת ובוכה     אבא, אמא, צעקה חנלה הקטנה     אני לא איש דתי אבל יש אלוקים     הוא חייב לטפל בעניין של פיקוח נפש     העיקר שהילד הזה ינצל     אחי ואני בכינו כמו ילדים קטנים     היהודים התחננו אליו שיתן להם להתפלל מהסידור     הוא עדיין ילד     תתפללי ותצעקי אל ה' שהוא יגיד לך     גרמתי לאנשים לפתוח את העניים.     היא הזמינה תור בפעם השלישית     שמונה ימים לא טעם כלום     אני לא ביקשתי אלא תורה בלבד     עוד מאתים מטר אתה נכנס לעזה     משה היקר שלנו גם לא רואה!     משה, בוא בבקשה לסלון     איזו זכות יש לך שהבת שלך חזרה בתשובה     סגולה לחיים טובה     מחר בערב הוא הולך להתחתן עם גויה?     האם נזהרת מלהוציא שם שמיים לבטלה?     עברה משאית ונפל לה שק של תפוזים     כל מה שצריך לעשות תגיד לנו ונעשה!     כל מה שערב וטעים לי אני מתבדל ממנו     לפי החשבון שלי אמא תלד בחג השבועות     בינתיים הם שמעו דהרות של סוסים     המושל התפלל בהשתפכות הנפש     מי זה הטוב שברופאים שהולך לגהינום?     הוא הרג אותו עם הלשון שלו     היום הזה אני זוכה לעקידת יצחק פרטית     הדלת נפתחת סוף סוף והרמטכ"ל יוצא     קיבלתי עלי לא לישון שינה עמוקה     האמא שמחה לשמוע מדוע הבן שלה נפצע     איזה רחוב היה לפני מאתיים שנה     והנה עבר מראה שאסור ליראות     פשוט נרדמתי ונפלט לי כדור     לנשק את האדמה שמרן דרך עליה     הוא ראה את אביו שהתעלף     הכלה רואה עוד כלה מה עושים?     ירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות     שבשיפלנו זכר לנו     הוא פתח את המעטפה והיו שם מאתים שקלים     שתי המילים האלו היו טהרת המשפחה     מחר בבוקר אני נוסע לאמריקה     בגן של החיים     אני רוצה לעשות מהאפר הזה קמיע     הפריץ גזז לו את הפיאות והזקן     אסור שהשדים יראו אותך פה     הוא מעולם לא דיבר לשון הרע     מה הסגולה לקבלת התפילות?     לפני שבת תניח לו כסף במעטפה     טוב שנזכרת בי אומרת בת קול     היא תכננה לנסוע בשבת לים עם חבירות     ישי לא חטא אפילו פעם אחת כל ימיו     לפתע זינקו ארבע אריות רעבים     שמואל לא מוכן להתחיל בסעודה עד שדוד יגיע     לא גבה ליבי ולא רמו עיני     מה שהכי קשה לך זהו תיקונך     אני לא מבזבז אפילו שקל במשך השבוע     מי יזכה לתרום לאבא את כלייתו     הייתי הילד הכי גרוע בכיתה     שמירת העיניים מתחילה להשפיעה     כמה דמעות אמא הורידה עליי שאהיה צדיק וירא שמיים     ראיתי כאן דברים שאני יכול לספר     כרטיס טיסה לחו"ל וגם עשרת אלפים דולר     אני אפילו לא יודע היכן נמצא הבית הכנסת     את לוקחת כל יום סלים מלאים באוכל למשפחה שלך     יצחק מתחנן שתסלחי לו     פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה     תן לו לישון עוד קצת אולי הוא עייף     שכחתי משהו אני חייב לחזור הביתה     אני אתאפק עד שאמא שלך תגיע     בזכות הויתור הוא זכה לילד מעל הטבע     גם אני ישנתי במזרון על הריצפה     שבת שלום!     מסע ההחתמות נמשך שלוש שנים     להפתעתו הרבה הוא רואה את השכן     אני אברך אותך שתהיה עשיר גדול!     הרב אמר לא להכניס אותך לסוכה     בזכות ולא בחסד     שלוש כוסות ערק מהבבא סאלי     איך כאב לי על שריטה במכונית     התבוננת בה אין לך מה לעשות אצלי בישיבה     בבני ברק יש צדיק שבירכותיו מתקיימות     דיני נפשות בעשרים ושלושה     סיפור כזה לא שומעים בכל יום     האם עשית תענית למענו     היא פרצה בבכי ויצאה מהבית בטריקת דלת     ספק מלאכים ספק בני אדם     יש לך קדושה יש לך הכל     הרב כותב מכתב לחבר כנסת     האם יש לך קשר למוסד שורשים     אשתו ישבה לידו והרב לא הרגיש!     בחור אחד לקח אותו לתחנה המרכזית של תל אביב!     אפילו קבלתי תעודה מהנשיא     הוא רואה את פניו של מרן מלאות בדמעות     הלב של עם ישראל     מי לא זוכר את גלעד שליט     חנה ושבעת בניה     היהודי אומר ביתי הוא מקדשי     השכנים יצאו מהחלונות וביקשו שאפסיק     בגלל אבות תושיע בנים     שכחת את הגמרא במגילה!     יש אפשרות לוותר על היין בשבת     מדוע באנטוורפן יש עושר מאוד גדול?     הרעל הזה הורג גם פילים     למה עמון ומואב גרועים מכולם     הדלת נפתחת והוא רואה מולו כלב     אני יכול לחדש את הקשר עם החתן שלי     יין איטלקי יש לך?     אתה רוצה להכות יהודים חפים מפשע     תמיד הבגדים שלהם היו נקיים     האשה שהיתה צדקת לא ניסתה לחקור את בעלה     הוא רואה בגהינם חוף ים שישליק וקבב     תזדרז בוידוי כי אני מאוד רעב     אני אוהב אותך יותר מכל השכנים     מרפאים חולים בשתיקתם     היא קיללה אותו הלואי ולא יחזור היום הביתה     סליחה שלא שמתי לב למקומה החדש של המנורה     הוא ביקש את רשימת הנוסעים     הוא יצא עם סיגריה דלוקה בפיו     מהיכן יש לי סכום כה גדול     הציפור הרעישה מהזריחה עד השקיעה     אני יוצא אל הגביר המפורסם ויינטברג!     בירושלים קיימת שכונה על שמו     הוא לא עצם עין מכניסת שבת ועד צאתה     תבקש מה שתרצה אני הברון רוטשילד!     כל המציל נפש מישראל.     לפתע נכנס למיון בחור עם פיג'מה שנראה כמו מקל     זה ממלא לי את הנפש שעזרתי להמון אנשים     אל תזמיני לי משטרה     פתאום אני רואה את התמונה של הצדיק     הוא דרך על הפרוסה עם נעלי הגסטפו שלו     רבי אייזיק נלכד בידי הרוצחים הנאצים     הבחור יצא משם כשפניו עטופות בדמעות     אולי תגלה לי את הסוד איך זה שהשתחררת!     מי מאיתנו ראה מלאכים? מי עלה לשמיים?     הבחור אמר שמע ישראל     בשביל מה לך לעשות את טעות חייך?     אני מבקש שהגברת תגיע ליד החופה!     צריך להכפיל את כמות העצים     המפקד שעמד מולו נשאר קשוח

   משנה י
    תביאי לי את אבא ואמא!     הקים אותו מהגמרא ולקח אותו בכוח     תן לי לחיות רק היום!     מחול, מחול, מחול     יסודות של שלום בית וסבלנות     תן לי איזה רעיון מהתורה מה עושים     אני רוצה לתת לך חמש מליון דולר!     מי שמוחל מעבירים ממנו את כל המחלות     צריך שידאגו לו כמו תינוק     הוא בתוך רכב מפואר וגם רחוק קצת מהדת     חמישים אלף דולר על כל אחד     חכמים זה תנור חם ולוהט     העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא     לא הצלחתי להגשים אפילו משימה אחת!     הוצרכה לשהות כל ימיה בבי"ח לחולי נפש     מתי זה נקרא שאתה שומע לרב     אם יש לך עוד מזוזות תדע שהם פסולות     יש סדקים בחומת התורה של בני ברק     זה בסך הכל פלסטיק     אני מאוד אוהב את הבנים שלי     הקדוש ברוך הוא תובע את כבודו     מדוע המשכת את הבדיקות?     תלמד סדר רביעי     מי שהאמין קיבל בן זכר     האם אתה מכיר אחד מהם?     כאילו נסתם מוחו של הפרופסור     התפטרתי מהגויה שהיתה אצלי     כך הקדוש ברוך הוא קבע     המודה החדשה של פריז     היתי רוצה לראות מספר אבנים מהקרקע     תתיעץ עם מהנדס לפני קניית המגרש     כמה קטנים אנו אנשי המדע     אני לבושה בצניעות ומכסה את ראשי מה עוד צריך לעשות?     הוא חשב שיש בזה שלום בית     אם הרב מבטיח אני שוברת אותו לרסיסים     הפטיש החזק     אני לא מבין כלל בענייני העולם הזה     העיתון הפוך

   משנה יא
    אין לך הרבה זמן וזה עולה הרבה כסף     הוא שפך את נפשו לפני ה' האלוקים     כואב לנו לראות יהודי מחלל שבת     כשהלכתי לבית הכנסת אחזה בי התרגשות נוראה     הרי היום זה יום שמחת תורה     מתי אבוא ואראה פני אלוקים     המלחמה בין הקדושה לטומאה היא חזקה מאוד!     הקדוש ברוך הוא לא יוותר על אף יהודי     הקדוש ברוך הוא קורע לו את הציור של העולם הזה     אם יעמדו נשים וימכרו, הם לא יבואו לקנות!     כולם העידו עליו שהוא לא שיקר מעולם     אני לא יכול בלי נס קפה     אני בנתים אקרא תהילים להצלחתם     בוא איתי רגע לצד אמר הבריון     מהיום כל שבוע אנו נפגשים     בבוקר השכן רוצה חלב לנס קפה     מי הביא לך מעטפה עם הרבה כסף!     הוא שולח מתנות לכל מי שפגע בו

   משנה יב
    קב של כורכום     הוא זעק בצעקה מקפיאת לב, גזל!     איזה נס שאני הפסדתי את הכסף     נוצר בן השניים סכסכוך עמוק וקשה     הייתי לבדי בבית הקברות     התורה לא עוברת בירושה     אם אתה לא לומד תורה תצא מהעולם הזה ערום ויחף     מדוע אינו מגיע לאירועים שלו?     המקום היפה ביותר בארץ ישראל     כל אחד מוותר על חצי בלטה ממקומו     מה ההבדל בין אדם לבהמה     כולם הסתכלו עלי וליבי התגאה     עשרים וחמש שנה הייתי מתקשר לרב     אני למדתי בזמן של התאונה     להשמין כמה שיותר לשם שמיים     אני מזכיר לעצמי שאני גנרל עם דרגות גבוהות     תורידו לו את יד ימין!     מה גרם למזיקין להגיע?

   משנה יג
    הפסוק שמלווה את היהודי כל ימיו     אל תישן כמו גוי     הרי אמרתי תפילת הדרך     הקיבוצניק התפרץ בבכי נסער!     מי אמר לך שהיא הבת זוג שלך!     הגנב החביא את הארנק אצל היהודי     את הדבר העיקרי לא עשית?     ילדיו הולכים לישון בלי מקלחת ובלי אוכל     הוא עזב את העיר ואני התקלקלתי לגמרי     אל תסתכל במעטפה אלא במה שיש בה     הוא מצא את עצמו ישן בגן משחקים     המכתב מאבא!     ברכת אהבת עולם לא פחות מארבעים דקות     המזוודות של הפרנסה!     האלמנה האומללה התחילה לבכות ולהתייפח     הקדוש ברוך הוא חיכה לי הרבה שנים     אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים     אתה לא שומע צעקות נוראות!     הרב לא מרים את העיניים מהספר     זה דווקא קישוט יפה באמצע הדרך     הוא הגיע ליפן עם כמה חברים גויים אבל בלי כסף     הבחור החליט שהוא שומר שבת בכל מחיר     אני יהודי השיב הבחור     יש לו בחצר כלבים אכזרים מאוד מסוכנים     החלק המרכזי בעבודה זה לתת את הלב     הבטחת להמשיך היום בתוכנית של המחמאות     כל הכאב שבעולם היה שוכן בתוך עיניו החומות     שני הדפים המקופלים שהיו פעם בצבע לבן     הדרוזי התחיל לצעוק עליו אתה לא מתבייש?     בודקים את כל הסביבה     הדוד קפץ לבריכה עם הבגדים שעליו

   משנה יד
    תשעים ושמונה דפי גמרא עם רש"י ותוספות     האצבעות של הרב מחוץ בדלת     לכל יהודי יש נשמה חצובה מתחת כסא הכבוד     השתנה אצלי הגישה לגבי החרדים     אתם יכולים לבחון אותי     הרב הציל מאות אנשים מתפילין פסולות     הכניסה לדברים זרים אסורה בהחלט     הרבנית לא בבית!     הוא רץ לביתו ועטף את צוארו של הילד     מהיום תקום כל בוקר בשעה שש     אני רוצה לתפוס עוד דף גמרא     אני מאמין שהתורה הקדושה לא תקפח אותם     זה פסוק מפורש בתורה!     תחיה את החיים שלך ואני אחיה את החיים שלי     מי נקרא אפיקורוס?     תלך רק שבועיים בשנה     הדביקו כבר מודעות אבל והודיעו על ההלוויה     זה דרך שיפה מבחוץ ורקובה מבפנים     היכן עבדת כדי לקבל את האוכל     כל הפרנסה היא בדרך נס     יש לי חוב קטן במכולת     מה אתה מביא איתך בסוף החיים?     מה המחסום שגורם לאדם לא להתקדם בעבודת ה'?     מה זה אחד מול שלוש מאות     מהדורת החדשות בשמיים מה בורא עולם מכריז?     איזה מסכנים שהם לא טועמים ממטעמי התורה     לצחצח את הנשמה     האם אתה שומר שבת?     ימי הזקנה השפיעו על צלילות דעתו     אני ממשיך להיות עבד למרות שיצאנו ממצרים     הרווחתם יותר מכל השנים

   משנה טו
    היא קשרה אותו לעמוד והרביצה לו     הקדוש ברוך הוא מבטיח במילים ברורות     איך תדע מי מליונר?     הוא לא הזמין אולם ולא תזמורת ולא קייטרינג     אם הוא היה נפטר צעיר הייתם צריכים לבכות קצת     יש באמתחתי תרופת פלא בשבילך     על מה העולם עומד?     שבע עשרה שנים לא נפקד בזרע של קימא     הוא לא האמין שהוא מסוגל לעשות זאת     גריל על האש עם בגטים חמים     אבא אמר לא ללכת אז לא הולכים!     זכיתי לקבל את ברכת התורה     האמונה והביטחון שלי בבורא עולם מתרופפים     הבוס פונה לבוס הגדול     תחזור בבקשה על השאלה שלך     היא ילדה עוד תשעה בנים ובנות     וכי יעלה על דעתו לאכול בשר וחלב?     האמא נישקה את בנה והתעלפה     צריך לחפש קמצן חדש     מה הרב רוצה לכבוד יום ההולדת     מגיד השיעור קופץ ממיטתו כל לילה בשלוש לפנות בוקר     פנים מצולקות וקעקועים בידים וברגליים     המשטרה הוזמנה ולקחו את יואב מאחורי סורג ובריח     מדוע השולחן ערוך לא כתב הלכות חינוך?     האמא דברה בנחת ושאלה לשלומה

   משנה טז
    שלושה ימים הוא לא אכל ולא שתה     הילד נמשך כמו מגנט בלי להבין     אני לא יודע אם הבן שלי יגיד עלי קדיש     בכל יום בבריאה כביכול יש חיסרון, מדוע?     אל תיפול ברוחך     כעבור יומיים הוא שב ונפל לרגליו של חבירו     שודד חמוש רעול פנים עם אקדח     מצטער, אין לי יותר כדורים     נשואין אבל רק על הנייר     התמהוני שלא הפסיק לשאול     מה אפשר ללמוד מהכדורגל     תשתדל להכניס הרבה גולים לשער של גן עדן     אני קופץ רק שתי קומות ונעצר     מה עשה יצחק אבינו כשגילה שטעה?     בוודאי שהתפללתי ערבית!     מי אתם שתגידו לי מה לעשות בישיבה!     כל האחים שלי אברכים תלמדי חכמים     בלב שבור ובדמעות בא המשומד אל הרב     לפי הדמעות הרבות שהוא הוריד בוודאי כוונתו לחזור בתשובה     בנתיים ההמון המוסת יפשוט על בתי היהודים     הוא הניח את הג'לבייא של הבבא סאלי עליו     כיוון שעברתם על איסור ייחוד היה קשה להציל אתכן     כל המקבל עליו עול תורה     למה מי שמדבר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים?     מאה יבבות של סיסרא     ביציאה חיכתה לו הפתעה לא נעימה     אתם לא בני אדם אלא מלאכים     ואמת ה' לעולם הללויה     הכרטיסים האלו הם הכרטיסים שלך לגן עדן     הרב עצם את עניו והפליג לגובהי מרומים     האמא של הנפטר ניגבה את דמעותיה     הוא ראה בעיניהם את הצימאון לדם     אתה שומר שבת ומניח תפילין     האבא יצא עם הבן והרגיש שעולמו חרב עליו     את המים האלו תעביר עכשיו על העיניים


הקדמה

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, ידוע הדבר ומפורסם העניין שאין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ולכאורה אם כן מה לנו ולספרי אגדות, משלים, סיפורים ודברי מוסר? אזי הבה ונקדים את דבריו של תלמידו המובהק של רבינו האר"י הקדוש רבי חיים ויטאל זיע"א שמקשה קושיא חזקה מאוד, כשאנו רואים כמה רבותינו החמירו בעניין הכעס עד שאמרו כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו וכאילו עובד עבודה זרה ונשמתו מתחלפת ושורה במקומה סטרא אחרא, ועוד כהנה וכהנה דברים חמורים, וכן בעניין הגאווה שהיא המרכבה של הטומאה כדברי הגר"א, והקדוש ברוך הוא אומר מי שיש בו גאווה אין אני והוא יכולין לדור ביחד, וכאילו בא על כל העריות הכתובות בתורה, ותועבת ה' כל גבה לב, ואין עפרו ננער בתחיית המתים וכו' וכו', וכן קנאה, שנאה, עצלות, עצבות וכל המידות הרעות שעל כל אחד מהם נכתבו ספרים לרוב. ובשאלה הגדולה אם זה כל כך חמור אזי מדוע התורה לא ציוותה אותנו על כך בציווי מפורש לא להתגאות, לא לכעוס וכו'? ועונה הרב תשובה שכל יהודי חייב לדעת אותה! אם האדם נכנס לחנות יוקרתית של מוצרי חשמל, ורוצה לקנות מכונת כביסה ומקרר ותנור, אזי אם הוא ישאל איזה חברה זה או כמה זה עולה אלו שאלות מובנות, אבל אם הוא ישאל את המוכר, סליחה האם למוצרים האלה יש מנוע, אין צורך לומר איך בעל הבית יתייחס אליו ויבדוק אם בכלל הוא נורמלי וכי נכנסת לחנות צעצועים? אומר רבינו חיים ויטאל זיע"א שכל ההלכות והמצוות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו זה מדובר לאנשים שיש להם כבר מנוע, ומה זה המנוע? זה המידות הטובות, הענווה, השפלות, הסבלנות, הכרת הטוב, הזריזות והנקיות ולא בכדי החומש הראשון בתורה לא מובאים בו מצוות [פרט לשתיים] אלא הקדוש ברוך הוא רוצה לפני המצוות שנלמד מה קרה לאנשי דור המבול ולסדום ועמורה, בעלי המידות הרעות ומה זכה אברהם אבינו שהיה בעל חסד עצום, וכמה יצחק אבינו התאפק ולא כעס אפילו על עשו, וכן יעקב אבינו שעבד בכל כוחו אצל הרמאי הגדול בהיסטוריה שרימה אותו לפחות מאה פעמים, ועשרים שנה היה בביתו ולא נמצא אצלו אפילו מזלג ואפילו מגבת קטנה ללמדנו כמה הוא היה רחוק מגזל, וכן יוסף הצדיק איך הוא לא נקם ונטר לאחיו ועוד ועוד כי המידות הטובות זה המנוע של היהדות ולא בחינם, רחל בתו היחידה של כלבא שבוע שהיתה יכולה להתחתן עם הרב הכי גדול העדיפה את עקיבא בן הארבעים לפחות פי שניים ממנה בגיל, ולא יודע קרוא וכתוב כי היא ראתה שהוא בעל מידות טובות, וכן אומרים כל בוקר בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים, כלומר קודם כל תהיה אדם עם מידות טובות ואחר כך ירא שמים, וכן רבי מאיר בעל הנס לפני כמעט אלפיים שנה שלא היתה טלוויזיה, ושאר דברים רעים שיש היום ואף על פי כן היה דורש שליש משלים שליש אגדות ושליש הלכה, ומי לנו גדול ממרן מלכא הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שבשבת אחת הוא והרבנית התארחו באיזה בית של עשיר, והרב שאל את בעל הבית האם יש איזו מנורה שאני יוכל ללמוד בליל שבת בלי שזה יפריע לרבנית. בוודאי ענה בעל הבית, יש כאן ארון שיש בו מנורה דולקת באופן קבוע וכאשר פותחים את הדלת יש אור, וכאשר סוגרים נעשה חושך והרבנית תוכל לישון. מצויין, אמר הרב, אלא שהרב רצה ללמוד ולא רצה שזה יפריע לרבנית והרב לא לומד שעה וגם לא שעתיים אלא כל הלילה, ולכן הרב סגר עליו את הארון כשכולו מכופף ולמד כל הלילה תורה. ולסיכום בלי מידות טובות אין לאדם מנוע וכמאמר הגר"א באבן שלמה אם האדם לא עובד לשבר את מדותיו הרעות למה לו חיים? והרא"ש באורחות חיים הדבר הראשון שהוא כותב זה להתרחק מן הגאווה בתכלית הריחוק, ומכל זה למדנו שגם מידות טובות ומוסר זה חשוב מאוד.

שער ההודאה

בראש ובראשונה אודה ה' בכל לבב שזיכני להסתופף בבתי מדרשות ובתי כנסיות וכן מידי פעם לזכות את הרבים, וכן אודה למורי ורבי הרב ירמיה כהן שליט"א אשר הנחני בדרך אמת דרך התורה והמצוות, וכן אודה לאבי שיבדל לחיים טובים שלא חסך ממני מאומה כדי שאזכה לעלות במסילה העולה בית ה' וכן לאימי ע"ה שכל מאווייה ורצונותיה שבניה ובנותיה ילכו בדרך התורה והמצוות וספר התהילים לא מש מידיה והסתפקה במועט כדי שלנו יהיה הכל.

וכן לנוות ביתי עזרתי מבית ומחוץ וכן לאחי ואחיותי הקטנים עם הגדולים, ה' ישמרם ויחייהם מכל צרה ונזק יצילם אמן כן יהי רצון.

וכן לה"ה משה חדיף הי"ו שתרם ביד רחבה את הוצאות הדפוס, זכות זו תעמוד לו ולב"ב לכל טוב סלה ועד.

החותם לכבוד התורה ולומדיה
יפתח סופר
עיה"ק צפת תובב"א ה'תשפ"א


משנה א


רבינו הקדוש

רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, והסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. לפני שנבאר בסייעתא דשמיא את דברי המשנה, נאמר כמה דברים על אומר המשנה שזה רבי, שהוא כידוע כתב לנו את כל המשניות של הש"ס, ועל המשניות כתבו את הגמרא שהכל ביחד נקרא תורה שבעל פה שניתנה לנו בהר סיני מהקדוש ברוך הוא למשה רבינו, אלא שעם הזמן הזכרון נהיה חלש מאוד, ולכן רבינו הקדוש שזה רבי יהודה הנשיא המכונה רבי, כיון שהוא היה רבם של כל ישראל, החליט לכתוב את המשניות למרות שזה אמור להיות בעל פה, משום שנאמר (תהילים קי"ט) עת לעשות לה' הפרו תורתך, והוא אסף את כל התלמידים של התנאים כגון רבי עקיבא ורבי יהושע ורבי יהודה ועוד, ובירר איתם מה אמרו רבותיהם אם הלכה כזאת או אחרת ואחרי ליבון של כל דבר ודבר, כתב רבי את המשנה מבוררת בשלוש עשרה נפות, ובזכותו יש לנו היום תורה.

מה עשתה המשרתת?

ומובא בסוף מסכת כתובות (ק"צ.) שהספידו את רבי יהודה הנשיא במשך חודש ימים רצוף יום ולילה ואחר החודש הספידו אותו כל השנה ביום ולא בלילה, ולפני שרבי נפטר החליטו התלמידים ללמוד תורה בלי הפסקה כדי שרבינו הקדוש לא ימות, אלא שהיתה לו משרתת מבוגרת מאוד שראתה כמה הוא סובל, כיון שכל רגע הוא היה צריך לבית הכסא, והיה צריך להוריד את התפילין כיון שכל היום התפילין היו עליו, ואחר שיוצא מבית הכסא מניחם שוב פעם ואחרי רגע מורידם כי צריך לבית הכסא וזה גרם לו צער גדול להוריד את התפילין כל פעם, מה עשתה המשרתת, שידעה שאם בישיבה לא יפסיקו ללמוד, רבי יסבול ויסבול ולא ימות, היא לקחה חתיכת ברזל כבידה מאוד, וזרקה אותה למטה ונעשה רעש גדול, ובדיוק באותו רגע התלמידים נבהלו ופסקו לפחות משניה מהלימוד, אבל זה הספיק כי בדיוק באותו רגע רבי נפטר לעולמו.

ומובא בגמרא (בבא מציעא פ"ה) שיום אחד השוחטים הובילו עגל לשחיטה ובאמצע הדרך העגל ניסה להיכנס מתחת למעילו של רבי, כאילו הוא רוצה לומר לו אני עוד צעיר ורך תגיד להם שלא ישחטו אותי, אבל רבי אמר לעגל אין מה לעשות, סוף בהמה לשחיטה כי לכך נוצרת, והם לקחו את העגל ושחטו אותו, וזה היה העונש של רבינו הקדוש על זה שכביכול לא חס על העגל... אומרת הגמרא (שם) שלוש עשרה שנה הוא סבל סבל נוראי בדרכי השתן ובחניכיים של השיניים, חלק מהשנים בזה וחלק מהשנים בזה.

וכשרבי היה צריך לעשות קטנים, אזי מהכאבים הנוראים שהיו לו הוא צעק מאוד חזק, והאחראי על הסוסים שלא רצה שישמעו את הצעקות של רבי מפני כבודו של רבי, היה מוציא את הסוסים לאכול בדיוק בזמן שרבי היה צריך לעשות קטנים, כי הם ששים וצוהלים ועושים רעש כשהם אוכלים, אבל עם כל זה הצעקות של רבי גברו על צהלת הסוסים, ואפילו הספנים בים היו שומעים את הצעקות הנוראות של רבי, לא על זה "שפגע" בהוריו ולא באשתו ולא בשכן אלא בעגל רך וטוב.

ואומרת הגמרא (שם) שכל אותם שלוש עשרה שנה שרבי סבל אף אשה לא הפילה את פרי בטנה והיו בני ישראל רק מצליחים כי אם רבי סובל כאילו כל עם ישראל סובל, ואיך הייסורים הלכו אחר שלוש עשרה שנה? היה חולדה בביתו של רבי שהמליטה כמה חולדות, והמשרתת רצתה לטאטא אותם אל מחוץ לבית, שהרי מי רוצה חולדות בתוך הסלון? אמר לה רבי אל תגעי בהן שהרי כתוב בפסוק (תהילים קמ"ה) ורחמיו על כל מעשיו, באותו יום רבינו הקדוש נתרפא.

מדוע יום הכיפורים לא עזר?

והקשה על זה הרב ניסים יגן זצ"ל והרי רבינו הקדוש בודאי שהיה מתפלל תפילת שמונה עשרה וגם מגיע לברכת רפאינו ה' ונרפא ומסתמא היה מבקש ומתחנן בדמעות לאבא שבשמים שירפא אותו ממכאוביו הרבים, ולכאורה לא נענה, מדוע? וכן עברו על רבי שלוש עשרה יום הכיפורים שכותבים לאדם את כל הדברים של השנה החדשה, ומסתמא שרבי ביקש שנה של בריאות ובלי מכאובים רעים ומדוע לא נענה, אלא רק לאחר שלוש עשרה שנה? ורק לאחר המעשה עם החולדות? ואומר הרב, שיש כאן יסוד גדול, שהאדם יכול להתפלל ולהתפלל וחלילה לא יענו לו עד שהוא ישנה את המעשים שבגללם הוא סובל, וכן רבינו הקדוש עם הענין של העגל היה צריך להראות שכבר הוא מרחם לא רק על עגל שזה בהמה טהורה אלא אפילו על חולדות ואפילו שישארו אצלו בסלון.

וזה נוגע אלינו הרבה מאוד, ובפרט לפני הימים הנוראים שהאדם חושב, העיקר שאני אצום בכיפור ואתן הרבה צדקות ושאר דברים, אבל לא נראה לו לשנות את מעשיו, אזי יעשה אותו אדם קל וחומר אם לרבינו הקדוש רבן של כל ישראל שחיבר לנו את המשניות שזה היסוד לכל התורה שבעל פה, לא הופסקו היסורים עד שהוא חמל על החולדות בתוך ביתו, קל וחומר לאדם רגיל כמונו שצריך לשנות את מעשיו.

ומה הסיבה אומרים חז"ל (שבת קי"ח) שזכה רבי לתואר הנשגב רבינו הקדוש, מה שאף אחד מהתנאים לא זכה? אומרת הגמרא, שמעולם רבי לא הסתכל בבריתו, ומקשה על זה הגמרא שגם רבי יוסי לא הסתכל בבריתו, ולמה גם הוא לא זכה לתואר רבינו הקדוש? עונה הגמרא כי רבי, היה לו עוד מעלה נפלאה בענייני הקדושה, שלא הוריד ידו מתחת לטבורו ולכן נקרא רבינו הקדוש.

ועוד מובא בספרי המקובלים (מגלה עמוקות אופן פ"ד) כי רבי יהודה הנשיא, הנשיא זה ראשי תיבות הוא ניצוץ של יעקב אבינו, וזו אולי אחת הסיבות שרבינו הקדוש פתח את המשנה הראשונה בש"ס מאימתי קורין את שמע בערבין, כי יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, וכן מה שכתוב בתורה (בראשית כ"ח, ט"ז) וייקץ יעקב משנתו, שרבותינו אמרו אל תקרי משנתו אלא ממשנתו, להורות על המשניות שעתיד רבינו הקדוש לחבר, וכן רמז נוסף בפרשת ויגש (מ"ו, כ"ח) שנאמר על יעקב אבינו ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה, שיהודה רומז לרבי יהודה הנשיא.

היצר הרע רובץ עליו

ומובא עוד בשם המקובלים (מגלה עמוקות פ' תולדות) שרבי יהודה ואנטונינוס הם יעקב ועשו, ולגבי רבקה אמנו שהיתה מעוברת ביעקב ועשו והלכה לשאול בבית מדרשו של שם, ואמר לה שני גויים בבטנך אומר רש"י שזה אנטונינוס ורבי שלא פסק מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

ומובא בגמרא (סנהדרין צ"א:) שאל אנטונינוס את רבי היצר הרע מתי נכנס לאדם האם עוד בהיות העובר ברחם אמו או רק אחרי היציאה, רבי אמר לו כשעודו ברחם אמו, אמר לו אנטונינוס אם היצר הרע היה עמו ברחם אמו היה בועט באמו ויוצא החוצה, אלא ודאי שרק מרגע היציאה היצר הרע מעיז להיכנס, ורבי יהודה הנשיא הודה לדבריו ואמר שאפילו יש פסוק שמסייע לך שנאמר (בראשית ד', ז') לפתח חטאת רובץ, שכאשר התינוק יוצא לאויר העולם היצר הרע רובץ עליו, והאותיות שאחר המילה רחם זה אותיות שטן, לרמוז שביציאתו מהרחם השטן מחכה לו בחוץ.

ולכאורה מה הויכוח הזה בין אנטונינוס לרבי, וכן איך רבי לא זכר את הפסוק שהוא בעצמו אחר כך הביא סיוע לאנטונינוס, אלא כמו שאמרנו שאנטונינוס זה עשו, ורבי זה יעקב אבינו, ועל הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה, אומר רש"י שהיתה רבקה אמנו עוברת על פתחי בתי מדרשות יעקב אבינו רוצה לצאת, וכשהיתה עוברת ליד פתחי עבודה זרה עשו רוצה לצאת, ולכן רבי זכר שעשו רצה לצאת, ולכן אמר שכבר בבטן היה לו יצר הרע, ועל זה אמר לו אנטונינוס, שבעצם היה לעשו נטיות להיות רשע גם בלי יצר הרע, ואם יצר הרע היה מצטרף אזי הוא לא היה רוצה לצאת אלא היה בועט באמו ויוצא החוצה.

מדוע את עצובה?

ומובא עוד בחז"ל (תוספות עבודה זרה י': בשם מדרש) שהיתה גזירה בארץ ישראל שאסור לעשות ברית מילה, וכשנולד רבי יהודה הנשיא לקח אותו אביו רבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל, ועשה לו ברית מילה, אבל עוף השמים הוליך את הקול והיה מלשין אחד שהלשין לקיסר שנשיא ישראל עבר על הגזירה ומל את בנו, הקיסר התרגז מאוד ושלח מברק לנשיא ישראל שיבוא עם אשתו ועם בנו. בלית ברירה הלך נשיא ישראל עם אשתו ובנו אל הקיסר י': ולפני שנכנסו אל הקיסר, אשתו של הנשיא ביקרה את אשת הקיסר כי הן היו ידידות. אשת הקיסר ראתה שהיא עצובה, שאלה אותה מדוע את עצובה? אמרה לה כך וכך הקיסר גזר ועשינו ברית מילה לבן שלנו, ועכשיו הקיסר יראה שעברנו על הגזירה, וחלילה עלול להוציא אותנו להורג, ומי יודע מה הוא יעשה לשאר היהודים?

כששמעה אשת הקיסר את הדברים אמרה לה, את יודעת מה, גם לי נולד בן לפני כמה שבועות, תשאירי את הבן שלך כאן ותקחי את הבן שלי, שהוא לא מהול, והקיסר לא ירגיש, אשת הנשיא שמעה לה ולקחה את בנה והגיעו לקיסר היא ורבן שמעון בן גמליאל והביאו אותם לקיסר, הקיסר בדק אם הוא מהול וראה שהוא לא מהול, מיד הוא אמר לקרוא למלשין והוציא אותו להורג, וביקש מחילה מרבן שמעון בן גמליאל שהטריח אותו לבוא עם אשתו ועם הילד, וכדי לפייס אותו הוא מבטל את הגזירה לגמרי, וכל יהודי הרוצה למול את בנו הרשות בידו. אלא שלפני שהגיעה אשת הנשיא לקסיר, התינוק בכה ורצה לאכול, והיא היניקה אותו, וזה השפיע עליו לקבל טהרה ולכן כשגדל היה חבירו הטוב של רבי יהודה הנשיא והוא בעצם אנטונינוס.

ועוד מובא לגבי רבי ואנטונינוס שהם למדו כל יום, ואנטונינוס היה מגיע אליו בהחבא דרך מנהרה שעשה מביתו לביתו של רבי והיה לוקח איתו שני שומרים, את האחד היה הורג בדרכו ללמוד, ואת השני הרג כשהוא יצא מהלימוד כדי שלא ילשינו עליו שהוא לומד תורה, והוא ביקש מרבי שכשהוא מגיע, שאף אחד לא ילמד אתו ולא יהיה שום אדם במקום, כי הוא חושש ממלשינים, והיה יום אחד הוא מגיע ורבי היה שקוע בלימוד תורה עמוק עם אחד התנאים ולא שמו לב לזמן, כשראה אנטונינוס את אותו אדם שם, אמר לרבי הרי סיכמנו שאף אדם לא יהיה פה מדוע יש כאן אדם? רבי הקדוש ענה ואמר לו זה לא אדם זה מלאך, אין לך מה לדאוג כיון שהוא מלאך, זה לא בן אדם!

אם הוא מלאך אמר אנטונינוס, אזי יש בחוץ מישהו "ישן" שילך להעיר אותו בבקשה, הלך אותו תנא וראה אותו שחוט מיד התפלל לה' והוא קם לתחיה, ונכנס פנימה עם ההרוג החי, אנטונינוס היה המום שהרי הוא בעצמו הרג אותו, אמר אנטונינוס לרבי יודע אני שקטן שבכם יכול להחיות מתים, אלא שאין ברצוני שיהיה כאן מישהו נוסף מבלעדינו, והתוספות כותבים (ע"ז ע"ב ד"ה אמר ליה) שאנטונינוס לבסוף התגייר.

האם רבי נהנה מהעולם הזה?

רבי אומר. לפני פטירתו של רבי הוא זקף את עשר אצבעותיו ואמר, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה, ומקשים, לכאורה רבי היה עשיר גדול מאוד ואפילו האחראי על הסוסים של רבי, אומרת הגמרא (בבא מציעא פה.) שהיה יותר עשיר מהמלך, אזי קל וחומר לרבינו הקדוש בעצמו, והגמרא אומרת (ע"ז י"א.) שלא פסק מעל שולחנו של רבי לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, ואם כן איך רבינו הקדוש אומר שהוא לא נהנה כלל מהעולם הזה ואפילו באצבע קטנה?

ועוד אפשר להקשות והרי אסור לאדם לברך על אכילה ושתיה אלא אם כן הוא נהנה? וכן נאמר (ישעיה נ"ח. י"ג) וקראת לשבת עונג שצריך לענגו באכילה ושתיה ערבים ובשר ודגים? אלא ודאי שרבי אכל ושתה ונהנה ובירך ובודאי שרבי עינג את השבתות והחגים אלא שמטרת ההנאה היתה לכבוד ה' יתברך.

רצית לאכול תפוח אדום ועסיסי

וכמו אותו רב שביקש מהשמש שיביא לו תפוח אדום ועסיסי, והרב בירך על התפוח ואכל, והשמש גם לקח תפוח אדום ועסיסי ואכל. והחל להרהר לעצמו, מה ההבדל ביני לבין הרב, הוא אוכל תפוח ומברך, גם אני אוכל תפוח ומברך, והרי אין הבדלים רבים בינינו שהרי גם לי יש כיפה וציצית וגם זקן כמו לרב, ואם כן מדוע הוא הרב ואני רק השמש? וממחשבה לדיבור, הוא פתח את פיו ושאל את הרב מדוע הרב זכה שכולם באים לבקש מהרב ברכות וישועות והכל מתקיים, ואילו אני רק שמש פשוט, אם זה בגלל שהרב מברך לפני שאוכל אזי גם אני מברך לפני שאוכל?

אמר לו הרב עדיין יש איזשהו הבדל בינינו, אני לא רציתי כל כך לאכול את התפוח אלא התבוננתי במעשה הבריאה וראיתי את פלאי הטבע, ובפרט במזמור שאומרים אותו בראש חודש, ברכי נפשי, שנאמר שם מה רבו מעשיך ה', וחשבתי איך זה יכול להיות שמניחים כמה גרעיניים של תפוח באדמה ושופכים על זה מים וצומח עץ של תפוחים וכן בכל סוגי הפירות ובכל פרי ופרי יש עוד גרעיניים כדי להצמיח עוד ועוד, וכן הרגשתי כמה ה' יתברך טוב איתי שנתן לי ידים ורגליים ולב ומעיים ועיניים ואזניים, וגם אשה וילדים ופרנסה טובה, ומעל הכל ששם חלקי מיושבי בית המדרש וללמוד תורה וללמדה, ולא שם חלקי מיושבי קרנות, ולכן רציתי לברך את ה' רק שלא יהיה ברכה לבטלה לכן ביקשתי שתביא לי תפוח אדום ועסיסי, כדי להתפעל ממעשיו של המלך הגדול, אבל אתה במחילה רצית לאכול תפוח אדום, אלא שאתה חלילה לא רשע ולכן אתה מברך לפני שאתה אוכל את התפוח, וזה כל האדם בעולם הזה, שבאמת רבינו הקדוש גם אכל תפוחים ושאר דברים אבל הכל למען שמו באהבה.

אני לא עשיתי כלום!

רבי אומר. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שאם האדם רוצה לזכות להיות רבי אזי צריך להיות אומר, כלומר יאמר כמה שיותר דברי תורה ולא ישמור את התורה לעצמו ולא יתבייש וכמאמר דוד המלך (תהילים קי"ט) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, כלומר שאפילו שדוד המלך היה יושב עם מלכים גויים, והם היו רוצים ללמוד ממנו טכסיסי מלחמה ואומנות קרב, שהרי דוד ניצח את גולית הענק, והיה רודף אחר הפלשתים והורג בהם רבבות, אבל דוד המלך אמר למלכים הגויים אני לא עשיתי כלום, אלא ה' המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה המכריע קמי תחתי וכו', עדיף שאני אומר בפניכם דברי תורה [על שבע מצוות בני נח].

וזה קל וחומר שהרי דוד המלך נמצא עם מלכים גוים ואף על פי כן הוא לא נמנע מלדבר עמהם דברי תורה, כל שכן כשיהודי נמצא ליד יהודים שאין לו להמנע מלומר דברי תורה, ולא ישב לבד וילמד, כי הגמרא (ברכות ס"ג ע"ב) אומרת חרב על הבדים, בדים זה לשון בודדים שאם האדם ישב בדד וילמד אזי זה כמו חרב, אמנם בזמנינו יש ספרים ויש אומרים שהספרים עצמם זה כמו חברותא, אבל אף על פי כן תמיד טוב ללמוד עם עוד אנשים או בחברותא.

השלך על ה' יהבך

ומעשה בחוזר בתשובה שלמד כמה שנים בישיבה לחוזרים בתשובה וכיון שחשקה נפשו ללמוד והוא הרגיש שזה ממש בוער בקרבו ובפרט שהוא שמע את מעלת מזכי הרבים, ואחר אישור מרבו, הוא החל במסירת שיעורים, והיתה לו הצלחה רבה, אלא שהוא ידע שהוא לא למדן גדול ואם יקשו לו קושיות והוא לא ידע לענות אזי יהיה לו בושות ואף על פי כן אמר לעצמו השלך על ה' יהבך והוא יעזור לך, והוא מספר שזה קרה לא פעם ולא עשרה פעמים? שאכן הקשו לו קושיות עצומות, שהוא עוד לפני כן הכיר את הקושיות וניסה למצוא להם תירוץ וכמה שחיפש לא מצא, והנה פתאום באמצע שיעור שנוכחים פה הרבה תלמידים, מצביע אחד התלמידים ומקשה קושיא שהרב יודע שהרבה זמן אין לו תירוץ לקושיא הזו כיון שהוא בעצמו היה קשה לו.

אבל לפתע הוא לא מאמין התלמיד רק סיים להקשות את הקושיא, עולה תירוץ נפלא ומבריק במוחו, והוא אומר אותו וכל התלמידים מתפעלים, ולא עובר זמן והוא שומע קלטת של הרב ניסים יגן שמקשה את אותה קושיא בדיוק ומתרץ את אותו תירוץ בדיוק, וכמו שהזכרנו זה קרה לו הרבה פעמים, ולא רק לו אלא לכל מי שיקריב מעצמו וילך לזכות את הרבים כמה שיותר וכמו שאומר רבינו הקדוש הרבה תורה למדתי מרבותי ועוד יותר מחברי אבל הכי הרבה זה מתלמידי.

פזרן או חסכן?

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. פשט הדברים שהאדם יברור לו דרך שגם הוא ירויח ממנה ויתפאר בה, אבל גם שאחרים יהנו מהדרך שלו, כגון, אם האדם יהיה פזרן ויפזר את כל ממונו לצדקה, ולעצמו ולכל משפחתו לא יהיה מה לאכול זה תפארת לו מן האדם אבל אין לו תפארת בעצמו, וכן ההיפך, מי שיהיה קמצן מדי ולא יתן אפילו אגורה לעצמו אזי זה לכאורה תפארת לעצמו שנראה לו שהוא חוסך לעצמו את הכל, אבל אין לו תפארת מהבני אדם שהם סולדים ומואסים באחד שלא מוכן לתת מעצמו כלום, ועל זה אומר רבינו הקדוש שצריך לברור את הדרך שתהיה טובה גם לעושה אותה, וגם לבני אדם.

ולכאורה מדוע האדם צריך למצוא חן בעיני הבני אדם והרי העיקר שהקדוש ברוך הוא יהיה שמח בנו, ולמה אני צריך לעשות דברים שבני האדם לא יסתכלו עלי בעין לא טובה וכי אני עובד את הבני אדם והרי האדם עובד את האלוקים? וכן ראינו בחז"ל (ביצה ט'., כלאים פ"ט) הרבה גזירות שגזרו משום מראית העין כגון שאסור לתלות כביסה בשבת גם שהאדם כיבס ביום ששי, ומדוע אסור? משום מראית העין, ולא רק במרפסת או בחבל כביסה שכולם רואים, אלא אפילו בחדרי חדרים, כי כל מה שאסור משום מראית העין אזי גם בחדרי חדרים אסור?

אלא שאנו רואים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את מידת השלום והאחדות בין כל עם ישראל, וכמו שאבא שמח שרואה את בניו מאוחדים, ואוהבים אחד את השני, כך אבא שבשמים רוצה לראות את כל בניו אוהבים, וממילא אם אדם יתלה כביסה בשבת ויראה אותו השכן, אזי הוא עלול לחשוד בו שהוא כיבס בשבת והוא כבר לא יכבד אותו כמו שהיה רגיל לכבד אותו לפני כן, והיחסים יתערערו והשנאה עלולה לשרור ביניהם.

ולהבין כמה זה חמור בעיני הקדוש ברוך הוא השנאת חינם שעל זה היה חורבן הבית, גזרו על זה חז"ל גם בחדרי חדרים, ועל זה אמר רבי, שצריך שכל מעשה שאנו עושין יהיה לו גם תפארת מהבני אדם, ועל זה אומרת התורה והייתם נקיים מה' ומישראל, וכן כתוב (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, ואחד הדברים שגורמים פירוד ושנאה, זה הלשון הרע, ואומר הגר"א על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו מלדבר לשון הרע זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער.

אני נחשב לעשיר גדול מאוד

ומעשה שהיה עם החפץ חיים שהוא כבר היה זקן מאוד ואפילו לצאת מהבית כבר הוא לא יצא, חוץ ממוצאי שבת שהיה הולך לתפילת ערבית בישיבה, והנה יום שלישי פעמיים כי טוב הגיע לחפץ חיים תלמידו לשעבר בשם רבי שעייה קובנר [מהעיר קובנה] לשאול בשלומו. החפץ חיים שאל אותו מי הוא כי הוא כבר זקן וקשה לו לזהות, אמר לו רבי שעייה אני למדתי אצל הרב תורה לפני חמישים שנה, אני שעייה קובנר, החפץ חיים נזכר ושמח לקראתו, ושאל אותו האם הכל בסדר, ברוך ה' ענה התלמיד, אני היום סבא וכבר חיתנתי את הנכדים שלי, ואיך הפרנסה שלך? הפרנסה מצויינת, אני נחשב לעשיר גדול מאוד בעיני הבריות, אני מודה לה' על הכל.

איך נהיית עשיר ממה אתה מתפרנס? שאל החפץ חיים, אני לוקח סחורה מרוסיה ועובר את הגבול לפולין ומוכר אותה שמה פי עשר מהמחיר הרגיל ואני מתעשר, וכל חודש יוצא לי להרוויח אלפיים דולר [לפני כמאה שנה זה היה בערך כמו 50,000 דולר] וברוך ה' הפרנסה שלי גדילה מיום ליום. אבל זה מסוכן מאוד אמר החפץ חיים בבהלה אם חלילה תופסים אותך אתה יודע זה כדור בראש במקום, על הברחת הסחורה? הרב, אל תדאג זה בסדר, אני עושה את זה כבר שלושים וחמש שנה ולא תופסים אותי ובעזרת ה' גם לא יתפסו אותי!

אני לא מבין אמר החפץ חיים והרי יש שומר עם נשק בכניסה לגבול ואם הוא יתפוס אותך פעם אחת זה אסון ואתה עובר על מה שכתוב בתורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם? הרב אני אסביר את הכל, והרב לא יבהל ויראה שהכל בסדר, לפני שהתחלתי עם הברחות הסחורה, בדקתי טוב את השטח, וראיתי את השומר לבוש במעיל פרווה ונעליים גבוהות והתיידדתי איתו, יום אחד שאלתי אותו, אתה שומר כאן כל לילה במסירות נפש, מה המשכורת שלך? אני מרויח סכום יפה מאוד אמר השומר, ואני מפרנס את כל המשפחה שלי בכבוד, אני מרויח 50 דולר.

ואז אמרתי לו אני רוצה להציע לך עיסקה שאתה לא תפסיד אבל את זה אני יגיד לך רק אם תניח את הנשק בצד ונתרחק קצת מהאיזור, אני אציע לך משהו שתמורתו תוכל להרויח 200 דולר נוספים כל חודש, השומר רק שמע את הסכום, מיד הניח את הנשק בין השיחים והלך עמי למרחק מסויים, ואז אמרתי לו אני שוב חוזר על מה שאמרתי לך אני כל חודש מביא לך 200 דולר מזומן, אני יעביר סחורה ואתה תעשה את עצמך שאתה לא רואה אותי, זה מה שאני מבקש! אין שום בעיה אמר השומר הרוסי, וזה עובד כבר 35 שנה, הוא לא נותן לי כדור בראש ואני נותן לו 200 דולר אבל מרויח אלפיים דולר מדי חודש בחודשו.

החפץ חיים שמע את הסיפור ושמח שמחה גדולה מאוד, והיה נראה שהרב שמע את דברי התורה היפים ביותר בעולם. וכעבור זמן מסויים החפץ חיים אמר לתלמידו רבי שעייה קובנר בבקשה ממך תחזור לי שוב על הסיפור הזה שבגלל השוחד של המאתיים דולר לא מורידים לך את הראש אלא נותנים לך להרויח אלפיים דולר, ורבי שעייה חזר על זה פעם ועוד פעם לבקשת החפץ חיים, והנה לפתע החפץ חיים לובש את מעילו, וחובש את הקסקט על הראש ואומר לרבי שעייה קובנר בוא עמי ונלך ביחד לישיבה.

לכבוד מה הגיע החפץ חיים?

והרב צעד פסיעה אחר פסיעה למרות הקושי הגדול, ואחר כמה צעדים החפץ חיים פונה לתלמידו ואומר לו בבקשה ממך תספר לי עוד פעם את הסיפור ורבי שעייה לא יכול לסרב לרבו הגדול וסיפר שוב ושוב, עד שהגיעו לישיבה. ושם יושבים כמאתיים בחורים ולומדים בהתמדה עצומה והשעה היתה חמש ארבעים וחמש לפנות ערב. והנה הם רואים את רבם הגדול והנערץ מגיע לישיבה לא במוצאי שבת כהרגלו אלא ביום שלישי, ועמו עוד אדם שהחפץ חיים אוחז בידו כמובן שכולם קמו לכבודו של הרב, וניסו לנחש מי זה האיש שעם הרב, אך לא הצליחו לזהות אותו.

הרב ביקש מתלמידו רבי שעייה קובנר שילווה אותו לבמה ורבי שעייה החל להסמיק מהתרגשות מה זכיתי שאני אלווה את רבם של ישראל ככה לישיבה, וכל הישיבה מסתכלים עלי, וגם את החמש מדרגות לבימת הקודש התלמיד ליווה את הרב, וכל הישיבה סקרנים מאוד לשמוע לכבוד מה הגיע החפץ חיים, לא ביום הרגיל כנראה יש משהו חשוב מאוד!

הרב פתח את פיו הקדוש ואמר לכולם אתם רואים את האיש שעומד לידי, אזי תדעו לכם קוראים לו רבי שעיה קובנר, הוא עשיר גדול מאוד מאוד, הוא מרויח אלפיים דולר בחודש, התלמידים הביטו זה בזה, מה הרב רוצה לומר לנו בזה. וגם רבי שעייה לא הבין ופחד שהרב לא יספר את הכל. אבל עוד בטרם שהוא הספיק לחשוב אמר החפץ חיים, ואתם יודעים איך הוא מרויח סכום כזה גדול אני אספר לכם, רבי שעייה אמר בשקט לרב, בבקשה אל תספר זה עון פלילי אם זה יתגלה זה כדור בראש, אבל החפץ חיים הרגיע אותו ואמר לו כולם כאן צדיקים והם יודעים את הפסוק (משלי י"א. י"ג) הולך רכיל מגלה סוד, שאדם שמגלה סוד זה רכילות ואף אחד כאן לא יגלה, אין לך מה לדאוג.

רק לפני שאספר לכם אמר החפץ חיים בבקשה תעשו לו מקום לשבת לידכם, ואז סיפר החפץ חיים שרבי שעייה מבריח סחורות לפולין ונותן שוחד לשומר הרוסי של מאתיים דולר כל חודש ותמורת זה לא רק שהשומר לא מוריד לו את הראש אלא מאפשר לו למכור את הסחורה בפולין ולהרוויח אלפיים דולר מדי חודש בחודשו.

התלמידים לא הבינו מה החפץ חיים רוצה לומר, והרי תמיד הוא לימד אותנו להיות דבוקים רק בתורה ולא לרדוף אחר הכסף, אבל עוד בטרם הם ניסו להבין החפץ חיים המשיך ואמר, תדעו לכם הרי האדם לא נשאר כאן לנצח, ויבוא יום והוא יעצום את העיניים שלו ולא יוכל יותר לפתוח אותם, כי הרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה, ויובילו אותו לבית העלמין ויכניסו אותו לבור וכולם ילכו והוא ישאר שם, ואז יבוא המלאך הממונה על המתים ויגיד לו בוא עמי בבקשה רוצים לדון אותך בבית דין של מעלה וכמו שאמרו ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולוקח אותו המלאך בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה, והאדם עומד ורואה את המאזניים, בצד ימין הזכויות שלו ובצד שמאל העבירות שלו, והוא רואה שברוך ה' יש הרבה מצוות כל השבתות שהוא שמר כל התפילות שהוא התפלל, כל הצדקות שהוא נתן, כל החסדים שהוא עשה, כל בוקר שהיה מניח תפילין, כל פעם שבירך כל ימי חייו לפני ואחרי שאכל, ועוד ועוד.

אבל בלית ברירה הוא מסתכל גם על הצד של העבירות והוא רואה שיש הרבה ביטול תורה שיכל ללמוד והוא בזבז את זמנו בטיולים או בעיתונים או סתם בבטלה, ושיחות טלפון לרוב שאם הוא היה מנצל את הזמן היקר הזה הוא יכל לצאת תלמיד חכם, וכן הוא רואה כמה תפילות שהוא התפלל ביחיד והפסיד קדושה וברכו וקדישים וספר תורה וקדושת בית הכנסת והוא נקרא שכן רע של ה' יתברך, וגם את התפילות שהוא התפלל בבית הכנסת הוא רואה שהרבה מאוד מהם בלא כוונה ובלא יראה, וכן הוא רואה שהוא אמנם נתן צדקות אבל בשביל שיכבדו אותו, וכן שהוא לא נתן מספיק ובצרכיו הגשמיים הוא השקיע הרבה יותר מצרכיו הרוחניים, ומראים לו כמה לשון הרע הוא דיבר ושמע, וכמה מראות אסורות הוא הספיק לראות ולהסתכל בימי חייו, ואכן הוא רואה שהמשקל של העבירות מכריע את הכף של המצוות ואפילו בהרבה.

והוא מתחיל להבין שאת גן העדן הוא לא יראה, לפחות לא בזמן הקרוב, והוא מנסה לחשוב אולי אני אחזור בתשובה על כל המעשים המכוערים ודרכי המקולקלים ואז הוא נזכר שלמעלה כבר אין תשובה, וכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן והנר זו הנשמה, כשהיא דולקת באדם אפשר לחזור בתשובה, ואומר הגר"א שזו התשוקה הגדולה מכל סוגי התשוקות, הרצון לרדת לעולם הזה שוב ולחזור בתשובה, אבל זה לא קורה כי את המכסה של הקצבת חייו הוא כבר קיבל.

מביאים משאבה ומנפחים

אבל לפתע התנער החפץ חיים ואמר, יש לנו כלל מה שקורה למטה קורה גם למעלה ואם השומר הרוסי בעבור שוחד שקיבל לא הוריד לשעייה את הראש אלא גם נתן לו להרויח אלפיים דולר, אזי גם בשמים כך יהיה אם האדם נתן שוחד לבורא העולם, שנאמר (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ומובא בגמרא (ברכות) ששאלו המלאכים את הקדוש ברוך הוא וכי אתה נושא פנים לישראל והרי כתבת בתורה (דברים י') אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד? אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכים בודאי שאני נושא פנים לישראל, שהרי אמרתי להם ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך והם אוכלים רק כזית או כביצה ומברכים ברכת המזון למרות שהם לא שבעו, וכמו שהם נשאו לי פנים גם אני אשא להם פנים.

וקל וחומר לאדם שמוסיף ונותן שוחד של כסף לישיבות ותלמודי תורה, אזי לא רק שלא יורידו לו את הראש אלא ינפחו לו את המצוות שאם עד עכשיו הוא ראה את המצוות שלו שוקלות כמו סדין דק אזי מביאים משאבה ומתחילים לנפח את המצוות שלו לאין ערוך עד שהמשקל של המצוות בעזרת ה' יכריע את הכף של העבירות.

ולכן כל אדם יהיה חכם ויעשה הרבה מצוות ובפרט מצוות של לפנים משורת הדין, כלומר שהוא לא ממש חייב לעשות, וזה נחשב שוחד לבורא העולם והשוחד הזה יזכה את האדם ביום הדין. אבל כמובן שלא בגלל זה יעשה עבירות ויגיד שהשוחד יכפר על זה, כי אומר אליהו הנביא [תנא דבי אליהו] שכל היודע בעבירה שהיא עבירה ובכל זאת עושה אותה הרי זה רשע גמור, אלא כל מה שאמרנו זה בעבירות שחלילה כבר עשה וגם השתדל להתחרט עליהם אזי בעזרתו יתברך השוחד יעזור. [הרב המגיד ישראל מאיר שושן שליט"א].

מה עושים עם ההזמנה?

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. תמיד צריך להשתדל שהמעשים שלי ימצאו חן בעיני בורא העולם וגם בעיני האדם, אבל כולנו יודעים שיש דברים שאתה עושה ולא תמיד אתה מוצא חן בעיני האדם אלא רק בעיני בורא העולם, כגון שקיבלת הזמנה לחתונה מעורבת או שבטעות מישהו רוצה לדבר איתך קצת לשון הרע על השכן, או שראית אדם שעובר עבירה ויש מצוה להוכיח אותו בזהירות ובעדינות, אבל עדיין יכול להיות שהוא יקפיד עליך, אף על פי כן אתה צריך למצוא חן בעיני ה' יתברך, ולא לחפש למצוא חן בעיני "הבני אדם".

והשאלה נשאלת שהרי רבינו הקדוש אמר לנו שזוהי הדרך הישרה למצוא חן בעיני ה' ובעיני האדם ואם אני עושה מעשה שלא מוצא חן בעיני האדם לכאורה זו דרך עקומה? ואפשר לתרץ בסייעתא דשמיא על פי המבואר בגמרא (ברכות ל"ג) שכל מי שאין בו דעה [יראת שמים] וחלילה עושה דברים אסורים אזי אסור לרחם עליו.

ומקשה המהרש"א והרי כתוב (תהלים קמ"ה) ורחמיו על כל מעשיו? ועונה המהרש"א שאכן אין סתירה, שהרי בהמה שמתנהגת כבהמה, ואדם שמתנהג כאדם זו בריה של ה' יתברך, אבל אדם יהודי שהוא נזר הבריאה שחלילה מתנהג לא על פי התורה והמצוות אלא כתאוות לבו כמו בעל חיים שלא חושב על מה שעושה אלא מה שבא לו הוא עושה, ואינו רואה את התוצאות שיצאו ממעשיו, זה לא אדם אלא אדם שמתנהג כבהמה וזה לא מעשה ה', ועל זה אומר ורחמיו על כל מעשיו, וכן אצלנו רבינו הקדוש אומר שצריך להיות מפואר בעיני האדם כלומר ממי שמתנהג כמו אדם.

יש רק אחד שכועס עלי מאוד

וכאשר "אדם" חושב רק למצוא חן בעיני האנשים והעיקר שהוא ימצא חן בעיני כולם הוא דומה לאדם שחיפש עבודה, וכל עבודה שהוא הלך לא מצא חן בעיניו ואחרי יום או יומיים עזב את העבודה, והנה פעם אחת קרה שהוא חזר מהעבודה ממפעל מסויים כשהוא קורן מאושר, ונראה שמח מאוד, שאלה אותו אשתו אתה נראה שמח מאוד, כנראה העבודה הזאת טובה בשבילך, בודאי ענה הבעל, זו עבודה! כזו עבודה חיפשתי, יש מאתיים עובדים במפעל וכולם אוהבים אותי מאוד, היום באמצע העבודה הלכתי לקנות לכולם שתיה, ואחרי זה הכנתי קפה ותה לכל מי שביקש.

אמנם יש שמה אחד שמאוד כעס עלי כי קלקלתי מכונה של המפעל שעולה המון כסף והוא אמר לי שהוא יתבע אותי לבית המשפט ושמשכורת אין סיכוי שאני יקבל, והוא במקרה גם בעל המפעל, אבל הוא רק אדם אחד, לעומת מאתיים עובדים שאוהבים אותי מאוד. אשתו אמרה לו וכי העובדים משלמים לך משכורת, והרי בעל הבית משלם לך משכורת, הכי חשוב שתמצא חן בעיניו.

וזה בעצם כמו האדם שחושב כל היום איך למצוא חן אצל בני אדם והעיקר שיחשבו שהוא חכם והוא נבון והוא גיבור והוא יפה ועשיר, והוא מוכן לעבור גם על דברי התורה ודברי החכמים בשביל למצוא חן, אבל הוא שוכח מה הבעל הבית של העולם יגיד עליו שזה בורא העולם ויוצר האדם, שקודם כל צריך למצוא חן בעיני ה' יתברך וברגע שנמצא חן בעיניו ממילא נמצא חן בעיני בני אדם, וידוע שיש כמה דברים שצריך להשתדל בעבורם כי הם קשים קצת להשגה, כגון פרנסה וזיווג שעליהם נאמר שהם קשים כקריעת ים סוף, אם כן יחשוב האדם שגם בשביל לקבל כבוד ולמצוא חן צריך השתדלות? ועל זה אומר דוד המלך בתהילים (פ"ד) ה' אלוקים יתן חן וכבוד, כלומר אל תחפש ותשתדל אחרי זה כי זה יברח ממך, וככל שפחות תשתדל זה יבוא אליך, כי כל הבורח מן הכבוד אזי הכבוד רודף אחריו.

גם אני אלמד תורה

רבי אומר איזוהי דרך ישרה. כידוע שהמילה יושר זה ראשי תיבות יתגדל ויתקדש שמיה רבה, שכאשר האדם מתנהג ביושר אזי הוא מגדל ומקדש את שמו יתברך בעולם, שאומרים, לא סתם יש לו כיפה על הראש, הוא מייצג את התורה הקדושה, ואם זו ההתנהגות של מי שלומד תורה, אזי גם אני אלמד תורה ואשלח את הבנים שלי שילמדו תורה, וחלילה ההיפך "אדם" שלא מתנהג בישרות ומנסה חלילה לרמות לפעמים גם בדברים קטנים חלילה הוא מחלל שם שמים, וקל וחומר אם יש לו כיפה על הראש. ואפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שהרי רבי יהודה הנשיא, ראשי תיבות הנשיא, הוא ניצוץ של יעקב אבינו.

אברהם אבינו ע"ה היה כולו מידת החסד ויצחק אבינו היה מידת הדין, ואילו יעקב אבינו שנקרא בחיר האבות הוא משלב גם את הדין וגם את החסד, ולכן רבינו הקדוש אומר שתפארת לאדם לבחור בדרך הישרה, אלא שיש לאדם להתנהג לפני ולפנים משורת הדין גם כשהוא צודק, כדי שגם עמו יתנהגו בשמים לפני ולפנים משורת הדין, כי אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עם האדם לפי הדין אזי אין לאדם סיכוי, שהרי אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קמ"ג) ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, ועד כמה צריך להתנהג לפנים משורת הדין נראה מהמעשה הבא [שהובא באחד העלונים בשם הברכי נפשי].

כולם היו בטוחים שהראש ישיבה יסלק אותו

מעשה שהיה באחד מהראשי ישיבות בארץ מן הישיבות הטובות ביותר שיש, אלא שראש הישיבה הזה, חוץ מתפקידו כראש ישיבה, וכמעביר שיעורים ודרשות ועוד, הוא בעצמו היה גם מעיר את הבחורים כל בוקר בהארת פנים ובשמחה, כשהוא מעודדם לקום לעבודת הבורא. והנה בוקר אחד הראש ישיבה כדרכו בקודש עובר חדר אחרי חדר ומעיר את הבחורים, והנה הוא מגיע לאחד החדרים והיה שם בחור שהרב בא להעיר אותו, והבחור לא רק שלא רצה לקום להתפלל, אלא הרים את ידו ונתן סטירה לראש ישיבה והמשיך לישון, אנשי החדר נבהלו מהנעשה, והיו בטוחים שראש הישיבה יסלק אותו עוד באותו היום מהישיבה.

אבל ראש הישיבה מהענווה שלו לא חשב כך, ותלה את זה שזה נעשה מתוך שינה בלא שימת לב ואין מה להקפיד על כך. ובפרט שהבחור קם והגיע לתפילה ולא בא אפילו לבקש מחילה כי הוא חשב שזה היה איזה שהוא חלום בלהות, ורק אחרי שהחברים לחדרו סיפרו לו, מה הוא עשה לראש הישיבה הוא נבהל מאוד ורץ מיד לבקש את סליחתו של ראש הישיבה כשדמעות על לחיו, והראש הישיבה עודד אותו ואמר לו אין לי קפידא עליך כי אתה לא עשית את זה אפילו בשוגג זה מתוך שינה והכל בסדר לא קרה שום דבר.

אבל הדברים הגיעו לאזני נשיא הישיבה, והוא הגיע לישיבה וביקש לסלק את הבחור הזה מהישיבה, ועל התנהגות שכזו אי אפשר לסלוח, ונשיא הישיבה אמר לראש הישיבה זה לא ענין של ענווה זה כבוד התורה. אבל ראש הישיבה אמר זה לא מרצון זה מתוך שינה, ואם אתם רוצים לסלק את התלמיד הזה, אזי אני הולך ביחד איתו. אני מוותר על התפקיד של ראש הישיבה, כיון שאני מכיר טוב את הבחור וכל האחים שלו רחוקים מאוד מתורה ומצוות וכל אחד מהם מכיר את הבתי סוהר, יותר מאשר את הבית, ואם הוא מסולק מהישיבה זה דיני נפשות ממש ואפילו יותר, כי כמו שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, כך מי שמוציא בחור מהישיבה שהסיכויים גדולים שהוא יתדרדר זה יותר מלהרוג אותו, ואם לגבי סנהדרין שהביאו לפניהם רוצח עם דם על הידיים התורה חייבה אותם לנסות להציל אותו, ובית דין שהיה הורג אחת לשבעים שנה היו קוראים לו בית דין קטלני, אזי אם אנו נסלק תלמידים פעם בשבעים שנה גם אנו יקראו לנו רבנים קטלניים. וקל וחומר שזה הרבה פחות משבעים שנה, וקל וחומר שכאן זה לא גוף אלא נשמה.

זה דיני נפשות ממש!

ונשיא הישיבה הסכים לדברי ראש הישיבה, ואמר לו אתה צודק, אבל צריך לתת לו איזה עונש, מה אתה מתכווין לעשות כדי שהדבר לא יחזור שוב אצלו או אצל אחרים ושלא ירד כבודך בעיני התלמידים? אני "יעניש" אותו אמר ראש הישיבה, בזה שאני כל יום אשב עמו ואלמד עמו ספרי מוסר, אני חושב שזה עונש מתאים. ואכן הדבר יצא לפועל והבחור נשאר בישיבה. כעבור יותר מעשרים שנה, הראש ישיבה נפטר, ולא זכה כל כך לאריכות ימים, ובניו ומשפחתו ישבו שבעה.

ובאחד מימי השבעה נכנס אדם הדור בלבושו עם פראק ומגבעת של רבנים חשובים. והחל לספר להם את הסיפור הנ"ל כשהוא בוכה ואומר להם אני אותו בחור, תדעו לכם הכל שייך לאבא שלכם אני היום ראש כולל ויש לי עשרה בנים כולם יראי שמים וצדיקים, ואני יודע בבירור שאם חלילה הייתי מסתלק מהישיבה הייתי היום זרוק באיזה בית סוהר כמו שאר האחים שלי, זכיתם לאבא יקר.

ואחר כל אלה הדברים כל ראש ישיבה ורמי"ם בישיבות, וכן מלמדים בתלמודי תורה יחשבו שבעים פעם לפחות לפני שמוציאים ילד, לא לצמיתות אלא אפילו ליום או יומיים כי זה דיני נפשות ממש והרבה יותר מזה. ובפרט שהשטן בחוץ מחכה מאוד לאותם בחורים, ואם משה רבינו אחרי חטא העגל הנורא שעדיין לא עברו ארבעים יום ממתן תורה אומר לבורא העולם, אם אתה סולח להם מה טוב, ואם לא תמחוק אותי מהספר תורה, ואם נעשה השוואות זה מדובר בדור דעה ובחטא של עבודה זרה, קל וחומר לדורנו שזה לא דור דעה, ולא חטא של עבודה זרה.

תרדו מהאוטובוס אני מפחד לעשות תאונה

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם. לפעמים האדם עובד את ה' ומתעלה מעלה מעלה ומקבל כבר כבוד גדול, והוא רוצה לברוח מהגדולה ולקיים בעצמו את הפסוק (מיכה ו'. ח') והצנע לכת עם אלוקיך, אבל מצד שני יש לו כאן מצוה של זיכוי הרבים וללמד תורה ברבים, ומה עדיף? על זה הגמרא כבר אמרה (ברכות ס"ג) במקום שאין אנשים השתדל להיות איש כלומר אם אין מישהו שיודע ללמד כמוך אזי אין ברירה אתה תהיה הרב ואתה תלמד, ואם אתה מפחד להתגאות שבאמת יש מה לפחד שהרי תועבת ה' כל גבה לב, אזי תלמד ספרי מוסר בגנות הגאווה, ואל תברח מהתפקיד שלך.

ולהבדיל זה כמו נהג אוטובוס מנוסה, שלוקח את הנוסעים יום יום, והנה יום אחד הוא אומר לכולם לרדת באמצע הרחוב כי הוא מפחד שאולי הוא יעשה תאונה? אזי אומרים לו הנוסעים אם תנהג כראוי לא תהיה שום תאונה. ואותו הדבר לאדם שיודע שאין כאן שום אדם שיכול ללמד כמוהו, שהוא מחוייב ללמד תורה כראוי.

אני לא רוצה שיפרסמו אותי

והבה ונראה מעשה באחד מהתלמידי חכמים הגדולים לפני יותר משלוש מאות וששים שנה הלא הוא הרב הגאון רבי דוד סגל בעל הט"ז. [הסיפור הובא בקצרה בספר ובחרת בחיים על פרשיות השבוע וכאן נאריך יותר בפרטים]. הימים היו ימים קשים מאוד בתולדות עם ישראל היו אלו התקופות הנוראות ביותר שידעו עם ישראל, מה שנקרא הגזירות של שנות ת"ח ות"ט, [לפני כשלוש מאות ושבעים שנה] שהקוזאקים הארורים טבחו והרגו במיתות שונות ואכזריות ביותר ממאות אלפים של יהודים ה' יקום דמם, והיו כאלה שגורשו למקומות נידחים.

ואחד המיוחד מהמגורשים האלה היה רבי דוד סגל בעל הספר ט"ז [טורי זהב] והוא היה בעצם גדול הדור, אלא שכשהוא ומשפחתו הגיעו לשם, הוא אמר לאשתו ולכל משפחתו, שהוא לא רוצה שיפרסמו אותו, והוא מעדיף להיראות יהודי פשוט, ולא לחפש כבוד, ומיד הוריד מעליו את הבגד המיוחד של הרבנים ואת המצנפת המיוחדת שהיתה על ראשו, ולבש בגדים פשוטים ביותר וחבש קסקט לראשו כדרך האנשים הפשוטים של אז, והתפלל לה' שלא יכירו אותו.

וכך הוא הלך לבית הכנסת, שכולם הגיעו לשם ממקומות אחרים ואף אחד לא הכיר אותו, והוא ניגש לספריה והוא רואה את ספריו שהוא חיבר מונחים בספריה, כי כמעט לא היה בית יהודי שלא היו את ספרי הט"ז וקל וחומר בבית הכנסת, אבל גם כאשר הוא ראה את ספריו שם, הוא הלך לפינה בסוף הבית הכנסת והתיישב שם, וכך במשך כמה ימים.

אלא שאשתו אמרה לו תשמע בעיר שהיינו לפני כן היתה לנו פרנסה בשפע כי היית הרב של הקהילה אבל כאן אתה לא רוצה להתגלות, אזי אף אחד לא יתן לך כלום האם נגזר עלינו למות ברעב? אולי אל תגלה שאתה הט"ז אבל לפחות תוכל ללמד גמרא ומשניות בתלמוד תורה המקומי ואולי יהיה לנו קצת פרנסה.

הט"ז שמע את הדברים ואמר לה אני אשתדל לחפש עבודה, אבל לא בתלמוד תורה, ואכן הוא מצא בלוח מודעות של הבית כנסת שמחפשים אדם שמוכן לעבוד בנקיון לנקות את הבית כנסת, והוא שמח כמוצא שלל רב, גם לנקות את בית ה' וגם לפרנס את המשפחה וגם יהיה לי עוד הרבה זמן לשבת וללמוד תורה בישוב הדעת.

הט"ז נשכב על הריצפה והחל לנקות את הצדדים

מיד הט"ז ניגש אל הגבאי ואמר לו שהוא מוכן לקבל על עצמו את העבודה למרות שהוא אף פעם לא שטף, והגבאי הסביר לו היכן המגב והסמרטוט והיכן המטאטא, והרב למחרת בבוקר ניסה להתחיל לנקות ולא ידע איך בדיוק עושים זאת, אז הוא נשכב על הרצפה והחל לנקות את הצדדים ליד ארון הקודש.

והגבאי מגיע, ולא רואה אותו, והוא צועק דוד שזה היה שמו, והט"ז שמע את שמו וקם מן הרצפה, והגבאי ראה כך ואמר לו אין צורך אל תשטוף פה קח לך חמישים שקל ותלך. הט"ז הלך לביתו ואמר לאשתו הנה חמישים שקל זה מספיק לנו ללחם למשך שבועיים, ובינתיים עוברים להם הימים והט"ז ואשתו חיים ממש בדוחק.

והנה יום אחד הט"ז הולך לבית הכנסת כדי לשבת ללמוד לו בשקט ובצנעה, אלא שלפתע אחד התלמידים שלו רואה אותו ולא מאמין. הט"ז גדול הדור לבוש כאחד האנשים הכי פשוטים. אבל הט"ז מיד השתיק אותו ואמר לו, אני סוף סוף יכול לעבוד את ה' בלי שידעו מי אני ויש לי אפשרות לברוח מן הכבוד זו משאלת חיי לעבוד את ה' בצנעא, אל תקלקל לי את זה, אני גוזר עליך בחרם ובנידוי שאסור לך לומר שאני הט"ז.

התלמיד קיבל את הגזירה ושתק.

הרבנית אשתו של הט"ז ביקשה ממנו אולי תלך לפחות לתלמוד תורה ותלמד שם, תפתח שיעור בגמרא אולי ישלמו לך, אתה לא צריך לגלות שאתה הט"ז, אמר לה הט"ז אל תדאגי אני ישתדל למצוא עבודה ויהיה בסדר. והנה רואה הט"ז מודעה ליד איזו משחטה שהם זקוקים למנקר שיודע לנקר את החלב וגיד הנשה. שמח הט"ז והלך למשחטה ואמר להם שהוא מומחה לניקור והוא מוכן לקבל עליו את העבודה, הם בדקו אותו וקיבלו אותו לשלוש שעות עבודה ביום. והט"ז שמח שגם הוא יביא פרנסה וגם רוב היממה הוא יוכל לשבת ולעסוק בתורה כמשאלתו של דוד המלך ע"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי.

ובמשחטה כשהיו ספיקות אם הבהמה כשירה או לא, היו שולחים לרב העיר שהוא היה מרא דאתרא, אלא שהוא היה ירא שמים אבל לא כל כך בקי בהלכות טריפות ושחיטה, ולכן כל פעם שהיו שואלים אותו בספק מסויים הוא היה אומר שזה טרף מהספק, והשוחטים כבר הצטערו מאוד כיון שזה המון בשר שהולך לאיבוד, והם שאלו את הט"ז אם הוא מבין קצת בענייני כשרות וטריפות, אמר להם הט"ז שהוא "קצת מבין", והם החלו בכל ספק לשאול אותו והרב היה אומר להם אם זה כשר ואם זה חלילה טרף, ולמרות שהם לא ידעו שהם בעצם שואלים את גדול המורים שזה הט"ז, וגם הט"ז לא ידע שיש בעיר מרא דאתרא.

באותו רגע הרגיש הט"ז שמחה

וכעבור שלושה חודשים מגיע השמש של המרא דאתרא למשחטה, ושואל אותם האם הכל בסדר, כבר שלושה חודשים שלא באתם לרב לשאול האם אין יותר ספיקות הכל כל כך ברור? יש המון ספיקות אבל לא רצינו להפריע למרא דאתרא, יש כאן איש אחד שזה המנקר הוא עונה לנו על כל הספיקות, הוא מבין קצת בעניינים של טריפויות, כששמע זאת השמש ניגש אל הט"ז וצעק עליו אתה עונה במקום מרא דאתרא, אתה מורה הלכה כשיש מרא דאתרא ותוך כדי דבריו, הוא נתן סטירה לט"ז.

באותו רגע הרגיש הט"ז שמחה שהוא ככה מתבזה וכמעט שאמר תודה רבה על הסטירה, אבל הגבאי אמר לו אם חשבת שזה יגמר בסטירה יש לך טעות חמורה, בוא עמי מיד, והט"ז הלך אחריו והוא הניח אותו על הרצפה בתוך חדר צדדי ליד בית הכנסת, שכל מי שפגע במרא דאתרא יושב שם במשך שלושה ימים, מביאים לו כמה פרוסות לחם וקצת מים במשך היום, וכל מי שרוצה יכול לבוא ולבזות אותו וגם לירוק עליו והוא הבטיח לו שהוא ילמד את הלקח ולא יפגע יותר ברב שלנו.

ולאט לאט התפרסם בעיירה שיש מישהו לא מוכר שחלילה פגע במרא דאתרא בכך שהוא הורה הלכה כשיש כאן רב, ועונשו שכל מי שאכפת לו מכבודה של תורה, צריך לעבור לידו ולירוק עליו, ואכן לפני שכל האנשים נכנסו לתפילת מנחה אזי השתדלו לעבור דרכו ולירוק עליו וכן בחזור מן התפילה עברו לידו, וכשהילדים של העיירה שמעו על זה כולם הגיעו ובזה אחר זה ירקו עליו, והט"ז קיבל את כל הבזיונות באהבה, וכך במשך כמעט יומיים.

והנה ביום חמישי, בערב אחת מהנשים של העיירה שמכינה אוכל לכבוד שבת קודש לקחה את העוף השחוט על מנת לבשל אותו, אלא שהיא ראתה שהרגל שלו נפוחה והיא ידעה שעכשיו זה שעת תפילה, ולכן היא שלחה את הבת הקטנה שלה, ואמרה לה תלכי לרב עם העוף ותצביעי לו על הרגל הנפוחה, ותשאלי אם זה כשר או טרף. הבת הקטנה מיהרה אל בית הכנסת כדי לשאול את הרב, והרב הסתכל על הרגל הנפוחה ואמר שזה טרף. הילדה שמעה טרף ויצאה החוצה כשהיא ממררת בבכי. שהיא יודעת כמה הם עניים ועד שסוף סוף הם זכו לקנות עוף לשבת והרב אומר שזה טרף. והיא יוצאת החוצה ועוברת דרך החדר שהט"ז נמצא שם כי אח שלה סיפר לה שיש מישהו שפגע ברב ויש מצוה לירוק עליו משום כבוד התורה, ולכן היא באה וירקה עליו.

הט"ז לא נפגע מהיריקה כלל אבל הוא ראה שהיא ממררת בבכי ושאל אותה למה היא בוכה? אמרה לו הילדה שהרב אמר שהעוף טרף והם מאוד עניים, ולא יהיה להם עוף לשבת קודש. תביאי לי לראות את העוף ביקש הט"ז, והיא הראתה לו את הרגל הנפוחה, הט"ז התבונן וראה שזה כשר ואין שום בעיה, אבל מה הוא יכול לעשות, אם הוא יכנס ויגיד לרב שזה כשר, כולם יפגעו בו שוב, ומסתמא גם לא יתנו לי להיכנס.

לכן הט"ז אמר לילדה תלכי לרב ותגידי לו שיש ספר שקוראים לו ט"ז שיעיין בחלק יורה דעה סימן ל"ג סעיף קטן י', הילדה חזרה על זה לפחות עשרה פעמים, עד שהט"ז ראה שהיא יודעת את זה מצויין, והילדה נכנסה שוב פעם אל הרב ואמרה לו, כבוד הרב תעיין בספר הט"ז סימן ל"ג סעיף קטן י'. כששמע הרב את הילדה הקטנה הזו אומרת ט"ז וסימנים בשולחן ערוך אמר כנראה שאליהו הנביא גילה לה, ואמר לשמש שיביא לו במהירות את הט"ז יורה דעה והוא פתח וראה כעשר שורות שהט"ז מדבר על אם הרגל נפוחה ואומר שזה כשר ואין בזה ספק.

איך ויתרת על משאלת חייך?

הרב הרים את עיניו מהספר ושאל את הילדה מי אמר לך לומר לי לעיין בט"ז הנפלא הזה, האם זה אליהו הנביא? לא, זה האיש שכולם היום ואתמול ירקו עליו ושאמרת לסגור אותו בחדר על הרצפה. כששמע המרא דאתרא כך הזדעזע שהרי מדובר בתלמיד חכם עצום שיודע את הט"ז בעל פה, מיד הוא קם מהכסא וניגש אליו עם שבעה טובי העיר כדי לבדוק מי הוא, ואמר לו אני גוזר עליך בגזירת חרם ונידוי שתגיד לי מי אתה, ואיך קוראים לך, אמר לו הט"ז קוראים לי דוד סגל, ואני הוא בעל הט"ז.

כששמע המרא דאתרא כך נפל על הרצפה וכמעט התעלף, ואחר כמה רגעים הוא ושבעה טובי העיר ביקשו ממנו מחילה גמורה, והמרא דאתרא הכריז שהוא מתפטר כשיש כאן את הט"ז, וכמובן שהט"ז מחל לכולם, אבל התלמיד שלו שידע את כל אשר נעשה שאל אותו מה גרם לו בכל זאת לגלות, הרי היית מוכן לחיות חיי עוני ומחסור ולעבוד בנקיון ולנקר בהמות, וגם לקבל יריקות של כל אנשי וילדי העיר ובפרט לא לגלות מי אתה באמת, מה קרה עם העוף הזה שכל כך הטריד אותך וויתרת על משאלת חייך לעבוד את ה' בצנעא?

אמר לו הט"ז כל מה שאמרת אמת ויציב, אבל כשראיתי את הילדה ממררת בבכי הלב שלי נקרע לראות בת ישראל בוכה ולא יכולתי לסבול זאת ולכן ויתרתי על משאלת לבי.

חברות רעות

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. יש לפרש בסייעתא דשמיא, שהמצוות המפורסמות זה מצוות שגם האדם אוהב לעשות אותם וגם מקבל עליהם מחמאות מהאנשים, כגון הכנסת אורחים וביקור חולים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

אבל יש מצוות שהאדם נמצא במצב לא נעים לו כגון אשה שמחליטה להתלבש יותר בצניעות ו"חברותיה" צוחקות עליה, ובכל זאת היא מתגברת, אזי שכרה עצום ונשגב כמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, נגד בני אדם, כלומר שזו מצוה שהבני אדם לא יתנו לה מחמאות לכאורה ואפילו יצחקו עליה, ואף על פי כן היא מתגברת על ה"חברות" הרעות האלה ומתלבשת בצניעות אך ורק בשביל בורא העולם וזו התפארת האמיתית.

ולכן אברהם אבינו האדם הגדול בענקים שה' אומר לו לך לך מארצך הוא הולך, והוא מוכן להיכנס לאש ולא לעבוד עבודה זרה ועמד בכל הנסיונות הקשים ביותר ועדיין ה' יתברך לא אומר לו שהוא יודע שהוא ירא ה', רק לאחר העקידה ה' יתברך מודיע לו על ידי מלאך עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, והשאלה נשאלת מדוע רק עכשיו? והרי אברהם היה מכניס אורחים גם בגיל תשעים ותשע וגם כחום היום וגם אחרי שלושה ימים לברית ונכנס לאש, ולא עבד עבודה זרה?

אלא ידוע שאברהם כולו היה מידת חסד, והדבר הכי קשה לאברהם אבינו זה להתנהג במידת הדין ולשחוט את בנו אהובו על המזבח, ובפרט שלפני כן הוא אמר לכולם לא לעשות זאת כי ה' לא רוצה קרבנות אדם, ועכשיו הוא הולך לעשות מעשה שהוא יודע שכולם יצחקו עליו וכן שזה נגד רצונו וטבעו שהוא מידת החסד והרחמים, אבל אברהם ירא ה' ועושה כל מה שה' יתברך אומר לו לעשות גם אם זה נגד הבני אדם.

וידוע שבתקופתו של רבינו האר"י הקדוש אנשים היו באים אליו ושואלים אותו איזה דבר בעיקר כל אחד בא לתקן ובשביל זה הוא ירד לעולם הזה שוב פעם? ורבינו האר"י ז"ל היה אומר להם כל אחד ואחד זה להתחזק מאוד בשמירת שבת, וזה להוסיף ולהרבות בצדקה ואחד להזהר מאוד מדיבורים בבית הכנסת ולשון הרע ורכילות ועוד ועוד.

הוא רואה את המוסכניק מתקן את המגבים

ולפני שרבינו האר"י הקדוש נפטר שאלו אותו איך נדע וידעו הדורות הבאים מה הם באו לתקן, שיכול להיות שאדם יעשה מצוות הרבה, אבל את הדבר שבשבילו הוא הגיע לעולם הזה הוא לא יתעסק בו כלל אזי איך נדע האם יש לזה סימן? אמר להם רבינו האר"י ז"ל הסימן הוא כזה שמה שהכי קשה לאדם, או מה שהוא נזהר ממנו גם בלי להבין כל כך מדוע, זה בעצם התיקון שלו ובשביל זה הוא בא לעולם.

ולמה זה דומה, אדם שנכנס למוסך כדי לתקן חלק במנוע שהתקלקל, אלא שאחר כמה שעות הוא רואה את המוסכניק מתקן לו את המגבים, מה אתה עושה, המגבים האלה חדשים רק לפני שבוע החלפתי אותם, תתקן את המנוע? אבל המוסכניק עונה אני לא מבין ולא יודע לתקן את המנוע אז אני מנסה לתקן את המגבים שלא צריכים שום תיקון.

וזה בעצם האדם שאת הדברים הקלים שלא צריכים תיקון, היצר הרע לא מפריע לו בכלל שיתקן אותם כי לא בשבילם הוא הגיע לעולם הזה, אבל לגבי הדברים הקשים יותר שהיצר הרע יודע שבשביל זה הוא ירד מהעולם העליון לעולם הזה לתקנם, את זה היצר הרע ילחם באדם חזק מאוד ואת זה גילה רבינו האר"י ז"ל שהדבר הקשה עליו צריך לעבוד יותר מהכל. וכשאדם מתאמץ על מצוה מסויימת השכר הוא לפי המאמץ.

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי

והבה ונראה מעשה על מאמץ עילאי, יהודי מבוגר בשם משה מבני ברק מרחוב חתם סופר ניגש אל הרב אונגר [אחד הרבנים החשובים בעיר הקדושה] ואמר לו, יש לי שאלה גדולה לשאול את הרב, אם אפשר, בבקשה אמר הרב, אני קודם אספר לך את מה שהיה ואז אשאל את שאלתי.

לפני הרבה שנים הייתי בשואה הנוראה ושרדתי את כל העינויים הקשים, אמנם האשה והילדים כולם נהרגו בתאי הגזים, אבל מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי שהציל את חיי, וגם זיכה אותי לעלות לארץ הקדושה ולהתחתן מחדש ולהביא לעולם עוד ילדים ונכדים, כל יום מהשעה חמש בבוקר היו מעירים אותנו בצעקות ובאכזריות לצאת לעבודה עד שעות הלילה, ומקבלים פרוסת לחם אחת ביום וצלחת מרק, וזה היה מאכלינו מדי יום ביומו. הייתי חוזר לצריף שם חיכה לי מעין ספסל קשה מעץ, לא כרית ולא שמיכה, לא תנור ולא חימום, והיינו ישנים על הספסל מהעץ, ולידי ישב יהודי בן של קדושים וטהורים והיה צדיק וידע הרבה תורה, וכל ערב לפני השינה היינו לומדים גמרא ומשניות שהוא זכר אותם בעל פה. וכך זכינו גם במחנות ההשמדה לא לשכוח את דברי התורה שהיו מפיקים בנו חיים של תורה.

לקחתי שתי אבנים וטחנתי את החיטים

והנה יום אחד אמר לי האיש הנ"ל, אתה יודע עוד מעט פסח, ואיך נעבור את הפסח בלי להשיג כזית מצה. אני הסתכלתי עליו בתמהון וכי מהיכן יש כאן אפשרות להשיג מצה, והרי זו לא מציאות, אבל הוא חזר על זה שוב ושוב וגם ללבי נכנסו הדברים עד שמאוד רציתי להשיג את המצה, והיה זה בערך בתחילת חודש אדר.

והנה יום אחד אנו חוזרים מהמחנה עבודה לכיוון הצריף, הליכה של שתי קילומטר ולפתע אנו שומעים יריות של האמריקאים על המחסנים של החיטה של הגרמנים, והחיטה התעופפה לכל עבר. והסתכלתי שלא רואים אותי ולקחתי חופן גדול של חיטה שיספיק בעזרת ה' לפחות לשני שיעורים של כזית אחד לי ואחד לשכן שלי, וכל יום אחרי העבודה בשקט בשקט לקחתי שני אבנים וטחנתי את החיטים כל יום קצת עד שבסוף החודש כבר היה לי מספיק קמח שלא נגע בו מים ולא החמיץ.

השגתי חתיכת ברזל וניקיתי אותה טוב טוב, ובתאריך י"א בניסן תש"ד לקחתי את הקמח בדחילו ורחימו ואמרתי לשם מצת מצוה וחיממתי עם אש את הברזל ואפיתי עליה את המצה, וברוך ה' היא יצאה עבה וטובה והיה בה שיעור של שני כזיתים, והחבאתי את זה בתוך החולצה שלי ונכנסתי למחנה בתקוה שלא יתפסו אותי כי זה מאוד מסוכן ואני עלול לאבד את הדבר היקר לי מכל! את המצה. ושער אחד הצלחתי לעבור, וכשהגעתי לצריף ראיתי בכניסה את הנאצי ופחדתי שהוא יתפוס אותי, והוא בדיוק הסתכל עלי וראה את חולצתי משונה במקצת, ושאל אותי מה זה? והרמתי את החולצה והמצה נפלה על הרצפה, והנאצי השתולל מזעם, והחל להחטיף לי מכות איומות עד שנפלתי כמתעלף, והוא דרך על המצה ושבר אותה ובעט בה לכל הכיוונים בחמת זעם, והלך לחפש קרבן אחר.

ואחר זמן התעוררתי מעלפוני וניסיתי לגרד קצת מהפירורים של המצה ואכן הצלחתי לאסוף מהפירורים כזית אחד בקושי, אלא ששכני בנן של קדושים התחנן אלי שאתן לו את הכזית מצה אך אני סירבתי בכל תוקף, והוא ממש בכה לי ואמר לי שבליל הסדר הוא יגיד את כל ההגדה בעל פה, וגם את שיר השירים, היה לי נורא קשה להגיד לו שאני מוכן לוותר שהרי התאמצתי על זה מאוד מאוד וגם חטפתי בעבור זה מכות איומות, וענייך קודמין, אבל מצד שני הוא זה שעורר אותי לכך והזכיר לי בכלל שפסח מתקרב וגם הוא יאמר לי את ההגדה ושיר השירים, ובסוף נכנעתי ונתתי לו את המצה אבל בתנאי שהשכר של המצוה יהיה שלי וכמובן שהוא שש ושמח על כך כמוצא שלל רב, ובליל הסדר הוא בירך על המצה ואכל אותה ואחר כך הוא אמר את ההגדה ושיר השירים, ונרדמנו בליל השמורים ליל הסדר.

הוא שאג את המילים בשמחה אדירה

ולמחרת בבוקר שזה יום טוב ראשון של פסח, העירו אותנו בחמש בבוקר לעבודה, השכן שלי שידע את התפילה של יום טוב בעל פה התחיל להתפלל בדרך בניגון שקט ובשמחה גדולה שהרי זה יום טוב, אלא שאחר תפילת העמידה הוא הגיע להלל והוא רצה כל כך להודות לה' על החסד הגדול שעשה עמו שגם בתוך התופת והשואה המחרידה הוא זכה לקיים את ליל הסדר כראוי ואפילו עם מצה, ומיד הוא החל לברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו והוא שאג את המילים בקולי קולות ובשמחה אדירה, אלא שהנאצים הארורים שהיו מנסים כמה שיותר לשבור ולענות את נפשם של היהודים, נדהמו לראות יהודי שכולו גידים ועור ועצמות כל כך מאושר רק בגלל שהוא נכסף ונדבק באבא שבשמים, והתקיים בו הפסוק (תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, אחד הנאצים הארורים כל כך קינא בו שהרי הוא עצמו אוכל ושותה ולא ישן על דרגש מעץ וכביכול "נהנה" מן החיים ולא מאושר כמוהו בכלל, הוא הוציא את האקדח וירה בו למוות.

וכאן משה המבוגר אמר לרב אונגר, אני ברוך ה' שרדתי את השואה ועליתי לארץ וזכיתי להתחתן ולהביא ילדים לעולם, מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, אלא שאתמול בלילה הוא בא אלי בחלום והוא היה נראה כמלאך כולו לבן וטהור, וביקש ממני שאתן לו את השכר של המצה כי על כל המצוות שהוא עשה בעולם הזה הוא קיבל את שכרם, אבל על המצה בימי התופת אמרו לי בשמים שכיון שהסכמתי שהשכר של המצוה יהיה שלך, לכך אין לי על זה שום שכר, ואני לא הסכמתי לתת לו את השכר של המצווה שהרי אני סיכנתי את חיי ואני טחנתי את החיטה במשך חודש ימים עם שני אבנים וחטפתי על זה מכות איומות וגם נתתי לו את המצה לבסוף, והוא יקבל ממני את השכר של המצוה?

לכן כמה שהוא ביקש ממני בתחנונים לא הסכמתי כי השכר מגיע לי והוא נפרד ממני בחלום כשפניו עצובות, מה אתה אומר כבוד הרב, מאז החלום אני מרגיש קצת יסורי מצפון, אמר לו הרב אונגר זו שאלה גדולה עלי, תלך לרב פלוני ותשאל אותו, ואכן אותו רב גדול היה ענק בתורה וביראת שמים והיה לו חצי שעה כל ערב קבלת קהל, ומשה הגיע ביניהם וזכה להיכנס אל הקודש פנימה וסיפר לו שוב את כל הסיפור ואת החלום ואת זה שהוא התחנן אליו אך הוא סירב, האם זה בסדר או לא?

טוב הכלב החי מן האריה המת

הרב הגדול אמר לו, על פי היושר תתן לו את השכר של המצוה, משה נדהם ואמר לרב האם זה על פי יושר הדין או לפנים משורת הדין? זה על פי יושר הדין, האם אני יכול להבין למה זה על פי יושר הדין, ולא לפנים משורת הדין? בודאי אמר הרב אני יסביר לך, כמה שהוא זכה לעשות מצוות הוא לא יכול לעשות יותר שום דבר זה נגמר ברגע שהוא מת וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קט"ו) לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה, וטוב הכלב החי מן האריה המת, אבל אתה ברוך ה' זכית לעבור את השואה ולחיות בארץ הקודש ולהתחתן ולזכות למצוות פריה ורביה ולשמור עוד מאות שבתות ולהניח כל בוקר תפילין וליטול ידים וברכת המזון וטלית קטן ולימוד התורה כנגד כולם, אזי מצוה אחת ויחידה שהוא דורש ממך אפשר בכלל לסרב? סליחה כבוד הרב אמר משה אני מבטיח שאני נותן לו את השכר של המצוה, אמר לו הרב, לך עכשיו לבית הכנסת אני אתן לך את המפתח, תפתח את ההיכל ואת ספר התורה, ותחזור שם שוב פעם על הסיפור ותאמר שאתה נותן לו בלב שלם את כל השכר של המצוה ותנסה לחזור אלי.

משה לקח את המפתח והלך לבית הכנסת ועשה מה שאמר לו הרב והחל שוב לחזור שלושים שנה אחורה וגולל שוב את הסיפור ואמר שהוא נותן לו במתנה את השכר הגדול, ויצא מבית הכנסת אלא שפתאום הוא הרגיש עייפות גדולה והחליט ללכת לביתו לישון ורק למחרת הוא יחזור לרב, ובלילה הוא ראה אותו בחלום שוב, שמח וטוב לב והודה לו מאד מאוד, למחרת הוא הלך אל הרב לספר לו את הכל, אמר לו הרב אשריך ואשרי חלקך, אבל הבה ונראה איזה מוסר אפשר ללמוד ממך.

שהרי האיש הצדיק שנהרג על קידוש ה', וודאי מעלתו למעלה גבוהה מאוד וכמו שאמרו חז"ל (תענית יח:) שמי שנהרג על קידוש ה' אף אחד לא יכול להתקרב למחיצתם שהם במעלה גבוהה מאוד, והיו לו עוד המון המון מצוות, ולימוד תורה בתוך הגיא צלמוות בתוך השואה, ואף על פי כן נתנו לו רשות לרדת מהעולם העליון אליך לבקש עוד שכר של מצוה אחת, לפי זה תבין כמה צריך לרדוף אחרי המצוות בעולם הזה ולא לבזבז את הזמן כי למעלה האדם יצטער כל כך על עוד חמש דקות שהוא יכל ללמוד והעדיף לדבר בטלפון, או סתם להתבטל מול העיתון או המחשב, או שהוא יכל ללכת לתפילה במנין והוא העדיף להמשיך לישון האם יש לך צער בעולם גדול מזה.

אין לו כוח לעמוד בתור בעיריה

רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם. אומר שלמה המלך ע"ה (משלי י"ד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות. כלומר שהאדם מחפש את החיים הקלים והנוחים בלי ללמוד תורה ובלי לרוץ לבתי כנסיות, ומדבר מה שבא לו, ורואה מה שהוא רוצה, והוא לא יודע שאחרית הדרך הזו זה המוות הנצחי, כי למות, כולם מתים בסוף, אבל זה קונה לו את המוות הנצחי. ויש דרך שנראית עקומה וקשה ומפותלת, אך זו בעצם הדרך הישרה, וכמו שני בני אדם שכל אחד מהם קנה שטח אדמה כדי לבנות עליו בנין רב קומות, אלא שאחד מהם לא הלך לעשות רשיון כי אין לו כוח לעמוד בתור בעירייה ולהביא טפסים ולשלם אגרות ועוד אישורי בניה ולכן הוא ראה איזה קבלן ערבי ואמר לו תבוא מחר ותתחיל לבנות, ולעומתו השני יודע שצריך לזה רשיון ומסמכים ולמרות שזה לא ילך מהר אבל זה הדרך הקלה, ובינתיים הקבלן בונה קומה ועוד קומה והבנין כמעט ונגמר כשהשני עדיין לא התחיל, וכמעט שנגמר הבנין הגיעו פקחים מהעירייה ופירקו את הכל, וזה מול עיניו הבוכיות של בעל הבית, אבל השני החל לבנות ונעשה בנין מפואר עם רשיון.

וזה בעצם כל האדם, יש דרך מהירה וקלה בלי עול מלכות שמים ובלי מצוות, אבל האדם רואה איזה חורבן הוא הביא על עצמו ומשפחתו בגלל שהוא שמע להוראות היצר ולא להוראות היצרן שזה בורא העולם ויוצר האדם, אבל האדם החכם עושה דברים רק כשיש לו רשיון מבורא העולם על אותו מעשה או על אותו דיבור או מחשבה, והרבה פעמים האדם מגיע לגדולות ולהצלחות עצומות רק בגלל דרכו הקשה שנראית לגמרי לא ישרה, וכך מסביר השפת אמת, בפגישה של יוסף הצדיק עם האחים שלו שבתחילה הוא אומר להם אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, ואחר כך שוב פעם הוא אומר להם אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, והוא מקשה מדוע יוסף שוב פעם חוזר ואומר אני יוסף אחיכם אחרי שראית שהם נבהלו כל כך ואתה עוד מזכיר להם אשר מכרתם אותי מצרימה?

ועונה הרב בהסבר נפלא שהם ראו את יוסף הצדיק לפי הפנים שלו שהגיע למדרגה רוחנית גבוהה מאוד מאוד, והם עשו קל וחומר ומה במצרים כך בארץ נכר בלי לימוד תורה עם אבא ואיתנו, ואוירה רוחנית הוא הגיע למדרגה כזו גבוהה, אזי קל וחומר אם הוא היה עימנו בודאי הוא היה עולה ומתעלה הרבה יותר, וכשמכרנו אותו למצרים מי יודע כמה גדולה מנענו ממנו! ועל זה אמר להם יוסף יש לכם טעות גדולה אלא אני יוסף שעליתי ונעשיתי במדרגה כזאת אך ורק בזכות זה שמכרתם אותי מצרימה שהייתי צריך לעמוד כאן בנסיונות נוראים ביותר, ולכן הגעתי לאן שהגעתי וכך הוא בעצם הרגיע אותם.

אוצר החיים

והבה ונראה מעשה שמתוך דבר שנראה כל כך רע צמח דבר טוב, אגדה עתיקה מספרת על אוניה שהפליגה בלב הים נושאת בתוכה קבוצת ספנים מנוסה, ימי ההפלגה הרבים לא נתנו בהם איזה חסרון, גופם החסון היה יכול לעמוד במסעות קשים מאוד, אבל בעיה אחת חמורה איימה להטריף את דעתם, כמות המים אותה הביאו למסעם הארוך החלה מתדלדלת והולכת והם החלו לשתות ממש טיפות מים כי זה היה בעצם אוצר החיים, אך למרות הכל גם טיפת המים האחרונה נגמרה לבסוף, והם ניצבו חסרי אונים מול כד ריק מנוזל החיים, שעה חלפה, ועוד שעה ופעם ראשונה שהם החלו להרגיש פחד מן הלא נודע, הדקות חלפו השפתיים ננשכו עד זוב דם, השתיקה בספינה היתה נוראה, כל אחד ישב לו מכונס בתוך עצמו, שומר על כוחותיו האחרונים, מנסה שלא לאבד את כוחו, מהרהר על מר גורלו, על העתיד הלוטה בערפל, ועל אשתו ובניו היקרים לו מכל שנותרו ביבשה הבטוחה המצפים לשובו בשלום.

צמא, לשון דבוקה לחיך, סחרחורת, חולשה נוראה, עיניים בוהות שקועות בחוריהן, מביטות אל השמים מייחלות לנס, כך חולף יום ועוד יום, והשמש שולחת קרניים וכולם נכנסו לתאים, חוץ מאחד שהרים קערה והתקרב למעלה הסיפון כדי למלא מים מן הים הגדול ולשתות אותם, אבל חבירו אחז בו ואמר לו אתה נורמלי? האם אתה לא יודע שהמים של הים הם מלוחים ורק יגבירו את צמאונך ויסוריך, והם יהפכו את הצמא לבלתי נסבל ויקרבו את קיציך? אני לא יכול לראות את מי הים ולא לשתות מהם, אמר האיש ומילא את הקערה במי הים המלוחים, אחז האיש את המים וקרב אותה אל פיו על מנת לשתות, חבירו הטוב לא יכל לשאת את המראה הוא התקרב לכיוונו נגע בזרועותיו וכשדמעות בעיניו, הפציר בו הנה עוד מעט, תניח לרגע את הקערה על מדף גבוה, המים בקערה לא יברחו, ואולי תעבור בינתיים איזו ספינה באיזור ויתנו לנו מים חיים לשתות ותינצל ממוות, וממאכל לכרישים, בסדר אמר האיש, ונרדם על קרקעית האוניה.

שינה טרופה עברה עליו שכן הוא היה צמא הרבה יותר מאשר עייף, ואחר כשעה וחצי, הוא קם וזחל בלי כוח לעבר הקערה ונטל אותה על מנת לשתות, הקערה היתה קלה מאוד למרבה הפלא, הוא נדהם לראות שרק שכבת מלח דקיקה מונחת בתחתית שלה, חבירו שניסה כל העת למנוע ממנו את שתיית מי הים ראה זאת וקריאת שמחה פרצה מפיו מצאנו מים! כולם הגיעו לראות במו עיניהם את הבשורה של החיים, אך הוא הצביע להם על הקערה של המלח, והם התרגזו מאוד ואמרו לו איזה מים זה רק מלח, אבל האיש חייך ואמר להם הקערה הזו מוכיחה כי ניתן להפריד בין המלח למים, הם הביאו פרימוס ישן, מים מהים, ובקבוק מחובר לצינור הניבה מי ים תפלים, הוא הרתיח את המים וקרר את האדים והעביר אותם בסבלנות לכד שעמד לצידו, מגיש לחבריו הצמאים טיפות זכות של מים חיים, זו היתה מספרת האגדה תחילתו העתיקה של תהליך אידוי מי הים והפיכתם למים ראויים לשתיה [ההארה שבהסתר].

וכמה פעמים האדם רואה דברים מעין אלו בחיים שנראה לו שהוא נכנס לצרה צרורה אך מגלה שדוקא בזכות הצרה הזו נפתחו לו דלתות של הצלה של תשובה של תפילה יותר מעומק הלב, ואמר פעם אחד מחכמי הגויים כשיש לי לימון אני עושה ממנו לימונדה, וזה דבר נכון כי החיים מלאים מהמורות ולא תמיד החיים על מי מנוחות ויש לאדם ללמוד להפיק את הלקחים ולעשות מהצרות שמחות.

א של מלכים

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם. פירוש שיבור זה שיברור, כלומר שיש הרבה דרכים וכולם נראים ישרות, אבל בא רבינו הקדוש ומזהיר אותנו לא להיות פזיזים ולא כל מה שנראה ישר הוא באמת ישר, אלא צריך לפשפש ולמשמש ולברור מתוך כל הדרכים העקומות שרק נראות שהם ישרות את הדרך הישרה שהיא אחת בלבד, וכמאמר הרמח"ל במסילת ישרים (פ"ג) שזה דומה לגן של מלכים, ויש המון שבילים שנראים שמובילים לארמון, אבל אחרי שהולכים חלק מהשביל אזי רואים שהדרך הוא ללא מוצא, אבל אם עומד אדם שעבר את כל המכשולים והוא יודע בדיוק איזה הוא השביל האמיתי אזי בוודאי כל בר דעת ישמע מה שהוא אומר וילך בשביל האמיתי, ואותו הדבר בעולם הזה שיש לכאורה הרבה שבילים אבל צריך לברר ולחפש דרך האנשים שהגיעו לארמון שהם בעצם התלמידי חכמים ולהתייעץ איתם, וכך האדם יצליח להגיע לאמת.

וכשהאדם רוצה להגיע לאמת אזי הוא יקבל עזרה מן השמים ויגיע לאמת, וכמו שראינו אצל יתרו שלא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה כי הוא כל הזמן חיפש את האמת ולכן עבד את השמש וראה שזה לא זה, ועבר לירח, ומשם להרים ולכוכבים ולעצים ולאבנים ולפרות ולכבשים, וכל זה היה כדי למצוא מי כאן בעל הבית הזה שברא עולם מופלא ובני אדם ובעלי חיים והוא מחיה את כולם, עד שלבסוף גילה את האמת היחידה והתגייר וזכה לפרשה בתורה, ויכול להיות מצב הפוך כגון עשו הרשע שהיה לו אבא צדיק שזה יצחק אבינו וכן סבא צדיק שזה אברהם אבינו וכן אח צדיק שזה יעקב אבינו וכן אמא צדקת שזו רבקה אמנו וכן סבתא צדקת שזו שרה אמנו, ומה הוא יצא? עשו הרשע כמו קוץ בין שושנים, כי לא היה לו טיפת רצון להתקרב ולחפש את האמת, להבדיל מאמא שלו רבקה אמנו שגדלה במקום רשע ואבא שלה ואח שלה רשעים גמורים והיא יצאה כשושנה בין החוחים.

וגם כשהאדם כבר מחליט לעשות איזו מצוה יתייעץ עם תלמיד חכם כי לפעמים חלילה אותה מצוה עלולה להיות עבירה, כגון מה שהיו אנשים נוהגים לעלות למירון לפני ל"ג בעומר וכדומה ושוחטים כבשים אבל הרבה פעמים לא ידעו שחוץ מהשחיטה צריך גם לנקר את החלב של הבהמה וגיד הנשה שכל מי שאוכל כזית [שזה 27 גרם] חייב כרת כאילו אכל חמץ בפסח, וכאילו אכל ביום הכיפורים, אבל היצר הרע אומר לאדם לך תקיים את הנדר שלך תשחט כבשים ותאכיל לעניים, והוא לא יודע שהוא מאכילם באיסור חמור.

אבוא ואשב במחיצתך.

ומעשה שהיה לפני שנים רבות באותה תקופה היה הרב הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א רגיל לעלות למירון בימים שלפני ל"ג בעומר עם צוות גדול של שוחטים ובודקים ומנקרים, כדי להציל את שוכני האוהלים מאכילת נבלות וטריפות וחלב, והנה שנה אחת החליטו הרשויות למנוע מהם מלהגיע למירון בתואנות שונות ומשונות, המשטרה הודיע לרב מחפוד כי יש בזה עבירה פלילית, ובמידה ויפרוש את חסותו ואחריותו על השחיטה שם יהיה צפוי למאסר חס ושלום, הרב מחפוד היה אובד עצות, כי מצד אחד הימנעות מלבוא למירון זה כביכול סיוע באכילת מאכלות אסורות לעם ישראל, ומצד שני מאסר ומחבוש יגרום לחילול ה' נורא. בצר לו, נכנס אל הקודש פנימה אל מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לבקש עצה ותושיה.

ותשובתו של הרב שנאמרה בנחרצות ובתקיפות, נתנה לו הרגשה כאילו הוא בעצמו נמצא באותה צרה, כאילו הוא נוכח במירון ומפקח על השחיטה בחלוק מלוכלך בדם וחליפתו בידו כאילו הוא זה שנעצר על ידי השוטרים ומובל לבית הסוהר, מרן אחז את כפות ידיו ותוך כדי שהוא טופח עליהן בחביבות אמר לו: אל תשמע לשום אדם! ותלך בשליחותי, ואם יתפשו אותך, תגיד להם שאני שלחתי אותך, ולא נחה דעתו של מרן הגדול, עד שהוסיף משפט חריף, תבטיח לי שתלך, ואני מבטיח לך שאם תיאסר, אבוא ואשב במחיצתך. [ירחון יתד המאיר מנחם אב תשע"ד עמוד י"ח].

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. ידוע מה שאמרו בגמרא (עירובין נ"ד.) שהעולם הזה דומה לבית חתונות, חטוף ואכול חטוף ותשתה כלומר כמו שהאדם בחתונה משתדל לאכול ולשתות לפני שייגמר האוכל והשתיה כך יש לאדם בעולם הזה לרדוף אחרי האוכל הרוחני שזה התורה והמצוות והמעשים הטובים ולחטוף כמה שיותר, בין אם זה מצוה קלה ובין אם זה מצוה חמורה כי לפעמים מה שנראה בעינינו מצוה קלה, בעיני רבונו של עולם זה מצוה חמורה וחשובה מאוד, וכמו שנאמר (ישעיה נ"ה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכן ההיפך מה שנראה בעינינו מצוה חמורה וחשובה בעיני רבון העולמים זו מצוה קלה, ולמה דומה העולם הזה נראה מהמעשה הבא.

מי שרקד אתמול לא רוקד היום

מעשה ביהודי שעבר דירה לאיזור בני ברק, ובלילה הראשון נדדה שנתו, כיון שהיה בית גדול ממולו שהיה שם שמחה וריקודים והרבה שירים, וכמובן שהוא לא אמר לבעל הבית שום דבר ובפרט שזה היה עד לשעה סבירה ולא מאוחר מדי, אלא שגם למחרת בלילה הוא ניסה לישון מוקדם אך ללא הצלחה, כיון ששוב פעם היתה שם שמחה גדולה ושירים וריקודים, וככה היה כמעט בכל לילה, ויום אחד הוא פגש את בעל הבית באמצע היום, ואמר לו מגיע לך הרבה מזל טוב, על מה מזל טוב שאל בעל הבית, כבר הרבה זמן עבר מהשמחה האחרונה שהיתה לי, איך זה יכול להיות, עמד השואל ושאל, והרי כל ערב אני שומע את התזמורת מנגנת ושרים מזל טוב וסימן טוב אצלך בבית? אצלי בבית? זה לא הבית שלי, זה אולם חתונות וכל ערב זה חתונה אחרת, ומי שרקד אתמול לא רוקד היום, וזה בדיוק העולם הזה, כל שבעים או שמונים שנה מתחלפים פה האנשים ולכן העולם הזה דומה לאולם חתונות, ומי שנמצא היום לא בטוח שיהיה גם מחר, ולכן צריך לחטוף עוד תורה ועוד מצוה ולא משנה מצוה קלה או חמורה.

איך הוא מולח את הבשר?

רבי אומר וכו' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. היה פעם קהילה קדושה שהיה להם רב צדיק ושלח אותם לאכול באיזו אכסניה, ואמר להם שישימו לב לכל מה שמתרחש באכסניא כי הרבה מוסר הם יכולים להביא איתם משם. אנשי הקהילה הגיעו לאכסניא כשהם רעבים וביקשו להיטיב את לבם ולסעוד את ארוחת הצהריים, אלא שלמרות שבעל הבית היה עם זקן, כיפה וציצית, הם רצו לבדוק את הסכין של השחיטה, וכן איך הוא מולח את הבשר ובדקו גם כן איך הוא מעשר את הפירות והירקות ואם הוא שוטף את העלים מהחרקים ואם הוא הטביל את הכלים, ואם הוא נזהר בין בשר לחלב, ורק לאחר שעתיים תמימות, שהם בדקו מכל זוית אפשרית והבינו שהכל בסדר גמור נטלו את ידיהם והתיישבו לאכול.

ובאמצע האוכל היה שם איזה זקן שהתחמם ליד התנור, אמר להם, אתם מקפידים מאוד על מה שאתם מכניסים לפה, וכך צריך להיות, אבל האם אתם מקפידים באותה מידה על מה שאתם מוציאים מהפה שכל מילה שאתם אומרים, אתם גם בודקים אם היא נקייה ואין בה חלילה לשון הרע ורכילות, האם כשאתם מדברים לאשה בבית אתם גם בודקים כמו שבדקתם פה שאתם לא פוגעים בה, ולא בחינם אמרו חז"ל (חולין פ"ט.) מה אומנותו של האדם בעולם הזה, ידביק שפתותיו כשתי ריחיים וישים עצמו כאילם, כלומר זו האומנות הגדולה מכל האומנויות שזה השתיקה, וזה הרבה יותר חשוב ממה שאוכלים ושותים שגם שם כמובן צריך זהירות יתירה.

תעשו אחת מתוך שלוש העבירות

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. מעשה נורא ומזעזע שהביא החיד"א שקרה כמה שנים לפניו, במלך גוי רשע מאוד שהראה עצמו כאוהב ישראל, וזימן אליו לארמון קבוצה של רבנים חשובים שהיו באותו דור והתחנף אליהם מאוד והראה להם פנים שוחקות וכיבדם מאוד, ואחר כך אמר להם, אני מבקש שתעשו אחד מהשלושה דברים שאגיד לכם, או שתשתו יין נסך, או שתאכלו חזיר או שתעשו עבירה עם בת אל נכר, ולפי דעתם אומר החיד"א הוא הכריח אותם והם לא יכלו לסרב והם בחרו ביין נסך שלכאורה זה הכי פחות גרוע וגם זה דרבנן, והם שתו ושתו ושתו עד שנעשו שיכורים ומיד המלך אמר להחליף את הצלחות והניחו לפניהם אוכל טרף והם אכלו, ואחר כך לקחו אותם לחדרים ושם הם גם חטאו בעון החמור, ובבוקר אמרו להם כל מה שקרה עמהם, שהם מרוב שכרותם לא ידעו במה נכשלו, והם שמעו והצטערו מאוד. ואומר החיד"א שכולם מתו באותה שנה במיתות משונות ועל זה מלמדינו רבינו הקדוש והוי זהיר במצוה קלה כי בסוף אתה תגיע לחמורה.

הרי זה פרק עול אדונו מעליו

רבי אומר הוי זהיר קלה כבחמורה. הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מבית עבדים והכריז עלינו כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. וידוע שאם עבד יגיד לאדון שלו כל מה שתגיד לי אעשה אבל לשטוף כלים אני לא שוטף, הרי זה כבר פרק עול אדונו מעליו, ולהבדיל גם האדם שיגיד לאדון הכל וליוצר בראשית שכל מה שאמרת לי אעשה אבל קשה לי לא לדבר קצת לשון הרע וגם קשה לי לשמור על העיניים הרי זה פורק עול אדונו מעליו. ולכן מלמד אותנו רבינו הקדוש שאנו צריכים להיות זהירים במצוה קלה כמו במצוה חמורה וידוע הפיתגם שהאנשים הגדולים ניכרים בדברים הקטנים ואילו האנשים הקטנים גם בדברים הגדולים לא ניכרים, ואם אתה מרגיש קצת שנאה כלפי אדם מסויים, תעצור את השנאה הקלה הזו לפני שהיא תהיה חמורה ולכן מיד תכניס מחשבות של אהבה וחיבה לאותו אדם ותחשוב על כל הטובות שהוא עשה לך בימי חייך ואפילו אם יש רק טובה אחת בלבד שהוא עשה לך וגם בלי כוונה, כבר אתה יכול לסלק את השנאה ממנו.

וזה מה שהיה עם קורח כשהוא חזר אחרי חטא העגל שהלווים היו צריכים להתגלח ולהסתפר ולהוריד את הזקן וגם את הגבות, אזי אשתו צחקה עליו ואמרה לו שמשה רבינו חלילה צוחק עליהם ומזלזל בהם, וגם כשקורח אמר לה שגם משה רבינו הסתפר והתגלח והוריד את הגבות, היא אמרה לו שהוא קיים בעצמו תמות נפשי עם פלישתים, ומאותו יום היה לקורח שנאה קלה מאוד על משה רבינו וכיוון שהוא לא ניסה להוריד את השנאה הזו היא הלכה והתפשטה עד שהגיע לשאול תחתית למרות שהוא היה גדול מאוד בתורה, וגם היה לו רוח הקדוש וגם היה מנושאי ארון ברית ה', אבל השנאה הקלה הזו עברה לשנאה חמורה והחטיא את הרבים ונבלע באדמה.

שירים של אהבה

וכן אלישע בן אבויה שהיה רבו של רבי מאיר בעל הנס וכן למד עם רבי עקיבא ועלה לשמים וראה מלאכים, ועם כל זה יום אחד נפל ויצא לתרבות רעה והגמרא (חגיגה ט"ו.) מקשה והרי היה בו המון תורה ואיך זה לא הגן עליו והרי תורה מגינה ומצילה? ואומרת הגמרא שהוא היה שומע שירי עגבים, [שירים של אהבה] וקורא בספרי מינים ואפיקורסים וחשב שזה לא ישפיע עליו אבל זה חילחל לתוך הנשמה וגרם לו להפסיד את כל גדולתו העצומה בתורה. ללמדינו שצריך להיות זהיר בדברים קלים כי בסוף עלולים להגיע לדברים חמורים ואם באלישע בן אבויה שהיה אחד התנאים זה השפיע עליו כל כך אזי מה אנו נאמר.

על חינו המסורים בידך

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. מובא בשולחן ערוך (רע"ה. א') שאסור לאדם לקרוא לאור הנר שמא יטה את הנר ולעומת זאת להתפלל את תפילות יום הכיפורים לאור הנר למרות שאנו לא זוכרים את התפילות וצריך להשתמש בנר, זה מותר. ומדוע בשבת אסור וביום בכפורים מותר? והרי המחלל שבת בעדים והתראה עונשו בסקילה, והמחלל יום הכיפורים עונשו בכרת? ואומרים השו"ע (רע"ה. ס"ח) כיוון שבשבת האדם לא כל כך מרגיש פחד וחלחלה מהיום הזה, מה שאין כן לגבי יום הכיפורים, האדם רועד ומפחד מאימת הדין שהרי ביום הזה כותבים וחותמים את הבריאות של האדם את הפרנסה, את החיים ואת המוות לא רק שלו אלא גם של אשתו ובניו של האדם, וממילא חז"ל יודעים שהוא לא יבוא להטות את הנר, ועל זה אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שרבינו הקדוש בא לומר לנו שנזהר בשבת שהיא נראית לנו יותר קלה מיום הכיפורים ואנו לפעמים חלילה לא נזהרים בקדושת השבת כראוי.

האשה התביישה והביאה את המפה של החלות

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. מעשה שהיה באדם מסוים שהזמין אליו איזה תלמיד חכם שיעשה עמו שבת, כי הוא שמע מה שמובא בגמרא (ברכות י':) כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ונותן לו להנות מנכסיו תיכף ומיד זוכה לברכה, המארח הלך עם הרב לבית כנסת וכיבדו את הרב לומר דברי תורה, ואחר התפילה חזרו לבית, אלא שבעל הבית רצה להראות שהוא קצת יודע הלכות ולא ידע איך לעשות זאת. והנה כשהגיעו לבית בעל הבית רואה שאשתו עדיין לא הניחה את המפה של החלות על החלות, והחל לצעוק עליה, את לא יודעת שיש הלכה שצריך לכסות את החלות במפה מה זה צריך להיות שהחלות לא מכוסות? האשה התביישה והביאה את המפה של החלות.

אלא שהרב פנה לבעל הבית ואמר לו אתה יודע מה הסיבה שצריך לכסות את החלות? בעל הבית גימגם כי הוא לא יודע. אמר לו הרב זה פשוט מאוד שהרי הסדר הנכון בשבעת המינים זה ארץ חיטה ושעורה וגפן וכו, וממילא צריך לברך על הלחם שבא מן החיטה ראשון אלא שעושים קודם קידוש כי אסור לאכול לפני קידוש. והקידוש חייב להיות על יין. ולכן מכסים את הלחם שלא ירגיש בושה שהרי הוא אמור להיות הראשון ואם בלחם אסור לפגוע, קל וחומר באדם וקל וחומר באשתך שהרי אתה פוגע בעצמך שהרי הגמרא אומרת (בבא מציעא נ"ט.) אין ברכה מצויה בתוך ביתו של האדם אלא בשביל אשתו.

כסף לקנות נעליים לא היה לו

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. מעשה שהיה באחד מגאוני ישראל בדור הקודם רבי יצחק אלחנן שאפילו הרב מבריסק היה שולח לו שאלות בהלכה והיה אומר לו, אל תכתוב לי מקורות תגיד לי אסור או מותר ובשבילי זה מספיק כי אתה הוא גאון הדור, אלא שכשרבי יצחק אלחנן היה עדיין צעיר לימים הוא היה עני מרוד ואפילו כסף לקנות נעליים לא היה לו, והנעליים שברגליו כבר התיישנו ובלו מאד והיה קר מאוד עד שרגליו כבר כמעט וקפאו לו, וזה הטריד אותו מאוד והפריע לו להתרכז בלימוד התורה, והוא החליט ללכת לחנות נעליים שנמצאת ליד הישיבה ואולי בעל החנות ירחם עליו ויתן לו נעליים בחינם, הוא ניגש לחנות והתקרב לבעל הבית ובלשון תחנונים הוא אמר לו שהרגליים שלו קפואות מקור והוא בחור ישיבה ואין לו כסף לקנות נעליים אם תוכל לתת לי בחינם? בעל הבית הסתכל עליו ואמר לו מה אני נראה לך ארגון של חסד? אני פתחתי חנות בשביל למכור לא בשביל לתת בחינם תסתלק מפה!

הנער יצא בבושת פנים ובעיניים דומעות והתחרט שהוא נכנס בכלל לחנות של האיש הזה, אבל כבר אמרו חז"ל (פרקי אבות ד'. ט') כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכעבור שנים הוא התפרסם בכל העולם כגאון הדור וחיבר ספרים רבים והנה הוא הגיע לעירו, לעשות מגבית להביא לדפוס את אחד הספרים החשובים שלו, ובתוך הבאים היה גם אותו סוחר נעליים ורצה להתנדב סכום של אלף רובל שזה סכום אדיר, אמר לו רבי יצחק אלחנן, אתה מכיר אותי? בודאי שאני מכיר אותך אמר הסוחר, הרי אתה גאון הדור הרב יצחק אלחנן, אמר לו הרב אני שואל אם אתה מכיר, לא את הרב יצחק אלחנן, אלא את יצחק אלחנן שהיה צעיר ועדיין לא נעשה לרב, אני לא מבין על מה הרב מדבר הצטדק הסוחר! אז אני יזכיר לך לפני שלושים שנה בערך הייתי נער צעיר והתחננתי אליך לזוג נעליים שעולים אולי רובל וחצי וסילקת אותי מהחנות, אם שם היית נותן לי היית קונה את עולמך, עכשיו גם את האלף רובל שלך אני לא צריך יש כאן נדבנים אחרים, והסוחר הבין את הדברים ויצא בבושת פנים, ועל זה אומר לנו רבינו הקדוש הוי זהיר במצוה קלה כי אחרי זה אתה עלול להפסיד את החמורה. [מפי קדשו של מרן הרב עובדיה זיע"א].

לתקוע בשופר בליל הסדר?

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. אומר רבי חיים מוולוזין ביחס למצוה בזמנה, כך דרכו של היצר הרע היום אומר לך שבמקום לעשות דבר בעתו שלא בכוונה עדיף לקיים את המצוה או להתפלל בכוונה אפילו שלא בזמן, ומחר יגיד לך שמותר להתמהמה ולאחר מועדי התפילה גם כשאתה מפנה ליבך לדברים בטלים עד שיגרום לך להרוס כל גדרי תורה חס ושלום, ויש דוגמא קיצונית אדם שיטריד עצמו לילה ראשון של פסח בכוונות ובהכנות לאכול כזית של מצוה ולא ישלים הכנותיו עד שיבוא זמן קריאת שמע של שחרית, רק עכשיו יאכל מצה ומרורים האם זה ייטב בעיני ה'? הלוא אין ספק שכל זה פיגול ולא ירצו, מה שאין כן רעהו האוכל כזית מצה ומרור בזמנה בלא הכנה יתרה, קיים מצות עשה כפי שכתוב בתורה ותבוא עליו ברכה.

ובכלל אם לא נחוש לקיים המצוות כהלכתן ובמועד הראוי, מה ההבדל בינינו לבן מי שתוקע בשופר בכוונה עצומה בליל פסח במקום לאכול מצה, ויאכל את הכזית מצה בראש השנה ויצום בערב יום כיפור, וביום הכיפורים יטול לולב במקום להתענות, ואיה מקום לתורה, וזה רמז לנו רבינו הקדוש הוי זהיר במצוה קלה כלומר אם זמן קריאת שמע מסתיים בשעה שמונה ועשרה, וכיוצא בזה תיזהר לא לאחר, וכן לעניין תפילה אם נגמר זמנה בתשע וכיוצא בזה אל תאחר, למרות שזה נראה לך מצוה קלה שהרי יש אפילו מניינים בשעות האלה, כי אחר כך גם את המצוות החמורות ביותר אתה עלול לקלקל, וכתב רבינו יונה כשיעשה אדם מצוות בזמנן דבר בעיתו, הפליגו חז"ל בשבחו ואמרו העושה מצוה כמאמרה אפילו יש עליו גזר דין של שבעים שנה מתבטל.

מחר נחלק ביננו את כל העסקים

ומעשה שהיה בחו"ל בשני סוחרים יהודים שהיו שותפים עם גוי והיה להם ביחד הרבה מאוד עסקים וההצלחה האירה להם פנים וכל מקום שהניחו ידם ראו פירות והצלחה, וביום מסויים הם קבעו להפגש באחת המסעדות הכשרות לאכול ולדבר על העסקים אם אפשר לשכלל ולהוסיף עוד ועוד, אלא שאחד משני היהודים שלא היה כל כך דתי אכל כמו הגוי כלומר בלי ליטול ידים ובלי לברך ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, והיהודי השני נטל ידים ובירך את כל הברכות למרות שהגוי ישב ואכל איתם, בסוף הארוחה, הגוי דפק על השולחן ואמר אני מפרק את השותפות שלי איתכם ומחר נחלק בינינו את כל העסקים אין לי יותר עסק עימכם.

היהודים היו בהלם ולא הבינו שהרי עד עכשיו הכל הלך למישרין והרווחים מאוד טובים מה קרה לגוי שהוא כך מתנהג? הם ניסו לשאול אולי הוא מתלוצץ אולי הוא שתוי אבל הגוי לא היה מתלוצץ ולא שתוי, ואמר בצורה נחרצת אני החלטתי ולא תוכלו לשנות את דעתי, ויצא מהמסעדה היהודי הדתי אמר לחבירו תשמע אני הולך לנסות לברר מה הסיבה, והוא יצא אליו ושאל אותו מה קרה תגיד אולי יש טעות, אין שום טעות אמר הגוי, החבר שלך לא נאמן לתורה שלו ואוכל בלי לברך ובלי נטילת ידים, אני בטוח שהוא גם לא נאמן בשותפות שלו, ואיתו אני לא עושה יותר עסקים. אבל איתך אני יעשה עסקים כמה שאתה רוצה, זו מצוה לכאורה קלה אבל חמורה.

רבי אומר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שאם האדם יהיה זהיר במצוה קלה, ממילא קל וחומר שיהיה זהיר מהחמורה, ואם לא יזהר בקלה סופו להגיע לחמורה, וכמאמר חז"ל (משנת ר"א פרק ז') כל הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של מקום [בורא העולם] וכמו שראינו את המרגלים שבהתחלה דיברו רע על ארץ ישראל ולבסוף אמרו כי חזק הוא ממנו כביכול שהעם שבארץ חזק מהקדוש ברוך הוא חלילה (גמרא סוטה), ובזמנו של הש"ך והט"ז כידוע היה את שבתאי צבי שהיה נחשב בתחילה לצדיק גדול ולבסוף הוא אמר שהוא המשיח, ושלחו לבדוק אותו וראו שהוא ישן על הגב ומזה הבינו שהוא לא המשיח שהרי לפי מרו השולחן ערוך אסור לישון על הגב [וכל שכן על הבטן] והבינו שהוא שקרן.

"רק" הפסיק מהשיעור תורה הקבוע

וכן מצאנו בחטא אדם הראשון שחוה אכלה מעץ הדעת אחרי שהיא אמרה לנחש שאסור להם לאכול מהעץ וגם אסור לנגוע בו, ואחרי שהוא דחף אותה על העץ אזי היא ראתה שלא קרה שום דבר היא גם אכלה, וכן אמרו חז"ל (אבות דרבי נתן ג. ד) כך דרכו של היצר הרע היום אומר לו לאדם עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שלבסוף אומר לו לך, תעשה את העבירה החמורה ביותר, וכמה כאלו ראינו שרק הפסיקו משיעור תורה קבוע או אפילו פעם או פעמיים בשבוע כבר ראית את ההתדרדרות בצורה נוראה, וכן להיפך כשראינו אדם שמתחיל לבוא לשיעורי תורה אם מעט ואם הרבה, השינוי היה ניכר עליו תוך זמן קצר, ונראה מעשה בסייעתא דשמיא שלפעמים יש מעשה שנראה קטן אבל כמה דברים גדולים הוא יכול לעשות.

ומעשה שהיה כך היה, היה רב אחד גאון עצום מאוד בתורה מהדור הקודם, הרב הגאון רבי יצחק הוטנר, הרב של כל אמריקה, ולימים שאלו אותו תלמידיו איך הוא הגיע למעלה כזאת מה הביא אותו לזה ואיך הוא הצליח להתגבר על כל תאוות העולם הזה מה נתן לו את הכוח? חייך הרב ואמר להם אתם צודקים זה לא כל כך פשוט אני גדלתי במשפחה עניה והיינו ארבעה עשר אחים במשפחה כשאני הבכור. וההורים שלי ראו שאני מתקדם בלימודים ובעיירה שלי לא היה אפשרות להתקדם בלימוד התורה הרבה, לכן ההורים שלי שלחו אותי ללמוד תורה הרחק מהבית בישיבת סלבודקה, ולמרות שהייתי צעיר ביחס לשאר התלמידים התקבלתי ולמדתי תורה בחשק גדול, אלא שהיו שם אנשי ההשכלה שהיו נראים חרדים והיו נכנסים לישיבות ומנסים לצוד נשמות לשלוח אותם לאוניברסיטאות שילמדו תוארים למיניהם בצוותא יהודים וגויים, ולהדיח אותם מעולם התורה ואפילו הם מוכנים לשלם לך על כל הלימודים האלה, מה ההנאה שלהם מזה אני לא יודע? אבל כנראה שהם שלוחי השטן בעצמו!

וכך קרה גם לי יום אחד שפגשתי אותם בחצר ליד הישיבה והם קראו לי ואמרו תשמע, אנחנו מאוד רוצים לעזור לך יש לך הרבה אחים ואחיות והורים יקרים שחיים בתנאים של עוני קשים מאוד, ואנו רוצים שתלמד באוניברסיטה ואנו יש לנו גמ"ח ונוכל לשלם עליך את כל שכר הלימוד וכך תוכל להתקדם בחיים ולהיות רופא גדול או עורך דין, ואולי גם פרופסור, וידוע שהרמב"ם אמר שצריך ללמוד תורה וגם לעבוד [הרמב"ם אמר שיעבוד האדם שלוש שעות כך בכל אופן היה בזמנם] וגם תוכל לתמוך ולעזור להורים שלך ולמשפחתך ולפרנס אותם בכבוד גדול, ואני כששמעתי אותם מדברים אלי כך. האמנתי שהם רוצים את טובתי וטובת משפחתי, ואמרתי להם אני מאוד מודה לכם ואני שמח שיש אנשים "טובים" כמותכם, אבל תנו לי כמה ימים לחשוב על זה, והם לחצו לי יד ואמרו לי אנו נבוא בעוד כמה ימים ותחזיר לנו תשובה.

צ'אנס אחרון

ובתוך הזמן הזה הייתי ממש מבולבל מצד אחד היה לי רצון עז לצאת לעולם הגדול וללמוד מקצוע ולהיות רופא גדול ומצליח או עורך דין ובפרט שידעתי שיש לי את כל היכולות, ומצד שני היה לי קשה להיפרד מהגמרא הקדושה מאביי ורבא מרב אשי ורבינא מרש"י והתוספות, וממילא גם כשהגיע מועד הפגישה עדיין לא היתה לי תשובה ברורה, ואמרתי להם שאני מצטער אבל אני חייב עוד שלושה ארבעה ימים כי אין לי עדיין החלטה סופית, וגם כעבור כמה ימים עדיין לא יכלתי להחליט ולכן שוב שוב דחיתי אותם, עד שהם אמרו לי אנחנו נותנים לך צאנס אחרון, עד ליום ראשון הקרוב כלומר בעוד ארבעה ימים, אם יש לך תשובה טוב, ואם לא, אנחנו נחפש לנו מישהו אחר כי בסך הכל אנו רוצים לעזור לך כי אתה זקוק לזה הרבה יותר מאחרים וגם יש לך ראש טוב, וכך הם נפרדו ממני, והבנתי שאי אפשר יותר להתחמק ובלילות לא הצלחתי לישון מרוב מחשבות.

ובליל מוצאי שבת שידעתי שמחר בבוקר אני צריך להחזיר להם תשובה הייתי ממש מבולבל, שהרי ללכת ללמוד רפואה או משפטים זה לא עבירה וגם אוכל לפרנס את משפחתי בכבוד וגם יהיה לי עתיד טוב, וכמובן שלא אעזוב את המצוות, ואוכל להתמיד כל ערב בשיעור קבוע לפחות כך באותו זמן חשבתי, אבל מצד שני אמרתי הרי הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מביצי כנים ועד קרני ראמים וכי בגלל שאשב ואתמיד בתורה ואעשה רצון ה יתברך, לא אזכה לפרנסה טובה זה לא יתכן! ומכל מקום לא היה לי הכרעה מה אני אומר להם בבוקר, והנה בשעה שלוש לפנות בוקר קפצתי מהמיטה בצהלה ובשמחה כי החלטתי שאני לא הולך לשום אוניברסיטה ואני ממשיך בלימוד התורה עם אביי ורבא והרמב"ם והשולחן ערוך, ולמרות שבבוקר הם חיכו לי בשעה שבע לא הלכתי אצלם כלל, וגם בשעה שמונה וכך במשך כל היום הם ניסו לצוד אותי אבל ברוך ה' לא התפתיתי והיום אני לא רופא ולא עורך הדין ולא פרופסור אלא תלמיד חכם הרב של כל אמריקה.

מה אמא שלי רוצה?

ומה גרם לי להחליט את זה בצורה ברורה? נזכרתי שכשהייתי בכיתה ד' חזרתי הביתה מהתלמוד תורה, שיחקתי חמש אבנים ותוך כדי המשחק סיפרתי לאמא שלי שמחר אנחנו מסיימים פרק אלו מציאות בגמרא בבא מציעא, והמשכתי לשחק, ואחרי ארוחת ערב קראתי קריאת שמע שעל המיטה והלכתי לישון, והנה בבוקר אמא באה להעיר אותי בשעה שבע בבוקר והנה אני רואה שאמא שלי לבושה בבגדי שבת, שאלתי את אמא מדוע את לבושה בבגדי השבת מה קרה הרי היום זה יום שלישי? ואמא שלי הפתיעה אותי ואמרה לי שכחת שאתמול אמרת לי שהיום אתה מסיים פרק שלם בגמרא! ואם זכיתי שהבן שלי יסיים פרק בגמרא זה יום טוב בשבילי ואני שמחה לא פחות מיום השבת.

התעוררתי בשמחה וראיתי שאמא מלבישה אותי בבגדים של שבת ושוב שאלתי את אמא והרי היום לא שבת והיא חזרה על התשובה הקודמת אתה מסיים פרק בגמרא אזי היום זה כמו שבת קודש יצאתי מהחדר ואני רואה את כל האחים שלי לבושים בבגדים של שבת והשולחן מכוסה במפה של שבת ומהמטבח עולה ריח של עוגה גדולה, ואמא שלי אמרה לי אין לך מושג איזה שמחה ונחת ואושר גרמת לי שזכית לסיים פרק שלם בגמרא זה שווה לי יותר מכל הון שבעולם, וכך אמי ואחי ואחיותי צעדו עמי לתלמוד תורה עם העוגה המפוארת לכבוד הסיום פרק בגמרא, וכשנזכרתי בזה בשעה שלוש לפנות בוקר הבנתי מצויין מה אמא שלי רוצה שאני אעשה בחיים לא רופא לו עורך דין ולא פרופסור אלא תלמיד חכם [רבי ישראל מאיר שושן שליט"א] ומה שלמדנו מהמעשה הנ"ל, איזה כוח ועוצמה יש לאבא ולאמא בכל מעשה ודיבור וכמה זה משפיע על הילדים בן אם זה לטוב או חלילה לרע ולכן צריך מחשבה עמוקה לפני כל מעשה או דיבור. [המגיד רבי ישראל מאיר שושן].

אפשר לקנות ציצית בפרוטות

רבי אומר והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע שכרן של מצוות. לפני שנפטר הגאון מוילנא זצ"ל, התלמידים שלו ראו שהוא בוכה והתפלאו מאוד שהרי הצדיקים לפני מיתתם הם שמחים שנאמר (משלי ל"א. כ"ה) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, כלומר האדם שהולך בדרך התורה שנקראת עוז, וכן מהדר במצוות וכן אשה שיש לה עזות של קדושה ולבושה בהדר ובכבוד שזה בגדי צניעות, אזי מקוים בהם הפסוק ותשחק ליום אחרון, ולכן שאלו התלמידים את רבם הגדול מדוע הוא בוכה והרי טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, הגאון הוציא את הציציות שלו ואמר לתלמידיו בעולם הזה אפשר לקנות בפרוטות ציצית, ועל כל רגע ורגע שהאדם מניח את הבגד הזה על הגוף יש לו שכר כמו כל התרי"ג מצוות, אבל בעולם הבא אדם ירצה להניח ציצית ואפילו אלף ציציות אין לו על זה שום שכר כי אין לו כבר יצר הרע וממילא אין לו שכר ולכן אמר הגאון כמה קשה לו להיפרד מהעולם הזה.

ומובא בחז"ל שראובן אמר לאחים שלו לא להרוג את יוסף אלא וישמע ראובן ויצילהו מידם. שאם היה ראובן יודע שעל מה שהוא חשב להציל אותו התורה תכתוב עליו ויצילהו מידם. היה מרכיב אותו על כתפיו, וכן לגבי אהרון שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבינו, שאהרון יצא לקראתך וראך ושמח בליבו, אמר אהרון אם הייתי יודע שהתורה תכתוב עלי וראך ושמח בליבו הייתי יוצא לקראתו בתופים ובמחולות, וכן לגבי בועז שנאמר עליו ויצבוט לה קלי שנתן לרות המואביה מהאוכל הקלוי, היה מביא לה עגלים צלויים, עד כאן רבותינו גילו לנו, ומקשה הרב גלינסקי זצ"ל וכי הם מחפשים כבוד חלילה שאם הם היו יודעים שהתורה תכתוב עליהם היו עושים עוד ועוד? ומתרץ הרב שאם הם ידעו שהדברים שהם יעשו, יגרמו לאחרים ללמוד מזה אזי היו עושים דברים נוספים, כדי ללמד לאחרים הנהגות טובות, כדי שילמדו שדברים קטנים אפילו שאתה עושה בעולם הזה כמה שכר גדול מחכה לך בעולם הבא.

ההורים היו המומים

רבי אומר ואין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. מעשה שהיה בזמן המהר"ל מפראג, שהגיע אליו שאלת עוף שנשחט על ידי השוחט, אך המהר"ל לא ענה על השאלה, אלא אמר הפעם לשואל שילך לקצה השני של העיר ולגשת לבית פלוני, שם יושב ילד חרש אילם ולהציג לפניו את השאלה הדבר היה לפלא עצום, אך כיוון שהדברים יצאו מפיו הקדוש של המהר"ל עשה כדבריו, הילד בין התשע שנים היה ידוע בכל העיירה כחרש אילם ולא פתח את פיו לעולם ולא שמע אפילו מילה אחת, השואל הגיע אל הבית המיועד וביקש לשאול את הילד ההורים היו המומים, והילד נשאל וגם שמע את השאלה והוציא מפיו בצורה ברורה ביותר כשר, ומיד נפח את נשמתו.

צער של אלמנה

המעשה המופלא התפרסם בכל האיזור והמהר"ל נאות להסביר את פשר העניין ילד זה היה בגילגול הקודם מורה הוראה. תלמיד חכם עצום וצדיק יסוד עולם, ובמשך כל ימי חייו עסק בהרבצת תורה, וכשהגיע לאחר פטירתו לעולם האמת, פסקו בשמים להכניסו לגן עדן אך לפתע הגיע הקטגור ובפיו טענה, בערב שבת אחת זמן קצר לפני כניסת שבת, הגיע אליו אלמנה עם שאלת עוף, וכנראה עקב לחץ הזמן לא התבונן כראוי בעוף ואמר שהעוף טרף, למרות שהיה כשר, לאלמנה נגרם צער רב, כיון שלא היה בידה עוף אחר, כך שלמרות צדקותו המושלמת פסקו בבית דין של מעלה שהרב צריך לרדת פעם נוספת לעולם הזה, הרב נחרד והזדעזע ואמר בפני בית הדין שהוא פוחד מאוד לרדת פעם נוספת ולהתנסות בנסיונות של זה העולם, שמא הפעם לא יעמוד בצדקותו, הטענות שלו, סיפר המהר"ל התקבלו, ופסק הדין יצא שכדי לכפר על הצער שציער את האלמנה, ירד הרב שנית לעולם הזה אבל הוא יהיה חרש אילם למען לא יוכל לחטוא, וכשתגיע אליו בפעם הראשונה שאלה של עוף והוא יכשירו יסיים את תפקידו, ויכנס מיד לגן עדן.

ומהסיפור הזה למדנו כמה עמוק יום הדין וכמה האדם עלול לשלם על טעות שנראית כל כך קטנה, אבל מה שאנו למדים מכאן זה כמה השכר על כל מצוה ומצוה שהרי הקדוש ברוך הוא משלם במידה טובה פי חמש מאות ממידה רעה, ואם העונש הוא כזה גדול, אזי כמה שכר עצום על כל מצוה קטנה שבקטנות וקל וחומר על מצוה גדולה ועל מסירות נפש למצוות, ועל זה אומר התנא ואין אתה יודע מתן שכרן של מצוות.

יראת אלוקים

ואין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. אומר רבי חיים מוולוז'ין שלפעמים ישיג האדם שכר רב במצוה קלה יותר ממה שישיג בחמורה כגון מי שפורש מעבירה חמורה, אפשר שהוא נמנע מלחטוא כגון שהוא לא אוכל חמץ בפסח, וכן שהוא צם ביום הכיפורים רק מפני שהוא מתיירא מפורענות שתבואנו אבל מצווה קלה כגון ליטול מים אחרונים או לקרוא קריאת שמע בבוקר בזמנה וכן קריאת שמע שעל המיטה, זה מראה שיש לו יראת אלוקים.

כמה חשיבות אתה מיחס למצווה

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. מקשה הרב הגאון הרב פינחס הורוביץ, איך התנא של המשנה אומר לי לחשב חשבונות הפסד מצוה כנגד שכרה אחרי שהוא בעצמו אמר ואין אתה יודע מתן שכרן של מצוות? ועונה הרב, שאפילו שהאדם לא יודע מתן שכרן של מצוות כי אין גבול וקיצבה לשכר שעתידים לקבל אפילו בעד מצוה אחת קטנה, אלא שיש לדעת שהשכר משתלם לפי החשיבות שהאדם מייחס למצוה, לדוגמא אם הגיעה זמן תפילת מנחה במניין והוא באמצע העבודה והוא יודע שאם לא מוותר על התפילה במניין, אזי כביכול הוא לא ירויח אלפיים שקל, אבל אם יתפלל יחיד או חלילה לא יתפלל בכלל, אזי הוא אמור להרויח אלפיים שקל, אם הוא אכן יוותר על הריווח הגשמי וילך להתפלל, התפילה שלו שווה לפחות אלפיים שהרי הוא ויתר על זה בשביל התפילה, אבל אם הוא ירצה את הכסף יותר מהתפילה זה סימן שתפילתו לא חשובה כל כך.

נוח לשבת על הספה ולקרוא עיתון

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. בידוע המצוה הגדולה ביותר בעולם זו מצות לימוד התורה וכמו שאומרים כל בוקר בתפילת שחרית אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וביקור חולים והכנסת אורחים והשכמת בית כנסת והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, ותלמוד תורה כנגד כולם, ולפעמים האדם יכול לשבת בבית אחרי העבודה עם מיץ תפוזים בסלון, ומצד שני הוא יכול ללכת לשיעור תורה וממילא הוא יקבל שכר כאילו הוא למד כל זמן העבודה, והראיה שכשיש לו זמן פנוי הוא מנצל אותו ללימוד התורה, למרות שיותר נוח לשבת על הספה ולקרוא עיתון.

אני רוצה שמלה חדשה לחג

וסיפר הרב יעקב גלינסקי שפעם אחת הוא נכנס להתפלל מנחה וערבית באיזו בית כנסת באיזור הנגב, ואחרי התפילה ניגש אליו יהודי ואמר לו כבוד הרב אני שמעתי את הרבנים דורשים ואומרים שכל יהודי צריך לקבוע עיתים לתורה, ואני כל ערב מגיע מהעבודה, ברוך ה' יש לי אשה וילדים וכולם ילדים קטנים ואני עוזר לאשתי במקלחות ובאוכל וכבר נעשה מאוחר ואני מפסיד את הקביעת עתים, האם אני מצווה להשאיר אותה כך ללא עזרה וללכת ללמוד תורה? אמר לו הרב שאלה קשה שאלת, אבל תנסה בכל זאת לומר לה שמצאת עוד עבודה בערב של שעה וחצי ואתה תרויח כל חודש עוד אלפיים שקל, אם את מעדיפה שאני יעזור לך או שאת תסתדרי לבד כדי שנוכל להתפרנס בכבוד ואם היא תרשה לך אזי תלמד תורה ובסוף החודש תגלה לה את האמת.

והבעל קיבל את דעתו של הרב ואמר לאשתו את העניין והיא אמרה לו תלך לעבוד, אני מעדיפה להתפרנס בריווח ואני גם אטפל בילדים באוכל ובמקלחות ולקראת סוף החודש היא הביאה לו רשימה של קניות באלפיים שקל שהוא עתיד להרויח, לקנות ילקוטים לילדים לבית הספר וכן נעלים לחגים לילדים וגם היא רוצה שמלה לכבוד החג, הקרב ובא, וכשהוא ראה את הרשימה הוא פרץ בבכי וסיפר לאשתו את האמת ואמר לה שאין לו אלפיים שקל אבל יש לו תורה ומצוות ובזכות שאת שולחת אותי ללמוד תורה יהיה לך וגם לי חלק גדול מאוד לעולם הבא, והוא אמר לה שכן הרב אמר לו לעשות, כששמעה האישה את הדברים מפי בעלה אמרה לו אני שמחה ומאושרת שיש לי בעל לומד תורה ואני רוצה שתמשיך כל ערב ללמוד אני אסתדר כבר גם בלי האלפיים שקל הללו.

על עבירות משלמים ביוקר

הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. כשעשיו הרשע הגיע עייף מהשדה ורצה לאכול מהנזיד עדשים של יעקב אבינו אמר לו יעקב תמכור לי את הבכורה ואני אתן לך את הנזיד עדשים, ועשיו ביזה את הבכורה ואכל את כל הנזיד עדשים, ולאחר זמן כשיצחק אבינו אמר לעשיו לצאת לשדה לצוד לו שני גדיי עזים כדי לאוכלם, ובינתיים רבקה אמנו אומרת ליעקב ללכת במקום עשיו ולקבל את הברכות ואכן כך היה, ואילו עשיו עדיין בשדה מנסה לצוד עד שעת חצות הלילה, ובדיוק שהוא עמד להגיע באותו רגע יצא יעקב אבינו ע"ה מאביו יצחק לאחר שקיבל ברכות בשפע, וכשגילה עשיו את הדבר והוא הבין בתוך עצמו שאחיו יעקב התמים והשקט הוא זה דוקא שקיבל את השפע של הברכות ואילו הוא הפסיד ולכן הוא צעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, כי הוא הבין שאם האדם מתרחק מבורא עולם אזי גם הברכות והדברים הטובים מתרחקים ממנו וכשעושים עבירות, משלמים עליהם ביוקר.

וזו המשנה אומרת ושכר עבירה כנגד הפסדה, כלומר שאדם חלילה עושה עבירה יחשוב מה הוא עלול להפסיד וכך אולי הוא ימנע מהעבירה שהרי עשיו לא נמנע מהעבירות ולבסוף שילם ביוקר, ולמרות שלכאורה הרשע מרויח פה ואילו הצדיק צריך להתגבר על תאוותיו ולהמנע מדברים מסויימים כי התורה אסרה [אמנם מי שיתבונן לעומק יראה שהחיים היותר שלווים ויותר שמחים ויותר מאושרים ויותר כבוד להורים ומורים זה דוקא במקומות של הצדיקים וכמו שנאמר (תהילים קי"ח) קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ואילו במקומות של אותם שרחוקים קצת מהתורה ומצוות לצערינו יש שם יותר גירושין, יותר אלימות פחות כבוד להורים ולמורים והאושר היכן?].

ראש הממשלה ונשיא המדינה אולי יבואו

ולמה הדבר הדומה, לאחד מראשי הערים החשובים ביותר שהיתה לו בת יחידה והגיע הזמן שהיא צריכה להקים בית נאמן בישראל, והנה הגיע החתן המפואר והכל בא אל מקומו בשלום, ומה שנשאר זה לקבוע ולמצוא מקום מתאים לחתונה כי אמורים להגיע הרבה אנשים חשובים ופחות חשובים, אלא שראש העיר החל לחשוב איך אני אושיב את עובדי העיריה הפשוטים ליד השרים בכנסת, השרים עלולים להיעלב והרי יבואו לחתונה הרבה מאוד ראשי ערים והרבה רבני ערים והרבה שרים מהכנסת, ואולי גם הראש ממשלה ונשיא המדינה שהם נתנו לי מילה שהם יבואו, ואיך ישבו לצידם העובדים הפשוטים! וחשב ואמר לעצמו שהוא יעשה שני אירועים שהרי כסף לא חסר לו, ולאירוע הראשון הוא יזמין את העובדים הפשוטים ביותר וגם האוכל יהיה נורמלי וראוי לאכילה, ואולי גם החתן והכלה יכנסו לרגע לאולם ויצאו, ואכן כך היה.

והעובדים ישבו מול העוף והשניצל ושמעו להם את התזמורת מנגנת והתפלאו שהמנכ"ל של העיריה משום מה לא הגיע, וכן סגן ראש העיר לא הגיע, ועוד כמה עובדים, בכירים ביותר שלא הגיעו, רק מה שכן עוד לפני הקינוח רוב העובדים קמו כיוון שיש להם עבודה בשעות מוקדמות, והפלא הגדול שהם ראו מודעה גדולה שבעוד שלושה ימים תתקיים החתונה המפוארת של בת המלך, כל סוגי המאכלים יהיו שם בשפע כיד המלך וכל רבני הערים וראשי הערים יבואו לשמה וכן שרים חשובים ואפילו נשיא המדינה וראש הממשלה.

והנמשל ברור כשמש שהסעודה הגדולה והחשובה ביותר זה לא בעולם השפל הזה אל העולם ארוך שאין לו סוף שזה העולם הבא, ואילו הסעודה הקטנה והעלובה זה כאן בעולם השפל הטפל שזה העולם הזה והצדיקים יודעים שמחכה להם שכר נצחי ואמיתי לעולם הבא, אבל הרשעים המסכנים ורוצים כאן ועכשיו וזו הסעודה העלובה בעולם [החפץ חיים].

כשהשולחן תלד את תלדי

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. סיפר הרב בידרמן [חוברת מסעי תשע"ו עמוד י"א] מכתב שנתקבל בידו בחדש אדר תשע"ג שאברך כותב לו שהוא ואשתו היה נראה להם שיישארו ערירים לעולם מבלי זרע של קיימא וכך היה התחזית של הרופאים שכמו שאי אפשר שהשולחן יוליד כך אין סיכוי שאשתו תוליד, ואשתו היתה קשורה בכל ליבה ונפשה למכשיר הפלאפון עם האינטרנט שנאסר על ידי כל גדולי ישראל, והגם שנתעוררה מפעם לפעם להשליך הכלי משחית מביתם מכל מקום היה לה מאוד קשה אפילו לחשוב על זה.

אבל כשהיא שמעה את תשובת הרופאים שאין שום סיכוי שהיא תחבוק בן, אזי היא ובעלה נזכרו בדברי הרב הקדוש האגרא דפרקא (אות כ"ד) וזה לשונו אמר הרב הקדוש מורנו הרב יחיאל מיכל מזלאטשוב זצ"ל כשיצטרך האדם לפעול ענין שלא בטבע כלומר אם הוא בטבע אינו מוליד, יעשה מצוה גדולה שלא כטבע ויפעול למעלה מן הטבע, על כן החליטה בהתאמצות גדולה ביותר שלא כטבע לשבר ולהכניע את הקליפה, ותקח רומח בידה ותשבר את המכשיר, ואכן כעבור עשרה חודשים כנגד כל התחזית של הרופאים חבקו ההורים את בנם בכורם, וזה היה פלא עצום.

ומסיים האברך את מכתבו למדתי ממעשה זה כי לאו דוקא בביטול האינטרנט יוושע האדם, ומה יעשה האדם שברוך ה' אין לו אינטרנט וזקוק לישועה שלא על פי הטבע? אלא כל אדם יודע היטב את הנדרש ממנו איש איש בנגעו ומכאובו שאינם גלויים אלא לאדם בכבודו ובעצמו בינו לבין קונו, ודרך העולם לחפש סגולות וקבלות, אבל את אשר יודעים בעמקי לבבם כי דבר מסויים עליהם לתקן יקשה להם לקבל על עצמם, וכאשר יחליט לתקן את הנדרש ממנו למעלה דרך הטבע יזכה לכל מיני ישועות למעלה מהטבע.

וירא ה' כי סר לראות

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. עצם ההסתכלות וההתבוננות בבריאה כבר זה מביא את האדם לידי יראת שמים, ולא לחיות בלי התבוננות וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ל"ב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כלומר שסוס ופרד דוהרים ודוהרים בלי להתבונן, ולכן עלולים ליפול לתהום או לבורות וכדומה, אבל יהודי צריך להתבונן ולהתפעל מכל מעשיו של בורא עולם ויוצר אדם, וכמו שמצינו אצל משה רבינו ע"ה שהקדוש ברוך הוא התגלה עליו בסנה הבוער אלא שאנו רואים שמשה רבינו אחרי שהתקדם מעט, אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, ומיד נאמר (שמות ג'. ד') וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני, ואומרים חז"ל הקדושים שהיה מחלוקת בן רבי יוחנן לריש לקיש כמה התאמץ משה רבינו כדי לראות את הסנה הבוער לפי רבי יוחנן הוא חזר שלוש פסיעות אחורה ולפי ריש לקיש הוא רק סובב את הראש, ואילו חלילה משה לא היה מתבונן כביכול הוא לא היה זוכה להיות משה רבינו איש האלוקים הרועה הנאמן ואבי הנביאים שעליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא, שהרי כתוב וירא ה' כי סר לראות ורק אז קרא לו משה משה, ולפעמים טיפה פותחים את העיניים ורואים את נפלאות ה' כפי המעשה שהביא הרב בידרמן [חוברת מטו"ח].

הוא דרש מהם מאתיים אלף דולר

ומעשה שהיה כך היה, נער אחד מארץ הקדוש חלה זמן רב והרגיש לא טוב, אביו ואימו לקחו אתו לבית החולים ושם נודע שהוא לוקה לא עלינו בלוקמיה, ואין רפואתו אלא בהשתלת מח עצם, התייעצו ההורים עם אחד מעסקני הרפואה הנודעים בבני ברק ומצודתו פרושה על פני כל העולם, והוא הורה להם שיסעו למדינה פלונית, באיי הים המרוחקים ששם יש רופא מפורסם ומומחה גדול בעניינים אלו ובעזרת השם יתברך לאחר טיפולו כהוגן יתרפא הנער וישוב לאיתנו הראשון, אלא שההורים דיברו עם הרופא והוא דרש מהם בעד טיפולו סך מאתים אלף דולר שזה סכום אדיר ואין בידם כלום, ובינתיים הם ניסו לאסוף כספים ולהלוות שהרי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו וכך מפרוטה לפרוטה הם הצליחו להשיג את הסכום הדרוש ואחר כך עלו למטוס וטסו לאותה מדינה הרחוקה ונידחת והגיעו שם לבית חולים.

ופגשו את הרופא הגדול וביקשו לזרז את הטיפול כי זה דחוף, אבל הרופא דחה אותם ואמר שאת הניתוח הוא יעשה רק עוד עשרה ימים כיוון שאין בידו סכין ראויה לשמה לבצע בה את הניתוח ואין ברירה אלא להמתין לסכין טובה [וההורים לא ידעו אם זה אמת או סתם תירוץ] והם חשבו שליבם מתפלץ בקירבם שהרי כמה קושי וחשש יש בהמתנה זו אחרי כל מסירות הנפש בהשקעת ממון ודמים תרתי משמע ועכשיו סתם לשבת ולהמתין בשביל איזה סכין, אבל זו מחשבה של אדם שאמונתו חלשה אבל אותם הורים הם בעלי אמונה חזקה בבורא עולם וידעו שלא הרופא האנושי דחה את הניתוח אלא הרופא כל בשר שזה בורא העולם דחה את הניתוח שהוא אב הרחמים, אבל בני המשפחה לא הסכימו לדחיית הניתוח והרעישו עולמות ואכן הוקבע הניתוח למחרת.

והניתוח בוצע בהצלחה מרובה אלא שלאחר מעשה התברר שמרמה הייתה כאן ולא הרופא המהולל ביצע את הניתוח אלא הסגן שלו ובני המשפחה התרעמו, וכי בשביל רופא שמצוי בכל עיר ועיר שילמו המשפחה טבין ותקילין, אבל ההורים שידעו שהכל מבורא העולם העבירו על מידתם וידעו שהקדוש ברוך הוא שלח את הסגן במקום הרופא הגדול, והודו לסגן על הניתוח שהצליח, והנער החלים ממחלתו וארזו מטלטליהם ועלו לארץ הקדוש והכל בא על מקומו בשלום, אלא שכעבור חמש שנים שוב החל הנער לחוש שלא בטוב, לאחר בדיקות נתברר שהמחלה חזרה במלוא עוזה ותוקפה ונתייעצו שוב עם אותו העסקן, והוא יעץ להם לנסוע לאותו מקום מרפא נודע במומחיותו בתחום זה.

יש אחריות לכל החיים

ההורים המאמינים שבקושי הצליחו לשלם את החובות הקודמים, שוב החלו לקבל מתנות בשר ודם וגם את הלוואתם ושוב עלו למטוס והגיעו בקושי לאותה עיר נידחת כשהגיעו לשמה נודע להם שכבר הזקין אתו רופא מהולל שלשמו באו הנה עכשיו ולפני כחמש שנים, ואת מקומו ירש הסגן שערך בפועל את הניתוח בהצלחה בסייעתא דשמיא, משנפגשו ההורים והבן עם הרופא עיין בתיק הרפואה שלו, וענה ואמר לפי מה שכתוב בתיק אני רואה שתחת ידי נעשה הניתוח לפני כחמש שנים, ולכן לא אקח מכם אפילו פרוטה אחת עבור הניתוח בשנית כי עלי לקחת אחריות על מעשי ידי למשך כל ימי חייו של הנער, ואכן ברוך הוא וברוך שמו של בורא עולם, והרופא ערך את הניתוח במסירות ובנאמנות והצליח הקדוש ברוך הוא בפועל ידיו, וההורים ראו עין בעין את ההשגחה הפרטית שהיתה להם שהרי אם הרופא המהולל היה עושה את הניתוח הראשון הם היו צריכים לשלם מחיר מלא בפעם השנייה וכסף מניין? ולמרות שבתחילה זה נראה לא טוב, צריך לזכור שהכל לטובה [הרב בידרמן].

כדאי לוותר על תענוגות

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. יש עבירה ויש ידי עבירה כמו שיש קדירה ויש ידיות לקדירה וכאן המשנה מבטיחה לנו שאם נסתכל בשלושת הדברים אזי מובטח לנו שגם לידי עבירה לא נגיע ואם האדם רואה שבכל זאת הוא הגיע לא רק לידי עבירה אלא אפילו לעבירה עצמה, אזי ודאי שצריך להסתכל בשלושת הדברים שהמשנה לימדה אותנו, וכמו שאדם חלילה יש לו מחלה מסוכנת והרופא אומר לו שזה בגלל שהוא אוכל מאכלים מסויימים וזה מה שגרם לו את החולי, ואם הוא רוצה להיות בריא ללא המחלה אזי הוא צריך להפסיק מהמאכלים הללו, אזי אין צריך לומר שכל אדם נורמלי היה מפסיק מיד את המאכלים שהרופא אסר עליו, וכולנו יודעים שהעולם הזה הוא פרוזדור והחיים פה הם רק שבעים או שמונים שנה, ושליש מהם רוב הבני אדם ישנים, ושליש נוסף רוב הבני אדם עובדים ועוד שליש זה עמל ואוון שזה בערך עשרים וחמש שנה, ואילו עולם הבא זה לא שמונים שנה ולא מליארדי שנים אלא חיי נצח, וכמו שכתוב (ישעיה כ"ה. ח') בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ואם בשביל החיים הקצרים כאן האדם מוכן לוותר על תענוגות כדי להיות בריא לעוד כמה שנים מועטות, אזי קל וחומר שצריך לא להכניס עבירות לנשמה ולא ללכלך אותה כי אפשר להפסיד נצח נצחים.

אתה גורם שפע למלאכים

הסתכל בשלושה דברים וכו' דע מה למעלה ממך. אומרים המפרשים כי לפעמים מתוך ענווה מתרחק האדם מעבודת הבורא כי בהיותו שפל ברוחו הוא לא מאמין שבתפילתו ובתורתו גורם שפע לעליונים וגם המלאכים ניזונים מעבודתו בקודש, אילו האמין ככה, אזי הוא היה עובד את ה' הרבה יותר באהבה ובמסירות והיה נזהר בכל אות שמוציא מפיו ובכל עסק שעושה שיהיו לשם שמיים וזה שהתנא מזרז את האדם שיבין שדע מה למעלה ממך, כלומר כל השפע בצבאות עליונים הוא ממך, והכל תלוי בעבודתך הרי אתה כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ולפעמים במעשה אחד קטן האדם יכול לעשות דברים גדולים.

עשרים וחמש סנט

ומעשה שהיה ברב חכם שנעשה רב באחת העיירות באמריקה, שיום אחד היה צריך לנסוע לקצה העיירה ולכן חיכה בתחנה לראות מתי יבוא האוטובוס, ואכן האוטובוס הגיע בסימנא טבא והרב עלה ושילם לנהג וחיכה לעודף חמישים סנט אבל הנהג טעה ונתן לו שבעים וחמש סנט שזה ממש גרושים והרב לא ידע מזה, רק לאחר זמן שהרב ספר את העודף והבין שיש לו 25 סנט מיותרים, אם יבוא לנהג ויאמר לו את העניין אזי הנהג עלול לצחוק עליו, אך לבסוף הרב לפני שהוא יורד מהאוטובוס הוא בא ליד הנהג ואומר לו תשמע נתת לי יותר עודף, אני צריך להחזיר לך 25 סנט, הנהג כל כך התפלא וסגר מיד את דלת האוטובוס.

והנהג מספר לרב, שאתמול בלילה הוא ואשתו ישבו ושוחחו ביניהם מה לעשות יש כאן יהודים אורתודוכסים [דתיים באמת לפי התורה] ויש רפורמים וקונסרטיבים [שפורמים את התורה והמצוות כפי שכלם העקום] ואנחנו לא יודעים מי צודק ועם מי אנחנו צריכים ללכת, ובסופו של דבר אשתי אמרה לי, הרי אתה נהג אוטובוס ועולים איתך גם יהודים אורתודוכסים וגם רפורמים, תעשה להם בדיקה אם הם ישרים תתן להם קצת יותר עודף כאילו בלי כוונה ותראה מי שמחזיר לך את העודף שלא מגיע לו איתו אנחנו נלך, ועכשיו כבוד הרב אני רואה שהחזרת לי את הסכום הפעוט הזה אני מבין שאתה ישר, ואני ואשתי כמובן נלך בדרך התורה והמצוות של האורתודוכסים ולא בדרך של הרפורמה, והנהג פתח את הדלת והרב יצא החוצה כשהוא עדיין המום ולכן החזיק בעמוד הקרוב ואמר לבורא עולם, תודה רבה רבונו של עולם שלא מכרתי נשמה של יהודי בעשרים וחמש סנט.

המנורה מהבהבת!

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך. כידוע שהמילה ממך, זה ראשי תיבות מידה כנגד מידה וזה הרמז במשנה דע שכל מה שיורד עליך מלמעלה גם הטוב וגם ההיפך זה ממך, כי מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, ואומר המהרש"א (מגילה ל"א:) וכי הקדוש ברוך הוא חס ושלום נוקם ונוטר שמשלם מידה כנגד מידה? ועונה המהרש"א שזה דומה לרכב שנגמר הדלק אזי המנורה של הדלק מהבהבת, וכן אם נגמר המים או השמן אזי יש מנורה לשמן או למים, ואם יש תקלה ברכב והמנורה של השמן היתה נדלקת כשנגמר המים או הדלק וכן ההיפך אזי זה גרוע ועדיף כבר שלא תהיה מנורה!

ואותו הדבר אצל האדם, שאם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו כלומר יתבונן מה היסורין קשורים לעבירות שלו, כגון אם כואב לו הרגל אזי יבדוק אולי הוא מתפלל בבית ולא הולך עם רגליו לבית הכנסת או שאינו הולך לשיעורי תורה שהרי השאלה הראשונה בשמים זה אם קבעת עתים לתורה, וכן אם כואב האזניים או העיניים או השיניים יבדוק מה הוא שומע מה הוא רואה ומה הוא אוכל, וכן אם יש בעיות חלילה בלב, אזי יבדוק איך נראית התפילה שלו שהרי אמרו חז"ל (תענית ב'.) איזוהי עבודה שבלב זו תפילה כלומר, יש באדם 248 איברים כנגד 248 מצוות עשה [ו- 365 גידים כנגד 365 מצוות לא תעשה] וכל איבר מכוון כנגד אותה המצוה וכאשר האדם מתפלל כראוי, במניין ובכוונת הלב אזי הלב אמור לתפקד כראוי, ואם לא אזי חלילה עלולים להיות בעיות, ולכן הקדוש ברוך הוא גם כאשר כביכול מביא יסורין לאדם יש לדעת שהאדם בעוונותיו הביא אותם על עצמו ורק מה שנשאר זה לבדוק איזה מנורה דולקת בגוף ולמלא את החסר וכך בעצם להתרפא מהמחלות הרוחניות והגשמיות כאחד.

הוא לקוי בשתי עבירות

ומעשה שהיה בזמן הגאון מוילנא, באדם שנפטר ואחד הרופאים החל לספור את כל איבריו וגידיו כי הוא שמע שחכמים אמרו שיש 613 איברים וגידים כנגד המצוות, והוא ראה שחסרים שני גידים והוא הלך כמנצח אל ביתו של הגאון מוילנא, וביקש להיכנס ולהוכיח חס ושלום שחכמינו הקדושים חלילה טעו, הגאון לא רצה בתחילה להתייחס לאותו רופא אבל אחר שכנועים אמר הגאון, זה פשוט מאוד כיון שאותו נפטר היה לקוי בשתי עבירות מסוימות שהגאון אמר מה הם, כנגד שני הגידים הללו ולכן בשמים זה עולם האמת ולכן חסרים לו הגידים הללו.

הרופא שמע זאת והלך למשפחתו של הנפטר ושאל אותם אם הוא היה לקוי בעבירות המסוימות הללו והמשפחה אמרה שזה אמת ויציב, וזה שהתורה רמזה בפסוק (דברים ד', ט"ו) ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, שצריך לא לפגום באיברים ובגידים כי אחרי מאה ועשרים שהאדם נפטר אזי אותם איברים וגידים שנפגמו, והאדם לא עשה על זה תשובה, יש לדעת שהם עלולים להיות חסרים ולכן אמרה לנו התורה תשמור על נפשך, וכן מה שהמשנה אמרה דע מה למעלה ממך כלומר איך שהאיברים שלך יהיו למעלה, שלמים או חלילה חסרים, זה ממך.

לא הביט אוון ביעקב

דע מה למעלה ממך עין רואה. אפשר לפרש על פי מה שמובא בזוהר הקדוש שכאשר היצר הרע מנסה לומר לקב"ה שיסתכל בעבירות שחלילה היהודים עושים, אזי הקדוש ברוך הוא לא מוכן להסתכל בעבירות וכמו שנאמר (במדבר כ"ג. כ"א) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ומה הסיבה? כי יש יהודים צדיקים שהם שומרים על העיניים, ולא מסתכלים בדברים אסורים ולא צנועים, ולכן גם הקדוש ברוך הוא אומר שבזכות אותם יהודים הוא לא רוצה לראות דברים אסורים שאנו עושים, וזה שאומרת המשנה דע מה למעלה ממך, עין רואה, שאם האדם שומר על עיניו אזי הוא גורם שמלמעלה ירד שפע עצום בזכותו, לכל עם ישראל.

ומעשה שהיה ברב שהיה חולה בלב והנה לילה אחד הוא הרגיש כאבים חזקים בלבו והיה צריך כדורים, אבל כיון שהשעה היתה קצת מאוחרת, הבתי מרקחת היו סגורים חוץ מבית מרקחת באיזור תל אביב באיזה קניון, וכשנודע לאחד מתלמידיו על חוליו מיהר להתקשר לרבו ואמר לו שהוא מוכן ללכת להביא לו את הכדורים מהבית מרקחת, אבל הרב נשמע מהסס ואמר לתלמיד אני מעדיף שלא תביא לי את הכדורים, התלמיד חשב שהרב כנראה מרגיש לא נעים שהוא ילך בשעה מאוחרת, ולכן אמר התלמיד לרב שזה בסדר ואין לו כאן שום טרחה יש אוטובוס הלוך וגם חזור ובפרט שמדובר כאן בפיקוח נפש, אבל הרב שוב נשמע מהסס, והתלמיד אמר לרב מדוע הרב מהסס, והרי זה פיקוח נפש ואני אין לי בזה שום צער, אדרבה אני שמח לזכות במצוה.

הקניון לא נקי

אמר לו הרב אני יודע שאתה רוצה לעשות זאת, אבל הדרך לשם לא כל כך נקיה מענייני צניעות, וגם הקניון עצמו יש בו בעיות של פריצות ואני לא רוצה שבגללי תקלקל את העיניים שלך, ורק אם תבטיח לי שתשמור על העיניים כל הדרך וגם באיזור הקניון אני ישמח אם תביא לי את הכדורים, והתלמיד כמובן הסכים, ויצא לדרך וקנה את הכדורים והגיע לרבו שהרגיש מאוד לא טוב, אך הרב לא מיהר לקחת את הכדורים, ושאל את התלמיד אם הוא הצליח לשמור על העיניים כראוי, והתלמיד אמר שהוא נזהר מאוד ועיניו לא התלכלכו ורק אז הרב הסכים לקחת את הכדורים.

ואם אנו חושבים שהרב הגזים, אזי נראה מה הגמרא (סנהדרין צ"ה.) אומרת, על מה שמובא בספר שמואל ששאול רדף אחרי דוד, ולכן הלך דוד לאחימלך וביקש ממנו לאכול, וכן את החרב של גליית, כשדוד הרג אותו, ואחימלך שאל את דוד לאן הוא הולך, ודוד לא רצה לדבר לשון הרע ולומר ששאול רודף אחריו, לכן הוא אמר שהוא הולך לאיזה מבצע מסויים, אלא שדואג האדומי היה שם, והלך וסיפר לשאול שאחימלך נתן לדוד חרב כדי להרוג אותך, ושאול האמין לו, ואמר לאבנר בן נר וליואב בן צרויה ללכת להרוג את נוב עיר הכהנים שהם כנראה גם שיתפו פעולה ויש להם דין של מורדים במלכות, אבל אבנר בן נר ויואב בן צרויה אמרו לשאול שהם לא מאמינים לדואג האדומי והם לא מוכנים להרוג את נוב עיר הכהנים, ואז שאול אמר לדואג שילך לעשות זאת, ודואג הלך והרג את נוב עיר הכהנים מגמל עד חמור מעולל ועד יונק חוץ מאחד שהצליח לברוח שזה אביתר הכהן, ושאול נענש שהוא ושלושת בניו נהרגו בחרב במלחמה, וכן דואג נענש שנטרד מן העולם הבא.

והקדוש ברוך הוא פונה לדוד ואמר לו על ידך [בגללך] נהרגו נוב עיר הכהנים, בגללך נהרגו שאול ושלושת בניו, ובגללך דואג נטרד מן העולם הבא, ולכן תבחר לך עונש, או שתמסר ביד אוייב, או שחלילה יכלה זרעך ודוד בחר להמסר ביד אויב, ואכן נמסר ביד ישבי אחיו של גלית, ובא אבישי בן צרויה והציל אותו, ואמר לו שאין רצון ה' שימסר ביד אויב שהרי נעשתה לי קפיצת הדרך להגיע מהר אליך להציל אותך, ולכן שיבקש שיכלה זרעו, ואכן כך היה ועתליה כילתה את כל זרעו של דוד, חוץ מיואש שהוא התחבא כמו שבנוב נשאר אחד.

גם את השתיל הקטן אתה רוצה לכרות?

וכן בתקופת הגאונים לפני כאלף שנה שהיה מלך אכזרי וחיפש גם כן את כל זרעו של דוד המלך והרג את כולם, ונודע לו שיש עוד אשה אחת בהריון מזרעו של דוד המלך, וגם אותה הוא רצה להרוג אבל לא הצליח למצוא אותה, והנה לילה אחד, המלך חולם חלום שהוא נכנס לבוסתן מלא עצים יפים מאוד והוא כורת את כולם עם הגרזן, אחד אחרי השני ונשאר רק שתיל קטן, שגם אותו הוא רוצה לכרות, ופתאום הגיע איש עם זקן לבן ולקח מידו את הגרזן ואמר לו מדוע אתה כורת את עצי הבוסתן שלי מה עשיתי לך, וגם את השתיל האחרון שבקושי החל לצמוח אתה רוצה לכרות? המלך ביקש סליחה ואמר לו אני מבטיח שלא אכרות אותו ואשמור עליו, והוא התעורר מהחלום וראה את הגרזן לידו והבין שזה אמנם חלום אבל חלום אמיתי, ולכן קרא לכל החכמים והיועצים שלו, שיפתרו לו את החלום, אבל הם לא פתרו לו.

עד שהגיע איזה זקן יהודי ואמר לו הפתרון הוא פשוט, אתה הִכְרַתָּ את העצים שזה זרעו של דוד המלך, והשתיל הקטן זה אותו ילד שנמצא אצל האשה המעוברת שאותה אתה רוצה להרוג, והאיש שבא אליך בחלום זה דוד המלך בכבודו ובעצמו ואתה הבטחת לו שתשמור על השתיל שזה הילד שטרם נולד, המלך שמע את הדברים ואמר אתה צודק זה הפתרון ואני מקבל עלי, רק נשאר לי למצוא את האשה ההיא לקיים את הבטחתי האם תוכל למצוא לי אותה, בודאי ענה הזקן היא הבת שלי, אין לך מה לדאוג תביא אותה לארמון ויטפלו בה כאן בצורה הכי טובה והילד שיוולד אני אשמור עליו ומה שתגיד לי אעשה אתו ואכן כך היה, והילד נולד וקראו לו בוסתנאי על שם הבוסתן שבחלום וגדל על ברכי התורה, ושמו נודע לתהילה רבי בוסתנאי גאון. [ענף עץ אבות].

ואחר כל אלה הדברים יש להקשות וכי מה דוד המלך אשם? שה' יתברך אומר לו שבגללו נהרגו נוב עיר הכהנים, ובגללו נהרגו שאול ובניו בחרב, ובגללו נטרד דואג האדומי? יש לומר בסייעתא דשמיא, כיון שדוד המלך ראה כשהוא הלך לאחימלך שדואג האדומי יושב שם היה צריך להיות זהיר, ומכל מקום ראינו מה זה עומק הדין כאשר נגרם איזה עבירה או צער לזולת על ידי אדם, ידע שזה לא פשוט, ומעשה ברב הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל שבא יום אחד לישיבה כשהוא שמח מאוד, ושאלו אותו תלמידיו לשמחה מה זו עושה? מה יום מיומיים? אמר להם הרב שאתמול בלילה כמעט בחצות הוא חזר מבני ברק לירושלים במונית שירות, ובמושב האחורי ישבו בחור ובחורה ואני לא הסכמתי לעלות עד שהבחורה תשב קדימה והנהג צעק עלי ואמר לי מה איכפת לך, ואמרתי לו שאני לא מוכן והוא לא רצה להעלות אותי וחיכה לנוסע נוסף אך השעה היתה מאוחרת ולא נראה אדם באופק ולבסוף הוא הסכים וישבתי מאחורה והיא עברה קדימה וגרמתי שהם לא יגעו אחד בשני ולכן אני שמח.

השמחה היתה גדולה מאוד

דע מה למעלה ממך עין רואה. סיפר הרב ישראל מאיר שושן שליט"א על זוג מבני ברק שלאחר חתונתם ציפו וייחלו לזכות להביא בנים לעולם, ועוברת שנה ועוד שנה ועוד שנה ועדיין אין להם ילדים וכך עברו עוד הרבה שנים, והם התפללו ובכו לבורא העולם ויוצר האדם שיתן להם ילדים, וברוך ה' תפלתם התקבלה וכעבור שתים עשרה שנה מיום הנישואין נולד להם בן והשמחה היתה גדולה מאוד, ולברית מילה הגיעו הרבה קרובים ורחוקים לאחל מזל טוב על הבן שנולד סוף סוף, וברוך ה' הכל עבר בשלום וקראו שמו משה, והזוג חזרו הביתה עם הרבה מתנות, ועם הבן היקר שזה היה להם המתנה הנפלאה ביותר עלי אדמות.

כעבור כמה שבועות, אמו של משה העבירה את המפתח הירוק מול עיניו של התינוק, כדי להשתעשע איתו, אבל היא שמה לב שהעיניים שלו לא זזות לא ימינה ולא שמאלה, היא ניסתה לקחת מטפחת צבעונית שאולי זה יגביר את סקרנותו אבל גם זה לא עזר, וכמה שהיא העבירה את זה ימין ושמאל למעלה ולמטה העיניים לא זזות, היא נבהלה מאוד וקראה לבעלה יצחק שיבוא ויראה, בעלה ניסה להרגיע אותה ואמר לה הכל בסדר בואי תראי, והוא ניסה לשחק עם כל מיני צעצועים מול עיניו של בנו משה, אבל שוב פעם העיניים לא זזות, הם נבהלו מאוד והתקשרו לקופת חולים והזמינו תור דחוף לרופא עיניים, והם הגיעו לרופא עם התינוק ושאלו מתי ילד שנולד אמור כבר לראות? אמר להם הרופא שלא אצל כולם זה שווה, יש כאלה בשבוע הראשון ויש כאלה בשבוע השני והכי רחוק אולי זה בשבוע השלישי, אבל אין יותר מזה, ההורים שידעו שאצלם כבר עבר מעל חודש לא ידעו מה לעשות וביקשו מהרופא לבדוק את הבן שלהם, והרופא החזיק את התינוק הקטן ובדק אותו במכשירים מיוחדים ואמר להם אני לא רוצה להכריע, אני רופא קטן ומה שאני רואה זה שהתינוק לא רואה, אבל יש בחיפה רופא מקצועי זה יעלה לכם קצת כסף, אני בטוח שאתם תעשו הכל, אולי הוא יעשה לו איזה ניתוח והוא יזכה לראות את אבא ואמא שלו, הנה הטלפון של הרופא בחיפה ואני מאחל לכם בהצלחה.

ההורים יצאו משם כשהם כמעט שבורים, אך עדין מפעמת התקוה בליבם שאולי הרופא בחיפה ימצא מזור לעיניו, ואכן הם קבעו פגישה עם הרופא והגיעו עם בנם היקר אל הרופא המקצועי, והוא בדק אותו לעומק עם מכשירים מתקדמים ביותר במשך שלוש שעות רצופות, וההורים היו מתוחים מאוד ופרקי תהילים עם דמעות בעיניים ומתחננים לאב הרחמן שיפקח את העיניים של הבן, והבדיקות נגמרו והם מחכים לתשובה מהרופא, אך הרופא לא אומר שום דבר, ומוציא דף ומתחיל לכתוב עליו, אמו של הילד שאלה מה הרופא אומר? ומה זה הדף הזה? אין לי מה לומר אמר הרופא, הילד שלכם לא רואה ולצערי אין סיכוי שגם יראה בהמשך חייו, לכן אני רוצה לכתוב לכם המלצה להכניסו למקום של עוורים ואם הוא יכנס מוקדם אזי זה יקל עליו בהמשך.

הם ציפו למוצא פיו של הרופא

האמא חשבה שעוד רגע היא מתעלפת, ושאלה את הרופא אם אפשר לעשות איזה ניתוח להציל אותו, אבל הרופא אמר לה שאם היה אפשר לעשות ניתוח הוא כבר היה מייעץ לה, לצערי אין מה לעשות תשלימו עם המצב, אבל האמא אמרה לו אני לא צריכה שום המלצה אני לוקחת את הילד שלי וה' יעזור, והם יצאו משם והחלו לחקור אולי יש עוד מומחים יותר גדולים, ולבסוף הם שמעו על מומחה גדול שהוא כבר זקן והוא נמצא באיזור הדרום, והם קבעו פגישה והגיעו אליו, והזקן המומחה ניסה לבדוק כל עין לבד וגם את שתי העיניים כאחד במכשירים מסויימים, וההורים לא מפסיקים להתפלל ולהתחנן לאבא שבשמים שירחם על הילד האהוב שלהם, ויעשה נס והילד יפקח את עיניו ויראה את אביו ואמו, ולאחר כמה שעות שנראו כמו נצח, הם ציפו למוצא פיו של הרופא, אבל גם הפעם הרופא פרש את כפיו ואמר נסיתי הכל ואני מצטער לומר לכם שאין מה לעשות, ההורים השבורים יצאו משם שהבינו שאין מה לעשות ולכאורה אפסה תקוותם, ורק נס יוכל להציל את עיני הילד.

ואז הם התחילו לחקור אולי בחוץ לארץ יש משהו יותר טוב ואחר החקירה נודע להם שאכן יש בארצות הברית רופא עיניים מספר אחד בעולם, והם אספו את כספם שנותר להם כדי לטוס, והגיעו עם התינוק לבית החולים ששם נמצא רופא, ונפגשו עמו, והרופא התפנה מעיסוקיו והחל לבדוק את התינוק במיכשור הכי חדיש בעולם, וההורים בחוץ קוראים תהילים בדמעות כי הם יודעים שהרופא האמיתי זה הקדוש ברוך הוא, וה' יתברך ממית ומחיה, רופא חולים ופוקח עוורים, והבדיקה נמשכה כשעה וחצי, והדלת נפתחה, וההורים נתבקשו להיכנס, הם נכנסו בשבילם מפעמת התקוה שאולי הפעם יש איזו הצלה, והרופא אומר להם, תשמעו העין השמאלית אין מה לעשות, אבל העין הימנית יש אפשרות לניתוח שאולי זה יצליח זה עשרים אחוז, אתם תחליטו, מה יש לנו להחליט אנו מוכנים ורוצים אם זו הדרך היחידה אזי בבקשה אנו נחתום! בודאי אמר הרופא אבל זה ניתוח מסובך של עשר שעות וזה צוות שלם של רופאים ולכן זה גם עולה מאה וחמישים אלף דולר כשיהיה לכם את הכסף בידים אז נדבר.

הם שמעו את הדברים ואמרו לרופא שהם יעשו מאמצים גדולים להשיג את הכסף, למרות שהם ידעו שזה לא יהיה קל, אבל מה לא עושים כדי לעשות לבנם היקר ניתוח בעין שאולי סוף סוף הוא יוכל לראות בעין אחת ולמרות שהסיכויים קלושים אבל בכל זאת יש סיכוי, אמו של הילד התקשרה להורים שלה שגם הם היו במתח וציפו לחדשות טובות, והיא אמרה להם שהרופא נתן סיכוי קטן שהבן אולי יוכל ליראות בעין אחת, אבל הניתוח עולה מאה וחמישים אלף דולר, אביה כששמע את דברי בתו אמר לה, עוד היום אני מעביר לך את הכסף לבנק הדואר שנמצא שם, חבל על כל יום מי יודע מה יהיה מחר? הבת לא ידעה איך להודות לאביה על הסכום הגדול שהוא מתכונן להעביר לה ואמרה לו תודה בהתרגשות גדולה, וביום למחרת כבר היא ניגשה עם כל הכסף לרופא, וקבעה תור לניתוח, וזה נקבע ליום שלישי פעמיים כי טוב, בשעה שבע בבוקר עד לשעה חמש אחר הצהריים, בלילה שלפני הניתוח ההורים לא הצליחו להירדם מהמתח הנורא וכבר בשעה שש וחצי התייצבו עם הבן אצל הרופא, והבעל בינתיים הלך להתפלל ולבכות ולהעתיר לרופא האמיתי לרופא חולים ולפוקח עוורים, ואחר התפילה הוא ניסה לשבת ללמוד עוד שעה ועוד שעה ובינתיים עלה לחדר המתנה וקרא תהילים, עד שהגיע סוף סוף השעה חמש.

הרופא העביר את המפתחות מול עיני התינוק

וההורים רצו לפרוץ פנימה מרוב מתח והתרגשות, אך הם המתינו, עד שהרופא הראשי יצא, כשהוא עייף ממאמץ יתר, הרופא אמר להם אין לכם מה למהר, הילד יהיה בינתיים בחדר התאוששות, ולאחר מכן יישן ואנו נצטרך להחליף לו את התחבושות שעל העיניים כל יום, ורק ביום שישי בשבע בבוקר אנו נדע אם הניתוח הצליח או חלילה לא, המתח שעבר על ההורים בלילות הבאים ובמשך היום היה גדול מידי, ובקושי הם הצליחו לישון וקראו תהילים בדמעות וחיכו בסבלנות בלית ברירה, והנה הגיע יום שישי בבוקר, הבעל הלך להתפלל בנץ החמה ומיד הלך משם לבית החולים עם אשתו, והרופא הראשי מגיע כשהוא מחזיק בידיו את התינוק עם התחבושות בעיניו ואומר להורים, אני שוב מזכיר לכם את מה שאמרתי בפעם הראשונה שהסיכויים הם רק עשרים אחוז, והחל להוריד את התחבושות מהעיניים של התינוק, והוא לקח צרור מפתחות מכיסו והעביר אותם מעל עיני התינוק, וההורים מסתכלים במתח ובחרדה האם התוצאה של כל התאמצותם תשא פרי, או שמא זו גזירה משמים ואין מה לעשות.

אבל הצעקה האדירה של הרופא, הוא רואה התינוק רואה, החזירה להם בבת אחת את השמחה והאושר שלהם ודמעות של אושר והתרגשות אין קץ ירדו מעיניהם, והבעל חיבק את הרופא בכל כוחו ואמר לו אני לא יודע איך להודות לך על כל התאמצותך ומסירותך לגרום לבן שלי שיוכל לראות, וכמה אנו צריכים להודות שיש לנו עין רואה ולא אחת אלא שתים וקל וחומר שלא ללכלך אותם בראיות אסורות למיניהן.

דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת. כידוע שהמילה שומעת יש לה שתי משמעויות, משמעות אחת זה פשוט לשמוע ולא להיות חרש, והמשמעות השניה זה לקבל את הדברים, כמו שצופרים למישהו שחוסם או מפריע לתנועה, אין לנו כוונה שהוא רק ישמע אלא אנו רוצים שהוא יבין שהוא מפריע ויזוז, וגם אדם ששומע דברי תורה הוא צריך לשמוע ולקבל עליו להשתנות לאט לאט מהרגליו הרעים, וכמו שכתוב וישמע יתרו וכולם שואלים וכי רק יתרו שמע והרי כל העולם שמע? שנאמר (שמות י"ד, ט"ו) שמעו עמים ירגזון וכו', אלא אם אדם שומע ורק מתרגז ולא עושה כלום עם מה שהוא שמע אזי הוא כאילו לא שמע, ורק יתרו ששמע והבין שיש כוח עליון וה' משלם שכר טוב לצדיקים ועונש רע ומר לרשעים, ויתר על כל מעמדו ומקומו והצטרף לעם הנבחר, ויש אדם שיכול לשמוע כמה מילים וכבר מתעורר אצלו שלהבת של תשובה.

אלף... בלי שקלים

ומעשה שהיה ביהודי חרדי מאיזור בני ברק שהבן שלו קיבל חום ארבעים מעלות ביום שבת שזה נחשב לפי ההלכה למצב של פיקוח נפש, ולכן הוא התקשר לרופא שיבוא לבדוק את הילד, הרופא הגיע ובדק את הילד ונתן לאבא כדורים ואמר לו שתוך כמה ימים הוא יהיה בריא, וזה עולה חמש מאות שקלים. היהודי אמר בלבו אם אגיד לו שאני לא יכול לשלם עכשיו ורק במוצ"ש הוא עלול לחשוב שאני גנב ודוחה אותו והוא גם יספר לחברים שלו שהדתיים הם כך וכך, וגם זה לא הוגן מצדי להגיד לו שיבוא אלי שוב במוצ"ש, כסף במזומן לא היה לו אבל צ'ק חתום כבר היה לו והוא כתב עם השיניים כדי שיהיה בשינוי את הסכום אלף, הרופא אמר לו זה לא אלף, זה חמש מאות, אני אין לי עודף, למה לא כתבת חמש מאות, ולמה כתבת רק את המילה אלף צריך לכתוב גם שקלים?

ענה לו בעל הבית כיון שאני שומר שבת ולא רציתי לדחות את התשלום למוצ"ש שלא תגיד שאנחנו הדתיים נצלנים ולא משלמים לכן כתבתי בשינוי את המילה אלף למרות שאני מפסיד חמש מאות שקלים, הרופא עמד נדהם איך אברך שרואים לפי הבית הקטן שהוא חי בעניות ודלות ומוכן להפסיד חמש מאות שקלים ובלבד שלא לכתוב עוד כמה אותיות, לקח את הצ'ק ויצא מהבית, והנה כשעה אחר צאת השבת נשמעו דפיקות על הדלת והרופא בפתח עם חמש מאות שקלים, ואומר לבעל הבית אני לא לוקח כסף שלא עבדתי עליו זה שלך, ועכשיו אני רוצה שתסביר לי מה כל כך חשוב ביום השבת שבשבילה היית מוכן לוותר על הכסף?

האברך הודה לו על הכסף והכין לשתות, והחל להסביר לו שאדם ששומר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו גם אם הוא עבר על עשרת הדיברות [בן איש חי שנה ראשונה הקדמה פר' נצבים בשם המדרש] ושבת קודש זה מקור הברכה מקור ההצלחה מקור השלום בית, ומי ששומר שבת נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בכל מעשה בראשית (שבת קיט:) כלומר בכל הבריאה כולה, ולהיפך אדם שלא נזהר בשמירת השבת ומחלל שבת, אזי כתוב עליו דברים חמורים, שאפילו אם הוא נוגע ביין אזי היין נאסר בשתיה ויש לו דין של יין נסך, והדין שלו כמו גוי, ולא מצטרף למנין, ועוד כמה דברים חמורים ביותר, והחל לעודדו ולקרבו, והרופא החליט לחזור בתשובה שלימה.

הילד ביקש לנשק את אמא שלו

דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכו'. הבן איש חי מביא מעשה בגנב שעשה הרבה גניבות עד שנתפס כמו המשפט המפורסם סוף גנב לתליה, ואכן עמוד התליה הוצב בכיכר העיר וכל האנשים נשים וטף באו לחזות איך תולים את הגנב שהובל באזיקים בידים וברגליים, כשהוא מוקף בשוטרים מכל הצדדים שלא ינסה לברוח ואפילו המלך בא לראות, ולפני שהוציאוהו להורג נתנו לו לבקש את הבקשה האחרונה כנהוג לתת למי שנידון למות, והגנב ביקש לנשק את אמא שלו, שעמדה בצד ובכתה ללא הרף, כי היא עומדת לראות איך הורגים את בנה מחמדה, ואכן השופטים נתנו רשות, ואמו הלכה לפגישה האחרונה עם הבן שלה, והבן חיבק את אמו ולפתע נשמעה צעקה מחרידה והאמא התעלפה, ומה התברר? שהגנב לא רק שלא נישק את אמו אלא נשך אותה באוזן, ואז השופטים וגם המלך אמרו לו אתה יודע שעכשיו אתה עלול לקבל מיתה יותר קשה על מה שעשית? אני יודע אמר הגנב אבל הייתי חייב לעשות זאת ואם תרשו לי אני יסביר לכם! בבקשה אמרו השופטים.

ואז הגנב סיפר כשהייתי ילד קטן וסיפרתי לאמא שהייתי במכולת ולקחתי ממתק קטן בלי שהמוכר הרגיש אמא שלי לא כעסה עלי ואפילו אמרה לי איזה ילד פיקח אתה, ולמחרת היא אמרה לי תביא לחם בלי שהמוכר ירגיש וכך כל יום משהו אחר, ובמקום שהיא תצעק עלי שאני גונב היא היתה מעודדת אותי ונותנת לי עצות עד שנעשיתי גנב בכל המובנים, ולכן האוזן של אמא שלי ששמעה שגנבתי ולא אמרה לי כלום על זה נשכתי אותה, וסיפרתי את זה כאן כי יש פה הרבה אימהות וגם אבות ורציתי שידעו שאם הם רואים את הבנים שלהם עושים מעשים רעים והם שותקים או חלילה מעודדים אותם זה גורם את החורבן הגדול של הילדים, והמלך והשופטים כששמעו זאת וראו איך הדברים שלו השפיעו לטובה על כל הסובבים החליטו לתת לו חנינה ופדו אותו ממוות.

הוא הציל הרבה חיילים ממוות האם הוא פטור מתפילין ושבת?

דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. היה מעשה באחד הטייסים שהיה בהרבה מלחמות ישראל והצליח להציל חיילים ממוות וקיבל עיטורי גבורה על כל מלחמותיו, יום אחד חבירו הטוב חזר בתשובה וניסה לקרבו לאבא שבשמים, וביקש ממנו להניח תפילין ולנסות לעשות קידוש בשבת אבל אותו לוחם קרבי אמר לו אני לא חושב שאני צריך את זה, יש לי די והותר מצוות שעשיתי בימי המלחמות, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא, קל וחומר אני שהצלתי כמה וכמה נפשות, החבר הטוב שרק החל בתהליך החזרה בתשובה לא ידע כל כך מה לענות ולקח אותו לאחד מהרבנים הגדולים, נכנסו אל הקודש פנימה לביתו של הרב, והרב בירך אותם ברוכים הבאים, ושאל במה אני יכול לעזור, אמר לו החוזר בתשובה לרב, האיש הזה הוא היה בהרבה מלחמות וזכה לעיטורי גבורה וגם הציל לא מעט חיילים ממוות, והוא טוען שבגלל זה אין לו צורך לשמור שבת ולהניח תפילין, מה הרב יכול לומר לו?

הרב שמע את הדברים ואמר לו אשריך שעשית דברים חשובים כאלה והצלת נפשות מישראל, וכל מה שעשית זה נכתב בספר שהרי המשנה אומרת וכל מעשיך בספר נכתבים, אלא שיהיו בספר שלך דפים יפים מאוד עם אותיות של זהב מעוטרים באבנים טובות, ואלו הם הימים שבהם נלחמת וסיכנת את עצמך בשביל להציל עוד יהודים, אבל יהיו גם ימים בתאריכים אחרים שלא יהיו בזהב כי אלו ימים שרוקנת את התפילה הרוחנית שלך ולא עשית את מה שהתורה אמרה, ובתורה אמנם כתוב שיש מצוה להציל נפש מישראל וזה דבר גדול אבל זה לא אומר שאת שאר מצוות התורה אנו פטורים מלקיים, כמו למשל אדם שיעשה טסט לאוטו ויש לו גם את כל סוגי הביטוחים, האם בגלל זה מותר לו לנסוע באור אדום? בודאי שלא, ענה הטייס, אם ככה אמר הרב גם אתה, נכון שהצלת ונלחמת מלחמות ומסרת נפשך, אבל זה לא מתיר לך לחלל שבת, ואכן הטייס שמע את הדברים ולקח אותם ללבו, ללמדנו ששום מצוה לא יכולה לכסות על עבירה אחרת.

האם עשית פעם הפלה?

דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין. היה מעשה באשה שכל יום שישי היתה מגיעה אליה לבית ציפור והיתה מצפצפת בלי הפסקה ונוקשת על החלון חזק בלי הפסקה, בפעמים הראשונות האשה ניסתה לא להתייחס אבל אחרי זמן קצר בעלה נפטר והיא הבינה שזה לא סתם, ואכן הציפור המשיכה לבוא ולצפצף לה כמה שעות רצוף, ואם היא הולכת למטבח הציפור מגיעה לחלון של המטבח ואם היא הולכת לחצר אזי הציפור מגיעה גם לחלון שם, האשה החליטה ללכת לרב ניסים יגן זצ"ל ואמרה לו את כל הענין עם הציפור ושבעלה נפטר לפני זמן קצר והאם יש קשר בין הדברים? אמר לה הרב תגידי את האמת האם עשית פעם הפלה? האשה שמעה את הדברים הללו מהרב וקיבלה סחרחורת וכמעט התעלפה, ואמרה לרב כי אכן היא עשתה הפלה. אמר לה הרב שתדעי לך שהנשמה של אותו ילד שהיה לך בבטן שהרגת אותו זו הציפור והיא באה לנקום ממך, הרב אמר לה שכדאי לה דחוף לעשות תיקון, ואכן האשה עשתה את התיקון שהרב אמר לה לעשות והכל הסתדר והציפור פסקה מלבוא, ללמדנו שגם מה שהאדם עושה וחושב הנה לא קרה שום דבר כדאי שידע שיש עין רואה והכל בספר נכתב.

היא הרימה את ידה והצביעה עליו

וכל מעשיך בספר נכתבין. לפעמים האדם עושה דברים שנראים לו שאינם חשובים אבל אינו יודע כמה הם יקרים אצל בורא העולם, וכמו השמש, שלנו נראה שהיא עלתה או ירדה סך הכל כמה מטרים אבל כולנו יודעים שזה הרבה יותר מזה, וכמו המעשה שהיה עם אשתו של הגאון מווילנא שהלכה עם חברה שלה לאסוף צדקה בשביל העניים, והם ניסו להיזכר היכן עשיר מסויים מתגורר כדי לילך אליו, לפתע ראתה אותו מרחוק אשתו של הגאון והרימה את ידה והצביעה עליו להראותו לחברתה, ולפני שהיא נפטרה היא הבטיחה שהיא תבוא לספר מה קורה למעלה.

היא באה בחלום לחברתה לאחר פטירתה ואמרה לה שהיא לא יכולה לגלות לה מה השכר העצום בעולם הבא על כל מצוה ומצוה אבל דבר אחד אני יכולה לגלות לך שגם אם האדם יהיה לו את העושר הגדול בעולם ויהיה בריא, ושלם וכל תאוותיו ומשאלותיו יתגשמו, ויחיה את כל חיי העולם הזה, כלומר ששת אלפים שנה זה לא מספיק לשלם לי רק על המאמץ שהרמתי את ידי להצביע על העשיר כדי לבקש ממנו צדקה, וזו המשנה רומזת לנו וכל מעשיך בספר נכתבין, גם המעשים שנראים בעיניך פעוטים וחסרי משמעות, גם לטוב וגם להיפך צריך לדעת שבשמים זה ממש חשוב.


משנה ב


אין סומכין על הנס

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. מפרש רבינו עובדיה מברטנורא שדרך ארץ פירוש סחורה או מלאכה, כלומר שהאדם שרואה שהוא לא מסתדר בלי לעבוד ואין לו איך לשלם משכנתא או שכר דירה, חשמל וכו' וההכנסה של הכולל לא מספיקה לו, הוא צריך לצאת קצת לעבודה ולא לומר ה' יעזור כי אין סומכין על הנס, אבל בודאי שאם האדם רואה שמסתדרים אבל בקושי בודאי שיקיים את בקשתו של דוד המלך ע"ה (תהילים כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו', ואם האדם מאוד רוצה אזי ה' ימלא את משאלותיו.

השמן קפא

ומעשה שסיפרה בתו של הרב חיים טלז זצ"ל שלמרות שהוא עבר את השואה האיומה, הוא לא סיפר שום דבר חוץ מהסיפור הזה שחזר עליו לבני הישיבה כל שנה בחנוכה, ומה הסיפור? ובכן, הוא היה עם עוד קבוצת יהודים שנסעו ברכבת מגרמניה לרוסיה, שהנסיעה לוקחת לא מעט ימים ובדיוק הגיע חג החנוכה והם ניסו לחשוב מהיכן ישיגו איזה נר אחד לפחות או שמן, ועלה בליבם רעיון שכל פעם שעושים הפסקה והקטר משמן את הגלגלים אזי נופל קצת שמן לריצפה, ננסה לאסוף מה שאפשר ואכן כך היה, במשך שבעת ימי החנוכה, וביום האחרון שזה השמיני הם כבר נכנסו לאיזור רוסיה, והקור היה ממש חזק והשמן שניסו לשמן את הגלגלים הכל קפא, והם לא ידעו מה לעשות וניסו לחשוב אך לא עלה בידם שום עצה ורובם הלכו לישון כי הקדוש ברוך הוא פוטר את האנוס.

אבל רבי חיים טלז ועוד יהודי החליטו שאם אין שמן או נרות לחנוכה אזי הם ילמדו הלכה ואגדה שקשורים לחנוכה מה שהם זוכרים בעל פה וכמו אדם שעוסק בתורת עולה נחשב לו כאילו הקריב עולה, אזי נעסוק בענייני חנוכה וייחשב לנו כאילו הדלקנו נרות חנוכה, וכך הם ישבו ולמדו שעות ארוכות במשך הלילה, והנה לפתע לקראת סוף הלילה נפתחה הדלת של הקרון שלהם ונכנס איזה גוי מגושם והסתכל עליהם ואמר למה אתם יושבים בחושך תקחו נר שיהיה לכם נעים, הוא נתן להם את הנר ונעלם, מיד הם העירו את כולם ואמרו להם אפשר עדיין להדליק נר חנוכה ויש לנו גם נר, כולם קמו, ואכן הנר האחרון של חג החנוכה נדלק ברוב פאר והדר, ושמחה מאוד גדולה שזכו להדליק את הנר האחרון גם במצב שכזה.

והנה אחרי שהם הדליקו עלה בלבו של רבי חיים טלז לחפש את אותו גוי כדי להודות לו שהרי בזכותו זכו להדליק נר חנוכה, וכך הוא הלך עם חבירו מקרון לקרון אבל הם לא מצאו אותו בשום קרון. ואת הסיפור הזה הוא היה מספר בישיבה כל שנה בחנוכה, ופעם אחת שאלו אותו בישיבה מה הרב רוצה לומר לנו שהוא זכה לגילוי אליהו? אמר להם הרב אם זה היה אליהו הנביא או לא אני לא יודע, אבל מה שאני יודע שכשאדם רוצה מאוד ומתאמץ לעשות מצוה אזי לא ימנעו ממנו בשום מצב.

ותלמוד תורה כנגד כולם

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. הגמרא (ברכות ל"ב) אומרת ארבעה דברים צריכים חיזוק ואלו הן, תורה, תפילה, דרך ארץ ומעשים טובים, כלומר אם האדם מדליק נרות חנוכה הוא לא צריך כל כך חיזוק ומוסר כדי לעשות את המצוה של ההדלקה כיון שעבר הרבה זמן מחנוכה שעבר, ולכן יש לאדם התלהבות וחשק, וכן לבנות סוכה ולאכול מצה ולשמוע קריאת המגילה בפורים, כיון שזה דבר חדש אבל לימוד התורה שהאדם כל יום הולך לשיעור תורה אזי היצר הרע נותן באדם הרגשה שזה לא כל כך חשוב שהרי כל יום זה חוזר על עצמו, ולכן אומרת הגמרא שארבעה דברים אלו צריכים חיזוק ומוסר והבנה כמה הם חשובים וגם יקרים, ואפילו שהאדם חוזר ועושה אותם יום יום יתלהב בהם כאילו זה דבר חדש.

ולהבדיל, כמו אדם שהוא מדריך טיולים שעובד בזה שנים רבות, אלא שכל פעם זה אנשים חדשים שמתלהבים מאותם מקומות שהמדריך ראה אותם לפחות מאה פעם, אבל הוא יודע שהוא חייב להראות להם שהוא מתלהב כמותם, כי אם הוא יהיה אדיש ומסביר בקרירות אזי הוא עלול לאבד את המקצוע שלו, וזה גם כן בלימוד התורה ובתפילה וכו' שצריך תמיד להתחזק בזה, וללמוד תורה ולהתפלל בדביקות ובשמחה.

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. מקשה רבי אלחנן בונים וסרמן, והרי בפרק שישי מובא שבשביל לזכות לתורה יש למעט בדרך ארץ, כלומר כמה שפחות דרך ארץ תזכה ליותר תורה, וכאן מובא שאדרבה יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שטוב שיהיה דרך ארץ והרבה דרך ארץ? ומתרץ הרב שיש שני סוגי דרך ארץ, מה שכתוב בפרק שישי שצריך למעט בדרך ארץ אזי זה דרך שכל הארץ נוהגת שזה עמל הפרנסה, שכדי לזכות לתורה יש למעט ברדיפה אחר הפרנסה, ולעסוק בתורה, ואילו כאן מדובר בדרך ארץ שזה מידות טובות וישרות, להיות אדם ישר ובלי גאווה, כעס וכל המידות הרעות, ולכן כאן אומר שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.

השוטרת חזרה בתשובה

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. כאשר יש לאדם גם תורה וגם דרך ארץ אזי הוא זוכה לעשות קידוש ה', וכולם אומרים עליו אשריו ואשרי חלקו, וכמו שראינו לפני כמה שנים בירושלים את עצרת המליון, שבאו מכל רחבי הארץ ל"הפגנה" נגד גיוס בחורי הישיבות והכינו המון המון שוטרים, וחשבו שיהיה מהומות ורעש, אבל היה קידוש ה' גדול וחוץ ממזמורי תהילים ממעמקי הלב ותפילות עצומות וקבלת עול מלכות שמים מפי קדשו של מרן הרב ראובן אלבז שליט"א שהוא הרטיט את כל הלבבות בשמע ישראל וה' הוא האלוקים, עד ששוטרת שעמדה שם ושמעה את קולו ששובר ארזים וחוצב להבות אש קיבלה עליה תשובה במקום, וזה כשיש גם תורה וגם דרך ארץ, וחלילה אם יש לאדם תורה בלי דרך ארץ ומידות טובות אזי הוא עושה חילול ה' שידוע שזה העוון הגדול ביותר עד שאמרו חז"ל שעד ליום המיתה אינו נמחל ורק כאשר האדם נפטר זה נמחל, ורבינו יונה הוסיף שאם האדם זכה לקדש שם שמים אזי הוא מכפר על החילול ה' שעשה.

הוא לא הקים, לא צעקות ולא הפגנות

ומעשה ביהודי ירא שמים בשם משה, איש עסקים גדול שהיה טס בעולם לא מעט, ופעם אחת היה צריך לטוס לאוסטרליה, והסוכן נסיעות הודיע לו שהוא סידר לו מקום ליד יהודי ירא שמים בשם יצחק מירושלים עיר הקודש, ותוכלו לדבר בטיסה הארוכה הזו, ואכן הוא רואה מרחוק יהודי ירא שמים עם זקן שהחל להלבין עובר גם הוא במקומות שבודקים אותך, והגיעו למקום שצריך להוריד נעליים לבדוק שאין שמה שום דבר חשוד, ומעבירים אותם על גבי מכונה מסויימת שמוציאה את הנעליים מהצד השני, אלא שקרה דבר לא נעים, והנעליים של היהודי הירושלמי יצחק נעלמו ולא נמצאו, והדיילים ניסו להרגיע אותו כשגרביים בלבד לרגליו, אך הוא עזר להם לחפש, והנעליים לא נמצאו, האיש לא הקים צעקות ולא הפגנות אלא אמר הכל משמים, הקדוש ברוך הוא רוצה שאסע לאוסטרליה יחף, הדיילים היו המומים מההתנהגות שלו, שהרי אדם אחר היה לו סיבה טובה לתבוע ולקבל המון כסף על הצער והעגמת נפש שהם גרמו לו, אבל היהודי הצדיק שתק וגם חייך והתיישב ליד משה, הדיילים נתנו לו מאה דולר לכשיגיע לאוסטרליה יוכל לקנות נעליים.

משה שהתיישב לידו החל לשוחח עמו ואמר לו אשריך על האיפוק, אתה מקדש שם שמים, אבל תאמר לי מה לך ולנסיעה לאוסטרליה, או שזה משהו סודי? זה לא סוד, אמר יצחק ונאנח אנחה כבידה, אח שלי נפטר והשאיר אחריו אחד עשר יתומים ואלמנה והבת הגדולה עומדת בעזרת ה' להתחתן ואין להם שום דבר, לכן החלטתי לנסוע רחוק ולבקש כסף לעזור להם, משה הסתכל עליו במבט של הערצה ואמר לו אתה מוכן לנסוע לסוף העולם כדי לעזור ליהודי, כל הכבוד.

אלא שלפתע האיש במושב מאחור שהיה עד למתרחש מהרגע שנעלמו הנעליים, והתפעל גם הוא מיצחק התחיל לדבר באנגלית אלא שיצחק לא הבין אף מילה, ולכן משה ענה במקומו על השאלות, וכשנשאל משה בשביל מה היהודי העדין והעניו הזה נוסע לאוסטרליה? ענה לו משה שזה כדי לעזור למשפחה של אחיו שנפטר להוצאות החתונה של בתו, תשאל אותו כמה כסף עולה כל החתונה, אמר האיש מאחור, ומשה שאל ויצחק ענה ואמר עשרים וחמש אלף דולר, והיהודי מאחור מיד הוציא פנקס צ'קים ורשם סכום של שלושים ושבע אלף דולר ונתן לו בשמחה, ואמר לו שיהיה לחתונה ולשאר דברים, יהודים כמוך מקדשים שם שמים, ויצחק הודה לו מאוד והודה לה' יתברך שהפסיד נעליים לכסות את רגליו אך זכה לבסוף לכסות את החתונה די והותר.

אי אפשר לחיות בלי התורה

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. על התורה נאמר יערוף כמטר לקחי ומצד שני כתוב תזל כטל אמרתי, כלומר פעם אנו רואים שהתורה נמשלה למטר, ופעם אנו רואים שהיא נמשלה לטל ואיך זה יתכן? על זה עונה הגמרא (תענית ז'.) שאם האדם לומד תורה והוא הגון אזי התורה שלו נמשלה לטל, שהטל נעים לבריות ואי אפשר בלעדיו, כך הוא נעים לבריות, והוא מבין שאי אפשר לחיות בלי התורה, אבל אם חלילה האדם לומד תורה ואינו הגון, אזי התורה עורפת אותו, ולכן נאמר יערוף כמטר לקחי, שלקחי זה התורה שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ומידות טובות וישרות עד היכן משפיעות נראה מהמעשה הבא.

לפני יותר מחמישים שנה הרב אליהו לופיאן זצ"ל היה משגיח של הישיבה כנסת חזקיהו בכפר חסידים, וכל מה שהיה מבקש מראש המועצה המקומית היה מקבל בסבר פנים יפות למרות שראש המועצה היה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות, ובשאר המקומות בארץ היה קשה מאוד להשיג דברים מהמועצות המקומיות, וזה היה פלא בעיני הרב לופיאן, עד שהוא החליט לילך ולשאול אותו לסיבת הדבר איך הוא כזה תומך ועוזר בסבר פנים יפות ולא עושה שום קושי, הרי כבודו לא שומר תורה ומצוות? ויען האיש ויאמר, כבוד הרב מתפלא ...

הוא כיסה אותי במעיל שלו

אני אסביר לך, כשהייתי צעיר גדלתי בבית של תורה וההורים שלי ניסו בכל דרך לחנך אותי בדרך של תורה, אבל אני נמשכתי למקומות אחרים ולהשכלה, אלא שלא יכולתי לסרב להורי, והלכתי לראדין לישיבה של החפץ חיים, והחפץ חיים ראה אותי והבחין בראייתו הטהורה שאין לי רצון באמת ללמוד תורה, ויש לי השקפה שונה משל כולם וליבי ועיני רודפים אחרי הבלי העולם הזה, ולא אחר תענוגי עולם הבא, ולכן הרב פחד שאקלקל אותם בדעותי המשונות ולא קיבל אותי, וגם כשביקשתי לפחות לישון הלילה בישיבה כי כבר מאוחר בלילה ואין רכבת שתוכל להחזיר אותי הביתה, הרב לא הסכים שאישן בישיבה, אבל הרב אמר לי בוא עמי לביתי שם תוכל לישון במיטה נוחה, וגם תקבל ארוחת ערב. ואכן הרב לקח אותי לביתו ואכלתי והלכתי לישון. ובאמצע הלילה ראיתי את הרב נכנס לחדרי וחשש שאולי קר לי, והוריד את מעילו וכיסה אותי במעיל שלו, ובזכות ההתנהגות הנפלאה של החפץ חיים לכל יהודי ואפילו לאחד כמוני ששאפתי לדברים שרחוקים מאוד משאיפותיו של החפץ חיים, בכל זאת דאג לי מאוד והחלטתי לעזור לכל מי שהולך בדרכו של החפץ חיים.

איציק שהפך ליצחק

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. לפעמים האדם זוכה להגיע ללימוד התורה בזכות זה שיש לו דרך ארץ ומידות טובות, וכפי שנראה מהמעשה הבא, שהיה במשפחה חרדית באזור המרכז אלא שאחד הבנים בשם איציק סטה מן הדרך ולדאבון כל לב התרחק כל כך והתחתן עם גויה רחמנא ליצלן, ואביו ממש הצטער על כך, וכמעט שניתק איתו קשר, אלא שביום מן הימים אחד האחים הרגיש לא טוב ועשה בדיקות בבית החולים ונתגלה שהוא חייב לעשות השתלת כליה כדי להמשיך לחיות וכל אחיו ואחיותיו הגיעו כדי להבדק אולי ימצא מי שמתאים לתרום לו כליה, ואח אחד בלבד התאים ומי הוא זה ואי זה הוא? זה איציק, "ואשתו" הגויה דיברה איתו ואמרה לו שיתרום לו כליה ולאחר שיכנועים הוא הסכים ועשו לו ניתוח והשתילו את זה לאחיו וכך הוא זכה להציל את אח שלו, וכבר אמרו חז"ל (אבות ד'. ב') שמצוה גוררת מצוה, ולכן איציק החל להתחזק במצוות ולבסוף גם אמר "לאשתו" שהוא חוזר בתשובה ולכן הוא חייב להיפרד ממנה, ואפילו שהיה לה קשה היא הסכימה ונפרדו, אלא שגם האשה שזכתה להכיר קצת את היהדות, הבינה שהדת שלהם זה לא אמת והחלה בהליך גיור, וזכתה להתגייר והתחתנה עם איציק שכבר הפך להיות ליצחק וכמו שאמרו חז"ל מצוה גוררת מצוה.

אין פנאי לחשוב על שחרור

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. שעל ידי שהאדם מתייגע בלימוד התורה וגם מתייגע בעבודה אזי לא רק שהוא לא עושה עוונות אלא שהוא גם שוכח מהם, וכמו פרעה, כששמע שמשה רבינו בא לבשר להם את הגאולה, אמר פרעה לבני ישראל נרפים אתם נרפים, ולכן פרעה הוסיף להם עבודה וגם שלפני כן הם נחו בשבת, עכשיו ציוה עליהם לעבוד גם ביום השבת, כדי שלא יהיה להם פנאי לחשוב על שחרור, וכשמשה רבינו בא ואמר להם בשם ה' שעוד מעט יתקיים בהם הפסוק והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם לי לעם, אומר הפסוק ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.

ושאלו פעם איזה צדיק איך הוא מצליח לא לעשות עבירות? אמר להם הצדיק שפשוט מאוד אין לו זמן לעשות עבירות, וכשיש לאדם זמן מיותר שהוא לא עושה בו שום דבר מועיל אלא שהוא יושב בטל, זה פתח מסוכן לעבירות, ואמר אחד האדמורי"ם ששלושה דברים יש לנו ללמוד מתינוק א) שהוא תמיד עסוק ולא משנה במה, וכשהוא לבד בחדר ולא שומעים אותו מיד נכנסים לראות שהכל בסדר ב) שכשהוא רוצה משהו הוא בוכה עד שהוא מקבל, וכך אנו צריכים להתנהג שרוצים לעלות בעבודת ה' וכן כשמתפללים על חולה שיהיה בריא או על יהודי שהתרחק מהמצוות ואנו מתפללים לה' שיחזור בתשובה, אזי צריך ללמוד מהתינוק ולבכות עד שה' יענה לנו כי שערי דמעה לא ננעלו. ג) כשהוא מקבל את מה שהוא רוצה מיד הוא בשמחה, ואת זה אנו צריכים להפנים שאם קיבלנו את מה שרצינו צריכים לשמוח ולהסתפק במה שיש ולא מיד לשאוף לדבר נוסף.

היא עזבה את האלמנה כשהיא בוכה

ומעשה שהיה לפני כמה שנים טובות במשפחה שעמדו להשיא את הבת שלהם והאמא הלכה לאיזו אישה אלמנה שתתפור שמלת כלה לבת שלהם, והבת הגיעה לאשה האלמנה כדי שהיא תתאים את הבד למידות שלה, והאלמנה החלה בעבודה ומדי פעם האמא של הכלה היתה מגיעה לראות איך העבודה מתקדמת ואם השמלה יוצאת יפה, והאמא היתה ביקורתית מאוד והעירה לאלמנה לא מעט הערות, והאלמנה הבליגה והמשיכה לעבוד במסירות וכשהיא השלימה את המלאכה והשמלה היתה מוכנה, הגיעה האמא לראות את השמלה, והיא עיקמה את האף ואמרה שהשמלה לא מוצאת חן בעיניה, והיא לא משלמת לה אפילו פרוטה אחת, וכך היא עזבה את האלמנה כשהיא בוכה והלכה לתופרת אחרת שתתפור לה שמלה חדשה ויפה יותר.

ואחותה שהיתה אשה צדיקה וידעה כמה זה גרוע לפגוע באדם, קל וחומר באלמנה שהרי נאמר (שמות כ"ב. כ"א) כל אלמנה ויתום לא תענון, לכן מיהרה להתקשר אליה וביקשה ממנה שתקח את השמלת כלה מהאלמנה, אבל אם הכלה לא הסכימה ואמרה שזה לא השמלה שהיא ציפתה, ולכן אין מה לעשות, והכלה בעצמה לא ידעה מה לעשות, כי מצד אחד היא יודעת מה זה לפגוע באלמנה, אבל מצד שני זו אמא, והיא ניסתה לומר לאמא שלה בעדינות שלהיכנס לחופה עם דמעות של אלמנה זה לא סגולה לחיים מאושרים ונישואין טובים? אבל האמא היתה עקשנית, והיא כבר סגרה עם התופרת השניה, והנה סוף סוף מועד החתונה בא.

והכלה בלית ברירה לובשת את שמלת הכלה מהתופרת השניה והיא מוכנה כבר לצאת כשאמא שלה לצידה וגם האחות של אמא שלה היתה שם, אלא שלפתע האחות של האמא עברה ליד השולחן והקפה שהיה שם נשפך על השמלת כלה הלבנה כשלג שהכתים אותה בכתם מאוד לא נעים, והיא מיד התנצלה וביקשה סליחה, והם חשבו מה אפשר לעשות עכשיו שהרי ודאי לא שייך ללכת עם השמלה המוכתמת לחתונה! ואז אחות האם העלתה רעיון, שאולי האלמנה עדיין עם השמלת כלה והיא לא מכרה אותה, ואכן הם שמחו על הרעיון והלכו לאלמנה והשמלה התאימה לה כראוי, והכלה שמחה מאוד וגם האמא ואחותה והעיקר שהאלמנה הפסיקה לבכות והכל בא על מקומו בשלום [הרב חיים וולדר].

החייט הקדוש

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. אומר החיד"א יפה לעסוק בתורה בהרהור הלב אפילו בשעה שהאדם עסוק בדרך ארץ, כלומר בשעה האדם עסוק במלאכה ובמסחר בכדי להרויח לחם ופרנסה, שתהיינה הידיים עסקניות במלאכתן, אבל באותה העת השכל יהגה בדברי אלוקים חיים שיגיעת שניהם משכחת עוון, שהגוף מתייגע במלאכה והמחשבה עמלה בדברי תורה, ומספרים על רבינו משה האלשיך הקדוש שכידוע היה חייט, אך הוא אמר נכון שאני צריך לתפור בגדים עם הידיים, אבל המוח יכול להיות פנוי לדברי תורה, להתעסק בגמרא ופלפולים באמצע התפירה זה לא פשוט, כי התפירה עלולה להסתבך, אבל בדברים קלים של חמשה חומשי תורה אני יכול לחשוב, ואכן כך הוא עשה ומשם יצא הספר תורת משה על התורה לאלשיך הקדוש.

מה פירוש דרך ארץ?

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. אומרים משמו של רבי יצחק יואל מקנטקוזיבה, שאמר שהמילה דרך ארץ זה גימטריא 515 כמנין המילה תפילה, שהיא עבודה שבלב, וזה הרמז יפה תלמוד תורה, ומתי הוא יפה? עם דרך ארץ שזו תפילה, שיגיעת אדם בתורה ובתפילה בעמל משכחת עוון, אולם אי אפשר לזו בלא זו כדברי חז"ל (יבמות ק"ט) כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו וכן המאמר בגמרא (עירובין ס"ה) שמעתא בעי צילותא, שלפי הפשט אדם שלומד תורה אזי הוא צריך צלילות הדעת וישוב הדעת, אבל לפי הדרש, התורה שזו הסוגיא צריכה צלותא שזה תפילה, ומה כוח התפילה נראה מהמעשה הבא שקרה בזמנינו.

משפחה חרדית מבני ברק שלא עליכם ולא על אף אחד מעם ישראל, הבן שלהם בן העשר בערך, גילו לו את המחלה, ולאט לאט זה נהיה לא פשוט והסבירו להורים שיסבירו לבן שלהם שעוד מעט יצטרכו להתחיל סידרה של טיפולים, וגם כל השערות שבגופו ינשרו לו ושיהיה פשוט מוכן לכל זה, וההורים הגיעו עם הילד הביתה והסבירו לו עד היכן הדברים מגיעים, וכך וכך אמור להיות עם הטיפולים, הילד שהראה סימנים של ילד חזק עד עכשיו, והבין שהכל ממלך מלכי המלכים וכל מה שהוא עושה הכל לטובה, עם כל זה הפעם הוא פרץ בבכי מאוד חזק וההורים ניסו להרגיע אותו ואמרו לו שבעזרת ה' אם הכל יצליח, אזי השיער יחזור והכל יהיה ברור, אך הילד לא נרגע כל כך מהר.

שאל אותו האבא, מה קרה לך הרי עד עכשיו קיבלת הכל באהבה מה עכשיו מטריד אותך? והבן ענה תשובה שהפתיעה את האבא מאוד, ואמר לו אבא על השיער אני לא דואג, אבל מה יהיה עם הפיאות היפות שלי, עם הסימן שמעיד עלי שאני יהודי בן לאומה הקדושה בני ישראל, הפיאות שכל כך אני אוהב גם זה ירד לי מהראש, עליהם אני בוכה ומתפלל לאבא שבשמים שהוא כל יכול שיוריד לי את כל השיער, אבל את הפיאות ישאיר לי, והוא הצטרף לתפילה שלו, ואחר כמה טיפולים השיער שבראש ירד וגם הגבות אך הפיאות נשארו, ולא ירדה מהם אפילו שערה אחת, והאבא נסע עם בנו לרב הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א לספר לו על הבן והפיאות, אז הרב אמר לבני משפחתו בואו תראו נס מהלך על שתיים. [הרב זילברשטיין].

הרצחת וגם ירשת?

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. אומר הרבי חיים מקוסוב, יש בעם ישראל אנשי תורה ויש בעם ישראל אנשי מסחר ומלאכה, ומה טוב ומה נעים שיתחברו אלו לאלו, כלומר לומדי התורה ימשיכו לעסוק בתורה על ידי שאותם אנשי מסחר יתחברו אליהם ויעניקו להם מממונם, כי כל תורה שאין עמה מלאכה כלומר אנשי מלאכה שתומכין בהם סופה בטילה, כי אם אין קמח אין תורה, וגם בעלי המלאכה סופם שיתבטלו ויעברו חלילה, אם הם לא רוצים לתת מכספם וזהבם ללומדי התורה כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואפילו אחאב שהיה מלך על כל העולם והרשיע הרבה מאוד, שאפילו ירבעם בן נבט העבירות הגדולות שלו, זה העבירות הקטנות של אחאב, ולא היה תלם בארץ ישראל שלא העמיד שם אחאב עבודה זרה, וגם רצח את נבות היזרעאלי, ולקח את כרמו עד שאליהו הנביא אמר לו הרצחת וגם ירשת? והגמרא (סנהדרין ק"ב:) אומרת עליו שהוא היה שקול, כלומר חציו חייב וחציו זכאי [וצריך למצוא לו עוד עוון לחייבו מיתה בקרב].

והגמרא מקשה, איך יתכן שאחאב שקול חצי חצי והרי נאמר עליו אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'? והגמרא מתרצת, שאחאב היה נותן מטבעות זהב לתלמידי חכמים, וזה מה שגרם לאחאב שחטא עד בלי די, להיות חצי חצי, וגם אחאב היה עשיר בלי גבול, שהרי הוא המלך וכולם משלמים מיסים וארנונה, לקופת המלך וממילא לא קשה לו כל כך לתת כסף שהוא לא התייגע עליו, אזי קל וחומר לאדם שהוא לא עשיר גדול וגם התייגע על הכסף ונותן מכספו למקומות של תורה ולעניים, אזי כבר אמר דוד המלך (תהילים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אלא שיש לדעת להתנהג בתמימות.

מידה כנגד מידה

ויבואר על פי מעשה ביהודי עשיר, שהיה כל פעם נותן מכספו לרבי אלימלך מליז'נסק וראה ברכה בעמלו וכל איפה שהיה שולח ידו היה מתעשר ומרויח עוד ועוד, והנה יום אחד הוא אמר לעצמו אם אני נותן לרבי אלימלך אני כל כך מתעשר, אזי קל וחומר אם אתן לרבו המגיד ממעזריטש, שהרי זה רק התלמיד וזה הרב! וממחשבה הוא עבר למעשה, והתחיל לילך לרבו המגיד ממעזריטש והיה נותן לו כספים, וראה זה פלא, שלא רק שהוא לא הרויח אלא גם החל להפסיד לא פעם ולא פעמיים, והוא ניגש לשאול בבית המדרש מדוע ולמה כך קרה, הרי זה לא הגיוני שהרי כשנתתי לתלמיד הרווחתי המון כסף, אזי מדוע כשאני נותן לרבו אני מפסיד? אמרו לו, כשהקדוש ברוך הוא ראה שאתה נותן מכספך, כסף שהתייגעת עליו בלי לפלפל אם מגיע או לא מגיע לו אם יש צדיקים ממנו או לא! ואזי גם בשמים נהגו איתך מידה כנגד מידה, ונתנו לך בלי לבדוק אם אתה ראוי לקבל או שיש יותר טובים ממך, אבל כשאתה התחלת לחפש טובים יותר ולתת להם, גם בשמים נהגו איתך באותה מידה, ומחפשים אנשים טובים ממך ונותנים להם, העשיר הבין את הדברים ושב לנהוג בתמימות והעושר חזר אליו כבראשונה.

מנין לחז"ל שיש לו זמן ללמוד?

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כלומר על ידי שהאדם עוסק בדרך ארץ שזו מלאכה, ובזמנו הפנוי הולך ללמוד תורה, אזי לא רק שהוא לא עושה עוונות, אלא אפילו נשכח ממנו מה זה עוון, וכמו שהרמב"ם אומר (הל' ביאה כ"ב. כ"א) אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה, וכמו אותו צדיק שאמרו לו, איך כבודו לא חוטא כלל והרי כתוב (קהלת ז', כ') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא? אמר להם אותו צדיק, אני לא חוטא כי אין לי זמן לחטוא, כל היום שלי תפוס לשיעורי תורה ולמצוות וגם אם חלילה ארצה לחטוא אין לי זמן, וכמו שמובא בחז"ל (מדרש רבה פ' קדושים) אם אדם חטא מה תקנתו? אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמד שנים ואם היה רגיל ללמוד פרק אחד ילמד שני פרקים, אלא שיש להקשות, מי אמר לחז"ל שיש לו זמן אולי הוא לומד פרק אחד כי זה האפשרות שלו ואין לו זמן ליותר? אלא שחז"ל יודעים אם הוא לומד פרק אחד ויש לו זמן לחטוא בודאי שזה אומר שיש לו יותר זמן ללמוד, כי אם האדם לומד בזמן שהוא יכול ללמוד ולא מבטל את זמנו, ושאר הזמן הוא עובד וכדומה אזי הוא לא יחטא.

ומה זה ניצול הזמן באמת הבה ונראה מעשה שהיה עם מרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שכשהוא נבחר להיות הראשון לציון לישראל, הרב קיבל במתנה, אפשרות לנסוע לבית מלון מפואר בטבריה עם כל משפחתו, שישי-שבת, והמשפחה החלה לבקש מאוד מהרב שיסכים, עד שהרב הסכים, אבל בתנאי שהרב יביא עמו ארגז מלא ספרים, והמשפחה שמחה ונסעו כולם באוטו גדול לכיון המלון בטבריה, אלא כשהגיעו לטבריה אמר להם הרב, אני לא יכול להישאר כאן, הספרים שהבאתי עמי כבר למדתי אותם בדרך, ואם אתם לא מביאים לי את הספרים שלי שזה בערך למלאות משאית, אני חוזר הבית לבדי, וכמובן שהילדים והמשפחה הסכימו וחזרו לירושלים עיר הקודש, ואמר הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל מי זה נקרא מתמיד אמיתי, שמנצל את זמנו? אדם שלומד שישים שניות בדקה, כלומר שאינו מבזבז את זמנו ומדבר דברים שלא קשורים ללימוד התורה בזמן הלימוד.

עיקר חיות האדם לשבר את מידותיו

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. מכאן למדנו שבשביל שהאדם לא יעשה עוון זה לא מספיק ללמוד תורה ושיהיה דרך ארץ, אלא צריך להתייגע בלימוד התורה וכן בדרך ארץ, שגם לשנות מידות רעות זה לא קל, וכמאמרו הידוע של הגאון מוילנא, שיותר קל לסיים את כל הש"ס מאשר לשנות מידה אחת. וכן כתב עוד הגאון שעיקר חיות האדם זה לשבר את מידותיו ואם האדם לא משבר את מידותיו אזי למה לו חיים.

מי שמוותר לא מפסיד

ומעשה שהיה לפני שנים לא רבות כשהעיר בני ברק החלה להבנות ותיכננו להקים שם שכונה גדולה מאוד, והנה הגיע יהודי לאיזור וקבע פגישה עם הבעל הבית, ואמר לו שברצונו לרכוש את המקום ששם אמורה להיות המכולת השכונתית, והוא מוכן לשלם סכום כך וכך, אמר לו בעל הבית אין בעיה הכל בסדר המחיר הזה טוב בעיני, והם קבעו זמן להיפגש בעוד כמה ימים ולסגור את העיסקה, אלא שבינתיים נודע לקונה שיש מישהו אחר שכבר תיכנן וגם דיבר עם בעל הבית כדי לקנות את המכולת, ולפי ההלכה אסור לו להיכנס לעיסקא הזו ויש בזה בעיה, ולמרות שהראשון לא סגר איתו עדיין את העיסקא, זה נקרא לפי חז"ל (קידושין נ"ט.) היה מהפך בדבר בשביל לקנותו אזי אפילו שהוא עדיין לא קנה אסור לו להיכנס לעיסקא הזו, והוא הודיע לבעל הבית שהוא יוצא מהעיסקא כיון שכבר יש מישהו שהתעסק, ובעל הבית שמע וקיבל למרות שהאיש השני התכוון לשלם סכום יותר גבוה מהראשון, אלא שהאיש שוויתר החל לחשוב איך אפרנס את משפחתי, והחליט לפתוח מכרה של יהלומים בסכום שהוא הביא איתו מחו"ל, ואכן הוא הצליח מעל המשוער והתעשר מאוד, וכיום הבן שלו זה אחד הגבירים המפורסמים הלוא הוא לייב לביוב, שהמשיך לאחר אביו להתעסק ביהלומים.

מי זה האדם המושלם?

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. כשיש לאדם מידות טובות וגם תורה אזי זה אדם מושלם, אבל אם חסר תורה או שחסר מידות טובות אזי זה אדם חסר, וכמובן שאין אדם מושלם לגמרי, אלא יש לנו לעבוד על המידות כל החיים ולשנות לשפר אותם כמה שיותר, ואם האדם לא משנה את מידותיו לטובה, אזי אם הוא אדם פשוט זה מגונה, אבל אם הוא תלמיד חכם הוא צריך לדעת שנבילה טובה ממנו, ומי לנו גדול ממשה רבינו אבי הנביאים הרועה הנאמן, שמסר את נפשו בשביל בני ישראל ואמר לבורא העולם, אם תשא חטאתם [של העגל] מה טוב, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, עם כל זה אומרים חז"ל (ויקרא רבה א', ט"ו) על הפסוק (ויקרא פרק א' פסוק א') ויקרא אל משה, שמשה רבינו לא יצא עד שה' יתברך קרא לו, ואם חס ושלום היה בא לפני שה' יתברך קרא לו, אומרים חז"ל דבר מאוד מזעזע, שחלילה נבילה היתה טובה ממנו.

וכן באדם הראשון שהקדוש ברוך הוא לא דיבר איתו על עץ הדעת אלא קרא לו קודם, ושאל אותו אַיֶכָּה, וכן אצל נח שהיה שנה בתיבה והאכיל את כל החיות והעופות והשקצים והרמשים ביום ובלילה ולא טעם טעם שינה כל אותה השנה (סנהדרין ק"ח:), והוא יודע שצריך לצאת מהתיבה כיון שכבר נגמר המבול ויבשה הארץ, אבל הוא לא יוצא, ומדוע הוא לא יוצא? וכי כל כך נעים להיות בתיבה, אלא אמר נח, הקדוש ברוך הוא אמר לי בוא אל התיבה, ממילא אסור לי לצאת עד שהקדוש ברוך הוא יגיד לי לצאת כי זה לא דרך ארץ, ואכן הקדוש ברוך הוא אמר לו צא מן התיבה, וכן חנניה מישאל ועזריה שנבוכדנצר הרשע שהחריב את בית המקדש והגלה את בני ישראל לבבל, הכניס את חנניה מישאל ועזריה לתוך האש, וה' יתברך הציל אותם ולא נשרפו, והם יכולים לצאת, אבל הם לא יצאו, ומדוע? כיון שנבוכדנצר הרשע הכניס אותם לא לסלון לא למלון אלא לכבשן האש, אף על פי כן עד שהוא לא יתן להם אישור לצאת הם לא יוצאים כי זה לא דרך ארץ (יומא ל"ה:).

וכן יוסף הצדיק שאשת פוטיפר מנסה לפתות אותו לעבירה במשך שנה שלימה, בגדים שלבשה בבוקר החליפה אותם בערב, ואמרה לו, אם לא תעשה איתי עבירה, אני כופפת קומתך, אמר לה, ה' זוקף כפופים, אמרה לו, אני ישים אותך בכלא אמר לה, ה' מתיר אסורים, אמרה לו, אני אעוור את שתי עיניך, אמר לה, ה' פוקח עורים, ואז הפסוק אומר, ותתפשהו בבגדו, ויוסף מה עושה?. וינח בגדו אצלה, משאיר אצלה את הבגד, ולמרות שהוא יודע שזה מסוכן, שהרי אם הבגד שלך אצלה, היא עלולה להאשים אותך בעבירה וכפי שבאמת היא עשתה, ואם כן מקשה הרמב"ן מדוע אתה משאיר את הבגד אצלה תקח את זה ממנה? עונה הרמב"ן שזה לא דרך ארץ שיוסף שהוא עבד ימשוך בכוח ממנה שהרי הוא עבד שלה, והדברים מפליאים שהרי היא לא חשודה על מעשים טובים והיא ממררת לו את החיים ורוצה להפסידו מהעולם הזה וגם מהעולם הבא, ואף על פי כן יוסף לא מתחצף ולא מתנהג אליה בחוסר כבוד, ונראה מעשה שקרה בזמנינו.

אני רוצה לקבל עלי צניעות מכף רגל ועד ראש

באשה שהיתה לא כל כך דתיה אבל היה לה מידות טובות ודרך ארץ, ורחמים על הזולת, לפני כמה שנים קרה דבר נורא למשפחה במרכז, שהגיעו לעשות הדברה לסלק מהבית כל מיני מרחפים למיניהם, אלא שקרה דבר נורא כשחזרו המשפחה לביתם למרות שעבר כבר זמן, שחומר ההדברה לא אמור להזיק, שניים מהבנים של המשפחה נפטרו לעולמם ושתי הבנות הגיעו לטיפול נמרץ במצב קשה, ובינתיים פירסמו בתקשורת ובערוצים הדתיים את הדבר, וביקשו להתפלל על שתי הבנות של המשפחה, והמון קבלות עם ישראל קיבל עליו, וגם האשה שהזכרנו בתחילת הסיפור שמעה על המקרה המצער, והיא ידעה שכל ישראל ערבים זה לזה, והיא גם יודעת שהיא מתלבשת לא "כל כך" צנוע והיא גם מצטלמת לחברות אופנה למיניהן, וזה חלק מפרנסתה, ומי יודע אמרה האשה לעצמה, אם אין לי כמה אחוזים במה שקרה למשפחה הזו, והיא התקשרה לאחת הרבניות והיא אמרה לה שהיא רוצה לחזור בתשובה ולקבל עליה צניעות מכף רגל ועד ראש, ולזרוק את כל בגדי השחץ למיניהן להצלחת ולרפואת הבנות בטיפול נמרץ, ולמרות שזה יעלה לה ביוקר והיא כמובן לא תעבוד יותר בתצלומים ההם, ולכאורה יגרע מפרנסתה, אבל היא בכל זאת הבינה שכגודל הנסיון כן גודל המצוה.

אלא שהרבנית אמרה לה, דבר כזה גדול, צריך לעשות אותו בצורה מיוחדת, ולכן תביאי איתך את כל הבגדים הלא צנועים ונכנס ביחד אל מנהרות הכותל, וקרוב לקודש הקדשים תקרעי עם מספריים את כל הבגדים לשם שמים, האשה שמעה והסכימה, ויצאה מביתה שנמצא בעיר מודיעין ונפגשה עם הרבנית, ונכנסו לתוך המכונית ושם הם חתכו את הבגדים המכוערים, והיא קיבלה עליה בגדי מלכות של בת ישראל, והניחה כתר [כיסוי ראש] לראשה וידעה שבכל צעד שעכשיו היא עושה היא מקדשת שם שמים ברבים ומכריזה בלי מילים ה' הוא האלוקים, גם בשנות האלפיים עם כל המודה אשה מכסה את עצמה כראוי, והיא כמובן לא הפסיקה להתפלל ולבקש מה' שירפא את הבנות, והיא עלתה לרכב כדי לנסוע חזרה לביתה, והנה החדשות... ומה מבשרים לעם ישראל, שהבנות יצאו מכלל סכנה והוטב מאוד מצבן ובעזרת ה' בקרוב ישתחררו הביתה, ולא היה קץ לשמחתה של אותה אשה שהיא ידעה שעכשיו יש לה אחוזים גבוהים ברפואתן של הבנות.

על מי נאמר צדקתו עומדת לעד

יפה תלמוד תורה וכו' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. הגמרא (כתובות נ'.) אומרת על הפסוק (תהילים קי"ב) צדקתו עומדת לעד זה אדם המפרנס את בניו ובנותיו כשהם קטנים, כי אם הוא לא היה מפרנסם אזי חלילה הם לא היו נשארים בין החיים, ולמרות שאפילו בעלי החיים דואגים לילדים שלהם אף על פי כן יש על זה שכר, שצדקתו שעשה עם יוצאי חלציו עומדת לעד, וגם כשהאדם לומד תורה אם הוא רואה שהפרנסה לא באה ואי אפשר לשלם חשמל ומים וארנונה ושכירות ואוכל ומטרנה וטיטולים וכו', למרות שתלמוד תורה כנגד כולם עם כל זה הוא צריך לקיים את המשנה הזו כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וכמו שאמר מרן השולחן ערוך (סימן א'. ס"ד) טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, כלומר עדיף שהאדם ילמד פחות אבל באיכות ובכוונה טהורה וביישוב הדעת, מאשר שילמד הרבה, אבל הראש שלו טרוד באיך אשלם את החובות העצומים שיש לי ואת השכר דירה שכבר כמה חודשים לא שילמתי, וחוץ מזה שיכול להיות חס ושלום גם חילול ה' שהוא לא משלם שכר דירה והוא לוקח מהמכולת ולא משלם כבר תקופה ארוכה.

וכמו שהגמרא אומרת מה זה חילול ה', והגמרא אומרת שאם רב [שמו היה רבי אבא] שהיה אחד מגדולי האמוראים והיה בסוף התנאים, נכנס לאטליז ולא משלם מיד, אלא רוצה לשלם בהקפה, וכמובן שאנו לא אמוראים אבל בודאי שצריכים להזהר בדברים מהסוג הזה, וכל זה דיברנו באדם שלומד תורה והפרנסה לא מסתדרת כלל, אבל אדם שמצליח להסתדר עם המשכורת של הכולל איך שהוא, ואין בעיות של שכירות ושאר דברים שהוא מצליח להסתדר, אזי תתקיים בו משנה אחרת בהמשך כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, ובכל אופן איך שלא יהיה, תמיד מומלץ להתייעץ עם רב שמבין בענין שייעץ לו מה לעשות, ומה שבטוח יש עלינו לזכור שאנו צריכים לעשות רק השתדלות ולא להשתגע ולרדוף אחר שעות נוספות.

אני צריך שתתפור לי שני כפתורים

ומעשה ברבי אלחנן וסרמן הי"ד, שהגיע פעם לעיירה מסויימת כדי לחזק את הקהילה ולזכות אותם בתרומה לישיבות הקדושות, והיה שם סוחר גדול של מעילים, שהרב הלך לדבר עמו ולחזקו שלא ישקיע את כל כוחו בעבודה לצבור כסף אלא ישתדל ללמוד גם תורה, אלא שהיהודי הלז לא ידע מדוע הרב הגיע עד אליו מהעיירה שלו שהיתה רחוקה מאוד, ולכן שאל את הרב, מה זכינו שהרב הגיע לעיירה שלנו? אמר לו הרב, אני צריך שתתפור לי את שני הכפתורים שנפלו לי מהמעיל, לא יכול להיות אמר הסוחר שהרב עבר מרחק כה רב רק בשביל לתפור שני כפתורים, בודאי שיש לרב סיבה הרבה יותר חשובה, אמר לו הרב ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, לבוא מעיירה רחוקה לכאן בשביל לתפור שני כפתורים זה לא שייך, ולבוא מהעולם העליון לכאן שזה מרחק של עשרות אלפי שנים, ולחזור לשם בלי תורה, ובלי דברים שמועילים לנשמה אלא להתעסק כל היום רק ברדיפה אחר הממון שאתה יודע שזה לא יעזור לך מאומה והלואי ולא יזיק, בשביל זה הגעת עד לפה וקיבלת נשמה מתחת לכסא הכבוד? האיש שמע את הדברים והתחזק יותר.

וגם אנו נתבונן בעצמנו לבדוק האם אנו מנצלים את זמנינו כראוי, שהרי הרמב"ם כתב שגם מי שעובד שיעבוד שלוש שעות וילמד תשע שעות תורה, וכמובן שדברי הרמב"ם מתאימים יותר לעצמאיים ולא לשכירים, אבל מה שברור לפי כל הדעות, שהאדם צריך לעשות השתדלות והקדוש ברוך הוא עושה את כל השאר, כי ברכת ה' היא תעשיר, וכבר אמר החפץ חיים שיש אנשים אצים ורצים אחר הפרנסה בעולם הזה, ולא רצים אחר הפרנסה לעולם הבא שזה תורה ומצוות ומעשים טובים, ויש לזכור שבעולם הזה הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל ורחמיו על כל מעשיו, וגם לאדם שלא מגיע לו, ה' יתברך מכלכל חיים בחסד, אבל בעולם האמת זה עולם של אמת, אם דאגת לפרנסה בשמים אזי יהיה לך פרנסה ואם לא דאגת אזי אין פרנסה, לכן לפני שאנו דואגים לפרנסה בעולם הקצר הזה יש לדאוג לפרנסה בעולם הבא.

קמצוץ טבק

והיה פעם מעשה עם נער בשם יוסלה שהוא לא היה בריא בנפשו במאה אחוז, והנה קרה שהוא נעלם ולא מצאו אותו לא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלאחר מכן, ורק ביום ששי הוא הגיע לאחר הצהריים, כל הילדים נגשו אליו ושאלו אותו, איפה היית להיכן נעלמת כל השבוע, והוא ענה ואמר שהוא לא צריך טובות של משה שמחלק טבק, והוא הראה באצבעו ובאגודלו שהחזיק אותם צמודים ויש לו שם קצת טבק, ומה התברר? שבשבת האחרונה הוא ביקש ממשה שרגיל לחלק טבק למתפללים כל שבת, אלא שמשה היה לו שעה קבועה מתי לחלק ויוסלה ניגש אליו לפני הזמן והוא לא נתן לו, אז יוסלה אמר שהוא לא צריך טובות של משה והוא ילך לעיר הגדולה ויבקש טבק, והוא הלך במשך כמעט שלושה ימים וישן על ספסל ואכל מהדברים שלקח עמו צידה לדרך והגיע לעיר הגדולה, וראה יהודי נשוא פנים שנראה עשיר והוא ביקש ממנו קצת טבק, ואכן העשיר הוציא את קופסת הטבק שלו, ואמר תקח לך כאוות נפשך, ויוסלה לקח טבק שנכנס בין האגודל לאצבע והודה לעשיר והסתובב בחזרה אל העיירה שלו, ולכן נעלם לשבוע ימים והגיע רק ביום ששי, והוא מהדק את האגודל לאצבע שחס ושלום הטבק לא יפול, וכל הילדים וגם חלק מהמבוגרים שראו כך לעגו לו וכי בשביל קמצוץ טבק הלכת כל כך הרבה זמן, שלושה ימים הלוך, ושלושה ימים חזור? אבל היה אחד שכלל וכלל לא לעג לו, ואפילו ביקש באותו ליל שבת בתפילה לשאת דרשה וזה היה החפץ חיים.

על מה האדם עלול חלילה לאבד מצוותיו

והרב אמר בדרשה, יש כאלה שצוחקים על יוסלה שהוא הלך וחזר במשך שבוע ימים כמעט בשביל קמצוץ טבק, אבל יש לנו לדעת שגם אנחנו עשינו דרך ארוכה פי כמה וכמה מיוסלה וכל לילה אנו עושים את הדרך הזו, ומי יודע אם בסוף היום אנו מביאים קמצוץ של מצוה? שהרי הגמרא בחגיגה אומרת שהמרחק מכאן ועד לרקיע זה חמש מאות שנה ובן רקיע לרקיע יש אויר במרחק של חמש מאות שנה וכך יש שבע רקיעים ואחר כך יש את רגלי חיות הקודש ועוד ועוד, ובסופו של מרחק זה שיוצא עשרות אלפי שנים יש את כסא הכבוד שמשם הנשמה מגיעה, ולשם היא עולה כל לילה לחתום על כל מה שעשינו במשך היום, ומי יודע אמר החפץ חיים אם אנו זוכים להביא קמצוץ של מצוה, כי הרי האדם רק מדבר לשון הרע על שכנו או קרובו או על אשתו, אומר רבינו בחיי בספרו חובת הלבבות (שער הכניעה ז') שבאותו רגע הוא העביר לו את כל מצוותיו ובתמורה לקח ממנו את כל עוונותיו, וכן אדם שמתגאה במצוות שלו, חלילה הוא עלול להפסיד את מצוותיו, לכן גם אם התגאינו חלילה או דיברנו או שמענו לשון הרע נשתדל למהר ולחזור בתשובה ולא נגיד מחר כי מי יודע מה ילד יום.

שלוש מילים ביום

וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהמלאכה זה חוזר על לימוד התורה, וכוונת המשנה ללמדינו, שעיקר לימוד התורה זה כשלומדים בעמל, וכמו שפירש רש"י על הפסוק אם בחוקותי תלכו, שנהיה עמלים בתורה, וידוע שכל גדולי ישראל יצאו גאונים בזכות דבר אחד שזה עמל התורה, והחפץ חיים שיגע עשרים ושמונה שנה על הספר הנפלא משנה ברורה, הגיע למצב שמרוב שהוא התייגע בתורה, הרופאים אמרו לו ששנה אחת לפחות אסור לו ללמוד דברים עמוקים מדי, ואכן החפץ חיים שמע לרופאים ושנה אחת למד פחות במאמץ, ואחר כך חזר לאיתנו ועמל בתורה בכל כוחו, וכן החזון איש התייגע עד שהרופאים אמרו לו שאסור לו לומר יותר משלוש מילים של תורה ביום, והרב לא אמר נואש, אלא כל יום היו באים תלמידיו והוא אמר שלוש מילים של תורה ביום, והרב לא אמר נואש אלא כל יום היו באים תלמידיו והוא אמר שלוש מילים שזה היה המשך לדברים של אתמול, וכשאדם עמל בתורה אזי הדברים נחקקים במוחו וזה נעשה ממש חלק ממנו, וכל הברכות וההצלחות שנאמרו על לימוד התורה צריך לדעת שזה בעיקר כשהאדם מתאמץ בלימוד התורה וכל אחד לפי דרגתו.

וכמו שידוע שרבינו האר"י הקדוש כשהיה לומד הלכה היה לומד עד שהיה מזיע, ושאל אותו תלמידו רבינו חיים ויטאל מדוע הרב מתאמץ כל כך עד שמזיע? אמר לו רבינו האר"י שכל הקושיות שיש בלימוד התורה זה כמו קליפות וכשלומדים במאמץ מקלפים את הכל, וכן הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל היה מוסר שיעור בישיבת פורת יוסף כל יום במשך שעות רצופות, ואחר השיעור הגופיה שלו היתה מלאה בזיעה של עמל התורה, וכמובן שזה לא ניתן לאדם ביום אחד ולא בחודש אלא זה לוקח זמן ולאט לאט כשלומדים בלי לדבר באמצע דברים בטלים, ולא עונים לטלפון לפחות בשעתיים הראשונות של הלימוד, ולומדים בקול רם האדם ירגיש את מה שכתוב שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם, וגם אם הוא לומד לבד יתקיים בו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, והדברים אמורים גם למי שנולד בבית של יראי שמים ונעשה צדיק ולמדן, וגם למי שהכיר את התורה בגיל מאוחר והחל ללמוד כשהוא לא מבין אפילו מילה אחת בארמית, אם הוא יתייגע, אזי כבר אמר רבי יצחק (מעילה ו':) יגעת ומצאת תאמין, הכל תלוי ביגיעה.

הוא חזר על כל דף לפחות מאה פעמים

וגם בזמנינו ראינו כמה וכמה בעלי תשובה שלא ידעו אפילו להתפלל, אבל הם נלחמו עם היצר הרע בשיניים ולמדו תורה כראוי ונתעלו מאוד והם בעצמם נעשו למגידי שיעורים, וכולם שמעו על הרב הגאון הרב מאיר אליהו שליט"א שכל התורה מונחת על כף ידו, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה בין הגמרות וכל הפוסקים ובין הזוהר הקדוש והקבלה, ואכן הוא נראה כאילו הוא למד כבר מעל מאה שנה לפי כל התורה שהוא יודע אבל הוא בעצמו מספר שהוא חזר בתשובה בסביבות גיל עשרים, וראיתי בספרו (מרכבות ארגמן שו"ת ח"ז) בהסכמות את הסכמת רבו הרב בן פורת שהעיד עליו שהוא לא עזב את דף הגמרא עד שחזר עליו לפחות מאה פעמים, וממילא היגיעה הרבה הזו בכל דף ודף הביאה אותו עד הלום. וכמו שמובא בגמרא (רש"י יבמות קי"ז.) על הפסוק (משלי כ"ז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, שהגמרא דורשת שאין מים אלא תורה ולפי הפנים שהאדם יתן לתורה, כלומר אם האדם ישקיע הרבה בלימוד התורה ויתאמץ להבין אותה כראוי גם התורה תדבק בו כראוי, והיגיעה והמאמץ זה לא רק בלימוד התורה אלא בכל מצוה ומצוה שהאדם מתאמץ בה זכות המצוה תגן עליו מאוד.

אם הוא נוסע הוא בטוח יחלל את השבת!

ומעשה שהיה בבחור בשם קובי שהוא היה חילוני לכל דבר והיה לקראת סוף שירותו הצבאי, בשלב מסויים הוא החליט אחרי שהוא שמע כמה חשוב לשמור שבת והשומר שבת מוחלין לו על כל עוונותיו אפילו אם הוא עבר על עשרת הדיברות (בן איש חי בשם מדרש הקדמה לפר' נצבים שנה א') ונעשה שותף לא של רוטשילד אלא של מי שאמר והיה העולם בכל הבריאה כולה, אזי קובי החליט שהוא שומר שבת, והנה סמוך לראש השנה הוא שהה בפעילות של שמירה על אחד הישובים בשומרון, הוא היה אמור להשתחרר ביום שישי, לשבת ויומיים של ראש השנה שאחרי השבת, והנה הגיע יום שישי בצהריים והצוות שאמור להחליף אותם עדיין לא הגיע, הזמן חולף ועובר והצוות מגיע רק כעשרים דקות לפני כניסת השבת, עקב מטען חשוד באיזור שגרם לעומס תנועה, קובי לא יודע מה לעשות, הוא כל כך ציפה לחופשה הזו אחר שבועיים של פעילות מפרכת, אם ישאר כאן הוא יפסיד את החופשה ואם יסע הוא בטוח מחלל את השבת, מה עושים? הרי קיבלתי עלי לשמור את השבת.

לאחר מחשבה הוא החליט החלטה אמיצה אבל משתלמת לא ללכת הביתה, אחד החיילים הציע לו שיחליף אותו כיון שגם כך הוא נשאר והוא יחליף אותו בפעמים הבאות, אבל קובי לא היה מוכן שיהודי אחר יחלל שבת, הוא נשאר בשבת ובראש השנה ביישוב, הוא הוזמן על ידי אחד התושבים באיזור, והוא שמח שהוא נשאר אצל משפחה ששומרים תורה ומצוות, הוא שאל שאלות על יהדות ומצוות, ונהנה לשמוע עוד ועוד כמוצא שלל רב, בצאת השבת והחג הוא הודה למשפחה שאירחה אותו ויצא חזרה למשמרתו, באחד מימי השבוע ניגש אליו בעל הבית שאירח אותו בראש השנה, ואמר לו שהוא הבחין בו שיש בו מידות טובות ולב יהודי חם, ולכן הוא מעוניין להציע לו את אחותו לשידוך, וכמובן שבעזרת ה' הוא יתחזק יותר בתורה ובמצוות, הוא הסכים, והחליטו להיפגש, הבחורה מצאה חן בעיניו ומיד לאחר שהשתחרר מהצבא הם התחתנו, כשהוא הולך ומוסיף בעבודת ה' וזכו להקים בית נאמן בישראל עם בנים ובנות יראי שמים. וכל זה ללמדנו כשאדם מתאמץ על מצוה, המצוה מחזירה לו את פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא:

זה לא סעודה קטנה זה הון תועפות

וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים לשם שמים. מעשה שהיה בעיר הקודש טבריה, שאחד הרבנים היותר חשובים בעיר הרב מסעוד שהיה מקורב מאוד לבבא סאלי זיע"א, הודיע לציבור הטברייני שהבבא סאלי עומד להגיע לעירם בעוד כמה ימים ושיתכוננו לבואו, והעיר טבריה צהלה ושמחה כששמעו את הבשורה שהצדיק מגיע לעירם, שהרי אומר רש"י כשהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה וכשהצדיק עוזב את העיר פונה הודה פונה זיוה פונה הדרה, והנה הגיע לרב מסעוד איזה אדם ואמר לרב מסעוד, אני רוצה לתרום את כל הסעודה, אני רוצה לזכות במצוה, אמר לו רבי מסעוד זה לא סעודה קטנה זה הון תועפות, זה לא סעודה של חמישים איש, יהיו בסעודה מאות אנשים אם לא יותר, אתה תצטרך המון ארגזים של ערק והמון אוכל, אבל היהודי לא נראה כמתרגש מדבריו של הרב מסעוד, ואמר לרב זה בסדר זה מצוה, הכל עלי, כי מה ששלי זה של הקדוש ברוך הוא, בודאי שלא אפסיד מזה, ואכן הבבא סאלי הגיע והאיש עמד בדיבורו והאוכל היה בשפע גדול וגם ערק בשפע, ולא היה חסר שום דבר.

הבבא סאלי ניגש לרבי מסעוד ואמר לו מי האיש שתרם כל כך הרבה בשפע, אמר לו הרב מסעוד שפלוני תרם את כל הסעודה ואת כל השתיה והוא התעקש לתרום את כל הסעודה, ובינתיים האיש שהוא גם כהן הובא לפני הבבא סאלי, אמר לו הבבא סאלי אשריך שזכית, האם אתה רוצה איזה ברכה ממני זה שעת רצון, האיש שהיה עניו השפיל את ראשו מול הרב ואמר לו, אין צורך כבוד הרב הכל בסדר, אבל הרב התעקש ואמר לו תבקש ותקבל, הרחב פיך ואמלאהו, אמר לו האיש אם אפשר שהרב יברך אותי שכל הבנים והבנות שלי יהיו יראי שמים ובעלי מידות טובות, הרב הניח עליו את ידו הקדושה, ובירך אותו, שכל בניו יהיו צדיקים ושלמים, והברכה התקיימה במלואה, למרות שגרו באיזור מאוד לא פשוט בעיר טבריה, שאפילו מי שהיה בזמנו מסתובב עם כיפה על הראש היו לועגים לו ואפילו שתלמוד תורה אחד עדיין לא היה בטבריה באותו זמן, את כל זה סיפר בנו הרב הגאון הרב איתן הכהן שליט"א בהילולא של הבבא סאלי בשנת תשע"ז, והוסיף ואמר שכל אחיו ואחיותיו אכן צדיקים גדולים בזכות ברכתו של הרב, ללמדנו את מה שהמשנה אומרת שכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם וזכות הצדיקים מגינה עליהם לדורי דורות.

תחזור למחנה למרות שהם חטאו בעגל

וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים. מי לנו גדול ממשה רבינו שהנהיג את בני ישראל במדבר, ורץ לפניהם כסוס במשך ארבעים שנה ושמע את תלונותיהם ומסר את עצמו למענם. והנה אחרי חטא העגל, משה רבינו יוצא אל מחוץ למחנה שזה כשנים עשר קילומטר ומי שרוצה לשאול את משה רבינו שאלה הוא צריך לצאת אליו וזה מה שנאמר בתורה (שמות לג", ז') והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד, אבל אומרת הגמרא (ברכות ס"ג:) שהקדוש ברוך הוא אמר למשה תחזור למחנה ותנהיג את העם למרות שהם חטאו בעגל, כי עכשיו הם עלולים לומר הרב בכעס [שזה הקדוש ברוך הוא] וגם התלמיד בכעס [שזה משה רבינו] ישראל מה יהיה איתם? לכן תחזור ותנהיגם, ואם אתה לא חוזר אני מעמיד את יהושע תלמידך והוא יהיה המנהיג.

ומשה רבינו כמובן חזר להנהיגם בחסד וברחמים, וכל זה אחרי שחטאו בחטא הגדול חטא העגל ואמרו אלה אלוהיך ישראל, אף על פי כן רואים את רחמיו העצומים של אבינו שבשמים כמה הוא אוהב אותנו, וקל וחומר לכל המלמדים בישיבות ובתלמודי התורה לצעירי הצאן הקדושים, כמה יש להם לנהוג לפנים משורת הדין גם אם לא מתנהגים כראוי, כי כל ילד זה עולם ומלואו, ואם הילד יוצא מהמסגרת התורנית, אזי התהום בדורינו פעורה לפניו ויכול להגיע לשפל המדרגה וכל זה בגלל שהמלמד שלו היה חסר סבלנות והלך לפי הדין ולא לפנים משורת הדין, שעל זה אמרו חז"ל (בבא מציעא ל:) על מה חרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא לפנים משורת הדין.

שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. יש לדעת את מה שכתוב בזוהר (פרשת שמות) שאילו המתים לא היו מתפללים על החיים אזי לא היו החיים מצליחים לחיות אפילו יום אחד, ולאו דוקא האבות הקדושים אלא כל הצדיקים והחסידים שלא מפסיקים להתפלל על בני ישראל מלמעלה ומלמדים עלינו סניגוריה, שהרי אין צורך לומר שאנו חיים בניסי ניסים כמו כבשה בן שבעים זאבים שהרי מסביבינו יש מעל מיליארד ויותר ערבים שלא כל כך אוהבים אותנו, וכמו שאמר דוד המלך בתהילים (קכ"ד) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו [כלומר שבשעת כעסם הם יכולים לאכול אותנו חיים] אבל דוד המלך ממשיך ואומר, ברוך ה' שלא נתנני טרף לשיניהם, נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, אבל צריך לזכור דבר אחד בלבד, ולמרות שיש צבא שהקדוש ברוך הוא ישמרם מכל צרה וצוקה, וכוחות ביטחון צריך לזכור, שעזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ.

כל המוסיף מוסיפים לו

וסיפר הרב יובל אשירוב מאור הגנוז, באחד מהשיעורי תורה שהוא מעביר, שהוא רצה לשבת ולעסוק רק בתורה, אך הרב שלו הרב הגאון הרב מרדכי שיינברגר שליט"א אמר לו, שהוא צריך לעבוד במה שהוא מתמחה שזה רפואה סינית, והוא שמע לרבו והחל לעבוד, ובתחילה הוא חשב לעבוד רק עם גברים, אבל רבו אמר לו שיעבוד גם עם נשים, בצניעות כמובן, וכך הוא עשה, ואחר זמן הוא ראה ששמונים אחוז מהקליינטים שלו זה נשים ורק עשרים אחוז זה גברים, והוא החליט להפסיק לעבוד עם נשים בהסכמת רבו למרות שלכאורה הפרנסה תרד מאוד, אבל הוא זכר את מה שהגמרא (ביצה ט"ז) אומרת כל מזונותיו של האדם קצובין לו מראש השנה לכל השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים ודברים לרוחניות כגון תלמוד תורה ותפילין וכו', שכל המוסיף בהם מוסיפין לו וכל הפוחת בהם פוחתין לו, וממילא אם יהיה מעט עבודה אזי שאר הזמן יוקדש ללימוד התורה ועבודת ה', והוא הודיע לכל הנשים שהוא מפסיק לעבוד עם נשים, והם קיבלו זאת בהבנה, ותוך זמן קצר כל שעות העבודה התמלא בגברים ובפרנסה טובה בהשקט ובבטחה ובלי להתגרות ביצר הרע.

זה תלוי רק בך

שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. באחד הימים אל מעונו של הגאון הגדול החזון איש זצ"ל נכנסה הרבנית קופשיץ על מנת לבקש עצה וברכה, כבוד הרב יש לי שתי בקשות פנתה אל הרב ביראת כבוד, האחת אנא ברך את ילדיי שיזכו לכשרונות מיוחדים שיקלטו ויבינו כל דבר שילמדו בתורה, וגם יזכרו את כל מה שלומדים, ומה הבקשה השניה? שאל החזון איש, הבקשה השניה והחשובה ביותר, שהרב יברך את ילדיי שתמיד ירצו ללמוד, ושתמיד יהיה להם חשק ושאיפה ללמוד עוד ועוד, הרכין הרב את ראשו ואמר, בענין הבקשה הראשונה אני מברך את בנייך שה' יתברך יתן להם דעת ותבונה להבין ולזכור את כל מה שהם לומדים, אומנם בענין הבקשה השניה שתמיד ירצו ללמוד ויהיה להם חשק אין לי מה לעשות או לברך, מפני שזה תלוי רק בך, תלוי בי, נדהמה הרבנית קופשיץ, כי רצונם של ילדיי לעסק התורה ללא הרף תלוי רק בי?

אז אמר לה החזון איש את הסוד, לכל בית ומשפחה שרוצים לזכות בילדים העוסקים בתורה מתוך חשק והתלהבות, ואמר ככל שאת תרצי שהם ילמדו תורה, כך תראי אותם באמת לומדים תורה, ככל שתשאפי יותר שהם יעסקו בתורה, כך תזכי שהם אכן יגדלו בתורה זה חוק בטבע, כמו שהשמש זורחת בבוקר והגשם יורד בחורף כך זה החוק, כך פסק החזון איש, חלפו להם הימים וגם השנים, וכל בניה וחתניה של הרבנית קופשיץ הפכו להיות ראשי ישיבות דיינים ומורי הוראה, כשהמפורסם שבהם זה חתנה הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ זצ"ל, בסוף ימיה ניגשו אליה מכיריה ושאלו אותה, אמרי נא לנו כיצד זכית שכל ילדיך צמחו להיות גדולי תורה? מה הסוד והמתכון לכך? השיבה להן הרבנית את דברי החזון איש זצ"ל, מפני שרציתי שהם יגדלו ויצמחו בתורה, אבל כולם רוצים לראות את ילדיהם גדלים בתורה, ואף משקיעים לצורך כך כוחות ומשאבים רבים, אך לצערם הם לא זוכים לכך.

ואז הרבנית אמרה במסר חד ונוקב כולם אכן רוצים זאת, אבל אני רציתי רק את זה, אבל ממש רק את זה, זו היתה שאיפתי הבלעדית ורצוני היחיד, אם ראיתי שבני לא לומד תורה הסרתי מעלי את התכשיטים מרוב צער והפסקתי לתפקד מרוב כאב, וכשראה זאת בני הוא הבין כמה חשוב לי לימוד התורה שלו וחזר ללמוד בחשק, וגם כשהיה עוני בבית, ויתרתי על קניות לעצמי, רק על מנת שיהיה לבני הכל כדי שיוכל ללמוד, ולא נתתי שתהיה בבית אוירה של עצבות וצער מהמצב, אלא שמחנו ללא הרף שזכינו לבנים שלומדים תורת ה', לכן אם רוצים רק דבר אחד רק ילדים גדולי תורה ומוכנים להקריב לשם כך ולא מוותרים גם ברגעי מבחן, זוכים לישועת ה' וזה רמוז במשנה, שזכות אבותם מסייעתם לבנים ואזי יקויים בהם ובבניהם וצדקתם עומדת לעד.

המון ילדים נרשמו לת"ת בזכות מאמציו הגדולים

שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל סיפר בהספדו על הרב הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שהרב צדקה היה מכתת רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי לרשום עוד ילד ועוד ילדה מתחת לכנפי השכינה, והיה משכנע את ההורים בלשונו הטהורה להוציא את ילדיהם מבתי ספר לא של תורה ומוסר, לרשום אותם לתלמודי תורה שיעשו להורים נחת רוח בעולם הזה ובעולם הבא, והרב הצליח בסייעתא דשמיא הרבה מאוד, והמון ילדים נרשמו בזכות מאמציו הגדולים, והיום הם רבנים ודיינים וראשי ישיבות.

והנה יום אחד, הרב קרא לאחד מבעלי הבתים שהיה מגיע אליו לשיעורי התורה, ושאל אותו על אודות בניו היכן הם לומדים? אמר לו האיש, שהבנים והבנות שלו קטנים עדיין והם לומדים בבתי ספר לא של תורה ומוסר, אתה יודע מה מלמדים אותם שם שאל הרב, אני יודע נאנח האיש ואמר לרב אני רוצה להעביר את הבנים לתלמוד תורה, ואת הבנות לסמינר לבנות, אבל יש לי אשה קשה ולא מוכנה לשמוע, היא רוצה שהם ילמדו מקצועות וילמדו בגרות מלאה וכמה שדיברתי אשתי לא מוכנה לשמוע! אמר לו הרב וזהו זה, אתה מרים ידים אתה לא משתדל יותר? מה אני יכול לעשות עוד, אני מוכן לעשות הכל.

תעניות עשית שאל הרב? לא, לא התעניתי, אם כך אמר לו הרב, מעכשיו אתה עושה תעניות בימי שני וחמישי, לא מהבוקר עד הערב אלא מערב עד ערב כמו ביום הכיפורים ובשאר ימות השבוע כולל ראש חודש ושבת, אתה יושב על הריצפה ולא אוכל תבשילים אלא רק לחם ומים, עד שאשתך תסכים לשלוח את בניכם ובנותיכם לתלמודי תורה וסמינרים, כי אם היית יודע מה זה בנים ובנות שלא הולכים בדרך התורה כמה צער יש להורים בשתי העולמות אזי היית עושה את זה וגם יותר מזה גם בלי שהייתי אומר לך, בסדר גמור אמר האיש אני יעשה כל מה שהרב אומר לי לעשות, הרב בירך אותו שה' יצליח דרכו, ואכן הוא הגיע לביתו, והתכונן לתענית ואמר לאשתו שלא תכין לו לאכול כי הוא מהיום בערב בתענית.

תענית הבנים והבנות

איזו תענית שאלה האשה, לא תשעה באב היום ולא יום הכיפורים, זו תענית הבנים והבנות, מה זו התענית הזו שאלה האשה, לא שמעתי אף פעם על זה, זו תענית אמר האיש שאני מתענה על הבנים וגם על הבנות שלנו שהם לומדים בבתי ספר רחוקים מתורה ומצוות וגם מכיבוד אב ואם, ולכן מהיום כל שני וחמישי אהיה בתענית ובשאר הימים אשב על הרצפה, עד שנשלח אותם למקומות של תורה ומוסר, ואחרי כמה ימים ספורים שהאשה ראתה איך בעלה מוכן לסבול ולהתענות בשביל בניו ובנותיו, הבינה כמה זה באמת חשוב ונכנעה והסכימה עד שאמרה לו תרשום אותם לאן שאתה רוצה, והם אכן נרשמו למקומות הנכונים וכיום כולם בני תורה ויראת שמים נסוכה על פניהם.

השמש הביא לרב כיסא שינוח מהדרך הארוכה

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. מעשה שהיה עם הרב הגאון הרב צדקה חוצין זצ"ל, שידוע שהיה מוהל שזכה למול אלפי ילדי ישראל, בין בגשם בין בחום בין בחול ובין בשבת, שהרי ברית מילה דוחה שבת וגם את יום הכיפורים [אם הברית בזמנה], והנה יום אחד מגיע איזה אדם לרב ומזמין אותו למול את בנו ביום שבת קודש, הרב רשם את הכתובת ואמר לאיש שבעזרת ה' הוא יבוא, למרות גילו המופלג ולמרות שההליכה לאותו מקום היא אורכת כשעה, האיש הודה לרב והלך, וביום השבת, הרב הולך עם השמש את הדרך הארוכה והגיעו למקום הברית, השמש מיהר להביא כסא לרב שינוח מהדרך הארוכה, עד שיגיע הזמן לברית בעוד כמה דקות, אלא שבינתיים הזמן עובר והשעה היעודה לברית הגיעה ואבי הבן לא ניגש לקרוא לרב, גם כשעברו כעשרים דקות, השמש ניגש לאבי הבן ושאל אותו למה מתעכבים חבל על הזמן והרב כבר פה.

אבי הבן החל קצת לגמגם ואמר לשמש שהוא הזמין מוהל אחר, והמוהל השני ימול את הבן, השמש חזר לרבו וסיפר לו את מה שאמר אבי הבן וחשב לראות איך הרב כועס, אבל הרב אמר אין בעיה, לא קרה שום דבר הכל בסדר, זו זכותו, אלא שעברו עוד עשרים דקות ויותר ועדיין לא עושים ברית, והרב אמר לשמש לך תבדוק מה קורה כבר שעה כמעט הזמן מתעכב, השמש הנאמן שוב פעם הלך לאבי הבן שהיה נראה נבוך ושאל אותו מדוע מתעכבים, יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו, אבי הבן אמר בקול מגומגם במקצת שהמוהל השני לא הביא עמו את כלי המילה והסכין, והוא שואל אם אפשר להשתמש בכלים של הרב, השמש חזר אל הרב ושאל אותו, אם המוהל השני יכול להשאיל את הכלים שלו, הרב אמר בשמחה רבה, וסוף סוף הברית נעשתה והכל בא על מקומו בשלום.

זו מצווה שלמה

והשמש חזר עם הרב את כל הדרך הארוכה, וציפה לראות את הרב סר וזועף ומקטרג על אבי הבן, אלא שהרב היה נינוח ורגוע ושליו ופניו היו שמחות יותר מהרגיל, אמר לו השמש, אני מתפלא איך הרב כל כך רגוע ואפילו שמח, והרי עשינו דרך ארוכה בהלוך ועכשיו גם בחזור לחינם, שהרי הרב לא זכה לעשות היום את הברית? אמר לו הרב, אני היום שמח יותר מכל ברית שעשיתי, כי היום זכיתי לעשות ברית בצורה מושלמת, ואם תשאל והרי לא עשיתי את הברית בפועל, אזי רבותינו אמרו, חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ומה עוד שהשתמשו בכלים של הברית שלי, ולמה היום זה יותר מתמיד, כי בכל ברית יש לי קצת כבוד ואומרים לי חזק וברוך, ואולי זה לא מאה אחוז לשם שמים, אבל עכשיו אף אחד לא אמר לי חזק וברוך, כי לא עשיתי בפועל שום ברית אבל כיון שהרצון שלי היה כן לעשות ברית, לכן זו מצוה שלמה, וזה מה שהמשנה רומזת, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם.

יש כתובת, זה ערכים

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. אומר רבינו בחיי בעל חובת הלבבות (שער אהבת ה' פ"י) שאפילו הגיע אדם לקצה תיקונו בעבודת ה' ואפילו הגיע למעלת הנביאים, אדם שמקרב תועים ומלמד רחוקים את עבודת ה' מעלתו גבוהה מהם, וכל המצוות שיעשו אותם רחוקים בזכותו אזי במצוות ההם נחשבים על שמו, וכמובן שבדור שלנו המצוה הזאת יותר קלה בהרבה מהדורות הקודמים, וידוע שהארגון הגדול בתבל שהחזיר ומחזיר ויחזיר המונים המונים מבני ישראל בארץ ובעולם זה ארגון ערכים, והם ממש מצילי נפשות, ולכן צריך לדעת שאם אני לא מוכשר לדבר עם יהודי ולנסות לקרב אותו לאבא שבשמים, אזי יש כתובת זה ערכים, וכבר נאמר (קהלת ז') בצל החכמה בצל הכסף, כלומר אם אין לנו את החכמה והכשרון לקרב ולדבר על לב התועים והטועים, אזי אפשר ליתן להם תרומה של כסף, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם.

והיה מעשה באחד הנכדים של הרב ניסים קרליץ זצ"ל ששמו יצחק, שלאחר פטירת אמו ירד קצת מהדרך והתרחק מן התורה והמצוות, וניתק את הקשר עם בני משפחתו ונסע להודו הרחוקה, כמובן שהדבר גרם צער גדול לאבי המשפחה שבנוסף על פטירת אשתו הוא רואה את בנו מחמדו שהיה דבוק בהויות דאביי ורבא וקדושה וטהרה ויראת שמים היתה נסוכה על פניו, ולפתע הנחש הקדמוני שזה היצר הרע החל להלעיט אותו בתאוות שוא ומדוחים להדיחו משתי העולמות, ולכן האב הרבה בתפילה וכן שאר האחים, והנה יום אחד אח שלו משה היה בשבת נופש של ערכים שנקראת שבת תורמים [שכל מי שתורם סכום מסויים כל חודש זוכה פעם בשנה לחופשה כזאת] והמרצים שם הרצו בחסד עליון על עבודת ה' ועל מה שהם עושים להסביר לתורמים כמה תרומתם חשובה עד מאד.

המחלה נעלמה ללא טיפולים

ולקראת סוף השבת אחד המרצים ניסה לדבר על ליבם לסבסד סמינר שלם שעלותו זה מאה ושלושים אלף שקלים, ומחפשים עשרה אנשים שכל אחד יתרום שלושה עשר אלף שק' בהוראת קבע של אלף שקל בחודש ומעלתם נשגבה עד השמים ועוד פרסים רוחניים וגשמיים, והמרצה סיפר עובדות של ניסים שאנשים מעל גיל חמישים ללא ילדים תרמו וזכו לילדים, אדם שנכדו הקטן היה חולה במחלה והם אמורים להתחיל לעשות לו טיפולים קשים, הסבא החליט לתרום שלוש עשרה אלף והמחלה נעלמה ללא טיפולים, ואדם אחר ששני בניו החלו לסטות מדרך התורה והמצוות והוא תרם, וברוך ה' הם חזרו למסלול של התורה והמצוות, כששמע משה את הדברים יוצאים מפורש מפי המרצה הגדול, מצד אחד הוא מאוד רצה לתרום אך מצד שני כסף מנין?

אבל הוא נזכר בצערו של אביו שבשמים ובארץ, וחשב כמה אמו בשמים בצער על בנה הטהור שהתלכלך בדברים חיצוניים, ועל מה שמובא בתנא דבי אליהו (פרק לא) שיותר משאבא מחכה לבנו ואשה מחכה לבעלה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם שיעשה תשובה, מיד הרים את ידו להצביע שגם הוא תורם, והסביר להם שהוא לא יכול לתרום אלף שקל בחודש אלא בחצי מזה או בפחות ואם יתאפשר הוא יתן יותר מהר וכמובן שהם הסכימו, והם גם אמרו שכל מי שתורם מגיע לו לבוא עם אשתו לסמינר לראות את פרי עמלו מה התוצאות של תרומתו, ונגמרה השבת השמחה וכל אחד פנה לדרכו ולמחרת מצלצל הטלפון בביתו של משה ומי על הקו? אחיו יצחק לאחר חצי שנה של ניתוק מוחלט עם אחיו ומשפחתו, והוא אמר לו שהוא מתכנן לחזור לארץ בימים הקרובים, ומשה אמר לו ברוך הבא אנחנו מחכים לך ומתגעגעים אליך, אם אתה תראה איך אני נראה אני לא חושב שאתה תתגעגע אלי, אני מקבל אותך כמו שאתה, ואכן יצחק הגיע אך המשיך בדרכו.

ובינתיים משה הרויח סכום כסף גדול ממקור לא צפוי והגיע למשרדי ערכים ושילם להם שלושה עשר אלף שק' במזומן, והם הודו לו ואמרו שיש סמינר לרווקים בימים הקרובים והוא יכול לבוא עם אשתו כדי לחזות בתוצאות תרומתו, אלא שהוא דיבר עם אשתו אם היא מסכימה שאחיו יצחק יבוא במקומה במידה שהוא יסכים ואולי זה ישפיע במשהו, והיא הסכימה, ומשה התפלל לאביו שבשמים שירכך את לבו של יצחק לבוא לסמינר, ותפילתו התקבלה ברצון, ויצחק הסכים לבוא לסמינר, אלא שהפעם חיכתה למרצים עבודה קשה ומאומצת, כי מדובר פה בבחור ישיבה מלא תורה לשעבר שכל מה שאתה אומר לו הוא מקשה לך קושיות מהתורה עצמה, ובפרט שיצחק ידע שזה נוגע אליו והוא נאחז בקרנות המזבח להסביר את זה שהוא התרחק מהתורה, אבל הנחש הקדמוני של יצחק לאט לאט החל להידחק הצידה ויצחק עמד מול האמת במלוא הדרה, והחליט שהוא חוזר לדרך המלך בשלבים, אחיו משה חיבק אותו בדמעות, וכעבור כחודש יצחק סיים מסכת תענית, ועשו סעודת סיום מסכת עם כל המשפחה, ובראשם אבי המשפחה שמח לראות את כל בניו למודי ה' וגם את יצחק, ועין אחת לא נשארה שם יבשה.

אפילו זיכית רק יהודי אחד צדקתך עומדת לעד

ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. כידוע שאדם שעמל עם הציבור אזי הרבה מזמנו מושקע לטובת הציבור, וככל שהוא יותר עוסק בזה, כך בקושי נותר לו זמן לעצמו ולביתו, וגם בקושי יש לו זמן ללמוד תורה ואפילו תפילות במנין לא תמיד הוא מצליח לעשותם במאת האחוזים ובכוונה הראויה, כי הוא עוסק עם הציבור, ואזי היצר הרע מנסה להחליש אותו ולומר לו להפסיק עם צרכי הציבור, כדי שילמד תורה כראוי ושיתפלל כראוי, וכל זה היצר הרע עושה כדי למנעו מלעסוק עם הציבור, שהרי המשנה שלנו אומרת ואתם שעוסקים בצרכי ציבור לשם שמים מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם, ואפילו שזיכית רק יהודי אחד שיתחזק בתורה ובמצוות צדקתך עומדת לעד, וקל וחומר אם זכית עוד ועוד יהודים לעשות מצוות, ועד כמה צריך להשתדל נראה מהמעשה הבא.

משפחה חשובה שישבו באבלות על אביהם הדגול שהיה מוסר שיעורי תורה במסירות נפש לא בבני ברק ולא בקרית ספר אלא בלב תל אביב, ושמו היה הרב יוסף פאלוך שנפטר בשנת תשס"ט [2009], והנה באמצע ימי השבעה נכנס לפתע יהודי גבה קומה עם יראת שמים שנסוכה על פניו והתיישב, המשפחה ניסו להזכר אולי זה קרוב מצד האבא ואולי מצד האמא ואולי סתם תלמיד של אביהם, אך הוא לא נתן להם הרבה זמן להרהר, וביקש את רשות הדיבור, וכמובן שהם הרשו לו, אמר להם האיש, אתם לא יודעים איזה אבא היה לכם, אני אספר לכם מקרה אחד מתוך הרבה, יום יום אבא שלכם היה בא ומוסר שיעור בגמרא בתל אביב, גם אם יש עשרה תלמידים או עשרים וגם אם יש תלמיד אחד או שניים וגם אם התלמיד האחד זה היה אביכם בעצמו.

והנה יום אחד היה קור גדול מאוד וגשמי זלעפות מילאו את רחובות תל אביב, ואביכם ידע שהיום אין סיכוי שיבואו תלמידים, אבל כמובן שזה לא מנע מאביכם להגיע, והנה הוא הגיע בקור הנורא נכנס לבית הכנסת ונבואתו התגשמה ואפילו תלמיד אחד לא הגיע, הרב המתין וציפה שאולי בדקות הקרובות יגיע איזה תלמיד אך לשוא, הרב החליט אם לא באים לכאן אני אצא החוצה ואנסה למשוך יהודים לכאן, ואכן הרב יצא ועמד ברחוב וכל מי שעבר בין זקן בין בחור צעיר הרב פנה אליו אם הוא מעוניין לשתות מים חיים שזו התורה הקדושה, אך לא נענה בחיוב משום אדם והסתכלו עליו כאילו חלילה נפל מהירח, הרב לא התייאש ונכנס לבנין מגורים ודפק על הדלת אולי יש פה נשמה של יהודי שצמאה ללמוד תורה, אך הדלת לא נפתחה, הרב חזר לרחוב אך גם שם לא היה כלום, והרב לא מתייאש למרות שאין תלמידים בבית המדרש, וגם ברחוב לא רוצים לבוא וגם בדלת לא עונים.

הרב רואה חבל שמוכן לתליה

הרב החליט לחזור ולדפוק שוב באותה דלת כי אולי דפקתי חלש, והרב דפק יותר בחזקה עוד ועוד, לפתע הדלת נפתחה ונשימתו של הרב כמעט ונעצרה, הוא רואה מולו אדם גבוה נראה מפחיד עם מלא שיער ומביט בו מלמעלה, והחל לצעוק, מי שלח אותך לכאן, הרב החל מגמגם ואמר, באתי לשאול אם אתה מעוניין להשתתף בשיעור גמרא, אבל האיש שאל שוב בצעקה מי שלח אותך לכאן, והרב ניסה לענות שוב אך האיש הכניס אותו פנימה ונעל את הדלת, והכניס אותו לחדר ואמר לו יש לך שלש דקות לענות לי מי שלח אותך לכאן, הרב לא ידע מה לענות, וגם כעבור שלוש דקות הרב ענה את התשובה הראשונה, באתי לשאול אם אתה מעוניין להשתתף בשיעור גמרא ואף אחד לא שלח אותי! האיש תפס אותו והוביל אותו לחדר אחר, הרב רואה שם חבל שמוכן לתליה והחל לומר וידוי.

אלא שהברנש אמר לו, כבוד הרב אל תפחד החבל תליה הזה לא מיועד בשבילך, אני הסתכסכתי עם ההורים שלי ואני נמצא בבית הזה לבד כבר ארבעים שנה, בלי אשה בלי ילדים ואני כמעט לא יוצא בכלל מהבית, רק פעם בשבוע אני הולך למכולת לקנות מצרכים לכל השבוע, ואף פעם לא דפקו לי על הדלת אפילו לבקש תרומה, ואין לי קשר עם שום אדם בעולם, והיום הוא כבר חשב לשים קץ לחייו האומללים כל כך, ולכן הוא הכין את החבל תליה, אלא שלפני שהוא הכניס את ראשו פנימה החלו מחשבות טובות לעלות במוחו, ופניתי אל בורא העולם ואמרתי לו, אם אני חשוב אצלך, ואתה רוצה להשאירני בחיים תן לי סימן, ואיך שאמרתי זאת, מיד שמעתי דפיקות על הדלת, הבנתי שזה אות וסימן מבורא העולם, שהרי ארבעים שנה לא שמעתי מעולם דפיקות על הדלת, הורדתי את החבל מהצואר וניגשתי לאט לאט אל הדלת, אלא שלא ראיתי אף אחד, ואמרתי לעצמי שאני כנראה מדמיין ששמעתי דפיקות וחזרתי אל החבל לאט לאט ושוב הנחתי את החבל על הצואר, ושמעתי שוב פעם את הדפיקות שלך כבוד הרב וזה הסימן שלי מהשמים, וכל אשר תאמר אלי אעשה.

והרב לקח אותו וקירב אותו לצור מחצבתו, והוא התחתן ונולדו לו כמה ילדים, ואם תשאלו מנין לי הסיפור הזה, אמר האיש שהגיע לנחם אותם, פשוט מאוד אני הוא אותו האיש, כמה שכרו של אותו צדיק שהגיע ביום סגרירי ביותר ורואה שאין אנשים ולא מתייאש אלא הולך לרחוב ומוכן לבייש את עצמו ולשאול את האנשים, לא במאה שערים או בבני ברק אלא בלב תל אביב וכל זה ביום קריר ביותר, וכשהאנשים ברחוב לועגים לו הוא לא אמר לעצמו זהו עשיתי הכל, אני יכול לחזור לביתי או אפילו לבית הכנסת ללמוד לבד, אין הוא אומר כך, אלא דופק על בתים למרות שיש קצת סכנה בדבר אולי יצא לו אדם מסוכן, והתוצאה ידועה, ללמדנו שכשאנו עושים מצוה קטנה או גדולה אזי נשתדל לעשות אותה בכל הכוח, וגם אם אנו רואים שהמצווה חומקת מאיתנו לא נוותר ונרדוף אחריה כי כבר אמרו חז"ל (מגילה ו':) יגעת ומצאת תאמין.


משנה ג


תמים תהיה רק עם ה' אלוקיך

הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. מלמדים אותנו חז"ל, שלמרות שכתוב בתורה תמים תהיה, זה לא אומר שתמים תהיה עם כולם ולא תשאל שאלות ותחקור חקירות, אלא מותר ואפילו צריך לשאול ולברר שלא תצא קרח, ומה שכתוב תמים תהיה, הכוונה זה עם ה' אלוקיך, כמו שכתוב בפסוק (דברים י"ח, י"ג) אבל עם בני אדם אין צורך לנהוג בתמימות, והמשנה הזו מזהירה אותנו קל וחומר שעם אנשי הרשויות בפרט לפני הבחירות שהם מבטיחים לך הבטחות למיניהם, אזי אל תאמין להם כל כך מהר כי הם נראין כאוהבין בשעת הנאתן, אבל אחר שהם נעשו שרים בכנסת או ראשי ערים וכיוצא בזה, הם כבר לא יסתכלו עליך גם כשתהיה דחוק.

וסיפר לי יהודי צעיר שאביו היה איש ציבור מפורסם, והנה ביום מן הימים הוא נפטר לעולמו והגיעו אנשי ציבור וחברי כנסת, ואחד מחברי הכנסת הספיד אותו ואמר עליו דברים טובים, ואמר שהם היו חברים מאוד טובים בלב ובנפש, והוא הכיר אותו לפני ולפנים, והבן התרגש בלבו שהחבר כנסת כך הכיר את אביו, ואחר זמן פגש הבן את אותו חבר כנסת, ואמר לו שלום כבודו אני הבן של פלוני אלמוני אתה זוכר? החבר כנסת קימט את מצחו, ואמר כן בודאי שאני זוכר תמסור לו דרישת שלום חמה ממני, ואז הבן הבין כמה "באמת" הוא היה חבר שלו שאפילו הוא לא זוכר שהוא הספיד אותו בהלוייה, ולכן המשנה מזהירה אותנו הוו זהירין ברשות שאמנם הם נראין כאוהבין בשעת הנאתן אבל אין עומדין לו לאדם בשעת דחקו.

הוו זהירין ברשות. אפשר לרמוז בדרך רמז שצריך להיות זהיר בדברים שהם רשות לעשות אותם, למרות שהם באמת לא אסורים מבחינת ההלכה, וגם הם לא מצוה, אלא אם תרצה תעשה ואם לא תרצה אזי לא תעשה, אף על פי כן תמיד טוב לבדוק ולראות אולי אפשר להימנע מזה, וגם דבר שהוא מותר אזי הרבה פעמים הוא מיותר.

נגמר להם הכסף באמצע הבניה הגדולה

ומעשה שהיה לפני עשרות שנים בשני יהודים עשירים גם בכסף וגם ביראת שמים לאחד קראו משה ולשני שמעון, והנה יום אחד הם קנו שטח אדמה בתל אביב על מנת לבנות שם בנין למשרדים וכן למפעל ולמכור או להשכיר, והם החלו לבנות ואט אט הם הוזילו את כספם והבינו את מאמר חז"ל (סוטה י"א.) כל העוסק בבנין מתמסכן, והם גם הבינו שבשביל מפעל צריך הרבה יותר חומר של ברזל וכדומה, וממילא ההוצאות של הבנין עלו בהרבה יותר ממה שתכננו ולאט לאט נגמר להם כל הכסף כשהם באמצע הבניה הגדולה, ובלית ברירה הם לקחו הלוואות והמשיכו לבנות אלא שגם ההלוואות נגמרו והבנין עדיין לא גמור, והם חשבו בתחילה לנסות למכור אותו כך, אלא שהם עשו חשבון והבינו שזה רק יגרום להם לכיסוי החובות ואת כל כספם שהשקיעו הם יפסידו, ולכן הם שוב ושוב לקחו הלוואות, וסוף סוף הבנין היה מוכן עם המון המון משרדים וגם מפעלים לכל המעוניין לקנות או לשכור.

ובהתחלה הגיעו כמה אחדים לשכור כמה משרדים במחירים נמוכים והבעלים נמנעו, כיון שחשבו שאם יבוא מישהו וירצה לקנות את כל הבנין, השוכרים יפריעו, ואכן עבר זמן לא קצר והנה הגיעו אנשים רציניים בעלי חברה גדולה ומפורסמת שהיתה באותו זמן ורצתה לקנות את כל הבנין במחיר מאוד גדול, שגם יכסה להם את כל החובות וגם ישאר בידם המון המון כסף להם ולזרעם להרבה שנים, אבל היה בעיה אחת? שהחברה הזו פתוחים גם ביום שבת קודש, ולמרות שלכאורה אני לא אשם, אני מוכר להם בנין והם יעשו עם זה מה שהם רוצים, אף על פי כן, משה אמר לשמעון שהוא לא עושה שום צעד בלי לשאול את החזון איש, אמר לו שמעון בוודאי לך תשאל את הרב, והחזון איש שמע את הענין, ואמר שלא למכור לחברה שמתכוונים לפתוח בשבת, ומשה קיבל את הדברים כנתינתן מסיני, ואמר לחבירו אנחנו לא מוכרים, וה' ישלח לנו קונים אחרים שומרים שבת.

אלא שעובר זמן ובעלי החוב מתחילים להציק ואין קונים באופק, שמעון פנה למשה ואמר לו, תלך שוב פעם לחזון איש ותסביר לו שהמצב דחוק ביותר ובעלי החוב מנדנדים, ומי יודע אם תהיה הזדמנות נוספת, ואנו בעצם רק מוכרים להם את הבנין ומה איכפת לנו מה הם יעשו עם זה? ואכן משה ניגש שוב פעם לחזון איש, ואמר לו את דבריו של שמעון שהמצב דחוק ביותר, האם הרב יכול להתיר בשעת הדחק, אבל החזון איש במקום לענות אמר לו תשמע.

היה פעם אדם מסויים שהלך בדרכים והוא היה צמא מאוד והרגיש שבזמן הקרוב אם הוא לא ימצא מים הוא כנראה ימות בצמא, והוא ממשיך ללכת באיזור שומם וריק מאדם והצמאון גובר בו מאוד מאוד, ולפתע הוא שומע זרימה של מים, הוא מתקרב למקום ומה הוא רואה, שאכן יש זרימה, אבל של מי שופכין [ביוב] והוא ידע שאם הוא ישתה הוא לפחות לא ימות בצמא, אבל הקיבה שלו תקבל קלקול והוא יצטרך לשהות בבית החולים להתרפאות בניתוחים מסובכים, אבל רצון החיים גדול והוא עצם את עיניו ואת חוטמו ושתה ושתה ושתה, והוא הרגיש שהוא כבר לא צמא אבל הבטן מתחילה לכאוב, והוא המשיך ללכת והוא שומע שוב זרימה של מים, אלא שהפעם אלו היו מים חיים ומתוקים והוא הבין איזו אכזבה, שאם הוא היה ממתין מעט היה זוכה לשתות מהמים הזכים, ועכשיו הוא צריך לילך לבית החולים, וכך באמת הוא עשה עד שהתרפא.

והוא הדין אצלכם אמר החזון איש, מצד אחד יש קונים אבל זה מי שופכין איך תוכלו לישון בלילה, כאשר במקום שבניתם במו כספכם מחללים את השבת נגד בורא העולם, שאמר לשבות בשבת, אם יש קונים סימן שבקרוב יבואו קונים אבל שומרי שבת, ואכן משה יצא משם מעודד מאוד וסיפר לשמעון את הדברים, ואכן לא עבר זמן והם מכרו את כל הבנין לחברה ששומרים שבת בסכום כסף גדול מאוד וכולם קיבלו את כספם וגם להם וליורשיהם נשאר עד בלי די. [הרב בידרמן].

מי שיענה על החידה יקבל פרס גדול

הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. מעשה שהיה באחד הרבנים הגדולים בעל ספר שי למורא, שהיה מאוד מקורב למלכות, והמלך העריך אותו מאוד והיה שומע ממנו עצות, ואחד השרים המוסלמים היה מראה לרב כאילו הוא אוהב אותו, והיה שואל אותו שאלות בקשר לדת, והרב היה מתחמק מלענות לו כדי לא לעורר שנאה.

והנה פעם אחת השר פנה לרב ואמר לו כבוד הרב למה אתה לא עונה לי הרי אני אוהב אותך ואני רוצה שתזכה להיות בגן עדן, ומוחמד אמר מי שיהיה מוסלמי יזכה לגן עדן נפלא, ומי שלא, אזי יענש עונשים חמורים מאוד למעלה, למה אתה לא עונה לי על השאלות שלי, האם זה סימן שאתה מודה שהדת שלנו היא הנכונה והקדוש ברוך הוא שנתן לכם את התורה, עכשיו הוא מעדיף אותנו, הרב קימט את מצחו ואמר לו, האמת הייתי עונה לך, אבל אני טרוד באיזו חידה שהיתה היום בעיתון ומי שיענה יקבל פרס גדול, ואני מנסה לחשוב על הפתרון, מה היתה החידה הקשה שאל השר?

אמר לו הרב, החידה היא שהיה מדינה שהיו בה לא מעט גנבים, והחליט המלך להעניש את כל מי שיגנוב שיכרתו לו את היד, ואכן הגניבות פסקו כליל, אלא שהיו הרבה תלונות של הורים שבניהם נעשו בעלי מומין ואין להם ידים, והמלך אמר לשר הביטחון לבטל את כריתת היד ולהעניש בעונש הראשון של מעצר לכמה שנים, ואחר שבוע הגיע שר הפנים לשר הביטחון ואמר לו שהמלך אמר לבטל את העונש הקל ולהחזיר את העונש החמור של כריתת ידים כי הגניבות מתחילות לחזור שוב.

והחידה היא, האם שר הביטחון צריך להאמין לשר הפנים ולהחזיר את החוק החמור, או שכל עוד הוא לא שמע את זה מהמלך עצמו אסור לו להאמין? האם המלך בפעם הראשונה אמר לשר הביטחון בעצמו, או שהוא שלח שר אחר שיאמר לו, שאל השר המוסלמי את הרב, המלך בכבודו ובעצמו טרח והגיע ואמר לשר הביטחון לשנות את החוק, אם כך אמר השר המוסלמי, התשובה פשוטה מאוד, אני מתפלא על הרב שלא ידע בעצמו את התשובה, אם המלך בכבודו ובעצמו הגיע לומר לשר לשנות את החוק, אזי כל זמן שהמלך לא יגיע בעצמו לשנות את החוק אסור לו לשמוע לאף אחד, כי יכול להיות שהם מנסים להפיל אותו בפח.

אתה בעצמך ענית על השאלה

הרב הנהן עם הראש ואמר לשר, אתה צודק התשובה שלך נכונה מאוד. אם כך אמר השר המוסלמי הבה ונדון במה ששאלתי אותך מקודם, מדוע אתה לא עובר לעם שלנו? הרי זה יותר טוב ומובטח לך גן עדן? אני חושב שאתה בעצמך ענית על השאלה, אמר הרב שהרי המלך הגדול והנורא הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה בכבודו ובעצמו, במעמד אדיר שכל העולם שתק, והגלים לא זזו וציפור לא צייץ, וה' אמר אנוכי ה' אלוקיך וכו' ואתה טוען שבא מוחמד ואומר שהקדוש ברוך הוא אמר לו שאתם העם הנבחר, הרי אתה אמרת שכל זמן שהמלך לא בא בכבודו ובעצמו אין לשמוע לאף אחד.

השר המוסלמי הנהן בראשו ואמר לרב אתה צודק, כדאי שכל אחד ישאר בדתו ונישאר חברים. ועל זה המשנה רומזת הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן ונראין כאילו הם אוהבים אבל צריך הרבה זהירות כדי לא ליפול בפח שלהם.

מיטה משובחת עם מזרון כראוי

הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. אפשר לפרש שזה רומז לגוף האדם, שהאדם נותן לגוף הזה להינות ולהתענג כמה שיותר, ואם הוא רעב הוא מיד דואג לו למזון, ובדרך כלל למזון משובח בשר ודגים וסלטים מובחרים, ואם הוא צמא אזי מיד הוא דואג לגוף שישתה, ובדרך כלל זה משקאות משובחים, ואם הגוף עייף אזי הוא דואג לתת לגוף מנוחה אבל לא על הרצפה אלא מיטה משובחת עם מזרון כראוי, ואם הגיע החורף הוא מכסה את גופו בשכבות כראוי וגם דואג למטריה שחלילה הגוף לא יתרטב בגשם, וכמובן שהוא מוכן לשלם משכנתא שלושים שנה כדי שיהיה לגוף הזה קורת גג ואם אפשר שזה יהיה קומת קרקע כדי שהגוף לא יסבול מדי ויצטרך לעלות מדרגות, ואם מגיע הקיץ הוא דואג מיד לגוף להזמין חדר או שניים במלון חמש כוכבים עם חמש ארוחות ביום ובריכה וכל שאר התענוגים.

ואם אחר כל אלה התענוגות הגיע צום תשעה באב או יום הכיפורים, והגוף המפונק לא קיבל אוכל ושתיה, כבר הוא מראה את אותותיו ומתחיל להציק לאדם שזו הנשמה, והגוף מכריז אני רעב אני צמא אני חלש וגם הפנים נראים קצת עצובות, וכל זה למה כי הגוף הורגל לתענוגות, שעל זה המשנה רומזת שאין מקרבין לו [שזה הגוף] לאדם שזו הנשמה אלא לצורך עצמן שזה העצמות והבשר בגוף האדם, שכל זמן שיש אוכל ושתיה ועונג הגוף רגוע ונראה כאוהב אבל כשהנשמה שזה האדם חסר לה תורה ומצוות ומעשים טובים את הגוף זה לא מעניין.

ולעומת זה אדם שגדל בלי תורה ובלי שבת ותפילין ובלי צניעות אף על פי כן הנשמה שזה החלק העיקרי שבאדם שחי לנצח נצחים, לא גורמת לאדם דיכאון ועצבות, אלא מדי פעם הנשמה לוחשת לאדם וגורמת לו להרהר ולשאול מה תכלית חיי, האם באתי לכאן מהעולם העליון רק כדי לאכול ולשתות ולישון ולעבוד ולטייל, וכי בשביל זה הקדוש ברוך הוא נפח בי נשמה חלק ממנו ממש, אבל היא לא מצערת את האדם כמו הגוף, ואם ביום מן הימים הוא מתחיל טיפה בתהליך של תשובה, אזי הנשמה מתחילה לעודד אותו והוא מקבל שמחה ואושר בלי קץ, למרות שעשרים או שלושים שנה הנשמה לא קיבלה טיפת מזון.

ולכן המשנה שלנו מזהירה אותנו להיות זהירים ברשות שזה הגוף שרוצה דברי רשות ולא מצוה, ולא צריך להשקיע בו יתר על המידה, אלא להשתדל להשקיע בנשמה שזה האדם עצמו, שהנשמה אף פעם לא מאכזבת, והבה ונראה מעשה כשמשקיעים בנשמה ופחות בענייני הגוף אזי זוכים לדברים נעלים ביותר ומעשה שהיה כך היה.

כל יום היה חוזר לביתו עם הרבה מאוד כסף

יהודי שהיה חי בג'רבא בעניות גדולה ממש, ובקושי הספיק לו ולאשתו לחם צר ומים לחץ ולא רק לו אלא לכל יושבי האי ג'רבא, עד שיום אחד אמר האבא ששמו היה רחמים מזוז לאשתו שהם צריכים לעזוב פה ולעבור לטוניס, וכבר אמרו חז"ל (בבא מציעא ע"ה. ובירושלמי שבת ו') משנה מקום משנה מזל, ואכן האשה קיבלה זאת בהבנה והם ארזו את מטלטליהם ועברו לגור בטוניס, וההצלחה אכן האירה להם פנים, ואבי המשפחה החל להתעסק בבדים וכל יום היה חוזר לביתו עם הרבה מאוד כסף, עד שהרשו לעצמם לקנות בית עם גינה מסביב, באיזור של מזג אויר טוב ועצי פרי מסביב לבית, והאבא הרגיש שהוא עשה צעד מאוד נבון שעזב את ג'רבא ועבר לטוניס.

והנה ערב אחד הוא חוזר מהעבודה שמח וטוב לב, ובפרט שהכיסים היום מלאים בהרבה כסף, ולמרות שהוא היה עייף מאוד מהעבודה הקשה, הוא גם ידע שכל ערב הוא חייב ללמוד עם בנו שעתיים של תורה, אלא שבכניסה לביתו הוא הבחין שאשתו עצובה מאוד ואפילו דמעה מבצבצת לה מזוית עינה, ניגש הבעל המסור ושאל את אשתו, מדוע נפלו פנייך אני האמת כבר כמה ימים ראיתי שאת קצת עצובה, אבל הפעם אני רואה שאת אפילו בוכה, ואני לא מבין, תראי איך ההצלחה מאירה לנו פנים, ואיך אנו מתעשרים מיום ליום, ואפילו אנו גרים בבית קרקע מרווח ביותר, וגם מבחינה רוחנית אני ברוך ה' מתפלל שלוש תפילות ביום במנין וגם לומד שעתיים כל יום עם הבן היקר שלנו, אני ניסיתי לשאול אותך כבר כמה ימים למה את עצובה והתחמקת ולא ענית, אבל עכשיו אני לא מוכן לוותר, תגידי לי את כל האמת.

אני חוששת שאנו מועלים בפיקדון שלנו

כששמעה האשה את דברי בעלה אמרה לו כשדמעות שוטפות את פניה, אתה צודק מבחינה גשמית אתה עשית צעד נכון שעברנו לפה, יש לנו בית טוב ואוכל בשפע וכל מה שאנו צריכים, ולא כמו בג'רבא ששם היינו חיים בעוני גדול ובית קטן, אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה נפלאה שלא כל אחד זוכה לזה, והמתנה זה הבן שלנו, שהוא חכם מאוד ונפשו חשקה בתורה וכאן בטוניס הוא לא יכול להתעלות בלימוד התורה כראוי לו, כי הרמה בתלמוד תורה כאן נמוכה בהרבה מאוד מאשר היה בג'רבא, ואני חוששת מאוד שאנו מועלים ולא נוהגים כראוי בפקדון שניתן לנו, ואני יודעת שאני מבקשת ממך בקשה מאוד לא קלה, לחזור לג'רבא לימי העוני אחרי שהתרגלנו לתפנוקים, אבל כל זה איננו שווה לי כשאני רואה את הבן היקר והחכם שלנו לא מתעלה בתורה כמו שהוא יכול להוסיף ולעלות.

הבעל היה המום ביותר, הוא לא ציפה ולא חלם שאשתו תרצה לחזור לימים של העוני והדחק, והוא ניסה לומר לאשתו אני הרי לומד איתו כל יום שעתיים, ואני עושה כל מאמץ שהבן יגדל בתורה, והאם שכחת שהיו לנו ימים שגם בשבתות וחגים לא היה לנו בשולחן לא בשר, ולא דגים, לא סלטים, ולא יין ועשינו קידוש על לחם יבש, האם את רוצה לחזור לימים הקשים האלה, שהרי עכשיו ברוך ה' יש לנו שפע גם בחול, וקל וחומר בשבתות וחגים, אבל האשה אמרה טוב לי פת חרבה ויבשה ובלבד שבני ילמד תורה בהתעלות עם חכמי ג'רבא ששם הוא יעלה פי כמה וכמה, שהרי אחד התפקידים החשובים ביותר של האשה זה לגדל את בניה לתלמוד תורה, ואם אני מועלת בפקדון שה' נתן לנו בשביל דירה נאה וכלים נאים כשבנינו עלול לא לצמוח את מה שנועד לו למה לי חיים!

הבעל הבין שהאשה צודקת, אבל היה לו קשה מאוד לוותר על כל ההצלחה, וכל גורל הילד היה נתון להכרעתו, אך לבסוף היצר הטוב ניצח, והוא הסכים שכל המשפחה יחזרו לג'רבא והוא יבוא פעם בחצי שנה הביתה ולחגים, למרות הקושי שהדבר גרם לו וגם למשפחתו, והילד הזה גדל וצמח בלימוד התורה עד שנעשה לאחד מגדולי אותו הדור, הלא הוא הרב הגאון רבינו מצליח מזוז הי"ד, שבניו הצדיקים ממשיכי דרכו המשיכו את הישיבה שהיתה בטוניס כסא רחמים, והוציאו ומוציאים ויוציאו ממנה תלמידי חכמים מובהקים בקיאים בכל התורה כולה.

וכשנפטרה האשה הצדקת הזו, אזי בנה הגאון רבי מצליח מזוז הספיד אותה ואמר, שלי ושלכם שלה הוא שהיתה מוכנה לוותר על הכל וגם שבעלה יבוא רק פעמיים או שלוש, לא בשבוע לא בחודש אלא בשנה, ובלבד שבנה יהיה לא מהנדס לא עורך דין ולא טייס אלא תלמיד חכם, וכמה מוסר יש בסיפור הזה לכל אבא ואמא שיעדיפו לוותר על משרות מכובדות לבניהם ובלבד שיצאו לומדי תורה, והפלא יועץ אומר (ערך אהבת הבנים) שגם אם האדם לא זכה שכל בניו יהיו לומדי תורה, ישתדל שלפחות אחד מהם יוקדש כולו לתורה כעין מעשרות שאחד מהבנים יהיה קודש לה'.


משנה ד


תתן לה כמה שאתה אוצה

הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הוא היה אומר, זה רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, ומה הוא אומר? עשה רצונו כרצונך, שלכאורה זה לא מובן, שהרי אם כל אחד יעשה את רצון ה' כרצונו כלומר איך שבא לו אזי יש לאדם רצונות נגד התורה, והוא רוצה לעשות עבירות ולא מצוות, וכי מותר לאדם לעשות זאת?

אלא יובן על פי מעשה, באדם שהיה באמריקה ולא היה לו אישור יציאה לארץ, לפחות לכמה שנים והוא רצה לשלוח כסף לאשתו ולא היה לו הרבה אפשרויות, ולכן הוא בחר בשכינו שעולה לארץ הקודש בעוד כמה ימים, והוא פנה אליו ואמר לו יש לי כאן עשרת אלפים דולר ואני חייב לשלוח לאשתי כסף, אלף דולר תקח לך "דמי טירחה" ותשעת אלפים תתן בבקשה לאשתי, אבל השכן שידע שאין לו שום דרך לשלוח את הכסף, אמר לו אם אתה רוצה שאקח לאשתך אזי אתן לה רק אלף דולר וכל השאר יהיה שלי, ואם אתה רוצה טוב ואם לא, אני לא לוקח שום דבר.

הבעל שמע את הדברים ואמר אני יתן בידך את כל הסכום ותתן לה כמה שאתה רוצה, שמע האיש את דבריו ושמח מאוד. ולקח את כל העשרת אלפים ונסע לארץ ישראל, הלך לאשתו של האיש והביא לה אלף דולר, האשה שאלה אותו כמה בעלי הביא לך, והוא אמר שבעלה הביא לו עשרת אלפים דולר, ואמר לי לתת לך כמה שאני רוצה, ואם כן תגידי תודה שלא הבאתי לך עשר דולר. האשה היתה בטוחה שבעלה לא טיפש ובוודאי שהוא לא התכוון ליתן לאיש את כל כספו שעבד עליו מאוד קשה, ולכן היא הלכה אל רב העיר שהיה גם ירא שמים וגם חכם גדול, והרב הזמין אותם אצלו לדין תורה וכל אחד טען את טענותיו.

והרב פסק את הדין שהשליח צריך ליתן לה תשעת אלפים דולר, ורק אלף דולר יקח לעצמו, והשליח לא האמין למשמע אזניו, וביקש מהרב שיסביר לו על פי מה הוא פסק לכאורה ההיפך ממה שצריך, אך הרב לא נראה כמתרגש וענה לו בפשטות, מה האיש אמר לך? הוא אמר לי שאני יתן לה כמה שאני רוצה, אם הייתי רוצה הייתי נותן לה הרבה פחות, ואיך כבוד הרב רוצה לגזול ממני את "כספי"? אמר לו הרב אתה צריך לתת לה כמה שאתה רוצה, וכשנתת לה אלף דולר, גילית בעצם שאתה רוצה תשע אלף דולר, ואת מה שאתה רוצה לקחת את זה תתן, ואם היית נותן עשר דולר אזי זה מה שהיית מקבל, האיש הנהן בראשו והבין כמה הרב צודק.

תדאג שלא יהיו כתמים בנשמה שלך

והדברים אמורים כלפי כל יהודי וכלפי הגוף והנשמה, שאת הגוף בדרך כלל מפנקים יתר על המידה, ודואגים לו לכל רצונותיו, אם זה ביגוד לקיץ ואם זה ביגוד מתאים לחורף וגם לשאר העונות, ואם זה שדואגים להאכיל ולהשקות אותו גם כשהגוף שבע ומשתדלים למלא את כל סיפוקו ורצונו, ועל זה אומרת לנו המשנה עשה רצונו של הקדוש ברוך הוא כלומר תדאג לנשמה שהיא חלקו של הקדוש ברוך הוא כרצונך, כלומר כמו שאתה ממלא את הרצונות שלך שזה הגוף, וכמו בסיפור שראינו שאת מה שאותו אדם רצה שזה רומז לגוף, את זה צריך ליתן לנשמה, אם אכלת בהתלהבות אזי תברך גם בהתלהבות, אם אתה אוהב לישון אזי תאהב גם לקום, אם עשית בר מצוה מפוארת אזי תקנה גם תפילין מפוארות ומהודרות, אם אתה דואג שלא תהיה שריטה ברכב שלך אזי תדאג שלא יהיו כתמים בנשמה שלך.

וכמובן שגם מי שלא דואג לגוף הוא מחוייב לדאוג לנשמה, אלא שהמשנה רומזת שזה קל וחומר ומה הגוף שהוא בא מעפר וחוזר לעפר בכל זאת משקיעים בו כל כך הרבה, אזי קל וחומר לנשמה שהיא קיימת לנצח נצחים, וכן היה רגיל לומר רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל כשם שבחפצי אדם אם יבנה לו בית או יתקין מלבוש לעצמו, רגיל לומר כיון שאני כבר עושה אעשה מן המובחר למען יעמוד ימים רבים, כה יעשה גם בחפצי שמים, כל מצוה שמקיים או כשלומד תורה יעשה מן המובחר.

אני הקטן אעזור לרב?

עשה רצונו כרצונך. סיפר רבי אלימלך בידרמן שליט"א, ישנו בדורנו אחד מגדולי ישראל ידוע ומפורסם אשר העיד על עצמו בשמחת אחד מצאצאיו, כי כאשר היה נער צעיר לימים היה עושה הרבה בלאגן ומסרב ללמוד, כך שלהוריו ומוריו לא היתה נחת ממנו כלל, והם לא האמינו שיכול לצאת ממנו משהו, עד שיום אחד התייאש ממני המלמד שלי ולקח אותי אל רב העיר, הרב קיבל אותי בחביבות ואמר לי אני צריך את עזרתך, קיבלתי הרגע דין תורה קשה ומסובך וברצוני שתעזור לי לפתור אותו, התפלאתי עד מאוד, אני הקטן אעזור לרב? הרי אני בקושי לומד בכיתה דברים פשוטים, כך חשבתי לעצמי, אך המשכתי להאזין לרב העיר שהתחיל לפרט לפני את הדין תורה, באו לפני היום נעליים, והם טענו כי הם תובעים לדין את ספרי התורה, ולמה הם תובעים אותם לדין תורה? אצטט לך את דבריהם מילה במילה.

עם תחילת דרכנו לפני שהפכנו להיות נעליים היינו חלק מעורה של הבהמה שאכלה להנאתה ברפת ונהנתה מכל רגע בשמש הנעימה, לידינו היתה פרה נוספת שאכלה מאותו אבוס שאכלנו אנו, שתתה מהמים שלנו ונהנתה מהשמש בדיוק כמונו, אלא שיום אחד הגיע לרפת יהודי, אשר מלאכתו היתה כתיבת ספרי תורה, והוא ביקש לקנות את הפרה שלידינו, הוא קנה את הפרה במחיר מלא, שחט אותה ואכל את בשרה ומהעור של גופה הכין קלף לצורך כתיבת ספרי תורה עליו כתב את אותיות התורה הקדושות כשבסיום הכתיבה ערכו לספר תורה חגיגה גדולה ברוב פאר והדר, כולם יצאו מהבתים ונשקו אותו, רקדו בפניו, וחלקו לו כבוד גדול עד היכנסו אל ההיכל הקדוש, במידה וחלילה יפסל ספר התורה יערכו לו הלוויה ויטמנו אותו בקבר בכבוד רב, ואילו אנו הנעליים תראה מה עלה בגורלנו?

יום אחרי שקנה הסופר סת"ם את הפרה לידינו, הגיע אל הרפת יהודי העוסק לפרנסתו כסנדלר וביקש לקנות את הפרה שלנו, הוא שחט אותנו אכל את בשרנו ומהעור שנותר מאיתנו, הוא הכין נעליים פשוטות לבני העיר אשר כולם דורכים עלינו ומזלזלים בנו, ואף לא מתביישים להכניס אותנו אל הבוץ אל הטיט והרפש הנוראים, עם כל זה בשעה שכבר לא זקוקים לנו, משליכים אותנו אל האשפה ללא שום רגש, וכעת יפסוק לנו הרב מדוע האפליה הזו, מדוע את הפרה שלידינו עשו ספר תורה מכובד וקדוש, ואילו אותנו עשו נעליים בזויות ופשוטות? סיים הרב את המעשה ושאל, נו ילדון יקר, מה אתה אומר עם מי הצדק?

הם עברו תהליך מאוד מיגע

אכן הנעליים צודקות, השבתי, מדוע עשו מהן דבר כה פשוט הנזרק לאשפתות? רק שכחתי לומר לך דבר אחד הוסיף הרב, אל תשכח את הדרך שעבר כל אחד מהם, העורות שהגיעו מהפרה הראשונה עברו כברת דרך מייגעת וארוכה עד שנעשו לספרי תורה, תחילה עיבדו אותם עם מכונות גדולות וכבידות ומתחו אותם, אחר כך כיבסו אותם וניקו אותם ביסודיות, חבטו בהם שוב בחזקה כדי שיהיו דקים ביותר, ולאחר כל הסבל והצער שעברו, התיישב הסופר בביתו, טבל את קולמוסו בדיו שחור וביגיעה עצומה חרט ורשם עליהם את האותיות בקדושה כשהוא מכוון בכל עת לשם קדושת ספר תורה.

הנעליים להבדיל עברו תהליך קצר ופשוט, לא חבטו אותם ולא עינו אותם כחברותיהם, רק מעט מתחו אותם בצורת הנעל של בני האדם ותפרו אותם בתפירה קלה, אם זה כך, פניתי אל הרב בחיוך, כעת הכל מובן, מדוע מגיע לספרי התורה כבוד שכזה, שהרי הם עברו הרבה עמל ויגיעה, בעוד שהנעליים בקושי הצטערו ועמלו.

חייך אליו הרב בחיוכו הנעים ואמר, זה הדבר שרציתי ללמד אותך, אם תרצה לזכות בכתר התורה ולהיות לאחד מגדולי הדור בעתיד, עליך לעמול ולהתייגע הרבה על דברי התורה המתוקים, בנוסף לתיקון המידות ושבירת התאוות, הרי שאם תעשה כך תהיה בדיוק כמו ספרי התורה ותתרומם מעל כל העם, ותזכה לכתר התורה, אך אם חלילה תבחר שלא להתאמץ, אלא לחיות ברוגע ובנעימות בלי לעמול על המידות ובלי להתאמץ בתורה, הרי ודאי שלא תגיע לגדולות ולא תוכל לטעון טענות, כפי שטענו הנעליים, מדוע אנו פשוטות וזולות, חתם גדול הדור, מיד באותו רגע, חדר המסר עמוק בלבי והחלטתי להתמסר לעמל התורה ולעבודת המידות לפי הכוחות שנתן לי ה' יתברך עד שבאתי למעמדי היום מזה למדתי שמי שעמל היום יהיה הגדול של מחר.

אם את לא עוזבת את הגדר אני שוחט אותך

עשה רצונו כרצונך. לפעמים האדם מגיע לדרגה נעלה וגבוהה שאפילו רצון עצמי אין לו, וכל רצונו זה לעשות רצון אביו שבשמים, וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים מ') לעשות רצונך אלוקי חפצתי וכו'. ונראה מעשה נורא שסיפר הרב שלמה לווינשטיין שליט"א, מעשה שהיה ברב גידל אייזנר זצ"ל שסיפר לתלמידו, הייתי במחנות ההשמדה של היטלר ימ"ש, הנאצים רצחו את רעייתו וכל בני משפחתו, ורק בתו היחידה נשארה לו, את הנערה הזאת חנן הבורא ביופי מיוחד, קיבלתי על עצמי לשמור עליה מכל משמר ויהי מה, עברו חודשיים ובאחד הימים הגרמנים ימ"ש הפרידו ביני לבין הבת שלי, אך למזלי העבירו אותה למחנה נשים שהיה צמוד למחנה שלי, בכל זמן פנוי הייתי נצמד לגדר המחנה עומד ומביט בה, נשארתי איתן בהחלטתי, לשמור מכל משמר על הבת שלי היחידה.

והנה יום אחד מפקד גרמני ימ"ש עבר במקום ראה את הנערה וחמד את יופיה, הוא הרים אותה כדי להעביר אותה מעל הגדר והיא נתפסה בכל כוחה בגדר, הגרמני הוציא סכין גדול ואמר לה אם את לא עוזבת את הגדר אני שוחט אותך כאן, הבת שראתה אותי עומד מרחוק, צעקה אבא, מה עלי לעשות במקרה הזה?

רצתי אליה ואמרתי לה, על זה ציוותה התורה יהרג ואל יעבור, היא שמעה זאת ונתפסה בגדר בכל כוחה, הגרמני כעס, נעץ בה את סכינו ושחט אותה לעיני, המשיך הרב גידל ואמר, ועדיין לא נאנחתי ולא צייצתי שום דבר בפי, ידעתי שזה רצון בוראי שביתי האחרונה תמסור נפשה על קדושת בת ישראל, הרי שזה הטוב ביותר עבורה ועבורי, ולכן לא נאנחתי כלל. הסיפור הזה לא לפני אלפיים שנה וגם לא אלף אלא פחות ממאה שנה, אדם שאיבד כבר הכל וגם את בתו שוחטים לו מול העיניים והוא אפילו לא נאנח אלא מבין כי בזה בחר ה', ואם זה רצונו אזי זה רצוני וזו דרגה עצומה של עשה רצונו כרצונך, שכבר אין לו שום רצון עצמי וכל רצונו זה לעשות רצון ה' יתברך.

לא הסחתי דעתי מעול מלכות שמיים

וכעין מה שמובא בגמרא (ברכות ב':) מעשה ברבן גמליאל שקרא קריאת שמע של ערבית בליל חופתו למרות שההלכה אומרת שחתן לא יקרא קריאת שמע בליל חופתו כי הוא לא יכול לכוון [בזמנינו קוראים גם ביום החופה כי גם כך אנחנו לא יודעים לכוון כל כך], שאלו אותו תלמידיו ואמרו, למדת אותנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון של חופתו? איך כבוד הרב קורא? אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני עול שמים אפילו שעה אחת, ולכאורה זה פלא, וכי רבן גמליאל שהיה נחשב לגדול הדור ונשיא ישראל יעבור על הלכה שהוא בעצמו לימד אותה? אלא ודאי שלא, ומה שהוא אמר להם זה כך, מדוע חתן פטור מקריאת שמע, בגלל שהוא טרוד וראשו לא פנוי לכוין ולקבל עליו עול מלכות שמים, אבל אני, אמר להם רבן גמליאל לא הסחתי את דעתי כלל מהעול מלכות שמים ואני לא טרוד, וממילא אני יכול לקרוא, כלומר הרצון שלי והטירדות שלי הם רק בדבר אחד לעשות רצון אבי שבשמים.

עשה רצונו כרצונך וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שתעשה את הרצון של חברך כמו את הרצון שלך, כלומר לפני שאתה מדבר על חבירך תחשוב האם הייתי מוכן שידברו עלי את מה שאני רוצה לדבר עליו! או שאתה שומע דברים רעים על פלוני, אזי תחשוב האם הייתי רוצה שגם הוא יחשוב עלי את אותם דברים שאני עכשיו חושב עליו! וכשהאדם רואה טוב בשני אזי שכרו גדול, ומי שמרוויח מזה קודם כל זה הוא בעצמו, ואת זה נראה מהמעשה הנורא שהיה בזמן מלחמת העולם השניה.

אין חדרים וגם אין מיטות

מעשה שהיה באחת הישיבות באיזור אירופה ובה היו כמאתיים וחמישים תלמידים שמסרו נפש בשביל לשבת באוהלה של תורה, כיון שבזמנם אם היית רוצה ללמוד תורה, צריך שתדע שאין אוכל בישיבה וגם אין חדרים וממילא אין מיטות ושלא נדבר על פינת קפה ועוגה ואין צורך לומר שגם מקלחות ושמפו ושאר דברים אין בישיבה, ואם אתה רוצה לאכול אזי היית צריך ללכת לדפוק על הדלתות של אנשים נדיבים ולבקש אוכל, ולישון היו ישנים כמו שהמשנה אומרת (אבות ו', ד') על הארץ תישן, וכך ישבו והגו בתורה כמאתיים וחמישים תלמידים במסירות נפש אדירה למרות שבביתם יכלו לאכול ולשתות ולישון במיטה נוחה וגם להתקלח כאוות נפשם.

והנה יום אחד נכנס איזה אדם עשיר לישיבה וניגש לראש הישיבה ואמר לו, תשמע כבוד הרב אני בניתי בית מאוד גדול כאן מול הישיבה, והקדשתי חדר אחד לבחור אחד מן הישיבה, שיבוא אצלי ויאכל שלוש ארוחות ביום, וגם יש לו מיטה עם סדינים ושמיכת פוך וכמובן גם מקלחת וכל התנאים, אבל בתנאי שזה יהיה הבחור המובחר ביותר שיש לך בישיבה. שמע את זה ראש הישיבה ולחץ את ידו והודה לו, והביא לו את המובחר ביותר בישיבה ושמו משה, והעשיר הוביל אותו לביתו והראה לו את חדרו, ואמר לו את כל זה אני נותן לך כדי שיהיה לך יותר יישוב הדעת ללמוד תורה. הבחור הודה לו מאוד, ומאותו יום הוא זכה לעולם הזה וגם לעולם הבא, וכמובן שזה נתן לו יותר יישוב הדעת ללמוד תורה כראוי.

והנה ביום מן הימים משה עובר במסדרון של הישיבה והוא רואה תלמיד חדש שהגיע לישיבה שאוחז בקירות והולך, הוא התבונן בו וראה שהוא פשוט מאוד לא רואה, ברוכים הבאים קידם את פניו, בוא אני יעזור לך להגיע לאן שאתה צריך, תודה רבה ענה העיוור, מה שמך שאל משה, וענה לו הבחור שקוראים לו יצחק, האם כבר סידרו לך מקום לאכול ולשתות? לא עדיין לא, רק היום הגעתי, משה אמר בליבו כמה קשה לו לבחור הזה, איזו מסירות נפש צריך מצידו לבוא ללמוד למרות שהוא לא רואה, ועוד יותר יקשה עליו אם הוא יצטרך לילך ולבקש כל יום לאכול ולשתות מנדיבים למיניהם, ולכן משה החליט החלטה אמיצה ואמר ליצחק, בוא עמי יש כאן בית קרוב מאוד לישיבה, אני ידבר עם בעל הבית ויהיה בסדר.

ואכן ניגש משה אל בעל הבית ואמר לו, יש כאן תלמיד חדש שהגיע רק היום לישיבה, והוא זקוק יותר ממני לכל התנאים הנוחים והטובים ואני אוכל להסתדר, אתה בטוח שאל בעל הבית, ומשה כמובן חייך ואמר בוודאי, ויצחק הוכנס למקום הנפלא והנוח ומאותו יום קיבל את כל צרכיו כראוי, ומשה ידע שהוא חוזר לחיי הצער, אבל כבר נאמר בפיוט של ראש השנה [עוקד והנעקד] עין במר בוכה ולב שמח, שאתה יודע שעשית מעשה טוב אזי למרות הקושי שבדבר אתה מרגיש איך הלב שלך מתרונן משמחה.

נשמע לפתע יריות של אקדח

ויהי היום והגיעו לישיבה חיילים גרמניים נאצים, ואמרו לכולם להתאסף כדי שיוכלו לספור אותם ולראות את שמותיהם, והבחורים בישיבה לא ידעו מה מזימותיהם של אותם רשעים ארורים, והתייצבו ובאו בזריזות וכך רשמו את שמותיהם של כל אותם תלמידים ואמרו להם להמתין עד שיקראו לכולם לפי התור, ובינתיים הם השתלטו על הישיבה ונכנסו לאיזה חדר והחלו לקרוא בשם הראשון לפי הרשימה, והבחורים בישיבה יושבים מול הסטנדר והגמרא ולומדים, והנה כשהראשון הלך לעבר החדר, אחרי פחות מחצי דקה נשמעו לפתע יריות של אקדח, והבחורים הזדעזעו והבינו שהבחור נהרג וזה יהיה גם סופם של כל הבאים בתור, מיד נסגרו הגמרות והיכל הקודש נפתח, והחלו באמירת תהילים בדמעות, ובינתיים השני הגיע וגם שם נשמעו יריות, וכך השלישי וגם הרביעי.

והנה הגיע תורו של משה שהיה אחרי כמה עשרות, והוא נכנס בפיק ברכיים שהוא יודע שעוד כמה רגעים הוא מצטרף לחבריו בעולם האמת, אך הוא נזכר במאמר חז"ל (ברכות ו') אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ואז משה בלי להוציא הגה מהפה זעק מלבו לקדוש ברוך הוא, ואמר רבונו של עולם זכור לי שויתרתי על כל הדברים הנוחים ועל האוכל החם והמיטה הנעימה, והעברתי את הכל ליצחק למרות הקושי הגדול.

והנה הנאצי פונה למשה ושואל אותו יש לך הורים, בוודאי יש לי השיב משה, יש לך אחים ואחיות, כן השיב משה, אמר לו הנאצי, תשמע אני בדרך כלל לא מרחם על אף אחד, אבל אתה משום מה מצאת חן בעיני ונזכרתי שגם לי יש הורים ואחים ואחיות, לכן אני מוותר לך, תקפוץ מהר מהחלון אני יתן יריות באויר שלא ידעו שויתרתי לך ותברח מהר, משה מיהר לקפוץ מהחלון שלא היה כל כך גבוה ואכן נשמעו יריות באויר, ומשה נשאר בסופו של דבר חי והאריך ימים יחידי מכל אותם מאתים וחמישים, ללמדינו שאם תעשה את רצונו של חברך כרצונך כמו שאתה רוצה שאחרים יעשו רצונך אזי תדע שאתה עוזר קודם כל לעצמך.

השונא הגדול שלו יושב אצלו בשולחן

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. על פי מה שפירשנו בסייעתא דשמיא שתעשה את רצון חבירך כמו שהיית רוצה שיעשו את רצונך כדי שיעשה את הרצון שלך כמו רצונו, כולנו יודעים על מה נחרב בית המקדש השני שעד היום אנו מתאבלים עליו, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, אומרת הגמרא (גיטין נ"ה) על קמצא ובר קמצא נחרב בית המקדש, ומעשה שהיה כך היה, אדם שאוהבו היה קמצא ושונאו היה בר קמצא, והוא עשה סעודה גדולה והוא שלח שליח לקרוא לאוהבו שקראו לו קמצא, אבל השליח לא מצא את קמצא וקרא לבר קמצא [לפי המהרש"א זה היה אב ובנו] והוא אכן הגיע, כי חשב כנראה שהשונא רוצה לעשות עמו שלום, והוא נכנס והתיישב באחד השולחנות והחל לסעוד כמו כולם, אלא שלפתע בעל הסעודה מגיע לעבר השולחן שלו והוא לא מאמין למראה עיניו, השונא הגדול שלו יושב אצלו בשולחן ואוכל מהמאכלים הטעימים היתכן?

זה הרס לו את כל השמחה, והוא ניגש ואמר לו שיקום ויצא. בר קמצא ניסה להצטדק ולומר שהזמינו אותו, והוא גם מוכן לשלם על מה שהוא אוכל, אבל בעל הסעודה לא הסכים, ואמר לו תקום ותצא אין לי צורך שתשלם על מה שאתה אוכל, בר קמצא התחנן ואמר, בבקשה, אל תבייש אותי אני אשלם לך מחצית מכל הסעודה שטרחת, אך גם לזה לא הסכים בעל הסעודה ואמר לו תקום ותצא, ואז ביקש שוב בר קמצא אני אשלם לך על כל הסעודה שעשית תן לי רק בבקשה להשאר שלא אתבייש, בעל הסעודה לא הסכים, תפש אותו בידו והוציא אותו החוצה, מה עשה בר קמצא הלך והעליל עלילות על היהודים וזה גרם לחורבן בית המקדש, המעשה לכשעצמו מזעזע מאוד מה אדם מוכן לעשות כשמביישים אותו, כמה השנאה נוראה שבעל הסעודה העדיף להפסיד כל כך הרבה כסף, ובלבד שלא יראה את שונאו בסעודה.

ולכאורה השאלה נשאלת, למה הגמרא אומרת שעל קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים, וכי מה קמצא אשם? בכלל הוא לא היה בסעודה, ומה הגמרא מאשימה אותו בחורבן בית המקדש שזו האשמה לא קלה בכלל? ושמעתי תירוץ מהרב אליהו דבוש זצ"ל, שקמצא הרי היה אוהבו של בעל הסעודה, ואם כן למה הוא לא הלך לסעודה וגם כשהגיע שליח לא מצא אותו, איזה מין אוהב זה שלא מגיע לשמחות של אוהבו? אלא קמצא לא קיבל הזמנה אישית ולא הוזמן באופן רישמי ולכן קמצא החליט שהוא לא מגיע, וגם אם הוא ישלח אלי שליח אני אדאג לא להיות בבית ללמד אותו לקח שאותי מזמינים כראוי, ולכן קמצא לא הגיע, אבל אם קמצא היה מוריד מעט מכבודו, והיה מגיע, אזי ממילא לא היה צריך לשלוח לקרוא לו, ובר קמצא לא היה מגיע, ולא היה נגרם חורבן בית המקדש. ללמדינו שהגאוה של האדם היא אם כל חטאת.

אתה תחיה את החיים שלך ואני אחיה את החיים שלי

ומעשה שהיה בזמנינו הרב הגאון הרב משה דרעי שליט"א. שהיה רב באחד המושבים לפני שנעשה רב בקרית הרצוג, ובהיותו רב המושב היה איזה בחור'ציק שכל שבת היה נוסע עם האופנוע ברעש גדול וגם מסביב לבית הכנסת. למרות שהמושב היה נחשב למושב דתי, עד שיום אחד הרב קרא לאותו בחור, והבחור הגיע אמר לו הרב, אני מבקש ממך אם אתה רוצה לנסוע עם האופנוע שלך יש לך את כל ארץ ישראל חוץ מהמושב, זה לא מתאים באמצע תפילה וקריאת התורה בשבת לשמוע רעש של אופנוע מחלל שבת, אבל הבחור לא נראה כמתרגש מדברי הרב, אלא אמר לו כבוד הרב אתה תחיה את החיים שלך, ואני אחיה את החיים שלי, אל תגיד לי מה לעשות ואיפה לנסוע ואיפה לא לנסוע, אני אסע עם האופנוע איפה שבא לי.

הרב ראה את עקשנותו של הבחור, וקרא לכל בעלי המכולות והקיוסקים במושב וביקש מהם לא למכור לו שום דבר עד שיחזור בו מהנסיעה באופנוע, והנה הבחור הזה הלך לאיזה שיעור תורה ששינה את חייו והחליט לחזור בתשובה, ושינה את דרכו לגמרי וחבש כיפה לראשו ובמקום הקוקו הוא גידל זקן, ותוך זמן לא ארוך הוא גם זכה להשתדך ונקבע תאריך לחתונה, והוא הגיע אל המושב והחל לחלק הזמנות לכל אנשי המושב מלבד לאחד מיוחד שזה הרב של המושב, שהוא החליט לא להזמינו על מה שהוא אמר לכל בעלי החנויות שלא ימכרו לי ולכן אני לא אזמין אותו.

והנה הגיע ערב החתונה, והרב לא הקפיד ולא כעס ולא אמר לאנשי המושב אם אתם מכבדים אותי אל תלכו כי הוא לא הזמין אותי הס מלהזכיר, אלא הרב לבש את חליפתו ומגבעתו ויצא לכיון האולם והמתין בחוץ ומיד שהתחילה המוזיקה הרב נכנס מיד לרחבת הריקודים שהיתה מופרדת כמובן, תפס את ידי החתן חיבק אותו ונישק אותו ורקד איתו בהתלהבות, החתן התבייש מאוד והיה המום לראות את הרב, וחיבק אותו חזק וביקש ממנו סליחה על כך שלא הזמין אותו ועל מה שעשה לו בעבר להכעיסו, אבל הרב אמר לו הכל בסדר לא קרה שום דבר העיקר אתה מתחתן זה הכי חשוב, וכל אנשי המושב שמחו לראות את הרב שמח יחד איתם.

זו דוגמא של רב ירא שמים שמקפיד לא רק על בן אדם למקום אלא גם על בן אדם לחבירו, ועל דבר אחד אינו מקפיד, על כבודו, לא איכפת לו אם קיבלתי הזמנה או לא קיבלתי, אם יזרקו אותי מהאולם ברגע שאגיע או לא יזרקו אותי, ואם קמצא ובר קמצא גרמו לחורבן, מעשה כזה ודאי שיביא לבנין בית המקדש, וגדולה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות, וגם אנו נלמד שגם אם לא הזמינו אותנו לא נקפיד ונמחל ונסלח לכולם.

כולם רשומים על אבני החושן שבאפוד

בטל רצונך מפני רצונו. אפשר לומר שארבעת המילים הללו זה היסוד הגדול בעבודת ה', שהאדם מלא רצונות ותאוות שלא תמיד הם רצון ה', ואם האדם יעבוד על מידותיו, לבטל את רצונו מול רצון ה' זה אדם ירא שמים אמיתי, וככל שהרצון של האדם יותר גדול כך כמובן זה מראה על יותר עבד ה', וכגון יוסף הצדיק, עומד בנסיון אדיר שאין כמוהו במשך שנה שלימה, וכי האחים שלו שבטי יה לא היו צדיקים, הס מלהזכיר, שהרי כל תפילת שמונה עשרה אנו מזכירים ומביא גואל לבני בניהם של האבות הקדושים שהם בעצם השבטים, וכולם רשומים על אבני החושן שבאפוד שלובש הכהן הגדול, אלא שהוא עמד בנסיון שאף אחד מאחיו לא נתנסה בו, ולכן נקרא יוסף הצדיק, אמנם אין אנו צריכים לחפש נסיונות, שהרי כל בוקר אנו אומרים בתפילה ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון, אבל אם כבר האדם נמצא בנסיון, שבדורינו זה בכל יציאה מהבית וכל יציאה לכולל או לעבודה, אם נשמור על העיניים ועל הלשון ועל האוזניים או שחלילה נפקירם לכל מה שאנו רוצים לשמוע לראות ולדבר, זה סימן שאין אנו מבטלים רצוננו מפני רצונו יתברך.

ומעשה בזמנינו שהגיע חייל בתפילת שחרית בשבת קודש לבית הכנסת של הרב יצחק זילברשטיין שליט"א ברמת אלחנן וידוע שגם חיילים, בשבת כשהם בבית הם לא מסתובבים עם מדים אלא לובשים בגדים של שבת קודש, אלא שהחייל בו אנו מדברים נכנס לבית הכנסת במדים, הרב ניגש אליו לברר אולי הוא צריך בגדים, אולי הוא באמצע תפקיד, אולי הוא משרת פה קרוב והוא לא בחופשה, אך התשובה של החייל הפתיעה את הרב, אמר לו החייל אני חוזר בתשובה כבר תקופה מסויימת וכשאני מגיע לבית לשבת חופשה, אמא שלי שכל כך דואגת לי היא מכבסת לי את המדים ולפעמים גם בשבת, והפעם הגעתי אל הבית דקות מספר לפני קבלת השבת, וידעתי שאם אני אוריד מעלי את המדים, אזי אגרום לאמא שלי לחלל את השבת, ולמרות שנוח לי הרבה יותר עם בגדים של שבת יפים ונקיים ולא עם המדים שהם כבר שבוע עלי, אבל החלטתי להישאר איתם עלי, הרב שמע את תשובת החייל והתרגש, ואמר לו על זה מגיע לך עליה מכובדת לתורה והעלה אותו, זה נקרא ביטול הרצון מפני רצונו יתברך.

אני אעמוד וארקוד מול השריפה

בטל רצונך מפני רצונו. הרב הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל שהיה חברותא של מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה מוסר שיעור תורה בשבת בבית הכנסת אוהל רחל בירושלים, והנה יום אחד הרב לימד הלכות שבת שאם פרצה שריפה בבית ואין חשש של סכנת נפשות [למרות שכיום ברוב המקרים יש חשש בגלל שיש בלוני גז וגם חשמל] אזי אפילו אם יש לו בבית הרבה כסף והרבה זהב אסור לכבות את השריפה וגם אסור להוציא את הכסף וגם את הזהב אפילו במקום שיש עירוב, כי האדם בהול על ממונו ואם תתיר לו קצת הוא יבוא לכבות את השריפה. היה שם אדם שהוא כנראה היה קצת קל דעת, ואמר לחכם בן ציון כבוד הרב אני רוצה לשאול את כבודו, אם הבית של הרב ישרף ויהיה שם הרבה כסף, האם הרב לא ינסה לעשות משהו? אמר לו הרב בודאי שאני יעשה משהו אני אעמוד וארקוד מול השריפה על זה שה' יתברך זיכה אותי לקיים את מה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום ואהבת את ה' אלוקיך בכל... מאודך, שאפילו ילקח ממך כל ממונך בשביל מצוה אחת אזי תקיים את ואהבת את ה' וזו בשבילי זכות שאין כמוה, זה נקרא ביטול רצונך מפני רצון ה'.

וכן פעם אחת הרב בן ציון סיים את השיעור קצת מאוחר וידע שעד שהוא יגיע לביתו כבר יהיה מאוחר בשביל לקיים את סעודה שלישית אזי מה אדם רגיל עושה, חוזר לבית הכנסת ואומר לעצמו אני פטור ואני לא אשם שהרי עיכבו אותי בשאלות, וגם זה לא שטיילתי או ישנתי אלא העברתי שיעור תורה לרבים, אבל אנו לא מדברים על אדם רגיל, אלא על מלאך ה' שקיים את המשנה שלנו בטל רצונך מפני רצונו של בורא העולם, ודפק בדלת של איזו משפחה למרות הבושה וביקש לאכול אצלם סעודה שלישית עם לחם כמובן.

אתה כבר יכול לחזור הביתה

בטל רצונך מפני רצונו. אחד מהרצונות של האדם זה להתקדם ולא להישאר באותו מקום, אלא שהיצר הרע גורם לאדם שירצה להתקדם בגשמיות שהמשכורת תהיה יותר שמנה, שהרכב יהיה יותר חדיש, ואם אפשר שיהיה מהרכבים המפוארים, וגם הגיע הזמן לעבור לדירה יותר מפוארת וגדולה, ועוד ועוד, ואילו בענייני הרוחניות האדם מרגיש שברוך ה' הוא בסדר ולא חושב כל כך להוסיף ולעלות ולהתקדם בעבודת ה', וידוע שהגשמיות והרוחניות זה כמו מאזניים, שבצד אחד יש את הרוחניות ובצד השני יש את הגשמיות, ואצל רוב הבני אדם כשצד אחד עולה אזי הצד השני יורד, כלומר שאם האדם עולה וגם מתקדם ברוחניות, אזי הרצונות לתאוות העולם הזה ולכסף ושטויות מתחילות לרדת, ואם הוא פעם היה מוכן לכוון שעון מעורר לשעה שתים בלילה כדי לראות משחק כדורגל, אזי כשהוא התחזק בתורה גם באמצע היום זה כבר מפסיק לעניין אותו, כי הראש שלו בעניינים נעלים ביותר, וכן ההיפך. כאשר האדם מתחיל לרדוף אחר הגשמיות ממילא התפילות שלו פחות בכוונה וכן שאר המצוות, וכשהאדם חושב חלילה שהמצב הרוחני שלו מצויין ואין לו יותר לאן לעלות ואומר לעצמו הלואי שאשאר כמו שאני, זה מסוכן, כי הקדוש ברוך הוא עלול לומר לו אם אתה חושב שהגעת לשיא ואין לך יותר לאן להגיע, אתה כבר יכול לחזור הביתה... ודי למבין.

האיש התמים סיפר למלך את החלום

ומעשה שהיה באדם שחלם חלום שהיה סולם של מאה מדרגות, והמלך של המדינה החל לטפס מדרגה אחר מדרגה עד שהגיעה למדרגה החמישים, והוא התעורר מהחלום, למחרת בבוקר הוא סיפר את זה לאשתו לראות מה היא תגיד, אמרה לו האשה תלך לספר את החלום הזה למלך, כי אם חלמת על המלך זה סימן שצריך לספר לו, אבל למלך צריך להביא איזו מתנה, לכן תקח איתך סלסלה מלאה תאנים מבושלות וטריות ותתן את זה למלך, שמע האיש בקול אשתו וליקט תאנים יפות ומילא את הסלסלה והלך למלך, והשומרים הכניסו אותו אחרי שבדקו אותו, והאיש התמים סיפר למלך את כל החלום, איך שהמלך טיפס על סולם של מאה מדרגות והגיע למדרגה החמישים ועצר, המלך שמח מאוד על החלום, ואמר לעבדיו תקחו את התאנים ממנו ותתנו לו חמישים דינרי זהב, וכך עשו העבדים וליוו אותו בכבוד.

והוא הלך לביתו שמח וטוב לב וסיפר לאשתו את כל אשר קרהו, והאשה שמחה, ולמחרת כבר סיפרה לשכנה על החלום, ועל הכסף שבעלה קיבל מהמלך, השכנה סיפרה את זה לבעלה ואמרה לו, אני מציעה לך תלך גם אתה למלך ותגיד לו שחלמת שהמלך טיפס על סולם של מאה מדרגות והגיע למדרגה המאה, והוא יתן לך מאה מטבעות זהב ותביא לו גם סלסלה של תאנים, איך אני אלך למלך ואספר לו סיפור שלא היה ולא נברא, אבל האשה נדנדה לו יום יום עד שהוא השתכנע, והלך עם סלסלת התאנים וסיפר למלך שהוא חלם עליו שהוא עלה על סולם של מאה מדרגות ואדוני המלך הגיע עד סוף הסולם עד למדרגה האחרונה. המלך שמע את דבריו וכעס מאוד, ואמר למשרתים שלו תקחו אותו לכניסה של הארמון עם הסלסלה שלו וכל מי שנכנס ויוצא יזרוק עליו את התאנים שלו, מדוע אדוני המלך הקשה האיש, והרי השכן שלי חלם שאדוני המלך הגיע עד למדרגה החמישים וקיבל חמישים מטבעות זהב, ואילו אני חלמתי שהגעת למאה מדרגות למה מגיע לי עונש ולא מאה מטבעות זהב?

אמר לו המלך השכן שלך חלם שכל המעמד הגדול שלי היום זה רק החצי ויש לי עוד הרבה לאן לעלות, אבל אתה חלמת שהגעתי עד הסוף וממילא עכשיו נשאר לי רק לרדת, וזה בדיוק היהודי צריך לדעת ולשאוף כל הזמן לעלות ולעלות וכמו שכתוב בתורה (דברים ד', ל"ה) ואומרים זאת בעלינו לשבח, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אומר החיד"א בעניינים של שמים שזה רוחניות צריך לשאוף ממעל, לראות מי מעלינו ולעשות גם להיות כך, ואילו בעניינים של הארץ שזה גשמיות אז מתחת, לראות מי מתחתינו ולהודות לה' על מה שיש לנו.

בעל הבית נמצא למעלה והמנהל במשרד

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. מעשה שסיפר הרב בידרמן בחוברתו, מעשה ביהודי ירא שמים בעל מפעל באמריקה שהיה גם מנותני הצדקה לכל המשולחים מהארץ, אם זה ראשי ישיבות וכוללים אם זה ארגונים של צדקה וחסד, והוא גם שם שלטים היכן בעל הבית של המפעל נמצא כדי שכל מי שמגיע ימצא אותו. והנה הגיע אליו יום אחד יהודי לבקש צדקה לארגון שהוא מחזיק, אלא שלפני שביקש את הצדקה אמר לו תסלח לי אבל אני יכול לומר לך משהו? בבקשה אמר בעל הבית הנחמד, אני חושב אמר האיש שבעל הבית יש רק אחד שזה הקדוש ברוך הוא, ויותר מתאים שכבודו יכתוב המנהל נמצא במשרד ולא בעל הבית, ותסלח לי שאני מעיר לך! אני שמח שהערת לי, עוד היום אני מחליף את השלטים ועל זה שאמרת לי אני אתן לך צדקה כפליים ממה שאני רגיל, וכך הוא עשה. והכין שלטים חדשים וכך הוא כתב עליהם בעל הבית נמצא למעלה, והמנהל במשרד.

והנה יום אחד המנהל רואה דרך המצלמות שבמשרדו, שיש תקלה של נזילה באחד המשרדים שעובדת שם איזו גויה, והיא לא שמה לב כי היא היתה עסוקה, המנהל ניסה להתקשר לטלפון במשרד והיא המשיכה להתעסק בענייניה שלא קשורים לעבודה ולא ענתה לפלאפון, עד שהנזילה כבר היתה ממש מציפה את המשרד וגרמה לנזק גדול, המנהל שראה את כל זה הודיע לעובדת הגויה שתבוא למשרד שלו והעניק לה מכתב פיטורין, והנה אחר כמה ימים הגיע למפעל אדם שנראה מאוד כועס ודפק בדלת של המנהל ושאל אותו היכן יושב בעל הבית? המנהל הצביע עם אצבעו כלפי מעלה, והברנש עזב את החדר והחל לעלות את המדרגות, והמנהל עוקב אחריו במצלמות וראה אותו מוציא אקדח מהכיס, והבין שהוא רוצה להרוג אותו, מיד נעל את דלתו והזמין משטרה בדחיפות והם הגיעו תוך זמן קצר ואסרו אותו, ומה שהתברר זה שהוא בעלה של אותה עובדת שהמנהל פיטר והוא רצה לנקום בו, אך בזכות השלט בעל הבית נמצא למעלה, הוא נשאר למטה ולא עלה למעלה, שהקדוש ברוך הוא רואה שאתה מבטל רצונך מפני רצונו, אזי הוא מבטל את רצון האחרים וגם את רצון הרוצחים וכל האויבים שלך מפני רצונך.

תפוס לי את השניים ותיישר אותם בפעם אחת

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. יש לנו לדעת שביטול רצוננו מפני רצון ה' זה לא דבר של מה בכך זו עבודה יום יומית, וכמאמר הגר"א המפורסם שיותר קשה לשנות מידה מאשר לסיים את כל הש"ס בלימוד, אלא שיש לדעת, שגם אם האדם מנסה ולא רואה הצלחה ימשיך ויתעקש ולא יוותר, וגם טיפה של הצלחה זה עושה רושם גדול בשמים, והסביר הרב בידרמן שזה כמו שלוקחים את הנערים לרופא שיניים שיישר להם את השינים, פעם הסביר הרופא לנער את כל מהלך הדברים שהברזל [הגשר] שמניחים על השיניים מיישר את השיניים לאט, עד שבמשך שנה תמימה יתיישרו לגמרי, וכל זה בתנאי שיבוא לרופא פעם בשבוע או שבועיים, הנער שאינו אלא רק נער לא הבין מה לו ולכל הצרה הארוכה הזאת, התחנן אל הרופא, תפוס לי את השיניים ותיישר אותם בפעם אחת וחסל פרשת הרופא, בשביל מה לי להמתין עם הברזלים על השיניים שנה שלימה?

הסביר לו הרופא בסבלנות, כי אם הוא יתפוס את השיניים באופן כזה כבר לא יהיה את מה ליישר שכן כולם יישברו, על כן יש להזיזם לאט לאט, ואז יגיעו השיניים על מכונם ועל מקומם, וזה בדיוק עבודת ה' שלנו, אי אפשר להפסיק לקנאות ביום אחד וכן אי אפשר שלא לכעוס או לא להתגאות וכן כל שאר המידות הרעות ברגע אחד, רק שאת זה צריך לדעת, לתפוס מידה אחת ולעבוד עליה במשך תקופה ארוכה עד שמתקנים ואחר כך לעבור למידה השניה וכן הלאה, ומידה אחת תלויה בחברתה כי כשהאדם מתגבר למשל על הכעס אזי יורדת לו הגאוה, שהרי הרמב"ן אומר באיגרתו וכאשר תנצל מן הכעס אז תעלה על לבך מידת הענוה, וכן אדם שמתגבר על השנאה ממילא יורדת הקנאה כי רוב השנאה באה מחמת הקנאה, והאות שמבדילה בין קנאה למילה שנאה כלומר בין האות ק' לאות ש' זו האות ר', שזה רומז לראש, ומי שיש לו ראש לא מקנא באחרים כי הוא יודע שהכל רצון ה' ואם מה שיש לשני היה טוב בשבילי אזי בורא העולם כבר היה מעניק לי.

גם מידת הדין זה חסד

וזה גם רמוז במשנה, בטל רצונך מפני רצונו כלומר אפילו שמאוד הכעיסו אותך, אזי תבטל את הרצון לכעוס מפני רצונו של בוראך שהכעסת אותו לא פעם וגם לא עשר, והוא מרעיף עליך חסד, חיים, פרנסה, אשה, ילדים, אברים וגידים, ואם לא תכעס, אזי הוא יבטל רצון אחרים כלומר מידות רעות אחרות כמו הגאוה מפני רצונך, וגם כאשר אתה מרגיש לכאורה שהקדוש ברוך הוא נוהג עמך במידת הדין תדע לך שזה חסד גמור.

וכפי מעשה שהיה בסוס שהיה נאמן לאדונו, היה עובד יומם ולילה עבור האדון כמו סוס, האדון שהיה נהנה מההכנסות שהסוס מכניס לאוצרו מעבודתו המסורה היה מרבה להיטיב עמו כגמולו הטוב, מאכילו ומשקהו ממיטב מעדני הסוסים, וגם בית הדור ללון בו העניק לסוס הטוב, עברו הימים והשנים והסוס החל להראות סימנים של זקנה, כוחותיו כבר לא עמדו לו, ומזמן לזמן הרגיש בעל הבית כי הכנסות הסוס פוחתות והולכות, ואילו ההוצאות סביב מאכלו ומשקהו לא פחתו במאומה, וכבר חשב בעל הבית לשלח אותו בגט שחרור וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אבל מחמת הכרת הטוב לא הפקיר את סוסו נאמנו משכבר הימים, עד שביום בהיר אחד הלך הסוס ברחובה של עיר ולרוב זקנותו לא ראה כהוגן ונפל לבור עמוק חמישים אמה ורק בנס נשאר בחיים, בעל הבית שראה זאת החליט, עד היום ריחמתי על הסוס הנאמן ולא שלחתיו לחופשי, אבל בזו השעה אקיים את הפסוק רק לא ירבה לו סוסים ושם בבור תהא קבורתו.

הצרות מעלים את האדם למעלה

והחל בעל הבית להשליך הרבה עפר לכסות אותו מראשו ועד רגליו כדת וכדין, הסוס שעמד בתוככי הבור הביט ממטה למעלה בתדהמה ותמהון על בעליו, מדוע כבודו מכסה אותי בעפר, והבעלים לא מפסיק לזרוק לבפנים הבור שקים של עפר בזה אחר זה, אלא שהוא רואה שעדיין הסוס לא מכוסה כראוי אלא מביט אליו בעיניים מלאות פחד, עד שראה הבעלים כי בכל פעם שהוא משליך עפר לתוך הבור, הסוס קופץ לגובהו של בור וכך עושה שוב ושוב, מתחילה לא הבין הבעלים מה השמחה והריקועין והקפיצות של הסוס, עד שראה כי הסוס הולך ועולה מעלה מעלה, עד שיצא מן הבור כשהוא בריא ושלם בכל אבריו וגידיו, ואז הבין בעל הבית שאפילו שהוא בא לכסותו ולקברו בעפר, הסוס השתמש בקבורה זו להעלות עצמו עוד ועוד על הר העפר שנעשה בבור תחתיות עד שנעשה חפשי לגמרי, וקל וחומר לאבא שבשמים שלפעמים נראה שמשליך על האדם צרות ויסורין יש לדעת לנהוג כמו הסוס ולהאמין שהם הם שמעלים את האדם למעלה.

וכמו רבי שמעון בר יוחאי לאחר שהיה במערה עם בנו שלוש עשרה שנה וחמיו רבי פנחס בן יאיר ראה את כל גופו פצעים פצעים, כיון שבמשך היום הוא ובנו היו מתכסים בעפר עד צוארם ולומדים תורה וגופם נעשה כחלודה, ודמעות עיניו של רבי פנחס בן יאיר ירדו על הפצעים של חתנו רבי שמעון בר יוחאי, אמר לו רבי שמעון לחמיו אתה מכאיב לי בדמעות שהם מלוחות ויורדות לי על הפצעים, אמר לו רבי פנחס אוי לי שראיתך בכך, אמר לו רבי שמעון אשריך שראיתני בכך שאילו לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, שבתחילה כשהיה רבי שמעון מקשה קושיא, היה רבי פנחס בן יאיר מתרץ לו שנים עשר תירוצים, ולבסוף כשהיה רבי פנחס בן יאיר מקשה קושיא היה חתנו רבי שמעון בר יוחאי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים.

מי הזרועות של העולם

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. סיפר הרב בידרמן שליט"א, מעשה שהיה בזמן השואה הנוראה ביהודי בשם משה שאחז במידת השתיקה בכל מצב, כמאמר חז"ל (אבות ג', י"ג) סייג לחכמה שתיקה, וכן אמרו על הפסוק תולה ארץ על בלימה שהקדוש ברוך הוא מעמיד את כל כדור הארץ על מי שבולם פיו בשעת מריבה, וכן הפסוק (דברים ל"ג, כ"ז) ומתחת זרועות עולם, שהאדם שמוכן להיות מתחת לכולם הוא זרועות עולם, ועליו העולם עומד מה שאין כן היהיר והגאוותן הוא מחריב את העולם, והנה באותו מחנה שהיה משה השתקן היה מפקד נאצי אכזרי ביותר, וכל ערב הוא היה קורא בשם של אחד היהודים והוא היה מגיע אליו, והנאצי היה הורג אותו.

והנה ערב אחד עומד הנאצי הארור וקורא בשם ראובן בן יצחק שזה היה בעצם אחד היהודים באותו צריף, והוא ידע שאם הוא הולך לנאצי אזי הוא יהיה כמו כל חבריו הקודמים וזה יהיה הליכה בלא חזרה, ונכספה וגם כלתה נפשו להישאר בחיים, והוא לא חשב הרבה וניגש למשה ואמר לו אתה לא שומע המפקד הנאצי קורא לך, הוא אמר את השם שלך! משה היה בהלם כיון שהוא שמע את השם ראובן בן יצחק ולא משה, והוא גם ידע שאם הוא שותק הפעם זה עלול לעלות לו ביוקר במחיר של החיים שלו, ואף על פי כן הוא לא אמר מילה וקם ממקומו וצעד אל מותו אל הנאצי, והוא רואה את הנאצי לקראת סיום ארוחתו אומר למשה היום אני חורג ממנהגי, ומי שהגיע אלי ישאר בחיים וכל מי שבצריף ימות, וכן הוא עשה ורק משה נשאר בחיים. ללמדינו שכאשר אתה שותק ומוותר, אזי לעולם אתה לא מפסיד, ומשה עבר את כל השואה וזכה להקים דור ישרים יבורך עם משפחה לתפארת.

והנה הגיע היום שהגרמנים החלו לשלם פיצויים לכל האנשים שהיו בשואה, ובפרט מי שנגרם לו סבל שצריך פסיכולוג והוא נמצא בסיוטים מהמראות של הזוועה שראה שם, המשפחה של משה אמרו לו הרי אתה עברת את כל המראות הנראות שם ואתה צריך להודיע להם כדי שיתנו לך פיצויים כראוי, אבל משה אמר בשום פנים ואופן, אני ברוך ה' מרגיש טוב והקדוש ברוך הוא השאיר אותי בחיים זה הפיצויים הכי טובים בשבילי, והם החלו להתקשר אליו בטלפון ולומר לו שאם נציג מהעמותה שמטפלת בניצולי השואה יתקשרו שיגיד שהוא לא בסדר והוא זקוק לפסיכולוג, אבל הוא לא הסכים. והנה יום עובד סוציאלי מטעם העמותה הנ"ל התקשר אליו ושאל אתו אם הוא עבר את השואה ואם הכל בסדר, והוא חשב שזה מישהו ממשפחתו, אז הוא ענה, בטון כעוס, אני בסדר תפסיקו להתקשר אלי, אני בסדר גמור, הנציג אמר לעצמו הרי פעם ראשונה שאנו מתקשרים אליו, ואיך הוא עונה לנו בצורה כזו, כנראה באמת שהוא נפגע במהלך השואה, ולכן צריך לדאוג לו לפיצויים יותר גדולים מהרגיל ואכן כך היה, ללמדינו שאם נגזר עליך שתקבל דבר טוב אזי גם אם תברח מזה זה יבוא אליך בדרך אחרת. ומה שלמדנו עוד, שכאשר מוותרים אם זה על כסף ואם זה אפילו על החיים שלך, אתה לא תפסיד אלא רק תרוויח.

אם יש תפילה במנין אל תתפלל ביחיד

הלל אומר אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. [יש גורסים את החלק הזה במשנה ה' אבל ברוב הגירסאות ראיתי שזה המשך משנה ד'], הגמרא אומרת (שבת ל':) לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, שידוע ענוותנותו העצומה עם אותו אחד שהתערב עם חבירו על מאות זוז שיצליח להרגיז את הלל ביום שישי לקראת שבת שזה זמן לחוץ, וגם בשאלות שלא קשורות לשבת, והלל לא כועס אזי היינו חושבים שענוותן כזה צריך לשבת לבד כל הזמן מרוב בושתו וענוותנותו ולא להיראות בפני ציבור, ועל זה אמר לנו דוקא הלל שגם אם אתה עניו גדול אל תפרוש מן הציבור, אם יש תפילה במנין אל תתפלל ביחיד, אם יש שיעור לרבים תשתדל להצטרף אליהם ולא להיות בדד, אם כולם נרתמים לאיזו מצוה אל תשאר מאחור, וכל זה כמובן לדבר מצוה אבל לדבר עבירה חלילה וחס להתחבר עם ציבור שכזה.

וידוע הסיפור עם המלך שביקש מאביו של רבי יהונתן אייבישיץ שיגיד לו לבוא לארמון, אלא שלא יגיד לו היכן נמצא הארמון, ואכן אביו של הילד בן התשע אמר לו שיגיע לארמון ביום שלישי בשעה עשר בבוקר, ואני מצווה מאת המלך לא לומר לך היכן הארמון אבל זה לא בעיה כולם יודעים היכן הארמון נמצא, בסדר גמור אמר הילד רבי יהונתן אייבישיץ וצעד לכיוון הארמון, אחר שהוא שאל והסבירו לו איך להגיע, המלך המתין לו והורה לעבדיו לעמוד לידו עם חרבות שלופות כדי לנסות להפחיד את הילד, למרות חכמתו הנודעת, הילד יהונתן הגיע ונכנס לארמון על השטיח האדום שמוביל לחדר המפואר שעליו יושב המלך, בתחילה הוא ראה את החרבות נכנס בו פחד, אבל הוא נזכר שהקדוש ברוך הוא עמו תמיד ואין עוד מלבדו ואין לו מה לפחד, והוא נרגע.

ואמר שלום למלך כשהוא מרכין את ראשו, איך הגעת שאל המלך, האם אביך אמר לך איך להגיע לארמון? לא, ענה הילד יהונתן, אבא שלי אמר שהמלך ירום הודו לא מרשה לו לומר לי היכן הארמון? אזי איך הגעת שאל המלך? פשוט מאוד, שאלתי את האדם הראשון שפגשתי והוא אמר לי לך ימינה עד הסוף ותגיע לארמון, אני רוצה לשאול אותך שאלה אמר המלך, אם אחרי שהראשון אמר לך ימינה היה אדם אחר שהיה אומר לך שמאלה מה היית עושה? זה כתוב אצלנו במשנה שני כתובים המכחישים זה את זה בא הכתוב השלישי ומכריע ביניהם, כלומר הייתי שואל אדם שלישי ואז יש לי רוב והולכים לפי הרוב, יפה מאוד אמר המלך אתה חרצת את גורלך במה שאמרת, ועכשיו אני שולח לקרוא לכומר ולבישוף ולקרדינל להטביל אותך לנצרות, שהרי אתה אמרת שהולכים לפי הרוב והרי הנוצרים זה הרוב הרבה יותר מן היהודים, וצריך ללכת לפי הרוב!

אני זוכר מי עמד לידי בהר סיני

אני יכול גם לשאול אותך שאלה אדוני המלך, בודאי ענה המלך. אני פעם ראשונה היום נכנסתי לארמון המפואר שהעיניים לא שבעות מהיופי וההדר שנמצא פה והכל משיש, ונברשות יקרות מזהב תלויים בתקרה ועבדים לבושים בבגדי שרד מקיפים את המלך, והמלך לבוש בבגדי מלכות מפוארים על כסא מלכותו המפואר, כשלראשו כתר משובץ באבנים יקרות שכל האולם מבהיק מאורן ויופיין, ואם עכשיו יכנסו חמישים אנשים או יותר ויגידו לי הארמון כלל לא כאן וגם זה לא המלך אלא ברחוב השלישי, אזי למי אני יאמין, למה שאני רואה בעיניים שלי, או למה שהאנשים יגידו לי? בודאי למה שרואות עיניך אמר המלך, אבל מה זה קשור? פתח הילד יהונתן את פיו ואמר אדוני המלך, מתי הולכים אחר הרוב כאשר יש ספק ולא יודעים, כמו שאני לא ידעתי היכן הארמון, אבל לגבי היהדות אני כלל לא בספק ואני יודע שה' אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואני זוכר מי עמד לידי בהר סיני כאשר קיבלנו את התורה וממילא כאן לא הולכים לפי הרוב, המלך שמע את הדברים ואמר לעבדיו תמלאו את הכיסים של הילד בדינרי זהב ותשחררו אותו לפני שאני יהפוך להיות יהודי.

הלל אומר אל תפרוש מן הציבור. ציבור כידוע זה ראשי תיבות צדיקים בינוניים ורשעים, ורומז לנו הלל לא לפרוש משאר העם גם אם הם בינונים ורשעים כי סוף סוף כולם הבנים של ה' יתברך ואסור להתייאש משום יהודי, ומי לנו גדול מרבינו משה אלשיך הקדוש שידוע שהפירוש שלו על התורה זה היה אחד מן השבעים פנים לתורה, ורבינו האר"י הקדוש היה מאזין לדרשות שלו על פרשיות השבוע ועם כל זה היה לו בן שהשתמד והמיר דתו, והאלשיך הקדוש ביקש מרבינו האר"י שיתפלל עליו שיחזור בתשובה, וישתבח שמו שומע תפילת כל פה קל וחומר של פה טהור של האר"י הקדוש והוא שב לדת ישראל, ולכן יש לכל יהודי להתפלל על כל יהודי שיחזור לאבא שבשמים וקל וחומר אם זה אחיך או אביך או בנך או בתך.

הרב הופיע לו בחלום והפילו מן המיטה

וכן הרב הגדול רבי יהונתן אייבישיץ כמה שהיה גדול וענק בתורה היה לו בן שסר מן התורה והמצוות והיה מקורב למלכות ועשיר מאוד ועמד לקחת לאשה את אחת הנשים הגויות שהיתה אשת שר שנפטר, ואביו רבי יהונתן שנפטר הופיע לו בחלום והפילו מן המיטה ועורר אותו לחזור בתשובה ושלא יתחתן עם הגויה, ובנו של הרב אכן קיבל את הדברים ונמנע מלקחת אותה לאשה והחל לפקוד את בית הכנסת, והגבאי העלה אותו לתורה כשכל הקהל מתרגש מאוד, והוא בירך בתחילה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ולבסוף אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו כשהוא מדגיש כל מילה ומילה ונישק את ספר התורה, וכולם שמחו והתרגשו לראות את בנו של הרב מתחזק וחוזר בתשובה כראוי, והוא פיטר את כל המשרתות הגויות שעבדו אצלו בביתו המפואר, והביא רק משרתות יהודיות והצליח בכל מעשה ידיו.

הלל אומר אל תפרוש מן הציבור. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שכל אדם בעולם נתון לעליות וירידות במשך ימי חייו, אלא שגם וכאשר יש ירידה ברוחניות צריך להשתדל כמה שיותר מהר לעלות בחזרה למסילה העולה בית ה', ואחת הדרכים שיעזרו לאדם לא ליפול ואם נפל שימהר לחזור, זה לא לפרוש מן הציבור, כלומר אם אתה אברך אזי תשתדל למסור שיעור לבעלי בתים או אפילו לאברכים פעם אחת בשבוע לפחות, וזה מאוד יעזור לאדם לא לרדת וזה מה שירומם אותו, כי הוא ירגיש סתירה במעשיו, שהרי הוא מלמד מוסר להתרחק מעבירות, וגם אם הוא לא אברך אלא אדם פשוט, אזי שישתדל תמיד להיות עם ציבור ששומעים שיעורי תורה וביחד זה מחזק מאוד.

הלואי ולא יראה אותי אדם

וכמאמר רבן יוחנן בן זכאי כשבאו אליו תלמידיו כשהוא היה חולה לפני שנפטר, וביקשו ממנו ברכה, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי יהי רצון שיהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם, אמרו לו רבינו עד כאן? אמר להם, הלואי. שהרי כשהאדם עובר עבירה אומר הלואי, ולא יראה אותי אדם, ובודאי שהאדם מתבייש הרבה יותר שרואים אותו בני אדם שהוא מכיר והם מכירים אותו, מה שאין כן אם זה אנשים זרים שאינו מכיר אותם. ולכן תמיד טוב להתחבר לציבור בשיעורים ותפילות וממילא כשהוא יפגשם הוא ימנע מעבירות, כי אולי הם יראו אותו או ישמעו שהוא עבר עבירה. ולמרות שכאשר האדם מתחבר לציבור ולא פורש מהם, יש סיכוי שהוא יכשל במידות רעות כמו קנאה, שנאה, תחרות, לשון הרע, רכילות ושאר מרעין בישין, אף על פי כן זה המבחן של האדם.

וזה עצם החידוש של הלל, שתתמודד עם הנסיונות ותנצח, וכמו שאומרים לאדם שמתלונן שיש לו בעיות בשלום בית, האם נציע לו להתגרש וכך יגמרו לו הבעיות בשלום בית? אדם שרוצה שלא יהיו לו בעיות בחינוך הילדים, האם נאמר לו אז אל תביא לעולם ילדים? והוא הדין גם כאן, שאפילו כאשר האדם מתחבר לציבור הוא לכאורה נכנס לנסיונות, אדרבה זה עיקר הענין, וכמאמר המסילת ישרים (פרק א') שעיקר ביאת האדם לעולם הזה, זה עמידה בנסיונות.

מה שווים החיים שלי אם הבן שלי לא ילמד תורה

ומעשה שהיה ברב הגאון מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל כשהיה עדיין ילד, אמו אמרה לו הנעליים שלך כבר בלויות חסכתי פרוטה לפרוטה כדי לקנות לך נעליים חדשות, בוא ונלך לסנדלר שימדוד לך נעליים שיתאימו לך, הסנדלר היה אביו של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, הילד אמר לאמו אני רוצה שהנעליים יהיו קצת גדולות עלי כי אני עכשיו בזמן שאני גדל, ולכן עדיף שהנעליים יהיו גדולות עלי קצת. אמרה לו אמו אבל זה לא יהיה לך נוח? זה בסדר אמא, אניח ניירות במקום של האויר בנעליים, ואכן הסנדלר הכין לו נעליים במידות גדולות ממידותיו, והאמא שילמה את הסכום שהיה בזמנו שתי לירות, והנה למחרת הילד רואה את אחת האמהות של אחד התלמידים מהישיבה כשהיא בוכה, שאל הילד את האשה מדוע את בוכה? אמרה לו האשה ואיך לא אבכה, הבן שלי צריך לחזור לישיבה והוא לא רוצה לחזור כי הנעליים שלו קרועות והוא מתבייש, ואני אין לי כסף לקנות לו נעליים מה שוים החיים שלי אם הבן שלי לא ילמד תורה, לכן אני בוכה!

נכמרו רחמי הילד על האמא ואמר לה, אני יש לי שתי זוגות של נעליים רק אתמול אמא שלי קנתה לי זוג חדש, אני יתן לך את זה ותתני את זה לבן שלך, הלואי אמרה האשה אבל הבן שלי יותר גדול ממך והוא צריך נעליים גדולות, אני יודע אמר הילד, אבל הנעליים שלי גדולות ממני בכמה מידות והם יתאימו לבן שלך אני הולך להביא אותם, ותוך כמה דקות הילד כבר הגיש לאמא את הנעליים החדשות שלו וחזר לנעול את נעליו הישנות, והנה הגיע יום שישי ואמו רואה אותו מצחצח את נעליו במשחת נעליים, מדוע אתה מצחצח שאלה האמא, הרי הנעליים שלך חדשות, לא אמא ענה הילד, זה הנעליים הישנות, האמא הביטה ולא הבינה, ושאלה היכן הנעליים החדשות?

אני ראיתי אמא של אחד התלמידים בישיבה בוכה כי לבן שלה אין נעליים ונתתי לה את שלי, ונס משמים שקניתי מידות יותר גדולות, האמא הורידה דמעות של שמחה שזכתה לבן אציל וצדיק שכזה, ואמרה לו אם כך עשית מגיע לך עוד נעליים חדשות וביום ראשון היא לקחת את בנה שוב פעם לסנדלר שעמד המום כשהם באו אליו ושאל האם כל כך מהר נקרעו הנעליים? לא ולא, ענתה האמא, פשוט מאוד הבן שלי נתן אותם מתנה לילד שאין לו נעליים והוא מתבייש לחזור לישיבה ללא נעליים. אם כן אמר הסנדלר גם אני משתתף במצוה, ועבור הנעליים האלה לא ארויח אני אקח רק את מחיר הקרן שזה היה לירה וקצת, וזה לימד אותנו הרב אל תפרוש מן הציבור אלא תכאב את כאבם של האחרים וגם תשמח בשמחתם.

ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. מובא בגמרא (ברכות ה'.) אמר ריש לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לא יעסוק בתורה, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. אומר לנו ריש לקיש שבתחילתו כידוע היה ראש השודדים ולבסוף נעשה לאחד מגדולי הדור, עד שמובא בגמרא (יומא ט':) שאדם שריש לקיש היה מדבר עמו זה אדם שאתה יכול ליתן לו הלוואה גם בלי עדים, כלומר הוא איש נאמן מאוד אם ריש לקיש דיבר עמו, ואומר לנו ריש לקיש לעולם זה כל הזמן, וגם וכאשר אתה בן תשעים ותשע בקושי יכול ללכת ולדבר ולאכול, וצריכים לסעוד אותך, גם אז תרגיז את היצר הרע ותעשה עמו מלחמה כי היצר הרע לא ינום ולא יישן, וזה מה שאומרת לנו כאן המשנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

מי יאמין שהוא יוריד את הכיפה

וכמו יוחנן כהן גדול שהיה שמונים שנה כהן גדול כלומר המינימום שהוא התחיל זה לפחות בגיל שלושים שנה ועד גיל מאה ועשר, הוא היה לא רק כהן אלא כהן גדול, שכל שנה יש לו מבחן רנטגן על המצב הרוחני שלו, על המצוות שהוא עושה אם הם כראוי או לא והיכן המבחן? ביום הכיפורים כשהוא נכנס לקודש הקדשים לא פעם ולא פעמיים, ואם הוא חושב שם מחשבות זרות הוא פשוט מת, וכמו שאדם רוצה להיכנס למקומות ממשלתיים וכדומה אזי השומר בודק אותך עם המכשיר אם יש עליך סוגי ברזל למיניהם, ואם אכן יש עליך ברזל יש צפצופים, וכן להבדיל בקודש הקדשים בודקים לאן הרגליים הלכו מה האזניים שמעו, ומה גם העיניים ראו, ומה הפה דיבר, ואם נכנסת לקודש הקדשים ויצאת חי זה אומר שהכל בסדר אצלך ברוחניות, ואם זה לא פעם ולא פעמיים אלא שמונים שנה רצוף אזי מי יאמין שהאיש הזה אי פעם יוריד את הכיפה.

אבל הלא יאמן קרה והוא הוריד את הכל וגם את השבת ויום הכיפורים ונעשה צדוקי, למרות שהוא היה זקן מופלג שמתאים לילך לבית אבות, ומזה רואים כמה אסור לאדם להאמין בעצמו עד ליום מותו וכל הזמן להיות מוכן למלחמת היצרים והתאוות, וכאשר האדם מוכן לקרב בכל כוחו, אזי יש לו סייעתא דשמיא וכבר כתוב בתורה (דברים כ') כי תצא למלחמה על אויביך שזה היצר הרע, אזי מובטח לך המשך הפסוק ונתנו ה' אלוקיך בידך, ושבית שביו כלומר אתה תיקח אותו בשבי ותלמד איך לעשות מצוות בהתלהבות.

היא ראתה אותו מדליק את התנור

אל תאמין בעצמך עד יום מותך. מובא בחז"ל (קידושין פ"א:) על אחד מגדולי ישראל שהיה מתפלל לה' שיציל אותו מיצר הרע, יום אחד אשתו שמעה אותו שהוא מתפלל להנצל מן היצר הרע, היא התפלאה מאוד שהרי הוא זקן וגם את מצות העונה הוא כבר לא מקיים בטענה שהוא זקן, ואם כן מה יש לו לפחד מן היצר הרע? מה עשתה? הלכה והתאפרה והתחפשה ונראתה כמו אחת הנשים המפורסמות באותן דור, ובאה לבעלה כאילו היא אותה אשה ודיברה עמו וגרמה לו להיות עמה, ולאחר מכן היא ראתה אותו מדליק את התנור עצים על מנת להיכנס לתוכו, מהצער שהיה לו על "העבירה" שהוא חשב שהוא עשה, אמרה לו אשתו, אתה לא עשית שום עבירה זו הייתי אני, אמר לה ובכל זאת חטאתי כי לא ידעתי שזו את, ועל זה אומרת המשנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ולא בגלל שאתה זקן תחשוב שהיצר הרע פסק ממך, כי היצר הרע אורב לאדם בכל פינה והוא רק מחכה לך שתחשוב שהוא נעלם והלך לו ואז הוא מתנפל עליך.

ועוד מובא בחז"ל (ירושלמי שבת א', ג') על אחד הצדיקים שהיה אומר אל תאמין בעצמך עד יום זקנתך, בחושבו שאם האדם זקן ותשוש ממילא כבר היצר הרע ובפרט של עריות פורש ממנו, והוא לא הבין למה המשנה אומרת אל תאמיך בעצמך עד יום מותך, והנה יום אחד היצר הרע בא אליו בדמות אשה נאה והתחיל לפתות אותו ולדבר עמו עד שאותו זקן היה מוכן כבר לעשות עבירה, ואז התגלה אליו השטן ואמר לו, אני לא אשה אני השטן ורק רציתי להראות לך שגם בהיותך זקן עדיין היצר הרע בקרבך, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך.

כיוון שהוא הוכיחו ברבים הפסיד את העולם הבא

ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. אומרת הגמרא בסנהדרין ששלמה המלך סגר את החומה והניח שומר בכניסה כדי שיטול תשלום מכל מי שרוצה להיכנס לבית המילוא [מקום חשוב בירושלים שהיה בזמנו] בא אליו ירבעם בן נבט שהיה נחשב לצדיק באותו זמן והוכיח אותו, ואמר לו אביך דוד המלך היה עושה פירצות בחומה בכוונה כדי שכולם יוכלו לבוא מכל כיוון, ואתה סוגר וגובה תשלום כדי לתת מס לבת פרעה? ועל זה ירבעם זכה להיות מלך כיון שהתוכחה היתה נכונה, אבל מצד שני כיון שהוא הוכיח אותו ברבים הוא הפסיד את חלקו לעולם הבא, ואילו ירבעם עצמו שנעשה מלך ישראל והבין שאם עולים לרגל לבית המקדש אז הוא לא יוכל לשבת בעזרה כיון שהוא לא ממלכי בית דוד, ורק רחבעם בן שלמה שהוא מלך יהודה ישב שם והוא עלול להיראות כמו המשרת שלו, וגם עלולים להדיח אותו, אזי מה עושה ירבעם? העמיד שני עגלים אחד באיזור דן ואחד באיזור בית אל, ואוסר על ישראל לעלות לרגל, אלא צריכים לעבוד עבודה זרה, וזה מה שאומרת לנו המשנה אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, שהרי אם תגיע למקומו מי מבטיח לך שתהיה יותר צדיק ממנו, אלא שאין ללמוד מכאן שלא להוכיח, שהרי התורה אמרה לנו הוכח תוכיח את עמיתך, ומה שצריך זה לדון אותו לכף זכות ולא להוכיחו ברבים.

אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו. סיפר לי יהודי שהיה עובד בתור מלווה באוטובוס של ילדים לתלמוד תורה, והנה ביום הראשון שהוא עובד הם עברו באחת התחנות, ולפתע עלה אדם כי הוא חשב שזה אוטובוס שמעלה נוסעים כי זה היה רכב של תחבורה ציבורית, אלא שהבחור אמר לו בנימוס, סליחה אדוני זה אוטובוס שמסיע ילדים לתלמוד תורה, אלא שביום השני הדבר חזר על עצמו ושוב פעם אותו אדם שוב עלה לאוטובוס, וכך במשך יום יום כמעט כל יום, עד שלאחר כמה שבועות, הבחור החליט לדבר איתו קצת יותר בקשיחות ואמר לו סליחה אדוני אתה לא רואה שאין שום מספר על האוטובוס וכתוב הסעת ילדים, מדוע כל יום צריך לחזור לך על זה? אני מצטער אמר האיש, אבל אני עיוור והוציא את תעודת העיוור שלו לתדהמת הבחור שמיהר לבקש סליחה והבין מצויין את המשנה שלנו אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, ולכן כשאנו רואים דבר תמוה ולא מובן נשתדל לחשוב על צד זכות שבדבר.

אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו. ידוע הדבר ומפורסם הענין שאסור לדיין לשמוע צד אחד מהצדדים אלא עליו לשמוע את שני הצדדים זה בפני זה, וצריך לדעת שלמרות שאנו לא דיינים אבל מדי פעם אתה נפגש עם פלוני והוא מתחיל לספר לך על אלמוני לפני שהספקת לעצור אותו מהלשון הרע שלו, ואתה אומר לעצמך אלך לאותו אלמוני ואנסה לשאול אותו איך זה קרה שלפחות יצא מזה תועלת, ואז מתגלה לך אחרת לגמרי ממה ששמעת עד כה.

אפילו פעם אחת הוא לא כיבד אותי להיות סנדק

ומעשה שסיפר הרב ליאור גלזר שליט"א לפני זמן קצר הוא פגש יהודי אחד שהוא מכיר, ואמר לו האיש שהוא לא מדבר עם הבן שלו כבר שש שנים, שבע שנים? נדהם הרב, אבל זה הבן שלך איך אפשר? שאל הרב את האבא, האבא אמר לו תשמע הרב, עם בן כזה אסור לדבר כל החיים, כבר שלושה בנים נולדו לו, ואפילו פעם אחת הוא לא כיבד אותי להיות הסנדק, הזדעזעתי עד מאוד אומר הרב ובפרט שאני מכיר את הבן, ולא הבנתי איך הוא מתנהג כך, שהרי נפוץ המנהג שבנכד הראשון מכבדים את אבי החתן להיות הסנדק, בן השני את אבי הכלה ואחר כך את מי שרוצים, וכיצד כאן לא כיבד הבן את אביו כלל וכלל בכל הילדים, והרי כיבוד הורים זה דאורייתא?

והנה ביום חמישי אחר השיעור ראיתי את הבן ופניתי אליו, תגיד לי איך זה שאתה לא מדבר עם אבא שלך כבר שבע שנים? הרי אתה יודע שהוא בצער גדול מכך, ומדוע לא כיבדת אותו להיות סנדק בשלושת ילדיך? אמר לו הבן, מה אני יכול לעשות כבוד הרב, הרי כשנולד לי הבן הראשון הצעתי לו להיות סנדק, אך הוא סירב ולא רצה, וכן בבן השני הזמנתי אותו להיות סנדק אך הוא שוב סירב וכן בבן השלישי, נדהמתי מתשובתו של הבן ולא ידעתי מי דובר פה אמת? והנה למחרת ממש משמים ראיתי את האבא ופניתי אליו, ואמרתי לו בדיוק אתמול פגשתי את הבן שלך, ושאלתי אותו מדוע הוא לא הזמין אותך להיות סנדק לנכדיך, אך הוא אמר לי שהוא הזמין אותך פעם ראשונה שניה ושלישית ואתה הוא שסירבת ולא רצית? מה עונה האבא? אכן הוא הזמין אותי להיות סנדק אבל צריך לדעת איך להזמין, מה פירוש צריך לדעת איך להזמין שאלתי בתמהון.

אני מתכוון אמר האבא, כאשר אמרתי לי שאני לא רוצה להיות סנדק, ציפיתי שהוא יתחנן על נפשו ויאמר לי אבא אני לא מוותר עליך ואם אתה לא תהיה סנדק אני לא עושה ברית מילה, אני רוצה שרק אתה תהיה סנדק ולא אף אחד אחר בעולם, בלעדיך כלום לא שווה אתה הגדול מכולם, כך ציפיתי שהוא יגיד לי וילחם עלי, אבל הוא שמע שאני לא רוצה ופשוט המשיך הלאה, לכן אני לא מדבר איתו כבר שבע שנים, מה אומר לכם אומר הרב גלזר, רבותי זו תשובה שנדהמתי לשמוע, אבא מחרים את הבן שלו שבע שנים כי הוא רוצה שהבן שלו יתחנן אליו ויתן לו כבוד מלכים, על דבר מעין זה היה חורבן בית מקדשנו ותפארתנו לכן צריך האדם להתחזק ביותר באהבת חינם, ולא לדון את האדם כל כך מהר לכף חובה אלא ההיפך להשתדל תמיד לדון את האדם לכף זכות גדולה, ובפרט אם לא הגענו למקומו של האדם.

זה מעניין כמו השלג של שנה שעברה

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע. לשמוע, פירושו להבין, וכוונת המשנה שלא לומר דברים עמוקים שהאדם שיושב מולך לא יבין אותם היום, אלא רק בעוד כמה שנים. ומעשה שסיפר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, שהוא פגש ביום שישי את הרב החכם יהודה צדקה זצ"ל שאמר לו, שהוא הולך לעשות שבת חוץ לירושלים ולחזק יהודים בדברי תורה. אמר לו הרב יהודה צדקה, תשתדל לומר להם דבר אחד עמוק שלא יבינו כדי שהם יבינו מי הם הבני תורה כמה הם למדנים ולא סתם מתבטלים חלילה, לאחר מכן הרב יצחק סיפר זאת לאביו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב חשב מעט ואמר לבנו מחילה מהרב צדקה אבל אל תעשה כך, אלא תשתדל לומר דברים המובנים לכולם, עד כאן. וקל וחומר לאנשים שחזרו אחרי יום עבודה לשיעור, והם עייפים ואולי גם רעבים ואין להם כל כך חשק, שצריך למשוך אותם במעשיות ובמשלים, אלא שלפעמים המרצה רוצה להראות כמה הוא חכם ויש לו השגות באסטרונומיה ובכוכבים שזה מעניין את הקהל כמו השלג של שנה שעברה, או שיש כאלה שרוצים להראות את כוחם בקבלה מול קהל שרוצה לשמוע קצת מעשיות ופרשת השבוע וכיוצא.

ומעשה שהיה במלמד שרצה להתקבל לתלמוד תורה מסויים והמנהל שלח אותו לכיתה שימסור שמה שיעור כדי לבדוק אם הוא יודע ללמד, ובסוף השיעור הרב ניגש לכיתה ושאל את המלמד איך היה השיעור, אמר לו המלמד היה מצויין. באיזה נושא דיברת שאל הרב, והמלמד אמר בנושא פלוני, ובכן, אמר הרב הבה ניכנס לכיתה וניבחן את הילדים מה הם זוכרים ממה שלימדת, ומה התברר בסופו של דבר? שלא הבינו הילדים כלום למרות שהמלמד דיבר בשטף וראה את כולם מקשיבים ופיהם פתוח. אלא שהמלמד נתן הרצאה של כיתה ח' לילדים בכיתה ב', וכמו שדייג שהולך לדוג הוא מניח בחכה דברים שהדגים אוהבים ולאו דוקא מה שהוא אוהב, כך יש לכל רב, מלמד ודרשן לומר דברים שהשני אוהב לשמוע ומבין טוב, וכמאמר חז"ל (שיר השירים רבה ד', א') כל דברי תורה שנאמרו ואין הציבור מרגישים נעימות מהדברים נוח לו שלא אמרם.

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע. יש דברים שהמרצה או הדרשן צריכים להשתדל להימנע מלדבר עליהם, כגון למה היתה השואה, ומדוע חרדים שלומדים תורה לא הולכים לצבא [כך שמעתי מפי גדולי המרצים בדורינו בקורס מרצים] כי יש לכל אדם שכל וגם רגש, ואדם שחלילה נהרגו לו קרובים בשואה או בצבא, הוא לא מדבר מצד השכל שבו אלא מצד הרגש שבתוכו, ולכן אי אפשר לענות לו דבר שכלי שירגיע את הרגש שלו, ולכן אם באמצע דרשה קופץ אחד מהקהל ושאל שאלה מהסוג הזה, כדאי לומר לו זה שאלה טובה אם תרצה אחרי הדרשה אני אשתדל לענות לך כמיטב יכולתי וכך תוכל להמשיך את הדרשה, וכן הדרשן צריך לדעת מול איזה קהל הוא יושב, וגם אם כולם עם כיפה זה יכול להיות שרק בגלל האזכרה הם כיבדו את המעמד והניחו כתר לראשם, אבל כשהם יוצאים מן האזכרה הם מורידים את הכתר, ולכן תמיד טוב לדבר על היסודות של היהדות אם זה שמירת השבת, טהרה, תפילין וכיוצא בזה, וגם כשהדרשן קולט שאין הקשבה כלל אזי יקצר, והמומלץ למי שרוצה שיקשיבו לו, ישתדל לפתוח במעשה ובפרט מעשה שקרה בזמן שלנו וגם ישתדל לסיים במעשה, אבל לא סתם מעשה אלא שיש בו מוסר השכל.

אל תספר סיפור שאין בו מוסר השכל

שהרי הגמרא (ברכות ז') מביאה מעשה שרבי ישמעאל כהן גדול סיפר ואמר, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים [בקודש הקדשים ביום הכיפורים] וראיתי אכתריאל, יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא ואמר לי בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותיכנס להם לפנים משורת הדין [והקדוש ברוך הוא] ונענע לי בראשו [כביכול שה' ענה אמן]. והגמרא מקשה על הסיפור הנורא והנפלא הזה קושיא [עיין בהגהות הב"ח]? מאי קמשמע לן כלומר מה אתה משמיע לי בסיפור הזה, רבי ישמעאל אמנם זה סיפור יפה אבל מה אנו למדים ממנו, ואם אין מה ללמוד מהסיפור אזי אל תספר לנו סיפורים! ועל זה עונה הגמרא שיש כאן מה ללמוד, שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומה שנשאר לנו לומר שגם וכאשר אתה מספר סיפור ואפילו סיפור יפה, תבדוק מה יש ללמוד ממנו מוסר השכל או הלכה ואם אין, אזי תגנוז את הסיפור ואל תספר אותו.

ויש דבר נוסף שיש לכל מרצה או דרשן לדעת שיש להשתדל מאוד לדבר בשפה מכובדת ולא חלילה בשפת הרחוב, ולמעט כמה שאפשר במילים לועזיות ולדבר אך ורק בלשון הקודש, ומי לנו גדול ממרן מלכא הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיה סגן של הרב הראשי במצרים והיה מוסר המון שיעורי תורה, והמצרים חשדו בו שהוא מרגל שהוא מדבר לא בשפה המקומית, ולכן הזהירו אותו שימסור שיעורים בערבית ולא בלשון הקודש, אבל הרב אמר להם את התורה אני מלמד אך ורק בלשון הקודש, ללמדנו שאין לנו לרעות בשדות זרים יש לנו את הלשון שעולה על כל הלשונות, כמאמרינו בתפילה ורוממתנו מכל הלשונות, וכן יש לדרשן לא לספר על עצמו יותר מידי אלא אחת להרבה זמן, ואם יש לו סיפור על עצמו עם מוסר השכל, אזי יכול לספר את זה כאילו זה היה מישהו אחר, וכך לא יבוא למידה הגרועה ביותר בעולם שזו הגאווה.

וכן ישתדל להראות פנים נעימות ומחייכות [אם זה לא בשעת הספד או בבתי אבלים] כי להבדיל אם נסתכל בבעלי חיים לא נמצא אותם מחייכים וגם אם זה קופים שצוחקים, אזי חיוך אין שם, ומדוע? כי חיוך זה דבר שבא מהנשמה ורק לאדם יש נשמה, וכן לא יאמר דבר שאצלו זה עדיין לא מסודר בראש אלא ידבר דברים שכבר הוא בקיא בהם, וכן לא ידבר מהר מידי כדי לעשות רושם או כדי להספיק יותר כי יש לו זמן מוגבל, כי ההקשבה לא תהיה טובה, ולהבדיל כששומעים פרסומת ברדיו אזי הם משתדלים לומר לאט ובמנגינה, ואחד הדברים החשובים ביותר זה לדבר מהלב, כי רבותינו אמרו (ברכות ו':) כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, כי הוא מדבר מהלב.

והייתי פעם באחד מבתי ההארחה [באיזור הצפון] שהתארחנו שם לשישי ושבת, והנה אחד המרצים נתן הרצאה על אמירת תודה והכרת הטוב עם משלים וסיפורים במשך שעה שלימה, שבור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן, ואם מישהו עשה לך טובה, אזי אם הוא עשה לך הרבה דברים רעים, אל תחזיר לו רעה, אלא שבסיום ההרצאה הנפלאה, הוא החל לומר כמה שהמקום הזה קשה להיות בו והחדרים כאן לא משהו וכו' וכו', בלי שהוא שם לב שזה סותר את כל הרצאתו המאלפת ואיך זה יתכן? התשובה פשוטה יש לו הרצאות שהוא כבר הרצה אותם גם לעצמו בתור חזרות וגם לקהל עשרות פעמים ויותר, עד שהדברים כבר לא יוצאים פשוט מן הלב אלא מן השפה ולחוץ, ואם הוא לא יתאמץ להכניסם ללבו, אזי הם גם לא ישפיעו כי הוא זה על אחרים, וכמובן שהדברים הקטנים שכתבנו כאן זה רק כטיפה מן הים הגדול לכל רב ודרשן, ושזה חובה כמעט לכל אברך לדעת לדבר בפני כל קהל, וכמובן שלפני כל הרצאה יתפלל לה' ויאמר ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, וכן את מאמרו של נעים זמירות ישראל דוד המלך (תהילים קל"ט) כי אין מילה בלשוני הן ה' ידעת כולה, כלומר שאפילו מילה אחת אומר דוד מלכינו הוא לא יכול להוציא מלשונו, אלא אתה ה' יודע את הכל, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

הוא סגר את הגמרא והלך למתווך דירות

ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה. מעשה שהיה בבחור שעמד לקראת נישואיו, אלא שעד ליום חתונתו הוא נשאר ללמוד בישיבה כי חבל על כל רגע, והכל כבר היה מסודר חוץ מדבר אחד שזה המגורים, וכמה שחיפשו ההורים של שני הצדדים עדיין לא מצאו, ויום החתונה מתקרב, והנה יום אחד הבחור אמר אין מה לעשות, נכון שזה זמן הלימודים ואני עכשיו באמצע הסדר לימוד של הבוקר אבל אם אין אני לי מי לי, אלך לחפש דירה, וכך הוא קם וסגר את הגמרא והלך למתווך דירות, והמתווך הציע לו כמה דירות לבחירה, הוא רשם מספרי טלפונים וגם בדק את המיקום ולאחר זמן חזר לישיבה, כשהוא מתכנן ללכת אחר הצהריים לראות את הדירות עם ההורים של אשתו לעתיד, ואכן הוא הגיע אליהם, והחלו ללכת לראות את אחת הדירות, אלא שלפני כן אמר האבא של האשה, רגע אחד אני ראיתי מודעה היום של דירה גם באיזור הזה, ושם זה ללא דמי תיווך בוא ניכנס לשם, והם הלכו וראו דירה יפה ומסודרת ומתאימה מאוד לזוג הצעיר שעומד להקים בית בישראל ושמחו מאוד.

אלא שהחתן לעתיד הוציא את הדף שרשם בבוקר את המיקום של הדירות והתברר שזו אחת מהדירות, ואמר לו המתווך שאם הוא לוקח את אחת הדירות יש כמובן דמי תיווך, והוא לא ידע איך לומר זאת לחמיו לעתיד, שהיום הוא סגר את הגמרא כדי למצוא דירה וממילא עכשיו הוא חייב דמי תיווך, שאם הוא לא היה יוצא מהסדר היה מרויח את הדמי תיווך, אבל הוא התגבר ולבסוף סיפר זאת כשהוא משפיל את ראשו, ואכן לקח את הדירה וגם שילם דמי תיווך, אלא שלהבא הוא קיבל עליו קבלה גמורה אני לא מאחר לסדר וגם לא יוצא באמצע אם זה לא מקרה חלילה של פיקוח נפש וכדומה, וברוך ה' הוא התחתן במזל טוב ונולדו לו ילדים, והוא למד בכולל קצת רחוק מביתו והיה צריך לצאת מביתו כל יום ברכבו בשעה שמונה וחצי כדי להגיע בשעה תשע ולא לאחר.

והנה יום אחד הודיעו שיש איזה מקום עם הרבה אדמות למכירה במחיר מציאה, שכל שטח עולה עשרים וחמש אלף דולר בסך הכל, ואכן הרבה אברכים לקחו הלוואות וקנו ויש כאלה שקנו שני שטחים כי ידעו שזו מציאה וזה עבר דרך אדם ישר וגם ידוע בתור ירא שמים, שהסביר לכולם שבעל הבית זה אדם הגון ואין מה לדאוג, ומיודענו האברך רצה מאוד לקנות אלא שהוא בשביל זה היה צריך ללכת לבנק לבקש הלואה ואת זה הוא לא יכל לעשות, כיון שהבנק פותח בשעה שמונה וחצי והוא בדיוק צריך לצאת לאיזור הכולל ולא לאחר, וגם כשהוא חוזר הבנק כבר סגור וכמעט כל השטחים נמכרו כבר, ונשארו שטחים ממש אחרונים עד שנשאר שטח אחרון, והוא תיכנן באותו יום שהבנק אמור לסגור מאוחר את הבנק הוא יסע מיד אחרי הכולל ויספיק, והוא מיהר ואכן הספיק.

ולקח את ההלוואה של עשרים אלף דולר והיה לו משלו חמשת אלפים דולר, והוא ניסה להתקשר כמה פעמים למוכר אך משום מה הוא לא ענה, שזה היה פלא כיון שתמיד הוא היה עונה, אך הוא לא התייאש והלך אליו הביתה נקש על הדלת ואחר כמה רגעים הדלת נפתחה, שלום אמר האברך מה קרה שלא ענית לי לטלפון הנה הבאתי את הכסף, אלא שלפתע האברך רואה שעומד מולו אדם חיוור כסיד, ובקושי הצליח להוציא מפיו כמה מילים ואמר לו, האם לא שמעת? בעל הבית ברח וכולם מתקשרים אליי, וחושבים שאני לא בסדר, ואני לא יודע מה לעשות, אתה זכית שלא השקעת את כספך, הקדוש ברוך הוא שמר עליך בזכות לימוד התורה שלך שלא ביטלת תורה. [הסופר חיים ולדר].

אולי אחרי החתונה אולי אחרי הפנסיה

אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה. מובא בגמרא שכאשר הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה אמרנו נעשה ונשמע, אבל כאשר הקדוש ברוך הוא הודיע לנו שיש גם תורה שבעל פה אזי לא אמרנו נעשה ונשמע, והקדוש ברוך הוא אמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לא? שם תהא קבורתכם, ונשאלת השאלה למה הקדוש ברוך הוא אמר שם תהא קבורתכם, לכאורה היה צריך לומר כאן תהא קבורתכם? אלא רצה לרמוז לאדם שהיום לא מצליח בלימוד התורה ואז הוא אומר אם אעבור לישיבה או לכולל אחר שם אצליח, והוא אכן עובר אבל זה לא מצליח, ואז הוא אומר אם תהיה לי אשה, היא בטח תעזור לי ויהיה לי יישוב הדעת ואוכל ללמוד תורה כראוי, ואכן הוא מתחתן אבל עדיין אין שינוי, ואז הוא אומר ילדים זה שמחה רק יוולדו לי כמה ילדים אני אתקדם יותר כנראה שעכשיו זה לא הזמן, וכך החיים שלו מתגלגלים ותמיד במקום שהוא נמצא הוא אומר זה לא הזמן והמקום אבל שם אני אצליח, ועל זה הקדוש ברוך הוא אומר שם תהא קבורתכם, וזו מה שהמשנה רמזה, אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה אל תאמר אחרי החתונה או אחרי הפנסיה כי היצר הרע לא יתן לך להיפנות ללימוד התורה.

הגיע יום שישי ואין סימנים לבחור היהודי

אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה. סיפר הרב יוסף מזרחי שליט"א אחד מהמרצים הטובים באמריקה וגם לארץ הקודש הוא מגיע מדי פעם, ומעשה שהיה כך היה, יום אחד הוא פנה לאיזה יהודי שהיה מתגורר עם אשה גויה, והרב ביקש ממנו שיבוא לעשות איתם שבת בישיבה, ואותו יהודי אמר לו אני אבוא. אבל אמירה לחוד ומעשה לחוד והוא לא בא, וכל פעם יש לו תירוץ אחר מדוע הוא לא בא, יום אחד הרב תפס אותו ודיבר איתו, והפעם הוא הבטיח שהוא באמת יבוא, והרב ראה שהפעם הוא לא יוותר והוא יעשה הכל בשביל לבוא, אלא שהגיע יום שישי בצהריים ואין סימנים לבחור היהודי וגם כאשר נכנסה השבת הרב רואה שהוא לא הגיע, הרב התפלא מאוד כי הוא ראה שהפעם הוא התכוון לבוא?

ולאחר השבת הרב ניסה להתקשר אליו, אך לא היתה תשובה, וביום ראשון שמע הרב מהמקורבים אליו שאכן הוא כבר היה עם התיק על הגב מוכן ומזומן להגיע לישיבה ביום שישי, אלא שקרה דבר נורא, הגויה שאיתה הוא התגורר באה מאחוריו והרגה אותו עם סכין והוא לא זכה להגיע לישיבה, ועל זה אומרת המשנה אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה, כי אם אתה מרגיש רצון לחזור בתשובה היום, אל תדחה את זה למחר, כי לא תדע מה ילד יום, ולפעמים האדם עושה מעשה אצילי וזוכה להחזיר אדם בתשובה.

יותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית

ומעשה שהיה כך היה, הרב משה צורן שליט"א סיפר בעצמו שמדי שנה בימות הקיץ הוא יוצא לחו"ל, ועובר מבית לבית כדי להמשיך להחזיק ישיבות ומוסדות של תורה ויראת שמים כאן בארץ, ובני ישראל רחמנים בני רחמנים נותנים ונותנים פותחים את כיסם וליבם ונותנים מהדמים שלהם, כי הם יודעים שלימוד התורה זה מה שמחזיק את העולם וגם אותם, ויותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר, אלא שידוע שלעבור בית אחר בית זה לא נעים, ובעיקר לא זוכים ללמוד תורה כראוי, לכן הרב חשב על רעיון ומימש אותו, הוא שמע על מלון מסויים בשווייץ שאליו כל העשירים באים, והרב החליט שגם הוא ישהה באחד החדרים במלון למרות שזה קצת יקר, אבל בזכות שיהיה לו יותר פנאי ללמוד תורה, אזי זכות התורה תגרום להצלחה, ואכן הרב פגש שם המון עשירים יהודים וקבע עימם פגישות והם עשו קל וחומר, אם בשביל חדר לכמה ימים שעוברים כצל עובר הם מוכנים לשלם הון תועפות, אזי למען התורה שהוא לנצח נצחים בודאי שנתרום.

והנה באחת הלילות הרב עבר בלובי של המלון והנה הוא רואה משפחה עם מזוודות בלובי שהם מנמנמים שם, שאל אותם הרב מדוע הם כאן ולא בחדר שלהם? ענה לו אבי המשפחה כיון שזו עונה מבוקשת אזי אין חדרים פנויים במלון, ובעל המלון הרשה לנו לשהות בינתיים בלובי, ומחר נחפש לנו מלון אחר, הרב אמר להם יש לי בחדר חמש מיטות ואתם בדיוק חמשה אנשים בואו תעלו לחדר אני יכול לישון בלובי על הספה אין שום בעיה, אבל המשפחה סירבה, אבל הרב לא התמהמה ולקח את המזוודות שלהם לכיוון המעלית, והם ראו שהוא לא עושה את זה בגלל שלא נעים לו אלא מכל הלב, והם הלכו למעלית והלכו לחדר והרב ישן בלובי, וכמובן שהוא ביקש רשות ממנהלי המלון על הדבר הזה והם אישרו, והרב חזר כעבור הזמן לביתו בישראל.

והנה כעבור שנתיים בשעות הבוקר הרב שומע דפיקות על הדלת, הרב פותח את הדלת ואבי המשפחה מופיע בפתח הבית, והחל לחבק אותי בשמחה ואמר לי אני רוצה להזמין אותך לאירוסין של הבת שלי בשבוע הבא, איחלתי לו מזל טוב, ואמרתי לו תודה רבה על ההזמנה אבל בתאריך הזה אני מאוד עסוק ולא אוכל להגיע, לפתע נעמד האב במקומו ואמר, אם אתה לא תגיע לא תהיה השמחה שלנו שלימה, מדוע כבודו מתעקש הופתעתי הרי כמעט אנו לא מכירים כלל, ומה שעשיתי במלון כל אדם נורמלי היה עושה? אני אסביר לך אמר האיש, הבת שלנו התחברה לאיזה גוי בשווייץ ורצתה להתחתן איתו, וכמה שדיברנו עמה אין עם מי לדבר היא היתה החלטית, ואמרנו לה אנו באים במיוחד לשווייץ לשוחח עמה ולפגוש אותה, וביקשנו שהיא תגיע למלון ההוא וברוך ה' היא הגיעה למלון.

אלא שלא היה לנו חדר משלנו כדי לשוחח עמה ביישוב הדעת, עד שהופעת כמו מלאך משמים, ונתת לנו את החדר שלך המרווח והנוח וויתרת על הפרטיות והנוחות שלך לטובת משפחה שאתה לא מכיר מתמול שלשום, וגם כשסירבנו אתה הכרחת אותנו, אזי הבת שלי פרצה בבכי והתרגשה, ואמרה כל הזמן ששהיתי בשווייץ מעולם לא ראיתי גוי שמוכן לוותר על שלו בשביל מישהו אחר שאינו מכיר אותו כלל, ולמרות שהיא הגיעה נחושה שהיא לא תוותר על החתונה עם הגוי, אבל אחרי המעשה שלך היא רוצה להתחתן אך ורק עם יהודי שיש לו ערכים ובעל חסד כמוך, ולאחר זמן קצר היא שבה עמנו לארץ הקודש וחזרה בתשובה שלימה, ובשבוע הבא היא מתארסת עם בן תורה מצויין, והכל בזכות מעשה החסד שלך ולכן לא נוותר לך ואנו רוצים שתבוא לאירוסין.


משנה ה


הוא לא מעיר לאישתו מדוע את כועסת

הוא היה אומר אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. כאשר המשנה אומרת הוא היה אומר, אזי כוונת המשנה לחכם שדיבר במשנה הקודמת שזה הלל הזקן, וכן אומרים המפרשים שהוא היה אומר כלומר שהוא היה מקיים ורק אז היה אומר, ואם הוא בעצמו לא היה מקיים אזי הוא לא היה אומר לאחרים לקיים, ומעשה שהיה בתלמיד חכם שקיבל עליו שלש קבלות וכל אחד בזמן אחר א) כאשר הוא התחתן הוא לא אמר לאשתו שום דבר אם הוא בעצמו לא היה מקיים את אותו הדבר, כגון אם היא מברכת מהר ברכת המזון והוא גם מדי פעם מברך מהר הוא לא היה אומר לה כלום, אם היא לא עושה סעודה שלישית או רביעית והוא גם חלילה לא מקפיד תמיד לעשות הוא לא אומר לה, אם הוא לא מתגבר על הכעס, הוא לא מעיר לה מדוע את כועסת, וכן הלאה. ב) כאשר נולד לו בן במזל טוב הוא קיבל עליו לא להעיר לבן דבר שהוא בעצמו לא עושה. ג) כאשר הוא נעשה מלמד תורה בישיבה הוא קיבל עליו לא להעיר לתלמידים שלו שום דבר אם הוא לא עושה את אותו הדבר.

והנה פעם אחת בזמן שהתלמידים ישבו ולמדו בבית המדרש לפתע עברה איזו תהלוכה מיוחדת מאוד [אולי תהלוכת ספר תורה] והתלמידים נגשו אל החלון כדי לראות, והרב הסתפק האם להעיר להם, והוא חשב ואמר לעצמו הרי אם הייתי עכשיו לבד בלי התלמידים גם אני הייתי ניגש לחלון לראות את התהלוכה הזו, אז מי אני שאעיר להם על דבר שאני בעצמי לא הייתי עומד בו, ולכן הרב החליט לא להעיר, למחרת הרב ניגש למנהל הישיבה ואמר לו שיוריד לו שעה מהמשכורת בסוף החודש! מה קרה שאל המנהל, ואז הרב סיפר לו את מה שקרה ואמר לו אתמול לא יכולתי להעיר להם כי אני בעצמי לא יותר טוב מהם, אבל שעת לימוד תורה לא לימדתי לכן לא מגיע לי שכר על כך.

כל ימי ציפיתי לכך

הוא היה אומר. אומרת הגמרא (ברכות ס"א:) שכשהוציאו את רבי עקיבא להריגה ביום הכיפורים אזי רבי עקיבא אמר שמע ישראל וכו' אמרו לו תלמידיו עד כאן? כלומר אתה יכול בהבל פיך להרוג את כל שונאיך על ידי שתגיד את שם המפורש, ומדוע אתה נותן להם להרוג אותך? אמר להם רבי עקיבא כל ימי חיי ציפיתי לקיים את הפסוק ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו לוקחים לך את החיים לכבוד בורא עולם, אתה צריך למסור את חייך למענו יתברך, ועכשיו שבאה לידי המצוה הזו לא אקיים אותה? ואכן זכה רבי עקיבא למסור את נפשו ויצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא, אלא שיש להקשות מדוע רבי עקיבא חיכה וציפה לזה יותר משאר התנאים שבאותו הדור?

אלא רבי עקיבא בעצמו דרש את הדרשה הזו ואהבת את ה' אלוקיך בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, וידוע שהתנאים הקדושים לא היו דורשים דרשה עד שהם בעצמם היו מקיימים אותה וכאן זו בעיה, כי לדרוש דרשה כזו אי אפשר לקיים אותה ולדרוש כיון שמי שמקיים אותה כבר הוא נפטר? ולכן רבי עקיבא חשש ואמר איך אני דורש דרשה שצריך לאהוב את ה' יתברך אפילו עד כדי מסירת נפשו אולי אני לא אוכל לעמוד בזה? ולכן כשהגיע המבחן רבי עקיבא אמר, כל ימי חיכיתי לזה כדי לדעת שדרשתי את מה שאני יכול בעצמי לעשות.

ועוד מובא בגמרא (עירובין כ"א.) שרבי עקיבא היה בבית האסורים ותלמידו רבי יהושע הגרסי הביא לו אוכל ומים לנטילת ידים ולשתיה, אלא ששומר בית הסוהר אמר לו מה זה כל כך הרבה מים, האם זה בשביל לחתור את בית הסוהר ולברוח? ושפך לו את רוב המים ונשארו מים בצמצום, וכשראה רבי עקיבא את תלמידו שאל אותו, מדוע אתה מגיע מאוחר אתה לא יודע שאני כבר זקן ובלי אוכל אני עלול למות? אמר לו התלמיד, שהיה עיכוב עם השומר ואז רבי עקיבא ראה שאין מספיק מים, וביקש מים לנטילת ידים, אמר לו תלמידו, בקושי יש מים לשתיה והרב רוצה גם מים לנטילה, בשעת הסכנה מותר לאכול לחם בלי נטילת ידים! אמר לו רבי עקיבא מוטב לי למות מיתת עצמי ולא לעבור על דברי חבירי, ולבסוף הביאו לו מים, וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה בזקנותו כך בצעירותו על אחת כמה וכמה, ומה בבית האסורים כך, אזי כשאינו בבית האסורים על אחת כמה וכמה.

הוא מוכן לוותר על חלומו הגדול

אלא שיש להקשות מה מתכוין רבי עקיבא שאומר מוטב לי למות מיתת עצמי ולא לעבור על דברי חבירי, וכי לא מספיק לומר שמוטב לו למות בלי המילים מיתת עצמי, ומה זה מוסיף? אלא אומר הרב שלמה לוינשטיין שליט"א שלרבי עקיבא היה חלום למות על קידוש ה', גלגולו הקודם שהיה זמרי בן סלוא ומת כשהוא בעבירה במצב של חילול ה', ולכן רבי עקיבא ידע שכדי לתקן את זה הוא חייב למות על קידוש ה', או בגלל מה שהסברנו שהוא זה שדרש בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך והוא רצה לקיים זאת בעצמו שיתקיים בו נאה דורש ונאה מקיים, וכאן כשלא היה לו מים בשביל נטילת ידים הוא היה מוכן לוותר על חלומו הגדול ולמות מיתת עצמו ולא לאכול לחם בלי נטילת ידים כלומר שלמות אין לו בעיה אלא שאפילו למות מיתת עצמו ולוותר על חלומו הגדול הוא מוכן.

והיה מעשה בחסיד שהפליג באיזו ספינת נוסעים שרובם או כולם היו גוים והוא היה לבדו בירכתי הספינה וישכב וירדם, והנה לפתע הגיע אליו אחד הגוים, ועשה עליו קטנים, היהודי כמובן התעורר מהרטיבות והגוי בחוצפתו המשיך לעשות עליו קטנים, והיהודי לא צורח ולא צווח אלא קם והוציא מכיסו מטבע והושיט את זה לגוי המרושע ואמר לו, תאמין לי שזה מה שיש לי אם היה לי עוד הייתי מביא לך, והגוי מנסה לשאול מדוע, והיהודי אומר לו אני חיברתי ספר על מידת הכעס וכתבתי כמה המידה הזאת רעה שברעות וכל מיני גיהנום שולטים בו, ומי שכועס הרבה אזי בידוע שעוונותיו מרובין מזכויותיו ועוד דברים בגנות הכעס, אבל תמיד הרהרתי בלבי אולי אני לא ראוי לכתוב על הכעס כי לא היו לי נסיונות כל כך ואולי כשיכעיסו אותי הרבה אני עלול לכעוס, וממילא איך אני מעיז לתת מוסר לאחרים לא לכעוס? אבל עכשיו שאתה באת ועשית מה שעשית ללא שום סיבה, והיה לי את כל הסיבות לכעוס עליך ולא כעסתי, בגלל מה שאני יודע כמה חמור הכעס.

אין צורך להכיר את הטכנולוגיה

הוא היה אומר אין בור ירא חטא. אדם שהוא בור זה מי שהוא אינו מבין לא בדברי תורה ולא בדברים של העולם הזה, וממילא לא שייך אצלו מושג של יראת חטא, כלומר גם כאשר האדם החליט החלטה טובה והוא רוצה להיות תלמיד חכם אזי צריך שיבין מעט בעולם הזה, כמובן שאין הכוונה שיעשה דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם, אלא שידע איך להתנהג עם בני אדם, ולא לעשות דברים משונים, ובודאי שאין צורך להכיר את סוגי הטכנולוגיה כדי לא להיות בור, ובפרט שרבים וטובים נפלו לתהומות מהטכנולוגיה שפרצה כל גבול והורידה את כל הגדרות אם זה בין אדם לחבירו וגם בין אדם למקום.

ומעשה שהיה בזמנינו באחד הרבנים החשובים שמדי פעם היה נוסע לחו"ל כדי להביא כספים לישיבה שלו והיה חוזר ברכוש גדול, והנה קרה פעם שהוא נסע לחו"ל והתעכב יותר מן הרגיל והתלמידים ומשפחתו חיכו לו אך הוא לא חזר וכמה שניסו לחפשו בטלפון לא השיגו אותו, עד שנסעו לאותו מקום בחו"ל [בלגיה] ונודע להם היכן "הרב הגדול" נמצא, והגיעו לשם ודפקו בדלת, ונשמעו צעדים של פסיעות עם נעלי בית, הדלת נפתחה והתלמידים כמעט והתעלפו במקום לראות את הרב הגדול, הם ראו דמות שונה לחלוטין בלי כיפה ובלי ציצית ובמקום זקן יש קוקו. והוא נראה כמו צל של אדם עם עיניים כבויות, והוא החזיק אייפון ופתח את פיו ואמר הצצתי קצת בפלאפון הזה וכבר לא היתה לי דרך יציאה, וכיום הוא "חי" עם גויה והוא אומר אני לא יכול לצאת גם אם אני רוצה.

את לא יותר טובה מאיתנו

הוא היה אומר אין בור ירא חטא. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שכאשר האדם מתנהג כמו בור בענייני העולם הזה ולא מתעניין בכל הבלי העולם אלא ראשו ורובו נתונים ללימוד התורה ולמצוות, ואת כל כוחו והונו הוא משקיע ברוחניות אזי אינו ירא חטא, כלומר הוא הגיע לדרגת אהבת ה' והוא עובד את ה' לא רק מתוך יראת החטא אלא מתוך אהבת ה' ויראת הרוממות. ומעשה שהיה בזמנינו בנערה ששמה שירה שגדלה במשפחה שהיא רחוקה מתורה ומצוות כרחוק מזרח ממערב והיא החלה להתקרב על ידי הרצאות למיניהם ורצתה להתחזק, למרות שהיא גדלה במוסדות חינוך רחוקים מאוד מן הרוחניות.

והנה יום אחד היא למדה שאוכל שבישלו אותו או חיממו אותו בשבת אזי אסור לאכול אותו, היא החליטה לקנות פלאטה לשבת, ואמרה לאמא שלה שהיא מניחה קצת מהדגים על הפלאטה בתבנית קטנה וגם קצת מהחמין והאורז והאמא כמובן הסכימה, אלא שאיך שנכנסה השבת, אח שלה הוציא את התקע של הפלאטה מהשקע ואמר לה את לא יותר טובה מאיתנו, שירה הבינה שזה נסיון והיא העדיפה את האוכל הקר מאשר את הדגים עם הרוטב החם כי זה רצון ה', כי מי שציוה עלי לענג את השבת הוא זה שציוה עלי כאן לאכול מה שיש.

והנה בצאת השבת האבא אמר לבתו שירה, אני לא מסכים להנהגות החדשות האלה, אנחנו אנשים מאמינים בה', צמים ביום הכיפורים, לא אוכלים חמץ בפסח, ואפילו מזוזות יש לנו בבית וגם שומרים כשרות ועושים קידוש בכניסת השבת, אנחנו שומרי מסורת, ואני חושב שזה מספיק ואפילו יותר מדי, אני מבקש ממך שתמשיכי בדרך שלנו ואל תעשי לנו שינויים זה עלול לגרום לפירוד בינך לבין שאר האחים, לכן מהיום את אוכלת איתנו את האוכל החם ויושבת מול הטלויזיה בסלון כמו כולם, ואם לא, אני מעדיף לא לומר לך מה צפוי לך, וגם החתן שלך צריך להיות מהעדה שלנו הבוכרית, שירה העדיפה בשלב זה לא לענות כי היא ראתה שאביה כעת בשעת כעס, אלא נכנסה לחדרה והחלה לבכות.

למחרת אביה התקשר לאשתו לאיזה ענין, והוא טעה במספר וענתה לו אשה אחרת והוא שואל מה נשמע מה חדש וכו' והאשה מהקו השני ענתה לו כי היא חשבה שזה בעלה [עדיין לא היו פלאפונים ולא שיחה מזוהה] ובשלב מסויים הם הבינו שיש פה טעות, אבל האיש אמר לה סליחה אבל אולי תעזרי לי באיזו בעיה, מה הבעיה שאלה האשה? הבת שלי חזרה בתשובה וזה גורם לנו צער שהיא לא יושבת איתנו בסלון מול הטלויזיה וכו', ואם אני מעיר לה אני רואה שהיא בוכה, אמרה לו האשה אני בדיוק באותה בעיה הבן שלי חזר בתשובה ואנו גם לא יודעים איך להתנהג אתו, ואנו גם רוצים שהוא יתחתן עם מישהי מהעדה שלנו? איזו עדה אתם שאל האיש, אנו בוכרים ענתה האשה, איזה יופי אמר האיש הבה ונעשה פגישה ביניהם כי גם אנחנו בוכרים ורוצים רק מהעדה שלנו, והשידוך יצא לפועל והם התחתנו וזכו להקים בית נאמן בישראל וכיום יש להם כבר כמה ילדים כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

הוא סחט את המטריה שהיתה עשויה מבד

ולא עם הארץ חסיד. כלומר אדם שהוא עם הארץ ולא לומד תורה בקביעות אזי הוא לא יצליח להיות חסיד גם אם הוא ירצה, כי בשביל להיות חסיד צריך לדעת הלכות, ולהחמיר במקומות מסוימים שזו חסידות, אבל אם האדם לא לומד הלכות ואינו יודע מה אסור ומה מותר גם אם הוא ינסה להחמיר, הוא יעשה איסורין במקום מצוות, וכמו אותו עם הארץ שבליל שבת ראה שמדליקים אש בביתו של רב העיר, הוא לא חשב פעמיים והתכוון לצאת לשם כדי להוכיחם, אלא שירד גשם חזק בחוץ ולכן הוא לקח מטריה ויצא לדרך, לפני שהוא נכנס לביתו של הרב הוא סחט את המטריה שהיתה עשויה מבד, ונכנס בלי לדפוק בדלת והחל מוכיח את הרב, איך אתה, כבוד הרב, מדליק אש בשבת ועובר חילול שבת?

אמר לו הרב בוא תראה כמה עבירות אתה עברת: א) טלטלת ארבע אמות מטריה ברשות הרבים ואין פה עירוב ב) והכנסת את המטריה מרשות הרבים לרשות היחיד ג) נשאת איתך את המטריה שזה אוהל, ד) סחטת את המטריה מהגשם שזה תולדה של מלבן ואתה עוד רוצה לחזור לבית ולעשות שוב את כל העבירות, ולגבי האש שראית מרחוק שנדלקת אצלי בבית זו לא טעות, אבל פשוט הכלה שלי יולדת והיינו זקוקים להדליק את האש משום פיקוח נפש, ואכן הוא הבין כמה הוא חוטא, ולכן מזהירה אותנו המשנה שאם האדם הוא עם הארץ שלפחות לא ינסה להיות חסיד.

בת קול לא יכולה לשנות הלכה

ולא עם הארץ חסיד. לפעמים אתה פוגש אדם שמתפלל תפילת שחרית בשעה אחת עשרה בבוקר כשכבר עבר גם זמן ברכות של קריאת שמע וגם זמן תפילה, ומובא בגמ' (שבת קי"ט:) שעל מה נחרבה ירושלים? שביטלו ק"ש של שחרית וערבית, והמהרש"א מסביר שקראו לא בזמן, או שאתה רואה אותו מתפלל מנחה לאחר צאת הכוכבים והוא גם מניח תפילין, ועם כל הכבוד לדרשות הנפלאות אי אפשר לזוז מן ההלכה, ואם בת קול (בבא מציעא נ"ט:) בסיפור עם רבי אליעזר הגדול שאמרה על החכמים מה לכם אצל אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום, עמד רבי יהושע ואמר לא בשמים היא, כיון שכבר כתוב בתורה אחרי רבים להטות, ואחד מהשלוש עשרה עיקרים שהתורה לא תשתנה לעולם, ממילא גם בת קול לא יכולה לשנות הלכה, ולא פסקו כרבי אליעזר, אם כן צריך לדעת קודם כל מה ההלכה אומרת ולקיים את כל ההלכות ורק לאחר מכן לחפש דרשות שלא יסתרו את ההלכה.

ומסופר על בן של אחד האדמורי"ם שפגש את בנו של החפץ חיים והחל לספר לו על המופתים והניסים שאביו האדמו"ר עשה בחייו בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, ואז הוא פנה לבנו של החפץ חיים ושאל אותו, האם גם אביך עשה הרבה ניסים ומופתים? אמר לו, אני לא יודע אם אבא שלי עשה או לא עשה אבל דבר אחד אני יכול לומר לך את מה שהקדוש ברוך הוא גזר אבא שלי בוודאי קיים, וזה מה שמשנתנו אומרת ולא עם הארץ חסיד, כלומר לפני שאתה רוצה להיות חסיד, אזי עליך ללמוד הדק היטב היטב הדק את השולחן ערוך ולקיימו על כל פרטיו ורק אז להוסיף עניני חסידות כי אין עם הארץ חסיד.

אל תביט בפני אדם בדברך עימו

ולא הביישן למד. כידוע אחת משלושת המידות הנפלאות של היהודים זה הבושה, שזה מראה על מידת הענווה וכמאמר הרמב"ן באגרתו שאמר, ואל תביט בפני אדם בדברך עמו וכו' ותתבייש מכל אדם ואם יקראך איש אל תענה לו בקול רם אלא רק בנחת עד כאן, וכן אמרו חז"ל שאם אין לאדם בושת פנים בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, וכן כתוב על הפסוק (שמות כ', י"ז) במעמד הר סיני מדוע הקדוש ברוך הוא דיבר איתם את הדיברות הראשונות? בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ורש"י הסביר שזו מידת הבושה שזה מראה שיש לאדם יראת שמים, ואדם שאין לו בושה זו עזות וכבר אמר רבי יהודה בן תימא עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן. ואחר כל אלה הדברים איך אנו את ראשינו נרים.

ולכאורה גם לא מובנת המשנה שאמרה ולא הביישן למד כלומר מי שמתבייש הוא לא ילמד תורה כראוי, והרי למדנו שמידת הבושה מצויינת? אלא צריך לדעת עם הצורך במידת הבושה, צריך לדעת שאם לא הבנתי את דברי הרב שמלמד אותי ואני שותק כי אני מתבייש לומר, לא הבנתי, אזי אדרבה, זו מידת הגאווה. כי אם יאמר לא הבנתי, אזי יבינו שאני לא חכם או לא הקשבתי, ולכן עם כל הקושי צריך לומר מחילה הרב, לא הבנתי, או אם יש לי קושיא אזי צריך להקשות, ולא להתבייש שמא הרב יגיד לי זה לא קושיא, וכן האדם צריך לדעת שהתורה זה סם החיים והיא חיינו וסיבת אורך ימינו ובלעדיה למה לחיות!

וכבר נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, כלומר צריך לדעת שהעולם הזה דומה לים סוער אומר רבי חיים מוולאז'ין, והאדם בתוך הים הסוער הזה ולפתע אתה רואה עץ לאחוז בו ולא סתם עץ אלא עץ מיוחד מאוד של המלך, ואם תאחז בו אזי את נפשך הצלת וגם תוכל אחר כך להביא את העץ היקר למלך, והעץ הזה זו התורה הקדושה ואם לא אבין את התורה כראוי, זה כמו אדם שעולה למטוס והוא מגיע לגובהי מרומים ולפתע יש בעיה במטוס וכל הנוסעים מקבלים מצנח, והטייס מסביר איך משתמשים במצנח על מה ללחוץ ועל מה אסור ללחוץ ומתי מותר לפתוח את המצנח וכו', ולא הבנת, האם אתה תתבייש לומר לו לא הבנתי הרי חייך תלויים בכך?

והוא הדין כאן שאם לא הבנתי את לימוד התורה אזי אין לי חיים, אלא שכאן זה יותר חמור, זה לא עולם הזה של שבעים או שמונים שנה ששליש ישנים, שליש עובדים ושליש עמל ואון, אלא בלע המוות לנצח אין מוות יותר בעולם, והקדוש ברוך הוא אומר בראתי יצר הרע שזה בתוך האדם שמרגע שהאדם נולד עד יום מותו ביום ובלילה בלי הפסקה מנסה להפיל את האדם, ואפילו בעת זקנה ושיבה וקל וחומר כשהאדם צעיר מלא מרץ ותאוות, והתרופה היחידה נגדו זה רק לימוד התורה, שעל ידה אפשר לנצח את היצר הרע וכמובן זה לא רק ללמוד אלא ללמוד וללמד לשמור, לעשות ולקיים.

רובץ ולא רבצן מתבייש ולא ביישן

ולא הביישן למד. מובא בגמרא (בבא מציעא ל"ג.) על הפסוק כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו עזוב תעזוב עמו, כלומר שצריך לעזור לו, אלא שהגמרא דרשה, דוקא רובץ ולא רבצן, כלומר חמור שרובץ רק כאשר המשא מכביד עליו ואינו יכול לקום, אבל אם זה חמור שהוא רבצן שרק הניחו עליו משהו קטן כבר הוא רובץ על הרצפה, בזה אין מצוה לעזור לחמור שכזה, ולהבדיל גם כאן יש מתבייש ויש ביישן, מתבייש זה כשהוא לא יכול ממש לשאול מחמת שאין באפשרותו ולהבדיל כמו החמור שרובץ תחת משאו ולא באשמתו, אבל ביישן הוא אפילו לא מנסה לשאול אלא הוא מתבייש באופן קבוע, וגם כשאינו מבין הוא מעדיף לשתוק ואדם כזה לא ילמד תורה כראוי, ומי שלומד גמרא רואה שכל דבר בגמרא רוצה להבין, איפה זה כתוב ומה הראיה, ועל הגמרא יש קושיות מהתוספות ועל התוספות, המפרשים מקשים עד שמתלבן כל דבר על בוריו, מה שאין כן אצל הגויים.

וכמו המעשה שהיה, ביהודי בשם יצחק שנתייתם מאביו ואמו בהיותו ילד רך בשנים ולקח אותו יהודי בשם משה וגידל אותו כאחד מבניו ולימד אותו תורה וגם את מלאכת הצורפות, ויגדל הנער בתורה וגם במלאכה עד שידע את המלאכה כראוי והודה למשה שגידל אותו, ונפרד ממנו לילך לעירו לבית הוריו כשהוא בן שבע עשרה שנה, והנה הוא מגיע לעירו והוא רואה שהפנים של כל היהודים בעיר עצובות, והבין שקרה משהו, הוא עצר את אחד האנשים ושאל אותו, אמר לו האיש איך לא נהיה עצובים וגזירת גירוש מרחפת על כל היהודים בעיר, ישנו כאן איזה גוי שונא ישראל מהצאצאים של מוחמד והוא אומר למלך שכל יום שישי באים מלאכים לוקחים אותו למֶכָּה והוא פוגש את מוחמד והוא חוזר כל הזמן עם גזרות רעות על היהודים לא לקנות מהם, לא למכור להם ולא לעשות איתם עסקים, ולפעמים הוא אומר להעלות להם את המיסים והארנונה ושאר דברים, והפעם האחרונה שהוא "בא ממכה" הוא אמר שהוא פגש את מוחמד והוא הזהיר אותו לומר למלך לגרש את כל היהודים, ואם לא, רע ומר יהיה סופו של המלך, ולכן כל היהודים פה עצובים.

השיך יפגוש את חברי במכה ויביא את העגיל השני

שמע יצחק את הדברים והחליט לעשות משהו, מה עשה? לקח עגיל מזהב משובץ ביהלומים נדירים מאוד ופסע לכיוון הארמון של המלך, ביקש מהשומר רשות להיכנס כי הוא רוצה להביא מתנה מיוחדת למלך, והרשות ניתנה, הוא נכנס וקד קידה לפני המלך ואמר שלום אדוני המלך, הבאתי לך מתנה מיוחדת מאוד, ובאומרו זאת הוא הוציא מכיסו את העגיל וכל הטרקלין קיבל אור גדול והגיש את העגיל למלך, המלך לא הסתיר את התפעלותו גם מהיופי של העגיל וגם מהיהלומים שהוא משובץ בהם, ומיד ניגש למלכה כדי לתת לה את העגיל, המלכה הסתכלה והתפעלה, אבל אמרה למלך מה יעזור לי עגיל אחד כשיש לי שתי אוזניים, וכי אשים עגיל רק באוזן אחת? המלך שמע ואמר לה את צודקת, וחזר ליהודי ואמר לו, אתם היהודים סוחרים ממולחים, הבאת לי עגיל אחד בחינם כדי למכור לי את השני במחיר כפול ומכופל! חס ושלום, ענה היהודי זה עגילים עתיקי יומין והעגיל השני לא נמצא אצלי, אלא אצל החבר שלי שהוא נמצא במכה, אבל אין לך מה לדאוג הרי השיך שלכם שהמלאכים לוקחים אותו כל יום שישי למכה יפגוש את החבר שלי ויביא ממנו את העגיל וכך יהיו למלכה שני עגילים.

איזה רעיון קפץ המלך ומיד שלח לקרוא לגוי השיך והוא הופיע תוך כמה דקות ואומר בלבו למי יחפוץ המלך לעשות טוב יותר ממני, ואז פנה אליו המלך ואמר לו כל יום שישי אתה מגיע למכה, בודאי, ענה הגוי, המלאכים לוקחים אותי לשם ומחזירים אותי, יופי אמר המלך הפעם יש לי שליחות בשבילך, יש שמה איזה אדם חבר של האיש הזה שהוא יתן לך עגיל מאוד יקר מיוחד מאוד מאוד אתה תפגוש אותו, האיש פה יסביר לך איך הוא נראה ובאיזה רחוב ומספר בית תוכל להיפגש עמו, הגוי שמע את הדברים יוצאים מפורשות מפי המלך הבין שהיהודי טמן לו מלכודת, וניסה להעמיד פנים ואמר בודאי אדוני המלך אין שום בעיה, אני אפגוש אותו ואביא את העגיל המיוחד, מצויין אמר המלך וכל אחד פנה לדרכו, אלא שהגוי לא ידע מה לעשות שהרי למכה אפילו בחלום הוא לא מגיע לשם, קל וחומר במציאות, שהרי הדרך לשם לוקחת כמה שבועות, אבל אם הוא יגיד למלך שהוא לא מגיע זה יהיה הסוף שלו, שהרי הוא משקר עליהם ואומר שהוא פוגש את מוחמד ופתאום הוא אומר שהכל שקר? אבל מה עושים?

אם אין לך רחמים למה שארחם עליך

הלך הגוי לשכונה של היהודים בבוקר לראות איך כולם יוצאים מבית הכנסת וחשב שמסתמא היהודי שטמן לו את המלכודת בודאי יצא מהתפילה ואכן כך היה והוא עקב אחריו עד לביתו, ואחר שיצחק היהודי נכנס לביתו בא הגוי ודפק על הדלת, יצחק שראה אותו עוקב אחריו ידע שהוא זה שדופק, פתח לו את הדלת ואמר לו שלום, בטח באת לשאול אותי איך נראה האיש במכה שיש לו את העגיל השני? לא, ממש לא, ואתה יודע שאין איש כזה במכה ואתה גם יודע שבאמת אני לא הולך למכה ועשית לי את זה בכוונה ואני יודע שהעגיל השני גם אצלך, בבקשה תרחם עלי שאני לא יהיה ללעג וקלס, וגם מי יודע מה יעשו לי שישמעו שרמיתי אותם תרחם עלי, אתה רוצה שאני ירחם עליך אמר יצחק אז למה אתה לא מרחם על אלפי יהודים אנשים זקנים נשים וילדים ואתה אומר למלך לגרש אותם, אם לך אין רחמים מדוע שאני ארחם עליך? מה אתה רוצה שאני יעשה שאל הגוי, תן לי עצה ואני יגיד לו לבטל את הגזירה.

אמר לו יצחק קודם כל אני רוצה שתכתוב לי שאתה באמת לא נוסע למכה והכל שקר וכזב ותחתום את חתימתך וזה ישאר אצלי אף אחד לא צריך לדעת מזה, ואני אתן לך את העגיל השני בתנאי שתחזור כאילו ממכה ותגיד שפגשת הפעם את אברהם אבינו והוא היה עם פנים כעוסות מאוד, והזהיר אותי לומר למלך שלא יעשה שום רע לבנים שלו היהודים, ואם הוא יגרשם או יעשה להם משהו אחר, יהיה למלך רע ומר, אני מסכים אמר הגוי, וכתב וחתם את מה שיצחק ביקש ויצחק שמר את זה אצלו, ונתן לו את העגיל השני ובינתיים יום שישי הגיע והמלך והמלכה עם כל השרים החשובים יושבים ומחכים והשעה נעשתה מאוחרת מאוד עד שלפתע הגוי השיך הגיע "ממכה".

איפה היית שאל המלך מה קרה שאיחרת מאוד היום, אל תשאל אדוני המלך חיפשתי את האיש הזה עם העגיל, הוא לא היה בבית וחיפשתי אותו במקום אחר עד שמצאתי אותו ואמרתי לו שיביא לי את העגיל והוא לא הסכים לתת אותו בחינם, למרות שאמרתי שזה בשביל המלך והוא דרש סכום מאוד גדול ולא היה לי והוא אמר לי שהוא מאמין בי עד שבוע הבא ובאומרו זאת הוא הוציא את העגיל והביא למלך ולמלכה, והמלך אמר אל תדאג בקשר לכסף אני אשלם אפילו פי שתיים העיקר שהבאת את העגיל, ועוד דבר אמר הגוי למלך אל תשאל פגשתי את אברהם אבינו והוא היה נראה כעוס מאוד, והוא הזהיר אותי לומר לך לא לפגוע בבניו היהודים ולא לגרשם ולא לעשות להם שום רע, ואז המלכות שלך תתרומם עוד ועוד ואם לא, אז לא נעים לי אבל אברהם אבינו אמר שיהיה לאדוני המלך רע ומר, אוי ואבוי אמר המלך אני מבטל ברגע זה את גזירת הגירוש ואעשה רק טוב ליהודים מהיום, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

זה לא יוסי זה רבי יוסי

ולא הקפדן מלמד. וכמו שאמרו חז"ל (שבת ל') לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי, והגר"א היה אומר לפני שמסר שיעור, הריני אוהב את כל תלמידי, ובפרט בדורנו כמה צריך זהירות מלהקפיד על תלמיד שבא ללמוד תורה שהרי הוא עוזב תענוגי תבל שיש בדורינו יותר מידי, וצריך לקרבו בעבותות אהבה ולומר לו אשריך שבאת לחסות תחת כנפי השכינה, ומי לנו גדול מרבי יהודה הנשיא הנקרא רבינו הקודש שלקח את בנו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי שקראו לו יוסי, שהיה עוסק בעבירות חמורות ביותר ומשכו במילים של אהבה לבית המדרש, וכשנכנס לישיבה אמר רבינו הקדוש זה לא יוסי אלא זה רבי יוסי, ואכן הוא למד תורה בשקיקה ובצמאון גדול ונעשה גדול הדור, וכי רבינו הקדוש לא ידע מה עשה הבחור לפני שהסכים לבוא לישיבה, הלוא היה כולו שקוע בחמישים שערי טומאה ואיך רבינו הקדוש קורא לו רבי?

והרי אומר רבינו עובדיה מברטנורא (אבות פ"ד, מש' א') על בן עזאי שלא זכה לתואר רבי, שהגמרא אומרת משנפטר בן עזאי בטלו השקדנים ואף על פי כן לא זכה לתואר רבי, וזה שעד אתמול היה שקוע בעבירות ועוד לא פתח דף אחד של גמרא כבר קוראים לו רבי? אלא כשהאדם עוזב מנעמי והבלי העולם הזה על מנת לשבת וללמוד תורה אזי כבר הוא נקרא רבי, וקל וחומר בזמנינו כאשר יש את כל המכשירים למיניהם ואת כל הבילויים והאינטרנט והכל צבעוני, והאדם מוכן לשבת מול ספר שחור לבן, רק על זה כבר צריך לקרוא לו רבי, ולכן המשנה זועקת לא הקפדן מלמד, עוד לפני אלפיים שנה שחוץ מלבחור בתורה לא היה דברים אחרים ובכל זאת מזהירים לא להקפיד, אזי היום צריך משנה זהירות.

מי שרוצה ללמוד תורה הוא ימצא מקום ללמוד תורה

ולא הקפדן מלמד. סיפר הרב בן ציון מוצפי שליט"א, שהיה איזה מנהל של תלמוד תורה מוצלח מאוד והיו שם תלמידים יוצאים מן הכלל ולומדים טוב בחשק ובשמחה, אלא שהיה ילד אחד שהיה מפריע לתלמידים ללמוד ואין צורך לומר שהוא בעצמו לא למד, המנהל והמלמד שלו ניסו להזהירו אך זה לא כל כך עזר, בצר למנהל הוא פנה אל גדול הדור באותה תקופה הלא הוא החזון איש זצ"ל, ושאל אותו אם מותר לו לסלקו מהתלמוד תורה כיון שהוא מפריע לאחרים ללמוד? אמר לו החזון איש בשביל מי הקמת תלמוד תורה? אמר המנהל בשביל שילדים יבואו ללמוד תורה וכל המאה וחמישים ואחד ילדים רוצים ללמוד תורה, חוץ מאותו ילד שיש לנו איתו בעיות? אמר לו החזון איש מי שרוצה ללמוד תורה הוא תמיד ימצא מקום ללמוד תורה גם בלי התלמוד תורה שלך, וכל המאה חמישים ואחד ילדים הם בשביל הילד הזה, בשבילו הקמת את התלמוד תורה, תנסה את כל המאמצים בעידוד ובתמורה והכל יצלח, וכל זה ללמדינו שלא הקפדן מלמד ובפרט בדורינו כמה אנשים הכרנו שהיו דבוקים בתורה אבל קצת פרשו ממנה וירדו למצולות ים של היצרים הרעים רח"ל.

לא הקפדן מלמד. כשיצא לאור הספר הראשון יביע אומר של מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל, זה עורר הדים בכל הארץ איך אברך צעיר לימים כותב דברים כאלה עמוקים מאוד ומראה שליטה מלאה בכל הש"ס והפוסקים, רמב"ם ושולחן ערוך, והדברים הגיעו עד לעיר חיפה ושם הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל שלימים נעשה ראשון לציון ראה את הספר, ונכספה וגם כלתה נפשו לראות עין בעין ברב המחבר בעיר ציון ירושלים עיר הקודש, והרב לקח אוטובוס ונסע ירושלימה ושאל וחקר היכן יש לרב שיעור ואמרו לו, בבית הכנסת שאול צדקה, הרב בקשי דורון הלך קצת לפני הזמן וישב ולמד וחשב הנה עוד מעט יתחיל השיעור והרב ימסור שיעור עמוק מאוד, ולאט לאט בית הכנסת החל מתמלא באנשים אחרי יום עבודתם וריצה אחר פרנסת גופם, הבינו שצריך לפרנס גם את הנשמה והפרנסה הגדולה ביותר לנשמה זה לימוד התורה, שהרי המשנה אומרת ותלמוד תורה [שווה] כנגד כולם, ומרן פאר הדור הגיע והחל השיעור.

באתי ללמוד פילפול ולמדתי הנהגה של גדול הדור

הרב בקשי דורון התרכז כולו וישב זקוף והתכונן לשמוע פלפול עם הראשונים והאחרונים ויתר המפרשים כמו שכתוב על הספר יביע אומר, אלא שמרן פתח פיו בחכמה והחל לספר מעשיות בשרשרת שבין סיפור לסיפור הוא שוזר איזו הלכה, וכאשר מרן קולט שחלק מהאנשים מתחילים לנמנם מרוב עייפות מעמל יומם, מיד היה אומר בקול רם מעשה, וכולם מתעוררים, והנה מרן נמשך קצת יותר בהלכה, לפתע קם אחד האנשים ודפק על השולחן ואמר למרן, הרב תספר סיפור, הרב בקשי דורון היה המום מה יעשה עכשיו מרן שכל התורה פרוסה לפניו על כף ידו והוא עכשיו באמצע הלב של ההלכה, ולצאת משם ולספר סיפור זה כמו אדם שבאמצע שהאוכל חם והוא מאוד רעב והוא החל לאכול אומרים תעצור לכמה דקות שהאוכל יתקרר. אבל מרן ברוב ענוותנותו עצר מיד את שטף דיבורו בהלכה והחל מספר סיפור, והרב אליהו בקשי דורון אמר באתי ללמוד פלפול בהלכה ולמדתי הנהגה של גדול הדור, איך להתנהג עם כל יהודי ולגרום לעוד יהודי לאהוב את התורה ולרשום את כל בניו לתורה.

ולא כל המרבה בסחורה מחכים. כבר אמר החכם באדם שזה שלמה המלך (קהלת ט') לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר, וגם בדורנו ראינו אנשים עם המון שכל ובקושי גומרים את החודש וראינו אנשים שבקושי יודעים קרוא וכתוב ועשירים גדולים מאוד, ולכן לא יחשוב האדם שככל שירבה בעסקים כך עושרו יגדל כי הברכה באה מה' יתברך ורק השתדלות אנו מצווים לעשות, וסיפר יהודי צדיק שאחיו היה בעל מסעדה בקניון עזראלי, והוא היה עובד בלי הפסקה והמסעדה תמיד היתה עמוסה בקונים והמחירים היו גם גבוהים, ומי שנכנס לשם הוא בטוח שבעל המסעדה פה מתעשר, אבל האמת היתה בדיוק ההיפך, שמהיום שהוא התחיל לעבוד שם הוא נעשה רק בעל חוב, איך יתכן? פשוט מאוד, השכירות זה ארבע עשרה אלף שקל, החשמל שעובד בלי הפסקה כמעט, אם זה מזגנים ואם זה תנורי בישול, וגז שזה עוד עשרת אלפים שקלים, ועוד חמשה עובדים שכל אחד מקבל בערך חמשת אלפים, וארנונה וגם נקיון וכל התיקונים הוא מצא את עצמו בכל חודש עם גירעון לא קל עד שיום אחד קיבל קצת שכל ויצא משם, ללמדינו שאם יש לך ברכה במעשה ידיך אזי גם אם תעבוד מעט, הברכה תבוא אליך וגם אם הברכה תברח היא תחזור אליך.

אלף שטרות של עשרים שקל

ומעשה שהיה בזמנינו ברב חיים זאיד שליט"א [הרב של פרדס כץ] שאירס את הבת שלו ורצה לעזור לה לקראת החתונה ברהיטים וחיפש ומצא חנות רהיטים בבני ברק שמספקת את כל הרהיטים שזקוקים להם חתן וכלה, מיטות שולחן וכסאות, וגם ספות ועוד ועוד, והכל במחיר של עשרים ושתים אלף שקל, הרב זאיד הגיע לשם וביקש הנחה, הבעל הבית אמר לו, בשביל בני תורה אני מוריד אלפיים שקל וזה יעלה רק עשרים אלף שקל, הרב הודה לו וביקש לשלם בצ'ק אמר לו הבעלים תשמע אחרי ההנחה אני מבקש לשלם רק במזומן, הנה יש פה מעבר לכביש בנק, תוציא כסף ותבוא, הרב זאיד כמובן שהסכים והלך לבנק וביקש להוציא עשרים אלף שקל, אמר לו הפקיד, רוב המזומנים כבר בכספת אם אתה יכול להמתין צריך אישור מהמנהל והוא יבוא יותר מאוחר, לא, אין לי זמן, אמר הרב זאיד אני צריך להגיע היום לחיפה יש לי הרצאה, אמר לו הפקיד אתה יודע מה, יש לי רק שטרות של עשרים, אני אתן לך אלף שטרות של עשרים ש"ח אתה מסכים? כן, אני מסכים, אמר הרב וכי זה לא כסף, הפקיד מיהר לספור לו את הכסף במכונה ונתן לו את הסכום במלואו.

הרב מיהר משם לרכבת שנוסעת לחיפה וחשב בליבו שבהמשך הימים הוא יביא את הכסף לחנות הרהיטים, לאחר שהרב חזר מחיפה מההרצאה הרב ישב באיזו פינה צדדית וחשב אולי הפקיד לקח לעצמו כמה שטרות הרי היינו רק אני והוא, אזי כדאי לספור, והרב פתח את השקית הגדולה והחל לסדר כל עשר בתחילה, ואחרי שהוא ספר את הכל אכן היו שם בדיוק עשרים אלף שקלים, הרב ירד בתל אביב והחל לילך אלא שהוא ראה בידוק בטחוני שצריך להניח את החפצים שלך באיזה שיקוף וזה מתגלגל לצד השני, והרב פחד כיון שהאיש שישב לידו ברכבת וראה את כל הכסף, עומד בדיוק לידו ולכן הוא ביקש מהבודק ואמר לו תעשה לי טובה, תסתכל זה רק השקית שיש לי אך הבודק לא הסכים ואמר לו להניח את השקית שתעבור את הבידוק והרב עשה כך, והזדרז לעבור לצד השני אלא שהשקית כאילו בלעה אותה האדמה, והרב ביקש מהבודק תבדוק אולי היא נתקעה, והבודק אמר לכולם לעצור ולא להניח כלום והסתכל פנימה ולא ראה כלום, והרב הבין שהאיש שהיה לפניו כנראה הוא זה שלקח את השקית, ומיהר אולי הוא ימצא אותו אך האיש ההוא נעלמו עיקבותיו.

האמא אלמנה וזה ישמח אותה

והרב קיבל דין שמים באהבה ואמר, שהוא מקבל עליו לתת אלף שקל נוספים למשפחה נזקקת בין אם הוא ימצא ובין אם הוא לא ימצא, והרב יצא מהאיזור וניסה לחפש את אותו אדם אך לשוא, והנה לפתע עובר איזה אדם ושואל את הרב, האם כבודו זה הרב חיים זאיד? כן זה אני, אמר הרב במה אוכל לעזור? תוכל לעזור הרבה, אמר האיש, יש כאן בר מצוה ואם הרב יוכל לבוא לומר כמה מילים כיון שהאמא אלמנה וזה ישמח אותה מאוד, בודאי שאבוא אמר הרב, והלך עם האיש ונכנס עמו לאולם, והנה במרפסת שבצד האולם הרב רואה לא פחות ולא יותר את אותו אדם ואת אותה שקית עם השטרות, והבחור שהיה נראה מחייך הניח את השקית בצד והלך לשירותים, הרב מיהר לעבר השקית ולקח אותה וחיכה לבחור שיחזור.

והבחור חשכו עיניו כשחזר וראה את הרב מחזיק את השקית בידיו, והחל לגמגם מילים חסרי משמעות והוא חשב שהשקית לא שייכת לאף אחד, אמר לו הרב תשמע, המפכ"ל של המשטרה הוא קרוב משפחה שלי במילה אחת אתה נמצא מאחרי סורג ובריח לפחות לכמה חודשים, אבל אני אעשה איתך עיסקה, אתה הולך לסמינר ואני משלם עליך ואני גם אהיה בסמינר, בודאי שאני רוצה אמר הבחור והרב לקח ממנו את מספר הטלפון ואכן דאג לו לסמינר, והרב קיים את הבטחתו ושילם עוד אלף שקל לנזקקים, ולמחרת הלך לחנות הרהיטים, אומר בעל הבית לרב זאיד ברוך הבא הרב זאיד אני עושה לך עוד הנחה של אלף חמש מאות שקל אם תספר לי איזה סיפור יפה, והרב זאיד סיפר לו את הסיפור הזה ואיך שהקדוש ברוך הוא מחזיר את הכל בעולם הזה והקרן קיימת לאדם לעולם הבא.

ולא כל המרבה בסחורה מחכים. כל יהודי מאמין בגמרא (ביצה טז.) שאומרת כל מזונותיו של אדם קצובין לו מתשרי עד תשרי חוץ מתשרי שהמילה תשר"י זה ראשי תיבות, תורה שבת ראשי חודשים ימים טובים, שכל המוסיף בהם מוסיפין לו וכל הפוחת בהם פוחתין לו, כלומר כל הוצאה לכבוד דברים של רוחניות לא רק שמקבלים בחזרה את מה שהוצאת אלא גם מקבלים תוספת, וכל הפוחת בהם פוחתים לו שאם האדם מנסה לחסוך בהוצאות לשבת, תפילין ותלמודי תורה לילדים אזי פוחתין לו גם כן, והוא מוציא הוצאות מיותרות והוא לא מבין להיכן נעלם הכסף, וכאשר האדם מוכן להוציא מכספו עבור מצוות הקדוש ברוך הוא מחזיר לו וגם מוסיף, ואת זה נראה מהמעשה הבא. ומעשה שהיה כך היה.

אפילו שלום לא אמרו אחד לשני

שכונת מגורים באיזור המרכז היו כמה משפחות שהחליטו לעשות תוספת לביתם והביאו קבלן שיבנה ויעשה את כל השיפוצים, והכל הלך למישרין והמשפחות היו מכבדים אחד את השני ואהבה ואחווה שררה ביניהם, אלא שהיצר הרע חיפש איזו פירצה לחרחר איזה ריב והוא מצא, שני שכנים שבנו ביחד ושילמו ביחד אלא שהיה איזה קיר משותף בשווי של חמשת אלפים שקל ואחד מהשכנים טען שהשני צריך לשלם את הכל כי זה לא מועיל לו כל כך והשני טען חצי חצי, ונעשה ביניהם מחלוקת גדולה עד שאפילו אמירת שלום לא היו אומרים אחד לשני, והנה יום אחד עובר אחד מהשכנים בשם משה והוא רואה את השכנים הללו נפגשים בחדר המדרגות ואפילו שלום לא אמרו ופניהם הזועפות אמרו הכל, השכן משה היה המום שהוא הכיר אותם שהם אוהבים אחד את השני ומה קרה להם?

אחרי שהאיש בירר קצת נודע לו סיבת הסיכסוך שזה הקיר המשותף, בלי לחשוב יותר מדי ניגש האיש לאשתו וסיפר לה את הענין והוסיף ואמר הוצאנו כל כך הרבה כסף על הבניה המורחבת, נוסיף עוד חמשת אלפים שקל ונעשה שלום בין אדם לחבירו שזה כידוע מרויחים גם עולם הזה וגם עולם הבא, תעשה מה שלבך חפץ אמרה האשה וה' יהיה בעזרך, אני בטוחה שמחסד לא מפסידים כלום, שמח משה והלך אל השכנים ונקש בדלת של אחד מהם, פתח השכן את הדלת ושאל מה רצונו אמר לו משה תשמע, יש לי פתרון עבור הקיר המשותף, יש יהודי אמיד אוהב מצוות סיפרתי לו על המקרה המצער שגרם לכם להסתכסך והוא אמר לי שהוא מוכן לתרום את כל חמשת אלפים, בתנאי שתעשו ביניכם שלום ותתחבקו ותתנשקו האם אתה מוכן? בוודאי שאני מוכן אמר השכן, ואני מאוד מקוה שגם השכן השני יהיה מוכן, אין בעיה אמר משה ודפק בדלתו של השכן השני וסיפר לו את הענין והוא כמובן הסכים, ושני השכנים התחבקו והתנשקו והוציאו יין ושתו ביחד ושמחו, ומשה הצדיק שמח יותר משניהם שזכה לקיים מצוה של הבאת שלום.

אותו קבלן שבנה להם את הקיר הוא היה גם אותו קבלן שבנה אצלו והוא היה חייב לקבלן חמש עשרה אלף שקל והוא רשם לו צ'ק של עשרים אלף שקל ואמר לו זה התוספת על הקיר של שני השכנים, ושלא יבקש מהם כלום, כעבור שבוע משה בודק את החשבון בבנק והוא רואה שהצ'ק עדיין לא נפרע, הוא מיהר להתקשר לקבלן ושאל אותו מדוע אתה לא פורט את הצ'ק מי יודע אם מחר יהיה לי כסף? הצ'ק כבר לא אצלי אני העברתי את זה לקבלן הגוי שעובד אתי, הלך משה לבנק לראות אם הכל בסדר, ומה נודע לו שהקבלן הגוי הלך לבנק עם הצ'ק אלא שהוא לא הסתפק ב- 20,000 והוא הוסיף מספר 0 שיהפוך ל = 200,000, אלא שהברנש שכח שחוץ מהמספרים יש גם מילים ושם כתוב עשרים אלף שקל, וכשהפקיד עלה על זה והתכווין להזמין לו משטרה הברנש כבר ברח כשהוא משאיר את הצ'ק בידי הפקיד ומשה קיבל אותו בחזרה והרוויח גם את החמשת אלפים וגם את החמש עשרה אלף, וזה רק פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

אני רוצה חמישים אלף דולר

ולא כל המרבה בסחורה מחכים. אם כבר דיברנו על צ'קים ועל חכמולוגים שחושבים שכל שתרבה יותר בסחורה כך תחכים' אזי הבה ונראה מעשה שהיה ביהודי עשיר מאמריקה שהגיע בהילולא הגדולה בל"ג בעומר לציון רבי שמעון בר יוחאי זיע"א' וזכה להיכנס אל הקודש פנימה והתפלל לה' יתברך על עצמו ועל משפחתו שכולם יהיו צדיקים ויראי שמים וכל בניו ובנותיו יזכו לבני זוג צדיקים ושיגדלו בתורה ובמידות טובות ויראת שמים טהורה, אלא שלידו עמד אדם והתפלל וביקש מה' יתברך שבזכות הצדיק הוא יזכה לקבל חמישים אלף דולר לכסות את חובותיו ושתהיה לו פרנסה בשפע, האיש האמריקאי לא אהב את סגנון התפילה של האיש הנ"ל וחשב בליבו, היתכן, ביום הקדוש הזה במקום לבקש על אהבת ויראת ה' בנים ובנות צדיקים הוא מבקש כסף? אמר האיש בליבו אני אלמד אותו לקח.

ופנה אליו ואמר לו שמעתי את תפילתך וראיתי את דמעתך, תן לי את הכתובת שלך אני אולי ישלח לך צ'ק, שמח האיש ונתן לאמריקאי את כתובתו, והאמריקאי התכוון באמת לשלוח לו צ'ק אלא שבמקום לחתום את שמו הוא יחתום רשב"י להזכיר לו שרשב"י וכסף לא הולכים ביחד' וכמובן שאף אחד לא יתן לו כסף עבור צ'ק שחתום עליו רשב"י, והאמריקאי הוציא את פנקס הצ'קים שלו וכתב את הסכום חמישים אלף דולר גם במילים וגם בספרות וחתם את שמו של מי? את שמו המלא בלי שהוא שם לב כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום וכמאמר המשנה במקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ושלח לאיש את הצ'ק כשהוא בטוח שרשב"י חתום' אלא שכעבור שבוע הוא לא מאמין למראה עיניו, הוא רואה שירד לו מהחשבון חמישים אלף דולר והוא הבין שאצל רשב"י אפשר לבקש הכל גם גשמיות וגם רוחניות' ולא כל המרבה בסחורה מחכים [הרב בידרמן].

איך הוא זכה לבן תלמיד חכם

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. מובא בחז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט) אמר רבי שמעון אם ראית דור שמתרפין מן התורה עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם, וידוע שיש ימים ששכר הלימוד תורה בהם גבוה מאוד כמו שאמר האדמו"ר מקוצק על חתנו בעל ספר אבני נזר, שאיך אביו זכה לבן כזה תלמיד חכם עצום? משום שאביו למד תורה בפורים בזמן שאף אחד בעולם לא למד והוא החזיק את כל העולם, וכמו שנאמר בפסוק (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שהסביר רבי חיים מוואלוז'ין ז"ל שאם רגע אחד בעולם לא יהיה לימוד תורה, העולם חוזר לתוהו ובוהו, וזה הרמז במשנה ובמקום שאין אנשים שלומדים תורה כגון בימי פורים ובימי שישי וכן בימי בין הזמנים בישיבות, צריך דוקא שמה ללמוד עד כמה שאפשר ולאו דוקא בלימוד התורה אלא בכל דבר שאין מי שיעשה אזי תקום ותעשה.

ומעשה שהיה בלונדון ברב הקדוש הרב שלום משאץ, בזמן המלחמה תש"א שהחלו להפציץ את העיר והרב ברח לגייטסעד, ודרכו של הרב היתה להסב לשולחן עם אורחים רבים, ובאותו איזור היה מחסור גדול בבשר ודגים ורק קמח ותפו"א ובצל נתנו להם בשפע, ומי שזכה לתלושים יכל לקנות עם זה מעט בשר ואכן רק לשבת הצליח הרב להשיג קצת בשר, והנה לקראת השבת האחרונה של השנה האופה של העיירה לא אפה הרבה חלות כי היום שלפני ערב ראש השנה יצא בשבת והוא גם רצה להספיק סליחות ולצום בערב ראש השנה, והנה בליל ראשון של ראש השנה שהרב היסב לסעודה עם עוד שלושים סועדים אמר לו המשמש שהלחם לא מספיק, ולסעודה הבאה של הבוקר יהיה לכל אחד כזית ובליל שני ולמחרתו לא יהיה אפילו כזית לחם.

ויהי ממחרת, קם הרב ללכת למקוה בשעה ארבע לפנות בוקר והנה בדרכו הוא רואה את האופה, אמר לו הרב הקדוש אני בדרכי אליך, יש לפניך שמונה שעות עד השעה שתים עשרה לך תפתח את המאפיה שלך ותאפה חלות כדי שאנשי העיר יוכלו לאכול חלות כראוי, אבל הרב מה יהיה עם התפילות בעצם יום הדין שדנים את האדם וספרי חיים ומתים לפניך נפתחים? האם אתעסק בקמח ומים ובצק במקום לשפוך שיח לפני ה' יתברך ואבקש עלי ועל משפחתי שנה של חיים ואושר? אתה תתפלל אמר לו הרב בין אפיה ללישה ובין לישה לאפיה, בזכותך כולם יאכלו לחם בראש השנה יהיה לך מצוה גדולה אבל לתקיעות של השופר תגיע, אני מוכן אמר האופה, אבל האם הרב יוכל להתחלף איתי בשכר, שלרב ייחשב כאילו הוא היה במאפיה אופה חלות ולי יחשב כאילו הייתי מתפלל בבית הכנסת, בודאי אמר הרב אבל שתדע לך אתה מקבל שכר קטן משלי כי לזכות את כל אנשי העיר שיעשו סעודת חג כראוי זה הרבה יותר.

הם התכוונו להשתלט על מספר ישובים יהודים בעוטף עזה

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. יש מקומות שחושבים שאין איש אבל ישנו לא איש אחד אלא כמה אנשים, ואיזה אנשים? מחבלים, ומעשה שהיה כך היה, שלוש עשרה מחבלים של החמאס ביום שני א' מנחם אב תשע"ד בעיצומו של מבצע צוק איתן, היו עמוסים בנשק קטלני יצאו מתוך מנהרה שהיתה במרכז שדה חיטה בסביבות הישוב סופה, התוכנית היתה ברורה להיכנס לשטח ישראל דרך המנהרה להפתיע את היהודים הישראלים וכך להשתלט על מספר ישובים יהודים בעוטף עזה, להרוג ולחטוף כמה חיילים ולחזור חזרה לעזה דרך המנהרה במטרה שהחיילים ישמשו בידם כבני ערובה ויוכלו להחליפם עם מחבלים הכלואים בישראל, מקורות ביטחוניים יודעי דבר טענו שאם תוכניתם היתה יוצאת לפועל הרי שהמבצע היה מסתיים בו ביום לרעת ישראל...

אלא שלא ינום ולא יישן שומר ישראל, ולמרבה הפלא כשהמחבלים יצאו מן המנהרה הם לא הבינו לאן נעלם כל השדה הירוק אשר היה שם רק לפני ימים ספורים ואשר היה אמור לכסות עליהם ולהסתירם מעיני מצלמות התצפית, הם נחשפו מיד ביציאתם מפתח המנהרה בידי תצפיות ושם הפעילו את האזעקה בישובים הסמוכים למנהרה והזעיקו כוחות אווירים וקרקעיים אשר פעלו, בתוך שניות חלק מהמחבלים חוסלו וחלקם עשו גלגול מחילות וברחו דרך המנהרה בחזרה לעזה, התכנון המקורי של המחבלים היה להסתתר בין השיבולים הגבוהים כדי שלא יזוהו על ידי התצפיתנים, כי המחבלים ידעו שכל האיזור מוקף במצלמות רבות, אלא שהשאלה נשאלת להיכן באמת נעלמו כל השיבולים של החיטה הגבוהים שכיסו את הפתח של המנהרה? מי הוא זה אשר החליט לקצור דוקא בעיצומה של המלחמה את שדה החיטה? מעשה שהיה כך היה.

משגיחי הכשרות של בד"ץ העדה החרדית חיפשו באותם ימים בכל הארץ שדה חיטה עם חיטים ירוקות אשר לא הבשילו עבור אפיית מצה שמורה לשנתיים, ומדוע לשנתיים? בשביל שלא להשתמש בתבואה של שנת השמיטה שכן השנה שאחרי הימים המדוברים היתה שנת השמיטה, שדות חיטה רבים אשר היו רגילים לקחת מהם מידי שנה חיטים נפסלו באותה שנה על ידי הבד"ץ עקב הגשם שירד באותה שנה לפני חג השבועות, ויש דעות הסוברות כי חיטים שהבשילו וירדו עליהן גשמים הרי שהן החמיצו למרות שעדיין החיטה לא נקצרה. משגיחי הבד"ץ התקשו למצוא בתקופה זו של השנה בעיצומו של הקיץ חיטה שעדיין לא הבשילה וכך נוצר מחסור של חיטים למצות ובפרט ששנה הבאה היא שנת השמיטה וצריך כעת לקצור לשנתיים.

החליטו המשגיחים להרחיק נדוד למקומות מרוחקים בכדי לאתר שדות חיטה ירוקה, הם חירפו את נפשם ושהו באיזור עוטף עזה כגון בקיבוצים סופה וצאלים על אף הסכנה לשהות במקום באותם הימים, השדה היחיד אשר ענה על הדרישות, נמצא בעוטף עזה [3 קילומטר מהגבול] הם ניהלו משא ומתן עם החקלאי עד שהגיעו לעמק השווה, נמצא שאיתור השדות חיטה של קיבוץ סופה מהווה בעצמו סייעתא דשמיא, שרשרת הניסים המשיכה גם במהלך הקצירה עצמה אשר לא עברה בשקט בשל סמיכות האיזור לגבול עזה, שוב ושוב נפלו באיזור רקטות בשדות [וכיון שזה נחשב כשטחים פתוחים אזי כיפת ברזל לא מיירטת אותם אבל הכיפה שעל ראשם הצילה אותם], בנס לא נפגעו אותם אנשים אשר עסקו במלאכת הקודש, עבודת המשגיחים היתה לפקח על כשרות הקצירה ולהקפיד שיהודים שומרי תורה ומצוות הם שמפעילים את הכל, וזאת על פי ההוראות של רבני העדה החרדית להקפיד שהקצירה תהיה לשמה ועל ידי שומרי תורה ומצוות.

כאשר הגיע הידיעה על חשיפת המנהרה באיזור קיבוץ סופה, דמעות חנקו את גרונם של המשגיחים והחקלאים שבמקום, בידיעה שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כי אם המסירות נפש למען דקדוק והידור בשמירת המצות מחימוץ, הטלפון המרגש ביותר היה של בעל השדה שתלה את הכל בזכות קצירת החיטה לשם מצות הפסח בהידור רב מה שלא זכה לכך עד היום, אם לא קבוצת היהודים שהתעקשו לקיים את חוקי המצוות בהידור היה מתרחש כאן אסון גדול!!! הוא אמר שהפסוק ושמרתם את המצות מקבל כעת משמעות אחרת לגמרי, בזכות מסירות הנפש עבור שמירת המצות מחימוץ המצות שמרו על עם ישראל מאסון כבד ועל זה אמרו שומר מצוה לא ידע דבר רע, ובמקום שאין אנשים כלומר במקום שנראה שאין אנשים אבל אולי מסתתרים שם מחבלים השתדל להיות איש תבדוק אולי יש איש [ארגון יהדות].


משנה ו


אני מוכרחה אותם בשביל מוצרי יסוד במכולת

אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון. פשט המשנה בא לומר שהלל הזקן ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים כלומר שהאיש הזה נהרג וגולגלתו צפה על פני המים, אמר לו הלל, על זה שאתה כשהיית בחיים הרגת אדם, לכן גם אותך הרגו כי מידה כנגד מידה לא בטלה. ומעשה שהיה ביהודי תלמיד חכם גדול שסיפר, נכנסתי לסניף הבנק שלי ברחוב רבי עקיבא ומיד הרגשתי מתח באויר אנשים מסביבי התלחשו ודברו בסערת רוחות ומיד הבנתי שהיתה כאן איזו דרמה, לפתע הבחין בי מנהל הבנק וסימן לי להיכנס למשרדו משום שהוא רוצה לשתף אותו בהתרחשות שקרתה זה עתה וכך הוא סיפר לי.

לפני זמן קצר נכנסה אשה לבנק, היא המתינה לתור שלה וביקשה מהפקיד למשוך שלוש מאות שקלים מהחשבון שלה, הפקיד בדק את היתרה בחשבון וסירב בכל תוקף, באומרו, גברת זה לא יתכן מזמן כבר עברת את מסגרת האשראי שלך, ובאמת הגיע הזמן שתסדרי את הענין, בשום פנים ואופן אין אפשרות שתמשכי עוד כסף, על הראשונים אנו בוכים ואת מבקשת עוד? האשה לא ויתרה והתווכחה, מה כבר ביקשתי בסך הכל שלוש מאות שקל אני מוכרחה אותם בשביל מוצרי יסוד במכולת אין לי ברירה אני יודעת שהמצב שלי קשה מאוד בעזרת ה' זה יסתדר אבל עכשיו אין לי כלום ואני מוכרחה את שלוש מאות השקלים הללו! הפקיד התרגז וגער בה בקול, הסיפורים הללו אינם מעניינים אותי כלל, את נדרשת לסדר את העניין ולהביא את הכסף, כבר שלחנו לך כמה וכמה התראות ואת כלל לא מתייחסת למכתבים, את שלוש מאות השקלים הללו את בודאי לא תקבלי, הגערה שנאמרה בקול רם הגיעה לאוזני האנשים שעמדו וחיכו לתורם.

האשה נשברה היא עזבה את הפקיד נכנסה לחדרו של המנהל, פרצה בבכי ואמרה אני לא מבינה את הפקיד שלכם! מה כבר ביקשתי, איך מותר לו לשפוך את דמי לפני כל האנשים כאן, ובסך הכל ביקשתי שלוש מאות שקל ולא למותרות אלא בשביל לשלם במכולת, למה הוא צועק עלי לפני כולם? נכמרו רחמיו של המנהל על אותה אשה, והוא אמר את צודקת, אבל האשה לא התרצתה היא יצאה בהפגנתיות מן הבנק אל הרחוב, המנהל שלף שלוש מאות שקלים מארנקו האישי ויצא אחריה אבל האשה לא הסכימה לקבל, גברת קחי בבקשה שלוש מאות שקל, היא שומעת את דבריו אך אינה מסתובבת אלא ממשיכה בדרכה במהירות, בלית ברירה לאחר שרדף אחריה כמה דקות והיא סירבה הוא חזר לבנק, כאשר הוא נכנס למשרדו הוא מצא את הסגן שלו יושב ובוכה, מה קורה כאן היום? זו מחלה מדבקת שאל בפליאה, למה כולם בוכים?

ענה לו הסגן תשמע אני קרוב לגיל חמישים אבל יש איזו תמונת ילדות שעומדת מול עיני כבר ארבעים שנה, התמונה הזו רודפת אחרי ואינה עוזבת אותי, הייתי ילד קטן קרוב לגיל עשר כשהלכתי עם אמא שלי למכולת, אמי הכניסה לסל כמה מוצרים בסיסיים, לחם, חלב וגבינה, וביקשה מהמוכר שירשום לה, המוכר התרגז על אמי ואמר בקול רם, מה פתאום לרשום, את חייבת כאן כל כך הרבה כסף, אני לא מסכים לרשום בשום אופן, תחזירי את המוצרים הללו, אני לא בנק! אמא דיברה בעדינות אני אסדר את זה אבל עכשיו אני במצב קשה, המצב הכלכלי שלנו לא מזהיר, תראה לא לקחתי שום מותרות רק לחם ומוצרי חלב, המוכר אפילו לא דיבר הוא חטף לאמא את סל המצרכים והניח אותו על הדלפק, אמא יצאה מהמכולת ופרצה בבכי מר, היא נתנה לי יד ומשכה אותי הביתה, כל הדרך שמעתי אותה בוכה, הסיטואציה הזו עומדת לי בצורה חיה מול העיניים, אני לא מסוגל לשכוח את התמונה הזו, היום כשבאה האשה הזו נזכרתי שבעל המכולת היה אבא שלה, אתה מבין?! לבת שלו אין כסף אפילו למוצרי יסוד רחמנא ליצלן, ועל זה המשנה שלנו אומרת אל תעשה רע לאף אחד כי בסוף זה חוזר אליך [אדרבה].

יש כאן ילדים טהורים שלומדים תורה

על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון. מעשה סיפר הרב חיים זאיד [הרב של פרדס כץ] שיום אחד הוא הוזמן למסור דרשה בעיר הקודש צפת והוא עלה על האוטובוס מבני ברק לצפת בערך בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים והתיישב לו באחד המושבים שבסוף האוטובוס, והנה עולים לאוטובוס אשה וחמשת ילדיה כאשר הקטן מביניהם תינוק בן שנה שהאשה מחזיקה אותו עליה ואחד מהבנים התיישב ליד הרב חיים זאיד, הרב שאל אותו בעדינות לאן אתם נוסעים והוא אמר לסבתא ברכה שגרה בצפת ואפילו אמא הכינה לה עוגה, איזה יופי אמר הרב כל הכבוד, אלא שלפתע ברחוב ז'בוטינסקי עלו לאוטובוס שלושה בחורים רעשנים מאוד ומדברים בקול רם ותפסו את כל המושב האחורי והחלו לדבר מילים שאזניים יהודיות לא מסוגלים לשמוע, האשה ביקשה מהם לדבר בשקט כי יש כאן ילדים טהורים שלומדים תורה ואזניהם טהורות אך דבריה נפלו על אוזנים ערלות, וגם הרב ניסה להתערב, אך הם היו חוצפנים וזלזלו ודיברו כאילו האוטובוס שלהם.

האשה הצדיקה ראתה שאין מה לעשות וגם לשבת קדימה אין מקום כי האוטובוס מלא, היא אמרה לכל הילדים שלה אנחנו יורדים כאן וחוזרים הביתה במונית, אנחנו לא יכולים להמשיך כך בנסיעה, והיא ניגשה לנהג וביקשה ממנו שיעצור היכן שאפשר באמצע כביש שש כי היא חייבת לרדת, הרב הסתכל על הבחורים אולי הלב שלהם יתנמס לראות אשה יורדת באמצע שום מקום עם חמשה ילדים קטנים אך ליבם לא נע ולא זע כאילו היה אבן, ואכן האשה ירדה מהאוטובוס עם ילדיה וגם מעיני הרב ירדו דמעות. [הרב היה שומע דברי תורה באוזניות כך שלא שמע את דברי הטינופת שלהם ולכן לא היה צריך לרדת], הגיעו להפסקה והנהג הכריז עשר דקות הפסקה וכולם ירדו להתאוורר, ולאחר עשר דקות עולים לאוטובוס והנהג רוצה להתחיל לנסוע אלא שהרב רואה שהבחורים עדיין לא חזרו וכל הציוד והפלאפונים שלהם באוטובוס, אזי הוא אמר לנהג שיש כמה בחורים שעדיין לא חזרו, אמר לו הנהג אז תרד לחפש אותם, ירד הרב וחיפש אותם אך משום מה כאילו בלעה אותם האדמה, הרב עלה לאוטובוס וחשב שאולי בינתיים הם עלו אך זה לא קרה והנהג לא המתין והאוטובוס נסע לו לעיר הקודש צפת, הרב ירד מהאוטובוס וציפה למצוא טרמפ למקום הדרשה.

והנה כעבור דקה הרב רואה טרנזיט גדולה עוצרת לו, הרב עולה, ומי יושב לידו? הילד שישב לידו באוטובוס, מה שלומך שאל הרב, לא חזרתם הביתה? היינו אמורים לחזור הביתה בגלל הבחורים ההם, ואני שאלתי את אמא שלי הרי אנו מתנהגים יפה ולא מדברים מילים רעות אז אולי שהבחורים ירדו מהאוטובוס ואנחנו נעלה? ואמא אמרה כך זה צריך להיות אבל יש לנו אמונה שהכל משמים והכל לטובה, והנה לפתע הפלאפון של אמא צלצל ואח שלה אמר לה איפה היא נמצאת, ואם היא כבר יצאה לכיון צפת, אמי אמרה לו שעלינו כולנו לאוטובוס וירדנו בגלל מה שקרה ועכשיו אנחנו באמצע כביש שש במטרה לחזור הביתה, ואזי אח שלה אמר לה תשארי שם אני בדיוק נכנסתי לכביש שש וכמה דקות ואני מגיע, והנה ברוך ה' אנחנו מגיעים תיכף לסבתא ברכה בצפת.

הרב שמע את הדברים ואמר לו שתדע שלא טעית, בהפסקה הבחורים ירדו ומשום מה נעלמו ולא עלו והשאירו את כל החפצים שלהם באוטובוס, הרב הודה להם וירד במקום שהיה צריך ומסר את הדרשה עד לקראת השעה אחת עשרה בלילה כיון שבשעה אחת עשרה יש אוטובוס חזור לבני ברק, הרב המתין בתחנה והנה הוא רואה אוטובוס עוצר ויורדים ממנו שלושת הבחורים כשהם נראים מאוד זועפים ועצבניים, הרב קרא להם ואמר להם שהוא היה איתם באוטובוס, ואם יש להם היכן לשהות בצפת? אין לנו כאן שום דבר והפלאפונים שלנו נשארו באוטובוס, הרב התקשר לחבר שלו מצפת והוא מיהר לבוא ולקח אותם אליו והם שהו אצלו יומיים וחיזק אותם במידות טובות ולימוד התורה ורשם אותם לסמינר ערכים והכל בא על מקומו בשלום.

היא קבורה בהר הזתים ואין לה צאצאים

על דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון. מעשה שהיה בזמנינו ביהודי מירושלים בשם דוד שעובד בחברה קדישא והנה יום אחד הוא ראה פרסומת שמפזרים אותה בפלאיירים לגבי שיפוץ מצבות ושם יש תמונה של לפני שיפוץ ואחרי השיפוץ, הוא לקח פלאייר אחד קיפל והניח בכיסו, כי בזה הוא עוסק, ויהי בבוקר לפני לכתו לתפילת שחרית שוב פעם הוא הסתכל בדף של הפרסומת והוא ראה את שם הנפטרת שקראו לה בתיה בת רבי שחור ויום פטירתה כ"ז ניסן, ואותו בוקר היה בדיוק כ"ז ניסן, היהודי התפעל מיד ההשגחה העליונה, ובפרט שהוא הבין מהמציבה שהאשה הזו גלמודה ולא השאירה אחריה צאצאים, והחליט לומר קדישים לעילוי נשמתה ואחר התפילה הוא ביקש מחלק מהמתפללים לומר משניות לעילוי נשמתה, ואמר עוד קדיש והוא פירסם את הדברים מפה לאוזן וביקש שאנשים ילמדו לעילוי נשמתה, ובנוסף הוא התקשר לבעל המודעה לברר היכן היא קבורה, ואמר לו בעל המודעה שהיא קבורה בהר הזיתים במקום פלוני והיא קרובת משפחה של אחד מגדולי הדור שהוא ביקש שנשפץ את המצבה והוא גם נתן לי רשות לצלם את המצבה מכיוון שאין לה צאצאים אזי אולי מישהו יראה וירחם עליה ויאמר עליה קדיש, אמר לו דוד אכן כך היה ואמרתי עליה קדישים ואני אשתדל לפרסם את זה שוב.

והנה אחר כמה ימים בלבד, מתקשר אליו יהודי בשם משה מאיזור המרכז ואומר לו אני רוצה לספר לך סיפור, לפני כארבעים שנה הלכתי לבית מרקחת בתל אביב לקנות משחה למחלת עור שהיתה לי, אלא כשהגעתי לביתי ופתחתי את המשחה התברר שזו משחה אחרת, חזרתי מיד לבית המרקחת וביקשתי מהרוקחת להחליף את המשחה, אבל היא אמרה לי אי אפשר אתה פתחת את המשחה וכבר אין אפשרות למכור אותה למישהו אחר, לבינתיים הגיע בחור שהוא קיבל בטעות את המשחה שלי ואני לקחתי את שלו אלא ששלו היתה סגורה והחליפו לו והוא הלך ואני התרגזתי מאוד וביקשתי שיקראו לרוקחת שטעתה ומי זאת היתה? בתיה, ואני צעקתי עליה ליד כולם ומרוב כעס זרקתי עליה את המשחה ואמרתי לה, בזה תשתמשי לילדים שלך, היא נהייתה אדומה מאוד אבל לא ענתה לי ואני יצאתי בכעס, כעבור כמה שנים התחתנתי, ועוברת שנה ועוד שנה ואין ילדים וכך חלפו להם שנים לא מעטות והלכתי להתייעץ עם רבנים ואמרו לי אולי פגעת במישהו תנסה להיזכר וללכת לבקש סליחה, ומשום מה את המקרה הזה לא זכרתי ובינתיים הבית ריק.

והנה יום אחד עברתי ליד הבית מרקחת בתל אביב ומיד נזכרתי במקרה המצער, ונכנסתי לשם ושאלתי אם העובדת בתיה עדיין עובדת פה, ואמרו לי שהיא יצאה לפנסיה והיא נמצאת בבית אבות בגדרה, יצאתי משם והתעצלתי לנסוע לגדרה במיוחד, ואמרתי לעצמי אם יצא לי להיות שם אני ילך לבקש סליחה, ואכן כעבור כמה שנים יצא לי להיות בגדרה ונכנסתי ושאלתי וביררתי אך התשובה היתה שלילית כיון שהיא נפטרה לפני שנים אחדות, יצאתי מאוכזב וחשבתי מי יודע אם הייתי בא לכאן באותו יום שנודע לי, עוברים כמה ימים ואני קם בבוקר ואני מביט במראה ואני רואה שהפה שלי התעקם בצורה מעוותת, ניחמתי את עצמי שזה ענין שיעבור תוך כמה שעות, אך אבוי עברו כמה שעות וכמה ימים ועדיין המראה שלי מעוות, וגם הקול שלי השתנה לרעה, עד לאותו יום הייתי קורא בתורה וקולי היה נעים מאוד ומאותו יום התביישתי מאוד ואמרתי לגבאי שיעלה מישהו אחר כי אני כבר לא מסוגל לקרוא, ובינתיים הלכתי לבית העלמין בגדרה וגם לתל אביב וביררתי וחקרתי אך לא מצאתי את המצבה שלה.

והנה בשבוע שעבר נודע לי על ידי מה שפרסמת שבתיה קבורה בהר הזיתים עליתי לשם עם מנין של בחורי ישיבה כפי שכתוב בהלכה ושילמתי להם וביקשתי מחילה מכל הלב, ומשם צעדתי לכותל המערבי והתפללתי מנחה וערבית בהשתפכות הנפש ובדמעות רבות ושפכתי את ליבי לפני יודע תעלומות שיחזיר את הפנים שלי כבתחילה, ובסופו של יום הלכתי לישון וציפיתי לנס, קמתי בבוקר נטלתי את ידי ואני מביט במראה ולא האמנתי למראה עיני, הפנים חזרו למצב שלהם ושמחתי שנתקבלה תפילתי וסליחתי, ובשבת בבוקר הקורא החדש לא הגיע וביקשו ממני לקרוא וזאת היתה לא פרשה אחת אלא שתים אחרי מות קדושים וקראתי בתורה וחזר לי הקול הנעים, אני מודה לך שפרסמת את הדבר ברוך ה' הכל לטובה, עדיין אין לי ילדים, אבל ה' הכל יכול.

ממתן תורה ועד היום לא פסק לימוד התורה אפילו לרגע

על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון. כידוע שמידה טובה היא כפול חמש מאות ממידת פורענות כלומר אם אדם עבר על עבירה מסוימת מקבל קנס של עשרה שקלים, אזי אם הוא יעשה מצוה הוא יקבל פי חמש מאות שזה 5,000, וכמו שמרים הנביאה המתינה לראות מה יקרה עם התיבה של משה רבינו ביאור כעשרים דקות, כל עם ישראל חיכו לה שבעה ימים שזה בערך כפול חמש מאות, ואומר הרב פרנקל שהיה רב של מרכז תל אביב, שמהרגע שקיבלנו את התורה לא נפסק הלימוד תורה לרגע בין ביום ובין בלילה בין אם זה בארץ ובין אם זה בחו"ל, וכמאמר הפסוק (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואמר רבי חיים מוולאוז'ין תלמידו המובהק של הגאון מוילנא שאם חלילה היה רגע אחד בכדור הארץ בלי לימוד התורה אזי העולם היה חוזר מיד לתוהו ובוהו.

ויש קושיא שמקשה רבי שמעון בר יוחאי זיע"א בזוהר הקדוש על הפסוק (תהילים ל"ג, ו') בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כלומר שברוח פיו של בורא העולם, כדור הארץ עומד על תילו, ולכאורה אם ננפח בלון ולא נקשור אותו כל האויר יצא החוצה מיד שנשחרר את הבלון, ואם כן ה' יתברך ברא את העולם ברוח פיו שזה אוויר לפני המון שנים ואיזה אויר מחזיק את העולם? ועונה רבי שמעון בר יוחאי שכאשר היהודי לומד תורה ויוצא לי אויר מהפה בשעה שהוא מדבר זה מה שמחזיק את העולם, ואילו ארץ הקודש ארץ ישראל שעיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה לא היינו בה ברצף מהרגע שנכנסנו, ואף על פי שקדושתה לא כקדושת התורה אבל עדיין היא גם קדושה ומה ההבדל בין תורת ישראל לארץ ישראל?

ועונה הרב, שכאשר הקדוש ברוך הוא הציע את התורה לאומות העולם הם שאלו מה כתוב בה, לבני עשיו ה' אמר לא תרצח והם לא רצו כיון שיצחק בירך את עשו ועל חרבך תחיה, ולבני ישמעאל אמר ה' אם הם רוצים את התורה וגם הם שאלו מה כתוב בתורה? אמר להם ה' לא תגנוב והם לא רצו כי עליהם נאמר ידו בכל ויד כל בו, וכן לשאר אומות העולם ששאלו מה כתוב בה, ולעומת זאת כשהקדוש ברוך הוא בא אל עם ישראל ושאל אם אנו רוצים תורה לא שאלנו מה כתוב בה אלא מיד אמרנו נעשה ונשמע, והתורה ששמעה כביכול שאנו רוצים אותה גם בלי לדעת מה כתוב בה כי אנו סומכים על בורא העולם שיתן לבניו תורה מתוקה מדבש ודברים שאנו יכולים לעמוד בהם, ממילא התורה אמרה שהיא גם לא תעזוב אותנו לעולם גם אם נהיה בגלות או בכל מקום שהוא כמו שאנו כיבדנו אותה, אבל לגבי ארץ ישראל כאשר ה' יתברך הודיע לנו על ארץ הקודש ואמר שזו ארץ זבת חלב ודבש, עם ישראל אמרו שאנו רוצים לבדוק ולשלוח מרגלים, וכשהארץ הקדושה שמעה זאת אמרה גם אני אבדוק אתכם אם תהיו בסדר תשארו פה ואם לא אזי הולכים לגלות, וזה מה שאומרת לנו המשנה על דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון.

הם תלו מודעה ליד פתח חנותם בקרית מלאכי

על דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון. מעשה שהיה בחברון עיר האבות שעבר שם איזה חייל ולפתע ירו עליו והוא נפל ארצה פצוע וזב דם, חייל אחר שהיה באיזור לא חשב יותר מדי, אלא מיהר לטפל בו והזעיק אמבולנס לאותו מקום, ואכן האמבולנס הגיע והוא הועבר לבית חולים סורקה, שבבאר שבע כיון שאיזור מגוריו זה קרית מלאכי, והחייל שהצילו ראה שהוא תחת ידים טובות עזב את המקום והלך לדרכו, וכאשר הגיעו משפחתו של החייל הפצוע לבקרו אמר להם הרופא שברוך ה' הוא יצא מכלל סכנה ולאט לאט הוא יחזור לאיתנו, וזה בזכות החייל שטיפל בו מיד, כי אם זה היה מתעכב אזי לא היה הרבה מה לעשות, המשפחה שמעה את הדברים וחיפשה את החייל המציל ולא מצאה, והם תלו מודעה ליד פתח חנותם בקרית מלאכי שרוצים לעשות מסיבת הודיה לה' יתברך על הצלת בנם ומי שמכיר את החייל שהצילו מתבקש להודיע לנו.

והנה עוברת אשה קצת מבוגרת ואומרת לבעלת המכולת שזו אם החייל הפצוע, אני מכירה את החייל שהציל את הבן שלך, והוא הבן שלי, איזה יופי שמחה האשה, אנו עושים סעודת הודיה בקרוב ואני רוצה לראות אותך ואת הבן שלך שהציל את בני, הם נתנו אחת לשניה את מספר הטלפון, וכעבור זמן קצר היא התקשרה אליה להזמינה לסעודת ההודיה, והאמא הגיעה עם הבן שלה, לקראת סוף הסעודה הודו מאוד לחייל הצנוע שלא חיפש פרסום בעבור דבר שהוא הבין שמחובתו לעשות זאת, אלא שהאמא של החייל המציל היתה נראית שהיא באה לבכות ויצאה החוצה, האמא של החייל שהבריא יצאה אחריה וראתה שהיא מתאפקת לא לבכות, והיא שאלה אותה אם הכל בסדר?

אמרה לה האשה את לא זוכרת אותי? אני הייתי במכולת שלך לפני כעשרים שנה וראית אותי עצובה ושאלת אותי מדוע אני עצובה, ואמרתי לך כיון שאני בהריון ואין לי כסף לפרנס את הילדים שלי בבית מהיכן יהיה לי כסף לפרנס ילד נוסף ולכן אני בדרך לעשות הפלה, כששמעת את הדבר אמרת לי, חס ושלום בשום אופן אל תעשי הפלה, הקדוש ברוך הוא מפרנס את כל העולם וגם בעלי חיים וגם דגים שבים, תקחי מהמכולת כל מה שאת צריכה בלי כסף ותבואי מתי שתרצי ותקחי כל מה שאת רוצה וגם כסף אני רוצה לתת לך, ונתת לי את כל הקופה שעשית באותו יום, וחיבקת אותי והבטחתי לך שאני לא אעשה את הרצח [ההפלה] הזה, ואכן עבר ההריון ונולד לי ילד וזה החייל שהציל את הבן שלך, ועל זה המשנה אומרת על דאטפת אטפוך.

אני ואשתי החלטנו להשאר ביחד

על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון. מעשה שסיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א שיום אחד הוא מסר שיעור באיזור מסויים לאנשים אקדמאיים והנה בתוך השיעור הרב רואה את אחד הרופאים שהיה נוכח בשיעור מרוגש כולו, בסוף השיעור הרב ניגש אל הרופא ושאל אותו האם קרה משהו טוב, אתה נראה שמח ומרוגש מידי, האם יש בשורות טובות? האיש לא ענה אלא פתח את השקית והוציא סידור מתוכו והראה לרב, מה זה אומר שאל הרב? פתח האיש את פיו כשכולו מלא התרגשות וסיפר לפני הרבה שנים זכיתי להקים בית נאמן בישראל עם אשתי אלא שעוברת שנה ועוד שנה ואנו לא רואים ילדים ולכן כעבור כמה שנים החלטנו לעשות בדיקות מקיפות וטיפולים למיניהם עד שקיבלתי את הבשורה הקשה שילדים לא יהיו לנו, לפי חוקי הרפואה אין שום סיכוי, ואני במקצועי רופא ראיתי את המסמכים של הבדיקות ולצערי ידעתי שהם לא טועים, אני ואשתי החלטנו להישאר ביחד ולאמץ ילד מגיל קטן שיקרא לנו אבא ואמא, ואולי כך נרגיש את ההרגשה של הורים וגם נעשה חסד ונשקיע בו את מה שאפשר, ואכן כך עשינו, והילד גדל ושלחנו אותו לגן תורני.

ולפני כשנה היה לילד מסיבת סידור והזמינו גם את ההורים ואני הגעתי, והסתכלתי על הילד וראיתי שכאשר הוא קיבל את הסידור לידיו, הוא נישק אותו והתרגש ובכה עד לסוף המסיבה מרוב התרגשות, כאשר הלכנו משם שאלתי אותו מדוע כל כך התרגשת ובכית מה קרה? והוא ענה לי שהוא רוצה שיהיה לו אח אלא שעד עכשיו לא התפללתי על זה כי לא ידעתי להתפלל, אבל עכשיו יש לי סידור ואני יודע להתפלל, והקדוש ברוך הוא שהוא גם אבא שלי בודאי ישמע את תפילתי ובטוח יהיה לי אח, ואני, אומר הרופא ירדו לי דמעות גם של התרגשות וגם של צער כי לפי חוקי הטבע אין שום סיכוי שיהיו לנו ילדים [וגם אם יהיה איזה נס זה לא יהיה אחיו] ולא רציתי לומר לו שום דבר ואמרתי שאבא שבשמים יחליט, וכבוד הרב פלא גדול קרה כאן, והיום חזרתי מהברית מילה של הבן שלי, ללמדנו מה כוח של תפילה ובזכות שהוא הביא לביתו ילד יהודי לגדלו לתורה ולמצוות, ולמרות שכנראה הוא עשה זאת גם להנאת עצמו לחוש ילד בבית אף על פי כן זיכו אותו משמים לבן משלו וזו משנתינו מה שעשית יעשו לך קל וחומר לטובה, וגם אם התכוונת להנאת עצמך.


משנה ז


היא ראתה שהצלחת מליאה עולה על גדותיה

הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה שפחות מרבה זימה, מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום, קנה שם טוב קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא. מעשה שהיה עם רבינו ישראל אבוחצירא המכונה כידוע הבבא סאלי זיע"א שהיה נוהג הרבה בסיגופים ותעניות וכבר מגיל שתים עשרה היה צם ימים שלמים, וגם כשכבר אכל היה משתדל למעט בתענוגות והיה אוכל לשובע נפשו, והנה פעם אחת אשתו הצדקת הכינה לו אוכל והניחה לפניו שיאכל, אחרי זמן קצר היא באה לראות אם הרב סיים את האוכל כדי לקחת את הצלחת, והיא ראתה שהצלחת מלאה על כל גדותיה, חשבה הרבנית שאולי המאכל מלוח או חמוץ מדי, ובגלל זה הרב לא אוכל, היא טעמה מעט מהאוכל, והתברר שהאוכל טעים הרבה יותר מן הרגיל והיא שאלה את הרב למה הרב לא אוכל והרי דוקא זה טעים מאוד? אמר לה הרב בגלל שזה טעים מאוד אני לא אוכל, כי אני לא רוצה להנות מהעולם הזה, ועל זה הרמז במשנה שלנו מרבה בשר מרבה רימה.

רק שתדע שאני אוכל עדשים

מרבה בשר מרבה רימה. הגמרא מספרת (כתובות ס"ז) על עשיר שירד מנכסיו ונעשה עני אלא שכאשר הוא היה עשיר הוא היה מרבה בשר ואוכל בשר כל יום, ועכשיו שהוא נעשה עני ואביון הוא פנה לרבי נחמיה ושאל אותו אם הוא יכול לאכול אצלו כי הוא רעב מאוד, אמר לו רבי נחמיה בשמחה רבה רק שתדע שאני אוכל עדשים, אין לי ברירה אמר האביון אני רעב מאוד ואני אוכל כל מה שיציעו לי, ורבי נחמיה הציע לו עדשים, והאביון אכל מהעדשים ומת. ואומרת שם הגמרא אוי לו לזה שהרגו נחמיה, מקשה הגמרא, היה צריך לומר אוי לו לנחמיה שהרגו לזה? אומרת הגמרא שאותו אדם אשם שהרגיל את עצמו רק בבשר כל ימיו ואם הוא היה אוכל פחות בשר היה מרוויח את חייו במתנה וכמובן כאשר הגמרא אומרת בשר זה רומז גם לכל תענוגי הגוף שצריך האדם לא להיות משועבד אליהם ואדרבה כאשר האדם מתגבר על תאוותיו הוא נעשה קדוש וטהור.

ומובא מעשה [הובא במסכת שבת נו: וברש"י שם, אך רבינו ניסים גאון מביאו באריכות, הובא בסדר הדורות חלק תנאים ואמוראים אות נ], מעשה ביהודי ושמו נתן, היה משפיל אנשים והרבה לחטוא ולפשוע רחמנא ליצלן בגרועות שבעבירות, והיתה אשה ושמה חנה שהיתה יפת תואר ונתן חמד אותה בליבו, מה עשה נתן שהיה גם עשיר מאוד, אמר לבעלה של חנה אם אתה צריך הלוואה תבוא אלי ואני יתן לך ותחזיר לי כשתוכל, ואכן הוא לקח ממנו הלוואות כמה פעמים עד שיום אחד כשהוא בא לבקש הלוואה נוספת אמר לו נתן עד מתי תלוה ולא תחזיר, אני רוצה את כל הכסף שלווית כמה שיותר מהר, או שאני יניח אותך בבית הסוהר, ובעלה של חנה לא היה לו מהיכן להחזיר והוא שם אותו בבית הסוהר, בינתיים היתה אשתו חנה מביאה לו לבית הסוהר אוכל כי שם אין אוכל ומי שלא מביאים לו אוכל מבחוץ הוא גווע ברעב, וגם אין תאריך יציאה אלא עד שהוא משלם את כל החוב או שנתן ימחול לו, ונתן עשה את כל זה בכוונה ושלח שליחים לחנה שתבוא אליו והוא ימחל לבעלה על כל החוב, וכמובן שחנה הצדקת לא העזה להתקרב למקום המסוכן הזה.

הוא מוטל חולה בגלל תאוותו הרעה

ובינתיים נתן מרוב תאווה הוא נעשה חולה בכל גופו והגיעו הרופאים לבדוק אותו וראו שאין לו תרופה אלא אם כן הוא יעשה את העבירה, נכנסו הרופאים לחכמי ישראל ואמרו להם יש כאן פיקוח נפש הוא חייב לעשות עבירה ואם הוא לא יעשה עבירה הוא פשוט ימות, וחכמים אמרו שימות, על זה נאמר יהרג ואל יעבור, אמרו הרופאים, אם כך שלא יעשה עבירה רק שתבוא ותצחק איתו או לפחות שישמע את קולה זה ירגיע אותו, אמרו חכמים שימות עדיף, כי גם זה נחשב ענף של גילוי עריות, והנה יום אחד שחנה הביאה לבעלה את האוכל לבית הסוהר הוא היה מדוכדך ועצוב מאוד כי הוא הבין שהוא ישאר בבית הסוהר עד יומו האחרון כי את הכסף שהוא לווה מנתן אין סיכוי שאי פעם אשתו תחזיר, כי הסכום היה גדול מאוד, ולכן הוא פנה לאשתו חנה ואמר לה אני מבקש ממך תעשי לי טובה תלכי לנתן ותגידי לו שימחל לי על החוב ואני אשתחרר מכאן, אמרה לו חנה איך אתה מבקש ממני דבר כזה, כל יום הוא שולח אלי שליחים לבוא אליו והוא מוטל חולה בגלל תאוותו הרעה, ואתה רוצה שאני אלך אליו הוא עלול לעשות עבירה וזה יהיה בגללי, אבל הדברים שלה לא שיכנעו אותו ואמר לה ברוב יאושו, לא איכפת לך ממני, תלכי ותבקשי ממנו שימחל לי.

האשה הלכה הביתה בלב שבור, מצד אחד בעלה מדוכדך מאוד והוא רוצה לצאת מבית האסורים, על ידי שאלך לנתן והוא ימחל לו על החוב, אבל מצד שני חלילה, אני עלולה לחטוא ולאבד את עולמי, וגם את העולם הבא של נתן, היא הגיעה לביתה ובכתה לפני הקדוש ברוך הוא שיעזור לה וישמור אותה מן החטא, ומשם היא פנתה לביתו של נתן, המשרתים של נתן ראו אותה באה מרחוק, אמרו המשרתים לנתן שחנה באה אליו, אמר להם נתן אם זה נכון אזי אתם משוחררים מן העבדות, והנה נשמעו דפיקות בדלת וחנה היתה בכניסה, נתן קם ממיטת חוליו ולא האמין למראה עיניו, אמרה לו חנה אתה יודע שבעלי חייב לך המון כסף ואתה גם יודע שאין לו מהיכן להחזיר, והוא סגור בבית הסוהר בגלל זה, בבקשה ממך תמחל לו על החוב ותקרע את השטר! אין שום בעיה, אמר נתן והוציא את שטר החוב וקרע אותו, ואמר לה אני עשיתי רצונך אזי בבקשה גם את תעשי רצוני!

ברוכה את לה' שמנעת אותי מן העבירה

אמרה לו חנה, אין בעיה אבל אני רוצה להגיד לך כמה מילים, תניח את התאווה שלך רגע אחד בצד שהרי גם אם תעשה את תאוות ליבך זה יגמר, זה לא לנצח אבל הגיהנום שלך יהיה לנצח, שהרי הגמרא (בבא מציעא נ"ח:) אומרת שלשה יורדין לגיהנום ולא עולין ואחד מהם זה הבא על אשת איש, ויותר מזה, לא הרבה אנשים עומדים בנסיון כמו שלך, מנסים אותך מהשמים ואם אתה תתגבר, אזי אתה תחשב לצדיק יסוד עולם ותהיה במדור מאוד גבוה בגן עדן ותקנה את עולמך בשעה אחת, תחשוב האם כדאי לאבד נצח של גן עדן ולסבול בגיהנום לנצח בשביל הנאת שעה אחת או שעדיף להתגבר שעה אחת ולהרוויח נצח של גן עדן, נתן שמע את הדברים, הוא השתטח על הרצפה ובכה לה' יתברך ממעמקי הלב שיעזור לו להתגבר על התאוה הרעה הזאת, וה' שמע את תפילתו והוא אמר לחנה ברוכה את לה' שמנעת אותי מן העבירה לכי לביתך, כששמעה חנה את דבריו יצאה משם בשמחה והודתה לה' יתברך שהציל אותה ואותו, וגם בעלה עכשיו ישתחרר מבית האסורים, ואכן בעלה שוחרר לחיים טובים וגם נתן התרפא מחוליו הכבד ונעשה בריא.

אלא שבעלה של חנה לא האמין לה שלא עשתה עבירה אלא חשד בה שהיא עשתה עבירה וזו הסיבה שנתן הבריא וגם ויתר לו על החוב הגדול ולמרות שאשתו סיפרה לו מה שהיה הוא לא האמין לה, וממילא לא היה ביניהם שלום, ובינתיים נתן דהר על הסוס שלו ליד הישיבה של רבי עקיבא, ראה אותו רבי עקיבא ושאל את אחד מתלמידיו מי זה האיש? אמר לו התלמיד שיש לו שם רע שהוא נואף ובעל עבירות חמורות, אמר לו רבי עקיבא חס ושלום זה לא נכון לך תקרא לו, והגיע נתן בפחד ומורא לפני רבן של ישראל שזה רבי עקיבא ואמר בלבו עכשיו הרב יוכיח אותי על כל העבירות שלי בעבר, אבל רבי עקיבא דווקא חייך אליו ואמר לו, אשריך, יש לך ניצוצות של אש על הראש שזה מראה שאתה התגברת על יצר הרע מה היה המעשה? ונתן סיפר לו את הכל, אמר לו רבי עקיבא אשריך מי כמוך, אבל תדע לך אם אתה רוצה שזה ישמר לך אתה צריך ללמוד תורה, כי הקדוש ברוך הוא אמר בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ורק התורה תוכל לעזור לך, מהיום תלמד אצלי תורה ויהיה שמך נתן צוציתא על שם הניצוצות, וכמובן שנתן הסכים ולמד במסירות, אלא שבעלה של חנה שמע את זה והלך לישיבה של רבי עקיבא כדי לומר לו שנתן צוציתא חלילה חטא עם חנה אשתו, אבל רבי עקיבא אמר לו חלילה וחס הוא לא חטא, וחנה אשתך צדקת גדולה, לך תודה לה על הכל ותחיה עמה בשלום.

כולם מבקשים להיות עשירים

מרבה נכסים מרבה דאגה. ידוע מאמרו של החכם באדם שזה שלמה המלך ע"ה (משלי ל', ה') ריש שזה עניות, ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ופן אוורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי, הטריפני לחם חוקי, כלומר האיש החכם ביותר באנושות שלא היה ולא יהיה כמוהו מבקש בכל לבו מה' יתברך לא להיות עשיר ולא להיות עני כלומר את מה שרוב ואולי כל האנשים מבקשים בכל ליבם להיות עשירים, החכם מלמד אותנו שזה רק מרבה דאגה וכאב לב ובפרט אם לא יודעים להשתמש עם זה כראוי, ומי לנו גדול ממרן פאר הדור והדרו שלא עניין אותו לא כסף ולא זהב ולא דולרים ולא שקלים ומנין לנו? את זה נראה מהמעשה הבא.

יום אחד נכדו של מרן היה זקוק לעזרה כספית והוא ניגש למרן לבקש ממנו קצת עזרה כספית, אמר לו מרן אני הולך להביא לך מהחדר תחכה כאן, הלך מרן והביא מהחדר חבילה של שטרות ונתן אותם בידיו של הנכד, אלא שהנכד במקום לומר תודה הוא החל לצחוק צחוק מתמשך, ומרן מסתכל ולא מבין עד שהוא עצר את הצחוק ואמר למרן, מחילה אבל זה לא כסף אמיתי זה כסף של מונופול, מה זה מונופול שאל מרן? האם זה כסף של מדינה אחרת? לא ולא השיב הנכד, זה משחק שמניחים בו ניירות בדמוי של שטרות אבל הם לא שווים כלום, עכשיו אני מבין אמר מרן, אתמול ראיתי כאלה זרוקים על הריצפה ולא הבנתי איך כך זורקים שטרות כסף אבל עכשיו אכן נודע הדבר.

הרב הכין להם סעודה כיד המלך

מרבה נכסים מרבה דאגה. מעשה שהיה בזמנינו ביהודי עשיר מאוד שהרבה נכסים וקנה שלושה בניינים באיזור המרכז בשווי עשרות מליונים אלא המשנה כבר הבטיחה שאדם שמרבה נכסים אזי מובטח לו שהוא גם ירבה בדאגה, וזה מה שקרה לו עד שנפטר בפתאומיות ואפילו צוואה לא הספיק להשאיר לשלושת בניו, ימי השבעה עברו לא בשלום כי שלושת הבנים חלקו ביניהם על הירושה הכבידה, והבכור טען אני אמור לקבל פי שניים ואילו הבן זקונים אמר אם אבא היה כותב צוואה היה מביא לי את כל הבניינים או לפחות שניים מהן, והבן האמצעי גם לא טמן ראשו בחול אלא גם טען טענות מעין אלו והם לא הגיעו לעמק השווה, הדברים הגיעו לאוזני הרב חיים זאיד [הרב של פרדס כץ] והזמין אותם אליו והכין להם סעודה כיד המלך אולי על ידי זה תרד הקנאה והשנאה והתחרות.

והרב ניסה לומר להם יש לכם כאן לא שלושה בתים אלא שלושה בניינים אם כל אחד יקח בנין וישכיר את הדירות שבהם רק מזה יהיה לכם כמה עשרות אלפים שקלים כל חודש ולא יהיה לכם דאגות של פרנסה וגם אביכם שבשמים יהיה שמח בכם, ואם תתעקשו אף אחד לא יקבל שום דבר והמדינה תיקח את שלושת הבניינים ולכם לא ישאר אפילו בית אחד, אבל הדברים של הרב נפלו על אוזניים ערלות ואף אחד לא ויתר, כך ישבו עמו עד לשעה שלוש לפנות בוקר והלכו למקומם, והגיע הזמן מטעם החוק שאם הם לא מסתדרים זה עובר לרכוש המדינה ואכן כך היה, והבניינים עברו, אחרי זמן הרב היה צריך להגיע לירושלים לאיזה אירוע, והוא רואה מולו אחד מהאחים מגיע כשהוא מתנשף, אמר לו אותו אחד, איזה קשה להגיע לכאן כמה אוטובוסים הייתי צריך לקחת, אמר לו הרב אם היית מוותר היית מגיע לכאן במסוק פרטי! ומה עונה לו אותו "אדם", מה איכפת לי שאין לי, העיקר שאחים שלי לא יקבלו.

כל העשר ספינות טבעו בים

מרבה נכסים מרבה דאגה. כידוע המילה דאגה יש בה אותיות א,ג,ד,ה ומה שחסר זו האות ב' שזה רומז למילה בטחון, שכאשר יש לאדם את מידת הבטחון אזי לא מגיעה אליו הדאגה. ומעשה באדם עשיר שהיה לו מעל עשרה ספינות בים שזה היה עיקר היצוא והיבוא שהיה בזמנם, והנה יום אחד כל הספינות שלו טבעו בים, ולא ידעו איך להודיע את זה לאיש העשיר, לכן פנו לרב של הבית כנסת שיודיע לו בדרך של חכמה, ואכן כך היה, הרב הזמין אותו לביתו ואמר לו הבה נלמד ביחד את שער הביטחון של רבינו בחיי בספרו הנפלא חובת הלבבות, והעשיר שמח שהוא זוכה ללמוד עם הרב באופן פרטי.

אחר שהם למדו כעשרים דקות את מהות הביטחון אמר לו הרב, אם עכשיו יגידו לך שחלילה טבעה לך ספינה או שתיים מה היית אומר? אחרי הדברים שלמדנו שתים ואפילו שלוש ספינות לא יורידו אותי מהאמונה והביטחון אמר האיש העשיר, בסדר אמר הרב בוא נמשיך ללמוד עוד מעט והם למדו עוד חצי שעה את שער הביטחון, ואז אמר לו הרב אם יגידו לך שכל הספינות שלך טבעו בים מה היית אומר? הכל משמים וכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה רק לטובתי והכל בהשגחה, ואם הוא כך יעשה לי אקבל באהבה. אמר לו הרב אם כך אני חייב לומר לך את האמת שאכן כן, כל הספינות שלך טבעו בים, כשמוע האיש את הדברים יוצאים מפורש מהרב החוויר כמו סיד ונפל ארצה והתעלף, לקח קצת זמן והאיש התעורר והחוורון עדיין בפניו ובקושי הצליח לשבת, והרב הביא לו כוס שתיה ושאל אותו, והרי אמרת שתקבל באהבה מה קרה? אמר לו האיש כאשר חשבתי שזה רק אילו היו טובעים. אזי דיברתי כך אבל כאשר זה בפועל זה משהו אחר לגמרי.

שכרך מובטח בעולם הזה ובעולם הבא

מרבה נכסים מרבה דאגה. מעשה שהיה ביהודי שאסף את כל נכסיו ומכר אותם כדי לקנות ספינה שממנה יתפרנס בכבוד, והלך לחברת הביטוח למרות שלא היה חובה לעשות ביטוח אבל הוא פחד מאוד שהספינה תטבע וכל נכסיו ירדו לטמיון, אלא שבחברת הביטוח אמרו לו סכום של אלפיים דינרים, הוא החליט להתייעץ עם הרב ענתבי שהיה רב גדול מאוד, אמר לו הרב חבל שהכסף שלך ילך למקום של תוהו וחלילה אם הספינה תטבע מי יודע מה הם ישלמו לך, אני מבטיח לך שאם תתן את הסכום הזה למקום של תורה הספינה שלך לא תטבע, וגם שכרך מובטח בעולם הזה ובעולם הבא, כשמוע האיש את דברי הרב הגדול החליט לתת לרב את כל הכסף שיחזיק בהם את הישיבה שלו, וברוך ה' הספינה החלה לשוט והוא הרוויח והתעשר מאוד אלא שכעבור זמן הוא קיבל טלגרמה שהספינה שלו טבעה בים, הוא רץ בבהלה אל הרב ענתבי וסיפר לו את זה שהספינה שלו טבעה, אמר לו הרב זה לא יכול להיות הספינה שלך לא טבעה, תברר את הדבר, הוא נרגע קצת והלך לביתו והוא קיבל טלגרמה נוספת שזה היה טעות והספינה שטבעה זו היתה ספינה אחרת לגמרי.

מרבה נכסים מרבה דאגה. כל המדובר כאן זה על נכסים גשמיים שממילא יש הרבה דאגה, אבל אם האדם מוכן להרבות בנכסים רוחניים עוד תורה ועוד מצוה ועוד חסד ולמרות שמורידים לו מהנכסים הגשמיים, אזי הקדוש ברוך הוא ידאג לו שלא יהיה לו דאגה, וכבר נאמר השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ומעשה שהיה בארצות הברית באחת הקהילות בסמוך לעיר מונסי, שיפצו שם המתפללים את בית הכנסת ברוב פאר והדר בסכומי עתק של עשרות אלפי דולרים, ואחר יגיעה עצומה התנוסס בית הכנסת לשם ולתהילה, לאחר מכן החליט ראש הקהל להשקיע גם בספר תורה כי הוא ידע שיש מה לתקן שם ולכן קרא לסופר סת"ם שיבוא לבדוק את הספר תורה, הסופר בדק את הספר תורה ונזדעזע למראה עיניו כי הספר תורה היה פסול בתכלית ונדרש יגיעה רבה במשך ימים ושעות רבות עבור תיקונו, הסופר הציע לראש הקהל לתקנו לפחות בסכום של חמשת אלפים דולר, אלא שראש הקהל שלצורך פארה של בית הכנסת היה מוכן להשקיע המון, אבל לצורך תיקון הספר תורה הוא אמר שהוא מוכן לשלם לא יותר מחמש מאות דולר.

יצא הסופר לביתו והתקשר לחבירו שהוא גם סופר סת"ם ואמר לו את הענין, והוסיף ואמר לו אם לא נתקן את הספר תורה אזי עוד הרבה שנים יקראו בספר תורה פסול, הבה נתנדב שנינו מזמנינו ויחדיו נתקן את הספר תורה תמורת חמש מאות דולר בלבד ובודאי שמהשמים ישלמו לנו את שכרנו, והסופר השני הסכים, והם ישבו שעות על גבי שעות ותיקנו את הספר תורה שיהיה ראוי לקרות בו כדת וכדין, כאשר הם גמרו עבודתם באישון ליל, יצאו שניהם מאותה העיר שבה שוכנת הקהילה הנ"ל לחזור לביתם, אלא שלפתע שניהם הוצרכו דחוף לשירותים והם עצרו ליד בית קברות ובשער בית הקברות עצר אותם שומר ושאל לשמם והיכן מקום מגוריהם, הסופרים לא הבינו לשם מה הם עוברים חקירה ודרישה זאת, מכל מקום כיון שהיו צריכים דחוף לשירותים מסרו את הפרטים ונכנסו.

כעבור כמה שבועות קיבלו השנים מכתב מעורכי דין במדינתם, בו כתוב שעליהם להתייצב לפניהם ביום פלוני, המה ראו כן תמהו מה חטאנו מה עוינו ומה פשענו כי קוראים לנו, בהגיע היום המיועד באו השניים והודיעו להם העורכי דין כי באותה שעה שהם נכנסו לבית הקברות הנוצרי התקיימה לוויה של עשיר גדול שהיה ערירי ולא השאיר אחריו יורשים, וציוה בצוואת המת שכל כספו יחולק שווה בשווה בין המשתתפים בהלוויה ולכן נשאלתם בשערי בית הקברות לשמכם ולכתובת שלכם, כי אף לכם דין משתתפים בלוויה הזאת והרי לכם ירושת המת ששים ושנים אלף דולר.

כל מי שרוצה דירה חינם יכול לישון שם

מרבה נכסים מרבה דאגה. יש מי שמרבה בנכסים וכך מתרבים דאגתיו ויש מי שמרבה בנכסים וכך מתרבים מצוותיו, כגון מה שסיפר הרב יוסף מזרחי שליט"א שיש באיזור אמריקה יהודי שיש לו הרבה בתים והוא יכול לשוכרם ולהרויח המון כסף אבל הוא ידע שמכסף לא מקבלים עולם הבא וגם לא תמיד עולם הזה, ועלה רעיון במוחו על פי הגמרא בקידושין (לא.) שהקדוש ברוך הוא אמר לאדם בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ומי שעוסק בתורה הרי היצר הרע מסור בידו וגם אם אותו אדם שהוא עוסק בתורה בצורה קבועה הוא רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות אם הוא ילמד תורה כראוי בהתמדה היצר הרע ימסר בידו, ואם לא עוסקים בתורה אזי היצר הרע שולט באדם וגם אם הוא יעשה את כל המצוות בעולם, ולכן מה עשה אותו יהודי? הוא אמר לכל היהודים הישראלים שבאו לאמריקה שכל מי שרוצה דירה בחינם יכול לישון שם, ולגור שם כאוות נפשו ובתנאי שכל ערב יש שיעור תורה שעתיים והם חייבים להשתתף בו, ומי פתי ישמע זאת ולא יסכים? ויהודים רבים רבים חזרו משם בתשובה ונכנסו לישיבות והקימו בתים נאמנים בישראל, זה מרבה נכסים ומרבה דאגה ליצר הרע.

וסיפרו על רבי שלומקה מזוועהיל שהיתה לו דירה גדולה ועוד יחידת דיור סמוך לביתו והנה באה איזו אשה עם בנה וביקשה ללון שם לילה אחד כי אין לה היכן ללון, ומלילה אחד נמשך הדבר לשבוע ולחודש ולשנים רבות, ובדקו התלמידים של הרב האם באמת אין לה מקום ללון ומצאו שיש לה דירות גדולות בתל אביב אלא שהיא העדיפה להשכירם לאחרים ולקבל תשלום גדול כי היא "מסתדרת" מצויין בביתו של רבי שלומקה מזוועהיל, ואינה משלמת אפילו אגורה אחת ונכנסת לבית הרב מתי שרוצה ולוקחת מאכלים כרצונה, והרב אמר לא להעיר לה, וכשאמרו לרב שיש לה דירה והיא רק מנצלת את הרב, אמר להם הרב אני לא מוציא אותה בשום אופן.

והנה הרב שכבר הגיע לשנותיו המאוחרות הוצרכו לבנות עבורו בית הכסא נוסף בחצר הבית, הבניה היתה אמורה להקים קול רעש, והנה הופיעה אותה "אורחת" והקימה קול זעקה שהיא לא נותנת את הסכמתה לבנות בית הכסא בשום פנים ואופן כי הדבר מפריע לה ולשלוותה, משהגיעו הדברים לידי הרבי נענה ואמר היא צודקת, והתלמידים שנבהלו מעצם ענוותנותו וותרנותו של הרב אמר להם הרב וכי למה אני צריך בית הכסא נוסף כי אני עם כאבים חזקים ברגליים בואו ותראו שבזכות זה שויתרתי הרגליים שלי מתרפאות בזה הרגע, וכן היה שהוא הראה להם שהוא יכול ללכת מהר מה שלפני כן בקושי הוא הלך, ולא עוד אלא שאחר זמן אותה אשה באה אל הרב ואמרה לו שכבר כמה ימים שהדירות שלה בתל אביב ריקות משוכרים אם הרב יכול לברך אותה שיבואו שוכרים כי כל יום זה הפסד ממון והרב כמובן לא התחמק אלא בירך אותה.

זה עבירה חמורה ללכת לגויים ולשאול בעתידות

מרבה נשים מרבה כשפים. כמה יש לנו להודות לה' בדורינו זה שהכישופים כמעט ובטלו לגמרי ומי שיראה בגמרא (פסחים ק"י:) כמה וכמה דברים בענייני כישופים יודה לה' חסדו ונפלאותיו לדורינו שאפילו לשתות או לאכול היה אסור בזוגות כגון אם שתה כוס מים לא ישתה עוד אחת אלא עוד שתים וכן לגבי מאכלים, והגמרא שם מספרת על יהודי שהתגרש מאשתו והיא התחתנה עם יהודי אחר שהיה לו פונדק ובעלה הראשון היה מגיע לשם כל יום לשתות יין והיא ניסתה לעשות לו כישופים אך לא הצליחה כיון שהוא הקפיד לא לשתות בזוגות, והנה פעם אחת שהוא נזהר אבל כיון שהוא הגיע לכוס היין השש עשרה הוא כבר החל לאבד את הראש, ולא שם לב ושתה עוד ועוד, וגרושתו ניצלה את ההזדמנות ועשתה לו כישוף והוא יצא מהבית מרזח ונפל ומת, ומה שאמרנו שכמעט ובטלו יש לדעת שעדיין יש קצת, ובפרט אצל הגוים בכל מיני כפרים למיניהם וזו עבירה חמורה ללכת לשם ולשאול בעתידות וכיוצא בזה.

אלוקיהם של אלו שונא זימה

מרבה שפחות מרבה זימה. לפני כן המשנה דיברה על כישופים שזה מה שניסו לעשות בלק ובלעם לבני ישראל שבלק היה מכשף גדול יותר מבלעם ובלעם ידע לקלל ברגע שה' חלילה כועס אלא שברוך ה' כבר נאמר מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וכמה שניסו בכל הדרכים וכל האפשרויות לא עלתה בידם, ולפני שבלעם חזר למקומו, אמר בלעם לבלק הבה ואני אתן לך עצה, מה אפשר לעשות לעם הזה כי כל זמן שהם הולכים בדרך התורה והמצוות אזי כל הכישופים בעולם לא יעזרו, אבל שתדע, אלוקיהם של אלו היהודים שונא זימה ואם תצליח לעשות שיהיה בתוכם זימה זה יותר גרוע מכל העבירות בעולם והם יפלו חללים ח"ו.

ואכן כך היה שנאמר (במדבר כ"ה, א') ויחל העם לזנות אל בנות מואב וחטאו המון יהודים וה' יתברך אמר למשה רבינו שהדיינים יהרגו את החוטאים שחטאו בעריות והם היו מאה חמישים ושניים אלף חוץ מהעשרים וארבע אלף שמתו במגיפה, ולכן המשנה מזהירה אותנו ואומרת למרות שאתה נזהר מכשפים תהיה עוד יותר זהיר בענינים של החוסר צניעות וכמו שאומר דוד המלך (תהילים קמ"ד) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו כלומר שאם אין פרץ שזה רומז לפריצות ואין יוצאת אלא האשה מכירה את מקומה שכל כבודה בת מלך פנימה, וכן נאמר (תהילים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, אזי אם זה מתקיים, ממילא אין צווחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו.

מרבה שפחות מרבה זימה. ידוע מאמר חז"ל (חולין י"א:) שאמרו אין אפוטרופוס לעריות, כלומר שאפילו חסיד שבחסידים לא ממנים אותו להיות אפוטרופוס לנשים, כי כבר נאמר בתורה [ספר דברים פרשת כי תצא] כי תצא למלחמה... וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, כלומר יש כאן שלושה שלבים: א) זה וראית ב) אחרי וראית מגיע שלב של וחשקת ג) אחרי וחשקת יש ולקחת לך לאשה, לא את הרבנית ממאה שערים אלא את הגויה, ומי היה יוצא למלחמה? האם אנשים פשוטים, חלילה רק מי שאין לו שום חטא ועוון ואפילו לא דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ואף על פי כן התורה שזה הקדוש ברוך הוא [שאורייתא וקודשא בריך הוא וישראל זה דבר אחד] מכיר את נפש האדם, ואם האדם לא יעשה לעצמו מרחקים וגדרים וסייגים גם אם הוא יהיה הרב שברבנים הוא עלול ליפול.

ארבע החלטות שחייבים לעשות במהירות

ומעשה שהיה בעיר חלם שבאמצע העיר היה בור עמוק מאוד והרבה מאוד אנשים נפלו לשם, חלקם נפצעו קל וחלקם קשה, חלקם מהעיר ורובם מחוץ לעיר ואנשי חלם לא יכלו לסתום את הבור הזה כיון שהם היו צריכים לו מכמה סיבות, וכאשר הגיעו מים עד נפש והתלונות גברו אזי החליטו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לעשות אסיפת חירום כי כל יום כמעט נפלו לשם כמה בני אדם, ואחר דיונים ארוכים של שלושה ימים ושלוש לילות, הם הגיעו למסקנא של ארבע החלטות שחייבים לעשות שם בדחיפות: א) יש מים מלוכלכים בסוף הבור וכל מי שנופל בגדיו מתלכלכים מהם ולכן חייבים לסלק את המים ב) הקרקע שם קשה ומי שיפול יקבל מכות בגופו ויפצע לכן צריכים להניח שם מזרון וכרים וכסתות שלא יהיה שום חבלה ונזק ג) מי שנופל אזי יש שם חושך גמור וצריך לתקן שיהיה אור בפנים והנופל לא יפחד, ד) צריך להתקין סולם מלמטה ללמעלה שהנופל יוכל לעלות ולצאת, וכל אנשי העיר מחאו כפיים על ההחלטות הנבונות, והרצים יצאו דחופים למלא את ההוראות ואכן תוך שלושה ימים סידרו את הכל כראוי.

והנה כעבור יומיים עבר משם אדם שלא ידע על הבור ונפל פנימה, ובאמת הוא לא נחבל אדרבה הוא נהנה מהמזרון והכריות והוא החליט לשכב שם ולהינות מהמקום הזה ואולי גם לתפוס תנומה בבור הנחמד הזה, אלא שלא עברה שעה ונפל עוד אדם על הבחור הראשון ושניהם נחבלו קשות מאוד, והגיע אמבולנס לחלוץ אותם, ושבעה טובי העיר הבינו שצריך עצה אחרת והגיע חכם אחד ואמר להם פשוט מאוד תעשו גדר מסביב לבור ואף אחד לא יפול לבור וכך עשו וניצלו אנשי העיר, ואומר הרב בידרמן שהוא הדין לכל המכשירים בזמנינו שזה בור עמוק ומנסים לעשות לבור הזה הכשר עם חסימה כזאת אבל פתאום אדם אחד שולח לך סרטון עם שבע תועבות בליבו עד שהאדם פוצע את הנשמה שלו, וצריך אמבולנס רוחני לחלוץ אותו אלא שיש הבדל נוסף שבסיפור עם הבור של חלם הפצוע מעוניין ורוצה להיכנס לאמבולנס כדי להתרפאות ולהישאר בחיים, אבל במקרה שלנו הפצוע מעדיף להישאר פצוע עד דכדוכה של נפש, לכן החלש יאמר גבור אני ולמרות הקושי הגדול יש לזכור לפום צערא אגרא והדבר הגדול מכולם זה לדעת שכל גדולי ישראל אסרו זאת וגם אם אני מבין גדול ובטוח שלא יאונה לי כל רע אני עובר על דעת חכמי הדור.

וכפי המעשה שהיה עם הרב הגאון בעל ספר אור שמח [הרב מאיר שמחה הכהן מדוויסק זצ"ל] שהיה לו שמש נאמן שביצע את כל השליחויות שהרב היה מבקש ממנו לעשות, והנה פעם אחת הרב ביקש ממנו לעשות דבר שהיה נראה משונה מאוד בעיני השמש ותמוה בעיניו, ומחמת כן לא שמע בקול רבו ולא עשה ככל אשר נצטווה, למחרת שאל אותו האור שמח אם הוא ביצע את השליחות כפי שהוא ביקש ממנו אמש, הודה השמש על האמת ואמר שלא עשה כי זה לא היה נראה לו, מיד החל לגעור בו רבי מאיר שמחה ואמר לו מעולם לא היית נאמן אלי ומעודך לא שמעת לקולי, והשמש היה המום שהרי זו הפעם הראשונה ואולי גם האחרונה שלא שמעתי בקול הרב ומה עם כל השנים הרבות שעשיתי ככל אשר ציויתני, ועל מה הרב כועס עלי כל כך האם על פעם אחת מגיע לי כל כך שתכעס עלי?

אמר לו הרב אם לא עשית את שביקשתי ממך כי בדעתך לא הבנת אותי, נמצא שכל מה שעשית עד היום זה לא בגלל שאני ציוויתי אותך אלא בגלל שהבנת בשכלך שצדקו דברי נמצא שהלכת אחר השכל שלך ולא שאתה שומע לי, וכיוצא בזה ייאמר על אותם "חכמים" בעיניהם אם אינם מבטלים דעתם מפני דעת גדולי הדור כרצון ה' ונמצא שכל מה שהם שומעים לגדולי ישראל בשאר דברים כי הם מבינים זאת בשכלם "הרחב" והם עובדים את עצמם ולא את קונם וכדי בזיון וקצף, ומי ששכל נשאר לו קצת בראש ואמונת חכמים יש לו ויודע כמה צריך לשמוע לדעת תורה אזי יקיים בעצמו את הדבר למרות הקושי הגדול ואדרבה כגודל הקושי יבין כמה היצר הרע דבוק בזה, אלה דברים אמיתיים של הרב בידרמן [חוברת פר' חוקת עמוד יג תשע"ח].

אין אפוטרופוס לעריות ואני מפחד

מרבה שפחות מרבה זימה. בזמנינו כידוע אין כל כך שפחות מה שהיה בדורות לפני הרבה שנים, אבל כמובן שהתורה היא נצחית גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה, ויש ללמוד דבר מתוך דבר כגון מה שסיפר הרב צמח מאזוז שליט"א המשגיח של ישיבת כסא רחמים [אחיו של הרב הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש הישיבה] שלמרות כל הסדרים והלימודים בישיבה הוא לא לקח פקידה למשרד, וכששאלו אותו הרי הרב צריך את זה? אמר להם הרב זה נכון, אבל חז"ל כבר לימדו אותנו שאין אפוטרופוס לעריות ואני מפחד, עוד מעט הבת שלי תסיים את הלימודים בבית הספר והיא תהיה פקידה ואכן כך היה, ומה שאמר הרב, ראינו גם בגמרא (קידושין פ"א.) בתנאים שאמרו לתלמידיהם דברים מסויימים של התרחקות מעריות למרות שרוב העולם לא מקפיד בזה כיון שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.

מתי נפלת בפעם אחרונה ממטתך

ופעם שאל איזה יהודי את הרב מבריסק שהיה ידוע כמחמיר גדול בכל העניינים, מדוע הרב מחמיר כל כך והרי יש הלכה בשולחן ערוך ואפשר ללכת לפי ההלכה, למה הרב מחמיר בחומרות על גבי חומרות? אמר לו הרב מבריסק אני אשאל אותך שאלה אם יש בנין גבוה מאה קומות ובגג אין מעקה האם היית מוכן לישון בגג הזה? בודאי שלא, אמר האיש, ואפילו אם אהיה רחוק מקצה הגג מי יודע מה עלול לקרות בזמן השינה, מתי נפלת בפעם האחרונה ממיטתך שאל הרב? לא נפלתי מעולם אמר האיש, אם כן מה לך לפחד? זה מסוכן אמר האיש ולא לוקחים סיכונים, אותו הדבר אצלי אמר הרב מבריסק, לעבור על מה שכתוב בתורה זה גג של מליון קומות ואני מפחד ובפרט בדברים שרבותינו אמרו (חגיגה י"א) שגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ואם האדם לא יעשה לעצמו גדרים וסייגים הוא עלול ליפול.

מרבה עבדים מרבה גזל. כאשר יש לך סופר מרקט או מפעל וכדומה ויש הרבה עובדים, אזי יש סיכוי גדול שיגנבו כיון שכל אחד אומר מתוך עשרים עובדים הוא לא ידע מי גנב, אבל כאשר יש עובד אחד או שניים הם מפחדים לגנוב כיון שהם יודעים שבקלות יתפסו אותם, ולכן המשנה נותנת לאדם עצה, לא להרבות עובדים כי כך ירבה הגזילות שיגזלו ממנו, ולפעמים נראה לאדם שאם הוא יגזול חלילה הוא יתעשר אבל זה שקר וכזב, וכמו שאומר המדרש (שוחר טוב פרק ז') שכאשר נח בנה את התיבה הגיע גם אדון שקר ורצה להיכנס לתיבה של נח, אבל נח אמר לו שהקדוש ברוך הוא ציוה עליו שצריך להכניס לתיבה רק שניים שניים, ולכן תמצא לך בת זוג ורק אז אוכל להכניס אותך לתיבה, הלך השקר במהירות לפני שהמבול יגיע ואז הוא יאבד, עד שהוא מצא את פחתא שזה נקרא מזל רע וביקש ממנה להיות הבת זוג שלו, אבל היא לא כל כך מהר הסכימה, אלא אמרה לו מה תתן לי הרי הגמרא בקידושין אומרת שבשביל לקדש אשה צריך לתת משהו? אמר לה השקר שכל מי שישתמש בי אזי יקבל אותך ולזה היא הסכימה וכך הם נכנסו לתיבה של נח, והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה וכל מי שמשקר ומרמה וגוזל אזי באה פחתא ולוקחת הכל והגזלן לא מבין להיכן כל הכסף הולך.

מרבה עבדים מרבה גזל. המילה גזל זה ראשי תיבות גם זו לטובה לרמוז לאדם שגם אם הוא קם בבוקר והוא רואה שגנבו לו את הרכב החדש ואין לו ביטוח אזי יזכור את הפסוק (תהילים ק"כ) הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, שהקדוש ברוך הוא ריחם עליו ולמרות שנגזר עליו חלילה מיתה הענישו אותו עונש קל שרק הפח שזה הרכב יגנב וכיוצא בזה, ובפרט אם אתה בעצמך מוותר על כסף למען התורה אזי שכרך גדול בעולם הזה וגם לעולם הבא, כפי שנראה מהמעשה הבא שקרא בזמנינו.

הוא התקשר למשרד הקבלה שיחליפו לו חדרים

מעשה ביהודי צדיק מבני ברק שחסך שקל לשקל כדי לקחת את משפחתו לנופש בבית מלון והסכום היה שנים עשר אלף שקלים, וכמובן שלפני כן הוא בדק את הדברים בטלפון שהכל מנוהל על פי התורה ועל פי הצניעות והבריכה יש בה שעות נפרדות לגברים ושעות נפרדות לנשים, וכן הכשרות ושאר הדברים, והנה הגיע היום והאבא לוקח את אשתו ושמונת ילדיו על מנת לשהות במלון ארבע לילות, והם הביאו מזוודות מלאות ועשו גם קצת קניות בסופר ונסעו עם הרכב והגיעו למלון, האבא הלך לקבל את המפתח של החדר ושילם את הכסף, הוא עלה במעלית עם משפחתו נכנסו לחדר והתיישבו על הספות המרווחות, אלא שלפתע אחת הבנות אומרת לאביה, רואים מהחלון את הבריכה, האבא שמע את הדברים והבין שאפילו שיש שעות נפרדות לנשים, חלילה הם עלולים להיכשל כיון שמהחלון רואים הכל ואין אפוטרופוס לעריות והגמרא (ברכות ס"א) אומרת שאם אדם הולך אחר אשה בנהר אין לו לחלק לעולם הבא, וזאת משום שהנשים היו עושות שם כביסה וממילא מגביהות קצת את שמלתם שלא תתרטב, וקל וחומר מה שיש היום, ולכן האבא התקשר מיד למשרד הקבלה שיחליפו לו חדרים או שיחזירו לו את הכסף אבל הם לא הסכימו ופשוט אמרו לו אל תסתכל או שתכסה את זה בוילון, אבל זה לא היה פשוט כלל.

והוא התקשר לרבו לשאול אותו מה עושים, הרב שמע את הדברים ואמר לו שהוא בדיוק נמצא בנהריה ועומד בתור אצל הצדיק רבי דוד אבוחצירא שליט"א והוא ישאל אותו, אלא שהאבא לא חשב יותר מדי והבין שזה חיים או מוות לנשמה האלוקית שהיא חלק אלוק ממעל ויש לו כאן בנים שהעיניים שלהם טהורות ולא התלכלכו מעולם והם לומדים תורה ומתקיים בהם והאר עינינו בתורתך ואסור לי לטמאות להם את העיניים, ולכן אמר לכולם לאסוף את הדברים הם חוזרים הביתה, והילדים עם כל הקושי הבינו וארזו את מטלטליהם ויצאו מהמלון שאליו הגיעו רק לפני פחות משעה, והוא התקשר לרבו ואמר לו שאין צורך לשאול את הרב כי הוא כבר בחוץ בדרך הביתה, הרב שמע וסיפר את הדברים לרבי דוד אבוחצירא, אמר לו רבי דוד תגיד לו שבזכות המעשה הזה הוא יקבל כסף פי שלוש.

ולא עברו ימים מעטים והוא מתקשר לרבו ואמר לו, כבוד הרב ברכת הרב התקיימה במלואה, ומה התברר, האבא עשה תאונה לפני זמן מסויים שהרכב שלו נמעך ובחברת הביטוח אמרו לו שבדיוק יום קודם נגמר לו הביטוח ולא מגיע לו שום דבר אלא שהם התקשרו אליו לפני זמן קצר ואמרו לו שהם הכניסו לו לחשבון הבנק שלושים ושש אלף ושש מאות ועשרים ואחת שקלים, על השלושים ושש אלף שקל אין לי שאלות, אבל השש מאות ועשרים ואחת שקלים אני לא מבין, אמר לו רבו תנסה להיזכר מה הוצאת בנוסף והוא שאל את אשתו והיא אכן הזכירה לו שהם מילאו דלק בשלוש מאות שקלים ועשו קניות בסופר מרקט בשלוש מאות ועשרים שקלים והבן קנה מסטיק בשקל.

מרבה עבדים מרבה גזל. המילה גזל, מורכבת משלוש אותיות, אות ג' אות ז' ואות ל', וכידוע שאין שום דבר סתם ומגלים לנו חז"ל שהעפר, שממנו נוצר האדם יקטרג ויאמר שהוא רוצה תשלום על זה שהשתמשו בו, ואומר לו הקדוש ברוך הוא בוא ותראה איזה תשלום יש להם לשלם, האות ג' רומזת שזה שלושה ימים בוכים על הנפטר, והאות ז' רומזת שיושבים שבעה ימים על הריצפה, ולא מתקלחים ולא מחליפים בגדים ועוד, והאות ל' רומזת שיש שלושים יום שלא מסתפרים ולא מתגלחים ולא גוזזים ציפורניים ועוד, כל זה על גוש עפר, אם כן מה יעשה אדם שגנב וגזל יותר מגוש עפר? יעשה תשובה ויחזיר את גזלותיו אם הוא יודע וזוכר ממי הוא גנב וגזל, ואם הוא לא יודע או לא זוכר אזי אומרת הגמרא יעשה בהם צרכי רבים.

ועוד אומרים חז"ל על הגזל, שקופה מלאה עוונות אזי גזל מקטרג בראש והסבירו חז"ל (מדרש רבה נ"ח) שכאשר העונות מגיעים לשמים לקטרג אזי הם קצת מתביישים כיון שהם יודעים שהם נגד רצון הבורא, אבל העוון שנברא מהגזל הוא מעורר את כולם לקטרג, ולכן צריך מאוד להיזהר מהעוון הנורא הזה כי אם לא מחזירים חלילה עלולים לרדת שוב לעולם הזה כדי להחזיר, וכמובן שזה לא רק בגזל ממש, אלא גם כאשר האדם לקח הלוואה ולא החזיר צריך להזהר בזה הרבה, והרמב"ם כותב (פ'ד מתשובה ה' ו') עשרים וארבע דברים מעכבים את התשובה ואחד מהם זו סעודה שאינה מספקת לבעליה כלומר אדם שרגיל לאכול בבוקר שני סנדוויצ'ים ואתה מבקש ממנו סנדוויץ' אחד והוא מסכים לתת לך זה נקרא קצת גזל כי הוא לא נותן לך את זה בלב שלם.

מרבה עבדים מרבה גזל. לפעמים חושב האדם כשהוא מוכר רכב או בית וכדומה אזי למרות שהוא יודע שיש כמה בעיות ולפעמים חמורות הוא מעדיף לשתוק ולא לספר את הדבר וחושב לעצמו לא גזלתי ולא גנבתי בסך הכל שתקתי, אזי יש לדעת שאחת השאלות העיקריות בשמים זה, אם נשאת ונתת באמונה כלומר שהתנהגנו ביושר ובהגינות, גם שאף אחד לא ידע שהרכב עבר תאונה ולא גיליתי יש כאן בעיה של גזל! ואם אנו חושבים שנרויח מכך זו טעות חמורה וכמו אם נניח עגבניה רקובה בתוך שקית של עגבניות טובות אזי כל העגבניות עלולות להירקב, כך כאשר האדם מניח בכספו כסף קצת רקוב כמו שהזכרנו.

בארבע עשרה קומות אחרונות יש סדק רציני

ומעשה ביהודי עשיר מאוד באמריקה שנכנס לבית הכנסת שהיה שם בדיוק שיעור תורה של הרב עזריאל טאובר שליט"א והרב דיבר על יושר וכמה שצריך להזהר מגזל, והאדם עלול לרדת לעולם הזה בחזרה אם חלילה גזל, וגם לא לגזול מגוי שזה נחשב לגזל חמור, סוף השיעור הגיע והעשיר ניגש לרב ואמר לו כבוד הרב כנראה הדברים שלך מכוונים אלי גם אם לא התכוונת ואני רוצה לשאול את הרב שאלה לא פשוטה, היום עשיתי עסקה עם גוי ואני מוכר לו בנין רב קומות של שישים קומות בארבעים מיליון דולר והוא נתן לי מקדמה של חצי מיליון דולר להראות שסגרנו, אלא שבארבע עשרה קומות האחרונות יש סדק רציני שלא רואים אותו אבל בחורף זה עלול לעשות בעיות רציניות אני לא אמרתי כלום כי אני יודע שאם אני אומר העיסקה מתבטלת מיד, אבל לפי ההלכה כבוד הרב האם אני חייב לומר?

הרב שמע את הדברים ואחר כמה שניות הרב הנהן עם הראש ואמר לעשיר אתה מחוייב על פי ההלכה להגיד לו את האמת מה תהיה התוצאה רק ה' יודע אבל מחובתך לומר רק את האמת גם אם זה גוי! היהודי העשיר קיבל את הדברים והתקשר אליו ואמר לו תשמע אני חייב לומר לך שבארבע עשרה קומות האחרונות יש סדק רציני לכל אורך הקיר ובחורף יהיו בעיות, לכן אם ברצונך לבטל את העיסקה או לבוא ביחד לראות את הסדק כמה הוא מסוכן אני מוכן, וכמובן שאם תבטל אני אחזיר לך את כל כספך שהבאת כמקדמה, אמר לו האיש אני אתייעץ עם העורך דין שלי ומה שהוא יגיד לי אעשה, היהודי העשיר ידע שהסיכויים כמעט אפסיים שהעיסקה תתבצע אחרי שהוא יודע את המצב אך בלבו הוא שמח שהוא עמד בנסיון והוא גילה את האמת.

ואכן אותו גוי הלך לעורך דין שלו וסיפר לו את הדברים ומה דעתו בענין, אמר לו העורך דין, מה אתה לא מבין, העיסקה הזו שעשית זו עיסקה מאוד טובה והמוכר מתחיל להתחרט והוא ממציא לך סיפורים שיש סדקים, ואם היה סדקים למה הוא לא אמר לפני כן, לא צריך להיות גאון כדי להבין שהוא רוצה לבטל את העיסקה כי הבנין באמת שווה הרבה יותר, שמע הקונה את הדברים והתקשר ליהודי ואמר לו העיסקה ממשיכה כרגיל בימים הקרובים תקבל את שאר כספך והכל בסדר, היהודי שמח מאוד וראה שכשדוברים אמת רק מרוויחים, כי אכן באותה שנה ירד גשמי זלעפות והבנין היה בסכנה והממשלה סגרה את הבנין עד שהוא ישפץ אותו כראוי והוא הוציא המון כספים לתקן את הסדק חוץ מהתשלום על הבנין.

מרבה עבדים מרבה גזל. ישנם "בני אדם" שלא יכולים בלי לגזול וישנם בני אדם שלא יכולים בלי לתת לאחרים, שאלה שתי הפכים, והאדם הבינוני אינו גוזל וגם אינו מרבה לתת יותר מידי וזה מאמרו של הרמב"ם שהאדם צריך לבחור תמיד את דרך האמצע [חוץ מן הגאווה] שאם יתן יותר מידי בסופו של דבר לא ישאר לעצמו שום דבר ולכן אמר רבי (במשנה א' פ"ב) שהאדם יברור את שביל הזהב שזה תפארת ושבח לעושה ותפארת ושבח לבני אדם, אבל אם האדם זקוק בדחיפות לישועה משמי מרום אזי צריך שישנה את טבעו ויתן מעבר לרגיל.

היכן האיש שהיה כאן לפני עשרים שנה

ומעשה ברבי יחזקאל סרנא שהיה אחד מראשי ישיבת חברון שהוזקק פעם בדחיפות לסכום של עשרים אלף דולר והוא נסע לחו"ל כדי לנסות להשיג את הכסף בהלוואה, ואכן הוא פגש שם עשיר שגר בוילה מפוארת שהוא מכיר אותו משכבר הימים והסביר לו את מצוקתו ושהוא זקוק להלוואה של עשרים אלף דולר, העשיר הסכים והוא ביקש שהרב יחזיר לו את הסכום לא יותר מעשרים שנה, והרב חתם על השטר והתחייב שכאשר יעברו עשרים שנים הוא יחזיר לו את מלוא הסכום, הם נפרדו והרב חזר לארץ והסתדר עם הסכום מה שתכנן לעשות, וכעבור עשרים שנה הרב לקח עשרים אלף דולר ונסע לחו"ל על מנת להחזיר את החוב, הוא הגיע וחיפש את הבית המפואר וכשהגיע הוא עמד עם התיק והכסף בפנים ונקש על הדלת ולתדהמתו יוצא אדם אחד מן הבית, שאל אותו הרב היכן בעל הבית שהיה כאן לפני עשרים שנה? אני לא יודע השיב האיש, אני עכשיו בעל הבית.

הרב יצא וחיפש ושאל עליו וכולם אמרו לו שהוא פשט רגל ואפילו בית אין לו והוא נמצא באיזה מרתף, הרב שמע והלך לשם, הרב לא האמין למראה עיניו, העשיר שהיה לבוש בחליפות מהודרות ובבגדים מגוהצים ויקרים, לפתע לבוש בבלויי סחבות, העשיר שהיה גר בוילה מפוארת עם מכוניות יוקרה בחניה, גר במרתף חשוך וריח מאוד לא נעים עם עגלה של סופר "בחניה", העשיר שתמיד היה מחייך, לפתע מבטו קודר ועצוב, הרב היה בטוח שהוא ירצה את הכסף בכל מאודו שאולי זה יקפיץ אותו בחזרה לחיות חיים נורמליים, כי הרי בעבר הלא רחוק הוא היה איש עסקים וירצה לעשות עסקים ולהרוויח, ולכן הרב אמר לו הנה הכסף שלך באתי להחזיר לך את ההלוואה מלפני עשרים שנה, אמר לו האיש לא מספיק שלקחו לי את הבית ואת המכוניות, האשה וגם הילדים עזבו אותי, גם את החסד שעשיתי איתך אתה רוצה לקחת לי? אני לא מוכן לקבל את הכסף תשאיר את זה אצלך אתה בטח תעשה עם זה דברים הרבה יותר טובים ממני, שישאר לי מצוה, מכאן לומדים מה זה יהודי שלא רק שלא חושב לגזול אלא רוצה רק לתת גם במצב הכי ירוד בעולם, מה קרה איתו בהמשך, אני לא יודע אבל מסתמא רק דברים טובים.

מרבה תורה מרבה חיים. עד כאן המשנה הזכירה את הדברים שגנאי להרבות בהם ומכאן ואילך המשנה מזכירה דברים שטוב ומשובח להרבות בהם, וכמובן הדבר הגדול ביותר בעולם זה לימוד התורה שככל שהאדם ירבה בלימוד התורה אזי ירבה חיים, גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, וכפי המעשה שהיה עם אביו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שחש לא בטוב, ואחרי בדיקות מקיפות גילו שיש לו את המחלה הנוראה, ולא עוד אלא שהרופאים לא נתנו הרבה זמן, ואמרו שנשאר לו שבוע ימים לחיות, מה עשה ר' יעקב אביו של מרן? החליט להרבות בלימוד התורה הוא היה באותו זמן לומד שעתיים בבוקר מהשעה עשר עד שתים עשרה והוא החליט להוסיף עוד שעתיים לחזור על הלימוד, וכך הוא גם אמר לשאר הלומדים שכדאי לחזור על הלימוד עוד שעתיים שהרי גם כך אנו לא עובדים ואכן כך הם עשו, והוא האריך ימים עוד עשרים שנה ונפטר בגיל שמונים ושבע כי המשנה אמרה מרבה תורה מרבה חיים.

אם תהיה בריא מה תרצה לעשות בחיים?

מרבה תורה מרבה חיים. מעשה ביהודי ירא שמים שבא לבקר את חבירו בשעה מאוחרת בלילה אלא שהמטרה לא היתה לבקר, אלא שחבירו היה מקורב לרבי חיים קנייבסקי שליט"א והמבקר היתה לו בעיה חמורה, ומה הבעיה? הבן שלו היה חולה במחלה הידועה שוכב בבית החולים כאשר הרופאים לא נותנים הרבה סיכויים, ולכן החבר ביקש מחבירו שיקח אותו לרבי חיים קנייבסקי אמר לו החבר עכשיו מאוחר מאוד נמתין עד לתפילת הבוקר בנץ, נתפלל עם הרב ונכנס אליו ואכן כך עשו התפללו ונכנסו לרב, אמר הרב לאביו של הילד, תביא את הילד לכאן, האבא חזר לבית החולים ודיבר עם אחד האחראים שיש לו קצת יראת שמים והבנה מה זה תלמידי חכמים ואכן הילד שוחרר על מנת לחזור לא לפני שהאבא חתם להם מה שצריך, הילד הובא לפני רבי חיים, ורבי חיים שואל אותו אם תגדל ותהיה בריא בלי שום חולי מה תרצה לעשות בחיים?

אני רוצה להיות כמוך אמר הילד, אם כך אמר רבי חיים תביאו לי מהיין של הסיומים, איזה יין זה? זה יין שכל שנה בערב פסח הרב מסיים את כל הש"ס בבלי וירושלמי ואת כל הרמב"ם והטור והשולחן ערוך, ושותה מהיין הזה ומה שנשאר מחלקים אותו וזו סגולה לישועות, ומהיין הזה השקה הרב את הילד ואמר לאבא תחזור לבית החולים ותבקש שיעשו לו סיטי שוב פעם ואם צריך לשלם אזי תשלם כמה שיגידו, האבא חזר עם בנו לבית החולים וביקש שיעשו לבן שלו סיטי, אמר לו האחראי שלא מזמן עשינו ולמה לעשות שוב זה סתם בזבוז כיון שהעלות של זה היא גדולה, אמר לו האבא אם לא יהיה שינוי מהפעם האחרונה לפעם הזו אני משלם את העלות אבל אם יהיה שינוי אני פטור מלשלם כי נתברר שהיה צורך בסיטי, והרופא הסכים ועשו סיטי וראה זה פלא הכל נקי בלי שום סימן למחלה וכשסיפרו זאת לרבי חיים אמר הרב זה בזכות הקבלה שלו ללמוד תורה.

מחמוד מוסטפא ואבו חליל

מרבה תורה מרבה חיים. לפעמים האדם בחיים עומד בפני מצבים שהוא מוכן לעשות ולתת הכל כדי לצאת מהמצב המסוכן הזה, ובכן מה עושים? את זה נראה מהמעשה הבא שקרה לא מזמן באברך ירא שמים שגר בירושלים עיר הקודש שבאחד מימי שישי הלחוצים הוא עצר טרמפ לאיזה בחור יהודי שגר בשכונת גילה והבחור ביקש למרות שזה דרך ארוכה מאוד שיקפיץ אותו הביתה והאברך הסכים והסיע אותו לביתו כשהבחור מסביר לו את הדרך, האברך הביא אותו עד לביתו והתכונן לחזור בתקווה שהוא יזכור איך לחזור, ביציאה מהשכונה הוא רואה שלט שכתוב עליו ירושלים, והוא נסע לפי השלט, אלא שלתדהמתו הוא גילה שהוא נכנס לכפר ערבי, בתמימותו הוא חשב שכנראה זו הדרך ואחרי שנוסעים קצת יוצאים מהכפר ואתה בתוך ירושלים אלא שזה לא קרה והוא נכנס לתוך עומק הכפר והוא רואה מימינו מחמוד ומשמאלו מוסטפא ואבו חליל, לנסות לצאת כבר לא היה שייך כיון שהוא לא זוכר כלום והוא לבוש בחליפה וכובע וזקן והוא רואה עיניים ננעצות בו, והוא ניסה לשאול שלושה נערים שהיו שם איך יוצאים מכאן? האחד אמר לו ימינה, השני אמר לו שמאלה והשלישי אמר לו ישר, בקיצור הוא הבין שהם צוחקים עליו אבל מה עושים לפני שיהיה חושך ואז כבר יהיה מאוחר, ואז הוא נזכר במשנה שלנו מרבה תורה מרבה חיים והוא החליט לחזור על משניות בעל פה בלי הפסקה ביודעו שהתורה מגינה מן החטאים ומצילה מן היסורים.

לפתע צילצל הפלאפון ועל הקו נשמע מישהו שמדבר בשפה הערבית, הוא נבהל לפתע, מנין אנשי הכפר יודעים את המספר שלי, אלא שהתברר שבשבת האחרונה הוא היה זקוק בדחיפות לקרוא לגוי שיחבר לו את החשמל לצורך מים חמים לבתו הקטנה, והגוי רגיל בדרך כלל לבוא במוצאי שבת לבוא לקחת תשלום של חמישים שקל "ומשום מה" הוא שכח לבוא במוצאי שבת "ונזכר" להתקשר בדיוק עכשיו כדי לבקש את התשלום, אמר לו האברך אם תציל אותי מהיכן שאני נמצא אני אתן לך חמש מאות שקלים, רק תוציא אותי מהכפר הזה! יש מישהו לידך שאל האיש, אמר לו האברך יש כאן מישהו מבוגר, תן לי אותו ביקש האיש, והאברך שם את הטלפון על רמקול ונתן לאיש ואמר לו תיקח רוצים אותך, ונשמעו קולות של כעס בתחילה מהאיש המבוגר והאיש השני צעק עליו עד שהוא הסכים להיכנס עמו לרכב ולהוציא אותו מן הכפר בתנאי שהוא ידאג להחזיר אותו, והוא נכנס לרכב והראה לו להיכן לנסוע עד שביציאה ראו מחסום צבאי והאברך נרגע וביקש מאחד החיילים להחזיר אותו לביתו אך משום מה החיילים אמרו שזה מסוכן, עד שהגיע מונית והאברך שילם לנהג שיחזיר את מיטיבו לביתו.

יש קונה עולמו במברק אחד

מרבה תורה מרבה חיים. מרבה תורה זה יכול להיות גם אדם שמרבה לעבוד אלא שהוא גורם להרבות תורה על ידי תרומותיו ועל ידי שיכנועו את האחרים לתרום לתורה ולישיבות ומי לנו גדול מהרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונוביז' שכל משפחתו ניספו בשואה הנוראה חוץ מבנו והוא החליט החלטה נחושה להקים ולהחיות את השממה ולפתוח ישיבה בבני ברק למרות שכסף לא היה לו בכלל, והוא רצה לקנות שטח גדול בבני ברק והנה ראה אותו יהודי בתל אביב שהרב כהנמן נראה מתוח מאוד אמר לו היהודי מדוע הרב נראה מתוח קרה משהו? כן ענה הרב אני רוצה לקנות שטח לישיבה בבני ברק, והייתי עכשיו אצל עורך דין וזה עולה חמש מאות לירות ואני צריך לתת מקדמה של מאה לירות ואין לי, אלא שיש איזה עשיר שאני מכיר אותו שאם אשלח לו מברק אזי הוא יעביר לי את הכסף ואין לי כסף לשלוח לו מברק, אמר לו היהודי את הכסף למברק אני מוכן לתת, ואכן היהודי נתן כסף והמברק נשלח והעשיר שלח כסף, וכשנפטר אותו יהודי ששילם לא על השטח וגם לא מאה לירות אלא אך ורק על המברק, אמר הרב כהנמן לתלמידיו הרבים שצריך לחלוק לו כבוד ולילך להלוויה שלו שבמברק הזה הוא גרם לקנייתו של המגרש שעליו מתנוססת לפאר הישיבה הגדולה פונוביז' ויש קונה עולמו במברק אחד.

אלא שכיון שיצא שמו של הרב שהוא דואג לכולם אזי הודיעו לרב שמגיעים כחמישים פליטים יתומים והרב צריך לדאוג להם ללינה ואכילה והרב החליט שהוא צריך לפתוח גם בית יתומים, אבל כסף למזרונים אפילו לא היה לרב אז מה עושים? הכריז הרב שהוא רוצה ליתן דרשה בבית הכנסת הגדול בבני ברק והבית הכנסת היה מלא מפה לפה גם בגברים וגם בעזרת נשים, הגיע הרב לדרוש ואמר יש לי קושיא, אנו רואים שכתוב בגמרא (בבא מציעא ס"ב.) שניים מהלכים בדרך ויש לאחד כד מים אם שניהם יתחלקו במים שבכד אזי המים לא יספיקו להם עד שיגיעו ליישוב ושניהם ימותו מצמא, אבל אם רק האחד ישתה הוא ישאר חי והשני ימות, אזי נפסק להלכה חייך קודמים לחיי חבר שלך ולכן האחד ישתה ויחיה למרות שהשני ימות יותר מהר, ולעומת זאת התורה כתבה שאם האדון קנה עבד עברי הוא צריך לדאוג לו יותר מאשר הוא דואג לעצמו, כגון אם יש מיטה אחת אזי האדון יישן בריצפה על מזרון, והעבד על המיטה, אם יש מנה אחת בשרית ומנה שניה חביתה אזי את הבשר יאכל העבד והאדון יסתפק בחביתה וכן בשאר דברים, והשאלה נשאלת מדוע? והרי כתוב ואהבת לרעך כמוך ולא יותר ממך?

אלא אמר הרב כהנמן, יהודי שקונה עבד אזי הוא יודע איך מרגיש העבד העברי שנתפס בקלקלתו כשהוא גונב ונתבייש כשנמכר לעבד ויכול להיות גם שהאדון היה חבירו הטוב כשהיו צעירים ועכשיו אומר האדון לעצמו לא מספיק כל הבושות שהיו לו אני עוד אתן לו לישון על מזרון ואני אישן על המיטה אני לא אצליח לישון כך אין לי מצפון! ולכן כדי להרגיע את עצמו, האדון נותן לו את מיטתו המפוארת ואת המנה הבשרית וכך הוא האדון ישן בלי נקיפות מצפון, כי יהודי ישן רק כשלשני טוב ואפילו יותר ממנו, ואז הרב אמר להם יש חמישים יתומים שנהרגו להם האבא והאמא ואחים ואחיות והם נשארו שרידים אחרונים שצריכים להגיע לכאן ואין מזרונים ואני בטוח שאתם לא תוכלו לישון טוב כאשר תדעו שהיתומים הללו המסכנים שלא מספיק מה שעבר עליהם גם מזרונים לא יהיה להם, לכן אתם האדונים תעזרו לעצמכם ולהם! והרב עוד לא סיים את דיבורו והתרומות הרבות שאסף הרב באותו יום היו הרבה מעל המשוער, כי יהודי לא יכול לישון טוב כשלשני קשה לישון.

מה ה' מעדיף ישיבה או אוניברסיטה

ועוד מסופר על הרב כהנמן כאשר החל לילך ולאסוף כספים לבנות את ישיבת פונוביז' זה הלך לו לאט לאט, ולעומת זאת בדיוק באותו זמן החלו לבנות את אוניברסיטת בר אילן וההתקדמות באוניברסיטה היתה גדולה מאוד ותרמו להם מליונים והיו בונים עוד ועוד, כאשר בישיבה בקושי את היסודות הניחו, והרב כהנמן נכנס לחזון איש ושאל, מה הקדוש ברוך הוא מעדיף יותר ישיבה או אוניברסיטה אני לא מבין, שם באוניברסיטה הכל הולך ומהר ואילו כאן בישיבה בקושי זה מתקדם מדוע כבוד הרב? אמר לו החזון איש תשובה מדהימה וזו היתה תשובתו, התורה ציוותה להניח שלט בכל צומת היכן נמצאת עיר מקלט למי שהרג בשוגג [בלי כוונה] ואילו שלטים לבית המקדש אין לא בכל צומת ולא בשום מקום, וזה לכאורה לא מובן, שהרי לעיר מקלט בקושי הולכים שהרי כמה רוצחים בשוגג כבר יש ואילו לבית המקדש הרבה יותר עולים?

אלא כאשר רוצח בשוגג מנסה לברוח לעיר מקלט כי רודף אחריו גואל הדם להרוג אותו, והוא מגיע לצומת דרכים ואינו יודע לאן לפנות ימינה או שמאלה הוא יגש לבית וינקוש על הדלת ואז הבן פותח והאיש שואל ויכול להיות מאוד שהוא לא יודע וכך הוא דופק בכמה דלתות ובינתיים מתפרסם שבעם הנבחר יש רוצחים בשוגג ואת זה אין הקדוש ברוך הוא רוצה, ולכן מניחים שלט בכל צומת היכן נמצאת עיר מקלט, ואילו כאשר יהודי עולה לבית המקדש והוא מגיע לצומת דרכים אזי כמובן שהוא ינקוש על הדלת, ואם הילד שם לא יודע אזי הוא עובר לדלת אחרת וכך מתפרסם שהיהודים עולים לבית המקדש וגם הילדים מבקשים מאביהם לילך לבית המקדש וכך מתרבה כבוד ה', וכאן פנה החזון איש לרב כהנמן ואמר לו אתה יודע שהקדוש ברוך הוא ברגע אחד יכול להביא לך תורם שיבנה לך את כל הישיבה עם הרבה תוספת, אבל אחרי השואה שהרגה מליונים של יהודים עדיין עם ישראל חי ורוצים תורה ואתה צריך לעבור מבית לבית ולפרסם את כבוד ה' בעולם וצריך להגדיל תורה ולהאדירה מה שאין כן באוניברסיטה שאין צורך שכולם ידעו על האוניברסיטה [הרב שלמה לווינשטיין].

דבר אחר היא רצתה מאוד וזה ספר תורה

מרבה תורה מרבה חיים. מרבה חיים זה לא דווקא אריכות ימים אלא זה חיות כלומר שמחה ואושר, ועצם זה שהאדם יודע שהוא עולה לשמים אחרי מאה ועשרים עם תורה ומצוות זה בעולם הזה מביא לו אושר וסיפוק אמיתי. ומעשה שהיה בנערה צעירה שעלתה מתימן והיא הביאה איתה ספר תורה אלא שבבואה ארצה לקחו לה את הספר תורה שהיא כל כך שמרה עליו ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלו של הספר תורה, ולפני שהעבירו אותה למקום כלשהוא בארץ היה רופא שבודק את כל העולים, וכשבדקו אותה הם טעו וחשבו שיש לה צרעת, ולכן קבעו שהיא צריכה ללכת לבית חולים למצורעים שהיה ליד ירושלים, ואכן היא הועברה ושם נדבקה באמת בצרעת, והיא לא התלוננה על מר גורלה ולא ביקשה לפתוח בחקירה למרות שלקחו לה את הספר תורה ולמרות שהעבירו אותה למקום שלא שייך לה והם גרמו לה להדבק במחלת הצרעת, ולמרות שעכשיו הסיכויים שלה להקים בית רחוק מהמציאות, אבל דבר אחד היא רצתה מאוד וזה ספר תורה.

ולכן את כל המשכורת שלה מהביטוח לאומי היא שמרה במשך הרבה זמן ודיברה עם סופר סת"ם תימני שיכתוב ספר תורה כראוי והיא תשלם את כל מה שצריך, והסופר החל לכתוב וברוך ה' הכל הושלם והיא שילמה לו את הכל וגם עשתה סעודה כראוי והיא שמחה על זה, כאילו יש לה את כל מה שהאדם שואף ורוצה, והיא חזרה בסוף היום לבית החולים כשהשמחה ממשיכה ללוות אותה עוד הרבה ימים, עד ליום מסויים שקרה דבר נורא, בית הכנסת שבו היה הספר תורה עלה באש עם הספר תורה, וכשהודיעו לה את הבשורה הנוראה היא הצטערה מאוד, אלא שהיא לא התייאשה למרות שאת הספר תורה הראשון לקחו לה, והספר תורה השני גם עלה באש.

היא פנתה לביטוח לאומי וביקשה סכום גדול ואמרה להם שזה כביכול יהיה כנגד כל אותן השנים שנשאר לה לחיות ושלא יביאו לה משכורת יותר לעולם והיא תסתדר כבר, אחרי שהם ישבו ודנו החליטו לתת לה את הסכום הדרוש והיא פנתה שוב לאותו סופר סת"ם והוא כתב שוב ספר תורה ושוב פעם עשו סעודה גדולה והכנסת ספר תורה, והיא שמחה מאוד למרות שלא היה לה יותר שום כסף לקנות שום דבר, ואפילו הגרביים שלה היו קרועות והיא נאלצה לתפור אותם וזה לא היה נראה יפה, ואחת האחיות אמרה לה מה עשית? אפילו גרביים כמו שצריך אין לך? אמרה לה הנערה הצדיקה יש גרביים אין גרביים זה לא מפריע לי עם מה אני אעלה לאבא שבשמים, עם גרביים, ברוך ה' שזיכני לעשות ספר תורה נוסף עם זה אני עולה לשמים בשמחה.

לפתע קמה אישה וביקשה להיות בשקט

מרבה תורה מרבה חיים. כמה סיפורים שמענו על אנשים שהיו קרובים לשער מוות וקיבלו עליהם שמירת מצוות והם קיבלו חיים במתנה, והנה סיפור שסיפר הרב ניסים יגן זצ"ל בדרשה שהוזמן לבית, באיזור מאוד מאוד רחוק מתורה ומצוות והוא דיבר ששמירת השבת מביאה לאדם אריכות ימים ופרנסה ושלום בית ועוד ועוד, ואנשי הבית לא הסכימו איתו והם אמרו זאת גם בקול רם, והרב היה אחד מול רבים אבל לפתע קמה אשה שגם לא היתה נראית כל כך דתיה והיא אמרה לכולם להיות בשקט כי היא רוצה לספר להם משהו חשוב, כולם התיישבו ולא ידעו אם היא לטובתם או לטובת הרב.

והיא סיפרה שלפני כמה שנים סבתא שלה באה אליה בחלום ואמרה לה שלשכנים שלה יש ילדה חולה מאוד וזה בגלל שהם לא שומרים שבת אבל אם הם ישמרו שבת הילדה תהיה בריאה ולכן היא מבקשת ממנה שתלך אליהם ותגיד להם לשמור שבת, והילדה שלהם תבריא, אבל קמתי בבוקר ולא התייחסתי לחלום ואמרתי איך אני אלך אליהם הם רחוקים מאוד ממצוות הם לא ישמעו לי, אלא שהחלום חזר שוב ושוב, ולי, לא היה אומץ ללכת אליהם, והנה לילה אחד הסבתא באה אלי ואמרה לי תקשיבי טוב זו התראה אחרונה אם לא תלכי אליהם מחר על הבוקר, אזי מחר יהיה לילדה הלוייה ואת תהיי אשמה במיתה שלה, והיא נעלמה, מאותו רגע לא עצמתי עין וחיכיתי לבוקר ואמרתי לבעלי שיבוא איתי, דפקנו על הדלת של השכנים ושאלתי מה שלום הילדה והם ענו לי בשפה רפה ובעיניים דומעות שכנראה הגיע הסוף ואז סיפרתי להם את החלום עם סבתא שלי והם אמרו מה שצריך נעשה, והלואי וזה יעזור, והם שמרו שבת והילדה לאט לאט הבריאה והיום היא כאחד האדם בריאה ושלימה כי מרבה תורה כלומר מי שמרבה ללכת לפי מה שכתוב בתורה אזי מרבה חיים.

מרבה תורה מרבה חיים. בית שמונהג על פי התורה זה בית שיש בו הרבה יותר חיים הרבה יותר שלום, הרבה יותר שמחה, הרבה כבוד הדדי בין הבעל לאשה ובין הבנים והבנות להוריהם, וכולם רואים היום את המצב הירוד בענייני שלום אצל זוגות שלא מרבים בתורה ובמצוות ואין טהרה ושבת, ועל פי רוב בית כזה קורס או לקראת קריסה או נשארים ב"יחד" בגלל הילדים או שלא נעים, ולמרות שגם אצל שומרי התורה והמצוות יש בעיות כאלו אבל זה לא מתקרב לאחוזים של הרחוקים משמירת הטהרה והשבת, ומדוע? הסיבה פשוטה, זה דומה לאדם שקונה רכב, וכידוע יש הוראות יצרן שאמר איך להשתמש ברכב ואיזה דלק או סולר למלא וכן איזה סוג שמן ושאר דברים ואם יבוא האדם ויגיד אני יותר חכם מהיצרן, אמלא סולר במקום דלק או אמלא שמן זית ולא את השמן שכתוב בספר, אזי כל אחד יודע שהרכב הזה לא יאריך ימים, וכולנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יצר את האדם בחכמה ואמר לנו אם בחוקותי תלכו אזי ונתתי שלום בארץ והכל יתנהל כשורה בכל דבר, עם האשה ועם הילדים, ואם חרגת מעט מהמסלול של דרך התורה תמהר לחזור והקדוש ברוך הוא מקבל כל יהודי בכל מצב שהוא כי אבינו שבשמים הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו וכמו שנאמר (מלאכי א', ב') אהבתי אתכם אמר ה', ונראה מעשה שהיה בזמנינו, ומעשה שהיה כך היה.

שלושים שנה מאחורי סורג ובריח

יהודי בשם משה שנולד להורים ניצולי שואה והוא היה בן יחיד שעשה ככל העולה על רוחו וכשגדל נעשה לסוחר סמים שזו אחת העבירות הפליליות גם לפי חוק המדינה וגם לפי התורה, והוא עבד ביחד עם שני גויים, עד שיום אחד הם נתפסו באמצע העבודה, גוי אחד הצליח לברוח, והגוי השני הפך להיות העד כדי להעיד על היהודי ובכך יופחת עונשו, והיהודי משה אמור לקבל את כל העונש הגדול. וכמובן שמשה לא ידע מה לעשות ובפרט שהוא היה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות, ונתנו לו כמה ימים בינתיים ללכת ולארגן לעצמו עורך דין אולי הוא יצליח להקל קצת מעונשו, והוא אכן נפגש עם אחד העורכי דין הטובים ביותר באמריקה, אלא שבשורות טובות לא היה לעורך דין והוא אמר לו שכיון שיש הוכחות ברורות שהוא אשם וגם קיים עד, אזי הוא יענש לפחות בשלושים שנה אבל הוא ינסה להוריד לו שנים אחדות, למשה לא היתה ברירה והוא הסכים, הוא הלך משם בפנים נפולות מאוד שהוא יודע שאת השלושים שנה הבאות הוא יבלה מאחורי סורג ובריח.

והנה ראה אותו יהודי ואמר לו מדוע אתה נראה כל כך עצוב? סיפר לו את הסיפור שלו שהוא הסתבך והוא לקראת משפט קשה ביותר, אמר לו היהודי בוא נלך לאחד הרבנים כאן באמריקה בעל רוח הקודש הוא יברך אותך וה' יעזור, משה כמובן הלך לרב הגדול, והרב הסתכל עליו ואמר לו בעזרת ה' יהיה בסדר אתה תזכה לישועה, אמנם לא מהעורך דין שלך ואל תשכח להודות לבורא עולם על ההצלה הגדולה שתהיה לך, משה נפרד מהרב כשהוא ניסה להתחזק במידת הביטחון, והנה הגיע יום המשפט, והכל היה מוכן, אלא שהעורך דין עדיין לא הגיע, משה התקשר אליו ושאל אותו מדוע הוא עדיין לא הגיע? אמר לו העורך דין שהוא הפסיד את המטוס אבל הוא שלח את התלמיד שלו, האם הוא קרה את התיק של ההאשמות נגדי, שאל משה, לא, הוא לא קרא, אבל אין מה לעשות! שמע משה את הזלזול מקולו, כיון שהוא עומד גם כך להיכנס לבית הסוהר להרבה שנים, ואכן התלמיד של העורך דין הגיע, והמשפט התחיל והקטגורית אמרה את הדברים שלה ולא נראה שנשאר מקום לספק.

ואז השופט אמר לתלמיד של העורך דין בכבוד תאמר גם אתה את מה שיש לך לומר, והתלמיד היה נראה מבולבל והוא התחיל לומר וגם חזר על הדברים שלו כמה פעמים, ומשה הבין שהוא הולך להסתבך, וכשהתלמיד גמר את הנאום הארוך שלו ונסתיים הדיון כשאנשי הקטיגוריה נראים כמנצחים, השופט דפק בפטישו על השולחן ואמר אני מכריע שהאיש משה הוא זכאי מכל אשמה, כל הדברים של העורך דין הזה הוכיחו שהאיש הזה זכאי מכל אשמה והוא משוחרר לגמרי, משה ששמע את הדברים כמעט והתעלף מרוב שמחה, והוא יצא כשהוא כולו מרוגש ורואה איך התקיימה ברכתו של הרב והוא שאל את העורך דין הצעיר מה כבר אמרת שכל כך שיכנע את השופט מול ההוכחות החותכות של הקטיגוריה? אני בעצמי לא יודע מה אמרתי אמר העורך דין הצעיר, אבל הסיבה שיצאת זכאי כי השופט זה סבא שלי, והאיש משה אמר אם השופט סבא שלו והוציא אותו זכאי אזי בורא עולם שהוא אבא שלי בודאי שיוציא אותי זכאי מכל העבירות אם אני יחזור בתשובה שלימה ואכן הוא חזר בתשובה שלימה, וכיום כמדומני הוא גר בירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן אמן. [הרב בידרמן שליט"א].

הכומר שמע את הדברים ומשך בכתפיו

מרבה תורה מרבה חיים. מי שהולך לפי התורה ולפי ההלכה לעולם אינו מפסיד גם אם זה לא כל כך נראה, אבל כבר אמר דוד המלך עליו השלום במזמור הראשון בתהילים כי אם בתורת ה' חפצו וכו' כל אשר יעשה יצליח, ומעשה ביהודי עשיר בשם יצחק שעלה מחו"ל לפני כשבעים שנה ושם הוא עסק בצורפות הזהב והיו לו שלושים פועלים והיה מרוויח בשפע, והוא פתח לו חנות של צורפות הזהב בירושלים עיר הקודש והיו לו ימים טובים בהתחלה, אלא שעם הזמן לאנשים היה בקושי פרנסה להביא לבית לחם וחלב ומצרכים בסיסיים וממילא מי יבוא לקנות זהב? והפרנסה שלו החלה לרדת לאט לאט והוא השתמש בכספו שהצליח לחסוך עד שגם זה עוד מעט נגמר, והוא התחיל לברר מה עושים? והוא גילה שבקנדה יש ביקוש גדול לתכשיטי זהב ושם יהיה לו עבודה בשפע. והוא דיבר על כך עם רעייתו שאין הרבה ברירה והוא חייב בקרוב ממש לסגור את החנות ולנסוע לקנדה עם כל המשפחה, ואשתו אכן הבינה את המצב והסכימה בלית ברירה. ובינתיים ימים ספורים לפני שהם נוסעים לקנדה יצחק יושב בחנות עם חמיו ויש להם הרבה זמן ללמוד תורה ביחד.

והנה לפתע נכנס לחנות כומר ואומר לו שמעתי עליך שיש לך עבודה טובה וידים טובות, יש לי כאן רשימה גדולה ועוד בטרם שיצחק פתח את פיו הכומר החל לפרט נברשות של זהב ועוד הרבה דברים שיקשטו את הכנסייה, יצחק שידע שאם הוא לוקח את העבודה אזי הוא יוכל בשנים הקרובות לחיות בפרנסה טובה, אבל מצד שני איך הידיים האלה יעשו עבודה לטובת הכנסייה. וחמיו שראה שהוא מבולבל התחיל לקרוא בקול את הפסוק (שמות כ', כ') לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וכו', ויצחק התגבר על יצרו הרע למרות שהוא ידע שזה יעלה לו ביוקר והוא יצטרך לטרוח ולנסוע עם כל המשפחה לקנדה הקרה והרחוקה, אבל הוא אזר אומץ ואמר לכומר אני מצטער אני מלא בעבודה לפחות עד לעוד שנה ולכן אני מעדיף שתחפש מישהו אחר. הכומר שמע את הדברים ומשך בכתפיו ויצא בפחי נפש, ויצחק הרגיש את מאמר הפייטן [מיתוך פיוט העקידה להפת'ח רבי יהודה ב'ר שמואל אבן עבאס] עין במר בוכה ולב שמח, כלומר צער הגוף החיצוני שהפסיד כביכול כל כך הרבה כסף ומצד שני הנשמה שמחה שהוא התגבר על הנסיון הקשה וחמיו עודד אותו ואמר לו שזה נסיון קשה אבל כל הכבוד שהוא התגבר, והקדוש ברוך הוא ימלא חסרונו ממקום אחר.

ובאמת כך היה שכעבור ימים ספורים הגיע לחנות יהודי אמיד, והביא בידיו רשימה ארוכה של דברים של זהב שהוא צריך, אלא שהפעם זה היה דברים אחרים לגמרי מהכומר, הוא רוצה רימונים מזהב וכסף לספר תורה, אצבעות שמצביעים על הספר תורה ועוד כתרים למיניהם מכסף וזהב, והיהודי יצחק ראה עין בעין את יד ההשגחה העליונה איך הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב ליראיו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ובסופו של דבר יצחק לא נסע לקנדה אלא נשאר בירושלים עיר הקודש והתפרנס בכבוד, ואותו יהודי אמיד המשיך לסחור עמו והיום הבנים של אותו אדם אמיד סוחרים עם בניו של יצחק בזהב וכסף.

שני נחשים מתחבאים מתחת לדלת

מרבה תורה מרבה חיים. יש לדעת שמרבה תורה זה גם אדם ששומע לאנשי תורה ותלמידי חכמים ומה שהם אומרים הוא עושה, ולא אלמן ישראל וגם בדורינו זה יש תלמידי חכמים שפיהם הקדוש כביכול כמו פיו של בורא עולם וצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, ולפעמים האדם לא רוצה להתעורר לבד לעשות מצוות אזי אם יש לו זכות, או זכות אבות מעוררים אותו מהשמים, וזה היה בדיוק אצל יהודי בשם משה שהתגורר באיזור מסויים ומשום מה כל שני וחמישי הוא מגלה שיש לו בתוך הבית לא ג'וקים וגם לא נמלים לא יתושים ולא זבובים, אלא נחשים מסוכנים והוא לא ידע מה לעשות ולא רק על עצמו הוא פחד אלא גם על נפש בניו ובנותיו ואשתו, ולכן קם ונסע אל הצדיק רבינו ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו הבבא סאלי זצ"ל, וסיפר לו על הנחשים שבביתו ואם הרב יכול לברך שהנחשים ימותו או שיעזבו את ביתו, אם תקבלו עליכם שמירת השבת אזי אין לכם מה לדאוג אמר הבבא סאלי, בסדר, אמר משה שהוא חיצוי ברגשותיו, ההרגל לחלל את השבת חזק, אבל מה לא עושים כדי להיפטר מהנחשים הרעים, הוא נפרד מהרב והלך לביתו באי שביעות רצון, וכאשר הוא נכנס לביתו הוא טרק את הדלת בעצבנות ובכעס על מה שעכשיו הוא צריך לשמור שבת בלי חשק, אלא שאחרי רגע הוא ראה שהיו שני נחשים מתחבאים מתחת לדלת, וכשהוא טרק את הדלת הוא הרג אותם במקום והוא ראה את יד ההשגחה העליונה וחזר לבבא סאלי ואמר לו, כבוד הרב אני קיבלתי בתחילה לשמור שבת לא מרצון אבל עכשיו אני מקבל עלי לשמור את השבת מרצון גמור ובאהבה.

מרבה תורה מרבה חיים. מי שהולך בדרך התורה אזי החיים שלו מסודרים, כל בעיה יש לה פתרון והפתרון נמצא בתורה ובלומדי התורה ומה שהרב אומר לעשות אזי זה רצון ה' ואין בעיות ואין מחלוקות וכמו להבדיל אדם שיש לו ג'י פי אס שאומר לו לאן לפנות ימינה או שמאלה והאדם רגוע ונוסע, כי הוא יודע יש לי מורה דרך, אבל כשהאדם לא הולך בדרך התורה אלא לפי הרצונות שלו ותאוותיו אזי חוץ מהעולם הבא, שלא יהיה לו הכי טוב שם, אלא יש לדעת שגם בעולם הזה הוא לא יהיה מאושר.

הוא נדר שאם היא תתחתן איתו היא לא תקבל כלום

מרבה ישיבה מרבה חכמה. ידוע המעשה עם בתו של כלבא שבוע אבל בכל זאת נחזור עליו בקצרה, ואולי נבין קצת יותר טוב את דברי המשנה, רחל בתו של כלבא שבוע שהיה אחד מעשירי הדור ומכניס אורחים גדול שאפילו מי שהיה נכנס רעב ככלב וגם מפונק שלא אוכל כל דבר היה יוצא שבע, ורחל היא בתו היחידה וכלבא שבוע ציפה וייחל בכל ליבו שהיא תתחתן עם תלמיד חכם, אבל משום מה היא אמרה לאבא שלה שהיא רוצה להתחתן עם עקיבא שהיה רועה צאן של אביה ואפילו לקרוא ולכתוב לא ידע, ואביה כעס מאוד למרות שהיא אמרה לו שהיא מתכוונת לשלוח אותו לישיבה שילמד תורה שתים עשרה שנה רצופות, ובכל זאת אביה כעס ונדר נדר שאם היא מתחתנת איתו הוא לא יתן לה שום דבר והוא חשב שהנדר הזה ישנה את דעתה, אבל היא היתה חזקה בדעתה והתחתנה עם עקיבא על דעת שילך ללמוד שתים עשרה שנה, ובינתיים היא ובעלה התגוררו במתבן של סוסים, ומה שהיה להם זה הרבה קש ועקיבא הלך ללמוד שתים עשרה שנה רצופות.

וחזר ושמע את אחד השכנים אומר לאשתו מה עשית, יכולת להתחתן עם עשיר וחכם ואבא שלך לא היה עושה לך צרות, עכשיו בעלך שמבוגר ממך בעשרות שנים מה יצא ממנו, רחל שומעת ואומרת הלואי אם היה שומע לי היה הולך לעוד שתים עשרה שנה, רבי עקיבא כששמע זאת החליט לחזור לישיבה כעצת אשתו לעוד שתים עשרה שנה, וכעבור עשרים וארבע שנה רבי עקיבא חזר עם עשרים וארבע אלף תלמידים ואשתו רחל רצתה לצאת לקראתו, אמרה לה השכנה בואי תקחי ממני שמלה שתוכלי להיראות כראוי, הבגדים שלך בלויים לגמרי. אמרה רחל לשכנה יודע צדיק נפש בהמתו, כך התבטאה רחל הצדקת מרוב צניעותה וענוותנותה, אלא כשהיא הגיעה, התלמידים ביקשו להוציאה באומרם שלא ראוי שאשה תבוא לרבם הגדול, אלא שרבי עקיבא אמר לכל תלמידיו הרבים שלי ושלכם שלה הוא.

מי יודע מה היא אוכלת ושותה

והנה מגיע כלבא שבוע העשיר הגדול שעשרים וארבע שנה הוא יודע שבתו היחידה אין לה בית נורמלי והיא חיה במתבן של סוסים, אין לה אוכל נורמלי והוא עצמו מאכיל את כל העניים של העיר וחוצה לה, ואילו את בתו היחידה אסור לו לתת לה אוכל בגלל הנדר שנדר, חגים ושבתות היא לבד ומי יודע מה היא אוכלת ושותה, וגם בעלה לא נמצא אתה, והלב שלו נקרע ולכן כשהוא שמע שהגיע רב גדול לעיר עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, אמר בלבו אולי הרב הזה יוכל להתיר לי את הנדר, ולכן ניגש אליו וסיפר לו את כל הנדר כשהוא ממש מתחנן אליו שיתיר לו את נדרו, אמר לו רבי עקיבא למה נדרת? אמר לו כלבא שבוע כיון שהבת שלי התחתנה עם אדם שלא יודע אפילו צורת אות ולא יודע לומר קריאת שמע וברכת המזון, וחשבתי שאם אני אדור נדר זה יפחיד אותה והיא תעזוב אותו, אבל זה לא קרה, ולכן כבוד הרב ימצא לי פתח להתיר את הנדר, אמר לו רבי עקיבא ואם הוא היה יודע פסוק אחד האם גם אז היית נודר? לא הייתי נודר, ואם הוא היה יודע משנה וגמרא האם גם אז היית נודר? בודאי שלא אמר כלבא שבוע, ואם זה אני, וכלבא שבוע כששמע זאת כמעט והתעלף ורבי עקיבא התיר לו את נדרו.

אלא שהתוספות במקום מקשים קושיא אדירה שיש לנו כלל שאין פותחין נדר ומתירין בנולד, כלומר אם אדם נדר נדר שהוא לא רוצה לדבר עם פלוני העני, והנה הפלוני הלז זכה בלוטו בכמה מליונים ולכן האדם שנדר רוצה להתיר את נדרו ולומר אם ידעתי שהוא יתעשר לא הייתי נודר, אין אפשרות להתיר כי זה דבר שנולד אחר הנדר ואם כן כיצד רבי עקיבא התיר לחמיו את הנדר והרי בשעת הנדר רבי עקיבא היה עם הארץ וזה לכאורה נולד כאותו אדם שהתעשר? ועונה התוספות את מה שהמשנה שלנו אומרת מרבה ישיבה מרבה חכמה כלומר שדרך האדם שהולך לישיבה זה להרבות חכמה ולהיות תלמיד חכם, וזה לא דומה לזוכה בלוטו ששם אדרבה שהדרך הרגילה היא שאין האדם זוכה, ואצלנו זה ההיפך כי כבר נאמר בתורה (דברים כ') כי האדם עץ השדה וכמו שאם נשים את העץ במים העץ גדל ומוציא פירות כך האדם שמשקה את עצמו במי הדעת שזה התורה הקדושה בודאי שכעבור זמן הוא חייב לצמוח ולהיות תלמיד חכם, וכמובן שהתוספות הזה נותן לנו הרבה מוסר שאיך יכול להיות שאדם יהיה בישיבה כמה שנים ועדיין לא יצמח להיות תלמיד חכם וזה נקרא אולי נולד.

תשעים ושלוש דפי גמרא

מרבה ישיבה מרבה חכמה. מסופר על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שבבחרותו הוא למד בישיבת פורת יוסף והנה הגיע הקיץ והחליטו בישיבה לקחת אוטובוס ולהוציא את כל התלמידים קצת לצפון לים הכנרת וכדומה, אלא שהרב עובדיה ביקש להישאר ולא לצאת כי הוא מעדיף להמשיך ללמוד [כמובן שזה לא שיך באדם רגיל כי כמו שאדם זקוק לאוכל ולשתות ולולא זה הוא מסכן את חייו, כך לפעמים צריך לצאת לטייל במקומות צנועים אלא שהרב עובדיה היה אחד בדור שהטיול הכי טוב אצלו זה בין השורות של הגמרא], ואכן כך היה, וכאשר חזרו מהטיול אמרו לרב עובדיה הפסדת כך וכך וכו' איזה מקומות יפים היינו, אלא שהרב אמר להם בזמן שאתם טיילתם אני למדתי תשעים ושלוש דפי גמרא, וזה מה שאמרה משנתנו מרבה ישיבה מרבה חכמה.

האם הם נוהגים בצניעות על פי התורה

מרבה ישיבה מרבה חכמה. פעם אחת בא יהודי לבבא סאלי זצ"ל יהודי פשוט והמתין שעה ארוכה להיכנס לחדרו של הרב זיע"א, לאחר שהגיע תורו ונכנס אל קודש הקדשים החל בוכה בכי מר, אשתו חולה עד למאוד והיא נוהגת כחולה בנפשה רחמנא ליצלן, סיפר בבכי לרב אותו אדם כי מזה תקופה אשתו החלה מתנהגת באופן משונה, אינה מטפלת בצרכי הבית וגם לעצמה לא מקדישה מחשבה, הוא הלך עמה לכמה רופאים לגוף ולנפש לדעת מה לעשות, והם לא מצאו את שורש הפגיעה וכולם סוברים שככל הנראה היא לקתה בנפשה, לכן באתי אל הרב לבקש ברכה כדי להיוושע, והנה הרב לא מיהר לברך אותו אלא חקר אותו בעניינים שונים ואם נוהגים הם בצניעות על פי דין תורה, לאחר ששמע את דברי הבעל שהם לא מקפידים כראוי, אמר לו הרב כי אינו מוצא תרופה לאשתו, אולם אם מבטיח הוא כי מכאן ולהבא ידקדק הוא ותדקדק היא בכל גדרי הצניעות והטהרה הרי מבטיח הוא שאשתו תתרפא ותסור המחלה כאילו לא היתה. וכמובן שהבעל הסכים בחפץ לב, ואחר ימים מספר שב הבעל לבשר למרן כי חלפה המחלה, ומנין ידע זאת הבבא סאלי? התשובה במשנתינו מרבה ישיבה מרבה חכמה.

שהרי ידוע שהבבא סאלי למד תורה בהתמדה עצומה עוד בהיותו במרוקו, וגם כמובן בארץ הקדושה וכפי שסיפר בחור אחד שהבבא סאלי ראה אותו ואמר לו אם רצונו לישון בביתו, הבחור אמר בוודאי שאני רוצה, איזה זכות לישון בביתו של הבבא סאלי. אמר לו הרב אם כך, תבוא הערב בשעה שמונה. הבחור הגיע בשמחה בשעה שמונה אמר לו הבבא סאלי הנה המיטה שלך תלך לישון רק תגיד לי מתי אתה רוצה שאעיר אותך, האם בשעה שתים לפנות בוקר או בשעה שלוש או ארבע? עמדתי המום, אבל הרבה ברירות לא היו לי ואמרתי לרב שאני רוצה לקום בארבע, וכל בוקר שהרב היה מעיר אותי אזי רואים שהרב כבר ער כמה שעות טובות ובודאי שבהם הוא עסק בתורה הקדושה, ולכן כולם נהרו אליו להתברך מפיו הקדוש וכידוע ששום ברכה לא שבה ריקם כאשר המאמין האמין שדברי הרב פועלים ישועות, וגם אחרי פטירתו סיפר לי יהודי שהנכדה שלו כבר הגיעה לגיל שלוש, ועדיין לא הולכת, הוא נסע עמה לנתיבות והניח אותה בקבר של הבבא סאלי וכעבור זמן קצר מאוד היא החלה ללכת.

מנשה סוף סוף הבכור

מרבה ישיבה מרבה חכמה. אומרים חז"ל (איכה רבה ב', י"ג) חכמה בגוים תאמין שיש להם, אבל תורה בגוים אל תאמין שיש להם, ואם כן אנו רואים שגם בלי להרבות בישיבה אזי יש חכמה? יש לדעת קודם מה זה חכמה, אזי אם נתבונן בפרשת ויחי אנו רואים שיעקב אבינו כאשר בא לברך את אפרים ומנשה אומרת התורה שהוא שיכל את ידיו כלומר למרות שמנשה עמד מול יד ימינו כי הוא הבכור, ואפרים עמד בצד השמאלי שלו כי הוא הצעיר, יעקב הניח את ידיו בצורה שהימין על אפרים והשמאל על מנשה ומה הסיבה? אומרת התורה כי מנשה הבכור כלומר יעקב היה לכאורה צריך לומר למנשה לזוז לצד שמאל, ולאפרים לומר לבוא לצד ימין, אבל יעקב אבינו לא עשה כך, ומדוע? כי מנשה סוף סוף הבכור, למרות שאפרים מתעסק יותר בלימוד התורה ומנשה פחות אף על פי כן מנשה הוא הבכור ואסור לומר לו לזוז שמאלה, ולזה התורה אמרה שזו חכמה אמיתית, כמו שרש"י פירש במקום בשם אונקלוס ואחכימינון, שזו לשון חכמה.

יש שני זקנים עם ידים רועדות

ומעשה שהיה בשמש של בית כנסת בשם משה, וכל ערב היה שיעור בבית הכנסת והוא היה מכין לכולם כוס תה בחורף ומיץ קר בקיץ, אלא שדבר אחד משונה היו כולם רואים אצל השמש, הוא מעולם לא הניח בכוס יותר מחצי כוס וכמה שאמרו לו למלא, הוא פשוט התעלם ואמר מי שרוצה עוד כוס אביא לו ושוב היה ממלא חצי כוס בין בקיץ ובין בחורף למרות לעג השאננים הוא עשה עצמו כאילו הוא לא מבין. והנה כאשר השמש כבר לא היה צעיר ובקושי התהלך, אזי בנו הודיע לו שהוא מתכוון להחליף אותו במקצוע החשוב לשרת לומדי תורה, וכמאמר חז"ל (ברכות ז':) גדול שימושה יותר מלימודה, והאבא שמח מאוד שבנו ימלא את מקומו, וגם לומדי השיעור שמחו באותו יום שסוף סוף יזכו לכוס מלאה משקה.

ואכן הבן מזג את המשקה הקר לתוך כל הכוסות והתכונן לצאת עם המגש העמוס, אלא שבדיוק הדלת נפתחה ואביו הגיע כשהוא נשען על מקלו והולך במאמץ גדול ונכנס ישירות למטבח ואמר לבנו אם אתה רוצה להחליף אותי אזי תעשה מה שאגיד לך, אל תמזוג מעל חצי כוס לכל אחד, הבן כמובן ציית לאביו ומזג כפי בקשת אביו חצי כוס בלבד, אלא שבגמר השיעור, אמר הבן לאביו, מדוע לעשות כך והרי האנשים רוצים כוס מלאה והם עלולים גם לדבר עליך דברים לא ראויים. האבא הזקן שמע את הדברים ואמר לבנו אתה צודק אני חייב לך הסבר, בתוך ציבור הלומדים יש שניים מבוגרים שהידיים שלהם רועדות ואם אני אביא כוס מלאה אזי ישפך להם קצת והם יתביישו, ואם אביא לכולם כוס מלאה ולהם חצי כוס, זה יבייש אותם, לכן מוטב לי שיחשבו שאני שוטה, שאני קמצן ומוטב לי ללכת כמה פעמים למטבח להביא עוד כוס ועוד כוס ובלבד שלא לבייש בני אדם. [מעלת השלום הרב אהרן זכאי].

תביא דוב ותקשור אותו מול הכבש

מרבה ישיבה מרבה חכמה. כל מי שקורא קצת על חכמי ישראל בכל הדורות רואה את חכמתם העצומה מול אומות העולם ולא רק בלימוד התורה אלא גם בכל חכמות העולם בלי שהם למדו או שהם למדו את זה מעט מאוד כגון בזמן שהיו בבית הכסא, וכמו שמואל בגמרא שאמר שנהירים לו כל השבילים בשמים כמו השבילים של עירו נהרדעא, ומעשה שהיה ברבי יהונתן אייבשיץ שהמלך רצה שיבוא אליו אך רבי יהונתן שידע שהמלך זומם לעשות לו רע הוא ברח מהעיר, מה עשה המלך? אמר ליהודים שכולם צריכים לבוא אליו עם כבש ולשקול אותו, בעוד שנה בדיוק לבוא והכבש צריך להיות באותו משקל לא פחות ולא יותר, ואכן כך היה, כולם הגיעו עם כבש וגם היהודי שרבי יהונתן אייבשיץ היה אצלו, ושקלו להם את הכבשים, ואף אחד לא הצליח להשאיר את הכבש באותו משקל חוץ מאותו יהודי שרבי יהונתן נתן לו עצה, מה היתה העצה? אמר לו רבי יהונתן תביא דוב ותקשור אותו שלא יוכל להשתחרר ותעמיד אותו קצת רחוק מהכבש ותוכל לתת לכבש לאכול חופשי ואכן כך היה, הכבש אכל ואכל אך במשקל לא גדל, וכאשר שאל המלך את אותו יהודי היכן רבי יהונתן אייבשיץ, אמר לו היהודי אני לא יודע הוא נעלם, והמלך כמובן האמין לו.

ומעשה נוסף בחפץ חיים שהגיעו אליו שלושה בנים של אדם שנפטר וצוואה קצת משונה בידיהם, אביהם השאיר ירושה שבע עשרה סוסים והם צריכים לחלק זאת, וזו לשון הצוואה, הבכור יטול מחצית מהסוסים, והאמצעי יטול שליש מהסוסים והצעיר ביותר יטול תשיעית מהסוסים, ואסור למכור את הסוסים כלל אלא יש לחלקם כמו שהם, פנו הבנים לחפץ חיים ואמרו לו אנו לא יודעים מה לעשות, איך לחלק חצי משבע עשרה או שליש או תשיעית, וכי נחתוך את בשר הסוסים ונחלק אותם זה ודאי לא מתקבל על הדעת? אמר להם החפץ חיים אביכם הוא איש חכם, הוא רוצה שיהיה ביניכם שלום ותוותרו אחד לשני.

לכן פנה החפץ חיים לבכור ואמר לו אתה מבין שמתוך שבע עשרה סוסים צריך לוותר על סוס אחד ותקבל שמונה שזה מחצית משש עשרה, אתה מוכן לוותר? בוודאי ענה הבכור, ואז פנה החפץ חיים לשני ואמר לו אתה מבין שכדי לחלק שבע עשרה לשלוש אזי צריך להוריד שניים ואז מחלקים חמש עשרה לשלוש ותקבל חמשה סוסים, האם אתה מוכן? בודאי ענה הבחור, וכן השלישי שמגיע לו תשיעית והרב הסביר לו שאי אפשר לחלק שבע עשרה לתשיעיות והוא יצטרך לקבל רק סוס אחד ולוותר, וגם השלישי הסכים, אמר להם הרב אם כך בואו נעשה סדר, הראשון קיבל שמונה מתוך השבע עשרה סוסים, והשני קיבל חמש והאחרון קיבל אחד, וביחד זה יוצא ארבע עשרה ואם כן נשארו שלושה סוסים וכל אחד מהאחים מקבל אחד נוסף, ואביכם החכם רצה ללמד אתכם שאדם שמוותר לעולם הוא לא יפסיד. וכמו שאמר רבי אריה לוין לאשתו כשהתחתן, שמתנות הרבה אין לו להביא אבל דבר אחד אני יכול לומר לך שאם יהיה בינינו איזה ויכוח או ריב חלילה אני הראשון שיוותר, ומה ענתה לו האשה את הדבר הזה אני רציתי לתת לך במתנה שאני זו שאוותר ראשונה, כזה ראה וקדש.

זה אותם בחורים של שנה שעברה

מרבה ישיבה מרבה חכמה. לפני כשלושים וחמש שנה בערך שהחלה תנועת התשובה לפרוח ולשגשג ומאות אלפים של יהודים החלו לחזור לשורשים הודות לרב הגאון הרב אלבז שליט"א וכן ארגון ערכים בארץ ובעולם, אזי באותו זמן היה איזה רב גדול שלקח כעשרה בחורים שהיו בעבר לא שומרים תורה ומצוות והם אכן עלו במעלות התורה והיראה, אך כיוון שאותו רב הסתפק אם להמשיך ללמדם תורה כיון שהוא לא ראה שהם מצליחים מאוד ואולי עדיף שילכו לעבוד וילמדו רק בשעות הערב, ולכן לקח אותם לתלמיד חכם גדול שיבחן אותם ויגיד לו אם כדאי שישארו ללמוד תורה או לא, התלמיד חכם בחן אותם ואמר לאותו רב, כדאי להם לצאת לעבוד כי לא נראה שהם יצאו תלמידי חכמים, אלא שיעבדו ביום וילכו ללמוד תורה אחרי העבודה.

הרב יצא משם כשהוא מבולבל ובפרט שהוא מכיר את עברם המפוקפק ומה שמחזיק אותם היום לא ליפול בעוונות זה מה שהגמרא (קידושין ל') אמרה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, כלומר שהדבר היחידי שיכול האדם לנצח את יצרו הרע זה רק לימוד התורה ובלעדיה זה כמו דג מחוץ למים, ולכן הרב הזה החליט להשאיר אותם בישיבה ולימד אותם עוד ועוד במשך כשנה תמימה, ואחר כך לקח אותם לאותו תלמיד חכם לשאול אותו, ואמר לו מה הרב אומר על הבחורים החדשים האלו? אם הרב יוכל לבחון אותם? התלמיד חכם בחן אותם וראה שהם ממש שולטים בחומר ואמר לאותו רב אלה טובים מאוד שישארו בישיבה הם עתידים לצמוח ולגדול ולהיות ראשי ישיבות, אמר לו הרב שלא תהיה גניבת דעת זה אותם בחורים של שנה שעברה, פשוט הם ישבו ולמדו וישבו ולמדו לילות כימים ללמדך שמרבה ישיבה מרבה חכמה ואכן כמה מהם ואולי רובם מכהנים כיום כראשי ישיבות גדולים כי תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

מסתמא האיש הזה יודע עלי הכל

מרבה עצה מרבה תבונה. יש לדעת גם עם מי להתייעץ כי אם האדם יכנס לבית מרקחת וישאל אם יש להם מסמרים אזי יצחקו עליו, והוא הדין לכל מיני באבות למיניהם שאין בהם אפילו ריח של תורה והם רק לובשים איזו ג'לבייה ומגדלים זקן וכבר האדם חושב שמדובר כאן במלאך, השאלה היא אם זה לא מלאך חבלה, שרק חובל את ממונך וכמובן שאין לנו כוונה לכלול את כולם אלא שיש לבדוק אצל גדולי ישראל, וקל וחומר שלא ללכת למי שקורא בקפה או בקלפים או כל מיני דברים אחרים ואין צריך לומר שאסור ללכת לערביות שמתעסקות בכישופים שזו עבירה חמורה מאוד שהרי התורה אמרה מכשפה לא תחיה והוא עושה ההיפך מהתורה, הולך לשאול מכשפה וגם מחיה אותה בממונו, לכן אם האדם צריך עצה ותבונה ילך לצדיקי הדור שהרי לא אלמן ישראל ויש צדיקים בכל עיר ועיר.

ומעשה שסיפר הרב זמיר הכהן שליט"א ביהודי נהג מונית בתל אביב בשם שמעון שהיה קצת רחוק משמירת המצוות וכמו שידוע כאשר האדם מתרחק מהשבת ומן המצוות אזי אם יש לו זכות מהשמים מעוררים אותו בכל מיני צרות, בהתחלה קטנות ואם הוא מתעורר מה טוב ואם לא אזי עוברים לצרות גדולות, כמו אדם שהתעלף בתחילה מנסים לשפוך עליו מים, אם לא עוזר נותנים לו סטירות ואם גם זה לא עוזר עוברים למכת חשמל ואם גם זה לא עוזר צריך להזמין לו חברא קדישא, ולכן שמעון הנהג מונית החל לחקור היכן הוא יוכל לקבל ברכה לצאת מכל הצרות וסיפרו לו על איזה באבא מקופל אלוקי שנמצא בתל אביב וכל ברכה שלו עולה ישר למרום, הוא חיפש את המקום והוא נכנס כשכולו רועד ואמר לעצמו מסתמא האיש הזה יודע עלי הכל הרי יש לו ג'לבייה וזקן ארוך וגם משקפי שמש כי הוא שומר על העיניים מלראות את הכסף שמניחים בסלסלה המונחת במרכז השולחן שצריך לתת לפחות שטר של חמשים שקלים וכל המרבה הרי זה משובח.

והנה האיש עם הג'לבייה מצביע עליו ואמר לו אתה תעמוד בצד בינתיים עד שאני יקרא לך, שמעון חטף פיק ברכיים וחשב מי יודע איזה עבירות הוא ראה עלי וחיכה בצד בפחד, עד שנגמר כל התור ואז האיש קרא לו ואמר לו בוא תשב לידי ובינתיים הוא אמר לשמש תסגור את הדלתות שאף אחד לא יכנס, לפתע הבאבא הזה הוריד את המשקפיים ואמר לו מה נשמע שמעון, אתה לא זוכר אותי אני איציק מהמוניות, עבדתי שם הרבה שנים, שמעון מסתכל ולא מאמין זה חבירו איציק שלא היה בכלל קשור לדת, איך נהיית ככה שאל שמעון את איציק? פשוט מאוד אני ויוסי שזה כאילו השמש שלי פרסמנו שאני באבא וכל ערב באים לכאן אנשים ואני מברך אותם ומרויחים המון וחולקים חצי חצי, זה הרבה יותר קל מלעבוד במונית.

תהיה קשוח ועצבני תנהג נשיאותך ברמה!

מרבה עצה מרבה תבונה. רחבעם הבן של שלמה המלך כשהיה אמור להיות המלך כיון שנפטר אביו שלמה המלך, אמרו הזקנים שזה התלמידי חכמים, אביך שלמה היה חכם באדם מלך על העליונים ועל כל העולם ומלכים עמדו אצלו בתורה ללמוד מחכמתו, מחילה מכבודך אתה לא ברמה שלו אם אתה רוצה לשמוע לעצה שלנו שהעם ילך אחריך במסירות תתנהג איתם לא בקשיחות אלא ברכות וכולם יעריצו ויאהבו אותך אבל אם תתנהג איתם בקשיחות אזי הם לא ירצו אותך למלך. אמר להם רחבעם היום אני נפגש עם החברים שלי הצעירים אני אשאל אותם ונראה מה הם יגידו, ומה החברים שלו אמרו לו? מה פתאום, אל תהיה רך ועדין, תהיה קשוח ועצבני תנהג נשיאותך ברמה שיבינו עם מי הם מתעסקים אם תתכופף אזי ידרכו עליך, עמוד כגבר איתן וחזק ותראה להם את נחת זרועך, ואכן הוא קיבל את עצת חבריו ואמר לעם ישראל אבא שלי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים, מיד כשהעם שמע אותו מדבר אליהם בצורה כזו, אמרו, אנו לא רוצים אותו למלך עלינו ושלחו והביאו את ירבעם בן נבט שמלך על עשרה שבטים ואילו רחבעם מלך רק על יהודה ובנימין באיזור ירושלים ויהודה וכך נתחלקה מלכות בית דוד ונעשו מלכי ישראל, ולכן אם האדם מקבל עצה מתלמיד חכם אזי גם אם לא נראה לו הדברים שאותו רב אמר לו יעשה אותם בעצימת עיניים, כי מובא בחז"ל (שמות רבה ג', ח') כל הנוטל עצה מן הזקנים לעולם אינו נכשל.

וכמו שמובא במדרש שעשו היה צריך להלחם עם נמרוד שאפילו חיות היער רעדו ממנו כי הוא הצליח להשיג את בגדי החמודות שעברו מאדם הראשון לנח ובתיבה כנען הבן של חם גנב אותם והעביר אותם לנמרוד וכשהוא לבש את הבגדים אזי כל החיות פחדו ממנו, והנה היום הגורלי מגיע שעשו צריך להלחם עם נמרוד, ועשו הבין שנמרוד מאוד חזק ובפרט שהוא לא ידע שזה בגלל הבגדים המיוחדים, ולכן עשו התייעץ עם אחיו יעקב מה אתה אומר אזי יעקב ענה לו תשובה נפלאה ואמר לו, תגיד לנמרוד שיוריד את הבגדים המיוחדים ואזי הוא כאחד האדם ואכן כך אמר לו עשו, ונמרוד הוריד את בגדי החמודות ומיד עשו לבש אותם ונתן לו מכה והרג אותו, ללמדינו בא, שאפילו שיעקב יודע ששנוא נפשו שמדבר עכשיו יצא ממנו נבוכדנצר ועוד הרבה רשעים אבל כיון שעשו לא הלך לכל מיני יועצים למיניהם לכן ענה לו את התשובה הטובה.

קח את הציוד ותצא משם כמה שיותר מהר!

מרבה עצה מרבה תבונה. אדם שיש לו רב וכל דבר שואל את רבו אם לעשות ואם לא לעשות אזי יש לו הצלחה, ובעיקר הקושי והמבחן האמיתי כאשר אתה חושב בדיוק ההיפך מאשר הרב חושב, ואף על פי כן אתה עושה כפי עצת הרב, זה סימן שאתה נכנע וכפוף לדעת תורה שהתורה היא בעצם חכמתו כביכול של הקדוש ברוך הוא, ומעשה שהיה בזמנינו בחתונה של חרדים והזמר היה חסידי עם קול מאוד יפה ועשה הרבה שמחה וגם האורחים שהיו רחוקים מאוד מתורה ומצוות שמחו מאוד בחתונה הזו, עד שהיו איזה זוג שעמדו להתחתן אחרי החתונה בכמה ימים, הם התקשרו אליו והזמינו אותו שהוא ישיר להם בחתונה שלהם, וסגרו תאריך ואת התשלום הם ישלמו לו בסוף האירוע, והם מרוב תמימותם לא העלו על ליבם שהוא אדם ירא שמים והחתונה שלהם תהיה בלי הרבה יראת שמים אלא ריקודים מעורבים.

והוא הגיע באותו יום של החתונה עם כל צוות הנגנים שלו והחלו להרכיב את מערכת התופים וכל שאר הכלים וגם הוא החל מתכונן, אלא שהוא מסתכל לתוך האולם והוא לא רואה אפילו זכר וסימן למחיצה וגם רוב האורחים לא נראו דתיים, החתן והכלה כבר הגיעו והוא שאל אותם, סליחה היכן המחיצה? מחיצה בשביל מה שאלו הזוג, אנחנו לא דתיים, אבל אני כן דתי ואיך אני יכול לשיר במקום כזה ולהרקיד מעורב, אתה תשיר אמר לו החתן ואל תסתכל, "פשוט" תהיה עם הראש למטה, אני לא יודע אמר הזמר אני מתקשר לרב שלי ושואל אותו מה שהוא אומר אני עושה! בסדר אמרו הזוג, שהיו מתוחים מאוד, אבל הרב לא השאיר לזמר שום ספק ואמר לו קח את הציוד שלך ותצא משם כמה שיותר מהר, אבל הרב שאל הזמר, הם דורשים פיצוי, תשלם להם פיצוי אין מה לעשות!

וכך היה הזמר הודיע להם שהוא לא יכול להישאר והוא הולך עם כל צוות הנגנים שלו, והם דרשו פיצוי והזמר שילם להם חמשת אלפים שקלים ועזב את המקום, והנה כעבור שנה מתקשרים אליו בני הזוג ההם, ומנסים להזכיר לו את חתונתם לפני שנה ואם הוא עדיין זוכר ואם הוא עדיין זמר, בוודאי שאני זוכר אמר הזמר, אבל אני מקווה שאתם לא מתכוונים לתבוע אותי שהרי סגרנו את זה כבר באותו יום! אנו לא תובעים אותך, אדרבה חשבנו באותו לילה איזה עקרונות אמיתיים יש לך ולא רק שויתרת ולא היית מוכן לשיר במקום מעורב וממילא לא קיבלת תשלום אלא עוד שילמת סכום גדול והעיקר לא להיות במקום שכזה, ולכן החלטנו לבדוק את הדרך הזו ואנו כיום חוזרים בתשובה ואתה מוזמן בעוד כשבוע לברית מילה של הבן שלנו ואין לך מה לדאוג הפעם הכל יהיה בהפרדה מלאה.

כל מעייניו זה לצבור הון גדול

מרבה עצה מרבה תבונה. מובא במדרש (בראשית רבה ע, ה, קהלת רבה ז, ט"ז) עקילס הגר למד תורה וכאשר הגיע לפסוק (דברים י' פי"ח) שנאמר ואוהב [ה'] גר לתת לו לחם ושמלה זה היה תמוה בעיניו, ושאל את רבי אליעזר וכי זו החיבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את הגרים שנותן לי לחם וכסות לעורי, והרי כמה טווסים וכמה פסיונים שזה המעדנים יש לי ואפילו העבדים שלי אינם מחשבים אותם, והבורא יתברך שלו הכסף ולו הזהב הוא מבטא את האהבה שלו אליי בלחם ובגד? גער בו רבי אליעזר ואמר לו וכי זה דבר קל בעיניך? והרי יעקב אבינו לא ביקש אלא זאת ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואתה מזלזל בו? לא נחה דעתו מתשובה זו, בא לפני רבי יהושע, אמר לו רבי יהושע גר שזוכה ומתגייר לשם שמים זוכה ומשיאים את בנותיו לכהנים והלחם שהם יאכלו זה לחם הפנים, והנכדים שלו ילבשו בגדי כהונה ולזה התכוונה התורה לחם ושמלה, נחה דעתו של עקילס הגר [שזה אונקלוס] ואומר המדרש שאילו רבי יהושע לא היה מרגיע אותו בהסבר הזה אזי חלילה היה אונקלוס חוזר לסורו, ולכן אמרה משנתנו מרבה עצה מרבה תבונה.

והסביר רבי יעקב גלנסקי זצ"ל שרבי יהושע לא חולק על רבי אליעזר אלא הוא רק הסביר לו מה הוא התכוון, רצה לומר שאם יעקב אבינו ביקש לחם ובגד זה לא בגלל שיעקב התבייש לבקש יותר אלא פשוט יעקב אבינו כל מעייניו ורצונותיו זה להידבק בה' יתברך ואני צריך רק לשרוד בעולם הזה ולכן זה מספיק, כמו אדם ששמע על מכרה יהלומים ומכרה של זהב והוא נוסע לשם לשבועיים האם הוא ישאל אם יש שם מעדנים בסביבה? זה לא מעניין אותו, הוא רק ישאל אם יש לחם לאכול ומים לשתות כי כל מעייניו זה לצבור הון גדול, וכאן אותו הדבר אמר רבי יהושע לאונקלוס הגר אתה הולך לזכות לקבל חתן כהן שיאכל לחם הפנים ונכדיך ילבשו בגדי כהונה, אם כך שמע אונקלוס ונחה דעתו.

הרב אמר!

מרבה עצה מרבה תבונה. לפעמים אתה מקבל עצה מתלמיד חכם וצריך ממש מסירות גדולה כדי לעשות כפי שהרב אומר וזכורני שנסעתי פעם עם יהודי מאיזור חיפה קבלן בנין במקצועו וכבר זמן רב שאין עבודה והנה הציעו לו עבודה טובה לבנות כמה בניינים והרווח גדול מאוד, אלא שמיודענו שאל את הרב דוד אבוחצירא מנהריה שליט"א והרב אמר לו לא לקחת את העבודה הזו ואותם דברים אמר לו גם הרב דוב קוק שליט"א ואולי נאמר שמדובר ביהודי ממאה שערים? לא, אולי מבני ברק, ואולי לפחות יש לו כיפה על הראש, גם זה לא היה, אבל את העבודה הוא לא לקח, למה ומדוע? כי הרב אמר.

מאותו רגע הוא הרגיש רצון גדול לעשות מצוות

מרבה עצה מרבה תבונה. לפעמים עצה אחת קטנה יכולה לשנות בן אדם מן הקצה אל הקצה, ומעשה שהיה כך היה. ילד קטן בשם בנימין באיזור המרכז בכיתה ה' שהמשפחה בקושי מסורתיים, והנה הילד יום אחד נסע עם האופנים שלו בחופש כדי לבקר את אחותו שעבדה במפעל סמוך, השומר שעמד בשער אמר לבנימין תשמע אם היא תצא עכשיו להגיד לך שלום זה קצת גזל מזמן העבודה אבל תמתין כמה דקות אתי כאן ועוד מעט היא תצא להפסקה ותוכל לומר לה שלום, השומר שהיה אדם חכם וירא שמים שאל את בנימין אם הוא נוטל ידים בבוקר כשהוא קם, אמר לו בנימין שהוא לא נוטל והוא לא יודע איך ליטול, אמר לו השומר תשמע, כאשר האדם ישן בלילה רבותינו אומרים שיש עליו רוח טומאה שזה נקרא לכלוך רוחני שלא רואים אותו, ואם נוטלים ידים זה יורד והאדם נעשה טהור וזה לוקח בדיוק דקה אחת, הנה יש כאן קופסה ריקה של חמוצים תקח אותה ומחר בבוקר תטול ידים ותראה איזו רוח טהרה תהיה לך, ואכן בנימין לקח איתו את הקופסת חמוצים והלך, ומרוב שהוא השתוקק לבוקר ליטול ידים הוא כמעט לא נרדם כל הלילה ובבוקר הוא קם בשמחה לקח את הקופסה ומילאה במים ונטל כשהלב שלו מתרגש מאוד.

והנה קרה פלא עצום, מאותו רגע הוא הרגיש רצון גדול לעשות מצוות ובערב הוא אומר לאבא שלו אני בא איתך להתפלל, אביו לא הבין, ילדים מחפשים איך ללכת לשחק כדורגל ודברים אחרים ואילו הוא רוצה לבוא להתפלל ברצון, לקח אותו אביו לתפילה והתפלל בדביקות גדולה גם מנחה וגם ערבית ובבוקר קם לשחרית, והנה יום אחד בא איזה תלמיד חכם ודיבר עם האבא באיזה ענין ולפתע צדו עיניו את הילד הרך כשעיניו הטהורות אומרות הכל, פנה התלמיד חכם לאבא ושאל אותו היכן לומד הילד, אמר לו האבא הילד לומד בבית ספר רגיל מעורב בנים ובנות, אתה מסכים שאשלח אותו לתלמוד תורה? שאל התלמיד חכם, האבא אמר אם הילד רוצה שילך ובנימין רק שמע את ההצעה שמח שמחה גדולה ואמר בודאי שהוא רוצה, וכבר למחרת הוא נרשם לתלמוד תורה ומאז הוא התעלה ונתעלה וכיום הוא אבא לבנים תלמידי חכמים וסב לנכדים צדיקים ומשמש בקודש כמשגיח באחד התלמודי תורה מהגדולים בארץ וכל זה התחיל מעצה קטנה של תיטול ידים.

מי מפרנס את מי

מרבה צדקה מרבה שלום. ידוע שרמב"ם אומר (פרק י' הל' מתנות עניים הל' ב') לעולם אין האדם מעני מן הצדקה, כלומר אם האדם מחלק צדקה אזי אפילו שנראה שעל פי הטבע מתמעט כספו אומר לנו הרב שאין מה לדאוג ואתה לא תהיה עני, וכמו שאומרים בבוקר בתפילת שחרית, זורע צדקות מצמיח ישועות כלומר כמו שאדם למשל יבוא מסיביר ויראה חקלאי זורע חיטה זה נראה לו שהוא קובר את החיטה וזה הולך לאבדון והוא בא אחרי שלושה ימים וחופר טיפה באדמה ורואה שאכן החיטה הסריחה, והוא מרגיש שאותו חקלאי עשה בל תשחית והוא הולך וצועק עליו זה לא יפה מה שעשית זה בל תשחית, אבל החקלאי אומר לו, סבלנות תבוא בעוד חודשיים או שלוש ותראה, ואותו אדם מסיביר אכן מגיע והוא לא מאמין למראה עיניו הוא רואה את החיטה ואת השיבולים איך הכל מלא והוא מבין שאותו אדם שקבר את החיטה זו היתה הכנה לחיטה שתצמח.

וכן הדבר בענייני הצדקה אדם עושה הוראת קבע לישיבה או תומך בעניים וכדומה, אזי נראה לו שהוא חלילה מפסיד כסף אבל אין ברירה צריך לתת אזי הוא נותן, וידע אותו אדם שהוא בעצם זורע וכל הכסף האחר שהוא מרויח זה בזכות הכסף שהוא נותן לצדקה, ועיני ראו יהודי מקריית שמונה שהיה תורם סכומים גדולים לישיבה מסויימת ומצא עבודה מסודרת שהתאימה לו להפליא עם משכורת שמנה מאוד אלא שכעבור כמה שנים הוא ביטל את ההוראת קבע השמנה, והוא החל להסתכסך עם המנהל עבודה ופיטרו אותו מעבודתו בלי מכתב פיטורין והוא התחיל להבין עד עכשיו בזכות מי הוא התפרנס ומי פירנס את מי.

מרבה צדקה מרבה שלום. הגמרא (בבא מציעא נ"ט.) אומרת על הפסוק (תהילים קמ"ז) השם גבולך שלום, חלב חיטים ישביעך, כלומר שאם האדם רוצה שלום בביתו עם אשתו אזי ידאג שתמיד יהיה בבית אוכל בשפע וככה הבית רגוע, כי אם אין בבית אוכל זה גורם לאשה להיות לא רגועה, וממילא היצר הרע אומר לאדם אל תתן צדקה כדי שתוכל לקנות הרבה אוכל בכסף הזה שיהיה לך שלום בית, לכן באה המשנה ואומרת לאדם אל תדאג מרבה צדקה מרבה שלום, ככל שתרבה בנתינת צדקה כך יהיה לך יותר ויותר פרנסה וממילא יתרבה לך השלום.

ומעשה ביהודי מאיזור המרכז בשם איציק שהיה עשיר גדול וגם גאוותן שחשב שהוא זה שהצליח בעצמו להשיג את הכסף בכשרונותיו המסחריים ובמוחו החכם, והנה יום אחד הציע לו איזה אדם לקנות את קומה שלוש עשרה בבנין עזריאלי שעומדים לבנות אותו וכך הוא יוכל להשכיר אותו ולהרוויח הרבה כסף, אבל איציק לא הסכים כי הוא רצה דברים של מיד ולא לחכות עד שיבנו, ובינתיים הוא קיבל טלפון מרומניה והציעו לו לקנות אדמות שאם הוא יבנה שם הוא יכפיל וישלש את הונו פי כמה וכמה ואכן הוא החליט להשקיע שם את כל כספו והונו, אלא שאחר שהוא קנה הוא הבין שהוא כנראה נפל בפח כי האדמות האלו המדינה לא מרשה לבנות עליהם עד להודעה חדשה והוא יכול רק לגדל עליהם עיזים, ולא רק שלא נשאר לו כסף אלא הוא עוד היה חייב כספים, והנה הגיע כמעט פעם מצב שאם הוא לא משיג שלושת אלפים דולר אזי מוציאים אותו מהבית שלו, הוא חיפש מהיכן להלוות כספים אך כבר נודע מצבו והיה לו קושי גדול להשיג הלואה, עד שחבר אמר לו יש לך בקניון עזריאלי שהתחילו כבר בבניה שלו ויש שמה מקום שמלווים כספים אבל דורשים ריבית צמודה, והוא בלית ברירה הגיע לשם וקיבל את ההלוואה והניח אותה בתיק, והוא אמר לעצמו אני כבר פה כדאי לטייל בקומות העליונות.

והנה הוא הגיע לקומה גבוהה מאוד והוא פתח את הדלת והסתכל משם על הנוף, והחליט לחזור, אלא שכאשר הוא בא לפתוח את הדלת לא הצליח לפתוח משום שהדלת ננעלה מבפנים ואין שום אפשרות לפתוח את הדלת מבחוץ, והוא החל לצעוק אולי מישהו יעבור שם וישמע אותו אבל חוץ מהקדוש ברוך הוא אף אחד לא שמע אותו והוא הבין שכנראה הוא הולך לבלות שם לבד בימים הקרובים בלי אוכל ובלי שתיה בלי מיטה ובלי מזגן, אזי הוא החליט לזרוק שטר אחד מלמעלה בתקוה שאותו אדם שירים את השטר יסתכל למעלה לראות מהיכן זה בא ואז הוא ינפנף לו עם היד שיעלה לפתוח לו את הדלת אבל תקוותו נכזבה, והוא זרק שטר ועוד שטר ועוד שטר ואנשים עברו לקחו והמשיכו ולא הביטו השמימה והוא החליט לזרוק את כל הכסף הגדול ביחד אולי יסתכלו עליו למעלה אבל גם אז הוא התאכזב והוא כמעט והתייאש, ואז עלה בדעתו רעיון לזרוק קצת חצץ מלמעלה וזה אולי יעזור וזה מה שהוא עשה, ואכן אנשים עוברים וחצץ נופל עליהם והסתכלו לראות מהיכן נופל החצץ המרגיז הזה וראו אותו למעלה והזמינו לו משטרה, וכאשר הגיע אליו המשטרה ופתחו לו את הדלת הוא סיפר להם את כל הסיפור והם שיחררו אותו הביתה.

אלא שהוא לא אדם טיפש והוא עשה חשבון נפש מדוע קרה לו כדבר הזה, והוא הגיע למסקנה שכאשר זרקו עליו הרבה כסף והרבה הצלחה מהשמים הוא אף פעם לא הסתכל כלפי מעלה לומר תודה אלא הוא לקח וחשב שזה כוחו ועוצם ידו אבל כשהכסף הפסיק להגיע והגיע רק חצץ כלומר החובות והצרות רק אז הוא נזכר להסתכל כלפי השמים, והוא קיבל עליו באותו רגע לחזור בתשובה ולהתחיל להודות לה' על כל דבר ואפילו פרוסת לחם, ולא עברו ימים מועטים והאיש קיבל הודעה מרומניה שכל האדמות שהוא קנה יש אפשרות לבנות בהם ויש רשיון להכל וברוך ה' הוא בנה והתעשר עושר רב יותר ממה שהיה, והוא כמובן לא שכח להודות לה' יתברך על הכל, וכל זה ללמדינו שצריך להודות לה' על הכל, גם כאשר לא נראה שהאדם מקבל רק טוב מהשמים, בכל זאת יודה לה' על הכל. [הרב שלום ארוש].

האם יש איזה דרך לעקוף את היסורים

מרבה צדקה מרבה שלום. מובא בגמרא (יומא פ"ז) שיש ארבעה דרגות בענין כפרת העוונות של האדם על ידי שחוזר בתשובה, ואלו הן: אמר רבי מתיא בן חרש א) עבר על מצוות עשה כגון שאכל לחם ולא בירך ברכת המזון, כגון שלא קרא קריאת שמע בשחרית או בערבית, או שלא קבע עיתים לתורה אזי הוא עושה תשובה על זה שזה חו"ק, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד שהוא לא יחזור על החטא הזה לעולם [וגם אם קרה ואחר כך הוא שוב נכשל יעשה שוב תשובה ובעיקר שהתשובה תהיה אמיתית], ומתכפר לו מיד אפילו לפני יום הכיפורים ב) אבל אם עבר על לא תעשה כגון שאכל לא כשר, או לבש שעטנז או חלילה התגלח בסכין, או אכל כרוב וכרובית וכדומה ולא נזהר מתולעים שידוע שכל תולעת זה נחשב לחמש עבירות, וכן אם עבר וראה מראות אסורות כגון בטלויזיה, בפלאפון, באירוע פרוע, אזי חוזרים בתשובה ומחכים ליום הכיפורים וזה נמחק. ג) ואם עבר על לא תעשה שיש בו כרת או מיתת בית דין כגון חילול שבת, או אכילה ביום הכיפורים או אכל חמץ בפסח וכיוב"ז אזי צריך לחזור בתשובה, לעבור את יום כיפור ולקבל יסורים ורק אז מתכפר לו, ד) אם עבר על חילול ה', כגון שהוא אדם חשוב ועשה מעשים שלא יעשו ואנשים לומדים ממנו ואומרים אם אדם כזה חשוב מרשה לעצמו למשל לאכול לפני התפילה אזי קל וחומר אנו שודאי מותר לנו לאכול או שהוא מאחר לתפילה אזי עלולים ללמוד ממנו ולא יודעים שהוא גר רחוק מהבית כנסת.

והחפץ חיים כאשר התבגר מאוד והיה צריך ללכת לבית הכסא בגלל בעיות במעיים אזי לאחר התפילה היה נעמד בתיבה ודופק עליה ואומר לכל המתפללים שלא יחשדו בו שאיחר חלילה סתם אלא יש לו בעיות במעיים והוצרך להתפנות ולכן איחר, וכן כאשר הרב היה זקן מאוד וכבר לא היה יכול לקרוא בספר ביקש שיניחו לפניו ספר פתוח כדי שאם יהיה מישהו שנכנס שלפחות יראה שהספר מונח לפניו, כי אם לא יהיה ספר ואנשים יכנסו יחשבו שהחפץ חיים לא לומד ולא יתלו זאת בזקנותו, ומה הכפרה על חילול ה'? תשובה, ויום הכיפורים ויסורין ובנוסף יום המיתה, ורבינו יונה כותב חידוש שאם הוא זכה ועשה קידוש ה' אזי מתכפר לו גם החילול ה'. וכאן רבי מתיא בן חרש הראה לנו את סוגי הכפרות לכל סוגי העבירות, ומי שחכם ויבין את זאת ויחזור בתשובה אשריו ואשרי חלקו, אלא שבא האדם ואומר אני רוצה לחזור בתשובה על העבירות החמורות גם כן. אבל, האם יש איזו שהיא דרך לעקוף את היסורין או לפחות שלא יהיו קשים? מה אנו עונים לו, אכן יש, ומהי הדרך אומרים המפרשים במקום, שאם האדם מרבה בצדקה אזי הוא ניצל מהיסורין שהרי אם על הצדקה כבר נאמר (משלי י') וצדקה תציל ממות אזי קל וחומר שהיא מצילה מצרות ויסורין.

ורבינו האר"י הקדוש אומר שאם חלילה נגזר על האדם מוות מה יעשה? יעשה לעצמו שפיכות דמים, כלומר דמים זה ממון יקח את דמו שעבד והזיע עליו ויחלק לצדקה ובפרט למקומות שלומדים בהם תורה אזי שכרו שכיון שהוא כביכול כבר שפך את הדם שלו שזה ממונו ממילא הוא ניצל משפיכת דמו שנגזר עליו, וזה מה שהמשנה שלנו רומזת מרבה צדקה מרבה שלום שכיון שיש נתינת צדקה בשפע יש לו שלום.

ומעשה בזמנינו ביהודי מאיזור המרכז שהבת שלו היתה חולה מאוד במחלה הידועה והרופאים כמעט והתייאשו, והוא הלך לרב שטיינמן לשאול אותו מה עושים והוא זקוק דחוף לישועה, אמר לו הרב, אם אתה רוצה ישועה מעל הטבע אזי גם אתה תעשה משהו מעל הטבע, שמע האיש והחל לחשוב מה אני יכול לעשות, יותר מידי כסף לתת צדקה אין לי מספיק, והוא החליט למכור את הדירה שהוא גר בה ואת כל הכסף הוא פשוט נתן לצדקה והבת שלו הבריאה כליל מהמחלה כי מרבה צדקה מרבה שלום.

יש לנו גנן מצויין שאין כמותו!

מרבה צדקה מרבה שלום. יש לדעת שצדקה היא מעלה טובה אבל יש גם גמילות חסדים שגדולה מצדקה שזה בגופו וצדקה בממונו, שזה גמילות חסדים גם לעניים וגם לעשירים, שגמילות חסדים גם לחיים וגם למתים, ואחד הדברים שיש בגמילות חסדים זה לומר לשני מילים יפות שיעודדו אותו ויקימו אותו מעצבונו וכמעשה שהיה בגמרא (תענית כ"ב.) ברבי ברוקא שראה שוק מלא אנשים אצים ורצים שאל רבי ברוקא את אליהו הנביא מי כאן בני עולם הבא מתוך כל אנשי השוק? אמר לו אליהו הנביא אפילו לא אחד, והנה לפתע עברו שני אנשים חייכנים ושמחים, אמר לו אליהו הנביא אלה הם בני עולם הבא, ניגש אליהם רבי ברוקא ושאל אותם מה מעשיכם? אמרו לו אנחנו אנשים שמחים ומשמחים, וכשרואים אדם עצוב אנחנו מנסים לעודד אותו ולשמח אותו וכן כשרואים אנשים שיש ביניהם מחלוקות אזי אנו מנסים לעשות ביניהם שלום, מכל זה למדנו שאם אנו רוצים לזכות ולהיות בני העולם הבא אזי צריך לעשות כמעשיהם, וכמו שכל אבא שמח לראות את בניו שמחים ומוכן לתת הכל למי שישמח את בניו ובנותיו כך אבא שבשמים שמח לראות את בניו אוהבים ומכבדים ומשמחים ומעודדים זה את זה, וכמובן בדרך של היתר ולא חלילה בליצנות ודברי הוללות אלא בשמחה של מצוה.

ומעשה שהיה בגנן שהיה לו דף עם רשימה ארוכה של אנשים והוא החל להתקשר אליהם בתחנת האוטובוס והוא שואל סליחה האם אתם זקוקים לגנן אני פשוט מחפש עבודה, לא תודה יש לנו גנן מצויין הוא עושה לנו את העבודה כראוי ואנו לא מחליפים אותו בעד אף אחד אחר. וכך הגנן המשיך להתקשר לכל הרשימה הארוכה וכולם ענו לו שיש להם גנן מצויין שאין כמותו והם לא מוכנים להחליף אותו. בתחנת האוטובוס עמדו בעל ואשה ששמעו את כל השיחה והאשה פנתה לבעלה בשקט ואמרה לו תראה איזה מסכן, כל הרשימה הארוכה ואף אחד לא רוצה אותו בתור גנן אולי אנחנו נקח אותו לגינה הקטנה שלנו שיהיה לו איזו עבודה לפחות שתכניס לו כסף, אין בעיה אמר הבעל, ופנה אל הגנן ושאל אותו אם הוא מעוניין לעבוד אצלו בגינה?

להפתעת הבעל אומר לו הגנן אני מצטער אבל אני מאוד עסוק בהרבה עבודות ואין לו זמן לעבודה נוספת! איך זה יכול להיות שאל הבעל, הרי עכשיו ראינו אותך מתקשר בלי סוף לאנשים וביקשת שיקבלו אותך לעבודה ועכשיו אתה אומר שאתה עובד ועסוק מאוד? אמר להם האיש תשובה שהשאירה אותם המומים, כל האנשים האלה שהתקשרתי אליהם אני הגנן שלהם והם משלמים לי המון כסף אבל רציתי לשמוע קצת איך שהם שמחים מהעבודה שלי, זה חשוב לי לא פחות מהתשלום ואפילו קצת יותר, וכמה אנו צריכים ללמוד מזה לשבח ולעודד את כל סביבותינו אם זה בבית ואם זה בחוץ כי זה לא פחות מצדקה שהאדם זקוק לה.

מרבה צדקה מרבה שלום. כידוע שבענייני צדקה יש סדר, קודם כל ענייך קודמין שזה בני ביתך ורק לאחר מכן עניים אחרים וכן עניי עירך ורק לאחר מכן עניי עיר אחרת, והצדקה הגדולה ביותר שהאדם יכול לעשות עם בני ביתו זה להדריך אותם בדרך התורה והמצוות, וגם אם זה לא הולך בקלות.

ההלוויות של כל הראשי ממשלה ביחד לא מגיעה לכמות כזאת

קנה שם טוב קנה לעצמו. כולנו יודעים את המשפט המפורסם טוב שם משמן טוב, כלומר שמן טוב זה בושם עם ריח טוב שאם נפזר אותו יהיה ריח נעים מאוד אבל כעבור זמן קצר זה נעלם וגם זה רק עד מרחק מסויים אבל כאשר יש לאדם שם טוב, אזי גם למרחקים עצומים מכירים אותו ומדברים עליו דברים טובים, וגם אחרי שנים רבות עדיין שמו מהדהד בעולם, ומי לנו גדול מרבי שמעון בר יוחאי שגם כעבור אלפיים שנה מזכירים את שמו ביראת כבוד ופוקדים את קברו מכל קצוות תבל וביום ההילולא כל שנה באים מאות אלפים של יהודים כי טוב שם משמן טוב, וגם בימינו אנו ראינו את דמותו הנערצת של מנהיג דורינו פאר הדור והדרו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שגם כשנגמר עשר שנות כהונתו כהראשון לציון כל העם נמשך אחריו כמגנט, ושתו ושותים ונשתה בצמא את דבריו שכתובים על ספריו הרבים ואת דרשותיו, וגם באותו יום מר ונמהר ג' במרחשוון שנצחו אראלים את המצוקים והועלתה נשמתו בסערה השמימה, והודיעו מהיום להיום על פטירתו והלווייתו, והגיעו לא פחות ממליון איש, וילדים בבתי ספר התחילו לבכות בלי להבין מדוע, פשוט הרגישו שאביהם הרוחני שהיה כמו חומה בצורה על הדור עלה לשמים, וגם אם נצרף את כל ההלוויות של כל ראשי הממשלות לא נגיע לכמות כזו של האנשים, ומדוע? כי טוב שם משמן טוב.

ומעשה שהיה ברב הגאון הרב דוד יוסף שליט"א בנו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיה באמריקה לצורך גיוס כספים וזיכוי הרבים, אלא שביום מן הימים הרב הרגיש לא טוב והובהל לבית החולים ונתגלה שיש לו אפנדציט ובסייעתא דשמיא היה שם רופא יהודי שאמר לרב שבעזרת ה' הוא יעשה לו ניתוח והכל יהיה בסדר, הרב שמח, ונתן לרופא לדבר עם מרן אביו הרב עובדיה, והרב עובדיה ביקש ממנו שינתח אותו בזהירות ושהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרו ואכן הרופא עשה את הניתוח בהצלחה גדולה והבן רבי דוד קם ממיטת חוליו כעבור זמן קצר ונעשה כאחד האדם, והודה לרופא המהולל, והנה כעבור זמן הרופא ביקר בארץ ישראל וביקש להיכנס לקודש הקדשים אל חדרו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וכמובן שהרב הסכים וקיבלו בשמחה, והודה לו על הניתוח לבן שלו, ואמר לו אני אברך אותך שבכל ניתוח שתעשה הקדוש ברוך הוא ישלח לך מלאך שיעזור לך בניתוח והכל יצליח, אמר הרופא למרן, הרב ממעט ממה שקיבלתי כבר מהאדמו"ר מסטמאר, כי הרבי מסטמאר בירך אותי שיהיו איתי שלושה מלאכים בכל ניתוח ועכשיו הרב אומר לי מלאך אחד! אמר לו הרב עובדיה בבדיחותא תגיד לאדמו"ר מסטמאר שמלאך אחד ספרדי שווה יותר משלושה מלאכים של האשכנזים.

הגמלים לא נכנסים להיכן שיש טומאה

קנה שם טוב קנה לעצמו. אומר רבי יעקב אבוחצירא זיע"א על הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, שהמילה שם זה גימטריא הוי"ה וגם שד"י, שזה נמצא בתוך האדם ששומר על קדושתו ועיניו וממילא כולם מזדעזעים ממנו ואפילו חיות היער, וכמו המעשים המפורסמים בדניאל איש חמודות שניצל מגוב האריות וכן הרב גלאנטי שהגיע לאיזו מדינה באיזו ספינה וכולם התחבאו ולא הרשו להם לרדת מהספינה כי ברחו שני אריות מהגן חיות והסתובבו חופשי והרב גלאנטי ביקש לרדת והאחריות עליו, והוא חיפש את האריות וכשהם ראו אותו הורידו את ראשם כמו כבשים והוא החזיק בהם ולקח אותם לכלובים שהיו מוכנים כבר, והמלך שאל אותו איך הצלחת לעשות זאת, אמר לו הרב גלאנטי כתוב אצלנו בתורה שאם האדם שומר על עצמו בקדושה וצניעות אזי החיות רואות שהוא דומה לאדם ולא לבהמה ונרתעים ממנו כי אין החיה מושלת באדם עד שהוא נדמה לה כבהמה. וכן האור החיים הקדוש שהכניסו אותו לגוב האריות ויצא חי וכל זה בגלל כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך.

וכן אפשר להסביר את המשנה שלנו קנה שם טוב, כלומר שהוא קנה את קדושתו וטהרתו והשמות הוי"ה ושד"י שזה גימטריא שם, ואת זה קונים על ידי טוב שאין טוב אלא תורה, אזי את זה הוא קנה לעצמו, ומה זה עצמו? זו אשתו שנאמר (בראשית ב', כ"ג) זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה, כלומר שיהיה לו שלום בית עם אשתו, וכמו שמברכים את החתן והכלה ביום חופתם וביום שמחת ליבם שיהיו כמו מגן עדן מקדם, שידוע שאדם וחוה היו נמצאים בגן עדן עד לחטא עץ הדעת, ואדם וחוה לא ראו ולא חשבו על אחרים כי לא היו שם אחרים, וזה מה שמברכים את החתן והכלה שזה יסוד הכל, והשאלה הגדולה היא איך מגיעים לזה? על זה אומרים חז"ל (סוטה י"ז.) איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, אומר המהרש"א שבמילה איש יש את האות יוד ובמילה אשה יש את האות הא שזה רומז לשם י-ה שזה הקדוש ברוך הוא.

שאם הקדוש ברוך הוא נמצא בבית ומסלקים מהבית כל מה שיודעים שהקדוש ברוך הוא לא אוהב, ומה הקדוש ברוך הוא לא אוהב? כבר נאמר בתורה (דברים כ"ג, ט"ו) ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך, כלומר כל דבר שמביא קדושה אזי תכניס אותו לביתך אבל דבר שלא מביא קדושה אלא ההיפך שמביא טומאה אזי הקדוש ברוך הוא לא נכנס לבית הזה. וממילא כבר נאמר (בראשית ל"ז, כ"ח) והבור ריק אין בו מים, רבותינו דרשו מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא הדין גם כאן שאם אין בבית מים שזה רומז לטהרה וקדושה אזי יש חלילה בבית כל המרעין בישין, ומצאנו אצל לבן הארמי שאמר לאליעזר עבד אברהם ואנכי פיניתי הבית ומקום לגמלים, ורבותינו הסבירו (רש"י מהמדרש רבה ס', ז') שהוא פינה את הבית מעבודה זרה והעביר את זה למקום שבו אמורים להיכנס הגמלים, אלא שלבן ראה שאפילו הגמלים של אליעזר עבד אברהם לא רוצים להיכנס למקום של טומאה וסילק את העבודה זרה משם, ועכשיו נעשה קל וחומר אם הגמלים לא נכנסו אזי קל וחומר אליעזר ואם אליעזר לא נכנס קל וחומר אברהם אבינו ואם אברהם אבינו לא נכנס קל וחומר הקדוש ברוך הוא, לכן כל אדם שרוצה שתשרה הברכה והשמחה והפרנסה ושלום ביתו לא יתערער לעולם יכניס את הקדוש ברוך הוא לביתו, ואז קנה שם על ידי טוב קנה לעצמו.

אני מציע שתוריד את הכיפה רק למשך הפגישה!

קנה שם טוב קנה לעצמו. אדם יכול כל החיים להקנות לעצמו שם טוב בעיני הבריות וביום אחד להחריב את שמו הטוב, ולכן האדם יהיה זהיר בכל מקום ובכל מצב ובפרט שלא יגרם על ידו חלילה חילול ה', ומעשה שהיה ביהודי ירא שמים בשם וולפסון ממשפחת וולפסון המפורסמת לטובה, שהוא ועוד כמה עשירים היו צריכים לנסוע לאיזור המזרח הרחוק לעסקה מאוד מאוד גדולה, שאמורים להיפגש עם כמה אנשים כל יום בפגישות רבות ולבסוף להיפגש עם העשיר הגדול ביותר באיזור שנמצא בסינגפור, ולאחר שהסתיימו כל הפגישות והגיע הזמן להיפגש עם העשיר ההוא, הגיעו כמאה מהעשירים וגם וולפסון להתכונן לפגישה הגורלית והמכרעת האם כל עבודתם תרד לטמיון או שיהיה הצלחה והכל יפרח וישגשג, והנה המתווך של כל העיסקה פונה למר וולפסון ואומר לו, תשמע אתה היחידי כאן עם כיפה ואני חושב שזה עלול לא למצוא חן בעיני העשיר, לכן אני מציע שתוריד אותה רק למשך הפגישה, אבל מר וולפסון לא הסכים ולמרות שהמתווך וגם חלק מהעשירים ביקשו ממנו, הוא לא הסכים בשום פנים למרות פניהם הזועפות.

הם עלו במעליות הרבות שהיו בבניין ונכנסו לטרקלין הגדול מסביב לשולחן ארוך מאוד ומחכים ומצפים מתי יכנס העשיר הגדול, ולא עברו כמה רגעים והם ראו את העשיר הגדול צועד פנימה ומתיישב בכסא המפואר שהיה בראש השולחן והוא פנה לכולם ואמר שלום, והנה צדה עיניו את מר וולפסון שהיה עם כיפה על הראש ואמר לו, בבקשה תיקח כוס מים ותעשה ברכה שהכל נהיה בדברו אני רוצה לענות אמן, מר וולפסון היה המום, אבל הוא לקח כוס מים ובירך מילה במילה בתוך האולם הגדול שכולם מסתכלים עליו והעשיר ענה אמן, לתדהמת כולם העשיר אמר להם, אני יספר לכם ואז תבינו והוא פתח את פיו ואמר שהוא היה יתום מאמא ואבא ואף יפני לא היה מוכן לגדל אותו, אבל יהודי עשיר גידל אותו כמו הבן שלו ומדי פעם הוא הלך עמו ובניו לבית הכנסת והוא יודע את כל מנהגי היהודים והוא יודע שזה העם המובחר והטוב בעולם, ואם יש בעיסקה יהודי שהוא ירא שמים אזי אין מה לדאוג העיסקה תתבצע בלי שום ספק ואכן כך היה. ללמדנו שאין לנו מה להתבייש אם אנו מניחים כיפה על הראש גם בין הגויים.

בזכות התוכחה הוא זכה להיות מלך ישראל

קנה שם טוב קנה לעצמו. לפעמים האדם חושב שכדי לקנות שם טוב אזי הוא לא יוכיח אחרים גם כשהוא רואה אותם עוברים על ההלכה וגם אם הוא דורש באיזו אזכרה וכדומה, הוא מעדיף לומר איזה דרוש יפה או דברים משעשעים גם אם הוא רואה שיש בקהל אנשים שלא שומרים שבת ולא טהרה ולא צניעות וכו', וכל זה משום שהוא רוצה שיהיה לו שם טוב, שהרי הוא אומר לעצמו אם אני יוכיח אותם אזי הם יכעסו עלי ולא יהיה לי שם טוב בעיני הבריות וזו טעות, שהרי מי שציוה אותנו להוכיח אחרים כשאנו רואים אותם עוברים עבירה אזי הוא גם אמר לנו שאנו צריכים לקנות לעצמנו שם טוב שהרי נאמר (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל, וזה דומה למה שמובא בהלכה (רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"י ה"ב) שלעולם אין האדם מעני מן הצדקה ולא יארע לו שום נזק מן הצדקה, ולכאורה אם האדם נותן צדקה יחסר לו כסף ואם כן לפי "ההגיון" הוא עלול להיות עני? אלא שתורתינו הקדושה זה מעל ההגיון וגם כאן אותו הדבר.

וכעין מה שקרה עם ירבעם בן נבט שהוכיח את שלמה המלך שסגר את החומה של ירושלים והניח שומר בכניסה לגבות תשלום לכל מי שרוצה לעלות לשם, אמר לו ירבעם אביך דוד היה עושה פרצות בחומה כדי שיהיה קל להגיע מכל מקום ואתה סוגר כדי לקבל מיסים? אומרת הגמרא (סנהדרין ק"א:) שבזכות התוכחה הזו הוא זכה להיות מלך [אלא שזה שהוא הוכיחו ברבים הוא הפסיד את חלקו לעולם הבא], ולמרות שכל מי שמחפש איזה תפקיד בממשלה או משרה חשובה בעיריה וכדומה אזי הוא מנסה להחניף לראשי השלטון ולא להוכיח אותם וכאן אנו רואים שירבעם הוכיח את שלמה המלך וזכה להיות מלך ישראל, וכן מצאנו אצל אחאב שמלך ארם אמר לו שיביא לו את כספו וזהבו ועבדיו ונשיו וכל אשר לו וגם את מחמד עיניו שזה הספר תורה, אמר לו אחאב את הכל אביא לך חוץ מהספר תורה, אמר לו מלך ארם אני רוצה גם את הספר תורה, ואם לא אזי אעשה עמך מלחמה, שאל אחאב את חכמי ישראל ואמרו לו לצאת למלחמה והוא ינצח ואם יפול מלך ארם לידו, אזי שלא ירחם עליו אלא יהרוג אותו, ואכן אחאב יצא למלחמה וניצח אלא שכאשר מלך ארם נפל לידו, אחאב ריחם עליו ושלח אותו לביתו, ואחרי זמן מלך ארם הכריז על מלחמה נגד ישראל, ואמר לחייליו לא להרוג אף אחד אלא רק את המלך אחאב וכך היה שנעמן הרג את אחאב, וכל זה ללמדינו אם האדם רוצה שם טוב יעשה את מה שצריך כלומר להוכיח את האחרים, וגם אם זה נראה נגד ההגיון הקדוש ברוך הוא כבר יסדר שכולם יאהבו אותו.

ומעשה באברך שהיה מלמד תורה לבעלי בתים גם הלכה גם גמרא ומוסר ואחד מבעלי הבתים היה תומך באברך מדי שבוע בשבוע בסכום מכובד לכבוד השבת וזה עזר לאברך והוא שמח בזה, והנה יום אחד האברך מקבל טלפון עם מספר לא מוכר, והוא ענה ועל הקו היה שכינו של אותו בעל הבית והחל להתלונן עליו שהוא עושה רעש ומפריע לו לישון, ובגלל שאתה הוא הרב שמלמד אותו תורה אני מבקש ממך לדבר איתו שיתנהג כראוי, אם לא אני אזמין לו משטרה, האברך אמר לשכן שהוא יעשה כמיטב יכולתו, ונותקה השיחה, אלא שהאברך נכנס לכאורה לבעיה שהרי הבעל הבית הזה אוהב אותו ועוזר לו מאוד ואם עכשיו הוא יוכיח אותו על מעשיו יש סיכוי שהוא יכעס עלי שאני יודע על מעשיו שלא כל כך טובים, אבל מצד שני יש מצוה של הוכח תוכיח והבאת שלום בין אדם לחבירו, ולכן מיד הוא התקשר לאותו יהודי וסיפר לו את השיחה של השכן והוא מבקש ממנו לא להפריע יותר, כמובן שהוא קצת נפגע, אבל הדברים עזרו והוא נזהר בכבוד שכינו והכל בא על מקומו בשלום, והאברך ראה שבסוף השבוע אותו יהודי לא הביא לו כלום אלא שבשבוע שלאחר מכן הבעל הבית הביא לו מעטפה עם סכום פי חמש ממה שהיה רגיל לתת לו והכל בא על מקומו בשלום.

זו היתה שאלה קשה וגורלית

קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא. יש לדעת שלקנות דברי תורה זה לא רק ללמוד תורה אלא בעיקר לקיים את התורה ואת כל הלכותיה גם בדברים שקשה מאוד. והנה סיפור לפנינו, ביוסי וציפורה שנישאו במזל טוב ובסימן טוב ועברה שנה ועוד שנה ועוד כמה שנים ועדיין אין להם ילדים למרות כל הטיפולים והבדיקות שעשו, ובאחת הפעמים אמרו להם הרופאים שאין שום סיכוי שיהיה להם אי פעם ילדים, וכדאי שישלימו עם זה, והמליצו להם לקחת ילד לאימוץ, והזוג הלא כל כך מאושר עשו כל אשר ביכולתם כדי לזכות לאמץ ילדים ומילאו כל אשר נתבקשו ורצו ממשרד למשרד, והנה הגיע היום שהם היו צריכים למלא שאלון כל אחד בנפרד בחדר אחר, וכה היה בערך נוסח השאלות, שאלה ראשונה, מה הדבר הכי חשוב בעיניך בעולם? יוסי חשב מעט וידע שהם מצפים שהוא יכתוב שזה הילד המאומץ אבל הוא היה ירא שמים וכתב שהדבר הכי חשוב לו זה הקדוש ברוך הוא, אלא שבשאלה מספר ארבע הוא נשאל מה תעשה כאשר הדבר הכי חשוב בעיניך יעמוד מול הבן המאומץ ותצטרך לבחור בבן המאומץ או בדבר השני אזי במה תבחר?

זו היתה שאלה קשה וגורלית, את זה הוא ידע מצויין, והיצר הרע אומר לו, כל כך התרוצצת ורצית לאמץ ילד מה איכפת לך לכתוב שתעדיף את הילד אבל לעשות אל תעשה כמו שתכתוב, אבל האברך ידע את מה שכתוב בתורה (שמות כ"ג, ז') מדבר שקר תרחק, כלומר לא רק משקר אלא אפילו רק מדיבור של שקר, וכן הפסוק (תהילים קמ"ד) אשר פיהם דיבר שוא שזה חוזר שמשקרים בפה, והמשך הפסוק וימינם ימין שקר שזה על מי שכותב שקר ביד ימינו, ולמרות שהוא הבין וידע שכל הריצות והכספים שהוא עשה עד עכשיו לכאורה ילכו לתוהו, אבל הוא קנה לו דברי תורה וכתב בשאלה הרביעית שהוא בוחר בכל מקרה בקדוש ברוך הוא, והוא ענה גם על שאר השאלות ויצא מהחדר ושאל את אשתו מה היא כתבה בשאלה אחת וארבע, והיא אמרה שהיא כתבה בדיוק כמוהו, והם חיכו לתשובה שאמורה להגיע בזמן הקרוב אם הם מקבלים ילד לאימוץ או לא?

ואכן המכתב הגיע והתשובה היתה שהם לא זכאים לקבל ילד לאימוץ, הם קיבלו את התשובה הזוג החזק הזה ולא התחרטו אפילו לרגע על מה שהם עשו כי אמונתם ובטחונם בבורא כל העולמות היה חזק, ולא עברה שנה אחת והזוג המאושר זכו לתאומים שנולדו להם נגד כל הסיכויים, כי אם אתה בוחר בבורא העולם בכל דרך אזי גם הקדוש ברוך הוא בוחר בך מכל העמים.

הוא יכל לתת את הגורמט מזהב

קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא. שלמה המלך אומר אמת קנה ואל תמכור. אמת זו התורה. אם אתה לא מצליח ללמוד תורה אלא על ידי שאתה צריך לשלם עליה כסף אם זה בהוצאות לנסיעות לשיעורי תורה. או תשלום לרב שילמד אותך, תשלום לתלמודי תורה לילדים. אומר לנו החכם באדם שתקנה את זה ואל תמכור כי דבר שאתה קונה בכסף אתה לא תמכור אותו, וזו אחת הסיבות שהשבטים מכרו את יוסף לישמעאלים ולא נתנו להם אותו במתנה, כי אם זה היה במתנה הם היו עלולים להרוג אותו בדרך משנאתם אותו אבל בגלל ששילמו עליו כסף הם ימהרו למכור אותו ולהרויח עליו ולא להרוג אותו, ולכן אדם שלומד תורה כדאי מאוד שישקיע בזה קצת מממונו.

וסיפר הרב יהודה יוספי שליט"א שהוא מרצה בסמינרים והנה קרה פעם אחת שניגש אליו יהודי לאחר ההרצאה ואמר לו, כבוד הרב אני רוצה להתחיל להניח תפילין אבל הבעיה שאין לי תפילין ואין לי גם כסף לקנות תפילין, האם הרב יכול לדאוג לי לתפילין ואני מתחייב להניח אותם כל ימי חיי, אמר לו הרב, אין בעיה, התפילין עולות כך וכך כסף, למרות שיכול היה להשיג לו מתורם מטבריה תפילין ללא עלות, אלא שהרב רצה שהוא ישלם משהו, כדי שיהיה יותר קשור לתפילין, ולכן הרב אמר לו, מה אתה כן יכול לתת בעבור התפילין? אמר לו האיש שהוא יכול לתת את הגורמט מזהב שעל היד שלו, אמר לו הרב מצויין, תביא את זה ותקבל תפילין, וכעבור כמה שנים טובות הרב ראה באחת הדרשות שלו איזה בחור ישיבה נעים הליכות שניגש אל הרב ונישק לו את היד, ואומר לו כבוד הרב האם הרב יודע מי אני? לא, אמר הרב אני לא יודע, אני הבן של אותו יהודי שנתן לך את הגורמט מזהב והבאת לו תפילין ומאז כל המשפחה חזרו בתשובה שלימה.

החברים שלי ילכו לתלמוד תורה ואני אלך לנגריה?

קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא. הנצי"ב [שזה ראשי תיבות הרב נפתלי צבי יהודה ברלין] מוולוז'ין שהיה גדול מאוד בתורה וחיבר ספרים עמוקים מאוד, העמק דבר, והעמק שאלה ועוד, וכאשר הוא סיים את אחד מספריו הוא עשה סעודה ושמח מאוד, אמר לו אחד מהמשתתפים, מחילה רבינו שאני שואל, אבל ראינו הרבה רבנים שמוציאים ספרים אבל לא ראינו שעושים סעודות, מדוע רבינו כל כך שמח והרי לכאורה זה טבעי, שאם לומדים תורה ונעשים ראשי ישיבות אזי ממילא מחברים ספרים, ולשמחה מה זו עושה? אמר לו הרב אני אספר לך ואז תבין, כשהייתי ילד הייתי שובב מאוד ואהבתי רק לשחק וכמה שהמלמדים בכיתה דיברו איתי זה לא עזר, וגם ההורים שלי שחלומם שהבן שלהם יהיה תלמיד חכם גם זה כבר היה חלום שוא, ודיברו איתי אבל זה לא עזר, והנה לילה אחד אני שומע את אבא שלי אומר לאמא שלי, נפתלי לא לומד והוא מבזבז את זמנו, אני מחר בבוקר לוקח אותו לעבוד אצל איזה נגר והוא יהיה העובד שלו וכך לפחות יהיה לו מקצוע, ואמא אמרה שאם אין ברירה אזי עדיף שיהיה שוליא של נגר.

ואני כאשר שמעתי זאת אמרתי בלבי איזה בושות, כל החברים שלי ילכו לתלמוד תורה בבוקר ואני אלך לעבוד בנגריה, וכל זה בגלל שאני לא לומד טוב ולא מקשיב ורוצה רק לשחק, באותו רגע היתה החלטה בליבי שאם אבא שלי יתן לי עוד סיכוי אני אקשיב בכל כוחי, ומיד קמתי מהמיטה ואמרתי לאבא שלי שיתן לי עוד סיכוי אחרון, אני הפעם מבטיח שאעשה כל אשר ביכולתי להקשיב וללמוד תורה כראוי, בתחילה אבא שלי סירב ואמר נתתי לך הרבה פעמים סיכוי אך לא מימשת את זה, אבל אני התחננתי לסיכוי אחרון וברוך ה' אבא שלי הסכים ובאותו היום התחלתי ללמוד בכל כוחי ואפילו להפסקות לא הייתי כמעט יוצא כי רציתי להשלים את כל החסרון שלי, ומאז ועד היום ברוך ה' אני לומד וגם מלמד וזכיתי לחבר ספרים.

רצחת את גדול הדור

ועל מה אני כל כך שמח? תתאר לך שבאותו לילה ששמעתי שרוצים שאהיה פועל של נגר לא היה לי צער והייתי הולך לנגריה, אזי הייתי נגר ועם הכשרונות שהקדוש ברוך הוא נתן לי הייתי משתמש לייצר דברים מיוחדים והייתי מתעשר כנראה מאוד, וכמובן שתרומות הייתי נותן בשפע ומחזיק ישיבות ותלמידי חכמים, ובני ובנותי היו מתחתנים עם משפחות חשובות בגלל עושרי הגדול, וכמובן שהייתי מתפלל שלוש תפילות ביום וקובע עיתים לתורה כמו שיהודי צריך לעשות, ואחרי מאה ועשרים שנה יעמדו שורה של מספידים לפי התור להספידני, ולדבר עלי כמה שהייתי יהודי כשר וטוב, ובשמים ישאלו אותי אם נשאתי ונתתי באמונה וקבעתי עיתים לתורה והאם ציפיתי לישועה ואני אומר כן בוודאי עשיתי הכל, אלא שפתאום יופיע מלאך שחור ורע עין ויאמר לי שאני רוצח, ואז אשאל אותו סליחה את מי רצחתי, אולי תגיד לי? והוא יגיד לי שרצחתי את גדול הדור, וכמובן שלא אבין והוא יסביר לי, שאם לא הייתי הולך לנגריה אלא ממשיך ללמוד תורה [שזה מה שבאמת עשיתי] היית יכול לצאת גדול הדור ועכשיו יצאת נגר, כל זה ברוך ה' לא קרה, כי החלטתי ללמוד תורה ועל זה אני שמח, ועל זה המשנה אומרת קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא.


משנה ח


באמצע הנקיון הם מצאו שקית עם יהלומים

רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי, הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. רבן יוחנן בן זכאי היה גדול הדור, ומובא בגמרא (ראש השנה ל"א:) שרבן יוחנן חי עד גיל מאה ועשרים, ארבעים שנה עבד, ארבעים שנה למד תורה וארבעים שנה לימד תורה, והיה מתלמידיו של הלל הזקן והוא מלמד אותנו ואומר, אם למד האדם תורה, אזי זה הרבה, כלומר בדרך רמז זה כמו שיש יהלומים יקרים מאוד שכל יהלום שווה יותר ממיליארד דולר ויבוא אדם ויאמר שאין לו הרבה יהלומים אלא רק שלושה, אזי מה אומרים לו, אמנם שלשה זה מספר מועט אבל אם כל אחד שווה מיליארד דולר אזי יש לך הרבה, ועל התורה נאמר (משלי ג', ט"ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, וכן נאמר (תהילים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ולכן אומרת לנו המשנה אם למדת תורה, זה הרבה, כי כל אות בתורה שווה יותר מכל האבנים טובות והזהב שיש בעולם.

ומעשה היה בזמנינו, בזוג יהודים מאמריקה שלאחר חתונתם חיפשו דירה להשכרה ומצאו דירה בקומה אחרונה בבנין של ארבע קומות, והנה מתקרב חג הסוכות, וכידוע שבאמריקה זה לא כמו בארץ הקודש שאפשר לעשות סוכה היכן שאתה רוצה, אלא שם אם יש לך חצר פרטי או מפרסת או גג אזי תעשה, אבל מחוץ לבית אסור לעשות, ולכן הזוג הצעיר הזה שדירתם היתה צמודה לגג, רצו מאוד לעשות סוכה, אבל לפני כן הם באו לבקש רשות מהשכנים ואמרו להם שזה כמה קרשים עם סכך למשך שמונה ימים בלבד [כי בחו"ל יש יום נוסף], שזה דבר שלא אמור להפריע כלל, כל השכנים הסכימו, אבל בעל הבנין שהיה אוהב ממון, אמר להם שהוא לא מסכים בשום אופן, אבל אם הם רוצים הם צריכים לשלם על זה שמונה מאות דולר, על כל לילה מאה דולר, הזוג אמרו לו שהם יחשבו על המחיר המפולפל הזה ואם כן הם יחזרו אליו.

בינתיים האשה אמרה לבעלה שאפילו שהמחיר מאוד יקר וכי מצות הסוכה לא שוה שמונה מאות דולר וכי הקדוש ברוך הוא לא יחזיר לנו, והרי אומרים חז"ל (ביצה ט"ז.) שכל מזונותיו של האדם קצובין לו מתשרי עד תשרי חוץ מתשר"י שזה ראשי תיבות תורה, שבתות, ראשי חדשים, ימים טובים, וממילא אין לנו מה לחשוש, וכמובן שהבעל שמע לה והם הגיעו לאותו אדם והוא החתים אותם על שטר אצל עורך דין שהם משלמים שמונה מאות דולר. הזוג עלה לגג וראה שכל הגג מלא בקרשים ולכלוכים וציוד של דירה שפינו אותה והתברר שזה היה של האדם שגר בקומה העליונה והיה ערירי ונפטר ופינו את דירתו לגג, והם הפשילו שרוולים והחלו לנקות ולסדר מקום לסוכה והנה באמצע הנקיון הם מצאו שקית עם יהלומים ושמחו מאוד, אלא שבעל הבנין שמע מכל הסיפור ואמר לו, היהלומים היו על הגג והגג שלי אזי היהלומים שלי, והיהודי אמר לו אבל אני שכרתי את הגג ממך, זה לא מעניין אותי אמר הגוי, והזמין אותו לבית המשפט, אמר השופט ליהודי, באיזה זכות אתה רוצה לקחת את היהלומים והרי שכרת את ביתו, וזה נמצא על הגג, היהודי הוציא את השטר שהוא חתם לו שהוא שילם שמונה מאות דולר על הגג לשמונה ימים, והשופט התרגז על הגוי ואמר לו אתה לא מתבייש ממתי משכירים גג לסוכה לשמונה ימים בכזה מחיר, ובודאי שהיהודי זכה בכל היהלומים והכל בא על מקומו בשלום.

יהיה לך מאה ועשרים תלמידים כל ערב

אם למדת תורה הרבה. מעשה ביהודי תלמיד חכם שרצה בכל מאודו לקרב יהודים לאביהם שבשמים, ולכן הוא הקים שיעור באחד המושבים באיזר הדרום בתקווה שיבואו יהודים רבים, לשמוע דברי אלוקים חיים, אבל היצר הרע לא הסכים אתו, כי הוא ידע שהמלחמה הגדולה ביותר נגדו זה לימוד התורה, ומדי יום היו מגיעים בקושי חמשה תלמידים, והרב רואה שהם באים רק בגלל שלא נעים שהרב ישאר לבד ומדי כמה דקות הם מסתכלים בשעון היד להזכיר לרב לא להאריך בשיעור כי אנו אנשים עסוקים וממהרים, הרב בלבו כבר חשב לבטל את השיעור, אבל הוא ידע שלא עושים דבר כזה בלי להתייעץ עם גדול הדור, הלא הוא מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מרן שמע את הדברים ואמר לו חס ושלום אל תפסיק את השיעור ואני אומר לך שעוד יהיו לך מאה ועשרים תלמידים כל ערב, ומה אתם חושבים שזה לא קרה, השיעור הכפיל את עצמו כפול עשרים וארבע, ועד עצם היום הזה יש שמה מאה ועשרים כיסאות וכולם כל ערב מתמלאים, כי גם ממעט תורה ממעט תלמידים, אם עושים זאת בהתמדה אזי יהיו גם הרבה תלמידים וגם הרבה תורה. [מפי קדשו של הרב בנימין חותה שליט"א].

תלך לאומן שעשה אותי ותשאל אותו!

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. הגמרא מספרת (תענית כ'.) על רבי אלעזר שחזר אחרי הרבה שנים של לימוד תורה והיה בדרכו לעיר לוד לכהן להם כרב המקום, וכיון שלמד תורה הרבה היתה דעתו זחה עליו ובעודו רוכב על החמור על שפת הים, והנה עבר שם אדם מכוער מאוד ואמר שלום לרבי אלעזר אבל הוא לא ענה לו, אלא שאל אותו האם רק אתה כזה מכוער או אולי כל בני עירך מכוערין כמוך, אמר לו אותו האיש מה אתה רוצה ממני וכי אני בראתי את עצמי, תלך לאומן שעשה אותי, כיון ששמע זאת רבי אלעזר הבין שהוא טעה וביקש את סליחתו של האיש, אבל האיש אמר לו אני לא סולח לך עד שתפנה לאומן שעשה אותי ותשאל אותו למה נבראתי כזה מכוער, ירד רבי אלעזר מן החמור והתחנן אליו שימחל לו וכך הם מתקדמים לעבר העיר לוד שרבי אלעזר כולו כפוף ומתחנן ואותו האיש לא מוכן לסלוח, והם הגיעו כבר לעיר שכולם יצאו לכבודו של רבי אלעזר, אמר להם אותו האיש לכבוד מי באתם, אמרו לו לכבוד הרב שהולך עמך, אמר להם שלא ירבו כמותו בישראל שכך וכך אמר לי, אמרו לו אף על פי כן תמחל לו, אמר להם לכבודכם אני מוחל לו בתנאי שלא יהיה רגיל לעשות כן, והדרשה הראשונה של רבי אלעזר היתה, לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהיה קשה כארז.

והתוספות אומרים שאותו האיש שהיה מכוער זה היה אליהו הנביא, והרב אליהו דסלר כותב בספרו מכתב מאליהו רעיון נפלא שרבי אלעזר שדעתו זחה עליו והיה עלול לבוא לגאוה, ולכן אליהו הנביא גרם לו להתעוררות לפני שיהיה מאוחר, שהרי אם רבי אלעזר היה מגיע כשדעתו זחה עליו לעיר וכולם היו יוצאים לכבודו ומריעים ושרים לכבודו אזי גאוותו עלולה היתה לעלות גבוה וכבר היה מאוד קשה לרדת משם, ולכן אליהו הנביא הציל אותו.

הוא העדיף שכולם יבזו אותו

וכן מובא בירושלמי (יבמות י"ב) שהגיעו מעיירה מסויימת לרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא וביקשו שישלח להם רב שידאג לרוחניות של העיר, שלח להם רבי יהודה הנשיא את לוי בר סיסי, וקיבלו אותו בכבוד גדול ועשו לו במה ענקית והושיבו אותו שם והחלו לשאול אותו שאלות בהלכה, והוא לא ענה להם, אמרו לעצמם אולי בהלכה אינו בקי נשאל אותו בדברי אגדה וגם שם הוא לא ענה להם, מיד חזרו לרבינו הקדוש ואמרו לו את מי הבאת לנו הוא לא יודע לענות על השאלות לא בהלכה ולא באגדה, אמר להם רבינו הקדוש שלחתי לכם אדם גדול בתורה כמוני איך זה יכול להיות, אני אשאל אותו את השאלות ששאלתם אותו, ורבינו הקדוש שאל אותו והוא ענה גם על השאלות בהלכה וגם על השאלות באגדה, אמר לו רבינו הקדוש מדוע שמה לא ענית על השאלות? אמר לו לוי בר סיסי משום שכיבדו אותי בכבוד גדול והושיבו אותי על במה גדולה, ואיך אני יכול לענות להם? אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שודאי לוי בר סיסי ידע את התשובות לכל השאלות ששאלו אותו אלא שהוא מאוד פחד שלא תתגבר בו מידת הגאוה וכולם ישבחו אותו והוא העדיף שכולם יבוזו לו ויגידו איזה רב זה לא יודע הלכות ולא אגדות.

כדי שהשני לא יתבייש

ומעשה שהיה בגאון רבי עקיבא איגר בהיותו עדיין צעיר לימים, ועשיר נכבד רצה אותו חתן לבתו והביאו לשבת לביתו, ובשבת בבית הכנסת חיכו הקהל לשמוע ממנו דברי תורה כי שמעו עליו שהוא תלמיד חכם, אבל רבי עקיבא איגר לא פתח את פיו וכמה שניסו לגרום לו שיאמר דברי תורה הוא לא אמר, והעשיר כבר החליט שהוא לא לוקח אותו לחתן, ואכן במוצאי שבת אמר לו העשיר אני מצטער מאוד תיקח את חפציך ולך. אני רציתי חתן תלמיד חכם ולא אדם שלא יודע תורה, אמר לו רבי עקיבא איגר תתן לי הזדמנות נוספת בשבת הקרובה אם אני לא אומר דברי תורה אזי תסלק אותי מביתך והעשיר הסכים, ובשבת לאחר מכן הרב אמר דברי תורה מתוקים מדבש שלא שמעתם אוזן, וכולם אמרו לעשיר אשריך שזכית לקחת חתן שכזה, והעשיר שמח מאוד אלא שהוא לא התאפק ושאל את רבי עקיבא איגר, מדוע בשבת שעברה לא דיברת כלל עד שאמרו כולם שאתה לא יודע כלום והרי אתה כן ידעת? אמר לו רבי עקיבא איגר בשבת שעברה היה כאן עוד יהודי שהביא את חתנו לעתיד שאמר דברי תורה, ואם הייתי אומר את הדברי תורה שלי אזי השני היה מתבייש בחתנו שהוא לא כמוני והעדפתי אני להתבייש ולא לבייש אותו, ואז הבין העשיר שחתנו רבי עקיבא איגר לא רק גדול בתורה אלא גם גדול במידות טובות.

רבי עקיבא איגר ירד מהעגלה

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. רבי עקיבא איגר היה ידוע לא רק בתורתו שהרי גליון הש"ס בכל הש"ס כתב את זה רבי עקיבא איגר, ושם רואים מעט מגדלותו האדירה איך הוא שולט בכל הש"ס וכן יש לו חיבור על השולחן ערוך, אלא הגדולה שלו ידועה לא רק בתורה אלא בענווה הגדולה שהיתה לו, יום שמחת תורה הגיע וכידוע שיש חתנים והמובחר שבהם זה חתן תורה והקהל בחרו שרבי עקיבא איגר יהיה חתן תורה, ולפני שרבי עקיבא איגר עלה לתורה הוא בכה ואמר איזה מין חתן אני שלא זכיתי להכיר את הכלה שזו התורה הקדושה, וכן יום אחד רבי עקיבא איגר היה אמור להגיע לעיירה מסויימת והיו אמורים לקבל אותו שם בכבוד גדול, והם הוציאו את הסוסים שמושכים את הכרכרה שישבו בה רבי עקיבא איגר ורב נוסף שהיה שם, והם אמרו שהם רוצים בעצמם לזכות למשוך את רבי עקיבא איגר ולא לתת את הזכות לסוסים, אלא שרבי עקיבא איגר כשראה זאת אמר בלבו שבוודאי כבוד כזה גדול זה לא לי אלא לתלמיד חכם שיושב לידי ומיד ירד מהכרכרה בלי שהאנשים שמו לב, וגם התלמיד חכם השני שידע שהכבוד הזה נעשה בשביל רבי עקיבא איגר ולא בשבילו ירד גם כן, וכאשר סוף סוף הכרכרה בלי הסוסים אלא עם האנשים שהזיעו מכף רגל ועד ראש פתחו את הדלת של הכרכרה הם לא האמינו למראה עיניהם לא היה שם אף אחד והם משכו עגלה ריקה.

ולא רק תורה וענווה היו מנת חלקו של רבי עקיבא איגר אלא גם קדושה וצניעות נוראה, שהרי החת"ם סופר התחתן בפעם השניה עם בתו של רבי עקיבא איגר, ומדי פעם היה רבי עקיבא איגר בא לבקרם ולומד תורה עם חתנו החתם סופר, והנה קרה מקרה מצער, נפטרה בתו של רבי עקיבא איגר, והחתם סופר העדיף להעלים את זה מחמיו כיון שהוא היה כבר זקן מופלג וזה היה עלול לסכן את בריאותו, אלא שלאחר זמן רבי עקיבא איגר הודיע שהוא מגיע לביקור, אמר החת"ם סופר למשרתת שתצא לקבל את פניו ותגיד לו שלום אבא, ותלווה אותו עד הבית והוא מבטיח לה שלא יאונה לה כל רע כי הוא מכיר את חמיו והוא לא ישים לב, ואכן כך היה והחת"ם סופר עלה אתו למעלה ולמדו תורה כל הלילה, ולמחרת רבי עקיבא איגר חזר למקומו והכל בא על מקומו בשלום.

רבי עקיבא איגר לא יצא לפנסיה!

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. אין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וכאן מלמד אותנו רבי יוחנן בן זכאי שאם האדם לומד תורה ולא מעט אלא הרבה, אזי שלא יחזיק את הטובה הזו שזו התורה הקדושה רק בשביל עצמו אלא ילמד לאחרים כי לכך נוצר האדם, וכמו שנאמר (איוב ה', ז') אדם לעמל יולד ואמר המהרש"א (סנהדרין צ"ט:) לעמל זה ראשי תיבות ללמוד על מנת ללמד, ומי לנו גדול מרבי פרידא שלימד תלמיד ארבע מאות פעם עד שהוא זכה להבין, ופעם אחת היה צריך ללמדו שמונה מאות פעם כי התלמיד הסיח דעתו ולבסוף זכה לחיות ארבע מאות שנה וכל בני דורו זכו לעולם הבא, והרי אם רבי פרידא לימד את אותו תלמיד דף אחד של גמרא כל יום אזי אם הוא היה לומד לבד הוא יכל ללמוד ארבע מאות דפי גמרא וגם יותר ואף על פי כן רבי פרידא העדיף ללמד את התלמיד כי הוא לא רצה להחזיק את התורה רק לעצמו.

וכן בדורנו זה, מי לא ראה את מרן פאר הדור מכתת את רגליו ממקום למקום כדי ללמד תורה את העם גם בארץ וגם בעולם ועם כל גדולתו היה מסביר את הדברים עד שאפילו הצלם שהיה מצלם את השיעור היה מבין וכך מגיל שש עשרה שנה, ושמא נאמר זה החסיר ממנו זמן וכדומה, אזי התוצאה ידועה שחיבר מעל חמישים ספרים שבלעדיהם לא היינו מוצאים היום את ידינו ואת רגלינו, והיה לפני עשרות שנים איזה כולל באחת העיירות הגדולות שהרב עובדיה ביקש מהראש כולל שישלח אברכים ללמד בבתי כנסיות מסביב כי הם ממש מתחננים לרב שילמד אותם הלכות שבת וכדומה, אבל אותו ראש כולל לא הסכים ואמר למרן שהוא רוצה שהאברכים שלו ילמדו רצוף ויצאו גדולי הדור, אם הם יצאו ללמד תורה אזי זה יגרום להם לביטול תורה, ועדיף שהם ילמדו בינתיים עוד דף גמרא מאשר ללמד כמה הלכות את האנשים ההם, והרב עובדיה כעס עליו מאוד, ואמר שמהאברכים שלו לא יצא מהם שום דבר, וכמו שאמר רבי (מכות י'.) בגמרא הרבה תורה למדתי מרבותי ועוד יותר מחברי, והכי הרבה מתלמידי.

והרב עובדיה בעצמו מגיל שש עשרה התחיל למסור שיעורים בלי סוף עד לימיו האחרונים, ולא רק מרן הרב עובדיה אלא בכל דור ודור רבותינו לא שמרו את התורה לעצמם ומי לנו גדול מרבי עקיבא שהעמיד עשרים וארבע אלף תלמידים, וכשקרה האסון והם נפטרו בזמן קצר, רבי עקיבא לא אמר זהו אני עייף אני יוצא לפנסיה מללמד, אלא הלך לדרום ולימד חמשה ששה תלמידים, שזה לא אחד מששים ולא אחד מאלף מהתלמידים לשעבר, ובכל זאת רבי עקיבא לא שמר את התורה לעצמו אלא תמיד העביר את התורה הלאה גם אם זה חמשה ששה תלמידים, והיום כל התורה שלנו זה מאותם ששה תלמידים, שהם רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר אילעאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוסי, ורבי נחמיה, וכבר מובא בגמ' (סנהדרין צ"ז) על מי נאמר הפסוק הנורא (במדבר ט"ו, ל"א) כי דבר ה' בָּזַה? אחד מהדעות זה על מי שלומד ואינו מלמד, ואפילו יתחיל במעט ואפילו רק בביתו ועם הזמן יעבור הלאה וילמד.

המחיצה היתה נעלמת

ומעשה שהיה עם הרב בן ציון מוצפי שליט"א שהוזמן לבר מצוה של אחד האנשים שהיה משומעי שיעוריו של הרב, ולמרות שהוא לא היה מקורב ממש לרב מוצפי, הרב החליט בכל זאת ללכת ואולי בזכות זה אותו אדם יתקרב יותר לתורה ולמצוות מה שלא היה אצלו כל כך, והנה הרב רואה הפתעה שהרב יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף יושב שם בשולחן המכובדים, ומיהר לשבת ליד הרב צדקה, והנה אחר זמן ניגש אל הרב צדקה בעל השמחה וביקש ממנו לומר דברי תורה, הרב צדקה אמר לו שלא עכשיו, עוד מוקדם, מאוחר יותר, הרב מוצפי שישב לידו לא הבין מדוע והרי הרב צדקה היה ידוע בזמנו הקצוב, וגם כאשר היה מגיע לאירועים שזה לא היה הרבה הוא היה נשאר מעט זמן והולך, ואילו כאן הרב נשאר הרבה זמן, ולא נראה בכלל ממהר, למרות שסדר הלימוד שלו התחיל משעה שתיים בלילה עד הבוקר.

לאחר זמן קצר הרב מוצפי ביקש להיפרד מהרב צדקה כי הוא צריך ללכת, אמר לו הרב צדקה בבקשה ממך תשאר עוד אל תמהר, כמובן שהרב מוצפי נשאר ודיבר עם הרב בדברי תורה עד מאוחר, ושוב ניגש בעל השמחה לרב צדקה וביקש שיאמר דברי תורה כי עוד מעט לא יהיה למי לדבר, והרב צדקה אכן קם ואמר דברי תורה מתוקים מדבש, ומיד לאחריו הרב מוצפי גם אמר דברי תורה נפלאים, והיה כבר סוף האירוע וכל האנשים הלכו לבתיהם, וכאן הרב מוצפי שגמר כבר לדבר שאל את הרב צדקה, מה קרה שהיום הרב החליט להישאר עד הסוף? אמר לו הרב צדקה המחיצה שהיתה כאן בין הגברים לנשים זה היה רק בגלל שהיינו פה, כי רוב רובם של האורחים כאן לא כל כך שומרי תורה ומצוות ואם היינו הולכים המחיצה היתה נעלמת והכל כאן היה מתערבב, לכן היה עדיף שנישאר כאן למרות שבגלל זה נלמד פחות תורה אבל יש בזה הרבה יותר נחת לקדוש ברוך הוא שבניו ובנותיו שומרים על גדרי המצוות.


משנה ט


מה עשה אותו גדול דור?

חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך, הוא היה מונה שבחן, רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה, רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו, רבי יוסי חסיד, רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא, ורבי אלעזר בן ערך כמעיין המתגבר, הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם, אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם. רבן יוחנן בן זכאי היה תלמידו של הלל הזקן מתוך שמונים תלמידים ורבי יוחנן היה הקטן ביותר מבין התלמידים, והנה יום אחד הלל הזקן הגיע לישיבה למסור את השיעור והיו שבעים ותשעה תלמידים והתלמיד האחרון רבן יוחנן לא נכנס, כנראה מתוך זה שהוא הבין שאם אני התלמיד הכי חלש אזי עדיף שאשאר בחוץ, גם כך אני לא מבין את עומק דבריו של הרב, אלא שהלל הזקן אמר לתלמידיו שהוא לא מתחיל את השיעור עד שהתלמיד רבן יוחנן יכנס לשיעור משום שהוא עתיד להיות גדול הדור, ואז נכנס רבן יוחנן ובאמת הוא יצא גדול הדור, והוא הבין שהמשפט של הלל הזקן רבו שאמר שהוא זה שיהיה גדול הדור אזי זה מה שעשה אותו גדול הדור, כיון שהוא האמין בזה והשקיע את כל כוחותיו בזה ולבסוף באמת יצא לגדול הדור, ולכן במשנה כאן רבן יוחנן בן זכאי מונה את השבחים של תלמידיו משום שהרב שלו שיבח אותו, וזה מה שעשאו לגדול הדור.

וכן מצאנו אצל יוסף הצדיק שהוא היה במצרים והיה לו את הנסיון הנורא עם אשת פוטיפר עד שנאמר (בראשית ל"ט, י"א) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו שיש אומרים שחלילה נתכוין לעשות עבירה והוא ראה את דמות יעקב אביו ונמנע ולא עשה עבירה, ואומרים חז"ל (סוטה ל"ו:) מה אמר לו יעקב אביו? שיש חושן שלובש הכהן הגדול ויש שם שמות של כל האחים שלו ואם הוא יעשה את העבירה אזי הוא לא יהיה רשום שם, וזה מה שעצר את יוסף מלעשות עבירה. מי שמתבונן בזה, אזי זה פלא עצום ובפרט שחז"ל גילו לנו שאם יוסף היה עושה עבירה העולם היה חוזר לתוהו ובוהו, ומה יותר פשוט מלומר לו את הדבר הזה במקום להיות רשום בחושן, וכי זה מה שמפריע ליוסף בשעה שהיצר הרע מנסה להפיל אותו בתאווה קשה מנשוא?

הוא נחשב בשמיים לאחד הצדיקים

אלא שיעקב אבינו מלמד אותנו כאן שיעור בחינוך ילדים, הוא אומר ליוסף בנו תדע לך, יש בבני ישראל שלושה חלקים כהנים לווים ישראלים שהמובחרים זה הכהנים, ומתוך הכהנים יש מובחר ביותר שזה הכהן הגדול, ויש לו לבוש שקוראים לו חושן שזה האורים והתומים ובתוכו יש את שם ה', ואתה יודע מי כתוב בחושן? שמות האנשים הצדיקים ואחד מהם זה אתה, יוסף הצדיק עד עכשיו היצר הרע ניסה לומר לו שהוא לא שווה הרבה ואינו חשוב והוא עבד של גוי, וכבר שנה שלימה שהוא מתגבר על הנסיון עם אשת פוטיפר והוא לא רואה עדיין ישועות, ואם אעשה עבירה ובפרט שאני לא כזה חשוב מה זה כבר יזיק? ופתאום הוא שומע את יעקב אביו אומר לו שהוא נחשב בשמים לאחד הצדיקים של העולם וממילא לאן אתה רוצה ללכת עכשיו אין צורך לשאול כי יוסף כבר ברח משם, ומה שאנו למדים מכאן זה לרומם ולשבח את הבנים וכן את התלמידים ואזי הם ירצו להראות לנו שהם אכן ראויים לשבח הגדול הזה.

ומעשה ברב גדול בתורה וצעיר בגילו שהלך לתומו בעיר בני ברק והנה מופיע מולו רב זקן, ניגש הרב הצעיר ונישק את ידו של הרב הזקן ואמר לו, כבוד הרב אני רוצה לומר לך תודה, בזכותך היום אני ראש כולל ומלמד תורה וזוכה להסתופף בחצרות ה', מה אני קשור? שאל הרב הישיש. אמר לו הרב הצעיר, לפני הרבה שנים, שהרב היה מלמד בתלמוד תורה, ואני, הייתי אחד התלמידים, בתקופה בה הרגשתי בלבול ורצון לעזוב את הת"ת, קרה, שאחד מחברי הכיתה, בני עשירים, הביא שעון זהב והראה את זה לחברים בכיתה אלא שבהפסקה הוא שכח את השעון על השולחן, ואני חמדתי את השעון והכנסתי אותו לכיס שלי, וחשבתי שכאן יגמר הסיפור, אבל כשנכנס הילד העשיר לכיתה, וראה שהשעון נאבד הוא החל לבכות וצעק צעקות נוראות, והרב הרגיע אותו ואמר לו אני אשתדל למצוא את השעון, והרב ביקש מכל הילדים לעמוד מול הקיר עם הידיים למעלה ולסגור עיניים, והוא חיפש במכנסיים של הילדים ואני רעדתי ופחדתי שהרב ימצא את השעון אצלי ויצעק עלי ליד כל הילדים אבל הרב הגיע אלי הוציא לי את השעון מהכיס ולא אמר לי כלום והמשיך לחפש בכיסים של האחרים.

גם אני סגרתי את העניים

ולבסוף אמר הרב מצאתי את השעון, הילד שלקח הוא ילד טוב מאוד אבל הפעם הזאת בלבד היצר הרע שלו התגבר עליו, ואני חשבתי שהרב יקרא לי בהפסקה וידבר איתי על העניין והרב לא קרא לי וגם למחרת וגם לאחר כמה ימים הרב לא אמר לי כלום, ואני החלטתי שאם הרב מתנהג כל כך באצילות ולא קורא לי אזי זו הדרך הכי נכונה להשקיע את כל כוחי רק בתורה ובמידות טובות, אמר לו הרב הזקן, עד לרגע הזה לא ידעתי שאתה לקחת את השעון כי כאשר אמרתי לכם להרים ידים ולסגור את העיניים אזי גם אני סגרתי את העיניים כדי לא לדעת מי זה שלקח את השעון, ואסתכל עליו באופן שלילי. כזה ראה וקדש!

מפגש של אב ובנו בעולם העליון

הוא היה מונה שבחן. לפעמים רק אתה משבח אדם ואומר לו כמה הוא חשוב ובלעדיו חייך אינם חיים, אתה יכול לשנות אותו מן הקצה אל הקצה, כפי שנראה מהמעשה הבא שקרה ממש בזמנינו והופיע באחד העלונים. ומעשה שהיה כך היה, יהודי בשם יוסי שעבר אירוע של תאונת דרכים מחרידה היה במצב אנוש וחזר לחיים. האיש בן למשפחה ניצולת שואה, איש עסקים מכובד מאוד ומצליח, אדם משכיל ובעל עמדה חברתית בכירה, חלק מה"אליטה" החברתית החילונית העשירון העליון "חי נהדר", אשה טובה בעלת מקצוע אקדמאי מבוקש, ילדים מחונכים הלומדים בבתי ספר היוקרתיים ביותר, וילה מפוארת המשתרעת על פני כמה דונמים באחד האזורים היפים והיוקרתיים ביותר עם בריכת שחיה פרטית ומגרש טניס, מכוניות מפוארות לכל אחד מבני המשפחה, יוסי עצמו נוהג ברכב שעולה כמה מאות אלפי שקלים, בקיצור אידיליה של חיים, נהנה מכל מנעמי החיים, כל התענוגות כל התפנוקים, נסיעות לחו"ל כמה פעמים בשנה כמובן, שום דבר לא חסר, מצליחן במלוא מובן המילה.

עד לאותו יום, עד לאותו רגע, בו מחצה משאית ענקית אותו ואת מכוניתו המפוארת והפכה את רכבו למלכודת מוות, שני אנשים ניספו באותה תאונה מחרידה, הוא ניצל... מרוסק... מרוטש... משוסע... הובל לחדר ניתוח, בלי שום סיכוי, לחיות, האיש מת אמר הרופא הבכיר שקיבל אותו, חבל אפילו לנסות, גם נס לא יעזור לו, האיש אבוד... אבל הוא חזר, חזר לחיים בעולם הזה אבל לא רק במובן הפיסי אלא חזר לחיים חיי תורה ומצוות לחיים האמיתיים, עשה מהפך בחייו, חיים של ממש, במוקד האירוע דיאלוג מדהים בין אב לבנו בעולם העליון, עדות מדהימה!! מצמררת!! מפגש של אב ובנו בעולם העליון, האב מספר לבנו את אשר נגזר על הבן בבית דין של מעלה, וכך הוא מספר.

לעולם לא אשכח את אותו יום, אני זוכר היטב את כל אשר התרחש, אני זוכר באופן הברור ביותר את כל אשר קרה, אני זוכר את דברי הרופא שהגיע בניידת טיפול נמרץ, אומר לשוטר שעמד לידו תעזוב אותו הוא כבר מת, אין יותר מה לעשות, בוא נטפל בפצועים האחרים, רציתי לקום ולצעוק, לא, אתם טועים טעות מרה אני חי! אבל לא יכולתי לעשות דבר, הייתי כבר בעולם אחר, נשמתי ריחפה אי שם בעולם חדש, התבוננתי בגופי המיוסר, הלכוד בתוך המכונית המרוסקת והמעוכה, ראיתי אותו מלמעלה מהצד, ראיתי את כל האנשים שהתאספו סביב המכונית, היתה לי הרגשה מוזרה, לא הרגשתי שום רגשות כלפי הגוף כאילו לא הייתי בתוכו במשך שלושים ושש שנים, כמה מוזר הדבר חשבתי לעצמי באותו זמן, אני לא חש כל כאב, אני כולי רגוע ושליו, אנשים שם למטה מנסרים את גג המכונית המעוכה, עושים מאמצים עילאיים לחלץ את גופי מבין ההריסות, ואני, נפשי, רוחי מרחפת שועטת קדימה ללא מעצור, אני מרגיש כי נשמתי עוברת במעין מחסום מעין גבול.

ראיתי את אמי רועדת ובוכה

ופתאום אני ניצב מול אור אדיר, אור זוהר עוצמה רוחנית אדירה שאין לתאר אותה במילים, ואני מתחיל להרגיש חוויה נפלאה, הרגשה ותחושה שלא הרגשתי מעולם, הכל מסביבי מלא אהבה, נעימות, שלווה שאין כמותה עלי אדמות, כמה טוב לי, חום עצום של הקרנת אהבה אבל עם כל ההרגשה הנפלאה בה אני נתון אני ממשיך לראות את גופי, אני רואה בצורה ברורה וחדה איך שמובילים אותי לחדר הניתוח, אני רואה את הרופאים המטפלים בי, את הצוות הרפואי, את כל הנוכחים, ולפתע מתוך איזה שהוא מקום עולה וניצבת לפני דמותו של אבי, אני מזהה אותו מיד, בצורה ברורה ביותר, ומפי נפלטת זעקה אדירה, אבא!!! אבא!!! והוא מביט בי במבט שכולו זעם וכעס, פניו זועפים כגלי הים ביום זועף ואני כולי מתמוסס, מתחיל לבכות בדמעות שליש, ומתחנן לפניו ושואל אותו בקול מר תוך בכי גדול, אבל למה אבא? מדוע אתה כל כך כעוס? הרי לא ראיתי אותך מזה שבע שנים, מאז שהלכת לבית עולמך? אני אוהב אותך בכל לבי ונפשי אני הייתי כל חיי בן נאמן ומסור, קיימתי תמיד בכל כוחי מצות כיבוד אב ואם?

ובאותו רגע שרק הזכרתי את אמי עלתה לפני דמותה של אמי כולה רועדת ובוכה כשהיא ניצבת ליד אבי והיא אומרת לי בקול מיוסר ושבור... למה בני אהובי למה? אבא ואני סובלים מאוד בגללך, אין לנו שלוות הנפש כאן בעולם העליון למרות שחלפו שנים מאז שאנחנו כאן, אנו סובלים מאוד, מייסרים אותנו מאשימים אותנו שלא חינכנו אותך כראוי, מדוע אתה עושה לנו את זה? הרי השקענו בך את כל כוחנו כדי שאתה תהיה יהודי הגון שומר תורה ומצוות, זו הרי היתה כל שאיפת חיינו, למה בני למה אהובי... וכאן נכנס לשיחה אבא שלי כאשר פניו משתנים ונראים עתה מעונים ומיוסרים, והוא פורץ בבכי מר כלענה וזועק אוי בני אוי בני מר לי, רע לי בני, מי יצילני מבאר שחת, אוי ואבוי לאבא ואמא שאתה הבן שלהם, אוי מה גדולה היא החרפה, בן יחיד נשארת בני, אתה היית כל תקוותנו אתה הקדיש שלנו, אמך אשה כשרה וטהורה, כל חייה מסרה את נפשה עבורך, חסכה מהלחם שלה כמעט ולא קנתה לעצמה מעולם בגד חדש, ולמרות היותה חולה ושברירית, לא מנעה עצמה משום עבודה.

אבא, אמא, צעקה חנלה הקטנה

אתה הרי יודע היטב כי שנינו, אמך ואני ניצולי שואה, את שלושת ילדינו הקטנים, חנל'ה מוישל'ה ואברמל'ה השם ינקום דמם לקחו מאיתנו חיות הטרף כבר בראשית המלחמה קרעו אותם מאיתנו, כל חיי בלילות בעת שוכבי על מיטתי הייתי שומע מחדש את זעקות השבר האיומות של האחים שלך, כל לילה היו הזוועות עולות מחדש, אבא!!! אמא!!! זעקה חנל'ה אל תתן להם לקחת אותנו, אבא אנו רוצים להשאר איתכם, אמא! אמא! אמא! היו המילים האחרונות ששמענו מהם, כשידיהם הקטנות הזעירות מושטות מתוך משאית המוות שלקחה אותם לדרכם האחרונה, אוי אלי שבשמים, אוי אבינו מלכנו, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, בחסדי ה' הגדולים כי לא תמו, לאחר ימי האימה והחושך נולדת אתה בני, הקדוש ברוך הוא היטיב לנו ברחמיו הרבים שהרי אנשים לא צעירים היינו אז, עם לידתך נולדנו גם אנו מחדש, בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים ראינו מעט אור מעט שמחה, נחמה מועטה, אתה היית כל חיינו, את הכל עשינו שתלמד ותשכיל ותהיה יהודי טוב, יהודי שומר תורה ומצוות, ועתה דע לך בני שמיום שנטשת את הדת, מיום שפרקת מעליך עול תורה ומצוות, אנו, אני ואמך סובלים מאוד כאן, מייסרים אותנו מאשימים אותנו בבית דין של מעלה שלא חינכנו אותך כראוי, שפינקנו אותך יותר מידי.

ביום שישי האחרון התמלאה הסאה, נגזר עליך בני לצערי הרב, בבית דין של מעלה גזר דין של מוות, היה זה לאחר אותה מסיבה גדולה שעשית בביתך לעשרות אנשים שחיללו שבת בגללך, אוי איזה חילול שבת נורא היה זה, עשרות מכוניות רמסו את השבת הקדושה, מוזיקה... הדלקת אש... פריקת מצוות טוטאלית, הקיטרוג כאן בשמים היה איום ונורא, מיד נגזר עליך גזר דין מוות, מוות של סקילה כדין מחלל שבת, ריסוק עצמות בתוך מכונית. דע לך בני!!! יודעים אנו את כל אשר מתרחש בעולם של החיים, וכאשר נודע לנו, כי רוצים לגזור עליך בני יחידי גזר דין מוות, ניסינו אמך ואני לבטל את גזר הדין, העלנו טענות מטענות שונות, בכינו, התחננו ביקשנו רחמים עליך, אימך זעקה שאתה עדיין צעיר, שלא הגיע עדיין זמנך למות, אך שום דבר לא עזר, הקטיגור הביא אלפי מקטרגים שעמדו וזעקו בכל כוחם במשך כל זמן המשפט, מוות! סקילה! מחלל שבת מות יומת.

ואז כאשר ראיתי כי כלתה הרעה וגזר הדין עומד להיחתם צעקתי בכל כוחי, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, בני כיבד את אביו ואת אמו כל חייו בהידור רב, ולפתע דממה מוחלטת הושלכה בבית דין של מעלה וכל המשטינים והמקטרגים שתקו, הקול בוקע ומהדהד, אבל העבירות חמורות, חמורות ביותר, ואז אני זועק, תשובה, תשובה רבונו של עולם מעבירה את רוע הגזירה, אתה מושיט יד לפושעים, וימינך פשוטה לקבל שבים יעזוב רשע דרכו וישוב את ה' וירחמהו, ושוב עולה הקול, יובא הבן לכאן יעבור תהליך של סקילה אם ישוב בתשובה שלימה, תינתן לו האפשרות לחזור לעולם שלמטה, כדי לתקן את מעשיו, ולהחזיר בתשובה את בני משפחתו... כן... כן... אבא פרצתי בבכי נורא שכולי רועד ומזועזע, אני מקבל עלי ברגע זה לחזור בתשובה שלימה, אני מקבל עלי עול תורה ומצוות קלה כבחמורה, אעשה ככל יכולתי, אני אעשה ככל יכולתי להחזיר בתשובה את ילדי ואשתי, אעשה הכל.

פתאום הרגשתי כי אבי ואמי מתרחקים נמוגים בערפל, ולפני שהם נעלמו מעיני לגמרי, עוד הספקתי לראותם בפעם האחרונה, הפנים שלהם נראו שמחים ומלאים סיפוק ומבעד לערפל עוד הצלחתי לשמוע את שניהם אומרים יחד, שוב בן ברוך תהיה בן תורה בן, אני מתבונן סביב והכל נעלם, כל התחושות, ההרגשות, הכל נמוג, ואני מתחיל להרגיש שאני יורד, ונוחת וחוזר לאט לאט לתוך גופי הפיזי, ששה ימים שכבתי בחוסר הכרה כאשר צוות מוגבר של רופאים מטפל בגופי המרוסק, ואז לפתע התעוררתי, פקחתי את עיני, האחות שישבה ליד מיטתי הבחינה בכך והזעיקה את כל הרופאים שהיו במחלקה, הדבר הראשון שהבחנתי בו, היו הדמעות שזלגו מעיניהם של האחיות, הוא חי. שמעתי את הקולות סביבי מבשרים, עברתי סדרה ארוכה של טיפולים רפואיים מהקשים ביותר במשך חודשים ארוכים, גדולי הרופאים הכירורגיים, הפיסיותרפיסטים בעולם טיפלו בי וברוך ה' לאט לאט הלך מצבי והשתפר.

אני לא איש דתי אבל יש אלוקים

יום אחד לאחר כשנה של טיפולים הגעתי כהרגלי למחלקה בה אני מטופל, בפרוזדור פגשתי בראש המחלקה פרופסור ידוע בעל שם עולמי, שליווה אותי מהיום הראשון לפציעתי, בוא תיכנס אלי לחדר, אני רוצה לשוחח איתך מעט, אמר הפרופסור, ונכנסתי לחדרו, הוא נעל את הדלת מאחורינו, נתן הוראה למזכירתו לא להכניס לו שום שיחות טלפוניות, האמת קצת נבהלתי מהצורה שבה הוא התנהג, חששתי שמא הוא בא לבשר לי בשורה לא טובה על מצב בריאותי, תשמע אדוני הוא פתח, מזמן אני רוצה לדבר איתך, יש משהו שאני מנסה להבין מהיום הראשון שהביאו אותך לכאן, לאחר התאונה המחרידה שהיתה לך, אני עוסק במקצוע הרפואה מזה למעלה מארבעים שנה, ראיתי לצערי אלפי מקרים מחרידים של תאונות איומות, אבל מקרה כמו שלך היה מהקשים ביותר שאני זוכר, ואני לא מבין איך יצאת חי מהמצב הנוראי שבו היית? כל פעם שאני רואה אותך אני שואל את עצמי מחדש איך זה יתכן? דרך אגב העליתי את השאלה הזו גם בפני שאר הרופאים והמומחים שטיפלו בך ואיש אינו יכול להסביר את הדברים, אתה היית אדוני מכל בחינה רפואית מת, אנחנו התייאשנו ממך, לא היה לך שמץ של תקוה, ישבתי אתו שעה ארוכה וסיפרתי לו את כל מהלך הדברים מאלף ועד תיו, הוא הקשיב לדברי בקשב רב ולא נכנס לדברי, וכאשר סיימתי את דברי, הוא ניגב את לחלוחית עיניו ואמר, כן אדוני אני לא איש דתי, אבל יש אלוקים, יש אלוקים... כנראה שהוא אוהב אותך, אוהב אותך מאוד... מאוד מאוד!!!

זהו, זה סיפורי, סיפור חיי, וכפי שהבטחתי בעת היותי שם בעולמות העליונים שיניתי את אורח חיי מהקצה אל הקצה, הצלחתי ברוך ה' גם להשפיע על אשתי ועל ילדי, ובאחת מלילות שבת כאשר כל המשפחה הסבה סביב שולחן שבת המבהיק בזוהרו אוכלים את סעודת השבת החגיגית, שרים בהרמוניה נפלאה את שירי השבת, ישמחו במלכותך, שומרי שבת וקוראי עונג... כולם ישבעו ויתענגו מטובך, לפתע פרצה אשתי בבכי, היא בכתה בכיה עמוקה בכי של שמחה והתרגשות, כאשר דמעותיה הטהורות זולגות על המפה הצחורה, ואמרה בקול מלא מתיקות, איזה אושר, איזה נחת, מעולם לא הייתי מאושרת כל כך, איזו תחושה מקסימה של התעלות, של קדושה, של טוהר, בימים עברו לא ידענו מה זה שולחן שבת, הילדים, כל אחד היה הולך לדרכו, זה בילוי זה למסבאה לבית מזרח, וחוזרים לפנות בוקר, שיכורים, שתויים, מטושטשים, והיום תודה רבונו של עולם, אוי מה טוב ומה נעים שבת כל המשפחה יחד, לא יכלנו לעצור כולנו הבנים והבנות נסחפנו אחריה כולנו פרצנו בבכיה אדירה של אושר גיל ושמחה, ומאוחר יותר כאשר נרדמתי, התגלה אליי אבי בחלום, כולו קורן מאושר, ליטף אותי ברוך ובאהבה ואמר, כן בני שימחת אותנו בגן עדן, שמחה גדולה יש לאמך ולי שם בגן עדן, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, תודה, בן, תודה.

הוא חייב לטפל בעניין של פיקוח נפש

הוא היה מונה שבחן. כולם יודעים שיש שבח ויש שבח, יש ראוי לשבח שנתן מאה שקל לצדקה ויש ראוי לשבח שהציל חיים. יש שבח שאומרים על הרבה בני אדם ויש שבח שמתאים רק לאדם מסויים, ושבח גדול הוא לאדם שגם מוותר על דבר שהוא מאוד רצה לטובת ולהצלת אדם אחר כפי שנראה מהמעשה הבא.

וכך משה מספר את סיפורו ואומר שסיפורו החל לפני כשלושים שנה והסתיים לפני שמונה שנים. אחי דוד ואני, תאומים גדלנו בבית די אמיד, אבא שלי הוא איש מלומד ונשוא פנים ממוצא אמריקאי, הוא חינך את ילדיו חינוך מלא תוכן וערכים, למרות מצבנו הכלכלי המשופר, חיינו בצניעות יחסית לאזור שבו התגוררנו הידוע כאזור מבוסס מאוד, כחודשיים לפני הבר מצוה שלנו נסענו לארצות הברית ארץ הולדתו של אבי, באחד הימים ביקש אבי להיפגש עם רב שלימד אותו בימי בחרותו, משרדו היה ממוקם באימפייר סטייט בילדינג, אחד המגדלים הגבוהים בעולם באותם ימים, ולמעשה גם היום, הצטרפנו לפגישה, אך מיד שהגענו לפגישה ראינו את הרב מתכוון לצאת משם, כשראה את אבי, התנצל ואמר כי לא יוכל לשבת איתנו יותר מחמש דקות מאחר שהוא חייב לטפל בענין של פיקוח נפש, והחל לספר.

זוג עולים מברית המועצות חוזרים בתשובה, שבמשך עשר שנים לא היו להם ילדים, לפני כשנה נולד להם בן ראשון, ולפני שבועיים התגלה אצל הילד גידול ממאיר, הרופאים בדקו ואמרו שאין לו סיכויים להתרפא, כשהלכו ההורים השבורים להתייעץ באופן פרטי. נאמר להם כי ניתן להציל את בנם באמצעות טיפול חדשני ויקר שעלותו עשרים אלף דולר, הם החלו לבדוק מה האפשרויות שלהם והם הגיעו לעשרת אלפים דולר לכל היותר, כעת חסר להם עשרת אלפים דולר להציל את הילד שלהם, אני מוכרח לצאת ולהתדפק על דלתות כמה אנשים כי אם רוצים להציל אז צריכים להתחיל בטיפול מחר או מחרתיים לכל היותר, הרב סיים את הסיפור התנצל ויצא מהמשרד, יצאנו איתו, הסיפור מאוד נגע לליבנו, במעלית אני שואל את אבא שלי, אולי תתרום את הכסף לניתוח של התינוק הזה?

העיקר שהילד הזה ינצל

אמר לי אבי אתה יודע שבעוד חודשיים יהיה האירוע של הבר מצוה שלכם וזה מאוד יקר איך אוכל לעמוד בזה וגם בזה? אמרתי לו ואם אוותר על החגיגה של הבר מצוה ואחגוג בבית? אבי הביט בי ושאל אתה מבין מה משמעות הדבר, כל כך דיברת על זה ורצית את זה ובר מצוה אין פעמיים בחיים תחשוב טוב? אני מבין אבא אבל העיקר שהילד הזה ינצל, אין בעיה אמר אבא אבל צריך לשאול גם את אחיך, אתה לא יכול לוותר בשמו, הגענו למטה ניגשתי לאחי ודיברתי עמו על הענין הוא הסכים במהירות ללא היסוס, ניגשנו לאבא ואמרנו לו שאנו מוותרים על החגיגה ורוצים שיתרום את הכסף לילד החולה, הרב כבר התקרב למונית שתיקח אותו משם, ואז אבי קרא לו והודיע כי אינו צריך לנסוע לשום מקום הוא ירשום לו המחאה על סך עשרת אלפים דולר והניתוח יוכל להתבצע, הרב התרגש מאוד.

חזרנו למשרד בקומה השבעים ומשהו וישבנו שם שעה ארוכה, שבסיומה רשם אבי את ההמחאה והעביר אותה לידי הרב, חזרנו הביתה, לא התחרטנו לרגע על ההחלטה, סיפרנו לחברינו שנחגוג את בר המצוה בבית וכמובן בבית הכנסת עם קידוש רגיל, בתחילה הם הסתכלו עלינו קצת עקום אך כשהסברנו שתרמנו את הכסף לילד חולה בארצות הברית, לא העבירו עלינו ביקורת ואדרבה העריכו אותנו על זה, בר המצווה הגיע הכנו את המסיבה בחצר הבית שלנו ערכנו שולחנות הזמנו משפחה וחברים קרובים ומכרים, את האוכל בישלנו בבית, היתה זאת סעודת בר מצוה שמחה מאוד גם אם לא מפוארת, באמצע הבר מצוה מגיע אורח שכלל לא הוזמן חברו של אבי הרב מניו יורק הוא הגיע עם מתנה דקה וארוכה, ולאחר קבלת הפנים שעשינו לו מבלי שאיש סביב מבין מי הוא, הוא ניגש אל שולחן הכבוד וביקש לדבר.

הוא הציג את עצמו ולאחר מכן סיפר לנוכחים מדוע הבר מצוה הזו מתנהלת בבית ולא באולם כמקובל, הוא תיאר בצורה מאוד יפה ומחמיאה איך הוא ראה אותנו לבד מדברים על התרומה ללא לחץ מצד ההורים, לאחר מכן אמר שיש ארגון באמריקה העוסק במעשים טובים, ובכל שנה בוחר בסיפור שהוא בבחינתו המעשה הטוב של השנה, הוריו של התינוק החליטו לספר לארגון ששני ילדים מישראל ויתרו על מסיבת בר המצוה שלהם לטובת ילד חולה, ולפני שבועיים נבחר המעשה הזה למעשה הטוב ביותר של אותו ארגון, הרב קרע את המעטפה הוציא תעודה גדולה עם כיתוב באנגלית המכריז על אחי ועלי שעשינו את המעשה הטוב של השנה, אני מוכרח לומר שקיבלנו הרבה מתנות, אך זו היתה המתנה הכי יקרה, בכלל הסיפור הזה גרם לבר מצוה שלנו להיות המיוחדת ביותר מכל אלו שהיו באותה שנה באזור שלנו, אך המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו היא הדברים שאמר לנו הרב לאחר מכן, הוא בישר לכולם שהטיפול הצליח וכי הילד החולה הולך ומבריא, הדברים גרמו להתרגשות גדולה בקהל, עד היום אני זוכר איך הלב שלנו המריא, איזו תחושה נפלאה היתה לנו, הצלנו חיים, קשה לי לחשוב על מתנה גדולה מזו.

עשרים ושתים שנה מאוחר יותר, לפני כשמונה שנים ערכתי בר מצוה לבני בכורי היתה זו חגיגה גדולה, אבא שלי כבר היה די מבוגר, ישב במזרח וכולנו העלינו זכרונות מבר המצוה המיוחדת שנערכה לנו, והנה לפתע נכנס לאולם רב מבוגר שמיד זיהינו אותו כידידו של אבי ואיתו איש צעיר שנראה כנכדו, הוא ניגש לשולחן הכבוד, חיבק את אבי ולאחר מכן הוא נוטל את המיקרופון משתיק את התזמורת ומבקש לספר סיפור, שוב הוא מספר לנוכחים שרק מעטים מהם ידעו כל מה שקרה לפני כעשרים שנה כשאחי ואני ויתרנו על מסיבת בר מצוה מפוארת לטובת ילד חולה, הוא גם סיפר שנבחרנו לעושי המעשה הטוב ביותר של אותה השנה על ידי אותו ארגון, ואז הוא אמר בבר מצוה הבאתי לכם במתנה את התעודה על המעשה הטוב אשר עשיתם, בבר מצוה של בנך החלטתי להביא את המעשה הטוב בעצמו הנה הוא, וכאן הציג את האיש הצעיר שעמד לצידו.

אחי ואני בכינו כמו ילדים קטנים

הנה התינוק שהצלתם על ידי אותו ויתור, כבר זמן רב הוא מבקש להודות לכם על חלקכם בהצלתו, והחלטתי שבבר מצוה של בנך יהיה הזמן הטוב ביותר לעשות זאת, אני לא יכול לתאר מה קרה שם, אחי ואני בכינו שם כמו ילדים קטנים, גם אבי המאופק שמעולם לא ראיתי אותו בוכה רעד מבכי, צילומי הוידאו שראיתי לאחר המסיבה גילו לי שרבים מהנוכחים בכו גם הם, לא היה פשוט לראות את התינוק החולה שרק היה בדמיון שלך, עומד מולך כאיש צעיר ונשוי כך הסתבר לנו ואב לשני ילדים, פתאום קלטנו מה עשינו, עד כמה צעד קטן של ילד שעוד לא קיבל עליו עול תורה ומצוות יכול להציל עולם ומלואו, כתבתי שהסיפור הסתיים לפני שמונה שנים, אך בעצם לא יסתיים לעולם, אמנם פגשתי את האיש לפני שמונה שנים אך המשפחה שהקים שבינתיים כבר גדלה, והמשפחות שיקימו ילדיו הופכים את הסיפור שלנו ללא סוף כמו המעשה הטוב שימשך עד סוף כל הדורות.

היהודים התחננו אליו שיתן להם להתפלל מהסידור

הוא היה מונה שבחן. יש לאדם שתי עיניים כדי שבאחת יראה את המומים של עצמו ובשניה יראה את השבחים שיש בחבירו, ולצערינו האדם משתמש בדיוק כך, אבל הופך את היוצרות בעין אחת הוא מסתכל כמה הוא טוב למרות שהוא מלא מומים ואילו בעין השניה הוא רואה את החסרונות שבחבירו למרות שהוא מלא גם דברים טובים, ואיך שהאדם ישפוט וידון את חבירו כך בעצם ידונו את האדם לאחר מאה ועשרים.

ומעשה שהיה לאחר סיומה של השואה הנוראה [לא תקום פעמיים צרה] אחד הרבנים בשם הרב סילבר אסף את כל היהודים שהיו שם ואמר להם, הבה ונתפלל סוף סוף במנין בלי שום פחד ונזכה לענות קדיש וקדושה ואמן יהא שמיה רבא, ונודה לה' יתברך על שזכינו להישאר בחיים למרות כל מה שעבר עלינו ואכן כולם נקבצו ובאו בשמחה להתפלל במנין, חוץ מיהודי אחד שעמד בחוץ ולא רצה להיכנס, אמר לו הרב סילבר מדוע אתה לא מצטרף אלינו? בוא גם אתה ותזכה למה שלא זכינו הרבה שנים, אמר לו היהודי אני מאוד כועס על אחד היהודים שהיה אצלינו במחנה ובגללו אני לא רוצה להתפלל, מה עשה אותו יהודי שאל הרב? אמר לו האיש, אותו יהודי הצליח להביא סידור למחנה מתחת אפם של הנאצים, והיהודים התחננו אליו שיתן להם להתפלל מתוך הסידור אבל הוא לא הסכים אלא אם יתנו לו את המנה היומית של האוכל שלהם, והם עמדו בתור ונתנו לו את המנה של האוכל שלהם כדי להתפלל מתוך הסידור, והוא לא ויתר לאף אחד ולקח מכל אחד את המנה שלו שבלעדיה הוא היה יכול לסכן את החיים שלו וזה לא היה איכפת לו ובגללו אני לא רוצה להתפלל, אמר לו הרב, תשמע אתה צודק שהוא "אדם" אכזרי ורע לב, אבל מדוע אתה לא מסתכל על הצד השני כמה יהודים מוכנים לתת בשביל להתפלל לאבא שבשמים, שמע את זה האיש והצטרף גם הוא לתפילה.

הוא עדיין ילד

הוא היה מונה שבחן. ידוע המעשה באותו חסיד שעבר עם חבירו ליד נבילה מוסרחת, אמר החבר לחסיד כמה נבילה זו סרוחה, אמר לו החסיד כמה לבנות שיניה, וכן היה חסיד שהיה רואה אדם מבוגר ממנו נכנס לבית הכנסת או לבית המדרש היה קם לכבודו, וכאשר היה רואה ילד נכנס גם היה קם לכבודו, שאלו אותו מדוע אתה קם? אמר להם החסיד לקום למבוגר ממני זה פשוט כי הוא שמר שבתות יותר ממני והניח תפילין יותר ממני ומסתמא גם עשה מצוות יותר ממני כי הוא מבוגר ממני, ומדוע אני קם לילד קטן? פשוט מאוד כי הוא עשה עבירות פחות ממני כיון שהוא עוד ילד, וכן כותב עוד הרמב"ן באיגרתו וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך שאם חכם הוא עליך לכבדו מפני חכמתו, ואם אינו חכם אזי הוא שוגג ואתה מזיד.

הוא היה מונה שבחן. כידוע שכל דבר חשוב ומשובח אזי מכסים אותו יותר, ולהבדיל בעלי החיים אינם מכוסים כלל כי אין להם חשיבות ושבח, ובני ישראל השתבחו במידת הצניעות, ובעיקר בנות ישראל שככל שהן יותר צנועות אזי מגיעה הגאולה הכללית והפרטית, ויש סגולה מפורסמת שאם קבוצה של נשים לומדות ארבעים יום רצוף הלכות צניעות אזי זו סגולה להצלחה מעל הטבע וכל בקשה אפשר לקבל, והיה מעשה בחודש אב [אוגוסט 2013 למניינם] באשה שהשתתפה בחתונה של דודתה שחיתנה את הבן שלה שנולד לה אחרי שבע עשרה שנה של המתנה, מטבע הדברים היתה זו חתונה מאוד מרגשת, בחתונה היא פגשה קרובת משפחה שנשואה כבר תשע עשרה וחצי שנים ועדיין אין לה ילדים, הלב שלה נחמץ, ועלה בדעתה שעדיין לא אבדה תקותה וכמו שהבן שמתחתן היום נולד רק אחרי שש עשרה שנה, והיא החליטה בנחישות להירתם למבצע מיוחד של חיזוק לזכותה ולישועתה.

וכבר למחרת היא התחילה לאסוף ארבעים נשים מבנות וידידות המשפחה שילמדו ארבעים יום הלכות צניעות, אמנם חלק מהנשים אמרו לה, לזוג הזה אין סיכוי הם ניסו את כל הסגולות ופקדו את כל קברי הצדיקים, ועשו את כל ההשתדלות הרפואית שיכלו, ומה כבר נוכל להועיל להם, אבל לא ויתרה והחליטה להיות חזקה ואמרה להן שלמרות הכל אנחנו נעשה את שלנו וה' יתברך יעשה את שלו, הקבוצה הלכה והתגבשה והלימוד החל מראש חודש אלול תשע"ג ועד יום הכיפורים תשע"ד, הלימוד תרם לכולן המון וההפתעה הגדולה הגיע, ובכפליים, ארבעה ימים קודם יום הכיפורים תשע"ה ילדה קרובת המשפחה תאומות מתוקות מדבש, ואחד הדברים היפים שהיולדת שכמובן השתתפה בלימוד של הלכות צניעות עברה מרופא לרופאה ודוקא על ידי הטיפול אצל הרופאה התגלגלה הישועה בחסדי שמים [להיות את].

תתפללי ותצעקי אל ה' שהוא יגיד לך

הוא היה מונה שבחן. כמו שאמרנו בדיבור הקודם שהשבח והמעלה של בנות ישראל זו הצניעות לכן בעזרת ה' אנו נביא כמה סיפורים [מהספר להיות את] בענין כי בדורנו זה, חייבים להתחזק בזה, מעשה נורא שקרה בזמנינו, נערה בשם שירה שבאה מבית ירושלמי שהקפידו בו על קלה כבחמורה, הקפידו בו על חינוך הילדים ועמדו על המשמר, שירה התחתנה עם חוצניק [יהודי מחו"ל] ושם החליטה שהיא יכולה להתלבש כרצונה והרצון שלה היה גדול מאוד, והיה לה רצון גדול להיראות הכי טוב שאפשר, היא למדה קורס איפור מקצועי והתאפרה בהתאם, תכשיטים ככל העולה על רוחה, בגדים יוקרתיים ומלתחה יקרה במיוחד, מטפחות רועשות וגבוהות, יום אחד בעלה קם בבוקר והוא לא רואה בעין אחת, הם התחילו להתרוצץ בין רופאים אבל זה לא הועיל במאומה, לאחר כשנה הוא קם בבוקר והנה הוא לא רואה בעין השניה, הוא לא יכול היה להבחין אפילו בין יום ובין לילה, שירה החליטה ללמוד שמירת הלשון, תהילים, לתת צדקה, לעשות ביקור חולים וכו', אך היא אומרת ה' ביקש ממני משהו אחר, משהו נוסף מבת ישראל.

בתוך תקופה קצרה היו לה עוד כמה מקרים מצערים וקשים, היא החליטה להתחזק בעוד כמה תחומים, ובשעת משבר קשה היא פנתה לבעלה, שכבר עיוור לגמרי חמש שנים ושאלה אותו, תגיד לי אולי אתה יודע מה אני צריכה לתקן? והוא ענה ואמר לה, אני יודע ולא אגיד לך, את תתפללי ותצעקי אל ה' שהוא יגיד לך. והיא אכן התחילה להתפלל ולהתחנן לה' ואמרה הוריני ה' דרכך, וה' שמע ותוך זמן קצר הגיעה לידה קלטת המדברת על לבושה של בת ישראל, ואיזה מכשולים היא גורמת בלבוש שלא לפי ההלכה, ואז היא אמרה אני יודעת כבר, אני מודה לך ה' שהערת אותי עכשיו ולא יותר מאוחר, מי יודע מה עוד היה מחכה לי אם לא הייתי מתעוררת.

גרמתי לאנשים לפתוח את העניים.

שירה ניגשה לארון הבגדים, שהיו יוקרתיים מאוד, חצאיות ששוות שלוש מאות דולר וחולצות גם יקרות כמיטב המסורת האמריקאית, גזרה את כל הבגדים [כדי לא להכשיל אחרות] והשליכה לפח!!! לא נשאר לה בגד ללבוש, היא פנתה לחברה שהיתה לה חנות בגדים וקנתה מלתחה חדשה חצאיות קפלים, חולצות מכופתרות עם צווארונים, זרקה את כל האיפור היקר שהיה לה כי ידעה שהיא לא תשתלט על תאוותה, היא מספרת שזה היה לה קשה מאוד וגם החברות מסביב חשבו שהיא קצת השתגעה, אך היא אמרה לעצמה את מאמר חז"ל (ישעיה נ"ט) על הפסוק וסר מרע משתולל כלומר מי שרוצה לסור מהרוע ובגדים רעים אזי הבריות חושבים שהוא משתולל כלומר משוגע, והוסיפה שבאותם רגעים שהיא זרקה את הכל לפח, היא הרגישה אור גדול ואהבה לקדוש ברוך הוא, והרגשתי שרק ה' יכול לתת לי כזאת אהבה ואת זה אני לא אשכח כל ימי חיי.

לאחר יומיים בעלה נכנס הביתה בהתלהבות לא רגילה וצועק שהוא רואה אותה, הוא ניגש לשתי בנותיו הקטנות שנולדו לאחר העיוורון והוא מעולם לא ראה אותן, וחיבקן באהבה אין קץ, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, מסיימת שירה ואומרת כשאני גרמתי לאנשים לפתוח את העיניים ולהסתכל עלי אזי לבעלי נסגרו העיניים ולא זכיתי שהוא יסתכל עלי וכאשר התחזקתי ואנשים כבר לא הסתכלו עלי, אזי נפתחו לבעלי העיניים וגם הצרות שלי נהפכו לישועות.

ומעשה נוסף שהיה לאחר פטירתו של האדמו"ר מקלויזנבורג, הגאון הצדיק רבי יקותיאל הלברשטאם זצ"ל, הגיע אשה בימי השבעה ובידיה זוג גרביים שחורות ובפיה היה הסיפור הבא, זמן קצר לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה שהה הרבי מקלויזנבורג זצ"ל במחנה עקורים בגרמניה, יום אחד בעוברו ברחוב הבחין בנערה יהודיה המסתובבת בחוצות, וניכר היה כי רגליה אינן מכוסות, פנה אליה הרבי ושאל, בתי, כיצד יתכן שנערה יהודיה מסתובבת ללא גרביים? רבי, השיבה הנערה, מה אעשה ופשוט אין לי, התכופף הרבי, חלץ את נעליו והוריד את הגרביים שלו, ואמר לנערה, הנה אתן לך את הגרביים שלי, לי מותר ללכת בלי גרביים, אך בת ישראל התורה ציוותה עליה לכסות את רגליה! אף על פי שהוא רב מכובד בישראל יאלץ להסתובב עתה ברגליים חשופות, הנערה היתה אותה אשה שהגיעה לנחם בבית הרבי בימי השבעה, היא שמרה על הגרביים במשך חמישים שנה, ועתה הביאה אותם עמה להראות למשפחה את גודל צדקותו של אביהם גם בתנאים הקשים ביותר.

היא הזמינה תור בפעם השלישית

ומעשה נוסף בבחורה מתבגרת שרצתה לקבל ברכה לזיווג הגון ממרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל קבעה תור ביחוה דעת, ואולם כאשר הגיע התור שלה והיא כבר נכנסה לפתע הודיע הרב שהוא מסיים את קבלת הקהל להיום, הבחורה לא הבינה מדוע ולמה, ופנתה אל המזכיר לקבוע תור חדש, כאשר הגיע המועד שוב היא נכנסה אל הרב, והנה לתדהמתה שוב פעם אומר הרב שהסתיימה היום קבלת הקהל והוא לא יכול כרגע לקבל קהל, והיא הזמינה תור בפעם השלישית, והגיע זמנה ושוב פעם קרה אותו הדבר, היא יצאה משם ובכתה בכי קורע לב, לאחר שהיא הלכה אחד המזכירים שזה נגע ללבו ניסה לברר אצל הרב בעדינות את פשר הענין, נענה הרב והסביר שאמנם הוא לא ידע שהיא אותה אחת שהגיעה שלוש פעמים, אלא שבכל פעם שהיא באה נדף ממנה ריח חזק של בושם, והוא אינו יכול לשהות כך במחיצתה לא להיכשל בלא תנאף שפירושו לא תיהנה לאף, שאין ליהנות את האף מריח בושם של אשה, מיד התקשר המזכיר לבחורה, הסביר לה את הענין, והיא ביקשה שיקבעו לה תור נוסף, כשהיא מבטיחה כמובן להגיע כראוי, ואכן בפעם הבאה שהיא באה, היא נתברכה מפי קדשו של מרן בחמימות בברכה לזיווג הגון וכעבור תקופה קצרה זכתה ברוך ה' להינשא.

שמונה ימים לא טעם כלום

רבי אליעזר בן הורקנוס. מי זה רבי אליעזר בן הורקנוס? אזי הבה ונראה את המעשה ונבין. מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה בן עשרים ושתים שנה ולא למד תורה, ואביו היה הורקנוס שהיה עשיר גדול, והיו לו שדות וכרמים, וחילק את שדותיו לכל בניו לחרוש ולזרוע אותם, ובחלקו של רבי אליעזר נפלה שדה מלאה סלעים, יום אחד בא הורקנוס לבקר בשדותיו, ומצא את אליעזר בנו יושב ובוכה, אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה שהשדה שלך של סלעים אתן לך שדה שתחרוש בה מלא המענה, נתן לו שדה אחרת טובה ממנה, שוב בא הורקנוס פעם נוספת ומצא את בנו בוכה, מדוע אתה בוכה בני והרי נתתי לך שדה טובה? נפשי חשקה בתורה אבא! אני רוצה ללמוד תורה, אמר לו אביו והלא בן עשרים ושתים שנה אתה, ואיך תוכל עכשיו ללמוד תורה, אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכם לבית הספר וילמדו תורה, נתן לו שדה אחרת בהר, בא לחרוש בה נפלה פרתו ונשברה, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, נגלה לו אליהו ומצאו בוכה, אמר לו אליהו מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו אם תרצה ללמוד תורה עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי ותלמד תורה, מיד ברח רבי אליעזר לירושלים.

כשהגיע אצל רבן יוחנן בן זכאי, שאל אותו בן מי אתה? ולא רצה להגיד לו, שאל אותו האם מימיך לא למדת לא קריאת שמע ולא תפילה ולא ברכת המזון? אמר לו, לאו, אמר לו עמוד ואלמד אותך שלושתם, ואחר זמן שוב ישב והיה בוכה, אמר לו רבן יוחנן, בני מפני מה אתה בוכה, אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה והיה מלמד אותו שתי הלכות בכל יום, והיה חוזר עליהן ומשננן, עשה שם שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן והעמידו מלפניו, ישב והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר, מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מוכה שחין מלפניך, אמר לו בני, אל תירא, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יהיה ריח התורה הולך מפיך מסוף העולם ועד סופו, שאל אותו בן מי אתה, אמר לו בן הורקנוס אני, אמר לו, והלא בן גדולי עולם אתה ולא היית מגיד לי, חייך היום אתה סועד אצלי, אמר לו כבר סעדתי אצל רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן, שלח ושאל אותם, אמרו לו, לא סעד אליעזר אצלינו היום, ונודע שזה שמונה ימים שלא טעם כלום, התחיל ללמוד תורה ולשננה בפיו, אמרו לו בניו של הורקנוס לאביהם, ראית מה עשה אליעזר, הניח אותך לעת זקנתך וברח לירושלים, עלה לך לירושלים ונדה אותו מנכסיך, ועלה לירושלים לנדותו מנכסיו.

אני לא ביקשתי אלא תורה בלבד

בא לו אצל רבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא ישראל, ומצא אצלו כל גדולי ירושלים, נקדימון בן גוריון ובן ציצית הכסת, וכלבא שבוע, אמרו הרי אביו של רבי אליעזר בא, אמר להם רבן יוחנן פנו לו מקום, והושיבו אצלו, נתן עיניו רבן יוחנן ברבי אליעזר, ואמר לו בני אמור לנו דבר אחד מן התורה, אמר לו רבי משל לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שנותנים לתוכו אמר לו לאו, אלא משל למעיין הזה שהוא נובע ומוציא מים חיים, ובכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס, כך אתה תוכל לומר דברי תורה יותר ממה ששמעת שנתקבלו בסיני, ושמא ממני אתה מתבייש, הריני עומד מכאן, עמד רבן יוחנן בן זכאי והלך לו והיה מסתתר אחרי הפרגוד, והיה רבי אליעזר דורש ופניו מאירות כאור החמה, והיו דבריו מאירים כנתינתם מסיני.

בא רבן יוחנן בן זכאי מאחוריו ונשקו על ראשו, ואמר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שרבי אליעזר יצא מחלציכם, אמר הורקנוס למי אמר כך, אמרו לו לאליעזר בנך, אמר להם לא כך היה לו לומר, אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי, כשהגיעו לצאת עמד הורקנוס על רגליו ואמר, רבותי! אני באתי רק כדי להדיר את רבי אליעזר בני מנכסי, עכשיו שעיני הרואות בחכמת תורתו, כל נכסי נתונים במתנה לאליעזר בני, וכל אחיו אין להם בהם ולא כלום, אמר רבי אליעזר אילו קרקעות וכסף וזהב ביקשתי, לא הייתי מבקש אותם אלא מהקדוש ברוך הוא, והיה נותן לי, שנאמר (תהילים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, ונאמר (חגי ב', ח') לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, אני לא ביקשתי אלא תורה בלבד, כמו שנאמר (תהילים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. [פרקי דרבי אליעזר, אדר"נ וב"ר וענף עץ אבות].

עוד מאתים מטר אתה נכנס לעזה

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה. ואיך זכה לכך רבי אליעזר, האם זה בגלל שהיה לו זכרון טוב? לאו דוקא, אלא זה בגלל מה שהוא בעצמו אמר נפשי חשקה בתורה, כלומר שהיה לו חשק וצמאון גדול לתורה ולכן הוא שתה כל מילה של תורה בצמאון גדול, וכמו שאדם שומע סיפור יפה אזי אפילו שיש בסיפור הרבה מאוד פרטים הוא זוכר את הסיפור כיון שהוא הקשיב בצמאון ובחשק, ויותר מכך למד רבי אליעזר תורה ולכן זה לא נשכח ממנו. וכן מפני שזה היה חשוב לו מאוד כמו החיים שבלעדי התורה אין חיים, וכמו שאדם יש לו כספת ויש לו שם מאה מליון דולר ויש כמובן קוד סודי לכספת, האם יתכן שהוא ישכח את המספר של הקוד, כך הרגיש רבי אליעזר כלפי התורה שהרי נאמר (תהילים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, וכן (משלי ג', ט"ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, וכמו בני אדם רגילים שיש להם קוד ברכב שהם זוכרים את זה גם אם תעיר אותם מהשינה בשעה שתים בלילה, וכן רוב הבני אדם זוכרים את המספר תעודת זהות ואת המספר טלפון שלהם, ומדוע? כי זה חשוב להם מאוד.

ומעשה שהיה בזמנינו ביהודי מאזור אשקלון שהיה כדורגלן והיו מתעוררים בו הרהורי תשובה מדי פעם, אך הוא היה דוחה אותם למרות שהוא ידע שלשחק כדורגל בשבת זה חילול שבת המוני וחילול ה' נוראי, והוא גם עתיד ליתן על זה דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולא רק על החילול שבת שהוא מחלל אלא על כל יהודי שחילל שבת ובא למגרש יש לו חלק בחילולי השבת שלו, על כל אלה ששומעים את המשחק ברדיו בשבת יש לו חלק, ועל כל אלה שיושבים בבית במוצ"ש ורואים את המשחק שצולם על ידי צלמים למיניהם בשבת שגם בזה יש לו חלק, כך מיום ליום ההרהורי תשובה החלו לפעפע בתוכו כארס של נחש והוא הבין שלא צריך לחכות למכות או לצרות או ליסורין אלא צריך להחליט למרות שיש בכדורגל הרבה כסף והרבה תהילה וכבוד וכל מרעין בישין, אבל זו לא הדרך ליעד וכמו שאדם נוסע בכביש ומימין יש נוף מהמם ומשמאל יש פרחים ושושנים והכל יפה אבל חבירו מתקשר אליו בדיוק ואומר לו אתה עוד מאתיים מטר נכנס לעזה תעשה מהר פרסה! האם יש בר דעת שיגיד לו עזוב אותי, זו הדרך הכי יפה שראיתי?

כל אדם נורמלי יסתובב מיד ויברח כל עוד נשמתו בו וגם הכדורגלן הבין שהוא לא בדרך לגן עדן אם הוא ממשיך לשחק אלא בדיוק לכיון ההפוך, והוא החליט שכיון שיש לו חוזה שגם כך עומד להיגמר בסוף השנה אזי הוא יפרוש בסוף השנה ובינתיים יבוא למגרשים ברגל למעט כמה שיותר בחילול שבת, וראה זה פלא מאותו יום שהוא החליט את ההחלטה הנועזת כל בעיטה שלו כמעט זה היה גול וגם ממרחקים עצומים, העיתונאים והתקשורת התחילו לראיין אותו כל שני וחמישי ופרסומים בלי סוף והנה באחת הפעמים שאלו אותו מי המאמן הסודי שלך? איך נהיית אחד השחקנים הטובים בארץ? אמר להם האיש אתם יודעים מי זה המאמן שלי? כולם היו בשקט והאזינו בקשב רב, אמר להם השחקן, היצר הרע הוא המאמן שלי, הוא יודע שאני מתכוון לפרוש עוד זמן קצר מכל החילולי שבת הנוראיים ומכל הכדורגל, ולכן הוא עושה אותי שחקן הכי טוב כדי שאתחרט על כך, אבל הקדוש ברוך הוא יעזור לי.

ואכן לקראת סוף השנה הוא פרש לגמרי למרות כל הפיתויים והשכנועים מסביב, והלך ללשכת עבודה לחפש עבודה נורמלית שאין בה חילולי שבת ושאר בעיות ברוחניות, והם מצאו לו עבודה בגננות, וזה יצא בדיוק באיזור של השחקנים שמתאמנים והוא היה מגיע בתור גנן להשקות ולטפח ליד האיצטדיון ומסתכל ורואה אותם מתאמנים והם היו צוחקים עליו אבל הוא חייך לעברם וגם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, כלומר שהוא מוכן לוותר על הכסף והכבוד שבעולם והוא מוכן לעבוד בעבודה הכי בזויה ושאין בה חילול שבת מאשר להיות בכדורגל עם כסף וכבוד אבל עם חילול שבת. [והיום הוא אחד המרצים הכי מבוקשים בארץ ובעולם ומי הוא זה ואיזה הוא? הרב שניר גואטה שליט"א.].

משה היקר שלנו גם לא רואה!

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה. מסבירים הספרים הקדושים שבא לרמוז על רבי אליעזר בן הורקנוס שהוא לא איבד טיפה לבטלה מימיו מרוב קדושתו וצניעותו, ולכן כאשר שאל רבן יוחנן את תלמידיו צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר עין טובה כלומר שהוא בא להסביר לנו, איך הוא הגיע למדרגה הנשגבה הזו? הסיבה היא עין טובה, שכאשר אין ראיות זרות אזי הכל מסתדר כראוי, וזה מה שרמוז בהמשך הרואה את הנולד שאם האדם רואה דברים לא צנועים אזי אחר כך יש נולד ודי לחכימא ברמיזא.

ומעשה שהיה בבחורה בשם רבקה שרצתה להקים בית נאמן בישראל והיה לה אמונת חכמים גדולה מאוד, ולכן היא הלכה לרבנית ואמרה לה אם יש לה איזה הצעה טובה בשבילה? אמרה לה הרבנית יש לי ממשפחה מסויימת אבל את צריכה להיפגש קודם כל עם ההורים שלו, ואם הם יראו שאת מתאימה אזי הם יסכימו ורק שתדעי שהמבחן שהם יעשו לך זה יהיה לא קל אבל אני מציעה לך ללכת על זה, כי אני שמעתי שהבן שלהם מאוד מאוד צדיק ואם תזכי בו אזי אשרייך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. רבקה שמעה את הדברים והתרשמה מאוד וביקשה מהרבנית שתשוחח עם ההורים מתי היא יכולה לבוא, והרבנית אכן קבעה פגישה ליום שלישי בערב, ורבקה אכן הגיעה ונפגשה עם ההורים שאמרו לה אנחנו נעשה איתך שלוש פגישות ובכל פגישה יש לנו מבחן וגם אנו חייבים להגיד לך כמה דברים את תצטרכי לדעת, ואם תעמדי במבחנים ותסכימי לדברים שנאמר לך, אזי אנו נשמח לקבל אותך לבן שלנו משה היקר.

ורבקה הסכימה בחפץ לב והם עשו לה מבחן והיא ידעה הכל והם אמרו לה המבחן הראשון עבר בשלום אבל פרט אחד אנו חייבים לומר לך משה הבן שלנו לא הולך! אם תרצי להמשיך בפגישה הבאה למרות זאת תודיעי לנו, רבקה יצאה משם מבולבלת, להתחתן עם בחור שלא הולך זה לא כזו מציאה, אבל הרבנית מצד שני אמרה שהוא מאוד מאוד צדיק, אזי מה עושים? והיא החליטה שהיא ממשיכה, והפגישה השניה הסתיימה בכי טוב לא לפני שהאמא אומרת לה אני חייבת ליידע אותך בעוד פרט "קטן" משה היקר שלנו גם לא שומע! אם תרצי להמשיך בפגישות מה טוב ואם לא זו זכותך המלאה, רבקה יצאה משם עוד יותר מבולבלת ואמרה לעצמה שזה ממש לא מציאה, יש לו שני מומים לא קלים גם לא הולך וגם לא שומע, ואני ברוך ה' גם שומעת וגם הולכת, אבל הוא צדיק וזה הכי חשוב כך לפחות הרבנית אמרה לה, והפגישה השלישית והגורלית הגיעה ועשו לה מבחן קטן נוסף והכל הצליח, ואז האמא אמרה אנו התרשמנו ממך מאוד לטובה ונשמח מאוד בשבוע הבא שתיפגשי עם משה היקר שלנו לא לפני שאני אומר לך את הדבר האחרון שאת חייבת לדעת אותו, משה היקר שלנו גם לא רואה! אם תרצי להיפגש מה טוב ומה נעים ואם לא זו זכותך המלאה.

משה, בוא בבקשה לסלון

רבקה יצאה משם עם דמעות בעיניים, שלושה מומים קשים, אני הולכת לסבול מאוד אבל כל החיים חלמתי להתחתן עם צדיק וזה הנסיון שלי, שהרי כבר אמרו חז"ל (ברכות ו':) שהאדם לא נברא אלא בשביל השני, ואם כן רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות אותי שכל ימי אתמוך ואסעד את הבעל שלי ובפרט שאמרה עליו הרבנית שהוא צדיק מאוד, רבקה הלכה לרבנית לספר לה על הדבר הזה שהיא בכל זאת צריכה כמה מילים של עידוד כי היא אמורה להיכנס לחופה עם אדם שלא הולך לא שומע ולא רואה שזה לא דבר פשוט! הרבנית חייכה ועודדה אותה ואמרה לה אל תדאגי את עוד תהיי מופתעת מחכה לך בעל צדיק, ואת לא תתחרטי לרגע על זה שאת תתחתני איתו! והיום הגדול הגיע ורבקה באה כשהרבנית שלה מלווה אותה, ורבקה יודעת שהיום היא סוף סוף תראה את הצדיק שעד עכשיו היה נסתר, אבל לפני שההורים של משה קראו לו, הם אמרו שוב לרבקה רק שתזכרי שהוא לא הולך לא שומע ולא רואה, ואנו רוצים שתבטיחי לנו שאם את מתחתנת איתו את לא מתגרשת בשום פנים ואופן, ורבקה כמובן הבטיחה.

הרגע הגדול הגיע, והנה האמא קוראת בקול רם, משה אתה יכול בבקשה לבוא לכאן לסלון? והנה יוצא בחור מהחדר גם הולך וגם שומע וגם רואה והוא היה גם בחור נאה, רבקה עמדה בתדהמה ושאלה את האמא, זה משה שאמרת? בודאי ענתה האמא זה משה היקר שלי, ואני אסביר לך מה התכוונתי, כשאמרתי לא הולך כוונתי שהוא לא הולך למקומות רעים וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ומה שאמרתי שהוא לא שומע זאת אומרת שהוא לא שומע רכילות ולשון הרע ודברים רעים על הזולת, ומה שאמרנו שהוא לא רואה כוונתנו שהוא לא רואה דברים אסורים ודברים לא צנועים, והוא מקפיד מאוד על כל מצוה לעשות אותה כראוי, אלא שניסינו אותך כדי לראות כמה את באמת רוצה להתחתן איתו, ואכן הצלחת בכל המבחנים רבקה ואת תהיי הכלה שלנו לנצח.

איזו זכות יש לך שהבת שלך חזרה בתשובה

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה. אומר רבי יעקב אבוחצירא זיע"א שהמילה חנם במילוי כזה חית נון מם עם השמונה אותיות יוצא בגימטריא שש מאות ושתים עשרה כמנין ברית, לרמוז שאם האדם חלילה לא שומר ברית אזי כל מצוותיו הם לחינם כמו למלא חבית במשקה שיש בחבית חור, ואדרבה כאשר האדם שומר ברית ממילא כל מצוותיו עולות איתו למעלה ולא נאבדת שום מצוה, וזה הרמז במשנה על רבינו הגדול רבי אליעזר בן הורקנוס שהוא בור סיד שלא איבד טיפה כלומר בגלל שהוא לא איבד טיפה אחת לבטלה כל ימיו ממילא לא איבד שום טיפה של תורה ושום טיפה של מצוה והוא זכה להכל, אלא שיש לזכור דבר חשוב שגם אם האדם חטא ופגם הרבה אין דבר העומד בפני התשובה אלא שצריך תשובה מעולה ורצינית ולהרבות בתחנונים, וכמו שרמוז בתחילת תפילת ערבית של חול, והוא רחום יכפר עוון כלומר שהקדוש ברוך הוא רחום ומכפר עוון ואפילו עוונות חמורים, אבל צריך שהאדם יזהר, ולא ישחית לבטלה כי אם כן אזי והרבה להשיב אפו כלומר צריך הרבה לשוב בתשובה לפייס את אפו וכעסו של הקדוש ברוך הוא במה שעשה, ועיקר העיקרים זה להתמיד בתשובה וגם כשקשה מאוד לא יכנע ליצר הרע, והבה ונראה מעשה מה כוח התמדה!

ומעשה שהיה כך היה, היתה חתונה באיזור ירושלים מופרדת לחלוטין צד אחד גברים ובצד שני נשים, אלא שבצד של הנשים לא היו הרבה נשים דתיות שישמחו את הכלה, כיון שהיא היתה חוזרת בתשובה ולא היו לה הרבה חבירות דתיות, ואחת הנשים התקשרה לאיזו רבנית חשובה שתנסה לבוא עם כמה בנות כדי לשמח את הכלה, ואכן ברוך ה' הגיעו בזריזות לאולם לשמח את הכלה, אלא שהרבנית חיפשה את האמא של הכלה באולם להגיד לה מזל טוב אבל משום מה היא לא מצאה אותה, והיא הלכה למטבח, והאמא היתה שם עם פנים זועפות. ניגשה אליה הרבנית ואמרה לה מזל טוב מדוע פנייך זועפות, את צריכה לשמוח על החתונה, איזו זכות יש לך שהבת שלך חזרה בתשובה, אלא שהאמא לא קיבלה את דבריה של הרבנית ואמרה לה איזו זכות אני בכלל לא דתיה ולא שומרת מצוות ולא רציתי שהיא תחזור בתשובה, והיא לא איכפת לה ממני והיא למדה משתי אחיות שלה שגם חזרו בתשובה! והרבנית שמעה ואמרה לה אשרייך איזו זכות שלושת בנותייך חזרו בתשובה חייב להיות שיש לך איזו זכות, איזה מצוה עשית בימי חייך?

סגולה לחיים טובה

שום דבר לא עשיתי, אני בכלל לא מבינה עברית, לפני עשרים וחמש שנה הייתי בסמינר ערכים אבל זה לא השפיע עלי ונשארתי כמו שהייתי, רק דבר אחד לפני שכולם יצאו הביתה, היה שם איזה רב ואמר שיש לו סגולה גדולה - לחיים טובים ומאושרים בבית, והוא חילק איזה דף קטן ואמר לקרוא את זה כל יום, זו סגולה עצומה, ואני אוהבת סגולות, ולכן לקחתי את הדף הזה ואני קוראת בו כל יום למרות שאני לא מבינה מה כתוב בו, יש לך את הפתק שאלה הרבנית? בודאי זה אצלי בתיק, תביאי לי לראות, מעניין אותי מאוד מה כתוב שם? הרבנית לקחה ממנה את הפתק ונשמתה נעצרה, זו היתה תפילת השל"ה הקדוש לזכות לבנים צדיקים שהיא היתה קוראת כל יום בלי להבין מה היא מבקשת והנה היא זכתה שבנותיה יחזרו בתשובה. [הרב בידרמן שליט"א].

מחר בערב הוא הולך להתחתן עם גויה?

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה. מובא בגמרא (סנהדרין ס"ח.) כשרבי אליעזר עמד להיפטר מן העולם הגיעו לבקר אותו רבי עקיבא וחבריו והוא אמר להם דברים קשים שהם ימותו במיתות משונות, שאל אותו רבי עקיבא על עצמו האם הוא יזכה למיתת נשיקה או שמא הוא גם ימות במיתה משונה? אמר לו רבי אליעזר שהמיתה שלו תהיה קשה מכולם, כיון שלא באת ללמוד ממני תורה ואם היית בא אצלי, יכולת להגיע לדרגות יותר גבוהות ממה שאתה, ויסרקו את בשרך ארבעים יום במסרקות של ברזל מיום א' אלול עד ליום הכיפורים, מפני שאם היית משמש אותי ולומד אצלי יכולת להגיע לדרגה יותר גבוהה ממה שאתה ואכן כך היה. ללמדינו שבעולם הזה אסור לאבד טיפה אחת מן החיים ומה זה חיים? כבר נאמר בתפילת ערבית שהתורה והמצוות הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה ובוודאי שרבי אליעזר שאמר זאת לרבי עקיבא שהיה מגדולי התנאים והעמיד עשרים וארבע אלף תלמידים ונפטרו בחייו ואחר כך הלך לאיזור הדרום לאסוף עוד תלמידים ואסף בסך הכל עוד חמשה - ששה תלמידים ולא נח לרגע מללמוד וללמד ולבסוף רבי אליעזר אומר לו שיסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ללמד שאסור לאבד שום טיפה, אזי רבי אליעזר עצמו העיד עליו רבו שהוא בור סוד שאינו מאבד טיפה, וכמו שאסור לאבד טיפה של חיים כך אסור לוותר על שום יהודי וגם אם נראה לך שאין סיכוי.

ומעשה שהיה עם קבוצה של בחורים ישראלים שירדו לאמריקה אבל עלו על דרך המלך שזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולאט לאט עלו ונתעלו בעבודת ה', חוץ מבחור אחד שגם הוא קצת ניסה להתחזק אבל היתה לו בעיה חמורה כיון שהוא הכיר שמה גויה שהוא עמד להתחתן איתה, והחברים שלו ניסו לדבר איתו אבל הוא לא הסכים בשום פנים, והנה אחד החברים בשם משה אוסף את כל החברים ואומר להם מחר בערב החבר שלנו הולך להתחתן עם גויה ואנו ממשיכים בחיים כאילו כלום לא קורה, איזה חברים אנחנו, הרי אנחנו מבינים שהוא מאבד בזה את עצמו ואת כל מי שעתיד לצאת ממנו בנים ובני בנים וצאצאים עד סוף כל הדורות יהיו כולם גויים, ומה אתה רוצה שנעשה שאלו אותו החברים? יש לי תוכנית ואני צריך עזרה, אתם מוכנים לעזור? בודאי אמרו החברים, והוא אמר להם את תוכניתו.

והתקשרו לבחור ואמרו לו מחר בלילה אתה מתחתן, בוא נעשה היום בערב איזו מסיבה של פרידה, אתה יכול לבוא? בודאי שאבוא אמר הבחור, הוא אכן הגיע אליהם לדירה והם תפשו אותו ולקחו לו את הפלאפון שלו והכניסו אותו לחדר בתוך הבית שיש שם גם מקלחת ושירותים וכמובן גם אוכל לכמה ימים וכמה שהוא ניסה להתנגד ולצעוק זה לא עזר לו, והם סגרו ונעלו עליו את החדר וגם את הבית ויצאו להם משם, והבחור נשאר בחדר נעול עד יום אחרי החתונה שכמובן לא התקיימה, והם באו ופתחו לו את הדלת והוא ביקש שיביאו לו קודם כל את הפלאפון שלו והוא התקשר לאותה גויה והיא רק שמעה את הקול שלו לא הפסיקה לקלל אותו והוא ניסה להסביר אבל ברוך ה' זה לא עזר, וכעבור זמן הוא התחתן עם אשה יהודיה ונולדו לו ילדים יהודים והוא לא מפסיק להודות לחברים הטובים שלו שהצילו אותו מרדת שחת. [הרב יוסף מזרחי שליט"א].

האם נזהרת מלהוציא שם שמיים לבטלה?

שאינו מאבד טיפה. אם נעשה חשבון אנו נראה שאדם שמברך ביום מאה ברכות אזי בחודש זה יוצא שלושת אלפים, ובשנה שלושים ושש אלף, ובעשר שנים [עם השנים המעוברות] לפחות ארבע מאות אלף ברכות, ובשבעים שנות החיים של האדם הוא מגיע לפחות לשלוש מליון ברכות, שזה פשוט רכבות של ברכות שזכינו לברך את המלך הגדול והנורא, אלא שיהיה שם ועדת חקירה על כל ברכה שבירכנו, האם לא בלענו חלק מהאותיות, האם שמנו לב למילים שאנו מוציאים מהפה, והיה אם יראו שכל מילה נאמרה בכוונה אזי איזה גן עדן מצפה לאדם הזה אבל אם חלילה יראו שהאדם בלע תיבות ואותיות אזי כמה מסכן יהיה אותו האיש.

וכמו שמובא מעשה מזעזע שהביא רבי יעקב חיים סופר בספרו (כף החיים בסימן ה') על תלמיד חכם גדול שעלה לשמים וקיבלו אותו בכבוד גדול ואמרו פנו מקום לצדיק ונתנו לו ספר תורה בזרועו, ושאלו אותו קיימת מה שכתוב בזה? ואמר כן, קיימת מצוה ראשונה שהיא פריה ורביה לא להנאתך אלא לשם שמים? ואמר כן, אמרו מי מעיד בך ובאו המלאכים שנבראו מן המצוות אשר עשה עד אין מספר והעידו בו, זה אומר נבראתי ממצוה זו וכו', ואחר כך הביאו לפניו ארבעה טורים ושאלו אותו קיימת תורה שבעל פה, ואמר כן, ומי מעיד בך ובאו המלאכים כנ"ל, אחרי זה שאלו אותו נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה? וידום, חזרו ושאלו, ושוב שתק ולא ענה, ובאו גדודים של מלאכים לבושים שחורים והעידו, זה אומר נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפילה בלא כוונה וזה אומר כך, ויקרעו שמלותם כל הבית דין של מעלה ואמרו טיפה סרוחה איך לא יראת וכו' ונגמר דינו או לבוא לגיהנום או לחזור ולבוא בגלגול ובחר בגיהנום מהגלגול עיי"ש במעשה ההוא. וכמו שאמרו על רבי אליעזר שאינו מאבד טיפה כך גם אנו צריכים לא לאבד שום טיפה מהברכות ובפרט בשמונה עשרה ובברכת המזון.

עברה משאית ונפל לה שק של תפוזים

ומעשה שהיה כך היה, הוא היה ילד בתלמוד תורה והנה הגיע אליהם רב גדול ודיבר איתם על ברכת המזון בכוונה ואמר להם מי שאומר ברכת המזון בכוונה מילה במילה אזי לא ישלוט בו לא נגף ולא שצף ולא קצף כי בכל ברכת המזון אין את האות פ סופית [ולנו הספרדים יש בהרחמן שירפאנו רפואת הגוף ויש שלא גורסים זאת אלא אומרים רפואה שלימה ודיו]. והילד הצדיק בשם ראובן [איני זוכר שמו] החליט לקחת את זה על עצמו והיה מברך מילה במילה ואפילו שבכך הוא היה מפסיד את רוב ההפסקה ואפילו את כל ההפסקה, בכל זאת הוא המשיך בזה בדביקות ובמסירות, אלא שרוח סערה החלה בעולם והגרמנים פשטו על בתי היהודים והשואה הנוראה פרצה, וראובן שהיה עדיין צעיר לימים וגם קצת נמוך עמד באיזור הסלקציה כלומר מי שחזק ובריא וגבוה לוקחים אותו לעבודה ומי שלא אזי שולחים אותו לתאי הגזים, לכן ראובן נשא עיניו ולבו לאבא שבשמים והתחנן על החיים שלו, כי כפי איך שהוא נראה אין לו סיכוי להלקח לעבודה.

אלא שבדיוק זה שעמד מאחוריו אמר לו, ראובן תגיד שאתה טבח ואני העוזר שלך, וכשהגיע התור של ראובן, הוא אמר בביטחון אני טבח מקצועי והוא העוזר שלי, אזי תלכו שניכם למטבח אמר הגרמני, וראובן הודה לה' על ההצלה המופלאה וכמובן שהמשיך לברך מילה במילה בכוונה, והנה כעבור זמן הגיע קצין מרושע והוא רואה את ראובן עם לחיים אדומות ואפילו קצת שמן, הוא כמעט יצא מכליו איך יתכן שיהודי בזמן שכולם נראים שלדי עצמות הוא אוכל ושותה טוב? אמר לו הקצין יש לך שעה לחפור בחצר בור של שתי מטר אם לא תצליח אני הורג אותך? ראובן כמובן סמך על הקדוש ברוך הוא שכמו שהצילו עד היום כך ימשיך להציל אותו גם מהנציא המרושע הזה ונשא תפילה למרום ממעמקי לבו והנה עברה משאית ונפל לה שק של תפוזים שבאותו זמן התפוזים היה דבר יקר המציאות, ואחרי המשאית עבר אוטובוס של תיירים שירדו בדיוק באותו מקום וראו את התפוזים וביקשו מראובן אם אפשר לקבל תפוזים, אמר להם ראובן הנה המעדר אם כל אחד יעזור לי לחפור קצת אזי תקבלו את כל השק של התפוזים, והם חפרו כל אחד בתורו, ותוך פחות משעה הבור נחפר כראוי וראובן נתן להם את השק של התפוזים בשמחה, והודה להם מאוד, וכעבור שעה הקצין בא כשהוא משפשף את ידיו בהנאה להראות לראובן את סופו המר, אבל כשהוא ראה את הבור הענק הוא לא האמין למראה עיניו ואמר היהודים האלה יש להם ניסים כל רגע, ועזב את ראובן לנפשו.

כל מה שצריך לעשות תגיד לנו ונעשה!

רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו. אומרים רבותינו הקדושים (ירושלמי יבמות פ"א) כאשר אמו היתה מעוברת בו אזי היתה הולכת לבית המדרש בעזרת נשים כדי שהבן שלה ישמע דברי תורה נוספים חוץ ממה שלומד עם המלאך בתוך הבטן, וכאשר נולד הילד היא הניחה אותו עם עריסתו בתוך בית המדרש כדי שאוזניו יקלטו תורה ותורה ותורה, ואכן כאשר הוא גדל ונעשה גדול בתורה אזי אמר עליו רבו רבן יוחנן בן זכאי שכל הגדלות שלו באה בזכות אמא שלו שנזהרה שאוזניו יקלטו תורה עוד מהבטן וגם כשיצא לאויר העולם, וזה מוסר השכל לנו היום כמה צריכים להשתדל כשהתינוק עוד בבטן אמו שלא יהיה חשוף לדברים רעים וגם כשנולד, ולכאורה נראה שהוא לא מבין כלום יש לדעת מהמשנה שלנו שהוא מבין הכל, וכמו שאמא שלו הניחה אותו בעריסה אזי הבן הזה רבי יהושע בן חנניה יצא גדול מאוד בתורה בזכות זה, ממילא נבין אם חלילה מניחים את התינוק או התינוקת כל הזמן מול המכשיר טלוויזיה עם כל הסרטים הרעים מה יעשה הבן ולא יחטא?

ומעשה בזמנינו במשפחה מאיזור המרכז שהתנהגו באורח מסורתי כלומר שבת הם שומרים, תפילין הם מניחים, והילדים לומדים בבתי ספר רגילים שמותר פלאפונים מכל הסוגים, וזה לא הפריע להורים למרות שבנם הבכור גידל שיער ושרשראות למיניהן והוא בסך הכל בן אחת עשרה שנה בערך, אלא שיום אחד אחרי יום הכיפורים הוא בא הביתה והודיע להוריו שהוא רוצה ללמוד תורה ולעבור בית ספר, ההורים ניסו לומר לו, מה קרה לך מה רע לך בבית הספר שלך, איך פתאום ככה באמצע שנה יקבלו אותך לתלמוד תורה, ובפרט שיש להם תנאים קשים ואתה לא יודע גמרא וכו', אבל הרוח טהרה שנכנסה בו לא ויתרה והוא התעקש וההורים היקרים שרצו את טובת הבן הלכו עמו לתלמוד תורה באיזור ראשון לציון.

הרב ראה את הילד עם מכנס ג'ינס ושיער ארוך וכו' אמר להם שהוא ינסה לסדר להם תלמוד תורה אחר ששם מתפשרים על לבוש כזה וגם לא חייב שהאמא תכסה את ראשה בשביל להתקבל לשם, אבל הילד לא ויתר וגם האמא אמרה לרב כל מה שצריך לעשות תגיד לנו, אני רוצה שהילד שלי ילמד במקום טוב, אמר לה הרב התנאים הם לא קלים, את יודעת שאצלינו לא מתלבשים ולא מסתפרים בצורה כזו, וכן מחילה מכבודך את צריכה לכסות את ראשך והטלויזיה חייבת לצאת מהבית וכן כל המכשירי הנייד הלא כשרים, האם תוכלו לעמוד בזה, וההורים אמרו לרב אנו מבטיחים שנעשה הכל תוך זמן קצר ביותר. והבן אכן נכנס לתלמוד תורה וההורים קיימו הבטחותיהם והבית נעשה לבית של תורה וגם הבן הקטן יותר נכנס לשם.

אלא שהילד הצדיק חוזר הבית מהתלמוד תורה עם השאלות למבחן בגמרא, ומנסה לשבת ולהתכונן למבחן אלא שהוא לא רק לא יודע את התשובות גם את השאלות אינו מבין והיה לו את כל הסיבות בעולם להתייאש ולחזור לבית הספר הרגיל, אבל הוא לא ויתר לעצמו ופשוט מירר בבכי כדי להבין את הגמרא עם כל פירושיה, ואכן לאט לאט הוא נעשה לאחד הטובים בכיתה ועם הזמן כבר הוא זכה לעשות בר מצוה בהפרדה מליאה כמובן, וההורים שמחים מאוד והתקיים בהם מה שכתוב (מלאכי ג') הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

כל מה שערב וטעים לי אני מתבדל ממנו

אשרי יולדתו. היה יהודי צדיק בעיר בגדד שבבבל שהיה מקפיד על קלה כבחמורה, והיה הרב של הקהילה הגדולה אך דבר אחד העיק על לבו שלא זכה לפרי בטן, והוא היה מתפלל לה' יתברך ממעמקי לבו אבל עדיין לא נענה, והנה יום אחד הוא החליט שעליו לעשות משהו בנידון כלומר לחזק את שמירת השבת שלו שגם כך היתה לעילא ולעילא אבל הוא הבין ששבת קודש היא מקור הברכה והמילה ברכה זה גימטריא זכר, ולכן הוא בנה בית מיוחד לכבוד שבת, זאת אומרת שלבית הזה נכנסים רק לכבוד השבת ובביתם הרגיל יגורו רק בימות החול, וברוך ה' הישועה הגיע ונולד לו בן שהאיר את הבית ואחר כך את בגדד ואת כל העולם בתורתו וקדושתו, וזה הבן הוא רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי.

שכאשר הוא הגיע לארץ ישראל לשם ביקור, כי הקהילה שלו בבגדד לא ויתרו בשום פנים שהוא יעזוב אותם, אזי הרב ביקר בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון וכשהוא יצא משם הוא מיד חיבר עליו את השיר המפורסם ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי לפי סדר אלף בית, וכשהרב היה בצפת נכנס לקברו של בניהו בן יהוידע ומיד הרגיש שנשמתו של בניהו בן יהוידע היא גם נשמתו ולכן כתב את השמות של הספרים לפי מה שכתוב על בניהו בן יהוידע שהוא היה בן איש חי רב פעלים מקבצאל וכו', ובפעם השניה שהוא הגיע הוא מסר דרשה נפלאה בעיר חברון, והרב אליהו מני זצ"ל שומע אותו ומתפעל מאוד ובוכה, בסיום הדרשה שאל אותו הבן איש חי, מדוע כבודו בוכה בדרשה שלי האם אמרתי דבר לא כראוי? חלילה, אמר הרב אני התפעלתי מגדולתך העצומה בכל חלקי התורה, אלא רצוני שתאמר לי איך זכית לכך שהרי בפעם הראשונה שהיית כאן לפני עשר שנים לא אמרת דברים כמו היום, מה כוחך היום? אמר לו הבן איש חי דבר מאוד לא פשוט לביצוע, פשוט מאוד החלטתי לקבל עלי שכל מה שערב לי וטעים לי אני מתבדל ממנו ומאז מוחי נפתח כמעיין שאינו פוסק.

לפי החשבון שלי אמא תלד בחג השבועות

אשרי יולדתו. מעשה שהיה בזמנינו בזוג יהודים יראי שמים מאיזור המרכז שבלידה של האשה היו סיבוכים קשים מאוד והאשה היתה בסכנה, אבל ברוך ה' בסופו של דבר הכל הסתדר ונולד בן במזל טוב, אלא שהרופאים הזהירו את האשה שלא תעיז להתעבר שוב ושתשתה כדורים שמונעים הריון, ואם חלילה יהיה הריון אזי לבוא מיד לעשות הפלה. ואחר שמונה ימים עשו ברית מילה לילד הנולד, ושמרו את בקשת הרופאים והשלימו עם זה שיהיה להם בן אחד שכבר גדל ונעשה בן תשע שנים, והנה ביום מן הימים הילד שואל את אביו שאלה "תמימה", אבא אם נולד בן והברית יוצאת בחג השבועות האם עושים ברית מילה? בודאי ענה האבא, אם זה בזמנו וזה לא בניתוח אזי הברית דוחה שבת וגם יום הכיפורים וגם חג השבועות, בסדר גמור ענה הבן, והאבא חשב שזו סתם שאלה תמימה, אלא שאשתו כעבור כמה ימים מהשאלה אומרת לו שהיא בהריון, האבא היה מצד אחד שמח אבל מצד שני הוא זכר היטב את דברי הרופאים ואזהרותיהם ולכן התקשר לרב יצחק זילברשטיין שליט"א לשאול מה עושים?

אמר לו הרב תשמע אם הרופאים אומרים שזו סכנת נפשות אזי אין מה לעשות אלא לקבוע תור לעשות הפלה למרות שבדרך כלל הפלה זו עבירה חמורה מאוד, אבל במקרה הזה יש את הכלל הבא להורגך השכם להורגו, כלומר התינוק שבבטן יש לו דין של רודף, ולכן מותר וגם חובה, והאבא התקשר לבית החולים לקבוע תור להפלה וזה יוצא בעוד שלושה ימים ביום רביעי בשבוע, והנה ביום שלישי בלילה האבא נזכר בשאלה "התמימה" של הילד, וכשהוא אמר אתו שמע ישראל על המיטה האבא שאל אותו למה הוא שאל את השאלה הזו, האם בסתם או לא? לא סתם ענה הבן, כי אני בטוח שבקרוב אמא תלד בן ויהיה לי סוף סוף אח, איך אתה כזה בטוח וכבר תשע שנים אין לך אח? נכון אבא, אבל אתה לימדת אותי שאם אני שותק כשמבזים אותי ופוגעים בי מה שאני מבקש מהקדוש ברוך הוא אני מקבל.

ולפני שבועיים באמצע המשחק כדורגל בהפסקה בבית הספר הילדים צחקו עלי וזלזלו בי ורציתי מאוד לענות להם אבל נזכרתי במה שאמרת ולא עניתי ועצמתי את עיני ונשאתי עיני למרומים וביקשתי והתחננתי לאבא שבשמים שיהיה לי אח ולפי החשבון שלי מאותו יום אמא תלד בחג השבועות, האבא נישק את בנו ואמר לו לילה טוב בני היקר והצדיק, והאבא התקשר לרב שוב כשהוא עדיין מתרגש מאוד ממה שסיפר לו בנו, ואמר לרב כך וכך הסיפור, הילד התפלל על זה ממעמקי לבו אחר שביזו אותו, האם בכל זאת לעשות חלילה הפלה? אמר לו הרב תשמע אם אתה בוטח בזה באמת אזי אל תעשו שום הפלה והכל יצליח וכפי שהמהרש"א [בקידושין] אומר שכאשר מתפללים על דבר והוא נעשה גם אם זה משהו לא טבעי זה לא נקרא נס כיוון שהתפללת על זה, תודה רבה כבוד הרב אמר האבא וניתק והאשה אכן הגיע לחדר לידה והצוות כבר היה מוכן והיו שם שמונה רופאות והיא ילדה בשלום בן שלושה ימים לאחר חג השבועות במזל טוב ובסימן טוב.

בינתיים הם שמעו דהרות של סוסים

אשרי יולדתו. כאשר עושים דבר מהשורש לשם שמים אזי הדבר מצליח מאוד מאוד, ומי לנו גדול מהרב כהנמן שהקים את ישיבת פונביז' ולמרות שלא היה לו כסף ולא תלמידים, והוא איבד את אשתו וילדיו בשואה והיה אמור להיות כלי שבור, אבל הוא קם לתחיה והחיה את השממה וקנה איזו גבעה בבני ברק והחזון איש השתתף עמו בהנחת אבן הפינה שהונחה בדמעות חמות, והנה היום רואים את הפירות המתוקים שיצאו משם, ללמדינו שכל דבר שעושים אותו מתחלתו לשם שמים אזי הוא מצליח מאוד, וכמו שנאמר (קהלת ו', ח') טוב אחרית דבר מראשיתו.

ומסופר על יהודי צדיק שקראו לו רבי לייב שרה'ס וכאשר שאלו אותו מנין המקור לשם הזה שרה'ס? אמר להם הצדיק שפעם היתה איזו עיירה והיה שם בית מרזח בבעלותו של יהודי שבתו בשם שרה היתה עוזרת לו במזיגה, והנה יום אחד בא אליו איזה יהודי מבוגר ואמר לו שלפני כמה רגעים הוא עבר ליד ביתו של הפריץ ושמע את בנו הגדול אומר לחברים שלו, אתם תראו איך עוד היום אני הולך וחוטף את שרה ומתחתן איתה, ונראה מי ידבר איתי, לכן באתי אליך כי יש לי רעיון, אני אומנם בגיל שישים ושלש והיא בגיל שבע עשרה אני אתחתן איתה רק בשביל להציל אותה ואחרי שהבן של הפריץ יראה שהיא כבר התחתנה וילך לו, אני כותב לה גט אין לך מה לדאוג, האבא שמע את הדברים ומיד הסכים והביאו מהר ארבע מקלות עם טלית, והביאו קצת כיבוד ומנין של גברים והחופה התקיימה, ובינתיים שמעו דהרות של סוסים וזה היה הבן של הפריץ שהגיע לחטוף את הנערה שרה, אבל בראותו שהיא כבר עומדת מתחת לחופה עשה אחורה פנה והלך לו.

כעבור שעה כשכולם כבר הלכו לביתם החתן אמר לאבא תביא לכאן עדים אני אכתוב גט כמו שהבטחתי והאבא הביא עדים והכל היה מוכן לכתיבת הגט אלא שלפתע שמעו את שרה הכלה אומרת אני לא רוצה גט! מה פירוש לא רוצה אמר אביה, הכל היה רק בשביל להציל אותך מהגוי ההוא, האיש הזה שהתחתן איתך אמר מהתחלה שזה מה שהוא יעשה הוא יכול להיות סבא שלך לא בעלך, אנו כותבים גט! אני לא מוכנה אמרה שרה, האיש הצדיק הזה הציל אותי ממוות רוחני אם חלילה הבן של הפריץ היה מתחתן איתי איזה חיים היו, לי לא כשרות, לא שבת, לא טהרה, ולא צניעות, ובעל אכזרי, ואיזה בנים הוא היה מגדל, בודאי לא לתורה ומצוות והאיש הזה הציל אותי מרדת שחת, ואני עוד אבקש להפרד ממנו? אני לא מוכנה, והזוג הזה נשאר נשוי ונולד להם בן והבן הזה זה אני, אמר להם רבי לייב שרה'ס.

וידוע שעל כל צרה שלא תבוא יש סגולה גדולה לומר את שמו רבי לייב שרה'ס וניצלים בעזרת ה'. ומסופר עליו שפעם אחת הוא הגיע בערב היום הקדוש יום הכיפורים לאיזו עיירה, והוא הלך לבית הכנסת, אלא שאתו ביחד היו רק תשעה אנשים, והוא ראה שהם מתכוננים להתפלל ללא מנין אמר להם רבי לייב שרה'ס אולי נחכה למנין? אין סיכוי אמרו לו בכל העיירה כולה אנו רק שמונה יהודים, ואתך ביחד תשעה מהיכן יבוא עשירי? אין בכל העיירה הזו אפילו עוד יהודי אחד? יש עוד אחד אמר לו אחד המתפללים אבל אין סיכוי שהוא יבוא כי הוא המושל של העיירה והוא לא קשור לדת כלל ואפילו הוא היה בעבר נשוי לגויה שמתה לא מזמן והוא מאוד תקיף ומסוכן ולא כדאי לנסות! בוא בבקשה תראה לי היכן הוא מתגורר ביקש רבי לייב, הבית שלו מוקף בכלבים מסוכנים, זה לא מציאותי ללכת אליו אמר האיש! אף על פי כן בוא תראה לי, הלכו האיש ורבי לייב והוא הראה לו את המקום מרחוק.

המושל התפלל בהשתפכות הנפש

רבי לייב ניגש בבטחון אל טירתו המפוארת של המושל, והכלבים לא חרצו את לשונם, והוא נכנס פנימה וניגש אל המושל שהיה המום איך הרב הצליח להיכנס, אמר לו רבי לייב שרה'ס, תדע לך שאמא שלי בת שבע עשרה התחתנה עם אדם בגיל ששים ושלוש כדי לא להתחתן עם גוי ואתה התחתנת עם גויה? איזה עבירה עשית, אבל היום יום הכיפורים ואתה עשירי אם תגיע בזכותך יהיה מנין ותוכל לחזור בתשובה, אנו מחכים לך אמר הרב ויצא מהבית, כשהוא משאיר את המושל הקשוח והתקיף כשהוא המום לחלוטין, ולא עברו כמה דקות והמושל הגיע לבית הכנסת וביקש שיביאו לו טלית והוא התפלל בהשתפכות הנפש כשהטלית מכסה את ראשו אבל הדמעות זלגו כמים ובצאת יום הכיפורים עלתה נשמתו לשמים מתוך תשובה אמיתית.

מי זה הטוב שברופאים שהולך לגהינום?

רבי יוסי הכהן חסיד. מובא בגמרא (ברכות ד') אמר דוד המלך לפני הקדוש ברוך הוא לא חסיד אני? שהרי כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלוש שעות ואילו אני חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. ודעה אחרת בגמרא שכך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה עיין שם. ולמדנו מהגמרא הזו חסידות מהי, שאדם שישן פחות וקם ולומד בזמן שרוב הבני אדם ישנים זו חסידות וגם אם אין לו זקן ופיאות אלא הוא מתגבר על תאוות השינה שהיא קשה מאוד, ודוד המלך היה קם כל לילה ולילה למרות שגם ביום הוא עסק בתורה שהרי הוא אומר בתהילים (קי"ט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי ולמרות שהוא היה יוצא למלחמות שהרי הוא אמר (תהילים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, ולא נשכח שהוא היה מלך ישראל ויש לו הרבה מה לעשות בצרכי העם ואף על פי כן כל לילה בחצות היה קם ולומד תורה כמו אריה עד שעלה עמוד השחר, והנה בשתי לילות בשנה בני ישראל ערים ולומדים תורה כל הלילה ליל חג השבועות וליל הושענא רבא ומדוע דוקא בשתי הלילות הללו? ליל שבועות זה פטירתו של דוד המלך וכולם עושים את מה שהוא עשה ולומדים את תורתו, וכן ליל הושענא רבא זה הלילה השביעי של האושפיזין קדישין וממילא השביעי זה דוד המלך ולכן בלילה שלו יושבים ולומדים תורה כל הלילה.

וכאן בא התנא רבן יוחנן בן זכאי ומשבח את תלמידו שהוא חסיד, לומר לנו כפי שאומר הרמח"ל בספרו מסילת ישרים שתורה מביאה לידי זהירות וזהירות לזריזות וכו' עד שמגיעים לחסידות שזה דרגה גבוהה מאוד, אלא שצריך לדעת שחסידות זה כמו שרוצים לבנות בנין של חמישים קומות וזו החסידות קומה ארבעים אזי צריך לפני כן לבנות שלושים ותשע קומות ורק לאחר מכן את הקומה מספר ארבעים, וכן הוא בחסידות, קודם כל צריך לדעת מה פוסק השולחן ערוך ולעשות ורק לאחר מכן אפשר להתקדם עוד ועוד, אבל מי שירצה להיות חסיד קדוש לפני שהוא בכלל יודע הלכה, אזי הוא לא יצליח כלל, כמו שמובא במשנה (אבאת ב', ה') ולא עם הארץ חסיד, וידוע מאמר חז"ל בגמרא (קידושין פ"ב.) הטוב שברופאים לגיהנום שהסביר הרב הגאון הרב מאיר מזוז שליט"א שיש רופא שמרפא דלקת ריאות ויש רופא שמרפא לב ויש שמרפא מוח וכו' אבל איך מרפאים מהאדם את העבירות שלו? האם יש לזה איזה רופא? זה אדם שמעליב ומלבין את פני חבירו ברבים אזי הוא עשה אותו לבן וטהור וממילא יבוא אדם ויאמר אם כך כדאי לי לבייש את פלוני לטובתו כדי שהוא יזכה לעולם הבא ויתכפרו לו עוונותיו, זה הרופא הכי טוב שיש שהרי הוא מרפא אותו מהחולי הקשה ביותר וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים מ"א) רפאה נפשי כי חטאתי לך, ועל זה אומרת הגמרא הטוב שברופאים לגיהנום כלומר אפילו שהוא הטוב שברופאים בכל זאת מקומו בגיהנום, וכמה זה מצער ופוגע כשהאדם נעלב, את זה אפילו אומות העולם מבינים.

והבה ונראה מעשה שהיה בזמנינו במדינת ברזיל, קראו לו ג'וני והוא היה נכה על כסא גלגלים והוא אהב לצאת מדי פעם מביתו לראות קצת אנשים אלא שבכל פעם שהוא יצא, היה שם איזה ברנש שהיה מעליב אותו שהוא נכה והוא מוגבל ליד כל העוברים והשבים ולכן האיש מיעט לצאת החוצה, אבל עדיין כאשר הוא יצא האיש הרע היה פוגע בו מאוד, ויהי היום וישבו שם הרבה אנשים והנכה גם הגיע ואותו ברנש החל לפגוע ולזלזל בו, והנכה התקרב אליו עם הכסא גלגלים עצר בסמוך אליו הוציא אקדח טעון מכיסו וירה בו מטר של כדורים והרג אותו במקום, תוך דקות אחדות הגיעו שוטרים ולקחו את הנכה למעצר עד למשפט, קרוביו של הנכה השיגו לו בינתיים עורך דין שייצג אותו במשפט, והנה הגיע יום המשפט, והקטיגור דרש את מלוא העונש שהרי היה פה רצח ומגיע לו מאסר עולם, השופט הראה פנים חמורי סבר ושאל את העורך דין מה יש לך לומר להגנתו?

הוא הרג אותו עם הלשון שלו

העורך דין אמר לפני שאגיד את הדברים להגנתו רציתי לומר שכבוד השופט מאוד חכם ומאוד ניטרלי ויודע לעשות משפטים בצורה הטובה ביותר ואני מודה למי שמינה אותך לשופט. הבנתי, אמר השופט אבל מה זה קשור למשפט, כבוד השופט תיכף יראה שהכל קשור למשפט, ורציתי עוד לומר שקראתי את המשפט שכבוד השופט פסק לג'ון לפני כחודש והפסק דין היה כראוי, וכך המשיך העורך דין לשבח ולפאר את השופט, עד שהשופט דפק עם פטישו בקוצר רוח ואמר די! אני לא מרשה לך יותר לומר שום מילה שלא קשורה לנידון, כבר עשרים דקות אתה אומר דברים שמבזבזים לכולנו את הזמן! אני מבקש סליחה אמר העורך דין אבל אדוני השופט אתה רואה אני עשרים דקות משבח אותך לעיני כולם ואתה לא יכול יותר לשמוע אותי מה היה אם חלילה הייתי מבזה ומשפיל אותך, כמה דקות היית יכול לסבול זאת?

האיש הנאשם סבל שנים רבות מבזיון והשפלה מהאיש ההוא זה הגיע עד קצה היכולת, הוא אמנם לא חתך אותו עם סכין אבל הוא הרג אותו עם הלשון שלו, כמה אנשים הרגו את עצמם בגלל שלא יכלו לשמוע כמה השפלות, והאיש הזה סבל בלי סוף והוא נרצח פעם אחר פעם בחרב הלשון של האיש ההוא, אלו הם דבריי אמר העורך דין, כשכל האנשים שבאולם עומדים בפה פעור כולל השופט שעמד נדהם, הס הושלך בבית המשפט, השופט דפק בפטישו והכריז שהאיש זכאי מכל אשמה והוא משוחרר לביתו כי הוא לא יכל לעמוד בכך, לכן לפני שהאדם רוצה להיות חסיד ולבייש אחרים כדי לנקותם מכל עוונותיהם שילמד שולחן ערוך קודם.

היום הזה אני זוכה לעקידת יצחק פרטית

רבי יוסי הכהן חסיד. הבה ונראה יהודי אמיתי מהו, אבל עדיין לא הגיע לדרגת חסיד, ומעשה שהיה כך היה, בערב ראש השנה תש"ה [1945 למניינם] נלקחו אלף ארבע מאות נערים יהודים לבלוק מבודד וסגור באושוויץ, השמועה התפשטה שלמחרת ביום הראשון של ראש השנה ילקחו הנערים אל הכבשנים, למרבית המשועבדים במחנה היו בנים כלואים באותו בלוק ארור, במשך כל היום התרוצצו המסכנים מבולבלים סביב לבלוק הסגור משוועים לקרן אורה, אולם אנשי הקאפו שמרו על המבואות מכל משמר שהרי איימו עליהם שיכנסו הם במקום ילד שיפקד מקומו. יחידים מאנשי הקאפו נכנעו לתאוות הממון ובעד סכומי עתק הסכימו לשחרר נער מהבלוק ובמקומו חטפו נער אחר מהמחנה.

לפתע הגיע יהודי נסער אל הרב רבי צבי מייזליש [שהוא סיפר את המעשה הנורא הזה] ואמר לו רבי, בני היחידי נמצא בבלוק הנערים, עלה בידי לשחד את השומרים כדי לפדותו אך כיון שהרשעים יכניסו ילד אחר במקומו תוהה אני אם מותר לי לפדותו [מי כעמך ישראל] הרב נחרד לשמע השאלה, איך יפסוק בדיני נפשות לבדו ללא ספרי הלכה ועם טירוף הדעת מרוב התלאות, הרב ביקש להרהר בשאלה, כל רגע גורלי כל שניה קריטית, חלפו רגעים והנה עלה לתרופה, אמור לי, האם הרשעים קודם משחררים את הפדוי או חוטפים ילד אחר שאל הרב בתקווה, השיב היהודי ברורות, ראשית הם מבטיחים את המכסה ורק אז הם משחררים את הפדוי, הרב נבוך בשאלה והודיע שאין בידו לפסוק, או אז פרץ האיש בבכי, וקרא רבי הושיעני השיבני דבר איך אַרְפֶּה מהצלת בני? אך הרב השיבו ביללה הרף ממני בשאלה זאת אנא חוס עלי ושניהם געו בבכיה.

לפתע השתתק האב ונהרה התפשטה על פניו הוא נשא עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם מילאתי את חובתי, דרשתי את דבר ההלכה אך רבתה המבוכה, מבחינתי מבוכת הרב היא דעת תורה בשבילי וכאילו נפסק לי שאסור לי לפדות את בני מחמדי ממוות אכזר וכך אעשה! אין בכוונתי לעשות דבר כדי לפדותו, הבן חלילה ישרף כי כן מצווה עלינו תורתנו הקדושה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך [הרבנים] ימין ושמאל, אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם גם בדיני נפשות וגם בבן יחיד ואהוב ויהי רצון שיעלה קורבני לרצון לפניך, כל אותו היום היה האב אחוז התרגשות, החיוך, כן החיוך לא נמחה מפניו והוא סיפר לכולם, היום כשכל עם ישראל תוקע בשופר כנגד שופרו של האיל של יצחק אבינו, היום כשכל עם ישראל קורא את עוקד והנעקד והמזבח, היום הגדול הזה אני זוכה לעקידת יצחק פרטית, בני יעלה בסערה השמימה אפילו שיש בידי לפדותו, ולמה? בגלל ספק בהלכה.

זה לא דמיון זו מציאות שהיתה לא לפני אלפיים שנה לפני פחות ממאה שנה, שיהודי אוהב את בנו יחידו מחמדו יותר מהכל, אבל הוא יודע שאם כתוב בהלכה כך וכך לא זזים מההלכה ואפילו זה רק ספק, קל וחומר איך אנו צריכים להחמיר בהלכות שבת וגם כשיש ספק, צריך לדעת שהאמת שזה עדיין לא חסיד כי חסיד פירושו שמותר לעשות את זה לפי ההלכה לגמרי והוא בכל זאת מחמיר וזה היה רבי יוסי הכהן.

הדלת נפתחת סוף סוף והרמטכ"ל יוצא

רבי יוסי הכהן חסיד. ידוע המעשה עם רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל המכונה הסטייפלער שהיה חייל ברוסיה בעל כרחו ועקב העקשנות שלו לא לחלל את השבת לאחר שהקוזקים היכו אותו עם הנשק שלהם בכל גופו לבדוק אם הוא יוותר על השבת אבל הוא לא ויתר, ומאז נתנו לו לשמור בשבת ולא לעשות מלאכות והנה ליל שבת הגיע והרב התקדם לכיוון עמדת השמירה, והשומר הגוי שראה שהרב מגיע תיכף אזי הוא הוריד מעל גופו את מעיל הפרווה שהיה עבה מאוד ותלה אותו על ענף עץ שהיה שם והלך לו, הסטייפלר הגיע והוא הבין שלעבור את הלילה הארוך הזה ללא מעיל הפרווה זה סכנת נפשות ולהוריד את המעיל מהעץ זה אסור מדרבנן, הרב אמר לעצמו שחמש דקות הוא יכול לחכות וזה לא סכנה והוא חיכה חמש דקות, ואחר חמש דקות הרב אמר לעצמו אפשר עוד חמש דקות, וכך עברו להם שש שעות והרב לא הוריד את המעיל מהעץ כדי לא לעבור איסור דרבנן.

והנה יהודי מצפת סיפר שהוא היה שומר על רמטכלי"ם, ובלית ברירה הוא היה צריך להסיע אותם בשבת והכל הוא עשה על פי שאלת רב, והנה ליל שבת אחת חורפית הוא הסיע את הרמטכ"ל למקום מסויים באחת עשרה בלילה והוא ליוה אותו עד פתח הדלת עד שהוא נכנס לבית, וחזר השומר על מנת להיות במקום שהוא יכול לצפות על הפתח, אלא שהוא נזכר ששבת היום, ולכן יש לו בעיה להיכנס לרכב רק לצורך שיהיה שמור מן הגשמים החזקים שפתאום החלו לרדת בעוצמה רבה, והוא ראה איזה גן משחקים ליד המקום ונכנס מתחת נדנדה שלא ממש כיסתה עליו גם מהקור הנורא וגם מהגשם, ובמחשבה ראשונה הוא אמר להישאר כאן עד שהרמטכ"ל יצא החוצה שזה עלול להיות שעתיים ויותר, אין סיכוי שאני לא אקבל דלקת ריאות ואולי גם אני עלול להתעלף, אבל במחשבה שניה הוא נזכר במעשה עם הסטייפלר והחליט שלפחות חמש דקות הוא יכול להישאר ולא יקרה לו כלום, וכעבור חמש דקות הוא החליט עוד חמש דקות, וכך הוא נשאר עד השעה שתיים וחצי בלילה, שסוף סוף הוא ראה מרחוק איך הדלת נפתחת והרמטכ"ל יוצא, והוא קם מהמחסה ובא לקראתו ונכנסו לרכב וחזרו לבית הרמטכ"ל, ובאותה שבת הוא מספר, הרמטכ"ל לא יצא מביתו כלל עד צאת השבת שזה היה דבר לא מצוי כלל, ללמדינו כוחו של רצון, ושגם בדורינו יש מעין סטייפלער וללמדינו מה כוחם של סיפורי צדיקים.

קיבלתי עלי לא לישון שינה עמוקה

רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. שלמה המלך החכם באדם אומר (משלי כ"ח, י"ד) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. כלומר אשריו אותו אדם שמפחד להכשל בחטא, וכמו למשל אם ראובן יודע שכאשר הוא נפגש עם אדם מסויים אזי הוא יכשל בלשון הרע ורכילות ושאר דברים רעים אזי מראש הוא נמנע מלהפגש אתו, וכן הוא יודע אם הוא הולך לאירוע מסויים הוא יכשל מאוד בשמירת העיניים ולכן הוא נמנע ולא הולך, וכן בשאר דברים ועד היכן מגיע היראת חטא של גדולי ישראל נראה מהמעשה הבא.

מעשה שראש ישיבת פוניבז' הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל יום אחד היה עייף מאוד וביקש ללכת לנוח באחד החדרים בישיבה, והנה אחד התלמידים נכנס לחדר בשקט כדי לראות שהרב ישן ושום דבר לא מפריע לו, והוא רואה שהכרית לא נמצאת מתחת לראש אלא מתחת לצוואר והראש נוטה בצורה לא נוחה, אזי התלמיד הטוב רצה שיהיה לרב נוח, לכן הוא התקרב למיטה על מנת לסדר את הכרית אלא שהרב היה ער יותר מאשר ישן אמר לתלמיד, זה בסדר אל תיגע! אבל מחילה אמר התלמיד, הכרית צריכה להיות מתחת לראש והרב ינוח, תודה רבה אמר הרב אבל פעם כשהייתי צעיר בגיל חמש עשרה שנה אמא שלי העירה אותי בבוקר לתפילה ואמרתי לה שעוד מעט אני אקום, ולבסוף התעוררתי כשעבר זמן קריאת שמע לפי שיטת המגן אברהם שזו השיטה המחמירה וקראתי את שמע לפי הגר"א שזו השיטה המקילה ומאז קיבלתי עלי לא לישון שינה עמוקה, ולכן עד היום שאני בגיל תשעים שנה אני ישן בכוונה עם הכרית בצורה כזו כדי לא לישון חזק ואוכל להתעורר מהר, התלמיד שמע את הדברים והבין קצת עד היכן יראת החטא של רבו הגדול.

האמא שמחה לשמוע מדוע הבן שלה נפצע

ירא חטא. מעשה שהיה ברב הגאון הרב מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל שבהיותו לומד בישיבה בחו"ל והיה מתמיד עצום וירא ה' מרבים. והנה יום אחד אמא שלו מקבלת טלפון שתבוא לבקר את הבן שלה כי הוא פצוע ושוכב במיטה, האמא קצת נבהלה, פצוע? מי יודע מה קרה? אבל היא לא שאלה שאלות אלא מיהרה לישיבה ואכן היא רואה את בנה פצוע כשתחבושות עוטפות חלק מגופו, מה קרה שאלה האמא, מהיכן נפלת שכך קרה לך? לא נפלתי אמא, אלא נסעתי ברכבת לישיבה ובאה איזו גויה וישבה לידי, אזי קמתי ועברתי לקרון אחר ושוב פעם היא באה לשבת לידי וכך כמה פעמים, עד שראיתי שהרכבת קצת מאיטה ופתחתי את החלון וקפצתי מהרכבת ולכן נפצעתי אבל ברוך ה' לאט לאט אני מתרפא, האמא שמעה ושמחה לשמוע מדוע הבן שלה נפצע ונתקיים בה עין במר בוכה ולב שמח.

ומעשה נוסף שהיה עם הרב לפקוביץ שבהיותו בבני ברק היה מבקר פעם בשבוע את אמא שלו אלא שבסוף ימיו הקפיד לבקר את אמו כל יום, האמא שאלה את בנה מה קרה שהוא מבקר אותה יום יום, ואילו פעם היה מבקר רק פעם בשבוע? אמר לה הרב לפקוביץ שבעבר הוא ביקר רק פעם בשבוע כי הוא פחד להיכשל בפגם העיניים בלכתו ברחוב, אלא שבתקופה האחרונה הראייה שלו נחלשה מאוד והוא לא רואה טוב וממילא אין סיכוי שהוא יכשל בעיניים, ולכן עכשיו צריך לקיים מצות כיבוד הורים.

איזה רחוב היה לפני מאתיים שנה

ירא חטא. הגאון מוילנא היה ירא חטא וכאשר הוא הגיע לגיל בר מצוה שכל הש"ס כבר בראשו וכן הרמב"ם וכן ארבעה טורים ושולחן ערוך, הוא התלבט איזו קבלה הוא יקבל על עצמו שהרי היום הוא קיבל מתנה נפלאה שזה יצר הטוב, ולכבוד זה הוא צריך לקבל עליו משהו, ומה הגר"א קיבל עליו? לא להרים עיניו מעל ארבע אמות שזה קצת פחות משתי מטר למשך כל ימי חייו, והוא כמובן קיים את זה ואיזה רחוב היה לפני כמאתיים שנה ואיך הרחוב נראה היום, ואם לא קיבלנו את זה בגיל בר מצוה עדיין לא מאוחר, וכאשר הגר"א היה צריך לצאת מביתו שזה היה קורה לעיתים נדירות אזי חוץ מזה שהוא לא הרים את עיניו מעל ארבע אמות, הוא היה חוזר על פרק ראשון של המסילת ישרים כמה פעמים שהוא מראה בפרק הזה כמה העולם הזה הבל וכמה העולם הבא הוא העיקר.

והנה עבר מראה שאסור ליראות

ירא חטא. אומר הרב אהרן ראטה זצ"ל שכאשר האדם עובר במקום מסויים ויש לו נסיון של מראות אסורות והוא מתגבר ומוריד את עיניו אזי זו שעת רצון גדולה בשמים וזו סגולה שמה שהוא יבקש באותו רגע אזי הוא יקבל, והנה שמע את זה יהודי מאיזור הצפון והוא שמר את זה בליבו והנה יום אחד הוא עבר ברחוב ומיד הוריד את עיניו כלפי מטה אך לבו ופיו היו כלפי השמים ומה היתה בקשתו? היו לו כמה רוסים ששכרו ממנו בית ולא רק שהפסיקו לשלם, אלא גם לצאת מהבית הם לא מוכנים והוא לא ידע מה לעשות, ולכן באותו רגע שעיניו היו למטה ולבו לאבא שבשמים הוא ביקש שהם יצאו מן הבית, ולא עברו כמה שעות והוא קיבל טלפון מאחד מהם שאמר לו שהם יצאו והמפתח נמצא בארון חשמל.

ומעשה נוסף באברך מאיזור הדרום שהיה צריך להגיע דחוף לאיזו אזכרה גדולה מחוץ לעיר על מנת לדרוש ואפילו טלפון שלהם לא היה לו והוא גם לא ידע היכן האזכרה מתקיימת באותה עיר, ואף על פי כן הוא לא התייאש ועצר טרמפים מחוץ לעיר, והנה עבר מראה שאסור לראות והוא מיד הוריד את עיניו, אך בלבו הוא ביקש עזרה לזכות להגיע, ובפרט שעוד מעט תגיע השקיעה, והנה הוא מרים את עיניו והוא רואה רכב עוצר לידו ושואל אותו להיכן הוא צריך, אמר לו האברך, שהיה קצת בהלם שהוא צריך להגיע לעיר פלונית לאזכרה של משפחה פלונית אם הוא מכיר בודאי שאני מכיר ואני אקח אותך עד המקום.

פשוט נרדמתי ונפלט לי כדור

ירא חטא. רבי יעקב ישראל קנייבסקי המכונה הסטייפלער [אביו של רבי חיים קנייבסקי שליט"א] היה בצבא הרוסי והנה יום אחד היה צריך לשמור בבית החולים ואם הוא רואה איזו תנועה חשודה אזי הוא צריך לתת ירייה באויר ואז כל הצוות בבית החולים נכנס לחדרים מוגנים עד שיעבור זעם, והרב שהיה עמל בתורה בימים ובלילות גם בהיותו חייל בצבא הרוסי, הוא היה עייף, ובאמצע השמירה נרדם אלא שהאצבע היתה על ההדק ונפלט כדור לאויר ומיד כל בית החולים נכנס לכוננות, וכאשר פנו אל הרב לשאול אותו לאחר מכן איזו תנועה חשודה הוא ראה? הרב יכול היה לומר שהיתה איזו תנועה חשודה, אבל הרב היה ירא חטא וירא מאוד להוציא דבר שקר מפיו שהרי התורה אמרה מדבר שקר תרחק, ולכן הרב אמר את האמת, לא היתה תנועה חשודה כלל, פשוט נרדמתי ונפלט לי כדור, הרב הועמד לדין ונגזר דינו למוות, ובינתיים הניחו אותו בבית הסוהר עם הנידונים למוות ואחר שלושה ימים, היה יום הולדת לקיסר וכל האסירים הבטחוניים השתחררו ובתוכם הסטייפלער כי מיראת חטא לעולם לא מפסידים.

לנשק את האדמה שמרן דרך עליה

ירא חטא. כאשר יש לאדם יראת חטא הוא יכול לקרב יהודים לאביהם שבשמים רק כאשר הם מסתכלים עליו, שעל זה רמזו את מה שאנו אומרים בסליחות ופחד יצחק שרק מסתכלים על יצחק מפחדים מה' יתברך, וכפי המעשה הידוע בנהג מונית שהזדמן לו להגיע לשיעור של מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל והוא כל כך התלהב והתרגש עד שהוא החליט שהוא חייב לנשק לרב את היד כשהרב יסיים את השיעור, אלא שהוא הבין שזו משימה לא פשוטה כיון שכולם נקבצו לנשק את שולי גלימתו ואת האדמה שהוא דרך עליה ובנוסף גם היו שומרים מסביבו, אבל הוא לא ויתר ונתקיים בו יגעת ומצאת תאמין, והנה הוא אוחז בידו הקדושה של הרב והרב הביט בו במעין חצי מבט והנהג מונית כשנישק את ידו של הרב הרגיש צמרמורת בכל גופו והחליט באותו רגע שמהיום הוא שומר שבת ומניח תפילין וחוזר בתשובה, ואת זה סיפר גיסי שהוא רב גדול בירושלים שאותו נהג מונית החל להופיע אצלו בשיעורים ללמדינו מה כוחו של ירא חטא.

הוא ראה את אביו שהתעלף

ירא חטא. רבי יהושע לייב דיסקין הנקרא המהרי"ל דיסקין והמכונה השרף מבריסק בהיותו ילד קטן, היה לומד עם אביו רבי בנימין תורה וכבר אז ראו בו הכל שעתידו לגדולות, אלא כאשר אביו היה נשאל לגבי איזה מאכל מסויים והוא היה פוסק שזה מותר באכילה אז הוא בעצמו לא היה אוכל מזה אבל לבניו הקטנים הוא הרשה לאכול את זה, והמהרי"ל דיסקין לא הבין שהרי אם זה מותר מדוע אביו לא אוכל ואם זה חלילה אסור איך הוא מתיר לבניו הקטנים לאכול? והנה יום אחד פרצה דליקה בעיר ונשרף גם הבית כנסת והאש הגיעה עד היכל הקודש ונשרפו רחמנא ליצלן כמה ספרי תורה, והגבאים באו לרב בנימין רב הקהילה עם הגוילים השרופים כדי לשאול אותו מה עושים? המהרי"ל ראה זאת והזדעזע, והם נכנסו לאביו לשאול אותו, ולא עברו כמה שניות והם יצאו בבהלה, הבן לא הבין מה קרה ונכנס לחדר של אביו והנה הוא רואה שאביו התעלף כאשר הוא ראה ספרי תורה שרופים, ומאז הוא הבין עד היכן יראת החטא של אביו.

הכלה רואה עוד כלה מה עושים?

ירא חטא. רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל מקשה שלכאורה זו לא מעלה גדולה שהרי המשנה אומרת (אבות ב', ה') אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, כלומר שאפילו עם הארץ יכול להגיע לידי יראת חטא ולא לחסידות, וכי זה שבחו של רבי שמעון בן נתנאל שהוא ירא חטא? ומתרץ הרב שיש שני סוגים של יראת חטא, אחד של רוב בני האדם שיראים מלחטוא יש להם איזה שהוא פחד מן החטא, אבל היראת חטא של רבי שמעון בן נתנאל זו יראת חטא מאוד גדולה כמו שאדם מפחד מחיה טורפת וכיוצא בזה שזה פחד גדול והוא היה מחמיר על עצמו דברים שמותרים כדי שחס ושלום לא יבוא לידי חטא.

ומעשה שהיה באחד האולמות אירועים באיזור המרכז שהיה איזה זוג חרדים שעמדו להתחתן שהזמינו את האולם לתאריך מסויים, והנה הגיע היום המיועד והם הגיעו עם כל האורחים לאולם אלא שלפתע קרה דבר שלא יאמן, הכלה רואה שהגיעה עוד כלה, וגם החתן רואה עוד חתן וכן הגיעו הרבה אורחים לא מוכרים, ומה שהתברר שהמזכירה טעתה ורשמה שתי חתונות לאותו היום, כל אחד מבין שזו תקלה חמורה והשאלה מי מוותר? עמד החתן הראשון ושאל את רבו שהיה נוכח באולם ואמר לו רבו שכדאי לו לוותר כיון שמויתור לעולם לא מפסידים, אלא שרק ידבר עם הכלה ולהתייעץ עם בעל האולם שהבין את הטעות המרה ולשאול מה עושים, הכלה הצדקת אמרה שכל מה שהחתן מחליט זה מקובל עליה, ובעל האולם בינתיים ניסה למצוא אולם אירועים שפנוי באיזור אך לא מצא, ואמר להם שיש קומת גג ונשתדל להביא להם תאורה ושולחנות וכיסאות ומה שאפשר, וכל האורחים עלו למעלה עם החתן והכלה, וברוך ה' גם אוכל לא היה חסר למרות שזה לא היה בכמות שהיה באולם למטה.

והנה הגיע אחד הדודים של החתן שהיה עשיר וכיון שהוא הגיע באיחור הוא לא ידע את כל אשר נעשה וחשב שהחתונה מתקיימת באולם הגדול למטה אלא שהוא רואה חתן אחר וגם את הקהל הוא לא מכיר, הוא שאל מישהו היכן החתונה של פלוני אמר לו אותו אחד שהחתונה למעלה, הדוד עלה במדירגות וחשב שכנראה יש כאן עוד אולם בקומה למעלה אלא שהוא ראה שזה סתם עליית גג ללא תאורה טובה והשולחנות מאולתרים עם כסאות פלסטיק, הוא ניגש לחתן ושאל מה קרה מדוע אתה עושה את החתונה במקום כזה? והחתן סיפר לו שזה בגלל טעות, הדוד שמע ואמר לו חכה רגע אני יורד למטה לבעל האולם לצעוק עליו ובתוך כדי דיבור הוא ירד וצעק על בעל האולם ואמר לו שהוא יתבע אותו במיליונים והוא אחראי שעוד יסגרו לו את האולם, ובעל האולם לא ידע מה לענות ונכנס למטבח ונעל עליו, והדוד עלה בחזרה לגג, וניגש לחתן ואמר לו אל תדאג צעקתי על בעל האולם כמו שצריך והוא עוד יפצה אותך, אבל מה שאני עכשיו צריך דחוף זה ברכה ואתה חתן ללא עבירות ויש מכרז לפרוייקט בהרצליה של כמה בנינים ואני גם רוצה להגיש הצעה במכרז למרות שהסיכוי שלי קלוש, אבל הרב שקידש את החתן והכלה אמר לחתן אל תברך אותו אם הוא בייש את בעל האולם ברבים הוא לא ראוי לברכה אלא אם כן הוא ילך לבקש מחילה.

החתן שמע לרב ואמר לדוד העשיר במחילה, אני לא מברך אותך, לך תבקש מחילה מבעל האולם, ואכן הדוד ירד במדרגות וחיפש את בעל האולם אבל איך שבעל האולם ראה אותו, מיד ברח למטבח, אלא שהדוד אמר לו מחילה אני רק רוצה לבקש ממך סליחה, טעיתי, כולנו בני אדם וכל אחד יכול לטעות, ובעל האולם נרגע ואמר לו שהוא מוחל לו בלב שלם, והדוד עלה לקבל את הברכה מהחתן, והחתן אכן בירך אותו ברכה מעומק הלב והדוד ענה אמן, והוא זכה במכרז ובנה את כל הבניינים ברווח גדול אבל את החתן והכלה הוא לא שכח ונתן להם במתנה פנטהאוז מפואר באחד הבניינים על הברכה וכמובן שזה בגלל שהוא ויתר, שהמילה ויתר זה אותיות יותר.

ירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות

רבי אלעזר בן ערך כמעיין המתגבר. מובא בגמרא (חגיגה י"ד:) תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא כך שיניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, אמר לו רבי אלעזר לרבי יוחנן תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלימדתני, אמר לו אמור, מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, אמר לו רבי מפני מה ירדת מעל החמור, אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלווין אותנו ואני ארכב על החמור? מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן ואמרו שירה, ומה שירה אמרו? הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה, נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה, עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלוקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה כרבי אלעזר בן ערך, יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש אתה נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך.

שבשיפלנו זכר לנו

כמעיין המתגבר. מעשה שהיה במשפחה מאיזור הצפון שהיה להם בן יחיד שחוץ מצרות ובושות לא הביא שום תועלת למשפחה, וגם הבנות לא הלכו בדרך התורה והאמא התייעצה עם אחד הרבנים מה עושים? אמר לה תכסי את הראש שלך ואולי יתקיים בך שבשפלנו זכר לנו כלומר למרות שאת מרגישה מושפלת כשאת מכסה את ראשך תדעי לך בזכות זה הבן הזכר שלך יחזור בתשובה, והנה כעבור כמה ימים היה יהודי מהשכונה שלו שרצה לנסוע להתפלל אצל הרשב"י, והבן של אותה אשה ביקש ממנו להצטרף אליו וכמובן שהוא הסכים וזה היה בשעת לילה מאוחרת, והם הגיעו לרשב"י ולא היה שם איש, והיהודי בעל הרכב התפלל מעט ואילו השני השתטח על הציון וכל פניו מלאות בדמעות וכך הוא התפלל ממעמקי לבו שמדי פעם יוצאים גניחות מלבו הטהור, כך במשך שעה ויותר, והם חזרו הביתה ולמחרת הבחור לקח מזוודה והלך לישיבה של חוזרים בתשובה וכך המשיך שנים, וכל אחיותיו חזרו בתשובה בעקבותיו וכן הוריו התחזקו מאוד מאוד והוא זכה להקים דור ישרים מבורך, וזה כמעיין המתגבר שאחד חוזר בתשובה ואחר כך כל המשפחה חוזרת וזה סיפור אחד מאלפי אלפים שאחד התחזק ואחר כך המעיין של התשובה מתגבר ומתגבר.

הוא פתח את המעטפה והיו שם מאתים שקלים

רבי אלעזר בן ערך כמעיין המתגבר. מובא זוהר הקדוש (זוהר חדש פר' ויצא) שרבי אלעזר בן ערך בכה הרבה, שאלו אותו מדוע ולמה הרב בוכה מה קרה? אמר להם רבי אלעזר בן ערך שהוא בוכה מכיון שבעוד אלף וחמש מאות שנה בערך, הגויים ישבו בהר הבית ויקברו את המתים שלהם שם ולפני שקוברים אותם הם מניחים אותם על אבן השתיה ואיך לא אבכה? ואם הוא בכה לפני כאלפיים שנה שזה הרבה זמן לפני שזה קרה מה נענה אנחנו שהיום זה קורה וכן אנו רואים אצל יוסף הצדיק ובנימין שהם נפגשו ובכו. וחז"ל (מגילה ט"ז) אומרים שיוסף בכה על שני בתי המקדש שנבנו בחלקו של בנימין, ועתידים ליחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף שעתיד ליגנז.

ומכל זה נלמד כמה יש להצטער על חורבן הבית וכמו שכתב בשולחן ערוך (או'ח סימן א') ירא שמים צריך להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש ויש לדעת עוד הלכה חשובה שאדם שלא ראה את הכותל המערבי במשך שלושים יום אזי צריך לעשות קריעה לבגד ולומר אם אשכחך ירושלים וכו', ולמרות שיש כאלה שאומרים שאפשר להשאיל חולצה אחד לשני גם בלי להוריד אותה ראיתי בספר מעיין אומר שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא היתה דעתו נוחה בזה. ומעשה שהיה ביהודי מצפת שכל פעם שהיה נוסע לכותל לאחר שעברו שלושים יום היה קונה חולצה לבנה בעשרים או שלושים שקל כדי לקורעה ולחזור אחר כך ללבוש את חולצתו הרגילה והנה פעם אחת הוא לא מצא חולצה לבנה פחות ממאה שקלים והוא קנה אותה וקרע אותה למרות המחיר היקר וישב בכותל וקרא תהילים והנה עובר יהודי במהירות הניח לו מעטפה ואמר לו זה מעשרות ונעלם, והוא פתח את המעטפה והיו שם אלף שקלים.

שתי המילים האלו היו טהרת המשפחה

כמעיין המתגבר. המשנה רוצה לרמוז לנו שלפעמים רק בזכות שהאשה החליטה לטבול במעיין כלומר במקוה אזי הכל מתגבר והכל מצליח בתורה ובבנים, ומעשה שהיה ביהודי ירא שמים בשם משה ששכב בבית החולים ולצידו יהודי בשם איציק מאחד הקיבוצים של השומר הצעיר, והם שוחחו על הא ועל דא, והנה לפתע הגיעו אורחים לבקר את איציק אלא שהאורחים היו נראים שבאו מבני ברק כי אם זה גברים כולם היו עם כיפה וציצית והנשים היו לבושות בצניעות ועם כתר [כיסוי ראש] על הראש, משה הביט מן הצד והסתכל, ואחרי שהאורחים נפרדו והלכו להם, העיז משה לשאול את איציק, האם עבדת פעם במוסד של דתיים או משהו כזה שבאו לבקר אותך אנשים כל כך צדיקים? לא, ענה איציק אלה הבנים והבנות והחתנים והכלות שלי, אמנם הם לא גדלו בבני ברק ולא במאה שערים אבל כשהם גדלו קצת הם חזרו בתשובה אחד אחרי השני, אני לא יודע איך זה קרה, אין דבר כזה אמר משה אני בטוח שיש לך או לאשתך איזו מצוה שגרמה לכם לראות בנים ובנות עבדים של בורא עולם, תנסה רגע לחשוב ולהזכר, איציק ניסה לעצום עיניו ולהזכר ואחר זמן קצר אמר למשה אני חושב שאני יודע בזכות מה זכינו, זה בזכות אשתי ולא כל כך בזכותי.

אני הכרתי את אשתי עוד בהיותנו צעירים והנה יום אחד הצעתי לה נישואין, הייתי בטוח שהיא תגיד לי כן בלי שום בעיות, אבל היא אמרה לי תמתין חודש ימים ואני יחזיר לך תשובה, וכעבור חודש היא חזרה ואמרה לי אני מוכנה להתחתן איתך רק שתדע שיש לי תנאי שבגללו התעכבתי חודש, מה התנאי שאלתי? ואז היא סיפרה לי שהיא נסעה עם אמא שלה בזמן השואה ברכבת לתאי הגזים, אמא החזיקה אותי חזק הייתי ילדה קטנה בת חמש, ואמא אמרה לי רבקה, אני מתכוונת כשהרכבת תָּאֵט עוד מעט, לזרוק אותך מהחלון ואת תברחי ותעלי לארץ ישראל, אבל אני רוצה להגיד לך עכשיו שתי מילים וכל הזמן תחזרי עליהם וכאשר מישהו ירצה להתחתן איתך אזי תבדקי מה המילים האלה אומרות ותקיימי את זה, ואני מבטיחה לך שאני לא יפסיק להתפלל עלייך מהשמים שיהיה לך חיים טובים ומאושרים.

ושתי המילים האלה היו טהרת המשפחה, והאמא צעקה שמע ישראל ונישקה את רבקה שלה וזרקה אותה מהחלון והיא הצליחה לברוח ולעלות לארץ, והיא קיימה את הצוואה האחרונה של אמא שלה וכשהיא אמרה לי בעוד חודש, היא הלכה ללמוד את ההלכות של טהרת המשפחה שזה המקווה, והיא אמרה לי, את זה אני שומרת בכל מחיר, אני לא מוותרת למרות שאני לא כל כך דתיה, ואני הסכמתי למרות שאני בכלל לא דתי אבל זה היה רצונה וגם חשבתי שאחרי חודש או חודשיים היא תתחרט, אבל היא לא התחרטה ושמרה על זה חזק מאוד וכל בני חזרו בתשובה.

מחר בבוקר אני נוסע לאמריקה

כמעיין המתגבר. הגמרא (שבת ס"ט:) דרשה על הפסוק יקרה היא מפנינים שאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, כלומר אם לקחו את שניהם בשבי והשודדים דורשים עבור כל אחד מהם חמישים אלף דולר והציבור תרם והגיעו רק לחמישים אלף דולר, וממילא רק אחד מהם אפשר לשחרר אזי את מי משחררים? אומר שלמה המלך ע"ה שצריך לשחרר את הממזר כיון שהוא תלמיד חכם ולא את הכהן גדול כיון שהוא עם הארץ, וכן אם אנו נראה למשל את הכהן גדול ביום הכיפורים עומד להיכנס לבית קודשי הקדשים ואומר לך אם אתה רוצה איזו ברכה לפרנסה ובריאות ובנים צדיקים ועוד ועוד, מי לא היה רוצה ברכה? כולנו היינו רצים אליו, ואומר לנו שלמה המלך שתלמיד חכם אחרי שמסר שיעור תורה הברכה שלו שוה יותר ויותר, כמה צריך לרוץ אליו ולבקש ברכה ואפילו אם הוא ממזר ללמד אותנו כמה צריך יותר להעריך את התורה ולומדי התורה.

אלא ששואלים מדוע שלמה המלך אמר יקרה היא מפנינים ולא אמר יקרה היא מזהב? הרי גם זהב זה חשוב מאוד? ומתרצים שזהב למשל אם עולה גרם מאתיים שקל אזי עשר גרם זה אלפיים שקל וכן הלאה, אבל בפנינים וביהלומים זה לא כך אלא ככל שהמשקל עולה אזי השווי של זה עולה בעשרת מונים, וכמו מספרים שאם יש מספר 2 ונוסיף לו עוד מספר 2 זה כבר 22, וזה המשנה שלנו אומרת כמעיין המתגבר שהתורה היא פנינים שאם אחד לומר שעה והשני שעה וחצי ההבדל ביניהם שמים וארץ.

ומעשה שהיה עם בחור שלמד בישיבה באיזור רוסיה והמצב היה קשה מאוד עד שאפילו מזרון לישון לא היה לו והרצפה היתה קרה מאוד ואין לדבר על אוכל שכמעט ולא היה, והנה יום אחד הבחור קיבל מכתב מהדוד מאמריקה והוא כותב לו שהוא כבר זקן מאוד ואין לו ילדים ויש לו מפעל עם המון מכונות יקרות ופועלים, והוא רוצה להוריש לו את הכל אלא שהוא חייב לבוא כמה שיותר מהר למפעל ולהיות לפחות שנה בעבודה כדי להבין איך להפעיל את המפעל, הבחור שקראו לו אליעזר שמח מאוד על המכתב והבין שהוא הולך להתעשר ברגע והלך להודיע לראש הישיבה שהוא מחר בבוקר הולך לרכבת לנסוע לאמריקה, ראש הישיבה ניסה לדבר אתו שזה נסיון קשה וכדאי לנצח את היצר הרע, אבל הבחור החליט בכל זאת לנסוע.

בגן של החיים

והנה הגיע הבוקר, ואליעזר יצא לדרך והנה הוא רואה אשה מבוגרת סוחבת מזרון, שאל אותה אליעזר, גברת האם את צריכה עזרה? אני ישמח אם תעזור לי בחור, אני רוצה לתרום את המזרון הזה לישיבה, פשוט בעלי נפטר לפני שבעה ימים והוא כבר נח לו בעולם האמת והמזרון מיותר, ולכן אם תוכל לקחת את זה לישיבה, בודאי ענה הבחור ולקח את המזרון והכניס אותו לישיבה ויצא שוב לדרכו, אלא שאליעזר הבחור הוא אדם שחי עם התבוננות והוא חשב לרגע ואמר לעצמו אתה לא רואה את ההשגחה הפרטית, הרי כל מה שהיה חסר לך זה מזרון והנה המזרון הגיע, מה התירוץ שלך עכשיו לעזוב את עולם התורה ולצאת, האם הכסף מעוור לך את העיניים? והרי נאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ויקרה היא [התורה הקדושה] מפנינים, וכמו שאמר המלאך שראה את הגר שברחה משרה אימנו ואמר לה אי מזה באת ואנה תלכי, כלומר תסתכלי באיזה מקום את נמצאת שזה הבית החשוב והיקר והקדוש ביותר עלי אדמות הבית של אברהם אבינו ושרה אמנו, איך חשבת לצאת משם, ולאן תלכי איזה מקום יותר טוב מזה בעולם? וכך אליעזר מחליט שהוא נשאר בגן של החיים ויאכל מעץ החיים שזו התורה הקדושה שנאמר עליה ואכל וחי לעולם, והוא התקשר לדוד שלו ואמר לו שהוא נשאר בישיבה, והבחור הזה גדל ונתפרסם מאוד וזה בעצם הרב אליעזר מנחם מן שך.

אני רוצה לעשות מהאפר הזה קמיע

הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם וכו'. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שרבן יוחנן בן זכאי בא ללמדינו עד היכן כוחו ועוצמתו והשגתו של בעל תשובה, שהרי רבי אליעזר עזב עושר גדול של אביו הורקנוס ובכה מאוד כיון שנפשו חשקה בתורה ולמרות שהוא לא ידע אפילו להתפלל ולא לקרוא קריאת שמע, והוא הלך ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי וכמעט עשרים יום שהוא "אכל" אדמה באכסניה שהוא התארח, עד שהרב הבין את זה ואז הזמינו לאכול עמו יום יום על שולחנו וקירבו מאוד עד שנעשה גדול הדור, ומובא עליו (סנהדרין סט.) בגמרא שלפני שרבי אליעזר נפטר, אמר ששני ידיו זה כמו שני ספרי תורה ואולי את זה רמז רבן יוחנן בן זכאי שרבי אליעזר בן הורקנוס שויתר על כל מנעמי העולם הזה וישב ולמד תורה עד שהקירות של בית המדרש העידו עליו (בבא מציעא נ"ט) כמה הוא לא זז מהתורה, נכנס ראשון לבית המדרש ולא ישן שם לא שינת קבע ולא עראי, וכמאמר הגמרא (ברכות ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, ולעומתו אבא שאול אומר משמו של רבן יוחנן בן זכאי שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם. זה בעצם כמו הדעה השניה בגמרא (שם) זו דעתו של רבי יוחנן רבו של ריש לקיש שסובר שצדיקים גדולים מבעלי תשובה, ואפשר לומר שרבן יוחנן בן זכאי הסתפק בדבר ולכן פעם אמר כך ופעם אמר כך.

ומעשה בזמנינו בתלמיד חכם שהיה נוסע מידי פעם עם נהג מונית שניסה להתחזק בתורה ובמצוות למרות היותו בחור צעיר מלא יצר הרע וחברים רעים, וזו בעצם הסיבה שהרב היה נוסע איתו כדי לעודדו ולחזקו ביראת שמים, והנה יום אחד הרב הזמין אותו כדי לנסוע עמו נסיעה חוץ לעיר, והנהג הגיע והרב עלה ושאל את הנהג כמה זה יעלה אמר לו הנהג שישים שקלים בשבילך, מה פתאום שישים זה זול אני משלם שבעים לפחות, איך שהנהג שמע שבעים התרגש ואמר אני לא מאמין איזו השגחה פרטית! מה קרה שאל הרב, בסך הכל הוספתי עשרה שקלים, זה משהו אישי כבוד הרב, אז תספר לי ביקש הרב, אל תדאג אני לא אנשך אותך, לא נעים לי אמר הנהג, אני קצת מתבייש בזה, בכל זאת תספר לי רק אני ואתה פה, בסדר אמר הנהג.

אתמול בלילה החברים שלי היו בנמל יפו עסוקים בעבירות חמורות ביותר וצילצלו אלי שגם אני אבוא ואהנה קצת מהחיים והיצר הרע שלי קישקש בתוכי חזק, ואני ידעתי שאני אהנה רק היום ויבכה הרבה זמן, אלא שהטלפון לא הפסיק לצלצל, למזלי לא היה לי כמעט דלק ברכב והיה לי שבעים שקל אחרונים ולקחתי את החמישים שקל ושרפתי אותם עם המצית ואת העשרים שקלים זרקתי מהחלון, וכך ידעתי שעכשיו גם אם ארצה אין לי כסף ואין לי דלק, והיום לויתי כסף מחבר עד הערב כדי למלא דלק וחשבתי בלבי האם הקדוש ברוך הוא יחזיר לי את השבעים שקלים? והנה אתה אומר לי שהנסיעה שבעים שקלים האם זה לא השגחה פרטית! הרב הנדהם שראה איזה גיבור חיל נמצא לפניו אמר לו אזי יש לי עכשיו תעריף שונה אני מוסיף לך עוד שבעים שקלים אבל בתנאי שתאסוף את כל האפר של החמישים שקלים ואני רוצה לעשות מזה קמיע, זה ישמור עלי מכל צרה ואכן כך היה, והרב סיפר אחר כך את הסיפור לרב קנייבסקי והרב אישר לו שאכן ראוי האפר הזה להיות קמיע חשוב, זה כוחם של בעלי תשובה.

הפריץ גזז לו את הפיאות והזקן

מכריע את כולם. כידוע כאשר אנו לוקחים מאזניים ומניחים עליהם דברים אזי הדבר ששוקל יותר הוא יורד למטה והשני עולה, ולא בחינם זה כך אלא הקדוש ברוך הוא רצה ללמדינו מי הוא זה ואיזהו שמכריע ומנצח את כולם דוקא זה שהוא מוכן להיות למטה וכמו שנאמר (דברים ל"ג, כ"ז) ומתחת זרועות עולם כלומר מי שמרגיש שהוא מתחת לכולם אזי הוא זרועות העולם ועליו כדור הארץ עומד, וכן יושב בסתר עליון לרמוז שמי שמוכן תמיד להיות נסתר ולא להתבלט אזי הוא הופך להיות עליון על כולם, וכמאמר הזוהר הקדוש (חיי שרה קכב:) מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב, כלומר מי שמחזיק מעצמו שהוא חשוב הרבה, אזי הוא זעיר וקטן, ומי שחושב שהוא קטן אזי הוא גדול, אלא שלפעמים אפשר לא לוותר ולהשפיל את עצמך כדי שלא ידרכו עליך יותר מידי, וכמו המעשה המשעשע שהרב ראובן אלבז שליט"א סיפר [מובא בספרו הנפלא משכני אחריך].

שהיה יהודי בשם משה שקנה כבש לקראת חג הפסח הממשמש ובא וסחב אותו כשלצווארו של הכבש קשור חבל אלא שבדיוק עבר שם הפריץ של העיירה שהיה ידוע כשונא ישראל ואמר למשה היהודי מה אתה מחזיק? אמר לו משה זה כבש, אלא שהפריץ אמר לו זה לא כבש זה כלב, והיהודי אומר זה לא כלב זה כבש, והפריץ כעס מאוד על היהודי והחל להכות אותו מכות נמרצות ולא נרגע עד שהביא מספריים וגזז לו את הפיאות והזקן וגם לבסוף לקח לו את הכבש, משה היהודי לקח לו קצת זמן להתאושש, והוא החליט שהוא לא יוותר, לא על הפיאות והזקן לא על המכות, ולא על הכבש.

הוא קרא לחתנו הצעיר וביקש ממנו שיציע לפריץ כביכול לקנות איזה יער של עצים והם בתוך היער יטפלו בו, והחתן ניגש לפריץ כשהוא אוחז בידו תיק של סוחרים עשירים ומציג את עצמו כמתווך עיסקאות, ואמר לפריץ שיש עיסקה שאסור לו לסרב לה והמחיר הוא ממש נמוך, וכדאי לפריץ לבוא לראות את העצים, והפריץ שמח לשמוע על העיסקה והוא קרא לעגלון שלו לבוא לקחת אותם אל היער המדובר, וכשהגיעו, העגלון נשאר מחוץ ליער והפריץ צעד בביטחון עם החתן של משה לתוך היער עמוק, והנה לפתע משה בא מאחוריו של הפריץ והפילו לארץ והחתן גם הצטרף והחלו להכותו מכות נמרצות עד זוב דם והם הלכו לא לפני שהם אמרו לפריץ האם זה כלב הרי זה כבש, ובינתיים העגלון רואה שעוד מעט חושך ועדיין הפריץ לא הגיע, הוא החליט להיכנס ליער לראות מה קורה, והנה הוא שומע את קולו של הפריץ איך הוא גונח מכאבים והוא שוכב על הרצפה, מיד הוא רץ אליו ועזר לו לקום והפריץ בקושי יכל לעמוד על רגליו מרוב כאבים וכך הם צעדו בקושי לעגלה וחזרו לבית הפריץ.

אסור שהשדים יראו אותך פה

וניסו בינתיים למצוא רופאים שיטפלו בפריץ, מה עשה משה לבינתיים? לבש חלוק לבן של רופא ופירסם שהוא רופא גדול ומשפחתו של הפריץ שמעו עליו ושלחו לו שליחים אלא שהוא אמר להם שהוא ממהר לעיר אחרת, והם שילמו לו המון כסף שיואיל בטובו לבוא לראות את הפריץ והוא הסכים, הראו לו את חדרו של הפריץ והוא אמר שהוא צריך פרטיות כדי להתרכז ושאף אחד לא יכנס לחדר של הפריץ בזמן שהוא מטפל בו, משה נכנס וראה את הפריץ שהוא שוכב על בטנו וגונח מכאבים, מיד הוא הוציא סם של הרדמה והרדים אותו כראוי לו ואז הוציא מתיקו מחטים דוקרים ותחב לתוך הגב שלו וכתב על הקיר האם זה כלב הרי זה כבש, ומיד פתח את הדלת ואמר למשפחה בינתיים לא להיכנס הוא רדום עוד מעט הוא יתעורר, הם הודו לו מאוד והוא הלך, אלא כעבור פחות משעה הם שמעו צרחות מחדרו של הפריץ ונכנסו פנימה וראו שהוא זב דם והפריץ כועס מאוד ואמר, עוד פעם היהודי הזה צחק עלי וכתב על הקיר זה לא כלב אני חייב למצוא אותו.

לאט לאט הפריץ החל להתרפאות מפצעיו וממכותיו והוא חיפש נקמה בכל מחיר והוא פירסם שהוא מחפש מכשף שימצא לו את היהודי הזה אלא שהוא זוכר את היהודי עם הזקן והפיאות והוא לא יודע שהיהודי לא גידל בינתיים את הזקן ולכן אינו מכיר אותו, מה עשה משה? התחפש למכשף עם בגדים משונים ופירסם שהוא מכשף ידוע והוזמן לבית הפריץ, אמר לו הפריץ אם הוא יכול למצוא לו את היהודי משה? וודאי שאני יכול יש לי כל מיני שדים שאני יכול להשביעם והם יביאו לי את מי שאתה רוצה, רק מה שאני מבקש ממך שהיום בשעה שתים עשרה בלילה תבוא לגשר של הנהר ותביא איתך תיבה של עץ גדולה ששם נוכל להכניס את משה ולסגור עליו ואחר כך תעשה לו מה שאתה רוצה ואתה תבוא לבד, אין שום בעיה אמר הפריץ בחיוך מרושע היום אני יתפטר מהיהודי הזה ואני יחזיר לו על כל מה שהוא עשה לי, והנה הגיע שתים עשרה בלילה והפריץ כולו מזיע ומתנשף סוחב את התיבה מעץ ואומר למכשף הנה הבאתי את מה שביקשת מה עושים עכשיו?

אתה לא עושה כלום אמר לו המכשף, תיכף השדים יבואו ואני יגיד להם להביא את משה והכל יהיה בסדר אלא שאסור שהם יראו אותך פה, אני מנסה לחשוב על מקום שתוכל להתחבאות ואני לא מוצא כי זה מאוד מסוכן אם הם יבואו ויראו אותך פה! אולי אני יכנס לתוך התיבה בינתיים וכך הם לא יראו אותי אמר הפריץ, רעיון מצוין אמר המכשף והפריץ מיהר להיכנס לתיבה, כשראה משה שהפריץ נכנס מיד הוציא מנעול מכיסו ונעל על הפריץ וגם הוסיף מסמרים לסגור את התיבה עוד יותר והפריץ צועק מבפנים מה אתה עושה? ומשה עונה לו האם זה כלב הרי זה כבש, שילמתי לך על הפיאות והזקן ועל המכות וגם על הכבש, ועכשיו אני יזרוק אותך מהגשר לנהר, והפריץ החל לבכות ולהתחנן על נפשו והוא הבטיח שהוא לא יזיק יותר ליהודים ומשה השאיר אותו לבסוף סגור בתוך התיבה שיבואו בבוקר ויפתחו לו את התיבה והלך לנפשו.

הוא מעולם לא דיבר לשון הרע

מכריע את כולם. אפילו שאנו לא יודעים שכר מצוות ולכן צריך להיזהר במצוה קלה כבחמורה, אבל את עונש העבירות יש חלק שאנו יודעים שהם חמורים יותר מאחרים, ולמרות שלפעמים זה "נראה" לא חמור כמו לשון הרע, שהגמרא (ערכין ט"ו:) אמרה שעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים שקול כמו לשון הרע שהרי בעבודה זרה נאמר (שמות ל"ב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, וכן בשפיכות דמים לגבי קין נאמר (בראשית ד', י"ג) גדול עווני מנשוא, וכן לגבי גילוי עריות שיוסף הצדיק ברח מהעבירה עם אשת פוטיפר, ואמר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים, ואילו לגבי לשון הרע נאמר (תהילים י"ג) יכרת ה' שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.

ומעשה שהיה ביהודי בשם יצחק ירא שמים שהיה משכים ומעריב לבתי כנסיות ובתי מדרשות וקובע עיתים לתורה, והנה יום אחד נפל יצחק למשכב והובהל לבית החולים והגיע למצב קשה מאוד, הרב של הקהילה הכריז על תפילה לרפואת יצחק בבית הכנסת והגיעו כולם לתפילה לרפואתו, והרב עשה מי שבירך ליצחק שהיה מוטל באותו זמן בין שמים לארץ מורדם ומונשם, וחלק מדבריו של הרב היו שהוא מעיד על יצחק החולה שמעולם הוא לא הפסיד תפילות במנין ומעולם לא איחר לבית הכנסת במשך למעלה משלושים שנה, ודבר שני הוא מעיד עליו שהוא לא הפסיד אפילו יום אחד מהשיעור תורה היומי וגם לא איחר, והדבר השלישי שהוא מעיד עליו שמעולם לא שמע אותו מדבר לשון הרע על שום יהודי וגם לא היה רוצה לשמוע, ויהי רצון אמר הרב שבזכות שלושת הדברים הללו יצחק יזכה לקום ממיטת חוליו, ואכן הקדוש ברוך הוא שמע לתפילתם ויצחק זכה לקום ממיטת חוליו כעבור זמן קצר, יצחק נפגש עם הרב ואמר לו שהוא מודה לו מאוד על התפילה לרפואתו ואמר לרב שנשמתו כבר עלתה לשמים ולא היה הרבה סיכויים שאחזור לחיים, וכאשר התחלת לסנגר עלי שלא הפסדתי תפילות במנין ולא איחרתי זה היה חשוב אבל עדיין לא הספיק וגם כאשר אמרת שלא הפסדתי שום יום בלימוד התורה היומי זה עזר יותר, אבל כאשר אמרת שאני לא מדבר לשון הרע ונזהר גם לא לשמוע לשון הרע על יהודים זה הכריע את הדין וירדה הנשמה לגוף בחזרה ועכשיו אני עוד יותר יהיה זהיר מלדבר ומלשמוע לשון הרע.

מה הסגולה לקבלת התפילות?

מכריע את כולם. לפעמים האדם מחפש סגולות להינצל מצרות ובעיות ומוכן ללכת לכל מקום כדי להיוושע ולשלם כל מחיר, אלא שיש לדעת שקרוב אליך הדבר מאוד בלי לנסוע רחוק ובלי לשלם כספים רבים, ומהי הסגולה? אומר הרב אהרון ראטה זצ"ל שכאשר האדם הולך ברחוב וכיוצא בזה ונזדמנה לפניו ראיה אסורה שהוא מאוד רוצה להסתכל והוא משפיל את עיניו אזי זו שעת רצון בשמים לבקש כל דבר. [ואפשר להוסיף שזה כאילו מסר את נפשו למיתה שהרי עיוור חשוב כמת ובאותו רגע הוא רצה מאוד להסתכל ועשה עצמו כעיוור ולא ראה].

ומעשה ביהודי ירא שמים שמשפחתו היתה גדולה והפרנסה היתה קשה, אבל ברוך ה' הוא לא התלונן, אלא שאחת הבנות שלו חלתה מאוד וזה הקשה מאוד כיון שרוב הזמן הוא או אשתו היו צריכים להיות ליד הילדה, והפרנסה נעשתה קשה מאוד והשמחה כבר לא היתה, והילדה נעשית יותר חולה מרגע לרגע עד שהרופא הגדול אמר להורים שצריך לקנות לילדה תרופה מסויימת אלא שהתרופה נמצאת רק באיזור תל אביב בסופר פארם, ויפה שעה אחת קודם כי המצב קשה מאוד, האבא הזדרז ויצא לדרך והוא ידע שהדרך מלאה במוקשים רוחניים של מראות אסורות, אבל הרבה ברירה לא היה לו והוא החליט שהוא ישמור את עיניו בכל מחיר, והוא ירד בינתיים מהאוטובוס והתקדם אל הסופר פארם, כשעיניו מביטות לרצפה אלא שבכל זאת בזוית עיניו הוא ראה מראה אסור בטעות ומיד הוריד את עיניו ונכנס לסופר פארם ואז הוא נזכר שכאשר אדם מתגבר על יצרו הרע ומשפיל עיניו אזי זו סגולה לקבלת התפילות, והוא כמובן ביקש שבתו תתרפא ותהיה בריאה.

לא עוברת דקה והטלפון מצלצל והוא שומע את אשתו מתרגשת בטלפון ולקח לה זמן עד שהיא דיברה ושאלה אותו אם הוא כבר קנה את התרופה והוא ענה לה שהוא עומד בתור כדי לקנות, אל תקנה, הרופא אמר שהמצב של הילדה השתפר מאוד ואין צורך בתרופה. אתה יכול לחזור, הוא שמע את הדברים ושמח מאוד, וחזר לבית החולים, כשהוא כמובן מתאמץ מאוד לשמור עיניו, והנה הוא מגיע לחדר של בתו והוא לא רואה אותה בחדר, אמר לו הרופא היא ירדה עם אמא שלה לחדר משחקים לשחק, וכל זה ללמדינו שאם אנו רוצים חיים טובים אזי הבה ונתגבר על היצרים הרעים, וזה מכריע את כל הצרות.

לפני שבת תניח לו כסף במעטפה

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. פירש המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ צאו ממדרגתכם שאתם תמיד משוטטים בעליונים צאו לראות מה בני אדם צריכין בכדי להתקרב אל הטוב? כלומר, לפעמים האדם במדרגה רוחנית גבוהה וכולו דבוק בתורה ובמצוות, וכאשר הוא רואה מישהו שלא דבוק בתורה הוא עלול לשפוט אותו לחובה ולכן צריך לצאת אותו צדיק לרגע מהמסגרת הרוחנית שלו, ולהתבונן באותו יהודי שנראה פשוט במשקפיים אחרות, משקפיים שמגדילות מעשה טוב פי כמה וכמה, משקפיים שמקטינות עבירות פי כמה וכמה, שזה בעצם הפוך ממה שהצדיקים מסתכלים על עצמם, שכיון שהם צדיקים כל חטא בשוגג אצלם נחשב לעבירה חמורה מרוב יראתם מה' יתברך ואילו מצוות ענקיות שהם עושים נראה בעיניהם כדבר מובן מאליו והם לא מתגאים על זה כלל.

ומעשה בזמנינו באחד מראשי הכוללים באיזור בני ברק שהבן שלו הידרדר מהתורה והיה הולך למקומות לא הכי טובים כמו מועדונים ושאר מרעין בישין ולא רק ביום חול אלא גם בליל שבת, אלא שאת הלבוש הישיבתי הוא היה חוזר ללבוש כשהוא מגיע הביתה בשעות הבוקר והולך לבית הכנסת כאילו לא אירע דבר, הראש כולל לא ידע מה לעשות והוא הלך לרבי חיים קנייבסקי שליט"א לשאול אותו מה לעשות עם הילד שהוא כבר בגיל ההתבגרות שלו? האם להוציא אותו מן הבית ששאר האחים לא ילמדו ממנו, או שמא לנקוט אתו בצעדים קשים, שאם הוא יוצא שוב אזי לא לתת לו שום דבר יותר ואולי זה יעזור? אמר לו הרב קנייבסקי תשובה שהדהימה אותו לחלוטין, לפני השבת תניח לו כסף במעטפה בספריה ותגיד לו אם חסר לו כסף הוא יכול לקחת.

ראש הישיבה ההמום יצא משם כשהוא מנסה לעכל את הדרך החדשה כיון שעד עכשיו הוא החמיץ פנים והראה כעס נורא לבנו על מעשיו המכוערים ועל הבושות שהוא גורם לו, ופתאום הרב קנייבסקי אומר לו לחייך אליו ולהבין אותו ואפילו לתת לו כסף שיוכל ללכת למקומות הלא רצויים, אבל מה שהרב אומר זה קודש גם אם אתה לא מבין ואכן כך האבא עשה, ואמר לבנו לפני השבת בני יקירי יש שם מעטפה עם כסף זה בשבילך, הבן חשב בתחילה שהוא לא שמע טוב אבל האבא חזר על זה תוך שהוא מניח יד על כתיפו ומחייך אליו ואומר לו הכל בסדר אני מבין שקשה לך אני בכל מקרה אוהב אותך מאוד, הבן הרגיש שבא לו לבכות מהתרגשות ולאט לאט חזר למסלול עד שנעשה לבן תורה אמיתי.

טוב שנזכרת בי אומרת בת קול

איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. יש הרבה בני אדם שהם ישנים את חייהם ללא שאיפות וללא רצון להתקדם ואז אפילו שהדברים נשארים תקועים זה לא מעניין אותם, ואם כן כיצד יתעוררו? והקדוש ברוך הוא אב הרחמן החפץ בטובתם הנצחית אשר אפשר להשיגה רק על ידי תפילה ודיבור עם ה', שולח להם יסורים, ויש כוח ליסורין לעורר מהתרדמה גם אנשים ישנים, מי שיבין ויקיים את היסוד הזה שכל מטרת היסורין לגרום שהאדם יפנה להקדוש ברוך הוא יזכה לגמור את המסכת של הצרות והיסורים לגמרי, במשך מאה ועשרים שנה קדימה, רצוף! ואם לא נסגר סימן שהוא לא הבין, או שהבין רק בתואר ולא בפועל וכך מצאנו ביומנו של אדם המדוכא ביסורין.

היה זה בוקר ככל הבקרים, בוקר שלו, קול צפצוף הציפורים חדר מבעד לחלון, ריח הלחם התפשט מהמאפיה הסמוכה, ולפתע צלצל הטלפון, מתוך פיזור הדעת קפצתי ממקומי והזרת הקטנה שברגלי נתקעה בשפיץ של הארון, מקפץ על רגל אחת קפצתי לכיון חדרי ולא שמתי לב לכבל של המגהץ שנמתח לכיון הספה ומצאתי עצמי נזרק לרצפה ונחבט בראשי, כועס על עצמי, קמתי ויצאתי לעבודה שם הכנתי לי כוס קפה ועוגיה והצצתי בעיתון היומי, ולפתע ראיתי את הבלורית של המנהל מתקרבת ומרוב לחץ העפתי את העיתון, והקפה השחור והרותח נשפך על גופי, מעוצמת החום קפצתי וחבטתי את ראשי בדלת הארון שמעלי, המנהל הציץ מעבר לדלת ושאל, הכל בסדר איתך, אתה שפוי? והוא מסתכל על חולצתי המלוכלכת, א, אנ אני יכול ללכת הביתה להחליף חולצה? רעד קולי, יכול? אתה חייב, תרוץ לבית ותחזור מהר, שמעת! רעם קולו של המנהל, בגב שפוף יצאתי החוצה נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע, השוטר חיכה לי בצד וקיבלתי במתנה רפורט על סך שבע מאות שקל למוטב בלבד, אוי רבונו של עולם, נאנחתי, אני צריך לעבוד שעות ארוכות עד שאני מרויח שבע מאות שקל, ובת קול יוצאת מהשמים ואומרת טוב שנזכרת בי [מסילות אל הנפש להרב אברג'ל] שזו בעצם מטרת היסורין וכאשר האדם מבין שהיסורין זה רק תזכורת ובכל יום ויום הוא מקבל המון תזכורות להתקרב אליו יתברך אזי הוא יזכה בסופו של דבר להגיע לדביקות אמיתית בו יתברך.

היא תכננה לנסוע בשבת לים עם חבירות

ומעשה ביהודי בשם משה שהיה ירא שמים וכל דרכו הטובה היא לעשות חסד וזה היה גורם לו מילוי גשמי ורוחני, והנה יום אחד היהודי הזה אמר לעצמו שהוא רוצה לא רק לעשות חסד בממונו אלא חסד של הצלת חיים, ולכן הוא הלך לבית החולים ואמר להם שהוא מעוניין לתרום כליה למי שזקוק וזה יגרום לו לחיות, הוא עשה בדיקות לראות איזה סוג יש לו שאם יהיה צורך בסוג כמו שלו, אזי יקראו לו לבוא ולתרום והודו לו מאוד, לא עובר זמן רב והודיעו לו שיש איזו אשה שזקוקה בדחיפות להשתלת כליה ויש התאמה, משה שמע את הדברים ושמח מאוד שהוא יזכה להציל נפש מישראל שנחשב לו כאילו הציל עולם מלא, ומיד נסע לבית החולים ועשו לו ניתוח להורדת הכליה ומיד הניחו את הכליה אצל האשה ושניהם התאוששו מהניתוחים והאשה הודתה למציל חייה שהיא היתה במצב קשה לפני ההשתלה ועכשיו היא תחזור לאורח חיים רגיל.

והנה הגיע יום שישי, האשה שלא היתה דתיה וגם לא קשורה לדת שלא באשמתה כיון שהיא גדלה בקיבוץ, תכננה לנסוע בשבת, לים, עם החבירות שלה אלא שבתחילת הנסיעה היא התחילה להרגיש כאבים משונים, ונזכרה במה שאמרו לה בבית החולים שאם מרגישים לא טוב, מיד לבוא בחזרה לבית החולים כי אי אפשר לדעת מה זה ועל מה זה, ולכן היא ביטלה את הטיול לים ופנתה במהירות לבית החולים, עשו לה בדיקות והשאירו אותה למעקב ושיחררו אותה במוצאי שבת, ובשבוע שלאחר מכן שוב פעם באותה שעה יש לה כאבים ושוב היא נסעה לבית החולים בדקו אותה והשאירו אותה למעקב עד למוצ"ש, כך זה היה שוב ושוב במשך כמה שבועות, אמרו לה בבית החולים שזה דבר משונה הם לא ראו תופעה כזאת מימיהם, האשה החלה לעשות חשבון נפש והבינה שלפני כן הכליה הזו היתה אצל אדם ששומר שבת, ולכן עכשיו היא עושה בעיות בדיוק לפני השבת עד לצאת השבת, והיא קיבלה עליה לשמור שבת, וראה זה פלא מה שקרה במשך ששה שבועות רצופים, הפעם לא קרה והיא הרגישה מצויין ללא כאבים ושבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.

ישי לא חטא אפילו פעם אחת כל ימיו

איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. כידוע שרוב ככל האנשים אוהבים שמשבחים ומפארים אותם אם זה בחכמה אם זה ביופי אם זה בגבורה אם זה בעושר ושררה וקל וחומר אם יש באדם הזה את הכל ביחד, אלא שרבותינו גילו לנו שהבריחה מהשבחים והכבוד זה הדבר הטוב ואדרבה אם האדם סובל עלבונות זה הדבר הנשגב ביותר וזו הדרך הטובה שידבק בה האדם, וזה עושה לו מחילת עוונות גדולה מאוד יותר מכל היסורים, כך אומר רבי משה קורדובירו, והבה נראה קצת מחייו של דוד המלך ע"ה כמה הוא סבל [מסילות אל הנפש מספר בן אמתך], שבזכות זה זכה לחבר את ספר התהילים הנורא.

בלק ובלעם ניסו להשמיד את עם ישראל על ידי קללות ומכיון שלא הצליחו, החליטו להחטיאם בחטא האיום והנורא, עם ישראל יצאו למלחמה נגדם ובלק ובלעם נהרגו בחרב, הקדוש ברוך הוא התגלה למשה רבינו וציוה את כל גוי שמתגייר כהלכה יכול להתחתן עם בת ישראל [חוץ מעמלק] אולם גר עמוני או מואבי אסור לו ולצאצאיו לשאת בת ישראל לעולם, וכך נאמר (דברים כ"ג, ג') לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, חלפו שנים רבות מאותו ציווי ורות בתו של עגלון מלך מואב, התגיירה והתחתנה עם בועז, ונולד להם בן ויקרא שמו עובד, ולעובד נולד בן ויקרא שמו ישי, ישי היה צדיק קדוש ונורא, הגמרא הקדושה (שבת נ"ה:) העידה עליו שכל ימי חייו מרגע הלידה ועד רגע הפטירה לא חטא אפילו פעם אחת! ישי התחתן עם נצבת בת עדאל ונולדו לו שבעה בנים, יום אחד ישב ישי והתבונן בפסוק לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', והזדעזע הרי סבתא שלי, רות היא מואביה ולפי זה יוצא שהבנים שלי לא כשרים לבוא בקהל, [דבר זה לא נכון להלכה כי התורה אסרה דוקא את הזכרים ולא את הנקבות, וכן מובא בגמרא (יבמות עו:) עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, והרי רות היא מואביה שהתחתנה עם ישראל וממילא כל צאצאיה כשרים לבוא בקהל ללא פקפוק, אך בדורו של ישי עדיין לא היתה מבוררת ההלכה ולכן ישי חשש שמא יש בזרעו שמץ פסול], ורצה שלפחות אחד מבניו יהיה מותר בלא ספיקות להנשא לבת ישראל, ולכן ייחד לעצמו שפחה וחשב לשחררה אחר כך וכך הוולד יהיה כשר.

קרא ישי לשפחתו ואמר לה, בתי תקני עצמך כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגבירתה אשת ישי, הצילי עצמך נפשי ואדוני מגיהנום, אמרה לה מה טעם? שחה לה את הכל, אמרה לה, בתי מה אעשה שהיום שלוש שנים שפירש ממני, אמרה לה השפחה, אתן לך עצה לכי וקשטי עצמך הכנסי את ואני אצא, ואז נתעברה נצבת אשת ישי, וכתב הגאון רבי אליהו כי טוב זיע"א בספר התודעה (פ' כ"ט) וזה לשונו ויהי כמשלוש חודשים ויראו בניו כי הרתה אמם ויאמרו לישי אביהם, תראה, אימנו הרה לזנונים ואנו רוצים להרוג אותה ואת עוברה שבמעיה! אותה שעה נצטער ישי צער גדול מאוד ולבו חלל בקרבו וכך אמר לבניו, הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הוולד מאוס ועבד לכם וכדי שלא יתערב הבן שיוולד בישראל אף על פי שלא יפרסמו פסולו אמר כן שיהיה מאוס ועבד.

לפתע זינקו ארבע אריות רעבים

תינוק היה דוד וכבר עמד על דעתו וידע כל אשר אתו עד שהיה מוטל בעריסה לחשה אמו באזניו, טהור אתה בני, קדוש מרחם ואף אמך כך, אל יפול לבך עליך ביסוריך המצפים לך, קבל אותם באהבה ותחסה בה' אל תבוש לעולם, ואוזני דוד שומעות, גדל מעט ועיניו ראו את המחיצה המבדלת בין כל אחיו לבינו, וקיבל באהבה, רחקו אותו ולא נתרחק מאסו אותו ונתחבב, ידע על שום מה מרחקים אותו, לשם שמים כוונתם, אף הוא הוסיף עליהם אהבה בסתר לבו, כי אמר לא אותי מתעבים כי אם את העוון והרי העוון מתועב בעיני כבעיניהם, ראה כל העם שהאחים שלו של דוד מרחקים אותו, אמרו דברים בגו, תרבות רעה בתוך ביתו של ישי, כיון שלא היה אדם בעולם שידע למה דוד מרוחק, מכל אנשי ביתו היו נותנים ליבם לשער עליו הרבה דברים שלא היו בו והיו טופלים עליו האשמות רבות, תחילה מספק, וכיון שלא היה מי שיכחיש נעשו הספיקות ודאיות וכל איש ישראל ידע את דוד כי ברע הוא, וכבר לא היה איש חושש לפגוע בכבודו של דוד שהכל אמרו בושתו של דוד זה כבודו של בית ישי הוא, יודעיו מקרוב שנאוהו אנו על אחת כמה וכמה!

דוד גדל והתפתח ואז קראו לו אביו ואחיו ואמרו לו, קח את הצאן, ולך תרעה אותו במדבר יהודה! וכוונתם היתה שכאשר הוא יסתובב במדבר יהודה תבוא איזה חיה רעה ותגמור את העבודה... לילה אפל דוד מסתובב עם צאנו במדבר יהודה ולפתע הוא רואה מתוך האפילה עיניים צהובות מביטות עליו, וכמו חץ מקשת זינקו ארבעה אריות רעבים וזו היתה ההיתקלות הראשונה, ובהמשך הגיעו גם דוב שכול וגוריו, אלא שהם לא הצליחו לגבור על דוד אלא דוד הכה אותם והרגם, וזה כתוב בפסוק (שמואל א' פי"ז פל"ו, עיין במפרשים) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך, ומסע הבזיונות של דוד המשיך, כשהיה חוזר דוד לבית הוריו, היו עורכים שני שולחנות, אחת לכל בני המשפחה ואחד לדוד [ולאמו] שם בפינת הבית ישב בדד ואכל את סעודותיו, וכך תיאר דוד את הרגשתו (תהילים ס"ט, ט') מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי, בבית הורי הייתי שפל ובזוי ומשוקץ ומתועב, ודוד ברח אל ה' יתברך, והשיח לפניו את כל לבו בתפילות לוהטות ככבשן, בצעקות וזעקות בבכי ותחנונים... ובין תפילה לתפילה למד את תורת ה' באהבה וחשק, בדביקות עצומה, והיה מדיר שינה מעיניו ועסק בתורה בשקידה עצומה... וכך עברו עליו עשרים ושמונה שנים!

שמואל לא מוכן להתחיל בסעודה עד שדוד יגיע

ואז, התגלה הקדוש ברוך הוא אל שמואל הנביא וציוה אותו, מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א' ט"ז, א') שמואל הגיע לבית לחם והודיע לזקני העיר שהוא בא לזבוח זבח לה', וביקש מהם שיצטרפו אותו לזבח, בחרו באולם גדול ומתאים למעמד נשגב זה שם הוזמנו נכבדי העיר וגדוליה וגם ישי ובניו הוזמנו, אמר שמואל לישי, הקדוש ברוך הוא שלח אותי למשוח את אחד מבניך למלך אני לא יודע את מי, אזי תעביר אותם ומה שה' יתברך יגיד לי הוא ימלוך, העביר ישי את הבכור אליאב אך ה' יתברך אמר לשמואל שחשב שהוא המלך, לא להביט בו ובגובה קומתו כי מאסתיהו כיון שהוא כועס וגם את שאר בניו לא בחר ה' שנאמר ויעבר ישי שבעת בניו ויאמר שמואל אל ישי לא בחר ה' באלה, ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים (שמואל א' ט"ז, י', י"א) אמר לו ישי, תמו, אמר לו שמואל, הקדוש ברוך הוא אומר לי לך ואשלחך אל ישי בית הלחמי ואתה אומר תמו? [כי הוא לא האמין שדוד זה הבן שלו] אמר לו עוד נשאר הקטן והנה הוא רועה בצאן, אמר לו שלח והביאהו כי לא נסוב עד בואו פה, כלומר למרות שהזבח כבר זבוח והשולחן ערוך והכל מתוקן לסעודה, שמואל לא מוכן להתחיל בסעודה עד שדוד יגיע, קרא ישי לאחד מהנערים ופקד עליו, רוץ אל הצאן ואמור לדוד שתיכף יבוא הנה, שמואל וכולנו מחכים לו, הנער רץ כחץ מקשת ובא אל דוד כשהוא מתנשם בכבידות ומוסר לו השליחות, דוד מסר לנער את מקלו ותרמילו, וביקש ממנו שישגיח על הצאן עד שיחזור.

דוד עבר דרך ביתו להחליף את בגדיו כי אין לבוא לפני הנביא בלבוש שק, כבואו התפלאה אמו באמצע היום באת? מה קרה? סיפר לה דוד את הכל אמרה לו אם כן גם אני הולכת עמך, שם בבית הוועד יושבים כולם דרוכים ומחכים, אלו לאלו מתלחשים, למי מחכים? מפה לאוזן מוסרים, מחכים לרועה של ישי, פליאה בעיני כולם, וישי ובניו עומדים ברתת ואימה, אמרו, לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול! כשנכנס דוד "הבזוי" לא קם אף אחד מפניו, כשנתקרב אל שמואל וראהו שהוא אדמוני, נתיירא ואמר, אף זה שופך דמים כעשו! פתאום אומר הקדוש ברוך הוא לשמואל, משיחי עומד ואתה יושב, קום משחהו כי הוא זה! מיד קם שמואל והצמיד נשיקה חמה למצחו של דוד, ישי כשראה את זה קם גם הוא וכל הנאספים קמו גם הם ושמואל לקח את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו, ונתמלא האולם קול תרועה ושמחה, יחי המלך! יחי המלך!.

לא גבה ליבי ולא רמו עיני

מבחוץ נשמע פתאום קול בכי מחריד נצבת בת עדאל, אם דוד מתייפחת בבכי, כל העשרים ושמונה שנות עלבונות ובזיונות שלה ושל בנה מצאו פורקן בזרם דמעות שפרצו מעיניה, דמעות גיל עכשיו נפתרה התעלומה, פוענח הסוד. הנביא גילה זאת דוד איננו בן פסול אלא קדוש, לאב קדוש ולאם צנועה, קדוש בכל מיני קדושה וטהרה, וכלפי האחים אמרה האם אבן מאסו הבונים (תהילים קי"ח, כ"ב) הבנים כתוב בלא ואו, כלומר אי בן שמאסו אותך אחיך היתה לראש פינה ובניה כמתנצלים אמרו לה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו [ילקוט המאירי], הסעודה עברה ברוב פאר וחגיגיות, דוד ישב בין שמואל ובין ישי, לא הסבו שני גדולים עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, הסעודה הסתיימה ויקם שמואל וילך אל ביתו הרמתה ודוד שב אל צאנו אל מקלו ואל תרמילו.

נתבונן נא מה התחולל בלבו של דוד באותה שעה, ראה זה פלא, המתה האם התרגש האב סערו האחים וכל העיר כמרקחה, רק אחד נשאר שליו ורגוע, לא המה, לא התרגש לא התגאה ולא התפעל, היה זה דוד בעצמו שאמר בספר תהילים (קל"א, א') שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, לא גבה לבי, בשעה שמשחני שמואל למלך! לא לפני בשר ודם הוא משיח את לבו, אלא לפני ה' חוקר לב ובוחן כליות אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי (שם פסוק ב') כיונק זה שיורד ממעי אמו ואינו יודע גדולות (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד) כשם שצריך גבורה עילאית להתגבר על ארבעה אריות ושלושה דובים ביום אחד (ילקוט שמעוני שמואל א', רמז קכ"ז) כן צריך עוד יותר גבורה לשלוט על הלב ודוד שלט על לבו, הצדיקים ליבם ברשותם, ומה היה יחסו של דוד אל אחיו שונאי נפשו, במשך עשרים ושמונה שנות עלבונות וכלימות בודאי לא מדד מידה כנגד מידה לא הקפיד ולא נשא טינה בלבו על מישהו כי אחרת לא היה זוכה למלכות, כי הרי אליאב הבכור היה הגון למלכות ואהוב לה' ועל הקפדה אחת שהקפיד על דוד נפסל ונמאס, על כרחך שדוד, אפילו הקפדה אחת לא היתה לו וכשם שעל קללת שמעי בן גרא אמר ה' אמר לו קלל את דוד (שמואל ב' ט"ז, י') כך התנהג כל ימיו, ה' אמר לו קלל ואין לי מה להקפיד.

האם הבושות והחרפות והשנאה פסקו מאותו יום שנמשח דוד למלך על ישראל מפי ה' יתברך? הבה ונראה פסוק (תהילים ס"ט ה') רבו משערות ראשי שונאי חינם עצמו מצמיתי אויבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב, כלומר גם אחרי שדוד נעשה למלך על ישראל השונאים התגברו ונעשו ליותר ויותר מכל השערות שבראשו ועל מה שונאים אותו? בחינם, ומה עושה דוד המלך בתגובה, מחבר את ספר התהילים שזה תהילות לאל עליון, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, אני מודה לך רבונו של עולם על כל העינויים שעינית אותי דרך כל מיני שליחים וזה בעצם היה לי לישועה, וכן יוסף הצדיק שהוציאו אותו מבית האסורים לפתור את חלומותיו של פרעה נאמר שם ויריצוהו מן הבור, כלומר בזכות זה שהאחים שלו זרקו אותו לבור והוא קיבל באהבה זכה להיות מלך שמונים שנה.

מה שהכי קשה לך זהו תיקונך

איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. כידוע בזמנו של רבינו האר"י הקדוש היו באים אליו בני אדם כדי שיגיד להם איזה דבר הם באו לתקן בעיקר, כלומר ודאי שצריך לשמור את כל המצוות אבל האדם ירד בגלגול בגלל מצוה אחת או שתים או יותר שזלזל בהם בהיותו כאן בעבר וזה עיקר תיקונו, וכמו אדם להבדיל שמכניס את רכבו לטיפול והמוסכניק רואה שהרוב בסדר ורק צריך טיפה לשפר אבל בדבר מסויים יש בעיה חמורה אזי ודאי שעיקר עבודתו צריכה להיות באותו דבר חמור, ורבינו האר"י שכל נסתר לא נעלם ממנו היה אומר לאנשים כל אחד לפי עניינו זה צריך להתחזק בשמירת השבת זה בברכת המזון זה במידת הכעס זה בלא לדבר ולא לשמוע לשון הרע או לא לדבר בבית הכנסת דיבורי חול, וזה לשמור את עיניו. ולפני שנפטר רבינו האר"י שאלו אותו, רבינו תן לנו סימן איך ידע האדם את מה הוא בא לתקן? אמר להם הרב, דבר שכל יהודי צריך לדעת אותו, אם יש לאדם דבר מסויים שמאוד קשה לו להצליח בו או להיפך דבר שהאדם נזהר לעשות אותו בלי להבין למה ומדוע זה הסימן שאת זה בעיקר הוא בא לתקן ויהיה זהיר מאוד בזה כי זה עיקר תיקונו.

והבה ונראה מעשה ביהודי בשם מרדכי שהיה עמל לפרנסתו בכל מיני עבודות של שיפוץ והיה נראה ממש כעני, והנה יום אחד מרדכי השיפוצניק הזמין איזה בחור ישיבה ליד ביתו שיבוא אליו בליל שבת להתארח, הבחור ישיבה שהכירו ידע שכנראה הסעודה בליל שבת תוגש בלחם עם טחינה ובמקרה הטוב גם קצת טונה, ולכן הוא ניסה לסרב בעדינות ואמר שלא נעים לו אבל מרדכי התעקש ואמר לו שבת בלי אורחים איזו שבת זו, אבל לא תבוא לבד תביא איתך עוד אורח, בליבו חשש לסעודה שאינה מספקת לבעליה וניסה שוב לסרב אבל מרדכי לא ויתר ואמר לו תבוא עם עוד אורח אני מחכה לכם. הבחור ישיבה ראה שאין לו ברירה והסכים לבוא ולנסות להביא עוד אורח, והנה ליל שבת מגיע, לפני שהבחור ישיבה יוצא עם עוד בחור שהסכים לבוא הוא ביקש מאחד הבחורים בישיבה שישמור להם מנה כי כנראה הם יחזרו עדיין רעבים והם הולכים רק לשמחו.

אני לא מבזבז אפילו שקל במשך השבוע

מרדכי היהודי עשה קידוש, ומיד הגישו לשולחן שלושה מיני דגים משובחים כאשר הוא עומד עלינו כי נאכל ונשבע, אחרי הדגים התחיל לזמר שירי שבת בדחילו ורחימו ותיבל את דבריו בדברי תורה, לאחר מכן החל בהגשת מיני בשרים מתובלים מעדני מלכים של ממש כשהוא עומד עלינו ומאיץ בנו לאכול, אחרי הבשר הגיש לנו המארח כבד צלוי היטב שריחו נישא למרחוק והתחנן שנאכל ונשבע, הבטחנו לו שאנו שבעים אבל הוא הזכיר לנו את דברי הגמרא בעירובין (פ"ב:) שרווחא לבסימא שכיח [שלדברים טעימים תמיד יש מקום], בגמר הסעודה בקושי הצלחנו לקום ממושב הכסא והוא ארז לנו צידה לדרך שיהיה לנו לאכול גם מחר בסעודת שבת בבוקר כשהוא מלווה אותנו ומודה לנו מקרב לב שהסכמנו לבוא ולהתארח בביתו, כזו שבת וכזה שפע לא ראיתי מעודי!

יצר הסקרנות שלי לא נתן לי מנוח מנין לו כזה שפע? שמא יש לו אבא עשיר? או שאולי מסתיר הוא את עושרו מאחרי מראהו הפשוט?! ביום ראשון לא הצלחתי להתאפק ותיכף אחרי התפילה תפסתי אותו בצד ושאלתי אותו, מנין לך השפע הגדול הזה שראינו בביתך בשבת? הוא ענה לי תשובה שהשאירה אותי פעור פה, דע לך שאני אדם פשוט שעובד קשה כל השבוע ואוסף פרוטה לפרוטה ולא מבזבז אפילו שקל במהלך השבוע, הכל נחסך לכבוד שבת קודש, וביום חמישי אני מרוקן את כל כיסי לכבוד שבת קודש ולא משאיר בידי אפילו עשר אגורות לשבוע הבא, כל שבוע אני מתחיל מהתחלה, השבוע הרווחתי עוד קצת כסף אז קניתי עוד סוג של דג וגם כבדים לכבוד שבת, עמדתי נפעם. עד כמה היהודי הפשוט הזה, כלל אינו פשוט, יוסף מוקיר שבת של זמנינו.

כעבור שבע שנים השתתפתי באירוע וראיתי את מיודעינו לבוש בהידור רב ומראהו מעיד בו כאלף עדים שברוך ה' פרנסתו מצויה לו בשפע, האם גם אתה מצאת יהלום בתוך הדג כמו יוסף מוקיר שבת? והוא השיב לא מצאתי עדיין יהלום, אבל בוא תשמע למה כן זכיתי, אני גר בבית בקומה ראשונה כשמאחורי ביתי נישא הר גדול כך שאחד הקירות של ביתי הוא הר, באחד הימים ביקשה אשתו לתלות תמונה בבית, דפקתי מסמר במקום המבוקש וכל קטע הקיר הגובל בהר נשבר, הסתכלתי לאור פנס מה מסתתר מאחורי הקיר, וגיליתי חלל קטן המשכתי לשבור את כל הקיר עד שהתגלה למולי חלל ענק בתוך ההר, שכפי הנראה הקבלן חפר לצורך בניית הבית וסתם אותו, פי שלושה משטח ביתי! בניתי בשטח כמה וכמה יחידות להשכרה ומזה אני מתפרנס בשפע גדול כאשר את סדר יומי אני מנצל ללימוד תורה ולעשיית חסדים עם הזולת, וזה מה שרמזה המשנה איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם ומרדכי נדבק בשבת. [הרב יצחק זילברשטיין].

מי יזכה לתרום לאבא את כלייתו

רבי אליעזר אומר עין טובה. מובא בגמרא (תענית כ"ד.) כלה שעיניה יפות לא צריכים לבדוק אותה, כלומר אם האדם יוצא לשידוך ונתברר לו שלכלתו לעתיד יש עין טובה כלומר בעלת חסד ומסתכלת על כל דבר בעין טובה ולא בעין רעה ושמחה בשמחות של האחרים אזי אל תבדוק יותר שום דבר כי אם יש עין טובה יש את הכל, וכמו שאליעזר עבד אברהם בדק את רבקה אמנו בעניין של חסד לא רק עם בני אדם אלא גם עם גמלים ולמרות שהיו עמו עשרה עבדים נוספים היא השקתה את הגמלים בשמחה וזכתה להתחתן עם יצחק אבינו שהיה עולה תמימה על גבי המזבח, וזכתה להיות אחת מארבע אמהות של עם ישראל.

ומעשה בזמנינו ברב רביץ שהיה זקוק בדחיפות להשתלת כליה אבל ראו שהוא רגוע ושליו ולא נראה אפילו שהוא בדאגה ומה באמת הסיבה שהוא היה רגוע ונינוח כאילו לא מדובר בו עצמו? דבר ראשון זה בטחון בבורא כל העולמים שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה לטובה הוא עושה, דבר שני שהוא יודע איזה בנים יש לו שהם לא ינוחו ולא ישקטו עד שאבא יקבל את הכליה, ואכן התחיל ויכוח בין האחים מי הוא זה ואיזה הוא שיזכה לתרום לאבא את כלייתו, ואחרי שעשו גורל יצא על אחד האחים והכל בא על מקומו בשלום.

הייתי הילד הכי גרוע בכיתה

רבי אליעזר אומר עין טובה. כששיבח רבן יוחנן בן זכאי את רבי אליעזר בן הורקנוס תלמידו אמר עליו בור סוד שאינו מאבד טיפה, כלומר שאת כל מה שהוא למד הוא זוכר, אבל לפי הדרוש רבן יוחנן בן זכאי אמר על רבי אליעזר שמעולם לא ראה טיפה לבטלה מרוב קדושתו וטהרתו, וכאשר שאלו אותו איך הגעת לדרגה נשגבה של כזו קדושה? מה התשובה: עין טובה, כלומר כשהעין מסתכלת רק בדברים טובים ולא בדברים רעים ומראות אסורות אזי לא רואים שום טיפה לבטלה.

ומעשה שהיה בזמנינו באחד מהתלמודי תורה הגדולים באיזור אשדוד, שרצו להמריץ את הבחורים להתעלות בלימוד התורה ולהשקיע יותר בגמרא ובהבנה. והכריזו על יום מסויים בעוד כשבוע שיבוא בחור תלמיד חכם בשם ר' פינחס כבן עשרים שנה ואפשר לשאול אותו שאלות מכל מקום בש"ס והוא צריך לדעת היכן הקטע הזה מופיע באיזה גמרא, איזה דף ואיזה עמוד, והנה הגיע היום הגדול והגיעו גם רבנים חשובים מהאיזור ואספו כאלף ציטוטים מכל הש"ס ממסכתות קלות וגם מהמסכתות הכי קשות, והבחור הצעיר ר' פינחס יושב ליד השולחן ומיד אחרי שהיו אומרים לו את המשפט מהגמרא היה עונה במקום איזה גמרא איזה דף ועמוד, לא פיספס אפילו פעם אחת וגם ראו עליו שהוא אינו מתאמץ ממש כדי לענות כיון שהוא שלט בגמרא כמו באשרי יושבי ביתך, גם במסכת יבמות וגם בעירובין וכל הגמרות כולם, כשנגמרו כל השאלות ונעשה שקט פנה אליו המנהל של התלמוד תורה ושאל אותו האם כבודו נולד עם זכרון כל כך טוב או אולי זה מחזרות על הלימוד או שיש סוד שבזכות זה לא שכחת כלום?

רבי פינחס שלא הרים את עיניו מהשולחן כמעט בכלל פתח את פיו ואמר אם לא שזה משהו שיכול לחזק יהודים לא הייתי מספר אבל אם אפילו רק יהודי אחד יתחזק מזה גם לחודש או שבוע או אפילו יום אחד שווה לי לספר, קל וחומר שיש כאן גם ילדים צדיקים וגם בחורים צעירים, ובכן, סיפר רבי פינחס הייתי הילד הכי גרוע בכיתה מבחינת הזכרון, הייתי משתדל מאוד בלימודים אבל שוכח את הכל ואם היה אמור להיות מבחן חזרתי על החומר כמה פעמים ומעולם לא הצלחתי לישון בלילה שלפני המבחן מרוב פחד ולא היה מבחן שעברתי את הציון ארבעים, כאשר לא מעט הייתי מקבל גם שלושים, הגעתי לגיל של ישיבה קטנה וידעתי שישיבה נורמלית לא תקבל אותי ואכן כך היה שום ישיבה לא רצתה אותי, אבל אבא שלי הפעיל קשרים וזכיתי להיכנס לישיבה, אבל גם שם לא מצאתי את עצמי וראיתי איך כולם בכיתה מתקדמים ומבינים ואילו אני אומנם מבין אבל כעבור שעתיים שלוש אני שוכח הכל, וכל זה למרות המאמצים הגדולים, הייתי כבר על סף ייאוש, לראות את כולם מצליחים רק אני למרות המאמצים הכבירים נשאר הרבה מאחור.

שמירת העיניים מתחילה להשפיעה

והנה יום אחד הייתי באיזה בית כנסת ראיתי עלון צבעוני ומושך את העין, לקחתי לראות מה כתוב בעלון, והנה אני רואה כותרת ראשית סגולות לזכרון, זה כמובן מאוד סיקרן אותי וראיתי שם כמה סגולות, אבל הדבר שהכי משך אותי שהיה כתוב שם, זה לא סגולה זו פשוט הבטחה, כלומר מי שיעשה את מה שמובא בעלון מובטח לו זיכרון נפלא ביותר, ומהי ההבטחה? כתוב בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' למען תזכרו כלומר כאשר האדם לא מפקיר את עיניו לראות דברים אסורים אזי הוא זוכר הכל, ואז אמרתי לעצמי אומר רבי פינחס שאני מחליט ללכת על זה עד הסוף, אני יודע שזה יהיה לי קשה, עוד מעט יוצאים לחופש והולכים כולם לים ולפיקניק בכל זאת קיבלתי עלי את הקבלה ושמרתי על העיניים שלי מאוד ונמנעתי מכל מיני טיולים ואירועים למיניהם, ואם הייתי הולך לאירוע מופרד לגמרי כמובן הקפדתי מאוד שחלילה לא אראה מראות אסורות והייתי מגיע בין האחרונים ויוצא בין הראשונים.

עבר חודש ולא ניכר שינוי בזיכרון ועבר חודשיים ועדיין אני לא מרגיש שינוי למרות המאמצים הרבים לשמור את עיני, והיצר הרע התחיל לומר לי, אתה רואה זה לא סגולה אמיתית זה לא עוזר, אל תהיה שונה מכולם, אתה תפסיד בסוף את הכל לא תזכור כלום מהלימוד, וגם תפסיד טיולים וכו' וכבר אמר החכם באדם (קהלת ז', ט"ז) אל תהי צדיק הרבה, אבל לא שמעתי לעצת היצר הרע ונלחמתי חזק עם היצר הרע, וכעבור שלושה חודשים הזיכרון נעשה מצויין ובמבחן קיבלתי תשעים ושבע, דבר שלא קרה לי מעולם, והודיתי לבורא עולם והבנתי ששמירת העיניים שלי מתחילה להשפיע, והתחלתי ללמוד ולזכור את כל מה שאני לומד ולא שוכח כלום כמו שנאמר ולא תתורו וכו' למען תזכרו, וכמובן התחזקתי בלשמור על עיני יותר ויותר ומאז כל מה שאני לומד אני לא שוכח והכל בזכות שמירת העיניים.

כמה דמעות אמא הורידה עליי שאהיה צדיק וירא שמיים

רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי אליעזר כידוע הוא היה מבית שמאי שהיו נוטים להחמיר הרבה יותר מבית הלל שמקלים, ואף על פי כן מלמד אותנו רבי אליעזר לראות כל יהודי בעין טובה גם אם זה קשה ורואים בו רק דברים רעים בכל זאת לחפש בו משהו טוב וזה אפילו באדם זר קל וחומר אם זה אחיך או בנך או בתך שהעין הטובה שתנסה לראות בהם זה יגרום להם להתעורר בתשובה.

ומעשה שסיפר הרב דוד ברוורמן שליט"א [מרצה בערכים] שכאשר הוא היה עוד בחור הוא למד בישיבת בריסק ואחד הדברים שהיית צריך לדאוג להם בעצמך זה היה לאכול, והנה יום אחד היה מודעה שהיום בצהריים אחד האברכים עושה סיום הש"ס עם סעודה כראוי וכולם מוזמנים, והנה בעת הסעודה קם האברך בשם הרב יצחק ואמר אני רוצה לומר לכם בזכות מי זכיתי לסיים את הש"ס בגיל שלושים ושלוש. עשרים אחוז בזכות אשתי ושמונים אחוז בזכות אמא שלי והוא החל לספר, עד לגיל שש עשרה בערך הייתי בחור ישיבה אבל העיניים פזלו לתאוות של העולם הזה, ויום אחד אכן לא התגברתי על יצרי ויצאתי מהגן עדן של התורה לנבור באשפה של העולם הזה שהרי הבא ליטמא פותחין לו ושכרתי דירה עם כמה חבר'ה ברח' יפו בירושלים על מנת שלא יגידו לי מה לעשות ולחיות כבהמה שאין לה רסן ואין לה מפקד.

אמא שלי שהלב שלה נקרע לשתיים התגברה על הצער הנורא שגרמתי לה והיא אמרה לי אין בעיה תגור איפה שאתה רוצה אבל את הכביסה שלך תביא לי, אני יכבס לך את הבגדים ויגהץ לך אותם, בשביל מה תשלם למכבסה כשיש לך אמא שמוכנה לעשות לך את זה בחינם, אבל אני לא רציתי, כי לא היה נעים לי שאמא שלי תבוא לדירה ותראה עם איזה חבר'ה אני נמצא ושיש לנו טלויזיות ושאר מרעין בישין ולמרות שזה עולה לי הרבה כסף, אבל אמא שלי שוב ביקשה והיא אמרה לי אל תדאג אני יגיע מאוחר בלילה אתה תניח לי את השקית עם הכביסה ליד הדלת ואני אחזיר את הכל בשעה שכולם ישנים, והסכמתי כי ידעתי שזה בחינם וגם אין כמו אמא, ואמא שלי קיימה את הבטחתה ולקחה את הכביסה מליד הדלת והחזירה את זה ביום חמישי בלילה בשעה מאוחרת, אלא שהיא הביאה איתה תבשילים מיוחדים לכבוד שבת שהעלו ניחוחות של ריח ניחוח, והשאירה לנו נרות ארוכים שידליקו בכניסת השבת, ונישקה אותי במצח כשהייתי במיטה ישן, וכל הבחורים למחרת בליל שבת אכלו מהתבשילים האלו ברעבון גדול ולא העזו לחלל את השבת באזור של המטבח והנרות שבת, כך במשך כל שבוע ונמשך הדבר תשעה חודשים.

הלב שלי נשבר כי ידעתי כמה אמא באמת אוהבת אותי וכמה דמעות היא הורידה עלי שאהיה צדיק וירא שמים, והיא במסירות נפש מכינה אוכל לפושע כמוני ולחברי שדומים לי ומגהצת לי את הג'ינס הקרוע ואת חולצות הטריקו הצמודות שלי במקום שהיא תגהץ לי את החליפה והחולצה הלבנה כשלג, שהרי זה היה החלום שלה לראות אותי צדיק ותלמיד חכם, ויום אחד החלטתי שאני לא יכול יותר לראות את אמא שלי בצער בגללי וחזרתי שוב בתשובה ונכנסתי לישיבה ואחרי, כל החברים שהיו איתי בדירה גם חזרו, ומי שלא ראה את השמחה של אמא שלי כשחזרתי בתשובה, לא ראה שמחה מהי, ומדי יום ביום הוספתי בתורה וניסיתי לשמח את אמא שלי על הצער והתוגה שגרמתי לה, והנה היום מסיים אותו האברך בזכות אמא שלי שגם כשהייתי רחוק מה' יתברך היא לא עזבה אותי יום אחד, ואמרה לי אשריך, אני איתך לאורך כל הדרך בכל דרך שתבחר, אבל את הצער והכאב שגרמתי לאמא ולאבא שלי, הלואי שאצליח לתקן וכל זה בזכות העין הטובה של האמא שהסתכלה על בנה תמיד בעין טובה.

ראיתי כאן דברים שאני יכול לספר

רבי אליעזר אומר עין טובה. כשיש לאדם עין טובה אזי גם עליו יסתכלו בעין טובה ואדם שמסתכל בעין רעה, גם עליו יסתכלו בעין רעה, ומי לנו גדול מרבי אבא שהיה רבן של כל ישראל, עד שכאשר הזכירו אותו בגמרא לא אמרו את שמו אלא אמרו רב, ורב עשה איזה תיקון בבית העלמין וראה שתשעים ותשע אחוז מהאנשים מתו מעין הרע, לפי הפשט זה אנשים שנתנו עליהם עין הרע, וגרמו להם מיתה, אבל יש מפרשים שאף אחד לא נתן עליהם עין הרע, אלא הם בעצמם היה להם עין רעה על אחרים ולא שמחו כשראו אחרים מצליחים וקינאו בהם וגרמו לעצמם מיתה. ומזה ילמד האדם שכאשר הוא רואה יהודי מצליח, ישמח בזה ויתפלל לה' שיהיה לו הצלחה, וקל וחומר שלא ישמח במפלת חבירו שהרי נאמר (אבות ד', כ"ד) בנפול אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, וחלילה האדם ששמח, הנפילה, תהיה חלקו. צריך לשמוח בשמחת חבירו ולפעמים צריך להיזהר אפילו מהאנשים הקרובים, ולפני שהאדם רוצה לעשות שותפות וכדומה עם קרוב משפחה כדאי מאוד לעשות לפני כן שאלת רב.

ומעשה שסיפר הרב ליאור כחלון [ראש ישיבת רב פעלים בחדרה] על יהודי שהיה לו עסק גדול ואמר לאחיין שלו בוא תעבוד אצלי בתור מנהל עבודה עם משרד וידים בכיסים ותקבל שתים עשרה אלף שקל לחודש נטו, האחיין שמח והחל "לעבוד" עם ידים בכיסים ומרויח משכורת מכובדת בלי לעשות כמעט כלום, אלא שהעין שלו היתה גדולה ואחרי שנה הוא אמר לדודו אני כבר שנה עובד אצלך אני חושב שמגיע לי כבר משכורת כפולה, כלומר עשרים וארבע אלף, הדוד עמד המום שהרי גם מה שהוא מקבל זה לחם חסד כי הוא כמעט ולא עושה כלום ורק בגלל שהוא אחיין שלו הוא נתן לו את ה"עבודה" הזו ועכשיו הוא דורש לא העלאה אלא להכפיל את הסכום, לכן אמר לו הדוד שהוא מגזים בדרישה ובינתיים הוא לא רואה לנכון להעלות לו את המשכורת. האחיין החמיץ פנים ואמר לדודו אם אתה לא ממלא את משאלתי אני עוזב את העבודה, ואנחנו עוד ניפגש כי ראיתי כאן דברים שאני יכול לספר, הדוד לא מילא את משאלותיו הגדולות ואותו אחיין אכן עזב את העבודה אבל הלך לספר למס הכנסה דברים שהוא ראה והדוד שילם על זה ביוקר, ומה הרויח האחיין עם העין רעה שלו? שאין לו עבודה וכולם מסתכלים עליו בעין רעה שהרי אמרו חז"ל כל המשיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו וכל המשיב טובה תחת רעה ואפילו טובה תחת טובה לא תמוש טובה מביתו.

כרטיס טיסה לחו"ל וגם עשרת אלפים דולר

רבי יהושע אומר חבר טוב. דוד המלך ע"ה אומר בתהילים (קי"ט) חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך, כלומר דוד המלך מלמד אותנו כשאתה בוחר חבר תבדוק דבר ראשון אם יש לו יראת שמים והוא מפחד מעבירות אזי הוא יפחד לדבר עליך לשון הרע ורכילות, הוא יפחד לפגוע בך או לגנוב אותך, לא בגלל שהוא מפחד ממך אלא מפני שהוא מפחד מאבא שבשמים שהוא יודע שעיניו משוטטות בכל העולם והוא רואה ומשגיח עלינו גם בחדרי חדרים וקורא גם את מחשבותינו, ומוסיף דוד המלך ואומר (תהילים מ"א) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, כלומר גם האיש שכבר בדקתי אותו והגעתי למסקנה שאני יכול לבטוח בו, ולישון בשקט כשהוא לידי והוא אוכל עמי ארוחת צהריים. לבסוף גיליתי שהוא עשה לי מוקש ומלכודת, ולפי הדרש דוד המלך מרוב שהיו לו שונאים וגם שהוא מלך אזי צריך שמישהו יטעם את האוכל לפניו לראות שאין רעל, ודוד המלך אומר שאותו אחד שבטחתי בו והוא אוכל לחמי לטעום שאין בו רעל אזי גיליתי שהוא בעצמו שם לי רעל, ולכן חבר זה אותיות ברח או אותיות חרב.

ומי לנו גדול מיוסף הצדיק שהוא אומר לאשת פוטיפר על בעלה, איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזו וחטאתי לאלוקים, כלומר יוסף מסביר לה שזה לא שייך להשיב רעה תחת טובה לפוטיפר שהרי הוא לקח אותו כמו כל העבדים והרים אותו מעל כולם ואני אחראי לא פחות ממנו ולעשות עבירה ולבגוד בו אני לא יכול, אבל הפלא הגדול כשיוסף מגיע למילה וחטאתי הוא לא אומר וחטאתי לבעלך פוטיפר אלא וחטאתי לאלוקים, כלומר עם כל זה שהוא עזר לי מאוד הסיבה האמיתית שאני לא חוטא זה בגלל וחטאתי לאלוקים רק בגלל שאת האלוקים אני ירא, ולולא זה אני מוכן לעשות כל עבירה גם אם זה נגד בעלך.

ומרן הרב עובדיה יוסף זיע"א כשהיה דיין בפתח תקוה והיו באים זוגות להתגרש בגלל עבירה שנעשתה אזי אומר הרב שתשעים אחוז העבירה נעשתה עם החבר הכי טוב של הבעל, ללמדנו שאין אפוטרופוס לעריות וללמדינו שתבחר לך חברים יראי שמים שיש להם דין ויש להם דיין. ומעשה ביהודי בשם איציק שנתפס על איזו עבירה פלילית והיה אמור לשבת מאחורי סורג ובריח למשך כמה שנים טובות אלא שחוקר המשטרה אמר לו, תשמע! אותך אני לא כל כך צריך, אני רוצה שתספר לי כמה דברים על צביקה ואתה משוחרר עם כרטיס טיסה לחו"ל וגם עשרת אלפים דולר אתה וכל המשפחה, ואם לא, אתה תשב פה הרבה זמן, תתייעץ עם אשתך ותחזיר לי תשובה, איציק שהיה מצד אחד חבר מאוד טוב של צביקה הקשור לעולם התחתון ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ואיציק הכיר אותו ואת מעלליו יותר מכולם, התלבט מה לעשות כי מצד אחד זה חבר טוב אבל מצד שני מה אשתי והילדים שלי צריכים לסבול בגללו ואחרי התייעצות עם אשתו הוא החליט לספר הכל על צביקה.

אני אפילו לא יודע היכן נמצא הבית הכנסת

ואכן הוא שוחרר עם כל משפחתו עם כרטיסי טיסה לאנטוורפן והוא היה עובד בשיפוצים היכן שמזדמן, אבל כעבור זמן הוא פחד להישאר באותו מקום ועבר עם כל משפחתו לבריסל וגם שם הוא בקושי היה מסתובב בחוץ שמא ואולי מישהו מהחברים של צביקה מחפש אותו לכן מיד אחר העבודה חזר לביתו, ויהי היום והוא צבע איזה קיר חיצוני של איזה בית, ובדיוק עבר שם הרב של הקהילה היהודית ושאל אותו האם אתה חדש באיזור? איציק פחד לענות אבל הדמות והפנים המחייכות של הרב נתנו לו אווירת רוגע ושלווה, ואמר לרב כן אני יחסית חדש אבל מה זה משנה, כי אני לא ראיתי אותך בבית הכנסת שלנו לכן הבנתי שאתה חדש פה, כי אם היית מזמן אזי ודאי שהייתי רואה אותך בבית הכנסת, איציק היה נבוך מהתשובה ואמר לרב אתה צודק אני ממש חדש, ואני אפילו לא יודע היכן נמצא בית הכנסת, הרב הסביר לו ואמר לו לבוא היום למנחה וערבית, ואיציק אכן הגיע למנחה ונשאר לשיעור ולאחר מכן ערבית ועוד שיעור, ואיציק שמע בצמאון כל מילה של הרב, ודברי תורה ותפילות עושים רושם על הנשמה וגם על הגוף וגם על הבית כולו והמשפחה כולה חזרו בתשובה, והבנים עברו לתלמוד תורה המקומי בהמלצת הרב ואחד הבנים בשם משה עשה חיל בלימודיו וגדל ונעשה בן תורה וירא שמים.

הרב קרא לאיציק שכבר הפך ליצחק ואמר לו, הבן שלך משה כבר לא ילד והוא צריך להקים בית נאמן בישראל ויש לי שידוך בשבילו, וכדאי שתלך אתו היום למשפחה שדיברתי איתם כבר והם נתנו את הסכמתם, מה שהרב יגיד אמר יצחק אני יודע שהרב רוצה רק את טובתי, יצחק קרא לבנו משה ואמר לו שהיום יוצאים לראות שידוך בהמלצת הרב של הקהילה, אין בעיה אבא מה שתגיד אני מוכן לעשות, הגיעה השעה והאב ובנו עשו דרכם לכתובת של המשפחה כשיצחק מחזיק בידו זר פרחים, נקישות קלות על הדלת והיא נפתחת, החיוך של יצחק נמחק לגמרי מפניו והוא נעשה חיוור וכמעט שהתעלף, כי בעל הבית לא היה אלא צביקה רק שהיה עם כיפה גדולה וציצית וחיוך ופנים מאירות, ויצחק כמעט ונעשה אילם אבל הראשון שדווקא התעשת זה היה צביקה שחיבק ונישק את יצחק שהיה נבוך ומבולבל מאוד.

אמר לו צביקה לא קרה שום דבר הכל משמים ובזכותך דוקא חזרתי בתשובה אני חייב לך את כל זה, ואז צביקה סיפר ליצחק ואמר לו שהוא קיבל ארבע עשרה שנים להיות בכלא, והוא היה מיואש לגמרי, עד שיום אחד הגיע איזה רב לבית הסוהר ולימד אותנו תורה ואני ביקשתי ממנו ספרים והתחלתי ללמוד וללמוד יום ולילה וחזרתי בתשובה שלימה, והתחזקתי מאוד באמונה והבנתי שבורא עולם הוא כל יכול ושלחתי לנשיא המדינה שמעון פרס אם הוא יכול לתת לי חנינה כיון שחזרתי בתשובה באמת ואני לא יחזור יותר לפשעים, והתפללתי לה' יתברך שלא ישיב פני ריקם, וקיבלתי תשובה שחנינה לגמרי אני לא יקבל אבל כעבור חמש שנים ישחררו אותי במקום ארבע עשרה שנים, וברוך ה' השחרור הגיע, וכדי "שחברים" מהעבר לא יחזירו אותי למעמקי השאול החלטתי עם אשתי לעזוב את הארץ והנה הגענו לכאן, ועכשיו בעזרת ה' הבן שלך יכיר את הבת שלי ונזכה להיות מחותנים ואכן כך היה בסופו של דבר לקיים את מה שאמרו חז"ל (מועד קטן י"ח:) מה' אשה לאיש.

את לוקחת כל יום סלים מלאים באוכל למשפחה שלך

רבי יהושע אומר חבר טוב. כאשר יש לך באמת חבר טוב אזי הוא כואב את כאבך הוא מצטער בצערך הוא שמח בשמחתך הוא מאושר במחיצתך אלא שלהשיג את החבר האמיתי הזה לא קל למצוא, ואם כן אזי זה רק אצל מי שאמר דוד המלך (תהילים קי"ט) חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. והבה ונראה מעשה קצת ארוך עם מוסר גדול ללב שקרה לפני כמה עשרות שנים בלבד ומעשה שהיה כך היה, אחת הישיבות באיזור המרכז החליטו לעשות פגישת מחזור כעבור חמש עשרה שנים משנות הלימודים שיבואו כולם לפארק הירקון ליום כיף וגיבוש של כולם, ואכן כולם הגיעו הם ונשיהם ובניהם, היו שנים מזמן היותם בישיבה דניאל ויצחק שהיו חברים מאוד טובים אלא שהזמן הארוך גרם לניתוק הקשר ביניהם לגמרי, אבל היום הם נפגשו התחבקו והתנשקו והחלו להתעניין אחד בשני, דניאל סיפר ליצחק שהוא נשוי פלוס שלושה ילדים, ויצחק סיפר לדניאל שהוא נשוי אבל ילדים עדיין אין לו, כמה זמן אתה נשוי שאל דניאל בחשש, אני נשוי תשע שנים ועדיין לא זכיתי לילדים ודמעה בצבצה בזוית עינו ובזוית עיניה של אשתו נעמה שעמדה לידו, יהיה בסדר בעזרת ה' אמר דניאל.

ולפתע שמעו מישהו ששואל האם עליזה הטבחית הגיעה? ואמרו שהיא לא הגיעה, וכנראה גם לא תגיע, דניאל רק שמע את שמה של עליזה הטבחית אמר ליצחק בשקט, אני חושב שאני יודע למה אין לך ילדים, מאיפה אתה יודע? אמר לו יצחק, הייתי אצל הבבא סאלי, הייתי אצל הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל [אביו של הרב חיים קנייבסקי שליט"א] המכונה הסטייפלר, והם לא אמרו לי מהיכן אתה דוקא יודע? אמר לו דניאל בוא איתי רגע לסיבוב ואני אזכיר לך מה קרה לפני חמש עשרה שנה בערך, אני ואתה היינו חוזרים בסוף ההפסקה ומבקשים מהטבחית עליזה לאכול כשכולם כבר גמרו לאכול, ותמיד היא היתה מביאה לנו לאכול למרות שהגענו מאוחר.

אם אתה זוכר יום אחד כשהגענו וביקשנו לאכול היא התנצלה ואמרה שנגמר האוכל ונשארו כמה פתיתי אורז אחדים, ואתה יצחק אמרת לה, עליזה אל תשקרי עלינו את לוקחת כל יום סלים מלאים באוכל למשפחה שלך, ואת לא משלמת על האוכל ואנחנו כן משלמים תביאי לנו מהסירים שאת לוקחת, והיא שמעה אותך והחלה לבכות ונדרה נדר שהיא לא תקח יותר מהאוכל של הישיבה, ואתה גם שכחת שהיא היתה אלמנה וזה היה חודשיים אחר שנפטר בעלה, וכל זה להזכירך היה כשחדר האוכל מלא בתלמידים וכולם ראו ושמעו איך ביישת אותה, אני חושב שצריך לבקש ממנה מחילה, יצחק השפיל את ראשו ואמר לדניאל אתה צודק, חטאתי עויתי פשעתי אבל איפה אני ימצא אותה עכשיו?

יצחק מתחנן שתסלחי לו

אל תדאג אמר החבר הטוב דניאל, וניגש לראש הישיבה לבקש ממנו את הטלפון של עליזה הטבחית, וראש הישיבה מסר לו את המספר, דניאל מצלצל למספר, ושמע אותה מדברת כשקולה חלש מידי ועצוב, והוא אמר לה שהוא דניאל מהישיבה אם הוא יכול לקפוץ לבקר כמה דקות, אין בעיה אמרה עליזה, אתה יכול לבוא, דניאל ויצחק נסעו מיד לכתובת שקיבלו מראש הישיבה והגיעו לבית, דניאל נקש על הדלת, אלא שהדלת לא נפתחה למרות שהם שומעים שיש אנשים בבית, ולכן דניאל נקש יותר חזק אבל זה לא עזר, עד ששמעו את בעלת הבית אומרת דניאל לא אמרת לי שאתה בא עם עוד מישהו, אני לא פותחת בשום פנים, יצחק הבין שהוא לא רצוי פה וחזר לרכב, ואז דניאל דפק שוב ואמר שהוא לבד, ועליזה פתחה כשפניה זועפות ואמרה לו יש לך דקות ספורות לומר לי מה אתה רוצה ותלך, בסדר גמור אמר דניאל, פשוט, יצחק נשוי כבר תשע שנים ואין לו ילדים והוא מאוד רוצה לבקש ממך סליחה, הוא מבין את הטעות החמורה שלו והוא מתחנן שתסלחי לו, ואולי בזכות זה יהיו לו ילדים. אני לא אסלח לו לעולם הוא עשה לי נזק שאי אפשר לתקן ואני לא אסלח לו לעולם!

למה זה נזק שאי אפשר לתקן? שאל דניאל, אני אומרת לך אמרה הטבחית עליזה, את האוכל שהייתי לוקחת הביתה ראש הישיבה אמר לי לקחת בטענה שלא יבואו ביקורת ממשרד הבריאות ויראו אוכל שנשאר, וזה היה עוזר לי מאוד ובפרט אחר שבעלי נפטר, ואחר שיצחק בייש אותי ברבים ונדרתי נדר שלא אקח אוכל מהישיבה זה היה קשה מנשוא, כי לא היה לי מה להביא לילדים שלי, והם הלכו לשוק בסוף היום לקחת שאריות שאנשים זורקים אלא שהבעיה הגדולה היתה בתינוק שנולד לי חודשיים אחר שנפטר בעלי, ואוכל נורמלי לא היה לי והייתי דוחסת לו לפה לחם שהיו מביאים לנו פעם ביומיים בתור גמ"ח, והנה עם הלחם הפרוס הזה, עם זה גדל אבל לא התפתח ושכלו כשל, ילד למרות שהוא בערך בגיל חמש עשרה בקושי הוא יודע לקרוא והכל בגלל החבר שלך יצחק ואתה עוד רוצה שאסלח לו לעולם לא!!

יצא דניאל מהבית וצעד לעבר המכונית כשהוא מוצא בה את יצחק שטוף דמעות ומצטער על מר גורלו, ולפתע ניגש אליהם איזשהוא שכן ואומר לדניאל אני שמעתי את השיחה שלך עם עליזה לכן רציתי לומר לך, הבן שלה אביחי בן החמש עשרה מגיע כל יום מבית הספר בשעה שלוש וחצי רעב מאוד והוא אוהב פיצות וקוקה קולה תנסו לעשות משהו, תודה רבה אמר דניאל, ואז סיפר דניאל את הכל ליצחק ואמר לו מחר אני ואתה פה בשעה שלש וחצי עם מגש פיצה וקוקה קולה וה' יעזור, ואכן למחרת שניהם הגיעו והנה אביחי חוזר מבית הספר, ניגש אליו דניאל ואמר לו שלום אביחי, מה שלומך, בסדר מי אתם, אמא שלי לא מרשה לי לדבר עם זרים, אנו לא זרים אנו מכירים את אמא שלך, קוראים לה עליזה והיא עבדה טבחית בישיבה, הנה הבאנו לך פיצה חמה תאכל פה על הספסל, אביחי ראה את הפיצה אמר תודה ואכל וגם שתה מהקוקה קולה שמזגו לו, מי אתם שככה מביאים לי פיצה וקוקה קולה, אתה רוצה כל יום לקבל פיצה וקוקה קולה, שאל אותו יצחק בודאי ענה אביחי, אבל מי אתם, לא משנה אנו נגיד לך בעוד כמה ימים, רק דבר אחד אנו מבקשים ממך אנו נלמד עמך כל יום שלוש שעות תורה ומשנה ובבית תגיד לאמא שאתה הולך לחברים אל תספר לה שאנו לומדים איתך אנו רוצים לקדם אותך, וכל יום אתה מקבל פיצות וקולה, אתה מוכן? בודאי שאני מוכן.

פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה

ומאותו יום, כל יום הם התייצבו בבית הכנסת הסמוך ולמדו עמו כשלוש שעות ויותר, כך במשך כארבע שנים תמימות והם גם גילו לו על הפגיעה שיצחק פגע באמו ובינתיים האמא של אביחי רואה איך שהוא לומד ומתפלל ונעשה חריף ומבין ככל בני גילו ואפילו יותר, והיא שמחה מאוד, והנה יום אחד אומר אביחי לאמו, את יודעת איך התקדמתי כל כך יש שני אנשים כל יום מלמדים אותי במשך כשלוש שעות כבר ארבע שנים, וכל יום הם גם מביאים לי פיצות ושתיה, והם רוצים לבוא מחר לביקור אצלינו בבית האם את מסכימה אמא? בודאי מה השאלה, אני גם יכין עוגה טעימה לכבוד האנשים הטובים האלה שעזרו לך מאוד, ולמחרת בשעה ארבע אחר הצהריים נשמעו דפיקות על הדלת היו שם דניאל ויצחק ואשתו נעמה, האמא שחיכתה לאנשים הטובים ניגשה לפתוח את הדלת אלא שלפני כן היא הציצה בעינית של הדלת וכשראתה שיצחק הוא אחד מהם היה לה מאוד קשה והיא לא פתחה.

אביחי בנה ניגש ואמר לה, אמא את אמרת שתקבלי אותם בשמחה, אמא בבקשה אף אחד אינו מושלם וכמדומני שהוא עשה מאמצים גדולים של כמה שנים לתקן טעות של כמה רגעים, והאמא נכנעה לקול תחנוני הבן והיא פתחה את הדלת והכניסה אותם פנימה, היה קצת מתח, היא מזגה שתיה ביחד עם בנה וחתכה מהעוגה, ולאחר מכן פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, ואמרה, דניאל כל אחד היה מאחל לעצמו חבר נאמן כמוך ואני יודעת כמה אתה עסוק ועזבת הכל כדי להיטיב לחבר שלך, ה' יברך אותך בזכות זה בכל הברכות, ואתה יצחק אני חשבתי שלעולם לא אסלח לך, אבל תיקנת והבנת את הטעות ואני בטוחה שלעולם לא תפגע יותר בבני אדם, ואני סולחת לך, ונעמה אשתו של יצחק אני בך לא היה לי שום כוונה לפגוע ואפילו לא הכרתי אותך, לכן אני מברכת אותך שהשנה הזו תזכי לתאומים כנגד כל השנים שלא זכית לילדים, וכולם בכו מהתרגשות וכעבור פחות משנה נולדו ליצחק ונעמה תאומים ואורחת הכבוד היתה עליזה הטבחית, והבן הראשון קראו לו אברהם על שם בעלה המנוח של עליזה, והבן השני קראו לו אביחי.

תן לו לישון עוד קצת אולי הוא עייף

רבי יהושע אומר חבר טוב. חבר טוב זה מי שמוכיח אותך, חבר טוב זה מי שאומר לך היכן אתה צריך לתקן, חבר טוב זה מי שמעיר אותך לתפילה ולא נותן לך להמשיך לישון, חבר טוב זה שגורם לך להיפרד מהממון ולתרום צדקות. וסיפר הרב ליאור כחלון [ראש ישיבת רב פעלים בחדרה] שכאשר הוא היה בחור צעיר ולומד בישיבה, היה איתו עוד בחור בישיבה שהיו גרים אחד ליד השני באיזור חדרה ובבין הזמנים ובשבתות חופשה הרב ליאור היה הולך להעיר אותו בבוקר, אבל אביו של הבחור היה אומר לו תעזוב אותו שיישן הוא עכשיו בחופשה, מספיק שבישיבה הוא קם כל בוקר, עכשיו כדאי שינוח, וכך היה כל פעם, עד שלימים הבחור החליט לצאת לגמרי לחופשה ועזב את התורה והתחבר לאנשים פושעים ואין שבוע שהמשטרה לא באה אליהם הביתה, והנה יום אחד פונה אביו של אותו בחור לרב ליאור ואומר לו את כל חדרה אתה מנסה להחזיר בתשובה ודוקא את הבן שלי שלמד איתך וגדל איתך אתה לא מנסה להחזיר בתשובה? אמר לו הרב תן לו לישון עוד קצת אולי הוא עייף, שכחת שככה היית אומר לי לפני שנים כשהייתי בא להעיר אותו, ואביו של הבחור הבין כמה הרב צודק.

שכחתי משהו אני חייב לחזור הביתה

רבי יהושע אומר חבר טוב. יש לדעת שהחבר הכי טוב של האדם זו אשתו, שהוא מצווה לאהוב אותה כגופו ולכבדה יותר מגופו, ומי לנו גדול מרבי עקיבא איגר שאחרי שנפטרה אשתו אזי אחרי כמה חודשים כבר הגיעו לפתחו הצעות של שדכנים שיקים בית מחדש, ורבי עקיבא איגר אמר איך אני יכול עכשיו זמן כל כך קצר אחרי הפטירה לחשוב על בית חדש עם אשה אחרת, אשתי שנפטרה, כמה לילות ארוכים היינו משוחחים בעניני אמונה ויראת שמים, וכמו שאמר הנביא (מלאכי ב', י"ג י"ד) שעל האשה נאמר חברתך ואשת נעוריך, וכל גדולי ישראל כיבדו את האשה שלהם ברמות שאדם רגיל לא מבין. והבה ונראה כמה מעשיות מענקי הדור שלא הנידו עפעף לולא רצון בוראם ואף על פי כן ביחס לנשותיהן עשו בשבילן מעל ומעבר, מסופר על הסבא מסלבודקא כשהיה כבר זקן מאוד ויצא מביתו בקומה השלישית לכיוון הישיבה עם השמש וכל מדרגה ומדרגה לקח זמן ואחר שסוף סוף הם ירדו את כל המדרגות ובאו לחצות כביש, אמר הסבא מסלבודקא לשמש שלו, שכחתי משהו אני חייב לחזור הביתה, השמש שידע כמה היה קשה לרב הירידה קל וחומר לעלות ושוב לרדת, אמר לרב מה הרב שכח אני ירוץ ואביא לכאן, לא, אתה לא יכול אני אעלה בעצמי, והשמש החל לעלות עם הרב מדרגה אחר מדרגה והיה גם סקרן לראות מה הרב שכח שכל כך דחוף לו לחזור בשביל זה? וסוף סוף הם הגיעו לבית, הרב דפק בדלת ביתו ונכנס, ואמר לאשתו שכחתי לומר לך שאני יוצא מהבית, השמש כמעט התעלף וכי אשתו לא שמה לב, אלו גדולי ישראל.

אני אתאפק עד שאמא שלך תגיע

ומעשה ברב הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל שבימיו האחרונים שהיה בין שמים לארץ קרא לשמשו וביקש ממנו שיקרא לאשתו, ואשתו של הרב באה, היה לה קצת דאגה מדוע הרב קורא לי אולי חלילה הוא מרגיש שסופו קרב, אבל היה לה הפתעה, הרב שלף בקבוק בושם ואמר לה לא שכחתי שהיום זה יום הנישואין שלנו, אלו גדולי ישראל.

ומסופר על הרב שהרבני שהיה חולה והיה זקוק לטיפולים כימותרפיים, והיה מחכה עם בנו בבית החולים ובינתיים הם לומדים בהתלהבות גדולה למרות חוליו ולמרות שבית חולים זה לא בית מדרש ולמרות כל האנשים מסביב, כעבור חצי שעה, האבא ביקש מבנו שיכין לו קפה כי הוא מרגיש שהוא זקוק לכך מאוד, הבן קם בשמחה לעשות רצון אביו אלא שעוד לא פסע כמה צעדים, ואביו אומר לו שאין צורך, והוא בינתיים מעדיף שלא לשתות, למה שאל הבן, הרי אבא אתה מאוד זקוק לזה, ובשבילי זה לא טירחה אני עושה זאת בחפץ לב! אתה צודק, אבל אני מעדיף לחכות עד שאני ישתה את הקפה עם אמא, אם זו הבעיה אני יכין לך גם עכשיו וגם כאשר אמא תגיע! אני יסביר לך אמר האבא, שהיה לא רק גדול בתורה וביראת שמים אלא גם גדול במידות טובות לאין שיעור, וכך אמר לבנו, לא דומה הקפה הראשון ששותים לקפה שאחריו אם אני אשתה עכשיו ואחר כך כשתבוא אמא אני אשתה עמה גם קפה אזי היא תרגיש שאין לי את ההנאה של הקפה הראשון, ולכן למרות רצוני העז לשתות קפה אני אתאפק עד שאמא שלך תגיע, אלו גדולי ישראל.

בזכות הויתור הוא זכה לילד מעל הטבע

ומעשה נוסף ברב יצחק ווייס זצ"ל [גאב"ד העדה החרדית] שהיה עדין רווק אבל היה גאון בתורה והרבו לדבר בשבחו והרבה עשירים רצו שהוא יהיה החתן שלהם, והם ידאגו לכל מחסורו, והנה יום אחד הגיע אליו שדכן והציע לו כלה נאה וחסודה בעלת מידות טובות ונאה וטובת לב ובקיצור כליל השלימות וכדאי לו מאוד להיפגש לפני שיחטפו אותה, והרב יצחק ווייס אכן הגיע לפגישה, אלא שהוא רואה את המשודכת נמוכה מאוד מאוד והוא הבין שהשדכן שיקר עליו, הוא התעלם מהחיצוניות והחל לדבר עמה על הא ועל דא ובסוף הפגישה היא שאלה אם יהיה פגישה נוספת, בודאי ענה רבי יצחק ווייס וקבעו פגישה נוספת, ועוד פגישות נוספות, מצד המשפחה שלו כששמעו מי המדוברת ניסו לדבר איתו שיפסיק את הקשר הזה, כי זה לא מתאים לבחור מוכשר וצדיק כמוהו, יש הרבה עשירים שמוכנים לחתן את הבת שלהם שהיא גם צדיקה וגם בגובה נורמלי וגם ידאגו לכל מחסורו, פשוט מאוד להגיד למשודכת שזה לא מתאים.

אבל רבי יצחק ווייס לא הסכים לשמוע כלל ואמר אני לא מוכן לפגוע בבת ישראל, אני יודע שהיא כבר מצפה ומייחלת לחתונה ואם נודיע לה שזה נגמר היא תיפגע מאוד, ואת זה אני לא מוכן ואני אתחתן איתה כי זה רצון ה', ובמזל טוב וסימן טוב היתה חתונה ברוב פאר המידות הנאצלות, והדר של יראת שמים וצניעות, וגם נולד להם בן זכר, אלא שכעבור לא הרבה זמן למרבה הצער האשה נפטרה לעולמה, ורבי יצחק בבוא הזמן נשא אשה נוספת, ועוברת שנה ועוד שנה ואין ילדים, רבי יצחק החליט עם אשתו ללכת לבית הרפואה לראות אם צריכים איזו תרופה וכדומה, אלא שבבדיקות שעשו להם אמרו לרבי יצחק שלפי חוקי הרפואה והטבע הוא לא יכול להביא ילדים כיון שהוא עקר! איך זה יכול להיות והרי יש לי ילד מהאשה הראשונה שדומה לי מאוד, את זה אנחנו לא מבינים, וגדולי ישראל אמרו לו שזה בזכות הויתור הוא זכה לילד מעל הטבע, אלו גדולי ישראל.

גם אני ישנתי במזרון על הריצפה

ומסופר על יהודי שהיה לו קצת סכסוך עם אשתו והוא פנה לאחד המקורבים לרב בן ציון אבא שאול זצ"ל ואמר לו שהוא רוצה לבוא איתו לרב בן ציון כדי לספר לו על דברים שאשתו דורשת ממנו לעזור בבית והוא חושב שהוא פטור כיון שהוא עובד בחוץ מספיק קשה. וזה היה ביום שישי בצהריים הם הלכו לביתו של הגאון הרב בן ציון אבא שאול והם ידעו שהרב כל יום שישי מוסר שיעור בסדר זרעים ובהלכות שבת החמורות והוא אמור להיות מאוד עייף, הם דפקו בדלת ביתו של הרב, הדלת נפתחה והם רואים את הרב שיפולי מכנסיו כלפי מעלה ומחזיק מגב ולידו דלי של מים וסמרטוט והרב אמר להם שישבו בצד ימין של הבית עד שהוא יתפנה אליהם, המקורב חכך בדעתו אם להיכנס במצב כזה ועודו מהרהר הוא מסתכל ורואה שהמתלונן פשוט נעלם והלך לו, ואחר כמה ימים הוא פגש אותו ושאל מה קרה שנעלמת, רצית לשאול את הרב שאלות? כל השאלות שרציתי לשאול כבר באו על פתרונם, אם הרב שטרוד ועסוק בללמוד וללמד והוא אמור להיות עייף מאוד מוצא עדיין זמן לעזור בבית קל וחומר שאני צריך לעזור, אלו גדולי ישראל.

ומסופר על הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל שאשתו אושפזה בבית החולים וכיון שהרב היה גם לא צעיר ביקשו ממנו שלא יישן לבדו אלא כל יום יבוא מישהו אחר מהמשפחה ויישן איתו, כדי לעזור ולסדר את מה שצריך כי הרב לא צעיר כלל, אבל הרב אדלשטיין סירב בתוקף ולא הסכים ואמר שאין צורך והוא יכול להסתדר לבד וכמה שבני המשפחה ניסו, הרב סירב ולא הבינו מדוע, אלא שבדרך מסויימת נודע הדבר, הרב הוציא את המזרון מהמיטה והניח אותו בריצפה וכשנשאל מדוע עשה זאת? ענה הרב ואמר כיון שאשתו כגופו נמצאת בבית החולים והיא ישנה לא במיטה שלה לא בחדר שלה ויש לה מזה עוגמת נפש, לכן כדי להרגיש קצת בצער שלה, גם אני ישנתי במזרון על הרצפה ולא רציתי שידעו זאת לכן ביקשתי שלא ישנו אצלי, אלו גדולי ישראל.

שבת שלום!

רבי יוסי אומר שכן טוב. שאלו החסידים וכי בידו של האדם לבחור את שכניו שיהיו טובים? ואם בא שכן רע לגור במחיצתו, האם בידו לגרשו? אלא כוונת רבי יוסי לומר שאתה תשתדל להיות שכן טוב לכל השכנים שלך, וממילא על ידי זה השכנים שלך יהפכו עם הזמן להיות יותר טובים. ומעשה ברבן של ישראל מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שעבר לגור בפתח תקוה משום שנבחר להיות שם דיין, והבנין שהרב התגורר בו רובם היו רחוקים מתורה ושמירת שבת, וכאשר הרב היה חוזר עם בניו בשבת מבית הכנסת היו חלק מהשכנים שהיו מפעילים מוזיקה בקול רם וכן מעשנים כדי לראות את התגובה שלהם, והרב אמר לבניו לא לומר מילה אחת, אלא לעלות הביתה בלי להתעכב ובלי לצעוק שבת וכיוצא בזה, ולא עברו כמה שבתות וכבר אף אחד לא הפעיל מוזיקה והיו אומרים להם בנועם שבת שלום.

מסע ההחתמות נמשך שלוש שנים

רבי יוסי אומר שכן טוב. כולנו יודעים שכאשר השבת נשמרת לא רק בביתך אלא גם בשכונתך אזי השבת הרבה יותר מרוממת את הנפש אלא שזה לא תלוי רק בך אלא גם בשכנים שלך וכל הסביבה, ויש ערים בארץ שזכו לכך לא לראות שום מכונית נוסעת בשבת, והם הולכים בשבת על הכביש בבטחון גמור ובשלוות נפש, ומעשה שסיפר [הרה"ג רבי גואל אלקריף שליט"א] ביהודי בשם משה מהעיר בני ברק שעובד בתור איש תחזוקה באחד מתלמודי התורה, היהודי הזה נשוי בגיל שישים ואשתו עובדת בתור גננת בגיל חמישים וחמש, בני הזוג לא זכו לזרע של קיימא, הם היו מתגוררים בבני ברק ברחוב חברון רחוב שנוסעים בו בשבת רח"ל בן חמש עשרה לעשרים מכוניות, לבו נחמץ למראה המכוניות שעוברות בשבת ברחוב שבו הם מתגוררים והוא החליט לעשות מעשה, הוא פנה לעירייה והתלונן על הדבר, איך יתכן שבעיר ששומרים בה תורה ומצוות אתם מאפשרים למכוניות לנסוע בשבת? ענו לו נציגי הקהילה ידינו כבולות, קיים חוק של משרד התחבורה שאסור לסגור כביש אלא אם כן כל דיירי הרחוב חותמים שהם מסכימים לכך.

משה ואשתו יצאו לדרך והם עברו בית אחר בית בנינים ארוכים מלאים בדיירים, הם התאמצו מעבר ליכולתם הם השקיעו את כל מרצם וזמנם כדי לשכנע את דיירי הרחוב לחתום, בסך הכל שני אנשים שנראים פשוטים, שחלולי השבת ברחוב שלהם שברו את לבם לרסיסים, משום שקדושת השבת היתה מאוד חשובה להם! מסע ההחתמות נמשך שלוש שנים, היו מספר אנשים שבתחילה סירבו לחתום אך הזוג דיברו בשפת הלב, הם אמרו להם תחשבו מה היה קורה לכם אם הייתם רואים אדם שכל יום עושה הפגנה מול הבית של אבא שלכם ומקלל ומגדף אותו האם הייתם מסכימים לכך? הקדוש ברוך הוא נתן לנו עם ישראל מתנה טובה ושמה שבת ואיך תעזו לדחות אותה? וכולם בסופו של דבר חתמו, הם באו לעירייה כעבור שלוש שנים, הציגו את הטפסים עם החתימות, אך שם נאמר להם שחלק מהחתימות פג תוקפן כיון שזה לפני שלוש שנים ועליהם לחדש אותם כי אולי חלק עברו דירה או חלילה נפטרו לעולמם, בואו נעצור לרגע את הסיפור שלוש שנים הם עשו עבודת נמלים מסע של שכנועים עד לאחרון התושבים באיזור, ולבסוף אומרים להם יש עוד הרבה עבודה מי מסוגל להמשיך?

אבל הזוג הזה לא אמרו נואש כי זו עצת היצר הרע, הם הלכו לאותם דיריים שלפני שלוש שנים חתמו ואכן מספר דיירים התחלפו, הם החתימו אותם והביאו שוב את הטפסים העדכניים עם כל החתימות המעידות שכולם מסכימים שהרחוב יסגר בשבת, בעיריה בדקו את הטפסים ומיד הסכימו שהרחוב יסגר בשבת, ובאותו שבוע נפקדה האשה וזכתה להריון ונולדו להם תאומים בן ובת, ולמרות שיבוא אדם ויאמר מה בסך הכל הזוג הזה מנע חמש עשרה עד עשרים מכוניות בוא לתל אביב ותראה כמה מכוניות ה' ירחם נוסעות בשבת אזי לא פטרת את כל הבעיה, ואפילו לא חצי ולא רבע מהחילולי שבת בארץ, אבל מכיון שהם דאגו לכבוד שמו יתברך, הקדוש ברוך הוא דאג להם ועשה להם ניסים ובזוג הזה התגלה כבוד ה' יתברך, ומכאן לומדים שכל טיפה וטיפה שאדם משפיע ומתגלה כבוד שמים בזכותו, אזי הקדוש ברוך הוא לא נשאר חייב ומרבה בזכותו כבוד שמים אצלו.

להפתעתו הרבה הוא רואה את השכן

רבי יוסי אומר שכן טוב. במושב זקנים ערוגות הבושם ישנו איזה רב צדיק שעשה לו מנהג קבוע, לעבור בחדרים ולשאול בשלומם, לשבת ולשוחח מרגיע אותם כשצריך ונותן להם הרגשה נעימה שיש להם אוזן קשבת, והנה יום אחד הוא נכנס לאחד החדרים והוא רואה זקן יושב ובוכה בכי נסער, הרב התפלא על מה ולמה, הוא מנסה לדובב את הזקן אבל הוא נתון בבכיו וכשמנסה הוא שוב ושוב, עונה לו הזקן, וכי מה תועיל, הדבר שאני בוכה עליו הוא חסר תקווה, אבל הרב לא מרפה ממנו ואומר לו דאגה בלב איש ישיחנה, לעולם אי אפשר לדעת מאין תבוא הישועה, לאחר מאמצים רבים הצליח לדלות ממנו את הסיפור, והזקן החל לספר, לפני כחמישים שנה עליתי לארץ עם שני ילדים, הסוכנות הושיבה אותו באחד המושבים, והעניקה לו חלקת אדמה, עוברים ימים והוא מבחין ששכנו שאין לו ילדים קיבל מגרש גדול משלו, באותו זמן נכנסה בו קנאה עזה, וכאשר מקנאים, חוטאים.

קמתי באישון ליל והסטתי את אבן הגבול שבין האדמות בעשרה סנטימטר, כשהבחנתי ששכני לא שם לב לכך הזזתי את האבן בעוד עשרה סנטימטר עד שכעבור זמן האבן זזה כמטר וחצי והחצרות עכשיו היו שווים בגודלם ונרגעתי, לימים עזבתי את המושב, ושוב לא היה לי קשר עם המקום, ועתה כשהוא כבר זקן ותש הכוח, התחלתי להרהר במה שעשיתי ונכנס בי פחד עצום מהעתיד לקרות עמי ביום הדין הגדול והנורא, והוא מאוד רוצה לתקן את המעוות, אבל אינו יודע איך לעשות זאת, עקב זקנותו נשכח ממנו שם המקום ושם האיש השכן, ועל כך הוא בוכה איך הוא יוכל לתקן את המעוות? מספר הרב באותו זמן באמת לא ידעתי מה לומר לאותו זקן, והיכן באמת נמצא הישוב? אבל בכל זאת חיזקתי אותו במילים, שיש רק אחד שיכול לעשות ששכנך יפגוש אותך הרי זה בורא העולם שהוא כל יכול, עליך לשבת ולהתפלל לבורא מעומק הלב שיתן לך הזדמנות לפגוש את השכן ולתקן את המעוות.

לא עוברים שבועיים ולפתע נשמעת נקישה על דלת חדרו של הזקן, הוא ניגש לפתוח את הדלת ולהפתעתו הרבה הוא רואה את השכן הנ"ל עומד לפניו במלוא קומתו, נפעם ונרגש התחבק עם שכנו, ובפיו שאלה איך ידעת שאני מחפש אותך? השכן אינו מבין את השאלה, והוא אומר שהיום הוא הוזמן לרגל שמחה שנערכה בהיכלי מלכות וישבתי בשולחן מסויים ושמעתי שפונים לאחד הסועדים ושם משפחתו כשם משפחתך ונזכרתי בך שזמן רב לא ראיתי אותך, ושאלתי אותו אם הוא קשור אליך ממושב פלוני והוא אמר שהוא הבן שלך, אמרתי לו שהרבה שנים כבר לא ראיתי אותך איך אפשר לראות אותך והוא אמר שאתה נמצא בבית אבות ערוגות הבושם לא רחוק מהאולם, ולכן קפצתי לבקר אותך, כששמע זאת הזקן הוארו עיניו ואמר לו אתה לא יודע איזו שמחה גרמת לי בביקור! וכאן הוא סיפר לשכנו מה שעשה לפני חמישים שנה ובדמעות ביקש ממנו והתחנן לפניו שימחל לו, וכמובן שהלב היהודי של השכן הטוב התרגש ומחל לו בלב שלם.

אני אברך אותך שתהיה עשיר גדול!

רבי יוסי אומר שכן טוב. כמה כדאי להתאמץ כדי לזכות לשכן טוב? בודאי לא מעט, אבל זה שכן טוב בעולם הזה, אבל כמה כדאי להתאמץ לשכן טוב בעולם הבא, הרבה מאוד מאוד, ואיך זוכים לשכן טוב בעולם הבא, נראה מהמעשה הבא שקרה בזמנו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א סניגורם של ישראל, המעשה אירע לפני חג הסוכות ואתרוג לא היה בנמצא באותו איזור, ובאזורים מסביב, וכבר לאחר ראש השנה רבי לוי יצחק אמר לתלמידיו לחפש ולתור ולחקור היכן אפשר למצוא אתרוג, אבל משום מה כמה שהחסידים שלו חיפשו לא מצאו, וכבר הגיע יום הכיפורים והם התפללו על כך למצוא אתרוג שיוכל רבם וגם הם לקיים את המצוה של ארבעת המינים שבינתיים יש להם רק שלושה מינים שזה לולב הדסים וערבות, אבל אם אין אתרוג זה מעכב, וכבר למחרת יום הכיפורים חסידיו של הרב שוב התפזרו לכל עבר אבל לא מצאו והנה הגיע כבר ערב סוכות, והם התייאשו, אמר להם הרב אין מה להתייאש, תצאו מחוץ לעיר היכן שכל הכרכרות עוברות אולי תמצאו יהודי שיש לו אתרוג.

הם האמינו לדברי הרב ויצאו בכוחות מחודשים וכאשר ראו שזו כרכרה עם יהודים, ביקשו מהם לעצור ושאלו אם יש להם אתרוג, אבל לא היה להם, והנה עברה כרכרה ובתוכה ישב יהודי שנראה עשיר ואמיד ומשתעשע בידיו עם אתרוג מהודר שאין כמותו, הם עצרו את העגלון ואמרו לעשיר, שרבם הרב לוי יצחק מברדיטשוב מבקש לראות אותו, אבל יש לי נסיעה ארוכה עד להבית ואני צריך להגיע לחג הביתה, אבל הרב מבקש לראות אותך אתה רוצה לסרב לרב? לא ולא, חלילה אני אסע לרב, והעשיר נסע בזריזות לרב והתלמידים אמרו כבר לרב שיש לו אתרוג מהודר, אמר לו הרב אנו מבקשים ממך תואיל בבקשה לחוג איתנו את חג הסוכות וכל העיירה ברדיטשוב יזכו בזכותך לברך על האתרוג וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אני חייב להגיע הביתה אמר העשיר אומנם אני הרבה מחוץ לבית לצורך העסקים שלי אבל מעולם לא קרה לי שהייתי מחוץ לבית בחגים עם כל הכבוד לרב ולקהילה שלו, אני חייב לחזור הביתה.

אמר לו הרב אני אברך אותך בעושר רב! אני כבר עשיר גדול אמר הסוחר, אני אברך אותך בבנים צדיקים! כבר יש לי בנים שומרי תורה ומצוות ברוך ה', הרב ניסה כמה אפשרויות והסוחר העשיר סירב בעדינות, אמר לו הרב יש איזה משהו שאתה רוצה שאני יברך אותך ותואיל בטובך להישאר עמנו בברדיטשוב? יש ויש אמר האיש הסוחר, אם יבטיח לי הרב שאהיה שכנו בגן עדן ואזכה להיות במחיצתו של הרב אני מוכן להישאר בחפץ לב, אמר לו הרב אתה סוחר ממולח, אני מבטיח לך שתהיה שכני ובמחיצתי בגן עדן, הבה ותישאר עמנו, והעשיר אכן נשאר והעיר ברדיטשוב צהלה ושמחה, העשיר בינתיים הלך לאיזה מלון להניח את חפציו, ולנוח מעט מעמל הדרך וממאורעות היום, ורק הוא נזכר בהבטחת הרב מילאה השמחה את לבו, ונתנה לו כוח והוא הכין עצמו לתפילת החג בבית הכנסת עם הרב, והתפילה היתה חגיגית.

הרב אמר לא להכניס אותך לסוכה

אחר התפילה הוא היה בטוח שיזמינו אותו לאכול בסוכה שהרי בזכותו יהיה לכל העיירה אפשרות לברך על ארבעת המינים, אך משום מה הקהל יצא אחד אחרי השני והגבאי לא ניגש אליו לשאול אותו היכן הוא סועד, העשיר אמר כנראה טרודים ועסוקים הם, אגש למלון אולי יש שם סוכה, הוא הגיע לחדר במלון והוא רואה שהניחו לו את האוכל שלו על השולחן בחדרו! הוא יצא מהחדר בכעס וניגש לסוכה של המלון ושם הוא רואה את בעל המלון מיסב עם בני משפחתו ושאר אורחי המלון, הוא אמר לבעל המלון תגיד לי מה אני נראה לך גוי שאתה משאיר לי אוכל בחדר, אני גם רוצה לאכול בסוכה, אבל משום מה בעל המלון עשה עצמו כחרש וכן שאר המסובים ולא התייחסו לדבריו, העשיר הרגיש שהוא לא רצוי בסוכה ואמר לעצמו שהוא כבר ימצא סוכה אחרת שיסכימו בחפץ לב לארח אותי שהרי בזכותי כל ברדיטשוב יודעת יהיה להם מחר בבוקר אתרוג מהודר לארבעת המינים, וכך הוא צעד לו לעבר הסוכות שהיו בחצרות הבתים וניסה להציץ פנימה בתקווה שיזמינו אותו להיכנס, אבל כולם התעלמו ממנו וכאשר הוא שאל את אחד האנשים מדוע לא מכניסים אותי לסוכות מה עשיתי להם, אני רוצה רק לקיים את המצוה לאכול כזית פת בסוכה שזו מצוה מהתורה בלילה הראשון? אמר לו האיש שאלה טובה שאלת, והתשובה היא שהרב אמר שאף אחד לא יכניס אותך לסוכה ואם יש לך טרוניא אזי תלך אליו!

העשיר שכבר הסתחרר לו הראש מהבושות והסיבובים, עכשיו עוד יותר לא הבין זו מצוה וזה שכרה? וניגש לרב כשהוא מתאפק לא להתפרץ והרב כאילו חיכה לו ועמד בחוץ, אמר לו העשיר אני לא מבין הרב ביקש את האתרוג המהודר שלי ונתתי לו, והרב אומר לאנשי העיר לא להכניס אותי לסוכה אזי היכן אוכל את הסעודה מחוץ לסוכה, וכי אני גוי? מה הרב רוצה בדיוק שאני יעשה? פשוט מאוד אמר הרב, היום אתה ביקשת ממני דבר מאוד קשה שתזכה להיות שכני ולשבת במחיצתי בגן עדן ואני בלית ברירה הסכמתי, לכן אמרתי אם אתה רוצה להיכנס לסוכה שלי זה בתנאי שתוותר לי על מה שהבטחתי לך ותשכח מזה, או זה או זה? העשיר עמד כלא מאמין, אבל הרבה זמן להרהר אין לו, וכיון שהוא היה ירא שמים הוא הבין שמצוה מהתורה לא מפסידים בעד כל הון שבעולם, וגם בשביל לשבת עם רבי לוי יצחק מברדיטשוב בגן עדן ואמר לרב שהוא מחליט להיכנס והרב הכניסו פנימה לסוכתו.

בזכות ולא בחסד

הוא עשה קידוש ואכל כזית פת בקושי, והתכונן לברך ברכת המזון וללכת בהרגשה של חרטה על כל מה שהוא עשה, הרב ראה אותו שהוא רוצה לקום לעשות מים אחרונים, אמר לו הרב יש עוד אוכל אל תקום, תן לי את היד שלך אמר לו הרב אני מבטיח לך בתקיעת כף כאן ליד כולם שתשב עמי במחיצתי בגן עדן, העשיר נעשה המום מה קרה פה היום? שום דבר לא מובן, אמר לו הרב אני ינסה להסביר לך, אחרי מאה ועשרים שנה היית מגיע למדור שלי בגן עדן שיושבים שמה צדיקי עולם שלא חטאו מעולם ועשו רק מצוות וקידשו את עצמם בקדושה יתירה ואתה גם תהיה עימנו, אלא שאתה תרגיש לא נוח כי לא עשית משהו מיוחד בשביל זה אלא קיבלת את זה במתנה, ואתה תרגיש בושה כי כולם שם התאמצו מאוד מאוד לקבל את זה ולך זה בא בקלות ואתה תרגיש מאוד לא נעים, לכן כדי שתשב שם בזכות ולא בחסד אמרתי לאנשי העיר לא להכניס אותך לסוכה שלהם, ואתה במסירות נפש לא ויתרת והגעת עד אלי, ולמרות שהיה לך חשוב מאוד ההבטחה שהבטחתי לך בכל זאת העדפת לאכול כזית בסוכה ולקיים מצוה מהתורה, עכשיו זה מגיע לך בזכות ולא בחסד.

שלוש כוסות ערק מהבבא סאלי

רבי יוסי אומר שכן טוב. סיפר יהודי מירושלים בסורוצקין ושמו היה הרב נובינר זצ"ל שיום אחד הגיע אליהם שכן חדש ומי היה השכן? הבבא סאלי בכבודו ובעצמו, ואיך הבבא סאלי עבר לגור גם בירושלים? הגיע אליו יהודי מאמריקה שבנו היה חולה מאוד וזקוק לרחמי שמים מרובים, אמר לו הבבא סאלי זה בגלל שאתה וגם בנך לא מניחים תפילין ובאומרו זאת הרב הוציא שתי זוגות תפילין ונתן לו, וגם הוסיף ואמר לו התפילין יצילו את הבן שלך, ובזכות זה שהוא יניחם, וגם אתה תניח הוא יבריא, האמריקאי הודה לרב וטס בחזרה לאמריקה וברכת הרב התקיימה והילד הבריא, והעשיר חזר לבבא סאלי להודות לה' ולרב, והוסיף ואמר כיון שהרב הביא לי בית ותפילין קדושות אני אקנה לרב בית בעיר הקודש ירושלים, ותוך כמה רגעים אחרים תרמו את הרהיטים והרב קיבל בית מרוהט.

הרב נובינר שמח על השכן החדש ועלה אליו הביתה ונקש על הדלת והבבא סאלי הכניס אותו פנימה, ומזג לו כוס גדולה של ערק, הרב נובינר שהוא אשכנזי ניסה לסרב בעדינות, אבל הרב דחק בו, והוא חשב בדעתו שילגום טיפה ודי אבל איך שהוא הרים את הכוס והחל לשתות, אמר לו הרב תשתה את כל הכוס בפעם אחת בלבד, הרב נובינר לא יכל לסרב, והוא שתה את כל הכוס בפעם אחת והניח את הכוס, והרב שוב פעם מזג לו ערק עד הסוף ואמר לו לשתות בפעם אחת וכך הוא עשה והכוס נמזגה שוב והוא שתה כך שלוש כוסות של ערק, אבל לא הרגיש שום כאבי ראש ולא שכרות אלא צלול כאילו הוא שתה מים, אמר לו הבבא סאלי בגלל ששמעת לי והאמנת בי אזי אני מברך אותך כמה שתשתה משקאות חריפים אתה לא תשתכר אלא תישאר צלול, והוא סיפר את הסיפור הזה כשעבר כבר את גיל השבעים והוא אמר שהברכה התקיימה ובפרט בפורים שלמרות שהוא שתה הרבה הוא נשאר צלול זה שכן טוב.

איך כאב לי על שריטה במכונית

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. כל אדם באופן טבעי ונורמלי לא רואה יותר מידי קדימה, הוא חושב יותר על הזמן הקרוב, ואפילו כשמשלם באשראי נראה לו שהוא לא כל כך שילם כי התשלום יהיה רק בעוד זמן אבל אלה דברים קטנים, מה נענה בקשר לעתיד האמיתי שלנו לא בעולם הזה אלא לעולם הבא, שלמען האמת אם האדם יחשוב שהיום זה היום האחרון שלו, והוא עתיד לתת דין וחשבון לפני מלך העולם האם ביום האחרון שלו הוא היה עדיין רודף אחר הממון או חושב על טיול לים, או לאכול מאכל טעים? בודאי שלא, הראש שלו יהיה נתון לדבר אחד היכן הייתי כל החיים, כמה בזבזתי את זמני בטיולים שטותיים, בעבודה נוספת וברדיפה אחר התאוות וקנאות באחרים שמצליחים וניסיתי להדמות להם, ולא נדבר על העבירות שעשיתי ולא זכרתי שאני עתיד ליתן דין וחשבון על הכל, כמה פעמים כעסתי, כמה לשון הרע ורכילות שמעתי וגם דיברתי, כמה שיקרתי, כמה מראות אסורות ראיתי, כמה שקלים נכנסו לכיסי ברמאות, כמה קנאה היתה לי בהצלחתם של אחרים, בבית היפה של השכנים או ברכבם או בנשותיהן, ולא הבנתי שכל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי זה הכי הכי הכי טוב בשבילי, היכן האמונה שלי?

באיזה תיאבון אכלתי ושתיתי ובאיזה קרירות בירכתי על האוכל, באיזה רצון הלכתי לישון מתחת לפוך, ובאיזה רצון קמתי לתפילה, איך איחרתי באופן קבוע לתפילות ואיך מיהרתי לצאת לפני עלינו לשבח, איזה פחד היה לי מבשר ודם, ואיזה פחד היה לי מיוצר נשמתי, איך הסתקרנתי מכל הגשמיות, ואיך לא היה איכפת לי מרוחניות, איך כאב לי על שריטה במכונית ולא דאגתי על שריטה בנשמה שנפגמה, איך דאגתי שהבגד לא יתלכלך, אבל הרבה פחות על הנשמה, איך ראיתי את הנולד לגבי הגוף אבל לא ראיתי את הנולד לגבי הנשמה, כל זה ועוד המון עובר על האדם ברגעיו האחרונים עלי אדמות, ולכן אומר לנו רבי שמעון שהדרך שצריך לדבוק וללכת בה זה הרואה בהווה את הנולד כאילו זה היום וממילא מובטח לו שלא יחטא.

התבוננת בה אין לך מה לעשות אצלי בישיבה

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. הגמרא אומרת (סוטה מ"ז.) שמאל דוחה ימין מקרבת כלומר כאשר מנסים לקרב יהודי אזי עושים זאת ביד ימין כלומר במילים חמות וחזקות ומעודדות אבל חלילה כשרוצים לרחק כלומר להוכיח יהודי צריך לעשות זאת בעדינות ובחולשה כמו יד שמאל, ואפילו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב כשבאה אליהם תמנע שהיתה ממשפחה של אלופי עשו ורצתה להתגייר ולא קיבלו אותה בגלל שהיתה לא רק גויה אלא גם ממזרת, ואז היא היתה פילגש לאליפז הבן של עשו ונולד ממנה עמלק, וכן אלישע הנביא שאחרי שגיחזי רודף אחרי נעמן שר הצבא של מלך ארם שאלישע ריפא אותו מצרעתו ואף על פי כן אלישע לא רצה ממנו שום תשלום, גיחזי בא אליו ואמר לו שהגיעו עכשיו שני נערים ואלישע מבקש כיכר כסף, נעמן חשד בו ואמר לו לישבע והוא יקבל שתי ככרות והוא נשבע לשקר ונעמן נתן לו, ואלישע שראה הכל בנבואתו סילק את גיחזי על החילול ה' שהוא גרם ואחר זמן ניסה שוב להחזירו, והגמרא אומרת שלא טוב עשה אלישע שדחאו בשתי ידים.

וכן רבי יהושע בן פרחיה שהיה באכסניה עם תלמידיו ואמר כמה נאה אכסניה זו ותלמידו יש"ו חשב שהוא מתכווין לבעלת האכסניה שהיא נאה, אמר לו ישו שהיא לא נאה יש לה עיניים טרוטות [פוזלות], רבי יהושע שמע אותו ואמר לו אתה לא מתבייש אתה מסתכל על נשים, אתה אפילו יודע איזה עיניים יש לה, כלומר התבוננת בה אין לך מה לעשות אצלי בישיבה, והרב אמר לכל תלמידיו לעשות לו נידוי בשופרות וסילקוהו מהישיבה, וכולם יודעים מה היה סופו, וגם על זה הגמרא אמרה שלא טוב עשה, וגם בזמנינו צריכים לראות את הנולד עם תלמידים שחלילה מוציאים אותם מהמסגרת איזה תהום פתוחה בפניהם.

וסיפר הרב יוסף טאבק המתגורר ברחוב אתיופיה בירושלים עיה"ק, היה לי ידיד טוב וחבר קרוב באמריקה, הוא כבר נפטר עליו השלום, יום אחד בערב שבת קודש הוא בא אלי הביתה וביקש בתחנונים שאפעיל את השפעתי על ראש ישיבה חשוב באחת הישיבות הנודעות בפלטבוש, זרקו את בנו מהישיבה וכל המאמצים להעביר את רוע הגזירה עלו בתוהו, הוא ביקש שאפעיל את השפעתי על אותו ראש ישיבה שאני מיודד איתו אישית, הוא קיווה שאצליח במקום שאחרים נכשלו, מדוע זרקו את בנך מהישיבה? שאלתי, כי במסיבת חנוכה נשא המגיד שיעור דברים בפני הבחורים והבן שלי עשה ליצנות מהדרשה וגם מהדרשן כיון שזה היה ברבים החליט מגיד השיעור שאינו יכול למחול על כבודו, אתה הולך מהישיבה ומכאן ואילך אינך תלמיד בישיבה, הרבה ניסו לדבר אל לבו ולכולם הוא אמר שאינו יכול למחול כי הוא פגע בו בנוכחות כל בני הישיבה, שמעתי את הבקשה ואמרתי שאשתדל ביום ראשון ללכת לביתו ולדבר על ליבו ולעורר רחמיו.

בבני ברק יש צדיק שבירכותיו מתקיימות

לידי מתגורר יהודי ספרדי ממוצא סורי, גביר בשם אייבר המתגורר בבית גדול ובולט, מכנים את ביתו הבית הלבן, כמה פעמים ראיתי אותו נכנס בשבת לרכב שלו, לימוזינה גדולה עם נהג לבוש מדים, כדי שלא יחוש אי נעימות הייתי מתלבט אם לומר לו שבת שלום, אך תמיד הוא היה מתנצל ומסביר שהוא נוסע [בשבת] לבקר את אמו הישישה, ראביי היה אומר לי, אל תכעס עלי! אני נוסע לדבר מצוה, יהודי תמים, ביום ראשון בבוקר היום שבו הייתי אמור לנסות לשכנע את ראש הישיבה ראיתי את הגביר הספרדי בפתח ביתו, והפעם היתה שם המולה, הגביר הקדים שלום, בוקר טוב ראביי, בוקר טוב גם לך השבתי, אולי כבודו יכנס אלי הביתה אמר הגביר אני עושה מסיבה, לכבוד מה המסיבה שאלתי, לכבוד הסטייפלער, ענה הגביר, מה לכבודו ולסטייפלער תמהתי, לפני הרבה שנים הסטייפלער הציל אותי מצרה גדולה ומאז אני עושה לכבודו מסיבה [סעודת אזכרה] בכל שנה, זה כמובן היה הדבר האחרון שציפיתי לשמוע מהגביר הסורי, מה לו ולרבינו הקדוש הסטייפלער, אבל מפני הכבוד והסקרנות נכנסתי פנימה.

הבית היה ריק לחלוטין מסממנים תורניים חוץ ממזוזה שיש בכל בית יהודי, על הקירות ציורים ששווים הון רב, על הקיר מסך בגודל אימתני ותו לא, רגע, דבר אחד בלט לעין, מתחת למסך היה מדף עץ ועליו כל הכרכים של הקהילות יעקב שכתב רבינו הסטייפלער הקדוש! מה לך ולקהילות יעקב, שאלתי, והגביר השיב לפני עשרים שנה נקלעתי לעימות קשה עם שלטונות המס באמריקה, ולא זו בלבד שרצו לקחת ממני את כל רכושי, אלא שהייתי בסכנה של בית הסוהר, הייתי נואש לחלוטין וסוללת עורכי הדין שלי היו מאוד פסימיים, עד שאמר לי חבר טוב, בעיר בני ברק שבארץ ישראל יש יהודי צדיק שברכותיו מתקיימות, לך אליו ותבקש ממנו ברכה, נסעתי לארץ ישראל ליום אחד והלכתי לביתו, וסיפרתי לו את הסכנה האורבת לי ובכיתי, ולא יצאתי עד שבירך אותי שלא יארע לי כל רע, הוא אמר לי שהתובע לא יגיע למשפט והמשפט יתבטל, זה כמובן נשמע דמיוני, עורכי הדין שלי לגלגו עלי אבל האמנתי בברכת הצדיק, כמה ימים לפני המשפט קיבל התובע הראשי התקף לב, ומכיון שאי אפשר היה לשחזר את כל מה שהוא ידע ואת הליכי המשא ומתן עמו, הוחלט בשלטונות המס לבטל את המשפט, באותה הזדמנות חתם הגביר את סיפורו, קניתי את כל הסט של הספרים של הרב, והוסיף ואמר, זה יהיה כבוד בשבילי אם כבודו ישאר למסיבה, כי בעוד כמה דקות יגיע גם הרב הדרשן, סביב השולחן ישבו אורחים רמי מעלה, חבריו של הגביר, נעניתי בחיוב להזמנתו של שכני היקר והתיישבתי בסוף השולחן, ממתין בציפיה לראות את הרב הדרשן.

דיני נפשות בעשרים ושלושה

לפתע הוא נכנס, מי נכנס? רבי שלמה קנייבסקי שליט"א ראש ישיבת תפארת ציון [קרית מלך] בנו של רבי חיים קנייבסקי שליט"א הוא ולא אחר, המוזמנים למסיבה ניצבו על רגליהם במורא וכבוד, רבי שלמה הנהן בראשו כאומר שלום, והחל בדרשה היא נאמרה בעברית והמתורגמן תרגם אותה לאנגלית, לפני הכל אמר בפתח דבריו אני רוצה שתדעו שנכנסתי לאבא שליט"א כדי שיאמר לי מה לומר בפניכם, אבא אמר לי לומר שני דברים, אני אגיד לכם בדיוק את מה שאמר לי לומר, יש בדברים גם סיפור שסיפר לי אבא, כפי הידוע לכם מרן החזון איש היה המייסד של ישיבת תפארת ציון, כאשר פתח את הישיבה הוא השתדל שבכל שיעור יהיה בחור אחד מוגבל או נכה, למה? כדי שהחברים שלו יעזרו לו לצאת מהכיתה ולהיכנס לכיתה וליטול ידים וכיוצא בזה וכך יתרגלו לעשות חסד.

עוד ביקש אבא שאספר לכם סיפור שהיה עם החזון איש יום אחד נכנס בחור לביתו של החזון איש ופרץ בבכי, שאל אותו החזון איש מדוע אתה בוכה? אני לומד בישיבת תפארת ציון וזרקו אותי, השיב הבחור. שאל החזון איש מדוע רוצים לזרוק אותך מה עשית? הבחור הסמיק וענה, ראו אותי מחלל שבת בפנימיה, אמר לו החזון איש, טוב לך הביתה ואני כבר אקרא לך, שלח החזון איש שליח לקרוא למגיד שיעור כשנכנס המגיד שיעור לביתו של מרן החזון איש, נשאל מיד זה אתה שזרקת את הבחור פלוני מהישיבה? נבוך מעט השיב המגיד שיעור ואמר כן, שאל החזון איש מדוע? ענה המגיד שיעור ואמר הבחור חילל שבת, הניח מרן החזון איש את ידיו על השולחן ושמט את ראשו על ידיו שעל השולחן, אחר כך הרים את ראשו ואמר, הרי אנו יודעים שדיני ממונות בשלושה, ודיני נפשות בעשרים ושלושה, כלומר בעניינים של ממון מספיק שלושה דיינים ואילו לדון אדם למוות שזה דיני נפשות צריך עשרים ושלושה דיינים, ברור הדבר שלזרוק בחור מהישיבה זה דיני נפשות, אני מסופק אם כבודו יוכל להיות אחד מהעשרים ושלושה דיינים ועל כל פנים אין כאן עשרים ושלושה ולפי שזה דיני נפשות ואין לנו סנהדרין של עשרים ושלושה כבודו חייב להחזיר את הבחור לישיבה.

ענה המגיד שיעור ואמר, רבי אחרי שהתברר שהוא חילל שבת הוכחתי אותו על כך והוא הוסיף חטא על פשע ועשה ממני צחוק לעיני כל הבחורים, בחור כזה יכול להישאר בישיבה? שמע מרן החזון איש ושוב הניח את ראשו על ידיו שעל השולחן, ושוב הרים את ראשו ואמר, דיני ממונות בשלושה, דיני נפשות בעשרים ושלושה, תחזיר אותו, נבעת המגיד שיעור ואמר אם אני מחזיר אותו לישיבה אהיה ללעג ואשים עצמי לצחוק, החזון איש שתק, הוסיף המגיד שיעור למעשה המצב כעת זה או הוא או אני, הניח החזון איש את ראשו בשלישית על השולחן והזדקף ואמר דיני ממונות בשלושה, דיני נפשות בעשרים ושלושה, לזרוק בחור מהישיבה זה דיני נפשות, יש לך טענה שאז תצטרך אתה לעזוב את הישיבה זה דיני ממונות, דיני ממונות אפשר לדון גם בדיין יחיד מומחה, אני יחיד מומחה ואני אומר שאתה יכול לעזוב את הישיבה, החזון איש החזיר כבר באותו יום את הבחור לישיבה.

סיפור כזה לא שומעים בכל יום

ממשיך רבי יוסל טאבק ומספר נפרדתי לשלום מבעל הבית וכמובן גם מהרב הדרשן שהדהים אותי בסיפורו, יצאתי מבית הגביר והמחשבות החלו להתרוצץ בראשי, הסיפור הראשון על ילד נכה בכל כתה הוא אכן סיפור חשוב על ישיבת תפארת ציון, והוא נותן ביטוי על הישיבה שייסד החזון איש ובראשה עומד כעת הרב שלמה קנייבסקי שליט"א, אבל הסיפור השני הוא לא על הישיבה אלא על מרן החזון איש ועל בחור שנזרק מהישיבה בגלל שחילל שבת!! והיה ברור לי כשמש בצהריים הסיפור כולו לא נועד אלא בעבורי, כדי שאספר זאת לראש הישיבה שביקשוני שאשוחח עמו, בעודי צועד ברחוב לביתי התקשרתי לראש הישיבה, שלום עליכם, אמרתי לו והוספתי, יש לי עניין דחוף לדבר איתך אפשר לבוא אליך כעת הביתה, אני יודע את הסיבה שאתה רוצה לבוא אלי חבל שתטרח, הבחור לא חוזר לישיבה, אמרתי לו אני יוצא מאיזה סעודה ושמעתי שם סיפור מרבי שלמה קנייבסקי על מרן החזון איש ואני חייב לספר לך את הסיפור הזה, ענה לי חבל על הכוחות ועל הזמן שלך, אמרתי לו אתה מפסיד, סיפור כזה לא שומעים בכל יום ואתה חייב לדעת את הסיפור הזה, ראש הישיבה ענה לי, טוב אשמע כעת בטלפון, סיפרתי לו את כל הסיפור, הוא הקשיב מרותק ולא קטע את דברי אפילו פעם אחת, כשסיימתי את הסיפור הוא אמר לי, יוסל אני חוזר בי אחזיר אותו, תגיד לאביו שיתקשר אלי.

ועוד סיפר רבי יוסף טאבק, לפני הרבה שנים נכנסתי עם ראש ישיבה מירושלים לביתו של הרב שך, ראש הישיבה רצה להוציא את אחד הבחורים מהישיבה וביקש לקבל את הסכמתו של הרב שך לצעד זה, כבר בתחילת השיחה הדגיש ראש הישיבה ואמר לרב שך שמדובר בבחור שממריד בחורים אחרים ומדבר בגנות צוות הישיבה, וממילא לפי כל הכללים אין מקום לבחור כזה בישיבה, שהרי בוודאי במקרה כזה כל גדולי ישראל מסכימים שאין מנוס מצעד כל כך חמור, הרב שך שאל את ראש הישיבה מה שם הבחור וראש הישיבה ענה לו, מה שם האבא שלו שואל הרב שך, והראש ישיבה משיב שאינו יודע, ומה שם המשפחה של האמא לפני נישואיה, שואל הרב שך, וראש הישיבה עונה שאינו יודע, במה עוסק האבא שואל הרב שך, וראש הישיבה אומר אני חושב שהוא אברך אבל אני לא בטוח, שאל שוב הרב שך מה המצב הכלכלי בבית, שוב ענה ראש הישיבה אני לא יודע, שאל הרב שך, יש בבית שלום בית? תהה ראש הישיבה על השאלה ואמר לא יודע, שאל הרב שך, אתה יודע כמה ילדים יש בבית? מה המצב בבית? האם הילדים בסדר, ואם יש שם ילדים שסרו מהדרך? שוב ענה ראש הישיבה אני לא יודע, כאן הרב שך נעשה רציני עד שהגביה את קולו ואמר, אתה לא יודע כלום על המשפחה ועל האבא והאמא, אתה לא יודע מה המצב הכלכלי, אתה לא יודע אם יש שם שלום בית, אתה לא יודע אם יש שם אחים שסרו מהדרך, ואתה רוצה לזרוק אותו? אולי הוא ממורמר ומתוסכל מאחת הסיבות הנ"ל, ולכן הוא מתפרץ ומתנהג כך, אתה חייב לגלות את הסיבה להתנהגותו ולטפל בה, ואז תיווכח לראות שהתנהגותו תשתפר פלאים!!

ומסופר עוד באחת האסיפות ביקש הרב שטיינמן זיע"א שלא להוציא בחורים מהישיבות ללא אישורו, כשהיו נכנסים אליו ראשי הישיבות לקבל את אישורו להוצאת בחור מהישיבה, הוא היה אומר להם, למה לזרוק אותו מהישיבה? קחו אותו בספינה ללב ים ותזרקו אותו למים? רבי ברוך שפירא שליט"א מלב לאחים אומר שהמקור לדברי הרב שטיינמן הוא החזון איש שכך אמר פעם לראש ישיבה.

האם עשית תענית למענו

ושוב מעשה שהיה עם חכם יהודה צדקה שהגיע אליו המשגיח של הישיבה והתלונן בפניו על בחור מסויים וביקש להוציאו מהישיבה, רבי יהודה צדקה ביקש לדבר עם הבחור, השיחה הועילה לפרק זמן קצר והבחור חזר לסורו, המשגיח שוב נכנס וביקש אישור להוצאת הבחור מהישיבה, אבל עדיין הרב צדקה ביקש להשהות את הוצאת הבחור מהישיבה, כשכלו כל הקיצין נכנס שוב המשגיח לראש הישיבה הרב צדקה ואמר אני לא יכול יותר, חייבים להוציאו מהישיבה! ראש הישיבה הרב יהודה צדקה הרעים בקולו ואמר, אם הוא היה הבן שלך היית מוציא אותו? התפללת עליו האם עשית תענית למענו? לך ותתענה ותזעק עליו שיחזור בתשובה ותראה שזה יעזור! המשגיח עשה כדברי ראש הישיבה ופתח בתענית להצלחת הבחור שאכן חזר בו והיום הוא אברך בן תורה חשוב מאוד. [כל זה העתקתי מהעלון אהבת ישראל לרב משה יזדי שליט"א].

היא פרצה בבכי ויצאה מהבית בטריקת דלת

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי שמעון בא לרמוז לנו שאם האדם רואה ומסתכל היכן שאסור לו להסתכל אזי יש מזה נולד ועבירה גוררה עבירה, ולהיפך אדם שעיניו קדושות זוכה לראות מה שיוולד גם בעוד כמה שנים כלומר זוכה לרוח הקודש, ומובא בספר [בגובה העיניים] מעשה באדם שבור לגמרי והכל התחיל מזה שפיטרו אותו מהעבודה והוא לא יודע מה לעשות, ובארוחת הערב הודיעה לו אשתו שהבוס היום קרא לה למשרד והגיש לה מכתב פיטורין ואמר לה, עבדת מצויין אבל אין לנו כבר צורך בך, הצלחה בהמשך הדרך. הוא בקושי בלע את האוכל, מה נעשה עכשיו היא כמעט בכתה לו, לאחר יומיים טלפון מהבנק, צר לי להודיע לך, אבל חרגת מהמסגרת המותרת! אתה נמצא במינוס מאוד גבוה של כמה עשרות אלפי שקלים, עליך לטפל בזה מיידית! אחרת... הטלפון נפל לו מהיד והוא לא יכל לשמוע את ההמשך.

ביום שלישי היה לו פגישה דחופה עם המנהל, מנהל התלמוד תורה שוחח עמו ארוכות בפנים חמורות סבר, על כל מה שקורה באחרונה עם הבן שלו, הבן שלך יחד עם עוד תלמיד שיחקו מסירות בכדור באמצע השיעור, אמר לו המנהל, הרב אמר לשניהם לצאת מהכיתה למנהל על מה שהם עשו, הבן שלך ענה לרב בחוצפה ובזלזול, וגם צעק ליד כל התלמידים שהוא לא יוצא מהכיתה, אם זה היה המקרה הראשון החרשתי! אבל זו כבר הפעם העשירית שהוא מתנהג בחוסר דרך ארץ לצוות המלמדים, הוחלט על פי צוות הרמי"ם שהבן שלך לא ממשיך אצלנו יותר, אולי ננסה נסיון נוסף התחנן למנהל, אני מצטער אבל הבן שלך עבר כל גבול! המנהל היה נחרץ, העיפו את מוטי מהתלמוד תורה, הוא הודיע לאשתו בפנים נפולות, ערב אחד הבת שלו הגדולה אמרה לו שהיא יוצאת עם חברות, לאן? הוא שאל, לאיזה מקום, ענתה, איפה? לא משנה, אני שואל עוד פעם, איפה? זה לא עניינך!! ענתה בחוצפה, הוא נתן לה סטירה, היא פרצה בבכי ויצאה מהבית בטריקת דלת, הוא ידע שכבר זה לא זה... הבת שלו הולכת ואובדת ממנו, היא איבדה לאחרונה כל כיוון והחלה לענות בחוצפה לו ולאשתו הוא לא ידע מה לעשות, הוא הרגיש שהחיים נעשים קשים מדי.

ספק מלאכים ספק בני אדם

הוא הרגיש איך עולה וצומח גוש שחוסם את גרונו... הוא נלחם עם עצמו אבל זה היה חזק ממנו ואז קרה לו דבר שכמעט ולא קרה לו... הוא פרץ בבכי... הוא בכה כמו תינוק, בכי עמוק מהנשמה! שנים שהוא לא בכה ואפילו לא ביום הכיפורים, אבל הפעם הוא נשבר לרסיסים, הוא הרגיש שבר כלי, מרוסק כל כולו עד היסוד, אנא, הקול שלו יצא צרוד ומקוטע, אנא ה'! דמעות יצאו לו מהעיניים כמו מהברז וזרמו על הלחיים, אנא, ה' תציל אותי, תציל את החיים שלי, תציל את המשפחה שלי, אני מרגיש שאני הולך לאבדון, אני לקראת התרסקות, כך במשך שלוש שעות, זעק לקדוש ברוך הוא מתוך לב קרוע ורותח, מוציא את המרירות והצער והכאב שהתנקזו לתוכו בתקופה האחרונה.

לפתע הוא שומע דפיקות בדלת, הוא קם לפתוח, מולו עמדו חמש עשרה יצורים מוזרים מחוייכים שנראים ספק מלאכים ספק בני אדם, הוא לא ידע איך להגדיר אותם, שלום אומרים לו כולם, שלום הוא עונה, את מי אתם צריכים? אותך! אותי? הוא התפלא, מי אתם? בורא עולם שלח אותנו משמים כדי לעזור לך, אנחנו יודעים עד כמה המצב שלך קשה, איך אתם בדיוק אמורים לעזור לי? שאל, כל אחד מאיתנו יכול לעזור לך במשהו, כל אחד מהם הציג את עצמו, אני אושר, ואני ישועה, ואני עושר, ואני שמחה, ואני שלום, ואני הצלחה, ואני הצלה, ואני נחת, ואני שלווה, ואני ברכה, ואני רווח' ואני רוגע, ואני שקט, ואני בריאות, ואני טובה, ואני בטחון, ואני כוח, ואני קדושה, הוא הסתכל עליהם מופתע, מה זה אמיתי? יש לך רק בחירה אחת אמרו לו, עליך לבחור רק אחד מאיתנו שיכנס אליך לבית ויעזור לך, לא יאומן, הוא חשב לעצמו, הגיע הזדמנות חיי, סוף סוף יש לי הזדמנות לצאת מכל הברוך שאני שקוע בו, אבל את מי אני אבחר?

יש לך קדושה יש לך הכל

הוא התלבט קשות בינו לבין עצמו, אולי אבחר בשלום? ככה יהיה לי לפחות שלום בית עם אשתי, המצב בינינו כבר הרבה זמן לא מי יודע מה, אבל מה יהיה עם חינוך הילדים? אולי אבחר בעושר? ככה אני יהיה מסודר לכל החיים ואני יהיה רגוע לתת סידור מלא לכל אחד מהילדים בעתיד, אבל מה עם השלום וחינוך הילדים והתורה שלי, אולי אבחר בריאות? מי לא צריך שכל המשפחה שלו תהיה בריאה ושלימה וכמו שאומרים בעולם, העיקר הבריאות, כן אבל מה יהיה עם הפרנסה שלי? אולי אבחר בהצלחה? בישועה? בבטחון? בכוח? מה עושים? הוא חשב דקות ארוכות וההתלבטות הזו סחטה ממנו את כל הכוחות הוא הזיע מרוב מאמץ ומרוב מחשבה, רבונו של עולם תעזור לי להחליט, הוא הרגיש חסר אונים! ואז עלה לו רעיון פשוט גורל אחד לה', הוא יקח חמש עשרה פתקים ויעשה גורל ומי שיעלה בגורל כך ה' יתברך החליט וזה מה שהוא יעשה, ומי עלה בגורל? קדושה!! מה? הוא היה ממש מאוכזב, דוקא זה מה שיצא לי, זה הדבר האחרון שהייתי בוחר, לא הולך לי כלום, נולדתי ביש מזל וכך כנראה גם אמות כמעט ופרץ בבכי, בלית ברירה ובלב כבד הוא הכניס את היצור שנקרא קדושה אליו הביתה, אבל למרבה הפלא כל שאר היצורים נמשכו ובאו איתו לתוככי הבית, ואז הוא תפס את הרעיון אם יש לך קדושה יש לך הכל!!

וכך כותב בקונטרס אוהל קדושים, שכמעט כל מה שעובר על האדם בימי חייו בעולם הזה אם זה בהצלחה ובעליה רוחנית, ואם זה בענייניו הגשמיים, כמו בריאותו ובריאות ילדיו ובני ביתו, וענייני פרנסתו ושלום ביתו וכל שאר המאורעות והמצבים שעוברים עליו בחיים ובכל יום ויום ממש, הכל תלוי ונפעל לפי מה שנזהר בשמירת ברית קודש ועיניים כי זה היסוד ועמוד התווך של כל חיי האדם בעולם הזה!

וכך אמר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, בעניינים אלו חבל שלא יודעים שהרבה מעוגמת הנפש שעובר על האדם בחיים ובריאות ילדיו וכדומה, הכל תלוי בשמירת הברית ושמירת העיניים והמחשבה, שאם היה נזהר בזה, היה ניצל ונשמר מכל דבר ופגע רע בעזרת ה' הוא וילדיו וכל משפחתו והיה חוסך מעצמו הרבה צער ועוגמת נפש. וגם בעל הנועם אלימלך זצוק"ל כותב שכל הקשר שלנו לקדוש ברוך הוא זה בשמירת העיניים, התורה הקדושה אומרת ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ומסביר הנועם אלימלך, שהמילה תתורו זה מלשון להתיר לפתוח ולשחרר את הקשר שמחבר בינינו לבין הבורא יתברך, וזה נאמר רק על מי שלא שומר את העיניים שלו!! ומובן מאליו שמי שאינו שומר על העיניים שלו חשוף חלילה לכל הפגעים והצרות והאסונות רחמנא ליצלן, לכן כשבן אדם שיש לו צרות אזי לפני שבודק את התפילין והמזוזות כדאי מאוד שיבדוק את עצמו איך הוא בענייני קדושה בכל העניינים וישוב בתשובה ובעזרת ה' הכל יסתדר.

הרב כותב מכתב לחבר כנסת

רבי אלעזר אומר לב טוב. מעשה שהיה ברב רוזנטך דמות מאוד מוכרת חוץ מזה שהוא ראש ישיבה רבות בשנים אלא ובעיקר בגלל סבלנותו הרבה גם במצבים שאדם רגיל מזמן היתה פוקעת סבלנותו, אצל הרב רוזנטך ראו ממש לב טוב כאילו הוא לא קיים ורק האחר שעומד מולו הוא זה שקיים, הימים היו בדיוק ימים קשים על הרב שגילו לרב את המחלה והיה צורך לטוס לחו"ל לדרום אמריקה כדי לבצע ניתוח ארוך ומסובך, והטיסה מיד בבוקר אלא שדברים אלו המשפחה שמרה בסתר, ולילה לפני הטיסה תלמידים הגיעו לשאול שאלות בהלכה ולהעמיק בסוגיא, והרב משיב לשואליו ברוב נחת למרות חולשתו, ובחדר ליד כבר אורזים מזוודות לאבא ולבן שילווה אותו בהיותו בבית החולים, ומתקשרים לכל עסקני הרפואה בתחום שידאגו לאבא היקר הרב רוזנטך, ובשעת חצות לילה הדלת נסגרה כשכבר אף אחד לא היה וכיבו את האורות לאפשר לרב לישון כמה שעות עד לתפילת ותיקין ומיד לנסוע לשדה התעופה.

אלא שבשעה שתיים ורבע הטלפון בבית מצלצל, הבן מיהר להרים כדי לומר לשואל שזה לא זמן טוב והשואל אמר שלום אפשר בבקשה לדבר עם הרב, זה מאוד דחוף, הבן רצה לומר לו שבשעה כזאת לא מתקשרים, אבל האבא כבר הספיק לענות מהטלפון שבחדר כאילו זה היה שעה נורמלית, ואמר לשואל שלום עליכם מה שאלת כבודו, תודה רבה אמר השואל, והתנצל על השעה, אין מה להתנצל, זו שעה נוחה מאוד אנחנו ערים והכל בסדר, ובכן אמר השואל שמי עובדיה רפול יש לו בן בגיל ארבע עם פיגור שכלי וחייבים להכניס אותו למוסד לחינוך מיוחד הנקרא שורשים ועשינו הכל, ובסוף אומרים לנו בגלל שאין לנו אזרחות אזי אי אפשר להכניס את הילד לשם והם מצטערים, וכבוד הרב מקורב לחבר כנסת פלוני ואם הרב יוכל לדבר עם החבר כנסת שיכניסו את הבן שלי זה מאוד יעזור, האם תוכל לבוא אלי הביתה עכשיו שאל הרב? בודאי אני יקח מונית ותוך רבע שעה אני אצל הרב, אבל אני לא מפריע השעה לא קשה? הכל בסדר אני גם ככה ער, כולנו מחכים רק לך, ברוך הבא, וכעבור כרבע שעה עובדיה רפול הגיע והרב רוזנטך החל לכתוב מכתב לכבוד אותו חבר כנסת ומבקש בכל לב שיעזור לו שהרי אזרחות זה עדיין לא סיבה מספקת ואם הוא ידבר יש סיכוי טוב שבנו יכנס למוסד המיוחד, והרב רוזנטך חתם את שמו המלא בשפה ברורה, עובדיה רפול הודה לו.

והרב עוד הספיק לישון שינה טרופה של כמה שעות עד לתפילת הותיקין, ומשם נסע לשדה תעופה וטס עם בנו לדרום אמריקה לבית הרפואה הגדול, הרופאים שם החלו לטפל בו בצורה טובה ולעשות בדיקות נוספות לבדוק אולי הוא לא יצטרך ניתוח בכבד אבל לא היה מנוס והרב רוזנטך הוזקק לניתוח, הרופא אמר לו שעלות הניתוח יקר מאוד בסכום של כמה עשרות אלפי דולרים אלא שבבית הרפואה הגדול הזה אם אדם בעל אישיות מכובדת עושה ניתוח, זה מביא כבוד למקום שלנו וממילא יש הנחה משמעותית מאוד והמחיר הופך להיות נמוך מאוד, האם כבודו הוא אישיות מכובדת שמישהו יכול להמליץ עליך, הבן של הרב ניסה את כוחו ואמר לרופא אבא שלי הוא ראש ישיבה חשוב בארץ ישראל והעמיד המון תלמידים, והרבה באים להתייעץ עמו, אם זה היה תלוי בי אזי עכשיו היית מקבל הנחה, אבל מי שקובע כאן זה המנהל של המקום ואותו תצטרך לשכנע.

האם יש לך קשר למוסד שורשים

האבא אמר לבנו אומנם אין הפרוטה מצויה בכיסי ואין לי מושג מהיכן להשיג את הסכום הגדול, אבל לא נראה לי שיש סיכוי להוכיח למנהל שאני אישיות מכובדת, וכי הוא יבחן אותי על גמרות בעל פה או אולי על השולחן ערוך, זה שאני ראש ישיבה לא נראה לי שאצלו זה נחשב לאישיות מכובדת, וממילא אין טעם לגשת לפגישה, אבל הבן התעקש ואמר אבא אנו נעשה השתדלות והקדוש ברוך הוא יעזור, הניתוח נקבע לבעוד שלושה ימים מאותו יום, והפגישה עם המנהל בעוד יומיים, והפגישה עם המנהל הגיע, מה שמך שאל המנהל? שמי הרב רוזנטך, מה אתה אומר אמר המנהל משום מה השם הזה מוכר לי, רק לפני זמן קצר זכור לי ששמעתי או ראיתי את השם הזה, והחל לחכך בראשו לנסות להיזכר אבל הוא לא נזכר, המנהל הוציא קלסר עבה והחל לעיין בו דף אחרי דף לעיניו המשתאות של הרב רוזנטך ובנו, לפתע הוא עצר ושאל את הרב האם יש לך קשר למוסד של שורשים בארץ ישראל? לא ממש אמר הרב, אבל המנהל כאילו התעלם מן התשובה שלו והמשיך.

אני הנשיא של המוסד המיוחד שנקרא שורשים וכשיש שאלות חמורות אזי מפנים אותם אלי, ורק לפני זמן קצר הגיע אלי מברק של חבר כנסת שאמר שהרב רוזנטך מבקש להכניס ילד למוסד וזה חשוב ודחוף והוא הוסיף שהרב רוזנטך הוא דמות חשובה ומוכרת מאוד, האם זה אתה, שאל המנהל, והרב רוזנטך אישר כלא מאמין והמשיך לתת לו פרטים על המברק, מי המבקש וכו', והמנהל אמר את שתי הבקשות אמלא גם יחד, גם הילד יכנס למוסד וגם אתה שאתה אישיות מכובדת מאוד תקבל את ההנחה המשמעותית, והכל בא על מקומו בשלום, אין צורך לומר כאן את ההשגחה הפרטית שבסוף העולם המנהל של בית הרפואה הוא יהיה דוקא הנשיא של אותו מוסד, וזה שהרב קיבל ברצון את עובדיה רפול וגם כתב לו מכתב באותו לילה ולא אמר לו בהזדמנות אחרת והכל נבע מדבר אחד שקוראים לו לב טוב.

אשתו ישבה לידו והרב לא הרגיש!

רבי אלעזר אומר לב טוב. אנו אומרים שלושה פעמים בכל יום בשנה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וכולם שואלים מדוע לא אומרים קודם כל עיניכם ואחר כך לבבכם? שהרי קודם כל רואים ורק לאחר מכן מהרהרים בלב? התשובות רבות, אבל נראה לעת עתה אחת, כגון בחור בן עשרים וילד בן חמש שרואים אשה נאה שאוכלת ממתק על מה הבחור מסתכל ועל מה הילד מסתכל? וכי לבחור יש עיניים שונות משל הילד, ודאי שלא, אבל הרצונות שלהם שנמצאים בלב שונים, ולכן הבחור מסתכל על מה שהלב שלו רוצה שזו האשה, והילד מסתכל על מה שהלב שלו רוצה שזה הממתק, ואם הלב הוא טוב אזי הבחור בן העשרים שומר עליו מכל דבר רע, ואומר ספר הקנה [שחיבר אותו רבי נחוניה בן הקנה מגדולי התנאים לפני כאלפיים שנה] שאם אדם היה יודע מה זה פגם העין אפילו פעם אחת היה יושב כל ימיו בתענית!!! וכן אם אשה היתה יודעת מה קורה על פעם אחת שגרמה שגברים מסתכלים עליה איזה צער היא גורמת בשמים ואיזה רוע היא מביאה, כל ימיה היתה יושבת ומתענה על כך.

ומעשה מפורסם שהיה עם מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף זיע"א שפעם אחת נסע באוטובוס ושקע בספר ואחר כמה תחנות עלתה אשה והתיישבה לידו, הרב נכנס פנימה במושב ושקע עוד יותר בספר, וכשהרב היה צריך לרדת בדיוק גם אותה אשה ירדה מהאוטובוס, והרב מיהר לדרכו אלא שבדיוק אותה אשה אמרה לו כבוד הרב זה בסדר לא קרה כלום אני אשתך, כלומר אשתו ישבה לידו במשך כל הנסיעה והרב לא הרגיש, זה לב טוב.

בחור אחד לקח אותו לתחנה המרכזית של תל אביב!

רבי אלעזר אומר לב טוב. יש לדעת שהעיניים והלב קשורים ולגבי זה גם נפסקה הלכה כפי שמובא בגמרא (עבודה זרה כ"ח.) שמואל אמר שאם האדם סובל מכאבי עיניים חזקים מאוד ויורדים לו דמעות בלי סיבה אזי זה קשור ללב ומותר לחלל עליו את השבת, וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ח, ס"ט) ללמדינו שלא רק בצורה רוחנית הלב והעיניים קשורים אלא גם בגשמיות וכשהעיניים טובות אזי הלב טוב וה' יתברך ביקש מהיהודי (משלי כ"ג) תנה לבך לי ועיניך דרכי תצורנה שאם האדם נותן את לבו לקדוש ברוך הוא כלומר מטהר את לבו בתורה ויראת שמים טהורה אזי מתקיים בו המשך הפסוק ועיניך דרכי תצורנה כי הלב והעיניים הם עיקר האדם.

ומעשה נורא שקרה בזמנינו בבחור ישיבה שהיה אחד מהעילויים הרציניים ביותר, הוא היה מתמיד גדול, שקדן, תמיד היה מקדים לבוא לתפילה, מקדים לבוא לסדרים בישיבה, כל הזמן יושב ולומד, היתה לו אפילו מחברת של חשבון נפש שבדק את עצמו כל יום, גם הרב בישיבה מאוד אחז ממנו ומאוד אהב אותו, הוא אפילו לקח אותו אישית לבית שלו כדי ללמוד איתו מפרשים ש"ס ופוסקים, עדיו היה לגדולות ממש כמו שמספרים על גדולי ישראל בילדותם, יום אחד הוא בא לחברותא שלו ואומר לו שהוא לא יכול ללמוד, למה? מה קרה? הוא אומר שהוא לא יכול לפרט, גם למחרת חזר הסיפור על עצמו, זה המשיך יום אחרי יום, עד שיום אחד הוא נעלם, לא בא לתפילה, לא בא ללימוד פשוט נעלם לגמרי.

אחרי זמן היו שמועות שהוא נעשה מלצר והתברר שזה נכון הוא עבד בתור מלצר במסעדת קורוס על האש בירושלים, ולא בתור מלצר חרדי אלא בתור מלצר חילוני!!! מאחד שהיה עדיו לצמוח לאחד מגדולי הדור ללא כל ספק, נעשה לחילוני גמור מקטני הדור, עזב לגמרי את דרך התורה וקיום המצוות!! עד שיום אחד הגיע הבשורה המרה, הוא נהרג בתאונת דרכים קטלנית!!! הוא היה בחור גבוה, אבל התאונה היתה קשה וריסקה אותו לגמרי, הביאו אותו להלויה מרוסק בתוך שק! כל הבחורים נקרעו מבכי, איך בחור שהיה כזה גדול באישיות שלו, בחור שהיה כזה למדן וצדיק מת בתור חילוני כופר, בחור בן שמונה עשרה שנים בלבד כך סיים את החיים שלו, לא ידעו ולא הבינו בישיבה מה היתה הסיבה שהביאה אותו להשליך מעליו את כל הקדוש והיקר לו.

עד שהמשגיח בעצמו דיבר על זה, הוא צעק בהיכל הישיבה ואמר, כל זה קרה בגלל שאחד הבחורים לקח אותו פעם אחת לתוך התחנה המרכזית של תל אביב! פעם אחת של ראיות אסורות, ומה שהוא ראה שם גרם לו לעזוב את הגן עדן של התורה הקדושה ולבחור בהבלי העולם הזה, הוא לא היה אחד שמסתכל בנשים, הוא היה צדיק אבל מה שהוא ראה שם משך אותו ומאותו יום הוא עשה אחורה פנה ואמר, שהוא לא יכול ללמוד וכך זה הלך והתדרדר, ולאט לאט הוא התחיל לאחר לסדרים וגם לתפילה וזה המשיך עוד ועוד עד שזהו, הוא פרש לגמרי, הוציאו חוברת עם תמונה שלו בראש החוברת של החידושי תורה שלו שהוא חידש בעיון בהיותו בן חמש עשרה שנה חידושים על מסכתות הש"ס, להראות שהוא היה אמור להיות אחד מהגדולים אבל הוא לא זכה [בגובה העיניים].

אפילו קבלתי תעודה מהנשיא

רבי אלעזר אומר לב טוב. כולנו מכירים את אותם האנשים שלא שומרים מצוות ואומרים לך, יש לי לב טוב, וחושבים שבכך יוצאים ידי חובה, אבל צריך לדעת שזו שטות, וכמו שיש חוקי תנועה והאדם יעבור באדום וללא רשיון וטסט ויתפוס אותו שוטר, היתכן שהוא יגיד לשוטר העיקר שיש לי לב טוב וכל מי שעוצר טרמפ אני לוקח אותו ואני מאכיל עניים ודואג לאלמנות ויתומים אפילו קיבלתי על זה תעודה מהנשיא, אזי בגלל שעברתי על כמה חוקים אתה רוצה לכתוב לי דו"ח, אין צורך לומר שהשוטר יאמר לו שהדברים שהוא עושה טובים מאוד אבל זה לא יפטור אותו מהדו"ח כי אין קשר ביניהם כלל, והוא הדין אצלנו יש חוקים ומצוות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו וזה שיש לאדם לב טוב זה לא פוטר אותו מלשמור שבת ולהניח תפילין ולעשות מצוות, ואם כן מה כוונתו של רבי אלעזר שאמר לב טוב? אומר רבינו עובדיה מברטנורא לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות, ואף על פי שיש לפעולות איברים מיוחדים מכל מקום המעורר לכל התנועות הוא בלב, ואולי אפשר לפרש את דבריו כמו שברכב יש הגה וגז וגלגלים ועוד דברים, יש לדעת שהכל תלוי במנוע כך זה לבו של האדם.

הוא רואה את פניו של מרן מלאות בדמעות

רבי אלעזר אומר לב טוב. יש יהודים שהם בעצמם בחינת לב כלומר כמו שהלב הוא מלך האברים כך הצדיקים הם הלב של עם ישראל, וכשהם רואים יהודי בצרה רוחנית או גשמית כואב להם כל כך כאילו זה ממש קרוב שלהם. וזכורני שהייתי פעם בישיבת אור החיים ביום חמישי בערב יום שמרן פאר הדור היה מגיע באופן קבוע למסור שיעור בסביבות השעה תשע עד לעשר בערך, והראש ישיבה הרב ראובן אלבז שליט"א היה מקדים עד שמרן יגיע אלא שהשעה כבר תשע ורבע ועדיין מרן לא בא, ובסביבות תשע וחצי או קצת יותר הגישו לרב אלבז פתק שהיום מרן לא יוכל לבוא. ומה הסיבה, הגיעו איזה זוג יהודים לבקש ברכה ממרן על הצרות הקשות שפוקדות אותם ומרן בכה איתם ביחד, ומרוב צער, הרב לא יכול לבוא למסור שיעור, כי הוא היה הלב של עם ישראל.

ומעשה נוסף שהיה בצרפת, הרב הראשי לצרפת קיבל טלפון מאחד הכמרים שיבוא אליו, הרב של צרפת הלך אליו לשמוע מה רצון הכומר אולי הוא רוצה להתגייר? אלא כאשר הגיע הרב התברר שהכומר לא צריך להתגייר כיון שהוא כבר יהודי, כך אמר לו הכומר והוא רק מבקש מכבוד הרב שכיון שהוא כבר לא צעיר ומי יודע מתי הוא ימות, לכן אם אפשר שבהלויה הרב יבוא ויגיד עליו קדיש על ישראל, הרב של צרפת אמר לו זו שאלה קשה כי ההלויה תהיה מסתמא לא בהר הזיתים אלא בבית קברות נוצרי בטקס של נוצרים ולכאורה לא שייך לומר שם קדיש, אבל אני לא יענה לך עכשיו כי בעוד כמה ימים אני נוסע לארץ ישראל ואני יפגוש שם את הרב של כל היהודים, הלא הוא מרן הרב עובדיה יוסף ואני אשאל אותו וכאשר אחזור אני יחזיר לך תשובה. בסדר אמר הכומר.

והרב של צרפת הגיע לירושלים עיר הקודש ונכנס לקודש הקדשים ביתו של מרן לשאול את השאלה, אמר לו מרן בודאי שתגיד עליו קדיש, תיקח אתך רק עשרה יהודים ותתרחקו קצת מבית הקברות הנוצרי ותגיד שם את הקדיש לעילוי נשמתו של הכומר, תודה רבה כבוד הרב, אמר הרב של צרפת ונישק למרן את היד ופנה לצאת, אלא כאשר הוא התקרב לדלת הוא שומע בכי, הוא מסתובב ורואה את פניו של מרן מלאות בדמעות, מה קרה שאל הרב של צרפת, האם אמרתי משהו שגרם צער למרן? ומרן אמר לו בודאי, אתה מספר לי על יהודי "שחי" בצרפת כגוי, כומר לעבודה זרה לא שומר שום מצוה, והוא כבר זקן ועומד למות, כמה צער ויגון מחכים לו כמה הוא יסבול עונשים חמורים למעלה בגיהנום על כל החילולי שבת, והמאכלות האסורים ושאר מרעין בישין, ואתה שואל אותי למה אני בוכה? והרי זה יהודי, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב ואיך לא אבכה? והרב של צרפת התחיל להבין שמרן זה לא רק הרב של היהודים אלא האבא של כל היהודים, שלמרות שהוא לא ראה את הכומר בכל זאת לבו הטהור התמלא בחמלה וברחמים עליו. זה הלב של עם ישראל.

הלב של עם ישראל

ומעשה נוסף שהיה ביהודי מאמריקה שהיה לו מחלה קשה מאוד והיה צריך לעבור ניתוח מסובך מאוד אלא שהרופא אמר לו שידע טוב שבלי ניתוח הסיכוי שלו לחיות הוא אפסי, ועם הניתוח שלא כל כך בטוח שיצליח הוא יחיה, בתקוה שזה יצליח, לא יותר מחצי שנה, ואם הניתוח לא יצליח אזי הוא גומר את חייו על שולחן הניתוחים, אני יודע שזו שאלה קשה, תחשוב ותענה לי ביקש הרופא, אני לא מכריע אמר החולה הקדוש ברוך הוא נתן לנו גדולי ישראל והם מחליטים לנו כי עיניהם רואות הרבה יותר טוב מהעיניים שלנו, הרופא שהיה אומנם יהודי אך רחוק מאוד מהדת אמר לחולה שהוא מעוניין להתלוות אליו לביתו של הרב, והם הלכו ביחד לביתו של רבן של כל אמריקה הלא הוא הרב משה פיינשטיין, החולה סיפר את הסיפור לרב הגדול והרופא הוסיף להסביר את הסיבה לדברים האלה על פי חוקי הרפואה.

אלא שהרב במקום לענות, פשוט מאוד התייפח בבכי, הרופא היה המום שהרי הוא וחבריו הרופאים כמה מקרים כאלה הם רואים ואפילו דמעה אחת לא מבצבצת מעיניהם ואילו הרב ששומע אין סוף מקרים כאלה והוא בוכה כאילו היה זה בנו יחידו, הרב הגדול פתח את פיו הקדוש ואמר לחולה תעשה בעזרת ה' את הניתוח ואתה תחיה הרבה יותר מחצי שנה הכל יהיה בסדר, החולה הודה לרב, אבל הרופא שהיה המום פנה לרב ואמר לו, איך כבוד הרב אומר לחולה דברים שכאלו והרי אני בתור רופא שמבין, יודע שכמו שבטריה נגמרת אחר שימוש זמן מסויים כך החולה לא יכול לחיות אם הניתוח יצליח יותר מחצי שנה? אמר לו הרב אתה צודק לפי חוקי הרפואה אבל אני דיברתי לפי חוקי התורה.

שהרי האיש הזה בעזרת ה' יבריא וילך לבית הכנסת ויענה הרבה פעמים אמן וזו סגולה לאריכות ימים, הרי האיש הזה יבריא ויקרא כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום וזו סגולה לאריכות ימים, הרי האיש הזה יבריא וילמד תורה שנאמר עליה כי הם חיינו ואורך ימינו ובזכותה הוא יאריך ימים, אנחנו גם נתפלל עליו והוא יאריך ימים לכן אמרתי שהוא יאריך ימים, והרופא קיבל את דברי הרב קצת בספק כי לפי הרפואה לא אמור להיות סיכוי, בכל זאת הניתוח נעשה והצליח ועבר חצי שנה וברוך ה' הוא נותר בחיים וגם אחרי חצי שנה, שלבינתיים הרופא חזר בתשובה שלימה והבין שיש חוקי רפואה אבל יש רופא כל בשר ומפליא לעשות, וכשאר שאלו את הרופא מה גרם לו בעיקר לחזור בתשובה, אמר הרופא שהדמעות שהוריד הרב פיינשטיין על אותו יהודי כאילו זה היה בנו יחידו זה מה שגרם לו לחזור בתשובה, זה הלב של עם ישראל.

מי לא זוכר את גלעד שליט

רבי אלעזר אומר לב טוב. ישנם יהודים שהלב שלהם כל הזמן חושב על האחר איך להיטיב לו ולאו דוקא מבחינה גשמית אלא גם מבחינה רוחנית, וסיפר הרב יוסף מזרחי שליט"א שישנה אשה צדיקה בשם דינה בארצות הברית שהיא מעניקה בחינם ללא תשלום כספי, חדרי אירוח לכל ישראלי שמגיע לשם אבל בתנאי שכל ערב הוא צריך להשתתף שעתיים בשיעור תורה ומי לא יסכים להרויח אלפיים דולר כל חודש ורק ישב שעתיים ויקשיב לדברי תורה של הרב, וכמה עשרות בעלי תשובה יצאו משם ואולי אפילו מאות, אלה יהודים שהם בעצמם לב של יהודי, שהרי אדם אחר אומר יש לי חדרים לאירוח כל ישראלי שמגיע ישלם לי ואני זוכה לעושר ולפרנסה בשפע בלי לעבוד קשה, אבל זה אדם שמסתכל על העולם הזה השפל והקצר, ואילו אותה אשה יודעת שאמנם כאן כסף אני לא ארויח אבל עולם הבא של כל אחד שהתחזק כאן והחל לשמור שבת ולהניח תפילין והרבה גם נכנסו משם לישיבה כמה זה עושה נחת רוח לאבא שבמרומים.

ומי לא זוכר את גלעד שליט שהיה בשבי מעל חמש שנים ובסופו של דבר בחג הסוכות הוא יצא מהשבי ונפגש עם הוריו אזי אין עין שנשארה יבשה באותו רגע, וממילא נבין איזה נחת עשית לאבא שבשמים שבזכותך עוד יהודי שהיה בשבי של היצר הרע בטינופת של עבירות ויצא מהשבי ומתרפק בתפילה לפני אביו שבשמים, כמה שמחה ועונג הוא גורם באותו רגע לקדוש ברוך הוא, זה לב טוב שחושב על הזולת, ויש עוד יהודי בלוס אנג'לס בשם יניב שקיבל ברכה מהרב פינטו והתעשר מאוד מאוד, ורק מהמעשרות הוא בנה בית ענק עם המון המון חדרים והבית הזה נקרא הבית של שבת, וכל הישראלים שרוצים לבוא לשם בשבת יכולים לבוא בלי לשלם וגם האוכל שם בשפע גדול כל שבת בלי שום תשלום, זה נקרא לב טוב.

חנה ושבעת בניה

אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. כלומר שהלב הוא המנוע והמלך של כל האיברים ואם יש לאדם לב טוב אזי יהיה לו עין טובה ויראה את הנולד ואם הוא יבחר בחבר ובשכן טוב והוא עצמו יהיה לאחרים חבר ושכן טוב, ובדרך כלל האדם שהוא טוב אזי גם האנשים בסביבתו טובים אליו, ולכן אמר רבן יוחנן בן זכאי שבכלל דבריו דבריכם, ומי לנו גדול מאברהם אבינו אבי האומה הישראלית שעמד בנסיונות הקשים ביותר, נשאלת השאלה איך אביו תרח זכה להוליד בן כזה לעולם שכל אבא מאחל לעצמו, שידוע שהקדוש ברוך הוא לא נותן סתם מתנות ואף על פי שרבינו האר"י הקדוש מבאר שדוקא ממקום הרע יוצא הטוב כדי שהיצר הרע יחשוב שהיוצא מן הטמא טמא ולא ילחם על כך וכאן הקדוש ברוך הוא הוציא טהור מטמא.

עדיין שואלים מה זכותו שהרי בסופו של דבר אברהם אבינו ביקש מבורא עולם שאביו ואמו ישבו לידו בגן עדן, שהרי איזה מן גן עדן זה לדעת שאבא ואמא חלילה בגיהנום? והקדוש ברוך הוא ענה לבקשתו ותרח זכה לחזור בתשובה וירד בגלגול של איוב וסבל במשך שנה שלימה יסורים נוראים לתקן את גלגולו הקודם, וכן אמו זכתה לבוא בגלגול של חנה ושבעת בניה שכל בניה היו מוכנים למות ולא להשתחוות לפסל, ולאחרון הקטן שהקיסר אמר לו שרק ירים לו את הטבעת ויעשה עצמו כאילו הוא משתחווה ולא יתכווין להשתחוות, והוא לא הסכים, אזי הקיסר אמר לאמו תקחי אותו תנסי לשכנע אותו אולי ישאר לך ילד אחד לפליטה מכל הבנים שלך, אבל היא אמרה לו בשקט בעוד כמה צעדים אתה בגן עדן וכשתעלה למעלה תלך לאברהם אבינו ותגיד לו אתה עקדת אחד ואני עקדתי שבעה, וגם היא שידעה שעלולים להתעלל בה עלתה לגג ונפלה ויצאה בת קול מהשמים ואמרה אם הבנים שמחה, ונחזור לשאלה מה הזכות הגדולה של תרח?

ושמעתי תירוץ לא פשוט כלל, שתרח שהאמין בעבודה זרה אזי כשהיה מישהו בא לקנות איזה פסל, תרח היה מדבר עם הפסל ואומר לו, האיש הזה השקיע בך את כספו וזהבו אני דורש ומבקש ממך שתעזור לו בחיים שיצליח בכל עסקיו ויהיה לו אושר ופרנסה ובריאות וכל טוב, וכמובן שהפסל של העבודה זרה, לא רואה, ולא שומע, ולא מבין, וכמו שאומרים בתפילה עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, פה להם ולא ידברו, אף להם ולא יריחון וכו', אבל כיון שתרח היתה לו כוונה טובה עם לב טוב, אזי אמר הקדוש ברוך הוא כוונותיך טובות אבל מעשיך לא רצויים, לכן אני יביא לך בן שגם מעשיו וגם כוונותיו יהיו רצויים וזה אברהם אבינו, ללמדינו כאשר יש לאדם לב טוב אפילו שהוא טועה ועובד עבודה זרה שעל זה ודאי הוא יענש אבל את הטוב שהוא חשב לעזור לאנשים, הקדוש ברוך הוא נתן לו שכר לאין ערוך.

היהודי אומר ביתי הוא מקדשי

שבכלל דבריו דבריכם. כמה מדברים היום על שלום בית, כמה מדברים היום על חינוך ילדים, אלו השיחות וההרצאות החשובות ביותר, כי בתים הכי טובים נהרסים כבנין קלפים וילדים עם מידות טובות נשלפים מהתורה והמצוות בקלי קלות, ואתה חוזר דור או שניים לכל היותר אחורה ואף אחד לא דיבר על זה כמעט בכלל, וגירושין זה היה דבר נדיר ביותר, והרב של נתיבות לפני סך הכל עשרות שנים למרות שהיו מגיעים זוגות להתגרש היה מדבר איתם ואכן הם חזרו בהם והוא לא כתב אפילו גט אחד, וכן בחינוך הילדים לא דיברו כמעט בכלל אבל החינוך הצליח מעל ומעבר, לא חוצפה, לא חוסר צניעות, מה קרה בשנים האחרונות.

וסיפר הרב שלום ואלך (מעיין השבוע שמות עמוד תכ"ז) מעשה ברב שעלה לעת ערב לבקר חולה בביתו לקיים מצות ביקור חולים, כאשר פתחו בפניו את הדלת, הסלון היה חשוך ואפלולי וריצדו בו צבעים למיניהם מלווים בקולות של שפה זרה, אני רואה שאני מפריע, אמר הרב, אשוב בפעם אחרת, יכנס כבוד הרב, נשמע קולו של בעל הבית מתוך האפלה, זו המלחמה ביגוסלביה, כדאי לראות. לא, תודה, אמר הרב, אבוא בפעם אחרת, אצלצל לטלפון לפני שאבוא, אבל החולה לא ויתר על הכבוד, וכיבה את הטלויזיה, האור הודלק, התפתחה שיחה ערה על רופאים ורפואות, הרב יעץ ועודד, ועיני החולה זרחו מאושר, בסופה של השיחה מצא לנכון לשאול שאלה.

מדוע הרב לא רצה לראות את החדשות, לא מעניין אותו מה מתרחש בעולם בין יגוסלביה לארצות הברית ומה קורה בארץ? מעניין אותי מאוד, אמר הרב הרי בתוך עמי אנוכי יושב, אני קורא עיתון חרדי ומעודכן בחדשות, נכון אמר החולה אבל לא דומה שמיעה לראיה, לראות בטלויזיה זה אחרת לגמרי, אמת ויציב הסכים הרב, אזי מדוע סירב הרב לראות? דוקא משום כך השיב הרב, המארח נעץ בו מבט נבוך, כאומר אני לא מבין, והרב הסביר אתה שואל על החדשות בלבד משום שגם אתה יודע עד כמה סצינות של אלימות מזיקות למידותיו של האדם, ושמראות תועבה אסורות בראיה מדאורייתא, אבל כעת אתה שואל רק על החדשות, ניחא, הסכת ושמע, כידוע לך אני מכהן כדיין, יום יום אני שומע טרוניות ומריבות, רואה איך בתים נהרסים בגלל שטויות, איך חלומות מתנפצים וחיים נשחקים, ואני תוהה, כיצד זה קורה מדוע אנשים שבנו בית באהבה ורגש ותלו בו תקוות כה רבות, מגיעים למשבר כה מוחץ עד איבה ושנאה? למה אצל אבותינו זה לא קרה?

ואני חושב שמצאתי את הסיבה, לאבותינו היו חיים קשים חיים של גזירות ורדיפות, של מתחים וחרדות, אבל הם השתדלו שכל זה יסתיים במפתן הבית ובבית עצמו היה אור וזוהר, שלווה וטוהר, האנגלי אומר ביתי הוא מבצרי, והיהודי אומר ביתי הוא מקדשי, מקדש מעט הבית קודש לביצור ושלוה והשקט, לחינוך הילדים לשיחה עם האשה ומשחק עם הילדים, הטלויזיה והאינטרנט פרצו את הקירות של הבית, עשו פרצות בחומה, שאלת על החדשות, תחשוב על כך שהמכשיר הזה מביא אל הסלון שלך את יוגוסלביה ואת אמריקה, את האינתיפדה ואת הכנסת, אתה אינך לבד בביתך! העולם החיצון פלש אליו עם תרבותו ואווירתו, אלימותו ותועבותיו, לבית המקדש היו חלונות שקופים אטומים, כלומר שהאור יוצא מתוכם החוצה ולא חדר מן החוץ פנימה, כך צריך להיות הבית היהודי שיאיר ויזהיר ויקרין החוצה, כך אני מנסה לעצב את הבית שלי, בית של אושר פנימי, מבצר של קדושה של חינוך, כעבור שבוע הגיע החולה לבית הכנסת, לאחר התפילה הוא ניגש אל הרב, אשתי האזינה לשיחה, והיא הוציאה את הטלויזיה מהבית, יפה מאוד אמר הרב, יש לציין אמר החולה לשעבר [תרתי משמע] שמאז האור דולק בביתנו כל ערב ולא רק הנברשת של החשמל.

השכנים יצאו מהחלונות וביקשו שאפסיק

שבכלל דבריו דבריכם. בכל בית יש חשמל, אם זה אור ואם זה מקרר וכדומה, ויש כפתור שהוא מכבה או מדליק, אבל בכל בית יש גם שלטר שמכבה או מדליק את כל הבית, וכן לגבי מים יש ברזים ומקלחות ושירותים אבל יש את הברז הראשי שפותח וסוגר את כל המים, וזה מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו שרבי אלעזר בן ערך שאמר לב טוב זה בעצם השלטר הראשי שהוא העיקר שאם הלב רע חלילה אזי אין שום דבר טוב, ואם הלב טוב אזי הכל טוב, ויש לפעמים לב כל כך טוב ואתה מבין טיפה מה זה עם ישראל.

מעשה שסיפר הרב חיים זאיד שליט"א שהוא נסע עם בתו למלון ציפורי בקיבוץ חפץ חיים לשישי ושבת, והנה בליל שבת היתה סעודה כיד המלך ואחר כך ישבו לעונג שבת, מספרים סיפורים ניסים ונפלאות של בורא כל העולמות והנה הבת שלי, אומר הרב באה וביקשה את המפתח של הצימר כי השעה כבר היתה שתים עשרה בלילה והיא נורא עייפה, נתתי לה את המפתח והיא הלכה לישון, ואני נשארתי עד השעה אחת וחצי בלילה והלכתי לישון, סוף סוף אחר יום של הרצאות ושיחות הייתי מאוד מאוד עייף, ניגשתי לצימר והדלת היתה נעולה, דפקתי בדלת אבל אין קול ואין עונה ניגשתי לחלון וניסיתי לדפוק על החלון, אבל הבת שלי ישנה שנת ישרים ולא שמעה, בלית ברירה הבנתי שאת הלילה אני אצטרך לבלות על הדשא הירוק.

וצעדתי לכיוון הדשא אלא שבדיוק ראה אותי אחד המרצים החשובים בשם רבי מאיר שעשה טיול רגלי עם אשתו, מה אתה עושה כאן רבי חיים? סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שבמקום לישון במיטה מרופדת נגזר עלי לישון על הדשא, מה פתאום אמר רבי מאיר בוא ננסה ביחד לדפוק על הדלת, ותוך דקות ספורות הוא צעד איתי ביחד לצימר וניסינו שוב לדפוק אבל זה לא עזר ובפרט שהשכנים יצאו מהחלונות וביקשו שנפסיק להפריע להם, ובאמת הם צודקים מה הם אשמים שאני צריך לישון, ואם חשבתי שרבי מאיר ילך לישון וישאיר אותי, טעיתי, הוא אמר לי שהוא נשאר עימי שלא אשאר לבד אבל אני אמרתי לו שילך לישון, מחר יש לו יום ארוך אבל הוא אמר לי כשיהודי בחוץ הוא לא יכול לישון אזי מה זה משנה אם אני לא ישן במיטה או לא ישן על הדשא, והוא החל לשוחח ולספר סיפורים יפים אבל ראשי נשמט בעייפות מנמנם ומתעורר וגם הוא נרדם והתעורר.

והנה בשעה שלוש אני רואה איזה גוי על קולנועית שעובד במקום שאלתי אותו אם יש לו מפתח לכל המקומות כי הקבלה של המלון היתה סגורה והוא אמר בודאי אבל בשביל מה, ואמרתי לו שאני צריך לחדר שלוש מאות ועשרים כי נעלו מבפנים והוא נתן לי מפתח ונכנסתי לצימר וגם רבי מאיר הלך לישון וברוך ה' הכל עבר על מקומו בשלום, אלא שבמוצאי שבת אני מקבל טלפון מרבי מאיר ושואל אם אני רוצה לשמוע סיפור מדהים, בודאי אני רוצה אני אומר לו, וכמובן גם מודה לו שוב על הטירחא בלילה ושהוא לא היה מוכן לישון במיטתו הנוחה עד שאני אגיע למיטה שלי, והוא אומר לי תשמע את הסיפור ונראה מי עשה חסד עם מי.

בגלל אבות תושיע בנים

אתמול בליל שבת הבן שלי לקח את אשתו לחדר לידה והיה סיבוך לא פשוט עד שאמרו לו אם יהיה לידה רגילה הילד יצא פגוע חלילה, ואם זה יהיה ניתוח אזי האשה תיפגע ואנו ממליצים לך על ניתוח זה קצת פחות מסוכן. רק שתחליט מהר כי הזמן קצר. הבן שלי מספר שהוא לא ידע מה לעשות, שבת היום ואי אפשר להתקשר לאף אחד ואין לו את מי לשאול והוא התייפח בבכי ואמר רבונו של עולם תעזור לי בבקשה ותקננו בעצה טובה מלפניך, לפתע ניגש אליו איזה יהודי ושאל אותו מה אתה בוכה, מה קרה? והוא סיפר לו את הכל ואמר שהוא לא יודע מה לעשות? אמר לו היהודי בקומה למעלה נמצא הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל תעלה לשאול אותו, הבן שלי מיד עלה למעלה והרב היה ער, מה עושים הוא שאל את הרב? הרב אמר לו יהיה לידה רגילה והילד יצא בריא ושלם בגלל אבות תושיע בנים, אמרתי תודה רבה לרב והלידה היתה רגילה וטובה והילד ברוך ה' בריא ושלם. שאלתי את הבן שלי מתי כל זה קרה בליל שבת באיזו שעה? ועונה הבן בשעה אחת וחצי בלילה הם ביקשו שאחליט ובדיוק בשעה שלוש בלילה היא ילדה, רק דבר אחד לא הבנתי מה התכוון הרב אדלשטיין שאמר בגלל אבות תושיע בנים, וסיפרתי לו, אם כך פנה רבי מאיר לרב חיים זאיד האם אתה צריך להודות לי או אולי אני צריך להודות לך, אלו אנשי הלב הטוב.

שכחת את הגמרא במגילה!

שבכלל דבריו דבריכם. מסופר על תלמיד שלמד בישיבת סלבודקא, והנה יום אחד הוא ניגש לסבא מסלבודקא כשכולו אומר התרגשות ואומר לרב ביראת כבוד, הרב אני חושב שעשיתי היום מצוה גדולה מצוה ענקית מצוה נדירה מאוד, והקדוש ברוך הוא זיכה אותי, אשריך אמר הסבא כל הכבוד, ובכן מה המצוה הגדולה והנדירה והענקית שזכית היום לעשות! היה לי קצת קשה לשבת וללמוד היום גמרא אזי הלכתי החוצה לנשום אויר ולטייל על שפת הים, אלא שפתאום שמעתי צעקות הצילו מאיזה נער שכמעט וטבע, לא חשבתי הרבה ומיד נכנסתי והצלחתי להוציא אותו מן הים וברוך ה' הוא ניצל ממוות, כמה אני מודה לה' על זה שבדיוק בזמן שיצאתי מהישיבה הצלחתי להציל יהודי ממוות, וכמו שמובא במשנה (סנהדרין ל"ז.) כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא, הסבא מסלבודקא נאנח ואמר לו זכרת את המשנה בסנהדרין אבל שכחת את הגמרא במגילה (ט"ז:) שאומרת שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, זאת אומרת שבוודאי כאשר עברת וראית את הנער עומד לטבוע היית חייב להצילו כמו שעשית, אבל שתדע שתלמוד תורה כנגד כולם, המצוה של לימוד התורה אילו היית יושב ולומד באותו זמן היה מישהו אחר מציל אותו ושכרך היה גדול יותר, וזה רמזה המשנה שמה שאמר רבי אלעזר בן ערך לב טוב ועל זה אמר רבו רבי יוחנן בן זכאי שבכלל דבריו דבריכם, כלומר לב טוב זה התורה שמתחילה באות ב' [בראשית] ומסיימת באות ל' [ישראל] וזה לב והמילה טוב זה גם תורה וכמו שנאמר (משלי ד', ב') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, והתורה היא כוללת הכל שבכלל דבריו דבריכם.

יש אפשרות לוותר על היין בשבת

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם, רבי אליעזר אומר עין רעה, רבי יהושע אומר חבר רע, רבי יוסי אומר שכן רע, רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, רבי אלעזר אומר לב רע, אמר להם רבן יוחנן ב"ז רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. לאחר שלימד אותנו רבי יוחנן בן זכאי באיזו דרך טובה צריך להידבק, חזר ושאל מאיזו דרך רעה צריך להתרחק, והשאלה נשאלת לכאורה מדוע? עונה על זה רבינו עובדיה מברטנורא, ואומר לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע, כי מדת החסידות שזה שעושה לפנים משורת הדין היא טובה ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע, ואפשר היה לומר שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה אזי בקשת היתרונות אינו דרך רעה לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה, וכן בשאר המידות, לכן רבן יוחנן בן זכאי שאל אותם והם ענו לו שאכן ההפך ממה שאמרו דרך טובה היא אכן במקרה שלנו זו דרך רעה, וכל אחד לפי דרגתו דיבר עד כאן.

ומה שאמר להם צאו וראו, ללמד אותנו שכדי לראות צריך לצאת מן הדרגה הגבוהה שאתה נמצא בה, שהרי כל אחד מהתנאים הקדושים הללו היה במדרגת מלאכים וממילא איך הם יוכלו לראות ממדרגתם העצומה את פשוטי העם, וכמו שמובא בחז"ל (אבות ב', ד') אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, והבה ונראה מעשה שלא לדון אדם עד שתגיע למקומו שסיפר הרב שבדרון.

ומעשה שהיה כך היה, הרב וולק שהיה חשוך בנים ומרבה לעשות חסדים וצדקות בכל כוחו, ולמרות שמצבו הכספי לא היה משהו, והנה היה שם יהודי שהיה מכונה החייט הפריסאי שהיו לו בעיות בכליות והיה צריך לעבור ניתוח לא פשוט וזה עלה הון תועפות שזה שישים לירות, והגבאי של הצדקה הגיע גם לביתו של הרב וולק וסיפר לו את הסיפור העצוב עם יהודי שצריך לעבור ניתוח וזה עולה שישים לירות, אמר לו הרב וולק הלואי והייתי יכול להשתתף במצוה הנפלאה הזו אבל את כל המעשרות שלי כבר נתתי, ואם תאמר לפי מה שכתב שאפשר ללוות מהמעשר של השנה הבאה אזי כבר לוויתי ונתתי גם אותם וממילא אין לי מה לתת, חבל מאוד שאני לא זוכה להשתתף במצוה הגדולה הזאת. הגבאי של הצדקה שמע את הדברים אמר לו תודה רבה, הרצון שלך לתת זה כאילו נתת, הכל בסדר, ויצא מן הבית.

אלא שהגבאי לא הספיק לפסוע כמה עשרות מטרים, הרב וולק רץ אליו כשהוא מתנשף ואומר לו אני חשבתי על זה שוב, ונראה לי שתוכל ללכת לגמ"ח ותגיד להם שאני רוצה הלוואה של עשרים לירות, ותקח את זה לצורך הניתוח, ואני כבר יחזיר להם את זה, הגבאי אמר לרב וולק מה חשבת בהתחלה ומה חשבת לבסוף, איך אני אקח מהם סכום כזה גדול? מהיכן אתה תשלם? והרי גם את המעשרות של השנה הבאה כבר נתת, נראה שהרצון שלך הפעם גבר על השכל ואהבתך למצוות עברה את גבול הדמיון, אני לא מוכן לקחת, אם זה בא על חשבון הצרכים המינימליים שלך שאתה בטח זקוק להם, שהרי אתה עצמך קודם לשאר הצרכים, אלא שהרב וולק חייך ואמר לו זה בסדר, הכל בא בחשבון, פשוט מאוד בהתחלה חשבתי רק על הצד של המעשרות, ואחר כך חשבתי שיש אפשרות לוותר על היין בשבת ולקדש על לחם, כלומר יש שתי מצוות שעומדות מול עיני או לקדש כל שבת על יין כמו כל יהודי, או לעזור ליהודי בענין של פיקוח נפש והמסקנה פשוטה מאוד, שהרי פיקוח נפש דוחה שבת וגם כיפור, וממילא עשיתי חשבון, כל שבת אני קונה יין בסכום של חצי שילינג, ובמשך שש עשרה שנה אני יקדש על הלחם ואתן כל שבוע לגמ"ח את החצי שילינג ואכסה את כל העשרים לירות והקדוש ברוך הוא יאריך ימי בטוב ושנותי בנעימים, ואומר הרב שבדרון שאחרי שהוא סיפר את הסיפור הזה בבית הכנסת זכרון משה ניגש אליו איזה בחור ואמר לו שהוא אחיין של הרב וולק והוא התארח אצלו כמה שבתות וראה שהוא מקדש על הלחם ולא הבין מדוע, וגם התבייש לשאול, אבל עכשיו הכל מובן, שיהודי יודע לשקול טוב במאזניים.

מדוע באנטוורפן יש עושר מאוד גדול?

איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. יש שאלה ידועה מדוע ביום הכיפורים אנו רואים גם את אלה שרחוקים קצת ממצוות ואפילו משמירת השבת. הם מתענים, ובאים לבית הכנסת עם טלית על הראש מערב עד ערב ועומדים על הרגליים וצועקים לאבא שבשמים, סליחה, ואומרים קראתי בכל לב ענני ה' חוקיך אצורה, ה' הוא האלוקים, ה' הוא המלך וגם ימלוך לעולם ועד, איך זה יתכן? והרי מי שמחלל שבת עונשו הכי חמור בתורה, ומיתתו בסקילה, ואילו ביום הכיפורים חייב כרת. יש הרבה תשובות, ואחת מהן קשורה למשנה שלנו, שביום השבת בעוונותינו הרבים בהרבה מקומות אפילו בארצנו הקדושה למרות שהרוב המכריע של החנויות והעסקים סגורים בשבת קודש, עדיין הכבישים לא ריקים ויש עדיין כלי רכב שמחוסר ידיעה נוסעים וגם הרבה מתוכם אינם יהודים וגם חלק מסתמא זה ענין של פיקוח נפש, אבל עדיין יש אנשים שנוסעים כאילו ח"ו זה יום חול. מה שאין כן ביום הכיפורים הכבישים ריקים, והאנשים לא מסתובבים עם פלאפונים, וכולם יראים וחרדים וזוהי דרך טובה, והילד שרואה מגיל קטן את ההבדל הזה ממילא הוא חושב ששבת זה פחות מיום הכיפורים, ולכן יש יהודים שמעדיפים לגור במקומות שהיא דרך טובה ולא ההיפך, כלומר שהילד מגיל קטן מבין שבשבת קודש שום מכונית חוץ מאמבולנס וכדומה לא אמור לעבור, ובשבת אפשר לטייל על הכביש כמו בבני ברק וביתר וקרית ספר, והרבה איזורים בתוך ירושלים עיר הקודש ובקרוב בכל ערי הארץ.

ויש עיר בעולם הנקראת אנטוורפן שיש שם עושר גדול מאוד, ומה הסיבה? כיון ששם יהלומנים יהודים שעושים עסקים עם הגויים ביהלומים, ובשבת היהודים הולכים לבית הכנסת עם טלית על כתפיהם ונראים כמלאכים והגויים שהחנויות שלהם היו פתוחות הרגישו שהם גורמים צער ליהודים שהם עובדים בשבת ולכן החליטו הגויים לסגור את חנויותיהם בשבת, ראה את זאת היושב במרומים והחליט לתת להם עושר שאין כמוהו בכל העולם, וכמה מוסר השכל יש לנו היהודים ללמוד מזה שכאשר אפילו גויים מכבדים את השבת בגלל היהודים שעושים איתם עסקים אזי הם מתעשרים מאוד, קל וחומר ליהודי שמצווה מהר סיני, זכור ושמור את יום השבת לקדשו שירוויח הרבה בזכות השבת, וכמו שמובא בגמרא (שבת קי"ט.) מפני מה יהודים שגרים בשאר הארצות עשירים? ועונה הגמרא מפני שמכבדים את השבת.

הרעל הזה הורג גם פילים

איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. אחד הדרכים שאסור בשום פנים ללכת בהם זה חוסר הכרת הטוב, כלומר להיות כפוי טובה וכמו שאמרו חז"ל (רבינו בחיי שמות א', ח') כל הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של מקום, ומי לנו גדול ממשה רבינו שאפילו במים ובעפר הוא לא רצה להכות אפילו שהם דוממים כיון שהתיבה שהוא היה בתוכה היתה ביאור וכן כשהוא הטמין את המצרי בתוך החול וגם להם משה רבינו לא רצה לגמול כביכול רעה ולכן הוא אמר זאת לאהרן, וכן כאשר הקדוש ברוך הוא אמר לו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך המצוה האחרונה שהוא אמור לעשות ומיד אחר כך להפטר מן העולם, ומה עושה משה רבינו? קודם כל מזדרז מאוד למרות שבכך תלויה מיתתו, אבל הפלא הגדול הוא בעצמו לא הולך אלא שולח את פנחס במקומו, ומדוע? כיון שהוא נתגדל במדין ואינו יכול להיות כפוי טובה, לאלה שהוא גדל אצלם.

וכן אנו רואים בתורה הקדושה שבורא עולם מצוה אותנו (שמות י"ג, י"ז) אל תתעב מצרי כי גר היית בארצו, למרות שהם שיעבדו אותנו בפרך וזרקו את הילדים ליאור ואם היה חסר בלוקים היו לוקחים את התינוקות של היהודים רחמנא ליצלן ומניחים אותם במקום הבלוקים ופרעה היה שוחט כל יום שלוש מאות תינוקות יהודים ומתרחץ בדם שלהם, וגם כאשר סוף סוף מגיע זמן הגאולה וה' יתברך שולח את משה רבינו לומר לפרעה כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני, פרעה מסרב ולא מוכן וכל פעם משקר מחדש, עד למכת בכורות ששם כבר אין ברירה ומשלח אותנו, ועם כל זה אומר לנו בורא כל העולמות אל תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

וגם אם נחזור אחורה לפרשת בראשית ונראה את אדם הראשון שחוה גרמה לו לאכול מעץ הדעת וגורש מגן עדן, ושמו לו בכניסה את להט החרב המתהפכת, וקומתו ירדה, ואורו שהיה מגנה את האור של השמש ומאור הפך לעור ונקנסה עליו ועל כל זרעו מיתה, אחרי כל זה הוא צריך לתת שם לאשתו ואותו שם שהוא יקרא לה זה שמה לעולם, למה זה דומה לאדם שאשתו הכינה לו ארוחת צהריים ובאמצע הארוחה הוא מרגיש כאבי בטן והוא שואל את אשתו בעדינות, מה היא הניחה באוכל, כי הבטן שלו ממש ממש כואבת, ואשתו מחייכת ואומרת לו אתמול בערב פגעת בי והחלטתי לעשות לזה סוף, והלכתי בבוקר לבית המרקחת וקניתי רעל עכברים וזה מה שמונח עכשיו בבטן שלך וכנראה שזה כואב, אבל אל תדאג בעוד כחמש דקות הכאבים יעלמו וגם אתה תיעלם כי זה רעל מאוד חזק, והרוקחת אמרה לי שזה הורג גם פילים, אבל לפני שאתה נעלם מהעולם, אני עושה שינוי שם ואתה תחליט איזה שם אתה רוצה שיקראו לי. מה אתה אומר? והבעל שעודנו סובל ומתפתל מכאבים איזה שם נותן לאשתו? האם הוא לא יקרא לה שטן או מלאך המוות או במקרה היותר טוב חברא קדישא, ומה אדם הראשון שנתנסה בזה ואפילו ביותר קורה לאשתו? חוה, ומדוע? כי נכון שהיא הרגה אותו ואת זרעו וכו', אבל עדיין יש צד טוב שהיא מביאה ילדים לעולם ומביאה חיים לעולם לכן נקרא לה חוה.

למה עמון ומואב גרועים מכולם

ומכל זה נלמד כמה יהודי צריך להיות מכיר טובה לאשתו ולהוריו וגם לבניו, והכי הרבה הכרת הטוב זה לבורא העולם ויוצר האדם על הידיים ועל הרגליים על הלב ועל המעיים על כל אצבע וציפורן על כל טיפת נשימה ואויר, ומעל הכל שהוא נבחר מכל אומות העולם והוא יהודי בן של המלך הגדול שחייב בתורה ובמצוות, וכמו שאומרים בתפילות המועדים אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת עד כאן. ואם כל כך צריכים אנו להכיר ולהוקיר טובה ואפילו לדומם קל וחומר כמה צריך להזהר לא להיות כפוי טובה כלפי כל מי שהיטיב לנו ואפילו שהוא לא התכווין להיטיב לנו אלא שזה נעשה ממילא, כמו שאמר הכתב סופר לגבי החלום של יוסף שאמר לאחיו ואחד עשר כוכבים משתחווים לי, וראובן אחרי שהחליף יצועי אביו חשב שהוא כבר לא כלול עם השבטים, והנה בא יוסף אחיו ואומר ואחד עשר כוכבים כלומר שגם הוא בפנים ולכן כתוב וישמע ראובן [את החלום] ויצילהו מידם.

ומכל האומות אנו רואים שהקדוש ברוך הוא אומר על עמון ומואב (דברים כ"ג, ד') לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, ומדוע? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ועל דבר אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וכו' לקללך, כלומר כאשר לוט אביכם היה נתון בצרה, אברהם אבינו סיכן את עצמו והלך למלחמה עם המלכים ונלחם עמם כדי להציל את לוט, והבנים של אברהם אבינו רוצים לעבור בדרך שלכם ורק מבקשים לחם ומים בתשלום ואתם מסרבים, ועוד מוכנים לשלם כדי שבלעם יקלל את מי שהיטיב עמכם, על זה לא יבואו בקהל ה' לעולם, יותר מהמצרים שעינו ושעבדו ורצחו, כי שנאתו של הקדוש ברוך הוא זה למי שהוא כפוי טובה.

הדלת נפתחת והוא רואה מולו כלב

ומעשה ביהודי בשם משה מאיזור בני ברק שהיה צריך להשיא את בתו אלא שהכסף לא היה אצלו בנמצא, ולכן הוא רצה לטוס לחו"ל להתדפק על דלתי נדיבי בני ישראל, אמנם לפני שהוא טס, הלך לקבל ברכה מהרב שטיינמן זצ"ל, הרב שמע על הנסיעה ואמר לו דרך צלחה ואם אתה רוצה בעזרת ה' שתהיה לך הצלחה אזי תעשה שני דברים: א) אם יהודי נתן לך רבע דולר או אפילו סנט אחד תגיד לו תודה כאילו קיבלת ממנו אלף דולר, ודבר שני כל יום תלמד את הדף היומי. היהודי שמע וקיבל את זה עליו, וחצה את האוקיינוס במטרה לאסוף כספים כראוי, אלא שהם נתנו לו דולרים בודדים ופיו היה מלא בתשבחות כאילו נתנו לו אלפי דולרים עד שגם הנותנים התבלבלו ואמרו לו הדלת נפתחת והוא עדיין עומד ומשבח, וכמו כן קיים את הדבר השני שביקש הרב, ללמוד מידי יום את הדף היומי.

והנה לילה אחרון לפני הנסיעה חזרה, כבר הגיע, והמזוודות מוכנות והדולרים שהוא אסף לא כיסו את כרטיס הטיסה, אבל הוא הבין שאם זה רצון ה' אין לו מה להתלונן, והנה לוחש לו איזה יהודי שיש איזה גביר שהוא עדיין לא היה אצלו וכדאי לו לנסות כי אין לו מה להפסיד, כמובן שמשה קיבל את הרעיון כי כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן, והוא הלך לכתובת של אותו גביר וראה מולו וילה ענקית, הוא דפק בדלת אך לא עונים והוא דופק שוב ושוב עד שהדלת נפתחת והוא רואה מולו כלב, זה היה הכלב של בעל הבית, הוא מביט פנימה אל הסלון והוא רואה את העשיר שוכב על הספה היוקרתית כשרגליו על הקיר, בתנוחה מביישת שכזו הוא עדיין לא נתקל, שהגביר אפילו לא מסתובב אליו ואת כל הפעולות הוא מבצע דרך הכלב, מה אתה רוצה? צועק בעל הבית, באתי לאסוף כסף להכנסת כלה משיב משה בשארית האומץ שעוד נשאר לו מול הכלב, הגביר מסמן לכלב שיגש אליו, ומניח עשר דולר והכלב צועד לעבר האיש ומראה לו שיקח מפיו את השטר של העשר דולר והאיש לוקח וגם הפעם למרות "הקבלת פנים" הוא החל לברך את בעל הבית ואמר לו תודה רבה ואני ממש מודה לך מכל הלב, אתה לא יודע כמה זה עוזר לי, ובירך אותו כאילו הוא נתן לו כמה אלפים, בעל הבית היה בטוח שהוא מקלל אותו על התרומה הקטנה ושאל אותו אם הוא יכול לחזור על הדברים שהוא אמר עכשיו, והאיש חזר ואמר והודה לו שוב מהלב, ואמר לו, יש משהו נוסף לומר לך.

התעורר לי עכשיו דבר חידוש בקשר למאמר חז"ל שהופיע היום בדף היומי הוא פונה אל הגביר ואומר לו הגמרא אומרת שאסור לגדל כלב רע בתוך ביתו ואף פעם לא הבנתי מה הפירוש כלב רע וכי יש כלב שהוא טוב? שלכאורה כל כלב היה נראה בעיני כמו כלב רע, אבל עכשיו ראיתי כאן בביתך שיש גם כלב טוב, המקיים מצוות אדונו, ומקיים גם מצות צדקה ונותן כסף לנצרכים והוא נתן לי עשר דולר, הגביר שומע את הדברים ופניו מאדימות, הוא מבקש ממנו שילך לוילה שממול שם מתגורר עשיר מופלג ושמו געציל פרבשטיין, אנא תדפוק לו בדלת ורק תאמר את החידוש הזה לבעל הבית והוא מאוד יודה לך, משה שומע את הדבר ואינו יודע מה הסיבה שהוא מבקש את זה ממנו, אבל בכל זאת הוא חצה את הכביש ניגש לוילה ההיא ושם פותח לו את הדלת יהודי עשיר ושואלו לרצונו, הכנסת כלה משיב משה, הגביר גם הוא הושיט ידו לכיסו והביא לו כמה דולרים וכרגיל הוא מיד הודה לו מכל הלב במילים תודה רבה, והוסיף יש לי לומר לך חידוש מהדף היומי ובלי להמתין לתגובתו החל לומר לו מה שאמר לגביר הקודם שרק היום הוא הבין מה זה כלב טוב שעושה מצוות אדונו ומחלק צדקות לנצרכים כמו אצל הגביר שגר כאן ממול, לא נובח! לא נושך! כלב חמוד שמחלק צדקות.

אני יכול לחדש את הקשר עם החתן שלי

באותו רגע אירע דבר בלתי צפוי, העשיר השני שומע את הדברים ורץ מיד לוילה שמעבר לכביש ומחבק ומנשק את הגביר ועיניהם זולגות דמעות, משה לא הבין מה קרה ורק כשחזר מר געציל לוילה שלו בפנים שמחות ומאושרות הוא הסביר מה אירע, אני, אומר הגביר, חמיו של הגביר עם הכלב, במשך שנים היינו ביחסים טובים, אבל ברגע שהוא קנה את הכלב והכניסו לביתו ירד ערכו של חתני בעיני והיחסים בינינו התערערו, אני סברתי שאדם שמכניס כלב הביתה הוא אדם נחות דרגה אבל ברגע ששמעתי ממך שאתה נראה בעיני תלמיד חכם רציני שאמרת שיש כלב רע ויש כלב טוב, והכלב של חתני הוא כלב טוב הבנתי שהכל בסדר ואני יכול לחדש את הקשר עם החתן שלי, עכשיו תאמר לי שוב פעם מה הסיבה שהגעת לכאן לאמריקה? לפני כן לא שמתי לב מה אמרת, יש לי בת שצריכה להתחתן וחסר לי כסף ולכן הגעתי לכאן בתקווה שאצליח לאסוף סכום נכבד, אבל מכל מה שנתנו לי לא כיסיתי אפילו את הכרטיס! כששמע זאת בעל הבית הוא הוציא את פינקס הצ'קים שלו ורשם לו צ'ק על סך שמונה עשרה אלף דולר, משה הצדיק הודה לו מאוד מאוד, כשחזר לארץ הוא הלך לרב שטיינמן לספר לו את הכל ואמר לו שבזכות שהוא הודה לכל אחד גם על דולרים בודדים כמו שהרב אמר לי אזי בסופו של דבר קיבלתי את המתנה שמונה עשרה אלף דולר, אמר לו הרב שטיינמן, ואני חושב שלא זאת הסיבה שבגללה הצלחת במשימה שלך, אלא בגלל שלמדת את הדף היומי ושם הופיע באותו יום המאמר על המגדל כלב רע בתוך ביתו.

יין איטלקי יש לך?

רבי אליעזר אומר עין רעה. יש לדעת שעשו שונא ליעקב, כך אומר רבי שמעון בר יוחאי (בהעלותך ס"ט) הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, חוץ מהפעם שעשו נושק אותו כי זה היה לשעה אחת שנישק אותו בכל לבו, וכמה שאנו ננסה להחניף לגויים זה לא יעזור כי יש להם עין רעה על בני ישראל, וזו אחת הסיבות שלהר סיני קוראים הר סיני כיון שמאותו יום שקיבלנו את התורה בהר סיני אזי ירדה שנאה לאומות העולם על עם ישראל, ויצחק אבינו בירך את יעקב אבינו ואמר לו שיהיה גביר לאחיו וישלוט עליו אבל זה בתנאי שבני ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות, והקול קול יעקב שמתקיים אז אין הידיים ידי עשו, ולכן יצחק בירך גם את עשו ואמר לו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך, כלומר שאם אנו מקיימים את התורה והמצוות אזי הכל מסתדר והגוים משתעבדים לנו, אבל אם אנו יורדים מהתורה והמצוות אזי זה מה שאמר יצחק לעשו והיה כאשר תריד כלומר שחלילה יורדים מהשבת והמצוות אומר יצחק אבינו לעשו ופרקת עולו מעל צווארך.

ומעשה בפריץ רשע שהיה שונא יהודים מובהק וכל הזמן היה מחפש סיבות איך לפגוע ביהודים, והנה יום אחד הפריץ מודיע למושקה שמחר הוא יופיע אצלו לאכול ארוחת צהריים והוא צריך להתכונן, ואכן משה התכונן לסעודה וקנה כמה סוגי לחם, וסלטים מיוחדים, ויין משובח, ובשר ועופות כיד המלך, והפריץ מגיע אליו בשעות הערב עם כל הפמליה ומסיבים סביב לשולחן המפואר אבל הפריץ נראה כאילו הוא מחפש משהו ולא מוצא, ואז הוא שואל את מושקה יין איטלקי יש לך? מושקה החל לגמגם ולומר יין איטלקי אין לי, אבל יש יין נורבגי ויין צרפתי ויין ביתי שאני הכנתי. אתה לא מתבייש קצף הפריץ אני שואל אם יש יין איטלקי ואתה אומר לי יינות אחרים, אתה לא יודע שאני אוהב אך ורק יין איטלקי? תורידו לו את החולצה והוא יקבל ממני חמישים מכות בשוט אולי הוא יבין בפעם הבאה. ותוך שניות החולצה הורדה ומושקה חטף חמישים מכות בשוט, ולפני שהפריץ הרשע יצא הוא אמר למושקה תגיד לאברם שמחר בערב אני בא לסעוד אצלו ארוחת ערב, מושקה המסכן בקושי הצליח לקום, אך הוא התאמץ והלך במהירות לאברם וסיפר לו את הכל ואמר לו שיכין סעודה ויביא גם יין איטלקי כדי שגם הוא לא יקבל מכות.

אתה רוצה להכות יהודים חפים מפשע

ואברם מיהר להכין סעודה טובה עם כל המעדנים וכמובן שגם יין איטלקי הובא לשולחן בכמות מכובדת, הפריץ הגיע עם כל הפמליה שלו, והתיישב מסביב לשולחן עם כל אנשיו ואברם ניסה לקרב את היין איטלקי אליו כדי שלא יהיו בעיות, אלא שהפריץ התעלם מהיין האיטלקי ושאל האם יש לך גבינה הונגרית, אברם החל למלמל שאין לו גבינה הונגרית אבל יש לו גבינות משובחות, מה אתה מדבר אמר הפריץ אתה לא יודע שאני אוכל רק גבינה הונגרית, תורידו לו את החולצה ויחטוף חמישים מכות מתי הוא יבין שרק גבינה הונגרית היא גבינה? ואברם המסכן חטף חמישים מכות, והפריץ הרשע פסע עם פמלייתו לא לפני שאמר לאברם שיגיד לרב של הקהילה שמחר הוא יסעד אצלו את ארוחת הערב, אברם התאמץ לקום ורץ אל הרב של הקהילה וסיפר לו הכל ואמר לו שישתדל מאוד להביא יין איטלקי וגבינה הונגרית, זה מאוד לא מכובד שהרב של הקהילה חס ושלום יקבל מכות מהפריץ.

והגיע הערב, הפריץ ואנשיו הגיעו לביתו של רב הקהילה והנה הפריץ מסתכל על השולחן ולא היה שם לא יין איטלקי ולא גבינה הונגרית ולא סלטים ולא דגים ולא בשר אלא שולחן ריק מכל וכל, והרב מחייך לפריץ ואומר לו אני יודע שאין רצונך לא ביין איטלקי ולא בגבינות, הרצון שלך זה להכות יהודים חפים מפשע אז הנה הגב שלי תכה בו כמה שאתה רוצה! הפריץ נעשה חיוור והבין שנתגלתה רמאותו ועזב את המקום בפחי נפש, זו עין רעה שיש לשונאי ישראל עלינו ולא יעזור שום דבר אלא אם כן הקול קול יעקב וממילא אין הידיים ידי עשו.

תמיד הבגדים שלהם היו נקיים

רבי אליעזר אומר עין רעה. לפעמים עוברים על האדם צרות ובמקום לפשפש במעשיו ובדרכיו הוא חושב שאולי יש עליו עין רעה, למה זה דומה? לאדם שלא מטפל ברכב לא שמן לא מים ולא דלק ולא שאר טיפולים וכאשר הרכב נתקע ולא זז הוא חושב שהמוכר רימה אותו, וכך האדם שהשבת שלו איננה כראוי והתפילה לא מי יודע מה והוא כועס לא מעט, וגם לשון הרע הוא מדבר ושומע, ועיניו צופיות דברים לא ראויים, וברכותיו לא בכוונה, וכאשר קורה לו איזה צרה הוא מאשים את השכן שעשה לו עין רעה, וכל זה מהיצר הרע כדי לסכסך בינו לבין שכינו, או אחרים וגם, משום שהעין שלו עצמו לא רואה נכון ואם הוא טיפה יסתכל על מעשיו יראה שהוא צריך להסתכל בעין טובה ולא בעין רעה.

וכמו המעשה באותו זוג שלא הבינו מדוע הכביסה של השכנים מעליהם תמיד מלוכלכת, בתחילה הם חשבו לומר להם שכנראה מכונת הכביסה שלהם לא טובה וכדאי שיקנו חדשה, אבל הם נמנעו כל פעם מלומר להם, והם לא הבינו איך השכנים לא רואים שהבגדים שהם תולים הם מלוכלכים, עד שהגיע היום כשבועיים לפני פסח הבעל החליט לנקות את החלונות ניקיון יסודי, והנה באה אשתו ואמרה לבעלה כל הכבוד ואני חושבת שהשכנים סוף סוף קנו מכונת כביסה חדשה כי הבגדים ממש מבריקים, אבל הבעל אמר לה, תמיד הבגדים שלהם היו נקיים ומבריקים פשוט מאוד החלון שלנו היה מאוד מלוכלך ולכן חשבנו שבגדיהם מלוכלכים אבל היום שניקיתי את החלונות, ממילא התברר שהלכלוך היה אצלינו, וזה כל אדם שלא אוהב לראות בעצמו מומים וחושב שהוא בסדר גמור ולכן הוא תולה את זה בעין רעה או אולי שהמזוזה לא בסדר, אבל קודם כל יש לאדם להסיר את כל הלכלוכים מעצמו ואחר כך הוא יראה שממילא הכל נקי.

האשה שהיתה צדקת לא ניסתה לחקור את בעלה

רבי יהושע אומר חבר רע. חבר רע זה מי שבא ומספר לך לשון הרע על שכנו ועל חבירו או על סתם יהודי, זה יותר גרוע מיהודי שסתם כך נותן לך סטירה או בעיטה, כי רבותינו אמרו (במדבר רבה פ' כ"א) גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, וכמו "אדם" שהסית את חבירו לעבוד עבודה זרה אזי אפילו שהוא לא שמע לו ויש עדים שראו את המסית שמנסה להסית, אפילו שהמסית לא ראה אותם ואפילו שלא היתה התראה, לוקחים אותו לבית דין על מנת להמיתו במיתת סקילה, וכמה האדם מרויח כאשר הוא נוצר את לשונו ולא מדבר לשון הרע. נראה מהמעשה הבא, ראש כולל חשוב מאיזור המרכז שלא רק שלמד ולימד תורה אלא היה גם איש חסד ומאוד זהיר מלשמוע ומלדבר לשון הרע שהרי הגמרא (ערכין ט"ו:) אומרת שלשון הרע שקול כנגד שלושת העבירות החמורות, שנאמר עליהם יהרג ואל יעבור, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד שלושתם.

והנה פעם אחת היה איזה יהודי שנצרך להלואה גדולה מאוד של מאה אלף דולר והוא פנה אל ראש הכולל והסביר לו כמה הוא צריך דחוף את ההלוואה, והרב ברחמיו וברוב חסדיו לקח הלוואות בשבילו והביא לו את כל הכסף במלואו במזומן, והיהודי הבטיח לו שהוא יחזיר לאט לאט את הכסף אלא שהבטחות לחוד ומעשים לחוד, ונעלמו עקבותיו לגמרי ואחר בירור נודע לרב שהוא עבר לגור באמריקה, ומהתחלה הוא לא תכנן להחזיר את הכסף וכל זה היה בערמומיות, והרב החל להבין שאת כל ההלוואה הוא בעצמו צריך להחזיר וזה עשה לו כאבי ראש ולחץ נורא, וכאשר אשתו ניסתה לברר טיפה מה קרה, אמר לה בעלה שמישהו רימה אותו ולקח ממנו מאה אלף דולר ועכשיו הוא צריך להחזיר את הכל ולהתרוצץ ממקום למקום כדי להשיג את הסכום הגדול, אני לא יכול לומר לך מי זה האיש כי זה לשון הרע ללא תועלת כי הוא כבר לא נמצא בארץ, האשה שהיתה צדקת לא ניסתה גם לחקור את בעלה כי היא הבינה שלשון הרע זה דבר נורא.

כעבור זמן האשה קיבלה הזמנה לחתונה של קרוב משפחה המתגורר באמריקה, והיא נסעה לשם ובאמצע החתונה היא רואה את אשתו של היהודי שברח עם הכסף לאמריקה, אלא שכיון שבעלה לא סיפר לה היא לא ידעה מזה, והיא רצה אליה ואמרה לה שהיא כל כך שמחה לראות אותה, והיא מזמן לא ראתה אותה והיא התגעגעה אליה, האשה ההיא בהתחלה רצתה לברוח משם מהבושה, שהרי מי כמוה יודעת שהם ברחו עם הכסף של בעלה, אלא שהיא הבינה שבעלה הוא כל כך צדיק שלא סיפר אפילו לאשתו קל וחומר לאחרים, ולכן היא שמחה לראות אותה, באותו רגע החליטה האשה הזו שהיא תעשה הכל להחזיר את כל הכסף לאנשים הצדיקים האלה, והיא אמרה לבעלה את כל הסיפור ושימכור אפילו את הרכב שלו ויחזיר את הכסף, ובעלה עשה הכל ואשתו הביאה את כל הכסף לאשת הרב ואמרה לה זה שלכם, והכל בא על מקומו בשלום, זה כשאדם נמנע מלדבר ומלשמוע לשון הרע הוא רק מרוויח.

הוא רואה בגהינם חוף ים שישליק וקבב

רבי יהושע אומר חבר רע. אפשר לומר בסייעתא דשמיא שהחבר רע היותר נוראי שיש בדור שלנו זה הסמרטפון והאייפון וכל האינטרנט למינהו, שמבריאת העולם לא היה דבר נוראי שכזה שבלחיצת כפתור אחת או יותר נכון בנגיעה אחת לא נכונה "האדם" מגיע לאתרים שעין של יהודי לא מסוגלת לראות, ואם האדם היה מרגיש איך נשמתו זועקת מבפנים כאשר הוא רואה דברי ערווה בפלאפון אזי הוא היה שובר את זה לרסיסים, ואומר ספר הקנה שחיבר אותו רבי נחוניה בן הקנה לפני אלפיים שנה, שמראייה אחת אסורה, היה יושב בתענית כל ימיו. וסיפר הרב רונן חזיזה שליט"א סיפור בבחור צעיר כבן עשרים שומר מצוות ככה ככה, מה שנוח עושה ומה שלא נוח לא היה ממש מקפיד, והנה יום אחד הוא החליט לקנות סמארטפון וכיון שיש לו כיפה על הראש אזי התמונת מסך היתה של איזה רב גדול, ובמשך היום היה רואה הרצאות של רבנים ושאר דברים לא רעים, אלא שבלילה כשהוא היה לבדו והיצר הרע אתו היה רואה דברים אסורים, ואם אבא שלו היה נכנס לחדרו כשהוא היה רואה דברים רעים, אזי מיד הוא העביר לתמונה של הרב הגדול שזה נקרא שומר מסך, ואבא שלו היה מנשק את התמונה של הרב ואומר לבנו אשריך, אלא שלא עבר זמן רב והבחור נפטר צעיר לעולם האמת.

בשמים אמרו לו המלאכים, תשמע, היו לך המון מעשים טובים אבל היו לך גם מעשים מכוערים ובינתיים אתה תחליט היכן להיות בגן עדן או בגהינום, וכמובן שהוא בחר להיות בגן עדן, אלא שמי שלא טרח בערב שבת שזה העולם הזה מה יאכל בשבת שזה העולם הבא, כלומר גם אם הוא יהיה בגן עדן הוא לא יתענג, כי הגן עדן נברא מהמצוות שהאדם התאמץ בעולם הזה לעשותם, והוא בעולם הזה לא ממש התאמץ בשביל הגן עדן, ואחר זמן שהוא רצה לצאת קצת מהשיגרה הוא פנה למלאך הממונה, וביקש רשות לצאת לטייל ולראות מבחוץ כמובן את הגהינום, כי הוא לא מוכן להיות בגהינום כי הוא שמע שגהינום זה שריפות ומגהצים ודברים נוראים, אבל רק להציץ מבחוץ הוא היה רוצה, המלאך אמר לו קדימה בוא נלך ואכן הם הגיעו לאיזה מקום שיש שם חלון גדול ומשם רואים מה קורה בגהינום, והבחור לא מאמין למראה עיניו!

הוא רואה חוף ים ואנשים משחקים מטקות ואחרים משחקים כדורגל, ויש כאלה אוכלים שישליק וקבב על האש וחלק שוחים במים המתוקים וכולם מחייכים ושמחים, אמר הבחור למלאך תשמע אני מעדיף להיכנס לכאן זה ממש טוב, איך נכנסים לפה, אין בעיה אמר לו המלאך אני פותח לך את הדלת יש לי את הקוד אבל אני פותח רק טיפה תיכנס ואני נועל אני לא רוצה שאנשים יברחו מהגיהנום? לברוח אמר בליבו הבחור מי יברח ממקום כזה נעים? המלאך פתח לו את הדלת מעט והבחור נכנס כשהוא מחייך אלא שאז הוא רואה איזה מלאך שחור תופס אותו ולוקח אותו לעונש נוראי, והוא רואה שאין שום זכר למה שהוא ראה בחלון הראווה והכל כאן שחור כפחם ואין ים ואין מטקות, הוא שאל את המלאך מה זה החלון בחוץ שרואים דברים יפים וכאן בפנים הכל מכוער? אמר לו המלך מה שראית בחוץ זה רק שומר מסך.

תזדרז בוידוי כי אני מאוד רעב

רבי יהושע אומר חבר רע. מספרים בדרך משל שהיה פעם איזה אדם טוב לב שהלך בעיר ולפתע הוא שומע קול של זאב מתחנן, האיש הסתובב לראות את מקור הקול והוא רואה איזו מערה בלב היער שהזאב נעול בפנים ויש אבן גדולה על פי המערה שסוגרת כמעט את כל הפתח והזאב רק ראה את האדם התחנן אליו וביקש ממנו שיזיז את האבן ויתן לו לצאת, האיש שהבין את שפת החיות, ענה לו שהוא מפחד כיון שאם הוא יציל אותו אזי הוא יקפוץ עליו ויהרוג אותו, חס ושלום אמר הזאב אתה תציל אותי ואני אהרוג אותך, אבא שלי זכרונו לברכה ציוה עלי מי שעשה לך טובה לעולם אל תעשה לו רעה, אני מתחנן אליך תעזור לי, האיש טוב הלב לא יכל לעמוד מול דמעותיו המתחננות של הזאב והלך לסלק את האבן הגדולה רק בשביל שהזאב יעבור, והזאב התאמץ והצליח לעבור, אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

הוא פנה לאיש ואמר לו תעשה וידוי כדי שתזכה למות מתוך תשובה, למה למות שאל האיש התמים? כי יומיים לא אכלתי כלום במערה הזו ואני עומד למות ואני חייב לאכול אותך רק תזדרז בבקשה בוידוי כי אני מאוד רעב! אבל אביך ציוה אותך שמי שעשה לך טובה לעולם אל תעשה לו רעה התחנן האיש המציל, אני יודע אמר הזאב אבל הוא לא דיבר במקרה של פיקוח נפש, אנא תזדרז כי אחרת אני אטרוף אותך בלי וידוי, האיש הבין לאיזה מצב הוא נקלע והחל לומר את הוידוי לאט לאט ופתאום האריה מלך החיות הופיע ביער, אמר האיש לזאב אני רוצה שנספר לאריה מה שקרה ונראה מי צודק, הזאב שראה שהאריה כבר עומד קרוב להם הבין שאין לו ברירה והסכים לאיש, ואז האיש החל לספר את הסיפור, והאריה מלך החיות אמר שהוא לא מבין כלום והוא רוצה לראות זאת במציאות ולא בדיבור בעלמא וכאשר הזאב יכנס למערה שוב הוא רוצה לראות באיזה מצב האבן היתה לפני שהאיש הזיז אותה, ורק לאחר מכן הוא יוכל לשפוט, ואכן הזאב נכנס פנימה למערה והאיש החזיר את האבן הגדולה כמו שהיא היתה מהתחלה, ואז האריה אומר לזאב תשאר שם, זה מקומך, אתה לא צריך לצאת ואז הוא פנה לאדם ואמר לו אני מקווה שתיזהר בפעם הבאה.

אני אוהב אותך יותר מכל השכנים

רבי יוסי אומר שכן רע. מעשה בזוג הורים לא צעירים שחיתנו כבר את כל ילדיהם והם גרים בבנין משותף בעיר חיפה, ואחר כל הקושי בגידול ילדיהם הם רצו קצת שקט ומנוחה אלא שקפץ עליהם רוגזו של שכן חדש שהגיע דוקא לבנין שלהם וגר ממש מעל הזוג הלז, האיש הנ"ל היה עבריין ידוע למשטרה, וגם מרעיש ביום ובלילה והשתלט על כל מה שהיה אפשר אם היו מזמינים לו משטרה אזי למחרת בבוקר הם באים להדליק את הגז והם רואים שאין גז כיון שהברנש היה יורד לסגור להם את הגז וכן בשאר דברים היה מציק להם, והנה יום אחד ששוב פעם השכן הרעיש מאוד בשעה מאוחרת הם רצו להתקשר למשטרה אלא שברגע האחרון הבעל החליט לשנות את הגישה, הוא טילפן אל השכן, והשכן עונה כשהוא כועס כמובן, שלום, מדבר השכן מלמטה, מה אתה רוצה שואל הברנש, שום דבר מיוחד, רק רציתי לאחל לך לילה טוב ושאני מאוד מכבד אנשים כמוך וחשבתי שאנו שכנים ומעולם לא שתינו משהו ביחד, והייתי ממש רוצה לשתות איתך ולשוחח איתך, אני בטוח שאתה מאוד אינטלגנט ויש לך הרבה חוכמת חיים, מתי שתרצה תבוא ותדע שאני אוהב אותך יותר מכל השכנים ושיהיה לילה טוב.

הברנש מלמעלה לא האמין למה ששמעו אוזניו, ומאותו יום מספר החתן של הזוג מחיפה הוא פשוט נעשה שקט ומחכה כל פעם לשמוע מהשכן מתחתיו איזו מילה יפה, וכל זה ללמדינו שמילה דוחה את הנגעים כלומר לפי הפשט המשנה אומרת (נדרים ג', י') שכאשר יש לאדם נגע צרעת אסור לחתוך אותו אבל אם זה ילד בגיל שמונה ימים ויש לו צרעת על הערלה, אזי המילה ביום השמיני דוחה את הנגעים שזה צרעת, ולפי הדרש אדם שיש לו נגעים, כלומר שכנים וחברים רעים ומציקים, אומרת לנו המשנה אל תנסה ללכת איתם ראש בראש אלא תיתן להם מילה טובה ותשבחות אזי תראה שהנגעים והדברים הרעים יעלמו לגמרי.

מרפאים חולים בשתיקתם

רבי יוסי אומר שכן רע. אומרת הגמרא (ברכות ח'.) אמר ריש לקיש כל שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו, ולפי זה יוצא ששכן רע זה האדם בעצמו שיש לו בית כנסת לא בשכונתו ולא דוקא באיזור מגוריו אלא בעירו אפילו רחוק ואפילו כשאין לו רכב או כלי תחבורה ואינו נכנס שם להתפלל, קל וחומר כאשר יש לו בית כנסת קרוב לבית וגם יש לו רכב וכדומה, ומובא שם בגמרא (ברכות ו'.) אבא בנימין אמר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שהקדוש ברוך הוא משרה שם שכינתו. וסיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א על יהודי שהיה חולה במחלה הידועה והוא הלך כמדומני לרב קנייבסקי ושאל מה לעשות? אמר לו הרב תחפש בית הכנסת שלא מדברים שם כלל ובפרט בקריאת התורה, תקשיב לכל מילה של הקורא בתורה ובעזרת ה' המחלה תעבור, והוא חיפש וגם מצא והתפלל בדביקות לבורא עולם, ואחר כמה ימים הלך לבדיקות והרופאים התפלאו מאוד, המחלה נעלמה כליל, והיהודי הזה תלה מודעה בבית הכנסת שהוא התפלל שם, והודה מאוד למתפללים על שתיקתם בתפילה ובקריאת התורה. שבזכות זה, הוא יצא מאפילה לאורה ונתרפא ממחלתו, הדבר עשה קצת רעש והגיע לשם עוד יהודי שהיה לו את המחלה וגם הוא נתרפא, וכל זה ללמדינו מה זה תפילה בציבור, ואיזה ציבור? שלא מדברים בבית הכנסת כלל, הם מרפאים חולים בשתיקתם והם שכנים מאוד טובים של הקדוש ברוך הוא.

היא קיללה אותו הלואי ולא יחזור היום הביתה

רבי יוסי אומר שכן רע. אומר הזוהר הקדוש (ח'ב קפ"ב ע'א על פסוק טורף נפשו באפו) כשיהודי כועס אזי הנשמה שלו מסתלקת ואז נכנס במקומה סטרא אחרא כלומר דבר רע, ורבינו האר"י הקדוש היה מקפיד על הכעס יותר מכל העבירות שבתורה מהטעם שאין דבר שעושה את הנשמה לטריפה כמו מידת הכעס וצריך המון זמן כדי שהנשמה תחזור אליו כבראשונה, וכל זה אם הוא לא יכעסו באותו זמן שכעס הוא סימן רע, והגמרא (נדרים כ"ב:) אומרת על הפסוק (משלי כ"ט, כ"ב) ובעל חימה רב פשע כלומר מי שהוא בעל חימה כועס הרבה אזי זה סימן שרובו פשעים גם אם יש לו כיפה וציצית וזקן וכו'.

והבה ונראה כמה לשונות מהזוהר הקדוש (ספר שמות פרשת פקודי דף ח"ג ע"ב) בתרגום עברי ולמעלה מאלו יש ממונה אחד ששמו [אסור לומר בפה ספסי] וכמה שומרי החוקים והממונה הזה שעליהם נוטלים את אותם מילים רעות [שאדם אומר בשעת כעסו] וכן גם נוטלים כל אלו הדברים שזורק אדם בידיו כאשר הרוגז שולט עליו, שהרי אז הממונה הזה [ספס"י] לוקח את הדבר הזה שזורק אדם ברוגזו עולה ואומר, זה הוא קרבנו של פלוני שהקריב לצד שלנו, וכרוז קורא בכל אלו הרקיעים ואומר אוי לפלוני שסטה אחר אל זר ועבד לאל אחר, וכרוז קורא פעם שניה ואומר (הושע ז') אוי להם כי נדדו ממני. אשרי האדם שנשמר מדרכיו ולא יסטה לימין ולשמאל ולא יפול לתוך בור עמוק שלא יוכל לצאת ממנו עד כאן מהזוהר הקדוש. וכמה צריך להזהר שגם כאשר כועסים חלילה יש להשתדל עד מאוד לא להוציא קללות מהפה לא על עצמו ולא על אחרים.

ומעשה נורא שהיה בזמנינו שהאשה שסיפרה זאת התביישה לספר ורק כשעברו יותר מעשר שנים מהמקרה היא הצליחה לספר, ומה היה הסיפור, זה היה באמריקה שהיא ובעלה היו ביניהם ויכוחים וצעקות ומילים קשות, וכאשר הבעל יצא לעבודתו היא קיללה אותו הלואי ולא יחזור היום הביתה ושחלילה יקרה לו משהו רע, כעבור פחות משעה הוא טילפן הביתה אבל היא מרוב כעסה לא ענתה וכך זה היה כמה פעמים והוא השאיר הודעה קולית, האשה היתה סקרנית לשמוע מה בעלה אמר בהודעה הקולית והיא שמעה אותו אומר את הדברים האלה, אשתי היקרה אני נמצא כעת בעבודתי במשרד בבנין התאומים שהתפוצץ לפני כמה דקות ואני יודע שהסוף קרב מאוד רציתי להפרד ממך לפני הסוף אבל משום מה לא ענית, רציתי לומר לך שה' יברך אותך ואת ילדינו ואם פגעתי בך אני מבקש את סליחתך, האשה כמעט התעלפה והיא מיהרה לחייג לבעלה אבל כבר לא היה מי שיענה בקו השני.

זה רבותי מה שהעתקנו מספר הזוהר הקדוש שאדם מקלל בשעת כעסו המילים הללו מקרבים אותם לצד האחר, ועל זה אומר רבי יוסי שהכי הרבה בעולם צריך להתרחק מהכעס כי זה השכן הרע ששוכן באדם טומאה נוראה, ומי לא יבהל מזה שהבן של ישי שהיה אמור להיות מלך ישראל וכל צאצאיו היו אמורים להיות מלכים עד למלך המשיח, אלא שכאשר מגיע שמואל הנביא למשוח אותו למלך אומר לו הקדוש ברוך הוא לשמואל הנביא אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו, מה עשה אליאב שהקדוש ברוך הוא אומר עליו שהוא מאוס? כעס, ולפיכך אדם שמתגבר על הכעס כמה שכרו גדול כפי שנראה מהמעשה הבא (ילקוט שבע מועדים וחכמים ח"א עמוד י').

סליחה שלא שמתי לב למקומה החדש של המנורה

רבי יהודה פתיה שחי לפני שלושה דורות היה גאון עצום בנגלה ובנסתר אשר כל ימיו היו קודש להעלות את השכינה מהעפר, תפילות אין ספור שפך על צער השכינה וצערן של ישראל וישועות מרובות הרעיף על עם קדוש, אך כמו כל יהודי העמל בתורה ובעבודה שבלב, העליה במדרגות הם בשלבים שלב אחר שלב וכל נסיון או זיכוך שעומדים בו בהצלחה כובשים עוד מדרגה ונספר על אחד משלבי הסולם, דקות ספורות לפני כניסת היום הקדוש יום ראש השנה, רבי יהודה פתיה פונה לאשתו ומברך אותה בשנה טובה ומבורכת והולך לבית הכנסת, ואשתו השיבה יהי רצון שיתקבלו תפילותיך ברצון, וניגשה לסדר את שולחן החג, הרבנית השתדלה להזדרז היא הניחה על השולחן את כל הסימנים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה, תוך כדי עריכת השולחן היא הביטה במנורת השמן שעמדה בצד וחשבה לעצמה שהמקום לא מתאים, כדאי שאקרב את המנורה מעט יותר אל השולחן.

תפילת ערבית של ראש השנה הסתיימה רבי יהודה פתיה שב מבית הכנסת כשכולו עטוי בגדי חג לבנים ומבהיקים נכנס לביתו ובפנים קורנות שמחה ואור איחל שנה טובה! בלילות הקיץ היו רגילים תושבי בגדד לסעוד על גגות בתיהם, רבי יהודה עלה לגג התיישב ליד השולחן, וכאשר אשתו לקחה את בקבוק היין כדי למזוג לכוס הקידוש הוא החליק וכל היין נשפך, רבי יהודה חייך ואמר, ברוך ה' נזכה לקדש על הלחם, נטל רבי יהודה את ידיו הרים את הלחם כדי לקדש עליו ותוך כדי ההרמה פגעו ידיו במנורת השמן, שעמדה במקומה החדש והנפט נשפך עליו והבגדים שעד לפני רגע היו נקיים ויפים הפכו לבלויי סחבות, חושך אפל וסמיך השתרר על הגג, רבי יהודה פנה לאשתו, סליחה שלא שמתי לב למקומה החדש של המנורה וגרמתי לך צער. הקידוש הסתיים, והרבנית הגישה את המרק, אך בגלל החשיכה שהשתררה בעקבות כיבוי המנורה נתקלה האשה ברגל השולחן וכל המרק נשפך! רבי יהודה ניחם אותה וקם לאסוף את הקציצות הנותרות לפליטה, אלא שלפתע נשמעה יללה של חתול שחור ושמן שזינק על השולחן וחטף את הקציצות, רבי יהודה נותר יושב בשולחן, פניו האירו באור עילאי, אוירת רוגע וניחוח עתיק של שלווה התפשטה בשולחן, לימים סיפר רבי יהודה פתיה את מאורעות אותו ראש השנה וסיים ואמר משמיים ניסו אותי בנסיון הכעס וברוך ה' שעמדתי בו, ולא עבר בליבי אפילו הרהור של כעס ובאותה שנה נפתחו לי כל מבועי החכמה ושערי ההשגה, כל מילה מיותרת, אלא שעכשיו נראה סיפור נוסף מה קורה לכעסן.

הוא ביקש את רשימת הנוסעים

ומעשה שהיה כך היה. גנרל אמריקאי מפורסם שהיה אומנם מצבא גדול וגבור מלחמה אבל היה נגוע בשתי המידות הרעות ביותר כעס וגאוה, יום אחד שמע הגנרל שבאחת המדינות בארצות הברית מתקיים קונצרט ענק בהשתתפות מנצח ידוע ועשרות רבות של נגנים, בהיותו חובב מאוד נגינה החליט לנסוע לקונצרט, והנה בהגיעו לשדה התעופה כדי לעלות למטוס שיביאנו אל המדינה בה נערך המופע, הודיעו לו שלמרות מעמדו הרם הם מצטערים להודיעו שכל המקומות במטוס כבר תפוסים ואין להם אפשרות להטיסו בטיסה זו, הגנרל התרתח מאוד מרוב כעס, קמטים עמוקים נחרשו ואוזניו התאדמו, מה?! למרות השירות הצבאי שלי בן עשרות השנים שאני מעניק למדינה אתם תקבעו שאני לא אטוס עתה? זעק, הוא ביקש לקבל לידיו את רשימת הנוסעים ומחק שם אחד מן הרשימה והודיע שהוא טס במקומו, מרוב פרסומו של גנרל זה ברבים וגם בגלל האהדה הגדולה שהיתה לו בתקשורת, חששה הנהלת שדה התעופה להביע את דעתה נגדו והטיסה את הגנרל במקום הנוסע ההוא, לאחר טיסה שארכה כמה שעות הגיע הגנרל לאולם, וכאן חיכתה לו אכזבה עמוקה, המארגנים הודיעו שהאירוע התבטל מפני שהמנצח לא הגיע, הם סיפרו לקהל המאוכזב שעל פי מידע שבידיהם המנצח היה רשום לטיסה אלא שבעקבות דרישתו של גנרל פלוני לעלות על המטוס נאלצה הנהלת שדה התעופה למחוק את שמו, המנצח נפגע מהמהלך והודיע שהוא לא מוכן לטוס כלל, דרש פיצויים על הנזק והצער שנגרמו לו ולא הגיע לקונצרט, לא צריך לתאר את מפח הנפש האדיר שהיה לגנרל הכועס! גם לטוס כמה שעות הלוך ושוב וגם להפסיד את האירוע והכל בגלל הכעס [הרב זילברשטיין].

הוא יצא עם סיגריה דלוקה בפיו

רבי יוסי אומר שכן רע. מעשה בבחור צעיר שחזר בתשובה ונכנס ללמוד בישיבה בארמון הנצי"ב שלוחת ישיבת אור החיים בהנהגת הרב אהרן ביטון שליט"א חתנא דבי נשיאה [חתנו של הרב אלבז] ובאותו זמן התלמידים היו גרים בדירות שכורות בתוך בנין מגורים, והבחור יצא מהחדר בליל שבת לכיוון הישיבה ובדיוק בדלת ממולו גם יצא בחור שגר בבניין עם סיגריה דלוקה בפיו, הבחור אמר לו בחיוך ובנועם שבת שלום אחי, מה שלומך, אותו בחור הסמיק קצת מבושה וענה שבת שלום, כעבור שבוע אמר לו אותו בחור עם הסיגריה, אתה יודע, כל השבוע האחרון הנחתי תפילין והתפללתי, מה אתה אומר, אמר לו הבחור הדתי בהתפעלות, כל הכבוד, מה התפללת? אמר לו הבחור יש לי תיקון הכללי בבית וזה מה שהתפללתי, אני לא יודע מה להתפלל, הבחור הדתי מיד הביא לו סידור והראה לו איך להתפלל שחרית מנחה וערבית, וכעבור כמה ימים הוא משך אותו בעבותות אהבה לישיבה וגם אחיו שהיה רחוק מאוד לא פחות מאחיו נכנס בעקבותיו לישיבה ושניהם חזרו בתשובה והקימו בתים נאמנים בישראל.

מהיכן יש לי סכום כה גדול

רבי שמעון אומר הלווה ואינו משלם. רבי שמעון אמר שדרך טובה זה בעצם הרואה את הנולד וממילא אדם שלווה ואינו משלם אינו רואה את הנולד, שהרי אם מחר הוא יצטרך הלוואה הוא לא ילוה לו שוב, כי הוא לווה ואינו משלם, וזה מסתמא מתפרסם שהוא רק יודע ללוות ולא יודע להחזיר, שדוד המלך ע"ה אמר עליו בתהילים (ל"ז, כ"א) לווה רשע ולא ישלם ולעומתו צדיק חונן ונותן, ואדם שהוא כפוי טובה אין רע ממנו ולכן אומר רבי שמעון, המלוה הזה נתן לך מכספו הפרטי, איך יש לו עזות לא להחזיר לו את כספו.

ומעשה ביהודי שהיה צריך להשיא את בתו וכסף לא היה לו ולכן הוא הלך לגמ"ח בבני ברק וביקש הלוואה של כארבעים אלף שקל, אמר לו בעל הגמ"ח מי אמר שאתה תחזיר יש לך מישהו שיכול להעיד עליך שאתה תחזיר, בודאי ענה האיש, הרב שוורץ המפורסם תשאל אותו עלי ונראה מה הוא יגיד, בעל הגמ"ח התקשר לרב שוורץ לשאול לגביו של אותו יהודי, אמר לו הרב שוורץ שלפי מה שהוא יודע היהודי הזה נראה לו הגון ואפשר להלוות לו, ובעל הגמ"ח הודה לרב שוורץ ואכן נתן את ההלוואה לאותו יהודי ולקח ממנו צ'קים דחויים על אותו סכום, אלא שכאשר הגיע הזמן של הצ'קים הם לא היו טובים והם חזרו, בעל הגמ"ח ניסה לתפוס אותו בטלפון שהוא השאיר, אך הקו לא היה זמין או שהוא לא עונה כלל. בעל הגמ"ח הבין שהאיש הזה הוא לווה רשע ולא ישלם, ומיהר להתקשר לרב שוורץ וסיפר לו על אותו האיש שהצ'קים חוזרים והטלפון לא זמין ולא נראה שהוא מתכווין לשלם ולולא המילה של כבוד הרב לא הייתי מלוה לו, אתה צודק אמר הרב אבל אדם יראה לעיניים ורק ה' יתברך יראה ללבב אני אמרתי מה שהיה נראה לי בעיניים אני לא נביא, ולא אמרתי שאני ערב וגם אתה לא ביקשת! אתה צודק אמר בעל הגמ"ח אבל אולי כדאי לשאול דעת תורה מה הדין במצב הזה!

הרב שוורץ הסכים והלך לרב שטיינמן זצ"ל לשאול אותו בעניין, אמר לו הרב מהדין אתה לא צריך לשלם אבל לפנים משורת הדין ועשית הישר והטוב לפני ה' אלוקיך תשלם את הסכום, מהיכן יש לי סכום כזה גדול אמר הרב שוורץ, מי אמר שצריך לשלם את הכל בפעם אחת, אתה יכול לחלק את זה לכמה שנים וגם זה סגולה לאריכות ימים, שמע הרב שוורץ וקיבל עליו לשלם את כל הסכום במשך כעשרים שנה, ומה גילו של הרב שוורץ היה באותו זמן? שבעים שנה והוא התפלל לה' יתברך שיזכה לשלם את כל הסכום, ואכן הרב שילם את התשלום האחרון בהיותו בגיל תשעים שנה, ואחר כך נפטר לעולמו.

הציפור הרעישה מהזריחה עד השקיעה

רבי שמעון אומר הלווה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום. אנו אומרים בכל יום על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך, להזכיר לאדם שהחיים הם לא שלו וגם לא הנשמה, ובליל היום הקדוש יום הכיפורים בפיוט הנורא, לך אלי תשוקתי לך ידי לך רגלי לך לבי וכליותי לך עיני ורעיוני לך דמי ורוחי ונשמתי וכו', רק לקרוא את זה האדם נזכר בעצם שכל הגוף הזה כלל לא שלנו וכל זה בהלוואה מהמלך הגדול, וממילא כמו שאדם שוכר רכב אזי יש לחברה הסכם עם השוכר שאם מתקלקל אחד מחלקי הרכב אזי הוא צריך לשאת בנזקים, יש לדעת שגם אנו קיבלנו בהשאלה את האוזניים, העיניים, הפה, הידיים, הרגליים וכל שאר האברים וצריך לשמור עליהם טהורים ולא לקלקל אותם, ובפרט שהמשל של הרכב לנמשל שלנו לא דומה כלל, כי שם אתה שוכר את הרכב מאדם רגיל וכאן אתה שואל את האברים והגידים לא מראש הממשלה ולא מנשיא אמריקה אלא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכמו שאומרים בבוקר, אלהי נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, כלומר זה כביכול חלק אלוה ממעל ממש, ואם כן על זה רומז רבי שמעון שאומר לווה רשע ולא ישלם, כלומר שהוא שכח שכל גופו ונשמתו הם בכלל לא שלו ובעל הגוף והנשמה החתים אותו על חוזה לפני שנתן לו את גופו ונשמתו ולחוזה הזה קוראים תורה, ושם החוקים של החוזה נמצאים, אם זה שמירת שבת ותפילין ותפילות ומידות טובות ושאר מצוות התורה, ואם הוא מקיים אותם אזי הוא לא מועל בפיקדון שניתן לו.

וסיפר יהודי מצפת שהיה לו מוות קליני, שאחד מהדברים שבשמים לא מוותרים זה על מה שהאדם מדבר לשון הרע ורכילות ודיבורי חול בבית הכנסת ושאר ניבולי פה וכדומה, שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם ונפח בו נשמה שנאמר (בראשית ב', ז') ויפח באפיו נשמת חיים אומר התרגום לרוח ממללא, כלומר שעיקר האדם זה כוח הדיבור ואם האדם מנצל את הדיבור לתורה ותפילה אזי הוא ממלא את יעודו בעולם הזה ואם חלילה ההיפך אזי הוא לוקח את החלק העיקרי שבו ומקלקל אותו.

ומעשה שהיה בזמנינו ביהודי בשם אהרון הכהן, שגר ברח' אגרות משה ברמת שלמה בירושלים שקרה בביתו דבר מאוד משונה, זה היה לאחר הפסח, ציפור הגיע לחלון והיא החלה לזמזם ולצייץ ולהרעיש מהשעה שש בבוקר בזריחה ועד לשקיעה, וכמה שניסו להעיף אותה היא היתה חוזרת והרעש היה איום ונורא, ר' אהרון ניסה לתרום לצדקה, ניסה להגיד לה מחול, מחול, מחול, וכן כל בני משפחתו אך הציפור לא זזה מהמקום ולא הפסיקה לצייץ ברעש גדול, לא יום ולא יומיים לא שבוע ולא שבועיים, עבר חג השבועות והיא המשיכה להגיע מידי בוקר עד לשעת הערב, רבי אהרון החליט ללכת לכותל המערבי ולשאת תפילה בשריד בית מקדשינו שהשכינה לא זזה משם ואין תפילה ששבה ריקם, והוא שפך את נפשו לפני ה' לדעת מה זה ועל מה זה, אחר תפילתו מהלב עלה לו רעיון לגבי המצורע שמשלח את הציפור האחת ושוחט ציפור אחת, נראה מה אומר רבי יונתן בן עוזיאל על הענין הזה, פתח רבי אהרון את החומש והנה הוא רואה שרבי יונתן בן עוזיאל אומר ששוחטים ציפור אחת ואילו את הציפור השניה משלחים, ומדוע? כי אם ימשיכו לדבר בבית לשון הרע היא תבוא להרעיש ולהזכיר להם שלא לדבר לשון הרע.

רבי אהרון נדהם אך הוא לא הבין מדוע הציפור באה אליהם והרי הם אינם מדברים לשון הרע, ואז הוא נזכר שהבת שלו היתה כל יום קוראת בבית את ההלכה היומית של החפץ חיים בקול רם, ולפני פסח היא התחתנה ומאז קול ההלכה של החפץ חיים נדם, וכנראה שזאת הסיבה, הדבר הראשון שעשה רבי אהרון בבואו הביתה זה לקרוא את ההלכה של החפץ חיים בקול רם, ומה קרה למחרת בבוקר? הציפור באה ולא הרעישה וכעבור כמה דקות שהיא הסתכלה כמפקחת ראשית לראות שקול התורה וההלכה נשמע בבית זה ועפה לה, וגם למחרת היא באה לכמה דקות רק להזכיר להם לא לשכוח ללמוד הלכות לשון הרע וברוך ה' היא לא חזרה יותר, כי כל יום ויום שמעו וקראו בבית את ההלכות של החפץ חיים.

אני יוצא אל הגביר המפורסם ויינטברג!

רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. יש לפרש בסייעתא דשמיא שבעצם כל הכסף והרכוש ששייך לאדם זה לא שלו אלא הכל של הקדוש ברוך הוא, ואם אבריו וגידיו הם לא שלו אזי קל וחומר לכספו וזהבו, והתורה אמרה כאשר יבוא אליך איש עני אזי פתוח תפתח את ידך לאביון ותבין שאתה רק פקיד על הכסף ותחלק למי שצריך, וכמו שכתוב בתורה (שמות כ"ב, כ"ד) אם כסף תלוה את עמי כלומר אם אתה רואה שיש לך כסף מיותר אזי תלוה את עמי, אל תשמור את כל הכסף בכספת או בבנק אלא תתן מזה מעשרות או חומש לצדקה, ובפרט שכתוב וצדקה תציל ממוות, והרמב"ם (ה' מתנות עניים הל' ב') אומר לעולם אין האדם מעני מן הצדקה, ולפעמים האדם קשה לו מאוד לתת ורק צריך לבוא ולהתאמץ ולפתוח את הסגירה בלבו.

ומעשה שסיפר רבי שבתאי יודלביץ זצ"ל [הובא בספר שנקרא להגיד] הרב שמואל סלנט רב העיר ירושלים לפני כמאה שנה היה גאון נורא, הוא ניהל את העיר בחכמה רבה עשרות שנים, הוא היה פיקח מאוד ונקרא חכם היהודים, בתקופה מסויימת החלו לבנות מקוה חדש דבר שהיה נחוץ מאוד בירושלים של אז, התחילו את הבניה, אך לא יכלו לממן את השלמתו, תושבי ירושלים כידוע היו עניים מרודים ובפרוטות שנתרמו על ידם לא הספיקו להשלמת המקוה, והנה ביום אחד, לפתע לבש רבי שמואל סלנט את מעילו נטל את מקלו והודיע לבני ביתו כי הוא יוצא והולך אל הגביר המפורסם ויטנברג שישפיע עליו שיתרום מהונו לבניית המקוה, בעיני בני המשפחה והעסקנים, הליכה זו היתה תמוהה, כי העשיר ויטנברג ידוע היה כקמצן נורא, לכן לא היה להם ספק שהרב מכלה את כוחותיו לריק, רבותי אתם יודעים מה זה קמצנות בטבע? זו מחלה קשה מאוד, כמו למשל אדם לא מסוגל לחתוך לעצמו אצבע, כך הקמצן מרגיש אם הוא מוציא כסף מכיסו, הוא אינו מסוגל ובאמת קשה לו, הוא מסכן מאוד, חולה במחלה קשה, העסקנים ובני הבית לא אמרו מילה לרבי שמואל מסלנט, התעטפו בשתיקה והביטו אחרי מעשיו.

הרב יצא לדרכו, הוא נכנס לביתו של הגביר שקיבל אותו בכבוד גדול. הרב של ירושלים ישב על אחת הכורסאות, הציע לפניו את בקשת התרומה לבניית מקוה טהרה, אבל מי שחולה במחלת הקמצנות, גם אם הוא מבין את נחיצות הענין של המקוה וגם אם יושב לפניו הרב של ירושלים, ומסביר לו עד כמה המצוה הזו ענקית עד שהחפץ חיים התבטא ואמר מקנא אני בעולם הבא של מי שמזכה אשה לטבול במקוה וקל וחומר למי ששותף בבניית המקוה עצמו, קשה לקמצן מאוד מאוד להתגבר על טבעו, כשסיים הרב להרצות את דבריו, השתרר שקט מוחלט, ויטנברג לא נע ולא זע ממקומו, ישב בשקט, לפתע פתח ויטנברג את פיו ושאל, סקרן אני לדעת כבוד הרב שליט"א, הרי אין נבון וחכם כמוך בירושלים ואם כן איך הרב מתנהג, לכאורה בדרך של שטות, לבוא אלי ולבקש כסף עבור המקוה, בעוד שהרב וכל העסקנים יודעים שאני לא תורם מאומה גם לאנשים החשובים ביותר, והרב מבין כי גם למקוה לא אתן פרוטה שחוקה, ואם כן לשם מה טרח הרב עד לביתי?

בירושלים קיימת שכונה על שמו

אחז רבי שמואל סלנט במטהו הביט עליו ואמר אני אסביר לך, דע כי יום יבוא ותמות, תבוא לקבורה כמו שאר היהודים, שם יאכלו התולעים את בשרך, הגוף ירקב ויעלה עליו רקבון גדול ונורא, תעמוד בדין בשמים כמו כל יהודי כמובא במשנה (פרק ג', משנה א') ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואחת השאלות שישאלו אותך בבית דין של מעלה, מדוע לא סייעת בבניית המקוה וכתוצאה מכך נחלשה הטהרה בעם ישראל? אתה בודאי תמהר להשיב להגנתך, לא תרמתי כי לא ביקשו ממני, אנשים כבר פסקו לנקוש בדלתי והתייאשו ממני, לכן לשם כך באתי לביתך עתה, הגביה רבי שמואל סלנט את קולו ברעדה, נכנסתי לבקש ממך כסף, ובכך לשלול ממך את האפשרות הזו, שגם אפשרות זו של מענה בבית דין של מעלה לא תישאר בידך.

לפתע ויטנברג החל להזדעזע בכל גופו, ואמר לרב של ירושלים, אנא בבקשה ממך יקח נא הרב את מפתחות הקופה ויוציא ככל שיחפוץ, אבל אנא שאני לא אראה בעיני! כל כך היתה גדולה קמצנותו הטבעית שגם וכאשר החליט לתת לא יכול היה לראות זאת בעיניו, אבל מאותו רגע ואילך, מרגע שנתן צדקה לראשונה האיר בנפשו אור עצום וחלו בקרבו שינויים, נפרץ סדק בחומת הקמצנות, הנתינה הראשונה הזו סייעה בידו להיחלץ מהקמצנות. מקרה זה היה פתחו של מחט שבסופו של תהליך, התרחב עד שנהיה לפתחו של אולם, ומן אותה עת השתנה ויטנברג והיה לנדבן גדול, ובירושלים קיימת שכונה על שמו שהוא תרם שם וכל הבתים נקראים בתי ויטנברג, ובה מצאו שיכון עניי ירושלים יראי ה' מבני הישוב הישן, זכה איש זה באחרית ימיו, לעשות חיל במעשיו לגנוז זכויות לעולם הבא ולהיות דוגמא לרבים בנדיבות לב.

הוא לא עצם עין מכניסת שבת ועד צאתה

אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום שנאמר לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. כתוב בתורה שהגנב משלם פי שניים ואם הוא גנב שור או כבש ושחט או מכר אותם על השור משלם פי חמש ואילו על הכבש פי ארבע, ולעומת זאת הגזלן משיב רק את הגזילה אשר גזל, ומה ההבדל בין גנב לגזלן? גנב זה אחד שבא בהחבא ובסתר בשעת לילה כי הוא מפחד שהבעלים יראו אותו, מה שאין כן הגזלן שהוא מגיע ביום מול הבעלים וגוזל לו את הדבר, ומי יותר גרוע? הגנב! כיון שהגנב מפחד מבשר ודם, ואילו מהקדוש ברוך הוא שרואה גם את מחשבותיו קל וחומר את מעשיו ומחיה אותו בכל רגע ורגע, ממנו הוא לא מפחד ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא שישלם כפול, ואילו הגזלן לא מפחד מה' יתברך אבל לפחות הוא משווה בשר ודם לבורא עולם, וזה אפשר אולי לרמוז בסייעתא דשמיא שכמו שלווים מבני אדם ממהרים להחזיר את ההלוואה כך צריך למהר ולהחזיר לבורא העולם את מה שלווינו ממנו כביכול, אם זה ידים אזי לעשות צדקות אם זה רגליים לרוץ איתם לבית המדרש ובית הכנסת, וכן שאר האברים, וגם דברים שלא קשורים לגוף כגון יום השבת שקיבלנו אותה מבורא העולם, כמה צריך לשמור אותה מכל משמר והזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.

תבקש מה שתרצה אני הברון רוטשילד!

ומעשה (ילקוט לקח טוב חיים של תורה ח"א עמוד כ"ט) לפני קרוב למאה שנה חי בירושלים יהודי נכבד בשם רבי זלמן גרוסמן זצ"ל, באותם הימים סבלו יהודי ארץ ישראל מעוני ומרעב ואפשרויות התעסוקה היו מועטות, לרבי זלמן לא היתה ברירה אלא לצאת מהארץ למשך שנים אחדות ולנסות למצוא פרנסה בארצות הברית, הוא לוה כסף לצורך קניית כרטיס נסיעה, נפרד מבני משפחתו ויצא למסעו הארוך, בין מעלותיו הגדולות של רבי זלמן בלטה הצטיינות מיוחדת בשמירת השבת, דרכו היתה שלא לעצום עין מכניסת השבת ועד צאתה והיה מנצל את כל יום השבת לתפילה וללימוד לאמירת תהילים ולשירת זמירות, גם בהיותו רבי זלמן בספינה, לא ויתר על הנהגתו המופלאה בניצול יום שבת קודש הוא התפלל בהתלהבות כדרכו בקודש, אחר כך קידש ואכל ושר זמירות בהשתפכות הנפש ומתוך תחושת התעלות תוך כדי הסעודה וגם אחריה, למד בספר מתוך ספריו הרבים שהביא עמו לנסיעה, וכך ישב ולמד עד אור הבוקר, בדרך זו עברה עליו השבת כולה.

אחד מנוסעי האוניה הבחין בדרך המיוחדת שבה היה רבי זלמן מכבד ומנצל את יום השבת, הוא עקב אחריו בפרקי זמן שונים במשך כל יום השבת ונוכח לדעת שהאיש מקדש את יום השביעי במלוא מובן המילה, הדבר כבש את ליבו ומיד עם צאת השבת הוא ניגש אל רבי זלמן ואמר לו, עקבתי אחריך במשך כל היממה האחרונה, וחייב אני לומר לך שמעודי לא ראיתי אדם שמקדש את השבת כמוך, שמי הוא הברון רוטשילד, ורצוני למלא לך משאלה כל שתהיה לך, אני מקציב לך חמש עשרה דקות למחשבה, אחר כך תחזור אלי ותאמר לי במה אוכל לסייע לך, רבי זלמן הופתע מאוד, כמובן על המתנה הגדולה שזימנו לו משמים, הרי עכשיו הוא יוכל לבקש מהברון את סכום הכסף הדרוש לו ולמנוע בכך את גלותו הארוכה לארץ נכר אל הלא נודע, בכל זאת הוא נכנס לתאו כדי לחשוב היטב על הענין, וכדי לשקול האם אין לו משאלה טובה מזו.

ובאמת כאשר החל להתבונן בענין, נזכר רבי זלמן בביקור פתע שערך אצלו אחיו ערב נסיעתו, אחיו רבי שלמה, שהיה ממקימי היישוב משמר הירדן שבצפון, הגיע אליו כדי לספר לו על מגיפת המלריה שפקדה את ישובו ואת יסוד המעלה וראש פינה שכנותיה, מדי יום ביומו מתו מהמחלה הזו אנשים נשים וטף רבים היו מרותקים למטותיהם ולא יכלו לצאת לעבוד ולפרנס את משפחותיהם, המצב מחריף והולך אמר רבי שלמה לאחיו, פשוט אין לנו כסף לקנות תרופות לכולם, לכן סיים ואמר אני מבקש ממך שכאשר תגיע לארצות הברית לא תשכח את הילדים ואת הוריהם וכל דולר שתשלח לנו יעזור לנו להצלת נפשות, כעת בשבתו בחדר לבדו, חש רבי זלמן מבוכה נוראה, הרצון הטבעי היה לבקש מהברון רוטשילד עזרה לפתור את בעייתו הפרטית, מאידך גיסא עלתה בראשו מחשבה שונה אשר העלתה את השאלה מה יהיה עם מאות היהודים הנאבקים על חייהם? חייך קודמים חשב לרגע, ומיד אחר כך הזדעזע ושאל את עצמו, האם אין להעדיף הצלת נפשות של מאות יהודים? על כן מהראוי הוא שאבקש מהברון לעזור לתושבי משמר הירדן ושכנותיה, מחשבותיו התרוצצו לכאן ולכאן ובתום רבע השעה שהקציב לו הברון יצא אליו ואמר לו את החלטתו.

כל המציל נפש מישראל.

הוא סיפר לברון על מצוקת ישובי הצפון, ואמר לו שאלתי ובקשתי לשלוח לשם צוות רפואי שיטפל בחולים ויעצור את המגיפה, זאת תהיה הטובה הגדולה ביותר שתוכל לעשות עבורי, הברון נענה לבקשתו והבטיח שיעשה את כל שביכולתו להביא רפואה ומזור לכל האיזור הנגוע במחלה, כארבעה חודשים לאחר הגעת רבי זלמן לארצות הברית, קיבל מכתב מאחיו רבי שלמה, שבו כתב, אחי היקר זלמן, אין לי מילים לתאר לך את אשר התרחש כאן במשך השבועות האחרונים, כאילו נענינו מן השמים, וישועתינו הגיעה ממקור בלתי צפוי לחלוטין, בוקר אחד הגיע לאזורינו צוות רופאים ואחיות ומשאיות עמוסות בציוד רפואי, הם פתחו כאן שלושה בתי מרקחת המספקים תרופות לחולים וכמו כן ניתנו זריקות לפי הצורך, ההשפעה היתה מיידית, אפשר היה לראות את השיפור בעליל, ולמעשה המגיפה נעצרה. אנו מלאי הודיה לה' על השינוי הפתאומי הזה, ואחרי תקופה ארוכה שוב אנשים מחייכים זה לזה ומלאים תקווה וביטחון ישנה שמועה כי הברון רוטשילד עומד מאחרי מבצע הצלה זה, הוא סיים את מכתבו במילים אלו, אחי היקר אינך צריך לדאוג לנו הקדוש ברוך הוא כבר טיפל בנו ושלח את שליחיו הנאמנים, תדאג לבעיות הפרטיות שלך, ואני מאחל לך ולכל אשר לך לקבל עזרה כפי שאנחנו קיבלנו.

רבי זלמן קרא את המכתב פעמים אחדות עד שפרץ בבכי על שזכה לעסוק בחסד ובהצלת נפשות בשלימות, שהרי אף אחד מהניצולים לא ידע שידו היתה בדבר, עשיית חסד בדרך כזו יש בה מעלה מיוחדת. לימים סיפר רבי זלמן לילדיו שהיתה סיבה נוספת לבכי, בכיתי כך אמר, מכיוון שהייתי אחוז ברגשי תודה לה' על שנתן לי את הכוח להתגבר על הנטיה הטבעית להציל תחילה את משפחתי, הקדוש ברוך הוא העניק לי גבורה מיוחדת לחשוב על אחרים באותה תקופה קשה בחיי, היתה לי אפשרות כשרה וקלה לשפר את מצבי הכלכלי ולחזור מיד לביתי ולחיות בשלווה עם בני משפחתי, ה' יתברך נתן לי את הכוח להתגבר ולוותר על משאלתי הפרטית למען תרומה לכלל ולהצלת נפשות, ואם נתבונן אנו בסיפור המופלא הזה נראה שבזכות שרבי זלמן ידע לשלם טוב על המתנה המופלאה ששמה שבת ולמד והתפלל בלי לעצום עין בשבת ובזכות זה זכה למצוה נדירה ביותר להציל מאות מאות של יהודים וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא וקל וחומר מי שמציל הרבה יהודים. [מסילות אל הנפש להרב אברג'ל].

לפתע נכנס למיון בחור עם פיג'מה שנראה כמו מקל

וצדיק חונן ונותן. רוב רובם של הגמחי"ם בארץ שייכים לאנשי תורה ויראי שמים, ולא רק גמחי"ם של כסף, אלא גמ"ח של כל דבר שאנו מדמיינים וגם מה שלא היינו חושבים, בבני ברק לבד כמדומני יש אלף סוגים של גמחי"ם ואפילו גמ"ח פנים חדשות! מה זה אומר? בשבע ברכות של חתן וכלה כדי שיוכלו לברך את שבעת הברכות אזי אחד התנאים הוא לראות שתי פנים חדשות שלא היו בחתונה ולפעמים זה לא בנמצא כי כולם היו כבר בחתונה, אזי מה עושים? מתקשרים לגמ"ח הנ"ל ואתה מקבל פנים חדשות שני יהודים טובים בדרך אליך, גמ"ח ידידים שכולם שמעו עליו בכל הארץ אם נתקעת באמצע הכביש בלי מצבר, ואם המפתח נשאר בתוך הרכב וכן שאר תקלות, אזי טלפון קטן לידידים והם מגיעים אליך תוך זמן קצר ומטפלים לך בבעיה ולא גובים אפילו שקל, ומי כעמך ישראל אלא שיש לדעת את האמת לאמיתה שהאיש אשר הוא עושה את החסד עם האחרים, הוא בעצם לא תמיד מודע שהנצרכים עשו אתו חסד גדול יותר הוא נתן להם עולם הזה והם נתנו לו עולם הבא, וכמו שאמרה רות לנעמי לגבי בועז שנתן לה מהשבולים, אמרה לה רות האיש אשר עשיתי אתו היום [חסד].

ומעשה שסיפר הרב דוד ברוורמן [מרצה בכיר בתנועת ערכים] שיום אחד הוא היה צריך ללכת עם אביו למיון בבית החולים תל השומר, והתור משום מה לא מתקדם וכולם בלחץ כי מדובר בחולים ממש שזקוקים לטיפול מיידי אבל הרופאים עדיין לא מטפלים, והנה לפתע נכנס למיון בחור עם פיג'מה של בית החולים מחובר למכשיר אינפוזיה ונראה כמקל מהלך מרוב שהוא היה רזה, הוא שאל מישהו האם אתה צריך עזרה, אותו אחד לא האמין למראה עיניו, הבחור שנראה שהוא זקוק לעזרה שואל אותו אם הוא זקוק לעזרה, ובטרם הספיק לענות חזר הבחור ושאל שוב מה אתה צריך, איזה רופא, חבל על הזמן? והוא ענה לו שהוא זקוק לרופא אורטופד, והנה אחרי דקה הרופא האורטופד מגיע כאילו היה החייל של החולה עם האינפוזיה, והוא פנה לחולה אחר שמיהר להגיד לו שהוא צריך רופא כירורגי וכמה דקות והרופא הכירורגי מגיע במהירות, וגם הרב ברוורמן ביקש עזרה וקיבל באופן מיידי ותוך פחות מחצי שעה החדר מיון שהיה מלא נתרוקן לגמרי בזכות הבחור עם האינפוזיה, הרב ברוורמן החליט שהוא חייב לדעת מי זה האיש הזה שנראה שהוא זקוק לעזרה יותר מכולם והוא עוזר לכולם, אבל הבחור לא מיהר לענות לו אלא אמר לו שבעוד כחצי שעה נגמרת לו המשמרת, והוא יסע איתו בקולנועית לחדרו והוא ידבר אתו בדרך.

זה ממלא לי את הנפש שעזרתי להמון אנשים

והחצי שעה עברה, והרב נסע עמו בקולנועית ושאל אותו איך כל כך מהר הצלחת לרוקן את המיון, והרופאים נשמעו לך כאילו אתה אחראי עליהם ומדוע אתה עושה את זה, אתה נראה עכשיו מאוד מאוד עייף? אני יסביר לך אמר לו הבחור כמו שאתה רואה המחלה הזו אמורה להיות סופנית וככל שאני מתרגז ומתעצבן זה נעשה יותר ויותר מסוכן, עד לפני כמה חודשים הייתי מתרגז הרבה בגלל שאני מהצפון ולא באים כמעט לבקר אותי, אני נמצא כאן כבר כמה שנים ומשפחתי מהצפון באים רק לעתים רחוקות, בעוד שכל החולים מסביב באים לבקר אותם כל הזמן, עד שאחד הרופאים הבכירים והטובים אמר לי במקום להתרגז על אנשים לך תעזור לאנשים במיון, כל הרופאים כאן מכירים אותך יש לך פרוטקציה זה ימלא לך את הנפש זה יעשה לך טוב, ואתה לא יודע כבוד הרב כמה הוא צדק, זה אמנם סוחט ממני את כוחותי הגופניים שבקושי יש לי אבל ממלא לי את הנפש שעזרתי להמון אנשים, אני עכשיו זקוק מאוד למנוחת הגוף, אז מחילה אמר הבחור וירד מהקלנועית בעזרת הרב והניח את ראשו ונרדם.

הרב בא לצאת מהחדר אלא שבדיוק הגיע אחד הרופאים ואמר לו כל הכבוד שנזכרתם לבקר אותו, הרב הבין שהרופא חושב שהוא אחד מקרוביו, ולא רצה להגיד לו שהוא רק עכשיו הכיר אותו אלא אמר לרופא, תשמע אתה צודק אבל זה לא קל להגיע מהצפון אבל דרך אגב מה נראה לך המצב שלו? המצב שלו הרבה יותר טוב, אמר הרופא מאז שהוא התחיל לעזור לחולים במיון המצב השתפר, לפי הנתונים הוא היה אמור כבר לפני כמה שבועות לעלות השמימה אבל הנפש שלו מתחילה להבריא, אני לא מבטיח כלום הוא עדיין במצב של סכנה ובשביל זה הוא נמצא בטיפול נמרץ.

הרב הודה לרופא ויצא לענייניו אבל כעבור שבוע הרב בא לבקרו והיה משוחח עמו, כך זה נמשך כמה שבועות. והנה פעם אחת הרב מגיע לחדרו והנה הוא רואה מישהו אחר במיטתו והוא לא שם, הרב נבהל לרגע ודפיקות הלב הלמו בחוזקה, הוא לא מסוגל לשמוע שהבחור חס ושלום, לכן הוא מיהר לקבלה ושאל את אחד הרופאים מה עם הבחור פלוני? הכל בסדר? הרופא הרים את עיניו מהיומן ואמר לרב הכל בסדר, הבחור פשוט עבר למחלקה רגילה, המצב שלו השתפר מאוד והוא יצא מכלל סכנה, הרב שמח מאוד והלך לבקרו במחלקה הרגילה, וכיום הבחור חזר לעירו בצפון וחזר בתשובה ונראה ככל האדם, כי מי שעוזר לאחרים עוזר קודם לעצמו.

אל תזמיני לי משטרה

וצדיק חונן ונותן. אומר הפסוק בתהילים (צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, הצדיק נמשל לעץ התמר שענפיו תמיד מושפלים כלפי מטה ויש בו את הפירות המתוקים משבעת המינים שנקראים תמרים וממנו יוצא הלולב. ועושים ממנו סלים וכלים ומענפיו משתמשים לסכך, כלומר עץ שכולו מנוצל ורוצה רק לתת לאחרים את מה שיש לו, מה שאין כן עץ הארז אין בו פירות והוא גם דוקרני וענפיו לא מושפלים, ללמדנו שצדיק צריך להיות כתמר לתת מעצמו הרבה ולא להיות כעץ ארז שדואג רק לעצמו כי הצדיק חונן ונותן.

ומעשה בצדיק הגדול מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שיום אחד כשהגיע לביתו, אמרה לו הרבנית מרגלית ע"ה שהעובדת הזרה אמרה שהיא עוזבת היום, והיא צריכה לחזור להוריה אז שחררתי אותה! אמר לה הרב הענקת לה משהו לפני שהיא הלכה, הענקתי לה את התפוח שהיה כאן על המגש בשולחן, את התפוח אמר הרב, זו בעיה, כיון שהתפוח קדוש בקדושת שביעית והיא גויה, אסור לתת לה את התפוח! אני ילך אליה אולי עדיין האוטובוס שלה לא הגיע, רק לפני כעשר דקות היא יצאה. הרבנית יצאה במהירות לכיוון התחנה ואכן העובדת הזרה היתה שם עדיין, הרבנית התקרבה לעברה והעובדת הזרה אמרה לרבנית בסדר, בסדר, אני יחזיר הכל, אל תזמיני לי משטרה, ומה התברר העובדת הזרה והרעה גנבה מהבית את כל התכשיטים של הזהב והכסף והיא תכננה לברוח, וכשהיא ראתה את הרבנית היא חשבה שהיא יודעת, ולכן מיד החזירה את הכל וגם את התפוח, ללמדינו שצדיק חונן ונותן ובזכות שהיא נתנה את התפוח גילתה את האוצר הגנוב.

פתאום אני רואה את התמונה של הצדיק

וצדיק חונן ונותן. ישנו יהודי באיזור הדרום שכל בניו ובנותיו נאמנים לתורה ולמצוות ויראים ושלמים בעבודת ה' למרות שההורים לא בדיוק הולכים בדרך התורה, וכאשר שאלו אותו איך זה שזכית להוציא פירות כאלו מתוקים, והוא סיפר שהוא היה בשואה הנוראה באירופה, והיה שם עימם רב גדול שהוא היה גם כהן והוא כל הזמן היה מנסה לחזק את כולם לתורה ולעבודת ה' כראוי, והנה יום אחד הרב נתפס על איזה דבר מצוה שהוא עשה ולכן נגזר דינו הוצאה להורג בפומבי, ולפני שהוציאו אותו להורג אמרו לו חצי בלעג חצי ברצינות האם אתה רוצה בקשה אחרונה? כן אני רוצה! השיב האיש, מה אתה רוצה אולי בשר על האש או אולי גלידה עם דובדבנים, או דבר מאכל אחר? בקשתי היא אמר הרב שונה ממה שאמרתם אני כהן ואני רוצה לברך את כולם בברכת כהנים, שזה שלושה פסוקים קצרים מאוד, תתחיל אמר הגרמני, הרב עצם את עיניו ואמר בקולי קולות יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, והברכה יצאה מעומק לבו הטהור ועיני כולם נעשו רטובות והגרמני הרג אותו לעיני כולם.

אני הייתי המום מספר האבא, היכן הצדק, אדם שעשה כל כך בשביל ה' הייתי בטוח שינצל, והנה הוא נהרג בידי הגרמני הארור, כששרדתי את השואה החלטתי שאני עוזב הכל, לא שבת ולא תפילין, נשאתי אשה שגם היא היתה באותו ראש כמוני ורחוקה מאוד, נולדו לנו ילדים והחלטנו לשלוח את הילדים לגן של נוצרים, וכאשר הלכתי לאותו מקום לרשום אותם עליתי במדרגות כדי להגיע למשרדים אלא שפתאום אני רואה את התמונה של הצדיק שבירך ברכת כהנים בשואה והיה נדמה לי שהוא מתבונן בי ואפילו קצת בכעס, ונזכרתי בברכת הכהנים שהוא בירך אותנו מכל הלב, ויצאתי עם הילד מאותו מקום, ואמרתי לאשתי את כל הסיפור, והחלטנו לרשום את הילדים לתלמוד תורה וברוך ה' היום כולם בני תורה ויראי שמים ואולי גם אני אחזור בסוף בתשובה.

הוא דרך על הפרוסה עם נעלי הגסטפו שלו

וצדיק חונן ונותן. הבה ונראה מה זה יהודי ומה זה גוי בשתי מעשיות. ונתחיל עם המעשה [שהובא בספר ברכי נפשי] של היהודי, בן דוד של הרב עמנואל שהיה קצין בצבא הצרפתי, ובימי מלחמת העולם השניה נפל בשבי הצבא הגרמני, והועבר למחנה שבויים. יהודי זה נודע בצבא הצרפתי כקצין מצטיין במיוחד עד כדי כך שנשיא צרפת שארל דה גול, ענד במו ידיו כמה אותות גבורה למדיו. משנודע לנשיא צרפת שהקצין היהודי המצטיין נשבה על ידי הגרמנים, נקט בצער חסר תקדים שלא זכור כמותו, בעיצומם של ימי המלחמה הוא עזב את צרפת ונסע לאנגליה, נכנס למשרדי השידור של הרדיו האנגלי וביקש להעביר הודעה דחופה וחשובה, משקיבל רשות הכריז נשיא צרפת באמצעות הרדיו שאם השובים הגרמנים יהרגו את הקצין היהודי הוא ידאג לכך שכל השבויים הגרמנים בצרפת ובאנגליה ימותו גם כן. בין השבויים שנכלאו באנגליה היו קצינים בכירים רבים וגם אחדים מצמרת המפלגה הנאצית, הנשיא איים שאם תיפול שערה משערות ראשו של הקצין היהודי יוציא את כולם להורג, האיומים עשו את שלהם, הגרמנים חששו לגורל שבוייהם, ובודדו את הקצין היהודי מכל יתר השבויים ודאגו לכך שלא יהרגו אותו.

אולם הם החליטו שכיוון שלא ניתנה להם האפשרות להרוג אותו, הם יביישו אותו בצורה הכי גרועה ושפלה שלא היתה כמוהו, מה עשו? הביאו כלוב זכוכית גדול העמידו אותו במרכז המחנה והכניסו לתוכו את הקצין היהודי, בכלוב זה הוא אכל ושתה ועשה את כל צרכיו לעיני כל המוני האנשים שעברו במקום, כך סיפר הקצין, את האוכל לא קיבלתי בשעות קצובות אלא רק אחרי שהרעיבו אותי קשות כל פעם מחדש, ונאלצתי ממש לצרוח מרוב רעב ורק אז הכניס לי השומר פרוסת לחם קטנה, אבל זה עוד לא הכל, כל פעם שהשומר היה נכנס עם פרוסת הלחם הוא עשה לפני כן שלש פעולות, ראשית הוא ירק על הפרוסה מכל צדדיה, אחר כך הוא השליך אותה אל החול והבוץ שהיו בסביבות הכלוב, ואם לא די בכך הרי שאחר כך הוא גם דרך על הפרוסה במגפי הגסטפו שלו, רק לאחר מכן השליך השומר את הפרוסה אל תוך הכלוב בתנוחה מבזה מאוד תוך שהוא צועק בקול רעש גדול הנה קח לך כלב יהודי מלוכלך, כך במשך כל תקופת השבי שארכה זמן רב, נורא ואיום רק לחשוב איזה יסורים נפלו בחלקם של יהודים, שחטאם היחיד היה שהם יהודים בנים למלכו של עולם!

לפני זמן מה פגש הרב עמנואל את בן דודו הקצין ושאל אותו אם היית פוגש היום את השומר הגרמני ההוא שבייש אותך בצורה כה נוראה מה היית עושה לו? ולא להאמין מה היתה התשובה שהשיב הקצין, אתה שואל אותי מה אעשה לשומר ההוא, אני אגש אליו ואנשק אותו, הרב עמנואל עמד כלא מאמין! ושאל שוב האם אמרת שתנשק אותו? כן, זה מה שעניתי לך השיב הקצין, אבל איך יתכן הקשה הרב עמנואל הרי הוא כל כך התעלל בך ואתה מוכן לנשק אותו? בודאי, השיב שוב הקצין שהרי הוא השליח של ההשגחה העליונה שגרם לי להשאר בחיים, על ידי פרוסת הלחם שהגיש לי מידי יום ביומו, ומה לומדים מזה אומר הרב זילברשטיין שכאשר אנחנו סועדים את לבנו בפת לחם נקיה וטריה וטעימה, שקצין גרמני לא ירק עליה ולא השליך אותה לחול ולא רמס אותה במגפיו, ובמיוחד שאנו מכניסים לפינו את החלות הטריות שנאפו לכבוד שבת קודש עד כמה עלינו להכיר תודה למלך הגדול ולהודות להשם יתברך על כל הטובות והחסדים שהוא גומל עמנו יום יום ושעה שעה, ואחרי שראינו גדולתו של יהודי שזוכר רק את הטוב ומתעלם מן הרע, אזי הבה ונראה מה זה גוי.

רבי אייזיק נלכד בידי הרוצחים הנאצים

האיש שעליו נספר את המעשה זה הרב אייזיק רוט זצ"ל שקידש שם שמים בתקופת השואה והסיפור שלנו התרחש בשנים שלאחר השואה בשנים תש"כ, תשכ"ד כאשר הצורר אייכמן נחטף בארגנטינה והובא לארץ כדי להעמידו לדין על פשעיו, נשבעו בניו וחבריו הנאצים, שרבים מהם התגוררו בדרום אמריקה לנקום ביהודים על חטיפתו, ואכן אירע בבואנוס איירס נסיון חטיפה של אוטובוס בו נסעו ילדים יהודים שעשו את דרכם לבית הספר, על מקרה נוסף של נסיון נקמה מצד הנאצים תקראו בשורות הבאות. בדרכו לביתו עמד רבי אייזיק רוט בלב העיר ריו דה ז'נרו בברזיל, לפתע נעצרה לידו מכונית ובה שלושה צעירים, הם פנו אליו בגרמנית ושאלו לכתובות של הרב פינק הרב של הקהילה החרדית בעיר, רבי אייזיק חשב שלפניו בחורים יהודים יוצאי גרמניה, שהיו הרבה כאלה בעיר בין אלה פליטים שהצליחו לברוח מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הסביר להם רבי אייזיק פנים ואמר שהוא בדיוק צריך להגיע לאותו כיוון, והוא מוכן להיכנס לרכב שלהם ולהראות להם את ביתו של הרב.

לאחר שנכנס למכונית הבחין רבי אייזיק שהנהג עשה את דרכו בדרכים עקלקלות ופונה אל מחוץ לעיר, כשניסה לברר לאן פניהם מועדות ולומר להם שהם טעו בדרך מלאו פיהם מים, והנהג הגביר את המהירות ופנה אל מחוץ לעיר לכיוון של יער ענק, רבי אייזיק החל לנסות בכוחו הדל להחלץ מהמלכודת, ובעט ברגליו בנסיון לפתוח את הדלת אך הצעירים הגברתניים הצליחו להשכיבו על רצפת המכונית, הבין רבי אייזיק שנלכד במצודתם של רוצחים נאצים אכזריים והחל לומר וידוי בבכי מר, והנה לפתע האיטו החטופים את מהירות נסיעתם, השליכו את רבי אייזיק מן הרכב ונמלטו, בתחילה לא הבין רבי אייזיק ההמום כיצד ארע לו נס זה, אך מיד הבחין במכונית משטרה החולפת לידו במהירות, הוא לא הספיק ליצור קשר עם השוטרים וכבר מצא את עצמו לבד סמוך ליער, עוד בטרם התאושש נראתה באופק שוב מכוניתם של החוטפים, עכשיו כבר הבין רבי אייזיק שהם נבהלו בתחילה מן המשטרה וחשבו בטעות שהשוטרים נוסעים בעקבותיהם ומחפשים אחריהם, לכן השליכו אותו, אבל עכשיו משחלפה לה הסכנה מיהרו לשוב על עקבותיהם ללכוד מחדש את היהודי.

הם עצרו ליד רבי אייזיק וציוו עליו להיכנס לרכב, הוא ניסה לסרב אך הם תפסו אותו בידיהם, והנה שוב ממלמלות שפתיו את נוסח הוידוי, ושוב כמו בפעם הקודמת על אף היות קטע הכביש הזה נידח ביותר, הופיעה במקום מכונית הדורה, משהבחין הנהג שהצעירים מנסים להכניס בכח את היהודי לרכבם, עצר את מכוניתו ויצא להצילו מידם והחל מכה בהם על ימין ועל שמאל, התפתח מאבק אלים שבסופו גבר המציל על שלושת הגרמנים, הוא לקח עמו את רבי אייזיק ועזב את המקום במהירות רבה, המציל הוביל את רבי אייזיק לביתו ונפרד ממנו בלבביות, רבי אייזיק הפציר בו שיאמר לו את שמו וכתובתו אך האיש סירב וביקש להשאר אלמוני, רבי אייזיק הפציר בו שיבוא לסעודת ההודיה שיעשה למחרת, האיש הבטיח והגיע ומאז נעלמו עקבותיו, היה זה ללא ספק שליח ההשגחה העליונה להציל את רבי אייזיק, ומכל זה למדנו מה זה גוי שלמרות שהם כבר הרגו וטבחו שישה מליון יהודים בכל זאת מנסים להרוג עוד ועוד.

הבחור יצא משם כשפניו עטופות בדמעות

רבי אליעזר אומר לב רע. לפעמים אנו יכולים לראות אדם שנראה עם לב רע אבל אתה מגלה שאם אתה מגיע ללב שלו אתה רואה יהלום מבריק ביותר, ואת זה נראה מהמעשה הבא שהיה לפני כמה שנים באמריקה היה וועד גדול של הרבנים באמריקה לעניינים העומדים על סדר היום, ואחד הרבנים החשובים קיבל את רשות הדיבור וסיפר סיפור שהוא ראה בעיניו בהיותו בחור צעיר בישיבה, שאחד מהבחורים בישיבה שמאוד לא רצה ללמוד בישיבה ניסה כל מיני דרכים כדי שיוציאו אותו מהישיבה, אבל הרבנים היו שם מוחלים ומעבירים ולא מסלקים מהישיבה כי הם ידעו שהישיבה זה תיבת נח ומחוץ לתיבה זה מבול של יצרים ותאוות, ובפרט לבחור צעיר, עד שהגיעו מים עד נפש, זה היה ביום שבת קודש בעת הוצאת ספר התורה מארון הקודש בשעת הגבהת ספר התורה שכולם יזכו לראות את האותיות הקדושות, והנה הבחור מוציא חפיסת סיגריות מניח סיגריה בפיו ומדליק אותה מול ספר התורה הפתוח, כאן כבר ראש הישיבה אמר די, להוציא אותו מיד מבית הכנסת ולסלקו מהישיבה.

והבחור שחיכה לרגע הזה יצא מן הישיבה כשחלק מהבחורים צועקים אחריו מילים של גנאי על רשעותו הגדולה, אלא שמחוץ לישיבה היה את מרן החפץ חיים זצ"ל ששמע על כל מה שקרה ואמר לבחור לבוא אליו, הבחור היה בחדרו של החפץ חיים בערך רבע שעה ויצא משם כשפניו עטופות בדמעות וראשו מושפל כלפי מטה וכל גאוותו שהיתה בשחקים התנפצה לרסיסים, והוא חזר לישיבה ובכה במיטתו ללא הפוגה כשראש הישיבה קיבל הודעה מהחפץ חיים להשאיר אותו בישיבה, וכאן סיים הרב את סיפורו ואמר שאותו בחור המשיך ולמד כראוי והלואי והייתי יודע מה דיבר איתו החפץ חיים ברבע שעה ששינתה לו את כל החיים. ומי יודע מה עם אותו תלמיד היום? אחר הכינוס קרא אחד הרבנים לאותו רב ואמר לו שהוא יודע את הסיפור הזה מקרוב והוא גם יכול לומר לו מה החפץ חיים אמר לאותו בחור.

הרב שסיפר את הסיפור נדרך והאזין ברוב קשב, פתח ואמר אותו רב חשוב, החפץ חיים לקח את ידו ואמר לו בדמעות, שבת קודש, וחזר על זה במשך כרבע שעה כשאותו בחור נמס לבו בקרבו בראותו את גדול ישראל ענק הענקים בתורה וביראה מחבר המשנה ברורה מרעיף עליו אהבה כאילו הוא אביו, ובדמעות שנשרו על היד של אותו בחור הוא הרגיש איך הרב איכפת לו ממנו ומהשבת שלו וזה הכניע לגמרי את היצר הרע שלו, ואם תשאל הרי זה היה בחדרי חדרים ומנין לי את הסיפור הזה אזי שתדע שאותו בחור זה אני בעצמי.

אולי תגלה לי את הסוד איך זה שהשתחררת!

רבי אלעזר אומר לב רע. איך מוציאים את הלב הרע והופכים אותו לטוב? אומרים בהגדה של פסח רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם? ומה צריך לעשות לו, אומר בעל ההגדה אף אתה הקהה את שיניו וכו', מה כוונת בעל ההגדה? שהאבא יתפוס את הבן הרשע ויתן לו אגרוף לשיניים ויפיל לו אותם באמצע שולחן ליל הסדר, מסתמא הבן הרשע לא ישב בשקט ובשולחן יהיה מאוד לא נעים ובפרט שאין זו דרך התורה, שהרי נאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, אלא אם ניקח את המילה רשע שזה גימטריא חמש מאות ושבעים ונוריד ממנה את המילה שניו שזה גימטריא שלוש מאות שישים ושש אזי ישאר בידינו מאתיים וארבע שזה גימטריא צדיק, ללמדינו שכל מטרתינו צריכה להיות כשרואים חלילה יהודי שהרשיע והתרחק מאוד מה' יתברך, זה בעצם איך להרחיק אותו מהרשעות שלו, ולאט לאט להפוך אותו לצדיק שאין שמחה יותר גדולה לאבא לראות את בנו האבוד חוזר אליו, ומי לא זוכר את גלעד שליט שכעבור חמש וחצי שנים שב להוריו ולחיק משפחתו, איזו התרגשות אחזה בכל היהודים שראו זאת ועין אחת לא נשארה יבשה, אזי צריך לדעת שכאשר יהודי שבוי ביצרים הרעים והתאוות של העולם הזה ולפתע מתעורר בו הניצוץ היהודי הקדוש ומתחיל לשמור מצוות מכל סיבה שהיא אזי יש שמחה בעולמות פי כמה וכמה וכמאמר אליהו הנביא [תנא דבי אליהו] שיותר מאשה שמחכה לבעלה ואב מחכה לבנו יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם שיעשה תשובה.

ומעשה ביהודי צדיק שהיה הולך לבתי סוהר באמריקה כדי לקרב יהודים לתורה ולמצוות ולחזק את רוחם שלא יתייאשו חלילה ותשועת ה' כהרף עין, ואחד מן האסירים היהודים ביקש ממנו יום אחד ספרים ללמוד בהם תורה והרב הביא לו בשמחה כדי שיתחזק בתורה ויראת שמים, ואכן האסיר ישב ללמוד עוד ועוד והנה הוא הגיע לאיזה מאמר של חז"ל (שבת קי"ח) שאם ישראל שומרין שתי שבתות מיד נגאלין, הפשט של זה שאם אנו בני ישראל שומרין שתי שבתות אזי שומעין את שופר הגאולה והשכינה קמה מהעפר ומגיע משיח צדקנו, אלא שהבחור הבין שאם הוא עצמו שהוא מבני ישראל ישמור שתי שבתות אזי הוא יגאל מהבית סוהר שהוא אמור לשבת שם עוד הרבה הרבה שנים בלי לראות את אשתו וילדיו, ובלי לחשוב יותר מדי הוא החליט לשמור את שתי השבתות הבאות כהלכתן, וכאשר הגיע הרב לבקר אותו, הבחור סיפר לו את מה שהוא קרא והרב ניסה לרמוז לו שזה לא כמו שהוא הבין, אבל הבחור אמר לו שכך הוא מבין והוא מאמין באמונה שלימה שבזכות שתי השבתות שהוא ישמור אזי הקדוש ברוך הוא יגאל אותו מהמקום הזה וכי יפלא מה' דבר, וכי יש קושי לבורא עולם לעשות זאת. אם ישראל שומרין שתי שבתות אזי נגאלין גאולה כללית ואם יהודי אחד שומר שתי שבתות יזכה להגאל גאולה פרטית!

כעבור כמה שבועות כאשר הרב הגיע לבית הסוהר הוא חשב שהוא ימצא את הבחור היהודי קצת בדיכאון, שהיתה לו ציפיה לצאת והיא לא התממשה, אלא שהרב לא רואה בכלל את אותו בחור יהודי ומתברר לו שהוא אכן השתחרר, הרב היה שמח מאוד ורצה לראות אותו, ולא עברו כמה ימים והרב פוגש אותו ברחוב כשלראשו כיפה ונראה מאושר מאוד, שלום עליכם אמר הרב מה שלומך, אולי תגלה לי את הסוד איך זה שהשתחררת? שמרתי שתי שבתות וזכיתי להגאל, את זה אני יודע אמר הרב, אבל אני רוצה לדעת איך בורא עולם עילת העילות וסיבת הסיבות איזו סיבה הוא סיבב שתצא לחופשי? הסיבה היא אמר היהודי המאמין שהשופט ששפט אותי לא צעיר כבר והוא אמור לצאת לפנסיה והוא ביקש את כל התיקים של השנה האחרונה, הוא רוצה לעיין בהם שוב ולראות אולי יש מה לתקן, וכאשר הוא הגיע לתיק שלי אזי הקדוש ברוך הוא הכניס בלבו רחמים עלי והוא אמר שהעונש קשה מדי ואפשר כבר עכשיו לשחרר אותי וזה מה שעשו, ואני יודע שזה בזכות השבתות ששמרתי.

מי מאיתנו ראה מלאכים? מי עלה לשמיים?

רבי אלעזר אומר לב רע. ישנם כאלה אנשים שאומרים שהם לא מאמינים בשום דבר כדי להתיר לעצמם את כל מה שלבם חשק ורוצה, שהרי אם יש בורא עולם אזי יש חוקים ואסור לעבור על החוקים, אזי הכי פשוט זה לומר שהוא מה שקוראים לזה היום אתאיסט [אתה איכס] והיה מישהו כזה ששאלו אותו אם אתה אתאיסט מדוע עשית ברית מילה לילדים שלך? וענה מה שענה, וראינו בעינינו אנשים כאלה שאמרו על עצמם שהם אתאיסטים וכשפרצה מלחמת המפרץ לפני עשרות שנים הם בכבודם ובעצמם ביקשו להניח תפילין.

ומי לנו גדול מהרב הגאון רבו של רבי מאיר בעל הנס וחברותא של רבי עקיבא, שעזב את הדת ודהר על סוס בשבת שחל בה יום הכיפורים ועבר ליד בית קודשי הקודשים ושמע קול מהשמים שובו בנים שובבים חוץ מאחר, שזה היה הוא שנקרא כך, והוא תמיד הסביר שהוא לא מאמין בגלל שהוא ראה כמה דברים שנראים לא מובנים, כגון אבא שאמר לבנו לעשות שילוח הקן ובחזרתו נפל ומת, למרות שאלה שתי המצוות שהתורה כתבה עליהם ששכרם זה אריכות ימים, והוא גם אחד מארבעה שעלו לשמים וראו מלאכים אלא שהיתה לו קושיא? שהרי כתוב בפסוק (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, והוא ראה שם את המלאך מט"ט שיושב ואיך זה יתכן וכי יש שני אלוקים? ודבר נוסף שרבי מאיר בעל הנס שהיה תלמידו ניסה בכל דרך להחזירו בתשובה.

ופעם אחת הוא לקח אותו לשאול ילדים שלמדו באותו היום בתלמוד תורה, וכידוע מאמר חז"ל (בבא בתרא י"ב:) שמיום חורבן בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים ולקטנים, וממילא אם הילד יאמר פסוק שירמוז שיש לך תשובה אזי תחזור בתשובה, אבל הילדים שהיו שלוש עשרה במספר, רמזו לו לפי מה שהם למדו באותו היום דוקא דברים הפוכים שגם אם הוא ירבה בתשובה נכתם עוונו לפני ה', והילד האחרון אמר לו את הפסוק (תהילים נ') ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי, אלא שהילד היה מגמגם והיה נשמע קולו במקום ולרשע, ולאלישע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי, וכן הוא ראה את הלשון של חוצפית המתורגמן אחד מעשרת הרוגי מלכות לוחכת עפר וחיה טמאה מלקקת את לשונו ואיך זה יכול להיות הוא שאל, והרי לשונו דיברה כל הזמן דברי תורה? והוא לא היה אדם פשוט כלל ועיקר שהרי מי מאיתנו ראה מלאכים? מי עלה לשמים? מי שמע בת קול? ורבי יהודה הנשיא שחיבר את המשניות והיה נשיא ישראל אמר שהוא זכה להגיע לדרגות הנשגבות שלו בזכות שהוא היה בשיעור של רבי מאיר בעל הנס והוא ראה רק את גבו ואם הוא היה יושב מלפנים היה מגיע לדרגות נשגבות עוד ועוד, ורבי מאיר רק תלמידו של אלישע אזי מי זה אלישע בן אבויה בעצמו? אזי איך זה באמת קרה?

הבחור אמר שמע ישראל

על זה עונה דוד המלך בתהילים (י') כי הלל רשע על תאוות נפשו, אדם שמרשיע וטוען שאין אלוקים ובגלל זה הוא עושה עבירות מגלה לנו נעים זמירות ישראל שהוא משקר, והסיבה האמיתית היא אחת בלבד על תאות נפשו, יש לו תאוות ותשוקות, וגם אם הוא במעמד של תנא בסדר גודל של חברותא של רבי עקיבא, ואכן לפני שאלישע בן אבויה נפטר ניגש אליו רבי מאיר ואמר לו אולי עכשיו כדאי לעשות תשובה! אלישע פרץ בבכי ואמר רבי מאיר כמדומני שנפטר מתוך תשובה, והשאלה נשאלת מה קרה ברגעיו האחרונים של אלישע בן אבויה לאן נעלמו כל התירוצים שלו? התשובה היא שברגע האמת האדם יודע שכל התירוצים היו שקר וכזב ורק כדי להשתיק את המצפון שלו.

ומי לא זוכר את המעשה לפני כמה שנים בבחור צעיר שהלך בשעת לילה מאוחרת להניח מטען חומר נפץ מתחת לרכב שלמחרת בבוקר הנוסע יעלה לרכב ואולי גם אשתו והילדים וחלילה המטען יתפוצץ ומשפחה שלימה תיהרג בצורה טראגית ביותר, אלא שהיתה לבחור תאונת עבודה והחומר נפץ התפוצץ עליו ונשארו לו כמה שניות לחיות, ומה עשה אותו הבחור בשעתו האחרונה? וידוי ושמע ישראל, וגם כאן זה לא מובן מה חשבת לפני שהנחת את המטען ומה קרה אחרי? התשובה פשוטה, לפני שהאדם חושב ורואה שיש דין וגם דיין על כל מעשיו מחשבותיו ודיבוריו, אזי הוא עושה ככל העולה על רוחו, אבל כאשר הוא מבין שעוד כמה רגעים הוא עומד ליתן דין וחשבון לפני המלך הגדול, הוא מיד עושה תשובה.

בשביל מה לך לעשות את טעות חייך?

ומעשה שהיה בזמנינו בבחור ישיבה שהיצר הרע התחיל להציק לו מאוד וגרם לו להסתכסך עם הרב שלו ועם ראש הישיבה שלו, וכשהגיע הביתה וסיפר להוריו שהוא לא רוצה להישאר בישיבה אזי ההורים שלו נדהמו לראות שבנם אהובם שכולם ניבאו לו שהוא יהיה גדול בתורה, ולפתע רוצה לצאת מתיבת נוח, ולצאת למבול הגדול שבחוץ, ניסו לדבר על ליבו אבל הוא לא רצה לשמוע והתווכח גם עם ההורים שלו, ומרוב כעסו ותסכולו הוא רצה ללכת לקיבוץ של השומר הצעיר ולעזוב לגמרי רחמנא ליצלן את הדת, והוא עשה דרך ארוכה ונכנס לאיזה קיבוץ והלך למזכירות של הקיבוץ שהוא שמע שבקיבוץ מי שמגיע מישיבה הם יעשו הכל בשבילו כדי להביאו אליהם, ולכן הוא נכנס למשרד של הקיבוץ והוא רואה מולו אשה בגיל שבעים שהיא מזכירת הקיבוץ, והוא אמר לה שהוא עד אתמול למד בישיבה ונמאס לו והוא רוצה לבוא לקיבוץ ולחלוב את העיזים והפרות ולגדל עגבניות והוא מוכן לעשות כל מה שיגידו לו!

האשה המבוגרת שישבה מולו שמעה אותו ואמרה לו, משפט שהוא לא האמין שהמזכירה אומרת אותו, וכך היא אמרה לו, בשביל מה לך לעשות את טעות חייך! זה רק רגע של כעס וזה יעבור לך, אני עשיתי את הטעות הנוראה שאתה רוצה לעשות, עד לגיל שבע עשרה הייתי חרדית, ממשפחה שכל האחים והאחיות חרדים, ואני קצת ירדתי בדת וההורים שלי ניסו לדבר על לבי ואני כעסתי ואמרתי שאני יראה להם, שאני יעשה מה שאני רוצה ובאתי לכאן, וקיבלו אותי בכבוד גדול כי הם ידעו איזה דג שמן הם תפסו ואני בטפשותי חשבתי שכאן יהיה לי טוב, התחתנתי כאן ונולדו לי שלושה ילדים, שנים מהם נשואים לגויות ואחד נשאר בבית לשגע אותי, ויום אחד לא ראיתי נחת ושמחה מהיום שהגעתי לכאן, ואני כל כך מקנאת באחים ואחיות שלי שלכולם יש משפחות מפוארות ונכדים ופרנסה וכבוד ויש להם גם עולם הבא וגם גן עדן, מה שלי אני לא בטוחה שיהיה ועיניה התמלאו בדמעות, תן לי את הטלפון בבית שלך, אני אתקשר לאביך ואני יסביר לו שאתה מצטער ורוצה לחזור הביתה.

אני מבקש שהגברת תגיע ליד החופה!

הבחור שמעולם לא שמע שיחת מוסר נוקבת שכזו גם מפי המשגיח וראש הישיבה, היה בהלם מוחלט והבין שהאשה הזו מצילה אותו מגהינום בעולם הזה וגהינום בעולם הבא, והיא נשלחה משמים לעורר אותו מהשיכרות שלו בלי שהוא שתה כוס יין, מיהר לתת לה את הטלפון של ההורים שלו וגם של ראש הישיבה שלו וסמך עליה בעיניים עצומות, והמזכירה התקשרה להורים וכמובן לא אמרה להם להיכן הבן שלהם הגיע, אלא שאלה אם הם מוכנים להתפייס עמו ולקבל אותו! בודאי אמרו ההורים זה הבן שלנו מחמד עינינו אנו מחכים לו בזרועות פתוחות, יופי אמרה האשה, והתקשרה לראש הישיבה שלו ושאלה אם התלמיד פלוני עדיין יכול לחזור לישיבה? בודאי אמר ראש הישיבה לא רק שהוא יכול לחזור לישיבה אלא חייב לחזור לישיבה, כי מה יש כבר מחוץ לבית המדרש חוץ מדברים רעים ובפרט לבחור צעיר שכמותו, הבחור לא ידע איך להודות לאשה הזו שהצילה את חייו ברגע האחרון וביקש רק את מספר הטלפון למקרה שהוא יצטרך איזו שיחת מוסר, והוא נפרד לחיים טובים ולשלום וחזר לישיבה, וקיבלו אותו בשמחה רבה גם בבית וגם בישיבה.

וכעבור שנים אחדות הבחור הגיע לעונת השידוכים והשתדך עם בחורה צדקת וצנועה ממשפחה טובה מאוד והגיע זמן חלוקת ההזמנות, והוא הגיע במיוחד לאותו קיבוץ, עם הזמנה בידו והביא למזכירת הקיבוץ וביקש ממנה בכל לשון של בקשה שתגיע לחתונה, והיא הבטיחה שתגיע, יום החתונה הגיע, רגע לפני החופה כשההורים מתרגשים מאוד, והחתן והכלה גם כן, ביקש החתן את הרמקול מהרב שלו ראש הישיבה מסדר הקידושין, וראש הישיבה נתן לו, אמר החתן כשקולו נחנק מדמעות של התרגשות, אני מבקש שגברת פלונית מהקיבוץ תגיע ליד החופה, באותו רגע כל העיניים הופנו לראות מי המדוברת, והנה נראתה האשה המבוגרת צועדת לאט לאט כשהיא קצת מסמיקה, ואז הצביע עליה החתן ואמר אני רוצה להודות לאשה הזו כי רק בזכותה זכיתי לעמוד היום מתחת לחופה הקדושה הזו, ולולא היא מי יודע היכן הייתי היום.

צריך להכפיל את כמות העצים

שבכלל דבריו דבריכם. שכאשר יש "לאדם" לב רע זה כמו מכונית שהמנוע מקולקל וממילא לא יעזור שההילוכים וגם הצמיגים חדשים וטובים כי המנוע מקולקל ועד שלא יתקנו את המנוע לא יעזור כלום, ומי לא שמע על סיביר הקפואה, מעשה שהיה באסירים שישבו לאכול "ארוחת ערב" אחרי שתים עשרה שעות עבודה בכריתת עצים להביא לברית המועצות, שהמצרך הזה שקוראים לו עצים היה שווה כזהב כדי לחמם את הבתים בקור הנוראי של רוסיה, ואיזה אסירים ישבו שם? מכל הסוגים, מהסגן של סטאלין ועד לחוטבי עצים ושואבי מים וכל אחד בעוונו הוא, ממהנדסים חשובים ומנהלי מפעלים הפכו בין רגע לפועלים שעובדים קשה ובסוף היום מקבלים כמה פרוסות לחם עם מרק דלוח ללא טעם ושוכבים לישון על דרגשי עץ, והנה באמצע ארוחת הערב הגיע שליח ואמר להם שמנהל המחנה עומד להיכנס לכאן בעוד כמה דקות ועליהם להתכונן, מי יודע מה זומם הפעם מנהל המחנה חשבו בליבם.

והנה נכנס המנהל עם מגפיים של פרווה ומעיל עבה מאוד ואמר לכולם תתביישו לכם אתם עצלנים צריך להביא כמות גדולה יותר של עצים ואתם לא מספיקים בשתים עשרה שעות לכן ממחר אתם עובדים חצי שעה נוספת שתספיקו להביא את כמות העצים כפי שצריך, כמובן שאף אחד לא העז להתלונן או להתנגד שזה דבר מסוכן בסיביר, אלא שכאשר נגמרה ארוחת הערב, אחד האסירים שהיה מהנדס עצים של קייב בעבר הלא רחוק יצא לכיוון המשרד של המנהל, שישב לו שם עם תנור עצים גדול, רציתי לדבר איתך אמר האסיר, בבקשה תדבר אמר המנהל, אתה יודע שהייתי מהנדס עצים ותכננתי בזמנו מסור מיוחד ששני אנשים יכולים לחתוך את העץ כל אחד מהצד שלו וזה יוסיף הרבה עצים בזמן קצר אולי אתה רוצה שאבנה כמה מסורים כאלה וכך העבודה תשתפר ויהיה כמות גדולה של עצים! בודאי אמר המנהל, ממחר בבוקר תייצר לנו מסורים כאלה לכל העובדים, ותוך כמה ימים המסורים החדשים היו מוכנים והחלו לעבוד איתם כל האסירים והמהנדס צדק, ובתשע שעות הם הצליחו לעשות כמות גדולה יותר מהשתים עשרה שעות, והתכוננו לצאת חזרה לצריפים אלא שבדיוק הגיע המנהל של המחנה ואמר להם מה אתם עושים? הספקנו יותר ממה שרצית אנו יכולים ללכת, בשום אופן לא, אמר המנהל, קיבלתי עכשיו מברק מרוסיה וצריך להכפיל את כמות העצים ממה שעשיתם עד אתמול לכן תחזרו לעבודה ומיד.

באותו רגע המהנדס יצא מגדרו ואמר למנהל זו סתם רשעות מה שאתה עושה, שהרי אמרת לנו שצריך כמות גדולה יותר וזה מה שעשינו ואתה יודע שלולא המסור שבניתי גם בחמש עשרה שעות לא היית מקבל כמות כל כך גדולה, אז מדוע פתאום צריך יותר ויותר? המהנדס טרם סיים את דיבורו קפצו עליו העוזרים של המנהל והכו אותו ופצעו אותו והשליכו אותו לתוך הצינוק הצר, ושם הוא מצא את אחד העשירים הגדולים של רוסיה לפני שהגיע לכאן, למה אתה פה שאל המהנדס, סתם עלילה, ואני לא מוכן לעבוד, לכן הכניסו אותי לצינוק, ולמה אתה פה שאל העשיר לשעבר את המהנדס לשעבר? והמהנדס סיפר לו את כל סיפור העצים, אמר לו העשיר תדע לך, לא העצים מעניינים אותם, הם מפחדים מדבר אחד שיהיה לכם זמן לחופש ותתכננו בריחה מסיביר הקפואה, ולכן הם רוצים שתעבדו בלי הפסקה שלא יהיה לכם זמן לחשוב על בריחה, וכמה שיותר רצונם לייסר את האסירים, ומדוע? כי יש להם לב רע.

המפקד שעמד מולו נשאר קשוח

שבכלל דבריו דבריכם. מעשה שהיה ביהודי בזמן השואה שהיה משתף פעולה עם הנאצים האחרים ימח שמם, והם היו מראים לו פנים שוחקות וכביכול הראו לו אהבה, והוא וכל משפחתו היו חיים בשפע ולא היה חסר להם מאומה והוא מסר יהודים להריגה, והנה הגיע היום שבו נסתיימה השואה הארורה, והוא הלך למפקד שהיה שם והמפקד אמר לו אין לך מה לדאוג, אתה ומשפחתך תקבלו וילה יוקרתית עם בריכת שחיה ומשכורת שמנה לכל החיים. הנה המכתב החתום הזה תתן אותו למפקד פלוני שהקטר שלי יסיע אותך אליו בקרון המפואר, אין לך מה לדאוג, לך תעשה חיים, והאיש הלביש את עצמו ומשפחתו בבגדים יפים ועלו עם המזוודות ונסעו לאותו מקום, ואכן האיש רואה את המפקד שאמרו לו והוא הגיש לו את המכתב כשהוא מחייך מאוזן לאוזן, אלא כאשר המפקד קרא את המכתב, האיש קיבל סטירה מצלצלת, והוא לא הבין וביקש לשאול למה ומדוע, מה עשיתי? הרי במכתב כתוב שצריך לכבד אדם כמוני ששירת אתכם בנאמנות וביושר ומסרתי הרבה יהודים לידים שלכם ומגיע לי וילה יוקרתית ומשכורת לכל החיים כך המפקד אמר לי. אבל המפקד שעמד מולו נשאר קשוח ואמר לו אני לא יודע על מה אתה מדבר, אבל במכתב הזה כתוב שכאשר תגיעו לכאן אתה ומשפחתך אני צריך להרוג אתכם וזה כמובן מה שאעשה, זה לב רע שכולל את כל הדברים הרעים שבעולם.


משנה י


תביאי לי את אבא ואמא!

הם אמרו שלושה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך, והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש. אומר רבי יהונתן אייבשיץ שכידוע חורבן בית המקדש היה בגלל שנאת חינם ועד שלא נתקן את השנאת חינם, חלילה אין בית המקדש, וגם אם נקנה תפילין הכי מהודרות ואתרוג ולולב נאים ביותר ונלמד דף היומי והלכה יומית אבל נסתכל בעין רעה על מי שלא מאנשי שלומינו, ועל מי שלא בעדה שלנו, ועל מי שאין לו כיפה כמו שלנו, ועל מי שלא מצביע כמונו ועל מי שלא מתלבש כמונו, אזי זה חורבן בית המקדש, שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו אזי כאילו נחרב בימיו, ומשל למה הדבר דומה, לחולה שהולך לרופא כדי להבדק, הרופא בודק אותו ואומר לו החולי שלך נובע כיוון שאתה אלרגי למאכלי חלב, אם תפסיק לאכול מאכלי חלב אתה תהיה בריא וחזק כמו אריה, תאכל טוב ובינתיים תיקח כדורים למשך שלוש שבועות, כעבור שלוש שבועות החולה חוזר לרופא ואומר לו אני מרגיש גרוע מאוד למרות שלקחתי את הכדורים וגם אכלתי טוב, שאלה אחת אני רוצה לשאול אותך אמר הרופא, האם אכלת מאכלי חלב? כן, אמר החולה, אני לא יכול בלי פיצה ובלי נס קפה בבוקר, אם כך אין לי מה לעשות איתך אמר הרופא, וזה מה שעושה יצר הרע לאדם נותן לו להחמיר בהרבה דברים אבל דברים שלא קשורים לאהבת ישראל, ואילו באהבת חינם שאנחנו אלרגים לשנאת חינם וזו סיבת החורבן שם אנחנו נופלים, ולכן בא רבי אליעזר ואומר לנו יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.

ומעשה שהיה בזמן השואה שמלכת אנגליה הצליחה להנפיק שחרור לאלף ילדים מהמוות הנוראי בתאי הגזים, והאלף המאושרים זכו והגיעו והלבישו אותם בגדים יפים והעמידו אותם בשורות עד לבואה של המלכה של אנגליה שתעבור ותראה אותם והילדים יודו לה על הצלתם מהתופת. כעבור כמה דקות הופיעה המלכה כאשר היא יושבת בקרון מפואר והילדים התרגשו מאוד ועמדו על המקום ולא זזו, והנה לפתע ילד אחד יצא מבין השורות ורץ לכיוון המלכה, השומרים כשראו זאת רצו לסלק אותו אבל המלכה אמרה להם תעזבו אותו, בואו נראה מה רצונו, והילד הקטן פרץ בבכי ואמר למלכה ההורים שלי והאחים שלי נמצאים במחנות ההשמדה, אני לא יכול בלי אבא ואמא ובלי כל האחים והאחיות שלי, את מלכה טובה ורחמנית יש לך לב טוב, בבקשה תביאי לי את אבא ואמא ואת כולם, מה שוים לי החיים בלי המשפחה שלי, תן לי את השמות שלהם אמרה המלכה, והוסיפה ואמרה שהיא לא מבטיחה אבל היא תשתדל מאוד בהצלתם והילד הודה מאוד למלכה, וכעבור זמן אביו ואמו ואחיו ואחיותיו כולם הגיעו לאנגליה וניצלו מהמוות, ואחד הילדים שלימים נתפרסם כרב גדול בישראל עמד ואמר כמה הילד הזה צדיק שלמרות שהוא ניצל ממוות בטוח בכל זאת סיכן את עצמו ורץ לבקש על משפחתו וכולם לבסוף ניצלו.

הקים אותו מהגמרא ולקח אותו בכוח

יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך. היה מעשה נורא בזמן אחר שהצבא היו צריכים כמות של נערים והם לקחו נערים יהודים ואחד מהם היה הבן של הקצב, וזה לא מצא חן בעיני הקצב שבנו ילך לצבא שהרי זה בנו והוא צריך עזרה בעבודה כיון שהיה לו גם עדר של בהמות. מה עשה הקצב? נכנס לבית המדרש וראה נער שלומד תורה, הקים אותו מהגמרא ולקח אותו בכוח והחליף אותו תמורת הבן שלו, והעיר רעשה וגעשה מהמעשה השפל של הקצב, ולא עבר זמן, והבן הזה נדבק במחלה מסוכנת מאוד עד שנפטר, והבעיה שגם אחרי שהוא נפטר המחלה הזאת עלולה להדביק ולכן החברא קדישא לא הסכימו לטפל בו, ומי שטיפל בו וקבר אותו זה היה אביו הקצב, ועל זה בא רבי אליעזר במשנה ואומר לנו יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.

תן לי לחיות רק היום!

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. מעשה שסיפר הרב יוסף ואלס המנכ"ל של ערכים [התנועה הגדולה בעולם של התשובה] על אבא שלו שהיה בעיירה באירופה בזמן שהנאצים הארורים הגיעו על דעת להשמיד להרוג ולאבד אלף יהודים מהעיירה והתחילו לאסוף אותם לקחתם לרכבת, ואביו של הרב ואלס התחבא על הגג של בנין הגסטפו של הנאצים, שלא עלה על דעתם לחפש שם, ומי הוא זה שיעז לעלות לשם? והנה האבא שהתחבא בגג מסתכל ורואה שהנאצים לקחו כבר תשע מאות תשעים ותשע ואת היהודי האלף זה היה אבא שהפרידו אותו מאשתו וילדיו למרות צעקות ובכיות נוראות של האשה והילדים, על הנאצים זה לא השפיע, אבל על אביו של הרב יוסף זה השפיע מאוד והוא החליט לרדת מהגג ואמר ליהודי, תלך, יש לך אשה וילדים שזקוקים לך, לי אין אשה ואין ילדים אני יחליף אותך.

היהודי ההמום לא ידע את נפשו מרוב שמחה והודה לו מעומק לבו וחזר למשפחתו האוהבת והדואגת, ואביו של הרב ואלס צעד עם היהודים אל הלא נודע שבדרך כלל זה היה מסע שלא חוזרים ממנו, אבל אביו של הרב ואלס ידע שהחיים והמוות לא נתונים בידי הנאצים אלא בידי הקדוש ברוך הוא בלבד, וכל בוקר הוא היה מבקש מבורא עולם אנא ממך נתתי ליהודי לחזור לחיק משפחתו למרות שאני יכולתי להמשיך לחיות בלי שום בעיה, אזי תן לי רק את היום הזה לחיות וכל ערב הוא היה מודה לה' יתברך שזכה לשרוד עוד יממה, ולמחרת שוב היה מבקש מהקדוש ברוך הוא עוד יום, ומודה לה' יתברך שוב פעם כל ערב, וכך שרד את כל המלחמה למרות שהיו מצבים שהוא היה קרוב למוות כחוט השערה אבל ה' יתברך הציל אותו מכל הפורענויות שבאו עליו, שהרי הוא קיים את יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך במלוא מובן המילה.

מחול, מחול, מחול

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. מעשה בזקן שכאבו לו מאוד הרגליים ובקושי הצליח לעמוד על רגליו וכמה שהוא ביקר אצל הרופאים ולקח משחות ותרופות שום דבר לא עזר. חוץ מהכאבים הנוראים שהיו תוקפים אותו מידי פעם, עד שיעצו לו, הלא יש מרן בישראל הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אם תזכה להגיע אליו לקבל ברכה אולי תתרפא, שמע הזקן את דבריהם וקיבל אותם, ועשה מאמצים להגיע למרן, ובסופו של דבר אכן הוא מצא את עצמו יושב ובוכה מול הרב הדומה למלאך הלא הוא מרן הרב עובדיה יוסף, וסיפר לו על רגליו הכואבות ובפרט בכף הרגל, אמר לו הרב תנסה לחשוב אולי פגעת פעם במישהו מסויים ובגלל זה הרגליים שלך כואבות, האיש ניסה לחשוב אך לא זכר אדם שכזה, אמר לו הרב תנסה להיזכר אולי בהיותך ילד קטן, לפתע התנער הזקן מהרהוריו ואמר כן אני זוכר, היה ילד אחד עם נעליים קרועות שהייתי צוחק עליו, וכנראה בגלל זה כואב לי בכפות הרגליים, אבל איפה אני ימצא אותו עכשיו ומי יודע אם הוא בכלל בחיים, עברו יותר משבעים שנה מאז, תנסה להיזכר מה השם של הילד, הזקן עצם את עיניו ואמר שזכור לו שהיה שמו דומה ליוסף, אמר לו הרב עובדיה אתה צודק זה אני, ואין לך יותר מה לדאוג, מחול מחול מחול, לך לשלום ותהיה בריא, הזקן ההמום ביקש כמובן שוב סליחה ויצא והנה רגליו לא כואבות כלל.

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. יש לדעת שכבוד חברך זה לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות, כלומר כמו שאתה שומר שבת כך תדאג שגם השכן והחבר שלך ישמרו שבת, כמו שאתה מניח תפילין ומתפלל כך יהיה חשוב לך שגם חברך יעשה זאת וכן בשאר המצוות, וגם אם צריך להתאמץ קצת ואפילו הרבה יש לנו להשתדל בדבר.

יסודות של שלום בית וסבלנות

ואל תהי נוח לכעוס. יש סיפור ידוע ומפורסם על רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ספר החפץ חיים שכאשר הגיע לגיל זיקנה הוא התחתן שוב, והנה הגיע חג הסוכות, הרב בנה את הסוכה היכן שהוא רגיל לבנות אותה כל שנה, כאשר הסוכה סוף סוף היתה גמורה, האשה הגיעה לראות את הסוכה, והמקום לא מצא חן בעיניה, היא אמרה לחפץ חיים שהמקום בצד השני נראה יותר מתאים, החפץ חיים עם כל גדולתו בתורה וניצול הזמן בצורה מקסימלית, עד שמספרים עליו שאפילו כאשר קנו לו נעליים עם פרווה, הוא נמנע מנעילתם, כיוון שהיו להם שרוכים, והרב הסביר שכל יום לפתוח ולקשור את הנעליים זה חצי דקה ובחודש זה רבע שעה ובשנה זה שלוש שעות ובחמישים שנה זה מאה וחמישים שעות, וממילא כאשר הוא יתייצב מול בית דין של מעלה, ישאלו אותו האם היה שווה לבטל מאה וחמישים שעות בשביל נעליים חדשות ומה הוא יענה? וכאן כאשר אשתו השניה אומרת לו שהמקום השני יותר נראה לה מתאים, אזי החפץ חיים לא אמר לה את פטורה בכלל ממצות סוכה, ולא אמר לה אני בונה כאן את הסוכה מעל חמישים שנה, וגם לא אמר לה למה לא אמרת לי את זה בהתחלה, אלא מיד ניגש הרב ופירק את כל הקרשים של הסוכה והתחיל לבנות אותה במקום שאשתו רוצה, האשה הגיעה שוב לבדוק אם זה מוצא חן בעיניה, ואמרה לו שהיא חושבת שהמקום הראשון באמת יותר טוב וכדאי לבנות שם את הסוכה, החפץ חיים לא התמהמה ושוב פירק את הסוכה ובנה אותה בפעם השלישית, לקיים את דברי המשנה ואל תהי נוח לכעוס.

ומעשה נוסף שהיה בצפת לפני כמה שנים שאברך צדיק וירא שמים לפני חג הסוכות רצה להפתיע את אשתו ולבנות את הסוכה בלילה וכאשר אשתו תקום בבוקר היא תשמח לראות שהסוכה מוכנה, והאברך אכן הצליח במבצע הסודי על חשבון שעות אחדות משעות השינה שלו, והוא חיכה בבוקר לשמוע איך אשתו שמחה ומרוצה, אלא שאשתו אמרה לו שהכיסוי של הסוכה הפוך, והבעיה שבשביל להפוך את הכיסוי הוא צריך לפרק את כל הסוכה, האברך שהוא לא סתם אברך אלא ראש כולל חשוב, נזכר בסיפור עם החפץ חיים ומיהר לפרק את הכיסוי ואת הסוכה והחל לבנות את הכל מהתחלה ועד הסוף בשמחה, והנה כשעה לפני כניסת חג הסוכות רוח סערה עושה דברו של בורא עולם וסוכות רבות עפו ברוח וכן סככים רבים עפו מן הסוכות, ואילו אצל האברך הסוכה לא זזה כלל כאילו היתה עם יסודות של ברזל כלומר של סבלנות ושלום בית, ורבים שסוכתם התפרקו, באו לאכול בסוכה שלו שעמדה בנס, וזה אומר הרב ואל תהי נוח לכעוס.

תן לי איזה רעיון מהתורה מה עושים

ואל תהי נוח לכעוס. מעשה ביהודי מאיזור הצפון שאמר על עצמו שהוא אתאיסט כלומר שהוא אומר שאינו מאמין בשום דבר אלא שלאחר תקופה מסויימת חבירו רואה אותו עם כיפה וציצית שזה היה פלא גדול, איך יכול להיות שאותו אחד הכריז ברבים שאינו מאמין, ולפתע הוא מכריז ברבים שהוא מאמין גדול ואפילו סימני היהדות שזה כיפה וציצית נמצאים עליו? אחרי שהוא חיבק אותו בחום הוא שאל אותו בעדינות איך זכית לחזור בתשובה, היית במחילה רחוק לא מעט? שאלה טובה אמר הבחור, ובכן אני וחברים שלי נסענו להודו לטייל בכל מיני מקומות למיניהם, והגענו למקום שיושב איזה הודי זקן שמעידים עליו שהוא האיש הכי רגוע בעולם ואף אחד לא הצליח להכעיס אותו ואף אחד גם לא יצליח, והוא היה נראה כזה שמאוד קשה להרגיז אותו, ואני התערבתי עם החברים שלי שאני מצליח להכעיס אותו, החברים שלי אמרו לי תעזוב, לא כדאי לך להפסיד כסף, אבל אני לא ויתרתי ואמרתי להם שאני מוכן להתערב לא על סכום קטן אלא על סכום גדול והחברים שלי הסכימו להתערב איתי.

ופתאום הבנתי שלקחתי סיכון שהרי הרבה ניסו לפני ואף אחד לא הצליח, ומיד התקשרתי לחבר שלי שהוא דתי ומאמין מאוד בקדוש ברוך הוא, ושאלתי אותו מה עושים, יש כאן הודי זקן שטוען שאי אפשר להכעיס אותו ואני התערבתי על סכום גדול של כסף, תן לי איזה רעיון מהתורה מה עושים? אמר לי הבחור תנסה להתקרב אליו כמה שיותר ופשוט מאוד תגיד בקול רם את הפסוק המפורסם ביותר ביהדות שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואולי זה ירגיז אותו, נשמתי עמוק והתחלתי להידחק פנימה עד שמצאתי את עצמי עומד במרחק קצר ממנו, הנחתי את יד ימין על העיניים ופשוט שאגתי בקול רם שמע ישראל וכו', הזקן ההודי לפתע רתח מזעם וצעק לעברי שאני יהודי ומרוב כעסו נפל ומת במקום, ולקחו אותי באזיקים לבית הסוהר בחשד שהרגתי אותו, זמן לא קצר הייתי בחקירות קשות לומר להם מה עשיתי שהוא נפל ומת ככה פתאום, ואני אמרתי רק את האמת ולבסוף שחררו אותי, והבנתי שזאת האמת וחזרתי בתשובה.

אני רוצה לתת לך חמש מליון דולר!

אל תהי נוח לכעוס. הרבה פעמים האדם כועס בגלל שהוא חושב שפלוני לוקח לו את הפרנסה אם זה נהגי מוניות אם זה טכנאים של מוצרי חשמל וכדומה, אם זה דוכנים של פלאפל ואם זה שיש מכולת ליד מכולת, ויש לדעת שזה נסיון מהקדוש ברוך הוא לראות אם האדם הזה חזק באמונה גם כאשר פתאום נראה לו שמישהו נוגס לו מהפרנסה, וכן משאר דברים, האדם המאמין ובוטח בה' יתברך לא כועס ואילו האדם שאמונתו רופפת אזי כל רוח קלה וקל וחומר רוח חזקה עלולה לרמוס לו את אמונתו. ומעשה ביהודי מארצות הברית שפתח סופר מרקט גדול באיזור יוקרתי ושילם בימים ההם שכירות חמשת אלפים דולר שהיום זה בממוצע פי עשרה, אבל הרווחים היו טובים והיה מגיע לחודש כעשרים וגם שלושים אלף דולר שזה סכום עצום בימים ההם וגם בזמן הזה, אלא שכעבור תקופה הגיע מאן דהוא ופתח ממש קרוב אליו סופר מרקט גדול כמו שלו, האיש הלך לרבו לשאול מה עושים? תתחזק באמונה אמר לו הרב, זה נסיון משמים, והאיש התחזק באמונה למרות שבסוף החודש הרווחים התקטנו וגם בחודש השני והשלישי עד שכבר לא היה לו לשלם שכירות, והוא ניגש לרב לשאול מה עושים? אם אין לך לשלם שכירות אמר לו הרב, תעבור למקום יותר קטן ותתחזק באמונה ותזכור שזה נסיון.

האיש שמע את הדברים, ולמרות הקושי הגדול לראות איך כל הקליינטים שלו עוברים לסופר לידו, הוא לא נשך את שפתיו ולא קילל אותו שבגללו הוא צריך לסגור את העסק שלו ולחפש מקום אחר קטן יותר שיוכל לעמוד בדמי השכירות והוא הבין שהכל משמיים, ותוך זמן קצר הוא מצא איזו חנות מכולת מתחת לבנין מגורים ושכר אותה בסכום לא גדול, ובטח בהקדוש ברוך הוא שיזמין לו את פרנסתו בכבוד אלא שקונים הרבה לא הגיעו, פה ושם הגיע אחד ועוד אחד מבנין המגורים, והיתה איזו זקנה שהיתה באה כמעט כל יום לקנות דברים מינימליים כיון שהיא היתה גרה בבנין, והנה בעל המכולת רואה שכמה ימים רצופים היא לא באה, הוא סגר את החנות והניח שלט שתיכף הוא ישוב ועלה לבית שלה לראות אם הכל בסדר, הוא נקש בדלת והזקנה גררה את רגליה הכבידות ופתחה את הדלת בקושי רב, שלום אמר בעל המכולת סליחה שאני מפריע, פשוט ראיתי שכבר כמה ימים לא הגעת, רציתי לראות שהכל בסדר ואת מרגישה טוב, תודה רבה על הדאגה אמרה האשה אכן הרגליים שלי כואבות מאוד ואני לא יכולה לרדת ולעלות, אני לא יודעת איך אני יסתדר בהמשך, אין בעיה אמר בעל המכולת את לא צריכה לרדת פשוט תתקשרי ואני מעלה לך כל מה שאת רוצה, תודה רבה אמרה האשה, ומאותו יום היא היתה מתקשרת והוא היה מעלה לה את מה שהיא צריכה, כך זה המשיך במשך תקופה לא ארוכה.

והנה יום אחד פונה אליו הזקנה ואומרת לו, תשמע אני רואה שאתה איש טוב לא כועס ולא מתעצבן ולמרות שפעם היה לך סופר מרקט גדול ועובדים רבים והיית מגלגל הרבה כסף והיום אתה בחנות קטנה וצריך לעלות כל יום כמה קומות כדי להרויח עוד כמה גרושים של לחם וחלב וכמה ירקות, אזי שתדע שבעלי המנוח השאיר לי המון כסף בבנק וילדים אין לי. אני רוצה לתת לך את הכל שזה חמש מיליון דולר, רק אם תוכל להקדיש לי ממעט הכסף איזה ספר תורה או חדר לימוד בישיבה, האיש עמד כלא מאמין היתכן? אבל האשה לא נתנה לו הרבה זמן לחשוב והביאה לו את כל הפרטים והאיש הנ"ל זכה בכל המליונים ועשה לה את מה שהיא ביקשה, ללמדינו שפשוט מאוד לא לכעוס.

מי שמוחל מעבירים ממנו את כל המחלות

ואל תהי נוח לכעוס. כאשר האדם מוחל ולא כועס, אזי מידה כנגד מידה לא בטלה וימחלו לו מהשמיים ולא יכעסו עליו גם אם הוא לא הכי בסדר, ואין צורך לומר שזה גם הפוך שכאשר האדם לא מוכן למחול ומשאיר כעס בליבו אזי לא ימהרו למחול לו מן השמיים, שהרי מה זה הצער שחבירו עשה לו לעומת הצער הנורא שהאדם גרם לבורא עולם על ידי עוונותיו, וכמו אותו רופא שיניים שהגיע אליו מישהו בלי שיניים בכלל ובקושי הצליח לדבר, והרופא טיפל בו במסירות והתקין לו שיניים מצויינות, וכאשר הגיע זמן התשלום והלקוח לא הגיע לשלם, הרופא הלך אליו הביתה ודפק בדלת, האיש פתח את הדלת והחל לצעוק עליו מי הרשה לך לדרוך ברצפת ביתי תסתלק מכאן לפני שאני מזמין לך משטרה! הרופא ההמום מחוצפתו של האיש יצא והלך לו, והוא אומר שהדבר שהרגיז אותו יותר מהכל זה שלפני כן הוא כמעט לא יכל לדבר ועכשיו עם השיניים שאני עשיתי לו הוא פשוט צורח עלי.

ומה אנו נאמר שהקדוש ברוך הוא עשה לנו ידים ורגליים ואוזניים ועיניים לא מלאכותיים אלא אמיתיים, ומה עשינו עם האיברים הללו? ובפרט שיהודי חייב להאמין שאף אחד בעולם לא יכול להרע לו, לולא שהקדוש ברוך הוא חתם על זה, וכמו שהשליח של הדואר מביא לאדם מעטפה שהוא מוזמן לבית המשפט על עבירה פלילית, האם יתכן שהוא יתרגז ויקלל את השליח? בודאי שלא, כי הוא רק השליח וכמאמר הבעל שם טוב על הפסוק שאמרה חנה הנביאה (שמואל ב', ב') אין צור כאלוקינו פירושו אין צייר כאלוקינו, כלומר שכל הבני אדם שמריעים לאדם או מטיבים לאדם הם רק ציורים למעשים של האדם, שאם הוא עשה עבירה ומגיע לו על זה איזו צרה, אזי מגלגלים את זה מהשמיים על מי שהוא לא צדיק שיגרום את הצרה לאדם, ואם יש לאדם קצת דעת אזי הוא לא רק שלא יריב איתו אלא ירחם עליו שבגללו נגרם לאותו מסכן עבירה שגרם לו צער.

ומעשה באיזו אשה שנפגעה מאוד מאדם מסויים וזה היה ליד אנשים, והיא הלכה לביתה כאובה ומבויישת מאוד בגלל אותו האיש, והנה לא עבר זמן ודפיקות נשמעו על פתח ביתה ומי עומד בפתח לא פחות ולא יותר אלא הרב חיים קנייבסקי שליט"א בכבודו ובעצמו, והוא מבקש מהאשה שלמרות שאותו אדם עשה שלא כהוגן ודיבר לא יפה אבל בכל זאת שתנסה למחול לו, האשה אמרה שהיא לא מסוגלת למחול לו על איך שהוא פגע בה בצורה כל כך קשה, אבל הרב הסביר לה שכמו שהיא תסלח כך יסלחו לה מן השמים, וביום מן הימים כשהיא תצטרך איזו ישועה היא תוכל להשתמש בדבר הזה שמחלה במקום שמאוד קשה למחול, וברוך ה' האשה השתכנעה והסכימה למחול, אלא שהרב קנייבסקי ביקש אם אפשר שהיא תכתוב את זה שהיא מוחלת לו בלב שלם, וכך היא עשתה בשתי דפים והרב לקח דף אחד בשבילו, ובירך את האשה על המעשה הגדול שהיא עשתה ומחלה, כעבור זמן בעלה של אותה האשה נעשה חולה במחלה סופנית והוא הלך לבקש ברכה מרבי חיים קנייבסקי שליט"א, הרב הוציא את הדף שאשתו של האיש מחלה, ואמר לו מה שאשתך מחלה לאיש, זה יעזור לך לסלק מעליך את המחלה, תלך למירון לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ותתפלל שה' יתברך ירפא אותך ותוסיף את הזכות שאשתך מחלה למרות הקושי הגדול, וכך אותו האיש עשה ועלה לרבי שמעון בר יוחאי והתפלל בדמעות לה' יתברך והמחלה עברה ונעלמה ונרפא כליל מהמחלה, ללמדינו שהמוחל מעבירים ממנו את כל המחלות.

צריך שידאגו לו כמו תינוק

ושוב יום אחד לפני מיתתך. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שמיתה זה לא בדווקא מוות, אלא נפילה בממון או נפילה בבריאות, שהאדם מגיע למצב שהוא תלוי באחרים, וכמו שאמרו חז"ל שמצורע ועני חשובים כמתים, וכן דברים שגורמים לאדם להרגיש חסר אונים, ואז הוא מבין שהקדוש ברוך הוא מעורר אותו באזעקת אמת, אלא שזה נחשב תשובה שאחרי, ועל זה בא רבי אליעזר שהוא בעצמו חזר בתשובה בהיותו בגיל עשרים ושמונה כשאביו הורקנוס היה עשיר מאוד מאוד והוא עזב הכל והלך ללמוד תורה במסירות נפש, וזה גם רמוז במשנה הראשונה בש"ס (ברכות ב') שאומרת מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין וכו' עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו, לא קראנו את שמע, אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות וכו'.

וגם כאן אפשר לרמוז את העניין של חזרה בתשובה, שלפי רבי אליעזר שסובר שלוש משמרות הוא הלילה, כלומר שהלילה זה העולם הזה והאדם מחולק בדרך כלל לשלושה זמנים עד שהוא מתחתן זה משמרה ראשונה שזה רומז כפי שמובא בגמרא חמור נוער אחוז בחומריות בנערותו. משמרה שניה הוא יוצא לעבוד שזה הרמז כלבים צועקים הב הב והוא רוצה לפרנס את משפחתו שגודלת, ומשמרה שלישית הוא כבר זקן ולכן אמרו תינוק יונק שהוא בקושי הולך כמו תינוק וצריך שידאגו לו כמו תינוק, ועל זה בא רבי אליעזר שהוא בעצמו חזר בתשובה שלימה בהיותו צעיר בן עשרים ושמונה שנה, ואומר שעיקר התשובה זה עד סוף אשמורת הראשונה בהיותך עדיין בכוחך ובתאוותיך, ולעומת זה באים חכמים ואומרים עד חצות, ועל זה הוסיף רבן גמליאל ואמר שאפשר לחזור בתשובה עד שיעלה עמוד השחר וכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן, הנר זו הנשמה.

הוא בתוך רכב מפואר וגם רחוק קצת מהדת

ומוסיף ואומר לנו רבן גמליאל שגם מה שאמרו חכמים עד חצות זה כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שלא יאמר האדם יש לי זמן בינתיים אני יהנה מהחיים ולפני המוות אני יחזור בתשובה, לכן באו חכמים ואמרו לאדם, תזדרז, כי כל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ומעשה בבחור ישיבה שלמד באחת הישיבות הטובות באמריקה, אבל היצר הרע שלו ידע שאם הוא יתמיד בתורה הוא עלול להיות תלמיד חכם חשוב, ויתחתן וגם כל בניו ובנותיו ילכו בדרך התורה ומי יודע כמה יהודים הוא עוד יחזיר כאן בתשובה באמריקה, ולכן לפני שעץ החיים הזה יגדל ויצמיח פירות טובים ומתוקים שמי שיאכל מהם יחיה לעולם הבא, צריך חלילה לגדוע את העץ לפני הצמיחה שלו, ואכן הבחור הרגיש איך היצר הרע לא נותן לו מנוחה לשבת וללמוד תורה כראוי.

עד שיום אחד באמצע הלימוד הוא אמר לעצמו אני היום יוצא קצת לטייל בעיר הגדולה, נלך לחנויות ולקניונים, מגיע לי קצת להתפרק, והוא החל את הטיול, והנה לפתע הוא פוגש בחור יהודי שפעם גם הוא למד תורה והחליט לטייל קצת ומאז הוא לא מפסיק לטייל, אלא שעכשיו הוא בתוך רכב מפואר וגם רחוק קצת מהדת, והנה הוא מציע לבחור שיכנס עמו לרכב ויטייל ברכב ולא ברגל, תודה רבה אמר הבחור ונכנס לרכב, והנסיעה התחילה, ואחרי כמה דקות של נסיעה אומר בעל הרכב לבחור, תעשה לי טובה תישאר רגע אחד ברכב אני קופץ לחבר רגע ואני מביא משהו ובא, אין בעיה אמר הבחור, והמתין ברכב, וכעבור כמה דקות בעל הרכב חזר ופתח בנסיעה, אלא שכעבור חצי קילומטר עמדו כמה ניידות וחסמו את המעבר וקפצו על הרכב והוציאו את שניהם מהרכב, ומה התברר שבעל הרכב הלך לקנות מהחבר סוג של סם ואת זה הבחור התמים שישב ברכב לא ידע, אבל את המשטרה זה ממש לא עניין ושניהם הובלו לתוך תא המעצר ביחד עם עוד כחמישים גויים.

חמישים אלף דולר על כל אחד

הבחור ישיבה מספר שהוא הרגיש שטוב מותו מחייו עם כל מה שעבר עליו, ועיניו התמלאו דמעות שלא פסקו מלרדת, ומזמורי תהילים לא משו מפיו והוא הבטיח לבורא עולם רק תוציא אותי מפה ואני מבטיח שאני לא זז מהגמרא, רציתי להתפרק קצת ונראה שאני עלול להתפרק לגמרי, אנא ה' הושיעה נא, זעק מקירות לבו! וגם הבחור השני למרות שהוא קצת התרחק מהתורה ועסק בדברים רעים, הוא התפלל לה' שיציל אותו, ואכן הלכו כמה שוטרים לישיבה ואמרו לרב שיש שני בחורים יהודים בבית הסוהר ואם אתם רוצים שנשחרר אותם אזי חמישים אלף דולר על כל אחד, והרב דיבר עם כמה יהודים טובי לב ובאו שני יהודים עשירים עם לב טהור וכל אחד מהם הניח חמישים אלף דולר ושחררו אותם. ומספר בחור שלמד אתו בישיבה והיום הוא בארץ שאותו בחור מאותו יום לא זז מהלימוד ועלה ונתעלה מאוד מאוד.

חכמים זה תנור חם ולוהט

והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. כידוע שכל התורה מוסברת על ידי חכמים ואפילו מצוה אחת בשלימות אי אפשר להבין לולא שבאו חכמים ופירשו לנו את זה בשלימות, וממילא מובן כמה גרוע לפעמים שאדם חלילה מזלזל באיזו מצוה בחושבו שזה "רק" מדרבנן ואינו יודע שהקדוש ברוך הוא מקפיד על כבוד החכמים יותר מאשר על כבודו, כפי שראינו בירבעם בן נבט שהיה מקטיר קטורת לעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא המשיך לתת לו כוח לעשות עבירות נגדו, ואילו כשהגיע הנביא עידו להוכיח אותו אזי ירבעם בא להרים עליו את ידו ומה קרה באותו רגע? ותיבש ידו, ללמד אותנו אומר רש"י במקום, שהקדוש ברוך הוא מקפיד על כבודן של צדיקים יותר מאשר על כבודו, ולכן אומרת לנו המשנה תתחמם כנגד אורן של חכמים, כלומר חכמים זה תנור חם ולוהט אם תתקרב יותר מידי אפשר חלילה להישרף ואם תתרחק מידי לא תקבל את החום והקדושה של החכמים ואילו תתקרב כראוי זה הדבר הנכון כי מצד אחד לא תישרף וגם תתחמם כראוי מהקדושה והיראת שמים של הצדיק.

ומעשה ביהודי צדיק מצפת שחזר מחוץ לעיר בשעות הערב והנה בצומת מירון הוא ראה יהודי, ועצר לו, והיהודי עלה לכיוון העיר צפת, ובאותו רגע היה דיסק של שאלות ותשובות בהלכה עם אחד הרבנים החשובים, והנה היתה שאלה לגבי דבר מסויים והתשובה של הרב הרגיזה קצת את הטרמפיסט ואמר שזה לא נראה לו נכון, אלא שהיהודי שהעלה אותו אמר לו אין לך מה להתרגז זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, ולתדהמתו של הנהג, הטרמפיסט לא הראה סימנים שהוא מקבל את הדברים ולמרות שזה הלכה, ואפילו דיבר קצת בחוסר כבוד, הנהג היה המום והחל לומר לו, כל עם ישראל קיבל את פסקיו של רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך איך אתה יכול לומר דברים כאלו? והטרמפיסט שתק, הגיעו לצפת הטרמפיסט ירד והנהג ניסה להתנצל אם הוא תקף אותו יתר על המידה, פתח הטרמפיסט את פיו ואמר לו, תשמע אני במצב מאוד גרוע בפרנסה, נסעתי לנהריה לרבי דוד אבוחצירא שליט"א שיתן לי ברכה ועצה, ומה הרב אמר לי תלמד שולחן ערוך, יצאתי מהרב קצת עצוב, רציתי איזו ברכה גדולה והרב אומר לי תלמד שולחן ערוך, והנה כשנסעתי איתך אתה חיזקת אותי מאוד מי זה השולחן ערוך והבנתי שטעיתי מאוד ואני יתחיל ללמוד שולחן ערוך.

העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא

והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. כאשר הגיע רבי שניאור זלמן מלאדי לעיר טעקעשא מאהלאב סיפר רבי פינחס רייזעס שהתלווה לרבי שניאור באותה נסיעה, קיבלו אותו בכבוד גדול וביקשו ממנו שידרוש בבית המדרש הגדול, רבי שניאור זלמן דרש בבית המדרש הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר ותוכחות נוראות, והיה שם עם קדוש רב מאוד וגדולי עולם, הדרשה הסתיימה, כל השומעים היו אחוזי התפעלות, בסוף בית המדרש עמדו שני תלמידי חכמים מופלגים ודיברו ביניהם, פתח הראשון ואמר, הנה הרב הזה הוא גאון אמיתי בנגלה ובנסתר וחבירו השיב לעומתו ומה בכך אם הוא גאון אמיתי, אבל הבעל שם טוב שגילה את החסידות היה איש פשוט לגמרי ולא היה לו יד ושם בנגלה כלל, לרבי שניאור זלמן היה חוש שמיעה הפלא ופלא ושמע את כל שיחתם למרות שהוא עמד ליד ארון הקודש והם דיברו בסוף בית המדרש, וכאשר שמע את דבריהם הצטער מאוד וביקש רשות לדבר שוב, וכך אמר, אֵחַי, אל תאמרו כך שהבעל שם טוב היה איש פשוט ולא היה לו יד ושם בנגלה, אלא דעו לכם שהבעל שם טוב היה בקי וחריף מאוד מאוד, ואופן השכלתו בלימוד הנגלה היה ממש מהות השכלות של אביי!!!

ואם תרצו אומר לכם דרוש ששמעתי ממורי הקדוש המגיד ממעזריטש כפי ששמע ממורו הבעל שם טוב, אך אבקש מכם העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא! ודרש להם פלפול עמוק בבבא קמא בהלכה בעניין פלגא נזקא ממונא ונמשך הפלפול שלש שעות וחצי, והמשיך רבי פינחס רייזעס וסיפר את החצי הראשון של הפלפול הבנתי ותפשתי במוחי, והנה ההשכלות העמוקות ששמעתי בפעם הזה לא שמעתי מעת היותי לאיש ולא ראיתי גם בספרי הקדמונים שדקות ההשכלות היה כמעט מהות רוחני והבקיאות יותר הפלא ופלא, כי היה בלול מש"ס בבלי וירושלמי וספרא וספרי מכל הספרים שבעולם, ואילו את החצי השני של הפלפול לא היה מוחי יכול לתפוס בפנימיות ושמעתי רק דרך מקיף, ואחר סיום הדרש התפלאו כל הגדולים ואמרו זה ממש דרך הלימוד של אביי ורבא, אמר להם רבי שניאור זלמן זה מהות הלימוד של אביי בדווקא, כי הלימוד של רבא היה באופן אחר, ואברך אתכם שה' ישמרכם מלהוציא דיבור על שר התורה בנגלה ובנסתר.

לא הצלחתי להגשים אפילו משימה אחת!

והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א סיפור שהגיע מחמיו הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, אברך תלמיד חכם מישיבת לייקוואד נשלח לכהן כרב בעיר פלונית בה יש קהילה יהודית גדולה למדי, עוד בטרם יצא לדרכו נודע לאברך שבמשך שנים מנסים ארגונים שונים להקים תלמוד תורה או ישיבה בעיר זו ובשום אופן לא מצליחים, הוא לא נבהל מהמידע הזה וסבר לתומו שדוקא בשל כך כדאי מאוד שיקח על עצמו את כהונת הרב בעיר זו וישקיע מאמצים כבירים על מנת להרבות שם ביהדות ולהקים מוסדות תורה וישיבות, מיודענו האברך יצא לעיר ההיא, מרחק שעה ורבע מניו יורק כשכולו שופע מרץ וחיוניות, ובהחלטה שהוא מצידו מתכונן לפתח את העיר מבחינה רוחנית ולהגביר בה חיילים לה' ולתורתו, אבל המציאות בשטח היתה שונה, כל הנסיונות שעשה כל המאמצים שהשקיע, על מנת להוציא את אנשי הקהילה מקפאונם הרוחני העלו חרס בידו.

עובר חודש ועוד חודש שנה ועוד שנה והעניניים אינם מתחילים לזוז, את תלמוד התורה שכל כך הוא רצה לייסד הוא אינו מצליח להקים, על ישיבה אין בכלל מה לדבר, וכן כל יתר מוסדות הקהילה שביקש להעמיד על מכונם לא קמו. בשלב מסויים הרגיש הרב שזה לא בחינם ויש דברים בגו, וכנראה יש משהו העומד מאחורי חוסר ההצלחה שלו להקים את המוסדות, אני הרי מתאמץ כל כך קשה ואיך יתכן שלא הצלחתי להגשים ולו משימה אחת מכל מה שהעמדתי למול עיני?! לכן החליט הרב לערוך תחקיר מקיף אודות הקהילה הזו ומה שהתרחש בה בעבר, בצורה זו חשב אולי יעלה בידו לגלות דבר מה שישפוך אור על התעלומה המתרחשת במקום זה.

הוצרכה לשהות כל ימיה בבי"ח לחולי נפש

ואכן הרב לא הוצרך לתחקיר מעמיק כי מהבירור הראשוני הרב הניב תוצאות מיידיות, ומה התברר? שלפני שנים רבות כיהן בקהילה זו רב חשוב שעשה ופעל רבות למען בני המקום, אבל כמה חברים בקהילה שנאו את הרב ופעלו נגדו בצורה חמורה, כדי לשכנעו לעזוב את המקום, עשו דבר שלא יעשה, ביום הפורים הם שיגרו לביתו משלוח מנות, וכאשר אשתו קיבלה את החבילה, ופתחה אותה, קפצו מתוכה כמה עכברים גדולים שהוכנסו לחבילה בכוונה תחילה, הרבנית נבהלה מאוד והתמוטטה ארצה, והוצרכה לשהות מאז ועד סוף ימיה בבית חולים לחולי נפש, בשל המעשה החמור הקפיד הרב על הקהילה! ומאז ועד היום כל רב המגיע לקהילה זו, אינו מצליח להרים בה את קרן התורה והיהדות, ואחרי תקופה קצרה עוזב אותה בפחי נפש.

התלמיד חכם שעליו אנו מדברים לא אמר נואש, הוא הציע שמנין אנשים מבני הקהילה יעלו על קבריהם של הרב והרבנית ויבקשו מהם מחילה, אולי על ידי כך נצליח לכפר על החטא הגדול שעשו כלפיהם, אמר, הקהילה הסכימה להצעה ובבוקרו של יום התכוננו מנין היהודים והרב בראשם לצאת לבית העלמין, אולם ממש באותו רגע החלה סערת שלגים בלתי צפויה אשר מנעה מהם לעזוב את העיר, הם המתינו שעה, שעתיים, ושלוש והסופה לא פסקה, מניין האנשים דחה את העליה לקבר לשבוע הבא, ליום שעל פי התחזית היה אמור להיות בו מזג אויר נאה, ואכן בבוקר זרחה השמש, אולם בדיוק בשעה שבה קבעו לצאת, החלה לנשוב רוח סערה עזה במיוחד שמנעה מהם שוב פעם את הנסיעה, והנה גם בפעם השלישית כשקבעו לעלות לקבר התרגשה סופת שלגים חזקה ואף רכב לא היה מוכן לקחת אותם לבית העלמין, שלוש פעמים שלוש מניעות בלתי צפויות.

הרב הבין שאין בכוחו להתמודד לבד עם הטומאה הנוראה, והחושך הסמיך השורר במקום, ושיגר מכתב לרב אלישיב, הרב אלישיב שמע את הסיפור ונאנח, מה שאנשים גורמים לעצמם, ואז אמר כדי להסיר טומאה כזאת, כדי לסלק ענן שחור ונורא לא מספיק עשרה אנשים, צריך לארגן את כל בני הקהילה אנשים נשים וטף, לבקשת המחילה, ואכן ביום שבעה עשר בתמוז תשס"ט [2009] יום שבו רוב בני הקהילה היו שרויים בצום התקיימה עצרת תשובה והתעוררות בבית הכנסת של הקהילה ולאחר מכן הצליחו כל בני הקהילה לנסוע אל בית הקברות וביקשו מחילה.

מתי זה נקרא שאתה שומע לרב

והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה. סיפר הגאון הגדול הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, שהוא היה ברוסיה ונפגש עם הנשיא של רוסיה, שאל אותו הנשיא איך זה שכל אומות העולם החוי והיבוסי והגרגשי והכנעני וכו' כולם נעלמו מן העולם ואילו אתם למרות כל הנסיונות לחסל אתכם רוחנית וגשמית, אתם קיימים לעולמים עם אותה תורה, ואותו שולחן ערוך, ואותה גמרא וכו'? הרב יצחק מספר שהוא התכונן לענות, אבל הנשיא פוטין אמר לרב אל תענה אני יגיד לך בעצמי את התשובה. כיון שאצלכם היהודים כל מה שהרבנים אומרים אזי שומעים להם גם כשהדברים לא מובנים, זה הסוד של הקיום שלכם, מה שאין כן בשאר אומות העולם כאשר אפילו נשיא או מלך יאמר משהו וזה יראה מגוחך או לא הגיוני אף אחד לא ישמע לו וזה הכוח שלכם, עד כאן.

וסיפר אחד החסידים בזמנינו שלפני איזה בחירות לכנסת היה בדעתו לא לבחור מכל מיני סיבות שהיו עמו, אלא שהרבי שלהם אמר ללכת ולהצביע כי זה מאוד ישפיע, ואחד מחבריו אמר לו הפעם אין לך צורך לשמוע לרבך כי הסברות שלך שלא לבחור הם נכונות, אמר לו החסיד דוקא משום כך אני אלך לבחור ולהצביע כיון שכל פעם שהרבי אמר לי לעשות משהו ועשיתי זה בגלל שהבנתי בדעתי שהרבי צודק וזה לא כל כך נקרא ששמעתי לרבי, אלא שהשכל שלי אמר שהוא צודק ולכן עשיתי, ואילו עכשיו שהשכל שלי אומר לי לא, והרב אומר לי כן, זה נקרא שעכשיו שמעתי לרבי.

אם יש לך עוד מזוזות תדע שהם פסולות

והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. אומר רבינו אליהו לופיאן זיע"א שיש ביד הדייג שתי אפשרויות לתפוס את הדג או שהוא פורס את הרשת וכל הדגים לכודים בתוכו, או שהוא זורק את החכה ורק הפה של הדג נתפס בחכה, מה המשותף? בשני המקרים הדג לכוד, הדייג הגדול בעולם זה יצר הרע, והדגים זה אנחנו וכמו שהדגים לא יכולים לחיות מחוץ למים כך היהודים לא חיים בלי התורה הקדושה שנמשלה למים, אלא שיש כאלה שהיצר הרע לכד את נשמתם וגופם ברשת של כל התאוות של העולם הזה, ויש כאלה שהם לא מתפתים אחר יצרם הרע, אבל הפה שלהם מדבר על תלמידי חכמים ואינם יודעים שבשני המקרים התוצאה זהה, האדם לכוד, ורבותינו אמרו שאדם שמדבר רע על תלמידי חכמים יש לו דין אפיקורוס ויינו יין נסך.

ומעשה ברב הגאון הרב בן ציון אבא שאול ראש ישיבת פורת יוסף, שהגיע אליו איזה יהודי להראות לו מזוזה אם היא כשרה, הרב בן ציון התפעל מאוד מהכתב ואמר לו, שהמזוזה מאוד יפה, מי כתב אותה? אמר לו היהודי שסופר פלוני כתב אותה, כששמע הרב בן ציון את שמו של הסופר, אמר ליהודי המזוזה הזו פסולה לא בגלל הכתב, בגלל הכותב יש לו דין של אפיקורוס כיון שהוא מדבר על הרב עובדיה יוסף ואם יש לך עוד מזוזות שלו תדע שהם פסולות, למרות שהוא שומר שבת ומניח תפילין אבל הפה שלו לכוד ברשת של הדייג הגדול.

יש סדקים בחומת התורה של בני ברק

שנשיכתן נשיכת נחש. מובא גמרא (ברכות י"ט) שהיה איזה אדם שדיבר על מור שמואל אחר שנפטר דברים לא טובים והנה מיד נפל קורה על ראשו והרגה אותו, מקשה הגמרא האם שמואל הקפיד עליו מהשמים ולכן נגרם לו העונש הזה? אומרת הגמרא ששמואל כלל לא הקפיד, אלא מי שמדבר על תלמידי חכמים כביכול מדבר על בורא עולם והקדוש ברוך הוא תובע את עלבונם, ומי לא שמע על עיר התורה בני ברק שבכל המלחמות ממלחמת המפרץ לפני עשרות שנים ועד למלחמה בעזה וצוק איתן, אמר הגאון רבי חיים קנייבסקי, שבבני ברק יש תקרה רוחנית ואפילו טיל אחד לא יפול בעיר התורה, מה זה תקרה רוחנית? זו תקרה לא מבטון ולא מפלדה אלא הרבה יותר מזה, תקרה של גמרות, משניות, רמב"ם ושולחן ערוך, תקרה של רש"י ותוספות, תקרה של אור החיים, תקרה של יביע אומר ויחוה דעת, ילקוט יוסף ואור לציון וחזון איש, וממילא אין טיל שיכול לחדור חומה שכזו למרות שבמלחמת המפרץ נחתו שלושים ותשעה טילים על סביבות בני ברק ולבני ברק לא הגיע אפילו טיל אחד, וכן במלחמות אחרות.

אלא שלצערינו סיפר הרב גלזר שליט"א שרבי חיים קנייבסקי שליט"א אמר לו שנעשה סדקים בחומת התורה של בני ברק וכבר אין הבטחה שלא יפלו כאן טילים, וממה נעשו הסדקים האלה? אמר הרב, מהפלאפונים שלא כשרים הם שעושים את הצרות הגדולות ביותר והצליחו אפילו לסדוק את החומה של התורה הקדושה, וכבר נאמר (שיר השירים ח', ט') אם חומה היא [בלי סדקים] נבנה עליה טירת כסף, ושמעתי פעם שרבי חיים קנייבסקי מעולם לא דיבר בטלפון ולא בפלאפון חוץ מפעם אחת שחמיו הרב אלישיב לא היה בשבת חתן של בתו שהתחתנה עם הרב קנייבסקי, והרב חשב שאולי הרב אלישיב חלילה כועס, ובצאת השבת הרב קנייבסקי התקשר לרב אלישיב לנסות לפייסו, אלא שהרב אמר לו שחלילה הוא לא כועס אלא פשוט יש לו סדרי לימוד קבועים וחברותות ולכן הוא נמנע מלבוא לשבת חתן של הבת שלו.

והנה פעם אחת הגיעו קרובי הרב קנייבסקי ואמרו לו, הרב רק יאמר שתי מילים לשפופרת של הטלפון ברכה והצלחה ויהודי מחו"ל תורם לקופת העיר מאה אלף דולר! תשובתו של הרב הדהימה אותם, אני לא מדבר לפלסטיק, וכמה שניסו, הרב לא הסכים, וזה דבר שצריך להבין! הרי הכסף של קופת העיר הולך לאלמנות ויתומים ועניים ויהיה להם כסף לכבוד שבת קודש ויהיה להם מעילים ושמיכות לחורף הקר, ומדוע הרב סירב לדבר שתי מילים לפלאפון?

זה בסך הכל פלסטיק

ולפני שננסה להבין מדוע, נזכיר את מאמר חז"ל (פתיחה דמדרש איכה רבתי א') כאשר בני ישראל הוגלו לבבל אזי הגיע אברהם אבינו עליו השלום וביקש רחמים שהרי הוא עמד בעשרה נסיונות, ואחריו הגיע יצחק אבינו עליו השלום וביקש רחמים שהרי הוא גידל את ילדיו במסירות נפש למרות עשו ולבן, ואחריו בא משה רבינו ואמר רצתי אחרי בני ישראל כסוס במדבר ארבעים שנה, וכל הדברים האלה עדיין לא גרמו לפיוס עד שהגיע רחל אמנו ואמרה רבונו של עולם אתה יודע שיעקב אבינו עבד בשבילי שבע שנים, וגם מסר לי סימנים שלא יהיו בעיות, ובסוף השבע שנים, לבן אבא שלי לקח את אחותי לאה ואני לא רק שלא דיברתי אלא גם גיליתי לה את הסימנים, ולמרות שהיה חשש שיעקב לא יקח אותי אלא עשו, בכל זאת הכנסתי צרתי לביתי ולא אמרתי כלום, ואתה מקנא על איזה פסל של עבודה זרה שאין בו ממש, מיד אמר הקדוש ברוך הוא לרחל אמנו, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם, עד כאן.

ומי שמתבונן רואה שרחל אמנו מה אמרה בעצם? היא לקחה את הקטרוג הגדול שזה פסל של עבודה זרה ועשתה אותו לקטן ביותר, וממילא לפי זה נבין מה עשה הרב קנייבסקי! הרב יודע שהקטיגור הגדול בשמים בדור שלנו זה הפלאפונים שיש בהם את כל הרוע בעולם, אם זה לשון הרע ורכילות אם זה פריצות נוראה ואלפי בתים שנהרסו בגלל הפלאפון, ולצערינו זו רק ההתחלה, ולכן הרב קנייבסקי רצה בסך הכל לעשות את מה שעשתה רחל אמנו, ולכן אמר שזה בסך הכל פלסטיק וזה כלום ואין למידת הדין מה לקטרג כי זה שום דבר.

אני מאוד אוהב את הבנים שלי

ונשיכתן נשיכת נחש. כאשר משה רבינו ראה את הסנה בוער באש ורצה להתקרב אמר לו הקדוש ברוך הוא של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, כלומר תוריד את הנעליים כי המקום קדוש, אבל בדרך רמז אמר לו הקדוש ברוך הוא תוריד נעל, שזה ראשי תיבות נשיכה, עקיצה, לחישה, עם כל זה שאתה תלמיד חכם ואם תגיד איזו מילה טובה או רעה אני יקיים, אבל אני מבקש ממך כיון שאני אוהב מאוד את הבנים שלי, לכן אל תנשוך אל תעקוץ ואל תלחש, וכן מובא בגמרא (ברכות ז'.) על רבי יהושע בן לוי שהיה לו שכן שגרם לו צער גדול ורבי יהושע שידע שבבוקר כאשר התרנגול עומד על רגל אחת והכרבולת מלבינה אזי באותו רגע ה' יתברך כועס פחות מחצי שניה, לכן הוא לקח תרנגול וקשר אותו למיטה על דעת לקלל את אותו שכן אלא שבאותו רגע שהתרנגול עמד על רגל אחת, רבי יהושע נמנם וכשהתעורר עבר זמנו, ובטל כעסו, ואז אמר רבי יהושע בן לוי את הפסוק (משלי י"ח, כ"ו) גם ענוש לצדיק לא טוב ורחמיו על כל מעשיו.

הקדוש ברוך הוא תובע את כבודו

ומעשה שהיה עם הרב מבריסק שהגיע אליו איזה קצב שיצא אצלו חייב בדין, והחל לחרפו ולגדפו במילים קשות במשך דקות והרב שתק ולא ענה, וכאשר יצא הקצב הרב יצא אחריו ואמר לו מחול לך מחול לך מחול לך, אלא שכבר הזכרנו שאם האדם פוגע בתלמיד חכם הקדוש ברוך הוא תובע את כבודו, ולמחרת אחד השוורים השתולל והרג את הקצב, הרב מבריסק שמע זאת ואמר לבנו, אני מפחד שאולי בגללי הוא נהרג, אבל הבן אמר לאביו שאין לו מה לפחד כיון שאתמול הלכת אחריו ואמרת לו מחול כמה פעמים, ואף על פי כן הרב לא נרגע עד שהבן הראה לו בצורה ברורה היכן הוא הלך, ובכל זאת הרב כל השנה למד משניות לעילוי נשמתו של הקצב וכן ביום פטירתו הוא התענה ועשה לו אזכרה.

מדוע המשכת את הבדיקות?

ונשיכתן נשיכת נחש. סיפר הרה"ג הרב גואל אלקריף שליט"א, בחור שלמד בישיבת חברון בגאולה [בירושלים] לפני שנים רבות, החל להרגיש כאבי ראש חזקים, לפי הוראת רופאו נעשתה לו בדיקת סי טי ובבדיקה התגלה גידול קשה בראשו, משנודע הדבר לאביו של הבחור הוא רץ מבוהל עם בנו למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, רבי חיים שאל את הבחור האם אתה לומד בישיבה שלושה סדרים [שזה סדר בוקר כארבע שעות וסדר צהריים כארבע שעות וסדר ערב כשעתיים], והבחור השיב בחיוב, האם אתה מקפיד על הסדרים שאל הרב, בודאי ענה הבחור, אמר לו רבי חיים אם כך אל תעשה בדיקות, עצור את הבדיקות יעברו לך כאבי הראש ואל תחזור לבדוק את עצמך.

לאותו בחור היה קרוב משפחה שהיה תלמיד חכם הוא שמע מפי הבחור מה שרבי חיים קנייבסקי אמר לו, והגיב, מה שרבי חיים אמר לך שלא לעשות בדיקות זה לפי דרגתו, דרגה של מלאך אלוקים, אתה לא נמצא בדרגה הזו, ולכן אל תזלזל בבדיקות, כי הן בגדר של פיקוח נפש עבורך, אתה אדם פשוט ובחור רגיל, אתה לא כזה בעל ביטחון גדול ואני מציע לך להמשיך את הבדיקות, הבחור המשיך לסבול מכאבי ראש, והדוד שהיה תלמיד חכם גדול הלחיץ אותו לקבל את דעתו, ואכן הוא המשיך את מהלך הבדיקות, ואז החלו לגלות שהגידול יותר מורכב ממה שהם חשבו, הבחור ראה שהמצב קשה, הוא רץ שוב לרבי חיים קנייבסקי וסיפר לו שהוא המשיך בבדיקות, רבי חיים שאל אותו, מדוע המשכת לעשות בדיקות, הרי אמרתי לך לא לעשות בדיקות! ענה לו הבחור, הרב שלנו אמר לי לעשות את הבדיקות! אמר לו רבי חיים אם כן לך אל הרב שלך שהוא ירפא אותך אל תבוא אלי...

תלמד סדר רביעי

כשהבחור סיפר לדודו כיצד הגיב רבי חיים, הוא עצר מונית, והשניים נסעו לביתו של מרן הרב קנייבסקי, כשנכנסו לחדרו אמר לו הדוד, אשמנו, בגדנו, חטאנו! הרב, אני אשם, אבל בגלל שאני אשם ימות פה בחור צעיר? הרב טעיתי, אני הייתי פגום באמונת חכמים, מסכן הבחור, למה שיסבול בגללי? אמר לו רבי חיים לבחור האם אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד סדר נוסף חוץ מהסדרים הקבועים שאתה לומד? הבחור כמובן שהסכים, זאת אומרת הסביר רבי חיים אם למדת עד היום שלושה סדרים ביום, מעכשיו תלמד סדר רביעי, הבחור הסכים ללא היסוס, אמר לו רבי חיים עכשיו תפסיק את הבדיקות, הבחור שמע בקול הרב ושוב לא ניגש לשום בדיקה, עברו שנים הוא הרגיש שהכל מאחוריו והוא בריא לחלוטין, כשהבחור הגיע לגיל שידוכין, הוא ניגש לרבי חיים קנייבסקי שליט"א ושאל אותו אם הוא צריך לספר מה שהיה, אמר לו רבי חיים אתה לא צריך לספר כלום, הבחור התחתן, נולדו לו ילדים והיום הוא מתפקד כאברך רגיל אבל עם אמונת חכמים לא רגילה.

מי שהאמין קיבל בן זכר

ועקיצתן עקיצת עקרב. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שהמילה עקרב זה ראשי תיבות עיניים קדושות רב, כלומר אם אתה רואה שהעיניים של הרב קדושות זה אומר שהוא רב ועקיצתו עקיצת עקרב. ומעשה בעשרה אברכים מישיבת פורת יוסף שהלכו לנתיבות כדי לקבל ברכה מגדול ישראל שברכותיו לא שבות ריקם, מהבבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא זיע"א, אמר להם הבבא סאלי השנה הזאת כולכם תזכו לבן זכר, והנה עברה שנה ותשעה מהאברכים אכן זכו לבן זכר ורק אחד מהם לא זכה, פגש האברך שלא זכה את הבבא חאקי ושאל אותו איך זה יכול להיות, הבבא סאלי בירך את כולנו וכולם זכו לבן זכר חוץ ממני, אמר לו הבבא חאקי אני אפגוש את הבבא סאלי ואשאל אותו, ואני יגיד לך, ולא עבר זמן רב והם נפגשו ושאל הבבא חאקי את הבבא סאלי את השאלה, אמר לו הבבא סאלי מי שהאמין קיבל בן זכר ומי שלא האמין לא קיבל, אם עכשיו הוא יאמין הוא יקבל, כאשר שמע האברך את הדברים מפיו של הבבא חאקי הודה שהוא לא כל כך האמין אבל עכשיו הוא מאמין באמונה שלימה, ותוך שנה גם הוא נפקד בבן זכר.

האם אתה מכיר אחד מהם?

ועקיצתן עקיצת עקרב. סיפר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א שאביו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הראה לו פשקווילים שכתבו על הרב מרדכי שלום שבדרון סבו של המגיד הירושלמי הרב שלום שבדרון בגלל שהוא היה לו כוחא דהתירא, כלומר שלפי שיטת אותם רבנים שהיו חתומים על אותו דף הוא היה מיקל הרבה, וכמובן שאת הכל הוא עשה בחכמה בינה ודעת ולא מתוך השרוול הוא הוציא את ההיתרים, אלא שאותם רבנים לחמו נגדו וחשבו שהוא מתיר בלי מקורות חלילה, ואמר מרן לבנו תסתכל על השמות של הרבנים החתומים האם אתה מזהה אחד מהם, והרב יצחק הסתכל וראה שהוא לא מכיר אפילו אחד מהם, אמר לו מרן תראה מה יצא ממי שחלק על המהרש"ם והפיץ עליו פשקווילים לבין המהרש"ם עצמו שהתפרסם בכל קצוות תבל וכל הפסקים שלו מפורסמים.

כאילו נסתם מוחו של הפרופסור

ולחישתן לחישת שרף. סיפר תלמיד חכם מתלמידיו של רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, שיום אחד הגיע אליו יהודי פרופסור למתמטיקה ואמר לו שהוא מאוד מעוניין ללמוד גמרא, אבל בתנאי שלא יגידו לו כלום על זה שאינו נימול, וכן על זה שהוא נשוי לגויה, אם התלמיד חכם מוכן ללמוד עמי למרות זאת, אשמח לבוא יום יום, אמר לו התלמיד חכם שהוא יתייעץ עם רבו ומה שהוא יאמר לו הוא יעשה, אמר לו הרב שטיינמן תלמד אתו את פרק הזהב במסכת בבא מציעא ויהיה בסדר, אמר התלמיד חכם לפרופסור שממחר הם יתחילו ללמוד את הגמרא בפרק הזהב.

והפרופסור אכן הגיע והראה את חכמתו וסברותיו הישרות בכל הסוגיות של הפרק הזה, והנה הגיעו לסוגיא שנקראת תַגְרֶי לוֹד שזו סוגיא מתמתיקאית, אמר התלמיד חכם לפרופסור כאן כנראה אני אצטרך את העזרה שלך כי אתה מבין טוב במתמטיקה, אלא שכאשר התחילו את הסוגיא כאילו נסתם מוחו של הפרופסור וכמה שהוא ניסה לאמץ את מוחו לא עזר וכך במשך כמה ימים, שהפרופסור לא הבין שום דבר למרות שהוא היה אמור להבין את זה טוב, והנה באחת הלילות הלך הפרופסור לישיבת חברון בשכונת גאולה שבירושלים וניסה לשבת עם אברכים במשך הלילה שיסבירו לו, אך משום מה הסוגיא של תגרי לוד לא נכנסה לו לראש, הפרופסור שלא היה טיפש, הבין את העניין שכיון שאינו נימול אינו מבין, שהרי בחורים שהיו שליש מגילו ולא למדו באוניברסיטה מתמטיקה מבינים את זה מצויין, והוא שנקרא פרופסור למתמטיקה לא מבין?

התפטרתי מהגויה שהיתה אצלי

התקשר לארגון שנקרא ברית יצחק וביקש שיבואו לעשות לו ברית מילה, ובאו הארגון הקדוש הזה וערכו לו ברית מילה, והוא שלושה ימים ישב בבית לנוח והודיע לתלמיד חכם שאינו חש בטוב, אלא שבינתיים הוא עבר שוב על הסוגיא שהוא לא הבין, והנה הוא רואה שהפעם הוא מבין מצויין, ביום הרביעי הוא אמר לתלמיד חכם שהוא מבקש שיבוא אליו הביתה ללמוד עמו, ואכן הוא מיהר לבוא אליו ולמדו את הסוגיא שוב והפרופסור הראה לו שהוא מבין את הכל וגם הקשה קושיות וגם תירץ תירוצים נפלאים על הסוגיא, ועוד בטרם שהתלמיד חכם שאל מה קרה, אמר לו הפרופסור אני לא טיפש, והבנתי שאם לא הבנתי את הגמרא הזו כשבחורים קטנים ממני בהרבה מבינים, ולא בגלל שחסר לי שכל שהרי אני פרופסור ומבין כמעט בכל תחום, אלא ודאי שזו סוגיא שצריכה קדושה כדי להבין אותה, והבנתי שחסר לי את קדושת ברית המילה ולכן רציתי להודיע לך שני דברים א) שעשיתי ברית מילה ב) התפטרתי גם מהגויה שהיתה איתי בבית, ואני חוזר בתשובה.

כך הקדוש ברוך הוא קבע

רק שאלה אחת יש לי לשאול אותך מי הוא זה ואיזה הוא שגילה לך שסוגיות תגרי לוד אני לא אצליח ללמוד עד שאעשה ברית מילה? התלמיד חכם אמר לו זו לא העצה שלי אלא של אחד מגדולי ישראל הנקרא רבי אהרן לייב שטיינמן והוא נתן לי את העצה הזו! אם כך אמר האיש מחר בבוקר אני ואתה ניסע אליו הייתי רוצה לפגוש אותו, בשמחה אמר התלמיד חכם, ונסעו למחרת אל הרב, ואמר לו התלמיד חכם לרב שטיינמן זה האיש שהרב אמר לי ללמוד עמו את פרק הזהב, יפה מאוד אמר הרב הגעתם כבר לסוגיא של תגרי לוד? בודאי אמר הפרופסור והחל להרצות לפני הרב את הסוגיא הנפלאה בפלפולא חריפתא, הסתכל עליו הרב שטיינמן ואמר לו אם כך אתה כבר נימול, בודאי אמר הפרופסור, אבל איך הרב ידע זאת? ענה לו הרב, הסוגיא הזו לא שייך להבין אותה לעולם אדם שאינו נימול, כך הקדוש ברוך הוא קבע.

המודה החדשה של פריז

ולחישתן לחישת שרף. הבבא סאלי זיע"א כידוע התגורר בזמן מסויים בשכונת בקעה בירושלים עיר הקודש, והנה אחת הנשים מהאיזור החליטה שהיא רוצה להיות מודרנית ולהוריד את צניעותה ואת הכיסוי ראש ולהתלבש לפי המודה החדשה בפאריז וכמה שהמשפחה ניסו לדבר עמה לא עזר שום דבר, וכאשר ראו שהגיעו מים עד נפש והיא לא מוכנה לשמוע לאף אחד הביאו אותה לבבא סאלי שידבר עמה ויסביר לה את חומרת הדברים, הבבא סאלי עם כל זה שהיה ידוע שאינו מקבל נשים, הפעם יצא מגדרו והוכיח את האשה שלא כדאי לה להתרחק מהדרך של אמותינו הקדושות, ואשה שמכסה את עצמה ואת ראשה זוכה לבנים חשובים בדור וההיפך זה ההיפך, אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע ואף הוסיפה ואמרה שאנחנו דור של מתקדמים ומודרניים ואין צורך לכסות את הראש כמו הערבים. הרב ניסה בכל דרך ואמר לה שהיא פורצת גדר וילמדו ממנה והיא חוטאת ומחטיאה, ואם היא לא תשמע סופה יהיה רע ומר! וגם בעלה איים עליה שאם היא תוריד את הכיסוי ראש הוא יגרש אותה, זה לא עזר והאשה העזה ויצאה בלי כיסוי ראש, ואכן סופה היה רע ומר, היא יצאה מדעתה והשתגעה ולבסוף נפטרה מתוך יסורים, ולחישתן לחישת שרף.

היתי רוצה לראות מספר אבנים מהקרקע

וכל דבריהם כגחלי אש. לחדרו של הגאון החזון איש זצ"ל נכנס יהודי עשיר כשבידו תיק מנהלים גדול ומהודר, החזון איש ישב ליד השולחן שקוע בתלמודו, אך כשהרגיש שמישהו נכנס לחדר הרים את עיניו וקידמו בחיוך ובמאור פנים, שב נא בבקשה, הזמינו החזון איש והרים את עיניו מעל הגמרא, ואמר במה אפשר לעזור? עומד אני במגעים לקניית מגרש גדול במרכז העיר חיפה אמר האיש, ופתח את תיקו והוציא צרור ניירות, על המגרש הזה אני רוצה לבנות בנין גדול, הוא פרס את התוכניות על השולחן והציגן בפני החזון איש, פה תהיה הדירה שלי והצביע על הקומה העליונה, פה יהיה בית הכנסת, בסמוך לו בית מדרש וכולל אברכים, וכאן הצביע על קומת המרתף, כאן אני רוצה לבנות מקוה טהרה שישרת את כל תושבי האיזור, שמע החזון איש את הדברים בתשומת לב, עיין היטב בתוכניות הבנין, שאל מספר שאלות ואז אמר, הייתי רוצה לראות מספר אבנים מהקרקע אותה אתה רוצה לקנות, אסף היהודי את ניירותיו לתיקו ויצא.

בקשתו של הרב היתה נראית לו מוזרה מדי, באוטובוס המוביל לחיפה הרהר בבקשתו של הרב, מנסה להבין, אבנים? לשם מה מבקש החזון איש שאביא לו מאבני המקום, אולי יש בעניין סגולה כלשהיא, אולי סוד עמוק בתורת הנסתר, לבסוף החליט, במופלא ממך אל תדרוש, עשה כמצות החכם ומובטח לך שלא תפסיד, למחרת עם בוקר ניגש אל הקרקע המדוברת ואסף לתיקו מספר אבנים, לעת ערב שב לביתו של החזון איש, הוציא את האבנים והניחן על השולחן, החזון איש נטל את האבנים בידיו ובחן אותם בשימת לב, קם ממקומו וניגש לארון הספרים, הוציא מספר ספרים, עיין בספר אחד, ואחר כך בעוד ספר, בחן שוב את האבנים, שוב עיין בספרים, ואחרי עיון ממושך הרים את עיניו ואמר: אני חושב שהדבר אפשרי, יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידיכם!

תתיעץ עם מהנדס לפני קניית המגרש

בחיוך רחב ובעיניים זורחות יצא רבי חיים מביתו של החזון איש, סוף סוף חלומו עומד להתגשם והמבנה יעמוד על תילו ויהיה תל תלפיות של תורה ויראת שמים בעיר חיפה, בטרם ניגש לביתו, נסע רבי חיים לבעל הקרקע ורכש אותה, ולמחרת עם בוקר ניגש למהנדס מומחה ושטח לפניו את תוכניתו, מבקש אני את חוות דעתכם על התוכנית הזו, ביקש ופרש לפניו את דפי התוכנית האדריכלית, עיין המהנדס בדפים ואמר, אני לא רואה בעיה בתוכנית הכללית, אבל לגבי המקוה... התבונן בעיון בדפים והרים את עיניו, אני חייב תחילה לראות את הקרקע, עיניו של רבי חיים התעגלו בתדהמה, לראות את הקרקע? לשם מה? מה זאת אומרת לשם מה? שאל המהנדס מחשדנות מה יש לך להסתיר? לא, פשוט, סתם, לא רצה רבי חיים לפרט, הם יצאו מהמשרד וצעדו לעבר הקרקע המדוברת, אני לא מבין אותך אמר המהנדס לרבי חיים אחרי שבדק את השטח המדובר, לפי מה שאמרת כבר קנית את הקרקע האם זה נכון? נכון, אישר רבי חיים, מה הבעיה? בפעם הבאה תתייעץ עם מהנדס לפני שתקנה את המגרש, ולא לאחר מעשה, ממש לא אחראי לקנות ואחר כך לגשת לייעוץ מקצועי פסק המהנדס נחרצות, מי אמר לך שהקרקע אכן מתאימה למה שאתה רוצה?

כמה קטנים אנו אנשי המדע

מה הבעיה בקרקע שאל שוב רבי חיים, הקרקע הזו כולה סלעית, אי אפשר בשום אופן לחפור בה לעומק המתאים לבניית מקוה, ענה המהנדס, רבי חיים לא נבהל הוא היה בטוח בהבטחת רבו, אתה בטוח שאי אפשר לחפור כאן? שאל שוב את המהנדס, אני לא מבין אותך, רטן המהנדס כנגדו, אתה לא מבין בקרקעות, ולכן שכרת אותי לייעוץ, אז מה אתה מתעקש כל כך? אני, המומחה בשטח הזה, אני אומר לך את דעתי המקצועית, כאן אי אפשר לחפור! יצמחו לי שערות על כף ידי לפני שיקום כאן מקוה! הבה אסביר לך במה הענין אמר לו רבי חיים וקיוה שיצליח להסביר למהנדס שאינו שומר תורה ומצוות דעת תורה מהי, ופתח ואמר בטרם קניתי את הקרקע פניתי לחזון איש וביקשתי את חוות דעתו, הוא עיין בתוכניות בדק גם אבנים שנלקחו מהקרקע ואחר כך בירך אותי בהצלחה, ולכן אני כל כך בטוח שהתוכנית מעשית, והבנין ובכלל זה המקוה יעמוד על תילו!

המהנדס חייך בלגלוג, אמור לי באיזו אוניברסיטה למד הרב שלך? איזה תואר אקדמי יש לו שהוא מחווה דעתו בנחרצות שכזו? אסדר לך פגישה עם החזון איש אמר לו רבי חיים ועיניו שופעות בטחון ואמונה צרופה, ואז תראה הכל בעיניך! כעבור כמה ימים עמדו רבי חיים והמהנדס המכובד בפתח ביתו של החזון איש, המהנדס היה בטוח שהוא יפגוש אדם לבוש בהידור, שעל מדפי לשכתו המפוארת ספרי מדע שונים בתורת הגיאולוגיה וההנדסה, אך לתדהמתו פגש באדם קטן קומה לבוש בפשטות ועל השולחן הרעוע שלפניו היו מונחים ספרי גמרא גדולים, ובהם היה שקוע, רצה המהנדס לסוב על עקבותיו ולעזוב את המקום אך עיניו המאירות והעמוקות של הרב שבו אותו וסימרו אותו למקום, כן פנה אליו החזון איש בחביבות, מה דעתכם על תוכניותיו של רבי חיים? אין שום אפשרות לחפור במקום הזה! פסק המהנדס בנחרצות, וכבר פתח בהסבריו המדעיים.

אך החזון איש במתק לשונו קטע את דבריו, חכמינו זכרונם לברכה הכירו כל אבן ואבן, ומיד פתח את הגמרא והראה למהנדס, הנה פה כתוב שאבן מסוג זה נמסה במים הנוזליים לאט לאט מתוך צינור דק, וכך היא מתרככת ומתפוררת ובסופו של דבר יתאפשר לחפור בה, זמן נוסף ישבו רבי חיים והמהנדס בחדרו של החזון איש, וכאשר יצאו, אמר המהנדס שהיה מוקסם מן החכמה העצומה של גדול הדור, חוויה שכזו לא עברתי מימי! אכן כמה קטנים אנו אנשי המדע! יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. [לאורם נלך].

אני לבושה בצניעות ומכסה את ראשי מה עוד צריך לעשות?

וכל דבריהם כגחלי אש. בשנת תשע"ד זוג יהודים מאיזור המרכז התחתנו במזל טוב ובסימן טוב, אלא שעוברת שנה ועוד שנה ועדיין אין ילדים, והאחים והאחיות שלהם שהתחתנו אחריהם כבר נולדו להם ילדים, ומה שהם ניסו לא עזר וכך עברו עליהם חמש שנים תמימות, עד שיום אחד הבעל אמר לאשתו אנחנו חייבים לעשות משהו כדי לזכות לפרי בטן, מה עוד לא עשינו זעקה האשה כשדמעות מבצבצות מעיניה, לאיזה קברי צדיקים לא הלכנו, ואיזה טיפולים לא נסינו, מה עוד אפשר לעשות? להקריב משהו שאנחנו מאוד רוצים ואוהבים לכבוד בורא עולם, ואולי בזכות זה נזכה לפרי בטן.

מה בדיוק אנחנו צריכים עוד לעשות אנחנו הרי מקפידים על כל המצוות, שומרים שבת וטהרת המשפחה, אנחנו נוטלים ידים ומברכים ברכת המזון, ואתה מניח תפילין ומתפלל שלוש תפילות ביום במנין והולך לשיעור תורה כל יום, ואני לבושה בצניעות ומכסה את ראשי, מה עוד צריך לעשות? הבעל הנהן בראשו לכל הדברים שאשתו אמרה, ואמר לה את צודקת, אבל יש לנו פלאפון לא כשר וכל גדולי הדור אם זה הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואם זה הרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל ולהבדיל בין החיים לחיים הרב חיים קנייבסקי שליט"א, אלא שקשה לנו מאוד ואנחנו חושבים שהרבנים שאמרו אסור זה רק למי שמתפתה לדברים האסורים שבפלאפון, אבל האמת לאמיתה של תורה אנו משקרים את עצמנו, כי כמו שרבותינו גזרו ליטול ידים לפני שאוכלים לחם לא חילקו בין מי שידיו נקיות למי שידיו מלוכלכות.

הוא חשב שיש בזה שלום בית

וכן לגבי מה שמובא בגמרא (שבת י"ג.) באותו תלמיד שמת בחצי ימיו ואליהו הנביא שאל את האלמנה הבוכיה בימי נדותך מהו אצלך, ואמרה שהיה מתרחק ולא מתקרב בכלל, שאל אותה בימי ליבונך מהו אצלך אמרה שרק ישן עמה במיטה רחבה ולא נגע בה, אמר אליהו הנביא ברוך המקום שהרגו ולא נשא פנים לתורה שלו, והסביר רבינו תם שהיתה גזירה על בנות ישראל שלמרות שמהתורה כאשר האשה נידה בסוף השבעה ימים אם היא נקיה טובלת וטהורה, ורק אם היא טמאה בימי זיבה צריכה לספור שבעה נקיים, כיון שהתחילו להתבלבל ולא ידעו להבדיל מתי האשה נידה ומתי היא זבה, לכן גזרו שאפילו אם רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, ואותו תלמיד חכם אמר שהגזירה היא רק בשביל עמי הארץ שהם אינם יודעים לעשות חשבון נכון, אבל תלמידי חכמים שיודעים בדיוק מתי האשה זבה ומתי היא נידה עליהם לא גזרו, ולכן אמר לאשתו לטבול בסוף השבעה ימי הנדה כדין התורה, ואף על פי שלא עשה מעשה ורק ישן באותה מיטה שאשתו שם ולא נגע בה, וגם חשב שיש בזה משום שלום בית, וכל זה לא עזר לו.

אם הרב מבטיח אני שוברת אותו לרסיסים

אמר הבעל לאשתו ההמומה שהתחילה להבין שבעלה רוצה שהיא תפרד מהמכשיר שכל כך אהוב עליה, שהיא עוד לא פותחת את העיניים בבוקר וכבר ידיה לפלאפון תשלחנה, המכשיר שהיא זוכה לקיים בו את הפסוק ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, והיה הפלאפון הזה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וכל פעם יש צליל שמזכיר לה כמה היא חשובה ושכולם חושבים עליה וכל התמונות הכי יפות נמצאות שם, ובפרט שיש שם המון רבנים שנותנים שיעורים יפים מאוד, היא פנתה לבעלה ואמרה לו שנראה לה שזה מעל כוחותיה והיא לא מסוגלת, זאת אומרת אמר הבעל שאת מעדיפה את הפלאפון ולא להחזיק ילד בידים? חס ושלום אמרה האשה, את זה לא אמרתי, מי מבטיח לך שאם נזרוק את הפלאפון שלנו ונקח פלאפון כשר נזכה לילדים? אני לא אמרתי שאני מבטיח וכי מי אני, אבל הרבנים אמרו שזו סגולה גדולה מאוד וכבר שמענו סיפורים! אתה יודע מה אמרה האשה אם הרב קנייבסקי מבטיח לך שאם אנחנו זורקים את האייפון שלנו ה' יתברך יתן לנו ילדים אני שוברת אותו לרסיסים.

הפטיש החזק

הבעל שמע את הדברים יוצאים מפורש מפי אשתו לא התמהמה לרגע ויצא לדרך, אל ביתו הקדוש של הרב חיים קנייבסקי ולמרות התור הארוך ולמרות שהוא לא הוזמן הוא עמד שלו ובטוח שהיום הוא יכנס אל הקודש פנימה, לפתע הוא רואה את אחד השמשים וקרא לו שיבוא, השמש הגיע אליו, אמר לו הבעל שהוא ואשתו מוכנים לשבור היום את האייפונים שלהם אם הרב יברך אותם, השמש שמע את הדברים והביא אותו אל הרב, הבעל עמד מול הרב ואמר לו, רבינו, אשתי אומרת שאם הרב מבטיח שה' יתברך יתן לנו ילדים, היא ואני שוברים היום את האייפונים הלא כשרים וקונים מכשירים כשרים, הרב עצם את עיניו לכמה שניות ופתח את פיו ואמר אני מבטיח שה' יתברך יתן לכם ילדים הכל יהיה בסדר, הבעל נישק לרב את היד והתקשר לאשתו ואמר לה שתכין את הפטיש. הרב הבטיח והפטיש החזק שבר את שני האייפונים ובשנת תש"פ פרשת נח נולדו להם תאומים בן ובת.

אני לא מבין כלל בענייני העולם הזה

וכל דבריהם כגחלי אש. אומרים חז"ל הקדושים על הפסוק (דברים י"ז, י') לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, שאפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, אתה חייב לשמוע לחכמים, כלומר גם אם דבר ברור לך כשמש בצהריים והרב אומר לך הפוך, אתה חייב לשמוע לרב, כמובן שמותר לך לשאול את הרב מדוע ולמה! ואם הרב יראה לנכון להסביר אזי הוא יסביר, אלא שיש להבין שדברים מסויימים לא מבינים אותם מיד אלא מאוחר יותר או לעתיד לבוא, וכאשר הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל היה נשאל שאלות לגבי עסקים מסועפים ודברים שקשורים לענייני העולם הזה, היה עונה תשובות מדוייקות להפליא והרבה פעמים ההיפך מדעת השואלים, וכאשר הרב בן ציון נשאל איך הוא מבין בענייני העולם הזה כל כך טוב והרי הרב עוסק בתורה הקדושה בלבד, אמר להם הרב שבאמת הוא אינו מבין כלל בענייני העולם הזה, אלא שכאשר אינו יודע מה לעשות אזי הוא שואל את זה שבא לשאול אותו מה נראה לו שצריך לעשות, ומה שהשואל עונה, הרב אומר להיפך, כי מי שלא לומד תורה אזי הדעת שלו ההיפך ממה שהתורה אומרת.

העיתון הפוך

וסיפר הרב יעקב גלינסקי שבהיותו ילד כל יום היו באות כל השכנות לאמא שלו שתגיד להם את החדשות מהעיתון כיון שהן לא ידעו לקרוא ורק אמא שלו ידעה, והנה יום אחד נכנסה שכנה אחת כשהיא מבוהלת עם עיתון בידה ואמרה לאמא שלי אוי ואבוי תראי איך רואים את הספינה טובעת מי יודע כמה נוסעים היו שם, הספינה נראית ספינה ענקית מאוד, אלא שאמא שלי חייכה ולקחה ממנה את העיתון ואמרה לה שהספינה לא התהפכה אלא העיתון הפוך ורק צילמו את הספינה לאיזה ענין, והשכנה נרגעה. ואומר הרב גלינסקי, שהוא למד מזה שלפעמים עובר על האדם דברים מסויימים ונראה לו שהעולם חרב עליו, והרב אומר לו שגם זו לטובה והוא פשוט חושב הפוך, ולכן האדם תמיד יעשה לו רב וישאל אותו את כל הספיקות שלו.


משנה יא


אין לך הרבה זמן וזה עולה הרבה כסף

רבי יהושע אומר, עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. מעשה בזמנינו באברך מסויים שבוקר אחד התעורר וגילה לתדהמתו שבעין אחת אינו רואה כלום, הוא העדיף לחשוב שכנראה נכנס איזה משהו בעין ובמשך היום זה יעלם, אבל בכל זאת הוא קבע תור לרופא עיניים, והרופא אמר לו שלפי מה שהוא רואה, העין הזו שוב לא תראה, אבל תלך לבית חולים אצל מומחים יותר גדולים ממני ואולי יש להם איזה פתרון, האברך נבהל מאוד ומיהר להזמין תור למומחים גדולים, אבל כולם אמרו לו את אותו הדבר, אבל עדיין נתנו לו תקווה שבאמריקה יש בית חולים שלם רק לעיניים ואולי שם ידעו איך לפתור לו את הבעיה החמורה, האברך לא חשב פעמיים והצליח לגייס כספים לטיסה הלוך ושוב ועוד קצת כסף לשלם בבית החולים ושאר הדברים, האברך הגיע לאמריקה והצליח להגיע לאחד הפרופסורים הגדולים במקום שבדק אותו לעומק עם מכשירים חדשניים ביותר.

והיהודי האברך ממלמל פרקי תהילים לבינתיים, שיר למעלות אשא עיני... מאין יבוא עזרי, הפרופסור גומר את כל הבדיקות ואומר לאברך על ידי מתורגמן אין לי בשורות טובות בכלל, העין שלא רואה היא גם לא תראה, אלא שיש לי בשורה נוספת שלפי מה שהוא רואה, העין נפגעה לגמרי והיא בהמשך תעביר את העוורון גם לעין השניה, לכן מה שניתן לעשות זה ניתוח להוצאת העין הפגועה וישאר לך חור שתצטרך לסתום אותו בדרך כלשהיא ואולי בעין מלאכותית, ויפה שעה אחת קודם. האברך כמעט וצנח ארצה כשהוא הבין שצרתו היא באמת צרה, ואמר לרופא שהוא צריך לעכל את הדברים והוא חייב לצאת להתאוורר, והוא יבוא בהמשך לראות מה לעשות, אין בעיה אמר הרופא רק שתדע שני דברים: א) אין לך הרבה זמן ב) זה עולה הרבה כסף, אתה מבין שזה לא בחינם אנחנו הרי צריכים להתפרנס, בודאי אמר האברך, לא חשבתי לרגע שזה בחינם.

הוא שפך את נפשו לפני ה' האלוקים

ויצא משם ונזכר בדברי הבעל שם טוב על הפסוק ואם אין לאיש גואל ומצא כדי גאולתו, שרק וכאשר האדם מבין שאין לו גואל בשר ודם ומי שיכול לעזור לו זה רק אבא במרומים והוא פונה רק אליו בכל לבו, אזי ומצא כדי גאולתו ונגאל מכל מכאוביו. [וזה מה שאסתר המלכה עשתה לעם ישראל היא ידעה שבני ישראל סומכים עליה קצת שהיא תדבר עם המלך והיא תתחנן אליו שיבטל את הגזירה, ולכן היא הזמינה את המן לסעודה שבני ישראל יחשבו שהיא שכחה מהם ועושה מסיבות עם המן הרשע וזו היתה המטרה שלה שיתפללו רק לה', וכך באמת מובא בתרגום רבי יונתן בן עוזיאל שהם שמעו שהיא הזמינה את המן, הם אמרו אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים], וזה מה שעשה אותו אברך הוא הלך לבית הכנסת הראשון שהוא מצא והתרפק על ספר התהילים בדמעות חמות, ושפך את נפשו לפני ה' האלוקים, ואמר לבורא העולם רבונו של עולם הרי לפני שנבראתי אפילו עין אחת לא היתה לי ואתה בראת לי שתי עיניים יש מאין, וקל וחומר עכשיו שאתה יכול לתקן את העין שלא רואה, ואני יודע שאתה רופא כל בשר ומפליא לעשות, ואני מבטיח שמהיום כאשר אני יזכיר את הברכות של השחר, אני יאמר אותם יותר בתשומת לב ובפרט את ברכת פוקח עורים שהבנתי מצויין, שלא פשוט בכלל לראות בשתי העיניים.

והוא בוכה ובוכה לאבא שבשמים שירחם עליו מאוד, והוא שטף את פניו מהדמעות הרבות שנזלו מעיניו והוא יצא החוצה לכיוון בית חולים והנה הוא לא מאמין למראה עיניו, הוא רואה בשתי עיניו מצויין, הוא הודה לקדוש ברוך הוא בכל לבו ונפשו והמשיך לבית חולים שהרופאים יראו שהוא רואה ויתקדש שם שמים בעולם, ואכן הרופאים ההמומים לא האמינו למראה עיניהם ויהי לנס.

כואב לנו לראות יהודי מחלל שבת

רבי יהושע אומר עין הרע. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שעין הרע זה לפעמים כאשר האדם למשל בא לבית הכנסת לומר קדיש בתוך השנה על אביו או אמו ומישהו מביט בו בעין לא הכי טובה מכל מיני סיבות, או משום שהוא לא אומר טוב את הקדיש או משום שהוא מתגלח חלילה בסכין, או משום סיבות אחרות, ויש לדעת שאותו אחד שבא לומר קדיש רואה שמסתכלים עליו כך אזי הוא עלול לעזוב ולא לבוא יותר, מה שאין כן אם יתייחסו אליו בעין טובה ויחייכו אליו ויאמרו לו ברוך הבא ויגישו לו סידור, אזי יש סיכוי טוב שהוא ישאר גם כאשר תגמר השנה.

ומעשה שסיפר רבי שלום שבדרון המכונה המגיד הירושלמי, שיום אחד הוא דפק על התיבה בבית הכנסת ונראה שפניו כעוסות, הס הושלך בבית הכנסת מה קרה שהרב נראה כועס חשבו הקהל, והנה הרב פותח את פיו ואמר, רבותי אני הולך לומר לכם משפט קשה, לכל מי שיושב פה בבית הכנסת, חלק לא קטן מהקהל יש להם דין של מחללי שבת ומתגלחים עם סכין ומחטיאי הרבים, אין צורך לומר את הרעש שנשמע לאחר דבריו הקשים של הרב, אבל הרב השתיק שוב את כולם והוסיף ואמר, אני יודע שכולם פה שומרי שבת קודש ומקפידים על קלה כבחמורה אבל אני יסביר את מה שאמרתי, אתם יודעים שישנו ספר לא רחוק מכאן שהמספרה שלו עבדה שבעה ימים בשבוע, כלומר כולל שבתות וחגים, וכל שבת הייתי הולך ליד המספרה שלו עם עוד איזה תלמיד חכם והיינו קוראים תהילים ליד המספרה הפתוחה, ואמרנו לו שכואב לנו לראות יהודי בן של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מחלל את השבת ועוד בפרהסיה, לא צעקנו עליו לא זרקנו עליו אבנים דיברנו אליו יפה כך במשך תקופה לא קצרה.

כשהלכתי לבית הכנסת אחזה בי התרגשות נוראה

והנה יום אחד בשבת קודש הוא יצא אלינו ואמר אני רואה שכל שבת אתם באים וקוראים כאן תהילים ואתם לא מתייאשים ממני ולמרות שיש לכם אשה וילדים ואולי גם תלמידים להעביר להם שיעורים ועזבתם הכל כדי לבוא לכאן להזכיר לי ששבת היום לה', אני מבטיח שמהשבת הבאה המספרה סגורה ואני אבוא גם לבית הכנסת, והוא בא לבית הכנסת שלנו כאן במשך כמה שבתות, והנה בשבת האחרונה לא ראיתי אותו וכאשר עברתי ליד המספרה, ראיתי שהוא שוב חזר לעבוד בשבת, אבל הוא לא התרגש מדי שראה אותי, שאלתי אותו מה קרה הרי אמרת שהמספרה תהיה סגורה בשבת? מה אני יגיד לך כבוד הרב, לפני כמה שבועות שסגרתי את המספרה והחלטתי שאני הולך לבית הכנסת אחזה בי התרגשות עצומה מי אני שראוי בכלל להיכנס להיכל ה', אני הרי עשיתי המון עבירות וחיללתי שבתות ומועדים, ומסתמא מי שנכנס למקום הזה ובפרט בשבת אזי יש לו פחד נורא, והגעתי מוקדם כדי לתפוס מקום שקט, אלא שראיתי מבטים של אנשים שלפי המבטים הבנתי שאני לא כזה רצוי בעיניהם, ומה שהכי הרבה לא הבנתי איך זה שמדברים בבית הכנסת וגם לפעמים צוחקים, כל ההתרגשות וההתלהבות שלי ירדה, וחשבתי לעצמי וכי בשביל זה סגרתי את המספרה לשבת בסביבה של פטפטנים ובמקום שאני לא כזה רצוי, ולכן חזרתי לעבוד.

כאן עצר רבי שלום שבדרון את דיבורו והביט בקהל שהבינו מה הם עשו בדיבורים של חול בבית הכנסת, והרב המשיך ואמר לא ידעתי מה לענות לו, ולכן באתי לכאן לדבר אתכם כדי שמעתה ועד עולם לא נדבר דברי חול בבית הכנסת ואוכל לנסות להחזיר אותו לבית הכנסת, כולם נענעו עם הראש והסכימו לכל דברי הרב ואמרו שהם מקבלים עליהם לשתוק בבית ה', והרב דיבר עם הספר והוא חזר לשמור שבת וגם כן בא לבית הכנסת והכל בא על מקומו בשלום.

הרי היום זה יום שמחת תורה

רבי יהושע אומר עין הרע. מי לא עובר עליו מאורעות בחיים שהם לא תמיד נעימים, אלא שיש שני סוגים של אנשים, יש מי שגם בתוך הדברים הקשים ביותר מסתכל בעין טובה על החלק הטוב שעדיין יש, למרות הרע, ולעומתו יש אדם שתמיד יתלונן ויתלונן ויחפש היכן לא בסדר גם שהרוב בסדר, עדיין הוא ימצא משהו שלא היה כשורה, וכמו שהגמרא (ברכות ס"א.) אומרת שיצר הרע דומה לזבוב, כלומר כמו שהזבוב הולך דוקא למקום הפצע באדם למרות שכל שאר בשרו ללא פצע הזבוב מחפש היכן יש עור עם דם, וכאשר האדם רואה גם בתוך הרע את המעט טוב זה גן עדן בעולם הזה.

ומעשה במאה בחורים שלמדו בישיבה שהנאצים הארורים בזמן השואה באו ולקחו אותם מהישיבה בעיצומו של יום שמחת תורה, הם הביאו אותם למקום מסויים ואמרו להם שהם צריכים להיכנס "להתקלח", והם צריכים בינתיים להוריד את בגדיהם. הבחורים שלא היו טיפשים וידעו שזה לא מקלחת כלל אלא הם נכנסים לתאי הגזים שמשם אף אחד לא יצא בחיים, והם נבהלו מאוד, כי צל המוות ריחף מעליהם, אלא שלפתע אחד הבחורים אמר להם מה קרה לכם הרי היום זה יום שמחת תורה וצריך לשיר, אומנם אין לנו כאן ספר תורה ואנו לא בבית הכנסת ואפילו את הבגדים שלנו הנאצים לקחו, אבל יש לנו נשמה שזה חלק מהקדוש ברוך הוא אזי יש לנו כאן את הקדוש ברוך הוא ואנו הבנים שלו הבה ונפצח בשירה לכבוד התורה.

מתי אבוא ואראה פני אלוקים

הבחורים לא הבינו אותו וחשבו שנטרפה עליו דעתו מכל מה שהוא הספיק לראות בשואה מפרידתו ממשפחתו והוריו ואחיו, אבל הבחור דיבר שוב את דבריו המעודדים ואמר להם מה יש לנו כבר להפסיד הרי אתם יודעים שכל רגע הנאצים עלולים לפתוח את הדלת ולהכניס את כולנו לתאי הגזים אזי לפחות המיתה תהיה בשירה, והבחור התחיל לשיר בתחילה בלי קול גדול אבל לאט לאט הקול עלה ועלה וכולם הצטרפו אליו עד שממש נעשתה מקהלה של מאה בחורים ללא ביגוד, ללא אוכל, ללא אבא ואמא, שעומדים ומשבחים ומפארים בשירה את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הנאצים שעמדו מבחוץ לא האמינו למשמע אוזניהם, היתכן לפני שהם נכנסים לפגוש את מלאך המוות הם עוד שרים ורוקדים בקולי קולות? הנאצים ניסו להשתיק אותם אבל הם המשיכו לשיר שישו ושמחו בשמחת תורה, כי הם ידעו שאין להם מה להפסיד והנשמה הקדושה נכספה וגם כלתה נפשי לאלוקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים.

המפקד של המחנה כעס מאוד שהרי הם מנסים כמה שיותר לראות אותם ולגרום להם להיות עלובים ושפלים והוא רואה שהיהודים הללו שמחים יותר ממנו, הוא נכנס אליהם ואמר להם להתלבש, המיתה שלהם תהיה הרבה יותר אכזרית וקשה מתאי הגזים, ובינתיים הם יהיו באחד מהצריפים הגדולים ומחר הוא כבר יטפל בהם כראוי להם, וכולם התלבשו ולא הפסיקו לשיר והלכו לאחד הצריפים, אלא שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, ולמחרת המפקד ההוא קיבל פקודה דחופה להגיע למחנה אחר וכל המאה יהודים זכו וניצלו ממוות וזכו להקים משפחות לתפארת, ללמד אותנו גם כאשר חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים והשירים וההודאה לה' יתברך.

המלחמה בין הקדושה לטומאה היא חזקה מאוד!

רבי יהושע אומר... יצר הרע. יש לדעת את מה שהגמרא אומרת (קידושין ל':) יצרו של אדם מתגבר ומתחדש על האדם כל יום, וממילא אם האדם לא ימלא את עצמו כל יום בתורה ובמעשים טובים אזי הסיכויים שלו לנצח את היצר הרע זה בלתי אפשרי. ונתאר לעצמנו שני מתאגרפים שעולים לזירה ונלחמים, אלא שאחד הלוחמים על כל מכה שהוא חוטף הוא מקבל יותר כוח, היתכן לנצח אחד כזה? וזה היצר הרע אם פעם לא היה טלויזיה היום יש טלויזיה, אם פעם היה שחור לבן היום זה צבעוני, אם פעם זה היה תוכניות ללא פריצות וזימה, אזי היום התוכניות מלאות בפריצות וזימה, אם פעם היה ערוץ אחד או שנים היום יש מאות ערוצים, יש אינטרנט עם מליונים של אתרים לא צנועים בלשון המעטה, שכל ילד מגיל קטן כבר יכול לטייל שם בלי חשבון, ואם האדם לא ילך ללמוד תורה כראוי אזי כבר הבטיחה הגמרא (קידושין ל') אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, משל לאב שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו עליך תאכל מה שאתה נהנה ממנו ותשתה מה שאתה רוצה ותתקלח בין בחמין בין בצונן ואין לך מה לפחד, אבל אם אתה מוריד את הרטיה שזו התחבושת הרי היא מעלה נמק גם אם תאכל מאכלים בריאים וכו'.

וכל זה יש לדעת שהיום המלחמה בין הקדושה לטומאה היא חזקה מאוד, ולכן צריך להתחזק כל הזמן, ומה הסיבה שהיצר הרע בדורנו עלה מעל כל הגיון שכלי, והוא מוציא את כל כלי הנשק שלו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד? התשובה פשוטה מאוד, כי הוא יודע שסופו קרב ובא, וכמו שמדליקים פתילה עם שמן או סתם נר אנו רואים שהכל דולק יפה ובשקט, אלא כשאנו מגיעים לסוף אנו רואים את השמן קופץ ומרעיש כי הוא מרגיש את הסוף, וכן מי שראה איך ששוחטים תרנגול אזי לאחר השחיטה הוא מסוגל לקפוץ גבוה מאוד ואחר כך הוא נופל ומת, רבי חיים ויטאל שאל רבינו האר"י למה הוא משבח ומחשיב אותו כל כך, הרי ביחס לתנאים ואמוראים אינו נחשב והוא לידם קטן, אמר לו רבינו האר"י תדע לך שגדלות האדם לא נמדדת לפי מעשיו אלא לפי היצר הרע, ומצוה קטנה מאוד בדור הזה שקולה בכמה מצוות גדולות מהדורות הקודמים שהסטרא אחרא [צד הטומאה] גברה מאוד מאוד לאין קץ, עד כאן.

הקדוש ברוך הוא לא יוותר על אף יהודי

ואם ננסה להבין זאת זה דבר שמשמח מאוד שהרי רבינו האר"י מדבר על תקופתו לפני כחמש מאות שנה אזי מה נאמר היום, מה זה שיהודי רק נוטל ידים כמה הוא נחשב במרום, יהודי רק נמנע מלדבר לשון הרע כמה שכרו רם ונישא גדול ונורא, ופרעה הרשע אומר המדרש (סוטה מ"ו:) מפני מה השתעבד בישראל מאות שנים? מפני שליווה את אברהם אבינו שלושה צעדים, ומפני מה זכה שהתורה אמרה ויהי בשלח פרעה את העם, שתלו בו את השליחות? מפני שליווה את בני ישראל שלושה צעדים, ומפני מה נבוכדנצר זכה למלוך מעל חמישים שנה על כל העולם וכן זכה ששלושת בניו ימלכו בעולם? כך שאל ירמיה את הקדוש ברוך הוא, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד, כלומר מדוע נבוכדנצר ששרף את בית המקדש והרג מיליוני יהודים והגלה את בני ישראל לבבל מדוע מגיע לו כזה כבוד ועושר? אמר לו הקדוש ברוך הוא, כיון ששלוש פסיעות עשה נבוכדנצר לכבודי כביכול, שמע את זה ירמיה הנביא ואמר הייתי כגבר עברו יין רחפו כל עצמותי, כלומר הבנתי מה מחכה ליהודי הפשוט ביותר בעם ישראל, אלא שיש לדעת שהקדוש ברוך הוא לא יוותר על שום יהודי וגם אם כבר היהודי הגיע לתהום עמוקה של עבירות אזי הקדוש ברוך הוא יעורר אותו.

וכמו אותו מלך שלקח צייר אומן שיצייר לו מההר הגבוה ביותר את כל הנוף המשתקף מלמטה והצייר התחיל במלאכתו וחיפש על ההר הגבוה מקום מתאים שרואים ממנו את הנוף בצורה הטובה ביותר, ואחרי שהוא מצא מקום מתאים ונוח הוא התחיל לצייר לאט לאט כשכולו מרוכז בתוך הציור, היו מביאים לו לשם אוכל לזמן ארוך, ומזרון לישון כשהוא עייף מאוד, והיה איתו עוד עוזר לדאוג לו לכל צרכיו, במשך חצי שנה הוא לא הפסיק לצייר בריכוז מאוד גבוה, והציור היה נראה מיוחד שאין כמוהו כאילו זה אמיתי ממש, וכאשר הושלמה המלאכה הצייר היה שבע רצון שעכשיו המלך יהיה מרוצה מהציור מאוד, הוא אומר לעוזר שהוא רוצה לראות את הציור ממרחק לראות איך הציור נראה, והצייר החל להתרחק מהציור צעד ועוד צעד ועוד צעד ועוד צעד כשפניו כלפי הציור והעוזר שם לב שעוד כמה צעדים הוא עלול ליפול לתהום עמוקה מדי של מאות מטרים והחל צועק לצייר שיעצור, אלא שהצייר היה כל כך שקוע בציור שלא שמע את הצעקות של העוזר שעוד צעד אחד והצייר נופל לתהום שלא רואים את הסוף שלו, מה עושים חשב העוזר בשניה האחרונה שנותרה לו, הוא צועק והצייר כאילו חרש, מה עושים? הוא תפש את הציור וקרע אותו לגזרים לעיניו המשתאות של הצייר שכמעט ועיניו יצאו מחוריהן, הוא לא האמין למראה עיניו, וזעק וצעק כמו חיה פצועה, למה עשית את זה? כשנרגע טיפה הצייר, אמר לו העוזר תסתכל אחורה ותבין שלא היתה לי שום ברירה, הצייר הביט אחורה וראה שעוד פסיעה היתה בינו לבין המוות והבין שהעוזר אמנם קרע את הציור אבל הציל את חייו שחשובים פי כמה וכמה מהציור.

הקדוש ברוך הוא קורע לו את הציור של העולם הזה

וזה בדיוק היהודי שלפעמים קצת עושה צעד לכיוון העבירות ועוד צעד ועוד צעד ועוד צעד והקדוש ברוך הוא רואה שעוד צעד אחד הוא נופל לתהום של עבירות חמורות ביותר שמשם כבר אין דרך חזרה כמעט, אזי הוא קורע לו את הציור של העולם הזה שהכל כמו חלום ואז הוא מתעורר ועושה תשובה, אלא שיש להשתדל לחזור בתשובה בלי לחכות לצרות ובעיות שאז התשובה חשובה אבל פחות, וזה רמוז בתפילת שמונה עשרה שיש ארבעה סוגים של אנשים שבאים לבית הכנסת: א) קונה הכל, בא לדבר בבית הכנסת על קניות ומכירות ב) זוכר חסדי אבות, יש לו אזכרה של אביו והוא מגיע פעם בשנה ג) ומביא גואל לבני בניהם, זה סבא זקן שמביאים אותו עם כסא גלגלים לברית של הנכד ד) למען שמו באהבה, זה יהודי צדיק שמופיע יום יום בבית הכנסת למרות שהוא לא מדבר על קניות ואין לו אזכרה של אביו, וגם הוא לא סבא שבא בגלל הנכד אזי מדוע הוא מגיע? למען שמו באהבה.

אם יעמדו נשים וימכרו, הם לא יבואו לקנות!

רבי יהושע אומר ... יצר הרע. שחקן כדורגל סיפר שכאשר יש להם משחק עם קבוצה מסויימת ובפרט אם זה משחק שיכול להכריע את המצב לרדת או לעלות וכיוצא בזה, אזי כל השחקנים צריכים להגיע ולראות משחק שצולם כבר שהקבוצה ההיא שיחקה כדי להכיר אותם טוב שיוכלו לנסות לנצח, וקל וחומר למצב של האדם בעולם הזה שיש לכל אחד אויב קשה ביותר שקוראים לו יצר הרע שאפילו הקדוש ברוך הוא קרא לו רע, והוא מנסה בכל דרך ולא מתייאש מלנסות להפיל ולרסק ולהמית את האדם, והוא לא מתבייש גם אם האדם הזה רב גדול או טיפש קטן, בין אם יש לו זקן וכובע ובין אם יש לו קוקו וקעקוע, אלא שאנחנו צריכים לנהוג לפחות כמו קבוצת כדורגל ולנסות להכיר את האויב, ומובא בחז"ל (סוכה נ"ב.) שיש ליצר הרע שבע שמות פעם קוראים לו צפוני ופעם קוראים לו מנוול ופעם רע וכו', לרמוז שהוא כל פעם מגיע בתחפושת חדשה, ואם האדם לא יתגבר ויתחדש בעבודת ה' שלו כמו שהיצר הרע מתגבר ומתחדש כל יום אזי סופו ליפול בידים שלו.

ורואים בגמרא (סנהדרין ק"ו) דוגמא ליצר הרע איך הוא עובד, המואבים ידעו שעם ישראל מאוד רוצים לקנות כלי פשתן אבל מצד שני אם יעמדו נשים וימכרו הם לא יבואו לקנות, אז איך נגרום להם לבוא לידי חטא, מה עושים, ובלעם יעץ להם עצה שהזקנות יעמדו מחוץ לאוהל עם בגדי פשתן וימכרו במחיר רגיל ונשים צעירות יהיו בפנים ויגידו להם במחיר מוזל מאוד, ואחרי שיכנסו יגידו לו שהוא כמו בן בית ויש גם יין טוב [ועדיין לא נאסר יין נסך] והוא ישתה ויבער לבו לעבירה, ואז יתנו לו גם לעבוד עבודה זרה של פעור וגם לכפור בתורת משה רבינו וגם לעבור עבירה, והעצה הצליחה כמו שבלעם אמר ומתו בגלל זה מעל מאה וחמישים אלף יהודים, ומזה רואים שאפילו דור המדבר, דור שראו את קריעת ים סוף ומה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי, דור שענני כבוד מלווים אותם, דור שראה את מעמד הר סיני ושמע את הקדוש ברוך הוא אומר אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני וכו', דור שלא הולך בבוקר למכולת אלא המן יורד מן השמים מוכן לפי כמות הילדים, קייטרינג של בורא עולם, דור שלא צריך ללכת לבית הכסא כי המן היה נבלע באברים, וכמו שכתוב בתהילים [ע"ח, כ"ה] לחם אבירים אכל איש, לחם של מלאכי השרת, ועם כל זה היצר הרע הפיל אותם לעבודה זרה ולעריות.

כולם העידו עליו שהוא לא שיקר מעולם

ומובא בגמרא (סנהדרין צז.) רב טביומי אפילו יתנו לו את כל הכסף שבעולם הוא לא יוציא שקר מהפה שלו כך העיד עליו רבא, והיתה עיר שקראו לה קושטא, שזה בארמית אמת, ואף אחד לא היה משקר בעיר הזו ואף אחד לא מת לפני זמנו, ורב טביומי שכל ימיו רדף אחר מידת האמת ודיבר רק אמת השתוקק שיקבלו אותו לעיר הזו כי היתה ועדת קבלה ולא היו מקבלים אנשים חדשים לעיר, שמא הם ישקרו, ואת רב טביומי קיבלו, כי כולם העידו עליו שהוא לא שיקר מעולם, ורב טביומי זכה להתחתן עם אחת מתושבות המקום ונולדו לו שני בנים, והנה יום אחד האשה חפפה את ראשה, ובדיוק היו דפיקות על הדלת, רב טביומי פתח, ואחת השכנות בפתח והיא שאלה אם האשה נמצאת בבית, רב טביומי חשב מה עושים? אם אני יגיד לה שהיא חופפת את הראש היא תבין שהיא הולכת היום למקוה שזה דבר שהצנעה יפה לו, ואם אני יאמר היא עסוקה כעת אזי היא תרצה להיכנס ולחכות לה עד שהיא תגמור את העיסוקים שלה, אלא שבינתיים יהיה בעיה של יחוד ולמרות שהילדים הקטנים פה אבל הצדיקים מחמירים על עצמם מאוד, ולכן הוא אמר היא לא כאן! וכוונתו בעצם היתה שהיא לא כאן אבל היא שם! באותו רגע אומרת הגמרא קרה אסון נוראי שני בניו מתו במקום, מיד זה התפרסם בעיר וכולם באו לשם, ושאלו אותו מה קרה? סיפר להם את כל הסיפור, וביקשו ממנו שעוד היום יעזוב מהר את עיר האמת לפני שיעברו עוד אנשים לעולם האמת, עד כאן הסיפור.

אלא שמקשים על זה, היתכן, ומה עד עכשיו שהוא היה בעיר רגילה שאנשים משקרים במסחר ובשאר דברים והוא היה בתוכם ואף על פי כן לא שיקר גם אם יתנו לו מיליונים, ודוקא עכשיו שהוא גר במקום שאף אחד לא משקר דוקא שם הוא משקר? וראיתי תשובה נפלאה שמתאימה לענין שלנו, שכאשר הוא היה בעיר הגדולה אזי כל הזמן הוא פחד מאוד מלשקר כמו שאר האנשים שלא כל כך נזהרים בזה, ולמד הרבה מוסר בענין ולכן הוא הצליח מאוד לא לשקר, אבל כאשר הוא התקבל לעיר קושטא והוא הבין שכאן אף אחד לא משקר ממילא אין צורך ללמוד כל כך מוסר בענין הזה שלא לשקר, אבל הגמרא (בקידושין ל'.) אומרת שיצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום ויום, והיצר הרע מחכה ליום ולרגע שתחשוב שאין מה להלחם ולהתגבר אז הוא עלול להתקיף בכל הכוח.

אני לא יכול בלי נס קפה

רבי יהושע אומר ... ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. רבינו יהונתן אייבישיץ זצ"ל אומר משל לאדם חולה שהיה אלרגי למאכלי חלב, הוא הלך לרופא לעשות בדיקות מדוע הוא חולה, הרופא בדק אותו ואמר לו הכל בסדר רק תפסיק לאכול מאכלי חלב ותבוא אלי עוד שבוע לבדיקות נוספות, כעבור שבוע החולה מגיע והוא נראה חולה עוד יותר מהפעם הראשונה, ואומר לרופא כל מה שאמרת לי לאכול אכלתי כל מה שאמרת לי לשתות שתיתי, כל התרגילים שאמרת לי לעשות עשיתי ואני חולה יותר ממה שהייתי, שאלה קטנה אני רוצה לשאול אותך אמר הרופא, נמנעת לגמרי מאכילת מאכלי חלב? כמעט לגמרי, אמר החולה, אני לא יכול בלי נס קפה על חלב בבוקר, אם כך אין לי מה לעשות איתך אמר הרופא, אומר רבינו יהונתן אייבשיץ שהאדם הרבה פעמים עושה הרבה מצוות ונותן צדקות למכביר ולומד וגם מלמד תורה, אבל חורבן הבית נעשה בגלל שנאת חינם ועד שלא נתקן את הדבר הזה חלילה הבית הגדול והקדוש לא יבנה, כלומר אנחנו אלרגים לשנאת חינם וזה הדבר הראשון שצריך לתקן, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

אני בנתים אקרא תהילים להצלחתם

ומעשה באברך שהיה דחוק בפרנסה, והנה הגיע יום חמישי בשבוע, הוא חזר מהכולל, אשתו הביאה לו דף עם רשימה ארוכה של קניות ומאתיים חמישים שקלים לעשות קניות, האברך מסתכל בדף הקניות הארוך ומסתכל בכסף ואומר לאשתו איך בדיוק את רוצה את כל רשימת הקניות במעט הכסף הזה? אל תדאג אמרה אשתו, תבטח באחד ואל תפחד, אתה קונה לכבוד שבת קודש והקדוש ברוך הוא כבר ידאג שזה יסתדר, ואני בינתיים אקרא תהלים להצלחתך, האברך יצא מהבית ונסע עם האופניים שלו ונכנס לסופר מרקט עם העגלה והתחיל למלאות אותה לפי הרשימה, ודברים שהוא ראה שאין בהם צורך לשבת, הוא לא קנה, ואף על פי כן העגלה היתה מליאה והוא ניגש לקופה ועמד בתור למרות שהוא ידע שאין לו אפילו מחצית מהתשלום של הדברים שמונחים בעגלה.

הוא עומד בתור ומעיין ברשימה לראות אם הוא לא שכח משהו שקשור לשבת והנה הוא רואה שחסר משהו, הוא אמר לזה שעומד בתור לפניו שהוא רק הולך להביא איזה דבר ששכח והוא חוזר, אם הוא יכול לשמור לו על התור, בסדר אמר האיש, והאברך הלך לחפש את המצרך המבוקש, ועד שהוא מצא וחזר כבר עמד שם אדם אחר שנראה כמו בריון, אף על פי כן האברך הצנום ניסה להיכנס לכיוון העגלה שלו, ואמר יותר בלחש מאשר בקול שהוא היה בתור ורק הלך להביא משהו, האיש הבריון שכל יד שלו היתה נראית כמו רגל החל להטיח בו, אתם החרדים השתלטתם על כל המקומות, גם על הסופר גם על כל הדברים אם היית פה למה הלכת, זו בעיה שלך וגם זה שעמד לידו הנהן בראשו, בודאי בודאי, ואין צורך לומר מה הרגיש האברך באותו רגע, לא מספיק שהוא יודע שאין לו מספיק כסף לשלם על המצרכים בעגלה גם הבריון הזה נפל עליו עכשיו לעיני כל הסופר.

בוא איתי רגע לצד אמר הבריון

האברך הסתובב לפתע אל הבריון ואמר לו משפט שעד היום הוא לא מבין מאיפה היה לו את האומץ לומר זאת, ומה היה המשפט? מר בריון, אתה יודע למה אתה מדבר ככה על החרדים, כי אתה מקנא בהם, היית רוצה מאוד לחיות כמונו שבשבת כולם סביב השולחן ואוכלים ושרים ביחד, היית רוצה אשה וילדים כמו של החרדים, אבל במקום לקנאות בנו אתה יכול להיות כמונו! האברך אמר את הדברים והסתובב, והנה הוא מרגיש שמישהו נוקש על גבו באצבע הוא מסתובב ורואה את הבריון שאומר לו בוא איתי רגע לצד, האברך אמר לו תשמע, אל תכעס עלי אני לא התכוונתי, אל תדאג אני לא יעשה לך כלום, פשוט בוא רגע לפינה אני רוצה לומר לך משהו.

האברך ניגש איתו לפינה והבריון החל לבכות בשקט ואמר לו, כל מה שאמרת נכון, אפילו הילדים שלי אין להם זמן בשבילי אני גר בשכונה של חרדים ואני מקנא בהם נורא, איך כולם ביחד האבא עם האמא, ההורים עם הילדים, רק בשביל כסף הילדים שלי מדברים איתי וגם האשה אותו דבר, אני מבקש סליחה שהתפרצתי עליך ליד כולם ודרך אגב אני שמתי לב שהרשימה שלך והעגלה לא מתואמים לא כל מה שרשום הנחת בעגלה, אז בוא עמי אני רוצה להשלים לך את כל מה שצריך, ובקשר לתשלום אין לך מה לדאוג, והאברך עוד לא עיכל את הדברים והבריון לקח ממנו את העגלה ומסתובב איתו ליד הבשר והעופות והדגים והיינות וכל השאר והוביל את הכל לכיוון הקופה כשהאברך מנסה להתנצל ולומר שזה יותר מידי אבל הבריון אומר לו הכל בסדר ומוציא ויזה ומשלם הכל בתשלום אחד.

מהיום כל שבוע אנו נפגשים

הם יוצאים והבריון שואל אותו היכן הרכב שלך? אין לי רכב אמר האברך, יש לי אופניים, אין בעיות אני יניח את הכל ברכב שלי וניסע אליך הביתה וגם את האופניים תניח אצלי ברכב, הם התיישבו ברכב והפעם האברך פרץ בבכי של התרגשות, בכי של אמונה בה' אחד ושמו אחד, הבריון ניסה לשאול אותו האם אתה עדיין פגוע ממני? חס ושלום אמר האברך, פשוט מאוד אני רואה עין בעין את הנס הגדול שבורא העולם עשה לי, הייתי מאות פעמים בסופר מרקט ואף פעם לא קנו בשבילי שום דבר כי היה לי את כל הכסף בכיס, היום באתי לסופר עם מאתיים וחמישים שקלים ובטחתי בה' יתברך שיהיה נס ואתה היית הנס, אתה רואה איזו השגחה פרטית! אמר לו הבריון, אזי אני מודיע לך שמהיום כל שבוע אנו נפגשים כאן בסופר ביום חמישי בשעה שבע בערב ואתה מזכה אותי לקנות לך את כל המצרכים של שבת קודש וכן היה הוה ויהיה בעזרת ה'. [הרב שניר גואטה].

בבוקר השכן רוצה חלב לנס קפה

ושנאת הבריות. מי לנו גדול מיוסף הצדיק שפגש את האחים שלו והם רצו להרוג אותו ולבסוף זרקו אותו לבור של נחשים ועקרבים, וה' עשה לו נס והם לא הרגו אותו, והוא מתחנן לאחים שלו שיחזירו אותו לאבא שאוהב אותו מאוד, אבל בכל זאת הם מכרו אותו לחבורת ישמעאלים [כמובן שהאחים מצידם לא עשו זאת חלילה בלי מחשבה והכל נעשה לפי ההלכה ואפילו הקדוש ברוך הוא הצטרף אליהם למכירה והדברים מאוד לא פשוטים ובוודאי שאין לנו הקטנים לערער על שבטי י-ה ורק כתבנו מהצד של יוסף הצדיק עצמו] והנה הוא נמכר לעבד ועובר נסיונות נוראים ויושב בבית הסוהר שנים רבות, ולבסוף נעשה משנה למלך והוא רואה את האחים שלו ואחר שהוא התגלה אליהם מה הוא אומר להם? לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים וינחם אותם וידבר על ליבם, וינשק לכל אחיו.

ולפעמים האדם משאיר הקפדות בלב שלו על כל מיני אנשים שהוא חושב שהם פגעו בו, ולכאורה הוא צודק, והרי הבן אדם הזה גרם לו צער, אם זה שכן שמרעיש בדיוק שאני רוצה לישון, אם זה אדם שגרם לי שיפטרו אותי מהעבודה, או שילעגו לי, אבל בכל זאת התורה אמרה לא תקום ולא תטור את בני עמך, כלומר גם שכן שלא הסכים להביא לך אקמול, כאשר התינוק שלך צורח מכאבים למרות שיש לו אקמול לילדים, והתינוק בכה כל הלילה ואתה לא נרדמת, ובבוקר אותו שכן דופק לך בדלת ומבקש חלב בשביל הנס קפה שלו, אומרת התורה אתה חייב לתת לו חלב ולא לזכור לו שאמש הוא לא הביא לך אקמול גם כשהבטחת לו שתחזיר לו, והשאלה נשאלת וכי אני מלאך וכי אין לי רגשות, איך אני יכול לשכוח את מה שהוא כל כך גרם לי צער?

מי הביא לך מעטפה עם הרבה כסף!

והתשובה פשוטה ואנו אומרים אותה כמעט כל יום בוידוי, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, כלומר כל מה שעובר על האדם בין יסורים מהשמים ובין יסורים מהבריות הכל זה בגלל שהוא הרשיע והתנהג לא על פי התורה. וכמו הפסוק שאמרה חנה הנביאה (שמואל א'. ב', ב') אין צור כאלוקינו והסבירה הגמרא (ברכות י'.) אין צייר כאלוקינו, שכידוע צייר רגיל מצייר ציור אבל כמה שהציור יראה אמיתי עדיין הוא לא אמיתי ולא זז, ואילו הקדוש ברוך הוא מצייר מליארדים של אנשים ושל בעלי חיים בים וביבשה כולם חיים, וגם מצייר צורה בתוך צורה שזה אשה מעוברת, והבעל שם טוב הסביר אין צייר כאלוקינו שכל מה שהאדם עובר זה ציורים, כלומר אם מישהו הביא לך מעטפה עם הרבה כסף או חלילה לקחו לך מעטפה מלאה בכסף תדע זה ציור, כי נגזר עליך ממרום שתקבל או שיקחו לך, ורק צריך למצוא את השליח.

וכמו שופט שגזר מאסר עולם על רוצח והשוטר מגיע ומניח עליו אזיקים לקחת אותו לבית הסוהר, כולנו מבינים שהשוטר לא הוא זה שבאמת הכניס אותו לבית הסוהר כי אם השוטר הזה היה בחופשה באותו יום היה מגיע שוטר אחר, וגם מה שהשופט גזר עליו מאסר עולם לא הוא זה שבאמת הכניס אותו לבית הסוהר, אלא הוא בעצמו על ידי מעשה הרצח שלו, והוא הדין אצלנו השופט זה בורא עולם, והבני אדם זה כמו שוטרים שמוציאים לפועל את מה שאנחנו גורמים במעשינו הטובים או הרעים, ולכן אין לנו על מי לכעוס אלא על עצמינו, וכמו שנאמר (איכה ג', ל"ט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, כלומר שהדבר היחידי שמותר לך להתאונן עליו, זה על החטאים שלך, וממילא אדם ששונא איזו בריה שהקדוש ברוך הוא ברא הוא טועה ועובר על לא תשנא את אחיך בלבבך וגם אם הוא הזיק לך לא מעט עדיין אסור לך לשנוא אותו וזה דבר לא קל, רק שצריך להפנים את הדבר עמוק בלב ובשכל, ובעיקר להתפלל לה' שיכניס לנו בלב לאהוב כל יהודי ובפרט מי שפגע בנו או ציער אותנו.

הוא שולח מתנות לכל מי שפגע בו

ומובא בזוהר הקדוש (מקץ ר"א ע"ב) מעשה בשני תנאים שראו איזה אדם שהלך בדרך, והוא הגיע לאיזה הר שיצאה ממנו מעין בליטה כזו כמו סלע ואותו אדם החליט לנוח בדיוק על אותו סלע גדול, והנה באמצע שהוא ישן הופיע לפתע איזה נחש מסוכן והתקרב אליו, ופתאום יצא מצד אחר נחש ענק ומסוכן והרג את הנחש שרצה להכיש את אותו אדם, ובינתיים האיש הזה ישן שנת ישרים, כאשר התעורר האיש ראה את הנחש המת לידו וקם ללכת משם ומיד שהוא דרך על ההר, הסלע שעד לפני דקה הוא שכב לישון עליו, נפל למטה לתהום העמוקה, ניגשו אליו התנאים הקדושים לשאול אותו איזה מעשים טובים הוא עושה וגם סיפרו לו על הניסים שהיו לו בזמן שהוא ישן, ובוודאי שבורא עולם לא עושה סתם ניסים כאלה גדולים למי שאין לו מעשים מיוחדים, אמר להם האיש שאם פוגעים בו הוא מוחל וסולח בלב שלם למי שפגע בו ואינו מקפיד כלל, ומאותו יום הוא משתדל לשלוח מתנות לכל מי שפגע בו או שציער אותו, והוא לא הולך לישון עד שהוא מוחל לכל מי שפגע בו, שמעו התנאים ואמרו שמעשיו גדולים [מצד אחד] אפילו יותר משל יוסף הצדיק שהרי הוא לא רק שמחל להם אלא גם העניק להם מתנות כי הוא הבין, בזה שהם גרמו לו צער הם הורידו ממנו את עוונותיו, וכמו רופא שמוריד מהאדם את תחלואיו הרבים בודאי שמשלמים לו על כך:


משנה יב


קב של כורכום

רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. אחד היצרים הקשים ביותר על האדם כידוע זה יצר הממון, ואנו רואים שבן אדם מוכן לקום באמצע הלילה גם כאשר הוא לא הצליח ממש להירדם בשביל לעבוד, כגון שהוא נהג מונית ומבקשים ממנו נסיעה של כמה שעות הלוך וחזור שהוא מרויח על זה לא מעט, אזי רובם יסכימו, ומדוע? כי האדם חושב אם יש לי כסף יש לי אוכל ופרנסה בשפע, אבל הבעיה היא שלפעמים יש אדם שיש לו כסף לו ולזרעו ולזרע זרעו ועדיין הוא רץ אחר הממון, זה ודאי בשביל תאוות הממון, וכמו שמובא בגמרא (סנהדרין ס"ה.) שרבותינו ראו שהיצר הרע של העבודה זרה אי אפשר היה להתגבר עליו אזי ביטלו אותו עד כאן, והיצר הרע הזה אמר לקדוש ברוך הוא היה לי הרבה מאוד עבודה ועכשיו אני ישב בטל? אמר לו הקדוש ברוך הוא תחליף את העבודה זרה בכסף, ומאז הוא עובד על האנשים שלמרות שיש להם בית ורכב מפואר והרבה כסף בבנק הוא עדיין תאב לממון, וזו עבודה קשה לעזוב את תאוות הממון אלא שיש לעשות את זה בשלבים וללמוד הרבה מוסר כמה העולם הזה שפל וטפל, עד שכאשר ריש לקיש לפני שנפטר הוא הצטער כיון שהוא השאיר קב [בערך קילו ומאתיים גרם] של כורכום והוא אמר על עצמו את הפסוק (תהילים מ"ט) ועזבו לאחרים חילם, כי ריש לקיש כשעבד בשביל להרויח את הכורכום הזה הוא חשב שהוא יהנה ויאכל ממנו, אבל כשהוא רואה שעוד רגעים ספורים הוא משיב את נשמתו לבוראו הוא הבין שהוא עבד בשביל הכורכום להשאירו לאחרים.

ומעשה במרן הרב עובדיה יוסף זיע"א שאחד מהנכדים שלו הבוגרים ביקש ממנו סיוע כספי, הרב הלך לחדרו וחזר עם ערמה של שטרות ונתן אותם לנכדו, והנה מרן רואה שנכדו צוחק! למה אתה צוחק, שאל מרן, מה קרה? סבא, אמר הנכד, השטרות האלה לא אמיתיים זה של משחק מונופול! מה זה מונופול שאל מרן, שידע והכיר את כל התורה הקדושה מתחילתה עד סופה, את כל הש"ס הבבלי והירושלמי, את כל המפרשים גם ראשונים וגם אחרונים אבל מה שילד בגיל ארבע יודע שיש כסף של מונופול את זה מרן בגיל תשעים לא ידע.

וידוע שאחרי פטירתו של מרן זצ"ל מצאו בספרים שלו סימניות שהיו בעצם צ'קים שמנים ושטרות שהיו שוים המון אלא שפג תוקפם ונס ליחם, כי תורה ורק תורה היה בראשו ולבו של מרן, וכל זה כשזה היה קשור למרן עצמו אבל בממון אחרים הרב היה מאוד זהיר, והנה פעם אחת היה איזה אברך שקיבל מכתב ממרן שכתב לו כך, היית אצלי והשארת ניילון שנראה קצת מכובד ואם שכחת את זה תבוא לקחת, שלא אכשל בגזל, ואם אתה לא משיב לי תשובה, זאת אומרת שאני יכול להשתמש בזה, האברך עמד המום לנוכח זהירותו של מרן בממון זולתו באיזה ניילונית שלא שווה יותר משני שקלים.

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. מסופר על החפץ חיים זצ"ל שבאחד הימים היה צריך איזה נייר כדי לכתוב עליו. בשולחן לידו היה מונח נייר, אבל החפץ חיים נמנע מלהשתמש בו בטרם קיבל את רשות בעליו, החפץ חיים הטריח את עצמו חקר ובירר מי הוא בעל הנייר כדי שיוכל לבקש את רשותו, אולם כל חקירותיו ודרישותיו העלו חרס, הבעל לא נמצא, תוך כדי שהתארכו החיפושים אחרי בעל הנייר פקעה סבלנותו של אחד הנוכחים, הנייר הזה שווה בקושי קופיקה [מטבע בעל ערך נמוך בזמנו] קרא בהתרסה, למה לעשות ממנו עסק כל כך גדול?! החפץ חיים נתן בו מבט חודר, אומנם הצדק עמך, הנייר הזה באמת שווה רק קופיקה אחת, אבל מאיסור גזל של קופיקה אחת נברא מלאך משחית שיכול לשרוף את כל ורשא.

הוא זעק בצעקה מקפיאת לב, גזל!

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. הרב ראובן אליצור קרלינשטיין זצ"ל [המגיד של בני ברק] היה מאוד זהיר בענייני גזל ומסופר עליו כאשר ביקר בבית הרפואה [פעמים אין ספור] ומצבו הבריאותי היה קשה מאוד, ושמר ונזהר שלא להשתמש בממון בית הרפואה שלא בהיתר גמור או שלא לצורך מוחלט, אפילו כאשר הגישו לו נייר פשוט לניגוב ידים, הקפיד מאוד שלא להשתמש בניירות מיותרים אלא במספר מדוייק של שלושה ניירות ולא יותר, וגם כאשר היה קר בבית הרפואה, סירב להשתמש ביותר משמיכה אחת, האחיות אמרו ראובן אתה יכול לקחת עוד שמיכה, אבל זה לא הועיל, וכי האחיות הם בעלי הבית של המקום, הרי לכל חולה יש הקצבה של שמיכה אחת בלבד, ואם לא יביאו לו מהבית הוא לא ישתמש בשמיכה נוספת! הוא רעד מקור ואחד מבני המשפחה הניח עליו שמיכה נוספת מבית הרפואה, הוא פרץ בבכי בזעקה מקפיאת לב, גזל! למי אחזיר? למי אשיב את הגזלה? מדוע אתם מעוללים לי כך?

וכך כתב רבי ראובן בסוף צוואתו לבני משפחתו: עוד זאת אדברה נא למען אחי ורעי בני ובנותי וכל צאצאי היקרים שליט"א, להיות ער וזריז בזהירות מופרזת מלהכשל בחשש גזל רחמנא ליצלן, כי בלא ערנות וזהירות גדולה נכשלים ח"ו, מעשים בכל יום ממש בכל מהלך החיים אשר לראות ברור כיצד בלי התבוננות ומחשבה, ישנם דברים שלא חושבים כלל וכלל שיש להם אפילו שייכות לגזילה, ובאמת הם דברים של גזל ממש, ובני אדם נופלים ברשת הגזלה החמורה, וכבר כתוב בספרים הקדושים שכדאי לאדם להפסיד אלף זהובים [מטבעות זהב] מלהיכנס בספק גזל של פרוטה אחת, ולא תשובה ולא יום הכיפורים ואפילו יום המיתה לא מכפרים, ומובא בשם הגר"א על הפסוק (בראשית פרק מ"ג פסוק י"ח) הכסף השב באמתחותינו בתחלה אנחנו מובאים שתחילת הדין זה על הממון, והוסיף הרב ראובן את המשך הפסוק להתגולל עלינו שאם האדם לא נקי מגזל צריך להתגלגל שוב לעולם השפל הזה גם כדי להחזיר שקל אחד.

איזה נס שאני הפסדתי את הכסף

ופעם אחת כאשר הרב ירד מן המונית שהסיעה אותו מבני ברק לירושלים גילה כי הנהג החסיר עודף של מאה שקלים, כלומר שרבי ראובן היה צריך לקבל עוד מאה שקלים, והנהג לקחם כנראה בטעות, מה היתה תגובתו של רבי ראובן? הוא חייך ואמר איזה נס! איזה נס שאני הפסדתי את הכסף ולא ההיפך הרי אם הנהג היה נותן לי בטעות מאה שקלים נוספים, כיצד הייתי מצליח לאתר אותו ולהשיב לו את העודף המיותר! אבל עכשיו שהוא חייב לי הריני מוחל לו במחילה גמורה, וכך באה הבעיה מיד על פתרונה. [מהקדמה לספר יחי ראובן].

נוצר בן השניים סכסכוך עמוק וקשה

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. איש עסקים ממכריו של רבי ראובן הסתבך בהלוואות שונות, והיה חייב לנושיו סכומים עצומים עד שאיבד את כל ממונו והגיע לידי פשיטת רגל, האיש נואש מלפרוע את חובותיו הרבים, אך רבי ראובן היה טורח ומשכנע אותו לעמול בכל זאת ולהשיב את סכום ההלוואות שנטל, הוא דיבר על לבו בדבר הזהירות העצומה הנדרשת בענייני ממון, תוך כדי שהוא מזכיר בפניו כי האדם עתיד לשוב בגלגול לעולם הזה על מנת להשיב כל פרוטה שנטל שלא כדין, הדברים היוצאים מן הלב חדרו ללבו של האיש שהבין כי רבי ראובן חפץ בטובתו, והוא הבטיח לעשות את כל שיוכל לפרוע את חובותיו, ואכן לאחר תקופה בישר לו האיש כי הצליח להניח את דעתם של כל נושיו למעט נושה אחד.

הנושה הנותר היה שותפו של הלווה לשעבר שצבר הפסדים רבים, כי כאשר הלווה פשט את הרגל הוא גרר עמו את שותפו וגרם לו הפסדים עצומים, כך נוצר בין השניים סיכסוך עמוק וקשה שגלש לבתי משפט וכו', הימים חלפו הלווה שהפסיד את כל רכושו חלה במחלה ממארת, וכעבור זמן מה נפטר בשברון לב, רבי ראובן פנה ללכת לביתו לאחר ההלוויה, עצר לידו רכב בחריקת בלמים, למרבית הפלא הסתבר כי על ידי ההגה יושב לא אחר מאשר שותפו של הנפטר שהציע לו להסיעו ברכב לביתו, רבי ראובן אך נכנס לרכב ומיד החל לדבר על לבו של האיש ולשכנע אותו למחול לשותפו לשעבר, תוך כדי שהוא מציין בהרחבה באוזניו, כיצד הנפטר עומד עתה בבית דין של מעלה ונתבע על החוב אותו איחר מלשלם, הרי בין כך ובין כך לא תראה את הכסף עוד, הפציר בו רבי ראובן, למה לך לגרום שאדם ייענש בסיבתך?

האיש שמע את הדברים והחל לשפוך מר לבו על ראש שותפו שכבר לא היה בין החיים, כל חיי נהרסו בגללו, נאלצנו למכור את דירת המגורים שלנו והתגלגלנו בבתי משפט, אמר האיש בהתרסה כשהוא עומד בתוקף על דעתו ומסרב למחול לנפטר, האיש דיבר בכאב לב נורא, וזוגתו שישבה לצידו הוסיפה גם היא במילים קשות מכאב לב, רבי ראובן בכל זאת לא חדל ממאמציו, וניצל את רגעי הנסיעה האחרונים, כדי לשכנע את האיש לסלוח לבעל חובו, הרכב כבר עמד מתחת לבית, ורבי ראובן התעכב והמשיך להפציר באיש לרחם ולחוס על שותפו העומד כעת למשפט בפני המלך הגדול הקדוש ברוך הוא, כשהוא סבור כי כל תחנוניו העלו חרס, נפרד רבי ראובן מהאיש לשלום בלא שידע כיצד הסתיים הדבר [לאחר פטירתו של רבי ראובן הגיע בנו של בעל החוב לנחם את בני המשפחה וכך נודע סופו של המעשה].

הייתי לבדי בבית הקברות

בימי השבעה של הלווה שנפטר בלא לפרוע את חובו, הגיע שותפו לשעבר לבית האבלים בכניסתו לבית האבלים חששו מאוד מפניו החתומות והכאובות, אבל כאשר התיישב פתח את פיו ואמר נרגשות, לאחר הלוויתו של אביכם זכרונו לברכה, נסעתי עם רבי ראובן קרלנשטיין, במהלך הדרך הוא הרבה לעורר את לבי למחול על החוב שהותיר אחריו בלא פרעון, דבריו הכנים נגעו ללבי, ולאחר שנפרדתי ממנו שבתי אל קברו של אביכם, השעה היתה שעת לילה מאוחרת, הייתי לבדי בבית הקברות השומם, והשתטחתי על הקבר הטרי, כשאני פורץ בבכי, ומוחל לנפטר במחילה גמורה ושלמה על חובו ועל הדין ודברים שהיו בינינו, כעת באתי לכאן לומר לכם כי אביכם עלה והתייצב בפני בית דין של מעלה זכה בלא כל חוב של ממון, ומעתה והלאה מבקש אני לשכוח את העבר הכאוב ולהיות ידידיכם הנאמן.

התורה לא עוברת בירושה

והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. מובא בגמרא (נדרים פ"א) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, ואדרבה הגמרא אומרת במקום מדוע בניהם של תלמידי חכמים אינם יוצאים תלמידי חכמים כמו אביהם והגמרא עונה כמה תשובות, ואחת מהן שלא יגידו שהתורה עוברת בירושה, וכמו השאלה הידועה, למה בניו של משה רבינו לא המשיכו את ההנהגה וזה ניתן ליהושע בן נון? גם כאן התשובה היא שהתורה לא עוברת בירושה וגם יהושע בן נון לא ימוש מתוך האוהל וכל הזמן למד ושירת את משה רבינו, ועל התורה כבר אמרו בגמרא (מגילה ו') לא יגעת ומצאת אל תאמין [שמצאת], יגעת ולא מצאת אל תאמין [שיגעת], יגעת ומצאת תאמין, כלומר אין קיצורי דרך ללימוד התורה, ויש דרך אחת שבלעדיה לא יקנה האדם תורה והיא נקראת יגיעה, ומובא בגמרא (ברכות ס"ג:) אצל מי אתה מוצא חמאה של תורה? אצל מי שהקיא את החלב שיינק מאמא שלו, והסביר המהרש"א שהוא מואס בתענוגות של הילדים ובתענוגי העולם הזה אזי התורה שלו היא כמו חמאה גם כשהוא לומד וגם כשהוא מלמד, ויש לנו לדעת שאין לאף אחד פטור מלימוד התורה ואת זה נראה מהמעשה הבא.

אם אתה לא לומד תורה תצא מהעולם הזה ערום ויחף

המשגיח של ישיבת פוניבז' רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל רצה לפתוח קופת גמ"ח אך לא היה לו כסף, תלמידיו באמריקה שידעו על רצונו זה דיברו עם גביר גדול שהגיע משנחאי לאמריקה וסיפרו לו על רצונו של המשגיח. ללא ספק אמרו לו, הזכויות העצומות שיהיו מהסיוע לנזקקים תזקפנה לזכותך, הגביר קפץ על המציאה, לא בכל יום מזדמן מנהל גמ"ח שכזה! הוא הפריש באופן מיידי סכום כסף גדול, ושלח אותו ארצה לרבי יחזקאל, רבי יחזקאל פתח בכסף הזה גמ"ח, לגביר הזה היתה מעלה נוספת מיוחדת, הוא לא הרשה לבניו ולחתניו בשום פנים ואופן להכנס למסחר, רצונו היה שהם ילמדו תורה והוא החזיק אותם בכספו, לימים הגיע הגביר ארצה לביקור, נכנס למשגיח ואמר לו אני הוא אותו יהודי שנתן את הכסף לפתיחת הגמ"ח, רבי יחזקאל אמר לו יישר כח, אשריך בזכותך יש הרבה אנשים שנהנים מהכסף, וגם שמעתי עליך שאתה מחזיק את הבנים ואת החתנים שלך כדי שיוכלו לשבת באוהלה של תורה, וללמוד תורה במנוחת הדעת.

לפתע פנה אליו המשגיח בשאלה, אמור לי, האם אתה בעצמך לומד? האם קובע אתה עתים לתורה? ומה יכול היה האיש לענות? הוא ידע בעצמו שהוא לא יושב ולומד וגם לא קובע עיתים לתורה, לכן ישב ושתק, דע לך אמר לו רבי יחזקאל, אם אתה לא לומד תורה, אתה תצא מן העולם הזה ערום ויחף! הגביר לא האמין למשמע אוזניו והתמלא בפחד ובאימה מכף רגל ועד ראש, סיים מהר את ביקורו בארץ ישראל וחזר לארצות הברית, ופנה לאחד מגדולי ראשי הישיבות וביקש ממנו ללמוד עמו כל בוקר שעתיים לפני שהוא יוצא לביזנס, אמר לו ראש הישיבה מחילה אין לי את הזמן הזה, אמר לו הגביר בכאב, אז מה יהיה איתי? המשגיח אמר לי שאני אעזוב את העולם הזה ערום ויחף אם לא אלמד בעצמי תורה! ראש הישיבה ראה את חשקו הגדול של הגביר ללמוד תורה, והחליט לשנות את סדר יומו על מנת שיוכל לשבת וללמוד עמו כל יום במשך שעתיים.

אחרי ימים רבים אמר הגביר, המשגיח הוא ידיד אמת שלי! הוא רצה להכיר לי טובה על כך שעזרתי לו לפתוח את קופת הגמ"ח ולהוקיר לי טובה, מה הוא כבר יכול לשלם לי, התשלום שלו היה שהוא הושיב אותי ללמוד תורה! האם יש תשלום טוב מזה, האם יש ידיד אמיתי יותר ממנו שאמר לי משפט שקשה מאוד לשמוע אותו, וקל וחומר לומר אותו, אבל הוא ידיד אמיתי ורצה רק את טובתי, אלא שהקשה רבי ראובן מה עם כל הזכויות שהוא אסף לטובתו, נכון שהמשגיח רצה לזעזע אותו, אבל האם זו האמת? ותירץ הרב על פי דבריו של רבי אליהו לופיאן שמביא את הזוהר הקדוש על הפסוק (שיר השירים פרק א', פסוק ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אם לא תדעי לך, אם אין לך ידיעה באורייתא [בתורה] אפילו אם תהיי היפה בנשים כלומר שיהיו לך הרבה מעשים טובים, צאי לך, אומר הקדוש ברוך הוא צאי ממחיצתו!

מדוע אינו מגיע לאירועים שלו?

והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. יש לדעת שלחיות כמו בן תורה זה חיים אחרים, זה שאיפות שונות זה רצונות אחרים, ולהבדיל כמו שהדגים בים לא יכולים לחיות מחוץ למים, וכן הבעלי חיים ביבשה לא יכולים לחיות במים, זה בעצם סוג ההבדל בין מי שלומד תורה שנמשלה למים לבין מי שלא לומד תורה, ולכן יש לפעמים חוסר הבנה ביניהם, זה לא יבין את זה מדוע אינו מגיע לאירועים שלו המעורבים, מדוע הוא לא קורא עיתונים ידיעות אחרונות וכיוצא בזה, בעוד שלהם זה לא מפריע, והוא לא מבין אותם איך הם יכולים בלי ללמוד תורה, איך הם יכולים לשבת מול הטלויזיה והמחשב שעות רבות ולבזבז את חייהם בהבלים שכאלו, ולכן המשנה אומרת לאדם והתקן עצמך ללמוד תורה, אתה צריך לעשות לעצמך תקנות חדשות שינויי דפוס התנהגות, להיות מוחל וסולח לכולם ולא להקפיד על מי שמציק או יפגע בך.

המקום היפה ביותר בארץ ישראל

ומעשה שהיה בסטודנטים שלמדו באוניברסיטה באמריקה, וביקשו מהם לחקור את סוד העושר, איך עושים את זה? יש מאתיים וחמישים עשירי עולם וכל קבוצה של כעשרה סטודנטים סוקרים ובודקים מקרוב את אחד מהם ובודאי יהיה איזה דבר משותף לכולם, ואפשר יהיה להצביע עליו שזה הגורם לעושר, והסטונדטים יצאו לעבודה בתקופה לא קצרה, ראו איך הם מדברים בעסקים, מתי הם קמים וישנים, מה הם נזהרים לא לעשות ומה הם כן עושים, אלא שתשובה לא היתה להם כי ממה שנזהר זה, השני והשלישי לא נזהרים ומצליחים מאוד, ומה שהתברר שכל אחד התעשר מזוית אחרת, אולם בכל זאת מתוך כל המאתיים חמישים התברר שיש עשיר אחד שונה מכולם בתכלית, בעוד שאצל כולם יצר התחרות הוא חזק אצלו ולפני שהוא בודק שהוא עצמו הרויח, הוא קודם בודק "שחבירו" הפסיד ותמיד ראשם איך להפיל את האחר, ואילו העשיר השונה לא איכפת לו שאחרים יפסידו, ואדרבה אפילו יש לו שמחה מסויימת כשאחרים מצליחים, וניסו לדובב אותו ולהוציא ממנו איך זה שהוא שונה מכולם בענין הזה.

והוא סיפר שלפני תקופה מסויימת הוא עשה טיול בארצות שונות ואחת הארצות היתה ארץ ישראל, והמדריך טיולים שליוה אותנו לכל מקום, אזי ביום האחרון אמר לנו שהוא לוקח אותנו למקום היפה ביותר בארץ ישראל שזה נקרא הדובדבן שבקצפת, וכולנו התרגשנו מעניין להיכן הוא לוקח אותנו, והאם זה יותר יפה מגורדי השחקים שיש באמריקה, האם זה פארק עם מזרקות ובריכות יותר ממה שאנו מכירים, אלא שהמיניבוס המפואר נכנס לסימטאות בירושלים שלא נראים ממנו לא גורדי שחקים ולא פארקים ומזרקות, לפתע עצר המיניבוס והמדריך אמר הגענו ליעד, כולם היו המומים מה יש פה?

כל אחד מוותר על חצי בלטה ממקומו

והמדריך אמר לפני שאנו יורדים אני רוצה לשאול שאלה, אם יש ששת אלפים סטודנטים, כמה מקום לדעתכם צריך כדי לאכלס אותם, הם חשבו ועשו חשבונות, אולמי הרצאות, חדרי מחשבים, שטחי גינון, מעונות הסטודנטים, חדרי סגל, משרדי הנהלה והגענו למסקנה שיש צורך בשטח בגודל מאה וחמישים אלף מטר רבוע לכל הפחות, וכמה אנשי צוות לדעתכם אמורים לעבוד במוסד שכזה להשביע את רצון כל החניכים? חשבנו ואמרנו שלפחות ארבע מאות איש, ובכן השיב המדריך כשחיוך על פניו ברוכים הבאים לישיבת מיר!

בישיבה זו לומדים כששת אלפים תלמידים, והשטח שלה הוא כשלושת אלפים מטר רבוע לכל תלמיד מוקצה חצי מטר רבוע, למרות שלומדים בו כל היום, הצוות בישיבה הוא לא יותר מעשרים איש, ויש לה מנהל אחד ויחיד האחראי על הכל החל מקבלת התלמידים, דרך קביעת החומר הלימודי ועד לניהול התקציבי המסועף, נעמדנו המומים, סירבנו להאמין, אך על זה בדיוק נאמר טוב תמונה אחת מאלף מילים, עד מהרה מצאנו את עצמנו מטיילים בין שבילי אולמות הישיבה והם היו מלאים עד אפס מקום, הלומדים היו שקועים כל כך בלימודם, ואפילו לא הבחינו בנו, עברנו קומה אחר קומה, אולם אחר אולם, ובכל פינה אפשרית או בלתי אפשרית ישבו אנשים ולמדו, זה היה מחזה מדהים ומחשמל שנשארנו פעורי פה ואמרנו, לא ראינו כזה מראה מעולם, כיצד כל אחד מוותר על חצי בלטה ממקומו, כדי שלחברותא יהיה יותר מקום.

מה ההבדל בין אדם לבהמה

בתום הסיור שהותיר את המשלחת המומים, נקבעה להם פגישה עם ראש הישיבה בכבודו ובעצמו הגאון רבי נתן צבי פינקל, איך לדעתכם אמור להיראות מנהל ואחראי של מוסד שכזה שעושה עבודתו לבדו על כל המשתמע מכך שאל המדריך את התיירים, התשובות לא איחרו והם אמרו משרד גדול וענק, מזכירות רבות חדרי ניהול ותיקים עבי כרס של פגישות ויומנים, כבר בפתח החדר נעתקה לשונם, הם ראו את ראש הישיבה יושב על מקומו רכון על הגמרא ודפי השיעור שבפתחו הוא עמד, וחוליו ניכר היטב לכל רואיו, אל תבהלו ממצבו הגופני הגדיר המדריך, האיש סובל ממחלות רבות הוא מדבר בקושי, אך למזלכם הוא דובר אנגלית רהוטה, ותוכלו לשאול אותו את אשר על לבכם, הם התיישבו לצד ראש הישיבה בשני קצוות השולחן, רבי נתן צבי האיר להם פנים, והאיש העשיר הנמרץ ניער את מחשבותיו ואזר אומץ לשאול את השאלה שמסקרנת במוחו, כבוד הרב כולנו פה מנהלים חברות ומפעלים גדולים ואנו לא מבינים איך המוסד שלכם מתנהל, מה הסוד הגדול שמביא לתוצאה, שכולנו כאן המומים עד לרגע הזה?

חיוכו של ראש הישיבה כבר פעל את פעולתו, הוא פתח את דבריו שנאמרו בקושי אך בבטחה בשפתם שלהם, ידידי היקרים, התדעו מה ההבדל בין האדם לבין בהמה? כשהבהמה רוצה משהו היא תנסה להשיג זאת בכל מחיר, גם אם תדרוך בדרך על כל מי שנמצא סביבה, האדם לעומת זאת מסוגל לוותר על רצונותיו בכדי שלא להזיק לזולתו, יתירה מזו האדם יכול אפילו לגרוע הנאה מעצמו בכדי להיטיב לזולתו, כאן בישיבה חיים בני אדם, וכשכל אחד חושב כיצד גם השני יוכל לחיות לצידו, לאף אחד אין בעיה, וכך יכולים להתקיים אלפים מאושרים במקום שלא היה ראוי, לכאורה אפילו לכמה מאות. העשיר סיים את דבריו לחוקרים מהאוניברסיטה שישבו מולו פעורי פה, הדברים שיצאו מפיו של ראש הישיבה ננעצו בלבי כמו סכין, זה היה הפוך לחלוטין מדברי אבי המנוח שאמר לי תמיד, קבע מטרות ותשיג אותן בכל מחיר, הבנתי שזאת לא התנהגות אנושית, מאותו יום החלטתי לא להצר צעדיו של שום אדם, והאמינו לי לא הפסדתי מכך מאומה, מאז הכנסותי עלו עשרת מונים וזכיתי להפוך בחזרה לבן אדם, ואני לא מקנא בהצלחותיהם של אחרים וכך גם אין לי שונאים ואויבים.

כולם הסתכלו עלי וליבי התגאה

והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. מי לנו גדול מהרב הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל שלמד את הש"ס לא פחות מארבע מאות פעמים עד שאמרו עליו שהיה לו סברות של התלמוד, וזה למרות עיסוקיו הרבים בהיותו הרב הראשי של רוסיה, ולאחר מכן הרב של כל אמריקה, ובכל זאת לא פסק פיו מלהגות בתורה יום ולילה, ומה אנו נענה אחרי המלך, שלנו יש את כל הזמן והאפשרויות, וכמה אנו לומדים? אלא שעם כל גדלותו בתורה היתה בו מידת ענוה גדולה מאוד, ומסופר עליו שפעם אחת כאשר הוא שכב בבית החולים עם בעיות בלב, אחד מקרובי משפחתו הבחין לפתע שהוא ממלמל בפה, הוא היטה את אזנו לשמוע מה הרב אומר, והוא שמע אותו אומר תש"מ תשל"ט תשל"ח וכן הלאה עד שהגיע לששים שנה אחורה מגילו הנוכחי ועצר.

הקרוב משפחה שהיטה אוזן שמע ולא הבין, אבל אחרי זמן שהרב הרגיש יותר טוב הוא העז ושאל, ילמדנו רבינו, אני ראיתי את כבוד הרב לוחש את השנים, שנה אחרי שנה ולא הבנתי, תורה היא וללמוד אני צריך, במחילה מהרב, אמר לו הרב, אני אמרתי את זה בקול רם? לא, הרב אמר זאת בשקט לעצמו אבל אני הטיתי אוזן, ושמעתי את הכל, ובכן אמר הרב כיון ששמעת אז אני יסביר לך, הגמרא אומרת (ברכות ה'.) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, וכיון שבאו היסורין אצלי בנוגע ללב, אזי חיפשתי איזו עבירה חלילה עשיתי שקשורה ללב, וזה השנים ששמעת אותי, העברתי את כל השנה מול עיני אך לא מצאתי עוון שקשור ללב וגם לא שאר עוונות, עד שחזרתי הרבה אחורה בהיותי נער צעיר בישיבה, שהרב בשיעור הקשה קושיא חזקה מאוד, ולאחר שהתאמצתי עניתי על הקושיא והרב התפעל ואמר לי יישר כוח ואז ראיתי שכולם מסתכלים בי בהערכה גלויה והלב שלי התגאה לרגע.

עשרים וחמש שנה הייתי מתקשר לרב

והקדוש ברוך הוא המתין לי שנה ועוד שנה ועוד שנה אולי אני יתחרט על זה שהתגאיתי, שהרי את השכל לענות לא אני יצרתי אלא זו מתנה מן השם יתברך, וה' מלך גאות לבש, אבל ה' יתברך המתין לי שישים שנה וראה ששכחתי מזה לגמרי, אזי הוא הזכיר לי על ידי שזעזע לי את הלב, וברוך ה' "חזרתי בתשובה", זו ענוותנותו העצומה של הרב עם כל גדולתו בתורה וספרים עמוקים מאוד על הש"ס שחיבר, עם כל זה לא גבה לבו ולא רמו עיניו, ואחרי שהרב נפטר והובא לקבורה בירושלים עיר הקודש בשושן פורים, באותו שבוע ביום ששי התקשרה איזו אשה מאמריקה שלא ידעה שהוא נפטר ושאלה אם אפשר לדבר עם הרב, אחד מבני הבית שענה לטלפון אמר לה שהרב נפטר, האם יש משהו שאני יכול לעזור? אני הייתי מתקשרת לרב כל יום שישי לשאול מתי נכנסת שבת והרב היה עונה לי ואומר לי שבת שלום, האם גם אתה יכול לומר לי מתי השבת נכנסת?

אני לא מבין, אמר האיש בשביל זה יש לוח שנה, תסתכלי בלוח השנה ותדעי מתי שבת? בשביל דבר כזה את צריכה להתקשר לרב שהיה מאוד עסוק ועוד ביום שישי? אני לא יודעת אמרה האשה, עשרים וחמש שנה התקשרתי כל יום שישי והרב מעולם לא אמר לי להסתכל בלוח שנה, ואז אותו בן בית הבין כמה גדולה היתה מידת הסבלנות והענווה שלו.

אני למדתי בזמן של התאונה

והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. סיפור נוסף על הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, יום אחד נכנס לביתו יהודי כשכולו מבוהל ואומר לרב שיברך יהודי שלפני שלוש דקות היתה לו תאונה קשה כאן בכביש למטה ונראה שהתאונה היתה קשה מאוד, וברכה של הרב שלא פוסק מללמוד וללמד תורה אין ספק שיכולה לפעול ישועות, שהרי התורה אומר אור החיים הקדוש (פרשת בשלח י"ד, כ"ח) נקראת מלך על הטבע ומי שלומד ועמל בתורה יכול לשנות את הטבע בעולם, כי הטבע כפוף ללומדי ועמלי התורה, אלא שהרב לא מיהר לברך ואמר ליהודי המבוהל, זה שנדרס עכשיו לא יהודי אלא גוי, אבל היהודי התעקש ואמר לרב אני ראיתי את הכיפה שלו מתעופפת באויר בשעת התאונה! ראית מה שראית אבל הנדרס אינו יהודי.

האיש שמע וירד למטה על מנת לברר מקרוב ואכן התברר לו שהנפגע אינו יהודי אלא גוי שרדף אחרי היהודי והכיפה שהתעופפה זו היתה הכיפה של היהודי הבורח, חזר היהודי לרב פיינשטיין ואמר לו כבוד הרב אתה צודק הוא אינו יהודי, אבל עכשיו אני כבר יודע שיש לרב רוח הקודש בלי ספק, שהרי אני הייתי ליד התאונה וחשבתי שזה יהודי, והרב שהיה בביתו ראה שזה אינו יהודי! זה לא קשור לרוח הקודש אמר הרב בענווה, פשוט מאוד אני ישבתי ולמדתי תורה באותו זמן של התאונה, וממילא הבנתי שלא יכול להיות שיהודי ילמד תורה ובאותו זמן מתחת לביתו ידרס יהודי שהרי התורה מגינה ומצילה מכל הדברים הרעים בעולם ומכל היסורים.

להשמין כמה שיותר לשם שמיים

וכל מעשיך יהיו לשם שמים. להניח תפילין לשם שמים זה לא קשה, להתפלל וללמוד תורה לשם שמים זה גם לא כל כך קשה, אבל יש מצוות שיש בהם הנאת הגוף ואת זה הרבה יותר קשה לעשות לשם שמים, כגון לענג את השבת במעדנים ברבורים ושליו ודגים ויינות מבושמים ולהתכוון לשם שמים, וככל שהתענוג יותר גדול אזי לקיים את זה לשם שמים זה יותר קשה. ומסופר על הבעל שם טוב שאמר לתלמידיו שילכו למקום מסויים ויפגשו אדם פלוני שכל מעשיו לשם שמים וברכותיו עושים רושם גדול בשמיים. התלמידים הגיעו לאותה עיירה שרבם שלח אותם ושאלו אודות פלוני וחשבו שמסתמא הוא רב גדול ולכן כששאלו לשמו הם הוסיפו את התואר רב, אבל הנשאלים לא שמעו על רב כזה ואמרו להם שאין רב כזה, והתלמידים שאלו אם יש אחד כזה שהוא אינו רב, יש אחד כזה אבל לא רק שהוא אינו רב אלא רחוק מאוד מלהיות רב, בכל זאת שאלו התלמידים היכן הוא מתגורר, הם קיבלו את הכתובת והלכו אליו ישירות, הם נכנסו לביתו לאחר שקיבלו רשות ומצאו אותו יושב מול סיר הבשר ואוכל בלי הפסקה והוא היה נראה גם מאוד שמן.

שלום לך אמרו התלמידים, שלום גם לכם אמר האיש והמשיך לאכול, מה רצונכם מאדם פשוט כמוני? הרב שלנו הבעל שם טוב שלח אותנו אליך ואמר לנו שאתה אדם גדול, האם אפשר לשאול למה ומדוע אתה אוכל ואוכל ואוכל בלי הפסקה? בודאי, ענה האיש, לפני הרבה שנים בהיותי ילד הלכתי עם אבא שלי שהיה רזה וצנום מאוד, והנה פגשו אותנו חבורה של גויים אדוקים בעבודה זרה ואמרו לאבא שלי להשתחוות לפסל שלהם או שהם הורגים אותו בשריפה? אבא שלי שהיה צדיק בודאי שהיה מוכן להשרף למען ה' יתברך והם הכינו מדורת עצים ושרפו את אבא שלי, עמדתי מהצד ובכיתי אלא שתוך זמן קצר מאוד האש כילתה את אבי, ומאותו יום אני קיבלתי עלי שאם יגידו לי חלילה לעבוד עבודה זרה או להשרף אזי בודאי שאני יעדיף להישרף אלא שאני רוצה שיהיה הרבה זמן קידוש ה' ולכן אני אוכל כל כך הרבה כדי להשמין ולהשמין כמה שיותר.

אני מזכיר לעצמי שאני גנרל עם דרגות גבוהות

וכל מעשיך יהיו לשם שמים. אמר רבי יוחנן שהבגדים של האדם הם אלה שמכבדים אותו, כלומר אם רואים אדם שלבוש בבגדים חשובים ויקרים אנו מבינים שהוא אדם חשוב, ואם אנו רואים אדם שלבוש בבלויי סחבות, אנו חושבים שזה מה שהוא, ולכן בני תורה מתלבשים בצורה יפה כי הם לומדים את תורת האלוקים שניתנה על ידי משה רבינו, וכבר אמר רבי עקיבא את ה' אלוקיך תירא, המילה את, באה לרבות תלמידי חכמים, ולכן בני תורה לובשים חליפות ומגבעת ולמחמירים מוסיפים גם עניבה, וכמו ספר תורה שעוטפים אותו בקטיפה יוקרתית ולא בבגד פשוט וגם כהן גדול שלובש שמונה בגדים וכהן הדיוט [פשוט] לובש רק ארבעה בגדים, ואם הכהן הגדול ירצה לעבוד רק עם ארבעה בגדים בטענה כלשהיא אזי עבודתו פסולה, כי גם הבגדים חשובים מאוד בשמים, וכן להיפך שאם הכהן הרגיל ירצה ללבוש שמונה בגדים אזי עבודתו פסולה, כי מי שאינו ראוי ומתגאה אזי זה פסול, ועל זה בא התנא ואמר לאדם תתלבש בבגדים שראויים לך אם אתה תלמיד חכם תלבש כובע וחליפה, ואם אתה כהן גדול תלבש שמונה בגדים אבל אל תשכח דבר חשוב שכל מעשיך יהיו לשם שמים.

ומעשה שהיה בזמן שהיו שולחים אסירים לסיביר ולקחו לא רק יהודים אלא גם גוים מכל מיני אומות, ובלילה היו ישנים על דרגשים מעץ אחרי יום מפרך שעבר עליהם בקושי עצום, ואינם יודעים אם הם ישרדו את היום למחרת, ואחד היהודים ראה תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה כל לילה, אחד האסירים הגויים קם בערך בשעה שתיים בלילה, מוציא איזה שקית ממחבוא ולובש בגדים של צבא והולך עמם כמה פסיעות ומסתכל על עצמו במראה ומוריד את הבגדים הללו וחוזר לבגדיו הפשוטים של האסירים, היהודי היה סקרן לדעת מדוע הוא עושה זאת, ואכן יום אחד הוא פנה אליו ואמר לו יש לי שאלה לשאול ואני מבטיח לך שאני לא יגלה את סודך, מדוע בלילה אתה קם ולובש את המדים האלה של הצבא.

האיש היה מופתע שנתגלה סודו, אך אמר ליהודי אני יגיד לך לפני שהגעתי לכאן הייתי גנרל בדרגה מאוד גבוהה בצבא, וכאשר הביאוני לכאן הספקתי עוד להחביא את הבגדים האלה כדי לשרוד, במקום הזה צריך לשאוף ולרצות מאוד להבין שמחוץ לכאן אתה תחיה טוב יותר ותהיה בעל חשיבות, הם מנסים לדכאות ולהשפיל אותנו כדי שנמאס בחיים, אבל אני מזכיר לעצמי שאני גנרל עם דרגות גבוהות על ידי שאני לובש את הבגדים וזה נותן לי כוח ומזה כמה יש ללמוד כאשר יהודי לובש בגדים שמזכירים לו שהוא בן של מלך מלכי המלכים אזי הוא מחשיב את עצמו ונמנע מעבירות, אבל אם הוא לבוש בבגדי חופש אזי אינו מתבייש לעשות עבירות.

תורידו לו את יד ימין!

וכל מעשיך יהיו לשם שמים. יש מעשים שהאדם לפעמים עושה ורק הקדוש ברוך הוא והאדם יודעים אם זה לשם שמים או לשם כבוד וכיוצא בזה. ונראה מעשה בגמרא (פסחים נ"ז, כריתות כ"ח) ביששכר איש ברקאי שהיה כהן גדול אלא שאת עבודתו בבית המקדש הוא עשה עם כפפות, והנה יום אחד המלך והמלכה ישבו לאכול והיה ביניהם מחלוקת איזה בשר יותר טעים האם בשר הכבש או בשר העז כגון הגדי, המלך אמר שהגדי הוא הטעים יותר, ואילו המלכה סברה שהבשר של הכבש הוא הטעים, וכדי להכריע במחלוקתם הם קראו ליששכר איש ברקאי הכהן הגדול שהוא מסתמא טעם את שני סוגי הבשרים המון פעמים והוא יודע מה טעמו יותר ערב, הכהן הגדול הגיע והמלך שאל את השאלה ואמר, שהוא אומר שעז יותר טעים והמלכה אומרת שהכבש יותר טעים, מה כבודו אומר? הכהן הגדול הרים את יד ימינו בביטול ואמר שבודאי הכבש יותר טעים, שהרי הקדוש ברוך הוא בחר בו שאמר את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו'.

שמע המלך וקיבל את הדברים, אלא שהוסיף ואמר שהיד ימין שהרמת אותה בתנועת ביטול וזלזול במלך אני גוזר שיכרתו לך אותה, והעבדים לקחו אותו לכרות לו אותה והוא נתן להם שוחד שיכרתו לו את יד שמאל ולא את הימין והם כרתו לו את יד שמאל, אלא שהמלך שמע על כך ואמר לכרות לו גם את יד ימין וכך עשו והוא נשאר בלי ידים, והוסיפה הגמרא ואמרה ברוך הקדוש ברוך הוא שהעניש את יששכר איש ברקאי בעולם הזה ולא העניש אותו בעולם הבא, ומקשה הבן איש חי [בספרו בן יהוידע] אם היה אסור ללבוש כפפות אזי איך חכמים התירו לו שיעבוד עם הכפפות, ואם מותר לעבוד עם כפפות אם כך למה הוא נענש?

ואומר הרב הבן איש חי תירוץ נפלא, שאם האדם לובש כפפות לשם נוי ויופי אזי אין זו חציצה שכל דבר שנעשה לנוי אינו חוצץ, אבל אם הוא לובש כפפות בגלל שאינו רוצה לנגוע בבשר עם הידיים שלו זה כן חוצץ, והכהן הגדול יששכר איש ברקאי לבש כפפות יפות ומיוחדות והוא אמר שזה לשם נוי ויופי וזה לכבוד המצוה ולכן חכמים לא מנעו זאת ממנו, אבל בוחן לבות וכליות ידע שהסיבה האמיתית היתה כי אינו רוצה לנגוע בבשר עם הידיים ולכן נענש, ועל זה מזהיר אותנו רבי יוסי במשנה וכל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר גם במקרה שבני אדם חושבים שאתה מתכווין לשם שמים ורק בתוכך אתה יודע שזה לא לשם שמים אל תחשוב שזה יעבור חלק, כי יש בוחן לבות וכליות שרואה נסתרות ולכן תעשה את כל מעשיך לשם שמים.

מה גרם למזיקין להגיע?

וכל מעשיך יהיו לשם שמים. מסופר על בית הכנסת בפראג לפני מאות שנים שהיה מסוכן מאוד להיכנס לשם ולכן סגרו אותה על מנעול ובריח, כיון שהיא היתה מליאה במזקין ושדים ורוחות, המהר"ל מפראג שהיה קדוש עליון ובכוח קדושתו וחכמתו גם ברא גולם וגרם להצלתם של ישראל מעלילות דם רבות [ועד היום ברובע היהודי בפראג בכל צומת יש מעין פסל של הגולם מפראג] ביקש את המפתחות מהגבאי כדי להיכנס פנימה לבית הכנסת לנסות לבדוק מה הסיבה לכל המזיקין הללו ויוכל לעשות תיקון, הגבאי מסר לו את המפתחות בחיל ורעדה, והמהר"ל נכנס ושהה שם זמן מסויים ויצא, ואמר לגבאי מהיום אפשר להיכנס, כל המזיקין עזבו את המקום והם לא יחזרו שוב, חזק וברוך כבוד הרב אמר הגבאי, האם אפשר לדעת רק מה גרם לבית הכנסת שלנו שנכנסו אליו מזיקין, כדי שנדע להזהר שוב מלעשות דברים דומים? אמר לו המהר"ל בבית הכנסת לפני הרבה שנים היה חזן עם קול מאוד ערב שאהב להשמיע את קולו ובפרט בשבתות וימים טובים, אלא שכוונתו היתה בעיקר שבעזרת נשים ישמעו אותו וישבחו אותו על קולו הערב ומנגינותיו היפות, והוא גרם לכל המזיקין להגיע, לכן לפני שאתה מעלה חזן לתיבה תבדוק אותו כראוי. [הרב מאיר אליהו שליט"א].


משנה יג


הפסוק שמלווה את היהודי כל ימיו

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום שנאמר כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואל תהי רשע בפני עצמך. רבי שמעון בא להזכירנו שנהיה זהירים בקריאת שמע ובתפילה כיון שהן מצוות שבשגרה וכל מצוה שעושים אותה יום יום היא צריכה חיזוק, וכולם יודעים שהפסוק שמע ישראל זה הפסוק שמלווה את היהודי מיום לידתו וביום המילה, וכן האבא מלמד את בנו וקורא עמו כל לילה שמע ישראל, וכן לפני פטירת האדם הוא אומר שמע ישראל ומשיב נשמתו ליוצרו, עם הפסוק הזה היהודי קם בבוקר ועם הפסוק הזה היהודי הולך לישון, את הפסוק הזה הוא אומר כשהוא בסכנה, ויש לדעת את ההלכה הצרופה בשולחן ערוך (ס', ה') שאדם שאומר את הפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד צריך לכוון ואם לא כיוון לא יצא ידי חובה, וחייב לחזור ולקרוא שוב את הפסוק הזה אחר שימתין כמה שניות ואם הוא לא חוזר למרות שהוא לא כיוון, אזי כאילו הוא לא קרא את שמע שזו מצות עשה מהתורה לקרוא בבוקר ובערב, וגם אם השליח ציבור רץ כצבי וקורא מהר לא ימהר בגללו כי הוא יפסיד את המצוה הגדולה הזו.

אל תישן כמו גוי

ועוד ידוע שצריך להניח את חמשת האצבעות על העיניים ואם נעשה חשבון של האצבעות, בוהן [63] אצבע [163] אמה [46] קמיצה [245] זרת [607] 1124, וכן שמע [410] ישראל [541] הוי"ה [26] אלוהינו [108] הוי"ה [26] אחד [13] 1124. ועל זה נאמר, אין דבר שלא רמוז בתורה, ואומרת הגמרא (ברכות ח':) שלא יישן האדם כמו גוי ומה פירוש לא לישון כמו גוי? כאשר האדם ישן בלי לקרוא קריאת שמע שעל המיטה הוא ומוסטפה דומים, לכן בא רבי שמעון ומזהיר אותנו לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב בכוונה וגם קריאת שמע שעל המיטה, וכולם מכירים את הסיפור עם ראש ישיבת פוניביז' הרב כהנמן שאחרי השואה הוא שמע שהרבה הורים הפקידו את בניהם אצל השכנים הגויים, ואותם שכנים העבירו את הילדים למנזרים ובתי יתומים של גויים, הרב כהנמן הלך לשם עם ליווי שוטר, וביקש מהכומר לשחרר את כל הילדים היהודים כי הם אינם שייכים למקום הזה.

הכומר ניסה לומר שאין כאן בכלל יהודים וכולם נוצרים, אתה רואה שכל הילדים עם צלב על החזה, זו לא ראיה אמר הרב כהנמן, על ילד קטן שלא מבין אפשר להניח צלב והוא אינו מתנגד, אמר הכומר, יש לך דקה אחת להוכיח מי ילד יהודי ותוכל לקחת אותו. אמר הרב כהנמן, אני הולך לאסוף לכאן את כל האלף ילדים שיש כאן, והנה, תוך כמה דקות המקום התמלא באלף ילדים שכולם נראים גויים, והרב עלה על כסא ושאג את השמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ולפתע קרה דבר לא יאומן, מאתים ילדים רצו אליו וצעקו לו אבא, הם נזכרו באבא ובאמא שלהם שהיו משכיבים אותם עם קריאת שמע שעל המיטה.

הרי אמרתי תפילת הדרך

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע. מובא בגמרא (ברכות ט"ו) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו את הגיהנום, והסביר הרב יהודה צדקה זצ"ל שלדקדק באותיותיה פירושו לקיים את מה שאומרים בפה, כלומר אם אנו אומרים וקשרתם לאות על ידך אזי אני זהיר להניח תפילין, וכן כשאני אומר ושננתם לבניך אני שולח את הבנים למקום שעל פי התורה, וגם מלמד אותו בעצמי תורה, וכן כשאני אומר ודברת בם שאני מצווה ללמוד תורה ואני לומד תורה, אבל אם אני רק קורא ולא מקיים את מה שכתוב, זה כמו רופא שנתן מרשם לחולה והחולה במקום לקנות תרופה ולשתות אותה, הוא קורא כמה פעמים ביום את המרשם והוא לא מבין מדוע אינו מתרפא, ולכן אומר לנו רבי שמעון הוי זהיר בקריאת שמע, ומה שאנו אומרים ובלכתך בדרך זה רומז לנו שצריך לומר תפילת הדרך כשיוצאים לדרך מעל שבעים ושתים דקות.

ומעשה בגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד, שנסע פעם באוניה מאנגליה לצרפת כדי לאסוף כסף עבור ישיבת ברנוביץ', בין הנוסעים היה גם אחד מעסקני הציבור החשובים שכיהן כנשיא אגודת ישראל באירופה. באמצע הדרך, החל הים לסעור ולגעוש, והאניה היטלטלה מצד אל צד, רבים מהנוסעים הרגישו לא בטוב ולחלקם נגרמו בחילות והקאות קשות, נשיא אגודת ישראל ישב בקצה אחד של הספינה ורבי אלחנן בחלקה השני, ולכן לא נפגשו במהלך ההפלגה, רק כשהאוניה עגנה כבר בנמל בצרפת, נפגשו השניים ולחצו ידיהם, כיצד עברה הנסיעה על הגאון? שאל העסקן, מצויין, השיב רבי אלחנן, והרי הגלים שביקשו להטביענו גרמו לרבים מן הנוסעים הרגשות איומות? התפלא האיש, והרב משיב לו שהכל עבר כשורה, הרי כבודו אינו איש צעיר, שאל האיש?

הביט בו רבי אלחנן ואינו יורד לסוף דעתו, ואמר לו הרי לפני שיצאנו לדרך אמרתי תפילת הדרך וכיצד אתה רוצה שארגיש לא טוב, ובמילים אחרות כמו שחולה לוקח כדור אקמול נגד כאבי ראש אינו מעלה בדעתו לרגע שהתרופה לא תעזור, כך גם אני אמר הרב, הרי אמרתי תפילת הדרך וברור שההפלגה עברה כשורה, זו אמונתו המוחשית של צדיק כמו רבי אלחנן וסרמן, העסקן כאשר שמע את הדברים יוצאים מפה קדשו של רבי אלחנן ראה בזה דבר תוכחה עבורו... וברח. ולפי מה שהסביר רבי יהודה צדקה זה גם נקרא לדקדק באותיותיה של קריאת שמע. [עלינו לשבח].

הקיבוצניק התפרץ בבכי נסער!

הוי זהיר בקריאת שמע. בקריאת שמע אנו מצווים פעמיים להניח תפילין. ומעשה שסיפר הרב יצחק זילברשטיין בספרו 'עלינו לשבח' תלמיד חכם גדול היה בירושלים ושמו הגר"י חינסקי זצ"ל. בימיו האחרונים כאשר היה כבר חולה מאוד שהה בבית החולים הדסה, והנה בוקר אחד הוא מתעורר ואומר לבני משפחתו שהוא מעוניין להניח תפילין בלובי של בית החולים במקום שהכל עוברים שם, אף אחד לא הבין את כוונתו אבל מיהרו למלא את בקשתו, נטלו אותו הקרובים בכסא הגלגלים שלו והובילו אותו למקום חפצו, בתוך דקות אחדות הגיעו אל הלובי והתלמיד חכם הקשיש הזה עמד והניח שם תפילין בדבקות עצומה.

איש לא הבחין שבאחת הפינות עמד יהודי אחר שגם הוא היה מאושפז בבית החולים, וכאשר הוא ראה את הרב חינסקי מניח תפילין, נעמד על מקומו כמי שכפאו שד, הוא התבונן והתבונן, ועיניו לא זזו מדמותו של התלמיד חכם שעבד את בוראו בהנחת התפילין, ואז מגיע הרגע. היהודי שעמד בצד ניגש אל קרוביו של הרב חינסקי וביקש להניח תפילין תוך שהוא מספר שבמשך כל חייו היה בקיבוץ רחוק מתורה ומצוות, ומאז הבר מצוה שהיתה לפני קרוב לשבעים וחמש שנה לא זכה להניח תפילין אפילו פעם אחת, עכשיו כשראה את הרב חינסקי עטוף ביסורים ובכל זאת מניח תפילין נדלק בו הניצוץ היהודי ורוצה גם הוא להניח תפילין.

קרובי משפחתו של הרב חינסקי שסייעו לו בהנחת תפילין, הזדעזעו לראות את הקיבוצניק מתפרץ בבכי נסער בעת קיום המצוה, מן הסתם עלו ובאו במוחו באותו רגע כל השנים שבהן לא זכה לקיים את המצוה, ורגשי חרטה אמיתיים הציפו את לבו, והסיפור המרטיט עדיין לא נגמר, הקיבוצניק ביקש שיביאו שני עדים כשרים, והעדים הגיעו, הוא נעמד בפניהם והכריז שהוא מבטל את הצוואה שלו המופקדת בבית המשפט שביקש מהם לתרום את גופו למדע וברגע הזה הוא מבטל זאת ורוצה להיקבר בבית העלמין ככל העם היהודי, מצוה אחת שהיהודי עשה בפרהסיא בלי להתבייש כמה יכולה לעזור.

מי אמר לך שהיא הבת זוג שלך!

הוי זהיר בתפילה. כל יהודי יודע שהתפילה יכולה לשנות את הטבע, וכמו שאמר דוד המלך בתהילים (קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ומובא בזוהר הקדוש שבמזמור הזה תהלה לדוד שאומרים אותו שלוש פעמים ביום יש בכל פסוק את האות ואו החיבור גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר, וכן בכל השאר, חוץ מחנון ורחום ה' ארך אפים ורב חסד שאין ואו החיבור, וכן קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ולא אומר ולכל אשר יקראוהו באמת, ללמדינו שרק וכאשר קוראים להקדוש ברוך הוא באמת, אזי בטוח שה' עונה, אלא שיש לדעת שיש דבר שצריך תפילה אחת, ויש דברים שצריך כמה תפילות, ויש דבר שחס ושלום כבר נגזרה הגזירה אבל זה נדיר מאוד ואפילו שהקדוש ברוך הוא נשבע שמשה רבינו לא יכנס לארץ ישראל ומשה רבינו התפלל חמש מאות וחמש עשר תפילות, אמר לו בורא עולם רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי עוד תפילה אחת אתה נכנס למרות השבועה.

וכן מובא בחז"ל שאם יהודי אחד היה מתפלל על משה רבינו שיכנס לארץ הקדושה אזי הוא היה נכנס, ומה שלא התפללו מסתמא הם חשבו מה התפילה שלנו לעומת התפילה של משה רבינו, וגם כאשר מתפללים יש להוסיף ולומר והטוב בעיניך עשה, כלומר רק אם אתה יודע רבונו של עולם שזה טוב בשבילי אזי תמלא בקשתי, וכמו שמובא בגמרא (מועד קטן י"ח:) על איזה בחור שהתפלל לה' יתברך שיזכה להתחתן עם אשה פלונית, ראה אותו רבא שמתפלל על כך ואמר לו מי אמר לך שהיא הבת זוג שלך? אבל הבחור הלז לא הקשיב והמשיך להתפלל וקיבל את בקשתו "וזכה" להתחתן איתה, אלא שכעבור זמן לא רב שוב פעם הגיע הבחור הלז ופרש את כפיו אל השמים והתחנן שיזכה להפרד מהאשה הזו. וזה הפסוק שפתחנו בו קרוב ה' לכל קוראיו גם כאשר הם מבקשים דבר שלא טוב עבורם ואחר כך הם אומרים את החצי השני של הפסוק ואת שועתם ישמע ויושיעם וכמו הבחור הנ"ל, וכמה יש להתחזק בתפילה נראה מהמעשה הבא.

הגנב החביא את הארנק אצל היהודי

מעשה שהיה בזמנו של בעל ספר הכתב סופר בנו של החתם סופר, הפריץ של העיר הלך באמצע היום ברחובה של עיר כשבתיקו מונח ארנק שמן מאוד גלוי לכל עין והוא לא חשב לרגע שמישהו יעיז לגנוב לו את זה וקל וחומר באמצע היום, אבל הוא לא ידע שהיה באיזור גנב שעושה את מלאכתו בלי להשאיר עקבות ואכן הגנב הצליח לגנוב לו את הארנק באמצע היום למרות שהיו כמה אנשים שראו זאת, והנה הפריץ מגיע לביתו וחשכו עיניו, הארנק השמן והתפוח נעלם עם כל הכסף והמסמכים היקרים, הוא מאוד כעס וקרא לראש השוטרים ואמר לו בכעס איך יכול להיות שמסתובבים להם גנבים באמצע היום במקום לשבת בבית הסוהר איזה מן שוטרים אתם, ועכשיו לא איכפת לי, תחפשו את הגנב, תעברו בית אחר בית אין יוצא מן העיר מבלי שתבדקו אותו.

ראש השוטרים הרכין את ראשו מול הפריץ הזועם והבטיח לעשות ככל יכולתו, ועוד באותו יום הכריזו לא לצאת מן העיר וכולם יעברו בדיקה קפדנית בתוך ביתם עקב גניבה שקרתה לאור היום, הגנב האלמוני שהבין שעלולים להגיע לביתו ולמצוא את הארנק מיהר להטמין אותו אצל שכנו היהודי בחצרו בלי שהוא ירגיש, והשוטרים הגיעו לביתו של היהודי ומצאו שם את הארנק השמן, היהודי היה בהלם ואמר להם שהוא לא הגנב, מיד הגיע השכן הגנב ואמר להם הוא שלח אותי לגנוב מהפריץ והוא אמר שיתן לי אחוזים ואני ביצעתי את שליחותו וגנבתי כי אני עובד אצלו, השוטרים שמעו והניחו אזיקים על ידיו ורגליו של היהודי ולקחו אותו לבית המעצר והחזירו את הארנק לפריץ, וכאשר הפריץ שמע את הסיפור אמר שבית המשפט יתנו לו את העונש המירבי שזה עונש מוות למען יראו וייראו.

את הדבר העיקרי לא עשית?

הדברים התפרסמו בכל הקהילה היהודית וגם לרב בעל הכתב סופר והוא ניסה להפעיל קשרים ולדבר עם כל מי שאפשר, אלא שכולם אמרו לו שהפעם אין מה לעשות, הפריץ לא מתכוון לוותר והוא דורש עונש מוות, הרב נסע לעיר הבירה לדבר עם ראשי השלטון אבל גם זה לא עזר ולמחרת בבוקר בשעה עשר, המשפט אמור להיערך וחלילה להוציא את היהודי להורג. הרב הגיע לביתו מאוחר מאוד בלילה שבור ורצוץ ועלה על יצועו עייף מאוד לאחר קריאת שמע שעל המיטה, אלא שאיך שנעצמו עיניו והנה הוא רואה את אביו החתם סופר בחלום עם פנים של כעס, למה אתה כועס עלי אבא, מה עשיתי? מה עשית? מחר עומדים להוציא להורג יהודי חף מפשע ותהיה אשתו אלמנה ובניו ובנותיו יתומים ואתה לא משתדל בדבר? למה אני לא משתדל אבא, הלכתי ודיברתי עם כל מי שאפשר לדבר וזה לא עוזר, מה אני עוד יכול לעשות?

את הדבר העיקרי לא עשית, לא התפללת, תפילה יכולה לשנות את כל הטבע בעולם, והחתם סופר נעלם, והבן שלו קם כמו אריה ומיד אמר לשמש שלו שילך ויעיר את כל בני הקהילה אנשים נשים וטף ואכן, כולם הגיעו. הרב עלה לתיבה והחל בתפילה ממעמקי הלב. כולם הצטרפו אליו כולל אשתו של הנאשם והילדים האומללים והמעמד היה גדול. והנה המשפט הגיע, והנאשם מובל באזיקים לאולם המשפט ועיניו נשואות ליושב במרומים, ואשתו ובניו לא מפסיקים מקריאת התהילים בדמעות שלעולם לא ננעלו השערים שם, המשפט החל, והנה לפתע השופט אומר לשוטרים תקראו לגנב האלמוני אני רוצה לחקור אותו, הגנב האלמוני הגיע והשופט החל לחקור אותו במה בדיוק עבדת אצל הנאשם, והוא החל לגמגם כל מיני מילים בלי קשר, והשופט ממשיך ואומר לו אם חשבת שנאמין לך, יש לך טעות, כל גנב שיגנוב יגיד שמישהו אחר שלח אותו, אני לא מאמין לאף מילה שלך תשחררו מיד את היהודי הוא חף מפשע, כל העונש מגיע רק לגנב האמיתי והכל בא על מקומו בשלום זה כוחה של התפילה.

ילדיו הולכים לישון בלי מקלחת ובלי אוכל

הוי זהיר בתפילה. גם כשאתה בטוח שאין אור בקצה המנהרה אזי אתה לקראת אור גדול אם תדע להתפלל מעומק הלב ולא להתייאש, וכבר הסביר הרב מבריסק את מאמר חז"ל (ברכות כ"ח:) ודע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שחוץ מהפשט שצריך לקבל יראה ולא להתפלל בקלות ראש, הרב מבריסק מוסיף ואומר שאנו צריכים להבין שאנו עומדים מול הכל יכול ומה' יתברך לא יפלא כל דבר, מלך ממית ומחיה, משפיל ומרים, ה' הוא הרופא הגדול ומפליא לעשות גם במקום שכל הרופאים האנושיים הרימו ידים הקדוש ברוך הוא יכול לרפאות, ה' הוא העשיר הגדול גם כשאתה שקוע בחובות, הקדוש ברוך הוא ברגע אחד יכול להעשיר אותך, ה' כל החכמה היא שלו וברגע אחד יכול לפתוח לך את כל מעיינות החכמה, וכידוע מהחזון איש שאם הוא באמצע סוגיא התקשה ולא מצא תירוץ, היה עוצר את הלימוד, מתפלל לה' בדביקות והתירוץ היה מגיע ללא כל בעיות, וכן שאר הדברים אם יש חוסר בשלום הבית הכתובת היא אחת, לפנות לאבא שבשמיים [וגם לבדוק את הכתובה] אם הילדים עושים בעיות רוחניות וגשמיות הכתובת היא לפנות לאבא שבשמיים.

ונספר סיפור שקרה בזמנינו ביהודי בשם יצחק שהמצב בביתו היה בשפל המדרגה ובני ביתו המרובים הלכו לישון רעבים חוץ מזה שכמה ימים אף אחד מהם לא התקלח כי אין שמפו וגם לא סבון, יצחק בעל הבית לא ידע מה לעשות, כסף אין, צרות וחובות יש בשפע אבל הלב שלו לא יכל לראות את ילדיו הולכים לישון בלי מקלחת ובלי אוכל, ומה עושה יהודי בשעת צרה? פונה לאביו שבמרומים, בשעה שתיים בלילה יצחק מצא את עצמו מול ההיכל בבית הכנסת, כשדמעות נוזלות מעיניו ללא הרף בשעה שהוא נזכר בילדיו הרעבים ללחם, והנה נפתחת הדלת של בית הכנסת ואחד החברים הטובים של יצחק שהיה עם חבירו, שעברו בדיוק באזור, שאל החבר את יצחק מה קרה, הכל בסדר? הכל בסדר, אמר יצחק, אני רק עושה "תיקון חצות" על חורבן הבית.

הוא עזב את העיר ואני התקלקלתי לגמרי

החבר שהתקרב אליו והריח אותו והבין שכמה ימים הוא לא התקלח ובטח לא אכל, הוא הבין שהוא בוכה על חורבן הבית שלו, אמר לו תחכה כאן אל תלך לשום מקום, והחבר הלך עם חבירו כשכל אחד מוציא מכיסו את מה שהיה לו וביחד זה יצא מאתיים וחמישים שקלים, אלא שהמקום היחידי שאפשר ללכת לקנות בשעה כזו היה רק במקום שפתוח עשרים וארבע שעות שבעה ימים בשבוע, כלומר שעובד גם ביום שהקדוש ברוך הוא נח, ביום שבת, שלפי ההלכה אין איסור לקנות שם ורק ראוי להימנע מזה, אבל חסידות כבר אמרו רבותינו תעשה לעצמך ולא על חשבון אחרים, לכן הם נכנסו וקנו לחם ושאר מאכלים ושמפו וסבון ויצאו משם, אלא שעל השקיות כתוב 24/7, והם החליטו לזרוק את השקית שלא ראוי ששני אברכים יסתובבו עם שקיות שכתוב בהם 24/7, הם עמדו מול הפח והחלו לרוקן את המצרכים מן השקיות, והם לא ידעו כי בעל הסופר מרקט בכבודו ובעצמו מסתכל עליהם.

פנה אליהם האיש ושאל, למה אתם זורקים את השקיות, עכשיו איך תרימו את כל הדברים, הם הסבירו לו שאפילו שזה קשה אבל הם לא מסוגלים להחזיק ביד את השקיות שמכריזות מרד בקדוש ברוך הוא שאמר לנוח בשבת וכתוב כאן ההיפך, והם קנו כאן בלית ברירה בשביל יהודי שאין לו מה לאכול ולשתות, בעל הבית שמע את הדברים יוצאים מפיהם ואמר להם אוי לי מיום הדין, האמת עד לפני חצי שנה היה לי חברותא שלמד עמי כל יום תורה והייתי שומר שבת, אבל הוא עזב את העיר ואני התקלקלתי לגמרי, מעכשיו אני מקבל עלי לסגור בשבת ואת כל המעשרות שהייתי מעביר לחברותא ההוא אני יעביר מעכשיו לאותו יהודי שאמרתם, אבל כדי להחזיק מעמד אני חייב ללמוד תורה עם מישהו מכם, והם סידרו לו חברותא, ואילו יצחק הסתדר מבחינה כספית מהמעשרות של בעל הסופר והכל בא על מקומו בשלום זה כוחה של תפילה.

אל תסתכל במעטפה אלא במה שיש בה

וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. מובא בגמרא (ברכות כ"ח:) העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, והגמרא הביאה כמה פירושים, כגון כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, כלומר כמו איזה תיק על הגב שמבקש להיפטר ממנו, וזה לא דבר פשוט כי אדם שמדליק נרות חנוכה או שומע קריאת המגילה או אוכל מצה בליל הסדר אלו מצוות של פעם בשנה, ולכן גם ההתלהבות בהם גדולה ולא מבקשים להיפטר מהם, אבל תפילה זה שלוש פעמים ביום ובתפילת העמידה חוזרים על אותם מילים וכל יום זה אותה תפילת שחרית מנחה וערבית, ולכאורה זה מאוד קשה, ולהבדיל אם נגיד לאדם לקרוא ספר מסויים כל יום במשך חמישים שנה האם זה אפשרי? ואם כן איך רבותינו דורשים מאיתנו שלא נבקש להיפטר מהתפילה שאנו חוזרים עליה יום יום?

ואפשר לפרש בסייעתא דשמיא על פי מה שהסביר רבי חיים מוולוז'ין שהמילים שיש לנו בתפילה הם אמנם אותם מילים אבל הכוונה שאנשי כנסת הגדולה כיוונו לנו, זה ששום תפילה לא תהיה דומה לחבירתה, ולא בחנם המילה נקראת תיבה, ותיבה זו קופסא סגורה וחתומה ובלשוננו זו מעטפה, כלומר כמו דוור שעובד בדואר מגיעים אליו אלפי מעטפות והוא צריך למיין את כולם ולחלקם לכל אחד לפי הכתובת שלו למרות שמבחוץ כל מעטפה נראית אותו הדבר, אבל כולנו יודעים שלא מסתכלים רק על צורת המעטפה אלא על הכתובת, ובנוסף למדנו שכמו חתן וכלה שמקבלים מעטפות עם כסף וצ'קים המעטפות הרבה פחות חשובות להם ויותר מעניין אותם מה שיש בפנים, כך זה גם כן בתפילה אם אני רק קורא וקורא ולא מכווין גם במילים אזי יש לי רק מעטפות ובמקרה היותר גרוע אם חשבתי מחשבות לא טובות בזמן התפילה זה מה שמונח בתוך המעטפה והיינו המילה, ובנוסף אנו אומרים בסוף העמידה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכו', כלומר כל המחשבות שעלו בלבי בשעת התפילה אני מבקש שיהיו לרצון.

ולכן הגמרא (ברכות ל"ב:) אמרה ארבעה דברים צריכים חיזוק ואחד מהם זה תפילה, והפלא הגדול אנו רואים יהודים שמתפללים רואים אחד שתוך שתי דקות סיים את העמידה, ולעומתו זה שעומד לידו שבע דקות והוא עדיין מתנדנד וגם כאשר הגיע לעושה שלום קשה עליו הפרידה, והוא ממשיך להתחנן ולבקש מלפניו יתברך, איך זה יתכן? הכל תלוי באמונה, זה שמאמין בכל לבו שה' מאזין לכל מילה ובקשה שלו משתדל לא להפסיד שום מילה ובקשה, אבל זה שמתפלל מהר, ודאי שהוא גם מאמין אבל הרבה פחות, ולכן הוא ממהר מאוד בתפילתו, או שהוא חושב שהוא מסודר ואינו צריך מאביו שבשמים שום דבר והוא מתפלל רק בשביל לצאת ידי חובה. ואין האדם מרגיש שזה שיש לו ידים ורגליים לב ועיניים כליות וריאות ועוד מאות אברים וגידים שהוא זקוק כל רגע להשגחתו התמידית של מי שיצר לו אותם, האשה והילדים והפרנסה כל זה מאת אבא שבשמים וצריך הרבה תפילות שהכל יצליח, כי מכל עבירה שהאדם עושה נברא מקטרג שמקטרג על האדם ורוצה להזיק לו.

הוא מצא את עצמו ישן בגן משחקים

ומעשה באבא שהיה לו עסק גדול ומשגשג, ושני בניו הגדולים עבדו עמו בעסק והתפרנסו בכבוד אלא שהבן השלישי כאשר גדל והאבא ציפה שגם הוא יצטרף עמהם לעסק, אבל הבן שהיה מלא גאוה סרוחה ורוח אחרת היתה עמו, אמר לאביו, אני יכול להסתדר לבד ואני לא זקוק לעזרה שלך, ותראה שאני עוד יתעשר, האבא הרחמן ניסה לדבר על לב בנו ולומר לו אני מוכן לעזור לך אם אתה רוצה לפתוח עסק תהיה עצמאי, אבל כרגע עליך להשתמש בנסיון הרב שצברתי, השוק היום מלא במתחרים, תעבוד קצת אתי תחסוך כסף ואז יותר תצליח, אני יודע להסתדר לבד אמר הבן הגאה לאביו, ולמחרת בבוקר כבר הבן נעלם אחרי שהוא השאיר מכתב שהוא עזב והוא לא מתכוון לחזור בזמן הקרוב, האבא נאנח והתפלל שהבן יצליח.

הבן הגיע לעיר קצת רחוקה מהעיר שלו, והלך לחפש עבודה אך לא התקבל בשום מקום, הגיע שעת לילה והוא מצא את עצמו ישן בגן משחקים, כך במשך כמה לילות, בשקלים האחרונים שהיו בכיסו הוא קנה לעצמו לחם וגבינה, כעבור שבוע ויותר שהוא ישן לו בספסלים ציבוריים ובגני משחקים, הגיע לפתע איזה איש ששאל אותו מדוע אתה ישן כאן? אין לי היכן לישון, אמר הבחור, אתה יודע מה, אמר האיש, אני מוכן לתת לך חדר לישון בתנאי שתוציא פעמיים ביום את הכלב שלי לטיול של חצי שעה, האם אתה מוכן? בודאי שאני מוכן, אמר הבחור, אז בוא עמי עכשיו ותראה את החדר שלך, הבחור שמח מאוד וקיבל את החדר, לא עבר זמן רב והוא מצא עבודה במאפיה המקומית והתחיל להרוויח כסף, בעל המאפיה אמר לו מצאת חן בעיני ואתה עובד יותר טוב מכולם, המשכורת שלך תהיה כפולה מכל העובדים, הבחור החל לעבוד במרץ רב והרוויח הרבה מאוד.

אלא שעם הזמן הרצון שלו להיות עצמאי גדל מאוד והוא למד את השיטה של האפיה ועזב את העבודה, ופתח לו מאפיה באופן עצמאי בקצה של העיר כיון שהשכירות שם היתה זולה במיוחד, קליינטים היו ממש מעט, הוא ניחם את עצמו שכיון שזה עסק חדש יקח קצת זמן עד שיבואו הקליינטים, והנה ביום מסויים נכנס איזה אדם שנראה איש עסקים עשיר וקנה איזה מאפה ואכל את זה במקום וקנה עוד מאפה ואכל, ואז הוא פנה לבחור ואמר לו תשמע זה ממש טעים, זה מאפה מיוחד מאוד, אבל למה אתה פותח במקום כזה נידח, אם היית פותח במרכז העיר אני בטוח שהיו חוטפים את זה והיית מרויח הרבה יותר, אתה צודק אמר הבחור אבל השכירות במרכז העיר גבוהה במיוחד, בוא נעשה עסק אמר איש העסקים, יש לי כמה חנויות בעיר באיזור מעולה אני לא לוקח ממך כסף ותתן לי רק עשרים אחוז מהרווחים ואתה יכול כבר מחר לפתוח, וגם תנורים חדשים וטובים אני יקנה לך ואתה תתן לי עשרים אחוז מהרווחים.

המכתב מאבא!

הבחור עמד כלא מאמין? היתכן? או שזה חלום, אבל הדברים היו ממש מציאות והוא כבר למחרת הלך לחנות הגדולה במרכז העיר והיו שם כבר תנורים יקרים וטובים מאוד והעבודה החלה במלוא העוצמה והוא לקח גם כמה עובדים וכעבור שלושה חודשים, שוב פעם הופיע איש העסקים ואמר לו שיש לו עוד חנות בקניון הגדול והוא יכול לפתוח שם מצידו עוד סניף והוא רק רוצה עשרים אחוז מהרווחים והבחור כמובן הסכים ופתח עוד סניף, וכעבור כמה חודשים הוא פתח עוד סניף, וכאשר הוא ראה שהוא כבר מבוסס כהוגן הוא נטל עט ונייר וכתב מכתב לאביו בזה הלשון, אבא היקר רציתי לומר לך שגם בלי עזרתך אני נחשב היום לאחר מעשירי העיר, תוך פחות משנה וחצי ויש לי סניפים של מאפיות פזורים ברחבי העיר ומרויחים מאוד יפה, ואני רק בהתחלה ובהמשך תשמע עלי עוד הרבה, בכבוד רב, בנך.

כעבור שבועיים, הבן מקבל מכתב מאביו, הוא התיישב בסלון ביתו החדש עם מיץ תפוזים וקוביות קרח כשליבו מלא גאווה וחשב מה כבר אבא יכול לעזור לי? ובמכתב היה כתוב כך, בני היקר אני מאוד שמח לשמוע שאתה מסודר ומצבך הכלכלי עולה ועולה גם בלי עזרתי, אבל אף על פי כן רציתי לעדכן אותך בכמה נתונים: א) את האיש שאמר לך לטייל עם הכלב שלו ובעבור זה קיבלת חדר ללינה בחינם זה לא היה ממש בחינם, כי אני שילמתי דמי שכירות מלאים ב) והאיש שקיבל אותך למאפיה ושילם לך משכורת כפולה הכל היה מהכיס שלי, כי הוא בכלל לא היה צריך עובדים ג) והאיש עסקים שפתח לך חנות ועוד חנות ועוד חנות את כל דמי השכירות שזה המון כסף אני שילמתי, אבא שאוהב אותך ורוצה רק את טובתך, כל מילה מיותרת. וכמובן שהקדוש ברוך הוא שהוא אבא שלנו נתן ונותן ויתן לנו פי כמה וכמה מהאבא בסיפור לכן כשאנו מתפללים הלואי שנדע לפני מי אנו עומדים וכמה עלינו להתחנן ולבקש מלפניו יתברך.

ברכת אהבת עולם לא פחות מארבעים דקות

אלא רחמים ותחנונים. אחת הברכות המיוחדות שיש בשחרית זה אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו וכו', והיה פעם ילד אחרי השואה שאביו נהרג בשואה והוא התרחק מהתורה והמצוות, אבל בשבת הוא היה מגיע לבית הכנסת להתפלל, וכאשר הציבור היו מגיעים לאהבת עולם [אצל האשכנזים הנוסח אהבה רבה], הילד היה אומר את זה בבכיות נוראות עם כל ההתלהבות שבזה, שאלו אותו האם אתה יודע מה אתה אומר? ענה הילד שהוא לא מבין כלום אני רק זוכר שכאשר אבא שלי היה אומר את זה הוא היה בוכה הרבה, וזה מה שאני זוכר מאבא שלי אחרי שהנאצים הרגו אותו בפני, לכן כל פעם שאני עומד מול הקטע הזה, עומד מולי אבא שלי שאומר את זה בבכיות, היום יש לאותו ילד יהודי שכבר אינו ילד. בנים ונכדים תלמידי חכמים, יתכן שזה בזכות הברכה הזו.

יהודי ששמע את הסיפור הזה אמר למספר אתה מספר לי סיפור לפני יותר מחמישים שנה, אני אספר לך סיפור לפני כשנתיים, לידי גר יהודי שהיה לו בן היפר, לא למד הרבה ובאחד הימים שמתי לב שהוא מתחיל להשתפר ומתחיל להיות יותר רציני. שאלתי את אבא שלו, איזה תרופה או טיפול נתת לילד כדי לעזור לאחרים שנמצאים באותו מצב, ענה לי האבא שביום טוב של שבועות האחרון הלכתי לירושלים וכחסיד גור התפללתי בצל האדמו"ר שליט"א, ואילו בני העדיף להתפלל אצל הצדיק הרב צבי מאיר זילברברג שליט"א, שם בשבועות הם אומרים את ברכת אהבת עולם לא פחות מארבעים דקות בדביקות עצומה בכוונה גדולה ובבכיות, הבן שלי בכה הרבה, לאחר חג השבועות הילד חזר לתלמוד תורה ובסוף השבוע כבר היה לו שיפור ניכר בציונים וכך לאט לאט השתפר.

המזוודות של הפרנסה!

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. כל מי שמתפלל מרגיש איך היצר הרע מבלבל אותו ולא נותן לו להתרכז בתפילה, והוא מלא מחשבות מכל הכיוונים ורק לא במילים של התפילה, ואפילו באדם שבאמת רוצה לכוון אלא שלא מצליח, וסיפר הרב קרלינשטיין על יהודי שנסע לחו"ל וכשיצא משדה התעופה עם שתי המזוודות שלו עצרה לידו מונית, הוא התקרב למונית כדי לשאול את הנהג כמה זה נסיעה לרחוב פלוני, הנהג התחיל לומר לו מחיר מופרז והיהודי מנסה להוריד והנהג מעלה ומוריד מעלה ומוריד, ואמר איזה מילה באנגלית ונעלם, היהודי מסתובב והוא מגלה שלא רק הנהג נעלם אלא גם המזוודות נעלמו עם כל מה שהיה בהם כולל הטלית והתפילין [ובדרך נס התפילין שלו חזרו לאחר זמן קצר], וכשהרב שמע את הסיפור הזה אמר לו שזה תרגיל של בעלי מוניות שהם מבלבלים את הנוסע שרוצה לנסוע עמם והם שלחו לפני כן מישהו שיגנוב את התיקים או המזוודות והם מתחלקים בשלל.

אבל ההמצאה הזו שייכת כבר ליצר הרע בדיוק בתפילת העמידה, שהוא מגיע כמו הנהג מונית ומבלבל אותך, אתה אומנם אומר את המילים אבל המחשבות במקום אחר והיצר הרע גונב לך את המזוודות של הפרנסה שזה ברך עלינו, את המזוודות של הבריאות שזה רפאנו, את המזוודות של החוכמה שזה חונן הדעת, את המזוודות של הסליחה בסלח לנו, אלא שגם אם התעוררנו בברכת על הצדיקים לא נתייאש ונמשיך הלאה ונשתדל לכוון בשאר הברכות.

האלמנה האומללה התחילה לבכות ולהתייפח

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. לפעמים האדם מתפלל ומתפלל ולא נענה, אזי יש להתפלל לה' מה בעצם גרם לחסימת התפילות איזו עבירה, שבדרך כלל זה בין אדם לחבירו, ואין חוק התיישנות בשמים כלומר גם אם זה קרה עשר או עשרים שנה קודם, התפילות, חלילה עלולות לא לעשות רושם ולכן במקרה כזה יש להתפלל לה' שיתן סימן מה עלי לתקן.

ומעשה שהיה בזמנינו ביהודי שומר תורה ומצוות שהיה כלוא בכלא מעשיהו בשל עבירות מס, את הסיפור סיפר ראש ישיבת נחלת שלמה בקרית הרצוג לאחד הרבנים, היהודי הזה בקשר איתי כבר הרבה שנים, גר לא רחוק ממני בבני ברק, מגיע מידי פעם להתפלל בישיבה, לפני שנה וחצי הוא סיפר לי שהוא הסתבך למרות היותו אדם ישר, נאלץ להיכנס לכלא מעשיהו, השאיר אשה ושלושה ילדים בבית ונכנס לשלוש שנים, הוא ביקש ממני כמה בקשות בנוגע לילדיו, הוא נכנס לאגף של המדרשה, מהרגע שהוא נכנס הוא מניח כל בוקר תפילין לעשרים ושנים אסירים, והיה לומד איתם ומקשיב להם, מידי ערב בשעה שמונה כשהיו נועלים עליו את הסורג הוא היה מתפלל תפילה מיוחדת לקדוש ברוך הוא, תגלה לי על מה באה לי הרעה הזו, אחרי שנה וחצי, יום אחד שנראה ככל הימים זה היה ביום רביעי בשבוע, הוא קיבל את העלונים שמגיעים לכלא, באחד העלונים הוא קורא סיפור בזמנו של החפץ חיים, ומעשה שהיה כך היה.

סיפר החפץ חיים כי בצעירותו בסמוך למקום מגוריו היתה אשה אלמנה עם ילדיה יתומים רכים, ששכרו צריף דל מאחד מעשירי העיירה והיתה האלמנה מתפרנסת מכיבוס בגדים, ומזה שילמה את השכירות וגם הביאה טרף לביתה, החורף הראשון הגיע, וכבר לא היה ביקוש גדול לכביסה ולאלמנה הגלמודה לא היה כסף לשלם את שכר הדירה, עברו חודש וחודשיים ובעל הדירה פנה אליה והזהיר אותה שאם היא לא תשלם את דמי השכירות עד סוף החודש ישליך אותה יחד עם ילדיה הרכים לרחוב מבלי לרחם, האלמנה האומללה התחילה לבכות ולהתייפח בפני העשיר, והבטיחה שכאשר יגיע הקיץ היא תשלים את כל חובותיה כלפיו, אך העשיר לא הטה אוזן, החודש עבר והכסף לא בא, והעשיר הוציא את האלמנה וילדיה והותירם זרוקים לרחוב לגשם ולשלג מבלי קורת גג ומחסה, את כל זאת ראה רבינו החפץ חיים.

הקדוש ברוך הוא חיכה לי הרבה שנים

כעבור ארבעים שנה שמועה נוראה הופצה בעיר בנו הגדול של אותו עשיר ננשך על ידי כלבים אכזריים חולי כלבת וכל בשרו נעשה חולאים עד שמת מפצעיו, איש לא היה מוכן להתעסק בקבורתו מחשש הדבקות, אפילו לא אנשי החברא קדישא, עד שנאלץ אותו עשיר לקחת את בנו במו ידיו ולקבור אותו בנוול ובבזיון לא עלינו, כשראה זאת החפץ חיים אמר, כעת ראיתי מעגל נסגר, בא אדם זה על עונשו על הצער שציער את האלמנה והיתומים מלפני שנים, את כל הסיפור הזה קורא היהודי בשם יאיר שיושב בכלא שנשפט לשלוש שנים והוא יושב כבר שנה ושבעה חודשים, ואז הוא נזכר אני עצמי עשיתי כזה סיפור, לפני עשר שנים הייתי אחראי מטעם קרוב משפחה שלי על דירה בפרדס כץ ודאגתי לתשלומים, והיתה אשה אלמנה שלא שילמה ואמרתי לה שאם היא לא תשלם תוך עשרים וארבע שעות אני לא מוכן שתישאר, ואכן שכרתי בחורים שרוקנו לה את כל הדירה החוצה, והיא חזרה וראתה הכל בחוץ, והיא מאוד מאוד הצטערה, עכשיו אני מבין ויודע שהקדוש ברוך הוא חיכה לי הרבה שנים אולי אני אתעורר ואחזור בתשובה ואבקש ממנה סליחה, אבל אני ברוב אוולתי שכחתי מזה לגמרי.

השגתי את מספר הטלפון שלה. התקשרתי אליה וביקשתי סליחה, אבל היא אמרה לי מדוע שאסלח לך, אין לך מושג איזה צער גרמת לי! אבל התחננתי ואמרתי לה שהייתי צעיר ולא הבנתי את המשמעות ובכל זאת היא לא הסכימה לסלוח ואמרה שגם אם היא תסלח זה יהיה מן השפה ולחוץ, התחלתי לבכות ואמרתי שאני מדבר מבית הסוהר ומבקש רחמים ממנה, כל זה היה לקראת ראש השנה והיא השתכנעה וסלחה בפה מלא, כל זה היה ביום רביעי, והנה למחרת ביום חמישי קורא מנהל הכלא ליאיר האסיר ואומר לו יש צפיפות נוראה והחלטנו להפחית לכל האסירים חמשה חודשים, אבל לך נותרו שנה וחמשה חודשים, אז החלטנו להוריד לך שליש נוסף, לך עכשיו הביתה אתה משוחרר.

כל זה אירע יום אחד אחרי השיחה עם האלמנה, ומה שאנו לומדים זה שלפעמים אתה מתפלל ומתפלל ולכאורה אתה לא נענה, זה כמו שאתה מחייג בפלאפון את המספר הדרוש רק שכחת שאין לך בכלל קו, אזי החיוג הוא טוב אבל קודם כל תעשה קו, וגם אנו אם רואים שתפילה לא מתקבלת זה אומר שאין לנו קו כלומר לבדוק אולי ציערנו או פגענו באדם מסויים ושכחנו לבקש סליחה.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. ישעיה הנביא מקבל נבואה מהקדוש ברוך הוא שילך לחזקיהו המלך שהיה חולה מאוד ונוטה למות ותאמר לו, שהוא ימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא ושימהר להכין צוואה, כיון שהוא לא התחתן, ישעיה הנביא הולך לחזקיהו ורואה שהוא חולה מאוד ואומר לו את הנבואה, צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, מה עשיתי שאל חזקיהו שאין לי עולם הבא? לא התחתנת שזו המצוה הראשונה פרו ורבו, וכי סתם לא נשאתי אשה, אני ראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים רשעים וכמו אדם שנוטע עץ כשהוא יודע שהפירות יהיו טובים, אבל אם הפירות יהיו רעים ורקובים האם הוא ישקיע בנטיעת עץ שכזה? אבל ישעיה הנביא אמר לו כאשר בורא העולם כתב בתורה פרו ורבו זה בכל מצב, ואל תעשה פירושים ותאמר רק כאשר הבנים יהיו צדיקים, אם כך תתן לי את הבת שלך אמר חזקיהו אולי הזכות שלך ושלי הבנים יהיו צדיקים, אין סיכוי אמר ישעיה, הקדוש ברוך הוא הודיע לי שגם אם תעשה מה שתעשה כבר נגזרה גזירה, אבל חזקיהו אמר לישעיה כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

קם חזקיהו ממיטת חוליו והתפלל לה' יתברך מקירות לבו והתחנן לה' יתברך שירפא אותו ויזכה אותו לעוד חיים ולעולם הבא, ואכן ה' יתברך קיבל את תפלתו ואמר לו שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך אאריך את ימיך בחמש עשרה שנה, ואכן הוא התחתן עם בתו של ישעיה הנביא ונולדו לו שני בנים, ונותר אחד מנשה שהרשיע מאוד אך לבסוף חזר בתשובה שלמה, ומה רואים מכאן? שאנחנו לא מבינים ולא יודעים מה כוחה של התפילה, שהרי חזקיה אמור חלילה להפסיד גם את העולם הזה וגם את העולם הבא, ומה שינה את הכל? תפילה עם דמעות שגרמה לו גם להתרפאות מחוליו, גם לחיות עוד חמש עשרה שנה, גם להתחתן גם להביא ילדים וגם לזכות לחיי נצח לחיי העולם הבא.

לכן אומר לנו רבי שמעון וכשאתה מתפלל אם כבר אתה זוכה להתפלל, אזי אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, כי התפילה עם התחנונים ובפרט אם זכית להוריד דמעה או שתיים אין סיכוי שתפילתך לא תתקבל, עד שהזוהר הקדוש אומר (ח"א כ"ג) שיש תפילה למשה שתפילתו כמו חרב שחותכת את הרקיע, ויש תפילה לדוד שאומר על עצמו (תהילים ק"ט) ואני תפילה ואין תפילה במלכים כמו תפילתו של דוד, ויש תפילה לעני, שהוא לא יודע לכוון לא כמו משה רבינו ולא כדוד המלך אבל הוא יודע להתחנן ולהוריד דמעות ואומר הזוהר הקדוש שתפילת העני עוטפת את כל התפילות בעולם ואפילו של משה רבינו ודוד המלך, שנאמר (תהילים ק"ב) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.

אתה לא שומע צעקות נוראות!

כי חנון ורחום הוא. יעקב אבינו קיבל ברכות מיצחק אבינו, ועשו אחיו בא מצידו, אלא שאביו אומר לו כבר בירכתי את אחיך יעקב ואין לי מה לברך אותך, שהרי אמרתי לו שהוא יהיה האדון ואתה העבד ומה קורה לעשו? ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד וישא עשו קולו ויבך. ירדו לו שתי דמעות, ודמעה שלישית נתקעה לו בין העיניים, ויצחק אבינו החל לברך אותו משמני הארץ יהיה מושבך וכו', ושני בתי המקדש נחרבו בגלל שתי הדמעות הללו והדמעה השלישית הם קיבלו עליה את כל גלות ישראל אצל אדום, ולאחר הרבה שנים אחד מהצאצאים שלו שנקרא אגג מלך עמלק, שאול תפס אותו ושם אותו בבור עמוק עד למחר שיבוא שמואל הנביא ויהרוג אותו, אלא שאגג תפס את האומנות של הסבא רבה שלו עשו, והתפלל לה' שיהיה ממנו צאצאים והוא רוצה לא למות ערירי, ואין צורך לומר שהוא לא ביקש צאצאים לשלוח אותם לתלמוד תורה אלא הוא רוצה בן כמו המן האגגי שיבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, אבל הקדוש ברוך הוא שחנון ורחום הוא ורב חסד וקרוב לכל אשר יקראוהו באמת, גם אם זה אגג נין עמלק שה' יתברך כתב בתורה למחות את זרעו, אבל כשהוא בעצמו רוצה ומתחנן לילדים ה' נותן לו!

ומי לא שמע על תפילתו של החפץ חיים עד שאחרי תפילתו מספרים שבמשך כרבע שעה אי אפשר היה לדבר עמו כלל כמו מטוס שצריך לנחות מהשמים, כך היה החפץ חיים אחר תפילתו צריך לנחות, ופעם הגיע איזה בחור ישיבה ועבר דרך ראדין ונכנס לישיבה ללמוד קצת ואח"כ הוא תכנן להמשיך בדרכו לישיבה שלו, אלא שבאמצע הלימוד הוא שומע צעקות נוראות והוא חיפש מהיכן הצעקות ולא מצא, אלא שהוא התפלא מאוד כי היו שם המון תלמידים שגם שומעים את הצעקות ולא נראה שזה משפיע עליהם כלל, הוא שאל מישהו, תגיד אתה לא שומע צעקות נוראות? אתה לא מהישיבה, אתה חדש כאן, מה זה קשור שאל הבחור, כי אנחנו רגילים לזה, כאשר החפץ חיים מתפלל על יהודי כך הוא צועק לה' בכל כוחו כאילו זה בנו ממש, שמע את זה הבחור והחליט להישאר בישיבה, ומי לא שמע על תפילותיו וברכותיו של הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זיע"א שכאשר הוא היה מתפלל לא היה מרגיש בשום דבר מסביב, עד שפעם אחת לקחו רובה וירו ליד אוזנו כשהוא היה באמצע תפילתו וראו על פניו שהוא המשיך בתפילתו ולא נע ולא זע.

הרב לא מרים את העיניים מהספר

ומעשה ברבי יעקב אבוחצירא שהסתובב בעיירות מסביב לעירו כדי לאסוף צדקה לעניים כי ה' אוהב צדקה ומשפט, ופעם אחת הוא הלך למרחוק והצליח בעזרת ה' לאסוף המון כסף לצדקה, באותו מסע היה לו מלווה ערבי שהוליך את החמור ועזר לרב בכל מה שהוא צריך, לאחר שנחו מעט ורצו להמשיך בדרך, אמר הרב לערבי, תראה אני רוצה להגיע מהר לעיר שלנו כי הזמן שלי יקר וכל דקה חשובה, ולכן אני מציע שנלך בדרך פלונית שהיא קצרה, כששמע את זה הערבי הוא כמעט התעלף, הוא פנה לרב ואמר, כבוד הרב אבל בדרך הזו יש שודדים מסוכנים והם רק מחכים שתעבור שם והם ישדדו אותך, ובפרט עכשיו שיש לך הרבה כסף, הרב לא התרגש, הוא אמר אני יודע שיש שם שודדים, אל תדאג בעזרת ה' יהיה בסדר, הערבי לא נרגע, הוא אמר לרב, כבוד הרב אני מכיר את השודדים האלו, הם לא רק לוקחים את הכסף, הם גם פוגעים באנשים וחלילה יכול לקרות לנו משהו, אבל הרב לא שמע לו, ואמר, אתה הרי עובד שלי ואתה חייב לשמוע לי וללכת בדרך שאני רוצה, לערבי לא היתה ברירה, והוא הוליך את החמורים לכיוון הדרך המסוכנת.

רבי יעקב ישב בשקט על החמור שקוע בדברי תורה, באותו זמן קיבלו השודדים כבר את ההודעה שרבי יעקב מתקרב אליהם ויש עליו המון כסף, הם הכינו את כלי הנשק שלהם, ואיך שהם ראו את החמורים של רבי יעקב והמלווה שלו הם התגלגלו בצחוק חזק, איך שהערבי שמע אותם הוא התחיל לרעוד, הוא הסתכל על הרב וראה שהרב בכלל לא רועד ולא זז, ואפילו לא מרים את העיניים מהספר, הוא לא חיכה אלא מיד קפץ מהחמור והתחיל לרוץ אל תוך היער, שם הוא התחבא מאחרי עץ גדול כדי לראות מה יקרה לרב, תוך כמה דקות הגיעו ארבעים שודדים עם נשק בידם והפנים שלהם מפחידות, רבי יעקב המשיך לשבת על החמור וכשראה אותם שאל ברוגע, כן, מה אתם רוצים? השודדים ענו, את כל הכסף שלך, ומיד! בבקשה, אמר הרב, אבל השודדים אמרו לא רק את הכסף שלך אנו רוצים אלא קודם כל נפגע בך ואחר כך ניקח את כל הכסף, רבי יעקב לא התרגש אלא אמר הנה אני כאן לפניכם תעשו בי מה שאתם רוצים.

זה דווקא קישוט יפה באמצע הדרך

ארבעים השודדים כיוונו את הרובים שלהם על רבי יעקב, ופתאום האדמה שתחתיהם נעשתה רכה כמו ביצה, הם התחילו לשקוע בתוכה עד שחצי מהגוף שלהם נכנס לתוך האדמה, והחצי הגוף השני שמעל האדמה נעשה קשה כמו אבן! חצי הגוף שלהם היה קפוא כאילו יצא מהמקפיא, הידיים לא זזו העיניים לא נסגרו, הרב ראה זאת ואמר תודה רבה לך ה' שהצלת אותי, כשראה הערבי שליוה את הרב את מה שקרה לשודדים הוא רץ מיד לכיוון השודדים ניסה להזיז להם את הידיים, את האוזניים אבל לא הצליח, הם היו כמו פסל, הוא שמח ורץ לרב, אבל הרב כעס עליו, למה ברחת, אתה פחדן! אמרתי לך שבעזרת ה' הכל יהיה בסדר, תשאיר אותם כך זה דוקא קישוט יפה באמצע הדרך, פסל של ארבעים שודדים שקועים באדמה, הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לעיר, כל בני העיר יצאו לקבל את רבי יעקב בשמחה ובריקודים, הוא לא סיפר לאף אחד מה קרה בדרך, הוא לא רצה להתגאות בנס שה' עשה לו.

המשפחות של השודדים שידעו שהשודדים חיכו לרבי יעקב כדי לקחת לו את הכסף, ראו שרבי יעקב חזר לעיר והקרובים שלהם השודדים לא חזרו, הם יצאו לחפש אותם, ומה הם ראו? כל השודדים שקועים באדמה, הם חזרו לעיר ורצו לערבי שליוה את הרב ושאלו אותו מה קרה? הוא סיפר להם את הנס שקרה לרב, הוא אמר להם כדאי לכם ללכת לרב ולבקש ממנו סליחה, אולי הוא יתפלל עליהם שינצלו, הם מיד רצו לרב והתחננו שיסלח לקרובים שלהם, אמר להם הרב, תלכו לשודדים ותגידו להם, שאם הם מקבלים עליהם לא לפגוע יותר באנשים לעולם, אני אתפלל עליהם, הם רצו לתוך היער ושאלו אותם אם הם מקבלים עליהם לא לפגוע בשום אדם לעולם, כמובן שהם קיבלו עליהם והרב התפלל עליהם וכל אחד ברח לעיר אחרת.

הוא הגיע ליפן עם כמה חברים גויים אבל בלי כסף

ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה. כמה אנו רואים זאת בדורינו הנפלא דור של בעלי תשובה שלא היה כמוהו מבריאת העולם, ישיבות וכוללים בכל עיר, גמחי"ם בלי סוף, ואם היינו רואים את הבחור לפני שחזר בתשובה, לא תפילין לא שבת לא קדושה ולא התנהגות של יהודי, והיינו שואלים את עצמנו בשביל מה הקדוש ברוך הוא מחזיר לו את הנשמה כל בוקר, לכאורה עדיף שישאיר אותה אצלו? אבל הפסוק אומר ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה, ויודע שמחר מחרתיים הוא יתעורר ויבין את טעות חייו ויתחזק לשוב לאבא שבמרומים, וסיפר יהודי תלמיד חכם על אחיו שבקטנותו אמנם היה קצת דתי כיון שההורים היו דתיים, אבל כאשר גדל התרחק מאוד מאוד מהדת ולא שמר מצוות כלל, אחרי הצבא הוא הרגיש את הריקנות שבתוכו ותיכנן לעשות טיול ארוך של שנתיים וחצי מאוסטרליה עד ליפן ואולי זה ימלא אותו, אבל הוא שכח את מאמר שלמה המלך החכם באדם שאמר וגם הנפש לא תמלא, כלומר כל תענוגי העולם לא יגרמו סיפוק אמיתי ותמידי כי אם לאותו רגע ואחריו הריקנות מגיעה ביתר שאת.

כעבור שנתיים מהטיול הוא הגיע ליפן עם כמה חברים גויים אבל בלי כסף, כל מה שהוא הביא איתו לטיול נגמר בטיול, לשכור חדר ביפן זה עולה חמש מאות דולר לחודש סכום לא קטן, והוא החל לחפש עבודה, אומנם ביפן העבודה זה מיום שני עד יום ראשון ובראשון זה יום השבתון היפני, וזה לא הפריע לבחור היהודי כי הוא לא שמר מצוות וגם לא שבת, אלא שעם כל כישוריו וכוחו החסון הוא לא התקבל לשום עבודה, הגיע שעת לילה והוא מגלה שאין לו קורת גג לישון בלב יפן, בלית ברירה הוא ישן באיזה ספסל ציבורי, למחרת הוא שוב ניסה לחפש עבודה אך לשוא, בכל מקום אמרו לו אם נצטרך נחזור אליך, אך משום מה לא חזרו, החברים שלו הגויים בינתיים מצאו עבודות טובות עם רווח טוב ונאה, ואילו הוא זרוק ברחובות ואוכל מה שמוצא, וכך עברו שבועיים תמימים קשים מנשוא מושפל עד מאוד בארץ זרה ומוזרה ללא שהוא מכיר אפילו אדם אחד.

הבחור החליט שהוא שומר שבת בכל מחיר

והנה בלילה, הוא התחיל לעשות חשבון נפש עם עצמו הוא לא היה צריך לחפש יותר מידי, והוא נזכר שהעבירה הגדולה שהכעיסה את הוריו ביותר זה החילול שבת מול עיניהם ומאז החל ההידרדרות שלו בעבודת ה', ובאותו רגע החליט הבחור שהוא מתחיל לשמור שבת גם אם הוא יצטרך להיות זרוק ברחובות ולאכול מהפחים, אני לא מחלל יותר שבת, ובעוד שהוא בוכה דמעות של תשובה עובר לידו איש שבעצם היה יהודי שהכיר אותו עוד מהארץ, מה שלומך שאל האיש, האם הכל בסדר, מדוע אתה יושב כאן? הבחור סיפר לו את כל הסיפור ואמר תודה שהוא מתעניין בו, אני ילווה לך סכום לחדר במלון בשבועיים הקרובים וכשיסתדר לך תחזיר לי, יש כאן מלון לא רע שתוכל לישון בו, תודה רבה אמר הבחור, והלך למלון וקיבל חדר לשבועיים, וכמובן שהוא שמר את שתי השבתות, וגם הלך לחפש עבודה אבל לא מצא, נגמרו השבועיים והוא אמור להחזיר את החדר ולחזור לרחובות והוא גם חייב כסף לאיש הטוב.

אלא שלפתע פונה אליו המנהל של המלון ואומר לו תשמע אני עוקב אחריך ואני מבין שאתה צריך דחוף עבודה, יש לי קרוב משפחה שיש לו מפעל והוא מחפש עובדים צעירים, אני מציע לך ללכת אליו, אני ידבר אתו שיקבל אותך, תודה רבה אמר הבחור, והכין את עצמו ללכת למפעל, וכמובן שהוא מתפלל לה' יתברך בדרך, שבעל המפעל יקבל אותו, הוא הגיע למפעל ושאל היכן המנהל יושב, והמנהל יצא אליו וקיבל אותו במאור פנים, ואמר לו ברוך הבא, הבחור שמח מקבלת הפנים והתיישב, אמר לו בעל הבית, המשכורת אצלנו זה ארבעת אלפים דולר לחודש, סכום מאוד נכבד ביפן והעבודה מתבצעת מיום שני עד יום ראשון, וביום ראשון זה חופש, אני חושב שאם תרצה אתה יכול לעבוד מהיום.

אני יהודי השיב הבחור

בעל הבית היה בטוח שהוא יקפוץ משמחה, אבל הבחור נראה מהסס, מה קרה שאל בעל הבית מדוע אתה מהסס, וכי אתה לא רוצה לעבוד, הרי אין לך אפילו קורת גג, אני יהודי השיב הבחור, מה זה אומר שאל בעל הבית? זה אומר שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה ונתן לנו את התורה, ואחת מהמצוות החשובות ביותר בתורה זה שצריך לשמור את השבת ואסור לנו לעבוד, אני מוכן לעבוד מיום ראשון עד יום ששי ובשבת יהיה לי חופש, אני לא עושה דברים כאלה אמר בעל הבית אבל מצאת חן בעיני, ואני מוכן לבוא לקראתך ותעבוד מיום ראשון עד יום שישי.

יש לך עוד בקשה תבקש, ואני ימלא גם אותה כי מצאת חן בעיני, מה שהסכמת לי לא לעבוד בשבת זה יותר מידי, אף על פי כן תבקש, האמת רציתי לבקש אם אפשר שבחודש הראשון אני יקבל כל שבוע אלף דולר במקום בסוף החודש ארבעת אלפים, כי אני חייב להחזיר חוב לאיש טוב ששילם עלי שבועיים במלון כמה שיותר מהר, אין בעיות, גם את זה קיבלת, האם יש לך עוד בקשה, לא, ממש תודה קיבלתי מעל ומעבר, מהיכן הגעת לכאן שאל בעל הבית, מאיזה איזור? מהמלון של הקרוב משפחה שלך, ואיך הגעת ברכבת או ברגל? ברגל. את כל הדרך הארוכה הזו עשית ברגל, אני מבין שאפילו דולרים בודדים אין לך לרכבת, בעל הבית פתח את המגירה ונתן לו סכום של אלף דולר ואמר לו זה לשבוע הראשון, אני סומך עליך שיהיה לך קצת כסף בכיס, תודה רבה אמר הבחור, ואכן הבחור עבד זמן מסויים, חסך קצת כסף עלה לארץ הקודש וכיום הוא אברך לומד בכולל בבית שמש. [הרב יצחק זילברשטיין].

יש לו בחצר כלבים אכזרים מאוד מסוכנים

ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה. הקדוש ברוך הוא אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ולא עוד, אלא שיש פעמים שאפילו על הגויים הקדוש ברוך הוא משפיע קצת ממדת החסד כדי לעזור ליהודים, ונראה מעשה שקרה בזמן השואה בנערה שהצליחה לברוח מצפורני הנאציים לכיוון היער והיא רצה ורצה, עד שכמעט אפסו כוחותיה והיא רצתה לנוח ולשתות אולי משהו, והנה עיניה רואות בית גדול מאוד באמצע היער עם חצר גדולה, היא פתחה את שער החצר ונכנסה ונקשה על הדלת, נפתחה הדלת ומי עומד מולה? אחד המפקדים הנאציים עם דרגות גבוהות במיוחד, היא הבינה שהיא נפלה מהפח אל הפחת, הקצין עמד המום והבין שהיא ברחה מהנאצים והגיעה אליו, אלא שדבר אחד הוא לא הבין, יש לו בחצר כלבים מאוד מסוכנים זאבים גרמניים שרק מישהו נכנס לחצר הם קופצים עליו והורגים אותו באכזריות, והנערה הזו עברה את כל החצר בלי פגע רע.

הקצין שאל אותה, איך נכנסת? והיא הצביעה על שער החצר, הוא לא האמין למשמע אוזניו, ואמר לה הלילה תישני פה, אבל מחר בבוקר אם אני יראה איך את צועדת מכאן ועד שער החצר והכלבים האכזריים לא יעשו לך שום דבר, אזי אני מבטיח שיהיה לך מחסה אצלי עד סוף המלחמה, ואם הכלבים יטרפו אותך כבר אין מה לעשות, כל הלילה הנערה לא עצמה עין למרות שהיא היתה עייפה מאוד, בכניסתה היא לא שמה לב לכלבים והנס היה מוסתר אבל מחר בבוקר שהיא יודעת שיש כלבים מסוכנים והיא תראה אותם זה כבר נס גלוי, האם אני ראויה לכך? כל הלילה היא התפללה לה' יתברך.

והנה הגיע זריחת השמש, היא קמה ממיטתה, ובשעה שמונה בבוקר הקצין אמר לה לצאת, הוא רוצה לראות איך היא הולכת לחצר והכלבים לא יגעו בה, הנערה נשאה תפילה חרישית מעומק הלב לאבא שבשמים, והיא הלכה צעד אחר צעד, הכלבים הורידו את ראשם ולא נבחו ולא התקרבו היא הגיעה לשער החצר וגם חזרה שוב לפתח הבית לעיניו המשתאות של הקצין שהביט כלא מאמין, והוא אכן קיים את הבטחתו ונתן לה מחסה עד לאחר המלחמה, ולימים היא זכתה להתחתן עם ראש ישיבת חברון הרב חיים סרנא זצ"ל, ללמדינו שכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה גם לנאצי יש רחמים, וקל וחומר ליהודים, גם וכאשר הוא נראה חלילה כמו גוי.

ולפני כמה עשרות שנים היה מחסור בחדרי לימוד לתלמודי תורה וכמה שניסו לדבר עם שר החינוך דאז שהיה מאוד רחוק מתורה ומצוות לא רצה לשמוע בשום אופן, מה עשו חכמי ישראל של דורנו? זימנו אותו לאחד התלמודי תורה ואמרו לילדים שיקראו שיר השירים בטעמים, ושר החינוך שבהיותו ילד למד בעצמו בתלמוד תורה לבו נמס לקולם הרך של תינוקות של בית רבן, והוא אמר לרבנים כמה חדרים שאתם צריכים אני אתן לכם.

החלק המרכזי בעבודה זה לתת את הלב

ואל תהי רשע בפני עצמך. הדבר הקשה ביותר ליהודי לשמוע זה שאומרים לו רשע, והדבר האהוב ביותר על האדם זה שנותנים לו מחמאה, וגם האדם צריך לא להרגיש רשע ולמרות שהוא חושב שהוא מלא עבירות, וכמו שנאמר (שיר השירים ד', ג') כפלח הרימון רקתך שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון וכאשר האדם מרגיש רשע אין לו בעיה לעשות עוד ועוד עבירות, וכמו חולצה של צבעי שמלאה בלכלוכים של צבע, אין לו בעיה שהיא תתלכלך עוד ועוד, מה שאין כן כאשר האדם לבוש בחולצה לבנה ויפה גם כשהוא שותה כוס תה הוא מפחד להתלכלך, ולכן אסור לאדם להרגיש רשע כי זה יגרום לו לעשות עוד ועוד דברים אסורים.

וראיתי מעשה באחד העלונים [אור שרה] שסיפר אברך, וכך הוא מספר, הייתי אז אברך צעיר והפנימיה שבה הציעו לי לשמש כמדריך, היתה פתרון טוב בשבילי, קרוב לבית, משכורת טובה ושעות עבודה גמישות בין הסדרים של הכולל, באופן שלא פוגע בסדרי הלימוד שלי, קיבלתי קבוצה של ילדים, נערים בגילאי 12-14, התפקיד הרשמי שלי הסתכם בעזרה קלה בלימודים ופיקוח על הסדר בחדרים ועל שעת השינה בלילה, למעשה היה בו הרבה מעבר לכך, מדובר היה באוסף של ילדים, שכל אחד מקפל בתוכו סיפור, היו שם ילדים ממשפחות הרוסות, ילדים יתומים, וילדים להורים חולים שאינם מתפקדים, לצד ילדים עולים חדשים שהגיעו זה מכבר מארצות מצוקה בדרכים לא דרכים, לעיתים אף ללא הוריהם, שנאלצו להשאר קרועים מגעגועים בניכר.

עוד לפני שהכרתי אותם, הבנתי שהחלק המרכזי בעבודתי יהיה הלב, שאותו אצטרך להעניק לאותם ילדים, התמיכה הרגשית האיכפתיות, הגב החינוכי, ובמילים אחרות, למלא את תפקיד האבא, שלעיתים איננו, וגם אם הוא קיים אינו מסוגל להעניק לילד שלו את מה שהוא צריך, תיארתי לעצמי שלא מדובר בילדים חלקים, ומן הסתם צפויות לי התמודדויות משמעת לא קלות מולם, אבל הכל היה כאין וכאפס לעומת המציאות שבה נתקלתי כבר ביום הראשון שבו הגעתי לפנימיה, אפשר לומר שהחניכים שלי עשו כל מה שניתן כדי להוכיח לי שאני מיותר לגמרי בשטח, ואוי ואבוי אם רק אנסה לומר להם מה לעשות? וחזרה על הלימוד הוא הדבר האחרון שמעניין אותם בשעות הערב במיוחד, ושכדאי לי לעשות אחורה פנה בהקדם, ולהצטרף לאלו שהיו לפני בתפקיד, ולא שרדו בו זמן רב מידי.

מעבר לרצון הבסיסי להצליח בעבודה, שקיים בלב, ומעבר לעובדה שהייתי אכן זקוק לתוספת הזו של ההכנסה כדי לפרנס את משפחתי שגדלה, פיעמה בי תשוקה אמיתית לסייע לאותם נערים, לתמוך בהם לשקם אותם, ידעתי שכל הצלחה שלי כאן, ואפילו עם אחד מתוך הקבוצה שקיבלתי הוא עולם שלם, והידיעה הזו היא שנסכה בי את הכוח ואת האומץ לפתוח במלחמת ההישרדות שלי, והמלחמה לא היתה קלה, באחד מאותם ימים סוערים תוך שאני חש כי כוחותי הגופניים והנפשיים כאחד, הולכים ואוזלים, צץ בי לפתע רעיון, מחמאות, הרי אין אדם בעולם שמסוגל להישאר אדיש מול מילים טובות ומחמיאות שמרעיפות עליו הרי אין נפש שאינה צמאה לשמוע מילים כאלו, מצאתי את עצמי יושב וחושב, מנסה להמציא תוכנית מעניינת בנושא, משחק קבוצתי כלשהו שימשוך את ליבם של החניכים שלי.

הבטחת להמשיך היום בתוכנית של המחמאות

ביום שלמחרת הגעתי אל הפנימיה כשבידי ערימת דפים גדולים חלקים ועל פני חיוך צופן סוד, היום אפשר להשאיר את כל הספרים סגורים, הכרזתי בעליצות מיד כשנכנסתי, היום לא לומדים ולא משננים, שקט של הפתעה השתרר מסביבי ואפילו קובי ואיציק המתכתשים הקבועים, קמו מאובקים מן הרצפה והצטרפו אל הקבוצה שהצטופפה סביבי, במרכז השולחן העמדתי זוג משקפי צעצוע גדולים ורודים, לידם הנחתי את ערימת הדפים הלבנים ולצידם עטים לרוב, בכל אחד מכם נערי היקרים יש מעלות רבות, בזאת אני בטוח, כך אמרתי להם בחיוך אוהב, אבל במירוץ הימים לא תמיד יש לנו פנאי להיעצר ולהבחין בכל הטוב הזה, הצפון לו בפנים, צריך פשוט להרכיב על העיניים משקפיים ורודים ולהתחיל לראות את המעלות.

מלאים בסקרנות נטלו הילדים את הדפים ואת העטים, כשהמשימה היא, כל אחד צריך לרשום את הדברים הטובים ביותר ואת המעלות הבולטות ביותר, על כל אחד מחברי הקבוצה, קשה להאמין אבל אפילו מושיקו זה שידע בקושי קרוא וכתוב ישב בכובד ראש ליד השולחן והתאמץ למלא את הדף, שורה אחר שורה במעלותיו של חבריו, בסיומו של אותו יום, היו בידי עשרים ושניים דפים גדולים, מלאים בצפיפות ובטרם עזבתי את הפנימייה, הבטחתי כי השלב הבא בתוכנית שלי מצפה לנו למחרת. בשעת לילה מאוחרת על השולחן הגדול שבביתי התיישבתי כשמולי ערימת הדפים שכתבו חניכי, נטלתי גליונות נייר גדולים, חלקים, לכל ילד גליון נפרד, רשמתי בראש הגליון את שמו של התלמיד, ואחר כך העתקתי בצורה מסודרת את כל מה שכתבו עליו חבריו, מילים טובות, נעימות, נחמדות, מחמאות, טפיחות על השכם, זריקות עידוד, הרשימות היו ארוכות, היו כאלה שהתארכו על פני שני עמודים מלאים, אבל אני הייתי מרוצה ולא התעייפתי מלכתוב.

למחרת לעת ערב, כשנכנסתי בחיוך אל הפנימייה הקיפו אותי הילדים הנרגשים כשהם חסרי סבלנות, המדריך, המדריך, הם הפצירו בי בעיניים בורקות, הבטחת להמשיך היום בתוכנית עם המחמאות, הבטחתי ואני מקיים, הכרזתי ושלפתי את צרור הגליונות מהתיק שלי, אחד אחד נמסרו הדפים לבעליהם והחדר התמלא בחיוכים, היה מורגש כי המילים מיטיבות עם נפשם האומללה של הנערים הצעירים, באמת? שמעתי לחישות, לא ידעתי שמישהו שם לב לזה בכלל, לא חשבתי שמעריכים אותי בכלל בפנימייה הזו, אם הייתי זקוק לאישור כל שהוא בדבר השפעת מילות עידוד על נפשם של הבני אדם הרי קיבלתי את התשובה באותם רגעים, אחרי אותה תוכנית השתנה לבלי היכר מצב העניינים בקבוצה שלי, דומה כי הקרח הופשר, המחיצות הוסרו, וסוף סוף נסללה בפני דרך לליבם של הילדים גם בשנים הבאות, כשכבר הייתי ותיק במקצוע ושמי הלך לפני כמי שמצליח לטפל גם בקבוצות קשות במיוחד, לא ויתרתי על התוכנית והייתי מקפיד לשבץ אותה כל שנה, וחש שוב ושוב בעוצמה הטמונה במילים הטובות ובמחמאות, עוצמה שמסוגלת להפוך עולמות.

כל הכאב שבעולם היה שוכן בתוך עיניו החומות

היה זה בערב חורפי, כשנקראתי לבוא אל חדרו של מנהל המוסד, הוא הסתכל אלי בפנים רציניות ושאל אם אני זוכר את רפי שהיה חניך שלי בשנה הראשונה כאן בפנימיה, זוכר אותו? בוודאי שאני זוכר, איך אפשר לשכוח! יתום שלא זכר את אמו, והתגעגע נואשות לאביו החולני שלא היה מסוגל לגדל אותו, ילד שהתגלגל בין משפחות אומנות ולא ידע בית הורים מהו, ילד מוכשר ואפילו מבריק, שכל הכאב שיש בעולם היה שוכן בתוך עיניו החומות, הנוגות, שנות השהות בפנימיה היטיבו עם נפשו הפצועה של רפי, כאן הוא היה כמו כולם, לא עוד ילד של הרווחה, ילד שהילדים מסתודדים מאחורי גבו על היותו ילד אומנה, ילד שלעולם אינו יכול לדעת מתי הוא ייאלץ להוציא את המזוודה הזו מתחת למיטה שבחדר הילדים בבית המשפחה האומנת, לנופף יפה לשלום וללכת הלאה, כי למשפחה הזו קשה להמשיך להחזיק אותו... מה קרה לרפי? נבהלתי.

עיניו של מנהל המוסד לא בישרו טובות, רפי נפצע בתאונת דרכים קשה, זו היתה תאונה חזיתית, הוא ספג פגיעת ראש קשה ושוכב במצב של חוסר הכרה, דמותו של רפי שהכרתי ושאהבתי צפה מול עיני, גבוה ורחב כתפיים, פאות כהות מתולתלות ועיניים עמוקות, איך אפשר לדמיין אותו כבול עץ במיטת בית חולים? הוא כבר אבא לשני ילדים קטנים, והעסקנים משכונתו עושים הכל כדי לעורר את תאי המוח שנפגעו אצלו, שכנים ומכרים חברים מהכולל וגם מהעבר, מתחלפים במשמרות ליד המיטה שלו, לומדים לידו דפי גמרא, שרים לו ומנגנים והם ביקשו שגם אתה תבוא, את הקשיש הכפוף שישב ליד מיטתו של רפי זיהיתי מיד כשנכנסתי, זה היה אבא שלו, ונדמה לי שגם הוא הכיר אותי, המדריך יהושע, רפי היה מזכיר אותך הרבה, כשהיה מגיע מהפניימיה לשבתות חופשה, לקחתי כסא והתיישבתי לצד המיטה, מעולם קודם לכן לא ראיתי חולה במצב כזה, והידיעה כי אשה צעירה ושני ילדים קטנים מצפים לאבא האומלל והפצוע שלהם בבית המיסה את לבבי.

שני הדפים המקופלים שהיו פעם בצבע לבן

יש לי משהו להראות לך אמר פתאום האב הזקן, הוא התכופף אל הארונית שלצד המיטה, מצאו את זה בכיס החליפה של רפי בשעה שנפצע, ראיתי את השם שלך חתום על הדף, הוא שלף שתי פיסות נייר שהיה פעם לבן, ניכר היה על הדפים כי הם הודבקו, קופלו ושוב קופלו פעמים רבות, משהו זע בתוך לבי כשראיתי את הדפים, לא הייתי צריך להסתכל במה שכתוב שם, בלי להתבונן בדפים כבר ידעתי שזה שלי מן השנה הראשונה, וזה כל הדברים הטובים שכתבו על רפי, תודה רבה לך שעשית את זה אמר הזקן הישיש למדריך יהושע, והוא מלטף את יד בנו מחוסר ההכרה, כפי שאתה רואה רפי שמר על הדפים האלו כעל אוצר יקר. אבא של רפי תחב את הדפים לתוך ידו של רפי ואני דמיינתי לראות משהו נע בעיניו העצומות של החולה שכה אהבתי, באותו רגע נע הוילון שסביב המיטה ושתי דמויות מוכרות ניצבו שם, מושיקו ואיציק, חביריו של רפי מן הפנימיה.

שלום המדריך יהושע, הם אמרו ולחצו את ידי בחמימות, התרגשתי לפגוש אותם, במיוחד שמחתי לראות את איציק שהגיע ממשפחה חלשה מאוד מבחינה רוחנית, לא הייתי מאמין שהוא ישמור על החינוך ועל הערכים שספג בשנות שהותו בפנימיה, מבטו של איציק נפל על הדפים המקופלים המהוהים, גם אני עדיין שומר על הרשימה שלי, היא במגירה העליונה בארון שלי, והמילים הטובות שבה, הן הבטריות שמניעות אותי, והרשימות שלי שמורות בארנק שלי, הוסיף מושיקו, נדמה לי שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו, קראנו בהן שוב ושוב ושאבנו מהם עוצמות וכוח, כשעזבתי את חדרו של רפי היו עדיין הדפים בתוך ידו מקופלים, הבטחתי לאביו לשוב ולבקר ושלחתי לרפי מבט של פרידה, שוב זע משהו בפנים הקפואות של רפי, אבל אני ידעתי שמן הסתם היה זה רק דמיוני האישי.

בסוף אותו שבוע הוא התעורר, כל המחלקה סערה כשזה קרה, רופאים קרי מזג השתוללו משמחה, הבשורה עברה מפה לאוזן ברחובותיה של שכונת מגוריו, אפילו הילדים הרכים, שהיו שותפים לתפילות הלוהטות ולפרקי התהילים שנאמרו לרפואתו, ודיברו נרגשות בנס הגדול, כולם ידעו כי תקופת שיקום ארוכה מחכה לו, אבל העתיד הוורוד נמצא בקצה המנהרה, והרופאים היו אופטימים בקשר לרפי שיחזור לתפקד כרגיל בסייעתא דשמיא, ושני הדפים המקופלים שהיו פעם בצבע לבן הדפים שהיו קבוע בתוך כיס החליפה שלו המשיכו ללוות את רפי גם כעת, הרי מאז ומתמיד הם היו הדבר שהעניק לו כוח, וגם האיר את נשמתו והחיה אותו!

הדרוזי התחיל לצעוק עליו אתה לא מתבייש?

ואל תהי רשע בפני עצמך. סיפר לי יהודי שהיה חייל בצבא, והגיע יום הכיפורים ואותו יהודי למרות שהוא לא היה כל כך דתי אבל את התפילות של יום הכיפורים הוא הכיר, והיה שליח ציבור, לתפילות שלהם הצטרף חייל דרוזי והתעטף גם בטלית וגם צם את כל היום כולו, אחרי הצום וכל התפילות, החיילים הלכו לאיזו מסעדה באיזור כדי לאכול ולהשביע את רעבונם וגם הדרוזי הצטרף אליהם, בעל המסעדה הדליק להם את הטלויזיה ובסוף הארוחה הם ישבו לראות איזה סרט, אלא שלפתע היה שם דבר לא צנוע והשליח ציבור גם הסתכל, הדרוזי שישב לידו הביט בו ולא האמין למראה עיניו, והתחיל לצעוק עליו אתה לא מתבייש, לפני זמן קצר עמדת על הבמה עטוף בטלית על ראשך וגופך, וצעקת ה' הוא האלוקים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, קראתי בכל לב ענני ה' חוקיך אצורה, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואתה מסתכל בדברים כאלה, אני לא יודע אם התפילה שלך התקבלה? היהודי רצה באותו רגע שהאדמה תיפתח והוא יבלע בתוכה מרוב בושה, וכיום היהודי הזה אברך חשוב לומד ומלמד תורה כי כשאומרים לאדם רשע, וקל וחומר כאשר גוי אומר לו את זה, הוא מוכן לעשות הכל כדי להיות צדיק.

בודקים את כל הסביבה

וכשאתה מתפלל ואל תהי רשע בפני עצמך. לרמז לאדם בא, שלא יתפלל בפני עצמו אלא ישתדל תמיד להתפלל בציבור, וכן לרמוז לאדם שתמיד ישתתף עם הציבור בדבר מצוה כי כאשר דנים את האדם וחלילה נגזר עליו שייענש אזי בודקים אם גם לסביבתו מגיע העונש הזה, כלומר אם יש שיעור תורה והוא משתתף בשיעור אזי בודאי שהרב שמעביר את השיעור שמח שיש לו תלמיד נוסף, ומסתמא גם המשתתפים שמחים שהגיע אדם נוסף לשיעור, ואם נגזר עליו חלילה להיות חולה מרותק למיטה מרוב עוונותיו, אזי בודקים אם גם על הרב שמעביר את השיעור נגזר שאותו אדם יעדר מהשיעור או למשתתפים, שאם לאחד מהם העונש הזה לא מגיע אזי הוא לא יחלה, ולכן מזהירנו התנא תמיד להמצא בחבורה של מצוה.

הדוד קפץ לבריכה עם הבגדים שעליו

אל תהי רשע בפני עצמך. אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא למה שאומר הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ו הי"ח) שהאדם צריך ביום טוב לא לדאוג רק לעצמו ולמשפחתו אלא גם לעניים ולאלמנות וליתומים, שאם הוא דואג רק למשפחתו אזי זו שמחת כריסו, אבל אם הוא דואג גם לאחרים שכרו גדול מאוד בעולם הזה ובעולם הבא, ולא בחינם אמרו רבותינו (שבת קכ"ז.) גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, וסיפר הרב הצדיק הרב אברהם אלימלך בידרמן שליט"א, זוג הורים באו לשבות בעיר הקודש צפת עם הבן היחידי שלהם מוישי בן השלוש שעבר איתם הרבה חויות בחיים מכל הסוגים, וגם עכשיו הם תיכננו להיות בצימר בצפת להתבונן בנוף המשקיף לרשב"י ואולי גם לכינרת, בעודם מתארגנים בצימר הטלפון מצלצל והדוד שלהם על הקו שהתגורר באותו זמן לבדו, הוא שאל אותם היכן הם וענו לו שהם כעת בצימר בצפת, אלא שהדוד "הפתיע" אותם ואמר שגם הוא בצפת והוא לבד, אם אפשר לבוא אליהם לצימר ולהיות איתם בשבת, כי לא טוב היות האדם לבדו.

במחשבה ראשונה בוודאי שכל אחד יאמר מה רוצה הדוד הזה, אנו באנו להיות לבד זה משפחתי ובפרט שהם זוג צעיר, היו מעט התלבטויות ביניהם, אבל בסופו של דבר הם החליטו להסכים, גדולה מצות הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, הדוד הגיע וביום שישי ישבו כולם בצוותא בצימר ולא שמו לב שמוישי בן השלוש נעלם מהאיזור, ואיפה היה מוישי? הוא שיחק בכדור בחצר בסמיכות לבריכה, הדוד יצא לעשות לבדו סיבוב מחוץ לצימר ליהנות מהנוף המדהים של עיר הקודש, אלא שהוא רואה מחזה מבהיל ומפחיד כאחד, מוישי בן השלוש נמצא בתוך הבריכה חצי בפנים חצי בחוץ ועומד לטבוע, הוא צועק הצילו אבל לא שומעים אותו והוא מתחיל לבלוע מים, הדוד לא חשב פעמיים וקפץ לבריכה עם הבגדים שעליו והוציא את מוישי הקטן שהיה יכול חלילה לסיים את חייו בתוך המים, הילד פונה לבית החולים במצב קל עד בינוני והרופאים אמרו שעוד פחות מדקה מוישי כבר לא היה חלילה בין החיים, ללמדינו שהכנסת אורחים מצילה מכל האסונות והפיגועים.


משנה יד


תשעים ושמונה דפי גמרא עם רש"י ותוספות

רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. חכם שלום הכהן בימי השבעה של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל על אשתו הרבנית ע"ה מרגלית, כשמה כן היתה, אמר הרב נודע בשערים בעלה זה גם פסוק באשת חיל שאם הבעל צדיק זה מראה שגם אשתו צדקת וחשובה, שהרי בתוך אשת חיל שמשבחים את האשה אומרים נודע בשערים בעלה, וסיפר חכם שלום שבהיותם צעירים הם למדו ביחד בישיבה, והגיעו ימים קשים לישיבה והמצוקה היתה קשה והחליטו בישיבה שכל התלמידים יסעו לקברי צדיקים במשך שבוע ימים להתפלל שהמצב בישיבה ישתפר, הגיעו שני אוטובוסים וכל התלמידים עלו לאוטובוס כולל הרב עובדיה יוסף, אלא שהרב הביט כה וכה וירא כי אין איש מתבונן בו ובמעשיו, חמק ויצא מן האוטובוס והלך לבית המדרש, אני הלכתי אחריו וראיתי אותו אוחז בגמרא בבא קמא, שאלתי אותו מה אם אל תפרוש מן הציבור? אמר לי מרן הרב עובדיה זה לא שאני לא רוצה, פשוט אני לא מסוגל שבוע ימים להתנתק מן הגמרא, וחזרתי לאוטובוס.

בסוף השבוע כאשר חזרנו מצאתי את מרן בדף צ"ח, כלומר תשעים ושמונה דפים הרב למד במשך השבוע עם רש"י ותוספות, איך הספקת את כל זה? שאלתי, אמר לי מרן תעשה חשבון היה לי עשרים שעות כל יום במשך שבוע שלם זה מאה וארבעים שעות ולכל דף הקדשתי שעה וחצי, כשלומדים ברציפות יומם ולילה אפשר להספיק כך, מרן הרב עובדיה לא יודע מה זה טיולים הוא יודע רק לטייל בין דפי הגמרא ובפרד"ס התורה לאורכה ולרוחבה.

כעבור שנים פקד שוב פעם משבר גדול את הישיבה ועשו כנס בוגרים וביקשו שכל אחד יתאמץ ויעבוד לגייס כספים לישיבה כדי למנוע את סגירתה, ואכן כנס הבוגרים היה גדול ועורר הדים נרחבים הוא הצליח למעלה מן המשוער, והבוגרים התגייסו כאחד והצילו את הישיבה, באותו כנס השתתף גם ראש הישיבה הגאון הגדול הרב עזרא עטיה זצוק"ל למרות השיעורים הרבים שמסר בישיבה, נאומים לא אהב לשאת ובכל הזדמנות נהג להתחמק מכך, אלא שבאותו כנס הפצירו בו המארגנים שישא נאום וטענו שלדבריו תהיה חשיבות גדולה. קם הרב ואמר בזו הלשון, רבותי, לא איש דברים אנוכי אך רוצה אני לומר לכם דבר אחד כדי שתבינו מהי ישיבת פורת יוסף, אילו לא קמה ישיבת פורת יוסף, אלא אך ורק כדי להוציא מתוכה את מרן הרב עובדיה יוסף, דיינו! ומיד הרב עזרא עטיה חזר למקומו.

האצבעות של הרב מחוץ בדלת

הוי שקוד ללמוד תורה. כולנו יודעים שעם הלימוד התורה צריך שיהיה לאדם מידות טובות ודרך ארץ, וכמו שאומרים כל בוקר בתפילה, לעולם יהא אדם ירא שמים וכו', כלומר שתהיה אדם וירא שמים, כי כבר אמרו חז"ל הקדושים (יומא ע"ב:) תלמיד חכם שאין תוכו כברו נבילה טובה ממנו, כלומר אם הוא רק מבחוץ נראה תלמיד חכם אבל כלפי פנים הוא רחוק מלהתנהג כמו תלמיד חכם ומדותיו רעות ומושחתות, אז, הלואי ולא היה תלמיד חכם שיגרום לחילול ה'. וכמובן גם במידות טובות יש דרגות וזה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והבה ונראה מעשה עם הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל לאן הגיעו מידותיו הטובות.

השעה אחת עשרה בבוקר, להיכל הישיבה בארצות הברית נכנס נדיב יהודי אמריקאי, אך הפעם לא בתור אחד שבא לתת, הוא רוצה הפעם לקבל! הרב, אשמח מאוד אם את הסיבוב הראשון על רכבי החדש יחנוך היום בצהריים כבוד הרב! תראה יהודי יקר ביתי קרוב אלך רגלית, לא, לא, בבקשה, כבוד הרב יעשה לי טוב בלב שהרב יחנוך את הרכב בסיבוב הראשון! בסדר, אסע איתך היום! האמריקאי שמח ופותח את הדלת מקדימה לכבוד הרב, ונכנס לרכב, הנסיעה מתחילה אך הנהג שלנו לא שם לב שאצבעותיו של כבוד הרב נשארו מחוץ לדלת, במהלך הנסיעה הרב פיינשטיין הגאון הגדול שסיים ארבע מאות פעמים את הש"ס, הוא לא רצה לאכזב את הנהג המולהב מעצם המעמד המרגש! בהגיעו לביתו נפרד ממנו רבי משה, וכשעלה לבית הוא פשוט, התעלף!! הפראמדיק שהגיע שאל את הרב אחר שהתעורר מעלפונו האם הרב סבל במשך דקות מרובות? ענה לו הרב, היהודי האמריקאי ביקש ממני שאשמח אותו בנוכחותי, אם הוא היה רואה מה שקרה איזו צביטה בלב הוא היה מרגיש בכל פעם שהוא היה עולה לרכב, כאשר היו נתקלות עיניו במושב שבו ישב הרב, הלואי ונזכה להידבק במידותיהם של צדיקי עולם אלה.

לכל יהודי יש נשמה חצובה מתחת כסא הכבוד

הוי שקוד ללמוד תורה. לימוד תורה עם מידות טובות זה האדם המושלם, ובפרט אם הוא זוכה להקרין ממידותיו הטובות לסובבים אותו, ונראה מעשה שסיפר הרב אהרן טוסיג שליט"א מעשה שאירע במשפחתו, אחיו רבי יעקב זצ"ל היה מתגורר שנים רבות בבאר שבע, שנה אחת ביום האזכרה של אבינו הוא הגיע אל בית הכנסת ורצה להיות חזן בתפילת מנחה לעילוי נשמת אבי ז"ל, אלא שבאותה שעה היו בבית הכנסת רק תשעה אנשים, השעה החלה להתאחר ואחי החליט לצאת לרחוב ולחפש אחר עשירי למנין, אך ברחוב לא נראתה נפש חיה, והנה לפתע עבר בחור עם שיער ארוך ונראה מאוד מאוד רחוק מתורה ומצוות, אח שלי התלבט, אם אפשר לצרפו למנין ואם בכלל הוא יסכים, אבל הוא נזכר שגם בסממנים של הקטורת אחד מהסממנים היה חלבנה שיש לה ריח רע ובכל זאת צירפו אותה לקטורת.

הוא התקרב לבחור ופנה אליו באדיבות, האם תוכל להשלים מנין? הבחור לא הבין אפילו מה הוא רוצה ממנו, מה זה מנין שאל הבחור? ואחי ענה לו, על מנת שנוכל להתפלל חייבים עשרה אנשים, אך לנו יש רק תשעה ואם תצטרף יהיה מנין, אני לא מעוניין אמר הבחור לאחי, ופנה ללכת, אבל אחי לא ויתר וניסה לדבר אל לבו, אנא ממך היום זה יום הפטירה של אבא שלי ע"ה, וכל התפילה והקדישים הם לעילוי נשמתו אם תצטרף בזכותך יהיה לו נחת רוח בשמים, הדברים נכנסו ללבו של הבחור, אבל אני לא יודע בכלל להתפלל, אך אחי הרגיע אותו, ואמר מיד, זה בסדר אני יביא לך סידור ואראה לך מה אומרים, אבל אני בכלל לא שומר תורה ומצוות, וכי יקשיבו בשמיים לתפילה שלי? הוא שאל בתמהון, אחי פנה אליו מקירות לבו ואמר לו, יהודי יקר דע לך כי לכל יהודי יש נשמה גבוהה החצובה מתחת כסא הכבוד, ודע לך כי הקדוש ברוך הוא משתוקק לתפילות של כל יהודי וגם לשלך, כל תפילה של כל יהודי אהובה וחביבה מאוד בשמים, הדברים חדרו ללבו ועיניו נצצו מהתרגשות, הוא היה על סף דמעות, הוא נכנס בהיסוס רב לבית הכנסת, הגישו לו כיפה וסידור פתחו לו תפילה מנחה והתפילה החלה, הבחור התפלל מתוך הסידור במבוכה והמתין בסבלנות לסוף התפילה, בסוף התפילה ניגש אחי אל הנער הוא לחץ את ידו בחום והודה לו מעומק הלב על הטובה הגדולה שעשה עמו, וכך הם נפרדו.

השתנה אצלי הגישה לגבי החרדים

חלפו ארבע עשרה שנה, יום אחד נכנס אחי לחנות במרכז גאולה בירושלים, והנה הוא רואה לפניו אברך העטור בפאות מסולסלות כשלצידו בנים ובנות לבושים בצניעות, האברך פנה לאחי ושאל אותו, האם כבודו זוכר אותי? לא, השיב אחי, אני מתנצל, האם כבודו זוכר שפעם חיפשת עשירי למנין ביום השנה של אביך ומצאת איזה בחור מגודל שער שהצטרף למנין? כן, בודאי שאני זוכר, אבל מה לך ולו? ובכן אני הוא הבחור, נשמתו של אחי כמעט נעתקה ממקומה, אפילו בחלומות הכי יפים שלו הוא לא חלם שאותו בחור מגודל שיער הרחוק מכל היהדות יהיה באחד הימים לאברך בן תורה, ואז פנה אליו האברך וסיפר.

דע לך כי יש לך חלק גדול מאוד בשינוי הטוב שלי, כשיצאתי מבית הכנסת אחר שהשלמתי את המנין לא הפסיק להדהד במוחי המשפט שאמרת לי, גם אתה חשוב לפני בורא עולם ובשמים משתוקקים לשמוע את התפילה של כל יהודי וגם לך יש כוח לפעול בתפילתך בשמים, ידעתי שאתה לא אומר לי סתם דברים, שהרי הסכמת שאני אהיה אחד מהעשרה של התפילה לעילוי נשמת אביך, וזה הוכיח לי שיש בכוחה של תפילתי לעזור לכם, וכאשר שבתי הביתה סיפרתי לאשתי את החוויה שעברתי, אמרתי לה שבגלל המילים שלך השתנתה לי הגישה לגבי החרדים והיהדות, בזכותך נפתחה לי דלת כניסה להתעניין בעולם היהדות, לאחר זמן קצר ששמעתי על מושגים ביהדות התחלנו לשמור שבת, הכשרנו את המטבח, והתחלתי להשתתף בשיעורי תורה, החלטנו אני ואשתי להעביר את הילדים למוסדות לימוד חרדיים, ומאז עברו ארבע עשרה שנה, כשזכיתי להתקדם עוד ועוד, וכיום אני ברוך ה' שוקד על התורה הקדושה, וזכינו להקים בית של תורה עם ילדים צדיקים ועובדי ה' סיים האברך את דבריו.

מסיים הרב טוסיג ואומר, ראו עד כמה יכולה להשפיע מילה אחת ליהודי רחוק מתורה ומצוות. הרי מה אחי אמר לו, דע לך שהתפילה שלך חשובה מאוד בשמיים לפני בורא עולם, לא משנה מה המצב הרוחני שלך, אתה אהוב על ה' כי אתה הבן שלו, מילים טובות וחיזוקים קטנים יכולים להאיר נשמות ולהוציאם מאפילה לאורה, דרך אגב, אחי לא סיפר לנו זאת מעולם עקב צניעותו ושלא רצה לפרסם את מעשיו, אך מהשמים הסיפור התגלגל אלי בדרך כלשהו, כי כל הבורח מהכבוד אזי הכבוד רודף אחריו.

אתם יכולים לבחון אותי

הוי שקוד ללמוד תורה. כבר מגיל צעיר הדהימו ידיעותיו בתורה של מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף זצוק"ל גם את הגדולים והטובים בחכמי ישראל, הגאון הגדול רבי ישראל גרוסמן זצ"ל סיפר כי לפני למעלה משמונים שנה כשהיה מרן זצ"ל בגיל ארבע עשרה שנה בלבד התפעל ממנו, המפגש עם נער הפלא התחיל בשעה בלתי שגרתית ובמקום בלתי שגרתי בסמטה ירושלמית בשעה ארבע לפנות בוקר, רבי ישראל היה בדרכו לישיבת שושנים לדוד ביחד עם רבי יוסף שהרבני זצ"ל על מנת ללמוד ביחד סודות התורה, תוך כדי הליכה הם גילו נער כבן ארבע עשרה יושב לו בקרן זוית ולומד לאור הירח את פרק איזהו מקומן שבמסכת זבחים [אחד הפרקים הקשים בש"ס], בתחילה היו שניהם סבורים שמדובר בנער משועמם שברח מביתו ומנסה להעסיק את עצמו במשהו, הם גערו בו ואמרו לו לחזור מיד הביתה, אלא שהוא לא נבהל ופנה אליהם ואמר, אתם יכולים לבחון אותי? הם הסתכלו עליו לראות אם הוא מתלוצץ, אך פניו הרציניות העידו שהוא כלל לא מתלוצץ, לקחו את הגמרא בידיהם והתחילו לשאול אותו, מרגע לרגע גברה התפעלותם ותדהמתם, הנער החל להרצות לפניהם ברצף את דברי הגמרא ואפילו טעות אחת לא מצאו בדבריו.

וסיפר רבי דוד יוסף שליט"א, כוח הזכרון של מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א היתה בו תופעה מופלאה, מצד אחד היה בכוחו לזכור עד לפרטי פרטים עניינים הלכתיים ותורניים שעסק בהם עשרות שנים קודם לכן, אבל מצד שני פרטים הנוגעים לענייני העולם הזה לא נקלטו במוחו כלל, כשנתיים לפני פטירתו נגשו אלי לדין תורה סופר סת"ם ויהודי שקנה ממנו תפילין, הקונה טען שבבדיקה שערך בתפילין נמצאה בעיה הלכתית מסויימת, בדקתי את הנושא, זה אומנם שנוי במחלוקת אבל הלכה ברורה היא שאפשר בפשיטות להקל בזה אפילו כתבתי זאת בספרי, עדיין לא נחה דעתו של הקונה והוא המשיך לטעון, קניתי את התפילין הללו על דעת שהן מהודרות האם הן עדיין נחשבות למהודרות למרות שיש בדבר זה מחלוקת? השבתי לו שלדעתי הן עדיין מהודרות משום שעל אף המחלוקת כמעט כל רבותינו הפוסקים פסקו להקל בזה אף לכתחילה, הוא ביקש שאשאל על כך את מרן.

הרב הציל מאות אנשים מתפילין פסולות

הלכתי לאבא והצגתי לפניו את הנדון, בו במקום הוא ציטט לי בעל פה את כל הפוסקים שהזכרתי בספרי וגם מרן קבע כי התפילין נחשבות למהודרות, הסתכלתי בו בתמהון, ידעתי שכשהיה בחור צעיר בן שמונה עשרה ישב ולמד הלכות תפילין בעיון ולאחר מכן במשך תקופה ארוכה עסק מדי בוקר בהצלת אנשים מתפילין פסולות, הוא היה הולך לבתי כנסיות ומבקש מאנשים שיתנו לו רשות לבדוק את התפילין שלהם, וכך הציל מאות אנשים מתפילין פסולות, בכל זאת חלפו מאז עשרות שנים, מה גם שהשאלה ששאלתי לא היתה שאלה מצויה ומסתמא לא הרבה שאלו אותה, שאלתי אותו על כך, מרן אבא זיע"א התבונן בי ואמר, סביר להניח שמאז שלמדתי את הענין הזה לא שאלו אותי את השאלה הזו, שאלתי את אבא והרי עברו כבר למעלה משבעים שנה, אבא חייך ואמר, אם עניתי לך אז כנראה שאני אכן זוכר למעלה משבעים שנה, ואני מודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי יכולת לזכור למעלה משבעים שנה.

כל זה צד אחד, ומצד שני ממשיך לספר רבי דוד יוסף שליט"א בשנות לימודי בישיבת חברון זכיתי ללמוד עם אבא בחברותא מדי לילה, הייתי חוזר הביתה בשעה אחת עשרה וחצי בלילה, ומתיישב ללימוד רצוף שנמשך בדרך כלל עד שתים או שלוש בלילה, כך נמשך הסדר בהמשך כמה שנים, כאשר התחתנתי אמרתי לאבא אם אפשר להתקשר אלי ולומר לי מתי בדיוק להגיע וכך זה היה במשך תקופה, פעם בשעה עשר בלילה ופעמים באחת עשרה, והנה ערב אחד כאשר הגעתי אליו מצאתי את אמי מורתי הרבנית עליה השלום מחייכת ואומרת תראה את אבא, את הלימוד תורה שלו הוא זוכר מצויין, אבל את המספר טלפון שלך הוא שוכח, כל יום הוא צריך לפתוח מחדש את פנקס הטלפונים ולחפש את המספר שלך.

הכניסה לדברים זרים אסורה בהחלט

אבא שמע את הדברים ואמר ברוח טובה, תראו שמחר אני כבר לא אשכח, הוא ניגש פתח שוב את פנקס הטלפונים וחזר לפחות עשרים פעם על המספר טלפון שלי, למחרת בערב הוא התקשר שוב שאבוא, מיד כשהגעתי שאלתי את אמא נו אבא זכר את מספר הטלפון? לא, גם היום הוא לא זכר ופתח את פנקס הטלפונים, הלכות שלמד לפני למעלה משבעים שנה הוא יכול לזכור ומספר טלפון שרק אמש חזר עליו למעלה מעשרים פעם הוא לא הצליח לזכור, למדנו מכאן איזה מוח ומחשבה קדושה היתה למרן, שלא רק שמחשבות פסולות לא נכנסו למוחו, אלא אפילו כמה מספרים לא נכנסו למוחו הטהור, יש מקום רק לארבעים אלף לא מילים לא שורות וגם לא דפים אלא ארבעים אלף ספרים עמדו מסודרים בראשו מהתחלה עד הסוף כולל ההקדמות, אבל הכניסה לדברים זרים אסורה בהחלט, זכותו תגן עלינו.

הרבנית לא בבית!

הוי שקוד ללמוד תורה. סיפרה הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה היה זה לפני כעשרים שנה, בעלי רבי חיים שליט"א ביקש ממני שבכל פעם שאצא מן הבית אנעל את הדלת כי אנשים רבים נכנסים ומפריעים לו ללמוד, פעם אחת שכחתי לנעול את הדלת וכאשר עבר רבי חיים הבחין בכך ונעל אותה, כשחזרתי ניסיתי לפתוח וגיליתי שהדלת נעולה והמפתח שלי נשאר בבית, עמדתי בחום היום מחוץ לבית עם סלים מלאים בירקות, דפקתי ודפקתי אך אין קול ואין עונה, רבי חיים לא עונה, שר התורה שקוע בתוך הלימוד, לבסוף לאחר עשרים דקות, עד שרבי חיים פתח את הדלת הוא אמר, הרבנית לא בבית! ו... סגר מיד את הדלת, קראתי לו, חיים זה אני! ואז הוא פתח בחזרה, לימים רבי אליהו מן הראה לרבי חיים את הסיפור, ורבי חיים בכה ואמר, אני לא זוכר כלום, אבל זה יתכן!

הוא רץ לביתו ועטף את צוארו של הילד

הוי שקוד ללמוד תורה. אחד מילדי קראקא חלה באסכרה ולפתע הוא החל להשתנק באישון ליל, בני משפחתו עמדו אובדי עצות והתבוננו בחרדה בילד הנחנק כשהם פוכרים את ידיהם וזועקים לעזרה, אב הילד שלא היה מסוגל לשאת את המחזה הנורא מיהר להימלט מן הבית, הרחובות היו חשוכים וריקים לגמרי, אולם מבית המרא דאתרא רבי שמעון סופר [נכדו של החת"ם סופר] בקע עדיין אור, האב החליט ללכת אליו שיעתיר ויתפלל בעדו, כאשר שמע הרב את הדברים היוצאים מפורש מן האב, הוא הסיר את הצעיף שלו ואמר לו להניח את הצעיף על צוואר הילד, אלא שיש שני תנאים, אחד להחזיר את הצעיף מיד עם שחר, והתנאי השני, לשמור את הענין בסוד מוחלט!

האב הנרגש כמובן מיהר להתחייב על כך, ורץ לביתו ועטף את צוארו של הילד בצעיפו של הרב, וראה זה פלא, בו במקום החל הילד לנשום לרווחה, והסכנה חלפה, עם שחר החזיר האב את הצעיף, ובדמעות הודה לרב על הצלת ילדו, אמר לו הרב אני לא עשיתי מאומה, אבל צעיף זה, ספוג זיעה של עמל תורה, וזכות עמל התורה הציל את בנך, וכאשר התעניין האב בקשר לשני התנאים, אמר לו הרב, את הצעיף ביקשתי משום שפשוט אין לי אחר, ובנוסף לכך ביקשתי שהדבר ישאר בסוד משום שכל שעות היום טורדים את מנוחתי בענייני העיר, ובכדי שאספיק גם ללמוד, עלי לקצר בשעות השינה שלי, אך אם ידעו אנשי העיר שגם בשעות אלו אני ער, הם יטרידו אותי גם בשעות הלילה ולא אוכל ללמוד ומהיכן יהיה לך צעיף לסגולה.

מהיום תקום כל בוקר בשעה שש

הוי שקוד ללמוד תורה. כל הליכותיו של הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל היו בריצה, לא זכור לי שהלך, תמיד רץ, בצעד זריז, עלה במדרגות שתים שתים, רץ במסדרון, כשהיה צריך לצאת באמצע שיעורו לכמה דקות המשיך להסביר עד פתיחת הדלת וכשחזר, המשיך עם פתיחת הדלת מהמקום שהפסיק! סיפר אברך בן עליה, יום אחד נתקפתי בכאבי עיניים, והתחילה הראיה שלי להיות מטושטשת בעין ימין, פניתי לרופא ועברתי סדרת בדיקות הוא העלה, שאני סובל מתופעת העין העצלה, ולכן הוא ממליץ לי שאפסיק לקרוא מהספר כדי לאפשר לעין מנוחה, ועלי ללמוד בעל פה בלבד, חלשה דעתי ונסעתי לישיבה, המתנתי לסיום השיעור של הרב בן ציון וסיפרתי לו את מה שהרופא אמר שאני סובל מעין עצלה.

חייך הרב בן ציון ואמר, אם כן עליך לעשות תשובת המשקל בתוספת זריזות! שאלתי מה כוונתו בזה? הרב שאל אותי באיזו שעה אני קם בבוקר? עניתי, בשבע! ממחר תקום בשעה שש וממשיך לספר האברך, התחלתי להשכים קום כהוראתו של הרב בן ציון והכאבים פסקו, התמדתי בזה זמן מה, וכשנוכחתי לראות שהכאבים אינם חוזרים שבתי למניין הרגיל בשעה שבע, אלא שהכאבים חזרו שוב, חזרתי להשכים ולקום בשעה שש ופסקו הכאבים בשנית, ומאז אני משכים כל בוקר וקם בשעה שש.

אני רוצה לתפוס עוד דף גמרא

הוי שקוד ללמוד תורה. סיפר רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל כאשר הנכד של אחותי נעשה בר מצוה שילם הסבא רבא הגאון רבי אליעזר וולדנברג זצ"ל [בעל הספרים החשובים ציץ אליעזר] את כל הסעודה שכן הנער היה יתום מאמא, ומכיון שכך, דאג גם שתהיה הסעודה כיד המלך שהכל יהיה ברוחב ובשפע גדול, והנה זמן קצר לאחר תחילת הסעודה קם הציץ אליעזר ממקומו בשולחן המזרח [זה השולחן אשר ניתן לאנשים החשובים באירוע] אמר מזל טוב לחתן הבר מצוה ופנה ללכת, שאל אותו הסבא השני בתמיהה, להיכן כבודו הולך, זו רק תחילת הבר מצוה? השיב לו הציץ אליעזר, אני רוצה לתפוס עוד דף גמרא.

אני מאמין שהתורה הקדושה לא תקפח אותם

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. בעל ספר מחנה חיים זצ"ל היה משתדל מאוד לקרב את כל העניים והאומללים אליו הביתה. מאכילים ביד רחבה ובפנים מאירות, והנה פעם אחת הרב בעת דרשתו הושיב לידו עני לא מוכר והאיר לו פנים כל משך הדרשה וזה היה דבר שלא היה רגיל אצלו כלל, אחרי הדרשה נגשו חשובי הקהל אל הרב לשאול מה נשתנה העני הזה מכל העניים שהרב כל כך התייחס אליו יפה, אמר להם הרב, שבצעירותו היה איזה רופא שבא להוריו ואמר להם מדוע כל ארבעת בניהם יושבים ולומדים תורה יומם ולילה ומה יצא להם מזה? ומה יהיה עם הפרנסה, מדוע שלא ילמדו איזה מקצוע? אבא שלי אמר לרופא כתוב בתורה ושננתם לבניך וליד זה כתוב וקשרתם לאות על ידך, כמו שעל מצות וקשרתם אני לא שואל מה יצא להם מזה, כך לא שואלים על מצות ושננתם לבניך ודברת בם מה יצא מזה, אני מאמין שהתורה הקדושה לא תקפח אותם וכבר נאמר (יהושע א') ליהושע בן נון לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל וכו', וכן דוד המלך אמר במזמור הראשון כי אם בתורת ה' חפצו וכו' וכל אשר יעשה יצליח, וברוך ה' כנגד ארבעה בנים דיברה תורה וארבעתנו מרביצי תורה והקדוש ברוך הוא מפרנס אותנו בשפע גדול, והעני שישב לידי היום זה הוא בנו של אותו רופא. [הנני בידך].

זה פסוק מפורש בתורה!

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. כלומר אם קיימת בעצמך הוי שקוד ללמוד תורה אזי כבר יהיה לך תשובות נכונות וטובות לענות לכל האפיקורסים למיניהם, כי בתורה יש הכל, והפוך בה ותמצא בה הכל, ומובא בחז"ל (בראשית רבה פ"כ) שהיה איזה גוי אפיקורוס שככל שניסה לנצח את חכמי ישראל בענייני המדע וכדומה היו גוברים עליו והנה עלה בדעתו הנבערת רעיון שמסתמא חכמי ישראל לא חשבו עליו לבדוק, לכמה זמן הנחש מוליד הוא לקח נחש נקבה בדיוק לאחר שהתעברה והמתין שנה ועוד שנה עד שראה שהנחש מוליד אחרי שבע שנים, הוא שמח על הידיעה הנדירה והלך לרבן גמליאל ושאל אותו לכמה זמן הנחש מוליד? אמר לו רבן גמליאל שהוא יבדוק את זה ויחזיר לו תשובה.

רבי יהושע ששמע את רבן גמליאל, אמר לו זה פסוק מפורש בתורה, אחרי שהנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת, אמר לו הקדוש ברוך הוא ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, כלומר שההריון שלך יהיה ארוך יותר מהבהמה ומחית השדה, והשאלה נשאלת אם הוא ארור מהבהמה כגון פרה שיולדת רק כעבור שנה לא קל וחומר שהוא יהיה ארור מכל חית השדה [כלבה] שממליטה לחמישים ושניים יום? אלא כמו שהבהמה היא יולדת בזמן כפול בשבע מחית השדה כלומר חמשים ושתים כפול שבע זה שלוש מאות שישים וארבע, שזה בעצם שנה, כך הנחש יהיה לו הריון של זמן כפול פי שבע מהבהמה שזה שבע שנים, הלך רבן גמליאל ואמר את זה לאותו גוי, והגוי ששמע זאת הלך והרג את עצמו.

תחיה את החיים שלך ואני אחיה את החיים שלי

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. רבי אבהו היה יודע לענות לאפיקורסים תשובות לכל שאלותיהם, ולכן הגמרא אומרת אם אתה יודע לענות כרבי אבהו תענה ואם לא אזי אל תענה, ובפרט אם אתה רואה שאין לו לאפיקורוס איזה ענין לחזור בתשובה והוא שואל רק בשביל לקנטר, ולכן תאמר לו אם אתה רוצה באמת תשובה לשאלות שלך, אזי יש ארגונים שזה התפקיד שלהם כגון ערכים, הידברות ועוד, תלך אליהם תשאל את כל השאלות שלך, ושם יפשיטו לך את כל הספיקות שלך, וסיפר הרב החבדניק שעורך את העלון שיחת השבוע דבר מעניין, שאצלם בכפר חב"ד בהיותו צעיר כל שבת היו מגיעים הרבה משפחות רחוקות מיהדות ללמוד עם בנם לבר מצוה וכדומה, ובמשך כל השבת היו נשמעים ויכוחים על הדת ועל התורה והם פשוט רצו לדעת את האמת, וברגע שהם ראו שהדרך שלהם עקומה היו עושים מאמץ ומנסים לחזור לאבא שבשמים, הדבר הזה היה חוזר על עצמו כל שבת ושבת.

אלא שבשנים האחרונות שעדיין מגיעים משפחות רחוקות מיהדות הם לא מנסים להתווכח אתך על הדת ועל היהדות, כלומר הם יגידו לך אתה צודק התורה היא אמת, ה' הוא האלוקים, אבל עזוב אותי בשקט, אתה תחיה את החיים שלך ואני יחיה את החיים שלי, וזה מה רמוז בפסוק (תהילים קי"ט) עת לעשות לה' הפרו תורתך, שכידוע יש להתיר נדר שזה עושה הרב ויש להפר נדר שאת זה עושה האב, ומה ההבדל? להתיר זה כמו קשר שצריך להתיר ולפתוח אותו כלומר רק שהרב מוצא איזה פתח להתיר, אבל הבעל שמפר אינו צריך שום פתח של חרטה וכדומה הוא פשוט מֵפֵר, וכן גם אצלנו שאפילו שהוא משוכנע שהתורה היא אמת עם כל זה הוא לא כזה מעוניין, ולכן זה עת לעשות לה' בדרכים אחרות של ודע מה שתשיב לאפיקורוס כי הפרו תורתך.

מי נקרא אפיקורוס?

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. מה זה אפיקורוס? מובא בגמרא (סנהדרין צ"ט.) אדם שחלילה לא מאמין בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה או בחלק ממנה או שאומר פסוק זה לא הקדוש ברוך הוא אמר אותו אלא משה מפי עצמו אמר אותו, או שאומר מה מועילים לנו לומדי התורה לעצמם הם לומדים לעצמם הם שונים, זה נקרא ה' יצילנו אפיקורוס שהגמרא (סנהדרין צ'.) קובעת שאפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא, ויכול להיות שהוא שומר שבת ומניח תפילין, אבל הוא אומר לך כשאתה מדבר אתו על תחיית המתים הוא אומר לך תשובה של כפירה, מי בא משם? אחד כזה צריך לדעת שהוא חלילה נקרא אפיקורוס גם אם הוא שומר את כל המצוות, ויינו יין נסך.

תלך רק שבועיים בשנה

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. אומרים בעלי המוסר שאפיקורוס זה רומז ליצר הרע שמנסה להפיל את האדם כל הזמן בעבודת ה' ולכן ודע, כלומר תלמד את הדעת האמיתית שזו התורה הקדושה ועל ידה תוכל להשיב יהודים בתשובה לאפיקורוס, תחלק את המילה לשניים כלומר לא אפיקורוס על ידי שתשיב אותו להקדוש ברוך הוא לא יהיה יותר אפיקורוס, ומעשה ברבי שבתאי כהן בעל הש"ך על השולחן ערוך שחמיו התחייב לפרנס אותו עשר שנים על שולחנו אחרי החתונה, וממה היה חמיו מתפרנס? היה הולך שבועיים בשנה ליריד הגדול קונה דברים בזול ומוכר אותם ביוקר במשך השנה והיתה פרנסתו בריווח, והנה קרה שבדיוק שהגיע זמן היריד הוא נפל למשכב ונעשה חולה, לכן הוא פנה לחתנו בעל הש"ך ואמר לו תשמע בשבועיים האלה תלויה פרנסתי, אתה אדם פיקח ונבון, בבקשה ממך תלך במקומי השבועיים האלה ליריד ותקנה את מה שאני קונה ויִרְוַח לשנינו, והש"ך לא רצה להתווכח והסכים, ונסע לשבועיים ליריד ומאותה קניה היה שפע גדול פי עשר ממה שחמיו מרוויח, לכן חמיו אמר לו תשמע אני מוכן לפרנס אותך כל ימי חיי ואתה רק תלך שבועיים בשנה.

הש"ך שמע את זה ולא הסכים ואמר לו, שזה כבר מופיע בתורה על הפסוק שאומרים כל בוקר, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי, אמר אויב זה היצר הרע שהוא אויבו של האדם, ארדוף אשיג כשהוא רואה תלמיד חכם שאם הוא ילמד הוא יכול לצאת גאון בתורה וביראת שמים מציע לו לרדוף ולהשיג הרבה ממון ושלל [וגם הוא מציע לו לחלק צדקה לעניים המסכנים והכל הוא עושה למטרה אחת שיעזוב את לימוד התורה], תמלאמו נפשי. נפשו תתמלא בעולם הזה, ואחר כך אריק חרבי עליו תורישמו ידי אני יעשה אותו רש ועני גם מכסף וגם מתורה ומצוות, ולכן הש"ך דחה את הרעיון על הסף וידע שכל זה עצת היצר, זה יתחיל בשבועיים ואחר כך עוד ועוד ועם ישראל זכה בש"ך ובחיבורו הענק והנפלא שלו על השולחן ערוך, ומי שחושב שהש"ך חי על מי מנוחות יקרא את הספר בת הש"ך האבודה.

הדביקו כבר מודעות אבל והודיעו על ההלוויה

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ידוע הדבר ומפורסם הענין שאין דבר גדול וחשוב יותר מאשר להשיב את היהודי לאבא שבשמים, עד שאמר הפסוק (ירמיה ט"ו, י"ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, זולל פירושו אדם זול שמזלזל בנשמה שלו והולך אחר תאוות גופו העכור, אם תזכה להפוך אותו יקר, על ידי שתקרב אותו לאבא שבשמים, אזי כפי תהיה, אומר הקדוש ברוך הוא אתה תהיה כמו הפה שלי אפילו אני גוזר גזירה אתה יכול לבטלה, ומי לנו גדול מהרב ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת אור החיים שהחזיר רבבות בתשובה, אנשים שהיו רחוקים מתורה, כרחוק מזרח ממערב והפך אותם לתלמידי חכמים מורי הוראות בישראל, שלפני שנים רבות היה יהודי בשם בנימין שהרב החזיר אותו בתשובה והוא עלה ונתעלה בעבודת ה'.

אלא שיום אחד הוא נעשה חולה ונפטר והניחו אותו בחדר קירור והדביקו כבר מודעות אבל והודיעו על שעת ההלוויה, כששמע זאת הרב אלבז הוא הלך לבית החולים וביקש שיוציאו אותו מחדר קירור, והוא התפלל לה' בדמעות שיחיה אותו וה' שמע תפילתו וכיום החי המת הזה נותן הרצאות בכל מקום, עם תמונות ועובדות ברורות שהוא כבר היה מת, והרב בתפילתו הזכה, החיה אותו והכל בזכות שהרב זכה בזכות שאין כמוה בעולם, לקרב יהודים לאביהם שבשמים, וזה מה שרומז במשנה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, תלמד לדעת איך להשיב בתשובה את האפיקורוס לא בצעקות ולא בגערות אלא כמו שנאמר (משלי ג', י"ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

זה דרך שיפה מבחוץ ורקובה מבפנים

ודע מה שתשיב לאפיקורוס. היה פעם כנס גדול של בעלי תשובה שהיו בעברם זמרים, שחקנים, מתאגרפים, שחקני כדורגל וכדורסל, והגיעו לשם עיתונאים כדי לכתוב איך הם מתרשמים מהאנשים שכביכול היה להם הכל וויתרו על זה למען התורה והמצוות, וחשבו שהם יראו אותם עצובים ונדכאים, אלא שהם ראו לפניהם אנשים שמחים ומאושרים הרבה יותר ממה שהיו כשהיו שחקנים, שאל אותם אחד העיתונאים, למי לדעתכם מגיע יותר שכר, האם לילדים שנולדו בבני ברק או במאה שערים והם צדיקים בלי שהם טעמו ממנעמי העולם הזה או אתם שויתרתם על כל הבלי העולם הזה, אני חושב אמר העיתונאי שהשכר שלכם הוא יותר גבוה, כי ויתרתם על קריירה וכבוד וכסף ועוד.

אבל אותו בעל תשובה שנשאל אמר לעיתונאי אני חושב שהשכר שלהם יותר גדול, וזה דומה לאדם שהולך ונתקע בקיר ומבין שאין כבר לאן להמשיך וחוזר, זה בדיוק אנחנו אמר הבעל תשובה לעיתונאי אנו רצנו ורצנו עד שנתקענו בקיר, ראינו כמה שקרים ותככים ולשון הרע וצביעות יש בדרך שלנו שנראית יפה מבחוץ ורקובה מבפנים [והרבה פעמים גם מבחוץ היא כבר רקובה] הבנו עד מתי ננסה להתקדם לכיון התהום שנראה ורוד, והיינו חייבים לחזור כי זה קיר בטון, ורק משוגע ממשיך להתקדם, אבל הילדים שנולדו במקומות של צדיקים והם מדומיינים שיש איזה מתיקות ועריבות בהבלי העולם הזה ובכל זאת הם דבוקים בתורה ובמצוות אשריהם ואשרי חלקם יותר מאיתנו.

היכן עבדת כדי לקבל את האוכל

ודע לפני מי אתה עמל. בעולם הזה האדם יכול לעמול ולעמול אבל אינו רואה פירות בעמלו, וכמה אנשים פתחו עסקים למיניהם והיו בטוחים שהם הולכים להתעשר, אבל כמה שהם עמלו זה לא עזר, אבל העמל שאדם עמל לכבוד הקדוש ברוך הוא כל טיפה של עמל השכר הוא מובטח, ומסופר על אחד הרבנים הגדולים שנסע עם איזה יהודי ברכבו, והרב ראה שיש הגה גם לידו וגם ליד הנהג, מה זה שאל הרב, האם גם אני אמור לסובב את ההגה מדי פעם? לא, כבוד הרב, זה צעצוע, פשוט מאוד, הבן שלי כשעולה עמי לרכב הוא רוצה גם לסובב את ההגה, וכמה פעמים הגעתי עמו למצב סכנה, לכן התקנתי לו הגה משלו שיסובב אותו כמה שהוא רוצה והוא בטוח שהוא הנהג, אבל כבוד הרב זה רק צעצוע, הרב חייך ואמר כמה מוסר יש בזה, ההגה אך ורק בידיו של בורא העולם והוא מנהיג ומסובב את העולם הזה כרצונו, והאדם רץ ועמל לפרנסתו ובטוח שהוא זה שמביא את הפרנסה לביתו, אבל אינו מבין שהוא מחילה מכבודו רק צעצוע, ולמה זה דומה.

לאדם שהיה רעב מאוד והפרוטה לא היתה מצויה בכיסו, והוא שאל מישהו האם יש כאן איזה מקום שמחלקים אוכל, בודאי אמר לו האיש, ברחוב השני בקומה השלישית יש שם חלוקת אוכל מבושל וטעים, האיש מיהר וראה איזה בנין עלה לקומה השלישית דפק בדלת, ושאל את בעל הבית אם כאן מחלקים אוכל, בעל הבית הבין את הדבר ואמר לו כן, אבל לא בחינם, יש כאן סירים לשטוף אותם וכמה צלחות וסכו"ם תשטוף אותם ואחר כך יבוא האוכל, האיש התגבר על חולשתו ורעבונו והתחיל לשטוף את הכלים עד תומם, תודה רבה אמר האיש, עכשיו תחצה את הכביש תעלה לקומה שלישית ושם תקבל אוכל, האיש הלך מותש ועייף, עלה לקומה שלישית הדלת היתה פתוחה והוא רואה המון חוגג יושב ואוכל מכל טוב ואף אחד לא נראה מותש ולא עייף, הוא התיישב ליד אחד השולחנות והביאו לו לאכול, הוא שאל את זה שלימינו היכן עבדת כדי לקבל את האוכל, לא עבדתי בשום מקום, הוא שאל את זה שלשמאלו היכן הוא עבד, אמר לו האיש לא עבדתי בשום מקום, כאן מחלקים אוכל בחינם, לא צריך לשלם ולא לעבוד, ואז הבין האיש שאותו אחד סתם התעלל בו וגרם לו לעבוד בחינם.

וזה האדם בעולם הזה שרץ ורץ ורץ ועובד שעות וימים נוספים מעל כוחותיו, וחושב שבלעדי הריצה שלו העולם לא היה מחזיק מעמד, ואינו מבין שהקדוש ברוך הוא נותן לו הגה צעצוע, ומה הפתרון? כמובן שאין פתרון אחד שמתאים לכולם, וזה תלוי בדרגות האמונה והבטחון של האדם.

כל הפרנסה היא בדרך נס

והגאון רבי אליהו דסלר בעל ספרים מכתב מאליהו כותב שיש ארבע דרגות (חלק א' עמוד 181) ונתחיל מהנמוכה ביותר: א) שהאדם כמובן מאמין באלוקים ושהוא ברא את העולם, אלא שהיום העולם מתנהל לפי הטבע ואם ישקו את האדמה הצמח יצמח, ואם לא ישקו זה לא יצמח, שהרי לא יתכן שיצמח הצמח בלי שישקו אותו. ולעניינינו אומר הרמח"ל שהאדם חושב שאם יעבוד יהיה לו מה לאכול ואם לא יעבוד אזי לא יהיה לו מה לאכול. ב) האדם מאמין שאלוקים ברא את העולם ואת מערכת הטבע והוא יכול לשנות את הטבע כרצונו, כמו שידוע על יהושע בן נון שהעמיד את השמש ועל אליהו הנביא שהחיה מת והוריד אש מן השמים, כלומר הפרנסה משמים אבל בפועל היא באה באמצעות העבודה שהאדם עובד ועמל כדי להשיג את פרנסתו, כמדומה שהדעה הזאת רווחת אצל רוב העולם. ג) הקדוש ברוך הוא נותן את הפרנסה לאדם ועושה זאת בדרך הטבע, והטבע הוא לא הכלי והאמצעי שדרכו האלוקים שולח את הפרנסה לאדם, באמת הקדוש ברוך הוא, הוא הנותן את הפרנסה והכל נעשה בדרך נס, ותפקידו של הטבע להסתיר את הנס הזה של הפרנסה, כדי שכלפי חוץ יראה שכאילו הפרנסה תלויה בדרך הטבע, בקיצור הטבע נועד להסתיר את הצינור השקוף של הפרנסה שיורד מן השמים אל האדם. ד) זו הדרגה הגבוהה ביותר במידת הבטחון, האלוקים ברא את העולם וברא את מערכת הטבע, והטבע אינו מסייע לפרנסה כלל, אלא נועד להסתיר את הנס.

ומה התוספת במדרגה זו? שלא רק שהטבע לא מסייע לפרנסה, אלא לכאורה היה אמור להזיק לה, דהיינו ההשתדלות שעושה האדם לפרנסתו לא רק שאינה מועילה לפרנסה, אלא היא היתה אמורה לפגוע בצינור השפע האלוקי ולקלקל לו את הפרנסה, ומדוע? אומר הנביא (ישעיה מ"ג, ז') כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל הבריאה כולה נועדה לגלות כבוד ה', תכלית הבריאה להכיר את האלוקים מתוך ההסתר, כשאדם טורח לפרנסתו הוא בעצם מקלקל כבוד ה' בבריאה שכן ההשתדלות שלו לפרנסתו גורמת לכך שהבריות אומרים כי הכסף שלו בא מהעבודה שעבד, נמצא שההשתדלות של האדם לא רק שלא היתה צריכה להועיל לו לפרנסה, אלא היתה צריכה להזיק לו ולמנוע ממנו את השפע האלוקי, ורק מכיון שכך הוא רצון הקדוש ברוך הוא, לכן עצם ההשתדלות אינה מקלקלת לאדם את פרנסתו, בתנאי כמובן שהיא נעשית כתיקונה ובמדה הנכונה. [הנני בידך עמוד 114].

יש לי חוב קטן במכולת

ודע לפני מי אתה עמל. היה יהודי באמריקה שהגיע לגיל שבעים וברוך ה' זכה לחתן את כל בניו ובנותיו על הצד הטוב ביותר והוא ברוך ה' גם עשיר, והנה גמלה החלטה בלבו להודות לה' על כל הטובות שגמל עמו כל חייו ושזכה להגיע לגיל שמרגישים שובע כלומר שבעים, הוא התקשר ליהודי מהארץ וביקש ממנו למצוא לו מנין אברכים מבוגרים שהגיעו כבר לגיל שבעים שחיתנו כבר את כל הילדים, ומה הוא באמת רצה? הוא רצה לשלם להם את החובות הרבים שהם לקחו כדי לחתן את הילדים, היהודי בארץ ידע שבכולל בפונביז' יש אברכים מבוגרים והוא אכן רשם עשרה מהם, לימים הגיע העשיר לארץ והיה חפץ מאוד לעשות את זה כמה שיותר מהר, היהודי שהיה אחראי על כל העשרה הכניס אותם אחד אחרי השני.

הראשון נשאל באיזה גיל הוא וענה שבעים, האם חיתנת את כל ילדיך, ברוך ה' ענה האיש, לכולם יש קורת גג וריהוט וכל מה שצריך, ברוך ה' ישתבח שמו ענה האיש, ובכן מסתמא לקחת חובות גדולים בשביל זה, אתה יכול להגיד לי מה הסכום הכולל של כל חובותיך, כי ברצוני לשלם את הכל! חובות, על מה אתה מדבר, אין לי שום חובות חוץ מחוב קטן במכולת, העשיר מאמריקה שמע את הדברים וחשב בלבו כנראה שלאיש הזה יש הצלחה בכל הענינים, וקרא לאיש השני, אלא שגם כאן התברר שגם הוא חיתן את כולם וגם הוא אין לו חובות, וכך היה אצל כולם, והאיש עמד המום איך הוא רץ ועבד כל החיים כדי לדאוג לפרנס את משפחתו ברווח וברוך ה' הצליחו והאברכים שמשכורתם זה קצת פחות מהמעשרות שלי והם חיתנו את ילדיהם בעושר ובכבוד ואין להם חובות, על זה נאמר (תהילים קי"ח) מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.

מה אתה מביא איתך בסוף החיים?

ודע לפני מי אתה עמל. מובא בגמרא (ברכות כ"ח) וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן צ"ח) שלפני הלימוד צריך לומר יהי רצון וכו' שלא יארע דבר תקלה על ידי וכו', ובסיום הלימוד יאמר מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות וכו' אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר וכו', והקושיא ברורה יושב לו אברך כולל שבממוצע הוא מרויח כאלפיים שקלים מול רופא שיניים או נהג אוטובוס או נהג משאית וכיוצא שהם מרויחים פי שלוש וארבע ממנו, והוא עוד אומר אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר? [כמובן שמותר להיות רופאי שיניים ונהגים רק כאן מדובר על אנשים שהם יושבי קרנות ורחוקים מתורה ומצוות]. והתשובה פשוטה ונבין זאת במשל.

לראובן שפגש את שמעון שהוא אב לעשרה ילדים ויצא רחוק מביתו כדי למצוא עבודה לפרנס את משפחתו המורחבת, היכן אתה עובד שואל ראובן את שמעון, במלון פלאז'ה חמש כוכבים אני עובד נקיון, יפה מאוד, ומה אתה מרוויח, שואל ראובן, אני מקבל חדר, שלוש ארוחות של חמש כוכבים, יש לי אפילו ג'קוזי ואפשרות להיכנס לבריכה מדי פעם וגם קינוחים מותר לי לקחת לחדר עונה שמעון, הבנתי אמר ראובן, ומשכורת בסוף החודש יש לך? לא, ענה שמעון, אז מה אתה תביא אתך בסוף החודש, יש לך עשרה ילדים ואשה בבית מה תביא להם? על זה לא חשבתי אמר שמעון.

וזה בדיוק האדם היהודי בעולם הזה, אנו באנו לכאן מהעולם העליון כדי לאסוף כמה שיותר תורה ומצוות ומעשים טובים, והשכר הוא המשכורת אחרי אריכות ימים ושנים כאשר יוצאים מכאן, אזי מי שעבד את ה' יתברך זוכה גם בעולם הזה, אבל הקרן של המצוות שמורות לו לעולם הבא, אבל מי שרצה לדאוג רק לעולם הזה אפילו יהיו לו מליונים של דולרים זה לא משכורת, כי מה הוא יביא איתו לעולם הבא, ולכן אומרים אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

מה המחסום שגורם לאדם לא להתקדם בעבודת ה'?

ודע לפני מי אתה עמל. על כל מצוה ואפילו הקטנה שבקטנות השכר הוא אין סופי, אבל יש מצוות שהשכר עליהם הוא לאין ערוך. אומר דוד המלך בתהילים (ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, הסביר הבני יששכר שכאן דוד המלך רמז היכן השכר שהקדוש ברוך הוא צופן ושומר אותו לצדיקים שהם יראי שמים אמיתיים וחוסים רק בה' יתברך, ומי אלה? נגד בני אדם, כלומר הם מוכנים לעשות מצוות למרות שבני אדם ילעגו להם, שכידוע יש הרבה מצוות שיתנו לך כבוד ויגידו לך אשריך, כגון אדם שנותן צדקה לעניים, אדם שמבקר חולים, אדם שפותח בית תמחוי ומאכיל עניים ועוזר לזקנים וקשישים, ויש מצוות שלא ילעגו לך וגם לא תקבל כבוד גדול, כגון שאתה מתפלל, ושומר שבתות וחגים, ומניח תפילין וכו', אבל יש מצוות שאתה קצת מתבייש לעשות אותם כל אחד בדרגה שלו.

היה אחד שהתחיל לחזור בתשובה והוא התבייש שישארו לו סימנים ביד של הנחת התפילין אזי הוא היה כורך רק את הרצועות על היד בלי להדק אותם שחלילה לא יראו חבריו סימנים שהוא יהודי, ויש אחד שמתבייש להניח כיפה על ראשו מחשש שישאלו אותו מי נפטר במשפחה והוא יצטרך לענות שהוא חזר בתשובה, ויש אשה שיודעת שהיא צריכה להתלבש בצניעות ולכסות את ראשה כראוי והיא יודעת שבשמים היא תתן את הדין, אבל היא מתביישת מאחותה או מאיזה שכנה ובגללם היא עלולה להיענש בחומרה, ולא בחינם מופיע בשולחן ערוך בסימן הראשון אומר הרמ"א לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה', כי זה מחסום שגורם לאדם לא להתקדם בעבודת ה', כי כל מצוה שהוא רוצה לעשות הוא קודם כל חושב מה יגידו עלי? והרבה מצוות יורדות מהפרק בגלל כמה אנשים שעושים לו פרצוף.

מה זה אחד מול שלוש מאות

ומי לא שמע על הרב אורי זוהר שליט"א שכאשר הוא התחיל להניח כיפה על הראש, שאלו אותו כל מיני "חברים" מה קרה לך, החרדים עשו לך שטיפת מוח [שדרך אגב זה נכון, המוח מלוכלך בלי תורה והתורה היא מים, והיא שוטפת את המוח מכל הלכלוכים למיניהם], אמר להם הרב אורי זוהר בחכמתו מה נראה לכם שאני פראייר, החרדים הבטיחו לי שלושת אלפים שקלים לכל יום שאני מניח את הכיפה על הראש, מה? אמרו החברים איפה הם, גם אנחנו רוצים, תגיד להם, ואז פתח הרב אורי זוהר בחוכמתו הרבה ואמר להם, בשביל שלושת אלפים שקלים אתם מוכנים להניח כיפה על הראש, ובשביל בורא עולם שנתן לכם ידים ורגליים לב ומעיים אוזניים ועיניים רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שכל אחד מהם שווה הרבה יותר משלושת אלפי שקלים ואתם לא מוכנים להניח בשבילו כיפה על הראש, וכמובן שתשובה לא היתה בפיהם, ואדם שחושב מה יגידו עליו ולא חושב מה הקדוש ברוך הוא יגיד עליו, דומה, לאדם שהלך לעבוד במפעל מסויים, ובחזרתו הביתה אשתו שאלה אותו, נו, איך העבודה החדשה? מצויינת אמר הבעל, סוף סוף מצאתי עבודה כלבבי, שלוש מאות עובדים כולם אוהבים אותי, קניתי לכולם ארטיקים היום מהקופה של המפעל, אבל יש רק אחד שכעס עלי מאוד, זה בעל המפעל, כי גם הרסתי שתי מכונות יקרות מאוד, אבל מה זה אחד מול שלוש מאות? אבל אשתו אמרה לו מי משלם משכורת בסוף החודש, השלוש מאות עובדים או בעל המפעל? והוא הדין לכאן אדם חושב למצוא חן בעיני חבריו וקרוביו ולא בעיני ה' יתברך ושוכח מי נותן שכר ועונש.

מהדורת החדשות בשמיים מה בורא עולם מכריז?

ודע לפני מי אתה עמל. יש מצוות ויש מצוות, ואין אנו יודעים שכרן של מצוות, אבל בכל זאת מובא בגמרא (ברכות נ"ה.) שלושה מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בכל יום, ולפני שנאמר מה השלושה אומר הרב גלינסקי למה זה דומה, יש כל שעה חדשות ברדיו, אם זה חדשות שבשגרה אזי שומעים קריין רגיל, ואם זה שעת מלחמה אזי מביאים את טובי הקריינים, ואם זה הודעות דחופות ביותר אזי אפילו ראש הממשלה עולה לשידור ומדבר וכולם מאזינים לדבריו, ואם זה הודעה לכל העולם אזי נשיא אמריקה וכיוצא עולה לשידור ומדבר, עכשיו נחזור לעניינינו, שלושה דברים מכריז לא ראש הממשלה, ולא נשיא אמריקה, ולהבדיל גם לא רבי שמעון בר יוחאי ולא אליהו הנביא וגם לא משה רבינו, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, על מי? א) רווק הדר בכרך ואינו חוטא ב) עני המחזיר אבידה לבעליה ג) עשיר המעשר פירותיו בצנעא.

ונבאר בעזרת ה', רווק שדר בכרך שזה מקום קצת מאוכלס בבני אדם ויש לו אפשרות לפגום בעיניו ובשאר אבריו והוא שומר על עצמו בקדושה ובטהרה, אזי הקדוש ברוך הוא כל כך שמח בו שהוא מתגבר על יצרו עד שכאשר מגיע בחדשות בשמים והקדוש ברוך הוא מכריז ראובן בן יעקב שומר על עצמו בקדושה ובטהרה, ואותו ראובן מי שרואה אותו נראה לו שהוא כפוף ושפוף ועיניו למטה, והוא לא הולך למקומות של פריצות, וגם כשחבר טוב שלו מתחתן ונותן לו הזמנה אישית, הוא לא מגיע כי הוא שומר על עצמו, אזי מהדורת החדשות בשמים שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מכריז על אותו יהודי צדיק ששומר על עיניו, כמה נחת הוא עושה לבוראו, היש לך שמחה גדולה מזו, ובעלי המוסר אומרים שהיום זה לא רק על רווק אלא אפילו על נשוי וזקן, ולא כל יום אלא כל שעה פותחים בך את מהדורת החדשות, אם אתה צדיק.

וגם לגבי עני שרואה את ילדיו רעבים ללחם ואשתו מתלוננת שילך להביא אוכל לביתו והוא יוצא מהבית ורואה ארנק שמן עם שטרות לרוב, היצר הרע אומר לו תקח על מנת להחזיר עוד שנה או שנתיים, זה שאיבד את הארנק גם ככה הוא מסודר, הילדים שלו אינם רעבים ללחם כמו הילדים שלך, אבל הוא מתגבר על עצמו והולך לבעל הארנק לפי המסמכים שבארנק, ומחזיר לו את הארנק השמן ושב לביתו בלי שקל אחד, אבל בשמים הוא עשיר במצוה אדירה של השבת אבידה, אך ורק בגלל שה' יתברך ציוה, וה' יתברך מכריז עליו בשמים שהוא זהיר מגזל, ומוסר נפשו למען שמו באהבה.

והשלישי זה עשיר שמעשר פירותיו בצנעה, כידוע אומר האדמו"ר מנדבורנא, בתהילים (קי"ב) אומר דוד המלך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, ובאותו מזמור כתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, מה פירוש? אדם שהון ועושר בביתו כלומר הוא עשיר וממילא היצר הרע העיקרי שלו זה בענייני הצדקה, ומאוד קשה לו לתת, ועד שהוא נותן צדקה הוא לפחות רוצה לקבל איזו תמורה, שזה בדרך כלל כבוד, שכולם ידעו וישמעו עליו כמה הוא נדיב, וכאן אנו רואים עשיר שמעשר פירותיו בצנעה, פירותיו אפשר לפרש שזה לאו דוקא פירות העץ והאדמה, אלא פירותיו זה הרווחים שלו, כמו שאומרים בתפילה בבוקר אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה וכו', ועליו מכריז הקדוש ברוך הוא בעצמו וזה מה שאומרת המשנה ודע לפני מי אתה עמל, נראה לך שאף מצלמה לא צילמה אותך ואף אחד לא יודע שנתת צדקה, אבל המצלמות האמיתיות בשמים מצלמים את כל מעשיך הטובים ומשדרים אותם בשמים, ואפילו הקדוש ברוך הוא בעצמו מכריז עליך.

איזה מסכנים שהם לא טועמים ממטעמי התורה

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אומר הרמב"ן שאחד הדברים הקשים בעולם, זה שכשרואים חלילה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אבל אסף בתהלים (ע"ג) שאל כבר את השאלה הזו וגם ענה לבסוף, וכך אומר אסף למנצח מזמור לאסף אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב, כלומר כשיהודי יש לו אך, שזה מיעוט וצרות, אזי טוב לישראל סימן שה' יתברך מנקה ומזכך את היהודי, וממשיך ואומר אלוקים לברי לבב כלומר אלוקים, שזו מידת הדין, מקבלים ברי הלבב אלה שיש להם לב טהור, וממשיך ואומר ואני כמעט נטיו רגלי... כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם [אינם חרדים ועצובים מיום מותם] ובריא אולם, בעמל אנוש אנימו כלומר אפילו לא עובדים ומתעשרים בכל מיני תחבולות ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון מדברים אפילו על הקדוש ברוך הוא ולא קורה להם שום דבר רע, ואחשבה לדעת זאת אומר אסף עמל הוא בעיני, כלומר כמה שאני מנסה לחשוב על זה עמל הוא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, כלומר כשאני נכנס לבית המדרש ופותח גמרא, ונפגש עם אביי ורבא רב אשי ורבינא רש"י ותוספות מהרש"א ורבי עקיבא איגר ושוקע בתלמוד, שעליו נאמר (תהילים י"ט, ט') פקודי ה' ישרים משמחי לב ומתוקים מדבש ונופת צופים, אני מבין איזה מסכנים הם שלא טועמים ממטעמי התורה המתוקה. אך בחלקות תשית למו וכו' ואני קרבת אלוקים לי טוב לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה כי אדם שבאמת זוכה לדביקות בה' יתברך אם זה בתפילה מעומק הלב, אם זה בלימוד תורה לעומק, אין לך שמחה גדולה מזו.

לצחצח את הנשמה

ואומר הרב גלינסקי בשם הזוהר הקדוש, שהתורה והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד ואדם שלומד תורה נדבק בקדוש ברוך הוא, והזוהר הקדוש (תקוני זוהר נ"ז, ב') מביא פסוק מפורסם שאמרה אסתר המלכה (מגילת אסתר ד', ט"ז) ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי, כלומר ואני לא נקראתי לבוא אל המלך, מי זה המלך זה מלכו של עולם, אסתר זה רומז לכנסת ישראל, ואני לא נקראתי לבוא אל המלך איך נקרא יהודי לבוא אל המלך? על ידי לימוד התורה הקדושה שמאחדת ביניהם, אבל כשיהודי לא בא אל המלך מכוח התורה זו בחינה של אבוא אל המלך אשר לא כדת כדתה של תורה, ואז גם אם הוא בא לאחר שלושה ימי צום לילה ויום ולבוש ברוח הקודש כאסתר, זקוק הוא לנס כאסתר שנזדמנו לה מלאכים שהגביהו צוארה שהמלך יראנה, ומשכו עליה חוט של חסד שתמצא חן בעיניו, והאריכו השרביט שתגיע אליה, והאדמו"ר מצאנז קלויזנבורג אמר שחצי שנה של סיגופים לא טיהרו אותו כמו דף אחד של גמרא, ואם האדם רואה שהוא לומד ואינו מרגיש מתיקות, שלא יאשים את התורה אלא ידע שהמרירות נמצאת בו וקודם כל יצחצח את נשמתו וילמד מוסר ויתקן מדותיו ויטהר את עיניו ויראה איזו מתוקה התורה.

האם אתה שומר שבת?

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. כולנו יודעים שעיקר השכר הוא בעולם הבא, אבל יש פירותיהן בעולם הזה בכמה מצוות, כגון יוסף הצדיק שזכה למלוך על מצרים שהיתה המדינה החשובה בעולם באותו זמן במשך שמונים שנה, וזכה לפרנס את כל העולם בשבע שנות הרעב, וכבוד גדול עשו לו בחייו ובמותו, וארונו קרע את ים סוף וגם הניס את הירדן לאחור, והרי השכר הוא בעולם הבא? אומר הרב שניר גואטה בשם השפת אמת, משום שכאשר אדם בורח מן העבירה ובפרט עבירות שקשורים לעריות שהגמרא (חגיגה י"א) אומרת שנפשו של אדם מחמדתן, אזי חוץ מהשכר הצפון בעולם הבא יש שכר גם בעולם הזה.

ומעשה ביהודי מאיזור הצפון שהיה קצת רחוק משמירת תורה ומצוות אבל הקדוש ברוך הוא רצה שיתקרב אליו, ובנו אהובו חלה במחלה קשה ונדירה שהרופאים לא ידעו מהיכן יביאו מזור לרפואתו, שבקושי את המחלה הם מכירים, והיהודי נזכר שכאשר יש צרה והרופאים מרימים ידים אזי פונים למי שקרוב לרופא הגדול שזה הרבנים, הוא חיפש ובירר עד שאמרו לו יש רב גדול בבני ברק הרב חיים קנייבסקי שליט"א, וברכה שלו מתקבלת בכבוד גדול לפני המלך הגדול, שמע היהודי ונסע מהבית חולים ישר לבני ברק ובירר היכן נמצא הרב קנייבסקי, אמרו לו, והוא הגיע וראה תור ארוך, איך שהגבאי ראה את פניו המיוסרות הבין שמועקה גדולה על לבו והכניסו מיד, האיש נעמד מול שר התורה וסיפר לרב על המחלה ומה דעת הרופאים! אמר לו הרב קנייבסקי האם אתה שומר שבת? האיש ענה בשלילה, אמר לו הרב אם תקבל עליך שמירת שבת הבן יהיה בריא, ואין צורך לומר שהוא קיבל עליו עם כל משפחתו שמירת שבת למהדרין, ואין צורך לומר שהבן בריא ושלם.

ימי הזקנה השפיעו על צלילות דעתו

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. סיפר החפץ חיים זצ"ל, בראדין היה סנדלר ומי לא היה זקוק לתקן את מנעליו, להחליף סוליה או חצי סוליה, חיזק בברזלים הניח טלאי ותפר כמנהג אותם הימים, נטל חמש קופיקות שבע וגם עשר לפי התיקון שהנעל צריכה וקושי העבודה, עם הימים קפצה עליו זקנה, כוחו נחלש, ראייתו כהתה, התנועות שלו נעשו איטיות והכאות שלו בפטיש ובמסמר נחלשו, העבודה התארכה בכפליים, אבל מה לעשות את ביתו הוא צריך לפרנס, העלה את מחיר התיקון, האנשים התלוננו, גם עבודה פחות טובה גם יותר זמן וגם יותר יקר? וכמנהגו של עולם פתח סנדלר צעיר חנות מתחרה, עבד בזריזות, עבודתו היתה מהירה וטובה, וחצי מהמחיר של הזקן, התמעטו הלקוחות של הסנדלר הזקן ופחתה פרנסתו, אז מה עושים? מעלים את המחיר עוד ועוד.

הלקוחות שנשארו נאמנים לו, התמרמרו ואמרו, לא מספיק שבזכותנו הוא לא מת ברעב ואנחנו נאמנים לו, ויש סנדלר בחצי מחיר ועבודתו מהירה ואנחנו לא הולכים לשם, והוא עוד מעלה לנו את המחיר? ומה ענה הזקן איך אתם משווים, הוא עובד במהירות, צעיר הוא, וכוחו במותניו לפיכך יכול הוא לחיות ברווחה גם אם יגבה מחיר נמוך, אבל אני שעובד לאט וביגיעה רבה חייב אני לגבות מחיר גבוה יותר, ובכן שואל החפץ חיים מה נאמר על הזקן? שהשתבשה דעתו, והזקנה השפיעה על צלילות דעתו, אבל הפלא הגדול הוא שאצל בורא עולם השכר הוא באמת לא לפי ההספק והתוצאות אלא לפי שכר פעולתך כמה פעלת, כמה השתדלת, כמה הזעת ויגעת, יכול להיות שאחד למד דף אחד של גמרא והשני עשרה דפים, וזה שלמד דף אחד יקבל שכר גדול יותר כי הוא התאמץ יותר.

אני ממשיך להיות עבד למרות שיצאנו ממצרים

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אסור לנסות את הקדוש ברוך הוא ולומר אני יעשה מצוה בתנאי שהקדוש ברוך הוא יתן לי כך וכך, חוץ ממצוה של מעשרות שהקדוש ברוך הוא אמר בעצמו (מלאכי ג', י') ובחנוני נא בזאת והריקותי לכם ברכה עד בלי די, אבל בכל זאת אנו רואים יהודים שלפתע מחליטים לעשות איזו מצוה ומתמידים בה והשכר מגיע לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה, ומעשה ביהודי מהצפון שהיה לו ולאחים שלו עסק ענק של קיאקים וכדומה שהיה פתוח כל ימות השבוע כולל שבת וגם חגים ויותר מזה היצר הרע סידר שעיקר הרווחים יהיו בשבתות וחגים כיון שכולם בחופשה וזה זמן לטייל בצפון, ועם כל זה שהאחים הללו לא דתיים אבל זיקה ליהדות ואמונת חכמים יש להם ותמיד כאב להם בלב על זה שביום הקדוש בשבוע יום שבת קודש הם מפעילים סירות וביום חול כבר נראה יותר רגוע, אז בתור התחלה הם החליטו לסגור את המסעדה שיש להם במקום בשבת קודש, אבל את העסק הגדול שגורף מיליונים זה היה כבד עליהם מאוד, והנה לפני כמה שנים אחדות האח הבכור עשה ליל הסדר בביתו עם אשתו והילדים וקראו הגדה של פסח ושאר הדברים עד לשעה מאוחרת, וכולם הלכו לישון, אלא שבעל הבית מסתכל בשעון ומבין שנשאר לו פחות מארבע שעות לישון, כי בשעה שלוש לפנות בוקר הוא כבר צריך לילך לעסק ולסדר את הסירות לקבוצה גדולה שאמורה להגיע בשעות הבוקר וזה מאות של סירות.

והוא שואל את עצמו הרי מקודם קראנו בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ואולי אני עוד עבד לכסף וכי מה חסר לי בחיים, הרי הקדוש ברוך הוא לא החסיר ממני מאומה, יש לי אשה וילדים ומכוניות, פרנסה בשפע גדול, ומה הוא ביקש ממני לנוח בשבתות ובחגים ואני ממשיך להיות עבד למרות שכבר יצאנו ממצרים, באותו רגע שעת רצון גדולה היתה בשמים חצות לילה של ליל השימורים, לילה שה' הכה במצרים, לילה שנדדה שנתו של המלך בזמן מרדכי והתחילה ישועתם לבוא, לילה שהגיע סנחריב עם המון חיילים ומלאך גבריאל השמיע להם את שירת המלאכים והרדים אותם לצמיתות, לילה שרדף אברהם אבינו אחר המלכים והרג אותם, ובאותו לילה האיש מרים עיניו למרום ומחליט בהחלטה נחושה ואמיצה די לחלולי השבת והחגים, זהו. אנחנו נסגור את העסק הגדול הזה בשבתות וחגים, הקדוש ברוך הוא לא ימנע מאתנו פרנסה בגלל שנשמור את ימי הקודש, הוא דיבר עם האחים שלו על ההחלטה הלא קלה, והם הסכימו איתו בלב שלם, וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים עם השבת, הבעיה היתה שהיה להם הזמנות מכל הארץ לכל הקיץ בשבתות ובחגים ועכשיו צריך לבטל אותם וזה לא היה קל, זה היה בתי משפט ודיונים אבל הם היו עקשניים לכבוד השבת.

הרווחתם יותר מכל השנים

וכעבור שנה הרווחים היו לא מי יודע מה וגם בשנה השניה הרווחים לא היו מי יודע מה, אבל הם המשיכו לסגור בשבת למרות שהרווחים לא היו גדולים ואפילו קטנים, והנה בשנה השלישית תשע"ט בעיקר בבין הזמנים של הישיבות הגיעו אליהם אוטובוסים מכל הארץ הזמנות בלי הפסקה משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב והם לא האמינו מהיכן באו כולם, והרי לפני שנה ושנתיים וגם עשר לא הכירו אותנו בכלל ופתאום כולם באים אלינו כאילו אין עוד קיאקים באיזור, ובסוף השנה הרואה חשבון אומר להם אני רוצה להגיד לכם שבשנה הזאת הרווחתם יותר מכל השנים שהעסק הזה קיים, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה:


משנה טו


היא קשרה אותו לעמוד והרביצה לו

רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק. רבי טרפון היה כידוע כהן גדול ועשיר גדול וכיבד מאוד מאוד את אמא שלו וכאשר היא היתה צריכה לעלות או לרדת מהמיטה הגבוהה שהיה בזמנם, רבי טרפון לא הביא לה כסא או מדרגה אלא הוא בעצמו היה מתכופף על ארבע והיא היתה דורכת על גבו. פעם אחת נקרעה לה הנעל בהיותה בחצר הבית, מה עשה רבי טרפון? התכופף על הרצפה והניח את ידו מתחת לכף רגלה של אמו כדי שהיא לא תדרוך על הרצפה שהיתה עשויה מאבנים וחול, וכך כשהוא כפוף ושפוף ליוה את אמו עד הכניסה לבית, והנה לימים חלה רבי טרפון, אמו מיהרה לבית המדרש וביקשה שיעתירו עליו ברחמים, והוסיפה ואמרה את כל הכבוד שהוא עושה לה ורק על זה מגיע לו רפואה שלימה, כששמעו זאת החכמים אמרו לה, שעדיין הוא לא הגיע לחצי כבוד שאמרה תורה.

ומסבירים המפרשים מה הסיבה שהם אמרו כך, וכי זה לא היה כבוד גדול? אלא הם ידעו שזה התיקון שלו ואם הם יגידו כל הכבוד לו אזי הוא גומר את התיקון ועולה בסערה השמימה, והם רצו שהוא יבריא וישאר עוד בחיים ולכן אמרו כך. [ולפי המקובלים רבי טרפון היה גלגול של שלמה המלך שגרם צער לאמו ביום שנבנה המקדש והיה צריך להקריב בבוקר קרבן של שחר ובת פרעה עשתה לו כישוף שיחשוב שעדיין לילה גם כשהגיע הבוקר וכל ישראל מחכים שיבוא שלמה לפתוח את שערי המקדש ומי יעיז לנסות להעיר את המלך? אמו בת שבע הלכה וקשרה אותו לעמוד והרביצה לו ואמרה שאביו צדיק ואם הוא ירשיע יתלו את זה בה, ומה עשה שלמה המלך בתמורה למכות שקיבל מאמו בהיותו מלך ישראל? חיבר לה את השיר אשת חיל מי ימצא ועל זה רבי טרפון בא לתקן את הדבר הזה].

ומעשה ביהודי בשם פינחס שהרופאים גילו שמחלה קשה מקננת בגופו והוא נכנס לצער עמוק ודאגה רבה, הוא עוד צעיר ויש לו אשה וילדים קטנים בבית ולפתע שוד ושבר! פינחס החליט לקיים את מאמר חז"ל (בבא בתרא קט"ז.) לילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים, הנסיעה בתחבורה ציבורית באותו זמן היתה מאוד מסובכת ומורכבת, פינחס החליט לחסוך כדי לשכור רכב בשווי חמש לירות סכום גבוה מאוד באותם ימים ונסע עם רכב ישן ומקרטע לביתו של החזון איש, בשעת ערב מוקדמת נרגש ודרוך נקש פינחס בדלת ביתו של החזון איש, הדלת נפתחה, בברכיים כושלות נכנס אל הבית הקטן והתחיל לספר את צרתו בפני רבן של ישראל, הוא סיפר על גילו הצעיר ועל זה שהוא רוצה עוד לחיות, ופרץ בבכי מר כשסיפר מה הרופאים אומרים על המחלה הקשה, החזון איש האזין לו בקשב ומליבו נעקרה אנחה, אכן צרה קשה היא זו מחלה נוראה ואומללה שפקדה את היהודי הצעיר.

הקדוש ברוך הוא מבטיח במילים ברורות

לפתע הרים את עיניו הטובות ושאל את פינחס אמור נא לי, האם אביך או אמך ואולי שניהם עדיין בחיים? פינחס הופתע מהשאלה שלא נראתה קשורה לענין שטרח כל כך לבוא לכאן, אבל בכל זאת הוא ענה, אכן שני הורי בחיים עד מאה ועשרים, אמור נא לי שאל החזון איש, כמה עלה לך להגיע אלי? פינחס נדהם מהשאלה, וענה, חמש לירות ועוד הרבה טירחה ומאמץ, הכל כדי להגיע לכבוד הרב ולקבל את ברכתו ועצתו, ומתי לאחרונה עשית משהו עבור הוריך בעלות לירה בודדת ויחידה, שאל החזון איש, פינחס שתק במבוכה ובושה, מי כמוהו יודע שהוא רחוק מלעשות נחת רוח להוריו, נענה החזון איש ואמר לו משפט שטלטל אותו ואולי גם אותנו, הרי כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בורא עולם אומר לכל יהודי רוצה להאריך ימים? רוצה חיים טובים ומאושרים? בבקשה, קח, כבד את הוריך ואני מבטיח לך אריכות ימים ושנים. חיים טובים ומאושרים. בריאים ושמחים, האם אין הבטחה זו שווה יותר מכל? הבטחה של בורא עולם!

פינחס הנהן בראשו ושתק, והחזון איש המשיך, טרחת כל כך הרבה להגיע עד אלי, שילמת הרבה כסף, התאמצת מאוד להגיע לכאן לבקש את ברכתי, כשאתה יוצא לדרך אתה לא יודע אם אקבל אותך אם לא, אולי אני לא בבית, אולי אני חלש וגם אם אקבל אותך, כל מה שאני יכול לעשות זה לברך ולקוות שהברכה תשפיע, מנגד הקדוש ברוך הוא עומד ומבטיח מילים ברורות וחדות, תכבד את הוריך ואני מאריך את ימיך, אני דואג לך לשנים ארוכות וטובות, דואג לבריאות שלך, מסדר את האושר בחיים שלך, מה לך הצורך לבוא אלי, כשחייך, איכות חייך מצויים בהישג ידך במרחק קטן מביתך, כשברכתך מובטחת בבית הוריך בחותמו של בורא עולם! החזון איש לחץ את ידו של פינחס בחום ונפרד ממנו בברכה לבבית.

פינחס יצא המום ולכל אורך הדרך לא פסק מלהרהר בדברים, מרגיש כי קיבל מסר לחיים, דברים נוקבים ומתנה יקרה מאוד, עוד באותו יום רכש מתנה קטנה להוריו ועלה לבקר אותם תוך הקדשת זמן ותשומת לב לצורכיהם, לשמח אותם, לעשות להם טוב על הלב, ומאז אותו יום קיבל על עצמו להקפיד ביותר על כיבוד הורים, לעשות הכל כדי לכבדם ולהוקירם ולפעול למענם, את הסיפור הזה סיפר פינחס לאדמו"ר מטאלנא שליט"א בהיותו כבר יהודי זקן ושבע ימים, כיום הוא כבר למעלה מגיל תשעים חי וקיים, המחלה חלפה כרוח נושבת, כיבוד ההורים הביא לו חיים חדשים ומאושרים ממש כמו הבטחת התורה!

איך תדע מי מליונר?

היום קצר. אמר החפץ חיים, תמה אני על בני אדם שהולכים בטל וסובלים מעודף פנאי ותמיד יחפשו במה לתלות את זמנם בעת שאני סובל כל כך מחוסר פנאי, עוד יש לפני מלאכה כה מרובה והחיים כה קצרים, וסיפר הרב ראובן קרלינשטיין זצ"ל שפעם הוא נסע לאנטוורפן שבבלגיה כדי לפנות לעשירים יהודים לפתוח את ליבם וכיסם לטובת יהודים עניים, היה לי מדריך שליוה אותי והוא אמר לי בוא אני ילמד אותך משהו, אם אתה רואה מישהו ואתה אומר לו בוקר טוב והוא מתרגז שאמרת לו בוקר טוב, תדע זה עשיר גדול שהיה במחשבתו איזו עיסקה של מליון דולר ובדיוק אמרת לו בוקר טוב והפרעת לו באמצע סידור העיסקה, אבל אם תגיד למישהו בוקר טוב והוא יחזיר לך בוקר טוב, איך קוראים לך, מאיפה אתה, מה אתה עושה פה, ועוד שאלות תדע זה סתם תפרן שמוכר כאן סנדוויצ'ים, ואומר הרב כמה מוסר למדתי מזה! מי שבאמת מנצל את רגעיו ויומו אין לו זמן לדבר כמעט דברי חולין, כי הוא עשיר בתורה ויראת שמים, אבל מי שיש לו זמן לדבר ולדבר הוא לא עשיר בתורה אלא הפוך.

הוא לא הזמין אולם ולא תזמורת ולא קייטרינג

היום קצר. אם נפתח את ספר בראשית אנו נראה שבפרשת בראשית ופרשת נח כוללים כאלפיים שנה, ואילו מפרשת לך לך ששם מדובר על אברהם אבינו ואילך ועד סוף פרשה אחרונה שזו פרשת וזאת הברכה מהרגע שאברהם אבינו היה בגיל שבעים וחמש שנה והוא נולד בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושמונה שנה לבריאת העולם, ואם נוסיף את השבעים וחמש שנה הגענו לאלפיים עשרים ושלש, ובשנת אלפיים ארבע מאות וארבעים ושמונה קיבלנו את התורה ונוסיף את הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר הגענו לאלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה ויוצא שמפרשת לך לך עד סוף וזאת הברכה, יצא לנו סך הכל ארבע מאות שישים וחמש שנה, ונשאלת השאלה מדוע בשתי פרשיות בראשית ונח יש כאלפיים שנה ואילו מלך לך עד הסוף שזה למעלה מחמישים פרשיות יש בסך הכל ארבע מאות ששים וחמש, מה ההבדל?

אלא יש הבדל בין מי "שהחיים" שלו ריקנים בלי תוכן רוחני, לבן אדם שכולו עבד ה', ולכן אפילו שבתחילת בריאת העולם כל אחד חי מעל תשע מאות שנה לא כתבו עליהם יותר משתים שלוש פסוקים שהוא נולד והוליד ומת וכל השאר אין מה לכתוב, כי הוא אכל, שתה, עבד, ישן והלך לטיולים לא יותר טוב מבהמה, וכמו שעל הבהמה לא כותבים, כך על "בני אדם" כאלה, אבל כאשר הגיעו לאבות הקדושים אם מדובר על אברהם אבינו אזי אומרת התורה, ויבוא אברהם וילך אברהם ויאמר אברהם וכן על יצחק ויעקב, כי כל פעולה שלהם חשובה ועושה רושם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ולכן מגיע רבי טרפון ומזהיר אותנו שהיום קצר שרומז לעולם הזה שיש לנו לנצל את הימים והשעות והדקות והשניות לעבודת ה', ומי לנו גדול מבועז שהיה אמור להתחתן עם רות המואביה שהתגיירה, והוא לא הזמין אולם ולא תזמורת ולא קייטרינג ולא חיכה אפילו יום אחד. אלא התחתן איתה באותו היום, ולמחרת בועז נפטר ואז יצא משם דוד המלך, ללמדינו שאל תתמהמה בשום מצווה, קל וחומר לחתונה גם אם חלילה נפטר קרוב משפחה ואומרים לך לחכות שנה ובסוף השנה עלול להיפטר עוד מישהו, ואם הוא לא יחכה יגידו לו מדוע לזה חכית ולזה לא תחכה, ונוצרת מחלוקת! לכן יש לנו ללמוד מבועז ולא להמתין.

אם הוא היה נפטר צעיר הייתם צריכים לבכות קצת

היום קצר. הבה ונראה גדולי ישראל שלא האריכו ימים אבל עשו הרבה יותר ממה שאדם רגיל עושה בימי חייו הארוכים, כגון רבינו האר"י הקדוש לא עבר את גיל הארבעים ואיזה רושם וגדלות וכל ספרי הקבלה יצאו ממנו, האור החיים הקדוש לא הגיע לגיל חמישים ומי לא שמע על ספריו הקדושים, עד שאומרים בשם הבעל שם טוב שאדם שלומד באור החיים כאילו לומד במעשה מרכבה ולא בחינם החסידים מקפידים מאוד על לימוד בספריו של האור החיים על התורה ויש לו עוד המון ספרים, לגבי הרמ"א יש דעות שהוא חי בסך הכל שלושים ושלש שנה ואף על פי כן זכה לחבר שלושים ושלושה ספרים, ובזמנינו אנו מי לא שמע על הגאון הרב משה לוי זצוק"ל שלמד ולימד תורה ללא גבול וחיבר ספרים חשובים ביותר וגם הוא לא הגיע לגיל חמישים, וכל זאת מהסיבה שרבי טרפון מזהיר את האדם היום קצר אין זמן, האדם חי כאן על סטופר ואף אחד לא יודע מתי הקדוש ברוך הוא ילחץ על הסטופר, ומובא בחז"ל (בראשית רבה פ"ו) שכאשר מגיע הזמן של הנשמה לצאת מהעולם הזה והאדם מבין שזהו זה הוא צועק מהנשמה צעקה ששומעים אותו מסוף העולם ועד סופו.

ומעשה שסיפר הגאון הרב יהודה יוספי שליט"א שפעם אחת הוא הוזמן לאזכרה של השבעה כדי לומר דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר, כשהוא הגיע הוא רואה את האנשים מפצחים גרעיניים וצוחקים ולא נראים בכלל עצובים, הוא שואל האם זה אזכרה של השבעה או של כמה שנים? של שבעה אמרו לו, למה הרב שואל? כי לפי איך שאתם מפצחים פיצוחים וצוחקים, זה לא נראה כל כך אזכרה של שבעה, זה נראה יותר מסיבה! קם אחד אמר לרב, האיש שנפטר עבר את גיל תשעים בריא וחזק ונפטר במיתה מהירה בלי לסבול כל כך, הרב שאל האם הנפטר שמר שבת? לא, הוא לא שמר שבת, האם הנפטר הניח תפילין? גם זה לא, האם הנפטר אכל ושתה עם ברכה? הוא אכל הרבה ושתה הרבה אבל לברך אפילו מעט הוא לא בירך, אמר להם הרב, תבכו יש הרבה על מה לבכות מעל תשעים שנה הוא לא שמר שבת ועל כל מה שהוא אכל ושתה תשעים שנה הוא לא בירך וגם לא הניח תפילין, אזי אדרבה אם הוא היה נפטר צעיר הייתם צריכים לבכות פחות אבל עכשיו תבכו הרבה.

יש באמתחתי תרופת פלא בשבילך

היום קצר והמלאכה מרובה. אחת המלאכות המוטלות על היהודי זה שתהיה לו הכרת הטוב לכל הסובבים אותו ובפרט לבורא העולם, ומעשה שהיה באחת משכונותיה של ירושלים שוכן כולל אברכים בו יושבים בני עליה יקרים ומתוקים ועוסקים בתורה בעמל ובמסירות ובתור סיוע מקבלים בו אלפיים שקלים לחודש, ראש הכולל תלמיד חכם קיבל על עצמו לאסוף בכל חודש את הסכום הנצרך לכל לומדי הכולל, עיסוק זה של איסוף התרומות, מצד אחד יש בו התמודדויות ואתגרים ומצד שני רואים בו את השגחתו יתברך עין בעין וכך חלפו השנים.

בוקר אחד הרגיש ראש הכולל כאבים בחזה, כל התרופות סבתא לא הועילו והוא ניגש למרפאה, לאחר סדרת בדיקות מקיפה הזמין אותו הרופא לשיחה ואמר לו, דע לך הלחץ היום יומי שאתה נמצא בו מסוכן מאוד עבורך ואם לא תשחרר את הלחץ ממך כנראה שיהיה מאוחר מדי עבורך, ראש הכולל הצטער מאוד, מה יהיה עם הכולל, ומה עושה יהודי כשיש לו ספיקות? הולך לשאול תלמיד חכם, וזה מה שעשה הראש כולל, הוא הלך לגאון הקדוש רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל וסיפר לו את הכל, ושאל מה עלי לעשות? ורבי שלמה זלמן השיב, אכן כן, אין ספק כי עליך לצאת מהלחץ הנפשי בו אתה נתון זה לא בריא ולא נכון שהאדם יחיה בלחצים כבדים, אבל מי אמר שהפתרון היחידי זה לסגור את הכולל? אני חושב שיש לי פתרון חלופי מצוין בשבילך, באמתחתי תרופת פלא שתוכל להושיע אותך ממצבך, ומה התרופה?

תיקח מהיום פנקס קטן, אותו תחזיק בכיס במשך כל היום ותקרא לו פנקס ההודאות, בכל פעם במשך היום שתרגיש כיצד ה' יתברך סייע לך, עזר לך, שימח אותך, שמע את תפילתך וראית את השגחתו תרשום זאת בפנקסך, אך זה עדיין לא הסוף, לפני כל תפילה במשך היום תוציא את פנקסך ותתבונן במה שכתוב בו לכמה רגעים, כדי שתיזכר בטובות ובחסדים שעשה עמך הבורא, וכשתגיע בתפילת העמידה למודים אנחנו לך, תכוון על כל אותם טובות שעשה לך ה', ועל ידי ההודאה לה' יתברך תזכה לראות ישועות גדולות ותצא מכל הלחצים והצרות.

ראש הכולל יצא מביתו של רבי שלמה זלמן, ניגש לחנות כלי כתיבה רכש פינקס, פתח אותו וכתב את ההודאה הראשונה, תודה לך רבונו של עולם שזיכית אותי להגיע לרבי שלמה זלמן, וכך החלו דפי הפינקס להתמלא, ולפני כל תפילה הביט בדפים המלאים ובברכת מודים הודה ושיבח לה' על כל טובותיו, סוף הסיפור מיותר, ובכל זאת נכתוב, כל הכאבים והלחצים נעלמו וחלפו להם והוא הרגיש כיצד ננסכים בו כוחות עצומים, ובנוסף לכך החלו לזרום אליו סכומי כסף גדולים שהספיקו לו למימון הכולל בריוח [מושב יחידים ביתה, מסילות אל הנפש], וזו אחת המלאכות שעושה את האדם למלך על יצריו ובמקום כל היום להתלונן, אתה מסתכל בפנקס ואתה מתמלא שמחה ואושר.

על מה העולם עומד?

היום קצר והמלאכה מרובה. לפעמים כאשר האדם רואה כמה גמרות, משניות, רמב"ם ושולחן ערוך ועוד ועוד ועוד, הוא רוצה להספיק את הכל בזמן מהיר ובפרט אם הוא שומע רבנים שמעבירים את הש"ס, הרמב"ם והזוהר הקדוש והכל בראש שלהם והוא רואה שהוא אינו יודע אפילו עשרה אחוז ממנו, הוא רוצה גם להיות כמוהו, ופתאום הוא מתחיל ללמוד בהתלהבות גדולה יום או יומיים במקרה הטוב וכשהוא רואה שעדיין הוא לא מתקרב אליהם, הוא עלול להיכנס ליאוש מסוים, לכך צריך לזכור שאנו לא קבלנים של הצלחות, וכל מה שצריך זה להשתדל בדרך נכונה, וזה רמוז בחז"ל (סוטה מ"ט.) שאמרו שכל יום ויום מאז חורבן בית המקדש כל יום ויום צרתו מרובה מחבירו ועל מה העולם עומד? על קדושה דסדרא, כלומר כשיהודים מתפללים ומגיעים ל'ובא לציון' עונים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכו' אזי על זה העולם מחזיק מעמד, זה ודאי דבר גדול.

אבל בנוסף רבותינו רמזו לנו כאן קדושה על הסדר, גם וכאשר אתה רוצה להיות קדוש תעשה את הדברים על הסדר, תבדוק עם רב מובהק שמכיר אותך איזו דרגה רוחנית אתה נמצא ותתקדם שלב אחד נוסף ואחר כך עוד שלב, זה קדושא דסדרא וגם בלימוד התורה תלמד בצורה מסודרת לפי הכוחות שלך, וכמו שאתה רעב ומביאים לך צלחת מלאה באוכל אתה אוכל עם מזלג ולא שופך את כל הצלחת לתוך הפה כי אחר כך הכל יפול, גם בלימוד התורה ואפילו שהמלאכה מרובה צריך לנהוג בחכמה גדולה לא לבזבז זמן אבל גם לא להיות מבוהל, ולפני כמה זמן פירסמו שכדאי לגרוס אפילו בלי הבנה שבע דפים של גמרא ביום כדי שבתוך שנה תסיים את הש"ס יש לדעת שאין כן דעת גדולי ישראל, והשולחן ערוך (או"ח א', ד') כבר כתב טוב מעט בכוונה מלהרבות בלא כוונה.

שבע עשרה שנים לא נפקד בזרע של קימא

היום קצר והמלאכה מרובה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא מדוע אמר והמלאכה מרובה? כי לפעמים יש מצב שהאדם עמל כל ימיו בתורה ובעבודה אבל הפה שלו ללא רסן הוא מסוגל לדבר לשון הרע ולהעביר את המצוות שלו לאותו אחד שהוא דיבר עליו ותמורה לכך הוא מקבל גם את העבירות שלו, ויש יותר גרוע מזה זה אדם המלבין פני חבירו ברבים אזי הגמרא (בבא מציעא נ"ח:) אומרת שאפילו יש בידו תורה ומצוות ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, ומה חשיבותו של האדם ששומע בזיונו ושותק, נראה מהמעשה הבא [הרב בידרמן].

שהיה בשנת תשע"ח אברך חשוב ונכבד מתושבי העיר שיש בה המון תורה באמריקה, ליקווד, שפעל ללא לאות ובמרץ רב מכספו מכוחו ומזמנו כדי להקים במקום בית מדרש מפואר, עד שביום מן הימים הוקם הבית מדרש על תילו, והוא גם היה הגבאי הראשי ועמד על משמרת הקודש לפאר ולרומם את בית ה', וכדרך העולם קמו עליו כמה אנשים והתנגדו לו, אחד מהדברים שהוא ביקש ודרש זה להיזהר מאוד מלדבר בשעת התפילה וקריאת התורה ובכלל שלא לדבר דברי חול בבית הכנסת, והנה שבת שלפני ראש השנה עלה הגבאי על הבימה קודם קריאת התורה והכריז שהקהל הקדוש מתבקש להיזהר שלא לדבר כלל, אותם אנשים שקמו עליו השמיעו קול הברה בנימת זלזול יישר כח, יישר כח, הפעם האברך הבליג למרות שזה כאב לו מאוד, אבל בשבת חול המועד סוכות לאחר שהכריז את ההכרזה הקבועה, קמו אותם אנשים וגערו בו, מי שמך לאיש כי תשתרר עלינו גם השתרר, ואם אתה יודע לצעוק אזי גם אנחנו יודעים להשמיע את קולנו, ונתבייש הגבאי קבל עם ועדה.

ומה עושה יהודי נאמן לבוראו גם בעת ששופכים את דמו, לא על זה שהוא בנה איזה מועדון או איצטדיון, אלא בית מדרש לבורא העולם, ומה הוא ביקש? לא לעבור על הלכה מפורשת בשולחן ערוך! ומה הוא קיבל? ביזיונות לעיני כולם! ומה עושה היהודי הצדיק הזה ניגש אל יהודי [שביקש שיכתבו את שמו] רבי אהרון דויטש שליט"א שנשוי שבע עשרה שנים ולא נפקד בזרע של קיימא, ואמר לו אני נותן לך במתנה גמורה את כל הבזיונות שספגתי בכדי שתזכה לזרע של קיימא, אחר הדברים האלה הרגיש הגבאי שאינו מסוגל עוד להמשיך בתפקידו ולאחר שלוש שבועות התפטר מתפקידו.

הוא לא האמין שהוא מסוגל לעשות זאת

בחודש ניסן תשע"ח ניגש הגבאי לשעבר אל רבי אהרון דויטש והציע לו לנסוע להשתטח על ציונו הקדוש של הרב הקדוש רבי ישעי'לה מקרסטיר ביום ההילולא ג' אייר בכדי לעורר רחמי שמיים לזכות לישועת ה' ויזכה בזרע של קיימא, אבל רבי אהרון ששבע עשרה שנה ניסה ולא הצליח היה כבר מיואש [לא עלינו] לא הסכים לנסוע, אבל הידיד האמיתי לא ויתר לו והמשיך להפציר בו ולא הרפה ממנו, רבי אהרון דויטש שרצה להיפטר ממנו, אמר לו כאשר תשוב ותדבר עם האנשים שביזו אותך ברבים אסע עמך לקרסטיר, כי הוא לא האמין שהוא יהיה מסוגל לעשות זאת, אבל הגבאי לשעבר העביר על מידותיו כדי שרבי אהרן יסע ואולי יזכה להוושע, הוא הרים טלפונים לכל שנואיו שביזו אותו ברבים ונתפייס עמהם ונסתלקו המחיצות ונתקרבו הלבבות, ובזה הוכרח רבי אהרון לנסוע והם נסעו ביחד, והנה ביום ט' בשבט תשע"ט נולדה לרבי אהרון בת במזל טוב ובסימן טוב, לאחר שאיבד כל תקוה, כי ראויים אותם הבזיונות שבאו על הגבאי בשבת חול המועד סוכות בצירוף מסירות נפשו להתפייס עם אלו שביישו אותו להחיש ישועה ולבטל כל גזירה רעה, וכמה שמחו רבי אהרן ורעייתו בבת הזו אלא שרבי אהרון הוסיף ואמר שלושה שותפים באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו וכאן כנראה יש עוד שני שותפים הגבאי ורבי ישעי'לה מקרסטיר.

ואם נתבונן נראה שאותם אנשים שביזו אותו לא היו רחוקים מתורה ומצוות אלא אנשים שמשכימים ומעריבים לבתי כנסת ובתי מדרש וכמעט שהפסידו את עולמם בגלל שלא שמו רסן לפיהם, ולולי שהגבאי מסר נפשו לבקש מהם התפייסות מי יודע מה היה עולה בגורלם, ולכן אומר לנו רבי טרפון המלאכה מרובה כלומר זה לא רק ללמוד תורה ולעשות מעשים טובים, אלא זו סחורה הכי יקרה בעולם וצריכה שמירה מאוד גדולה שלא תאבד אותה, ולכן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי י"א) כי טוב סחרה מכל סחורה וכל חפציך לא ישוו בה, ואם אנו רואים חנויות של זהב וכסף ויהלומים מניחים מצלמות ואזעקות וסורגים כדי שלא יבוא איזה שודד לגנוב שזו סחורה שהאדם לא לוקח אותה אתו לנצח, אזי כמה שמירה וסורגים צריכים לשמור את התורה והמצוות שאנו זוכים לקיים לכן אומר והמלאכה מרובה.

גריל על האש עם בגטים חמים

והפועלים עצלים. רבינו יונה מקשה אם הם פועלים אזי איך הם עצלים? כלומר הפועלים שרבי טרפון מדבר עליהם במשנה זה לא פועלי בנין או בנק הפועלים, אלא פועלים בתורה ובמצוות והם כל הזמן בפעולה, ואם כן איך הוא קורא להם פועלים וגם עצלים? ומתרץ רבינו יונה שביחס לתורה הקדושה שאין ערוך אליה ומה יישוה לה גם הפועלים נחשבים בגדר עצלים, וכמו שהסביר הרב אליהו דבוש זצ"ל אם נקח אדם ונכניס אותו לבנק ישראל במשך ארבעים שעות והוא מלא חובות ויש לו עשרה ילדים בבית שהוא צריך לחתן אותם, ונותנים לו שקים לרוב למלאות אותם, ויש לו שם מכונה של שוקו וקפוצ'ינו וטלויזיה עם סרטים וכדורגל, ויש מתנדבים להכין לו גריל על האש עם בגטים חמים וגם להגיש לו את זה עד לפיו עם מיץ תפוזים או קוקה קולה קר, אזי רוב רובם של האנשים יעדיפו לאסוף ולאסוף כי הזמן קצר מאוד וכל דקה שווה אלפים של דולרים.

ממילא עכשיו נבין מדוע אמר רבי טרפון והפועלים עצלים, שגם אותם שלומדים תורה מחילה מכבודם הם עדיין לא לומדים כמו שאותו אדם מסתער על הכסף, וכבר נאמר (משלי י', ח') חכם לב יקח מצוות זה משה רבינו שלקח ארונו של יוסף הצדיק בשעה שכל ישראל נטלו את ביזת מצרים כסף וזהב, ומקשה הרב ראובן קרלינשטיין זצ"ל וכי לקחת מביזת מצרים זה לא מצווה? והרי הקדוש ברוך הוא ציוה אותם לעשות כך שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב, ממילא גם הם עשו מצוות? וכן מה זה חכם לב יקח מצוות, החוכמה נמצאת כידוע במוח ולא בלב? ועל הלב נאמר (תהילים כ"א, ג') תאות לבו נתת לו, שבלב נמצאים הרצונות והתאוות של האדם?

ומתרץ הרב שאכן בלב יש את התאוות ורק אדם שלבו טהור וקדוש כמשה רבינו יודע להבחין בין מצוה למצוה לקחת ממון מהמצרים זו מצוה גדולה אבל להביא את עצמות יוסף זו מצווה הרבה יותר גדולה, כי בלעדי הארון הים לא יקרע, וכמו שנאמר (תהילים קי"ד) הים ראה וינוס מה ראה? ארונו של יוסף ראה, וכן הירדן יסוב לאחור שאם ניקח את אותיות הירדן ונסב אותם לאחור כלומר האות לפני הא היא דלת, והאות לפני יוד היא טית והאות לפני ריש היא קוף והאות לפני דלת היא גימל והאות לפני נון היא מם אם נחבר את הכל יצא לנו בגימטריא מאה וחמישים ושש כמנין יוסף, ללמדנו שגם הנס של הירדן בימי יהושע זה היה בזכות יוסף.

אבא אמר לא ללכת אז לא הולכים!

והפועלים עצלים. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שרבי טרפון רומז שלפעמים גם הפועלים שהם כל הזמן רצים למען התורה ולומדיה יש פעמים שהם צריכים להיות עצלים וכמו שאמרו בגמרא (מנחות צ"ט) שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, וכעין מה שאמר רבי אליעזר הגדול משבח אני את העצלנים ברגל כלומר שלא ילכו ויעשו מסכת ביקורים אצל הדודים והדודות ברגל ויקיימו בעצמם אשרי יושבי ביתך, או מהמעשה הבא שנראה שלפעמים דוקא כאשר אתה עצל אתה מרויח יותר, רבי אליהו דוב קלור זצ"ל סיפר שבהיותו בחור ישיבה בוילנא התפשטה השמועה שרבי ישראל מאיר הכהן הגדול מראדין בעל החפץ חיים מגיע בימים הקרובים לוילנא, ומי אשר ישמע שהחפץ חיים מגיע לוילנא ולא יבוא להקביל את פניו ולבקש ברכה, ואכן גם הבחור אליהו דוב הכין את עצמו לילך לראות את פניו הקדושות של החפץ חיים ואולי לזכות ולקבל גם ברכה, אלא שאביו של הבחור שפחד שיהיה שם צפיפות גדולה ועלול לקרוא נזק או אסון לבנו אהובו, ולכן מיהר לשלוח לו מברק והודיע לו שהוא אוסר עליו לצאת ולקבל את פניו של החפץ חיים.

והגיע היום המיועד נהרו כל בחורי הישיבה כשמונים במספר, לרחוב העיר, ורק הוא נשאר לבד בהיכל הישיבה כשהוא מקיים במסירות נפש מצות כיבוד אב, כי לראות את החפץ חיים זו הזדמנות בזמנו, של פעם בחיים אבל אבא אמר לא ללכת אז לא הולכים! כעבור זמן מה, חזרו כל הבחורים בהתרגשות עצומה ובששון ושמחה, כשהם מספרים לו שהם זכו לקבל ברכת הכהן הגדול החפץ חיים לזכות לאריכות ימים, באותה שעה נתעצב על לבו שלא זכה גם הוא לקבל ברכה עצומה שכזו, הוא רשם בפנקסו את שמות כל השמונים בחורים לראות עין בעין את הברכה של החפץ חיים, ואכן הם היו זקוקים מאוד לברכתו של החפץ חיים שלא עברו שנים רבות מאותו זמן ופרצה השואה הנוראה וכל אותם שמונים בחורים נשארו בחיים, ומה עם רבי אליהו דוב קלור?

זכיתי לקבל את ברכת התורה

בהיותו בגיל תשעים וחמש הוא מספר לנכדו את הסיפור ואומר לו היום נפטר השריד האחרון מכל השמונים בחורים שכולם האריכו ימים, ואני, אומר הסבא לנכד, ברוך ה' עדיין בחיים והוא חי עוד עשרים ושלוש שנים ונפטר בגיל מאה ושמונה עשרה שנה, והוא היה בריא ואפילו מקל סבא לא היה צריך, וכן לא כהתה עינו ולא הוצרך אפילו למשקפיים, ואומר בעל המעשה למען נדע כי אפילו שאין ערוך לגדולת ברכת הכהן הגדול החפץ חיים, מכל מקום ברכת התורה עדיפה הרבה יותר מברכת הצדיק הגדול ביותר, אמנם כולם זכו לאריכות ימים בזכות ברכתו של קדוש עליון, אבל אני לא נתברכתי ממנו, אלא קיימתי בעצמי כיבוד אב וזכיתי לקבל את ברכת התורה, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך [הרב בידרמן].

האמונה והביטחון שלי בבורא עולם מתרופפים

והפועלים עצלים. מעשה ביהודי מאמין בה' בכל מאודו שכל בוקר היה יוצא לעבודתו, ומה היתה עבודתו? למכור כעכים של בייגלה, פעם זה בקופת חולים פעם זה בשוק וכל פעם במקום אחר, והאיש לא היה כבר צעיר והנה עבר שם יהודי טוב וראה אותו צועק במלוא גרונו בייגלה, בייגלה, וכל היום הוא עומד על הרגליים גם בחום גם בקור, אמר לו האיש הטוב סליחה שאני שואל אבל אתה כבר לא צעיר, לא קשה לך לעמוד כאן כל היום ולצעוק? בודאי קשה לי, אבל במה אפרנס את בני ביתי? כמה אתה מרויח ליום שאל האיש הטוב, ביום הכי טוב שאני מוכר את הכל אני מרויח שלוש מאות שקלים, אם ככה אמר היהודי הטוב שהיה גם עשיר במקום לעמוד כאן ולמכור בייגלה תלך לבית הכנסת ותקרא תהילים ותלמד תורה ואני נותן לך כל יום שלוש מאות שקלים, ואתה יכול להתחיל מהיום, והנה שלוש מאות שקלים כבר להיום.

תודה רבה רבה, אמר הזקן והלך משם לבית הכנסת והכין לו כוס תה וקרא תהילים ולמד חוק לישראל ודברים שהוא מבין, והאיש עמד בדיבורו ומדי יום ביומו הוא נתן לו שלוש מאות שקלים, אלא שכעבור שבוע ימים, הזקן אומר לעשיר, תשמע ממחר אני חוזר לבייגלה, מה קרה שאל העשיר אתה רוצה העלאה במשכורת? לא זאת הסיבה, אמר האיש, אלא שזה קשה לי, לא התרגלתי לזה מימי נעורי, וסיבה נוספת אני מרגיש שהאמונה והבטחון שלי בבורא עולם מתרופפים, כאשר הייתי יוצא לעבודת יומי בבייגלה אזי בזמן שהייתי אופה את הבייגלה הייתי מדבר עם ה' יתברך שזה יערב לקונים וירצו לקנות עוד, וכן בדרך מביתי למקום שאני מוכר הייתי מוציא מהפה מזמורי תהילים שיהיה לי יום טוב ומוצלח, וכאשר היה מגיע קונה הייתי אומר מזמור לתודה ומודה לה' בפה מלא ומבקש מאת ה' יתברך שישלח לי שוב קונה ואם אפשר שיקנה יותר מאחד כדי שאני יזכה לחזור לביתי ולילדים שלי, וכך כל היום הייתי מדבר אמונה ושירות ותשבחות לה' יתברך.

הבוס פונה לבוס הגדול

ועכשיו אומנם אני קורא תהילים עם כוס תה ולימון וגם נס קפה אבל המזמורים של התהילים יוצאים לי מהפה ולא כל כך מהלב, כי אני יודע שאתה בסוף היום תביא לי את הכסף והבטחון שלי קצת ירד, וכמה מוסר יש ללמוד מהמעשה הזה ובפרט בזמנינו שיש תלוש משכורת, כל חודש מגיע כמו שעון אזי הבטחון של היהודי קצת יורד, וחושב שהבוס מביא לו פרנסה ושוכח לפעמים את הפסוק שאומרים אותו שלוש פעמים ביום פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. [והאמת בעת כותבי שורות אלו זה בדיוק בעידן הנגיף שהורג בשונאי ישראל ושכר העבודה איננו והאנשים משוועים לצאת לעבודה ומתחילים להרגיש יותר שגם הבוס פונה לבוס הגדול שזה בורא עולם].

ומעשה נוסף שסיפר הגאון הרב שלום שבדרון זצ"ל שיום אחד הוא נכנס לחדרו של הגאון הקדוש רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ומצא אותו שרוי בשמחה גדולה, ושאל אותו לשמחה מה זו עושה? אמר לו רבי יחזקאל אני יגיד לך, בשנים קדמוניות הייתי משמש בישיבת מיר שבליטא ומחמת העניות והדוחק שהיה שם היה מצוי מאוד שלא הייתי מקבל את המשכורת הזעומה בסוף החודש, והייתי מתחזק מאוד באמונה וברוך ה' לא חסרתי דבר בזכות האמונה, והנה עליתי לארץ הקודש, והרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל מקים ישיבת פוניבז' הציע לי לבוא להיות משגיח בישיבתו והבטיח לי משכורת בעין יפה.

באותה שעה שקלתי לקבל את המשרה, אך חששתי תמיד מה יהיה עם האמונה, כי לתומי חשבתי שהוא עתיר נכסים ואין אצלו מחסור של כסף ואם ישלם לי את המשכורת מדי חודש בחודשו לא אזכה עוד לסמוך ולבטוח בה' יתברך כמו באותם ימים, אבל עכשיו אני מאוד שמח ששמונה חודשים אני כבר בישיבה ובינתיים כל משכורתי מאמונה כמו בליטא לכן אין קץ לשמחתי, כי איך לא אשמח כמוצא שלל רב על שחזרתי לחיות באמונה, ואת זה רמז רבי טרפון והפועלים עצלים, רמז לפועלים שמדי חודש בחודשו יש להם תלוש משכורת, והסביר הרב בידרמן שזה רומז לתלוש קצת מהאמונה בהשענו על התלוש, ובודאי שאין הכוונה אומר הרב שלא לילך לעבוד, אלא שרוצה לומר שגם כאשר האדם עובד יאמין וידע שה' הוא האלוקים הוא המפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים.

והשכר הרבה. מעשה בשני שכנים עשירים מופלגים שהתגוררו זה לצד זה, באחד הימים הגיע אומן עם כינור והתיישב בין שתי החצרות של העשירים, והתחיל לנגן עם הכלי אשר בידו באופן נפלא ביותר, העשירים ישבו והאזינו לקול השיר והתענגו מנעימותו, לאחר שהלך האומן לדרכו התחילו העשירים להתווכח ביניהם, ומה היה הויכוח? לכבוד מי מהם הגיע האומן, האחד טען שהוא בא לכבודו והשני טען שהוא בא לכבודו, וכל אחד הביא ראיות שהאומן הגיע רק לכבודו להנעים לו בנבל וכנור, אבל הם לא הגיעו לעמק השווה, ומה הם עשו? הלכו לגאון רבי יחזקאל לנדא בעל ספרים הנודע ביהודה שיכריע ביניהם.

כאשר באו לרב הוא הקשיב לדבריהם והורה עליהם לשלם תחילה מאה זהובים כל אחד עבור דמי הפסק, ויבואו בבוקר והוא ישפוט אותם לפי מה שנראה לו על פי התורה, כל אחד מהם הביא לרב מאה זהובים [והם ידעו שהרב לוקח את הכסף בשביל לחלק לעניים ולאלמנות ויתומים]. למחרת חזרו אליו העשירים כדי לשמוע את הפסק דין, אמר להם הנודע ביהודה, לדעתי לא הגיע האומן לא עבור הראשון ולא עבור השני, אלא כל הסיבה שהוא בא זה היה עבורי, כי על ידי זה הרווחתי מאתיים זהובים, כסף שנקצב לי בתחילת השנה, והתכוון להוכיח להם בחוכמה שלא יתעסקו בדברים בטלים כאלו, והוא מעצמו היה מנגן ושר לפי תומו ובלא שום כוונה מיוחדת.

תחזור בבקשה על השאלה שלך

והשכר הרבה. אחד מהדברים שכל בר דעת רואה כמה אנשים חכמים ונבונים קצינים ושרים ראשי ערים ואנשי עסקים באים להתייעץ עם לומדי התורה ובעיקר גדולי ישראל שלא זזים מהתורה, כל עצה שלהם שווה זהב וכל ברכה שלהם זה יותר מזהב, והנה היה מעשה בעיר הקודש ירושלים לפני כשבעים שנה נולד בן להגאון רבי נחמיה בקר זצ"ל, מיד לאחר לידת הבן היתה היולדת בסכנת נפשות עד שאמרו הרופאים, ובראשם הרופא המפורסם ד"ר שיקלוש שמטעם פיקוח נפש חייבים לנתח את האשה ובכך להציל את חייה, אבל עליהם לדעת שהרך הנולד יהיה בן יחיד, כי האשה לא תוכל ללדת יותר, מיד שילם רבי נחמיה לרופאים את דמי הניתוח והחלו להתכונן לקראת הניתוח, אך ברגע האחרון החליט רבי נחמיה לרדת לבני ברק לשאול את דעת קודשו של החזון איש האם לעשות הניתוח או לא. [רק להזכיר שבאותם ימים לא היו הדרכים מצויות כמו היום והדרך מירושלים לבני ברק ארכה כמה שעות בטלטולי דרכים קשות].

בבואו לשם עמד החזון איש בנטילת ידים לפני תפילת המנחה, אמר לו רבי נחמיה באתי הנה בשאלת פיקוח נפש, אמר לו החזון איש שאל נא את שאלתך, גולל רבי נחמיה באוזני החזון איש את מצב בני ביתו, ענה לו החזון איש וכי מה שאלה יש כאן, הרי פיקוח נפש יש בדבר, עליך לקיים את ציווי הרופאים ולנתח אותה, לאחר מכן שאל אותו החזון איש אם כבר התפלל מנחה, וענה שלא, אמר לו החזון איש תתפלל עמנו, אחר תפילת מנחה כשרצה רבי נחמיה למהר לחזור לעיר הקודש ירושלים, קרא לו החזון איש וביקש ממנו, תחזור בבקשה על השאלה שלך, חזר רבי נחמיה על שאלתו, אמר לו החזון איש סע לביתך לשלום, ואל תעשו את הניתוח, התפלא מאוד רבי נחמיה ושאל, והרי הרב אמר לי מה שאלה יש כאן, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ענה לו החזון איש, כאן לפני מנחה וכאן לאחר מנחה.

היא ילדה עוד תשעה בנים ובנות

כשחזר רבי נחמיה לבית החולים ואמר להם שהוא שאל את החזון איש והוא אמר לא לעשות ניתוח, התרגזו עליו הרופאים מאוד ואמרו לו הרי זה עסקי נפשות והיאך אפשר להסכים שלא לנתח אותה, זה מאבד עצמו לדעת, אבל הוא ענה לעומתם כך הרב אמר וכך צריך לעשות, לאחר כמה ימים נתגלה גודל הנס ורוחב דעת תורתו של החזון איש, כי מצאו בגופה זיהום שאי אפשר להעלות על דל שפתיים את גודל הסכנה שיש בזיהום אחרי ניתוח, ואכן האשה האריכה ימים ושנים רבות, וגם ילדה עוד תשעה בנים ובנות בבריאות שלימה. [וגם את הכסף שהוא שילם לרופאים הם החזירו לו]. הוסיפו בני המנוח רבי נחמיה שתמיד היה מדגיש להם ואומר שגם אצל אדם גדול כמו החזון איש איזה הבדל עצום יש בין לפני תפילת מנחה לאחרי תפילת מנחה כי בתפילה אחת אפשר לאדם להפוך כל מצבו ומעמדו לבלי היכר לטובה ולברכה. [הרב בידרמן].

וכי יעלה על דעתו לאכול בשר וחלב?

והשכר הרבה. ניקח דוגמא פשוטה שכל יהודי נתקל בה המון פעמים בחייו, הוא רוצה לאכול שוקלד חלבי או גלידה או לשתות נס קפה עם חלב, אבל לפתע הוא נזכר והרי אני בשרי ועברו לי רק ארבע שעות, והשולחן ערוך (יורה דעה סימן פ"ט ס"א) כותב שחובה לחכות שש שעות, והוא מתגבר על עצמו ואינו אוכל את הגלידה באופן הכי טבעי שיש, וכי יעלה על דעתו לאכול בשר וחלב? ומה השכר העצום על דבר שנראה כה פעוט? אומר החפץ חיים זצ"ל, אדם הראשון נצטווה לא לאכול מעץ הדעת וזה היה ביום שישי אחר הצהריים ונותרו לו שלוש שעות לאיסור ואחר שלוש שעות היה מותר לו והוא לא התאפק ואכל, ונגזר עליו ועל חוה גזירות קשות שעד היום סובלים מזה, אם זה מיתה, צער גידול בנים, לידה ובזעת אפיך תאכל לחם, וכידוע שטובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות, כלומר שהשכר על פעם אחת שהאדם מתאפק מאיזה נס קפה השכר שלו פי חמש מאות מכל הצער מאז בריאת העולם ועד קץ משיח של כל האנשים ביחד, והבה ונראה איזה כוח יש ליהודי להתאפק גם מרצונות קשים מנשוא, ומעשה שהיה כך היה.

האמא נישקה את בנה והתעלפה

סיפר אחד המוהלים פה בארץ הקודש, שלפני כשלושים שנה קראו לו לערוך ברית מילה ברוסיה הרחוקה בתוך ציפורני הרשעים, כשהגיע סוף סוף לבית הרך הנולד, אלא שהוא לא ראה לא רך, ולא נולד בן שמונת ימים, אמר להם המוהל, מילה היא ולתינוק אני צריך, היכן התינוק? ואז הראו לו אביו ואמו ילד בן שבע שנים שעדיין לא נימול, כי עד עתה פחדנו מהרשעים, אבל עכשיו הגיע הזמן למול אותו, המוהל שנבהל לראות שהחתן דמים למולות הוא ילד בן שבע, אמר לילד שברית מילה כרוכה ביסורים של ממש, אבל הילד לא נבהל כלל, ואמר לו הנה ההורים שלי כבר הכינו לי שולחן מיוחד המסובב בחבלים, תקיים בי עקידה [קשירה] וכך לא אזוז ולא אתנענע אפילו מרוב כאבים.

וכך נערכה הברית מילה כשההורים והמוהל רואים מולם ילד שמקריב את עצמו כקרבן לפני ה' יתברך ברוב כאב והדר, ומלאכים בשמים אומרים לבורא העולם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והנה מספר המוהל שמיד לאחר המילה ניגשה האמא אל בנה ונשקה אותו באהבה רבה ולאחר מכן נפלה מתעלפת, כאשר האמא התעוררה מעלפונה, ניגש המוהל ושאל אותה על מה הסער הגדול הזה, מה קרה שהתעלפת? ענתה האמא בגבורה כי מיום לידתו היא קיבלה על עצמה שלא תנשק את בנה עד לאחר שיכנס להיות מכלל היהודים להיות נימול, על כן כעת כאשר נשקה לבנה בראשונה גברו עליה רגשות הלב ולא יכלה לעמוד בעצמה עד שנפלה כשהיא מתעלפת, זו אמא רק בעם ישראל. [הרב בידרמן].

צריך לחפש קמצן חדש

והשכר הרבה. אומרת התורה הקדושה (דברים כ"ט, כ"ח) הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו, התורה רמזה כאן שכאשר אדם עושה מצוות בסתר אזי זה מיד עולה השמימה לה' אלוקינו בלי שום עיכוב, אבל כאשר זה הנגלות כלומר הוא עושה את המצוה בגלוי ורוצה שכולם יראו איזה איש צדיק ונדיב הוא זה נשאר כאן לנו ולבנינו, ועל זה אומר רבי טרפון והשכר הרבה לרמוז שהיהודי ישתדל תמיד לקיים מצוות בסתר המדרגה ויהיה לו שכר הרבה.

ומעשה שהיה בזמן רבי שלומקה מזוויעהל זצ"ל איש אלוקים קדוש, ירושלים של הימים ההם הסתובב לו יהודי שקיבל מאנשי ירושלים את הכינוי שלא מחמיא משה קמצן, וזאת בשל סכומי הכסף הקטנים מאוד שהיה נותן לעניים וכנראה שכולם ידעו שארנקו לא כל כך ריק ולכן הדביקו לו את הכינוי הנזכר. וכינוי שניתן בירושלים אינו יורד כל כך מהר מן האדם, כך התהלך האיש במשך כל ימיו ובכל צעד שעשה ספג בזיונות וחרפות, שהרי מי רוצה להתחבר ולהשתדך עם קמצן, ויהי היום ומשה קמצן נפטר לבית עולמו, ובירושלים היו בטוחים שגם מנין של מלווים לא יהיו לו לאותו יהודי, אבל מה מאוד הופתעו לשמוע שהאדמו"ר מזוויעהל שהיה איש אלוקים קדוש הודיע שהוא ישתתף אישית בהלווייתו וגם יספוד אותו, הידיעה פשטה חיש מהר בסמטאותיה של ירושלים, ועשתה לה כנפיים בבתי המדרשות.

כולם יודעים אמר הרב, שכאשר צריך להשיא יתום או יתומה בירושלים באים אלי ומקבלים את ההוצאות הדרושות, אני רוצה להודיע לעיני כולם שהעניין הזה נגמר, כי רבי משה "קמצן" השוכב כאן הוא היה האיש שנתן לי בסתרי סתרים את כל הכסף הנחוץ לחתונות של היתומים והיתומות, אבל היה לו תנאי אחד ויחיד, ומהו? שלא אפרסם את שמו ברבים, מעכשיו נצטרך לחפש קמצן אחר כמותו, ועד שנמצא אותו אי אפשר לפנות אלי בענייני הצדקה החשובים של חתן וכלה יתומים וכל העם געה בבכייה, וכל אחד שאל את עצמו איך הוא העדיף לקבל בזיונות במקום תשבחות? התשובה פשוטה, הוא רצה לקיים את המצוות לשם שמים ובפרט לפי מה שאומר רבינו משה קורדובירו זיע"א רבו של רבינו האר"י זצ"ל שכל הבזיונות שהאדם מתבזה זה מוחק לו את העוונות והפשעים יותר מכל היסורים בעולם. [הרב זילברשטיין].

מה הרב רוצה לכבוד יום ההולדת

ובעל הבית דוחק. אחד מהדברים הטובים במצבים מסויימים זה כאשר דוחקים אותך וגורמים לך להזדרז ולעשות, וסיפר מרן הרב עובדיה שביקשו ממנו חבריו שכיון שבכל ראש חודש הם רוצים לעשות סעודת ראש חודש לכן הם רוצים שהרב יסיים מסכת כל חודש שבסעודה יהיה גם סיום מסכת, ואומר הרב שבתחילה הוא סיים מסכתות קצרות אבל כשנגמרו כל הקצרות אזי התחילו המסכתות הארוכות, וחוץ מסדרי הלימודים צריך להספיק ללמוד עוד מסכת מעל מאה דפים לא של סיפורים אלא של גמרא, והרב למד ימים ולילות ומנע שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו, ומדי חודש בחודשו סיים גם את המסכתות הארוכות שבש"ס, ומסופר על הגאון רבי מאיר שפירא מייסד הדף היומי שתלמידיו רצו להביא לו מתנה ליום הולדתו, והלכו לשאול את פיו מה הרב מעדיף שנביא לו לכבוד יום הולדתו? ומה הרב ביקש? רצוני אמר הרב שביום ההולדת שלי כל תלמידי הישיבה ביחד יחלקו ביניהם את כל מסכתות הש"ס וילמדו את כולו זו המתנה הגדולה ביותר שאוכל לקבל ביום הולדתי, התלמידים מרוב שאהבו והעריצו את רבם מאוד מאוד לא בזבזו רגע והחלו מיד ברשימת כל התלמידים ועשו בדיקה כמה דפים יש בש"ס מי לומד ומבין מהר ומי פחות, וכך חילקו ביניהם את הגמרות ובמשך כל היום הם למדו ולמדו וזכו לסיים ביום אחד את כל הש"ס כי בעל הבית דוחק.

מגיד השיעור קופץ ממיטתו כל לילה בשלוש לפנות בוקר

ומעשה שהיה ביהודי ירא שמים שהיה עובד לפרנסתו במקצוע מכובד, אבל המקצוע לא איפשר לו ללמוד שעות מרובות, וכאשר בכל זאת הוא התאמץ והגיע לשיעור היה פותח ספר ומיד נרדם. גם זה טוב אבל בתוכו הוא אומר שהוא מרגיש שצריך לעשות יותר מזה, לאחר שהתייעץ עם אחד מגדולי הדור מבני ברק החליט ללכת לשיעור של הדף היומי, הדבר היה כרוך במאמצים מרובים, אבל הוא החליט לעמוד בכך ויהי מה, גם אשתו עודדה אותו במילוי המשימה והסירה מעליו את כל עול הבית והעיקר שילך ללמוד, לא עברו אלא כמה חודשים מאז שהתחיל את שיעורו הקבוע, יצאה קבוצה גדולה של אנשים ממקום עבודתו לכמה ימי נופש והבראה, וכיון שמדובר בקבוצה של אנשים דתיים, שלח איתם מנהל העבודה את רב המפעל על מנת שיתן שיעורי תורה במהלך הנופש.

כאשר הגיעו לבית ההבראה חלה הרב ונאלץ לשוב מיד לביתו, ועכשיו חיפשו האנשים איזה מישהו שיסכים לתת שיעורי תורה במהלך הנופש, ובפרט שיש הרבה שעות פנאי, מיודענו היה נראה יותר מכל האחרים כרב לכל דבר עטור בזקן ובפאות ארוכות, ואכן לאחר ארוחת הצהריים הראשונה, פנו אליו האנשים וביקשו שימלא את מקומו של הרב, מאוד מאוד התלבטתי מספר האיש אם לקבל עלי את הפרוייקט הזה שהרי רק לפני חודשים ספורים נכנסתי באמת למעגל הלומדים, אבל בסופו של דבר החלטתי שאם זימנו לי מן השמים את זה אני יצליח בסייעתא דשמיא עם מאמץ עילאי, השיעור הראשון עבר בצורה יוצאת מן הכלל, כולם נהנו, שאלו שאלות וה' נתן לי לשון לימודים וידעתי תשובות להכל.

החידוש היותר גדול היה כשהסתיימו ימי ההבראה וכולם חזרו לעבודה, הם ביקשו ממני לתת להם שיעור מדי יום ביומו, עכשיו היתה ההחלטה קלה יותר, והתוצאה שבמקום העבודה ההוא מתקיים שיעור דף יומי מדי יום ביומו בהשתתפות פעילה של עשרות יהודים, מגיד השיעור קופץ ממיטתו כל לילה בשעה שלוש לפנות בוקר כדי להכין את השיעור, וכל זה משום מה? ובעל הבית דוחק, שכאשר דוחקים אותך ללמוד וללמד ואתה יודע שזה טוב עבורך ואתה מוכן ברמ"ח אבריך ושס"ה גידיך לקפוץ לאש אזי בסופו של דבר אתה רואה שמהדוחק הזה יוצא דבר טוב מאוד.

פנים מצולקות וקעקועים בידים וברגליים

ובעל הבית דוחק. אמר רבי שמעון בר יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והשאלה נשאלת מדוע כך נוהג העולם שיהיה שנאה לבנים של הקדוש ברוך הוא, מכל אומות העולם ובפרט עשו שזה הנצרות שמשם יצא מסעי הצלב, וכן האינקוזיציות, השואה הנוראה, ובדור האחרון זה ישמעאל שזה כל האינתיפדה ופיגועים ואסונות, ומי שיתבונן קצת שבזמן הפיגועים זה היה כאשר ירדנו קצת בעבודת ה' ולפעמים אפילו הרבה, וכאבא שאוהב מאוד את בניו אהוביו ולא רוצה שנמשיך במעללינו גורם לגויים שישנאו אותנו, וכדי שנבין זאת נראה משל סיפור שסיפר הרב שלמה לווינשטיין [בשם הרב ראובן קרלינשטיין זצ"ל].

יהודי בשם אברהם שהיתה לו בת יחידה שהגיעה לפרקה והחלום שלו היה שיהיה לו חתן תלמיד חכם וצדיק, והוא החליט לומר לה שהוא חושב שהגיע הזמן שהיא תצא לשידוכים ויש לו גם מישהו צדיק להכיר לה! אבא, אתה לא צריך להכיר לי אף אחד, זה בסדר! מה פירוש זה בסדר, שאל אביה, את צריכה להתחתן ולהכיר מישהו טוב צדיק שלומד תורה, אבא יש לי כבר מישהו ואני חושבת שאתה מכיר אותו והוא דוקא בחור טוב, מי זה? שאל אביה בחשש, אבא זה יואב מהשכונה, הבחור הגבוה, האבא חשב באותו רגע שהוא מתעלף, החלום שלו נגוז, אבל עדיין הוא רצה לחשוב שאולי זה לא מי שהוא חושב, יואב הפושע שנכנס לבתי סוהר ויוצא ופורץ וגונב, ויש לו פנים מלאות צלקות וקעקועים על הידיים והרגליים, והוא שאל בקול ענות חלושה, את רוצה לומר לי שזה יואב שיושב על הברזלים ומפצח גרעיניים וגם אנשים עם הפנים המצולקות? כן אבא זה בדיוק הבחור, נכון הוא בחור טוב!

האבא כמעט וצרח על בתו, מה לך ולזאב הטורף הזה וכי המשיח בא שנאמר (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש, אבל הוא שלט בעצמו ואמר לה הוא בכלל לא מתאים לך! אבא יש לך טעות, בלבו הוא בחור טוב, אל תסתכל בחיצוניות, אבא יש לו לב טוב, והוא הזמין אותי כבר פעמיים למסעדה! האבא ידע שהוא לא יצליח לשכנע את בתו, ולכן קיים בעצמו עשה לך רב והלך לרבו המובהק לשאול אותו מה עושים, אמר לו הרב, האם יואב הזה נוטה לכעוס? יותר מידי מהר, אמר האבא, אם כך תגיד לבת שלך שאתה מסכים, ושבוע הבא תעשו כבר מסיבת שידוכין ותדאג להביא יין חזק מאוד ותמזוג לו שישתה כראוי והיין כבר יעשה את העבודה!

המשטרה הוזמנה ולקחו את יואב מאחורי סורג ובריח

תודה רבה כבוד הרב, הלך האבא לבתו ואמר לה שדווקא יואב מוצא חן בעיניו והוא ישמח אם שבוע הבא יעשו מעין מסיבת משפחות ושידוכין, הבת לא האמינה שאביה מסכים כי היא ידעה בדיוק מי זה יואב! ושמחה מאוד והודיעה ליואב ששבוע הבא יבוא עם חליפה יפה ביום שלישי והעניין מתקדם לכיוון חתונה, ואבא שלי מאוד מחבב אותך, יואב היה מופתע עוד יותר ממנה כי הוא ידע שאביה מכיר אותו, והיום הגדול הגיע ועשו מסיבה עם מחיצה באמצע בין הגברים לנשים, ואיך שהגיע "החתן" יואב, קיבל אותו אביה בחיוך רחב והושיב אותו במקום של האנשים החשובים ומזג לו יין משובח מאוד והחתן שתה ושתה ושתה.

והנה יואב בא לקחת איזה משהו מסוף השולחן, וכיון שהוא היה כבר שיכור הוא לא שם לב ושפך מבקבוק הקולה הפתוח על דוד הכלה שישב שם, מה יש לך, צעק הדוד, אין לך עיניים, לכלכת לי את כל החליפה, אבל הוא לא ידע מי זה יואב וקל וחומר כשהוא שיכור, למי אמרת שאין עיניים, אני תיכף יוציא לך את שתי העיניים אמר יואב ונתן לו אגרוף לתוך הפנים והדוד ניסה להחזיר, "והכלה" שמעה מה שנעשה ובאה מעזרת הנשים, וצעקה יואב מה קרה לך, וכיון שהוא היה כבר שיכור הוא אמר לה תשתקי מה את מתערבת, תזהרי לפני שגם לך אתן אגרוף בפנים, והמשטרה הוזמנה ולקחו את יואב מאחורי סורג ובריח, ואז היא אמרה לאביה ברוך ה' שהתפטרתי ממנו לא ידעתי שהוא כזה.

וזה בדיוק המשל בינינו לבין הגויים, כאשר אנו מנסים לקדש אותם ולהחשיב אותם הם עושים עלינו הבדלה, ושונאים אותנו, וכאשר אנו עושים עליהם הבדלה ומתרחקים מהם אזי הם עושים עלינו קידוש ומכבדים אותנו, וזה הרמז במשנה ובעל הבית דוחק שהוא דוחק את הגויים עלינו כאשר אנו מתחילים חלילה לזייף בעבודת ה', וזה מה שיצחק אבינו אמר לעשו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך, כלומר כאשר יהודי יורד מעבודת ה' אזי ופרקת עולו מעל צווארך, ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

מדוע השולחן ערוך לא כתב הלכות חינוך?

ובעל הבית דוחק. ידוע הסיפור ומפורסם המשל האמיתי בשמש וברוח שעשו ביניהם תחרות מי יותר חזק, והנה עבר בחור בימי החורף הקרים עם מעיל עבה וצעיף סביב צוארו וכובע צמר לראשו, הרוח סערה התחילה לנשוב חזק אולי היא תצליח להוריד לו את הצעיף או את הכובע או את שניהם כאחד, אלא שהבחור החזיק בצעיף ובכובע עוד יותר חזק וקשר את הצעיף, ואת הכובע הידק לראשו וככל שהרוח ניסתה לדחוק בבחור יותר חזק כך הוא הידק את כובעו וצעיפו ומעילו לגופו, הרוח אמרה לשמש אני ניסיתי לא הצלחתי, עכשיו התור שלך, השמש שלחה קרניים חמימות ומלטפות לעבר הבחור ומיודענו פשט את צעיפו ומעילו וגם את כובעו.

וזה כל האדם, לפעמים האבא מנסה בכוח לומר לבניו לקום לתפילה או ללמוד עמו תורה, וגם וכאשר הבן הלך לישון בשתים לפנות בוקר האבא מנסה בכל הכוח בבנו שיקום לתפילה בנץ החמה, וכמובן שקטונתי מלהיות מוכיח בענין זה ורבו הסעיפים לפרטי פרטים שנוגעים בענין החינוך, וכבר שאלו מדוע השולחן ערוך לא הקדיש בשולחנו הטהור כמה סימנים וסעיפים בהלכות חינוך? והתירוץ ידוע כי אין הלכות שמתאימות לכולם ומה שטוב לחנך את פלוני, גרוע לאלמוני, אבל אנו מדברים באופן כללי, שהדוחק שאנו מנסים בכל הכוח לשם שמים כמובן לדחוק בילדים "לפעמים" זה מה שגורם את ההיפך, וסיפר יהודי שאביו כל כך הכריח אותו להתפלל עד שזה נעשה הדבר הכי קשה בעולם, עד שבהיותו בצבא היה איזה חייל שרצה לארגן מנין לומר קדיש על אביו והוא היה עשירי כאשר תשעה חיילים כבר בפנים והוא בחוץ ולא מסוגל להיכנס, עד שהסכים לעמוד בפתח הדלת עם רגל בחוץ.

האמא דברה בנחת ושאלה לשלומה

ומקרה בדיוק הפוך סיפר הרב יגאל כהן שליט"א שהוא פגש רב באמריקה דורש בחסד עליון, ירא אלוקים וסר מרע, שסיפר על עצמו שכאשר הוא היה ילד והיה חוק חינוך חובה והאיזור שהם גרו בו באמריקה לא היה בית ספר של יהודים אלא היה בית ספר של גויים ובלית ברירה הוא נשלח ללמוד שם, והנה הגיע איזה חג של הנוצרים, ובבית הספר עשו הצגה והמורה בחרה בילד היהודי בתפקיד הראשי של ההצגה שנוגעת לחג של הנוצרים, אחת המורות אמרה למורה של היהודי, שנראה לה שזה לא טוב שהיא נתנה לו לשחק בהצגה של גויים והוא יהודי, המורה שמעה את הדברים ואמרה את צודקת, לא חשבתי על זה.

והנה באותו יום המורה מקבלת טלפון מאמו של הילד היהודי, המורה נשמה עמוק והבינה שהיא הולכת לצעוק עליה ובצדק, אלא שהאמא דיברה בנחת ושאלה לשלומה של המורה, והוסיפה שנראה לה שאולי כדאי לתת לבן שלה לא את התפקיד הראשי כיון שהוא קצת ביישן, המורה לא התאפקה ואמרה אני חשבתי שתשאלי אותי מדוע נתתי לו לשחק בהצגה שלא שייכת אליו אלא לנוצרים, ואני רואה שזה לא חשוב לך? ומה ענתה האמא החכמה, עם החום והאהבה שאנו מעניקים לבן שלנו ומראים לו כמה היהדות נעימה ודרך החיים הבלעדית, אין לנו ספק ששום דבר לא ישנה את דעתו, ואכן הוא גדל לתפארת ישראל סבא.


משנה טז


שלושה ימים הוא לא אכל ולא שתה

הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. לא עליך המלאכה לגמור, כלומר שמוטל עלינו חובת השתדלות לעשות רצון אבינו שבשמים, ומי לנו גדול מהגאון רבי יעקב כולי בעל הספרים העצומים מעם לועז והוא פירש כל פסוק, אלא שהוא לא סיים בעצמו את הכל ואחריו המשיכו להסביר עד שהיום יש לנו הסבר מקיף על כל פסוק בתורה בנביאים ובכתובים, ומי לנו גדול מהחפץ חיים בעל המשנה ברורה שלקח לו בלימוד רצוף של עשרים ושמונה שנה לפרש ולבאר את השולחן ערוך חלק אורח חיים, ולמרות שיש עוד שלושה חלקים יורה דעה אבן העזר וחושן משפט, הרב זכר את דברי קודשו של רבי טרפון לא עליך המלאכה לגמור, ומי לנו גדול מהגאון רבי יעקב חיים סופר בעל הספרים כף החיים שגם כן עבד ללא מנוחה ימים וגם לילות על ספרו כף החיים ועוד, אלא שאת הסיום של ספריו סיים מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וכן עוד ועוד דוגמאות לרוב שהאדם לא יסתכל בדברי רוחניות אם יגמר הדבר או לא אלא עליו להתחיל ולא לנוח, ולא לחשוב אם זה יסתיים או לא, כי אין זה מתפקידנו כלל, וגם כאשר גמר האדם כמה ספרי תהילים בדמעות ולכאורה לא נתמלאה הבקשה, יש לדעת שזה רצון ה' לטובה ולא עלינו המלאכה לגמור.

ומי לנו גדול מדוד המלך שבנו הראשון שנולד לו מבת שבע היה חולה אנוש ודוד התפלל וזעק ובכה שלושה ימים רצופים על בנו שיחיה, אך בשמים סברו הפוך והילד נפטר, ועבדיו אמרו איך נאמר זאת לדוד המלך שבכה ללא הפוגה ולא רצה לאכול ולא לשתות מרוב צער על בנו החולה, ועכשיו שבנו נפטר איך הוא יקבל את זה? אלא שדוד שמע אותם שהם מדברים בלחש שאל אותם מה קרה האם הילד מת? אמרו לו בהיסוס שאכן כן, וחיכו לראות איזו תגובה יהיה לדוד המלך על בנו? מיד כאשר שמע דוד המלך את דבריהם ביקש מהם שיערכו לו שולחן כי הוא רעב מאוד, שלושה ימים הוא לא אכל ולא שתה.

ושאלו אותו איך זה יכול להיות שאתה לא הפסקת לבכות ולהתפלל שיחיה הילד ועכשיו שהילד נפטר אתה מפסיק לבכות ומבקש לאכול ולשתות? אמר להם דוד מלכנו שכאשר הילד נולד נקצב לו כמה שנים וימים ושעות הוא יחיה, ניסיתי, אומר דוד המלך כל מה שיכולתי ואין עלי המלאכה לגמור, אלא רק ה' יתברך מחליט ואם כך הוא החליט אזי בטוח שיצמח לו מזה טובה גדולה, וכל זה ממשפט ששווה יהלומים וזהב, לא עליך המלאכה לגמור, ולפעמים האדם יודע שהוא יעשה משהו והוא לא יזכה להשתמש בו וליהנות ולזכות בו ואף על פי כן הוא עושה, זה דבר הרבה יותר גדול וחשוב ואת זה נראה מהמעשה הבא.

הילד נמשך כמו מגנט בלי להבין

מעשה ביהודי ניצול שואה שהתחתן עם אשה ניצולת שואה והחליטו שהם מתרחקים מהדת והתורה ולא ישמרו שבת ולא חגים, והלכו לגור במקום שכמעט ואין יהודים כדי שלא יהיה איזה משהו שיזכיר להם שהם יהודים, לא עברה תקופה וה' יתברך פקד אותם בשלושה ילדים זה אחר זה, ברית מילה הם עשו להם שלא יהיו משונים מן חבריהם היהודים וגם הודיעו לבניהם שהם יהודים אבל זה לא אומר שום דבר, והנה הבן הבכור הגיע לגיל שלוש עשרה שנה, אמר לו אביו תשמע בגיל הזה ביהדות עושים לילד מסיבה ומביאים לו מתנות לכן אני אקח אותך היום למלבורן עיר הבירה ותבחר לך מתנה הכי טובה שתרצה.

והבן שמח ונסע עם אביו למרכז החנויות הגדול ביותר באיזור ועברו מחנות לחנות אלא שעדיין הילד לא החליט למרות שראו דברים מאוד יפים, והנה בתוך כל החנויות הללו היתה גם חנות של יהודי לתשמישי קדושה ונשמתו של הילד מיד משכה אותו פנימה, למרות שלא היה שם אופני מירוץ ומטוס על שלט וגם לא רחפנים מיוחדים, האבא לעומת זאת ניסה לומר לילד אין כאן כלום, מה יש לך לחפש כאן, אבל הילד נמשך כמו מגנט בלי להבין, והנה עמדה בחנות במקום קצת בולט איזו חנוכיה מעץ שרואים שהיא לא נעשתה באומנות יתירה, אבל היא נעשתה מלב טהור, הילד אומר לאביו שהוא רוצה לקנות את הדבר הזה למרות שהוא אפילו לא יודע מה זה, מה יש לך לעשות עם זה, אתה לא מעדיף איזו מצלמה משוכללת או אולי אופניים עם הילוכים, אני רוצה את הדבר הזה. קבע הילד, אתה אמרת לי איזו מתנה שארצה ואני רוצה את זה!

והאבא הבין שהילד עקשן ושאל את המוכר בלית ברירה כמה עולה הדבר הזה, אמר לו המוכר אני מצטער זה לא למכירה, זה נמצא כאן בתור קמיע, האבא שמח ואמר לבנו אתה רואה הוא לא מוכר את זה אין מה לעשות, בוא תבחר לך מתנה אחרת, אבל הילד עקשן וחכם, אמר לאביו אבא אתה יודע שהכסף יענה את הכל תגיד לו שאתה מוכן לתת לו אלפיים דולר ואני בטוח שזה ישכנע אותו, האבא ניסה את ההצעה של הבן וזה עבד מצויין, המוכר רק שמע את הסכום לא היסס ועטף מיד את החנוכיה לבנו של האיש, ואמר לו שיהיו זהירים עליה הוא קנה אותה מיהודי שאמר לו שזה נעשה בשואה על ידי יהודי שלא זכה להנות מזה, וזה גרם לו ברכה גדולה בעסק. הילד שמח כמוצא שלל רב וכל ערב הוא היה יושב ומתבונן בעצים הללו מנקה ומסדר את הקנים של העץ.

אני לא יודע אם הבן שלי יגיד עלי קדיש

והנה ערב אחד באמצע שהוא מנקה את החנוכיה, חלק מהקנים נפלו לרצפה, הילד התחיל לבכות חזק, האבא כשומעו את בנו בוכה ניגש אליו ועזר לו באסיפת הקנים ואמר לבנו שזה לא נשבר זה בנוי בצורה כזאת כמו לגו ואפשר לחבר את זה שוב, האבא הרים חתיכת עץ והנה הוא רואה שבצד יש חור ובתוך החור יש פתק, הוא מיהר להוציא את הפתק ומיהר לקרוא את הכתוב, אני יהודי שנמצא במחנה השמדה בשואה הנוראה ועוד מעט חג החנוכה והחלטתי במסירות נפש להרכיב חנוכיה אולי אזכה להדליק עמה למרות שהסיכויים הם אפסיים, ובכן אם החנוכיה הזו תגיע לאיזה יהודי אני מבקש שיאמר עלי קדיש יום אחד בשנה כי אני לא יודע אם הבן שלי חי וגם אם הוא חי אני לא יודע אם הוא יגיד עלי קדיש, על החתום יהודה בן יעקב.

הוא גמר לקרוא את הפתק ונפל ארצה מתעלף, הבן מיהר להעיר את אביו, שהיה אחוז במחשבותיו ונזלו מעיניו דמעות ואמר לבנו אתה יודע מי הכין את החנוכיה הזו? זה אבא שלי, אני מכיר את הכתב שלו וגם שמו זה יהודה בן יעקב, והוא לא זכה שאני אומר עליו קדיש מאז שנפטר, הגיע הזמן שאלך לבית הכנסת ונשמור מצוות אם אבא שלי, מסר נפש והכין חנוכיה גם בזמן שהוא לא ידע אם הוא יזכה להדליק בה, אזי קל וחומר שאנו יכולים לקיים מצוות בלא שיפריעו לנו בודאי שנעשה זאת וכל המשפחה חזרה למקורות.

בכל יום בבריאה כביכול יש חיסרון, מדוע?

לא עליך המלאכה לגמור. אם נתבונן בימים של ששת ימי המעשה אנו נראה שכביכול בכל יום היה איזה חסרון, אם ניקח את היום הראשון אנו רואים ויאמר אלוקים יהי אור שזה אור הגנוז שהקדוש ברוך הוא אמר, שהאור הזה לא מגיע לרשעים וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא, ביום השני הקדוש ברוך הוא התחיל את מלאכת המים ואמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה אבל לא נגמרה המלאכה וה' דחה את הגמר מלאכה ליום השלישי, ולכן ביום השלישי נאמר פעמיים כי טוב, אלא שגם ביום השלישי היה לכאורה חסרון שהרי הקדוש ברוך הוא אמר עץ פרי עושה פרי למינו שהטעם של העץ יהיה כטעם הפרי אבל זה לא נעשה.

וכן ביום רביעי אנו רואים שנבראו שני מאורות גדולים ומאירים אותו הדבר אבל הלבנה התלוננה שהרי יש כתר אחד ושני מלכים, כלומר יש יום שזה אור ובלילה אמור להיות חושך ואם כן אחד מאיתנו צריך לוותר על אורו וגודלו וה' מיעט את הלבנה שוב פעם חסרון כביכול בבריאה, וביום חמישי ה' יתברך ברא את הלוויתן ואת הנקבה שלו ואחר כך אמר שלא טוב ששניהם ישארו ביחד ויתרבו כי העולם לא יחזיק אותם [זה לא לויתן שאנו מכירים אלא לויתן ענק ביותר], וביום השישי ה' יתברך ברא את האדם לבד ואחר כך כביכול הוא אומר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, וביום השביעי שבת וינפש, והשאלה נשאלת מדוע בכל יום בבריאה כביכול היתה תקלה והרי זה בורא העולם כל יכול צופה עתידות וקורא הדורות מראש מה רצה בורא העולם ללמד אותנו?

אל תיפול ברוחך

ואומר [בעל הספרים הנפלאים אור ההר] הרב הגאון רבי אייל הררי שליט"א שבורא עולם לימד אותנו שגם וכאשר עשינו מעשה ויש בו חסרון ולא השלמנו אותו לא נתייאש חלילה ונרים ידים, שהרי אפילו בורא העולם בענותנותו הגדולה העדיף לעשות את מעשה בראשית כביכול לא מושלמים, ועל זה אומר התנא רבי טרפון לא עליך המלאכה לגמור, כלומר אל תיפול ברוחך כאשר אתה רואה שאתה לא מושלם, שהתורה שלך לא מושלמת, שהתפילה שלך לא מושלמת, שחינוך הילדים שלך לא מושלם, שהשלום בית שלך לא מושלם, ולפעמים זה מושלם דוקא כאשר זה לא מושלם. [ורק אצל החולים בקופ"ח יש מושלם] והמקום שיש שמה הכי הרבה אחוזים של אנשים שנמאס להם מהחיים ומתאבדים זה בארץ שנראית מושלמת - שווייץ.

כעבור יומיים הוא שב ונפל לרגליו של חבירו

לא עליך המלאכה לגמור. אבל בכל זאת עליך לבדוק ולפשפש ולמשמש אולי צריך לתקן איזה דבר ובגלל זה לא זכיתי לגמור את המלאכה או המצוה. ומעשה שסיפר בספר ברכי נפשי להגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, את המעשה סיפר ד"ר ברוקס, המעשה מתייחס לבני זוג שבמשך תקופה ארוכה מאוד לא נולדו להם ילדים, והם החליטו לפשפש במעשיהם, ואז נזכר הבעל בדבר שאירע לו בהיותו בחור בישיבה, בהיותו אחד הבחורים המצטיינים בישיבה מינה אותו ראש הישיבה לגבאי, והנה בקבלתו את התפקיד שמע על בחור אחד שביקש שלא יקראו לו לעלות לתורה כיון שהוא מגמגם, כל הגבאים שלפניו כיבדו כמובן את הבקשה וגם הוא ציית לבקשת הבחור המגמגם ולא קראו לתורה, אבל ביום פורים אחד החליט הגבאי הצעיר שהיום מותר, פורים זה משהו אחר ונהפוך הוא, שכח שבית הכנסת אינו מקום לצחוק.

הגבאי קרא לבחור לעלות לתורה, והבחור בלית ברירה עלה, אבל במשך דקות ארוכות הוא לא היה מסוגל להוציא את הברכות מפיו ונגרמה לו בושה נוראה, התגלגלו הדברים ובגלל זה נאלץ הבחור לעזוב את הישיבה, וגם כשניסה את כוחו במסחר לא הצליח, עד שהלך מדחי אל דחי, משעלה עתה האירוע המצער הזה בזכרונו של בן הזוג ששנים רבות לא זכה לפרי בטן, הבין שזו הסיבה של חסרון ילדים, הוא חיפש ומצא את ביתו של הבחור וביקש ממנו בדמעות שימחל לו על החטא הגדול שחטא נגדו, אלא שציפתה לו הפתעה לא נעימה, הבחור המגמגם פתח בצעקות רמות ואמר, אני לא מוכן לסלוח לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, האם אתה יודע את גודל הצער שגרמת לי, האירוע ממשיך להשפיע עלי עד היום ובגללו אני לא מסוגל להתפרנס כראוי! מגיע לך עונש כזה, האיש הבין שהוא לא הגיע בשעת רצון ויצא מביתו.

כעבור יומיים שב שנית, נפל לרגליו של חבירו, ותוך שהוא ממרר בבכי ביקש ממנו שיסלח לו על הבושה הנוראה שגרם לו, והוא הוסיף ואמר שמעתה ועד סוף ימיו אתן לך מידי חודש בחודשו סכום של חמש מאות דולר כדי שתוכל לחיות ולהתפרנס בכבוד, ההצהרה וההבטחה פעלו את פעולתם, המגמגם הבין מכך שהפוגע לקח את הדברים ללבו ותפס עד כמה חמור המעשה שעשה, ומן הסתם לא ישוב על החטא עוד ואמר אני מוחל לך מחילה גמורה גם על הבושה שביישת אותי וגם על הכסף שאתה מציע לי, חלילה וחס שאקח ממך סתם כך כסף, ולא חלפו תשעה חודשים והזוג נפקד בבן זכר.

שודד חמוש רעול פנים עם אקדח

לא עליך המלאכה לגמור. לפני אלפי שנים היה זוג שהתחתן וברוך ה' האשה התעברה, אלא שקרה אסון ובעלה נפטר, והאשה נשארה בודדה עם ההריון, ובשעת הלידה קרה שוב אסון, התינוקת אמנם נולדה, אבל האמא שלה נפטרה, והתינוקת נשארה בלי אבא ובלי אמא וקרוב משפחה בשם מרדכי גידל אותה, ואם נתבונן ונעצור לרגע, לכאורה האבא והאמא התחילו את מלאכתם והביאו בת לעולם ולא זכו לגדל אותה ולחנך אותה אפילו יום אחד, אבל התינוקת הזו גדלה והפכה להיות אסתר המלכה וגרמה להצלת עם ישראל וזכתה לכתוב את מגילת אסתר ולתענית אסתר, וכן זכינו לחג פורים שלא ימחה לדורות עולם.

וכן רבי יוחנן ואביי בגמרא ששניהם לא זכו לראות את הוריהם כלל שאביהם נפטר לפני הלידה ואמם נפטרה בלידה, ואילו הם גדלו ונעשו לגדולי ישראל. וכן בועז שהתחתן עם רות, נפטר מיד לאחר שנתעברה ממנו, ומי יצא ממנו? כל מלכות בית דוד ומלך המשיח שיתגלה במהרה בימינו אמן. וכל זה ללמדינו גם וכאשר התחלנו איזה דבר ולא זכינו לסיים אותו עד הסוף בעל כרחינו יש לדעת שהקדוש ברוך הוא כבר יסיים את הדבר על הצד הטוב ביותר, ואם אתה רואה שרוצים לקחת לך את כל מה שעשית תדע לך שצריך לנהוג בהתאפקות ובשכל טוב ואז יש סיכוי שתצליח.

ומעשה ביהודי חכם שהפרנסה לא היתה מצויה בכיסו ולקח אישור מאשתו לנסוע מעבר לים ולהביא פרנסה ברווח ולא בצמצום, וכמובן שהיא הסכימה שיהיה מה להאכיל אותה ואת בניה הרעבים ללחם, שנתיים ימים הוא עבד ימים ולילות וחסך הרבה מאוד כסף, ותיכנן את צעדיו לחזור הביתה, הוא אסף את מטלטליו ואת צרור כספו ויצא לדרך, ואחרי כברת דרך ארוכה הוא היה צריך לעבור דרך יער, ומה חיכה לו באמצע היער? שודד חמוש רעול פנים עם אקדח טעון בכדורים שהפתיע אותו ואמר לו תרים ידים, ותביא לי את כל הכסף שברשותך לפני שאפצח את ראשך, היהודי הרים את ידיו והשליך את כל צרור כספו לרצפה לעבר השודד, התכופף השודד ולקח את הכסף והתכונן ללכת.

מצטער, אין לי יותר כדורים

אלא שהאיש אמר לו, סליחה אדוני, הכסף פחות חשוב לי מהשלום בית שלי, אם אשוב לביתי בלי כסף אשתי תחשוב ששנתיים ימים שהייתי אמור לעבוד ולהביא כסף בזבזתי לעצמי את הכל, אלא אם כן אני אראה לה סימנים שלקחו לי את הכסף, לכן אם תואיל בטובך לירות כמה כדורים למעיל שלי אני אתלה אותו על הענף, בשמחה אמר השודד, וירה צרור של כדורים על המעיל, תודה רבה אמר האיש והוריד את כובעו ותלה אותו על הענף וביקש עוד שני כדורים לכובע, השודד ירה עוד צרור כדורים לעבר הכובע, תודה רבה, אמר האיש, אם אפשר עוד שני כדורים לשרוול של המעיל בצד ימין, השודד לחץ על ההדק, אבל כבר לא היו לו כדורים באקדח, מצטער אדוני אמר השודד אין לי יותר כדורים, נגמרו לי, אין לך כדורים אמר האיש, אם ככה אתה לא יכול לאיים עלי יותר, קפץ עליו ולקח לו את כל צרור כספו והלך.

וזה כל האדם שהיצר הרע מנסה להפיל אותו ולקחת לו תורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים, יתנהג כמו האיש החכם הזה, ויתבונן ביום המיתה שאז כבר היצר הרע גמר את כל הכדורים שלו, ויראה שזה לא משתלם ללכת שבי אחר יצרו ויחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך ואת כל העבירות יהפוך למצוות, ורק יזכור שלא לעשות עבירות כדי להפוך אותם למצוות כי כל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

נשואין אבל רק על הנייר

ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. אפשר לפרש בסייעתא דשמיא שרבי טרפון בא לומר לאדם שחושב שאם הוא חלילה יעזוב את הישיבה והתורה הוא יהיה בן חורין וחופשי ומאושר, על זה אומר לו שזו טעות חמורה ולא יהיה יותר משועבד ממנו ליצרים הרעים והנוראים, כי נגזר על האדם עוד בטרם היוולדו כמה הוא יעמול בימי חייו, בין אם הוא יהיה בן ישיבה, ובין אם הוא יהיה בן רחוב, ולכן אומר רבי יהודה בתפילה של שבת, אשרי מי שעמלו בתורה, לא אשרי מי שעמל בתורה, אלא אשרי מי שעמלו בתורה, כי כמה יעמול האדם נגזר עליו לפני לידתו, וההבדל הוא גדול כי כאן שאתה עמל אתה מקבל שכר עצום על כל טיפה של עמל גם בעולם הזה והקרן לעולם הבא, ואתה מתמלא סיפוק ואושר רוחני אין סופי שאתה הולך בדרך הנכונה, ואם אתה חושב שאם שומעים ליצר הרע יש יותר הנאה, שקר הדבר, כי גם כמה אתה תיהנה נגזר עליך, ואם הקדוש ברוך הוא החליט שאתה תיהנה אזי גם אם לא יהיה לך עושר אתה תיהנה מפרוסת לחם טריה, הרבה יותר ממה שהעשיר אוכל גריל על האש.

וידוע שהקדוש ברוך הוא אמר שגם אם הוא יתן לרשעים את העולם הזה, שלום הוא לא יתן להם, שנאמר (ישעיה מ"ח, כ"ב) אין שלום אמר ה' לרשעים, וכל יום לצערינו שומעים על זוגות שלא הולכים עם השבת ועם הצניעות שהם חלילה מתגרשים או בדרך להתגרש או שהם נשואים רק על הנייר, ולמרות שגם אצל הדתיים יש גירושין אבל באחוזים הרבה יותר נמוכים, ושלמה המלך כבר אמר טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב, כלומר שעדיף לאכול לחם יבש אבל בשלום עם האשה והילדים, מאשר "לחיות" עם בשר על האש כל יום אבל בבית שיש בו מחלוקות, וכמה סבלנות צריך שיהיה לאדם? אומרת הגמרא לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כאזוב, ואת זה נראה מהמעשה שסיפר הרב אידלמן על הגאון הרב שמחה זליג.

התמהוני שלא הפסיק לשאול

זה היה בימות הקיץ החמים כשבני משפחתו של רבי זליג נסעו לנופש באחת העיירות, רבי זליג שלא רצה ללון יחידי ביקש מהרב אידלמן להתאכסן בביתו במשך כמה שבועות, הבית הדל שרבי זליג היה גר בו זה היה בעליית בית הכנסת שעסק בו בתורה במשך שעות היום, בלילה הראשון המתנתי בבית הכנסת, וכאשר ראיתי שרבי שמחה זליג סוגר את הגמרא ומתכונן לצאת מבית הכנסת, קמתי גם אני ממקומי ויצאתי ללוות אותו, והנה אני רואה שיהודי תמהוני החל להתלוות אליו, בתחילה לא התקרבתי, אבל כשראיתי שהתמהוני לא מרפה ממנו, ניסיתי לעמוד קרוב יותר אולי אסייע לרבי זליג, הוא שאל שאלה בענייני שידוך, והרב משיב כן בני, השניים נפרדו, מיהרתי לעבר רבי שמחה זליג, אך התמהוני שב שנית כמי שאינו בטוח שהרב הבין את השאלה, ושאל שוב בלחש, הרב שמע והשיב, כן בני אתה יכול להתחתן.

האיש נפרד, אבל לא יותר מדקה וחצי, כי עצביו המתוחים החזירו אותו בשלישית, הוא ביקש לשאול עוד פעם הרב שכבר עלה סוף סוף מדרגה אחת לעבר ביתו נעצר, שמע והשיב בסבר פנים יפות, כן בני אתה יכול להתחתן, כך עוד כעשר פעמים, והרב עונה שוב ושוב בסבר פנים יפות, כשהגענו לפתח הבית היה נראה שזהו כנראה הפעם האחרונה והרב אמר לו לילה טוב אתה יכול להתחתן, חלפו שתי דקות ונקישות על הדלת, חששתי אולי הוא שוב פעם מגיע ושאלתי את הרב האם לסגור את הדלת? אבל הרב לא הסכים בשום אופן ואמר לא. שיכנס וישאל! האיש התמהוני נכנס ושאל שוב את אותה שאלה והרב עונה לו כאילו זו הפעם הראשונה שהוא שואל, אתה יכול להתחתן, האיש לא יצא מהבית אלא עמד בצד וכסס את ציפורניו, והרב הניח את המגבת על כתיפו וניגש ליטול ידים לסעודה, התמהוני שוב ניגש לרב ושאל בלחש את אותה שאלה והרב עונה לו בסבר פנים יפות את אותה תשובה, וכך היה עוד פעמיים בשעת הסעודה עצמה, הרב כבר התכונן לשינה והאיש ניגש שוב לרב והרב עונה לו בחיוך רחב, היהודי יצא מן הבית ולא שב.

שאלתי את הרב, רבי, עד היכן? וגם לי הרב ענה בסבר פנים יפות והקריא לי את מאמר חז"ל (תענית כ'.) לעולם יהא אדם רך כקנה וכו', בבוקר מיהרתי מספר הרב אידלמן לחתנו של הרב זליג וסיפרתי לו בהתרגשות את הדברים כהווייתן, ורציתי לטכס עצה איך לסייע לרבי זליג להיפטר מהאיש בדרך כבוד, חתנו חייך ואמר לי בחור'ציק זה לא מהיום וגם לא מאתמול זו תקופה של כמה שבועות שמידי לילה הדבר חוזר על עצמו, ורבי זליג לא מוכן שיגידו לתמהוני שום מילה שלא לפגוע ברגשותיו לרעה, רבי שמחה זליג שהיה בקי בכל חלקי התורה וליבו היה בתורה כלב הארי כך התנהג לתמהוני לא פעם ולא פעמיים, אזי איזו סבלנות היתה לו לאשתו, בניו ובנותיו ואת זה לא קונים בשום מקום, רק בלימוד התורה הקדושה וכמה בן חורין האדם הזה ששום דבר לא גורם לו לאבד את שיווי משקלו.

מה אפשר ללמוד מהכדורגל

ואין אתה בן חורין להבטל ממנה. על האדם לא להסיח דעת מתכלית חייו, שלמענה הוא הגיע לעולם הזה, שזה לעשות רצון אביו שבשמים ואמר הרב אליעזר בן דוד זצ"ל שאחד מתפקידיו היה מכהן כרב בקהילה בארגנטינה בירת משחקי הכדורגל, ואמר לבני קהילתו מה אפשר ללמוד מהכדורגל! מליוני איש ברחבי העולם משתתפים ומתעניינים במשחקי הכדרוגל, מדוע, מהו הסוד הטמון בו? ובכן הבה נתבונן ונראה מהו כדורגל, יסודו של משחק זה הוא הכדור, ומהו הכדור, חתיכת עור מנופח באויר, במגרש עצמו ישנם שני שערים, אחד שלי ואחד של היריב המשחק מולי, ומתפקידי לשמור על השער שלי שלא יכנס לתוכו הכדור, ומצד שני להכניס את הכדור לשער היריב, הואיל והמשימה להכניס את הכדור לשער הנכון ולשמור שלא יכנס לשער שלי קשה היא לאדם אחד, לכן מוסיפים לשחקן עוד עשרה שחקנים.

בשעת המשחק מוכרח להימצא על המגרש שופט, שישפוט מה מותר ומה אסור, מה חוקי ומה לא חוקי, ואם פגעת בשני מחכה לך כרטיס צהוב או אדום שזה יציאה מהמשחק, וכן השופט צריך להכריע בכל ויכוח שיתעורר במהלך המשחק ובלעדיו לא ניתן לנהל משחק, והפרט החשוב מכל, אסור לשחקן להסיח דעת מהמשחק אפילו לרגע קט, אם שחקן רץ לכיוון שער היריב על מנת להכניס גול, ולפתע מתחיל לחשוב על כסף או על ארוחת הצהריים או על הנסיעה שלו מחרתיים לבלגיה אין סיכוי שיצליח, כעת עליו להיות מרוכז אך ורק במשחק, שום דבר מלבד זה, לא יחשוב שחקן שרוצה להצליח, עד כאן המשחק.

תשתדל להכניס הרבה גולים לשער של גן עדן

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ויפח באפיו נשמת חיים, הקדוש ברוך הוא לקח בשר ועור והכניס בהם אויר וזה כל האדם, חתיכת עור מנופחת באויר, אחרי שהאדם נברא מניח אותו הקדוש ברוך הוא בעולם הזה שזה בעצם המגרש, ואמר לו כך, דע לך ישנם שני שערים אחד של גן עדן ואחד של גיהנום, שים לב, השער הזה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, כאן תשתדל להכניס הרבה גולים שזה תורה ומצוות ומעשים טובים בלי סוף, ותהיה זהיר מאוד שלשער השני שזה הגיהנום לא יכניסו לך בכלל גולים, תזהר מלשון הרע, תזהר מרכילות, תזהר מכעס ומקנאה ושנאה ותחרות, ותשמור על קדושתך וטהרתך, וכיוון שאתה לא יכול לבד לכן אתה זקוק להתפלל עם מנין.

ואל תשכח שחייב שופט, שזה בעצם רב ומורה הוראה, שהוא יגיד לך מה מותר לראות, לדבר, לשמוע ולאן גם ללכת, מה מותר ומה אסור, מה חוקי ומה לא חוקי, בית יהודי חייב להיות קשור לרב ומורה הוראה, ועיקר העיקרים זה מה שמשנתנו אומרת ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה, כלומר שאסור להסיח דעת מעבודת ה' ומהתכלית של חיינו, ואם יחשוב האדם כל הזמן על כסף ועל שאר תענוגות העולם אין סיכוי שיצליח להיכנס בשערי גן עדן, כי מי שרוצה להיות שחקן טוב במגרש של בורא העולם יתרכז רק במטרה, לעבוד את ה'.

אני קופץ רק שתי קומות ונעצר

ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. כולם שמעו על המושג שנקרא שביתה, אלא שנפסק להלכה שמלמדים בתלמודי תורה וכן בישיבות וכדומה אסור להם להשתמש בנשק הזה ששמו שביתה, כי העולם עומד על התורה שנאמר (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי [שזה התורה] יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ועל זה אומר התנא ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה בשום פנים, ופרנסה מנין? יש לנו להאמין בבורא העולם שהוא זן ומפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים מהדובים בקוטב הצפוני ועד לדגים במעמקי הים, שאפילו צוללות הכי משוכללות בעולם לא יכולות להיות שם מהלחץ האדיר במעמקים, ואדם שעוזב את התורה אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש שזה כמו לעזוב את החיים.

וסיפר הרב שבתי יודלביץ זצ"ל שהוא פגש פעם אחת שוטר שאינו שומר תורה ומצוות והתפתחה ביניהם שיחה על מצב הדור, פתח השוטר את פיו ואמר יודע אתה, לא חלמנו שתהיה כזו הידרדרות, חשבנו נקים מדינה חופשית, שלא ישמרו בה שבת, לא יניחו תפילין, אבל עד כדי כך? מי חלם שתהיה כזו אלימות, מי חלם שאנשים יהיו כה מושחתים, חייך רבי שבתי יודלביץ וענה לשוטר, אמשול לך משל, לא מזמן עברתי ליד בנין כלבו שלום [בזמנו זה היה הבנין הגבוה ביותר בארץ], והנה לתדהמתי אני רואה בן אדם עומד על המרפסת בקומה השלושים, מוציא רגל אחת החוצה, ועוד רגל, צעקתי אליו, הלו, מה אתה עושה? אמר לי אני קופץ למטה! אמרתי לו השתגעת? בקפיצה כזו מגובה שלושים קומות אפילו עם שפכטל לא יצליחו לגרד אותך מהמדרכה, והוא ענה בניחותא, אל דאגה אני קופץ רק שתי קומות ונעצר, האם יתכן דבר כזה, לקפוץ רק שתי קומות ואז להחליט שהנפילה נעצרת?

ומה חשבת ידידי השוטר, שההתדרדרות תעצר באיזה מקום, שאת הצד הימני של לוחות הברית שזה הציווים בין אדם לה' יתברך לא יקיימו, ואילו את הציווים בצד השמאלי של בין אדם לחבירו יקיימו? אין דבר כזה, אברהם אבינו כבר אמר בתורה (בראשית כ', י"א) כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני וכו', ולכן אין אנו בני חורין להיבטל ממנה מהתורה לעולמים.

מה עשה יצחק אבינו כשגילה שטעה?

ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. אומר רבי יהונתן אייבשיץ דבר לא פשוט כלל, שאם לא ילמד האדם הלכות שבת על בוריין מובטח לו שיכשל בהלכות שבת, ומוסיפים רבותינו שהוא הדין בשמירת הלשון וכן בשמירת העיניים, וכידוע אי ידיעת החוק אינו פוטר מעונש כי היה צריך ללמוד ולא למד, (בבא קמא צב.) ושגגת תלמוד עולה זדון (פרקי אבות פרק ד משנה ט"ז) והנה לומד האדם הלכות בורר או הלכות לשון הרע והוא מגלה שכל יום הוא מדבר על השכנים שלו ופתאום הוא מבין שעם זה שיש לו כיפה וציצית וגם זקן, ולאשתו יש כיסוי ראש וכל בניו למודי ה' עשרים שנה הוא נכשל בעבירות חמורות מהתורה של לשון הרע!

מה עושה אדם במצב כזה, אזי אומר הרב וולך שליט"א הבה ונראה מה עשה יצחק אבינו כשנתקל בדבר דומה, הוא בירך את יעקב אבינו וחשב שזה עשו, וכאשר הוא גילה שהוא טעה, מה הוא עשה? ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד, שכידוע אמרו חז"ל (ב"ר פסוק ז' אות ב') שפעמיים חרד יצחק בחיים שלו, פעם ראשונה שהסכין היתה על צווארו בעקידה, ופעם שנייה כשהוא גילה את טעותו שהוא בירך את יעקב לפני עשו, הוא פחד ורעד יותר מאשר סכין עברה לו על הצוואר, ולכן האדם יעשה לעצמו סדר לימוד ובפרט בהלכות שבת כי אם רבי יהונתן אייבשיץ אמר שאדם שלא לומד הלכות שבת על בוריין מובטח לו שייכשל בהלכות שבת, זה לא דברים פשוטים, וכמו שאומרים לאדם שאם הוא לא ישתה תרופה פלונית בצורה מסודרת ובשעה מדוייקת הוא עלול חלילה למות, אזי הוא יעשה הכל כדי לא לטעות.

והוא הדין לשבת קודש שהרי אדם שחלילה מחלל את השבת העונש הוא גדול מאוד, אם זה בשוגג אומר הרמ"א (בסימן של"ד) שצריך לצום ארבעים יום שני וחמישי ובינתיים לא לאכול בשר ולא לשתות יין וכן לתת סכום של קרבן חטאת ועוד צדקה, [ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר שיעשה יום אחד תענית דיבור בדורנו שירדה חולשה לעולם ויחזור בתשובה ויכופר לו], ואם אין עדים הוא חייב כרת, גם אם זה בחדרי חדרים ויש שלושים ותשע מלאכות שלכל מלאכה יש הרבה תולדות, וכמו שלא יתנו לשום אדם להטיס מטוס אם הוא לא למד למרות שיש שם פחות חוקים מאשר החוקים של השבת, קל וחומר שהאדם לא יכול להכנס לשבת לפני שיתחיל ללמוד הלכות שבת על הסדר, אלא שיש הבדל, שלגבי הלכות שבת רק האדם יתחיל ללמוד אזי מהשמים ישמרו עליו שלא יכשל, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והבא ליטהר מסייעין בידו, מה שאין כן במטוס.

בוודאי שהתפללתי ערבית!

ולא אתה בן חורין להבטל ממנה. סיפר נכדו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שכאשר היה צעיר היה ישן אצל הסבא והסבתא, ומדי יום מרן היה מעיר אותו בשעה שש וחצי בערך לתפילה בשעה שבע בבוקר, והנה יום אחד הנכד מתעורר והוא מסתכל בשעון ורואה שהשעה כבר שבע וחצי, הוא קם בזריזות לסבתא לשאול מדוע מרן לא בא להעיר אותו? הסבתא נבהלה קצת ולא הבינה מה קרה, היא הלכה לחדר הלימוד של מרן וראתה אותו יושב ולומד בעומק העיון, היא שאלה אותו האם הרב התפלל? בוודאי שהתפללתי ערבית, אמר הרב! לא ערבית, אני מתכוונת לתפילת שחרית כבר שבע וחצי בבוקר, הרב שמע והזדרז מיד להתפלל תפילת שחרית בשעה מאוחרת מן הרגיל, אלא שאנחנו צריכים להזהר לא להבטל מן התורה, ואת הרב צריכים להזהיר שיסגור את הספר כדי שילך לבית הכנסת לתפילת שחרית.

מי אתם שתגידו לי מה לעשות בישיבה!

ואין אתה בן חורין להבטל ממנה. אומרת הגמרא (הוריות י"ג.) על הפסוק המפורסם (משלי ג') יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, חוץ מהדרשה שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שואל הרב ליאור כחלון שליט"א מדוע אמרו דוקא פנינים, למה לא אמרו זהב וכסף או דברים יקרים אחרים? אומר הרב תירוץ נפלא, שאם למשל גרם זהב עולה מאתיים שקלים, אם תקנה שרשרת שיש בה חמישים גרם אתה תשלם עשרת אלפים שקלים, אבל לגבי פנינים זה שונה, כל גרם נוסף הוא לא במחיר של הגרם הקודם אלא ככל שהוא שוקל וגדול יותר ערכו עולה עשרת מונים, וכך הוא בלימוד התורה, אם ראובן לומד שעה כל יום ושמעון לומד שעתיים, אזי שמעון לא משתווה כלל לראובן אלא הוא פי כמה וכמה ממנו, ולא רק שאנו מצווים לא להבטל מן התורה אלא שאנו צריכים להזהר מאוד לא לבטל אחרים מן התורה.

וסיפר הרב דוד יוסף שליט"א שבהיותו צעיר הוא למד בישיבה בעיר פתח תקוה של הגאון הרב נויימן זצ"ל והנה הגיע בחור חדש לישיבה שהיה מלא במרץ לא של תורה אלא של כל מיני שירי עגבים למיניהם והיה שר אותם בקולי קולות, ואין צורך לומר שבשיעורים הוא היה בוהה בעננים ולא משתתף, והתלמידים לא הבינו מה עושה כאן הבחור המוזר הזה, איך ראש הישיבה ממשיך להחזיק אותו, והנה יום אחד חלק מהבחורים החליטו לפנות לרב שיסלק את הבחור הזה מהישיבה כי הוא אינו מתאים לרוח הישיבה לא בשיריו ולא בתלבושתו ולא בהשקפתו ובוודאי לא בלימודו כי אינו מבין כלל את החומר הנלמד, והבחורים צירפו אליהם את הבחור רבי דוד יוסף שהיה עדיין צעיר לימים ותמים, והוא הסכים ללכת עימם.

הם נקשו על דלת חדרו של ראש הישיבה, וביקשו מהרב רשות להיכנס, הרב הכניס אותם, והם התחילו לטעון את טענותיהם על אותו בחור ואת השירים שהוא שר ושאינו מתאים לישיבה הטובה הזו! הרב נויימן שהיה רגוע ושליו בדרך כלל, הפעם יצא מגדרו ושאג עליהם מי אתם שתגידו לי מה לעשות בישיבה, את מי לקבל ואת מי להוציא, תסתלקו מהחדר מיד, הם יצאו משם בבושת פנים, והרב נוימן שלח לקרוא לרבי דוד יוסף, הרב דוד יוסף מספר שהוא מאוד פחד מה רוצה ממנו הרב, והוא נכנס אל הרב ביראה ורעדה!

אמר לו הרב נויימן בסבר פנים יפות, תשמע, להם אני לא חייב לתת דין וחשבון, אבל אתה שאביך הוא גדול הדור ופוסק הדור אני חייב להסביר, הבחור הזה הוא הבכור במשפחה, אביו חילוני גמור ואילו אמו אשה צדיקה והיא סיפרה לי שבנה הבכור מנסה להתחזק והוא עושה קידוש בשבת לכל המשפחה למרות שהוא יודע שאחרי הקידוש אביו מתרגז עליו מאוד ומכה אותו מכות נמרצות, הוא לו מוותר ומקדש במסירות נפש, האמא התחננה אלי לקבל את בנה לישיבה כי הוא הבכור ואם הוא ילך בדרך המלך אזי האחים שלו יגררו אחריו, ולכן זה שהוא שר שירים כאלה ואחרים, הוא עדיין לא מבין ובמקום לבוא אלי ולומר לי לסלק אותו, אני מבקש ממך שתשב עמו כל יום חצי שעה ותלמד אתו מוסר וגמרא ואולי ככה הוא יתקדם וגם לך יהיה זכות, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת לישיבה, בשמחה אעשה את זה אמר רבי דוד, ואכן יום יום הוא ישב עמו ולמדו ביחד והבחור התקדם בעבודת ה'.

כל האחים שלי אברכים תלמדי חכמים

ואחרי כמה שנים שגמרו את הלימודים בישיבה כל אחד פנה לדרכו, רבי דוד עלה ונתעלה ולא ידע מה קורה עם אותו בחור, עשור של שנים עבר מאז והנה רבי דוד הולך בדרכו, לפתע הוא שומע קול מוכר שלום עליכם הרב דוד, הרב הפנה את מבטו והוא רואה מולו אברך שכולו אומר כבוד ה', בן תורה אמיתי, שזה היה בעצם אותו בחור, מה שלומך שאל הרב דוד, ברוך ה' זכיתי לשבת כל היום בבית ה', כבקשת דוד המלך (תהילים כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אשריך אמר הרב, ומה עם שאר האחים והאחיות שלך, ברוך ה' כבוד הרב כל האחים שלי אברכים תלמידי חכמים, וכל האחיות שלי נשואות לאברכים תלמידי חכמים.

בלב שבור ובדמעות בא המשומד אל הרב

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. מסופר על הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל שראה את אחד התלמידים שיותר מדי מתמהמה בקיפול התפילין ואינו רגוע עד שהוא רואה את הרצועות בצורה מסודרת ביותר, אמר לו הרב בן ציון בוא תראה איך מקפלים תפילין, התלמיד נתן לו את התפילין והרב קיפל את התפילין בזריזות גדולה ואמר לו חבל על הזמן כל דקה של לימוד תורה שוה עולם ומלואו, ויש לדעת ובפרט בדור הקשה הזה שגם אם למדנו תורה קצת נותנין לנו שכר הרבה, ומי שגם נזכר לחזור בתשובה ואפילו מאוחר נותנין לו שכר הרבה, ואת זה נראה מהמעשה הבא [חוברת של הרב אברג'ל].

לפני שנים רבות היה יהודי שירד מהדרך הישרה, עזב את היהדות עד שנהפך למשומד, כיצד מתדרדר יהודי עד כדי כך? כיצד הוא מגיע למדרגה תחתונה זו ומוכן לעזוב את עמו ואמונתו ולהתחבר אל שונאי ישראל? הוא קינא מאוד בשכניו, היתה לו תאוה גדולה מאוד לכסף וגם היה רודף כבוד שאין כמוהו, ושכניו היהודים התרחקו ממנו, וממילא הוא מצא את עצמו מתרועע עם שכניו הגויים, היהודי הלך מדחי אל דחי והפך להיות מלשין לשלטונות על אחיו היהודים ולבסוף גם השתמד, אולם למרות הכל הניצוץ היהודי יום אחד נדלק, רגש של חרטה עמוקה שהתעוררר בקרבו לא נתן לו מנוחה והוא החליט לחזור בתשובה, בלב שבור ובדמעות בעיניו בא המשומד אל הרב כדי לבקש ממנו עזרה ועצה, כבוד הרב תעזור לי להיות בעל תשובה! קרא במר נפשו, אני אעשה כל מה שתצווה עלי לעשות.

הרב הפסיק את לימודו הוריד את משקפיו והניחן על השולחן, הוא הביט במשך זמן רב באיש העומד לפניו לעמוד על טיב כוונותיו, לבסוף נענה ואמר, מי שרוצה לחזור בתשובה צריך לעשות שלושה דברים: א) הוא חייב להתוודות על חטאיו ב) חייב להתחרט חרטה עמוקה בלב על עוונותיו ג) הוא חייב להחליט החלטה גמורה שלא לחזור על המעשים הרעים. המשומד שרצה מאוד לחזור בתשובה התחיל לספר את חטאיו המרובים ולא דילג על עבירה אחת, הוא סיפר את כל הרמאויות, ההלשנות, העלילות, וגם את האסונות שגרם ליהודים.

כאשר שמע הרב את כל הדברים האיומים האלה חשכו עיניו ושערות ראשו סמרו, מספיק, די! צעק הרב על היהודי שהתכונן להמשיך את רשימת חטאיו עוד ועוד, אני לא יכול לשמוע יותר, המשומד הפסיק את שטף דיבורו, עיניו היו אדומות מבכי, לבו שבור ורצוץ, וכל כולו מחכה בציפיה לתיקון שיתן לו הרב, שהרי רוצה הוא לחזור בתשובה, לך ותביא כרית אמר הרב שהתאושש מההלם, המשומד רץ לביתו והביא כרית בזריזות, עכשיו קח בידך סכין פקד עליו הרב, צא לרחוב תחתוך את הכרית ותוציא את כל הנוצות שיעופו ברוח, ואחר כך תבוא אלי בחזרה, האיש יצא החוצה ועשה כפי שנצטווה, הרוח העיפה את הנוצות לכל עבר, הוא חזר אל הרב כשהציפית של הכרית בלבד בידו.

לפי הדמעות הרבות שהוא הוריד בוודאי כוונתו לחזור בתשובה

דע לך! אמר לו הרב בנוקשות, כי ההלשנות והלשון הרע שלך שלא נדבר על שאר העבירות הן כמו הנוצות הללו המתעופפות ברוח, וכמו שאתה לא יכול לאסוף את הנוצות בחזרה לתוך הציפית שבידך, כך אין סיכוי שתוכל לחזור בתשובה על עוונותיך! היהודי שמע את הדברים יוצאים מהרב כמעט והתעלף מרוב צער, הוא תפס את ראשו בשתי ידיו ואמר בבכי אוי ואבוי לי אוי ואבוי לנפשי מירר בבכי ועזב כשהוא מיואש את בית הרב, בלילה ההוא נדדה שנת הרב, הדברים האיומים ששמע מפי המשומד הסעירו את רוחו, אך למרות זאת, הרגיש רגש של השתתפות בצערו של היהודי שגורלו כה רע, והרב התייסר בלבו שמא ואולי לא עשה טוב ששלח את היהודי בידים ריקות, אולי היה צריך לעשות משהו לחשוב על איזה תיקון עבורו! ולפי הדמעות הרבות שהוא הוריד כוונתו באמת לחזור בתשובה ושערי תשובה לעולם לא ננעלים, הרב הסתובב על משכבו כל הלילה ולא מצא מנוח לנפשו, ורק לפנות בוקר הרב נרדם.

והנה הוא חולם חלום, שהוא יושב ליד שולחנו וגמרא פתוחה לפניו, פתאום נכנסים שני מלאכים אוחזים בידיו משני הצדדים ואומרים לו ללכת עמם, לאן אתם מוליכים אותי, שאל הרב בקול רועד, לבית דין של מעלה, יש שם עכשיו דין תורה ואתה מוכרח להיות שם, הם מגיעים לבית דין של מעלה והנה הרב רואה להפתעתו את היהודי שהיה אצלו אתמול לבקשת תיקון, הרב מתבונן בו ורואה שפניו זורחות ואור גדול ובהיר מוקרן ממנו, ליד היהודי מוצבים מאזניים, על כף אחת כרית מלאה נוצות, ועל הכף השניה ארגז כבד שחור, והנה פלא הכרית עם הנוצות שוקלת כמעט כמו הארגז השחור, הרב עומד ותוהה בשביל מה הזמינו אותי לכאן, אבל מיד ספקו מתברר.

היהודי ההוא עומד כאן למשפט וכמעט יוצא זכאי אלא שחסרים לו שלוש נוצות כדי שהכרית מלאת הנוצות תכריע את הכף המחזיקה את הארגז השחור מלא העוונות, היהודי טען להגנתו שאין זו אשמתו, הרב בעצמו ציוה עליו להוציא את הנוצות מהכרית מבלי לספור אותן תחילה, וממילא אשם הרב בכך שהוא לא היה מסוגל לאסף את כולן, הוא התאמץ ואסף את כל מה שיכל ואם חסרות לו שלש נוצות זה לא אשמתו, היות שבעל התשובה המיועד האשים את הרב באשמה לא רגילה החליט בית הדין של מעלה להזמין את הרב להשיב על הטענה שמופנית נגדו. האם אתה מכיר את בעל התשובה שאלו את הרב, הרב ניסה להתבונן בו אבל היה אור גדול שקרן מפניו אך בכל זאת הוא זיהה אותו, והבין שהוא טעה כששלח אותו מעל פניו, הרב השיב לבית הדין שהוא מכיר את היהודי והוא אכן ציוה עליו להעיף את הנוצות בלי שהוא ספר אותם קודם, הפסק דין של מעלה היה קצר וברור, הרב והבעל תשובה ילכו ויחפשו את שלושת הנוצות החסרות ולאחר שימצאו אותן יביאום לפני בית דין של מעלה, בדיוק באותו רגע שמע הרב נקישות בחלונו, היה זה השמש שהלך מבית לבית כדי להעיר את היהודים לתפילת שחרית.

הרב התעורר כשלבו פועם בחזקה, הנה כל זה היה חלום, אבל חלום של אמת, מיד לאחר התפילה שלח הרב לקרוא לבעל התשובה, היהודי נכנס אל הרב כשעיניו אדומות מבכי ונראה היה שבור כמו אתמול, הרב לא סיפר לו את החלום, אבל אמר לו מן השמיים רוצים לסייע לך לחזור בתשובה, שערי תשובה פתוחים לפניך, כנראה שיש לך זכות גדולה, אתמול סיפרת לי על העבירות והחטאים שלך, היום תספר לי על המעשים הטובים שעשית בימי חייך, זיק של תקווה נראה על פניו המיוסרות של בעל התשובה, והתחיל לספר בבושה.

ואמר שהוא זוכר רק מעשה טוב אחד שעשה בימי חייו, היה זה לפני ימים אחדים הייתי שקוע כולי בחברת הגויים עמם ביליתי את ימי ולילותי, בין ידידי הקרובים היו, הכומר המקומי, ראשי העיר, מפקד המשטרה ועוד אנשי שררה כאלה, יחד ישבנו ושתינו לשוכרה כל הערב, והיות וכבר ידוע שנכנס יין יוצא סוד, סיפר לנו הכומר המקומי על תוכניתו הסודית, אצל היהודים חוגגים עוד מעט את חג הפורים אמר הכומר, ומיד לאחר מכן בא חג הפסח, זה הזמן לארגן איזו עלילת דם קטנה ובעקבותיה לערוך פוגרום להרוג כמה יהודים, לבזוז את השאר ולגרשם מן המקום, זאת היתה התוכנית בראשי פרקים והיא מצאה חן בעיני המשתתפים האחרים והחלו לתכנן אותה לפרטים.

בנתיים ההמון המוסת יפשוט על בתי היהודים

ראש המשטרה "שומר החוק" הציע שיזרקו גוויה של ילד נוצרי למרתף ביתו של הרב ונוכל להאשים אותו בשפיכת דם לצרכים דתיים, הצעד הבא יהיה מעצרו של הרב ונכבדי הקהילה, יערכו להם משפט פומבי וידונו אותם למוות, ובינתיים ההמון המוסת יפשוט על בתי היהודים, יערוך שוד וביזה והרג וזה יתן למשטרה סיבה לגירוש היהודים שתמיד בגללם יש מהומות בעיר. כאשר שמעתי את התוכנית המשיך היהודי את סיפורו, וכשראיתי את הכומר והכנופיה שלו חוככים ידיהם בהנאה לקראת השוד והרצח שיערכו ביהודים הרגשתי דקירה בלב, מה לי פה ומי לי פה? בין הרוצחים הללו? שאלתי את עצמי בחרדה, אומנם הרחקתי לכת עד מאוד חשבתי לעצמי, אולם לרצח ולשוד של אחי היהודים עדיין לא הגעתי וגם לא אגיע.

ובעודי נושא תפילה לבורא העולם התחלתי לשכנע אותם שלא כדאי להם לבצע את תוכניתם, הסברתי להם כי מיהודים חיים אפשר להפיק תועלת רבה והנאה גשמית הרבה יותר מיהודים מתים או מגורשים, דיברתי ודיברתי עד ששכנעתי אותם לוותר על תוכניתם השטנית. מאותו הרגע, המשיך היהודי כשדמעות זולגות מעיניו, חל שינוי מכריע במהלך חיי, בפעם הראשנה מזה זמן רב, הרגשתי כי למרות הכל אני יהודי, איך שהייתי ומה שהייתי נשארתי יהודי, ואין לי עסק עם רוצחים וגזלנים המתכננים עלילות על אנשים חפים מפשע, וכך החלטתי לבוא אליך כבוד הרב.

דמעות עמדו בעיניו של הרב כששמע את סיפורו של בעל התשובה והבין כי יהודי זה סיכן את חייו כדי להציל קהילה שלימה ובתוכה גם את הרב, וכי מי עמד בדרכם של הרוצחים כדי שלא יבצעו את זממם? רק מסירות נפשו של היהודי הזה מנעה אותם מלעשות את המעשה, שהיה חלילה מביא אסון על קהילה קדושה. הרב לא ידע את נפשו מרוב צער ועגמת נפש, הנה יהודי מוסר את נפשו כדי להציל יהודים ממוות, גירוש וביזה, והוא שולח אותו לאסוף נוצות, שפתיו של הרב מלמלו עתה תפילת הודיה, ברוך ה' שהראה לי את הדרך מן השמים להציל נשמה זו ולא לתת לה ללכת לאיבוד חס ושלום, בחיבה ואהבה גדולה חיבק הרב את היהודי ונישקו במצחו, לאחר מכן נתן לו תיקון וקבע לו סדר יום מסויים בימי חייו ויהפך באמת לבעל תשובה אמיתי.

הוא הניח את הג'לבייא של הבבא סאלי עליו

אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. יש משנה מפורסמת [שבת קט"ו] שכאשר יש דליקה בשבת חלילה, ומותר להוציא רק חלק מדברים שמוכרחים ואחד מהם זה ספר תורה, אלא שהמשנה מחדשת שמצילין תיק הספר עם הספר, כלומר גם את התיק של הספר תורה מצילין, וזה רמז לתלמיד חכם שזה כמו ספר תורה ואחרי מאה ועשרים שנה לא רק נשמתו ניצולת אלא גם גופו שזה כביכול התיק שלו שמכסה את נשמתו, ולכן אומר דוד המלך [תהילים ט"ז] אף בשרי ישכון לבטח, וכן תיק הספר זה רומז גם לבגדים שלבש אותם צדיק מאוד כמו הבבא סאלי והרב עובדיה ועוד גדולי ישראל שכאשר יהודי לובש את הבגד של הצדיקים אזי הוא מקבל קדושה עילאה.

ויהודי צדיק מאיזור הצפון סיפר לי שכאשר עשו ברית מילה לבן שלו אזי המוהל חתך את כל העטרה ואמבולנס הוזעק למקום לבית חולים רמב"ם והרופאים אמרו לאבי הבן שהרופא שמטפל בזה יבוא רק בעוד שלוש שעות, אלא שהילד בוכה ללא הפסקה, וגם כאשר הגיע הרופא וראה מה קרה הוא ספק את כפיו ואמר שאין לו מה לעשות ונחכה ונראה, לבינתיים הילד קיבל סירופ לשיכוך כאבים והמקום הולך ונימוק והרופאים לא ידעו מה עושים במצב עגום שכזה, אבי הבן עשה מאמצים רבים, שיעורי תורה, יהודים שהיו מסוכסכים עשו שלום ביניהם לרפואת הילד, אבי הבן אמר למוהל שהוא לא מקפיד עליו כלל והוא מאמין באמונה שלימה שכל זה מבורא עולם לנסות אותו אם הוא ימשיך לעבוד אותו באמונה שלימה.

ובסופו של דבר אבי הבן הצליח בסייעתא דשמיא להשיג את הג'לביא של הבבא סאלי זיע"א והניח אותה על בנו לזמן קצר ושפתותיו לא מפסיקות למלל תפילה חרישית ממעמקי הלב לבורא העולם ויוצר האדם רופא חולים ומתיר אסורים, והלא יאמן קרה, ובמקום נמק גדל בשר והרופאים עמדו בהלם מוחלט. והיום התינוק כבר ילד שלומד בתלמוד תורה ובעזרת ה' הקדוש ברוך הוא יזכה אותו להיות ירא ה' וצדיק אמיתי.

כיוון שעברתם על איסור ייחוד היה קשה להציל אתכן

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. אם למדת תורה, אפילו פסוק אחד אזי זה הרבה שהרי יקרה הוא יותר מפנינים יותר מיהלומים, יותר מהמכוניות הכי מפוארות שיש, וכמו שאומרים לאדם שהוא זכה בהגרלה אבל רק מליארד דולר ולא עשרה מליארד אזי ודאי שזה המון וזה אפילו אות אחת מהתורה קל וחומר מילה וקל וחומר פסוק אחד, וגם לאחר שהאדם נפטר אם הוא למד כאן הרבה תורה הוא יכול לעורר סנגוריא על אלה שעדיין חיים פה, ובפרט אם הם קרוביו, ואת זה נראה מהמעשה הבא שקרה לפני כמאה שנה, וסיפר אותו הרב יהודה יוספי שליט"א בשם רבו הרב אליהו לופיאן זצ"ל.

אשה צעירה שהגיעה זמנה להתחתן. בעוד זמן קצר היא ואמא שלה הלכו לעיר הגדולה עם עגלון גוי כדי לקנות את כל צורכי המשפחה והמלבושים ולכן הם לקחו איתם ממון רב, אלא שהם רואים שהעגלון לא פונה העירה אלא לכיוון אחר, הם ניסו לרמוז לעגלון אבל העגלון כאילו חרש לא שומע כלום, וממשיך לדהור עם הסוסים עד שהגיעו לאיזה בית במקום שומם, והנה יוצאים שלושה גויים בריונים, מושכים אותן החוצה בכוחם והכניסו אותן לבית, לקחו את כל הכסף שלהן, קשרו אותן, סתמו להן את הפה שלא יצעקו, הסיקו את התנור הלוהט על דעת לזורקם לשם שחלילה לא ישאר מהן זכר, וישבו לחלק את כל הכסף, האשה ובתה הבינו שסופם קרב ובא ולא רק שלא תהיה חתונה אלא אפילו הלוויה לא תהיה להן, והתפללו לה' מקירות ליבן הטהור שיעשה איזה נס ויושיע אותן מציפורני המרצחים הללו.

והנה לפתע נפתחה הדלת ונכנס קצין צרפתי מהמשטרה למקום, והמרצחים ברחו מיד מהבית כשהם משאירים את כל הכסף על השולחן, הקצין הרגיע אותן מהבהלה שלהן ולקח אותן לאחד המלונות שישנו שם בלילה ופטר אותן לשלום, אלא שהאמא של הכלה שנרדמה אחרי כל ההרפתקאות שעברו עליהן באותו יום, רואה את הסבא שלה בחלום בעל ספר נתיבות המשפט שהיה אחד מגדולי הדור, ואמר לה שהוא ניסה מהשמים לעזור להן שינצלו מהמרצחים אבל בשמים אמרו לו שכיון שהן עברו על איסור ייחוד ונסעו עמו נסיעה ארוכה דרך שדות שלא עוברים שם בני אדם העונש מגיע להן, וניסיתי אצל בית דין יותר גבוה, ובזכות התורה שלמדתי ולימדתי שלחו לכם מלאך מהשמים בדמות קצין צרפתי אבל מעתה ואילך תזהרו לנפשותיכן.

כל המקבל עליו עול תורה

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. אומרת המשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וביקור חולים והכנסת אורחים והשכמת בית הכנסת והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם, כלומר שלא רק העולם הבא מחכה למי שעוסק במצוות ולומד תורה אלא גם עולם הזה, ומעשה בבחור באמריקה שהיה לומד קצת תורה וקצת בקולג' [אוניברסיטה], אלא שיום אחד לא בהיר העיניים שלו מתחילות לראות מטושטש, הוא הלך לעשות בדיקות, והרופא אמר שהמצב מאוד חמור וצריך דחוף ניתוח שספק גדול אם יצליח, אבל בינתיים הבחור בדרך להתעוור! ההורים הלכו לבקש ברכה מהרב טייטלבוים תלמידו של החפץ חיים שיברך שהניתוח יצליח, אמר להם הרב, המשנה אומרת (אבות פ"ג, מ"ה) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אם הוא יעזוב את הקולג' וישקיע עצמו רק בתורה בעזרת ה' הניתוח יצליח.

האבא שמע את הדברים והסכים מיד, אלא שלאמא היה איזה חלום שהבן שלה יצא איזה פרופסור או לפחות רופא גדול וכיו"ב והיא לא הסכימה שהבן יעזוב את הקולג', הרב אמר אני יכול לברך אבל זה לא נראה לי שיעזור, מה שאין כן אם הוא יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה וישב באוהלה של תורה אזי המשנה כבר אמרה, שמעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, לאמא עדיין היה קשה, אבל דיברו עמה ואמרו לה וכי את מעדיפה בן עיוור או בן שלומד תורה! והיא השתכנעה ואין צורך לומר שהניתוח הצליח מאוד והוא זכה להיות אברך לומד תורה יומם וגם לילה, זה טיפה מן הים משכר לימוד התורה בעולם הזה וקל וחומר לעולם הבא. [הרב שבדרון].

למה מי שמדבר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים?

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. כאשר אדם רוצה לקנות נעליים אזי הוא פותח את ארנקו ומוציא מאה או מאתיים שקלים וקונה נעליים, אבל כשהוא רוצה לקנות רכב ובפרט חדש זה לא מאתיים שקלים זה כבר הרבה יותר כסף, ואילו כאשר רוצה לקנות דירה זה כבר התחייבות של משכנתא למשך כשלושים שנה וצריך להזהר לא להחסיר תשלומים ולא לאחר את התשלום, כדי שהבית לא יעבור לרשות הבנק, ומה אם האדם רוצה לקנות עולם הבא כמה צריך להשקיע? אומר הרב יהודה יוספי שליט"א, שלכן מאוד מאוד צריך להזהר מלשון הרע ורכילות שזה פוגם אחר כך בכל דברי התורה שמוציא מפיו, וכמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים והסביר העין יעקב במקום, מדוע דוקא לכלבים? ואומר כיון שלכלבים משליכים את הנבילה והטריפה כלומר עגל רך וטוב בעל מאות קילו של בשר טוב רק השוחט חתך בסכין פגומה אזי הכל נבילה למרות הבשר הטרי שיש בעגל הרך.

וכך בדיוק "אדם" שמדבר לשון הרע זה אדם עם מאות קילו או טונות של תורה ומצוות, אלא שהוא חותך אנשים בסכין שבלשונו וכולו הופך להיות נבילה ולכן ראוי להשליכו לכלבים, וזה אפילו מי שמדבר על יהודים פשוטים קל וחומר מי שמדבר על לומדי תורה שהם מחזיקים את העולם, ופירוש מילה, זה יכול להיות או יהלום שהמילה שתוציא מפיך יכולה להאיר לסביבתך מאוד, אבל גם מילה פירושו זה למול ולחתוך, וכמו יד של בן אדם יכולה לכתוב ספר תורה ויכולה חלילה לרצוח זו הבחירה שלנו בלבד, וגם אם חטאנו ודיברנו או שמענו לשון הרע יש למהר לעשות תשובה, ואם אותו אדם שדיברנו עליו נפגע מאיתנו או נגרם לו עגמת נפש צריך לבקש ממנו מחילה וגם מה' יתברך, ואם לא נגרם לו יש לבקש מחילה מה' יתברך.

מאה יבבות של סיסרא

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אם לנבוכדנצאר הרשע שהחריב את בית המקדש והרג מליוני יהודים ורצה לשרוף את חנניה מישאל ועזריה באש [אלא שהקדוש ברוך הוא הציל אותם], ועשה צלם גבוה ששים אמה ורוחבו שש אמה כולו מזהב ובפיו הניח את הציץ של הכהן גדול והפסל היה אומר אנוכי ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ועוד המון תועבות, עם כל זה כיון שעשה שלוש פסיעות לכבוד ה' כביכול, זכה למלוך בכל העולם הוא ושלושת בניו, וכן עשו הרשע על שתי דמעות ועוד דמעה שנשארה בעינו כאשר הוא הבין שיעקב לקח לו את הברכות והוא הפסיד את הברכות מאביו יצחק שילמנו על זה בשני בתי המקדש שנחרבו לנו, וכן כל גלות אדום בגלל הדמעה שלא ירדה וכן כל בוקר שנותנים שלוש מעות לצדקה ב'ויברך דוד' שנותנים שנים ואחד לבד מעות כנגד דמעות.

וכן אמו של סיסרא שייבבה מאה יבבות שראתה שהבן שלה מתעכב ובגלל זה אנו תוקעים מאה קולות בשופר בראש השנה, וכן עורפה שליוותה את נעמי ארבעים פסיעות הבן שלה גוליית עמד ארבעים יום וחירף וגידף עד שבא דוד והרג אותו, וכן פרעה שליוה את בני ישראל בצאתם ממצרים אומרת התורה ויהי בשלח פרעה את העם, וכן עגלון מלך מואב שאהוד בן גרא אמר לו דבר אלוקים לי אליך הוא נעמד לכבודו, שאת זה הוא למד מהסבא שלו בלק שגם כן נעמד כשבלעם אמר לו נבואות מה' יתברך זכו ויצאה מהם רות המואביה שמשם יצא דוד המלך, ואפילו המן הרשע שגזר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז, אזי בזכות שבגלל זה עם ישראל נעשה ביניהם אחדות, וכן שהוא אמר לילדים שמרדכי היהודי לימד אותם הלכות קמיצה שההלכות של הקומץ גברו על העשרת אלפים ככר כסף שהוא הביא לאחשורוש.

וכן מובא בגמרא (מכות) שרבי עקיבא וחבריו שמעו ממרחק גדול מאוד את הצחוק הפרוע של הגויים שמתהוללים בהוללות שלהם וכביכול נהנים, חבריו של רבי עקיבא בכו ורבי עקיבא צוחק אמרו לו מפני מה אתה צוחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הגויים הללו שהחריבו את בתינו ושרפו לנו את היכלנו יושבים בהשקט ובבטחון ולא חסר להם שום דבר ואנו רדופים ועניים ולא נבכה? אמר להם רבי עקיבא זו הסיבה שאני צוחק ומה לעוברי רצונו כך יש שכר עצום אזי לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, וכן דוד המלך אומר בתהילים (ד', ח') נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, כלומר כאשר דוד המלך ראה את שונאי ישראל שהדגן והתירוש וכל פרנסתם מתרבה, היתה נכנסת בו שמחה, כי אם לעוברי רצונו כך קל וחומר לעושי רצונו. ואחר כל אלו הדברים אנו היהודים את ראשנו נרים ונבין כמה שכר גדול מחכה לכל יהודי על מצוה קלה שבקלות וקל וחומר על חמורה וקשה או שיש בה חסרון כיס, ולא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה.

ביציאה חיכתה לו הפתעה לא נעימה

ומעשה ביהודי צדיק שחסך כסף במשך השנה כדי לצאת עם משפחתו הגדולה לטיולים בצפון וכדומה וכל שקל היה מחושבן, והנה פעם אחת שהתחילו את נסיעתם באיזור נתניה, אחד הילדים הקטנים התחיל להתלונן שהוא צריך לשירותים, אב המשפחה עצר בתחנת דלק ושאל אם המקום כשר למהדרין אמרו לו שכן, למרות שהוא כלל לא התכוון לאכול שם כי הם הביאו איתם אוכל לדרך כדי לחסוך בהוצאות כמה שיותר, שיוכלו להנות מאטרקציות למיניהן, ורק כדי שלא יגידו שהדתי הזה נכנס למקום לא כשר הוא שאל אם זה כשר, הוא שאל את אחת המלצריות אם אפשר להיכנס עם הילד לשירותים למרות שהוא לא מתכוון לאכול כאן, המלצרית אמרה לו בוודאי זה אפשרי, האיש נכנס עם בנו לשירותים, אלא שביציאתם חיכתה לו הפתעה לא נעימה.

מנהל המקום שואל אותו האם אתה לא יודע שהשירותים הללו מיועדים אך ורק למי שמגיע לאכול במסעדה? בודאי, אמר האיש אנו אוכלים כאן ואני ובני לא לבד יש איתנו עוד שבעה ילדים וגם אשתי, סליחה אמר המנהל לא ידעתי, הכל בסדר אמר האיש, וקרא לכל הפמליא למרות שהם לא היו ממש רעבים, אבל מה לא עושים כדי לא לפגוע בשני, וכי מה אשמה המלצרית שהסכימה לנו בגלל טוב הלב שלה, אם אומר למנהל שהיא הסכימה לנו אזי היא תתבייש ואולי גם הוא יפטר אותה! התפריט הגיע והבעל ואשתו רואים סכומים לא קטנים כלל לכל מנה ומנה, והם הזמינו מנות זולות שבשבילם זה היה מאוד יקר, הם ישבו לאכול והילדים כבר הבינו שאטרקציות היום כבר לא יהיו, כי כל הכסף צריך לשלם אותו עבור הסעודה הדשנה במסעדה היוקרתית.

אתם לא בני אדם אלא מלאכים

והנה בסוף הסעודה המנהל מביא להם עוגה מיוחדת עם זיקוקים ומגיש להם את זה לשולחן, מה זה? שאל האיש, אנו לא הזמנו עוגה, זה בסדר אמר המנהל, אתם לא צריכים לשלם על העוגה וגם על כל מה שאכלתם וגם אני נותן לכם זיכוי לפעם הבאה שתבואו חמישים אחוז הנחה, אתם בודאי סקרנים לדעת מה קרה? אני אגיד לכם, נכנסתי למטבח ואני רואה את העובדת שלי בוכה, שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה לי שהאיש הזה באמת היה רק צריך לקחת את הבן שלו לשירותים ולא לאכול, ומה שהוא אמר לך שהוא וכל המשפחה שלו באו לאכול זה רק לא לפגוע בי כי אני בעצם הרשיתי להם למרות שהם אמרו לי שהם לא רוצים לאכול, ואתה מבין איזה אנשים צדיקים הם, ומי יודע אם יש להם מספיק כסף לזה, אני שמעתי את זה אמר המנהל והחלטתי שאתם לא בני אדם אלא מלאכים, ומלאכים לא משלמים ירבו כמותכם בישראל.

ואמת ה' לעולם הללויה

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אומרת הגמרא (פסחים קיח) שכאשר בני ישראל עברו את ים סוף הם פחדו שהמצרים גם יצאו אחריהם ויעשו עמהם מלחמה, אמר הקדוש ברוך הוא לשר של הים לפלוט את המצרים ליבשה, אמר השר של הים לקדוש ברוך הוא, האם אחרי שנתת לי מתנה כל כך הרבה מצרים, עכשיו אתה רוצה את זה בחזרה? אמר לו הקדוש ברוך הוא אביא לך במקום שש מאות רכב בחור, תשע מאות רכב בחור, אמר השר של הים לקדוש ברוך הוא האם עבד יכול לתבוע את רבו? אמר לו הקדוש ברוך הוא נחל קישון יהיה ערב, ואכן כעבור שנים הגיע סיסרא עם תשע מאות רכב בחור, ומן השמים נלחמו כוכבים ממסלותם וחיממו את הכלי רכב שלהם שהיו מברזל והם ירדו להתקרר בנחל קישון, ואז נחל קישון גרף את כולם לים, ואמרו הדגים שבים שירה שאנו אומרים בהלל, ואמת ה' לעולם הללויה, ללמד שנאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו.

הכרטיסים האלו הם הכרטיסים שלך לגן עדן

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. סיפר הרב שלמה לווינשטיין שליט"א, בילדותי גדלתי בעיר פתח תקוה והרב של בית הכנסת היה הרב אהרון בייפוס, הוא והרבנית היו אנשי מעלה אך לא היה להם ילדים, הרב בייפוס היה אדם עדין נפש וירא שמים, בקומה הרביעית למעלה היתה משפחה שהבעל והאשה היו רחוקים מתורה ומצוות עד היכן שאפשר להתרחק, ובשבת אחת אותו שכן חילוני עמד במרפסת שלו ועבד שם במכשירים חשמליים ועשה הרבה רעש, הרב בייפוס ניגש אליו הביתה נקש על הדלת בעדינות וכשנפתחה הדלת, אמר לו הרב בייפוס, תשמע כאן אנשים הולכים לבית הכנסת, אנא ממך אל תעשה את הרעש הזה במרפסת, הוא אמר את זה ממש בעדינות ומכל הלב, וזה נגע מאוד ללבו והתוצאות לא איחרו לבוא.

בשבת הבאה כבר הגיע אותו יהודי חילוני לבית הכנסת, ולבסוף כל המשפחה שלהם חזרו בתשובה, בסוף ימיו היה הרב בייפוס קצת מבולבל, אשתו נפטרה והוא נשאר לבד והאחיינים שלו היו סועדים אותו, והנה אחד האחיינים היה איתו ביום האחרון לחייו, הרב היה לפני הפטירה במצב מאוד חלוש ופתאום הוא התיישב על המיטה ואמר קניתי לי כרטיסים למופע הטמא! ונשכב בחזרה על המיטה ונפטר, אומר הרב לווינשטיין, המשפט שהוא אמר בסוף ימיו לא התאים לשפה שהוא דיבר כל חייו, ואני בטוח שיש משהו שעומד מאחורי המשפט הזה!

ואכן הגיע אחד מהרבנים של פתח תקוה ושמע את הדברים ואמר לכולם מה מסתתר אחרי דבריו, לפני כמה שנים הגיע לפתח תקוה מופע של פריצות מהפיליפינים, ולרב בייפוס כאב מאוד העניין הזה שרבים מהעיר יכשלו באיסורים שונים ויטמאו את עיניהם, אבל מה עושים? הוא מצא עצה, הוא הלך וקנה את כל הכרטיסים של המופע שזה עלה הון תועפות, וכל זה בשביל שיהודי אחד לא יטמא חלילה את עיניו, ולאחר זמן הוא היה אצל הסטייפלר [רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל] הסטייפלר אמר לו הכרטיסים האלו הם כרטיס הכניסה שלך לגן עדן, ולכן עם המשפט הזה הוא סיים את חייו.

הרב עצם את עניו והפליג לגובהי מרומים

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. מי שמתבונן באמת בעולם הקצר הזה רואה שלא כדאי ולא משתלם להשקיע בו יותר מדי, וכמאמר דוד המלך (תהילים צ') ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון כי גז חיש ונעופה, כלומר אם נקח את השמונים ואפילו נעגל לתשעים, אנו נראה שרוב בני אדם לא חיים יותר משלושים שנה שהרי שמונה שעות האדם ישן ויש מחמירים לישון יותר, ושמונה שעות האדם עובד ויש מחמירים לעבוד שעות נוספות, נמצא שמתוך העשרים וארבע שעות רוב הזמן האדם לא חי באמת יותר מדי, וגם לא דיברנו על הדאגות והצרות והמחלות שעוברים על האדם, ולכן אומר הפסוק ורהבם עמל ואוון, ולכן חכם יודע שעיקר ההשקעה זה לטווח ארוך, כלומר לעולם הבא, שהחיים שם הם באמת חיים ושעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, טובה יותר מכל ההנאות של ששת אלפי שנה של העולם הזה, והרבה פעמים, הקדוש ברוך הוא מאריך ימיו של האדם בעולם הזה כאשר האדם מחליט להוסיף בעבודת ה'. ולפנינו מעשה המעיד על כך.

בחור מסויים שהיה רחוק מתורה וגם ממצוות, אלא שביום מן הימים בהיותו בצבא התחיל להתחזק בלימוד התורה והמצוות וגם כאשר הוא השתחרר מהצבא הוא המשיך בעבודת ה' למרות שהוריו וכל משפחתו היו רחוקים, הוא התגבר על הבושה ועל מה יגידו עלי והמשיך לדבוק בה' וגם נכנס ללמוד תורה בישיבה, ולא עבר זמן רב והוא נחלה במחלה קשה ונפטר לעולמו, החברים בישיבה ספדו לו ורצו מאוד ללכת לנחם את המשפחה באבלם הכבד על בנם ואחיהם, אלא שהם פחדו משאלות קשות למה דוקא שהוא חזר בתשובה זה קרה לו? וכמו שיש כמה טפשים שאומרים ה' לוקח רק את הטובים, ובמשפט אחר הם מתכוונים לומר שעדיף כבר להיות רע! אבל נסתרות דרכי ה' ואין מי יאמר לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל, אבל הבחורים בישיבה פחדו ללכת.

ואז אחד מהם הציע להכנס לקודש הקדשים אל מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א אולי הוא יאמר לנו מה לעשות, הם זכו אכן להגיע למרן ששמע והקשיב למה שהם אמרו, הרב עצם את עיניו והפליג לגובהי מרומים, נחת נחיתה רכה ואמר להם שהבחור היה אמור להיפטר כבר לפני שנה ורק בגלל שהוא החליט להתחזק, ה' האריך את ימיו בשנה, שזה שנים עשר חודש, שהם שלוש מאות ששים וחמשה ימים, הבחורים נישקו את ידו של הרב, והלכו לנחם את המשפחה, הם ניסו לומר קצת דברי תורה לחזק את המשפחה, והשאלה שהם פחדו ממנה אכן נשאלה על ידי אחד מקרובי המשפחה, למה שהוא רק החליט להתחזק הוא חלה ונפטר, עדיף כבר להיות רשע, והיו עוד כמה שהוסיפו שמן למדורה שגם ככה כבר בערה, הבחורים הסתכלו אחד על השני והאמיץ שבהם קם ואמר, ידענו שתשאלו את השאלה הזאת, ולכן הקדמנו והלכנו למרן הרב עובדיה יוסף והוא אמר לנו שהנפטר היה צריך להיפטר לפני שנה ורק בזכות שהוא התחזק בתורה ויראת שמים הוא זכה לחיות עוד שנה שלימה!

האמא של הנפטר ניגבה את דמעותיה

אבל הליצנים נראו בארץ, וקם שוב אחד מקרובי המשפחה ואמר לכל דבר יש לכם מה לענות, מי קבע שלפני שנה הוא היה צריך למות, מהיכן הבאתם את הסוד הזה, שאפילו הרופאים לא ידעו עליו? הבחורים לא ידעו מה לענות, אבל הרבה שלוחים למקום, והנה האמא של הנפטר קמה וגם ניצבה כשהיא מנסה לנגב את דמעותיה הלחות, פיה פתחה בחכמה ואמרה, דברי מרן הם אמת לאמיתה, בדיוק לפני שנה הוא היה עם חבריו בצבא והם עלו על מוקש, כולם נהרגו חוץ ממנו, ועכשיו אני יודעת מה הסיבה כי הם חיינו ואורך ימינו.

הוא ראה בעיניהם את הצימאון לדם

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. יש פעולה קלה ויש פעולה קשה, וככל שהפעולה שהיית מוכן לעשות בעבור שמו הגדול והקדוש היתה יותר קשה כך שכרך יגדול ויצמח, וזה גם מראה על אהבתך את בורא כל העולמות שאתה מוכן לעשות בשבילו דברים קשים ומסובכים רק בשביל לשמח יותר את בורא העולם, ולא בחינם אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אחר העקידה, עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, וכן שה' יתברך אמר עליו אברהם אוהבי, שהרי כל מה שה' יתברך ביקש ממנו הוא היה מוכן לעשות, ואפילו את בנו אהובו היה מוכן להעלות אותו לעולה והשכים בבוקר וחבש בעצמו את חמורו, וגם כאשר המלאך אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ביקש אברהם לפחות לעשות לו שחיטה קטנה, כלומר במקום לשמוח עד מאוד שברוך ה' בנו אהובו לא ישחט ולא ישרף, הוא חושש שאולי המצוה לא הושלמה, ולכן הוא מבקש לעשות בו משהו! אמר לו המלאך ואל תעש לו מאומה, זה המצוה הכי שלימה בעולם, וכאשר האדם הוא אהוב לשמים אזי כל דברותם כגחלי אש.

ובדור הקודם היה צדיק מפורסם הרב שלומקה מזוויהל זיע"א אהוב לשמים ואהוב לבריות, באותם זמנים עוד לפני שהיהודים שלטו פה, הבריטים היו האחראים מה שנקרא המנדט הבריטי, ומעשה שהיה כך היה, רבי אברהם חיים היה עובד ברכבת בחיפה, אלא שרוב העובדים היו גויים שכל יום הוא היה שומע מהם קללות נמרצות על היהודים בכלל ועליו בפרט, והוא גם ראה בעיניהם את הצמאון לדם אבל מה הוא יכול לעשות, יש לו אשה וילדים רבים בבית, ואם הוא לא יבוא לעבודה מה הוא יביא הביתה בסוף החודש, והנה ביום אחד שחור ניגש אליו מחמוד שהיה נראה כמו שני בני אדם ואגרוף אחד שלו שהוא נותן אותו מכל הלב יכול להפיל אדם ארצה לכמה שבועות, הוא בא עם כמה מחבריו הערבים ואמר לו אם אתה מגיע לכאן מחר אני אשחט אותך כמו כלב.

אתה שומר שבת ומניח תפילין

היהודי ידע שהוא לא מתכווין בצחוק, הוא ניגש לאחראי שהיה גם ערבי וסיפר לו זאת בתקוה שיעזור, והוא צחק לו בפנים ואמר לו תגיד תודה שהוא לא אמר שהוא ישחט אותך כמו חזיר! היהודי הבין שזה בכלל לא מפריע להם ואפילו הם שמחים בכך, והוא ניגש למנהל הגדול שהיה בריטי וסיפר לו את הכל, מה אני יכול לעשות, אמר לו הבריטי, אתה יודע שהם שולטים כאן, לך לרופא ותוציא חופשת מחלה, מי יתן לי חופשת מחלה אם אני לא חולה, וגם אם כן מה אעשה כאשר יגמרו ימי החופש מחלה? אני לא יכול לעזור לך אמר הבריטי, מה עושה יהודי במצב שכזה? עולה לירושלים עיר הקודש לשאול בחכמיה, ובסופו של דבר הפנו אותו לרב שלומקה מזוויהל שהיה באותו זמן בשריד בית מקדשנו הכותל המערבי.

היהודי ניסה לספר לרב את הסיפור שלו בדמעות כשהוא מלווה את הרב לביתו, הרב שומע ולבסוף שואל את היהודי אתה שומר שבת ומניח תפילין? בוודאי ענה היהודי, אתה מתפלל שלוש תפילות במנין וקובע עיתים לתורה? בודאי ענה היהודי, אין לך מה לפחד, אתה מוגן, מי שינסה לפגוע בך זה הסוף שלו, היהודי שמע והודה לרב וחזר לביתו מלא בטחון בה' יתברך וברב שלומקה עבדו, כשהוא צעד למחרת לעבודה, הוא ראה את המבטים נעוצים בו כאומרים היום זה סופו, ומחמוד כשראה אותו ניגש אליו בכעס, וניסה להטיח בו את אגרופו אלא שבאותו רגע קרה דבר לא יאומן ומחמוד נפל ומת במקום, וכולם נבהלו מאותו יום וקראו לו היהודי הקדוש, ואילו הוא עצמו היה מספר ואומר כמה אהוב רבי שלומקה מזוויהל לפני ה'.

האבא יצא עם הבן והרגיש שעולמו חרב עליו

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. יש פסוק מפורסם (איוב מ"א, ג') מי הקדימני ואשלם, כלומר שהקדוש ברוך הוא אומר לנו האם ביקשתי ממך מזוזה לפני שנתתי לך בית? האם אמרתי לך להפריש חלה לפני שנתתי לך לחם? האם ביקשתי שתמול את בנך לפני שנתתי לך בן? האם ביקשתי שתניח תפילין לפני שנתתי לך יד? האם ביקשתי ממך תרומות ומעשרות לפני שנתתי לך תבואה ופירות? ועוד ועוד, ובקיצור אנחנו בקושי מחזירים עודף לקדוש ברוך הוא על השטר הגדול שהוא נתן לנו, ואף על פי כן אומר לנו בורא עולם גם על העודף הזה גם על כל פעולה אפילו קטנה שבקטנות שכרך לאין ערוך. והבה ונראה מעשה שאפילו פעולה קטנה מה יכולה לעשות.

ומעשה שהיה כך היה. יהודי מאזור תל אביב שהיו הוא ומשפחתו רחוקים מאוד מתורה ומצוות, והנה יום אחד הבן שלו מתעורר ואומר לאביו אבא אני רואה מטושטש, אביו לא התייחס ואמר לו קמת מהשינה ויש לך לכלוכים על העיניים בוא תשטוף את הפנים והעיניים ותראה מצויין. הילד שוטף פנים ועיניים אבל עדיין הוא רואה מטושטש, אביו התחיל לדאוג ולקח אותו לבדיקה בקופת חולים אצל רופא עיניים, הרופא בדק את הילד ואמר לאבא, המצב ממש לא טוב, זה ילך ויהיה יותר גרוע והבן חלילה עלול להתעוור, אני לא יודע מה אפשר לעשות, תנסה ללכת אולי למומחה יותר גדול למרות שלא נראה לי שיש מה לעשות, האבא יצא עם הבן והרגיש שעולמו חרב עליו, והילד נתן יד לאביו שלא יתקע באיזה עמוד חשמל, הם הלכו לרופא מומחה אבל גם הוא אמר את אותם דברים של הראשון.

והנה האבא נזכר שיש לו חבר ירא שמים והוא מכיר גם רבנים חשובים, הוא צלצל לחבר וסיפר לו על מצב הבן ושאל מה הוא מציע לעשות? צריך לזכור אמר החבר הטוב שהכל משמים, ויש לנו רב בקהילה הגאון הרב שמעון חיררי, בכל יום שישי שעתיים בערך לפני כניסת השבת הרב נותן שיעור בבית הכנסת ולומדים אור החיים על הפרשה, ואחרי השיעור או התפילה תבקש מהרב לברך את הבן שלך, אני מגיע אמר האבא לחבר, ואכן באותו יום שישי הוא התלבש לכבוד השבת והלך עם החבר לבית הכנסת לשיעור באיחור מועט, והנה איך שהוא נכנס הוא שומע את הרב מסביר על נטילת ידים של הבוקר אחרי השינה.

את המים האלו תעביר עכשיו על העיניים

והרב אומר שרבותינו אומרים שיש רוח רעה על הידיים אחרי שינת הלילה ואם האדם נוגע בעיניו הוא עלול להתעוור ושום רופא בעולם לא יכול לטפל בזה, אזי מה עושים? מתחילים ליטול ידים ועם המים הטהורים אחרי שנטל שלוש פעמים על כל יד לסירוגין נוטל עוד פעם ואת המים האלה מעביר על העיניים שלו והכל עובר ורואים מצויין, האבא שומע את מה שאומר הרב ומבין מה צריך לעשות, האבא ניגש לבנו ואמר לו את כל דברי הרב, והנה הגיע הבוקר, הילד מתעורר, כל בני הבית במתח גדול הוא ניגש אל הכיור שכבר היתה בו גם נטלה, מילא את הנטלה והחל נוטל את ידיו כראוי.

אלא שהאבא אמר שנראה לו שהוא לא שפך מים כראוי ועדיף שיעשה שוב פעם נטילת ידים, והבן שמע לאביו ונטל שוב, ואז אמר לו אביו את המים הללו תעביר עכשיו על העיניים, כל בני הבית מסתכלים איך הילד מעביר ידיו על עיניו כמה פעמים, הוא עוצם את עיניו לכמה שניות, ופותח את העיניים והפלא הגדול קורה, הוא רואה מצויין, ומאותו יום ואילך המשפחה התחזקה בתורה ובמצוות ויראת שמים, והיום כולם רואים את ההשגחה הפרטית וכמובן לא שוכחים לעשות נטילת ידים כל בוקר, כי נאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו.